ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 28/02/2011

הצעה לסדר-היום בנושא: מערכת החינוךבמגזר הערבי בנגב

פרוטוקול

 
äëðñú äùîåðä-òùøä

äëðñú äùîåðä-òùøä

com_alex

2011-04-26Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 381

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ד באדר א' התשע"א (28 בפברואר 2011), שעה 10:30
סדר היום
הצעה לסדר היום בנושא: מערכת החינוך במגזר הערבי בנגב - של חה"כ טלב אלסאנע
נכחו
חברי הוועדה
אלכס מילר - היו"ר

טלב אלסאנע

מסעוד גנאים
מוזמנים
ד"ר מוחמד אלהיב ממונה על החינוך הבדואי, משרד החינוך

עמירה חיים מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך

יגאל צרפתי סמנכ"ל מנהל הפיתוח, משרד החינוך

עטילה כמאל דובר משרד החינוך, במגזר הלא יהודי

איציק דניאלי יו"ר חטיבת מכללות, איגוד לשכות המסחר

ד"ר יוחנן דורון חבר לשכה, איגוד לשכות המסחר

אתי אלוני ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

חאלד דראושה יו"ר מחלקת קרן השתלמות
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמה וערכה
יעל - חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לסדר היום בנושא: מערכת החינוך במגזר הערבי בנגב - של חה"כ טלב לאסאנע
היו"ר אלכס מילר
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא שעל סדר היום, הצעתו של חבר הכנסת טלב אלסאנע בנושא מערכת החינוך במגזר הערבי בנגב, בבקשה אדוני.
טלב אלסאנע
תודה אדוני היושב ראש, אני מודה לך שיזמת וקידמת את הישיבה בעניין החשוב הזה. אני רוצה לקדם בברכה את נציגי משרד החינוך שהגיעו מהנגב, את הגברת עמירה חיים מנהלת המחוז ומשרד החינוך, את דוקטור מוחמד אלהיב האחראי על החינוך במגזר הבדואי.

אני רוצה להקדים ולציין שאני מעריך מאוד את העשייה של מחוז דרום לקידום החינוך במגזר הבדואי, אבל אני סבור שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות. ההשקעה בתחום החינוך לדעתי היא ההשקעה הכדאית ביותר בכל הבחינות כולל התחום הכללי. כל שקל שמשקיעים בחינוך מניב פי כמה וכמה ובסוף, זה משתקף ביכולת ההשתלבות בשוק העבודה והעשייה. כשיש לנו תופעות שליליות כמו נשירה ממערכת החינוך החברה כולה משלמת את המחיר.

עם כל ההוקרה וההערכה יש בעיות אמיתיות בתחום החינוך במגזר הערבי בנגב, החל מהישגים, ואני לא מתעלם מהעובדה שיש עלייה בשיעור הזכאים לתעודות בגרות, אבל לא השגנו את היעד שהוא שוויון מוחלט. אין סיבה שיהיו פערים באחוזי ההישגים במגזר הערבי ברמה הממוצעת של המגזר בכלל לבין המגזר היהודי. הייתי עד לדיון שהתקיים בוועדת חינוך וראינו שיש קפיצה רצינית בהישגים במערכת החינוך הדרוזית. אין סיבה שכאשר מדברים על תלמידים במערכת החינוך באותה מדינה הפערים האלה יתקיימו. כשיש השקעה ומשאבים, אנחנו רואים שיש תוצאות. לדעתי על הפערים האלה ניתן להתגבר, מה גם שחלק מתעודות הבגרות לא מזכות בכניסה לאוניברסיטאות, כלומר אנחנו מדברים גם על כמות וגם על איכות.

התופעה השנייה הינה הנשירה וחוסר בקציני ביקור סדיר. יש מחסור בתקנים והאחוז הגבוה ביותר במדינה של נשירה נמצא במגזר הערבי בנגב.

לגבי התשתית הפיזית, יש צפיפות בכיתות ויש ממוצע גבוה מאוד בתוך בית הספר. אם הממוצע המדובר הוא 300-400 תלמידים בבית הספר, לדעתי, ויתקנו אותי אנשי המקצוע כאן, לדעתי הממוצע של תלמידים בבתי הספר הערביים בנגב עומד על 800-850 תלמידים, מספר גבוה ובלתי סביר. גם בכיתות האם בבית הספר יש צפיפות והרבה מבתי הספר נאלצים להשתמש גם בחדרי מעבדות, בספריות וכל מקום כולל מקלטים. יש צפיפות בתוך הכיתות והעניין הזה משפיע על האחוזים וההישגים. ישנם בתי ספר שאינם מחוברים עד היום לכבישי גישה. היעלה על הדעת שכאשר משרד החינוך מקים בית ספר למאות תלמידים, בית ספר הזה לא יהיה מחובר לכבישי גישה. אי אפשר לגלגל את האחריות למשרדי ממשלה אחרים. תפקידו של משרד החינוך ללחום את המלחמה הזאת. כשבית ספר קם צריך לספק לו את כל התנאים כולל נגישות, זמינות וגם לאפשר לתלמידים ולמורים להגיע לבית הספר בחורף ולא לאבד שעות הוראה ושעות לימודים חשובות.

קיים מחסור בכוח אדם מקצועי ותומך, כמו יועצים חינוכיים. גם בתחום הזה יש מחסור. נשמע ממשרד החינוך, לדעתי יש ניסיון להכשיר יועצים חינוכיים והם הגיעו להסכמה להכשרת כוח אדם בתחום הזה. קיימת גם בעיה עם השירות הפסיכולוגי בבית הספר.

יש גם מחסור בבתי ספר תיכונים. לא הבנתי עד היום מדוע למשל תלמידים מבית הספר "אלפורעה" יש שני בתי ספר יסודיים, למה צריך להסיע בית ספר שלם באוטובוסים? למה יותר מ- 20,000 תלמידים מוסעים מדי יום ביומו לבתי הספר אחרים? אני לא מבין את ההיגיון, אדוני היושב ראש יודע כמה משרד החינוך משקיע מדי שנה להסעות תלמידים בנגב? למיטב ידעתי זה 70 מיליון שקל, 70 מיליון שקל! אני אומר שבמקום להשקיע בהסעות, הריי הכסף הזה לא חוזר ומי שמרוויח אלו חברות ההסעות, אבל אם בכסף הזה היו בונים בית ספר בהשקעה חד פעמית היה לנו גם בית ספר וגם היו חוסכים את זמן הסעה, חוסכים את הטרדה ואת הטרחה ואת הצפיפות בבתי הספר.
היו"ר אלכס מילר
אתה מבין שזה הסיפור של התרנגולת והביצה. בזמן שאתה בונה אתה צריך לסבסד את ההסעות.
טלב אלסאנע
בוודאי, זה אומנם לא יבטל את הכל ותמיד תהיינה הסעות, אבל לא בממדים כל כך גדולים. למה לא להקים בתי ספר תיכוניים באבו טור? למה לא להקים גני ילדים בשכונות. אפשר לאמץ מדיניות אחרת. לדעתי עד היום, אשמח אם מנהלת המחוז תתקן אותי, התחושה היא שיש גורמים נוספים שמתווים את התכניות של משרד החינוך בכל מה שקשור לפריסת מוסדות החינוך. זאת אומרת שמשרד החינוך מגיע למסקנה ששיקול זר, אם נציב את השיקול החינוכי, את טובת התלמידים, את חובת מילוי 'חוק חינוך חובה' אנחנו צריכים להקים בית ספר, אז מגיע גוף כמו המינהל או גוף אחר ואומר שזה ישוב לא מוכר ולכן לא מקימים. לדעתי השיקול הזה הוא שיקול פוליטי, הוא שיקול זר, הוא שיקול לא ענייני.

השיקול צריך להיות במאת האחוזים השיקול של החינוך. אם יש ישוב מוכר או לא מוכר זה עניין אחד אבל התושבים מוכרים, התלמידים מוכרים והזכות ללמוד היא זכות חוקתית, זכות יסוד שאין מקום להתווכח עליה. לכן אי אפשר להמשיך לשחק את המשחק של כן מוכר לא מוכר. מי שצריך להכיר בו או לא זאת הבעיה שלו. אני כמשרד החינוך צריך לספק את הלימודים באופן סביר. הרי בסופו של דבר למי יבואו בטענות לגבי האחוזים או בנוגע לנשירה? האחראי הוא משרד החינוך. לכן השיקול הזה צריך להיות השיקול המנחה, האחד והיחיד של משרד החינוך בנושא הזה.

שתי סוגיות נוספות שרציתי להתייחס בהקשר הזה כבוד היושב ראש, היום המגמה במשרד החינוך, מגמה מאוד מבורכת, להציב את המורה במרכז העשייה. אם אנחנו משקיעים במורה זה משליך על ההישגים בהוראה ואחר כך בהישגים הלימודים. השאלה שלי היא מדוע הישובים הסמוכים: אופקים, נתיבות מוכרים כאזורי עדיפות א' לצרכי חינוך והישובים הבדואים שמצבם הסוציו-אקונומי הוא הנמוך ביותר, מערכת החינוך שלהם ביחס לעיירות הפיתוח יחסית נחשלת, אבל מצבה לא דומה למצבם אפילו של עיירות הפיתוח. מדוע משרד החינוך לא מכיר במערכת החינוך במגזר הערבי בנגב כאזור עדיפות לאומית א'?

איך אפשר למשוך מורים טובים? פעם עשו באחד הישובים שבו היו הישגים נמוכים, משרד החינוך החליט לעשות חוזה אישי כדי למשוך מורים טובים ממרכז הארץ כדי לעודד את המורים הטובים לבוא, קיבלו הרשאה ופתחו חוזים אישיים. היום מורים שמגיעים מהצפון נאלצים לשאת בעליות המחירים, שכר הדירה עלה בשנה האחרונה, הם נאלצים לספוג את העלייה הזאת למרות שנתנו להם לאחרונה תוספת שמגיעה ל- 700-750 שקלים, לדעתי ההשתתפות צריכה לעמוד על 100% של שכר הדירה, למה רק 750? היום לדעתי שכר הדירה הוא בסביבות 1,500 שקל.

קיימת החלטה של משרד ראש הממשלה שעובדי המדינה שעוברים לפריפריה מקבלים 2,000 שקל השתתפות בשכר דירה כדי לעודדם לעבור. למה זה לא חל לגבי המורים שעוברים ללמד באזור הדרום? בהקשר הזה הייתי רוצה לשמוע על המדיניות של משרד החינוך לשנים הבאות, האם יש להם מדינות לארבע-חמש שנים כדי להשיג את היעדים גם בנוגע לתשתית הפיזית וגם מבחינת ההישגים הלימודיים.

לעניין האלימות. איפה הנושא נמצא בסדרי העדיפויות של משרד החינוך? בשבועות האחרונים לצערנו היה אירוע מאוד קשה ברהט כאשר הנער קאסייה אבוזדיין שהיה קורבן של מעשה אלימות אכזרי. אנחנו אומרים שהחברה כולה צריכה להירתם, כולנו אחראיים ואנחנו לא פותרים את עצמנו משום אחריות, אנחנו שותפים אבל אנחנו לא פותרים את משרד החינוך מאחריותו, זאת לא רק הוראה, זה לא רק קריאה וכתיבה, זה גם ערכים, גם תכנים, גם זהות. אי אפשר לדבר על השפה הערבית מבלי לדבר על הזהות הערבית ועל התרבות הערבית שמעצימה וגם נותנת את החוסן הנפשי נגד השפעות חיצוניות.
היו"ר אלכס מילר
תודה. עמירה חיים מנהלת מחוז דרום של משרד החינוך. נאמרו כאן הרבה דברים. הייתי רוצה לשמוע ממך מבחינת 'חוק חינוך חובה' שעולה כל שנה ב- 10%, איפה אנחנו נמצאים במגזר הערבי בדרום? ישנם ישובים שנמצאים שם?
עמירה חיים
כל הישובים. בשנה שעברה השר הכניס את כל ישובי אבו-בסמה.
היו"ר אלכס מילר
טלב אלסאנע אתה מכיר את זה?
עמירה חיים
הוא מודע לזה. אבו בסמה נכנסו ליוח"א –יום לימודים ארוך.
היו"ר אלכס מילר
זה לא יום לימודים ארוך, זה חובה. יש הבדל. יש 'חוק חינוך חובה' עד יב' ויש יום לימודים ארוך והזנה שזה משהוא אחר. 'חוק חינוך חובה' מדובר על תופעות נשירה. חוק שמחייב את התלמידים להיות במסגרת עד כיתה יב'.
עמירה חיים
השאלה שלך היא על 'חוק חינוך חובה'?
היו"ר אלכס מילר
כן.
היו"ר אלכס מילר
אני אתייחס אליה.

אנחנו הכנסנו את מרב הישובים ל'חוק חינוך חובה' בשלבים. אישרו לנו רק שני ישובים שיכנסו בשנה הבאה. השקענו שם את מרב המאמצים במגזר הבדואי עם תוספת מאוד גדולה - - -
היו"ר אלכס מילר
את יכולה להקריא לי את הרשימה. רשימת הישובים שנמצאים תחת 'חוק חינוך חובה'?
טלב אלסאנע
חוץ ממועצה אזורית אבו-בסמה, יש ישובים נוספים?
עמירה חיים
אבו-בסמה, חורא, שגב שלום ורהט. אלו הישובים שהתחלנו.
היו"ר אלכס מילר
התחלתם השנה. כלומר תוך שנה-שנתיים נוכל לראות תוצאות. מה האלטרנטיבה שם? רשתות הטכנולוגיות?
עמירה חיים
הילדים האלה הם מחוץ למערכת. יש ילדים בני -15, 16 ,17 שיוצאים ולא חוזרים למערכת. אותם אנחנו צריכים להשאיר בתוך המערכת, זה 'חוק חינוך חינם'.
היו"ר אלכס מילר
לאן אתם מכוונים אותם? לחינוך הטכנולוגי?
עמירה חיים
גם וגם. 'חוק חינוך חובה' היה עד גיל 15 החוק עבר - - -
היו"ר אלכס מילר
אלו רשתות נמצאות?
עמירה חיים
"אורט" נמצאת בפזורה מה שנקרא היום אבו-בסמה שם יש שני בתי ספר של "אורט", "עמל" נמצאים ברוב בתי הספר תל שבע, כספייא, ערערה, ברהט הרשות המקומית ובית ספר אחד שהוא של "עמל". חוץ מרהט שרוב בתי הספר הם של בתי הספר של הרשות המקומית, בכל הרשויות האחרות שהן קטנות יותר יש רשתות.
היו"ר אלכס מילר
תוכלי להתייחס לשאלות שהיו לחבר הכנסת טלב אלסאנע בבקשה?
עמירה חיים
ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת טל אלסאנע שמלווה באמת באופן מאוד מאוד קרוב וצמוד את המגזר הבדואי, ותודה לך על כך שאתה רואה את השינויים שרואים שם. צריך לזכור את נקודת הפתיחה שהיא נקודת מורכבת, לא צריך כמובן לפרט אותה כאן. אני רואה בעין עין עם חבר הכנסת טלב אלסאנע ועם חבריי, יושב כאן גם דוקטור מוחמד אלהיב הממונה על הבדואים וסמנכ"ל מינהל הפיתוח יגאל צרפתי, שצריך להגיע להישגים. ילד הוא ילד, הישגים הם הישגים ולשם אנחנו חותרים. אין לי תכניות אחרות למגזר הבדואי ואני גם לא מבקשת להגיע להישגים אחרים במגזר הבדואי. הפיקוח של המגזר הבדואי יושב יחד עם הפיקוח של המגזר היהודי, המנהלים יושבים יחד באותן מועצות מנהלים. אני לא מוכנה לראות את המגזר כמשהו נפרד, הם צריכים להגיע להישגים כמו כולם. אכן נעשו המון מהלכים.

לגבי התשתית הפדגוגית, אם היא לא חזקה ואיתנה, אי אפשר לדבר על הישגים לימודיים. חייבים לומר על זה שתי מילים מכיוון שאם נסתכל לפני תשע-עשר שנים לא הייתה גננת מוסמכת אחת במחוז דרום במגזר הבדואי. רוב המורים בבתי הספר היסודיים לא היו מוסמכים, רובם הגיעו מהצפון. לדבר על הישגים לימודיים כשילד מתחיל את לימודיו בגן ילדים ללא גננת שיודעת ללמד אותו אי אפשר להגיע להישגים. הילדים האלה נמצאים היום בכיתות יא' יב', צריך לזכור את זה. השינוי של התשתית הפדגוגית כשהיום כל הגננות מוסמכות, כל המורים מוסמכים, רובם דרומיים ולא מגיעים מהצפון, התשתית הזאת אמורה להשפיע, לדעתי, בעוד ארבע-חמש שנים נוכל לראות את המהפך הגדול יותר. כי היום תלמידי יא' יב' הם אותם ילדים שלא הייתה להם גננת בגן הילדים, אתם יודעים מה זה אומר שאין תשתית פדגוגית. אנחנו שינינו את כל המערך.

לגבי העלייה בשיעור הזכאים. אכן יש עלייה, זו השנה הראשונה שמחוז דרום הגיע לאותו אחוז 43.5% כמו בצפון, כמו בכל הארץ. זו השנה הראשונה שהמגזר הבדואי הגיע לאותו אחוז כמו המגזר הערבי בכל מדינת ישראל. זה לא מספיק, זה נמוך מדי, אבל צריך לעריך את המאמץ שנעשה. המאמץ הוא על איכות התעודה בוודאי. אנחנו בדרום ביטלנו שלוש יחידות באנגלית כי אמרנו ששלוש יחידות באנגלית מבחינתנו לא קיימות יותר. תאתגרו את התלמידים לארבע יחידות אנגלית. אני מבקרת בבתי הספר גם הבדואים ומנהלי בתי הספר מראים לי את הנתונים שכל הילדים אמורים לסיים ארבע יחידות אנגלית. לא כל הילדים מסיימים אבל אנחנו הולכים לכיוון של יותר תלמידים בהגברות של יחידות למדעים, המון בנות. היום יותר בנות ניגשות למקצועות מדעיים מאשר בנים מרוב שאתגרנו את העניין הזה.

צריך לדבר על נקודה נוספת, אנחנו החלטנו בהחלטה משותפת, ודוקטור מוחמד אלהיב שותף איתנו, להילחם בנושא טוהר הבחינות. ממש להילחם בנושא טוהר הבחינות, אכן בבדיקות האחרונות מחוז דרום ירד באחוזים של התלמידים.
היו"ר אלכס מילר
בנושא של טוהר הבחינות, אני כנראה הולך לקיים כאן ישיבה בשבוע הבא גם בגלל החשיפה שהייתה היום ברשת ב' בנושא של מבחני מיצב, גם בנושא סחנין שהייתה שם הדלפה של הבגרויות, ובכלל בכל נושא של ההעתקות וההדלפות אני חושב שצריך להיות הוגנים כלפי ילדי ישראל שעושים ימים ולילות ולומדים ויש כאלה שעושים קיצורי דרך.
עמירה חיים
אני אישית בדקתי את החברות שמגיעות, בדקתי אישית את האנשים שמגיעים להשגיח. שלחנו אנשים שלנו שיוודאו שאכן המשגיחים נכנסים ולא בני דודים של התלמידים שגרים באותו ישוב, עשינו אכיפה מאוד רצינית של טוהר הבחינות. חששנו שזה יוביל לירידה בהישגי הבגרות, זה לא הוביל לירידה, זה לא הקפיץ ב- 8% כמו במגזרים אחרים, אבל בכל שנה באופן קבוע 2%-3%, אני קונה את זה ורק שנמשיך כך. אלה למעשה ההישגים האמיתיים ולשם אני רוצה לחתור.

לגבי הנשירה, היא אכן קיימת. יש נשירה של בנות ושל בנים.
מסעוד גנאים
מהן הסיבות לנשירה ומהם הפתרונות שאתם מציעים?
עמירה חיים
אני כבר אומר. הנשירה של הבנים היא גדולה מאשר הנשירה של הבנות, זאת מגמה שהתהפכה, פעם היו יותר בנות. היום יש לנו שבע תכניות ייחודיות: כיתות תל"ם, מב"ר, אתגר, מילא, לווי מניעת נשירה ייחודי למגזר הבדואי, קציני ביקור סדיר נוספים, חונכות אישית, תכנית לאיתור תלמידים. ברהט עשינו תכנית עם פיילוט של ילדים שממש אוספים אותם מהרחוב כדי למנוע את הנשירה. עכשיו הוקצו תקנים נוספים של קציני ביקור סדיר, גם לאור מה שאתה שאלת היושב ראש לגבי 'חוק חינוך חובה'.

נכנסנו עוד 14.7 משרות של קציני ביקור סדיר במגזר הבדואי כדי לאכוף את 'חוק חינוך חובה' וכדי שנוכל למנוע את הנשירה. לצערי רק 9.5 תקנים הצלחנו לממש בגלל מחסור בכוח אדם אותו דבר לגבי הפסיכולוגים. אני נמצאת עם הקצאה של פסיכולוגים שלא הצלחנו לממש אותם. אם אני כבר עוברת לפסיכולוגים אז בשנתיים האחרונות אנחנו הקצנו 10 תקנים נוספים לפסיכולוגים בשנה וחצי האחרונות, לא את כולם הצלחנו לממש.

אתן לכם דוגמא. בלקיה אנחנו יושבים עכשיו עם שתי משרות שאפילו לא יוצאים איתן עם מכרז ואנחנו לוחצים על זה, בשגב שלום יש לנו משרה שמחכה, בהרט משרה. יש משרות שאנחנו לא יכולים לאייש וראשי הרשויות לא אשמים כי יש להם שתי בעיות, הבעיה האחת שהמשרד משלם רק 68% והם צריכים את ה- matching והם מתקשים לעשות matching, זאת עובדה. סיבה שנייה זה המחסור האמיתי.
מסעוד גנאים
לגבי ה- matching בנוגע לישובים שמצבם קשה עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מה הפתרון של משרד החינוך?
עמירה חיים
הם לוקחים 100% שכר של משרד החינוך ומשלמים לפסיכולוגים ולא מצליחים לאייש את שאר המשרות. הם למעשה ממנים את הפסיכולוגים מתקציב משרד החינוך. זה מה שקורה למעשה בפועל ואת זה צריך לדעת. לי יש היום תקן במחוז, אתה יודע שהכנסנו המון תקנים של מפקחים, יש חמישה עשר מפקחים בדואים במחוז שלי, צריך לומר שיש לי תקן שלם של פסיכולוג מחוזי בדואי או ערבי שאני לא מצליחה לאייש אותו. אני כבר פתחתי את המכרז הזה מספר פעמים, אני מחכה שאנשים יגיעו מכל הארץ ולא מגיעים למכרזים האלה. אצלי יש משרת פסיכולוג מחוזי שמחכה במשרד, ואני לא אמיר ולא אחליף אותה לשום יהודי, לא אתן אותה, היא יושבת כבר שלוש שנים, ולא באים למשרה. אני לא אבקש להמיר את המשרה למשרת פסיכולוג יהודי, זאת משרה ייעודית ואני לא רוצה להמיר למרות שאין לי עדיין מועמדים, אנחנו נמצא.

את הממוצע של הכיתות במגזר הבדואי אתה יודע, בתי הספר עמוסים, הממוצע הוא טיפה פחות אפילו מהממוצע היהודי שעומד על 29 ומשהו, זה אותו ממוצע.
מסעוד גנאים
הממוצע הזה מטעה.
עמירה חיים
אני יודעת שהוא מטעה, הוא מטעה משום שאנחנו משתמשים בספריות, במעבדות ואני יודעת את זה. אנחנו עושים את השינוי. חמישה עשר בתי ספר נבנו רק בחמש השנים האחרונות. יש התייחסות מיוחדת לנושא של הבינוי, יש התייחסות עם מתווה עבודה, קרוב ל- 50%, מעל 40% בנייה הולך לכיוון של המגזר הערבי. במחוז דרום השנה רק בית ספר נבנה למגזר היהודי, אחד והוא בגבעות בר, כי בונים שם ישובים חדשים וזהו, ולא יבנו יותר, אין כמעט בנייה. כל הבנייה הולכת למגזר הבדואי.

לא מדובר רק במחסור, עכשיו באבן ח'לדון ברהט הורסים אותו ובונים חדש. זה גם תוספת וגם הריסה של בתי ספר אחרים. זה מהפך ממה שקרה בחינוך המיוחד שלפני עשור לא היה חינוך מיוחד בכלל במגזר הבדואי ולא רק בגלל המדינה, אלא גם הפעולות של שינוי מודעות אצל אזרח להביא את הילד שלו למסגרות האלה, גם בזה אנחנו טיפלנו.

יש שינוי מודעות, יש רשויות עם ראשי רשויות שמשתפים פעולה ברמות אחרות, מנהלי אגפים ברמה, אוכלוסייה שרוצה לצרוך חינוך באופן אחר ואני מאושרת על כך שוועד הורים טוען "תני לי מורה מוסמך" אני מאושרת, אני שמחה, יופי מסתכלים על זה, יופי שיסתכלו, שיחפשו, שם טמונה ההצלחה - במעורבות של ההורים. הורה שלא מסתכל על המחברת של הילד זה חסר מאוד גדול וכל המחקר אומר את זה שאין סיכוי שהילד יצליח ברמות גבוהות. לעומת זאת הורה שמסתכל פעם בשבוע ומדפדף במחברת של ילדו מקפיץ לו את ההישגים הלימודים והערכיים שלו, את המסוגלות האישית שלו. אלו גם כן דברים שאיתם אנחנו מתמודדים.

בתי ספר אכן עמוסים, עמוסים אבל צריך לדעת לקחת אוויר. אנחנו במתווה עבודה מאוד מאוד רציני ובכל הכוחות שרק אפשר. צריך להמשיך באותו דבר.
טלב אלסאנע
לגבי בתי ספר, הבעיה הזאת לא תיפתר מאליה, יש לכם תכנית לשנים הבאות להוריד את העומס, אני רוצה לשמוע משהו קונקרטי ולא כללי.
עמירה חיים
כן יש לי נתונים.

יועצים חינוכיים ופסיכולוגים, יש לנו 61 יועצים בתוך המערכת. עד לפני כמה שנים היו לנו בקושי 15-20, זה מאמץ מאוד מאוד גדול. יש לנו תכנית עם אוניברסיטת בן גוריון יחד עם האוצר ומול משרד ראש הממשלה בהגשת תכנית כוללת למגזר הבדואי. ביניהן יש את התכנית הייחודית. פתחנו פעם תכנית עם 22 יועצים שהגיעו לתכנית ייחודית עם אוניברסיטת בן גוריון, הם כבר בעבודה אבל חלקם עברו לצפון. אנחנו מנסים כעת ליצור קבוצה עם מחויבות.
טלב אלסאנע
יש תכנית שהולכים לקיים עם אוניברסיטת בן גוריון?
עמירה חיים
כן. היא ממש כתובה. גם שר החינוך התייחס לשאלתך בכנסת, יש לי כאן את הפרוטוקול, הוא התייחס לתכנית הזאת והוא אמר שעכשיו אנחנו בונים את הצד התקציבי של התכנית. זו באמת תכנית שיוצאת לדרך. במקביל הצלחנו להשיג יועצים שהגיעו גם מהצפון ורשתנו את כל בתי הספר העל יסודיים, בכל בתי הספר העל יסודיים יש היום יועצים וגם ברוב היסודיים יש, 61 יועצים זה מספר שדי מכסה חלק גדול מבתי הספר.

שאלת על פסיכולוגים, כבר התייחסתי. דיברת על הסעות. צריך לזכור משהו, 70 מיליון זה נכון, הבנייה שצריכה להיות היא תהייה בהתאם לחוק, אנחנו לא יכולים לבנות אלא על פי חוק, אנחנו נבנה רק במקומות שאומרים לנו לבנות, זה לא דיון על השולחן הזה שאני יכולה להשיב עליו. אני מוכרחה לומר לך שזה לא יחסוך הרבה את ההסעות ואני אגיד לך גם למה. אנחנו רואים את זה גם היום. בניינו בית ספר על יסודי באל-וואשלה למשל, היית בו, ראית אותו, זה בית ספר מהשורה הראשונה, עם מעבדות מהשורה הראשונה, אין צפיפות בכיתות, משהו ברמה כמו שצריך, הילדים מגיעים לשם בהסעות כי ההסעות אוספות ילדים מאוהלים, נאמר את האמת כי לפעמים האוטובוס מגיע לקחת מהאוהל הזה ומהאוהל ההוא, זה שבניתי בית ספר, הוא אזורי תמיד. את ההסעות לא נחסוך גם בבנייה.
טלב אלסאנע
בואו נצמצם, נקטין במידת מה. תסכימי איתי שיש ישובים שאת מסיעה 500 תלמידים, את מסיעה בית ספר שלם מאותו ישוב.
עמירה חיים
אתה לא מסיע ממקום אחד, אתה מסיע מכמה מקומות, יהיה חיסכון אבל החיסכון הוא מאוד מאוד שולי בעניין כי אנחנו נמשיך להסיע ילדים גם בעתיד.

כל התמריצים בוטלו במדינת ישראל בפסיקת בג"צ, במקום זה משרד החינוך נתבקש להגדיר קריטריונים חדשים לאזורי עדיפות מול בית המשפט. רק לאחרונה התהליך הזה הסתיים כאשר הוחלט לא לתת בכלל, אין יותר אזור עדיפות א' או ב', אין דבר כזה יותר, הוחלט לתת חוזים אישיים. אותם חוזים שייתנו באופקים יינתנו גם במגזר הבדואי, אין משהו אחר וגם לא באילת.

פשוט אין יותר וגם באופקים מי שמקבל, אבל מי שקיבל בעבר אתה לא יכול להפחית לו את משכורתו, אבל חדשים אין. אני עומדת היום מול אופקים ורוצה לתת לחדשים, הקריטריונים מאוד מאוד מסובכים, הכל הרבה יותר מסובך, אתה צודק, צריך למצוא את הדרך ולהרחיב אותה, וגם במגזר הבדואי זה אותו דבר. מורה טוב, מורה שמגיע לו, מורה שאתה מביא אותו ובא כשליחות ורוצה לשפר הישגים לימודיים אני אדאג לזה שהוא יקבל תמריץ או חוזה אישי יותר נכון.

בנוגע למגורים, מגיעים מורים לאילת ומקבלים שכירות דירה, אותו תקציב שמורה מקבל שם מקבל מורה בדואי. אתה טוען ואומר תגדילו את השכר, אגב הם לא גרים לבד, הם גרים שניים-שלושה באותו בית, הם שוכרים דירה של שלושה חדרים וכל אחד לוקח חדר, אני לא שמעתי שהכסף לא מספיק. היה והכסף לא מספיק צריך לחזור עם העניין הזה לאוצר ולראות, אבל זה בכל הארץ ולא קשור למגזר הבדואי.

קודם שמענו על המקרה טרגי ביותר שקרה לנו ברהט. אני ביקרתי באותו בית ספר בדיוק שבועיים קודם, איזו אווירה חינוכית בבית הספר ראיתי, לעילא ולעילא, איזו אווירה חינוכית, איזו אווירה, והתלמידים כולם עברו תכניות נגד אלימות, אין אלימות בבית הספר, שקט, שקט וטוב. מה שקרה שם זו אלימות אבל זו אלימות מאוד מאוד מאוד קיצונית, תפוח אחד רקוב בערמה שלמה אי אפשר מזה לשפוט.

דווקא אני מסתכלת על מה שקורה בבית הספר בעניין האלימות, ויש אלימות. אנחנו נאבקים ונלחמים בה, והאלימות היא לא רק של תלמידים, זו אלימות של מורים כלפי תלמידים במגזר והיא קיימת, אתם יודעים כי הילדים גם אומרים את זה. כשילד לעיתים מגיע אחרי שהוא מוכה בבית, זה לא משנה אם הוא ילד יהודי או ערבי או לא משנה מה, הוא לומד שהדרך להתמודדות באלימות היא אלימות.
טלב אלסאנע
יש תכניות להטמיע את התמודדות בקרב התלמידים.
עמירה חיים
בכל בתי הספר יש תכניות, עכשיו אנחנו בונים תכנית חדשה נוספת בעקבות הרצח ברהט שאנחנו כואבים אותו מאוד, יחד עם מוחמד אלהיב אנחנו מחפשים פסוקים מהקוראן בנושא של קדושת החיים.
טלב אלסאנע
עם שילוב נציגים מהקהילה, אנשי חינוך, אנשי דת, כלומר אנשים שמעורים בקהילה?
עמירה חיים
בהחלט כן.

לפני שאני מסיימת אני רוצה לומר שאתמול נפטר מנהל מהמגזר הבדואי, איברהם ג'רבייה, אני רציתי לפתוח בזה, ואני רוצה לסיים בזה את דבריי עם כאב מאוד מאוד עצום. אחד ממנהלי בתי הספר הוותיקים הטובים ביותר שהיו לנו. הוא פתח מסגרת ראשונה של עיוורים בתוך בית הספר שלו, הוא פתח תכניות לימודים ברמה מאוד מאוד גבוהה. אתמול לפני המשפחה אמרתי שהוא השייך של החינוך של המגזר הבדואי. הוא נפטר ואני רוצה להזכיר אותו כאן, כולנו כואבים את לכתו.
טלב גנאים
ברשותך היושב ראש, רציתי לשאול שתי שאלות קצרות. ראשית בעניין שעות הקבלה פניתי אליך בנוגע למורים בהקשר ליום לימודים ארוך, מורים שמגיעים למשרד, קבעתם את שעות הקבלה במשרד לשעות שאינן מתאימות למורה. האם אפשר לשנות את זה? יש מורים שמוסעים לבית הספר מבאר שבע במשך שעתיים, אתם לא מחשבים אותן כשעות הוראה כדי לתגמל את המורים, האם אפשרי שזה יילקח בחשבון. בעניין החינוך הטכנולוגי שהוא כמעט לא קיים, או שקיים באופן מצומצם במגזר, באופן לא מספק במגזר הבדואי.
עמירה חיים
בנושא קבלת קהל, טיפלו בנושא ויש קבלת קהל עד השעה 18:00 במחוז דרום ואין שום בעיה בעניין הזה. אנחנו גם ביצענו קבלת קהל בשטח עם אנשים שיורדים לשטח כך שאין בעיה לתת מענה.

בנוגע לשאלה השנייה ששאלת, מורים מוסעים, אני לא מכירה מורה שמוסע שעתיים, אבל אם אתה אומר שהוא מוסע שעתיים אני מאמינה לך, אני אבדוק, אין דבר כזה שאני יודעת עליו, אבל אם אתה אומר אני אבדוק את הנושא.

בנוגע לכל נושא החינוך הטכנולוגי, דיברתי על נושא היועצים שאנחנו בתכנית מול האוצר, גם בנושא החינוך הטכנולוגי אנחנו בתכנית מול האוצר, תכנית רבת היקף גדולה מאוד. בשנים האחרונות פתחנו הרבה מאוד מסגרות. אתן לך דוגמה, למשל פתחנו מסגרות טכנולוגיות בתוך המגזר הבדואי ויחד עם זאת יש דרישה לבתי ספר שהם לאוכלוסייה חלשה יותר, היום יש משא ומתן עם אבו-בסמה לפתוח שם ובהחלט נלך על זה. מערכות של אלקטרוניות למשל, בתשעת בתי הספר במגזר הבדואי פועלת התכנית, 40% מבתי הספר במחוז שפועלים בתכנית הזאת הם במגזר הבדואי.

כלומר ליותר בתי ספר מהמגזר הבדואי יש להם מגמות טכנולוגיות, הנדסת תכנה – שמונה בתי ספר, תכנית טו"ב (טכנאים ובגרות)– תכנית לארבע שנים והילדים מסיימים יג' כיתות ויוצאים טכנאים – הכנסנו בשמונה בתי ספר והגשנו את התכנית לאוצר לעוד שבעה עשר בתי ספר, לכולם הגשנו, לכולם, כדי שבכל בית ספר תהייה אפשרות לילדים להיכנס למסלול טכנולוגי, לסיים יג' עם תעודת טכנאי. אנחנו רוצים לפתוח בארבעה ישובים גם כיתה יד' שיכנסו למסלול הנדסאים. נתנו עדיפות מאוד מאוד גדולה למגזר הבדואי בכל מה שקשור לתקשוב עם התכנית הלאומית של שר החינוך, הכנסנו בתי ספר לתכנית הזאת לתקשוב רחב מאוד. אגב, בתי הספר הראשונים שהכנסנו להם אינטרנט היו דווקא בתי הספר בפזורה שלא היה להם חשמל, הכנסנו להם אינטרנט אלחוטי, זה היה עוד לפני חמש-שש ושבע שנים. גם שם מאוד משקיעים.

בכל מה שקשור לתכנית הטכנולוגית אתה צודק, צריך ללכת על יותר תכניות עם אופק תעסוקתי. לא סתם תכניות, כי כשאר אנחנו מדברים על האופק התעסוקתי של הבוגרים שלנו, אני לא מסתכלת על מה הם עושים רק בתוך בית הספר. אני רוצה לראות מה הם עושים אחרי, לא רוצה לראות אותם מסתובבים ללא מקומות עבודה. אתה יודע שזה קיים. התכניות תיגזרנה מתוך הראיה הזאת, זה מה שקורה היום במשרד ראש הממשלה עם אהוד פרבר שמרכז את התכנית הזאת. אני לא חושבת שאני צריכה למנות את כל התכנית, אבל אכן זה תחום שמרחיבים אותו וצריך להרחיב אותו יותר.
מסעוד גנאים
אני מברך על כל ההתפתחויות וההתקדמות והשיפורים במערכת החינוך בדרום. זה אולי לא הפלייה מתקנת אבל תיקון להפליה ולהזנחה שהייתה הרבה שנים.

אני מבקש להתמקד בשתי נקודות, הראשונה היא שלדעתי ולדעת כל המומחים מערכת חינוך בריאה וחזקה זאת אומרת מורה חזק, בריא, אוהב את המשרה ואת עבודתו. אני גם העליתי בפני השר את עניין מורי הצפון שמלמדים בדרום, את עניין הסבסוד, העליתי את ההשתתפות בדיור ושל הנסיעות. נפגשתי איתם מספר פעמים ויש להם הרבה תלונות בנושאים האלה. אני מקווה שהמשרד יפעל כדי שהמורים שנתנו למערכת החינוך, לחזק אותם ושיהיה להם משתלם להם לעבור לדרום ולעבוד שם.

במערכת החינוך בכלל ובדרום בפרט, הרבה פעמים אנחנו מנסים להתאים את התלמיד למסגרת הקיימת, אבל לו יש יכולות רבות והוא יכול לבטא את עצמו לאו דווקא בבית הספר עיוני תיאורטי, לכן להמציא ולבנות מסגרות מתאימות באמת ליכולות התלמידים, יכול להיות שהיכולות שלו, המוטיבציה, האינטליגנציה שלו מתאימים דווקא לתחום המקצועי המעשי או לתחום אחר. חשוב ביותר, אני מקווה שהמשרד יפעל לחיזוק המורים במגזר.
טלב אלסאנע
ברשותך בנושא שיבוץ המורים בתחילת השנה.
עמירה חיים
אני יכולה להתייחס במלה לבתי הספר הייחודיים שאתה מעלה, אתה בהחלט צודק, צריך לתת מענה ייחודי לתלמידים על הרצף שהם נמצאים.

אני בקצור רוצה להתייחס לנושא רצף המענים, למעשה מה ששאל חבר הכנסת הנכבד, הוא שאל על רצף המענים של ילדים עם צרכים שונים. אני הצבעתי בדבריי על החינוך המיוחד שזה בחלק מהרצף, עד סוף הרצף מהצד השני שלו אני מדברת על בתי ספר למצוינות.
מסעוד גנאים
ביקרתי בו לפני שלושה שבועות, וישבתי עם מנהל בית הספר. מדובר בבית ספר מצויין, שכל התלמידים בו מצוינים, גם החזון של מנהל בית הספר הוא חזון מהפכני, הם רוצים לשנות את כל המציאות החברתית-מנטאלית בנגב.
עמירה חיים
בשנתיים האחרונות, פתחנו שתי מסגרות למחוננים, פתחנו מסגרת מחוננים ומצוינים ברהט ומסגרת מחוננים ומצויים בחורה, במקביל אנחנו שילבנו 250 תלמידים בדואים בנגישות להשכלה גבוהה באוניברסיטת בן גוריון, הם לומדים יום בשבוע ביום שישי באוניברסיטת בן גוריון, יש 1,000 תלמידים מתוכם 250 בדואים. אנחנו משתדלים מאוד כן לתת מענה על הרצף, גם הטכנולוגי, גם העיוני, גם מענה למורשת התרבותית.

לא העלינו המון קשיים, זאת חברה במעבר, זאת חברה שמתמודדת עם המון קשיים, מצד אחד רוצים להגיע לקדימה ושיהיו מחשבים בכיתות, אינטרנט ומצד שני האינטרנט מוביל אותם למקומות שאומרים "לא, תסגרו, אנחנו רוצים לשמור על המורשת". בצדק צריך לשמור גם על המורשת. את כל המצב המורכב הזה צריך גם לקחת בחשבון, שהוא נקודת פתיחה מאוד מאוד מורכבת. אנחנו לא נעלה כאן על השולחן את כל הנקודות, אבל היא מאוד מורכבת.

אני מתמודדת למשל באופן מאוד מקיף מול המורים בנושא הפיתוח המקצועי כי הסיפור הוא סיפור מקצועי של מורה שנמצא מול התלמידים שלו שהוא מלמד אותם. זה הסיפור – פיתוח מקצועי של המורים. המורים חלקם לא רגילים לתת את הנשמה לתלמידים שלהם. אני אגיד את זה בקיצור, רמת המחויבות של מורה להיכנס לכיתה ולהגיע עם הילדים להישגים היא לא מספיק גבוהה.
מסעוד גנאים
לא כולם.
עמירה חיים
תאמין לי שאני יודעת לעשות השוואות. אני אומרת למורה "את ישנה בלילה אם 20 ילדים לא קוראים אצלך בכיתה?" היא אומרת לי "כן, אני ישנה בלילה". אמרתי לה "זה מאוד מעניין, אני לא ישנה בלילה". איך היא ישנה בלילה? רמת המחויבות צריכה להיות מאוד מאוד גבוהה של המורה כלפי תלמידיו, מאוד מאוד גבוהה, וגם על זה אנחנו עובדים.
מסעוד גנאים
אני מסכים אותך, בואי נעודד אותו, נחזק אותו.
עמירה חיים
לא לקבל את זה בשוויון נפש. יושב כאן יושב ראש מועצת ערערה לשעבר, והוא יודע, זה לא עניין של השקעה כספית. בסוף שנה אני מקבלת לעיתים החזר כספים מהמנהלים. זה עניין של שינוי מודעות. אם מורה מקבל את כל השעות שבעולם, יום חינוך ארוך ונכנס לכיתה ולא נלחם על התלמידים, ולא איכפת לו מספיק שילדים שלו יצליחו והוא נרדם בלילה שהתלמידים שלו נכשלים, זה הסיפור.
מסעוד גנאים
בקשר למורה הצפוני שמלמד בדרום, מה מצבו? הם נתנו תמונה שלא משתלם וזה לא כמו בעבר, בגלל שהדיור יקר בבאר שבע, בגלל הסעות ומאידך משרד החינוך לא נותן להם את התמיכה.
מוחמד אלהיב
אין לנו רק מורה אחד מהצפון שמלמד בדרום ועובד אצלנו בחלקיות משרה, קח את רוב מורי הצפון, רובם המכריע עובדים בחלקיות משרה, שליש משרה וחצי משרה, היום במאת אחוז של המורים מהצפון מלמדים במשרה כולל כל מיני תפקידים נוספים כמו מרכזי מקצועות, מחנכי כיתות, סגני מנהלי בתי ספר וכדומה. בנוסף הם מקבלים גם תמריצים של הסעות, פעם אחת בשבוע מאזור מגוריהם לבאר שבע וחזרה כולל הסעה יומית מבאר שבע למקום בו הם מלמדים, הם מקבלים תמריצים של 500-550 שקלים דיור.
מסעוד גנאים
מתכוונים לעלות את הסכום של 550 שקל?
מוחמד אלהיב
מקבלים 500 שקלים והשר בודק אם אפשר לעלות ל- 550 שקלים, בדיון לפני כחודש הוא נתן לך תשובה מול האוצר, היום שכר דירה נע בין 1,600-2,000 שקל וששלושה מורים או ארבעה מורים שוכרים דירה אחת, כך שאין את הבעיה.
טלב אסאנע
יש את הבעיה הרצינית שהיא בעיית השיבוץ בתחילת השנה. אני הגעתי וראיתי מראה שהוא לדעתי משפיל ואינו לכבודם של מורים, הם מגיעים כמו לשוק עבדים, יושבים מאות מורים ומחכים למפקח שיכניס אותם, אנחנו בעידן האינטרנט והם יכולים לתקשר ולתאם, הם יכולים לקבל שיבוץ בצורה מכובדת שתשמור על כבודם של המורים, זה לא שוק.
עמירה חיים
אתה חייב לבוא ליום השיבוץ, אני מזמינה אותך. אתה נגעת בנקודה כל כך כואבת ונכונה, אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה. אני אישית ישבתי במסדרון יחד איתם, אני הולכת לראות מה הם עושים שם. ל- 90% מהם אין מה לעשות, מורה אחד באים ללוות החבר והבן דוד, אני אגיד לך עוד משהו, זה מקום מפגש, מקום מפגש. גם היום בכל קבלת קהל לפעמים באים להיכרויות כמו שבית במלון בירושלים נפגשים הדתיים למפגש כי אין להם מקום, הם באים להיפגש.
מסעוד גנאים
גם זה יכול להיות אבל לא רק זה. הם לא יכולים לקבל שיבוץ בדרך אחרת.
עמירה חיים
ישבתי שם דיברתי עם מורה במסדרון ושאלתי למי אתה מחכה, אחד חיכה לחבר שלו, אחד לאחותו, רובם חיכו למישהו.
טלב אלסאנע
לדעתי יש בעיה עם השיבוץ, צריך לתאם את זה מראש.
עמירה חיים
הורדתי את השיבוץ לשטח, הלכנו ושיבצנו אותם שם כדי שלא יגיעו למסדרונות.
טלב אלסאנע
למה למפקחים שלנו אין משרד?
עמירה חיים
לאף מפקח אין משרד אצלי, כולם מקבלים את אותו שירות.
טלב אלסאנע
איפה הם מקבלים שירותי מזכירות?
עמירה חיים
אצלי במשרד, את אותו שירות הם מקבלים. כל מי ששובץ בשטח, כולל אלה שהיו צריכים לסיים, כולם באו לעשות ווידוא, אחרי שעשו ווידוא אצל המפקח עלו לכוח האדם לעשות ווידאו, נכנסו לגזברות לעשות ווידאו והכל כבר היה סגור, הכל באינטרנט, אני לא משבצת, יש לנו תכנת "משכית" המפקח משבץ, מנהל רושם את כל הפרטים, הם היו אצל המנהל ובאמת אין להם מה לעשות במסדרון. בוא תעזור לי.
היו"ר אלכס מילר
תודה. בנוגע לבינוי אפשר לומר לנו מה קורה?
יגאל צרפתי
בין השנים 2006 ל- 2011, אגב ההקצאות לא נגמרו לשנה הזאת, יש לנו מנה לחלק, תקצבנו בנייתם של 705 כיתות רק בדרום.
טלב אלסאנע
השנה?
יגאל צרפתי
במהלך 2006 עד 2011, עד לרגע זה, יש לנו עוד מנה לחלק, זה 705 כיתות בתקופה הזאת מהוות כ- 10% מכלל הבנייה בכלל הארץ. בעצם היום אנחנו עדים לכך שהולכים ונבנים חמישה בתי ספר מקיפים חדשים בו זמנית, בשגב שלום, תל שבע, כסייפא, חורה, רהט – חלקם תוקצבו רק לאחרונה.
טלב אלסאנע
בערערה?
יגאל צרפתי
עדיין לא כי לא הבשיל הליך התכנוני. נתון נוסף ששאם אני בוחן אותו זה ביחס לגידול בתקן בתקופה המקבילה, אני רואה שנוספו 497 תקנים אל מול 705 כיתות. זאת אומרת שאנחנו עושים מאמץ גדול לתת מענה מעבר לגידול הטבעי.
טלב אלסאנע
למשל באל-פורעה, שמתוכנן שם יישוב, ויש שני בתי ספר יסודיים, למה לא מקימים בית ספר תיכון? באבו-תלול יש שלושה בתי ספר יסודיים, למה לא מקימים בית ספר תיכון?
יגאל צרפתי
עמירה נגעה קודם בנקודה הזאת, אנחנו כמשרד החינוך, יכולים להיכנס להליך של תכנון לאחר שהתב"ע מאושרת.
טלב אלסאנע
אבל יש בתי ספר קיימים באותו מרחב תכנוני, מה גם שיש כבר תכנון.
יגאל צרפתי
הם קיימים במבנים קלים, זאת אומרת שאם אתה רוצה לצאת להליך של בניית קבע כפי שנעשה בישובים של אבו בסמה ששם בניינו ארבעה בתי ספר על יסודיים וכשבעה יסודיים, זה הצריך שינוי במצבה הסטטוטורי של הקרקע, כלומר שזה יקרה כמו אבו-תלול, ברגע שהקרקע תשנה את יעודה מאזור גלילי שאינו מאפשר בניית קבע לאזור שכן מאפשר את זה, אנחנו הראשונים שנצא לדרך להליך של תכנון. אנחנו בתוך המסגרת הזאת חייבים לפעול.
היו"ר אלכס מילר
אני חושב שהדיון היה הכרחי כדי לקבל את העדכונים למה שקורה בפועל היום בשטח. יש הרבה דיבורים אבל כשמרכזים את הדברים אני חושב שהמצב הוא מצב טוב. אין ספק שיש הרבה מה לעשות ואותן התכניות שהן תכניות עתידיות של משרד החינוך במגזר הבדואי הן תכניות הכרחיות. צריך להשקיע וצריך לעשות, לחשוב לשמור גם על דברים שלא יהיו זמניים. זאת אומרת שאם יש תכנית והיא נופלת אסור, היא צריכה להגיע לתוצאה המיועדת.

חשוב לציין, ואני גם מברך על כך את משרד החינוך, על הפעלת 'חוק חינוך חובה' עד כיתה יב' במגזר הבדואי. אני מאמין שאת התוצאות לכך נראה בעוד שנה-שנתיים-שלוש כי אין ספק שכל מי שיוצא היום מהמערכת ונקלט במנגנון אחר צריך לקבל את הכלים שישמרו עליו במערכת האלטרנטיבית.

רבותי, על כך נמשיך לעקוב ואשמח שאת הנתונים שהבאתם כאן לוועדה, עמירה חיים דיברה עליהם בגאווה, אני מבקש להעביר אותם בצורה מסודרת לוועדה, אני אעביר לחברי הכנסת טלב אלסאנע ומסעוד גנאים את הנתונים, גם על התכניות שדובר עליהן היום.

אני פונה לראשי הרשויות של המגזר הבדואי, רבותיי הקריאה תהייה גם מסודרת, סדרי העדיפויות חייבים להיות שהחינוך הוא דבר ראשון. אם יש צורך ב- matching צריך לתת matching לפני הכל. יש חשיבות רבה לכך כי מי שמתעלם מהעובדה שיש צורך בהשקעה ומפנה השקעה לצרכים אחרים שהם לא פחות חשובים מבחינת ראש העיר, הוא בעצם גורם למצב של בעיה לא נפתרת. אנחנו רואים את התוצאות האלה עם הילדים. אין ספק שהכל נגזרת של השני כי אם אנחנו לא רואים למשל השקעה בפסיכולוגים, קציני ביקור סדיר בכל המקומות זה משפיע על הילדים, לא צריכים להיות מופתעים אם קורים דברים כאלה ואחרים.

אני פונה לראשי הרשויות להתאמץ ככל שאפשר ולתת את ה- matching הדרוש כדי לאייש את התפקידים שמשרד החינוך מחכה לאייש על ידי ה- matching של הרשויות. אם ישנה אפשרות לשנות את סדרי העדיפויות זה חשוב מאוד.

בנוגע לתכניות והחינוך הטכנולוגי, אני חושב שכדאי לעלות את הנושא הזה, אנחנו צריכים לעשות דיון בכל נושא הטכנאים וההנדסאים ועל מצב המכללות היום בישראל והחינוך הטכנולוגי בכלל, אני מציע שגם הנושא הזה יהיה חלק מהדיון, אם תוכלו לבוא ולעלות את הסוגיה הזאת בנוגע להמשך התלמידים מהמגזרים השונים שרוצים להיכנס למערכת כיתות יג' יד' בעניין הנדסאים טכנאים. אני מבקש שגם בנושא הזה יהיה פתרון כי זה חשוב, זה מקצוע, זה מקצוע לחיים וזו פרנסה. כשניגע לתוצאה ויהיה שילוב של התלמידים במקצועות שיש להם אופק תעסוקתי אז אין ספק שמצבם של המשפחות האלה ישתנה.

רבותיי, אנחנו מסיימים את הישיבה החשובה הזאת. אני מודה לך חבר הכנסת טלב אלסאנע על הדיון ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40

קוד המקור של הנתונים