הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
28
ועדת הכלכלה

2.3.11


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 478

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, כ"ו אדר א' התשע"א (2 במרס 2011), שעה 10:15

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון), התש"ע-2010, של חה"כ אורי מקלב, חה"כ יריב לוין, חה"כ משה גפני (פ/2316)

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

משה גפני

יריב לוין

אורי מקלב

עמיר פרץ

עו"ד חנה טירי, משרד התמ"ת

הילה דוידוביץ, משרד המשפטים

חיים זילבר, סמנכ"ל כספים, חב' פז גז

מרסל דביר, מנהלת פניות הציבור, ישראכרט

עו"ד לירון גולדנברג, מנהל רגולציה, מירס תקשורת

מרב יוסף, ראש אגף פניות הציבור, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל

נורית פלתר, דוברת ומזכיר המליאה, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל

עו"ד כפיר כהן, ראש מינהל משפט, מרכז השלטון המקומי

עו"ד נעה גבע, YES

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון),
התש"ע-2010, של חה"כ אורי מקלב, חה"כ יריב לוין, חה"כ משה גפני (פ/2316)

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון), של חברי הכנסת אורי מקלב, יריב לוין ומשה גפני.


הצעת החוק עברה בקריאה מקדמית ביום 5 במאי 2010, ואנחנו בדיון ראשון, בהכנה לקריאה ראשונה. בבקשה.

אני מציג בשמם של חבריי, חבר הכנסת הרב משה גפני ויריב לוין. קודם כל, אנחנו צריכים להודות לך – אמרת שזה אושר בקריאה טרומית, והנה זה הגיע. אני יודע שעשית מאמץ להשחיל גם את הצעת החוק הזו בסדר היום העמוס של הוועדה, וזה צעד קטן אבל צעד חשוב מאוד בהגנת הצרכן – לתת ביטחוון לצרכן בהתנהלות המשק הכספי שלו, החודשי. כמובן, אנחנו מתכוונים לא לטייקונים ולא לאלה שיש להם תמלוגים של גז;
אנחנו מדברים על אלה שצריכים לשלם חשבון גז ודברים כאלה, כספים לא קטנים, שההוצאות הקבועות שלהם, שהם השתדלו לקבוע אותן בהוראת קבע – הרשאה לחיוב בחשבון, בשפה המקצועית – לתת להם את האפשרות לקבוע את היום שהם יחויבו בו בבנק. כך זה נותן להם ביטחון – אדם יודע שביום 10 בחודש, באותו יום יוצאים לו חשבונות המים, הארנונה, החשמל, הבזק, הגז, או הוא רוצה לחלק את זה, כך שהוא יודע באיזה יום הוא צריך להיערך להוצאות הכספיות.


מה שקורה כיום, במיוחד בגופים שהזכרנו אותם, הם קובעים לצרכן את היום שהם מורידים לו את החיוב בחשבון. זה יכול להיות או ביום לא קבוע, כמו כשנותנים לך: תוך 14 יום מיום משלוח החשבון, אדם לא יודע להיערך, זה לא קבוע, ויש כאלה שזה ביום קבוע, אבל בימים שלא נוחים לצרכן.


הצעת חוק זו מבקשת להסדיר את העניין הזה, לתת את האפשרות לצרכן לקבוע את היום שהוא יחויב. חשבנו ש-28 הימים בחודש יהיו לבחירת הצרכן, אבל מכיוון שפנו גופים שונים, כולל המרכז לשלטון מקומי, וטענו שפריסה כזו של כל הימים תקשה עליהם, הסכמנו, יוזמי החוק, להתגמש, ולאפשר רק לשלושה מועדים, נאמר 1, 5, 20 – אנחנו פתוחים בתאריכים האלה, במרווחים הנכונים, שזה מצמצם את אפשרות הבחירה.

והעיקר שזה לא יהיה בשבת.

המסלקות עובדות בשבת. אנחנו מדברים עכשיו על הצרכן הקטן.

בבקשה, חבר הכנסת פרץ.

איני מיוזמי החוק, אבל אני רוצה לברך את היוזמים. אני חושב שהעבודה של חבר הכנסת מקלב ויושב-ראש ועדת הכספים, שהוא אחד האנשים היותר פעילים בכנסת משך עשרות שנים, היא עבודה נהדרת. אני מברך גם את חבר הכנסת לוין חרף העובדה שהוא חבר כנסת חדש...


אני מצטרף להצעת החוק. אני לא רוצה להיכנס לדיון, באיזה תאריכים בדיוק – אני סומך על מציעי החוק, שרוצים ללכת לקראת אותם גופים, כי זאת בעיה, שהנהלת חשבונות תעבוד 30 יום בשבוע – גם הם צריכים לדעת מתי הם יכולים להתחייב לקבלני המשנה שלהם. גם הם אמורים לתכנן את התוכנית המשקית שלהם, כלומר זה בהחלט צורך שצריך להיות מתואם, ואני מברך על הצעת החוק ותומך בה.

תודה. הערות כלליות, בבקשה.

אנחנו נציין את עמדת הממשלה להצעת החוק. הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לשינויי נוסח. אנחנו רוצים להציע שינויי נוסח. שינוי נוסח אחד, אני מבינה, מוסכם כבר על חברי הכנסת המציעים, שיוצע לצרכן שלושה מועדים, והוא יבחר מתוכם.

חבר הכנסת מקלב אמר שצריכים להיות שלושה תאריכים, ואתה לא מתעקש לגבי אילו שלושה תאריכים, ונחליט. מה שמציעה הממשלה זה לא שהכנסת תחליט מהם המועדים, אלא כל ספק יציע ללקוחו שלושה תאריכים, והוא יבחר מבין שלושה תאריכים שהספק יציע.

ובלבד שיש ביניהם הבדל של עשרה ימים.

זאת ההצעה שלכם? אם הספק יגיד: 1, 2, 3?

אז: בלבד שיש ביניהם הבדל של עשרה ימים.

גברתי, אני מציע לך לרדת מזה. החוק הזה, מעבר לעניין הסדרת פעילות משקית, הוא גם מכניס תרבות למדינת ישראל, ובתרבות הזאת אזרחים צריכים לדעת באילו כללים הם חיים. כמו שפעם ידעו שמקבלים משכורת ב-9 בחודש, וכיוונו תשלומים. מיום ש-9 בחודש הפך ל-1 בחודש, אנשים מתאמים את עצמם בהתאם. לכן אין מצב לתת פה לספקים להחליט, גם אין לך שום יכולת לפקח על העניין, אם הם עומדים בחוק, לא עומדים בחוק. גם אף אחד לא יגיש תלונות בעניין. צריך לקבוע חד-משמעית. צרכן בישראל יגיד: מותר לי ב-1, ב-10 וב-28, כי בפברואר אין 30. זהו, לא צריך יותר מזה. אין לכם סיבה להתנגד.

המטרה שלנו היא שהתאריכים האלה יהיו מתואמים כמה שיותר בין העוסק לצרכן. אנחנו מבקשים להגיע לאיזון. הראייה שלנו היא צרכנית, אבל אנחנו אומרים ש- - -

אנחנו, המציעים, מסכימים למה שאת אומרת. אנחנו מסכימים לזה שזה יהיה בהידברות אתם. ההחלטה לא בידיהם, אחרת לא צריך את החוק. אם ההחלטה בידיהם, המציאות היא שגם היום הם יכולים לעשות את זה. עובדה שלא עשו. הממשלה תומכת, ואת עכשיו הממשלה, מבחינתנו. החוק הזה אומר שהכנסת מתערבת בהליך הזה שבין הספקים לבין הצרכנים. אם אתם אומרים: שהם יחליטו – אין צורך בחוק. אם את מקבלת את עמדת יושב-ראש הוועדה, זה בסדר, מבחינתנו. אם לא, אתם חוזרים בכם מהתמיכה.

ההבדל הוא שכיום מוצע לצרכן מועד אחד, והוא חייב עמוד במועד הזה. בהצעה שלנו אנחנו באים לטובת הצרכן בזה שיהיו לו שלוש אפשרויות. אנחנו לא רוצים לפגוע גם בעוסקים.

בחוק יהיה כתוב: שלושה מועדים. בסדר גמור.

המטרה היא שאדם, יהיה לו פשוט. הוא יידע שיש לו מועד שבו יורדות הוראות הקבע האלה, ואליו הוא נערך. כאשר אנחנו נביא אותו למקום שבו מתחילים להכתיב לו, ואומרים לו: הטלפון - אתה יכול רק ב-4, ב-14, ב-24, בחשמל - רק ב-6, 16, 26. אין היגיון בזה. למה צריך לייצר מין מסלול כזה, שכל אחד יבחר איזה תאריך אקראי בתוך החודש שמאיזושהי סיבה נדמה לו שהוא יותר נוח?


אנחנו באים לתעל את כל המערכת למקום אחד. יש גם להניח שהדבר הזה ישפיע השפעות עקיפות על הרבה דברים אחרים, כי כשכולם יידעו שהוראות קבע יורדות בתאריכים מסוימים, זה ישפיע בין היתר על תשלומים, על הרבה דברים אחרים, ויכניס את כל המערכת למסלול אחיד, שאדם יידע איפה הוא חי. זאת המטרה, אחרת מה עשינו בזה?

החוק הזה הגיע מתוך פניות הציבור. אנשים, חלקם שלא מצטרפים להוראת קבע, אפילו שאנחנו יודעים שמבחינה צרכנית וחוסן, גם לחברות האלה, זה להצטרף להוראות קבע, זה בגלל הסיבה הזאת. מדובר בשכבה הסוציו אקונומית נמוכה, מי שיותר מזה משלם היום בכרטיס אשראי. אגב, בחוק הזה לא נאמר על כרטיס אשראי אלא רק בהוראת קבע. החלק בציבור שהוא כבר לא נמצא ברמה של הסוציו אקונומית הנמוכה ביותר, הוא כבר משתמש בכרטיסי אשראי. זה גם לא עולה לו עמלה, זה פעם בחודש, הוא מתגבר על זה. מי משתמש היום בהוראת קבע – הקשישים, אלה שאין להם כרטיס האשראי. אלה שלא עושים את הוראת הקבע, ואנשים עומדים בתורים בבנקים או בדואר, זה כי אין להם הביטחון, הם לא יכולים לכלכל את מעשיהם. ברגע שנקבע שהם כן יכולים, אנחנו נשנה את זה, נסדיר את זה, נעשה את זה הרבה יותר קל. מה שהצעתם עכשיו ממוסס את כל הצעת החוק.

אבל גם בכרטיסי אשראי בעצם המנפיק קובע לצרכן, ואומר לו: אתה יכול לבחור – שיירד ב-1 בחודש, ב-10 בחודש. המחוקק לא קובע את התאריך. אנחנו מנסים לקבוע בדיוק אותו דבר.

בכרטיס האשראי יש תהליך שבו כל ההוצאות והתשלומים שאתה משלם, לרבות הוראות הקבע, מתנקזים כולם לתאריך אחד בחודש. זה התאריך, והוא תהליך נכון.

אני בעד, אגב, להתאים את התאריכים פה למה שנהוג בכרטיסי האשראי, אני בעד זה. אבל בואו נאחד. אפשר היה ללכת למהלך שברמה התיאורית – ברמה המעשית הוא קשה עד בלתי ניתן לביצוע – ברמה התיאורטית לומר: אני אקים בתוך הבנק מין "מסלקה", אקח את כל הוראות הקבע, וכמו בכרטיס אשראי, ארכז אותן ואוריד אותן.

מה מועדי החיוב בחברת ישראכרט?

2, 10, 15 ו-20. אני חושבת שכדאי להכניס את ה-15.

אתם מוכנים להיצמד למועדים של חברות כרטיסי האשראי?

גם ה-15 נמצא בהצעת החוק, כי כתוב: אחד לא קבע תאריך – אז זה ה-15 בחודש. ממילא מי שרוצה 15 בחודש יכול לא לקבוע תאריך.

ניסיתי להפנות את תשומת לבכם להבדל בין ההצעות. מדובר בסך הכול בארבעה תאריכים, ואם הוא לא מודיע על אף תאריך, החיוב יהיה ב-15.

אנחנו גם מסנכרנים את כל המערכת.

נכון, זה הכי טוב.

בבקשה.

בהקשר של לבוא לטובת אותם הלקוחות שיש להם רק אפשרות של הוראת קבע, זה דבר שבהחלט מקובל על כל חברה, אני חושבת. הדבר היחיד, שצריך לאזן גם את האפשרויות של החברות בהקשר הזה. אנחנו היינו תומכים מאוד אם אפשר היה לתת תאריכים שלא יעברו את ה-10 בחודש, משני טעמים: הטעם הראשון, שמבחינת הלקוחות, הם מקבלים את המקסימום שהם צריכים, כי אין לקוחות שמקבלים את התזרים החודשי שלהם, שזה משכורת או ביטוח לאומי או כל הכנסה מהסוג הזה, מעבר ל-9 בחודש.

קצבאות הילדים, גמלאות רבות משולמות ב-20 בחודש. לכן גם נקבע ה-20 בחודש. אני מכיר הרבה צרכנים, ודווקא הצרכנים האלה, שה-20 בחודש הוא התאריך המחולל אצלם במשכורת. התורים בדואר – אתה רואה אותם ב-20 בחודש.

לעומת זאת, הבטחת הכנסה וכל הדברים האלה דווקא ניתנים בסוף החודש הקודם, כלומר אני חושבת שמרבית ההכנסות דווקא ניתנות עד 9 בחודש. מבחינה זו יש פה איזון בין התזרים - עד ה-10. גם את ברירת המחדל צריך לקבוע עד ה-10 ולא לאחר מכן, כי אחרת נוצרות שתי תוצאות: אחת, ככל שאתה מתרחק מהתאריך שבו מתקבלות ההכנסות- - -

אתם מוכנים שהתאריך ברירת המחדל יהיה 10 בחודש?

כן.

בסדר, במקום ה-15. השאר לא ישתנה.

שני נימוקים אחרונים: ככל שאתה מתרחק מהתאריך שאותו אדם קיבל את המשכורת, הסיכוי לפרוע את החוב הולך ומתרחק מאתנו, אז מבחינתנו, יש פה הוצאות עצומות. לא מדובר באדם או שניים; מבחינת חברת YES, זה כמות עצומה.


גם מבחינה תזרימית, לתת אפשרות בסוף החודש על שירות שניתן כבר חודש אחורה זה כמו מתן הלוואה או אשראי מטעם חברה שיש לה גם ספקים ויש לה מחויבויות ויש לה בעיות אשראי של עצמה. בניגוד לישראכרט, שנותנת בעצמה את האשראי לאותו לקוח, לא YES סופגת שם את הדחייה של התשלום עד 28 בחודש; שם ישראכרט סופגת את הדחייה.

יש לזה פתרונות פשוטים.

כאן מה שמצפים מאתנו זה לספוג את הדחייה של חודש שלם בתשלום על שירות שכבר ניתן חודש קודם. מבחינה זו, לאזן את הצרכים נראה לנו איזון נכון, לתת כמה תאריכים, שיהיו לא מאוחר מ-10 בחודש.

מתוך סך הכול הלקוחות שלכם, כמה בהוראת קבע, באחוזים?

אשמח לחזור ולבדוק את זה יותר לעומק, אבל יש משהו כמו 80 אלף לקוחות כאלה, שנשמח שיישארו כלקוחותינו ואין בעיה, אבל דווקא מקרב הלקוחות האלה בעיית הפירעון היא הרבה יותר חריפה, כלומר ככל שדוחים את התשלום שלהם לסוף החודש, זה מחמיר את בעיות הגבייה שלה.

אולי דווקא החוק הזה יקל את בעיות הגבייה.

אבל אם הוא קיבל משכורת ב-5, וגובים ממנו ב-20, הסיכוי שנקבל את הכסף מהחשבון הוא יותר נמוך.

ואם ב-20 הוא מקבל כל מיני קצבאות וכן הלאה, אז הסיכוי יותר גבוה. אני לא יודע.

השאלה, מה אחוז הלקוחות שהם דווקא ב-20. את זה לא בדקנו.

זה אחרי מחזור אחד נפתר.

אדם עושה את זה כדי שיוכל להתנהל נכון ולא מטעמים אחרים.

שינית את החוק. בבקשה.

אני דווקא חושב שצריך מה-10 ואילך – ואנחנו כן תומכים בעמדה שהציגה עו"ד טירי. משרד התקשורת עכשיו קבע בתיקוני רשיונות חברות הסלולר, שהן חייבות לשלוח שמונה ימים לפני החיוב את החשבונית ללקוח, כלומר שהלקוח יראה את החשבונית לפני החיוב שלו. שמונת הימים האלה צריכים להתאים למחזורי הבילינג שהחברות עושות, כי יש חברות שהחיוב, למשל בחברות תקשורת, הוא באותו יום – צרכת את השירותים, היום הזה נסגר, ואז יש לך את החשבונית, בניגוד לארנונה או לחיובים כאלה, שהם חיובים קבועים.

שמונת הימים האלה, אנחנו, כדי שנוכל לאפשר שמונה ימים את החשבונית, לשלוח קודם ללקוחות, אנחנו דוחים את מועדי החיוב שלנו לפחות ל-10 בחודש, כי אם זה ה-1, דחינו שמונה ימים, אז שיהיה עוד יום או יומיים. אם נקדים את זה ל-1, בעצם אנחנו נכנסים פה לבעיה תזרימית- - -

אבל חברות הסלולר גם סוגרות בילינג ב-20 בחודש.

נכון, זה מה שאני אומר.

אני יודע מהחשבונות שאני רואה, בלי להיות בהנהלת החשבונות שלך - הרי אתה לא מוציא את כל החשבוניות ביום אחד, אלא אתה עובד במחזור שפורס את זה על-פי תאריכים. לך זה הכי קל.

זה נכון לגבי יתר חברות הסלולר, אבל אנחנו כן מוציאים ביום אחד.

אז תצטרכו לעשות התאמה.

לכן 1 בחודש, זה אובדן תזרימי לעולם, עד שהלקוח עוזב. כל העשרות-מיליונים האלה נדחים לך כתשלום לעולמים, מבחינה תזרימית.

לכל מי שיקבע ב-1 בחודש, תעשה לו את החשבון- - -

אז אני אצטרך לעשות עוד מחזורי בילינג בחברה. לכן אני מעלה משהו נגדי, כלומר YES העלתה. אולי יש עוד גופים שלא פה, אבל הם יושפעו מהצעת החוק הזאת. אני כן חושב שההצעה שהעלתה עו"ד טירי, לאפשר לחברות כן- - -

שולי מבחינתכם.

לא, זה קריטי. מדובר בעשרות-מיליונים.

בטח שולי לעומת היעד העיקרי שלכם, לזכות במפעיל הרביעי במסגרת האנטנות...

אם אתה סוגר את נושא האנטנות, אני אלך...


אני חושב שההצעה הזאת כן לאפשר – הנה, פה כן יש גורמים אחרים בשוק, שיעדיפו לחייב אולי ב-8, 10 ו-20 ולא ב-1, 15, כלומר צריך לתת את האפשרות לעסקים השונים, שחלקם לא מיוצגים פה, ואנחנו כן מיוצגים, לתת להם את הגמישות המינימלית הזאת, לאפשר ללקוחות כן לבחור, ולא דווקא ב-1. אגב, ה-1, לדעתי, הוא התאריך הכי גרוע, כי ככל שאתה נותן יותר – דווקא ב-10 אתה מאפשר ללקוח עוד כמה ימים, אפילו אם מקבל ב-1 את המשכורת, אתה נותן לו עוד עשרה ימים.

אנחנו נצמדים לחיובים של הישראכרט. רוב העם מחובר לפלסטיק הזה.

כמובן, חברות הסלולר האחרות, הן גם הוזמנו לדיון.

גם לחברת מירס, אם הוא יזהה שיש לו 10,000 לקוחות שרשמו את תאריך ההורדה שלהם ב-1 בחודש, הוא ייקח חודש אחד, יקצר להם את החשבון, ב-25 הוא ימדוד אותם- - -

המשמעות היא עוד מחזור בילינג בחברה.

קטן עליך.


בבקשה.

קודם כל, שלחנו מכתב לוועדה.

קיבלנו, קראנו.

אני רוצה, ברשותכם, לחזור על עיקרי הדברים, כפי שהובאו בנייר העמדה שלנו. בענף שלנו יש הסדרה רגולטיבית ספציפית, שנוגעת גם לימי התשלום, ומגבילה אותנו מאוד במספר הימים שמותר לנו להוציא חשבונות, מספר החשבונות שמותר לנו להוציא בשנה וגם דמי האשראי שאצטרך לתת לצרכן – כל צרכן גז, מרגע ששלחתי, אצלנו זה יותר, 15 יום לפחות, משלוח בדואר, מרגע שיש חותמת דואר ששלחנו את החשבון.


יש פה התנגשות – לצרכן בהוראת קבע, בהרשאה לחיוב חשבון, כפי שזה מכונה משפטית, לא רק הוא משלם את החשבון; כשאני עושה הפקה בילינג לצרכנים שלי, באותו מחזור יש גם צרכנים שמשלמים במזומן, גם בהוראות קבע, בכרטיס אשראי, גם בהרשאות לחיוב חשבון - זה כולם. המועד האחרון לתשלום הוא לכולם אותו דבר, בהתאם למה שקבוע בצו פיקוח על מצרכים ושירותים.


לטעמנו – אני היחיד פה מחברות הגז, למרות שגם הם הוזמנו – צריך להחריג אותנו מהתחולה של התיקון הזה לחוק הגנת הצרכן, וכבר היה מקרה בוועדה הזאת שהחריגו אותנו בגלל הרגולציה הספציפית שיש עלינו בנושאים מסוימים, היא רבה, וגם בנושא הזה יש רגולציה מאוד ספציפית. נכון שחוק גובר על הצו, אבל עדיין יש פה בעייתיות רבה מאוד. זו בקשתנו.

מה הבעיה הפרקטית? עזוב את הצד הרגולטורי. אם יגידו לך: אלה המועדים, ויבואו צרכנים - זה יבקש את המועד הזה, וההוא את המועד האחר. יש בעיה טכנית לבצע את זה כך שיתאם אפילו את המכניזם שקיים היום בצו?

אחלק את הבעיות שאני חושב עליהן לכמה.

אני רוצה להוסיף – מהמכתב שקראנו ניתן היה להבין שאתה חושב שהצעת החוק מתייחסת למי שרוצה דרך שירות לקוחות לשלם בצורת תשלום ישראכרט או בצורה אחרת, ואז מוקד הלקוחות שלכם לא יידע איך להתנהל – כל פעם תאריך אחר. כאן מדובר בהוראת קבע. הוראת קבע, בסופו של דבר, כל חודש יצטרפו כך וכך, אבל כל אלה שיצטרפו נשארים קבועים, ויש לך כבר אלפי מנויים שאתה יודע לאורך השנים מה התאריך שלהם.

לקוח יכול לשלם בכל מיני אמצעי תשלום; הוא יכול לבוא לדלפק שלי ולשלם מזומן, ובדרך כלל אנשים שהם קשי יום, דווקא אלה שמשלמים במזומן, מניסיוננו, בצמוד לתאריכים שהם מקבלים את המשכורת או את הקצבה, הם משלמים במזומן. מגיעים לדלפקים שלנו הרבה אנשים שמשלמים במזומן - או משלמים בבנקים מסחריים או בבנק הדואר. אחוז משלמי ההרשאה לחיוב חשבון אצלנו נע בין 20-25 אחוז מהצרכנים שלנו, משלמים בהרשאות לחיוב חשבון. כמובן, יש לנו אינטרס להעלות את זה, אבל יש עם זה מספר בעיות: אל"ף, יש פה התנגשות עם הצו.

עזוב אותי רגע מהצד הטכני. ברמה הפרקטית, בהנחה שעשינו את זה, איפה הבעיה שלכם בליישם את זה?

אל"ף, יש פה העניין של אשראי, שהוא מעבר לאשראי הארוך. אני מוציא חשבונות פעם בחודשיים, כי כך הדין חייב אותי. אסור לי להוציא יותר מששה חשבונות בשנה, כלומר כל צרכן מקבל אשראי בהגדרה, לפי הצו. מעבר לחודשיים מקבל עוד 15 יום. אם אני עושה הפקה, בילינג, ונותן לו את ה-15 ימים שלי, ועכשיו הלקוח גם יכול לבחור שלושה מועדים, שאחד מהם זה ה-20, כמו כרטיסי האשראי, אז נתתי לו אשראי יותר ארוך ממה שהדין כבר מחייב אותי היום. יש פה בעיה מימונית שאינה מבוטלת.

זה עלויות מימון, אובדן תזרימי וחשיפה וסיכון של עוד תקופת תשלום.

אתה מגדיל את הגדלת החשיפה באשראי.

אנחנו מוכנים ללכת לקראת החברות בעניין הזה – קודם כל, כרטיס אשראי, רק רבע מהמשלמים, אני מניח שהרוב משלמים בכרטיס אשראי, שם עולה עמלה, מה שלא עולה בחיוב. אבל יש זמן שמנפיקים חשבון עד זמן התשלום. אנחנו מוכנים שאם התאריך שהצרכן קבע נופל באמצע, לא צריכים לחכות עד תאריך התשלום, אלא מזמן הנפקת החשבון ועד זמן התאריך לתשלום, אתה משלם את זה גם באמצע. גם, נניח, שהפקת החשבון היתה ב-10 בחודש, והתאריך שהוא קבע זה ב-10 בחודש, הגם שיש לו עד 25 בחודש לשלם, הוא ישלם את זה ב-10 בחודש, דהיינו כל החברות ירוויחו. הרי כל חשבון שמנפיקים, יש לו שני תאריכים: התאריך של הנפקת החשבון ומועד אחרון לתשלום – 15 יום, שבועיים, נניח. אדם, נניח, תאריך הנפקת החשבון היה ב-15 בחודש, נשאר לו עד ה-30 לשלם את זה. אצלכם זה עד 29 בחודש. כשאדם קבע את המועד הקובע אצלו ב-20, ב-20 הוא משלם את זה. הוא לא יצטרך לחכות עד ה-20 הבא. הוא משלם תוך כדי.

אני חושב שההצעה הזאת, צריכים לבחון אותה בזהירות. הרעיון של דחיית מועד התשלום לעומת מועד הנפקת החשבונית ושיגורה ללקוח, הרעיון שעומד מאחורי הדברים הוא שהצרכן יוכל לבחון את החיובים ויוכל לערער עליהם. כאן, אם הוא ישלם לפני שיש לו השהות לבחון את זה, אני לא יודעת אם אנחנו לא פוגעים במטרה אחרת.

זה יהיה כתוב בהוראות הקבע.

אבל הצרכן לא יודע מתי ינפיקו לו את החשבון. לכן אתה מכניס אותו כאן לסיטואציה, שהוא צריך לבחור מועד, והוא לא יודע אם המועד שהוא בוחר יפגע בו או לא, כי הוא לא יודע מתי הוא יקבל את החשבונות. הבעיה הזאת קיימת לגבי כל חברות הסלולר, כל חברות התקשורת בכלל, חברת חשמל, חשבונות מים, שאנחנו עוד צריכים לשמוע את ההערות שלהם, כי יש הטוענים שיש להחריג גם אותם. כלומר זה נוגע כמעט לכל החברות המפוקחות הגדולות, כי לגבי חלק ניכר מהן יש רגולציה שלא מאפשרת חיוב בלי שניתנת לצרכן שהות של מספר ימים כדי לבחון את החשבון.

יש, בעיניי, הבחנה בין כל המצבים האחרים, ששם – בנושא של הגז יש בעיה שצריך להתמודד אתה, שיש להם כל מיני הוראות מיוחדות שמכתיבות להם- - -

ההוראות של הגז והסיבה שהן הוחרגו – יש נושאים שבהם הםהוחרגו, ומרוב הנושאים בהגנת הצרכן הם לא הוחרגו. הם הוחרגו רק מההוראה שמתייחסת לדרך ביטול עסקאות עם ספק גז, וזאת משום שממש סמוך למועד שבו הוועדה דנה באותו סעיף בחוק הגנת הצרכן, זמן קצר לפני כן היא השלימה תיקון גורף בכל הנושא של התקשרות עם ספקי גז - אם איני טועה, זה היה אפילו במסגרת חוק ההסדרים, ושם נקבעו הוראות מפורשות בחקיקה ראשית לגבי הדרך שבה ניתן להפסיק את ההתקשרות עם ספק גז כדי לעודד תחרות ולאפשר התקשרות עם חברת גז אחרת, והמותר והאסור בתחום זה בכלל. זו הסיבה שמאותו סעיף ספציפי ספקי הגז הוחרגו. סעיפים אחרים בחוק הגנת הצרכן חלים עליהם.


איני אומרת כרגע דבר בדבר השאלה, אם ראוי או לא ראוי לקבל את טענתו של מר זילבר, כמו טענתו של נציג מירס, ואולי יש חברות גדולות נוספות במשק שמבקשות להעיר בנושא הזה, אבל העובדה שהם ספקי גז או שיש רגולציה - מטרת רגולציה הספציפית, כפי שאמרתי, שבאה לידי ביטוי ברשיון ולא בחקיקה ראשית, היא כדי לאפשר לצרכן את השהות לבחון את החשבונית, והשאלה, אם הוועדה רוצה לאפשר כרגע נסיגה מהתכלית הזאת.

השאלה היתה, האם ההסדר של גבייה דו-חודשית וכן הלאה הוא הסדר חריג בהתייחס להסדרים שקיימים לגבי כל הגורמים האחרים?

לדעתי, לא. נציג חברת פז גז העלה בדיוק אותה בעיה של בילינג שאותה העלה נציג מירס.

אבל אצל מירס יותר קל לו, אז הוא לוקח את הבילינג אחורה יותר, ובזה הוא פותר לעצמו את הבעיה. פה, אם אני מבין נכון, ההסדר שיש לגבי הגז מגביל לו את היכולת- - -

ההסדר היחיד שמגביל אותו זה חיוב דו-חודשי. אין לו מגבלה על התאריך. גם הוא יכול ליצור מחזורי חיוב.

יש לי מגבלה של ששה חשבונות בשנה.

גם ספקי מים שולחים חשבון דו-חודשי.

אתה עדיין יכול לבחור את מחזורי החיוב, לא את הכמות שלהם. את התזמון שלהם.

החשבון שלי, אסור שיפחת מ-50 ימים ואסור שיגדל מ-70 ימים, כלומר המשחק שלי גם בזה הוא מאוד קטן.

כותב נציג חברת בזק- - -

בזק לא הגיעו – אין טעם להקריא את המכתב שלהם. בבקשה.

אנחנו הרגולטור של חברת החשמל, אנחנו קובעים את הדרך שבה החברה מתנהלת עם הצרכנים שלה ואת התעריפים.


חברת חשמל מגישה חשבונות, ויש להם 14 יום לשלם, ולכן לגבי ההצעה של ח"כ אורי מקלב, לוותר על ה-14 יום, אני מצטרפת ליועצת המשפטית של הוועדה – זה יפגע בצרכנים, ומבחינת ההנחיות שלנו, לא נוכל ליישם את זה.

נקודה טובה.

לגבי ארבעת החיובים, אנו מברכים. הדבר יחיד שתהיה לו השלכה על הצרכנים זה בעובדה שיהיו קצת עלויות אשראי, כי היום החברה במועד האחרון לתשלום בהוראות הקבע ישר מחייבת את הצרכן. ברגע שאנחנו קובעים ארבעה מועדים קבועים, יהיו עלויות אשראי כתוצאה מכך, והן יתגלגלו על הצרכנים בסופו של דבר באמצעות התעריף. מבדיקה ראשונית שעשיתי, לא מדובר בהיקפים גדולים, במיוחד לאור ארבעת המועדים האלה, שאתם תקבעו, אבל יהיו לזה קצת עלויות.

אפילו לא אגורה.

יהיה. ברגע שיש לך 30 יום בחודש, שבהם אתה יכול לחייב בהוראת קבע, ועכשיו אתה עושה את זה ארבעה ימים, תהיה לזה עלות.

כמה דחייה מקבל פה צרכן? שבוע?

זה עניין של עלויות אשראי.

זה פונקציה של זמן.

מצד שני, מי שיבחר במועדים המוקדמים יותר, ישלם קודם.

אם יש לך מחזור קריאה של מוני חשמל, וקוראים לך, נניח, ב-2 בחודש, 14 יום עברו - אנו מדברים על 16 בחודש, האיש נתן אפשרות להוראת קבע אצלו בבנק ב-15 בחודש, כלומר הוא יחויב ב-15 בחודש הבא. מי ישלם את עלויות האשראי האלה?

ואם הוא נתן ב-10?

עדיין.

אז את תסדרי את מחזור הקריאות שלך כך – חברת החשמל תסדר, שאם הוא נתן הוראה ב-15, היא תקרא כך שעד ה-15 זה יבוא מייד.

אני מחויב לתת את ה-15 יום במקרה שלי, או 8 יום במקרה של הסלולר, או 14 יום במקרה של החשמל – אני חייב לתת.

זה לא ישים.

זה עניין טכני, של לעשות התאמה.

לא. עלויות מימון יהיו פה בכל מקרה, כי כל אחד בענף שלו מחויב לתת למי שחל עליו את מספר הימים לצרכן לבדוק את החשבון.

זה יכול להגיע גם לחודש.

אבל תנפקו- - -

אבל אני חייב לתת להם את הימים האלה לבדיקה. זה יגדיל את עלויות האשראי.

בבקשה.

הערה נוספת היא מהותית – סעיף קטן (ג) אומר שהעוסק- - -

נגיע להקראה של הסעיפים.

מבחינתנו, זה משפיע על נוסח סעיף קטן (א), ואם מתחילים בהקראה, הייתי רוצה לומר את ההערה. לנו יש בעיה, והממשלה מתנגדת להרחבת הגדרת "עוסק" לרשויות מקומיות ותאגידים עירוניים. קודם כל, חוק הגנת הצרכן, מבחינת המטריה שלו, הוא לא חל על רשויות ציבוריות, אלא אם כן הם פועלים במטריה של עוסק; עוסק מוגדר כמי שמוכר נכס או נותן שירות, כולל יצרן. האמירה "רשויות מקומיות ותאגידים עירוניים" – אני לא יודעת מה הם גובים. אם הכוונה ב"תאגידים עירוניים" למים, אז אנחנו חושבים שאפשר לומר ברחל בתך הקטנה: ספק מים. אם, למשל, רשות מקומית גובה ארנונה, אנחנו חושבים שבמקרה כזה החוק לא צריך לחול על זה.

הם גובים גם חוגים, למשל.

זה משהו שלטוני לחלוטין. לא היינו רוצים שיראה כאילו עכשיו חוק הגנת הצרכן אוכף את ההוראות שלו גם על מוסדות השלטון.

איך זה קשור לסעיף (א)?

מאחר שצריך לומר את זה בסעיף קטן (א), כלומר על מי יחול הסעיף. זה הנוסח שהצענו לוועדה.

לא. סעיף (ג) מגדיר "עוסק". שם יכולת לבקש להוריד.

הם העבירו נוסח.

כאשר יקריאו את סעיף קטן (א), נציע שינוי בנוסח, שמשליך על הגדרת העוסק.

בבקשה.

קודם כל, אנחנו מברכים על ההצעה. העברנו את תוכן ההצעה בקרב לא מעט גזברים. אנו מבקשים להעמיד את מספר האפשרויות על שלוש ולא יותר.

כלומר למרכז השלטון המקומי אין בעיה שהצעת חוק הגנת הצרכן תחול גם על הרשויות המקומיות – מי שמתנגד זה הממשלה, בעצם.

אנחנו מברכים, ומבקשים שזה יעמוד על שלושה מועדי תשלום ולא יותר.

אני רוצה להעיר משהו כללי לגבי העניין הזה. בחוק הגנת הצרכן יש הגדרת "עוסק"; "עוסק" מוגדר כאן: מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן.

הפרשנות המקובלת היא שמי שנותן שירות דרך עיסוק, שזה לא חל על רשויות מקומיות, כי העיסוק שלהם, לגביהם, בעצם, יש חקיקה ספציפית. אני מניחה שמכאן זה נובע, למרות שאפשר לפרש את זה אולי גם אחרת. החוק עצמו אומר שהוא לא יחול רק על ענפי הביטוח והבנקאות.


כאן נאמר מפורשות בהצעת החוק, כדי למנוע ספק כלשהו, שיחול גם על רשויות מקומיות ותאגידים עירוניים, אף אם אינם מוכרים נכס או נותנים שירות דרך עיסוק. הממשלה באופן קבוע מתנגדת להרחבת תחולת חוק הגנת הצרכן, והיא לא רוצה להפוך אותו לחוק סל.

אנחנו מדברים בסעיף ספציפי.

הוועדה צריכה להכריע, לדעתי, כעמדה עקרונית, האם היא מקבלת את עמדת הממשלה, שלא לאפשר הרחבה לא בסעיף זה ולא בסעיף אחר לגבי התחולה של חוק הגנת הצרכן, או היא לא מקבלת את העמדה הזאת.

יש גם פסיקה בעניין – הוגשו מספר פעמים תובענות ייצוגיות נגד המינהל בעילות של חוק הגנת הצרכן, ודחו את זה מסיבה זו - כשהרשות פועלת בכובעה השלטוני, חוק הגנת הצרכן לא חל.

יש לי עוד הערה. בעצם, אנחנו לא מתנגדים שזה יחול על אספקת שירותים חיוניים כמו חשמל, שזה משאב ציבורי או מים וכו', ואז אנחנו אומרים: בואו נאמר במפורש שזה יחול על אספקת חשמל, על אספקת מים, אספקת גז.

מה עם חוגים, למשל? היו"ר העלה דוגמה, שרשויות מקומיות מפעילות חוגים. יש רשויות מקומיות שמפעילות בריכות או חדרי כושר שלא באמצעות- - -

מי מקריא את החוק?

הוועדה קיבלה את אישורו של יושב-ראש הכנסת להמשיך את הדיון בזמן הדיונים במליאת הכנסת עד השעה 11:30.

בדומה לאורי מקלב, לי יש שאילתא דחופה מייד אחריו. יש לי עוד כמה דקות.

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון), התש"ע–2010.
הוספת סעיף 13ב1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 13ב יבוא: "מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון.

13ב1. (א) בעסקה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון, יאפשר העוסק לצרכן לבחור את מועד החיוב החודשי שבו יבוצע החיוב בתשלום.

העברתי לוועדה הצעת נוסח שהעבירו אליי ממשרד התמ"ת, וכיוון שהמציעים הסכימו לתאם את הנוסח עם הממשלה, השאלה איזה נוסח צריכים לקרוא - את נוסח הממשלה או את הנוסח- - -

לא אכפת לי.

אז אולי נעבוד לפי הנוסח שהוצע על-ידי הממשלה, ולגביו נעיר הערות.

קודם כל, אנחנו מציעים למקם את הסעיף לא אחרי 13ב אלא אחרי 13ז.

במיקום נדון לאחר מכן, איני חושבת שהוועדה צריכה לתת את דעתה למיקום.

הנוסח שאנו מציעים לפסקה (2) נובעת גם, לגבי ההתנגדות שלנו לסעיף קטן (ג), כי אנחנו מציעים להשמיט את סעיף קטן (ג), ולכתוב ברחל בתך הקטנה על מי אנחנו רוצים שזה יחול. אז כמובן, זה יחול על מי שמוגדר כעוסק, זה יחול על חברות התקשורת וכו', אבל אנחנו אומרים: נאמר ברחל בתך הקטנה לגבי דברים שניתנים מחברות, נגיד, חברת החשמל היא חברה ממשלתית, והמשאב הוא משאב ציבורי, כנ"ל מים, לכן יכול להתעורר ספק לגבי הללו, האם הם נכנסים להגדרת עוסק שבחוק הגנת הצרכן. פה אפשר לומר במפורש, ואנו מציעים לומר כך: עוסק לרבות ספק מים ובעל רשיון ספק שירות חיוני כמשמעותם בפסקאות (6) ו-(7) לתוספת השנייה – התוספת השנייה בחוק הגנת הצרכן- - -

איך זה קשור ל-13ב1(א)?

זה נוסח אחר שהם מציעים. הם מציעים קודם כל לומר מיהו עוסק בעניין הזה.

זה נשמע לי בסדר. זה יותר עניין טכני.

אבל זה בלי רשויות מקומיות.

הוועדה תצרך להחליט, אם היא רוצה- - -

גם אם אנחנו מכניסים את הרשות, אפשר להכניס אותה במסגרת הלרבות, כלומר הן לא חייבות לבוא תחת הגדרת "עוסק".

ודאי, אבל הם מתנגדים לזה.

זה נושא שצריך להכריע בו, אבל אנחנו מציעים לא להגיד: לרבות רשויות מקומיות או תאגידים עירוניים, באופן כללי, אלא כל מה שקשור לשירות חיוני שהצרכן משתמש בו- - -

נשאלת השאלה, לגבי הפעלת חוגים, לגבי הפעלת מרכזי כושר- - -

יש סעיף בחוק הגנת הצרכן, שאומר שחוק זה חל על המדינה. שילוב זה והגדרת עוסק - אם המדינה נותנת שירות כהגדרתה כעוסק דרך קבע – למה שזה לא יחול? אני לא יודעת ספציפית על חוגים, אם זה בכובע השלטוני, אבל ככל שהיא פועלת בכובעה כעוסק.

סעיף 42 לחוק הגנת הצרכן אומר: לעניין חוק זה, דין המדינה כעוסק, כדין כל עוסק אחר. השאלה, אם היא פועלת בכובע שלטוני. אנחנו אומרים: את הפעולות השלטוניות תשאירו מחוץ לחוק הגנת הצרכן. ככל שאני, הצרכן, מקבל חשמל, מים, גז – גז, לדעתנו, ברור שזה עוסק. מאחר שזה שירות חיוני לצרכן וזה שירות מתמשך, אנחנו רוצים להכניס. ארנונה, למשל, לא היינו רוצים להכניס לפה; אנחנו חושבים שזה פעילות מובהקת בתחום השלטוני, זה זר לחוק הגנת הצרכן.

אז רק תחריגו את הארנונה.

אבל אני לא יודעת מה זה כן, אז אנחנו מעדיפים לומר – במקום לומר: רשויות מקומיות ותאגידים, כשאני לא יודעת מה זה כולל, אז אני אומרת: עדיף לומר ברחל בתך הקטנה על מה זה יחול.

חוגים לילדים זה בהוראת הקבע יורד.

אני לא מוכן להחריג את זה. אמרתי – למעט ארנונה.

מה עם שכר לימוד לגני ילדים? זה פעילות שלטונית או פעילות כעוסק, לטעמכם?

למי משלמים את זה?

לרשות המקומית, גן טרום חובה.

בחלק מהרשויות המקומיות זה דרך תאגידים עירוניים. אצלנו, למשל, ברמת גן, יש מפעלי בית עמנואל, שלהם אתה משלם את גן הילדים.

לכן ההתלבטות שלי. אף אחד לא יטען שחוג לילדים או בריכת שחייה זו פעילות שלטונית, אבל יש פעילויות שאני לא יודעת, ודאי לא בשליפה מהשרוול, להגיד באופן חד-משמעי אם מדובר בפעילות שלטונית, או מדובר בפעילות שהיא עושה כעוסק, כנותנת שירותים. אני מניחה שכאן כן רוצים לכלול את זה. למשל, תשלום בהוראת קבע לגני ילדים.

תביאו לנו דוגמאות עד הקריאה השנייה והשלישית, למה אתם מתכוונים, ויכול להיות שנחריג. כרגע נחריג באופן מפורש את הארנונה.

אנחנו אומרים שגם לנו קשה לשים את האצבע על כל הפעילויות השלטוניות של הרשות המקומית.

תנו לנו עוד דוגמה, מה שכחנו, ואז נבין, אולי, שבאמת אי-אפשר לגדר.

אנחנו אומרים מה אנחנו חושבים שכן זה צריך לחול. זה צריך לחול על חשמל, על מים, על כל השירותים המובהקים הצרכניים, גם אם אולי אפשר לטעון שזה גם פעילות ציבורית.

ארנונה היא מובהק שלטוני – תחריגי אותה. מצד שני, אנחנו כן מוצאים הרבה פעילויות אחרות, שאנחנו לא מעוניינים להחריג, כמו חוגים, אז ההחרגה על דרך השלילה היא פה יותר נכונה, אבל יש לנו עוד זמן עד השנייה-שלישית. זה לא יקרה לפני הקיץ.

אולי אפשר יהיה להחריג תשלומי חובה – מסים, אגרות ותשלומי חובה?

אפשר להיצמד לנוסח המקורי, ולהחריג: למעט תשלומי ארנונה.

אני מבינה שהממשלה מתנגדת לכך, לאמירה מפורשת- - -

הם אחרי זה ידברו. אנחנו לא מאשרים כרגע את החוק. מאשרים קריאה ראשונה.


בזמן שלא היית פה הצענו להחריג את הארנונה במפורש, ולהשאיר את כל התשלומים האחרים - גני ילדים, מים.

נכניס את זה בתקנה אחרת, בתקנת הארנונה.

יהיה לנו קשה לראות אילו שירותים נותנת הרשות המקומית או מה זה תאגיד עירוני ואיזה שירותים נותן תאגיד עירוני.

תאגיד עירוני זה עוסק.

אבל מה מספק תאגיד עירוני?

אלף ואחד דברים.

ההצעה של היועצת המשפטית, להחריג את תשלומי החובה, זה עושה יותר סדר.

ממש לא ברור לי מה זה "תשלומי חובה".

ארנונה, אגרות.

ומים לא?

חוגים זה לא חובה; חוגים זה שירות וולנטרי.

אם תאגיד עירוני זה עוסק, לדבריכם, למה לכתוב אותו במפורש בחוק הגנת הצרכן? הרי חוק הגנת הצרכן ממילא חל על עוסק.

הבעיה היא שיש תשלומים שנגבים על-ידי רשות מקומית או תאגיד עירוני, שלא ברור אם התשלום הזה נגבה בכובע שלהם כרשות שלטונית או בכובע שלהם כנותנת שירותים, שאינם שירותי- - -

גם לנו קשה.

חברי הכנסת רוצים לוודא שכל התשלומים האלה, למעט אגרות ומסים עירוניים, הסעיף הזה כן יחול עליהם.

אנחנו יכולים להיצמד לנוסח המקורי ולעשות את ההחרגה, אם זה מה שאתם רוצים – החרגה של ארנונה.

אני מציעה לעשות לפחות החרגה של מסים ואגרות, אם לא תשלומי חובה.

מה זה ביטוח תלמידים, למשל, שהעיריות גובות? זה הרי ביטוח שהעירייה עושה את זה עבור הילדים, והעירייה גובה את זה.

זה מכוח איזושהי חובה בחוק חינוך חובה. אני חושבת שזה כן שירות שלטוני.

רשויות מקומיות מברכות, אז אני לא מבין מה הבעיה של המדינה. הדברים הערטילאיים המשפטיים האלה- - -

בגלל זה הממונה על הגנת הצרכן תידרש לפקח על רשויות מקומיות. אנחנו לא רוצים להיכנס לזה. אם המילה "רשויות מקומיות" תיכנס, כלומר הגדרת "עוסק" תורחב, נוצף בפניות על כל מיני תלונות- - -

אבל את כותבת: רק לסעיף זה. יש ברור מזה?

זה לא משנה.

למה? אם אתה אומר את זה ספציפית – להפך, אתה מדגיש בזה שבשאר החוק הרשויות המקומיות לא כלולות.

לא כולם בקיאים באיזה סעיף זה נמצא ובאיזה סעיף זה לא.

הרשות בקיאה.

אז נהיה עסוקים בלהדוף.

אנחנו מכירים את האוכלוסייה שמאוד יקל עליה.

ועוד הרשויות המקומיות מברכות.

היה לנו שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.

אני מציע למציעים להחריג את הארנונה.

מסים ואגרות, ברשותך.

עד שנייה-שלישית, תדאגו להכניס הכול פנימה.

לאור הדברים שאמרת אני מציעה לכתוב במפורש שזה יחול בעסקה מתמשכת, כדי שיהיה ברור שלא מדובר בחיוב חד-פעמי. לפעמים אתה משאיר הוראת קבע כדי שהרשות תוכל, למשל, לגבות ממך כל אימת שהיא חושבת לנכון שיש לך איזשהו חיוב.

לא ניכנס ליותר מדי הגדרות. איפה שיש הוראת קבע, תהיה זכות בחירה.

גם בעסקה חד-פעמית?

איפה שיש הוראת קבע.

למשל, בקופת חולים יש לי הוראת קבע. היום כל ביקור אצל רופא – הם עושים את הוראת הקבע. הרבה פעמים זה חד-פעמי, זה לא תשלום חודשי.

אם זה חד-פעמי, אל תיתנו הוראת קבע. כשנתת הוראת קבע, זה לא חד-פעמי, בהגדרה.


אנחנו נצמדים לנוסח המקורי, ובסוף נעשה את ההחרגה.

אני אתאים אחר כך את הנוסח להחלטות הוועדה.

אז נאשר הכול כמקשה אחת?

את כל העקרונות.

אפשר לכתוב חמישה מועדים שפרוסים על פני החודש, ושהעוסק בתיאום עם הלקוח יוכל לבחור שלושה מהם, כמו שהממשלה הציעה, אבל זה יהיו מועדים ברורים- - -

זה מסתבך. אנחנו סגורים על המועדים. אנחנו רוצים שזה יהיה כמו בכרטיסי האשראי.

שגם העלויות של העניין הזה יתגלגלו על הלקוחות כמו בכרטיסי האשראי? כי יש לדבר הזה עלויות.

לכל דבר יש עלויות.

האם מנוי שיקבל דחיית תשלום של חודש ישלם יותר ממנוי שישלם בתחילת חודש?

אני מניח שלא יהיה שום שינוי בעלויות. או לפעמים זה פועל לכיוון ההפוך – המדינה מורידה מע"מ, ו-YES לא מורידה את התשלום למנויים. אלה שינויים מינוריים.

אדם שמשלם בדחייה של חודש על שירות שקיבל בחודש הקודם למעשה מגלגל את עלויות האשראי על הספקים ועל החברה. יש פה מישהו שנפגע.

- - - למה את לא מחריגה אותו?

שמענו את הטיעון הזה, והוא לא מקובל עלינו.

השירות כבר ניתן בחודש הקודם; זה לא שהוא לא קיבל גרייס של תקופה. הוא משלם על משהו שכבר ניתן לו. העלות כבר יצאה.

- - -אין מי שעכשיו יישא באשראי הזה.

היועצת המשפטית מקריאה את העקרונות של השינויים, ואז נצביע.

עוסק – המחייב חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון, יציע לצרכן לבחור אחד מבין ארבעה מועדים: ב-2, ב-10, ב-15 וב-20 בכל חודש, את המועד שבו יחויב. לא בחר הצרכן – יחויב ב-10 בחודש.


הוראה זו לא תחול לגבי מסים ואגרות המשתלמים לרשויות מקומיות.


הוועדה צריכה גם להחליט על הוראת מעבר – תוך כמה זמן.

אנחנו מתנגדים לכך שהחוק יחול גם על עסקאות שכבר נכרתו. יש פה אלמנט ההסתמכות של העוסק. אנו לא חושבים שסביר עכשיו לפתוח - הרי הוראת המעבר אומרת שאם הצרכן מבקש- - -

זה לרוקן את החוק מתוכן. מהירות המחזור פה היא נמוכה, של השינוי.

אנחנו חושבים שעל עוסק קטן, מישהו שפותח חוג – אנחנו חושבים שלא סביר להחיל עליו אחורה. גם כך כל החוק הזה מטיל איזשהו צורך בשינוי כל המערך. אנו חושבים שאחורה לפחות, אנו מציעים לעשות חלוקה לעוסקים שהם יותר גדולים או קטנים.

קיבלנו פניות מאנשים שמתמודדים עם הקושי.

כל המשמעויות הן זניחות, של החוק הזה. העוסקים יידעו להתמודד בקלות עם המשמעויות.

אבל עוסק קטן יותר, מישהו שעושה חוג בבית שלו.

הוא מחר מגיע למפעיל של החוג, אומר לו: אני לא רוצה הוראת קבע, אתן לך צ'ק. אחד שנותן הוראת קבע יכול להחליף לאמצעי תשלום אחר? יכול.

לא תמיד. אתה תמיד יכול לבטל הוראת קבע, אבל לעתים ביטול הוראת קבע גורר גם ביטול ההתקשרות, כי יש עוסקים שמתנים את עצם ההתקשרות בזה שתיתן הוראת קבע.

אדם שאומר: אני רוצה לעבור לכרטיס אשראי - מישהו יכול למנוע- - -

הוראת המעבר פה מדברת, שהצרכן יצטרך לעשות פעולה אקטיבית על חוזים קיימים. בטח לא יעשו את זה כולם.

יש הסכם שלא מתקשרים באמצעות כרטיס אשראי, כי יש להם עלויות מאוד גבוהות לנושא הזה, לעוסקים.

זה לא בגלל זה. זה בעיקר בגלל מול רשויות המס.

אנחנו מתכוונים- - -

הצעת החוק הזו חלה גם על עוסקים קטנים.

ספק שעובד עם הוראת קבע- - -

גם חברות הביטוח, נניח, הם נותנים את האפשרות לבד. רק הגופים האלה לא נתנו את זה עד היום. כל מי שמוכר שירות, יש לו תחרות, נותן את זה.

הוועדה צריכה להחליט לגבי תחילת החוק, לגבי- - -

90 יום מיום פרסומו.

השאלה אם זה פרק זמן מספק כדי להיערך.

120.

זה לתחילה.

לגבי התחולה על עסקאות שקיימות.

תחולה מלאה.

לדעתי, 120 ימים זה לא ריאלי לגבי עוסקים קיימים שצריכים לפנות אולי למיליונים – הם צריכים לפנות לכל הצרכנים שלהם כדי לדעת באיזה מועד לחייב אותם.

לא; יש תאריך קובע.

אבל הם חייבים להציע קודם כל.

לא.

אז תכתבו שלגבי עסקאות שנחתמו לפני תחילת החוק, לא תהיה חובה לקבוע- - -

כתוב: לא יחול שינוי במועד חיוב, אלא אם כן ביקש הצרכן לשנותו.

זה תלוי בצרכן? הוא צריך לפנות, ברגע שעבר החוק - יש פרסום על זה, מסיבי, הצרכנים של חברת חשמל יפנו אליה- - -

מי שירצה.

זה ייצור בלגאן.

אתם לא חייבים לפרסם את זה. רק לגבי לקוחות חדשים. אתם לא חייבים לפרסם את החוק הזה. מי שירצה לבוא לחברת חשמל ולשנות את התאריך, תסכימו.

בחברת חשמל זה לא כך; זה כמו צ'ק פתוח – מתי שעשית את הקריאה, 14 יום.

אם הצרכן לא אמר, יש תאריך שנקבע אותו. אם הצרכן חדש, שלחתם לו הוראת קבע, היה שם סעיף, לסמן מתי הוא רוצה, והוא לא סימן, אז יש תאריך קובע לכולם.

מה לגבי צרכנים קיימים?

צריך לשנות את הרישא של סעיף 3 לעסקאות ערב תחילת חוק זה. עסקאות שקיימות ערב תחילת חוק זה, איך שנקבע – 90, 120 – לא יחול שינוי במועד החיוב, אלא אם כן ביקש הצרכן לשנות למועד אחר בחודש.

אנחנו מתנגדים להחיל את זה על עוסקים קטנים. זה לפתוח חוזה אחורה. הכלל שלנו, בדרך כלל אנחנו לא מוכנים לפתוח חוזים אחורה, רטרואקטיבית.

- - -

זה תנאי בחוזה. זה תנאי בהסכם.

אנחנו חיים בתוך עמנו, ואנחנו יודעים שעוסקים אחרים נותנים מראש את התאריכים הרצויים ללקוח.

לא כולם.

לא הבנתי. יש מצטרפים חדשים להוראת קבע. הם יודעים שיש להם ארבעה מועדים וכו'. הצרכנים הקיימים של חברת החשמל, שיש להם הוראות קבע, 700 אלף במספר- - -

לא השתנה שום דבר אצלם, אלא אם כן הם ביקשו.

אז מחייבים אותם- - -

אין מועד קבוע.

זה רק לצרכנים חדשים שמצטרפים?

אלא אם כן הצרכן הוותיק ביקש לשנות. זה חוק מינורי. אני לא מבין את ההתרגשות.


אקריא את החוק מתחילתו ועד סופו, ואז תכניסי את השינויים.

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון), התש"ע–2010.

הוספת סעיף 13ב1. 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 13ב יבוא: "מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון

13ב1. (א) בעסקה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון, יאפשר העוסק לצרכן לבחור את מועד החיוב החודשי שבו יבוצע החיוב בתשלום. (ב) לא נקבע במפורש מועד חיוב, יחייב העוסק את חשבונו של הצרכן ב-10 בכל חודש. (ג) בסעיף זה, "עוסק" – לרבות רשויות מקומיות ותאגידים עירוניים, אף אם אינם מוכרים נכס או נותנים שירות דרך עיסוק."

זה ישתנה – את כל השינויים השארנו לך.

תחילה -תחילתו של חוק זה 120 ימים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).
הוראת מעבר.

נקבע הוראות סעיף 13ב1 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, לא יחולו על עסקאות שנעשו לפני יום התחילה, אלא אם כן ביקש הצרכן לשנות את מועד החיוב בהתאם לאמור באותו סעיף.

אנחנו עכשיו מצביעים לקריאה ראשונה סעיף-סעיף, לרבות השינויים שהיועצת המשפטית הקריאה ושסיכמנו עליהם פה, ושתכניס אותם בניסוח הסופי.

אני במקום אייכלר.

מי בעד סעיף 1?

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 1 אושר.

אושר פה אחד.

רכז התעשייה באגף התקציבים באוצר, אורן משה, מוסר כי אין עלות תקציבית להצעת חוק זו.

תודה.
מי בעד סעיף 2, לרבות השינויים?

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 2 אושר.

הסעיף אושר פה אחד.

מי בעד סעיף 3, לרבות השינויים?

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 3 אושר.

אושר פה אחד.


החוק אושר פה אחד לרבות כל השינויים.



תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.