הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
ועדת הפנים והגנת הסביבה
29
17/3/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 364

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
‏יום חמישי, י"א באדר ב' התשע"א (17 במרץ, 2011), שעה 11:30

1.
הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010 – פרק ד' (תעסוקה), סעיפים 8-9 (כניסה לישראל) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אורי מקלב

עו"ד שושנה שטראוס
-
הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

עו"ד דניאל סלומון
-
הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

משה נקש
-
מנהל אגף הסיעוד, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

עו"ד אביטל שטרנברג
-
ראש תחום (ייעוץ), מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד שי סומך
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד יסמין קונפינו
-
היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

אושרית ביבי
-
מתמחה, משרד המשפטים

עמית סדן
-
רפרנט פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד עמית שטאובר
-
הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד נטע ברנר-נאור
-
הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד עודד פלר
-
האגודה לזכויות האזרח בישראל

סיגל רוזן
-
רכזת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים

עו"ד חני בן ישראל
-
הלשכה המשפטית, עמותת קו לעובד

עידית ליבוביץ
-
רכזת תחום סיעוד, עמותת קו לעובד

זהבית פרידמן
-
חברת ועד מנהל, עמותת קו לעובד

אסף קלדרון
-
רכז פניות עובדי סיעוד, עמותת קו לעובד

נעמה שודזיק
-
רכזת משפטית, עמותת קו לעובד

דנה שקד
-
דוברת עמותת קו לעובד

קמיני גוהיל
-
עובדת סיעוד, עמותת קו לעובד

ניצן תנעמי
-
מקדמת מדיניות, כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

נגה שפר
-
כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

אורן אדר
-
כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

ראמש שארמה
-
כוח לעובדים – ועד איגוד עובדות הסיעוד

פרייה שארמה
-
כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

ארפיטה מאקוו'ן
-
כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

בינדיה מהרג'ן
-
כוח לעובדים – איגוד עובדות הסיעוד

בהים קומארי קהרל
-
עובדת סיעוד, חברת הקהילה הנפאלית

סאמג'האנה ב.ק.
-
עובדת סיעוד, חברת הקהילה הנפאלית

אבנר עורקבי
-
יו"ר אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד

דורון יהודה
-
מנכ"ל ארגון נכי הפוליו בישראל

עו"ד יהונתן דוידוביץ
-
ארגון נכי הפוליו בישראל

ולנטינה דוידוביץ
-
לשעבר עובדת זרה

שמחה בניטה
-
יו"ר עמותת מזור

שמעון יאיר
-
ארגון אחי ישראל

יריב שוריאן
-
חבר הנהלה, עמותת אחיעוז

צביקה רם
-
חבר הנהלה, עמותת אחיעוז

עו"ד ד"ר סער פאוקר
-
יועמ"ש, התאחדות האיכרים בישראל

אברהם הראובני
-
חב' עמיר לתיווך עובדים זרים לחקלאות, איגוד לשכות המסחר

ד"ר גלעד נתן
-
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גלעד קרן


דניאל באומגרטן (מתמחה)

יפה שפירא

אירית שלהבת
הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010 – פרק ד' (תעסוקה), סעיפים 8-9 (כניסה לישראל) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אני מבקש לפתוח את הדיון. על סדר היום פרק ד' (תעסוקה), סעיפים 8-9 (כניסה לישראל) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010. אלה שני סעיפים שפוצלו מהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012. אבקש מנציגי משרד הפנים להציג את הצעת החוק, בבקשה.

אני מבקש להבהיר שהיום נדון בסעיפים מסוימים מתוך הסעיפים שפוצלו, רק בסעיפים שנוגעים לעובדים זרים. חלק אחר בהצעה עוסק בשוהים בלתי חוקיים אך הוא לא עומד על הפרק היום.

אתחיל בדברים כלליים, שאולי לא צריכים להיאמר, אבל כדאי לזכור אותם בכל פעם.


קודם כול, המדיניות הכללית היא עידוד העסקת ישראלים. אנחנו מביאים עובדים זרים במידה מוגבלת, כאשר יש צורך מיוחד, אבל זה בדיעבד.


העיקרון הבא הוא שהעובדים הזרים שמגיעים לכאן זכאים לזכויות יסוד והגנה על הזכויות הללו וכן הגנה על זכויותיהם בעבודה.


התיקונים המוצעים באים בניסיון לפתור מצוקות שעלו ועולות כל הזמן מן השטח, בעיקר בתחום הסיעוד. הכוונה לאזן הגבלות חדשות שהוטלו על הבאת עובדים זרים, בכך שיהיה ברור יותר מה מותר ומה אסור מבחינת האשרות שהעובדים מקבלים; לווסת את תחום העובדים הזרים, בעיקר בסיעוד, כדי שכל אדם שזכאי להעסיק עובד זר בכל מקום בארץ תהיה לו אפשרות להעסיק עובד כזה, או לפחות לנסות להעסיק; למנוע ניצול לרעה ולהבהיר את חלק מן התנאים של האשרות שמקבלים העובדים הזרים, בצורה ברורה בחקיקה ראשית. הכוונה שכל ההגבלות שייקבעו יובהרו לעובד הזר גם קודם הגעתו לישראל וגם לאחר הגעתו לישראל, שהדברים לא יהיו אמורפיים ובלתי ברורים אלא ידועים וחד-משמעיים.

תודה, גברתי. אחרי ההבהרות הכלליות אני מבקש קודם כול לקרוא את הסעיפים ואחר-כך נוכל להיכנס לפרטים.

אני קורא מן הנוסח שאנחנו מציעים, שיש בו תיקונים. יש לנו הערות מעבר למה שהוצע בשינויי הנוסח ונעיר אותן בדיון בסעיפים הספציפיים.

"תיקון חוק הכניסה לישראל
8.
בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952‏ –



(1)
בסעיף 2(ג), בסופו יבוא "שר הפנים יקבע באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לעובד זר את תחום עיסוקו ";



(2)
בסעיף 3א, אחרי סעיף קטן (ג1) יבוא:




"(ג2)
שר הפנים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, רשאי לקבוע, לגבי עובד זר שתחום עיסוקו כפי שנקבע באשרה וברישיון הישיבה הוא ענף הסיעוד, את מספר המעסיקים שהוא רשאי לעבור ביניהם; תקנות לפי סעיף קטן זה, ייקבעו בשים לב לנסיבות שבהן סיים העובד הזר את העסקתו אצל כל אחד ממעסיקיו, לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורישיון הישיבה שניתנו לו ובשים לב לזכויותיו לכבוד ולחירות; שר הפנים רשאי, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, לאשר לעובד זר לחרוג ממספר המעסיקים שנקבעו בתקנות כאמור.




(ג3)
שר הפנים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, רשאי לקבוע, באשרה וברישיון הישיבה של עובד זר, אזור גאוגרפי שרק בו הוא יהיה רשאי לעסוק בתחום העיסוק הקבוע באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לו (בחוק זה – תחום עיסוק); קביעה לפי פסקה זו תיעשה בשים לב לצורך בניוד עובדים זרים בתחומי העיסוק השונים ובשים לב לזכויות העובד הזר לכבוד ולחירות.";



(4)
בסעיף 11, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:




"(א1)
מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו בפרק ד'1 לחוק עובדים זרים, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי סעיף 2(ג), למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא איפשרו לאותו העובד הזר למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.""

תודה רבה.

נעבור על החלקים השונים של התיקון. הסעיף הראשון מסמיך את שר הפנים לקבוע באשרה וברישיון הישיבה תחום עיסוק של עובד זר. בפועל זה דבר שקיים כיום. שר הפנים קובע באשרות את ענף הבניין, ענף החקלאות או ענף הסיעוד, אבל הכוונה כאן לקבוע את זה בחקיקה ולשקול שינוי, בעיקר בתחום הסיעוד, שם ראינו שיש פעמים רבות צורך בהכשרה שונה לעובדים זרים לסיעוד שצריכים לטפל באוכלוסייה צעירה יותר של ילדים נכים, לשקול קביעת תת-תחום עיסוק, למשל תחום נכים צעירים, כאשר הכוונה היא גם שאם ייקבע תת-תחום כזה העובד הזר לפני שמגיע לארץ יוסבר לו במה מדובר, מה ההגבלות שיחולו עליו ויוודאו שהוא הבין אותן ושהוא מוכשר לתחום העיסוק הזה. זה בנהלי הרשות. זה לא אמור לפגוע בתחום של (ב)(1) הכללי, שלעתים, למשל בקשר לקורבנות סחר ועבדות שר הפנים לא קובע תחום עיסוק, ענף ספציפי, אלא תחום עיסוק כללי. זה עדיין יתאפשר.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, איפה כתוב בהצעת החוק שגם בתוך העיסוק עצמו יש תת-עיסוקים?

זה לא כתוב במפורש, אבל עכשיו החוק יסמיך את שר הפנים לקבוע.

הוא מוסמך לקבוע אזור גאוגרפי. אבל תחומי העיסוק השונים הם אלה הידועים לנו, כפי שאמרת: ענף החקלאות, ענף הבנייה וענף הסיעוד. אבל היכן כתוב שגם בתוך תחום העיסוק יש תת-ענפים? במיוחד שהעובד לא תמיד מגיע עם ההכשרה המתאימה אלא הוא מתנסה בפרקטיקה תוך כדי עבודתו. הרי הם לא לומדים שם לימודי סיעוד באוניברסיטה, אבל יש עובדים זרים שמתוך מסירותם נהפכים למקצועיים תוך כדי העבודה והופכים להיות מטפלים טובים מאוד בתחום הילדים, או בתחום המונשמים, שהם תחומים מורכבים מאוד. אני מבין שהחלק העיקרי שעליו הושם דגש בחוק הוא הגבלת האזור הגאוגרפי. השאלה מתי אומרים לו את זה. אם הבנתי טוב מדבריך, עוד לפני שהוא מגיע לארץ אומרים לו: אתה אמנם מגיע לארץ ואמור לעסוק בתחום הסיעוד, אבל אתה תועסק באזור מסוים, ודע לך שתעסוק גם בתחום עיסוק מסוים וגם באזור מסוים. אם זאת הכוונה אז אנחנו מבינים את עיקר המטרה בחוק הזה. אבל היכן כתוב כאן שהשר יכול לשנות את זה? הרי ייתכן שייקבע תחום גאוגרפי מסוים בצפון או בדרום.


אני סבור שאנחנו לא צריכים להתחבא מאחורי המילים. יש בעיה בנושא הזה ואנחנו צריכים להגדיר אותה. אנחנו רוצים לדעת אם החוק הזה אמור באמת לפתור את הבעיה. לפני כשבועיים הגיע לכאן אזרח מונשם מן הדרום שמצבו קשה מאוד ומורכב מאוד, שמחייב מומחיות רבה. הוא גר בדימונה ואומר: עוזבים אותי לא כי אני לא מתנהל איתם טוב, אלא עם הזמן לומדים שהחיים במרכז הארץ טובים יותר, ולו רק בימי החופשה.

הם שומעים על כך אפילו כבר מטוס.

לכן יש מי שנשארים ללא אנשי סיעוד למשך תקופות ארוכות. השאלה אם החוק הזה, מצד אחד, באמת פותר את הבעיה, ומצד שני, שומר גם על הזכויות של העובדים.

אני נציגת "קו לעובד". אנחנו שומעים עכשיו עד כמה עמוקה ומשמעותית היא הכבילה שמציעה כאן הממשלה, שנפסק לגביה שהיא לא חוקית. לא זו בלבד שעובד זר יוגבל לאזור גאוגרפי, לא זו בלבד שייקבע לגביו כמה מעסיקים הוא יכול לעבור, אלא הוא יוגבל גם לתת-תחום. כלומר, עובד יגיע לכאן ויוכל לעבוד רק עבור נכה סיעודי מונשם, רק באזור דימונה, ולעבור אך ורק בין מעסיקים סיעודיים מונשמים באזור דימונה. האם לעובד כזה באמת נתונה חירות להיחלץ ממצב של העסקה פוגענית? נניח שהמעסיק לא משלם לו, נניח שהבן של המעסיק מתעלל מינית בעובדת, מה היא אמורה לעשות בסיטואציה כזאת?


העמדה הזאת, שמדובר בהסדר פוגעני ופסול ואסור, היא לא רק עמדה שלנו, של הארגונים למען זכויות אדם. זאת עמדתו של בית-המשפט העליון. ממלא אותי באופן אישי צער רב לראות שמגיעים לכאן נציגי ממשלה ומפגינים מה שאי אפשר לראות אותו אלא כחוסר יחס, כאדישות, כבוז לפסיקת בית-המשפט העליון.


מאחר ונשמעו כאן תהיות לגבי פסיקת בית-המשפט העליון לגבי הסדר הכבילה, אם יורשה לי אצטט שני משפטים מפסיקת בית-המשפט העליון לגבי הסדר הכבילה, הסדר שלא כלל כבילה גאוגרפית, הסדר שלא כלל כבילה ענפית, הסדר שקבע אך ורק שלפקידי משרד הפנים יהיה שיקול דעת האם להגביל מעבר בין מעסיקים אחרי שעובד החליף כמה וכמה מעסיקים. זה מה שלבית-המשפט העליון, מפי השופט חשין, היה לומר:


"עיון בהסדר הכבילה שיצרה והשליטה המדינה על עובדים זרים, עלובי נפש שנפרדו ממשפחותיהם לחודשים, אף לשנים, מעלה תמיהה מהולה ברוגז כיצד זה שבעלי סמכות בארצנו כך רואים לנהוג באנשים, בנשים ובגברים שכל רצונם אינו אלא להביא פת לחם למשפחותיהם. לא נכחד כי נגד עיניהם של בעלי הסמכות ניצבו שיקולי-נגד כבדי משקל, שיקולים של סדר טוב ושל הצורך למנוע ניצול לרעה של ההיתר לשהות בארץ, ואולם כיצד זה שנעלם מעיניהם כי בהסדר שהם קובעים חורצים הם עמוקות בכבודם של העובדים הזרים כבני אנוש. והרי כל אדם, גם אם הוא זר בקהלנו, זכאי לכבודו כאדם. כסף ניתן לחלוקה. כבוד אינו ניתן לחלוקה בגרעינו. כך הוא בכבודם וכך הוא בחירותם של העובדים. מה היה לנו", שאל בית-המשפט העליון, "שכך נוהגים אנו בעובדים הזרים, באותם בני אנוש המרחיקים מביתם ונפרדים מיקיריהם כדי לחיות את נפשותיהם ואת נפשות משפחותיהם? כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה, וכיצד נחריש?"


אין שום דרך לקרוא את הדברים הללו אלא כפסילה מן היסוד של אותו הסדר שעכשיו הממשלה מביאה. בקושי יבשה הדיו על פסק-דינו זה של בית-המשפט העליון. זה אולי אחד מפסקי-הדין החמורים ביותר כלפי מדיניות ממשלתית שניתנו אי-פעם – בית-משפט עליון פוסק שמשרד הפנים והממשלה יצרו הסדר שהביא למעין עבדות בגרסה מודרנית. איך זה שאת זה מבקשים עכשיו מן הכנסת לחוקק? אולי למישהו תהיה תשובה מניחה את הדעת לגבי העניין הזה.

אני מארגון נכי הפוליו. קודם כול, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזאת. היא היתה צריכה להיות אפילו מגבילה יותר מאשר המוצע כאן, ואגיד מדוע. אדם שמגיע כעובד סיעוד לישראל מגיע עם חוזה עבודה. זה לא שהוא מגיע בלי לדעת לאן הוא בא. הוא בא עם חוזה, שם אומרים לו שהוא יעבוד עם בחור מונשם שיש לו נתונים כאלה או אחרים ומה צריך לעשות, והוא עונה על הדרישות ואומר שהעבודה הזאת מתאימה לו. קובעים את הסכום ואת הכול. הוא מגיע לארץ, רואה את הנכה ואומר: אני לא רוצה לעבוד עם הנכה הקשה הזה. במקום לעבוד עם מונשם אני רוצה לעבוד עבודה קלה. הוא עוזב את הנכה הקשה וכך אנחנו מוצאים את הנכים הקשים בלי עובד. אנחנו רוצים למנוע את התופעה, שהעובדים הזרים שמגיעים עם חוזה לאותו אדם לא ינטשו אותו. הבעיה היא הנטישה, שעוזבים אותו ואומרים: אנחנו הולכים, אנחנו מחפשים עבודה קלה יותר. הצעת החוק הזאת קובעת: אם באת לעבוד בסיעוד של בחור מונשם, אם באת לעבודה מסוג מסוים אתה חייב לדעת שעליך לעבוד עם אנשים מן הסוג הזה, לאחר שהצהרת שאתה מסוגל לעבוד, ולא לעבור לאיזה אדם שבקושי צריך סיוע, או שהנתונים שלו קלים בהרבה. אחרת, ברור שעובדים יעדיפו לברוח מלעבוד עם נכים קשים. לכן טוב עשה המחוקק.


במקביל נקבע תחום עיסוק. אם עובד זר בא לטפל באנשים מונשמים, קודם כול נמצה את כישוריו עם אנשים מונשמים. אם לא יימצא מטופל כזה אז נגיד לך שיש מקום עבודה אחר, אבל העובד לא יכול לבוא מראש לעבודה עם אדם מונשם ולחפש דרך איך לעבוד עם אדם שהעבודה אתו פשוטה הרבה יותר. היום עובדים זרים רבים עושים את זה, נוטשים את המעסיקים שלהם. כבר כאן בדיון הקודם פגשנו נכים שנעזבו על-ידי עובדיהם גם בשל הנכות הקשה, לא רק בשל מקום מגוריהם. אני מכיר משפחה עם 3 צאצאים, בסביבות גיל 30, שסובלים מניוון שרירים. הם גרים בכפר שיבלי בהר תבור. באה אליהם עובדת, עבדה אצלם זמן קצר ונטשה אותם.

אני מבקש שלא תתן סימנים מזהים כדי לשמור על צנעת הפרט.

בינתיים הם נפטרו, לכן אני יכול לדבר עליהם. העובדים באו אליהם, ראו שהעבודה קשה ונטשו אותם. למה? גם בגלל הריחוק הגאוגרפי וגם בגלל המצב הקשה של הנכה. לכן טוב עשה המחוקק שבא לתקן את זה, ואומר: באת לסיעוד של מונשם – תישאר בסיעוד של מונשם.

הוא יישאר בסיעוד ויוכל לעבוד אך ורק בהיתר בתחום הסיעוד.

אני יושב-ראש ארגון אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד. אני מבקש להתייחס לדבריה של עו"ד חני בן-ישראל. כאשר הבג"ץ קבע בזמנו את שקבע הוא הסתכל על כל מקרי ההתעללות בעובדים הזרים בענפי החקלאות והבנייה, וראינו כמה מתעללים בהם המעסיקים שלהם. היום המצב שונה.

בסיעוד לא מתעללים?

אינני יודע אם מתעללים בענף הסיעוד.

בינתיים יש עדויות מצולמות של עובדים שמתעללים במעסיקים, ולא להיפך.

שמעתי על התעללות של עובדים זרים בקשישים, וזה מתועד, בנכים, בילדים, בכל מיני סיטואציות. דיברנו לא פעם ולא פעמיים בוועדה הזאת על זכויות של עובדים זרים, ובשבוע שעבר דיברתי על הנושא הזה גם עם חברת הכנסת יחימוביץ. אנחנו מוכנים לא לכבול אותם, אבל העובדים "תופסים את הרגליים שלהם" ונעלמים יום אחד. נשאר הנכה ללא עוזר. תתארי לך מקרה כזה, שאמא לילד נכה הולכת לעבודה, וכאשר היא חוזרת היא מוצאת שהעובדת איננה, השאירה את הילד במיטה והלכה. מה ניתן לעשות במקרה כזה? יפה מאוד – זה נטישה. אז יאשימו את האמא בנטישה. למה? למה?


עובד זר יכול היום לכבול את המטופל שלו. אם אני רוצה למצוא היום עובד זר אחר אני לא יכול, כי אני כבול. אתם מדברים על כבילת העובדים הזרים. אתם כבלתם אותנו לעובדים הזרים.

יש לנו עתירה נגד העניין הזה.

אם באתם להגן על העובדים הזרים בואו תגנו גם עלינו. אתם לא יכולים להגן רק על עובדים זרים. בואו תגנו גם עלינו. למה לא הגנתם עלינו? תגנו גם על האזרחים של המדינה הזאת, על הנכים, על אנשים שלא יכולים להגן על עצמם, על הילדים הנכים שעוזבים אותם. אתם יודעים כמה בכי של אימהות אני שומע מדי יום?

אני מזמינה אותך להגיע בימי ראשון אלינו ולראות מאות עובדות בוכות על התעללות מינית בהן ועל מכות.

אמרתי את זה.

אני מבקש שלא תדברו בלי רשות. גברתי, תבקשי רשות דיבור ואתן לך להגיב.

אני רוצה להשיב לך. נכה, אינני יודע באיזה מצב, יכול להתעלל בעובדת זרה? הוא מוגבל. אדם מונשם יכול להתעלל בעובדת זרה? קשיש שלא יכול לזוז, שעושה את הצרכים שלו במיטה, יכול להתעלל בעובדת זרה? די, תעשו לי טובה, תפסיקו להתעלל בנו.

תודה רבה. אאפשר רשות דיבור לכולם, רק סבלנות. אני רואה את כל האצבעות לפניי.

אני מעמותת "אחיעוז". כבר קרוב ל-12 שנים אני בעל חברה שעוסקת בתחום הסיעוד. המיקום שלי גם במרכז וגם באזור הדרום, שם אני נותן שירות גם לפריפריה וגם לכל ישובי עוטף עזה.


בראשית דבריי, חשבו לי מאוד שהחבר'ה שמייצגים כאן את העובדים יבינו – אנחנו עוסקים בתחום של עבודה סוציאלית. אני לא עובד סוציאלי במקור, אני איש תעשייה וניהול, אבל אני מעסיק עובדים סוציאליים. כל החבר'ה שלי במשרד יש להם את הגישה ואת הרצון ההומניטרי לעזור גם לאנשים המוגבלים וגם, לצערכם, לעובדים.


נאמר קודם שהדיו על החלטת הבג"ץ טרם יבשה והמדינה כבר תוקפת אותה. אני יכול להגיד שעובדים שנוחתים כאן, עדיין לא יבשה הדיו על חותמת הוויזה שלהם כבר אומרים היי וביי למעסיק. אתם מנסים להציג מצג-שווא של התעללות בעובדים. אתם לוקחים את המעט והופכים אותו לכלל. החבר'ה הגיעו לכאן לא בכפייה. אני לא זוכר שהבאנו מכולות של עובדים שנחטפו. כל עובד מגיע באופן פרטני. כל עובד טרם הגעתו לארץ חותם על הסכם ויודע בדיוק לקראת מה הוא מגיע, לאיזה אזור גאוגרפי הוא מגיע, את שֵם המעסיק, את מספר הטלפון ותעודת הזהות שלו, משקלו וגובהו, כולל הכול. אף אחד מן העובדים שנמצאים כאן כעת לא יעיד שלא ידע לקראת מה הוא בא. כל עובד בתחום הסיעוד שנכנס לישראל ידע בדיוק מה מצופה ממנו.


יתרה מכך, לצערנו התהליך של הגעת העובד מחוץ-לארץ אורך זמן ולעתים נכה או אדם מונשם או ילד מחכים חודשיים או שלושה חודשים. העובד מגיע, רואה את הבית, רואה את הקשיש ואומר: לא נראה לי, לא מתאים לי הצבע, לא נראית לי האווירה בבית, מסתובב והולך. אין שום סנקציה ואין שום חוק שמונע מהם לעשות כן. אל תהפכו אותנו לשטנים כי אנחנו לא.

אני נציגת "כוח לעובדים" – איגוד עובדות הסיעוד. אני רוצה להתנגד למה שקורה בכל הוועדות הללו, שתמיד איגודי הנכים והזקנים משמיעים טענות נגד העובדים. גם אנו סבורים שיש בעיה וצריך לטפל בה, אבל הטיפול בבעיה הנכונה שמציגים הקשישים והנכים לא יכול לבוא על חשבון הזכויות הבסיסיות של העובדים.

מה את מציעה?

מייד אומר מה אני מציעה. מדינת ישראל החליטה שהיא שוק חופשי וצמצמה את רשת הביטחון הסוציאלי. היא לא נותנת קצבאות מספקות כדי להעסיק עובדים ישראלים, או אפילו עובדים זרים בשכר הגון. אם אנחנו בחוקים של שוק חופשי אז אתם לא יכולים, מצד אחד, להגיד להם: נצמצם את רשת הביטחון, ומצד שני לאפשר להביא עובדים ולגזול מהם את היכולת להתמקח בשוק החופשי על תנאיי העבודה שלהם. לבקש מעובד לעבוד בעד אותו סכום אצל נכה קשה סיעודי בפריפריה או אצל אדם שמצבו קל יותר במרכז – הבחירה ההגיונית של העובד, שהוא אדם, כפי שהבחירה ההגיונית שלנו בחיפוש מקום העבודה הטוב ביותר עבורנו, היא לעבור – וזה לא בריחה – לעבודה אחרת.


הפתרון הוא במתן תגמולים גדולים יותר למקרים קשים יותר. אם המטופל הוא נכה סיעודי - - -

יש כאן את נציג משרד האוצר. את יכולה להפנות את זה אליו.

אני מודעת לבעיה שנובעת מן הקצבאות המגוחכות שמקבלים נכים וקשישים בישראל. הן מגוחכות, ולא ייתכן שנכה בפריפריה יקבל אותה קצבה כמו נכה במרכז הארץ.

כמה כסף הם מקבלים במדינה שלהם?

כיצד זה שייך?

מדברים על שכר מינימום.

את מתנה את זה בשכר. שכר הוא לא הפונקציה היחידה.

יש כל מיני פתרונות שאפשר להציע. אני סבורה שזה לא צריך לבוא על חשבון הקשישים והנכים – החל מיותר ויזות כפולות ולדאוג שהן ינוצלו, דרך זה שבאמת יהיה תגמול דיפרנציאלי לפי קושי העבודה. לא ייתכן שהטענות המוצדקות שלכם והצורך המוצדק שלכם בטיפול יבואו על חשבון אנשים אחרים. אני מזכירה שהם אנשים ושיש להם זכות לעזוב מקום עבודה.

אין כאן חולק על זכותם של אותם עובדים זרים לקבל את הזכויות המגיעות להם.

בין היתר הזכות לעזוב מקום עבודה ולחפש עבודה טובה יותר. זה זכות בסיסית.

לא זה העניין. העובד הזר יודע מראש לקראת מה הוא בא ולאיזה מקום הוא יילך ועל סמך זה הוא מקבל את הוויזה, אך כאשר הוא מגיע מייד קם ונוטש. זאת הבעיה.

כאשר אני חותמת על חוזה עבודה ואז יש לי הזדמנות לעבודה טובה יותר – אני קמה ועוזבת את העבודה. זה לא נטישה. זה לקום ולעזוב לעבודה אחרת.

זה נטישה לכל דבר ועניין. אל תגידי לי שאין נטישה. - - -

את לא מייצגת את הנכים.

ואת מייצגת אותם? - - -

למה הוויכוחים האישיים? כל אחד שיעשה את מלאכתו, כל אחד שייצג את הקבוצות שהוא מייצג. האמינו לי, כולם יגידו את שלהם ובסוף נקבל החלטה. בבקשה, אדוני.

תודה, אדוני. כאשר העובד הזר מגיע לארץ אין לו זכות מוקנית לעבוד כאן או להיכנס לכאן. הוא נכנס לארץ ועובד בה בזכות המעסיק – יהא זה החקלאי, יהא זה המטופל הסיעודי, יהא זה כל מעסיק אחר. קרי: הם נמצאים כאן,הם נחתו בשדה התעופה בן גוריון בזכות המעסיק.


כאשר העובד הזר נמצא עדיין בארץ מוצאו הוא מוזמן לכאן לעבודה ספציפית ונקודתית. הוא הגיע לכאן לטפל ביהונתן דוידוביץ, עבדך הנאמן, מפני שיהונתן דוידוביץ שכנע את המדינה לתת לו היתר להעסקת עובד זר. מצד שני, העובד הזר פנה ללשכת העבודה שם, הציע את מועמדותו, הלשכה תיאמה בין המעסיק וצרכיו ובין העובד ורצונותיו ויכולותיו ורק לאחר ההתאמה הזאת העובד היה רשאי להיכנס לארץ. אבל כאשר העובד נחת כאן הוא קיבל בשדה התעופה מנשר יפה של "קו לעובד" וארגונים נוספים שסיפרו לו על זכויותיו.


ציטטה נציגת "קו לעובד" את פסיקת בג"ץ. אכן בית-המשפט העליון נתן החלטה בשנת 2006 שאנחנו מכנים אותה בג"ץ הכבילה. היום תלויה ועומדת עתירה, שגם אנוכי חתום עליה, שנועדה לבטל את אותה החלטה.


אבל, אני מבקש להזכיר כאן מספר דברים למנסים לשכוח. ראשית, באותו דיון לא טרחו לבקש את דעתם ועמדתם של המטופלים. עשו מחטף. נכון שבית-המשפט כאשר לא שמע את הצד השני של המטבע החליט את שהחליט. אנחנו מנסים היום לשנות את רוע הגזירה.


אבל מעבר לכך, אני חייב להציג את התמונה בשלמותה. נערך דיון נוסף בבג"ץ, עתירה שנקראת בג"ץ יולנדה שאותו מנסים לשכוח האנשים שיושבים כאן ולא מעיזים לצטט ממנו. אותו בג"ץ קבע בצורה נחרצת שכל הזכויות שמוּחלות על עובדים לא חלות על העובדים הזרים.

כל הזכויות? זה מה שבג"ץ קבע? אשמח לשמוע ציטטה מפסק-הדין.

אציג לך את הציטטה אם תרצי.


נכון ש"קו לעובד" הגיש עכשיו בקשה לבג"ץ והתיק תלוי ועומד. נדון ונתמודד עם כך.


עוד הרבה לפני אותו בג"ץ, בשנת 1977 נחקק חוק במדינת ישראל, חוק העונשין. הוא קובע בסעיף 363 שלו את ההוראה הבאה: "מחויב על-פי דין או הסכם לדאוג לצורכי חייו של מושגח". לצורך העניין המטופל הסיעודי הוא מושגח והמטפל הסיעודי חתם על הסכם עבודה עם אותו מטופל, אותו מושגח, טרם בואו לארץ. המטפל נוטש את המטופל ורצונם של נציגי העובדים שנוכחים כאן לאפשר את הנטישה. דא עקא שהמחוקק קבע: "נטש את המושגח – דינו מאסר 3 שנים". הרצון של נציגי העובדים לאפשר להם את המשך הנטישה, פירושו לאפשר להם המשך ביצוע עבירה פלילית. לזאת אנחנו מתנגדים.


בנקודת זמן זו אנחנו כפופים להחלטה של בג"ץ. לכן הצעת החוק שמועלית היום לדיון בפני הוועדה נועדה לצמצם במידת האפשר את הנזק שנגרם למטופלים מבלי לפגוע באותה החלטה של בית-המשפט העליון. שלא יישמע חלילה וחס מדבריי כאן שאני מסכים עם אותה החלטה של בית-המשפט העליון, ולכן העתירה שהגשנו עדיין תלויה ועומדת ואנחנו עדיין עומדים על דרישותינו. אנחנו לא רוצים את הצעת החוק הזאת, זה לא הצעת חוק שאנחנו מסכימים איתה. היא בינתיים תרופה זמנית שנועדה לצמצם את הנזק, כי גם כאן כאשר מאפשרים לעובד לעבור באותו תחום בין מספר מעסיקים עדיין ייתכן שהמטופל הספציפי שהביא אותו ייפגע. אלא מה, הואיל ואנחנו יודעים שהנוהג שהשתרש היום בין העובדים הזרים הוא לנוע ולנוד בין המטופלים השונים לפי כל ההצעות שמציעים להם – השכר, תנאי העבודה וכולי – הם כמובן יעדיפו לטייל בצפון תל-אביב עם המטפלת לבתי-קפה. אנחנו נמנע מהם את זה על-ידי שנצמצם את מספר האפשרויות לעבור, ועל-ידי שנמנע את המצב שהוצג בפני אדוני בשבוע שעבר, שבדרום לא מוצאים היום מטפלים.


אנחנו תומכים בהצעת החוק ומברכים עליה, בכפוף לכך שנעמוד כמובן בהמשך על דרישותינו למנוע לחלוטין את האפשרות לנטוש. מצא העובד לנכון לאחר שהגיע לארץ שתנאי העבודה אינם מתאימים לו, הוא לא עֶבֶד, הוא יוכל לעזוב, אבל רק בצורה מבוקרת. לא לנטוש ולהשאיר אדם חסר ישע, ולא לנטוש על חשבון אותו מטופל. יתכבד, יעלה על מטוס, יעזוב את הארץ ואז יחזור שוב וימצא לעצמו איזו עבודה שיבחר. תודה.

אדוני אומר בעצם שהעובד הזר לא יכול להמשיך לחיות בארץ, שעליו לעזוב את הארץ ואז לחזור.

הוא הגיע לארץ לא מפני שניתנה לו זכות מוקנית. כאשר הוא נולד באפריקה או בפיליפינים הוא לא ידע שיש לו זכות, ולא היתה לו זכות להיכנס לארץ. את הזכות להיכנס לארץ ולעבוד בה הוא קיבל בזכות המטופל שאליו הוא הגיע ושהוא לא רוצה לעבוד אצלו.

וגם בזכות 10,000 דולר שהוא שילם עבור זה.

מה זה קשור אליי? זה לא קשור לאף אחד כאן.

אנחנו רואים כאן בעצם, יושבים נציגי הממשלה ולא אומרים אף מילה.

הם לא נתבקשו. הם אמרו את שלהם, הם הציגו את הצעת החוק. אם יש לך שאלה, תוכל לקבל תשובה מנציגי הממשלה.

זה בבחינת 'ישחקו הילדים לפנינו'. כלומר, ניקח שתי קבוצות וניתן להן להתנגח זו בזו. זה בעיה שלהן ולא מעניין אותנו מה קורה.


בעצם יש פתרון. המדינה רגישה מאוד למצוקת המטופלים והיא אומרת: הנה, בואו נפתור את זה. יש לנו בעיה בפריפריה כי אנשים עוזבים? אז בואו נכבול את העובדים. יש לנו בעיה בענפי סיעוד קשים? אז נכבול את העובדים.

לא נכבול. נתחם אותם.

זה בעצם לכבול עובדים לאזורים, לכבול עובדים למעסיקים. זה הפתרון שמציעה המדינה. אני אומר עכשיו, ובוודאי נציגי משרד יגחכו, אבל הפתרון לדבר הזה הוא כלכלי. אם ישלמו כפי שצריך, וישלמו הרבה, אם ישלמו עבור עבודה בפריפריה פי שלוש מאשר עבור עבודה במרכז - - -

משלמים להם.

אני לא מדבר על המעסיקים. אם הממשלה תקבע שקצבאות הסיעוד בפריפריה הן פי שלוש מאשר במרכז, ואם הממשלה תקבע שקצבאות סיעוד שניתנות למטופלים - - -

אתה יודע שהבעיה לא כספית.

הבעיה כספית בלבד.

כאשר העובד מגיע ורואה את התנאים הטובים של החברים שלו באזור המרכז, ורואה את השכר שהוא מקבל באזור המרכז על אותה עבודה – אני לא מקבל את טענתך שזאת בעיה של שכר. הבעיה היא אחת ויחידה – בעיה של נוחות. כאשר העובד הזר יודע שאם יילך למעסיק אחר הוא יעבוד קשה פחות ויוכל גם לצאת בערב ולבלות בתל-אביב - - -

תמורת אותו שכר.

זאת שאלה פשוטה מאוד. מגיע עובד זר ויש לו אפשרות לעבוד באזור המרכז בתנאים לא קשים מאוד, ב-3,500 שקלים, ולעומת זה יש לו אפשרות לעבוד בפריפריה ב-12,000 שקלים.

אבל הוא ידע היכן הוא הולך לעבוד ובאילו תנאים.

על ישראלים ככה זה עובד? יכולת להשוות בין הישראלים לזרים. ישראלי שהולך לעבוד בפריפריה מקבל פי שלוש מאשר הוא מקבל במרכז?

זאת הבעיה.

אתה אומר בעצם: נקבע קריטריונים במדינת ישראל מה גובה השכר שנותנים לעובדים זרים, לא לנכים. זה מה שאתה אומר.

בוודאי. זאת הבעיה בסופו של דבר.

לתת לעובדים הזרים מעמד גבוה יותר מאשר הם נמצאים בו היום?

שייבחרו גם לכנסת ...

עובדים זרים זה לא גזירה משמים.

אתה יודע שגמלת הנכה נקבעת לפי פרמטרים מסוימים שהמדינה קבעה. לא אתה ולא אני קבענו אותה.

את זה צריך לתקן. זה הפתרון לבעיה שהוצגה כאן, ולא לכבול את העובדים.

אבל אתה יודע שיש נכה כזה שגר בצפון או בדרום או במרכז וכולם מקבלים אותו דבר.

זאת הבעיה.

אני לא מבין, את רוצה שנכה בצפון יקבל יותר כי הוא בצפון? אילו שטויות אלה? כמי שחי במרכז אני לא מסכים לכך.

- - - אם תקבל גמלה גבוהה פי שלוש תוכל להעסיק עובד ישראלי.

אז תדברי עם משרד האוצר ותסדירי לנו את זה.

אני מבקש להפסיק את הדו-שיח הזה.

בסופו של דבר אנשים באים לכאן לעבוד כדי להשתכר, כדי לשלוח כסף למשפחות שלהם, לסייע לילדים שלהם ולהורים שלהם, לשם כך הם באים לכאן. אם תהיה להם אפשרות להתפרנס בכבוד, באופן שתהיה להם אפשרות להתחרות כפי שצריך – נאמר כאן שבאזור המרכז יש להם מרכזי תרבות, שם הקהילה. אני מבטיח לאדוני שאם בדימונה ישלמו 12,000 שקלים עבור העבודה תיווצר שם קהילה. אנשים יילכו לעבוד היכן שיוכלו להשתכר כפי שצריך. הדבר הזה עומד לפתחו של משרד האוצר.

בכסף אפשר לקנות, אבל כבוד של אנשים אי אפשר לקנות. אנשים שכובלים אותם למעסיקיהם כבודם נפגע וחירותם נפגעת. את הדבר הזה בית-המשפט העליון אסר ואמר "כלימה תכסה את פנינו".

בית-המשפט העליון דיבר על ענפי החקלאות והבניין.

יושבת על-ידנו גברת פרייה שארמה שעובדת בתחום הסיעוד. היא מדברת אנגלית ולא מבינה את הדיון. אבקש מאדוני לאפשר לה לדבר.

מייד נאפשר לה.

מדברים כאן כל הזמן רק על הבאה של עובדים זרים מחוץ-לארץ, אבל אנחנו עוסקים גם בעובדים שנמצאים כאן בארץ, שכבר סיימו את תקופת עבודתם כתוצאה ממקרים מצערים. בלשכה שלנו מציעים עבודה עם כל התנאים והכול. אם אנחנו נמצאים בראשון לציון ואנחנו מציעים עבודה בהוד השרון, אומר העובד: זה רחוק לי. מה זה "רחוק לי"? רחוק לי ממה? זה חלק מכל הדקלומים של העובדים הזרים. לא נהיה מסוגלים לבצע השמות. אני לא מדבר על מקרים קשים. אני מדבר על מקרים קלים.


גברתי דיברה כאן על השכר. השכר כאן הוא לא העניין. אני מכיר מקרים של טיפול בילדים נכים שקיבלו הצעות במחיר כפול מאשר מקבלים עבור עבודה עם זקן והעובדים לא היו מוכנים לקחת את זה על עצמם. הצעת החוק הזאת נועדה לקעקע את העבודות השחורות. הם רוצים part time, וה-part time בתל-אביב הרבה יותר מכניס מאשר part time בדימונה או במקומות אחרים. לעבוד אצל אישה שהיא לא נכה קשה, שהיא לבד ואפשר להרדים אותה עם כדור שינה וללכת לעבוד בניקיון – זה משאת נפשם של העובדים הזרים.

- - -

אנחנו מכירים את המקרים הללו. אנחנו מעסיקים עובדות סוציאליות. אלינו מגיעים דוחות של עובדות סוציאליות. לכם אין דוחות של עובדות סוציאליות.

אני מבקש שלא תנהל כאן דו-שיח. תגיד את הדברים שלך לפרוטוקול. תודה.

הם משסעים אותי באמצע דבריי ואז אני נדרש לענות לה.

אני מתנדבת ב"קו לעובד". אני רואה המון עובדות סיעוד. לא תכננתי לדבר, אבל אני רוצה להגיד כמה מילים מנקודת המבט של עובדות הסיעוד. אני רואה עשרות ויותר בחודש. דבר ראשון, אני מבקשת להגיד שהצעת החוק הזאת פשוט אכזרית. זה נראה לי הדבר הכי נורא כאן. מעבר לעקרונות של כבוד האדם וחירותו יש כאן דבר אכזרי מאוד.


מן השיחות עם העובדות, כולל תלונות במשטרה וכולל הרשעות, שזה כמובן נדיר יותר אבל גם קיים הרבה, יש להן המון סיבות לסיום עבודתן, גם כאשר זה כביכול באשמתן. ההתעללות היא לאו דווקא, כמובן, על-ידי הנכה, אלא לעתים על-ידי הבעל של הנכה או הבן שלו, כלומר יש הרבה אפשרויות להתעללויות.

או על-ידי המטפלת.

נניח שהם עברו 3 או 4 מעסיקים אז מה יקרה? בסופו של דבר הם לא יוכלו יותר לעבוד כאן ויגורשו.

את נתמכת רק בגרסאות.

יש שתי אפשרויות, במיוחד אם עדיין לא פגה הוויזה. אתם זוכרים שהם משלמים דמי תיווך גבוהים מאוד-מאוד, היום הממוצע הוא 7,500 דולר. אם הם עוד לא סיימו את התשלום של דמי התיווך אז ייתכן מאוד שהם יישארו כאן באופן לא חוקי. זה רק יגדיל את מספר העובדים הבלתי חוקיים בארץ. זה השפעה גרועה מאוד על ישראל. אפשרות אחרת היא שהם כן ייתפסו ויגורשו, או שהם בעצמם יתייאשו לגמרי ויעזבו, ואז יבואו עוד עובדים על אותן אשרות. מי שמרוויח מכך זה חברות התיווך.

בשנת 2010 גורשו 200 ומשהו עובדים, אז אל תהפכי את זה לאיזה משהו שהוא - - -

את לא מכירה את הנוהל. אי אפשר להביא עוד עובדים. כאשר עובדת עוזבת את המעסיק אי אפשר להביא עובד חדש במקומה. זה כתוב בנוהל.

אלא אם כן היא מגורשת או עוזבת את הארץ.

בעזרתכם היא לא תעזוב את הארץ.

כפי שאמרתי, יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת, שהיא לא תעזוב את הארץ ותהיה עובדת לא חוקית ואז ייתכן שזה באמת בעיה עבורך שלא תוכל להביא עובדים אחרים.

זה לא בעיה שלי.

אפשרות שנייה, שהיא תגורש מן הארץ ואז תוכלו להביא עוד עובדות ותוכלו לקבל שוב את דמי התיווך. זה חוק שיוצר דלת מסתובבת על חשבון עובדות הסיעוד, והאכזריות שבזה קשה לי מאוד. אני אומרת לך שוב, תחשבו. אנחנו בחרנו להביא את עובדי הסיעוד לכאן. זה הפתרון, שקודם כול בגלל הכלכליוּת שלו החליטה המדינה שהוא הפתרון הסיעודי הכי טוב לזקני ישראל. אנחנו בחרנו להביא אותם. אחר-כך לגרום לטרגדיות כאלה – זה נראה לי קשה מאוד.


אני מבקשת להעיר שוב, זה לא רק כבילה גאוגרפית. הופתעתי לשמוע שיש מחשבה על כבילה תת-ענפית. כפי שאמר חבר הכנסת מקלב, אין באמת מומחיות. הכבילה לתת-ענף נולדה לא בשל איזו מומחיות והכשרה, אלא נועדה פשוט להגביל יותר את המעברים. זה עוד דרך להגביל את המעברים ולגרום לכך שהעובדת לא תוכל למצוא מעסיק אחר, אם היא עוד לא הגיעה למספר המקסימלי המותר של מעסיקים.

למה היא צריכה כל הזמן לחפש מעסיק אחר?

אדוני, פעם אחרונה שאני מעיר לך. בפעם הבאה אוציא אותך החוצה.

אומרים כאן אנשים, בצדק, שלעתים קרובות, והיום זה יותר ויותר נהוג, העובדות חותמות מראש על איזה חוזה העסקה והתנאים ידועים, אבל פעמים רבות כאשר הן חותמות על החוזה הן לא יודעות. כאשר הן באות הנה לעבודה – בנפאל הן מעולם אפילו לא ראו בעיניהן כיסא גלגלים. כאשר מספרים להן על מכונת הנשמה – אין להן מושג על מה מדובר. הן באות הנה, ונכון, הן נבהלות ולא מסוגלות לעמוד בזה.

שיחזרו הביתה.

שיחזרו הביתה אחרי ששילמו 10,000 דולר?

זה בעיה שלהם. את יודעת למה הם משלמים את דמי התיווך? כי הם יודעים שישראל היא מקום טוב, שאפשר להרוויח כאן יפה, שיש כאן פראיירים שנתמכים על-ידי קבוצות כמוך. לכן הם משלמים את דמי התיווך הגבוהים.

אני יכולה להגיד מה הם אומרים לי. הם אומרים לי: אנחנו מקווים לטוב, מתפללים לאלוהים, ואנחנו יודעים שיש מקרים טובים ויש מקרים נוראיים.


כמשפט סיכום אספר על עובדת שראיתי לפני 3 ימים. היא הגיעה עם האלמנה של המעסיק שנפטר אחרי שנתיים וחצי, כאשר האלמנה סיפרה לי שלאישה הזאת לא צריך לקרוא עובדת אלא "מלאך".

יש כאלה "מלאכים".

מאחר וידעתי שיתקיים דיון בוועדת הפנים שאלתי את ה"מלאך" הזאת, שעבדה בשנתיים וחצי האחרונות אצל המעסיק, מה היסטוריית התעסוקה שלה, מה קרה בשנתיים לפני כן כשהיא היתה כאן. היא סיפרה לי שהיא עבדה עם שני חולי אלצהיימר ששניהם לא ישנו כל הלילה ואי לכך היא חלתה ועזבה; לאחר מכן היא הגיעה לעבוד אצל משפחה נחמדה, אבל לא היה להם כל-כך כסף לשלם והיא עזבה לאחר שלא שילמו לה; במקרה שלישי היא עזבה כי חולת אלצהיימר כל-כך התפרעה שאחרי חודשיים המשפחה החליטה שצריך להעביר אותה למוסד.

זה עצוב, אבל כיצד זה קשור?

אנשים כאלה, שמוגדרים אחרי עבודה של שנתיים וחצי כ"מלאך", אותם נגרש ולא נוכל להשתמש בכישוריהם?

לא נגרש, כי היא לא נטשה. את פשוט מטעה.

הצעת החוק לא מדברת על נטישה אלא על מעבר בין מעסיקים. אני מזכירה לכם שאנחנו מתקרבים לפסח וכי עבדים היינו.

(מדברת באנגלית ודבריה מתורגמים על-ידי עו"ד עודד פלר.)


שלום, שמי פרייה שארמה ואני מנפאל. אני עובדת כאן בתחום הסיעוד 5 שנים כמעט. שילמתי דמי תיווך בסך 6,000 דולר על מנת לבוא לעבוד לכאן. אני מבקשת לספר לכם מדוע עובדים מחליפים מקומות עבודה.


ברוב המקרים אנחנו מחליפים מקום עבודה כי שכרנו לא מספק ולא משולם בהתאם לחוק. כאשר המעסיק לא רוצה לשלם לנו שכר על-פי החוק עלינו לעזוב את העבודה. אם אנחנו באים לכאן כדי לעבוד אזי חייבים לשלם לנו על-פי החוק.


בדרך כלל המעסיק מנצל את המועסק. זה לא ראוי, כי אנחנו גם בני אדם ולכל אחד יש כבוד עצמי. רוב הזמן המעסיקים מנצלים אותנו באופן חמור ואנו סובלים לעתים גם מהטרדות מיניות. אני מצטערת לומר, אבל לפעמים המעסיק דורש לשכב עם העובדות. זה לא בסדר. מתנהגים אלינו כמו אל עבדים. אנחנו מובאים לכאן לעבוד עם אנשים זקנים ועם חולים, אבל פעמים רבות המטופלים דורשים מאתנו לנקות את הבית של קרובי משפחתם ולעשות עבודות נוספות ללא כל תשלום נוסף.


אנחנו עובדות שעות רבות מדי יום. עלינו לעבוד עם המעסיק שלנו וכמו כן לנקות את הבית. הגעתי למעסיק שהיה זקוק לי רק לצורך ניקיון הבית. עבדתי שם מ-6 בבוקר ועד 12 בלילה בכל יום, עבדתי כמו עֶבֶד ולא התייחסו אליי כמו אל יצור אנושי. התייחסו אליי כמו אל עֶבֶד, כאילו אני חיה. הם אהבו את הכלב שלהם אבל לא אהבו אותי.

ב-5 השנים שאת נמצאת כאן, אצל כמה מעסיקים עבדת?

4 מעסיקים.

למה עברת ממעסיק אחד לשני?

המעסיק הראשון נפטר. אצל המעסיק השני אחרי שנתיים פיטרו אותי. את המעסיק השלישי עזבתי כי התייחסו אליי כמו אל עֶבֶד. אצל המעסיק הרביעי אני עדיין עובדת.

בסך הכול, זה לא נשמע כל-כך גרוע.

האם חווית הטרדות מיניות?

אני מבקשת מן הוועדה, לא רק בשמי אלא בשם כל עובדי הסיעוד בישראל, שלא תשנו את החוק כי זה ישפיע עלינו. בבקשה תחשבו עלינו. עזבנו את מדינתנו ובאנו לכאן לעבוד. מי אחראי עלינו? אם ממשלת ישראל לא חושבת עלינו אז מי יחשוב עלינו? אימרו לנו.

אני מתרשם מהדברים שאמרה הגברת שארמה שבסך הכול היא סובלת כאן. אם כל-כך רע מה בכל זאת מחזיק אותך כאן?

באנו לכאן מכיוון שאין לנו ברירה. המצב במדינתנו לא כל-כך טוב ולכן אנחנו מגיעים לכאן, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יצורי אנוש.

אף אחד לא אמר את זה.

באתי לכאן למען משפחתי, כדי לתמוך בהם.

עליה לדעת שמדינת ישראל עושה הכול כדי לשמור על זכויותיהם של העובדים, וגם מה שאנחנו עושים עכשיו בחקיקה מטרתו לעשות סדר ולקבוע לאותם אנשים שבאו לכאן לעבוד שיישארו. הם באו למטרה מסוימת וצריכים להישאר לאותה מטרה. לא יעלה על הדעת שהגברת באה לטפל כאן במעסיק כזה או אחר ובשלב מסוים אם לא טוב לה היא נוטשת.

אני לא אומרת שאיננו מוכנים לעשות את העבודה. אנחנו עושים את העבודה הזאת שהיא עבודה קשה מאוד. העבודה בסדר, אבל סיפרתי לכם קודם מה הסיבה שאנחנו מחליפים מעסיקים. אנחנו מבקשים שיתייחסו אלינו כאל בני אדם. גם היום אני עושה עבודה קשה, אני לא ישנה במשך כל הלילה. זה בסדר, אני מקבלת את זה, כי זאת העבודה של כל המטפלים הסיעודיים.

אני נציג התאחדות האיכרים. יש לי הערה ספציפית אחת שהערתי גם בישיבה הקודמת לגבי נושא ההיתר האזורי, סעיף 3א(ג3). ביקשנו שהסעיף הזה לא יחול על ענף החקלאות מאחר וענף החקלאות מאופיין בחלקו הגדול בהעסקה עונתית. יש תקופה של עונה בוערת בערבה ואילו בצפון הארץ העונה הבוערת אחרת. אם יגבילו את העובדים לעבוד בחקלאות באזור מסוים זה עלול לפגוע מפני שבעונה שלא תהיה להם עבודה הם יצטרכו להיות מובטלים מאונס, וזה דבר שאף אחד לא רוצה שיקרה.

אדוני רוצה לנייד אותם ממקום למקום?

אני רוצה לעמוד בנהלים של משרד הפנים. יש נהלים מוגדרים מאוד, ובחלקם נוקשים, של משרד הפנים, איך עושים ניוד. זה לא אוטומטי – צריך להגיש בקשה, לבוא עם העובד למשרד הפנים, להגיש טפסים, להגיש בקשות, לקבל אישור. הכול צריך להיות באישור ואני לא יכול לעשות את זה על דעת עצמי.


אני רוצה להפנות אתכם לדברים שכבודו אמר בישיבה הקודמת שהתקיימה ב-3 בינואר. בתשובה להערה שהערתי אמר כבודו היושב-ראש דוד אזולאי: "אפשר להחריג את העובדים בחקלאות ולא להשליך את זה על כל העובדים הזרים".

אם אדוני היה קורא היטב, כתוב כאן במפורש: "ענף הסיעוד".

אדוני, אני יודע לקרוא. זה לא כתוב. ההערה שלי נוגעת אך ורק לסעיף קטן (ג3). נאמר לי לפני הישיבה – דיברתי עם נציגת משרד החקלאות – שהדבר הזה מוסכם. אני מקווה שכך יהיה. תודה רבה.

אתם רוצים להתייחס להערה של נציג התאחדות האיכרים?

הכוונה של סעיף קטן (ג3) היתה בעיקר לסיעוד.

כלומר, אפשר להחריג את החקלאות?

ניתן לקבוע שמדובר רק בענף הסיעוד.

תודה רבה. שאלה לי אליכם, נציגי הממשלה. בעקבות הסעיפים שקראנו כאן יש לכם הערות באשר לתיקונים של הייעוץ המשפטי של הוועדה? בנוסח שמונח בפנינו יש הערות של הלשכה המשפטית של הכנסת, הערות המסומנות באדום.

עוד לפני הנוסח, אני מבקש להתייחס בקצרה לדברים שנאמרו כאן. נוצר הרושם כאילו יש תחרות בין הממשלה ובין בג"ץ הכבילה, או משהו מן הסוג הזה. לדעתנו חלק גדול ממה שנעשה כאן ייתכן שאפשר היה לעשות גם בלא חקיקה, אבל דווקא בגלל בג"ץ הכבילה ביקשנו להסדיר את הדברים בצורה ברורה. אין לנו שום דבר עם בג"ץ הכבילה. ההסדר הזה בוודאי איננו יוצא כנגד בג"ץ הכבילה. יש ענפים מוכרים גם היום. כל עובד יודע באיזה ענף הוא עובד, זה מסומן בדרכון שלו. יש לנו ענפים שהעובד יכול לעבור באופן חופשי ביניהם, למשל בתוך כלל התעשייה, שמונה כ-400 עובדים זרים.


אנחנו מדברים כאן בעיקר על ענף הסיעוד. אם וכאשר ייקבעו בו ענפים מצומצמים יותר המטלה שלנו תהיה – וכך נעשה כאשר ייקבעו תקנות – לוודא שאותו ענף או תת-ענף יהיה גדול מספיק כדי לוודא שיש אכן שוק מספיק גדול ויכולת מעבר לעובד על מנת שלא יימצא כבול במונחים של בג"ץ הכבילה. אין כאן שום חידוש במובן הזה. אנחנו רק מסדירים את הנושא.

אני מבקש להשלים את הדברים. אני מסכים עם הדברים שאמר עו"ד דניאל סלומון. פסק-הדין בנושא הכבילה אסר על כבילה למעסיק מסוים. הגבלה גאוגרפית או הגבלה לתת-עיסוק – בכלל השימוש במילה "כבילה" בהקשר הזה קצת מבלבל. מדובר בהגבלה שבמסגרתה ניתן לעבור בין מעסיקים באותו תחום. אני משער שלא יקבעו תחומים שמתייחסים למעט מאוד מעסיקים. לא ידברו במיוחד על דימונה או על מגדל העמק, אלא על אזורים הרבה יותר גדולים, כמו פריפריה, או דרום וצפון, ולא ברזולוציות מצומצמות יותר. לכן אין כאן לדעתי סתירה לבג"ץ הכבילה.


באשר לשאלה הקודמת, בסעיפים קטנים (ג2) ו-(ג3) אנחנו מציעים נוסח אחר, שנדמה לי שמוסכם גם על הלשכה המשפטית לכנסת. במקום המילים "ובשים לב לזכויותיו לכבוד ולחירות" שמופיעות בשני הסעיפים הקטנים, אנחנו מציעים לומר "ובשים לב לחירותו של העובד שלא ייכפה עליו לעבוד בשירותו של מעסיק מסוים".

הנוסח הזה מתאים לסעיף קטן (ג2), אבל לא לסעיף קטן (ג3).

זה זכות שפסק-הדין של בג"ץ התייחס אליה באופן ספציפי. לא המצאנו את המילים האלה. השופט אדמונד לוי בפסק-הדין התייחס לזכות הזאת.

אם זה יוגבל לשני מעסיקים – זה בסדר? הכוונה לא רק למעסיק מסוים. בסופו של דבר הכול הוא עניין של מידתיות. המבחן הגדול של החוק הזה, אם יעבור, יהיה ביישום שלו, בתקנות שיובאו. כפי שאמר עו"ד סומך, אם למשל יחליטו שהעובד יכול לעבוד רק בדימונה אז זה יהיה כנראה לא מידתי, ולעומת זה אם ייקבע שהוא יכול לעבוד בכל אזור הדרום ייתכן שזה כן יהיה מידתי. השאלה היא של מידתיות. כאשר אתם אומרים "שלא ייכפה עליו לעבוד בשירותו של מעסיק מסוים", עולה מתוך כך שאם נאפשר לו לעבוד בדימונה והוא יוכל לעבור בין שני מעסיקים בדימונה זה בסדר. אני סבור שזה לא מידתי.

לא כך אמרנו.

באופן מעשי זאת תהיה המשמעות. שאמירה שאדם יעבוד רק בצפון דימונה משמעותה המעשית היא שהוא יעבוד אצל מעסיק מסוים.

אבל לא בטוח שגם אם יהיה יותר ממעסיק מסוים זה יעמוד במבחנים הללו. הניסוח צריך להיות רחב יותר.

ההסדר צריך להיות סביר. הסדר שיחול על מספר קטן מאוד של מעסיקים כאשר כל תחום הסיעוד הוא - - -

מישהו צריך להגדיר כאן את המרחבים הגאוגרפיים.

התקנות יגיעו לאישור הוועדה.

הממשלה לא מציעה שהמרחבים הגאוגרפיים יבואו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה או לאישור כלשהו.

אני מבקש שהמרחבים הגאוגרפיים כפי שייקבעו בתקנות יובאו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. בכלל כל התקנות יובאו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

גם התקנות לעניין האזורים הגאוגרפיים. כרגע זה בלי תקנות.

צריך לקבוע את המרחבים הגאוגרפיים ולהביא אותם לאישור הוועדה. כאשר מדברים על מרחב גאוגרפי ברור שהעובד יוכל להתנייד ממקום למקום.

מה עמדת הלשכה המשפטית של הוועדה לגבי ההצעה שלנו?

אני סבור שצריך נוסח רחב יותר מאשר "מעסיק מסוים". אולי יש לכם הצעה אחרת.

אבל זאת הזכות שהוכרה בפסק-הדין. המשמעות של הסעיף הזה, שגם אם תהיה הגבלה למספר קטן מאוד אז מתקין התקנות יצטרך לשים לב לאותה זכות. הדברים נאמרו במפורש על-ידי הממשלה. אנחנו לא מתכוונים לצמצם את האזורים לתחומים מצומצמים מאוד. האמירה הזאת נובעת מן האמירה שהבאנו בפניכם.

יש כאן שתי הגבלות: גם הגבלה על מספר קבוע של מעסיקים שאדם יוכל לעבור ביניהם, והשאלה מה יהיה המספר הזה, וגם הגבלה לאזור גאוגרפי.

האזור הגאוגרפי יוגדר. אולי יחליטו שהדרום הוא ממקום מסוים ועד מקום אחר ואז העובד יוכל לעבור ממקום למקום בתוך אותו אזור גאוגרפי.

אם נגביל למשל לשני מעסיקים או שלושה, בפועל זה כמעט כמו הגבלה למעסיק מסוים.

לכן אני לא רוצה להשתמש במונח הזה.

אבל אין ביטוי מדויק אחר. בפסק-הדין השתמשו בביטוי הזה בדיוק.

הצעתי לכתוב "בשים לב לזכויותיו לכבוד ולחירות". זאת אמירה כללית, שאמנם לא מוסיפה יותר מדי כי גם חוקי-היסוד קובעים כבר שלאנשים יש את הזכות לכבוד ולחירות, אבל בכל זאת ראיתי לנכון לציין את זה במפורש בסעיפים הללו. הממשלה מציעה לכתוב במקום זה "בשים לב לחירותו של העובד שלא ייכפה עליו לעבוד בשירותו של מעסיק מסוים". אני סבור שהשימוש בביטוי "מעסיק מסוים" מצומצם מדי. אולי צריך לכתוב "של מספר מעסיקים מצומצם מדי".

אתה רוצה שזה יוגדר עכשיו?

אני לא רוצה להגדיר את מספר המעסיקים, רק להבהיר.

אפשר להשמיט את המילה "מסוים" ואז זה בסדר. אז יישאר "מעסיק" בלשון יחיד.

"לא ייכפה עליו לעבוד בשירותו של מעסיק", בלי המילה "מסוים".

הבעיה היא הכפייה.

יש כבר חלוקה של המדינה לאזורים ולמחוזות.

אבל לצורך העניין הזה אין חלוקה מחוזית. אבקש שכאן תהיה חלוקה גאוגרפית, ואת החלוקה הזאת יביאו עם התקנות לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה.

אין לנו התנגדות לכך.

מדובר כאן בסעיף מסוים שעוסק בעובד זר בתחום הסיעוד. אנחנו מסייגים את הסמכויות באמירה "בשים לב לזכויותיו לכבוד ולחירות". אני מבקש להוסיף כאן סייג נוסף: "ולזכויות המטופלים הסיעודיים".

כתוב "לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורישיון הישיבה שניתנו לו". הכוונה של הממשלה, אני מניח, היתה בדיוק לעניין הזה.

ממש לא.

גם למטופלים יש כבוד.

מעבר לשאלה על ניצול לרעה של האשרה יש עוד הרבה אלמנטים שהמטופל הסיעודי - - - אם אנחנו רוצים – ואני לא פוסל את זה – לדאוג גם לזכויותיו ולכבודו של המטפל, אני רוצה לדאוג גם לזכויותיו ולכבודו של המטופל. אנחנו מבקשים שהשיקולים אם להתיר את המעבר, ואם כן אזי מה מספר המעברים, יקחו בחשבון את מה שנעשה עם המטופל – האם המטפל נטש, האם המטפל מתאכזר.

כל החוק הזה נועד להגן על המטופלים, זאת כותרתו הראשית. בסעיף קטן (ג2) כתוב גם "לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורישיון הישיבה שניתנו לו".

זה בא למנוע כביכול את התלונות כנגד המטופלים. אני מבקש לזכור גם שלמטופלים יש זכויות.

זה מופיע.

זה לא מופיע. גם את הזכויות של המטופלים צריך לשקול. כלומר, כאשר מתירים למטפל הסיעודי לעבור מספר מקומות, כפי שייקבע בתקנות, אני רוצה שתישמר גם זכותו של המטופל, למשל פלוני-אלמוני שבזכותו הגיע המטפל ארצה ועל-פי גישתו המטפל פגע בו. טענה כאן קודם העובדת המלומדה על פגיעה בעובדים ועל הטרדות מיניות וכדומה. אני פותח את האינטרנט ואת העיתונות וכמעט מדי יום אני רואה כותרות על התעללויות במטופלים. אני לא רואה כותרות על התעללות במטפלים.

אם המטופל נטש את העובד שלו, גם הוא אשם?

גברתי, לא ביקשת רשות דיבור.

כפי שדואגים כאן – ואין לי בעיה עם זה – לזכויות ולחירות המטפל אני רוצה שיישמר גם שיקול הדעת לבדוק את זכויות המטופל. לא יותר מזה.

באשר לנוסח, "כבוד העובד וחירותו" מעוגן בנוהל שהמדינה יצרה שמגן על זכויותיו של העובד על-ידי הלשכות. הלשכה הפרטית מחויבת בשני ביקורים על מנת לבחון את שמירת זכויותיו של העובד, לא על מנת לבחון את זכויותיו של המטופל. זה כתוב בנוהל. כך שכבוד העובד וחירותו נשמרים בקפדנות על-ידי שליחי הממשלה, על-ידי הלשכות.

רציתי לומר דבר שאמרתי כבר בדיון הקודם. בדקתי מה קורה באנגליה, שם כאשר עובד זר מגיע לעבודה בסיעוד או בחקלאות, לא משנה מה, אם העובד לא מרוצה ורוצה לעזוב עליו לחזור לביתו ולא נותנים לו אפשרויות להתנייד. אותו דבר קיים גם בקנדה.

לאחר 5 שנים שהוא עובד הוא מקבל אזרחות. אז למה שירצה לעזוב?

אני לא מדבר כרגע על האזרחות. העובדת שלי עבדה באנגליה בחקלאות, לא היתה מרוצה ואז אחרי שנה-שנתיים החזירו אותה הביתה. לא אפשרו לה ללכת לטייל. זה הנוהל שם. כאן אנחנו נותנים קצת יותר. אני אומר לכל אלה שהיו נגד הצעת החוק הזאת, הם צריכים לשתוק, כי במדינות אחרות לא נוהגים כך.

אני מבקשת להעיר הערה קצרה למען חבריי שיושבים כאן מימיני. כאשר אמרו כאן שעובדות משלמות דמי תיווך וזה שיוצר את הקרקע לכל הבעיות, כולם התנערו מהר ואמרו: "זה לא קשור אלינו". יושבים כאן נציגי "אחיעוז". חברכם, מר ערמון, השתתף בכנס של "קו לעובד", כנס עובדות סיעוד, ואמר – אינני יודעת אם הציטוט מדויק, אבל זה הנוסח, והיו שם מאה אנשים שיוכלו אולי לזכור טוב ממני: "אנחנו לא גובים 8,000 דולר אלא 3,000-4,000 דולר, אבל אין לנו ברירה". כך אמר מר ערמון.

האיש לא נמצא כאן.

כיצד זה קשור לכאן?

גם נציג הלשכות עצמו הודה שהלשכות לוקחות כספים לא חוקיים. כרגע, מאחר והוראת השעה פגה בספטמבר 2010, אסור לגבות דמי תיווך מעובדים זרים, אף לא שקל אחד. כאשר לשכות גובות 3,000 דולר או 10,000 דולר, ואפילו אם רק 100 שקלים, הן עושות דבר לא חוקי. זה מה שמכניס בסופו של דבר את עובדות הסיעוד לכל הצרות.

נציגי הממשלה, לידיעתכם.

אז תגישו כתבי אישום.

יש הוראת שעה, שבוודאי מוכרת לך.

חשוב לי, ממש בקצרה, להבהיר נקודה מסוימת. אני מצטערת שאני חוזרת כל הזמן לפסק הדין בבג"ץ הכבילה, אבל בכל זאת, הערכאה השיפוטית העליונה בישראל אמרה את דברה.

אבל לא צריך לחזור על הדברים. שמענו אותם. הדברים ברורים.

לא אחזור על הדברים. רק אחדד אותם בקצרה.

אם יש לך התייחסות לנוסח הצעת החוק, בבקשה.

ההתייחסות שלי היא קונקרטית להצעה. נאמר כאן שהנוסח אינו סותר את בג"ץ הכבילה ועולה עמו בקנה אחד. אני סבורה שמדובר בעמדה שלא מבטאת נכונה את מה שבית-המשפט העליון פסק. אפשר לקיים כאן דיון האם להחזיר את הכבילה, כן או לא, אבל אי אפשר להגיד שמה שאנחנו עושים מתאים למה שפסק בית-המשפט העליון. צריך לדבר בכנות ולא להתכחש, צריך להגיד את האמת על מה שאנחנו עושים כאן. למען האמת, הממשלה מבקשת להשיב על כנו הסדר פוגעני, גרוע, חמור וכובל הרבה יותר מאשר מה שבית-המשפט העליון פסק שהוא לא חוקי.

את רוצה להגיד לי שנציגי הממשלה הגישו הצעת חוק בניגוד למה שפסק בג"ץ, על אפו ועל חמתו של בג"ץ?

כן, חד-משמעית כן.

אדוני היושב-ראש, לכנסת יש זכות לחוקק בניגוד לבג"ץ. מי זה בג"ץ?

אם כך הדברים, אני רואה את זה בחומרה רבה. על-פי דבריך הממשלה מכשילה אותנו כאן כחברי הכנסת.

בפירוש כן. אני אומר את זה בכאב גדול. בפירוש כן, כך היא עושה.

אני לא מסכים. אני לא מאמין, ואני לא רוצה אפילו לחשוב שהממשלה תכשיל את נבחרי הציבור במדינת ישראל, תכשיל ועדה שלמה. זה נראה לי לא סביר. אבל אם בכל זאת כך קרה, בעיניי זה חמור. יתרה מכך, עומדת לכם הזכות לעתור לבג"ץ ושם הדברים בוודאי יתבררו. אני יוצא מתוך נקודת הנחה, לפחות לאור ניסיוני בבית הזה, שהצעות חוק שמגיעות אלינו באות לתקן דברים על סמך הערות של בג"ץ, או באות לתקן לקונה בחוק. זה מה שאני מכיר בבית הזה. את הטענה שלכם היום אני שומע לראשונה בבית הזה. לא נותרה לי ברירה אחרת אלא לקחת את הצעת החוק הזאת ולאשר אותה, ואחר-כך אתם תפנו לבג"ץ ותיקבע הלכה. כך יהיה.

אדוני לא התייחס להערת הניסוח שלי.

שמעתי, אבל אני סבור שלא אוכל כרגע להתייחס אליה.

אני נציגת "מוקד סיוע לעובדים זרים". אני רוצה להתייחס להגבלת המעבר בין מעסיקים. אני פעילה בתחום כבר 13 שנים ומכירה יותר עובדי סיעוד מאשר אני יכולה לזכור. הסיפור שגברת פרייה שרמה סיפרה כאן הוא סיפור נפוץ מאוד. הרבה מאוד עובדי סיעוד מגיעים לישראל ועוברים, בדרך כלל אפילו ב-3-4 החודשים הראשונים, מספר רב של מעסיקים בטרם הם מצליחים למצוא את המעסיק שאתו הם נשארים עד לסוף התקופה. פעמים רבות מאוד מעסיק אחד המשקל שלו כבד מדי, מעסיק שני נפטר בטרם עת, עם מעסיק שלישי יש בעיה של שפה, פעמים רבות אין כימיה – זה לא כמו עובד חקלאות או בניין שהעובד הוא אחד מקבוצה גדולה של עובדים. עובד הסיעוד עובד בביתו של המטופל ואם אין כימיה בין המטופל למטפל אז בלית ברירה המעסיק נאלץ לפטר את העובד. כך יוצא שהרבה מאוד עובדי סיעוד עוברים מספר גדול מאוד של מעסיקים לפני שמצליחים להגיע אל המנוחה והנחלה, שאף היא, המנוחה והנחלה, היא עבודה מאוד-מאוד קשה מסביב לשעון. התוצאה היא שהרבה מאוד עובדי סיעוד ששילמו כ-10,000 דולר תמורת הזכות לעבוד כאן מוצאים את עצמם בתוך זמן קצר מאוד ללא אשרה. אם יוגבל מספר המעברים בין מעסיקים הם בעצם ימצאו עצמם כבולים למעסיק שייתכן שלא ירצה בהם, ואז הם יגורשו, ואם זה יהיה מעסיק מנצל או פוגעני הם ייאלצו להישאר אתו רק כדי לנסות בכל זאת להרוויח את סכומי העתק שהם לוו כדי להגיע לכאן.

אני מבקש לשאול את נציגי הממשלה מה יקרה אם המטופל יעבור דירה מאזור גאוגרפי אחד לאחר. האם המטפל יוכל לעבור אתו?

אין כאן שאלה של העברה.

יש אמירה כללית בסעיף, שהתקנות הללו "ייקבעו בשים לב לנסיבות שבהן סיים העובד הזר את העסקתו אצל כל אחד ממעסיקיו".

המעסיק עבר דירה ממרחב גאוגרפי אחד למרחב גאוגרפי שני, ואנחנו מכירים את זה.

הוא קשור למעסיק.

כאשר הוא קשור למעסיק קוראים לזה כבילה.

הוועדה מתבקשת לאשר כאן סעיפי הסמכה והתקנות יהיו באישור הוועדה. כרגע אנחנו לא קובעים את ההסדר הספציפי. כאשר נקבע את ההסדר בוודאי נתייחס לזה.

יש כאן עֵדוֹת, עובדות זרות שבאו להתלונן. יש כאן עוד מישהי שרוצה לספר.

הייתי עובדת זרה. היום אני אשתו של עו"ד דוידוביץ. כל מה שהם אומרים כאן לא נכון. במשך כל השנים הייתי עובדת זרה אצלו ועבדתי רק אצלו ולא עברתי בין מעסיק אחד לשני. לפני שמעניקים את הוויזה ומחתימים את הדרכון בשגרירות שואלים מה ידוע על המטופל – מה משקלו, מה גובהו, היכן הוא גר, מה השם שלו, האם יש לו ילדים, האם יש לו אישה. העובד יודע הכול על המטופל לפני שהוא מקבל את הוויזה. זה דבר ראשון.


דבר שני, את הכסף שהעובדים משלמים כדי לבוא לכאן הם לא משלמים בארץ אלא בארץ מוצאם.

חצי מועבר לכאן.

כולם משלמים שם ובאים לכאן כדי להחזיר את הכסף שלוקחים שם. אין קשר לכאן.

יש קשר. אני מצטטת ממחקר שנערך על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

תוכלי לערער לבית-המשפט.

זאת עובדת זרה שלא הטרידו אותה מינית והיא מצאה בית ומשפחה.

את לא היית שם ומעולם לא ראיינת עובדת זרה.

ואתה עובד לשם שמים, לא לוקח שקל ...

אתם שומעים רק צד אחד. אתם לא שומעים את שני הצדדים.

נציגי הממשלה, האם אתם רוצים לפצל את הסעיפים הללו מהצעת החוק ולהביא אותם להצבעה בנפרד?

כן.

תודה. אני מעמיד להצבעה רק את הפיצול. אני מבקש להעיר עוד הערה אחת לפני שאני מצביע על הפיצול. חברי הכנסת שירצו להגיש הסתייגויות יוכלו לעשות כן לפני ההצבעה, כך שאני מאפשר גם הסתייגות למי שמעוניין בכך. הדבר היחיד שאעשה עכשיו הוא פיצול סעיף 8.

יפוצלו הסעיפים שמופיעים כאן, פסקאות (1),(2) ו-(4) בסעיף 8. הסעיפים שמופיעים כאן הם חלק מהצעת חוק רחבה יותר שהגישה הממשלה. אנחנו מציעים לפצל את הסעיפים הספציפיים שנדונו היום מהצעת החוק הרחבה יותר ולהצביע עליהם בנפרד.

פסקאות (1), (2) ו-(4) בסעיף 8 בחוק הכניסה לישראל יפוצלו מפרק ד' (תעסוקה), סעיפים 8-9 בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010. מי בעד פיצול הסעיפים הללו, עם התיקונים שהוכנסו כאן? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעה לפיצול פסקאות (1), (2) ו-(4) בסעיף 8 בחוק הכניסה לישראל מתוך פרק ד' (תעסוקה), סעיפים 8-9 בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לפיצול נתקבלה.

אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהפיצול הזה אושר ויועבר לאישור המליאה.


אני חוזר ואומר לפרוטוקול, בשבוע הבא נערוך בוועדה הצבעה לקראת קריאה שנייה ושלישית על הסעיפים הללו. עד ההצבעה כל חבר כנסת שירצה להגיש הסתייגויות יוכל לעשות כן.

אני מבקש לסכם את השינויים מן הנוסח שמונח בפניכם, שינויים שהוועדה החליטה עליהם והם יובאו בנוסח שיעלה להצבעה.


בפסקה (2), בסעיפים קטנים (ג2) ו-(ג3), במקום "בשים לב לזכויותיו לכבוד ולחירות" יבוא "בשים לב לחירותו של העובד שלא ייכפה עליו לעבוד בשירותו של מעסיק".

זה צריך להיות "מעסיק מסוים". אני מן הלשכה המשפטית במשרד האוצר. הערתי על כך גם קודם לכן. אנחנו תומכים בנוסח שהציע עו"ד שי סומך. הנוסח "מעסיק מסוים" כולל גם מקרים בהם יישארו למשל 4 מעסיקים באזור דימונה. ברור שיש כאן פגיעה ביכולת של העובד לבחור את מעסיקו. לכן אנחנו מבקשים להשאיר את זה "מעסיק מסוים". אם מורידים את המילה "מסוים" עולה חשש שהעובד הזר לא יצטרך בכלל מעסיק, כי הניסוח כפי שקראת בעייתי מבחינתנו. שוב, אנחנו תומכים בעמדה של משרד המשפטים.

משרד המשפטים הסכים להוריד את המילה "מסוים" ולהסתפק ב"מעסיק".

"מעסיק מסוים" מעגן את העיקרון הזה. השמטת המילה "מסוים" לא כל-כך קריטית.

רבותי, די לכתוב "ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק".

הדגש הוא על הכפייה. זה האלמנט המרכזי בהצעה.

הנוסח שהצענו מופיע בפסק-הדין ונלקח ממנו. זה הזכות שהוכרה.

אני מציע לקבל את ההצעה של הייעוץ המשפטי של הוועדה.

אנחנו נגיש הסתייגות.

תגישו הסתייגות בכתב, אין בעיה, בסדר.

נשקול אם להגיש הסתייגות.

אתם יכולים להגיש הסתייגות בכתב, להביא אותה לכאן ונדון עליה.

בנוסף, בסעיף קטן (ג3), ההגבלה הגאוגרפית תחול רק על עובדים בתחום הסיעוד, כפי שהציעה עו"ד שושנה שטראוס.

ואז אפשר לאחד את הסעיפים.

בנוסף, תקנות גם לגבי קביעת האזורים הגאוגרפיים יובאו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

תודה רבה. אני מודה לכולם. פורים שמח. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10
PAGE
29