הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

23.03.2011

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 150

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י"ז באדר ב' התשע"א (23 במארס 2011), שעה 09:30

הצעה לסדר היום בנושא: שבירת מוסכמות היחסים בין קהילות העולם היהודי לממשלות ישראל על ידי הארגון היהודי-אמריקאי ג'יי סטריט.

של חה"כ עתניאל שנלר

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

מיכאל בן ארי

דניאל בן סימון

אילן גילאון

ניצן הורוביץ

עינת וילף

אורית זוארץ

יואל חסון

שלמה מולה

יוחנן פלסנר

נחמן שי

יוליה שמאלוב ברקוביץ
עתניאל שנלר

קולט אביטל – חכ"ל

אבשלום וילן – חכ"ל

מיכאל מלכיאור – חכ"ל

אייל דגן, מנהל תחום תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

ברוך בינה, סמנכ"ל צפון אמריקה, משרד החוץ

אבי מאיר, מחלקת דוברות, הסוכנות היהודית

ג'רמי בנעמי, נשיא ומייסד, ארגון ג'יי סטריט

דוידי גילה, יו"ר הוועד המנהל, ארגון ג'יי סטריט

גיל מורסיאנו, מכון "ראות"

רפאל טרבלסי, מראשי "ישראל שלי"

איילת שקד, יו"ר עמותה "ישראל שלי"

לני בן דוד, Konsult ltd
יעקב כהן

לירון מילבר

מנחם בן חיים

ג'רמי ווימפהיימר

ד"ר אדוארד רטיג, מנהל את השלוחה בארץ, הוועד היהודי האמריקאי

איילת זליג-טישלר, מנהלת תוכניות ו- ACCESS ישראל

עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית

לורן פרייס, מנהלת קשרי כנסת התנועה הרפורמית

הרב סטנלי דיווידס – חבר הנהלת ונשיא לשעבר של התנועה הציונית הרפורמית בארה"ב

מירב זונשיין, בלוגרית

אלכסנדר דאשקוב, ערוץ 9

אנה סוראדנה, ערוץ הכנסת

היילי גוטפריד, ליכוד עולמי

ציפי באר

אריק זיו

אוריאנה אלמסי, מ.מ.מ.

דנה גורדון

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

שבירת מוסכמות היחסים בין קהילות העולם היהודי לממשלות ישראל
על ידי הארגון היהודי-אמריקאי ג'יי סטריט.

של חה"כ עתניאל שנלר

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, והדגש היום הוא על נושא התפוצות. אנחנו עוסקים בנושא חשוב שמעסיק לא רק אותנו פה בישראל, אלא גם קהילות יהודיות רבות בעולם, כשהנושא שעל סדר יומנו הוא שבירת מוסכמות היחסים בין קהילות העולם היהודי לממשלות ישראל על ידי הארגון היהודי האמריקאי ג'יי סטריט. הנושא הזה נמצא בפתחה של הוועדה זמן רב. הוא מגיע כהצעה לסדר של חבר הכנסת עתניאל שנלר ממפלגת קדימה. הנושא הזה אושר בנשיאות הכנסת, היה עליו דיון במליאה והוא מגיע עכשיו לדיון בוועדה.


בפתח דבריי אני אבוא ואומר שהיו קולות שבאו ואמרו שאין מקום לקיים את הדיון הזה. ואני מצאתי לנכון כן לקיים את הדיון, למרות הביקורת הקשה שיש לי באופן אישי ויש לחברי כנסת רבים, על הארגון ג'יי סטריט, על ההתבטאויות של הארגון הזה, ועל הצורה שבו הוא מציג את עצמו, כארגון פרו-ישראלי, פרו-שלום. אני ארצה היום לגעת בנקודה הזאת של הפרו-ישראלי, כי פרו-שלום, אני בטוח שיש הרבה ארגונים ואינדיווידואלים שהם פרו-שלום, אבל הפרו-ישראלי, נקודה בעייתית לדעתי, לאור חומרים שנראה אותם היום במספר סרטונים, התבטאויות של האנשים שהגיעו ואני מאמין שהגיעו לפה נציגים של ג'יי סטריט, מר בן עמי ונציגים אחרים שהגיעו במיוחד לדיון, התבטאויות קשות מאוד כלפי מדינת ישראל ויש ציטוט שאומר שמור אותי מאוהביי, כי משונאיי אשמר בעצמי, אז אני חושב שאם מישהו קורא לעצמו פרו ישראלי ופועל בצורה מאורגנת לקבלת החלטות נגד מדינת ישראל או פועל בצורה מאורגנת על-מנת שלא יוטלו סנקציות על איראן או מסייע לארגון כמו שדו"ח גולדסטון להיות מקודם בקונגרס.

מה, כבר עברנו למסקנות עוד לפני שהתחיל הדיון?

נגיע למסקנות, חבר הכנסת הורוביץ.

אז יש לי הצעה לסדר. יש לי הצעה לסדר. פתחת יפה, ואתה מתחיל להתחמם.

אני לא יודע איך זה התנהל בג'יי סטריט, חלקכם הייתם שם. אבל פה אני מנהל את הישיבה. אולי בג'יי סטריט הכללים אחרים. אנחנו ניתן לכולם לדבר פה.

גם לנו אתה תיתן לדבר.

כמובן לחברי הכנסת, לחברי כנסת לשעבר וכמובן לאורחים שהגיעו ואנחנו נילחם על זכות הדיבור של כל אחת ואחד מהנוכחים בחדר, גם ולמרות שאני בטוח שיהיה לי קשה מאוד לשמוע חלק מהדברים, אבל זה היופי והקושי של הדמוקרטיה.

אני מקווה שאתה לא שומע את עצמך, אתה רוצה לשמוע רק את האנשים שינעם לך לשמוע את מה שאתה רוצה לשמוע.

לא, סליחה, אם היה נעים לי, לא היה מתקיים הדיון הזה. ולא הייתי מאפשר לאותם נציגים שמנסים להיפגש עם נציגים רשמיים של מדינת ישראל ולא מקבלים אותם, מכיוון שאנחנו כנסת.

אתה בסך-הכל פתחת ישיבה, במקום זה אתה כבר יודע הכל, גם מי וגם מה וגם מו, הכל אתה כבר יודע. אז תהיה פתוח, כמו שהצעת, לשמוע דברים של אחרים, דעות אחרות ואז תוכל להגיע לאיזה שהן מסקנות, אולי. אתה לא יכול לדעת הכל, לפני שהתחלת את הדיון.

אנחנו נשמע את הדעות של כולם. אבל אני אומר בפתח דבריי, שלא נוח לי ולרבים אחרים, לקיים את הדיון הזה, אבל בכל-זאת מקיימים אותו.

אתה לא צריך לעשות אותו בכלל, זאת דעתי. הוא דיון מיותר מלכתחילה.

הדיון קנטרני.

הצעה לסדר יום שאושרה למליאת הכנסת, לא יודע אם אתם הייתם במליאה באותו רגע. אני לא הייתי. אושרה והגיעה לשולחן הוועדה ואני כיו"ר ועדה, הצעות לסדר שמגיעות, חברי קואליציה ואופוזיציה, מקפיד לקיים את הדיונים.

בסדר גמור.

באופן אישי, כשפנו ארגון ג'יי סטריט ואמרו אנחנו רוצים לבוא, והם הגיעו, אני לא מת על זה. אני באופן אישי, לא מת על הפעילות של הארגון הזה. אבל כיו"ר ועדה אנחנו מקיימים את הדיון הזה עכשיו. נשמע את חבר הכנסת שנלר, נראה את הדברים שהוא רוצה להראות לנו, נשמע את חברי הכנסת שנסעו לג'יי סטריט ויספרו לנו על הפעילות היפה של הארגון הזה לדעתם, נשמע את נציגי הארגון שהגיעו מוושינגטון, נשמע את החברים, ונדון ונקבל החלטות. אבל להגיד שאני אוהב את זה? לא. אבל אני לא פה כדי לעשות רק דברים שאני אוהב. ולכן אני מתקדם ואני מבקש מחבר הכנסת עתניאל שנלר מקדימה, הוא לא מהליכוד, הוא לא מישראל ביתנו, ואני שמח שזה דווקא מגיע מחבר כנסת מסיעת קדימה, כי לי לא היה נוח לראות שאתם, לא יודע דרך אגב מי נסע או לא נסע, מי שנסע לוועידה השנתית ושחבר הכנסת שנלר העלה בנשיאות הכנסת.

תגיד, אנחנו שאלנו אותך פעם לאן אתה נוסע, מי מזמין אותך ומי משלם? שאלנו אותך פעם?

אתה לא חייב לאהוב. אתה לא חייב לאהוב את זה.

מה זה השאלה לאן נסענו ומי, מה זה פה? מקארתי הלא מתעורר עכשיו ורואה אותך לפניו. איזה מין דבר זה בכלל? מה זה עניינך לאן אנחנו נוסעים, אני שואל אותך.

בוודאי שזה ענייני.

מי שאל אותך לאן אתה נוסע?

חברי כנסת נסעו למדינות אויב. גם זה היה ענייננו.

יש בכנסת סמכות אחת. יש סמכות אחת שמאשרת נסיעות בכנסת, וזו ועדת האתיקה. וזה אתה עוד לא בוועדה הזו, תודה לאל.

אם יש לך בעיה אתה יכול להגיש בקשה לוועדת האתיקה לפסול אותנו מלהיות חברי כנסת.

ומי שנסע ללוב, נסע ללוב, ומי שנסע לוושינגטון, נסע לוושינגטון.

מי שישפוט אתכם זה הציבור שבחר בכם.

מאה אחוז.

תודה. חבר הכנסת שנלר, בבקשה.

אני מודה לאדוני, יושב ראש הוועדה. אני אינני מתכוון להציג את הדברים ברוח הזאת, אלא ברוח שונה לגמרי, ואני אבקש מאוהד, בבקשה, נראה דבר קצר, נאמר כמה משפטים, וברוח של שיח.

מי ערך את הסרטון, בבקשה?

ישראל שלי.

מי זאת ישראל שלי?

אני מראה עכשיו דברים, אני מניח, כדאי שתסתכלו.

בואו נראה ונדבר על זה.

[מוקרן הסרטון].

תודה. כן, חבר הכנסת שנלר.

אדוני יושב ראש הוועדה, חבריי, חברי הכנסת, אורחים. איננו מצפים לא לשובה לארץ ישראל וגם לא להקמתה מחדש של המדינה היהודית, הכריזו איחוד הקהילות הרפורמיות ב- 1885. אנחנו מדברים היום לצד ההכרזה הזאת, בונה רוטשילד את המושבות במדינת ישראל, בארץ ישראל שעדיין לא מדינה, ובעיני הדיון היום בכלל לא פוליטי, הוא איננו דיון כוחני, הוא דיון מהותי ליחס בין ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לעולם היהודי כולו. ואין שני עולמות יהודיים וכל יהודי באשר הוא יהודי והוא חלק מעמנו, וכך צריכים לראות את הדברים הללו.


ב- 1912 להזכיר לכולם, מונה התנועה היהודית האנטי ציונית בארצות הברית, שלושה מיליון חברים. ומנגד, כ- 10,000 ציונים. זה מה שהיה, באותן שנים. הפדרציה הציונית ב- 1897, מנתה כ- 10,000 נציגים ולכן בקונגרס הציוני היו ארבעה נציגים מתוך 200, בקונגרס הציוני. כי התנועה היהודית בארצות הברית, נלחמה אז, לא היום, אז, לא היום, נלחמה, בציונות. ברובה. ההסתייגות מהציונות עמדה על שתי רגליים: הרגל האחת – האמונה כי שמירה על קיום העם היהודי יכולה להיות בעיקר במדינת הדמוקרטיה, מדינת החופש, ההזדמנויות, קראו לזה מדינת הזדמנויות הזהב. מצד שני, היה חשש, אולי אמיתי, מפחד לנאמנות כפולה שמא יגידו שיהודי ארצות הברית יש להם נאמנות כפולה. אחת למדינה יהודית, וליהודים, ומצד שני, למדינתם הדמוקרטית, לארצות הברית של אמריקה. ולכך דוגמאות רבות, אני לא אתן הרבה דוגמאות, אולי רק שתיים. דווקא מהעת החדשה. אני חושב שהפחד שאוחז ביהודי ארצות הברית שנים, לא את כולם, חלקם, סביב הסיפור של יונתן פולארד, מבטא את אותו חשש, חשש שאפשר להבין אותו. אני חושב שההתנהגות של הנרי קיסינג'ר, במלחמת יום הכיפורים, שהוא הסכים להביא עזרה לישראל ב- 13 לאותו חודש, שמונה ימים אחרי תחילת המלחמה, כשהוא אמר – כדאי להניח לניצים להכות זה בזה יומיים, מספר ימים, עד שיירגעו קצת, כך אמר קיסינג'ר, גרם לכך שחלק גדול מחבריי נהרגו בסיני וברמת-הגולן. משמא מה יגידו. הוא כותב את זה בספרו, אני לא מחדש מאומה. ולכן, אדוני היושב ראש, המאבק נמצא בשיח ערכי, לא פוליטי, בין הצד הגלותי לצד הציוני ובין התבוללות בעולם היהודי ולצערי הרב העולם היהודי נשחק בהתבוללות, לבין העם היהודי המנסה לשמר את עצמו. בין מה יאמרו הגויים, וזאת הנקודה, מה יאמרו הגויים, לבין אור לגויים. בין גולה, בעיני, לגאולה.


על הרקע הזה, אני רואה את הפעילות של הג'יי סטריט כפי שאני ראיתי אותה בעיניים שאני רואה אותה ואולי אני לא ראיתי נכון, במה שהתרשמתי, ממה שנכתב, ממה שניכר, מההצהרות וכו', ארגון הג'יי סטריט איננו ארגון ציוני, הוא לא יכול להיות פרו-ישראלי, אם העובדות כפי שהן מוצגות הן כאלה.


אומר יושב ראש ארגון הג'יי סטריט, אני מצטט.

אלה בארץ או בחו"ל? איזה מהם?

הכללי. אנחנו אוהבים אתכם אך חולקים על מדיניות הממשלה. לגיטימי. לגיטימי. אהבה התלונה בדבר. נכון, לפי היהדות, אהבה שתלויה בדבר, אינה מתקיימת, אבל בסדר, זאת אהבה התלויה בדבר. תנהגו כמו שאנחנו אומרים – נאהב אתכם. לא תנהגו כמו שאנחנו אוהבים, רוצים, לא נאהב אתכם. ולכן, בפרשנות פשוטה ואני עכשיו אפרש את הפרשנות.

אתה אומר אני אוהב את המדינה אבל חולק על מדיניות הממשלה. אתה עצמך.

תרשה לי, תרשה לי. ניצן, זה בדיוק הנקודה, זה בדיוק הנקודה מי אומר מה ומהי דמוקרטיה. זאת השאלה, מהי דמוקרטיה, ניצן, ומייד אני אגע בזה ואני מציע שנירגע, כי נדמה לי שההתלהמות הראשיתית של הדיון, לא הראתה על דיון אמיתי אלא קצת יותר פוליטיקה של הדיון ואני מציע שלא.


אני מפרש את הגישה הזאת כגישה פשוטה. גישה שלאורך הציונות היתה, היא לא חדשה, היא קיימת שנים. גם היום. מדינת ישראל לפעמים, בהתנהלות שלה, מפריעה לנו, ליהדות העולם ולקהילות היהודיות, לחיות בשקט עם השכנים שלנו. הלחץ בקמפוסים של הפלסטינים והמוסלמים, מפריעים לילדים שלנו ולנו ליהנות מהאווירה בקמפוס. הביקורת הבינלאומית מפריעה לנו לעשות עסקים. מפריעה לנו לקדם את האינטרסים שלנו. גילויי אנטישמיות מפריעים לנו לחיות באווירה של גילויי אנטישמיות. אז עצרו, אתם, מדינת ישראל, תעצרו, תשנו כיוון. קשה לנו, אינטרס שלנו, לשמור את הקהילה שלנו, קשה לנו. תשנו את דרככם.


ובכן, רבותיי, אינכם אוהבים את ישראל במובן האמיתי של העניין. אתם אוהבים, בצדק אולי, את עצמכם ואת הקיום של הגולה היהודית בחוץ לארץ. רוצים לשמר אותה. אבל אתם לא אוהבים את ישראל, באמת. לא אהבה אמיתית.


מה קורה בקמפוסים? הלכתי ושאלתי. הלכתי וצפיתי. ושוחחתי עם סטודנטים שהיו עדים לפעילות החשובה של חלק מנציגי הג'יי סטריט, בקמפוסים. כן. מה הם אומרים? אנחנו מנסים להסביר לכם שאנחנו היהודים הטובים, אבל יש כאלה, מעבר להרי החושך בישראל, שלא רוצים שלום או לא רוצים להתקדם לשלום ובגללם המצב כזה. אנחנו הטובים, הם הרעים. לא, זה לא אהבת ישראל, זה לא אהבת מדינת ישראל. אנחנו הנאורים, מבינים את צורכי אמריקה, את המעמד, מעמדה בעולם. הישראלים פחות. ואתם טוענים שאתם מייצגים את האינטרס של מדינת ישראל.


אני רוצה לומר לכם, יש במדינת ישראל מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. ציונית, יהודית ודמוקרטית. ואם ארגון יהודי, נלחם בתחילת הדרך בסנקציות על איראן, בעיני אני פירשתי את זה, שאולי, אולי רוצים לעזור להם להשמיד את העם היהודי במדינת ישראל, עד כדי כך חשבתי, שתקתי, פחדתי, זה לא יכול להיות. אחר כך חזרו בהם. חזרו בהם הג'יי סטריט. אני מעריך את זה. אבל למה הם חזרו בהם, הג'יי סטריט? זה מה שמדאיג אותי. כי העולם קיבל שצריך לעשות סנקציות. זאת אומרת, לא המאבק נגד איראן הוביל כאן, לא הרצון, לא הרצון להגן על ישראל, לשמור על ישראל, אלא איך אנחנו ניראה בעולם, העולם אתנו, אנחנו הולכים נגד העניין.


חברים, זו הציונות. אתם אינם ציונים. אולי אתם אוהבים את ישראל, מרחוק תראנה ושם לא תעבור. ביל"ויים, יש הבדל בין בילויים לבין חובבי ציון. אתם ה-חובבי ציון, אתם לא הביל"ויים. לכן, אני אומר, כשהג'יי סטריט נלחם בממשל האמריקאי המבקש לעצור גינוי על ישראל, כשאתם יודעים שיורים 50 מרגמות בשבת על הדרום, ואתם יודעים שישראל נאבקת על קיומה, ואתם יודעים שהמזרח התיכון בוער ואתם נאבקים בממשל שרוצה להגן על ישראל נגד גינוי? ואתם קוראים לזה פרו ישראל? זה נטו פרו פלסטין. אנחנו לא רוצים שלום? יש לי הפתעה בשבילכם, אני רוצה שלום יותר מכל אלה שיושבים בשולחן הזה. אולי אני היחיד גם שישלם במקומו ובביתו, בעד השלום הזה. רק אני אמיתי, אני ציוני, פטריוט. מוכן לשלם בראשי על השלום. ואתם אומרים, נותנים גב לפלסטינים? נלחמים בממשל האמריקאי נגד הגנת ישראל? ובכן, אתם אינכם ציונים. אינכם תומכים כציונים.

אתם גם פועלים נגד היבט אחר, אתם פועלים בעוד שני היבטים, אומר אותם בקיצור. ההיבט האחד, אתם קובעים מה האינטרסים של ישראל. מי קובע מה האינטרסים של ישראל? ובכן, יש לי חדשות בשבילכם. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. כאן קובעים את הדמוקרטיה אזרחי ישראל ואזרחי ישראל בוחרים במפלגה שהם בוחרים. אפשר לאהוב את זה שהיום ראש ממשלה זה, ראש ממשלה אחר, אבל אינכם יכולים, אינם יכולים לקבוע מה האינטרס של מדינת ישראל. את זה פועלת וקובעת רק מדינת ישראל.


לעומת הארגון הזה, כאשר אתה לוקח את הארגון אייפק, אתה רואה שלא משנה אם היה ראש ממשלה בן גוריון או בגין, רבין או שמיר, תמיד תמכו במדינת ישראל כי מדינת ישראל קובעת את האינטרס שלה, כי מדינת ישראל גם קובעת את המהות היהודית שלה. שמעתי ופנו אלי אנשי ג'יי סטריט והסבירו לי שאנחנו רוצים לשנות את האופי היהודי של המדינה בפתיחות וקבלת כל התנועות היהודיות באופן שווה במדינת ישראל. כן, גם אני רוצה לראות התקדמות בתחום הזה. אבל הסטאטוס קוו שנקבע במדינת ישראל שלהיות יהודי, קרי לידה, מילה, גיור, נישואים וגירושים, יהיו על-פי ההלכה האורתודוכסית. למה? כך החליטה הדמוקרטיה הישראלית. אוהבים או לא, לא חשוב. ולא ג'יי סטריט ייקבע איך ייראה העולם היהודי של מדינת ישראל. תבואו לכאן, תכריעו. כן, ניצן הורביץ, הכנסת תכריע ולא מי שגר מעבר לאוקיאנוס. משום שזו מדינה דמוקרטית.

אז אתה מוותר על הגלות?

אני לא מוותר על כלום.

אתה מודיע לכולם.

לא מוותר על כלום. כשם שאין להם זכות להצביע, בניגוד לדעתי, בעתים מסוימים. אני, למשל, רוצה להציע שכאשר נדבר על חלוקת ירושלים, אם תהיה כזו, אני רוצה משאל של כל העם היהודי, לא מקבלים את דעתי היום. כי הדמוקרטיה הישראלית רוצה שרק אזרחי ישראל יכריעו בשאלה הזאת, בעיני ירושלים היא של כולם. אבל, גם לי יש ביקורת.


יחד עם זאת, אני רוצה לקבוע, ובזה אני רוצה לסיים, רק להראות עוד דבר פשוט. אני רוצה לומר – אל תפגעו בערכים הציוניים כי אתם אינכם ציונים. אל תקבעו לנו איך תהיה היהדות במדינת ישראל, הדמוקרטיה תקבע, ואל תפרקו את המדינה הדמוקרטית, אנחנו מדינה דמוקרטית.


אני רוצה לסיים ולומר לכם, אני לא קורא להחרים, אני כן קורא למחשבה. למחשבה נוספת, בעיקר שלכם, חבריי היהודים הטובים, מארצות הברית, מהג'יי סטריט. אני קורא לכם – תבדקו, אל תעשו לי פוליטיקה, עזבו, אל תעשו לי פוליטיקה, בפוליטיקה מצבנו יהיה רע.

או שהם טובים או שהם לא טובים.

זו חשיבה יהודית מתקדמת.

משום שאני חושב שהדברים הציניים של חבריי אינם ברי תשובה אפילו, אני אחזור ואומר. אני חושב שיש לכם שתי אפשרויות. אפשרות אחת – להבין שציונות, יהדות ודמוקרטיה, זה אופייה של מדינת ישראל. רוצים להיות שותפים לתנועה הציונית כפי שאנחנו במדינת ישראל מעורבים? More then welcome. רוצים לחזק את התפישה שלכם? תחזקו אותה אצלכם, אל תכתיבו למדינת ישראל את עתידה.


אני מבקש דקה אחת להראות דבר קצר ואסיים.

[מוקרן סרטון]

לא, צה"ל הוא הטרוריסט שהיום ירה. צריכים להכריע את ישראל.

מה היה המשך המשפט?

הזרם הציוני המרכזי הוא לא רלוונטי. חרם על ישראל.

תודה.

מי ערך את הסרט?

ישראל שלי.

ישראל שלי ותכף ניתן להם לדבר. זה נערך למי שלא נסע לג'יי סטריט. אני רוצה להתקדם בדיון ולעבור לנציגי ג'יי סטריט. ראשון, למר דוידי גילה. מספר שאלות, ראשית, ברמה האישית, כישראלי לישראלי, שאנחנו לא באותה עמדה, לא נשכנע האחד את השני, אבל הניסיון לשכנע קובעי מדיניות בארצות הברית, במקום להתווכח על דעת הקהל בישראל, במקום לנסוע לעפולה ולחדרה ולנתיבות ולשכנע בצדקת דרכך, שאני חולק עליה, אתם משקיעים המון כסף, המון זמן, המון אנרגיות, וכאילו ויתרתם על הישראלים. אמרתם – בואו נלך ישר לפריץ, נלך ישר לבית הלבן, לקונגרס, לסנאט, נפעיל את הלחץ שם ונקבע את המציאות ובעצם אתם ויתרתם על לשכנע את הישראלים. ואני חולק על כך.

הימין עושה את אותו דבר בארצות הברית, בדיוק אותו דבר.

אני חולק על כך. אני אומר – כעיקרון, האם החלטתם לוותר על דעת הקהל בישראל וללכת ישר לבית הלבן ולנסות שם לשכנע? כי פה, אולי נקרא לזה הילידים, או ה- Natives, או המקומיים, אין מה לעשות, הם אבודים מבחינתנו.


והדבר השני, הדברים שהועלו פה במצגות ובדברים שהטרידו אותי מאוד ולא ידעתי אותם על הארגון שלכם, לגבי הנושא של הווטו, הווטו על איראן ועל הסקנציות. לי זה נראה תמוה מאוד. אני אשמח מאוד אם תכחיש את זה פה בצורה גורשת, שלא היה לכם יד ורגל במעורבות כזו או אחרת, במניעת סנקציות על איראן או בניסיון שלא יהיה וטו.

לא הבנתי, אתה חוקר או אתה שואל?

לא, אני רוצה למקד אותו.

שיגיד את דעתו, אבל.

בוועדה שלך, בוועדה שלך.

הוועדה שלי זה הוועדה לביקורת המדינה, זו ועדה אחרת.

שם הסגנון יהיה אחר.

אדוני היושב ראש, רק להזכיר, ועדת החקירה שרצית, לא הוקמה. וזה לא ועדת חקירה.

קודם כל, אני שמח לראות את כל הח"כים שלא חברים בוועדה וקיבלו כרטיס טיסה לג'יי סטריט, הגיעו גם לוועדה.

תפסיק את ההצגות. תפסיק את ההצגות. הזמנת אורחים, תכבד אותם כאורחים, אל תשאל אותם שאלות מוטות, ואתה לא מקארתי.

אני אשאל מה שאני רוצה בוועדה.

אתה לא מקארתי, הוא לא החליף את השם לדני דנון.

אני אשאל מה שאני רוצה בוועדה.

הזמנת אורחים, תתייחס אליהם בכבוד.

בואו לא נתחיל לבדוק כרטיסי טיסה שאתה מקבל, חבר הכנסת דנון. בואו לא ניכנס לדבר הזה.

עזוב, למה אתה נכנס בכלל לזה? תן לאנשים לדבר. אתה לא קובע פה דיון, אתה לא שופט, אתה לא תחליט, אתה לא תגיד מה לעשות לאנשים כאן. אתה בסך-הכל חבר כנסת, יושב ראש ועדה. נגמר הסיפור.

יש פה דיון ואנחנו נקבל תשובות.

תן לדבר לאנשים, אתה לא יכול כל הזמן להשתלט על המיקרופון.

בינתיים, מי שמפריע לדיבור זה חברי הכנסת שלא ברשות דיבור.

שמענו.

זה מי שמפריע לדיבור. וזכותי וחובתי לשאול את השאלות של האורחים הנכבדים שהגיעו במיוחד מוושינגטון, להשיב על השאלות האלה.

בסדר, אז תן להם לדבר. מה אתה כופה את כללי המשחק. תן להם לדבר.

חבר הכנסת מולה, סיימת?

נו, באמת, לא לא. בסופו של דבר זה מרגיז אותי איך אתה מנהל את הישיבה.

סיימת? תודה. מר גילה, בבקשה.

שלום. אדוני יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דני דנון, חברי ועדת הקליטה, העלייה, הקליטה והתפוצות, נציגי ארגונים ושאר מוזמנים, בוקר טוב לכולם. ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת שנלר וליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דנון, שאפשרו את הדיון הזה בנוגע ליחסים בין ישראל ויהדות ארצות הברית. בעיני, הכנסת מסמלת את הריבונות המתחדשת של העם היהודי בארץ ישראל והוועדה הזו, העוסקת בענייני התפוצות, היא המקום והיא בהחלט המקום הראוי לנהל את הדיאלוג על יחסי ישראל ויהדות ארצות הברית. אני גאה להיות פה היום ולייצג חלק נכבד מהקהילה היהודית בארצות הברית.


נתחיל מהסוף. אנחנו תומכים באופן נחרץ ביותר בעם ישראל, מדינת ישראל וארץ ישראל. תמיכה זו לא עומדת בסתירה לכך שאנחנו חולקים על מדיניות כזו או אחרת של הממשלה. היום, יותר מתמיד, יש לנו דאגה עמוקה מהכיוון אליו הולכת הממשלה הנוכחית. אנחנו מודעים לכך שיש ביניכם כאלה המודאגים מהעמדות השונות שהובעו על ידינו בנושאים הקשורים לישראל ולכן מונחת לפניכם חוברת ובה מידע רב ומקיף על עמדותינו. מקורות המימון שלנו והנהגת הארגון. חשוב לנו כי תקראו מסמך זה.

למרות זאת, לא הגענו לכאן היום בכדי להתווכח על ההבדלים בינינו, אלא לשתף אתכם עד כמה חשוב לאפשר את ההבדלים הללו ולהכילם במחנה של תומכי ישראל. שווה להקדיש רגע לעבר. מאורעות היסטוריים הביאו את חלקנו לישראל ואת חלקנו לצפון אמריקה במקביל. 63 שנים אחרי הקמתה של ישראל, וכ- 100 שנה אחרי הגל האחרון של הגירת יהודים לאמריקה, הקהילות שלנו, כאן ושם, כמעט שוות בגודלן, בעלות מנהגים יהודיים משותפים, אך בעלות היסטוריה, חוויות וזהות לאומית שונים.

כעם, יש לנו הרבה סיבות לגאווה. בישראל הקמנו כאן מדינה לתפארת. נווה במדבר של כלכלה יציבה ומפותחת, תרבות ישראלית וגם כוח מגן ואיתן. בארצות הברית, הפכנו ממיעוט עני לחלק בלתי נפרד מהעלית של החברה האמריקאית. השתלבותנו המוצלחת בפוליטיקה, החברה והכלכלה האמריקאית, הם חסרי תקדים בהיסטוריה של העת החדשה. הדור של אבא וסבא שלי, ראה ואף חווה את השואה מחד ואת הקמת מדינת ישראל מאידך. משואה לתקומה, נטבעה בו מחויבות רגשית עמוקה ובלתי מתפשרת למדינת ישראל ולצורך העליון בקיומה כמדינתו הבטוחה, החזקה, של העם היהודי. אני שותף לתפישה זו.


אנחנו מחנכים את ילדינו שלהיות יהוד זה להיות אדם טוב. העקרונות המנחים אותנו הם ערכי חירות, שלום וצדק, לאור חזונם של נביאי ישראל. יהודים באמריקה היו תמיד מעורבים במאבקים לצדק חברתי ולתיקון עולם. מהרב אשל שצעד יד ביד עם מרתין לותר קינג בסטרלמה אלבמה, ועד לסטודנטים היהודים שנוסעים להילחם על זכויות הפליטים בדרפור. לפני מהפכת הידע, הגלובליזציה והרשתות החברתיות, למדו הצעירים שלנו על ישראל רק בסנדיי-סקול. שם סיפרו להם שישראל היא נס של העם היהודי, הביטוי לעצמאותו ולחוזקו. סיפרו להם שישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, ושלמרות המלחמות, הישראלים ואנחנו גם, חולמים על השלום. רצינו להתגאות בישראל וגם כשקרו כאן דברים שלא היו מקור לגאווה, השתדלנו להסתיר, למעט ולפשר.


ברור לכולנו שבעידן בו בני אדם ובעיקר הצעירים שביניהם צורכים כמויות אדירות של מידע, באופן ישיר, הרי שאין דרך בעולם להסתיר את המורכבות במצבה של ישראל, את הדעות השונות לגביה ואת הוויכוח הפנימי בעם ישראל באשר לאפשרויות העומדות בפניה, ובהתמודדותה על עתידה וזהותה. החוזה הקיים בין היהודים בישראל לאחיהם באמריקה, זה שהיה מבוסס על הנחות יסוד ומציאות שהשתנתה, עומד לפוג. חל שינוי תפישתי בקרב היהודים בארצות הברית ביחס לישראל. הקדישו מעט מחשבה לחייכם שלכם, האם יש מערכת יחסים אחת, אישית או מקצועית, בה צד אחד מבקש ומקבל תמיכה מוחלטת באופן עקבי, כשלצד השני אין זכות לבטא את עמדותיו ודעותיו?


כיום, אנחנו שותפים בכתיבה וביצירה של החוזה היהודי החדש. זה שמותאם למציאות החדשה בה אנו חיים. חוזה שיש בו מעל לכל, מחויבות לביטחונה ועתידה של ישראל, כביתו של העם היהודי. אבל גם אמירה ברורה ונוקבת הנובעת מערכינו היהודים. כי ישראל חייבת להיות מדינה דמוקרטית. החוזה החדש אינו יכול להיות מבוסס רק על הכתבה חד-צדדית של מה נכון, מי צודק ומי טועה. רק הסכמה על ערכים משותפים וניסיון אמיתי להבין מהיכן כל צד מגיע, יכול להקים מחדש שותפות ישראלית יהודית אמריקאית. שותפות חדשה זו תשנה את מגמת הניתוק מישראל ותרחיב את המעגלים של המתעניינים בה ודואגים לעתידה. שותפות חדשה שכזאת, תסייע לנו, לחזק ולגבש את זהותנו היהודית האמריקאית.


כפי שאתם מבינים, נולדתי בישראל וגדלתי בה בצעירותי, שירתתי כמפקד בגולני ואחר כך פניתי ללימודים בחו"ל. ישראל יקרה לליבי, הקמתי כאן חברות מצליחות שתרמו לכלכלה הישראלית, הייתי ועודני מעורב בפילנטרופיה בישראל ובאמריקה, הייתי בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, פעלתי במסגרת ארגון הפדרציות היהודיות ואף תרמתי לאייפק. איש עסקים טוב חייב לזהות את השוק הבא והלקוח הבא. הסיבה שיסדתי, יחד עם אוהבי ישראל נוספים, את ג'יי סטריט, הוא מתוך ההבחנה שהמוסדות הקיימים בארצות הברית לא מייצגים כראוי את הקהילה היהודית. חובה עלינו לשאול – מדוע, אחרי שנים של השקעה וממון רב, יש רק קומץ של יהודים שמתעניינים בישראל ושיעור ההתבוללות ממשיך לעלות. האם אין מקום לאפשר גישה חדשה, פתוחה וליבראלית יותר?


הדברים ידועים. הקמתה של ג'יי סטריט לא התקבלה בברכה על ידי הממסד היהודי הוותיק. זה טבעו של העולם. כאשר מפעל חיים ולעתים גם הפרנסה של קבוצה מסוימת תלויה בכך, יש התנגדות לשינוי. הסיבה לצמיחתו האדירה של ג'יי סטריט והפיכתו מסטארט-אפ לארגון אמיתי הפועל ברחבי ארצות הברית, היא משום שהוא מייצג זרם אמיתי, קבוצה שאנחנו מאמינים היא הרוב של יהדות אמריקה. לפני שבועיים ערכנו את הכנס השנתי בוושינגטון. היו שם למעלה מ- 2,000 איש. מכל רחבי ארצות הברית, ביניהם 500 סטודנטים. 500 סטודנטים יהודים שבאו לדבר על ישראל. זה לא משהו שאפשר היום לקחת כדבר מובן מאליו.


במילים פשוטות, בשלוש השנים האחרונות, הרחבנו את השוק. לא גזלנו מכוחו של איש. תודות לג'יי סטריט, יש היום יותר יהודים ויותר צעירים שרואים את ישראל כחלק מהזהות היהודית שלהם. יש לכם, אחינו בישראל, אחריות לנהל איתנו שיחה כנה, להסביר, לשמוע, להבין וגם להתווכח. כשם שבאנו לוועדה הזאת בכנסת, לנהל אתכם דיאלוג, כך אנחנו מזמינים אתכם להמשיך את השיח אצלנו. נשמח לארח כל חבר ועדה באופן אישי בארצות הברית, על-מנת שיוכל להכיר ולהבין את עומק התמיכה בישראל של פעילי ג'יי סטריט ברחבי אמריקה.


אני חוזר ואומר, אל תדחקו החוצה את יהודי ארצות הברית התומכים במדינת ישראל, רק משום שאינם מסכימים עם מדיניות ממשלה זו או אחרת. אלו המטילים עלינו מבחנים ומשוכות, מיהו מספיק יהודי עבורם, מיהו מספיק נאמן, או מי מספיק פרו-ישראלי לשיטתם, מסכנים את אחדות העם היהודי. בעת בה אנחנו מנסים להרחיב את היקף התמיכה לישראל לקהלים נוספים, ממשלת ישראל הנוכחית מרחיקה ומתנכרת לחלק גדול ומשמעותי של יהדות ארצות הברית. באנו לכאן כי רצינו להציג את ג'יי סטריט מחדש למקבלי ההחלטות ולישראלים בכלל. אנחנו לא חפים מטעויות, היינו צריכים להיות יותר רגישים וקשובים לרחשי הלב של הציבור בישראל ולהיות מודעים לרגישויות שיש לכם ביחס לנושאים בהם ביטאנו את עמדתנו. אנחנו פתוחים לשמוע את הביקורת הזאת, ובלבד שהיא נאמרת כחלק משיחה עניינית ובונה ולא מתוך כוונה להשמיץ או להסית נגדנו.


כותרת הדיון היום היא שבירת המוסכמות, מוסכמות היחסים בין קהילות העולם היהודי וממשלות ישראל. קראתי גם את נאומו של חבר הכנסת שנלר במליאה, ועולה מדבריו כי כדי להיחשב בעיניו פרו ישראלי, ארגון חייב לתמוך בממשלת ישראל ללא סייג. כפי שאמרתי, אנחנו מתנגדים לגישה זו, אך יש לי הפתעה עבורכם, אנחנו איננו הראשונים ובוודאי שאיננו היחידים שחלקו על ממשלות ישראל. לדוגמה, ארגון ציוני אמריקה, ZOA, התבטא בחריפות נגד ממשלות ישראל בתקופת הסכמי אוסלו, תוכנית ההתנתקות ולאחרונה אף ביקר את ממשלת נתניהו בנוגע להקפאה זמנית של ההתנחלויות. אתם מגנים את ג'יי סטריט על כך שאנחנו מביעים ביקורת על היעדרו של תהליך מדיני, אך נוהגים בשוויון נפש, כאשר מיליארד יהודי אמריקאי, מושלדון אדלסון, מממן עיתון יומי ומנסה ברגל גסה לשנות את המפה הפוליטית בישראל. אתם נוהגים בשוויון נפגש כאשר בעל הון יהודי אחר מאמריקה, כארווין מוסקוביץ', מנסה באופן גס לא פחות ליצור חיכוך ומדון במזרח ירושלים בין יהודים וערבים. אותן מוסכמות שאנחנו שוברים, כנראה מעולם לא התקיימו ומכל מקום, אנחנו סבורים שליהודים בעולם יש זכות להביע את דעתם ביחס למדיניותה של ישראל מימין ומשמאל. אין מקום פה לצביעות או העדפה של דעה אחת על השנייה.

נא לסיים, בבקשה.

אסיים בציטוט דבריו של ראש הממשלה, אריאל שרון, בפני צעירי תגלית בכנס שנערך בשנת 2003: "אני רוצה שתדעו שישראל היא לא רק פרויקט ישראלי, ישראל היא פרויקט יהודי, כלל עולמי. היא שלכם, לא פחות משלנו ואתם חולקים באחריות למה שיקרה כאן. לא, אינכם צריכים לשאת את כל הנטל על כתפיכם, אבל זוהי אחריותכם, מכיוון שמה שיקרה בעתיד במדינת ישראל, ישפיע על חיי יהודים בעולם כולו". עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל יושבי תבל ונאמר אמן. אני מודה לכם על ההקשבה, אני מבקש לאפשר לג'רמי, נשיא הארגון, לומר כמה מילים באנגלית ואחר כך נשמח לענות על שאלותיכם ולשמוע את דעותיכם, ככל שיתאפשר.

תודה רבה. קודם כל, מי שרוצה תרגום לאנגלית, יש פה שירות תרגום אוזניות לפניכם. אני רק אבקש ממר בן עמי לקצר בדברים, כי היה פה נאום ארוך, יחסית לנאומים בכנסת, מר גילה.

תודה רבה שנתת לי.

להשלים את כל דבריך. אם זה היה חבר כנסת, זה לא היה קורה, לא הייתי מאפשר זאת. אני רוצה, מר בן עמי, ברשותך, שתי שאלות. שתתייחס אליהן, אם אתה רוצה. בסדר, חבר הכנסת מולה, הניסוח?

אתה לא צריך לחקור.

תתייחס אליהן, אם אתה רוצה.

אם אתה פונה בנימוס, אתה יכול.

שאלה אחת, לגבי הנושא של סנקציות על איראן. נאמר, נכתב, שאתה באופן אישי נטלת חלק בפעילות לובי, על-מנת שלא יוטלו סנקציות על איראן, אם תוכל להתייחס לזה. שנית, דבר שנאמר שהארגון שלך פעל בנושא הווטו האמריקאי, להפעיל לחץ על ממשל אובמה, לא להטיל את הווטו. אם אתה יכול בדבריך להתייחס לשתי הנקודות האלו, אני אשמח מאוד. בבקשה.

Thank you very much, Mr. Chairman. Thank you to the members of the Knesset. I apologize that I am speaking in English. My Hebrew is not good enough for this conversation, and my apologies for that. I'm honored to represent J Street and our 170,000 supporters before this committee and before the Knesset. Three years ago I helped to found J Street to give voice to a large number of Jewish Americans who, like me, cared deeply about Israel and are profoundly concerned about its future. At J Street we've built a home where we work for Israel's security through a two-state solution to the conflict with the Palestinians, and we ground our work in the Jewish values on which we were raised. My own family's connection to Israel goes back 130 years and 4 generations. My great-grandparents were in the first aliyah. My grandparents were founders of Tel Aviv. My father was in the Etzel and a friend and comrade-in-arms with many of the parents of the current members of the Knesset. My parents are buried in Jerusalem, a city where I have lived and where I was engaged to be married. Like so many members of J Street, I am committed to the dream of a secure and a thriving national home for the Jewish people in the Land of Israel, rooted in the values of our prophets.

Contrary to the press release from the committee chairman's office yesterday, we did not come before this committee to apologize, but to deliver two clear messages; the first is to reaffirm our deep commitment to the state and to the people of Israel. I bring with me a petition signed in just the last 48 hours from over 15,000 J Street supporters affirming our hope to work with you as allies. I also bring hundreds of personal letters from J Street members, including from parents of soldiers in the IDF and from people who raised money for Israel's fight for independence in the 1940s, that explain how they have found a home at J Street. I will leave these letters with you to read so you can see how clearly J Street's supporters are friends and allies of Israel.


Second, I come to warn of the grave risk that Israel faces in thinking that only those who hold certain political views can be your friends. This country is too small, our people too few and the dangers too great for us to let political differences sever the bonds between Jews living here and abroad. The Jewish people are one family, scattered by history to the corners of the globe, yet bound together by shared values and traditions. Like all families, at times we see eye to eye, and at times we have our differences. In the past, some American Jews have criticized the government of Israel for giving up too much for peace, whether withdrawing from the Sinai, pulling out of Gaza, or entering the Oslo process. Others have criticized Israel's government for not doing enough for peace, for instance, for continuing the expansion of settlements. Such political disagreements are part of the lifeblood of the Jewish people.


Given the difficult road ahead, our disagreements may very well continue or even deepen. But in keeping with our tradition, we should work through our differences with respect, vibrant discussion and open dialogue. It only weakens Israel and the Jewish people to make differences of opinion into something greater and to accuse those who criticize Israeli policy of being anti-Israel or worse. The choices ahead for Israel are of course yours to make. We cannot tell you what to do. But as friends and as family, we cannot in good conscience sit by quietly and pretend not to see the dangers you face, in particular the growing international isolation that Israel will confront without a resolution of the conflict. We also cannot be silent in the face of the troubling trends that threaten Israel's Jewish and democratic character. These include not only this unprecedented hearing into the political views of a Jewish-American organization but proposals to narrow the definition of who you consider to be a Jew or the application of a loyalty oath to Israeli citizenship. Now is not the time to push away your friends and family, even if we criticize one policy or another. Such an approach to Jewish Americans will only leave Israel further isolated and at risk. It will particularly alienate the younger generation of Jewish Americans who are less comfortable with a relationship in which they are not allowed to raise questions, in which discussions are limited. Now is the time to pull together, recognizing we are in this together as one people, one family, with a shared heritage and a common interest in achieving real peace and security. Israel will be stronger if its prime minister, its civil servants and its diplomats, including your ambassador in Washington, meet and work with J Street to advance the interests of Israel despite our disagreements over policy. We owe this not simply to the dreams of our parents and grandparents but to the hopes of our children and the generations yet to come. I thank you very much for the opportunity to engage in this conversation.

מר בן עמי, הדברים שלך היו יפים, ממלכתיים, אפילו במרכז הליכוד אפשר היה להקריא את הדברים האלו. אני רוצה לבקש ממך להתייחס לשאלות ששאלתי, שאלות מטרידות, לגבי הפעילות שלך, עם השדולה האיראנית, שקראה להתנגדות על סנקציות נגד איראן ולגבי האשמות של חבר קונגרס, לא של חבר כנסת, של חבר קונגרס, אקרמן, שהאשים את הארגון שלכם, שאתם פעלתם שלא יהיה וטו אמריקאי. שפה, במדינת ישראל, היתה עבודה של משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, כולנו עבדנו לראות מה קורה עם הווטו האמריקאי, והאם נכון הדבר שאתם עבדתם על כך שלא יהיה וטו אמריקאי. זה שתי שאלות שאני אשמח אם תיתן תשובות עליהן.

היה וטו למרות נתניהו. לא בזכות נתניהו. חשוב להגיד.

First of all, on the Iran sanctions, we worked for the passage of the legislation of Iran sanctions. This is one of the misunderstandings and, frankly, lies about J Street that is too common. In fact, the ambassador, Michael Oren, called me personally to thank me for our work for the passage of the Iran sanctions legislation.

So he knows your phone number?

He does know our phone number. We do speak.

Oh, I thought he forgot.

And I would urge you to ask him whether or not we supported Iran sanctions or not. As far as the veto, our recommendation to the president,. as well as to the prime minister of Israel, was to put forward a new diplomatic initiative in order to delay and put off UN action. We think the worst place for the fate of Israel to be discussed and decided is the United Nations. The United Nations is biased against Israel; it is a place that is not good for us to resolve the dispute with the Palestinian people. And our primary call was for the United States and for the State of Israel to put forward a new initiative, a new diplomatic initiative to defer this. We did say that if that did not happen that the United States could not veto or should not veto a resolution that essentially states Israeli, that states American policy. For eight administrations, the United States has opposed the settlements beyond the Green Line. And for the United States to veto a resolution that restates its own policy undermines the credibility of the United States in the international community's eyes, and that itself is no good for the State of Israel.

ואין לך בעיה שבשעה שממשלת ישראל ומדינת ישראל עושה מהלך מסוים, אתם עושים מהלך מנוגד, למרות ההשקפה שלך, אבל בפועל יש פה.

הוא אמר לך בצורה ברורה. הוא לא מסכים עם הממשלה שלך, זה הכל.

הוא מייצג את יהדות ארצות הברית.

הוא מייצג את ממשלת נתניהו.

כשראש הממשלה עושה פעולה, שר החוץ עושה פעולה אחרת.

שאלת את ליברמן מה הוא חושב על ראש הממשלה באו"ם? נו, באמת.

לא, הוא מייצג את ליברמן.

הוא מייצג את עצמו. יש פה בלבול. התבלבלתם קצת.

מר בן עמי, אני חושב, יודע לדבר בעצמו.

יהדות ארצות הברית זה לא הזרוע הביצועית של נתניהו.

הוא קם בבוקר, הוא נסע ימינה.

אתם קצת מתבלבלים.

מר בן עמי יודע לדבר בעצמו.

אני חושב שחברת הכנסת זוארץ צודקת, יהדות ארצות הברית ברשותך.

היא לא הזרוע הביצועית של נתניהו.

יהדות ארצות הברית, היא לא הזרוע הביצועית של מדינת ישראל.

של נתניהו, אל תגיד מדינת ישראל. אל תגיד מדינת ישראל.

היא לא מחויבת לאינטרס הישראלי.

היא לא עובדת בשביל דני דנון.

אמרתי נתניהו, אל תערבב.

היא לא עובדת בשבילו.

וגם לא בשביל ליברמן. ואל תערבב, אני לא אמרתי מדינת ישראל. זה מה שהם אמרו וזה מה שהם אומרים, הם מחויבים למדינת ישראל. תפתחו את העיניים שלכם. המדיניות שלכם, מי שלא איתי – נגדי, היא נגד מדינת ישראל.

אולי תבקש חוק נאמנות מהם גם כן? הנה לך, שנלר, אתה צריך לעשות חוק.

אתם הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. תיסעו בעולם, תסתובבו קצת. אף אחד לא רוצה להיפגש.

אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, חברת הכנסת זוארץ. ננסה לשמור על הדיון.

סליחה, שלא יכניסו מילים לפי.

אני קורא אותם לסדר פעם שנייה, ואם יהיה צורך, אני גם אוציא מפה את חברי הכנסת.

תוציא אותנו, אנחנו רגילים.

אני קורא אותך לסדר פעם שלישית, תודה רבה. חברת הכנסת, תודה רבה. תלכו תתרעננו, תוכלו לחזור עוד כמה דקות, תודה.

OK. מי שלא איתי – נגדי. להשתיק את כולם כאן. זה לא מדיניות נתניהו.

הצעקות שלך משתיקות כאן את מי שמבקש לדבר לפי הסדר.

אני רוצה כרגע להמשיך בדיון. אנחנו ניתן לכל סיעות הבית. תודה רבה. חבריי, חברי הכנסת. יש מועדון חברי כנסת, יכולים לעבור למועדון, להמשיך את הדיון שם.

אני חושב שהדיון יותר חשוב מאשר הקשקוש הפוליטי.

תודה.

זה דיון מהותי וראוי שנדבר על הנושא המהותי.

אם זה לא היה פוליטי, לא היה את הדיון הזה. הכל כולו זה פוליטיקה.

אתה מקדם את מטרותיך הפוליטיות, חבר הכנסת שנלר.

זה הרמה של הדיון של מי שעכשיו דיבר.

זה הדיון שאתה יזמת, מה אתה בא אלינו.

אתם באותה מפלגה, לא? חבר הכנסת חסון.

אנחנו באופן רשמי, אותה מפלגה.

תודה. אנחנו, סליחה, אני רוצה לאפשר לחברי הכנסת ולאורחים שנמצאים לדבר. יש פה רשימה גם של חברי כנסת וגם של אורחים, אנחנו נעשה את זה במקביל, שניתן לאורח ולחבר כנסת, מר לני בן דוד, בבקשה.

שלום ובוקר טוב. שמי לני בן דוד, דיפלומט לשעבר בשגרירות ישראל בוושינגטון, פעיל הסברה ומנהל אייפק בארץ עד 97. לפני שבועיים ניהלתי סמינר בגבעת הקפיטול עבור חברי קונגרס בנושאים הקשורים לישראל. אני מודה ליושב ראש ולוועדה על ההזדמנות להופיע היום בנושא חשוב זה.

לא, כי היו"ר האשים את ג'יי סטריט שהוא פועל בקונגרס, אז גם אתה עשית את אותו דבר, לא? אמרת שלפני שבועיים זה בדיוק מה שעשית.

ניהלתי סמינר.

מטעם מי ועבור מי ולמען מי?

מטעם הכנס ירושלים.

מי התורמים ואת מי אתה בדיוק מייצג?

למה לא הזמנת ארבעה חברי כנסת?

הוא יזמין אותך, אל תדאג.

בבקשה, מר בן דוד.

היום אני מייצג את עצמי כחברה פרטית.

לא, כי ג'יי סטריט דיווחו מי מממן אותם, אז אם תוכל גם לדווח לנו.

אפשר להיכנס לנושא של המימון של ג'יי סטריט.

ברצון רב.

הם דווחו בגילוי לב.

לפני כ- 40 שנה, עמד דיפלומט ערבי.

סליחה, חבריי, זו לא ועדת חקירה פרלמנטארית.

הסכמנו, זה לא ועדת חקירה. OK, הסכמנו.

כל אחד שיש לו שאלות, יש לכם שאלות למר בן דוד, אנחנו נשמח מאוד שתשאלו אותו בסוף דבריו. סליחה, מר בן דוד.

אם במקרה שאני אהיה חבר כנסת, אז תוכל לשאול אותי.

כשהאורחים מוושינגטון הגיעו ודיברו, אף אחד לא הפריע להם, לא שאל אותם בתוך דברם, הקריאו נאומים יפים מאוד.

אנחנו רוצים שאתה תשאל גם אותו בדיוק את אותן שאלות.

סליחה, כל שאלה שיש לך, כל שאלה שתהיה לך בסוף דבריו, תוכל לשאול אותו. בבקשה, מר בן דוד.

לפני כ- 40 שנה אמר דיפלומט ערבי בשם מוחמד מכתי שהדרך לשחרר את פלסטין עוברת דרך וושינגטון. היום אמירה זו נכונה יותר מתמיד, לכן אני רואה במסע הדה-לגיטימציה הנוכחי, כחלק מהלחימה הממושכת נגד ישראל והחזית נמצאת גם בוושינגטון. אני חייב להדגיש שיש בעולם הציוני הרבה מרחב לארגונים מהשמאל ומהימין, ארגונים חילוניים ודתיים, ארגונים יהודיים וגם נוצרים. אולם מעולם לא ראיתי ארגון כמו ג'יי סטריט, המתחבא תחת אצטלה של ארגון פרו-ישראלי, עובד במרמה, בארצות הברית בכלל, בוושינגטון בפרט, על-מנת לחתור, להזיק למדינת ישראל. הנה מקרה טרי, של השבוע, המדגים עובדה זו. אחרי שג'יי סטריט בכו את דמעות התנין שלהם על האובדן של משפחת פוגל באיתמר, הם ניסו לחבל במכתב השבוע, שכתבו חברי קונגרס. חברי קונגרס נועד לתקוף את ההסתה מצד הפלסטינאים. ג'יי סטריט שלחו מכתב לקונגרס ובו נאמר – הארגון ג'יי סטריט מתנגד למכתב שמופץ בימים אלו על ידי שני אנשי קונגרס. לדעתנו עדיף שהצרות של הקונגרס על הסכסוך יופנו למעשיהם ואמרותיהם של שני הצדדים המסכנים את הסיכויים להשגת שלום. אז מאשימים את ישראל גם, עבור מה שקרה וההסתה הפלסטינאית.


ג'יי סטריט הגיעו עכשיו ארצה וטענו, שמענו את זה עכשיו, שהם מייצגים כ- 170,000 תומכים. למעשה, המספר הזה מייצג, אני שואל גם כן, אני חושב שמייצג את האנשים שנכנסו לאתר של ג'יי סטריט ותו לא. הארגון סופר אותם כתומכים. אין לג'יי סטריט רשימת מתפקדים המשלמים דמי חברות לארגון.

בארגון שלך יש?

אני לא מייצג ארגון, אני מייצג את עצמי.


ג'יי סטריט תמכו בגינויה של מדינת ישראל באו"ם לפני חודש, כמו ששמענו, מר גילה, נשיא ג'יי סטריט עכשיו שמענו את זה ממר בן עמי, הסביר שהם עשו זאת כחלק מהמדיניות האמריקאית ההיסטורית שקיימת מזה שמונה נשיאים. אך בעמדה זו הם התנגדו למדיניות הממשל הנוכחי, כמו שהיושב ראש שאל.


יותר חשוב, איש דמוקרטי, איש קונגרס, ליבראלי, גרי אקרמן, התייחס לעמדת ג'יי סטריט בנושא הווטו ואמר שלג'יי סטריט יש ראש כל-כך פתוח, So open minded, בנוגע למה שנחשב תמיכה בישראל, שהשכל שלהם נשפך החוצה. מר גילה טען שלשום, בטלוויזיה פה, שג'יי סטריט מתנגדים לחרם על ישראל, אולם אחד מהארגונים התומכים בחרם באופן מובהק, ה- Jewish voices for peace, קיבל במה בוועידה של ג'יי סטריט בוושינגטון, אולי חברי הכנסת שמעו אותם. נאמר שם, המנכ"לית של JVB, כי boycott divestment sanctionsהחרם הימנעות מהשקעות ועיצומים של ישראל יאפשרו לכל אחד מאיתנו ההזדמנות לפעול על-פי הערכים שלנו. וכו'.


ג'יי סטריט אף נתנו חסות למשלחת של הקונגרס לישראל לפני שנה וחצי, עם שותף – הכנסיות למען שלום במזרח התיכון, ארגון גג שהם הביאו ארצה אתם, ארגון גג וארגונים הדוחפים לחרם על ישראל.


רבותיי, שמענו את התשובה בנוגע לסנקציות נגד איראן ושג'יי סטריט תמכו בסנקציות. מה יכול לעשות? זה לא נכון. הם הצטרפו לשדולה האיראנית במועצה האיראנית האמריקאית הלאומית, נייאק, שהתנגדו למאמצי הקונגרס להטיל סנקציות על איראן. מנכ"ל ג'יי סטריט, ג'רמי בן עמי, מנכ"ל השדולה האיראנית נייאק, שיתפו פעולה בכתיבת מאמר נגד הסנקציות, תחת הכותרת – כיצד דיפלומטיה יכולה לעבוד עם איראן ביוני 2009.

מי חתום על המאמר?

ג'רמי בן עמי, ופרטי פרסי. המנכ"ל של נייאק.

יש לך את המאמר פה?

אני יכול לשלוח. מופיע בהפינטן פוסט. אבל יש לי עוד מאמר. כתוב על ידי בלוגר בשם אנדרווייס. איש שמאלני קיצוני, ועל זה אני מצטט באנגלית – " J Street played a key role in dealing that astonishing defeat to AIPAC and Congress." ג'יי סטריט תרם לתבוסה של אייפק בקונגרס. "A coalition of peace groups and religious groups spearheaded by NIAC" קבוצה של אנשי שלום, כולל נייאק, "lobbied effectively against a belligerent resolution, House 362, that had been expected to pass overwhelmingly and that would have urged Bush to impose a kind of embargo on Iranian exports." האיש הזה אומר שג'יי סטריט תמך בפעילות הזאת לטרפד את הסנקציות נגד איראן.


בנוסף לתמיכה של ג'יי סטריט בנושא שייח' ג'ראח, ובנוסף, אני מקווה שבמה שהם מסרו לך, בנוגע למימון של הארגון, אני מקווה שמופיעה שם עובדה שהאישה המסתורית מהונג-קונג בשם קונדי אסטיקיול, תרמה יותר מ- 800,000 דולר חצי מהתקציב של ג'יי סטריט 2009, לא יודע מי היא, יודעים שהיא חברה של תורם של ג'יי סטריט, אבל עובדות עליה אין ואני חושב שחייבים לראות אם יש עניין פה של אפילו הלבנת הון.

אבל הם לא ארגון ישראלי, מה אתה רוצה מהם? לני, מה אנחנו הפכנו?

תנו לו לסיים, נחמן, בואו נתקדם, נחמן.

אבל הם לא ארגון ישראל.

אתה תומך בו כי אתה נוסע אליו, מה הוא לא ארגון ישראלי?

הם לא ארגון ישראלי.

אתה תומך בו.

אבל יוליה, הוא לא ארגון ישראל.

משפט אחרון, מר בן דוד. בבקשה.

משפט אחרון. למרבה הצער, ודרך אגב, אני יכול לחלק לכם את כל מה שכתבתי, ולא רק קיצור הדברים. למרבה הצער, ארגון ג'יי סטריט ינצל את ההזדמנות הזאת כדי למתוח את הרוח לתקופה מעבר לחג הפורים, על-מנת להסתיר את פרצופו האמיתי, האנטי ישראלי. אחרי המסכה של אוהדי ישראל. סדר היום של ג'יי סטריט, תומכיהם וההיסטוריה שלהם, מעידים כי כוונתם היא להחליש את יכולות ההתראה של ישראל ולקדם את אלו המשמיצים את ישראל או לערער על הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי במדינת ישראל. יש מקום וחשוב שיהיו ארגונים בצד השמאל, אבל אלו שתומכים בג'יי סטריט חייבים לחשוב או על ההנהלה של ג'יי סטריט הנוכחי, או על ארגון אחר. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני, קודם כל, אני מודה לך על ההזדמנות לקיים את הדיון. האמת היא, בהתחלה חשבתי שלא צריך לקיים דיון ודווקא עכשיו כששמעתי גם את כולם, אני מודה לך שאתה מקיים את הדיון. שפכתם את דמנו, כל אלה שנסענו לג'יי סטריט, שפכתם את דמנו, אמרתם לנו, אנחנו עוכרי ישראל. אנחנו אנטי ישראלים, אנחנו אנטי ציונים, ואני אומר לך, אני לא מבקש, כמו אף אחד, שום תעודה לגבי הפטריוטיות שלי למדינה, ותעודת יושר אני לא מבקש מאף אחד. אני גם לא חושב שאנחנו צריכים לבקש, אנחנו כדמוקרטים, כמי שמאמינים בפלורליזם של דעות ומחשבות, שכל מי שלא חושב כמונו הוא פסול. מי שחושב כך, הוא לא דמוקרט. מי שחושב כך, אני חושב שקודם כל הוא צריך להתבייש. אבל יש לי החשש, כל הדיון הזה, כל הרצון להחרים ארגונים יהודיים שאני אומר לך, אדוני היושב ראש, אני מסתכל עליך, עתניאל, אני לא מוכן לוותר על אף יהודי בגולה, בשום אופן, דעותיו אשר יהיו דעותיו. אני לא מוכן להחרים, אני לא מוכן לוותר. אני מוכן להתווכח אתו, אני מוכן להגיע אתו לדו-שיח, אבל מה שאתם עושים כאן, בדה-לגיטימציה הזאת של ארגונים שלא, אולי לא מסכים על כל דבר שהם עושים, אבל לבוא ומראש לקבוע עמדה, כל מי שנוסע לשם הוא מוקצה? כל מי שנפגש אתם הוא מוקצה? הדיפלומטיה הישראלית מקבלת הוראה לא להגיע לשם? ואני אומר לך, הדיפלומטים שלנו בוושינגטון, בשיחות פרטיות שלנו אמרו – אנחנו רוצים ללכת לדבר שם, אנחנו רוצים להיות נוכחים, אבל לא מאפשרים לנו להגיע. קיבלנו הוראה, הוראה מגבוה, מלשכת ראש הממשלה, שר החוץ, לא להגיע לשם. זאת בושה למדינת ישראל, לדיפלומטיה הישראלית.


אני הייתי רוצה לראות את הדיפלומטים שלנו שכן יגיעו לג'יי סטריט. יש להם את העוז ואת היכולת, שיסבירו בבקשה את מדיניות ממשלת ישראל, זה חובתם, שיבואו ויגידו בדיוק מה המדינה עושה, מה הממשלה עושה, מה חילוקי הדעות. כמו שעושים את זה במקומות אחרים. אף אחד בשנה שעברה, כשאני הייתי באייפק ונאמתי, חצי שעה מול 8,700 איש, כולל כשסיפרתי את הסיפור האישי שלי, אני לא שמעתי מילה אחת רעה מאף אחד, כולל מג'יי סטריט, למה הופעתי באייפק. אבל כשמגיעים לג'יי סטריט, מגיעים לשם גם להשמיע דעות, ביקורתיות כלפי הארגון, בתחומים מסוימים, אז אפשר בהחלט להוציא הודעות SMS לחברי קדימה, לבוא ולהגיד, להשחיר, להשחית, לפגוע, וראיתם עכשיו.

זה לא יצא מהוועדה.

סליחה, אדוני היושב ראש, תן לי. סליחה רגע. מי זה ארגון ישראל שלי? מי מממן אותו?


אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, אתה מסתכל עלי, אני מסתכל עליך ואני אומר לך הימין הקיצוני בארצות הברית ניסה ועשה הכל כדי לפגוע ביצחק רבין. במדיניות של יצחק רבין, בהסכמי אוסלו. אחר כך באריק שרון, כל ראש ממשלה שהמדיניות כלפי ההתנחלויות לא היה מוצא חן בעיניהם, הזרימו כספים, מיליארדים שפכו, אבל אף גוף בישראל לא דרש לחקור אותם, לא אף אחד לא אמר להחרים אותם. ואני אומר לך, הסימפטום הזה, אתם נתקפים פחד, פחד וחוסר ביטחון עצמי, במה שאתם מייצגים. ולכן, אני מציע לכם להיות צנועים.


אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, ובזה אני אסיים, ואני רוצה לומר לך. שמעתי את עתניאל, אתה יודע מה עתניאל, אני עצוב ששמעתי אותך שאתה אומר שאתה מוכן לוותר על הרפורמים.

אני לא אמרתי מילה כזאת. לא אמרתי דבר כזה.

תן לי להסביר, אני אסביר. אתה אמרת הגיור יהיה אורתודוכסי אך ורק, אנחנו נקבע בישראל.

הדמוקרטיה הישראלית קבעה מה החוקים של המדינה. זה החוק. בן גוריון קבע, לא אני.

בינתיים, זה בינתיים.

רגע, רק שנייה. אני רוצה לומר לך. רגע, אני רוצה לומר לך.

אפשר לשנות את החוק. זה החוק בישראל.

עתניאל, אני רוצה לומר לך, אני לא אוותר על ארבעה-חמישה מיליון יהודים רפורמים בארצות הברית, אני לא אבקש מהם רק את כספם, אני רוצה גם את זהותם ואת הערכים שלהם. אני מוכן להתווכח אתם, אבל מה שאתם עושים כאן, בעצם בא ואומר.

אין בינינו חילוקי דעות, מולה, בעניין הזה, אין בינינו חילוקי דעות.

אני אומר לך, אני אומר לכם, מי שהיום קורא להחרים את ג'יי סטריט, מחר מתחיל גם להחרים, יש כאלה שדרך אגב קוראים להחרים את הרפורמים הקונסרווטיבים, רק רוצים שישלחו להם כספים.


משפט אחרון שאני רוצה להגיד לך, אתמול בערב, בדיונים שהיו כאן, ברוח האנטי דמוקרטית בחקיקות הגזעניות הקיימות בלילה בשעה שתיים בלילה, שמעתי מישהו בא ואמר – בוא נחרים את עמוס עוז, הוא כתב ספר. הספר שלו, הוא לא ציוני.

לא, הוא הלך לברגותי, להעניק לו את הספר. הייתי לוקח לו את פרס ישראל.

רגע, רגע, תגיד את זה בקול רם, אני רוצה לשמוע.

אם היה אפשר, הייתי לוקח לו את פרס ישראל, שהוא מעניק ספר לגיבור הפלסטיני ברגותי.

אתה מציע לקחת לעמוס עוז את פרס ישראל?

אם אתה רוצה, נחבר את ברגותי לג'יי סטריט, אני לא מציע לך.

מה שאני רוצה לבוא ולהגיד – תפסיקו עם חוסר הביטחון העצמי שלכם, תפסיקו להתעמר על השמאל. אני לא מסכים על כל מה שהשמאל אומר, אבל צריך לכבד גם את השמאל, כמו שאנחנו מכבדים את הימין הקיצוני, הימין הקיצוני הוא עושה דה-לגיטימציה למדינת ישראל תדע לך מוסקוביץ', המאחזים הבלתי חוקיים. קשה לכם להסביר את המדיניות הזאת ולכן אתם מחפשים עכשיו ארגון דרכו אתם רוצים למצוא שעיר לעזאזל.

אולי אנחנו המצאנו את ג'יי סטריט, אתה אומר.

מה שאני רוצה להגיד לך, דני, יש לך את העוז, ראש הממשלה שלך ואתם, תבואו ותגידו – אנחנו נבנה בכל מדינת ישראל, כולל בהתנחלויות, לא נלך לשתי מדינות לשני עמים, ותסבירו את זה. אל תחפשו ארגונים כדי לדחוף אותם. לכן, אני אומר, בסיכום אני אומר לך, אני בניגוד אליך, בניגוד אליך, הרבה מאוד חברים לא אוותר על אף יהודי, גם כשאני לא מסכים אתו.

תודה. אני מבקש מהדוברים הבאים לקצר כי אנחנו צריכים להתכנס לקראת 11 למליאה. חברת הכנסת וילף, בבקשה.

תודה רבה.

אני מגביל אתכם לשתי דקות.

אשתדל, ברשותך בכל זאת, מאחר וגם לא צעקתי צעקות מיותרות.


הדיון הזה הוא חשוב במיוחד, כי אני חושבת שמהרבה היבטים אנחנו רואים שהעם היהודי נמצא בצומת מאוד קריטית לעתידו ושגשוגו וההחלטות שהתקבלו כאן והדיון גם שמתקיים כאן הוא חלק מהשלב של האם אנחנו מול התפוצות נהיה במגמה של התקרבות או במגמה של התרחקות ואפילו עוינות וסלידה. ואני חושבת שלנו, בכנסת, וגם לג'יי סטריט, יש אחריות מאוד גדולה להבטיח שהמגמות יהיו מגמות של התקרבות. ג'יי סטריט זקוק לשם הלגיטימיות שלו, כארגון שמגדיר את עצמו פרו-ישראלי, לקשר שוטף ברמות הגבוהות ביותר עם הממשלה הישראלית ועם חברי כנסת מכל הסיעות. זה לא מסייע לו כארגון שזה רק חלק מהסיעות. מדינת ישראל מצידה, ממשיכה וזקוקה ליהודים שרואים את שגשוגה של ישראל כביתו של העם היהודי, כהכרחי לעתידו של העם היהודי, גם בתפוצות וגם אם העמדות הפוליטיות שלהם בנושאים המרכזיים שעל סדר היום הישראלי, שונות מאלה של ממשלת ישראל ואפילו רוב הציבור.


אבל כדי לאפשר את זה, אנחנו צריכים להסכים על כמה כללי התנהלות ודיברנו על זה רבות וגבולות לפעילות וזה דורש מחשבה קצת יותר מורכבת מהצעקות של הלוך ושוב ומה צריכים להיות הכללים האלה? רק שניים: אחד – מצידה של ג'יי סטריט, צריך שיהיה כבוד ברור להכרעה הישראלית ולדמוקרטיה וקבלת ההחלטות בישראל. ג'יי סטריט לא יכולים לנהוג כמי שמעבירים מסר, אפילו עדין, אפילו סמוי, שממשלת ישראל הנבחרת אינה מייצגת את הציבור בישראל, שהיא לא לגיטימית ושיש להפעיל לחץ חיצוני כדי להביא את ממשלת ישראל לפעול.

ארגונים ימניים יכולים לעשות את זה?

לא. לא. לפעול באופן שונה מהדרך שבה היא מנתחת את האינטרסים של מדינת ישראל. אמרתי שצריך כאן מחשבה מורכבת, בבקשה.


ודבר שני שג'יי סטריט צריכים זה לקבל אחריות מלאה על אלה שמשתמשים בג'יי סטריט למטרות שבינן לבין תמיכה בישראל אין דבר ואתה יודע שיש אנשים כאלה ואי-אפשר לאפשר להם לפעול תחת הכותרת של ג'יי סטריט. אם יש סטודנטים שמבקשים להוריד את השם פרו ישראל, לא לאפשר להם לפעול תחת הכותרת של ג'יי סטריט ויש כאלה שרואים בארגון הזדמנות לפעול נגד ישראל באצטלה פרו ישראלית והארגון צריך להיות חד משמעי וברור שהם לא שייכים אליו.


ואני רוצה כן להגיד כמה מילים שהן קריטיות על הנושא של מוסר והעם היהודי. יש תהליך מאוד בעייתי שבעם היהודי בתפוצות מזהים את המוסר ולהיות אדם מוסרי עם פעילות אנטי ישראלית והתרחקות מישראל. כי ישראל מלכלכת ומפריעה לזהות היפה והנקייה שהתקבעה ליהודים בעיקר בארצות הברית. אבל זו תפישה נוצרית של המוסר, זה לא תפישה יהודית, זה תפישה שאומרת שככל שאני מתרחק מבעיות ומהעולם הזה, אני הופך לאדם מוסרי יותר ובתפישה היהודית אדם הוא מוסרי כשהוא מתמודד עם בעיות. ושובו של העם היהודי לבית לאומי במדינת ישראל הביא אותנו לעמוד עם אתגרים של ניהול מדינה שלא היינו רגילים בהם והקמת מדינת לאום כרוכה באלימות ובהפעלת כוח ובגרימת סבל ובהקרבה ואנחנו ממשיכים להיות מדינה בהתהוות העומדת בפני דילמות.

תודה.

ורק להגיד, הנושא של התמודדות עם הפעלת כוח, בסביבה שממשיכה להיות עוינת למדינת ישראל, היא היא הנושא המוסרי ומי שמתרחק מזה, הוא לא אדם יותר מוסרי הוא פשוט פחדן והוא פשוט עצלן. ולכן מה שחשוב זה שנבהיר שאנחנו כאן בצומת קריטית של שיתוף פעולה, אנחנו חייבים להבטיח שמגמות של התרחקות בין ישראל לעם היהודי לא ימשיכו, שנתקרב, אבל כדי לאפשר את זה, כולנו פה גם חברי הכנסת, גם ג'יי סטריט, חייבים לקבל על עצמם כללי התנהגות ולנהוג באחריות.

תודה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, בקצרה.

בוקר טוב. הדיון היום הוא קודם כל, הוא חסר תקדים, אני לא זוכר שארגון אמריקאי, יהודי, נקרא לכנסת והתבקש לדווח על פעילותו בארצות הברית.

סליחה, סליחה, קודם כל, הארגון רצה לבוא לפה.

OK, זה משהו אחר. אני לא זוכר.

יגידו תודה שנתנו להם את הדיון הזה.

קולט אביטל שנמצאת פה היתה יו"ר הוועדה, היו דיונים בוועדת התביעות, היו הרבה מאוד גופים.

זה לא דומה. אבל הם באו והדיון מתקיים.


הדיון הזה, אם אתה רוצה לצבוע אותו בצבעים פוליטיים, אתה עושה שירות דב לעניין עצמו כי העניין עצמו מחייב באמת התייחסות רצינית, כבר דיברתי על זה גם עם עתניאל, ולכן אני חושב שאם רוצים לקיים דו-שיח בין ישראל לבין יהדות ארצות הברית, לא עושים את זה במתכונת של ועדות כנסת, באופן הזה ולא בצורה של חקירה ושאלות ותשובות באופן שאתה שאלת. לכן, לדעתי, עשית שירות דב, אפילו לעניין המסוים שרצית בו.


אני רוצה לומר כמה מילים על היחס שצריך להיות לג'יי סטריט ואני מכיר לא רע את יהדות ארצות הברית, כמדומני. היהדות הזאת משתנה. יכולים להיות געגועים לארגונים שניהלו את ארצות הברית, את יהדות ארצות הברית בעבר הרחוק, הם משתנים, הם נעלמים, עולים כוחות חדשים, כמו בכל מקום, כולל במדינת ישראל. ואנחנו צריכים להיות קשובים לאנשים החדשים האלה ולהלכי הרוח החדשים האלה ולכיוונים החדשים האלה. כי אם נישאר עם העבר, אז ניתקע בעבר. ג'יי סטריט מסמן פלח ומייצג פלח חשוב ביהדות ארצות הברית, פלח שאני לא בהכרח קונה את דעותיו ואמונותיו ומחשבותיו, אבל אני מקבל אותו כייצוג רלוונטי ולגיטימי, של אוכלוסייה או של ציבור גדול בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית ואנחנו לא יכולים לאטום את האוזניים ולומר – אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו לא יודעים מה הם ולהיות אדישים אליהם והגרוע מכל, להחרים אותם. מי שלא רוצה שיחרימו אותו, שלא יחרים אחרים. לא זוכר מפגש של כינוס של 2,500 איש בוושינגטון, שלא היה נציג אחד של שגרירות ישראל בארצות הברית. לא היה כדבר הזה, אני אומר לך. לא יכול להיות.

ואם זה כנס פרו פלסטיני, גם צריך הארגון להגיע?

השגרירות צריכה, בוודאי. בוודאי. בכל מקום. היא צריכה לבוא, לשמוע, לראות, ללמוד, לדווח, לדעת. מה, הם עוכרי ישראל? הם אויבי ישראל? מה קרה? הם חושבים אחרת. ואני אספר לך סוד, יש פה כמה, אני לא מסכים עם רוב הדברים שהם אומרים, אז מה? אז זה אומר שלא נוסעים לדבר אתם, שהם מבטלים את הדו-שיח אתם? אתה תמצא לי מיליון ציטוטים מהיהדות שאומרת שצריך לדבר עם מי שאתה מסכים ובעיקר עם מי שאתה לא מסכים.

אין ויכוח על דיבור, יש ויכוח על חתירה נגד האינטרסים של ישראל. לא על ויכוח מהותי.

הם לא חותרים נגד האינטרסים. יש להם תפישות.

כשאתה אומר שצה"ל זה חמאס, זה לא נגד ישראל? נו, באמת. זה מה שהם אומרים.

תגיד לי מי אמר את זה? מי אמר את זה?

ג'יי סטריט.

הוא לא ג'רמי בן עמי.

שיח – כן, אבל לא חתירה.

אתה צוחק אפילו כשאתה אומר את זה. הם אמרו שצה"ל זה חמאס?

הם אמרו שצריך להחרים את ישראל.

אתה דמגוג. אתה דמגוג, לקחת איזה סרט מהיוטיוב שאיזה זקנה אמרה, והם אמרו.

כשהנציג שלהם בארץ אומר שמדינת ישראל קמה בטעות וזה היה משגה. זה אולי? זה דמגוגיה? דמגוגיה?

אתה ליצן. אתה ליצן.

דמגוגיה? שראש ג'יי סטריט בארץ אומר שישראל היתה, הקמת ישראל היתה משגה, זה דמגוגיה?

חבר הכנסת שנלר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת שנלר, פעם שנייה. אני אוציא אותך. אני אוציא אותך בלי להסס. בלי למצמץ. משפט סיכום, בבקשה.

חבריי גם רוצים.

אפשר לדעת מי יושב ראש של ג'יי סטריט בארץ?

זה שאמר שישראל היא כנראה משגה, כך הוא אמר.

דניאל לוי. דניאל לוי אמר.

רוצים לראות את זה מחדש?

קודם כל, לג'יי סטריט אין יושב ראש בישראל, רק להבהיר.

חבר הכנסת שנלר, מי שאמר את זה, זה דניאל לוי. הוא אחד ממייסדי ג'יי סטריט והוא אמר – אם מדינת ישראל צריכה לחיות על חרבה, אולי מדינת ישראל היא לא רעיון כל-כך טוב.

דני, מה הולך כאן? תסיים את העניין הזה.

להערתך, מר דווידי, דניאל לוי קשור אליכם?

ההערה שהגברת אמרה לגבי, מה שדניאל לוי אמר בצורה שזה מוצג, הוצא לגמרי מהקשרו, לגמרי מהקשרו.

זה עדיין קשור אליו?

הוא קשור אצלנו כיועץ חיצוני, הוא לא חבר פורמאלי בשום תפקיד בג'יי סטריט. אני רוצה להגיד גם שדברים שנאמרו היום על ג'יי סטריט.

באתר שלכם הוא עדיין מופיע, נכון להבוקר. כפעיל, כיועץ?

מה זה קשור?

מה שפייגלין אומר מייצג את נתניהו?

אני אתן לך דוגמה, חבר הכנסת דנון, רגע, שנייה, חבר הכנסת דנון. אתן לך דוגמה. חבר הכנסת שנלר מופיע כחבר כנסת מטעם קדימה, אבל הוא מייצג את קדימה?

יותר ממך. אני איש המרכז, אני לא השמאל הקיצוני, אדוני. אני לא מנהיג בית"ר לשעבר שעבר שמאלה עד קצה הדרך. כן, אדוני.

אתה לא מייצג את קדימה, אתה רחוק. שנות אור.

שתי גדות לירדן, זו שלנו וזו גם כן.

אני יודע מה אמרת לאריק שרון בחדר. אני יודע מה אמרת לאריק שרון בחדר.

רבין לקח אותי לעשות שלום. לא אותך.

תאמין לי, אם אנחנו יום אחד נפרסם מה אמרת לאריק שרון בחדר ובדיוק למה הסכמת שהצטרפת לקדימה, שום מפלגה מהימין לא תקבל אותך. בחיים לא תקבל אותך.

חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. בפעם הבאה, אתם שניכם יוצאים מפה, תודה. אנחנו לא נצביע פה מי מייצג את קדימה.

אנחנו יודעים מה אמרת לאריק שרון, אנחנו יודעים מה אמרת כדי לקבל כיסא בכנסת. אנחנו יודעים מה אמרת.

בניגוד אליך, בניגוד אליך, אני נלקחתי על ידי רבין לעשות שלום, ועל ידי אחרים, לא כמוך. לא כמוך.

שניכם יוצאים, תודה רבה.

ראש בית"ר.

תלכו לסיעת קדימה, תנהלו את הדיון הזה שם בסיעת קדימה. אנחנו לא נצביע פה מי מייצג את קדימה. נחמן שי, משפט אחרון, בבקשה.

המשפט האחרון שלי אומר שבין כל האנשים שהיו באירוע בוושינגטון, אני חוזר אליו כי הוא האירוע שכביכול שימש אותנו, היו מאות אנשים צעירים, מאות אנשים צעירים, שבאו, הם הדור העתידי, הם אלה שמסתובבים בקמפוסים האמריקאיים וצריכים ושומעים דברים. והם אלה שחייבים לקבל תשובות לשאלות שלהם ויש להם שאלות מאוד קשות ומאוד רלוונטיות. יושב שם ברוך בינה שהיה קונסול כללי שלנו בשיקאגו, הוא יספר לך מה הולך בקמפוסים האמריקאים, איך צריך לבלום אותם. אנחנו לא יכולים לדחות את האנשים האלה, אנחנו לא יכולים להגיד להם שאין לנו תשובות.

רגע, אם יש כנס של נטורי קרתא, גם משרד החוץ צריך ללכת לעשות פעילות?

הוא חייב לדבר גם עם נטורי קרתא.

עם מי שלא רוצה להיות ציוני?

בוודאי, בוודאי שהוא צריך לדבר גם עם נטורי קרתא, מה קרה? הוא צריך לדבר עם כל מי שרוצה לדבר.

אבל אל תשווה, אי-אפשר להשוות בכלל.

צריך לדבר עם כל מי שרוצה לדבר.

זה הכיוון, הכיוון הוא לנטורי קרתא.

תודה רבה. תן לחברים אחרים לדבר, תודה.

בבקשה, חבר הכנסת שי, תודה. אני רוצה לבקש מנציגת ישראל שלי דקה ולאחריה חבר הכנסת.

אדוני היושב ראש, אני מבקש, אני רוצה לשאול את נציגת ישראל שלי.

אם נעשה דיון על תנועות פרו ישראליות, אני אבוא ואדבר. כרגע הדיון הוא על ג'יי סטריט.

גברתי, אולי תזכירי שעבדת עם בנימין נתניהו, תספרי לוועדה שעבדת עם בנימין נתניהו.

אני הייתי מנהלת הלשכה של נתניהו באופוזיציה.

ועכשיו החברים העשירים של נתניהו משלמים לך משכורת, דרך ישראל שלי. גם את זה תגידי.

אני מקבלת משכורת מחברת אקססי אינסטרומנט, בניגוד אליך. אני לא מקבלת משכורת מהמדינה, אני שייכת למגזר הפרטי.

יש לך דקה, בבקשה. איילת.

את זה אני עושה בהתנדבות. ג'יי סטריט זה ארגון אנטי ישראלי שרוצה פשוט לעקוף את הדמוקרטיה בישראל. דווידי גילה, אני פונה אליך. אני למדתי הנדסת חשמל ומדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב, בשנות ה- 90. חברים שלי עבדו, אני לא חושבת שיש מישהו אחר בחדר הזה, אני חושבת שאתה באמת תרמת למדינה יותר מכל אחד אחר בחדר הזה, גם ביצירת מקומות עבודה, גם בתרומה לתל"ג, גם בפילאנטרופיה גדולה. אני שנים עקבתי אחריך בתור מהנדסת מחשבים, זאת אומרת, עניין אותי המקרה שלך ואני נדהמתי לפני שנה כשגילית שאתה עומד בראש ארגון ג'יי סטריט. אני יודעת שאתה ציוני ושכנראה המטרות שלכם היו גם טובות, למנוע התבוללות ולחזק את הקשר עם יהדות התפוצות ועם היהודים הצעירים בקמפוסים, זה חשוב. אבל איפה שהוא אתם התבלבלתם, איפה שהוא זה התפקשש.

את רוצה לחנך אותו? מועצת יש"ע רוצה לחנך את דווידי? באמת.

איך יכול להיות שארגון שהוא פרו ישראלי, פועל באו"ם נגד הטלת וטו שזה בנפשה של המדינה. הרי אתה בעצמך אמרת שבאו"ם, האו"ם הוא עוין כלפינו ואתה אמרת, סליחה, בן עמי, ולא יכול להיות, זה לא טוב לנו שהדיון עובר לרמות של האו"ם, אז איך אתם באו"ם פועלים נגדנו?

וכששר החוץ של ממשלת ישראל קוטל את ראש ממשלת ישראל מעל במת האו"ם, זה בסדר? את מדברת? אלה כלום ליד זה.

לא, הוא לא ניסה במועצת הביטחון לפעול נגד מדינת ישראל.

יש הבדל בין אזרחים ישראלים לאזרחים לא ישראלים.

תודה. חבר הכנסת דניאל בן סימון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, התנהגת יפה עד לדקות האחרונות, תמשיך, תחזיק מעמד עוד כמה דקות. אני רוצה לומר שאני לא נאיבי בבית הזה, במיוחד אחרי הלילה שהיה, השכמנו בבוקר, עם שני חוקים חדשים, אחר הצהריים יש חוק על ועדת חקירה. אני לא נאיבי בעניין הזה. הסיפור הזה, הוא לא, השולחן הזה והחדר הזה, הוא לא מבודד משרשרת של מקרים, שמשנים את פרצופה של המדינה. שנלר הוא מקרה בודד, קיצוני, שולי, אבל הוא מייצג איזה שהיא תפישת עולם, גם שלך, שהולכת ומשתרשת.

אולי אתה קיצוני ושולי. סליחה. אתה מחלק ציונים.

רגע. לא ראיתי אותך בנאום של נתניהו, על שתי מדינות. אני לא ראיתי אותך.

אני לא חושב שתרומתך היתה גדולה מתרומת מישהו כאן מסביב לשולחן שתיתן ציונים. כן, אדוני העיתונאי. כן. יש שעושים ויש שכותבים, אתה לא תגיד עלי שאני קיצוני.

אתה איש קיצוני ביותר, הבאת ארגון יוצא מן הכלל, פרו ישראלי, ציוני, אני גאה שנסעתי, נאמתי בפני 3,000 יהודי שאילולא ג'יי סטריט היו מתהלכים ברחובות ומפגינים נגד ישראל, הכנסת אותם למסגרת ישראלית, לשיח עם ישראל, במקום להגיד להם תודה, אתה מוקיע אותם.

תודה, אני מודיע לכם שאני מודה לכם על כך שעזרתם שלא יהיה חרם על ישראל.

אני אומר לך, דני דנון.

אני מודה לכם שעזרתם שלא.

תפסיק אותו כבר.

תן לו לדבר, בבקשה.

אני אומר לך, אני מודע לכך שהשוליים במדינה הזאת הולכים ומשתלטים על האנשים השפויים.

אולי אתה השוליים, אנחנו רוב.

רגע, תן לי לדבר.

רגע, את היושב ראש.

אני קורא אותך לסדר.

ואני ראיתי את הצבא הפרטי של ליברמן, אתמול. מעביר חוק אחרי חוק, ואני אומר לך, בסוף כולנו נשלם את המחיר הזה, של אנשי שוליים, שפעם היו בשוליים, היום הם הולכים ומשתלטים על החברה וכולנו נשלם. לכן אני אומר לך, תדאג שהבוס שלך, תדאג, שלא יבוא כעד לוועדה שתקימו עוד מעט ועדת חקירה, ברגע שהוא יסכים לממש את החזון של שתי מדינות ואני אומר לכם, ג'יי סטריט אני פה לא, שוב, אני לא מכיר אותם, באתי לנאום, הוזמנתי, הרגשתי גאווה ישראלית.

תודה.

רגע, עוד משפט. אני אומר לכם, לבוא לכאן, להעמיד אותם לדין, יהודים שחושבים אחרת ממך, אגב, וטוב שהם חושבים אחרת ממך.

פועלים, לא חושבים. פועלים. לחשוב – מותר, לפעול – אסור.

עתניאל, אני מבקש ממך. הגדרנו את השוליים של הוויכוח.

הם לא מבינים למה אסור לפעול נגד ישראל, אתה לא מבין?

לפעול נגד האינטרס של המדינה?

צריך לנצל את הישיבה הזאת ולומר לג'יי סטריט תודה רבה על השירות שאתם עושים לחברה הישראלית, למדינת ישראל והלוואי ויהיו עוד ארגונים כאלה.

תודה. השר לשעבר, מלכיאור, בבקשה.

תודה, כבוד היושב ראש. היה לי חשוב לבוא לדיון הזה, על אף שאני מודה ומתוודה, אני לא הייתי בג'יי סטריט, לא נאמתי בג'יי סטריט, לא נסעתי לשם, הייתי השר הראשון בממשלת ישראל שהיה מופקד באופן רשמי על הנושא של העם היהודי, משרד שהפך להיות משרד קבוע פה. ואני באתי לפה כי אני בדקתי, אני, מאז מאוד מאוד דואג, את המצב של העם היהודי, שחלק מאוד מאוד גדול מכל הצעירים הלא אורתודוכסים, הולכים ומתרחקים מלב הציונות ומהקשר עם מדינת ישראל, בכלל הקשר עם היהדות. גם כל סוגי היהדות.


אני חושב שזו המשימה הגדולה ביותר, שלנו, גם כמדינה וגם כעם היהודי. יש פה קבוצה מאוד גדולה ומאוד לגיטימית של צעירים יהודים, ידידי ולא במירכאות כפולות, עתניאל שנלר, אתה טועה, זו לא אהבה התלויה בדבר, זו אהבה אמיתית, היא לא תלויה בדבר, היא חולקת וזה לגיטימי, היא חולקת על עמדות של ממשלת ישראל. היא לא נגד מדינת ישראל. כמו שבכל התקופות, גם תקופות שאני ישבתי בממשלה, היו אנשי ימין שהם דווקא מתחברים עם אנשים שכן יש להם אהבה תלויה בדבר, זה האוונגליסטים שהם פה חוגגים בכנסת, שהאהבה שלהם היא באמת תלויה בדבר, באמונה באותו האיש וכו'. אבל אתה יודע את זה היטב, אין בעיה, הם יכולים לבוא, זה הכל לגיטימי. פה יש קבוצה שחולקת על דעה של חלק מחברי הכנסת, חלק לא. חשוב ביותר, אנשים רציניים, אנשים שאיכפת להם מישראל, לא אנשים שהתנתקו מישראל, אנשים שאיכפת להם, חשוב מאוד להיכנס לשיח אתם, לא להחרים אותם. מה עשו עם ההוראות של משרד ראש הממשלה, שגרירות ישראלית בוושינגטון, זו פשוט איוולת, זה מזיק למדינת ישראל ואני דווקא לוקח את המשפט האחרון שלך. אמרת שאתה קורא למחשבה, זה נכון לגבי כולנו, ואתה מתנגד לגמרי להחרמות. פה נקבל את זה, אנחנו כולנו חלק מהעם היהודי, משני הצדדים של זה, בוא ניכנס לשיח עמוק, לא נחרים משתתף, נשוחח ביחד, לפעמים נגיע להסכמות ולפעמים לא.


עוד נקודה אחרונה, הביטוי שלך כלפי היהודים הלא אורתודוכסים שאין להם לגיטימיות בלהתנגד לחוקים של הכנסת. יש לגיטימיות בזה, למה הם לא יכולים להתנגד לדבר שנקבע פה בכנסת? יש חברי כנסת גם שמתנגדים לדבר שנקבע בכנסת, יש חברי ממשלה שמתנגדים.


ודבר אחרון, יש סוג של דה לגיטימציה. אנחנו כאמונים על נושא של אנטישמיות במשך הרבה שנים, יודעים איך יכולים לקחת איזה ביטוי, להוציא את זה מכל הקשר, ואז להלביש את זה על משהו, ואז להגיד – זה כל הארגון. אני הייתי השבוע בכנס מאוד חשוב פה בירושלים, של עיתון בשבע, ואני דיברתי שם והיה שם חבר כנסת שאמר את הדבר הבא. הוא אמר שכל אדם שיכול לחבר בין ערכים של הומאניות ודמוקרטיה, לבין ערכים של ציונות, הוא עושה איוולת גדולה מאוד לציונות. ככה מדבר חבר כנסת במדינת ישראל ואני חושב שהוא גם חבר הוועדה הזאת, אבל לא זוכר, חבר הכנסת מיכאל בן ארי, אני רק אומר, אז בגלל זה אנחנו נחרים את כנסת ישראל? אנחנו נגיד שהם כולם אנטישמים? הם יכולים לדבר בקמפוסים שעושים שבוע אפרטהייד, יותר טוב מכל שונאי ישראל. אז בואו ניכנס לשפיות. יש ויכוח אמיתי, לגיטימי, עמוק, לגבי זהותה היהודית של מדינת ישראל ומה צריך להיות עתיד מדינת ישראל. ג'יי סטריט הם חלק מהוויכוח הזה, הם בתוך המשפחה, ובוא נתייחס אליהם ככה. תודה.

תודה. חברת הכנסת ברקוביץ, בבקשה, דקה.

אני רוצה להגיד, אדוני היושב ראש, שאני יושבת כאן ואני מלאה רגשי בושה. אני מתביישת לראות איך אתם, חברי כנסת במדינת ישראל, עוברים את כל הגבול הטעם הטוב, בלדבר אחד מול השני, בלהגיד את המילים הקשות אחד מול השני, בגלל שאתם חולקים לגבי נושא מסוים. אני מתביישת בכם, קודם כל. וגם בחברי קדימה שלי שיושבים פה אני מתביישת. ועכשיו אני רוצה לעבור לגופו של עניין.


לפני שבאתי, אני הבנתי שנאמר כאן שג'רמי בן עמי התנגד לווטו האמריקאי. אני לא מבינה מדוע אף אחד שיושב בחדר הזה, כל אלה שמצודדים בג'יי סטריט לא הגיעו בנושא הזה, כי בדקתי. אף אחד לא הגיב בנושא. זה כאילו נראה לכם בסדר גמור. נאמרו פה מילים מאוד גבוהות, מאוד מאוד גבוהות – אהבת ישראל, ציונים, דואגים ואני חושבת שיש הבדל בין לקבל או להתנגד למדיניות הממשלה, לבין לעשות יד אחת עם מי שחותר להשמדת מדינת ישראל. כי מי שעומד ומתנגד לווטו של ארצות הברית, הוא חובר למי שרוצה להכחיד את מדינת ישראל. כל הבעיות אצלנו, נובעות מהמחלוקת הקשה בתוך מדינת ישראל, שאנחנו לא מאוחדים. האויבים שלנו מבסוטים מזה, האויבים שלנו מתחזקים מזה, והם עושים מסע הסברה ענק, עד כדי כך חזק, שברוך השם, לא חסר לנו שמאל קיצוני בישראל שהם אפילו הצליח לאסוף 3,000 יהודים שהתגאית כל-כך שמה, ולהצליח להגיד להם לחתור תחת מדינת ישראל בחוץ לארץ.

תודה.

עם כל הכבוד, לכל מי שאוהב את מדינת ישראל, שיאהב אותה בלחזק אותה. כי אנחנו חלשים בגלל המחלוקות שלנו בפנים. אם יש גוף שפתאום נוצר בארצות הברית, שהוא חושב שהוא מחזק את ישראל, שיוביל אותו אדם להגיע לכאן, לקחת אזרחות ישראלית, לחיות במדינת ישראל, ואז להחליט לאן פנינו. ולא לשבת ולחתור תחת המדינה. ואני חושבת שכל מי שיושב ומדבר פה גבוהה גבוהה, מילים מאוד יפות, אני לא אוותר על אף יהודי, אני אלך לדבר עם כל אחד, מרוב שהלכנו לדבר עם כל אחד, אז יש לנו פה כל יום גראדים, ונרצחות פה אנשים וילדים בני שלושה חודשים, מרוב שאנחנו רוצים לדבר עם אחד. הגיע הזמן שנדבר אחד עם השני, ואחרי זה נדבר אל ג'יי סטריט או אייפק או מי שלא יהיה ואני מתביישת בכל מה שקורה פה עכשיו.

תודה רבה. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. האמת שהדיון הזה והלוגיקה שהובילה אליו, נתן לי רעיון ליזום אולי ואני אזרוק לך את הכפפה, ליזום עוד דיון, הרי הכותרת של הדיון זה על שבירת מוסכמות היחסים, משהו בין ג'יי סטריט או הארגונים היהודים ומדינת ישראל, אני, לפי הלוגיקה של חלק מהדעות שיוחסו לג'יי סטריט, אני רוצה, יש חבר מרכזי בליכוד, שעומדים מאחוריו עשרות אלפי חברים, בשם משה פייגלין, שקורא לכונן במדינת ישראל מדינת הלכה. מדינת הלכה במדינת ישראל, על ידי חבר ליכוד מרכזי, שרבים מהליכוד עלו אליו לרגל לקבל את ברכתו ואני מניח שגם אתה קיבלת את תמיכתו, ואת קולותיו.


אותו יהודי יקר, מקדם סדר יום שמנוגד לאופי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לכן חוק הנאכבה שעבר אתמול בערב, הוא חוק שהוא מאוד מסוכן למפלגת הליכוד.


מעבר לזה, אני לכן רוצה לקיים דיון על שבירת מוסכמות היחסים בין מפלגת הליכוד לבין מדינת ישראל. כאיש מרכזי בליכוד, אתה הרי ציטטת איזה שהוא מישהו שהוא חבר באייפק או הבאתם איזה זקנה שם, שאמרה משהו על חמאס ומייד קופצים על זה כמוצאי שלל רב. אז אותו דבר צריך לעשות שבירת מוסכמות היחסים בין מפלגת הליכוד למדינת ישראל, גם כי יש חברי ליכוד שכופרים באופי הבסיסי ביותר של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגם כמובן, המדיניות שמוביל ראש ממשלת ישראל שהיא מדיניות, המדיניות שבעצם מקדשת את קידום ההתנחלויות המבודדות שבעיני כמעט כל הקהילה הבינלאומית, אפילו בלי המילה כמעט, היא מדיניות שהיא לא מקובלת, היא מנוגדת לאינטרס הישראלי לפי איך שאנחנו מפרשים אותו, ולכן יש כאן מדיניות שהיא לא ציונית, היא מסוכנת למדינת ישראל והיא צריכה להיות נדונה בוועדות החקירה שלך, הרבה לפני דברים אחרים.


אדוני היושב ראש, שמענו פה הרבה מאוד חברים, אני רוצה להעביר את עיקרי הטענה שלי. אני חושב שחשוב לעשות הבחנה בדיון הזה, בין הדיון הענייני וההיבט הפוליטי שלו. הדיון הענייני לגבי מערכת היחסים בין מדינת ישראל לקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, 40% של העולם היהודי נמצאים כאן, 40% נמצאים בארצות הברית, יש מגוון של דעות כאן, יש מגוון של דעות בארצות הברית. השילוב ושיתוף הפעולה הוא הכרחי וקריטי לקיומן של שתי הקהילות האלו ושל העם היהודי בכלל. ולכן, כל הדיון הענייני, חשוב לקיים אותו, אבל חשוב גם להבין שיש כאן היבט פוליטי לכל הדבר הזה. יש כאן היבט פוליטי של תחרות היום סביב אווירת הפחד וסביב אווירת הבידוד וכולנו מבינים שיש אתגרים אדירים באזור ואתגרים אדירים למדינת ישראל ואווירת הפחד הזאת מעודדת תחרות בימין הישראלי בין ליברמן, שמאתגר את הליכוד, ויש תחרות ועכשיו מלבים שנאה כלפי ערביי ישראל ומלבים שנאה על הגויים כבר מזמן ויתרנו, על ארגוני השמאל. עכשיו, עם מי נשאר לריב? עם יהודי ארצות הברית שלא אומרים אמן על כל היבט של המדיניות ועל כל הרחבת התנחלות ועל כל פרובוקציה שאנחנו מטילים לזירה הבינלאומית.


ולכן, אני מציע גם לחבריי כאן, לא להתרגש מכל דבר, זה פוליטיקה פנימית, ויש כאן ריב אדיר על קולות הימין וחברי כנסת של הליכוד רואים את הליכוד יורד בסקרים ונאלצים לבוא עם פרובוקציות שלהם, כי ליברמן בינתיים גונב להם את הקופה, ולכן זה צד אחד של השיח שאני חושב שאפילו לא שווה להקדיש אליו את הזמן. יש כאן שיקולי פריימריז, יש כאן שיקולי התלהמות, זה מסוכן, זה עצוב, זה חבל. אבל זה מה שזה וזה לא קשור ליחסי ישראל – ארצות הברית. יחסי הקהילה היהודית שלנו ובכך אני אסיים, אדוני היושב ראש, בין מדינת ישראל והקהילה היהודית נאמר כאן שהקהילה היהודית בארצות הברית משתנה ואם באמת ג'יי סטריט יכול לגרוף או לאפשר ליצור מסגרת שמאפשרת להרבה יהודים ליבראליים שקשה להם להשתלב בממסד הקיים שדרך אגב, אם את הממסד הקיים מייצגת אייפק, אני רוצה להגיד, אייפק לדעתי עושה עבודה מדהימה, אייפק יותר חשובה מכמה טייסות ומקבעת את התמיכה בישראל ועושה עבודה שבאמת אני מסיר את הכובע והמדיניות שלה היא לכבד את הקו של כל ממשלה ישראלית וזה קו שהוא נכון וחשוב. אבל אם יש יהודים בקהילה היהודית שלא יכולים להתחבר עם הקו הזה של לכבד, לקבל כל מדיניות, זה קו שהרבה יותר קשה והוא מטיל עליכם אחריות, אם אתם באמת רוצים להיחשב פרו-ישראלים. ובאמת הסוגיה, אני חושב, של הקריאה לממשל, לא לגנות או להימנע מהטלת הווטו על הגינוי הישראלי, היתה טעות של ג'יי סטריט ואתם צריכים כל הזמן לדעת איפה הקווים האדומים. ואם זה נאמר גם על ידי חברי קדימה, אז על אחת כמה וכמה. אנחנו צריכים לקיים דיאלוג ביקורתי. אני גם חושב שמדיניות ההתנחלויות והתמיכה בהתנחלויות המבודדות זה המעשה האנטי ציוני ביותר והסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל. אבל כשאתם כפרו ישראלים, תומכים או מונעים הטלת או נותנים לגיטימציה לאי-הטלת וטו, זה מתחיל בזה, אחרים השתמשו בזה אחר כך לעשות דברים אחרים והווטו האמריקני, זה חלק.

גם זה נאמר על ידי חברי קדימה.

מאה אחוז. אני חושב שחשוב להגיד את זה גם כאן. הווטו האמריקאני, זה חלק מההרתעה הישראלית ולכן אנחנו מאוד רגישים.

קיימתם דיון בסיעה לגבי זה?

למה אנחנו צריכים לקיים דיון? על כל הנסיעות שלך לארצות הברית, אתה מבקש דיון?

יו"ר הסיעה הוציאה מכתב תמיכה. יש פה שני חברי כנסת. אני שואל שאלה. שאלתי שאלה.

סיעת קדימה דנה בנאום בר אילן? סיעת הליכוד דנה בנאום בר אילן?

לא, לא קיימה דיון.

יפה.

אדוני, אני לא מצפה מג'יי סטריט לגיבוי.

שאלתי שאלה. יכול להגיד כן או לא, לא היה דיון בנושא בר אילן בסיעת הליכוד.

התנועה היא פלורליסטית ולא היה על זה דיון וטוב שכל אחד אומר את דעתו.

למען סדר היום, שתדע לך, נשיא מדינת ישראל שלח להם מכתב תמיכה פעמיים, נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס.

שמעון פרס, לג'יי סטריט.

אדוני היושב ראש, אני לא מצפה לגיבוי בנושא מדיניות ההנחלויות מג'יי סטריט, יש ויכוח גם בתוך מדינת ישראל. אבל אני כן מצפה, אנחנו כן יכולים לנהל, בלי קשר לוויכוחים בינינו, שיתוף פעולה מאוד אפקטיבי בכל קמפיין ה- BDS, דווקא משום שפעילי ג'יי סטריט באים מתוך הקהילה הליבראלית ויכולים לבוא ולהגיד – חברים, יש לנו ביקורת על ישראל, אבל זו לא מדינת אפרטהייד, ולכן אין לנו אינטרס להחרים. זה בכלל הזוי. עם כל הכבוד לאינטרסים הפוליטיים.


ואותו דבר, וכאן גם אני מצפה מהחברים שלנו בג'יי סטריט, כל הקמפיין שהופך את מדינת ישראל כאילו מציג אותה כפושעת מלחמה סדרתית, אל מול הניצול הציני של חמאס וחיזבאללה ואיראן בדיני המלחמה. גם כאן אני מצפה שהקול שלהם יישמע ויש לו לגיטימיות ועוצמה מוסרית דווקא משום העמדות שלכם.


ולכן, אדוני היושב-ראש, יש לנו אינטרס משותף אמיתי לנהל דיאלוג ביקורתי, להגדיר את גבולות ההסכמה, את גבולות אי-ההסכמה, ואני מציע שלא נכניס מרכיב כל-כך מרכזי מהקהילה היהודית, לתוך הפוליטיקה הפנימית שלנו ונשתמש בזה בתוך קמפייני ההחרמה.

תודה רבה. אבו וילן, בבקשה.

אני חושב שהוויכוח פה בעצם נוגע במושג עמוק מאוד וזה מושג הלגיטימציה. ולמושג לגיטימציה מתלווה גם מושג האחריות. פה, לפי דעתי, הדיון בורח לכיוונים שאני מודה, אני לא מסוגל להבין אותם. חבר הכנסת שנלר, אתה אדם רציני. מי כמוך מבין שאין יותר את התפישה הקלאסית ההיסטורית, שאנחנו הציונים, עושים ובונים, ואומרים להם תנו את הכסף ושבו בשקט. הסיפור הזה נגמר. הוא כבר נגמר לפני 30 שנה. יש דיאלוג אמיתי, קשה ונוקב, בתוך העם היהודי ויש בו עמדות שונות. וכשם שאנחנו חלוקים בעמדות הפוליטית, כמזרח ומערב, אבל שותפים בעשייה הציונית גם כשהיא מנוגדת, כך גם ביהדות ארצות הברית. אתם, ברמה הפראגמטית, הייתם צריכים להיות הראשונים שתומכים בקיומו של ארגון כג'יי סטריט, מהסיבה המאוד פשוטה – אם אתם מופיעים בחו"ל, אם חבר הכנסת דני דנון, ואתה בכל הכבוד, מול הממשל האמריקאי הנוכחי, יש לכם בעיה מאוד קשה. לעומת זאת, כשהשמאל מופיע שם, הרבה יותר קל לו ושני החלקים, הם חלקים.

השאלה מה הוא אומר. אם הוא אומר נגד מדיניות משרד החוץ.

דני, תסלח לי, אתה טועה בגדול. אני כל חיי הבוגרים כמעט, באופוזיציה לממשלות ישראל בתחום עמדתי. אבל כל חיי באותה מידה, אני בפוזיציה מוחלטת לקיומה, ביטחונה, של מדינת ישראל, בכל המובנים. לא לך יש מונופול על זה ולא לי. כאשר בא השמאל ומציג את העמדות שלו והוא נלחם בדה-לגיטימציה הנוראית שעושים למדינת ישראל בעולם, וההשקפה שלכם היא חלק, לדעתי, בלתי נפרד מהתוצאה הזאת. לא שאתם מתכוונים, זאת התוצאה. הדה-לגיטימציה של העולם כלפי מדינת ישראל, יותר מסוכנת מהטרור של החמאס. תקשיב לי טוב. היא יותר מסוכנת מהטרור של החמאס. ולכן, אתה היית הראשון שצריך לחבק.

זה בדיוק מה שעושה ארגון כמו ג'יי סטריט.

לא התווכחתי אתך, אני מדבר ליושב ראש.

הוא בדיוק עושה את מה שאתה אומר כרגע.

את טועה לחלוטין.

הוא גורם לישראל לדה לגיטימציה. יותר גרוע מחמאס, מה שאמרת.

עם כל הכבוד, בכל הכבוד הראוי, חברת הכנסת ברקוביץ.

שמאלוב ברקוביץ.

כשתגיעי לכמות השעות ששלושה דורות של משפחתי שלחמו בטרור.

אתה רוצה לפגוע בי שאני עולה חדשה? לא הבנתי.

אני לא פוגע בך.

מה אתה רוצה להגיד? מה אתה רוצה להגיד? למה אתה מתכוון?

אז תתחילי לחלק ציונים.

תודה, נא לסיים.

רק שנייה, תן לי לסיים.

מעניין למה אתם לוקחים את הוויכוח הזה כל כך אישי. למה?

אני חושב, אני חושב שמוכרחים להבין, מוכרחים להבין שיש זרמים ולזרמים האלה יש לגיטימציה ומותר להתווכח על התוכן וזה טעות מאוד גדולה שעשתה דיי סטריט כאשר היא ניסתה בהתחלה למנוע את הווטו האמריקאי, טעות גדולה. אבל טעות לא פחות גדולה לא לתת להם להופיע, לא להיפגש אתם, לא לנצל את הקשרים האדירים שיש להם, גם בקרב צעירים וגם בקרב הממשל האמריקאי, לטובתה של מדינת ישראל. תפסיקו עם הוויכוח האינפנטילי הזה.


דני דנון, אתה היית ראש בית"ר, אני הייתי ראש השומר הצעיר. אני, אחרי אוסלו, הלכתי לאוניברסיטה, אחרי האוניברסיטה באמריקה, עם נציג בית"ר, והתווכחנו כדי לחבר אותם לבעיה הישראלית. אברהם דובדבני, בשנות ה- 70, כאשר היתה בעיה קשה מאוד בצרפת, שהשמאל התנכר, לקח איש שלנו, של השומר הצעיר, שיעשה את הפעולה הציונית בקמפוסים, ועד היום יש תוצאות. תתחיל פעם אחת לחשוב פוזיטיבי ולא נגטיבי. זה אולי לא יביא קולות במרכז הליכוד, אבל זה יביא לך קולות במדינת ישראל.

תודה, חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני מבין שאנחנו בלחץ זמן אז אני אנסה לתמצת את דבריי. אני קודם כל רוצה לומר שצריך להבין שג'יי סטריט באמת בחרו בדרך הקשה, לא בדרך הקלה, הם בחרו בדרך הקשה. הם יכלו להיות ולהיות עוד ארגון שעושה את הדברים בצורה הקונוונציונאלית, הרגילה, לא מתווכח, למרות שאני טוען ואני מסכים עם מה שאמר פה היושב ראש, יש הרבה ארגונים שאם נחקור ונעשה את אותו תחקיר שעשו פה על ג'יי סטריט, נגלה הרבה ארגונים יהודיים שלאורך השנים ביקרו את ישראל וגם ביקרו אותה באופן חריף ביותר. ג'יי סטריט בא ועשה דבר שהוא אולי קצת יוצא דופן בעובדה שהוא בא ואמר – יש לי עמדה. אני חושב בגלל שאני אוהב את ישראל, בגלל שאני מאמין בישראל, בגלל שאני דואג לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אני חושב שישראל צריכה לעשות כך וכך וכך וכך. וזו דעתי. אני הייתי בג'יי סטריט, פגשתי אנשים שם, עזבו רגע את העניינים הפורמאליים ואת ראשי ג'י סטריט. פגשתי אנשים בוועידה, בני נוער, צעירים, מבוגרים, עם חלק הסכמתי ועם חלק התווכחתי. חלק אני חושב שממש קיצוניים, חלק אני חושב קיצוניים מהצד השני וחלק הם בסדר ועם חלק הסכמתי. זה היה הגדולה של הוועידה הזאת. אבל היו שם ולא היה ספק בדבר הזה, שהיו שם אנשים יהודים, שבאמת חרדים ואוהבים את המדינה הזאת. אני באמת לא חושב שמישהו מהאנשים האלה או מהארגון הזה, יעשה משהו, משהו, שייפגע בביטחונה או בעתידה של מדינת ישראל. גם אם יש אנשים וגם זה אנחנו אמרנו, חברי קדימה, יש אנשים מסוימים, שלא היתה להם מטרייה עד שג'יי סטריט הוקמה, שחלקם הם ארגונים באמת קיצוניים. שמוצאים את עצמם בתוך ג'יי סטריט.


ג'יי סטריט צריכה, והם לא הנהגה של ג'יי סטריט, ג'יי סטריט צריכה לדעת לעשות את האיזונים ולדעת לאזן את המסר הכולל של הארגון. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אף יהודי, אף ארגון, אף אדם, שמוכן לרכז כוחות ואנרגיה כדי לשמור על מדינת ישראל וגם אני, אני אומר לך, חבר הכנסת דנון, אני מכיר הרבה ארגונים שהם ארגונים שקשה לי אתם, שקשה לי אתם. כשהם קוראים לי להופיע בפניהם, בארץ, בפאנלים, אני בא להופיע, אני בא להגיד את עמדתי. אני לא לגמרי מסכים עם כל מה שהם אומרים. אבל אני חושב שכל חבר כנסת, אני חושב שכל מי שמייצג את מדינת ישראל, מוזמן על-ידי ארגון שהוא לא ארגון טרור או ארגון שהוא לא לגיטימי, צריך ללכת ולהגיד את דעתו. ואולי גם לשכנע את ההנהגה. ולכן, אני חושב שהדבר הטוב, אם אפשר למצוא משהו טוב, אני התנתקתי מהקטע הפוליטי.

ולסיום-?

כן, אני מסיים. התנתקתי מהקטע הפוליטי. אם יש משהו טוב שיצא מהדיון הזה, זה קודם כל שראינו, על כל המסע שהיה התעמולה הזה, ג'יי סטריט זה לא מפלצת, הנה, יושבת כאן הנהגת ג'יי סטריט, באמת מי שהנהגת ג'יי סטריט ונאמו ואמרו את הדברים שלהם, ואמרו וייצגו קו שאולי אי-אפשר להסכים אתו, אבל הוא בהחלט לגיטימי. הוא בהחלט יש לו מקום בעם היהודי ויש לו מקום כאן.


ומשפט אחרון, אני חושב שעניין הדיפלומטיה, וזה מה שאדוני היושב-ראש אתה צריך לדעתי להכניס ולהתייחס אליו בסיכום של הדיון. תראו, הדיפלומטיה הישראלית, מתקשרת ועובדת גם עם אנשים שלא אוהבים את מדינת ישראל. הקיצוניים ביותר, מה שזה כמובן לא ג'יי סטריט. אז על אחת כמה וכמה, הדיפלומטיה הישראלית והרשמית, צריכה גם לעבוד עם ג'יי סטריט ודווקא יכול להיות שאם הם היו עובדים עם ג'יי סטריט, יכול להיות שג'יי סטריט היו לומדים כמה דברים והיו חושבים על כמה דברים והיו פתוחים לכמה רעיונות והיו אולי מבינים כמה דברים שהם לא מבינים כי היום אף אחד לא עובד אתם, אז הם עובדים לבד. ואם הם היו עובדים ביחד, זה רק היה עוזר.

דרך אגב, הדיפלומטיה מוכנים, רק הם קיבלו הנחיה מגבוה, לא לעבוד אתם.

אז דיברתי על ההנהגה. דיברתי על ההנהגה שתנחה את הדיפלומטיה לעבוד עם ג'יי סטריט.

נכון.

ולכן אני מתכוון, כמו שיוחנן פלסנר אמר, כמו שאני עובד עם אייפק מאוד קרוב, וכמו שאני עובד עם ארגונים יהודיים מאוד קרוב, אני מתכוון להמשיך גם לעבוד קרוב עם ג'יי סטריט.

תודה. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה.

אני אעשה את זה ממש קצר. כבוד יושב הראש, חברים, חבריי וחברותיי, נציגי הארגונים, מצדדי ג'יי סטריט, ברוכים הבאים. אני חושבת שהשיח עם יהדות ארצות הברית הוא חשוב, השיח עם יהדות ארצות הברית על כל גווניה הוא חשוב, אסור לנו, כמדינה, פורמאלית, מה שראינו וחווינו בארצות הברית שמדינת ישראל פורמאלית מחרימה קבוצה מאוד גדולה מקרב יהדות ארצות הברית, אוהבי ישראל, שפועלים למען מדינת ישראל. גם אם יש לנו הסתייגויות על מהלכים כאלו ואחרים שהם נקטו בהם, אבל החובה שלנו כנבחרי ציבור זה לא הזכות שלנו, החובה שלנו היא לנסוע, להיפגש, להביע את העמדה שלנו וכן את העמדה של קדימה, שהיא שונה מהעמדה של נתניהו, שהיא שונה מהעמדה של ליברמן, כן לשקף את האלטרנטיבה השלטונית כאן במדינת ישראל ולחשוף את זה בפני יהדות ארצות הברית, כמו השיח שמתנהל עם אייפק.

שאגב, היא יודעת את זה עם ג'יי סטריט או בלי ג'יי סטריט, כן? זה לא סוד.

בסדר גמור, אבל חשוב מאוד שאנחנו כנציגי קדימה ניסע בעולם וכן נשקף לכל אזרחי, כל היהודים שנמצאים בעולם וגם ל-לא יהודים, שיש כאן אלטרנטיבה שלטונית ואנחנו חושבים שאפשר לקדם את התהליך המדיני והמטרה שלנו היא לשאוף להגיע לשם.


לגבי האירוע עצמו בג'יי סטריט, אני מצאתי שם פלטפורמה במה רב שיח מגוון, על נושאים רבים והלוואי עלינו כאן, במדינת ישראל, לקיים דיונים כל-כך מעמיקים על סוגיות שקשורות למדינת ישראל. פשוט, כל פאנל, אנחנו יכולים להעביר את התוכנייה ולעבור נושא-נושא, היה שם שיח מעמיק, על סוגיות שקשורות במדינת ישראל ואהבת ישראל זה היה אחד הדברים המרכזיים שעלו בדיונים האלה, על אף הביקורת וביקורת היא ביקורת לגיטימית וזכותה של יהדות ארצות הברית לבקר את המדיניות של ראש הממשלה ושל שר החוץ שלו וזה לא רק זכותם, לדעתי זה גם חובתם. אני חושבת שאנחנו, כמדינה, חוטאים לארגון הזה ובעיקר בעובדה שיש כאן קריאה להחרים אותו על ידי גורמים פורמאליים. ג'יי סטריט הצליחה במקום שבו משרד החוץ ומשרד ההסברה כשלו. ג'יי סטריט הקימו תאים סטודנטיאליים בעשרות אוניברסיטאות בארצות הברית. אני אישית, במהלך החודש האחרון, קיבלתי הרבה מאוד פידבקים מהדיונים על אפרטהייד. היה את חודש האפרטהייד באקדמיה, וקיבלתי פידבקים מדיונים שהובילו צעירים יהודים בתוך הקמפוסים, להגן על האינטרסים, צעירי ג'יי סטריט, שהובילו בתוך הקמפוסים, להגן על מדינת ישראל. אנחנו לא הצלחנו להקים פלטפורמה כזאת. וזה משהו שאנחנו צריכים לבדוק איך משרד החוץ מתלבש ועובד בשיתוף פעולה.


היתה לי שיחה מרתקת אתמול עם סגן השר איילון על הנושא הזה וברוב הנושאים, לדעתי הוא גם הסכים אתי, שאנחנו חייבים לפתח ולהרחיב את הפלטפורמה בתוך האוניברסיטאות, לא רק בארצות הברית, גם באירופה ויש לנו את היכולת הזו להיעזר כן בארגון כמו ג'יי סטריט וכן לעזור גם בהכוונה ובשיתוף הפעולה. כי אם אנחנו נחרים ארגון כזה, לא תהיה לו את החיבור וההכוונה למדיניות של מדינת ישראל בכלל, לא של ראש ממשלה כזה או אחר, ועל כך אני חולקת עליך, עתניאל. זה לא מדינת ישראל, זה מדיניות של ראש הממשלה ושר החוץ. הם עמדו שם ואמרו לנציגים שלהם לא להגיע ואגב, אני קיבלתי ידיעה, כב' היושב ראש, אני אשמח אם תבדוק את זה, ששגריר ישראל בארצות-הברית השתתף בקבלת פנים של ארגון פלסטיני אמריקאי, שנקרא כוח המשימה האמריקאי למען פלסטין, לא ארגון יהודי, לא ארגון תומך ישראל, לא כוח פעולה למען מדינת ישראל, או אתה יודע מה? למען שתי מדינות. כוח משימה למען פלסטין! מייקל אורן, השתתף באירוע. ואני מבקשת לבדוק את זה ולהביא את זה גם כן לדיון, אם יש מקום לדון בסוגיות האלה.

תוכל להזמין אותו לפה לוועדה? תוכל להזמין אותו, לבדוק את זה אתו?

ועוד דבר, כבוד יושב הראש, אני רוצה להזכיר, נשמעו כאן נציגי ארגונים לנו כמחוקקים אסור בתכלית האיסור להיכנס לקונפליקטים האלה, בין הארגונים. אסור לנו להיכנס לקונפליקטים האלה בין ארגונים, כי זה יהיה בעוכרינו. החובה שלנו לטפח חברה אזרחית ביקורתית ופעילה וכן, שעומדת על דעתה וזה בסדר שחברה אזרחית לא מסכימה, קבוצה עם קבוצה. אסור לנו להיות הפלטפורמה שמוקיעה ארגון כזה ומעלה על נס ארגונים אחרים.

תודה. חבר הכנסת שנלר, חצי משפט.

מאוד חשוב להמשיך את השיח. השיח חשוב מכל היבט שהוא. וכגודל הפתיחות, כך גודל החומות והגבולות שצריך להציב בהסכמה של אותו שיח. בעיני, הלגיטימיות של השיח חשובה מאוד, לפעול נגד האינטרסים אותם מכתיבה ממשלה, אני חושב שזה אסור מאוד, אני מזמין את ראשי ג'יי סטריט, אני מזמין את ראשי ג'יי סטריט בשמחה, לשיח בינינו, אני אציב את הגבולות שבהם אני אראה דבר חמור לגנות את עופרת יצוקה, קדימה עשתה את עופרת יצוקה, וגיניתם את עופרת יצוקה, אני אגיע, אני אגיד שאסור לשתף פעולה, אם שוברים שתיקה מחר או ביום חמישי בהרווארד, שהם רוצים להגיד שצה"ל הוא צבא של מחבלים, נכון להרגע, שקיבלתי את הידיעה הזאת, כן לשים גבולות. הגבולות יאפשרו לכולנו להיות באותה מערכת, באותה פלטפורמה, של עם אחד שרוצה באמת את חוסנה של מדינת ישראל.

תודה. אני רוצה להקריא את מסקנות הוועדה. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מברכת על פעילות של כל ארגון שאיכפת לו מישראל. הוועדה קוראת לג'יי סטריט להוקיע זרמים אנטי ציוניים מקרבו. החומרים הקשים שהוצגו בוועדה מוכיחים שג'יי סטריט צריך להיקרא ארגון פרו פלסטיני ולא ארגון פרו ישראלי. הוועדה קוראת- - -

לא לא, זו המצאה שלך. זו המצאה שלך.

(צעקות)

זה לא סיכום הוועדה.

זה לא מסקנות הוועדה, אני מבקש ייעוץ משפטי.

סליחה רגע, מסקנות הוועדה.


תודה רבה, הישיבה נעולה, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40