הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
27
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

27.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 144
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, כ"ג אדר א' התשע"א (27 בפברואר 2011), שעה 10:00

סיור וישיבה בעיריית אור יהודה לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
רוברט טיבייב

אברהם מיכאלי

מאיר יחיאלי

- מנהל לשכה אזורית פתח תקווה, המשרד לקליטת עלייה

מריו מלקה

- לשכה אזורית פתח תקווה, המשרד לקליטת עלייה

דניאלה כהן

- מפקחת מחוזית ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אריה ועקנין

- מנהל תחום חירום, המשרד לאזרחים ותיקים

הניה ששון

- מוסדות ציבור ופיתוח משלים, משרד הבינוי והשיכון

גילה אורון

- הממונה על המחוז, משרד הפנים

יוסי בר נוי בוכריץ

- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

רודרי צ'ריסק

- מדריכה מחוזית, משרד החינוך

תמי צילנקר

- מפקחת קליטת תלמידים עולים במחוז ת"א, משרד החינוך

רון עציון

- אחראי תחום איכות הסביבה, רשות שדות התעופה

רפ"ק דניאל סימון

- סגן ראש מפלג הונאה מחוז ת"א, המשרד לביטחון פנים

מרק איפראימוב

- מרכז נושאי חבר המדינות, המשרד לביטחון פנים

דוד מוספיר

- מנהל שירותי קליטה באזור המרכז, הסוכנות היהודית

נאוה דרזנר סחרי

- רכזת קליטה, הסוכנות היהודית

דוד יוסף

- ראש העיר, עיריית אור יהודה

בנצי אזאצ'י

- מנכ"ל עיריית אור יהודה

עופר בוזי

- סגן ראש העיר, עיריית אור יהודה

רונית סימון

- דוברות, עיריית אור יהודה

יחיאל מושייב

- עוזר ראש העיר, עיריית אור יהודה

לאנה כהן

- עוזרת ראש העיר לענייני קליטה, עיריית אור יהודה

לבנה שחיוי

- מנהלת פנאי לקהילה, עיריית אור יהודה

דר' אסתי אשל

- מנהלת אגף הרווחה, אור יהודה

אלעד כהן

- מנהל הפיקוח העירוני, עיריית אור יהודה

נורית שולמן

- מנהלת לשכת ראש העיר, עיריית אור יהודה

מרים ארז

- מהנדסת העיר, עיריית אור יהודה

שלומית דותן גיסין

- יו"ר הוועדה המקומית, עיריית אור יהודה

תמר חכמי

- מנהלת אגף החינוך, עיריית אור יהודה

יגאל אמיתי

- דובר הוועדה

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור וישיבה בעיריית אור יהודה לבחינת קליטת העלייה

אנחנו פותחים באופן רשמי ישיבה של ועדת העלייה והקליטה, שאנחנו עורכים היום בעיר אור יהודה. התחלנו את הישיבה בסיור ונמצאים איתנו חברי הכנסת טיבייב ומיכאלי, שהוא תושב העיר. לי יש גם קשר אישי למקום, כי סבי וסבתי ז"ל גם היו עולים חדשים שנקלטו וגדלו בעיר. אני מכיר את העיר היטב, אני רואה גם את השינוי והפיתוח והצמיחה של העיר.

אני רוצה לברך את ראש העיר ואת הצוות ואנחנו היום נדרשים לסוגיה אחת שננסה להתמקד בה בדיון, לגבי שכונת שפרינצק, שברובה הגדול מאוכלסת על ידי עולים חדשים מאתיופיה ועולים יותר ותיקים מבוכרה, ואני יודע שהנושא הזה עבר דיונים רבים. אנחנו נשמע סקירה מראש העיר ואנשיו, על הנושא בכלל של קליטת עלייה בעיר, המוקד האתיופי, אבל נרצה להתמקד בנושא של פתרון קבע לבעיה שראינו כולנו בסיור. ממה שהתרשמתי והבנתי, זו הבעיה האקוטית ושם הבעיות של קליטת עלייה, תקציבי הסעות ממשרד החינוך, שאנחנו כולנו מכירים, ראש העיר והמנהל הכללי מצליחים להתמודד ביום יום מול המשרדים השונים, ואני רוצה להתמקד בנושא של הסוגיה של הפינוי-בינוי ואני מניח שנצטרך לעשות דיון המשך, אדוני ראש העיר, כשהפעם זה יהיה בכנסת, ונזמין אליו אולי את מר ירון ביבי, עם מינהל מקרקעי ישראל, שיכינו את עצמם לגבי מתן פתרונות מהירים לנושא של פינוי-בינוי.

נציגת משרד השיכון נמצאת איתנו, גב' הניה ששון. אני מניח שזו לא פעם ראשונה שהנושא הזה עולה, וכבר העלו את הרעיון של פינוי-בינוי בעבר. אנחנו רוצים לדעת אם נעשתה עבודת מטה ואיפה זה עומד, אבל לפני זה אני מתכבד לתת לראש העיר את הזכות לפתוח. בבקשה, אדוני ראש העיר.

בוקר טוב לכולם. אמרתי את הדברים בסיור ואני אחזור על עיקריהם עכשיו. מדובר על שכונה שנקראת שכונת שפרינצק, שמנקזת אליה את העולים, בעיקר את העולים יוצאי אתיופיה, וגרים שם, כמו שאמר חבר הכנסת דנון, יוצאי בוכרה, שהם קצת יותר ותיקים. הוותיקים ביותר הם יוצאי המעברות ודור שני למעברה בשכונה הזו.

הבעיה של שכונת שפרינצק, זו שכונה שבמשך עשרות שנים נמצאת בפלונטר, וכפי שציינתי בפני החברים, לפני כל פריימריז ולפני כל בחירות הגיעו לפה שרים וחברי כנסת והצטלמו על הררי המסכנות של המקום, עשו פוזות למצלמה, ואחר כך לא ראינו אותם, ראינו רק את הגב שלהם. חדשות לבקרים אנחנו בוכים ומתייפחים וגרוננו ניחר על השכונה הזו.

לנו, באור יהודה, אין בעיה של התנהלות מול תושבים, מול שכונות, הכל בסדר גמור, יש לנו בעיה שאני חושב שהמדינה יצרה אותה. המדינה הכריזה על האזור של שפרינצק כאזור מוכה רעש מטוסים ובמיוחד במקומות שהיום סיירנו, שפרינצק 1, 3, 5, 7 ו-9, הכריזו עליו כאזור 'משפך מסוכן', זו ההגדרה, ששם מתבצעות נחיתות והסכנה היא שיתרסק שם מטוס או שיישפך שם דלק תוך כדי נחיתה או המראה. האבסורד הוא שהמדינה מכירה בכך שהאזור הוא אזור מסוכן, ועדיין התושבים גרים שם.

עכשיו פיקוד העורף פונה לרשויות כדי למגן את התושבים ואנחנו הקשינו על השר במשרד, איך אפשר למגן בשכונת שפרינצק, בבניינים האלה, כשהמדינה לא מאפשרת לנו לא לעשות חיזוק בניינים ולא לעשות שום בנייה שם, לא תכנית מתאר 38 ולא כל בנייה אחרת. אז מצד אחד אי אפשר לעשות פינוי-בינוי, מצד שני אי אפשר לשפץ שם.

אני גם הראיתי לחבר'ה שסיירו איתנו שהאזור הוא מוזנח לא כי העירייה מזניחה אותו, כי העירייה לא יכולה להיכנס לאזור הפרטי הזה, אבל הוא מוזנח, הוא לא מטופל, כי האוכלוסייה שם היא אוכלוסייה קשת יום. אני הדגמתי את זה בזה שהם קמים בבוקר, האוכלוסייה הזאת, סופרים מטבעות ללחם שחור, סופרים מטבעות למרגרינה, כדי לשלוח את הילדים שלהם עם סנדוויץ' לבית הספר. לכן קשה לי מצפונית לאכוף את חוקי העזר שלי, בנושא של ביוב שמתפרץ להם מתחת לבניינים, בנושא של עשבייה וכל נושא אחר, לכן השכונה נשארה ככה, היא נשאבת אל הגרוע מיום ליום.

אז פינוי בינוי אי אפשר לעשות, כי האזור מוכה רעש מטוסים, כי הכריזו עליו. וגם ציינתי בפני החברים שכל החלק הדרומי שלנו, תיכף נשמע מהמהנדסת ומיושב ראש הוועדה שלנו, על התחום שהכריזו עליו כאזור מוכה רעש מטוסים, ששם אני לא יכול לעשות פינוי-בינוי, אני לא יכול לעשות שום בנייה. אי אפשר לעשות פינוי בינוי, אי אפשר לעשות תכנית מתאר 38, לחזק להם מפני רעידות אדמה, ואני אומר לך, אדוני, חבר הכנסת דנון, שאם גלגל של מטוס רק נוגע בקצה של הבניין, הבניין הזה מתפרק. לא בגלל הכובד של הגלגל, אלא בגלל, ראית את הבניין, שהוא בנוי על כרעי תרנגולת.

דבר שלישי, שאנחנו כבולים בידיים, שאנחנו לא יכולים, כעירייה, ליצור להם אווירת חג. אמרתי לחבר הכנסת ולמכובדים שסיירו איתנו, שביום או יומיים אני יכול לשפץ את כל הבניינים שם, מעטפת חיצונית, אני יכול לעשות להם גינון, אבל כמובן שאני מנוע מלעשות זאת כי החוק לא מאפשר לי, כי זה שטח שהוא פרטי. אז המצב נשאר כמות שהוא.

יש שם קהילת עולים אתיופית, ואמרתי, ואני אומר את זה שוב, שבגלל המצב הקשה שלהם ובגלל שהבטן שלהם מקרקרת, הזעקה שלהם לא יוצאת החוצה, היא לא מצליחה לצאת החוצה, הם עייפים ואולי גם הביטחון שלהם קצת פגוע. הם עייפים. אם היתה אוכלוסייה אחרת, כמו שאמרת, חבר הכנסת דנון, אז היא לא היתה שם, מזמן היא לא היתה שם.

אז אמרתי ואני אומר שוב, אנחנו נמצאים במצב שידינו כבולות, קשורות, אבל המדינה יודעת, כולם יודעים שהתושבים האלה, ואני אומר את זה פה לפרוטוקול, נמצאים בסכנה. אני לא מדבר רק על הסכנה של ירי טילים, לא מדבר רק על רעידת אדמה, אלא סכנה שהמדינה הגדירה אותה, כמתחם, כאזור של משפך מסוכן, בזמן נחיתות והמראות.

היינו שם אולי חצי שעה, אבל בטווח של עשר דקות המריאו חמישה מטוסים וכפי שאמר חבר הכנסת מיכאלי, אלה היו מטוסים קלים, למרות שהרעש היה מאוד צורם לאוזן, אבל הרעש של המטוסים הכבדים מגיע עד לקצה השני של העיר.

באופן כללי העיר מתנהלת כמו שצריך, כמו שאמרתי, אנחנו לא צריכים עזרה מאף אחד, לא מהממשלה, לא מהמשרדים, לא רוצים כלום, לא הזמנו אתכם בשביל לסייע לעיר, אנחנו רוצים שתסייעו לאוכלוסייה הזאת, הממוקמת באזור שפרינצק.

אני אבקש מגב' מרים ארז ואחר כך גב' דותן, שייתנו מלה וחצי על מה שעשינו כל השנים כשפנינו למשרד השיכון, המינהל, בקשר לשפרינצק.

אני תליתי מפה על הקיר. מה שאתם רואים פה, אתם רואים את העיר, אתם רואים קווים שחורים שמייצגים את הקווים של הרעש. הקווים של הרעש זה לא רק רעש סתם, אלא הם מטילים מגבלות מאוד מאוד קשות על העיר. בכל מה שקשור מצד אחד בהתחדשות עירונית ובכל מה שקשור באפשרות לטפל באזורים שמתחת לקו הזה. הקו הזה הוא LBM 35. זה אומר שאי אפשר לבנות פה יחידות נוספות, זה אומר שאי אפשר להוסיף פה שטחים נוספים, זה אומר שהמדינה לא משקיעה כספים כדי לחזק בניינים ואת היזמים לא מעניין לחזק את הבניינים מכיוון שאי אפשר לבנות שם קומות נוספות ואני מניחה שבסיור אתם ראיתם את המצב של הבניינים שם.

נשים רגע בצד את הנושא של רעש מטוסים, הבניינים האלה, במקרה של רעידת אדמה, פשוט ייפלו, חד וחלק. זה כמו שראש העיר אמר, זו בפירוש סכנת נפשות.

אנחנו התחלנו בתהליך מסוים לפני כמה שנים. הוועדה המחוזית ניסתה לסייע פה באמצעות החלטות של מדיניות, מתוך הכרה ומתוך הבנה שהאזור הזה צריך להתפנות, פשוט להתפנות, מכיוון שאסור, על פי תכנית מתאר 42, לבנות פה למגורים, צריך לפנות את האנשים שגרים וחיים שם, ואפשר לבנות במקום זה תעשייה, שטחים פתוחים, אפשר לעשות דברים אחרים.

על כמה תושבים מדובר?

מספר יחידות הדיור הוא כ-500 יחידות דיור. אלה שני המשולשים האלה. פה ישנם כ-56 יחידות דיור וכאן כ-360 יחידות דיור, במשולש הזה. העניין הוא שגם לגבי היחידות האלה, מדובר על משהו כמו 1,500 יחידות דיור, אי אפשר יהיה לחזק אותם במסגרת תכנית מתאר 38, צריך למצוא את אותו בסיס תכנוני ואולי לנייד זכויות למקומות אחרים. בצפון נמצאים שטחים של תל השומר שהם בבעלות המדינה, ובמקום לתת זכויות ברמה איקס, אז אפשר אולי לתת זכויות ברמה איקס פלוס ולמצוא פתרון לאנשים שנמצאים פה.

אור יהודה לבד לא יכולה לעשות את זה, ללא עזרה של מינהל מקרקעי ישראל. ללא עזרה של המדינה פשוט לא יקרה שום דבר וכראיה אנחנו כבר הגענו למינהל. הגענו אז בזמנו למר יעקב אפרתי, שהיה מנהל מינהל מקרקעי ישראל. המינהל עשה אפילו בדיקת היתכנות ואמר שאין היתכנות כלכלית ובעצם באמירה הזאת הוא איכשהו קבר את זה, הוא איכשהו סתם את הגולל על זה.

גב' ארז, היתכנות כלכלית עושים כאשר אני בא לבקש מהמדינה 'תעשי לי טובה, תתני לי פיצוי על משהו, אני רוצה לשפר תנאי חיים של אנשים'. תסבירי לי מה התשובה שנתנו במינהל כאשר הסביר פה ראש העיר ואנחנו הבנו באיזה סיכון האנשים האלה חיים שם. זו לא החלפת קרקעות בגלל נוחות. המדינה צריכה לתת תשובה הגיונית למה לא, לא להגיד לי היתכנות כלכלית כי זה לא משתלם.

אני מסכימה לכל מלה שאתה אומר, אבל כידוע לך גם בסוגיות שהן לא סוגיות חריפות, של התחדשות עירונית, פינוי-בינוי לדוגמה ושכונות רגילות, אז כל ההתחדשות העירונית בעצם מתבססת על בדיקות כלכליות, כן כדאי/לא כדאי. לדעתי פינוי-בינוי בהתחדשות עירונית לא יכולה להתבסס אך ורק על נושא של כלכליות וצריך להסתכל גם על המרכיבים האחרים.

אם אנשים ימותו זה יותר---

קיבלת תשובה רשמית?

הרי מדובר פה בסיכון חיים. אם אנשים ימותו, אז יגידו 'אה, לא ידענו, נקים ועדת חקירה, נחפש את שר הפנים התורן שיהיה באותו זמן ונאשים אותו'.

זה לא שר הפנים.

אני יודע, גם שר השיכון הוא משלי. שר השיכון הוא משלי ואני מגונן עליו, אבל אני עדיין אומר לך שהתשובה הזאת היא לא הגיונית, לא מובנת לי. אני מבין שנשמע אולי פה מנציגה שנמצאת פה. משהו לא הגיוני.

היא נציגה של משרד השיכון, אני לא חושבת שהיא תוכל להסביר כל כך בנושא הזה.

יש גם את ההיבט הכלכלי.

אין היבט כלכלי מול פיקוח נפש. אני לא מבין.

הממשלה, באף אחת מהחלטותיה, לא נתנה איזה שהוא אישור לבנייה תקציבית או לקבלת קרקע בחינם. לקרקע באור יהודה יש היום ערך והוא עולה מדי יום. באף החלטת ממשלה אין את הסוגיה של הענקת קרקע בחינם לשום גורם, או בנייה תקציבית. כמובן שהבעיה שראינו פה היום היא מאוד קשה, אין ספק בזה בכלל, אבל אני משוכנעת שאם תסתובב ברחבי הארץ תראה עוד בעיות, לא בדיוק מהסוג של אור יהודה, כי שדה תעופה יש רק פה, אין בשום מקום אחר בכזה סדר גדול, אבל תראה עוד בעיות ועוד מבנים שמחייבים פינוי בגלל סכנת נפשות, ובשום מקום בארץ לא נתקבלה החלטת ממשלה לתת קרקע בחינם ולתת בנייה תקציבית.

אבל זו לא השאלה, הניה. עזבי את רעידות האדמה, גם הבניין שלי, אני גר בקומה רביעית על עמודים בלי מעלית, וכשתהיה רעידת אדמה בסולם 4 אני גם לא אהיה שם. רוב המדינה הרי בנויה... אנחנו מדברים על כך שהמדינה הכריזה על האזור הזה כאזור מסוכן, המדינה הכריזה, ובגלל שהוא אזור מסוכן היא לא מאפשרת לי לפנות... את יודעת מה? שייתנו לי את האפשרות להוריד ארבע קומות ולשים ארבע קומות במקום. אפשר לקבל את האישור הזה מהמדינה?

לא. אי אפשר משום שאתה בעצמך אומר שלא ניתן לבנות שם.

כי המדינה אומרת לי. אז מה אני צריך לעשות?

בגלל זה אני אומרת שפה צריכה להתקבל החלטה שהיא לא ברמה המשרדית, משום שמשרד השיכון לא מתוקצב ברמה הזאת. משרד השיכון יודע ל---

יש לי שאלה אחרת. אני שאלתי שאלה של הדיוט. אמרת שהקרקע באור יהודה יקרה, יש שם שלושה בניינים, של 76 יחידות, במשולש הקטן?

56.

יפה. עכשיו שפיר בונה אצלנו בנווה רבין 500 יחידות דיור. קחו את הקרקע הזאת, קחו את האנשים לשם וגמרנו את הבעיה.

אבל לא רק הקרקע, צריכים לתקצב את הבנייה שלה.

זו בדיוק הנקודה. כשגב' ארז דיברה על היתכנות כלכלית, זה בדיוק הנושא שהיא דיברה עליו. זאת אומרת, כשאתה נותן ליזם את הקרקע במחיר איקס ומגדיל לו את הבנייה ואומר לו כמה יחידות דיור אתה תיתן לי תמורת זכויות הבנייה אלה. ואני אומרת ש-56 זה מעט מאוד, עדיין לא בטוח שזה כלכלי.

שאלה נוספת, גב' ששון, אסון טבע, המדינה מפצה, נכון? אז מה שאמר חבר הכנסת מיכאלי, שזה יעלה לנו יותר יקר. יש לנו 56 בקטן, זה יעלה פי ארבע, המדינה תצטרך לפצות פי ארבע. אני אומר, לקחת את שלושה הבניינים האלה, לקחת את הדיירים שם, 56 משפחות, לקחת כסף, להוסיף כסף על מה שנשאר בדלתא של הקרקע, לתת לשפיר, לשכן את האנשים האלה שם. כמה עולה דירה, 200,000 דולר? הנה הקרקע---

מה שאני מנסה להגיד, שממשלת ישראל מזמן ביטלה את הבנייה התקציבית.

אבל גב' ששון, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא בכלל, אנחנו מחוץ לכלל.

גב' ארז, יש לך עלות תקציבית של הפינוי של ה-56 דירות? מישהו עשה תחשיב כלכלי?

מינהל מקרקעי ישראל עשה תחשיב כלכלי, אני לא יכולה לחזור עליו, זה היה די מזמן, אבל אפשר יהיה להעביר את החומר לוועדה.

מדובר ב-56 דירות בלבד?

לא, מדובר, כפי שאמרתי, בסך הכל בכ-500 שהם הבעיה הכי בוערת וישנם עוד כ-1,500 יחידות דיור שעדיין אי אפשר לחזק אותן במסגרת תכנית מתאר 38.

אבל יש עוד משהו שהוא אבסורד, שאתה לא מבין את המדינה הזאת, שבמושבים אנחנו יכולים לבנות---

אני יושבת ראש הוועדה במקומית לתכנון ובנייה. אני רוצה ללכת אחרי דבריו של ראש העיר ולנסות להראות את התמונה הטיפה יותר גדולה. מדובר על אזור שהוא מסננת שלילית של אוכלוסייה. כל מי שיכול לברוח משם, בורח, ומי שנכנס לשם זאת האוכלוסייה הקשה ביותר בעיר וזה לא רק לעניין של הבתים, יש עוד הרבה מאוד היבטים נוספים. אני חושבת שזה העניין. כל התשובות כאן הן תשובות באיך לא לעשות. אנחנו פנינו ל---

מה קורה במושבים? מעניין אותי, התחלת את זה.

בנושא של המושבים, לדוגמה, יעיד פה נציג רשות שדות התעופה, כאשר עשו עכשיו עבודות לשדרוג המסלולים, היו כמה מושבים שבמשך שבועיים האנשים שלהם קיבלו בית מלון. דוגמה. זאת אומרת---

לא זאת הדוגמה. על הבנייה.

מעבר לזה היו כמה מושבים, נדמה לי צפריה ועוד כמה מושבים, שקיבלו אפשרות כן לבנות חזרה בתים, אבל מדובר על בתים צמודי קרקע, לא מדובר על סוג בנייה כזה לגמרי.

ואצלנו אי אפשר צמודי קרקע. אתה מבין? המושבים כן, הם נמצאים במסלול ההמראה או הנחיתה, ואצלנו לא.

למה? איך מסבירים את זה?

תכנית המתאר הארצית אפשרה ביישובים שהם בדיוק בסידור כזה, שחלק מהם כך וחלק כך, לאפשר להם לפנים משורת הדין לבקש בקשה והם ביקשו וחלקם גם קיבלו. זה במחוז מרכז. אבל הטענה שלי, סליחה, חברים, היא שאנשים לא צריכים להיות במצב שבו ברור לכולם שההשפעה של הרעש היא לא רק השפעה של אסור לבנות, אלא יש לזה סיבות. זאת אומרת הסיבות הן לא שאסור לבנות, הסיבות הן שיש לזה השפעה על הנפש, על יכולת הריכוז, על כל דבר בכל תחומי החיים של האנשים שגרים שם. צריך לקחת את זה בחשבון. הראייה של אי אפשר ואין חוקים מתאימים, לא מקובלת עליי בכלל.

אנחנו עברנו אפילו מעבר למינהל מקרקעי ישראל. באנו עם רעיון, רוצים לפנות את הצבא מהאזור של תל השומר, אמרנו שאנחנו מבינים שהצבא לא רוצה לרדת דרומה כולו, אלא יש דברים שצריך לעשות אותם באזור הזה, למשל הבקו"ם. אין סיבה שבסיס קליטה ומיון, קליטת החיילים, לא תהיה בשלושה בניינים. במקום ב-3,000 דונם, הוא יכול להיות ב-75 דונם כאן. הצענו, הגענו עד שר הביטחון, זרקו אותנו מכל המדרגות.

אני חושבת שצריך לקחת את הסיפור הזה אישית ולרוץ איתו, לא רק למינהל ולא רק אליכם. זה משהו שצריכים כולם לשתף פעולה בהבנה שזאת פצצת זמן לא רק חברתית, שלדעתי צריך גם בה להתחשב, אלא אם לא יפתרו את זה עכשיו, יצטרכו לפתור את זה אחר כך, זה רק יעלה יותר יקר. הראייה קצרת הטווח של להגיד 'אין חוק ואין אפשרות', היא לא נכונה, כי בסופו של דבר זה יעלה לא רק אותו כסף אלא פי עשר יותר.

את מכירה מקרים אחרים בארץ של ניוד זכויות? מכירה מקרים אחרים שדברים דומים בוצעו?

אני יכולה להגיד שבתל אביב, ותעיד הממונה על המחוז, בתכנית שימור, או בתכנית של אפשרויות וצרכים ביפו, למשל, של שטחי ציבור, עשו הזזות של זכויות בנייה מהדרום צפונה, בכדי לפנות לדרום תל אביב וליפו שטחי ציבור. זאת אומרת, אם יש מישהו שלוקח אחריות ושם לקח את האחריות ראש העיר עם הוועדה המקומית שלו ועם המחוז, והם רצו ביחד, עם אחריות מאוד גדולה שהיא גם תכנונית וגם חברתית, הם הגיעו לאפשרות. כוחותינו מהבחינה הזאת באמת דלים ואנחנו זקוקים לעזרתכם, לא הכספית, אלא עם הרעש שלכם, עם היכולות שלכם, כדי להביא לשינוי מהותי כאן. כי חייבים להביא לשינוי מהותי כאן.

אני עוד פעם רוצה לחזק את הדברים שלנו. אנחנו רוצים פה להיטיב עם אנשים, לא רוצים לשדרג להם דירות. הכרזתם על אזור מסוכן, אתם יודעים שזה אזור מסוכן, מחכים לאסון ורסאי ואחר כך נספור את הגופות? המצבות כבר יעלו יותר יקר.

זה כמו האבסורד במשרד התחבורה. יש לנו פה צומת מאוד מסוכן והיינו אצל השר והוא אמר 'כל זמן שלא תהיה תאונה שם, אני לא אתן לכם כיכר'. אז אנחנו מחכים לתאונה. מחכים לתאונה. אנחנו מתפללים בבוקר לתאונה, שתהיה תאונה שם, לא חשוב איזה סוג תאונה, שיירשם בפרוטוקול תאונה, כדי לקבל כיכר.

אנחנו רוצים ניוד זכויות לא כדי לשדרג, כדי לתת וילות ופנטהאוזים, ואנחנו גם לא צריכים עזרה מאף אחד, תתירו את הידיים שלנו, תנו לי לעשות פינוי-בינוי שם, שאני אעלה במקום ארבע קומות שש קומות ואני פותר את הבעיה.

גב' הניה ששון, משרד הבינוי והשיכון, בבקשה.

אני רק רוצה אולי לחזק את מה שגב' שלומית דותן אמרה. היום, כפי שהמשרדים פועלים, זה מה שדיברתי עליו קודם, הכל בא מהיתכנות כלכלית. אם זה כלכלי, אפשר לבצע, אם זה לא כלכלי, המשרדים לא מבצעים, ובאמת פתוחים פה אולי לראייה מערכתית אחרת.

אבל כלכליות של פרויקט כזה, יש גם את זכויות הבנייה שנותנים ליזם במקום שהוא הולך לבנות בו.

נכון, זה בדיוק העניין. יש פה הרבה מאוד יחידות דיור, אנחנו מדברים פה לא רק על ה-56, יש פה יותר מ-450, אני אפילו לא מדברת על 1,500. אני הולכת לפרויקט ההכרחי בשלב הראשוני, שזה 450 יחידות דיור. כמה זכויות בנייה שתיתן ליזם מעבר לכביש, על אותו שטח שגב' מרים ארז דיברה עליו, הוא לא יצליח לעמוד בזה כלכלית.

אבל הראייה הזאת היא לא נכונה.

תעשי לי קצת סדר---

אני יכולה, כיושבת ראש הוועדה המחוזית, להגיד חצי מלה?

רק שנייה, תיאורטית במספרים. ניקח 500 יחידות דיור, עלות של דירה חדשה היא 200,000 דולר, הערכה, דירת מינימום.

אני לא זוכרת מה מחיר הקרקע.

לא חשוב הקרקע, בואי נראה כמה עולות דירות.

אני לא רוצה לדבר על המספרים, כי לא הבאתי אותם ואין לי פה נתונים.

אבל מישהו אצלכם נגע בזה, ניסה לראות, לבדוק?

במשרד השיכון פה ספציפית לא נגענו.

אבל ללכת על 500 דירות לדיור, אנחנו מדברים רק על האזור של המשפך.

האזור של המשפך, לפי מה שאני הבנתי, הוא 450.

זה לא. הנציג של רשות שדות התעופה יגיד לך שזה אזור של שפרינצק 1, 3 ו-5. אנחנו מעצימים פה את הבעיה, כדי להגיד שאין פתרון. אנחנו מסתפקים ב-1, 3, 5. תתחילו את זה.

לפני שאנחנו באמת נוגעים במספרים עצמם, אם זה 56 או 450 וכן הלאה, צריך לזכור שאור יהודה היא לא לבד במערכה.

איפה יש עוד בעיות דומות?

אני לא יודעת לפרט לך כרגע ואני לא רוצה לטעות, אבל נכון שיש משהו ספציפי מאוד מאוד חמור באור יהודה, אבל כשבאים לבדוק את הנושא הכלכלי, בודקים בכל הארץ, ואז יכול להיות שיהיו לכם מתחרים.

אתם עדיין לא מבינים... גב' ששון, תקשיבי טוב מה אני אומר לך.

בגלל זה מה שאני מנסה להגיד זה רק---

לא, תקשיבי טוב. אני לא צריך את הממשלה, תתנו לי לעבוד שם, אני אסדר את המקום. מצד אחד את אומרת 'אתה מוגבל', מצד שני אתה כמו כולם. אני לא כמו כולם. אתם אמרתם, 'אני מגביל אותך בגלל שאתה נמצא תחת סיכון. אנחנו הכרזנו על המקום הזה כמסוכן ולכן אל תעשה כלום'.

לא התכוונתי להגיד שאתה כמו כולם, אמרתי רק שכשבאים לתת לאור יהודה, צריך לבחון אם---

אין בעיה, אם יש עוד מקומות בארץ כמו המקומות שראינו היום, אני אומר את זה בצורה ברורה, גם שם צריך לעשות את המעשה הזה. אם יש עוד מקומות בארץ שחיים תחת המטוסים והחשמל והביוב ונמצאים בסכנה, אז---

אין, אני בדקתי.

אם יש, יכול להיות שאתה לא יודע---

אני בדקתי, אין.

אם יש, אז גם צריך לעשות כזה דבר.

אני רוצה להשלים עוד משהו אחד. רשות שדות התעופה מחויבת לתת פה מיגון. אני רוצה להזהיר מפני הסיפור של המיגון. המיגון אומר מיגון חיצוני, פלוס חלונות, פלוס מיזוג אוויר. האנשים האלה לא יכולים לשלם את מיזוג האוויר. זאת אומרת התוספת הזאת גורמת להם נזק יותר מאשר תועלת. זה פשוט לא יאומן, החלמאות הזאת.

שאלה לגבי המספר המצומצם, אדוני ראש העיר, בכמה יחידות מדובר במינימום?

אנחנו מדברים על 60 יחידות דיור.

זה שלושת הבניינים.

הראשונים, מספיק לנו.

הדרומיים.

אנחנו מדברים על שלושה בניינים, זהו, מספיק.

בתור פיילוט, אדוני ראש העיר, תגיד.

אנשים פה מעצימים את הבעיה ואז הם נרתעים מהבעיה. אנחנו מדברים על שלושה בניינים שאני יודע שהם המקום הכי קשה.

שזה 60 יחידות, שלושת הבניינים.

לפי המספרים שלנו, ברשות שדות התעופה, יש כאן כרגע, במצב הקיים, 87 יחידות דיור זכאיות למיגון אקוסטי. זה המצב הקיים, על פי הסטטוס הקיים. סביר להניח שבעתיד, כאשר יהיו יותר תנועות, יתווספו על ה-87 יחידות דיור האלה עוד יחידות דיור. היום, מתוך 87 יחידות דיור, רשות שדות התעופה סיימה, או מיגנה את כל מה שהיא יכלה למגן מבחינת סטטוטורית, 63 יחידות דיור. אבל, כפי שנאמר פה, ואני מסכים עם כל מלה, זה לעג לרש.

כמה עולה השיפוץ הזה שעליו אתם מדברים? בוא נפתח קרן משלכם ואחר כך נוסיף לזה עוד כסף.

מיגון של יחידת דיור באור יהודה זה משהו בין 50,000 ל-70,000 שקל. רשות שדות התעופה לא יכולה שלא לעשות את זה, למרות האבסורד, מפני שאני יכול להשקיע בחלון הטוב ביותר, אבל הרעש לחלק מיחידות הדיור האלה נכנס גם דרך הסדקים. הסדקים האלה הם בגלל הבנייה הלקויה והטלאי על גבי טלאי כשהיחידות האלה הרחיבו את עצמן.

בקיצור, צריך להוריד את---

בדיוק, את כל הטלאים האלה.

אין טעם לדבר על זה בכלל.

אוקי. אני רק---

אם יש פרויקט עתידי, אתם לוקחים בו חלק מבחינה תקציבית? דיברתם על זה אצלכם?

רשות שדות התעופה השקיעה באור יהודה, בנוסף ליחידות דיור, גם במיגון אקוסטי של רוב מוסדות החינוך כאן. רשות שדות התעופה יזמה---

השאלה שלי לא לעבר, השאלה שלי אם בעתיד יש מהלך של פינוי של 87 יחידות דיור, האם אתם, כרשות---

רשות שדות התעופה מוגבלת להוראות תכנית מתאר ארצית בעניין הזה. אנחנו פועלים בהתאם לקריטריונים. אנחנו עושים מפת רעש מדי שנה, ברגע שאנחנו רואים שאזור מסוים נכנס לתוך מתחם רעש שמזכה את אותן יחידות דיור---

חכה רגע, יש רעש מטוס.

דרך אגב, אני רק יכול להוסיף לך, שכרגע אנחנו---

זה מטוס שלך, חכה.

זה מצב עוד יחסית טוב, מפני שאנחנו נמצאים בעונת החורף ואנחנו נמצאים לפני הצהריים, זאת שעה חלשה בשדה התעופה. בשעות אחר הצהריים המצב פה הרבה יותר גרוע. בשעות הלילה, עם הטיסות הכבדות, הטרנס אטלנטיות, המצב הרבה יותר גרוע. זה המצב. אף אחד לא התחמק ממנו.

תודה.

גב' גילה אורון, הממונה על המחוז במשרד הפנים.

אני גם, בעוונותיי, יושבת ראש הוועדה המחוזית, כך שכל פתרון סטטוטורי צריך לעבור דרכנו.

אנחנו צריכים לשים את הדברים על השולחן. יחידות הדיור האלה היום לא היו נבנות. שדה התעופה בא ודרס, בהחלטת מדינה, על מקום שהיה ברור שיש שם אנשים, שנכון להיום לא היו מאפשרים שם בנייה. תחת מגבלות הבנייה של התח"ר (תחום רעש), לא היו נותנים היום לבנות שם. צריכים לשים על השולחן את כל יחידות הדיור, למרות שמר דוד יוסף רוצה להגיד 'אוקי, בואו ניתן בינתיים פתרון זמני'. אז אני מסכימה למלה של שלומית שאומרת פיילוט, בואו נתחיל באמת עם ההכי קשים ונמשיך הלאה, אם נראה... בכל מקרה, זה תג המחיר של שדה תעופה במדינת ישראל. תג המחיר הוא שצריכים, כמה שעלה שדה התעופה, המיליארדים---

מי ישלם אותו?

התושבים והעיר.

תאמיני לי, אני פה מטעמו. אני אומרת שתג המחיר הוא שכאשר מקימים שדה תעופה, הוא עולה איקס, האיקס הזה היה צריך להכיל גם את הפינוי של האנשים האלה ולא את המיגון של הדירות שלהם.

לא יעלה על הדעת ש-50, 500, לא חשוב, תושבים, ישלמו את העובדה שלמדינת ישראל יש שדה תעופה. זה ברור שזה צריך להתחלק על כל המדינה והמדינה צריך לשים בתג המחיר שלה, של מחיר עלות שדה תעופה, שדרוגו, קרצופו, מה שלא עושים שם, ובנייה מאוד יפה עם שיש, היו צריכים לשים את זה. לא שמו את הדבר הזה, לא נתנו לזה את תג המחיר, זה מה שנקרא עלות חיצונית, או עלות גבוהה מעבר ל---

לא, גב' אורון, לא שלא שמו, התעלמו במכוון, כי בבג"צ של אור יהודה, שהגשנו בזמנו, ראש הממשלה ז"ל רבין אמר לראש העיר דאז, 'שב, שמעתי אותך', וזהו, כך המדינה מתנהלת.

אני לא מדברת סרה בממשלת ישראל.

את לא, אני כן, מה לעשות.

מה הפתרונות שאת מציעה, גב' אורון?

הפתרון היחידי האפשרי פה זה הקצאת מקרקעין באזור, כי אלה גם אנשים שקשורים לאזור. יש לנו פה משפחות, יש לנו פה... זה צריך להיות באזור, הקצאת מקרקעין, ומדינת ישראל היא הבעלים של 95% מהמקרקעין---

איך מבצעים את זה?

רגע, זה לא יסתפק בזה שיקצו מקרקעין, מישהו גם צריך לבנות. זאת אומרת יש קרקע, יופי, אבל גם מישהו צריך לבנות על זה. הקצאת מקרקעין והקצאת תקציבים לבנייה, היום כבר לא עושים שיכון ציבורי, אבל ככל שיחליטו שכן, במקרה הספציפי הזה, צריך הקצאה תקציבית לבניית הדירות האלה. נכון שיש כל מיני מנגנונים שאפשר להגיד ליזם 'בוא, אתה תקבל פה עכשיו 500 יחידות דיור ומתוכן 100...', אבל אז נכנסת הנקודה של ההיתכנות הכלכלית. אז אם הוא מקבל את הקרקע בחינם ואם הוא מקבל עוד כהנה וכהנה, יכול להיות שיהיה לו כדאי. אבל אנחנו צריכים לזכור גם שערכי הקרקע באור יהודה, בשונה מאשר רמת גן, גבעתיים, הרצליה, או תל אביב, הוא לא כל כך גבוה. בפינוי-בינוי רגיל, כשאנחנו משתמשים על אותה קרקע, אז במקומות שערכי הנדל"ן הם גבוהים, זה בערך 1 ל-3. ערכי נדל"ן גבוהים. זאת אומרת שאני משלשת את האוכלוסייה. המשמעות היא גם שהעיר אחר כך צריכה לתת תשתיות ביוב, תשתיות של גני ילדים, תשתיות של... זה לא כזה פשוט, 'אז תבנו עוד 500 יחידות'. צריכים להביא בחשבון שאותם אנשים יצטרכו גם שתהיה להם נגישות תחבורתית, גם שיהיו להם את כל השירותים המוניציפליים שיעטפו אותם, 500 יחידות דיור זה הרבה מאוד אנשים, הם צריכים לקבל גם שירותים והם גם צריכים נגישות וגם צריכים עוד כהנה וכהנה וכהנה.

כל מה שאני אומרת זה שאו שהמדינה מקצה קרקע ומקצה תקציב לבנייה ואז אנחנו לא צריכים לשלש ולרבע ואני לא יודעת מה... בערכי קרקע כמו של אור יהודה זה יהיה לפחות 1 ל-5. זאת אומרת שאנחנו נצטרך לבנות פי 5 כדי להפוך את זה להיתכנות כלכלית, גם זה לא בטוח, אבל בערך פי 5.

צריכים גם להביא בחשבון שכמויות כאלה של אוכלוסייה שנכנסים צריכים גם לקבל מענה מוניציפלי. זאת אומרת זה לא בטוח שזה יהיה באור יהודה, יכול להיות שהבנייה הזאת תהיה במקום אחר. הדבר היחידי שיכול פה קצת לאזן, זה שכאשר מתפנה פה שטח, הוא יכול לשמש במקרה הטוב לאחסנה או לדברים מהסוג הזה. הוא לא יכול להיות משרדי תעסוקה. למרות שתעסוקה מותר אולי לבנות, שום משרד תעסוקה בר דעת, כשיש לו מגוון לא קטן באזור, איר פורט סיטי וכל מיני מקומות אחרים שהם לא כאלה מוכי תחום רעש, לא יבחר להיכנס לשם, כי האיכויות של המקום... מבחינתו, העובד צריך לצאת החוצה, אנשים יושבים בחוץ בהפסקת צהריים---

מי אמור ליזום מהלך כזה?

אנחנו יכולים לתת למהלך כזה את הפלטפורמה התכנונית, אבל קודם כל צריכים להיות שני דברים, שמינהל מקרקעי ישראל תקצה את הקרקע ושממשלת ישראל תחליט לתקצב את הדבר הזה. אם היא לא תחליט בסדר העדיפויות שלה לתקצב את זה, לא יתקצבו את משרד השיכון, מינהל מקרקעי ישראל, אז זה לא יקרה, כי אני יכולה לתת רק פלטפורמה תכנונית, זה יכול להישאר על הנייר. מישהו בסופו של דבר צריך לבוא ולבנות את זה בשטח וצריך לזה כסף.

לכן אני אומרת שהכל מתחיל ונגמר בתקציב, בין אם הוא קרקעי ובין אם הוא אחר כך לבנייה לפועל. צריכים לשים את תג המחיר ולהגיד---

לא, הכיוון צריך להיות, כדי לא להקשות, שזה מהלך קשה גם כך, שאנחנו נותנים זכויות בנייה, מורידים את ערך הקרקע הקיים, זה מהלך שכן אפשר להעביר אותו. לא לבוא ולהגיד 'בואו תשקיעו מאות מיליוני שקלים לבנייה', אלא להגיד שאנחנו מקצים קרקע עם זכויות בנייה. לא יודע כמה מגדלים היום עולים פה---

אבל למה? אני לא הבנתי. אני אומר שהמדינה תיתן פה 10 מיליון דולר ותקנה אצל שפיר ותעביר את האנשים לשם, בשביל מה לבנות ולעשות לנו פה עומס? 7.5 מיליון דולר. עכשיו בנווה רבין יש לי 500 יחידות דיור---

זה מתחיל ונגמר בתקציב.

10 מיליון דולר תקצה, תוציא את הבניינים האלה משם. זהו, לא צריך, לא לבנות, לא קרקע ולא כלום, והקרקע הזאת שייכת למינהל.

זה אפילו לא פרומיל מתקציב רשות שדות התעופה בשיכון.

המשמעות היא שאתה קונה היום בכסף של המדינה דירות פרטיות לאנשים.

ברור, זה הפיצוי שצריכים לתת.

רשות שדות התעופה בתקציב המדינה---

אין לי בעיה עם זה, אבל המדינה צריכה לשים את זה בסדר העדיפויות---

ואז המדינה לוקחת להם את הקרקע, והמינהל ייקח להם את הקרקע ונגמר הסיפור. לא מגדלים ולא 5 על 1 ולא צריך כלום.

שיפוץ רשות שדות התעופה עלה 100 מיליארד שקלים. אני אומר, לקחת פרומיל קטן, כמו שאומרת גילה---

אמרתי, זה היה צריך להיות חלק מתג המחיר של שיפוץ שדה התעופה.

שיבואו, תפנו את הדיירים האלה, 60, 70, 80, עכשיו בונים אצל שפיר, תפנו, תגדרו את השטח, תעשו שלט 'שייך למינהל מקרקעי ישראל'. תעשו בו מה שאתם רוצים. לא צריך מגדלים ו---

כמה עולה דירה הכי זולה היום באור יהודה?

למה זולה?

בבנייה החדשה יש דירות זולות של 3 חדרים ויש דירות של 4 חדרים.

המחירים נעים בטווח של 1,200,000 מינימום, לדירות של 3.5/4 חדרים, אולי 1,150,000.

אז כמו שאמר בנצי, נלך לרשות שדות התעופה, נגיד לו 'חבר'ה, בואו, לא צריכים את הפיצוי, לא צריכים בג"צ, לא צריכים כלום, תקנו להם דירות פה'. זה לא הממשלה, זה לא המדינה.

רשות שדות התעופה היא רשות עצמאית, לא היא יזמה את שדה התעופה, היא רק מתפעלת אותו.

לא משנה, מישהו פה צריך לקום ול---

רבותיי, תבינו, המדינה עשתה טעות וצריך לשלם על הטעות.

נכון, המדינה. זה מה שאמרתי, זה חלק מתג המחיר של הקמת שדה תעופה. שדה תעופה זה דבר חיובי למדינה.

אוקי, זה ברור. איך פותרים את זה, מה פותרים, זה סיפור אחרי לגמרי, אבל המדינה צריכה לשלם את המחיר.

הפתרון הוא התקציב.

כל דוח חודשי, כשאני שולח להם את הארנונה, הבטן שלי מתהפכת. הם צריכים לשלם את הארנונה, זה לא עשבייה שאני לא אוציא להם דוחות, פה אני חייב לגבות מהם את הארנונה, על מה? ראית על מה, איפה הם גרים.

כל הנושא של הקוסמטיקה, שדובר עליו לפני כן, שזה קצת לסייד, קצת עמוק, קצת זה וקצת זה, זה לא נותן לנו שום מענה אמיתי. זאת אומרת זה יכול להיות להם נחמד, אבל זו קוסמטיקה, זה שום דבר, זה לא נותן להם איכות חיים יותר טובה... אולי קצת יהיה להם יותר יפה, אבל מבחינת הסיכונים שלהם, שזה הדבר העיקרי, ומבחינת הרעשים שיהיו להם ומבחינת כל הדברים האלה, לא ישתנה שום דבר. לכן הפתרון הוא לא להשקיע עכשיו איקס כספים בדברים האלה, וגם את הכספים האלה, ככל שירצו להשקיע אותם, הם צריכים להיות מתוקצבים על ידי המדינה ולא על ידי הרשות המקומית.

תודה.

חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה.

אנחנו באמת בזמן האחרון משתתפים בהרבה ועדות ולא תמיד אנחנו עומדים לצד של האנשים. פה ממש במקרה אני חושב שכל חברי הוועדה עומדים לצדכם, כי את הטעות הזאת חייבים לתקן. לא ייתכן שהדבר הזה ייפול על הראש של ראש העיר, זה לא ייתכן, כי המדינה באיזה שהיא קונסטלציה, כמו שאנחנו מבינים, הכל מתחיל בתקציב ונגמר בתקציב, אבל את הדבר הזה בזמנו, לא יודע אם במכוון או לא במכוון, מישהו פספס. עכשיו זה ממש נטל על הרשות ואת הדבר הזה צריכים לתקן. חד משמעית. תודה רבה, אדוני.

חבר הכנסת מיכאלי, שיזם את הדיון החשוב הזה.

אני חושב שהדיון הזה חשוב לא רק ברמה של עלייה וקליטה, ומזה אנחנו מתחילים, ואנחנו עוד לא התמקדנו בכמה בעיות שיש לעיר הזאת כתוצאה מאותה שכונת שפרינצק. העיר הזאת סובלת, וגם לזה צריך לשים לב, אבל אנחנו פה מדברים על בעיה שלא נוכל להגיד שהיא בעיה ללא פתרון. לכל דבר יש פתרון, השאלה היא כמה תשומת לב יש לכך וכמה מקדישים לפתרון בכלים הנכונים. אני אומר, עם כל ההערכה לכל נציגי הממשלה שיושבים פה, אני לא רוצה לשמוע מה לא, או כמה זה קשה, אני רוצה לראות איזו תכנית הוכנה ב-10 שנים, 15 שנים האחרונות שהתמודדו איתה ולא פתרו. ככנסת, זה היתרון שלנו על הממשלה, שהכנסת יכולה גם להכאיב לממשלה בהרבה מאוד דברים שחשובים לה בגלל שהיא לא חושבת לפתור בעיות כאלה או אחרות.

ועדת העלייה והקליטה היא אולי לא ועדת הכספים, אולי היא לא ועדה שנותנת תקציבים כאלה ואחרים, אבל האמינו לי, גם לנו יש מספיק כלים כדי שהסוגיה הזאת של עולים חדשים שסובלים, לא מדובר באוכלוסייה מהמעברה, שראש העיר הזכיר, שגם להם מגיעות זכויות וגם להם מגיע שסוף סוף יוציאו אותם מהמצוקה שלהם, אבל מדובר פה בקבוצת עולים שהמדינה נתנה משכנתא בשביל שייקנו שם דירות כאשר כבר אז ידעו שאסור לקנות שם דירות. זה פשע. זה פשע. הם נתנו משכנתאות לדיירים מסכנים שלא ידעו לאן הם מגיעים, שלחו לפה מתווכים, המתווכים סימנו דירות ואיפה סימנו את הדירות? במקום שהיה אז משפך, כבר אז היה אסור לקנות שם דירות, והאנשים האלה חיים במלכודת, חיים במלכודת שלא יכולים לצאת ממנה.

אז איזה היערכות או חשיבה כלכלית יכולה להיות מול פיקוח נפש? מתי אנחנו באמת נתעורר? כשיקרה שם חס ושלום משהו לתושבים האלה, שאין להם פה, ראש העיר הוא הפה שלהם היום... הם לא יכולים לבוא ולהפגין. אני גם לא רואה פה את כל ארגוני יהודי אתיופיה, שהרבה פעמים מפגינים אצלי בכנסת, הקבוצה הזאת זו קבוצה שנמצאת בסכנת חיים, ככה אני מגדיר את זה, וכל הארגונים צריכים להתגייס, בכוחות שיש להם, יחד איתנו ככנסת, ואנחנו נאלץ את הממשלה לבוא ולתת פתרון הכי יצירתי. אין דבר כזה שאצלנו אי אפשר לפתור, הכל זה עניין של חשיבה יצירתית איך לפתור את זה.

יש שני שרים שאני נציגם בכנסת. אני אומר לך, אני לא ארפה משני השרים, עד שהם לא ייזמו את העניין הזה, כי הם ממונים על התחום הזה, גם תכנון ובנייה וגם מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון. אני כבר פניתי אליהם וראש העיר העלה את הבעיה הזאת כבר לפני שבועיים-חודש, אנחנו מטפלים בזה, אבל אני לא מצפה שמשרד אחד יפתור את הבעיה, זה צריך להגיע לרמה של ראש הממשלה, וכמו שאנחנו מקימים הרבה פעמים ועדת מנהלים כלליים, שיישב שם מי שאמור לשבת בראש הוועדה הזאת והסוגיה הזאת של פיקוח נפש של השכונה הזאת צריכה להגיע לפתרון.

על העבר, אני אומר לך, גם ראש העיר יודע והתושבים הוותיקים האלה יודעים כמה מלחמה אור יהודה ניהלה כדי שלא יבנו את נתב"ג 2000. מלחמה שלמה. הגישו בג"צים בזמנו והיתה פה מלחמה הכי מקצועית, אבל המדינה העדיפה את המחיר של תושבי אור יהודה. אבל מתי הביאו את העולים החדשים לשכונה הזאת? אחרי שכבר כולם ידעו שיש שם בעיה. תקעו אותם במלכודת הזאת, שהם לא ייצאו משם, עד שחס ושלום, כמו שראש העיר רמז קודם, עד שלא יקרה שם באמת את אותו אסון שכולם מנבאים אותו.

לכן אם באנו לפה היום, אולי אנחנו השליחים הנכונים כדי לעורר את הסוגיה הזאת בכנסת, ויש לנו כח, לא לזלזל בכח שלנו, בוועדות שכל אחד מאיתנו יושב. אני מבטיח לכם שאני לא ארפה, אני כבר מתחיל בשאילתות ובהצעות לסדר, שהשרים הממונים יענו ויתנו תשובות לכל עם ישראל למה הם לא מוכנים לטפל בבעיה של אור יהודה. תקציב זה לא תשובה, תקציב זה סיבה להתחמקות למה לא להתייחס. כנראה הדם של האתיופים זול, מה לעשות, אני אומר את זה בצורה הכי בוטה. אם היו פה תושבים אחרים, לא היו מדברים עליהם כך. יהודי אתיופיה, הדם שלהם לא זול, יהודי אתיופיה צריכים לקבל את אותו יחס שמקבל כל אזרח במדינת ישראל.

יש פה הרבה בעיות, ראש העיר משום מה לא נכנס אליהן, יש בעיות רווחה איתם, יש בעיות חינוך איתם, אבל הוא מוכן להתמודד עם זה, הוא אומר 'אני לא רוצה עזרה בדבר הזה'. גם בדבר הזה צריך לעזור, אבל אם מדברים על סכנת חיים, פיקוח נפש, אנחנו נגיד בעיות תקציביות, היתכנויות כלכליות? אני לא מוכן לשמוע שום נוסחה כלכלית מול סכנת חיים שהתושבים האלה נמצאים שם. זה לא רק רעש, אדוני היושב ראש, הילדים האלה גדלים פה בגטו, כשהגטו הזה משליך אחר כך לכל החיים שלהם, לדור אחד או שניים. אנחנו צריכים לתת לזה פתרון והיום הגענו לפה אולי באמת מהשמים כדי שנוכל להתחיל לפתור את הבעיה הזאת.

תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי.

לפני סיום, אני רוצה לשאול מספר שאלות בנושאים אחרים, קשורים, ואחר כך נסכם וכמובן נתייחס לסוגיות שעלו. ראשית, לגבי נושא החינוך. בחינוך הפורמלי, לגבי הנושא של בתי הספר, שהיה בכותרות והיום זה כבר לא בכותרות, אנחנו שמחים, איפה המצב עומד בממלכתי דתי מבחינת היסעים של התלמידים האתיופיים?

יש לנו 165 ילדים בבתי הספר היסודיים, מתוכם 110 בממלכתי דתי.

יש בית ספר אחד ממלכתי דתי?

שלושה ממלכתיים דתיים, אחד מעורב, 'סעדיה גאון', יש לנו שם תכנית מיל"ת, יום לימודים ארוך עם הזנה והסעה. המשרד משתתף במימון של חלק מההסעות, כל הילדים יוצאי אתיופיה מקבלים שם הסעה.

מה הפיזור של הילדים בבתי הספר?

הפיזור הוא בשלושה בתי ספר ממלכתיים דתיים.

מבחינה מספרית?

80 נמצאים ב'סעדיה גאון', מתוך 226 תלמידים. ב'אור חנה' ו'אור אבנר', שאלה בתי ספר ממלכתיים דתיים עם רוח של חב"ד, בנים לבד, בנות לבד, יש מעט תלמידים 15, 15, ולשם לא צריך הסעה. זה היסודי.

בעל יסודי יש לנו 109 תלמידים שלומדים בתוך העיר, מתוכם 29 בממלכתי דתי, 'אור חנה' ו'אור אבנר', ו-80 בתיכון 'יובלים' ובתיכון 'מסכים'.

ילדי חוץ, כולל פנימיות, יש לנו 115 תלמידים, חלקם ב'יגאל אלון', ב'מקווה ישראל', וכל השאר מפוזרים בכל האזור וגם בפנימיות יום.

מבחינת תכניות, הילדים נהנים מפל"א בבתי הספר היסודיים, תגבור לימודי, נהנים משעות פרטניות של בתי הספר, נהנים מכל התכניות שלנו. יש לנו תכנית בכיתות א'-ב', שמטפלת בפערי שפה, יחד עם מכון חדד מבר אילן. הרבה מאוד ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים שם, במסגרת טיפול בילדים עם לקויות למידה. הם מגיעים עם פערים מאוד גדולים למערכת החינוך. יש לנו תכניות קריאה. כמובן שאנחנו נשמח לקבל תוספת תקציב לטיפול בבעיות רגשיות, בתרפיה, שלזה אין מספיק מענה, אני מודה, בכל שכבות הגיל.

תודה.

לצד העובדה שמנהלת אגף החינוך דיברה על פל"א, משרד הקליטה צמצם תכניות שנקראו צל"ש. פל"א זה תלמידי יסודי, צל"ש זה לתלמידי חטיבות ביניים. בשנתיים האחרונות צמצמו את הכיתות, צמצמו פה בעצם תקציבים לא קטנים שהרבה תלמידים היו מקבלים מענה ראוי בחטיבות הביניים. אני מדבר על משהו בסדר גודל של 60 תלמידים, לבנה?

65 תלמידים.

אני הכנתי קצת דפים. אני מדברת על פל"א. פל"א זה פעילות לימודים אחרת. בשנת 2009 היה גם פל"א וגם צל"ש והיו כ-300 ילדים אצלנו בתוך התכנית שקיבלו לא רק העשרה של כישורי שפה ואנגלית ומתמטיקה, פעילות חברתית העשרתית, וגם הקמנו בתוך החברה לילדים ולהורים, סדנאות להורים, פעילות חברתית להורים, הקמנו להקת מחול, להקת מוסיקה, תזמורת ודברים נוספים שהיו יכולים לעזור גם להורים וגם לילדים, איך בכלל להגיע למקומות שאי אפשר להגיע אליהם מבחינת השפה. השתדלנו לתת את כל הדברים האלה, גם להורים וגם לילדים. לצערי, אני יורדת מ-300 ילדים והורים שהשתתפו בפעילות צל"ש ופל"א ל-65 ילדים שמקבלים שירות, ורק ילדי בית ספר יסודי, לא חטיבות הביניים. ואם אני רואה תוצאות, לצערי, של ילדים שבאים הביתה ואין להם מחשב בבית ולא ניגשים לספרייה---

ויש להם רעש מטוסים על הראש.

נכון, ואין איפה לשבת בבית, והם באים אצלי לפעמים בצהריים, כי הם מחכים לכריך שאני נותנת לילדים, שהכל בתרומה שאני מקבלת מאזורי התעשייה שנמצאים כאן באזור שלנו. ופה יש משפחות חמות מאוד שתורמות לנו, אבל כמה אפשר לעשות כדי לתת לילדים האלה מה שצריך לתת.

רק הערה קצרה. פל"א ביסודי מתוקצב על ידי משרד החינוך וזה לא בוטל. צל"ש לחטיבות הביניים מתוקצב על ידי המשרד וזה בוטל. למרות בקשות חוזרות ונשנות ומלחמות ומכתבים שיצאו, נענינו בשלילה, לצערנו.

מה זה צל"ש?

זה תגבור לימודי.

צורת למידה שונה.

אני רוצה להגיד משפט אחד. אם אנחנו מדברים על הקטע החברתי, שאני מאוד מתגאה בו, יש צופי שבא. צופי שבא זו פעילות של הצופים עם ילדי פל"א. כל הילדים, 65 שנמצאים כרגע אצלי, אלה ילדים שיגיעו להדרכה בצופים וליחידות קרביות בצבא. מזה אני הכי מאושרת, אז בואו ניתן לכל הילדים ולא רק ל-65 ילדים.

תודה.

אני ממשרד הקליטה, אני מבקש שתתייחסי לאופק בבקשה. הנושא של אופק זה נושא שהוא במימון משרד הקליטה לכיתות ז'-י"ב ואנחנו מדברים על תקצוב מעכשיו, אז כן להתייחס לנושא של הכניסה, גם אם זה בתחילת שנה. אני מבקש להתייחס לזה, אופק לבגרות

לא, זה לא דרכה, זה אנחנו, אגף החינוך.

כן, אז יש להתייחס לנושא הזה, שזה גם מתוקצב.

שלום לכולם.

אני מבקש שתתמקד בנושא של המבוגרים דווקא, כי הניסיון שלי עם מרכזי הקליטה, שהצעירים מגיעים אבל המבוגרים פחות נכנסים לשם.

אוקי, אני אתייחס גם למבוגרים. אני אתן קצת רקע. מוקד קליטה ליוצאי אתיופיה הוקם בשנת 2005, על ידי משרד הקליטה והרשות המקומית, בשיתוף פעולה. אנחנו, המוקד כמוקד, המטרה העיקרית שלו הינה האצה של תהליכי הקליטה של יוצאי אתיופיה בעיר. אנחנו מטפלים בכל הגילאים, מהגיל הרך עד המבוגר, והמוקד ממוקם, כמו שראיתם, ברחוב שפרינצק, באזור הכי בעייתי והכי... אי אפשר לתאר אותו, כבר ראיתם בעיניכם ואין צורך לחזור. המוקד נותן שם את השירותים. זה פשוט דברים שלא ייאמן, הדברים הכי קטנים שיכול להיות, הוא מפעיל תכניות רבות למבוגרים יוצאי אתיופיה בעיר, אנחנו בדגש על העברית התעסוקתית באולפן למבוגרים, בשעות הבוקר והערב, כמובן תכניות שמופקות לטובת בני הנוער, מנהיגות צעירה, יזמות לצעירים, הכנה לכיתה א', הכנה לגיל הרך. אנחנו מקיימים למבוגרים הכרת הארץ, טיולים, כדי לקרב אותם לשורשים, לציונות, הן לקשישים והן למבוגרים.

כמה עובדים יש במוקד?

המוקד מונה 3.5 משרות, רכז תעסוקה ורכז נוער, ויש מזכירה בחצי משרה, שנותנים את כל המענה לקהילת יוצאי אתיופיה בעיר.

ממי המימון שלו?

המימון כולו הוא של משרד הקליטה, הרשות מצאה לנו את המתקן ודברים שוטפים מסביב, תחזוקה של המבנים וכל מה שמסביב. מבחינת תקציב זה של משרד הקליטה.

כעיקרון המוקד נותן שירות לעיר יהוד.

נכון.

באים מיהוד עולים?

גם מגיעים וגם אנחנו מגיעים אליהם לשם.

מריו, יש לך רישום של כל המבוגרים שיכולים לצאת לעבודה. מאז שהגיעו לאור יהודה ועד היום, כמה אחוז מהם נקלט בתעסוקה?

אני יכול לומר לך ב-2010 היו לנו פניות, קרוב ל-550 פניות לתעסוקה, מתוכם השמנו 98 השמה ומתוך ה-98, 16 השמות חוזרות. לא קל, קשה, העבודות שמציעים להם והתנאים שהם מקבלים במקומות העבודה, הניצול שישנו, הוא מקשה עליהם ללכת לעבודה. גם בשכר מינימום וגם העבודות הכי קשות שישנם והתנאים לא תנאים.

איזה סוג עבודות?

סוגי העבודות שיש להם כרגע, נכון להיום, היות ואין להם השכלה ומקצוע, זה ניקיון, זה אריזות, במקרה הטוב זה אריזה במפעלים, כל העבודות הכלליות שישנן. לפעמים עדיף להם לקבל מלשכת עבודה מאשר לצאת לעבודה. אנחנו רוצים להכשיר אותם. הביקוש היום זה גילאים 21 עד 35-38 וזה לא ייתכן שהחבר'ה בגילאים שלי היום יעבדו בשטיפת כלים. לכן הייתי רוצה להוציא כמה שיותר את החבר'ה האלה, להכשיר אותם, כי יש להם את הפוטנציאל, אז להכשיר אותם שירכשו מקצוע, לשדרג אותם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מורלית.

נאמר פה גם על ידי ראש העיר, לרוב אנחנו חושבים בדיעבד, או לאחר מעשה. אני חושב, חברי הכנסת, בואו נטפל בקהילת יוצאי אתיופיה בעיר, כרגע אני אומר בעיר, אבל גם ברמה הארצית, כי יש בעיות כל כך... בתוך התא המשפחתי, בעיות קטנות, בעיות רווחה, בעיות של חינוך ותעסוקה, כל מה שמסביב. הייתי רוצה, אם יש אפשרות, כמה שיותר משאבים, היום. מה שיעלה היום, אולי הם יעלו 100 מיליון, לא יודע כמה שיעלה, אם נעשה היום זה יעלה פחות, אם נעשה אותו לאחר מעשה, זה יעלה לנו כפליים, ולכן בואו נעשה טיפול מנע, טיפול להביא את החבר'ה, איך שאומר ראש העיר, לקרבת הבמה.

אני רוצה, ברשותך, לציין פה משהו שלי באופן אישי, בשולחן הזה דווקא; ייאמר לזכותו של ראש העיר פה, שהוא עושה מאמצים אדירים בקהילת יוצאי אתיופיה וקהילת יוצאי אתיופיה הם בסדר העדיפות שלו. אני רוצה להביע את הערכתי, תודה, ראש העיר, שכן אכפת לך והיום יש שינוי, אני יכול לומר שבשנים האחרונות את ההרגשה והביטחון של הקהילה לפחות נותנת הרשות.

תודה רבה, מריו.

אני רוצה בקצרה לשמוע את מחלקת הרווחה, גב' אסתי אשל.

מדובר, כמו שאמרתי קודם, על 250 משפחות בערך, עם 1,500 תושבים. עולי אתיופיה כולם רשומים ברווחה.

כולם?

לא, משום שאין פה קליטת עלייה, אין פה ריכוז של השמות, אז אני לקחתי על עצמי את העניין לגבי עולי אתיופיה, שהרווחה תדאג להם לכל הפרטים. הם לא המונים אבל הם מספיק כדי שנוכל לטבוע בתוך ים הבעיות שהם הביאו איתם, מתוקף היותם עולים חדשים.

אבל אחרי שעשיתם את הבדיקה, היום נוכל לומר שכל המשפחות הן---

יש שם אחוז נמוך מאוד שהם יותר עצמאיים ולא מגיעים, אבל מרביתם מגיעים. מה שקרה באגף הרווחה, זה שהפכנו גם להיות כתובת גם לדברים שלא קשורים לרווחה, כמו למשל גיור, או תיווכים. נכון שהגיע מוקד קליטת עלייה, ובזמנו היה לי ויכוח מאוד חריף עם משרד הקליטה, שהמזכירה שתהיה שם גם תטפל בבעיות התיווך עם ביטוח לאומי, עם גיור, וכל מיני נושאים אחרים ואכן הם קיבלו את זה בסופו של דבר, כי אגף הרווחה לא יכול לענות על כל הסוגיות האלה. אבל מה שאני כן רוצה לציין שבמעט מאוד כח אדם שיש, למעשה את כל כח האדם שהוקצה עבור עולים חדשים העברנו לאתיופים. הבוכרים אצלנו זוכים להתייחסות ממש ממש מועטה, הם זוכים להתייחסות יותר נקודתית ורצינית בנושא של אלימות במשפחה, שבה קיבלנו רבע תקן, בעבור התכניות של שיתוף הקהילה על מנת לעזור לנו לרכוש את האמון כדי לטפל בנושא של שלום המשפחה והחיים הבין דוריים והלחצים שנוצרים, לכן נעשית עבודה מאוד מאוד יפה, יחד עם הקהילה ויחד עם ז'אנה. התחלנו עם בניית קבוצות מנהיגות, שפועלת בעיר היום בצורה מאוד משמעותית, שז'אנה ממשיכה להפעיל אותה, והיום צריך להיות תיאטרון קהילתי שמביא את החומרים של עצמם, עם אורח ועם במאי וזה צריך להיות באפריל, הצגה מאוד מרשימה.

אבל בסך הכל, היות ואנחנו מטפלים באוכלוסיות קצה, אני יכולה להצביע על בעיות מאוד קשות שקיימות בנושא של המשפחה. יש לנו שתי משפחות, משפחה אחת, כתוצאה מרצח והתאבדות, עם שבעה ילדים, שאנחנו מחזיקים מתוכם היום חמישה, תחת אחזקה שהיום הם עולים לעירייה ולמדינת ישראל המון כסף---

זה סיפור מפני כמה שנים.

כן, חמש שנים. זה היה באמת סיפור מזעזע מאוד, אבל אנחנו עשינו פעולה, מה שלא קיים באף מקום בארץ, פתחנו להם משפחתון שלהם, בית שלהם, עם מורי בית, וזאת משפחה שנתוני הבסיס שלה היו קשים, לא פשוטים, ויחד עם זה הצלחנו באמת להעלות אותם לרמה. ההתמודדות איתם היא מאוד קשה, אבל באמת אנחנו מוציאים תוצר של ילדים קונסטרוקטיביים ושמחנו שאנחנו יכולים להפיק מהם, אנחנו הפקנו והדרך לא היתה פשוטה.

יש לנו עוד משפחה אחת, שהיא גם יתומה מאם ואב, לא כתוצאה מרצח, אלא כתוצאה ממוות, וגם שם יש חמישה ילדים. שם התשתית המשפחתית חזקה יותר, אז עשינו להם מעין משפחה אומנת, זאת אומרת זוג הורים בא, שכר דירה ולקח את כל חמשת הילדים אליו, פה, באור יהודה, והתוצאות הן מאוד טובות.

אז כאילו יש לנו היום עשרה ילדים תחת אחזקה של מדינת ישראל, בהשתתפות העירייה, שהעלויות הן מאוד גבוהות, אבל התוצאות שמקבלים מהם הן טובות מאוד.

הנושא של אלימות במשפחה ותוצר נלווה, קורה בארץ, היות שיש בארץ מספיק משפחות שגברים מורחקים, נתקלנו בארבעה גברים מורחקים שהגיעו לאור יהודה וזה אומר שהם בטיפול שלנו. נגיד הם הורחקו מבית שמש או ממקום אחר, הם מגיעים אלינו ואין לנו לתת להם מקום דיור, אין לנו---

מי מחליט שהם מגיעים אליכם? בית המשפט?

בית המשפט מרחיק אותם ו'עכשיו תסתדרו', אז הם מגיעים למשפחות שלהם, ואז לא בית שמש מטפלים בהם, אנחנו מטפלים בהם. אנחנו לא מדברים רק על אוכלוסייה שנמצאת פה, אלא יש לנו ספיחים אחרים שמגיעים לנו כתוצאה מקליטת עלייה ומגיעים אלינו גם מפעם לפעם משפחות של איחוד משפחות, כשאנחנו אישרנו שתיים-שלוש משפחות מאוד מאוד מאוד קשות שיגיעו.

מה שאני יכולה להגיד, שמדינת ישראל, לצערי הרב, לא משקיעה מספיק משאבים, למרות שהיא משקיעה הרבה יותר מבאוכלוסיות אחרות, אבל זה לא מספיק. זאת אוכלוסייה שצריכה תיווך, היא צריכה עובדים קהילתיים, היא צריכה ליווי צמוד, ואין לנו את זה.

גם הנושא של אלימות שהוא מאוד מאוד קשה, כח האדם שאנחנו מקבלים הוא זעום לעומת הצרכים.

כל יום שאני קמה בבוקר ואין לי רצח ואין לי משהו, אני מברכת את אלוהים, כי המצב הוא ממש ממש קשה. יחד עם זה, אני יכולה להגיד שבמעט כח האדם שיש לנו, אנחנו עושים דברים יפים ואני לא רוצה להישמע רק בוכייה, ואני בוכייה, והרבה, לגבי האוכלוסייה הזאת. אני גם רוצה לציין שאנחנו עושים דברים מאוד יפים, כמו למשל מועדוניות שפתחנו, מועדוניות ייחודיות שהיום אנחנו משדרגים אותן. יש לנו קבוצת נערות במענ"ה, שזה מרכז עירוני לנערה, שהתפתחה בשנה האחרונה, 30 נערות בסיכון שמגיעות ואנחנו ממש מרימים אותם. מתפתחת פה בעיה של קבוצת נערות שכרגע אני לא יכולה לדבר עליה, כי זה בחקירת משטרה, שהולכת לכיוון לא טוב, ואנחנו מקווים מאוד שנוכל לענות על זה ואיכשהו לטפל בזה בצורה יותר מסיבית. אנחנו עושים עבודה עם נשים, יש לנו קבוצת נשים. מתוך מעט כח האדם שיש לנו, של עובד קהילתי, אנחנו כבר שנה שלישית או רביעית עם נשים בקבוצה, לגבי הנושא של בית, היגיינה, חינוך ילדים. הן צמאות לזה ומגיעות לכל פגישה, הן לא מפספסות. בתוך המועדוניות שלנו אנחנו נותנים הדרכה הורית פרטנית להורים, דרך עובדת סוציאלית.

תודה, אני חייב לסיים פה.

אני רוצה תשובות לפני סיום ממשרד הקליטה, גם על מה שציינו לגבי הצל"ש בכלל וגם מה שרצית להעלות, לגבי אופק שמופעל פה.

כן, ההתייחסות לנושא של אופק לבגרות, תגבור לימודי. פה ציינה גב' תמר חכימי ביסודי זה מכיתות א' עד ו', כיתות ז' עד י"ב מתייחס למשרד הקלטה והתכנית נקראת אופק. אופק לבגרות יצא לדרך עכשיו.

זה לא עכשיו, אנחנו מפעילים את התכנית כבר מזמן, אולי לאור יהודה היא הגיעה עכשיו.

אני מתייחס תקציבית.

אנחנו מגייסים תקציב של אופק מהאוצר כבר כמה שנים טובות.

זה זה, משרד הקליטה משתתף. אולי עד עכשיו הוא לא שחרר את הכספים, אבל זו אותה תכנית.

יש גם פרויקט של אופק שפועל פה כבר שנתיים.

אני מציג את הנקודה התקציבית. זה נכון, הבעייתיות בנושא של מתי התקצוב מגיע ליישוב. זו עוד נקודה. אופק כתכנית נמצאת שנים, אנחנו מדברים על הפעלה ובשטח הנקודה הבעייתית של ההפעלה, לפעמים הנושא של הפעלה הוא כל המכלול שכרוך בזה. אני מציין שאם אנחנו מדברים על פברואר ככניסה, זה קצת מצב שהוא שלנו בעייתי ממסדי וזה המצב הנוכחי שיש והתכנית קיימת בכל זאת, התחילה לעבוד מ-2011.

אני רוצה לחדד משהו. זה לא בא במקום.

תכנית צל"ש עוד לא קיימת, כי כהגדרתה היא מוגדרת מחדש.

אופק לבגרות וצל"ש הם שני דברים שונים, כי יש ילדי חוץ. יש ילדים שלומדים מחוץ לעיר ומגיעים בצהריים ואין מי שיעזור להם. באופק לבגרות אין ארוחת צהריים, אין תמיכה רגשית.

אלה תכניות שונות. הנושא של צל"ש לא מופעל דרך משרד הקליטה.

אתם לא מתקצבים בכלל את תכניות צל"ש? כי שמעתי שזה עובד בערים אחרות.

בכלל לא מתקצבים את תכנית צל"ש, אנחנו עובדים רק בנושא של אופק.

תודה.

אני רוצה להגיש עוד משפט אחד; אור יהודה לא מסוגלת לקבל שום עולה חדש, יש לה כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה בעיות באוכלוסייה הקיימת, היא לא מסוגלת לקבל אפילו עולה אחד, וכשעולים חדשים היום מגיעים, שהם לא יעזו לפתוח את שערי אור יהודה לעולים. אני מצטערת, אני חייבת להגיד את זה, אנחנו לא מסוגלים לטפל בהם.

את מדברת על עולים יוצאי אתיופיה.

נכון.

היא מדברת על הקבוצה החדשה שבדרך.

אני חוששת מאוד שיהיו לחצים, יהיה איחוד משפחות.

אני אומר לך שיהיו לחצים ואני אומר לך שאור יהודה תקלוט עולים חדשים, אבל להכין את אור יהודה לזה, נדרוש שיכינו אותם לפני כן. העולים שיגיעו, צריך לשלוח אותם לאיפה שהוא, מה לעשות? 8,000 עולים יעלו.

דוד, אור יהודה לא מסוגלת, אנחנו לא מסוגלים לטפל בהם. נקודה.

זה ברור, אנחנו לא מסוגלים. אנחנו רוצים לטפל---

אני מציע שלא נכריז על כך.

רגע, נשמע את הדברים, חבר הכנסת מיכאלי. חשוב לשמוע את הדברים.

חבר הכנסת מיכאלי, אני עובדת אגף רווחה ואני עם 35 שנות ניסיון ועם 15 שנות ניסיון פה באור יהודה, אנחנו לא מסוגלים לטפל בהם. לא מסוגלים. אגף הרווחה קורס, אנחנו בבעיות קצה---

זה לא רק רווחה, זה גם בחינוך.

גם החינוך לא מסוגל לקלוט.

זה בחינוך, זה בגבייה, זה כל מה שקשור.

חבר הכנסת מיכאלי, אתה תושב אור יהודה, יש לנו עולים מבוכרה, שגם להם יש את הבעיות שלהם, לא מגיע להם איזה יחס? הם לא מקבלים כלום מאיתנו, כלום. זה לא הוגן. אי אפשר באור יהודה היום לקבל עולים מאתיופיה. מספיק. נכון שזה לא הרבה, אבל זה המון לאור יהודה. סליחה.

משרד הקליטה, יש לכם דיונים לגבי לפתוח את אור יהודה?

קודם כל, אין דיונים בנושא של לפתוח את מה שמוגדר רמות של משכנתא, בוודאי שלא לאור יהודה.

המשכנתא הולכת לגדול, אנחנו עובדים על זה, השאלה אם---

הבסיס אומר, מבחינת כל זכאות, אנחנו מתייחסים לזכאות של יוצאי אתיופיה, זכותו לקנות איפה שהוא רוצה, זה דבר אחד. מצד שני, מבחינת ההגדרות של משרד הקליטה, הוא יכול לבוא לרכוש ברמה הכי נמוכה, ללא מענק. אם הוא יכול להרשות לעצמו, הוא יגיע לפה. תיקחו את זה בחשבון. לכל עולה יש הזכות להגיע לפה ואם יש לו את הכוחות לקנות דירה והוא יגיע לפה, הוא יגיע לפה. אי אפשר למנוע את זה.

בואו נעשה סדר רגע. כל אזרח במדינת ישראל יכול לבוא לקנות דירה באור יהודה, השאלה היא לגבי המענק. המענק הולך לגדול, להגיע לרמות של 700,000 ואנחנו נלחמים בשביל להגדיל את המענק, שייצאו ממרכזי הקליטה, לפנות מקום לעולים החדשים שבאים. השאלה שלי אם במשרד הקליטה יש מגמה לפתוח את אור יהודה, שיוכלו להשתמש במענק. זו השאלה הנשאלת.

אין שום מגמה בנושא. היא ברמה הכי נמוכה בנושא של מענקים.

זאת אומרת שיכולים להביא לפה אנשים שקונים ללא המענק, שזה קורה בכל הארץ.

נכון, שיש להם משפחה שיכולה לקנות בשבילם, זה יכול גם לקרות.

כן, את זה אי אפשר להגביל.

לסיכום, ראשית אני רוצה להודות לראש העיר ולמנהל הכללי ולחברי מועצת העיר, ליחיאל ולחבר הכנסת מיכאלי שיזמו את הדיון הזה.

אנחנו הזדעזענו לראות את התנאים הקשים שבהם גרים הדיירים וועדת העלייה והקליטה הזדעזעה לראות שעולים רבים חיים בתנאים מסוכנים ושילדיהם נפגעים מהתנאים האלה, ולכן אנחנו מקווים לסייע בנושא הזה. הוועדה תקיים דיון המשך בכנסת, בהשתתפות יושב ראש מינהל מקרקעי ישראל, שבו נבחן ונראה מה המינהל עושה בנדון. ברור לנו שהנושא הוא לא פשוט אך צריך להידרש ולהתעורר לפני שיקרה אסון ברמה הלאומית.

כמו כן רשמנו לפנינו את ההערות של מחלקת הרווחה לגבי האתגרים והקשיים בקליטת העולים מאתיופיה.

הוועדה מודה למשרד הקליטה, למשרד החינוך, לכל המשרדים הנוגעים בדבר, הפועלים בשיתוף פעולה עם העירייה.

אני מודה לכולם ורובנו ניפגש בישיבת המשך שבה ננסה לראות מבחינת המינהל מה הם עושים בנדון.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00