הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14.02.2011


הכנסת השמונה-עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 372

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י' באדר התשע"א (14.02.2011), בשעה 11:00

תחבורה ציבורית לסטודנטים – יישום חוק זכויות הסטודנט

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

מסעוד גנאים

חה"כ נסים זאב

חה"כ דב חנין

מיכה פרלמן – רפרט תחבורה, משרד האוצר

יהודה אלבז – מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית, משרד התחבורה

גלעד וונגרובר – מנהל תחום כלכלה ותחבורה, משרד התחבורה

דפנה עין דור – מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה

גילי קניגסבוך – מנהלת אגף פיקוח כלכלי פיננסי, תחבורה ציבורית, משרד התחבורה

נעם ויצנר – מנכ"ל התאחדות הסטודנטים בישראל

איתן פיקסמן – דובר דן

עמיר דגני – חברת דן

גיל יעקוב – מנכ"ל מגמה ירוקה

מורן נזרי – מגמה ירוקה

אנה ליאה פורסטני – לשכה משפטית, מל"ג

נדב שמיר – לשכה משפטית, מל"ג

ליאורה זינגר-גפן – אגף כלכלה, רכבת ישראל

דניאל בן שמעון – ממונה כלכלה וכספים בחטיבת נוסעים, רכבת ישראל

רן בן דוד – מחלקה כלכלית, אגד

ניסן ירון – יו"ר איגוד הסטודנטים לאמנות בירושלים

סתיו ארז – מחלקת אקדמיה, התאחדות הסטודנטים בישראל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

תחבורה ציבורית לסטודנטים – יישום חוק זכויות הסטודנט

אני קיבלתי כמה פניות מסטודנטים, שלא פועלים לפי הנהלים שסוכמו עם התאחדות הסטודנטים הארצית ומשרד התחבורה. בחלק מן המקרים הסטודנטים לא מקבלים את אותן ההנחות. חלק מהמטרה בקידום חוק זכויות הסטודנט היה להכיר בסטודנטים שלא רק לומדים במוסדות להשכלה, אלא גם סטודנטים הלומדים במוסדות לטכנאים, הנדסאים ואומנים, כך שהם יקבלו את אותם התנאים.


חשוב לשמוע, האם יש עדכונים בנושא הזה. יש כאן את נציגי התאחדות הסטודנטים, שמרכזת את כל הפניות שהיא מקבלת מסטודנטים החברים בהתאחדות. אחרי האיחוד של התאחדות הסטודנטים וארגון הסטודנטים יש היום גוף המייצג את כל הסטודנטים בישראל, כך שאין כאן כפילויות ואפשר לשמוע בצורה מסודרת איך המנגנון הזה עובד ומה קורה בשטח. נפתח עם נציג התאחדות הסטודנטים, ואחר כך נשמע את נציג משרד התחבורה שיתייחס לנושא.

אני מנכ"ל התאחדות הסטודנטים הארצית. נושא התחבורה הציבורית הוא נושא שמעסיק אותנו לא מעט, כי רבים מהסטודנטים משתמשים בכלי הזה, ורבים עוד יותר יכלו להשתמש בו אם היו שיפורים. מסקר שערכנו בדצמבר 2009 עולה כי מעל 40% מהסטודנטים משתמשים היום בתחבורה ציבורית. 23% מהסטודנטים שלא משתמשים בתחבורה ציבורית הצביעו על הנגישות למידע, נגישות של התחבורה הציבורית לקמפוסים, כסיבה המונעת מהם להגיע עם תחבורה ציבורית. הדבר בולט בעיקר בפריפריה.

הנושאים שעומדים מבחינתנו על הפרק הם: הנושא הראשון והמרכזי הוא נושא של הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית לכל סוגי הנסיעות וכל כלי התחבורה הציבורית. כיום ההנחה המעשית קיימת בקווים עירוניים, כאשר ברכבות ובקווים בין עירוניים ההנחות האלה כמעט ולא קיימות, או קיימות באופן מינורי רק מגובה מסוים. זה מפריע בעיקר בסופי שבוע, כאשר סטודנטים מהפריפריה רוצים לחזור לביתם. אגף תקציבים באוצר גם אמד את זה מבחינה תקציבית במהלך המשא ומתן שניהלנו בשנה שעברה. העלויות הן לא מאוד גבוהות.

הנושא השני הוא הנושא של הרחבת ההנחה בתחבורה ציבורית להנדסאים וסטודנטים לאומנויות. על פי חוק זכויות הסטודנט וההרחבה שלו, גם הנדסאים וגם סטודנטים בבתי ספר לאומנות הם סטודנטים לכל דבר ועניין. למרות זאת, היום הם לא זכאים להנחה בתחבורה ציבורית, ומי שזכאי אלה רק סטודנטים הנמצאים תחת המועצה להשכלה גבוהה. זה יוצר פה אפליה לא ברורה. אנחנו מבקשים לתקן את זה, ולהחיל את ההנחות הקיימות היום על כל הסטודנטים, כולל סטודנטים במכינות קדם אקדמיות שגם הם נתקלים בסוגיה הזו.

איך המנגנון עובד? כאשר אני הייתי שם, היינו מקבלים פס צבע שהתלבש על תעודת הסטודנט. הנהג היה מקבל ממשרד התחבורה או מהחברה שמעסיקה אותו את צבע הפס, וכך מזהה שמדובר בסטודנט שצריך לקבל הנחה. איך הוא יודע היום לזהות האם זה סטודנט להנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטה העברית או שזה סטודנט מבית צבי?

השיטה שהזכרת היא נכונה. מקבלים פס צבע ממשרד התחבורה ולפיו פועלים. מה שנוסף בדרך, הוא שעכשיו הסטודנט מגיע להנפיק את הכרטיס של אגד או דן, ובנוסף לתעודת הסטודנט בודקים מאיזה מוסד אקדמי הוא. כלומר, צריכה להיות חפיפה בין המוסד האקדמי ממנו מגיע הסטודנט לבין הרשימה שיש לאותו פקיד באגד או דן. כאשר אותו פקיד לא רואה את המוסד האקדמי הנדרש, הוא לא ייתן את התעודה.

מתי זה שונה?

אני לא יודע לנקוב תאריך, אבל היום כאשר יגיע סטודנט מבית ספר לאומנות יגיד לו אותו פקיד שבית הספר לאומנות לא מופיע ברשימה, למרות שיש לו תעודת סטודנט לכל דבר ועניין.

נושא נוסף הוא, הנושא של נגישות למידע. אנחנו יודעים שהוקם עכשיו פורטל של תחבורה ציבורית שמאוד משפר את הנושא הזה. עדיין, אנחנו חושבים שאפשר לעשות מאמץ נוסף בתחנות האוטובוס עצמן, להביא את המידע לסטודנטים עצמם – קהל היעד שמשתמש בתחבורה הציבורית ויכול לעשות את זה יותר אם המידע יהיה יותר זמין.

נושא אחרון, נושא של פילוח מאפייני נסיעה ייחודיים. משרד התחבורה הקים באוקטובר 2009 ועדה שבחנה את הצרכים של אוכלוסיות מיוחדות בתחבורה ציבורית, למשל המגזר החרדי. יש היום קווי תחבורה ייחודיים לאוכלוסייה הזאת. לא נעשה דבר דומה לקהילת הסטודנטים, שמשתמשת וצורכת תחבורה ציבורית. אני למדתי באוניברסיטה העברית, וראינו הרבה קווים שלא מתאימים לסטודנטים, קווים שעוברים בשכונות בהן סטודנטים לא מתגוררים כך שהקווים האלה הופכים להיות מאוד ארוכים ומסורבלים, בייחוד בעיר כמו ירושלים שגם ככה קשה לעבור בה בתחבורה ציבורית. אין את הפילוח הזה, שלאחריו אפשר לומר זה קו תחבורה המתאים לסטודנטים ואותו צריך להרחיב. גם אם זה נעשה, הרבה פעמים זה נעשה לאחר מאבקים, מאמצים מקומיים, מכתבים ופניות ולא בדרך מלמעלה למטה.

נציג משרד התחבורה, בבקשה.

יש לי כמה הערות בשביל לתקן את תיאור המצב. ההנחה המסורתית שהיתה נהוגה בעבר לסטודנטים עדיין קיימת – 10% בקווים הבינעירוניים. מבחינה זו שום דבר לא השתנה.

מה שהשתנה הוא ההכרה מי זה סטודנט.

לא. זה לא השתנה. מבחינת ההכרה מי זה סטודנט שום דבר לא השתנה. מי שמחזיק כרטיס סטודנט פורמאלי ורשמי זכאי להנחה של 10% בתחבורה הציבורית הבינעירונית. בשנים האחרונות הוספנו הנחה נוספת: כרטיס סמסטריאלי או כרטיס שנתי, המבוסס על הנחה מכרטיס חודשי-חופשי, שזו הנחה נוספת ביוזמת הממשלה. מה שהוספנו בשנים האחרונות זו הנחה נוספת. הנחה מכרטיס חופשי-חודשי. אנחנו יצרנו כרטיסים שמאוד מתאימים לאוכלוסיית הסטודנטים, שהם סמסטריאלים או שנתיים, לבחירת הסטודנט, כאשר בכרטיס השנתי ניתנת הנחה נוספת. ההנחה הממוצעת היא בגובה של 50% מעלות כרטיס חופשי-חודשי. הכרטיס מיועד לסטודנטים הלומדים במוסדות המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. סטודנט כזה מקבל הנחה של 50% בקניית כרטיס סמסטריאלי או שנתי. אנחנו יצאנו עם הפרויקט הזה לפני כמה שנים, ובצורה עקבית הרחבנו אותו יותר ויותר. בהתחלה זה היה כרטיס שניתן רק לשלוש האוניברסיטאות הגדולות, ואחר כך הרחבנו אותו גם למכללות, לכל הגופים המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. יש היום ציבור מאוד רחב של סטודנטים שמשתמשים בכרטיס הזה, ונהנים מהנחה מאוד משמעותית ומתוקצבת ברובה על ידי המדינה, בגובה של 25,000,000 שקלים בשנה.

אני רוצה שתבין, שעד שנת 2007 לא היתה הגדרה במדינת ישראל מי הוא סטודנט.

היה בג"צ שקבע מי הוא סטודנט.

בשנת 2007 חוקקנו חוק זכויות סטודנט, ואז קבענו שסטודנט הוא אדם שלומד במוסדות להשכלה גבוהה. מירב, היועצת המשפטית, תגידי מי הוא סטודנט.

כל מי שלומד במוסדות להשכלה גבוהה, מוסד להכשרת עובדי הוראה, מכינה קדם אקדמית, מוסד להכשרת הנדסאים וטכנאים, מוסד לאומנות – שזו תוספת מאוחרת יותר.

בשנת 2009 עשינו תיקון לחוק הזה, והוספנו גם את הסטודנטים ממוסדות לאומנות.

בשנת 2010 הכנסנו את הסטודנטים ממוסד לאומנות.

אלה האנשים שלפי חוק מוגדרים כסטודנטים. ברגע שאתם עושים הפרדה בין אנשים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה לבין אנשים אחרים, אתם עושים הפרדה בהגדרה שקבעה מי הוא סטודנט. הדבר הזה הוא מאוד בעייתי מבחינתנו. כל עוד החוק לא היה קיים, הייתי מוכן לקבל את העמדה הזאת. הייתי יכולה לקבל את העמדה, שמדינת ישראל קובעת שמי סטודנט היום ונכנס תחת הגדרת סטודנט ומקבל הטבות בתור סטודנט במדינת ישראל, הוא מי שלומד במוסדות להשכלה גבוהה. הכנסת חוקקה חוק, ובחוק היא הגדירה מי זה סטודנט. אני לא רוצה להיכנס לבג"צ ותביעות שהסטודנטים יכולים להוביל, אבל בעניין הזה אני חושב שאסור לייצר אפליה כאשר הכנסת קבעה משהו אחר. זה דבר שאתם צריכים לבחון. השאלה היא, האם העניין הזה נבחן אחרי שהחוק הזה חוקק.

אנחנו בוחנים את זה כרגע. אנחנו מחכים לאישורים תקציביים של משרד האוצר, שיאפשרו להרחיב את ההסדר לכלל ציבור הסטודנטים לפי החוק. אנחנו מחכים שהנושאים הלוגיסטיים והתקציביים יהיו פתורים. לנו במשרד התחבורה אין יומרה להגיד מי סטודנט ומי הוא לא סטודנט.

אבל יש חוק. היתה לך יומרה עד שנת 2007.

אדוני היו"ר, הוא חי באילוצים תקציביים. זה חלק מהבעיה שלו.

בוא תשאל אותו ישר.

אנחנו כבר מאחורי זה. זה מה שהייתם צריכים לטעון, כאשר החוק היה בדיונים. אתם באתם ואמרתם, שאין הרחבה. בשנת 2007 החוק היה תקציבי בגלל חצי נקודה, בגלל 60,000,000 שקלים.

זה היה בהסכמת ממשלה.

אף אחד לא הגיע לכאן לוועדה. אנחנו עבדנו על החוק הזה שנה וחצי, ביחד איתכם וכל המוסדות, ואף אחד לא בא לכאן ואמר את זה. ברגע שמחוקקים חוק זכויות סטודנט ומכניסים הגדרה מי זה סטודנט, זה בעייתי להמשיך לעשות הפרדה ולהתעלם מהחוק. יכול להיות שאתם צריכים לבא עכשיו ולבחון את עצמכם על מה בדיוק נתתם תמיכה. אם כבר התמיכה קיימת, צריך להמשיך הלאה. ברגע שהחוק קובע משהו אחד ויש התעלמות מצד המשרדים, זה לא בסדר. אנחנו כרגע מדברים על משרד התחבורה, אבל אני מציע לך, נועם, לבחון כל דבר שאתה מקבל מהמדינה או מרשויות אחרות, האם אותן הנחות שהיו מקבלים סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה מקבלים גם האחרים, כולל הנושא של הרבנות. אני יודע שגם ברבנות מקבלים הנחה של 50% בפתיחת תיק כל מי שנמצא ברשימה. גם שם צריך לבחון את הנושא הזה. אם הנושא הזה נכנס, אנחנו מברכים על כך. אם לא, צריך לבחון למה. בדברים האלה אנחנו ממש לא מתפשרים. יש חוק, וצריך להתקדם איתו. יהודה, האם סיימת את דבריך?

זה עניין של תקציב.

הבנתי, אבל לא הבנתי למה עד עכשיו ניסו להתעלם מזה. מבחינת התוכניות וכל מה שהעלה נועם יש לך תשובות, בנוגע לאותה ועדה שהיתה וכו'?

על הבעיה של התחבורה הציבורית בירושלים, השיבושים והקושי שיש לתחבורה ציבורית לתפקד בירושלים בתקופה האחרונה, אני לא צריך להרחיב. אני מזדהה עם הטענה לגבי הקושי שיש לנוע בתחבורה ציבורית בירושלים בתקופה האחרונה.

מר אלבז מתכוון לרמוז, שבעתיד הלא רחוק התל אביבים יקנאו בירושלמים. התחילה החפירה הגדולה.

בטוח יקנאו. אני מקווה, שעם פתיחת הרכבת הקלה והשלוחות המתוכננות לשתי האוניברסיטאות בירושלים, התחבורה הציבורית לציבור הסטודנטים תיראה אחרת. אני מקווה, שבניית השלוחות תיקח פחות זמן מזה שלקח כדי להתחיל את הפיתוח של הרכבת הקלה בירושלים. אין ספק, שזה ייראה אחרת. לגבי אוניברסיטאות אחרות ומוסדות לימוד אחרים, אני קובע שנעשו מאמצים רבים ברמת המטרופולין, על מנת לשפר ולייצר קווים יותר מתאימים לסטודנטים, גם אם לא תמיד בהצלחה גדולה. בהרבה מקרים כן פתחנו קווים למכללות ולאוניברסיטאות, והבאנו לאוניברסיטאות ולמכללות בפריפריה ציבור סטודנטים שקודם התקשה מאוד לנסוע, ואני מדבר גם על ציבור המיעוטים.

האם זה נמצא במסגרת של פיילוט, או שזה כבר מורחב?

אנחנו נמצאים כבר בפעילות שוטפת כדי לשפר את התחבורה הציבורית למוסדות חינוך להשכלה גבוהה. זה חלק מהמשימות השוטפות שלנו. אנחנו עוסקים בזה כל הזמן.

אני מנכ"ל מגמה ירוקה. אנחנו עמותה שפועלת עם סטודנטים ב-18 מוסדות אקדמיים ברחבי הארץ בנושאים סביבתיים, שאחד מהם הוא קידום תחבורה ציבורית. אני רוצה להזכיר לכולם את הכוונה המקורית שהיתה בהטבה הזו לסטודנטים. בעצם לפי כל הנתונים שיש היום בנוגע לגילאי רכישת רכב, השנים של הסטודנטים הן שנים קריטיות להחליט, האם רוכשים רכב או ממשיכים לנסוע בתחבורה הציבורית. הכוונה המרכזית בהטבה הזו היתה לאפשר לכמה שיותר אנשים בגילאי 20 פלוס לנסוע בתחבורה ציבורית ולדחות את הגיל שבו רוכשים רכב. ברגע שלא מאפשרים לכולם לעשות את זה, מדינת ישראל אומרת בעצם: אנחנו מעדיפים שהציבור של הסטודנטים בגילאים האלה ייסע ברכב פרטי. במקביל, יש התייקרויות בדלק ויש השלכות סביבתיות לשימוש ברכב. המחיר של התחבורה הציבורית ממשיך לעלות, ונראה שהכוונה האמיתית מאחורי המהלך הזה נשכחה. מדובר בתקציבים זעומים ביחס לתקציבים המושקעים בדברים אחרים, כמו מחלפים, כבישים, דברים המעודדים שימוש ברכב פרטי. צריך לשים את המקור של העניין על השולחן. זה לא עניין נקודתי פופוליסטי כדי לרצות סטודנטים. מדובר פה בתרבות הנסיעה בישראל: האם היא תהיה בתחבורה ציבורית או ברכב פרטי.

הצד השני של המשוואה הזו הוא, לאפשר נגישות למוסדות האקדמיים. מוסד האקדמי מכיל לכל הפחות כמה אלפי אנשים. זה כמו אזור תעסוקה או יישוב קטן. אני יכול למנות הרבה מאוד מוסדות אקדמיים, שעד היום, למרות כל הוועדה שהוקמה והפיילוט, אין אליהם נגישות של תחבורה ציבורית: תל חי, רופין וספיר.

אנחנו קוראים למשרד התחבורה, שיהיה מתאם לקהל הסטודנטים ולקהלים אחרים שיש להם צרכים מיוחדים, כמו שיש מתאם לקהל החרדי, כדי למצוא את הפתרונות המתאימים לכל אזור ואזור, לכל מוסד אקדמי, לכל קהל רלוונטי.

חה"כ גנאים, בהתייחסות לישיבה הקודמת בכל הנוגע לחינוך הטכנולוגי והאקדמיזציה, יש לך כאן תשובה. הם מתייחסים אך ורק למערכת ההשכלה הגבוהה, כך שכל השאר הוא פחות מעניין. אני אומר כאן לכל נציגי המשרדים: אוצר, תחבורה ומשפטים – חברים, אתם ממשיכים במנגנון של רצח החינוך הטכנולוגי, שבמשך 20 שנה מתקיים בישראל. אתם חלק מהעניין הזה. אתם מעבירים מסר לכל מי שלומד במוסדות האלה, שהם לא שם. זה לא יעלה על הדעת. אנחנו כבר מזמן הפכנו את המטבע הזה. קיימנו היום דיון, ושמענו שהממשלה משקיעה מאות מיליוני שקלים כדי להחזיר את החינוך טכנולוגי חזרה. המסר כאן הוא שאפילו בתחבורה ציבורית הם לא יכולים לקבל הנחה כמו כל סטודנט אחר. תפסיקו לעשות את ההפרדה הזו. החוק חוקק בשנת 2007. היה לכם הרבה זמן להתכונן. זה לא כל כך הרבה כסף. מה הבעיה לתת לפחות בסיס? אני מבין שמספר הסטודנטים הוא שונה, והיום צריך לתת מענה לאלה שנמצאים במוסדות המונים 17,000 איש. אפשר להתחיל איתם, אבל לא יעלה על הדעת שבשלבי סיום אין אפילו את המנגנון הזה. אתם צריכים לחשוב על זה. זה חלק מהמשחק. חה"כ חנין, בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר. אני מברך על קיום הדיון הזה. אני רוצה, שנשים לב שיש שני מימדים לדיון. מימד אחד הוא אותם כשלים במימושו של חוק שהתקבל בכנסת. פה הכנסת שלנו היא מאוד פשוטה וברורה.

אגב, החוק לא מדבר על כך שהסטודנטים צריכים לקבל הנחה בתחבורה ציבורית, אלא על מי זה סטודנט. המנגנון שאז היה קיים וממשיך להיות קיים היום, הוא שכל מי שמוגדר סטודנט על פי חוק וחבר בהתאחדות הסטודנטים, נחשב כסטודנט. כלומר, כל מי שהיום חבר בהתאחדות הסטודנטים מקבל תעודה של התאחדות הסטודנטים. גם הפס נמצא שם. זה שבפועל עושים את ההפרדה הזו ואת האפליה הזו, זו כבר בעיה אחרת. אנחנו כמדינת ישראל הגדרנו מי זה סטודנט. מי שעושה את ההפרדה, איתו יש בעיה.

בהקשר הזה, אנחנו רק יכולים לדרוש מרשויות המדינה השונות, קודם כל ממשרד האוצר, להכיר בכך שהחוק קיים. אין אפשרות היום להתעלם ממנו. אם משרד האוצר רוצה להיכנס לויכוח עקרוני, הוא יכול לבוא לכנסת ולדרוש לתקן את החוק. החוק קיים, והוא מחייב את כל אזרחי ישראל ואת כל רשויות השלטון בישראל, כולל את משרד האוצר. זה היבט אחד.


אני חושב שיש פה היבט נוסף, מעבר להיבט הזה, היבט פשוט וקל. רק נותר לבצע את מה שכתוב בחוק. אדוני היו"ר, אנחנו צריכים לקדם מדיניות אחרת בכל הנוגע לממשק שבין תחבורה ציבורית לבין סטודנטים. אמר, ובצדק, נציג מגמה ירוקה: זה דבר שיש לו משמעות מאוד גדולה לא רק לגבי הסטודנטים בחיי היומיום שלהם. סטודנטים משתמשים בתחבורה ציבורית, כי מדובר בציבור צעיר ואין לו נגישות לכלי רכב, הוא צריך תחבורה ציבורית. הרבה מאוד אנשים מסתובבים בארץ, ולומדים לא במקום שבו הם גרים. זה מישור אחד של העניין. מישור שני של העניין קשור לראייה יותר רחבה, של איך אנחנו רוצים להתנהל בתחום התחבורתי במדינת ישראל. אני שומע, שמשרד האוצר מדבר על תחבורה ציבורית רק כאשר הוא רוצה להעלות את מחירי הדלק. כאשר מעלים את מחירי הדלק נזכרים שיש סיבה סביבתית להעלאה הזו, וכי המטרה האמיתית היא לא להרוויח כסף אלא שמדינת ישראל תהיה מדינה ירוקה. אני חושב, שזה טוב שהם נזכרים בזה כאשר הם רוצים להעלות את מחיר הדלק, אני רק מצטער שברגע שהנושא הזה של מחירי הדלק יורד מסדר היום גם הנושא של הצבע הירוק של מדינת ישראל יורד מסדר היום.

הכי מצחיק, שכאשר מעלים את מחירי הדלק גם מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית עולים. מה עשינו בזה?

בוודאי.

מחירי התחבורה הציבורית אינם מושפעים כמעט בכלל ממחירי הדלק.

מחירי התחבורה הציבורית לא מושפעים ממחיר הדלק, ובכל זאת מחירי התחבורה הציבורית באוטובוסים וברכבת עלו.

מה שעלה בגלל הדלק זו סובסידיה ממשלתית.

מאה אחוז. זה לא בגלל הדלק, זה בגלל שמשרד האוצר לא מבין עד עצם היום הזה.

האם יכול להיות שדן ואגד יגידו לי שעליית מחירי הדלק לא משפיעה עליהם?

משפיעה, אבל מי שמממן את זה זו המדינה ולא האזרח.

אם המדינה רוצה לעודד תחבורה ציבורית, היא צריכה לסבסד תחבורה ציבורית בצורה יותר ניכרת. כאשר סטודנט צריך לנסוע ברכבת מתל אביב לחיפה, הוא צריך לחשוב פעמיים האם הוא צריך את הנסיעה הזו. זה המצב היום. אם יותר משני אנשים נוסעים יחד מבאר שבע לתל אביב, עדיף להם לנסוע ברכב. אני יכול להראות לך את החישוב הזה. יש כאלה שטוענים שגם אם אדם אחד נוסע ברכב זה עדיין יותר כדאי לו מאשר לנסוע בתחבורה ציבורית, ולא רק מבחינת זמן הנסיעה והנוחות בנסיעה אלא גם מבחינת עלות הנסיעה. אנחנו נמצאים בכשל מערכתי.

אני שמעתי בקשב רב את דברי ראש הממשלה ושר האוצר במסיבת העיתונאים על הצורך בעידוד התחבורה הציבורית. לפחות קרה פה מקרה די יוצא דופן, שעם השורה הזו אני הסכמתי. ציפיתי לשורה עם הנחיות אופרטיביות: מה עושים ואיך מעודדים את התחבורה הציבורית. הנגזרות האופרטיביות היו – אני חייב לומר בצער – מאוד שוליות: עידוד לכרטיסים בפריפריה. חברים יקרים, זה לא לעודד תחבורה ציבורית. לכן, אדוני היו"ר, מעבר לדיון הנקודתי החשוב שמתקיים פה על מימוש חוק זכויות הסטודנט, המסר העיקרי שצריך לצאת הוא מסר למשרד האוצר. דווקא במשרד התחבורה היום ישנה הבנה אמיתית של חשיבות התחבורה הציבורית ורצון לעודד את התחבורה הציבורית, אלא שמשרד התחבורה פועל באילוצים תקציביים בלתי אפשריים בתחום הזה. אתם חייבים להבין, שהגיע הזמן לעודד תחבורה ציבורית, בין היתר, גם במחיר.

חה"כ נסים זאב, בבקשה.

אין מקום לעשות איפה ואיפה. טכנאים, הנדסאים וסטודנטים בבתי ספר לאומנות גם הם צריכים להיות כלולים בתוך מסגרת של הנחות המגיעות לכל הסטודנטים. צריך לזכור, שיש מכללות ובתי ספר שלא נחשבים כחלק מהמועצה להשכלה גבוהה אבל קשורים למכללות המעניקות תעודת B.A. אני חושב, שצריך לתקן את המצב כך שגם תלמידי בתי ספר על יסודיים יקבלו הנחות. אני לא יודע אם הם יגיעו B.A, אבל ברור שבין שנות התיכון לבין קבלת ה-B.A יש כמה שנים. ככה זה עובד במגזר החרדי. זה עובד בשני שלבים: סוף התיכון עד לבכיר, ומדרג של בכיר יש הממשיכים ל-B.A. אני חושב שסטודנט הוא סטודנט, והוא זכאי לאותה הנחה. אני מבקש, לקחת את זה בחשבון.

נציג דן, בבקשה.

זאת אחת הישיבות הבודדות, שאני מתחבר בה כמעט לכל הדוברים. האינטרס הוא משותף. הכוונות ברורות. כמי שעובד לצד משרד התחבורה עשרות שנים אני רוצה לומר, שהיוזמה הזו ברוכה. היום אנחנו מתווכחים: ייסעו יותר או ייסעו פחות, את מי לצרף, אבל אני מכיר תקופות שלא היה בנמצא דבר כזה. האדם הצנוע שיושב פה כנציג משרד התחבורה, יהודה אלבז, יש לו משקל סגלי עצום בדחיפת העניין הזה, בסיוע משרד האוצר. היום התברכנו בעובדה שיותר ויותר מגזרים רוצים להיחשב כסטודנטים ולהיכלל בהטבה הזו. קודם כל אנחנו מתחילים מנקודת מוצא טובה מאוד.

אנחנו מתחילים?

אנחנו ממשיכים. זה תהליך.

זה כבר חוקק. זו לא יוזמה. היום יש הגדרות ברורות מי זה סטודנט בישראל.

מעבר לחוקה יש אג'נדה של עידוד השימוש בתחבורה הציבורית. אמר פה חה"כ דב חנין, שאפילו ראש הממשלה הביע את הדברים מבלי לרדת לרמה האופרטיבית. אני כן מציע לרדת לרמה האופרטיבית, ואני אומר במפגיע: לנו בדן אין את הסמכות, היכולת או הרצון לקבוע מי הוא סטודנט ומי הוא לא, אבל יש לנו אינטרס, לא רק כלכלי, אינטרס ברור להרחיב את מעגל המשתמשים בתחבורה הציבורית, ובוודאי כשמדובר בציבור צעיר שאפשר להתוות את דרכו ולהרגיל אותו לשימוש נכון ומושכל בתחבורה הציבורית. מי מרוויח מזה? ההוצאה התקציבית היא נכון לעכשיו, אבל בטווח הארוך מי שמרוויח מזה זו המדינה. יהיו פחות תאונות דרכים, פחות זיהום אוויר, פחות השקעה בתשתיות. הדברים ברורים ונלעסו היטב. ככל שיגבר ויגדל מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית, יהיה טוב למדינה, טוב לאזרחיה, טוב לסטודנטים במקרה דנן.

בשם דן, אני רוצה לומר שבכל מה שקשור למטרופולין תל אביב וגוש דן, שאנחנו האמונים כחברה הגדולה באזור הזה, שבמידה ותיושם החלטה שמרחיבים את המעגל – ויש הצדקה לכך – אנחנו נתאים את עצמנו לצרכים של הסטודנטים. יש לנו את היכולת, יש לנו את הרצון. אנחנו נשב מולם ונדאג לכך שסטודנטים נוספים יוכלו להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית של דן. אני מקווה, ששאר החברות יצטרפו אלינו בקריאה הזו, כדי שזה יהפוך מדקלרציה למשהו מעשי וכולנו נרוויח מזה.

תקציב הסובסידיה לתחבורה הציבורית בכלל עומד על כ-3 מיליארד שקלים לשנה הזו. בשנה הבאה זה יעלה ל-3 מיליארד ו-200,000,000 שקלים. אתם תשפטו, אם זה תקציב גדול או לא גדול. בכל מקרה, זה תקציב התמיכות הכי גדול שקיים היום בתקציב המדינה.

האם צריך לומר תודה למשרד האוצר?

לא. העלו פה את הטענה שאנחנו לא מסבסדים את התחבורה הציבורית.

אנחנו אומרים מיד שזה לא מספיק.

הטענה שעלתה היא שהמחיר עולה.

אני רוצה לשים כמה נתונים על השולחן. עוד דבר שאנחנו מכירים בתחבורה הציבורית, מעבר לסובסידיה, תקציבי הפיתוח של התחבורה הציבורית בכלל - ואני לא מדבר על כל רשת הכבישים שגם תורמים לפיתוח של תחבורה ציבורית – עומדים על 4 מיליארד שקלים, כולל הרכבת וכולל מערכות להסעת המונים ושיפורים בתשתיות. זה מעבר לסובסידיה שלנו. יש תקציבים בסדרי גודל משמעותיים. אני לא רוצה להגיד אם זה מספיק או לא מספיק. האג'נדה של משרד האוצר ביחד עם משרד התחבורה זה כן לקדם את התחבורה הציבורית, ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בתקציב.

לעניין הסטודנטים – צריך גם על זה לדבר בפרספקטיבה ההיסטורית. כמו שאדוני היו"ר הזכיר, מה שכתוב בחוק הוא מי הוא הסטודנט ולא הזכויות המגיעות לו בתחבורה הציבורית. ההרחבה של ההנחה הקיימת, שמר יהודה אלבז דיבר עליה, התחילה כפיילוט.

אני מדבר על הבסיס קודם כל. בוא נתייחס לבסיס: הנחה של 10%.

בבסיס של 10% אין שינוי, למיטב הבנתי. כל מי שמוגדר כסטודנט לפי החוק הזה יקבל את אותה הנחה של 10%.

אז קודם כל יש לנו בשורה. נועם, האם גם עם ה-10% האלה היתה בעיה?

במקומות מסוימים. ה-10% לא קיימים בכל מקום ובכל קו בינעירוני.

אני מבקש, שבאותה רשימה שנמצאת אצל הנהגים בחברות השונות בקווים הבינעירוניים תוסיפו את כל המוסדות המוגדרים בחוק משנת 2007 ומשנת 2010. שמענו את ההודעה של משרד האוצר. אם יש הבדל תקציבי, הם חייבים לתת מענה.

אני צריך בשביל זה לקבל הכשרה תקציבית.

אתם קודם כל צריך לעשות איתם דיון על זה. החוק קובע כך, ואתה זה שמבצע. אתה צריך לראות, מי נכלל בחוק, איזה מוסדות. אתה צריך להרחיב את הרשימה. יש נהגים שיש להם ניסיון של עשרות שנים, ומבחינתם יש בסך הכל 40 ומשהו מוסדות שהם צריכים לזכור. אם מדובר בעיר שלו, הוא יודע שיש אוניברסיטת תל אביב ועוד כמה מכללות. ברגע שסטודנט לא שייך למוסדות האלה, הוא לא מתייחס. צריך להרחיב את הרשימה, וליישר קו עם משרד האוצר. אנחנו מדברים על הבסיס.

ברגע שמרחיבים את המשתמשים בהנחה הזו, אז ההוצאה התקציבית על הנושא הזה עולה. בגלל שהפיילוט על ההנחות הנוספות מושפע מהיקף התקציב הקיים לטובת העניין, והיום אנחנו מדברים על 25,000,000-3000,000 שקלים, אנחנו צריכים להבין שברגע שהרחבנו את קהל המשתמשים אנחנו מרחיבים את ההוצאה התקציבית. כרגע לא ברור מהם סדרי הגודל של ההוצאה הזו. לכן, כמשרד האוצר אנחנו מעריכים את זה כרגע כמשהו לא משמעותי. אנחנו מוכנים לבוא ולהגיד, שאנחנו נרחיב את אותו פיילוט לאותו ציבור שמוגדר בחוק. כלומר, נקבל את הדרישה הזו של הוועדה.

מצוין. כלומר, אתה מדבר על תעודה נוספת שנותנים לסטודנטים. גם זה נכנס בפנים.

מצד ההסתייגות אני רוצה לומר שני דברים. האחד הוא, שצריך לדעת שאנחנו באמת יודעים לבוא ולפקח על הנושא הזה. כלומר, להביא את הרשימה הסגורה של אותם מוסדות ולהעביר אותה למפעילים. דבר שני, אנחנו יכולים להגיד שבעוד שנה או קצת יותר, כאשר נדע מה היקף העלות התקציבית, נוכל לבחון מחדש את הפיילוט ואת ההיקפים שלו.

מבחינה פרוצדוראלית, הסטודנטים מחויבים בהצגת תעודת סטודנט. כלומר, אם למוסד אין תעודת סטודנט אתם לא יודעים איך להקל על הסטודנטים שלו. היום חייב להיות המנגנון שלכם מול התאחדות הסטודנטים. כי מי שמוסמך לפי החוק להנפיק תעודת סטודנט זו התאחדות הסטודנטים.

מי שמוסמך על פי חוק, מנפיק.

על פי חוק, כל מוסד רשאי להנפיק לעצמו את התעודה.

מי שמקבל את הצבע שיש לשים על התעודה זו ההתאחדות.

המוסדות.

בפועל, מה שחשוב הוא אישור לימודים החתום על ידי המוסד, אישור לימודים המונפק על ידי המוסד, אבל אם המוסד יהיה רשום בחברות האוטובוסים זה יעשה את אותה עבודה.

אלה שתי ההסתייגויות שהיו לי לומר לגבי ההרחבה שתתאים את הדברים לחוק הקיים. דבר נוסף בנוגע לדברים שנועם העלה, לגבי היקף ההנחות במקומות נוספים ובקווים בינעירוניים – הערכת עלות שהגענו אליה ביחד עם התאחדות הסטודנטים, כאשר היה ניסיון לעשות מהלך גורף כזה, היתה כ- 100,000,0000 שקלים לשנה תוספת לעומת מה שקיים היום.

על איזה אחוז הנחה?

כמעט 50% הנחה, אבל לא על כל כרטיס חד פעמי, אלא בעיקר על הכרטיסים הרב פעמיים, על כרטיס חופשי-חודשי, על הכרטיסיות גם ברכבת וגם באוטובוסים. המהלך הזה הוא מאוד יקר, ולכן בלי הסדר שהמל"ג יממן לא יכולנו להגיע להסכם הזה. חשוב לציין, שיש לזה עלויות יקרות, גם בתקציב שהוא גדול, כמו תקציב התחבורה הציבורית. לא בכדי, קשה ללכת למהלך רוחבי כזה.

ניסן, שמעת שיש כאן בשורות.

אנחנו מברכים על ההחלטה של משרד האוצר. אני רוצה להעיר משהו בנוגע לעתיד, כי אנחנו מן הסתם ניפגש בסיטואציות שונות על אותם דברים. אנחנו קיבלנו הרבה פעמים את התשובה: יש מגבלה תקציבית וצריך להסתדר עם מה שיש. כמובן שלא יעלה על הדעת, שבגלל מגבלה תקציבית יחליטו, למשל, שנשים לא מקבלות את ההנחה, או שבעלי מוגבלויות לא מקבלים את ההנחה. יש אפליות שלא עושים. מכיוון שאנחנו סטודנטים שווים לכל דבר ועניין במדינת ישראל, אם יש מגבלה תקציבית הדרך להתמודד איתה היא לא דרך הדרה שלנו מאיזושהי הטבה, אלא ניסיון למשחק אחר עם התקציב, בין אם זה כל הקודם זוכה או הנחות אחרות. לא יכול להיות שתהיה הדרה של אוכלוסיית הסטודנטים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מקבל את ההודעה של משרד האוצר על כך שכפוף להסתייגויות, כל הסטודנטים השייכים לאותם המוסדות שמופיעים תחת החוקים של זכויות הסטודנט בשנת 2007 ובשנת 2010, ייהנו מאותן ההנחות המקבלים היום כלל הסטודנטים השייכים למועצה להשכלה גבוהה.

אני לא רוצה שיהיו אי הבנות לציבור הסטודנטים. כמה זמן אתם צריכים בשביל החלטה סופית בנושא? הכנסת יוצאת לפגרה בתחילת אפריל. אני מבקש שעד תחילת הפגרה תעבירו לנו החלטה סופית, כולל אותם היבטים וסייגים.

אני מבקש, שתעביר מסר במשרד שיעשו בדיקה מקיפה סביב כל אותן מערכות המתוקצבות על ידי משרד האוצר ומשרדים אחרים שיש להם מנגנון שיתוף פעולה. נועם, גם אתם תבדקו איפה אתם מקבלים הטבות מהמדינה, והאם יש בעיה עם יישום אותה החלטה של כניסת הנדסאים, טכנאים וסטודנטים לאומנות.

בנוסף, יש חשיבות רבה לכל פעילות המרחיבה את השימוש בתחבורה ציבורית. אני מאמין, שברגע שיש תמריץ כלכלי לציבור בכלל, ולסטודנטים בפרט, לבוא ולהשתמש בתחבורה ציבורית בנוסף לנגישות, זה בסופו של דבר יכניס אותו לשם. היום אנחנו עומדים במצב בו 40% משתמשים בתחבורה ציבורית. זה נתון שהוא יפה אבל עדיין קטן.

אני חושב, שזה נתון לא אמיתי. הלוואי והיו 40% משתמשים בתחבורה ציבורית בישראל.

מדובר רק על הסטודנטים.

גם זה נתון אופטימי קצת. אופטימיות זה דבר טוב.

האם כולם באים עם מוניות ספיישל? זו אלטרנטיבה.

או רכבים פרטיים.

מר אלבז, אנחנו מדברים פה על קרוב ל-400,000 לקוחות פוטנציאליים.

הקשורים למל"ג?

לא. יש 250,000 סטודנטים הקשורים למל"ג, ועוד 150,000 סטודנטים הנדסאים וטכנאים. יכול להיות שפחות. גם אם אנחנו מדברים רק על 250,000 סטודנטים מהמועצה להשכלה גבוהה ועוד 20,000 סטודנטים הלומדים במקומות אחרים, זה מספר גדול של לקוחות ישירים שלכם וחלקם הם פוטנציאל. כמו שיש מתאם למגזר החרדי, צריך להיות גם פה מתאם כזה. יכול להיות שזה יהיה אותו בן אדם. צריך שתהיה הידברות עם הסטודנטים בנוגע לבעיות וצרכים שיש. אנחנו פונים אליכם, שבמשרד התחבורה יהיה מתאם למגזר הסטודנטים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00