הכנסת השמונה-עשרה
PAGE
15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.2.2011
הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 441
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ד באדר א' תשע"א (28 בפברואר 2011), שעה 12:15
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 28/02/2011
חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 7), התשע"ב-2012
פרוטוקול
הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (אגרות בעד שירות הסעת חירום), התשע"א-2010
עו"ד נתן סמוך, משרד הבריאות
אלי בין – מנכ"ל מגן דוד אדום
שני דניאלס, ממונה על הגבייה, מגן דוד אדום
עופר דן, מנהל אגף כספים, מגן דוד אדום
שאול אברמוביץ, אגף ארגון ומינהל, מגן דוד אדום
עו"ד רועי מגידו, יועץ משפטי (משרד וינרוט), מגן דוד אדום
עו"ד מאיה הרמתי, יועצת משפטית (משרד וינרוט), מגן דוד אדום
הלל דשן, ראש אגף תקציבים, שירותי בריאות כללית
יונה, חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (אגרות בעד שירות הסעת חירום), התשע"א-2010
בוקר טוב. יום שני בשבוע, כ"ד באדר א', 28 לפברואר 2011, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות והנושא – הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 6) (אגרות בעד שירות הסעת חירום) התשע"א - 2010, פרוטוקול מס' 441.
אדוני, מר מגן דוד אדום, מה יש לך להגיד לנו?
אני מנכ"ל מד"א. אני למעשה, הנושא הזה סוכם בין היועצים המשפטיים של משרד הבריאות ומגן דוד אדום. יש לנו הערה אחת, ברשותך, אדוני היושב-ראש, בנושא הזה.
הצעת החוק, סעיף 7א' לחוק מגן דוד אדום שנוסף לחוק מד"א בשנת 2003 בערך, קבע למעשה שהשירותים שמד"א נותן, גביית תשלום עבורם, צריך שתעוגן כאגרה באישור שרי הבריאות והאוצר. הפרשנות שלנו בתחילה היתה שהשירותים האלה, שהסמכות הזאת לגבות אגרות, צריך שתיוחד רק למקרים המיוחדים שבהם אין יכולת להסכמה מראש בין מד"א לבין הלקוח, מקרים שבהם בעיקר פינויי חירום, מד"א בעצם והלקוח נפגשים בזירת האירוע, בלי הסכמה קודמת ומד"א צריך איזה שהם אמצעי גבייה אפקטיביים, מול המפונה, וזה אפשר בעצם, העיגון של התשלומים האלה כאגרות אפשר למד"א לקבל סמכויות לפי פקודת המיסים גבייה, על כל הסמכויות מרחיקות הלכת שכרוכות בכך.
זה תלוי כמובן בשירות. יש שירותים שמכוסים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, יש שירותים שאינם מכוסים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
זה לפי חוק נפגעי פעולות איבה, הביטוח הלאומי הוא זה שמשלם. אבל במקרים אחרים, כמובן הכל לפי העניין.
למשל, אמבולנס לבן, שהסתיים שלא בפינוי. אין כיסוי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולמעשה, המטופל עצמו, המפונה עצמו צריך לשלם. יש מקרים, למשל, שניידת טיפול נמרץ שלא מסתיימת בפינוי.
בא אדם, בא לבית-החולים, הזעיק את האמבולנס, הביאו אותו לבית-החולים, לא אשפזו אותו, חזר במונית. אחרי חודש, מד"א שולח לו אגרת תשלום, הוא לא משלם. מה קורה?
אז אני אסביר. אני אשים כרגע בצד את מקרי העבר, אשר לגביהם יש התדיינות איך פותרים את הנושא הזה בצורה מרוכזת. אבל כפיתרון מוסדי, שאנחנו בעצם במשרד הכנו אותו באמצעות חוזר, הגישה היא שבעיקרון, איפה שלמפונה הספציפי יש זכות לקבל החזר מלא או חלקי מקופת החולים.
בוא, תן לי. סלח לי שאני שואל אבל אני רוצה להבין. אתה לא צריך לגמור את כל הסיפור שאני אשאל, ואז תחזור לזה. איפה שלא מאושפז, קופת-חולים לא מחזירה?
בא אדם, לא משלם. הוא אומר – לא משלם, אין לי כסף, אין לי 420 שקל. מי משלם למד"א את הכסף?
הוא לא משלם, כמו שהוא לא משלם הרבה חובות אחרים, יש למד"א אמצעי גבייה, בשביל זה, אגב, בגלל הסיטואציה הזאת.
פקודת המיסים (גבייה) מאפשרת למד"א להטיל עיקול, בין יתר העיקולים, על נכסים של האדם, ולהיפרע ממכירת הנכסים האלה.
אדוני היושב-ראש, גם אין התניה בתשלום. גם אם הגיע ויודעים שהוא לא משלם, יש אנשים שצברו 700,000 שקל חוב במד"א, אדוני.
אבא שלי, שנפטר, השבוע, אחרי חמש שנים, קיבלתי, חמש שנים, שלחה לי עורכת-הדין הזאת מתל-אביב, הודעה.
מד"א לא מקבל את כל הריביות ואת כל ההצמדות, רק את הריביות ואת ההצמדות על-פי חוק ועל-פי מה שנקבע בצו אגרות, כל שאר הדברים וכל תהליכי הגבייה, לא נכנסים לתוך מד"א, אדוני היושב-ראש.
על-פי פסיקה של בית-המשפט העליון, הסעיף פורש באופן רחב כך שהוא חל לא רק על אותם שירותי חירום לגביהם רצינו להעניק למד"א את אותן סמכויות גבייה שקובעת פקודת המיסים גבייה, והדבר הזה יצר סדרה של בעיות. קודם כל, זה אפשר למד"א שימוש בכלים שאנחנו חשבנו שהם לא מידתיים לסיטואציה. הדבר השני, הוא ייצר בעיה, בגלל שכאשר מעגנים תשלום כאגרה, על-פי פרשנות משרד המשפטים, שהיא פרשנות נכונה, יש קושי להקטין את התשלום בסיטואציות ספציפיות למבוטחים ספציפיים, כי התשלום הוא מעין דרגה טיפה יותר נמוכה של מס והיכולת לגמישות, כולל אם במתן שירותים במציאות תחרותית ואם בהגשת הצעות במכרזים וכדומה, היא יכולת שפוחתת וזה עלול לפגוע גם במטופלים, שמד"א תצטרך לגבות מהם מחיר מקסימאלי גם כשהוא רוצה לגבות מחיר נמוך יותר.
משיקוליו שאני חושב שמר בין אולי יציין. חלק מהמקרים האלה, הם מקרים שבהם מדובר בסיטואציות תחרותיות באזורים שונים שבהם פועלים פרט למד"א גם גופים נוספים. חלק מהמקרים האלה הם מקרים שבאופן טבעי מד"א מגיש הצעות במכרזים. הוא רוצה להיות תחרותי במסגרת הזאת, כולל הצעות למשרדי ממשלה וכדומה. הוא לא יכול להיות תחרותי כאשר המחיר קבוע כאגרה.
על-מנת לפתור את הדילמה הזאת, אנחנו מגישים הצעת חוק שבעצם מחולקת לשני חלקים. קודם כל, אנחנו ממשיכים לקיים את הוראת סעיף 7א' במתכונת שאליה הדברים כוונו מלכתחילה. כלומר, פינויי חירום באמבולנס וגם הוספנו וזה פיתוח כמובן של התקופה האחרונה, את הנושא של פינויים מוסקים. כל הפינויים האלה, שהם פינויי חירום ופינויים מוסקים, האיגום שלהם יצטרך להיעשות כאגרה, כפי שנעשה עד היום, באישור של שרי הבריאות והאוצר וכדומה.
לגבי השירותים האחרים, אנחנו קבענו שמד"א יוכל לגבות תשלום אם הדבר הותר לו על-פי תקנונו, אבל לגבי שירותים מסוימים, סברנו שנכון יהיה שיידרש או אישור משרד הבריאות או שיחול חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ואלה השירותים שהם גובשו כרשימה ביחד עם הייעוץ המשפטי.
כן. המחיר עצמו ייקבע כמחיר מרבי. המטרה היא לקבוע את המחיר הזה, בין על-פי חוק הפיקוח ובין על-פי אישור משרד הבריאות, כתשלום מרבי. הוא יהיה התקרה.
איזה Incentive יהיה למד"א לתת, להוריד את המחיר? אני יושב בבית ואני צריך את שירותי מד"א. אני לא חושב, אני לא עושה משאל טלפוני מי יותר זול. אני מצלצל למד"א אומר לו – תבוא עכשיו, אני צריך עזרה. הוא יבוא, יגיד לי – רגע, אהבתי אותך, הורדתי לך 20 שקל?
לא, אני אומר איך הדברים האלה עוגנו מלכתחילה במסגרת. קודם כל, כשמדובר בשירות חירום וחלק מהשירותים של הפינוי במד"א הם כאלו.
אבל למה כשאתה יוצא מבית-החולים, בית-החולים עולה לך מונית מהסביבה שלך 100 שקל ומד"א עולה לך 500.
נכון, אבל אם אדם יכול לנסוע בישיבה, אדוני היושב-ראש, זה נכון. אבל אם אדם זקוק לשכיבה או עם שבר מיוחד או אם הוא זקוק להעלאה במדרגות, אז הוא לא יכול לנסוע עם מונית, אדוני. ולכן, משתמשים בשירותי אמבולנס.
פה התחרות היא מאוד גדולה.
התחרות היא מאוד גדולה והנגיסה פה היא מאוד ענקית מכיוון שאם אתה כגוף לאומי במדינת ישראל, נדרש להחזיק מספר אמבולנסים בתחנה קטנה שהיא מפסידה כסף לכל הדעות, לשים שם 24 שעות שני אנשים סביב השעון, זה דבר שהוא בעייתי.
אז אני, למעשה, אני לא מתחרה. אבל אני מחזיר פחות או יותר את ההוצאות שלי, או מקטין את ההוצאות.
מכיוון שהוא לא צריך להחזיק לשדה תעופה כ- 100 או 200 אמבולנסים באזור דן, והוא לא צריך להחזיק אמבולנסים בדימונה, ששם צריכים להחזיק לפחות עשרה אמבולנסים כדי לתת מענה לאירוע רב נפגעים והוא לא צריך להחזיק במטולה אמבולנס, שנוסע פעם בשבוע וככה בכל המקומות הפריפריים.
יש עוד שאלה שאני רוצה לשאול את נתן לגבי הנושא הזה של פינוי בהיסק. למה פינוי בהיסק נכנס פה? הרי מה קורה, אתם הגדרתם בסל שפינוי בהיסק יהיה רק אם תהיה ועדה מסוימת של מד"א, לא יהיה מצב שבן-אדם יזמין פינוי בהיסק. אז מה, אתם הולכים להשית עליו גם את זה?
לא לא לא, אני אסביר. המטרה היא בסופו של דבר, דרך, זה הובא דרך ועדת הסל, בסוף דרך אישור ממשלה. איפה שקיים כיסוי על-פי חוקים מזכים, שכבר היום ניתן, אדם זכאי לקבל פינוי במימון או המבטחים או הגורמים הממלכתיים שאמורים לממן את זה, שם אמורה להיות אגרה, אבל האגרה הזאת לא תילקח מהבן-אדם, היא תילקח בסופו של דבר מאותו גורם מבטח, זה בעצם כסף פרטי שלא רצינו להחליף אותו במימון ציבורי שזה כספי ועדת הסל. היתה חטיבה שלמה של מקרים של אנשים שלא מכוסים על-פי חקיקה מזכה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא כולל את הכיסוי הזה בסל והאנשים האלה בעצם לא יכולים היו לקבל שירות או שאם החברה פינתה אותם, אז היא לא יכולה היתה לקבל החזר. אנחנו גם מנענו בשעתו מהחברה לרדת לכיסם של אנשים והודענו להם מראש שהם לא יוכלו לתבוע אנשים שמפונים ושאין להם גורם מבטח מאחוריהם.
נתן, התשובה שלך היא בסדר, אני יודעת, מכירה את רוח הדברים מאחורי התשובה. מאחר והנושא שתוקצב בסל התרופות הוא בסך הכל ארבעה מיליון שקלים ומאחר וזה לא מה שמכסה את כל הפינוי בהיטס, שהיה מלכתחילה ידוע שהוא בסדר גודל הרבה יותר גדול, איפה הבין לבין, הקבוצה שתקבל את הזכות לארבעה מיליון שקלים ואלה שלא. איך זה ייפול בין הביטוחים הפרטיים שעדיין לא יודעים שהם אמורים לשלם. מי ישלם את זה?
אני אסביר. הארבעה מיליון שקל, זה מיטב הערכה שבוצעה במשרד הבריאות, אני לא יודע להגן עליה, גם לא באתי מוכן לדבר הזה, היא מיטב ההערכה שבוצעה במשרד הבריאות, ביחס לשירותים שאינם מכוסים על-פי חקיקה מזכה. לגבי למשל נפגעי תאונות דרכים, שזה הנתח לפי מה שנאמר לנו, הנתח המרכזי, חברות הביטוח כן מודעות לנושא הזה. אגב, כולל בהוראה של המפקח על הביטוח, כולל למיטב הבנתי בפסיקה של חלק מבתי-המשפט שהדברים באו אליהם ולכן חברות הביטוח מודעות לזה שעל-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הן חייבות לכסות את זה. כמובן שכמו בהרבה דברים אחרים, יש את ההתדיינות מול.
נכון, אבל רק לגבי דברים שהם בסל. מכיוון שהפינוי של מפונים הוא לא בסל שירותי הבריאות, ממילא קופות החולים לא חייבות לממן את זה, גם לנפגעי תאונות דרכים. אין סל רחב יותר למבוטחים מהשורה.
אנחנו, אם כך, מה שאנחנו מציעים, הוא סדרה של שירותים מסוימים שהם גובשו בהצעה אחת עם הלשכה המשפטית שנראו לנו, השירותים שהם הכי ראויים לפיקוח.
כגון, יש את הרשימה. הסעות באמבולנס שאינן הסעות חירום, דיברנו על זה, ביקור לצורך קבלת טיפול בתחנת מד"א, נוכחות מד"א באירועים המוניים. אגב, זה היה נושא העתירה של מטה הרוב שבעקבותיה בעצם התגלגל כל תיקון החקיקה הזה. מנות דם, שלגביהן כבר היום חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים מוחל ובנוסף, אמרנו – כדי לסגור את הסיפור הזה ושלא תהיינה איזה שהן, אם יהיה בעתיד איזה שהוא רצון להחיל את זה על שירותים נוספים, כל שירות אחר שעליו הורה המנהל הכללי של משרד הבריאות.
אנחנו סבורים שההסדר הזה בסופו של דבר נותן מענה, מצד אחד, להימנע מהצורך בעיגון נוקשה מדי של התשלומים שמד"א גובה, בצורה של אגרות שקשה לשלוט בהם כלפי מטה, ומצד שני נותן בעצם את אפשרויות הפיקוח, איפה שהדבר הזה ראוי. אנחנו חושבים שזה הסדר שהוא הסדר מאוזן.
אדוני היושב-ראש, אני ברשותך, מבקש להעיר רק בסעיף הראשון, שהוא 7א', למעשה הוא הוסדר כבר, אבל הבעיה העיקרית עדיין נשארה במד"א והבעיה היא היכולת של העבודה לתת הנחות בגלל שהדבר הזה מקובע בצורת אגרה ויש פה, יש במדינת ישראל אנשים שהם קשי יום שהם לא יכולים לשלם את מחיר האגרה וצריך להוסיף לדעתי ולטעמי, הערה או סעיף נוסף שהוא ייקרא 2א', שמד"א תהיה רשאית לתת הנחות על-פי קריטריונים.
דבר עברית. דבר עברית למי שבא עכשיו, שומע את החוק הזה בפעם הראשונה. מה זה תשלום אגרה?
אגב, במקרים האלה, כזכור, יש כיסוי לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אדם משלם, אם הוא אושפז, יש כיסוי מלא לפי חוק ביטוח בריאות.
תחזור למה שאמרת. אלי, המצב היום, אם אדם מזמין אמבולנס, נוסע לבית החולים, לא אושפז, מקבל הוראת תשלום – תשלם את האמבולנס. הוא לא משלם את האמבולנס. הוא צריך לשלם, בסדר?
אני מחליק היום בלשוני יותר מדי, אדוני היושב-ראש, אני אמנע מלדבר יותר מדי. אני רק רוצה להוסיף ולהגיד שאדם שמקבל אגרה כזאת והוא לא מאושפז, הוא מחויב.
הוא מקבל הודעת תשלום, הוא חייב לשלם אותה. מד"א לא יכול לתת לו שום הנחה. אין לנו שום סמכות. מכיוון שזה צו אגרות. ברגע שזה צו אגרות, אין פה שום קריטריון.
אם אתה יודע, הוא הזמין אמבולנס, לא אושפז, חזר הביתה באוטובוס, כי הוא עני. אתה שלחת לו הודעת תשלום – הוא לא משלם. אם היית יודע שאם תעשה לו 50% הנחה הוא ישלם, היית עושה לו 50% הנחה?
כן. זה חבל פשוט להגיע להליכים האלו. אני חשוב שבמד"א, אנחנו הכנו קריטריונים. דנו בנושא הזה עם משרד הבריאות. יש הסכמה עקרונית. אני חושב שזה נכון מאוד להוסיף סעיף נוסף לדבר הזה, שמד"א תהיה רשאית לתת הנחות, על-פי קריטריונים שיתואמו מול משרד הבריאות ומגן דוד אדום, או בהסכמת משרד הבריאות, גם אני מוכן. כל דבר כזה אני מוכן. אבל אני חושב שהוועדה צריכה ללכת לקראת הדבר הזה ולתת את האפשרות למד"א לבצע הנחות.
לא, אין לנו התנגדות. אנחנו בשעתו ניסינו, אני חייב לומר, זה לא עלה במסגרת הדיונים שקדמו להצעת החוק הנוכחית. כשניסינו לעגן הסדר כזה, במסגרת תקנות האגרות, הסתבר שיש קושי, בגלל הסיבה שאמרתי, בגלל שהאגרות הן הסדר נוקשה, אין לנו התנגדות, אין לנו נוסח מצד שני גם להביא כרגע לוועדה.
אתם יכולים להתחייב פה לוועדה, כמו שאותו אחד שאין לו כסף מתחייב למד"א, שתוך שלושה חודשים אתם מביאים תקנות או תוך חצי שנה.
הצעת חוק, זה יהיה חייב להיות בהצעת חוק, זה העניין. כי בגלל שתקנות האגרות עצמן, משרד המשפטים מונע.
אנחנו באחת ועשרה מחדשים את הדיון בוועדת העבודה והרווחה, באולמה. תודה.
הישיבה נפסקה בשעה 10:55 ונתחדשה בשעה 11:05
צהריים טובים. נפרדנו בצהריים ואנחנו מחדשים בצהריים, 28 בפברואר 2011, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות וכפי שחשבתי כנראה שאי-אפשר לנסח שום דבר, שום דבר, ברבע שעה וכשיש שלושה עורכי-דין אז מי שציפה שאפשר לנסח ברבע שעה, התבלבל. אבל אמרתי – בואו נראה אם הם ירבעו את המעגל. אז יש לכם שבועיים לנסח.
אנחנו נשמח, ברצון. אני אומר לאדוני, בגלל שאנחנו נמצאים תחת הליך משפטי שאמור להתחדש ב- 1.4, ככל שניתן יהיה להקדים את מועד הדיון – כן ייטב.
אנחנו, מבחינת הוועדה, ברגע שהיועצת המשפטית של הוועדה תגיד לי גמרו את הניסוחים, אני אזמן ישיבה מעכשיו לעכשיו. אבל אם אתם תמשכו את זה, משרד הבריאות, מהעבר השני, מעבר למחצית הראשונה של חודש מרץ, הדיון יהיה אחרי הפגרה. שיהיה לך Incentive לגמור את זה בתוך שבועיים. והיה ותמשוך, בגלל שיש לך זמן, אז זה יהיה אחרי הפגרה. לא מסיבות הענשה אלא מסיבות אובייקטיביות.
תשתדלו להתכנס, עורכי-הדין, ולהגיע להסכמות ולהגיע לפשרות. אנחנו נוכל למצות את הדיון בצורה המהירה והיעילה. מאחר ורחל אדטו נכנסה, אז תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15