הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
22
ועדת הפנים והגנת הסביבה

08/03/2011


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 351

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ב' באדר ב', התשע"א (08/03/2011) בשעה 09:30

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – העסקת עובד זר התחום הסיעוד), התשע"א-2011 של חה"כ דוד אזולאי, חה"כ איתן כבל, חה"כ עמיר פרץ, חה"כ דב חנין, חה"כ יעקב כץ. (פ/2941)

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אורי מקלב

עו"ד שושנה שטראוס
- לשכה משפטית, משרד הפנים

משה נקש

- מנהל אגף הסיעוד, משרד הפנים

עו"ד דניאל סלומון
- לשכה משפטית, משרד הרווחה.

עו"ד אביטל שטרנברג
- ראש תחום יעוץ, משרד המשפטים

עמית סדן

- רפרנט איכות סביבה באגף התקציבים, משרד האוצר

עמית שטאובר

- משרד האוצר

זוהרה כהן

- ראש תחום סיעוד רווחה ועבודה, המשרד לענייני גמלאים

עו"ד חני בן ישראל
- עמותת קו לעובד

אבנר עורקבי

- יו"ר ארגון נכים בישראל

משה בכר

- יו"ר עמותת נכים למען נכים

יהונתן דוידוביץ




אלישבע מלמד

שרה צרפתי

סמי מור-יוסף

יפה שפירא

גלעד קרן

אתי אפלבוים

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – העסקת עובד זר בתחום הסיעוד), התשע"א-2011 של חה"כ דוד אזולאי, חה"כ איתן כבל, חה"כ עמיר פרץ, חה"כ דב חנין, חה"כ יעקב כץ. (פ/2941)

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – העסקת עובד זר בתחום הסיעוד), התשע"א-2011 של חברי הכנסת דוד אזולאי, איתן כבל, דב חנין ויעקב כץ.

היות ולא נמצאים כאן יוזמי החוק, אני אציג את החוק. למעשה הצעת החוק הזאת באה בעקבות פניות רבות של אנשים סיעודיים שיש להם עובד זר. במשך הזמן הם נקשרו לעובד. מגיע הזמן שאותו עובד צריך לעזוב. כפי שעיניכם הרואות ההצעה באה מכל גווני הקשת הפוליטית בבית הזה. אנחנו חושבים שצריך למצוא פיתרון לסוגיה הזאת.

אישית, היו אלי פניות רבות בעניין הזה. משרד הפנים עמד חסר אונים לתת מענה. לכן חשבנו על החקיקה הזאת, שבאה בעקבות אותן פניות. תוקם ועדה בראשות שופט ותפקידה יהיה לשמוע את אותם מקרים חריגים ולהמליץ בפני השר על הארכת השהות של העובד הזר. אני חושב שבכך נתרום תרומה גדולה מאוד לאותם אנשים שבאמת זקוקים לנושא הזה.

רק עכשיו קיבלנו איזה נוסח וחבל. דניאל, הנושא הזה הונח על סדר-היום כבר בסוף שבוע שעבר. לא צריך לחכות עד הדקה התשעים ולהגיש לנו נייר שאני בכלל לא יודע מה כתוב בו. לא ראוי לעשות דבר כזה.

ראשית, תגיד לנו מהם הדברים שביקשתם?

כבודו, לא קיבלנו את הנוסח.

אני מבקש להעביר לו את הנוסח.

באופן כללי אנחנו מדברים על החריג שכבר קיים בחוק הכניסה במצבו היום, כאשר כל עובד זר בענפים השונים ששוהים כחוק בישראל יכולים להישאר בישראל עד המקסימום של 5 שנים ושלושה חודשים.

4 שנים ושלושה חודשים.

אם אסיים ויהיה לך מה להגיד, בבקשה.

5 שנים ו-3 חודשים לפי החוק. החריג נמצא בסעיף 3א לחוק וזה החריג המיוחד לענף הסיעוד, שבעצם קובע שני תנאים שרק בהתקיימם יוכל עובד זר להישאר מעבר ל-5 שנים.

הפרמטר הראשון הוא, שהוא נמצא אצל קשיש או מטופל סיעודי שאצלו הוא מעוניין להמשיך ולעבוד שנה שלמה ברצף, כלומר, לפחות בשנה החמישית לשהותו בישראל. הפרמטר השני הוא שהוא מקבל חוות דעת מגורם מוסמך שתיגרם פגיעה קשה במטופל אם לא אותו עובד ספציפי יטפל בו. זה המצב נכון להיום כפי שהזכיר היושב ראש.

אנחנו נתקלים במקרים חריגים כאלה ואחרים שבהם לא מצליח המטופל, או העובד הזר הספציפי לעמוד בתנאי הראשון שציינתי, שנוגע לכך שהוא עובד אצלו כדין במשך שנה שלמה, עובר להגיעו לשנה החמישית לשהותו בישראל. כלומר, התיקון כאן לא נוגע לכך שהוא חייב להביא את אותה חוות דעת שאומרת שתיגרם פגיעה קשה אם ייווצר הנתק ביניהם. ועדת החריגים הזאת נוגעת רק לסיטואציה שהעובד הזר לא נמצא אצלו שנה שלמה והחוק למעשה קובע שלא ניתן להאריך או לתת לו את הרישיון להמשיך ולעבוד בישראל משום שהוא לא מילא את התקופה המלאה, אבל הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן של המקרה מובילות לכך שלא רוצים ליצור את הנתק הזה.

כפי שצוין, אנחנו עמדנו חסרי אונים מול המצב הזה.

חוץ משני הפרמטרים שדיברת עליהם, אותם פרמטרים לא יפעלו אצל אותה ועדה?

פרמטר אחד שנמצא היום בחוק ימשיך לפעול וזה קבלת אותה חוות דעת. התיקון לא נוגע בעניין הזה, דהיינו, חוות הדעת שקובעת שתיגרם פגיעה קשה למטופל, בזה אנחנו לא נוגעים.

אנחנו נוגעים רק בפרמטר שנוגע לכך שהוא חייב להשלים רצף של שנה שלמה כדין אצל אותו מעסיק לפני שהוא הגיע לשנתו החמישית והאחרונה בישראל, אם הוא רוצה להמשיך לעבוד אצלו עד 120. אנחנו נוגעים רק בעניין הזה.

אותה ועדה יכולה, במקרים מסוימים, להגיע למסקנה שעל אף זה שהוא לא עמד במבחן הזה של השנה המלאה אצלו כדין, הוא יוכל לאשר את מתן הרישיון שימשיך לעבוד אצלו כרגיל, וזה רק לענף הסיעוד.


לגבי התיקונים שהכנסנו. אני מתנצל שהתיקונים הגיעו רק היום, זה בתיאום בין משרדי. ההחרגה הראשונה לעניין הזה קובעת שלא יוכל עובד זר אחד מסוים, שעניינו ישוב ויעלה לוועדה פעמיים. כלומר, בהנחה שהוועדה כבר הפעילה את סמכותה על עובד זר מסוים ונמצא שהוא עומד בחריג ומתאים והוא עבר לעבוד אצל מטופל ספציפי, אם וכאשר הוא יסיים את עבודתו אצל מטופל סיעודי או נכה או קשיש ספציפי, ברגע שהוא יסיים הוא לא יוכל לשוב בפני הוועדה על-מנת לעבור פעם נוספת אצל מעסיק אחר. זאת החרגה אחת שהכנסנו לכאן.

הדבר השני נוגע לכך, שהוועדה, למרות שהיא תיצור איזו מומחיות משל עצמה, יש כאן הנחיה כללית מה היא אמורה לשקול. היא צריכה לשקול, בין היתר, את המידה שבה עמד העובד בתנאי רישיונו בעבר ותבחן חוות דעת ביחס לעבודתו בעבר בישראל. כלומר, זה בא למנוע מצב שבו הצד היחיד שתשמע הוועדה יהיה רק הצד של המעסיק הפוטנציאלי החדש והיא לא תבחן, למשל, את עברו של אותו עובד זר.

כלומר, אם יתברר שאילו הוועדה היתה מדברת עם מעסיק קודם של אותו עובד היה מסתבר שאולי הוא לא ראוי להמשיך ולהישאר בישראל מכל סיבה שהיא או שהוא איננו מה שמציגים בפני הוועדה, זה יגרום לכך שהוועדה תצטרך לשמוע בכל זאת יותר מצד אחד לגבי ההתנהלות של אותו עובד זר בישראל. ההכרעה תהיה בידיה כמובן אבל היא תהיה חייבת לשמוע יותר על העבר שלו בישראל ולבחון גם מול משרד הפנים את ההתנהלות שלו.

זה מבורך.

אנחנו החמרנו ואמרנו שאם יש עובד שבדיוק נופל על הנישה של 51 חודש, והחולה נפטר אבל ידוע לנו שכל השנים הוא טיפל באותו חולה, זה אומר שהוא אדם אחראי ומסור. הוא טיפל במטופל עד מותו למרות שהוא יכול היה לעזוב לפני כן ולשנות את מקום העבודה שלו. זה מאוד חשוב.

זה מאוד חשוב.

זה לא מה שדניאל אומר.

אני אתן לך דוגמה.

אני לא בטוח שאתם מדברים על אותו דבר.

הגיע עובד זר ואחרי חודש החולה הראשון שלו נפטר. שנה וחצי הוא עבד אצל מישהו והחולה נפטר. עכשיו הוא עבד עוד שנה אצל מישהו וגם החולה נפטר. כבר 3.5 שנים הוא קובר 3 אנשים. שמנו אותו אצל מישהו עם אירוע מוחי והוא אומר שהוא לא רוצה. הוא מפחד שגם הוא ימות ואז הוא הפסיד את ה-51 חודשים. כלומר, אדם כזה שלא באשמתו החליף 3 מטופלים צריך לראות את זה.

אבל זה לא רלוונטי.

זה מראה על מסירות של העובד עצמו.

אבל זה לא יעזור לו להישאר לפי ההצעה.

זה מראה על מסירות של העובד, צריך לתת את הדעת על זה.

המטרה של היוזמים היא לעזור לחולים הסיעודיים ולא לתת איזה פרס לעובד. גם אם הוא היה עובד מצטיין וגם אם לא, החוק קובע מה הזמן המקסימאלי שהוא יכול להישאר בארץ. כאן מדברים על מקרים שבהם יש בעיה עם החולה הסיעודי, שלאותו ב באופן כללי החוק. המטרה היא, במקרים שבהם יש בעיה עם החולה הסיעודי, שלאותו אדם ייגרם נזק באמת משמעותי אם העובד הספציפי הזה לא יישאר לטל בו, להאריך את הרישיון של העובד הזר.

אני לא הבנתי.

לכן, לדעתי, הבדיקה לגבי המידה שבה עמד העובד הזר בתנאי העסקתו בעבר, היא פחות רלוונטית במקרה הזה. אנחנו רוצים למנוע פגיעה בחולה הסיעודי. יכול להיות שהעובד הזר שמטפל בו כרגע עבר לפני שנתיים על איזו הוראה ברישיון , אבל עדיין ייגרם עכשיו נזק מאוד משמעותי לחולה הסיעודי אם הוא יעזוב. עכשיו אנחנו אומרים לוועדה: שימי לב העובד הזה בעבר הפר איזה תנאי ברישיון אז אל תיתני לו פרס. אנחנו לא מתעסק פה בפרס של העובד הזר אלא עוסקים בחולה הסיעודי עצמו.

גלעד, השאלה היא איזו אינפורמציה רלוונטית או לא. עבירות טכניות הן חסרות משמעות.

לא נכון.

לעומת זאת, המקרה ההפוך שעליו מדברים פה, שהעובד עמד בכל התנאים ומעולם לא הפר שום תנאי אבל עדיין לא ייגרם נזק בלתי הפיך או משמעותי לחולה הסיעודי, עדיין לא יוכלו להאריך לו וזה לא ייתן לו תוספת. ההצעה של הממשלה לא תעזור לו במקרה הזה.

אני אקח את המקרה שבו אצל שלושה מעסיקים קודמים הסתבר שהעובד נטש אותם ברחוב 3 פעמים. זה מידע שכנראה לא יבוא בפני הוועדה על-ידי המעסיק הפוטנציאלי שייתכן שהוא לא יודע על כך. בירור קצר יראה שהעובד הזה נפסל מלקבל את הרישיון. אני מסכים שזה לא פרס למצטיינים אבל הקשיש הפוטנציאלי חושב שהוא עובד מצוין ובירור קל יראה לנו מצב הפוך. הוועדה תשתמש בסמכותה לשקול האם הפגיעה היא כזאת - - -

אתה אומר שאותו עובד מגיע לוועדה ועל פניו הוא זכאי לאותה הארכה. אבל תוך כדי הדיון התברר שהוא בעייתי בעברו.

מי שמגיע בפני הוועדה זה המטופל. הוא בא עם שם של עובד מסוים ומסביר למה הוא זקוק לו. פה אנחנו מכריחים את הוועדה, לטובתו של המטופל, לעשות איזה בירור.

הוועדה עשתה בירור והסתבר שאותו עובד בעייתי. הוא נפסל?

לא. הוועדה תחליט האם הבעייתיות שלו גוברת על הצורך של המטופל להשיג דווקא אותו או שלא. היא תהיה חייבת לשקול את זה.

אני חושבת שכן צריך את הגישה הזאת. אנחנו רוצים כל הזמן לעודד עובדים שלא לברוח. אם עובדים ידעו שאם הם יעבדו בצורה מסודרת מהיום שיגיעו בלי החלפת משפחות באופן תדיר, בלי נטישה. שהרקורד שלהם יהיה נקי, תהיה להם אופציה גם אחרי 51 חודשים להישאר בארץ אצל נכה אחר.

זה לא מה שהם מציעים.

אבל זה מה שצריך להיות. אם הוא בודק ורואה שלעובד היה עבר לא נקי, הוא יידע שבבוא היום, כשהוא גומר את אותם 51 חודש, לא תהיה לו הזדמנות חוזרת בישראל. המקל והגזר חייבים להיות גם בדבר הזה.

זה נכון שבאים לעזור לנו לנכים לפתור בעיות קשות אבל גם לעובדים צריך להיות אינטרס להיות באמת נאמנים ומסורים ושהעבר שלהם במחשב של משרד הפנים יהיה נקי, כדי שייתן להם בעתיד אפשרות להישאר כאן אצל חולים שזקוקים להם.

מה קורה אם אותו מעסיק פנה לוועדה ומבקש להאריך לעובד את השירות? התברר שלמעסיק הקודם שלו היו איתו צרות צרורות? נודע לו שהדבר מגיע לוועדה והוא מחליט להעביר את האינפורמציה הזאת לוועדה. הוועדה זכאית לבדוק את הנושא הזה או שהיא מנועה מלבדוק את עברו?

לפי ההצעה שלנו היא תהיה חייבת לבדוק את עברו.

גם בלי ההצעה היא תוכל לבדוק את עברו.

זה נכון אבל אנחנו לא רוצים שהוועדה תוכל להתעלם מהעבר רק בגלל מצוקה של פונה ספציפי.

זאת המטרה של החוק, לבדוק את המצוקה של הפונה הספציפי.

המטרה היא לשקול, האם באמת העובד הזר הזה יוכל להגשים את המטרה שאותה מבקש המטופל הספציפי הזה לקבל.


בסופו של דבר, אין כאן שום דבר שפוסל עובד זר ספציפי.

גם אם היה לו עבר לא כל-כך נקי, הוועדה מתעלמת ויכולה לאשר לו את ההארכה?

היא יכולה להחליט - - -

מי שמאשר בסופו של דבר זה שר הפנים.

נכון, זאת ועדה מייעצת.

מה סמכותה של הוועדה, היא ממליצה לשר?

כן.

מה יהיה אם הוא יהיה מאוד נחמד בתור עובד זר. הוא קיבל רישיון להמשך שהייתו בארץ ואז הוא מתחיל לעשות בעיות לאותו מעביד שבזכותו הוא נשאר? האם אז הוא יגורש מייד מהארץ או שתינתן לו שוב הזכות לחפש מעביד חדש?

אם אנחנו מדברים על מי שכבר עברו את תחום 5 השנים, אז אם משום מה היחסים מול המעסיק היו לא טובים והוא יתפטר או יפוטר, לא תהיה לו הזדמנות נוספת לעבור למעסיק חדש.

זה לא מה שכתוב כאן אז תתקנו את זה בהתאם.

כתוב שהוא לא יוכל לשוב לוועדה יותר מפעם אחת. שהוא לא יוכל לשוב פעם שנייה לוועדה.

תראה לי היכן זה כתוב כי אני לא רואה.

אם אותו מעסיק פנה לבקש אשרה והתברר שאותו עובד זר היה בסדר במשך כל השנים והוא עומד בכל הפרמטרים. אחרי כמה זמן הוא עזב את אותו אדם מכל מיני סיבות. ישנה סיטואציה נוספת שבה העובד יוכל לשוב לוועדה?

אותו עובד זר לא יוכל לשוב לוועדה פעם נוספת.

גם אם עברו היה בסדר?

נכון.

כלומר, יש לו הזדמנות פעם אחת.

האמירה הזאת לא מופיעה בתיקון.

היא נמצאת בתיקון שחילקתי קודם. זה בסעיף קטן 1 בשורה האחרונה. "לא יוארך לעובד זר רישיון כאמור ביותר ממקרה אחד".

למעשה זאת הזדמנות חד פעמית.

זה מה שהממשלה מציעה.

זאת הזדמנות חד פעמית.

נכון.

אני רוצה לברך את כבודו ואת כל חברי הכנסת שהציעו את ההצעה הזאת. אני חושב שזאת הצעה מאוד טובה, מאוד חיובית. אתה עושה הרבה למען הנכים, תרשה לי את ההזדמנות הנדירה הזאת לברך אותך ואת כל האנשים מסביבך שעוזרים לנכים בנושא הזה.

תודה רבה.

האם לנו בתור מטופלים יתאפשר לדעת מדוע לא האריכו לו? האם נוכל לדעת את הנימוקים של הוועדה? לנו זה מאוד חשוב.

בהחלט כן.

אני מבקש להוסיף שמגיש הבקשה יוכל לקבל את הנימוקים לסירוב.

אני לא יודע אם צריך להוסיף את זה לחוק כי החלטה של רשות מנהלית - - -

מה אכפת לך להוסיף?

אני מ"קו לעובד".

אני רוצה להאיר אספקט נוסף להצעה. אנחנו לא מתנגדים להצעה. אנחנו יודעים שיש עובדים שרוצים להישאר פה מעבר לתקופה. חשוב לומר ואסור להתכחש לזה ולשים את זה בצד, שההצעה הזאת לתקן את חוק הכניסה לישראל באופן שיפרוץ עוד יותר את המסגרת המוגבלת שעובדים יכולים להישאר פה, מחדדת את חוסר ההתאמה בין מה שאנחנו אומרים שעובדים זרים באים לכאן לשמוע, שזאת הגירה זמנית קצובה בזמן לבין מה שקורה בפועל.

את צודקת.

אנחנו בדעה שכשאדם יושב פה תקופה ממושכת – אגב, לא רק אנחנו בדעה הזאת, אלא מרבית אם לא כל מדינת העולם הראשון שקולטות הגירת עבודה, שישיבה ממושכת כדין במדינה מקנה תושבות, מקנה מעמד של קבע.

אדם לא יכול לשהות פה שנים על שנים, לעיתים עשורים, 17 שנה. פגשתי לפני חודש עובדת שעבדה ברישיון אצל משפחה בירושלים במשך 18 שנה. זה אומר להיות באותו מעמד נחות שמקנה את ההגנה המינימאלית ביותר על הזכויות. צריך להבין את הדבר הזה.

זאת לא רק עמדתי, זאת גם עמדתו של משרד הפנים. בשנת 2003 נעשה תיקון 11 לחוק הכניסה לישראל. מה קרה עד בשנת 2003? עובדים היו יכולים להישאר פה תקופות בלתי מוגבלות, 27 חודשים. כל פעם היו נכנסים ויוצאים ומאריכים כך את האשרה ויכלו להישאר פה תקופות מאוד ארוכות.

משרד הפנים אמר בשנת 2003 שהמצב הזה של שהייה ארוכה בזמן יכולה להתפרש כתושבות הלכה למעשה ומכאן הצורך להגביל את התקופה שמותרת לעובדים לשהות פה ברישיון. לכן אנחנו חושבים שככל שיש כוונה באמת להתיר את הדבר הזה, הדבר חייב להיות מלווה גם באפשרות למתן מעמד של תושבות קבע למהגרי עבודה שעברו פה תקופות ממושכות של העסקה.

הדבר הזה יחייב להחיל עליהם את חוק ביטוח לאומי במלואו, הוא יחייב להחיל עליהם את חוק ביטוח בריאות ממלכתי במלואו. הוא יחייב לחדול לגביהם מהמדיניות שאוסרת עליהם חיי משפחה, אוסרת עליהם זוגיות, אוסרת עליהם נישואין, אוסרת עליהם הריון. כל הדברים האלה, כל מה שכרוך במעמד של קבע. אנחנו חושבים שמצב שבו אנשים נמצאים פה תקופות כל-כך ארוכות, כשהם משוללי זכויות בסיסיות, הוא מצב שהוא לא נכון ולא טוב למדינה דמוקרטית. אנחנו מפצירים בוועדה לשקול גם את העניין הזה.

גם לבחור ולהיבחר.

לרשויות מקומיות.

אני רוצה לומר לך שכשיזמתי את הצעת החוק הנושא הזה עמד לעיניי. מצד אחד אנחנו רוצים להגביל את העובדים הזרים ומצד שני אנחנו מאריכים להם. זאת באמת שאלה שאני גם רוצה להפנות אותה. האם הוועדה מגבילה בזמן את שהותו של העובד או שהוא נמצא עם המטופל עד גיל 120?

למעשה הוועדה הזאת מחזירה אותו לסעיף 3א רבתי. שאומר שמי שנמצא אצל קשיש או אצל מטופל בשנה החמישית, יוכל להישאר איתו באופן עקרוני עד 120.

ההערה שאנחנו שומעים כאן לא נוגעת לתיקון המזערי הזה, היא נוגעת לסעיף הגדול, לגבי המצב שהוא דרך המלך היום, שכל עובד זר בתחום הסיעוד יכול להישאר עד 120. זאת השאלה. האם בשלב מסוים הוא ייהפך לתושב, מה שיביא לזה שהוא יפסיק לעבוד כעובד זר.


ברגע שהוא הופך להיות תושב קבע הוא הופך להיות ישראלי.

יכול להיווצר מצב הוא יהיה פה 20 שנה, בהגדרה הוא עובד זר ולמעשה הוא תושב.

לפי החוק היום הוא נשאר במעמד של עובד זר. זה לא קשור לתיקון הקטן הזה. זה נוגע לסעיף הראשי שמסדיר את כל העניין הזה של הישארותם של עובדי סיעוד בישראל עד 120.

התיקון הקטן הזה ירחיב עוד יותר - - -

אני אגיד לך את האמת, החוק הזה הוא כזה קטן, אי-אפשר לשים עליו משקל כל-כך כבד. הוא לא יעמוד בזה.

גם תיקון 3א ב-2003 היה כזה קטן והנה אנחנו פה. אנחנו 7-8 שנים אחר-כך ושוב אנחנו רואים שהתיקון הזה גדל. אי אפשר לדחוק את הנושאים האלה מתחת לשטיח ולצפות שהם ייעלמו.

אני מסכים לכל מה שאמרת, שזה צודק והוגן. יחד עם זה, אני לא יכול לשים על החוק הזה את המטען הכבד שאת מדברת עליו. זאת באמת הערה שראויה לבוא לממשלה ולא לחקיקה פרטית של חבר כנסת.

אני מדימונה. הייתי גם בשבוע שעבר בוועדה. אני רוצה לדבר על עובדים זרים שהם פשוט בורחים מנכים, בורחים מקשישים, בורחים מכל מקום שקשור לפריפריה בדרום.

חצי שנה אני ללא עובד זר, אני נטל על המשפחה. באיזה יום גם המשפחה גם תרים את הידיים, 40 שנה הם מטפלים בי. גם זה מצב קשה.

יש עוד סעיף שהוא התשלום לעובד זר. התשלום לעובד זר בזמן האחרון גדל מאוד. אנחנו מקבלים קצבה שבקושי יכולה להחזיק את העובד הזר. לי יש שני היתרים, איך אני יכול להחזיק שני עובדים? איזה סכום אני יכול להוציא לשני עובדים? אני לא מדבר על החברות שלוקחות את הכסף שלהם, על הביטוח הרפואי. זאת גם כן בעיה ועם כל זה אנחנו מתמודדים.

עובד שמגיע אלי, חייב שהוא בא לעבוד רק איתי. הוא צריך לעבוד איתי, הוא לא יכול להחליט לעצמו איפה הוא רוצה לעבוד. הוא בא עם האישור וההיתר שלי. אני מחכה הרבה זמן עד שמגיע אלי עובד זר ועוד לפני שהוא מגיע לארץ החברים שלו או הידידים מסדרים לו עבודה במקום אחר במרכז הארץ. כל העובדים הזרים עברו למרכז הארץ. בדרום יש מצוקה מאוד קשה של עובדים זרים. חצי שנה אני רודף אחרי חברות שיביאו לי עובד זר ואף אחד לא יכול לעזור לי.

בוועדה יש תיקון. אנחנו אמורים לדון בזה בקרוב.

אי-אפשר לתת לעובד הזר להחליט לעצמו איפה לעבוד.

אבל החוק הזה לא מרע איתך, הוא רק מחזק אותך. אם מצאת עובד זר שהיה מוכן לבוא אליך לקראת סוף התקופה, אז הוא יוכל להמשיך איתך. לפי החוק הקיים הוא יהיה חייב לעזוב גם אם הוא מרוצה וגם אם אתה מרוצה. החוק לא מרע בשום דבר, הוא רק מועיל.

הוא בא להועיל לאותו מעסיק שכבר נמצא אצלו עובד זר.

עובד זר שנמצא כבר 4 שנים ו-3 חודשים בארץ מצא מטופל. גם הוא מרוצה וגם המטופל מרוצה. לפי החוק הקיים הוא יהיה חייב לחזור מכיוון שהוא לא נמצא אצלו שנה. החוק שאתה עושה הוא חוק חשוב. הוא אומר שבמקרים מיוחדים תהיה אפשרות להאריך את התקופה.

אני תומכת בחוק ואני מודה לך. תבורך על המהירות שאתה מוביל את זה. ישנם הרבה מאוד נכים במצב של סמי. אני מפנה פניות רבות מאוד לשר. דווקא נכים קשים עם ניוון שרירים, שיש להם שני רישיונות, עד עכשיו עובדים ברחו מהם. לאחרונה הם מצאו עובדים ולכן אני רוצה לדעת אם זה יהיה רק 53 חודשים או יותר. הם מצאו עובדים שהם 8 שנים או 7 שנים. הם עבדו בנאמנות אצל קשישים 8 ו-9 שנים. אני רוצה לדעת אם עובדים כאלה שהנכים מצאו בכוחות עצמם, שהיו נאמנים ורואים אצלם נאמנות, האם החוק הזה ייתן מענה גם לאותם מקרים? המקרים האלה הם עד הוק. אני יכולה להביא לפחות 10 נכים שממתינים לאישור לויזה אצל ליאור, שהם מעל 53 חודשים.

ומ-5 שנים ואילך הם היו שוהים בלתי חוקיים?

לא. הם עבדו אצל אותם קשישים והקשישים נפטרו. אני אומרת שהעובדים האלה מוכנים לעבוד אצל הנכים הקשים האלה, שבדיוק איתם יש לנו בעיה. כאשר העובדים הזרים מגיעים ורואים את האנשים האלה הם נבהלים ובורחים. אנחנו מדברים על המקצוענים האלה, על כאלה שעבדו עם נכים כאלה או עם קשישים סיעודיים מורכבים. יש להם כבר את הגישה והם לא צריכים לעבור את התהליך של הלימוד. חלק ניכר מזה מתיש את הנכים. להביא עובד ולהתחיל ללמד אותו, זאת התשה נפשית. חוסר הסבלנות להסביר שוב יוצרת מתח עם העובד למרות שאולי העובד מצוין.

לכן אני אומרת שדווקא עובדים כאלה מנוסים שיכולים לגשת מייד לחולה, זה נותן פיתרון למקרים שלנו. ביום שישי שלחתי איזה עובד שעבד 8 שנים למשפחה שהבן שלהם נדרס בתאונת דרכים והוא צמח. ההורים בירכו אותי. הוא ידע איך לטפל בו, איך להרים אותו, איך לעשות סקשן. בשישי שבת הוא יצא לחופש וההורים היו המומים איך מצאתי להם מישהו שידע לעשות הכול. להורים כאלה זאת מכה. הם בעצמם לא יודעים איך לאכול את הסיפור. אם בא אליהם מטפל מקצועי כזה, אז למה להפסיד? למה להביא מבחוץ?


אני לא מבינה את הגישה של "קו לעובד", לא מבינה את הגישה שלהם. כל דבר שיכול לתת איזו תקווה לנו – החוק הזה היה רעיון שלנו. הם תמיד מוצאים איפה אפשר למלכד אותנו כדי שלא יתנו לנו. אני לא יודעת, הם לטובתנו או לטובתם? אם תשאל את העובדים, העובדים היו מאוד שמחים לזה. הם היו מאוד שמחים להישאר פה עוד 5, 6 שנים ולהיות ברישיון ולהיות חוקיים. הם בכלל לא אוהבים להיות לא חוקיים. גם להם קשה לברוח כל הזמן והם רוצים להיות חוקיים. אז מה עכשיו השאלות האלה תושבות או לא תושבות. עכשיו ישלחו את כל העובדים האלה לתבוע תושבות, אז הם ימלאו את בתי המשפט. בחוק הכבילה הם הצליחו לנצח אותנו אז עכשיו הם ינסו לטרפד לנו את החוק בגלל העניין של התושבות.


מרגיז אותם שכל הזמן - - -

מותר להם להגיד מה שהם רוצים, זה לא הנושא שעומד על סדר היום וזה בסדר.

יש לי שתי שאלות לגבי ניסוח ההצעה. אחד, זה המשך העסקתו. מה זה המשך העסקתו? ומה אם הוא עבד רק יום אחד? להמשך העסקתו צריכה להיות איזו תקופה של קשר בין העובד למעביד הספציפי.

שאלה שנייה נוגעת למה שאמרה הגברת בניטה. אנחנו מדברים על אותו מטופל. למה לא לשנות ולומר שאם באמת הוועדה תמצא שמדובר בעובד מיומן וכנה ומעוניין לטפל גם במטופל אחר, מעבר לאותן 5 שנים שהוא זכאי להיות, למה לא לאפשר גם לאחד כזה להישאר בארץ?

אתה מדבר על הופעתו בפעם השנייה בפני הוועדה?

אני אתן לך סיטואציה של מטפל שהמעסיק שלו נפטר חודש לפני גמר 5 השנים של שהייתו בארץ. למה שאותו מטפל לא יהיה זכאי, אם הוא אכן ראוי ומוכשר לקבל אישור - - -

זה בדיוק החוק.

גברת בניטה מדברת על עובדים זרים שכבר עברו את ה-5 שנים.

אבל פה כתוב "לאותו מטופל". אני קורא את החוק שאתם קבעתם.

הוא צודק.

אנחנו מדברים על אותו מטופל. האדון אומר שאותו מטופל הלך לעולמו. העובד הוא עובד מיומן. למה הוא לא יכול לקבל את ההארכה הזאת גם אצל חולה אחר?

בהנחה שמדובר בעובד מסור.

אם בחודש שנשאר לו הוא ימצא מטופל שהוא יכול לטפל בו הוא יוכל להמשיך.

לא לפי החוק הקיים.

אבל אם נגמר לו, אז למה לא?

אביטל, הוא אומר שאותו עובד שהוא קיבל עליו את האישור להארכת השהות שלו נפטר אחרי חודש ימים. השאלה האם הוא יכול לנצל את האשרה הזאת למטופל אחר?

בהנחה שהוועדה תקבע שאכן זה עובד מסור. אין לי בעיה עם ההגבלה הזאת. חבל לאבד עובד שהוכשר ויודע טוב את העבודה ופתאום הוא לא יוכל לעבור למעסיק אחר.

מאוד חשוב להשאיר את הטובים פה ולא להביא עובדים חדשים במקומם וללמד אותם מחדש את כל העבודה.

יש כאן קו חשיבה אחר שהוא מוכר לנו והוא אומר שאם יש קבוצה של עובדים שהם טובים בתחום בואו נשאיר אותם כאן ללא הגבלה והם יעברו ממטופל למטופל. זאת הצעה שהיא ברורה ומובנת אבל זאת לא הכוונה של ההצעה. דיברנו קודם על העניין של ההגירה. אנחנו לא מסרבים - - -

יש לי בקשה אליכם. אני מבין שהנושא הזה בעייתי ולא פשוט. כל פעם שאנחנו נכנסים לדיונים אנחנו מגלים עוד ועוד ואין לדבר סוף. השאלה היא פשוטה: יש כרגע איזו הצעה שבאה לתת פיתרון חלקי. אני אומר, בואו נתקדם עם זה. אם נוסיף כל מיני תוספות ופריצות אנחנו עלולים להפסיד את העיקר.

אני מבין את הבעיה.

הם לא מוכנים לבוא לדרום.

הועלו כאן כמה נושאים. אמרת נכון שאי-אפשר להעמיס על החוק הקטן הזה את כל הבעיות. אבל הנקודה האחרונה שנאמרה בהחלט נמצאת בחוק הזה וזאת גם היתה כוונתך או כוונת המחוקקים.

הממשלה הסתייגה מהעניין הזה. אם נסתכל מבחינת הלוגיקה של העניין, אתם הגבלתם את זה בהארכה אחת. אבל אם אנחנו יודעים ומגלים שיש מצוקות מאוד גדולות ואנחנו יודעים שהעובדים עדיין לא סיימו את התקופה של 5 השנים, להם כן תיתן את האפשרות גם אם נשארה לכם חצי שנה. יכול להיות שנשארו להם 4 שנים.

למה אנחנו מסתכלים על הקצה? באותה מידה, יכול להיות שעובד זר הגיע למישהו שלא האריך ימים והוא נפטר אחרי חצי שנה. לכן אנחנו נבטל את ההסתייגות של הממשלה.

דניאל, אמרת קודם לשאלתי שבעצם אוו עובד קיבל ארכה עד גיל 120 להיות עם החולה הסיעודי.

בדרך המלך ובאופן עקרוני, כל עוד הוא אצל המעסיק. זה עוד לפני הוועדה, לפני התיקון.

לא אומרים לו הארכה עד 120. החוק קובע שההערכה נעשית מידי שנה. בכל שנה יכולים להגיד לו לעזוב.

ההארכה היא לא אוטומטית, הוא צריך לבוא כל שנה ולאשר.

אני שואל שאלה אחת: אותו עובד קיבל הארכה והוא צריך להאריך אותה מידי שנה. קרה והחולה שלו הלך לעולמו אחרי חודש ימים. הרי כבר יש לו את האשרה, הוא כבר נמצא במסגרת המותרת.

כמה שנים הוא נמצא בישראל?

הוא נמצא כבר 6 שנים. בא חולה אחר עם אותם תנאים ואומר: הוא שכן שלי, הוא באמת מסור, תאפשרו לו להמשיך איתי.

זה המקרה שיגיע לוועדה.

אבל הוא כבר היה בוועדה פעם אחת.

הוא לא היה. בשביל לעבוד עד 120 הוא לא צריך להגיע לוועדה. זאת דרך המלך. אתה התחברת לקשיש כלשהו בשנה השלישית להיותך בישראל. נניח ששניים נפטרו או שהתפטרת או שפוטרת. בשנה השלישית התחלת אצל מטופל חדש ועבדת אצלו 10 שנים. אתה כבר בארץ 13 שנה. אם מישהו יוכיח לוועדה שזה המקרה שזקוקים דווקא לעבוד הזה.

לפי הסעיף הזה הוא לא יוכל.

הוא יוכל.

הוא לא יוכל כי הסעיף אומר: "לשם המשך העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל".

על הניסוח נדבר עוד רגע, אני מדבר על הרציונאל.

אם אתה רוצה, נשנה את זה כי כרגע מדובר רק במטפל שהתחיל טיפול במטופל מסוים.

בדיוק, זאת היתה ההערה שלי.

זה ברור. עוד פעם, הסיטואציה שהוא התחיל את הטיפול כי אם הוא לא התחיל אז הוא יכול להגיע לוועדה ולומר?

יפה, אז זה לא יכול לקרות.

בסדר. אני מדבר על המציאות ואם צריך לטפל בניסוח נטפל בניסוח. המציאות, כפי שהסברתי בהתחלה, שהם מסבירים לוועדה למה הם זקוקים דווקא לעובד הזה. הם יוכלו לעשות את זה פעם אחת, אפילו אם הוא בארץ כבר 10 שנים ויותר, אבל רק פעם אחת.


אבל אם הוא יעבוד שוב אצל אותו מטופל ועכשיו בחלוף 5 שנים נוספות הוא ירצה שוב לחזור לוועדה, זה האיזון, פעם שנייה כבר אי-אפשר.

אז בואו נשנה את הניסוח לגבי המילים "לאותו מטופל".

"למטופל".

לגבי הניסוח, הכוונה היא למטופל סיעודי.

זה שינוי מאוד מהותי.

לא, זה לא שינוי בקונספט.

אם אתם מסכימים, אז בסדר.

צריך לתקן את זה.

עוד פעם, אני לא מסכים להצעה שהועלתה כאן. ההצעה מובנת ואומרת כך: מצאנו אנשים שהם מומחים, בואו נשאיר אותם בישראל כמה שאפשר. כמה שהעובדים יסכימו וכמה שהמטופלים יסכימו. להצעה הזאת אנחנו לא מסכימים. ההצעה אומרת שאפשר להגיע לוועדה רק פעם אחת.

גם אחרי שהוא עבר את ה-5 שנים?

בוודאי.

זה רק לאותו מטופל.

מטופל אחד פעם אחת.

אז אותו ילד שעכשיו יש לו מטפל לכאורה, כפי שאמרה הגברת בניטה, הוא יוכל לקבל.

אם הוא בתוך 5 השנים הוא בוודאי יוכל. אם הוא אחרי 5 השנים הוא יוכל לקבל פעם אחת. אם זה יקרה שוב ומעסיק נוסף שוב ירצה אותו, הוא כבר לא יוכל.

אבל הוא יוכל להמשיך אצל אותו מטופל.

נכון.

בעצם זה כן פותר. זאת כן בשורה טובה.

הפעם אחת הזאת צריכה להיות גם למטופל אחר.

למטופל אחד.

יש פה טעות בניסוח.

על הניסוח אנחנו נעבוד.

אני באה לפה בשם בעלי שהוא נכה עם ניוון שרירים. הוא חולה כבר 17 שנה אבל הוא במצב קשה 12 שנה. אני אציג את עצמי אחר-כך.


היו לנו כמה מטפלים. הוא חולה ב-ALS. הוא משותק לחלוטין כבר 12 שנה. עד לפני שנתיים הוא עוד דיבר, היום הוא כבר לא מדבר. הוא אדם שעבד כל החיים שלו והוא עושה זאת במחשב והוא כותב בעזרת העניים. פעם הוא עוד דיבר, עכשיו הוא עובד רק בעיניים. הוא מאוד פעיל.


היו לנו כמה עובדים לתקופות ארוכות. העובד שהיה לנו היה איתנו 7 שנים וכל שנה קיבלנו הארכה כי הוא נשאר כל הזמן אצלנו ולא עבר לעבוד במקום אחר. אחרי שהוא עזב נתקלנו בבעיה מאוד קשה. מאוד קשה היה לנו למצוא עובד. כל מי שבא ראה אדם מונשם, אדם שזקוק לעזרה 24 שעות ביממה. צריך לשבת על ידו, אי-אפשר לעזוב אותו ליותר מ-5 דקות לבד. הוא לא יכול לעשות שום דבר. אם הוא רוצה משהו הוא נותן סימנים. גם בלילה צריך לשבת על-ידו. הוא לא ישן הרבה. הוא רוצה להסתובב, המכונה מצפצפת, הוא צריך סקשן, הוא רוצה ליישר את הרגליים, צריך להיות על-ידו 24 שעות.


נתקבלנו בקושי רב למצוא עובד. יש לנו שני אישורים. בסופו של דבר מצאנו עובד לילה. היינו עכשיו 5 שבועות עם עובד אחד כי לא מצאנו מישהו שיבוא למלא מקום. כל המשפחה היתה צריכה להתגייס לילה לילה. הילדים שלי עובדים ובעלי משפחות. בכל אופן, איכשהו עברנו את 5 השבועות האלה.


הבחור שעובד אצלנו במקום המטפל הקודם, הודיע לנו שהוא עוזב. הוא עבד שנה והוא רוצה לעזוב. אגב, זה פותר גם את ישיבת הקבע בארץ. הוא חזר לארצו, הוא נמצא שם כבר שנה. אנחנו נמצאים בקשר איתו והוא מאוד רוצה לחזור. הוא אדם מיומן בצורה בלתי רגילה. הרופא, פרופסור לינטון, נתן לו מכתב שאם רוצים להעסיק אותו בבתי חולים, הוא נתן לו שפע של שבחים. אנחנו רוצים להחזיר אותו כי אין לנו אפשרות. זה 12 שנה שאנחנו במצב הזה. יצאתי עכשיו מהבית להגיע לפה, הייתי צריכה להביא את גיסתי שתהיה עם העובד כי הוא לא יכול להישאר לבד. אם הוא צריך להרים אותו, אם צריך משהו – אי-אפשר.


אני חושבת שאם באמת עובד שהיה מיומן בצורה בלתי רגילה, עכשיו הוא כמו חדש כי הוא חוזר לארץ, אז אין לו את העניין של קבע ושל תושבות וכל מיני זכויות מיוחדות. הוא בא בעצם כמו חדש.

למה הוא עזב?

היו לו בעיות משפחות והוא רצה לנסוע הביתה. עכשיו הוא רוצה לחזור.

הוא יצא לצורך ביקור משפחתי ולמה לא מאפשרים לו לחזור.

כל-כך קשה למצוא עובדים. יש לנו גם היתר נוסף כי אנחנו זקוקים ל-24 שעות. מצד אחד יש חוקים של עבודה. מצד שני, נורא קשה להשיג עובד שלישי. אנחנו באמת מאוד חריגים, הוא לא ישן בלילה. עכשיו אנחנו מעסיקים את כולם יותר מ-8 שעות כי אי-אפשר להשאיר אותו לבד.


אני חושבת שצריך להתייחס לכל הדברים האלה. אני אציג את עצמי, יש כאלה שאולי מכירים אותי. אני אשתו של דוקטור רחמים מלמד. הוא כתב ספרים, מצייר, היו לו תערוכות והוא פעיל. יש לו רצון חיים ואנחנו, בזכות הטיפול, מאפשרים לו את זה. ברגע שהוא רואה שהוא לנטל ושקשה למצוא אנשים, זה מוריד לו את המוטיבציה. הוא אדם שפועל עד היום הזה. השבוע הוא נתן הרצאה במכון לינדר. הוא כותב, הוא מצייר. מי שרוצה לדעת עליו, יש אתר באינטרנט – רחמים מלמד.

אני רוצה להרחיב לגבי מה שאמרתם. נניח שאתה מקבל או לא מקבל את העמדה של הממשלה שהאיזון הנכון זאת הארכה פעם אחת. זה נכון לגבי עובד שכבר עבר את ה-5 שנים ואתה מבקש להאריך לו. אתה אומר שהוא יכול מטופל אחד ולא יותר מזה. אבל כאלה שנמצאים עדיין בתוך ה-5 שנים, למה אתה מגביל אותם רק לפעם נוספת.


אדם הגיע לארץ - - -

אנחנו לא מגבילים. בתוך 5 שנים אפשר לעבור אין סוף מעסיקים.

אבל הוא צריך שנה.

גם פה צריך להגביל.

לא צריך.

אני רוצה להתייחס למה שאנשים אמרו פה. זה נכון שיש לנו חשיבה אחרת משלכם לגבי עובדי זרים. ברגע שהם עובדי קבע הם כבר לא עובדים זרים.


מעבר לכל החשיבה מול העובדים הזרים יש גם אנשים. אם יש מצב במדינה שעובדים משותקים, נכים 150% שגרים בפריפריות, אסור להשאיר מצב שיש נכה שאין לו מטפל.

זה מה שקורה היום.

מישהו חייב גם לדאוג לנכה. בסופו של דבר, עם כל החוקים שאנחנו רוצים לעשות, שאולי הם חוקים סבירים ויש בהם מן ההיגיון לגבי המשך ישיבה וזכויות. בסופו של דבר צריך אולי ועדה מיוחדת. אולי יש צורך בחוק נפרד, אבל בוודאי צריך לצאת מנקודת הנחה שמול כל מה שאנחנו חושבים על המדיניות שלנו מול עובדים זרים, יש מנגד נכים שנמצאים וחיים כאן בארץ. אנחנו רוצים לתת להם את המיטב ואנחנו חייבים להם חברתית וערכית. איך אנחנו נותנים מענה לאלה? אנחנו מחויבים גם לאלה.


זה יכול להיות על-ידי זה שהממשלה מעסיקה, שבמקרה שאין אף אחד אחר אז יש מישהו. מישהו צריך לדאוג להם. זה לא יכול להיות שבסופו של דבר אנחנו נשארים עם מצב שבו נכה שגר בדימונה או במקום אחר בארץ ואין לו מטפל.

מישהי שיש לה 11 ילדים והיא לא יכולה להביא עובד כי היא לא יכולה לשכן. תשמע את הגברת.

אני באה בשם בעלי. בעלי עבר אירוע מוחי לפני 16 שנה ומאז הוא עבר כמה אירועים והוא ניצל. הבעיה היא שמשנה לשנה המצב שלו מדרדר. כשהוא קיבל את האירוע המוחי הילד הקטן היה בן שנה. מאז ועד היום הוא לא מתפקד. לאחרונה הוא גם לא זוכר הרבה דברים. אסור לו לצאת מהבית, הוא לא יודע איך חוזרים הביתה. המצב בבית מאוד קשה. אני לא יכולה להחזיק עובד בתוך הבית. יש לי 11 ילדים ו-4 חדרים. הילדים שלי ישנים על הרצפה, אין לי מקום להכניס את העובד. אני רוצה להכניס ארון בגדים או ארון ספרים אין לי מקום, הבגדים מפוזרים על המיטות. הילדים ישנים על הרצפה. איך אני יכולה להביא עובד זר כדי שישן אצלי?

במה אנחנו יכולים לעזור?

היום יש את החוק הזה שאם אי-אפשר לשכן את העובד, אז לא מאשרים.

גברת בניטה, עם כל הכבוד. אני לא רוצה להטעות. באה לכאן אישה עם מצוקה גדולה מאוד, מצוקה קשה.

הביאו לה עובד. הוא ראה את בעלה. העובד אמר: אני נמצא פה 3.5 שנים, נראה לי שהוא הולך למות והוא לא רוצה לעבוד שם. למה? כי יש לו עוד 3.5 שנים.

אבל מה אנחנו יכולים לעשות?

אם מאריכים ומבטיחים לאנשים האלה שגם אחרי 4.5 שנים אם המטופל ימות אז ניתן יהיה להאריך את הויזה. עובדים כאלה לא יגידו שהם לא רוצים. זה בדיוק העניין. עובד כזה לא היה אומר שהוא לא רוצה לעבוד במקום כזה אם היו אומרים לו שגם אחרי 5 שנים יתנו לו הזדמנות נוספת בבית אחר.

זה החוק.

זה בדיוק מה שקרה אצלה, העובד אמר שבעלה הולך למות והוא לא רצה לעבוד שם.

החוק הזה עוד לא היה קיים ואז זה פותר את הבעיה שלה.

הבעיה היא שאף אחד לא מוכן. כבר חצי שנה אני בלי עובד. חצי שנה אני מתמודדת לבד. אין לי כלום ואני חיה מהנכות של בעלי. עכשיו הורידו את ה-1,000 שקל כי אחד מהילדים הגיע לגיל 18. המצב ממש על הפנים. אני לא יכולה להחזיק עובד בתוך בית. עוד ביקשו ממני שאשכיר לו דירה.

החוק הזה לא נוגע למה שגברתי אומרת. מדובר בהארכת השהייה של אותו עובד. החוק הזה ייכנס לתוקף ואני מקווה שהוא יוכל לענות לבקשה ולדרישה שלך.

אני מהמשרד לאזרחים ותיקים. אני מחזקת ומאמצת את החוק גם בשם האזרחים הוותיקים שמגיעים היום לגילאים מאוד מבוגרים. הצעת החוק מאוד יכולה לעזור להם.

תודה רבה, אני מודה לך.

אדוני, רציתי לשאול למה אי-אפשר להגביל את העובד שהוא יגיע לאדם מסוים? מדוע אחרי יום יומיים הוא נעלם?

אדוני, הנושא שאתה מדבר עליו נמצא בחקיקה ממשלתית בדרך אלינו ואנחנו מתכוונים לדון בנושא הזה שאתה מדבר עליו. כרגע אנחנו לא דנים בנושא הזה.

כרגע אני חצי שנה בלי עובד זר. החברות לא יכולות להביא לדימונה, אף אחד לא רוצה להגיע לדימונה.

אדוני, אני מבין את המצוקה אבל אנחנו לא יכולים להלביש על החוק הזה את הנושא שאתה מדבר עליו. בשבוע הבא יהיה כאן דיון בוועדה.

אני לא יכול להגיע כל שבוע מדימונה.

לא ביקשתי שתבוא. יש לך פה נציגים נאמנים. תאמין לי שהם עושים מלאכת קודש והם נלחמים על כל פסיק ועל כל סעיף. הם מכירים את כל הבעיות וכפי שאתה רואה אנחנו נותנים להם להתבטא כמה שהם רוצים.

אנחנו מרגישים בני ערובה של העובדים הזרים.

בשבוע הבא ידבר על הטריטוריה.

הנציגים שלכם כבר מכירים את החוק ויודעים שזה אמור להגיע לפה בשבוע הבא. אתה לא חייב לבוא בשבוע הבא. יבואו הנציגים שלכם ויציגו את הנושא. אנחנו שומעים את הדברים ולא מתעלמים מזה.

שלחתי לך גם מכתב אישי.

אני לא יכולים לפתור את כל הבעיות דרך החוק הזה.

בינתיים אני זה שסובל.

אני מבין ואני מצטער על הסבל שלך אבל תבין, אני לא יכול לפתור את כל הבעיות במסגרת שני סעיפים.

אני רק אסכם את השינויים שנעשו מההצעה המקורית.


בפסקה 1, במקום "לאותו מטופל" יהיה "למטופל סיעודי". כתוב: "במתן טיפול סיעודי למטופל" במקום "לאותו מטופל".


אני מבין שמקבלים את התוספת של הממשלה בכל הסעיפים למעשה. אנחנו מוסיפים: החלטתו של השר לעניין הסעיף הזה תהיה מנומקת כי השר הוא זה שמחליט בסופו של דבר.

הוא יסתמך על הוועדה.

הוועדה היא שתמליץ. אל תפיל את זה על השר מפני שהשר לא בדק. הוא מקבל את ההמלצה. הוא ישתמש בנימוקים של הוועדה. אני חושב שלא השר, אלא הוועדה צריכה לנמק.

אבל האיש מקבל תשובה מהשר למעשה.

הוא יכול להשתמש בנימוקים של הוועדה.

הוא רשאי, אבל הוא לא חייב. הוא לא כבול להמלצה של הוועדה.

תיאורטית, הוא יכול גם לקבל החלטה אחרת.

אני מדבר ברגע שניתן סירוב לבקשה והוועדה אמרה את שלה, השר יכול להשתמש באותם נימוקים של הוועדה.

השר יכול להחליט גם בניגוד לוועדה.

בסדר.

זה בסדר, הוא משלנו.

זה לא לכל החיים.

אתה צודק.

לגבי המכסה בסעיף 3. "שר הפנים רשאי לקבוע מכסה שנתית מירבית". הוא קובע את המכסה?

השר יקבע את המכסה.

היות ואנחנו לא יודעים כרגע איך הוועדה הזאת תעבוד ועד כמה יהיה ביקוש, הייתי מבקש ששנה מיום תחילת עבודתה של הוועדה יוגש דוח לוועדה על הבקשות שהוגשו ומה היו ההחלטות. אני מבקש שזה יהיה בחוק.

השר ידווח לוועדה. אפשר לכתוב שבכל שנה השר ידווח לוועדה.

הייתי רוצה שהשר ידווח לוועדת הפנים על מספר הבקשות שאושרו או סורבו.

אני מעמיד את הצעת החוק הכניסה לישראל (תיקון – העסקת עובד זר בתחום הסיעוד), התשע"א-2001 להצבעה לקריאה ראשונה.. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים אין

אין מתנגדים אין נמנעים, לפיכך ההצעה עוברת למליאה לקריאה ראשונה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:40)'