הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
16
משותפת כלכלה+חינוך

15.03.2011


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת הכלכלה פרוטוקול מס' 489

וועדת החינוך, התרבות והספורט פרוטוקול מס' 392
יום שלישי, ט' באדר ב התשע"א (15.03.2011), בשעה 09:30

חינוך לצרכנות נבונה – ישיבה משותפת עם ועדת החינוך – לציון יום זכויות הצרכן הבינלאומי

חברי הוועדה: אלכס מילר – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

חה"כ נחמן שי

חה"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

עו"ד תמר פנקוס – משרד התמ"ת

רות קנולר-לוי – מפקחת באגף לתכנים ותוכניות, משרד החינוך

חנה שוורץ – מפקחת ארצית ח"ח קהילתי, משרד החינוך

גילה נחמני – מפקחת גני ילדים באילת, משרד החינוך

איילת צמח – גננת, אילת, משרד החינוך

עו"ד אהוד פלג – מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד ניסים מזרחי – יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

ציפי קיברסקי – מנהלת מחלקה לפניות הציבור, המועצה הישראלית לצרכנות

יעל כץ – רכזת הסברה, המועצה הישראלית לצרכנות

שלמה זיס – מנהל אתר המועצה הישראלית לצרכנות

רקפת וינטראוב – דוברת המועצה הישראלית לצרכנות

זהבה בכר – ממונה פיתוח פדגוגי טכנולוגי, המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד יורם ארן – יועץ לרשות ההסתדרות לצרכנות

רונית פרל – התאחדות התעשיינים

הרב אוריאל גנזל - מינהל צהר לחקיקה

יעקב ביטון – יועץ מומחה ויזם חברתי

אלי טייכר

אלון גל

לאה ורון

מיטל בר שלום

חינוך לצרכנות נבונה – ישיבה משותפת עם ועדת הכלכלה –
לציון יום זכויות הצרכן הבינלאומי

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שבחרתי לדון בו, הוא החינוך לצרכנות, גם בהיבט של מערכת החינוך. השאלה היא, עד כמה אנחנו בשנות ה-2,000 נותנים דעתנו להיבט הזה, עד כמה אנחנו יודעים ללמוד מטעויות, ללמוד ממדינות אחרות שראו לנכון לשלב את הנושא של חינוך לצרכנות, חינוך לכלכלה אישית במסגרת הלימודים הפורמאליים. אני חושב, שיש חשיבות רבה שגם במדינת ישראל הנושא הזה יהיה חלק ממערכת החינוך.

אין ספק, שאותם הדברים שצורכים היום הצעירים במדינת ישראל הם בממדים הרבה יותר גדולים ממה שהיה בעבר. ההוצאות הכספיות הן יותר גדולות, ולהורים שצריכים לעמוד בהוצאות האלה אין יותר מדי כלים. גם לילדים אין כלים חינוכיים להתמודד עם הצרכים שלהם, עם המרדף אחר המותגים. בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם בבעיה חברתית כזו או אחרת, וההורים לא מצליחים להתמודד עם הדרישות שיש לילדים.

דנו בעבר על מערכת החינוך, שמחייבת את ההורים לשלם על כל מיני הוצאות הקשורות לחינוך. כאשר אנחנו מסתכלים על כל החבילה, העלות שההורה צריך לספוג היא גדולה מאוד. לכן, אם אנחנו נצליח ללמד את ילדי ישראל כלכלה אישית נבונה ואת יסודות הכלכלה הנבונה, זה גם ישליך על ההורים שלא קיבלו את זה כאשר הם היו במערכת החינוך. כך אפשר לאזן את המערכת, ולתת להורים אוויר לנשימה כך שהם יוכלו לרכוש רק את המוצרים שהילדים חייבים ולא מוצרים בגלל לחץ חברתי שאומר: כל אחד צריך שיהיה לו הכי טוב והכי יקר. אנחנו צריכים למצוא את הנוסחה הטובה ביותר, כדי לתת להם את החינוך הטוב ביותר בנושא הזה.

הזמנו לכאן אנשים שלוקחים חלק בנושא הזה מתוקף תפקידם. הזמנו לכאן גם את אלון גל, שיש לו תוכנית הקשורה לצרכנות וכלכלה אישית. אני מכיר אותו הרבה מאוד זמן. בעבר הגשתי הצעת חוק, וישבנו יחד וחשבנו איך אפשר ללמד את זה במסגרת החינוך בתוך בית הספר, כדי שלא נצטרך לראות את התמונות הקשות של אותן המשפחות הנכנסות למשבר כלכלי עמוק, בשלב שכבר קשה מאוד למצוא פתרונות. אם הם היו גדלים במערכת חינוך מסודרת, הם לא היו מגיעים למצבים כאלה. במדינת ישראל כל המערכות נותנות גב להוצאה בלתי מבוקרת. בסופו של דבר מגיעים למצב שבו צריכים לשלם את החובות, ורק אז נופל האסימון שמדובר בבעיה קשה שקשה לצאת ממנה.

נתחיל עם עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות, שהיה היוזם של היום הזה – יום לצרכנות נבונה בכנסת. הוא ייתן לנו סקירה כללית על הנושא. גם אלון גל יתייחס לנושא. יש כאן גם נציגות מגן ילדים באילת, שיש להן יוזמה מאוד מעניינית. בביקור באילת ראינו, שכבר מגיל צעיר מלמדים את אותם הילדים צרכנות נבונה.

תודה, אדוני היו"ר. אני מבקש לפתוח בהבעת תודה לך ולמנהלת הוועדה, גברת יהודית גידלי, כמו גם ליו"ר ועדת הכלכלה ולמנהלת הוועדה, גברת לאה ורון, שאפשרתם לקיים דיון בנושא החשוב הזה ביום חגו של הצרכן הבינלאומי – יום זכויות הצרכן. הזכויות הן כמו צ'ק. אין להן שום תוקף משל עצמן. הערך שלהן הוא כפיסת הנייר שעליה הן כתובות, גם אם קוראים לפיסת הנייר הזו ספר החוקים. הן מתחילות לקבל תוקף כאשר ממשים אותן. לכן, ביום הזה אנחנו נוהגים לשים את הדגש על הסעד שהצרכן יכול להושיט לעצמו. כמובן שבמהלך ימות השנה אנחנו נאבקים בעזרת הבית הזה על הרחבת ההגנה על זכויות הצרכנים, על הרחבת זכויות הצרכנים, על הרחבת האכיפה לגבי הזכויות שכבר קיימות. ביום הזה ראוי שהצרכן ייתן לעצמו דין וחשבון על הדברים התלויים בו, משום שמתקיימות מדי שבוע עשרות מיליוני אינטראקציות צרכניות ואנחנו לא יכולים להיות שם במקום כל צרכן וצרכן. הוא צריך לדעת להגן על עצמו, וההתחלה לכך היא במודעות לקיומן של הזכויות האלה ובאופן שבו ממשים אותן.


לכן, המועצה לצרכנות, באמצעות מחלקת החינוך וההסברה שלה, משקיעה הרבה מאוד בחינוך והסברה, כאשר רק לאחרונה השקנו באתר המועצה לצרכנות את המדריך: "עושים חשבון לחשבון" – מדריך אינטראקטיבי מאוד ידידותי, שמנחה את הצרכנים להבין ולנתח את החשבונות המגיעים אליהם הביתה על השירותים השונים: סלולר, טלוויזיה, חשמל, גז, מים, ארנונה, כדי להתחיל לעשות שימוש מושכל בחשבונות האלה ככלי לבקרה צרכנית. אנחנו שמנו את הדגש על הגשה מאוד ידידותית, שמבהירה כל פריט ופריט בחשבון ומאפשרת לצרכן להבין כיצד מגיעים לשורה התחתונה – הסכום שהוא צריך לשלם. מסקר שערכה המועצה לצרכנות מתברר, שהטעויות שמגלים הצרכנים שבודקים – כי קרוב ל-40% לא בודקים – מסתכמות במיליארד שקלים בשנה. כמובן שהסכום הוא יותר גדול, ולכן הבדיקה היא בהחלט כדאית. באותו סקר גם מצאנו, שהצרכנים הודו שאם החשבונות יהיו פשוטים יותר להבנה, 73% מהם יתחילו לבדוק אותם בצורה סדירה. לכן, עשינו את השירות הזה עבורם באמצעות המדריך האינטראקטיבי הזה. אני מזמין את כולם להיכנס לאתר של המועצה לצרכנות, לעבור אל החשבונות בקריאה מודרכת, וסוף-סוף להתחיל להבין ולעשות את הבקרה הראויה.

מכאן הייתי מבקש לעבור לסעיף החינוכי. אנחנו צריכים לזכור, שבמערכות החינוך היום נמצאים לא רק הצרכנים של המחר. התלמידים הם כבר היום צרכנים, והצרכנים האלה מכניסים הרבה מאוד כסף לשוק, אם באמצעי קנייה עצמיים ואם באמצעות הכספים של ההורים. יתרה מכך, התלמידים של היום הם גם אנשי המסחר של המחר, וראוי שכבר עכשיו יהיו מודעים לזכויות של הצרכנים והצורך להתחשב בהן. גם לא יהיה נורא כל כך, בלשון המעטה, אם ההגינות תהפוך להיות ערך נוהג בחיי המסחר במדינה ובכלל. לכן, באמצעות שיתוף פעולה טוב, שאנחנו מקיימים מזה שנים עם משרד החינוך על יחידותיו השונות ועם מחלקת החינוך של משרד התמ"ת, המועצה לצרכנות מפתחת תוכניות חינוכיות בערוצים שונים: בערוצים של מקצועות הלימוד: לשון ומתמטיקה, שאלה מקצועות בסיס אבל המיומנויות שלהם הן אלה המיומנויות שנדרש להן הצרכן כדי ליישם בסיטואציות צרכניות את הבקרה הצרכנית שלו.


בוא ניקח לדוגמא את התוכנית שלנו לחינוך לשוני, שפיתחנו עם המפקחת המקצועית הראשית למקצוע הזה במשרד החינוך. פה אנחנו עושים שימוש בתוכנית הלימודים עצמה, במיומנויות המפותחות שם, כדי לנתח טקסטים פרסומיים, כדי לחזק את ההגנה העצמית של הצרכנים הצעירים מפני מלכודות והטעיות בפרסומות. בואו ניקח לדוגמא משהו מחיי התלמידים, והרי הרלוונטיות לחיים המיידיים שלהם היא שעושה את הנושאים האלה לכל כך חשובים וכל כך נדרשים, גם במהירות שבה ניתן לתרגם חומר לימודי ליישום מעשי יומיומי. זאת אחת ההדגשות שמערכת החינוך לקחה לעצמה.

קחו לדוגמא פרסום לחוג קומיקס לילדים. המחיר הוא 400 שקלים, והתלמידה שנרשמת לחוג מגלה לאחר שהיא מתחילה אותו שבכך לא מסתכמות הוצאות הוריה, כי היא נדרשת להוסיף סכום נוסף על מנת לרכוש עזרים שונים שבלעדיהם היא לא יכולה לצרוך את החוג הזה. היא מתרעמת, משום שהפרסומת דיברה על 400 שקלים, בתכנון של התקציב המשפחתי הוחלט שמקצים לעניין הזה 400 שקלים, והנה הם נמצאו נדרשים להקצות הרבה יותר. האם הדין והצדק עם התלמידה הזו? האם היא יכולה על ידי ניתוח מושכל של הטקסט הפרסומי לעלות על הדברים האלה כבר בהתחלה, ולהתווכח על זכותה עם העוסק? זאת סיטואציה צרכנית קלאסית ברמה של בית הספר היסודי.

התוכנית לחינוך לשוני נערכה בשיתוף פעולה עם המפקחת המקצועית למקצוע הזה, והיא מועברת בכל הארץ. התגובות הן מדהימות מבחינת ההשפעה שהתוכנית הזו עושה על הרגלי הצריכה ועל מודעות הצריכה וזכויות הצרכן של התלמידים, אשר מתחילים להיות המפקחים והמדריכים של ההורים שלהם כאשר הם נלווים אליהם לקניות. במסגרת המודעות הגוברת הם גם מתחילים לצפות בתוכניות צרכניות בטלוויזיה. כלומר, הדברים האלה בהחלט נותנים את אותותיהם.

נעבור למתמטיקה. המיומנות המתמטית נדרשת לנו כאשר אנחנו באים להשוות בין כדאיות רכישה של מוצרים שונים, גם אם יחידות המידה בהם שונות. אנחנו נדרשים לה כאשר אנחנו באים לבדוק אטרקטיביות של מבצעים. כלומר, ניסיון לזהות האם המבצע באמת זוהר כפי שהוא מתיימר להיות או שהוא מהווה מלכודת דבש לצרכנים.

בכיתה ה'?

התוכנית הזו היא לכיתות ה-ו'. בואו ניקח דוגמא. ברשת חנויות משחקים מובטחת הנחה של רבע מהמחיר המקורי על כל בובות הרובוטים. כבר כאן יש אחרי זה שורה של שאלות, לאור סיטואציות שונות שמתפתחות בחנות: האם הפרסומת הזו כובדה על ידי בעלי החנות, או שלא כיבדו את הזכות שנבעה לצרכנים מההבטחה הפרסומית שנתן העוסק. האם הנחה של רבע מהמחיר המקורי שונה מהנחה של הצעת הדברים ברבע מהמחיר המקורי? התרגילים הם תרגילים מתחומי תוכנית הלימודים במתמטיקה, שממילא צריך ללמד אותם: אחוזים, שברים, השוואה בין יחידות שונות והבאתם למכנה משותף. כל הדברים האלה מתורגלים על סיטואציות צרכניות, ובא בעת מחזקים את ההגנות הצרכניות של התלמידים ומכינים אותם טוב יותר לקראת החיים שמחכים להם מחוץ בית הספר, ולעתים גם בבית הספר עצמו – במזנון או בקפיטריה.


נעבור לתוכנית הלימודים באזרחות. אזרחות זה מקצוע בו לא רק לומדים על השיטה הדמוקרטית, אלא גם לומדים על מעמדו של הצרכן בחברה הדמוקרטית, על זכויותיו ועל הצורך לכבד אותן, משום שזו גדולת הדמוקרטיה, שהרבה פעמים אנו נוטים לשכוח בגלל המחיר שהיא לעתים גובה. לזכויות האלה אין שום משמעות אם לא מודעים להן ואם לא עומדים על משמעותן. לשם כך, צריך לדעת למי פונים בתלונה, איך פונים בתלונה, על מנת שאתה תובן, על מנת שאתה תדע לקשור את הדברים לזכות שבדין, שהיא העוגן המגן על זכויותיך. בכך עוסקת תוכנית הלימודים המשולבת במקצוע האזרחות לחטיבות הביניים.


בערוץ החברתי – אנחנו מתחברים לבתי הספר העל יסודיים והיסודיים כאחד. במסגרת פעילויות ליום הצרכן וגם במסגרת שיעורי המחנך, תוך שיתוף פעולה טוב שאנחנו מקיימים עם מערכת החינוך-מינהל חברה ונוער, מושמים הדגשים על כל מיני בעיות צרכניות, שחשוב מאוד ליידע בהן את התלמידים. לדוגמא, אנחנו רואים פה תוכנית לזיהוי מלכודות והטעויות בפרסומות. זאת תוכנית מאוד אטרקטיבית, שהפצנו ביות הצרכן לפני שנתיים. זאת תוכנית שגם תורגמה לערבית. חלק מהתוכניות אנחנו מתרגמים גם לערבית לטובת המגזר הערבי.

בשנה שעברה הבית הזה נתן את חסותו לאירוע גמר התחרות הארצית בין בתי הספר העל יסודיים, על הכרזות למתן ביטויי לכלל הצרכני האפקטיבי ביותר. המקום הראשון היה של חטיבת הביניים זאב בהרצלייה: "ההפתעות הגדולות נמצאות באותיות הקטנות". בנוסף, היתה פה תערוכה מאוד מכובדת, כאשר קדמה לכך פעילות חינוכית בכיתות, שגרמה לתלמידים לחדד את מבטם על הבעיות הצרכניות המגוונות.

השנה, אנחנו מקיימים בכל בתי הספר העל יסודיים, בשיתוף מינהל חברה ונוער, תוכנית שבמרכזה האירועים הצרכניים הבולטים לשנת 2010, כאשר הצרכנים הצעירים מתבקשים קודם כל ללמוד על האירועים האלה באמצעות תוכנית שהוכנה עבורם, ולאחר מכן לדרג אותם מבחינת המשמעות הצרכנית שהם רואים באותם האירועים. בסוף התוכנית הזו תהיה גם הצבעה כלל ארצית, ואנחנו נדווח על תוצאותיה. כאמור, התוכנית היא בשיתוף מינהל חברה ונוער, הרכזים החברתיים והמורים בבתי הספר השונים.

התוכניות של המועצה לצרכנות בשיתוף משרד החינוך על יחידותיו השונות ומחלקת החינוך של משרד התמ"ת, יבנו פה דור של צרכנים מודע יותר, דור של צרכנים נבון יותר, דור של צרכנים פעיל יותר, שיסייע למאבק ולמתן התוקף של זכויות הצרכן.

אהוד, השאלה היא האם נעשה מחקר על ההוצאות של צעירים בשנות הלימודים בבית הספר? האם קיימת עלייה בשנים האחרונות מבחינת ההוצאות? גם הנושא הזה הובא לכאן. המשכורות של ההורים בישראל לא משתנות בתדירות של הצריכה של הילדים שלהם: מחשבים, טלפונים סלולאריים, בגדים במחירים שונים וכו'. המשכורות לא משתנות במקביל לעליית המחירים.

אין ספק, שהצעירים היום מוציאים הרבה יותר ממה שהוציאו חבריהם לפני מספר שנים, ולו רק בגלל העובדה שישנם הרבה יותר מכשירים אלקטרוניים, כאשר מוביל הטלפון הסלולר. זו הוצאה שהצעירים מוציאים בצורה ישירה, לעיתים ללא בקרה כל כך יעילה של ההורים, לעיתים ללא מודעות לכך שמתגנבים להם לתוך החשבונות הסלולאריים כל מיני דברים שהם חשבו שלא עולים כסף. מתברר שהם מוציאים מאות ויותר שקלים בחודש על שירותי תוכן שונים, שהם בכלל לא הזמינו, אבל הכינו להם מלכודת יפה בעניין הזה.

לפני כשנה המועצה לשלום הילד ערכה דיון מאוד מעניין בשאלה, האם אותה פסקה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שפוטרת מאחריות משפטית קטינים ש"ביצעו פעולה, שאין דרכם של קטינים בדרכם לבצע", היא עדיין מגינה על הקטינים, מאחר ויותר פעולות נכנסות לתחום ההגדרה של פעולות שהצרכנים בגילם דווקא כן נוטים לבצע. לשאלה שלך, כבוד היו"ר, ההוצאה הולכת וגדלה, קשה לעקוב אחריה, וזה לא משנה באילו אמצעי תשלום מדובר– אלה שבאים ישירות מידי ההורים ואלה שהצרכנים הצעירים מרוויחים בעבודות שהם מבצעים – והם הופכים לכוח קנייה מאוד משמעותי. כתוצאה מזה, הם הופכים למטרה ויעד של המשווקים תוך תעלולי פרסום ושיווק שונים, באופן שהם זקוקים מאוד להגנה ולהדרכה צרכנית שאנחנו משתדלים לתת באמצעות התוכניות החינוכיות הללו.

אלון, במסגרת הפעילות שלך אתה נחשף לבעיות שונות, גם במסגרת התוכנית שלך וגם במסגרת הפעילות של הגוף שהקמת. האם תוכל להתייחס לשאלה, איפה התלמידים והילדים בכל הנושא. איך הם משפיעים על כל אותן המשפחות המגיעות למשבר כלכלי, ועד כמה הם חלק מהפתרון. יש דברים שההורים יכולים לסדר, אבל השאלה עד כמה להורים יש אפשרות לסרב כאשר הילד נכנס לתמונה. איפה הילדים נמצאים בכל המנגנון הזה?

תודה שהזמנת אותי. אהוד פלג אמר נכון: בכל שנה ובכל יום הצרכן בעולם המערבי ובכלל מותקף בצורה יותר חכמה, בצורה יותר מכוונת. כאשר אני הייתי נער היינו מותקפים במעט מאוד התקפות. מה היה כבר? היום להיות בן נוער, עם הלחץ החברתי, זו כמעט משימה בלתי אפשרית, גם בעולם המיתוג וגם בעולם הגאדג'טים הבלתי פוסק. פה מגיעה נקודה מעניינת: האם תפקידו של האדם לנהל ולשלוט בחייו, או תפקידה של הסביבה לשמור עליו מפני עצמו בכל עת ועת. ברור שכל גוף, כמו הגוף שמגן על הצרכנים וכל גוף רגולטיבי אחר, הוא גוף חשוב. הוא צריך לדאוג שכל העולם שסביבנו יתנהג כלפינו בכבוד, יתנהג כלפינו בצורה ישרה, וטוב שכך. אני טוען, שזה מאבק אבוד מראש. כל מי שחושב שזהו מאבק שיישא פירות בסופו של דבר, הוא נע בין אוטיזם תפיסתי לבין חוסר מחשבה. כל רגע ורגע הגופים נהיים יותר חכמים, וזה נהיה הרבה יותר חזק. היום בדקה אחת יכול נער להגיע ולגלוש בתוך עולמות, שאני ואתה, ידידי חה"כ מילר, לא נדע ולא נבין. אלה עולמות שאין לנו יד ורגל בהם, ועוד רגע גם אין לנו עפעף ואין לנו קצה ציפורן בהם. לכן, השאלה תמיד תגיע לפתחו של בן האדם עצמו.

יכול להיות שכולם אשמים – ולרוב זה נכון. עם כל הכבוד לתוכנית "משפחה חורגת" אני עוסק במה שאני עוסק כבר 15 שנה. אני מנהל את הארגון הגדול מסוגו בעולם. אני אישית עבדתי עם למעלה מ-150,000 איש בכל התחומים, בכל האפשרויות, שלא לדבר על מאות אלפים בכל העולם, שאנחנו עובדים איתם דרך מאמנים בארגון. אני אומר לך, שבסופו של דבר זה לא משנה מי אשם. אם אנחנו במשך 10 שנים נכנסים לבית אחר בית ולא מוצאים משפחה אחת שיודעת כמה היא מוציאה, על מה ואיך, איך נראה פרופיל ההוצאות שלה - היא לא בדקה את פרופיל ההוצאות שלה שנתיים-שלוש אחורה – אז הבנק יכול להיות אשם ואחרים יכולים להיות אשמים, אבל בסופו של דבר בן האדם לא קיבל חינוך מתאים על מנת להבין שכדי לשלוט בנסיבות חייו הוא זה שצריך לנהל את הדבר הזה. בכל בית שאנחנו נכנסים אליו אני שואל: מתי בפעם האחרונה ניצלתם את זכותכם הלגיטימית ללכת מבנק לבנק ולבדוק מהי רמת העמלות שאתם משלמים, ואף אחד לא אומר שעשה את זה בשנתיים האחרונות, או שמדובר בסטטיסטיקה שהיא בטלה בששים. בסופו של דבר זה בא לפתחנו.

בדיון הזה יושבים אנשים צעירים. בסופו של דבר הדיון הזה צריך להגיד, מה תפקידה של מערכת חינוך במדינה. זה העניין. האם תפקידה הוא בהנחלת ידע, שבסופו של דבר בגיל מסוים ייצאו התלמידים האלה אל העולם עם איקס ידיעות בווי תחומים - כאשר בסופו של דבר אנחנו לא בודקים ברמת האינטליגנציה של השימוש בהם מה הם יודעים לעשות - או שתפקידה של מערכת החינוך, במהלך 12 השנים שהילד מופקד בידיה, להקנות לו ידיעות ומידעים בתחומים שונים, ומצד שני להראות לו כיצד הוא יכול לקחת את המידעים האלה ולעשות בהם שימוש. מערכת החינוך במדינת ישראל במשך השנים מבינה את תפקידה האמיתי. יותר מכל תקופה, מערכת החינוך היום מכוונת למקומות האלה ומתחילה להבין. ישנה שונות עצומה בין בית לבית. יש בתים שבהם הילד מתחנך ולומד מההתחלה מה זה תקציב, ובבתים אחרים הילד לא ישמע בכלל את המונחים האלה. כך אנחנו מנציחים את הפערים. מערכת החינוך, בייחוד תחת הנהגתו של שר החינוך היום, מתחילה להבין שזה התפקיד שלה. בסופו של דבר, אם הילד בתוך בית הספר למד אחריות אישית ולומד מהו תקציב וזה מחובר לתוך העולמות בהם הוא חי, הוא יגדל להיות צרכן יותר טוב, הוא יגדל להיות בעל מודעות כלכלית-חברתית יותר טובה. אין ספק, שההשפעה של זה בראי החיים של חברה ומדינה, היא השפעה יוצאת מגדר הרגיל חשובה. ככל שיהיו יותר ילדים, שילמדו את זה בתוך מוסדות החינוך - מה זה אומר ניהול עצמי, מה זה אומר אחריות, מה זה אומר להיות אזרח שיודע את זכויותיו, מה זה אומר להיות צרכן המנהל את עצמו ויודע מהם הצרכים שלו, מהם הרצונות שלו, איך בסופו של דבר כל זה ישפיע על איכות חייו – אנחנו נקבל דור אחר דור שמשפר את יכולתו באופן קוהרנטי, בצורה מסודרת ביחס לאפשרויות שלו שגדלות ולמתקפה הצרכנית שחלה על ראשו. אנחנו לא צריכים לפחד מהדבר הזה. אנחנו צריכים לתת לילדים ולבני הנוער את הכלים האלה. הם חכמים. מדור לדור הרבה יותר. כאשר אני מנסה להוריד משחק באייפון, אחרי שעה אני מתייאש מלהבין את החוקים ונותן ליהלי שלי בן ה-7. הוא מסתכל על זה, ונותן לי את כל התשובות תוך 30 שניות.

הגיע הזמן שיקבל תוכנית טלוויזיה.

בעניין הזה אין ספק, שצריך לתת את הכבוד ואת הכוח בתוך מערכת החינוך לילדים האלה. אני חושב, שהצעת החוק היא הצעת חוק קריטית בחשיבותה. צריך לתת להם את הכוח לנהל את הדבר הזה, להבין, להוביל בתוך הבתים שלהם שינוי. בסופו של דבר, ראי של חברה זו ההתפתחות של בני הנוער והכלים שנתנו להם.


אני רוצה להגיד, שיש לי את הכבוד להוביל ביחד עם "אורט" מערך של הכשרת מורים כמאמנים. אני רוצה להגיד לכם, שיש לנו סוכני שינוי יוצאים מגדר הרגיל וחשובים במדינת ישראל – מורים מעולים, בעלי יכולות, שהרבה מאוד פעמים לא מקבלים את הכלים בגלל שאין לנו את התקציבים ואין ההתוויה של העניין. אני רואה את המכוונות שלהם והמוכנות שלהם לקחת את הכלים האלה, ללוות את בני הנוער לחינוך לאחריות. זה יוצא מגדר הרגיל מצוין. בעזרת הקצאת משאבים לעניין הזה ועבודה בתוך התחום הזה, אני חושב שאפשר יהיה לגדל פה דור אחר של בני נוער, שיגדלו להיות מבוגרים אחראיים שמבינים את המחויבויות שלהם, שיודעים לנהל את עצמם תקציבית וצרכנית. זה אפשרי. יש לנו עם מי לעבוד.


בכל שנה ישנה במערכת החינוך תוכנית שכוללת בחירת ערכים: חינוך לאחריות, כבוד וכו'. דרך נושא של ניהול תקציב אישי אפשר ללמד את כל הנושאים האלה: כבוד עצמי, כבוד לאחר, אחריות וכו'. זה יכול להיות נושא שידבר אליהם בשפה הכי ברורה להם. זה יכול להיות מסע הצלחה מאוד גדול בשינוי פני החברה הישראלית.

העלו כאן כמה סוגיות. סוגיה אחת שאני העליתי, העלה עו"ד אהוד פלג – הצרכנות עצמה. אלון העלה סוגיות הקשורות לכלכלה אישית ואחריות. לפני שנה הגשתי הצעת חוק. אני חושב, שלא כל דבר צריך לעשות בחוק. אם תהיה בשורה שמשרד החינוך לוקח את הנושא של כלכלה אישית ושם אותו כחלק מהלימודים הפורמאליים, זו תהיה הבשורה הכי טובה הקשורה לחוק הזה. אני אוריד את הנושא של קידום החוק והתערבות בתכנים הפנימיים של מערכת החינוך. אגב, הנושא הזה קיים בלימודי האזרחות בארצות הברית. ברגע שנותנים כלים, מתחילים להשתמש. הייחודיות בישראל, היא שאחרי 12 שנות לימוד לא הולכים ללמוד או לעבוד. רובם מתגייסים לצבא, ושם התקציב מאוד מוגבל. הילדים הרבה יותר מבוגרים, הצרכים שלהם הופכים להיות הרבה יותר גדולים. כאשר הם יוצאים מן השירות הצבאי, הם יוצאים עם מינוס וצריכים להתאים לעצמם דרך חיים המותאמת לחובות שצברו בשנים שהם היו מחויבים למדינה: חוק חינוך חובה עד כיתה יב' ושירות בצה"ל. אחרי השנים הללו הם יוצאים עם חובות, ומקבלים החלטות בהתאם לכך. חלק מהם מוותרים על לימודים, הולכים לעבוד, ומתפרנסים ממשכורת של עבודה ללא מקצוע. חלקם גם מוותרים על דברים ערכיים אחרים, כמו להקים בית. ישנו פחד מהתחייבות לבנקים וכו'. כל זה בלי שהם בכלל מודעים למה שמגיע להם ואיך ניתן להשתמש בכלים. השאלה מופנית לנציגי מערכת החינוך, שהרי אתם היסוד שיכול לתת את הכלים.

אנחנו הולכים לקיים ישיבה בנושא הבגרויות. מחלקת המידע והמחקר של הכנסת הכינה מסמך סביב השאלה, עד כמה יש הכרח ללמוד את המקצועות הקיימים היום במסגרת הלימודית, ועל מה אפשר לוותר לטובת דברים הרבה יותר הכרחיים היום. יכול להיות שבעוד 20 שנה המציאות תשתנה. היום צריך לקיים הערכת מצב מחודשת על כל הדברים שמלמדים במערכת החינוך. אף אחד לא הולך לוותר על לשון, תנ"ך, מתמטיקה ושפה זרה. יכול להיות שיש מקצועות אחרים, שכן אפשר לתת להם סדר עדיפות אחר מול הנושא של כלכלה אישית.

השאלה שלי מופנית אל משרד החינוך. אנחנו נשאל, מה קורה היום במערכת. יש פה עוד כל מיני פרויקטים, שיעלו אורחים מכובדים וחברי כנסת, ולבסוף תוכלו להתייחס לכל הנושא.

אני אחראית על כל הנושא של החינוך החברתי-ערכי של מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. חה"כ מילר, אני מאוד מסכימה עם מה שאתה אומר ועם מה שאמר אלון גל. אנחנו מסכימים, שבאמת צריך להשקיע יותר בחינוך הערכי בבתי הספר. אני אחזור לקלישאה הרגילה: עם שעת חינוך אחת בשבוע בחטיבה העליונה אי אפשר להכין תלמידים לחיים. ברור שכל הוואי החברתי של בית הספר צריך להשתנות.

אני חושבת, שיום הצרכן הוא הזדמנות טובה לעשות חשיבה עמוקה ולהבין, שיום אחד אינו מספיק. בנוסף, לחשוב מה צריך תלמיד בוגר מבית הספר, איזה ארגז כלים תלמיד בוגר צריך לקחת איתו.

צריך לציין את השותפות האיתנה שלנו עם המועצה הישראלית לצרכנות. השותפות הזו מגדילה את היכולת להפיץ, לשווק ולפרסם את הדברים הטובים שנעשים. עדיין זה לא מספיק. ודאי יגידו כאן תלמידים, שזו פינה קטנה בבית הספר. מה שעוד אנו אחראים לו ועושים, הוא החינוך הערכי מחוץ לכותלי בית הספר: תנועות הנוער, יחידות הנוער הנמצאות ברשויות השונות, המתנ"סים, המרכזים הקהילתיים. השנה יצאנו עם החומרים המשותפים שלנו גם לשם.

השאלה היא, האם התלמידים יודעים מה זה אוברדרפט, וכמה הם יודעים שהכסף שהם מקבלים מהבנק אינו מתנה, וכי על כל שקל שהם מקבלים הם משלמים הרבה יותר? אלה דברים בסיסיים. זה היסוד.

אנחנו משתדלים, אבל צריך לעשות חשיבה הרבה יותר עמוקה מתי ואיך עושים את זה. בוודאי שאנחנו רוצים להקיף את כל הנושאים האלה. אלון אמר קודם, שהוא מעביר השתלמות למורים. ישנן שאלות העולות במסגרת תוכנית "אופק חדש": במה מורים צריכים להשתלם, לאן הם פונים, המספר הרב של הבגרויות וכו'. בקדנציה הזו של השר יש הבנה של החינוך הערכי: ראו הכנה לצה"ל וכל יתר הנושאים איתם אנחנו מתקדמים. אני חושבת, שאפשר יהיה לעשות חשיבה יותר מעמיקה של הגדלת שעות החינוך, כדי להפנות את בית הספר לחינוך הערכי יותר. אנחנו זקוקים גם לכם.

האם יש תוכנית מסודרת במשרד החינוך בנושא של כלכלה אישית? מהי מסגרת השעות של התוכנית שאתם מכינים, ומה התקצוב שלה? אנחנו חברי הכנסת צריכים לדעת, מהן הדרישות של המערכת לטובת היישום של הנושא. הגופים הממשלתיים יודעים לקבל את הסיוע של המגזר השלישי: עמותות, גופים פרטיים. כל אחד מגיע, ואתם פותחים את הדלת. השאלה היא, מה המדינה רוצה להוביל, ואיפה אתם רוצים למצוא את עצמכם. כל דבר זה מאבק ומלחמה, אבל לפחות שתהיה תוכנית מסודרת שאיתה אתם רוצים לצאת לדרך.

שיתוף הפעולה בינינו לבין המועצה הישראלית לצרכנות היה פורה ונעים. כל אחד הביא את המומחיות שלו, וזה בהחלט השפיע גם על התוצאות. הפעילות הזו היתה פעילות על בסיס חד פעמי, והיא לא משולבת בתוך תחומי הדעת בשלב הזה. אני רוצה לציין, שחנה שוורץ, אנוכי וחברים נוספים, חברים בוועדה כלל משרדית, הכוללת נציגים מכל אגפי משרד החינוך, שיושבת בימים אלו ושואלת את עצמה כיצד ניתן לשלב את הערכים בתוך תחומי הדעת השונים בהוראה במערכת הלימוד – וההמלצות כמעט מוכנות.

כלומר, אתם כרגע יושבים ודנים על הכנסת תוכנית לימודים בתוך מערכת הליבה בנושא של כלכלה אישית.

בין היתר, הנושא של צרכנות וכלכלה אישית. כלומר, צרכנות נבונה בתוך המערכת. אני רוצה לציין אנקדוטה קטנה, שמבהירה את האפקטים שהם מעבר לנושא הזה של הצרכנות. אהוד פלג הזכיר את החינוך לדמוקרטיה. אנחנו חשפנו את התוכנית בפני הממונים על החינוך החברתי, בפני תנועות הנוער וגורמים נוספים. מה שעלה במסגרת ההשתלמויות האלה, היא השאלה, האם האירועים שמוצגים בתוך הפעילות חקוקים בחוק או שעדיין יש מה לעשות. שאלה נוספת שעלתה שם היא, האם בני נוער יכולים לקחת על עצמם להיות פעילים, האם הם יכולים לקחת על עצמם את ההובלה של החקיקה של הנושאים האלה. כלומר, אנחנו מדברים היום על מנהיגות נוער. לא רק על מה יקרה לבני הנוער בעוד 20 שנה או איך הם ינהיגו אותנו בעתיד, אלא מה הם יכולים לעשות היום. זה מאפשר להם גם פעילות מנהיגותית היום.

חה"כ שמאלוב-ברקוביץ, בבקשה.

ביקשתי ממך, אדוני היו"ר, לנהל דיון בנושא של קורסים להורות במדינת ישראל. כאשר אני מדברת על הורות, אני מתכוונת לא רק על חינוך ערכי רגיל של הילדים, אלא גם על חינוך צרכני. אני לא יודעת למי להתייחס. אליך, אלון, בטח לא כי אתה עדיין לא נמצא במערכת פורמאלית במדינת ישראל. איפה ההורים פה? אתה אומר, אלון, שכמעט פרומיל מהמשפחות יודעות איך להתנהל. אנחנו שואלים פה, האם ילדים יודעים מה זה מינוס, אבל יכול להיות מצב בו ילד יידע מה זה מינוס, יבוא לאבא שלו ויגיד: "אבא, אני רוצה לדבר איתך על המינוס", והאבא יגיד: "אל תתערב", "זה לא קשור לילדים" וכו'. אני חושבת, שההורים צריכים להיות שותפים, כפי שהצעתי לשר החינוך כבר כמה פעמים, ואני מקווה שבסוף ייפול האסימון. בתי ספר ריקים בשעות הערב. אין שום סיבה, שלא להתחיל חינוך להורות בבתי הספר להמוני הורים. אני לא רוצה לחייב את זה בחוק. כפי שאתה אמרת, אדוני היו"ר, אם לא יהיה צורך ויתקדמו עם הנושא, אתה תמשוך את הצעת החוק. אני רוצה לשאול את מערכת החינוך, מה קורה עם ההורים. לדעתי, זו חצי עבודה בלעדיהם.

דבר שני, אני רואה שאתם משתפים פעולה מאוד יפה עם המועצה הישראלית לצרכנות. אני רוצה לדעת, האם אתם משתפים פעולה עם צוהר לחקיקה. אני לא יודעת אם אתם אי פעם דיברתם. אני יושבת פה וקוראת נייר מדהים של צוהר לחקיקה: "חינוך להתנהלות כלכלית נבונה במשק בית מודרני". מדובר פה על ערכים יהודיים בתחום הצרכנות. לא צריך מצגות גדולות ויפות, כאשר לנו כעם יהודי יש את הבסיס שלנו. אני רוצה לדעת, איפה במערכת החינוך מתייחסים למה שאני קיבלתי פה כרגע.

איפה מתחילים עם קורסים להורות. זה בדיוק כמו שאנחנו אומרים, שזה לא יעזור איזה סוג מורים נביא לבתי הספר אם ההורה יבוא ויגיד למורה: "אל תדבר ככה לילד שלי". באותו רגע הרסנו את כל התוכניות שכיוונו אליהן. לכן, בחינוך לצרכנות צריך קודם כל לשתף את ההורים. השאלה השנייה היא, איפה הערכים היהודיים בנושא הזה.

אני אבקש ממשרד החינוך לאסוף את כל אותן השאלות שיעלו, ולבסוף להתייחס לכולן. חה"כ שי, בבקשה.

באתי לשמוע כדי להבין את הסוגיה הזו, ועכשיו אני מתרשם יותר כמה היא חשובה וחיונית. האם אנחנו עוסקים רק בפרויקטים ניסיוניים, או שאנחנו מגיעים לכל נער ונערה בגילאים הרלוונטיים ומטפלים בהם? הרי אי אפשר לדבר על 10,000 פה ו-5,000 שם. אנחנו מדברים על אוכלוסיה של מאות אלפים. האם כל אחד מקבל הכנה כלכלית-צרכנית בשנים הקובעות של חייו כדי שיכול להשתמש בזה בעתיד? אם לא, במה זה כרוך, מהן העלויות, איזו החלטת מדיניות צריכה להיות פה?

אני יכול לענות, מכיוון שאני מצוי בעניין הזה כל כך הרבה שנים.

לא כדאי לך להיות שר החינוך. זה ג'וב קשה ביותר.

ברור. אני יודע. אני מכיר את השר אישית.

הרבה יותר קל להגיד את זה בטלוויזיה. ברור לי שיש צורך בכך. לא צריך לחזור ולומר. אנחנו מדברים גם על צרכנים בהווה וגם על צרכנים בעתיד. הדבר הזה חיוני. לבסוף, כמה אנחנו עושים וכמה אנחנו מוכנים להשקיע? אהוד, אני רוצה לדעת כמה אתם משקיעים בזה כספית?

אחרי הקיצוץ או לפני הקיצוץ?

הדבר הבא שאני חושב עליו, הוא ללכת לכלי התקשורת הציבוריים, כולל רשתות הטלוויזיה המסחריות, שהן ציבוריות במובן שהן קיבלו זיכיונות – עוד מעט הן מקבלות רישיונות – והמחויבות שלהן היא לשדר מדי פעם תשדירים לטובת הציבור. זה לא נעשה, בטח לא בהיקפים הדרושים. מאחר שזו הבמה העיקרית שמלמדת ומטפחת את הצרכנות, שם גם צריכים להיאמר דברי הסברה והתראה מפני צרכנות לא נכונה. אני יודע שזה קצת לא נעים כי זו ירייה ברגל, אבל לדעתי זה הכיוון הנכון. כך הם לומדים הכי הרבה, יותר מאשר כל דרך אחרת: מה זמין, מה לעשות. זו צרכנות מודרנית, אבל יחד עם זה הם צריכים לקבל איזון והבנה לגבי אמות מידה שהם צריכים להפעיל כאשר הם ניגשים להחלטה. זה כיוון שצריך לחשוב עליו. זו במה שהיא קיימת, ובעניין הזה כן נוכל לעשות משהו.

לפחות בטלוויזיה החינוכית.

נכון. אנחנו בעד הטלוויזיה החינוכית.

אנחנו עכשיו באמצע רפורמה ברשות השידור. גם אתה חבר בוועדה המשותפת עם ועדת הכלכלה. הנושא הזה צריך גם כן להיות חלק מהעניין. אני רוצה לעבור לגננת מגן "מגן" באילת.

אני באתי לכאן ביחד עם המפקחת שלי, גילה נחמני, כדי לספר על פרויקט שהתחלתי בגן לפני שלוש שנים. אנחנו בגן מקיימים ארוחת בוקר משותפת.

זה הגן הירוק.

זה גן מדהים. אני הייתי אצלכם.

תודה. הרעיון הוא ליצור אחידות בין ילדי הגן, וגם לשים דגש על מזון בריא ומזין. התוכנית שלי התרחבה ליציאה לקניות בסופר ביחד עם הילדים. בהתחלה צוות הגן ערך את הקניות, אבל רצינו לשתף את הילדים בכל התהליך. הילדים גם שותפים להכנת הארוחה: הם חותכים את הסלט, מכינים את הטחינה וכו'. הם שותפים לתהליך במלואו. רצינו להרחיב את התהליך הזה, וללמד את כל תוכניות הליבה דרך הקניות בסופר. יש שם הזדמנות מצוינת ללמידה של מתמטיקה, אוריינות שפתית, פיתוח כישורי חיים, החלטות, תהליכי בחירה, דיון על מה כדאי ומה לא כדאי.

אני מתחברת לכל הדברים שנאמרו כאן קודם. אלון, אני רציתי לתקן אותך ולומר, שמערכת החינוך היא לא 12 שנה אלא 15 שנה, כאשר ה-3 השנים הראשונות הן המשפיעות והמכריעות ביותר.

נכון.

במשך הזמן ראינו שהילדים הופכים להיות צרכנים בעלי מודעות. הם נושאים את עיניהם מגובהם הלא כל כך רם, הם מביטים על מחירים ואומרים: איילת, היום כדאי לקנות את האגסים כי הם במבצע, הם עולים 6 שקלים לקילו ולא 10 שקלים לקילו כמו התפוחים.

הילדים אומרים את זה?

הילדים אומרים את זה. הילדים עורכים את הרשימה, אנחנו רואים מה כדאי ומה לא. אנחנו אוספים את האריזות הריקות של השבוע הקודם, כדי לראות בכמה כיכרות לחם השתמשנו וכמה כדאי לקנות השבוע. אנחנו בודקים את המלאי, על מנת לראות האם יש לנו עודפים. הילד לומד לעמוד בתקציב. התקציב שלנו הוא מוגבל. ההורים משלמים 100 שקלים לחודש, שזה 4 שקלים ליום. הארוחה היא מגוונת, וכוללת פירות וירקות. באילת יקר מאוד. ההובלה משפיעה. זה לא כמו פה, ובכל זאת אנחנו עומדים בתקציב.

אלי טייכר, בבקשה.

אני היועץ הפדגוגי של התוכנית "חכמים בריבוע". לפני 10 שנים זיהינו שיש בורות ואין מענה לחינוך תלמידים לצרכנות נבונה. במקביל, גילינו שיש חוסר ידע של המורים בנושא הזה. חסרים להם כלים כדי ללמד את זה את הילדים. פיתחנו תוכנית לימודים בנושא של צרכנות נבונה ואחראית. אנחנו מפעילים אותה באופן מושכל בערי הפריפריה דווקא, כי שם שינוי קטן משמעו שינוי גדול בחיי המשפחה. התחלנו בקריית מלאכי ועכו, ונשארו בערים היותר רחוקות מהמרכז. פיתחנו תוכנית לימודים, שהמורים מעבירים אותה בכיתות. אנחנו מכשירים את המורים, מלווים את המורים.

פיתחנו גם חומרי למידה. לפני 3 שנים פיתחנו ביחד עם מט"ח אתר אינטרנט ייעודי לצורך העניין הזה. יש לנו כ-10,000 כניסות בחודש לאתר, וזה מצביע על הצורך הגדול והמענה שהאתר נותן.

אני מציע, שתסביר לנו על התוכנית.

כמו שאמר עו"ד פלג, התוכנית יושבת על תוכניות הלימודים הקיימות. אנחנו יודעים שלמשרד החינוך אין את התקציב להוסיף תוכניות אקסטרה, ורצינו שזה כן ייכנס למערכת. היא יושבת על תוכניות הלימודים הקיימות. היא מתלבשת על נושאים שהמערכת עוסקת בהם ממילא, ונותנת את הפן הצרכני, שמאפשר למורים חומרי העשרה על תוכנית לימודים קיימת. בצורה כזו תוכנית הלימודים מקבלת עוד זווית ראייה, שמחדירה את המושג של צרכנות נבונה, לא רק בתחום הצריכה הכלכלית. אנחנו הלכנו חזק מאוד בכיוון של צריכה נבונה של משאבי טבע, שזה ערך מאוד חשוב. אנחנו עושים את זה ביחד עם החברה להגנת הטבע וגופים נוספים. אנחנו כל הזמן מלווים ומפוקחים על ידי משרד החינוך, כיוון שאנחנו חברה עסקים. אני מדבר על חברת הריבוע הכחול, שזה חלק מהתרומה שלה לקהילה. אנחנו מאוד מפוקחים, ואנחנו מודעים לחשש של ניצול פלטפורמה כזו למטרות לא ראויות. אנחנו מאוד זהרים, בוודאי כאשר אנחנו עוסקים בצרכנות נבונה. אנחנו נמצאים בקשר טוב עם חלק מהמפמ"רים במשרד החינוך, שמעודדים מורים להשתמש בחומרים. אנחנו נמצאים בקשר עם גופים נוספים, כמו התמ"ת והמשרד להגנת הסביבה, ויחד איתם אנחנו מכשירים מורים ונותנים להם חומרים זמינים ללמד צרכנות נבונה. אנחנו מלווים את זה בסקרים, מלמדים את הילדים איך לעשות סקרים.

מה שגילינו לפני מספר שנים, שהילדים משפיעים על הצריכה של ההורים שלהם. לא רק שההורים משפיעים על הילדים, אלא שגם לילדים יש השפעה גדולה על הרגלי הצריכה של ההורים. אנחנו מקווים, שדרך החינוך הזה יגדל דור חדש של צרכנים נבונים, שישפיע בדרך גם על הצריכה הנבונה של ההורים. בנוסף, נרחיב את גבולות הידע של הרבה מאוד מורים, שיוכלו להשתמש בזה בשנים הבאות ללא הדרכה צמודה. אנחנו רואים שיש גם פיתוח עצמאי בכיוון הזה. כפי שאמרתי בהתחלה: צרכן נבון הוא אזרח נבון. זה חלק מהחינוך של אזרחי העתיד.

אני רוצה לעבור לרב אוריאל ממינהל צהר לחקיקה.

מקוצר הזמן לא אחזור על כל הברכות על קיומו של הדיון. אני יושב פה בשני כובעים: האחד הוא כמי שמנסה בכל דיון בוועדות הכנסת לתת את המבט היהודי. אני לא אחזור על מה שאמרה חה"כ שמאלוב. אני אומר, שאני מנחה סדנאות בתחום הזה בהתנדבות, מתוך תחושה של שליחות שהדבר הזה הוא בנפשנו. מתוך שני המבטים הללו אני אעלה כמה נקודות.

המסורת היהודית מאוד הקפידה על העניין הזה. זה נשמע לנו מודרני לעסוק בצרכנות נבונה, אבל המסורת היהודית חייבה את ההורים ללמד את הילדים לצרוך בצורה נכונה, ללמד את הילדים מקצוע, ללמד את הילדים ערכים הקשורים בעניין: "אין הדבר תלוי אלא בי". "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות". ישנה סדרה שלמה של הנחיות הלכתיות, שאמרו שגם אם אתה נותן צדקה, אתה לא יכול לתת צדקה בפזרנות כזו שתמוטט את מצבך הפיננסי. ישנה אפילו אמירה על עני שאינו הגון. כלומר, אם אתה נותן כסף למי שמבזבז את הכסף הזה, אז לא קיימת מצוות צדקה. כלומר, זה מחייב אותך לא רק להיות הרחמן אלא גם להיות החוקר שבודק למי אתה נותן, כי אולי אתה הופך אותו לתלותי בזה שאתה נותן.

מתוך כך וגם מתוך הניסיון המעשי, אני רוצה להציע להרחיב את הדין ולא להסתפק רק בצרכנות נבונה. אני חושב, שמערכת החינוך מכשירה אותנו לידע רב, אבל פחות למיומנויות חיים בסיסיות, למרות שתוכנית "כישורי חיים", שנכנסה בשנים האחרונות, יותר ויותר עושה זאת. לנושא שעליו אנחנו מדברים הייתי נותן כותרת יותר רחבה מאשר צרכנות, ואומר: "אינטליגנציה פיננסית", שהיא מושג יותר רחב מאשר רק לדבר על השוואת מחירים, קנייה לעומת בזבוז. לדוגמא, נושא כמו בחירת מקצוע. כאשר הילד יגדל, הוא יבחר מקצוע. מה יהיו השיקולים שלו כאשר הוא יבחר מקצוע? זה גם משהו שאנחנו צריכים להכשיר אותו לכך. שאלה נוספת, היא שאלה של יכולת שלו להכיר את מוסדות ההון במדינה, וכיצד הם רלוונטיים לחיים הפרטיים שלו, בין אם במגזר הפרטי ובין אם במגזר הציבורי: ביטוח לאומי ותוכניות אחרות. הכותרת של ההבחנה שאומרת: "צריך לבחור את המועיל ולא את הערב", לקוחה מציטוטים מלפני מאות ואלפי שנים.

לכן, יש שתי כותרות המתאימות לדיון הזה. האחת, אני מאוד אשמח אם נצליח להרחיב את התפיסה שלנו. לא רק מיומנות של השוואת מחירים והחלטה האם צריך את המוצר או לא, אלא סט שלם של כישורים, שיהפכו כל אחד מאיתנו לאדם שיוכל להתמודד עם החיים, להתמודד עם האתגרים הכלכליים שהחיים מטילים. אפשר למנות אותם. כמו כל תחום אחר, מערכת החינוך יודעת היטב ללמוד מהם הערכים הקשורים, מהן המיומנויות, מהו הידע הרלוונטי לעניין.

הרעיון השני – היות ואנחנו במדינה יהודית, אני מציע שנקפיד בתוכניות הללו לצטט גם מהמקורות שלנו, כדי לתת את התחושה שאנחנו ממשיכים מסורת של דורות בעניין הזה, ולא שבאנו לעולם חדש והמצאנו המצאה חדשה. הרעיון הוא שלהורים – ומערכת החינוך היא שליחה של ההורים – יש אחריות הלכתית, אחריות של המסורת היהודית לחנך את ילדיהם להתמודדות כלכלית נבונה בחיים. זה חלק ממה שגדלנו עליו, וחלק ממה שאנחנו רוצים לגדל עליו את ילדנו.

יעקב ביטון, יועץ מומחה ויזם חברתי, בבקשה.

אני הגעתי לוועדה במקרה, כי ב-6 לאפריל אנחנו בעיר אשקלון עורכים את כנס אשקלון הראשון לחינוך פיננסי. כאשר ביקשתי להזמין את היו"ר, נאמר לי שבימים אלה הוא שוהה בחו"ל, והזמינו אותי לדיון הנוכחי.

הכניסה שלי לתוך התחום הזה נעשתה מתוך תובנות אישיות ברורות לחלוטין, ואחר כך מתוך מה שחוויתי בתוך המערך הבית ספרי באשקלון ומחוצה לה. בפן השני שלי אני יועץ לפיתוח עסקי.

אני מסכים לכל מה שנאמר פה. מערך ההורים בתוך כל הגורמים שציינו פה הוא מאוד משמעותי. בתוך הכנס נציג בפעם הראשונה מערך שיעור מכוון לחינוך פיננסי. מערך השיעור יהיה מאוד פשוט, מאוד ברור, ויהיה מופנה למורים, להורים ולתלמידים. הוא ייתן מספר כלים, גם בשליטה מרחוק, כדי להבין את המושגים הבסיסיים ביותר בהתנהלות כספית וכלכלה אישית. אם אנחנו מגדירים בריא נפשי ובריא גופני, אנחנו צריכים להתייחס לזה גם כבריא פיננסי. זה מושג מאוד משמעותי.

אני מסכים לחלוטין למה שאלון אמר קודם. אנחנו חושבים שכל המערכת הממלכתית מסביב היא הגורם שיציל אותנו, אבל כל אחד פה לעצמו הוא הגורם המשמעותי ביותר כדי להשפיע על מהלך חייו.

אני רוצה להעלות נקודה אחת נוספת. לתוך הכנס הזה ביקשתי להזמין גורם בכיר מהמערכת הצבאית, כדי שיישא דברים על איך המערכת הצבאית רואה עצמה בתוך מערכת לחינוך פיננסי, ולצערי קיבלתי סירוב מוחלט. לדעתי, זה היה מהלך לא נכון. כאשר זה הגיע לדובר צה"ל, כל היוצרות התהפכו וכרגע מכניסים את זה פנימה. אני חושב, שצריך להכניס את זה מהגן, דרך בית הספר היסודי, חטיבה, חטיבה עליונה, ושלוש השנים שבהם הנוער שלנו נכנס למערכת הצבאית. כ-62% יוצאים אל הצעד האזרחי הראשון עם אוברדראפט, והדבר הראשון שהם צריכים לעשות הוא לכסות את המינוס, ולמי פונים? אל ההורים. זה מהלך לא נכון. המערכת הצבאית צריכה לתת את הגיבוי, כדי שאותם אנשים יצאו החוצה אל המערך האזרחי וישכילו. זה דור צעיר, שהופך להיות ציר מרכזי, גם בחיים העצמאים שלו וגם בחיי המשפחה שלו. הוא יכול ללמד את אותם הורים שלא קיבלו את אותם כלים. אני חושב, שייקחו מספר שנים כדי שנגיע לתמורה הזו, ועל כולנו לעשות את זה.

אני רוצה לציין, שאני עושה את כל הדברים האלה בהתנדבות מלאה. אני משקיע שעות בהתארגנות הזו, ושמחתי לראות שעיריית אשקלון הרימה את הכפפה הזו ונכנסה לעניין. זה לא ארגון מסחרי, הוא לא הולך להיות מסחרי, ואני מקווה שיהיה גם כנס אשקלון השני, השלישי וכו'.

אני רוצה לעבור לנציגת התמ"ת. העלו כאן המון שאלות. אני לא מכיר את הנתונים, ואני לא יודע עד כמה העניין נמצא במשבר ואנחנו יכולים לספוג. האם חשבתם להגביל את כוח הרכישה של הצעירים מול המוכר? עד כמה היום צעיר עד גיל 17-18 מוגבל בסכום הקנייה?

האם אתה מתכוון שהוא לא יוכל להוציא מעל סכום מסוים?

יכול להיות. שתהיה מגבלה, שתאסור עליו לרכוש מוצרים עד סכום מסוים.

אנחנו לא יכולים ואין לנו מנדט במסגרת אף אחד מהחוקים לעשות איזושהי פעולה, שתגיד למישהו, לא לקטין, לא לבגיר ולא לקשיש, כמה הוא יהיה רשאי להוציא. אני יודעת, שהצבא מגביל את החיילים. אני חושבת, שההורים צריכים להגביל את הילדים. לכן, אנחנו בכלל לא עוסקים במטריה הזו. אני מוכרחה להגיד, שאפילו לא עלה במוחי שאולי צריך לעשות כזה דבר.

אנחנו עושים דברים אחרים. אני מוניתי ב-15 ביולי. פותחה עוד תוכנית במסגרת משרד התמ"ת, תוכנית במסגרת של כחול לבן ביחד עם "תעשידע", תוכנית לימודים שמועברת על ידם. כאשר אני מוניתי, אני נכנסתי לנעליים האלה. השנה ניתנו 700 שעות לימוד ל-30,000 תלמידים. אנחנו הולכים להגדיל את זה בשנה הבאה ל-100,000 תלמידים או יותר.

אבל זה בנוגע לצריכה של כחול לבן.

זה במסגרת של כחול לבן עם "תעשידע", כאשר התוכנית היא של צרכנות נבונה. משאני לקחתי את זה עליי, אמרתי שזה לא יכול לעסוק רק בצרכנות נבונה, אלא בסחר הוגן בכלל. מאותו מאגר נוער גדל צרכן. כולנו צרכנים, אבל חלק ספקים. לכן, את כל העניין של התבונה, של ההגינות, של איך עושים ואיך בונים מערך ערכים ומה אנחנו רוצים קודם, העלינו במסגרת התוכנית. הדבר הייחודי בתוכנית הזו הוא, שזה לא מועבר על ידי מורים אלא על ידי סטודנטים או בני נוער בגירים, שהוכשרו על ידנו, והם אלה שמקנים לילדים את התוכנית בבתי הספר.

בסמוך לתקופה שהם היו צריכים להתחיל ללמד, פרצו לאוויר העולם תקנות של ביטול עסקה, שהן ההפך הגמור מצרכנות נבונה. אלה תקנות להגברת הצריכה. כאשר אני באתי להכשיר אותם אמרתי להם, שהדבר הראשון שהם יצטרכו להתמודד איתו הוא להסביר לילדים לחשוב על אף התקנות. התקנות האלה, שמגבירות את הצריכה, אמנם מגדילות את הזכויות של הצרכן, אבל הוא יכול ללכת ולחזור, להתבלבל כמה כסף הוא הוציא, והן ההפך מצריכה נבונה. לכן, במסגרת התוכנית אני אמנם מבקשת מהם שהם יעמדו על הפלוס של התקנות האלה, אבל גם שיזהירו מפני השימוש בהן. אם מישהו ילך לעשות צריכה כך, לא רק צריכה בחנות אלא בכל תחומי החיים, אנחנו נמצא את עצמנו בחברה שחיה עם מינוס כל הזמן. יש הרבה מאוד חקיקות טובות, שעושות את ההפך הגמור מצרכנות נבונה.

נציגות משרד החינוך, היו פה הרבה שאלות שעלו. אנא סכמו את הדברים מבחינתכם.

לגבי הנושא של מעורבות הורים – אנחנו משתדלים. אנחנו עובדים ביחד עם המכללות, ויש תוכניות מאוד יפות. כפי שאמרתי קודם, אני מייצגת את התחום של החטיבה העליונה. זה לא פשוט, אבל אנחנו מאוד משתדלים לעשות את זה גם בפורמאלי וגם בלא פורמאלי.

אנחנו לא מצליחים.

אנחנו משתדלים, כי זה תפקידנו. אני לא יכולה להגיד שאנחנו לא מצליחים. אנחנו מאוד משתדלים ומאוד מעמיקים. אנחנו בונים תוכניות, משתדלים להפיץ אותן, משתדלים לעשות. אני רוצה לציין נקודת זכות למועצה לצרכנות ולנו. הציגו כאן דברים מאוד יפים, אבל מאוד חשוב שכל אותם דברים ייעשו בשיתוף פעולה, כדי שכלל תלמידי ישראל יזכו ליהנות ממה שמתרחש. השנה ניסינו שהכל יופץ לכלל בתי הספר, לכלל תנועות הנוער, לכלל אותם גופים של נוער שעוסקים בעניינים האלה. לכן, אני מקווה שמהוועדה תצא בשורה, שהשותפות עם משרד החינוך היא לא רשות אלא חובה.

לגבי הערכים היהודיים – ישנו ניסיון להכניס אותם בכל התוכניות החינוכיות שלנו. דיברנו קודם על הוועדה לחינוך ערכי, שכוללת את כל אגפי המשרד, והיא כוללת גם הורים וגם את הנושא של ערכים יהודים, ציונים והומניסטיים. בקדנציה הזו של שר החינוך יש לכולנו הזדמנות לעשות את הדברים האלה. אני תקווה, שתהיה זמינות ויהיו משאבים.

חה"כ שי, שאלת לאן זה מגיע ומה ההיקף של זה. לעניות דעתי, אין לזה היקף. כל מה שיענו לך אחרת, זה סתם. זו מכבסת מילים. גם פעילות של יום אחד, שהיא פעילות מבורכת, היא לא רצינית. אם זה לא תהליך קוהרנטי, בצורה מסודרת ומתוקצבת, זה לא רציני. אמרה הגברת המכובדת, שיש לפעמים חוקים מסוימים שעושים את העבודה הפוכה. בעייני, גם זה קצת ככה. בסופו של דבר אפשר להגיד שסימנו וי, אבל בעצם לא סימנו כלום. זה לא מגיע לשום מקום. עד אשר לא יוקצו לזה המשאבים הנכונים, בצורה מסודרת, עם חוק או בלי חוק, ככה זה גם יישאר.


הקשבתי קשב רב לתיאור של הגננת, וכולנו העלינו חיוך קטן ואמרנו: זה יכול להיות כל כך פשוט. כל מה שאני רוצה להגיד הוא: שזה יכול להיות כל כך פשוט.

רבותיי, אני רוצה לסכם את הישיבה.

אדוני היו"ר, האם ראית את הפרסומת של מגה.

זה חלק מהפעילות שעושה הגוף שמקבל מהם תרומה כחלק מפעילות חברתית.

אני חושבת, שזה מזעזע. מצד אחד להגיד שזה צרכנות נבונה, ומצד שני לקחת את הריבוע הכחול ולפרסם. אני אגיש הצעה לסדר בנושא הזה. זה מה שהם עושים? הם נתנו כסף, ועכשיו הם מפרסמים את עצמם?

לפני שאת יוצאת במתקפה, הייתי מציע לך לבחון במה מדובר.

זה לא חשוב. אם אני רואה פרסומת של מגה, יש בעיה עם זה.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו רואים חשיבות רבה בחיזוק החינוך לצרכנות, חיזוק לכלכלה אישית. אין שום ספק, שללא תוכנית מסודרת במשרד החינוך, הנושא הזה יישאר חובבני. אני מברך כל אחד ואחד שעוסק בנושא: המועצה לצרכנות וכל יתר הגופים שתורמים מזמנם וכספם, כדי לתת מה שהם יכולים לטובת חינוך לצרכנות של ילדי ישראל. זה צריך להיות בונוס. זה לא יכול להיות משענת של מערכת שלמה.

אני קורא למשרד החינוך לעשות תוכנית מסודרת, עם הקצאת שעות, ללימודי צרכנות וכלכלה אישית במערכת החינוך. אנחנו נתמוך בתוכנית הזו. גם אם נצטרך לעשות עוד ישיבה עם הגורמים הרלוונטיים: עם שר החינוך, עם המנכ"ל, כדי לבחון איך אנחנו מיישמים את זה, אנחנו נעשה את זה. אי אפשר כל הזמן ללכת לאט. צריכה להיות תוכנית מסודרת. יש דברים בסיסיים, שהם ייחודיים למדינת ישראל. אין לנו ספק, שבסופו של דבר הגורם הכלכלי הוא הבעיה הגדולה ביותר שיכולה להיות לצעירים להשתלב בחיים הבוגרים שלהם. ברגע שהם לא מנהלים את הדברים ביחד עם ההורים בצורה נכונה, זה חוסם בפניהם את הדרך להשכלה הגבוהה, להכשרה המקצועית, כדי לרכוש מקצוע ולהשתלב בעבודה. הם פשוט נגררים אחרי חובות, ומוצאים את עצמם שורדים ולא חיים את החיים. לכן, אני קורא לכם לבנות תוכנית מסודרת, עם הקצאת שעות ותקציבים.

הדברים של שניכם התחברו נהדר, כי איפה שאין זרם מים צריך להכניס מהצדדים. הפתרון הוא בתוכנית מסודרת.

השותף הנוסף הוא משרד התמ"ת. אי אפשר להתעלם מכך, שמי שהיום מחזיק במושכות המסחר בישראל הוא משרד התמ"ת. יש לו נגישות גם לתעשייה ולכל יתר הגורמים הרלוונטיים לתחום הצרכנות. הוא יכול להיות משענת חזקה של משרד החינוך בקידום חינוך לצרכנות. כך גם משרד העבודה והרווחה. בסופו של דבר, אנשים ללא מקצוע לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה, הם נכנסים למנגנון של משרד הרווחה, המדינה משלמת סכומים אדירים לטובת האנשים האלה, והם ממשיכים להתנהל כאילו אין מינוס ואין בעיות.

אנחנו נשקול להעלות את הצעת החוק שאני יזמתי, וייתכן שגם חברי כנסת אחרים יצטרפו להצעה הזו בנוגע לחובת לימודי כלכלה אישית במערכת החינוך. אני מקווה, שאתם במשרד החינוך תעשו את זה גם בלי שנחוקק חוק, אבל אנחנו מפנים פנייה זועקת. חייבים לעשות את זה, אחרת אנחנו מאבדים פה דור אחרי דור. זה כבר לא כמו שהיה פעם, שהצריכה היתה הרבה יותר קטנה. היום הצריכה מובילה אנשים למשברים, שמפרקים משפחות ועולם שלם בישראל. את זה אנחנו יכולים למנוע דרך מערכת החינוך, דרך חינוך ילדי ישראל. אם אפשר גם לשלב את ההורים בכל המערכת הזו, אנחנו נודה לכם על כך. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00