הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
11
ועדת החינוך, התרבות והספורט

23.3.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 395
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ז באדר ב' התשע"א (23 במארס 2011), שעה 09:30

האתגרים של חינוך יהודי-ציוני בתפוצה דוברת רוסית בעולם – "לימוד"

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

אנסטסיה מיכאלי

לאה רוזנברג
מנהלת אגף קשרי חוץ, משרד החינוך

ד"ר שרי פייר
מנהלת תחום בכירה בחינוך, אגף בכיר לקליטת בקהילה, המשרד לקליטת העלייה

מריה אלקין
מנהלת תחום דוברות ותקשורת רוסית, משרד לפיתוח הנגב והגליל

יאיר טל


סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר

ניקיטה פדרין


מתנדב ב"לימוד", הסוכנות היהודית

בני לידסקי


הסוכנות היהודית

גרדה פוירשטיין פרלמן
מנהלת המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית

טניה מניסוב


יד ושם

שמואל בן צבי


מנהל רדיו רקע, רשות השידור
ויקטוריה אלקין

מנהלת פרויקט לימוד FUS
רינה זסלבסקי


יושבת ראש עמיתה של וועדת התכנים של "לימוד"

אירה דשבסקי


יו"ר "מחניים", יו"ר וועדת תכנים "לימוד"

הרצל מקוב


חבר עמותה, מרכז "לימוד" FSU
אירינה נודל

לימוד"

סבטלנה נוטקין

רכזת גיוס ורישום משתתפים, מתנדבת ב"לימוד"

אלון פרידמן


מנהל הפעילות בישראל, פרויקט מסע

חיים צ'סלר


מייסד ויו"ר לימוד FSU
רוזיטה גולדשמיט
רכזת אזורית, עמותת מופ"ת

שושי שחר


רכזת אזורית, עמותת מופ"ת

אלעד סין
דובר המשרד לקליטת העלייה

יהודית גידלי

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

האתגרים של חינוך יהודי-ציוני בתפוצה דוברת רוסית בעולם – "לימוד"

בוקר טוב לכולם אנחנו פותחים את ישיבת וועדת החינוך. אנחנו בתאריך 23 למרס 2011, י"ז באדר ב', תשע"א. אנחנו פותחים את ישיבת וועדת החינוך, הנושא – האתגרים של חינוך יהודי-ציוני בתפוצות דוברת רוסית בעולם, פרויקט "לימוד". אני מכיר את הפרויקט כבר כמה שנים. אני חושב שזה פרויקט מבורך, ונחשפתי גם לא רק מהשיחות עם האנשים שבעצם מובילים את הפרויקט, ומי שמשתתף – אלא גם בעצמי, אני הייתי באחד מהכנסים, ואני חושב שזה דבר מעולה.

אין ספק שכל אותם הדברים שאנחנו מחזקים ומובילים בעניין של חינוך, בעניין של חיזוק – זה עניין מאד חשוב שצריך לקדם אותו. ומבחינתנו, מה שאנחנו יכולים לעשות לסייע בשביל שהנושא הזה יקבל את מלוא התמיכה הזאת, זה דבר חשוב גם מבחינתנו.

אני חושב שגם באותם הכנסים שאני הייתי ובמצגות שראיתי, כל בכירי המדינה נתנו בעצם את ברכתם לנושא הזה. ראיתי את ראש הממשלה ביבי נתניהו מברך על הפרויקט. ראיתי עוד אנשים בכירים נוספים. גם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי לקחה חלק פעיל מאד בכל הנושא הזה. אז אני חושב שזה עניין שהוא בקונסנסוס, ומבחינתנו הגיע הזמן גם שגם כנסת ישראל תעלה את הסוגיה הזאת על סדר היום.

אנחנו נרשום לפרוטוקול את כל אותם הדברים שיעלו כאן, תהיה לנו כאן מצגת ובסופו של דבר, נמשיך לפעול. הייתה לנו ישיבה לפני כמה חודשים עם יו"ר הסוכנות היהודית מר נתן שרנסקי, על הנושא של החינוך היהודי בתפוצות. בנוסף לכך אנחנו פעילים מאד בנושא של חיזוק הפרויקט עם חפציבה, במשותף עם משרד החינוך וגופים אחרים, ולדעתי אנחנו בדרך הטובה, אבל צריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק, כי כל מיני אותם פרויקטים מדי פעם מנסים לקצץ אותם.

אני זוכר את המאבק הקשה שהיה לנו בזמן כהונתה של שרת החינוך הקודמת, חברת הכנסת יולי תמיר, שהיה איזה שהוא רצון או ניסיון לקצץ בפרויקטים מסוג זה, ואני שמח שגם אז הצלחנו לעצור את הקיצוץ, ואני מקווה מאד שגם בעתיד אנחנו לא נראה את התופעות של קיצוצים בפרויקטים שהם קשורים לחינוך, ופרויקטים שקשורים לתפוצות. זה דבר חשוב, ובסופו של דבר אנחנו כן רוצים לראות את אותם הצעירים שלוקחים חלק פעיל בפרויקטים האלה עולים לישראל, ומשתלבים בחברה הישראלית כמו כל עולה מהמניין.

אתה רוצה לפתוח? אז תפתח, תגיד את השם שלך לפרוטוקול. יש לנו מצגת. אני מברך פה את כל האורחים שהגיעו לוועדת החינוך, ואנחנו נמשיך בדיון. אני רק מודיע לכם שיש לנו משהו כמו שעה לכל העניין הזה, אז לצמצם ולא לחזור על דברים שנאמרו. בבקשה.

תודה יושב ראש הוועדה חבר הכנסת אלכס מילר וחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, שהייתה איתנו מהיום הראשון בפעילותנו בארץ, באשקלון, ובאוקטובר 2008.

הפרויקט הזה התחיל לפני למעלה מ-5 שנים. למעשה, זה העתק של מודל שנמצא באנגליה מזה 30 שנה, שנקרא "לימוד", שהדבר המרכזי בו זה חברה צעירים, לקחו לעצמם את האחריות לטפל בשורשים של עצמם, בתרבות היהודית ולא על ידי הממסד, אלא על ידי המשתתפים עצמם, למרות שהממסד תומך בזה מאחורה, אבל לא המוביל. כמו הסוכנות היהודית, ג'וינט, נתיב, מסע, ורבים אחרים תומכים במהלך, משרד הממשלה. אבל בעיקרון מי שמוביל את זה זה המשתתפים עצמם, בגילאים בין 20 ל-40.

אנחנו פועלים מאז שהתחלנו ברוסיה במאי 2006. למעשה מה שקרה זה, בעקבות ההצלחה הגדולה שהייתה במוסקבה, שהתחלנו ביום אחד עם 1,000 איש, כפיילוט, כניסיון, ולאחר מכן, שנה אחרי זה עשינו את זה במוסקבה, עם 1,200 איש מכל רחבי ברית המועצות. המהלך הזה של האנרגיות שהחברה הצעירים האלה הצליחו להנחיל לעצמם ולמשתתפים, המרצים, גרם לזה ששנה אחרי זה, בעקבות זה שהזמנו מנהיג יהודי אוקראיני חשוב, ואדים רבינוביץ למוסקבה, ואז הוא ברך את המשתתפים.

אגב, אני רוצה להגיד לכם חברי הכנסת ומשתתפים יקרים, הייתה שם תופעה שקשה להאמין, כי באירוע במוסקבה, זו פעם ראשונה אני חושב מאז נפילת ברית המועצות, היה אירוע שהשתתפו בו גם הרב בר אלעזר, וגם הרב שייביץ, זה גם הליטאים וגם הלובביץ, שביחד שניהם לא אוהבים את "לימוד", אבל לא הייתה להם ברירה כי לא רצו להשאיר את הזירה לשני, ורק מבחינה שאי אפשר היה להתעלם מזה. וכתוצאה מזה שואדים רבינוביץ היה שם הוא אמר אתם אמנם מרוסיה, אבל שנה הבאה אתם תהיו אורחים שלי באוקראינה. ואז שנה אחרי זה זה היה במלון יאלטה, עם 1,200 איש, שואדים רבינוביץ כמעט מימן את הכל לבד מכיסו. זה לא באמריקה שיש לו 50% הנחה על המס, הוא שילם כמעט את כל כספו המלא לאירוע, שהיה אירוע מכונן באוקראינה.

ובאותו זמן, שלושה שבועות קודם, היה לנו את האירוע באשקלון שאנסטסיה הייתה שם ומה שהיה מעניין באשקלון – אנחנו חשבנו שזה יהיה 300 איש, למה? כי היו 1,000 איש במוסקבה, היו למעלה מ-1,200 איש באוקראינה, ביאלטה, שנה אחרי זה. אמרנו נתחיל עם 300 איש, כמה יבואו? מה זה מעניין בארץ לימודי יהדות, לרוסים עוד. זה לא בדיוק, לא ידענו איך יאכלו את זה.

אבל התחילה אנרגיה בתוך הצעירים עצמם, כי הם לקחו את האחריות כי זה מיצג פלורליסטי פתוח לכולם. כל אחד יכול להביע את עצמו – חילוני, דתי, יהודי, חצי יהודי, על ידי הלכה, כל מי שהוא חלק מהמשפחה. מה שנקרא – חוק השבות. אנחנו לא בודקים לאף אחד בציציות, וכל מי שרוצה רואה עצמו חלק מזה, וזה היופי של "לימוד".

ואנחנו שבוע לפני האירוע סגרנו את ההרשמה באנגלית ובעברית. שכחנו לסגור את ההרשמה ברוסית. בשבוע האחרון נוספו עוד, לא תאמינו, עוד 1,200 איש. פתאום נהיה 1,500 איש. התקשרתי למתיו ברופמן שהוא הנשיא שלנו, אמרתי לו תשמע מתיו – יש לך אפשרות לפטר אותי, אבל אני עובד בהתנדבות אתה גם לא יכול לפטר אותי, מה עושים? הוא אומר – בשביל זה אני בנקאי, זה עלי. אז זה גם היתרון כשאתה עובד עם בן אדם שהוא גם רגיש לנושא וגם איכפת לו, וגם היה מוכן לשים את היד בכיס ולהתמודד עם הבעיה החדשה, שלמעשה פי חמישה אנשים נרשמו ממה שחשבנו, והיה אירוע מדהים.

למעשה את מיטב האנשים שקיימים במרחב הישראלי הם העולים. אם זה בתחום המוסיקה, אם זה הפילהרמונית, ואם זה בתחום התיאטרון שזה תיאטרון גשר, או אם זה מיטב המרצים, הפרופסורים, מיטב הציירים, הפסלים, כולם היו שם באותו יום, והיה מרתון של 24 שעות, שפשוט הייתה לו הצלחה שאי אפשר אפילו להסביר אותה.

איך אני יודע שזאת הייתה הצלחה? כי שנה אחרי זה פנו אלינו מבית אביחי, וזה בכלל מרכז תרבותי עם מאפיינים אמריקאים, כי התורם הוא אמריקאי. הם פנו אלינו שהם יסבירו לנו איך אנחנו הצלחנו לעבוד בקרב האוכלוסייה הרוסית שהם לא מצליחים להגיע אליה.

כבוד יושב ראש הוועדה היה אורח שלנו באירוע שהיה בבית אביחי, כהכנה לאירוע הגדול, שגם שם היו למעלה מ-1,000 איש במשך שלושה ימים, והוא התרכז סביב דמותו של שלום עליכם.

אני רוצה להסביר לך כבוד יושב הראש ולהבין מה זה "לימוד". "לימוד" זה כמו קומנדו, שמצליח לעלות על נושאים שמעניינים את הדור הצעיר, ושעד שהממסד מצליח לזוז, אנחנו כבר אחרי האירוע. אני אתן דוגמא לגבי שלום עליכם – 150 שנה לשלום עליכם היה ב-3.2 לפני שנתיים. הוא נולד בערך שעה נסיעה מקייב, בפריאסלב. אני אמרתי לעצמי, למרות שיש וועדה לאומית באוקראינה ויש וועדה לאומית בישראל, ויש וועדה לאומית באמריקה, אף אחד לא יחגוג את שלום עליכם.

לקחנו 100 סטודנטים מקייב, נסענו בשני אוטובוסים לבית שלו, ירדנו, עשינו מסיבה, עישנו שם עוגה עם 150 נרות, ועשינו שם הצגה של שלום עליכם וזה קיבל סיקור בכל העולם. מה שלי יותר חשוב, שהחברה הצעירים הרגישו שהם עושים דבר שהוא חשוב להם. אל תשכחו שה-5 – 6 כרכים של שלום עליכם היו בכל בית יהודי חילוני בברית המועצות לשעבר. בשבילם הוא היה סמל. ולכן זה ש"לימוד" חגג את 150 שנה לשלום עליכם, היה לזה אימפקט גדול מאד בקהילות היהודיות בחבר המדינות.

והדבר השני הגענו הנה. הגענו לפה לבית שלום עליכם, שנתמך על ידי המוסדות הממשלתיים והלאומיים, ובאנו אליהם ואמרנו אנחנו רוצים לחגוג 150 שנה לשלום עליכם, אמרו סליחה, הבניין לא פנוי, אנחנו תפוסים. מה זה, אני לא מבין? אנחנו רוצים לחגוג 150 שנה לשלום עליכם, זה בית שלום עליכם. אמרו אי אפשר. אמרו אי אפשר, אמרנו אין בעיה. אנסטסיה מיכאלי, זאב אלקין, מתיו ברופמן, באים למחרת לאירוע, אני רוצה שלא תפתחו להם את הדלת.

ואז לא הייתה להם ברירה, הם פתחו את הדלתות והיה לנו אירוע מדהים, קרוב ל-500 איש, שציין את יום הולדתו של שלום עליכם. ולאחר מכן עשינו אירוע בניו יורק, כעבור יומיים, שם נמצאת הנכדה של שלום עליכם. היא בת 99, אל קאופמן, שהיא סופרת ידועה בעצמה. ואני רוצה להסביר לכם, חברי הכנסת והמשתתפים היקרים, זה הגיע עד כדי כך שאנחנו קיבלנו תמיכה מהקונגרס האמריקאי ומעיריית ניו יורק, ששני המוסדות החשובים האלה באמריקה הקדישו יום מיוחד ל"לימוד" שמציינת 150 שנה לשלום עליכם. וזה היה חלק מהמיצוב של "לימוד" לדוברי רוסית בעולם, כמהפך בקרב הדור הצעיר דוברי רוסית בעולם, שנותן להם מכשיר להביע את עצמם, ומקבל את ההכרה של הסובבים אותם.

שנה קודמת – אנחנו ציינו 21 חתני פרס נובל שהם ילידי ברית המועצות לשעבר, ביניהם שמעון פרס, יצחק רבין שאבא שלו נחמיה נולד ליד קייב, שעתיים נסיעה בסדרוביצ'י. מנחם בגין, ש"י עגנון באוקראינה ורבים אחרים. היה לנו אירועים גם באוקראינה. הבאנו לשם את הנכדה של ש"י עגנון, ד"ר יעל בלאו ואת יובל רבין, ואת הרצי מקוב, שייצג את מרכז בגין, ולמעשה היינו מה שנקרא – רוד שאו. הצוות הזה אחר כך רץ ממוסקבה, לאחר מכן מאוקראינה הוא הגיע למוסקבה, משם לירושלים, ומשם לניו יורק.

אני רוצה להסביר לכם ואני רוצה להראות לכם את המיצג הראשון, על האירוע המכונן שהיה לנו בשנה שעברה, שמציין את חתני פרס נובל. האירוע הזה שהשתתפו בו הבת של פרס ציקי פרס, הבת של רבין, דליה רבין, הרצי מקוב, איתן הבר, משפחת ש"י עגנון, וזה זכה לתהודה גדולה, מעל ומעל למה שאנחנו אי פעם חלמנו, וזה עד כדי כך, שזה הגיע, זה שודר ב-CNN, WORLD REPORT.
ואני עכשיו רוצה ברשותכם להראות לכם את הקטע של 4 דקות מה- WORLD REPORT של ה-CNN.

מוצגת מצגת

זה היה דבר שהוא גם בתוך הקהילה היהודית במוסקבה, משהו קרה שם. למעשה, הרי תמיד הקהילה האינטלקטואלית של מוסקבה, לא רצתה להתקרב לכל האירועים של המוסדות הקיימים שארגנו, ולא ראו את עצמם חלק מזה.


מה שקרה ב"לימוד", כיוון שזה היו חברה צעירים, היום בעניין של "לימוד" במוסקבה, האליטה האינטלקטואלית של רוסיה והצעירים, למשל ראינו פה את נוסיג, שהוא אחד הבלוגרים החשובים ברוסיה, בין החשובים בעולם, הולך להיות אחד האורחים בכנס של פרס, כתוצאה מזה ששמענו על זה שהוא היה הכוכב של "לימוד" במוסקבה. הזמינו אותו להיות אחד הכוכבים של הכנס של הנשיא עכשיו בחודש יוני בארץ, ועוד שניים מהם.

זאת אומרת, פתאום נוצר מצב, שבעקבות מה שהולך ב"לימוד", למעשה הממסד האינטלקטואלי הישראלי מכיר שגם הרוסים תורמים. דבר חדש. כיוון שבכנס הנשיא השניים הקודמים, התרומה של יהודי רוסיה מבחינה אינטלקטואלית בכנס היה מזערי. ממש שולי. ואנחנו מקווים שלחלק מהתרומה שלנו, חלק משינוי המציאות האמיתית שקיימת בשטח בתרומה לעם היהודי, וזה אחד הדברים החשובים שהיו לנו.


אני רוצה להגיד עוד מילה לגבי ישראל. כפי שאמרנו, זה היה מוסקבה. אם אני יכול להגיד דבר שאנחנו גאים עליו, כבוד חברי הכנסת, אנחנו פתחנו, יש לנו "לימוד" עכשיו בין ה-14 ל-17 באפריל, שנה זו, זה שנה חמישית ברציפות. כל משתתף משלם בין 200 ל-300 דולר למשתתף לסוף שבוע במוסקבה. בארץ בחיים זה לא היה קורה. לא היינו משלמים 300 דולר, אולי 50, אולי 75. כל אחד משלם 300 דולר.


פתחנו את ההרשמה, תוך שבועיים וחצי נרשמו 700 איש וההרשמה נסגרה. הכל און ליין באינטרנט, זה פשוט מהפכה שאי אפשר להסביר אותה, ואין לנו פרסומים מעבר לזה, פה לאוזן, כי זה בעקבות ההצלחה של שלוש השנים האחרונות, אנשים רוצים להיות חלק מזה. אנשים שלא היו קשורים ליהדות, שלא היו קשורים לקהילה היהודית, שלא ראו בעצמם חלק מהיהדות, פתאום רואים שזה מקום שכדאי להיראות בו.

שנה שעברה היה לנו גם אירוע מכונן בירושלים, בקריית מוריה. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי הייתה שם, היא ראתה את זה, הייתה השתתפות של נשיא המדינה, הוא נתן פרס משלו, זה היה הישג גדול מאד שהוא בא לפתיחה. אמרו לנו מלשכת הנשיא – הוא מקסימום ידבר 2 דקות, כי הוא צריך לנסוע למחרת לרומניה, מה שנכון, ואנחנו צריכים לשמור עליו והוא לא יכול להיות יותר מ-2 דקות. אמרתי, שיהיה 2 דקות.

הוא דיבר שעה וחמש דקות. הוא לא רצה לרדת מהמקום, לא רצה לרדת מהבמה, והוא הצליח להרים את הפלטפורמה של "לימוד", להסביר לכל המשתתפים, למעלה מ-1,200 איש שהשתתפו שם, את התרומה של יהדות רוסיה לתרבות העולם ולתרבות הישראלית. זה בדיוק מה ש"לימוד". במיוחד כשזה בא מרמה של נשיא מדינת ישראל. אנחנו את מה שרצינו להשיג השגנו, וזה לא הפתיע אותנו שהוא העלה את זה לרמות כאלה.

אני ברשותכם רוצה להראות לכם את הוידיאו משנה שעברה, מ"לימוד" ירושלים.

מוצגת מצגת

אני רוצה להגיד תודה להרצי מקוב ומרכז בגין. אנחנו חילקנו את זה בין מרכז בגין, קריית מוריה ומרכז ש"י עגנון. אנחנו התחלקנו עם כולם.

ואני רוצה פה לסיים ולהעביר את רשות הדיבור ליושב הראש.

תודה רבה. טוב רבותיי, אנחנו נמשיך ברשימת הדוברים. יש לנו כאן את שמואל בן צבי, בבקשה. אני רק מבקש לצמצם.

אני רוצה לציין שהיום זה בדיוק 25 שנים של כל התנועה הזאת למען העלייה מברית המועצות, כי לימוד זה תוצאה של הפעילות הזאת, ובמקרה יצא ככה שמי שדווקא עשה רעש בישראל ולא נתן מנוח לאף אחד, גם למנהיגים בישראל, זה היה חיים צ'סלר, שהיה מזכ"ל המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות. ואז התחיל כל העניין של מאבק למען אסירי ציון, שחרורם, למען עלייה חופשית.

ובעצם "לימוד", למרות שחיים דיבר רק נקודתית על "לימוד" מה שעושה עכשיו, זה בעצם תוצאה של כל מה שהיה עד עכשיו.

ומשפט אחרון, אני רוצה להגיד שאנחנו תמיד חשבנו מה יכול לאחד בין תפוצות בינן לבין עצמן, ובין תפוצות למדינת ישראל וחינוך זה הדבר שהוא באמת מאחד את כולם ביחד, ואני חושב שזה דבר יחידי שנותן מענה להרבה שאיפות של אלה שנמצאים שם בתפוצות ואו ששוקלים לעלות לישראל, או ששוקלים לפתח את התרבות שלהם והחינוך שם. תודה רבה.

תודה רבה. ניקיטה פדרין.

כן, שלום רב, בוקר טוב. אני דווקא אדבר כנציג של הדור הצעיר, שכל כך הרבה דיברו גם בסרט. האמת היא שקצת קשה להוסיף, קודם כל אני אציג את עצמי – ניקיטה פדרין, כיום סטודנט שנה ג' בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. יש לי גם תואר ראשון בבלשנות אנגלית ויחסים בינלאומיים פה מהאוניברסיטה העברית. אני פעיל מאד בפרויקטים בין לאומיים בנושאי הסברה. ייצגתי את ישראל בעשרות כנסים ברחבי העולם, גם ארגנתי משלחות נוער וסטודנטים במדינות שונות.

והתחום הזה גם מביא אותי ל"לימוד", כי קודם כל בשבילי זהו פרויקט בין לאומי. זה פרויקט שכיום מתקיים בעשרות מדינות וזה איזה שהוא, אני קורא לזה כששואלים אותי למה אתה כל שנה ממשיך להגיע למרות העומס, למרות העבודה, אני גם עוזר מחקר ועבדתי עד לא מזמן בסוכנות היהודית. למה למרות העומס אתה מגיע ומשתתף ומתנדב, אז אני קורא לזה איזה שהוא סוג של מחלה או איזה שהוא חיידק שברגע שאתה נדבק בו, אז קשה מאד להשתחרר ממנו. וראיתי את זה גם אצל המון המון אנשים שבאו בין היתר לכנס שהיה בדצמבר האחרון באנגליה, שאני גם כן הצגתי שם את לימוד ישראל.

אז ראשית כל זהו פרויקט בין לאומי שמתקיים כיום בהרבה מאד מדינות בעולם כולו, ומאחד את הקהילות היהודיות באותן מדינות. שנית, זו הרוח ההתנדבותית. אתם ראיתם את זה בסרט, אתם בוודאי הבנתם את זה מדבריי של חיים צ'סלר. הכל נעשה סביב רוח ההתנדבות. זאת אומרת אנחנו, האנשים העצירים, הרוב, הגרעין הפעיל של המתנדבים, שהרבה מהם כבר מלווים את הפרויקט הזה מאז היווסדו, מאז הלימוד הראשון באשקלון, הם כולם מתנדבים. אנחנו לא מקבלים כסף, כנ"ל גם המרצים, הדוברים, לא מקבלים אגורה עבור ההצגות שלהם. ופה בשבילי הייחודיות הכל כך גדולה של פרויקט "לימוד".

עכשיו, לא צריך לשכוח שיש את הטענה הזאת שאנחנו שומעים, גם קהילת דוברי רוסית בארץ וגם בכלל רוסים בעולם לא כל כך אוהבים להתנדב, או לא מתנדבים מספיק, אז אני רוצה להגיד שפסטיבל "לימוד" זו הוכחה מצוינת לכך שזה הוא פרויקט שרוסים כן יודעים להתנדב, כן אוהבים להתנדב, והתוצאות ראיתם בהחלט בסרטים.

אני מלווה, זאת אומרת אני משתתף, מתנדב קודם כל בפרויקט "לימוד" מזה 5 שנים, זו תהיה השנה החמישית מאז אשקלון. התחום שאני אחראי בו בלימוד, זאת אומרת המתנדבים הם בעצם מתחלקים לפי תחומים, אם זה עזרה למרצים, אם זה סיוע בכיתות, יש כל מיני תחומים, ולמתנדבים יש את החופש לבחור איפה הם רוצים להיות, שזה גם כן מאד מאד חשוב. אז אני כבר הרבה הרבה שנים מתנדב כאחראי על תחום VIP, זה על תחום ליווי אח"מים, מכיוון שאני דובר שפות ואני יכול גם לתרגם סימולטנית לאנגלית, אז זה התחום שאני עושה ב"לימוד".

אז כל מי שאני רואה פה, ואני רואה פה הרבה פרצופים מוכרים, כאלה שכבר חוו את תופעת ה"לימוד", אז כל אלה שעדיין לא היו שם, אז אני בהחלט מזמין אתכם ללימוד הקרוב שיתקיים בבאר שבע בסוף חודש מאי.

תודה רבה. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, בבקשה גברתי.

אדוני יושב הראש אני מברכת אותך ברמה אישית, ואני מודה לך ברמה אישית על קיום הדיון וגם על ההזמנה לדיון במיוחד, כי האמת שיש לנו עדכונים תמיד באתר הכנסת, ואנחנו כחברים בוועדה מקבלים אימליים, אבל כשיושב ראש הכנסת מזמין חכ"ים שהיו אתמול עד ארבע וחצי במליאה, על הצבעות לקראת סוף הסיום של המושב, לקראת הפגרה, אז אנחנו כולנו בעצם, אם אתם לא רואים חכ"ים כאן, זה לא אשמתם אני חושבת. הם היו רוצים להגיע, כי אלכס דאג לכך ובאמת הוא הזמין אישית את כל אחד ואחד.

אני דווקא רוצה להגיד כמה מילים על זה שחיים צ'סלר הוא איש באמת מאד מאד מיוחד, שאני אומרת שהוא, יש פתגם מאד ידוע – אם לא היה אלוהים אז היינו צריכים להמציא אותו, ואני אומרת שיש תפקיד בממשלה שאני חושבת שמאד ראוי על מנת לשפר את כל הנושא של הסברה של מדינת ישראל, שזה נקרא השר המגשר בין משרדי הממשלה.

כי אצלנו כל אחד יודע להתלונן על מערך הסברתי. כל אחד יודע להאשים את כל אחד, אבל מי שעושה באמת ומי שפעיל – זה אנשים שלפעמים לא שומעים עליהם. אבל אני בטוחה שכבר מהפעילות שלכם יש הרבה מאד תוצאות, ועובדה שראינו עכשיו אייטם של ה-CNN, שזה אייטם מבורך מאד, וזה לא פשוט להכניס אייטמים ל-CNN שהם שמאלנים לגמרי לדעתי, וטיש להם מספיק לובי, ודה לגיטימציה נגד מדינת ישראל. וכשיש כזה דבר, זה תרומה ויש הרבה מאד אנשים שהיו משלמים הרבה מאד כסף בשביל לעשות את זה, להכניס כזה אייטם למערכת של CNN.

עכשיו, יש לנו בהסברה את כל האנשים, יש את ראש הממשלה שיש לו מסר אחד, יש לנו שר החוץ שהוא בן אדם שיש לו מסר מסוים ויש לנו שר הסברה, וכל אחד הוא בעצם שר שיר שלו לפעמים, וזה דבר שמאד מאד לא פשוט, והעולם כבר התעייף ממסרים שהם כפולים והם לא מובנים לכל אחד, ולא יודעים כבר מה רוצים מהם, וכשאתם מביאים את הפן החברתי ומייצגים את הפן התרבותי והחברתי של דור הצעיר הבא של מדינת ישראל, וכשיש מסרים שהם מאד מאד חיוביים ומשפיעים על עתידנו, אני רק מברכת על כך.

וכשאני רואה כאן בחור צעיר שאומר שהוא מתנדב, לא לכל אחד יש את הזמן לדאוג לזולת, ויש לנו בית ויש לנו פרנסה. כל אחד מנסה לדאוג לזה. יש לי בלשכה 20 מתנדבים שאני ארגנתי גם מהלך של הסברה, ואני חושבת שזה נושא מאד מאד חשוב, ואנחנו בונים מן מהלך של איסוף אינפורמציה על כל הפוליטיקאים והפרלמנטרים בכל העולם, כל העיתונאים בכל העולם, וכל הארגונים החברתיים, כולל ארגונים אנטי ישראלים, כי צריך גם לדעת מי האויב שלנו לעתידנו, ומול מי אנחנו עובדים.

ואני גאה שיש לי באמת אנשים, צוות, שמגיע פעם אחת בשבוע ותורם מזמנו, ואני רק מברכת על כך ולא צריך על זה חקיקה ובית מחוקקים. זה פשוט אמונה עמוקה שאנחנו כאן נישאר לנצח, ואנחנו צריכים להילחם הייתי אומרת. אמנם אני לא אוהבת את המילה מלחמה, אבל אני הייתי משתמשת במילה התמודדות יום יומית, עם מהלך שהייתי קוראת לזה – מלחמת העולם השלישית שעובדת אצלנו עכשיו יום ויום, שזה מלחמה באינטרנט – הפרופגאנדה, הבלוגרים שהם כותבים נגדנו, וצריך יום ויום להיות שם ולחיות שם ולחוש את זה.

ואני מודה לכם, במיוחד לכולכם בעצם, שכל אחד תורם מזמנו. וחיים, אנחנו צריכים לחשוב על כך שתהיה לך הזדמנות להיות לא רק שר מגשר בממשלת ישראל אלא באו"ם ובאיחוד האירופאי. מגיע לך. ורק דבר נוסף שאני חושבת שמאד מאד חשוב להגיד.

אני יודעת שאתה עושה את זה מתוך אמונה מסוימת ויש לך הרבה מאד כוחות נפשיים. אתה יודע לאחד אנשים ואתה מגדל מנהיגות הבאה, העתידית, ואת השגרירים הבאים של מדינת ישראל בכל העולם, ואפילו אם הם לא נמצאים פה והם שם, והם שומעים עלינו, זה כבר הברכה הכי גדולה שאפשר לעשות. וכשיושבים שני רבנים שאחד אוהב את השני באהבה גדולה ברוסיה כמו שאתה אמרת, כשהייתם והצלחתם לעשות את זה. אז אני בטוחה שהעתיד שלך זה לאסוף את כל הדתות ביחד, ולהבין שאנחנו כאן נלחמים נגד הטרור הבינלאומי, והמטרה שלנו להגיע לשלום וללימוד. תודה.

תודה רבה.

תודה לחברת הכנסת מיכאלי. אנחנו ממשיכים – אירה דבשבסקי, בבקשה.

שלום. אני גם אציג את עצמי, אני יושבת ראש מרכז "מחניים" העוסק בחינוך יהודי לדוברי רוסית בעולם, אבל עם דגש מאד חזק על ישראל. אני גם אחת מיושבי ראש של וועדת תכנים של "לימוד" מאז שזה התחיל בארץ ואני חייבת להגיד לכם שזה שניקיטה דיבר פה על ההתנדבות ועל הרוח ההתנדבותית, זה ש"לימוד" משנה לשנה קם על ידי מתנדבים, על הצורך הזה זה בעצם ההוכחה הכי גדולה של הצורך האמיתי הפנימי, שיש לרוח ולמפגש הבלתי אמצעי עם היהדות ועם הזהות הישראלית של כל אחד מאיתנו אצל העולים דוברי רוסית בארץ, וגם כן בתפוצות יש היום חיפוש מאד מאד עצום אחרי הזהות היהודית של כל אחד מהנמצאים בקהילות שם.וזה בעצם התפקיד המרכזי של פסטיבל "לימוד".

עכשיו, בגלל שפוליטיקות כאלה ואחרות בעולם וגם בארץ, לפעמים גורמים לעולים להרגיש שהם נמצאים באיזה שהוא קרב לא להם, שהם נמצאים כחיילים בקרב שהוא זר להם, ולא רוצים כבר שיספרו להם מה האושר שלהם ומה הזהות שלהם ומה נכון להם, במיוחד בגלל הפסיכולוגיה הפוסט סובייטית.

"לימוד" זה תחום מאד לא מאיים במובן הזה שהאנשים מרגישים שהם בונים את התכנים בעצמם, הם עונים על הצרכים של עצמם וזה תחום באופן מקסימאלי לא מגויס, לפחות אלה המאמצים שעושים אנשים בוועדת התכנים ביום יום, ומצליחים גם. ולכן זה מה שגורם לאנשים לרצות לבוא ולהביא חברים משנה לשנה.

עוד נקודה אחת מאד חשובה, בתפוצות בדרך כלל יש חבורות של אנשים שהם ידידגים ביניהם במשך עשרות שנים. בארץ החברות הזאת מתפרקת באופן טבעי. אדם, הדרך, גורמת לאדם חברים, לאבד את הסצויום הזה, שבעצם "לימוד" מאד מאד עוזר לאנשים לבנות מחדש בארץ, ונוצרים חבורות גם פיזיות וגם וירטואליות שזה גורם לחברות כפי שקורה לזה פרופסור שוויד.

אני גם רוצה, הזכרת פה שמואל את ה-25 שנה למאבק, כי יש כל מיני תאריכים.

מאבק מסוים.

מאבק מסוים שהוא 30 שנה, ומאז שהיה מבצע חתונה עברו עוד כמה שנים. אבל מה שחשוב שאז דיברו בכל רחבי העולם, וזה מה שאיחד את כולנו – LET MY PEOPLE GO, שלח את עמי ויעבדוני במדבר.

אז היום אומרים – LET MY PEOPLE KNOW, וזה מה ש"לימוד" בעצם כל כך עונה על הצורך הזה של החינוך, של ההשפעה. יש היום קהילות דוברי רוסית שנוצרות בכל רחבי הארץ והקהילות האלה צועקות לתכנים ולחומרים ולפעילות ונורא חשוב לא לפספס את המומנטום הזה.

והדבר האחרון שאני רוצה להגיד פה, על מרכזיותה של ישראל בכל הלימוד הבינלאומי של דוברי רוסית. בכל מקום הפרויקט הזה נורא חשוב, נורא הכרחי. בארץ נמצאים מורים מחנכים, מנהיגים, דוברי רוסית שזה בעצם הכוח המוביל בכל העולם בחינוך יהודי ציוני. ומפה, מבית החרושת יכולים לצאת גם מחנכים לתפוצות ברמה הסברתית והחינוכית. תודה.

תודה גברתי. הרצל מקוב, בבקשה.

אדוני יושב הראש, אני רוצה ברשותך לגעת בשלוש נקודות קצרות על נושא "לימוד". הוזכר פה הנושא של המתנדבים, ההתנדבות. אני חושב שצריך להבין שלא מדובר בהתנדבות רגילה. יש הרבה ארגוני התנדבות שבהם אנשים עושים פעילויות למען האחר, למען הזולת. אני חושב שמה שמייחד והוא הערך המוסף של "לימוד", בפרפראזה על מה שאמר אולי לינקולן, זה שזה תנועה של צעירים על ידי צעירים למען הצעירים. וצעירים, יהודים, דוברי רוסית. זה הערך המוסף.

יש הרבה סיבות להצלחה של "לימוד" – כוחו, יכולתו, אישיותו של חיים צ'סלר שייסד ועד היום הרוח החיה. אנשים מוכשרים, הרבה דברים. אבל אני חושב שסוד הכוח האמיתי זה העובדה שאנשים כמו ניקיטה שדיבר, הם אלה שהם בעלי הבית של הדבר הזה.

בכל התנועות הרציניות, גם בהיסטוריה שלנו, הציוניות, היו שזה היה תנועות של צעירים, למען צעירים, על ידי הצעירים – אז יש לזה כוח. כאשר זה ממסדים זה פחות, וזה אולי מביא אותנו לדעה השנייה, שצריך לזכור אותה כשאנחנו מסתכלים על הפעילות בקרב צעירים דוברי רוסית, יהודים בעולם, אין הרבה הצלחות. אין הרבה הצלחות. המצב הוא לא פשוט. אנחנו מאבדים אנשים.

כשזכיתי וחיים הזמין אותי להשתתף גם באירוע בניו יורק, זו הייתה הפתעה של כל הקהילה היהודית בארצות הברית, שמצליחים להביא 1,000 צעירים דוברי רוסית בארצות הברית. שום ארגון יהודי לא מצליח בזה. לא הפדראציות עם הכסף הגדול שיש להם, לא הארגונים האחרים עם הוותק שלהם. אז צריך לזכור שמדובר פה על הצלחה ובעולם שבו אין לנו הרבה הצלחות, צריך ללמוד את זה ולחזק את זה.

בנקודה השלישית אני רוצה להתייחס לדבריך, אדוני יושב הראש בפתיחה, שיש בהם איזו שהיא סכנה. אמרת ש"לימוד" בקונסנסוס. נושא שבקונסנסוס בדרך כלל מזניחים אותו. אז אני לא מציע שחיים יביא הצעה להנהלת "לימוד" לוותר על הקונסנסוס, זה דבר חשוב שזה יהיה בקונסנסוס, אבל צריך לזכור שכשהעלייה הייתה בזמנו בקונסנסוס – לא טיפלו בעלייה. כשההתיישבות הייתה בקונסנסוס, לא טיפלו בהתיישבות. וככה צריך לדעת שהקונסנסוס זה דבר מצוין, אבל גם מסוכן.

תודה רבה. רינה זסלבסקי.

שלום לכולם. אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים בעניין של "לימוד". אני יושבת ראש עמיתה של וועדת התכנים של "לימוד". אני חושבת שלא ציינו את זה פה וחשוב שנגיד את זה, שגדולה נוספת של הפרויקט הזה זה היותו פלטפורמה בעצם הכי רחבה שרק ניתן, שיכולה להכיל המון זרמים, המון דעות, המון מחשבות במסגרת אחת. באיזה שהוא מובן זה אפילו יותר רחב מפלורליזם, כי פלורליזם הוא מניח הסכמה או איזו שהיא קבלה של הדעות של האחר.

"לימוד" לא דורש אפילו את זה. מספיק שמישהו שאני לא מסכים איתו יהיה בחדר השכן, ואני אהיה בחדר ליד. אבל כולנו יכולים להיות תחת קורת גג אחד, וזה משהו מאד ייחודי לפרויקט "לימוד" בכלל, ולפרויקט FSU בפרט, וזו גדולה נוספת של הפרויקט שחשוב לציין.

תודה.

תודה גברתי. ד"ר שרי פייר ממשרד הקליטה, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. ראשית אני מברכת את חיים ושותפיו על הפרויקט המבורך הזה. משרד הקליטה היה בעבר ומתעתד להיות שותף לחלק מהמיזמים מתוך הכרה בחשיבותם.

אני רוצה להציג שלושה היבטים נוספים שאני חושבת שחשובים לתהליך. ראשית, תהליך שמתחיל בתפוצות, בעצם צריכה שתהיה לו המשכיות. המשכיות שהיא לא רק בפעילות המבורכת שנעשית כאן בארץ, אלא גם כשחלק מהאנשים שנחשפים לפעילות הזאת מגיעים לארץ, וברוח זו באמת המשרד לקליטת העלייה מפעיל פרויקטים רבית לזהות ולשייכות גם לילדים, גם לבני נוער.

אנחנו יודעים שכשאתה מרגיש זהות ושייכות אתה מונע ניכור, ואתה מונע ניכור – אתה מונע יצירת ואקום שהרבה פעמים מביא לסטייה חברתית או לאי קונפורמיות.

בנוסף לכך, מאד חשוב שהדרך תהיה דו סטרית. היא ניכרת גם בתהליך שלכם חיים, כשחלק מהפעילות באמת נעשה בתפוצות וחלק אתם מביאים את האנשים לכאן. הייתי רוצה לנצל את הבמה הזאת ולומר שבימים אלה, בימים הקרובים אנחנו מעלים לאוויר אתר ללימוד עברית גם לצעירים בתפוצות, גם לאנשים כאן, וזה בעצם יכול להוות נדבך נוסף לזהות ולשייכות.

תודה גברתי. רבותיי, עוד מישהו רוצה להתייחס?

אני רק רוצה להשלים אינפורמציה. אבל לפני כן להמשיך בדברים שאמרת, פרודוקטיבי. אחד, אני אולי מציע כבוד יושב הראש, שתארגן ישיבה כאן, בעקבות הדברים שנאמרו, מערכת אינטגרטיבית – גם של תגלית, גם של מסע, גם של "לימוד", כי למעשה מה זה "לימוד"? "לימוד" זה אנחנו עובדים עם follow up לבוגרי תגלית ובוגרי מסע בעולם, בשיתוף הסוכנות, בשיתוף משרד הקליטה, בשיתוף האנשים האחרים.

אני חושב שהבמה הזאת, אם להביא לפה גם את שר החינוך ואת שר התפוצות, אנשים שיש להם גם השפעה על תגלית וגם על מסע ויו"ר הסוכנות, אני חושב שנוכל לתרום פה לא רק להסברה, אלא גם במערכת האינטגרטיבית, כי אני חושב שאם נקבל מהם סיוע, נוכל לסייע להם, לבוגרים שלהם, שהם בעיקר מטפלים רק בנוכחיים ולא בעתיד. זה דבר אחד.

דבר שני, ברשותך, אני רק רוצה להגיד לחברים מה יש לנו השנה. אמרנו מוסקבה באפריל, למה היא? יש לנו לימוד שהפעם יתרכז בנושאי מדע, טכנולוגיה וחלל. יש לנו שני אורחים שמגיעים במיוחד לאירוע מחוץ לארץ, אחד זה האסטרונאוט היהודי גרי רייזמן, שהיה איתנו בניו יורק וכבש את כולם. הוא דובר רוסית, הוא עכשיו היה בתחנת החלל, וקיבלנו אישור עכשיו מרשות החלל הרוסית, שיגיע הקוסמונאוט שהיה איתו ביחד בחלל. אז למעשה יהיה לנו שם "לימוד" חלל. ואני מקווה שזה יעצים את הגאווה שיש לקהילה הרוסית בתרומה שלה לתחום הטכנולוגיה בארץ.

לאחר מכן יש לנו בחודש ספטמבר, אנחנו מקיימים את "לימוד" בפטרבורג פעם ראשונה, באוקטובר באודסה, ונעשה הפעם במיוחד השנה, שאני מקווה שחבר הכנסת מילר יוכל להשתתף איתנו, נעשה לימוד בויניצה, זה לציון 70 שנה לתחילת מבצע ברברוסה, שהביא להשמדת יהודי אוקראינה ובלרוסיה. זה יתקיים בין ה-17 ל-19 ביוני.

אז לשנה אחת אני חושב שזה יותר מאשר היינו יכולים.

מצוין, תודה רבה חיים. רבותיי, אני רוצה לסכם ברשותכם.

כמובן כמו שאני פתחתי, ככה אני גם אסיים – אני מברך את פרויקט "לימוד", אני מברך את כל מי שעומד בראש – חיים וכל הצוות המוביל, כל המתנדבים, כל מי שבעצם לוקח חלק בשליחות הלא פשוטה הזאת. אני יודע עד כמה זה לא קל לתת היבט, היבט חינוכי, ציוני, בתפוצות וגם לתת איזה שהם היבטים נוספים לבנות את המנגנונים ודרכים שהן בעצם שונות מכל הגופים האחרים שמתעסקים בתחום הזה.

אין לי ספק שכל מי שמתעסק – אם זה תגלית וכל שאר הגופים שבעצם מתעסקים בתחומים של החינוך היהודי, חינוך ציוני – צריכים לעשות איזו שהיא סינרגיה ביניהם, ולדעתי מי שבאמת יכול להרים את זה זה כמה משרדים, אם זה משרד הקליטה, אם זה משרד החינוך.

אבל באמת אתם כמשרדים יכולים לעשות איזה שהוא מפגש לפני, לראות איך אפשר לשלב ידיים שלא יהיו כפילויות, שלא יהיה איזה שהוא עניין שהוא בעצם בא וסותר את השני, ולראות עד כמה אתם יכולים באמת להשתמש בתקציבים שאתם מפנים לטובת העניין הזה, כך שבאמת תהיה ההשגה של אותה מטרה שהמדינה רוצה, בתקציבים שלה. אני לא נכנס לתקציבים של תרומות וגופים שהם לא שייכים בעצם ישירות למדינת ישראל.

אבל בכל מה שקשור לתקציבים של מדינת ישראל, אני כן חושב שניתן לעשות סינרגיה ועל כך אני מקווה מאד שבמידה ותהיה לכם איזו שהיא התקדמות, אני אשמח אם נעשה כאן ישיבה בעתיד על הנושא הזה. היה לנו כבר סוכנות כאן, "לימוד". אני מקווה מאד שגם על הנושא של תגלית ושאר התוכנית אנחנו נדבר גם כאן.

אבל בסופו של דבר צריך לראות את ההתקדמות בשטח, כאשר באים ועושים איזו שהיא סינרגיה בין כל הגופים.

ואני רוצה כמובן, כמו שאמרתי, את כל המשתתפים, הצעירים, שעושים את הפרויקט שלכם לברך אותם, ומתי שתצטרכו לקבל מבחינתנו איזו שהיא פנייה או את הצד שלנו, נשמח להיות חלק גם בעניין זה. זה מבחינתנו.

כיוון שזה גם מוסד רשמי, אני רוצה להודות לכל אלה שמשתתפים איתנו ב"לימוד" באר שבע. משרדי הממשלה פעם ראשונה, יש בינינו איזה שישה משרדי ממשלה ששותפים – גם המשרד לפיתוח הגליל והנגב, משרד החינוך, משרד התפוצות וההסברה, משרד התרבות והספורט, משרד התמ"ת ומשרד הקליטה.

תודה רבה לכם ולכל המשתתפים וברכות.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35