הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדת משנה למאבק בתאונות דרכים

22.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה למאבק בתאונות הדרכים
יום שלישי, י"ח באדר א' התשע"א (22 בפברואר 2011), שעה 14:00

היערכות משרדי הממשלה והקצאת התקציבים לצורך התמודדות עם הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים

חברי הוועדה: רוברט טיבייב – היו"ר

ישראל אייכלר

עוזי יצחקי – סמנכ"ל בכיר מנהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיליפ פארן – מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רון מוסקוביץ' – מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שי סופר – מדען ראשי בפועל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן – מנהל אגף תקציבים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מתן אלקלעי – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אשר דולב – רפרנט תחבורה באגף התקציבים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ראובן סלע – ראש חטיבת תקציבים, המשרד לביטחון פנים

מאיר אור – ראש מחלקת תנועה, משטרת ישראל

אווה נחמיאס – ראש מדור תכנון תקציבי, משטרת ישראל

רחל רותם – מנהלת האגף לזהירות בדרכים, משרד החינוך

עמיר בלום – ראש ענף בטיחות בדרכים, משרד הביטחון

נחלה שקר – ראש אגף בטיחות, מע"צ, החברה הלאומית לדרכים

יניב יעקב – עו"ד, מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

יובל פרידמן – מנהל אגף תקציבים, הרשות לבטיחות בדרכים

מנחם מזרחי – מנהל תחום תקצוב מוניציפאלי, משרד החינוך

מקס אבירם – מפקח ארצי על החינוך לבטיחות בדרכים, משרד החינוך

אורית לוריא-כהן – סגנית מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

עדנה צונץ – דוברת אנשים באדום

מרדכי פדר – יושב ראש חיים בדרך-מתונה

יעקב אדלר – חבר הנהלה, אנשים באדום

ברוך פולק – מדען של העמותה, אנשים באדום

אלי בלאו – יו"ר קבוצת אופנועני ישראל

שרה אלנברג – עו"ד, יועצת משפטית, קבוצת אופנועני ישראל

יהודה סקר – יו"ר ועד הורים ארצי ונציגה בוועדות הכנסת

שלמה לוינזון – מתנדב לשעבר במשטרה

מלקולם דש – מתנדב לשעבר במשטרה

דוד בר-דרור – קצין משטרה בכיר בעבר

יריב – מטה בטיחות, חבר הנהלת עיריית טבריה

ולד קניז'ניק – מהנדס בכיר, עיריית חיפה

עמי צדיק
- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מנהלת הוועדה

לאה ורון

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
היערכות משרדי הממשלה והקצאת התקציבים לצורך התמודדות עם הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה, ועדת בטיחות בדרכים, ועדת משנה של ועדת כלכלה. הכיוון של הוועדה, ואני כמה מילים, תרשו לי, אני אגיד איך הגעתי לנושא. שנה שעברה בתחילת מרץ הייתה תאונה קשה באופקים, אם אתם זוכרים. אני תושב אופקים. אליק עופר שנהג מונית דרס אותו באמצע העיר, אז ליוויתי את הנושא והבנתי דבר אחד פשוט, שהמשפחות במקרים האלה ממש נשארים מול התאונות לבד, ולפעמים אין מענה. היה ממש מקרה קשה, אחר כך סיפור אחר שלא קברו אותו בבית קברות יהודי. זה סיפור אחר לגמרי. אז ליוויתי ממש את המשפחה עד הסוף והבנתי דבר אחד פשוט. אין צדיקים בכבישים, כמו שאני לפחות מרגיש. אין בכבישים גם חרדים, חילונים, יהודים, ערבים, עולים. כולם נהגים. השאלה היא אחרת, למה אנחנו כל הזמן משנה לשנה, מספר ההרוגים בתאונות הדרכים עולה? זאת השאלה. כנראה שאלה קשה. תשובות, אני מאוד מתכוון שאנחנו נקבל פה ונדע לטפל בהן, וחבל שהוועדה לא התכנסה במשך שנתיים וחצי. אני מאוד מקווה שאנחנו נתחיל להזיז את הדברים, כי אין לנו ברירה. זה מלחמה יום יומית בכבישים, ומישהו צריך לטפל. גלעד ארדן אמר שבמלחמה הזאת אין מפקד. אנחנו צריכים למצוא את המפקד ולעזור לו לנהל את המלחמה. תשובה באמת, אני רוצה להבין מכם, ותעזרו לי, מה או כמה הגורמים העיקריים בתאונות הדרכים, בעיקר במספר ההרוגים. לצערי הרב יש כמה נתונים. זאת גם שאלה. למה מכל ארגון ומוסד יש נתון אחר. זה גם שאלה טובה, למה אנחנו עולים? כי במדינות האירופאיות, יורדים. למה אנחנו עולים? יכול להיות שלא צריך להמציא איזה שהוא גלגל. יכול להיות שאנחנו משהו לא עושים נכון. זה השאלות שאני רוצה לשאול ולקבל את התשובות. בבקשה.

אני חושבת שבמקום הראשון עומדת העובדה שהממשלות לדורותיהן לא לוקחות אחריות על תאונות דרכים באופן של לארגן את כל הגופים ואת כל העמותות וכל האנשים שהם באמת יכולים לפעול. כשממשלה לא שמה על סדר היום הלאומי שלה את תאונות הדרכים ואחד זורק לשני את התפקיד, זה המנכ"לים שמתחלפים, הרשות הלאומית שלא נותנים לה תקציבים, המשטרה שלא מקבלת את התקציבים שלה, העבריינים שהם שלולי רישיון שמסתובבים בכבישים. המשטרה לא מצליחה לתפוס אותם ולמנוע תאונות דרכים. הרשלנות הפושעת. סליחה שאני מתבטאת כך. אני איבדתי בן בתאונת דרכים, שאפשר היה למנוע אותה, כי המנוול שהרג את הבן שלי, היו לו 82 עבירות תנועה, ולכן, ונשארו יתומים בני 4 חודשים וילד בן 5, ולכן אני באה מתוך הכאב, מתוך המצוקה שלי. אבל יש כל כך הרבה גורמים שמטפלים ואין מישהו שמארגן את כל הגופים האלה ואומר, מספיק. בואו נעשה משהו, ניפגש, שמישהו יהיה אחראי. שר התחבורה, אז שיארגן את כולם, שיתנו תקציבים. כל שנה מקצצים משהו בתקציב של תאונות דרכים.

אנחנו נדבר על זה.

אוקיי, אני אשמח מאוד אם אני אשמע תשובות טובות.

אנחנו נפתח את הסוגיה הזאת, סוגיה מאוד חשובה. מצד אחד שר התחבורה הוא גם שר לבטיחות בדרכים. זה לפחות הטייטל שיש לו למשרד, ואנחנו נשמח לשמוע גם את הנציגים של משרד התחבורה בשלב יותר מאוחר. בבקשה, אם אנחנו כבר התחלנו עם העמותות, גם נמשיך. מרדכי פדר, בקשה.

שלום. אנחנו מארגון "מתונה". זה ארגון לבטיחות בדרכים. אני רוצה ללכת בעקבות מה שאמרה עדנה צונץ, ולומר משהו אחר. יש גוף ממשלתי שאמור לטפל ולהוביל את כל הנושא של המלחמה בתאונות הדרכים, וזה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל היא לא יכולה לפעול, מעצם העובדה שהיא כפופה לשר התחבורה. היא לא עצמאית, אין לה סמכויות לפעול על פי המצוינות המדעית שנמצאת בתוך הרשות. זאת אומרת שבתוך הרשות היום, הרשות בתוך 5 השנים האחרונות הצליחה להקים גרעין מדעי, גישה מדעית מאוד מפותחת ומאוד מקצועית ברמה בינלאומית, אבל היא לא יכולה להביע את התוצאות של המצוינות הזאת, עקב מיקומה בתוך המערכת הממשלתית. זה פספוס מאוד מאוד גדול. אני לא אכנס עכשיו לכל הדברים הקטנים, בגלל שאפשר לעבור על כל הגורמים לתאונות: הרכב, הנהג והכביש ולהסתכל אחד אחד על הבעיות, אבל אני רוצה להגיד שאני לא רואה את זה בתור תפקידנו. אם יש גוף שאמור לעשות את זה, אז צריכים להוציא את הכבלים, את השרשראות שכובלות היום את הגוף הזה, ולתת לו את העצמאות ואת הסמכות לפעול כמו שצריך.

בבקשה, באמת בבקשה לכולם. אני רוצה להבין עוד פעם. בבקשה להתייחס לזה, כל אחד מהזווית שלו. מה הדבר העיקרי, מה גורם למספר ההרוגים בתאונות הדרכים? כי הכללות, זה אנחנו אוהבים לעשות. אין בעיה. אפשר להאשים את הגוף הזה וגוף אחר. נגיע גם לזה.

חס ושלום, אני לא מאשים. אני לא מאשים בשום פנים ואופן. להיפך, אני מחמיא. אני פשוט אומר שהגוף הזה עובד בתוך מגבלות שנותנות לו להיות אפקטיבי. יש 3 גורמים לתאונות הדרכים: אחד, זה תקינות הרכב. הדבר השני זה הכביש, התשתית, והדבר השלישי זה הנהג.

הלכת לפי הסדר, או שסתם?

לא, לא, לא, לפי הסדר העולה. היום משרד התחבורה טיפל לרוב בנושא של הרכב. יש טסט שנתי, עם כל הבעיות הכרוכות בטסט השנתי, והוא לא פרפקט, אפשר להגיד שמטפלים בנושא של תקינות הרכב. הבעיה של הכביש: הבעיה של הכביש היא בעיה מאוד מאוד חמורה, בגלל שיש פה דברים בארץ שלא אמורים להיות. לא צריך להיות שנתיב שהוא נתיב השמאלי, הופך בלי התרעה לנתיב לפנייה שמאלה בלבד.

זה התשתיות.

כן, כ, לדוגמא. מאלץ את הנהג שנוסע בנתיב השמאלי, שהוא נתיב העקיפה, לדחוף את עצמו ימינה כדי שלא להיקלע למצב שהוא אמור לפנות אך ורק שמאלה. יש עוד ועוד דוגמאות. הבעיה השנייה בתשתית, זה שלא מקשיבים לתושבים. מה זאת אומרת? כל אחד יודע באזור שלו מה הבעיות, ומתחננים גם הרשויות, מתחננים ממע"צ החדשה, מתחננים מכל הרשויות. אפילו מתחננים ממשרד התחבורה. טפלו בזה, בזה, בזה. אין מסגרת לקבלת תאונות ובעיות תשתית, שאמורה לעקוב אחרי זה ולטפל בזה. דבר שלישי זה הנהג. הנהג אמור להתמודד, אם הוא יכול, בבעיות של הרכב ובבעיות של הכביש. נהג, חסר לו המיומנות, האפשרות לתרגל.

אנחנו נגיע לכל הנקודות האלה. הדבר העיקרי מבחינתך מבחינת ההרוגים?

החוזה בין הנהג והמדינה. המדינה נותנת לו רישיון. יש חוזה שהוא אמור לנהוג לפי חוקי המדינה. והיום רואים את זה בכל מיני פורומים. הנהג לא מרגיש שהוא מאה אחוז כבול בחוזה הזה.

תודה רבה.

שמי ד"ר אדלר, אני נכה ואני שייך לאותה עמותה של אנשים באדום. אני מסתכל על הבעיה הזאת של התאונות דרכים בפרספקטיבה של בריאות הציבור. בבריאות הציבור מנסים לאתר את הגורם העיקרי. מה בעצם כאן קורה במדינה, שקורה פחות במדינות אחרות בעולם, מדוע אנחנו במקום שאנחנו נמצאים? התנהגות משתמשים בדרכים, התנהגות הנהגים, התנהגות הולכי הרגל, התנהגות רוכבי האופנועים, אופניים, רכב, כל מה שאתה רוצה. זה ביסוד הבעיה.

אתה מצביע על נהג.

כן, אבל גם הולך רגל שחוצה את הכביש בלי להסתכל ימינה ושמאלה, ונדרס על ידי רכב שכן נוסע לפי החוק. פה הגורם הזה, מדברים על חינוך. אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו מגן הילדים, איך לנהוג.

בבקשה לא לפרט את הדברים, רק את הנקודות.

אני רק רוצה באופן עקרוני לטעון, הפוך הדבר. צריך לחנך את ההורים, כי ההורים מחנכים את הילדים. הילד נוסע כמו אבא.

בבקשה לא לפרט.

אני לא מפרט. זאת הנקודה העיקרית.

אני הבנתי. אני עכשיו באמת רוצה לעבור קצת למשרדים המקצועיים והאחראים, משטרת ישראל, אגף התנועה, ואחר כך למשרד התחבורה.

מאיר אור, ראש מחלקת התנועה באגף התנועה. קודם כל מבחינת נתונים קצת לעשות סדר. אז באמת בשנים האחרונות דווקא אנחנו במגמת ירידה.

מבחינתך עוד הפעם בקשה, אני צריך לדעת הגורם העיקרי במספר הרוגים. יכול להיות אפילו לא מתייחס לתאונות הדרכים, למספר ההרוגים.

תראה, מבחינת הגורם? אי אפשר להצביע על דבר אחד.

תצביע על כמה.

כי אנחנו מדברים על מגוון גדול של דברים שבאמת הבעיה המרכזית זה בעיה של הגורם האנושי. בעיה מרכזית זה בכלל הנושא של הולכי רגל. שליש מההרוגים במדינה זה הולכי רגל. זה לא קיים בשום מקום בעולם. יש לנו בעיה אמיתית הייתי אומר גם במגזר המיעוטים. המעורבות שלהם בתאונות קטלניות היא הרבה יותר גבוהה מהחלק היחסי שלהם באוכלוסיה, והחלק היחסי שלהם בנהגים. זה גם נושא שצריך טיפול. נושא שצריך טיפול זה נושא של דו-גלגלי. כל השאר זה מה שאנחנו מדברים, לתת לך 3 מוקדים יותר ממוקדים מאשר להגיד, נהג, רכב ודרך. מפני שבדרך אנחנו רואים הרבה מאוד שיפור בתשתיות, ויגידו כולם. רואים את ההרחבה בתשתיות, רואים את הגידול בתשתיות.

רק שאלה אחת בקשה. יש את המושג הזה ואני נתקלתי בו: כביש אדום. כמה כבישים אדומים יש במדינת ישראל?

משטרת ישראל לא מתעסקת עם כבישים אדומים.

אני אגיד לך מקרה שהיה לי. כמו שאמרתי, אין צדיקים בכבישים. כולם נהגים. אבל פעם, לפני כמה זמן עצר אותי נוהג בכביש. עשית עבירה. המהירות שלך..אוקיי, מודה באשמתי. ממש ככה. אתה יודע שאתה בכביש האדום? לא. מאיפה אני יודע שאני בכביש האדום? שאלה, מה הגדרה של הכביש האדום? אם יש סימון של הכביש האדום?

לא.

אם הנהגים צריכים לדעת שהם בכביש האדום? הנהג צריך לדעת שבכביש הזה יש מספר הרוגים הרבה יותר מכל כביש אחר.

אנחנו לא מדרגים את הכבישים ברמות של צבעים. פעם באמת דיברו על כבישים אדומים. דיברו על כבישים בעלי רמות סיכון כאלה ואחרות. היום כשאנחנו עושים את הניתוח שלנו ויש לנו יחידה שמכיוונה אותנו איפה לשים את המשאבים ואיפה להשקיע את הכוחות שלנו.

עוד הפעם, עצם העובדה שקצין משטרת התנועה אמר לי שאתה בכביש אדום, הוא יודע.

כי אני אגיד לך, המושג כביש אדום זה סלנג. זה לא משהו שהוא מקובע בנהלים, בהוראות, במדיניות.

יש הגדרה של הכביש הזה?

לא. אין לי הגדרה של כביש אדום. לי אין הגדרה של כביש אדום.

אתה בטוח במה שאתה אומר?

אני בטוח במה שאני אומר. אנחנו לא מדרגים כבישים אדומים ולא לפי צבעים. לא אדום, לא צהוב, לא ירוק. כשאנחנו מכווינים את השוטרים, אנחנו עושים ניתוח. אנחנו קובעים איפה אנחנו רוצים שהם יהיו יותר.

כל מה שאמרת לי עכשיו, השוטר דיבר איתי בסלנגים?

יכול להיות. אני לא יודע. אני לא הייתי נוכח בפגישה. אני מאמין לך שזה מה שהוא אמר לך. אני מאמין, כי גם הציבור מכיר את המושג כביש אדום. תמיד הצבע האדום מגדיר סכנה. בדרך כלל. אז כשהוא רוצה להגיד לך כביש אדום, יכול להיות שהכוונה שלו להגיד לך שבאמת הכביש הזה הוא בעל רמת סיכון גבוהה יותר. משטרת ישראל לעולם לא פרסמה רשימת כבישים שבהם רמת המסוכנות גבוהה יותר. זה עושים האחרים.

בנקודה זאת אני ממש רוצה התייחסות של משרד התחבורה.

טוב, בעניין הזה אני מבקש מנציג מע"צ, החברה הלאומית לדרכים. בקשה.

אפשר שאלה בינתיים לנציג המשטרה?

כן, כן, בקשה. חבר הכנסת אייכלר.

רק שאלה, נציג המשטרה. אני קורא פה שלעומת העלייה במספר כלי הרכב במדינה, יש ירידה של 72 אחוזים במספר ההרוגים מ-1990 עד היום. זה יכול להיות?

הנתונים האלה מתייחסים לשנה שעברה יכול להיות.

לא, לא, מ-2009.

דרך אגב, גם 2009 וגם 2010 זה השנים שאני לא זוכר כדוגמתם. ירדנו מתחת לרף ה-400 הרוגים. גם השנה, למרות שעלינו ל-391 או 392 הרוגים השנה, אנחנו עדיין נמצאים מתחת לרף ה- 400. כשהתחילה ועדת שיינין,היינו מעל 500 הרוגים, אז נכון שהשנה יש טיפ טיפה עלייה, אבל צריך להמשיך להוריד את זה. היעד הוא להגיע ל-2015 מתחת לרף ה-300.

אז שאלתי, האם הנהג נהיה יותר טוב או שהכבישים נהיו יותר טובים?

הייתי אומר, זה רב תחומי, כי מעורבים פה הרבה מאוד דברים. יש פה תשתיות, יש פה אכיפה, יש פה חינוך, יש פה הסברה. יש פה אלף ואחד גורמים. יש שיפור בכלי הרכב. יש חקיקה חדשה שהיא מאפשרת לנו כלי עבודה, לעבוד בצורה טובה יותר.

תודה רבה. אני רוצה להפנות את השאלה לנציג של מע"צ.

אני רוצה להתייחס דווקא למושג של כבישים אדומים. אני ראש אגף בטיחות במע"צ, מהנדס תנועה ראשי של החברה. מזה משנת 2007 שר התחבורה הקים ועדה שנקראת "ועדת היגוי למוקדי סיכון", כך שהמושג היום הוא לא יותר כבישים אדומים, אלא "מוקדי סיכון".

אז יש מושג "כביש אדום"?

לא. יש מושג של מוקד סיכון שלצורך זה רק בכבישי מע"צ, המדינה משקיעה כל שנה בין 200 ל-250 מיליון שקל, ואני אשמח לפרט. הוועדה הזו שמורכבת ממשטרת ישראל, הרשות הלאומית, משרד התחבורה והחברה הלאומית לדרכים, מתכנסת מדי שנה כדי לקבוע איפה הנקודות הכי בעייתיות, הכי עתירי תאונות, איפה שקרו יותר תאונות. הוועדה הזו מתכנסת, מאתרת את הנקודות, עושים עבודה בהתאם לנתוני המשטרה והלמ"ס, מאתרים את המוקדים הבעייתיים, קובעים להם פתרונות מקצועיים, מביאים את החומר הזה לוועדה. הוועדה מאשרת את התוכנית, ומע"צ, לפחות מה שקשור למע"צ, יוצאת לביצוע. אני יכול להגיד שב-2007 נעשתה עבודה, ואכן ב-2007 התייחסנו לכבישים אדומים, כי הטיפול היה יותר אחזקתי. ידעו שבכביש הזה קרו הרבה תאונות, ואנחנו עשינו צבע, שמנו מעקות וכו'.

היה איזה שהוא קריטריון?

ב-2008 יש קריטריון. כל צומת וכל קטע דרך שיש בו מעל ל-10 תאונות ב-3 שנים ומעל ל-3 תאונות בשנה האחרונה.

איזה קטע?

כל קטע שאורכו קילומטר. כל קטע דרך שאורכו קילומטר וכל צומת שיש בה מעל ל-10 תאונות ב-3 שנים ומעל ל-3 תאונות בשנה האחרונה, נכלל ברשימה. אנחנו מצליחים לעשות מ-2007 עד היום קרוב ל-60 פרוייקטים בשנה. לפי עבודה של Before and after שעשינו למוקדי הסיכון שטיפלנו בהם ב-2007, אחוז התאונות ירדו באותם מקומות שעשינו את העבודה. שיעור התאונות ירד ב-23 אחוז בערך. בשנת 2008, כשכבר לא מרחנו כבישים באספלט וטיפלנו בכבישים האדומים, אלא יותר עשינו עבודה נקודתית, איתרנו נקודות שהיו בהם הרבה תאונות.

כמה יש כאלה נכון להיום, כבישים מסוכנים?

אין יותר כבישים מסוכנים. יש הגדרה של "מוקדי סיכון". ברשימת "מוקדי הסיכון", כל שנה נכללים 60 נקודות שמיועדים לטיפול, מהתקציב שעומד לרשות החברה. יש נקודות נוספות שמוגדרות כ"מוקדי סיכון", אבל היות והם מטופלים בפרויקטי פיתוח, הם לא נכללים.

אני רוצה מספר.

60 פרוייקטים בשנה, אנחנו מטפלים בהם.

אתם מטפלים. כמה יש?

תלוי איך אתה מגדיר אותם. לפי הקריטריונים שקבעתי כעת, יש 60.

זהו? רק 60?

זהו, רק 60.

או שרק אתם מטפלים ב-60.

יש יותר מ-60, אבל יש שם פרוייקטי פיתוח.

זה בדיוק השאלה, כמה יש? 60 מטופלים. כמה לא מטופלים?

לא שלא מטופלים. הם מטופלים לא במסגרת תקציב מוקדי הסיכון. בטיפולים במסגרת פרוייקטי פיתוח. יש בסביבות ה-200 מוקדים שכלולים בתוך הרשימה הזאת.

200?

כ-200.

זה מה שרציתי לשאול.

אז חלקם מטופלים בפרויקטי פיתוח. אם בעוד שנה מע"צ ירצה שם לעשות עבודה ולהרחיב, חבל שאני אשקיע השנה בטיפולים.

אוקיי. למה בחרתם דווקא ב-60 האלה שבחרתם?

מפני שהם נכללים באותם קריטריונים של 10, ב-3 שנים ו-3 בשנה האחרונה.

ומה התקציב השנתי שיש לכם?

250 מיליון שקל הושקע השנה. השנה הזו יש עוד 250 מיליון שקל.

אוקיי.

קודם היה 200 מיליון, 200 מיליון ואחר כך עלה ל-250, והשנה בעזרת השם יהיה לנו גם 250.

בעיניי 200 כבישים זה כבישים אדומים?

זה לא כבישים. זה מוקדים.

ירוקים, אבל יש להם בעיה. כחולים, אבל יש להם בעיה.

יש בעיה
.

200.

נניח.

יופי.

תסביר לוועדה מי קובע את סדר העדיפות של מוקדי הסיכון. איך זה נעשה, הקביעה של מוקדי הסיכון והטיפול בהם.

יש ועדה שמורכבת מ-4 גופים שתיארתי אותם קודם. הוועדה הזו יושבת, מתכנסת, לוקחת כל הנתונים של הלמ"ס שמבוססים על נתוני המשטרה, מנתחת אותם, מקבלת את הנתונים מהלמ"ס, איפה היו יותר מ-10 תאונות.

יש טענות שהחברה הלאומית לדרכים עושה את זה לבד. שהיא לא משתפת גופים אחרים. זה נכון?

לא נכון. היות והכבישים האלה הם באחריות הישירה של החברה הלאומית, החברה הלאומית היא זו שדוחפת ומקדמת את העניין. היא זו שממנה את מנהלי הפרויקטים. היא זו שמנצלת את התכנון והיא זו שמקדמת את התכנון על בסיס הפרוגרמה שנקבעה בוועדת ההיגוי.

ומי מפקח על העבודה שלכם?

תשמע, כל פרוייקט במע"צ מתחיל עם מנהל פרוייקט, עם יועצים שמלווים אותו לפני התחלתו, בסוף התחלתו. במע"צ יש מערכת שנקראת: מערכת של תסקירי בטיחות. כל פרוייקט במע"צ שאנחנו מסיימים אותו, שנה אחרי אנחנו עושים בדיקה של אחרי מה קרה, מה השתנה.

אפשר לקבל לוועדה דו"ח, כל מה שנעשה והתוכניות וההשקעות?

בוודאי, בוודאי. תקבל את כל סיכומי הפגישות שהיו עם המשטרה. אין שום בעיה. נוכל להעביר את זה מסודר. אבל אני רציתי להשלים עוד נתון שאולי ישמח את כולם. באותם מוקדים שעבדנו ב-2008 עשינו ניתוח של תאונות לפני ואחרי, שנה לפני ושנה אחרי. אני רוצה להגיד לכם, ב-40 פרוייקטים שסיימנו אותם ויש לנו כבר נתונים, הייתה ירידה של 46 אחוז בתאונות דרכים. אני רוצה להגיד עוד משהו. כל עבודות האחזקה, ריבוד, מעקות, סימונים. בזה גם אנחנו, מע"צ משקיעה המון כסף בנושא הזה. רק שנה שעברה התקציב שעמד לרשותנו באחזקה היה 1,200,000,000 שקל בשנה. באותם מקומות שטיפלנו המערכת הפכה להיות יותר סלחנית. אם הייתה קודם תאונה קלה, עכשיו יש נזק בלבד. אם קודם הייתה תאונה קשה, עכשיו היא קלה. כך שהמערכת הופכת ליותר סלחנית ויותר ידידותית לנוסעים בכביש. כך שגם שיפור התשתית, גם אם הגורם הוא גורם אנושי, אבל התשתית היא סלחנית, היא בוודאי תורמת להקלה.

עכשיו אני שואל אותך שאלה ששאלתי מהתחלה ואני מבקש את כל אחד ואחד. מה הגורם העיקרי מבחינתך למספר ההרוגים?

ההרוגים זה פרמטר חשוב. מבחינתנו אנחנו, שמטפלים בנושא כמהנדסים שמתעסקים בסוגיה של תאונות, מה שחשוב לנו זה מספר התאונות ולא מספר ההרוגים, ואיזה סוג של תאונות ואיך מטפלים בהן. זה שברכב היו 3 אנשים ונהרגו שלושתם, זה לא יכול לבטא עבורנו כגורם שאני על בסיסו יכול לתכנן.

שאלתי שאלה, בבקשה. מה דעתך, מה גורם העיקרי למספר ההרוגים?

אוקיי. הגורם העיקרי זה הגורם האנושי. זה בטוח, זה מבוסס. בעקבות כל תאונה קטלנית יוצא איש מהמשטרה לשטח, מהנדס, ויוצא ממונה בטיחות של החברה. יוצאים לשטח מייד אחרי התאונה, בודקים מה קורה, מוציאים דו"ח. הגורם העיקרי הוא הגורם האנושי. המערכת רק חייבת להיות סלחנית, שאם במידה והוא עשה טעות, אז תדע לסלוח לו ולהוריד בחומרה של המכה. התשתית יכולה כן להוריד בכמות התאונות, אבל הגורם הוא אנושי.

הוועדה מבקשת ממך דו"ח לגבי הכבישים.

אנחנו נעביר לכם דו"ח מסודר.

עוזי יצחקי, סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה. אני מבקש ברשות הוועדה להשלים את התמונה של השקעות אדירות גם של משרד התחבורה בפרויקטים ו"מוקדי סיכון" עירוניים. אני מבקש מנציג אגף תשתיות במשרד התחבורה, פיליפ, שיציג בקשה. כי משרד התחבורה, להשלים את התמונה, משקיע בתשתית גם בפרויקטים בטיחותיים עירוניים, השקעה אדירה וגדולה מאוד לתשתית סלחנית ורבה, כמו שיציג פיליפ, שגם הוא מהנדס.

אולי פיליפ גם יתייחס למה שאמר ד"ר אדלר, למשהו מדהים, שדווקא במדינת ישראל יש שליש מההרוגים הם הולכי רגל, ובמדינות אחרות אתה אומר, אין דבר כזה.

גם לזה הוא יתייחס.

טוב, קודם כל אני מתחיל בזה שכל השקעה בתשתית, גם אם זה פרוייקט פיתוח, גורמת לבטיחות בדרכים. דוגמא אחת פשוטה, מחלף קפלן בקריה. שם הייתה צומת עם הכי הרבה תאונות של הולכי רגל, עם הכי הרבה הרוגים. השיקוע הוריד באופן ניכר את התאונות. זו הייתה השקעה תשתיתית לצורך פתרון בעיית תחבורה, אבל כתוצאת לוואי, גם כן תרמה לבטיחות. פשוט הורידה את הקונפליקטים גם עם הולכי הרגל, גם בין הרכבים. כנ"ל עפולה. עשו כביש עוקף. התנועה העוברת בתוך עפולה ירדה, אז זה מוריד קונפליקטים בדרכים העירוניות. אז כל השקעה תשתיתית, יש לה גורם שמוריד תאונות דרכים. אז משרד התחבורה באמצעות החברה הלאומית לדרכים, באמצעות תקציבים שמופנים לרשויות המקומיות, משקיע מיליארדים בפיתוח התשתיות.

בנוסף, יש את הנקודה של "מוקדי סיכון", שמאתרים את מוקדי הסיכון, שזה תקציב יעודי לאיתור "מוקדי סיכון" בחברה הלאומית לדרכים, שפירט אותו נחלה, ובנוסף יש את התקציב שהוא תקציב שמועבר מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לטיפול בנקודות תורפה בתוך הרשויות המקומיות, בתוך הערים, ויש קריטריונים. יש ועדה בדומה לוועדה הבין עירונית שיושבים בה גם כן הרשות הלאומית, שמאתרים את נקודות התורפה ונותנים תקציבים יעודיים לפתרון הבעיות הנקודתיות, וכנ"ל שם יש בדיקות של Before and after, של יעילות.

התשתית היא גורם מוכח להורדת תאונות הדרכים, להורדת קונפליקטים. איפה שמאתרים נקודת תורפה ומטפלים בה, והטיפול הוא טיפול נכון, אז זה כמו שוטר שעומד 24 שעות כל ימי השנה, שמנתב ומוריד את הקונפליקטים. זה ארוך טווח, זה טיפול מיידי וזה פותר את הבעיות. בנוסף, מוקדי הסיכון אמרנו. יש את תקציב האחזקה של מע"צ. כמובן הגורם האנושי, אנשים עושים טעויות. התשתית, המגמה היום לעשות תשתית סלחנית. בכל מקום שמבצעים אחזקה, אז השאיפה היא לגרום לתשתית להיות יותר סלחנית. בנוסף, גם כן ישנם כבישים שהם בהגדרה כבישים ללא אבא, שהם כבישים שנסללו על ידי כל מיני גורמים ממשלתיים ולא ממשלתיים בעבר, והם באחריות המועצות האזוריות, אבל מכיוון שהם לא יכולים לתחזק אותם, הרמה של הסלילה היא ירודה וגם כן יש בהם בעיות בטיחות, והנושא הזה גם כן מטופל מתוך תקציב משרד התחבורה, שגורם לתשתית יותר טובה.

כמה כבישים כאלה קיימים?

זה תלוי בתקציב.

יש 1,200 קילומטר.

1,200 קילומטר של כבישים ללא אבא.

של כבישים שמוגדרים ללא אבא. אגב, המושג הזה "ללא אבא", יש להם אבא. מישהו סלל אותם, וזה אחריות הרשות המקומית או המועצה האזורית לתחזק אותם. כמובן זו בעיה תקציבית וצריכים למצוא לה פתרונות. משרד התחבורה לקח את הסוגיה הזאת בשנים האחרונות לסדר העדיפויות שלו. במסגרת המגבלות התקציביות גם כן מנסה לתת מענה לכבישים ללא אבא.

יש לי שאלה למשרד התחבורה. אולי זה אתה בדיוק האיש המתאים. קונקרטית, אתם אומרים שיש ועדה שמאתרת. הנה, אני עכשיו מייעץ לוועדה. הולכים להפעיל רכבת קלה בירושלים. כל המומחים אומרים שהולכי רגל ישלמו בחייהם בעשרות, לפחות בשנה-שנתיים הראשונות. אם היו עושים גדר לאורך התוואי, גדר יפה, זה ימנע, יציל לפחות עשרות נפשות. מי הוועדה שצריכה להחליט שמשקיעים עכשיו מוקד סיכון חדש שבאוגוסט מתחיל לפעול, שעד אז יהיה גדר לאורך התוואי, איפה שהולכים קשישים וילדים ואנשים.

יש הנחיות לתכנון, דברים כאלה. לא אנחנו ממציאים את הגלגל. הולכים, רואים מה עושים בעולם. כמו שיש אוטובוס ששומעים אותו, רואים אותו. כמו שיש כביש. הבעיה היא בעיה בהתחלה, בכמה חודשים.

אני מדבר על השנתיים הראשונות.

ולאור זה יש תקציב ויש תוכנית להסברה. פשוט כולם יודעים או שהרבה אנשים, מי שהיה וראה, חווה את החוויה של רכבת קלה שעוברת במפלס הכביש, כלי תחבורה מאוד שקט. אז יש תוכנית להסברה.

ברשותך, אני אוסיף בעניין הזה. חבר הכנסת אייכלר, לשאלתך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קיבלה על עצמה להוביל את כל נושא ההסברה. אנחנו מתחילים ממש בשבועות הקרובים במסע הסברה. הנושא הזה תוקצב בסדר גודל של כרגע כ-7 מיליון שקל. שותפים לזה גם עיריית ירושלים, משרד התחבורה. הטיפול הוא טיפול מערכתי, אבל אנחנו מתחילים קודם כל בהסברה, כי חלק גדול מההטמעה זה הסברה, כי זה פשוט ייצור חדש בנוף.

אני רוצה לחזור לכבישים ללא אבא.יש איזה נתון, מחקר, כמה תאונות או מספר הרוגים באותם הכבישים?

היום אנחנו משפרים את התשתית. משפרים את יכולות הנהג. הרכבים נהיים יותר בטוחים ואנשים חגורים. מי שנמצא בתוך הקונפליקטים על הדרכים, שהוא לא מוגן ולא יכולים לשפר אותו טכנולוגית ולא סלחנית, זה ההולך רגל. אז הם יותר בולטים. אנחנו משפרים את כל הגורמים. הם יותר בולטים מכל הבחינות.

דרך אגב, אני רוצה רק להרחיב את הדבר הזה. מדינת ישראל, מספר הרוגים הולכי רגל המבוגרים פי 2, לפי הנתונים שאני קיבלתי לפחות. אני רואה כבר אור ירוק נכנס לקרב. בקשה.

אני מנהל תחום מדיניות ציבורית באור ירוק. אני רוצה להתייחס אחד, לשאלה שלך מתחילת הדיון לגבי מה הגורם העיקרי. יש הרבה מחקרים שמעידים באמת שהגורם האנושי הוא אחד הגורמים המרכזיים בכל הנושא של תאונות דרכים, אבל צריך להבין וחשוב להבין נקודה, שגם כאשר יש כשל של הגורם האנושי, חשוב שיהיה טכנולוגיות ורכב שמספק את מעטפת ההגנה, ויבוא לכפות על אותן טעויות של הגורם האנושי. אי אפשר לבוא ולהגיד, זה רק הגורם האנושי, זה הגורם ולא נטפל בשאר. במקביל, בצורה דומה צריך לדאוג שיהיו תשתיות סלחניות, דברים שזה באחריות החברה הלאומית לדרכים, וגם כאן המטרה היא שאותו נהג שעשה תאונה וטעות וגם נהג אחר, כאשר הוא פוגע במעקה הבטיחות, יהיה באותו מעקה סופג אנרגיה. אותו מעקה יהיה לפי התקן ויוכל להקטין את הנזק ואפילו למנוע את המשך התאונה. עוד התייחסות אחת ברשותך לנושא התקציב. ציינו נציגי מע"צ שיש תקציב של 250 מיליון ₪ בשנה לטיפול ב"מוקדי סיכון". "מוקדי סיכון", כבישים אדומים, עניינים של סמנטיקה אני מניח, אבל אותו תקציב מכובד של 250 מיליון ₪, צריך לזכור שהוא הרבה מתחת למה שדובר עליו בוועדת שיינין. ועדת שיינין דיברו על תקציב של 400 מיליון שקלים לשנה ל"מוקדי סיכון", ואמנם הייתה העלאה מ-200 ל-250, אבל אני לא רואה שום סיבה מדוע שלא יגיעו לתקציב הנכון, לתקציב שהומלץ אחרי בדיקה, של 400 מיליון שקלים לשנה, ואני בטוח שבצורה הזאת יהיה אפשר לטפל בהרבה יותר "מוקדי סיכון".


נקודה נוספת לגבי מוקדי הסיכון. אני חושב שיש מקום. אמרו נציגי מע"צ שיעבירו לוועדה את רשימת מוקדי הסיכון. אדוני היו"ר התייחס בשאלה קודם לגבי אותם "מוקדי סיכון" או כבישים אדומים, כיצד אותו נהג יכול לדעת שהוא נמצא באזור מסוכן. אני חושב שיש מקום שהחברה הלאומית תציג רשימה גלויה, מפורסמת לציבור, לא בתוך הצוות הבין משרדי שעושה את העבודה, שכל נהג יוכל לדעת באיזה קטע כביש שהוא נוסע בו, הוא מסוכן יותר ויש "מוקדי סיכון", ובמקביל, תוכנית רב שנתית שתראה כיצד הולכים לטפל בזה.

עוד נקודה אחרונה. אפרופו ההתייחסות הכספית, התקציב של מוקדי הסיכון. צריך לזכור שאמרנו מה הגורמים, ויש גוף שמטפל, והגוף זה הרשות הלאומית שעושה עבודה טובה וחשובה. אבל אותו גוף בשנים האחרונות, מאבד את הכוח שלו בין היתר בגלל קיצוץ בתקציב. במקום תקציב שהיה צריך להיות 550 מיליון.

בוא נשמע קודם אותם. בקשה, רשות הלאומית.

רון מוסקוביץ', מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הרשות הלאומית בשמה המקוצר, מעבר לתקציבה, ואפשר להתווכח על גובה התקציב. אני עוד לא ראיתי גוף ממשלתי או גוף אחר שלא רוצה שתקציבו יהיה גדול. מעבר לתקציבה, היא בסך הכול גוף שפועל ומפעיל ומייעץ ומשפיע על פעילות של לא מעט גופים אחרים, וזה עיקר תפקידה. הגוף שלנו גם גוף מבקר.


אני יכול לומר לכם שאחד הדגשים שאני מתכוון לשים, ואני בסך הכול חודשיים בתפקידי, זה להגביר את הבקרה, בעיקר על תחום רשויות מקומיות, מה שנקרא רשויות תמרור, אבל בפרט על הרשויות המקומיות. יש הרבה מה לעשות בתחום העירוני. דיברנו פה על הולכי רגל. שליש מההרוגים הם הולכי רגל. רובם המכריע בתחום הרשויות המקומיות. כמובן שיש לזה הרבה מאוד סיבות, וחס וחלילה להאשים ולהפנות אצבע מאשימה רק לרשויות המקומיות, אבל יש הרבה מה לעשות. ההתמודדות היא התמודדות רב מערכתית, ואנחנו נמצאים בחזית של העניין הזה, ואנחנו מנהלים את המאבק הזה בשותפות טובה, למרות שיש ויכוחים מקצועיים, עם משטרת ישראל. משטרת ישראל נמצאת בחזית המאבק הזה, וכאשר היא מצליחה באמצעים של טכנולוגיה, באמצעים תקציבים, להוציא לפועל אכיפה דרמטית יותר, אנחנו רואים תוצאות, והמשטרה עושה עבודה יוצאת מן הכלל יחד איתנו.

אנחנו מדברים על זירה אחרת שמשפיעה לטווח ארוך, שזה החינוך. גם בחינוך מושקע כסף. גם תקציבי הרשות, גם תקציבי משרד החינוך. כל החינוך היסודי עושה מערכת החינוך מתוך תקציבי העיר. אני לא רוצה לחזור פה כמובן. הבית שלנו, בסופו של דבר משרד התחבורה, אז פה הציגו אני חושב בהרחבה, ועוד יש מה להציג. יש פה מצגת על העשייה המאוד מאוד רחבה ועל השקעות של מיליארדים. לא מדובר פה על 20 או על 30 או על 100 או על 200, ואני לא מזלזל במיליון שקל. מדובר פה על מיליארדים.

התפיסה שלי עוד הפעם, אני רוצה לשתף פעולה עם כל אחד ואחד, עם כל ארגון וארגון, עם כל עמותה ועמותה.

אז אני אומר, משרד התחבורה עושה הרבה דברים שקשורים לכלכלה, ועושה אותם בעין של בטיחות. בטיחות בדרכים, כבישים ומחלפים.

אדוני היו"ר, מספר ההרוגים עלה משנה לשנה ב-11 אחוז. האם יש לנו תשובה?

אנחנו רואים בחומרה כל תאונה וכל תנודה במספרים. אנחנו אבל גם בוחנים, מאחר ואנחנו מדברים על כל המערכת הזאת כמערכת מקצועית, אנחנו מסתכלים במונחים רב שנתיים. אנחנו מסתכלים במונחים, מה שנקרא נרמול, שלוקח בחשבון תוספת של אוכלוסיה, וישראל היא מדינה עם ריבוי טבעי בהשוואה למדינות אחרות בעולם. אנחנו לוקחים בחשבון מספר כלי רכב שעולים על הכביש, מעל 200 אלף כלי רכב בשנה. 120 אלף נהגים בשנה.

תקציב של משרד התחבורה עלה, ושר התחבורה באמת, הוא מאוד חזק ודואג להביא את התקציבים והוא יודע להביא את הכסף. הוא גם עובד יפה מאוד. איך אתה תסביר לי שהתקציב של הרשות ירד? אתה מסכים עם זה?

תראה, תקציב הרשות הלאומית, אני שוב אומר, הוא לא חזות הכול. תקציב הרשות הלאומית ירד מסיבות שונות ומשונות. נמצא פה גם נציג האוצר.

זה לא קשור ל-11 אחוז האלה?

אני לא קושר בין הדברים. אני לא מוכן בכלל לקשור בין הדברים. אנחנו מסתכלים במגמה רב שנתית, ואני אומר, אם אנחנו רוצים לבחון את כל התקציב שמושקע בנושא של בטיחות בדרכים, לשיטתי, אנחנו צריכים לבחון את ההשקעה שלנו בשופטי תעבורה ומערכת בתי המשפט, ואנחנו צריכים לבדוק את מספר השוטרים וההשקעה שלנו בחינוך, ובהסברה וברשויות מקומיות ובמע"צ וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ובמחקר, ואז, אם אנחנו רואים שסך הכול העוגה קטן, אז יכול להיות שיש קשר.

מספר הרוגים עולה משנה לשנה. מה אנחנו עושים?

אני אומר לך שאנחנו צריכים לעשות הרבה יותר מאשר אנחנו עושים. אדוני היו"ר, אני חושב שבמצב הנוכחי אם אנחנו נחשוב שכל הסיפור הוא רק כסף, אנחנו טועים. למשל, אנחנו מקדמים עכשיו חקיקה. חקיקה היא לא כסף. אנחנו מקדמים חקיקה שמענישה את העבריינים הקשים ביותר. אתה אמרת כבישים אדומים. יהיו תיקים אדומים. יש כרגע מהלך יחד עם משרד המשפטים, יחד עם הפרקליטות, על מנת שהעבריינים הכבדים, אלה שהורגים. אמרו הגורם האנושי, אבל יש אנשים שהם פושעים, שהם צריכים להיות מאחורי סורג ובריח. להחמיר את הענישה, לאתר אותם, לחלט להם רכב או לחלט רכב לבעלים של הרכב, אני חושב שזה גם חלק מהפתרון, וזה לא רק כסף.

אני רוצה להתייחס לזה. יש למישהו נתון בכמה תאונות דרכים מעורבים עברייני תנועה? יש נתון כזה?

אין גם נתון כמה הרוגים. מה הסיבות להרוגים? זה מה שאתה שואל?

כן.

אין. אתה לא תוכל לקבל תשובה, מפני שאף אחד לא בודק את זה. אז לכן לא יודעים.

אז איך אפשר לפתור את הבעיה אם אנחנו יודעים איפה המקור?

המשטרה בודקת כל תאונת דרכים, קובעת את האשמים, אבל אף אחד לא בודק בכדי למנוע.

יש לי הרגשה, ואני מפחד עכשיו למשוך את האש, כי לכולם הכי נוח להאשים את הגורם האנושי. הכי קל לכל אחד ואחד, סליחה על הביטוי, גם לאוצר, גם למשטרה, גם למע"צ, גם לרשות. יכול להיות שאני מסכים עם זה, אבל לא רק את זה. לא רק הנהג. בשביל שהנהג לא יעשה טעות, אנחנו חייבים להפעיל את המערכת חינוך. המטרה היא משותפת. לדעתי כל אחד ואחד צריך לצאת מהבועה שלו, של המשרד שלו, ולטפל בעניין. זה כל מה שאני רוצה, ובעזרת השם אנחנו נעשה את זה. יכול להיות שנפעיל גם מלחמות, אין מה לעשות.

אדוני היו"ר, הערה של משפט אחד. מדברים על הגורם האנושי. היו"ר אמר, אין נהגים צדיקים. אני רוצה לומר לך כנהג יותר מ-30 שנה. אני לא מוכן לקבל על עצמי את האשמה, כי כאשר יש תאונות נוראיות, תשימו לב שאנחנו שומעים ברדיו, המשטרה מוסרת שלנהג יש עשרות הרשעות קודמות. אני לא יודע כמה נהגים, אין להם הרשעות קודמות. אז אם מדברים על הגורם האנושי, צריך למקד מיהם האנשים העבריינים המודעים. אולי דיברת על תיקים אדומים. מי שיש לו עשרות הרשעות קודמות, הוא זה שעושה את התאונות הקשות בדרך כלל.

חבר הכנסת אייכלר, אתה לא היית כשאני דיברתי. אני דיברתי על הנהג שהרג את הבן שלי. בן מעוטים מהדרום הפרוע, שהמשטרה לא נכנסת לשם כי היא מפחדת. היו לו 82 עבירות תנועה. אלה שתפסו אותם. ואלה שלא תפסו אותם, ואנחנו נשארנו עם תאומים בני 4 חודשים בלי אבא, איש צבא קבע, מפקד בצבא. על אלה תתמקדו. אבל לא נותנים תקציבים למשטרה.

אני רוצה שתתייחס הנציגה של משרד החינוך. בקשה.

תודה. קודם כל שאלת מה גורם לתאונות דרכים. אני חושבת שאף אחד לא יכול להצביע בדיוק מה גורם. ילדים בכל אופן, אנחנו יודעים שנהרגים ונפגעים, במיוחד כהולכי רגל וכנוסעים ברכב של ההורים. אלה שני המוקדים שהם נפגעים. אבל אנחנו כן יודעים מה גרם בארצות אחרות כמו אוסטרליה ושוויץ והולנד וצרפת, מה גרם להפחתת תאונות הדרכים, ומה שגרם להפחת תאונות הדרכים, זה פעולה משותפת של כל הגורמים יחד.

איזה?

איזה? הסברה, אכיפה, חקיקה, כמובן תשתיות, חינוך, ולקיחת אחריות. האם יש מפלגה אחת במדינה הזו שאומרת במצע שלה, אני דואגת לבטיחות בדרכים? האם יש ראש עיר אחד מלבד בילסקי, שהיום הוא בכנסת, שאומר, אני דואג לבטיחות בדרכים? ראשי המדינה לא לוקחים אחריות לנושא. בצרפת שבא הנשיא ואמר, זה באחריותי, ובאו ראשי עיר ואמרו, זה באחריותי, ירדו תאונות הדרכים. תסתכלו מה קורה פה, ואני אשתדל לא לעשות את זה גם אני. כל אחד מספר מה אני עושה. כל אחד אומר אמת גמורה. המשטרה עושה הרבה, זה עושה הרבה, זה עושה הרבה. אין את החיבור ביחד. זה תפקידה של הרשות. רון זה עתה נכנס לתפקידו ואני בטוחה שהוא יצליח בו, אבל גם לו אין שיניים, כי עכשיו הולכים למשל, יש את התקציב של המשטרה שעד עכשיו הייתה ברשות הלאומית, להעביר ישירות למשטרה מהאוצר.

עוד הפעם, עוד הפעם.

עד היום, 65 מיליון שהמשטרה מקבלת, משטרת התנועה, עובר דרך מועצת הרשות הלאומית בהצבעה של מועצתה רשות, בהחלטה של הרשות ובבדיקה.

רחל, אני רק רוצה להזכיר לכולם, שרחל היא נציגת משרד החינוך.

לא קיבלת זכות דיבור. אני אתן לך.

יש הצעה שמובלת על ידי נציגים של המדינה, שהתקציב יועבר ישירות מהאוצר למשרד הפנים למשטרה.

רק שנייה, שאלה, זה נכון או לא?

יש דיונים בין כל הגורמים המעורבים: אוצר, משרד לביטחון פנים, משטרה, משרד התחבורה ואנחנו, איך מנצלים בצורה המיטבית ביותר את התקציב, איפה הוא צריך לחנות כולו או חלקו. הדיונים האלה בעיצומם.

אתה גם עובד מדינה. תודה. תמשיכי.

למה אני נזעקת לזה? קודם כל אני גם נציגת משרד החינוך, אבל אני גם חברה במועצת הרשות הלאומית. אני נזעקת לזה, א', כי לדעתי לא יהיו שיניים לבדוק מה הם עושים. אני עוד יותר נזעקת לזה, כי 5 מיליון מתוך ה-65 מיליון, אמורים להיות ל"משמרות זה"ב". "משמרות זה"ב" זה דבר עם קבלות. 40 שנה שמצילים חיים. הם גם מצילים חיים והם גם מחנכים את הילדים לאחריות. אבל אם המשטרה, כבר היום חסרים 12 תקנים, אם ה-5 מיליון האלה יתערבבו בתוך ה-65 ויעברו מהאוצר, לא יהיה אדם אחד שיוכל להגיד- - -

רון יתן לזה יד.

תודה רבה.

לפחות נשתדל.

תודה רבה. עכשיו דבר נוסף, רוב האנשים שנמצאים פה מכירים אותנו ויודעים. יש לנו תוכניות ויש דברים. יש לנו בעיה תקציבית. יש הסכמה של משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד החינוך, שנותנים למשרד החינוך 30 מיליון בשנה, וזאת כדי ללמד את החינוך התעבורתי בכיתות י"א ואת החינוך החרדי, שיש לנו פעילות יפהפייה שם. לא הייתה הרבה שנים. יש לנו פעילות יפהפייה, שלא לדבר על המגזר הלא יהודי. בגלל קיצוצים מורידים לנו 5 מיליון שניתן מהרשות הלאומית, וכתוצאת דומינו, גם האוצר יוריד וגם משרד החינוך. יהיה לנו 15 במקום 30. זאת אומרת שבשנת הלימודים תשע"ב לא נוכל לפתוח את השנה, לא עם החינוך החרדי ולא עם החינוך התעבורתי. כולם אומרים חינוך, חינוך, חינוך.

רבותיי, הכול מתחיל מחינוך והכול נגמר בחינוך. זה תרבות הנהיגה שאנחנו רואים את זה בכבישים. הכול מתחיל בעצם משם. בקשה.

קודם כל הנתונים שציין חבר הכנסת אייכלר קודם על הירידה לאורך שנים בכמות תאונות הדרכים, בטח ובטח ביחס לכמות הנסועה ולכמות כלי הרכב, היא תוצאה של השקעה מרובה והולכת וגדלה בכל הנושא של בטיחות בדרכים ובתחבורה בכלל. אני אספתי את הנתונים רק של הדברים שקשורים באמת באופן ישירות לתקציב משרד התחבורה, לנושא הבטיחות בדרכים, ואני רואה שעל פני 4-5 השנים האחרונות, הסכום הוא יחסית קבוע.

מר דולב, סליחה שאני מפריעה לך, אבל מר אייכלר התייחס למסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לעמוד 2 שבו, שבו דובר על השנים 1995 ו-2009, ואילו באותו מסמך של מרכז המחקר והמידע בעמוד הראשון שבו, והתייחס לכך היו"ר, מצוין כי חל גידול של 11 אחוז במספר ההרוגים ב-2010 ביחס לשנת 2009. אז בואו לא ננוח על זרי הדפנה.

אם מסתכלים קצת יותר לעומק על הגרף של התאונות, רואים ששנת 2009 היא שנה חריגה ביחס גם לשנים שלפניה, ולכן בראיה של כמה שנים כמו שציין מנכ"ל הרשות, בראיה רב שנתית, קצב הגידול הוא לא 11 אחוז.

עלייה רב שנתית אני רואה בגרף הזה.

הגרף הזה כמו שאתה רואה, זה תקציב של 300 מיליון שקל, מתוך תקציב של כ-1.8-1.75 מיליארד שקל בשנה, שהולכים ל-150 הרשויות המקומיות ועוד 250 למע"צ. ביחד זה 400, דרך אגב.

סליחה, ההמלצה של 400 מה שהתייחסתי, היה רק למע"צ, ל"מוקדי סיכון", ולא לכלול את הרשויות.

כשמע"צ משקיעה בין מיליארד למיליארד וחצי שקל בשנה באחזקה, אז היא עושה את התאורה שמונעת תאונות, היא עושה את מעקות הבטיחות. היא עושה את הצביעה של הכביש. היא עושה את הטיפול בניקוז שמונע החלקה. כל הדברים האלה שעוצרים תאונות דרכים בהיקפים הרבה יותר גדולים ממה שהומלץ אפילו. בגלל זה אני אומר שבסוף יש פה החלטה של לאן הולך הכסף. התקציב לא קוצץ. תקציב הרשות קטן יחסית בשנים האחרונות, וגם התאזן בסך הכול.

כל מה שאמרת, קיצוץ בתקציב ועליית מספר ההרוגים. זה מקרי?

לא, לא. אין קיצוץ בסך התקציבים. יש קיצוץ במרכיב של התקציב שעובר דרך הרשות הלאומית לבטיחות, שהוא אולי חמישית אם לא פחות, מסך תקציבי הבטיחות, ואני מדבר פה רק על תקציבים שעוברים דרך משרד התחבורה.

איפה הוא עלה?

באחזקה של כבישים הבין עירוניים, במוקדי הסיכון של הכבישים הבין עירוניים, בהפרדות מפלסיות בין כביש לרכבת.

זה לא עובר דרך הרשות?

רוב התקציב לא עובר דרך הרשות, אבל הרשות שותפה לקביעה של סדרי עדיפויות שם, כמו שציין נציג מע"צ. 250 מיליון שקל בשנה לתשתיות הבין עירוניות.

נציגים שלנו יושבים בשתי הוועדות.

הרשות שותפה למה הכביש, אבל התקציב לא עובר דרך תקציבה. אז כאן אתה רואה ירידה. בפועל זה לא ירידה. זה הכול.

אתה יכול להתייחס לדברים שמסרה ד"ר רותם ביחס ל"משמרות הזה"ב" והתקציבים ל"משמרות הזה"ב"?

ההחלטה על תקציב הרשות לבטיחות היא החלטה של מועצת הרשות. אם בשנים האחרונות הוחלט לשים קצת פחות כסף, ודיברה על 5 מיליון שקל בנושא הזה של למשל המשטרה או החינוך, אז סכומים בסדרי גודל כאלה ואף יותר הושקעו למשל בתשתיות, כמו שדיבר פה נציג משרד התחבורה.

אתה לא עונה על השאלה. אתה פשוט לא עונה לשאלה.

יש סדרי עדיפויות.

סליחה, מספר הרוגים, נהגים צעירים, מספר ענק. ענק.

נכון.

ואם אנחנו לא ניתן את החינוך והתרבות מבית ספר, מאיפה הם יקבלו את זה?

בעניין של "משמרות הזה"ב", סיכום משבוע שעבר שלי עם מפקד משטרת תנועה ארצי, מ"מ מקומו, תנ"צ רפי פלד, וזה על דעת יו"ר הרשות. התקציב של "משמרות הזה"ב" לא יקטן השנה, וכל התקן של "משמרות הזה"ב" ימולא. יש כרגע בעיה אחרת, שהעלתה אותה ד"ר רותם, של מחסור מסוים בשוטרים, אבל התקציב לא יקטן בנושא "משמרות הזה"ב". זה על דעת כולם, ואם יהיה צריך להגדיל אותו באי אלו מאות אלפי שקלים, גם זה יהיה. האחריות לפרוטוקול.

סליחה, אני יכול רק להשלים את דבריי? כי נראה לי שיש פה סוגיה מהותית. הסוגיה הכי חשובה היא אלו פתרונות נותנים את המענה ומפחיתים בצורה הכי משמעותית את כמות תאונות הדרכים, ואף אחד לצערי שיושב פה היום סביב השולחן, לפחות מהמחקרים שאני ביקשתי שישלחו לי, לא יכול להגיד בוודאות, הפתרון הזה נותן, על כל שקל שאני משקיע, אני חוסך ככה תאונות דרכים והפתרון מהסוג הזה, אני חוסך כמות אחרת. את הבדיקה הזאת הרשות הלאומית לבטיחות התחילה לעשות והיא בשלבים של גיבוש גם של מאגר מידע מאוד מאוד מתקדם וגם של בדיקה של התועלות, כולל השוואה בין לאומית ומחקר שפורסם לא מזמן, וכשהם ישלימו את זה, אז יהיה אפשר לקבל החלטות מקצועיות על סדרי עדיפויות.

מערך מידע על מה?

על תאונות דרכים.

איך הצליחו בצבא להוריד תאונות דרכים?

אני רוצה להגיד לגבי הסטטיסטיקה שמנית פה על הירידות ומנהלת הציגה את העליות. שמעתי בצד שם את ההנחה של הגברת עדנה צונץ, שאתה דיברת על הירידה ועל הסטטיסטיקה, ושמתי לב בעצם שתאונת דרכים, אין לה שום קשר לסטטיסטיקה. כי כל תאונה היא טרגדיה, שואה משפחתית קטנה שצריך לטפל בה לסיכול ממוקד לסיכון הממוקד, כך שהסטטיסטיקות, אני מציע לכולנו לא ללכת שבי אחרי הסטטיסטיקות ארוכות הטווח או הסטטיסטיקות של השנה הזאת, כי זה לא סטטיסטיקה, זה חיים.

לפני הוועדה קיבלנו המון מכתבים והמון אנשים רצו להצטרף. כמובן דיברנו על העיריות שכן מטפלים בדברים האלה, ויש לנו פה נציג, חבר הנהלת עיריית טבריה, מטה בטיחות בעיריית טבריה. בקשה. יריב.

אני בכמה נקודות. דיברתם על דברים פרקטיים שאפשר לעשות. לדוגמא, מעגלי תנועה. ידוע שזה מקטין תאונות ברמה דרסטית. העניינים הבירוקרטיים לעשות מעגל תנועה. רשות מקומית שפונה ורוצה את כל התהליך הזה לעשות מעגל תנועה, לוקח לה קרוב ל-8 חודשים, שזה לא הגיוני. משהו מקומי, לקחת ולעשות מעגל תנועה. אז בסדר, יש שיפורי כבישים, יש עניינים כאלה, אבל 8 חודשים לעשות מעגל תנועה, שזה רשות מקומית. לא יזם פרטי או אזרח.

הדברים שלך לא ברורים. מה אורך 8 חודשים?

להוציא אישור.

להוציא אישור ממשרד התחבורה? ממי נדרש האישור?

מהגורמים המוסמכים, אישור.

אתה מדבר אישורים תכנוניים?

תכנוני ותקציב ולדאוג לכול ולהוציא מכרז וכל הדברים האלה, לוקח כמעט 8 חודשים לעשות מעגל תנועה באיזה שהיא צומת. זה לא הגיוני.

אוקיי, תודה. נציג של I.T.S.

אני מנהל המחקר והמידע של איגוד I.T.S, האיגוד לטכנולוגיות חכמות בתחבורה. אני רוצה לספר שבארצות הברית יש החלטה פדרלית שעל כל דולר שנכנס לתשתיות, 15 סנט הולכים לפיתוח טכנולוגי, שימוש בטכנולוגיות שממזערות ומונעות תאונות דרכים. סטטיסטית זה מוכיח את עצמו. זאת החלטה שהתקבלה אחרי הרבה מאוד שנות מחקר ובדיקה, ונמצאה כמפחיתה דרסטית תאונות דרכים. כמו למשל מעבר חציה פעיל שקולט מי שמתכוון לעבור במעבר חציה ומפעיל נוריות על הכביש. הן מהבהבות רק כשעובר הולך רגל, וככה הנהג יודע שאם מהבהב, כנראה שיש מישהו שעובר, וזה לא מהבהב קבוע, ואז מתרגלים וממשיכים. הדבר השני זה שסטטיסטית הגישה הזאת נבעה מהעובדה שלכל אחד, הנהג הנורמטיבי ביותר יכול להימצא מעורב בתאונת דרכים שהוא הגורם הישיר לה. הוא יכול להיות הנהג הטוב ביותר בעולם, אבל איזה שהיא השתלשלות אירועים נפסדת גרמה לזה שהוא מעורב בתאונה, ואפילו תאונה חמורה. ולכן יש צורך להפחית את רמת הסיכון על ידי תיווך שמקבל החלטה במקומך.

רק דבר אחד שאני ממש רוצה להתייחס. יושבים פה חברים מאוד מכובדים שהם ביקשו ממני להשתתף בוועדה הזאת. השוטרים ממשטרת תנועה לשעבר, בדקה, דקה וחצי להציג את הבעיה. בקשה.

שמי שלמה לוינזון, אני לא מייצג אף ארגון, ולכן אנחנו גם לא עוצרים תקציבים. כל מה שאנחנו עושים, עושים בחינם. אני, שכני מימין ושכמותי, היינו שנים ארוכות מתנדבים במשטרה ביחידה המיוחדת ששמה ית"מ, יחידת תנועה מרחבית או מתנדבים, אני לא זוכר בדיוק. וכמונו גם היו מתנדבים רבים במתנ"א, משטרת התנועה הארצית. אנחנו פעלנו במסגרת אדמיניסטרטיבית של המשמר האזרחי. עברנו הכשרות והיינו שוטרי תנועה לכל דבר. בשנה, שנה וחצי האחרונות, אק"מ, זה אגף קהילה ומשמר אזרחי הוציא הנחיות, או יותר נכון יישם הנחיות והוראות שהיו קיימות קודם לכן, וגרעו בשפה פשוטה, פיטרו את כל הנהגים שהגיעו לגיל 72.

מה הסיבה?

גיל. מרגע שהגענו לגיל הזה, אז נחרץ גורלנו. אני באמת לא רוצה להאריך. אני רק רוצה להגיד דבר אחד קטן. המפכ"ל, מרבית התאונות בגלל נהגים לא זהירים. הסיום שלו, כהן אמר בכינוס של מחוז הדרומי במשטרה, כי אם היו מגדילים את כוח המשטרה שמתמודד עם תאונות הדרכים, היינו יכולים להגיע לתוצאות טובות יותר.

תודה רבה. אני רוצה התייחסות של משטרת ישראל.

אני מסכים בהחלט שאנחנו צריכים כוח. יש גם לנו בעיה עם התקציבים. התקציבים שלנו יורדים משנה לשנה. ההחלטות, ביצעו איזה שהוא רה ארגון בנושא של המתנדבים. אני לא פה נציג האק"מ, לכן אני לא יכול להגידך בדיוק מה היו ההחלטות.

אני צריך לדעת איפה הבעיה. אנחנו מאבדים פה כוח אדם ענק שבאמת יכול לעזור. מצד אחד אנחנו מחפשים כסף. מצד שני אנחנו מוותרים.

אני רוצה להגיד לך שלמשטרת אגף התנועה יש כמעט 10,000 מתנדבים בפועל, פועלים. נגרעים בגיל 72, כן. הוחלט במשטרה ולא על ידי אגף התנועה, זה החלטה לא תלויה באגף התנועה. לא אנחנו קיבלנו את ההחלטה. באגף קהילה ומשטרה. אני לא יכול לתת פה את התשובות במקום אגף קהילה ומשטרה, אבל התקבלה החלטה שמתנדבים עד גיל מסוים, ומפה יש גריעה. אבל מבחינת מתנדבים, יש לנו ברוך השם כמות גדולה של מתנדבים שנותנים שעות. יש כאלה פחות, יש כאלה יותר. כל מתנדב נותן לפי היכולות. יש כאלה שנותנים 3 שעות בחודש. יש כאלה שנותנים יום בשבוע.

השאלה היא האם בעידן שלנו, כשתוחלת החיים עלתה וכו', האם המשטרה קבעה רף שמתנדב יכול להיות אך ורק מתחת לגיל 72? זו השאלה.

התשובה היא כן. נקבע רף. אני לא יכול לתת את ההסברים. כלומר, אני לא ישבתי בצוות שהחליט, ואני לא יכול לתת את ההסברים, איך, למה וכמה.

אנחנו נבדוק את זה אצלכם בתנועה. בינתיים יש לי שאלה אליך. אני מבקש את ההתייחסות העקיפה על העבירות והמשקל שלהן.

תראה, דו"ח ועדת שיינין שנעשה לפני ב-2006 מדבר על יעדים שהמדינה צריכה להשיג. הוא קבע יעד של 360 הרוגים ל-2010. קבע לרדת מ-300 הרוגים ב-2015. המשטרה אימצה את היעדים האלה, עובדת על פי היעדים האלה. בתוך אותה מסגרת גם האוצר הוא המצביע מאיפה יגיע הכסף. הוא גם הצביע מאיפה יגיע הכסף לטובת העניין. המשטרה הייתה אמורה להגיע ל-450 ניידות למשמרת. היה מדובר על 1,500 חיילים לטובת המשטרה כדי שיעבדו, לא 3 שעות כמתנדבים, אלא ממש עבודה פעילה. ברור לנו ואין צל של ספק, שנוכחות, בולטות ולאו דווקא רישום הדו"ח, מפגשים של שוטר-אזרח, הבדיקות של שכרות, כל המגע של מפגש שוטר-אזרח, כל יצירת הבועות החוקיות ויצירת מושג שנקרא "אפקט ההילה". אם אני עומד במקום מסוים ואפילו אני לא עומד כל יום, אנשים יודעים שיש שם משטרה ונוהגים אחרת, משנים תרבות. הרי מה מטרתה של האכיפה? מטרתה של האכיפה להוביל לשינוי בתרבות הנהיגה, ומפה אנחנו עושים את האכיפה. לאכיפה כשלעצמה אין שום הצדק. לא כסף. המשטרה לא מרוויחה אגורה מהאכיפה. אני גם לא יכול לאכוף יותר מדי, כי מי שיודע, יש לי צווארי בקבוק אדירים. אני יכול לרשום דו"חות, אבל אני אחר כך מוחק אותם, כי אין לי מקום לקלוט אותם בבתי המשפט. אני יכול לרשום דו"ח. לא יתכן שיגיע לבית משפט עוד שנתיים, כי אין לי תאריכי משפט. אז המצוקה היא מעבר. זה לא רק לרשום דו"חות. אבל אני אומר בעיקרון, המגע של המפגשים, הנוכחות, הבולטות, המגע מול האזרח, זה בסופו של דבר ייתן את התפוקה.

ראובן סלע מהמשרד לביטחון פנים. בהשלמה למה שאמר ראש מחלקת התנועה, התקציב לפי דו"ח ועדת שיינין שהיה אמור להגיע למשטרה, הוא כ-160 מיליון שקלים. ב-2009 וב-2010 קיבלה המשטרה מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 65 מיליון שקלים בלבד. ב-2008 למשל קיבלו 100 מיליון. ל-2011 נכון להיום וגם כמו שאנחנו יודעים, אמור לעמוד על 65 מיליון בלבד. אם אנחנו מסתכלים על זה אל מול דו"ח ועדת שיינין, זה כמעט 100 מיליון פחות. ברור שיש לזה השלכות.

האם משרד האוצר מכיר בדו"ח שיינין?

המספרים האלה נכונים.

דרך אגב, הדו"ח אומץ על ידי הממשלה. הוא אומץ על ידי הממשלה. זה לא שאור אימץ אותו או מישהו אחר אימץ אותו.

לפני שאור ירוק ימשיך, ממש לכמה דקות. אלי בלאו, ארגון האופנוענים. אני בטוח שאתה מרגיש טוב אחרי התאונה.

מתאושש. קודם כל אני מברך על חידוש הישיבות של הוועדה. הן חשובות. אני מבקש שתיתן לי כמה דקות, כי אני הנציג היחיד כאן של ציבור הדו-גלגלי שאמנם הוא מעל 100 אלף כלים ופחות מ-5 אחוז מכלי הרכב שנעים בכבישים, אבל בגלל הפגיעות הגבוהה שלו, שהיא פי 5 עד פי 6 מנהג רכב, אז אנחנו לצערי הרב שותפים בכירים בתאונות.

הזכירו כאן תשתיות וסלחניות. שתי מילים שאני עובד אליהן חזק. יש לנו מטרות שהן מאוד ממוקדות לקהילה שלנו, מכיוון שאנחנו הרבה יותר בקלות יכולים לשים את האצבע על הסיבות לתאונות קטלניות. חלק זה תשתית והרבה זה גורם אנושי. אבל בעוד שהרשות מכינה תשתיות ומרחיבה תשתיות, וזה בהחלט עוזר גם לרוכב הדו-גלגלי, כמו לנוהג, יש לנו בעיה עיקרית במעקות בטיחות. זאת בעיה שיש לה השלכות מיידיות למספר ההרוגים. חברים שלנו שמסיימים החלקה או תאונה קלה במפגש עם המעקה הזה, סופו של המפגש הוא חמור מאוד ולכן אני מציע שהתקציבים של מע"צ יהיו מכוונים לא רק למספר שלנו באחוזים מכלל הכלים, שזה פחות מ-5 אחוז, אלא לפי מספר ההיפגעויות שלנו ומספר ההרוגים שלנו. בעניין הזה ישבנו המטה הדו גלגלי עם שר התחבורה ביוני, וקיבלנו הבטחה ש-27 עיקולים שיש להם היסטוריה של תאונות, יכנסו לתוכנית עבודה עם מעקות סלחניים, כדי שרוכבי דו גלגלי שיתקלו בהם, יקבלו חבטה מופחתת, ואנחנו מצפים לפעולה. אני מקווה שהוועדה הזאת היא גם תהיה איזה שהוא כלי שאפשר יהיה לעשות בקרה ותזכור של הצרכים האלה.

אנחנו ממש לקראת סיום. אני רוצה לקצר. אור ירוק, בקשה.

שני משפטים קצרים. אני פשוט נדהמתי לשמוע, לצערי אני אומר, את העמדה של האוצר, לא באופן אישי כמובן, אבל עצם העובדה שבאים ומציגים את החשיבות של התקציב של הרשות הלאומית בצורה שהציגו אותו ולהגיד שכסף שהלך למקומות אחרים ובתוך משרד התחבורה ובתוך מע"צ, לרשות הלאומית צריך להיות תקציב ברור מאוד. תקציב של 550 מיליון. זה שאנחנו הולכים ושמים כסף באחזקה או בתאורה, זה גם בטיחות, אבל זה לא בטיחות. בטיחות זה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לא סתם דיברו על התקציב שהיא צריכה לקבל וצריך לעמוד פה על הרגליים האחוריות ולדאוג שיהיה את התקציב הזה. התקציב הזה, יש לו משמעות אחת, והיא הצלת חיים. אם תשאל פה את המדען הראשי של הרשות, אם העבודה שלו לא מצילת חיים, אני בטוח שהוא יגיד שכן, והקיצוץ בתקציב המשטרה, שיש לנו פחות 100 מיליון שקלים, יש לזה משמעות אחת: פחות שוטרים, פחות אכיפה, יותר תאונות ויותר הרוגים, וגם זה מגיע מהתקציב של הרשות, וזה דבר שחייבים לשמור עליו ולהביא אותו לאיפה שהוא צריך.

תודה רבה. בקשה.

שמי שי סופר, אני המדען הראשי בפועל של הרשות הלאומית. אני גם מנהל את מרכז המידע והמחקר בתחום הבטיחות בדרכים. הראיה שלנו היא מאוד פשוטה. אנחנו מסתכלים על המדינות המובילות בעולם, שהורידו את מספר ההרוגים.

בקשה, דווקא אתה תתרכז במוקדים העיקריים במספר ההרוגים בתאונות דרכים.

בסדר גמור. אנחנו מסתכלים על 10 מדינות, מחקר שעשינו עבור 10 מדינות מובילות בעולם שהורידו את ההרוגים בתאונות דרכים בצורה משמעותית, ואני אמנה כאן למעשה 11 נקודות שהן נקודות מאוד משמעותיות, שאנחנו רואים אותן כנקודות הקריטיות, גם עבור מדינת ישראל, ואנחנו רוצים כן לטפל בהן כיעד רב שנתי, ובמסגרת תוכנית לאומית, והנקודות הן כאלה: קודם כל הולכי רגל. יש לנו בעיה אדירה עם הולכי רגל. זה עלה כאן. 33 אחוז הרוגים מהולכי רגל. נושא שני זה רוכבי אופנוע, רוכבי דו גלגלי, שגם שם יש לנו בעיה. אוכלוסיות פגיעות: ילדים, קשישים, נהגים צעירים. כל הנושא של טכנולוגיות רכב ושימוש באמצעי בטיחות ברכב. נושא של אלכוהול וסמים, שהוא מאוד בעייתי וחייבים לתת עליו את הדעת. נושא של מהירות. מהירות בהחלט הורגת. בעיות בטיחות של רחובות עירוניים ואכיפה ברחובות עירוניים. נושא של דרכים בין עירוניות, חד מסלוליות שהוא מאוד בעייתי. הטמעת אמצעי בטיחות בציי רכב, שזה מאוד חשוב. הנושא האחרון, אנחנו עובדים לפי מדדים. יש לנו מדדים שהם מדדים מאוד ברורים. ניתן לדוגמא בתחום הרכב. אנחנו מאמצים את ה-EURONCAP, מבחן הריסוק האירופי. אנחנו רוצים לאמץ בתחום התשתית את ה-EURORACK, שזה עוד מדד שהוא מדד לתשתיות, והראיה שלנו היא כן לאמץ תוכנית לאומית על מנת שתהיה תוכנית סדורה, עם מדדים ויעדים ברורים שיכולה להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים.

תודה. לפני שאני אתן זכות דיבור לנציגים של הצבא, אני רוצה להתייחס רק לדבר אחד. האם מישהו שמע באחרונה בכלי התקשורת תשדירים של בטיחות בדרכים, של הרשות?

השאלה באיזה רשת אתה שם. בגלגלצ אתה תשמע 4 פעמים בשעה, 24 שעות ביממה.

האם התקציב של הסברה קוצץ?

תקציב ההסברה גדל בהשוואה לשנה שעברה. קוצץ תקציב הרשויות המקומיות. אנחנו השנה הולכים לעלות בקמפיין רדיו חרדי, רדיו רוסי, רשת ב', בנוסף לנוכחות שלנו בגלגלצ. כמובן גם עיתונות כתובה.

בקשה.

שמי עמיר, אני ראש ענף בטיחות בדרכים בשנה וחצי האחרונות. ירידה בתאונות דרכים או בחללים ופצועים בתאונות דרכים בצבא, ירידה מתמשכת של לפחות שני עשורים האחרונים. בעשור האחרון כ-60 אחוז ירידה בתאונות דרכים של חיילים בחופשה, שתיכף אני אתייחס לזה, כי זה עיקר המשמעות של איך עושים תוכנית. 40 אחוז בתאונות דרכים בשירות, כלומר משימות צבאיות, רכבים צבאיים. אני דווקא אתייחס לתאונות דרכים בחופשה, כי המערכת הצבאית היא מערכת סגורה של חוקים, פקודות, אכיפה וכו', וזה יותר קל לנו לצורך העניין להעלות מודעות לבטיחות בדרכים בשירות או ברכבים צבאיים, לעשות עליהם בקרה וביקורת. עד לפני מספר שנים כמעט והצבא לא התייחס למה שקורה לחיילים בחופשה.

סליחה, אני מתנצל. מה קורה ברגע שהם לא סוגרים שישי שבת בבסיס?

על זה אני מדבר, חיילים בחופשה. עד לפני מספר שנים הצבא כמעט ולא התעסק בזה, מתוך הנחה שאם החייל יצא הביתה, קשה לאכוף עליו אחריות של מפקד או של מישהו אחר בתוך הצבא. החייל נמצא עם המשפחה שלו, לוקח את המפתחות של ההורים שלו ונוסע לבלות, ואנחנו לא נמצאים איתו שם. לא מוודאים שהוא עשה איזה שהוא סדר, הכנות לקראת היציאה שלו לבילוי. אנחנו הבנו שעיקר הנפגעים שלנו הם דווקא שם, בחופשה. כמעט 90 אחוז מהנפגעים של צה"ל זה חיילים בחופשה, בילויים גם באמצע השבוע ובעיקר בסופי שבוע, והוחלט לבנות איזה שהיא תוכנית מערכתית. תוכנית מערכתית שמשלבת גם גורמים חיצוניים כמו הרשות ואור ירוק ואנשים באדום והורים שכולים לחיילים שנהרגו בתאונות דרכים ומרצים בתוך צה"ל, ומתן תקציבים ממוקדים להעלאת מודעות, להשתלמויות וכו', ואם אתה רוצה את ההמלצה שלי לאחר ירידה של כמעט 50 אחוז ב-5-6 שנים האחרונות, אז מה שחסר במדינת ישראל, זה איזה שהיא תוכנית מערכתית. כלומר, מישהו שימליץ משהו וירכז את התוכנית הזו, וזו צריכה להיות תוכנית רב שנתית, לא משהו תוספתי לשנה כזאת או אחרת, אלא רב שנתית שגם אם היא לא מורידה בשנה-שנתיים הראשונות באחוזים רבים את הנפגעים בתאונות דרכים, צריך לראות משהו לאורך זמן, תהליך, מגמות, לא של שנה-שנתיים. בוועדת שיינין סיימת פה. ועדת שיינין עשתה איזה שהוא תהליך, המליצה את ההמלצות. ההמלצות התקבלו בממשלה, אבל בפועל הן לא מיושמות, ההמלצות האלה, ולדעתי זה מה שחסר.

אני חייב להתנצל. מתי יוגב, חברת הנהלה אזור עמק חפר וחברה בעמותת שמש. אין לנו זמן. אני מתנצל.

יהודה סקר, יו"ר ועד הורים ארצי. אני נורא מצטער שכל הזמן אנחנו קוראים לרון מוסקוביץ' אדוני. אדוני היו"ר. מגיע לו מאה ימים של חסד. אני בטוח שהוא יגיע להישגים. אני מכיר אותו הרבה שנים, ומה שאמר חבר הכנסת אייכלר, אדוני, אני סיירתי והרכבת הקלה בירושלים זה אסון. אני סיירתי עם ועדת הביקורת. אני אוחז פה מכתב. התכתבות שלי, הם זורקים אחד מהשני. משרד התחבורה, שר החינוך. יש לי פה הבטחה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהחינוך התעבורתי לא ייפגע. החינוך התעבורתי חיוני לייצור דמות הנהגים העתידיים במדינה והוא נדבך החשוב במאבק הלאומי בתאונות הדרכים.

חבר'ה, אני חייב לסיים. אני קודם כל חייב בראש ובראשונה להודות למנהלת הוועדה. אז בישיבה הראשונה אנחנו עסקנו בגורמים העיקריים לתאונות הדרכים. בישיבה הבאה נמשיך לבחון נושא זה והקצאות התקציבים לטיפול בגורמים אלו. מבקש לקבל מחברה הלאומית לדרכים דו"ח בכתב על "מוקדי סיכון", כבישים אדומים. הוועדה ממליצה לחברה הלאומית לדרכים לפרסם רשימה של "מוקדי סיכון" שאיתרה וטרם הושלם טיפול בהם. מבקש מהמשטרה להעביר בכתב לוועדה נתונים על אכיפת עבירות התנועה והמשקל של כל אחת מהעבירות בסך כול תאונות דרכים. כמו כן, נבקש להעביר נימוקים להחלטה כי לא יתקבלו מתנדבים למשטרה שגילם עולה על 72. הוועדה מציינת לחיוב את הודעת מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, כי התקציב ל"משמרות הזה"ב" לא יקטן וכי כל התקנים יתמלאו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:22