הכנסת השמונה עשרה

PAGE
43
ועדת הכלכלה

27.2.2011


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 469

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, כ"ג באדר א' התשע"א (27 בפברואר 2011), שעה 11:30

תקנות התעבורה (תיקון מס') התשע"א-2011, בדבר רישוי ולימוד נהיגה לתושבי חוץ, הרש"פ, איסור עקיפה, קורסי רענון, היתר נהיגה באמבולנס, כבאית ורכב חילוץ, בדיקת ראייה ופטור ממבחן עיוני לאופנועים, רישום רכב של נפטר, מיקום מונה במונית, הפקדת רישיון בפסילה

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

ישראל אייכלר

עו"ד חוה ראובני, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרן, סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד טארק קסיס, ייעוץ וחקיקה, כלכלי פיסקלי, משרד המשפטים

ליאוניד שיימן, מנהל תחום רכב וציוד, נציבות כבאות והצלה

ד"ר מיכאל דור, מנהל אגף רפואה, משרד הבריאות

עו"ד מאיר ברודר, משרד הבריאות

אלי יפה

יאיר חברוני, מנהל ענף פיקוח ורישוי אמבולנסים, משרד הבריאות

מירי כהן, מנהלת תחום בכיר, שירותי הצלה, משרד הבריאות

חיים מרציאנו, סמנכ"ל ארגון חברות ההסעה

יהודה בר אור, יו"ר איגוד המוניות הארצי

עזרא אשכנזי, סגן יו"ר איגוד המוניות הארצי

עודד שאולוף, חבר הנהלה, איגוד קציני הבטיחות והתעבורה

מאיר אלרם, מנהל אגף נהגים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי, מנהלת תחום פניות הציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נסים בנימין, יו"ר איגוד העוסקים בענף הדו גלגלי

אבי גולן, יו"ר איגוד מורי הנהיגה הארצי

אייל מושיוב, ארגון מורי הנהיגה הארצי

אלקיה אפרתי

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
תקנות התעבורה (תיקון מס') התשע"א-2011,

בדבר רישוי ולימוד נהיגה לתושבי חוץ, הרש"פ, איסור עקיפה, קורסי רענון, היתר נהיגה באמבולנס, כבאית ורכב חילוץ, בדיקת ראייה ופטור ממבחן עיוני לאופנועים,
רישום רכב של נפטר, מיקום מונה במונית, הפקדת רישיון בפסילה

אנחנו פותחים ישיבה שלישית של ועדת הכלכלה. על סדר היום תקנות התעבורה (תיקון מס') התשע"א-2011, בדבר רישוי ולימוד נהיגה לתושבי חוץ, הרש"פ, איסור עקיפה, קורסי רענון, היתר נהיגה באמבולנס, כבאית ורכב חילוץ, בדיקת ראייה ופטור ממבחן עיוני לאופנועים, רישום רכב של נפטר, מיקום מונה במונית, הפקדת רישיון בפסילה.

בוקר טוב. אנחנו מודים לוועדה על שקבעה את הדיון בתקנות בסדר מאוד מזורז, קרוב למועד הגשתן.


מדובר בכמה נושאים בתחום הרישוי אבל בסופו של דבר אני חושבת שכל תקנה עומדת בזכות עצמה ולכן אני לא חושבת שיש לי הצגה כללית ואני מציעה שפשוט נעבור להקראה, ונסביר כל תקנה לפי ענינה.

מקובל.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 13, 61, 70 ו-71 לפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:

1.
תיקון תקנה 47

בתקנה 47(ח) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות העיקריות), אחרי "לא יחולו על אוטובוס" יבוא "למעט אוטובוס זעיר".


כאן אנחנו מבקשים לתקן איזושהי חוסר חדות בתקנה שהוועדה אישרה לפני חודשים אחדים כשהיא החילה את האיסור לעקוף רכב עוקף, דהיינו, בעצם לנסוע בנתיב השלישי משמאל, מקום שיש שלושה נתיבים, על אוטובוסים. כיוון שקבענו את האיסור הזה באופן גורף על כל האוטובוסים, זה כלל גם אוטובוס זעיר. אוטובוס זעיר, לפי מאפייניו התחבורתיים, הוא בעצם לא אוטובוס אלא הוא יותר בתחום הרכבים הקטנים ואנחנו חושבים שאין מניעה שרכב כזה ייסע גם בנתיב השלישי ויעקוף רכב עוקף. לכן האיסור על עקיפת רכב עוקף תחול על אוטובוס למעט אוטובוס זעיר.


זה מה שאנחנו מבקשים אחרי הערות שהגיעו אלינו מיד אחרי אישור התקנה.

הערות לתקנה הנוכחית. אין.

תקנה 1 – אושרה פה אחד

2.
תיקון תקנה 170


בתקנה 170 לתקנות העיקריות, בסופה יבוא:


"תושב ישראל" – כהגדרת "תושב" בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.


מספר תקנות משתמשות במונח תושב ישראל, בראש ובראשונה תקנות שכבר קיימות ומגדירות את הזכאות לקבל רישיונות נהיגה מדרגות מסוימות. רישיונות הנהיגה, בעלי המאפיינים המקצועיים יותר, לא הפרטיים. אנחנו מדברים על מוניות, על אוטובוסים, על גרר. רישיונות שהם רישיונות עיסוק, אנחנו מתנים אותם, לפי התקנות כתוב שרשאים לקבל אותם תושבי ישראל. אין הגדרה מהו תושב.


אנחנו מציעים לאמץ כאן את הגדרת תושב ישראל כהגדרת תושב מחוק מרשם האוכלוסין. כיוון שכתבנו כאן כהגדרת תושב בחוק מרשם אוכלוסין, אולי צריך לחדד לפי סעיף 1(א) – וזה בעקבות שיחה שהייתה לי הבוקר עם עורכת הדין אודליה אדרי ממשרד הפנים – כאשר ההגדרה היא מי שנמצא בישראל כאזרח ישראלי או על פי אשרת עולה או תעודת עולה או על פי רישיון לישיבת קבע. אנחנו מדברים על אזרחים, עולים שקיבלו אשרה או תעודת עולה או שיש להם רישיון ישיבת קבע. לא תושבים ארעיים לסוגיהם.

האם זה קשור גם למוניות? אני חושב שצריך דווקא לחדד יותר את הרישיון המקצועי. כשנותנים לאנשים, זה רק לתושבי ישראל ורק לתושב ישראל עם תעודה כחולה שחי כאן ולא לעולה או מישהו שבא ורוצה לעבוד כאן. עוד מעט נהפוך להיות כמו בארצות הברית כאשר כל המהגרים מגיעים לשם לעבוד על מוניות ולקחת את הפרנסה. להם אולי לא איכפת, אבל לנו זה איכפת. לכן ההגדרה כפי שהיא כתובה כאן, היא הגדרה נכונה. ההערה שלי אומרת להשאיר את זה כפי שקיים כאן וזה מחדד את הנכונות של נהג מקצועי שהוא תושב ישראל. לדעתי צריך היה להיות כתוב מי שעשה צבא לפחות, אבל בוא נגיד שלזה עדיין לא ניכנס כי יש לנו גם בני מיעוטים שעובדים והם לא עשו צבא, אבל לפחות תושב ישראל שיש לו תעודה כחולה.

אני חושבת שבהגדרה המוצעת, אנחנו מדברים על אזרח ישראלי שבוודאי יש לו תעודה כחולה, רישיון ישיבת קבע, גם יש לו תעודה כחולה ומי שיש לו אשרת עולה או תעודת עולה, הם זכאים. הם אולי לא מימשו את זכאותם לאזרחות, אבל על פי חוק הם זכאים. זה עניין של בחירה שלהם מתי הם יקבלו. עולים חדשים, גם אם הם עדיין לא השלימו הליכים. זאת האוכלוסייה שנמצאת בתוך ההגדרה.

את מורידה כאן את השירות שאנחנו נותנים. מכניסים אנשים שלא יודעים בגלל שהם עדיין לא מספיק נכנסו לתוך המדינה ולא למדו מספיק. נותנים להם אחר כך לעבוד עם ציבור. תני לאנשים שייכנסו לתוך העניינים, יעמדו בזמן של מינימום שבן אדם עובד כאן ויודע מה קורה במדינה ולאחר מכן תני לו לנהוג במונית למשל או באוטובוס.

התושבות לא תשפיע על הכרת הרחובות שלהם. אני אזרחית ישראל מזה עשרות שנים, אבל אם אני אהיה נהגת מונית בחיפה, אני לא מכירה את הרחובות. מעולם לא גרתי בחיפה ואני לא מכירה את חיפה. התושבות לא תיתן לך את ההיכרות עם הרחוקות. היכולת לתקשר – יש קורס, יש הכנה, יש תנאים נוספים. התושבות היא איזושהי נקודת סף. כל יתר הכישורים שנדרשים, לשם כך יש מבחנים ולשם כך יש הכשרה.

הוא נדרש בתקנה לדעת גם ידיעת קרוא וכתוב, שפה עברית, זאת אומרת שהוא לא בא ישר מהמטוס והולך להיות נהג מונית אלא צריך לעמוד בעוד תנאים נוספים שמכשירים אותו לנהוג ברכב ציבורי.

הכול טוב ויפה בתיאוריה אבל במעשית, בכבישים, נהגים שנכנסים לעבוד והם עובדים במוניות והם לא מכירים את העבודה, הם גורמים להרבה בעיות. אני מקבל הרבה תלונות. אם הייתי יודע שזה מה שאת מתכוונת לתקן כאן, אנחנו לא באנו מוכנים לזה, הייתי מביא עשרות תלונות של ציבור על אנשים שפשוט מאוד לא מכירים את העבודה.

מה זה לא מכירים את העבודה? אולי תעשה להם קורס בהכרת העבודה של נהג מונית?

להיות תושב, זה דבר הכי חשוב. בן אדם יודע איך להסתדר בתוך עמו והם עדיין לא יודעים להסתדר בתוך עמם. אתה נותן להם אפשרות להיכנס למונית, שזה רכב ציבורי שיום יום אתה נתקל בקרוב ל-500 אלף אנשים ביום. אני מוכן להביא לוועדה נתונים ומכתבים מהנוסעים שמתלוננים על אנשים שלא מכירים את העבודה ולא יודעים איך להיכנס אליה.

מה ההבדל בין נהג מונית חדש שסיים קורס עכשיו, ישראלי רגיל שסיים עכשיו קורס, אחרי שהוא עבר את כל הדרישות בתקנה, לבין נהג שאתה מדבר עליו שהוא עולה חדש לצורך העניין ועמד בכל התנאים. שניהם באותה נקודת מוצא. מה הוא צריך להכיר? להכיר את מה? תסביר.

את המנטליות של האזרח. בן אדם עשה שלוש שנים צבא והוא מכיר חלק מהאנשים, מכיר את המנטליות, אלה אנשים שנולדו כאן, אנשים שעובדים כאן וחיים כי זה רכב מקצועי. אם אתה רוצה שהוא ייתן שירות טוב, הוא צריך לדעת את כללי ההתנהגות מול הציבור שמשתמש במוניות. יש תלונות בעניין הזה. אם לא היו תלונות, לא הייתי מדבר. אני לא הבאתי את התלונות. כתוב תושב ישראל כהגדרתו, זה היה בסדר ולא התכוונתי להביע התנגדות, אבל ברגע שאתה עכשיו משנה את זה כפי שאמרה גברת ראובני, זה לא כתוב כאן. עכשיו אתם מכניסים דברים חדשים. זה לא הוגן.

לפי דעתי במקרה הזה, מי שלא מכיר את המנטליות ואת כל הדברים האחרים, אני חושב שנקודת הפתיחה שלו יותר טובה מאשר אלה שמכירים.

אתה יושב במשרד שלך והנקודה שלך היא תיאורטית ולא מעשית. אני יושב בכביש ואני מקבל את כל התלונות. אני חולק על דעתך בנושא הזה. יש לנו הרבה תלונות והייתי מביא אותן לכאן אם הייתי יודע שעומדים לדבר על הנושא הזה. הייתי מביא אותן לכאן ומציג אותן. יש הרבה בעיות בקטע הזה. אני לא רק יושב ראש הארגון אלא אני גם מנהל תחנה ואני גם נהג מונית ואני יודע בדיוק מה צריך ענף המוניות. הוא לא צריך אנשים שמכניסים את הוויכוח היום יומי, מיליון ואחד דברים שאתה לא יודע איך נכנסים לכל זה. המנטליות של האנשים אצלנו היא זקוקה לנהג מקצועי שמכיר את האנשים. למה להכניס אנשים שיבואו ויהיה לנו כמו שבאים לאמריקה מהגרים? אנחנו כאן מדינה אחרת.

אמריקה כן מאפשרת לכל המהגרים להסיע נוסעים במוניות. דווקא הדוגמה של אמריקה היא לא דוגמה טובה.

לא אמרתי שזה טוב. אנחנו לא מסכימים שזה יהיה כך כאן. כאן נהגי המוניות, רובם עשו צבא, הם חיים כאן והם יודעים בדיוק איפה הם עומדים ומבחינתנו אנחנו מנסים לעשות את העבודה מכובדת.

אני חושבת שיש כאן אי הבנה.

איך השירות הצבאי נוגע לעניין הזה? עד עכשיו לא הבנתי. תסביר איך השירות הצבאי נוגע לעניין של נהג שרוצה לנהוג מונית.

מר בר-אור, אני חושבת שיש כאן איזושהי אי הבנה. אנחנו לא מרחיבים בנוסח המוצע את מי שזכאי להיות נהג מונית. אנחנו מצמצמים. היום גם תושב ארעי יכול להוציא רישיון נהיגה למונית. יש כל מיני הגדרות של תושב. אנחנו מצמצמים. רק מי שנמצא כאן דרך קבע. מי שהלך להוציא תעודת עולה, זה מישהו שמתכוון להשתקע כאן ועד שהוא יגמור את ההכשרה, מן הסתם הוא חי כאן לפחות שנה, או מי שיש לו כבר תושבות קבע.

בחור בן 18 לא יכול להוציא רישיון ואתה אומר שלא יכול להוציא רישיון מי שאין לו שלוש שנים רישיון כאן בארץ. תקראי את החובה לקבל רישיון נהיגה למונית. צריך להיות מעל גיל 21 וצריך להיות רישיון במשך שלוש שנים. אני בעד ההגבלה הזאת, זה טוב שזה כך, אבל כאן הולכים לתת לבן אדם שנמצא בארץ את האפשרות ללכת לקורס נהגי מוניות כשכל הקורס אורך שלושה חודשים ואחר כך הוא יהיה נהג מונית. למה אתם רוצים לעשות את העבודה הזאת בזויה במקום לשפר אותה? מצד אחד מחפשים לשפר את השירות לאזרח ומצד שני מחפשים להכניס כל אחד לתוך הענף.

להפך. אנחנו מצמצמים.

אנחנו רואים את זה בעין לא טובה.

הניסוח המוצע מצמצם את אוכלוסיית הזכאים וממקד אותה במי שהם ישראלים קבועים ולא כל אחד שקיבל אשרה זמנית.

יש אנשים שעובדים כאן שנה, שיש להם רישיון שנה וכבר הולכים. למה אותו צבר צריך לחכות עד גיל 21 מינימום? אם כך, למה לא לתת לו בגיל 18?

כולם צריכים להיות בגיל 21. לא רק הצבא. זה חל על כולם.

נכון, אבל יש לו כבר רישיון לפחות שלוש שנים. הנקודה היא שלוש השנים שיש לו ותק בנהיגה.

וזה שבא מחוץ לארץ אין לו ותק?

לא יודע אם יש לו.

ברור לך שאם הוועדה לא תאשר את התקנה, האוכלוסייה שתוכל לקבל רישיון לנהוג במונית אחרי הקורס היא רחבה יותר.

נכון.

תקנה 2 – אושרה פה אחד

עם התיקון שציינתי. הגדרת תושב בסעיף 1(א) לחוק מרשם האוכלוסין.

3.
תיקון תקנה 1734


בתקנה 173(א) לתקנות העיקריות, בסופה יבוא:


"(7)
שניתן לו רישיון לפי תקנה 216 ותקנה 213 חלה עליו, ורישיונו יינתן לתקופה של

עד 7 שנים.

(8)
שחייב בהשתלמות בנהיגה לפי תקנה 213 ורשות הרישוי אישרה לדחות את ביצועה אחרי שנתן סיבה סבירה לאי יכולתו לבצעה במועד שנקבע לפי התקנה האמורה, ורישיונו יחודש לתקופה של עד שנתיים בכל פעם, עד שיוכיח כי עבר את ההשתלמות".


פסקה (7) למעשה קשורה לתיקון תקנה 213 שנמצאת בהמשך. אני לא יודעת באיזה סדר אדוני רוצה שנדון בזה כי (7) לא יובן בלי התיקון לתקנה 213 ואין בו צורך אם לא יאושר התיקון לתקנה 213.


אולי אני אתחיל מ-(8) ואחר כך נעשה את (7) ביחד עם תיקון תקנה 213, אם אדוני מאשר.

כן.

תקנה 173(א) עוסקת באורך תקופת הרישיון שיקבל נהג. נקודת המוצא היא שהציבור מקבל רישיונות נהיגה לעשר שנים למעט סדרה של אוכלוסיות שמגדירים להם תקופות קצרות יותר. אחת האוכלוסיות שמקבלת רישיון לתקופה קצרה יותר היא הקבוצה שהרישיון הראשון שלה הוא אחרי תום הנהג החדש, והיא מקבלת לחמש שנים. זה לפי פסקה (6). זאת כיוון שהם חייבים בקורס רענון לפי תקנה 213. זה קורס שנאכף על ידי אי חידוש רישיון נהיגה. אם ניתן להם רישיון לעשר שנים, המשמעות היא ששנים רבות יחלפו לפני שנוכל לאכוף את זה. זאת תקנה שנמצאת כבר כארבע-חמש שנים.


יש לנו בעיה עם חייבי הרענון. קורס רענון חייבים בו בשנה החמישית לאחר קבלת הרישיון. לגבי רוב האוכלוסייה זה יוצא סמוך אחרי השחרור מהצבא כאשר מצד אחד זה נוח כיוון שאם זה היה במועד מוקדם יותר, כולם היו בצבא והיינו צריכים לעשות הרבה מאוד דחיות, ומצד שני זה גיל שהרבה מאוד נוסעים לחוץ לארץ לתקופות מתמשכות אחרי השחרור ואנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים לדחות להם את הקורס. אין לנו בעיה לדחות את הקורס, אבל הבעיה היא שאם חולפת תקופת הרישיון, הם מקבלים אחרי כן רישיון לעשר שנים ובעוד עשר שנים, לך תרדוף אחרי הרוח שהם יעשו את הקורס ובסופו של דבר את הקורס שרצינו שהם יעשו בשנה החמישית, אנחנו מצליחים לתפוס אותם לעשות אותו בשנה ה-17, שזה הרב ה אחרי שרצינו שהם יעשו את הקורס.


לכן אנחנו מציעים ואומרים שאין לנו מניעה שמי שמוכיח שהוא לא יכול להתייצב לביצוע הקורס, בין כי הוא משרת בקבע כרגע בתפקיד פיקודי קרבי ולכן הוא לא יכול להתייצב לקורס, או כי הוא נסע לחוץ לארץ למטרות טיול וכיוצא בזה כפי שמאוד נפוץ, אבל אז הוא יקבל רישיון נהיגה לשנתיים. כל זמן שהוא לא יכול להתייצב, מוכיח שהוא לא יכול להתייצב, אין לנו בעיה שימשיך להחזיק רישיון אבל לשנתיים בכל פעם כדי שברגע שהוא כן יכול להתייצב, נוכל לתפוס אותו ולאכוף עליו את השתתפותו בקורס. זאת פסקה (8).

איך הוא מוכיח כל פעם?

אם הוא בצבא, הוא יכול להוכיח.

מרשם כניסות ויציאות של משרד הפנים.

היום כבר אין כל כך מרשם. היום כשיש את השיטה של לשים יד, הסיכוי לקבל מרשמים הוא בעייתי.

אנחנו מסתמכים על התמצית הזאת.

בדרך כלל פונים אלינו ההורים ואומרים שהבן או הבת בחוץ לארץ, צפוי או צפויה לחזור רק בעוד שנה, בעוד חצי שנה, בעוד שמונה חודשים.

אנחנו רוצים לתחם את זה בשנתיים כי מה שקורה זה שבפועל הם לא נוסעים לעשר שנים אלא הם נוסעים לשנה, לחצי שנה, לשנתיים. הם תופסים טרמפ על זה והם אומרים שעכשיו הם בחוץ לארץ. ברגע שחידשנו לעשר שנים, עכשיו בוא נחפש אותם.

הכול ברור לי. רק רציתי שתסתפקו בהצהרה של הנוסע או של ההורים שהבן אדם בחוץ לארץ.

בדרך כלל ההורים שולחים תמצית ממשרד הפנים על כך שאדם נמצא בחוץ לארץ ואנחנו דוחים לו את זה על סמך זה. אנחנו לא מטרטרים אותם. לא נביא אותם לכאן מחוץ לארץ.

בנוסח הנוכחי ביקשתם שרישיונו יחודש לתקופה של עד שנתיים בכל פעם. אתם לא רוצים להגיע למספרים גבוהים מאוד של שנים, והשאלה אם אתם לא מעוניינים בכל זאת או חושבים שראוי לתחום את השנתיים האלה לאיזשהו פרק זמן.

רצינו. חשבנו לתחום את זה , אבל מצד שני יש כאלה שנסעו לתקופה ארוכה לחוץ לארץ עם המשפחה או בשליחות וכן הלאה. אנחנו לוקחים את רוב הציבור ורוב הציבור הזה בסופו של דבר יבוא ואז הוא יחדש את הרישיון אחרי שנתיים או אחרי ארבע שנים. הבודדים האלה, לא רצינו למנוע לגמרי, וברגע שאני לא מחדש לו את הרישיון, שיחזור לארץ הוא יצטרך לחדש אותו מחדש עם כל מה שמשתמע מכך. לכן החלטנו שלא כדאי לתחום כי בסך הכול מדובר על אוכלוסייה מצומצמת מאוד. רוב האוכלוסייה תיכנס בתוך התקנה הזאת.

אנחנו מצביעים רק על פסקה (8).

כן. את (7) נסביר יחד עם תקנה 213. השאלה אם אתה רוצה שאני אדלג עכשיו ל-213 ונקשור אותו ל-(7).

כן. נצביע על שניהם ביחס.

11.
תיקון תקנה 213


בתקנה 213(א) לתקנות העיקריות, בסופה יבוא:

"תקנה זו תחול גם על מי שקיבל רישיון נהיגה לפי תקנה 216, אם במועד בו ניתן לו הרישיון, חלפו פחות משנתיים מיום שקיבל לראשונה רישיון נהיגה לאומי כהגדרתו בתקנה 562".


הבעיה שאנחנו באנו להתמודד אתה בתיקון הזה היא כלהלן. נהגים שבאים לישראל וממירים את הרישיון, ובארץ מוצאם היה להם רישיון נהיגה לתקופה של פחות משנתיים, צעירים עולים חדשים וכדומה, בארץ הם לא מוכרים כנהגים חדשים. לפי נוסח תקנה 213 דהיום הם פטורים מקורס רענון. אנחנו רוצים לומר שמי שהיה לו רישיון נהיגה של פחות משנתיים בארץ מוצאו, הוא בא לארץ והמיר רישיון שעוד לא צבר ותק של שנתיים בחוץ לארץ, הוא יחויב בקורס רענון בדיוק כמו הישראלים. חובת קורס הרענון בשנה החמישית תחול גם עליו.


בהתאמה לזה אנחנו רוצים לתקן את תקנה 173, את אורך תקופת הרישיון כדי להכניס אותו לקצב.


קודם אני מבקשת מהוועדה לאשר את העיקרון שמי שהמיר רישיון – קבלת רישיון לפי תקנה 216 היא המרת רישיון, לבוא עם רישיון זר ולקבל כמעט אוטומטית רישיון ישראלי בלי הליך של לימוד ובחינות מלאות – אם אין לו שנתיים ותק בחוץ לארץ, הוא יחויב בקורס רענון.

כדי לחדד את העניין. נהג חדש אצלנו הוא לתקופה של שנתיים. מישהו בא מחוץ לארץ, לפי תקנה 216, הוא יכול גם להוציא את הרישיון שבוע-שבועיים לפני כן. אני מקצין קצת אבל זה יכול לקרות. הוא יכול לבוא עם רישיון מחוץ לארץ והוא מקבל כאן רישיון כמו כל נהג אחר לעשר שנים והוא לא נהג חדש והוא גם לא חייב בקורס רענון. דווקא נהגים כאלה שיש להם ותק פחות משנתיים, בדרך כלל נהגים צעירים, יצטרכו לעשות קורס רענון, לפחות הם יצטרכו לעשות אחרי שלא עברו את כל התהליך של הוצאת רישיון אצלנו בארץ, תהליך שהוא קצת יותר ארוך ממה שקורה בחוץ לארץ. לכן אי אפשר לפטור אותו גם מזה וגם מזה. לפחות קורס הרענון שיחול עליו הוא יקבל כאן את המסגרת, את החוקים, את התקנות, את התמרורים, מה שהוא לא למד לפני כן.

הוא לא יהיה עם הכשרה פחותה ועם ידע פחות מהנהג הישראלי המקביל לו.

על פי בקשת משרד התחבורה – נגיע לזה בהמשך – תחילת התקנה הזאת שישים ימים מיום הפרסום. נכון? אתם מתייחסים לכל המכלול.

כן. זה צריך להיות יחד עם תקנה 11.

בסוף נוסיף את זה.

תקנה 11 מאושרת?

תקנה 11 – אושרה

תודה. חזרנו לתקנה 3, פסקה (7). אנחנו אומרים שמי שניתן לו רישיון לפי תקנה 216 – זאת אומרת, בהליך של המרה – ותקנה 213 חלה עליו, כלומר, הוא חייב בקורס רענון, ממיר רישיון שחייב בקורס רענון, רישיונו יינתן לתקופה של עד שבע שנים. זה כדי להכניס אותו לאותו מסלול של אורך תקופות רישיון כמו הנהגים החדשים אצלנו לצורך המועד שבו הוא יעשה את קורס הרענון, במועד בו הוא ייעצר ולא יחודש לו הרישיון היה והוא לא יעשה את הקורס.

תקנה 3 – אושרה

4.
תיקון תקנה 174ב



בתקנה 174ב לתקנות העיקריות –

(1)
בתקנת משנה (א), במקום "90 ימים" יבוא "6 חודשים".



את פסקה (2) אני מבקשת למשוך ואחרי שאסיים את ההקראה , אני אסביר.


(3)
בתקנת משנה (ג), במקום "תקנות 173 ו-174", יבוא "תקנה 173 ו-174א".

את תקנה 4(2) מוחקים.

כן.


תקנה 174ב עוסקת ברישיונות נהיגה זמניים. לפי התקנות אפשר לתת רישיון נהיגה זמני לתשעים ימים. אנחנו רוצים לשישה חודשים ולתת את רישיונות הנהיגה לתקופות קצת יותר ארוכות. למעשה יש מקום אחר שכתוב שרישיונות זמניים הם לשישה חודשים ויש אי התאמה. בפועל כל רישיונות הנהיגה הזמניים ניתנים לשישה חודשים, אבל בתקנות יש חלוקה לשני סוגים בגלל הסיבות למתן ולכן זה יוצא קצת עקום והמערכת שלנו לא מותאמת. אנחנו רוצים ליישר את כל הרישיונות הזמניים לשישה חודשים.


את תקנת משנה (2) אנחנו מבקשים למשוך. אחרי שהתקנות הוגשו, בפרק זמן המאוד קצר שחלף, היו דיונים בין שר התחבורה לשר הפנים ואנחנו רוצים לרדת לרזולוציה קצת יותר חדה ולא באופן גורף להכניס את כל הזרים לתוך המסלול של שישה חודשים זמני בלבד. זה נושא שהוחלט עליו ברמת המדיניות והפרטים הביצועיים עוד לא בשלים ולכן לא יכולנו להביא נוסח מתוקן. זה דבר שהוחלט עליו ממש בשבוע האחרון.


בתקנת משנה (3), אני חושבת שאי שם פעם נעשתה טעות סופר בתקנה. ברור שתקנה 173 לעניין תקופות הרישיון לא חלה על רישיון נהיגה זמני שמדבר על תקופות אחרות ותקנה 174 שעניינה חובת תשלום אגרה ועניינה הצהרה על מצב בריאות, היא תקנה שאנחנו צריכים אותה, את התחולה שלה גם לעניין רישיונות נהיגה זמניים. מה שאנחנו לא צריכים ולא חל על זה, זה הנושא של רישיון הנהיגה הממוחשב וזה 174א. לדעתי הייתה כאן אי פעם טעות סופר כי אחרת אני לא מצליחה להבין למה זה נוסח כפי שזה נוסח.


מה שלא חל על רישיון נהיגה זמני, זה התקופות ורישיון הנהיגה הממוחשב. אגרות, חובת הצהרה על מצב בריאות ופסילות, צריכה לחול גם על הרישיונות הזמניים.

אנחנו מצביעים על תקנה 4, למעט תקנה 4(2).

תקנה 4 – אושרה

בדרך לכאן קיבלתי בקשה מהפרקליטות הצבאית שלא להעלות את תקנה 5 לדיון. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם האמירה הזאת כי הבנתי שהוועדה לפני כן קיבלה הודעה מלשכת שר הביטחון שאין להם הערות לתקנה.

בדקנו עם הפצ"ר ולטענתם התקנות שהועלו היום בישיבה שבנדון אינן רלוונטיות לצה"ל. זה מה שהודיעו מהלשכה של שר הביטחון.

אני קצת בדילמה מה לעשות כי התקשרו אלי מהפרקליטות הצבאית, ממת"ק ארז, ואמרו שהם לא ידעו על התקנות האלה. לטענתם הם צריכים לבחון אבל הם לא אומרים שיש לזה השלכה עליהם והם לא יודעים אם אין לזה השלכה עליהם. הם פשוט רוצים לבחון את השאלה הזאת ומבקשים שלא יהיה מחטף בלעדיהם. אני בוודאי לא רוצה בכך.

ומה עמדתכם? זה יחול על מת"ק ארז?

זה בוודאי יחול על מת"ק ארז. התקנה היא גורפת. המשמעות של התקנה היא שהמסלול הבלעדי לתושבי הרשות הפלשתינית, בין מעזה ובין מיהודה ושומרון, יהיה מסלול של רישיון נהיגה של הרשות הפלשתינית בצירוף היתר שיינתן להם לפי תקנה 578ב. יש סמכות לתת היתרים כאלה גם לגורמי הצבא מול יהודה ושומרון וגם למת"ק ארז לגבי תושבי רצועת עזה. זה בוודאי יחול עליהם. האם זה אומר לדון או לא לדון ואם יש להם בקשות מיוחדות ומה המשמעויות של זה מבחינתם, זה אני לא יכולה לומר בשמם.

אני רק אחדד. למעשה מה שאתם מבקשים לבטל זה את סמכות השר או סמכות רשות הרישוי לתת רישיון בתנאים מסוימים לתושבי האזור.

נכון.

יש לנו פניות של תושבי אזור כאלה. אנחנו באגף הרישוי לא יודעים לעשות את ההבחנה. זאת אומרת, הסיפור כאן הוא סיפור ביטחוני יותר. האנשים שבאים והם תושבי אזור, מרצועת עזה או מיהודה ושומרון, רוצים רישיון בישראל ולנו אין את היכולת לבחון את כל התנאים הנדרשים מהם, זאת אומרת, מבחינה ביטחונית. אנחנו צריכים שרשויות הביטחון יעשו את העבודה הזאת ולא אגף הרישוי. אגף הרישוי שנותן רישיונות נהיגה, הוא נותן אותם למי שאין לו בעיות רפואיות והוא עומד בכל התנאים האחרים כמו כל תושב בישראל. לעשות עכשיו בדיקה כזאת או חקירה מי זה האדם הזה, האם מדובר בבעיה הומניטארית כזאת או אחרת, זה סיפור גדול. יש לנו פניות כאלה אבל אנחנו לא יודעים איך להתמודד אתן. זה קשה מאוד. אין לנו גם את הכלים לעשות את זה ולכן בסופו של דבר זה חוזר לפתחם של רשויות הביטחון ויש תקנה 578ב שאומרת שמפקד האזור, גם היום, במסלול הזה, יכול לתת להם רישיון נהיגה והוא יודע גם לקבוע להם, מה שאנחנו לא יכולים לעשות ברישיון הנהיגה שלנו, את התנאים, איפה הוא ייסע ותנאים אחרים לרישיון הזה. הוא יכול לעשות טוב יותר מאתנו.


לכן חשבנו שאת 175 צריך לבטל.

זה פועל יוצא של דיונים רבי משתתפים של כל הגורמים הרלוונטיים. בדיעבד אני מבינה שהפרקליטות הצבאית יוצגה שם רק על ידי אנשי יהודה ושומרון ולא על ידי אלה שקשורים לרצועת עזה. אגב, יש סדרה של בג"צים. היו הרבה מאוד בג"צים בנושא הזה והרבה מאוד דיונים על הדרך הנכונה לטפל בסוגיה. בסופו של דבר סוכם שהדבר צריך להישאר בידי גורמי הצבא ולא בידי רשות הרישוי שאין לה את הכלים לא לעשות את הבדיקות ולא לשים את המגבלות והתנאים.


אני אתן דוגמה קלה. מבחינת רשויות הביטחון, מאוד משנה אם הבן אדם נמצא בישראל ורק בישראל הוא נוהג אלא אם הוא נכנס ויוצא בין שטחי איו"ש לישראל. מבחינתם זה משנה את הראייה שלהם, את הסיכון הביטחוני שנשקף ממתן רישיון נהיגה ישראלי. אנחנו לא מסוגלים לתת רישיון שכתוב עליו שייסע רק בתחומי מדינת ישראל ולא יחצה במעברים.

מפקד האזור כן יכול.

הוא יכול לתת דבר כזה. לכן ההסכמה הכללית הייתה שהדבר הזה צריך בכלל לצאת מידי רשות הרישוי.

וזה מה שאתם מבקשים היום.

זה מה שאנחנו מבקשים היום מהוועדה. קולגיאלית לא נעים לי מאנשי הפרקליטות הצבאית שפנו אלי טלפונית הבוקר ואמרו שמול פרקליטות צבאית רצועת עזה לא היה להם סיפק לבחון את התקנה הזאת כי הם לא היו מעורבים בדיונים באותו בג"ץ. לכן אני מעבירה לוועדה את הבקשה שלהם לא לדון בתקנה.

מה עמדתכם הסופית?

אני הייתי רוצה לבטל את התקנה הזאת אבל אני אמרתי לפרקליטות הצבאית שאני אבקש לא לדון בה.

מה חנן מבקש?

לפי דעתי אנחנו לא יכולים לעמוד בתקנה כפי שהיא היום ולמרות בקשתו של נציג קמ"ט עזה נדמה לי, אני חושב שגם בלי התקנה הזאת יש 578ב וממילא הם יבואו אליו. זאת אומרת, לא נראה שאנחנו עושים לו איזושהי עבודה נוספת שלא הייתה לו לפני כן. גם היום הוא יכול להגיע למפקד האזור ולקבל רישיון נהיגה. הוא לא צריך אותנו בשביל זה.


אני רוצה להדגיש בעניין הזה שאנחנו ניסינו – אחרי שהיה בג"ץ בעניין – לעשות איזושהי הוראת נוהל ולראות איך אנחנו מתמודדים עם זה. הדבר הראשון שכתבנו באותה הוראת נוהל היה שכל אזרח שיבוא אלינו לאגף הרישוי, עדיף לומר לו שהוא קודם כל ילך למפקד האזור ויתחיל ב-578ב שזה הרבה יותר פשוט. בכל מקרה זה ההליך הכי נכון והמסלול הכי נכון. אם תתבטל התקנה הזאת, גם ככה יגיעו אליו. אם תתבטל או לא תתבטל, בסופו של דבר יגיעו למפקד האזור. זה המסלול הכי נכון. לפחות זאת דעתי.

אם כן, אנחנו מדלגים על תקנה 5.

6.
תוספת תקנה 175א


אחרי תקנה 175 לתקנות העיקריות יבוא:


"175א
פסילת רישיון לתושב חוץ

רשות הרישוי רשאית לפסול רישיון נהיגה שניתן לפי תקנה 174א למי שאיננו תושב ישראל ואין בידו אשרה תקפה לשהייה בישראל".


אנחנו רוצים לתת כאן את הסמכות לבטל רישיונות נהיגה קבועים. תקנה 174, רישיון נהיגה קבוע ממוחשב שניתן למי שאיננו תושב ישראל ואין בידו אשרה תקפה. מצב שבו אנשים, שב"חים לסוגיהם, בין אם מהרשות הפלשתינית ובין אם עובדים זרים ובין אם מסתננים לסוגיהם, יש שלל אוכלוסיות של תושבי חוץ שאין להם אשרות שהייה והם שוהים בלתי חוקיים, ככל שמישהו מהם קיבל בעבר רישיון נהיגה קבוע כיוון שאולי הייתה תקופה שהייתה לו אשרה תקפה בישראל, אנחנו רוצים לתת לרשות הרישוי את הסמכות לבטל את הרישיון הזה.

למה צריך את זה?

החשש הגדול הוא שהרישיונות האלה משמשים כתחליף לתעודה מזהה. אותו שב"ח שאין לו תעודת זהות כחולה, שבדרכון אין לו אשרה, אין לו שום אשרת שהייה, כשהוא נעצר על ידי גורם מפקח כלשהו, משטרת ישראל, גורמי הצבא, משטרת ההגירה וכיוצא בזה, הוא מתבקש להזדהות, הוא מציג רישיון נהיגה וזה מתקבל כתחליף ועל ידי זה הוא מסתיר את היותו שוהה בלתי חוקי בארץ. בנוסף, אנחנו חושבים שכרמת מדיניות, מי שלא נמצא בארץ כחוק, מי שאין לו זכות להיות כאן, לא מגיע לו שום רישיון ממדינת ישראל.

משרד התחבורה הוא משטרה נוספת? אנחנו מדינת משטרה?

אנחנו לא מדינת משטרה.

יש מאות אלפי אנשים תושבי חוץ לארץ שאינם שב"חים, אינם מחבלים, שבאים לארץ וגרים כאן שנים ועדיין הם לא עולים. את רוצה לשלול מהם את רישיון הנהיגה?

אם אין להם אשרה בתוקף.

אז את המשטרה.

יש לי סמכות שבשיקול דעת לבטל את הרישיונות האלה. אני לא המשטרה. אני אומרת שלאף אדם אין זכות להסתובב כאן בלי אשרת שהייה. זאת בקשה שהגיעה אלינו גם מכיוון גורמי הביטחון וגם מכיוון משרד הפנים, שרישיונות הנהיגה שלנו מאפשרים לעקוף את דיני הכניסה לישראל.

צריך למצוא פתרון של ביטחון.

מי שנמצא כאן בארץ, צריכה להיות לו אשרת שהייה.

אני רואה כאן הפרה חמורה של הזכות הדמוקרטית של תייר, של אזרח, של אדם שלא חשוד בביטחון. אם יש בעיה ביטחונית, צריך למצוא פתרון ביטחוני. מה זה קשור למאות אלפי אנשים שאינם מחבלים?

לא מדובר במאות אלפי אנשים. יש לנו פניות של גורמי הביטחון והייתי אומר שבזמן האחרון אחת לשבוע-שבועיים מדברים על כאלה שנתפסו בעבירות כאלה ואחרות או בחשדות כאלה ואחרים על ידי גורמי הביטחון והם משתמשים ברישיון הנהיגה שלהם. נניח שלמישהו יש רישיון ואין לו אשרת שהייה אלא הוא שוהה בלתי חוקי. הוא לוקח רכב ומעמיס בו מה שיכול להעמיס בו ויכול להגיע לקניון עזריאלי או לכל מקום אחר, ואני לא מדבר דמגוגיה אלא פשוט מה שיכול להיות.

ביטחון זה בסדר. אני מסכים לכל הסדרי ה ביטחון שתציע.

אותו אדם נוסע עם רישיון ישראלי. כשעוצר אותו במחסום שוטר לבדיקה שגרתית, הוא מציג לו את רישיון הנהיגה, פלסטיק כמו שלי ושלך, והשוטר לא יודע שהוא שוהה לא חוקי או שהוא תושב חוץ. הוא רואה את זה, הוא נותן לו לעבור. הוא לא יכול לפסול לו את הרישיון. רשות הרישוי רשאית לפסול את הרישיון. אם אנחנו נפסול את רישיונו על פי התקנה הזאת, כאשר השוטר יעצור אותו באותו מחסום, הוא יראה בקובץ הנהיגה שהוא פסול מנהיגה. כלומר, אין לו רישיון. אז יתחילו כל השאלות והבדיקות ובקשה להוצאת דרכון וכולי. זאת אומרת, אנחנו בעצם גורמים למצב שכל אלה שרוצים להשתמש ברישיון הזה שימוש לא חוקי, לתת כלים לכוחות הביטחון – לא בשבילנו, אנחנו לא כוחות הביטחון אבל מתפקידנו לתת כלים לכוחות הביטחון – כדי שהם יוכלו לאתר נהגים כאלה.

יש דרך לסמן באופן כזה שאם יש על מישהו שאלה ביטחונית, משרד התחבורה יעשה את הדבר שאומר שבמחשב יופיע שהשוטר לא יסמוך על רישיון הנהיגה ולא לעשות החלטה גורפת שמשרד הרישוי מבטל רישיונות למי שאין לו אשרה. אתה יודע לכמה אנשים אין אשרה? עוד לא סידרו את הוויזה והם חיים כאן והם לא עבריינים. אולי אפשר לעשות, אדוני היושב ראש, שבענייני ביטחון – ומה שאמרת זה נכון – יהיה סימון. שמשרד התחבורה יסמן את האנשים שמשרד הביטחון או המשטרה רוצים לבטל להם את הרישיון אבל לא לכל מי שאין לו אשרה.

המטרה של התקנה הזאת היא לאותם מקרים.

בפועל זה מה שיקרה.

משרד התחבורה הרי לא מסתובב בכבישים ועושה בדיקות מחסומים ובודק ביקורות פתע לנהגים. אנחנו מדברים על מקרים שמגיעים אלינו על ידי גורמי הביטחון ואין לנו את האפשרות החוקית לקחת להם את הרישיון לעשר שנים. דרך אגב, היום זה מוסדר כי מי שאין לו אשרה, הוא מקבל רישיון נניח לתקופה של שנתיים, כפי שקבוע בחוק, ואז יש נקודות שאתה יכול לתפוס אותו. מדובר על מקרים שקיבלו רישיון בעבר לעשר שנים ורק כאשר כוחות הביטחון – בדרך כלל אלה הפניות שמגיעות אלינו ולא קיבלנו פניות מאנשים אחרים – פונים, אנחנו רוצים שיהיה לנו כלי חוקי לקחת לו את הרישיון. אנחנו לא יכולים להסתובב עכשיו ולעשות בדיקה למי אין אשרה ולקחת לו את הרישיון. זה לא. את זה לא נעשה. גם אין לנו את האפשרות לעשות את זה.

חבר הכנסת אייכלר, זה מה שבפועל יקרה, מה שאדוני מבקש. ראשית, זאת סמכות שבשיקול דעת. כתבנו שרשות הרישוי רשאית לפסול ולא תפסול. שנית, אנחנו לא יודעים, לנו אין רשימות של אשרות השהייה ואנחנו לא יודעים למי יש ולמי אין אשרה. התוצאה תהיה למעשה שאנחנו נפעל על פי בקשות שיועברו אלינו.

הפסילה היא פרטנית.

בהחלט.

אני לא יודעת אם היא פרטנית או קבוצתית.

זאת מטרת התקנה. לא חשבנו אחרת.

זה יהיה על פי פניות שיבואו אלינו.

אין אפשרות לעשות הצלבה של קובץ מול קובץ ולמחוק באופן גורף.

הסיפור הזה מול משרד הפנים כבר הרבה שנים. אנחנו התקדמנו בעניין הזה ויש לנו את הקובץ של המועמדים, אבל עדיין אין סנכרון סופי והצלבה סופית ויש כאלה שהם עם מעמד כזה ומעמד אחר. במקרים האלה, התקנה הזאת תיתן לנו אפשרות במקרים הבודדים או עשרות המקרים שקיימים, שהם מהווים סיכון ביטחוני. זה כלי. מבחינתנו כאגף רישוי אני יכול לא להתעסק עם זה בכלל ושהמשטרה ורשויות הביטחון יעשו כאן בדיקה אבל אנחנו רוצים לעזור להם.

כשאני חושב על זה, למה שוהה בלתי חוקי צריך בכלל רישיון נהיגה?

אתה אומר שהוא יכול גם לנהוג בלי רישיון.

לא.

אני מדבר על תיירים.

עם תייר אין בעיה.

יש תיירים שלא סידרו את האשרה שלהם.

תייר יכול לנהוג עד שנה בישראל.

הוא נמצא כאן כבר יותר משנה.

אני חייתי במעמד הזה כאן עשר שנים, כילדה. הוריי עלו אבל קיבלנו רק אשרת תייר ונשארנו כך במשך מספר שנים.

השאלה היא אם אפשר לסייג את זה לתחומי ביטחון.

זה לא רק ביטחון אלא אלה למשל גם עובדים זרים.

שזו בעיה קשה.

שקיבלו רישיון לעשר שנים או לשנתיים או לחמש שנים בזמנו.

אפילו רישיון נהיגה לטרקטור בלבד.

עובד זר חוקי מקבל רישיון?

הוא בא עם רישיון.

התאילנדי שעובד בחקלאות מוציא רישיון נהיגה לטרקטור. זה כל מה שיש לו אבל זה לעשר שנים ויש לו את הפלסטיק בדיוק כמו שיש לך ולי.

אחרי שתוקף אשרת השהייה בישראל פגה, הוא עושה שימוש בזה כתעודת זהות.

רק רציתי להעלות את הבעייתיות.

דברי משרד התחבורה נרשמו בפרוטוקול ביחס למדיניות שאמורה להיות מופעלת בעניין הזה, שוב, לא כאיזה מרדף אחרי כל מי שתוקף האשרה שלו פג.

אנחנו נפעל על פי פניות.

בארצות הברית, אם אתה שוהה בלתי חוקי, אתה יודע מה קורה לך?

אתה לא יכול להיכנס לדואר לקנות בול.

הם כולם מוכנים להפקיד את הרישיון ולהישאר שם ולנסוע בתחבורה ציבורית.

הביטוח שלו תופס אם הוא לא חוקי?

בטח.

בארצות הברית יש מיליוני אנשים שעדיין לא סידרו את הגרין קארד ולא רודפים אותם.

גרין קארד, זאת זכות עבודה, זאת לא זכות שהייה . גרין קארד, זאת זכות עבודה אבל הם יכולים להיות עם אשרה תקפה כתיירים אבל אינם רשאים לעבוד. אנחנו לא מדברים על זכות עבודה אלא אנחנו מדברים על עצם הזכות שלהם להיות בגבולות המדינה.

גם בריטניה מלאה באנשים שנשארו בה.

בארצות הברית שוהה בלתי חוקי, המסתנן ממכסיקו, לא נכנס לדואר לקנות בול.

רק אצלנו יש מדיניות סלחנית ורק לנו יש מהגרים שאין לנו לאן להחזיר אותם כי אין לנו יחסים עם המדינות כמו סודן. לארצות הברית אין את הבעיה הזאת. שם מעלים אותו על המטוס והוא גם לא חוזר.

אנחנו נפעל על פי בקשות של הגורמים המופקדים על אשרות שהייה. אני לא רואה מצב שבו משרד הפנים מבקש מאתנו לבטל רישיונות נהיגה לתיירים שלפני חודש פקעה אשרת התייר שלהם.

צריך לסייג את זה רק לגבי עובדים זרים או מסתננים או משהו שמפריע.

תייר שאין סיבה שהוא לא יהיה כאן, יסדיר את המעמד שלו.

משרד התחבורה, עם כל הכבוד, לא אמון על זה.

אני רוצה לתת לך דוגמה לעניין של תייר. תייר, זה נשמע משהו תמים. יש לנו פניות כאלה במשרדי הרישוי של כאלה שמגיעים עם דרכון, פלשתינאים תושבי אזור יהודה ושומרון ועזה, שמגיעים לישראל עם דרכון של ונצואלה או מדינה אחרת, הוא עושה כאן המרת רישיון כמו כל תייר אחר בישראל וזאת בעצם האפשרות שלו להשתמש בכרטיס הזה, עם רישיון הנהיגה הזה, אחר כך, גם כשפגה אשרת השהייה שלו בישראל והוא עושה זאת באופן חופשי תוך כדי שימוש ברישיון הנהיגה. כך זה במשך עשר שנים. האם אתה חושב שזה נכון לעשות את זה? האם זה נכון? זה בטיחותי? זה ביטחוני?

כל מה שאמרת, נכון. אני מדבר על ציבור אחר לגמרי, ציבור של אנשים ישרים שעדיין לא אישרו את השהייה שלהם, אם בגלל שהמעמד שלהם במשרד הפנים עוד לא סודר, אם בגלל שהם עדיין לא נרשמו כעולים, אם בגלל שהם עדיין רוצים להיות תיירים או תושבים ארעיים. אמרת בעצמך שיש כל מיני דרגות של מעמד. אני לא חושב שמשרד התחבורה צריך להיות פקטור בעניין הזה.

כל המעמדים שאדוני הזכיר, כולם – תייר, תושב זמני – לא יגרמו לשלילת הרישיון. אנחנו מדברים רק על אפס מעמד וגם זה רק כשתהיה פנייה אלינו ממשרד הפנים כי אין לנו דרך אחרת לדעת את זה. אני מניחה שמשרד הפנים באוכלוסייה הזאת של אולי של בחורים שהגיעו לכאן ללמוד שנה-שנתיים בישיבה והשתקעו ולא הסדירו את המעמד שלהם, לגביהם משרד הפנים לא יפנה אלינו.

הוא לא יפנה אבל אתם תוכלו לעשות את זה?

בלי פנייה אנחנו לא נעשה את זה כי אנחנו לא יודעים עליו. לנו אין מרשם אשרות שהייה. אנחנו לא יודעים שלאדם אין אשרת שהייה עד שגורם שיש לו את המידע הזה פונה אלינו ומודיע לנו שאין לו אשרת שהייה. אם משרד הפנים לא יגיד ולא יבקש שנבטל את הרישיון לאותו בחור שהגיע ממקום כלשהו ללמוד בארץ, אנחנו לא נעשה לו כלום כי אנחנו לא יודעים עליו.

אבל אם משרד הפנים כן יפנה, מה תעשו?

אנחנו נצטרך לזמן אותו לשימוע, כי אסור לנו להפעיל סמכות בלי לעשות זאת בלי מתן הזדמנות לטעון טענות.

כל פסילה כפופה לשימוע?

כן.

כל פסילה כאן?

אז תצייני את זה בחוק.

כללי המשפט המינהלי קובעים את זה. לא צריך לומר את זה בכל דין ודין. זאת חובה עלינו בכל מקרה.

כל אחד מגיע לשימוע, לפני כן.

נצטרך להזמין אותו. כן.

אם כן, אין בעיה.

אם הוא יגיד שהוא בתהליכי הסדרת מעמד ויראה לנו את הפנייה.

עכשיו אני שומע לפחות שזה לא יהיה שרירותי.

בוודאי שלא.

יזמינו אותו ויראו מי הבן אדם, מה המניעים שלו, מה הסיבה שעוד לא סידר וכולי. בסדר.

המקרים שעשינו את זה עד היום, אני יכול לומר לך, בשנים האחרונות – שרצינו לעשות ולא מצליחים חוקית – אלה כל הפניות של גורמי הביטחון.

מעבר לגורמי הביטחון, אני רוצה לברך אתכם על התקנה הזאת כי הנושא עם השוהים הבלתי חוקיים הוא בעיה חמורה שאנחנו כבר צריכים לנקוט באמצעי חירום, גם אמצעים שהם לא הכי מלבבים מבחינת זכויות האדם.

שיתוף פעולה של כל הגורמים הממשלתיים בעניין הזה.

סיור קצר בדרום תל אביב יוכיח לנו שאנחנו עדינים בסיפור הזה.


מר אייכלר, זה מקובל?

לפי מה שהיא אמרה, שיש שימוע וזה לא גורף, אני מסכים.

תקנה 6 – אושרה פה אחד

7.
תיקון תקנה 190


בתקנה 190(2) לתקנות העיקריות –

(1)
בפסקת משנה (ג), במקום "לא" יבוא "הוא תושב ישראל ולא".


(2)
אחרי פסקת משנה (ג) יבוא:


"(ג1)
הוכיח לרשות הרישוי על פי מבחנים שקבעה, שליטה מלאה בשפה העברית, לרבות קריאה וכתיבה, ידיעת השפה הערבית במידה הדרושה וכן שליטה בסיסית באנגלית".

(3)
בפסקת משנה (ד), אחרי "שאישרה רשות הרישוי" יבוא "ולגבי אמבולנסים – שאישר גם משרד הבריאות".


כאן אנחנו מסדירים את התנאים לקבלת רישיון נהיגה לאמבולנס בעיקר, כאשר אנחנו מדברים על כך שקודם כל אנחנו רוצים להוסיף כאן כבכל הרישיונות המקצועיים האחרים, את דרישת התושבות.


דבר נוסף, אנחנו רוצים בהתאמה למה שאנחנו דורשים למשל מנהגי המוניות, והנוסח הוא אותו נוסח, לדרוש גם ידיעה מינימאלית בשפות עברית ומינימום של ערבית ואנגלית כיוון שמדובר כאן בנהג שלבד מהנהיגה בפועל, הוא גם נותן שירות ללקוח שמזמין אותו וחייב מינימום תקשורת אתו.

עד היום לא ביקשתם ערבית. אנגלית כן, אבל לא ערבית.

זה מופיע בתקנות. זה שבפועל לא דורשים, זה כתוב.

בארץ ישראל עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה.

לא מדברים עליכם. מדברים על אמבולנס.

שידעו עברית כמו שצריך וידעו קצת דברים נוספים.

אנחנו מדברים על נהגי אמבולנס.

מי למד את נהגי האמבולנס אנגלית וערבית?

הוא צריך להוכיח את זה במבחנים לפני הכניסה לקורס. היום בקורס רכב ציבורי למשל לנהג מונית או לנהג אוטובוס, הוא צריך להוכיח במבחני כניסה לאותו קורס את הידע שלו, ידע בסיסי, בשפה ערבית ובאנגלית.

נהגי מוניות מוכרחים ידע בסיסי?

בקורס רכב ציבורי. בהחלט. יש להם גם בקורס עצמו נושא של אנגלית. מדובר על אנגלית בסיסית ביותר כדי שהוא יוכל לתקשר עם אותו ציבור שהוא מסיע.

לגבי אנגלית, אני יודע, אבל אני רואה כאן גם ערבית. לא ידעתי שכל נהגי האמבולנס יודעים ערבית.

יש לנו הערות לגבי יתר הסעיפים, אבל לגבי הסעיף הזה אנחנו גם חושבים שידיעת השפה הערבית היא דרישה קצת קיצונית וחריגה לעניין נהגי אמבולנס. ברישיון לרופאים אין לנו דרישה שידעו ערבית, ולכן אני לא מבין למה דווקא נהגי אמבולנס צריך להיות להם ידע. אני חושב שעברית ואנגלית, זה ממילא משהו שהם נדרשים לו והם יודעים, אבל דרישה לשפה ערבית בעניין הזה, במיוחד שגם רוב נהגי האמבולנס לא משרתים את הציבור הערבי אלא אולי רק באזורים מסוימים, זאת דרישה קיצונית.

אני יכולה לספר סיפור קטן על נהג אמבולנס שלקח אישה שהתלוננה על כאבי בטן מהכפר בית נקופה מחוץ לירושלים. במהלך הנסיעה, רק כשירדו המים, הבנו שיש לה צירי לידה. כל הצוות באמבולנס חשב שכואבת לה הבטן והיא חולה.

זאת יכולה להיות דרישה גם לגבי אמהרית ורוסית. אין לזה סוף.

זאת כנראה אישה מסורתית שלא מרבה לצאת מתחומי הכפר.

גברת ראובני, אם צריך ידע בסיסי, צריך ידע בסיסי בכל השפות. אחד דובר צרפתית, אחד רוסית, אחד אמהרית ועוד מעט נדבר אידיש.

ערבית היא שפה רשמית בישראל יחד עם העברית. אל תשווה.

אני חושב שאנחנו גולשים לדבר שאנחנו גם לא משתמשים בו. עובדה שהיום אנחנו מסיימים בית ספר ואף אחד לא מבקש מאתנו לדעת ערבית.

עד היום לא הייתה דרישה כזאת?

זה מה שמופיע היום. זאת הדרישה שמופיע היום לנהגי רכב ציבורי.

אבל לגבי נהגי האמבולנס, לא הייתה דרישה כזאת.

לגבי אמבולנסים, לא.

גם לגבי מוניות לא הייתה.

קודם אמר יושב ראש ארגון המוניות שהוא רוצה להעלות את הרמה ורוצים רמה טובה יותר ולא להביא סתם אנשים. אנחנו חושבים שמי שהולך להיות נהג אמבולנס ובא במגע עם ציבור, ואפילו נהג מונית ואפילו נהג אוטובוס, חלק מהדרישה היום – לא נחזור ארבעים שנים אחורנית אז היה דור המדבר, וסליחה שכך אני מכנה אותו אבל כך אנחנו קוראים לו –

משרד הבריאות לא סבור שזה נחוץ. למה אתם יותר צדיקים מהאפיפיור?

זאת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. חבל.

אני הייתי מציע רוסית כי יש הרבה קשישים שלא יודעים עברית אלא רק רוסית והם צריכים אמבולנס.

אתיופים.

אפשר לומר ידע בסיסי בשפה נוספת.

כבוד היושב ראש, זה דבר שאנחנו חיים אתו הרבה זמן ואף פעם לא נדרשנו לכך.

איך אתם קשורים לזה?

זה קיים היום לגבי מוניות. זה כתוב במפורש. לגבי מוניות זה כבר קיים.

ביחס לאמבולנס, תקנה 180א(3) מדברת על אמבולנס, רכב לכיבוי שריפות, רכב חילוץ, רכב אחר שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון. רכב חילוץ על פי ההגדרה הוא רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לביצוע עבודות חילוץ וגרירה. לא נלאה בכל ההגדרה אבל כרגע בנוסח הנוכחי להבנתנו הוא כולל גם גרר, זה כולל גם בעלי ג'יפים שיש להם אישור ברישיון שזה רכב חילוץ, יכול להיות מדריכי טיולים וכולי. לעמדתנו כרגע גם שאלת האמבולנס היא שאלה שהוועדה נדרשת לה, אבל ודאי שלעמדתנו נהג גרר לא צריך לדעת אנגלית, ערבית וכולי. כך אנחנו מבינים ונשמח אם יש צורך שיתקנו אותנו.

היועץ המשפטי, אין צורך היום לכל אלו?

לא. כל אלה בתקנה כפי שהיא מוצעת כרגע, שמפנה לתקנה 180א(3), זה אמבולנס, רכב לכיבוי שריפות, רכב חילוץ ורכב אחר. כל אלה יצטרכו מעתה.

צריך לדייק. ג'יפ שמותקנת עליו כננת, הוא לא רכב חילוץ.

אם הוא מוגדר ברישיון, נכון.

ולא מגודר ברישיון.

אבל גרר?

גרר, כן.

בדיונים שהיו עם משרד הבריאות, דנו בעניין הזה אבל מאחר שנהג אמבולנס הוא תחת אחריות או סמכות או איך שתרצו לקרוא לזה מבחינה רפואית, זאת לא עבודה שלנו. אם משרד הבריאות חושב שלא צריך את הדרישות האלה, אנחנו נתיישר לפי זה.

שום שפה?

לא. רק ערבית. להשמיט את הערבית כי עברית ואנגלית, זה משהו שממילא קיים. אנגלית זה חשוב מבחינת הידע בתרופות.

למעט ערבית.

למחוק את הידע בשפה הערבית.

אין בעיה. אם זאת דעתכם, אין בעיה.

אותו דבר לגבי רכב כיבוי.

אותו דבר לגבי מוניות.

אז כל הרכבים גם הגרר, רכבי הכיבוי וכולי. שליטה בסיסית באנגלית.

מהנוסח המוצע אנחנו מקבלים להשמיט את ידיעת השפה הערבית.

במידה הדרושה.

יש חובה ללמוד אנגלית למשל אצל מגן דוד אדום, שהם יעבירו קורסים וייקחו תשלום עבור זה? או שאדם יכול להוכיח שהוא יודע אנגלית בסיסית וזהו.

היום אין. היום בקורס לרכב ציבורי במבחן הכניסה לקורס שעושה אותו אדם, ברגע שהוא עובר אותו, הוא פטור. מי שלא עובר, הוא צריך לעשות את הנושא הזה שהוא לא הרבה שעות.

קורס בסיסי.

לצורך קריאת שמות של תרופות ודברים כאלה.

במסגרת הקורס.

זה מובן. לא רציתי שיהיה כאן עוד איזה קטע שמגן דוד אדום תחייב את האנשים.

מי שיודע, פטור מראש.

אבל רכב כיבוי הוא לא רכב ציבורי ואין חובה בלימודי אנגלית או ערבית אצלנו.

ערבית הורדנו.

הקורסים שהם עוברים הם הכשרה ככבאי וכמובן קורס נהיגה לקבלת היתר רישיון נהיגה ברכב כיבוי. תהיה לנו בעיה עם זה. היום אין לנו בעיה אבל תהיה לנו.

הבחינה היא בחינה לפני הכניסה.

הבחינה היא בחינה בסיסית לגבי תנאי סף של הכבאי, זה שנות לימוד, בוגר צבא, אבל לא ידע בשפות.

אם כן, אנחנו מציעים לסייג את (ג1) רק לאמבולנסים.

אני מציע גם גרר חילוץ. אמבולנס וגרר חילוץ.

אני מציע מבחינת נוסח, אולי בפסקת משנה (ד) אפשר יהיה להכניס הכול מאחר שאנחנו מתייחסים רק לאמבולנסים.

אנחנו נתאם בינינו את הניסוח.

אני מבין שהנוסח עליו סיכמתם הוא שליטה מלאה בשפה העברית.

וידע בסיסי באנגלית.

וכן שליטה בסיסית באנגלית. בסדר.

זה יחול רק על נהגי אמבולנס ולא על כלי רכב אחרים.

למה רק לגבי אמבולנס?

לא פתחנו כאן את תנאי הקבלה לשום סוג רכב אחר. העלינו כאן את האפשרות להוסיף דרישה לנהגי אמבולנס ומוסכם להוסיף דרישה קטנה יותר מזו שביקשנו. זה הדבר היחידי שנמצא כאן על השולחן כרגע. אני לא פותחת את תקנה 189ד לתנאי רישיון נהיגה למונית. זה לא על סדר היום.

שלושים שנים לא בחנו אף נהג בערבית. תעזוב את זה כך.

אתה כותב כאן לרבות קריאה וכתיבה, ידיעת השפה.

מדברים על נהג אמבולנס ולא על מוניות. אתם בתקנה אחרת.

משרד התחבורה, אתם סגורים על ניסוח להצבעה?

אדוני היושב ראש, למשרד הבריאות יש עוד הערה. לפני שמגיעים ל-7(3), למשרד הבריאות יש הערה לגבי 7(1), לגבי הדרישה של תושב ישראל.


אנחנו מבינים את הדרישה ורוצים לאחד את הדרישה ביחס לכל רישיונות של עיסוק מקצועי, כך שהדרישה תהיה תושב ישראל אבל אנחנו מבקשים להבהיר ולחדד לוועדה את הבעיות או ההשלכות הפוליטיות שאנחנו חוששים שדרישה מעין זו תעורר. האמת היא שזה רלוונטי לגבינו רק ביחס לחברה אחת, לחברת אמבולנסים אחת. בסך הכול לרוב החברות לא תהיה בעיה עם הדרישה הזאת. אנחנו מדברים על חברת הסהר האדום של מזרח ירושלים ושם יש נהגים שחלקם הם תושבי מדינת ישראל וחלקם לא. אנחנו רוצים ליידע את הוועדה שהפעילות של הסהר האדום הפלשתינאי הייתה בהתאם להסכם שהיה עם משרד הבריאות ועם הכנסת מד"א לארגון הצלב האדום. חלק מזה הייתה האפשרות שהסהר האדום הפלשתיני יפעל במזרח ירושלים ויש לנו חשש שהעובדה שמעתה נהגי אמבולנס שהם לא תושבי מדינת ישראל לא יוכלו לעבור את הקורס ולקבל רישיון, תעלה טענה שאנחנו מעקרים את היכולת של הסהר האדום של מזרח ירושלים לעבוד.

לכן ההחרגה של 578ב כנראה יכולה להיות הפתרון.

אלא אם כן באמת אותם גורמים ביטחוניים יכולים גם לתת איזשהו אישור חריג לעבור את הקורס.

זה קיים היום.

אם אני מבין נכון, נכון להיום מי שיש לו כבר רישיון לנהג אמבולנס, הוא מקבל אישורים מאותם גורמים ביטחוניים, אבל אני מדבר על מי שאין לו את הרישיון היום ורוצה היום רישיון חדש. השאלה אם זה מונע מהם לחלוטין או שיהיו גורמים שיוכלו לאשר להם באופן חריג.

אני חייבת להגיד שקודם כל אנחנו מופתעים בגלל שכל הנושא הזה, למיטב ידיעתי, סוכם עם משרד הבריאות.

לחלוטין לא. אנחנו לא ידענו על התקנות האלו עד היום.

היה צוות עבודה משותף בנושא של האמבולנסים.

בדיונים משותפים סגרנו את זה. זה לא המקום.

הגורמים המקצועיים של משרד הבריאות יושבים כאן ואף אחד לא הכיר את התקנות האלו עד היום. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד התחבורה, אני מוכרח לומר, באמת עם דיונים שוטפים ודווקא במקרה הזה – יושבים כאן כל הגורמים של משרד הבריאות – לא היינו מיודעים לתקנות האלו.

אני לא יודעת מה קרה כאן. אולי קצר בתקשורת. אנחנו להבנתנו, כל התכנים האלה סוכמו בסיכומים ובישיבות שדנו בנושא הזה. מכל מקום, כיוון שאני מופתעת, אני לא יכולה להתייחס לאיזשהו ניסוח, האם להגיד אם הוא תושב ישראל או ניתן לו אישור לפי תקנה 578ב. זה הרבה יותר רחב מאשר ההסכם שלכם עם הסהר האדום שאני מבינה שהוא מוגבל. למעשה זה פותח פתח. אני לא יודעת כמה צה"ל ייתן אישורים כאלה אבל זה לא מגביל את הכמות, בעוד שאני מבינה שההסכם עם הסהר האדום והצלב האדום הוא מאוד מאוד מוגבל ומסויג, ולכן יש לי איזשהו קושי לתת כאן איזשהו נוסח כולל שאומר שכל מי שיבוא עם אישור לפי 578ב, למעשה רוקנתי מתוכן את דרישת התושבות. אתם מדברים על מספר מצומצם.

על חברה אחת.

חברה אחת ושישה נהגים. אם אני לא טועה, שישה אמבולנסים.

לא.

שישה אמבולנסים ו-18 נהגים.

זה סדר הגודל.

אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה ואיך לנסח את זה. בוודאי אני לא רוצה להיות זאת שתגרום לאיזשהו משבר בין לאומי ולסכל את הצטרפות מד"א לצלב האדום.

אני חוזר על העמדה שלי שאמרתי קודם. היום כל אחד יכול להיות נהג אמבולנס. אנחנו ברישיון רכב ציבורי – אוטובוס, מונית, גרר חילוץ וכן הלאה – כל הרישיונות שעובדים עם ציבור, תחמנו אותם וחייבנו אותם בתקנות בהיותו תושב ישראל.

אנחנו בעד.

כל אדם שיבוא ויהיה נהג אמבולנס, והוא בארץ חודשיים-שלושה ואפילו אין לו אשרה או יש לו אשרה, ויהיה אחראי על חיי אדם, אני לא חושב שזה המצב הנכון. אני לא רוצה לחזור על העניין, כי זה לא המקום כאן לומר את זה על סיכומי דיון שהיו בינינו וכן הלאה, ולכן בוא נעזוב את זה. אם משרד הבריאות אומר כאן שלא צריך שיהיה תושב ישראל.

לא. אנחנו בעד שיהיה תושב ישראל. אנחנו רוצים למצוא איזשהו פתרון נקודתי.

נכניס את ההחרגה שלהם.

אני לא יודעת איך להגדיר את ההחרגה.

הם יגדירו.

תגדירו לנו מי האוכלוסייה המדויקת הזאת ונחריג אותה.

אולי להשאיר את הסמכות. יש הרי מתאם פעולות בשטחים ולו תהיה הסמכות לעשות כאן את ההחרגה לפי המלצת משרד הבריאות. אלה יהיו ממש מקרים בודדים.

נכון. אין להם שום אינטרס להרחיב את זה מעבר לכך.

נכון להיום, כמו שנאמר, מדובר בחברת אמבולנסים אחת, הסהר האדום הירושלמי, שמעסיקה תחת אותם היתרים – הנה, יש כאן את התיק ואת ההיתרים שלהם. חבל שלא יושב כאן נציג צה"ל שיכול היה לתת איזשהו פתרון נקודתי ואז היינו מתקדמים.

הם בכל מקרה הוזמנו לדיון.

אני חושב שנלך על המסלול של 578ב.

זה הדבר שעליו אנחנו נשאלים.

אנחנו נציע אולי להחריג, למעט מי שניתן לו אישור לפי תקנה 578ב, שזה היתר מפקד צבאי לנהוג בישראל ובאישור משרד הבריאות.

ואז המשמעות היא שנוכל לעשות קורס בארץ?

כן.

מקובל ותודה.

אם הפתרון הזה מקובל על הוועדה.

כל מה שאתם מסכימים, מקובל.

אנחנו מחריגים מ-(1), הוא תושב ישראל או שניתן לו אישור לפי תקנה 578ב ועל ידי מנהל משרד הבריאות. משהו כזה.

באישור.

באישור משרד הבריאות.

ובאישור משרד הבריאות. בהגדרת אמבולנס, זה מנהל משרד הבריאות. אנחנו נעשה את הניסוח הפורמאלי המדויק. בכל אופן, זה התוכן. בשני התנאים המצטברים האלה, לא תהיה חובה שיהיה תושב ישראל.

בסדר.

פסקה (3) מדברת על הקורס שצריך לעשות. כיום כתוב שזה קורס שאישרה רשות הרישוי. בפועל הקורס לאמבולנסים למעשה מורכב היום משני מרכיבים, ממרכיב תחבורתי, היכולת של הנהיגה הייחודית של נהגי אמבולנסים, נהיגת חירום וכיוצא בזה, ויש מרכיב בריאותי כבד מאוד. רוב הקורס, למעשה התכנים שלו הם תכנים רפואיים של עזרה ראשונה וזה קורס תכנים שמשרד הבריאות בקיא בהם, יודע אותם ולמעשה מכתיב אותם. אנחנו רוצים לעגן בתקנה ולומר שקורס שאישר גם משרד הבריאות, שהקורס יהיה על דעת משרד הבריאות ועל ידי זה אנחנו יודעים שאפשר יהיה לפקח. היה ובעתיד עוד מכללות ייכנסו להוראת הקורסים, יש את התכנים, יש את הגורם שיודע לקבוע את התכנים האלה, שיודע גם לפקח ולבדוק את התכנים הרפואיים. בזה אנחנו מתעסקים. התוכן הרפואי של הקורס. אנחנו נעשה את החלק התחבורתי והם את החלק הרפואי-מקצועי.

כמובן מבחינת התכנים והאישור, אין שום בעיה. אנחנו עושים את זה בשגרה. הבעיה שלנו, ברגע שנאמרה המילה מפקח, אין לנו מנגנון פיקוח. זאת הנקודה שאנחנו לא יכולים להתחייב למשהו שהוא לא קיים אצלנו. זה פיקוח על הדבר הזה.

יש כאן הטלת אחריות שלא הייתה קיימת עד היום על משרד הבריאות. כמו שנאמר כאן, הקורס גם מחולק לשני חלקים, תחבורתי ומקצועי. כתוב שאישר גם משרד הבריאות, זה כולל גם את החלק התחבורתי שלנו אין בו נגיעה. לכן אם כבר, נראה לי שצריך לצמצם את זה רק להיבט המקצועי שיהיה ברור שאם יש אחריות על משרד הבריאות, הוא על ההיבט המקצועי.


אנחנו מבקשים מהוועדה שאולי זה יהיה לאחר שנועץ עם משרד הבריאות לגבי התכנים המקצועיים. זאת אומרת, לא שאישר משרד הבריאות אלא בהיוועצות עם משרד הבריאות. זה מקובל בחוקים אחרים, המושג הזה היוועצות, ואנחנו חושבים שזה נכון גם כאן.

אני שואלת את עצמי, כאשר הקורס יש בו תוכן רפואי ואומרים שצריך ללמד מידע מסוים לגבי תרופות מסוימות או תהליכים רפואיים מסוימים. המפקחים שלנו הם אלה שיבדקו אם מלמדים את הדברים האלה נכונה? המפקחים שלנו הם אלה שיבדקו אם מלמדים נכון את התרופות? אם מלמדים לספור נכון את ההנשמה ועיסוי הלב? מי צריך לעשות את זה?

אף אחד לא מתווכח אתך. אני לא יכול להציע משהו שאין לי. פשוט אין לנו מערכת פיקוח כזאת.

דיברנו על זה. לגבי התוכן המקצועי אנחנו יכולים בשמחה להשתתף ולעזור אבל לא לפקח. אין לנו מנגנון כזה.

יש הצעת חוק עזרה ראשונה ובמסגרת הצעת החוק הזאת, כאשר – אני לא יודע היכן היא עומדת כרגע – בה יש בדיוק מה מלמדים בקורס כזה עם כל המנגנונים וכל מה שצריך. נכון להיום כל אחד יכול לפתוח חברה ולהדריך עזרה ראשונה, קורס נהגי אמבולנס. כל אחד יכול לעשות זאת. קורס נהגי אמבולנס הוא דבר שאיכשהו קצת נשמר, אבל היום מורים חייבים על פי התקנות ללמוד עזרה ראשונה, נהגי רכב ציבורי חייבים ללמוד עזרה ראשונה וכל אחד יכול להדריך אותם. אין על זה שום פיקוח ושום חוק. לכן אני לא חושב שהחוק הזה יבוא ויסדיר את זה.


יש הצעת חוק של עשרות עמודים והיא מאוד מפורטת שבנויה על סמך חוות הדעת המקצועיות של משרד הבריאות ולשם יש לכוון ולא ללכת לשלוש-ארבע מלים באיזשהו מקום וכתוצאה מכך להפוך כאן משהו שהוא עדיין שמור ויקר למשהו שהוא עתיד להתפוצץ לנו בפרצוף.

התקנה הזאת נולדה מכך שעד היום מי שעשה את הקורסים האלה של נהגי אמבולנס, היה מד"א. זה מה שהיה עד היום. בשנים האחרונות יש פניות של גופים נוספים, של חברות נוספות שרוצות לעשות את קורס נהגי האמבולנס והן פנו אלינו. פנו גם אל הלשכה המשפטית וכן הלאה. זה דבר שהתפתח ואנחנו עוד לא ענינו להן. כשאני אומר לא ענינו, אמרנו שנבדוק ונבדוק ונבדוק. כל השנים זה נעשה כך. שלחנו אותם לקורס אצל מד"א והם חזרו עם תעודה, ונתנו להם רישיון נהיגה. זה הקטע שלנו בתחום הזה.


מאחר שפנו אלינו חברות נוספות, פנינו למשרד הבריאות בדיונים משותפים אתם וניסינו לנסח בכלל תוכנית לימודים כך שסוף סוף תהיה תוכנית לימודים שנוכל להציע אותה לכל דורש, לכל מכללה וחברה שתרצה לעשות קורס כזה. ישבנו אתם ואנחנו לא יודעים לבנות תוכנית לימודים כזאת. הם בנו תוכנית לימודים שאושרה על ידם, כך שהיום יש תוכנית לימודים.


הרצון שלנו להכניס כאן את משרד הבריאות הוא כי על תוכנית לימודים כזאת שנבנתה על ידי משרד הבריאות, לא אני ולא עובדיי ואף אחד אחר באגף הרישוי לא יודע לתת מענה ולא מבין בתחום הזה. לכן אמרנו שתהיה כאן אחריות לתוכנית הלימודים עצמה. נכנסנו לעניין של פיקוח, אבל אני לא יודע. תוכנית הלימודים היום מאושרת על ידי מי?

מאושרת על ידינו. אין בעיה.

אצלכם בכל אין בעיה, אבל יש בעיה.

התוכנית אושרה.

מי בודק את מי שמלמד אותה? אתה רוצה שאני אבדוק את זה?

חס וחלילה, אבל הדיון האחרון שהיה במשרד הבריאות עם נציגי משרד התעשייה, עם משרד התחבורה, עם חנן היקר ואתנו, מנסים להתקדם קדימה והבהרנו מה אנחנו יכולים ומה אנחנו מסוגלים לעשות ובמה אין לנו מסוגלות. יש לנו מסוגלות לאשר תכנית מקצועית, יש לנו את העניין של לבוא ולבחון ביחד אתכם.

לתקנה צריכה להיות כותרת. נוצר מצב כאילו אנחנו יושבים כאן אחרי שקמנו בבוקר ופתאום נגענו בתקנות שקודם לא נגעו בהן.

לא, לנו זה ברור שלא.

כך זה נראה. לצערי כך זה נראה.

לא, ממש לא.

אני חושב שבאנו לכאן מגובשים וידענו מה אנחנו רוצים.

כך יהיה על כל סעיף?

לא. זה רק מה שנוגע למשרד הבריאות. אני חושב שאת עבודת ההכנה עשינו לפני כן. יש פניות. כבר שנתיים אנחנו דנים. יותר משנתיים, משנת 2005 אנחנו דנים בנושא הזה. לא מצאנו לו פתרונות. הוא יגיד לך כמה דיונים עשינו עם משרד הבריאות כי לפתחנו יש בקשות של חברות נוספות ואנחנו מנסים לפתור את הבעיה. הגענו לתוכנית לימודים ובנינו אותה. רצינו מסגרת חוקית, שמשרד הבריאות יופיע שם בכותרת של המסגרת החוקית. לא קבעתי מי יפקח, כמה מפקחים יהיו, מאיפה כוח האדם אלא מסגרת חוקית לתוכנית לימודים, מסגרת בחוק, כשאני יודע שמשרד הבריאות אכן עושה את תוכנית הלימודים שאני לא מכיר ולא מבין בה, למרות שאני נהג אמבולנס, ומצד שני יש גם את הנושא התחבורתי שאני לוקח עליו אחריות. מה יותר פשוט מזה? צריך להיוועץ, כאילו שהולכים לעשות איזושהי החלטה. בסך הכול תהיה כותרת שיש סמכות לתוכנית הלימודים מי יפקח, איך יפקחו. אני מניח שהשרים יצטרכו לתת פתרון אחר כך מי עושה פיקוח ואיפה, ומי מביא את כוח האדם לעניין. אני חושב שצריכה להיות אחריות של משרד הבריאות לעניין של תוכנית הלימודים שלנו אין בה הבנה, או שנשאיר את זה פתוח אבל אז השאלה איך ניתן תשובות לאותם גופים ששואלים מי עושה את הקורס הזה. כיום זה מופיע לפתחנו כי זה בתקנות התעבורה. אנחנו לעניין התחבורתי בלבד. היה טוב לו אנחנו בכלל לא היינו קשורים לעניין הזה. אנחנו נעשה לו את הטסט והם ייתנו לי תעודה ממשרד הבריאות. ארבעים שנים זה עובד כך ורצינו לתקן כדי שיהיה סדר אחרי כל כך הרבה שנים. אי אפשר להחזיר אותנו אחורה. איפה הבעיה? תוכנית שאישרה רשות הרישוי. תוכנית הלימודים ולא משהו אחר. אני לא רוצה פיקוח ולא רוצה כלום. זה משהו אחר. ביישום של התקנות האלה , שישבו השרים והמנכ"לים וידעו איך נותנים פתרון לפיקוח, אבל כרגע אני חושב שמשרד הבריאות הוא הגוף שאחראי על תוכנית הלימודים מבחינה רפואית מקצועית, וזה כל הסיפור.

אני רוצה להדגיש שהחובה היחידה שמוטלת מכוח התקנות על משרד הבריאות היא לאשר תוכנית לימודים ולא מעבר לזה.

על זה אין ויכוח.

על זה אין ויכוח. איך יפוקח, אני חושבת שזה השלב הבא. בוודאי שמשרד הבריאות יצטרך להיות מעורב. יכול להיות שהמעורבות שלו תתבטא בכך שמפקחים של משרד התעשייה על הכשרת מבוגרים באופן כללי יוכשרו על ידו לבדוק את זה. הרעיון הוא שהאישור של תוכנית הלימודים חייבת לעבור דרכם, כיוון שידע מקצועי יושב אצלם.

רק תמחקי את המילה פיקוח.

המילה פיקוח לא כתובה.

המילה פיקוח לא מופיעה כאן.

המילה פיקוח לא מופיעה. זה נותן תשתית לעובדה שהידע הרפואי וכל התכנים יוכתבו על די משרד הבריאות.

"ועמד בהצלחה במבחנים לפי תוכנית שאישרה רשות הרישוי ובידו אישור על כך". אנחנו מוסיפים את משרד הבריאות לחלק המקצועי.

שאישר גם משרד הבריאות. תהליכי הפיקוח יבואו בהמשך ואני מניחה שתצטרך להיות מעורבות של משרד הבריאות, בין במישרין ובין בעקיפין. אולי יכשירו מפקחים חיצוניים. מבחינתי שבנוסח כחובה יהיה כתוב רק שאישר.

אדוני היושב ראש, אני נוטה להסכים עם דבריו של מר אלי יפה, נציג מד"א, שבמידה מסוימת בסעיף הקטן הזה אנחנו רותמים את העגלה לפני הסוסים. היום למשרד הבריאות אין כל סמכות לגבי הנושא הזה של הכשרות עזרה ראשונה. הדבר יבוא על סיומו עם חקיקת חוק עזרה ראשונה ואין לי מושג מתי הוא יחוקק. הוא כבר הרבה שנים תלוי ועומד כאן בדיונים.

לא כאן.

לא כאן. כאן בכנסת. ברור שככל שהחוק הזה יעבור, הלקונה הזאת תבוא על פתרונה כי אז מלכתחילה הגופים האלו יאושרו על ידי משרד הבריאות דרך חוק עזרה ראשונה.


לכן אנחנו חושבים שאנחנו מקדימים כאן את הסמכויות של משרד הבריאות שיהיו מעוגנות בחוק עזרה ראשונה. לכן אני חושב שנכון להיום צריך לצלם את המצב היום שהאישורים ניתנים על ידי רשות הרישוי ורק ההיבטים המקצועיים, רשות הרישוי תקבע אותם בהיוועצות עם משרד הבריאות ולא להקנות סמכויות היום למשרד הבריאות שאין לו אותן.

אתם המשרד הייעודי. למה רשות הרישוי צריכה לעסוק בהן בכלל?

איך אני אכתוב תוכנית?

למה שאתם לא תעסקו בזה? אתם המשרד הייעודי לכך.

כי לנו היום למעשה אין שום סמכות לפקח ולתת רישיונות לחברות בעזרה ראשונה.

מה עשיתם עד עכשיו?

אנחנו לא נותנים. אנחנו גם לא מונעים.

הנוסח מוכן?

הנוסח אומר שלגבי אמבולנסים שאישר גם משרד הבריאות. אישור תוכנית על ידי משרד הבריאות.

עוד הערות לסעיף 7?

תקנה 7 – אושרה פה אחד

8.
תיקון תקנה 190א


בתקנה 190 לתקנות העיקריות –
(1)
בתקנת משנה (ב) בסופה יבוא "או על פי אישור מאת הרשות לקצין בטיחות, לגבי הרכב של המפעל שבו הוא מועסק או המופעל על ידו. לעניין תקנה זו, "הרשות", "קצין בטיחות" – כהגדרתם בתקנה 579".


(2)
בתקנת משנה (ג) -

(א)
אחרי "או הסמכת המנהל המקצועי שניתנו לפי הצו" יבוא "או הסמכת קצין הבטיחות".



(ב)
בסופה יבוא "או הרשות, לפי העניין".


תקנה 190א, עניינה זכות הנהיגה ברכב ריק. יש מצב שבו יש כלי רכב שנדרשים להם רישיונות נהיגה מיוחדים בגלל נוסעים או מטען, כמו רכב להובלת חומרים מסוכנים, כבאיות, אמבולנסים, אוטובוסים, אבל יש מצבים בהם צריך לנהוג בהם לצורך בדיקה שלהם ואז נוהגים בהם בלי שום דבר מהמאפיינים הייחודיים שלהם. הם בתור קליפת רכב בלי מטען, בלי נוסעים ובלי שום דבר מהמאפיינים הייחודים שבגללם נדרש לגביהם רישיון נהיגה ייחודי.


כיום יש אפשרות לנהוג בכלי רכב כאלה, תקנה 190א, לגבי המנהלים המקצועיים של מוסכים. אנחנו מבקשים לתת את הסמכות הזאת, ושוב, זה לצורך בדיקת רכב בלבד, גם לקצין בטיחות של מפעל. יש מפעל שיש לו כלי רכב כאלה, ואם זאת חברת אוטובוסים, בין אם זה איגוד ערים לכיבוי אש, שיש להם מספר כלי רכב ויש להם קצין בטיחות. קצין הבטיחות הזה, אחד מתפקידיו הוא לפקח על תקינות הרכב פנים מפעלית. אנחנו רוצים לתת גם לו את הסמכות לנהוג בכלי הרכב האלה כשהם ריקים, בלי מטען או נוסעים.

אני חבר הנהלת איגוד קציני בטיחות. אני רוצה להביע תמיכה ולחדד את זה. יש הרבה קציני בטיחות שהם מקצועיים, ותיקים ומיומנים שפשוט מטעם בריאותי או משהו לקחו להם את הרישיון לנהוג אוטובוס אבל הם עדיין יכולים לבדוק את האוטובוס. השינוי הזה יכול רק להיות מבורך.

תודה. עוד הערות לתקניה 8? אין

תקנה 8 – אושרה פה אחד

9.
תיקון תקנה 199


בתקנה 199(א) לתקנות העיקריות –
(1)
בפסקה (1), במקום "לפי תקנות 176 עד 180" יבוא "לפי תקנות 176, 177, 179 ו-180".


(2)
בפסקה (2), אחרי "לפי תקנות" יבוא "178".


גם כאן לדעתי זה תיקון טעות טכנית שנפלה במעבר לתקינה האירופאית בתחילת 2007. תקנה 199 מסדירה את תקן הראייה לנהגים, כאשר התקנות יוצרות שתי מדרגות של ראייה – האם צריך ראייה טובה בעין אחת בלבד או בשתי העיניים, אם נשים את זה בשפה של הדיוטות. לדרגות הנמוכות צריך לראות טוב מבחינת חדות ושדה ראייה בעין אחת בלבד כאשר לצורך נהיגת כלי רכב גדולים יותר, כבדים יותר ומסוכנים יותר, צריך רמת ראייה בשתי עיניים, גם שדה ראייה קצת יותר רחב וגם חדות ראייה מינימאלית בשתי עיניים.


בעבר, לפני התיקון של המעבר לתקינה האירופאית בתחילת 2007 אופנוע כבד מעל 33 כוח סוס חייבה תקן ראייה גבוה מבחינת חדות ראייה. בטעות, בתיקונים שם, הוא נשמט ונכנס תקן הראייה הנמוך מבחינת חדות ראייה לאופנוע כבד. זאת תקנה 178. לכן רישיון נהיגה לפי תקנה 178, שזה רישיון נהיגה דרגה A לאופנוע כבד, אנחנו רוצים להוציא אותו מפסקה (1) לתקנה 199א, שזאת הפסקה שמגדירה את חדות הראייה הנמוכה, ולהעביר אותו לפסקה (2) שמגדירה את תקן הראייה הגבוה יותר, כפי שהיה עד שנת 2007. ברור שאנחנו לא ניקח מאף אחד רישיון שיש לו, אבל מי שמעתה ואילך יבקש רישיון נהיגה דרגה A, יצטרך לעמוד בתקן ראייה גבוה באופנוע כבד.

מה זה תקן ראייה גבוה?

6 על 12 בכל אחת משתי העיניים ושדה ראייה של 140 מעלות, כפי שאנחנו דורשים ממשא ומאוטובוס.

במקום 6-12 בעין אחת בלבד ו-120 מעלות שדה ראייה.

מדובר באופנוע כזה כבד במהירויות גבוהות.

עוד הערות? אין.

תקנה 9 – אושרה פה אחד

10.
תיקון תקנה 203


בתקנה 2034 לתקנות העיקריות, במקום תקנת משנה (ב) יבוא:

"(ב)
מבקש רישיון נהיגה לפי תקנות 176 עד 178, אשר בידו רישיון נהיגה לפי תקנה 180, פטור מבחינה עיונית, ואם היה בידו רישיון נהיגה לפי תקנה 180 במשך שלוש שנים לפחות והוא מבקש רישיון נהיגה לפי תקנה 176, יהיה פטור גם ממבחן התנהגות בדרך בבחינה המעשית".


כאן אנחנו מבקשים לעשות שינוי באופן המבחנים לנהיגה באופנוע. היה צוות עבודה, שחנן יכול להסביר מה הוא עשה.

כיום למי שיש רישיון למשל ל-A1, אופנוע קטן, והוא רוצה להוציא רישיון לאופנוע גדול יותר, ל-A2 או ל-A, הוא צריך לעשות מבחן עיוני. זה דבר שהיה בתקנות ולא שמנו לב אליו במשך השנים וכך זה היה תמיד. אנחנו חושבים שמי שיש לו רישיון לדרגה B לרכב פרטי ומעלה והוא ירצה לעשות רישיון לאופנוע, לא יצטרך לעשות את התיאוריה. אנחנו מגבים את זה בכך שיש עכשיו ועדה יחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שממליצה על שיטת הלימוד ושיטת הכשרת הנהג ברכב הדו גלגלי. מדובר על הגברת הלימוד המעשי. זאת אומרת, גם בקטע המעשי שם יהיה חלק עיוני של המעשי. במלים אחרות, במבחן התיאוריה שלנו היום, אין הבדל בין אופנוע לרכב פרטי מבחינת תקנות התעבורה אלא יש שם הבדלים קטנטנים בסוגים של תמרורים. אופנוע הוא רכב לכל דבר והוא כמו כל רכב אחר ולכן כל התקנות חלות עליו.


כתבנו 1,800 שאלות חדשות למבחני התיאוריה וב-6 במרץ זה יפורסם באתר האינטרנט של המשרד. אין שם שאלות מיוחדות לאופנוע. כדי לנהוג ברכב מסוג אופנוע, צריך הכשרה מעשית וגם השאלות הן בנוגע להכשרה מעשית ולא לעיונית.


לכן, מי שיש לו רישיון לדרגה B ועשה כבר תיאוריה או לדרגה נוספת אחרת, יהיה פטור מלעשות מבחן תיאוריה בלבד לאופנוע.

בכל דרגה באופנוע.

בכל דרגה באופנוע. גם אם יבוא בחור צעיר בגיל 16 שיכול להוציא היום רישיון ל-A2, לאופנוע הקטן, הוא יעשה תיאוריה ל-B ובסופו של דבר זה גם יחזיק לו גם ל-B וגם לאופנוע כי בסך הכול אם שאלת אותו על B והוא לומד על B, הוא יודע גם לנהוג על האופנוע. לכן זה עושה הרבה יותר שכל והרבה יותר נכון בתחום הזה.

לגבי התקנה הזאת, אני באמת רוצה לברך אתכם. לפני מספר חודשים יצא לי גם להיפגש אתך במשרד בנוגע לנקודה הזאת וגם לפני כן ישבתי עם הנהלת המשרד. זה באמת היה דבר מתבקש ואני רוצה לברך על הגישה החיובית שלכם בעניין בנוגע לתקנה הזאת. אני חושב שזה היה לא חכם ולא יעיל להריץ את האנשים האלה שרוצים לעבור מדרגה לדרגה באופנוע לתיאוריה נוספת ותבורכו.

אם תוכל להסביר לגבי ההתנהגות בדרך שאתם גם מבקשים לפטור.

זה מצב קיים.

התקנה קיימת ולא נגענו בה. מי שיש לו רישיון לרכב מסוג B ומעלה, דרגה B, שלוש שנים ורוצה להוציא רישיון לאופנוע A2, עד 14,6 כוח סוס, האופנועים הקטנים, אנחנו דורשים ממנו לעשות מבחן שליטה בתוך המגרש. זאת אומרת, אנחנו לא יוצאים החוצה. בחוץ לארץ, באירופה, הרישיון הזה ניתן לכל מי שיש לו B והוא מקבל גם את הרישיון לאופנוע הקטן. כאן רצינו בכל זאת לעשות איזשהו מבחן קטן, מבחן שליטה כדי שנראה שאכן הוא שולט ולכן זה נשאר. הוא יעשה את מבחן השליטה ללא צורך במבחן מעשי מחוץ למגרש. זאת ההקלה היחידה בעניין הזה.

זה מצב קיים.

מתי התקנה נכנסת לתוקף?

אם לא כתבנו, זה פרסום.

אין כאן עיכוב. זה מיום הפרסום.

זה יתפרסם ברשומות. זה לוקח שבועיים-שלושה בדרך כלל אחרי שמסיימים כאן עד שזה רואה אור ברשומות. שלושה שבועות. סדר גודל כזה. יש תהליך בירוקרטי שזה צריך לעבור עד שזה מגיע לרשומות.

אני מניח שמי ששומע אותנו, לא ילך לעשות תיאוריה עכשיו. שלושה שבועות לא תהיה תיאוריה לאופנוע.

אני מחכה לזה מ-2007. יש לי שעות מכאן ועד האוקיינוס ולא הצלחתי להזיז את זה ואני מודה לחבר הכנסת כרמל שאמה שהצליח להזיז את זה. כמה שדיברתי להיגיון כי זה היה קרוב לחלמאי. זה לא הגיוני לבקש מאתנו לעשות שוב תיאוריה. ברכות.

גם ליושב ראש שהביא את העניין לוועדה.

הרבה תודה.

תקנה 10 – אושרה פה אחד

תקנה 11 אושרה קודם לכן.

12.
הוספת תקנה 221א


אחרי תקנה 221 לתקנות העיקריות יבוא:


"221א
לימוד נהיגה לתושב חוץ

מי שאיננו תושב ישראל, לא ילמד נהיגה ברכב מנועי על ידי נהיגת רכב בדרך ולא ייבחן בבחינת נהיגה עיונית או מעשית, אלא אם כן יש בידו אשרה תקפה לשהייה בישראל".


זה בהמשך לדיון הקודם שהיה לנו על נהיגה בישראל על ידי מי שנמצא כאן שלא כחוק. אנחנו רוצים לבלום את זה כבר בשלב לימוד הנהיגה.

הערות. אין.

תקנה 12 – אושרה פה אחד

13.
תיקון תקנה 223

בתקנה 223(א) לתקנות העיקריות, במקום "התקנות 221 ו-222" יבוא "התקנות 221 עד 222".


אלה התקנות שמטילות חובה על המורים, מה הם צריכים לבדוק אצל תלמיד נהיגה כתנאי לקיום שיעור. היום הם צריכים לוודא שיש לו כשירות רפואית לנהיגה ושהוא עבר את הגיל המינימאלי הנדרש, ואנחנו מוסיפים לו גם את התקנה החדשה שזה עתה אושרה, 221א, שיש לו אשרת שהייה בתוקף בישראל.

יצטרכו להציג בפני מורה הנהיגה את האשרה?

אם הוא מציג תעודת זהות, ממילא הוא לא צריך לבדוק שום דבר אחר אבל אם לבן אדם אין תעודת זהות כחולה, הוא צריך לראות מסמך אחר.

את זה הרישוי לא עושה בחותמת האובלית שהם נותנים?

מה שאנחנו נעשה בנוסף לזה, אנחנו נקל על המורים בעניין הזה ולא נהפוך אותם גם כאן לחוקרים. אנחנו נחסום את היכולת שלהם ברגע שהתקנה הזאת תעבור, נחסום את היכולת שלהם בתחנות הצילום לקבל טופס בקשה לרישיון נהיגה.

עדיף.

אין מצב שהוא יגיע בכלל למורה הנהיגה.

אם הוא יגיע, המורה צריך לבדוק את זה. הרעיון הוא שהוא כבר ייחסם בשלבים הקודמים ברמה המינהלית.

הנקודה ברורה.

תקנה 13 – אושרה פה אחד

אנחנו עוברים לרכב. גמרנו עם הנהגים.

14.
תיקון תקנה 285


בתקנה 285(א) לתקנות העיקריות –
(1)
בפסקה (1), במקום "או צו אישור צוואה", יבוא "צו קיום צוואה או הודעה על הסכם לחלוקת העיזבון, הערוכה באופן שאישרה רשות הרישוי".


(2)
פסקה (2) – תימחק.


כאן אנחנו מדברים על איך רושמים ירושה ברכב. היום כדי לרשום ירושה ברכב, צריך להביא צו ירושה או צו אישור צוואה. המונח צו אישור צוואה לא קיים בדיני ירושה אלא המונח הוא צו קיום צוואה. צריך להביא תעודת ביטוח. אנחנו חושבים שזה מיותר ולכן אנחנו מבקשים למחוק את פסקה (2). לא צריך להביא ביטוח חובה כתנאי להעביר בעלות ברכב, בירושה. אנחנו מוסיפים אפשרות שקיימת לפי חוק הירושה, של הסכם חלוקת עיזבון. היום חוק הירושה מאפשר ליורשים, אחרי שיש צו קיום צוואה או צו ירושה, לעשות ביניהם הסכם חלוקה. יצא שכל אחד קיבל רבע-רבע, שליש-שליש-שליש מהירושה, אבל הם לא התחלקו. הם מחליטים ביניהם שהם לא יירשמו כשלושה יורשים שליש-שליש-שליש, כשלושה שותפים ברכב, אלא הם מחליטים להתחלק ביניהם ואחד לוקח את הרכב ואחד אחר לוקח רכוש אחר של המוריש והם עושים הסכם פורמאלי בדבר הזה. חוק הירושה, סעיף 110, מכיר בזה. תקנות התעבורה לא מאפשרות לכבד את הדבר הזה וזה מחייב אותנו לעשות העברות בעלות דו שלביות. אנחנו רוצים להכיר בזה באופן מסודר. עשינו פנייה גם לאפוטרופוס הכללי והתקנה הזאת היא על דעתו.


אנחנו כן רוצים שהסכם חלוקת העיזבון יהיה ערוך באופן שאישרה רשות הרישוי. אנחנו נרצה דרישות צורניות מסוימות שעוד לא קבענו אותן אבל נגדיר אותן, כך שלא יבואו אלינו עם דפי מחברת ששרבטו עליהם ואנחנו לא יודעים באמת מה האמינות של המסמך הזה ושלא מרמים אותנו אלא שזה משהו שהוא בדוק ומוסמך. אנחנו נרצה איזשהו מבנה פורמאלי לזה. זה כדי לתת תוקף להסדר שהוא חוקי וקיים לפי חוק הירושה.

בסדר. הערות?

תקנה 14 – אושרה פה אחד

15.
תיקון שתקנה 509


בתקנה 509 לתקנות העיקריות, האמור בה יסומן (א) ואחריו יבוא:

"(ב)
לא יתקין אדם מונה, ולא יפעיל אדם מונית או יסיע בה נוסע, אלא אם כן המונה הותקן במרכז לוח השעונים של הרכב, באופן שלא יסתיר לנהג את שדה הראייה, וצג המונה יהיה גלוי לעיני הנוסעים במונית מכל מושביה במהלך כל הנסיעה".


הרבותה כאן הוא המשפט האחרון. מפקחים שלנו גילו מצבים בהם המונים מותקנים באופן שהנוסע לא יכול לראות את המונה, בין אם זה בתוך מה שמכונה תא כפפות ובין אם זה בצדו השמאלי של הנהג, בינו לבין הדלת שלו, והנוסע לא רואה את המונה, הוא לא יודע לפי איזה תעריף מפעילים אותו, הוא לא יכול לוודא שזה אופס לפני תחילת הנסיעה, והוא לא רואה את המחיר איך שהוא רץ ויכול להיות שהוא יחליט שזה יקר מדיי והוא את יתרת הדרך הולך ברגל. הוא צריך להיות מסוגל לראות את המונה ולדעת מה הנתונים שמופיעים עליו.


לכן אנחנו רוצים לחייב את בעל המונית, שזה בעל הזכות הציבורית, ואת מפעיל המונית להתקין את הצג של המונה - כיום יש מונים שיש להם צג לחוד והמחשוב לחוד – באופן שהנוסע יוכל לראות את הצג.

קודם כל, לתקן אותך. אין מונים כאלה שמופרדים לשניים. יש מונה אחד בלבד.

כך סיפרו לנו.

אמרתי לכם, הרבה דברים מספרים לכם אבל הם לא קיימים במציאות כמו שאתם אומרים.


דווקא כאן אני יכול להפתיע את כל הוועדה. אנחנו לא רק תומכים בזה אלא אנחנו גם שמחים על ההחלטה הזאת. ברור שאנחנו רוצים שהנוסע ירגיש בטוח וידע שאף אחד לא לוקח לו אגורה מיותרת, אבל אין שני מונים. יש מונה אחד ומונה באמצע. הדברים האלה שאת אומרת שיש בצד או באמצע או שמים את זה בתוך מגירות, אני חושב שאסור שיהיה דבר כזה אלא זה חייב להיות באמצע. אותי מפליא שדבר כזה אתם כל כך מהר מעבירים כשיש כל כך הרבה דברים שמפרידים בינינו לביניכם ואתם לא מעבירים את החוקים בהם. אתם מביאים נושא של מונה שבשתי מלים הייתם יכולים לדבר אתנו והיינו נותנים לכם את ההסכמה ולא היה צריך את כל הוועדה הזאת. אתם לא משתפים אתנו מספיק פעולה ולכן הרבה דברים נעשים לא נכון כי אתם מדברים עם המשרד ואנחנו בשטח ואתנו אתם לא מתייעצים אתנו מספיק.


אני חושב שזאת הפעם המאה שאנחנו מעירים לכם בישיבות ומבקשים שתשבו אתנו, תדברו אתנו, כי אז יהיה לכם הרבה יותר קל, יהיה יותר טוב לכולנו ולא נצטרך להטריד כאן את כולם.

תקנה 15 – אושרה פה אחד

16.
תיקון תקנה 557


בתקנה 557 לתקנות העיקריות –

(1)
בכותרת השוליים, אחרי "שפקע תוקפו" יבוא "שהומצא לרשות".


(2)

"(ה)
המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון ומרוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את הרישיון כאמור".


התקנה מדברת על סיטואציה בה בן אדם קיבל יותר מפסילה אחת אחרי השנייה, והוא הפקיד את הרישיון לצורך הפסילה הראשונה. מה הוא צריך לעשות עם הפסילה הבאה? אין בידו רישיון, מה הוא צריך להפקיד? הנושא הזה, אגב, היה נושא לדיון בבית המשפט העליון ממש בזמן האחרון, ברשות ערעור פלילי 8317/10, מאיר כהן נגד מדינת ישראל, ושם אפילו הייתה מחלוקת בין שופטי בין המשפט העליון באשר לפרשנות הדין הקיים. בסופו של דבר השופט רובינשטיין, שהיה שם בדעת מיעוט, אמר – אנחנו כתבנו את התקנות לפני זה ואני תומכת בעמדתו – שמצב התקנות כיום בהקשר זה אינו משביע רצון והוא מותיר חללים של אי ודאות. עוד לפני שהוא כתב את זה, זה רק מחזק את הצורך בתיקון של התקנה הזאת בגלל שבדיוק בסיטואציה הזאת דן בית המשפט העליון, מה צריך לעשות.


השאלה הייתה האם הוא צריך בכלל לעשות משהו ואולי מבחינת מדיניות רצויה הוא לא צריך לעשות דבר. השופט לוי אומר: נכון ולשוב לדרוש מנאשם כזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557 בכל פעם שיורשע מחדש. שיבצע תהליך שבו הוא מקבל על עצמו את הפסילה, שהוא מודע לפסילה והוא מתחיל לרצות אותה. אין להתחיל לרצות עונש במחדל, באי עשייה. אדם צריך כשהוא מבצע עונש, הוא משלם קנס, הוא מתייצב למעצר, הוא מתייצב לעבודות שירות, שיפקיד, שיעשה משהו פוזיטיבי שבו הוא אומר שהוא מתחיל לרצות עונש.


לכן אנחנו מבקשים שבמצב בו הרישיון מופקד, הוא יפקיד את אישור ההפקדה. לא שיוציא את הרישיון, אני לא רוצה שיקבל בחזרה את הרישיון כי נוח לי המצב אבל שיפקיד את אישור ההפקדה ובזה אני יודעת שהוא אישר את הפסילה.

הערות? אין.

תקנה 16 – אושרה פה אחד

17.
תחילה

תחילתה של תקנה 3 – והציע כאן היועץ המשפטי שזה יחול גם על תקנה 11, התקנות המשלימות של תקנה 213, חובת קורס רענון - 60 ימים מיום פרסומן של תקנות אלה (להלן – יום הפרסום) ותחילתה של תקנה 15 – שזה הנושא של המונה למונית, עליו עכשיו דיברנו – 90 ימים מיום הפרסום.


יהיה מספיק זמן למי שהתקין מונה באופן לא ראוי ושלא עומד בסטנדרטים האלה, להזיז את מיקומו. כמובן שמספרי התקנות ישתנו בהתאם לזה שהשמטנו תקנה אחת.

ברגע שתוציאו מכתב לחברות המונים, יש הרי רק שניים בלבד ותאמרו להן שכך זה עבר, שחייבים לשים את המונה בצורה תקינה כדי שיראו אותו, הנהג לא יכול להשפיע עליו אחרת כי היום יש לך כוח לומר לחברת המונים איך לשים את המונים ואז נגמר הסיפור.

בוודאי הודעה מתאימה תימסר לחברות המונים, אבל יש אנשים שהמונים שלהם כבר מותקנים כיום במקום בו אינם נראים. להם אנחנו נותנים תשעים ימים להזיז את המונה.

הערות? אין.

תקנה 17 – אושרה פה אחד

דרישת שלום לגאנם, דרישת שלום לשר. תודה רבה לכולם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00