הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
16
הוועדה לזכויות הילד

29.3.11


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 120
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ג באדר ב' התשע"א (29 במרץ 2011), שעה 12:30

הקרנת הסרט Strangers No More

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
רחל אדטו

מיכאל בן ארי

משה הרשקוביץ
- סגן מנהלת מחוז תל אביב, משרד החינוך

חנה בקיש
- סגנית מנהלת גף כא"ב במחוז תל אביב, משרד החינוך

טל קארן
- מנהלת הקמפוס, בית הספר 'ביאליק רוגוזין'

גילה בן ארצי
- רכזת ילדי מהגרים, בית הספר 'ביאליק רוגוזין'

יעקב קופיץ
- מנהל החטיבה, בית הספר 'ביאליק רוגוזין'

מרטין קרפ
- מנהל המשרד הישראלי-פדרציה לוס אנג'לס

נעמי ארבל
- מנכ"ל מרכז גוונים בקהילה וחברת הנהלה, האגודה הישראלית למען


הילד בגיל הרך

אלינור קולומבוס
- מנחה במרכז גוונים בקהילה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

שמחה סחר
- נציגה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

לילי הלפרין
- מנהלת התכנית, תכנית אמ"ת לנוער בסיכון

סיגל רוזן
- רכזת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים

תמר גורדון
- יו"ר, עמותת 'ילדים ישראלים'

יונתן שחם
- סמנכ"ל, עמותת 'ילדים ישראלים'

סאמיה חאג' יחיא
- אלטופרלה אלדמילה

רחל סעדה

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

הקרנת הסרט 'Strangers No More'

אנחנו פותחים את הישיבה. לאורחים שלנו, ברוכים הבאים. אנחנו מקדמים בברכה את תלמידי בית ספר 'ביאליק רוגוזין' מתל אביב שנעשה עליו סרט שבאנגלית נקרא Strangers No More. אפשר לתרגם את זה 'לא עוד זרים', זה אולי התרגום הטוב ביותר והסרט הזה, שהוא סרט תיעודי שאני מבין שהפדרציה היהודית בלוס אנג'לס יזמה אותו או מימנה אותו, זכה בפרס אוסקר, שהוא הפרס היוקרתי ביותר לסרטים כסרט תיעודי קצר ועניינו בתלמידים שהם ילדים למהגרי עבודה שנמצאים בדרום תל אביב.

חשוב לנו לומר שבמסורת היהודית אנחנו אומרים שאם אבות אכלו בוסר שיני בנים לא צריכות לקהות, כלומר לא מנהלים חשבונות על גבם של ילדים אם יש איזה שהן טענות כלפי הורים. יש במדינת ישראל דיון נוקב באשר למהגרי עבודה ובעיקר אלה שאינם נמצאים ברשות ובסמכות ונמצאים כאן שלא בהיתר, אבל אנחנו סבורים באופן עקרוני שצריך להפריד את סוגיית הילדים מסוגיית הדיון שדורשי עבודה שאין להם רשות להיות כאן במדינת ישראל לא צריכים להיות כאן, במדינת ישראל. כל עוד הילדים נמצאים כאן במדינת ישראל, הם זכאים וחובתה של המדינה והחברה להעניק להם את השירותים הדרושים להתפתחותם, כמו שירותי חינוך, כמו שירותי בריאות, כיוון שילד הוא ילד וילד צריך לקבל את הסיוע ואת העזרה. את הפוליטיקה אנחנו משאירים מחוץ לחדר הזה, כיוון שאנחנו עוסקים בזכויותיהם של ילדים, וכפי שאנחנו היינו רוצים שילדים בכל העולם יוכלו לגדול בביטחון ובשלווה, תוך מיצוי יכולות ההתפתחות שלהם, כך גם מדינת ישראל והעם היהודי שידע סבל רב במשך אלפיים שנה של רדיפות קשות, פוגרומים ואף השואה, שנהרגו בה כמיליון וחצי ילדים, יודע לגלות את הרגישות בכל מה שקשור במתן השירותים לילדים שהם בוודאי בשום פנים ואופן לא חטאו ולא עוו ולא פשעו ואין שום סיבה לנהל על גבם איזה שהוא מאבק.

אני חושב שבית ספר 'ביאליק רוגוזין' יכול להתגאות בהישגים שלו. נמצאת איתנו גם מנהלת בית הספר, גב' קארן טל, ונמצאים איתנו כמובן גם תלמידים רבים וברוכים הבאים.

אנחנו נקרין את הסרט ולאחר מכן נפתח בדיון. שוב, ברוכים הבאים, בבקשה, להתחיל בהקרנה.

(הקרנת הסרט).

תודה רבה. אנחנו נמשיך בדברים על הסרט, על מה שמתרחש בבית הספר ואולי קודם כל ניתן למשרד החינוך לתת סקירה קצרה על הטיפול. אגב, לפי הנתונים שנמסרו לנו בבית ספר 'ביאליק רוגוזין' יש 824 תלמידים, מתוכם 382 ילדי מהגרי עבודה שמעמדם מתברר בתקופה זו. על פי נספח מספר 1 מעמדם של 262 תלמידים יוסדר וכ-120 תלמידים יגורשו. אוכלוסיית התלמידים מגוונת, 48 ארצות מוצא, בבית הספר יש 247 ישראלים, 120 מהגרי עבודה מועמדים לגירוש, 262 מהגרי עבודה שמעמדם יוסדר ככל הנראה, 54 ערבים ישראליים ועוד 92 פליטי סודן, דרפור ואריתריאה. זו תמונת המצב של בית הספר.

משרד החינוך, סגן מנהל המחוז, משה, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אנחנו עושים ככל יכולתנו לאפשר לילדים האלה לקבל את כל אשר הם צריכים, אנחנו רואים בהם ילדים שווים, אנחנו חושבים שצריך לתת להם, כך חושב משרד החינוך, כמו לכל ילד, אולי אף למעלה מזה. אנחנו משתדלים שכל יחידה ויחידה, ונתנו פה מספר דוגמאות, יאפשרו ויתרמו לבית הספר כמה שיותר שעות וכמה שיותר משאבים. לדוגמה אפשרנו שלוש כיתות מב"ר, מב"ר זה מסלול בגרות רגילה, ששם השעות הן רבות לילדים, כולל 40 שעות של חיזוק. כך גם כיתות אתגר, ששם בכיתה לומדים עד 25 ילדים ושלוש שעות לכל ילד, פלוס 50 שעות חיזוק לחזק את הילדים. הוספנו לכך גם 150 שעות מתקן מנהלת המחוז. כך גם בחברה ונוער, מינהל חברה ונוער תורמים לשם מדריכים ועושים ככל שביכולתם שהכל יהיה כראוי והתלמידים יקבלו ככל שאפשר.

אנחנו גאים בבית הספר הזה, אנחנו גאים במנהלת שיודעת לאגם משאבים, אנחנו דואגים ועושים הכל כדי לתת משאבים, אנחנו מעבירים חלק דרך עיריית תל אביב וחלק זה לחינוך העל יסודי, תראו שאנחנו מעבירים כספים מדי חודש עבור המשכורות של המורים, אנחנו עושים הכל וככל שניתן כדי לתת לבית הספר ככל שאפשר, שכל ילד שם יקודם ויגיע לאן שהוא יכול להגיע והרי הוא יכול ככל ילד בישראל.

אני מבין שהסרט צייר או נתן תמונה בחלק היותר אופטימי, החלק היותר חיובי של תמונת המצב בבית הספר, אבל אני מבין שיש גם בעיות. אני מציע שהמנהלת, תדברי עכשיו על הסרט שלא רואים.

אני בראש ובראשונה נרגשת ומאוד שמחה על האכסניה ועל הפתיחות, כי אני חושבת שאנחנו מהווים שגרירים לא רק של העיר תל אביב המופלאה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מדהים, הן עם עיריית תל אביב והן עם משרד החינוך. אנחנו גם מועמדים לפרס החינוך הארצי בזכות, בראש ובראשונה, ההישגים הפדגוגיים, עשינו קפיצת מדרגה בשש שנים משיעור של 28% זכאות לבגרות ל-72%, כך שכשניתנת ההזדמנות לילדים ועם צוות שצריך לקשור לכל ראש של כל מורה ומורה כתר על המחויבות ועל תחושת השליחות... אותו דבר לגבי השיעור של המתגייסים לצה"ל, משיעור של 26%, שהיינו לפני שש שנים, היום אנחנו עומדים בשיעור של 79%, כי לצד כל הנתינה לילדים אנחנו מלמדים אותם גם פרק בחובות ובפרק של לתת בחזרה.

צריך להבין שאילולא המעגל של השותפים המופלאים שיושבים כאן, הן מימיני, מרטין קרפ, המנהל של השותפות תל אביב-לוס אנג'לס, הארגונים החברתיים ---

הפדרציה היהודית בלוס אנג'לס.

הפדרציה היהודית, הארגונים החברתיים, המוקד לסיוע לעובדים זרים וכולי, ארגון מסילה, לא היינו יכולים לתת את אותה מעטפת ואת אותם מענים לצרכים הייחודיים.

ואחרי יחסי הציבור, עכשיו לבעיות.

לא, זה לא עניין של יחסי ציבור. אני מדברת מהמקום הכי כן והכי אמיתי של הלב ולדעת גם להגיד מלה טובה ולהוקיר את האנשים שצועדים איתנו. אנחנו תמיד היינו לא על מנת לקבל פרס וכשעלה הרעיון, דרך גברת לין אריסון, שהגיעה לבית הספר, לא ידענו שזה מוביל לסרט דוקומנטרי, לא ידענו שיגיע צוות צילום וישהה שנה ומחצה, כל פעם לפרקי זמן של עשרה ימים, אי אפשר לשים מסכה, מצלמים את כל ה-800 פלוס הילדים ומדרך הטבע הסרט בוחר להתמקד במספר דמויות.

היכן נמצאים הקשיים? כאשת חינוך אני אמונה בראש ובראשונה, על פי המחויבות המוסרית שלי, למושג של מוגנות. מה זה מוגנות? בדרך כלל מנהל מבין במושג של לאפשר אקלים מיטבי, של דרך ארץ קדמה לתורה, אפס סובלנות לאלימות, בין אם מילולית, בין אם פיזית, אבל כשבוקר אחר בוקר נעמדים בשער בית הספר כמות כל כך גדולה של ילדים על לא עוול בכפם, כפי שאמרת בראשית הדברים שלך, והאדמה רועדת להם תחת הרגליים וילד מן המניין לא שואל את עצמו האם מחר בבוקר אני גר באותה כתובת, או אם יגרשו אותי, צריך להבין שבהוויה ההתפתחותית של הילד, וקטונתי, אני לא פסיכולוגית, אני אשת חינוך, אבל צריך להבין את תחושת הפחד, את חוסר היכולת לבנות את ההווה ואת העתיד שלך, וזאת הקריאה שלי, בהמשך לדברים של שר החינוך. בזהות השלי אני יהודייה וישראלית, אני רוצה לשמור על הצביון הייחודי של המדינה שלנו, הגיע הזמן שיתיישבו לקבוע מדיניות קוהרנטית חד משמעית לגבי הסוגיה כבדת המשקל, בין של מהגרי עבודה ובין של הפליטים, אבל לא יעלה על הדעת שמזה שלוש שנים דנים אין ספור פעמים בסוגיה של ה-1,200 ילדים שמתוכם, אני, כאמא לילדים, איך בתוך בית הספר אני יכולה להצביע ולהגיד 'אנג'ל, המעמד שלך מוסדר, גגה, אתה בסדר, עלא, אתה בסדר, אבל את ואתה אמורים להיות מגורשים'.

וזאת הקריאה שלנו וזאת הקריאה שלנו אליך, אדוני, מהמקום של זכויות הילדים, לבוא ולהגיד 'יש לנו קריטריון נהיר', כמו שאמר שר החינוך, אותם הילדים שמערכת החינוך החליטה לתת להם הזדמנות אמיתית לחינוך והם נכנסו לבתי ספר ישראליים ממלכתיים, ואני מחנכת לזהות ישראלית, זה מה שאני יודעת לעשות, מתוקף היותי מחנכת במדינת ישראל, ונסיר את הסוגיה הזאת מסדר היום, נקבע את המעמד שלהם, לא נעשה בינם באותו מוסד חינוכי איפה ואיפה, ומכאן ואילך אנחנו נגזור מדיניות כוללת.

לפני שבועיים קיבלנו איזה שהוא חמצן, שוב, עד הקיץ, משר הפנים, בגיבוי של ראש הממשלה. מה יהיה שוב בחופשת הקיץ? היא מתדפקת על פתחנו ואי הוודאות הזאת יוצרת חרדה. אלה תופעות שילדים בני 10 חוזרים להרטיב במכנסיים, אלה תופעות של חוסר יכולת להתרכז בלמידה, זה בכי מתפרץ, זה לפעמים התפרצויות לא פשוטות וזה היכולת של הצוות, בתמיכה של היועצות, בתמיכה שאנחנו מקבלים הן ממשרד החינוך, הן מעיריית תל אביב, שפ"י וכולי, להנגיש גם שירותים רגשיים. זה לא המקום הטבעי, לא של אנשי חינוך ולא של ילדים, יש לנו אתגר מאוד מאוד גדול להמשיך ולהצעיד את כל הילדים באשר הם ולתת להם הזדמנות שווה להצליח ולהיות מקום מיטבי של גדילה.

תודה.

יש מישהו מהתלמידים או מהתלמידות שרוצה לומר משהו? מה שמך?

אסתר.

אסתר, כמה שנים את בארץ?

ארבע.

ובת כמה את?

12.

מאיפה הגעת?

מדרום אפריקה.

את יכולה לספר לי על בית הספר? באיזה כיתה את?

ב-ו'2.

רוצה לספר לי על הקשיים, על השמחות, על הבעיות, על הפתרונות, קצת על הווי בית הספר שלך?

בית הספר בסדר.

ואת גם בסדר?

כן, וגם הילדים בכיתה.

יש לך תעודות בסוף השנה? איך התעודה?

כן, בסדר.

מה המקצוע שאת הכי אוהבת?

עברית וגם מתמטיקה.

ומה המקצוע שאת הכי לא אוהבת?

אה---

לא נעים לה מהמורה, היא פה.

אל תתביישי, אנחנו שומרים עלייך.

לא, לא בא לי---

את אוהבת את כל המקצועות, בקיצור. את תלמידה טובה?

כן, אבל פשוט אני צריכה להשתפר יותר.

מה את עושה אחרי הצהריים?

הולכת למועדונית. יש לי מועדונית.

יש לך אחים ואחיות?

לא.

יפה. יש לך משהו להגיד לנו?

הייתי רוצה שהילדים של מהגרי העבודה יקבלו דרכון ושהילדים וההורים שלהם יישארו כאן.

הסבירו לכם בבית הספר את החוק במדינת ישראל, מי רשאי להיכנס, מי לא רשאי להיכנס? מי נשאר מי לא? מסבירים לכם את זה בבית הספר?

כן.

אומרים לכם מה החוק, כן?

כן.

תודה רבה.

בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן ארי, שכנראה יש לו דעה שונה ממני.

אבל קודם כל אני רוצה לברך, כאיש חינוך של המון המון שנים. אין שאלה שרואים פה עבודה, זאת לא עבודה חינוכית, זו מהפכה של ממש בעשייה חינוכית. אני חושב שהדבר הזה באמת ראוי להילמד בכל בית ספר לחינוך, זה לא להתחיל מנקודת אפס, הרבה פעמים זה להתחיל ממינוס מאוד מאוד גדול ולהגיע לאיזה סוג של הומוגניות כלשהי שאפשר ללמד איתה ולהתקדם איתה ואין ספק שנעשית כאן עבודה מקצועית עם רגישות וכל האלמנטים האלה שהסרט מביע.

יחד עם זה והילדים המקסימים שיש פה, וילדים זה ילדים ולכל אחד מאיתנו יש כמה ילדים כאלה בבית וכשאתה רואה את הילדים ואת ההתמודדויות שלהם ואת התשובות שלהם, אתה מזהה ילדים בעולם---

לי יש כבר נכדים בגיל הזה.

אתה יודע שאני עדיין קונה חיתולים מכמה סוגים וכמה גדלים וגם מטרנה 1 ו-3.

וזה היבט אחד. אבל יש כאן לעניין הזה היבט נוסף. אני חושב שמנהלת בית הספר הצביעה על כך והיא ערה לכך. היום בבית הספר 'ביאליק רוגוזין' יש 824 תלמידים, סרט כזה שמוקרן בעולם ומראה את פנינו היפות ואת היכולות הנהדרות שלנו ואולי גם ישמעו את סגן מנהל המחוז שאומר שאנחנו נקציב להם עוד כיתות מב"ר ועוד כיתות אתגר וארגונים יהודיים כאלה ואחרים מוכנים לתת תרומות מאוד מאוד נדיבות, זה סרט שבעצם אומר לעולם כולו 'אנחנו המקלט, אנחנו המקום', ותקני אותי או תגידי לי בבקשה, אני תיכף אסביר את דבריי 'אנחנו המקום שאליו כדאי להגיע בכל מחיר', לשלם אלפי דולרים, להסתכן בדרכים קשות מאוד, כי פה אנחנו אנשים בעלי חסד, זוכרים את העבר שלנו, כמו שהזכרנו בסרט וכולי.

אני רוצה לומר משהו בעניין של חסד, אין ספק שהפעולה שאנחנו עושים בעניין הזה היא פעולה של חסד. חסד זה מעבר למצופה, מדינה מחויבת כלפי אזרחיה והיא לא מחויבת כלפי מי שלא אזרחיה וכשהיא עושה משהו לאנשים שהם לא אזרחיה זה ברמה של חסד ועם ישראל זה עם של חסד, אבל בחסד ישנם שני אלמנטים. אלמנט אחד מאוד מאוד חשוב של חסד הוא הגבול. לדוגמה בהלכה מוזכר שאדם שמאוד רוצה לפזר את ממונו, לא יפזר יותר מחומש. כלומר פיזרת 20% מהרכוש שלך, תעצור, מסיבה מאוד פשוטה, כי אם תפזר 21% לא ירחק היום ואתה תיפול על כתפי הציבור. אנחנו רוצים שאתה תמשיך ותוכל לאחוז בציבור. זה דבר אחד. דבר שני, השאלה היא על חשבון מה מדובר כשאנחנו מדברים על מהגרי עבודה או מסתננים וכולי. אני פתחתי לשכה בדרום תל אביב, אני גדלתי בדרום תל אביב, נולדתי בכפר שלם, גדלתי בשכונת התקווה, פתחתי גם לשכה פרלמנטרית ברחוב ההגנה, הרחוב המרכזי, ואני שומע את הצד השני של התופעה הזאת ויש צד שני. השאלה של מנהלת בית הספר, ואני חושב שעל זה אנחנו צריכים להסכים, מה היא המדיניות, היכן אנחנו או באיזה אופן אנחנו מפסיקים להיות נחמדים, או אנחנו עוצרים את זה כדי שלא נהיה בסופו של דבר נחמדים כלפי אחד ומרושעים כלפי השני. מגדיר את זה הרמח"ל בספרו הנהדר 'מסילת ישרים', ובזה אני אסיים, יש משקל לחסידות, כשאני מאוד מאוד חסיד כלפי מישהו מסוים אז לפעמים אם השמיכה קצרה, אני לוקח את השמיכה ממישהו אחר וצריך גם לשקול את מה שנקרא משקל החסידות. סרט כזה מצד אחד, כפי שאתה אמרת, עושה טובה גדולה למדינת ישראל, שהוא מראה את פנינו היפות ופנינו יפות, אבל מצד שני כמו שאתה יודע, בהלכה מוזכר שאדם שעושה טובה לחברו, אסור לחבר ללכת ולהזכיר 'ההוא עשה לי טובה', כי בסוף כולם יבואו אליו ויגידו לו 'תשמע, כמו שעשית לו, תעשה גם לי', והמברך רעו בקול גדול, רעה תיחשב לו. יש כזה פסוק, מברך רעו בקול גדול, ומה שעשינו בסרט הזה, הראינו לעולם השלישי; בואו לכאן, תהפכו את מדינת ישראל לעולם שלישי. תודה רבה.

תודה רבה.

ביקש רשות דיבור מר יונתן שחם מארגון 'ילדים ישראלים'. בבקשה.

דבר ראשון, בפתח הדברים חשוב להגיד רק מלים טובות על בית הספר הנהדר ועל הסרט ועל הילדים המקסימים.

אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת בן ארי ואחרי זה להעלות עוד נקודה שאני חושב שהיא מאוד חשובה. חבר הכנסת בן ארי אמר שהסרט מראה את הפנים היפות של מדינת ישראל ואין ספק, הוא בעיקר מראה את הפנים היפות של בית הספר והוא אומר לאנשים 'בואו לפה'. צריך לזכור שמי שאומר לאנשים 'בואו לפה' הוא לא הסרט, אלא מדינת ישראל שמנפיקה אשרות עבודה לעשרות אלפי אנשים כדי שיבואו לעבוד בעבודות שהממשלה החליטה שהם נחוצים עבורן ואותם ילדים שהם פה, והם והוריהם חסרי מעמד, ברוב המקרים זה מסיבה אחת בלבד, שמדינת ישראל שקבעה שאותם ילדים שנולדים פה גורמים אוטומטית לשלילת המעמד של הוריהם, נתנה להם לגדול פה, להיות חלק מהחברה הישראלית ועכשיו היא מצפה, אמר חבר הכנסת לא להיות צדיק לאחד ורשע לאחר, אין בעיה---

סליחה שאני קוטע אותך, יש ועדה בכנסת שהיא מטפלת בכל הסוגיה של עובדים זרים, זו לא הוועדה הזאת. אנחנו מטפלים בילדים, אני לא מציע לקחת את זמנה של הוועדה לדיון בסוגיה של עובדים זרים. יש לי בהחלט גם עמדה ויש לי דעה, אני שותף---

הבעיה שזה כרוך זה בזה.

נכון. אני שותף לעמדה שחוסר הוודאות, חוסר העקביות, הגמגום, הם דברים הרסניים, בעיקר כלפי ילדים. כך או כך ממשלה צריכה למשול, לקבל החלטה וכדומה ואני במקרה הייתי שר הרווחה בשנת 2004, שעשה את ההסדר עם שר הפנים פורז, ואמרו שזו הפעם האחרונה וכל פעם יש פעם אחרונה במדינת ישראל. אני לא רוצה להיכנס, זה לא הדיון. הדיון שלנו במצב הנתון של מדינת ישראל, על יכולותיה ועל חולשותיה, על המדיניות ועל חוסר המדיניות, איך אנחנו מסתדרים עם הילדים בכל המצב הזה. לכן אם אפשר עזוב כרגע את המדיניות, כי אנחנו נכנסים לדיון לגמרי אחר.

אז עוד משפט אחד. אני חושב שכל היושבים סביב השולחן מסכימים שמי שפה לא צריך להיענש על מה שהיה והמדיניות צריכה להיקבע מעתה והלאה, ותיקבע מדיניות ברורה ואותם חוסר ודאות ועוול ייפסקו או יהיו תחת הסדרה.

אתה בכל זאת נכנס למדיניות.

זה לא המקום להיכנס להתדיינות בעניין הזה.

בשבוע שעבר הצבעתי על חוק ששינסקי, שזאת היתה הטענה, אי אפשר להטיל רווחי נפט למפרע. זה לא כך.

הילדים בגוש קטיף נולדו שם, גדלו שם, החריבו את ביתם, עשקו אותם, אף אחד לא---

למדינה יש סמכות לקבוע אחורה מעכשיו, קדימה, זו זכותה של מדינה ואני מציע לא לכפור בסמכויות שיש לה. אפשר להתווכח עליהן, אבל לא זה הדיון. זה גם לא המקום שאני אומַר את משנתי בסוגיה הזאת. אנחנו אומרים, יש פה ילדים, ילדים הם ילדים, ילדים לא צריכים לשלם מחיר על חטאי המדינה ועל חטאי הוריהם ועל חטאי כל הסביבה שלהם, הם ראויים שיטפלו בהם כילדים.

נושא שאני חושב שכן ראוי שהוועדה תיתן עליו את הדעת הוא הנושא שבשבועות האחרונים כן לצערנו האישי נעצרו כמה הורים לילדים עם ילדיהם ובתהליך המעצר הזה היה מה שלדעתנו הוא פגיעה חמורה בזכויות הילדים שרק הולכת ומחמירה. יש כמה נקודות, ראשית מגיעים פקחים בשעות הלילה, תוך כדי התפרצות שהיא אגרסיבית ושבירת דלתות ודפיקות באמצע הלילה. ילדים נלקחים יחד עם הוריהם לתא מעצר שנמצא בנמל התעופה בן גוריון. אנחנו וארגונים אחרים העלינו לפני כשבועיים ויותר, וכמה פעמים, לפני רשויות ההגירה והממשלה את הנושא שהמתקן הזה לא מוכשר ואין נהלים לטפל בילדים.

אתה כנראה לא מצליח להבין אותי. אנחנו לא הזמנו לכאן את כל הגורמים האלה שאתה מדבר עליהם, כי לא זה הדיון. התחיל הצלצול של שעה 8:00 בבוקר ועכשיו אנחנו נמצאים בבית הספר ואותנו מעניינים הנשירה, הבעיות הפדגוגיות, אותנו מעניין המשמעת, האלימות, המתח בין התלמידים, היחסים בין מהגרים מאמריקה ומאפריקה, זה נושא הדיון שלנו. אנחנו לא מקיימים כאן עכשיו איזה שהוא דיון שקשור במעצר, זה לא הדיון. אפשר לקיים אותו, לא פה, כי אני כאן אקבל נזיפה מהקולגה שלי בוועדה אחרת. לא זה הדיון, אנחנו הזמנו לכאן מנהל בית ספר ותלמידים, מורים, ואני מבקש, גם מהארגונים האחרים, אם אפשר לאפשר לנו לנצל את הזמן שלנו לטפל בסוגיה שרצינו לטפל בה ולא בסוגיה אחרת. אם אפשר.

אם כך, אז אומר משפט אחרון, אנחנו חושבים שראוי שהוועדה תיתן את דעתה למה שקורה עכשיו יום יום, שילדים נעצרים, לדוגמה ילד שהוחזק ולא ראה רופא למרות שהיה לו חום, למרות שהקיא ומהוריו נמנעה גישה לעורך דין. אני חושב שמן הראוי שהוועדה תיתן על זה את דעתה, גם אם לא בדיון הזה שהוקדש לנושא אחר. הנושא לא יכול להיעלם מעיני הוועדה.

אני בהחלט מוכן לבוא בדברים עם יושב ראש הוועדה לעובדים זרים ולקיים דיון היכן צריך להתקיים הדיון הזה, זה בהחלט יכול גם אותנו באמת לעניין, אבל אני לא רוצה שתישמע כאן איזה שהיא האשמה שאין רופא ואין פה, כשאין מי שישיב בכלל מטעם המדינה על הסוגיה הזאת, לא יכולים להעלות נושאים שלא לשמם התכנסנו, וסליחה על הביטוי אבל מפריחים כל מיני דברים שאני גם לא יודע להשיב עליהם ואין מישהו אחר שישיב עליהם. זה לא רציני, ככה לא מקיימים דיון רציני.

אם אפשר, גם הבאים אחריו, אנחנו עוסקים בבית ספר 'ביאליק רוגוזין', על הפעולה החינוכית הנעשית שם. אנחנו נשמח שאחת המורות תיקח את רשות הדיבור, או אם עוד תלמיד או תלמידה רוצים לדבר, זה הנושא שלנו. יש כאן מורה שמגישה לבגרות? בואי, שבי, יש לי הרבה שאלות אלייך.

את מלמדת מה?

אנגלית.

אני מבין שבבית הספר הזה יש אחוז גבוה של דוברי אנגלית.

כן.

ניגשים 5 יחידות כולם?

ניגשים חמש יחידות.

מה קורה עם אלה שבאים מדרום אמריקה או מארצות שלא דוברות אנגלית?

הם בהתחלה נכנסים לאולפן ואחרי תקופה קצרה באולפן הם נכנסים לכיתות הרגילות והם לומדים את אותו חומר באותן הדרישות של הבגרות והם גם עוברים את הבגרות, בהצלחה.

מיותר לשאול, מדובר בבגרות ישראלית רגילה.

ישראלית רגילה.

לא של עולים חדשים?

יש הקלות מסוימות לעולים, אבל זו עדיין בגרות בסטנדרטים ישראליים לכל דבר.

מה קורה עם התלמידים שהם בעלי צרכים מיוחדים? יש ועדות השמה, יש כיתות של החינוך המיוחד?

אין לנו כיתות לחינוך מיוחד בבית הספר אבל כמו ההתפלגות באוכלוסייה, לא בשיעור גבוה, בשיעור מאוד מאוד נמוך, אחרי שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים כל אשר לאל ידנו, אם יש ילדים שצריכים הכוונה לנושא של חינוך מיוחד, ואנחנו בית ספר ברצף מגן עד י"ב, אז על פי חוזר מנהל כללי, על פי כל הכללים עם ועדת ההשמה---

כלומר ועדת ההשמה העירונית מטפלת גם בילדי המהגרים?

ודאי. יש לנו בכל ההיבט החינוכי מענים מאוד רחבים, בעיקר בתחום הבריאותי.

הופנה ילד לוועדת השמה וקבעה הוועדה מה שקבעה, שהוא ילד עם צרכים מיוחדים, מה קורה איתו?

כמו כל ילד אחר במדינת ישראל, אם הקביעה נעשית, לצורך העניין עכשיו בחודש אפריל, ההשמה תיכנס לתוקפה בראשית שנת הלימודים הבאה.

אבל את אומרת שאין לכם כיתות של החינוך המיוחד.

לא בתוך בית הספר, ברחבי העיר.

כלומר הוא יוצא מבית הספר ומופנה ל...

ישנם מענים.

ואנחנו מסיעים אותם ככל ילד.

תכנית השילוב עובדת אצלכם?

יש לנו ילדים משולבים עם צרכים מיוחדים. נמצא פה מנהל החטיבה, יעקב קופיץ, שיושב בהרבה מאוד צניעות ואני חושבת שיש לך המון מה לתרום לדיון, גם מבחינת יצירת האקלים המיטבי, גם מבחינת הציר של הזהות הישראלית היהודית.

מה קורה באווירה בין האנשים שמגיעים ממדינות שונות, מארצות שונות, מתרבויות שונות? איך מתחברים בתוך המוסד? אין מאבקי כח, מי מוביל, מי שולט, מי הדומיננטי, מי החברה'מן?

עיניך הרואות, הילדים יושבים כאן. אנחנו עובדים תמיד בשני צירים. יש ציר מאוד מאוד ברור של חמישה כללים בסיסיים של ההתנהגות. לצד העמידה המאוד מחייבת על האכיפה של הכללים הללו, יש מרחב של דיאלוג מאוד גדול עם הילדים, אנחנו משתדלים להיות עבורם דמויות של מבוגרים משמעותיים, יש לנו מעטפת מבורכת של למעלה מ-200 מתנדבים שהם, לצד הצוות, מהווים Role Modeling של דמויות של מבוגרים משמעותיים. רק לסבר את האוזן, יש לנו 64 חיילים מאחת מיחידות העילית בחיל המודיעין, זה ממש מראה מרנין. כל יום שלישי וחמישי, בין השעה 14:00 עד השעה 16:00 מגיעים כ-64 חיילים, הם חונכים באופן קבוע את אותם התלמידים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. עבורנו אותם החיילים הם גם דמות של אח בוגר וגם השיעור של---

ונחזור לשאלה ששאלתי, סוגיית האלימות, שהיא סוגיה מאוד מטרידה במוסדות החינוך, איפה אתם ברצף בתוך מוסדות החינוך?

לשמחתי הרבה, קיבלנו עכשיו את פרס החינוך המחוזי, אז גם הממד הזה נבדק. אני חושבת שאנחנו בהרבה מאוד... להגיד לך שיש לנו אפס אלימות? זה לא נכון. אני לא מאמינה שיש בית ספר שיש בו אפס---

אם היית אומרת שיש אפס אלימות הייתי אומר שאין ילדים בבית הספר.

כשהגיעה האוכלוסייה של הפליטים, היתה מורכבות בהתחלה, כי בדרך כלל כשבאה אוכלוסייה חדשה אז אתה צריך לדעת להתארגן אל מולה. מה שאנחנו ניסינו זה לבוא ולהעצים את הילדים ולהגיד, 'הנה אתם הילדים היותר ותיקים בבית הספר ומזדמנת לנו עכשיו להיות בית הספר הראשון שקולט את פליטי סודן, דרפור', הבאנו בפני הילדים את סיפורי הזוועה של הילדים ושל המשפחות שלהם וזה יצר המון הזדהות והמון אמפתיה. יש לנו תהליכים שבהם ילדים גדולים חונכים קטנים. קופיץ, אתה חייב, ברשותך, להגיד קצת על מבצעי החונכות.

אתה מנהל את חטיבת הביניים?

נכון.

זה בדרך כלל שלב החינוך הפרובלמטי במדינת ישראל.

כן, אנחנו מה שנקרא ילדי הסנדביץ'.

תאמר לי, מה עושים עם ילד שהגיע והוא בן 12 או 13 ולא יודע כלום. ראיתי אחד התלמידים כאן הוא בגיל 12, לראשונה בא למוסד חינוכי, איך מצמצמים את הפער?

אני אתן לך סתם דוגמה. ביום שני הבא הולכת להיות אצלנו בחינת מיצ"ב באנגלית, אז ישבנו בשבוע שעבר עם פרופ' מיכל בלר---

מנהלת ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה חינוכית.

והסברנו לה את הכל לצורך העניין הזה ואני יכול להגיד לך שהיא הציעה לנו את האופציה הנורא נורא קלה לא להיבחן ואמרנו לה שאנחנו לא מוכנים לקחת את האופציה הזאת, אנחנו דווקא כן רוצים להיבחן, אבל אנחנו רוצים שייתנו לילדים שלנו את האופציה הנכונה לעמוד במבחן הזה. קיבלנו את האופציה שחלק מהילדים ייבחנו בעל פה, כי יש להם ידע, הם לא יכולים להביא אותו בכתיבה, אבל הם יכולים להביא אותו בהחלט בקריאה. זו אחת מהדוגמאות.

דוגמה נוספת, אנחנו עובדים מול אוניברסיטת בר אילן, מול המחלקה למשפטים ושם אנחנו מפעילים בכיתות ז' את האלמנט של הגישור. בכל שבוע מגיעים אלינו סטודנטים למשפטים מבר אילן ואנחנו מיישמים את המודל של גישור בתוך בית הספר שלנו. אני מדבר על שכבת ז', אני מקווה שזה יצמח ל---

גישור בין תלמידים?

בין תלמידים, בוודאי.

כלומר באים שני תלמידים, אומרים 'תשמע, יש לי ויכוח או ריב איתו, יש לי עניין איתו'?

אנחנו שואפים להגיע לקראת סוף השנה שיהיה לנו סוג של טריבונל שלמעשה סכסוכים מהסוג הזה ייפתרו שם.

טוב, יפה. התמכרויות, סמים? מה עם כל הרעות החולות שיש במערכת החינוך? פסח עליכם?

לא, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא גם עם מרחב יפתח, עם השוטר הקהילתי, ויש לנו תכניות שחותכות את כל הציר בכל הנושא של תכניות מניעה, מפגשים. עוד פעם, אין שום תופעה, לצערי הרב, שפוסחת עלינו, אבל יש לנו את האומץ גם להתבונן נכוחה ולהתמודד. אני חושבת שבהרבה מאוד מובנים 'ביאליק רוגוזין' הוא דוגמה טובה למוכנות להתמודד ויותר מכך, מוכנות להיות פרו אקטיביים אל מול המציאות ולגייס את כל המשאבים.

עוד תופעה ידועה במערכת החינוך זו סוגיית הנשירה, ובעיקר שגם פה מדובר בתלמידים שלא חל עליהם חוק חינוך חובה---

חל עליהם, אדוני.

אני מדבר על אלה שהם לא אזרחי ישראל.

חל עליהם. לשמחתי הרבה זה שאפו, צל"ש למשרד החינוך שבהתחלה הילדים הללו הוגדרו שקופים מבחינת המערכת, או שגויים, ומצאנו את המנגנונים, וכל ילד גם עם מספר דרכון נקלט, אנחנו מקבלים את הסל הבסיסי עם האקסטרות שמחוז תל אביב מנגיש לטובתנו, יש מעקב, אם אנחנו צריכים---

יש נשירה?

יש נשירה, היא מאוד מאוד מאוד בשוליים. יש נשירה שאין לנו שליטה עליה, אם ילד---

אתם בית הספר הגדול שקולט ילדי מהגרי עבודה או יש עוד בית ספר גדול בתל אביב?

ישנם בתי ספר נוספים. יש בית ספר 'הירדן' בשכונת התקווה, כאשר המקסימום של התלמידים בבית הספר שלנו אמור להיות 600, אנחנו עברנו את ה-800, וכשבתי ספר אחרים ראו שיש יכולת להתמודד עם סוגיית הפליטים, העיר תל אביב פתחה את שעריה והיום גם בצפונה של העיר תל אביב מתחנכים למעלה מ-150 ילדי פליטים ומקבלים מענה.

עוד מישהו רוצה כאן לומר? בבקשה.

אני מבינה שהדיון הזה מתמקד בנושא של החינוך, אבל זה נורא נורא קשה---

בבית הספר. יש לי בקשה אלייך, שאני לא אצטרך לקטוע אותך, תתאפקי להתרכז בדבר הזה.

אני אתמקד בנושא בית ספר 'ביאליק רוגוזין'. בית הספר נפלא, העשייה החינוכית בו מדהימה, המורים נפלאים, נורא נורא קשה לתלמידים לקום בבוקר אחרי שבלילה פקחים פורצים לבתיהם, עוצרים את הוריהם. יש בבית הספר הזה עדיין 120 ילדים שעלולים להיות מגורשים מן הארץ ומן הראוי שהדיון גם יתמקד בנושא הזה. במקרה הסרט עסק בילדים שהוריהם הגיעו הנה כתיירים או כפליטים, אבל רוב רובם של הילדים נולדו למהגרי עבודה שהגיעו הנה כעובדי סיעוד. דיבר פה חבר הכנסת בן ארי על חסד. חסד עשו ההורים שלהם כשהגיעו הנה מהפיליפינים, מהודו, לטפל בהורים שלנו, בנכים ובקשישים, ועכשיו כל מה שאנחנו צריכים לעשות באמת זה לתת להם קצת מעט מהחסד הזה בחזרה ולאפשר להם לחיות פה חיים נורמליים בלי פחד שיגרשו את ההורים שלהם באמצע הלילה.

אני כן יכול להתאפק ולא אפתח את הדיון בסוגיה הזאת. אמרתי, רצינו לזמן את הדיון שהואיל והסרט קיבל את האוסקר, שכאמור הוא הפרס החשוב ביותר בתחום הקולנוע והוא על בית ספר במדינת ישראל שיכול גם להביא את פניה היפות של מדינת ישראל וגם של מערכת החינוך, אני לא אתן למישהו כרגע לקלקל את התכנית הזאת באיזה שהם נושאים שהם לא ממש ישירות ממן העניין.

לקלקל---

גברתי, אין לך רשות דיבור.

אני כרגע בוועד הפעולה של בית ספר רוגוזין, עסקתי בחינוך 30 שנה, היום אני גמלאית של חינוך ויושבת ראש העמותה של 'ילדים ישראלים'.

אני רוצה לדבר קצת על המערכת, על מורים ב'ביאליק רוגוזין'. אני רוצה שהוועדה הזאת תבין שמורה שצריך להיכנס לכיתה כל בוקר ולחשוב האם כל הילדים שהיו אתמול בכיתה יהיו גם היום בכיתה ואותו ילד שיושב, ולחשוב מה זה עושה לילד, לילד שיושב ובא בבוקר והילד שישב על ידו אתמול כבר איננו וצריך להסביר לו מדוע הוא איננו, כי הוא נעצר, כי הוא גורש, הוא יושב עכשיו בתא המעצר. אם אנחנו מדברים על ועדה לזכויות הילד, בואו נחשוב מה זה עושה לאווירה הכללית, מה זה עושה לילדי ישראל.

אני רוצה לספר לכם, יש לי נכד בן 8 והוא מאוד מעורב בכל הנושא הזה, כי סבתא שלו מעורבת. הוא גם הזמין הביתה את אחת הילדות מבית הספר אליו ויום אחד הוא שאל אותי, 'סבתא, תגידי לי, מה יקרה אם יגרשו אותה? אני יכול להסתיר אותה אצלי בבית?' ילד בן 8, ואת זה הילדים כולם עוברים ושומעים את זה. אמרתי לנכד שלי, 'אל תדאג, לא צריך', הוא אומר 'אבל אני דואג מה יהיה עם ארוחות שישי אם היא תהיה אצלי בבית', אמרתי לו 'מה זאת אומרת? אנחנו אוכלים אצלי ארוחת שישי וגם אתה, עם מי שיהיה חבר שלך תבוא אליי', הוא אומר 'לא, אבל אני אפחד שהיא תצא לרחוב'. זה מה שאנחנו עושים כרגע לילדים, זה הפחד שעובר על המורים יום יום ואני, אני לא רוצה להגיד בושה ונכלמת, אני חרדה וכואבת. תודה.

כמו שאמרנו, הסוגיה של המדיניות המזגזגת והלא קבועה שיוצרת תחום של אי ודאות היא בהחלט מאוד מאוד בעייתית ואין ספק שהילדים כאן נקלעים למצבים מאוד מאוד מסובכים ובלתי אפשריים. אנחנו כרגע לא מקיימים את הדיון כיצד לפתור את המצב הזה כי זו לא הבמה הנכונה, רק אנחנו רוצים לוודא שבית הספר בנתונים האלה, כמו שאת מציינת אותם, יודע בדיוק איך להתמודד, כלומר שהמורה שתיארת את הסיטואציה שבה היא נמצאת, יש לה את הכלים, יש לה את הגיבוי, יש לה את התמיכה, יש לה את הידע כיצד באמת מתמודדים עם אותה סוגיה, כמו שאנחנו מנסים גם לוודא גם במצבים אחרים שילדים לצערי נקלעים אליהם, בלי שום קשר למהגרי עבודה ולצערי ילדים נקלעים, ובטח שמעתם שבמדינת ישראל יש 350,000 ילדים בסיכון, שצריכים... יש עוד מאות אלפי ילדים שלצערנו חיים במצב שגם שם המורה לא יודעת בדיוק... אבל חשבנו שמן הראוי, הואיל ופרס האוסקר שם מיקוד על בית ספר, כדאי שגם הוועדה לזכויות הילד תרחיב את הפנורמה הזאת, תיתן לו גם חשיפה, גם פרלמנטרית, תעודד את בית הספר, תאמר למורים ולמנהלת, 'אתם עושים עבודה מקצועית, ראויה ונכונה', חשבנו שמן הראוי זה תפקידה של הוועדה לזכויות הילד ולכן נענינו ברצון לרעיון שנקרין כאן את הסרט ונזמין את הילדים ונשאל מה שלומם ונדרוש גם בשלום המורים והמנהלת. זאת בהחלט היתה כוונתנו ואני חושב שאנחנו הגשמנו את זה.

בית הספר קיבל את האוסקר אבל אנחנו חושבים שהוא זכאי---

בית הספר לא קיבל, הסרט קיבל.

מה שרציתי לומר שגם לבית הספר מגיע את האוסקר הישראלי שהוא פרס החינוך. אנחנו לומדים מפעולות בית הספר לא רק לגבי ילדי העובדים הזרים, אנחנו ניקח משם הרבה דברים ונעביר את זה לכל בתי הספר שלנו, לפחות במחוז, יש לנו הרבה הרבה מה ללמוד מבית הספר הזה ומהמנהלת ושוב, תודה רבה לך.

בעיקר לימוד חמלה. מה שאתם מלמדים שם זו חמלה, זה דבר נפלא.

תודה רבה למנהלת בית הספר וליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב.

תודה רבה.

חברים, אני רוצה שוב לומר דברי תודה והוקרה, גם למנהלת, גם למורים וגם לתלמידים, על הפעולה החינוכית. גם אני, בדיון הקצר הזה ומהסרט, התרשמתי מאוד שנעשית עבודה מאוד מאוד רצינית, חרף כל הבעיות וחרף כל הקשיים וחרף כל אי הוודאויות וחרף כל מה שכל אחד מאיתנו מנקודת המבט שלו חושב, אם זה ראוי, לא ראוי, אם זה נכון, לא נכון, בוודאי הסיטואציה הזאת היא סיטואציה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרית, ואם מתוך הסיטואציה הזאת יש אור חינוכי ראוי, אז צריך לומר דברי הוקרה והערכה ואני מאחל לכם הצלחה רבה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55