הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט

28.03.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 398


מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב באדר ב' תשע"א (28 במארס 2011), שעה 09:00

תשלום קוד 07 למוסדות חינוך

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר
ישראל אייכלר

ציפי חוטובלי

יעקב כץ

רעיה לוי גודמן, מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

עדי קורסיה, מנהל תחום תקציב פורמאלי, משרד החינוך

אתי אלוני, ראש מינהל חינוך בשלטון המקומי

אתי בנימין, יו"ר הנהגת הורים ארצית

יהודה סקר, יו"ר ארגון הורים ארצי ונציגה הרשמי בוועדות הכנסת

שלמה ברילנט, מנכ"ל ארגוני הורים

תמר שחל, מנהלת אולפנת נווה רוחמה

חיים גולדברג, ראש הישיבה – מנהל בני חיל קדומים

שמעון וולף, מנכ"ל ישיבת בני חיל ירושלים

אלון מולדרן, מנכ"ל ישיבת בני חיל קדומים

יצחק גורקביץ, מנכ"ל ישיבת אהבת חיים

יששכר ואסרלוף, ראש ישיבת אהבת חיים

יהושע שרמן, מנהל ישיבת חיצים באיתמר, יועץ לסיעת האיחוד הלאומי

ד"ר סטוארט צ'סנר, פסיכולוג קליני, נשיא רשת חל לאתגרים בחינוך

יהודית גידלי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
תשלום קוד 07 למוסדות חינוך

בוקר טוב לכולם, אנחנו בתאריך 28 למרץ 2011, כ"ב באדר ב' תשע"א, הנושא – תשלום קוד 07 למוסדות חינוך. אנחנו מקיימים כאן ישיבה על-פי בקשת חברי כנסת, גם חברת הכנסת חוטובלי, גם חבר הכנסת אורלב, שהעלו בפניי את הסוגיה המסוימת הזו ואני גם ערכתי סיור לפני שבוע-שבועיים. התרשמתי מאוד, הבנתי את הנושא ואני חושב שצריך לקבל כאן החלטות ברורות בעניין וכך אנחנו גם נתקדם בדיון. אתה רוצה להציג את הנושא בפנינו באופן כללי? כך אנחנו נתקדם.

אני מנכ"ל ישיבת אהבת חיים בכוכב השחר. קודם כל, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלכס מליר, יושב ראש הוועדה, שהוא ערך אצלנו סיור לפני כשבועיים, על-פי הזמנתנו, על-מנת שייראה באמת בעיניים, איזה אוכלוסיית תלמידים אנחנו מטפלים, איזה עבודת קודש אנחנו עושים. אני משוכנע שהוא אכן התרשם עמוקות מעבודתנו. אני את סקירה קצרה על בית-הספר שלנו, שבו למעשה אנחנו מייצגים פה את ארבעת המוסדות, לפחות שאני מכיר.

עזוב את זה, אנחנו לא מתעסקים בזה. תן לנו כללית, על הנושא, איפה אנחנו עומדים וכך אנחנו נתקדם. כי אם נתחיל עכשיו כל בית-ספר ובית-ספר, לא נסיים כאן.

בסדר גמור.


אנחנו בתי-ספר שמטפלים באוכלוסיית לקויי למידה, ADHD, מה שאנחנו קוראים הדיס'ים – דיסלקציה, דיסקלקוליה וכדומה. אנחנו אישית קיימים 18 שנה, ומי שמפנה אלינו תלמידים זה הרשויות, הפיקוח. רוב התלמידים אצלנו זה תלמידים שעברו ועדות השמה, כפי שאמרתי מקודם, שהרשויות והפיקוח חינוך מיוחד הפנה אלינו, שההגדרה בוועדת השמה זה ילד מסלול 07, כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל.


אנחנו לאורך כל השנים, לא היתה שום בעיה עם התקצוב הזה, ילד שעבר ועדת השמה, זכאי לשעות האלו, קיבל את השעות האלו. אנחנו לשם דוגמה, בית-ספר של 150 תלמידים, נותן 760 שעות, 34 משרות, בנוסף צוות טיפולי של פסיכולוג, שלוש עו"סיות, חמש מורות מתקנות. זאת אומרת, זה סדר גודל של שעות מטורף. אנחנו כמובן, בלי הוועדות השמה, בלי הזכאות של התלמידים, לא היינו יכולים להתקיים.


לפני כארבע או חמש שנים, בחוברת שמפרסמת כל שנה לאה רוזנברג, סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי, הוכנס איזה שהוא סעיף או תקנה שבו הוגבלו תלמידים שעברו ועדת השמה, שהוגדרו ככיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, כ- 40% בלבד. זאת אומרת, דוגמה – בית ספר כמו שלנו, שיש בו בין 70% ל- 80% תלמידים כאלו, התלמידים האלו, למרות שקיבלו את הזכאות לשעות האלו, אומרים להם – ידידנו היקרים, אתם לא יכולים ללמוד בבית ספר, דוגמה, אהבת חיים. בית ספר אהבת חיים שהוא בית ספר שמתמחה, ש- 18 שנה קיים, והוא נותן את המענה הכי מקצועי שהוא יכול, אנחנו במקרה גם את התורה שלנו כבר מרצים במקומות אחרים, אז אומרים לדוגמה למוישה זוכמיר – אתה, אל תלמד באהבת חיים, אתה תלמד בבית ספר אולי של 1,000 תלמידים, שמן הסתם הם פחות מתמקצעים בדברים האלו, כפי שעד שהגעת לאהבת חיים ונדדת ממוסד חינוכי למוסד חינוכי ובכל מקום שזרקו אותך כי טבעת שם, כי אין את המענה המקצועי, אל תלמד באהבת חיים, תלך מפה, תלך למקום אחר. על זאת אנחנו נזעקים.


לצערנו, במשך השנים לא הצלחנו להגיע לקשר עם משרד החינוך, להבין את העניין הזה. לא הצלחנו אפילו להביא את ההנהלה הבכירה של משרד החינוך לביקור אצלנו ואני מדגיש, הפיקוח, המפקחות של חינוך מיוחד, כל הזמן רצות אחרינו שנקבל את הילדים, כי זה המקום שלהם, אנחנו האנשים הכי מקצועיים ובתי-הספר הכי מקצועיים ויש את ההגבלה הזאת של 40% ולכן הילדים האלו לא יכולים, לא יוכלו ללמוד אצלנו. זאת אומרת, אני מסכם את העניין – ילד, למרות שקיבל זכאות בוועדת השמה, שזה כמובן גורם חיצוני, הפיקוח של החינוך מיוחד, הרשות המקומית, לא קשור כלל אלינו, קיבל את הזכאות, אבל כיוון שהוא באהבת חיים, לדוגמה, שיש יותר מ- 40%, הוא לא יקבל את השעות שלו, למרות שהוא קיבל את הזכאות לשעות שלו. זו הנקודה. במידה וזה יהיה מצב העניינים, המשמעות של העניין זה סגירה של בתי הספר שלנו, כי אנחנו, שאנחנו הכי מומחים והכי יודעים את העבודה הזאת, לא נוכל להחזיק את הילדים האלו ללא השעות האלו וכפי שכתבנו מכתב למנכ"ל משרד החינוך, לאן ילכו הילדים?


עד כאן – הצגת הנושא.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

בוקר טוב, אני מנהלת האגף לחינוך מיוחד. ראשית, אני רוצה לברך על הפגישה הזאת ולהודות עליה כי זאת הזדמנות מצוינת עבורנו לבחון את כל הנושא של מסלול 07 לכיתות חינוך מיוחד בעל יסודי. כבודו יודע מהוועדה הקודמת שאני מכהנת בתפקידי כמנהלת האגף שמונה שבועות ומאז אני נדרשת להרבה סוגיות מאתגרות. זאת אחת הסוגיות המאוד מאתגרות. ברשותך, אני רוצה להוסיף לנתונים שאמר מנהל בית ספר אהבת חיים, מספר נתונים, לוועדה.


ראשית, אין חולק על כך שהתלמידים הגיעו לבית הספר אחרי ועדת השמה, כל התלמידים הם זכאים לכיתות חינוך מיוחד על-פי החלטת ועדת ההשמה. המציאות בבית הספר, ואינני חולקת על עבודתכם המקצועית ואני אשמח לבקר אצלכם.

תודה.

הלימודים בבית-הספר אינם בכיתות חינוך מיוחד, הן בכיתות רגילות. מסלול 07, שהוא מסלול של הקצאה תקציבית, נועד לתת לילדים זכאות לחינוך מיוחד. משרד החינוך לוקח על עצמו לבדוק את הסוגיה הזאת לעומקה ולחזור אל הוועדה בהקדם, אבל אני רוצה להוסיף מספר נתונים. תלמידים של חינוך מיוחד לא נולדים ילדי חינוך מיוחד בגיל 15. המציאות היא כזו, ואני רוצה לתת נתונים על בית-הספר, שהוצג פה כרגע. בבית-הספר 161 תלמידים. 113 תלמידים עברו ועדת השמה, למסלול 07. שני תלמידים נוספים מקבלים שעות תמיכה מתוכנית השילוב. מתוך כל המבחר הזה, 12 היו בחינוך מיוחד לפני כן. זאת אומרת שבמעבר מבית הספר היסודי או חטיבת הביניים לתיכון, פתאום נולדו 101 ילדי חינוך מיוחד או שפתאום הם הפכו להיות ילדי חינוך מיוחד. אני רוצה להגיד יתרה מכך ולהוסיף בבקשה לכבודו, שמתוך ה- 100 האלה, רק שבעה, בכיתה ט', נתמכו בתוכנית השילוב. זאת אומרת שעד המעבר לישיבה, הם אפילו לא הוגדרו כילדים עם צרכים מיוחדים, לא רק שהם לא קיבלו זכאות בוועדת ההשמה לחינוך מיוחד.


אני לא מלינה על בית הספר, חלילה, אני מלינה על התהליך של לפני והתהליך של לפני מחייב בדיקה. איך ייתכן שילד שלכאורה היה.

את רוצה להגיד לי שאת יכולה להתחייב היום על כל ילד בישראל שאובחן או לא אובחן, מה מצבו ואם זה עולה בגיל 15 ואז פתאום יש בעיה? זה שהוא לא אובחן, זה שלא עלו על זה, זה בעיה לא שלהם. זה בעיה אולי של המערכת. שלא הצליחה לעלות על זה.

אני לא מלינה על בית הספר, נדמה לי שאמרתי את זה באופן חד משמעי. אינני מלינה על בית הספר. יש תהליך בדרך.


לעניות דעתי ומתוך היכרותי המקצועית רבת השנים של למעלה מעשרים שנה, ביניהן 15 שנה בישיבה בוועדות ההשמה, התהליך הוא כזה – הורה, לא המערכת, פונה לרשות המקומית ומבקש ועדת השמה, כהורה. הרשות המקומית מחויבת לאפשר לו ועדת השמה. התהליך של הלחץ ברשות המקומית הוא לחץ מאוד גדול של ההורים שבאים ואומרים – אם הילד שלי לא יעבור ועדת השמה ותאשרו לו מסלול 07, לא תאשרו לו כיתת חינוך מיוחד, לא יקבלו אותו לישיבה. ואז הרשות המקומית, שמן הסתם רוצה לתת שירות לתושביה, "כנעת" במירכאות לתוך התהליך הזה ויש לנו פה משהו גורף ביותר.


אני רוצה שנבין מה זה 40%. 40% מילדי בית ספר הם ילדי חינוך מיוחד, זה אומר שאולי אנחנו צריכים לפתוח כיתות חינוך מיוחד.

לפי הנוסחה שלך, לא הייתי מקבל לפחות 20 מכתבים מכלל, כל שבוע אני מדבר אתך, מכלל תושבי ישראל, שכל פעם שולחים לי – תשמע, יש בעיה אצלי ברשות המקומית, לא משחררים אותי לבית-ספר כהה ובית-ספר ככה, כי ראש העיר רוצה לשמור עלי בתוך המקום איפה שאני גר. אז את מדברת אתי על מצב הפוך, את אומרת לי שהרשות המקומית מהלחץ שיש עליה, הם משחררים. כי בסופו של דבר הרי ילד יוצא מהיישוב, ההקצאה מקבלת כבר הישיבה, לא היישוב.

לא, היישוב לא מקבל הקצאה. הילד מקבל. בחינוך מיוחד, ההקצאה היא עבור הילד, לא חשוב איפה הוא ילמד. אבל מסלול 07 הוא מסלול לכיתת חינוך מיוחד, הוא לא מסלול לכסף, לכיתה רגילה. רק במקרים שאין לנו כיתת חינוך מיוחד, במקרים נדירים ביותר, מאשרים להיות בכיתה רגילה עם מסלול 07. ההקצאה זה אמר המנהל, אני מצטטת את המנהל – קיבלו זכאות בוועדת ההשמה לכיתת חינוך מיוחד. לא למשהו אחר. בפועל, הם לא בכיתות חינוך מיוחד.


האגף לחינוך מיוחד, למיטב הבנתי, ואני מתנצלת אם אני לא מדייקת, נכנסתי לפני שמונה שבועות. מכל הרישומים לפני כן, הציע לבית הספר להפוך את בית הספר לבית ספר לחינוך מיוחד.

לא טוב. לא טוב.

לא רוצים את זה.

לא תקבלו את זה, לא.

זה לא אנחנו נקבל, זה מה הילדים יקבלו. אני לא צריכה עוד בית ספר.

סליחה, סליחה, רבותיי. גברתי, תראי, את נכנסת לפני שמונה שבועות, אני מבין, לתפקיד, ולא יודע מה התעסקת לפני, אם היית בכלל קשורה לכל העולם הזה של החינוך המיוחד של 07.

ציינתי שאני 22 שנה במערכת, 15 מתוכם בתוך הנושא.

מצוין, מצוין. רציתי לתת לך גלגל הצלה בכך שאת טרייה בתפקיד.

אני לא זקוקה לגלגל הצלה.

אין בעיה. גברתי, את צריכה להבין שאת בוועדת חינוך, יופי. אז אם את כבר עם 22 שנה ניסיון, אז את צריכה להבין דבר מאוד פשוט, שעצם העובדה שיש כאן מנגנון שנותן מענה לילדים עם צרכים מיוחדים, אבל לא רוצה להפוך את בית הספר שלו למקום שאך ורק מזוהה עם העולם של צרכים מיוחדים ואז זה מונע מהילדים האחרים להיות שם. זה הבעיה. אז צריכה להיות כאן גמישות. אם אנחנו נתחיל לעבוד כאן בצורה פלס, או ככה או ככה, אז אנחנו נמצא את עצמנו, בסופו של דבר, באותו מקום. אנחנו רוצים להתקדם. צריך להיות יצירתיים.


בנו כאן מערכת שהיא, ואני הייתי שם ומאוד התרשמתי, דרך אגב, מהמצב, שוחחתי עם התלמידים גם, אני מבין מה בעצם נותנים להם אל מול מה היו יכולים לקבל וגם אחרים במקום איפה שהם נמצאים והיו רוצים לעבור לשם ועוברים לשם, אבל לא בגלל הצרכים המיוחדים, אלא בגלל דברים נוספים שבית הספר נותן ואז נוצר מצב שאנחנו בעצם חוסמים בפניהם דלתות וזה לא המצב שהיינו צריכים לראות. תראו, אנחנו לא מדברים כאן על אלפים. אנחנו מדברים כאן על מצב שמערכת החינוך יודעת להיות גמישה, יכולה להיות גמישה וצריך לשבת ולבנות מנגנון יצירתי שנותן מענה לצרכים. או שפשוט אפשר ללכת בצורה הישנה ביותר, ואומרים – או ככה או ככה, אבל זה כבר לא יעבור. למה? כי יש לך יושב ראש ועדת חינוך שתומך, יש לך יושב ראש ועדת חינוך לשעבר שתומך, יש לך יושבת ראש של ועדת מעמד האישה שתומכת, והמנגנון הזה, ואז אנחנו הופכים את הדבר הזה ומעבירים אותו למגרש הכנסת וזה אומר חקיקה וזה אומר כל ההיבטים האלו ותאמינו לי, אני לא רואה שזה יהיה הדגל של משרד החינוך ללכת להילחם בכל המערכת שלנו, בשביל שלא יקרה, כי זה קורה בשטח ואין עם זה לאף אחד בעיה.


אז מה שאני מציע, מה שאני מציע – אל תסבירו לי איך בעצם אתם מנסים לצאת מהמצב, איפה שהוא היה קודם. תסבירו לי איך אנחנו היום יכולים לבוא ולתת מענה למה שהמערכת צריכה. וזה מה שצריך. כי היינו שם, עברנו. יהודית, היתה לנו ישיבה על הנושא הזה?

היתה לנו ישיבה גם בעבר בנושאים האלו.

מתי?

אצל זבולון, קודם לכן.

מתי? שנה?

לא. היה פה איזה שהוא נוהל, יחד עם מנכ"ל המשרד, זבולון העלה את זה.

ראשית, אני שמח קודם כל שוועדת החינוך הצליחה להעלות את הסוגיה הזאת על סדר היום של משרד החינוך, אני מברך על כך ואני מקווה מאוד שהצוות שאתם מגבשים לבחון את העניין הזה, נותן מסקנות חיוביות. אנחנו עוד נגיע, אנחנו נשמע כאן אנשים ואנחנו נגיע גם לעניין של כמה זמן ואיך זה יעבוד. אני פשוט צריך גם שתעשי סיבוב שם ותביני גם בעינייך, איך המערכת הזאת עובדת ולמה זה צריך להיות משולב. למה אסור לתת לזה צבע של חינוך מיוחד כולל, או צבע של חינוך רגיל ואז הם לא יקבלו את התקציב המיוחד הזה, מה שהם מקבלים. צריך להבין. בבקשה, גברתי.

אני רוצה להוסיף נתון. אני מסכימה אתך שמי שלא צריך להיות בחינוך מיוחד, לא צריך להיות בחינוך מיוחד ומי שלא צריך להיות בחינוך מיוחד, לא צריך משאבי חינוך מיוחד כוללני. לשם כך הוטמעה תוכנית השילוב. ילדים בתיכונים שאינם חינוך מיוחד זכאים מתוקף חוק להקצאות גם בתיכון לשעות תמיכה. מדובר פה בסל שירותים של תוכנית השילוב. אין שום מניעה שתלמידים שמגיעים לישיבה והם ילדים לקויי למידה, שאינם ילדי חינוך מיוחד בעלי לקויות קשות ומשמעותיות, תודה לאל, יכולים ליהנות משעות התמיכה בתיכונים. לשם כך יש את החוק הזה. אין צורך לשים את הילד תחת הכותרת ותחת התקצוב של חינוך מיוחד, כוללני. לשם כך יש רצף. יש רצף לקויות, ויש רצף שירותים. יש תקציב ויש אפשרות לקבל שעות תמיכה בתיכון, עבור תלמידים לקויי למידה. יש אפשרות, יש רצף. אנחנו לא אומרים לא לתמוך בילדים, אנחנו נועדנו לתמוך בילדים, אבל רצף שירותים. ילד, שוועדת ההשמה קבעה חינוך מיוחד, זכאי ליותר בתוך מסגרת חינוך מיוחד או בתוך כיתת חינוך מיוחד. ילד שיכול להיות בכיתה רגילה ואנחנו בעד, זה החזון שלנו, ככל שאפשר יהיה לשלב ילדים בחינוך הרגיל, יותר טוב. אבל בהקצאה של תוכנית השילוב ולא בהקצאת חוק חינוך מיוחד כוללני.

עד מתי, בעצם, המנגנון הזה עבד?

עד לפני ארבע שנים, התחיל השינוי. אנחנו למעשה עד השנה האחרונה, לא היתה שום בעיה. בשנה האחרונה, התחילו להקפיד עלינו.

כמה, בעצם, ההקצאה שאתה רואה שצריך לעמוד בה בשביל לשלב את שני המנגנונים האלו, מבחינת האחוזים?

צריך לקבל. כל ילד שיש לו זכאות, הוא צריך לקבל את השעות שלו, זה מה שאני מדגיש, העניין הוא לא כלכלי, כי הרי מי שקבע שזה יהיה כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל זה לא אני, זה הפיקוח.

הבנו, כן, בבקשה.

זה לא עניין כלכלי בכלל.

שלום וברכה. אני ראש ישיבת בני חיל בקדומים, שהיא למעשה ישיבה מקבילה לישיבת בני חיל בירושלים. אני רוצה להתייחס, אני כבר אתקדם קדימה. אמנם שמתי שם חוברות עם טיפה נתונים ואם אפשר היה להראות לאנשים את הנקודה הזאת, במיוחד במשרד החינוך, בשבילך, שאת חדשה במערכת, זה מאפיין את כולנו. אני חושב שיש כאן שתי נקודות שמהן קצת משרד החינוך מתעלם. הרי הדבר הראשון זה שאנחנו עוסקים עם אוכלוסייה של מחוננים עם לקויות למידה וזה הבלבול הגדול שגרם גם לאנשים, לכל אורך השנים במערכת, להתייחס אליהם טיפה אחרת. כי החבר'ה האלה מסוגלים ומסוגלים מאוד ומגיעים להישגים מאוד גבוהים כמו שתראו פה בחוברת, רובם יוצאים עם תעודות בגרות, יש לנו חבר'ה שבאקדמיה. אנחנו מלמדים תוכנית אקדמיה תוך כדי הלימודים בישיבה, גם חבר'ה מגיעים לקצונה, החבר'ה מגיעים להישגים גם בצבא.


לפני כמה שנים, כשחינכתי קבוצה בישיבת כוכב השחר, כל החבר'ה האלה הגיעו לסיירות, הגיעו למקומות מאוד טובים. בסך-הכל מדובר על חבר'ה עם איכויות מאוד מאוד טובות, אבל המערכת הרגילה לא מסוגלת להכיל אותם והם מחוננים עם לקויות למידה. אז מנסים, ההורים מנסים ובצדק, כל הזמן, לשמר את הדבר הזה, שבמערכת הרגילה, עד שמגיעים לשלב הסופי, של הבגרויות, ושם מתחיל הבלגאן והורים מתחילים עם הלחצים ובצדק, שלפעמים הם באים עם אבחונים מכיתה ה', מכיתה ו', והמערכת אומרת – אם עד עכשיו לא היה ועדת השמה, לא יהיה. ואז בעברית יפה, אני לא רוצה להשתמש פה בביטויים קשים, אבל תוקעים את הילדים בצורה אמיתית עד הסוף. זו הערה ראשונה.


והערה שנייה שמשרד החינוך לא שם לב אליה, זה אני קורא לזה המבנה הארגוני. מה שפה חבר הכנסת אלכס אמר ואני מאוד מאוד מסכים אתו ואני מעריך את האמירה הזאת. יש את המבנה הארגוני המוכר של מה שנקרא החבר'ה עם מה שנקרא חינוך מיוחד, יש את המבנה הארגוני המוכר הרגיל ויש מבנה ארגוני חדש, שנולד מהשטח, במשך עשרים השנים האחרונות, בני חיל התחילו אותו, אחר-כך כוכב השחר ושכפלו אותו לשומרון, יחד אתו יש קצת בחיצים, יש בעוד כמה מקומות דברים כאלה ואת המבנה הארגוני החדש, משרד החינוך אומר – אנחנו לא מכירים. לא מוכנים להכיר בזה. אנחנו מוכנים להציף את המבנה הארגוני, להסביר איך הוא בנוי, תתקצבו אותנו במבנה הארגוני הזה. תמציאו גלגל חדש, אל תקראו לזה 07, אל תתנו לו את ההקצאות. תבינו רגע אחד איך הדברים עובדים. אנחנו מוכנים לפרוש הכל, לא מחביאים כלום. אבל יש כאן מבנה ארגוני שקיים כאן בשנים האחרונות, שלוקח חבר'ה שלפעמים באים משבעה, שמונה, תשעה בתי ספר, ואפילו יותר, לא מצאו את מקומם בשום מקום, מצליחים "למסנן" אותם, במירכאות, למקום החדש, להחזיר אותם חזרה לציונות הדתית, כאנשים מרכזיים ומובילים, יש לנו קצינים שהם מה שנקרא אצל פרס, הנשיא פרס, מה שנקרא מצטייני נשיא, יש לנו חבר'ה שהם מצטיינים באקדמיה, מצליחים להחזיר אותם למסלול ואתם באים ואומרים – לא, זה לא לפי הסטנדרטים שלנו, תודה רבה, תלכו לעזאזל. זה נראה לי הזוי לחלוטין. לא מובן בכלל.

אני רוצה להביע מחאתי. לא אמרנו לכו לעזאזאל ולא אמרנו לא מעניין אותנו. אמרנו מאוד מעניין אותנו.

סליחה.

לא, אני מבקשת. אנחנו מעריכים את העבודה ובין זה לבין לעבוד על פי מינהל תקין, אני מבקשת קצת, קצת רספקט. זה דבר אחד.


דבר שני, לגבי ישיבת בני חיל, אני גם את ישיבת בני חיל מכירה וגם תלמידים שהיו שלי הגיעו אליכם. אני מכירה היטב. לא הייתי אצלכם פיסית, אבל אני מכירה היטב.

את מוזמנת.

אני אשמח להגיע, אמרתי את זה בהתחלה. גם אצלכם, 47 מתוך 72, הם ילדים במסלול 07. אני צודקת?

סליחה, סליחה. רבותיי.

עשרה מהם היו בחינוך מיוחד. אני לא אומרת לא לעשות, אני לא אומרת לא לעשות, אני חושבת שהאגף לחינוך מיוחד רוצה לעשות, רוצה לעשות תחת תוכנית שילוב ולא תחת חינוך מיוחד, אני מסכימה אתך שהם לא צריכים להיות בחינוך מיוחד, אין לי ויכוח אתך. אבל אם הם לא צריכים להיות בחינוך מיוחד, למה אתה רוצה את הזכאות לחינוך מיוחד? תקבל בשבילם את הזכאות לתוכנית השילוב.

כי זה לעג לרש מה שאת אומרת. תוכנית שילוב זה לעג לרש. אני מתנצל גם על האמירה של לכו לעזאזל, באמת לא הולם את הוויכוח, סליחה.

סליחה, רבותיי. אתי, בבקשה.

לא ברור לי איך משרד החינוך הגיע ל- 40%, לא, לא ברור לי. מבחינתי, קביעה של 40% זה חריצת גורלות של ילדים. זה פגיעה בילדים לכל החיים. כי לא יכול להיות שילדים, ה- 07 בעצם זה הקביים של הילדים. הקביים של ילדים שרוצים לצאת מכיתות מקדמות ולהיות בכיתות רגילות וזה הקביים של אותם ילדים שוועדת ההתאמות קובעת לתת להם או לא לתת להם, ועדת השמה קובעת אם לתת להם או לא לתת להם את ה- 07. ברגע שנותנים להם 07, ברגע שמשרד החינוך אומר – רגע, אבל בית-הספר עבר את המכסה של ה- 40% אז תלך ללמוד במקום אחר, זה לא יכול להיות דבר כזה. למה להוציא את הילד מהחברה שלו, למה להוציא את הילד מהמקום שלו, מהמסגרת שלו, להעביר אותו למקום אחר, כי בית-הספר עבר את ה- 40%. אני רוצה שתעקבי ותבדקי, אמנם את חדשה בתפקידך, אבל אין לי ספק שאת יודעת את הנתונים. המספר של הילדים שניגשים בשנים האחרונות לוועדות השמה והם נכנסים לכיתות מקדמות הוא רק עולה, הוא רק עולה בשנים האחרונות. יש יותר ויותר ילדים בכיתות מקדמות ולדעתי, ההקצאה של ה- 07 היא הרבה יותר זולה מלהכניס ילד לכיתה מקדמת. אז כדאי שתבדקו את זה ותפסיקו עם ההחלטות האלה של 40% או 30%. ילד שמגיע לו, צריך לאפשר לו. את אומרת שלא יכול להיות אם ילד בבית הספר היסודי לא היה לו 07, פתאום יהיה לו? ילד, לפעמים בבתי הספר היסודי לא מאבחנים את הילד נכון, הוא מגיע לחטיבת הביניים, הוא מגיע לתיכון, יותר קשה לו, הוא יושב בכיתה של 40 ילד, יותר קשה לו. יש ילדים שמאוד קשה להם בכיתות האלה, הם לא מסוגלים ללמוד בכיתות האלה וה- 07 הזה נותן להם את הפיתרון. למה לא לאפשר לילדים האלה? למה לחרוץ את גורלם? זה דבר אחד.


יש דבר נוסף. יש ילדה, למשל, יש לי מקרה שהגיע אלי רק בימים האחרונים. ילדה עם אינטליגנציה נמוכה. אבל הילדה הזאת, לא קיבלה בוועדת ההשמה את ה- 07, בגלל שיש לה אינטליגנציה נמוכה. אז ההורים שלה, זאת אומרת, יש לה אינטליגנציה נמוכה אבל אין לה לקות, זה לא נחשב לקות. אז ההורים שלה נאלצים לשלם אלפי שקלים בחודש עבור שיעורים פרטיים והילדה הזאת במבחנים בעל פה בבית הספר מוציאה 80 ומעלה. למה לא לאפשר לה? למה לא לעזור לה? למה לא לצאת קצת מהמסגרת הזאת שאתם הולכים ישר ישר לפי הכללים שלכם ואתם לא סוטים ימינה ושמאלה? אין לי ספק שאתם בוחנים אלפי ילדים אם לא יותר, כל שבוע.

תודה, אתי, תודה. בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי.

בוקר טוב. אדוני היושב ראש אני רוצה להודות לך מאוד על קיום הדיון החשוב הזה. אני מתנצלת על האיחור, פשוט הייתי צריכה לעסוק בעניינים אחרים שקשורים לבית הזה.


אני רוצה לומר כמה מילים על הרקע לדיון הזה. למעשה, אני מכירה באופן אישי, מוסד חינוכי אחד, את הישיבה החינוכית בכוכב השחר ואני יודעת עד כמה נעשית שם עבודת קודש אמיתית ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. זאת אומרת, מדובר במוסדות ייחודיים שכל הייחוד שלהם הוא ביכולת שלהם לקחת תלמידים שנמצאים עם רמה מסוימת של ליקויי למידה ולהפוך את התלמידים האלה לתלמידים מהשורה הראשונה, גם מבחינת הישגי הבגרות שלהם, גם מבחינת המחויבות האזרחית שלהם, גם מבחינת ההמשך האקדמי שלהם, גם מבחינת התרומה שלהם לחברה הישראלית דרך השירות הצבאי. וכשאני רואה את המהפכה שבתי הספר האלה מייצרים, אני יודעת רק דבר אחד – מדובר במרקם אוכלוסייה איכותי, שנוצר ממש תפור למידות אותם תלמידים ומה שמטרפד את היכולת של המוסדות האלה לשרוד ולהצליח זה העובדה שנותנים להם מכסות, מגבילים בעצם את היכולת של המוסדות האלה לקלוט את אותם תלמידים שראויים, שמגיע להם, מגיע להם בדין, מגיע להם בזכות. זה לא דבר שבו הם מבקשים תקציב שלא מגיע להם. לתלמידים האלה מגיע בכל מקרה, הרי אותו תקציב שמיועד להם כמי שהוכרו על-ידי ועדות השמה כתלמידים בעלי צרכים מיוחדים או ליקויי למידה. והעובדה שהתפישה השמרנית, אני לא יודעת מי הגורם כאן במשרד החינוך.

אני מנהלת אגף חינוך מיוחד.

שלום. את חדשה בתפקיד, נכון?

אבל היא 22 שנה בנושא.

אני מברכת אותך על המינוי החדש. אני אומרת שיש כאן באמת תופעה ייחודית שראוי שמשרד החינוך יגן עליה, יגן עליה בחירוף נפש כי באמת, כשאתם צריכים להסתכל על טובת העניין, טובת העניין היא שבסופו של דבר כל תלמיד יוכל לבחור את המקום שבו הוא ממצה את הפוטנציאל שלו ברמה הכי גבוהה ותלמיד שזכאי להטבה מסוימת, כי כך משרד החינוך עובד, כי כך משרד החינוך קבע, למה שלא יקבל את ההטבה הזאת במסגרת לימודית חינוכית שבאמת מתאימה לו, שמפריחה אותו, שמייצרת את כל התנאים כדי שהוא בסופו של יום יהיה התלמיד הטוב ביותר שהמערכת יכולה להוציא ממנו. ולכן יש כאן עניין שאני באופן אישי, המנהל של כוכב השחר, הוא זה שפנה אלי והסב את תשומת לבי לבעיה הזאת ואני רוצה לומר שאני באמת חושבת, יש כאן, חבל שחבר הכנסת זבולון אורלב לא נמצא, הוא אחד מהיוזמים של הדיון הזה. יש כאן שינוי תפישתי שלא משרת לא את טובת העניין, לא את טובת התלמידים, ולכן חשוב לבטל את התקנה הזאת שמגבילה במכסות, חשוב מאוד שהדברים יישפטו לגופם של תלמידים. אם התלמידים האלה בוחרים ללמוד בבתי-הספר האלה כי זה המקום הטוב ביותר עבורם, לתת להם את אפשרות התקצוב דרך אותם מוסדות שעושים עבודת קודש אמיתית. צריך באמת לראות את הפלא הזה, זה ממש פלא, איך המערכת הזאת באמת מצמיחה את התלמידים הטובים ביותר ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, זה שלקחת את זה כדיון מפתח, זה שהוועדה הזאת צריכה להוביל לכך שהתקנה הזאת תתבטל, שבתי-הספר האלה לא יתחננו מדי שנה לצורך במכסות.


אני נדברתי עם מנכ"ל משרד החינוך, הדבר הזה, אסור שהוא יחזור על עצמו מדי שנה. אני רוצה שיהיה ברור לחלוטין שבתי-הספר האלה מקבלים את התקצוב לפי מספר התלמידים שלהם ובלי להגביל במכסות כאלה ואחרות, כי זה לא משרת את בתי הספר.

תודה. בבקשה.

שלום וברכה, אני מנכ"ל איגוד מנהלי הישיבות. אני רוצה ראשית להגיד, לפני שאני אדבר על הנושא שלי, בנושא של 07, שמשרד החינוך פה מסתיר משהו ואני חושב, אני לא יודע אם מנהלי המוסדות מכירים. יש לי פה פרוטוקולים של דיונים פנימיים בתוך משרד החינוך ואני אשמח להעביר לאדוני היושב ראש את הפרוטוקולים האלה, שמשרד החינוך בכלל מבטל את 07 והופך את כל התקצוב של 07 לסטטיסטי ולא דיפרנציאלי. מה שאומר בעצם, שהוויכוח לא יתנהל על 40%, אלא הוויכוח מתנהל על אפס. אז בעצם, לרדת סטטיסטי ואז הישיבות האלה נסגרות. אז אני לא מבין מה הוויכוח פה של משרד החינוך, הולכים לאחור. ומשרד החינוך פה לא אומר בכלל את המשפט הזה. יש לי פה פרוטוקולים רשמיים, בדיונים בוועדה, שהיה אצל המנכ"ל, בהשתתפות כמעט למעלה מעשרה אנשים, יועצים משפטיים והכל, וכתוב במפורש – אנחנו בעצם, התרבותי ייחודי, נסמכים על זה שעדיין לא עברו לסטטיסטי ועדיין תקועים בדיפרנציאלי. אבל משרד החינוך הולך בעצם לחסל את כל הישיבות האלה לגמרי.

ממתי הפרוטוקול?

הפרוטוקול הזה מ- 14.2.2010, יש גם אחרי זה. יש גם מכתב מגב' חיה הראל מה- 5 לינואר 2011. ואני לא מבין פה, למה הם מדברים על 40%, כשבעצם הולכים לסגור אתכם. אז יכול להיות שזה לא יקרה השנה הזאת, זה יקרה בשנה הבאה. אבל משרד החינוך הולך לסגור בכלל את כל 07 ולהפוך אותו לסטטיסטי. אני חושב, אדוני היושב-ראש, הנקודה הזאת פה, הסתירו את זה ממך. יש פה פרוטוקולים מפורשים שאומרים שכל 07 עובר לסטטיסטי ולא דיפרנציאלי. במקרה הזה, הם פשוט נסגרים. כי סטטיסטי הם יקבלו 10%, מתוך התלמידים הרגילים שלהם, ובעצם אין ועדות שילוב והם נשארים לגמרי בחוץ. את זה רציתי להגיד לגבי הדיון, הנושא שלהם. אבל אנחנו במוסדות התרבותיים הייחודיים שהיה פה חוק שעבר פה בוועדה פה, שהתחייבו במפורש וחבל שהיועצת המשפטית לא נמצאת פה. יש פרוטוקולים על זה, שאנחנו נקבל ילדי שילוב, נקבל 07, הפכו לנו את זה לילדי שילוב וחשוב לציין שילדי שילוב מדברים פה כל הזמן ילדי שילוב. מדובר על אגורות, על כמעט 80 שקל לשנה, לחודש, ממש, אפשר למצוא, אפילו סטודנט לא יבוא ללמד במחירים האלה. יש לי פה את רשימת השעות שכל בית ספר מקבל, אני אוכל להעביר את זה, אדוני היושב ראש, פשוט בדיחה של שעות. והם מדברים כל הזמן שאפשר לקחת ילד בעייתי. יותר מזה, כותבת לנו גב' חיה הראל, שהיא אחראית על זה, שיש ילדים שמגיע להם כסף, אז אני אומר לה – אז למה לא קיבלתי עליהם כסף? תפנה לאגף התקציבים. זה לא קשור אלי. הילד מאושר. מגיע לו כסף. אז זורקים אותך, מאחד לשני, כאילו הילד הזה הוא בעצם אוויר. לא מגיע לו, כשהיא כותבת לי שמגיע לו כסף. היא מודה בקיום של הכסף. ילד חירש, ופשוט מתעלמים ממנו.


אני חושב שיש פה פשוט דו-שיח של חירשים, שבעצם המשרד עושה משהו אחד ומדבר משהו אחר והם מדברים על בחינה ועל דברים שפשוט המנכ"ל בכלל אוחז במקומות אחרים.

תודה רבה. בבקשה.

אני פסיכולוג קליני, לפני 19 שנה הקמנו את בני חיל בירושלים וישבתי בוועדה הזאת. אני רק רוצה להתייחס לשלוש נקודות קצרות. קודם כל, אני חושב שהשיחה פה מאוד דומה. השנה אני הייתי על ועדה ממשלתית לחקור את העניין של תקציב לילדים עם אוטיזם ובעיות שנקראות היום PDD – Pervasive developmental disorder. וראינו שהמצב מאוד דומה שהמשרד היה מוגבל להגדרות מיושנות שלא היו רלוונטיות למצב של המחקר והידע הנוכחי וכמו כן זה בסיס של מה שמתנהל פה היום. ההגדרה החדה הזאת של חינוך מיוחד לילדים שאינם חינוך מיוחד אלא ילדים עם צרכים מיוחדים, פשוט אין לו מנגנון של משרד החינוך, אין להם את הקטגוריות הנכונות וכתוצאה, הילדים האלה נושרים ואין להם פיתרון. העובדה היא שאין פיתרון להם ואולי הדבר שהכי מצביע על זה, זה המחקר שיצא בשנתיים האחרונות שמגלה ש- 80% מהאסירים בבתי הסוהר, בכלא, בישראל, הם אנשים עם הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה. זו נקודה ראשונה.


נקודה שנייה, לגבי הטענה של משרד החינוך, שלא ייתכן שילד פתאום בגיל ההתבגרות, הופך להיות ילד של חינוך מיוחד. לפני 11 שנה קיבלתי ניהול של מה שנקרא פרויקט עידוד, פרויקט עידוד היה פרויקט ממשרד החינוך והמרכז להתפתחות הילד, כדי לנסות לטפל בילדי ADHD בתוך המערכת הרגילה ואכן עשינו מחקר יחד עם ברוקדייל והג'וינט ועשינו תוכנית בתוך בתי ספר, בתוך ירושלים, בתי ספר יסודיים. מה שזיהינו להפתעתנו, שיותר מ- 80% מהילדים בבתי ספר, כאשר עשינו אבחון בתוך בתי הספר, זיהינו 80% מילדי ADHD ולקויי למידה לא עברו אבחונים, לא זוהו לפני כן. היו שם כיתות רגילות לגמרי ואכן אנחנו יכולים לראות את התהליך מה שקורה לילד כזה וזה הרוב, במיוחד במקום כאשר הכוחות של ההורים הם יחסית חלשים.


והנקודה האחרונה, אני רק רוצה להגיד, שלפני כ- 14 שנה, ישבתי בוועדת החינוך, כאשר חבר כנסת זבולון אורלב היה יושב ראש של הוועדה ואכן, בדיוק אותו הדבר, אותו הדבר, אותו הדבר, אותו העניין, אז לא היה 40%, אז היה משהו אחר, אבל אותו העניין – סירוב לתת תקציב לילד שכבר קיבל את הזכאות לזה, כתוצאה מהבית-ספר שהוא לומד בו. אז אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נוכל להגיע להסדר לאפשר למוסדות להתקיים.

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

אני ראש ישיבת אהבת חיים. הגברת רעיה, תראי בבקשה, קודם כל, אין כאן קונספירציה, אנחנו לא משלמים אחוזים לוועדות השמה שאתם מייצרים, לא אנחנו. אז אין כאן איזה, שאנחנו משחקים עם ועדות ההשמה, תתנו לנו ילדים. הרי אתם הקמתם את ועדות ההשמה. אתם הקמתם. נציג שלכם יושב. אז ריבונו של עולם, בואו ניתן להם את הכבוד שלהם. הם סתם, בגלל לחצים, הם מחליטים החלטות לא מקצועיות? אני לא יכול בכלל להאמין כדבר הזה.


דבר שני, בנושא של אבחונים בבתי ספר יסודיים. בתי ספר יסודיים לומדים ילדים לזוגות צעירים שעסוקים מאוד בעבודה שלהם ועד שהם אומרים ג'ק רובינסון, מה שבצנחנים 21, 22, 23, המצנח נפתח ומתברר שלא אמרו להם ולא גילו להם שיש אפשרויות לילדים שלהם והילדים שלהם גדלים עם פערים לימודיים, גב' רעיה, עם בעיות רגשיות שנוצרות על הבסיס של פערים לימודיים, דימוי עצמי נמוך. אנחנו מקבלים לישיבה שלנו בכיתה ט' אבק אדם, לפעמים. אנשים שפשוט, הם לא, הם לא מסוגלים, הם לא יודעים מה זה הצלחה. הם יושבים בכיתות, ישבו ביסודי בכיתות של 35, אני לא אומר 40, אלא 35, והמחנך נכנס וקודם כל את הבעיות קשב וריכוז, תלך למגרש, תלך לעזור לאיש האחזקה, תצלם. פערים נוצרים יום יום, עד שבמשך השנים, נוצרים פערים לימודיים. אנגלית בכלל, אין אנגלית, אין מתמטיקה. הם לא יודעים.

לא יודעים קרוא וכתוב.

וזה כשל מערכתי לא שלי, של מערכת החינוך שאת מייצגת. מילה אחת רעה לא עלייך, חס ושלום. אבל גברת רעיה, מה זאת אומרת שמונה שנים, פתאום נוצרים עוד 100 תלמידים. מאיפה הם נוצרו? מהכשל של משרד החינוך. מהטיפול שהילדים האלה – תצא החוצה, מותק. מה הילד יודע? מה הוא יודע על הזכויות שלו? מה פתאום שאני אצא? אדוני, תלמד אותי. תלמד אותי, כמו אצלנו, שבאמצע ישיבה פדגוגית מורה רצה החוצה לתת עוד שיעור, עוד, עוד איזה קטע קטן, במתמטיקה, למישהו שמחכה לה בחוץ. תיתן את הנשמה שלך לילדים. תן אבחונים, בתוך המערכת היסודית. כמו שאתה יודע לעשות את המבחנים הבינלאומיים, תעשה גם לילד בבקשה. וכשיש, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שיש בתי ספר שכשיש את מבחני המיצב, הם דואגים שהילדים האלה יהיו "חולים" והילדים האלה לא יהיו בתוך הכיתה ולא משתפים אותם, בשביל לא לפגוע בסטטיסטיקות, בשם של בית הספר. גברת רעיה, עם כל הכבוד, אני בטוח שאת עושה עבודה נאמנה ואת באה למשרד החינוך ואת רוצה לעשות שיהיה הכי טוב. אם הילדים האלה, שאנחנו מלווים אותם, אני יכול להגיד, סליחה, לכל האנשים שנמצאים כאן, עד החופה, אנחנו מלווים אותם. מר אלכס, יושב-ראש הוועדה, הילדים האלה ישלמו מס הכנסה מגיל 25 עד גיל 67, הגב' רעיה, את שומעת אותי? יכסו עשרות פעמים את ההוצאה של ארבע שנים, בסך-הכל. אם אנחנו נייצב אותם, אם אנחנו נגדל אותם, אם אנחנו נצליח אותם, אתם תקבלו בחזרה גם מבחינה כלכלית, המדינה תקבל בחזרה את הכסף שלה. 40 שנה של מס הכנסה. אם הוא יהיה בתפקיד, במקום זה אתם תצטרכו מה לתת? עובדים סוציאליים? לא רק שלא ייתנו, אלא ימשיכו לקבל מהמדינה עזרה ותמיכה כל החיים. תפסיקו עם זה, תנו לנו, לפחות תצדיעו לנו, אני לא אומר, אבל OK, אל תצדיעו לנו. אבל תנו לנו את האפשרות, לא כל שנה להתחיל לרדוף כמו קבצנים. אנחנו רוצים לעשות עם הילדים האלה. אני מכיר את ד"ר צ'סנר, אני בטוח שזה פרויקט החיים שלו, זה מה שהוא עושה, זה כל ההוויה שלו.

תודה. עוד מישהו רוצה להתייחס?

בתגובה לרב יששכר, הרי זה לא שהכסף הזה, לא יוצא בכל מקרה. הכסף הזה יוצא בכל מקרה.

נכון.

זה לא שמדובר בתקציב עודף.

נכון.

מדובר בתקציב שהוא חלק מהעוגה בכל מקרה.

וזה גם ארבעה מוסדות, בסך-הכל.

בבקשה.

אני לא אחלוק על זה שצריך לעשות עבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים, אני אהיה האחרונה שאחלוק. אני מדברת על רצף לקויות ורצף שירותים. כשאני מדברת על זה שהילד לא נולד בגיל 16, ילד חינוך מיוחד, בעל לקויות משמעותיות, תוכנית השילוב מתחילה בגיל חמש. אפשר היה לאתר אותו. מסלול 07 נולד לילדים לכיתות מקדמות בבית ספר רגיל, לכיתות קטנות, לזה הוא נועד. אם רוצים להמציא איזה שהוא דגם חדש, צריך לבחון אותו ואמרתי בתחילת דבריי שהמנכ"ל ביקש שאנחנו נבחן עכשיו הנהלה חדשה של האגף, את כל הנושא הזה של ילדים בתיכון, מחדש. דבריך אינם מדויקים, אני מוכרחה להגיד. יש לנו שעות ולא ראיתי את הפרוטוקולים שאתה מדבר ואני לא יודעת מה היה בפברואר 2010. אני יודעת מה היה מהיום שאני נכנסתי ואני כן יודעת להגיד שהמגמה של משרד החינוך היא להפך, היא להיכנס עם תוכנית השילוב בצורה הרבה יותר מובנית, גם לתיכוניים, ולא לגמור את תוכנית השילוב בכיתה ט', כאילו הבעיות הסתיימו בכיתה ט'. אבל בין זה שנכנסים בתוכנית שילוב מובהקת לבין זה שילד צריך להיות בכיתת חינוך מיוחד, יש הבדל, בין חינוך מיוחד לבין תוכנית שילוב.


אני חוזרת ואומרת, על-פי הוראת המנכ"ל, אנחנו נשארים כרגע ב- 40% תקרה, אנחנו מבקשים לעשות הבחנה מאוד ברורה בין ילדי חינוך מיוחד לילדים שיכולים להשתלב בחינוך הרגיל. אנחנו נבחן במשרד החינוך את כל המטריה הזאת שנקראת תמיכה לילדים עם צרכים מיוחדים בתיכונים, על רצף הלקויות ועל רצף התקציבים.

תודה. בבקשה.

אני מנהל אדמיניסטרטיבי של ישיבת בני חיל בירושלים. יושבים פה מנהלים אדמיניסטרטיביים ומנכ"לים של ישיבות. אנחנו עומדים עכשיו לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה. יושבת גברת רעיה ובצדק, כמנהלת חדשה והוראת מנכ"ל ובטח שאין לה מה לעשות, אנחנו אמורים לתכנן את שנת הלימודים הבאה. כשהיא אומרת לי היום, כרגע 40%, זאת אומרת אני סוגר את בית-הספר. היא צריכה להבין שהמשמעויות של הדברים האלה, זה משמעויות של היום בבוקר, זה לא לחכות להוראות מהוועדה מה יהיה. אנחנו צריכים מחר בבוקר לקבל את ההחלטות שלנו.

זהו, רבותיי? עוד מישהו רוצה להתייחס, לפני שאני מסכם?

רק עוד משפט אחד בעניין הזה. מנכ"ל משרד החינוך אישר לשתי ישיבות, סליחה, לישיבת אהבת חיים, את ה- 70%, כישיבה יחידה שהוא אישר לה 70%. כל השאר נשארו במצב.

לא ביקרתם אפילו שם, לא הייתם שם.

בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.

סליחה שאני בא ככה ברגע אחד, אבל יש נושא של ה- 07, שהיה סיוע לתלמידים גם בישיבות ותלמודי תורה במשך שנים רבות כמו כל ילד אחר שאין לו. בשנים האחרונות ממש, מישהו החליט להפסיק לישיבות ולתלמודי תורה את ה- 07 הזה, למרות שהתלמידים לא נהיו עשירים יותר אלא עניים יותר ואמרו שזה קשור בליבה, דברים שלכאורה עוד אין פסיקה ואין, אפשר להפסיק את כל התקציבים בגלל העניין של הליבה. אני רואה בזה כפייה אנטי חינוכית ועוול גדול ואני מבקש מהוועדה להמליץ או לדרוש ממשרד החינוך לא להתנות את הסיוע הסוציאלי לתלמידים שזקוקים למורה, לסיוע לימודי, בעניינים פוליטיים כמו הליבה ודברים כאלו, שלדעת משרד החינוך, הוא רוצה לעשות את זה. זה בסך-הכל מה שביקשתי ואני מודה לך שאפשרת לי להעלות את זה.

תודה רבה. רבותיי, אני מציע שאנחנו נתקדם, קודם כל, אני רוצה להמליץ למשרד החינוך לבטל את העניין הזה של ההקצאות ושל האחוזים של 40, 60, 50, לא מעניין. אנחנו מדברים על מנגנון שהוא עובד וצריך ליישם אותו וצריך לקחת אותו ולחזק אותו ולא לעשות כל מיני מוגבלויות שאחר-כך אנחנו צריכים להתמודד עם בעיות אחרות שיש לילדי ישראל, כאשר הם מתמודדים עם אותם החסמים שיש במערכת החינוך.


אם יש מנגנון שהוא עובד, צריך לחזק אותו. אז אני מציע שבוועדה שאתם הקמתם, ואני מברך על כך שאפשרתם לבית-הספר אהבת חיים עד 70%, אני גם אציע שתאשרו גם לכל השאר. אין שום בעיה עם זה. זה דבר ראשון. דבר שני, אני מציע שעד ה- 1 ליוני, כי כולנו פה בחגים, פגרות וכו', אתם תוציאו לנו מסקנות של הוועדה שאתם הקמתם באבחון של העניין הזה, ברוח של ההמלצות של ועדת החינוך. כי אחר-כך צריך לחזור לכאן.

אני רוצה לומר גם ששוחחתי עם המנכ"ל בעניין הזה ואני חושבת שיש הבנה, וגם עם שר החינוך שוחחתי בעניין הזה. יש כאן הבנה באמת שלטובת העניין, שהתקנה הזאת לא משרתת את טובת העניין ונראה לי שזה בדיוק הרגע שבו את, בתפקידך החדש, באגף לחינוך מיוחד, צריכה באמת כאן לחשוב מחוץ לקופסה, מחוץ לתפישה הדווקנית הזאת של חינוך מיוחד. אני באמת אומרת לך את זה, מעומק הלב. יש כאן הזדמנות אמיתית למשרד החינוך לטפח תפישת עולם אחרת ושונה בכל מה שנוגע לילדי חינוך מיוחד והתפישה הזאת היא תפישה עם קבלות. לא מדובר במוסדות שהם מוסדות ניסויים, מדובר במוסדות שהביאו קבלות במשך 18 שנה, במשך 15 שנה, במשך כל השנים האלה, שבהם המוסדות האלה עבדו ותפקדו והצמיחו דור לתפארת. ולכן, חשוב לי מאוד שהדברים האלה ייאמרו, בתיאום עם המנכ"ל והשר.

אני חושב שהכיוון שלנו הוא מובן למשרד החינוך. אנחנו לא מקבלים את הדירוג הזה של 40%, כי העובדה שזה בעצם הולך לגרום לסגירת בתי-ספר או לאיזה שהוא מצב שהוא מצב לא מקובל. גם אם יש מצב שהילדים לא אובחנו במשך הכיתות היסודי או במשך ההליך הזה, זה לא מצביע על כך שאין בעיה ואת זה צריך להבין. אני גם לא חושב שהלחץ שמופעל על השלטון המקומי, זה משהו שצריך להיות במסגרת של טיעון בעד או נגד. כשרואים, רבותיי, אם יש לכם בעיה עם רשות מקומית כזאת או אחרת, יש לכם מנגנונים לטפל. אם יש פה עניין של קשר אישי, של מעורבות של ראש העיר, של לחץ של אדם כזה או אחר, ומשרד החינוך עולה על זה, אז בבקשה, יש לכם את מבקר המדינה, יש לכם את מבקר העיריות, יועץ משפטי לממשלה, תפנו לכל אחד ואחד. אבל זו לא יכול להיות טיעון שהוא בעצם עומד בפנינו שאנחנו על-פיו צריכים להחליט. אני דווקא שומע טיעונים להפך, דווקא ראשי רשויות מעדיפים להשאיר את הילדים בערים שלהם ולא לשחרר אותם למקומות אחרים. כי אז הם מאבדים איזה שהוא תקצוב וכל המנגנון שלהם משתנה בעקבות זה.


אז אני מציע שבאמת אתם עד ה- 1 ליוני תקיימו את הישיבה, תקבלו את ההחלטות. אנחנו לא יכולים בכל שנה ושנה להביא לכאן את הנושאים מסוג זה ולהפוך אותם לאיזה מלחמות פנימיות בתוך המערכת. רבותיי, אתם צריכים להבין שזה עובד וצריך לתת לזה לעבוד. ברגע שמתחילים להילחם, אני לא חושב שבמלחמות מסוג זה אתם תנצחו. כי העובדה שבעצם המערכת הולכת כנגד, כנגד רווחת הילד, בסופו של דבר. באיזה שהוא שבלונה שהיא שבלונה ישנה, שהיא לא מתפקדת. עובדה שזה לא מתפקד. אם זה היה מתפקד, אף אחד לא היה מקים את הישיבות, אף אחד לא היה מקים את בתי-הספר ולא היה מנסה לעשות איזה שהוא דבר שהוא לדעתי דבר חיובי ביותר. אם זה היה עובד, אז עובדה היא שזה לא עובד ועובדה שצריך לבוא ולחשוב ולצאת מהקופסה ולחשוב רחב יותר, איך פותרים את המשברים האלו.


אז בזה אנחנו סיכמנו. חבר הכנסת אייכלר, אני אגיד לך למה אני לא מכניס, כי זה לא קשור האחד לשני. לא קשור אחד לשני, זה דבר ראשון. דבר שני, תראה, חבר סיעתך הוא סגן שר החינוך. אני מציע שעם דברים כאלו, קודם כל תעברו ברשות המבצעת, ותסכמו שם את הנושאים מהסוג הזה. כי אי-אפשר לערבב דבר אחד בדבר שני. אני לא רוצה שהדיון המקצועי על הנושא של תקצוב של חינוך מיוחד למול חינוך רגיל, במסגרת של סעיף מיוחד שאנחנו דנים עליו, יהפוך להיות פוליטי. כי אם אני עכשיו אצביע על הנושא הזה, זה לא יעבור. ואני לא רוצה להגיע למצב הזה שעל הדרך שאנחנו מדברים כאן כרגע על המשבר של קיום של בתי-ספר, אנחנו נכניס כאן את הסוגיה של ליבה ותקצוב סביב הליבה. זה לא המקום.

אדוני היושב ראש, אני מסכים עם כל מילה שאמרת, אבל מה שאני מבקש, שתקיים דיון נפרד, מתי שתבחר, בקרוב, בנושא הזה של קיפוח הילדים שראויים ל- 07, בגלל מטרות פוליטיות של משרד החינוך. נושא אחר, באמת אתה צודק.

כשנגיע לגשר – נעבור אותו. כן, רצית להוסיף משהו?

כן, להגיד שכל התלמידים במוכר שאינו רשמי, במוסדות שעברו, קיבלו רישיונות ועברו ועדות השמה למסלול 07 והוגשו עד דצמבר 2010, ועומדים בתוך כל ההנחיות, בדיוק כמו כל מוסד חינוכי אחר, קיבלו הקצבות 07 כמו כל ילד אחר במדינת ישראל.

בסדר גמור. תודה רבה, רבותיי, אני חושב שאני סיכמתי את זה בצורה ברורה וכל מי שהיה צריך להבין – הבין. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00