הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
ועדה משותפת פנים-כלכלה
48
לדיון בהצ"ח התכנון והבנייה, התש"ע-2010
22/3/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 24

מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה

לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע-2010
‏יום שלישי, ט"ז באדר ב' התשע"א (‏22 במרץ, 2011), שעה 13:00

1.
הצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע-2010 (מ/499)

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אבישי ברוורמן

ניצן הורוביץ

דב חנין

חמד עמאר

חה"כ יעקב אדרי

חה"כ חנא סוייד

עו"ד עידו אציל
-
עוזר יועמ"ש, משרד ראש הממשלה

שמאי אסיף
-
יועץ חיצוני, משרד ראש הממשלה

עו"ד יהודה זמרת
-
היועץ המשפטי, משרד הפנים

עו"ד אפרת דון יחיא
-
הלשכה המשפטית, משרד הפנים

דורון דרוקמן
-
מ"מ מנהל מינהל התכנון, משרד הפנים

אפרת אפק
-
יועצת למנהל מינהל התכנון, משרד הפנים

קארין טלמור
-
יועצת, מינהל התכנון, משרד הפנים

עו"ד ארז קמיניץ
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד כרמית יוליס
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד יעל אחילאה
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דין ליבנה
-
עוזר ראשי, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

גיל פכט
-
מתמחה, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סא"ל איל עזרא
-
ר' תחום תכנון, אגף תכנון, צה"ל, משרד הביטחון

אינג' שלום גולדברגר
-
מהנדס ראשי ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

גנאדי קמנצקי
-
מנהל אגף מיפוי ותכנון, מינהל הפיתוח, משרד החינוך

ירון ארגז
-
ממונה לתכנון תיירותי, משרד התיירות

עו"ד שרית זוכוביצקי-אור
-
הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רונן ישעיהו
-
מנהל אגף בכיר לתכנון תחבורתי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עירית שפרבר
-
מהנדסת מחוז חיפה והצפון, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד טל רותם
-
הלשכה המשפטית, המשרד להגנת הסביבה

חגית ברנר
-
מרכזת בכירה לתכנון אזורי, הרשות לתכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד איתן גינזבורג
-
סגן ראש העירייה ויו"ר ועדת התכנון והבנייה, עיריית רעננה, מרכז השלטון המקומי

יצחק-שייע ישועה
-
מנכ"ל מרכז המועצות האזוריות

נחמה חומי נובנשטרן
-
סמנכ"ל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

רחל כהן
-
יועצת, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

אהרון (רוני) בן אריה
-
חבר ועד, איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות

אדריכלית נעמה רינגל
-
משרד קפלן מתכננים בע"מ

עו"ד אשר כהנא
-
מתכנן ערים, יועץ משפטי, איגוד המתכננים בישראל

דוד גלור
-
אדריכל ומתכנן ערים, איגוד המתכננים בישראל

אסתר ריטה דונסקי פוירשטיין -
חברת ועד איגוד האדריכלים העצמיים + עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל

עו"ד ישי שניידור
-
הסתדרות ההנדסאים

ערן ניצן
-
סמנכ"ל ומנהל אגף יזמות ובנייה, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

רפי אלמליח
-
סמנכ"ל תכנון ופיתוח, מינהל מקרקעי ישראל

איריס האן
-
מנהלת תחום תכנון ומחקר, מכון דש"א (דמותה של ארץ), החברה להגנת הטבע

יואב דן
-
מתמחה משפטי ומתכנן, מכון דש"א, החברה להגנת הטבע

ניר אנגרט
-
מנהל חטיבת תו"פ, רשות הטבע והגנים הלאומיים

מוסי רז
-
חבר כנסת לשעבר, יושב-ראש ארגון הגג חיים וסביבה

עו"ד אלי בן ארי
-
היועץ המשפטי, אדם טבע ודין

טל גולדמן
-
מגמה ירוקה

עו"ד יעל גויסקי
-
לשכת עורכי-הדין

עו"ד אסף עירוני
-
לשכת עורכי-הדין

רפאל גרשון

לירון אורטל-שפיגל

שמואל חן
-
דובר ועדת הפנים והגנת הסביבה

יועצי הוועדה


פרופ' רחל אלתרמן

ד"ר יגאל ברזילי (יועץ ליו"ר הוועדה)

איריס פרנקל-כהן


מיכל גולדברג

יפה שפירא

סיון ששון

אירית שלהבת
הצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע-2010

צהרים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע-2010. על סדר היום המשך הדיון בסעיפים שנדונו בישיבה הקודמת על ההוראות הכלליות למוסדות התכנון, סעיפים 135-148 וכן סעיפים 616 -617ב וסעיף 495.


בדיון הקודם דיבר חבר הכנסת לשעבר מוסי רז. היום אבקש את מר רוני בן אריה, נציג איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, לפתוח את הדיון.

אדוני, אפשר להעיר הערה לסדר? תודה רבה. רציתי להעיר הערה לסדר בעניין שלדעתי לא נכון שנתעלם ממנו. כולנו שמענו, וגם קראנו, על יוזמה של ראש הממשלה, בשיתוף עם שרים נוספים, ובעקבות היוזמה הזאת גם החלטה של הממשלה, שאני לפחות קראתי אותה, בעניין מנגנון חדש שהממשלה מתכוונת להציע, של ועדות דיור לאומיות. המנגנון הזה מרחיק-לכת מאוד, הוא מנגנון מיוחד. כפי שאני מבין, הממשלה מעוניינת, או אולי רק ראש הממשלה, אינני יודע אם כל הממשלה מעוניינת, לקדם את המנגנון הזה בכנסת בצורה מהירה מאוד כדי לפתור בעיות כאלה או אחרות שהממשלה מעוניינת בפתרונן.


יש לי הרבה מה לומר על הנושא הזה, אבל נראה לי שלא יהיה נכון לא לאפשר לממשלה להציג בפני הוועדה הזאת, שבכל זאת היא הוועדה היחידה המוסמכת מבחינת התקנון לעסוק בחוק התכנון והבנייה, פרט לוועדת הפנים והגנת הסביבה שאולי רוצים שהנושא יידון בה, אבל מכיוון שזאת כבר ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך דיון ברפורמה בחוק התכנון והבנייה וכיוון שהמהלך שהממשלה מתכוונת לקדם – כך אני מבין – הוא מהלך מרחיק-לכת מאוד, עם השלכות דרמטיות מאוד על כל מבנה מערכת התכנון במדינת ישראל, נראה לי שיהיה נכון לעצור את הדיונים ולאפשר לממשלה להציג בפנינו בצורה מסודרת את הרפורמה שהיא מציעה. אני אומר את זה מבלי אפילו להגיד דעה מוקדמת. נאפשר לממשלה להציג את הדברים, את הנתונים, למה הממשלה הגיעה למסקנה שהרפורמה הכללית בתכנון ובבנייה לא מצליחה, למה היא סבורה שצריך ללכת בנתיב אחר לחלוטין מן הנתיבים שהממשלה התוותה לפני כמה חודשים.


נראה לי, אדוני היושב-ראש, שאסור לנו להיכנס למצב שבו אנחנו כאילו 'משחקים בנדמה לי'. אנחנו ממשיכים לעסוק בהצעת החוק הזאת, ובמקביל יש הצעת חוק אחרת שרוצים לקדם אותה, אולי אפילו בהליך מהיר, ואנחנו לא עוסקים בה. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הקשר שלה, אם יש לה קשר, להצעת החוק שלפנינו. אנחנו לא מביאים אותה בחשבון כאשר אנו שוקלים את המנגנונים שאנחנו רוצים לשקול אותם.


זה שהממשלה מתנהלת בצורה לא מסודרת, זה זכותה המלאה. הייתי אפילו אומר שזה מסורת שהממשלה שוקדת לשמור עליה, אבל לפחות אנחנו בכנסת מעוניינים לעבוד בצורה מסודרת. לכן אני סבור שהדבר הנכון והראוי הוא לשמוע את עמדת הממשלה באופן מלא, מפי הגורמים המוסמכים. אינני יודע אם נציגי הממשלה שנמצאים אתנו הם בסוד העניין או לא בסוד העניין. לא משנה, אם צריך להזמין לצורך הדיון הזה אנשים נוספים אז נזמין את האנשים הנוספים, יבואו ויסבירו לנו גם את המהלך הספציפי שהם מעוניינים לקדם וגם את הקשר, או חוסר הקשר בינו ובין הרפורמה שבה אנחנו מתעסקים כל-כך הרבה זמן.

תודה רבה, אדוני. מר ארז קמיניץ, האם אתם הצוות שעובד על הווד"לים או יש צוות אחר שעובד בעניין הזה?

אדוני, בשבוע שעבר התקבלה החלטת ממשלה בעניין הזה. אין כאן סודות. החלטות הממשלה למיטב זכרוני מתפרסמות שבוע אחרי קבלתן. אפשר לראות את זה באתר של מזכירות הממשלה. בהחלטת הממשלה נאמרו עקרונות כלליים ביחס לרצונה של הממשלה לייצר מנגנון נוסף שייתן פתרון מהיר יותר למצוקת הדיור, פתרון שייגע כנראה – עוד לא יודעים את ההיקפים – בתוכניות שנועדו לדיור למגורים, כלומר שייעוד הקרקע בהן למגורים.


בהחלטת הממשלה ניתנה הנחיה להכין תסקיר בתוך 30 ימים. אנחנו נחכה להגעתו של התסקיר ומשרדי הממשלה יגיבו עליו כמובן.

מי הצוות שמכין את התסקיר הזה?

יש צוות שעוסק בכך במשרד ראש הממשלה. מן הסתם במהלך הדיונים על התסקיר יערבו את כל משרדי הממשלה.

בכל אופן, זה לא אתם?

כרגע לא. אני מניח שיערבו אותנו בשלב מתקדם יותר בהכנת התסקיר.

על סמך מה ועדת הכלכלה מקיימת דיון בנושא הזה?

גם מהחלטת הממשלה לא נובע שהרפורמה צריכה להיעצר או שהיא מיותרת, ממש לא. יש איזה רעיון, שעדיין לא הגיע לכדי בשלות, אפילו לא של תסקיר, לעשות מהלך מהיר יותר בכל הקשור לתוכניות גדולות למגורים. זה יגיע בשלב התסקיר ואז נראה איך נעשה את זה, אבל הרעיון הזה בוודאי נועד להשתלב ביחד עם הרפורמה. הוא לא נועד לגבור עליה, כפי שאולי משתמע. צריך לראות איך עושים את זה ביחד. אני לא אומר שאני יודע כרגע את הפתרון המדויק איך נעשה את הדברים ביחד. אחד הפתרונות, למשל, וכך צוין בהחלטת הממשלה, שבהקשרים מסוימים תהיה הוראת שעה. בהקשר של תוכניות גדולות למגורים תהיה הוראת שעה. יש כל מיני דרכים וכל מיני פתרונות. אני לא רוצה כרגע להגיד אותם כי אני לא יודע אותם. עדיין לא התחלנו לגבש פתרונות של חיי הרפורמה ביחד עם חיי התוכניות המיוחדות למגורים, אבל בוודאי יש פתרונות. הרפורמה, כפי שאמר חבר הכנסת חנין, היא רפורמה מהותית ומרכזית והיא חולשת על יעודים רבים מני ים, לא רק יעודים למגורים ולא רק תוכניות גדולות למגורים.


לכן אני סבור שלא צריך לגזור את הגזרה שחבר הכנסת חנין כיוון אליה, של השעיית הדיונים ברפורמה, חלילה. אנחנו חייבים להמשיך הלאה כי מצווה על כולנו לדאוג למערכת תכנון מסודרת.

לא חייבים להשעות את הדיונים ברפורמה.

ההצעה היא הוראת שעה לשנה וחצי, מתוך מטרה לגשר בין הרפורמה והכניסה שלה לתוקף ובין הצרכים העכשוויים של המדינה. לא מדובר בשתי הצעות סותרות, מבחינת העובדה שהן לא חיות דווקא בלוח זמנים שונה. מדובר על תקופת הביניים עד לגמר הליכי החקיקה והשלמת הביצוע הראשוני שמאפשר כניסה לתוקף אל מול צרכים שמדינת ישראל עומדת בהם היום בנושא משק הדיור, שהוא לא זר לאף אחד.

שאל יושב-ראש הוועדה איך מתנהל דיון בוועדת הכלכלה בנושא הרפורמה ברפורמה.

לא ידעתי שמתקיים דיון בוועדת הכלכלה, אבל בסדר. מבחינה רשמית, מבחינת הליכי חקיקה, אנחנו עוד לפני תסקיר. אי אפשר לקיים דיון בהצעת חוק שעברה קריאה ראשונה עוד לפני שהוכן תסקיר. זה די מגוחך. אבל בסדר.

ייתכן שזאת יוזמה של יושב-ראש ועדת הכלכלה.

אולי הוא ביקש לערוך דיון עקרוני.

אתם לא סבורים שהמקום לדיון העקרוני הזה הוא כאן?

מאוד יכול להיות. אני לא יודע. אנחנו לא אחראים על סדר היום של ועדות הכנסת.

אני רוצה, ברשותכם, לקדם בברכה את השר לשעבר, חבר הכנסת פרופ' ברוורמן שמצטרף כחבר מן המניין לוועדה. אני מברך אותך.

ברכתך נובעת מן הלב ואני מקבל אותה באהבה.

אני מקווה שתהיה חבר כנסת פעיל בוועדה.

נציגי משרד ראש הממשלה לא נמצאים כאן כרגע, אבל כמובן נוכל להפנות שאלות גם אל משרד ראש הממשלה, בשמחה.

יש לי רעיון. אבדוק את הנושא. אם יתברר שזאת יוזמה של יושב-ראש ועדת הכלכלה אז גם כאן יש יושב-ראש ועדה וגם הוא יודע ליזום דברים.

נקיים שני דיונים מקבילים.

אין בעיה, אנחנו יודעים לעשות את זה.

אני מציע שתבדקו, אולי גם יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד מוטרד מהשלכות אפשריות של הרפורמה על מצבם של ילדים ועתידם אז אולי גם שם צפוי להיערך עוד דיון.

רבותי, אני מבקש להביא לידיעתכם שמבחינת סדרי העבודה של הכנסת היום מתחיל כמו יום שני ומסתיים כמו יום שלישי. זה אומר שיש ישיבות סיעה ויש הצעות אי-אמון ואחר-כך עוברים לסדר היום של יום שלישי. לכן כנראה נאלץ היום להפסיק את הדיון בשעה 15:00 ולא בשעה 16:00.


בבקשה, מר רוני בן אריה, נציג איגוד המהנדסים.

שלום. קודם כול, אני מברך על כך שהוועדה וגם משרד הפנים נתנו דעתם על המון דברים שנאמרו על-ידי הארגונים ושינו בדברים רבים את הצעת החוק.

אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת – תודה לך – ולומר שהנוסח שמונח בפניכם הוא נוסח מעודכן, כלומר הוא שונה מן הנוסח שהופץ והוקרא בדיון הקודם.

קודם כול, אני מברך על כך. דברים רבים שהיו לא ברורים ולא טובים, לפי דעתי, תוקנו. אבל עדיין לא נפתרה בעיה יסודית, לפי דעתי, של המושג "ניגוד עניינים תדיר". המונח "תדיר" רחב מאוד ולא מוגדר ולכן נתון לשיקול דעת, בדרך כלל של היועץ המשפטי של משרד הפנים או של יועצים משפטיים אחרים. לפי דעתי בחוק צריך להגדיר את הדברים אחרת. בסעיפים 143-144 ניתן פתרון נכון למקרה של ניגוד עניינים ספציפי, כלומר אדם צריך להודיע, אם דנים בנושא מסוים ועלול להיות לו ניגוד עניינים עליו להודיע שיש לו ניגוד עניינים, ואם הוא לא יודיע הוא עובר עבירה פלילית אפילו.


בסעיפים 142א ו-142ב לא נפתרה הבעיה. לפי דעתי צריך גם שם להביא לכך שניגוד עניינים יהיה ניגוד עניינים על עניין ספציפי, ולא משהו כללי תדיר שנתון לשיקול דעתו של מישהו ושבעקבות זאת אדם עלול להיפסל בשל סיבה לא ראויה.


בסעיף 140, באשר לערר, לא ברור לי, ואולי יסבירו לי נציגי הממשלה, למה כאשר מוגש ערר והתחילו לדון בו, אם שלושה הגישו את הערר ונותרו רק שניים כי אחד ממגישי הערר התחרט, מדוע ממשיכים לדון בערר למרות שכבר כאילו אין ערר כי הגישו רק שניים? מדוע צריך להמשיך לדון בערר ולא להפסיק לדון בו? תודה רבה.

בשבוע שעבר כאשר הצגנו את הסעיפים הסברנו את הדבר.

אבל אני לא הייתי אז, סליחה.

איגוד מהנדסי הערים, גברת דניאלה פוסק, לא נמצאת. רשות הטבע והגנים הלאומיים, מר ניר אנגרט, בבקשה.

תודה. יש לנו כמה הערות.


באשר לסעיף 136(א): אי פסילת דיונים או החלטות של מוסד תכנון מחמת הרכב שונה – עליי להקדים ולומר שאנחנו רואים בעיה בנושא הזה, אך אין לנו בהכרח פתרון. ברור לנו לגמרי שאם יגידו שרק אם כל חברי הוועדה נמצאים בכל הדיונים הם יוכלו להתקיים זה לא סביר כי לפעמים חברים לא מגיעים לישיבות בשל סיבות שלא תלויות בהם וזה עלול לפגוע בתפקוד של הוועדה, אז יש בכך בעיה. מצד שני, אנחנו רואים בעיה גדולה מאוד בכך שלפעמים דיון בתוכנית מתמשך על פני כמה ישיבות, כמו לדוגמה דוח של חוקרת תוכנית. לאחרונה נערך דיון על תוכנית של מחוז חיפה שבו הוגשו 4,000 התנגדויות ונדון דוח חוקר שהוא ספר עב-כרס. נערכים מספר דיונים ואנחנו רואים בעיה בכך שחבר לא יופיע באף אחד מן הדיונים הללו, יבוא בסוף לדיון המכריע וירים את האצבע בלי לשמוע, בלי להבין, בלי לראות. יש בזה בעיה. אנחנו ממליצים למצוא איזו דרך כדי שזה לא יהיה קיצוני לכאן או לשם. כאמור, זאת ההצעה שלנו, ואין לנו פתרון מדף.

כשנמצא את הפתרון בכנסת נמצא גם שם ...

בגלל מה שקורה בכנסת נזהרתי בדבריי ...

לא שאני מרוצה מכך, אבל זאת עובדה, לצערי הרב, אנחנו מכירים את זה. זה קיים גם ברשויות המקומיות בתחומים רבים.

בסעיף 139: סדרי דיון במוסד תכנון – ביקשנו שהחומר גם יישלח. למי שלא יודע, היום מערכת התכנון השתכללה מאוד. קיבלנו כרטיסים חכמים. זה מחייב גם שהחברים יהיו חכמים אך לא תמיד זה מצליח, יש אנשים כמוני שמתקשים בעניין הכרטיס החכם. צרת רבים היא נחמת טפשים. במועצה הארצית מסתבר שאני לא לבד.

אתה אכן לא לבד.

בכל אופן, כל המערכת פניה לכיוון סדר, שקיפות, שהחומרים יועברו מבעוד מועד, שאנשים יוכלו להתכונן לדיון, להתייעץ עם מי שצריך כדי לבוא מוכנים לדיון, כדי שהדיון יהיה איכותי יותר וההחלטות יהיו טובות יותר. נקבע כאן שזה ייקבע בסדרי ההתנהלות של מוסד התכנון. אני סבור שזה בהחלט נותן מענה. לפחות לגבי ועדות ארציות שאני חבר בהן אני בטוח שזה יעבוד כך.

בסעיף 139(א) נקבע במפורש שזה יישלח 7 ימים לפני מועד הישיבה.

בסעיף 139(א) מדובר על סדר היום. אני דיברתי על החומר המצורף לקראת הדיונים, לא על לוח הזמנים.

בפרק התכנון נקבע מתי צריך להעביר חוות דעת. יש שם הוראות מסודרות.

הניסיון מלמד שכאשר החומר לא מגיע בזמן אז אנשים בוועדה אומרים: רגע, אנחנו צריכים לבדוק, צריך לעשות התאמות, צריך להתייעץ. משרד ממשלתי שיש כמה גופים תחת כנפיו אומר: עוד לא הספקתי להתייעץ עם אלה ואלה, לא העברתי להם את החומר, וכן הלאה.

בסעיפי התכנון יש הוראות לגבי העברת חומר לפני הדיון. כרגע מדובר רק על סדר היום הטכני.

אתה מדבר על סעיפים 245-246, אם אני לא טועה.

באשר לסדרי יום של ועדות ערר, במערכת הקיימת – ואני לא בטוח שהמערכת החדשה תתן לזה פתרון – אנחנו נתקלים בבעיה שלפעמים מקבלים החלטה בוועדת תכנון, לפעמים אפילו ברוב גדול מאוד, אך לפתע לאחר כמה חודשים מעדכנים אותנו שהוגש ערר וועדת הערר הפכה את ההחלטה – לאחרונה קרה דבר כזה עם נושא חִשְמוּל הרכבת בחיפה – מבלי שלכל מיני גורמים וגופים שהיו מעורבים בהליך התכנוני, שיש להם מה להגיד, ניתנה אפשרות לפנות לוועדת הערר ולבקש להיות חלק מן התהליך, להשמיע את דעתם. ראינו מקרים שבוועדות ערר הגישו ערר, ומי שמגיש את הערר קובע גם את המשיבים, והוא קובע לא בהכרח את אלה שמייצגים את האינטרסים שאינם שלו, בדרך כלל זה המצב.


לכן הצענו שכאשר מוגש ערר על החלטה של מוסד תכנון – הודעה על דבר הגשת הערר תישלח לחברי מוסד התכנון שקיבל את ההחלטה. זאת הצעתנו בעניין הזה.

לא הבנו את ההצעה.

הודעה על הערר תישלח לחברי מוסד התכנון שעל החלטתו עוררים. אגב, זה הגיוני מאוד.

אציג דוגמה מן התקופה האחרונה. החלטה של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית - - -

אבל אין יותר עררים.

בוולחו"ף כן יש עררים.

יש עררים במקומות מסוימים. נחשוב על זה.

זה הגיוני מאוד. אני תמה שזה לא המצב. הגוף שדן בעניין במילא השקיע מחשבה והתלבטות, לכאן או לכאן, וכדאי שלפחות האנשים שהיו שותפים כבר בתהליך יידעו שהוגש ערר. זה לא נותן להם אולי כלים רבים מה לעשות אתו, אבל לפחות יידעו, ואם ירצו יוכלו להתייחס.

כחבר בוועדת ערר אני יכול להגיד לכם שכאשר פונים גופים ומבקשים להשמיע את דעתם בעת הדיון על הערר, ועדת הערר דנה בזה, ואם היא רואה שהם רלוונטיים ויש בהם בכדי לתרום לידע שהוועדה נדרשת לו כדי לקבל החלטה אז היא מזמינה אותם. היא לא נותנת להם שום מעמד, אלא הם מציגים את עמדתכם והולכים, אבל לפחות הידע מוצג בפני ועדת הערר.


עוד בעניין הערר, סעיף 140 למעשה מגביל את האפשרות להודיע על חזרה מערר. לעתים קורה שמי שהגיש ערר שוגה בהבנת המצב המשפטי או התכנוני. אגיד דבר תיאורטי לחלוטין, שלא קורה במקומותינו. קורה שפונים לחברי הוועדה ומבקשים מהם להגיש ערר כי אין זמן, כי יש מספר ימים מצומצם, והם חותמים, נותנים את הסכמתם. זה מקרה "תיאורטי" שלא היה אף פעם ... אחר-כך כאשר באים לדון בערר פתאום החברים לא מגיעים כי הם לומדים את זה לעומק רב יותר, לא בלחץ זמנים ורואים שבעצם הגשת הערר היתה מיותרת. לכן אנחנו תמהים על כך שאם אדם הגיש ערר והחליט לחזור בו מן הערר, למה לא לקבל את בקשתו ולסגור את העניין הזה?

אתה בטוח שחשבת על כל התסריטים האפשריים כאן?

קודם כול, בטוח לא חשבתי על הכול.

בית-המשפט התייחס לעניין הזה באחד מפסקי-הדין שלו וציין שיש לעתים לחצים של בעלי אינטרסים אחרים אך בכל זאת יש אינטרס ציבורי שהעניין ימשיך ויידון.

בדרך כלל מי שלוחץ לא בא מן הכיוון שלכם.

בדרך כלל המצב הפוך.

אם יש עניין ציבורי מובהק שהוועדה מוצאת, השאלה אם לכבול את ידיה ולא להמשיך בדיון.

אני מעלה את זה כהערה. אין לי תפיסה חד-משמעית בעניין הזה. חשבנו שזה תמוה. אם יש הסבר טוב – אולי לא חשבנו על כל הדברים.

אולי כדאי להשאיר את זה לשיקול דעת הוועדה.

זה בשיקול דעת. כך כתוב.

כך מונעים את האפשרות להפעיל לחצים על מגיש הערעור.

בסעיף 144: ניגוד עניינים מוסדי – גם כאן עליי להסביר טוב יותר את ההערה ששלחנו. אני מודה על האפשרות להתבטא כאן ולא רק להעביר הערות בכתב. כיום בלא מעט תוכניות – תסתכלו רק בסדר היום הקרוב של המועצה הארצית או ועדת המשנה שלה – אחרי שתוכנית מופקדת נערכת בדיקה נוספת ומגלים שלא התקבלו כל מיני הקלות מתמ"א 3 לקו בניין, או בשל כל מיני סיבות אחרות, והתוכנית חוזרת למועצה הארצית או לוועדת המשנה שלה. לפי הכתוב כאן, כפי שאנחנו מבינים, מרגע שתוכנית הופקדה מי שהגיש את התוכנית לא יכול להשתתף בדיון. הדבר הזה נראה עוד יותר בעייתי מכיוון שאת חלק מן התוכניות יוזם משרד הפנים, למשל, ונראה לא סביר שהוא לא יוכל להשתתף בדיון הפנימי. מי ינהל את הישיבה? קורה שמינהל מקרקעי ישראל מגיש תוכניות, או משרד הבינוי השיכון, או רשות הטבע והגנים הלאומיים.

אבל מי שמגיש תוכנית לא משתתף בדיונים גם היום.

סליחה, לא זה המצב. בדיונים שנערכו בוועדה לשמירת הסביבה החופית הוציאו אותי מכל דיון מכיוון שהגשנו תוכנית ויצאתי 'כמו ילד טוב'. עד שהגיעה תוכנית של חוף הבונים והוגשה בקשה של "אדם, טבע ודין", כאשר החברה הממשלתית שיזמה את התוכנית היתה שייכת למשרד התיירות, ונאמר שנציג המועצה האזורית לא ישתתף בדיון. ניתנה חוות דעת משפטית - - -

אתה מדבר רק על הקלות?

לא. אני מדבר על דיון בתוכנית.

בערר?

בעניין הזה יש לי שתי הערות למעשה. דבר ראשון, יש להפריד בין כמה מקרים בהם תוכנית יכולה להידון. אנו רואים במציאות שהיא מגיעה לדיון אחרי החלטה על הפקדה. אנו סבורים שזה לא צריך למנוע ממי שהיה מעורב והגיש אותה להשתתף בדיון. אני לא מדבר על דיון בהתנגדויות, אני מפריד הפרדה ברורה. זה עניין אחד.


הדבר שני, אנחנו שמים כאן סימן שאלה על מקרים בהם גורמים כמו משרד הפנים יוזמים תוכניות, תוכנית מתאר ארצית או תוכנית מתאר מחוזית.

תוכנית מתאר ארצית היא יוזמה לא שלך משרד הפנים אלא של המועצה הארצית.

התקיים דיון על רקע הקידוחים "דלית" ו"תמר", בשאלה מי יוזם תוכנית ומי עומד מאחוריה. נאמר במפורש שזה לא יהיה גורמים פרטיים אלא משרד ממשלתי. לדוגמה יש תוכנית חדשה לגז שמשרד התשתיות מוביל אותה, אז הוא לא יוכל להשתתף בדיונים, ואותו דבר לגבי תוכניות שמגיש משרד הפנים.

הוא לא יוכל להשתתף כאשר הוא מגיש את התוכנית.

אני אומר את הדברים כפי שאני רואה אותם במקום שבו אני יושב ומן הידע שהצטבר אצלי בוועדות שבהן אני חבר. אולי אני טועה בפרשנות שלי. אני מדבר לא על שלב ההתנגדויות אלא רק במקרה שתוכנית חוזרת לדיון על הקלות כאלה או אחרות, ואני שואל גם על הסיטואציה השנייה, כאשר התוכנית מוגשת על-ידי גופים ממשלתיים. גם אנחנו למעשה גוף של המדינה. אני מסייג את זה – לא בהקשר של דיון בהתנגדויות עצמן.

כאשר יש איזה שינוי מן התוכנית המקורית שהופקדה. לזה אתה מכוון?

כן.

היום גוף שמגיש תוכנית – והדגש על המילה "מגיש" – אינו יכול להשתתף לא בדיון בהתנגדויות לתוכנית ולא בעררים. אנחנו פירשנו את זה גם למשל אם יש החזרה אחרי התנגדויות, נניח לפי סעיף 11(ד) או סעיף 6(ב), גם אז לא, כי זה המשך של ההתנגדויות.


בהצעת החוק ביקשנו להרחיב במקצת את האיסור גם לכל הדיונים שנערכים אחרי ההפקדה, כי הם נושאים אופי שמתקרב מאוד להתנגדויות. יש כאן קצת הרחבה של ניגוד העניינים המוסדי. עד שלב ההפקדה גם היוזמים – וזה יכול להיות משרד ממשלתי או גורם של המגזר השלישי או כל גורם אחר, או יזם כמובן – יוכלו להשתתף בדיונים ככל שהם חברים בוועדה, אבל משלב ההפקדה ואילך גזרנו גזרה שווה על כל סוגי הדיונים שמתקיימים משום שאחרי שלב ההפקדה יש כבר שלב שהופך להיות מעין שיפוטי לתוכנית ושם ניגוד העניינים המוסדי הופך להיות משמעותי יותר.


באשר להיבט הנוסף של השאלה שנשאלה כאן, זאת בהחלט העמדה שלנו לאורך כל התקופה. כאשר מינהל מקרקעי ישראל למשל – אינני יודע אם במועצה ארצית, אבל בוועדות מחוזיות – מגיש בעצמו תוכנית – ואני מדגיש, יש הבדל בין הגשה ובין עריכה, אלה שני דברים שונים. הגשה היא כאשר הגוף הממשלתי, מינהל מקרקעי ישראל או משרד הבינוי והשיכון כדוגמה שיקול הדעת היה שלו בהכנת התוכנית, הוא מכין אותה מאל"ף ואת ת"ו ומגיש אותה למוסד התכנון כמו יזם פרטי. במקרים כאלה הוא לא משתתף גם היום בדיון על התנגדויות. כאן הרחבנו את זה במקצת, אבל זה המצב שיש היום כעיקרון.


יש מקרים רבים, שאתה בוודאי נחשף אליהם במועצה הארצית, כאשר לא מדובר בהגשה ממש. המועצה הארצית היא שמכינה את התוכניות, אז נכון שקובעים הנחיות לוועדת העורכים לעשות כך, לעשות אחרת, לערוך, לעתים חברת החשמל היא שמגישה את המסמכים, אבל היא לא מגישה את התוכנית. זה הבדל משמעותי. במקרה כזה, כפי שקרה בגז, אני לא זוכר החלטה של המועצה הארצית, אבל אם המועצה הארצית הורתה למשרד התשתיות הלאומיות להגיש את התוכניות, מה שבדרך כלל לא קורה כי במועצה הארצית היום אי אפשר לעשות את זה, למיטב ידיעתי, במקרה כזה משרד התשתיות הלאומיות לא ישתתף בדיון. המועצה הארצית ככלל היא שמגישה את התוכניות. שם אין כל-כך מגישים פרטיים. יש אנשים שמגישים מסמכים כאלה או אחרים, אבל הם לא נחשבים מגישי התוכנית. הדגש כאן הוא על המילה "מגיש", "מגיש התוכנית". יש בזה הבחנות שנעשו כבר לאורך השנים.

אנחנו מבקשים למעשה להשאיר את המצב הקיים בחוק ולא להוסיף כאן הרחבה.

חשבנו שצריך להרחיב במקצת.

הפסיקה לקחה את זה למקום הרבה יותר רחב. בשלב מסוים, עוד בתיקון מספר 43, הוחלט לנסות לעשות חלוקה מסוימת בין השלב התכנוני ממש ובין השלב המעין-שיפוטי, וחלוקה בין התנגדויות ובין דיון להפקדה. עם זאת, התעוררו לאורך השנים כל מיני מצבי-ביניים שלא היו סגורים, כמו דיונים על הקלות. למעשה אדם הגיש כבר התנגדות לתוכנית ואז הוא בא לדון עליה במקום אחר. ברור לכולם שאם יצליח לא לתת את ההקלה הוא בעצם מקדם את קבלת ההתנגדות שלו. התוצאה בעייתית, לכן היה צריך לקבוע נקודת חיתוך נכונה שתיצור ודאות בתכנון. כל דיון אחרי ההפקדה בפועל של התוכנית הופך להיות כבר מעין-שיפוטי, כי האדם כבר הגיש התנגדות והוא עדיין בשני כובעיו. המטרה היתה ליצור כאן הרבה יותר בהירות. צריך רק לזכור שהפסיקה לקחה את זה רחוק. בתיקון מספר 43 לקחנו את זה לנקודה מסוימת. ביקשנו לשנות כדי ליצור ודאות בנקודת הממשק. זה ההצעה שלפנינו.

אתה חושב שהגענו עכשיו חזרה למקום של הפסיקה?

הפסיקה לקחה את זה גם לשלב של החלטה על הפקדה. לקחו את זה רחוק מאוד.

הדין הישראלי עקב הפסיקה – בעיקר פסק-דין ברגמן בעניין מנשיה בתל-אביב, בעניין מינהל מקרקעי ישראל – מוגזם. הקדושה של האפיפיור או של הרבנות כאן באמת מוגזמת. כאשר ניסיתי להבין את זה בתיאוריות של קבלת החלטות, בתיאוריות של תכנון והתחלתי קצת לחקור את זה באופן השוואתי-משפטי, הגזמה לומר שגוף ממלכתי-ציבורי יכול להיות בניגוד עניינים לקבלת החלטות בוועדה שהוא חבר בה. הגענו לאבסורד ואני סבורה שההרחבה מעבר למה שהיה קודם, מיותרת. לא אומר שזה כל-כך מזיק, אבל זה מוזר. לגבי החלטות מעין-שיפוטיות, כמו שמיעת התנגדויות, זה בהחלט הוגן כי אנשים רוצים את ההזדמנות שלהם ולהיתקל באוזניים כרויות, אבל בהחלטות שקשורות עם התוכנית עצמה, שזה מעין חקיקה, אני לא רואה מקום להרחיב. אני סבורה שזה פשוט דקדקנות-יתר. לפעמים זה עלול לפגוע, כי אם נבחרי ציבור נחשבים בניגוד עניינים עם הציבור שבחר בהם במהלך קבלת ההחלטות בוועדות שהם חברים בהן – תלכו לבחון את הדין של פלורידה או כל מיני דינים אחרים ותראו עד כמה הגזמנו.

חשוב להדגיש שההרחבה לא כל-כך מצומצמת כפי שאתם מציגים. סעיף 144(א) עוסק בחבר מוסד תכנון שמגיש את התוכנית. לאו דווקא התנגדות כפי שעו"ד יהודה זמרת ציין בהערה שלו. והוא גם לא ישתתף בדיון פנימי שכולל גם את הדיון בהחלטה להפקיד את התוכנית.

כל הדברים הללו – רק לאחר הפקדה.

עד ההפקדה זה השלב התכנוני.

הסעיף הזה מגביל בעיקר את הממשלה.

הפסיקה כאן הלכה רחוק מדי, מכיוון שמינהל מקרקעי ישראל הוא יצור מוזר. בואו נראה מאין הדברים באו.

גם משרד הבינוי והשיכון מגיש תוכניות.

מכיוון שיש לנו עדיין בישראל, שהיא מדינה מפותחת עם כלכלה חופשית, מגזרים ראשון, שני ושלישי פעילים נוצר מצב שמגישי תוכניות ציבוריות רבים באו בפני ועדות התכנון, ואז בית-המשפט החליט בשל המצב הזה, אבל אי אפשר מן האנומליה הזאת ליצור כלל. בדרך כלל משרדי הממשלה פועלים לצורך אינטרסים ציבוריים, בין אם זה הגז בצד היזמי או הירוקים בצד השני.

הירוקים לא מגישים כל-כך הרבה תוכניות. הקרן הקיימת לישראל מגישה תוכניות, נכון.

אני מדברת עקרונית. בקוניונקטורה ההיא אם בג"ץ היה בודק קצת דין השוואתי אני סבורה שלא היה מגיע לדבר הזה, או אם זה לא היה בהקשר של מינהל מקרקעי ישראל או של משרד הבינוי והשיכון. אבל מכיוון שזה הדין, להחיל דבר כזה גם על ראשי רשויות מקומיות ועל משרדי ממשלה שהם יותר רגולטורים ופחות יזמים, כאשר היזמות לא הולכת למגזר הפרטי כמו ביוזמות של מינהל מקרקעי ישראל אלא היזמות נשארת במגזר התשתיתי – לא חייבים לתמוך בכך. אנחנו הרי ברשות המחוקקת. להגביל במקצת זה לא נגד חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

יש לנו פסיקה לגבי סעיף 47.

צריך לשאול מה ראוי ומה לא ראוי. התבססנו על המצב המשפטי הקיים, כפי שאנו מכירים אותו מן החוק ומן הפסיקה, וגם שאלנו את עצמנו מה ראוי ומה לא ראוי. לא אמרנו שאנו סבורים שהפסיקה לא צודקת בעיקרון. היא צודקת, לדעתנו, אך רק הלכה צעד רחוק מדי. לכן ניסינו לייצר איזו הגבלה שבעינינו נראית ראויה. כפי שמר יהודה זמרת אמר קודם, את בוודאי מסכימה שלא ראוי שמשרד הבינוי והשיכון, לצורך הדוגמה, שהגיש תוכנית, יישב בדיון בהתנגדויות.

אין ספק.

אפילו אם מי שעומד כנציג שר הבינוי והשיכון בהתנגדויות הוא האפיפיור – אם המשרד שלו הגיש את התוכנית אז מה הוא יחליט בהתנגדויות?

זה נכון וראוי.

איזו הרחבה נעשתה כאן? בעיניי היא הרחבה לא משמעותית. נעשתה כאן הרחבה מכיוון שאחרי שלב ההפקדה, לעת הגשת התנגדויות בדיונים נלווים לדיון ההתנגדויות שעדיין לא התקיים, בדיונים בהקלות, בוולחו"ף ובעוד כל מיני מוסדות אחרים שאתה חבר בהם אתה יכול להשפיע על ההליך כמעט כפי שאתה עושה בהתנגדויות. זה הרעיון ולכיוון הזה הרחבנו. כלומר, אם אנחנו מסכימים שביחס להתנגדויות לא ראוי שמשרד שהגיש תוכנית ידון בהתנגדויות אז אני סבור שיש מקומות שגם בהקלות לא כדאי שהוא יהיה שותף בדיון כי הוא ישפיע על ההחלטה באותה מידה. זה הרחבה לא כל-כך משמעותית ולא כל-כך מהותית. אם הכנסת תרצה אחרת – בסדר.

האם לדעתכם יש מקום להבחין בין נבחרי ציבור ובין משרדי ממשלה?

כשאת אומרת נבחרי ציבור, צריך לדייק כאן. אם רשות מקומית הגישה תוכנית וראש הרשות יושב בוועדת התנגדויות ומגיעים תושבי הרשות המקומית ומתנגדים לתוכנית שראש הרשות הגיש, אחרי שכנראה קיימו כבר עשרות מפגשים לפני כן, כי כך קורה, רוב ראשי הרשויות המקומיות כן מקיימים התדיינויות, אבל ראש הרשות המקומית לא מסכים עם התושבים שמתנגדים לתוכנית ורואה את טובת כל הרשות המקומית ולא את טובת התושבים שבאים בפניו ומתלוננים ולכן כך הוא החליט. אז עכשיו ניתן לו לשבת בהתנגדויות?

היום יש הוראה מפורשת שאוסרת עליו. יש הוראה מפורשת לגבי ועדת משנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית – לא יושב-ראש הרשות המקומית שבתחומה התוכנית אלא ראש רשות מקומית אחרת.

את שואלת על המועצה הארצית?

אותו רעיון חל. אם זה חל בתחומו וזה נוגע לו באופן אישי אז קשה מאוד להסביר שהוא יושב בלב פתוח ובנפש חפצה. צריך לראות גם את תדמית פני הצדק מבחינה ציבורית.

זה גם נִרְאוּת.

סעיף 11(ב).

האם בדיונים במועצה הארצית, או בעתירות על-פי ההסדר החדש, יכול לקרות שראשי רשויות מקומיות נבחרים יצטרכו לצאת מן החדר?

גם היום בדיון בהתנגדויות על תוכנית ספדי, למשל, מטבע הדברים נציגי עיריית ירושלים יצאו מן הדיון.

זה נראה לי מוגזם.

כי עיריית ירושלים היא שיזמה את תוכנית ספדי.

אז מה רע? היא יזמה את זה לצורך תושביה.

בוודאי אין רע בכך שהיא יזמה את התוכנית.

שואלים: האם אין לה דעה קדומה? הרעיון הגדול הוא לקיים את הדיון בלב פתוח ובנפש חפצה.

אבל אתה מדבר על מוסד תכנון.

אנחנו מדברים בשלב של אחרי ההתנגדויות. בעצם חתכנו בהתנגדויות, אחרי ההפקדה בפועל. נניח שהגשת התנגדות לתוכנית מסוימת להרחבת שטח בינוי לרשות מקומית כזאת או אחרת. במקביל הם צריכים הקלה מתמ"א 22. באופן מפתיע, היכולת שלך לקבל החלטה מנותקת מן העובדה שהגשת התנגדות ואתה חושב על שניהם במקביל, בעייתית במקצת. לכן צריך לחתוך את זה בצורה שתהיה ודאות. אומרים: אחרי ההפקדה – לא, לפני ההפקדה – הכול מותר. צריך לסגור את זה באופן ודאי. הרי חלק מן הרעיון מאחורי החקיקה הזאת הוא ליצור ודאות.

לא הבנתי למה אחרי ההפקדה לא.

אפשר להגיד שבית-המשפט העליון במדינת ישראל, שאמר את דברו, לא מכיר. חשבנו שבשלב שלפני ההפקדה זה מרחיק-לכת, אבל אחרי ההפקדה אומרים שאותו אדם לא יישב שם, כי אין סיכוי שהוא ישנה את דעתו באמת, גם אם ישמע את כל ההתנגדויות מן הבוקר ועד הערב, כדי להסביר לציבור שבאמת שמעו אותו ובאמת דנו לעומקן בכל ההתנגדויות.

מה החשש שראש העירייה ישמע אותם? אולי חוששים שהם לא יביעו את דעתם בגלל נוכחותו של ראש העירייה בדיון?

כאשר נדבר על התנגדויות אולי יחושו את זה טוב יותר. אחרי ההפקדה ולעת שלב ההתנגדויות - - -

זה דבר אחר.

עזבי לרגע את ההרחבה. קודם אני מבקש להסביר את העיקרון. לעת שלב ההתנגדויות מוסד התכנון הופך להיות גוף יותר מעין-שיפוטי, כי באים אנשים ומתלוננים. אלה יכולים להיות אנשים ברמת האדם הבודד שמפריעים לו או ברמת הרשות המקומית הגדולה שהתוכנית הזאת פוגעת באזור התעשייה שלה, זה לא ממש משנה. בשלב ההתנגדויות באים בפני אנשים שצריכים לקבל החלטה שהמשמעות שלה תכנונית בעיקר ויש לה גם היבטים משפטיים מובהקים. כאשר עליהם לקבל את ההחלטה עליהם לבוא בתום-לב ובנפש חפצה. הדברים הללו ברורים ומוסכמים, אני מניח, על כולם.


כאשר יישב בדיון הזה כאדם שצריך להחליט נציג של גוף שיזם את התוכנית, היכולת של אותו איש, גם אם יהיה מאוד משכמו ומעלה, לשמוע באמת בתום-לב ובנפש חפצה בעייתית, אני חייב לציין, ובוודאי בהיבט הנִרְאוּת. בא אדם שהרשות המקומית יזמה תוכנית שפוגעת בו באופן אישי והדיון הסטטוטורי, האפשרות המרכזית שיש לו לריב את ריבו היא ההתנגדויות. הוא בא ומי שפוסק בעניינו, אחד מחמישה נניח, הוא ראש הרשות המקומית. זאת סיטואציה בעייתית. אנו סבורים שלא ראוי להתגלגל לשם.

זה קצת יותר מעין-שיפוטי.

משם הרחבנו את זה במקצת גם לדיונים שנערכים אחרי ההפקדה.

אחרי שיש החלטה בהתנגדויות.

לא. גם לפני. יש דיונים שאדם יכול להשפיע על תוצאתם באופן שיוביל כמעט לקבלת ההתנגדות או לדחייתה או להפיכת ההתנגדות לחסרת כל טעם. אז לשם מה? נכון שבמקרים מסוימים לא תהיה השפעה. במקרים מסוימים אדם יישב בדיון בהקלות ואין לזה שום קשר להתנגדויות, נכון, אבל במקרים אחרים יש. אני לא רוצה להחליט בפינצטה באילו מקרים כן ובאילו מקרים לא. אנחנו מדברים על נִרְאוּת בהקשר של ניגוד עניינים מוסדי, כדי שאדם ירגיש שהוא בא ורב את ריבו ושלא מחליט בעניינו מי שדחף את התוכנית הזאת כל יום, כל שעה וכל רגע, ובצדק מבחינתו. בואו נעשה את זה בכל האינסטנציות שבהן יש השפעה על החלטה בריב הזה.

זה הקלה על-פי התוכנית הקודמת, אתה מתכוון.

לא, זה הקלה מתוכנית מתאר ארצית.

התוכנית התקֵפה מול התוכנית המופקדת.

בסדר גמור, אבל ייתכן שהחלטה בהקלה הזאת מייתרת לחלוטין איזו התנגדות שמישהו הגיש.

זה מסובך.

הנושא הבא מתייחס לארגון הגג של הגופים הציבוריים שעניינם שמירה על איכות הסביבה, בסעיף 144(ב). בדיון הקודם, לפני שבועיים, הוצגה כאן בצורה ברורה ומרשימה על-ידי יושב-ראש ארגון הגג הבעיה בסעיף הזה. ככל שהבנתי לא הצליחו למצוא גורם נוסף שהסעיף הזה אמור לתת לו מענה, או במילים אחרות: לטפל בו, פרט לארגון הגג של הגופים הירוקים, "החברה להגנת הטבע", "אדם, טבע ודין" וכן הלאה. אני לא רוצה למחזר את כל הדברים שנאמרו כאן, כי נאמרו כאן דברים משכנעים ובאריכות. כרגע אני מבקש להזכיר לוועדה הנכבדה את הדברים שנאמרו בסוף הדיון הקודם, שהנושא לא יישכח כאן במסגרת הדיון. אנו סבורים שדין הסעיף הזה להימחק.

יש כאן טעות במספור הסעיפים. מופיע פעמיים סעיף קטן (ב). כוונתך לסעיף קטן (ב) שמופיע ראשון ולא לזה שמופיע שני.

זה לא בלבול. זה פשוט נועד להראות שיש סעיף קטן (ב) מיותר.

כוונתך למחוק את הסיפה, או את כל הסעיף?

הכוונה למחוק את המשפט: "או אם הוא נציג ארגונים או גופים שונים, אשר אחד מהם הגיש התנגדות ובלבד שמי מטעמו של אותו ארגון אשר בשמו הוגשה ההתנגדות מכהן כחבר או כממלא מקום במוסד התכנון". זה משפט שמופיע באמצע הסעיף. יש בהתחלה משפט נכון לגבי התנגדויות, אף אחד לא חולק עליו, ובסוף יש משפט שאף הוא בסדר. רק המשפט האמצעי בעייתי.

הוא לא מתייחס רק לארגוני הגג של הגורמים הסביבתיים אלא למספר ארגונים, למשל ארגוני המתכננים וארגונים מקצועיים. יש מספר כיסאות שנתונים להמלצה של גורמים מקצועיים שמתפצלים.

כולם מן החברה האזרחית.

משרד ממשלתי לא עושה מקבצים של ארגונים, וגם ברשויות מקומיות אין מקבצים. משום מה זה צויר כביכול כסעיף שמתייחס רק לארגוני הסביבה.

אז למי זה רלוונטי?

למשל לארגונים המקצועיים בתחום התכנון והבנייה. ייתכן שזה יהיה נכון לגבי ארגונים חברתיים כלשהם שמתמנים על-ידי מספר ארגונים שחיים בשני העולמות.

היתה כאן פרשנות שגם אם משרד ממשלתי אחד מגיש תוכנית, כיוון שהוא שייך לארגון אחד, לממשלה, אז גם כל משרדי הממשלה לא יוכלו להשתתף בהתנגדויות.

על זה הפסיקה תחליט.

שחר של יום חדש ...

מי הוא נציג ארגון?

נתייחס לכול בסוף.

לא הבנתי עדיין מה הנוסח קובע היום.

קודם כול נסיים לשמוע את ההערות של כולם ואז נגיב. אני רוצה שהדיון יתקדם.

פשוט יותר להעיר כאשר יודעים מה כתוב.

מה שכתוב הוא הנוסח שלפניך.

תודה רבה, אני שמח שעו"ד ארז קמיניץ חזר אלינו כי בעקבות דבריו, אם היינו נמצאים היום בפרלמנט הבריטי הייתי אומר, כפי שמקובל להגיד שם בעקבות דברים חשובים: "hear, hear". אכן דברים שחשוב לומר אותם. אבל אני אומר את הדברים לא רק אפרופו הסוגייה הנקודתית של ניגוד העניינים המוסדי, שנציג משרד המשפטים היטיב לתאר את המורכבות שלו כאן, אלא ביחס לשאלה רחבה הרבה יותר.


אני פונה אליכם, נציגי הממשלה, מר ארז קמיניץ ויהודה זמרת, קודם כול כנציגי הצד המשפטי בדיון הזה מתוך המערכת הממשלתית, את אותו היגיון עצמו יש לקחת גם למוסדות שהם ממשלתיים לחלוטין מבחינת ההרכב שלהם, שאליהם הממשלה מעבירה תוכניות שהיא חפצה ביקרן. אותה בעייתיות שאתם, בצדק, שמים עליה את האצבע כאשר אתם מדברים על נציגי השלטון המקומי ואומרים שהעירייה דוחפת את התוכנית ואז היא יושבת כחברה בוועדה וגם מחליטה על התוכנית, אותה בעייתיות אבל בקנה מידה גדול הרבה יותר נמצאת מבחינתה של המדינה. המדינה גם מקדמת תוכניות בזרוע אחת שלה, וגם בזרועות האחרות שלה יושבת מסביב לשולחן ומחליטה. זה כמובן ניגוד עניינים מוסדי הרבה יותר חמור, הרבה יותר דרמטי מניגוד העניינים הנקודתי הקטן כאשר יש בסך הכול נציג אחד לעירייה מסביב לשולחן. אני מקווה מאוד שבעקבות הדברים החשובים באמת שעו"ד ארז קמיניץ אמר כאן, ואני לגמרי מסכים איתם כהשקפת עולם, הממשלה אכן תחשוב מחדש גם על ההיבט הזה ותמצא פתרון.

שתקים ועדה למניעת ניגוד עניינים בתוך המועצה הארצית.

במקורותינו דובר על אדם שבא למישהו אחר ואמר לו: "טול קיסם מבין עיניך", ואמר לו השני בתשובה: "טול קורה מבין עיניך". מה לנו להתעסק בניגוד העניינים הקטן הזה של הרשות המקומית לעומת ניגוד העניינים העצום שהמדינה וזרועותיה מבצעים בפועל.


השאלה של ניגוד העניינים המוסדי מורכבת מאוד. צריך לטפל בניגוד עניינים מוסדי, אבל צריך לעשות את זה בזהירות ובהרבה מאוד תבונה.


המהלך שנעשה כאן ביחס לארגון הגג של ארגוני הסביבה הוא מהלך הרסני ומסוכן. אני רוצה לומר את זה לא רק מהזווית של מי שמתייחס לסוגייה הזאת ברמה העקרונית הרעיונית, אלא גם מתוך עדותו של בעל דבר, כי הייתי במקום הזה. הייתי יושב-ראש ארגון הגג של ארגוני הסביבה. כפי שאני מבין את הראייה של הממשלה את הדברים הללו – היא רחוקה מאוד מן המציאות.


כאשר באים ארגוני סביבה לאיזה פורום, או אפילו לרשויות המדינה השונות, ומעלים כל מיני טענות, אומרים להם בחזרה: רגע, למה אתם כל-כך הרבה ארגונים? אתם לא יכולים להתארגן ולהיות ארגון אחד שידבר בקול אחד ובמסר ברור אחד? לא. התנועה הסביבתית תמיד היתה, ולטעמי גם תמיד תהיה תנועה פלורליסטית מאוד. בתוך ארגון הגג יש דעות שונות ועמדות שונות, לפעמים אפילו מנוגדות.


אציג דוגמה כדי לא להשאיר את זה לגמרי תיאורטי, למשל באשר לטורבינות רוח. ארגונים סביבתיים שפועלים למען אנרגיה חלופית לוחצים למען טורבינות רוח, ואילו ארגונים סביבתיים שפועלים למען שמירת הטבע ושמירת הנוף פועלים נגד טורבינות רוח.


התפיסה של הממשלה כפי שמשתקפת כאן בהצעה היא כאילו יש איזה מין כת, ממש מסדר מאורגן שנקרא "ירוקים", שם כל ההחלטות מתקבלות ביחד ומראש יודעים מה מחליטים ואז רק מחלקים את העבודה. אומרים: אתה תגיש את ההתנגדויות ואני אשב בדיון ואצביע בעד ההתנגדויות שלך. חברים יקרים, זה מנותק לחלוטין מן המציאות. שלילה של יכולת ההצבעה מארגון הגג של ארגוני הסביבה וגם מארגונים סביבתיים אחרים, אם הם שותפים – הרי הפרשנות של סעיף קטן (ב) המיותר הזה כל-כך רחבה, שלא רק מארגון הגג נשללת יכולת ההצבעה אלא גם מכל ארגון אחר שחבר בארגון הגג רק כי ארגון אחר שחבר בארגון הגג הגיש התנגדות.

לא זאת הכוונה.

כך אני קורא את זה. אני מוכן לקרוא את זה בקול רם: "אם הוא נציג של גוף אשר הגיש התנגדות לאותה תוכנית, או אם הוא נציג ארגונים או גופים שונים, אשר אחד מהם הגיש התנגדות ובלבד שמי מטעמו של אותו ארגון אשר בשמו הוגשה ההתנגדות מכהן כחבר או כממלא מקום במוסד התכנון".

הסיפה מסייגת את הרישה.

חברים יקרים, אנחנו חיים גם עם פקודת פרשנות, ולשון רבים אומרת גם לשון יחיד. אתם מייצרים כאן מנגנון קטלני שמטרתו לחסל את יכולת הדיבור של הארגונים הסביבתיים במוסדות התכנון.

זה חל רק על חבר או על ממלא מקום.

נגיד למה התכוונו ואחר-כך מה כתוב.

אז בואו תגידו לְמה התכוונתם, כי הכתוב בהחלט עולה בקנה אחד עם הפרשנות הדרקונית המפחידה שאני מציע לכם.

הסברנו בדיון הקודם מדוע נכנסנו לסוגייה הזאת. כאשר יש מספר ארגונים שממנים אדם אחד, ההמלצה היא של כל הארגונים הללו כאחד מאחר וכל אחד יכול למנות אותו, ויכול גם לבטל את ההמלצה. צריך לזכור שיש לו את הכוח שלו - - -

אבל זה לא עובד כך.

הארגונים מגיעים ביניהם להסכמה על הייצוג, לשבחם ייאמר.

לא כך כתוב בהצעת החוק.

אם רוצים שהאיסור יהיה ברור יותר, נכתוב את זה.

אגיד לך כיצד זה עובד בפועל. יושב אתנו כאן חבר הכנסת לשעבר מוסי רז שאחראי למנגנון המאוד-מאוד משוכלל, מורכב ומאוזן הזה שנוצר בסופו של דבר. אגב, למען הרקורד ההיסטורי, המנגנון הזה נוצר בגלל אי-הסכמות בין ארגונים סביבתיים, כי לא הצליחו להסכים ביניהם איך ממנים בכלל. לכן יצרו מנגנון מסובך נורא. חבר הכנסת רז השקיע ימים רבים כדי לייצר את המנגנון החדשני והמיוחד הזה שאיפשר לכל הארגונים הסביבתיים לשבת מסביב לשולחן. נוצר מנגנון, המצאה של חבר הכנסת לשעבר רז ואחרים, לפיו יש pool של ארגונים סביבתיים שמגישים ביחד המלצה לשר להגנת הסביבה. מי שממנה הוא השר.

הם ממליצים יחד.

מי שממנה הוא שר הפנים, לא השר להגנת הסביבה.

נכון, בחוק הזה זה שר הפנים. בחוקים אחרים זה השר להגנת הסביבה.

גם בחוק הקיים זה שר הפנים. במועצה הארצית.

כך בחוק הזה, אבל יש חוקים אחרים שזה השר להגנת הסביבה. זה לא רלוונטי. אכן שר הפנים. הוא ממנה על בסיס איזו הסכמה של הארגונים הסביבתיים. אגב, הארגונים הסביבתיים לא יכולים פתאום להגיד: רגע, רגע, עכשיו אנחנו משנים את המלצתנו ותוך שבוע השר גם מחליף את הנציג. זה לא עובד כך. זה מין עסקת חבילה – כאשר אדם מונה, למשך קדנציה יישארו עם אותו נציג, פחות או יותר. כך זה עובד.

אלא אם מבקשים לשנות.

זה לא קורה.

"מי מטעמו של אותו ארגון אשר בשמו הוגשה התנגדות" – נניח שנציג של "החברה להגנת הטבע" יושב בוועדה, כחבר או כממלא מקום.

ו"החברה להגנת הטבע" גם הגישה את ההתנגדות.

אם היא הגישה את ההתנגדות – מקובל שהיא לא תשב בדיון על ההתנגדויות. זה ברור.

אבל גם נציג ארגון "חיים וסביבה" לא יכול לשבת בדיון אם "החברה להגנת הטבע" הגישה התנגדות.

אבל מישהו אחר במקומו מאחד מארגוני הסביבה כן יכול להשתתף בדיון.

לא.

אולי נסביר את הכוונה ואז נראה אם הנוסח משקף אותה או לא.

נציג דוגמה פשוטה בכדי להסביר כיצד זה עובד בפועל. הנציג הסביבתי שיושב בשולחן ושמוּנה על-ידי שר הפנים נמצא שם כנציג פורמלי של ארגונים או גופים שונים, אחד מהם הוא ארגון גג שכולל בתוכו גם ארגונים וגופים שונים. בעצם כל נציג כזה נכלל בקטגוריה של "נציג ארגונים או גופים שונים אשר אחד מהם הגיש התנגדות". ארגון סביבתי כלשהו בארץ הגיש התנגדות.

לא "נגב בר קיימא" – את זה הסברנו, למה הנציג לא יכול להיות.

ארגון סביבתי כלשהו בארץ הגיש התנגדות. הוא חבר בארגון "חיים וסביבה" שהוא אחד הגופים שמטעמם יושב הנציג. אז נגמר.

זה לא פוסל. אולי נסביר את הכוונה ואיך ניסינו לפתור את הבעיה.

אני מבקש להציע הצעה מעשית שנועדה להתמודד עם הבעיה ותגידו לי למה היא לא טובה. אני אומר מראש שלשאלות של ניגוד עניינים מוסדי הפתרון תמיד יחסי. עו"ד ארז קמיניץ יסכים אתי שלא ייתכן פתרון מוחלט לניגוד עניינים מוסדי כי אז לא ייתכן שיהיו בכלל נציגי ממשלה מסביב לשולחן וזה הרי לא מתקבל על דעתכם, וגם לא מתקבל על דעתנו. הפתרון הוא יחסי, של איזון בין אילוצים וצרכים. אם גוף הגיש התנגדות – נציג אותו גוף לא ישתתף בהצבעה על אותה התנגדות. זה מקובל עליי. לעומת זה, גופים או ארגונים אחרים בתוך התנועה הסביבתית יוכלו להביע התנגדות. זה נראה לי הפתרון הכי פשוט.

אבל הם משפיעים זה על זה.

נסביר את הכוונה. מוסכם על כולם שאם "החברה להגנת הטבע" הגישה התנגדות היא לא תשב בדיון. זה כך גם היום. הבעיה שלנו היתה מה כאשר "החברה להגנת הטבע" הגישה התנגדות ונציג "אדם, טבע ודין", שהוא ממלא המקום, יישב בדיון.

טוב מאוד. לכן שמים אותו, כדי שהוא ישתתף בדיון.

הייתי באירוע כזה לאחרונה ואחד מן היזמים העלה את סוגיית ניגוד העניינים.

למה ניגוד עניינים?

רק רגע, נסביר.

אחד היזמים העלה את שאלת ניגוד העניינים, כי זה נוח לו.

זה קורה כל הזמן. אנשים מעלים את הטענה הזאת חדשות לבקרים, כל אחד מתי שזה טוב לו. זה חרב פיפיות לשני הצדדים.

למה? זה לא חרב פיפיות.

ואז אמרנו לעצמנו כך: למעשה שלושתם מונו בהסכמה של כל הארגונים. הם בעצם נציגים גם של "חיים וסביבה", גם של "אדם, טבע ודין" וגם של "החברה להגנת הטבע". הם לא רק נציגים של הגוף שמימן את שכרם או הגוף ששלח אותם. זה הסכמה רחבה, ויש ביניהם גם את ההסכמות הפנימיות שלהם מבחינת העמדות וזהות האינטרסים שלהם. אמרנו שלכאורה צריך היה להגיד שמרגע שהתנגדות מוגשת על-ידי אחד משלושת הארגונים הללו כל החברים לא יכולים להשתתף בדיון, כי הם בעצם שותפים במינוי.

לא, הם לא שותפים.

הם שותפים במינוי כי זה מגיע אלינו כהמלצה משותפת. האמן לי, הם דנו ולעתים רבו במשך חודשיים עד שהגיעו להסכמה.

נתקבלו החלטות על-פי רוב ומיעוט.

אבל למה המריבות? כי הם לא מסכימים ביניהם.

זה גוף קולגיאלי.

יש מריבות. זה לא גוף קולגיאלי.

למה יש מריבות? כי יודעים שברגע שנקבע נציג של "החברה להגנת הטבע" הוא נציג של "החברה להגנת הטבע" והוא לא נציג של "אדם, טבע ודין".

יש קשר הרבה יותר קולגיאלי מאשר אתה אומר בין הארגונים הסביבתיים. המטרה היתה לא לקבוע נציג לגוף סביבתי א' או ב'. כאשר הנציג הוא מן "החברה להגנת הטבע" וממלא המקום שלו מארגון אחר – שאלנו כמה רחוק נלך. הרי ב"חיים וסביבה" יש הרבה ארגונים נוספים שנמצאים שם כחברות-בת, כארגונים נלווים בתוכו. אנחנו לא רוצים שהארגונים הללו לא יוכלו להגיש התנגדויות או למנוע מהם להישמע. לכן אמרנו: אם ל"אדם, טבע ודין" ול"חברה להגנת הטבע" יש חבר או ממלא מקום וזה הוגש על-ידי אחד משני הארגונים – שניהם לא ישתתפו בהתנגדות. אם ההתנגדות תוגש על-ידי "נגב בר קיימא", "הקואליציה" או כל ארגון אחר שהם לא חברים בו - - -

למה זה רלוונטי לממלאי המקום?

קודם כול, ולו בשל הסיבה הפשוטה שהם מונו על-ידי שניהם ביחד. הם בעצם מייצגים גם אותי וגם אותו.

הם לא מייצגים גם אותי וגם אותו. עובדתית זה לא קורה.

הארגונים מגישים ביחד המלצה לשר. זה דבר אחד. מעבר לעובדה שיש הסכמי הצבעה.

אין הסכמי הצבעה.

חבר הכנסת דב חנין, זה הרבה יותר מצומצם מאשר אתה תיארת.

אין בזה שום היגיון.

הוויכוח האמיתי – ואני כאן באמת מעיד עדות של בעל דבר, כי הייתי בסרט הזה – הוויכוח על הנציג שממונה קשה מאוד. הוא לא ויכוח כי כל אחד רוצה לבזבז את זמנו במועצה הארצית, אלא מכיוון שכל אחד מייצג דבר אחר. ל"אדם, טבע ודין" יש שיקולים משלו, ל"חברה להגנת הטבע" יש שיקולים משלה. לפעמים השיקולים הללו דומים ולפעמים השיקולים הללו רחוקים. כאשר מחליטים שנציג "החברה להגנת הטבע" יושב בגוף מסוים – יודעים לאיזו השקפת עולם נתנו ייצוג ואילו השקפות עולם בתוך התנועה הסביבתית לא קיבלו ייצוג. זאת הבעיה.

זה בניגוד לחוק. החוק קובע "נציג הארגונים הסביבתיים", אז הוא נציג של כולם.

אחרת הוא היה צריך לקבל יותר מקול אחד. לכן גם החבר וגם ממלא מקומו מייצגים אותו גוף.

אני מוכן להצעת פשרה. מציעה המדינה שבמקום נציג אחד יהיו שלושה נציגים לארגונים הסביבתיים. אני מקבל את זה. שלושה נציגים, כל אחד ייוצג בנפרד. זה הפתרון הכי טוב.

את זה לא שמעתי.

זאת הצעה הגיונית. אני מקבל אותה. היא נכונה גם מהותית.

יש לי פתרון. מכיוון שאיגוד הקבלנים רוצה גם כן נציגות, אז תהיה גם שאלה מה זה ארגון הגג של ארגון הקבלנים. אז אולי יבוא פתרון.

חשבנו שמבחינת בעיית ניגוד העניינים, כאשר היושב-ראש הבוחר מעסיק את העובדים של איגוד הקבלנים מטבע הדברים היכולת שלו להצביע נגד א', ב' ו-ג' קטנה יותר.

הקבלנים הם תמיד אחד נגד השני, בהגדרה.

עד שזה מגיע לאחוזי בנייה.

גם הם היו רוצים נציגות בוועדה. אינני יודעת מה דעתכם על זה.

רבותי, הוויכוח הזה לא תם ולא נשלם ויהיה לו המשך. אני מתאר לעצמי שהממשלה תתנגד להצעה של חבר הכנסת דב חנין להגדיל את מספר הנציגים של הגופים הסביבתיים.

תציעו את זה כהצעת פשרה שתלך לקראתנו.

היא נשמעת דווקא הגיונית מאוד.

אם הניסוח לא מבטא את מה שהבהרנו כאן – אפשר עוד לתקן אותו, אבל זאת כוונתנו.

כוונתנו היתה למנוע פסילה גורפת של כל ארגון שהוא חבר בארגון "חיים וסביבה". המטרה היא ללא שרשור למטה לחברת-הבת ולחברות-הנכדות.

תודה. רשות הדיבור לעו"ד אשר כהנא, בבקשה.

מתכנן. הוא פועל תקן של מתכנן, כי איגוד המתכננים יודע לדבר בשביל לעצמו ולא צריך עורכי-דין שידברו בשבילו.

הוא מייצג את איגוד המתכננים בישראל. בבקשה, אדוני.

ההערה הראשונה שלנו היתה בנוגע לתחילת הפעולה של מוסדות התכנון, בסעיף 135(ב). הערנו שבסעיף העוסק בתחילת הפעולה של מוסד התכנון לאחר שמונו החברים, כאשר מדובר בוועדה מקומית, שקודם ימונו שלושה החברים מטעם הציבור שאינם נבחרי ציבור לפני שתתחיל הוועדה המקומית לפעול. אנו חוששים כי לולא כן הוועדה המקומית תהיה בסופו של דבר כפי שהיא היום, כלומר מועצת העיר תהיה הוועדה המקומית ולא יהיו אותם שלושה חברים. אני רואה שכבר הוצע שינוי.

מִשכָּך, אתה מסיר את הערתך?

אנחנו עדיין סבורים שצריכים להיות השלושה, ולא צריכה להיות בעיה למנות אותם. יש ועדה שצריכה למנות. אני לא רואה למה זה אמור למנוע את פעולת הוועדה המקומית. אפשר למנות בזמן, ואף הרבה לפני הזמן, אלא אם כן מתייחסים למקרה שאין מועמדים – אם אין מועמדים ואי אפשר למנות, אפשר לכתוב שבמקרה כזה אפשר לפעול בלי השלושה. אבל אם יש מועמדים ורק מחכים להחלטה הרי צריך למנות אותם. אנו חוששים ששר הפנים לא ימנה והוועדה המקומית תמשיך לפעול בלי שלושת נציגי הציבור.

שר הפנים לא ממנה את נציגי החברים מקרב הציבור.

זה הוועדה למינויים בראשות שופט בדימוס.

אם יהיו חברים – הם ימנו. זה לא בעיה.

טוענים שלא יהיו מספיק מועמדים לפני המועד הקובע.

אם אני לא טועה, את ההחלטה של הוועדה שר הפנים צריך לאשרר ולפרסם. המינוי לא נכנס לפועל אוטומטית מרגע שהוועדה מקבלת החלטה.

אנחנו מקווים שהסעיף על מינוי שלושה חברים מקרב הציבור יירד בכלל.

אנחנו סבורים שהם דווקא חשובים, אבל לא ניכנס לוויכוח הזה.

אתם רציתם שיהיו שישה.

אנחנו מעולם לא אמרנו שישה. אמרנו שלושה.


הערה שנייה נוגעת לנושא שאף הוא כנראה תוקן, למרות שאני רוצה להבהיר אותו, לגבי ההחלטה על ניגוד העניינים של חברים מקרב הציבור בוועדות מקומיות. המנגנון המוצע בהצעת החוק הוא שהיועץ המשפטי של מוסד התכנון יחליט אם יש ניגוד עניינים או לא. מכיוון שיש כבר ועדה בראשות שופט בדימוס - - -

הוועדה היא שתחליט לגבי חברים מקרב הציבור.

זאת היתה הבקשה שלנו, שלא תהיה כפילות ואז שוב ושוב יצטרכו לדון בשאלת ניגוד העניינים.


לגבי ניגוד העניינים המוסדי – איגוד המתכננים סבור באופן כללי שראוי לצמצם את ההוראות שפוסלות מחמת ניגוד עניינים מוסדי. כאשר מדובר בנציג ציבור שבא לייצג אינטרס ציבורי מסוים ראוי שרק במקרים של החלטה מעין-שיפוטית ימנעו ממנו את ההשתתפות בדיון ואת ההצבעה. לכן אנו סבורים שהנוסח שמופיע היום בחוק, שמדבר על השתתפות בהתנגדויות – יש הבדל בין הנוסח כאשר מדובר בדיון בהתנגדויות או ערר בלבד. על כך דיברנו קודם.

השבנו על כך ארוכות.

איך לחבר מקרב הציבור יכול להיות ניגוד עניינים מוסדי?

אני מדבר על ועדה מקומית, לא על חברים מקרב הציבור. עכשיו אני מדבר על סעיף 144. אני מצטרף לעמדה שצריך להגביל את - - -

הנושא הזה נדון בשבוע שעבר.

דובר עליו גם היום.

הפסיקה קובעת, היום סעיף 47 הנוכחי הוא סעיף ממצה, או שהוא לא סעיף ממצה והפסיקה בלאו הכי יכולה להיכנס אליו, כך שלהשאיר אותו על כנו לא יפתור את הבעיה.

דבר נוסף שרציתי לדבר עליו הוא נושא הדיון הפנימי במוסדות תכנון שלא מוסדר בכלל בחוק, מה זה דיון פנימי, מי משתתף בדיון פנימי.

יש הגדרה של דיון פנימי שמגדירה מי משתתף בפועל. זה מופיע בסעיף ההגדרות.

הבעיה שלנו באופן עקרוני, מדובר על זכות ההשתתפות של הוועדה המקומית בדיונים פנימיים בוועדות מחוזיות או ארציות. כאשר תוכנית נדונה לפני ההפקדה, כאשר ראש עיריית תל-אביב, למשל, חבר בוועדה המחוזית ועיריית תל-אביב יוזמת תוכנית – הוא ישתתף בכל הדיונים, גם בדיונים פנימיים, עד להפקדה, אבל כאשר זה ראש עיריית רחובות הוא לא יכול להשתתף. מתעוררת השאלה למה, למה ראש עיריית תל-אביב כן יכול להשתתף וראש עיריית רחובות לא יכול להשתתף באותם דיונים פנימיים.

הוא חבר ועדה?

לא. הוא לא חבר ועדה. זה בדיוק השאלה.

זה מה שיוצר את ההבדל.

הוא גם לא שייך למחוז. זה מחוז תל-אביב וזה מחוז מרכז.

לא משנה. זה דוגמה לא טובה.

אפשר לשאול אחרת. לא כל ראשי העיריות חברים בוועדה המחוזית.

זה גוף קולגיאלי.

אתה מדבר על כך שניתן כוח-יתר למי שהם במקרה חברים בוועדה.

אני סבור שזה לא כוח-יתר. לגיטימי לחלוטין שמוסד תכנון שתפקידו לתכנן את העיר שלו ישתתף בדיונים על תכנון העיר שלו, ושלא יקרה שיתקיים דיון פומבי שבו ראש עיריית רחובות מציג את החזון שלו על עירו ואחר-כך מתקיים דיון פנימי, שהוא לא משתתף בו, ופתאום הוא מגלה שעלו שם טענות שונות על העיר שלו שהוא בכלל לא היה מודע להן והתקבלה החלטה בלי לשאול אותו בכלל מה הוא חושב על מה שנאמר. זה הנושא שעליו אני מדבר. אני מדבר על ההשתתפות בדיונים הפנימיים של מוסדות התכנון.

אתה מציע אולי שתהיה שיטת 'הכיסא החם', כפי שהיה בזמן הוול"לים, שכאשר נדונה תוכנית שנוגעת לרשות מקומית מסוימת ראש הרשות המקומית השתתף בדיונים. קראתי לזה שיטת 'הכיסא החם'.

יש 120 רשויות מקומיות בצפון. היכולת להביא אותם לדיונים ולמקצע אותם - - -

לא, זה לא להיות חבר, אלא להיות נוכח. זה חבר אד הוק.

הוא יהיה נוכח, ואז מה?

זה מה שחוק התכנון והבנייה ייסד, את זה הכנסת חוקקה אז. קראתי לזה שיטת 'הכיסא החם'.

מה את רוצה להגיד בזה?

אני פשוט מתקדמת הלאה.

מה שהיה אז הוא טוב?

זה בעיקר בוועדות המחוזיות. יש העצמת-יתר של מי שבמקרה נוכחים. הפתרון לזה – או לסבול את זה ולהניח שזה לא נורא כי הם גוף קולגיאלי, או להסיר אותם בגלל ניגוד עניינים, או לכלול גם את היתר כשהדיון נוגע בהם. יש רק שלוש חלופות.

הם לא מוּסַרים בגלל ניגוד עניינים. הם מוּסַרים פשוט כי יש דיון פנימי שבו משתתפים רק חברי הוועדה, והם לא חברי הוועדה.

אפשר לצייר תסריט שהם כן חברי ועדה.

בדוגמה שלו, ראש עיריית תל-אביב חבר בוועדה המחוזית ולכן הוא יישאר בדיון הפנימי, ואילו ראש עיריית רחובות לא חבר בוועדה המחוזית ולכן לא ישתתף בדיון הפנימי.

זה מראה את הבעייתיות.

נכון, אבל אי אפשר שתהיה ועדה של 60 אנשים.

לא 260 אנשים, אלא רק כאשר יש תוכנית שנוגעת לך.

על-פי שיטת 'הכיסא החם'.

אני לא מדבר על רחובות.

אתה יודע שלעתים זה נוגע לרחובות כי התוכנית לאזור תעשייה בנחל שורק יכולה להשפיע על כולם.

אי אפשר להחליף את הנציג לדיון מסוים?

אפשר. לכל אחד מהם יש שלושה ממלאי מקום והם מכהנים. במחוזות שבהם יש מעט רשויות מקומיות, כמו בירושלים ובתל-אביב, כולם מתחלפים ביניהם. אבל בצפון הארץ יש 80-90 רשויות מקומיות. יש גבול למספר החברים שאפשר להזמין לדיונים.

אתה מדבר על רוב הארץ. רק מדינת תל-אביב פטורה מזה.

לא רק תל-אביב אלא גם ירושלים. בירושלים יש שלושה נציגים וכל הרשויות מיוצגות על-ידי חברים וממלאי מקום.

אתה חושב שאם איזה ראש רשות מקומית לא מגיע לוועדה המחוזית כי לא יכול היה להגיע באותו יום אז הוא יתקשר לממלא המקום שלו ויגיד לו שיגיע במקומו? בפועל זה לא קורה, או קורה רק בשוליים.

אם מדברים על להיות חבר ולהשתתף בדיון – זה בעיה. אם מדברים על הזמנתו לדיון – ייתכן שיש לנו פתרון לכך בהמשך, בסעיף 256. אבל אנחנו לא מדברים על חברוּת אלא על הזמנה לדיון.

מדובר על הדיון הפנימי דווקא ולא על הדיון הפומבי. לדיון הפומבי הוא יגיע כי זה התוכנית שלו.

אבל לא כחבר אלא כנוכח בדיון.

לגבי מהנדס הוועדה קבענו שהוא יהיה רשאי להשתתף.

בסעיף 256(ג).

אנחנו הופכים שוב את הפסיקה כי אנו סבורים שהיא הלכה רחוק מדי.

זכותה של הכנסת להפוך פסיקה של בית-המשפט.

אין בעיה. אנחנו רק מסבירים. לא אמרנו שלא.

אנחנו לפחות לומדים איפה אנו נמצאים. כתוב: "המועצה הארצית והוועדה המחוזית רשאיות להתיר למהנדס הוועדה המקומית להשתתף בדיון הפנימי במועצה", ובלבד שהתוכנית לא הוגשה על-ידי הוועדה המקומית כי זה כבר ממש ניגוד עניינים.

זאת בדיוק הבעיה שעליה אני מדבר, על כך שראש עיריית רחובות רוצה להשתתף בדיון על רחובות.

הוא בוועדה ברשות אחת גם על-ידי הרשות המקומית. בתוכנית שהיוזמה לה היתה של עיריית רחובות הוא לא ישתתף, כפי שבעל קרקע שרוצה נורא להשתתף בדיון הפנימי, שיש לו מה להגיד, אף הוא לא ישתתף.

יש הבדל בין בעל קרקע ובין עיריית רחובות. עיריית רחובות מופקדת על תכנון העיר.

מדובר על דיון פנימי.

זה לא אותו דבר. זה מוסד תכנון.

יש הבדל בין קבלן שרוצה לבנות בית ובין רשות מקומית.

אתה מציג מועמד במכרז כשווה למוסד תכנון שמגיש תוכניות ואחראי על התכנון? זה אותו דבר?

ההשוואה בעייתית במקצת.

ביקשתי להוסיף בהערות שנציג הרשות המקומית, כאשר מתקיים דיון שנוגע לישוב שלו, מן הראוי שיוזמן גם לדיון הפנימי ויהיה נוכח, ולא כחבר מן המניין.

הוא לא ישפיע. הוא ישתתף בדיון.

מה זה "דיון שנוגע לישוב שלו"?

הם מציגים תוכנית ששייכת לרשות שלו.

אם התוכנית התחילה בתחום הרשות.

בסדר. תודה. עיריית רעננה, עו"ד איתן גינזבורג, בבקשה. תאמר לי להבהרה לפרוטוקול, אתה נמצא כאן כנציג פורום הסגנים?

לא.

הייתי מציע לך, אם אתה כבר נמצא כאן, ופורום הסגנים הוא פורום חשוב, יש כאן נציגים של השלטון המקומי, יש כאן נציגים של המועצות האזוריות, אז תעשו איזה תיאום ביניכם. אחרת, לא אוכל לקבל גם שינוי טוב שתציע, כי אז יוכלו לטעון, בצדק: את מי אתה מייצג?

אם נטענות טענות כאלה - - -

הצעתי לך הצעה. פורום הסגנים ישמח מאוד שמישהו ייצג אותו כאן.

תודה רבה. אדבר עם הפורום.


לענייננו, רציתי להתייחס לכמה סעיפים במקבץ הסעיפים שאנחנו מדברים עליו כרגע.


סעיף 140 כפי שמנוסח בהצעת החוק עשוי לגרום לעיכובים מיותרים. הסעיף קובע שאם עורר חוזר בו מערר והדיון לא התחיל – הערר מתבטל, אבל אם הערר החל והעורר חוזר בו - - -

לא.

כך כתוב.

בסעיף קטן 140(א) נכתב: "הוגש ערר לפי חוק זה, רשאי העורר לחזור בו מהערר, ובלבד שמוסד התכנון המוסמך לדון בערר לא החל לדון בו". כלומר, כאשר הוא חוזר בו מן הערר לא מתקיים דיון.

אלא אם כן החליט יושב-ראש הוועדה אחרת.

זה החלק הראשון של הסעיף. אני מלין על החלק השני שלו. אם הוא חוזר בו מן הערר כאשר הדיון בערר כבר החל – הדיון ימשיך.

אתה מציג את הדברים לא נכון. יש שתי סיטואציות: לפני תחילת הדיון ואחרי תחילת הדיון. לפני תחילת הדיון – העיקרון הוא שהדיון בערר אכן לא יתקיים, אבל יש בכל זאת אפשרות לקיים את הדיון אם יושב-ראש ועדת הערר מחליט. הוא יכול להחליט לקיים את הדיון למרות שהדיון טרם החל ולמרות שמשכו את הערר.

אם אדם עורר כי משהו בהחלטה שנתקבלה הפריע לו והוא רוצה לחזור בו, ולא חשוב באיזה שלב, כמו בבית-המשפט, למה צריך לקיים בכל זאת דיון?

בבית-המשפט אחרי חזרה מבקשה לערר צריך את אישור בית-המשפט. אחרי שהחל הדיון, גם בבית-המשפט, צריך לקבל אישור.

הוא שואל על מקרה שהעורר חוזר בו מן הערר עוד לפני שהתחיל הדיון.

גם לפני וגם אחרי. אם אדם חזר בו מן הערר שהוא הגיש, למה צריך להמשיך לדון בזה?

הוא חזר בו בשל לחצים.

מכיוון שייתכן שיש סיבה מדוע הוא חזר בו. אתה לא מכיר את המקרים הללו? הוא חזר בו כי היו עליו לחצים.

צריך להשאיר את זה להחלטת יושב-ראש ועדת הערר, שאולי יתקיים דיון למרות הכול. לצערנו הרב אנחנו מכירים את המקרים. בתוך עמי אנוכי יושב.

אני חושש שזה עשוי לגרום לעיכובים מיותרים, אבל אני מבין שאני בעמדת מיעוט.


באשר לסעיף 142: הגבלות על מינוי – מדובר כאן על עבירות שבגינן חבר או משקיף או יועץ או כל מי שמורשה לא יכול להיות במוסד תכנון, אך לא כתוב אילו עבירות. צריך אולי להגדיר באופן מפורש, לחשוב על איזה מנגנון. אין לי פתרון, אך הנוסח של הסעיף בעייתי במקצת. מי קובע את החומרה, את המהות, את נסיבות העבירה? רק בית-המשפט? או אולי מישהו אחר? מי שעובר עבירה על חוק התכנון והבנייה ברור שלא יכול להשתתף בוועדה.

זה לא תמיד ברור.

כאן מדובר על מי שהורשע בעבירה. אציג דוגמה שכולם בוודאי זוכרים, על סגן ראש עיריית רעננה הקודם, מר עוזי כהן ז"ל, שביקש להרחיב את ביתו וקיבל אישור לבקשה הזאת אבל לא הוציא היתר וביצע את הבנייה בכל זאת. ברבות השנים העבירה התיישנה ורק אז נתגלתה העבירה שהוא ביצע. הוא לא הורשע, הוא לא הועמד לדין כי העבירה התיישנה, אבל מי שהיה אז קצין משטרה בכיר והיום עתיד להיות המפכ"ל אמר שמר עוזי כהן לא יכול להיות בוועדת תכנון ובנייה. אבל הוא לא הורשע.

באיזו קונסטלציה הוא אמר את זה?

אסביר לך אחרי הדיון, לא כעת, אבל קיבלנו הנחיה שהוא לא יכול להיות בוועדת התכנון והבנייה, ואכן הוא הוחלף, וכך ראוי שהוא יוחלף כי מי שעבר עבירה על חוק התכנון והבנייה, גם אם חלה התיישנות, לא ראוי שיהיה חבר בוועדה וידון בתיקים של תושבים.

איך יודעים שהוא עבר את העבירה?

כאן הוא לא עבר עבירה כי ניתן היה להוציא היתר.

הוא עבר עבירה. הוא בנה בלי היתר, אך לא הרשיעו אותו. העבירה נעברה.

אבל איך אתה יודע שהוא עבר עבירה?

על-פי הסעיף הזה הוא יכול להיות חבר בוועדת תכנון ובנייה למרות שהוא הרחיב את ביתו בלי אישור, כי הוא לא הורשע. זה לא הגיוני.


מקרה שני, נציג של ועדה חקלאית הורשע על אי קיום צו שיפוטי אך המשיך להיות חבר בוועדה מכיוון שהעבירה שהוא עבר היא כאילו לא חשובה ולא חמורה. ועדת שפניץ אמרה שאין שום מניעה שימשיך להיות חבר בוועדה, והוא ממשיך לכהן והכול בסדר.


אז הנה אדם שעבר עבירה חמורה של אי קיום צו שיפוטי והוא חבר בוועדה, ואדם אחר שעבר עבירה שנוגעת לתחום התכנון והבנייה ולא הורשע אך לא יכול להיות חבר בוועדה. יש כאן אנומליה. הסעיף הזה בעייתי מאוד. צריך לקבוע באופן מפורש אילו עבירות מונעות חברוּת בוועדה ולשם כך צריך למצוא מנגנון.

לקבוע אילו עבירות בכל חוקי מדינת ישראל מונעות השתתפות בוועדה? אפשר להכין רשימה כזאת? זה בלתי אפשרי.

אפשר אולי לקבוע תחומי עבירה.

אפשר לקבוע: או שהוגש נגדו כתב אישום, או שהורשע.

המונח שכתוב כאן הוא המונח שהיה ידוע עד היום כ"עבירה שיש עמה קלון". זה מונח שממלאים אותו בתוכן. עבירה על חוק התכנון והבנייה לאו דווקא תהיה תמיד עם קלון, אבל לגבי חברי מוסדות תכנון תהיה לה חומרה מיוחדת.

אדם עבר עבירה חמורה של אי קיום צו שיפוטי.

יש עבירות של אי תשלום מסים שהן עבירות מבחינה פלילית, אבל, שוב, תלוי לאיזה משרה, לאיזה תפקיד מיועד אותו אדם.

אדם שעבר עבירת מס יכול לכהן בוועדת תכנון ובנייה?

הפסיקה קבעה לגבי תפקידים מסוימים – שוב, תלוי איזו עבירת מס, האם שילם כופר, איזו חומרה, כמה שנים עברו. אנחנו מכירים את הדברים.

אבל מי יקבע את זה?

קודם נסביר ואחר-כך נבדוק את המנגנון. העיקרון הוא שזה צריך להיות עבירה שיש עמה קלון ולא סתם כל עבירה פלילית. אלה הכללים של הפסיקה: בכל הוועדות הציבוריות לא יהיה חבר מי שעבר עבירה שיש עמה קלון, שהיום נהוג לכנותה "עבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה ...".


עלתה כאן שאלה, גם על-ידי הלשכה המשפטית בכנסת, מי יקבע את זה. הרי מדובר על אדם שעדיין לא מכהן כך שבית-המשפט לא יקבע אם עבר עבירה שיש עמה קלון או לא, אין לו עניין, אלה הרי מועמדים עתידיים. הלשכה המשפטית של הכנסת ביקשה שתהיה חוות דעת של היועץ המשפטי של הוועדה לעת המינוי של אדם, שיקבע האם יש או אין במעשיו של אותו אדם עבירה שיש עמה קלון. מישהו צריך לבחון את הנסיבות לגופן ולתת חוות דעת.

זה פלואידי מאוד. מי קובע?

לחלוטין. השאלה אם אפשר לפתור את זה. לא כל דבר ניתן לשקול.

מה קורה עם מינויים? כאשר חבר מועצה מקומית עומד להיבחר, מתי הוא פסול לכהונה?

על חברי מועצה חלים כללים אחרים לגמרי. שם נלקחת בחשבון רק עבירה שיש עמה מאסר. יש התיישנות של 5 שנים לאחר העבירה. זה כללי מאוד. זה גורם לכך שהחבר מכהן, כי עברו 5 או 7 שנים מיום שהוא ישב במאסר, ומבחינתנו הוא כבר חבר במועצה למרות שייתכן שהוא עבר אפילו עבירה חמורה מאוד בתחום טוהר המידות בתכנון ובבנייה. קבענו: בכל זאת בתחום הזה צריך לקבוע כלל מסוים.

מי יקבע את החומרה?

במידה מסוימת זה כמו עם עבירה שיש עמה קלון. בכל מקרה שנבחן היועץ המשפטי נותן חוות דעת. אמרה הלשכה המשפטית שאפשר יהיה להגיש השגה גם אל היועץ המשפטי של משרד הפנים ואחר-כך לבתי-המשפט. היא אמרה שצריך למנוע בכל אופן שההחלטה תהיה מופקדת בידי אדם אחד. אבל גם היום ברשויות ציבוריות מקומיות זה קיים.

אדם שעבר עבירת בנייה שחלה עליה התיישנות - - -

במקרה כזה אין עבירה שיש עמה קלון, כי העבירה פגה כבר, כי חלה עליה התיישנות.

אז זה בסדר? הוא יכול להיות חבר בוועדה?

הציבור בכל אופן בחר בחבר ועדה. גם חבר כנסת אחרי 7 שנים יכול לכהן, גם אם עבר עבירה שיש עמה קלון. המחוקק קבע נורמה כלשהי של מחיקת עונשים. זה חלק מן המערכת.

עו"ד איתן גינזבורג, אני מקווה שיש לך גם חברים שהם בסדר ...

אין לנו פתרון לעניין שהעלית.

בתכנון ובנייה, כענף ספציפי, ההגדרה מה היא עבירה, מידת האכיפה – כל אלה בהתהוות, ופעמים רבות במדיניות רטרואקטיבית. פרט לכך שבאופן טכני לחלוטין, אם שמים ביחד את כל הנהלים, כמעט ואי אפשר לבנות באופן חוקי לגמרי במדינה. על כן צריך להיזהר כאן. המדיניות של הגדלת עומק האכיפה היא טובה, אבל מה זאת עבירה של תכנון ובנייה? חלק גדול מן העבירות הקלות של תכנון ובנייה אינן נאכפות ואין כוונה לאכוף אותן, אבל עלול להיות כאן גם רצון לחסל זה את זה.

אבל אין כאן שום התייחסות לעבירות על חוק התכנון והבנייה.

ולכן לא קבענו עבירת תכנון ובנייה.

כך גם לשון הסעיף: "הורשע בעבירה", ולא רק "עבר עבירה".

טוב מאוד שלא קבעתם את זה. שלא יתחילו למצוא פגמים על הגדֵרות ועל המזגן ועל כל מיני דברים שהיום אולי לא נאכפים אבל בעתיד יחשבו אולי כן לאכוף אותם רטרואקטיבית. העבירה שעבר מר עוזי כהן ז"ל כאשר כן ניתן היה להוציא היתר, בנסיבות של לפני כמה שנים בוודאי לא נחשבה עבירה חמורה. נכון? "התעלות של ונציה" אולי כן. זוכרים? מר עוזי כהן הציע לחפור את תעלות ונציה ברעננה.

הוא אמר שהוא רוצה ונציה כמו בשווייץ ...

גם לו וגם לשרה פיילין, שתבקר בארץ, סולחים על דברים כאלה. אם לה מותר אז לו בטח היה מותר.

באשר לחשש שלך לגבי אדם שעבר עבירה ולא הורשע ויכול היה להיות מורשע, יש את הסיפה של פסקה 142(א)(1): "או שבית-המשפט קבע לגביו כי עבר עבירה כאמור אף שלא הרשיעו בה". לא כתוב מי יגיש את ההליך, איך ההליך. ייתכן שזה יהיה סעד הצהרתי.

זאת בעצם היתה המטרה. מה שאנו עושים היום דווקא בעבירות תכנון ובנייה, שאדם יכול לקבל עונש בלי הרשעה, אבל עדיין בסופו של יום מבחינת תכנון ובנייה זה עבירה חמורה.

הנה אדם שעבר פעמיים עבירה חמורה לכל הדעות, של אי קיום צו שיפוטי, והוא חבר בוועדת תכנון ובנייה.

אני לא מכיר את המקרה הזה, אבל צריך לבדוק האם זאת עבירה שיש עמה קלון. היום אין הסדר בחוק.

מה אתה רוצה, שתהיה יותר החמרה או פחות החמרה?

אני רק אומר שיש כאן אנומליה.

החיים זה אנומליה.

בסעיף 142ב נקבע כי לא ימונה אדם למוסד תכנון אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה מסוג פשע שקשורה בתפקיד שמילא החבר. אני סבור שגם כאן צריך להתייחס יותר לסוגי העבירה ולא לסיווג של העבירה. מה קורה כאשר אדם עובר 10 עבירות קלות? הוא עבריין סדרתי שעבר 10 עבירות מסוג עוון. האם ראוי שהוא יהיה חבר בוועדה?

כאן מדובר על הגשת כתב אישום.

מה אתה מציע?

אז מבצעים נוהל נבצרות, או השעיה. החוק קובע מה עושים כאשר הוגש כתב אישום בעבירה חמורה מאוד, מסוג פשע. אז קובעים שיש להשעות אותו לתקופה מסוימת עד שהוא יזוכה או יורשע, ואז בלאו הכי העבירות הללו יש עמן קלון.

רק עבירות מסוג פשע מובילות להשעיה?

יש כאן איזון בין אינטרסים. אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הורשע ולכן בכל אופן צריך לתת לו את חזקת החפות. מנגד, אנחנו צריכים לשמור על התדמית הציבורית ועל מראית פני צדק. לכן נקבע שעבירה מסוג פשע שגם קשורה למילוי תפקידו – ראוי ונכון שהוא ימשוך ידו מלהיות חבר בוועדה המקומית כל עוד לא נגמר ההליך המשפטי. זה נראה לנו איזון נכון. אתה יכול להציע איזון אחר.

ייתכן שצריך לקבוע את סוג העבירה ולא את הסיווג שלה.

כאן נקבע רק לגבי עבירה מסוג פשע. זה לא עבירות תכנון ובנייה שאינן פשע.

גם בעבירות מסוג פשע ייתכן שבסוף הוא ייצא זכאי.

לכן זה רק השעיה. אם הוא ייצא זכאי הוא יחזור לתפקידו.

לאיזה כיוון אתה מוביל? אתה מבקש שהחומרה תהיה גדולה יותר או קטנה יותר? לא הבנתי. מה אתה מציע?

אינני יודע. אני מודה שאין לי פתרון. הצעתי שיקבעו את סוגי העבירות ולא את סיווגן בהיררכיה הפלילית.

יש אלפי עבירות בארץ.

שיקול הדעת כאן והבחינה הפרטנית הכרחיים. צריך להבין שזה מינוח מקובל. לא המצאנו כאן שום דבר.

אדם שעבר עבירת תנועה - - -

אפילו בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים תראה מאין ולאין הענישה מגיעה. לכן כאן נקבע שיש להסתכל על עבירה מסוג חמור וצריך להבין את הנסיבות. לא מדובר על כל מקרה.

קשה להגדיר את הדבר הזה.

טוב, אני מניח שנישאר עם מה שיש. תודה.

תודה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.

יש לי הערה בהתייחס לסעיף 138, לגבי הרוב הדרוש בהצבעה. בסעיף קטן (ב) ניתנת פריבילגיה ליושב-ראש כאשר ההצבעות שקולות. יש לי רושם שרוב הוועדות על-פי הרפורמה יש בהן מספר זוגי של חברים. כדאי לבדוק את זה. אם ניקח בחשבון שרוב ראשי הוועדות הם מינוי של השר - - -

היתה הקפדה שברוב הוועדות לא יהיה מספר זוגי של חברים.

ברוב הוועדות יש מספר זוגי של חברים. תבדוק את זה. תביא לנו אינפורמציה. אני אומר לך שערכתי את הבדיקה.

הוא אומר שההרכב מלכתחילה זוגי.

אבל לא כל החברים מגיעים לישיבה ולכן השאלה אם ההרכב זוגי או אי-זוגי מקרית לגמרי.

בהצעת החוק הממשלתית במקור לא היה ולו הרכב אחד שמספר חבריו זוגי.

הטענה שלי לא מצוצה מן האצבע. בדקתי את זה לפני כמה חודשים. יש לי רושם כזה ואני מעלה את הסוגייה. חובת ההוכחה חלה על המציע, אז תבדקו את העניין הזה. זה לא פסול, אבל כאשר בנוסף לכך שיש מספר זוגי של חברים רוב ראשי הוועדות הם מינוי של שר הפנים, זה אומר דרשני. זה מקנה כוח למרכיב אחד.

היית מעדיף לשנות את הרכב הוועדות או לשנות את הדבר הזה?

לפחות שמספר החברים בוועדות לא יהיה זוגי.

נעבור פעם נוספת על ההרכבים ונבדוק. בעיקרון נשתדל שלא יהיה הרכב זוגי, זה ברור לנו.

אם לא יהיה הרכב זוגי הבעיה בעצם תיפתר מאליה.

היא לא תיפתר. לא כל החברים באים לישיבה ולכן הבעיה תיוותר.

אולי בהיבט הזה היא תיפתר, אך לא במה שאני מבקש להוסיף עכשיו. ייתכן שתהיה ועדה של 10 חברים, אז מישהו ידאג שיבואו שלושה בנוסף ליושב-ראש ובהצבעות שקולות על-פי החוק ההחלטה היא לטובת הצד שאותו מייצג יושב-ראש הוועדה. ייתכן שהצבעות בחסר של חברים יתקבלו כתוצאה מכך שליושב-ראש יש קול כפול, וייתכן שההרכב החסר לא נולד באופן מקרי אלא כתוצאה מכוונה מסוימת.

אבל גם אם זה מקרי יש קול עם משקל גדול יותר לממסד, זה מה שמטריד אותך.

למה ליושב-ראש יש קול כפול?

אנחנו רוצים שוועדות התכנון והבנייה יקבלו החלטות. זה קיים גם בחוק הנוכחי. הרעיון הוא למנוע אפשרות של תיקו, כאשר אין הכרעה ואז התוכנית לא מתקדמת ולא חוזרת לאחור. בתכנון צריך לקבל החלטה בוודאות ולהתקדם.

זה בעייתי.

אפשר להכריע בבעיטות עונשין ...

יש כל מיני שיטות להכרעה. אנחנו בחרנו בשיטה אחת.

אני מבקש לומר דבר מה לגבי העניין הזה, כי נתקלנו בו מעשית. בניסוח של הסעיף הזה שוכחים שבמקרים רבים התיקו הוא כשלעצמו הכרעה. במקרה מסוים אדם ניגש למוסד תכנון ומבקש למשל לחרוג מהוראה של תוכנית מתאר ארצית. כאשר יש תיקו למעשה הבקשה לא נתקבלה. אני סבור שצריך לצמצם את כוחו של היושב-ראש, כי באמת יש משהו לא דמוקרטי במתן הקול הכפול ליושב-ראש. צריך לצמצם את האפשרות הזאת רק למקרים שזה באמת נדרש לצורך הכרעה.

נשאלה כאן השאלה למה זה לא דמוקרטי.

אני סבור שזה ברור.

לפעמים גם את המובן מאליו צריך להדגיש.

להגיד על מנגנון התכנון והבנייה שהוא לא דמוקרטי זה קצת ...

נאמר כאן שזה לא דמוקרטי.

יש מקרים אחרים כאשר מגישים תוכנית ואז יש תיקו, כלומר למעשה התוכנית נדחית וגם במקרה כזה לא צריך את הקול הכפול ליושב-ראש.

זה עוד חידוש.

זה המצב הקיים. לא שינינו את המצב הקיים.

אתה רוצה להגיד לי שמי שמתפקד כיושב-ראש ועדה באופן אקראי, שמחליף את היושב-ראש, יהיה לו קול כפול?

קבענו כאן מי היושב-ראש. הוא לא אקראי. זה היושב-ראש או ממלא מקומו.

הבנתי עכשיו שבראש יכול לשבת גם מי שאינו היושב-ראש.

הוא יכול להיות גם ממלא מקום היושב-ראש.

כלומר גם לממלא המקום יש את הקול הכפול, לאדם שהוא יושב-הראש בישיבה.

פרופ' רחל אלתרמן הציעה כאן איזו הצעה. כדי לאפשר את הקול הכפול ליושב-ראש צריך מלכתחילה לחייב שיהיה קוורום גדול יותר מן המינימום. בואו נגדיר את הקוורום.

המטרה שלנו לייעל. יש כלל, שנקרא "תיק הפתק הלבן" שנתקבל לפני כעשרים שנים: מי שלא מגיע לישיבה בעצם מחליט שהוא מצטרף לדעת הרוב. ההיעדרות אינה סתמית. כאשר אדם מחליט לא להגיע לישיבה הוא בעצם מקבל את דעת הרוב.

מזה בדיוק אני חושש.

עם כל הכבוד, הוא "מצביע ברגליים". אי אפשר לקבוע שוב קוורום. אנחנו רוצים שהמערכת הזאת תנוע.

אנחנו נותנים להניע אותה.

אנחנו רוצים לייעל את ההליכים, אז נעכב אותם עוד מכיוון שרוב מקרי של אנשים לא מגיע לישיבה?

צריך לראות את הנתונים הסטטיסטיים, באיזה היקף דבר כזה קורה. אם המציעים יודעים שזה כל-כך חשוב ידאגו לכך שיהיו נוכחים בישיבה די חברים.

אבל זה לא קורה.

אני מכיר את זה מן הרשויות המקומיות, שם כאשר ראש רשות מקומית מקיים ישיבה שבה אמורות להיות הצבעות הוא עושה הכול כדי שיהיה לו קוורום.

אני מכיר רשויות מקומיות רבות שלא מאושר בהן תקציב, כי נתקעים בהצבעות עם תיקו.

כאשר יש תיקו זה אומר שההצעה לא נתקבלה.

אם נגיד כאן שההצעה לא נתקבלה – זה לקבל החלטה, אבל הרי בישיבה הבאה יבקשו לערוך דיון חוזר. אנחנו לא גומרים את הדיונים הללו.

אבל אין דיון חוזר לאחר שנתקבלה החלטה.

אני מציע שהזכות לקול כפול לא תתגבש רק מכיוון שיש קוורום, אלא צריכים להיות נוכחים למשל שני-שלישים מן החברים.

קוורום מיוחס.

הרי בפתיחת הישיבה צריך להיות קוורום.

אני מסכים שאי אפשר להעלות את הרף לכל ישיבה.

לא הייתי אומר שני-שלישים, אבל צריך למצוא כאן דרך לאפשר את ההצבעה הכפולה של יושב-ראש הוועדה. חייבים להגדיר מספר מינימלי של חברים שיהיו בתחילת הדיון לפחות, ואז יידעו שכאשר מופיע מספר כזה של חברי ועדה לראש הוועדה יהיה קול כפול.

כולם קיבלו את סדר היום.

אדוני היושב-ראש, צריך לדעת מה קורה במציאות. כבר 9 שנים אני נמצא במוסד תכנון ואפילו פעם אחת לא השתמש היושב-ראש בקול הכפול שלו. השימוש בקול כפול נדיר מאוד ולא קורה כמעט בכלל.

זה קרה במספר לא רב של פעמים. אנחנו לא כל-כך מגיעים לזה. זה מאפשר בעצם להתקדם, וזה המטרה של הצעת החוק.

יש לך סטטיסטיקה?

אני מקבל כאן את השיקול של הממשלה. אומרת הממשלה, בצדק, שצריך להתקדם. כאשר מתחילים להגביל את הוועדה היא לא מתקדמת. זה בסדר. יחד עם זה, לא סביר לאפשר שלראש הוועדה יהיה קול כפול כאשר לפעמים נוכחים רק היושב-ראש ועוד אחד.

אני לא מכיר מקרה של שימוש פסול בסמכויות האלה שקיימות מאז תיקון 43, ואולי עוד לפני כן.

חברי הוועדה יודעים שליושב-ראש יש קול כפול ולכן כאשר יש החלטה קריטית מאוד כולם מתייצבים ואז אין שימוש בקול הכפול של היושב-ראש וההחלטה מתקבלת ברוב ובמיעוט. זאת הדינמיקה במציאות.

תמיד צריך 2 + 1 כדי לקבל כל החלטה. אנחנו אף פעם לא מאפשרים פחות מזה כדי לקבל החלטה.

לפי דבריך מותר להשאיר את זה כך מאחר וזה "שוט" שלא יעשו בו שימוש.

זה "שוט" שלא משתמשים בו כמעט. אני מעורב בוועדת תכנון ובנייה כבר 9 שנים ולא נתקלתי בשימוש בקול הכפול של היושב-ראש ולו גם פעם אחת.

אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, עלינו לבדוק ולקבל מידע על מספר החברים בכל הוועדות. אני סבור שיש נטייה שהמספר יהיה זוגי דווקא.

נבדוק את זה בעצמנו.

ההערה במקומה. צריך לבדוק שמספר החברים בוועדות יהיה תמיד אי-זוגי.

אדוני היושב-ראש, יש לי עוד הערה בעקבות הדיון הקודם, שאז הייתי צריך לצאת. התנהל דיון על אפשרות ההתפתחות של מעמד הוועדות המקומיות בעתיד על-פי המצב של הרשות המקומית. כאשר המצב של רשות מקומית שפיר וטוב זה ישתקף במצב הוועדה, בתפקודה ובהסמכתה, אך רשויות מקומיות חלשות יסתבכו וימשיכו להיות גרורות. נשאלתי שאלה שלא יכולתי להשיב עליה, כי הייתי צריך לצאת: אז מה ניתן לעשות? מה הפתרון?


אני סבור שנכון, צריך לקדם מערכת תכנון וצריך ועדות. אמרתי כבר שהרוח העיקרית של הרפורמה, אם תבטיח מספר דברים, במיוחד למגזר הערבי, בכוונתי לתמוך בה. אבל אני רוצה להגיד מה אפשר לעשות.


לדעתי במסגרת הרפורמה אפשר לחזק את הרשויות המקומיות ואת הוועדות המקומיות החלשות, לעשות העצמה לאותן ועדות שניתן לאתר אותן כבר היום, אלו שיהיה בהן תקר, להתחיל להעצים אותן כבר היום כדי שלא נגיע למצב שנשאל: "בסדר, מה לעשות?" מה נעשה לוועדה חלשה? לא ניתן לה לקרטע ובמקומה נמנה ועדה קרואה. מכיוון שהתרחיש הזה יכול להתממש, ובוודאי יתממש, אז מהיום צריך כבר במסגרת הרפורמה להכין תוכנית להעצמה לאותן רשויות מקומיות חלשות. זה התרומה בגרוש שלי לעניין.

אנחנו לא מחכים. בשבוע שעבר משרד הפנים פרסם מכרז שנועד לערוך סקר בכל הוועדות המקומיות ברחבי הארץ בכדי לאתר את הוועדות שחבר הכנסת סוייד מדבר עליהן. על בסיס תוצאות הסקר בכוונתנו לבנות תוכנית כדי לצמצם את הפערים בין המצב הרצוי, שזה אותן ועדות שיוכלו לקבל הסמכה ולפעול באופן עצמאי, ובין הוועדות שחסרים בהן כל מיני היבטים: צרכים, כוח-אדם, מחשוב וכדומה. המכרז לסקר הזה פורסם השבוע. תיבחר חברה שאמורה לערוך אותו. יש לזה כמובן גם נגזרות תקציביות.

לכן אני דורש שוב ושוב העברת תקציבים ומבקש לדעת מה עושים עם התקציבים שהוקצו כבר לטובת הרפורמה.

היום היינו אמורים לקיים דיון על התקציב, אבל היות ולא הספקנו לסיים את הדיון הנוכחי בשבוע שעבר דחינו את זה. כרגע אני מתייעץ ומתלבט אם להביא את זה בשבוע הבא, בשבוע האחרון של מושב הכנסת, או לדחות את הדיון הזה לאחר הפגרה. אני מתלבט עם עצמי.

רק שהוא לא יתקיים בפגרה.

אל תדאג. היות ואנחנו "לא עובדים כפי שצריך" לא אערוך דיונים בפגרה, או לפחות לפני פסח אני יכול להתחייב לפניך שלא ייערך דיון. אחרי פסח – "אללה כרים". ואז אתה תומך ברפורמה?

כן. אם הרפורמה הזאת תבטיח דמוקרטיזציה של מערכת התכנון בישובים הערביים – יש לי הערות עליה כמו לכל אחד. אדאג באמצעות ביקורת בונה לשפר את הצעת החוק. אף פעם לא נוכל לקבל דבר מושלם. אני לא חסיד גדול של ועדות מחוזיות, כפי שהבהרתי כבר כמה פעמים, אפילו ההיפך מזה, אז בעיקרון אין לי התנגדות.

חבר הכנסת חנה סוייד, אני מבין את חששותיך, ואתה צודק. מי שמכיר קצת את המפה הפוליטית במדינת ישראל ומכיר מה קורה בשלטון המקומי יש לו סיבה לחששות הללו. צריך לקחת את ההערה הזאת לתשומת הלב.


הסקר שאתם עורכים כרגע במשרד הפנים, בתוך כמה זמן יוגשו תוצאותיו?

זה פעולה גדולה. אפשרנו 3-4 שבועות לשאלות ותשובות ואחר-כך נידרש לקבל הצעות ולמיין אותן.

זה לגבי המכרז. תוך כמה זמן צריך לבצע את העבודה?

מרגע שייבחר ספק יתחילו מייד לערוך את הסקר. בטווח של חצי שנה יהיו לנו כבר נתונים ראשונים.

זה יוכל לתת לנו אינדיקציה?

היום לא התקיים כאן הדיון על התקציב, אבל למעשה התקציב של הוועדות המקומיות הוא ראשוני, כי האינפורמציה היתה ראשונית. כאשר יהיה בסיס הנתונים על-פי תוצאות הסקר ונדע בצורה מדויקת הרבה יותר את הצרכים אנחנו מניחים שמשרד האוצר ישלים את התקציב.

זאת תהיה אינדיקציה אילו ועדות להסמיך ואילו ועדות לא להסמיך?

לא לגמרי, אבל זה ייתן אינדיקציה אילו דברים צריכים להיעשות בכדי להעצים ולשפר את הוועדות המקומיות.

בעיקר נושאים טכניים, על מספר העובדים ומערכות המחשוב. יש כאן עוד כמה נתונים שצריך לשקלל אותם. זה ייתן תמונה מסוימת שיהיו לה כמובן השלכות על אילו רשויות מקומיות יכולות, מה הן אמורות לעשות, מה העלויות התקציביות שיידרשו להן. הבעיה העיקרית שלנו בתקציב היא כוח-אדם, מחשוב וציוד. שאר הדברים קשורים לרצון ולהחלטה, ואולי גם להליכים.

אחר-כך תוכלו להציג את זה בפני הוועדה?

כן.

אני מקווה שזה יוצג עוד קודם לכן, אבל גם תוך חצי שנה זה בסדר. רק שזה לא יהיה אחרי שנסיים את החקיקה. אז זה באמת יהיה מאוחר מדי. חצי שנה זה בגדר הסביר.


רבותי, נמשיך בשבוע הבא באותו סדר יום לפי רשימת הדוברים שמונחת בפניי. אם נחליט לקיים דיון על התקציב נודיע על כך, אבל אז נקדיש לו יותר משעה.

אני מזכירה, מי שמעוניין להגיש הערות לנושא התוכניות עד סעיף 192, נדמה לי שאפשר להגיש אותן עד מחר. עדיין לא סיימנו את הנושא שנידון היום.

למה רק עד מחר? הרי הדיון על כך לא יתקיים בשבוע הבא.

אבל ביקשנו את זה כבר מזמן.

למעשה זה אמור היה להידון השבוע.

מאחר ואנחנו לוקחים ברצינות רבה מאוד את מה שאתם אומרים. אנחנו בהחלט קוראים ומשתמשים בהערות ודנים עליהן הרבה לפני שאנחנו מגיעים לכאן.

האם הסתיים הדיון בנושא ניגוד העניינים?

לא, עדיין לא סיימנו אותו. את מדברת על סעיפים 135 ו-140? יש עוד דוברים, בוודאי.

יש עוד דוברים, וטרם הגענו לחלק השני.

את זה נשאיר לשבוע הבא, ואם נחליט לקיים דיון על התקציב אזי נתחיל בדיון על התקציב ואז נמשיך בזה, או להיפך, עוד נראה.


תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:10
חלק ב' פרק ח' להצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע – 2010

הוראות כלליות למוסדות התכנון (ס' 135-148, 616- 617ב)

(סדרי עבודת מוסד תכנון, הגבלות על מינוי וכהונה וניגוד עניינים, חדילה מכהונה, ממלא מקום והיעדרות, הוראות לעניין תרומות, מתנות, הגבלות לאחר פרישה).

נוסח ממשלה מתוקן עם הערות הועדה והבהרותיה –מעודכן - 17.3.11

הגדרות ופרשנות TC "חלק א': הגדרות ופרשנות" \f C \l "1"

הגדרות TC "פרק א': הגדרות" \f C \l "2"

הגדרות
1.
בחוק זה –



"מוסד תכנון" – כל רשות שיש לה סמכות בעניין תכניות או היתרים לפי חוק זה, לרבות ועדת משנה שיש לה סמכות כאמור, וכן ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה וועדת הערר הארצית להיתרים, לפיצויים ולהיטל השבחה, ולמעט הממשלה, ועדת שרים, או מכון בקרה;



"קרוב"– בן זוג, הורה של בן זוג, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, וצאצא או בן זוג של כל אחד מאלה, וכן תאגיד שהאדם הוא מנהלו או נושא משרה בו או שחלקו או חלק קרובו בו עולה על 5%;

הוראות כלליות למוסדות התכנון TC "פרק ח': הוראות כלליות למוסדות התכנון" \f C \l "2"

סדרי עבודת מוסד התכנון TC "סימן א': סדרי עבודת מוסד התכנון" \f C \l "3"

מקום פנוי במוסד
135.
(1) פעולה של מוסד תכנון לא תיפסל מחמת זה בלבד שבזמן עשייתה היה מקומו של חבר במוסד פנוי מכל סיבה שהיא.



(ב)
(1) הוקם מוסד תכנון, יחל את פעולתו ביום שנקבע לכך לפי החוק או לפי החלטת מי שהקים אותו, אף אם לא מונו כל חבריו, ובלבד שמונה היושב ראש ומונו לפחות שני שלישים מחבריו;

(2) החל מוסד תכנון לפעול כאמור, ימונו חבריו האחרים ככל הניתן בסמוך לאחר תחילת פעולתו, ואולם אם לא מונו שלושה רבעים מחבריו בתוך 90 יום מתחילת פעולתו, לא ימשיך המוסד לפעול עד אשר ימונו שלושה רבעים מחבריו.

(3) מוסד תכנון שיש למנות לו חברים מקרב הציבור אשר הוקם אחרי המועד הקובע, לא יתחיל לפעול אם לא מונה לו לפחות חבר אחד מקרב הציבור.

יש מקום להוסיף ולעיין בהסדר. ההסדר המוצע מיועד לתת מענה לחשש כי הקשיים במינוי נציגים שונים ישתקו פעילותם של מוסדות התכנון. סעיף 572 הקובע כי חברי מוסד תכנון ימשיכו לכהן למשך שנה ממועד כניסת החוק לתוקף מספק מענה חלקי לכך. עם זאת, ההסדר המוצע עלול לאפשר למוסד תכנון לקיים דיונים בהרכב שאינו מייצג את כלל המגזרים החברים במוסד התכנון (דוג': בוועדה מחוזית בה מונו רק נציגי שרים) ומתוך כך ליצור תמריץ שלילי להשלמת מינויים. ההסדר גם עלול לאפשר לועדה מקומית לפעול ללא חברים מקרב הציבור, וממילא ללא אחד ממנגנוני החיזוק והבקרה שמציע החוק לפעילותה של ועדה זו. ניתן לשקול הסדר לפיו כל עוד לא בוצעו כל המינויים, לא יהיה מוסד התכנון רשאי לקבל החלטות אלא אם היועץ המשפטי של משרד הפנים אישר כי מינוי החברים נובע מסיבות שאינן תלויות בבעל הסמכות למנותם.

בנוסח זה – הובטח מקומו של חבר אחד מקרב הציבור במוסד לפחות כתנאי לפעילותו של מוסד שהוקם לאחר המועד הקובע.

אי פסילת דיונים או החלטות של מוסד תכנון מחמת הרכב שונה
136.
(1) החלטות או דיונים של מוסד תכנון, ובכלל זה דיונים או החלטות שבהם הוצג בפני מוסד התכנון המוסמך דו"ח חוקר, לא ייפסלו מחמת אחד או יותר מאלה:




(1)
חברים שונים של מוסד התכנון השתתפו בדיונים שונים בנוגע לאותה התכנית או לאותו ההיתר;




(2)
חברי מוסד התכנון שהשתתפו בדיון שבו קיבל מוסד התכנון החלטה בנוגע לתכנית או להיתר, לא השתתפו, כולם או חלקם, בדיוני מוסד התכנון שבהם נדונו התכנית או ההיתר.



(2) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 137.

מניין חוקי וחישוב מניין החברים
137.
(1) המניין החוקי בישיבות של מוסד תכנון הוא מחצית מספר החברים הקבוע בחוק זה לאותו מוסד תכנון; אם לא היה מניין חוקי במועד שנקבע לפתיחת הישיבה, ידחה היושב ראש את פתיחת הישיבה ב-15 דקות; לאחר עבור זמן זה תהיה הישיבה כדין אם השתתפו בה שליש ממספר החברים של מוסד התכנון והיושב ראש בכללם, ובלבד שמספרם אינו פחות משניים בנוסף ליושב ראש.



(ב)
משנפתחה הישיבה כדין לפי סעיף קטן (א), יהיה המשך הישיבה כדין רק כל עוד נכחו במהלכה שני חברים בנוסף ליושב ראש.




(ג) נקבעה הוראה בחוק זה שלפיה פעולה במוסד תכנון יכול שתיעשה בידי חלק מחברי מוסד התכנון, יחושב אותו חלק מתוך מספר החברים הקבוע בחוק זה לאותו מוסד תכנון.

הרוב הדרוש בהצבעה
138.
(1) ככל שלא נקבע אחרת בחוק זה, יתקבלו החלטות מוסד התכנון ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה.
(2) היו הדעות בהצבעה בישיבת מוסד תכנון שקולות , תכריע דעתו של היושב ראש.



סדרי דיון במוסד תכנון
139.
(א)
היושב ראש יקבע את סדר היום של ישיבות מוסד התכנון ישלח אותו לחברים למשקיפים ולמוזמנים לישיבה שבעה ימים לפחות לפני מועד הישיבה, ואולם רשאי היושב ראש להורות, מנימוקים מיוחדים שיפרט בהזמנה, על משלוח סדר יום או הודעה על שינויו במועד קצר יותר נוכח דחיפות העניין;


(ב)
יושב ראש מוסד התכנון ינהל את ישיבותיו



(ג)
(1) סדרי העבודה והדיונים של מוסד תכנון ייקבעו על ידי המוסד עצמו, ככל שלא נקבעו בחוק או לפיו;.




(2) סדרי העבודה והדיונים של הוועדה למתקנים ביטחוניים ושל וועדת המשנה לשמיעת התנגדויות ביטחוניות ייקבעו על ידי הועדה בהסכמת נציג שר הביטחון בוועדה.



הערות -

1. צירוף חומר רקע לחברי מוסד תכנון ולמוזמנים האחרים – יוסדר במסגרת תקנות שייקבעו על פי ס' 565.

2. פרסום המתייחס לסדרי העבודה של מוסד התכנון באתר האינטרנט של מוסד התכנון – יעוגן במסגרת סעיף 154.
3. טרם התקבלה עמדת משרד הביטחון בעניין זה. ככל שהכוונה בסעיף (ג)(2) כי סדרי הדיון צריכים להיקבע בתקנות שיקבע השר באישור שר הביטחון- ייקבע סעיף מפורש המסמיך את השר להתקין התקנות באישור שר הביטחון.


חזרה מערר


140.
(1) הוגש ערר לפי חוק זה, רשאי העורר לחזור בו מהערר, ובלבד שמוסד התכנון המוסמך לדון בערר לא החל לדון בו; חזר בו העורר מהערר, לא יקיים מוסד התכנון דיון באותו ערר, ויראו את אותו ערר כאילו נדחה, אלא אם כן החליט יושב ראש הוועדה, בהחלטה מנומקת, לקיים דיון בערר.



(2) חזרה מערר תיעשה בהודעה בכתב ליושב ראש מוסד התכנון המוסמך לדון בערר; העתק ההודעה יימסר למוסד התכנון שעל החלטתו הוגש הערר.



(3) חזר העורר מהערר לאחר שמוסד התכנון המוסמך לדון בערר החל את הדיון בו, רשאי מוסד התכנון להמשיך את הדיון בערר או להפסיק את הדיון בו; החליט מוסד התכנון להפסיק את הדיון בערר, יראו את הערר כאילו נדחה; על אף האמור, חזר העורר מהערר בעניין תביעה לפיצויים או להיטל השבחה לפי חוק זה, לא יקיים מוסד התכנון דיון באותו ערר אף אם החל לדון בו, ויראו את אותו ערר כאילו נדחה.

לסעיף זה נפקות גם אם פחת מספר העוררים על פי סעיף 174. כפי שצוין בעת"מ 109/00 לוי ששון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, לעיתים יש מקום להמשיך הדיון בערר גם בסיטואציה זו, כדי למנוע קבלת החלטות המושתתות על לחצים של בעלי אינטרסים.

סמכויות רשות מקומית, ועדה מקומית וועד מקומי
141.
הגשת תכנית, הגשת התנגדות או הגשת ערר, על ידי רשות מקומית, ועדה מקומית או וועד מקומי תיעשה על פי החלטת מועצת הרשות המקומית, מליאת הוועדה המקומית או ועדת משנה שלה, או מליאת הוועד המקומי, בהתאמה.

מינוי, הגבלות על מינוי וכהונה וניגוד עניינים
בסימנים ב' – ד' –

"בעל תפקיד במוסד תכנון" – חבר מוסד תכנון, משקיף במוסד תכנון, יועץ של מוסד תכנון, מורשה לעניין חיקוק, נושא משרה במוסד תכנון ועובדים שיקבע השר.

"נושא משרה במוסד תכנון" – מתכנן מוסד תכנון, יועץ משפטי, מהנדס ועדה מקומית, תובע וגזבר ועדה מקומית. TC "סימן ב': הגבלות על מינוי וכהונה וניגוד עניינים" \f C \l "3"
"חבר מוסד תכנון" ו"משקיף במוסד תכנון" – לרבות ממלא מקום של כל אחד מאלה.

הגבלות על מינוי
142.
(א) לא ימונה ולא יכהן אדם כבעל תפקיד במוסד תכנון, , אם התקיים בו אחד מאלה (בחוק זה – תנאי פסלות):




(1) הוא הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקידו במוסד התכנון, או שבית המשפט קבע לגביו כי עבר עבירה כאמור אף שלא הרשיעו בה;





(2) הוא אינו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל;




(3) הוא עלול להימצא במישרין או בעקיפין, במצב תדיר של ניגוד עניינים בין כהונתו במוסד תכנון או כמורשה לעניין חיקוק לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו; לעניין זה - "עניין אישי או תפקיד אחר" – לרבות עניין אישי או תפקיד אחר של קרובו;




(4) הוא הוכרז פושט רגל וטרם הופטר.



(ב) הוראת סעיף קטן (א) (2) לא תחול על יועץ של מוסד תכנון.



(ג) לא ימונה אדם לכהן בתפקיד במוסד תכנון אם הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור בפסקה (1) וטרם הסתיימו ההליכים;




(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין הנוגע לעניין.

בדיקת תנאי פסלות על ידי היועץ המשפטי והחלטתו
142א
(1) היועץ המשפטי יבחן כשירותו של חבר מוסד תכנון ונושא משרה בועדה מקומית כמפורט בסעיף זה:
(2) בסעיף זה ובסעיף 142ב;

"חבר מוסד תכנון" - למעט מי שמתמנה או מוסמך על ידי שר;

"נושא משרה בועדה מקומית" – מהנדס ועדה מקומית, יועץ משפטי של ועדה מקומית גזבר ועדה מקומית ותובע;

"היועץ המשפטי" – היועץ המשפטי למוסד התכנון, ולעניין יועץ משפטי של ועדה מקומית – היועץ המשפטי של משרד הפנים.



(ב)
חוות דעתו של היועץ המשפטי לעניין פסלות למינוי וכהונה במוסד תכנון בגין עבירה פלילית לפי סעיף 142(א)(1) ו – (ג) תסתמך, בין היתר, על מידע בדבר הרשעה או הגשת כתבי אישום נגד חבר מוסד תכנון, נושא משרה בועדה מקומית או יועץ לועדה מקומית, או נגד מועמד לכהן בתפקידים אלו; דרכי מסירת מידע זה ייקבעו על ידי השר לביטחון פנים, בהתייעצות עם השר.



(ג)
חוות דעתו של היועץ המשפטי לעניין פסלות של אדם למינוי וכהונה במוסד תכנון בגין ניגוד עניינים תדיר תסתמך, בין היתר, על מידע ופרטים בדבר עיסוקיו וענייניו האישיים, העלולים לגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים (בסעיף זה – המידע הנדרש); שר המשפטים יקבע כללים בדבר המידע הנדרש ורשאי הוא לקבוע כללים לעניין עיסוק אשר יש בו כדי להעמיד את העוסק בו במצב של ניגוד עניינים תדיר; המועמד לכהן כחבר מוסד תכנון, נושא המשרה או היועץ בועדה מקומית או מי שמכהן בתפקידים אלו, יגיש את מידע הנדרש ליועץ המשפטי כמפורט להלן:




(1) המועמד לכהן כחבר במוסד תכנון, כנושא משרה בועדה מקומית או כיועץ בועדה מקומית ימסור ליועץ המשפטי את המידע הנדרש לפני תחילת כהונתו במוסד התכנון וכתנאי לכך;






(2)
חבר מוסד תכנון, נושא משרה בועדה מקומית או היועץ לה, ימסור ליועץ המשפטי דיווח תקופתי לעניין המידע הנדרש על פי כללים שקבע שר .




(3)
ראה החבר, נושא המשרה בועדה מקומית או יועץ לה כי פרט מהפרטים שנמסרו על ידו בדיווח האחרון השתנה באופן שיש בו כדי להשפיע השפעה של ממש על הימצאותו במצב של ניגוד עניינים, ידווח על כך מיד לאחר שהעניין הובא לידיעתו, ליועץ המשפטי.

בפסקה (5)


(4
היועץ המשפטי יבחן את המידע הנדרש שיוגש לו ויקבע בתוך 21 יום ממועד קבלתו אם מגיש המידע עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב תדיר של ניגוד עניינים בין כהונתו כחבר מוסד תכנון לבין עניין אישי שלו;




(5)
קבע היועץ המשפטי כי חבר מוסד התכנון, נושא המשרה בועדה המקומית או יועץ לועדה המקומית או המועמד לכהן כאחד מאלו, עלול להימצא במצב של ניגוד עניינים כאמור, שאיננו תדיר, יקבע הסדר למניעת ניגוד עניינים לפיו יפעל אותו בעל תפקיד, או יורה על שינויים בהסדר למניעת ניגוד עניינים קיים; הודיע מי שנקבע לגביו הסדר למניעת ניגוד עניינים על הסכמתו להסדר זה, תאושר כהונתו בכפוף להסדר זה וההסדר יפורסם באתר האינטרנט של מוסד התכנון לפי כללים שיקבע שר המשפטים..




(6) נמנע חבר במוסד תכנון ממסירת הדיווח האמור בפסקה (2), חודש לאחר המועד שהיה עליו לעשות כן - לא ישתתף בהחלטה או בהצבעה במוסד התכנון שבו הוא מכהן.

ככלל, בעל תפקיד במוסד תכנון מוגדר כחבר מוסד תכנון, משקיף במוסד תכנון, כיועץ של מוסד תכנון, כמורשה לעניין חיקוק או כנושא משרה. על פי הוראת ס' 144א, בעל תפקיד מתייחס גם לממלא מקום של אלו. החובה המהותית חלה על כל מי שפועל במסגרת מוסד תכנון.

סעיף 142א מסדיר את האופן בו נבחנים תנאי הכשירות. ההסדר מוציא מגדרו חבר מקרב הציבור ומי שמתמנה על ידי שר. חבר מקרב הציבור נבחן על ידי הועדה למינוי חברים מקרב הציבור (ס' 150). על מי שמתמנה על ידי שר – משקיף, מורשה לעניין חיקוק ונציגי השרים במוסדות התכנון, ממילא חלים מנגנוני בחינה אחרים.

יש לבדוק הצורך בקביעת הסדר דומה לחמ"צים ולמי שמונה על ידי השר.

החלטה בדבר פסלות לכהונה
142ב
(1) קבע היועץ המשפטי בחוות הדעת האמורה בסעיף 142א כי מתקיים במועמד לכהן כחבר מוסד תכנון או כנושא משרה או יועץ בועדה מקומית תנאי פסלות – לא יתחיל אותו אדם לכהן במוסד התכנון; קבע כן היועץ המשפטי לגבי אחד מאלה, יחול האמור בסעיף 142ב, מהמועד שייקבע היועץ המשפטי בחוות דעתו.



(2) היועץ המשפטי ימסור חוות הדעת האמורה בסעיף קטן (א), עם נתינתה, למועמד לכהן בתפקיד במוסד התכנון וליושב ראש מוסד התכנון בו מכהן החבר, נושא המשרה או היועץ.



(3) סבר חבר מוסד תכנון, נושא משרה בועדה מקומית או יועץ לה או המועמד לכהן באחד מאלה בו כי נפלה טעות בחוות דעתו של היועץ המשפטי למוסד התכנון, רשאי הוא לפנות בפנייה מנומקת בכתב ליועץ המשפטי למשרד הפנים; לפנייה תצורף חוות דעתו בכתב של היועץ המשפטי למוסד התכנון; חיווה היועץ המשפטי למשרד הפנים את דעתו, תבוא חוות דעתו של היועץ המשפטי למשרד הפנים במקום חוות דעתו של היועץ המשפטי למוסד התכנון.

ניגוד עניינים אישי
1
143. (א) חבר או משקיף במוסד תכנון, שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו, שותפו או על ידי קרובו של כל אחד מאלה, כל חלק או טובת הנאה בכל עניין העומד לטיפול או לדיון במוסד התכנון, לרבות כל עניין שהיועץ המשפטי קבע לגביו הסדר למניעת ניגוד עניינים כאמור בסעיף 142א , יפעל כמפורט להלן:




(1) יודיע על כך בכתב ליושב ראש מוסד התכנון, ליועץ המשפטי של מוסד התכנון ולמזכיר מוסד התכנון מיד לאחר שנודע לו כי העניין האמור עומד לדיון, או מיד לאחר שנודע לו שיש לו עניין אישי בו; נודע הדבר לבעל התפקיד האמור, במהלכה של ישיבת מוסד תכנון, יודיע על כך בעל פה והודעתו תירשם בפרוטוקול;




(2) לא יהיה נוכח בדיוני מוסד התכנון או בכל דיון אחר הנערך במסגרת עבודתו של מוסד התכנון או של המשרד הממשלתי או הגוף שהוא נציגו במוסד התכנון או שעל ידיו מונה, לא ישתתף בקבלת החלטה בנוגע לאותו עניין ולא יעסוק בעניין בכל אופן אחר.



(2) עובד במוסד התכנון, נושא משרה במוסד תכנון, מורשה לעניין חיקוק או יועץ למוסד התכנון שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו, שותפו או קרובו של כל אחד מאלה, כל חלק או טובת הנאה בעניין העומד לטיפול או לדיון במוסד התכנון, יודיע על כך בכתב ליושב ראש מוסד התכנון ולמזכיר מוסד התכנון מיד לאחר שנודע לו כי העניין האמור הובא לטיפול או לדיון באותו מוסד תכנון או כי יש לו עניין בו כאמור, ולא יטפל באותו עניין ולא יהיה נוכח בדיוני מוסד התכנון או בדיון אחר כלשהו המתקיים במסגרת עבודתו של מוסד התכנון בעניינו; מורשה לעניין חיקוק יודיע על כך בכתב למנהל מכון הבקרה, לא יקבל החלטה בנוגע לאותו עניין ולא יעסוק בעניין בכל אופן אחר.



(3) הוראות סעיפים קטנים (א)ו-(ב) יחולו על רשות רישוי, ובלבד שההודעה תימסר ליושב ראש מוסד התכנון שהיא רשות הרישוי שלו ולמזכיר אותו מוסד תכנון.

ניגוד עניינים מוסדי
144 144.
(1) חבר מוסד התכנון לא ישתתף בדיון פנימי, בקבלת החלטה או בהצבעה בקשר לתכנית הנדונה במוסד תכנון לאחר שהופקדה, אם הוא נציג של גוף שהוא מגיש התכנית, למעט תכנית למתקן ביטחוני.




(ב) חבר מוסד תכנון לא ישתתף בדיון פנימי, בקבלת החלטה או בהצבעה בקשר לתכנית לאחר שהופקדה, אם הוא נציג של גוף אשר הגיש התנגדות לאותה תכנית, או אם הוא נציג ארגונים או גופים שונים, אשר אחד מהם הגיש התנגדות ובלבד שמי מטעמו של אותו ארגון אשר בשמו הוגשה ההתנגדות מכהן כחבר או כממלא מקום במוסד התכנון; לעניין זה לא יראו הערות שהגיש חבר מוסד תכנון לחוקר כאמור בסעיף 272 כהתנגדות לעניין חוק זה.



(2) חבר מוסד תכנון לא ישתתף בדיון פנימי, בקבלת החלטה או בהצבעה בקשר לערר בעניין תכנית, אם מתקיים בו אחד מאלה:




(1) הוא חבר במוסד התכנון שקיבל את ההחלטה שעליה הוגש הערר;




(2) הוא נציג רשות מקומית שבשטח השיפוט שלה חלה התכנית;




(3) הוא נציג רשות מקומית הגובלת ברשות המקומית כאמור בפסקה (2).

יש לשקול ההצדקה להגבלה לפיה "היה חבר מוסד התכנון נציג של גוף שאחד הארגונים הכלולים בו הגיש התנגדות לתכנית, לא ישתתף החבר בדיון כאמור, אם הארגון שהגיש את ההתנגדות מכהן כחבר או כממלא מקום באותו מוסד תכנון". על אף ניסוחה הכללי, מכוונת ההגבלה לארגונים שעניינם שמירת הסביבה. גופים אלו אכן באים לייצג אינטרס סביבתי ואולם ספק אם יש בהשתייכותם של גופים אלו לארגון גג כדי להקים ניגוד עניינים מוסדי לגופים החברים בהם. יכול שיהיו הסכמות לעניין התנגדויות גם בקרב מגזרים אחרים, בעלי אינטרסים משותפים. את אלו לא מצאה ההצעה להגביל.

הגבלות לאחר סיום כהונה
144א
על חברי מוסד תכנון יחולו הוראות חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט- 1969, בשינויים המחויבים כפי שקבע שר המשפטים.



הכשרה מקצועית לחבר מוסד תכנון
144ב
חבר מוסד תכנון יקבל הכשרה מקצועית לחבר במוסד תכנון בהתאם לכללים שיקבע השר לעניין זה; הכללים יתייחסו, בין היתר, לסוג ההכשרה הנדרש כתנאי למינויו של חבר מוסד תכנון, להיקף ההכשרה הנדרש, למועד קיום ההכשרה, לחובת ההכשרה של חבר מכהן לריענון ידיעותיו ולסוגי חברים הפטורים מחובת הכשרה, כולה או חלקה.

חדילה מכהונה TC "סימן ג': חדילה מכהונה" \f C \l "3"

חדילה מכהונה
1
145. חבר מוסד תכנון או משקיף במוסד תכנון וממלא מקום של כל אחד מאלו, יחדל מכהונתו, אף אם טרם הסתיימה תקופת כהונתו לפי חוק זה, בהתקיים בו אחד מאלה, לפי העניין:




(1) מי שמוסמך לפי חוק לבטל את מינויו, הודיע על חדילה כאמור;





(2) חדל להתקיים בו תנאי מתנאי הכשירות, או החל להתקיים בו תנאי פסלות;





(3) התפטר במסירת הודעה למזכיר מוסד התכנון שבו הוא מכהן; תוקפה של ההתפטרות בתום 48 שעות ממסירת ההודעה, אלא אם כן חזר בו מהודעתו קודם לכן; חבר מוסד התכנון ימסור העתק מהודעת ההתפטרות למי שמוסמך למנותו.




(4) היועץ המשפטי של מוסד תכנון קבע לגביו כי הוא מצוי במצב תדיר של ניגוד עניינים כאמור בסעיף 142א();




(5) הוא חבר מוסד תכנון ולא עבר בתוך שישה חודשים מתחילת כהונתו הכשרה מקצועית שנערכה לפי כללים שקבע השר; ואולם, לא עבר חבר הועדה הכשרה מקצועית עד תום שלושה חודשים מתחילת כהונתו לא ישתתף בהחלטה או בהצבעה במוסד התכנון שבו הוא מכהן.

השעיית חבר מוסד תכנון, משקיף או נושא משרה

.

146. (א)
בעל תפקיד במוסד תכנון שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור בסעיף 142א(א)(1) , יושעה מתפקידו במוסד התכנון כל עוד לא הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו; לעניין זה יחולו הוראות סעיף 142א(ג) ו -142ב, בשינויים המחוייבים. הוראת סעיף זה באה להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע ממנו.

לעניין סעיף קטן זה –



" "חבר מוסד תכנון" – לרבות חבר מוסד תכנון שהוא ראש רשות מקומית או חבר מועצת רשות מקומית;







(ב)
היה לחבר המושעה ממלא מקום, ימלא הוא את מקומו של החבר המושעה בתקופת השעייתו, ויראו אותו, לכל דבר ועניין, כחבר מוסד התכנון; היו לחבר המושעה יותר מממלא מקום אחד, מי שרשאי למנות את החבר יקבע את ממלא המקום שיראו אותו כחבר כאמור.



(ג)
הושעה ראש רשות מקומית מכהונה בוועדה מקומית ברשות מקומית אחת או בוועדה מרחבית הכולל רשות גדולה, ימלא את מקומו בוועדה המקומית, ואם היה חבר בוועדת המשנה - גם בוועדת המשנה, הסגן ממלא המקום כמשמעו בחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), ובהיעדר סגן ממלא מקום, סגן ראש רשות אחר או חבר מועצה שתמנה מועצת הרשות המקומית.



(4) הושעה נושא משרה בוועדה מקומית, יחולו על מילוי מקומו בוועדה המקומית ההוראות החלות על מילוי מקום של נושא משרה שנבצר ממנו למלא את תפקידו.

ממלא מקום והיעדרות TC "סימן ד': ממלא מקום והיעדרות" \f C \l "3"

מילוי מקום
147.
(1) ככל שלא נקבע אחרת בחוק זה, מי שממנה חבר למוסד תכנון רשאי למנות לו ממלא מקום, ובלבד שיהיה בעל תנאי הכשירות הנדרשים בחוק.



(ב) חבר מוסד תכנון שיש לו ממלא מקום רשאי להטיל עליו למלא דרך קבע את מקומו במוסד התכנון או בוועדה מוועדות המשנה של מוסד התכנון שבו הוא חבר; הטיל חבר מוסד התכנון על ממלא מקומו למלא את מקומו דרך קבע כאמור, יראו את ממלא המקום, לכל דבר ועניין, כאילו היה חבר מוסד התכנון לעניין חברותו באותו מוסד תכנון או באותה ועדת משנה. חבר מוסד תכנון שמינה ממלא מקום קבוע יודיע על כך למזכיר מוסד התכנון.




(ג) נעדרו חבר מוסד תכנון וממלא מקום קבוע שלו מישיבה של מוסד תכנון, ימלא את מקומו של החבר באותה ישיבה אחד מממלאי מקומו האחרים; לממלא מקום כאמור יהיו כל סמכויות חבר מוסד התכנון או ממלא המקום הקבוע לפי העניין לאותה ישיבה, ואולם הסמכות להגיש ערר בשל החלטה שקיבל מוסד התכנון באותה ישיבה, ככל שהיא קיימת על פי חוק זה, תוקנה לחבר או לממלא מקומו הקבוע באותו מוסד תכנון.

האבחנה מעגנת פרקטיקה קיימת ומאפשרת הגשת ערר על ידי ממלא מקום קבוע (עת"מ 367/07 רינה תרשיש נ' מאיר ויזל ואח').

היעדרות חבר מישיבות מוסד תכנון – 148.
1
(1) חבר מוסד תכנון שנעדר משלוש ישיבות רצופות של מוסד תכנון או שנעדר מיותר משליש מהישיבות בתקופה של שנה אחת, ואיש לא מילא את מקומו, יחדל להיות חבר במוסד התכנון; תקופת השנה תימנה מיום ה-1 בינואר בכל שנה, ואולם אם מונה באותה שנה לאחר המועד האמור, כהונתו תיפסק רק אם נעדר משלוש ישיבות רצופות, או ממחצית לפחות ממספר הישיבות שהתקיימו בתקופת השנה שבה כיהן, ובלבד שמספר הישיבות שמהן נעדר לא פחת משלוש.




(ב) מונה ממלא מקום להיות ממלא מקומו הקבוע של חבר במוסד תכנון, יחולו הוראות סעיף זה על ממלא המקום הקבוע ולא על החבר באותו מוסד תכנון, והוא יחדל להיות ממלא מקום חבר במוסד התכנון.



(ג) נעדר חבר מוסד תכנון משתי ישיבות רצופות, וגם ממלא מקומו לא השתתף בהן, ישלח מזכיר מוסד התכנון, מיד לאחר הישיבה השנייה הרצופה שממנה נעדר חבר מוסד התכנון, הודעה לחבר המוסד וכן למי שמינה את החבר; בהודעה יצוין כי אם לא ישתתף החבר או ממלא מקומו בישיבה הקרובה של מוסד התכנון, יחדל להיות חבר במוסד התכנון ;



(4) מזכיר מוסד התכנון ישלח בתום כל שנה הודעה לכל חבר המוסד ולמי שמינה אותו ובה פירוט הישיבות שבהן נכח ושמהן נעדר ואיש לא מילא את מקומו נון




(ה) לא נשלחה הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו(ד), לא יהיה בכך כדי לגרוע מתוקפו של סעיף קטן (א).



(ו) פקעה כהונתו של חבר כאמור בסעיף זה, ישלח מזכיר מוסד התכנון הודעה על כך לחבר ולמי שמינה אותו.



(ז) פקעה כהונתו של חבר, לא ישוב וימונה כחבר מוסד תכנון במשך שנה מיום פקיעת כהונתו.



(ח)בסעיף זה, "מוסד תכנון" – למעט ועדה מקומית ברשות מקומית אחת ; "נעדר" – לרבות נעדר ממרבית הישיבה.


הגבלות נוספות על חברי מוסד תכנון

איסור קבלת תרומות מיזם והחלת חוק שירות הציבור (מתנות) וחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה).

תיקון פקודת העיריות
616.
בפקודת העיריות
–




(1) בסעיף 9א, במקום "לפי סעיף 24 וסעיף 12 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965" יבוא "סעיפים 89, 90 ו- 458 לחוק התכנון והבניה";




(2) בסעיף 9ב –





(1) במקום "לפי סעיף 24 וסעיף 12 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 " יבוא " סעיפים 89, 90 ו- 458 לחוק התכנון והבניה";





(2) בהגדרה "חוק התכנון והבניה", במקום "התשכ"ה - 1965" יבוא "התש"ע - 2010";




(3) אחרי סעיף 122א יבוא:






"בחירות מקדימות" – בחירות לבחירת מועמדי מפלגה כהגדרתה בסעיף 1 לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992, רשימת מועמדים או סיעה, לפי העניין, לאחד מהתפקידים האלה, תהא שיטת הבחירות אשר תהא: יושב ראש המפלגה, ראש הממשלה, שר, חבר הכנסת, ראש רשות מקומית, חבר מועצת רשות מקומית, תפקיד בהסתדרות הכללית החדשה, בהסתדרות העובדים הלאומית, בהסתדרות הציונית העולמית או תפקיד אחר במפלגה או מטעמה;






"יזם" – מי שעיסוקו, בין היתר, בבניה או בייזום בתחום התכנון והבנייה, בתחומי מרחב התכנון המקומי אליו משתייכת הרשות המקומית, לרבות קרובו, שותפו או תאגיד הקשור אליו או אל קרובו.






"ייזום" – לרבות הגשה וקידום של הליך לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
במרחב התכנון של הוועדה המקומית לעניין תכנית, אישור, היתר, לרבות הקלה, שימוש חורג, תביעה לפי סעיף 197 לחוק האמור או היטל השבחה, כמשמעותם של מונחים אלו בחוק האמור;






"נבחר ציבור" – ראש עירייה, חבר מועצה, מי שנכלל ברשימת מועמדים למועצת העירייה, מועמד לכהונת ראש העירייה, או מי שהכריז על עצמו כמועמד, או הודיע ברבים, בעל-פה או בכתב, במפורש או על דרך התנהגות על כוונתו להתמודד בבחירות למועצת העירייה או לראשות העירייה. לעניין זה, "התנהגות" – לרבות הוצאה או קבלת תרומות למימון ההתמודדות בבחירות.






"מועמד לכהונת ראש רשות מקומית" – מועמד שהוצע לכהונת ראש רשות מקומית בהתאם לסעיפים 5 ו- 24א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 או בהתאם לסעיף 5 לחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) התשמ"ח- 1988.






"קרוב" – בן זוג, הורה של בן זוג, הורה, הורי הורה, צאצא, צאצאי בן זוג,ובני זוגם של כל אחד מאלה או אדם אחר הסמוך על שולחנו של אותו אדם פלוני, אח או אחות או גיס;






"רשימת מועמדים" – כהגדרתה בסעיף 35 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965.






"תאגיד קשור לנבחר ציבור" – תאגיד שנבחר הציבור מחזיק, לבדו או יחד עם אחרים, במישרין או בעקיפין, עשרים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא של התאגיד או עשרים אחוזים מכוח ההצבעה באסיפתו הכללית, או מהזכות לרווחיו, או הרשאי למנות עשרים אחוזים או יותר מהדירקטורים בו, או את המנהל הכללי שלו, וכן תאגיד אחר, אשר תאגיד הקשור לנבחר מחזיק בו זכויות כאמור;






"תרומה" – לרבות בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין, בארץ או בחוץ לארץ, במזומנים או בהתחייבות מכל סוג.





122ב.






נבחר ציבור, או מי מטעמו, או קרובו, או שותפו, או תאגיד הקשור אליו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו לא יקבל ולא יבקש תרומה מיזם, לצורך בחירות לרבות בחירות מקדימות, אלא אם חלפו שנתיים מיום שהיזם חדל מעיסוקו ביזמות בתחומי מרחב התכנון המקומי אליו משתייכת הרשות המקומית.






(ג)
יזם שטרם חלפו שנתיים מיום שחדל מעיסוקו ביזמות בתחומי מרחב התכנון המקומי אליו משתייכת הרשות המקומית, לא ייתן או יציע תרומה למנויים בסעיף קטן (ב) לצורך בחירות לרבות לצורך בחירות מקדימות.






(ד)
העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלוש שנים.





122ג.






(א)
ראש רשימת מועמדים או מועמד לכהונת ראש עירייה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 122ב על ידי הסיעה, הרשימה או עובד שלה; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.








(ב)
נעברה עבירה לפי סעיף 122ב על ידי רשימת מועמדים או סיעה או עובד שלה, חזקה היא כי ראש רשימת המועמדים או ראש הסיעה הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.







122ד






(א)
נבחר ציבור, שקיבל מאדם תרומה העולה על סך 500 ₪, לא יטפל במסגרת כהונתו במועצה ובכל תפקיד הנלווה אליה בכל עניין מהותי הנוגע לתורם או לבן זוגו במשך שנתיים מיום קבלת התרומה.






(1) איסור זה יחול גם על כל חברי סיעתו של חבר המועצה.






(2) העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה.




(4) בסעיפים 126(א), 143(א)(3), 170(א), 269 ו- המילים "התשכ"ה – 1965" – יימחקו;




(5) בסעיף 170א(ב), אחרי המילים "שבתחום העיריה", יבוא "והוועדה המקומית שהוא מבקרה בהתאם לסעיפים 92(א) ו-(ב) לחוק התכנון והבניה התש"ע- 2010";




(6) בסעיף 170א(ג) ברישא, לאחר המילים "ואת היקף הביקורת", יבוא- "ובלבד שתבוצע ביקורת על הוועדה המקומית כמשמעותה בסעיף 170א(ב)";




(7) בסעיף 253א, במקום "בסעיף 1א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה –1965" יבוא "בסעיף 2 לחוק התכנון והבניה";




(8) בסעיף 249(13ב), במקום "לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965" יבוא "לפי חוק התכנון והבניה";




(9) בסעיף 264(2), במקום "לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה –1965" יבוא "לפי חלק ט' לחוק התכנון והבניה";




(10) בתוספת השניה, בסעיף 62, המילים "התשכ"ה – 1965" - יימחקו.

תיקון פקודת המועצות המקומיות
617.


בפקודת המועצות המקומיות
, בסעיף 34א, בסעיף קטן (א), אחרי "וסעיפים" יבוא "ההגדרות שבסעיף 122א כפי שהוספו בתיקון __(זה) לפקודת העיריות, 122ב, 122ג, 122ד".

תיקון חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט- 1969
617א
מוסדר בסעיף 144א

תיקון חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם- 1979
618ב
בחוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם- 1979-






(1) בסעיף 4(א) אחרי "רשויות מקומיות" יבוא- "מוסד תכנון כהגדרתו בחוק התכנון והבניה התש"ע- 2010".




(2) בסעיף 4(ג) אחרי "רשויות מקומיות" יבוא "מוסד תכנון כהגדרתו בחוק התכנון והבניה התש"ע- 2010".






אחריות פלילית בגין ניגוד עניינים של חבר מוסד תכנון

עבירות של חבר מוסד תכנון או משקיף
495.
(1) העובר על הוראות סעיף 143, על הוראות סעיף 358(א) או על הוראות לפי סעיף 358(ג) דינו – מאסר שנה.



(2) הפועל בניגוד להסדר למניעת ניגוד עניינים שחל עליו, דינו – מאסר שנתיים.



(ג) נמנע בעל תפקיד במוסד תכנון מדיווח על פי סעיף 142ב(ב)(2), דינו – קנס; נמנע הוא מדיווח על פי סעיף 142ב(ב)(3), דינו – מאסר שנה אחת.



(ד) הוראות סעיף זה אינן גורעות מאחריותו הפלילית או האזרחית של אדם על פי כל דין אחר.

הוראות אלו ישובו וייבחנו על ידי משרד המשפטים.


הסדרי חקיקה נוספים שהוחלו על חברי מוסד תכנון - תיקונים עקיפים

חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט-1969
2. מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת.
3.
מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נמנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות.
4.
(א)
מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה....

חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979
1.
...


"מתנה" – הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה.

2.
(א)
ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה – בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו – ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה.

(א1)
עובד הציבור רשאי לבקש היתר להקנות לו מתנה שקיבל, ואולם לא יינתן היתר להקניית מתנה למקבלה, לפי סעיף קטן זה, אם יש למתנה ערך בעבור המדינה מלבד ערכה הכלכלי, או אם יש בהקנייתה לעובד הציבור משום חשש לפגיעה בטוהר המידות; קבלת היתר לפי סעיף קטן זה מותנית בתשלום לאוצר המדינה, והכל בדרך, במועד וכפי שיקבע שר המשפטים.

(ב)
סעיף קטן (א) לא יחול על –
(1)
מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין;
(2)
מתנה מחבריו לעבודה, לשירות או לתפקיד של עובד הציבור;
(3)
פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו מאוצר המדינה וכן פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו שלא מאוצר המדינה אם ניתן להענקתו פומבי בדרך שנקבעה בתקנות.

(ג)
במתנה שקמה לקנין המדינה ובסכום שיש לשלם לפי סעיף קטן (א) ינהגו בהחזרה לנותן המתנה, בהענקה לעובד הציבור או בדרך אחרת, הכל לפי שנקבע בתקנות.

מיום 30.10.2001

תיקון מס' 1

ס"ח תשס"ב מס' 1809 מיום 30.10.2001 עמ' 11 (ה"ח 3010)

הוספת סעיף קטן 2(א1)
3.
(א)
על קבלת מתנה שסעיף 2 חל עליה חייב עובד הציבור להודיע ועליו לנהוג בה במועד ובדרך שנקבעו בתקנות.

(ב)
עובד הציבור שהפר ביודעין חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א), דינו – קנס פי שלושה משווי המתנה ביום קבלתה או ביום פסק הדין המרשיע, לפי הגבוה יותר.

(ג)
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקרים שבהם ניתן לקבל כופר כסף מעובד הציבור שהפר חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א), או שנחשד בהפרה כזאת; סכום הכופר לא יעלה על הקנס המירבי שניתן להטיל בשל ההפרה; נתקבל כופר, יופסק כל הליך משפטי לענין ההפרה, אולם אם הוגש כתב אישום אין לקבל כופר כל עוד לא הודיע היועץ המשפטי לממשלה על עיכוב הליכי המשפט.
הגדרות





� דיני מדינת ישראל 8, עמ' 197; ס"ח התשס"ט, עמ' 219.

� ס"ח התשכ"ה, עמ' 305.

� דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 9, עמ' 256.



PAGE
48