הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
28
ועדת הכלכלה

30.3.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 504

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, כ"ד באדר ב תשע"א (30 במרץ 2011), שעה 09:30

השלכות פרוייקט הרכבת הקלה על סוחרי מרכז העיר ושוק מחנה יהודה.

חברי הוועדה: היו"ר – כרמל שאמה

ישראל חסון

יצחק וקנין

אמנון כהן
יוליה שמאלוב-ברקוביץ
רחל אדטו

ישראל אייכלר

רפ"ק שלמה לוז – מהנדס תנועה מחוז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניר ברקת – ראש העיר ירושלים, עיריית ירושלים

יוסי היימן – מנכ"ל עיריית ירושלים, עיריית ירושלים

מירב רפאלי – מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נעמי היימן רייש – מתמחה עסקים קטנים

יהודה שושני – מנכ"ל, חברת סיטיפס

מלכאן כיומרס – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

אלי לוי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

יעקב לוי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

ירון רחמים – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

דני מזרחי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

אלי מזרחי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

רועי ביבי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

יוסי מזרחי – חבר ועד, ועד הסוחרים בירושלים

ישראל דניאל – בעל חנות ספרים, דני ספרים

יצחק חיים – חבר ועד השוק, שוק מחנה יהודה

אסייג אביבה – בעל עסק רחוב יפו 72 ירושלים

מיכאל שלם – ראש הסגל, עיריית ירושלים

צ'ארלי סולומון – סמנכ"ל בכיר, משרד התחבורה

נחמיה קינרי – מנהל תחום תחבורה, משרד האוצר

אילנה מרציאנו – ועד בעלי עסקים, מרכז העיר ירושלים

לאה ורון

אתי בן שמחון

השלכות פרוייקט הרכבת הקלה על סוחרי מרכז העיר ושוק מחנה יהודה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הדיון. חברי הכנסת, אורחים, כבוד ראש עיריית ירושלים, תודה שהגעת לכבד אותנו בנוכחותך ולהציג באופן אישי את הזווית של עיריית ירושלים לגבי הנושא שעל סדר היום. הנושא על סדר היום – השלכות פרוייקט הרכבת הקלה על סוחרי מרכז העיר ושוק מחנה יהודה.

הוועדה קיימה סיור במהלך השבוע לפני בקשת חברת הכנסת אדטו. אני חושב שהסיור היה סיור מעניין, קיבלנו רשמים שאפשר לקבל רק בסיור, פגשנו את האנשים, שמענו, ראינו, התרשמנו - היה סיור לא קל לשמוע סוחרים אחרי עשרות שנים של עשייה ופעילות מסחרית משגשגת לדבריהם, שנקלעו למצב שכבר אין להם חמצן, דברים שלא קרו להם במשך עשרות שנים קורים להם לאחרונה, אנשים שאין להם כבר כסף לקנות סחורה, או שאין להם כסף לשלם תשלומי חובה למדינה או לעירייה. אנחנו מדברים על בירת ישראל, על ליבה של המדינה שאנחנו רוצים שיהיה תוסס, משגשג. במקום זה אנחנו מצאנו מרכז עיר, אדוני ראש העיר מדמם מבחינה מסחרית וזה מביא לתהליכים של יציאת עסקים מסוג מסוים וכניסת עסקים מסוג אחר, תהליכים שאני חושב שהם נוגדים את האינטרס הרחב של עיריית ירושלים וגם של תושבי העיר וגם של מבקרי העיר. זה הרושם שקיבלנו בסיור אחד, אתם חיים את הדברים, אתם מלווים את זה לאורך שנים, אתם יכולים להגיד לנו איך הדברים התגלגלו ולאן הם מתגלגלים מכאן כפי שאתם רואים את זה. אנחנו מנסים לראות איך וניתן במידת האפשר להקל על המצוקה הזאת, יכול להיות שאי אפשר להקל על המצוקה, יכול להיות שרק במידה מעטה, יכול להיות שאולי אפשר לפתור את כל הבעיה. אשמח בראשית הדיון לשמוע את הדברים מפיך.

קודם כל אני מודה לכם על זה שאתם משקיעים תשומת לב בעיר ירושלים. ברשותכם, המטרה היא קודם כל לתת קצת פרספקטיבה לפני שצוללים לנושאים הספציפיים.


הרכבת הקלה הוא פרוייקט שהתחילו לדבר עליו בסוף שנות התשעים, התחילו לפתח העתקת תשתיות ב-2002. החוזה נחתם ב-2006. אני נכנסתי לתפקיד בסוף 2008 תחילת 2009 כשהיה לי ברור שהניהול וההשקה של הפרוייקט הוא טקס ניהולי בלשון המעטה. כאשר נכנסתי שמתי סימן שאלה מאוד גדול, האם הדבר הזה בכלל מתכנס, לא היה ברור.


במסגרת סימני השאלה ביקשתי לראות תוכניות עבודה, להבין מי האחראי. אני רוצה לומר לך שהגנטים - תכניות העבודה לא ניתנו לנו, לא היו גנטים. תכניות עבודה מתי נכנסים לצומת, מתי יוצאים מצומת אלו דברים לא ברורים.

זה לא הרשות נותנת את ההיתרים, אתרי חפירה וביצוע?

התשובה היא שאחת הבעיות הגדולות שהיו ברכבת זה מי אחראי. שאלתי מי האחראי, יש לך את משרד האוצר שחתם את החוזה, משרד התחבורה שאחראי ברמת המאקרו, העירייה ותכנית אב לתחבורה שזה גוף, זה עמותה, אחראית על התכנון, כל אחד אחראי על רכיב אחד אבל אין אחריות על ניהול הפרוייקט. שאלתי מי האחראי, כולם אמרו אני, כלומר ראש העיר. אמרתי אם זה המצב, במקום להתחיל לחפש איך מאשימים אחד את השני את השלישי, התחלנו לייצר שולחנות עגולים לשנות את תרבות עבודה במערכת למצב שבו יושבים ומוצאים פתרונות לבעיות במקום למצוא כל אחד את האשם את השני ואת השלישי.

בתהליך הזה מהר מאוד הגענו למסקנה שהדבר הנכון לעשות זה להאיץ את סיום הפרוייקט, לשנות גישה, אם הגישה הייתה הנדסית בואו נחשוב מה צריך לעשות על הקו לגישה שהיא הרבה יותר מתחשבת ברגישות ובצרכים של הציבור בין אם זה סוחרים, בין אם זה תנועה, בין אם זה דברים אחרים ולעשות שימוש מושכל במשאבים הלא מרובים שיש לעיריית ירושלים כמכלול.

צללנו לסוגיות, אני חייב לומר שיחסית מאוד מהר, הצלחנו להביא לשיתופי פעולה לא מבוטלים קודם כל בתוך המערכות הציבוריות אם זה משרד התחבורה משרד האוצר והעירייה בתכנית אב לתחבורה וגם מול הזכיין, ומהר מאוד הגענו למצב שאנחנו באמת מתמודדים עם הסוגיות שהן לא פשוטות, ללא ספק לא פשוטות.

אנחנו באמת מתמודדים עם הסוגיות שהן לא פשוטות, ללא ספק לא פשוטות. אני חייב לומר שעמדה לפנינו סוגיה מאוד מעניינת איך אנחנו מתמודדים עם המצוקה של הסוחרים במרכז העיר. היו כאן שתי פילוסופיות - אחת אומרת בוא נתחיל לתת לחפש שיפויים במשאבים שאין, לחליפין הדרך שבחרנו זה לייצר תנועה, לייצר מאסה של פעילויות בתוך מרכז העיר על מנת להתחיל להחיות את מרכז העיר ולהתחיל להביא לשם תנועה, כי בסוף הסוחר תן לו הנחה כזו או אחרת בארנונה זה בטל בשישים לעומת לייצר תנועה ולייצר לו קופה בסוף היום.

הכנסנו סידרה לא מבוטלת של פרויקטים דרך ארועי הקיץ שהיו בשנה שעברה, דרך האולפן השקוף בכיכר ציון, דרך כל פעילות שאנחנו יכולים להשפיע עליה להעביר אותה דרך מרכז העיר. בעל הבאסטה בשוק, הרשמים שנוצרו סביב בעל הבאסטה במחנה יהודה הם רשמים שיצרו מיתוג מחודש גם לשוק, אנחנו מתחילים לראות את זה במרכז העיר. צעדת ירושלים, המרתון, בכל הזדמנות היעד שלנו זה לייצר תנועה לסוחרי מרכז העיר. כך בעצם אנחנו מרוויחים כמה פעמים, פעם ראשונה התושבים מתחילים לחזור ברמה כזו או אחרת בהתחשב במגבלות. פעם שנייה זה כן מייצר קופה, נכון שיש עדיין עליות וירידות בהיקפי התנועה אבל לפחות מבחינת העירייה כשאנחנו מצליחים לייצר שם יותר נפחי תנועה זה ברמה כזו או אחרת מייעל את המשאבים הציבוריים, העירוניים, בתוך הפרוייקט.

אנחנו מעבר לכך התמודדנו עם סוגיה לא פשוטה כי הצורה הנכונה לנהל את ההשקה של קו רכבת זה לעבוד בקיטועים יותר קטנים, להשלים אותם ולעבור קיטוע קיטוע בדירוג קל, ובכך בעצם לדעת להתמודד עם מצוקת תנועה נקודתית. שיטת העבודה שנבחרה והיא הייתה חתומה בחוזה ב-2006, זה בעצם לקחת ודי לנטרל את כל רחוב יפו לתקופה מאוד ארוכה. אחד הדברים החשובים שהצלחנו לעשות, ואני מקווה שהדבר הזה ייתן את אותותיו, אנחנו בסוף משא ומתן גם עם הזכיין, זה להקטין בצורה דרמטית את ה"דאון טיים", את התקופה שבו רחוב יפו מושבת. חיכינו ככול שניתן יותר להשבתתו במובן שהרכבת עכשיו נכנסה לעשות את הטייסטינג, זו התקופה הקשה ביותר מבחינת התנועה ברחוב יפו, והיעד שלנו זה מהר ככל שניתן, ואני מקווה שנצליח להעביר את זה אפילו באפריל מאי, להתחיל לבקש שהרכבת תיקח נוסעים גם בתקופת הבדיקה, הדבר הזה כנראה אפשרי, אני מקווה שנצליח להתגבר במשא ומתן על הפרטים האחרונים. ואז מה יקרה, אז בשלבים נתחיל להזרים תנועה בעורק הראשי של העיר.

שיהיה ברור, כשרחוב ראשי שהוא העורק הראשי בעיר לא לוקח נוסעים זה מקרין על כל המערכות מסביב. במקביל לזה, אנחנו צריכים גם להבין שהעיר - יש רשת אוטובוסים, עד שאנחנו לא נחייה את העורק הראשי של העיר, רשת האוטובוסים ככל שתהיה בגלל שרחוב יפו מושבת, עדיין צריכה לפעול, ועדיין יש אנשים שמגיעים מצדדים שונים מהעיר למקומות אחרים ממקור ליעד - צוואר הבקבוק כרגע לפחות בוודאי רחוב אגריפס שהוא משמש מענה. אני מבקש להדגיש זמני עד שנשנה את הרשת לרשת מזינה לרכבת הקלה. אני מעריך שבמהלך אפריל מאי נתחיל להזרים יותר נוסעים ברחוב יפו דבר שללא ספק יקל על יצירת תנועה במרכז העיר.

אנחנו נכנסים לתקופה של לקראת קיץ וכבר מתחילים להרגיש תנועה ערה בירושלים, יש לנו מאסה לא מבוטלת של אירועים מתוכננים בקיץ הזה על מנת שנצייר יותר תנועה במרכז העיר. אני חייב לומר שיש ביקושים לא מבוטלים למותגים איכותיים שרוצים להגיע למרכז העיר על מנת להשקיע. אנחנו רואים גם את המשביר ואחרים שמתעניינים, יש התעניינות מאוד גדולה בציר, בתוואי של הרכבת, שכן כל איש עסקים מבין שממצב שבו יש לנו כרגע מעט תנועה למצב שבו על הרכבת ייסעו 100 אלף נוסעים ביום, זה המקום המבוקש ביותר, זה המדרחוב הגדול ביותר בארץ, ואני כולי תקווה שמהר מאוד נתחיל להניע בו יותר ויותר נוסעים, ומפה זה רק התרחב, בהתחלה משער שכם לתחנה מרכזית, לאחר מכן מקצה לקצה בטייסטינג, בפיילוט. לאחר מכן אחרי שנחליף את הרשת לרשת מזינה לרכבת הקלה, אני מעריך שאנחנו נעבור ממצב שבו המקום הוא במינימום נוסעים בגלל אי הנגישות של רחוב יפו למקום שהוא הנגיש ביותר כמעט בכל המדינה.


אני רוצה להדגיש עוד נקודה חשובה. גם אני באופן אישי וגם מנכ"ל עיריית ירושלים יוסי היימן וזוהר אצלו בלשכה, חשוב לנו מאוד להחזיק מאוד קרוב לחזה את הנציגים של הסוחרים. נפגשים לא מעט פעמים, אנחנו מודעים למצוקות שלהם. התפיסה שלנו אומרת במקום לתת להם דגים לתת חכות ולבנות את התשתית לתהליך הזה, לייצר תנועה, לשבת פר בעייה שעולה לשולחננו, לא לכול יש לנו מענים אבל בוודאי להתייחס לכל בעייה. בהתראה מאוד קצרה הבנתי שעשיתם סיור ועושים כאן דיון, היה לי חשוב להגיע לכאן, להגיד שלום לסוחרים עם כל המצוקות שיש.


ברשותך, הייתי מבקש גם שיוסי היימן המנכ"ל ידבר על הממשק מול הסוחרים.

בדברים תכנוניים אחרים, פרויקטים, יש לאנשים אם זה פרטיים אם זה סוחרים מנגנון של שיפוי או פיצוי על הנזקים שנגרמים להם כתוצאה מפעולת הרשות, אם זה סעיף 197 בחוק התכנון והבנייה, היתה פה איזושהי מקבילה שהתחילה פרויקט, מישהו חשב שאם מישהו נפגע למי הוא פונה – מדינה, עירייה, הזכיין, מי פה אמור לפצות?

ראשית, החוזה הוא לא חוזה של העירייה החוזה הוא המדינה. המדינה חתומה עליו ואני מצפה, ואם וכאשר יש נזקים שהמדינה תסייע בשיפוי לאור העובדה שהמדינה לקחה אחריות על החוזה. אני רק רוצה להזכיר, כאשר מדובר על שיפוי לעתים מדובר על ירידת ערך נכס, אני חושב שכאן יש השבחה של הנכס, השבחה של הנכסים ברחוב יפו בעתיד בוודאי - הדילמה זה תקופת המעבר.

בדיונים שאנחנו עשינו עם משרד הפנים, עם משרד התחבורה והאוצר, הטענה של המדינה הייתה שאם אתה משפה על תקופת המעבר אתה מקזז את זה מתקופת העתיד, והדבר הזה הוא קצת יותר מסובך מלכתחילה.

ברמת העירייה, אנחנו עם המשאבים המעטים שיש, אני לא רוצה פה להרחיב על היקפי המשאבים, יש לעיריית ירושלים להשקיע בשירותים לתושבים – רק לסבר את האוזן, אם בעיריית תל אביב יש 9,700 שקל לתושב לשנה תקציב, ולחיפה 7,500 ולממוצע של 15 ערים הגדולות – 6,000 שקל לתושב לשנה, והנמוכה מה-15 ערים הגדולות, אשדוד זה 4,600 לשנה, בעיריית ירושלים זה פחות מ-4,200 שקל לתושב לשנה, התקציב השוטף לא כולל הפיתוח. במשאבים המעטים שיש לנו אנחנו החלטנו להשקיע ולפתח תנועה במרחב הרלבנטי לשמחתי הרבה יחסית בהצלחה טובה. אני מבין את הטענה שתמיד אפשר יותר, אני מסכים, אבל כשמסתכלים על השימוש במשאבים האם לשפות אלפי סוחרים ממרכז העיר, או לייצר תנועה לאלפי סוחרים במרכז העיר, במשאבים שלנו החלטנו שאנחנו נייצר תנועה בשקיפות מוחלטת, אגב, העניין הזה התקבל על ידי מועצת העיר. אנחנו עושים מאמץ מאוד גדול, לשבת, לשמוע את המצוקות ואת הטענות וכך גם יימשך, אין שום שינוי.

קודם כל צריך לומר שבכל עיר בעולם שמכניסה רכבת קלה התופעות האלה קורות באותו אופן, למדנו את זה ממקומות אחרים. העניין הזה אל מול הצורך לחפור, לפרוץ דרכים הוא בעיה בכל העולם, זה לא דבר שהוא פרטי בירושלים את זה צריך לדעת, זו תופעה בכל מקום שמכניסים רכבת קלה.

אני רוצה לדבר על סוגיית שיתוף הציבור לפחות במימד שבו אני נמצא.

צריך רק להניח שברוב הערים בעולם זה לא לוקח 12 שנים.

נכון.

לגבי שיתוף הציבור בתהליך. קודם כל הסטת האוטובוסים מיפו לאגריפס שהיא תהליך שמבחינה פיזיקאלית הוא קשה, כשאתה לוקח שני צירים ומאחד אותם לציר אחד, בפיסיקה זה קשה אין מה לעשות. המצב שם הוא לא טוב, אנחנו לא נעמיד פנים, המצב שם עכשיו הוא לא טוב, אבל העדפת אגריפס לתחבורה ציבורית - - -

יוסי, המלה לא טוב היא מלה קלה מדיי.

צריך לבחון את זה במובן של החלופות.

ממש סכנת נפשות, יום שישי לעבור בין האוטובוסים – סכנת נפשות עד הראשון - - -

זה לא חכמה להגיד את זה, זה עניין של בחינת החלופות מה החלופות אל מול החלופה שנבחרה.

יש חלופה.

העדפה של האופציה הזאת הייתה אחרי שקילת כל החלופות. אין פה חלופה אחת שהיא חלופה טובה. החלופה הזאת ניסתה לשכלל, אגב, בשיתוף הציבור, כדי לשמור על שוק מחנה יהודה, ככל שניתן כפנינה בירושלים, נבחרה החלופה הזאת, יש לה מתנגדים, ואפשר להסביר חלופות אחרות למה הן טובות יותר לאחרים, והיא נעשתה בשיתוף הציבור. שיתוף ציבור זה דבר מעניין, כי שיתוף ציבור אתה משתף את הציבור ויש כאלה שאומרים לא שיתפו אותנו, או אלה שלא קיבלו את דעתם, אומרים לא קיבלו את דעתנו או לא שיתפו אותנו.

אנחנו בזמן השינוי, בשבוע הראשון של השינוי, קיימנו אצלי עם מינהל לב העיר המנהל שלו אורי עמדי והעובדים המקצועיים שלו, עם יושב ראש ועד סוחרי השוק, עם יושב ראש ועד סוחרי מרכז העיר. במשך כל יום חמ"ל הפעלה משותף שישב שעה עד שעה וחצי בערב, למד את הלקחים מאותו יום ועשה תיקון ושיפור לקחים ליום שאחרי, המצב היום הוא טוב בהרבה ממה שהתחלנו בו.

ביום שישי הקרוב מתוכננים לרדת חמישה קווים באופן שיוריד בלמעלה מ-20% את התנועה מתוך אותם לקחים שהפקנו ומסיטים אותם למקומות אחרים. אנחנו הולכים לשפץ ולשנות את צומת כי"ח כדי להקל עוד על התנועה, ואנחנו משקיעים הרבה מאוד פקחים של עיריית ירושלים שעומדים ומכוונים את התנועה כדי להקל ולאפשר את הזרימה שלה. המצב הוא לא טוב, המצב הוא גרוע.

אם אכן באמצע חודש אפריל, אני מקווה שזה יהיה ב-17 לאפריל תתחיל לנסוע הרכבת הקלה בנסיעות השאטל ביפו זה יקל עוד בצורה משמעותית על העומס ברחוב אגריפס. בחודש אוגוסט כאשר הרכבת תהיה בהפעלה המלאה שלה זה יוריד עוד הרבה מאוד קווים מרחוב אגריפס.

לא הבנתי במדוייק, איך ב-17 באפריל זה יוריד את העומס?

קודם כל זה יוריד גם את העומס באגריפס, כי ברגע שהנתיב של התחנה המרכזית לאורך רחוב יפו יעבוד וייסעו עליו אנשים, חלק מהעומס שנוסע היום ברחוב אגריפס יסיט את עצמו לרחוב יפו. היום רחוב יפו יש בו אפס תנועה, כשאתה מעביר אליו חלק מהתנועה אתה מקל על העומסים.

אני לא מתווכח אני מנסה להבין.

יש קצת בלבול קטן. אנחנו עכשיו, וזה דבר שתוכנן לפני כחודש, פשוט בנושא תחבורה לא עושים שום דבר מהיום להיום, כל תהליך כזה זה תיאומים אם עושים אותו באחריות, אז כל תהליך של שינוי לוקח את הזמן שלו. כבר בסוף השבוע הזה מורידים סדר גודל של 20% מנפח התנועה, זה חמישה קווים אבל זה 20% מנפח התנועה ברחוב אגריפס. ב-17 באפריל אם הכול הסתדר, אני מקווה שזה הסתדר, אז רחוב יפו מתחיל לקחת נפחי תנועה גדולים. אתה צודק שלכאורה זה לא מוריד קווים מרחוב אגריפס, אבל זה מייצר נפחי תנועה מאוד גדולים שהסוחרים, אני מניח ומקווה ירגישו אותו. ברגע שאנחנו עושים את ההחלפה של הקווים מהרשת הקיימת לקווים מזינים זה לקראת אוגוסט, אולי קצת לפני קצת אחרי, עדיין לא סגור סופית מתי תאריך, אז נפחי התנועה באגריפס יורדים בצורה דרמטית למצב שהיה לפני.

אני אסביר בכל זאת למה אמרתי מה שאמרתי מעבר למה שניר אמר. גם בחודש אפריל, בהנחה שיפו יתחיל לנסוע, ויהיה בו עומס של תנועה ויעלו עליו נוסעים, אגד יוכל בתהליך למידה לא מהיום הראשון להוריד חלק מהצפיפות של הקווים הקיימים בתוך אגריפס.

זה תהליך - - - חודש, חודשיים.

אתה צודק.

אז זה תהליך מתמשך, ואני חוזר עוד פעם המצב הוא גרוע כמו שחברת הכנסת רחל אדטו אומרת, וזה קיים בכל מקום כשאתה מפחית, הופך פיסיקה של שניים לאחד, מה לעשות, כמו שאומר הגשש "זה לא מכנס בתוך זה".

מישהו ייפול, אשה מבוגרת עם הסלים תיפול בין האוטובוסים היא תיהרג שם.

זאת המציאות. צריך להסתכל בעיניים למציאות ולהבין שזאת המציאות. חברים, נורא קל להגיד - - -

לא נכון.

בהתנסחות יש פה עירוב של תחומים. חברת הכנסת רחל אדטו מדברת על נפח התנועה, ראש העיר ניר מדבר על נפח האנשים שיוכלו להגיע. נכון שהוא יעלה את נפח האנשים באמצעות הרכבת הקלה, אין ספק שיעלו, דרך אגב, גם סקרנות של לנסוע בה תביא יותר נוסעים למחנה יהודה, אבל מה שרחל מדברת עליו שמהווה מבחינתה מפגע או סיכון זה לא יירד בחודשיים הראשונים, אתה מבין איפה פה הסתירה ביניכם?

אין סתירה.

נכון.

אני לא בטוח שאתה צודק, אנחנו נלמד את זה. אנחנו עושים את זה ביחד עם "אגד", ויחד עם משרד התחבורה, ואם יהיה אפשר לא לדלל את הקווים, אלא לדלל נסיעות בתוך הקווים אנחנו נעשה את זה. אין לנו עניין שרחוב אגריפס יהיה פקוק, תקוע וסכנה בטיחותית. אנחנו חרדים לתושבי ירושלים ולבטיחותם לא פחות מאף אחד מהיושבים פה, בוא נשים את זה בשורה התחתונה.


אני רוצה לציין את הנושאים שבהם אנחנו עושים שיתוף עם הציבור. אנחנו יושבים מזה כמה חודשים בראשותי ובראשות ממלא מקום ראש העיר מר קובי כחלון בפרוייקט שנקרא "הצוללת הצהובה" בו אנחנו מנהלים דיונים עם תושבי מרכז העיר, זאת אומרת, המנהיגים של מרכז העיר על תפיסת ההפעלה של מרכז העיר. אנחנו לומדים מה קורה בחו"ל, גם תפיסת האחזקה, גם תפיסת התרבות וגם תפיסת העסקים. אנחנו מנסים ליישם ואנחנו ניישם בחודשים הקרובים באופן שאני מבטיח לכם, תזמינו אותי לפה בעוד שנה, כשנדבר על מה קורה ברחוב יפו ובמרכז העיר בעוד שנה.


אנחנו עשינו ביחד עם הסוחרים בחודש האחרון כנס להתחדשות עסקים. אני רוצה לומר את האמירה הבאה גם אם לא כולם יאהבו לשמוע אותה. יש עסקים שגם אם תעביר לידה מליון אנשים אף אחד לא ייכנס אליהם. מרכז העיר צריך להתחדש. יש הרבה עסקים מעולים ויש עסקים שלא ישרדו לא יעזור. צריך לומר את זה ולכן אנחנו מנסים לעזור בשיתוף מת"י ירושלים לעסקים, כולל מימון של לא מעט כסף עירוני כדי לעזור לעסקים שצריכים להתחדש. ארועים במרכז העיר – בט"ו בשבט - - -

סיימנו לדבר על אגריפס?

בט"ו בשבט, בפורים, בפסח, בתקופה הזאת אנחנו עושים הרבה מאוד ארועי תרבות במרכז העיר. כיכר ספרא שהיא מהווה את אחד המפגשים של מרכז העיר, המפגש הדרומי של מרכז העיר. יש בה הרבה מאוד התרחשויות בתקופה האחרונה – פסטיבל האוכל, כל הדבר הזה מביא הרבה מאוד אנשים. אנחנו בשיתוף הסוחרים, היינו אמורים להתחיל את זה ביום חמישי ודחינו את זה בגלל הגשם, יום לפני המרתון לכבוד הורדת הגדרות. ירדו הגדרות ומי שטייל בשבוע האחרון ברחוב יפו ראה איזה רחוב יפה. אישרנו ועושים את זה בשיתוף הסוחרים, אנחנו עוזרים להם בפרסום לעשות "סטוק-דיי" שיהיה אחת לחודש במרכז העיר. מי שמכיר את שוק בצלאל בימי שישי - - -

זה לא פעילות שאתה אמור לעשות בלי שום קשר למה שיש? חלק מהחובה של כל עירייה - - -

כל מה שאנחנו עושים הוא במסגרת החובה שלנו. אנחנו עושים במסגרת החובה כדי לנסות לסייע בתקופה לא פשוטה.

אבל היית עושה את זה גם כך.

גברתי, אני לא עושה את זה כי באתי לספר על זה פה, אני עושה את זה כי זה החובה שלנו.

אבל זה לא קשור לבעיית הסוחרים. לא קשור לפיצוי לסוחרים.

אנחנו עושים את זה בשיתוף הסוחרים כדי לעזור לסוחרים.

אבל היית עושה את זה גם כך.

בסדר גמור, אני רק מציג מה אנחנו עושים עם הסוחרים, אני לא מבין למה את תוקפת את זה? תברכי על זה.

במשפט אחד, אנחנו באנו לכאן כדי לראות איך אנחנו עוזרים לסוחרים לפצות אותם על כל התקופה הזאת, ואתה נותן פה סקירה שאני מאוד מברכת על מה שאתם עושים בעיריית ירושלים שהייתם אמורים לעשות את זה בלי שום קשר.

אנחנו עושים את זה כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות. דבר אחרון, ברגע שנתחיל את השאטל אפילו לפניו נתחיל להפעיל את אותו למידה משותפת וחמ"ל משותף במשך כל יום כדי לראות ולתקן ולשפר בכל יום ביחד עם האנשים, ביחד עם הסוחרים, ביחד עם התושבים את מה שצריך לתקן כדי שהרכבת הזאת שנכנסת תגיע למצב הטוב שלה הכי מהר שאפשר כי תקופה של הפעלה היא תקופה קשה.

חברת הכנסת אדטו בבקשה.

תודה רבה. כמו שאמרתי גם בסיור בעיר אני מודה לך שקיבלת את הבקשה ולקחת את הנושא ברצינות בין אם הסיור ובין אם הדיון היום ואני בהחלט מודה לך – שרמת גני כמוך התגייס גם הוא לנושא ירושלים.

אני כבר יותר ירושלמי מרמת גני...

אני רוצה לחלק את הדברים שנאמרו פה גם על ידי ידידי היקר ניר ברקת ראש העיר, וגם על ידי המנכ"ל. אני רוצה לחלק את זה למספר נושאים. פני העתיד – אין לי ספק, שכל מה שצופה פני העתיד מביא איתו איזה קרן אור, אין לי שאלה ואני בהחלט ערה למה שאתם עושים. רחוב יפו כשהלכנו בו נראה מקסים ויפה, הוא רחב ויפה וגדול ונקי ונראה נהדר. העתיד – סיכוי גדול שהעתיד יהיה מצוין.


אני מדברת כרגע הווה ועבר. נכנסתי לעניין הזה כבר לפני כחצי שנה כאשר ישבתי עם מספר אנשים שיושבים כאן ואני בין אלה ששותים קפה ביום שישי בשוק ומסתובבת מעת לעת בכיף שם, אבל חלק מהמצוקה אמרתי לא יכול להיות שהמחדל הגדול הזה של תכנון הרכבת הקלה, והוא מחדל, לא מדברת עם המנכ"ל הנוכחי שקיבל את זה כ"נדוניה", הצורה שהרכבת הקלה הזאת תוכננה שיש רק קו אחד ולא שישה קווים והקו הבודד הזה לא נותן מזור לאנשים שגרים לא במושבה הגרמנית, לא לגילה, לא לארמון הנציב, לא משנה, מקומות אחרים שעדיין הרכבת הזאת לא תפתור להם שום מצוקה ושום בעיה והם הצטרכו את התחבורה הציבורית והם הצטרכו להגיע לעיר עם רכב ואין להם מקומות חנייה בעיר הזאת עכשיו, והמצוקה הזאת תישאר קיימת להם גם עם התכנון של הרכבת הקלה, זה לא יפתור, עד שלא יהיו שם קווים מכיוונים שונים לא תיפתר הבעיה. זה אולי יקל על אלה שבאים בקו של הרכבת מצפון לדרום אבל לא יפתור את הבעיות של האחרים.


לכן, כל הסיפור של הרכבת הקלה שהתמשכה כל כך הרבה שנים, שהיא עבדה רק במשמרת אחת בוקר, שהיו לה בעיות תכנון, אני ערה לזה שזה לא בזמנכם ולא בזמנך, אבל רכבת הקלה הזאת היא בעיה מאוד קשה תכנונית וזה חלק מהבעיה.


הבעיה שלי היא אחרת. כאשר התחלתי לפני חצי שנה עם כל הדיונים, ומייד נגיע גם להצעת החוק, אמרתי, ואני חוזרת ואומרת את זה גם עכשיו. זה נכון שאתם החלטתם, קיבלתם החלטה שאתם מעדיפים לא לפצות את אלה שנפגעו, אלא אתם רוצים לתת לכולם, את הכסף הזה לתת לכולם. אני לא מסכימה לזה מבחינתי. אני חושבת שאנשים שראינו אותם בסיור הזה, שחפרו להם את התעלה בפתח החנות, ובדמעות האשה הזאת אומרת שמפדיון שהיה לה 20 אלף שקל, וראינו קבלות של פדיון של 200 שקלים ליום, וזה לא משנה אם החנות הזאת יפה או החנות הזאת לא יפה. זו היתה חנות שהיתה בה תנועה קולחת. ארנונה לא יכולים לקחת, ארנונה מלאה במשך שנים כאשר אין שירותי ארנונה לאותו מקום. מי שחפרו לו קו תעלה בפתח החנות ואנשים לא יכלו להיכנס לתוך החנות הזאת, והוא מראה את פדיון קופה של 200 שקלים ליום אי אפשר להגיד לו תשלם ארנונה כאילו מישהו שגר באזור מלחה, הוא לא יכול לשלם את אותו דבר, אי אפשר לקחת, הוא לא מקבל את אותם שירותים. הוא לא מקבל נקיון והוא לא מקבל נגישות והוא לא מקבל כניסה, ולא מקבל שום שירותים שהארנונה אמורה להיות.


מכאן, אני הגשתי הצעת חוק, וגם אמרתי לך ניר את זה, הגשתי הצעת חוק שתעלה עכשיו לוועדת שרים בקרוב, הצעת חוק שנותנת לכם כעירייה, לוועדת ההנחות שלכם את האפשרות לתת הנחה בארנונה לאנשים שיוכיחו את הפגיעה שלהם מהרכבת הקלה.

מי יממן את זה?

סיטיפס, העירייה, מישהו צריך לממן. אתה לא יכול להגיד שאותה אשה שיש לה את חנות הבגדים שבכתה שהיא מחתנת את הבת שלה ועכשיו פסח והאנשים לא יכולים להגיע אליה כי היא לא יכולה לקנות סחורה, אתה לא יכול להגיד לה את תממני את הרכבת הקלה, פה הבעיה. מישהו חייב להתעסק עם הבעיה הלא נעימה הזאת. זה שאנחנו אומרים המרתון המקסים הזה, ניר, אתם עושים דברים נהדרים ואתם באמת מביאים חיים לאזורים האלה. אבל ממרתון לא קונים במרכז חיים, אנשים צריכים לשנות הרגלי חיים אחרי שכבר עשר שנים כמוני למשל לא נכנסו למרכז העיר. היום בשבילי לחשוב ללכת למרכז העיר לקנות משהו, זה משהו מאוד עקרוני. שיניתי את תפיסת החיים שלי, שיניתי את הרגלי החיים, אני לא אטרח לנסוע למרכז העיר כי אין לי איפה להחנות שם, ולא רוצה להיכנס לרחוב בצלאל וזה מטרד, ואני לא אסע לשם.

לכן, האשה הזאת שאנחנו מדברים עליה, שבכתה לנו בפתח החנות, ואותו אדם שמשחק קלפים כבר שנתיים כי אין לו מה לעשות כל היום, כי הפדיון שלו הוא 200 שקלים, הם לא צריכים לשאת את הנזקים שנגרמו בגלל הרכבת הקלה שתהיה לטובת העיר. הם לא הפילנתרופים של עיריית ירושלים ושל תושבי עיריית ירושלים. הם לא קיבלו שירותים במשך 4-5 שנים, לכן חייבים לא להגיד מי יממן להם, חייבים להתייחס אליהם, חייבים להתייחס למצוקות שלהם. אי אפשר להשאיר את זה ולהגיד מעתה ואילך הכל יהיה נהדר, אבל אתה תמשיך לשחק קלפים - - -

רחל, מי הגורם שצריך לשים את הכסף. פה מדובר בכסף. האם את רואה את עיריית ירושלים ככתובת שהיא צריכה בכלל לשאת ויכולה לשאת בזה, או המדינה?

עיריית ירושלים הייתה כבר לא פעם ולא פעמיים בוועדת כספים, ותקציב עיריית ירושלים נדון בוועדת כספים לאחרונה, ניר בא ואמר, עיר ירושלים זה עיר שונה מכל הערים במדינת ישראל, אני רוצה שממשלת ישראל תכיר, וניר אמר את זה, תכיר בצרכים שלי, ואם ניר אומר לממשלת ישראל תכיר בצרכים שלי, אז ניר גם צריך להכיר בצרכים של אותה אשה שלא יכולה לפתוח את חנות הבגדים שלה, ואתה ראית וכמעט בכית יחד איתה ועם זה ששיחק שם קלפים וכמעט נחנק כאשר הוא תיאר לנו את המצב וכאשר ראינו את ה-200 שקלים פדיון. אי אפשר להשאיר אותם כך ולהגיד תלכו לכל הרוחות, אתם מימנתם את הרכבת אבל מעכשיו יהיה לכם נהדר. על זה הנקודה שאני מדברת. לכן אני אומרת, מה שיוסי אמר ומה שניר אמר יוצא מן הכלל, אני מאמינה שיהיה יפה.

אנחנו לא חלוקים עלייך.

אבל מהיפה הזה ייהנו כולם. מהיפה הזה לא רק הסוחרים ייהנו, כל תושבי העיר.

אבל הם נשברו. חלק מי שפשט את הרגל, פשט את הרגל.

זה מה שאני אומרת. זה שבעתיד יהיה טוב וורוד וכולם ייהנו, אז כולם גם היום צריכים לשלם את המחיר.

כולם צריכים לשלם את המחיר.

זה גם לא רלבנטי מה יהיה בעתיד, אנחנו לא נביאים פה.

בספק גדול, מי מבטיח לנו אנחנו קורבנות פה.

אנחנו כן יש לנו תפקיד בדבר הזה. אתה יודע, תמיד אומרים "נבחרי ציבור" בקטע בלזלזל, בלהגיד "נבחרי ציבור". התפקיד שלנו כאן זה להשמיע את הקול, אין להם דרך אחרת להשמיע את הקול שלהם, אז אנחנו צריכים להשמיע את הקול שלהם. לכן אני אמרתי אני שמחה שלקחת את זה והבאת את זה למקום הזה כי זה מרכזי. אתה גם במפלגה הנכונה ללכת להניע את התהליך הזה. ראש הממשלה שלך, הוא גם תושב ירושלים, הוא מכיר את הדבר הזה, הוא גם צריך אחר כך את האנשים האלה בסופו של דבר. זה לא חכמה אחר כך ללכת לשוק בערב הבחירות ולהיות איתם ולהצטלם בכניסה לשוק, זה לא חכמה לעשות את זה שם, עכשיו זה הזמן לעשות את הדברים האלה. אני חושבת שכן התפקיד שלנו לעזור במצוקה הזאת, ולא רק לדבר כמה יפה תהיה ירושלים בעוד שנה שנתיים שלוש.

לגבי רחוב אגריפס, ניר ויוסי, או ראש העיר והמנכ"ל. לגבי הקטע של אגריפס, אני אומרת לכם עוד פעם, קחו את זה בחשבון שאגריפס הוא מפגע בטיחותי אמיתי. יום שישי האחרון, במקרה נפגשנו ישראל חסון ואני בשוק, שנינו שתינו קפה. אחר כך ישראל הלך עם כל הסלים העמוסים שלו באגריפס, אני הלכתי למקום אחר שם. רבותיי, זה סכנת נפשות לעבור בין האוטובוסים האלה. אשה מבוגרת, או בן אדם מבוגר עם סלים יכול ליפול בקלות ולהידרס. אתה לא יכול לעבור, זה סכנה בטיחותית, סכנה לחיי אדם. שלא נתעורר אחרי הארוע הראשון שזה יקרה. ממש אמיתי מה שקורה שם, שאתה לא רואה מטר קדימה – ילדים, מבוגרים וסלים, משהו חייב לעשות לא רק בגלל הסוחרים, אלא גם שלא נגיד אמרנו לכם – סכנת נפשות.

אלי מזרחי יו"ר ועד סוחרי השוק. בבקשה.

אני רוצה להגיד תודה רבה לכל חברי הכנסת.

סליחה, סגן יו"ר.

אני סגן יו"ר, אבל היום היו"ר לא נמצא, אז אני ממלא מקום.


עד היום למעשה לא זכינו אף פעם למעמד הזה של לבוא לוועדה בכנסת בכדי לדבר על מצוקות שקיימות כבר 12 שנים, כאשר בגדול, אני רוצה להתחיל מהסוף ולא מההתחלה.

ראש העיר שלנו שקיבל את הירושה הזאת, והמנכ"ל שקיבל ירושה עוד יותר קשה כי הוא בא רק לפני כמה חודשים דיברו על עתיד ורוד. אני רוצה לומר כמה דברים שלמעשה הרבה מאוד אנשים שיושבים אולי לא יודעים. חברת כנסת אדטו אמרה שבהתחלה היו מתוכננים 5 קווים, ה-5 קווים האלה היו אמורים להיגמר בשנת 2010. 5 קווי רכבת כאלה בירושלים אולי היו פותרים את בעיית התחבורה של ירושלים. קו 1 כמו שהוא יתחיל לעבוד בעוד שנה, בעוד שמונה חודשים, בעוד ארבעה חודשים לא יפתור, יגרום לבעיות עוד הרבה יותר קשות – גם בענייני התחבורה של ירושלים, גם לעיריית ירושלים, גם למשרד התחבורה וגם לאגד. למה? משום שקו 1 יצטרך להמשיך להיות מאוזן באוטובוסים. מספר נסיעות האוטובוס בעיר לא יירדו. המשתמשים בקו הזה ייאלצו לעבור מרכבת לאוטובוס, אז גם עליהם זה לא ייקל. על התחבורה הפרטית בוודאי שזה לא ייקל, מכאן אני יוצא מנקודת הנחה שלמעשה אם לא יהיו עוד 4 קווים כמו שתוכננו מלכתחילה, אין לקו הזה שום תוחלת, כאילו עשו משהו שהוא בגדול נועד להקל הוא מכביד ויכביד.

עכשיו אני חוזר להתחלה. בשנת 2000 כשישבנו עם החבר'ה מתכנית אב לתחבורה, אמנון אליאן דובר תכנית אב לתחבורה, דיבר על כך שהולכת להיות מוקמת קרן מלכתחילה שתפקידה לעזור לסוחרים שייפגעו במהלך העבודות. הקרן הזה לא היתה ולא נבראה, אמרו ודיברו - לא עשו כלום. בתחילת העבודות על הרכבת הקלה, שלחו מעיריית ירושלים תכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה עשרות אנשים פונקציונרים מכל מיני דרגות לכל העולם, לכל אירופה יותר נכון, לבדוק איך בונים רכבת קלה ומה עושים עם זה. מה יצא מזה בסופו של דבר? זה מה שאתם רואים עכשיו על הכביש. כל רכבת קלה בכל העולם, אנשים שואלים אותי, תגיד לי, למה לא נוסעים אוטובוסים ומכוניות על התוואי של הרכבת הקלה כמו שנוסעים בהולנד, בצרפת ובמקומות אחרים. אני אומר אני לא יודע משום שמישהו פה החליט שזה לא יכול להיות. שואלים אותי איפה בתכנון הראשוני היו אמורים להיות אוטובוסים אם ובמידה לא יעלו 5 קווים על הפסים אין תכנית כזאת.

לפני חמש שנים ישבתי עם קובי ברטוב, מי שממונה בעירייה על עניין התחבורה בירושלים. שאלתי אותו את השאלה הזאת, הוא אמר לי, נגיע לגשר נחצה אותו. לפני שנה וחצי הוא ישב אצלי בבית הקפה שלי, ואמר לי, אלי, הגענו למבוי סתום אנחנו לא יודעים מה לעשות עם האוטובוסים. אז הפתרון של להביא אותם לאגריפס, כמובן זה פתרון מאולץ, זה משהו שלא היה בתכניות בכלל. מישהו פה יכול לומר לי כמה פעמים השתנו תכניות משנת 2000 עד עכשיו שהיו אמורות להיות תכניות אב לדבר הזה. אני לא מבין מה קרה פה במהלך של 12 שנים, אין לי מושג מי עסק במה ומי קיבל מה ועל מה פיקחו ועל מה לא. במהלך כל 12 השנים האחרונות, למעשה, מה שקרה זה כאוס אחד שלם. כאוס אחד שלם, לא יעזור כלום.

כבוד ראש העיר ניר ברקת הביא אותי לפני כמה שנים, שלוש או ארבע שנים והוא זוכר את זה טוב לבית הכרם להפגין נגד מה שקורה בתוואי העבודות של הרכבת הקלה כי עבדו שם שני פועלים בתוואי של כמה קילומטרים. תגידו לי איפה זה יכול להיות? באיזה מקום בעולם? לי נראה שאפילו במדינות עולם שלישי הכי חשוכות לא יכול לקרות דבר כזה.

נוצר מצב שבסופו של דבר, במהלך של 12 שנים, מרכז עיר שממילא גם כך עיריית ירושלים לפני כן דאגה לקבור אותו עם קניונים ועם לבנות כביש בגין בשביל מר עזריאלי שיבנה לנו עוד קניון, ועוד קניונים בשכונות, דאגה שבמהלך של ה-12 שנים האלה יימחק לגמרי. אז בניין אחד של המשביר זה יפה מאוד, זה באמת יפה, אולי זה יעשה משהו למרכז העיר. תגידו לי מי יבוא ברכבת למרכז העיר, מי יירד מהרכבת במרכז העיר, רבותיי? מי? תסבירו לי מי. מי המשתמשים בתחבורה ציבורית – לצערי, עניי העיר הזאת. לצערי, עניי העיר הזאת, האם הם ירימו כלכלית את מרכז העיר? הם יהיו התשובה באמת למצוקות הכלכליות של מרכז העיר שקיימות, אני לא חושב שזה 10 או 12 שנים, זה כבר 20 וכמה שנים. ראש העיר הנוכחי ירש את הדבר הזה, ראש העיר הנוכחי במנדט שלו היה אמור לטפל בדבר הזה, הוא זה שאמור להרים לא את מרכז העיר, את העיר ירושלים כולה בלי יוצא מן הכלל. מרכז העיר זה מרכז בירת מדינת ישראל, תסלחו לי, הוא נראה כמו בית שימוש ציבורי אחד גדול. אומרים פה סוחרים ממרכז העיר, מה עושים, מראים את הכול ורוד, מי שיבוא למרכז העיר לא יבוא למרכז העיר, הוא יבוא לעיר העתיקה.


אני מסכם את זה בשני דברים - לא רואה עתיד לרכבת הזאת. שנית, אם מגיע פיצוי ומגיע פיצוי ענק ולא רק בארנונה לכל סוחרי מרכז העיר, שיבואו ויגידו איפה הקרן הזאת שהייתה אמורה לקום לפני 12 שנים ולא קיימת, זה הכול.

תודה.


חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את ראש העיר שלנו שאני לפחות פוגש אותו פעם ראשונה בוועדת הכלכלה. הייתי בסיור שם, הרכבת במרכז ירושלים מופע תיירותי מרשים, שאם הייתי תייר בהולנד והייתי רואה דבר כל כך יפה באמצע העיר, והוא ממש כל כך יפה - - -

בעוד שנה שנתיים בגאולה ובמאה שערים.

אמרתי לעצמי אם הייתי בא לפה ליום אחד ולנסוע הביתה, הייתי לוקח תמונות והייתי מאוד מרוצה. אבל מה לעשות, שאת המופע התיירותי הזה, במקום לשים אותו בהולנד, או בכביש מס' 1, שמו בתוך רחוב יפו ובשוק מחנה יהודה שגדלנו עליהם שזה מרכז הקניות של העיר, זה מרכז החיים שלהם ושיתקו אותו. הלכנו כולנו על הפסים, ואמרו לנו זוזו הצידה כי תיכף צריכה לבוא רכבת. עיר ריקה, יש בשיר של ירושלים של זהב "כיכר השוק ריקה", זה מה שהרגשתי כשהלכנו ברחוב יפו השבוע, כיכר השוק ריקה. השאלה היא לא על העבר, על העבר כולכם דיברתם, ראש העיר שמע וליווה את זה. אני יודע שאתה ירשת דבר שלא הסכמת איתו, השאלה היא מה עושים עכשיו.


היושב ראש שאל כל הזמן בסיור, שמתי לב לזה – מה אפשר לעשות למעשה, כי הקיטורים על מה שהיה כולם יודעים. אני שואל אותך ראש העיר, האם יש אפשרות לעשות תחנה בכיכר ציון ובבניין ג'נראלי כי אחרת באמת האיש שיירד בכיכר ספרא והאיש שיירד בקינג ג'ורג' לא יקנה בכל המרחב הזה, ולכן חייבים תחנה בכיכר ציון, אפילו זמנית אפילו פרוביזורית אני לא יודע, או בבניין ג'נראלי שהרבה אנשים צריכים להגיע לשם.


דבר שני ומאוד חשוב, אדוני ראש העיר, אני רוצה תשובה אם אפשר להחזיר את האוטובוסים לפחות 50% לרחוב יפו עם הרכבת. ואם צריך לעשות בשביל זה מדרכות, יעשו מדרכות. אני בכלל בעד שיהיו גדרות אקוסטיים יפים, דיברתי על זה, זעקנו על זה והמלצנו על זה וצפצפו עלינו כי חייבים להחזיר את האוטובוסים - חייבים להחזיר את החיים לעורק החיים של העיר.

מה שלמדתי עוד דבר – שאם אתה רוצה להעמיד כלכלה של שוק תעשה אותה גינה יפה, זה מה שעשו ברחוב יפו וזה מה שעשו בשוק מחנה יהודה וחבל שכך, חייבים למען פרנסת העיר כולה, אגב, של כל השכונות, גם השכונות החרדיות צריכות את זה כי מחנה יהודה בשביל כולנו. הדבר הכי חמור בעניין הזה זה המרחק בין התחנות שזה אני כן מאמין שאפשר להוסיף כמה תחנות, לא כל כך אולי יוקרתיות, אבל ראש העיר יקבע איזה תחנה לפחות – כיכר ציון או בית יואל. תחנת אוטובוס היו בכל שני מטר, פתאום בכל המרחב אין. שוב, להפסיק את העניין הזה של המדרחוב, אני לא אומר להכניס רכב פרטי, אבל את האוטובוסים חייבים להחזיר, כך נציל גם את הבעיה של אגריפס, אם נוריד לפחות 50% מאגריפס או מרחוב יפו יהיה איזשהו איזון. אני רוצה תשובות לשאלות המעשיות האלה. תודה רבה.

תודה רבה לכולם. אני בניגוד לכולם מבחינת ההכנסות אצלי בחנות, אני נמצא על רחוב אגריפס, נולדתי מעל החנות לפני 54 שנים. אבי נמצא שם משנת 1932, ואנחנו מכירים את רחוב אגריפס מעט יותר אולי פה מכולם.

בניגוד לכל הסוחרים ההכנסות שלי בחנות עלו, ואני דווקא רוצה לדבר, להתרכז ולא להסיט את הנושא בצורה זו או אחרת ממה שאתם אמרתם, צריך להתרכז ברחוב אגריפס כרגע. רחוב אגריפס היום הוא רחוב דו סטרי, הוא רחוב מאוד מסוכן. אומר כבוד ראש העיר והמנכ"ל שלו שאין שום פתרון, יש אכן פתרון. הרחוב הזה חייב להיות חד סטרי, את האוטובוסים שיורדים ברחוב אגריפס תעבירו דרך בצלאל, אל תדברו איתנו על סימטריה כמו אדון דרור גנון ממשרד התחבורה. יש תחנה אחת שאותה אתם צריכים לבטל על רחוב אגריפס אם אתם תסיטו את האוטובוסים. התחנה הזו היא לא תחנה, זה איזה מין כזה, עמוד כזה ואיזה שורה של אנשים שנמצאים על מדרכה של מטר וחצי והם חיים בסכנת חיים מתמדת ויש תחנה לשוק, זו תחנה ברחוב כי"ח ואין עם זה שום בעיה. בהינף יד אחת אתם משפרים פה את כל התנועה.

התנועה שתהיה חד-סטרית היא תהיה תנועה שבה אוטובוסים יוכלו לעקוף אחד את השני ורכב ביטחון יכול לעבור. אתמול אמבולנס התעכב מול החנות שלי ברחוב אגריפס 99, מול שוק, 7 דקות ו-48 שניות כי אפשר לעקוף את האוטובוסים, ומצד שני מגיע התחבורה. אני לא מדבר על מצב שבו יהיה מה שנקרא מצב חירום. אנחנו יודעים מה הסיפור שלנו ברחוב יפו. אני לא מדבר על מצב כזה שיהיה פה מצב חירום ברחוב אגריפס ושום רכב לא יוכל להגיע, שום רכב חירום לא יוכל להגיע, ואתם חייבים להסיט את המרכז מחשבות שלכם ולהבין שרחוב אגריפס יכול להיות רק חד סטרי, אך ורק – גם מבחינה בטיחותית, גם מבחינה ביטחונית וגם מתוך זה שהוא ייקל מאוד על התנועה, אוטובוסים יוכלו לעקוף אחד את השני, רמזור אחד בתחילת רחוב כי"ח התבטל כי אף אחד לא נכנס לרחוב אגריפס בכיוון שבין כי"ח לגן סאקר ובזה נגמר הסיפור. אנחנו יושבים פה ומדברים ומדברים וכולם מסיטים את הבעיה העיקרית פה שזה הקטע שבין רחוב כי"ח לשוקניון – 300 מטר על רחוב אגריפס שחייב להיות חד סטרי, בזה אתם חיסלתם 50% מהבעיות, חצי מהפקקים הצטמצמו כי זה דו סטרי ועוד 20 שניות ברמזור אנחנו נרוויח כי זה דו סטרי ועוד רכב חרום יעבור, ועוד רכב משטרה יעבור וגם מכוניות פרטיות לדעתי יוכלו לעבור כי לא יהיה שם שום פקק. אנחנו נראה מה יהיה ובאיזה צורה התנועה תדולל כשהרכבת הקלה תבוא.

אמנם באתי להנה כעיתונאי לכסות את הישיבה, אבל אני לא יכול לשתוק על דברים שנאמרים פה כיוון שאני בתפקידי הייתי עורך המקומון הראשון של "מעריב ירושלים", ב-1979 נדרשתי לנושא הזה של מצוקת התחבורה ברחוב יפו, כתבתי על זה סידרת מאמרים. המאמר המסכם – העליתי תכנית ששמעתי אותה מכמה אנשים כאן, והתכנית הייתה יכולה להיות תחליף לכל הרכבת הקלה, והיא – להפוך את רחוב יפו לרחוב לנתיב של אוטובוס אחד, של קו אחד שיסובב את ירושלים בקו סובב ירושלים, וכל השכונות יקבלו וכל אזור יקבל את השאטל שלו שאפשר יהיה לנסוע בכרטיס אחד לנסוע בקו הראשי ולרדת ולהתחבר ללוף הנוגע לו.


מה שאני שמעתי זה היה דבר שבעצם חשף את כל הבעיה כאן. בעירייה גיליתי חבורה של בטלנים במחלקת התנועה. העירייה זרקה את זה על משרד התחבורה, משרד התחבורה הם לא פחות בטלנים, הוא אמר שבלי "אגד" זה לא יעבוד. באגד קפצו על המציאה, אמרו זו תכנית נהדרת אנחנו בוחנים. התוצאה הייתה – אף אחד לא היה מוכן לקחת את האחריות הזאת והנושא הזה שקע, אני לא המשכתי בזה, לצערי. שמעתי מה שנאמר כאן, אני חותם על כל הדברים, אני חושב שאנשים דיברו כאן באנדר-סטייטמנט.

המצב הוא הרבה יותר חמור, אבל כאשר מר ברקת שאל את השאלה הזאת, מי ישלם בעד זה, זה לא שאלה של ראש עיריית ירושלים - לא ניר ברקת צריך לשאול את השאלה הזאת. מספיק לקחת שני דוחות של מבקר המדינה ולקרוא מה קרה שם ואיך נמשך כל המחדל הזה, הייתי אומר לא המחדל, הברדק שבירושלים קוראים לזה רכבת קלקלה, אז יבין שם מי האשם בדברים. לקחת בחשבון את כל הפיצויים וכל התשלומים ששולמו לחברת סיטיפס, ומעיריית ירושלים וממשרד התחבורה שהם שותפים – חברת סיטיפס זו חברה משותפת לעיריית ירושלים, למשרד התחבורה ו- - -

לא נכון.

בסדר, אבל אתה לא יכול להסיר את האחריות ממשרד התחבורה והממשלה - כמה מאות מליוני שקלים שולמו בגלל המחדל הזה, אז כך שאם מדובר פה על כמה עשרות מליונים שצריכים לכסות את הפיצויים, הייתי אומר את הפיצויים הנמוכים שהסוחרים או כל בעלי העסקים האלה ראויים לקבל, אני כבר לא מדבר על פיצויים עתידיים שמגיע להם, הייתי אומר כמעט טיפה בים, התקציב הסופי, ועדיין לא הסופי שהרכבת הזאת תעלה למדינה או לעירייה או לא חשוב למי, בסופו של דבר זה משלם המסים הישראלי.


נקודה אחרת ובעניין הזה אני מאשים את ברקת. זה נכון שברקת במסע התעמולה שלו, הוא דיבר על כך שהוא יעזור לכל מי שנפגע או כמו שאמר פה אלי מזרחי שלקח אותו שיעשה את ההפגנה בבית הכרם, יופי, ברקת גם אחת ההצעות הראשונות שלו לאחר שהוא נבחר, מה הוא אמר, אני אבטל את הרכבת הקלה.

לא נכון.

לא נכון, שמעתי אותך, בסדר. זה צוטט בכל העיתונים שאתה אמרת את זה גם. רצית להוריד את הגשר, אני כבר לא מדבר על הגשר שעלה קרוב ל-200 או 300 מליון שקל.

400 מליון.

אם בממשלה ישנה אחריות שלטונית, אז מה שקרה בכל העיריות הקודמות, אני חושב שעיריית ירושלים בקדנציה הנוכחית או מי ששולט כאן לא יכול להוריד מעצמו את האחריות הזאת. בפירוש, אחריות על השגת התקציב הנוסף בשביל פיצוי על הסוחרים, הקורבנות האמיתיים, זה דבר שחייב להסתדר וזה האחריות השלטונית של עיריית ירושלים, והאחריות השלטונית של ממשלת ישראל – היה להם כסף לפצות את החברה, את המשקיעים האלה על אחת כמה וכמה שעניי עירך קודמים, זה התפקיד שלכם, אתם לא יכולים להסיר מעצמכם את האחריות הזאת.


עכשיו יש עוד נקודה אחת, הנקודה הזאת עלתה, אני אומר כאן שכולכם תשמעו. לפני קרוב לחמש שנים, הייתי בסיור של ועדת ביקורת המדינה בתוואי של הרכבת, לא חשוב שעמדנו על כל הברדק הזה, רחוב יפו כבר היה חסום, עמדו שם שלושה פועלים, והם הבטיחו ממחר נעבוד שלוש משמרות, קדחת לא מחר ולא מחרתיים ולא בעוד שנה, אבל יושב ראש דאז זבולון אורלב העלה את הנקודה הכי חמורה, הביטחון, האבטחה של הנסיעה ברכבת הקלה. רכבת הקלה שמתחילה בשער שכם ונגמרת בתחנה המרכזית, לגבי השימוש שלה זה בעיה אחרת, אבל 6 קרונות שהדלתות נפתחות בעת ובעונה אחת, אין מאבטח בכל אחת מהקרונות האלה וכל אחד עם חגורת נפץ יכול לעלות ולפוצץ הרכבת הזאת, אתה מתחיל ב-17 באפריל, תתכונן לכך שב-15 למאי מה שנקרא ביום הנכבה, זה תהיה קבלת הפנים שלהם. הנקודה הזאת לא נפתרה, גם זה הם הבטיחו, הם הבטיחו שהדבר הזה הסתדר, עד כמה שאני יודע לא הסתדר.

תודה מר לביא.


חברת הכנסת ברקוביץ, בבקשה.

באחריות מי הביטחון? של החברה או של העירייה?

כל אחד זורק על השני אחריות, הממשלה, וכל אחד זורק.

אדוני היושב ראש, ראש עיריית ירושלים, אני באחת הכתבות שפורסמו בתקשורת בשפה הרוסית בנושא הסיור שלנו, אחד הטוקבקיסטים כתב משהו מאוד נחמד ומאוד נכון - שהרכבת הזאת על פי חלוקה של קילומטרג' ושנות הפעילות של הפרוייקט הזה עשתה 44 ס"מ ליום פסים. אנחנו פה יושבים ומדברים, 44 ס"מ, אתה מבין, זה מה שהם עשו ביום. בדקתי, דרך אגב, והוא צודק.

זה נראה לי הרבה, כי לפי מה שאנחנו ראינו אולי חצי סנטימטר ביום.

השאלה אם זה כולל פירוק...

אז אולי מי שכתב את הטוקבק הוא מייצג את סיטיפס. מה שלא ברור לי שיושבים כאן אנשים, דרך אגב, יש פה מחדל ברור ואף אחד לא לוקח אחריות. אף אחד. מי האחראי פה, כבר נאמר כאן כמה פעמים.

מי את חושבת שאחראי?

כולם - עיריית ירושלים, ממשלת ישראל, סיטיפס, ששמה פס, כך נראה לי. אני מדברת על כל המשרדים, לא יכול להיות שאנחנו שומעים פה זעקה רצינית של אותם סוחרים, שאני לא חושבת אדוני המנכ"ל אתה אמור לתת פה ציונים לעסקים שהיו נסגרים גם כך או לא כך, זה ממש לא התפקיד שלך לבוא ולהגיד שהרכבת היא לא המחדל לאותם עסקים, הם אם הם לא היו מוצלחים הם היו נסגרים, אבל לא אנחנו במו ידינו באים וגורמים להם להיסגר, או באמת כמו שאמרה חברת הכנסת אדטו, לעשות פדיון של 200 שקל במקום 20 אלף שקל ביום.

אתה שמעת, אדוני היושב ראש, שההפסד לסוחרים זה מיליארד שבע מאות, כמה זה היה?

אומדן ל-2007 מיליארד שבע מאות. אומדן הנזקים ברחוב יפו בלבד על פי לשכת המסחר מיליארד שבע מאות ב-2007, תאריך היעד שהיה בפועל היה צריך לפעול הרכבת.

זה בסדר, אני שמחה שהוא מחזק את מה שאני אומרת. אנחנו מדברים פה רק על 2007 לפי מה שאני מבינה. התקבלו פה החלטות גורליות שפגעו בחיים של סוחרים, במצבם הכלכלי שאף אחד פה אין לו ספק, שהמצב הכלכלי גורר בעיות במשפחה, וגורר בעיות נפשיות וזה לא כלכלי, זה לא רק הפסד כסף, מדובר פה על עוגמת נפש שאני בטוחה שהיא הולכת ומתעצמת ואולי גם משפחות מתפרקות, אני כבר דיברתי על כך.

הגיעו גם ללשכת רווחה.

נעשה פה גם פגיעה קשה מאוד באוכלוסייה שחיה בירושלים, עוגמת נפש קשה מאוד לציבור בירושלים, אני לא מדברת על זה שרחל לא הולכת לקניות למרכז העיר, זה משהו שהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם ואף אחד לא מוכן לקחת אחריות, זה מה שמשגע אותי, אף אחד. אדוני ראש העיר, אנחנו נמצאים כדי לעזור לך – כשאתה בא ושואל מי צריך לשלם, אתה צריך גם לשלם. אבל אם אתה צריך ואתה חייב כי ירושלים היא עיר מיוחדת כמו שאתה אומר, אני כיושב ראש השדולה הירושלמית מקדמת את הכיוון שבא ואומר שבעצם אתה לא באמת ראש עיר רגיל וירושלים צריכה להיות מתוקצבת בצורה שונה מכל עירייה אחרת. אז אל תגיד מי צריך לשלם, יש לך פה חברים שנמצאים כאן שמוכנים להירתם אליך לעזור שממשלת ישראל תתן את הפיצוי. העתיד הורוד הזה שאתם מדברים שמענו עליו כבר, הוא היה צריך להיות ב-2006 אחר כך ב-2007, אחר כך ב-2010, עכשיו מדברים על 2011, זה היה צריך להיות ב-4 באפריל, עכשיו כבר אמר מנכ"ל סיטיפס שזה צריך להיות בסביבות 17 לאפריל, וכך זה ימשיך.


אני דורשת, פשוט דורשת, שאנחנו בוועדת כלכלה ניקח על עצמנו את נושא הפיצוי לסוחרים, זה מאוד פשוט לחלק, לדעתי, גם אותם חנויות שנסגרו צריכים לקבל פיצוי רטרו-אקטיבית, ואפשר לחשוב באיזה דרך הם מקבלים את זה. יכול להיות שברגע שיהיה עתיד ורוד, אז במקום לשלם מס, אותם סוחרים ישלמו במקום 30% מס ישלמו 5% מס במשך עשר שנים עד שהם לא יחזירו את כל ההפסדים שהם הפסידו. אפשר לחשוב על מליון אופציות, אף אחד לא בא להגיד כרגע נוציא מהכיס מיליארד שבע מאות.


רחל, אי אפשר כל פעם שאנחנו נחפש מי פה אשם. יש פה ממשלה, ממשלה לדורותיהם, דרך אגב. אתה יודע מה משגע אותי, עושים פה טעויות גורליות גם לגבי ששינסקי שאני באה עם דוגמה קטנה.

מה יש לך עם ששינסקי?

אגיד לך מה יש לי עם ששינסקי – זה בדיוק אותו דבר, נחתמו הסכמים לפני שנים עם מי שהולך לחפש גז, ופתאום באו והחליטו צריך לשנות את זה. למה מי שהחליט את ההחלטה הזאת לא צריך לשלם? אני לא מבינה את זה. למה אף אחד לא לוקח פה אחריות? אם אנחנו לא נשלם להם את הפיצוי עכשיו, אנחנו מרשים ונותנים בעצם לאלה שנמצאים בעמדת קובעות המדיניות להתנהג כמו שבא להם כי הם לא צריכים לשלם.


יושב פה ראש עיר, אומר שהוא מבין שיש בעיה.

נא לסכם.

אני רוצה לדבר לרגע בהקשר לנושא של אגריפס. אמר המנכ"ל, אני לא מכירה את המנכ"ל שלך, לשמחתי הרבה מכירה אותך, שזה המצב שיהיה באגריפס נכון לעכשיו. או שאנחנו כולנו פה לא מבינים נכון, או שאתם מבינים טוב, אני לא יודעת, אבל זה מה שאני הבנתי ברגע שנכנסתי, שזה המצב עד שהוא לא השתנה. יש פה סוחרים, החכמה לא ניתנה לא לראש העיר ולא ניתנה לראש הממשלה ולא ניתנה לשר התחבורה. האנשים האלה נמצאים שם יום יום ואני לא מבינה מדוע עד עכשיו רק כשיש קטסטרופות פתאום עושים ישיבה איתם. יש פה רעיונות של אנשים שחיים בירושלים, שגרים שם, שהם יודעים מה צריך לעשות. אגריפס זאת סכנת נפשות כפי שנאמר פה. היו כבר שם 14 תאונות שנגמרו כך וכך. אבל אין ספק שהבעיה הכי גדולה שם זה באמת בטיחותית, אף אמבולנס לא יכול לשם. פיגוע אחד זה 300 מתים, לא 40 פצועים ועוד 10 מתו, זה 300, 400 איש.

תודה. מלכאן כיומרס בעל בית עסק.

כיומרס


שלום לכולם, קודם כל אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לדבר בוועדה הזאת ואני לא מאלה שמרחיבים בדיבור.

העסק שלך ביפו, מספר בתי עסק.

אני למעשה מייצג את המשפחה הכי גדולה במרכז העיר, אנחנו 8 אחים ואחיות שכולם נמצאים ברחוב יפו משנת 1982. אבי עליו השלום פתח את העסק. כעסק משפחתי הצטרפנו אליו וכל אחד בזמנו שהצמיח כנפיים פתח לעצמו עסק, וכל אחד מנהל לעצמו עסק.

אני רוצה לסכם דברים ולהתחיל דווקא מהסוף. כולם מאשימים, כולם זורקים אחד על השני, בסופו של יום אתה לא נמצא אדם אחד במדינה הזאת שלא יצדיק ולא יאשר את העובדה שפה נעשה מחדל, ועל מחדל צריך לשלם. מישהו, זה שעשה את המחדל חזר בלילה למיטה עם אשתו וישן, אנחנו עד הבוקר חשבנו איך אנחנו מעבירים את הצ'קים לצ'ק הבא של הספק. אנחנו כבר שמונה שנים, האנשים הגיעו למצבים נפשיים למתח נפשי. אתה יודע שסוחר הדאגה הכי גדולה שלו זה לא האוטו ולא רמת החיים שלו – הכבוד שלו וההישרדות שלו.

באופן שיטתי במשך עשר שנים חטא על פשע, עשו חטא וניקו את זה בפשע, ועוד פעם עשו חטא ועוד פעם ניקו בפשע והכול עלה כסף. יש פה נזק, זו עובדה, אין פה ויכוח על העניין שיש נזק. יש פה גם עוד עובדה שצריך לפצות.

יכול להיות שהוועדה הזאת והחברים הנכבדים שיושבים סביב השולחן הזה יגידו או שיאשרו שהם כן מפצים, ואם לא יפצו, יש שופטים בירושלים, זה לא מדינת הפקר. אני יודע, אותו אחד שעשה את המחדלים האלה יושב במשרד התחבורה ובמשרד האוצר וממשיך לקבל את המשכורת שלו, והוא עשה פשעים והוא כל פעם שבאו לתקן ומה שהוא עשה זה כמו לשפוך דלק על המדורה והוא שפך – בוועדה הזאת לפני שלוש ארבע שנים, סיטיפס ביקשה 150 מליון שקל והיא קיבלה את זה.

אני זוכר את יושב ראש הכנסת דהיום, בזמן החתימה שלו ואני מצטט אותו: הוא אמר "ידי כבדה על החתימה" ו"אני לא רוצה שבהיסטוריה ייכתב שאני הייתי זה שמפסיק את הרכבת". צריך להפסיק את הרכבת. יוצא שאתם נתתם זיכיון ואתם בסופו של עניין תממנו אותו עד השקל האחרון וגם לא תהיו הבעלים של הרכבת, זה מה שיהיה בשורה התחתונה.

היה לפני שלושה חודשים גישור בין סיטיפס, אני לא יודע מי זה המגשר, אני יכול להגיד שאני לא מקבל את ההמלצה שלו – בין סיטיפס לממשלה מי יהיה אשם במחדל כי המחדל הוא ברור, הילד כבר נמצא, צריך למצוא רק את האבא. הבורר החליט שהממשלה אשמה, אז אני כבר מודיע לכם פה, חצי מיליארד שקל בתביעה אליכם, בדרך אליכם. הרכבות מורכבת מכמה חברות, אחת החברות טוענת שבעקבות העיכובים האלה שנעשו לה פה ברכבת הקלה היא הפסידה חצי מיליארד והיא תגיש לכם חשבונית וזה יגיע לוועדה הזאת.

בהסכם שהטייקונים של חברת סיטיפס חתמו עם הילדים של משרד האוצר, זה הם כזה שאין לכם הרבה ברירות, לא נשאר לכם הרבה ברירות, אתם תתכופפו כל פעם שהם יבקשו מכם ואתם תשלמו. כרגע זה לא העניין שלי, מדברים פה על שידרוג והשבחת העסקים – מרכז העיר לא כולם הבעלים של העסקים. במרכז העיר ישנם דמי מפתח, הרוב העיקרי זה שכירות שנשלט על ידי שתי משפחות שקנו את זה אז בזמנו בזריקת אבן. המשפחות האלה הן הנהנים העיקריים מהרכבת אם תהיה הנאה כזאת ולא הסוחרים.


עברנו טרור, אני נמצא שם מגיל 18 – עברנו טרור, קמנו בבוקר פתחנו את העסק כי אמרנו הטרור לא ינצח אותנו, והטרור בא למרכז העיר כי הוא ידע שזה לב ליבו של ירושלים. אם תשאל את מי שאתה רוצה, לב ליבו של ירושלים, אם אתה לוקח אצבע ואתה רוצה להניח על הלב של ירושלים, על לב האומה היהודית, אתה תשים את זה על צומת האיקסים שנקרא צומת קינג ג'ורג' יפו זה הלב ולא הכותל. ולא בכדי הטרור תמיד שאף להגיע לאזורים האלה.

אנחנו היינו שם, היינו שם לפני זק"א, אנחנו ראינו את המחזות ואנחנו פינינו ואנחנו טיטינו, ועשינו את עצמנו כאילו לא רואים, מדחיקים, הדחקנו, וקמנו בבוקר ופתחנו את העסקים. מה שעשתה הרכבת הקלה הזאת לא הצליח לעשות הטרור כי היה לנו תשובות. פה אנחנו עומדים חסרי אונים, אנחנו סוחרים בני סוחרים, תראה פה כולם דור שלישי, אתם רוצים תחרות, בבקשה, לא מפחדים, תהיו פריירים. לקחו 3,000 מקומות חנייה פרטי במרכז העיר הלאימו אותם, מחקו אותם. לקחו תחבורה ציבורית – רחוב יפו היה מקבל 180 אוטובוסים לשעה ברחוב יפו, לקחו ומחקו אותם, כל זה היה תכנית מתאימה ל-2007, עושים את הצמצום ודילול של מרכז העיר ובמקביל מגיעה הרכבת הקלה. מה שקרה -הרכבת הקלה נדחתה, אבל התכנית של הצמצום וחסימת מצור על מרכז העיר המשיך כאילו הם לא מחוברים אחד לשני.


אני מסכם. אני חושב שאם אתם תרצו ללמוד את הסיפור של הרכבת הקלה וזה גם יהווה לקח לפרויקטים שאתם בוודאי תתקלו בהם, אין לכם ברירה אלא להקים ועדת בדיקה, אני לא אומר ועדת חקירה, ועדת בדיקה בשביל שתחכימו להבא מה צריך לעשות וזה יחסוך לכם כספים.

תל אביב כבר החליטה הם לא עושים רכבת.

החליטה כי פה הם למדו חלק מהדברים איתנו. ההסכם שנחתם מול סיטיפס צריך לבדוק אותו מתחילתו ועד סופו ולא לתת את זה לפקידי האוצר, ולא לתת את זה למשרד התחבורה כי הם חתומים. גורם חיצוני שיבדוק איך נחתם ההסכם הזה כי הם מכסים על עצמם כל הזמן. שר בא ושר הולך, אותם אנשים שחתמו על ההסכם והמליצו נמצאים באזור. ההסכם הזה חייב לצאת החוצה ולראות מה טיב ההסכם. גם טיב הבורר שזרק את האשמה על הממשלה ולא על סיטיפס גם אותו צריך לבדוק, כי אם הוא היה קצת מקצועי, היה מזמין קצת סוחרים והיינו אומרים לו תוואי של 14 קילומטר 4 עובדים יש, אני לא יודע מה הם עשו שם זה גם משהו שצריך לבדוק.


לסיכום, שם המשחק הוא כסף. כסף צריך לצאת בדרך כזאת או אחרת. אני הייתי מציע וממליץ שהכסף שאנחנו מבקשים פיצוי – אני לא משלה את עצמי שהוא לא יהיה במאה אחוז פיצוי, אלא לתת אפשרות לשרוד את התקופה הבאה, אם הוא לא ייצא סביב השולחן הזה והממשלה הזאת, הוא ייצא דרך בתי המשפט. תודה רבה לכם.

ישראל חסון. בבקשה.

ישראל חסון:

תודה לך. הכי קל והכי נוח זה לתפוס כרגע פה את ראש עיריית ירושלים ולחבוט בו נמרצות. אני לא בטוח - - -

אני חושב שאף אחד לא עשה את זה.

אני אומר הכי קל והכי נוח.

אני לא בטוח שזה הכיוון האופרטיבי הכי נכון. לא יודע אם זה מגיע לו או לא מגיע לו, אבל אופרטיבית זה לא יעיל, אני חושב שלא מגיע לו. אני אומר את זה בריש גלי. אני חושב שהדילמה שהוא ניצב בה לכיוון אחד, אדוני ראש העיר, אני חושב שאתה מייצר פתרון שאני מבין את המורכבות שלו, הוא פתרון מאוד מורכב, אני לא יודע אם יש פה סביב השולחן מישהו שיודע לתת לך פתרון קסם שלא חשבת עליו והוא במאה שמונים מעלות משחרר אותנו מכל הדברים שכאן דיברו עליהם.

אבל יש דבר אחד שלטעמי אתה צריך להוביל אותו ולא אנחנו, אבל אם אתה לא תוביל אותו אז אנחנו צריכים לעשות אותו. יש תקלה מתמשכת, אם אנחנו עכשיו נתחיל לדון על העבר, עשרים שנה לא נשנה אותו מילימטר, אבל האזרחים צריכים איכשהו יחס הוגן מול הממשלה ומול הרשות. אז קודם כל אזרחי ירושלים אזרחים שלך, אחרי זה אנחנו מייצגים אותם גם. מישהו צריך לבוא עם הגינות בסיסית באמת, הרמה הכי בסיסית של ההגינות, לבוא ולומר, רבותיי, בואו נראה מה המנגנון שאנחנו יודעים ליצור מולכם וצריך להשקיע בזה מחשבה. אם אתה מוכן להרים את הכפפה הזאת ואתה צריך את העזרה שלנו, בשמחה רבה, אני אומר לך אני מוכן להשתתף, אם לא, זו חובה שמוטלת עלינו.

לא הבנתי למה אתה מתכוון.

אנחנו רגילים לתבוע מהאזרחים דרישות, ובאיזשהו מקום החובה המקבילה של הממשלה כלפי אזרחים או של הנהגה כלפי האזרחים היא לא באותה רמה של חובה. אנחנו לא יודעים מי בדיוק אחראי, ועזוב אותנו עכשיו. אם עכשיו נתחיל לתחקר לנו את העבר - אני מעדיף שהרכבת תתחיל לנסוע קודם כל אחר כך נדבר על זה. אני אומר את הדבר הבא - אני לא יודע מי אחראי אבל אין שום ספק שהאחריות פה יורדת. משרד התחבורה, עיריית ירושלים, סיטי, בסופו של דבר מי שסוחב את הזה זה הג'נטלמנים שיושבים פה וג'נטלמנים שלא נמצאים פה. אני פוגש אותם ושומע כמעט כל שישי יעידו פה החברים.

אני חושב שמין ההגינות שמדינת ישראל, ואני מציע שאתה כראש העיר תוביל את הבקשה הזאת, אם אתה לא רוצה, או שאתה חושב שזה לא נכון שאתה תוביל, אנחנו מחובתנו להוביל מין מהלך שיבחן במה הממשלה או המדינה מפצה אזרחים שנגרם להם סבל כתוצאה מכשל ניהולי שלהם. אין פה דיון. השאלה היא מה עומק הכשל הניהולי, לא האם קיים כשל, מה העומק, מה הרוחב שלו גם לא רק העומק שלו. לבוא ולעשות את הדיון הזה, אני לא אומר את זה מזווית פופוליסטית, אני אומר את זה מזווית של מערכת יחסים הוגנת בין רשות לבין אזרח.


אני מציע שלפחות את הדבר הזה בוא נתניע, אדוני ראש העיר, אני מציע שתתניעו אתם, אנחנו נעזור לכם, אם לא, אנחנו נצטרך להתניע את זה פה בעצמנו. תודה.

מנכ"ל סיטיפס, מה קורה מהיום והלאה. כלומר אותה רכבת הזאת מתחילה לתת את הפרות החיוביים למי שרואה משהו חיובי.

אני נכנסתי לתפקידי לפני ארבעה חודשים בידיעה ברורה שהפרוייקט הזה הוא פרוייקט מורכב ושצריך להניע אותו קדימה, ולא הייתי עוזב את חברת "טבע" שהיא חברה טובה עם היבטים מקצועיים כל כך טובים שלא הייתי מודע שאני בא לפרוייקט שהוא פרוייקט לאומי באמת כשליחות.

בזמן הזה כשהבנתי מה שקורה פה, ואנחנו נפגשים איתם, אני בשלושה חודשים האחרונים, או שלושה וחצי חודשים נפגשתי כבר שלוש פעמים עם האנשים רק כדי לשמוע. אני חושב שבתהליך שנוצר עכשיו לאחר החלטות של בוררים שהוגדר שהרכבת הזאת תיסע באוגוסט לאחר דחיות רבות עם התפשרות לרדת ללוח זמנים הזה, אנחנו עושים הכול כדי להגיע למצב שבו נשיק את הרכבת הזאת ברחוב יפו, כשהסיבה העיקרית במהותה היא לתת יכולת לתנועה ציבורית שלא קיימת על הרחוב הזה מהר ככל שניתן. כולנו מקווים שזה כבר יהיה במהלך אפריל, ולהערכתי, זה תלוי רק בהיבטים בטיחותיים שאף אחד מאיתנו לא רוצה לקחת אותם. זאת אומרת, אם אנחנו נעבור ונבין שהרכבת הזאת יכולה להסיע נוסעים בלוח הזמנים הקרוב של אפריל, אנחנו מבחינתנו נסיע נוסעים על התוואי הזה.

לאור בקשתו של ראש העיר אנחנו הבנו את המצוקה, הבנו את כל מה שניתן, אנחנו באמת, אבל לא כדי לומר אלא כדי לעשות, עושים את הכול כדי לעמוד בלוח הזמנים הזה.

כלומר כרגע המאמץ זה שיתחיל במהלך אפריל, כאשר ההבטחה הקודמת שנשמעה פה בוועדה ל-17 באפריל נדחתה לאוגוסט?

לא, מדובר על שאטל שייסע מהתחנה המרכזית לכיכר ספרא, לא מדובר על הפעלת הרכבת בהפעלה מלאה, ההפעלה המלאה תהיה באוגוסט, שלא יהיו אי בנות.

אולי מר שושני שקיבל רשות דיבור יסביר.

הפעלה מלאה עם נוסעים לאור כל הציר, התוואי מהר הרצל עד פסגת זאב תהיה במהלך אוגוסט. אנחנו נפעיל עם נוסעים הפעלה חלקית משער שכם עד תחנה מרכזית עם נוסעים כבר מאפריל מתוך הנחה כמו שאמרתי שנקבל את כל האישורים הבטיחותיים, ועל זה אף אחד מאיתנו לא התפשר, אפילו יותר מהר ככל שניתן עם נוסעים לאותו פרק נסיעה.

מה קורה? אני מבקש לדבר.

בבקשה, מר לוי.

קודם כל אגיד תודה לוועדה על הזימון הבהול של יושב ראש הוועדה, לחברי הכנסת, ראש העיר, המנכ"ל, אתחיל מיוסי, אני אעשה את זה זריז. אני אצמצם את הדברים שלי. יוסי המנכ"ל שהכרנו אותו לפני חודשיים שלושה, אני רוצה שזו תהיה תקופה חדשה. יוסי דיבר על שיתוף פעולה, אני מקווה באמת שזה יהיה עכשיו שיתוף פעולה, לנו אין שיתוף פעולה עם כל נושא התחבורה שהיה לנו במרכז העיר.


אני אתן דוגמה קטנה שיבדקו את זה. שלשום שמעתי שרוצים לסגור חלק מרחוב שלומציון, זה מראה שאין שיתוף פעולה. ניר, אני לא בא להתנגח, אני שם את הדברים על השולחן, זה קיים, ברטוב יצא כבר באיזושהי דרך.

לא מכירים את זה, אז זה בסדר.

יש הרבה דברים שאתה לא מכיר, אני מצטער. אני גם מצטער שהיינו צריכים להביא את ראש העיר לפה בשביל להיפגש איתו. אחד הדברים הקשים שהיה בסיור עם ועדת הכלכלה, שאיזה גברת ברחוב יפו שם שאלה – עם כל הכבוד חברי הכנסת באו, אבל איפה ראש העיר? אנחנו לא רואים אותך ולא מרגישים אותך, יכול להיות שיש הרבה דברים שאתה לא מודע להם.

אני רוצה להאמין שאם יוסי ואני מאמין ביוסי, עד כמה שהצלחתי להכיר אותו בימים האחרונים, אני מאמין שזו תקופה חדשה בלשכת המנכ"ל.


לא רוצה לחזור על אלפי חניות שסגרו לנו, על סוחרים שפשטו רגל. במיידי, בוא נלך כמו שאמרת, כרמל, מה עושים עכשיו? עכשיו במיידי, בואו לא נסתכל על איזה חגיגות וזיקוקי דינור אנחנו נעשה כשנפתח את הרכבת, בוא נראה את הפצועים שהשארנו בשטח. בואו במיידי להקים קרן אמיתית, לא להתלות על כל מיני קרנות, להקים קרן לסוחרים במצוקה. יש סוחרים במצוקה, אני לא מדבר על אלה שכבר פשטו רגל. במיידי, קרן פיצוי חייב, אסור להתעלם מאיתנו, כי עברנו את הפיגועים. הפיגוע השני זה היה הרכבת הקלה, מבחינתנו מה שאני מרגיש, אני לא רוצה להגיד מה עושים מה לא עושים, כל התנועה שלנו של המסחר שלנו עבר למלחה, תלפיות וגבעת שאול. רוקנו לנו את העיר מתוכן. עיר בלי לב, בן אדם בלי לב לא יחיה. מרכז ירושלים נאבד אותה, לא ייתן שלא ישימו את כל הדגש במרכז העיר, כי גמרו אותנו.

אחרי שראינו את המצוקה של הגברת, וראיתם שלא יכולה לקנות סחורות לחנות הבגדים לקראת פסח, לזה חייב להיות קרן ולא קרן שעושה בעיות. לא בן אדם שבא ואומרים לו אתה צריך להביא לנו מהבנק שאתה בסדר, הוא לא בסדר בבנק, אין לו כסף כבר בבנק, הוא על הפנים. אנחנו צריכים קרן של העירייה, של הממשלה, של מישהו שיבוא וייתן תשובה.

ויש פה חברה שתהיה שותפה.

יום שישי אמרו שהמנכ"ל וראש העיר יעשו מרתון בירושלים, הוא סגר את מרכז העיר, אנחנו זרקנו את כל הסחורה, את כל הסחורה יום שישי. סגרו את מרכז העיר, לא היה לנו אפילו 10 קונים, האנשים פשוט לא באו.

הגישה היא – כל האנשים לבוא לעיר, ולא להגיד - - -

הערה ברורה.

להשתתף, ולא לא הגיע.

אני זוכר לפני הבחירות, כמה פעמים אמרתם אנחנו נעזור לכם להוריד בארנונה, נעזור לכם, רק אני אהיה ראש העיר ואתם תראו מה שאני אעשה. הבטחות לבד, רק הבטחות היו.

תודה.


כבוד ראש העיר. בבקשה.

בקלות רבה יכולנו לברוח מהאחריות לא לבוא לכן. בהתראה קצרה ביטלתי דברים בשביל להגיע לכאן.

האמת שכן. האמת שגם בסיור שמעתי שרוב הדעות היו שראש העיר בכלל לא יגיע, שהוא לא ירצה להגיע לדיון. האמת היא הוא בא מיוזמתו גם בלי לחץ מצד הוועדה, פשוט זימנו והוא הגיע זה נחשב בהתראה קצרה.

דבר שני שאני רוצה לומר. אני בהחלט מוכן ולוקח לא מעט אחריות, בוודאי מהצד של העירייה לתאם, לסנכרן, ובעיקר כפי שאמר חבר הכנסת חסון, האתגר הגדול ביותר זה איך גורמים לעסק להתכנס מהר. מאז שנכנסנו לתפקיד זה היה סוף 2008, תחילת 2009, הסתיימו העבודות הפיזיות – גם החשמל, גם המסילה, הכול הסתיים כבר לפני חודשים ונכנסנו לתהליך של ההשקה של הרכבת. אני חייב לומר שהוא לא תוכנן כהלכה, ואת האנרגיה שלנו אנחנו עכשיו משקיעים איך לקצר טווחים, איך לקצר את הטסטינג עם נוסעים, איך להקטין את הסבל, איך להניע יותר אנשים למרכז העיר. אני באופן אישי, נפגשתי לפני ההפעלה של אגריפס פעמיים עם החבורה, פעמיים לפני שהפעלנו, ואני ביקשתי להבין מה החלופות שעומדות לנו על סדר היום, והקשבתי לחלופות שהחברים מציעים.

סירבתי לחלופה.

סירבתי להן.

בדקתי ושמעתי ואני יכול לנמק ולהסביר, למה שיקול הדעת שהפעלתי הגענו לתוצאה שהגענו אליה. אני רוצה לומר לחברים שבפקק הענק שיש במרכז העיר עד להפעלת הרכבת, היתה חלופה, החברים העלו חלופה לשולחני להניע את התנועה ברחוב בצלאל - בדקנו ובחנו. ראינו ש-40% מהרוכשים בשוק משתמשים בתחבורה ציבורית.

לא נכון, באופן חד משמעי, אתה יודע שזה לא נכון, תפסיקו עם זה כבר, מספיק עם הונאת דעת הזאת.

אתה דיברת בלי הפרעה אדוני, אמרת את הערך והיא נשמעה, דברים שאמרת לפרוטו-קול.

הדברים נאמרו, כאשר מזיזים – מי שלא יודע בנושא תחבורה כאשר מזיזים מציר לציר יש כאלה שהם מסבירים למה זה טוב, ויש כאלה מסבירים למה זה רע. באותה אנלוגיה שאומרים למה מזיזים מרחוב יפו לרחוב אגריפס, אם מעבירים מאגריפס לרחוב בצלאל - - -

לא ביקשנו - - -

חברים, תנו לי לסיים את דבריי. יש לזה יתרונות וחסרונות, אז בצלאל פקוק, ולחליפין מרחיקים תנועה מסוחרי רחוב יפו, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. אתם יכולים לקנא בי, אני לא מציע לכם לקנא בי כמי שכן מוכן לקבל אחריות על הפתרונות שמוצעים. אין פה מתוק מול מר, זה החלטות בין דבר לכולרה, לצערי, וצריך לקבל החלטה מה הכי פחות מזיק לכלל בראייה קצת יותר רחבה. קיבלנו החלטות, אני לא חוזר מאף החלטה שקיבלנו. תוך כדי תנועה אנחנו כן מוכנים ובדקנו, וקיבלנו את העמדה של חלק מהחברים שבכל זאת אפשר להסיט לפחות את התנועה, אבל גם מה שמסיטים זה תחבורה לא עירונית שהיא מגיעה מחוץ לעיר שאפשר לוותר עליה שתגיע לתחנה המרכזית לתקופת הביניים.


זה יקרה ביום שישי, אנחנו נקטין כ-20% מהנפחים ברחוב אגריפס, ביום שישי הקרוב אני מקווה שהכול הסתדר. שלב הבא בתהליך הזה זה להתחיל להניע - - -

מאיפה - - -

כנראה חלק לבצלאל. לא ברחוב יפו, ברחוב יפו לא ניתן.

למה לא חד סטרי, אדוני ראש העיר?

אז למה אתה לא עושה?

אני מוכן לבדוק כל חלופה חדשה שאני שומע עליה היום. אני אשלוף סתם פתרונות, כי בניגוד למה שלפעמים אני שומע כאן, יש לנו לשמחתי הרבה 800 אלף תושבים בעיר, לכולם יש דעה טובה, ואני מכבד כל דעה, אבל בסוף צריך לשכלל אותם. לשבת עם משרד התחבורה, עם משרד האוצר, עם אגד, עם כל השחקנים, כל דבר שעושים צריך להתייעץ עם סוחרי בצלאל, להתייעץ עם אלף ועם בית. זה לא החלטה פשוטה, בנושא תחבורה לא מקבלים החלטות מעכשיו לעכשיו. גם שמעתי פה, באתי גם לשמוע. יש כאן חלק מהרעיונות שנוכל לבדוק עוד פעם. אין לנו מחוייבות אלא למה טוב לציבור ולעיר ירושלים. הכאב הזה שאני שומע אותו לא מהיום, אני רץ בציר הזה שלוש פעמים בשבוע, עוצרים אותי כל הזמן ומדברים איתי, אני מודע, אתם אולי זה פעם הראשונה שהסתובבתם שם, אני שם לפחות פעם בשבוע רץ בדרך ומכיר את המצוקות.

אני מזמין אותך להיות איתי 15 שעות ביום ברחוב אגריפס.

ברשותכם, כרגע ממוקדת כל האנרגיה שלנו איך להשיק ולהאיץ את הרכבת, ואיך לייצר נפחי תנועה בתוך מרכז העיר. בזמנו פניתי גם למשרד הפנים וגם למשרד התחבורה לבחון את המשמעות של שיפוי ופיצוי, התשובה היא, אגיד בצורה עדינה, תשכח מזה.

גם אני קיבלתי - - -

זה גם תקדימים וגם השלכות רוחב וכל מיני שיקולים שכרגע אין לי זמן להתעסק איתם. תרצה הכנסת למנות ועדת בדיקה, כל המידע שיש לנו ניתן אותו, כל מה שאנחנו צברנו, כל הנסיון ייבחן, תרצו למנות אהלן וסהלן, אני לא אתנגד, ההיפך, נשתף פעולה, ניתן את כל המידע. יותר מזה, אנחנו כבר תוך כדי תנועה, מתכננים את שני הקווים הבאים כבר למעלה משנה, שמשרד התחבורה והאוצר מוכנים לשים 5 מליארד שקל נוספים בתכנית החומש הבאה שכוללת את הקו הירוק ואת הקו הכחול, השקעה מאוד דרמטית בשילוטים, ובהסדרי תנועה, ובשדרוג תחנות האוטובוס, בסידרה לא מבוטלת של פרויקטים שיושבים על השולחן, ואנחנו לשמחתי הרבה אני חייב לומר הסקנו לא מעט מסקנות, חלקן זה שינוי שיטת העבודה הקווים הבאים לא יהיו כמו שהיו בעבר, אלא בניהול עירוני, ואנחנו, ואני, כראש עיריית ירושלים, יחד עם המנכ"ל, ואני חייב להגיד בשיתוף פעולה יוצא דופן לטובה עם משרד התחבורה ומשרד האוצר הרבה מסקנות כבר מסיקים לקווים הבאים. שיטת העבודה, בקיטועים וכיוצא בזה.

את הכאב של התושבים לא באתי לשמוע פה בכנסת, באתי כאן קודם כל לכבד את הועדה בכנסת ולומר שהנושא הוא מורכב, זה לא כזה שחור לבן כמו שלפעמים זה נראה כשעושים סיור בשטח. הסוחרים שאני נפגשתי איתם לפני צמתי החלטה קריטיים באגריפס, ואני ביקשתי מהמנכ"ל ומזוהר ידידינו לשבת ברמה יומיומית, לא ברמה שבועית ולא יכחישו החברים, להחזיק את החיכוך הזה כמה שיותר קרוב, אני רוצה את הסוחרים קרוב אליי. זה לא אומר שכל דבר שהם ימליצו בשיקול הדעת שאנחנו מפעילים אנחנו מקבלים, זה לא אומר. אני כבר מודיע לחברים ולנציגים שאני מכיר אותם, אנחנו חברים ברמה אישית. אני מבין את המצוקות, והכלים שיש למערכת העירונית נכון להיום זה להתמקד בהשקה ולדבר מול הממשלה. תחליט הממשלה להקים קופה, אני לא יודע מה גודלה, אני אמליץ להשקיע אותה בפיתוח קדימה, זאת תהיה ההמלצה שלי.

ולא פיצוי לסוחרים?

אסביר גם מדוע. כי נכון להיום, השאלה כמה – 10 מליון שקל, 20 מליון שקל, 30 מליון שקל, אני אמליץ למדינה להשקיע אותם בלפתח ולייצר להם קופה, ולהשקיע ולגרום להם כי בשיפוי בסך הכול יחסית לכסף קדימה, אני טוען שכסף קדימה זה לייצר להם קופה, זה פי עשר, זה פאקטור 10 יותר טוב לסוחרים, כך נהגנו במשאבים העירוניים.

אתה צריך להעלות את שכר המינימום.

אני מדבר כאיש שבא מהתחום העסקי. אני יודע שהסוחרים ירצו לייצר קופה ולהביא בכבוד, זה לתת להם חכות. ושיחזרו הביתה בסוף הערב בכבוד רב עם קופה ולפרנס את עצמם זה מה שאני עושה קדימה. תרצו לעשות ועדת חקירה אחורה, העירייה תעמוד ותתן את כל המידע עם כל המשמעות של העניין הזה לוועדת בדיקה כזו או אחרת.

תודה.


אני אסכם את הדברים. אני חושב שברור לכולם שגם הגיון בסיסי וגם הגינות בסיסית מחייבים פיצוי ושיפוי כזה או אחר של סוחרי מרכז העיר. אנחנו רואים שסיטיפס תבעה פיצוי, קיבלה פיצוי במאות מיליונים מהמדינה, כלומר, יש כאן שאלה כנראה מי התובע ואיך הוא תובע ואיזה לחץ הוא מפעיל.

שבית משפט יפסוק.

אני לא אומר שאולי מגיע פיצוי לסיטיפס, אבל עובדה שהיא קיבלה את הפיצוי. העירייה לא יכולה לפצות את הסוחרים. אני מכירים את המבנה הפיננסי - - -

היה תקדים.

כפי שאני רואה את הדברים, עיריית ירושלים לא תוכל לפצות את הסוחרים. הממשלה יכולה אבל כנראה לא רוצה לפצות, זה לא נמצא על סדר יומה, אני ניסיתי לברר. אבל מה שכן, עיריית ירושלים, אדוני ראש העיר, יכולה לתת לסוחרים האלה זה גיבוי. אני חושב שהדרך היחידה שנותרה להם זה לתבוע את הפיצוי שלהם מכוח דין, ולתבוע זו צריכה להיות תביעה רצינית אשר היא מנומקת ומבוססת על ידי מיטב עורכי הדין ועל ידי מיטב המומחים, זו הדרך היחידה שתניע את הגלגלים.

זו זכותם המלאה.

אבל חלק מהעניין שהעירייה כן יכולה לאגד אותם, לעזור להם - - -

העירייה לא מסכימה, לא רוצה לתת להם את הזכות.

זה לא ראוי מבחינה ציבורית שאנחנו נביא את הסוחרים לתביעה נגד העירייה והמדינה. ירצו הסוחרים זו זכותם המלאה, אנחנו את כל המידע שיש לנו נציג.

אולי תתבעו אחד את הצד השני, לא נגרם נזק לעיר ירושלים פה?

כשאני עובד מול המדינה אני לא תובע אותה. אני דורש, אני מוכן להתעקש על משאבים של העירייה.

אבל אחרי שאתה דורש, ולא יוצא מזה כלום. מגיעים לשלב - - -

אנחנו בחרנו אותך לרשות העיר לא המדינה. לא נחזיק מעמד עד שתעשה את זה, אתה רוצה שאנחנו גם נממן? אין לנו כספים, לא נשרוד חודש חודשיים, אין לנו משכורות - אנחנו בחרנו בך.

אמרו כאן חברי כנסת שהם יחלו בתהליכים של חקיקה בכנסת, אני לא תולה בזה יותר מדי תקוות.

אני חושב שזה לא הוגן להשלות אותם
.

בגלל זה אני אומר, אני לא תולה בזה יותר מדי תקוות בחקיקות פרטיות שמול עמדת הממשלה שיצליחו להביא לידי פיצוי. אני רואה את המסלול היחידי שלהם כרגע כפי שהוא נראה כרגע רק דרך בתי המשפט במדינת ישראל.

מה עם גישור? אפשר דבר כזה לגישור לועדת הכלכלה אולי כן תשמע.

אם היתה לנו סמכות לחייב מישהו להגיע לאיזשהו הליך איתכם - הרי יש לנו רצון שיתחיל איזשהו הליך אתכם, אין לנו את הסמכות הזו, יש סמכות של חקיקה, חקיקה לוקחת זמן, חקיקה לא תעבור בניגוד לעמדת הממשלה בעניין הזה, כי זו הערכתי והלוואי שמישהו יפתיע אותי לטובה.

אפשר בגישור להגיע לסכום הרבה יותר מינימאלי מאשר תביעה, התביעה היא במיליארדים.

אנחנו לא חלק מגישור.

אני אומר לפרוטוקול, התביעה אם תהיה תביעה בבית המשפט, היא תהיה על סכומים אסטרונומיים. מה שאפשר לעשות את זה בגישור כדוגמת פיצוי בארנונה שמונה שנים אחורה.

אני מוכן שתתבע, כמה שניזוקת, תתבע, צריך לשלם את האגרה של התביעה זה עניין שלכם. אבל אני חשבתי, ראש העיר חושב אחרת. אני, אם הייתי ראש עיר, הייתי הולך עם הסוחרים בעניין הזה כתף אל כתף, המימון מבלי להתבייש מהמדינה, כי גם העירייה ניזוקה, גם התושבים ניזוקים. חלק מהבעיה שלהם זו בעיה שתהיה להם בעיה של קואורדינציה, של שיתוף פעולה ושל מימון. יש סוחר שכן יכול לממן ויש סוחר שאומר לי שהוא כבר לא יכול לשלם את המען למדינה, ויש סוחרת שפגשתי שאומרת שהיא כבר לא יכולה לקנות את הסחורה לחג.

מה הציפייה שלך מהעירייה, לא הבנתי?

לעזור להם להרים את התביעה הזו מול המדינה.

עירייה לא יכולה לעזור להרים תביעה לסוחרים, אין דבר כזה.

המדינה פוגעת.

זה גם לא הוגן. אתם יכולים לבקש מהעירייה לפעול, לקדם, להביא פתרונות, להביא לשם תנועה.

איך אתם מביאים את הפתרונות?

מה זאת אומרת, הצגנו לכם תכנית, העסק מתכנס, תכניות העבודה של העירייה, זה מאסה מאוד גדולה.

עירייה תהיה נסחטת על ידי משרדי הממשלה, היא לא יכולה לתבוע. היא תהיה הכי קלה לסחיטה היא לא יכולה לתבוע.

אדוני ראש העיר, תביא חניות ותהפוך את זה חד סיטרי, לפחות חצי מהבעיה פתרת. מה הבעיה? תעשה את זה חד סטרי, תראה איך שאתה מרוויח 50% מהבעיה שלך, זה פשוט.

אנחנו כוועדת כלכלה שאחראים על משרד התחבורה ועל ההקשר הזה מבקשים לנסות להקדים בכל צורה את כל מועדי ההפעלה כדי לנסות ולפתור - - -

זה כבר לשמחתנו נעשה. אני חייב להגיד תודה למשרד התחבורה ולמשרד האוצר שזה שינוי בחוזה, זה הוצאת עוד כספים, הם נענו לבקשתנו והם מקדימים. יש עוד כמה נושאים שעל סדר היום אבל בעניין הזה אני יכול לומר לך שבקשתך נענתה.

אני כיושב ראש ועדת הכלכלה מבטיח לכם, בסמכותי, אם תגיע חקיקה פרטית לעניין פיצוי, היא תידון בצורה מהירה ללא שום עיכובים, למרות שיש לנו מאות חוקים שמחכים בסדר היום תקבלו עדיפות ראשונה, אבל אני בספק אם יעברו את המכשלה של עמדת ממשלה בעניין הזה בחקיקה פרטית.

תשחטו את הפרה הקדושה שקוראים לה רכבת קלה, תפתרו את כל הבעיה.

אני נועל את הדיון. תודה רבה לכל המשתתפים. תודה לכבוד ראש העיר.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:15)