"נשים מובילות דרך" - בטיחות בדרכים בהיבט נשי

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
22/03/2011
הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי *


פרוטוקול מס' 90
מישיבת ועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ט"ז באדר ב', התשע"א (22/03/2011) בשעה 10:00

"נשים מובילות דרך" – בטיחות בדרכים בהיבט נשי

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר

אביטל אורים - מנהלת תחום משפחות באגף למעורבות הציבור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
מרים בר-גיל - מדריכה ארצית לשוויון בין המינים, משרד החינוך
רחל רותם - מנהלת האגף לזהירות ולבטיחות בדרכים, משרד החינוך
עו"ד טלילה שחל-רוזנפלד - מנהלת האגף לקידום נשים, נציבות שירות המדינה
רותי הרניק - הרשות לקידום מעמד האישה
דקלה אליהו - הרשות לקידום מעמד האישה
דורית חובב - מרכזת בכירה תכנון והממונה על מעמד האישה, משרד התחבורה
מיכל יודין - כוח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל
עו"ד מאירה בסוק - ארגון "נעמ"ת".
עינת גרינברג - עמותת "אור ירוק", העמותה לשינוי תרבות הנהיגה בישראל
ד"ר לינור הדר - עמותת "אור ירוק"
דנה צפניה - עמותת "אור ירוק"
ורדה לבנון - עמותת "אור ירוק"
בילי מסקונה לרמן - עיתונאית
טלי עזרא - פורום הורים שכולים
יעל גרינשפן

דלית אזולאי

אתי אפלבוים



"נשים מובילות דרך" – בטיחות בדרכים בהיבט נשי

בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. על סדר-היום: נשים מובילות דרך, בטיחות בדרכים בהיבט אישי.

אנחנו נמצאים ביום דרמטי, ביום שבו נשיא לשעבר עומד להיכנס לבית הכלא בשל ביצוע של עבירות מין חמורות.

אנחנו נמצאים בוועדה לקידום מעמד האישה. אני רוצה לומר שהמסר המשמעותי ביותר שבית המשפט העביר היו הוא שעל אנשי ציבור מוטלות חובות גדולות יותר מאשר על ה איש הפשוט. אי-אפשר להצטדק ולומר שבשל התפקיד הרם נקל עם אנשי ציבור. בדיוק להיפך, התפקיד הרם של שבו נשא הנשיא לשעבר ושבמסגרתו עבר את אותן עבירות חמורות, הדבר משמש לגנותו ולרעתו. אני חושבת שבמשך תקופה ארוכה היה במעשים האלה משום השפלת מוסד הנשיאות ופגיעה חמורה ביחס ובאמון הציבורי בנבחרי הציבור. היום נעשה צדק במדינת ישראל. אני חושבת שברור היום לכל מתלוננת שאין אדם, לא משנה מה תפקידו, שהוא מוגן בפני המשפט ושמערכת המשפט אינה יכולה להגן על מתלוננת.

היום ברור לחלוטין שהעבודה שאדם שימש בתפקיד ציבורי, לא רק שלא יכול לשמש כ"עיר מקלט" וכהגנה אלא להיפך, הדבר הזה רק משית עליו חובות וחומרות גדולות יותר.

ברמה האישית אני רוצה לומר שהסיפור של פרשת קצב הוא קו פרשת מים ביחס של החברה הישראלית לכל מה שנוגע לאמות המידה המוסריות של נבחרי ציבורי ויחסם לנשים. במשך שנים ארוכות מדי היה כאן זלזול וקלות דעת בכל מה שנוגע ליחס של בכירים במערכת הפוליטית כלפי נשים. אני חושבת שהפרשה החמורה הזאת סותמת את הגולל על עצימת עיניים מאנשי ציבור שפוגעים בנשים באופן שיטתי. אני חושבת שאי-אפשר יותר להתעלם מכך שכשאדם מועמד לתפקיד בכיר, חשוב שיבחנו גם את אמות המידה המוסריות שלו, את יחסו לנשים ואת יחסו לכל הנושא של טוהר המידות ולא רק בנושא השחיתות.

מדינת ישראל מדברת גבוהה גבוהה על שחיתות. שחיתות מינית, שחיתות מוסרית. כל הדברים האלה צריכים להיות חלק מאמות המידה שאנחנו בוחנים בהם אנשי ציבור. היום נעשה צעד מאוד מאוד חשוב בעניין הזה. מדובר בהכרעה היסטורית של בית המשפט המחוזי שאומרת לכולנו, שנשיא לשעבר מוכנס לכלא בגלל עבירות חמורות שעשה במסגרת מילוי תפקידו. האדם הזה לא היה ראוי מלכתחילה לכהן כנשיא מדינת ישראל. היתה טעות בכך שבמשך שנים העלימו עין מכל אותן פרשיות שנכרכו סביבו.

הדברים האלה צריכים לשמש לכולנו כסימן אזהרה כשאנחנו באים לבחור את האנשים הבכירים בכל תפקיד ציבורי. הדבר הזה חייב להנחות אותנו. נראה לי שהחברה הישראלית עברה מהפך. מהפך שהחל בצבא הגנה לישראל ביחס למפקדים, עבר היום למערכת הפוליטית. המערכת הפוליטית צריכה לדעת שכל בכיריה מחויבים בכבוד נשים באשר הן. אני חושבת שיש כאן אירוע שגורם לכולנו לשנות את כללי המשחק במערכת הפוליטית במדינת ישראל. אני בטוחה שהדברים האלה יחלחלו למטה לכל אדם ואדם ביחסו לנשים.

אני רוצה לומר שזה יום חשוב. העובדה שיש כאן קהל גדול. אי-אפשר להתעלם מזה שבמהלך התקופה האחרונה היה ברור לחלוטין שהנשים הללו עברו מסכת ייסורים ונזקקו לאומץ רב. היום יש לכל אישה במדינת ישראל את האומץ הציבורי לצאת כנגד כל אדם, כי מערכת המשפט הוכיחה אומץ לב ציבורי בכך שהיא מגנה על מי שנפגעה. בעיקר, שהיא רואה בחומרה רבה מעשים של בכירים שנעשו במסגרת התפקיד שלהם. אני חושבת שהדברים האלה הם הדברים שהמערכת העבירה כמסר לכל החברה הישראלית. נראה לי שהיום שאחרי גזר הדין בפרשת קצב לא יהיה עוד ככל הימים במדינת ישראל. ברור לגמרי שהיחס למתלוננות, הזלזול במתלוננות, הדברים האלה כבר לא יישמעו. ברור לכולנו שקרה כאן דבר שאחריו המערכת תשנה את כללי המשחק שלה וכך ראוי.

אני עושה הפסקה מהדברים על קצב ועוברת לדיון. מישהו מארגוני ה נשים רוצה להוסיף משהו?

האירוע היום הוא אירוע חגיגי של ארגון "אור ירוק". נמצאת איתנו כאן ורדה, שאחראית על יום העיון הזה. היום הזה הוא במסגרת המאבק בתאונות הדרכים, שגם הוועדה לקידום מעמד האישה נרתמת אליו.

יש לנו כאן אורחת כבוד. היא התפרסמה בעיקר בזכות העובדה שהיא הגנה על אחותה שחר גרינשפן. אני רוצה לתת לך את זכות הדיבור לפתוח בכמה מילים לפני שאנחנו עוברים ליום העיון עצמו.

שלום. אני יעל גרינשפן ואני בת 18. לפני בערך שבועיים התקבל פסק דין בעניינו של הנהג שדרס את אחותי בעודו נוהג בשכרות ופצע אותה קשה . אותו פסק דין קבע שהוא יקבל 600 שעות עבודות שירות, 1,000 שקלים קנס, פסילה של 6 שנים וחצי שנת מאסר על תנאי.

מהרגע שאני ומשפחתי גילינו את פסק הדין פתחנו במאבק שהתברר להיות הרבה יותר גדול ממה שציפינו. זה מאבק שהיום הוא כבר הרבה יותר גדול מאיתנו. הוא בעצם מאבק שאומר שמערכת המשפט חייבת להגן על הקרבן. מערכת המשפט צריכה לזכור להסתכל על הקרבן לא משנה לאיזה כיוון היא הולכת.

המאבק שלנו הוא קודם כל בשביל אחותי, בשביל הצדק שייעשה לה. חשוב להדגיש שאותו אדם שדרס אותה עשה זאת בעודו שיכור. הוא עלה על המדרכה ופצע אותה קשה, פצע אותו אנושות. מערכת המשפט בחרה להקל ראש בעונש שלו.

במסגרת עסקת טיעון.

נכון. אנחנו קיבלנו תחושה שזה פשוט עוד תיק שרוצים לסגור כמה שיותר מהר. המאבק שלנו הוא קודם כל בשביל אחותי, בשביל הצדק שייעשה לה.

אחותי היום בת 13. אותו אדם הרס לה את החיים. כמו שאמרתי, זה מאבק בשם כל אותם אנשים, כל אותם פגועים עתידיים, כל אותם קרבנות עתידיים שהצדק לא ייעשה איתם באותה מידה שבה הוא לא נעשה איתנו. בשביל כל אותם אנשים שעשויים להיות קרבנות עתידיים.

המטרה של מערכת המשפט היא גם ליצור הרתעה וזאת לא דרך ליצור הרתעה. אותה תובעת בתיק ואותה שופטת הן בסופו של דבר יסתכלו לאותם קרבנות עתידיים בעיניים ויגידו שזה בעצם באשמתנו. הם יצטרכו לדעת שהם יצטרכו להסתכל בעיניים לאותם קרבנות בעיניים ולהבין שזאת אשמתם.

יעל, אני רוצה לומר שגם אני הזדעזעתי יחד עם כל עם ישראל כשקראתי את התוצאות של עסקת הטיעון, היא באמת מבישה. עסקת הטיעון הזאת שידרה זלזול בחיי אדם. היא שידרה הפוך מכל מה שהיינו מצפים ממערכת משפטית שנאבקת בתופעה כל-כך חמורה, אולי התופעה הכי אלימה שיש בחברה הישראלית והיא התופעה של תאונות הדרכים. במיוחד כשהנהג היה שיכור ואין ספק שאשמתו היתה ברורה.

אנחנו כאן בכנסת והיה חשוב לי לתת לך את הבמה בוועדה, במסגרת היום בוועדה. אהיה חשוב לי לומר לך שאנחנו שותפים למאבק שלך ואנחנו ניתן לך את הגיבוי החוקי, כל מה שצריך. אני יודעת שהיתה פניה לפרקליט המדינה להתערב בעסקה הזאת אבל אולי הבעיה היותר חמורה היא שעסקאות טיעון מהסוג הזה מאושרות ללא התייעצות עם המשפחה ואנחנו נפעל כאן מתוך הכנסת כדי לדאוג לכך שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו. ברור לי שהמאבק שלך יישא פרי כי אין אדם במדינת ישראל שהסיפור הזה לא נגע לליבו, לא רק באופן רגשי אלא גם מתוך הבנה שנעשה כאן עוול אמיתי.

מערכת משפט נוהגת בצדק. היום דיברנו על משפט אחר, על גזר שניסה לעשות צדק. אין ספק שזה צריך לחלחל לכל המערכות שלה, בוודאי כשמדובר בתאונות דרכים.

אני מאוד מודה לך שהצטרפת לדיון שלנו היום. אני מקווה הדיון הזה ובעקבותיו כל המאבק הציבורי הזה יצליח לשדר מסר ברור שצדק הושג על ידי הענשת מי שאשם בגרימת תאונות דרכים. אם לא נעניש בחומרה אנשים שגרמו לתאונות דרכים קטלניות, בסופו של יום אנחנו נתמרץ עבריינות תנועה. עבריינות תנועה היא עבריינות לכל דבר ועניין, זאת עבריינות חמורה כי היא קוטלת חיי אדם. רק אתמול נחשפנו לתאונת דרכים קשה. כל תאונת דרכים כזאת הורסת חיי אדם.

יצא לי לבקר מקרוב סיפור של תאונת דרכים שבה הפצוע נפצע פצועת ראש אנושה. אתה רואה איך נער צעיר מאבד למעשה את כל עתידו ברגע אחד שבו נהג רשלן, נהג פושע, עושה דברים בניגוד לכללים. מערכת שאינה מרתיעה היא מערכת שמתמרצת עבריינות ומתמרצת פגיעה בחיי אדם. לכן אנחנו כאן למען המאבק הזה.

ורדה, קצת על היום הזה ובעיקר על הקשר שלו לוועדה לקידום מעמד האישה. נראה לי שיש כאן בשורה מעניינת.

שלום לכולם. שמי ורדה לבנון ואני מעמותת "אור ירוק". אנחנו באמת נמצאים ביום דרמטי. אולי זה דווקא מחדד את הסיבה שאנחנו נמצאים בוועדה לקידום מעמד האישה ועוסקים בנושא של בטיחות בדרכים.

קודם כל, אני כמובן רוצה להודות לחברת הכנסת חוטובלי באופן אישי ולכל הלשכה שלך, על שיתוף פעולה הרבה מעבר למצופה ממה שחשבנו שנקבל. יש בינינו שיתוף פעולה כבר למעלה משנה.

הרעיון להקדיש ביום האישה ישיבה מיוחדת לנושא של נשים ובטיחות בדרכים היה של חברת הכנסת חוטובלי. תודה רבה על כל המאמץ ועל שיתוף הפעולה ועל המסירות והמחויבות לנושא.

בשם עמותת "אור ירוק" אני רוצה להודות ליעל שנמצאת ומכבדת אותנו היום בנוכחותה.

אני רוצה להתנצל בשמו של מנכ"ל העמותה, מר שמואל אבוהב, שמסיבות של הרגע האחרון לא יכול היה להגיע.

למי שלא מכיר אותנו. עמותת "אור ירוק" חרטה על דגלה את המאבק בתאונות דרכים ואת שינוי תרבות הנהיגה בישראל בכל דרך אפשרית. באמת העמותה פועלת בהמון כיוונים כדי השיג את המטרות. הפעילות עם נשים ולמען נשים, מכל מגזרי האוכלוסייה, היא נדבך מאוד חשוב בפעילות העמותה.

למה צריך לדבר על נשים באופן ספציפי בהקשר לתחום הבטיחות בדרכים?

אם מסתכלים בגדול על שלושה נתונים שיכולים לספר לנו את הסיפור, אז קרוב למחצית מהנהגים במדינת ישראל הן נשים. הנשים מהוות 45% מכלל הנהגים.

ממחקרים אנחנו יודעים שנשים מאופיינות בנהיגה זהירה יותר מאשר גברים, בכל קבוצות הגיל. הן מעורבות פחות בתאונות דרכים באופן משמעותי מאשר גברים. כדי לסבר את האוזן, נהגים גברים מעורבים בתאונות קטלניות וקשות פי שניים מנהגות.

אנחנו גם יודעים שלנשים יש יכולת השפעה על גברים בכלל ובאופן ספציפי על נהגים גברים. נשים כן יכולות וצריכות, לדעתנו, לבטא התנגדות לנהיגה לא בטיחותית.

הרעיון הוא שאנחנו יכולים להשתמש באפקט הממתן של נשים על נהיגת גברים, על ידי העצמה, על-ידי זה שנעצים את תפקידן כמתנגדות פעילות לנהיגה מסוכנת. אנחנו מקווים שבעקבות מחשבה כזאת והפעילות שנובעת ממנה נוכל לשפר גם את נהיגת הגברים וכתוצר לוואי נוכל גם לעודד גישה בטיחותית יותר לנהיגה מצד הנשים.

מתוך התפישה ה זאת פותח ב"אור ירוק" פרויקט ה"דרייב הנשי", שמכוון בעיקר לצעירות. במסגרת הדיון היום נציג בקצרה את הפרויקט ואת המחקר המלווה של הפרויקט. מכבדת אותנו בנוכחותה העיתונאית ומגישת הטלוויזיה, בילי מוסקונה לרמן, שתשתף אותנו בכמה רעיונות ומחשבות שקשורים ליחסים בין גברים ונשים ואת הייצוג של היחסים האלה בכביש.

תחת הכותרת "מסיפור אישי לפעילות אזרחית", נשמע את טלי עזרא, שהיא מתנדבת ב"אור ירוק" ופעילה בפורום "הורים שכולים בכביש". היא תציג את הטרגדיה שעברה עם משפחתה ובעקבות הטרגדיה את התגייסותה למען המאבק ב תאונות דרכים.

אני לא רוצה להאריך בדברים. אני רוצה לאחל לכולנו דיון חשוב ומשמעותי. אני רוצה להזמין את דנה צפניה, מנהלת פרויקט "הדרייב הנשי" להציג בקצרה את הפרויקט.

(מוצג סרטון)

שלום, אני דנה ואני מנהלת את תכנית "הדרייב הנשי" ב"אור ירוק". תכנית ה"דרייב הנשי" הובאה מגרמניה ודנמרק מתוך הבנה שלנשים יש יכולת השפעה על גברים. הבאנו את התכנית לישראל, היא עברה "גיור" והתאמה לקוד הגנטי הישראלי. בארץ היא מופעלת על-ידי צעירות בנות 17 עד 24, שכמו שראיתם בסרטון הן מהוות סוכנות שינוי בסביבה שלהן.

מטרת התכנית היא הפחתה של נפגעים בתאונות דרכים בקרב כל הצעירים. היא מופעלת אך ורק על-ידי נשים. למה רק נשים? כמו שורדה אמרה קודם, נשים מהוות 45% מקרב הנהגים. בקרב הצעירים הן מהוות 50%. בכל זאת, הן מהוות רק 30% מהנפגעים בתאונות דרכים. היחס הוא משמעותי ועצום.

למה בעצם יש הבדל כל-כך משמעותי?

אחד, גברים מעריכים סיכונים בצורה פחותה. הם מעריכים שהם תמיד בשליטה. אני אומרת את הדברים בצורה גסה ובכללה. תמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל אם מסתכלים על חבר'ה בני 17 עד 24, ההקצנה והיחס הזה מודגשים. לא תראו בחור בן 20 שאומר: אני נהג זהיר. כן תפגשו בחורות צעירות שאומרות: אני נהגת זהירה. נשים לוקחות פחות סיכונים.

שניים, לנשים יש יכולת השפעה על גברים אבל ההשפעה שלנו היא ממתנת. את זה אנחנו מעצימים בתכנית שלנו.

איך אנחנו עושים את זה? אנחנו מגייסים גרעין של בנות חזקות בתיכון או בבסיס צבאי, כשהן בעצם מהוות שגרירות במקום שלהן. אנחנו עושות להן יום הכשרה ייחודי באווירה מיוחדת. ביום הזה אנחנו מדברים איתן על התנהגויות מסוכנות בכביש, על לחץ חברתי שהוא מאוד מודגש בגיל הזה. אנחנו נותנים להן כלים להשפיע על הסביבה שלהן.

במהלך הסדנה אנחנו מכשירים אותן להעביר סדנאות בסביבה שלהן, אם זה בתיכון או בבסיס. כל התהליך הזה מעצים אותן מאוד. הוא נותן להם העצמה משמעותית כנשים ומה הן יכולות לעשות ואיך לעשות את זה. גם הבנות שעוברות את הסדנה החד פעמית מקבלות מושג מי הן ולמה הן מסוגלות. כמו שאתן יודעות, אנחנו מסוגלות להרבה.

נמצאות איתנו בקהל בנות מדריכות מתיכון "רונסון" באשקלון, שעושות את זה כבר למעלה משנה. ישנן פה בנות מתיכון "ליאו בק" בחיפה, שעושות גם תהליך מאוד יפה בסביבה שלהן ובהחלט משפיעות על הסביבה. ישנן כאן חיילות מבה"ד 11, שבעצם עושות את זה במסגרת השירות שלהן.

במסגרת התכנית כבר הגענו ללמעלה מ-19,000 בנות. כמובן שאנחנו תמיד בשאיפה לגדול. הסברתי קצת על התכנית ועוד נשמע על ההיבט המחקרי.

מעניין אותי לשמוע על הצד המעשי. אולי נשמע את אחת הבנות?

כן, נשמע את ליהי.

אני מתנדבת בעמותת "אור ירוק". אני נפגשת עם הבנות ואנחנו נכנסות לכיתות. ממה שיצא לי לשמוע אני מבינה שזה עובד. למשל, אחת הבנות ניגשה אלי ואמרה לי: נסעתי היום עם אבא שלי ברכב וניסיתי עליו את טכניקות השכנוע שלימדתם אותי וזה עבד. אני מאוד שמחה לשמוע מהבנות שלי שזה נושא פרי.

מסקרן אותי איך התכנית הזאת תעבוד בכל הגילאים. אני מבינה שהיא פונה לגילאים הצעירים.

אנחנו מתמקדים בצעירים כי יש להם גם אחוז נפגעים מאוד גבוה. אחוז הנפגעים בקרב בני 17 עד 24 הוא כפול מהייצוג שלהם באוכלוסייה.

בן כמה היה הנהג הפוגע?

בן 56.

אני מדברת על נפגעים ולאו דווקא על פוגעים.

התכנית החלה כשחיל האוויר פנה אלינו כשרצה להוריד את מספר הנפגעים בחייל.

סליחה, אני יוצאת לרגע.

הפסקה של 2 דקות עד שחברת הכנסת חוטובלי תחזור.

שמענו בכמה מילים על הפרויקט. כפי שאמרתי, הפרויקט מלווה על-ידי מחקר. נמצאת איתנו פה ד"ר לינור הדר שערכה בזמנו מחקר פיילוט לפרויקט.

לינור, בבקשה.

שלום לכולם. אני מאוניברסיטת חיפה ומכללת בית ברל ואיתי נמצאת עינת מעמותת "אור ירוק". אנחנו עורכים מחקר על הפרויקט. המחקר נמצא בשלבים מתקדמים מאוד.

אני דווקא אביא הרבה סיפורים מהשטח, מפי הבנות, כחלק מהדיווח על המחקר עצמו.

(מציגה מצגת)

במחקר רצינו לחקור האם הנשים הצעירות שמקבלות את ההכשרה וההעצמה במסגרת הסדנה של "אור ירוק", אכן משתמשות ביכולות הללו כדי להשפיע על הנהגים. רצינו לדעת לאיזה סוג התנהגויות מסוכנות הבנות חשופות בכביש? מה מאפיין את המסתכנים? איך מגיבות הבנות? אלו התנהגויות בכביש נחשבות על-ידי הבנות כמסוכנות יותר או פחות וכיצד התגובה של הבנות משתנה בהתאם למי היה הנהג בכביש, האם זאת אמא, האם זה אבא או האם זה החבר?

לצורך המחקר פיתחנו שאלונים שכללו שני חלקים. החלק המרכזי הוא החלק עליו נספר היום. ביקשנו מבנות שעברו את הסדנה לספר על מקרים אותם הם חוו בכביש. בנוסף, בנינו שאלון שבדק עמדות לגבי התנהגויות בכביש, שכלל גם שאלות לגבי מסוגלות עצמית לפעולה בכביש וגם תפישות של התנהגויות מסוכנות יותר או פחות.

השתתפו במחקר 800 בנות, שזה הרבה מאוד. מתוכן קיבלנו כ-200 סיפורים בהן נתקלו הבנות.

לפני שנראה את הסיפורים, אני רוצה להראות לכם מה קורה מבחינת הסיפורים. הנה הנושאים של הסיפורים. שימו לב שיש הרבה מאוד נושאים שעלו במסגרת הסיפורים אבל יחד עם זה יש בולטות ברורה במיוחד לסיפורים בנושא של נהיגה במהירות מופרזת. מייד לאחר מכן נהיגה בשכרות וחגורת בטיחות. אלה הם שלושת ההיבטים הבולטים ביותר בסיפורים של הבנות.

"אח גדול של חברה טובה שלי לקח אותנו לקניון והוא נסע במהירות מופרזת מאוד ושמע מוסיקה בקול רם. קצת היה לי לא נעים ממנו אז אמרתי לחברה שלי שתגיד לו לנהוג לאט יותר והוא הפחית. זה קרה בערך לפני חצי שנה".

"האירוע היה לפני שנתיים. בן דוד שלי קנה אוטו חדש ורצה להראות לי אותו. כשנסענו בו הוא נסע מהר מידי. ברגע שראיתי שהוא מגזים אמרתי לו שיוריד את המהירות או שנחזור הביתה עכשיו. בתגובה הוא התנצל והוריד את המהירות".

"במהלך החופש הגדול נסענו כמה חברים לבלות בנמל תל-אביב. היינו בערך 6 אנשים ושניים מהם באו עם מכונית. כשהגענו לשם שני הנהגים התחילו לשתות בירות ולא ידענו מה לעשות כדי לעצור אותם כי הם לא הקשיבו והם לא יכלו לנהוג חזרה הביתה במצב הזה. למרות הכול, לא נשארה לנו ברירה ועלינו למכונית לאחור שחיכינו במשך שעתיים שהמצב יעבור וגם הבאנו להם לשתות קפה. נסענו הביתה והם הבינו שזה לא בסדר והבטיחו שלא יעשו זאת שוב.

"היתה מסיבה עם כמה חברים ולא היה אף אחד שהיה נהג תורן והיתה התלבטות מי ינהג למרות שכולם היו שיכורים. רוב האנשים באו עם אוטו ולכן להזמין מונית לא היתה אחת מהאפשרויות כי כולם אמרו שלא יהיה להם כוח יום אחרי לקחת את האוטו מעיר אחרת, זה בזבוז זמן וכסף. לכן, לבסוף ישבנו עוד כמה שעות עד שעבר השיכרון לחלק מהאנשים ונסענו הביתה באופן פיכח יחסית".

שימו לב מה קורה בכבישים שלנו.

מבחינת סטטיסטיקה של נהיגה בשכרות או במהירות מופרזת, האם מדובר בעבירות מובהקות של גברים?

כן. בכל העבירות מדובר בייצור משמעותי הרבה יותר לגברים מאשר לנשים. זה חד משמעי.

שאלנו את הבנות מי נהג באוטו ורואים את זה שם.

בעצם אתם ממליצים להוסיף בחוק צירוף אישה, כמובן שזה על דרך ההלצה. ייצוג הולם לנשים ברכבים.

הנה סיפור לגבי חגורות בטיחות: "פעם הייתי במכונית עם לקוחה, בייביסטר שלי. ראיתי שהילדים שלה לא חוגרים חגורה, קמים ומטפסים בזמן הנסיעה. זה מאוד הפריע לי והערתי לה על זה. היא טענה שזה רק בתוך הישוב ולכן היא לא מכריחה אותם לחגור כי מדובר בנסיעות קצרות. זה עדיין לא נראה לי טוב והסברתי לה את הסיכון שבזה. עכשיו היא יותר מקפידה על חגירה ולא להשתולל בזמן נסיעה".

"אמא שלי ואחותי לא חוגרות חגורה במכונית ואם הן חוגרות, זה רק אחרי 5 דקות. זה מאוד מטריד אותי. אמא שלי גם תמיד מורידה חגורה כמה דקות לפני מקום ההגעה ואני לא יודעת מה לעשות למרות שעכשיו הן חוגרות די מהר".

אני מזכירה לכם את התפלגות הסיפורים. מאוד חשוב לראות את הסיפורים השכיחים ביותר. שימו לב ש-34% מהדיווחים של הבנות היו סיפורים על מהירות, לאחר מכן נהיגה בשכרות וחגורת בטיחות. דברים אחרים, כמו שליחת סמס, שיחה בנייד, עייפות, מוסיקה גבוהה, אלה נושאים שעליהם דווח פחות.

כאן עלתה השאלה האם הסיבה שהן מדווחות יותר על מהירות ושכרות זה בגלל שהן חשופות יותר לנהיגה כזאת או שפשוט יש לגיטימציה לסיפורים מהסוג הזה ולכן זה מעלה את המודעות שלהן.

לכן, ביקשנו מהן בשאלון לדרג את המידה שבה הן מתייחסות להתנהגויות שונות בכביש כהתנהגויות בטוחות או פחות בטוחות. שמנו לב שמהירות היא דווקא לא מדורגת כאחת מההתנהגויות בעלת הסיכון הגבוה ביותר. על פי ציוני הרגישות, המהירות היא רק במקום הרביעי ואילו בסיפורים ראינו שהמהירות היא השכיחה ביותר.

לכן, המסקנה שלנו היתה, שיש פשוט חשיפה גבוהה למהירות. זה לא שהן רגישות להתנהגות מהירה כהתנהגות מסוכנת אלא שזאת אחת ההתנהגויות שהן חשופות אליהן בצורה הבולטת ביותר.

שימו לב מי הם הנהגים. אתם רואים ש-74% מהנהגים שבסיפורים של הנערות הם בנים. נוכחים נוספים בסיטואציה, גם כאן הגברים מהווים 51%, כאשר היה רוב בנים ברכב.

כיצד התנהג הנהג? האם פעל באופן מסוכן? ב-80% מהסיפורים של הבנות הנהג פעל באופן מסוכן. זה היה הנהג ולא הנוסעים האחרים ברכב.

מתוך אלה שפעלו באופן מסוכן, 61% היו בנים.

50% מאלה שפעלו באופן מסוכן היו נהגים צעירים ו-16% נהגים מבוגרים.

אם מדברים בצורה נקודתית מאוד על העניין של העצמה נשית והפרויקט, רצינו לבדוק איך הבנות הגיבו. אכן אנחנו רואים שב-72.5% מהמקרים היתה תגובה כלשהי, כאשר ב056% מתוך ה-72.5% היתה תגובה מילולית. כלומר: בבקשה תנהג יותר לאט.

ב-16% מהמקרים היתה תגובה התנהגותית: תעצור בבקשה את הרכב, אני מעוניינת לרדת.

לסיכום, הסיפורים השכיחים ביותר עוסקים במהירות, אלכוהול וחגורות. ממצאי המחקר שלנו מראים שיש יסוד לשער שאלה התנהגויות הסיכון אליהן הבנות חשופות יותר בכביש. ברוב הסיפורים בנים צעירים הם מקור הסיכון העיקרי. בסיפורים התגלתה נטייה גבוהה לפעולה אך אין להסיק שהדבר משקף את כלל הבנות אלא את הבנות שבחרו לספר סיפור. אני מזכירה לכם שמתוך 800 שאלונים קיבלנו 200 סיפורים.

יש כאן משהו לא פמיניסטי בעיניי, שנשים נתפשות כמו איזה גורם מרכך, במקום להגיד לעצמנו: בואו ניקח את ההגה לידיים. אנחנו נוהגות טוב יותר ובטוח יותר. התפקיד שלנו זה לא רק להגיד לגבר: מותק, תנהג לאט יותר, אלא התפקיד שלנו זה להגיד ברגע האמת: סליחה, אתה לא כשיר לנהיגה, תוריד את הידיים שלך מההגה ותן לי להחליף אותך.

השאלה, עד כמה יש כאן עידוד לנשים להיות - - -

דיברנו על-כך שהיתה תגובה מילולית מול תגובה התנהגותית, אז אחת מהתגובות ההתנהגויות היתה: אתה לא נוהג, אני נוהגת במקומך.

השאלה האם זה עובד? בואו נזכור שהאוטומט במדינת ישראל הוא, כשיש זוג, הגבר הוא זה שנוהג. צריך לראות עד כמה אפשר לשנות את הדפוס הזה.

אנחנו נותנים קשת רחבה של אפשרויות. זאת בדיוק המטרה של הסדנה, דהיינו, תעשי מה שנראה לך נכון לעשות באותו רגע. אם זה נכון שתיקחי לו את המפתחות ותגידי שעכשיו את נוהגת, אז זה מה שתעשי.

אין לנו זמן להראות את זה, אבל יש לנו כל מיני טכניקות שכנוע. המטרה שלנו היא להציל חיים. בעקיפין יש לנו מטרה פמיניסטית אבל המטרה הגדולה היא להציל חיים, למנוע תאונות ונפגעות.

אם ברור לנו שנהיגה של אישה בטוחה יותר - - -

אולי כדאי להציע הצעת חוק שעד גיל 24 רק נשים נוהגות?

אני בטוחה שזה יעבור.

זה בהחלט מרפרטואר הדברים שאנחנו מנסים לכוון אליהם בפרויקט.

תודה ללינור. אני רוצה להזמין את בילי מוסקונה-לרמן, עיתונאית ומגישת טלוויזיה. לאורך השנים אנחנו רואים שהיא נותנת במה לאוכלוסיות מוחלשות וכשהיא משתתפת בפאנלים תקשורתיים היא משמיעה בעיקר את הטון הפמיניסטי.

ציפי, כשאת אומרת שנשים ייקחו את ההגה, חשבתי לעצמי שזה עוד תפקיד אחד עלינו. כל הזמן אנחנו בתפקיד המבוגר האחראי. הפמיניזם לא פטר אותנו מלהיות בבית ועולם העבודה לא פטר אותנו מלהיות שם. בנוסף, אנחנו כל הזמן בנחיתות, כלומר, 30%-40% פחות שכר, כפול משרה בבית, מטפלת לא מוכרת ועכשיו נהיה גם נהגות.

גם להפיל עלינו את תפקיד המבוגר האחראי זה קצת בעייתי. כמה זמן נהיה המבוגר האחראי, כבר תש כוחנו? כמה זמן הם יהיו הילדים שמותר להם הכול? זאת בעיה ראשונה.

בעיה שנייה. למה נשים לא לוקחות את ההגה? כי להיכנס היום לכביש זה להיכנס למצב מלחמתי. זה כמו שבזמנו נשים לא רצו ללכת ל"פופוליטיקה". את הצלחת נהדר בצוות ההוא אבל את צריכה כל הזמן לצרוח. למי יש כוח לצרוח?

המגרש הוא מגרש גברי.

בדיוק. זה מגרש שאת צריכה לאמץ את הקודים שלו ואת בדיוק יודעת איך את יוצאת אחר-כך. את יוצאת מרירה, נוקשה ואגרסיבית.

לא בהכרח.

לא בהכרח? אני אתן לך את הביקורות גם עלי וגם עליך, אם את רוצה. היום את עשית תפנית שמרככת אותך. אגב, אני לא עשיתי אותה.

הגבר הישראלי באמת נוהג מהר יותר, מסוכן יותר, הוא אגרסיבי יותר והוא שתוי יותר. הגברים רואים בנהיגה ביטוי לגבריות כשהנהיגה בשבילם היא אתגר במרחב של הכביש, היא ריגוש והיא ריגוש שהסובלימציה שלו היא תוקפנות. זה על סמך מחקרים.

זה לא רק בישראל, זה בעולם כולו.

בישראל זה כפול ונורא ברור למה. זה כפול כי יש פה לגיטימציה לנהוג על "האמר". אם יש לגיטימציה לנהוג על "האמרים" ולנהוג ברכבים צבאיים ולפרוע חוקים באזור אחד, השיקול של זה הוא על הכביש.

בריאן סייקס, שהוא פרופסור לגנטיקה באוקספורד, חקר את הכרומוזום "Y", שבעזרתו אפשר לעקוב אחר ההיסטוריה שעוצבה על-ידי המין הגברי, שזה מסעות כיבוש ראוותניים, מלחמות עקובות מדם. כל אלה, אומר סייקס, נגרמו על ידי כרומוזום "Y", שהוא כרומוזום חמדן, גאוותן, תחרותי מאוד, שזכה לשם "כרומוזום המין הגברי" או "הכרומוזום של ג'ינג'ס חאן", שכפי שאתם יודעים היפרה עשרות אלפי נשים וכבש אין ספור.

הטענה העיקרית של סייקס היא, שמי שמקנה לכרומוזום את האגרסיה שלו הוא הסוכן ההורמוני שלו, הטסטוסטרון שמאיץ בבעליו ומעודד אותו לתוקפנות, לכיבוש ולתחרות.

במאמר מוסגר אספר לכם שכדי להכחיד את האלימות מהעולם, החוק הזה מציע שנעשה פעולה גנטית, ועושים את זה באוסטרליה, ונפרה את עצמנו רק על-ידי ביציות. כלומר, לא נשמיד את הגברים אבל נשמיע את הזרע שהוא המקור שלהם.

אני לא מציעה להכחיד את הורמון המין הגברי. אני מאמינה לא רק באבולוציה אלא במגדר, במובן הזה שאולי לקבוצות האלה יצטרפו גברים. למה שזה יהיה רק תפקיד של הנשים להיות המבוגר האחראי? למה אין קבוצות גברים? כלומר, במובן הזה אנחנו משעתקים את אי הפמיניזם באיזה אופן כי אנחנו ממשיכות להיות האימהות, המטפלות, האחראיות. אז, מי שנשאר ילד נשאר ילד כי יש אמא. היא תמיד תהיה אמא. מה דחוף לנו?

להציל נפגעים, זה מה שדחוף.

אבל לטווח הארוך, יש פה מחיר חברתי. זה כמו שאנחנו לא יוצאים לרחוב על זה שילדים נחשבים שלנו ואם המטפלת היא לא הוצאה מוכרת אז תישארי בבית. למה, זאת בעיה שלה? למשל, העוזרת של ברק. כל עוזרות הבית הן באמת רק עוזרות הבית של הנשים? הן לא מטפלות בבית עצמו?

נראה לי שדווקא שבמקרה הזה אנשי הציבור קיבלו ביקורת.

אבל זאת רק ביקורת.

אני לא חושבת שדיברו על זה שזאת העוזרת של נילי. דיברו על זה שזאת העוזרת של ברק.

תקראי את הטקסטים ותראי שדיברו חד משמעית על-כך שזאת העוזרת של נילי והיא זאת שהולכת להישפט.

בואו נקרא את המכתב של חברת הכנסת זוארץ שכתבה לביבי נתניהו: "בחירת מועמדות לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי ולצוותי קידום התהליך המדיני". כל התהליך האלה שמעצם מהותם הם תהליכים שמקדמים שלום, אין בהם ייצוג נשי. עסקתם בעניין הזה לפני דקה וחצי.

גם אין תהליכים, אז זה בסדר.

אין תהליכים ונשים לא משולבות בהן. אם אנחנו רואים שלגברים יש באופן אבולוציוני גן כל-כך תוקפני, זה אולי עושה אותם פחות אשמים אבל זה לא מצדיק שהם ייקחו פחות אחריות. אם אנחנו יכולות לתרום בנושא הזה של תהליכי שלום ובנושא של צוותי ביטחון, במיוחד כשהאו"ם גיבה את החלטה 1325 וזה לא קורה כאן, איפה אנחנו כנשים? למה אנחנו לא יוצאות החוצה? למה אנחנו ממשיכות ליישר קו עם הדבר הזה.

העניין כאן הוא לא לקחת את כל הבעיות שיש בין גברים לנשים. אני חושבת שאנחנו צריכים לראות איך הפרויקט הזה מצליח.

את צודקת. יש פה ניסיון להציל משהו נקודתי אבל היה לי חשוב למשוך קווים לכל מיני נקודות כדי לראות את הפסיפס המלא.

ציפי, זה ממש נפלא שאת מארחת אותנו כאן. באמת כאן זה מקומנו אבל בדרייב הנשי הייתי עושה קבוצות של גברים. אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב בעולם לעשות קבוצות של גברים ולסמוך על הדור הצעיר, שכל הגנרלים, כל נשיאים, כל אנשי הצבא וכל הגווארדיות האלה, שהן כל-כך תוקפניות מעצם טיבען, ירדו לטובת פרופיל חדש של אנשים צעירים שרואים זכויות אדם ורואים את האחר באופן לגמרי שונה. תודה.

אני רוצה לציין שב"אור ירוק" כן עושים פעילות לגברים.

כל האורחים שכאן הם עובדים של "אור ירוק"?

מתנדבים בעיקר.

יש כאן גם שני נציגים של משרד החינוך ונציגה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אני רוצה לשבח אתכם על מה שאתם עושים, כל הכבוד.

אנחנו כן עושים פעילות לבחורים צעירים ולנערים. אנחנו מכירים בחשיבות הנושא ומתמודדים עם זה. הפעילות שלנו מול הנערות הצעירות נובעת מכך שאנחנו רואים הזדמנות מיוחדת בגיל ההתבגרות, בכוח שממילא נמצא באינטראקציה בשלב הזה בחיים שלהם, אנחנו רואים בזה סוג של הזדמנות לפעול איתם. זה לא אומר שאנחנו לא עובדים עם הגברים.

באופן אישי אני מאוד שמח על כך שטלי נמצאת כאן. טלי החליטה להצטרף לדיון ואני חושבת שכל מילה נוספת היא מיותרת.

אני מאוד מתרגשת להיות כאן וזאת זכות גדולה עבורי.

טלי, אנחנו מאוד מעריכים שהגעת.

אני טלי עזרא. אני אמא לקינן ולבארי. הבן שלי נהרג בתאונת דרכים לפני כמעט 7 שנים בכביש 65, יחד עם חבר טוב שלו סער. הם היו רק בני 17 וחודשיים. אחות של סער נהגה ברכב והיא היתה בת 18.5.

במקרה הזה, התיאוריה של גברים על ההגה זה לא הסיפור.

מאותו רגע בעצם השתנו החיים שלי. באותו רגע גם בחרתי בחיים. מתוך המוות של קינן והמוות של סער, החלטתי שאני פשוט מנפת את זה לעשייה ורואה בכל בוקר שאני קמה, מה אני יכולה עוד לעשות ועוד לתרום ואיך אני מביאה לעצמי שמחה ואושר לחיים שלי. אני פשוט יודעת שזה מה שקינן היה רוצה והיה מאחל לי ולמשפחתי שזה מה שיהיה.

במשך הזמן חיפשתי איך לתעל את העשייה הזאת ולאן לקחת את הכאב הזה. חיפשתי איזה מקום לעשות את זה. בוקר אחד פתחתי עיתון וראיתי מודעה של "אור ירוק" שמחפשים מתנדבים. בדיוק הלכתי לאיזו פגישה בעכו. התקשרתי ל"אור ירוק" וענה לי בחור מקסים בשם ארז. אמרתי לו: תשמע, הבן שלי נהרג בתאונת דרכים. הוא אמר שיש לו פרויקט "נהיגה בטוחה". זה אומר לעבוד מבית לבית ולעשות סימולציה במחשב ולהדריך איך נוהגים נכון. אמרתי שאני רוצה קצת יותר, אני רוצה קצת הרצאות בבתי ספר, אני רוצה לגעת קצת בנוער. איבדתי את קינן שהיה בן 17, שם אני רוצה להיות. אני חושבת ששם נמצאת הליבה של הדברים. אלו הנהגים הבאים על הכביש. אלה הילדים שאני יכולה להישיר אליהם מבט ולהגיד שגם הבן שלי היה שם, נהגת צעירה נהגה במקרה שלו.

התחלתי את הקשר עם "אור ירוק". בהתחלה הגעתי לבתים ואחר-כך עברתי להרצות בבתי ספר ובבסיסי צה"ל. שם אני מספרת גם את הסיפור על קינן, על התאונה וכל מה שסביב לזה. אני גם מספרת ומעבירה את האג'נדה של "אור ירוק", אם זה לגבי נהיגה תחת השפעת אלכוהול ואם זה נהיגה בטוחה וכל מה שמצטרף לזה. הכניסה לבתי ספר ולבסיסי צה"ל מעשירה אותי מאוד. זאת פשוט חוויה בפני עצמה. לגעת בפני הנוער ולהגיד להם: ביום בהיר אחד, ארבע וחצי אחר הצהריים, יום יפה ב-23.7. אני נפרדת מהבן שלי ומסער ותוך רבע שעה הם פשוט לא נמצאים יותר. הם מסתכלים עליך והם לא מאמינים שזה קורה. הם אפילו מביעים זאת במגע. הם באים לגעת ולראות שזה באמת יכול ל קרות. לנוער יש תפישה שלהם זה לא יקרה, זה יקרה למישהו אחר. לנו זה אף פעם לא יקרה, אנחנו תמיד בשליטה.

זה פרויקט אחד שאני עושה. אני עושה גם פרויקט של פורום הורים שכולים ומרכז סיוע לנפגעי תאונות דרכים.

חשוב לי להגיד שהמקום הזה של העצמה האישית שלי כאימא, כאישה, כל המקום הזה של תיעול האבדן לעשייה, אני חושבת שזכיתי להתעצם ולגדול ב"אור ירוק". אני אפילו מתרגשת להגיד שזה פתח לי את החיים מחדש. אני לא הולכת ממקום למקום כדי להזכיר את קינן כי הסיפור על קינן הוא סיפור טראגי, הוא נהרג עם חבר שלו וזהו. החשיבות היא בעצם המסר שאני רוצה להעביר ושאני מעבירה לנוער הזה בכל מקום שאני ניגשת אליו. אני אומרת להם: אתם לוקחים את ההגה, קחו אחריות בידיים. אתם לוקחים איתכם טרמפיסט, אתם אחראים לחיים שלו. בלי לשאול אותו אתם אחראים לחיים שלו. תיקחו נשימה עמוקה, תסתכלו על עצמכם בראי ותגידו האם אני מסוגל לעשות את זה או לא יכול לעשות את זה ? יש לי את היכולת הזאת או לא? זה קורה בשנייה והחיים משתנים לגמרי.

פגשתי את יעל הנפלאה בחוץ ואמרתי שהחיבור שלי לנוער הוא די מהיר. יצא לי קצת לדבר איתה. אני פשוט מצדיעה לך. אני חושבת שהיא ילדה אמיצה. אמרתי לה שאני אהיה בשבילה. כתבתי גם בפייסבוק וכתבתי שם שקינן נהרג וזהו. נשארו לי הזיכרונות ולא יותר מזה. שחר והמשפחה שלה נשארו בחיים ואני חושבת שמגיע לשחר ולמשפחה הזאת לחיות בכבוד הראוי להם. אני מוכנה לקחת כל אחד ואחד לסיור בשבילי האבדן הזה, הכל-כך מיותר וכל-כך חסר כבוד. כל הזמן אתה מחפש להיאחז במשהו ולהגיד: גם לי היה ילד. נכון, הוא לא נהרג באיזה מבצע אבל גם לי היה ילד ואני רוצה להגיד כמה נפלא הוא היה וכמה מדהים הוא היה. לפעמים קשה להרים את הראש ולהגיד שזה נגמר בתאונת דרכים כל-כך מיותרת, כמו ששחר נפגעה בצורה כל-כך מיותרת וכל-כך חסרת אחריות.

אני מוכנה לקחת כל אחד ואחד ביד שלי ולהוביל אותו בשבילי האובדן הזה ולהבין עד כמה ההחלטה הזאת היא פשוט באה ממקום קר ולא מובן. אם את צריכה אותי, אני לא יודעת כמה אני אוכל לעזור, אבל אני אהיה שם בשבילך וגם היום בעצרת אני אהיה ולו רק בשביל שהחלטות כאלה לא יחזרו ושהחלטות אומללות כאלה לא יקרו.

יעל, אנחנו כולנו איתך.

זכיתי להיות שייכת למשפחה מדהימה של "אור ירוק". לא חשבתי שאי פעם, מתוך מקום כל-כך קשה, אפשר לצמוח למקומות שהשמים הם הגבול. תודה רבה.

אנחנו נראה עכשיו סרטון קצר ונראה מי היה קינן.

יש פה את השיר "זה קורה" שקינן מאוד אהב. אם מקשיבים למילים אז יש להן גם כן משמעות ואפשר להתחבר אליה.

(מוצג סרטון).

אין לי מילים להביע עד כמה הדברים האלה משמעותיים כשהם מגיעים מאדם שחווה את זה ובאמת יודע עד כמה הדברים האלה יכולים להציל חיי אדם.

אני רוצה לעבור לחלק היותר ממשלתי, שיתוף פעולה עם הגורמים הממשלתיים. יש פה נציגות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אשמח לשמוע על שיתוף הפעולה עם התכנית הזאת.

חשוב לי להגיד באופן אישי שהמפגש עם הסיפורים האישיים מאוד מאוד חשוב. אנחנו עובדים בזה יום יום ומנסים למצוא דרכים להפחית את מספר ההרוגים. כשאתה פוגש את המקרים האלה אתה מקבל חיזוק שאסור שזה יקרה יותר. זאת הדרך שלנו לנסות ולחבק אתכם.

לגבי התכנית הספציפית, אני חושבת שזאת תכנית מדהימה. אני חושבת שהחשיבה הנכונה הזאת, להגיע לבני הנוער דווקא בגיל הקריטי, רגע לפני שאתה נעשה נהג או נכנס לצורת הבילוי של יציאה ברכב עם קבוצת חברים, זה רגע מאוד נכון, מאוד קריטי ומאוד משמעותי. בעיניי זה תהליך מבריק כי כל הזמן אנחנו עסוקים באיך להגיע לבני הנוער. זה הרבה יותר קשר מאשר אצל ילדים, ששם באופן יחסי יותר קל להגיד מה צריך לעשות ולגייס אותם כסוכני שינוי. בעיניי, "אור ירוק" עשה פה תהליך מצוין.

אני מצטערת שאנחנו לא שותפים. אנחנו שותפים בדברים אחרים, יש שיח בין "אור ירוק" לרשות בדברים אחרים אבל בתכנית הספציפית הזאת אין שיתוף פעולה.

כאימא לנערה בת 17 שקיבלה רישיון לפני שבועיים, שמחתי מצד אחד שהיא עברה בטסט ראשון אבל בשנייה השנייה הבנתי שהיא עולה על הכביש. אני חושבת שזה אחד מהתהליכים המאוד משמעותיים שצריך לעשות. הרשות הלאומית עושה דברים אחרים בנושא של אלימות בני נוער יחד עם אגף זה"ב במשרד החינוך, כדי לנסות ולחזק את המהלך הזה.

יישר כוח ונשמח להיות שותפים גם במהלך הזה וגם באחרים.

אני מודה לך. אולי באמת צריך לחשוב איך משתפים פעולה. אולי הגורם הרלוונטי הוא במשרד החינוך.

נציגת משרד החינוך, בבקשה. אולי תספרי לנו איפה זה עומד מבחינת השיעורים הנלמדים בבתי הספר? האם בכל בתי הספר יש שיעורי בטיחות בדרכים?

אני רוצה קודם לומר מילה ליעל, גם שלחתי לך מייל. אנחנו קיבלנו את המייל ששלחת וגם ראינו את הראיונות איתך ומייד גייסנו את כל האמצעים שבידינו כדי להפיץ. אני חושבת שזה באמת המקום לחזק אותך וגם להזדהות איתך. כמו שאמרה האם, כל עזרה וכל דבר אנחנו איתך. כל מקרה אישי הוא קשה ואנחנו יודעים שאנחנו עוסקים בחיי אדם ובאנשים. בכלל בחינוך, אנחנו עוסקים באנשים מגיל צעיר ועד בגרות וכל מקרה כזה הוא מרגש. זאת לא סטטיסטיקה וכל סיפור אישי הוא סיפור שנוגע. לסיפורים האישיים יש הרבה מאוד השפעה בחינוך וטוב שהם נכנסים לבתי הספר.

מבחינת מערכת החינוך יש לנו תכניות ילדים מגן ילדים ועד כיתה יב'. התכנית היא חובה בשלוש שכבות גיל: כיתות א', בכיתות ה' ובכיתות יא' לפני קבלת הרישיון. אלה לימודי החובה ובתי הספר עושים הרבה מעבר לכך. הפעילויות האחרות שנעשות, כמו מתנדבים וסיפורים אישיים הם הרבה יותר משמעותיים וגם בני הנוער מדווחים על-כך שהפעילויות החווייתיות הן מאוד חזקות.

אגב, הפעילות הזאת לא היתה מוכרת לנו. שמענו שהיא נכנסה לבתי הספר אבל אנחנו מכירים פעילות אחרת דומה שנקראת "מלאכיות". שם מפעילים גם מלאכים. זאת פעילות שהפעיל הפסיכולוג מייקל כלב גם בצה"ל. ה"דרייב הנשי" הוא בעצם הילד של המלאכיות והמלאכים. כרגע יש שתי תכניות וכן ירבו.

אני מצטרפת לקריאה לשיתוף פעולה בין כל הגופים כדי שלא אנחנו נהיה המטפלות אלא אנחנו לוקחות את ההגה בידיים ואנחנו מובילות ולא מטפלות וגם כדי שנגיע לאוכלוסייה הרבה יותר רחבה. יש לנו ניסיון טוב מאוד עם "אור ירוק" ואנחנו מציעים שנפעל יחד.

אנחנו נשמח לכל שיתוף פעולה של משרד החינוך, בעיקר בסיוע לכניסה לבתי ספר ולגנים.

עד כמה שאני יודעת, לא בכל בתי הספר יש היום חינוך לזהירות בדרכים. יש לכם נתונים?

לנו אין נתונים עדכניים. מאוד היינו שמחים לדעת קצת פרופורציות, הן מבחינת שכבות גיל וגם מבחינת מגזרים. אני יודעת שיש בעיה במגזר הערבי.

דווקא לא. המגזר הלא יהודי זהה לגמרי למגזר הכללי. יש בעיה של כיסוי כל בתי הספר. כמו שאמרתי, יש 3 שכבות גיל שבהן זה חובה: כיתות א' וגנים אנחנו מכסים בערך ב-90%. בכיתות יא', בזכות תקציב שמקבלים מהרשות לאומית לבטיחות בדרכים אנחנו מכסים השנה 80%. בשנה הבאה יהיה קיצוץ אז זה יהיה פחות.

יתר הכיתות זה תלוי במנהל בית הספר ובהורים שנכנסים ועושים פעילות ומפעילים את בית הספר. מנהל יכול לתת מסל השעות שלו כפי שהוא מוצא לנכון. לצערנו, הרבה פעמים זה קורה בגלל תאונה שקרתה, או לתלמיד בית הספר או למישהו מצוות בית הספר. חבל שזה המניע.

בדרך-כלל אנחנו עובדים עם ועדת הכלכלה של הכנסת לגבי השעות שחסרות. אני מאוד אשמח אם גם הוועדה הנכבדת הזאת תיכנס לזה.

כרגע יש לנו בעיה גדולה מאוד עם משמרות הזה"ב וזה באמת תפקידכם כי את משמרות הזה"ב מדריכות שוטרות הדרכה. ידוע שבמשטרת ישראל המשכורות לא מאוד גבוהות אבל שוטרות ההדרכה משתכרות שכר עלוב למדי והן לא מוכנות להיות מדריכות. בתל-אביב, למשל, 70% מבתי הספר לא מודרכים. זאת פעילות יפה, שכל מי שזוכר משהו בבטיחות בדרכים, דווקא זוכר את הפעילות הזאת. זאת פעילות שעושים בנים ובנות יחד.

בנושא שלנו יש הרבה מאוד שוויוניות ואנחנו גאים בזה. כדאי לטפח את זה ומאוד נשמח אם באמת ייכנסו לסוגיה של השכר של שוטרות ההדרכה וחוסר בשוטרות הדרכה.

אז הנה שמענו פה משהו שאפשר לפעול בו באופן מעשי.

ורדה, אני רוצה שנסכם את יום העיון הזה.

אני רוצה להודות שוב לך באופן אישי ולעובדי לשכתך, דורון, אפרת וכולם על זה שהיום הזה קרה. בלעדיכם זה לא היה קורה. היו לנו כל מיני חששות בדרך ואתם הרגעתם אותנו.

היו הרבה קשיים להגיע ליום הזה.

לכם היו קשיים ולנו היו את שלנו. דורון עשה עבודת הרגעה מצוינת ועל-כך תודה. אני מאוד רוצה להודות לכולכן שטרחתם והגעתם. באופן אישי אני רוצה להודות לסיגלית שארגנה את היום הזה. אני רוצה להודות ללינור ולעינת עורכות המחקר. כמובן לבילי, ולטלי וליעל שכיבדה אותנו בנוכחותה.

המסר שהיינו רוצים שייצא מהדיון היום הוא שלנו כנשים יש הרבה מאוד מה לעשות. היינו רוצים להפעיל ארגוני נשים בעניין הזה, לפנות אל אימהות לנהגים צעירים. אנחנו בנות זוג, אנחנו בנות להורים מבוגרים. בכל צומת כזה יש לנו מה לעשות.

בילי, אולי תגידי שנמאס לנו להיות המבוגר האחראי ואני הראשונה שאסכים איתך, אבל המטרה הראשונה שלנו היא להציל חיים ולמנוע נפגעים. תודה רבה.

יעל, בואי רגע.

לסיכום הדברים חשוב לי לומר שאם אנחנו מדברים על מה שנשים עושות אז יש פה מנהיגה נשית. מה שהיא עשתה זה צעד מנהיגותי ממדרגה ראשונה, לצאת ולהיאבק ולהילחם. כשאנחנו מדברים על תפקיד של נשים במאבק בתאונות הדרכים, מה שאת עשית זה בעצם הדבר הגדול ביותר שאישה יכולה לעשות.

אני כל-כך מעריכה את הדבר הזה. כולנו מצדיעות לך וכולנו מעריצות את המסירות שלך לעניין. אני חושבת שיש כאן באמת משהו גדול. אנחנו מחזקות אותך. לדעתי יש כאן מודל מאוד נכון של מישהי שלא שותקת, שלא מוכנה לקבל את עסקת הטיעון המבישה הזאת. אנחנו כאן כדי להיאבק בכל העוולות. האחריות שלנו כנשים היא על הכביש וגם על המערכות.

בעצם את טלטלת את המערכות, טלטלת את כל המערכות במדינת ישראל, החל ממערכת בתי המשפט ודרך התקשורת שבאמת נתנה לך את היכולת לזעוק את הזעקה שלך. יש כאן מנהיגות אמיתית. כשאנחנו מדברים על "דרייב" נשי, אני חושב שזה" דרייב" נשי מובהק. תודה רבה שבאת.

תודה רבה לכם.

אני רוצה להודות לורדה ול"אור ירוק". ורדה, אני יודעת כמה עמלת על היום הזה. אני רוצה להודות לסיגלית ולכל המתנדבים היקרים שהגיעו לכאן. אני רוצה להודות לבילי שנתנה לנו קצת מהדברים שלה על האחריות.

הוועדה שלנו אירחה את היום הזה מתוך הבנה שהוועדה לקידום מעמד האישה יש לה אחריות על כל תחומי החיים ולא רק על מה שנצפה כמובן מאליו. באמת יש לנשים אחריות על כל תחומי החיים והתחום הזה הוא תחום שמשפיע על החיים ממש.

הייתי רוצה שהמסר שייצא מהדיון הזה הוא שיתופי פעולה של "אור ירוק" עם כל הגורמים הממשלתיים שהגיעו לכאן, לנסות לראות איך מטמיעים את התכניות האלה לתוך מערכת הלימודים. איך אנחנו בעצם לוקחים את זה צעד אחד קדימה כדי שה"דרייב" הנשי ייצא מגבולות הגזרה של יום עיון ויעבור למציאות לכל הנשים במדינת ישראל.

הייתי מוסיפה ואומרת לכל הנשים במדינת ישראל, גם לאלה שכבר אינן בתיכון או בצבא והדבר הזה הוא אתגר שלנו.

אני באמת באמת מודה ל"אור ירוק" על כל מה שאתם עושים. זאת התחלה של שיתוף פעולה בהרבה תחומים. גם בהקשר של יעל אני חושבת שכדאי שנפעל לתיקון חקיקה בעניין הזה.

תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15