הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

24.3.11


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 159
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, י"ח באדר ב' התשע"א (24 במרץ 2011), שעה 10:00

ישיבה בבית ספר "נר עציון" לבחינת קליטת העלייה בפתח תקווה ובבית הספר

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
רוברט טיבייב

וורקה דמונה

- מנהלת מוקד יוצאי אתיופיה עירונית, המשרד לקליטת העלייה

רינה הררי

- סגנית ויועצת תעסוקה בפתח תקווה, המשרד לקליטת עלייה

סולי נתן

- מנהלת מחוז מרכז, משרד החינוך

שרה נעמן

- מחמ"ד מחוז מרכז, משרד החינוך

יצחק אלחרר

- מפקח מחוז מרכז, משרד החינוך

יפת דרכי

- מפקח על תלמידים עולים בחמ"ד, משרד החינוך

חדווה צ'ריסקי

- מדריכה באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

ריבה אביעד

- מנהלת האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

מגי קורן

- סגנית מנהלת אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

אלון אסור

- מפקד תחנת פתח תקוה, המשרד לביטחון פנים

חנה דובקין

- מנהלת תחום חינוך, חברה ותרבות, הסוכנות היהודית

יצחק אוחיון

- ראש עיריית פתח תקוה

גרישה ברנבוים

- חבר הנהלת העיר ויו"ר מוקד קליטה עירוני, עיריית פתח תקוה

גנאדי בורשובסקי

- חבר מועצת העיר פתח תקוה וראש אגף הקליטה, עיריית פתח תקוה

דר' מיכל אונגר

- מנהלת אגף גני ילדים, עיריית פתח תקוה

שלום קוטלר

- יושב ראש מוקד הקליטה, חבר מועצת העיר, עיריית פתח תקוה

דר' שוש נחום

- מנהלת אגף חינוך על יסודי, עיריית פתח תקוה

יוספה קין

- ס. מנהלת אגף חינוך על יסודי, עיריית פתח תקווה

סיגלית הלל יאראק
- מנהלת אגף חינוך יסודי, עיריית פתח תקוה

שלומי דסלי

- מגשר תלמידים יוצאי אתיופיה, מינהל החינוך, עיריית פתח תקוה

מוטי זפט

- מ"מ ראש העיר וממונה על החינוך הדתי, עיריית פתח תקוה

חיים בלילי

- חבר מועצה, עיריית פתח תקוה

רמי הופנברג

- מנהל מינהל החינוך, עיריית פתח תקוה

אבי בן חמו

- מנכ"ל, עיריית פתח תקוה

יעקב פישר

- מ. האגף לחינוך מבוגרים, עיריית פתח תקוה

עו"ד חיים בשארי

- סגן ראש מינהל החינוך, חבר מועצת העיר, עיריית פתח תקוה

ישראל בירו

- רכז קהילה, פתח תקוה

ישעיהו רומנו

- מנהל מחלקה לזהות יהודית וקליטת עולי אתיופיה, מינהל החינוך,



עיריית פתח תקוה

יואב אללו

- ראש ועד ההורים, פתח תקוה

מוטי לוי

- מנהל המוקד העירוני ויו"ר ועד שכונת דדו, עיריית פתח תקוה

דניאל אוריה

- ראש מטה יוצאי אתיופיה

רוני אקלר

- מנכ"ל פידל והפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה

עו"ד יצחק דסה

- מנכ"ל עמותת טבקה-משפט וצדק לעולי אתיופיה

חגית חובב

- האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

אברהם נגוסה

- מנהל עמותת מכנף דרום לציון

אבי שמואלביץ

- מנכ"ל עמותת סגול-תעשיינים ובעלי עסקים תומכים בבי"ס

מזל שטרית

- מנהלת בית ספר ממ"ד 'נר עציון'

רונית בורשטיין

- יועצת בית ספר ממ"ד 'נר עציון'

נדב חללה

- מתנדב

גדי עזריה

- מזכיר עמותת פל"ג, רכז משפחה עצמאית

יגאל אמיתי

- דובר הוועדה

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור בבית ספר 'נר עציון' לבחינת קליטת העלייה בפתח תקוה ובבית הספר

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. בחרנו לקיים אותה דווקא פה בעיר פתח תקוה בבית הספר, מכיוון שכולנו שמענו, דיברנו, מכירים את הנושא ואני חושב שגם שר החינוך היה פה, נכון?

הוא לא היה פה, אבל הוא מצוי בעניין.

הוא מצוי בעניין.

הוא מצוי והוא עוקב אחרי כל פרט ופרט.

אני רוצה לומר בפתח דבריי שאני והוועדה באנו לשמוע ולראות. באנו לראות את הדברים, יש עמדות שונות, יש כיוונים שונים וזה לא ייחודי רק לעיר פתח תקוה, אדוני ראש העיר, זה דבר שאנחנו דנים בו במקומות רבים; הדילמה הערכית, האם הריכוז של יוצאי אתיופיה במקום אחד, שמשקיעים בו, ואין שום ספק שמשקיעים ואנחנו גם נראה ונשמע ואני יודע שמשקיעים, גם מבחינת תקנים, משאבים, כח אדם, וגם יש תוצאות, והמנהלת, בלי שאת אומרת, אני יודע זאת, לבין התפיסה שצריך לשלב בחברה מבחינה ערכית את יוצאי אתיופיה ושלא יהיו כמקשה אחת באחוזים גבוהים, לאו דווקא בעיר פתח תקוה. זה קיים גם בראשון לציון, בנתניה, ובמקומות אחרים.

בראשון לא.

בראשון לציון זה היה והם התחילו בהליכים של פיזור על ידי מערך היסעים. אנחנו פה ואני אומר משפט שהאידיאלי מבחינתנו היה שלא יהיו ריכוזים של עולים בשום מקום בארץ. כשאני אומר ריכוזים של עולים, זה לאו דווקא יוצאי אתיופיה, יש גם בית ספר בעיר של עולים מרוסיה, שהם באחוזים גבוהים מאוד. האידיאלי מבחינתנו שלא יהיה כדבר הזה. אני רוצה, כאב לשלושה ילדים, שהבן שלי יפגוש יוצאי אתיופיה לא רק כשהוא מתגייס לצבא ולא רק כשהוא רואה אותם אולי באיזה סמטה, אלא שהוא יפגוש אותם ביום יום ותהיה אינטגרציה ויהיה שילוב אמיתי. אז אני הייתי מבקש, ראשית, מראש העיר המארח אותנו, אדוני ראש העיר, לפתוח, ולאחר מכן אנחנו ניתן כמובן לצוות בית הספר ולדר' סולי נתן, שאני שמח מאוד שהגעת לישיבה היום.

בבקשה, אדוני ראש העיר.

אצלנו יש קודם כל מצגות. אבל מר בשארי עושה את הדקות הבאות.

את הצעירים מתי אנחנו שומעים?

במוזיקה?

כן.

המנהלת קובעת.

ברשות האורחים היקרים, ברוכים הבאים למשפחת 'נר עציון' בפתח תקוה. אנחנו נפתח את הבוקר בנגינה של תלמידי בית הספר 'נר עציון', נגינה קלה בתחום המוזיקלי שלנו. בבקשה.

(קטע מוזיקלי).

תודה לתזמורת בית הספר, תודה למורה לריסה ולמורה ריטה, תודה רבה לכם על העבודה הנאמנה עם הילדים.

אנחנו בבית ספר 'נר עציון' 294 תלמידים, 13 כיתות מ-א' עד ו'. בית ספר 'נר עציון' קלט בחמש השנים האחרונות תלמידים עולים מבני הקהילה האתיופית. מערך הקליטה בבית הספר היה כזה שכנגד עינינו עמדה מטרה אחת, את העולים האלה אנחנו רוצים לשבץ, למנף ולהוציא אותם תלמידים מצוינים, אזרחים מצוינים ויותר מזה. אני תמיד אומרת לילדים שלי, אתם השכבה המובילה בחברה הישראלית. זו המטרה. וכאשר עומדת מטרה כזו לנגד עינינו הרי שכל התהליך הוא תהליך של סגירת פערים מול מינוף ומצוינות. כל התהליך, ברגע שהתלמידים מגיעים אלינו עם הנושא של הכרת המשפחה, הכרת התלמידים, אנחנו מיד מנסים לבדוק מה הוא מצב התלמיד מבחינה לימודית, איזה תכנית נבנה לו, התאמת חומרי למידה, סיוע קפדני במערך של קבוצות קטנות. שלוש שנים כל התלמידים העולים למדו בקבוצות של בין ארבעה לחמישה תלמידים. הכיתות לא מנו יותר מ-20 תלמידים.

מצטרף אלינו חבר הכנסת טיבייב.

כל ילד, כל תלמיד שנכנס בשערי בית הספר מקבל את היחס האישי, את האהבה המאוד גדולה, את ההכלה המאוד גדולה, יחד עם זה מיד בתחום הלימודי אנחנו ממפים את הילד, בודקים באיזה מצב הוא נמצא, בונים לו תכניות אישיות, נותנים לו את המערך המסייע והילד משובץ בכיתה. המטרה היא בעצם למנוע את המצב שבו התלמיד צובר פערים בתהליך קליטתו בבית הספר. המטרה היא למנף אותו הכי מהר שאפשר והכי טוב שאפשר. זו בעצם מדיניות קליטה שנוצרה כתוצאה מקליטה מסיבית של תלמידים עולים שהגיעו אלינו ממרכזי הקליטה.

אם אני מדברת על התחום הלימודי, הרי בתחום הלימודי אנחנו בונים תכניות מותאמות לתלמידים אבל יחד עם זה יש משוב והערכה מתמידים, חודשיים, לבדוק את התקדמותו של התלמיד והיה איזה שהוא שלב שהיינו צריכים גם להכניס גורמים מסייעים כאשר תלמידים מגיעים אלינו בכל הגילאים, בשכבות השונות, ללא ידיעת קריאה וכתיבה, ללא יסודות הקריאה והכתיבה, הרי שגם המורים מקבלים הכשרה במקביל ללמד תלמידים בכיתות ו' קריאה וכתיבה. אך בד בבד יש מענה למצוינות, בד בבד נפתח גרעין של תלמידים שלומדים באשכול פיס ולומדים בכל יום שישי חשיבה מתמטיקה, עם כל הטכנולוגיות הקיימות, חשיפה מדעית בכל התחומים וזה בעצם נותן לנו את דואליות הטיפול; מצד אחד סגירת פערים, מצד שני המצוינות.

ויום לימודים ארוך כולם, נכון?

בעצם אנחנו כאן במהלך יום הלימודים מקבלים את הילדים ב-7:30, הילדים שוהים בבית הספר עד 15:30 כאשר הם מקבלים ארוחה חמה ומקבלים חוגים, חוגי ספורט, חוגי מוזיקה. אתם ראיתם פה את תזמורת בית הספר, אנחנו בכלל בית ספר מוזיקלי שכל התלמידים לומדים בכלים מוזיקליים, החל מחליליות וכלה בכינורות, מכיתה ב' עד כיתה ו'. יש לנו גם מקהלת בית ספר מאוד מאוד מקצועית. בעצם הילדים מקבלים בכל התחומים את הטוב ביותר, הם מקבלים בכל התחומים, במהלך כל היום, כאשר בנינו צוות מאוד מקצועי, צוות שמלווה אותם במהלך כל היום.

הארוחה החמה. כל הנושא של טיפול במשפחות, הקשר עם המשפחות, העצמת המשפחות, בכלל בתהליך החינוך הבית ספרי להכניס אותם אלינו, הם באים אלינו, נגישות מאוד גדולה, מענה יום יומי, מענה בכל שעה, בלי קביעת זמן. הם מגיעים, הם מתייעצים איתנו, הם משתפים אותנו ואנחנו איתם בתהליך החינוכי, שזה בעצם תהליך של למידה את מערכת החינוך בישראל. גם ההורים צריכים תוך כדי שהיית התלמידים במערכת החינוך ללמוד את מערכת החינוך במדינת ישראל.

משאבים. ממי אנחנו מקבלים את כל זה? אנחנו מקבלים שעות עולים, סל קליטה של משרד החינוך, אנחנו מקבלים מהעירייה שעות תל"ן, שהן בעצם שעות שמיועדות למצוינות ולסגירת פערים, ומורות שנמצאות פה יום יום כדי לתת מענה לצרכים של הילדים. בהתחלה טיפלנו יותר בסגירת פערים, היום אנחנו עוסקים הרבה מאוד גם במצוינות בכל התחומים. התחלנו בשפה ובמתמטיקה, היום גם באנגלית, היום גם יש העשרה מוזיקלית, יש תיאטרון. כל זה ניתן בזכות אותם משאבים.

מיל"ת, יש לנו את פרויקט מיל"ת, שהוא בעצם הפרויקט בשיתוף של משרד החינוך עם קרן רש"י. דרך מיל"ת אנחנו מקבלים שעות, מקבלים גם סיוע כספי למשפחות וגם ארוחות חמות בכל יום. כל תלמידי בית הספר, בלי יוצא מן הכלל, אוכלים פה ארוחה חמה יום יום.

בסך הכל הילדים מאוד עטופים, מאוד מאוד מאוד עטופים בצוות מקצועי שלמד תוך כדי, שלמד תוך כדי תהליך את האוכלוסייה. גם אנחנו היינו צריכים ללמוד, הרבה מאוד, ויש מה ללמוד הרבה מאוד מהמורשת, מתרבות הקהילה. על מנת ללמד אותם את התרבות הישראלית, אתה צריך להתחבר, כדי להקנות ולהעשיר. בעצם אנחנו יושבים פה יום יום וחשים את התפתחותם, את פריחתם של התלמידים.

כמה שנים במתכונת הזו זה עובד?

אני נמצאת פה וזאת שנה שישית.

הבוגרים של בית הספר, מבחינת שילוב במסגרות המשך, לאיזה בתי ספר הם הולכים?

בבקשה, רונית, יועצת בית הספר תדבר על אקלים בית הספר והכוון התלמידים. אתם גם תדברו עם הבוגרים שלנו, הנה הם פה, וגם עם התלמידים שלנו.

שלום לכולם. כבוד לי לעבוד בבית הספר הזה. ועדת קליטה, עלייה, עולים, בעצם הגדרה של עולה זו הגדרה של מי שהגיע לארץ ישראל על מנת להשתקע בה, ואין יותר ציני מהמושג הזה, 'עולה'. אם תסתכלו על העולים הם בעצם מגיעים למרחב לא מוכר, בכל ההיבטים, שפה, תרבות, אוכל, נורמות, ולמעשה כל השונות הזאת יוצרת ירידה בתפקוד האוטונומי ואיתה גם ירידה בתפקוד הרגשי, אז איפה העלייה? וזו השאלה שלנו, איך אנחנו עושים מהמקום של הירידה, שהיא מתבקשת מכח זה שהם עלו, והופכים את המושג 'עולה' בלי ציניות למטפס למעלה. זו העבודה החינוכית שלנו לדעתי במלוא הדרה. בבית הספר אנחנו משקיעים חשיבה רבה ועשייה רבה באיך לטפס למעלה עד למצוינות.

אני רוצה למקד אותך בעניין של הכוונת הבוגרים.

אני רוצה להתחיל בקטע של ר' שלמה מקרליך ואני רוצה להתייחס כי זה משהו שמשקף את כל תפיסת העולם הבית ספרי: 'אם ברצונך להוציא אדם הנמצא במקום כלשהו אל תחשוב שדי לך לעמוד למעלה ולהושיט לו את ידך, אלא עליך לירד כולך למטה אליו ושם אחוז בידו וביחד העלהו עמך למעלה'. בעצם העשייה של בית הספר היא בגובה העיניים, לרדת מהמקום שבו הוא נמצא, ביחד איתו, אחיזה, ליווי, תמיכה ומטפסים למעלה.

עוד מעט אני אתייחס לשאלה שלך, אני אתחיל מהסוף של ההכוון. הילדים שלנו מגיעים, וכמו שתיארה המנהלת, בעבודה מאומצת, בחשיבה, כשבעצם המטרה היא איך ייצאו הילדים שלנו מבית הספר. כמו כל הורה גאה, אנחנו רוצים את הטוב ביותר ואנחנו עושים את הכל בחשיבה של מה יקרה כשהם מסיימים ואנחנו גאים לומר שרוב הילדים שלנו, כמעט כולם, מתקבלים לאולפנות, לישיבות, לבתי ספר תיכוניים, אנחנו מקבלים את המשובים, גם מהנהלות בית הספר, על המצוינות של הילדים, התנהגותית, לימודית וכולי.

אני אפסיק אותך לשנייה ואני רק אגיד שבהקשר הזה הצטרף אלינו הרב שושן והוא יכול אולי לתת את האינפוט שלו לדיון, בהקשר של ההכוון.

בוקר טוב לכולם. שמי שמעון שושן, ראש הישיבה התיכונית החדשה שעיריית פתח תקוה ביחד עם רשת אמי"ת ומשרד החינוך פתחו כאן בפתח תקוה. הישיבה הוקמה מתוך מטרה לתת מענה לתלמידים בפתח תקוה והסביבה שרוצים מקום תורני טוב ויש להם צרכים שהם שונים ממה שבדרך כלל אנחנו מוצאים אצל תלמידים בישיבות התיכוניות האקסקלוסיביות האליטיסטיות. זאת המטרה ולשם כך הוקמה הישיבה.

אנחנו באידיאל קולטים כ-25% תלמידים שהם בני העדה האתיופית ובאופן טבעי שיתוף הפעולה עם בית ספר 'נר עציון' הוא שיתוף פעולה צמוד. הייתי אומר, שיתוף הפעולה הטוב ביותר שיש לנו עם הממלכתיים דתיים בעיר זה עם בית ספר 'נר עציון'.

מתוך 46 תלמידים שיש לנו היום בשתי כיתות ז', 12 תלמידים הם בני העדה האתיופית, 11 מתוכם הם בוגרי 'נר עציון' וזה לא בכדי, כי אנחנו מראיינים ועוברים תהליכים של הכוון בכיתה ו' עם כל הממלכתיים דתיים ובכל בתי הספר יש תלמידים שהם בני העדה האתיופית, אבל זה יותר מהרגשה, כשאתה בא לפה ואתה עובד כאן עם הצוות, עם המנהלת, עם רונית היועצת, אתה מרגיש ורואה שיש כאן טיפול מאוד יסודי בתלמידים וזה מוכיח את עצמו. הם באים אלינו בכיתה ז', המוטיבציה שלהם הרבה יותר גבוהה מתלמידים בני העדה שמגיעים מהממלכתיים הדתיים המפוזרים. חד משמעית. אם אנחנו פותחים להם פרויקט לאומי, תכנית מיל"ת, שאני בטוח שאתם מכירים את התכניות האלה, שם הם 100%, אין בעיות של ביקור סדיר, הוא מגיע לתכנית או לא מגיע לתכנית, הנושא של התנהגות, השתלבות בתוך חברה ישראלית צברית. אני לא יודע איך הנס הזה קורה, הרי בסך הכל 90% ומעלה פה זה בני העדה, אבל העובדה היא שההטמעה שלהם והקליטה שלהם בתוך ישיבה תיכונית נורמטיבית היא הטובה ביותר מבין כל התלמידים בני העדה שמגיעים אלינו.

האם מספר התלמידים עולי אתיופיה בישיבות אחרות בפתח תקוה מגיעים למספרים האלה? ולמה דווקא הם מגיעים רק לאמי"ת?

הוא לא הדמות לענות על זה.

אני יודע למה אני שואל אותו. לא לכוון את השאלה, השאלה שלי היא כזאת, אם תוכל לענות עליה, בבקשה.

אני יכול להגיד לך מקרים שקורים אצלי כל יום. כשמגיע, סליחה שאני אומר, הורה אשכנזי, ואומר לי 'תגיד לי, כמה תלמידים בני העדה יש לך פה? אני רואה פה יותר מדי אתיופים מסתובבים לי בין העיניים', אז אני אומר לו, 'תקשיב טוב, כשאבא שלי עלה בשנת 56' ממרוקו, כך גם דיברו עליי כשהייתי ילד במעברה בקרית שמונה', אין לו מה להגיד. אתה רוצה את החינוך שלנו? מתאים לך הישיבה שלנו? אתה מאמין בדרך שלנו? תסתובב, בבקשה. כל הורה שרוצה בא ליום ביקור.

יש לי תלמיד בכיתה י', קוראים לו טאג'ו אלנו, אז הוא לא אשכנזי, לא מרוקאי ולא פרסי, טאג'ו אלנו, מבני העדה האתיופית, number 1 בישיבה בכל הציונים שלו, במגמת אלקטרוניקה פיזיקה, 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות אנגלית, הוא היום עומד בשורה הראשונה. רוב התלמידים שבאים אלינו מ'נר עציון', אני יכול לומר, רובם המכריע הם תלמידים מצטיינים בלימודים. יש להם פערים תרבותיים---

כמה מגיעים מדי שנה?

נתתי דוגמה, שנה שעברה מתוך 46 תלמידים, 11 מ'נר עציון' בני העדה. מתוך 25 בנים שסיימו פה בשנה שעברה, 11 הגיעו אלינו.

ושאר הבנים לאן הלכו?

לא יכולנו להביא לכאן ציבור גדול יותר, אבל חשוב לי מאוד להגיד שדברים ברוח דומה, אם לא זהה, מתקבלים גם מאולפנת ישורון שנחשבת לספינת הדגל של החינוך הדתי בפתח תקוה בוודאי, אם לא במחוז, לגבי האיכות הלימודית של הבנות יוצאות אתיופיה שהן בוגרות בית ספר 'נר עציון'.

הרב שושן שאל איך התרחש הנס, אז הנס מתרחש קודם כל מתוך תפיסה אמיתית וברורה לנו שמה שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו, עושים כהורים, אנחנו נעשה עבור הילדים האלה. ואת התפיסה של בית חינוך כמשפחה, אנחנו מיישמים במובן היום יומי.

התפיסה מתחילה מיסודות של הבית והתפיסה היא מה המחויבות והאחריות של השותפים. השותפים הם המבוגרים האחראים, הורים ומורים, ובמובן הזה מתקיים קודם כל כבוד בין השותפים, שבו כל צד שמגיע לזוגיות הזאת בבית הזה מכבד את המטען הערכי שהשני בא, מקבל, קשוב, והבית הזה מועשר בעושר תרבותי.

הדבר השני זה מה המחויבות של כל אחד מהצדדים לגבי הצלחת הילדים ופה יש שיח מאוד מתמשך ופתוח, כשיש הסכמות ובהירות לגבי הכללים, לגבי איך אנחנו רוצים לחנך, מה אנחנו רוצים שיקרה עם הילד שלנו, איך אנחנו רוצים לראות אותו. יש הרבה סדנאות של חיזוק, מצד אחד הסמכות ההורים, מצד שני העצמת ההורים, השתלמויות גם ברוב הפדגוגי, גם בתפיסות החינוכית וכולי, כשבעצם הערכים שמנחים את בית הספר שלנו זה יחסי אמון, אהבה, כבוד ושיתוף מתוך אמונה שאם זה יתרחש אנחנו נגיע למצוינות, כשהכלי הכי חשוב זה הקשבה.

אני רוצה לחתוך אותך ברשותך. אני חושב שאנחנו כולנו התרשמנו מהעבודה המצוינת שאתם עושים פה עם הילדים והתוצאות הטובות. אני רוצה לעבור לנושא המהותי של בית ספר של 100% יוצאי אתיופיה. אני אבקש מדר' סולי נתן, מנהלת מחוז מרכז, להתייחס לנושא.

הילדים נמצאים פה, חלקם בוגרים, חלקם הם בכיתות ו', אולי כדי שנוכל לנהל דיון פתוח יותר, לשמוע אותם ואז להיפרד מהם?

אין שום בעיה. החבר'ה הנחמדים שאיתנו הם תלמידים היום פה או שהם בוגרים?

ארבעה בוגרים והשאר הם תלמידים שלנו, כיתות ה'-ו'.

הגבוהים זה הבוגרים, אני מניח. אני רוצה לשאול את הבוגרים. איפה אתה לומד היום?

בישיבת---

והיום כמה תלמידים לא אתיופים בישיבה שאתה לומד היום?

יש הרבה.

מה ההבדל בין ללמוד בבית ספר שכולם יוצאי אתיופיה לאיפה שאתה לומד היום, שיש חלוקה כזו או אחרת?

פה אתה מרגיש כאילו אתה שייך, מרגיש כמו בבית. זה גם קצת מוזר להיות שונים.

אם היו נותנים לך לבחור היום, איפה שאתה לומד היום, שיהיו כולם רק יוצאי אתיופיה, היית רוצה גם מסגרת כזאת? או שאתה מעדיף איפה שאתה נמצא היום, שיש ערבוב?

אני רוצה איפה שיש ערבוב, כי שם אתה מכיר אנשים יותר חדשים, אנשים ממוצאים שונים.

איך נקרא המוסד שאתה לומד בו היום?

ישיבת כפר גנים, זו הישיבה החזקה של פתח תקוה.

יש לך חברים בישיבה שהם לא יוצאי אתיופיה? שאתה מבלה איתם אחרי צהריים, הולך לבית שלהם והם לבתים שלך?

כן.

בתנועת נוער. אם היית יכול היום להחליט שבבית הספר הזה יהיו גם תלמידים שהם לא יוצאי אתיופיה, שיהיה פה ערבוב, תסתכל אחורה, לפני שנתיים-שלוש כשלמדת פה והיית פה ושיחקת פה, מה היית מעדיף?

הייתי מעדיף שכולם יבואו מאותה רמה, שכולם יתחילו מנקודה אחת ויום אחד---

אוקי. יש גם בוגרת? איפה את לומדת היום?

בישורון.

ואותן שאלות ששאלתי, אם היית צריכה לבחור היום לגבי בית הספר הזה, שהוא יהיה מעורבב, היית ממליצה על זה?

כן, כדי שניפתח יותר מהר, במקום ללכת לשם לחטיבה ולראות שהכל מעורבב ולהתחיל מחדש. אני הייתי רוצה שביסודי כבר יתחיל.

בבית ספר ישורון יש לך חברות שהן לא יוצאות אתיופיה? וכשהיית פה החברות שלך היו רק יוצאות אתיופיה.

כן.

עוד מישהו רוצה לומר משהו?

רק רציתי לציין שהילדה חן היא כישרון בכינור.

כולם פה כישרון. יפה מאוד.

אולי כדאי להתייחס במשפט אחד לפרויקט מצוינות.

אני רוצה לשאול את הילדים, אנחנו כרגע דנים, כמו ששמעתם, אם כדאי שבית הספר הזה יהיה בעתיד מעורבב או שהוא יישאר כמו שהוא היום, עם יוצאי אתיופיה, ואז כשאתם בכיתה ז', כשאתם הולכים לחטיבה... מישהו רוצה להתייחס לנושא הזה?

כשאתה מגיע לחטיבה, אז אתה קצת מתקשה, כי יש פרצופים חדשים, דברים לא מוכרים, דברים קצת שונים, ובאמת יש לך חברים רק מהעדה שלך, וכשאתה שם, אתה צריך להתרגל קצת להתנהג טיפה אחרת ואני חושבת שאם זה יהיה מעורב, אז יהיה לנו יותר קל להתרגל כשנעבור לחטיבה, להתרגל לפרצופים החדשים ויהיה לנו יותר קל להתחבר איתם ולהרגיש לא שונים, ולהרגיש שכולנו שווים, והייתי רוצה גם שלא יהיה רוב של אתיופים ולא יהיה רוב של ישראלים, אלא שיהיה חצי-חצי, שכולם ירגישו שווה.

משפט לגבי הילדים, לפני שהם הולכים. הדסה היא בוגרת תכנית הצטיינות. בגלל המציאות שנוצרה במבחני איתור המחוננים הילדים יוצאי אתיופיה לא מצליחים להגיע לשלבים הגבוהים, אם בכלל, ולכן יצרנו פה בעיר פתח תקוה פרויקט ייחודי בקנה מידה ארצי, שנותן מענה לאוכלוסייה מצוינת של ילדים יוצאי אתיופיה בתוך אשכול פיס בצמוד לפרויקט המחוננים הרגיל. הדסה היא בוגרת של הפרויקט הזה אבל יש כאן ילדים נוספים שנמצאים בפרויקט ואולי שווה שאחד או שניים יספרו רק מה הם לומדים בתכנית הזאת, מבחינת התכנים, מה התכנית הזאת נותנת לכם, האם היא עוזרת לכם.

לא, אנחנו נוותר על זה. תודה, אנחנו מעריכים, הפסדתם כבר שעתיים מבית הספר, אז אנחנו לא רוצים שתפסידו עוד זמן, אני רוצה באמת להודות לחבר'ה הצעירים, יישר כח.

דר' נתן, אני רוצה לחזור לעניין שהעלינו, לגבי ה-100% יוצאי אתיופיה וגם איך זה נוצר. מבחינת אזורי רישום, אנשים בוחרים לא לבוא לפה, כן לבוא לפה? איך נוצר מצב שהגענו ל-100%?

ראשית אני רוצה לברך אותך שאתה כאן איתנו ובעצם חולק איתנו שיחה בנושאים ערכיים שקשורים לפרוצדורת שאנחנו תיכף נבהיר אותן, וגם לראש העיר, בוקר טוב, לכל הנוכחים כאן, לאנשי משרד החינוך.

בית הספר ממלכתי דתי 'נר עציון', נמצא בתוך שכונה והוא מאכלס את ילדי השכונה. את אזורי הרישום בכל המדינה קובעת הרשות ובדרך כלל בית הספר ממוקם באזור רישום.

ביסודי.

ביסודי, אנחנו מדברים עכשיו רק על 'נר עציון'. התלמידים שמגיעים ל'נר עציון' הם רק מהשכונה שהיא אזור הרישום וגרים בשכנות. בשנת הלימודים החולפת, לפני כשנתיים, אני אומרת את זה במאמר סגור ואני אחזור לעניין של 'נר עציון', בעצם החל איזה שהוא עידן חדש בפתח תקוה, כששר החינוך שלנו בעצם כפה על בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים לקבל את התלמידים העולים מאתיופיה וגם להשתתף בקליטתם במדינת ישראל, במסגרת מערכת החינוך במדינת ישראל, וזאת פריצת דרך מאוד רצינית. יחד עם זאת, גם במפגש שקיימנו אצל שר החינוך עם אנשי פתח תקוה, מהרשות המקומית אבל בתיאום עם ראש העיר, אנחנו הבהרנו שאנחנו עושים מספר מהלכים בעניין הזה. ראשית אפשרנו לכל תלמיד שאזור הרישום שלו בסביבות 'נר עציון', אם הוא רוצה ללמוד בבית ספר ממלכתי, הוא רשאי לעשות זאת והוא גם יכול לבחור כל אחד מבתי הספר הממלכתיים בעיר. הדבר השני שאמרנו, לא יבואו ולא יגיעו לבית הספר 'נר עציון' תלמידים שהם מחוץ לאזור הרישום והם עולי אתיופיה, כי בזמנו היה מצב כזה שהגיעו מבחוץ, מחוץ לאזור השכונה. הדבר השלישי שדיברנו, שתלמידים שמבקשים העברות נוספות לבתי ספר ממלכתיים דתיים מחוץ לאזור הרישום יגישו בקשה בפני ועדה שקמה ברשות המקומית ושיש בה גם נציגים של המחוז, מפקחים גם מהממלכתי דתי וגם מהממלכתי והוועדה הזאת בוחנת כל בקשה ובקשה ופועלת בהתאם למה שצריך לפעול.

זאת אומרת אני מדברת על שני מעגלים, מעגל אחד, מעגל עירוני, שאכן המוכר שאינו רשמי השתתף בקליטתם של התלמידים בשנת הלימודים החולפת. כבר התחלנו את העניין הזה, כפי שאמרתי, ביוזמתו של שר החינוך. הנושא השני זה פתיחת האפשרויות בפני תלמידים שגרים פה בשכונה ורוצים ללמוד במקומות אחרים.

אבל אתה מבין, חבר הכנסת דנון, שהמבנה של הרישום במדינת ישראל בחינוך היסודי הוא כזה שבית ספר שממוקם בשכונה או באזור הוא ממופה על ידי הרשות המקומית ואלה התלמידים שלומדים בו. בשכונה הזאת התלמידים הם תלמידים יוצאי אתיופיה ובאופן טבעי נוצר מצב---

אבל בשכונה הזאת כמה אחוז יוצאי אתיופיה?

הממלכתי דתי? בעניין הזה תעזור לי הרשות.

כמעט כל מי שהורה לילדים בשכונה הזאת הוא יוצא אתיופיה. זאת אומרת החלקים הוותיקים יותר הם אוכלוסייה מבוגרת יותר. מה שקרה פה וקרה בעוד מקומות בארץ, לצערי, זה שבגלל האופי של המשכנתאות ויכולת הרכישה וכל הדברים שבטח הוועדה מודעת להם, עולי אתיופיה מגיעים רק לחלקים החלשים של שכונות השיקום ואז נוצר פה ריכוז גדול בשכונה של יוצאי אתיופיה. הוא קיים גם במקומות אחרים ובשכונות שיקום אחרות, רק שם אלה שכונות קטנות יותר עם אזורי רישום רחבים יותר, אז זה נטמע קצת במקומות אחרים. אבל גם שם, למשל עולים שהגיעו לעמישב, הם ברובם גרים באיזה פינה ישנה וחלשה של השכונה, רק שם זו שכונה מאוד גדולה שגדלה באחרונה, הנסיבות הן שונות. פה בשכונה כמעט כל מי שהוא הורה לילדים... עכשיו, יש קבוצות מסוימות של הורים לילדים, זאת אומרת משפחות עדיין צעירות שיש להם ילדים בגיל בית ספר יסודי שהם לא יוצאי אתיופיה, הם ברובם, אנחנו כמובן לא נותנים למישהו להירשם מחוץ לאזור הרישום, אבל הם רצו ל... זה לא כמות גדולה, כי אין פה כמות גדולה כבר, אבל הם הלכו בעיקר למוכר שאינו רשמי, בתי ספר של ש"ס, בתי ספר של אחרים, שקיימים בפתח תקוה ומיועדים לאוכלוסיות גם מסורתיות ולא רק לאוכלוסיות דתיות, ושמה זה על אזורי והרישום הוא למי שרוצה וזה כמובן לא בשליטה של הרשות.

זאת תשובתי. זאת אומרת זה עניין היסטורי של מה שנקרא התיישבות בתוך השכונה הזאת.

קיימתם דיונים במשרד ברמה של---

קיימנו הרבה מאוד דיונים במשרד.

אני אשים את זה על השולחן, ברמה של לפרק את בית הספר או לעשות מהלכים. זו לא עמדתי כרגע, אני כרגע מקשיב, אבל קיימתם דיונים לראות---

אנחנו מקיימים המון דיונים וחושבים איך להיטיב בדרך הטובה ביותר עם התלמידים שלנו. אתה ראית את מה שהמנהלת הסבירה לך, היועצת, אתה גם תבקר תיכף בכיתות ותפגוש את הילדים, את החתירה למצוינות. בית הספר ומשרד החינוך יחד עם הרשות נותן מעטפת רצינית ביותר לתלמידים הללו, שאני לא בטוחה שכשהם יהיו מפוזרים במרחבים גדולים שמספרם קטן, הם יוכלו לקבל זאת.

יש בארץ עוד מקרים כאלה של 100%?

לא, אין 100%.

בנתניה יש.

אני לא יודע אם בנתניה זה 100%, אבל דר' נתן יודעת יותר טוב מאיתנו.

ברשותך אולי כדאי לשמוע כמה הורים?

לא, תני לי רגע לענות. יש מקומות כאלה ואנחנו גם איתם מנהלים דיאלוג ורואים כיצד אנחנו מיטיבים עם התלמידים. תראו, אלה אזורי רישום, ההורים קנו את הדירות לא מפני שאנחנו ביקשנו מהם לקנות את הדירות האלה, זה מה שהתאפשר להם ואז נוצרו באופן טבעי שכונות כאלה. אז יש לנו בנתניה בית ספר שהצלחנו אכן לסגור אותו בשנת הלימודים החולפת, בלוד, ויש לנו בבאר יעקב.

מה עשיתם בלוד?

אני אומר לך מה היה בלוד. בלוד זה היה בית ספר ממלכתי, בית ספר שבשכנות לו היו בתי ספר נוספים שמספר עולי אתיופיה היה כמובן קטן מ-100%, מסיבות שונות, מזה שגם בית הספר לא היה במיטבו, ולא היינו מרוצים מההישגים שלו, פעלנו כך שהתלמידים יבחרו היכן ללמוד עם סגירתו של בית הספר. אנחנו עשינו זאת יחד עם ההורים, אבל אני אומרת לך שוב, לא היינו מרוצים מדרך ההתנהלות של בית הספר ומהישגי בית הספר. אז כשיש מצב כזה, פעלנו כולנו יחד, יחד עם הקהילה כמובן, עם הפיקוח והרשות, ואפשרנו להם ללמוד בבתי ספר סמוכים ומי שרצה ללמוד בבית ספר אחר, לא סמוך, אפשרנו לכולם. אנחנו עוקבים אחרי התלמידים, באופן טבעי כדי לקלוט אותם גם נתנו משאבים לבתי הספר שקיבלו תלמידים במספר גדול יותר ואנחנו ממשיכים לעקוב אחרי מה שקורה בבתי הספר הללו ורואים את אופן הקליטה שלהם ותומכים בבתי הספר.

אבל אני שוב רוצה לחזור ולומר, עבור הפרוטוקול, לא היינו מרוצים מדרך ההתנהלות של בית הספר. אנחנו לא הגענו שם להישגים שהיינו מרוצים מהם ולכן פעלנו נחרצות. אם שאלת אותי עוד, אז יש עוד שניים.

אז אתם כן מרוצים.

כן, אנחנו כן מרוצים, זה ברור. בזה פתחתי ואמרתי.

יש לנו פה גם מוועד ההורים של בית הספר.

נשמע אותם.

זה לא משנה כרגע, אנחנו בכל מקום פועלים לגופו של עניין כפי שאתה מבין, חבר הכנסת דנון.

תודה.

חבר מועצת העיר, מר איציק עובדיה.

אדוני, חבר הכנסת דני דנון, אני יודע שאתה פועל רבות למען הקליטה, לא רק של האתיופים, גם הקליטה בכלל, אני שמח שבאת לפה, אני מכיר אותך שנים רבות ואני יודע גם שכשאתה לוקח נושא, אתה יורד לעומק ויש לך תוצאות, יש לך קבלות, אז אני שמח שהישיבה הזאת מתקיימת. אני הייתי במספר ישיבות כאלה במסגרת התפקיד שלי, גם כסגן ראש העיר וגם כחבר מועצה ולצערי הרב לא השתנה כלום, אבל אני סמוך ובטוח שאתה תיקח את העניינים ותזיז אותם כמו שצריך.

הבעיה מתחילה בגני הילדים, רבותיי. אנחנו יודעים שישנם שני גני ילדים בעמישב ומר רמי הופנברג הציג את הבעיה שמבחינת המענקים שמקבלים האתיופים, הם לא מספיקים בכדי לקנות בתים בשכונות חדשות ו---

העיר סגורה היום, מבחינת המענקים, נכון?

לא.

רק שכונות מסוימות.

העיר פתח תקוה קולטת עלייה. אני, לשמחתי, נולדתי בארץ ישראל אבל הוריי הגיעו מעירק ואני הייתי חלק מבית ספר אינטגרטיבי ואני שמח מאוד שכשאני למדתי בבית ספר יסודי זה הצליח כל כך שרוב בית הספר הוציא אנשים מאוד חכמים וטובים ומצליחים ואני חושב שאנחנו צריכים להתחיל את העניין הזה, יחד עם משרד החינוך ומשרד הקליטה ולחבר את שני הדברים האלה ולהתחיל מגן הילדים. רבותיי, לא ייתכן שלפתח תקוה ישנם שני גני ילדים שרובם ככולם יוצאי אתיופיה. זה מתחיל משם, אל תתחילו בישיבות ובי"ב או בבית הספר היסודי, תתחילו בגן הילדים.

איפה הגנים? בעמישב וביוספטל?

כן, זו שכונה מפתח תקוה, לא רחוק מפה. אני נולדתי בעמישב, קשה לי לראות את הדברים האלה ואני חס וחלילה לא רוצה לומר---

יש גנים שהם 100% יוצאי אתיופיה?

רק צריך לציין שזה לפי אזורי מיפוי וזה מתוך 300 גני ילדים.

אני מבקשת, אני מנהלת הגנים---

עם כל הכבוד לך, זה לא מכובד, תני לי לסיים בבקשה.

בבקשה, איציק, יש לי שאלה, יש גני ילדים שהם 100% יוצאי אתיופיה?

אני לא יודע אם זה 100%, אבל התופעה הזאת התחילה בשני גני ילדים. אני ניזון מעיתונות ומידיעה ששאלתי מספר אנשי מקצוע. זו בעיה רצינית, אני חושב שהעניין הוא... אני מברך את המנהלת, אני מכיר אותה, הייתי פה הרבה פעמים, יוצאים מפה תלמידים מצוינים, אבל, רבותיי, מדוע שאנחנו נבוא ונשב פה ונתפלא מדוע יש אתיופים שהם מצוינים? להיפך, זה לא דבר שהוא חריג. כשיש קצין אתיופי סגן אלוף, אז כולם 'וואלה, אתיופי נהיה סגן אלוף'. רבותיי, ההתייחסות שלנו לא נכונה, אנחנו צריכים לקחת אותם, כמו שאני חוזר ואומר, מגן הילדים ויחד עם שר החינוך, ואני בטוח שחבר הכנסת דנון, אתה תעשה עבודה, ואני חושב שמפה צריך לקחת את זה לכנסת או לכל המקומות שצריכים לתת את הדעת על זה וזה שיש פה בפתח תקוה עדיין בית ספר שהוא 100% אתיופים---

לא בית ספר.

בית הספר הזה, הוא 100% אתיופים, הוא בית ספר. אז אני מבקש ממך, אדוני, ואני מוכן לעזור ככל שתרצה, מתי שאתה צריך אותי, איפה שצריך אני מגיע, אם צריך לובי לעשות, אתה מכיר אותי שאני יודע לעשות את העבודה, בבקשה, אני נרתם לנושא הזה ואני רוצה שהנושא הזה יימחק פעם אחת ולתמיד. תודה.

איציק, אני חושב שכשנותנים תמונה, צריך לתת תמונה מלאה ומקיפה.

זאת התמונה שלי. לא ליפות את ה---

כשהאופוזיציה תהיה בעירייה---

מוטי, למה להיכנס ל…

ואתה חלק מהבעיה, אם אתה מציג אותה ככה, תשים את הכל על השולחן.

כשנותנים תמונה, צריך לתת תמונה מלאה. אחד, צריך לבוא ולציין שבפתח תקוה קודם כל קיימים למעלה מ-300 גני ילדים, אז נתת דוגמה על שני גנים. זה אחת. שתיים, גם גנים, מה לעשות, משבצים לפי אזורי מיפוי ורישום. שלוש, צריך להבין שבפתח תקוה, אם מסתכלים קצת בהבנה יותר מקרו כלכלית, בתוך תקציב העירייה בפתח תקוה למעלה מ-18 מיליון שקל מתוקצבים רק על המגזר האתיופי ואם באים ומנתחים את זה, מה שנקרא תקציב לילד אתיופי עולה---

זה תקציב העירייה או תקציבים---

לא, 11 מיליון מתקציב העירייה ו-7 מיליון ממקורות חוץ, גם מקליטה וכאלה. אבל 18 מיליון שקלים שאם עושים פרופורציונלית בתוך תקציב החינוך, לכל ילד אחר שמקבל, אז עובדתית ילד עולה אתיופי מקבל יותר כסף מכל ילד אחר. אז אי אפשר להציג את זה באיזה שהיא צורה כאילו כביכול ולכאורה מגמתית הרשות לא משקיעה. אני מזמין את ועדת הקליטה---

הוא לא אמר את זה.

אני לא אמרתי את זה, בבקשה, ואל---

אני מזמין את ועדת הקליטה ואני הייתי מאוד מאוד שמח שוועדת הקליטה תלך ותבדוק מה קורה בכל הרשויות בארץ, ושאחרי זה תעשה השוואה למול פתח תקוה ובואו נראה איפה משקיעים יותר.

תשקיע עוד 100 מיליון, זה לא יעזור, הבעיה היא אותה בעיה.

מנהלת הגנים תיכף תשיב, רק לפני זה, נציג המשטרה צריך לצאת, אז לפני שהוא יוצא.

אני אגיד רק ככה. קודם כל מבחינת פשיעה באופן כללי, יש ירידה לאורך שנים בעיר פתח תקוה בכל המגזרים ובכל התחומים, זאת אומרת גם רכוש וגם אלימות, ומה שאתם רק יכולים לחשוב עליו, וזה נכון גם לגבי השכונות האלה.

צריך לומר כך, כשאנחנו עושים ניתוח של הפשיעה, אנחנו לא יכולים להגיד שבקרב הקהילה יש לנו בעיה. לא יכולים להגיד את זה. מה שאנחנו כן יכולים להגיד זה שיש לנו בעיה מסוג אחר, שזה אמון, שאנחנו עכשיו עובדים לפתח אותו ולייצר אותו. זאת אומרת רמת האמון של הקהילה מולנו, כמדינה, אנחנו המדינה---

גם מול החינוך זה בעייתי.

אני מדבר כרגע על המשטרה. זה משהו שאנחנו זיהינו כפער וזה משהו שאנחנו עובדים עליו בצורה מאוד מאוד רצינית יחד עם הרשות המקומית ופרויקטים, ויושב פה שלום קוטלר, המנהל הכללי וראש העיר ואחרים, וכמובן וורקה ממוקד הקליטה ואחרים שאנחנו עובדים איתם. כלומר אם אני צריך לומר כרגע אם יש בפתח תקוה בעיית פשיעה בקרב העדה, ביחס למגזרים אחרים, חד משמעית לא. השכונות גם לא מייצרות לנו בעיה, הבעיות שלנו הן לא כאן ולא שאין פשיעה, יש, אבל זאת לא הבעיה. יחד עם זה, יש הרבה מאוד מה לעשות פה, כדי שלא תהיה לנו בעיה בעתיד. זה מה שנתבקשתי לומר.

תודה.

האחראית על הגנים, את רוצה לענות.

לפתחנו יש הורים שמעוניינים ואנחנו הצענו להורים בעמישב ובמקומות אחרים, זה לא רק שני גנים, יש יותר גני ילדים, הצענו להורים כל פעם הצעות, 'בואו, אתם יכולים ללכת לכל גן שתרצו'.

כולל הסעות?

כן, כולל הסעות. ההורים, יוצאי העדה, לא מעוניינים להסיע את ילדם ואני מבינה אותם. בגיל 3, 4, 5 הורה לא מעוניין לשים את הילד שלו בתוך אוטובוס או מיניבוס או כל היסע שנתנה העירייה להסיע אותו למקום אחר.

אני אגיד לך משהו, היה פיילוט בראשון לציון והם לקחו החלטה ערכית, השקיעו בהסעות והם עשו פעולות הסברה עם ההורים והפיילוט מצליח, לאט לאט רואים שבגנים הם מצליחים להסיע ילדים למקומות אחרים.

אז אנחנו עושים את זה בכל מקום שמתאפשר. בעזרת ה' בשנת הלימודים הבאה בשני הגנים שהזכיר חבר המועצה, אנחנו עובדים על זה כבר עכשיו במינהל החינוך ובאגף גני הילדים, לפזר את הילדים. מספר הילדים שאפשר לפזר אותם בגני הילדים בשכונת עמישב, ברגע שזה מתאפשר ויש הסכמה של ההורים, אנחנו עושים את זה ועושים את זה בכל השכונות. זה לא רק בעמישב. מה לעשות, גן ילדים אסור להרחיק יותר מדי, יש גם עניין של הורה שלא מעוניין. אנחנו פותחים בפני ההורים את כל האפשרויות, כולל ממלכתי, כמו שקיים בבתי הספר, אותו דבר בגני הילדים, לכל מקום שההורים רוצים אנחנו פותחים בפניהם את האפשרות.

תודה.

חבר המועצה, גנאדי בורשבסקי.

קודם כל תרשו לי, אני מחזק את דבריו של חברנו, איציק עובדיה. אין כאן אופוזיציה וקואליציה, כולנו ביחד, אבל רצינו להתייחס גם לדברים של דר' סולי נתן, מנהלת המחוז. בפתיח היא אמרה שאזור הרישום---

שמת לב לעברית שלו?

זה השתפר בעירייה? אתה דואג לשפר לו את העברית?

בדבריה היא אמרה שאזור הרישום זה פררוגטיבה של העירייה כרשות. כאן, לא רחוק, בערך קילומטר שניים מכאן יש עוד בית ספר אחד יסודי ושמו גורדון, בטח שמעת עליו, בית הספר כולו 100%, כמו כאן בדיוק, לא יוצאי חבר העמים, אבל ההורים שלהם כן הגיעו מחבר העמים. זאת אומרת 80%-90% נולדו בארץ, אבל מינהל החינוך דואג לשייך אותם לחבר העמים, לרוסים, כמו שאומרים. שם פשוט לא קיים אזור רישום, לא קיים. אתה פותח חוברת של אזורי רישום, אין גורדון, יש שני בתי ספר, עין גנים ושמעוני, שמתוך בתי הספר האלה אפשר להירשם גם לגורדון. אני לא רוצה כאן להרחיב לגבי גורדון, אני גם מציע לך לעשות את הישיבה הבאה של ועדת הקליטה, באותו פורום, גם בבית ספר גורדון ולהשוות את שני דברים. וכמו שאמר איציק, הכל טוב ויפה שיש סגן אלוף בצבא אתיופי וזה, אבל רצינו גם לשמוע את הנתונים, לא רק את הדברים הטובים, גם את כל השאר.

למשל מה שאמר כבוד הרב, הוא הלך, 11 תלמידים יש בוגרים של בית ספר 'נר עציון' ואף אחד לא שאל אותו והוא לא אמר כמה יש בבתי ספר אחרים. אני חושב שאין בכלל.

לא נכון.

הוא לא אמר.

אתה שאלת שאלה טובה ואתה מקבל תשובה עליה.

צריך גם להשוות. ועוד דבר קטן, שאף אחד לא אמר כאן כמה סך הכל הגיעו עולים מאתיופיה ממבצע שלמה ב-87', אם אני לא טועה, הסך הכל פחות מ-5,000 נפשות הגיעו.

לפי הנתונים שיש לנו יש בפתח תקוה היום 3,683.

אמרתי עד 5,000 גג, הכפלתי את הכמות---

5,000 נפשות.

לא, עולים, אבל אלה עולים שעלו מ-1989, לאו דווקא יוצאי אתיופיה.

וגם אף אחד לא שאל כמה תלמידים, אלה שהגיעו עכשיו, ממש בשנים האחרונות. אז כל הדיון הזה, קודם כל באמת אין ספק שיש כאן גם השקעה אדירה, אני רואה לפי בית הספר, לא הייתי כאן הרבה זמן, וגם לפי הנתונים, אז חשוב גם להשוות את כל הדברים האלה. אז אני מציע לך עוד פעם לעשות שם דיון ואחרי זה לעשות את שני הדברים ביחד, להשוות בין שני הדברים.

בוא נקבל תשובה רגע, בשנת הלימודים הקודמת, הפיזור של הבוגרים, לאיזה מסגרות הם הלכו? מישהו יכול לתת לנו את הנתונים?

אני אחראית על החינוך הדתי במחוז מרכז. אני יכולה להגיד שהייתי בבית הספר בתקופה האחרונה ונכנסתי לכיתה ו'. שאלתי 'לאן אתם ממשיכים בשנה הבאה', זו תקופת הרישום פחות או יותר, ואני הופתעתי, כי הייתי בטוחה שאני אמצא חלק גדול שיגיד שהוא הולך לכפר הנוער של אמי"ת שנמצא על יד הישיבה שהרב דיבר, שזה בכל זאת מאפיינים של כפר נוער. יש קבוצה של ילדים שהולכת לשי פירון, לכן זה לא נכון שלא הולכים לישיבה חזקה מאוד. יש קבוצה גדולה מאוד של בנות שהולכת לישורון, היינו גם בישורון וראינו שם שבכיתה ז'---

לא הקשבת לשאלה שלי.

בשנה שעברה, שנת תש"ע, מתוך 25 בנים, כמו שאמרנו, 11 הלכו לישיבה התיכונית החדשה, 2 הלכו לישיבה תיכונית כפר גנים, 5 הלכו לכפר הנוער אמי"ת, 4 הלכו ל'אורו נלך', 1 הלך לישיבה תיכונית נחלים.

והבנות?

הבנות. 25 בנות, מתוכן 17 בנות הלכו לישורון, 2 הלכו לרוני, לכפר הנוער אמי"ת הלכו 4, פיינשטיין הלכו 2 ו-1 הלכה ל---

לא זה מה ששאלתי. שאלתי על בית הספר שעליו כבוד הרב דיבר, כמה יש עוד בוגרים של בתי ספר אחרים יוצאי אתיופיה, זה מה ששאלתי, שיהיה עם מה להשוות.

ברור.

נתון מעניין שאני רוצה לומר, חבר הכנסת דנון, אני חושבת שהוא יעניין אותך. אני קיבלתי את רשימת התלמידים עולי אתיופיה בחינוך היסודי שלומדים בחינוך הממלכתי ומספרם מתקרב לכל סכום התלמידים שלומדים ב'נר עציון'. זאת אומרת יותר מ-250 תלמידים יוצאי אתיופיה בחינוך היסודי לומדים בממלכתי היום, מפני שאפשרנו להם ללמוד שם. אז אתה מבין שיש מגמה חיובית, וזה יחד עם שר החינוך שהנושא הזה מאוד מאוד קרוב אליו והוא רגיש לזה. עשינו ביחד חשיבה בעניין ואחד הרעיונות היה לפתוח את השורות והנה זה הנתון שיש לי בשנה הזאת.

תודה.

חבר מועצת העיר, עורך דין חיים בשארי.

יש שני תחומים בחיים שאם אתה לא חושב הפוך כל הזמן ואתה לא מהפכן, אתה נכשל, אחד זה בצבא והשני זה בחינוך, ועם כל הכבוד הדיון הזה לדעתי הסתיים לפני 20 דקות ברגע שהילדים האלה אמרו מפורשות שהם רוצים להיות מעורבים. אני מכיר את זה מישיבת שי פרון, יש לי שלושה ילדים שלמדו שם, אחד סיים ושניים בתהליך, ואני כל הזמן מקפיד גם שיהיו להם חברים אתיופים וגם תמיד לדבר איתם, לשאול אותם, 'מה אתם רוצים?', והם אומרים כל הזמן, אנחנו רוצים להיות מעורבים, ובזה הדיון הסתיים.

יש מושג משפטי שבית משפט פוסק הלכות רק לאורו, טובת הילד, מה טובת הילד, והשאלה פשוטה מה טובת הילד, מה שהוא רוצה. כשהורים מתגרשים, השופט שואל את הילד, 'מה אתה רוצה? רוצה אמא או רוצה אבא?' הוא אומר 'אמא', אומר אמא, נותן עדיפות לאמא תמיד, אבל אם אומר 'אבא', הילד הולך לאבא. ואני חושב שהילדים האלה זה מה שהם רוצים. השיטה של מינהל החינוך בעירייה, שאני לא פוסל אותה, ואני חייב להגיד, יש פה דברים נפלאים בבית הספר הזה, אני מכיר את היועצת, מכיר את הסגנית, מכיר את כולם, עושים פה מלאכת קודש חד משמעית, זה לא סותר, מצילים ילד שנה אחר שנה, זה לא סותר, אבל עדיין זו שיטה של כיבוי שרפות, שיטה שאומרת בואו נפתור את הבעיה בהדחקה. זה לא הפתרון. הפתרון זה הדבר האמיתי, מה שהילד רוצה, איך אתה משלב אותו, איך אתה שם אותו, איך הוא מרגיש את עצמו. תמיד הייתי אומר לילדים, 'אתם תהיו רופאים, תהיה טייסים', זה המבחן האמיתי, איך הילדים יגיעו לטופ. לצערי הרב, עם כל ההשקעה, אני לא בטוח, הם צריכים תמיד מודל לחיקוי. כשהם רואים מודל לחיקוי, אז גם הוא יהיה טייס, גם הוא יהיה רופא, ולצערי הרב המודל לחיקוי פה לא קיים, זאת עובדה. רק בדרך של ערבוב אתה יכול להגיע לדרך הנכונה.

אני חושב ששילבתי בין העשייה האמיתית של בית הספר לבין התכנית העתידית. אני גם אתמול אמרתי לאחד מראשי החינוך בארץ, 'אני רוצה לסגור את בית הספר', אבל החכמה לא לסגור אותו היום, זה לא תהליך של עכשיו, אלא צריך ליצור תהליך חכם, משלב, ולהביא תוצאות.

תודה. יש פסיקה של בית המשפט העליון, חיים, כמשפטן אתה יודע זאת, שקבע שאין נפרד אבל שווה, זו פסיקה מפורסמת. אי אפשר שיהיה נפרד אבל שווה, אם זה שווה, אז הכל ביחד.

עורך דין יצחק דסה, המנהל הכללי של דבקה.

קודם כל אני מודה ליושב ראש הוועדה. אני חושב שהרעיון הזה של לעשות אצטדיונים מסביב לערים מוסיף הרבה לדיונים עצמם, ואני מודה לך על הישיבה הזאת.

אני רוצה לעשות את הדיון טיפה שונה, כי אני חושב שהבעיה המרכזית שלנו, גם של אנשי מערכת החינוך וגם של משרד החינוך עצמו, בתפיסה המקובעת שאתיופי שווה חלש, אתיופי שווה כישלון. צריך למחוק את זה, כי ברגע שאנחנו נתייחס לילדים כילדים פוטנציאליים שיכולים להגיע להישגים, הדיון יהיה שונה לגמרי. נכון שהמצב האידיאלי הוא שמערכת החינוך וגם מחלקת החינוך ברשויות ידאגו לכך שהחריגה באזור הרישום שנקבע במשרד החינוך יושם גם ברשויות המקומיות. הרי אתם יכולים לחרוג, תחרגו ותשבצו את הילדים בשיעורים סבירים. נכון שהדבר הזה חייב להיעשות בתיאום עם ההורים, ברגע שאתם תשבצו את הילדים האלה בצורה מווסתת, אז למעשה התוצאה תהיה תוצאה טובה מאוד. הבעיה היא כזאת, צריך להודות בזה, הבעיה בהורים, לא רק בפקידים ובעובדים. יש בעיה היום של הורים שאינם יוצאי אתיופיה שחושבים שאם ילדיהם לומדים עם ילדים יוצאי אתיופיה, רמת בית הספר יורדת ולא מעט הורים מוציאים את ילדיהם מאותו בית ספר ומעבירים אותו לבית ספר אחר. הדרך להילחם בזה היא קודם כל להפסיק את הסטיגמות, כי אנחנו עושים עוול כפול לילדים, מצד אחד אנחנו אומרים, אוקי, בית ספר שיש בו ילדים יוצאי אתיופיה הוא בית ספר נחות---

איציק, אני רוצה לחתוך אותך. אם אתם הייתם מחליטים בדבקה אם לפרק את בית הספר כן או לא, מה הייתם מחליטים?

העמדה שלי לא לפרק את בית הספר ואני אומר למה. סליחה שאני משתמש במונחים בוטים, אבל נמאס לי לרדוף אחרי לְבָנִים. כשאני למדתי בבית ספר באתיופיה לא היו לבנים, והרמה שלי לא ירדה בגלל שלמדתי בבית ספר בנפרד. יחד עם זה, אני יוצא נגד מדיניות מכוונת שגם לא משקיעה, לעשות את הוויסות מראש. הבעיה היא לא הילדים, הבעיה היא רמת ההוראה, הבעיה היא היכולת שלהם להשקיע, היכולת של הילד היא תלוית נסיבות ואמצעים ולא מוצא. המסר שאני אעביר לילדים ברגע שאני סוגר בית ספר מקומי, אני מעביר מסר לילדים שגרים בשכונה שהם לא שווים ולכן סוגרים את בית הספר. אני בעד לחלק את בית הספר, להגביה את רמת ההוראה ואני לא בטוח למשל שבבית הספר הזה יש מורים אתיופים. משרד החינוך, קודם כל תשקיעו במורים אתיופים, תשקיעו, כי אם אתם רוצים להילחם נגד סטיגמות, נגד הדעה והתפיסה של ההורים שאתיופים אינם שווים, זה בזה שתכניסו מורים יוצאי אתיופיה בבתי הספר שגם אין אתיופים שם. אני כן הייתי רוצה לראות שיש פה מורה, לא רק מגשר חינוכי, מורה. ובהחלט כן הייתי מבקש מיושב ראש הוועדה גם לראות אם אפשר לעשות דיון משותף עם ועדת החינוך בכנסת ולחשוב איך קודם כל בונים מנגנון שהתפקיד שלו זה לפקח שחוק התלמיד ואיסור האפליה מיושם, ושגם הרשויות המקומיות עושות שימוש מושכל בסמכות שיש להן לפזר את הילדים בצורה הוגנת.

לגבי העניין של מורה אתיופי, ביום שני, בלי נדר, נעביר חוק בכנסת לגבי שילוב יוצאי אתיופיה במגזר הציבורי, שזה יחייב גם את העיריות, אדוני ראש העיר, וגם את המוסדות שהם נתמכים, להעסיק יוצאי אתיופיה שכמובן עומדים בקריטריונים ויש רבים כאלה.

בתגובה לבחור, הוא טוען הילדים צריכים להשתלב. הרי לפי מה ששמענו פה כולם ילדים טובים, כולם מצטיינים, כלומר אין שום בעיה, הם לא שונים מכולם. קל להם להשתלב בעצם.

מוטי לוי, יושב ראש ועד השכונה, בבקשה. יש יושב ראש ועד הורים נבחר? נשמע את היושב ראש. מוטי, בבקשה.

בזמנו בתהליך השיקום חיברו את דדו עם יוספטל, סדר גודל של 320 משפחות יוצאי אתיופיה. זאת אומרת זה למעשה המסה שנמצאת היום בבית הספר וכמה עובדות. אני מלווה את בית הספר הזה ב-25 השנים האחרונות, עוד כשמנהלת המחוז היתה מפקחת והיו שני מפקחים לפניה. יש עובדה אחת שצריכה להיות ברורה, במקום שמגיעים עולים אתיופים, הוותיקים נוטשים. אפשר לדבר פה מה שאתם רוצים, כמה שאתם רוצים, התהליך שקורה פה קורה בבית הספר המקביל בתוך השכונה, בבית ספר קיבוץ גלויות. הוא בית ספר חילוני, הוא לא דתי, הילדים החליטו ללכת לבית ספר חילוני, מכניסים לתוך אזור הרישום שלהם, היום בכיתה א' יש נדמה לי 15 ילדים אתיופים, כבר ההורים מחליפים כתובות, עוברים דירה, נוטשים. הדברים מתחילים בבסיס הבעיה כשהיום מגיעים לפה עולים חדשים וכולם מתרכזים באותה שכונה, משרד השיכון לא אומר 'בואו נגביל את הכמות', התושבים נוטשים בתים, לא כיתה, לא בית ספר, לא כלום, נוטשים את השכונה. מחירי הדירות יורדים למחירי אפס. בשכונת יוספטל, אנחנו מדברים על פתח תקוה, עיר בלי אבטלה, בלי בלי בלי בלי בלי, הבתים ירדו ל-300,000 שקל כשהגיעה הקהילה לשכונה. הוותיקים חטפו הלם, הורידו את המחירים ונטשו, ממש היתה נטישה של כל האזור. בזמנו של אולמרט הגיע לפה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, הבטיח הבטחות, היה פה כמה שעות והלך.

מה אני רוצה להגיד לגבי בית הספר? אני ישבתי בזמנו, כשמנהלת המחוז היתה מפקחת והביאו תלמידים, אמרנו יהיו 15%, 20%, 22%, 25%, אבל איפה היתה הבעיה? הבעיה היתה בתקנים. כשראינו שיש 39 תלמידים ועם עוד ילד אנחנו נשלים מורה ויהיה תקן לאותו מורה, אמרנו 'טוב, נקלוט עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד' ובינתיים הוותיקים עזבו פה ונשארו רק תלמידים מתוך הקהילה, וזה היה בכדי לשמר את התקנים בתוך בית הספר כדי שיהיה אפשר ללמד.

ואז חשבנו גם משהו אחר, הגיעו אז עולים חדשים שהכניסו אותם לכיתה בגלל גיל, לא בגלל ידע. הגיע ילד שצריך להיות בכיתה ד', הכניסו אותו לכיתה ד', הוא לא יודע לקרוא, לא לא לא ולא ולא, ואז החשיבה היתה אחרת, מה לעשות עם אותם תלמידים. קודם כל לחזק אותם ולהביא אותם לאיזה שהיא רמה לימודית. רמה לימודית כשאתה מדבר על איזה שהיא תפזורת, קשה מאוד. אם ישימו ארבעה בכל כיתה, לא יתייחסו אליהם והם יישארו אנאלפביתים, ואז היתה חשיבה לקחת אותם בצורה מרוכזת, לתת לכולם מסות של לימודים, כל אחד בחלק שלו, לצמצם כיתות ל-20 תלמידים בכיתה וזה לא קיים בשום מקום. אם אתה תראה את כל התהליך, אני אתן לך דוגמה מה קורה במתנ"ס. מתנ"ס יוספטל, לא חייבים לא אחראים. ברגע שהגיעה לשם הקהילה, ויושבים פה חבר'ה מהקהילה, הוותיקים לא נכנסים לתוך המתנ"ס. היום מה קורה? הוותיקים מרגישים פגועים שהם לא יכולים להיכנס למתנ"ס, למה? כי כל הפעילויות של הקהילה האתיופית סובסדו על ידי העירייה. באו הוותיקים, שלפני זה הם היו אנשי שיקום שכונות, שהם סובסדו, לקחו את התקציבים שלהם והעבירו אותם בסדרי העדיפויות לטובת הקהילה. גייסנו כסף מארצות הברית לטובת הקהילה וזה לא הגיע לתושבים הוותיקים שנשארו כי הם לא הצליחו לברוח מאותה שכונה. זאת אומרת אנחנו מדברים על משהו שהוא מורכב עמוק והוא בעיה מאוד קשה, שצריך לראות בראייה הרחבה, איפה מתחילים ואיפה זה מסתיים.

אני מתעסק גם בגני הילדים בתוך השכונה. אז קבעו איזה שהוא מדד של שליש ושני שליש. ככה סיכמו, בשכונה שאני נמצא בה. באים הורים ואומרים לי 'תגיד לי, אתה לא תחייב אותי לנסוע, לא רוצה לנסוע, אני רוצה להיות פה'. אני אומר לו 'תקשיב, זה לטובתך', הוא אומר לי 'לא, אתה מדבר איתי בגלל שאני שחור', מה תעשה עם התשובה הזו? וההורים מדברים ככה. זאת אומרת השטח מדבר אחרת, הוא לא מדבר כמו מה שאומרים פה בתוך הדיונים. וחלק מהאנשים גם חושבים אחרת, שהם כן מוכנים לנסוע. זאת אומרת שיש משהו שצריך לווסת אותו, זה לא שחור ולבן. כל מה שנגיד פה לא יהיה מאה אחוז כן וגם לא יהיה מאה אחוז לא, צריך לעשות איזה שהן התאמות ולתפוס את ה-80%.

אני רוצה עוד דבר אחד, שמה שנעשה פה בתוך בית הספר, עניינית, לא קיים בשום מקום בארץ ברמת ההשקעה, הרצינות, החמימות, הבית וכל מה שאתה שמעת.

אני אחד מההורים. רציתי להגיד משהו.

יש לך ילדים בבית הספר היום?

למדו פה, אבל בגלל הבעיה הזאת הפסקתי.

איפה הילדים שלך לומדים?

כשלמדו הגדולים פה, אני המשכתי באותה תחושה לא טובה. הילדים שלי גם בתחושה לא טובה. אני מכבד את המורים ואת המורות, באמת שלא ייפגעו ממה שאני אומר, הילדים שלי למדו כאן, אבל אני---

והגיעו להישגים.

אחד ההורים שהובלתי את בית הספר בשיתוף פעולה עם המורים בוועד ההורים עד תשע שנים, אני צריך לתת רמז בגלל החברה הזאת בפתח תקוה שיוצרת את הבעיה הזאת, לא הילדים ולא ההורים ולא המורים, החברה עצמה, כולם מסתובבים סיבוב לכסות משהו אבל זה לא יעזור, מה שרציתי להגיד לכם, בפתח תקוה עשינו שתי הפגנות גדולות, לא להסתיר את הדברים האמיתיים. למה יצאנו להפגנות כאלה כל כך שהגענו עד ירושלים? 200 ילדים היו רשומים לבנות להם מקום אחד במיוחד, במקביל, כמו 'נר עציון'. יש לי חבר כאן, עשינו הפגנות, הובלנו שלושה פעילים, מנענו את פתיחת בית הספר הנוסף.

איפה בית הספר היה אמור להיות?

היו דיונים, לא יודעים איפה יהיה. מנענו את זה, עדיין המצב מתקתק, גם עכשיו נעשה עוד פעם, בקיץ הבא, יכול להיות, אם לא ייפתר הבעיה הזאת בצורה כזאת, נעשה הפגנה נוספת יותר גדולה.

מה אתה רוצה? מה היית רוצה שיקרה?

מה אני רוצה? קודם כל הנהלת העירייה שנותנת יד שאנשים ותיקים ישראלים שיילכו איפה שהם רוצים, העדה האתיופית לא יכולה ללכת איפה, אתה פה, אתה פה, זה הבעיה, אבל לאלה יש אפשרות לברוח מפה וללכת לרשום את הילדים שלהם במקום אחר. לנו, לעדה האתיופית, אתה עולה חדש, אין לך מקום, המקום שלך מיועד כאן, זו הבעיה. כאן אנחנו צריכים לפתור את הבעיה. אם אזור הרישום... בבניין הזה יש שני אתיופים, השאר ישראלים ותיקים, אז למה הילדים שלהם---

תודה, סליחה.

יושב ראש הוועד בקצרה. הילדים שלך באיזה כיתות לומדים פה?

מה שרציתי להגיד בקצרה, למרות שכולם דיברו, גם אני יושב ראש ועד ההורים בשנתיים האחרונות, ארבעה הילדים שלי למדו פה, אז בזמנו היו מעורבבים, ישראלים ואתיופים. עכשיו מה קורה? בית הספר בזמנו היו הרבה אנשים, כמו שדיברו, עולים חדשים לפני 10 שנים, 12 שנים, אז באו, בגלל שמחיר הדירה היה זול. אז אלה שוותיקים מכרו והלכו, מי נשאר? העולים החדשים. הילדים האלה באמת כמעט... קודם כל בית הספר משתייך למקום הקרוב לך, את האמת, רציתי לשלוח את הבן לבית ספר רחוק, אבל יש לי קרוב, לא משנה לי אתיופי לא אתיופי, מה שחשוב היה שהיינו הורים לילדים. הילדים העולים נרשמו פה, אני לא יודע אפילו הגיל שלהם, כמו שמישהו דיבר, תאמינו לי, אם היו הולכים לבית ספר אחר, אני לא חושב שהם היו מצליחים. אם היו העולים החדשים שלומדים פה וגרים מסביבי הולכים לבית ספר, היו, תאמין לי, מכשילים אותם, היו שולחים אותם ל---

לחינוך מיוחד הוא מתכוון.

תאמין לי, מכל הלב אני מדבר.

הסגן שלך מסכים איתך, או שזו עמדה שונה?

אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני פה בשלושה כובעים. קודם כל אני מלמד בישיבה של הרב שי פרון, שהזכירו אותו לא מעט פעמים, אני מחנך, 22 שנים במערכת, זה כובע ראשון שלי. אני קולט מפה תלמידים לשם. תלמידים מצוינים, אין כמותם. יש לי תלמידים אתיופים בכיתות שלי, זה דבר ראשון.

דבר שני, בכובע השני שלי אני בוועד ההורים, אני יושב ואני רואה מה עושים בתכנונים ובזה---

יש לך ילדים בבית הספר?

כן. הכובע השלישי שלי, אני אבא לבן בבית הספר. אשתי לא אתיופית ואני לא חשוד כאתיופי. אני החלטתי שהבן שלי ילמד כאן ולפני שהבאתי אותו לכאן בדקתי והפכתי להם את הספרים ובדקתי את התכניות שלהם, ואני יודע לבדוק תכניות לימודים, אין דברים כאלה. ההשקעה והמשאבים... אמרתי, למה שהבן שלי לא ייהנה מזה? וכשבאתי לרשום את הבן שלי, הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, שאלו כזה אחד את השני שם במשרד, 'הוא בטוח במה שהוא עושה?' חשבו אולי יש פגם בבן שלי, אולי משהו. מה זה הסטיגמות המכוערות האלה? יש לי ילד מאושר, אתם יכולים לראות אותו בכיתה א', אין מאושר ממנו. יש לי חמישה ילדים, אני לא גר בשכונה, הבן שלי מגיע לפה בהסעה וזה מבחירה. זה בית ספר מצוין, ואני גר בשעריה.

אנחנו רוצים לסיים ואנחנו נלך לראות את הכיתה של הבן שלך.

אני לא רק נאה דורש. בישיבה שבה אני מלמד אנחנו יזמנו שתי תכניות. אני הפרויקטור, בגלל שאני גם נציג של בית הספר וגם אבא, אז אני פרויקטור, אנחנו עושים פה תכנית לשנה הבאה שלא יהיו רק 11 תלמידים שאתם תשאלו כמה מהם מצוינים או לא מצוינים, כולם יהיו מצוינים. כל התלמידים יהיו פה מצוינים כי אנחנו עושים את זה בשילוב עם הישיבה שלנו.

תודה.

אנחנו חייבים לסיים. אני אתן דקה לכל אחד. מר קוטלר, בבקשה.

קודם כל אני יושב ראש מוקד הקליטה בפתח תקוה וגם מועצת העיר. אני עובד כבר שנתיים עם המערכת הזאת, יש המון בעיות, אבל הבעיות העיקריות זה הקשר בין המבוגרים לצעירים. כל עולה חדש חווה את הדבר הזה. אפילו ראש העיר ואני למדנו בפנימיות והיינו באינטגרציה כוללת שצריך לקיים פה. יש שאיפה גדולה מאוד של ציבור יוצאי אתיופיה... יש להם המון בעיות, אחת מהם זה הוותיקים מול הצעירים, אבל אחד הדברים החשובים זה הנושא של אינטגרציה והרצון להשתלב כמה שיותר בתוך המערכת. לא בושה לדבר על כור ההיתוך של תקופת בן גוריון, תאמינו לי, לא יקרה שום דבר אם יעשו---

תודה.

דר' נגוסה, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את המנהלת והמורים, הם משקיעים בילדים באהבה, על כל המאמצים. יחד עם זאת בלי לפגוע, מה שעושים פה למען הילדים, אנחנו צריכים, בלי לפגוע ברצון של חלק מההורים, אני חושב שיש פה מדינה, יש עירייה ומדינת ישראל כמדינה קולטת עלייה, יש תפיסה של קליטה וזה האינטגרציה ולא סגרגציה. זה מבחינת הקליטה ואינטגרציה. מה שעושים פה הוא בניגוד לתפיסה הזאת.

שתיים, בתפיסת החינוך, אני חושב שהחינוך זה לא רק שילד מקבל 90 במתמטיקה או באנגלית. אני חושב שהחינוך הוא הפיתוח, ההעצמה האישית, שינוי הדימוי העצמי והחברתי. פה הילדים אמרו חד משמעית, זה פוגע בהם כשהם הולכים לבית ספר אחר, להשתלב במקום אחר. היו במרכז קליטה, היו לבד, הגיעו לפה לבד, עכשיו גם עוד קליטה מחכה להם בתיכון. לכן אני חושב, גם בתפיסת קליטת העלייה, אנחנו טועים פה, צריך שינוי. אני חושב שזה לא המנהלת או המורים, הכתובת היא משרד החינוך והעירייה, כי הולכים בניגוד לתפיסת החינוך ולתפיסת קליטת עלייה במדינת ישראל.

קודם כל מה שראינו כאן היה מאוד מרשים. מה שאני חושבת, שאינטגרציה זה בהחלט מה שצריך להיות, אבל לצערנו, וגם מניסיון, אני אחראית על תחום חינוך, חברה ותרבות בפרויקט אתיופיה, ואני רואה בכל מרכזי הקליטה, יש בתי ספר טובים שמי שעומד בראש בית הספר יש לו באמת תפיסה שראינו כאן, והתפיסה הזאת נותנת לילד חוויה של דימוי עצמי וחיזוק ושילוב נכון. גם זה שילד יכול לעמוד כאן ולהגיד בביטחון, 'הייתי בוחר באינטגרציה', זה בא ממקום שהוא עבר תהליך עם ההורים, עם המורים, עם הפיתוח. אם לא נעשה שום דבר בנושא של החברה הישראלית, בתוך בתי הספר, נכניס לתוך אינטגרציה מנהל שלא רוצה ילדים אתיופים או לא מאמין ביכולות שלהם, לא עשינו כלום, כי החוויה תהיה כישלון, ואז כשהוא יתקדם הוא ייכשל.

תודה.

ברשותכם אני אקריא את הודעת הסיכום של הוועדה. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת קיימה ישיבה בבית ספר ממלכתי דתי 'נר עציון' בפתח תקווה. הוועדה התרשמה מעבודת הצוות, מסירות הצוות החינוכי וכל המערך התומך הפועלים למען הצלחת התלמידים. למרות ההשקעות הרבות והתוצאות החיוביות, יש לקיים הכרעה ערכית לגבי עצם קיומם של בתי ספר המורכבים אך ורק מיוצאי אתיופיה.

הוועדה קוראת לעיריית פתח תקוה להעמיק את פעילות ההסברה ומתן תמריצים לעידוד הורים לשלוח את ילדי הגנים לאזורים אחרים.

הוועדה תקיים דיון משותף עם ועדת החינוך של הכנסת, זה יהיה בכנסת, זה לא יהיה פה, שייוחד להיערכות עתידית של משרד החינוך לטיפול בסוגיה חשובה זו.

אני רוצה להודות לכולם. אנחנו עכשיו עושים סיור קצר ואני מודה לכל הגורמים שהגיעו היום.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30