הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
14
ועדת הפנים והגנת הסביבה

22.02.2011


הכנסת השמונה-עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 339

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, י"ח באדר א תשע"א (22.02.2011), בשעה 09:30

1. הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט-2009

2. הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט-2009

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

ניצן הורוביץ

דב חנין

נח הקר – רכז מים וביוב באגף תקציבים, משרד האוצר

אשר איזנקוט – אגרונום, מנהל תחום שרות שדה, שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אברהם זילברמן – ממ"ר מליחות וקולחים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אוהד אורנשטיין – מנהל מינהל סביבה ופיתוח, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ד"ר מייק אדל – יועץ החטיבה למחזור מים אפורים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נעמי היימן רייש – הסוכנות לעסקים קטנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שלום גולדברגר – מהנדס ראשי ארצי, משרד הבריאות

דוד ויינבוג – מהנדס ארצי תכנון וקולחין, משרד הבריאות

עו"ד אילנה מישר – לשכה משפטית, משרד הבריאות

עו"ד בני זלמנוביץ – לשכה משפטית, משרד הפנים

איילת צור – אגף הבנייה, מינהל התכנון, משרד הפנים

עו"ד ליאורה עופרי – לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

אלון זסק – אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

רינת לוי-מוסקוביץ – יועמ"ש אט"ל – פרקליטות צבאית, צה"ל

משה אבנון – יועץ לענייני מים, מרכז השלטון המקומי

אבי אהרוני – מנהל מחלקת טיפול שפכים והשבה, חברת מקורות

אמיר שישה – סגן מנהל אגף חסכון במים, רשות המים

עו"ד טל שביב – לשכה משפטית, רשות המים

יעקב לב – מנהל אגף חסכון במים, רשות המים

פול שטיינר – יו"ר חטיבת מחזור מים אפורים, איגוד לשכות המסחר

עו"ד דן כרמלי – סמנכ"ל ליחסי ממשל, כנסת וחקיקה, איגוד לשכות המסחר

יוסף רוניס – חבר החטיבה למחזור מים אפורים, איגוד לשכות המסחר

דוד קשני – יו"ר הפורום לדיור הציבורי ועמותת קול בשכונות

רן ישר – אגודת ידידי כדור הארץ

עו"ד שלי לב – אדם, טבע ודין

שרית כספי-אורון – מדענית מים, אדם, טבע ודין

מאיה קרבטרי – מנהלת קשרי ממשל, "חיים וסביבה"

ורד קירו-זילברמן

יפה שפירא

מיטל בר שלום

1. הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט-2009

2. הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט-2009

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני אבקש משני היוזמים שנמצאים פה להציג את הנושא, ואחר כך נחליט מה אנחנו עושים. דב חנין, בבקשה.

אדוני היו"ר, ההצעות שלי ושל חה"כ ניצן הורוביץ עוסקות באחת הסוגיות החשובות הנוגעות למשק המים שלנו. מצוקת המים בישראל היא לא דבר חדש. כולנו מכירים אותה. חלק מרכזי בהתמודדות עם מצוקת המים זה מנגנונים שיאפשרו לנו חיסכון ויעילות בשימוש במים. הצעות החוק עוסקות ב"מים אפורים" - מים שעברו שימוש מסוים בתוך המערכת שלנו, כאשר השימוש המסוים הזה מאפשר לנו לחזור ולהשתמש באותם המים, במתכונת המוצעת בחוק, שימוש נוסף. אין שום סיבה, אדוני היו"ר, שנדיח את האסלות שלנו במי שתייה. מדינה שסובלת ממצוקת מים לא יכולה להרשות לעצמה להשתמש במי שתייה באסלות השירותים. זה בזבוז, זה חוסר אחריות, זו הפקרות, זה דבר שלא ייתכן במדינה שרוצה להעביר מסר של חיסכון במים.


לכן, הצעת החוק מציעה מנגנונים צנועים. לקראת הדיון היום התנהלו הרבה מאוד מפגשים במסגרות פורמאליות ובמסגרות לא פורמאליות, כדי לקדם הבנות לקראת הדיון הזה. בסופו של דבר, הצעת החוק מציעה מנגנונים מאוד צנועים ומאוד ראשוניים של קידום מים אפורים בישראל. לאורך התהליך היו ספקות מסוימים מצד אנשים מסוימים במשרד הבריאות. אני חייב לומר, לפי הבנתנו אין לאותם ספקות שום בסיס. אנחנו משוכנעים שהמנגנונים בהצעות החוק האלה אין בהם שום סכנה לבריאות הציבור. להפך. הם בסופו של דבר מועילים לבריאות הציבור, מכיוון שהם מובילים לערך החשוב והחיוני הזה של חיסכון במים. ברמה המעשית, אדוני, אני הייתי מציע, ראשית, לאחד את שתי הצעות החוק. שנית, לסכם את הדיון היום בהחלטה שאנחנו מקדמים את הצעת החוק לקריאה ראשונה. ישנם עוד נושאים שנצטרך להמשיך ולברר אותם, אבל ברמת ההכנה שהגענו אליה אין שום סיבה שלא נברר את הסוגיות, שאולי נותרו במחלוקת – ואני אומר אולי נותרו במחלוקת, כי אני לא עד הסוף משוכנע שבאמת יש פה מחלוקת אמיתית – לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

תודה רבה. חה"כ הורוביץ, אחרי שתסביר את הצעת החוק שלך תאמר לי אם יש הבדלים משמעותיים בין שתי הצעות החוק.

הצעות החוק דומות. יש הבדלים ביניהן, אבל אפשר לאחד את הצעות החוק ולדון בהן בנוסח משולב. בהזדמנות הזו צריך לומר תודה לעו"ד ורק קירו ולייעוץ המשפטי שקיימו כמה ישיבות הכנה בעניין בדיוק למטרה הזו. ורד מכירה את זה היטב.

אני רוצה להגיד לוועדה, שאנחנו בארץ במצב בו מחירי המים מגיעים לשיאים חדשים. אי אפשר כל הזמן להשית את המחירים האלה על האזרח הישראלי, לשלוח יד לכיס של האזרח הישראלי מבלי לתת לו הזדמנות וכלים לחסוך במים בצורה הגיונית. הרעיון של מים אפורים, שימוש חוזר במי דלוחין, קיים במדינות רבות בעולם במשך שנים רבות. כאשר עושים אותו בצורה נכונה הוא לא רק מביא לחיסכון במים וחיסכון בכסף, אלא מביא גם לשמירה על הסביבה, כך שכל הצדדים יוצאים נשכרים.

פה בישראל יש מספר חברות עסקיות-כלכליות שרוצות להיכנס, וכבר נכנסו לנושא של שימוש חוזר במי דלוחין. אלה חברות ישראליות. זה ענף, שיכול להעסיק מאות עובדים בישראל, ולפתוח פרק חדש וחשוב של עסקים בארץ. וגם את זה חשוב לנו מאוד לעודד. לא יכול להיות שחברות ישראליות יעסו פרויקטים של מים אפורים בחו"ל, ופה לא יתנו להן לעבוד בעניין הזה.


עברנו דרך ארוכה עם הצעת החוק הזו. אנחנו באים לכאן אחרי תיאום ושיחות רבות עם משרדי הממשלה: משרד הפנים, משרד השיכון ורשות המים, כאשר בראשם משרד הבריאות, שאנחנו מאוד מעריכים את גישתו. היו שותפים להצעת החוק גם כל ארגוני הסביבה המובילים בישראל, וארגונים חברתיים, כי באמת מחירי המים הגיעו למצב בלתי נסבל עבור אזרחים רבים. עכשיו אני שמח שאנחנו עולים על נתיב החקיקה. אני מקווה, שזה ייעשה כמה שיותר מהר, כי הרכבת יצאה מהתחנה. עשרות אלפי אנשים בארץ, בהתיישבות, במגזר הפרטי, במגזר העסקי, עושים מערכות של מים אפורים בלי היתר. לפעמים עושים את זה לא טוב, כי לא נותנים להם את הכלים. המטרה שלנו כאן, היא לתת את הכלים כדי שיעשו את זה בצורה בטוחה, שלא יהיו בעיות בריאותיות, חלילה, ושיחסכו במים ובכסף.

אני חושב שהחוק הזה, דווקא בימים אלו, היה צריך להיות ביוזמה ממשלתית ולא ביוזמה פרטית. כך ההיגיון אומר. לצערי הרב, חברי כנסת לקחו יוזמה מבורכת. עצם העובדה שגם אני שותף להצעת החוק הזו מעידה על חשיבות העניין. בימים שאנו זועקים למים וישנו ויכוח ציבורי קשה על מחירי המים במדינת ישראל, בצדק אמר חה"כ חנין שלא יעלה על הדעת שנשתמש במים לשתייה לצורך הדחת אסלה או שימושים אחרים. אנחנו נותנים את השירות הזה למדינות אחרות בעולם, ולכן לא יעלה על הדעת שדווקא אנחנו נהיה אלה שנפגר בעניין הזה ולא נעשה את זה לעצמנו. שמעתי שישנו ויכוח בין משרדי הממשלה השונים. לפני שאני אבקש לאחד את ההצעות, הייתי רוצה לשמוע את נציג משרד הפנים.

אנחנו תומכים בהצעה שתואמה ביחד עם השלכה המשפטית של הוועדה. בהצעת החוק המקורית ראינו כל מיני בעיות. אנחנו חושבים, שהאחריות צריכה להיות בנושאים התכנוניים של משרד הפנים. משרד הבריאות צריך ליצור תקן שייכנס לתוך היתר הבנייה. אין לנו גם בעיה, שהפיקוח המתמשך על זה יהיה של משרד הבריאות. מבחינת ההיתר, אנחנו לא רוצים שיהיה מצב של ביקורת כפולה על ההיתר. מבחינת יידוע הציבור ושיתוף הציבור, ההיתר צריך להיעשות על ידי מוסדות התכנון. אם משרד הבריאות רוצה שיהיה תקן למערכות עצמן, אין לנו עם זה בעיה.

בעצם למשרד הפנים אין התנגדות להצעת החוק הזו.

לתיאום שנעשה.

מבחינתכם אין בעיה, ובלבד שהנושא של התכנון יהיה מתואם ומסודר עם משרד הפנים.

נכון. במהלך הדיונים הועלו כל מיני נושאים שצריכים להיות בתקנות ולא בהצעת החוק, אבל במסגרת התיאום הגענו להסכמה. אנחנו חושבים שההיתר צריך להיות באחריות משרד הפנים, ולא לעשות הליך של היתר כפול שיביא לאי ודאות וסרבול.

נציג המשרד להגנת הסביבה, בבקשה.

גם אנחנו היינו בסבב של ההתייעצויות הבין משרדיות. בסופו של דבר עמדת המשרד ועמדת השר היא, שאנחנו תומכים בחוק הזה. כמובן שצריכים לראות איך קובעים מגבלות כך שלא תיפגע הבריאות, אבל בסופו של דבר, מערכת התכנון והתקן שייכנס לנושא הזה – ואין ויכוח לגבי הצורך בתקן הזה ושמירה על בריאות הציבור - יבטיחו את הנושא הזה. בתקן הזה יושבים אנשי המקצוע של משרד הבריאות, של המשרד להגנת הסביבה, וכניסתו לתוקף והטמעתו בתוך החוק הזה יאפשרו שמירה על הסביבה ועל בריאות הציבור.

תודה רבה. נציג משרד הבריאות, בבקשה.

אני אקדים ואגיד, שאני לא יודע מה עומד היום לדיון פה. מאז הוגשו הצעות החוק האלה בלבוש הראשוני שלהן, עברנו הרבה דיונים, הרבה הסכמות והרבה חילוקי דעות. כאן לא באו לידי ביטוי כל אותן הסכמות, כל אותם חילוקי דעות בתוך אותם דיונים פנימיים שכולכם שמעתם עליהם היום.

אני אדבר על כמה נקודות מרכזיות. אני לא אכנס לכל הפרטים שהתעוררו במסגרת הדיונים האלה. הנושא הראשון הוא פיקוח משרד הבריאות על המתקנים, התחזוקה וההפעלה של אותם מתקנים. לנו כמשרד יש יכולת פיקוח ואכיפה על מוסדות ועסקים מסוגים מאוד מסוימים ומוגבלים. באותם מוסדות ועסקים בהם יש לנו את יכולת הפיקוח והאכיפה, אנחנו תומכים בהצעת החוק. באופן עקרוני, אנחנו חושבים שיש מקום להמשיך ולהתקדם עם הנושא הזה. לא כן הדבר כאשר אנחנו מתחילים לדבר על בתים פרטיים, מגורים, מקומות בהם אין לנו דריסת רגל, אין לנו את היכולת לאכוף ולפקח באופן חוקי. גם באופן פרקטי-מעשי, כמו כוח אדם, אין לנו את יכולת הפיקוח על הדברים האלה.


נאמר פה שהתחשבו בסיכונים הבריאותיים. הדברים האלה מאוד חשובים לנו ולכולם. יש פה סיכון בריאותי. היינו מעדיפים שנהיה בפינלנד או נורבגיה, ויהיו לנו מי שתייה לכל הצרכים וכל השימושים.

יש רצוי ויש מצוי.

ברור לנו שהשימוש רק במי שתייה בבית הפרטי או במוסדות בכלל, מקטין את הסיכונים. אנחנו יודעים שיש פה סיכון, ואנחנו נכנסים לסיכון בראש צלול וידוע. אנחנו צריכים להתייחס לסיכונים האלה, ולנסות להתגבר עליהם. אם אני אסכם את מה שאמרתי עד עכשיו - יש פה הפרדה ברורה בין מוסדות, עסקים, גופים ברי פיקוח, שלגביהם אנחנו לא מתנגדים למהלך הזה, ובין גופים פרטיים עליהם אין לנו אפשרות פיקוח. אני לא יודע אם יש לנו בכלל אפשרות להתנגד, כי המערכת הזו אולי חוקית. אנחנו מתנגדים כנציגי בריאות הציבור, ולא כמי שיש להם סמכות חוקית להתנגד.

אני רוצה להגיד משפט חשוב מאוד: זה לא רק שאנחנו מסכימים. בפועל, אנחנו מאשרים גם היום מתקנים כאלה. מוסדות מגישים לנו בקשה, אנחנו דנים, נותנים את התנאים, עושים את הפיקוח, והעסק יכול להתקדם ולהתקיים בתוך המערכת הקיימת היום. אם יעגנו את זה בצורה חוקית עם מגבלות נוספות, אנחנו רק נשמח. זה יעזור לנו בתוך המערכת עליה אנחנו מפקחים. העניין הוא, שאותם אלה שמגיעים אלינו מגיעים באופן וולונטרי מתוך רצון.


יש פה סתירה בין שתי הצעות החוק. האחת אומרת לקבוע אפשרות של התקנת מערכות כאלה, והשנייה אומרת לחייב התקנת מערכות כאלה. יש הבדל גדול בין לקבוע אפשרות לבין לחייב. כאשר אנחנו נותנים אפשרות, מי שמגיש בקשה, מי שרוצה לעשות את הדברים האלה, מחויב ביחד איתנו למהלך. אם אנחנו מחייבים, אז יש אנשים שכופים עליהם, הדברים ייעשו בחוסר חשק, וכאשר הדברים נעשים בחוסר חשק יש בעיה. יש בעיה עם מערכות הנכפות על האזרחים לעשות את הדברים בלי רצון ובלי יכולת. זה עולה כסף. אמנם אנחנו כמשרד הבריאות לא מדברים על כסף ועל החיסכון הכספי של הדברים האלה, אבל צריך להיות ברור לכולם שהדברים האלה לא נעשים בחינם. בחינם אפשר לחבר את הצינור ממכונת הכביסה ישר לגינה. לא זאת המטרה. המטרה של הצעת החוק היא להכניס את הדברים לתקן ולמערכת מוסדרת, שמתוחזקת ומתופעלת, שעולה כסף להחזיק אותה.

איפה אתם בכל היוזמה הברוכה הזו? למה אתם מחכים לחקיקה פרטית כדי להתקדם, ואחר כך יש לכם רעיונות וטענות?

אמרתי, שהחוק הקיים היום, מבחינתנו, מאפשר את כל המהלך הזה. אין שום מניעה. אם מגיע אלינו בית מלון שרוצה להפעיל מערכת כזו, אנחנו מאשרים. מגיעים אלינו גם מקוואות וקנטרי קלאב. אנחנו יודעים איך לטפל במערכת הזו.

למה לא להכניס את זה לסדר, כך שיהיה תקן מקובל? אני מסכים איתך שיש הבחנה בין לחייב ובין לאפשר. אני מסכים, שפה צריך לקבל החלטה. עם זאת, משהו צריך להיעשות. בינתיים אף אחד לא עשה שום דבר. לולא היוזמה הפרטית של חברי הכנסת, לא היה קורה כלום.

אני לא לוקחת את הקרדיט מחברי הכנסת. חברי הכנסת לפעמים מובילים דברים.

אני מעוניין שתיקח. אני מעוניין שהממשלה תיקח את הקרדיט מחברי הכנסת. אנחנו נברך על כך. אני מודיע לך, שלנו חברי הכנסת אין בעיה עם זה. הלוואי. זה מה שאנחנו רוצים. אני בטוח, שחקיקה ממשלתית היא יותר מאורגנת ויותר מסודרת. חקיקה פרטית היא לא כזאת. רק אחר כך היא מתחילה להיות כזאת.

אני חוזר על מה שאמרתי: החקיקה שלנו היום מאפשרת את הדברים האלה. יש מהלך של מכון התקנים, של אותו תקן שנעשה במכון התקנים בשותפות איתנו. יש משהו שהוא חצי ממשלתי המייצר את התקן. אנחנו שמחים אם יהיו מתקנים מסודרים ומאושרים, שאפשר יהיה לאשר אותם בעתיד בצורה יותר קלה, כך שלא נצטרך לדון בכל מתקן ומתקן לחוד. אלה הדברים שאנחנו חושבים שאפשר ללכת עליהם. לעשות חוק שדוחף את האזרחים לעשות את הדברים האלה, זה לא בפילוסופיה שלנו.

עו"ד דן כרמלי מאיגוד לשכות המסחר, בבקשה.

אדוני היו"ר, חברי הכנסת, בשם איגוד לשכות המסחר והחטיבה העסקית לטיפול ומחזור במים אפורים, אני רוצה לברך אתכם על היוזמה של חה"כ הורוביץ, חה"כ ד חנין ושלך אדוני יו"ר הוועדה, ועל הדבקות שלכם במטרה החשובה, שיש לה השפעות כלכליות, צרכניות, סביבתיות כבדות משקל. היוזמה הזו מראה לציבור כולו, שהוועדה הזו חושבת לטווח ארוך, חושבת על תכנון משק המים של מדינת ישראל, לא על פתרון מיידי מהיום למחר אלא על פתרון לטווח ארוך אמיתי.

אנחנו נמצאים במהלכו של משבר מים גדול, שלא ייפתר בתקופה הקרובה. אין שום הגיון שמדינה כמו מדינת ישראל, שאין לה משאבי מים משלה, שנסמכת על הגשם מדי שנה ושנה – ולמרות כל התפילות של כולנו, זה לא ממש מצליח לנו.

זה לא שזה לא מצליח. על תקל ראש בתפילה.

אני מתפלל, אבל לי באופן אישי במבחן התוצאה כנראה עוד לא כל כך הצליח.

אם היית מתפלל יחד איתי, הדברים אולי היו אחרת.

אני מוכן לחשוב על זה.

לא רק התפילה שלי, גם שלך ואחרים.

אמרתי: התפילות של כולנו בעניין הזה. אין שום הגיון שמדינת ישראל לא תנצל טכנולוגיות הקיימות בעולם כולו. גם במדינות רוויות מים, כדוגמת המדינות שהציג חברי המהנדס ממשרד הבריאות, עושים שימוש בטכנולוגיות למחזור מים, גם בצורה של חובה חקיקתית בחלקן, בדירקטיבות מסוימות. כלומר, יש תובנה כללית, גלובאלית, עולמית, שצריך לשמור על המשאב הזה, במיוחד בנושא הדחת אסלות. הרי איפה ההיגיון בשימוש כזה, גם בבתים פרטיים?

על פי הצעת החוק של חה"כ הורוביץ – וזה נתון שידוע ומפורסם, גם על ידי רשות המים - הצריכה הביתית הממוצעת לאדם היא כ-160 ליטר מי שתייה ליום, כאשר 35% מהם משמשים להדחת אסלות. היכן ההיגיון להשתמש במי שתייה? שם אין שום בעיה בריאותית, אין שום חשיפה לילדים שמשתעשעים להם בגינות, שם אין שום בעיה אמיתית.

ראיתי שיושבת כאן נציגת צה"ל. מדינת ישראל נמצאת לפני הקמה של עיר הבה"דים. בעיר הבה"דים, על פי הודעת ראש הממשלה משנת 2007, בממוצע כל יום ישהו וישתמשו במתקני עיר הבה"דים, 24 שעות ביממה, 11,000 בני אדם: יתגוררו שם, ישרתו את המדינה ויעבדו שם. אם ניקח את המספר הפשוט ולא נדבר על 160 ליטר ליום לאדם – כי אולי בגלל הקמפיינים האחרונים הציבור מתחיל לחסוך במים - אלא נלך על מספר קל של 100 ליטר ליום, שעל פי נתוני רשות המים הממוצע הוא 90-100 מטר קוב לאדם לשנה במים שפירים, 35% מזה רק בפרויקט של עיר הבה"דים שמדינת ישראל מקימה אנחנו מדברים על חיסכון של 330,000 מטר קוב מים שפירים בשנה. זה רק בפרויקט ציבורי אחד – עיר הבה"דים. האם לא הגיוני שמכאן תצא הקריאה למשרד הביטחון ולשר הביטחון, שעוד טרם חקיקת החוק כבר בפרויקט הזה יחייבו שימוש במערכות למחזור מים אפורים, ולו לצורכי הדחת אסלות?


אני רוצה לחזק את הדברים של חה"כ הורוביץ בעניין הגורמים העסקיים שפועלים. הטכנולוגיות הן לא טכנולוגיות שנמצאות רק בחו"ל. יש טכנולוגיות מקומיות. יש עסקים במדינת ישראל, שיודעים להפעיל, להתקין ולהקים מערכות מאוד מעודכנות בדרישות הבריאות, גם הבינלאומיות וגם המקומיות. יש פתרונות קלים כדי ליישם את הצעת החוק הזו. היא ישימה, היא פשוטה, היא זולה, היא תביא ליצירה של 1,500 מקומות עבודה חדשים, שלא היו עד היום. היא תעודד יצור טכנולוגיות ישראליות, ותעשיר את קופת המדינה בעניין הזה. אדוני היו"ר, לא בכדי יש כאן פן רחב מאוד של חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, שמבינים שמדובר באינטרס לאומי חוצה מפלגות. איגוד לשכות המסחר תומך בהצעות החוק. נציגי החטיבה המקצועיים נמצאים כאן גם כן, והם יוכלו לתת גם תשובות מקצועיות לאדוני בהמשך הדיון.

נציגי חטיבת הנהלת חטיבת טיפול/מחזור מים אפורים באיגוד לשכות המסחר, בבקשה.

אני יו"ר הוועדה. אני פה עם חבריי. כולנו מתחרים עסקיים, אבל מה שמאחד אותנו זו התמיכה שלנו בהמלצות משרד הבריאות לאיכות המים מוועדת הלפרין-אלוני משנת 2002. כולנו מחויבים לזה. אנחנו תומכים בחקיקה ומברכים על היוזמה הזו. אנחנו גם מטפלים בנושא התקינה עם מכון התקנים. אנחנו מנסים לקדם תקן, ואני מקווה שיעבור תקן ישראלי השנה במכון התקנים, המבוסס על תקינה בינלאומית בנושא הזה. מדובר על תקנים מאוסטרליה, גרמניה וארצות הברית. אנחנו לא מדברים על מדינות מפגרות. אנחנו מדברים על תקנים מאוד מחמירים, שהבסיס שלהם הוא התקנים וההמלצות של משרד הבריאות לאיכות המים. כולנו יודעים לספק מערכות המביאות את המים לרמת איכות, שהיא הרבה מעבר לדרישת משרד הבריאות, מעבר איכות מי שתייה בהרבה מדינות בעולם. זה מאוד חשוב להבין. זו הפסגה הטכנולוגית העולמית בעניין הזה.

אנחנו בעד איחוד הצעות החוק. אנחנו בעד לחייב שימוש חוזר במים אפורים. אנחנו מדברים על בצורת, אבל חשוב להבין שישראל היא בתהליך של מדבור. מצוקת המים הולכת להחריף, ואנחנו חייבים למצוא פתרונות. אנחנו לא נגד הטפלה. הטפלה זה פתרון טוב, אבל כברירה אחרונה. אפשר לעשות ניצול מיטבי של המים שישנם. זה דבר נכון, וזה דבר חסכוני. הטפלה זה תהליך מאוד לא ירוק. מדובר בצריכת אנרגיה מטורפת. אפשר להשתמש במים שישנם.

זה נכון שישראל היא מדינה מובילה בעולם בשימוש חוזר במי ביוב, אבל אפשר להשתמש במים גם שלוש פעמים. כל המים יכולים להגיע למט"שים. אם היינו עושים שימוש חוזר רק לשם הדחת אסלות, היינו חוסכים 40% מצריכה פרטית של ישראל במים. זו כמות עצומה. זה 70 ליטר לאדם ליום. אנחנו בעד הדבר הזה.


אנחנו תומכים בעמדת משרד הפנים לגבי מניעת היתר כפול, תהליך של כפילות בכל הנוגע להיתרים. אני רוצה להתייחס למה שאמר גולדברג ממשרד הבריאות בנוגע ליכולת אכיפה מוגבלת של משרד הבריאות. זה דבר ברור, ולכן הקביעות היישומיות לגבי משטר בדיקות איכות וכו' חייבות להיות לפי התקן. אין צורך לסבך את החקיקה בעניין הזה. התקן יהיה ברור, ויבוסס על המלצות של משרד הבריאות.

צר לנו, שמשרד הבריאות לא רואה בנו בן ברית, כי אנחנו באמת תומכים בעמדות שלהם. הפיראטיות בישראל משתוללת. צריכים להבין, שהצרכן הישראלי רוצה לחסוך כסף. המים נהיו יקרים, ואנשים מצביעים ברגליים ומתקינים מערכות. אנחנו מעריכים שיש 10,000 מתקנים פיראטיים בארץ. אין סכנה בשימוש חוזר במים אפורים, אבל חשוב לעשות את זה בצורה מסודרת. חשוב שתהיה רגולציה בעניין הזה, ולכן חשוב מאוד שהחוק הזה יעבור.

האם המתקנים האלה מיוצרים בארץ?

חלקם כן. יש גם אלה המייבאים רכיבים ומרכיבים בארץ. אני יודע גם על מערכות בפיתוח. צריך להבין, שעד שאין בהירות בעניין הרגולציה, יש הרבה מאוד מחסומים להשקעות בתחום הזה. אנחנו מעריכים שאם יהיה יישום מלא, אפשר יהיה ליצור 1,500 מקומות עבודה בארץ. בנוסף, אפשר ליצור ענף שגם מייצא בעשרות מיליוני דולר.

מה העלות של מתקן כזה לבית פרטי?

יש מתקנים שונים. זה יכול להיות עשרות אלפי שקלים, אבל יש מתקנים פשוטים יותר. אין ספק, שאם החוק הזה יעבור, הטכנולוגיה תהיה ביישום יותר נרחב, העלויות ירדו ואפשר יהיה להגיע לתקופת החזר לצרכן הפרטי, יותר קצר ויותר הגיוני.

אנחנו היינו רוצים להיות במצב בו ממשלת ישראל תעודד התקנת מערכות כאלה בסבסוד, במקום להשקיע במערכות הטפלה.

אתה יכול להיות רגוע. ממשלת ישראל משקיעה לא בזה ולא בזה. נציג משרד הבריאות, דוד ויינברג, בבקשה.

אני רוצה להוסיף כמה דברים כלליים, שחלקם בתחום אחריות משרדנו וחלקם אנו מרגישים צורך להשלים אותם כרקע. קודם כל, כפי שנאמר כאן, מדינת ישראל מובילה בעולם בהשבה. כ-80% מהשפכים בישראל ממוחזרים להשקיה חקלאית. זה נתון שחייבים לקחת בחשבון. הפחתה של כמויות השפכים האלה תהיה לה השפעה על כמות המים המגיעה לחקלאות.

כפי שצוין כאן, עלותם של מתקנים לטיפול ברמה שמשרד הבריאות מבקש היא גבוהה. בעצם, לא יהיה בכך חיסכון לציבור, כי ההקמה וההפעלה הן יקרות. כאשר אנחנו נחייב את הציבור להקים מתקנים כאלה ולתחזק אותם, יכול להיות שזו תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. אני חושב, שכדאי שתיעשה בדיקה כלכלית לגבי ההשפעה של החובה להקים את המתקנים האלה. זה נתון חשוב.


חשוב לזכור, שמחקרים בארץ ובעולם, וכן בדיקות של משרד הבריאות, הראו שמים אפורים מכילים ריכוז גבוה של מיקרו-אורגניזמים ופטוגנים. אם הדבר הזה ייעשה בבתים פרטיים, מספיק שמישהו אחד יעשה חיבור צולב בין מערכת כזו למערכת מי שתייה והמים יחדרו למי שתייה.

אדוני, אני מאוד מעריך אותך ברמה המקצועית, אבל אם היית בדיון של הכנסת כאשר הציעו להתקין במדינת ישראל שקעים של חשמל, היית שואל מה יקרה אם במקרה אדם יכניס את העט שלו לתוך השקע. אנחנו כמובן צריכים למנוע שהמים האלה יגיעו למי השתייה, ולכן זה מחובר לאסלת השירותים. אני לא שמעתי על כל כך הרבה אנשים ששותים מים מאסלת השירותים.

אני בטוח שאנשים לא שותים מאסלת השירותים, אבל בכל שנה בישראל יש עשרות מקרים של חיבורים צולבים. הדברים האלה לעיתים מגיעים לחדשות, ולעיתים לא. החל מדלק וחומרי הדברה.

סולר כבר הגיע לצנרת מים. ההערה היא במקומה.

הדברים האלה מתגלים. חיבורים צולבים מתרחשים. אנשים עושים טעויות ומחברים בין המערכות. כאשר שיחברו מערכת של מים אפורים, צפוי שתהיה תחלואה רבה מאוד בקרב הציבור. חלק מהמיקרו אורגניזמים האלה גורמים למחלות קשות מאוד, וצריך לדעת על זה.

התקן הבינלאומי מחייב התקנה בצנרת סגולה. זה גם מה שיהיה בתקן הישראלי, כך שאי אפשר להתבלבל בעניין הזה. ההערה הזו לא ריאלית.

כפי שנאמר, אנחנו כבר היום מאשרים מתקנים כאלה. במגעים שלנו עם יוזמי החוק, הסברנו שלנו חשוב לעשות בקרה על התוכניות להקמה ועל ההפעלה. בנוסף, רצוי שהחוק יסדיר את המצב הקיים היום, המצב הפיראטי, כדי שיקימו רק מתקנים שיש להם תקן ושאנחנו מאשרים אותם.

טל מהלשכה המשפטית של רשות המים, בבקשה.

אדוני, רשות המים לא התנגדה להצעת החוק. הסכמנו להצעת החוק בכפוף לכמה הסתייגויות. אני מתחברת למה שדוד אמר: אסור לשכוח שמדינת ישראל השקיעה מיליארדי שקלים בהקמת מפעלי השבה בכל רחבי מדינת ישראל, והשקיעה בשדרוג של מכוני טיהור שפכים ברמה שלישונית, על מנת שבאמת נוכל להשיב את המים האלה לחקלאות, כדי שהחקלאים יוכלו להשתמש במים האלה ולהמיר את זה במים שפירים. כך שלבוא ולומר שאין מערכות השבה, זה לא נכון.

לשימוש פרטי של בתי אביב.

ולגינון ציבורי.

אבל המדינה השקיעה מיליארדי שקלים, על מנת לתת פתרון כדי שהמים האלה לא ילכו לאיבוד. לבוא ולהגיד שהמדינה לא עשתה כלום לאורך שנים, זה לא מדויק. לגבי צרכנים, צריך לראות האם זה באמת חוסך עלויות להתקין מתקן על הגג ששווה עשרות אלפי שקלים. אני לא יודעת מהי העלות של התחזוקה השוטפת של זה, ובאמת צריך לעשות הערכה כלכלית. אני חושבת, שצריך לאפשר את זה לצרכנים, ולא לחייב אותם. זה משהו שצריך לבוא לידי ביטוי בהצעת החוק.

מעבר לזה, אנחנו לא מדברים רק על אסלות. אנחנו מדברים גם על השקיה של גינות בנסיבות מסוימות. אסור לשכוח, שהשקיה בקונסטלציה מסוימת חודרת גם למי התהום, ואז צריך גם את המעורבות של רשות המים, שהיא מופקדת על שמירה של מקורות המים ומניעה, ביחד עם המשרד להגנת הסביבה.

כל אלה היבטים שצריכים לשים לב אליהם בחוק. נכון שמדובר פה הרבה בהיבטים תכנוניים של משרד הפנים, אבל יש המון ממשקים של רשות המים, של המשרד להגנת הסביבה, של משרד הבריאות, שצריך להתייחס אליהם. אמנם השר מופקד על התקנות וההוראות של החוק, אבל צריך לזכור שיש כאן היבטים של מים. יש פה היבטים של השבה, יש פה היבטים של בריאות, ואלה היבטים שצריכים לבוא לידי ביטוי בחוק הזה, בהתקנה של תקנות. אני לא מדברת על סטטוטוריקה. כך גם לגבי יכולת האכיפה. במפעלי השבה אני יכולה לאכוף על 30-60 מתקנים, אבל כאשר אני צריכה להיכנס לביתם של אנשים או לבניינים ציבוריים, האכיפה היא יותר קשה.

זה צריך להיעשות לפני כן.

מה יש לך כרשות המים בתוך הבתים? האם את נכנסת לבתים של אנשים כאשר מדובר במים רגילים?

אני לא נכנסת, אבל ייכנסו ממשרד הבריאות.

זה לא קשור אליכם.

אני מעלה כאן את היבט האכיפה. האכיפה כאן תהיה מאוד קשה, ואני לא יודעת אם היא ישימה.

אבל זו לא בעיה שלך.

זו לא בעיה שלי, אבל אני מעלה את הנקודה הזו.

נציג משרד החקלאות, בבקשה.

אני רוצה להעלות כמה נקודות שהעלות פה. הנקודה האחת היא: תזכרו שיש פה שינוי ייעוד של מים ולא חיסכון של מים. לוקחים את המים שהיו מיועדים לחקלאות ומעבירים אותם לשטיפה של אסלות.

לא. המים יעברו דרך האסלות לביוב.

אתה תקבל את המים מהביוב. לא ירד טיפת ביוב ממה שאתה צריך לחקלאות. טיפת ביוב לא תחסר לך, גם אם יהיו מים אפורים מלא בכל בתי הארץ. שפע של ביוב יזרום דרך המט"שים לחקלאות.

מקצועית זה לא נכון. ברגע שאתה מוריד מים אפורים, עולה ריכוזיות של מי קולחין. אתה מקבל קולחין אחרים שלא תוכל להשתמש בהם בחקלאות.

כאשר המים מושבים לאסלה, זה לא נכון.

זה בריכוז אחר לגמרי.

אם כמות הביוב תצא באותה כמות, המשמעות היא שאין חיסכון לצרכן. כלומר, כמות המים שישתמש הצרכן הביתי מן הסתם תרד. אני אתאר מה היה המצב בחקלאות הישראלית בישראל 2011 לו היה פה השינוי. אני לוקח רק פחות מ-50% מהמים האפורים, כי המים ממוחזרים לאסלה ומגיעים למי קולחין. זה סדר של 50,000,000 קוב מים של הפחתה בכמות מי קולחין שיגיעו לחקלאות. מדובר ב-100,000 דונם שמיבשים בישראל כתוצאה מחוסר מים.

קח את המים שמט"ש הרצליה, מים באיכות שלישונית, שופך לים התיכון, ותשתמש בהם ואל תפיל את זה על המים האפורים.

מדובר ב-450,000,000 קוב מים ממי הקולחין בישראל שמגיעים לחקלאות, כאשר סך כל השימוש במים הביתיים הוא 720,000,000 קוב מים לצריכה ביתית. כלומר, מגיע לקולחין היום 60%. המצב האידיאלי הוא 70%. אם תרצה, אני אתייחס לשנת 2020.

הרציונאל של אדוני הוא כל כך מדאיג אותי. אתה בעצם אומר שמבחינת משרד החקלאות עדיף שצרכני ישראל יבזבזו מים, כי אז הביוב שלנו יהיה עשיר במים ונוכל להשקות. גם משרד החקלאות צריך להחליף דיסקט. כולנו צריכים להחליף דיסקט: הצרכנים בבית צריכים לחסוך במים. חה"כ הורוביץ אמר, שיש היום כל כך הרבה בזבוז מים. השפד"ן בחורף מזרים מים לים. מי הגשמים של תל אביב נכנסים למערכת הביוב. בוא נטפל איפה שצריך.

בשנת 2011 הקצאות המים לחקלאות והמים השפירים ילכו וירדו, ואני מקווה שלא יגיעו ל-350,000,000. אני רוצה להזכיר, ש-550,000,000 נקבע כמנת ברזל. מי הקולחין, בסיטואציה של היום, היו יורדים בעוד 50,000,000. כלומר, זה מעבר ל-100,000 דונם שלא היו מושקים. דובר פה קודם על מדבור. אם אתם רוצים שסוג אחר של מים יגיע לחקלאות, זו אופרה אחרת.

התוצאה השנייה הקיימת ממחזור מים של אסלות – בצריכה הביתית מעבירים את המים האפורים לאסלה, ואחר כך ממחזרים את זה לחקלאות. המליחות של המים הולכת ועולה. האיכות של המים לחקלאות תלך ותיפגע. אם את כל הנושא של חקלאות בת קיימא נבוא ונקיים על איכות מים נחותה, נפגע בעתיד החקלאי.

בנוסף, תיקחו בחשבון את הפגיעה בייצור החקלאי. אפשר לבוא ולהגיד: בעוד 10 שנים נייצר יותר מי הטפלה. סל הגידול יהיה אחר. תיעלם הכותנה. כדי לייצר קילוגרם חיטה צריך קוב מים. היום מדובר על עלייה במחיר הלחם. מדובר על 1,30 ₪. כלומר, לא כדאי להשקות במי קולחין. אנחנו נעיף מהשוק גידולים של כמעט 100,000.

אני אומר לך מה יקרה בפועל. ישראל היא אחת המקומות הקדמיים בעולם בנושא של השקיה. עם זאת, גם לנו בנושא של השקיה יש מרחב מאוד גדול להתפתח ולבצע רציונאליזציה של המערכת. לכן, ככל שיהיו אילוצים כאלה המערכת תהיה יותר רציונאלית, נמנע בזבוזי מים, נשדרג את מערכות ההשקיה שלנו, כך שבאמת נשקה כאשר צריך ולא נשקה בעודפים. אדוני יודע בדיוק על מה אני מדבר. אנחנו נבנה מערכת יותר הגיונית. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, כי אנחנו מדינה על סף מדבר, מדינה שנמצאת במצב מסוכן ובעייתי. זה צריך להתחיל בבית ולהמשיך בחקלאות. כולנו צריכים להתנהל אחרת.

הרי אתה יודע יותר ממני, שלאורך השנים, כאשר עברו ממים שפירים למים מושבים, היתה התנגדות גדולה. היום אתם מתברכים באחוז השבה מהגבוהים בעולם. האם זה בא בקלות? האם החקלאים אז קיבלו את זה, הסכימו לזה? איפה? היו מאבקים, לחצו ולבסוף הגענו לעניין הזה. אנחנו ממשיכים להתקדם באותו נתיב. את הנימוקים שאתה מעלה היום העלו לפני 10-20 שנה, ועברנו את זה. גם את זה נעבור, כי חייבים ללכת בנתיב הזה. אתה יודע שאין ברירה. הלוואי והיו מים שפירים ולא היינו צריכים לעשות השבה בכלל, והיינו משקים את השדות במים שפירים רגילים ולא במי ביוב מושבים. אבל אין.

בהחלט. היום בשנת 2011 אנחנו נמצאים במקום אחר, וכמעט 50% ממי ההשקיה הם מים מושבים. אם יהיה חיסכון לצרכן הביתי והוא יפחית יהיו לכך הצדקות כלכליות אחרות, אבל לא חיסכון של מים ברמה הלאומית. המשמעות של החקלאות בשנת 2011, עם הידע שיש לנו, היא 100,000 דונם פחות. בשנת 2020 מדובר על סך הכל מי קולחין של 700,000,000. מרב המים לחלאות הם המים האלה. תחשבו אז מה יהיה הקיצוץ העתידי. זה לא יהיה 50,000,000, אלא 100,000,000, ואז אחוז השטח החקלאי שנייבש אותו יהיה הרבה יותר גדול. זה המחיר. התוצאה של זה היא עלייה במחיר המזון.

תודה רבה. רינת לוי-מוסקוביץ, נציגת צה"ל.

צה"ל כמובן תומך בהצעת החוק. אנחנו חושבים, שיש כאן שילוב של רציונאל סביבת מבורך יחד עם חסכון משאבי. צה"ל כמובן עושה שימוש בכמות אדירה של מים, ויש כאן יכולת לחסוך. הזכירו כאן את עיר הבה"דים. יש גם פרויקטים לאומיים אחרים של בינוי, כמו גדר ביטחון בדרום הארץ ופרויקטים אחרים, ואנחנו חושבים שמבחינת השימוש אפשר יהיה להוביל את המים, ככל שזה יתאפשר לפי הצעת החוק. אני אומרת את זה, מאחר והצעות החוק שמונחות כאן שונות מהנוסח שעליו התקיימו ישיבות ולגביו גם הערנו הערות.

למערכת הביטחון יש צרכים ספציפיים, כמו גם מקומות ספציפיים, כמו מקלחות של חיילים, שנכון להיום לא נכנסות לגדר החוק ואנחנו דווקא כן נרצה להכניס אותן על מנת לחסוך עוד יותר במים. לעומת זאת, יש גם שימושים שנעשים באופן ספציפי במערכת הביטחון, כמו שטיפת כלי רכב, הזנת מכונות קירור, כיבוי אש וכו', שאנחנו נבקש שישקלו אחד לאחד באופן פרטני, על מנת שיבחנו האם באמת יש חשש בריאותי שעשוי להסיר את האפשרות הזו או שמא אפשר להתיר אותה על מנת לחסוך.


לכן, אני סבורה שחשוב לשוב לעבודת המטה שכבר התבצעה, וחבל לבזבז את אותן שעות יקרות שכבר נעשה בהן ניסיון לגשר על הפערים, על מנת לתמוך ולקדם את הצעת החוק.

תודה רבה. שרית כספי, נציגת אדם, טבע ודין, בבקשה.

אנחנו מודים על קיום הדיון. אנחנו בעד הצעות החוק, על מנת לאפשר את השימוש החוזר במים אפורים באופן חוקי. עם אוכלוסייה הולכת וגדלה במדינת ישראל והידלדלות במשאבי מים, המדינה צריכה לאחוז בשתי ידיים בכל כלי אפשרי לחיסכון במים. שימוש חוזר במים אפורים בתחום הביתי הוא כלי החיסכון העיקרי שיש למגזר הביתי. כמו שנאמר פה, מדובר בשליש מצריכת המים שלנו.

אני רוצה להתייחס לטענות שעלו פה על ידי משרד הבריאות, משרד החקלאות ורשות המים. העניין של החיבור הצולב בין מים שלא מיועדים לשתייה למערכת מים שמיועדת לשתייה – אכן יש סכנה, אבל המים האפורים הלא מטופלים, שם קיימות הסכנות הבריאותיות, זורמים בצנרת גרביטציונית, כמו ביוב, עד למטה למתקן הטיפול. מה שנמצא בצנרת לחץ, שאולי תהיה דומה לצנרת מים, אלה הם המים המטופלים שיהיו באיכות מאוד גבוהה, בהתאם לתקנות ובהתאם להסכמות שיש. לכן, אני לא חושבת שיש להתייחס פה לחיבור צולב בין מים אפורים גולמיים לבין מי שתייה, אלא אם כן יש את אותה סכנה היום עם מי הביוב שלנו.


השקיה חקלאית – השקיה חקלאית היא בכמויות קבועות עכשיו, גם בהתאם לתוכנית אב של רשות המים. זה נכון גם לגבי כמות השפכים המיוצרים במדינת ישראל עם גידול אוכלוסיה. זה נכון שהריכוז של הביוב הגולמי הולך לעלות, אבל זו לא סיבה שלא לאפשר חיסכון במים. כמו שאמר חה"כ חנין, אתם לא מצפים מאיתנו לעשות עכשיו מקלחת בת חצי שעה בכל יום על מנת להגדיל את כמות המים לחקלאות. אצלי ביישוב זה לא היה משנה, כי זה הולך למט"ש איילון וזורם לנחל איילון.

מה שמוסכם במסגרת החוקים האלה זה קודם כל תו תקן המוסכם על ידי משרד הבריאות, אחר כך היתר בניה המכניס לחשבון את תו התקן, אחר כך תקנות על איכות המים האפורים המטופלים, אחר כך ביקורת של פעם בחצי שנה או שנה, פיקוח ואכיפה. יש כל כך הרבה כלים לדאוג לבריאות הציבור ואיכות הסביבה, שהם חשובים ואנו בעדם. כלומר, יש אפשרות לטפל בכל החששות. בנוסף, אנחנו יודעים שיש הסכמות בין המשרדים, להוציא מהחוק את החובה להתקין מערכת נפרדת למים אפורים במגזר הביתי.

אנחנו יכולים להבין, שרצוי להתחיל באופן הדרגתי, בתחום המוכר לאכיפה – בעסקים טעוני רישוי ובמגזר הציבורי. אפשר גם להתחיל את ההיתרים במגזר הזה, וללמוד מהתחום הזה. בנוסף, יש לדרוש מכל הבניה החדשה צנרת כפולה, הכנה של מערכות. בכל שנה נבנות במדינת ישראל עשרות אלפי יחידות מגורים, וחבל לפספס אותן. 50,000,000 קוב חיסכון הוא עתידי, זה בעוד 10-20 שנה אחרי שמתחילים לבנות את המערכות האלה. אנחנו מסתכלים על עידן בו מדינת ישראל בלי הכלי הזה, על מנת לענות לביקוש של אוכלוסיה שהולכת וגדלה, תצטרך לבנות מתקן הטפלה בכל שנה או בכל 3 שנים, מתקן הטפלה מהגדולים בעולם עם כל ההשלכות הסביבתיות של כך. חבל על זה. אנחנו צריכים אורך חיים מקיים, בהתאם להחלטות ממשלה שיהיו על פיתוח בר קיימא, ועל בסיס זה צריך לקיים את הצעות החוק האלה, ולהתחיל להפעיל את הכלי הכי חשוב הזה, עם הכי הרבה פוטנציאל לחיסכון במים.

היועצת המשפטית של הוועדה, ורד, בבקשה.

אני רוצה לסבר את האוזן, למרות שרוב היושבים פה מסביב לשולחן היו שותפים לתהליך. הלשכה המשפטית לקחה על עצמה את הארגון של הישיבות, ואכן התקיימו כמה וכמה ישיבות מאוד אינטנסיביות. אני חייבת לציין, שהיתה התקדמות יפה. הרבה דברים שנאמרו כאן נלקחו בחשבון. גם הנציגה של חה"כ הורוביץ היתה שותפה לתהליך. מבחינת המציעים יש נכונות ללכת מאוד בזהירות בכל מה שקשור להצעת החוק הזו. הסייגים מאוד ברורים ומאוד ידועים. יש נכונות לשתף את כולם. אני חייבת לציין, שנעשתה כברת דרך מאוד יפה בשיתוף פעולה של משרדי הממשלה. כל ההערות נלקחו בחשבון כבר במהלך הדיונים הפנימיים, כולל דברים שאמרו כרגע נציגי משרד הבריאות ונציגי רשות המים. לגבי העלויות - אנחנו מאוד צמצמנו את ההיקפים של אותם מתקנים שיחויבו בהתקנת מערכות כאלה. היתה גם דרישה של מערכת הביטחון שנענתה. אני לא רואה סיבה לחששות שעולים. הכל יקבל מענה.

מבחינתנו, אין בעיה שעיר הבה"דים תשתמש במים עכורים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. הייתי רוצה היום לאחד את שתי הצעות החוק, ולהצביע עליהן לקריאה ראשונה. היות ולא מונח בפנינו הנוסח המוסכם, לא נעשה את זה. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לצוות המשפטי של הוועדה. ורד תמיד עושה עבודה טובה: מסכמת את הדברים, ומביאה את הכל מוכן לוועדה.

היום נצביע על איחוד שתי ההצעות. בדיון הבא נביא הצעה מגובשת. אני מניח, שלא תהיה הסכמה של כולם, אבל נביא את מה שיש עליו הסכמות. על מה שאין הסכמות נשאיר להכנה לקריאה השנייה והשלישית. אנחנו נצטרך להצביע בישיבה הבאה לקריאה ראשונה, ולכן אני קורא לכל הנוגעים בדבר להתכנס סביב הצעת החוק הזו, ולנסות לשפר אותה כמה שיותר, על מנת שנוכל להעביר אותה בקריאה ראשונה. את מה שלא תהיה עליו הסכמה נשאיר לקריאה שנייה ושלישית. אני מעמיד להצבעה את איחוד שתי הצעות החוק: הצעת החוק של חה"כ דב חנין, שמספרה 1472, והצעת החוק של חה"כ הורוביץ, שמספרה 1558. מי בעד איחוד שתי ההצעות?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה התקבלה

אין נמנעים ואין מתנגדים, ולפיכך אני קובע שהוועדה מאחדת את שתי הצעות החוק הנ"ל. אני חוזר ומבקש, לישיבה הבאה להביא הצעת חוק אחת. אני מציע לכל הגורמים להעביר את ההערות כבר עכשיו ליועצת המשפטית, כדי שהן תכנסנה להצעות החוק. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30