הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט

15.2.2011


הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 373

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"א באדר א' תשע"א (15 בפברואר 2011), שעה 11:30

תעודת בגרות חברתית – במסגרת כנס באר שבע לשלום הילד 2011

חברי הועדה: אלכס מילר – היו"ר

רונית תירוש

אהרון ידלין


שר החינוך לשעבר

עמירה חיים

מנהלת מחוז תל אביב, משרד החינוך

סוזי בן הרוש

רכזת פניות הצבור ודוברת מחוז דרום, משרד החינוך

דר' יעל ברנהולץ

יו"ר הוועדה ליישום פוליטי ארצי של תעודת בגרות חברתית, משרד החינוך.

אסתר רוסט

מרכזת המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

עפר שמעוני

פיקוח ארצי, חינוך גופני, משרד החינוך

גולי דנה

מפקחת ארצית, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

זהבה בראל

מפקחת רשותית, מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

אלי שטרית

מנהל חברה ונוער, מחוז דרום, משרד החינוך

טאלב אבו חמאד

מפקח מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

ימית אלפסי

מנהלת פרוייקט עיר ללא אלימות, מחוז דרום, משרד החינוך

ציפי חורי

מפקחת על מורים יועצים מחוז דרום משרד החינוך

רינה מסיקה

ממונה על חינוך חברתי וקהילתי במחוז דרום

עו"ד חגית זוננפלד אלרואי

יועצת משפטית מחוז ירושלים, משרד הבריאות

רונאל תרמץ

ר' תחום מניעה קהילתית, המשרד לבטחון פנים

דר' יצחק קדמן

מנכ"ל המועצה לשלום הילד

עו"ד אביבית ברקאי אחיאסף
המועצה לשלום הילד

עו"ס מיכה קרני

המועצה לשלום הילד

אתי אלוני

ר' מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

בלהה נועם אדרי

מנהלת היחידה לביקור סדיר וטיפול בפרט, מועצה אזורית אשכול

יוסף ברילמט

רכז תעסוקה ועובד נוער, החט' לקידום נוער וצעירים, עירית ירושלים

מרינה פולוצקי

עו"ס קצנ"פ נוער עירית ירושלים

איגור בבקין

מדריך קידום נוער, עירית ירושלים

אהוד פלג

המועצה לצרכנות

יעל כץ

רכזת הסברה, המעצה לצרכנות

שרון עמיאל

חוקרת, מכון ברוקדייל

דוד ליפשיץ

ר' מינהל חינוך בעירית באר שבע

אבי אוחיון

מנהל המחלקה לנוער, באר שבע

אלעד אזולאי

מנהל מרכז מצויינות במנהיגות, באר שבע.

גאולה שלו

מנחת חינוך חברתי, אשקלון וקרית מלאכי.

יפה צרפתי

מנחה באגף שח"ר

סמדר ז"ק

מנהלת תיכון מקיף בבאר שבע

אהרון שוסטק

מורה בתיכון מקיף א' באר שבע

נואל אבו רביעה

רכזת מעורבות חברתית, מקיף אל נור, חורה

סער ניר

תלמיד תיכון מקיף ע"ש יצחק רבין באר שבע

טל סול דנקברג

תלמיד תיכון מקיף ע"ש יצחק רבין באר שבע

טימור מיכאלי

תלמיד כיתה י', תיכון מקיף ג', יו"ר מועצת התלמידים הארצית

עטרה בן דוד

תלמידת בית הספר אורט אפרידר, אשקלון

אריג' אל אתוונה

סטודנטית לרפואה באוניברסיטת תל אביב

אירנה אבזקדייב

מדריכת נוער עולה, קידום נוער

יהודית גידלי

רות לובין, חבר המתרגמים בע"מ
תעודת בגרות חברתית – במסגרת כנס באר שבע לשלום הילד 2011

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא שעל סדר היום, תעודת בגרות חברתית ואנחנו נמצאים כאן במסגרת פעילות שעושה המועצה לשלום הילד.

אני שוחחתי עם שר החינוך לפני מספר שבועות, והוא הצביע על הענין הזה כעל נושא שמבחינתו הוא מאד רציני וחשוב לקידום. אנחנו נדון בזה היום ואני מאמין שיציגו לנו את הנושא, יש לנו כאן תלמידים ונוער ממועצת הנוער שגם יתייחסו לענין ואיתם כל מי שביקש, ככל שיתיר הזמן.

בוקר טוב לכולם, אני שמחה להיות ראשונת הדוברים בועדת החינוך של הכנסת היום כאן בדרום, מקבלת אתכם בברכה כאן בדרום, אנחנו גאים מאד שבחרתם להגיע לכאן היום, ובחרתם לעסוק בתכנית ערכית מהמעלה הראשונה שכאן נוצרה בדרום, בית היוצר של הדרום, והיום הפכה להיות נחלת הכלל בכל הארץ.

לא סוד הוא שחינוך מעצב חברה ואת זה כולנו יודעים. כל איש חינוך באשר הוא תמיד תוהה וחושב כיצד הוא יוכל לקדם את התלמידים שלו, את בית הספר שלו, את אותה אוכלוסית היעד שמולו לקדם אותה ולהביא אותה להישגים, גם לימודים וגם ערכיים. בסופו של דבר ההישגים הערכיים הם התשתית שעליה אפשר לדבר על הישגים לימודיים. כי אם אין בבית ספר יחס של כבוד הדדי, יחס שייכות של התלמיד, תחושת מסוגלות שצוות המורים יוצר כלפי התלמידים, תחושה של כבוד הדדי בין כל באי הבית, אי אפשר שם ללמד להישגים לימודיים ואת זה אנחנו הבנו.

כדי לעצב חברה, נכון שאנחנו צריכים לדבר על הייטק, וצריכים לדבר על הישגים לימודים וכו' אבל בראש ובראשונה צריך לדבר על הערכים כי בואו אני אומר לכם, גם מדע, גם מדע הוא ערכים, כי בסופו של דבר אנחנו כל היום עושים הכרעות ערכיות. היום ידוע שאפשר לשבט בני אדם, אתן לכם את זה כדוגמה, כמו ששיבטו כבשה, תאמינו לי, הטכנולוגיה כבר קיימת אבל לא עושים את זה. הסיבה שלא עושים את זה היא חלק מהכרעה ערכית לא לעשות את זה זאת אומרת שגם במדע אנחנו כל היום עסוקים בהחלטות ערכיות. גם חבר הכנסת שיושב כאן לימיני עסוק כל היום בהחלטות ערכיות. תקציב המדינה מונח על שולחן של הכנסת וזו החלטה ערכית, למי לתת, כמה לתת, לתת לזה, לתת למשהו אחר, כל אחד מאתנו בכל תפקיד ניהולי -קטן כגדול- עסוק כל היום בהכרעות ערכיות.

איך אנחנו נחנך את התלמידים שלנו להגיע למצב כזה שהם ידעו מה זה להכריע הכרעה ערכית גם ברמה האישית שלהם כמו לא להיכנס להתנהגויות סיכוניות, וגם ברמה האזרחית, איך אני אדע כאזרח לשקול נכון את השיקולים האלה.

כל המחקרים אומרים שתלמידים שעסוקים בנתינה, שפיתחו אצלם את האמפתיה לשני, שעסוקים בפעילות חברתית ערכית, לא עסוקים באלימות. הם לא עסוקים באלימות, עסוקים בלתת ואנחנו באמת התלבטנו, גם לאור המימצאים הלא פשוטים של אלימות במוסדות חינוך, אלימות בחברה, לאן אנחנו הולכים מה אנחנו עושים עם המידע הזה. אנחנו שוב עושים עוד תכנית ועוד תכנית אבל רצינו לחשוב על משהו פורץ דרך, ובמכון אצלנו התכנסנו, חלק מהנהלת המכון יושבת כאן, יש כאן את אלי שטרית שהוא ראש מינהל חברה ונוער שהוביל את התכנית וגם המפקחים כאן וחשבנו לאן אנחנו הולכים ובועדת היגוי שאנחנו מקיימים במחוז ביחד עם הורים, נציגי רשויות מקומיות, מנהלים, מורים, מרצים, גם מועצת תלמידים השתתפה אצלנו בוועדה הזאת, חשבנו לאן ללכת ואז הלכנו לכיוון אחד של תקנון בית ספרי ועוד כיוונים אחרים ואחד הכיוונים שעלה מאד מאד חזק היה: בואו נלך לכיוון של הפעילות הערכית ולפתח אותה.

הלכנו לכיוון של תפקיד לכל תלמיד, מכיתת הגן, כיתה א', עד כיתה יב', לכל תלמיד יש תפקיד וכשיש לי תפקיד וכשאני מצליח בו, ועושה בו משהו - זה מפתח אצלי את תחושת המסוגלות שלי. גם אם אני אקח תלמיד שביכולותיו הוא לא מצליח עדיין לבטא את יכולותיו הלימודיות, הוא בא ומצליח לבטא יכולת אחרת, הוא מקבל על כך מחמאה, והוא מקבל על כך משוב חיובי זה מפתח אצלו את תחושת המסוגלות לחיים, שהוא מרגיש שהוא מסוגל הוא יודע , יש מישהו שמעריך אותי וזה בהחלט גורם לדברים נוספים.

בכיתה י' ילדים עושים "מחוייבות אישית", נגמרת כיתה י' אז מפסיקים את ההתחייבות האישית. לא נראה לנו. בואו נאתגר את הילדים ונזמן להם אפשרות להמשיך ולפעול בכיתות י"א י"ב באותה התנדבות ובאותו תחום שבו הם מתנדבים בצורה מובנית, בצורה מסודרת עם השתלמות שמלווה את זה, עם צוות מדריכים שמלווים את התלמידים, עם אפשרות לכתוב עבודת גמר בנושא הזה בתחום האזרחות ולבוא ולומר: אני נתתי.

אחרי שלש שנים של נתינה אנחנו מעניקים לתלמיד ולתלמידה תעודת בגרות חברתית. זאת אומרת התעודה הזאת לא ניתנת לכל אחד, זו תעודה שנלחמים עליה, זו תעודה שעובדים בשבילה, זו תעודת הוקרה.

אנחנו את התעודה הזו, הצגנו לפני הרמטכ"ל וגם בפני ראש אכ"א, הם מאד התלהבו ואמרו: רגע, בחור ובחורה מסיימים בית ספר, מגיעים לצבא, מתחילים איזשהו קורס, אם זה קורס קצינים או אם זה קורס אחר, למה שזה לא יהווה איזשהו קרדיטציה לענין הזה. הם מאד מאד התלהבו אבל הרמטכ"ל אמר לי דבר מאד נכון, הוא אמר: אני מוכן לקבל את זה אבל ברגע שזה לא ברמה הארצית, איך אני יכול להתמודד עם זה אם זה רק מחוז דרום? זה לא מספיק, ואת זה גם ראש אכ"א אמר לי.

כל החומר הוצג בפני שרת החינוך דאז יולי תמיר, היא ראתה אותו בקדנציה הקודמת ואישרה את התכנית, גם שר החינוך אישר אותה ועל כך אנחנו מאד מאד מודים לו, הוא לקח את התכנית הכתובה של בגרות חברתית והחליט להחיל אותה על כל מדינת ישראל. כבר היום כמאה ועשרים בתי ספר בארץ נכנסו לתכנית.

אנחנו בדרום אמרנו, שאנו מבקשים ושואפים למצויינות. השאיפה למצויינות היא לא רק כמילה, תראו חבר'ה, צריכה להיות אבחנה ברורה מה ההבדל בין מצויינות להצטיינות. אם הצטיינות זה הישג שאדם מגיע אליו יחסית לקבוצה שהוא נמצא בה והוא בולט בה ביותר וזה במניעים יחידים, אם זה בספורט אם זה באקדמיה או אם זה בתחום אחר, זה כמובן יחסית לקבוצה, כי אם מי שמגיע למקום ראשון בארץ בריצה אבל הוא לא מגיע למקום ראשון בעולם עדיין הוא המצטיין במקומות הראשונים. הצטיינות זה ביחס לכלל, הצטיינות זה אומר: לי לך ולכל אחד מאתנו, איך אנחנו עושים את המירב והמיטב במה שאנחנו עושים אם זה בלמידה ואם זה גם כן בתחום הערכי.

לפני ארבע שנים התחלנו עם ארבע רשויות במחוז, ועם מעט בתי ספר, והיום אנחנו נמצאים בפריסה של 61 בתי ספר במחוז, כ 2,200 תלמידים היום נמצאים בתוך המסלול לקבלת תעודת בגרות חברתית. יושבת אתי יולי שטרן שעוד מעט גם תדבר, נחשבת מובילה בתחום הזה, כבוד גדול שאנחנו רוכשים לכל המאמץ שהיא עשתה ושם אנחנו באמת נמצאים היום.

רוצה לציין שלא מדובר פה בעוד איזשהו פרוייקט שנכנסים אליו לשנה שנתיים ואחר כך יורדים, זה לא פרוייקט, זו דרך חיים, זו דרך חיים שבה אני אומר: אני בתוך תהליך ההתבגרות שלי, לוקח את עצמי גם כאדם שנותן, נותן לחברה. והאמת היא שאני לא הופתעתי כי ידעתי שהילדים רוצים לתת והיה אושר גדול כשראינו כיצד המורים מחבקים את התכנית, ראינו כיצד התלמידים וההורים מחבקים את התכנית, והרשויות גם אבל אותי ריגשו במיוחד תלמידים שחלקם ידברו כאן היום, תשמעו יש לנו נוער נפלא, נוער נפלא, ושאף אחד לא יאמר אחרת. יש כמה תפוחים רקובים בתוך החבילה הזו אבל תמיד היו ואנחנו נדע איך לטפל בהם אבל קם נוער ואומר אנחנו מובילים את החברה, אנחנו מובילים לנתינה ואותי זה מאד מאד מרגש.

זה שהשר ביקש לאמץ את התכנית זה לא סתם זה במסגרת חשיבה שהשר מוביל אותה, נושא של אפס סבלנות לאלימות ולפתח את כל הנושא הערכי כתשתית לכל הישג לימודי וקודם כל. נכון שנכנסו גם לתכנית "תיקשוב המאה ה-21" ותכניות שמובילות למצויינות והצטיינות אבל יחד עם זה, בבסיס הדברים, מדובר כאן על חינוך לערכים. אנחנו מאד מאד שמחים ומאד מאד גאים שמחוז דרום מוביל את זה ברמה הארצית, "מדרום תיפתח הטובה", כך זה קורה כאן עכשיו ואני מודה לכל מי שהגיע ומאחלת לכולנו כאן הצלחה, מודה לאלי שטרית ולכל הצדדים כאן בדרום שבאמת עושים עבודה נהדרת ולא פשוטה, לקחת את התחום הזה וללכת אתו קדימה.

אסיים בזה שאומר שאם מישהו חושב שאנשים שעסוקים בערכים זה פוגע להם בהישגים הלימודים אז הוא טועה בהחלט, כי ההישגים במחוז דרום מאז שאנחנו מטפלים יותר בנושא הערכי עלו בצורה מטאורית. אנחנו כבר של שלש שנים מובילים בהישגי הבגרות. שלש שנים ממוצע הבגרות במחוז דרום גבוה יותר מהממוצע הארצי כולל העובדה שיש אוכלוסיה בדואית בפנים. שלש שנים. כל הנושא של לימודי הפיזיקה -ואנחנו נמצאים כאן ליד מרכז אילן רמון באוניברסיטה, תפס תנופה בלתי רגילה, כן, עם הנתינה, יחד עם הנושא של החינוך לתת, וילדים כאן יושבים במרכז ע"ש אילן רמון ועוזרים לילדים צעירים יותר ותראו כמה לימודי הפיזיקה במחוז, אם לפני שבע שמונה שנים בקושי שתיים שלש עבודות גמר בחמש יחידות בפיזיקה הגישו במחוז דרום, עם ליווי אקדמי, אז היום 75% מכל עבודות הגמר בפיזיקה חמש יחידות במדינת ישראל הן ממחוז דרום, פריצת דרך בלתי רגילה אז אנחנו מאמינים בנוער מאמינים בעצמנו מאמינים במערכת החינוך, אני מאד מאד מאמינה במערכת החינוך, כן, מאמינה בריבון, זה מאד חשוב לחזק את הריבון, הוא זה שאומר, המדינה אומרת: אני נותנת חינוך טוב, אני נותנת חינוך שמאמין ביכולות של צוותי ההוראה ואנחנו מאמינים ביכולת של צוותי ההוראה להוביל את זה ומאמינים בתלמידים שיקחו את ההובלה תודה רבה.

צהרים טובים לכולם, אני רוצה להודות על שהעיר באר שבע יושבת פה בפאנל כאחת מן הערים המובילות, בתכנית תעודת הבגרות החברתית, כשותפים במחוז לכל העשייה החינוכית.

על פי הנתונים, יש מעל כ 8,000 מתנדבים במערכת החינוך העל יסודית מכיתות ז' עד י"ב, כאשר בשנת הלימודים תש"ע קיבלו 958 תלמידים תעודת בגרות חברתית. אני פותח עם הנתונים כי אני חושב שזה אומר את כל העשייה שקרתה פה בעיר באר שבע בהובלת המחוז בארבעת השנים האחרונות. העשייה של התנדבות הנוער היתה גם לפני כן אבל מה שקרה הוא שאנחנו מיסדנו פה תהליכים, נעשית עבודה מעבר לתכנית של המחוייבות האישית שהיתה רק בכיתה י' לאורך כל הרצף החינוכי, מגני הילדים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים, כאשר העיר העמידה מערכת שהיא בעצם המערכת שמכילה את כל הפעילות הזאת. היום יש רכז שעוסק בהתנדבות בני נוער, הנושא מוסד, והוא מוסד גם באופן של מקומת ההשמה. אם בעבר היו מספר מקומות בודדים של השמה שבני נוער יכלו להגיע אליהם ולהתנדב, אז היום יש מעל מאה מקומות השמה בבאר שבע. הצבור והמוסדות יודעים על הפעולה, הם מבקשים את בני הנוער שיגיעו אליהם והיום אנחנו צריכים לאתר מקומות השמה נוספים כי המקומות שקיימים כבר לא מספיקים לאלפי הילדים.

חלק ממקומות ההשמה הם גם בתוך בתי הספר, אותם תלמידים בוגרים שהם החונכים של התלמידים הצעירים מבצעים את העבודה בתוך המוסדות מהם הם באים, בתוך הקהילה שלהם, בתוך השכונה שלהם, בתוך האיזור שהם גרים בו, והתרומה היא גדולה לאין ערוך.

אני חושב שהגיע הזמן, וזה היה בהצהרת הכוונות, גם ביציאה של התכנית לדרך, שכמו שאמרה מנהלת המחוז, שהצבא צריך להכיר באותם בוגרי התכנית ולתת העדפה ליחידות כאלו ואחרות לאותם בוגרי התכנית. אני חושב שגם המוסדות האקדמיים -וגם זה היה בבסיס התכנית והיציאה לדרך, בעיקר באותן מחלקות של מדעי החברה, צריכים לתת עדיפות לאותם בני נוער שהתנדבו לפחות שלש שנים או יותר, ונתנו ששים שעות והרבה יותר מששים השעות שהם מחוייבים, לתת להם העדפה בקבלה למוסדות האקדמיים. זאת הכרה בעצם, זאת לא תודה, זאת הכרה בעבודה הברוכה שעושים אותה בני נוער.

אנחנו לא מחייבים את בני הנוער להגיע , כל בן נוער או בת נוער שרוצים להתנדב, שרוצים להיכלל בתכנית, נמצאים בתכנית . זו זכות להיות בתכנית הזו ואנחנו כמימסד חייבים להוקיר את זה חזרה לבני הנוער. תעודת הבגרות היא תעודה אבל מעבר לזה אני חושב שצריכה להיות הכרה בעשייה הנהדרת של בני הנוער. תודה רבה.

יש עמנו כאן קבוצת תלמידים ממועצת התלמידים והנוער, טימור מיכאלי יציג אותם והם יתייחסו לנושא.

תודה רבה. אני תלמיד כיתה י' במקיף ג' בבאר שבע. אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער של מחוז דרום, ויו"ר מועצת התלמידים והנוער של העיר באר שבע, המארחת את הכנס. יחד אתי כאן נמצאות עטרה בן דוד מאשקלון ואריג' אל אתוונה תושבת ח'ורה. אני ארחיב בנושא של מעורבות חברתית, תעודת בגרות חברתית, ובעצם זה הדיון של הוועדה ואני מזמין את עטרה להתחיל.

אני מאשקלון, תלמידה בבית הספר אורט אפרידר, אני מעורבת בקהילה מכיתה ח', חמש שנים, לא הפסקתי לרגע ואני לא מתכוונת להפסיק עד היום האחרון לפני שאני מתגייסת.

התחלתי כמשצי"ת, מדריכי של"ח צעירים, ובמסגרת זו הייתי קצת ב"צופים", הובלתי ודאגנו לפתח את הקבוצה הזאת בבית הספר ללא מורה לשל"ח, הפכנו להיות הקבוצה הכי חזקה באשקלון, הכי פעילה במחוז דרום בכלל ובאשקלון בפרט. לאחר מכן התחלתי להתנדב מיוזמתי במתנ"ס נווה אילן, המתנ"ס הגדול באשקלון, שנה שלמה, לאחר מכן רציתי לקבל יותר אחריות וקיבלתי את ריכוז ההדרכה של כל המעורבים חברתית שבאים להתנדב במה שנקרא "מחוייבות אישית", כשבאות קבוצות של שלש מאות ילדים ואנחנו דואגים לתת להם מקום חם שירצו לחזור ולהתנדב.

כל שנה תחום ההתנדבות פשוט גדֵל בצורה אחרת, אתה לא נשאר במקום אחד, אתה מגלה כמה יש עוד ועוד מקומות להתנדב, אתה נשאר שם כי אתה רוצה לא כי מכריחים אותך. אין ספק שתעודת הבגרות החברתית היא התחלה, ובכיתה י', כשנכנסתי לכיתה ביום הראשון והמחנך אמר: חבר'ה זו הנקודה הסופית, זה נתן את הדרייב הראשון אבל לא האחרון. זה נותן לך את ההתחלה אבל אתה ממשיך עד הסוף כי אתה רוצה ולא כי אתה צריך, וזה מה שהכי חשוב להגיד, אתה מקבל רווח אישי, הפכתי להיות מילדה שהיתה קצת עצובה לילדה מאד שמחה, זה מה שעשה לי את הכייף לקום בבוקר.

גם מבחינה אזרחית, באשקלון, כשאתה עושה, אתה לא עושה את זה רק בקהילה ובתנועות הנוער, אלא אתה גם מקים מחאות לגלעד שליט כמו שעשינו, ומחאות לגבי המשט בעזה שעשינו והרוב שהיו שם היו תנועות נוער, גם המשפט הציבורי שהובלתי אותו עם גלעד ארדן השר לאיכות הסביבה, נגד התחנה הפחמית שרוצים לעשות ועוד כאלה.

אתה מקבל מזה כל כך הרבה רווח אישי שקודם אתה מקבל מזה אישית ואחר כך אתה מרגיש שאתה עושה משהו וזה שדואגים לדרבן אותך, שגם ראש העיר שלנו שהכין פרס לנוער המצטיין ונתן לי תעודת הצטיינות תעודה שלמה ומענק שהוא נתן, אתה מבין שיש לך מקום, שגם מערכת החינוך, שגם בעיר ושגם בבית הספר, נותנים לך את המקום כן ללכת ולא עוצרים אותך, וכשרוצים לעשות תעודת בגרות חברתית כארצית אתה אומר: כן מסתכלים על זה. אמנם אתה לא עושה את זה כדי שיסתכלו אבל אתה רואה שכן נותנים לך מקום ואתה רוצה לעשות וזה הכי חשוב שיצאו מפה וכולכם תצאו מפה שלא לזלזל בזה וזה לא: "בסדר, עוד הקבוצה של ילדים חמודים ובאים ומדלגים בין מתנ"ס למתנ"ס" אלא שהם משקיעים את השעות שלהם וזה לא שעתיים בשבוע זה הפך להיות 24 שעות אצלי למשל, כי זה גם בעשר בלילה להרים טלפונים למדריכים כדי שיגיעו לישיבה, או לומר: חבר'ה, צריך למלא משובים וצריך להוציא עוד קבוצה ועוד התנדבות ובתי ילדים ובתי אבות וזה הופך להיות חלק מהחיים שלך, זה היום יום שלך, אתה קם אוכל נושם את זה וחשוב שתדעו את זה. זה מאד הכרחי.

שלום לכולם. אני סטודנטית למדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב. אני בתקופה של בחינות אבל התעקשתי לבוא להיות פה כי אני רוצה שתשמעו את מה שיש לי להגיד ואת מה שיש לעמיתיי להגיד.

אני באה מהמיגזר הבדואי וכולם בטח יודעים שלמיגזר הבדואי יש הרבה בעיות וכל הזמן אנחנו מתלוננים, אנחנו נופלים וכו' אז אמרתי לעצמי, אם אנחנו לא עוזרים לעצמנו אז למה אנחנו צריכים שאחרים יבואו לעזור לנו ואז נפל חלקי לבוא ולהתנדב בתכנית של המעורבות החברתית ולעזור לחברה. ועלינו להבין שככל שהמיגזר שלנו מתקדם אז גם החברה הישראלית מתקדמת בגלל שאנחנו גם חלק ממנה.

ההתמחות שלי בהתנדבות היתה לעזור לילדים בכיתות של היסודי וחטיבת ביניים בחומרים הבסיסיים בלימודים, במתמטיקה ושפת האם, וזה מאד זה מאד עזר לי בפיתוח האישיות שלי וחיזוק הבטחון העצמי שלי וזה גם תרם לילדים שעבדתי אתם וכשראיתי בכל יום בכל יום איך שהם מתקדמים וכשהלכתי להורים שלהם ושאלתי "נו, איך התלמיד שלי, הוא התקדם? הוא יותר טוב מאשר היה? זה היה כמו אתגר בשבילי.

אני באמת רוצה שזה יהיה פרוייקט לאומי, שכל המדינה תתנדב בתכנית הזאת כי אם אנחנו בני הנוער והצעירים לא נקדם את החברה אז אף אחד לא יעשה את זה - זה בטוח. אז אני מקווה שזה ימשיך. אני באתי ואמרתי את מה שאני מרגישה ואת החוויה שלי, אבל הם צריכים לעשות את זה, אני אמרתי את מה שיש לי והעשייה היא בידיכם. אני מקוה שזה יתגשם וזה יהפוך לפרויקט של המדינה ואנחנו נהיה חברה עוד יותר טובה ומתקדמת.

אדבר מנקודת מבט אישית שלי, כמו ששתי הבנות הנפלאות דיברו. כמו שאמרתי קודם, אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער של מחוז דרום ויו"ר מועצת התלמידים והנוער של העיר באר שבע, תלמיד כיתה י' במקיף ג'.

אני פעיל חברתית הרבה מאד שנים, התחלתי להיות פעיל במעורבות חברתית בכלל ובמועצת התלמידים בפרט עוד בבית הספר היסודי. באותה השנה היו בחירות למועצת תלמידים וכמובן שהיו מפלגות, וכמובן שגם לי היתה מפלגה, היינו עשרה חבר'ה והיתה גם מפלגה שהיתה גדולה מאתנו, הם היו בכיתה ו' ואני חששתי: כיתה ו', בוגרים מאתנו, שמע טימור אתה הולך להפסיד, מה אתה לוקח את זה עליך למה אתה צריך את זה בכלל? אבל אמרתי שאם לא אני אז מי? אז אף אחד, האם ניתן להם שוב לנצח? לא. אני אנסה. לא אצליח - לא אצליח, אצליח - אצליח, אז התמודדתי וזכיתי באותה הכיתה. דרך אגב, היה הפרש קטן בין הקולות, הפרש של 4 קולות אני חושב או 5. זה פרט חשוב, שתדעו.

משם הכל התחיל להתגלגל, בצורה הכי טובה שאפשר, עד היום. אני תלמיד כיתה י' וכשעברתי לחטיבה ולתיכון, המשכתי במעורבות הזו במועצת תלמידים בכיתות ז' ח' כיתה ט', התמודדתי שוב לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים אבל הפעם כבר בתיכון, זאת אומרת זה אלף פלוס תלמידים. ואם בבית ספר יסודי זה שלש מאות, ארבע מאות, חמש מאות אז פה יש לך אחריות גדולה יותר, יש לך יותר תלמידים, יש לך אנשים שמתמודדים שהם תלמידי כיתה י"א י"ב.

משם באמת התחלתי לתת מעצמי והרגשתי שזה המקום שבו כל כישוריי, כל התכונות הטובות שיש לי, אותם אני יכול לבטא, דוקא במועצת התלמידים. הגוף הזה שבאמת נועד להוביל, נועד לשמש כעמוד שמתווך בין התלמידים לבין הגורמים למעלה ולבין הממונים, אנחנו הגוף הייצוגי שמייצג את בני הנוער בכל מיני פורומים בכל מיני דיונים ואני חש גאווה, שאני עומד בגוף זה על אף הסיפור האישי והרקע שממנו אני בא, רקע לא פשוט, וזו כבר הנקודה האישית שלי, והמסר שאני רוצה לומר.

כל אחד יכול להגיע, כל נער ונערה יכולים להגיע לכל מקום שהם רוצים להגיע אליו. ללא קשר לרקע שלהם, לבעיות האישיות שלהם, כל אחד יכול, כל אחד יכול, שלש נקודות ואז זה פתוח. כל אחד יכול להיות רופא, כל אחד יכול להיות עורך דין כל אחד יכול להיות יושב ראש מועצה במקרה שלי אבל חשוב לי להדגיש שיש שוויון הזדמנויות לכולם. ועצם העובדה שאני הצלחתי לפרוץ ויש עוד הרבה הרבה בני נוער שמצליחים לפרוץ ולהגיע למקומות מאד מאד מאד רחוקים על אף שיש פה ושם בעיות משפחתיות אישיות, ושיש בדרך הרבה מאד מחסומים, עצם העובדה שהם מגיעים גבוה זה מה שנותן מוטיבציה.

והתכנית הזאת מעורבות חברתית זה מה שנותן את ההזדמנות לבטא את עצמך ולהוביל את עצמך לפיסגה, אל ההרים, בוא נאמר כך. אני חש באמת גאווה להיות יו"ר מועצה, גם העירונית וגם המחוזית, כי אני בעצם המודל לחיקוי שבני נוער מקבלים והוכחה שכל אחד יכול, אין כזה שלא יכול, כל אחד יש לו את ההזדמנות כל אחד יכול לבטא את עצמו וכמו שבני נוער הקימו את מדינת ישראל וממשיכים להיות פעילים ואזרחים פעילים גם היום, זה חשוב.

חשוב לקדם את זה וזה צריך להיות גם כמו שנאמר פה, ברמה לאומית, צריך להיות משהו שכל בני הנוער מעורבים בו ופעילים בו כי זה חשוב בסופו של דבר לעתיד המדינה ולתושבים שלה. וחשוב לי עוד דבר קטן לציין, שלפעמים יש קשר בין מה שאתה מתנדב בו ומה שאתה פעיל בו בגיל העשרה שלך, לבין העתיד שלך זאת אומרת זה תורם וזה עוזר. יש לנו פה את אריג' שהתנדבה בבית החולים כשהיתה יוצר צעירה, כשהיתה בת נוער ועכשיו היא לומדת רפואה, היא התנדבה בבית החולים וזה נקשר עכשיו לתפקיד שלה, היא רוצה להיות רופאה. גם אצלי, אני מתנדב בגוף פוליטי, אז אני רוצה להיות איש ציבור בעתיד ואני חושב שזה המקום באמת לבטא את הכישורים שלי ולהיות אזרח פעיל, לשתף ולהשתתף. תודה.

לאחר ההצגה הכללית של הנושא, אני אשמח שתכניסו אותנו קצת לפרטים של הענין הזה, מה זה הבגרות החברתית מבחינת השעות למשל? אם אפשר להסביר בצורה כללית על מה מדובר? איך משיגים את זה? מה צריך אותו צעיר או צעירה שרוצה להתנדב? לאן הולכים מי השותפים לכל הנושא הזה. תענו ככל האפשר.

אם לומר את זה במספרים, אז על מנת להיות זכאי לתעודת בגרות חברתית, צריך לפעול לפחות שלש שנים ברציפות בכיתות י', י"א, וי"ב בהיקף של לפחות ששים שעות בשנה. צריך לעבור קורסי הכשרה במצטבר לפחות 90 שעות, צריך לעשות עבודת גמר, מה שאנחנו קוראים יומן מסע אישי, עבודה רפלקטיבית על העשייה וכיום יש גם אפשרות לעשות עבודת חקר באזרחות. זה במינימום. מה שקורה במחוז דרום, מאחר והתכנית במחוז היא לא רק כדי לקבל תעודה בסוף התהליך אלא היא תעודה על מנת להציע אורח חיים שבו, כמו ששמענו מן החברים, לא רק תורמים לחברה אלא בונים את האישיות העצמית שלנו ובונים את עצמנו, אז, כאמור, התכנית הזו אכן מתחילה מגן הילדים והיא תכנית מובנית לאורך היסודי והעל יסודי.

אנחנו מזמנים לתלמידים מיגוון אפשרויות של התנסות בעשייה במגוון גדול מאד של תחומים ומשתדלים להתאים לכל תלמיד את סוג התפקיד שבו הוא ינחל הצלחה, מה שיחזק אותו.

ומה שאנחנו מגלים כרגע ברמה של מספרים, אם לפני ארבע שנים היו כ 8,000 מתנדבים במחוז בגילאי ז' - י"ב אז היום יש לנו 33,000 תלמידים. אני מעגל את זה, המספרים לא עגולים לגמרי, כ- 33 אלף תלמידים. בשנה הראשונה עבדנו עם חמש או שש רשויות והיום אנחנו פרוסים על פני עשרים רשויות במחוז כולל מגזר בדואי, מגזר כפרי ומגזר עירוני. מספרי התלמידים בשנה שעברה: 1,630 היו זכאים לתעודת בגרות מתוך שנתון של כ 8,000 תלמידים. 1,630. אנחנו צופים השנה עלייה של עוד כ 400, 500 תלמידים וצפי של 2,200 עם תעודת בגרות השנה, כאשר הדבר הדומיננטי שאנחנו שומעים בשטח ומגלים אצל המורים והמנהלים והתלמידים עצמם הוא שהם באים בהיקף גדול יותר.

התנדבות זה לא "חוק חינוך חובה", אתה לא צריך להגיע בשמונה לבית הספר, והם מצביעים ברגליים, הם באים למקומות ההשמה שלהם אחר הצהרים, הם צריכים שעתיים בשבוע הם באים פעמיים, שלש וארבע, והם מוצאים קבוצת השתייכות חדשה, הם פותחים אופקים, אמר לי אחד התלמידים שזה בית הספר של החיים, זה חושף אותו לתחומים שהוא לא נגע בהם ולא יכול היה להכיר אותם וזו איזושהי תנועה שהולכת קדימה ומה שיוצר אצלנו את האופטימיות הוא הידיעה שעם ליווי והכוונה שלנו אנחנו, מערכת החינוך, יחד עם מערכת החינוך הבלתי פורמאלי ועם הרשויות, עם ההכוונה הזו אנחנו מתעֲלים את בני הנוער למקום טוב, למקום שהם מוצאים בו טוב, ומי שבא וטועם, כמו שאומרים "הציץ ונפגע" במובן החיובי, זה תופס אותם והם מתחברים והם מתמידים, ועונג לראות את הדבר הזה.

אני רוצה להרחיב קצת ולומר מה עומד בבסיס הרציונאל שמאחורי תכנית שכזו ואני מברכת כמובן את עמירה חיים, על כך שהיא לקחה את הנושא הזה כמה צעדים קדימה ומיסדה את זה. כשהייתי מנכלי"ת משרד החינוך חשתי שאנחנו חיים בעולם די מנוכר בניגוד לתקופה שאנחנו היינו צעירים, והיינו הרבה ברחוב, ראינו דברים שקורים סביבנו, היינו יותר מעורבים, אמנם לא מבחינה ממוסדת אבל ידענו מה קורה סביבנו. ככל שצמחנו בשנים החברה, לא רק בישראל אלא בעולם כולו , נעשתה יותר ויותר מתכנסת בעצמה, דואגת לעצמה, ובסופו של יום מנוכרת לסביבה שלה. אני חושבת שהנתינה לקהילה, המעורבות הקהילתית -מעבר לתרומה שהנער או הנערה תורמים למי שהם תורמים בין אם זה בבית אבות או ב"מכבי אש" או בכל מקום השמה שהוא, הם נתרמים הרבה יותר, גם מבחינת תחושת הערך העצמי ש"אני יכול לסייע" וגם מבחינת הרחבת האופקים באשר לקורה סביבך, זאת אומרת, אתה לא חי בדל"ת אמותיך, אתה רואה מצוקות, אתה רואה בעיות, אתה רואה עוולות.

לקחתי את זה אפילו עוד צעד קדימה ואמרתי בזמנו מול מינהל חברה ונוער שלא יקבלו תעודת בגרות אם אין איזשהו היגד או הערה בתעודה שהנער או הנערה אכן סיימו את מחויבותם האישית. כשאני דיברתי בקטנות על מה שהם מחוייבים לו בכיתה י'. השאיפה כמובן היתה להרחיב את זה ליותר ואז, במסגרת שיקולים להרחיב את יחידות הבגרות באזרחות אמרנו שנעשה יחידת בגרות נוספת שהיא יחידה מעשית, והיא מבוססת על הניסיון שאני כנער או נערה רכשנו בהתנדבות שלנו במעורבות הקהילתית, נחשפנו לעוולות לאי צדק והנה אנחנו באים עם המידע שבית הספר מקנה לנו -מידע משפטי, מידע רשותי, כי הרי אנחנו בשיעורי אזרחות נחשפים לכל שלש הרשויות ואנחנו נציע בעבודת הגמר שלנו, באותה יחידת לימוד נוספת של אזרחות, נציג ונציג פתרון לעוולה שנחשפנו אליה ונכתוב על זה עבודה. זה בעצם היה איזשהו סינכרון בין המערכות, בין המערכת היותר הישגית-לימודית-אקדמית נאמר, לבין השדה הערכי.

אני מאד שמחה לעקוב ולראות שיש מי שלקח את זה רחוק מאד ובאמת כאן במחוז לקחו את זה כמה צעדים קדימה כפי שציינתי, אני שמחה שהשר מחליט למסד את זה בכל הארץ. אני רוצה לומר גם שאוניברסיטת אר שבע, למיטב ידיעתי -ונמצא פה פרופ' חן והוא יתקן אותי אם אני טועה, שהוא מתל אביב, אבל אני זוכרת שאוניברסיטת בן גוריון היתה הראשונה להציע חלופה למקצועות בחירה או שיעורי בחירה באוניברסיטה, ככל שהסטודנט מעורב קהילתית ותורם ומתנדב. הם היו הראשונים להציע את זה כמדומני ואם לא אז יבורכו גם האחרים.

יותר מזה, היום כל האוניברסיטאות דוגלות בזה וזה נהדר כי זה מסר אדיר לחברה. זאת אומרת, אל תסתגרו בד' אמותיכם, צאו החוצה ותתנו מן הידע שלכם ומהיכולות שלכם. ואני רוצה לומר עוד יותר מזה, אני במקרה נחשפתי לתנאי קבלה לתואר שני במינהל עסקים ואני מעריכה שזה נמצא גם בפקולטות אחרות - אני מדברת על חו"ל ואני משוכנעת שבארץ גם הרבה תחומים אחרים העתיקו אבל גם שם, אם אתה לא מוכיח שנתת לקהילה אתה לא מתקבל, אתה יכול להיות גאון, אתה יכול להיות עם ציונים של מאה בכל מקצועות הבי.איי. שלך אבל אם לא אתה לא מוכיח שיש לך עבודה קהילתית אתה לא נחשב, אתה לא מועמד אפילו. אני חושבת שזה מסר אדיר ואם אנחנו מבכים על כך שאנחנו עם השנים נעשים פחות ופחות מחזיקים בערכים אני חושבת שהמהלך הזה תעודת הבגרות החברתית, משנה את התמונה.

אני רק רוצה לאחל שהיא לא תיתפס כחובה, ככפייה, כמו כל דבר שנתפס בבתי הספר שאתה צריך לעשות, אתה מקבל על זה ציון, אתה מקבל על זה תעודה, כי אז 'אני מוכרח' וזה יוצר אנטגוניזם כימי. האנטגוניזם הפנימי - ימתן אותו עצם הקשר, כמו שציינו שתי הבנות כאן, שהן אמרו שברגע שהצצתי - נפגעתי. ראיתי - נדלקתי. נחשפתי - אני כבר הולכת מטעם עצמי ברצון ובחשק ובהתלהבות. תבורכו על העשייה.

שלום לכולם. אני ממונה על חברה ונוער ואני כאן כיו"ר ועדת היישום של הפיילוט הארצי של תעודת הבגרות החברתית. כבר תודה למחוז הדרום על החלוציות ובודאי שמלאכתנו בהיבט הארצי תהיה יותר קלה כאשר אנחנו יודעים שיש כאלה שכבר התנסו. אני רוצה להסביר מה היתה החלטת השר ומה המשמעויות שלה.

קודם כל, השר החליט לתת מעמד ממלכתי לתעודת הבגרות החברתית. זאת אומרת ממעמד מחוזי למעמד חברתי, לפי ההערה של עמירה זה מאד חשוב. כמו כן, להפעיל פיילוט ארצי של התכנית. בשלב הראשון לתקצב הפעלה של כ 150 בתי ספר ברחבי הארץ בכל המגזרים. האחריות לביצוע תהיה מוטלת על מינהל חברה ונוער בשיתוף עם המזכירות הפדגוגית ויושבת כאן מרכזת המזכירות הפדגוגית שהיא שותפה לנו וזה יהיה הקשר בין הפורמאלי לבלתי פורמאלי לכל הכיוונים.

לגבי המשמעות המעשית של פיילוט ארצי, ויושב הראש כאן מבקש דברים ברורים:

א - במערכת החינוך, הגדרת קריטריונים ממלכתיים להערכת ביצועי התלמידים.

ב - הגדרת קריטריונים ותנאי ביצוע בבתי הספר ברשויות המקומיות, אנחנו רוצים לראות שכאשר תלמיד בא מועמד לאוניברסיטה כזו או אחרת -ואחר כך אדבר על הרמה האחרת, יהיה ברור שאם הוא בא מעפולה או מבאר שבע זו אותה משמעות, זה חייב להיות אוניברסאלי.

ג - הנהגת מערך דיווח ממוחשב על ביצועי התלמידים והערכתם על ידי יחידת התיקשוב של המשרד באמצעות המנב"ס. אחרי שנה, שנתיים ושלש מורים מתחלפים וצריך שיהיה ברור, שיהיה רצף ברור בכל הארץ.

ד - קביעה מחודשת של תו תקן של מקומות השמה. דיבר כאן נציג עירית באר שבע, כבר היום כשאנחנו מדברים על פיילוט באר שבעי או מחוזי, אחת הנקודות הבעייתיות היא למצוא מספיק מקומות השמה משמעותיים שעומדים בתקן. אני רוצה להגיד לכם, יושב כאן יצחק קדמן והוא בוודאי יסכים אתי, ילד הולך ללוות קשיש, גם הוא יכול להיפגע. צריך להיות ברור שמישהו מלווה אותו ויש אחריות ויש בטוח וכל הדברים האלה.

ה - הגדרות לדרישות התפקיד של התלמידים המתנדבים. שזה יהיה ברור שמה שהילד הזה עשה עומד במבחן של עשייה משמעותית.

ו - קביעת עקרונות הנחיה לתלמידים בעבודת המסע. אנחנו רוצים לראות כיוון גדול, איך התלמידים מביאים רפלקטיבית את מה שקרה להם. זה יכול להיות, זה יכול להיות בכתב זה יכול להיות סרט או מישהו יכול לכתוב הצגה מבחינתי העיקר שיהיה ברור מה קרה לו, מה הוא השפיע ואיך הוא עבד.

הדבר הבא יהיה חדש לחלוטין, הפעלת מחקר הערכה מעצבת באמצעות דרמה לשם הפקת לקחים ושיפור מתמיד במהלך הפיילוט. אנחנו יודעים -מתלמידים שאנחנו פוגשים- מה קורה להם אבל אם אנחנו מדברים ברמה כללית אז רוצים לדעת קצת יותר.

נרצה לדעת על אפיון של דרכי הארגון של בעלי התפקידים במקומות ההתנדבות, סוגי ההתנדבות, במה עוסקים, מה יותר פופולארי, מה פחות, מה יותר קשה, מה פחות קשה, דרכי הפעלה פדגוגית - איך מכשירים את התלמידים? ההדרכה והחניכה - איך הן עובדות? האם העיבוד וההתייחסות הערכית הן משמעותיות או שהן נותנות לילדים ללכת ולא בודקים איתם מה קורה. הערכת התרומה, לא פחות חשוב, מה התרומה לתלמידים המתנדבים, מה התרומה לקהילה הנתרמת. מה זה נותן למערכת וגם מהי התהודה הציבורית בקרב ההורים, בקרב הישוב שבו תלמידים פועלים. מי יודעים שתלמידים פועלים האם שרק בית הספר יודע וזה מאד מאד חשוב כדי ליצור את התמיכה הציבורית הגדולה. זה במערכת החינוך.

בזירה הציבורית, ודאי מה שנאמר פה, ניהול שיח עם מוסדות ההשכלה הגבוהה, צה"ל ועבודות השירות הלאומי לגבי מתן משקל לתעודת הבגרות החברתית במעמד מיון המועמדים לקבלה למסגרות.

בנימה אישית, אני עובדת במערכת החינוך הרבה שנים, צמחתי בתחום החינוך החברתי ואני עוסקת גם בדברים נוספים. הדבר הזה הוא הדבר הנכון ביותר שהמערכת יכולה לעשות, היא מחברת ביחד את הכל. תמיד עמדנו בבקשה ותחנון, אל תעריכו רק את המתימטיקה, אלא גם את העשייה, הלמידה מתרחשת גם במקום הזה. יש למידה של תכני הידע ויש למידה חברתית. יש ילדים שזה קורה להם ממילא ויש ילדים שאנחנו צריכים לפתוח בפניהם את ההזדמנות לעשות את זה. אנחנו רוצים שהילדים ילמדו משהו מזה. יפיקו ויהיו אתנו בחברה כמו שאמרה החֲברה כאן, ואני אומרת לך "שאפו", הלואי כולם חושבים כמוך, הלואי כולם מפיקים כמוך.

נצטרך הרבה מאד עזרה, גם ציבורית וגם יומיומית תאמינו לי זה יהיה מאד קשה כשאתה עובר מפיילוט קאמרי לכל המערכת אני אזדקק להרבה מאד סיוע גם מאלי וגם מעמירה, לקבל כל הזמן את האומץ לא לוותר, להיות עקבי ולהגיע ביחד הלאה. כדי שלא יקרה לנו מצב שבשנה הבאה צריכים לראות אם יש תקציב. זה חייב להיות בבסיס התקציב, ברגע שפותחים לתלמיד אפשרות להיכנס ולעשות מסלול של שלשת השנים, שלא יקרה מצב שפתאום יגידו הופס, סליחה, נגמר התקציב, זה גם ענין מעשי ואני מקוה שגם ועדת החינוך של הכנסת תתמוך בנו לאורך הדרך.

איך אנחנו הופכים התנדבות להיבט תקציבי? איך המנגנון של התנדבות הפך להיות למשהו שהוא בתוך תקציב?

צריך לתקצב הדרכה, צריך לתקצב ליווי.

האם כרגע זה מתוקצב?

כן, כרגע תוקצב למאה וחמישים בתי ספר אבל זה לא עובד בחינם, המורים לא עובדים בחינם, רכז התנדבות עירונית לא עובד בחינם, מחנך כיתה לא עובד בחינם, ביטוח עולה כסף, כל מיני דברים. תראה, לא כל דבר הוא תוספת אבל בודאי שאם המחוז תיקצב -והוא תיקצב מאיזה שהוא מקום, הרשויות המקומיות צריכות להקצות משהו. אני לא חושב שהדבר נעשה ללא תקציב.

לא אכנס עכשיו לזה, אנחנו פה בישיבה חגיגית ולא אפתח פה את תקציב 2011-2012 כדי לחפש תקנה לתיקצוב של פיילוט הרחבה שהרי אנחנו לא נמצא את זה שם אבל בואו לא ניכנס לזה.

ברגע הפנוי שנוצר כאן אני רוצה להצטרף לדברים של חברת הכנסת רונית תירוש בהערה: בינתיים, כולנו כאן, רובנו, מכירים את המערך ההתנדבותי, את המערך של פעילות חברתית. רונית תירוש כמנהלת בית ספר וסמנכלי"ת המשרד ואני בא מכיוון הסטודנטים, יו"ר אגודת הסטודנטים וסגן ארגון הסטודנטים הארצי. והדבר היחיד שחששתי ממנו בזמן שהפעלנו את מערכות ההתנדבות היה כאשר היו באים אלי סטודנטים, לפחות במישור שלי, והיו שואלים: מה יוצא לי מזה? אז אני מציע להיות מאד מאד עדינים עם המושג ולא למכור את המערך של בניית ערכים של צעירים בישראל על פי המנגנון של תמורה בחזרה. אנחנו יודעים לתת תמריץ, אנחנו יודעים לחזק את כל אלה שבאים ועושים את זה אבל, ברגע שזה הופך להיות דבר שמקבלים עליו תמורה זה פשוט הופך למנגנון ששייך ל"דברים שצריך לעשות". וזה כבר לא בא מהלב אלא כמשהו שצריכים.

שלום לכולם. אני מדבר פה היום, כמנכ"ל המועצה לצרכנות אבל אני שנים רבות עוסק -ביחד עם חלק מהנפשות הפועלות פה מטעם משרד החינוך, בתחום הזה של החינוך האזרחי והחינוך הערכי. בשנות ה- 80 הכנסתי לארץ את הנושא של אזרחות פעילה שזה גם ראשי התיבות של השם שלי, ואני שמח לראות את ההתפתחות של הנושא במהלך השנים.

אני רוצה להצטרף לדברים האחרונים שנאמרו פה, וקודם כל לברך על המיזם החשוב הזה של תעודת הבגרות החברתית משום שכולנו צרכנים של מערכת החינוך וכשאני אומר 'כולנו' זה לא רק אנחנו כפרטים אלא גם החברה כולה וגם המדינה בסופו של דבר. משום שזה אינטרס שלי, לא רק שאני אקבל דעת ושאני אקבל הכנה או הכשרה לקראת השתלבות כאזרח בחיים המודרניים גם במדינה יהודית דמוקרטית אלא זה האינטרס שלי שאתה והוא והיא יקבלו את אותה ההכשרה גם כן, כי אחרת אני עלול להיפגע מהם ברחוב, בכביש, בהתנהגות של תאגידים עסקיים מול צרכנים, בהתנהגות של שלטון מול אזרחים, ולהיפך ולכן, מה שנהוג לכנות ה"מוטבים" של התהליך החשוב הזה הם רבים וכוללים פה את כולנו כפרטים וכקולקטיב.

לתפקיד המסורתי של בית הספר בתחומי הדעת, לפי מערכת החינוך, נקבע רף מסוים של הישגים שלקראתו בתי הספר צריכים לחתור והתלמידים צריכים לעמוד בו, וקראו לו בשם תעודת הבגרות ואילו לפן הערכי לא נקבע שום רף. בהמשך, המערכת יודעת למדוד את עצמה -וכידוע המדידה היא לא דבר מגונה, היא לא דבר פסול, משום שיאמרו אנשי ההערכה -ושמעתי את זה מפיהם, ש"מה שאתה לא מודד אתה גם לא יכול לנהל ואתה ודאי לא יכול לשפר" אז לכן, ככל שאנחנו מדברים על המסר של מערכת החינוך, על תפקידה השלם, יוצא שהיא צריכה לשדר לכל הקהל, הן כלפי האזרחים והן כלפי השלטון במובנים ובפועל היוצא של מעמד שצריך להיות מושקע ומשאבים שצריך לגייס כי שום דבר כפי שאמרה פה יעל לא נעשה מאליו.

הדבר הזה הוא חשוב ממדרגה ראשונה ויש למדוד ולבדוק איזה מסר המערכת הזו משדרת? האם ההתיחסות לחינוך הערכי, האם ההתיחסות לחינוך האזרחי היא כאל בן חורג במערכת? האם הוא איזה בונוס שמי שרוצה יעשה ומי שלא רוצה לא יעשה? אבל המערכת לא עוסקת בזה, היא עוסקת בדברים שלכאורה הם החשובים וזה הריצה לבגרות והכניסה לאוניברסיטה אז כאן אני חושב שהמערכת, במהלך הזה של תעודת הבגרות החברתית, עושה צעד תיקון מאד מאד חשוב אם נתייחס לעבר ולהתיחסות של המערכת אליו.

אני לא צריך ללכת רחוק, הרי אתם ודאי מכירים -בין אם כתלמידים ובין אם כהורים- את הויכוח שהרבה פעמים נשמע בהרבה מאד בתים בין הורים לילדים שהם מדריכים ב"צופים", שהם פעילים בתנועות נוער, שהם מתנדבים בכל מיני פעילויות חשובות של תרומה לקהילה: "קודם כל תעשה שיעורים, קודם כל תצליח בלימודים ואחרי זה כל היתר" והמהדרין יאמרו "תעסוק בשטויות שלך" ויש כאלה שנזהרים ולא גולשים עד כדי כך אז רבותי, אלה לא ה"שטויות" אלא שזה מה שמגדיר אותנו כחברה וזה מגדיר אותנו הרבה יותר מאשר ההישגים הלימודיים.

אם נסתכל מהם הדברים שמעסיקים את התקשורת -אם נקח את התקשורת כאיזושהי בבואה של המציאות במדינת ישראל- זה לא ההישגים המדעיים שאני לרגע לא מזלזל בהם אדרבה, אני שמח בשמחתה של המדינה כמי שמוציאה מקבלי פרסי נובל וכמי שמצעידה את המדע העולמי להישגים שלו אבל רבותי, לצערי, אנחנו עוסקים ביומיום בכשלים הערכיים, באטימות וב"ראש הקטן".

כמה נכתב בזמן האחרון, כל ההתייקרויות שהיו, למה אנשים לא יוצאים לרחובות? למה במצרים ובתוניס יכולים ובישראל לא יוצאים לרחובות? ולמה השיירה הזאת שעולה לירושלים להפגין מול משרד האוצר על מחירי הדלק המאמירים, מונה חמישים כלי רכב בלבד? הדברים האלה נובטים בחינוך שבית הספר נותן ובדרך שהוא מתווה וזה חשוב לא פחות אם לא יותר, כדי שאנחנו פה נרגיש שאנחנו בונים פה לא רק חברה עם הישגים מדעיים אלא גם חברה עם הישגים אנושיים, חברה שטוב בה לפרט, חברה שטוב בה ליחסים הבינאישיים שבתוכם אנחנו פועלים.

המועצה לצרכנות מפעילה מזה כמה שנים צוותי צרכנות פעילה בקרב תלמידים בבתי הספר וסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה שעמלים בתרומה לקהילה כדי לבצע פעולות הסברה, כדי לבצע פעולות של תחקירים צרכניים, כדי לבצע פעולות של מחאה בהתערבות והשפעה אזרחית, על מנת שהיחס לצרכנים מצד התאגידים העסקיים ומצד נותני השירותים הציבוריים יהיה היחס הראוי, כחברה שרוצה לחיות פה לאור חזון הנביאים ולאור עקרון ההגינות שיאפיין אותה.

אנחנו משתפים בענין הזה פעולה עם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך ולאחרונה פיתחנו ביחס קונספט של ועדת צרכנות פעילה ליד מועצת תלמידים, החל ממועצת התלמידים הארצית דרך המחוזיות הרשותיות וכך הלאה, על מנת שהדבר הזה ייעשה בראש חוצות. הדבר הזה ייעשה כנטיעה לטווח הארוך גם של צרכנים פעילים אבל לא פחות מזה של בעלי עסקים ואנשי עסקים הוגנים ומתחשבים שמבינים שהרווחים הכספיים הם לא חזות הכל, אלא היחס הדרך שבה הם מושגים - זה הדבר החשוב וזה הדבר שמאפיין אותנו כחברה.

אני חושב שהמסר שמועבר היום על ידי תעודת הבגרות החברתית הוא חשוב ממדרגה ראשונה, אני מברך את משרד החינוך על כך ואנחנו נשתף אתו פעולה גם בעתיד כדי לצקת בענין הזה תוכן. תודה רבה.

צהרים טובים, אני מצטרפת לברכות. אני רוצה לומר ולייצג את מי שלא נמצא כאן אבל נמצא בעודו מאחורי. אני חושבת שזה מופת חברתי להגיע להישג הזה, אני רוצה לומר שראשי הרשויות לא אחת פנו אלי דוקא לאחרונה -ואני רק חמישה חודשים בתפקיד, על זה שהם הולכים יותר ויותר ומאבדים את הקשר והשייכות של בני הנוער והצעירים למקום והנה, אני חושבת שאני יוצאת מפה עם איזושהי פורמולה, כלומר אני באה ואומרת וראשי הרשויות יודעים את זה ובמבקשים את זה ואני מדבררת על ראשי הרשויות המובילים, לא רק על מי שהוא קטן ובמועצה אזורית.

אני חושבת שתעודת הבגרות החברתית או הפטנט הזה, אם הוא ילך ויאומץ, יותר מזה שהוא יתרום לתלמידים ויותר מזה שהוא יתרום ליישוב - הוא ייצר משמעות, קשר ושייכות למקום הזה שממנו בסוף הולכים או בורחים או זולגים מירוחם ומשדרות וממקומות אחרים ושלא לדבר על מעבר לנתב"ג.

אני חושבת שאם אנחנו נאמץ את הדבר הזה קודם כל אני -מבלי לשאול את ראשי הרשויות אבל אני גם יודעת, אני רוצה כן לברך על זה בשמם ולומר שאין לי ספק שיהיה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל ואני רוצה להציע לוועדה, שמישהו מראשי הרשויות המובילים ישב בוועדה, יפשיל שרוולים ויתרום את תרומתו לענין הזה, לחשיבה ויביא את כל המשמעויות, זה נושא אחד.

הדבר השני אני רוצה לומר הוא שלא די בזה שנאמר שבכיתות י', י"א, י"ב התלמיד ימלא ששים שעות ופה הוא יצבע קיר אצל קשישים וכו'. הכל חשוב אבל אני כן רוצה לקשור את זה שוב לרשויות, לחבור ולייצר תהליך רשותי פנימי מסודר. כלומר, שלא פה זורקים איזה בית ופה עוברים איזו שכונה, אותו ילד שמכיתה י' עולה לי"א ועולה לי"ב, לייצר לו תהליך ואת התהליך הזה ניצור בחשיבה בשולחן רשותי ושיהיה פיזור נכון על הרשות, כי לרשות יש צרכים, היא רואה מלמעלה את הכל.

אני חושבת שאם אנחנו נרצה תהליך מובנה פנים ראשותי הוא יהיה גם תהליך מובנה משמעותית לנער ואז גם יהיה קל לאמוד את זה, להעריך את זה ולומר: אותו נער שעבד באותו בית קשישים ועבד שם בזה ואחרי זה הוא עבר לזה והוא התפתח, הוא יתפתח שם, גם במשמעות שהוא יצר לעצמו וגם במשמעות שהוא נתן לנתרמים ואני חושבת שאם בזה נעשה, אז התעודה הזאת תקבל משמעות מובנית. זה יוצר, זה דורש הנחיה, זה דורש תכנון, זה דורש בניה, זה גם מלמד את בני הנוער, זה מקנה כישורים לעתיד, לתכנן, להעריך את מה שאני עושה, לנהל נכון את הזמן שלי ואיך אני באמת תורם באופן משמעותי לדבר הזה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, שבו גם פתחתי זה המושג מופת חברתי. אני חושבת שאנחנו צריכים לטפח את המושג הזה עירונית, ראשותית ולהגיד אין לנו רק מופת של ספורט ורק תרבות אלא יש לנו מופת חברתי ותעודה כזאת שתדע לייצר מתוך זה ולהצמיח ולהגיד: חבר'ה יש לנו פה מופת חברתי, אני חושבת שזה הישג. תודה. ובהצלחה.

גם אני רוצה להצטרף לברכות. אני מגיע מן המיגזר של החינוך הבלתי פורמאלי, מגיע מכאלה שנשרו מבית הספר כלומר, מחבורות הרחוב. חושב שיש כאן חשיבות ושזו הזדמנות לחבר דווקא את החינוך הבלתי פורמאלי כלומר, את החבר'ה שנשרו מבית הספר ועושים את התכנית של "הילה" או כל תכנית אחרת על מנת להשלים השכלה, דווקא דרך החיבור החברתי. וההצעה היא פשוטה: ואין בה צורך בתקציבים, יש רק צורך בהכרה של משרד החינוך בתכנית כחלק מתעודה של השלמת השכלה, שיוכר חלק החיבור החברתי הזה כחלק מאותה תכנית. אני מציע למשרד החינוך לקחת את זה בהחלט בתוך אותה תכנית לגבי קידום נוער שנשר. וכך תחת עצם הכותרת של בגרות חברתית אנחנו נקבל את הבגרות החברתית שלנו.

רבותיי, אחרון הדוברים הוא שר החינוך לשעבר, אהרון ידלין.

מורי ורבותי, יש לי שתי נקודות מוצא בהתייחס לנושא שאנחנו דנים בו. נקודת המוצא הראשונה שאני מאד מאמין בה זה שאין ניגוד בין הוראה לבין חינוך, בין הקניית ידע מדעי, פילוסופי הומינסטי ברמה הגבוהה ביותר לבין התנסות שיש בה משום הפנמת ערכים. ההוראה מחנכת, הוראת התנ"ך, הספרות, ההיסטוריה והאזרחות מקנה ערכים, לא רק ידע אקדמי מופשט. וההתנסות החינוכית בתרומה לחברה, בפעילות בתוך החברה, מלמדת לא פחות מאשר בית הספר שתחום בגדר.

ההנחה השניה היא שהזמן הוא גמיש. הזמן העומד לרשות הילד הוא גמיש ואם אתם רוצים הוא אינסופי. ויש שני טיפוסי תלמידים, תמיד נתקלתי בזה, תלמיד אחד שעושה שלש שעות ביום שיעורי בית, פעיל בתנועת הנוער, הולך גם לקולנוע ומספיק הכל ויש תלמיד שלא מכין שיעורים, לא פעיל בתנועת נוער וחי בתחושה שאין לו זמן. אז לכן הדברים הם לא בסתירה ואני חושב שמערכת החינוך כיום צודקת ואני שר החינוך מספר שבע, גדעון סער זה מספר 17 אבל 17 זה טוב בגימטריה ויש סיכוי שהוא יהיה שר חינוך טוב, והוא צודק כשהוא עושה שני מאמצים, העלאת ההישגים הלימודיים גם בהשוואות בינלאומיות וגם דגש על חינוך לערכים.

מה שאני התלבטתי לגביו, הוא השימוש במותג תעודת בגרות. אני לא אהבתי את המושג של תעודת בגרות, לא שהתנגדתי לזה, אין מנוס, זה היה הסכם עם האוניברסיטאות, שמי שרוצה להיכנס לאוניברסיטה צריך לעמוד ברמת הישגים וזה מה שאנחנו קוראים תעודת בגרות, אבל אני קראתי לזה תמיד תעודה טרום אקדמית כי היא נבנתה על יסוד הסכמה עם האוניברסיטה.

כשר חינוך, רציתי להכניס שינויים והאוניברסיטאות לא הסכימו אז לא היתה לי ברירה, כי אחרת הם יעשו בחינות כניסה, אחרת הדור הצעיר שהולך לצבא אחרי שלש שנים או קבע יצטרך להתחיל לעמוד בבחינות כניסה, אז עדיף שתעודות הכניסה לאוניברסיטה תהיה בסיום י"ב. מה שפה מוצע היום, אני חושב שזו תעודת הבגרות האמיתית, כלומר, הפעילות החברתית הזאת היא באמת מעידה על בגרות, התעודה האחרת היא תעודה טרום אקדמית.

הערות פרקטיות קצרות, אני לא חושב שחסרות משימות. אמרת שיש בעיה של השמה, אני לא יודע אם כוללים את הפעילות בתנועת הנוער, הדרכה בתנועת הנוער או ריכוז פעילות אמנותית. אני גם בעד חונכות של ילדים. אין דבר יותר חשוב לילד מאשר עזרה של תלמיד מבוגר.

פעם המצאתי את מה שקראו פר"ח, פרוייקט חונכות, אז אפשר להכניס לפרוייקט הזה גם תלמידים בכתות י', י"א, י"ב. אנחנו היום, בצדק, שמים לב לאיכות הסביבה, לאסתטיקה, למאבק בלכלוך, אני פעם אמרתי שהמילה אנושי היא ראשי תיבות של אדיבות, נקיון, ושקט. אז הנקיון הוא ענין מאד רציני ונדמה לי שאין סוף לפרויקטים של איכות הסביבה. צריך גם קצת כסף, אין כיסופים בלי כספים.

מבקש לסכם בקצרה.

ועדת החינוך מברכת את מחוז דרום על ההצלחה בפיילוט. אתם הייתם האלה שפתחתם את הדלתות לראשונה בכל מה שקשור לנושא הזה בצורה אינטנסיבית מאד ועל כך אנחנו מברכים ומגיע לכל אחד שלקח חלק בפרוייקט הזה גם אם זה משרד החינוך גם אם זה שלטון מקומי וכל אותם השותפים לקידום הפיילוט, מגיעות לכם ברכות ועל כך אנחנו באמת מודים לכם מקרב הלב על הנושא הזה.

אנחנו מברכים גם על כך שיש רצון להרחיב את הנושא זה בכל הארץ, אין ספק שבשביל ההרחבה צריך כבר אסטרטגיה שהיא הרבה יותר רחבה, התחשבות בכל הפרמטרים, באותן ערים שהפרוייקט ייכנס יש רשויות שהן חזקות כמו באר שבע ויש רשויות שהן פחות חזקות וצריך להתחשב גם בזה. אין ספק שבשביל להיכנס למקומות האלה, בשביל שרשות מקומית באמת תוכל לבוא ולתת מענה נצטרך לחשוב גם על ההיבט התקציבי, אני רק לא רוצה שאנחנו נגיע למצב שהפרויקט הזה יתקע בגלל שיש בעיה תקציבית אז צריך לחשוב על הנושא הזה בכל מה שקשור לנושא האקדמי.

אני כן חושב ואני מסכים עם חברת הכנסת תירוש ועם כל מי שלקח את היוזמה הזאת שיש להכניס את זה כתנאי קבלה או כהרחבה של תנאי הקבלה כי זה דבר מאד חשוב, כל מי שלומד ונכנס לעולם האקדמי, חוץ מההישגים שלו בלימודים הוא צריך להיות גם בן אדם ואין ספק שאם אנחנו רוצים חברה מתוקנת אז היא צריכה להיות חברה עם ערכים, ורופא טוב זה לא רק רופא שסיים בהצטיינות את לימודיו אלא זה רופא שיש לו ערכים, כי אם הרופא הוא ללא ערכים זה יכול להיות הפוך מן המטרה שהוא למד אליה. כך גם בכל מקצוע ומקצוע. אתה שואל לגבי הצבא. הצבא זה הילדים שלנו, אנחנו היינו שם ואין ספק שגם בצבא הם יודעים לבוא ולשלב את זה ולתת לזה חיזוק וזה חשוב מאד.

אני מאמין שנעשה על זה דיון נוסף בוועדת החינוך ברגע שתתקבל החלטה סופית על הדרך שבה הפרוייקט הזה יתנהל, ואני מאמין שגם שר החינוך יגיע כדי להציג בפנינו את כל הענין הזה.

גם חשוב לי לציין את מועצת התלמידים והנוער על העבודה המדהימה שהם עושים ועל הפעילות שלהם מול התלמידים. אנחנו הולכים כרגע לאיזשהו פרויקט גם עם מועצת התלמידים בכל מה שקשור לגלישה בטוחה באינטרנט, כאשר אנחנו קבענו שהנושא הזה צריך לבוא אך ורק מתלמידים. אנחנו כמחוקקים לא יכולים לבוא ולהחליט איך צריך להתנהג באינטרנט וראינו את כל הבעיות אז גם על זה נקיים ישיבה.

בהצלחה לכולנו, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:49