הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
ועדת החינוך, התרבות והספורט

1.3.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 382
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה באדר א' התשע"א (1 במארס 2011), שעה 09:00

תלמידי תיכון הלומדים לתואר ראשון

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

אברהם מיכאלי

שלומית רחמל


מנהלת האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים, משרד החינוך

סא"ל קרן בן נתן
אכ"א – ר' מנט"ם, משרד הביטחון

ציפורה ליבמן


חברת המועצה להשכלה גבוהה

ריקי מנדלצוייג

מזכירות אקדמית, המועצה להשכלה גבוהה

צביה אביש


מנהלת המרכז האוניברסיטאי ללימודי חוץ, אוניברסיטת בן גוריון

אדם הישראלי


מנהל אוניברסיטת תל אביב לנוער, אוניברסיטת תל אביב

פרופסור שמעון גפשטין
ראש המרכז הקדם אקדמי, הטכניון

פרופסור נתן פלדור
סגן דיקן להוראה, האוניברסיטה העברית בירושלים

בנצי פורצלן


ראש אגף מינהל תלמידים, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופסור מנחם גד לנדאו
ראש חוג תוכנית אתגר, אוניברסיטת חיפה

נונה אלטמן


מנהלת מרכז צעירים 'כיוונים' המחלקה להשכלה גבוהה, עיריית אשדוד

נעם ויצנר


מנכ"ל התאחדות הסטודנטים

רוסיטה גולדשמיט
רכזת מופ"ת

שושי שחר


רשת מופ"ת

שני חמו


תלמידת תיכון

יובל וורגן


מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אוריאנה אלמסי

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יהודית גידלי

רבקה וידר

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

תלמידי תיכון הלומדים לתואר ראשון

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים ישיבת וועדת חינוך. הנושא – תלמידי תיכון הלומדים לתואר ראשון. קיבלנו כאן מחקר ממחלקת המחקר של הכנסת שעשתה לנו את המחקר. יש כמה נתונים שעולים. אני ראשית רוצה לברך על כך שיש לנו תוכניות ומאפשרים לילדי ישראל, שיש להם פוטנציאל גדול, להתקדם במהרה כדי לקבל את ההשכלה שמגיעה להם.

כמובן שיש כל מיני היבטים שאנחנו גם ניגע בהם. בטח כאשר יוצג לנו המחקר אנחנו נתייחס גם בהיבט של שילוב הפריפריה בכל אותן התוכניות, זה דבר ראשון; הסיבסודים הסוציו אקונומי, כל הסקטורים, וכמובן הנושא של בנים-בנות וכל הסיפור הזה. כי ראיתי שעולה באמת מהמחקר, אם אני לא טועה, שני שליש מכל המערכת הזאת הם בנים. אז כמובן שיש צורך לבוא ולבחון את הדברים האלה.

אבל אנחנו נתחיל מפרופסור פלדור שביקש להתייחס ראשון כי הוא צריך ללכת ולתת השכלה לאחרים. אז תשכיל אותנו קודם כל, ואחר כך נמשיך.

תודה לך, אני מודה לך על ההתחשבות בלוח הזמנים שלי. אני רוצה לומר כמה דברים, קודם כל – יש ביזמה הזאת של לימוד תלמידי תיכון באוניברסיטאות, הרבה מאד ברכה. יש לנו תלמידים שמסיימים את הלימודים כמצטייני דיקן. אנחנו אפילו נותנים מכספים של הפקולטה מלגות לתלמידים כאלה שהם מצטיינים, תלמידי תיכון מצטיינים, ובסך הכל אני חושב שהיזמה או עצם העלאת הרעיון הוא מבורך מאד, אבל יש הרבה מאד אני חושב, בדיקות שצריך לעשות על איך הוא מתבצע.

אני חושב שבאמת יש לנו מערכת, אני אתאר איך המערכת נראית באוניברסיטה העברית – רוב התלמידים שלנו מגיעים מבית ספר אורט שממוקם בקמפוס, זה פשוט קירבה גיאוגרפית, התלמידים נמצאים בקמפוס גבעת רם, איפה שהפקולטה למדעי הטבע, שהיא הפקולטה שבה מתנהלים רוב הלימודים של אותם תלמידי תיכון. לא ברור לי למה זה, אבל כעובדה – רוב תלמידי התיכון שלומדים באוניברסיטה לומדים בפקולטה למדעי הטבע. זה לא מאה אחוז, יש לנו גם תלמידים מבתי ספר אחרים בעיר.

יש כמה דברים שצריך לחשוב איך לעשות אותם הרבה יותר טוב. קודם כל, אחוז הנשל הוא מאד מאד גדול. הוא בלתי סביר, בלתי קביל. אני חושב שבהתחשב בכך שהמערכת כולה, הן בית הספר, הן מרכז בלמונט אצלנו שמטפל בקשרי קהילה עם האוניברסיטה והן הפקולטה למדעי הטבע, שבעצם מרכזת את רובם של התלמידים, משקיעים בזה אנרגיה. הנשל קצת גדול מדי. צריך לעשות סינון קצת יותר טוב. התחושה שלי, אנשים שנושרים במהלך התוכנית, הנחש משיל את עורו ואנחנו משילים אנשים שלא מתאימים, או המערכת משילה תלמידים נושרים, ואני חושב שצריך למצוא דרכים לעשות את הסינון בצורה קצת יותר טובה.

דבר שני שאנחנו בכלל לא בודקים, זה את ההשפעה שיש לזה שהתלמידים לומדים באוניברסיטה, על ההשפעה על הלימודים שלהם בבתי הספר. כידוע, ביממה יש 24 שעות, אי אפשר לדחוס את מה שאי אפשר לדחוס, ותלמידים שלומדים מבוא למדעי המחשב כי הם כתבו כל מיני סוסים טרואינים בזמן שהם היו בחמישית, הולכים לקרוס הזה ברצון רב. השאלה מה הם אחרי זה מקריבים בהקשר של היסטוריה והם לא יודעים אחרי זה מה זה נפוליאון בונפרטה, לא יודעים להביע דעה, לא מכירים מי היה א.ב. יהושע, וחושבים שזה האותיות הראשונות של הא' ב' בלבד, 'וישמן ישורון ויבעט' הם חושבים שזה לטינית. צריך לתת את הדעת גם על הפגיעה שיש ללימודים האלה, ומטבעם, תלמידים שלומדים מדעי המחשב, יש להם הרבה מאד, שם זה פשוט התחום הפופולארי אצלנו. הרבה מאד תלמידים מגיעים למדעי המחשב. יוצאים אחרי זה עם השכלה פחותה למקצועות שהם חשובים לאזרחים טובים במדינה, לבני אדם משכילים במדינה, וגם אלה שיוצאים בסופו של דבר מהמערכת בלי לנשור. אני חושב שלא בודקים את ההשפעה שיש לזה גם על הציונים וגם על רמת המוכנות.

אבל אולי לומר בכמה מילים איפה אני חושב, חוץ מאשר הגורמים כמו משרד החינוך ובית הספר יכולים להשפיע. אני חושב שצריך לתת את הדעת באופן רציני גם על המימון של כל התוכנית הזאת. כיום המצב הוא שהמימון, עד כמה שאני יודע מצד כל הגורמים שנוגעים בדבר, נעשה מתוך רצון טוב. אני יכול לדבר על הפקולטה שלי, הפקולטה למדעי הטבע, אנחנו מממנים מלגות לתלמידים מכספי הפקולטה בעצם, זה אפילו לא כספי אוניברסיטה. והשאלה האם אנחנו נקנה עוד מערכת מחשבים או ניתן מלגות לתלמידי תיכון היא, שאני שם ההחלטה היא ככה, יכול להיות במצב אחר יהיה אחרת. אני חושב שצריך לתת לזה מימון מוגדר מראש לצרכי התוכנית הזאת, והמימון הזה צריך להיות לא רק מלגות לתלמידים, חלקם לא באים ממעמד סוציו אקונומי גבוה, חלקם אני חושב זקוקים למעקב יותר צמוד.

אצלנו בפקולטה יש כ-60-70 תלמידים כאלה. זה בהחלט היקף של תוכנית. לכל תוכנית אצלנו יש ראש תוכנית, יש מזכירת תוכנית. לשכור ראש תוכנית ומזכירת תוכנית עולה כסף. בלי המימון לא יהיה כזה דבר, והיום זה נעשה לטעמי, בצורה לא מיטבית. אני חושב שצריך לדאוג לזה שהמל"ג, משרד החינוך, הרשויות יקציבו לזה קצב, שיהיה אירמט לדבר הזה, עם אפשרות מעקב טובה יותר, ואני מקווה ... הצלחה שיאפשר לתלמידים להצליח.

לא מקובל בעיני שתלמיד שעבר את המסננת הראשונית, מגיע לשנה, נכנס לקורס אוניברסיטאי, נכשל פעמיים, אף אחד לא עוצר בעדו, אף אחד לא עושה שום דבר, ובשנה הבאה כשהוא נכנס עוד פעם לאותו קורס הוא נכשל עוד פעם. זה לא בסדר. יש לזה מחיר כאשר תלמיד שלפני שנתיים היה תלמיד מחונן ומצטיין, פתאום מתחילים להדביק לו על הגב תווית של כישלון. צריך היה לעצור את זה, צריך היה להסתכל על זה בעיניים בוחנות, לטובות של אותו תלמיד, ויש גם תלמידים כאלה. בנוסף למה שאמרתי בהתחלה, תלמידים טובים שגומרים באמת מצליחים לגמור בשנה י"ג, בשנה של דחיית שירות תואר, ואחרי זה אני מקווה גם עוסקים בזה בשירות הצבאי.

צריך גם לזכור שיש תלמידים שנושרים ולהם זה טראומה. להם צריך למצוא דרך מעקב בשביל להקטין את המימדים. תלמיד תיכון ניגש לבחינה ונכשל, קורה. צריך אחרי זה לדאוג שזה לא יהיה טבוע בגנים שלו. עם מימון טוב – אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב.

תודה רבה. מחלקת מחקר של הכנסת, בבקשה.

ככה, תחילה במסמך עשיתי טעות, פרופסור ליבמן מוועדת המל"ג היא בסמינר הקיבוצים ולא ממכללת לוינסקי.

אין בעיה.

אז ככה, בכל האוניברסיטאות מוצעים מסלולים לתלמידי תיכון. אנחנו במסמך שלנו לא התייחסנו למכללות, אלא רק לאוניברסיטאות, כשיש שונות בין האוניברסיטאות במבנה, בתנאי הקבלה, בדרישות האקדמיות בין התלמידים. יש שני מסלולים עיקריים – מסלול אחד שהוא לצבירת נקודות אקדמיות, ובהן אין יעד מוגדר מתי לסיים את התואר ובאיזו שהיא תקופה. מרבית התלמידים הם במסלול הזה. המסלול השני הקיים זה השלמת תואר, ואז דחיית שירות, כשלרוב אלה שמסיימים 50% מהדרישות של התואר לפני הגיוס, מקבלים דחיית שירות לשנה, במהלכה הם מחויבים להשלים את התואר.

רוב התלמידים הם כיתות י' ומעלה. רובם, כמו שאמר פרופסור פלדור לומדים מדעים מדויקים, מדעי הטבע ומדעי המחשב, כימיה פיזיקה וכהנה. קשה, אין עיתונים מרוכזים שאנחנו יכולים לאמוד את היקף התלמידים בגלל השונות בין המסלולים ובין האוניברסיטאות. אבל, מדו"ח המל"ג עולה כי יש כ-1,150 תלמידים, בלי אוניברסיטת בר אילן ולא כולל מכללות. כשאנחנו כוללים את המכללות, זה עומד על 1,400, וזה לפי נתונים של המל"ג.

נשירה היא משתנה, היא מתחילה מאחוזים מזעריים עד 50% אפילו---

או 60%.

60%, אוקי, כשלרוב הנשירה היא בשנים הראשונות של התוכנית. מי ששורד את השנים הראשונות הוא כבר מסיים. הנשירה היא לא רלבנטית למסלול של צבירת נקודות אקדמיות. סיבות לנשירה זה עומס, קושי בהסתגלות למערכת האקדמית, אנחנו מדברים על חברה צעירים בני 16 שגם המרצים והסגל באוניברסיטה לא ערוך כיצד להתמודד עם ילד שכזה, והתנגשות בין המערכת הבית ספרית למערכת האוניברסיטה.

פרופיל של התלמידים – שני שליש בנים; מעמד סוציו אקונומי מגוון, אם כי במסלולים האינטנסיביים, המסלולים הנחשבים יותר, זה חברה שבאים מבתים מבוססים, משכילים ומהמרכז יותר. כמו שאני הבנתי, אין תמריצים עיקריים, אין תמריצים ממשיים לדחוף את הילדים מהפריפריה להשתתף בתוכניות הללו. עד היום גם אין למל"ג ואין גם למשרד החינוך איזו שהיא מדיניות ברורה בנושא הזה. אם כי לאחרונה, אני חייב לציין, שמרגישים שמתחילים לעקוב אחרי הנושא ולגבש איזו שהיא מדיניות. אין מעקב מסודר אחרי התלמידים ואחרי ההתאקלמות שלהם. אין גורם שמתאם בין האוניברסיטה לבית הספר, זו חוליה מאד חלשה שיוצא שהתלמידים וההורים נופלים בין הכיסאות וצריכים לתמרן.

שבוע שעבר אימצה המל"ג את הדו"ח של פרופסור ליבמן, שבחנה את הנושא. בגדול הוועדה, הדו"ח רואה את זה באופן חיובי, אם כי הוא אומר שצריך לקחת תלמידים שבאמת מתאימים לכך, ושצריך ללוות אותם ליווי אישי, חינוכי, כדי שהם יידעו איך להשתלב שם.

כמו כן, בימים אלה משרד החינוך מגבש יחד עם משרד ראש הממשלה תוכנית כוללת בכל הנושא הזה.

אפשר לציין שרוב התלמידים, אפשר להתגאות בזה, משתלבים ביחידות הטכנולוגיה של צה"ל, הם באולימפיאדות בין לאומיות, לא רע.

במסמך, מפאת קוצר הזמן, לא התייחסתי לנושא של מלגות ותקציב, וגם לא התעמקתי בנושא של שיתוף הפעולה עם צה"ל.

תודה רבה. משרד החינוך. בבקשה גברתי.

שלום, שמי שלומית רחמל ואני מנהלת האגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך. אכן אנחנו באמת מגבשים היום תוכנית רחבה כוללת. היו בעבר ניסיונות שונים במתכונות של פיילוטים. האגף שלנו שפועל עם תלמידים שמאותרים כתלמידים מחוננים, כיום מפעיל מסלול מרכזי אחד עם האוניברסיטה הפתוחה. הבחירה באוניברסיטה הפתוחה באה מתוך כמה מניעים. א. לאוניברסיטה הפתוחה אין תנאי קבלה של פסיכומטרי;

ב. יש אפשרות ללמוד קורס סמיסטריאלי אחד, ואין צורך לתואר. זאת אומרת הגמישות במסלול

היא מאד מאד גבוהה.

ג. לאוניברסיטה הפתוחה יש חומרי לימוד שמאד מאד מתאימים ללומד העצמאי ולתלמידים בתיכון, מה שקשה יותר ---

כמה מכלל האחוזים שמדובר כאן לומדים באוניברסיטה הפתוחה?

יש לנו כ-300 תלמידים.

מתוך 1,500? כמה צוין כאן?

1,400.

300 תלמידים.

ומה ההצלחות, אם את משווה את זה לשאר המוסדות?

זהו. עכשיו השאלה היא למה קוראים הצלחה.

לתואר ראשון.

רגע, אם התוכנית הוצגה כמדד הצלחה תואר ראשון – אז 20% בערך משלימים את התואר. אבל התוכנית הוצגה, וכך אנחנו גם מקדמים אותה, כתוכנית לצבירת נקודות לקרדיט. כלומר, התלמיד מקבל אתגר נוסף, מאפשרים לו לממש את הפוטנציאל שלו בקצב שמתאים לו, בתחומים שהוא בוחר, והגמישות היא הרבה יותר גדולה, ואז גם הנשירה, זאת אומרת בין מי שנרשם לבין מי שמסיים קורס אחד, הנשירה היא בין 10 ל-20% ולא יותר, בדיוק בגלל הנקודה הזאת.

ומי מתקצב את זה?

50% הילד ו-50% אנחנו, למעט במקרים של נזקקות כלכלית, מקבלים פטור מלא. אבל זה אותם ילדים שמסומנים כמחוננים.

אבל אנחנו שמענו מהפרופסור שהוא טוען שבעצם הכל בא על חשבון המוסד האקדמי או ---

אז אני רוצה להסביר משהו, הקדמתי ואמרתי שכרגע אנחנו מדברים עם תלמידים שמסומנים כתלמידים מחוננים. יש לנו תוכניות נוספות כמו סמסטר קיץ לדוגמא, שפועל באוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה זכתה במכרז מטעם המשרד. בתוכנית הזאת, ילדים מהפריפריה במיוחד באים לסמסטר קיץ לאוניברסיטה. אבל שוב, לא בהכרח משלימים תואר. אבל מאפשרים לילד מהפריפריה ל---

להרחיב את ההשכלה.

זה מעבר לזה. זה לא רק להרחיב, זה להעמיק את ההשכלה ולהתנסות בלימודים ברמה אקדמית, שזה לא כמו לימוד בתיכון.

נכון. עכשיו, מכלל התלמידים שנמצאים היום במסגרות של לימודים אקדמיים, כמה מתוך כלל אותם התלמידים, משרד החינוך מתקצב ב-50% את שכר הלימוד?

מתוך כל הלומדים?

כן, כן, מתוך כל מי שהיום נמצא מבחינתך.

אותם 300.

רק 300 מתוך 1,500.

לא, ה-300 פלוס עוד קרוב ל-100 שבאים בסמסטר הקיץ, שזה סמסטר, זה לא מסלול.

אוקי, מה הולך להיות מבחינתכם השינוי בתוכנית שאתם מגבשים? מה הבשורה שבעצם אתם רוצים לצאת אליה?

הבשורה תהיה הרבה יותר רחבה וכוללת.

לא, אני לא נכנס כרגע לנושא של התקצוב.

לא על התקצוב, אני מדברת על התכנים, על המהות.

לא, אבל תשמעי, קודם כל נשאלו כאן שאלות. השאלה הראשונה שנשאלה כאן זה בעניין של הסנכרון של בתי הספר למול מוסדות אקדמיים. זה דבר ראשון. דבר שני, מטרות שאתם רוצים להשיג, ועד כמה משרד החינוך צריך לתקצב את המטרות שהן מטרות יותר כלליות, או שמטרות שהן מכוונות לטובת דבר כזה או אחר. אם נגיד אתם מכוונים שכמות מסוימת של תלמידים צריכה לקבל חיזוק בהשכלה ולהשתלב בצה"ל, במשרד הביטחון, זה אלף; אם אתם מכוונים לבוא ולחזק נגיד תחומים מסוימים שלשם אתם רוצים לכוון. אם זה באופן כללי כל מי שרוצה, כל מי שמקבל הגדרה של מחונן – אז אתם פשוט פותחים לו את הדלת, ולא משנה מה תהיה התוצאה.

אני רוצה לשמוע את הקווים הכלליים שמשרד החינוך בתחום הזה, שאתם רוצים להתקדם איתו. אני לא נכנס כרגע כמה כסף הולך להיות התקציב של כל המערכת שאתם מכוונים. לא מעניין אותי באיזה מוסדות אתם רוצים שהם יקבלו הכשרה, במוסדות האוניברסיטה הפתוחה או בבר אילן או בתל אביב. זה לא מעניין. מה שמעניין אותי – לאן אתם רוצים להגיע, מה היקף הפעילות שלדעתכם אתם תגיעו מבחינת החשיפה, איך הפריפריה והמגזרים הסוציו אקונומיים משולבים בדברים האלה, ומה המנגנון סנכרון של מערכת החינוך הבית ספרי עם המערכת האקדמית מבחינתכם. זה הדברים שמעניינים אותי.

עכשיו, חלק מהתוכנית, לא חלק מהתוכנית, זה השאלות שאני שואל, ותראו מה התשובות.

אז אני יכולה להשיב?

בבקשה.

קודם כל התוכנית שמשרד החינוך עכשיו מגבש, היא תוכנית כוללת שתיתן מענה לכל השאלות ששאלת. זאת אומרת, כשאנחנו עכשיו מגבשים תוכנית, יהיו בה מגוון של מסלולים, מגוון של אופציות, כדי לתת מענה לסוגים שונים של תלמידים בתחומים שונים של ידע, במסלולים שונים. יש כאלה שמתאים להם לסיים בגיל 16 בגרות ובגיל 17 להתחיל ללמוד באוניברסיטה; יש כאלה שמתאים להם רק לשלב; יש כאלה שאולי ילמדו קורסים ברמה אקדמית בתוך בית הספר שלהם.

זאת אומרת, אנחנו עובדים עכשיו על תוכנית מאד רחבת היקף, שתכלול הרבה מאד אופציות ומסלולים, כדי לתת מענה לכל השאלות ששאלת. סנכרון עם בית הספר, עם העומס הלימודי, עם הפריפריה, עם מיעוט בנות, כל הדברים האלה עכשיו בדיוק נלקחים בחשבון, ולכן לא תהיה תוכנית אחת ואין בילתה, אלא יוצעו מספר מסלולים, כדי לאפשר ליותר תלמידים לבחור את המסלול שבהחלט יהיה מותאם להם. כי אני חייבת להגיד, גם בסוף הדרך – זה לא מתאים לכל התלמידים. זה לא מתאים לכלל התלמידים. אבל זה כן מתאים, כי זה בכל זאת זה גיל 16, זה גיל 15. זה עומס שדורש גם בשלות נפשית, גם בשלות רגשית. זה לא כל כך פשוט.

ולכן, מראש אנחנו לא הולכים על 100% תלמידים, אנחנו הולכים על משהו כמו 10% משנתון. אם בשנתון יש 100,000 תלמידים, אז אנחנו מדברים על 10% מזה.

ומנגנון של הבחירה של התלמידים האלה, אתם גיבשתם אותו?

חלק מהתוכנית יהיה גם מנגנון של איתור, סינון ובחירה מאד מוקפדת, יחד עם תמיכה רגשית לאורך הדרך.

מצוין.

זאת אומרת אם זה על אחריותו, אז אנחנו גם נדאג ואז גם יהיו לי נתונים, ואז אני אדע גם מי נושר ומה ולמה ואיך. זאת אומרת הכל יהיה בצורה הרבה יותר מכוונת ומוסדרת, ועל זה בדיוק אנחנו עכשיו עובדים.

בראייה כללית, השאלה האם ועד כמה משרד החינוך רואה לנכון, שאותם התלמידים שהם בעצם לומדים בתיכון במסלול, הם רואים שבאמת הם מצליחים בלימודים שלהם בתיכון, ואז כאשר הם משתלבים והולכים לאקדמיה – עד כמה זה יכול, יכול להיות נושרים ויכול להיות לא נושרים, עד כמה זה יכול להזיק להם בלימודים שלהם בתיכון. זאת אומרת, האם הנתונים האלה נבחנו וזה בא בחשבון, כי את יודעת, אנחנו גם כהורים, אנחנו באמת רוצים שהילדים שלנו יקבלו את המקסימום של המקסימום, ולפעמים אנחנו שוכחים מהעיקר, ואז העיקר בעצם נפגע.

לכן אמרתי שזה יהיה כולל תמיכה רגשית; וגם, כשאמרתי שזה לא מתאים לכל אחד – התכוונתי שזה לא רק מבחינה אינטלקטואלית לא מתאים לכל אחד, אלא גם מבחינת האישיות ועמידה בלחצים וסף תסכול, וכל הדברים שהוזכרו קודם, בהחלט.

יכול להיות שכדאי לחשוב על המצב שאם כבר, האם אתם בוחנים מצב שבמידה ואותו תלמיד מתחיל את המסלול, ואני לא יודע מאיזה גיל אתם מתחילים כבר את האיתור. הרי לא מתחילים את האיתור של מחונן בגיל 16-17, מתחילים כבר הרבה לפני. זאת אומרת עוקבים אחריו,

בכיתה ב'.

יפה, בכיתה ב'. זאת אומרת, האם אפשר לבנות מסלול, שכבר בגיל מסוים המסלול שלו יהיה בנוי בצורה כזאת שהוא כבר יסיים את התיכון, את הבגרות שלו, ואז ישתלב באקדמיה? זאת אומרת שזה לא יהיה כמו מסלול רגיל שהוא הולך, הוא עושה את המבחנים שלו, את הבגרויות ובמקביל עושה ---

כן, זה בהחלט בתוכנית. זה בהחלט.

אוקי, מצוין. ומה קורה עם הנושא של המלגות לסוציו אקונומיים?

ברגע שהתוכנית תאושר – יוקצה תקציב למלגות, זה ברור.

בסדר גמור. טוב, תודה. המועצה להשכלה גבוהה.

שלום. אני ציפי ליבמן, יושבת ראש הוועדה מטעם המל"ג שבדקה את הנושא. הדו"ח לפניכם, אני רוצה להדגיש 4 נקודות שהמועצה להשכלה גבוהה בעצם מעוניינת להדגיש.

כמו שנאמר כאן, אנחנו בדקנו את המצב, ניסינו להסדיר פעולה שהתקיימה באיזה שהוא אופן לא מוסדר, והמטרה של הבדיקה הזאת הייתה הסדרה. השלב השני, כפי שאמרה נציגת משרד החינוך כרגע, הוא אפילו לשדרג את התוכנית ולעלות קומה, כפי שכאן גם עולה מהדו"ח שלנו על אימוץ ועידוד וכמובן דרבון מיטב המוחות בישראל, להתחיל ולממש את הפוטנציאל שלהם כבר בגיל צעיר.

ההדגשה שלי כרגע – אם הם יכולים. כלומר, הנקודה הראשונה שאני רוצה להדגיש מטעם הוועדה זה מיון קפדני של המועמדים. אנחנו כן עלינו על מספר מוסדות, בלי להזכיר שמות, שבהם יש דחיפה של הבתים החזקים, לדחוף את הילדים קדימה. לא תמיד הילד מסוגל, התסכול הוא גדול, כפי שאמרו. לכן, הנקודה הראשונה שאנחנו רוצים להדגיש – סינון ומיון קפדני, הן של מוסד התיכון, הן של המוסד המקבל – ליצור איזה שהוא מנגנון של מיון קפדני, שיכלול גם את רצון התלמיד עצמו. לא רק שדוחפים אותו. נקודה ראשונה.

נקודה שנייה שאני רוצה להדגיש, היא המנגנון של התיאום והתמיכה של הנוער הזה, של הילדים האלה, בין התיכון לאוניברסיטה, מתוך דיקנט הסטודנטים במוסד האקדמי. צריך להיות מנגנון כזה שתהיה כתובת לסטודנטים הצעירים האלה, כיוון שאנחנו בעד שהם ישולבו בתוך הלימודים האקדמיים, במוסד המקבל, ללא שום לטיפונדיות ספציפיות לילדים קטנים, אלא לימודים אקדמיים, כפי שהם בקמפוס הגדול, אבל צריך להיות כאן איזה שהוא מנגנון תומך.

נקודה שלישית, מאד חשובה לפי דעתי, עידוד אוכלוסיות שלא נכללות כרגע בתוך היזמה הזאת – זה בנות בדרך כלל, ויש גם שם פוטנציאל, אם לא ידעתם, ופריפריות.

אני רוצה לציין לטובה את אוניברסיטת תל אביב, שנוער שוחר מדע שם יש לו תוכנית מעניינת עם פריפריה. יש פה נציג שיכול גם להגיד כמה מילים, ובהחלט זה נדיר. עידוד פריפריה, עידוד אוכלוסיות ייחודיות, ובכלל זה אני כוללת לצערי בנות, שהן לא כל כך פריפריה, כפי שאמרתי קודם.

התוכנית שמגבשת עכשיו משרד החינוך, אתם חלק מהתוכנית הזאת?

לא. אנחנו המועצה להשכלה גבוהה, ובמובן הזה אנחנו עשינו הסדרה של המצב הקיים. תוצאות הדו"ח יידונו באגפים הרלבנטיים במשרד, והתוכנית תגובש עכשיו לאור ההסדרה, כמובן על התשתית הזאת. אבל מי שצריך לייצר את התוכנית וצריך לקחת את המסקנות האלה, ולהפוך אותן לתוכנית עבודה זה המשרד ולא המל"ג.

המל"ג ועכשיו אני מגיעה לנקודה המל"גית, בכל זאת, האחריות, ואולי לא רק של המל"ג, זה מעקב אחר יישום המסקנות. אנחנו המלצנו לעקוב במשך שנתיים, לראות איך הדברים מתנהלים ולהביא ממצאים. אני חושב שמן הראוי שהמשרד יתקצב מחקר מעקב, מחקר מעצב של התופעה הזאת. זה מאד יעזור לאיסוף נתונים מסודר, אובייקטיבי עד כמה שניתן. על כל פנים, שיטתי יותר מאשר התרשמות המוסדות. כי למשל אין לנו בכלל עדויות מתוך התיכון. המועצה להשכלה גבוהה התעסקה, או בעצם הקשר שלה עם המוסדות להשכלה גבוהה הוא מטבע העניין, זה היה בעצם תפיסת ההשכלה הגבוהה את הנושא ולא תפיסת כל הגורמים המעורבים, תלמידים, הורים, בתי ספר, מורים. הפן הזה חסר.

אז אלה 4 הנקודות שרציתי להדגיש מתוך הדו"ח, הוא נותן יותר נתונים. תודה.

טוב, תודה. צה"ל.

אני קרן בן נתן, אחראית בין היתר על מסלול העתודה האקדמית וגם על שילוב בוגרי האקדמיזציה, כפי שאנחנו קוראים לזה בצבא. קצת על מה שאנחנו עושים כמעט בעשור האחרון, ילדים שבעצם מצהירים בפנינו במהלך תהליכי הצו שלהם שהם צברו או צפויים לצבור עד 50% מהתואר עד מועד הגיוס שלהם, אנחנו בעצם מאפשרים להם לדחות בשנה, כמו שנאמר ונכתב בדו"ח, כדי לסיים את התואר. אנחנו לא מחייבים אותם לסיים את התואר, מבחינתנו זה מסלול שבהגדרה שלנו הוא מסלול פרט. הוא נועד לאפשר לילד להתקדם בלימודים, לסיים, לא לסיים, בהתאם להחלטתו.

במהלך השנה הזאת אנחנו עושים, ובשנתיים האחרונות גם הרחבנו את הפעילות, עושים מולו פעילות איתור. שפעילויות האיתור האלה, המטרה שלהם היא להציע לו אפיקי שיבוץ בצבא, הרלבנטיים להשכלה. כמו שאתה וודאי מכיר גם בדיונים קודמים וגם באופן כללי, המצב שלנו במערכים הטכנולוגיים הוא מצב של חוסר. אנחנו צריכים הרבה מאד, בוודאי בתחומי הלימוד העיקריים – מדעי המחשב, פיזיקה ומתמטיקה, ולכן אנחנו מציעים לילדים האלה שני מסלולים. במידה והם לא הגיעו ל-50%, או הם לא סיימו את התואר, והם מעוניינים לעבור למסלול העתודה האקדמית, אנחנו מאפשרים להם את זה, הם נכנסים למסלול, משלימים את יתרת התואר כעתודאים, ומשתבצים ככל עתודאי שהתחיל איתי ולמד איתי 4 או 3 שנים בהתאם למסלול הלימוד שלו.

במידה ועד סוף שנת הדחייה הוא יסיים את התואר, אז אני מאפשרת לו גם להשתבץ בפועל כעתודאי. היחידות הטכנולוגיות ממיינות אותם, משבצות אותם לתפקידים ספציפיים. הם מתחייבים לנו לשנתיים שירות בקבע, ובעצם מאותו רגע שהוא חוזר לשירות, הוא שווה ערך במעמדו לעתודאי, מקבל את אותם הדרגות, ובהתאמה, ובעצם נכנס למסלול כרגיל.

אנחנו בשנים האחרונות משפרים את פעילויות האיתור, כי אל מול המספרים שמוצגים כאן, אנחנו מכירים סדר גודל של בין 200 ל-250 ילדים שמבקשים את דחיית הגיוס. יכול להיות ילד שסיים 50% ולא מעוניין לדחות את גיוסו. הוא שם את ה-50% בכיס, משרת, מתגייס רגיל, משרת היכן שמשרת בהתאם להחלטתו, מסיים את השירות הצבאי וחוזר לאוניברסיטה. אלה הילדים שאני היום לא יודעת עליהם מספיק.

כמו שאמרתי אנחנו משפרים את התשאול שלנו כדי לעלות עליהם יותר, ודרך זה גם להציע לאותם ילדים שאולי יש להם 40%, 30% מהתואר, אם ירצו כן להשתלב במסלול העתודה ולהמשיך את הלימודים.

מבחינתנו, כל ילד כזה או ילדה, ואני מאד מצטרפת גם לאמירה על הנשים וגם על האמירה על הפריפריה. זה שני תחומים שאנחנו יש לנו אינטרס משמעותי בהם. מבחינתנו שני המסלולים טובים, נכונים, ואנחנו עושים את המקסימום כדי למצות את הילדים. יש לנו עלייה משמעותית בהיקף הילדים שבסיום התואר מגיעים והם בעצם משתלבים באחד המסלולים.

מצוין. יש לנו כאן מצגת אם אני לא טועה. גב' אלטמן, בבקשה גברתי.

נכון. טוב, אז קודם כל בוקר טוב לכולם. אני נונה, אני מנהלת המחלקה להשכלה גבוהה בעיריית אשדוד. זו למעשה אני חושבת המחלקה היחידה שקיימת היום ברשות מקומית, שמרכזת תחתיה את כל הנושא של השכלה גבוהה, גם לתלמידי תיכון וגם לחיילים משוחררים, ואנחנו כאן כדי להציג בפניכם את המודל שעובד כבר קרוב לעשור.


אז אשדוד היא עיר מגוונת, עיר מורכבת. אנחנו אמנם לא מוגדרים כפריפריה גיאוגרפית, ואנחנו בהחלט פריפריה חברתית עם פערים מאד מאד גדולים, אחוז עולים מאד מאד גבוה, אחוז חרדים מאד מאד גבוה. אנחנו עד לפני כמה שנים היינו באשכול סוציו אקונומי 4, לפני שנתיים בערך עלינו לאשכול סוציו אקונומי 5. ואפשר באמת לראות שאנחנו כבר לפני עשור התקבלה החלטה, קברניטי העיר החליטו שצריך להשקיע בנושא של השכלה גבוהה.


מדובר פה על מטרות, ואנחנו עובדים בשני צירים מרכזיים – מחד, עידוד המצוינות. אנחנו בהחלט רוצים לעודד את המצוינים להשכלה אקדמית, אם הם יכולים עוד בשלב התיכון. אבל מאידך, המטרה השנייה והחשובה לא פחות היא הנגשת העולם האקדמי, הנגשת ההשכלה הגבוהה, ויצירת החוויה החיובית. ולכן כך נולדה תוכנית חינוך לאקדמיה. זאת מחלקה מאד מאד ממוסדת, שלמעשה לוקחת ומנהלת את כל התוכניות בתיכונים באשדוד.


המנגנון הוא מנגנון מאד מאד מסודר. יש לנו היום יועץ אקדמי בכל מקיף ומקיף. היועץ מתוקנן על ידי הרשות המקומית. יש תקציב, סעיף תקציבי לעניין הזה, שעומד על מיליון שקלים בשנה, ולמעשה אתם יכולים לראות שבעשור האחרון אנחנו עמדנו בשנת 2000 עם 2,172 סטודנטים, והשנה קיבלנו נתון מאד מאד יפה שאנחנו עומדים על 5,036 סטודנטים, זו הכפלה כמעט פי 2.6 וזה בהחלט הישג יוצא דופן ומאד מאד משמעותי. כמו שאמרתי גם העלייה לאשכול חברתי 5 הוא הישג משמעותי.


נתון נוסף שקיבלנו השנה זה עלייה מעל הממוצע הארצי. כל השנים, זאת אומרת אחת המטרות שלנו הייתה להגיע לממוצע הארצי, וכל השנים פיגרנו מאחור, ועבדנו מאד מאד קשה, והשנה התבשרנו שעברנו את הממוצע הארצי בקצת ובהחלט זו בשורה וזה הישג משמעותי מאד לעיר אשדוד.


אני לא ארחיב פה את הדיבור על כל התוכנית שלנו, כי היא תוכנית מאד מאד רחבה, בהיקף מאד מאד גדול, אבל כן אני אדבר בקצרה. מספר חסמים שזיהינו בקרב תלמידי התיכון – חסם פסיכולוגי מאד מאד מרכזי, תחושה של 'אני לא מאמין', 'השכלה גבוהה זה רחוק ממני', 'מה זה אוניברסיטה' 'מה זה אקדמיה', 'זה לא בשבילי'. זה חסם שאנחנו מטפלים בו באמצעות התוכניות שאנחנו מפעילים.

חסם כלכלי – כמובן כמו שאמרתי, שכבה סוציו אקונומית בינונית ומטה, ולכן העירייה מממנת ואתם תיכף תראו, כל קורס אקדמי, כל תוכנית אקדמית, בצורה מאד מאד מאד מאד מאסיבית. פסיכומטרי, זה גם חסם מאד מאד מרכזי, וגם פה אנחנו מפעילים תוכניות פיילוט לתלמידי תיכון, כדי לפרוץ את החסם הזה; וחסם האינפורמציה והמודעות, כמו שאמרתי באמצעות התוכניות שאנחנו נכנסים פנימה, אבל זה כאן לא הדיון, ואני אשמח כמובן להרחיב אחר כך.

קצת על התוכניות שלנו. אנחנו פועלים בשני מישורים – אנחנו פועלים בתוכניות קדם אקדמיות, זאת אומרת לפני שהתלמידים שלנו נכנסים לאקדמיה, אנחנו מפעילים תוכניות מכינה. תוכניות מכינה עם שלוש האוניברסיטאות – עם האוניברסיטה הפתוחה, עם אוניברסיטת בר אילן ועם אוניברסיטת תל אביב. התוכניות האלה מתחילות כבר מכיתה ח'. בבר אילן מתחילים מכיתה ח', בתל אביב אנחנו מתחילים מכיתה י', כאשר המטרה של התוכניות האלה היא באמת לחשוף, לתת טעימה חיובית, בעצם להראות לתלמידים איזה תחומי דעת נלמדים באקדמיה. קצת מיומנויות לימודים, איך קוראים נכון טקסט, איך בוררים מה חשוב יותר מה חשוב פחות, ולמעשה אנחנו קוראים לזה ככה בגדול – 'אשנב לאקדמיה', כי אנחנו מאמינים שזה שלב ראשון. אנחנו באמצעות התוכניות האלה יוצרים איזו שהיא חוויה חיובית אצל התלמיד, ומעודדים אותו להמשיך הלאה לשלב הבא.

אז כאמור, מי שעובר את המכינה הזאת, ואתם יכולים לראות – המספרים הם מספרים גבוהים, כל שנה זה נע בין 300 ל-400 תלמידים. מי שעובר את השלב הזה עובר לשלב הבא, שזה באמת לימודים אקדמיים באוניברסיטאות.

לכל אוניברסיטה יש תנאי קבלה אחרים, יש מסגרת אחרת. באוניברסיטת תל אביב מתנהלים באופן אחר מהאוניברסיטה הפתוחה, וזה בסדר. אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה נותנים לנו matching לעיריית אשדוד, מאחר והסוגיה פה, היא גם סוגית המימון, אז כן חשוב לי להגיד את זה. יש פה matching של האוניברסיטאות, שזה מאד מאד עוזר לתלמידים ומקל עליהם בסוגית המימון.

המטרה פה היא שוב, לא שהתלמידים יסיימו תואר ראשון. יושבת כאן לידי שני, שהיא תיכף תספר לכם, היא תלמידה במסלול המואץ באוניברסיטת בר אילן, ושני תספר לכם. אבל זו בהחלט לא המטרה המוצהרת שלנו. אמנם נכון, בין 20 ל-30 תלמידים כל שנה מסיימים אצלנו תואר ראשון, אבל זאת לא המטרה. המטרה כאמור היא חשיפה, היא פיתוח העצמי, חקירת העצמי, חקירת הקריירה. היועצים שלנו, היועצים האקדמיים הם עוברים השתלמות מסודרת, ובאמת המטרה היא פיתוח התלמידים בנושא של קריירה.

קצת נתונים כלליים ובזה ככה אנחנו נסיים. יש לנו מעל 2,000 תלמידי תיכון שנחשפים כל שנה לתוכניות שלנו. תוכניות כאמור – תוכניות חשיפה, תוכניות טעימה, מגוון מאד מאד רחב של תוכניות. עלות התוכניות הוא מיליון שקלים בשנה שמתקצבת עיריית אשדוד. זה סעיף תקציבי קבוע בתוך מינהל החינוך. המחלקה כאמור היא חלק, הסיסמא של מינהל החינוך היא – 'מן הגן לאוניברסיטה', וזו ממש עוד מחלקה כמו שיש יסודי, על יסודי, גנים, אז יש מחלקה להשכלה גבוהה. בכל מקיף מתקיים שבוע אקדמיה בית ספרי, שמעלה על סדר היום את הנושא של השכלה גבוהה, כאשר התלמידים עצמם שלומדים בחלקים המואצים יותר מגיעים ומספרים על החוויות שלהם. אחת לשנה יש ערב הצדעה לתלמידי תיכון באקדמיה.

גם בקרב חיילים משוחררים אנחנו ממשיכים את הרצף. זאת אומרת, תלמידי תיכון שנחשפו בשלב התיכון, אנחנו לא מסיימים שם. אנחנו פוגשים אותם לאחר הצבא, לאחר השירות הצבאי, ואנחנו עובדים איתם על סדנאות לבחירת מסלולי לימודים. אנחנו עובדים איתם על תנאי התאמה, ספים, פסיכומטרי, סיורים, תוכנית ההלוואות העירונית שאשדוד היא החלוצה בתחום הזה למעשה פותרת את החסם הכלכלי. עיריית אשדוד נותנת הלוואה של 10,000 ₪ לכל תלמיד ותלמיד שרוצה ללמוד. בכך למעשה אנחנו בעצם פותרים את החסם הכלכלי, ולמעשה פוגשים אותם גם אחרי הצבא.

תוכנית עתידים, הנציגה של הצבא דיברה כאן, תוכנית עתידים למי שמכיר פועלת בפריפריה, ואנחנו עובדים מאד מאד חזק עם התוכנית הזאת. זאת תוכנית מדהימה שמאפשרת לתלמידי תיכון לרכוש השכלה אקדמית, זה תלמידי תיכון מצטיינים, ואנחנו באמת זוכים לשיתוף פעולה הדוק מאד מצד מנהלת עתידים. ועוד פרויקטים שונים ומגוונים.

מה שכן בשורה התחתונה, כן חשוב לי להגיד, שכמו שעיריית אשדוד והרשות המקומית כן לקחה אחריות בנושא הזה, מאד חשוב שהמדינה תבוא ותפתח ---

תודה. כן, בבקשה, מה שמך?

קוראים לי שני חמו, אני תלמידת כיתה י"ב בבית ספר מקיף ח' באשדוד. אני גם עכשיו בדיוק במסלול של האקדמיה בבית הספר, שזה שילוב בין לימודים בתיכון עם תואר באוניברסיטה. אני לומדת עכשיו באוניברסיטת בר אילן שנה ב' בלוגיסטיקה.

את הלימודים האקדמיים שלי התחלתי בכיתה ח', בתוכנית מול"א, שם באמת בדקו אם אנחנו באמת מסוגלים לעמוד בלחץ, והסבירו לנו פחות או יותר מה הולך להיות בתוכנית. הראו לנו פחות או יותר את רמת הקושי, וככה באמת נבחרנו מכל השכבה מקבץ ילדים מאד מצומצם, שלנו בעצם ניתנה האפשרות לגשת לאוניברסיטה ולהתחיל תואר ראשון.

עכשיו, לפני שהתחלנו בעצם את התואר, עמדו בפנינו מספר דילמות וקשיים. לפי דעתי אני אציין את השניים העיקריים – הראשון זה באמת החשש שזה יפגע בחיי חברה שלנו. כי אם תחשבו, ילד בגיל 16 הוא נמצא בלב החיי חברה, המסיבות, תחביבים, החברים, ולעשות תואר ראשון כמו שהיא אמרה שאחת הסיבות, אחד החסמים שתלמידים בעצם נרתעים מללכת לאוניברסיטה, זה באמת אחת הסיבות שהם לא רוצים לאבד את חיי החברה. וזו סיבה ראשונה שבאמת הרבה אנשים לא הולכים לזה.

הסיבה השנייה – שלא פעם ולא פעמיים אני נתקלת בתלמידים שלא הולכים לזה מסיבה כלכלית. זה באמת הוצאה מאד גדולה, ואף אחד לא רוצה להיות נטל על ההורים שלו. וברוב המקרים זה נופל רק על הורים, כי אנחנו לא יכולים גם לעבוד, גם ללמוד בבית הספר וגם ללמוד באוניברסיטה.

אני יכולה להגיד לכם שהתלמידים שכן יש להם את הרצון וכן יש להם את היכולת לעשות תואר, הם האנשים שלא מתפשרים על בינוניות. שבכל מקום שהם יהיו הם תמיד ישאפו למקסימום וירצו להיות הכי טובים ולעשות את הכי טוב שהם יכולים, ואנשים כאלה כן יכולים לתרום לחברה, כן יכולים לתרום לצבא. אנחנו לפני צבא ואנחנו כן יכולים לתרום במדינה כולה. ואני חושבת שכן יש מקום לבוא ולתרום, כי אני בטוחה שאם יהיה יותר תקציב, הרבה אנשים יוכלו כן לבוא וכן לתרום, ואני בטוחה שהרבה רוצים.

אני יכולה לציין לטובה באמת את עיריית אשדוד, שהיא גם תורמת ותומכת. גם בתחום המנטאלי יש לנו מורה מלווה שעוזר לנו בכל מה שאנחנו רק צריכים. הוא בעצם, אם יש לנו איזו בעיה בבית הספר, אם מבחן נופל לנו על איזה שהוא משהו באוניברסיטה הוא עוזר לנו, ואנחנו משלימים הכל. וגם מבחינה כספית וכלכלית, מי שצריך מלגה העירייה כן עוזרת וכן תורמת, וכן יש אוזן קשבת וכן יש למי לפנות.

וגם מדי שנה העירייה מקיימת טקס – 'הנוער בדרך לתואר' שבו מחלקים כל מיני תעודות ונותנים כאילו הערכה לכל מיני תלמידים מצטיינים, וזה נחמד לראות שכן אנשים מעריכים את מה שאתה עושה, וזה גם נותן לך איזה שהוא פידבק ועוד רצון להצליח.

אני יכולה להגיד לכם שעכשיו אני שנה ב', וכל החששות שלי התפוגגו, כי אני עדיין ממשיכה בכל הפעילויות החברתיות שלי, אני מש"צית באחריי, ואני שרה, ואני עובדת, ויש לי זמן להכל, וזה באמת לא מילה גסה לעשות תואר בגיל צעיר, וזה הרבה בזכות העירייה ובית הספר שתומך. ואני באמת באתי היום לעזור להם.

תודה. רצית להעיר משהו, בבקשה.

בדברים הקודמים שתיארתי את כל התוכניות, אני לא התייחסתי בכלל לתוכניות של מכינה לאקדמיה, שאלה הן תוכניות שמשרד החינוך יזם בכל הארץ, תוכניות של מול"א, מוכנות לאקדמיה, אשנב לאקדמיה, כל התוכניות האלה קיימות בכל הארץ, בכל המקומות, ואני לא ציינתי אותן כי הם לא לקראת תואר, וסברתי שזה לא מהנושא של הדיון, לכן לא התייחסתי לזה.

תודה. משרד הביטחון – יש לי שאלה. אני שומע שבאמת החסם הכלכלי הזה הוא אחד מהדברים הבולטים ביותר בכל הסיפור הזה. יש לי שאלה, הצעה. מה לדעתכם, בכל אותם אלה שהם במסלול מובטח, מסלול מסודר, להקדים להם את הפיקדון. כמובן בהתחייבות שאותו אדם מסיים את השירות הצבאי בצורה מלאה, ובמידה שהוא לא מסיים את השירות הצבאי שלו בצורה מלאה, הוא יחזיר את זה כאיזו שהיא הלוואה שאפשר לבוא ולהסדיר ולמצוא דרך. אבל תראו כמה אתם יכולים לחסוך כאבי ראש גם להורים, וגם מבחינתכם זה אותו כסף. הרי למה הפיקדון הזה נועד? בעיקר משתמשים בו כדי להיכנס למסגרת הלימודים.

אם יש לכם פה כמה תלמידים שנכנסו כבר, הרי כך או אחרת זה אותו תואר. למה שלא תקדימו את הפיקדון? תחתימו אותו על חוזה שהוא מתחייב לבוא ולעשות את השירות הצבאי שלו בצורה מלאה. את הכסף שהוא משלם עבור הלימודים האקדמיים הוא ישלם מהפיקדון, יכנס לצה"ל, יעשה את שירות החובה שלו, וזה יתקזז לו. לא יעשה – תחתימו שם את ההורים כערבים, כמה זה, 15,000 ₪? זה לא בעיה להחזיר את זה.

יש לי ספק גדול מאד שמישהו מכל אותם אלה שהתחייב לזה שהוא הולך לשרת בצה"ל, לא יעשה את השירות המלא שלו. בדרך כלל הם יעשו כי זה הדוגמא של מדינת ישראל, כל אותם החברה. זו ההצעה שלי, תבחנו בבקשה, תחזרו אלי עם תשובה, אני מקווה מאד תשובה חיובית. אני לא חושב שזו בעיה מבחינתכם, להיפך – זה רק ייתן אוויר לנשימה גם למשרד החינוך וגם למערכת האקדמית, זה אותו כסף. פשוט ההבדל של שלוש שנים או שנה וחצי של נשים --- אז תבחנו את הנושא הזה.

בנוסף לכך, בקשר לנושא של הנגישות. גם אם הוא נכנס למוסד אקדמי, גם אם ההורה הוציא את השקל האחרון שהיה לו, בסופו של דבר צריך גם להגיע למוסד האקדמי, וצריך לשלם על דברים נוספים שקשורים שם ללימודים האקדמיים. גם ההיבט הזה צריך להיות חלק מהעניין. זאת אומרת אי אפשר להתעלם מכך שהוא צריך לנסוע באוטובוס. אי אפשר להתעלם מכך שהוא צריך לעשות צילומים. אי אפשר להתעלם מכך שהוא צריך לרכוש כל מיני דברים, ציוד וכו' וכו'.

זה הדברים שצריך לקחת אותם בחשבון. ובית ספר צריך לדעתי לעזור, כי אני חושב שברגע שבית ספר מתחיל לקבל סטטיסטיקה של כמות התלמידים – אחד, שניים, שלושה – שיעברו את המסלול הזה, מבחינתם זה יוקרה, שהם גם באים וצוברים את זה על עצמם. אז גם בית ספר יכול לבוא ולסייע, אין שום בעיה בזה. ולדעתי מנהל שפונים אליו בצורה אישית ממשרד החינוך, מהאוניברסיטה, ומבקשים ממנו לסייע לתלמיד או לתלמידה בכל מה שקשור לנגישות, לדעתי רק ישמחו, פשוט צריך לעשות את זה בדרך או שזה יהיה מוסדר על ידי התוכנית שאתם עושים, בצורה שמחייבת שאת אותו תלמיד שעבר את כל הסינונים ואת כל המערכות, בית הספר יהיה מחויב לתקצב לו את כל הדברים הקשורים ללימודים שלו, ואם יש צורך לתת לו נגישות נגיד לספרייה, אז זה גם דרך אגב יכול להיות חלק מהתוכנית של אופק חדש, או אם זה 'עוז לתמורה', כל דבר, איפה שהמורים יכולים לבוא ומהשעות שאתם נותנים שהן לא שעות פרונטאליות, אלה שעות שהם צריך מעל לתלמידים, שזה גם יכול להיות חלק מהעניין הזה שהם יכולים לעזור.

וזה בעצם הדברים. כן, אדוני ביקשת לדבר.

כן. שמי גדי לנדאו, אני פרופסור באוניברסיטת חיפה ואני מוביל את תוכנית 'אתגר', שהיא אחת התוכניות היותר מובנות במערכת. התוכנית שלנו מתחילה באמצע כיתה י', ונמשכת בעצם עד סוף י"ג, והיא מיועדת כמובן לקהל היעד שפה הוזכר. למה היא טובה זה גם דיברו על זה, אבל יש לי כמה נקודות שאני רוצה לייחד.

הדבר הראשון, אנחנו עובדים עם כמעט כל, התוכנית היא ביזמת עיריית חיפה ואוניברסיטת חיפה ביחד. רחל מתוקי כמו שאמרתי לך היא הייתה מהיוזמות. אנחנו עובדים עם מעל ל-25 בתי ספר בחיפה ובאזור חיפה, שכמובן כוללים את כל הפריפריה האפשרית של חיפה. ילד מקריית שמונה לא יכול ללמוד באוניברסיטת חיפה, לא יעזור. וגם ילד משלומי, עם כל הרצון הטוב, לא מסוגל ללמוד בתוכנית כזאת שהיא גוזלת יומיים שלושה אחרי הצהריים בחיפה.

הילדים שלומדים אצלנו לומדים מקריית אתא ומאזורי פריפריה, ומבתי ספר ממעמד סוציו אקונומי נמוך בחיפה. יש לנו יהודים וערבים, יש לנו דתיים וחילוניים, בנים ובנות. אני בניגוד למה שנאמר, מהניסיון שלי, דווקא השכבה החזקה היא פחות מופיעה אצלנו. אני אומר את זה אולי בצורה קצת יותר, אולי אני קצת מגזים, אבל אם היינו מחלקים את התרגול לשתי קבוצות ומנהלים קבוצה אחת ברוסית ואחת בערבית, אני הייתי מכסה את רוב הילדים. הם שתי הקהילות היותר דומיננטיות, וזה די ברור שבקהילות שהן יותר מתחזקות ורוצות להוכיח ועם מוטיבציה, יש הרבה יותר אנרגיה לעניין, מאשר ילדי השמנת של רכס הכרמל.

בתוכנית שלנו יש לנו, אז קודם כל אחד היתרונות של התוכנית, שילדים נפגשים עם ילדים שלא נפגשו בהם בחיים. מדתיים עם חילוניים וגם ערבים ויהודים ----

אפילו שזה לא בפייסבוק.

לא, וזה מצוין והם יוצרים קשרי חברות מאד טובים. יש לנו יועצת חינוכית שמטפלת בכל העניינים שפה תואר, גם בעניינים הרגשיים של הילדים, גם בקשר עם בתי הספר, עם ההורים, וגם לפעמים להודיע לילד שצריכים להיפרד כי זה לא מתאים לו, ולטפל בבעיות שהן אופייניות לבתי הספר.

עד סוף התיכון הילדים לומדים בעיקר בכיתות נפרדות, פה ושם אנחנו מפספסים, אבל הטענה שלי, יש לי שתי טענות, שתי קונספציות, זה אולי קלישאה, אבל טייס F16 וילד בן 16 לא מסתדרים באותה כיתה. זה לא מתאים. זה עולם אחר והערבוב של ילדים קטנים עם בוגרים, בעיני הוא לא מוצלח. לכן הכיתות הנפרדות הן טובות מבחינה רגשית, והן גם טובות מבחינת לוח המבחנים למשל.

אני לא יודע אם אתם יודעים, יש חוק הסטודנט, חייבים להודיע על המבחנים בתחילת השנה. כמו שיודעים – מבחני הבגרות אין אותם בתחילת השנה. אי אפשר לתת בחינה ביום של בגרות, לא יעזור כלום. לכן הבחינות של תלמידי 'אתגר' נקבעות רק בהתאם ללוח הבגרויות.

כמו שאמרתי, יש לנו קשר הדוק עם בתי הספר ועם העירייה. המורים שלנו נבחרו במיוחד, המורים בכיתות נבחרו, יש לנו אפשרות לבחור. יש לנו גם פעילות חברתית. יש לנו וועדה מייעצת ---

אל תופתע, יש לנו כאן ביקורים של תלמידים. אתה יכול להמשיך. ברוכים הבאים לוועדת החינוך. יש מישהו שלומד כבר לתואר ראשון? לא. זה הנושא שלנו. אנחנו כרגע מדברים על תיכוניסטים ---

יש כאן בחור שהיה באוניברסיטת תל אביב בקיץ, מבית הספר.

שנכנסים למסלול של לימודי תואר ראשון. טוב, תודה.

אני רוצה להמשיך. בוועדה המייעצת שלנו משתתפים נציג של משרד החינוך, כמעט בכל שנה מגיע לוועדה. מנהלי בתי ספר, מורים בתוכנית, הורים, תלמידים, כל מי שקשור לתוכנית הוא משתתף בוועדה. יש לנו כמובן יחס אישי, כי יש לנו רכזת מיוחדת לתלמידים, אז התלמידים לא צריכים לרוץ, הם לא צריכים להסתדר עם הבירוקרטיה של האוניברסיטה, מישהו מטפל בהם.

לגבי מלגות, אני שוב רוצה לסתור טיפה את מה שנאמר. אין לנו שום בעיה של מלגות לשכבות סוציו אקונומיות נמוכות. כל ילד שנזקק – יש לו מלגה, אם אני יודע על זה. אם אני לא יודע, אני מצטער, אני לא יכול לדעת. והנקודה היא פשוטה – לעיריית חיפה יש וועדת מלגות, כל ילד חיפאי זוכה למלגה, אם הוא עובר את הקריטריונים של הוועדה. חברת פרטנר נתנה לנו סכום של כסף שבו אנחנו מכסים את כל אלה שהם לא ילדי העיר חיפה. אני לא יודע על אף ילד שזקוק לכסף. זאת לא הבעיה. אני לא אומר ש---

לא בחיפה אולי.

לא, לא בתוכנית שלי. יש לנו גם נשירה סבירה. אנחנו נגד עזיבת בית הספר התיכון. זו תופעה שלא דיברו עליה, אבל יש ילדים שאומרים – 'בשביל מה אני צריך בגרות?' 'בשביל מה אני צריך תיכון?' אנחנו נגד העזיבה. עזיבת התיכון היא עזיבת החברים שלו וכל קבוצת הגיל שלו.

יש לנו כמה הערות לגבי הקשר עם התיכונים. יש בעיה אינהרנטית. תיכון נמדד לפי איכות הבגרויות שלו. כלומר, אם הילדים בתיכון מסוים עושים הרבה יחידות, הרבה יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה, זה לטובת איך שהתיכון נראה יותר טוב. זה בניגוד לאינטרס שלנו. האינטרס שלנו שהילדים יעשו את הבגרויות האיכותיות, אבל במינימום נקודות, ושישקיעו יותר זמן באוניברסיטה. והילדים נקרעים בין שתי הנקודות האלה.

יש נקודה נוספת, האוניברסיטאות גם צריכות לעשות דבר מסוים. צריכים להקל עליהם טיפה בכניסה לתואר שני, בגלל שהציונים שלהם טיפה יותר נמוכים, וגם בכניסה לבית הספר לרפואה, שזה פרויקט נפרד, יש שם בעיה.

גם עם הצבא יש, ונפגשתי עם קרן ועם אלכס, האיש שמייצג אותה. יש בעיה עם הצבא. היינו שמחים אם הצבא היה מאפשר דחייה בשנה וגיוס במרץ. גיוס במרץ היה מאפשר לנו שלושה סמסטרים אחרי התיכון, ולא רק שניים. הבדל שמיים וארץ. לכן, ואני יודע שזה קצת קשה לצבא, אבל לנו זה היה עוזר.

תודה אדוני. אנחנו צריכים להתקדם. שמענו את דבריך, אני מציע שגם את הנושאים האלה תעביר אלי, שאני אוכל לקבל את זה בצורה מרוכזת ולהעביר לכל הגורמים הרלבנטיים.

נועם, התאחדות הסטודנטים.

שלום לכולם. אני נועם, מנכ"ל התאחדות הסטודנטים. קודם כל אנחנו בהתאחדות ודרכינו האגודות, רואים באותם תלמידי תיכון שלומדים באקדמיה כסטודנטים לכל דבר, מכיוון שהם בעצם נתקלים ברבים מן הבעיות שאנחנו הסטודנטים נתקלים, ולכן אני רואה את תפקידנו גם לסייע להם, זה קודם כל.

קראתי את הדו"ח של המל"ג וגם את הדו"ח של המ.מ.מ, ומתוכו יש כמה נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן, שחלקן עלו כאן.

ראשית כל זה הנושא של הגורם המסייע בדיקנט הסטודנטים, זה שמלווה רגשית וחברתית. אני חושב שמהיותי סטודנט שסיים רק לאחורה את לימודיי, אני חושב שזה נושא מאד מאד חשוב. השאלה שלי שהיא יכולה להישאר פתוחה, זה באמת איך אנחנו דואגים לזה שזה יקרה. כלומר, זה בסופו של דבר נתון למוסדות ולשיקולם, ואנחנו צריכים לראות שזה באמת קורה. אני יכול להגיד שמהמקום שלי, מהמקום שלנו, אנחנו נפעל לזה שאגודות הסטודנטים, לפחות במוסדות בהם יש תלמידי תיכון, יפעלו כדי להציע את שרותי האגודה, שהם בעיקר גם שירותים אקדמיים, אבל גם שירותים חברתיים ותרבותיים. יציעו את שירותי אגודת הסטודנטים לתלמידי התיכון, ובעצם יחזקו אותם מבחינה חברתית. זה מהמקום שלנו. אני חושב שזה מאד מאד חשוב גם מהמקום של המוסד, וצריך באמת לראות שזה יקרה.

נקודה שנייה שעלתה בדו"חות ולא זכתה כאן להתייחסות, זו הנקודה של ההתיישנות של הלימודים, שזו נקודה מאד מאד חשובים. הרי אם הסטודנט, אותו סטודנט תלמיד תיכון צובר נקודות לתואר, ואחר כך המוסד האקדמי לא יכיר בנקודות שלו לאחר הצבא, אז מה עשינו כאן? בעצם פגענו באותו סטודנט תלמיד תיכון. וגם דו"ח וועדת המל"ג מציין שזה נתון לשיקול דעתם של המוסדות, והיא ממליצה למוסדות בעצם שיכירו בנקודות האלה. אני חושב שזה משהו שאנחנו לא צריכים רק לסמוך על טוב ליבם של המוסדות. זה משהו שנראה לי ברור ואני חושב שזה חשוב שהמוסדות יישמו את זה, ובאמת יאפשרו את נקודות הזכות האלו.

אלה הדברים מבחינתי.

תודה. אוניברסיטת תל אביב.

אדם הישראלי. שלום, בוקר טוב לכולם. קודם כל הדיון חשוב, הנושא ראוי, הוא קיים בהיקפים גדולים מאד כבר בשטח, והגיע הזמן קצת יותר להסדיר אותו, ובעיקר לתאם בין הגופים השונים.

אני אגיד קצת מה קורה באוניברסיטת תל אביב, אני חושב שזה מודל שעובד טוב. הוא עובד כבר שנה 11, ויש מה ללמוד ממנו. אלינו באים שני סוגים של תלמידים, או שתי אוכלוסיות. הראשונה – אלה תלמידים מאזור המרכז, מבתים מבוססים, משכילים, מאד חזקים, רובם הגדול מופנה דרך האגף ששלומית מופקדת עליו, הם מחוננים או מצטיינים. באים ללמוד לתואר, ביניהם יש כאלה שממש באים לקראת תואר שלם, ורובם צוברים נקודות קרדיט במהלך שנות הלימודים שלהם.

האוכלוסייה השנייה שהיא גדולה יותר בתוכנית, בערך שני שליש מהתלמידים, הם תלמידים שבאים מהפריפריה, גם החברתית וגם הגיאוגרפית. ממש במקרה יושב כאן איציק, תלמיד מבית ספר שהגיע לכאן בסיור, שלמד בקיץ האחרון באוניברסיטה וצבר כבר 6 או 8 או 10 נקודות לתואר הראשון. יש תלמידים גם שבאים בקיץ מהפריפריה הרחוקה, ואז גם גרים בתל אביב ועוברים חודשיים מאד אינטנסיביים של לימודים וגם פעילות חברתית וחינוכית; וחלק גדול מהתלמידים באים מיישובים קרובים יותר.

נקודה שנייה, הקשר עם בתי הספר. לאוניברסיטה אצלנו יש קשר עם יותר מ-300 בתי ספר ומסגרות חינוכיות שונות, והתוכנית שלנו יש בה יועצת חינוכית, יש יועצת אקדמית, יש רכזת לבוגרים שמסיימים את התוכנית, ויש ליווי מאד צמוד לתלמידים. רק בשבוע שעבר הגעתי לאשדוד, לשבת בעירייה עם נציגים מכל אחד מבתי הספר. אתמול עשינו את זה עם נציגים של רשת אורט. ממש עוברים תלמיד, תלמיד, מה קורה איתם, מה מצבם הלימודי, החברתי, מוטיבציה, פערים, כדי לעשות את זה. אני חושב שזה הכרחי שזה יקרה בתוכנית, אחרת התלמידים פשוט יכולים ללכת לאיבוד, בלי כתובת.

בתל אביב יש הרבה מאד תלמידים שלומדים לתארים במדעים המדויקים. יותר מחצי מהתלמידים לומדים דווקא בפקולטות של מדעי החברה ומדעי הרוח. זו אחת ממטרות התוכנית לקדם השכלה והרחבת אופקים וכו', וזה דבר שקורה הרבה.

נושא שאני רוצה להעלות שלא עלה פה, זו האפשרות, וזה מופנה אני חושב למשרד החינוך, של המרה של הקרדיט האקדמי שתלמידים צוברים, בחלק מבחינות הבגרות שלהם. בחלק מהמקומות תלמידים לומדים באוניברסיטה קורסים אקדמיים ממש בנושאים של בחינות הבגרות בהיקף הרבה יותר גדול, וברמה יותר גבוהה ---

אתה אומר שמי שנבחן בחדוו"א 1 יכול חופשי לקבל 4 יחידות במתמטיקה.

לגמרי.

4 יחידות, היית נדיב. כן, אפילו יותר. וכמובן גם בתחומים של מדעי החברה והרוח. גם בנושא של עבודות גמר אני חושב שיש על מה לחשוב, כיוון שחלקם עושים עבודות חקר במעבדות של האוניברסיטה, ודברים דומים עושים בבגרויות.

מצוין. תודה רבה. צביה, אוניברסיטת בן גוריון.

צביה אביש, מנהלת המרכז האוניברסיטאי ללימודי חוץ באוניברסיטת בן גוריון. אני רוצה לחזק את הדברים של אדם, במיוחד לגבי נושא בחינות הבגרות. אני יודעת שזה היה בעבר את האופציה הזאת, שציונים בקורסים במתמטיקה, ואולי אפילו בפיזיקה, נחשבו כציוני מבחני בגרות. דבר כזה יאפשר ללומדים למקד את עצמם בלימודים האקדמיים במיוחד במקצועות של המדעים המדויקים, ולהקדיש יותר ללימודים האקדמיים.

אני רוצה להתייחס לשני נושאים. דובר פה שהתמורה הקיימת היום היא רק לילדים שאובחנו כמחוננים בעבר. אצלנו לא לומדים הרבה מאד תלמידים, לומדים כ-20. אבל חלקם לא אובחנו כמחוננים בעבר. למרות זאת הציונים שלהם מאד מאד גבוהים בתואר ראשון במתמטיקה, ובשל כך הם לא זכאים לשום עזרה משום גורם. אני קוראת לוועדה לפתוח את הנושא, ולכל מי שעומד ומצליח, שאכן יהיה זכאי לקבל את המימון כמי שאובחן בעבר כמחוננים.

כנציגת אוניברסיטת בן גוריון, מאד מאד חשוב לי גם להדגיש את הנושא, שכמו שציינת, נושא של תמיכה ועזרה בהסעות. אצלנו היום מגיעים לאוניברסיטה כמעט רק תלמידים שהם ממש מהסביבה של באר שבע – עומר, מיתר, להבים, מהסביבה היותר חזקה. אנחנו לא כל כך מצליחים להגיע לתלמידים בלימודים האקדמיים. יש לנו תוכניות אחרות ---

והעירייה לא מסייעת בכל הסיפור הזה?

כרגע לא. ואנחנו לא מצליחים להגיע לפריפריה היותר רחוקה.

העיריות דווקא נענות לזה.

יש מאשדוד, יש את חיפה. בסדר.

באזור באר שבע זה לא קיים. רציתי לציין שהגורם המסייע לתלמידים אצלנו זה ביחידה לנוער שוחר מדע, שאמונה על הקשר עם בני נוער, וכך יש יותר את הקשר האישי; ויש לנו שיתוף פעולה עם אגודת הסטודנטים, שמעניקה תעודת סטודנט לתלמיד, למרות שהוא לומד רק לנקודות זכות. זהו.

טוב, תודה. הגברת גולדשמיט, בבקשה.

אוקי, שמי רוסיטה. עד השנה אני פשוט ניהלתי את בית הספר מקיף ח' באשדוד, שם האקדמיה יש בה שבעה או שמונה מחזורים שסיימו תואר ראשון. השנה גם שם האקדמיה התחילה את זה בשיתוף פעולה עם מופ"ת, ונכון, תמיכת עיריית אשדוד בעיקר בנושא הכספי, וזה באמת ראוי לציון.

אני רוצה לדבר על נושא מופ"ת. השנה אני עוסקת במופ"ת להחדרת נושא האקדמיזציה בצורה יותר נרחבת. מופ"ת פועלת גם בפריפריה וגם במרכז הארץ והיא נועדה בעצם לא לתלמידים מחוננים דווקא, אלא לתלמידים כישרוניים, עם רצון ללמוד וכיוצא בזה.

יש לנו כיום מעל 20 כיתות מול"א במקומות שונים, כולל בקריית שמונה וגם במגזר הדרוזי, במגזר הערבי, וכרגע מנסים להחדיר את זה גם לערד. נגיע לערד ואולי נוכל ליצור קשר עם אוניברסיטת באר שבע. כמו כן, יש פה עשרות כיתות שלומדות גם קורסים אוניברסיטאיים, בעיקר בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר אילן. אנחנו כרגע מנסים להרחיב את שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת תל אביב ולדחוף את הכיתות.

עכשיו, הכיתות הן כיתות מופ"ת מאורגנות, ודרך הכיתות האלה ניתן יהיה לדחוף יותר את הנושא של האקדמיזציה, כמו שזה נעשה בבית הספר שלי וזה בעוד בתי ספר. כרגע פועלות כיתות אקדמיות בירושלים שזה נאמר, ראשון לציון, רחובות, חולון ואשדוד, שזה ממש כיתות ותלמידים שלומדים כבר לתואר ראשון. חלק גדול מהתלמידים לומדים אמנם לקרדיטציה, אבל יש פה לא מעט תלמידים גם שמצליחים לסיים כל שנה תואר ראשון, ואני חושבת שצריך להרחיב את זה.

כדי להצליח, אני רוצה לסכם את זה, אני חושבת שצריך אלף לסייע למנהלים ולדחוף אותם לתוכנית הזאת. יש מנהלים פשוט שלא מודעים לזה; לבנות תוכניות נוספות מול האוניברסיטאות, ויש כרגע, פשוט לפתח אותן; והנושא של המימון. אני חושבת שבמקרה הזה עיריית אשדוד בהחלט יכולה להוות דוגמא יפה למימון הזה, שצריך להרחיב אותו.

גם אוניברסיטת בר אילן נותנת סיוע כלשהו, וגם את זה אני חייבת לציין, כי איתם אנחנו עובדים. תודה.

תודה. פרופסור שמעון גפשטין, בבקשה.

תודה רבה. שמעון גפשטין, אני ראש המרכז הקדם אקדמי בטכניון שאחראי על נוער שוחר מדע, ועל המכינות האקדמיות. אני רוצה לציין דבר ראשון את יושב ראש וועדת החינוך, שהוא לא מכנס אותנו כאן, הוא הגיע אלינו, ראה את המצב וביקר, ואני מברך על כך, כי אני חושב שביקור בשטח הוא שווה יותר מכל וועדה כזאת, בייחוד כשאני רואה שההשתתפות של חברי כנסת אחרים היא לא היום מהמצטיינות בוועדה הזאת. כלומר, זה לא בדיוק ---

תבין, חברי כנסת בשעה כזאת בוועדות אחרות. זה לא בגלל זלזול.

אני רק אומר – הוועדות האחרות יותר חשובות.

הכנסת היא זאת שמאלצת אותם.

התפקיד שלנו הוא לא לתת ציונים, אני רק ציינתי דווקא לטובה.

לא, שלא יישמע פה שחברי הכנסת מטיילים.

אנחנו בעוד שבועיים אם אני לא טועה במערת המכפלה, אז אני מאמין ששם ---

שם יהיה יותר. אז תזמינו אותנו לדבר על זה.

הם כולם מבורכים ומוזמנים.

אוקי, מה שאני רציתי להגיד לגבי תמיכה, אני לא מכיר את עיריית חיפה שהיא תומכת במלגה אחת בטכניון, כך שאני לא יודע אם הטכניון נמצא בחיפה או לא. אני שומע, אז כך שאם רציתם להלל את עיריית חיפה, זה לא המקום. לפחות לגבי הטכניון. אבל זאת לא הנקודה.

המימון זו בעיה רצינית. מה לעשות, האוניברסיטאות, הות"ת לא ממן תוכניות כאלה. המנדט של האוניברסיטאות זה לממן סטודנטים מן המניין, ולכן יש למצוא לזה פתרון של מימון. אני גם רוצה להגיד, שאנחנו באמת כל מי שמגיע אלינו לתוכנית משכבות סוציו אקונומיות נמוכות, מקבלים מאיתנו באמת מלגה, אבל לא צריכים להתייחס. יש חסם גם לכאלה שהם לא בשכבות שלא יכולים לממן. אנחנו ראינו בחינוך, בפעילויות שלנו, שיש בעיה די רצינית.

חינוך זה לא עומד בסדר העדיפויות להורים. ואם אתה רוצה להביא את התלמידים, אתה צריך גם לכאלה שלא נמצאים במצב כלכלי מאד נמוך. כלומר הנושא של מימון, יש צורך לעשות את זה ואנחנו עושים.

הפעילויות שלנו בטכניון, אני לא אפרט, אנחנו עושים עבודה מאד רחבה, יש לנו כ-20,000 תלמידים בשנה בערך, לא בתוכנית הספציפית הזאת. אני רוצה לציין שני דברים אולי, ושוב, אני חוזר ששמעתי, בעצם אני ביקשתי את רשות הדיבור לנושא של תלמיד שלומד בתוכנית האקדמיזציה, שהוא יקבל פיצוי בבחינת הבגרות. אני לא מדבר על 5 יחידות, אבל ישנן מספר יחידות. משום שתלמיד שבא ואומר – אני אראה את התמורה לעניין כשאני אגמור את הצבא ו-5 שנים, אני רוצה לראות את זה כאן. ואין באמת הצדקה, ואני פה פונה למשרד החינוך לתת לפחות בצורה חלקית, לתת שהתלמיד יראה כבר תמורה לעבודה שלו, אלף.

ב', אנחנו יושבים עם התלמידים שבאים, ... הבעייתיות, בתחתית הזאת ישנה בעייתיות מאד גדולה. תלמידים עוזבים את כיתות האם, עוזבים, לא משתתפים בפעילויות חברתיות ובפעילויות חינוכיות אחרות. צריך לזמן את ההורים. כל תלמיד כזה אנחנו יושבים עם ההורים, ואנחנו בודקים מראש האם התלמיד יכול לעשות או לא יכול. בנוסף לכך – צריך להיות ממש שיתוף פעולה עם בית הספר. לדעת ולעקוב, שלא יקרה מצב שהתלמיד בגלל הלימודים שלו באוניברסיטה, הוא מפסיד את מערכת החינוך התיכונית. זה אחד הדברים החשובים שאני רוצה להגיד.

אנחנו עושים את זה בטכניון, אנחנו מתחילים את השנה הראשונה לפחות בתוכנית שלנו, בקורס שכל הכיתה היא כיתת תלמידי תיכון. אנחנו לא מפזרים אותם בין כל הסטודנטים, כי זה אחד מהדברים הקשים שבא תלמיד בכיתה ט' או י', ואנחנו מפזרים אותו. כך שאנחנו נותנים להם איזו שהיא עטיפה לפחות בקורסים הראשונים.

ועוד דבר נוסף שהייתי ממליץ, לא לקבוע מראש תואר לתלמיד בתיכון. ישנן כאן תוכניות שמחליטים על תואר מסוים שכבר תלמיד בכיתה ח' קובע שהוא יהיה – איש מדעי המחשב, או איש פיזיקה. אני הייתי אומר שצריך לפתוח את התוכנית, כמו שאנחנו עומדים על כך בטכניון, שהוא ילמד את קורסי הליבה, קורסי הבסיס בטכניון, ובמשך הזמן יבחר את התואר שהוא רוצה. אני חושב שמהניסיון שלנו זה הכרח לא לחייב מהתחלה ללכת לכיוון של תואר מסוים.

יתר הדברים אני לא רוצה להוסיף, זה רק הערות.

תודה רבה.

התאמות לבגרות כמו שאמרתי, בתוכנית שאנחנו מגבשים זה יהיה חלק ממנה.

ההמרות?

ההמרה, כן. כל הנושא הזה.

לאט לאט אנחנו ---

אני חושבת שאם תקיים ---

תאמיני לי, אם היית מהתחלה פותחת את כל מה שיש שם, היינו חוסכים.

אני מזמינה אתכם בעוד כמה חודשים כשהתוכנית תהיה מושלמת, אז אנחנו נשמח. אני רוצה רק עוד מילה אחת, קריאה גם לאוניברסיטאות. אותם תלמידים שלומדים קרדיט קורס אחד או שניים באקדמיה בהיותם בתיכון, נניח שהם למדו את זה לצורך העניין באוניברסיטת תל אביב לדוגמא. צריך לדאוג שיכירו בנקודות האלה גם אוניברסיטאות אחרות. כי אם אחרי הצבא הוא ירצה להמשיך את התואר שלו בטכניון או במקום אחר, שתהיה אפשרות ולא יגידו לו – 'טוב, זה היה באוניברסיטה ההיא, זה לא מעניין אותנו', 'זה קרה לפני 5 שנים, זה לא מעניין אותנו'.

נכון להיום זה קורא.

סליחה. אחד מדבר. יש לנו כאן פרוטוקול. ברגע שאמרת, אין שמץ מושג מי זה ומה זה ואיך זה נאמר, אז הדברים שלך לא נכנסים לשם. אתה רוצה שייכנסו אז חכה בסבלנות. עוד פעם, את יכולה לחזור, כי אני לא כל כך הבנתי על מה דובר.

תלמיד לומד לתואר ראשון במהלך לימודיו בתיכון. הוא איננו מסיים תואר, הוא למד ---

עבר כמה קורסים, קיבל זכאות לזה, אוקי.

אבל הוא קיבל את הזכאות האקדמית באותו מוסד אקדמי שבו הוא למד. נניח שאחרי הצבא ---

שלוש שנים.

הוא רוצה ללכת למוסד אקדמי אחר, מה יקרה עם אותן נקודות זכות שהוא צבר בתיכון? האם המוסד האקדמי השני יכיר, כי היום זה לא ככה.

ומה קורה עם המוסד האקדמי איפה שהוא למד? כמה שנים?

10 שנים.

בטכניון 5 שנים, אחרי השירות הצבאי.

טוב, אני אגיד לכם כרגע מה אני מנסה לגבש עם ור"ה בתחום אחר, יכול להיות שזו תהיה נגזרת. כרגע מה שאנחנו מנסים לגבש, את ההסכמה בכך שהסטודנט שנכשל נגיד בקורס מסוים במוסד איפה שהוא לומד ואין בסמסטר הקרוב קורס אצלו במוסד במה שהוא נכשל, אבל יש במוסד אחר, וזה נגיד אוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב כן יש ובאוניברסיטת חיפה אין והוא צריך להפסיד עכשיו סמסטר, אז יכול להיות שתהיה הסכמה שהוא יעשה את הקורס הזה במוסד אחר, ואז ברגע ש---

אבל בעבר זה היה, עשינו את זה בעבר.

לא, לא היה. היום אין מצב כזה.

מה זה היום? זה בירוקרטיה.

היום אתה לא יכול ללכת, אם אין לך קורס, אם אתה צריך לחכות עכשיו חצי שנה, אתה צריך ללכת ולחכות. אין היום הסדר בין האוניברסיטאות שאתה יכול ללכת, לשלם על הקורס נגיד אם עשית, לא יודע, חדו"א 1 עשית בחיפה, נכשלת, עכשיו בסמסטר ב' אין לך, אז בסמסטר ב' יש לך באוניברסיטת תל אביב. אז אתה יכול ללכת לאוניברסיטת תל אביב, כמובן שבהסכמה בין שני הדיקנים.

אז זה יכול להיות שברגע שמתחילים לעבוד במסגרת הזאת, יכול להיות שגם הנושא הזה יוכר, ואז הם יוכלו להמיר את הקורסים שנעשו במוסד לטובת התואר להמשך. כמובן שצריך פה להיות אישור של המועצה להשכלה הגבוהה, וועד ראשי האוניברסיטאות, שקורסים מסוימים הם יכולים להיות כלליים לכל המוסדות. זאת אומרת – בקורסים האלה אין בעיה, הרמה היא אותה רמה. שלא יבואו ויגידו לי – הטכניון יגיד לי המהנדס שלי הוא מסוג א' והמהנדס של אוניברסיטת תל אביב הוא.

אז אני רוצה באמת שאנחנו נתחיל להתקדם עם הנושא הזה. אין ספק שהנגישות של הסטודנטים היום לטובת ההתקדמות שלהם בתואר, היא גם צריכה להיות חלק מהדבר. אם היום הוא במקום הזה ומחר הוא במקום אחר, יכול להיות שיהיה סנכרון.

בסדר, קיבלתי, תודה על הנושא שהבהרת לנו בקשר לעניין של ההמרה.

ההמרה זה לא התחייבות. אמרתי שזה בתכנון. שלא תתפסו אותי במילה.

לא, בסדר, אנחנו עוד לא ראינו את התוכנית. אנחנו לא ראינו את התוכנית, אני מקווה מאד שמשרד החינוך, ברגע שהוא יגיש את זה לשר זה גם יגיע אלינו, ואתם תציגו לנו את הנושא הזה.

בדיוק, בהחלט.

אבל באופן כללי, את הקווים הכלליים אנחנו כבר מתחילים להבין. כן, בבקשה.

ראשית כל אדוני יושב הראש, אני מודה לך באמת על הדיון הזה. אני רואה חשיבות גדולה בתוכנית הזאת של תלמידים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. אני מכיר את התוכנית הזאת לפני כ-20 שנה כבר. אני גר בעיר אור יהודה, ובאור יהודה שלחו ילדים גם לבר אילן, גם לתל אביב. קרו לזה בכינוי החיבה – 'כיתה מעופפת', כי רמת התלמידים שם הייתה באמת כל כך גבוהה, שרק אלה הלכו למסלולים האלה.

אני מסכים עם מה שפרופסור גפשטין אמר, שצריך לבחון באמת את הסוגיה הזאת האם להכתיב להם כבר בגיל הזה, כיתה י', מקצוע כזה או אחר, ואני יודע שיש ילדים שלומדים שם קרימינולוגיה בכיתה י', ומשפטים בכיתה י'. ואני כמשפטן, מפקפק בבחירה של אותו תלמיד בכיתה י', אם זה מתאים לו לעוד 5 או 10 שנים, ושם זה עם תואר. זה לא הייתה השכלה כללית כפי שנהוג לעשות לתואר ראשון בכמה מקומות. ולכן אני מברך על זה שהמל"ג עוקב אחרי ההשתלבות הזאת של הילדים.

לדעתי עיריות כן צריכות להיות מעוניינות לדחוף את התקצוב ואת המימון של הדברים האלה. כפי שהגברת מאשדוד אמרה כרגע אשדוד עושה את זה, ואני אומר לך – כל עירייה זה תלוי בתושבים שלה, לבוא לעירייה ולהגיד רבותיי, זה הילדים שלנו, זה רמת החינוך שלנו בעיר.

אגב, לגבי הנקודה הזאת שהזכרת, אני לפני 30 שנה עשיתי, שאוניברסיטה מסוימת, כשבאוניברסיטת בר אילן לא היה קורס מסוים באותו סמסטר, שלחו אותי לאוניברסיטת תל אביב וכן למדתי. אז ההסדר הזה כן קיים בין האוניברסיטאות.

עכשיו זה לא קיים יותר.

עכשיו אולי זה בירוקרטיה שמישהו מנסה אולי להרוויח סטודנטים והם מקשים על אוניברסיטה אחרת. אבל אני בעד זה שבוודאי אוניברסיטאות יכירו ברמת לימודים סבירה של אחת בתוך השנייה.

טוב. כן, רצית להעיר משהו, בבקשה.

כן, לנושא האחרון. אני אדם מאוניברסיטת תל אביב. למיטב ידיעתי, אני יכול להגיד על תל אביב, מי שיוצא עם גיליון ציונים של אוניברסיטת תל אביב, מכירים בזה בכל מוסד אחר. כלומר, זה קורסים רגילים של האוניברסיטה. למיטב ידיעתי זה גם עובד בין מוסדות אחרים.

תודה. כן, מי אדוני?

בנצי פורצלן, האוניברסיטה העברית. יש הכרה היום הדדית בין האוניברסיטאות. מי שבא מאוניברסיטה אחרת עם נקודות זכות מסוימות, כמובן זה צריך להיות רלבנטי לתחום שהוא עובד באוניברסיטה האחרת. הנושא הזה מוכר.

בסדר גמור. אני מבקש מוועד ראשי האוניברסיטאות להוציא לי מסמך מסודר לוועדת חינוך, על כך שכל אותם התלמידים שלומדים במסלולים המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, יקבלו את האפשרות להמשיך, להכיר בכל אותם התלמידים שקיבלו זכאות, וכמובן שזה בכפוף למסלול, כמובן שזה בכפוף לרמה שנלמדה שם. אבל בסופו של דבר צריך להיות רציונאל. אם תצליחו לבוא ולתת אחוז מסוים של הכרה בקורסים שסיימו התלמידים לטובת ההמשך שלהם בלימודים אחרי שהם סיימו שירות צבאי, זה יהיה דבר חכם לדעתי ועוזר. ואנחנו לא צריכים לכפות על התלמיד מקום מגורים או מקום לימודים שהוא בחר, או ההורים שלו בחרו לפני שהוא התגייס, ודברים משתנים אחרי שלוש שנים.

כן גברתי, מה רצית להעיר?

הבעיה היא לא ההכרה בין האוניברסיטאות. הרבה פעמים הבעיה העיקרית היא ההכרה של המכללות. אם מישהו ילמד באורט בראודה קורס במתמטיקה ויבוא לטכניון, לא בטוח שיכירו.

לא, זה ברור לנו.

אז כשמבקשים, לא, כי נציגי האוניברסיטאות, כדי לערב גם את נציגי המכללות, כי כאן הבעיה קיימת.

אבל הבעיה נפתרת ברגע שאתם עושים, משרד החינוך, ברגע שבא וקובע את המסלולים ומה הוא מתקצב, ובאיזו רמה, הם יכולים לבוא, ברגע שהם יישבו איתכם, בוועדות המשנה של המועצה להשכלה גבוהה, אתם תבחרו את המצבים ש ---

אדוני יושב הראש, אני מנדב את השדולה להשכלה גבוהה בכנסת כדי לפתור את הסוגיה הזאת.

לא, אבל זאת סוגיה מקצועית. אני לא ממליץ ---

לא, אבל כדי להידבר ולראות איפה הפערים, זה הכל.

לא, תקשיב ---

מקצועית ופוליטית גם כן.

אני מציע, באמת רבותיי, ברגע שמשרד החינוך יגיש לכם את המסקנות, וועדות המשנה שלכם ידונו על כל דבר ודבר. אתם תבחרו את המסלולים הרלבנטיים, ואז המסלולים האלה לא תהיה שום בעיה שמי שסיים בראודה קיבל שם ניקוד על כמה קורסים, שיכירו לו אם הוא ילך לאוניברסיטה. זו לא הבעיה. אני חושב שהאוניברסיטה רק תשמח שבן אדם כזה, שהצליח לעבור כמה קורסים כשהוא היה בתיכון, יגיע אליהם וילמד אצלם.

טוב, רבותיי, אני רוצה לסכם, יש לי הצעת חוק שלי בוועדת כלכלה שאני צריך להגיע לשם.

ראשית אני רוצה לברך את משרד החינוך על כך שמתגבשת תוכנית מסודרת בכל מה שקשור לטיפול במחוננים ובשילובם במוסדות האקדמיים. אני גם רוצה לברך את כל המוסדות האקדמיים שיודעים לשלב ושיודעים לתמוך ולחזק, וכמובן שחלק מהעניין הזה זה בא על חשבונם; אבל חשובה הפתיחות וחשוב המנגנון.

אני גם רוצה לברך את העיריות, עיריית אשדוד, עיריית חיפה, על התמיכה בכל אותן העיריות שיודעות לבוא ולתת חיזוק לתושבים של אותן הערים, כשהילדים רוצים ללכת וללמוד ויש להם אפשרות.

אני פונה למשרד הביטחון עם הבקשה לבחון את האפשרות בעניין של מתן הפיקדון, לפחות את החלק הבסיסי שלו לטובת הלימודים, בהתחייבות מסוימת מול הצבא של אותו תלמיד שמקבל. זה יכול לסייע, זה יכול לעזור.

בנוסף, שמענו את העניין של התחשבות בקורסים מסוימים לטובת ההמרה בבגרויות. אני פונה למשרד החינוך, ברגע שיסיימו את העבודה והתוכנית תאושר גם על ידי השר וגם על ידי כל אותם הגורמים, שהיא תוצג בוועדת החינוך בצורה מסודרת.

יש לנו בקשה, כמו שציינתי אני לא מכיר את התוכנית, אבל אני מבקש שבתוכנית תהיה גם התייחסות לנושא של המלגות והתלמידים שמגיעים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. פריפריה, נגישות למוסדות ההשכלה הגבוהה, הנושא של חיזוק מדעי החברה והרוח. שמענו שבאוניברסיטת תל אביב זה מתקיים, אז זה יכול להתקיים גם במוסדות אחרים.

והעניין של שילוב גם תלמידות כמו שתלמידים, ברמה של איתור. אין ספק שתלמיד או תלמידה שעוברים את המנגנון שאתם קבעתם, צריך רק למצוא דרך; והחסם הכלכלי, כמו שציינתי קודם, זה לא צריך להיות החסם.

אני מברך את כולכם, ושיהיה בהצלחה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:25