הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
19
ועדת משנה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

22.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 50
מישיבת ועדת משנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יום שלישי, י"ח באדר א', התשע"א, (22 בפברואר 2011), שעה 14:30

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), התשע"א-2010.

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

עאטף חיראלדין – מנהל תחום אתרי רחצה, משרד הפנים

דן אורן – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד המשפטים

שירה ילון חיימוביץ' – ריטיינרית של הנציבות לשוויון אנשים עם מוגבלות

יהודה מירון – עו"ד, ריטיינר של הנציבות לשוויון אנשים עם מוגבלות

אורנה ערן – ריטיינרית של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות

נורית ניישטט – ריטיינרית של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות

שמואל חיימוביץ' – ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות

צילה לוין – רכזת נגישות, משרד הרווחה

נירית אהרון – עו"ד, לשכה משפטית, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים

יוסי ורצברגר – מנהל תקציבים, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים

רות דיין מדר – מנהל חברה, המרכז לשלטון מקומי

מיטל הוברט אשכנזי – מרכזת בכירה בריאות וסיעוד, המשרד לאזרחים ותיקים

גבריאלה עילם – מורשה לנגישות השירות, מטה מאבק הנכים

יעקב עילם – נגישות, מטה מאבק הנכים

ישראל אבן-זהב – יועץ נגישות, רכז תחום נגישות, מטה מאבק הנכים

מיכאל רויטמן – יועץ נגישות למנהל הדיור הממשלתי, משרד האוצר

אילן שפירא – חברת דואר ישראל

רומן פינצב – המשרד לקליטת העלייה

מיכל שיק הרטוב – עו"ד, נגישות ישראל

יהודה כהן – מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות

מנהלת הוועדה

וילמה מאור

ייעוץ משפטי

אייל לב-ארי

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), התשע"א-2010

התחלת הדיון. אנחנו בפרק התאמות נגישות במקום שאינו בניין. שיטת העבודה שלנו ידועה לכולם. אנחנו מקריאים את התקנות, הסתייגויות, הערות, הודעות, ואתם מוזמנים. כמידת האפשר, צמצמו מאוד בדברים כדי שנוכל להתקדם מהר. בבקשה, אייל יקריא.

פרק ג: התאמות נגישות נוספות על האמור בתקנה 2. אז כפי שראיתם, בית עלמין כרגע ידון במועד מאוחר יותר.

למען הסדר הטוב אני אסביר. כדי שנרגיש שאנחנו מתקדמים ולא חוזרים אחורה. כל המקטע הראשון הוא מקטע שכבר נדון ויש פה כמה תיקונים. לכן בואו נתחיל מהחלק שעוד לא נדון.

9. גן ציבורי

(א) בתקנה זו, "גן ציבורי", - שטח פתוח לבילוי, נופש, פנאי או התכנסות של ציבור ואינו אתר כהגדרתו בתקנות נגישות באתר.

(2) בגן ציבורי תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות רציפה לכל אלה.
(1) לכניסה אחת אליו לפחות, הזמינה לציבור.

(2) למרכזי העניין העיקריים לפחות בגן הציבורי, לרבות כניסה לאתר המשחקים כהגדרתו בת"י 1498 חלק 8 מתקני משחקים: אתר המשחקים, (להלן אתר משחקים) שחובה לבצע בו התאמות נגישות לפי הוראות תקנה 10 ולנקודת תצפית.

יש לי רק הערה. את נקודת התצפית אני מבקש למחוק, כי אני לא רוצה לתת פה דוגמאות שאחר כך יסבכו את המנגישים למיניהם.

כן, מיכל.

אני רק מבקשת לוודא, יהודה, שהנושא של שילוט יוסדר.

נושא השילוט, אנחנו נדבר בו קונקרטית יותר בתוספות הטכניות, ומעשית הוא בסוף יועבר לתקנות נגישות השירות.

כן, אוקיי.

(3) הדרכים המובילות למרכזי העניין העיקריים, לפחות, יובחנו באמצעות ניגוד מישושי וחזותי. אדם הצועד על המדרכות הסמוכות לכניסות העיקריות לגן הציבורי, יוכל לזהות את הכניסות האמורות באמצעים מתאימים, כגון סימן מאתר.

10. אתר משחקים

(א) בתקנות אלה – אתר משחקים כהגדרתו בת"י 1498 חלק 8.

(2) חייב בביצוע נגישות אחראי לכך שביישוב תיווצר כניסה הולמת של אתרי משחקים קיימים מבין כלל האתרים הקיימים, שבהם יתקיימו הוראות ת"י 1498 חלק 8. הפריסה האמורה תתחשב בין היתר במרחק ההליכה מבתי התושבים במסלול הליכה נגיש.
(3) לא יאוחר מתום שנה ממועד תחילתן של תקנות אלה, תפרסם הרשות המקומית באתר האינטרנט שלה ובמשרדיה את אתרי המשחקים, לרבות ביישוב פלוני שנכלל בה, אם זו מועצה אזורית, שבהם יבוצעו התאמות הנגישות בהתאם לאמור בתקנת משנה (א).
11. אתר שעשועים

(1) בתקנה זו – "אתר שעשועים" - מקום שמצויים בו מתקני שעשועים או פעילויות אחרות שהציבור עובר במהלכה חוויה ייחודית ושאינו אתר משחקים.

"מתקן שעשועים" – מתקן לבילוי ושעשוע המונע באמצעות מקור אנרגיה חיצוני.

(2) חייב בביצוע נגישות אחראי לכך ש-

(1) לאדם עם מוגבלות תהיה באתר שעשועים נגישות רציפה בשטחים המיועדים לשימוש הציבור והמצויים בין מתקני השעשועים והפעילויות השונות, נוסף על האמור בתקנה 2(א)(2)(ג), גם למתקן לשמירת חפצים.

(2) במסלול חווייתי באתר שעשועים שמשלב פעילות מיוחדת ואינו מתקן שעשועים, יתקיימו הוראות אלה:
(א) מסלול שהיה קיים במועד תחילתן של תקנות אלה שמתקיימים בו כל אלה:

(1) הוא מסלול שהמעבר בו בהליכה והשיפוע האורכי שלו אינו עולה על 10%.

(2) המבקר בו אינו נדרש ליכולות אתגריות, יהיה נגיש לאדם עם מוגבלות.

(ב) מסלול שלא היה קיים במועד תחילתן של תקנות אלה והמעבר בו הוא בהליכה, יהיה נגיש לאדם עם מוגבלות. תוכנן בו חלק שדורש יכולות אתגריות או חלק בלתי נגיש, אזי חלק כאמור לא ימנע מהאדם עם מוגבלות את השלמת הביקור עם שאר הציבור ביתרת המסלול.

(3) לכ-20% לפחות ממתקני השעשועים באתר שעשועים שהוא מקום קיים שאינו בניין, קבוע או ארעי, תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות למושב שמתקן שעשועים בכפוף להוראות אלה.

(א) הנגישות תהיה למגוון של סוגי מתקני שעשועים, למעט למתקנים מסוג אקסטרים, כגון רכבת הרים.


(ב) הנגישות מסביבתו הקרובה של מתקן השעשועים לתוך המושב שבו, אפשר שתהיה בסיוע.

(ג) מתקן שעשועים חדש שהוסף באתר שעשועים קיים כאמור, לאחר מועד תחילתן של תקנות אלה, יתווסף למניין סך כל מתקני השעשועים שבאתר המהווים בסיס לחישוב 20% האמורים.

(4) ל-25% לפחות ממתקני השעשועים באתר שעשועים חדש קבוע או ארעי, תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות למושב שבמתקן. בנוסף תחול תקנת משנה ב(3), שם במקום 20% יבוא 25%.

(ד) מתקני הרפתקאות ומרכזי עניין נגישים לפי התקנות האלה, יסומנו בשלטי נגישות מתאימים לפי ת"י 1918 חלק (4) בסעיף הדן בשילוט. אדם עם מוגבלות המבקר באתר שעשועים, יוכל לקבל:

(1) מידע על מתקני השעשועים השונים שבפארק והחוויה שעוברים בהם.

(2) סיוע בכניסה ויציאה לתוך מתקן שעשועים, אם ביקש עזרה.

אני רוצה שנייה ברשותכם, שנבין על מה מדברים. יש כאן מספר תמונות מהלונה פארק, רק כדי להבין על מה מדובר. מדובר על אתרי השעשועים שבהם המתקנים הם מתקנים שבהם אתה יושב בדרך כלל באיזה שהוא מושב והמושב מופעל על ידי מנוע ובדרך כלל מתחיל להעיף אותך בתלת מימד, מה שנקרא. למשל, יש פה דוגמא, יש פה בעצם איזה טיל רוסי שעבר הסבה, אני צוחק אבל זה משהו באמת בנוי כמו טיל, שאתה נכנס לתוכו. הוא מתחיל תוך כדי פעולה להתרומם ל-90 מעלות ומתחיל לבצע תנועות בכל מיני כיוונים. אתה יושב בפנים, אמור להיות רתום או לא רתום ולהתחיל חצי להתעופף שם. זה דוגמא למתקן אחד.

מתקן שני זה מתקן מהסוג הזה. זה מן במה מוגבהת שבעצם הבמה הזאת, יש ציר סיבוב אחד היקפי. חוץ מזה יש לה אפשרות להטיה של זווית למעלה, למטה. זה מתקנים מורכבים. קשה מאוד להגיע אליהם. יש בעיה מובנית בסיפור הזה, שמגיעים כולם, מיוצרים בחוץ לארץ. אף אחד לא מרשה, היצרן לא מרשה לגעת בהם, לעשות בהם התאמות כאלה ואחרות, כי מייד ברגע שאתה נוגע, כל האחריות נופלת, וכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם או חלק יודעים, זה גם מתקנים מרובי תביעות נזיקין מכל מיני נזקים שקורים שם, לפחות אנשים טוענים שקורים נזקים. בקיצור, אחרי שישבנו שם והסתובבנו, הבנו שאי אפשר פה ככה סתם לבוא ולהשתולל ולדרוש נגישות, ולכן מה שאייל הקריא, זה נראה לנו כרגע הפשרה או ההתחלה הנכונה שאיתה צריך להתחיל היום. בעתיד אולי נצטרך לחשוב על דברים נוספים, אבל זה הדרך הראויה שרק מסוים מהמתקנים לנגישות.

למשל, מתקן מהסוג הזה שבו, יש פה קרוסלה שלצערי לא רואים את כל היקפה, אבל זה קרוסלה, זה מתקן ענק עם ציר מרכזי שנמצא פה, שלא רואים אותו, שבעצם מתחיל להסתובב והקרוסלה תוך כדי הסיבוב מתחילה לעלות ולרדת. אין סיבה שלמתקן מהסוג הזה כבר היום, יאפשרו לאדם למשל בכסא גלגלים או עם מגבלת ניידות אחרת, להגיע בסמוך למתקן, לעבור למושב. גם אם יעזרו, יפעילו עם קצת שימוש אולי בכוח, כי אי אפשר לדרוש פה עצמאות מלאה, ואני אוכל להתיישב ולנוע ביחד עם כולם. אז זה דוגמא שבהחלט הם יכולים לעשות ואין סיבה שלא יעשו.


עוד דוגמא, רכבת כזו שנוסעת בתוך אותו לונה פארק גדול, משייטת לה שם בפנים באתר. אין סיבה שלא ייקחו את אחד מהקרונות, יבצעו בו התאמה שתאפשר להיכנס עם כסא גלגלים לתוך הדבר הזה. זה הכיוון שמדובר על האתרים האלה.

יהודה, אבל איך אתה יכול לקבוע 20%? יכול להיות שאי אפשר יהיה להתאים 20%.

כמו שאת מכירה אותנו, היינו בשטח, עם השטח ועם כל המומחים שנוגעים בדבר, והכול בהסכמה איתם.

אפשר להעיר הערה קטנה? פשוט לדברי יובל שחקר, אני באופן אישי לא עשיתי את זה. מתקנים חדשים מחוץ לארץ אפשר להנגיש ב-100 אחוז. אני הייתי שמחה אם תישמר לנו רק האפשרות להעביר לנציבות חומר בנושא ושתשקלו את זה, במידה ותמצאו לנכון.

צריך לפני הדיון.

בסדר, אבל יש נסיבות. לא צריך ישר ראש בראש.

כן, ממשיכים.

12. מקום רחצה


(א) בתקנה זו "מקום רחצה" – אחד מאלה:



(1) מקום שהוכרז בצו לפי סעיף 3 לחוק הסדרת מקומות-רחצה, התשכ"ד-1964.

(2) מקום שבו מקור מים שניתן בו שירות ציבורי של רחצה או בילוי במים, ואין מניעה לפי כל דין כי במקום מסוג זה יינתן שירות כאמור, ואינו מן המקומות המנויים בפסקה (1) ואינו בריכת שחיה כהגדרתה בתקנות הסדרת מקומות רחצה, (בטיחות בבריכות שחייה), התשס"ד-2004) .

(ב) התאמות נגישות במקום רחצה יבוצעו על ידי החייב בביצוע נגישות, נוסף על האמור בתוספת השנייה, גם לפי הוראות התוספת השלישית.

(ג) נמצאו המתקנים או המקומות הבאים במקום רחצה, תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות רציפה מהכניסה הראשית למקום רחצה אליהם וביניהם כמפורט להלן:


(1) למלתחה ומקלחת נגישות המיועדות לנשים ולגברים, לבית שימוש נגיש.


(2) לקופה ולמקום ציבורי לממכר מזון.

(3) לסככת צל מתוך מקבץ סככות שהיא הקרובה ביותר, ככל האפשר, לים או למקור המים לפי העניין, שמתאפשרת ממנה תצפית ישירה לים או למקור המים.

למה שלא תהיה נגישות עד למים? אין שום בעיה טכנית לעשות את זה. ביררתי עם כמה מהנדסי בניין. אפשר לעשות, א', דרך מבטון עד לתוך המים. או היום יש משטחים מעץ, ואני חושב שיעקב יכול לפרט יותר, כמו שישנה בנתניה ובהרצליה. הרצליה לא ראיתי, אבל יעקב ראה בנתניה, אז כדאי אולי שהוא יסביר את זה. אז למה שלא לאפשר נגישות עד למים?

כן, בקשה.

אני מנהל תחום אתרי רחצה, משרד הפנים. לגבי הנגישות עד קו המים, אני חושב שזה בלתי אפשרי לעשות את זה. נכון שאפשרי לעשות בטון, אבל העלות היא גדולה מאוד גם דרך אגב, לנגישות הזאת ולשבילים האלה לתוך המים. בנוסף לזה, החוף הוא לא סטאטי. הוא נע, ואז כל פעם נוסיף עוד חלק של שביל?

עאטף, הלוואי שכל ההוצאות היו בקטע הזה.

אני לא מתייחס להוצאות, אני מתייחס גם לטבע. הרי הגלים מגיעים עד זה, נשברים בחוף, חוזרים בחזרה ואיתם בחזרה לוקחים גם את החול, ואז נוצר תהום מתחת לשביל הזה, ואז השביל הזה נשבר.

יש פתרונות לזה. יש פה מהנדס בניין, הוא יכול להסביר לך יותר טוב ממני.

כן, יעקב.

אני יכול לספר רק מה שיש בנתניה, שאני מכיר את זה מכמה שנים, שזה כבר ניסיון של נדמה לי שנה שלישית או רביעית. הם הנגישו את זה בחוף סירונית. יש להם הצלחה מאוד גדולה עם זה. הם עשו דק מאזור הכניסה לחוף עד לתוך קו המים, וזה מעץ, ממפרקים של עץ, וכל פעם המצילים, מדי כמה ימים מרימים את זה, מנערים את החול שנוצר על זה וקצת מגרפים. הם מאוד שמחים לעשות את זה, ויש ניסיון טוב עם זה, וזה עובד יפה כבר 3-4 שנים, וכולם מרוצים וזה עובד יופי.

הרבה אנשים מגיעים עם העגלה שלהם?

עם העגלה או ברגל או איך שנוח, עד לקו המים.

ואז איך הם מפנים את השביל עצמו?

הם מנערים את זה.

לא, לא, לא. העגלה מגיעה עד סוף השביל..

במקום שהחול רטוב, אם זה חול ולא חצץ, אפשר לנסוע עם כסא גלגלים.

יש להם גם בנתניה, יש נדמה לי עגלה אחת או שתיים עם כאלה גלגלים של בלונים, שאנשים יכולים לקבל את זה או לשכור את זה, אני לא מכיר בדיוק את הפרוצדורה, להיכנס עם זה לתוך המים. נדמה לי שיש את זה גם בעיריית תל אביב.

יש בעיריית תל אביב. זה תלוי בחסדים של מישהו שיכניס אותך ויוציא אותך מהמים.

אבל מגיעים לגישה עד המים, ודי נהנים מזה כולם, אפילו כאלה עם עגלות ילדים.

אני אספר קצת מההתנסות שהייתה לי בתחום הזה ברבות השנים, כשהייתי יועץ לעיריית תל אביב וגם פעלתי כיועץ עצמאי לרשויות מקומיות, פעלתי גם בהקשר לנגישות בחופים באילת וגם בתל אביב. בתל אביב הנגישו 3 חופים עד לקו החול הרטוב, לא לתוך המים, אלא עד לקו החול הרטוב, וזה היה בסיוע של הקרן לפיתוח שירותים לנכים של הביטוח הלאומי. במקום אחד זה ממשיך לעבוד עד עצם היום הזה, ויש הצלחה גדולה מאוד, בחוף הילטון. שם יש שובר גלים שמגן כנראה מאוד על המתקן. לעומת זאת, בחוף צ'רלס קלור, משום מה, כנראה מסיבות שלא קשורות לנושא הנגישות, סגרו את סככת המציל, את העמדה של המציל, וברגע שסגרו, הפסיקו לתחזק את השביל הנגיש שהיה עד לקו החול הרטוב. ברבות השנים הוא נקבר תחת חול. אפשר יהיה לפנות שם, אבל אז יהיה צריך לעשות קירות תומכים כדי להגן, כי החול בינתיים עלה למעלה. אותו דבר, התעוררה בעיה בחוף תל ברוך. שם היו שתי סככות מצילים. משום מה דווקא סגרו את סככת המציל ליד השביל הנגיש, והשביל הנגיש לאט לאט נקבר תחת החול. הרבה צריך תחזוקה פה, ויש בעיה של תחזוקה אם אין שיתוף פעולה. אתם שמעתם את הבעיה של הנהגים בקווי אוטובוס? מסתבר שבכל מקום שצריך להפעיל גורם אנושי, יש בעיה. הגורם האנושי שואל את עצמו, למה אני צריך לעשות את זה, מה פתאום זה חובה שלי? עד כדי כך שבהתחלה כשהתחלנו בתל אביב, חיפשנו פתרונות ומצאנו שיש יריעה שאפשר לפרוס אותה על החול. מייצבים את החול, פורסים את היריעה בבוקר ואפשר לגשת עלזה ככה, על החול הרטוב, כי העומס מתפזר ולא שוקעים בתוך החול. ובערב לקפל את זה חזרה. אז הצלחתי להביא לכך שייבאו דבר כזה. ברגע ששמו את זה, אז אמרו טוב, אנחנו לא נפרוס כל בוקר, אנחנו לא מוכנים, אנשי החופים. אנחנו מוכנים כנגד דרישה. אחרי כמה שנים באה אמא אחת עם 2 ילדים עם מוגבלות, ביקשה ללכת לים. אמרתי, אין בעיה. תלכי, תבקשי, יעשו לך. אז חזרה אלי, אמרה שאמרו לה שהעכברים אכלו את זה. זה היה במחסנים. אני לא יודע אם זה נכון או לא. אנחנו יודעים שבעולם נעשים ניסיונות עם פריסה של יריעות על גבי חול. יש לי גם תמונה מברצלונה שהייתי שם באולימפיאדה ב-92', שהם הנגישו עם כזה מעץ, אבל שוב, לא עד קו המים, עד למרחק קרוב. יש בעיה למשל בכנרת. מה יהיה שם? יש בעיה בים המלח. מה קורה שם, שהחופים פשוט בורחים. לעומת זאת באילת אני הבנתי שכבר עשו משהו שתהיה אפילו נגישות עד לתוך המים, מבטון, אבל מצד שני בחיפה עשו מתקן עם בטון, שבסוף החוף ננגס בגלל זרמי מים וכל הבעיות שיש מסביב.


אני יכול רק להציע למשרד הפנים לשקול אפשרות שיהיה פה איזה שהוא ניסוח שבמקום שזה אפשרי, זה יתבצע. אם יש למשל בתל אביב 16 חופים, האם אנחנו מבקשים שיעשו את המאמץ הגדול הזה עד לקו המים בכל אחד מהחופים?

לא מאמץ גדול. זה לא מאמץ גדול. למה מקלחות צריך ואת זה לא?

אילן, אבל זה לא פשוט. הסיפור הוא לא פשוט בישראל מכמה סיבות: אחת, החוף הים התיכון הוא אגן הים התיכון המזרחי הוא הכי אגרסיבי מבחינת הים לעומת מדינות אחרות. מה שקורה, ראינו עכשיו את דצמבר, סערות.

בסדר, בדצמבר לא הולכים לים.

לכן שיהיה ברור לכולם, בים כנרת יש נסיגה. בים המלח נסיגה פלוס בולענים. באילת הצרות שלה שאני פחות מכיר, אבל מה שאני רוצה לומר, שלא תהיה אשליה שאפשר או שזה ראוי שבכל חוף נדרוש. כן צריך להיות למשרד הפנים על אפשרות מה ששמואל הציע, לשקול את זה, אבל תבינו שזה לא שבואו ננגיש את הים ובזה נגמר הסיפור, כי זה מהר מאוד יכול להיהרס. אבל לקבוע גם הסדר שמהר מאוד לא יישאר ממנו הרבה. לכן גם הצענו בטיוטה, וזה כתוב בסוף הסעיף, הערה, שהכניסה למים תוסדר בתקנות נגישות השירות, באמצעות מה שכבר צוין כאן, כמו כסאות עם גלגלי בלון וכו'. אז אנחנו דאגנו פה עד למים, עם שני הסדרים: אחד, התשתית הפיזית כאן תוסדר עד לאזור הסככה. זה מה שכרגע התקנה המונחת בפניכם, ואת ההשלמה למים באמצעות הכסא עם הבלונים או יריעות וכו'. אם אתם רוצים לחייב את משרד הפנים לשקול עוד צעד קדימה, אז בואו נעשה את זה רק בצורה מבוקרת.

אני לא יודע אם זה משרד הפנים, הרשויות המקומיות.

כן, יעקב.

אני חושב שצריך לקחת דוגמא מהניסיון שיש בנתניה, שזה הצלחה שהיא לפחות 3-4 שנים וזה עובד טוב, והמצילים עושים את זה ברוח טובה, וזה עובד כבר 3-4 שנים לפחות, שאני מכיר את זה.

שם יש יריעות עד המים או דק עד המים?

דק עד 3 מטר או 2 מטר מקו המים, וכל 4-5 ימים או פעם בשבוע, הם מרימים, מיישרים, מנערים את החול שהצטבר.

בכל החופים בנתניה?

לא, אמרתי בחוף סירונית. אפשר חוף אחד. לא צריך את כל החופים.

אנחנו נציע נוסח לסעיף נוסף שמשלים את העניין הזה, וכמובן שנהיה בקשר גם עם משרד הפנים, בתקווה שהם גם כן יצטרפו בהסכמה לניסוח הזה, עם השלטון המקומי.

זה צריך להיות אבל חוף אחד מתוך כלל החופים באותה רשות. זה הרשויות המקומיות שמנגישות. אין תקציב להנגשה. אתה יודע, כל שורה, זה שורה של תקציב. אף אחד לא אמר העלויות של ההנגשה של החופים.

אני לא נכנס לויכוח הזה. זה לא על השולחן, הויכוח הזה. תילחמו על תקציבים. אני מוכן לעזור לכם.

אדוני יו"ר הוועדה, צריך להילחם הוא על תקציבים. היום כל שורה, אני לא יודעת מה המשמעות שלה. אני לא יודעת אפילו על מה להילחם, כי כל שורה היאתקציב. כל פרק היא תקציב ואני אפילו לא יודעת מה גובה התקציב. זה מיליון שקל, 10 מיליון שקל, מיליארד שקל. אבל בסדר, הרשויות המקומיות לא 2018, 2021 בסדר, אתם תנגישו. מישהו פה בדק מה עלויות התקציביות בשביל זה? אני לא יודעת.

אז אני מודיע לך שזה 0.0 קצהו של התקציב שלך, מה שאנחנו מבקשים כאן.

על מה? אני מדברת על נגישות כללית. אני לא מדברת על זה. זה רק דוגמא קטנה.

טוב, אנחנו לא דנים בנגישות כללית פה. אנחנו דנים בנגישות לחוף הים, לקו המים.

בסדר, אבל אני מבקשת מאדוני היו"ר, כי אני יושבת פה שבוע אחר שבוע ואני רואה את כל תתי הסעיפים והתקציבים שנגזרים מתוך זה, אם זה בנושא רווחה, שהרשות המקומית צריכה לדאוג לערכה, והיא צריכה לדאוג לאיש מקצוע שיתפעל את הערכה הזאת, ושר הרווחה אומר אין בעיה, לי אין הסתייגות.

אנחנו עוסקים בנגישות, ואני לא חושב שיש מקום יותר סביר, יותר מידתי מהוועדה הזאת. אז אני לא יודע על מה אתם מדברים. כאשר מדובר על העניין של הגישה לחופים, מדובר על דבר שהוא כלום, הוא בדיוק כמו שאתם מטאטאים עוד רחוב אחד. זה הכול. על מה את מדברת? אני יודע מה זה. אני באתי מרשות מקומית לפה. לכן אני בדיוק יודע שיש לדברים עלויות ומה סדר הקדימויות, תאמיני לי. זה עומד לפני הרבה מאוד דברים שהרשויות מבצעות היום.

אדוני שהוא יו"ר הוועדה יודע מה הנגזרת התקציבית שהרשות המקומית תצטרך כדי לבצע את הנגישות הזאת?

גבירתי יודעת?

יש לנו רק הערכות.

אוקיי, אז תיבנו אותם היטב.

אני צריכה לבנות? המדינה שחוקקה חוק, צריכה לדעת מה הנגזרת התקציבית שלה בשביל זה. אני מספרת לך את המצוקה שלנו.

אני מציע שגבירתי לא תיקח את המקום של המדינה, ותיקח את המקום של עצמה ושל הרשויות המקומיות, ויהיה בסדר. זה שהמדינה לא יודעת מה הנגזרת התקציבית מקיומה, זה ברור. אם היא הייתה יודעת, היא הייתה נמנעת.

בסדר, אבל בכל החוקים היא יודעת מה הנגזרת התקציבית, והיא יודעת איך היא נערכת.

אנחנו ממשיכים. תנסחו את זה כך שזה יהיה אחד מתוך כמה, שהרשויות המקומיות לא יתמוטטו, שהכול יהיה בסדר.

(4) לגבי מקום רחצה שהוא מקום מהמקומות המנויים בפסקה 2 בהגדרת מקום רחצה בתקנת משנה (א) - עד לתוך המים. היה זה אתר שבו מספר מקומות רחצה כאמור- עד לתוך המים של מקום הרחצה העיקרי.


13. מקום קדוש המשמש לעלייה לרגל:

(א) בתקנה זו "מקום קדוש" - מקום המשמש בפועל לעלייה לרגל לפי מנהג עדה דתית.

(ב) לאדם עם מוגבלות תהיה במקום קדוש נגישות רציפה מכניסה עיקרית למרכז העניין העיקרי שבו לפחות. הדרך המובילה למרכז העניין העיקרי תובחן באמצעות ניגוד מימושי וחזותי.

(ג) האמור בתקנת משנה (ב) לא יחול אם בביצוע הוראותיה יש כדי לפגוע במקום קדוש באופן אסור לפי הדת החלה עליו, לפי החלטתו של ראש העדה הדתית.


14. גן חיות

(1) לאדם עם מוגבלות המבקר בגן חיות:

(1) תהיה נגישות לצפייה בבעלי החיים שבו. היו מספר עמדות צפייה בבעל חיים מסוים, למרביתן תהיינה נגישות כאמור.
(2) תהיה נגישות למרכזי עניין בהם יש פעילויות נוספות. האמור לא יחול בנוגע לאדם עם מוגבלות בניידות לגבי פעילויות המחייבות יכולת הליכה או פעילויות אתגריות אחרות. הדרכים העיקריות המובילות לעמדות הצפייה בבעלי החיים ולמרכזי העניין הנוספים, יובחנו בניגוד מישושי וחזותי.
(3) במקום בו ניתנת לציבור אפשרות ללטף חיות מחמד, תהיה נגישות ואפשרות כאמור גם לאדם עם מוגבלות.
(4) תינתן אפשרות להאזין להסבר קולי על מרבית בעלי החיים בסמוך לעמדות הצפייה.
(2) ליד עמדות הצפייה בחיות מושכות קהל מבין חיות שבגן כגון: אריה, פיל, דוב וכיוצא באלה, יימצאו דגמים של בעלי החיים. דגמים כאמור יהיו תלת-ממדיים ויבטאו במדויק את צורתם ומבנה גופם החיצוני של בעלי החיים, והם יהיו ניתנים למישוש ביד.

דרך אגב, רק שתדעו שהיום גני חיות מקבלים לעצמם כללים שמקובלים בעולם, ואפילו בישראל יש היום מאבק פנימי שחלק מגני החיות ההיסטוריים הוצאו החוצה. למשל, גן החיות חיפה הוצא מהרשימה בגלל שהם טוענים שהוא לא מספיק דואג לרווחת החיות, והעסק הזה חי ונושם ובועט, תרתי משמע. אני רוצה להגיד כאן רק הערה, אני לא רוצה להיכנס לזה. תראו, התקנות האלה, אלה שעוסקות כאן בהסבר הקולי ובדגמים, התחלנו באיזה שהוא דיון מול גני החיות. אני רוצה לציין לפרוטוקול שגני החיות, לניסוח כמו שעכשיו מתנגדים, אני רוצה שאין פה נציגים שלהם, אז אין טעם שנדון בזה כרגע, אבל באופן עקרוני ההסדר הזה יעבור לתקנות נגישות השירות, ושם הוא יושלם.

תתייחס גם לגודל הדגמים, יהודה.

15. מקום לתצוגה

(1) בתקנה זו, "מקום לתצוגה" – מקום שאינו בניין שמציגים בו תערוכות או מיצג.

(2) במקום לתצוגה תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות רציפה שתאפשר צפייה בפריטי התערוכה או במיצג.

סעיף 16 נמחק. במקור היה פה שדיבר על זה שבמקום של אמנות סביבתית, למשל אותם מקומות שמתחם שלם ניבנה, מתוכנן, מעוצב כמעשה אומנות, אם אתם מכירים פסלים סביבתיים של האמן דני קרוון או של תומרקין וכו', בהתחלה הם היו בטיוטת התקנות, אבל לאחר שהתחלנו לחפור יותר לעומק, הבנו שיש שתי בעיות עם האלמנטים האלו, בעיקר אחת עיקרית, שבפועל אף אומן לא יתן לגעת בתוך העבודות האלה.

אני רוצה שיהיה ברור, אנחנו לא חושבים שהמקומות האלה לגמרי פטורים מנגישות. הם יהיו תחת חסות של סעיף אחר, אם זה במסגרת 15 שהיום לא נדון בו, של מקומות בילוי, נופש ופנאי. אם באים להתרשם מפסל וכו', אנחנו מצפים שתהיה נגישות. השאלה באיזה רמה, באיזה אופן, באיזה מידתיות. למשל בן אדם ששם פסל, הוא מצפה שילכו מסביבו, יראו אותו מכיוונים שונים. אם שמים את אותו פסל על מצע של חצץ למשל, וזה חלק מהותי מאופן הצגת הפסל, האם אנחנו יכולים לדרוש גם את המסלול מסביב, לאפשר גם עם כסא גלגלים, או לפחות אנחנו אומרים, אנחנו רוצים לפחות ממקום אחד או שניים שיהיה מבט, לראות את הפסל, אבל לא נגישות מלאה כמו לכולם, אם יש בעיה מסביב לזה.

17. אתר הנצחה

באתר להנצחה תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות רציפה במקומות המיועדים לביקור קהל ובכלל זה מקומות ההתקהלות וההתייחדות שבו. הדרכים העיקריות המובילות למרכזי העניין הנזכרים לעיל, יובחנו בניגוד מישושי וחזותי מסביבתן הצמודה, בהתחשב באופי המקום.

יש למשל באתר הנצחה של אנדרטת הנגב, ששם אתה הולך בתוך הפיסול של דני קרוון, וזה נראה לי נכנס לנושא של פיסול סביבתי.

אולי זה עניין לרשויות מקומיות כשהם מזמינים פסל, מראש לתת לו איזה שהן הגדרות. הייתה בעיה מאוד גדולה עם הגשר בכניסה לירושלים. שם יש בית חינוך עיוורים. עוברים שם הרבה מאוד אנשים עיוורים והוא לא הסכים בשום אופן לשים סימן מוביל.

ובסוף?

בסוף כן שמו, אבל זה היה דיון.

בהסכמתו, בתאום איתו.

בהסכמתו, אבל למה צריכים להגיע למצב כזה?

זה אחרי שקלטרבה הקים גשר בונציה, שהוא לא היה נגיש, וחטף על הראש ובסוף הכריחו אותו להנגיש אותו.

בטוח שבספרד הוא לא היה מעיז לעשות אותו לא נגיש.

לא בטוח.

בטוח במיליון אחוז. אתה יודע את זה טוב. לא כמוני.

18. גן אירועים

בגן אירועים תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות רציפה –

(1) ל-5% לפחות מסך כל מקומות הישיבה במקום, שישולבו בו כחלק בלתי נפרד משליש לפחות משטח ההתקהלות העיקרי.

(2) אל מרכזי העניין הבאים: אזור קבלת פנים, מזנון, בר משקאות, רחבת ריקודים, מקום צפייה להתרחשות מרכזית בגן כגון טקס נישואין.

(3) הדרכים העיקריות, ככל שקיימים תוואי דרכים המובילות ממקום החניה לכניסה לגן, ובתוכו למרכזי העניין, יובחנו בניגוד מישושי וחזותי מסביבתן הצמודה.

אפשר לשאול פה?

תציג את עצמך.

יהודה כהן, מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל.

בגני אירועים יש לפעמים מדשאות. המדשאה היא לא נגישה. מה עושים? יש חלק גבוה, חלק נמוך. כל החלקים יצטרכו להיות נגישים? זה מציאותי? אני בעד.

בדרך כלל מדשאות זה לא גן אירועים. זה מקום שלקחו אותו והפכו אותו לאותו רגע לגן אירועים. זה לא בהגדרה של גן אירועים. מקום כמו כל מקום שאתה יכול לקחת ולעשות. זה לא להגדרה. לא זאת הכוונה. גני אירועים שמוגדרים היום כגני אירועים שנבנים עם רישיון והם קיימים, הם בדרך כלל נגישים. יש מקומות חניה. כל המקומות, שולחנות, הכול, אין שום בעיה בגובה של השולחנות. כך אין את הבעיה הזאת של הדברים האלו. אבל אם מישהו שהחליט לעשות בגינה, באיזה מדשאה של איזה מקום, זה ממש פרוביזורי כזה. אני לא מכיר המון גני אירועים על מדשאות. היום זה הכול מקורה. בעיקרון גני אירועים, כשאנחנו מדברים, בין היתר אזור קבלת הפנים, מזנון, בר משקאות, רחבת ריקודים. לנושא של בר משקאות, מזנונים, יש מלצרים, כך שאין שום בעיה של נגישות. מלצר מגיש לך את הכול עד אליך למקום. אני לא מכיר איזה מקום להנגיש להם את המזנון או את כל הדברים האלו, שיש לנו מלצרים, כל הדברים האלו. זה עומד לשירות כולם, מלא וחייבים לתת את מלוא השירות. כך שאני לא רואה שום בעיה פה ליצור איזה שהוא מצב מיוחד לנכה, כשהוא מקבל את מלוא השירות.

הוא מגדיר גם את מה שקיים, יהודה. בתור צרכן אלכוהולי של החתונות, אני אומר לך שזה נכון, ש-80 אחוז גם מגני האירועים, הם כמו שאתה מתאר אותם, אבל הם צריכים לקבל עגינה פה בתקנות.

לא אמרתי משהו אחר. רק שלא יגידו לנו פתאום להנמיך את הבר משקאות.

הנמכה של הבר משקאות זה לא כאן, זה בתקנות נגישות השירות.

יהודה, הווליום, הווליום.

אם אתה מוכן איתי לעשות משהו בנושא הזה, תקליטן שנכנס למקום, מה שקורה לנו עם הנושא של הווליומים, החברים שמזמינים, החברים הם כבר שיכורים בתוך האולם. תנסה רק טיפה להנמיך, כבר יגיעו קרבות של סכינים, ותקליטן אומר לי, תקפוץ לי. אני עושה מה שאני רוצה. אתה מוכן לעזור לי בזה? אני איתך ביחד.

הסובלים העיקריים מהדבר הזה, זה העובדים במקום, כי הם נמצאים שם יום יום.

מה אתה אומר? לכמה חתונות אתה הולך בשבוע? 3?

אז אתה מוכן לעזור לי בנושא?

אני מכיר, אני יכול להוציא ספר על כל האולמות אירועים, איפה יש חניה, איפה לא, מה נגיש, מה לא. כנ"ל לגבי בתי קברות. אותו דבר. בתי קברות, לפחות זה יותר שקט.

לרעש אתה מוכן?

יש חוק לגבי זה.

החוק אומר שצריך להיות מחובר למערכת.

מחובר, אבל תנסי. אנחנו יודעים את החוק. תאמיני לי, אני יזמתי את החוק הזה.

לגבי ברים, למיטב זיכרוני הייתה התייחסות בתקנות השירות, שלא תהיה הנמכה. תהיה אפשרות לתת את זה לבן אדם עם מוגבלות, שולחן שהוא יהיה מותאם לו וכסא מותאם לו. זה למיטב זיכרוני.

לדעתי כן הייתה החלטה על הנמכה. אני כמעט בטוחה.

אגב, מה שיכול להיות התאמה, לפעמים לפני החתונה והאירוע, אז שותים קצת ואוכלים משהו ושמים היום שולחנות גבוהים עם כסאות גבוהים. אז יצטרכו חלק מהשולחנות שיהיו גם נמוכים.

פרק ד' – שונות

19. שמירת מסמכים והצגתם

(1) חייב לשמור העתק כל מסמך שנדרש או מי שפועל מטעמו, בהכנתו או מילויו, לפי תקנות אלה: מסמכים אלה ירוכזו ויישמרו יחד עם מסמכים אחרים שהוא חייב בשמירתם לפי תקנות אחרות לפי החוק.

חייב בביצוע נגישות ישמור מסמך כאמור 7 שנים לפחות ממועד סיום ביצוע התאמות נגישות במקום קיים שאינו בניין. העביר חייב בבדיקת נגישות או חייב בביצוע נגישות את זכויותיו למקום קיים שאינו בניין לצד שלישי, יעביר בנוסף העתק המסמכים הנזכרים בתקנת משנה זו.

(2) חייב בביצוע נגישות וצד שלישי כאמור בתקנת משנה (א), חייבים להעביר לנציב או להציג לו, לפי העניין, לא יאוחר מתום עשרים ואחד ימים מיום שהוצגה לו כדין דרישה לכך, העתק מסמך מהמסמכים הנזכרים בפסקה (1). חובה זו תחול גם על חייב בביצוע נגישות בשטחי מקום שאינו בניין, שדרכם מעבר לבניין קיים או למקום שאינו בניין, שהחייב בביצוע נגישות לגביו הוא פלוני, אם ביקש זאת פלוני.

(3) המסמכים הנזכרים בתקנה זו יכול שיהיו מסמכים בקובץ דיגיטלי בפורמט נפוץ.

20. עיגול תוצאת חישוב

מספר שהוא תוצאת חישוב לפי תקנות אלה, יעוגל למספר השלם הקרוב, ומחצית מספר תעוגל כלפי מטה.

21. שמירת דינים

(א) אין בתקנות אלה כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר לרבות לעניין –


(1) רישיון או היתר הנדרש לכריתת עץ או אילן.

(2) אישור לביצוע התאמת נגישות באתר עתיקות או בעתיקה לפי סעיף 29 לחוק העתיקות.

(3) היתר לפגיעה בערך טבע מוגן לפי סעיף 33 (ג) לחוק גנים לאומיים.

(ב) אין בחלופות או בפטורים לפי תקנות אלה כדי לפטור מדרישות לפי הוראות שלפי סעיף 19 (ב) לחוק או לגרוע מהן.

(ג) חלה הוראה בדין המחמירה הנדרש לפי תקנות אלה-תחול אותה הוראה כאמור.

(ד) בכל מקרה של סתירה בין תקנות אלה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לאתר), התשס"ח-2008 (להלן-תקנות נגישות באתר).

לגבי התאמות נגישות באתר, כהגדרתו בהן, יגבר האמור בתקנות נגישות באתר.

יהודה, התקנות האלה אמורות לחול גם על שמורות טבע וגנים לאומיים. על שמורות וגנים חלה הגנה, למשל של פגיעה מהותית מכוח תקנות האתר. מה שכתוב כאן, שרק אם יהיה סתירה בין התקנות האלה לתקנות האחרות, אז תקנות האתר גוברות. לדעתנו זה לא מספיק, מכיוון שפירושו של דבר, שסעיף ההגנה של הפגיעה המהותית, לא יחול. סתירה זה אומר שנניח שתקנות האתר אומרות, אני סתם אתן דוגמא-שיפוע של 20 מעלות והתקנות האלה אומרות שיפוע של 40 מעלות, אז תקנות האתר גוברות. אנחנו רוצים שיכילו עלינו את ההגנה של הפגיעה המהותית, כי שוב, מדובר כאן בשטחים ערכיים. יש שם צבי ים. יש שם אלף ואחת דברים, שמורת האלמוגים. אני לא יכולה כרגע לצפות איזה נזקים עלולים להיות. הכוונה של יהודה הייתה נכונה. רק צריך לשפץ את הנוסח כדי שלא מישהו בעתיד יתקוף אותנו. זו הכוונה.

22. תחילה


תחילתן של תקנות אלה (נשאר כרגע פתוח) ימים מיום פרסומן.

סליחה, אפשר פה לשאול שאלה? יש לאנשים כל מיני שיגעונות. לוקחים קייטרינג, יש חברות עם ציוד: כסאות, שולחנות. הולכים סתם, במדבר יהודה ויחליטו לעשות איזה מקום אירוע כלשהו. האם תגדירו אותו כגן אירועים?

התקנות האלה לא מתעסקות בזה, כי פה מדובר על ממש מקומות קבועים. יש תקנות אחרות שאומרות, אם מישהו נותן שירותי הסעדה, אז ככה וככה.

ואז תגדיר את זה כקייטרינגים?

אז אתה צריך מעורב, אבל זה סרט אחר.

טוב.

יש כאן הערה לדיון. כל ההבאה של התקנות האלה הובאו בהתאם להסכמה מסוייגת של שר הפנים כמו בתקנות מקום קיים, שההכלה תעשה בהדרגה. בשלב הראשון יחולו רק על רשויות המפורטות בנספח, מכתב של שר המשפטים, כפי שאתם רואים מה שמוגדר כאן כתוספת השנייה. זה רק לצורך העניין פה, זה מוגדר התוספת השנייה.

תוספת ראשונה

(תקנה 1)


מקום שאינו בניין מסוג אלה המפורטים להלן או דומה לו בייעוד:

1. בית עלמין
2. מקום ציבורי, ובכלל זה טיילת ומצפור
3. אתר משחקים
4. אתר שעשועים
5. מקום רחצה
6. מקום קדוש המשמש לעלייה לרגל
7. גן חיות
8. מקום לתצוגה
9. אתר הנצחה
10. גן אירועים
11. חניון/מקום חניה

רגע, עצור. 11, מגרש ספורט וחניון, לא הייתה התייחסות עכשיו בפרק.

נכון, אז זה מה שסיכמנו, שאנחנו נבדוק את זה לפרק הבא ונראה מה צריך לעשות.

12. מגרש ספורט

13. מקום המשמש או המיועד לשמש לבילוי, נופש או פנאי. גם בנושא הזה עוד לא היה דיון בפסקה.

אם אפשר עוד הערה קטנה. אני מבינה ואני רק רוצה את זה גם לפרוטוקול, שבתוספת יוסדר העניין של גם שילוט וגם שירותים נגישים, כי אין פה התייחסות. לא הייתה פה התייחסות לשירותים נגישים וכו'.

אנחנו בתקנה 2 בהוראות הכלליות.

בתקנת משנה (א)(2)(א) לכניסה לאדם עם מוגבלות תהיה נגישות רציפה לכניסה עיקרית למקום שאינו בניין, מכל אחד מאלה המצוי בקרבתו, וכאן הוסף לשם הבהרה, של מקום כאמור, וההמשך שכבר הוקרא.

בתקנה משנה (א)(2)(ג)(2) לקראת סוף העמוד, זה התאמה לתקנה (2)(א) רבתי, שם יתווסף לגבי הפניה או התיעוד עם דואר אלקטרוני בנוסף לדואר הרשום. אז גם כאן יתווסף או דואר אלקטרוני.

לגבי הנושא של ההוספה הזו של הדואר האלקטרוני, יש לי בעיה עם זה.

התכוונו לדואר ישראל אלקטרוני.

הבעיה עם דואר אלקטרוני, זה דבר שבאמת אין לך דרך להוכיח. את המשלוח אתה יכול אולי לשמור. את הקבלה, אין לך דרך להוכיח. אתה גם לא יודע למי זה יגיע.

בואו נוסיף שגם התקבלה תגובה. אישור קבלה.

או דואר אלקטרוני אם יתקבל אישור קבלה עליו.

חבר'ה תבינו, יש פה מספר חלופות לטובת זה שצריך לשלוח. שיבחר מה שהוא רוצה, מה שנוח ושלום על ישראל.

להוריד את הדואר האלקטרוני, בסדר? תשלחו מעטפה עם בול.

4. החלה הדרגתית


לגבי הטבלה הראשונה של החלה הדרגתית על גופים ציבוריים. בשורה הרביעית של 65% בטור האחרון, השתנה מ-9 ל-8 בעקבות התייחסות של עיריית תל אביב.

טבלה) לגבי רשות ציבורית שאינה רשות מקומית, במקום הטבלה שלמעלה תבוא הטבלה הבאה (שאר ההוראות יחולו).

טור א
טור ב

אחוז המקומות שאינם בניין הקיימים שבהם יושלמו כל התאמות הנגישות הנדרשות
פרק הזמן בשנים, מיום התחילה, להשלמת ביצוע התאמות נגישות לחייב בביצוע נגישות האחראי ל-


עד 50 עולה על עולה על עולה על

מקומות 50 עד 100 100 עד 250

קיימים מקומות 250 מקומות

קיימים מקומות קיימים

קיימים

15
2 2 2 2

35
3 3 4 4

65

100
4 5 6 6

5 6 7 לא

יאוחר

מיום כ"ג

בחשוון

התשע"ט

(1

בנובמבר

2018)

לאחר שבקיץ אושרה כאן הארכה לרשויות המקומיות עד 2021, אז במקור, בטיוטה המקורית, הטבלה התייחסה לרשויות המקומיות עד 2021, אבל הארכה לא ניתנה לרשויות הציבוריות האחרות, כמו למשל משרדי הממשלה. בתקנות האלה למשל, אחד מהשחקנים העיקריים, למשל משרד הביטחון, אחראי על הנגשת מתקנים צבאיים וכו'. אז הוספנו כאן טבלה שנלקחה אחד לאחד מתקנות בניין קיים שאושרה כבר שם. לקחנו אותה לפה, שבעצם מוגבלת עד 2018, ובעצם נותנת לה לוחות זמנים, למשרד ממשלתי,

לאותם גופים שהם לא רשות מקומית.

בדיוק.

5. חלופות ופטור - "סיבות חלופיות" – אחד מאלה – בפסקה 2 יתווסף בסייפא: לעניין זה, "תוכנית" כהגדרתה בחוק התכנון והבניה שהייתה בתוקף טרם מועד תחילתן של תקנות אלה.

ויש את הפטור שאנחנו העלינו, שכאשר יש בעיה של הפרשי גובה,

זה מה שאמרתי מקודם. מה שהעברתם מיכל, הוא עדיין אווירי מדי. צריך עוד לעבוד עליו.

טוב. רבותיי, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45

לשכת היועץ המשפטי

י"ז אדר א תשע"א

21 פברואר 2011

2011-0004-100
אל: עו"ד יהודה מירון, נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

מיהי עדה דתית ומיהו ראש העדה הדתית וכיצד ניתן לקבוע על היות מקום מקום קדוש
לשאלתך, דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947 (להלן – "דבר המלך"), מגדיר מהי עדה דתית.

"עדה דתית" - פירושה כל עדה המוזכרת בתוספת השניה לדבר-המלך זה וכל עדה שהממשלה תכריז עליה בצו כעל עדה דתית.

העדה המזרחית (אורטודוכסית).
העדה הלטינית (קתולית).
העדה הגריגוריאנית-הארמנית.
העדה הארמנית (קתולית).
העדה הסורית (קתולית).
העדה הכשדית (אוניאטית).
העדה היהודית.
העדה היונית-הקתולית, מלכיתית.
העדה המרונית.
העדה הסורית-אורטודוכסית.
3 עדות נוספות התווספו לרשימת העדות לאחר הקמתה של מדינת ישראל:
1. הדת הדרוזית – בתקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), התשי"ז-1957, התקנות תוקנו בשנת 1995, תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), התשנ"ו-1995 קבעו כמו כן שהעדה הדרוזית הנה דת מוכרת בישראל.
2. כמו כן נקבע בצו הכרזה על עדה דתית (הכנסיה האוונגלית האפיסקופלית בישראל), התש"ל-1970, כי הכנסיה האוונגלית האפיסקופלית הנה עדה דתית מוכרת.
3. כמו כן נקבע בצו עדה דתית (האמונה הבהאית), התשל"א-1971, כי העדה הבהאית הנה עדה דתית מוכרת בישראל.
העדה המוסלמית הנה דת מוכרת אף כי לא נכללה בדבר המלך. בית הדין הדתי הוא בית הדין השרעי הוכר בחוק ובימי המנדט סמכותו הייתה רחבה אף מסמכות בתי הדין האחרים. מקובל כי בנושאי המרה, נשיא בית הדין השרעי לערעורים, הוא ראש העדה הדתית. ככל המדובר במקום קדוש, לפי האסלאם אין בישראל מקום קדוש מלבד הר הבית. מסגדים ובתי עלמין אינם קדושים במובן הצורך לעלות אליהם לרגל. מובן שמדובר במקומות להם קדושה המקבילה לבתי כנסת או לבתי עלמין יהודיים אליהם מגיע הציבור בשל הצורך לבוא למקום תפילה או הצורך לפקוד קרובי משפחה הקבורים בבתי עלמין. מנהג זה קיים גם בקרב הציבור היהודי וגם בקרב הציבור המוסלמי.
ראש העדה הדתית נקבע בחוק בפקודת העדה הדתית (המרה). בפקודה נקבע כי ראש העדה הדתית הוא הנותן תעודה המכירה בהמרת דת של הממיר דתו.
העדות המוכרות בישראל נוהגות בהתאם לאמור. ראש העדה הדתית נקבע בהתאם לכללים והחוקים הפנימיים של העדות השונות ובהתאם לחוקים מזמן השלטון העות'מני והמנדט. בכל מקרה ניתן לקבוע בכללים בדבר היות מקום מקום קדוש, כי קביעת ראש העדה, היא זאת שתקבע כאמור. מובן כי יש לפעול על פי דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924. בהוראת דבר מלך זאת, נקבע כי:
2.
למרות כל הוראה בדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, או בכל פקודה אחרת או בכל חוק אחר בישראל, האומרת את ההיפך, לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית-משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים או בבנינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל: בתנאי ששום דבר האמור בזה לא יפגע ולא יצמצם בשיפוט שהוקנה לבתי-הדין הדתיים עפ"י דבר המלך במועצה הנ"ל ובהתאם לו.
3.
נתעוררה שאלה אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם, הרי עד שתוקם ועדה שיינתן לה השיפוט על ענינים המפורטים בסעיף הקודם, תובא השאלה לפני שר הדתות, והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין .
בהתאם לכך, אם תתעורר שאלה בדבר היות מקום, מקום קדוש, הדבר מסור לשר הדתות. אציין כי בהתאם להחלטת ממשלה משנת 2004 שר הדתות לעניין המקומות הקדושים בהתאם לחוק השמירה על המקומות הקדושים, הנו שר התיירות. ואילו שר הדתות בהתאם לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924, הנו ראש הממשלה.

בברכה,

אליהו ליפשיץ, עו"ד


לשכת היועץ המשפטי