הכנסת השמונה עשרה

ועדת החוקה חוק ומשפט

22
28.3.2011

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 375
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, כ"ב באדר ב' (28 במארס 2011), שעה 11:30

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 11) (פרסום תצלומו של נפגע או נפטר), התשע"א-2011 של חה"כ אורי מקלב, חה"כ משה גפני. (פ/2200) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: דוד רותם - היו"ר

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

חה"כ משה גפני

עו"ד תמר קלהורה, משרד המשפטים

עו"ד ליאת בן-מאיר שלום, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רס"ן ורד ארז, אכ"א-רמ"ד פרט נפגעים, משרד הביטחון

עו"ד דן חי, לשכת עורכי הדין

אריק בכר, מזכ"ל מועצת העיתונות

עו"ד מורן בן-ברוך, הלשכה המשפטית, רשות השידור

אבי פירסט, כתב, רשות השידור

עו"ד אופיר ביתן, עוזר ליועמ"ש, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

שגב נקדימון, חדשות ערוץ 2

עו"ד ליאת ברגמן, הארץ, ידיעות אחרונות

עו"ד נעמה מנחמי

דורית ואג

אסתר מימון
הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 11) (פרסום תצלומו של נפגע או נפטר), התשע"א-2011 של חבר הכנסת אורי מקלב, של חבר הכנסת משה גפני – (פ/2200)

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 11) (פרסום תצלומו של נפגע או נפטר), התשע"א-2011, של חבר הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. גברתי, היועצת המשפטית, נא לקרוא את החוק.

תיקון סעיף 2


"1. בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2, אחרי פסקה (4) יבוא: "(4א)
פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות בהן עלול הפרסום להביאו במבוכה; לעניין זה "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין"." הערות לסעיף הזה.

אפשר להקריא בבקשה את הסיפה שוב?

""(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות בהן עלול הפרסום להביאו במבוכה; לעניין זה "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין"." למקרה שזה העניין שטורד את מנוחתך, הנושא של שידור חי לא קראתי, אבל אם אתה רוצה להעלות, אז תעלה את זה.

הלאה. עוד הערות? בבקשה.

תגובות לסעיף הזה?

רבותי, יש למישהו הערות? בבקשה.

שוב, ברמה העקרונית, בשם מועצת העיתונות, אני חושב שהדוגמה של המקרה הטרגי מאוד באיתמר לפני שבועיים בדיוק מראה עד כמה החוק הזה די מיותר, לעניות דעתנו. העיתונות התנהלה בצורה אתית למופת במקרה הזה. אף-על-פי שהממשלה אפשרה לה, ברשות ובסמכות, לפרסם תמונות זוועה, היא לא עשתה את זה. היו חילוקי דעות גם בקרב השלטון בעניין הזה.

כל הזמן אומרים שהעיתונות נגד הממשלה - - -

חבר הכנסת מקלב.

מי שחשב שעיתונות בעולם התרבותי תפרסם תמונות מהסוג הזה, התבדה. זה לא קרה בשום מדינה במערב, באף אחד מהעיתונים ה"מיין סטרימים", בטח לא בארץ. לכן זה מראה שבסך הכול ההתנהלות האתית, אם נותנים לה להתגלגל, למעט מקרים מצערים של פספוסים כאן ושם, עושה את עבודתה. תודה.

תודה. הערות לסעיף. בבקשה.

אני מייצג כאן את חברת החדשות של ערוץ 2. בישיבה הקודמת ניסיתי לשכנע מדוע יש קשיים עקרוניים גדולים עם הצעת החוק. גם אמרתי שהתוצאה הישירה של קבלת החוק המוצע היא התערבות ישירה בשיקולי עריכה של עורכי התקשורת, ואף נאמר על-ידי יושב-ראש הוועדה שהוא אכן מצהיר שזאת אכן הכוונה.

אני שוב מבקש להצביע בפניכם על הקושי ועל הבעייתיות שהמחוקק, אגב, בצורה די תקדימית מבקש להוציא תחת ידיו עכשיו חוק חדש, שבעצם מורה לעורכים של כלי התקשורת איך לפעול בזמן אמת בטיפול באירועים חדשותיים.


הדוגמה שהביא כאן מזכ"ל מועצת העיתונות היא דוגמה טובה, ואני רוצה להביא דוגמה נוספת, הדוגמה של הפיגוע שהתרחש, לצערנו, לאחרונה בירושלים. מייד לאחר שנודע על הפיגוע, היו שידורים, ושידורים חיים. אם המצב החוקי שהיה שורר בעת השידור הוא המצב החוקי שיהיה עם קבלת הצעת החוק שמונחת כרגע בפני הוועדה, הרי התוצאה היא שיכול מאוד להיות שאנשים שהיו קשורים באותו שידור היו הופכים להיות עבריינים פליליים ומעוולים אזרחיים, מכיוון שאם אנחנו עכשיו באים לחוקק חוק שחל על נפגעי חרדה, ויכול להיות שנקלטו בעדשת המצלמה באותו מקרה גם אנשים שהם נפגעי חרדה, התוצאה היא שאותם אנשים שצילמו ושידרו הם עבריינים פליליים והם מעוולים אזרחיים, וזאת בלי שאפילו היתה להם אפשרות בזמן אמת לדעת שאדם מסוים הוא נפגע חרדה או איננו נפגע חרדה, כיוון שהשאלה אם אדם הוא נפגע חרדה או נפגע נפשי, שזו בוודאי אינה סוגיה שאפשר לדעת עליה בזמן, ואדם שנמצא בחדר עריכה של כלי התקשורת בזמן אמת לא יכול לדעת אם האדם שמופיע באותו זמן בפריים של המצלמה הוא נפגע חרדה או לא, זה דבר שיוכל להתברר רק בדיעבד.

כתוב "שפגיעתו ניכרת לעין". אם הפגיעה איננה ניכרת לעין, אתה לא בתוך הסעיף.

השאלה שוב, מה זה "ניכרת לעין", ולעין של מי. בסופו של דבר זו תהיה העין של השופט שיצטרך להכריע בדיעבד על-פי מבחן אובייקטיבי.

אני אביא לך דוגמה מעניינית מאוד, והיא היתה השבוע. בציבור הדתי או בציבור החרדי כיסוי ראש לאישה הוא אחד הדברים הכי חשובים, ואישה חרדית לעולם לא תרצה שיצלמו אותה בלי כיסוי ראש. היתה אישה שהיתה באירוע, ומההדף היא עפה וכיסוי הראש שלה עף והיא צולמה, זו פגיעה קשה. זה לא מעניין אם זה שידור ישיר או שידור עקיף או שידור כלשהו, גם לאדם שנמצא באירוע כזה יש זכויות מסוימות שצריך לשמור עליהן. אם אי-אפשר לשדר שידורים ישירים, אז ישדרו בשיהוי של כמה דקות ויבדקו את זה.

אם אני ממשיך את הדוגמה שהיושב-ראש הביא, הכובע של אותה אישה יכול גם לעוף מפאת הרוח, וגם זה יכול להיקלט בעדשת המצלמה.

אתה טועה, כי הוא לא יעוף מפאת הרוח. הן יודעות איך לעשות אותו שהוא לא יעוף ברוח.

אין לי מספיק ידע מקצועי בסוגיה הזאת כדי להתווכח.

אם היית ממשיך להיות שופט תקופה יותר ארוכה, היית מרוויח גם ידע מקצועי בתחום הזה.

הייתי צריך להביא את זה בחשבון, אתה אומר.


אם התוצאה בסופו של דבר, כפי שהיושב-ראש אומר, היא שלא יוכלו לשדר בזמן אמת, אלא אולי בשיהוי כזה או אחר, אנחנו חושבים שהציבור יצא נפגע מכך, בוודאי מאירוע כזה של פיגוע להגיע למצב שבו אי-אפשר יהיה לשדר את הדברים בזמן אמת, אנחנו חושבים שייגרם כתוצאה מהדבר הזה נזק.

לכן הייתי מבקש להציע כמה דברים, אם נגזר עלינו שהחוק הזה יתקדם במעלות החקיקה. ראשית, להחריג את הנושא של שידורים חיים מהצעת החוק. שוב, אני אומר, הסיטואציות שבהן הדברים הללו יכולים להתרחש בשידורים חיים זה אירועים שיש לציבור עניין לראות אותם בזמן אמת. למשל פיגוע, חלילה, למשל, נפילה של טילי גראד או קטיושה או פצמ"ר במקום כלשהו שיש בו אנשים, והדבר הזה מסוקר. לצערנו, הדברים האלה הם דברים שמתרחשים במציאות של המדינה. להגיע למצב שבו אי-אפשר יהיה להראות את הדברים הללו בזמן אמת, אנחנו חושבים שזו פגיעה לא מידתית, זו פגיעה קשה בצורך של הציבור לקבל מידע בזמן אמת. אגב, עלול בסופו של דבר גם להביא למניעת מידע שהוא חיוני לציבור. לכן אנחנו מבקשים להחריג את הנושא של שידורים חיים מההוראה.

בדוגמה שהבאתי לך, אתה אומר לי שזכות הציבור לקבל שידור ישיר עולה על זכותה של אותה אישה שלא יצלמו אותה בלי כיסוי ראש.

אם הדבר הזה נעשה בתום לב, על-ידי עיתונאי שמסקר - - -

בכלל לא מעניין תום הלב. זה בכלל לא מעניין מסיבה אחת פשוטה, אני מסתכל עכשיו על הנפגעת הזאת. אתה מבין, לא אכפת לה אם זה בתום לב, אם זה לא בתום לב, לא זה הדבר שמעניין אותה, אלא הפגיעה באישה חרדית, שמצלמים אותה בגילוי ראש. אתה צריך לקחת את הזכויות משני הכיוונים. אתה יכול להגיד לי: יש הרבה עובדי אלילים והרבה אמונות תפלות, אבל הן קיימות בחברה וצריך להתחשב גם בהם.

ראיתי את השידורים מהפיגוע פה בירושלים. לא נעים להגיד, לא היתה לי ברירה, כי הייתי צריך להישאר פה בבניין, כי יושב-ראש ועדת הכספים דן באותו יום ב"חוק ששינסקי", והייתי חייב להישאר, אבל אני מוכרח לומר שראיתי את אותם שידורים חוזרים על עצמם עם אותן תמונות, אותם סרטים, חוזרים וחוזרים והכתבים מחפשים מה להגיד עכשיו, כי הם צריכים למלא זמן. זה לא היה מידע שחשוב לציבור. המידע שחשוב לציבור נגמר בתוך שתי דקות, כשאומרים לציבור: היה פיגוע במקום זה וזה, אל תגיעו לאזור, נקודה. פה זה נגמר. עוד פעם לראות את בעל הקיוסק ועוד פעם את אחיו ועוד פעם את הדוד שלו ועוד פעם את הבן-דוד שלו? לא היתה לזה שום חשיבות.

זו בדיוק ההבחנה שאני עושה בין שידור ראשון, שהוא חי, לבין מה שנאמר לגבי שוב ושוב אותו דבר. על זה לא תחול ההגנה גם לפי ההצעה שלי. אם אנחנו מדברים על משהו מוקלט שמשודר שוב ושוב, אז יש הצדקה שהעורך של השידור ינקה החוצה את הדברים שעלולים להיות פוגעניים וזה לא ייכלל בשידור המוקלט שישודר שוב ושוב. אני מדבר על השידור הראשוני של הבאת המידע לציבור בזמן אמת. אם הגישה העקרונית היא שהציבור בזמן אמת לא צריך לראות מה שקורה בפיגוע, יש בינינו ויכוח עקרוני נוקב, אבל אני מבקש לשכנע שזה כן חשוב.

זה מאוד חשוב, השאלה היא רק דבר אחד – אני כל הזמן אחזור אל אותה אישה, כי אני מדבר על דבר ספציפי, על עובדה ספציפית, אותה אישה, מה מצבה. האם יש חשיבות או זכותה שלא יראו אותה? מבחינתה, תדע לך דבר אחד, גילוי ראש זה כמו שצילמת אותה עירומה.

על זה בדיוק יש כבר היום סעיף שקיים בחוק, סעיף 2(4), שמדבר על פרסום שעלול להביא להשפלה ולביזוי. כבר היום יש לה עילת תביעה.

זה לא השפלה ולא ביזוי.

אם היא לא פצועה? אז אין לאותה אישה בדוגמה הגנה גם לפי הצעת החוק הזאת.

אם היא לא פצועה ולא פגועה, היא לא תהיה שם, אז לא תראה אותה ממילא.

אני אשמח - - -

אני אשלים את ההערה השנייה שלי. ההערה השנייה היא לגבי התוספת של מה היסוד שבית המשפט צריך לבחון כדי לראות אם מחילים את זה או לא. לפי ההצעה שמונחת כאן, "ובנסיבות בהן עלול הפרסום להביאו במבוכה". אני חושב שכל הכוונה היא למנוע סוג של עיתונות מציצנית, ש"תחדור לקרביים" של פצוע כזה או אחר או תנגיש את המצלמה לסיטואציה מביכה, פולשנית, ואת זה אנחנו רוצים למנוע, ולא למנוע מעיתונות אחראית לעשות את תפקידה.

אתה טועה, אני לא עושה פה לא צנזורה ולא ביקורת על העיתונות.

התוצאה היא מניעת האפשרות שלה - - -

עזוב את התוצאה. אני אגיד לך מה הכוונה ומה התוצאה. הכוונה היא, שאנשים שבמקרה נמצאים באזור לא יצולמו ויבואו במבוכה, ועליהם אני רוצה להגן. אין לי ספק שהעיתונות היא הדבר הכי אחראי במדינה הזאת.

"און רקורד", כמו שאומרים.

"און רקורד" אני אומר את זה. זה רק מוכיחי לך כמה האחרים לא רציניים...

מה שהייתי מציע ומבקש כהערה זה לדייק בנושא של "עלול הפרסום להביאו במבוכה", להחליף את זה בביטוי שזה נעשה בכוונה להביא אותו במבוכה - -

לא, חס ושלום.

- - כדי באמת לטפל באותם מקרים של רצון כלשהו להשיג סנסציה, כשהכוונה היא להראות תמונה צהובה כדי לקבל רייטינג.

עורך-הדין נקדימון, אתה פשוט פוגע. במקום כל העיתונאים פה, הייתי נפגע.

אני חושב שהעיתונאים פה לא נמנים על הקבוצה הזאת. אנחנו מדברים על קבוצות אחרות.

אין בכלל עיתונאים שיש להם כוונה לפגוע במישהו או להביא אדם במבוכה. כל הכוונה של עיתונאים זה לשמור על חופש המידע וזכות הציבור לדעת. עיתונאי מתכוון לפגוע? לא קיים דבר כזה...

היות והפגיעה פה היא כל כך מרחיקת לכת בפעילות של העיתונות ובחופש הביטוי, היות ולחוק הזה יש נפקויות גם של משפט פלילי וגם של משפט אזרחי, הייתי מבקש להחריג את התיקון הזה מהנושא של האחריות הפלילית, כדי לא להפוך – למשל, שוב אני חוזר לדוגמה של הפיגוע – אדם, שמשדר בשידור חי פיגוע, לעבריין פלילי, כשהוא פעל בתום לב והביא לציבור בזמן אמת מידע על פיגוע שהתרחש או על נפילה של טיל גראד. זו תוצאה בלתי סבירה.

קודם כול, גם אני רוצה לחזור לנושא של הפיגוע האחרון שאירע בירושלים. מכיוון שהשתתפתי בכמה ועדות במקביל לתפקידי כעיתונאי הייתי גם סוג של מבקר טלוויזיה, אני חייב לציין, לא רק בערוץ 1, ראיתי גם ערוצים אחרים. בהתחשב במה שאמרנו כאן, אני חושב שנעשתה עבודה אחראית. לא ראיתי את אותה אישה שעפה לה פאה, שזה כנראה מעשה חמור, או מעשה שיכול לפגוע בה. לא ראיתי את הדברים האלה. מצד שני, ראיתי תמונות מאופקות. אגב, ערכתי את הכתבה בערוץ 1 באותו לילה, שסיכמה את הפיגוע. הגיעו אלי המון חומרים מסוכנויות, חומרים שלא שידרתי, הנחתי אותם בצד, שוב, כי ראו פנים, ראו אנשים בזעקות אימה, וזה לא התאים, לא רק בגלל הדיון בוועדה, פשוט לא מתאים לשדר את זה. זה פוגע בהם, זה מציב אותם בסיטואציה בעייתית.


אני רוצה לחדד את מה שאמר פה ידידי. אם לא מוחרג העניין של שידור חי, זה כובל את הידיים בצורה שהיא כמעט בלתי אפשרית, ואני חושב שהרעיון שלך לשדר שידור חי בשיהוי מסוים פוגע ביכולת שלנו להביא את הדברים כהווייתם.


אפרופו מה שאמרת, שהדברים חוזרים על עצמם, והאם זה באמת עניין לציבור, אני יכול רק להגיד שמבדיקה של נתוני הצפייה באירועים מסוג זה, הציבור כולו עוזב הכול וצופה בטלוויזיה, אנשים שותים את המידע הזה גם אם אחרי שתי דקות למעשה האירוע נגמר – הגיע מנהל מגן דוד אדום והוא כבר יכול להגיד לך כמה פצועים יש, ופחות או יותר אם יש הרוגים או אין. לפי מה שאתה אומר בעצם האירוע הסתיים, אבל אנשים מצפים לשמוע, מנסים לראות, רוצים לשמוע תגובות. הרבה פוליטיקאים מגיעים לאירועים האלה ואומרים את מה שיש להם - - -

הנה לך הסיבה. אתה ראית אותי באירוע כזה?

אותך אישית לא. חיפשתי, לא מצאתי.

יפה. למה שאני אתן לאחרים את הטלוויזיה... מה קרה? אני אתן להם את המיקרופון? מה קרה?

אם העלית את הנושא, אני חייב לומר שההתעקשות שלך על האישה שהפאה עפה לה, מעוררת בי מחשבה שאולי נצטרך בשידורים חיים לשים משגיח כשרות גם בחדרי עריכה.

תשימו משגיח כשרות, מצדי תיקחו שלושה בחורי ישיבה. רק תיקחו כאלה שהיו בשירות לאומי או בשירות צבאי, כדי שלא תהיה לכם בעיה לשלם להם.

אפשר את אותם אלה מהמזנון...

אין לי עם זה שום בעיה. אגב, העבירה הפלילית, כתוב במפורש, "במזיד".

איך מפרשים את המזיד? לפעמים גם עצימת עיניים יכולה לעלות כדי זדון.

אל תעצמו עיניים.

למה אנחנו צריכים להגיע לסיטואציה הזאת שאדם שעושה עבודה עיתונאית יהיה נאשם פוטנציאלי?

כשקוראים את התיקון לחוק, צריך תמיד לקרוא את זה לצד ההגנות לחוק, וקצת נשמע לי מהדוברים שהם לא עשו את זה. מעבר לעניין ציבורי יש גם "הוא לא יכול לדעת על הפגיעה", שזאת גם הגנה שמופיעה בהגנות תום הלב, לכן ההגנות מספקות את האיזון הראוי, ואני לא חושב שכל ההערות שהעלו יוצרות בעיה כלשהי עם החוק. אני חושב שהחוק מנוסח בסדר. זה נכון שהנוסח הקודם, אמרתי את זה גם בישיבה הקודמת, ואני לא אחזור, ענה על העניין לגבי פצועים, לגבי נפטרים ודאי שלא.


שתי הערות טכניות, רוצים אחרי הקריאה הראשונה שנכניס גם חפצים לעניין בצורה שיכולה לזהות אדם שנפטר או נפגע באירוע, וזה לא הוכנס לחוק. אני מסב את תשומת לבכם אם אתם עדיין רוצים לעשות את זה.

שמה?

חפצים שיכולים לזהות אדם שנפגע או נפטר בזמן אירוע.

עוד דבר סמנטי, גם הערתי את זה לגבי ה-20 שנה, אני חושב שנכון לעשות אחידות ולקבוע את אותו מועד שנראה כמועד שהוא כבר לא רלוונטי כמו בסעיף 2(5). שם יש 15 שנה, או שם לתקן ל-20 שנה, שמשך השנים שמתייחסות לסוג של היסטוריה יהיו אחיד.

15 שנה מקובל עלי. 15 שנה ולא 20 שנה.

אני לא אחזור על מה שאמר עורך-הדין נקדימון, אבל אנחנו עומדים מאחורי כל מה שנאמר. אני רק רוצה להעלות שאלה שגם קשורה לעניין הפלילי. כרגע האיסור הוא גם איסור על פרסום תמונות שצולמו בחוץ-לארץ, הצונאמי ביפן לצורך העניין, ועל אף שהסבירות שאדם ביפן יתבע בישראל על פרסום תמונתו, לא הופך את האיסור הפלילי לפחות פלילי. זה מעמיד למעשה עיתונאים בסיכון פלילי, אף-על-פי שפורסמו תמונות נפגעים ביפן. עולה שאלה אם צריך את האיסור בנוגע לנפגעים בכל העולם, מכיוון שאנחנו פועלים בבתי משפט בישראל, וזה מתקשר למה שנאמר פה לגבי העבירה הפלילית, האם לא צריך להחריג את העבירה הפלילית בעניין הזה. אם גם אדוני היושב-ראש חושב שעיתונאים לא עושים שום דבר במזיד, אז אין בעיה עם ההחרגה הזאת.

אז לא צריך להחריג.

עדיין זה חושף עיתונאי לסיכון פלילי.

קודם כול, זה לא חושף את העיתונאי, אלא את מי שמפרסם את העיתון, כי אנחנו מדברים פה על פרסום תצלום. הרי לא העיתונאי עורך וקובע אילו תמונות יהיו.

העורך הוא גם עיתונאי.

שישים לב שהתמונות הן כאלה שאי-אפשר לזהות את הנפגעים ושזה לא בנסיבות שיביאו אותם במבוכה.

צריך לטשטש גם את היפנים.

לטשטש מה שאתה רוצה.

כדאי לשים לב למה שקורה במרחב סביבנו. הגבלות מהסוג הזה נוטות להבריח את הציבור שזקוק לזה במעין קטרזיס – כשיש פה פיגוע הציבור נצמד בצורך פסיכולוגי עמוק למקלטי הטלוויזיה. במרחב שלנו, כאשר הממשלות מנסות לדכא ולנתב את הדרך שבה החדשות מכוסות, אנשים בורחים, במקרה שלהם ל"אל-ערבייה" ו"אל-גז'ירה", במקרה שלנו יברחו ל- SKY ול-CNN, ומה יצא שכרנו? הרי לאותו עניין של חפצים שהחבר כאן מעלה, כתב ה-CNN לא בהכרח אמור לזהות כתב עברי על תרמיל גב של חייל שנפל. יש היום כל כך הרבה אלטרנטיבות, שאין אפשרות לעשות את זה. להיפך, בנושאים הכאובים שאתה מעלה בצדק, דווקא אמצעי המדיה הישראליים הם יותר אחראיים משאפשר לצפות מהזרים. תודה.

הלאה.

אדוני היושב-ראש, א', אני נאלץ לחלוק עליך. העובדה שכל העיתונאים אחראים, אני לא חושב כך. אני חושב שכמו שלא כל חברי הכנסת אחראים וכמו שלא בכל מגזר ובכל סקטור בחברה, בכלל בעולם, כולם אחראים, אני חושב שגם עיתונאים הם בשר ודם. יש אחראים ויש פחות אחראים. זה דבר אחד.


דבר שני, לא כולם עושים את זה במזיד. כמו אצל חברי הכנסת, יש כאלה שעושים במזיד כדי לפגוע בשני, ויש כאלה שבשום פנים ואופן לא. העיתונאים הם חברה כמו כל חברה אחרת, וכך אני מתייחס אליהם.

מכיוון שאתה מדבר על חברי כנסת, אני תיכף אבקש ממך לתת לי רשימת שמות כדי שלא תפגע בכולם.

יש לי רשימה. אצל העיתונאים אין לי רשימה. אני סבור שגם אצל העיתונאים יש אלה שטובי לב ויש אלה שפחות, יש אלה שרוצים לפגוע ויש אלה שבשום פנים ואופן לא. על כל פנים על חברי כנסת אני יכול לתת רשימה, אם זה חשוב לצורך החוק הזה.


מה שהעליתם כאן בדיון עשה לי עוד פעם את מה שאני רואה הרבה פעמים, איך הופכים את הדבר הכי פושט לממש דבר נורא ואיום עם פגיעה בחופש העיתונות, שזה הדבר האחרון שחבר הכנסת מקלב ואני רוצים. זה לא בא מהמקום הזה בכלל. זה לא סיפור של העיתונות. הסיפור הוא של האדם, שכל אחד מאתנו, חס וחלילה, או קרובו, יכול להיות בסיטואציה הזאת, אנחנו רוצים לשמור על כבודו ושהוא לא ייפגע. הסכמנו ללכת להרבה פשרות. גם חבר הכנסת מקלב הגיע לפשרה, והוא מוכן שזה לא יהיה בשידור חי. זאת אומרת, החוק לא יחול - - -

זה לא מופיע.

אני אומר מה חבר הכנסת מקלב - - -

סיכמנו את זה יחד עם היושב-ראש.

זה היה נוסח שאמרתי שאני אביא לדיון. השאלה, של השידור הישיר.

אם זה לא חרג מהסביר, אנחנו מסכימים לעניין הזה. מה מטרת החוק? מטרת החוק היא מסר לעיתונאים, ואני לא מדבר – אגב, אנחנו בכלל לא התכוונו לאישה דתית, את זה העלה היושב-ראש על דעת עצמו, וההערה, מר פירסט, על משגיחי כשרות היתה מיותרת לגמרי. אין צורך במשגיחי כשרות ואין צורך בשום דבר, והאישה הדתית עם המטפחת, זה נכון מה שהוא אמר, אבל לא לזה התכוונו, אנחנו דווקא התכוונו לבחורה החילונית, כשהיא נמצאת במצב כזה כתוצאה מפיגוע או כתוצאה מתאונת דרכים, ואף אחד לא רוצה להיראות במצב הזה, והיא לא רוצה להיות במערך ההסברה של מדינת ישראל בפיגוע או במערך ההסברה של אור ירוק כשנלחמים בתאונות דרכים. דווקא לא חשבנו על הדתית עם המטפחת. זה רעיון מצוין, אבל לא חשבנו על זה בחוק - -

כי אתם אף פעם לא חושבים על הדתיים, אנחנו יודעים את זה, לא חידשת עכשיו שום דבר ...

- - לכן ההערה על משגיחי הכשרות היתה מיותרת לגמרי. אין צורך. זה לא הנושא. אנחנו התכוונו, חבר הכנסת מקלב ואני, התכוונו דווקא לבחורה החילונית, שבמצבה הגופני בפיגוע או בתאונת הדרכים, אף אחד לא רוצה להיראות בצורה כזאת. הדתית זה באמת רעיון, לא חשבתי על זה. לכן ההערה על משגיחי הכשרות היתה מיותרת, לא אהבתי אותה. על שידור חי אנחנו מוכנים.


הכוונה שלנו בחוק, זה להעביר מסר, שהמסר מעלה את הרף של הפגיעה בזכויות הפרט, בכבוד האדם, במצב שהוא באמת קשה, ואף אחד לא רוצה להיות בסיטואציה הזאת, ולכן הסכמנו להתפשר עד כמה שניתן כדי להשאיר את התשתית החוקי בעניין הזה. לא הולכים לפגוע בחופש העיתונות, השידורים ימשיכו, אף אחד לא ירוץ ל-SKY, השידורים של רשויות השידור למיניהן ותחנות השידור למיניהן, הן ברמה גבוהה מאוד, אף אחד לא רץ ל-SKY ואף אחד לא רץ לתחנות השידור במדינות ערב, ולא הולך, כתוצאה מהחוק הזה, להשתנות משהו מבחינת חופש העיתונות.

חוזרים על שידורים, אז גם אם אנחנו מסכימים שבזמן השידור, שהוא שידור חי, קורה, איך שהוא ניסח, שלא חרג מהסביר באותן נסיבות, שחוזרים על השידור בעוד חצי שעה. וזה בסדר, אני לא מתערב בעניין הזה שצריך לחזור על זה, אז לכסות או לטשטש את הפנים של אותה בחורה חילונית. אנחנו התכוונו רק לבחורה חילונית. יכול להיות שדתיות ירוויחו מזה, אבל התכוונו רק לחילונית. לכן כשמשדרים את זה פעם נוספת, אז אפילו אם בשידור חי קרה וראו את הבחורה הזאת באופן שאף אחד לא היה רוצה שהיא תיראה כך, בשידור הנוסף צריך לטשטש את זה. זאת הכוונה. אנחנו מוכנים לכל פשרה, ואני מציע לא להפוך את זה לרף גבוה כזה. הסכמנו להתפשר על הכול, חשוב שהמסר הזה יהיה בספר החוקים, חשוב שכשנכנס כתב צעיר לרשת שידור חדשה, שהיא פחות אחראית, שהוא ידע שיש מסר כזה בספר החוקים, שהוא ידע שצריך להתחשב בפרטיות של האדם, בכבודו, גם כשהוא נמצא במצב נורא כזה. זה הכול. נשאיר את זה בלבל הזה, ולא נעלה את זה לרמות גבוהות כאלה. העיתונות תישאר עם החופש שלה, היא תמשיך לשדר, ותשדר ברמה גבוהה, ואני שוב חולק על מה שאמר היושב-ראש, יש עיתונאים אחראים ויש עיתונאים פחות אחראים כמו בין חברי הכנסת.

בהנחיית היושב-ראש, היועצת המשפטית של הוועדה, יחד עם המייצגים של העיתונאים, ישבנו אתמול, והגענו להסכמות כמעט בכל הדברים, כולל גם בחלק הזה.

אם הגענו, אני אשמח לשמוע.

בנושא האחרון של השידור הישיר, דווקא היושב-ראש, בחדרו, לפני שעה, חשב שזה בסדר, והסכמנו גם להחריג מה שציינת, כשזה קורה בשידור ישיר - - -

חשבתי שזה בסדר עד שעוד פעם חזר אלי הסיפור של אותה אישה בפיגוע. אני הרי אף פעם לא דואג לדתיים...

אני מציע שגם עכשיו אל תדאג להם. דבר על החילונים. למה דתיים?

כי אני בא מהציבור הדתי, לא החרדי - - -

אל תיסחף. אני לא יודע מה ההגדרה של הבית שלך.

אני רוצה לעזור גם לציבור החילוני.

הוא מייד מעלה משגיחי כשרות.

שיעלה משגיחי כשרות. אני לא מבין למה אתה מתבייש במשגיחי כשרות.

לא קשור לפה משגיחי כשרות. אני חושב שהרמה של העיתונאים במדינת ישראל היא הרבה יותר גבוהה ממה שהוא אמר, ועיתונאי יודע מה שאמרת. לא צריך משגיח כשרות.

ראשית, הפגישה אתמול היתה חרף התנגדותם של אנשי התקשורת להצעה בכללותה. זה שהם באו וביקשו דברים כאלה ואחרים, זה לא חלק מההסכמה שלהם, מאחר שהיה ברור להם שזה כנראה יעבור, אז הם בכל זאת ניסו לצמצם, אבל זה לא חלק מההסכמה, וכדאי שזה יהיה ברור.

זה ברור. הם לא הסכימו לכלום, אל תתפוס אותם בכך שהם הסכימו למשהו.

הם קיבלו מה שהם רוצים.

לתוכן הדברים. הנושא הזה של שידור חי, כמובן, זה לא יכול להיות שידור חי באופן כללי, כי לא ניתן אפשרות בשידור חי אפשרות לעשות הכול, עדיין זה יהיה בנסיבות העניין או שצולם באקראי בנסיבות העניין, ואני מפנה את זה דווקא אליכם אנשי התקשורת, מפנה אתכם לעובדה שאותו צמצום לגבי שידור חי מופיע, ויופיע, רק בסעיף הזה, כי זה מה שיש בפני הוועדה כרגע. לי יש החשש שדווקא ההכנסה של אותו סעיף מצמצם, אותה החרגה של שידור חי, עלולה להביא בסופו של דבר לפרשנות קשה יותר לגבי הסעיפים האחרים, כי אז ההגנות שבחוק לכאורה אולי לא חלות, כי ניתנה כאן החרגה מאוד ספציפית, הגנה מאוד ספציפית. אני לא יודעת עד כמה באמת צריך אותה, עד כמה הסעיף הזה מיוחד לעומת סעיף 4 לדוגמה, ובסעיף 4 אין לכם ההחרגה הזאת, גם לא תהיה, כי הוא לא נדון כאן בפני הוועדה. אני מציעה לכם לחשוב פעם נוספת על הפרשנות שעלולה להיות לאור הוספה של החרגה כזאת.

אני רוצה להפנות את תשומת לב חברי הוועדה בהמשך למה שאמרה היועצת המשפטית. זה לא מקרה ייחודי במובן הזה, שגם חלופות אחרות שמופיעות בתור פגיעה בפרטיות ולעניות דעתי גם חיקוקים אחרים, הנושא של שידור חי מחייב את כלי התקשורת להתמודד עם איסורים שונים. דוגמה אחת שעלתה על דעתי זה, למשל, איסורי פרסום של קטינים בנסיבות שעלולות לזהות אותם, סט של מקרים שמנויים בחוק הנוער (טיפול והשגחה), וגם היום יש לנו סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. זאת אומרת, הבעיה היא לא בעיה מיוחדת, לעניות דעתי, רק לפסקה (4א) המוצעת. ובאמת, כמו שאמר עורך-הדין דן חי, המבנה של החוק ככלל הוא מבנה שקובע פגיעה, ולמולה הגנות, ויש כמה הגנות שאפשר לחשוב עליהן. בנוסף למה שמנע עורך-הדין דן חי קיים "הפגיעה היתה בדרך של צילום ובדרך של פרסום הצילום שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי". המנגנון שמוצע כאן הוא מנגנון אחר של סייג לתחולה, שזה לא ייחשב בכלל פגיעה, זו שאלה אל חברי הוועדה, מה הם היו רוצים לקבוע.

את אומרת שזה יכול להביא להחמרה?

רבותי, אני אמשיך בקריאת החוק. תחשבו על ההערה של היועצת המשפטית, כי זה עוד יכול להיות נכון. בבקשה, גברתי, 2א.

"פרסום תצלום של נפטר

2א. (א)
לעניין חוק זה, רואים כפגיעה בפרטיות גם פרסום ברבים של תצלום גופת אדם" – הוספנו מאז הדיון הקודם "גלויה". זה הוסף לבקשת התקשורת, אבל לא חשבנו שיש כאן באמת צורך, כי ברור לנו ששק זה לא גופת אדם, אבל שיהיה, זה לא מפריע יותר מדי – "גלויה באופן שניתן לזהותה, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:".

מכוסה כיסוי כזה שמסתיר את הפנים, זה מקל עליהם. יש מישהו וכיסו אותו, כבר מהבחינה הזאת זה כבר לא נקרא - - -

"אלא אם כן התקיים אחד מאלה: (1) אותו אדם הסכים בחייו לפגיעה כאמור; (2) חלפו 15 שנים ממועד פטירתו של אותו אדם; (3) התקבלה הסכמה לפגיעה כאמור מאת הראשון מבין המפורטים בפסקאות משנה (א) עד (ד), שעודו בחיים, ובלבד שהנפטר לא התנגד בחייו לפגיעה כאמור וילדו או הורהו לא הודיע למפרסם או לאחר מטעמו כי הוא מתנגד לפרסום: (א) בן זוגו; (ב) כל ילדיו; (ג) הוריו; (ד) כל אחיו. (4) לא היו לנפטר קרובי משפחה המנויים בפסקה (3) ובית המשפט אישר את הפרסום. (ב) בן זוגו של נפטר, ילדו, הורהו או אחיו רשאים להגיש תובענה אזרחית בשל פרסום לפי סעיף זה." הערות לסעיף הזה.

המטרה של הצעת החוק, על-פי דברי ההסבר, היתה למנוע שידורים של מצב פיזי קשה. בדברי ההסבר קיבלנו, וזה נשמע לנו הגיוני, כי באמת כך אנחנו פועלים, הן לפי תדריך נקדי, כללי העיתונות, כללי האתיקה וחוק הגנת הפרטיות, כפי שהוא מנוסח היום. מה שקורה פה, שלפי הצעת החוק אתם מגדירים נפגע כ"פגיעתו ניכרת לעין". כמעט כל פגיעה ניכרת לעין, גם אם היא קלה ולא קשה. אמרתם שהמטרה היתה לצמצם, שהשידור ימנע תסריטים שקשה לראות, אבל כאן זה מונע כמעט כל שידור.

הפוך, זה הגיעה כי היתה פנייה שלכם. אמרו שלא ידעו שאדם נפגע. נניח שהוא פגוע הלם, אחר-כך הוא יתבע אתכם ויגיד: הייתי פגוע הלם. הוספנו את החלק הזה שזה לא סתם, אלא ש"פגיעתו היתה ניכרת לעין". ההוספה באה לצמצם, כדי למנוע מצב שמישהו יגיד: הייתי פגוע.

זה מצב הרבה יותר טוב מרק נפגע בלי להגדיר מה זה נפגע, אבל עדיין זה מצמצם מדי, כי "פגיעה ניכרת לעין" זו כל פגיעה – זו לא פגיעה קשה, זו לא פגיעה זוועתית. יכולים לתבוע אותי כמעט על כל דבר. פגיעה נפשית ניכרת לעין, אני לא יודעת אם יש דבר כזה.

רק פגיעות זוועתיות שאני אאסור עליכם?

לא, פגיעות קשות שבאמת טובת הציבור שלא להיחשף אליהן, כמו המצב היום. לא כל פגיעה היא פגיעה - - -

מטרת החוק זה לא טובת הציבור, זה טובת האדם שנפגע.

זה איזון ראוי בין זכות הציבור לדעת לבין שמירה על הפרטיות של האדם, אבל בצורה הזאת כמעט כל אחד היום יכול לתבוע את כלי התקשורת. שריטה קלה ביד זו גם פגיעה שניכרת לעין? זה קצת מרחיק לכת.

צריך לפגוע.

צריך לפגוע, צריך להביך.

אל תיקחי מלה אחת.

מה זו "מבוכה"? זה סובייקטיבי. גם מבוכה קשה לפרש.

בסעיף קטן (ב), אני מדבר על 2א(ב), היה מקום לדרג את האנשים בדיוק לפי אותו דירוג שיש בסעיף 2א(3). אולי הייתי מוסיף, "ובלבד שאדם לא הורה אחרת בצוואתו", כי זה יכול ליצור כפל תביעות – יגישו גם הילד, גם בת הזוג. אם הם לא ביחסים טובים ביניהם, ודאי וודאי זה יכול לקרות.

אנחנו מודעים לחשש מכפל תביעות, וחשבנו שלאור האיזונים ולאור בעיות אחרות שיש כאן, כשניסינו לפרש בין כולם, אנחנו מעדיפים להשאיר את זה כך. אני מניחה שבתי משפט שיודעים על תביעות נוספות, יתחשבו בזה.

עלה פה חוק הנוער, שאין ספק שזה חוק פלילי שמגן על קטינים בצורה טובה ביותר. גם בו, בסעיף 24א א1 כתוב: "קטין הנמצא בישראל", כמו הערתי קודם. כלומר, לתשומת לבכם גם חוק הנוער מגן רק על קטינים במדינת ישראל. עוד פעם לחזור לסעיף הראשון לפני שאנחנו דנים בסעיף השני. "עלול להביאו במבוכה", הבנתי שההצעה של "בכוונה להביאו במבוכה" לא מקובלת על אדוני - - -

ודאי שלא.

אני שואלת, מכיוון שמבוכה זה סטנדרט - - -

את רוצה שאני אטיל חשש כלשהו שיש עיתונאי כלשהו שרוצה להביא מישהו במבוכה?

הבנתי את עמדתו של היושב-ראש. הסטנדרט של מבוכה הוא סטנדרט כל כך לא יציב וכל כך לא מפורש שהוא עלול לגרום בעיות בפרשנות של החוק, ואנחנו יודעים שאחרי שהחוק יוצא מהאולם הזה הוא מקבל פרשנויות שונות ומשונות, וסטנדרט של מבוכה הוא סטנדרט קשה.

מכיוון שפה יושבים אנשים שלא מבינים כל כך טוב, החוק יצא מפה, הוא יגיע לבתי המשפט, והם יקבעו את הסטנדרטים, הם מבינים מה זה חופש העיתונות ומה זה זכות הציבור לדעת. מה שאנחנו לא מבינים, הם מבינים. הם יגידו סטנדרטים רחבים מאוד, והם יגידו, במבוכה זה צריך להיות כמעט קריעת ים סוף. למה לכם לחשוש? בתי המשפט יודעים לפרש נכון.

לסיכום הדברים, מדובר פה בחקיקה שהיא מאוד מקצועית בענייניהם של כלי תקשורת, נקודה מאוד ספציפית, מאוד נקודתית, שנוגעת למגזר מאוד מסוים של תכנים. לפני שמקבלים החלטה כל כך מרחיקת לכת בסוגיה הזאת, שאין ספק שתביא לפוטנציאל מאוד גדול של הליכים משפטיים, פליליים ואזרחיים, בכל זאת אולי כדאי, ואני חוזר על ההצעה שהצעתי בישיבה הקודמת, שהנציגים של הוועדה הנכבדה, היושב-ראש, המציע, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת מיכאלי ונציגים נוספים, כל מי שירצה בכך, יבוא להתארח בחדר השידור – אני מוכן לקחת על עצמי לארגן את זה – של חברת החדשות של ערוץ 2, שיראו פעם אחת איך שידור כזה מתנהל, שישבו עם העורכים שעוסקים בזה ביום-יום וישמעו על הבעיות שעלולות להיגרם כתוצאה מהצעת החוק. הפוטנציאל פה לבעיות הוא אדיר. אולי, לפני שמכניסים דבר כזה לספר החוקים, כדאי לבוא בדברים עם הדרג המקצועי שחי את זה ביום-יום. זה משהו מאוד מקצועי.

צודק... לפני שאישרתי את חוק ששינסקי הייתי צריך לבדוק איך מוציאים גז.

איך הגעת לשם?

אני אומר שהייתי צריך ללכת, לא הייתי צריך לאשר...

לא הלכת?

לא הלכתי. העברתי פה הרבה מאוד חוקים בכנסת - - -

אני מוכרח לומר לך שלכן יש ביקורת - - -

זו דווקא הזמנה טובה, אבל היינו כמה פעמים. אני, על כל פנים, הייתי.

יש ביקורת חריפה בגלל זה על החוקים שאתה מעביר...

כמה חוקים אתה מעביר, והיית שם?

בכל נושא שאני עוסק בו, אני נמצא שם. בכל מקום כזה אני נמצא.

לא תחשבו שזה רעיון רע לשמוע מאנשי המקצוע?

לא, זה בסדר גמור...

זה היה צריך להיעשות מהישיבה הקודמת להיום.

אני הצעתי.

אני מבין שגם היו פגישות. לא הגיעו להסכמות, אבל היו פגישות. תאמין לי שאני יודע איך עורכים מהדורת חדשות.

אתה פעם ראשונה נמצא בוועדה בנושא הזה.

אני לא, הייתי גם בדיון הקודם.

היו לנו כבר כמה וכמה דיונים.

רבותי, מה עם אותה הערה של השידור הישיר?

אני אשמח אם תוכלי להרחיב בנושא הזה, איפה את רואה את הקושי.

אני יכול לעשות את זה בדרך אחרת. אני יכול לרשום הסתייגות, אני אסתייג ואני אבקש להכניס את הסעיף הזה, כי אורי מקלב לא יכול, כי הוא המציע - - -

הוא יכול.

לא יפה. מה שיקרה שהם יפילו לי את ההסתייגות, ואם תחליטו שאתם לא רוצים את הסעיף, תודיעו לי בתוך שבוע, ואני מבטל את ההסתייגות. אני אתן לכם עוד כמה ימים זמן לחשוב.

אתה לא מביא את זה מחר?

לפי הכללים שנקבעו, אני לא בטוחה שאנחנו יכולים.

היושב-ראש לא ייתן לי להביא את זה מחר.

למה?

כי זה לא נגמר עד ה-17 לחודש. אתה יותר חזק ממני, לך תארגן שזה יבוא מחר. מה אתה רוצה ממני?

אני בספק אם זה יספיק לעבור את נסחית החוק.

חבר'ה, אני אומר לכם כבר, נסחית החוק לא תגמור לנסח את זה עד מחר. אלה לא חוקים של ועדת הכספים...

הנוסח מוכן, אין פה הרבה שינויים.

האם אפשר לבקש מהיועצת המשפטית להרחיב בסוגיה הזאת, לחדד אותה עד הסוף?

סעיף 18, שאתם מכירים, קובע הגנות, ואחת מהן היא ש"הפגיעה היתה בדרך של צילום או בדרך של פרסום תצלום שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי". נכון שכאשר אתה מגיע לזירת פיגוע, אתה לא מצפה לראות שם תערוכת פרחים, ולכן זה לא האקראי הקלסי לחלוטין, אבל לפחות זאת טענה כן סבירה להגיד: כן, הייתי בזירת פיגוע וכוונתי היתה לצלם את השאריות של האוטובוס, כוונתי היתה לראיין את האיש של מד"א, וברקע עבר גם נפגע. לא עשיתי עליו "זום", לא התמקדתי בו, לא נשארתי עליו חמש שניות, הוא חלף על פני המצלמה.

השאלה, אם זה אקראי.

אקראי בנסיבות העניין. אני לא שופטת, ואני לא יודעת מה השופט יחליט, אבל זו טענה טובה יותר ממה שתהיה לכם אם אנחנו נכניס את הסעיף הזה. ואז, לגבי סעיפים אחרים, כמו סעיף 4, שהוא לא שונה מבחינת המהות שלו, תהיו בבעיה, כי אז יגידו לכם, מבחינת פרשנות, בסעיף 4א, שהוא סעיף לכאורה קל יותר, כי אנחנו מדברים בו על מבוכה, כן הכנסתם את זה, אבל בביזוי והשפלה, לא הכניסו לכם את אותו סעיף. ביזוי והשפלה זו רק דוגמה. כפי שציינה ליאת בן-מאיר, יש עוד הרבה מאוד הגנות ועוד הרבה מאוד איסורים על פרסומים. בכל המקומות האחרים האלה, שבהם אין לכם הסעיף הזה, יבואו ויגידו לכם: אנחנו כבר יודעים למה התכוון המחוקק כשהוא דיבר על אקראי, וזה לא אקראי, כי עובדה, כשהוא רצה להגיד שזירת פיגוע, כשבמקרה ראו גם מישהו הולך, אז הוא כתב לכם את זה ברחל בתך הקטנה. לכן הוא יפרש את האקראי של סעיף 18 באופן מאוד מצומצם, ובעיני אתם תפסידו מזה.

לו דעתי נשמעת, הייתי מבקש שזה יוכנס בכל זאת.

השאלה, מה זה שידור חי, האם שידור חי מייד כשקרה הפיגוע או חצי שעה אחרי זה כשעומד הכתב. זה כבר שידור חי אחר, יותר מבוקר.

חצי שעה אחרי זה לא שידור חי.

אם הוא עומד בשידור חי ומדבר למצלמה. זה שידור חי. זה שידור חי הרבה יותר מבוקר, זו לא המהומה שקרתה מייד אחרי האירוע.

מדברים על שידור חי של אירוע מתרחש, מתגלגל.

בשידור חי אחרי חצי שעה עדיין יש נפגעים בשטח.

אחרי חצי שעה, גם אם הוא עומד ומדבר בשידור חי, כבר אין נפגעים, כבר פינו אותם.

לפעמים לא מפנים אותם. הרוגים לא מפנים כל כך מהר.

הנוסח שחשבנו עליו אתמול, אף-על-פי שאני לא חושבת שזה נכון, אפשר לכתוב משהו בסגנון של "פסקה זו לא תחול על פרסום תצלום של אירוע מתרחש שלא הוקלט מראש" – כשהכוונה לשידור חי – "ושלא חרג מהסביר באותן נסיבות", או "שצולם באקראי בנסיבות אלה". נגיד שאפשר להגיד שלא חרג מהסביר, כדי לסייע להם לשמור על טענת האקראי שבסעיף 18. ללכת על "לא חרג מהסביר באותן נסיבות".

עוד הערות?

החלופה של הסבירות בנסיבות, כמובן, עדיפה על החלופה של האקראיות, כי אם אני כבר שם ומסקר אירוע, זה לא אקראי.

לא מדובר על התמקדות של המצלמה.

הצילום הוא באקראי.

אני מצלם מציאות מסוימת. השאלה, אם אפשר לטעון שיש בזה אקראיות?

הכוונה היא שלא תצלם את הנפגעים המזוהים. אם אני מבינה את הסיטואציה היא, שנציג כלי תקשורת מגיע, הוא יודע שהוא לא אמור לצלם נפגעים מזוהים שפגיעתם ניכרת לעין. הוא מראיין נניח את קצין המשטרה או מצלם את האוטובוס ופתאום מישהו עובר בפריים. נראה לי שלזאת הכוונה.

השאלה, אם זאת אקראיות. אני לא בטוח.

נראה לי שזאת הכוונה באקראיות. זה אותו דיון שברמת ההגנות היית עושה, אתה מקדים אותו לשלב תחולת הסעיף.

אם זה היה תלוי בי, בכלל לא היינו צריכים להגיע לדיון הזה, אבל אם כבר הגענו אליו, אני מנסה לצמצם את הפגיעה הקשה בו בזכות הציבור לדעת, וזה אחד האמצעים לעשות את זה. הייתי שמח אם בכלל לא היינו בזירה הזאת.

אגב, אנחנו הכתבים יוצאים נקיים מהסיפור הזה כל הזמן, משום שלא אנחנו מצלמים בכלל. זה הצלם שעושה מה שהוא רוצה, ועלינו ממילא אין שום אחריות.

תרשה לי לא להוסיף.

ליאת בן-מאיר, שנשאיר?

אני עוד פעם אומרת, להחלטת חברי הכנסת, אנחנו חושבים שזה לא מקרה מיוחד.

משרד המשפטים אומר שלא טוב מה שהסכמנו עליו.

גם אני תומכת.

אנחנו חושבים שאין פה ייחוד לסיטואציה הספציפית של סעיף (4א), אנחנו חושבים שזאת בעיה שקיימת ככלל. השידור הישיר מציב קושי או מציב אתגר שכלי התקשורת צריכים להתמודד בו בהתמודדות עם איסורים שונים שהחוק מדבר עליהם, לא רק חוק הגנת הפרטיות, וגם בתוך הסעיף יש איזון של "העלול להביכו". אחר כך יש סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, של דמינימיס, של פגיעה קלה, ויש ההגנות. זה לשיקול דעתם.

גם לדעתי, זה עושה איזון לא נכון.

אדוני היושב-ראש, אנחנו הבענו את דעתנו. לנו אין עניין להרחיב את זה באופן כזה. אני גם לא מבין, הרי באמת יש חוקים שבשידור ישיר צריך גם בהם להיזהר, שאלה עבירות פליליות. הבענו את עמדתנו העקרונית. אנחנו בעד מה שיוחלט. אם הם רוצים להוסיף את זה - - -

הם רוצים ומשרד המשפטים חושב שזה לא טוב.

הבענו את עמדתנו העקרונית. אנחנו מבקשים שלא תכתבו עלינו כתבה לא טובה. אנחנו הסכמנו...

יכריעו חברי הכנסת מה שהם רואים לנכון.

לא נכון לתת לסעיף הזה יחס מיוחד בעניין של שידור חי.

אם זה יגיע עוד השבוע, הם ייתנו תשובה מהר יותר.

אין שום בעיה. אנחנו נעשה דבר פשוט, תהיה הסתייגות. תרשמי את הסעיף הזה כהסתייגות של חבר הכנסת מקלב.

של כולנו.

מה הזה של כולנו? חבר הכנסת גפני, אצלך בוועדה רושמים הסתייגות של כולם, אצלי לא. אם אתה רוצה את זה, אני מצביע על זה עכשיו, וזה מתקבל.

אם תהיה הסכמה, נצביע בעד.

אתם צריכים להצביע נגד ההסתייגות שלי, כדי שההסתייגות תעלה למליאה. הם יחשבו בינתיים, ואם ירצו – אז כן, אם לא – אני אבטל את ההסתייגות.

אפשר להצביע נגד בכל מקרה, ולהגיש את ההסתייגות.

זה מה שאני רוצה.

אנחנו יכולים להצביע נגד ולשים את ההסתייגות.

זה מה שאמרתי. אתה רוצה שההסתייגות תהיה על שמך? אין לי בעיה. אתה רוצה את ההסתייגות על שמך?

כן.

אין שום בעיה, ההסתייגות תהיה על שמו של גפני.

נקדימון, רשמת?

רשמתי, אבל מה יקרה בהמשך הדרך...

אתה תשלם.

נקווה שלא.

הכול בסדר. זה סתם תסריט אימים של היושב-ראש. יהיה בסדר. לא נורא החוק הזה, זה בסדר.

חברים, אני מעלה את הסתייגותו של הרב גפני להצבעה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?

הצבעה

בעד ההסתייגות – אין

נגד - שלושה

ההסתייגות נפלה ותעלה למליאה

אין אף אחד בעד. נגד שלושה. תודה רבה. ההסתייגות לא התקבלה, היא תעלה למליאה. מי בעד החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שהוצע?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 11) (פרסום תצלומו של נפגע או נפטר), התשע"א-2011, אושרה ותעלה למליאה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.

תודה רבה, התקבל פה אחד. תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:30)

PAGE
22