הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
22
ועדה משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות

14.02.2011


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 42

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

יום שני, י' באדר א' תשע"א (14 בפברואר 2011), שעה 09:30

סיכונים מזיהום מפרץ אילת - בדגש על זיהום מנפט

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

רני עמיר – ראש אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה

אלי ורבורג – מנהל התחנה למניעת זיהום ים באילת, אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה

איתן ארם – ראש המערכה להגנת הסביבה, משרד הביטחון

אינג' שלום גולדברגר – מהנדס ראשי ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

ד"ר ירון ארגז – אחראי אזור הדרום, אגף תכנון פיזי, משרד התיירות

נדב כהן – יועץ מדיני, מחלקת רב צד ומים, משרד החוץ

יוסף אסייג – מפקח ימי בכיר, משרד התחבורה

צבי פיטר שחור – מפקח ימי, חברת נמלי ישראל, משרד התחבורה

רמי קלינגר – אחראי איכות הסביבה, חברת נמלי ישראל, משרד התחבורה

אסף אדמון – מנהל אגף איכות הסביבה, עיריית אילת

יורם נאמן – מנהל מחלקת ים, קצא"א

פיני גלמידי – מנהל מחלקת תפעול, קצא"א

עו"ד דינה בראון – יועצת משפטית, קצא"א

צפריר גדרון – רכז ים, עמותת "צלול"

שמואל חן – דובר הוועדה

אורי טל-ספירו – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אודי תמר – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

עו"ד ורד קירו-זילברמן

הראל עמית - מתמחה

שוש אזולאי

טלי רם
סיכונים מזיהום מפרץ אילת - בדגש על זיהום מנפט

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. סדר-יומנו: סיכונים מזיהום מפרץ אילת, בדגש על זיהומי נפט.


בפתיחת הדיון אני רוצה לומר שמפרץ אילת הוא אזור רגיש ביותר מבחינה סביבתית. נמצא בפניכם דין-וחשבון או מחקר אותו כתב אורי טל ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שעוסק בנושא הזה ואנחנו מייד נשמע אותו, אבל ברור לכולנו – גם לפני שאנחנו שומעים נתונים מחקריים מלומדים – שמפרץ אילת הוא אזור רגיש ביותר, הוא אזור שיש בו שכיות-חמדה סביבתיות מיוחדות במינן שהן מאוד רגישות לזיהומים.


מדובר בסך הכול במפרץ קטן. הסכנה הגדולה היא שזיהום, אם וככל שיתרחש במפרץ הזה, יכול להביא לנזק מאוד-מאוד קשה ומרחיק לכת. המאפיינים הסביבתיים המאוד מיוחדים של המפרץ גם מסבכים עוד יותר, כפי שנשמע, את היכולת להתמודד עם זיהומים, ככל ובמידה שהם מתרחשים.


המפרץ הזה היום משותף לארבע מדינות – ערב הסעודית, ירדן, ישראל ומצרים – לפי סדר מנוגד לכיוון השעון, וכל אחת מהן כמובן חייבת למלא את חלקה בהגנה על המפרץ המיוחד הזה מפני סכנות של זיהומי ים.


קיימנו לפני כשנתיים וחצי ביקור בעקבה, שנעשה על-ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, העלינו את הסוגיות האלה ברמה העקרונית גם בפני הירדנים, וברור לכולנו שאנחנו מחויבים פה לשיתוף פעולה מאוד רציני מצד כל הגורמים מכל הצדדים של המפרץ, כדי להפחית קודם כול את הסכנות של הזיהומים וכדי לדעת איך להתמודד עם הסכנות שנשארות בתחומי המפרץ.


היה לנו מאבק סביבתי מאוד מוצלח וחשוב במפרץ אילת סביב כלובי הדגים – מאבק ממושך שהסתיים בסופו של דבר בהצלחה. אני מאוד מעריך את ההצלחה הזאת וחושב שהיא היתה חשובה ומשמעותית, אבל הוצאת כלובי הדגים ממימי המפרץ היא לא סיום הסיכונים הסביבתיים שקיימים במפרץ, ולפחות על הנייר נמצאים סיכונים סביבתיים גדולים יותר, אפילו הייתי אומר גדולים בהרבה יותר מאשר כלובי הדגים, עם כל הסיכונים והבעיות שהיו קשורים בהפעלתם.


אנחנו לא במקרה מנסים להתמקד בנושאים של נפט, זיהומי נפט. זיהומי נפט - לכולנו ידוע, אנחנו אחרי האסון הגדול במפרץ מקסיקו – הם זיהומי ים קשים וחמורים במיוחד, הנזקים שלהם הם ארוכי-טווח, הנזקים שלהם גם לסביבה ימית רגילה הם נזקים קשים, ובוודאי שהנזקים הפוטנציאליים, הנזקים האפשריים, מתקלת נפט שתתרחש באזור כל-כך רגיש כמו מפרץ אילת, עלולים להיות איומים ונוראים. אנחנו לא רוצים להימצא במצב שבו כתוצאה מהחלטות שמתקבלות על בסיס שיקולים כלכליים, או מדיניים או אחרים, אנחנו נימצא במצב שבו השוקת תהיה שבורה ואנחנו נוכל רק להצטער על מה שלא נעשה כצעדים של מניעת סיכונים ברמה המקדימה.


לכן, זימנו את כל הגורמים המעורבים לדיון כאן. זה דיון שכמובן יש לו השלכות סביבתיות מאוד מרחיקות לכת. להשלכות הסביבתיות האלה יש גם השלכות כלכליות. אילת היא היום גם פנינת תיירות ונופש – גם של ציבור ישראלי וגם של ציבור שמגיע מחוץ-לארץ – וברור לכולנו שאם יתרחש שם אסון ים סביבתי, ובוודאי אם יתרחש שם אסון של זיהום נפט, המשמעות תהיה לא רק סביבתית ולא רק בריאותית אלא גם תיירותית וגם כלכלית על עתידה של העיר אילת ועל עתידו של ענף התיירות הישראלי בכללותו.


לכן, אנחנו נקיים את הדיון הזה כדיון שמטרתו לייצר צעדים מקדימים ולהמליץ על מדיניות כוללת בשאלת ניהול הסיכונים הסביבתיים במפרץ אילת.


אני אבקש מאורי טל להציג בפתיחת הדיון את הממצאים העיקריים של המחקר שנמצא בפניכם על סכנת זיהום ים במפרץ אילת. בבקשה, אורי.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אתחיל בכמה מלים על קצא"א. חברת קו צינור אילת-אשקלון מפעילה צינור מנמל הנפט באילת לנמל הנפט באשקלון. מאז שנת 2003 הצינור מאפשר להזרים נפט גם בכיוון ההפוך – מנמל אשקלון לנמל אילת, והפרויקט נקרא "פרויקט ההזרמה ההפוכה".

מטרת הפרויקט היא שנפט שיגיע במכליות לחופי אשקלון, יוזרם בצינור למפרץ אילת ויועמס שם על מכליות שיישאו אותו לנמלי יעד אחרים, למשל באסיה.

כיום עדיין יש חרם ערבי, ובעלי מכליות חוששים לפקוד את נמל אילת מחשש שנמלים ערביים לא יקבלו אותם. לכן, בממוצע בשנה כיום מגיעות לאילת בין מכלית אחת לשלוש מכליות כדי לטעון נפט שיגיע בפרויקט "ההזרמה ההפוכה".

שונית האלמוגים במפרץ אילת היא השונית היחידה בארץ ואחת הצפוניות בעולם. השונית היא בית גידול למאות אלפי מינים, ונוסף על האלמנט הסביבתי, לשונית יש גם ערך תיירותי וכלכלי.

כיום, להבנתי, המצב של השונית באופן כללי הוא טוב. היו בשנות השבעים הרבה זיהומי ים מנפט, והשונית נפגעה, אבל היא כנראה השתקמה מאז כמעט לחלוטין, או לחלוטין, ובניטור שנעשה בשמונה השנים האחרונות לא ניכרת הידרדרות במצבה, אפילו חלה עלייה כפי ששמעתי, בשאיפת האלמוגים בגובה מסוים מהשונית, אבל היא חשופה כיום ללחצים סביבתיים כמו תקלות במט"ש באילת שקורות מדי פעם, או תיירות, או דיג – תיירות, הכוונה לצלילות בעיקר.

אם יהיה זיהום בקנה-מידה גדול, מנפט למשל, הוא עלול לגרום לתמותת אלמוגים ודגים, להזיק לשונית באופן בלתי הפיך, או להזיק בצורה כזו שההשתקמות תימשך עשרות שנים.

מסוף קצא"א נמצא בלבו של האזור הרגיש מבחינה סביבתית, כ-200 מטרים דרומה מהמסוף הפעיל שלו מתחילה שמורת האלמוגים, שנמשכת עד טאבה, ונושק לקצא"א מצפון - ריף הדולפינים, שהוא גם אזור רגיש.

בזכות עומק המים במפרץ, המכליות יכולות להגיע עד כ-200 מטרים בלבד מהחוף. המשמעות היא שפרק הזמן שבו אפשר לטפל בזיהום ביעילות הוא קצר מאוד.

בשל הרגישות הזאת, התחנה למניעת זיהום ים – נמצא כאן ראש אגף ים וחופים, הוא יוכל להרחיב יותר – הוקמה בין קצא"א לשמורת האלמוגים. בכל פעם שנכנסת מכלית לקצא"א – כפי שאמרתי, אין הרבה כאלה – צוות התחנה פורס חוסמים ומקדים תרופה למכה מחשש שתהיה תקלה שתגרום לזיהום ים. הם נמצאים בכוננות 24 שעות ביממה.

עוד אלמנט שמצביע על הרגישות הסביבתית של האזור, שבמפרץ אילת לא משתמשים בדיספרסנטים, כלומר אם מתקרב כתם זיהום נפט לכיוון ישראל או בים הפתוח נמצא כתם של זיהום נפט, מטוס ריסוס יכול לעלות ולרסס את כתם הנפט בדיספרסנטים – אלה כימיקלים שמפרקים את המולקולות והן נכנסות לעומק המים ונעלמות. במפרץ אילת לא משתמשים, מה שמצביע על עוד אלמנט של רגישות.

בגלל הסכנה לריף הדולפינים.

לשונית, לרגישות של האזור, כלל האזור. לגבי אירועי זיהום ים, באופן כללי בעשורים האחרונים בעולם חלה ירידה במספר אירועי זיהום הים וגם בכמות השמן שנשפכת באירועים האלה, למרות שנפח התעבורה הימית הולך וגדל.

גם בישראל, כפי שנאמר לי על-ידי ראש אגף ים וחופים, בעשור האחרון אירועי זיהום הים נשארו מקומיים, ומספר הטונות של הזיהום שנשפך בהם היה קטן יחסית.

בדקתי סטטיסטיקה מחוץ-לארץ לגבי תאונות של מכליות. רוב אירועי זיהום הים ממכליות מתרחשים במהלך פעילות שגרתית בנמלים, אבל ברובם המוחלט נשפכו פחות משבעה טונות של מזהם לים. אם מחפשים את אירועי זיהום הים הגדולים, אלה שנשפכו בהם יותר מ-700 טונות של מזהם, 34% מהם אירעו בשל התנגשות, 22% מהם עקב עלייה על שרטון ו-22% מהם עקב פיצוץ ושרפה.

כלומר, אירועי זיהום הים הגדולים לא מתרחשים במהלך פעילות שגרתית בנמלים אלא עקב פיצוץ, שרפה, התנגשות או עלייה על שרטון של המכליות.

בישראל מופעלת תלמ"ת – תוכנית למוכנות ולתגובה לאירועי זיהום ים בשמן, שהיא מסגרת ארגונית שמאגדת גורמים שפועלים בתגובה לזיהום ים לאורך חופי ישראל. כחלק ממנה, גם לקצא"א יש תוכנית מפעלית להתמודדות.

נמצא כאן נציג המשרד להגנת הסביבה שיכול להרחיב. חשוב לי לומר שביוני 2008 התקבלה החלטת ממשלה הקובעת שבתוך שלוש עד חמש שנים יושקעו 15 מיליון שקלים ויתוקננו עשרה תקני כוח-אדם, ושהתלמ"ת תעוגן בחקיקה.

למיטב הבנתי, החלטות אלה לא יושמו. כיום, כוח-האדם והציוד שקיימים להתמודד עם אירוע זיהום ים גדול הם מוגבלים, מסיבות תקציביות.

לפי מה שהבנתי – שלא ידעתי בהתחלה אבל הבנתי עם הזמן בשיחה עם אנשים – שכמות המזהם בים היא לא בעלת המשמעות היחידה, יש נושאים נוספים כמו מיקום המזהם – אם זה נעשה בנמל או בים הפתוח, סוג המזהם, לדוגמה מזוט או נפט, תנאי מזג-האוויר, אם יש ירח מלא או לא, כלומר אם יש תאורה ואפשר לטפל בזיהום כפי שצריך; אם הים הוא בגאות או בשפל זה גם משפיע. לפני כמה שנים היה זיהום במפרץ אילת, שרק בגלל גאות או שפל הוא דילג על השונית.

אני מניח שהקפדה על נהלים – למשל, בעת פריקה וטעינה של נפט בנמלים – מונעת אירועי זיהום ים גדולים.


להבנתי, מכל מקום, מדינת ישראל לא ערוכה להתמודד עם מכלית שתגיע לנמל אילת, תעלה על שרטון וכולה תתבקע, ו-150,000 טון של נפט יוזרמו לים, מדינת ישראל לא תוכל להתמודד עם זה.


השאלה היא לקראת מה נערכים – האם נערכים לקראת התרחיש הגרוע ביותר, שזה התבקעות של מכלית נפט ו-250,000 טון נשפכים לים, או נערכים לקראת התרחיש הסביר. תפקידי הוא להביא נתונים, לא להכריע בשאלה ערכית זו.


בכל מקרה, גם אם נערכים רק לקראת תרחיש סביר, עדיין לפי מה שהבנתי, התלמ"ת – התוכנית להתמודד עם זיהום ים כזה – מתוקצבת בחסר, יש בה מחסור בכוח-אדם ובציוד.


זה הבסיס לדיון. אני אשמח אם מישהו יתקן אם אמרתי משהו לא נכון. תודה.

תודה רבה, אורי, על המחקר המקיף והמאיר עיניים. רני עמיר, המשרד להגנת הסביבה.

תודה רבה. אני באמת חייב לציין שהעבודה של אורי היא עבודה מדויקת, מקצועית, ואני חושב שהוא קלע לרוב הדברים החשובים.


מפרץ אילת הוא מבחינתנו עוד ים אחד, יש לנו עוד ים שהוא ים תיכון – שגם שם יש בעיות – אבל אם נתמקד במפרץ אילת כמודל, בהחלט לגבי כל הבעיות שאנחנו אמורים לטפל בהן בנושא דליפות של שמן, שם מקבלים פוקוס ומקבלים את המשמעות האמיתית של הגנה על האקולוגיה בסופו של דבר.


צריך להבין, אנחנו כמדינת ישראל, אימצנו מודל היערכות לטיפול בזיהום ים בשמן שנהוג בעולם. המודל הזה נקרא מודל שלושת השלבים, Three Tier Response, כאשר התלמ"ת שכתבנו – שאורי מצטט בעבודה שלו – מכתיבה את צורת ההיערכות הזאת.


למה הכוונה? אם רוצים לטפל בזיהומי ים בשמן בצורה אפקטיבית, כל גוף שנמצא לאורך חוף הים – במיוחד אם הוא משנע דלקים, כמו למשל קצא"א – צריך להיערך עם ציוד שלו, עם כוח-אדם שלו, עם תוכנית שלו, כאשר קורה כבר אירוע, הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות. הכול כתוב מראש, צפוי מראש עד כמה שניתן.


אם הוא לא מסוגל לטפל באירוע שלו לבד, יש גופים לידו שיודעים לתת לו עוד סיוע. זה נקרא כבר שלב 2, זה האירוע שבו הוא מבקש סיוע מגופים נוספים.


אם האירוע הוא מסוג שאין ספק שצריך את כל הציוד ואת כל כוח-האדם שמצוי בישראל, זה נקרא אירוע לאומי, זה כבר שלב 3, וצריך להבין את העיקרון.


בשרשרת האירועים שהם אירועים מקומיים, כל גוף מסוגל, יכול וצריך להיערך לבד לטפל באירוע שלו, כמו למשל מסוף קצא"א באילת.


בעניין זה אעיר שחברת קצא"א הרימה את הכפפה – לא שכל-כך היא התנדבה אבל בעצם תוך דו-שיח ובמסגרת רישיון העסק שלה – היא היום ערוכה גם במכלל אשקלון וגם במכלל אילת לטפל באירוע מקומי. השאלה אם היא תצליח לטפל באירוע מקומי לבד או לא – כפי שאורי כבר הזכיר – היא שאלה שתלויה בהמון-המון גורמים: איזו כמות דלק, איזה דלק, מה היה מזג האוויר באותו אירוע, איפה בדיוק זה קרה, המון גורמים שישפיעו על גודל האירוע, על האפקט שלו, על אותו גודל של שפך ומה תהיה ההשלכה שלו ועד כמה ניתן יהיה לטפל בו בצורה יעילה.


אני קופץ ישר לאירוע שלב 3 כי זה בעצם המנדט שלנו, של המשרד להגנת הסביבה, של הרשות הלאומית שמונתה מתוקף החלטת ממשלה לטפל באירוע בקנה-מידה לאומי. בעניין הזה גם כן אורי ציטט מדויק – אנחנו נמצאים בחסר, והחסר שלנו הוא חסר בכוח-אדם, הוא חסר בציוד והוא חסר בתקציב.


כמה מילות רקע על היחידה הזאת. אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה זו יחידה שמונה היום 25 אנשים בתקן, מתוכם 15 אנשים שהם באמת מיומנים, ואני יכול להגיד שהם המיומנים ביותר בארץ לטפל באירועי זיהום ים בשמן.


המיומנות המקצועית נמצאת אצלנו, אבל כשיש אירוע מהסוג הזה שתיארתי קודם, אירוע שלב 3, הכמות הזאת של אנשים לא מספיקה, וכדי לטפל בים – אני לא אומר בצורה המיטבית, אני אומר בצורה המינימלית – אנחנו צריכים להיערך בעוד כוח-אדם ובעוד תקציבים, וציטט אורי בעבודתו את אותה החלטת ממשלה מ-2008 שאפילו נקבה במדויק במספרים כמה תקציבים, כמה כוח-אדם.


אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים. זה לא קרה.

מה אתם צריכים חוץ מכוח-אדם? אתה אומר תקציבים. איזה אמצעים חסרים לכם שיוכלו לשפר את יכולתכם להתמודד בזמן אמת עם אירוע כזה, נקרא לו אירוע לאומי?

אתן דוגמה שתמחיש מיידית. כדי לטפל, הדבר הנכון ביותר זה להוציא את השמן מהים כשהוא בים. זה נהוג בכל העולם. הזכרת את האירוע של ארצות-הברית במפרץ מקסיקו בקיץ האחרון – עבדו בים למעלה מ-6,000 כלי שיט, כשכל המטרה שלהם היתה לשאוב את השמן מהים לפני שהוא מגיע לחופים ופוגע באמת באזורים הבעייתיים של שוניות, צמחיה, בעלי-חיים וכיוצא באלה.


המטרה הראשונה שלנו היא לפעול מהר – דגש, מהר – ולשאוב את השמן מהים כמה שיותר אפקטיבי. כדי שזה יקרה, הכוח שעובד בים צריך להיות מצויד בכלי שיט ובציוד חסימה ושאיבה.


המערך המינימלי שיודע לשאוב דלק מהים זה ספינה אחת עם צוות בסדר גודל של ארבעה-חמישה אנשים, שיודעת לשאוב לבד שמן מהים. אם נגדיל את זה טיפה למערך יותר אפקטיבי, זה שתי ספינות שגוררות חוסם - מין בלון שצף על המים ועוצר את השמן מלברוח – ובעזרתו אפשר לעצור את השמן ולשאוב אותו מהים.


המערך שדיברתי עליו עכשיו זה שתי ספינות, ציוד ייעודי ללחימה בזיהום ים ועוד סדר גודל של ארבעה-חמישה או שישה אנשים שצריכים לתפעל את המערך הזה. זה מערך אחד, וכדי שזה יהיה אפקטיבי, הוא צריך להיות מערך מאוד מיומן, צריך להיות איש מקצוע מהדרגה הראשונה, לעבוד בים זה לא דבר של מה בכך, זה מצריך מקצוענות מהדרגה הראשונה, וזה הדבר המינימלי.


אנחנו הבאנו בחשבון שאנחנו צריכים כאלה שני מערכים לפחות, ועל ההערכה הזאת בעצם נכתבה אותה החלטת ממשלה מ-2008. זה מה שאנחנו צריכים כמשרד להגנת הסביבה.

ההחלטה מ-2008 מאמצת את התפיסה שנדרשים שני מערכים כאלה.

נכון. איך אנחנו כמשרד להגנת הסביבה צריכים להיערך – זה אנחנו יודעים. לצערי הרב זה לא קרה עדיין, מסיבות ביורוקרטיות ואחרות.


אני חוזר חזרה לשלב 1. כל אחד מהגופים לאורך הים צריך להיערך גם הוא עם ציוד, עם כוח-אדם ועם כלי שיט, וכמובן מיומנים.


הזכרתי קודם את קצא"א. קצא"א, את העבודה שלה עשתה, אני חייב לציין – גם במכלל אשקלון וגם במכלל אילת. זה לא נכון לכל הגופים. לא כל הגופים עדיין ערוכים כמו שצריך, והמטרה שלנו כרגע היא להביא את כל הגופים שנמצאים לאורך חופי הים, בים תיכון ובאילת, להגיע גם לרכישת ציוד מינימלי וגם לרמת מיומנות גבוהה.


זה משיגים על-ידי תקציבים, על-ידי הדרכות. אנחנו אגב כאגף ים וחופים, מדריכים את הגופים שמבקשים הדרכות, ממקצעים אותם, אבל נדרשות מחויבויות של הנהלות הגופים האלה, נדרשת פה השקעה של תקציבים, וככה מגיעים בעצם ליישום של אותה תוכנית שאנחנו קוראים לה התלמ"ת.

אתה יכול לומר מהם החסמים הקיימים היום בפני ביצוע של אותה החלטת ממשלה?

לא במדויק. זה משהו שהוא נוגע לעסקים בתוך המשרד להגנת הסביבה ובין המשרד להגנת הסביבה למשרד האוצר, ובין שניהם לנציבות שירות המדינה. מדובר בעצם על יישום החלטה פשוטה. להגיד בדיוק, לשים את האצבע איפה זה עומד...

כבר עשר שנים.

שנתיים, אם נהיה מדויקים, כי ההחלטה היא מ-2008. שלוש שנים.

אוקיי. שלוש שנים. יש איזושהי התקדמות בביצוע ההחלטה, מהזווית שלך?

אני יכול להגיד שהשר הנוכחי, השר גלעד ארדן, מודע לזה ובהחלט לקח את הנושא הזה תחת שיקוליו, מה גם שהנושא – בים תיכון לפחות, לא באילת – מקבל היום עוד דגש חזק אם מביאים בחשבון את קידוחי הגז ואולי גם נפט, ואז באמת הסיפור נהיה הרבה-הרבה-הרבה יותר חריף, ואם ההיערכות הזאת לא תצא לפועל כאשר חס וחלילה קודחים לנו נפט בים תיכון, אזי תרחיש BP ממפרץ מקסיקו מהקיץ האחרון הוא תרחיש קיים, שריר ואמיתי גם בים תיכון.

תודה רבה. אנחנו נקיים בשבוע הבא במקום הזה, בשעה הזאת – אולי אפילו בשעה 09:00 בבוקר, אינני זוכר – דיון מיוחד על נושא הסיכונים הסביבתיים סביב קידוחי הנפט האפשריים בים התיכון- קידוחי הגז והנפט, אבל הדגש הוא על הצד של הנפט – וכמובן, כל הגורמים שנמצאים כאן מוזמנים להגיע גם לדיון הזה. אנחנו שם נדבר ספציפית על הסיכונים בקידוחי הנפט והצורך להיערך אליהם.


האם מישהו מהמשרד להגנת הסביבה רוצה להוסיף? בבקשה, אדוני.

אלי ורבורג, מנהל התחנה למניעת זיהום ים באילת. מה שאני רוצה לציין על מפרץ אילת, מעבר לנקודות שצוינו, שמפרץ אילת הוא באמת ייחודי, אנחנו יושבים על 14 קילומטרים בראש מפרץ אילת. במפרץ אילת אין מקום לטעויות בנושא של זיהום ים בדלק ובשמן. זמני התגובה – להבדיל מכל מקום אחר, בנמלים אחרים, בים תיכון – חייבים להיות תוך 15 דקות יציאה לים ופריסת ציוד.


אילת מנותקת ממרכז הארץ. לגבי הגורמים שציינת אני לא יודע אם נזכה לשיתוף פעולה. שיתוף הפעולה שיש לנו היום הוא שיתוף פעולה עם ירדן, אנחנו מבצעים תרגולות אחת לשנה, אבל זה נתון למצב הפוליטי הסביבתי כפי שאנחנו יודעים, וצריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.


המבנה של הנמלים באילת, מסוף הדלק, נמל אילת – מעבר לזה שכולם יושבים בצפיפות של גב אל גב או בטן אל גב - מבנה הנמלים הוא כזה שכל זיהום כפי שקרה לפני חודשיים לדוגמה בנמל חיפה, כתמי הדלק לא נשארים באותו מקום. משטר הרוחות והזרמים באילת הם כאלה שכל הזיהומים יורדים דרומה אל שונית האלמוגים, לא נשארים בנמל, לא נשארים במרינה, אנחנו מוצאים את כתמי הדלק עושים את דרכם במהירות רבה לכיוון השונית, וחשוב לדעת שהמוכנות – אם מסוף קצא"א יפעל – היא שונה לחלוטין מהמצב כיום.

אנחנו מדברים כל הזמן על הזווית הישראלית, המסוף של קצא"א וכדומה. מה קורה בצד הירדני, האם גם להם יש מסוף נפט פעיל?

לירדנים אין מסוף דלק פעיל. לירדנים יש מסוף דלק. יש להם אונייה אחת שהיא מלאה בדלק באופן קבוע בנמל והיא משמשת כמחסן דלק לכל העיר עקבה. יש בהחלט בעיות עם האונייה הזאת.

היא ישנה, Single Skin.

היא ישנה מאוד. אני לא רוצה לצאת בהצהרה אבל אני מניח שהזיהום שהיה לפני מספר חודשים בחוף הדרומי באילת, יכול מאוד ועשה דרכו מנמל עקבה עם הרוח הצפונית, וחזר חזרה בסערה הדרומית לכיוון החופים שלנו, אבל בהחלט מהווה סיכון.


בתרגיל האחרון שהיה לנו יחד עם הירדנים בסוף שנת 2010 תרגלנו את התרחיש דווקא מהאונייה הזאת, ובהחלט ראינו – עם תנאי המטאורולוגיה ומזג-האוויר שהיו באותו יום – שכתמי הדלק יכולים בקלות לעשות דרכם מנמל עקבה לחופים הצפוניים, לחופי התיירות של העיר אילת.

זאת אומרת, לירדנים אין מסוף נפט פעיל, אבל יש להם אוניית דלק שבעצם משמשת את הצרכים השוטפים שלהם. זו הדרך שלהם לאחסן בעצם את הדלק לצורכי עקבה וסביבותיה – דווקא באונייה שנמצאת בתוך הנמל.

בתוך הנמל, והיא לא אונייה חדשה בכלל.

האונייה הזאת מדי פעם נוסעת להביא את הנפט או שהיא עוגנת באופן קבוע?

האונייה עוגנת באופן קבוע, ממלאים אותה עם מכליות כביש או עם קו דלק, אבל היא משמשת כמאגר.

זה נשמע לי כאחת השיטות המוזרות ביותר לאחסן נפט. דווקא באונייה שנמצאת בנמל? אתה אומר שאת הנפט מביאים במכליות דרך היבשה.

מעירק.

מעירק. מה השיקול פה, האם מישהו יודע להסביר? שיקול כלכלי? האם זה זול יותר לשים את זה במכלית ישנה בים?

יש להם בחוף שלושה מכלים שמזרימים את הדלק שלהם צפונה לבתי הזיקוק שנמצאים ליד רבת-עמון באיזשהו מקום. המכלית הזאת משמשת לאחסון, הם מביאים לפעמים מכליות כביש מאילת וממלאים את האונייה הזאת – ומאילת אפשר לראות טור שלם של מכליות כביש שעומדות, ממלאים את המכלית הזאת ואחרי כן לאט-לאט היא פורקת כל פעם - או שלפעמים מביאים אוניות ואז מוציאים את המכלית לים, למה שנקרא "שוטטות", והמכלית ממתינה עד שאותה מכלית קטנה מתמלאת. יש להם מסוף קטן שהם יכולים גם לפרוק מכליות קטנות.


אחרי שהאונייה הקטנה מסיימת, מחזירים את האונייה לרציף והיא ממשיכה לשמש בתפקידה כימים ימימה.


מה שקורה עם המכלית הזאת – היא לא סתם ישנה. היא עדיין מכלית עם גוף יחיד, מה שנקרא Single Skin. מכליות כאלה כבר לא מגיעות אלינו לאילת, לאשקלון, מעל עשר שנים, מסוף שנות התשעים. אנחנו לא מאפשרים למכליות כאלה לבוא לא לאילת ולא לאשקלון. כל הדברים האלה השתנו, והולכים ונעלמים מהעולם, ולהם יש את זה עדיין.

אני רוצה לציין שהתרחישים הם לא וירטואליים. בסערה הדרומית האחרונה שהיתה בדצמבר במפרץ אילת, אחת האוניות מעקבה התיישבה על החוף, ורק לפני כחמישה ימים הצליחו לחלץ את האונייה על החוף.

למזלם, לא היה אירוע של זיהום ים מאותה אונייה – וזוהי גם אונייה עזובה שכבר נמצאת בעקבה כמה שנים ותקועה – ובנמל אילת, אחת מאוניות הקזינו התרסקה על הרציף, היתה בסכנת טביעה, והפעולה המהירה של התחנה באילת עם צוות קבלנים ושאיבה רצופה, מנעה את הטביעה שלה עם 30 טון דלק באזור חוף הדקל ונמל אילת.

שתי המדינות הנוספות ששותפות אתנו בחוף – מצרים וסעודיה – האם יש להן איזושהי פעילות, איזשהו סוג של מסוף? אין להן, נכון? זה אנחנו והירדנים.

במצרים יש את המסוף בנואיבה שהוא בעיקרו מסוף נוסעים – תנועה של עקבה ומצרים. כל יתר התנועות – שארם-א-שייך, מסוף תיירותי בעיקרו – ויתר תנועות הדלק, מדובר כבר על מפרץ סואץ.

אני רוצה להוסיף נקודה מאוד חשובה. בדיון פה וגם בשאלות שלך, היושב-ראש, יש התייחסות למכליות שמגיעות או לא מגיעות למסופים כאלה או אחרים בישראל, בעקבה, אבל צריך לזכור שאוניות גדולות היום נושאות במכלים שלהן כמכלי דלק היסק מספיק אלפי טונות כדי לגרום לזיהום קטסטרופלי.

מכלית שתתפרק או לא תתפרק זה כבר כמעט לא קורה - אני אומר כמעט כי זה קורה אבל בתדירות הרבה-הרבה יותר נמוכה - אבל אוניות שעולות על שרטון, שמתנגשות, שקורות להן כל מיני תאונות כאלה ואחרות שהתוצאה שלהן היא שפיכה של מכל דלק אחד יחיד, שמכיל מאות עד אלפי טון של מזוט – שזה הדלק הבעייתי ביותר בים – זה קורה כל הזמן.


ולראיה, האירוע שקרה לנו בדצמבר, אך לפני חודשיים, בנמל חיפה – 30 טון של מזוט. למזלנו הרב זה נעצר בתוך נמל חיפה ולא ברח לחופי הקריות, אבל מספיק שינוי כיוון של רוח, וזה היה יכול להיות הרבה-הרבה יותר חמור.


הנקודה שאני רוצה לציין היא שההיערכות שלנו זה ממש לא וירטואלי וזה לא קשור רק למכליות. זה קשור לכל תנועת כלי השיט, ודווקא מכליות – אני מעז להגיד – נקרא לזה, העסק הרבה יותר מסודר, הרבה יותר מעוגן מבחינה בין-לאומית. בגלל הסכנה, הסטנדרטים הרבה יותר מחמירים, הזכירו פה את הנושא של Double Hull ו- Double Skin. כל הנושא של בטיחות מכליות הרבה יותר מוסדר, מה שפחות נכון לגבי אוניות.

בוא נאמר כמה מלים על אוניות בכלל שמגיעות למפרץ אילת. יש אוניות שמגיעות אלינו, יש אוניות שמגיעות לנמל עקבה, כפי ששמענו יש מעבורת מצרית, אני מבין, בין נואיבה לבין עקבה.

מעבורות. יש תנועה של מעבורות.

מעבורות. יש אוניות תיירותיות שמגיעות לשארם-א-שייך. מה מצב ההסדרה של הבטיחות והפיקוח על כלל האוניות האלה, אנחנו נשמע מייד ממשרד התחבורה. אם אתה רוצה להשלים משהו בהקשר הזה, ונעבור ישר למשרד התחבורה.

אני חושב שרשות הספנות והנמלים היא הכתובת הנכונה יותר לקבל תשובה מהימנה, אבל למיטב ידיעתנו, באופן כללי יש פחות שליטה על סטנדרט הבטיחות של אוניות מהסוגים השונים. צריך לזכור – אוניות של מטען כללי, אוניות פוספטים שמגיעות לנמלים שלנו, אוניות בקר. יש הרבה סוגים של כלי שיט גדולים שנושאים בקרבם דלק, שמגיעים גם אלינו, גם לעקבה וגם בדרך לסעודיה או לשארם או לנואיבה או לדהב, כך שהסוגיה של בטיחות – משרד התחבורה יענה, אבל הסכנה קיימת ואירועים קורים כל הזמן.

משרד הבריאות.

רציתי להוסיף משפט ברמת הרקע. מפרץ אילת הוא גם מקור למי שתייה. אנחנו מדברים על שוניות אלמוגים ועל דגים. מתקן ההתפלה של אילת שואב את המים שלו מתוך המפרץ, ובמתקנים החדשים יותר – מתקני התפלה של אשקלון, פלמחים וכולי – אנחנו כבר מקפידים על מרחקים מנקודות יניקה ומניעת אפשרות של זיהומים וכאלה דברים.


באילת, למיטב ידיעתי – בגלל שהמתקן היסטורי ולא היינו מודעים לכל הנושא שהים, גם הוא מקור מי שתייה – הדברים קצת התחמקו וצריך גם לחשוב בכיוון הזה שיש שם נקודת יניקה.


אני לא בטוח במה שאני הולך להגיד – יש פה אנשים מהאזור. מדובר על כמה מאות מטרים ספורים בין נקודת היניקה לקצא"א, שזה מבחינתנו מעמיד את נקודת היניקה בסכנה וצריך להתייחס אליה גם במסגרת הדיון הזה.

תודה רבה. משרד התחבורה, בבקשה.

ראשית, כל מכלית אשר פוקדת את אילת, אנחנו שולחים לשם צוות ובודקים אותה, היא לא נכנסת לפני שהיא נבדקה. אם היא לא תקינה, היא מסורבת להיכנס. יש לנו כמה אנשים שהם מתמחים במכליות ובודקים את זה.


שנית, לפני כעשר שנים – זו גם אחת הסיבות שאין לנו עד עכשיו אירועים רציניים מבחינת זיהום- אין מכלית שיכולה להיכנס לאילת שהיא לא בעלת דופן כפולה, וכן מגבלת גיל של 20 שנה. עכשיו זה גם הגיע לים התיכון, לידיעה - מ-21 בדצמבר מגבלת גיל של מכליות לסוגיהן, 20 שנה גם בים התיכון.


אני במקרה מכיר אישית את הבן-אדם שאחראי על ביקורת כלי שיט זרים בירדן, והוא די מקטר על המכלית הספציפית הזאת. זוהי מכלית שהיא Single Skin, בעלת דופן יחידה. אם הירדנים לא היו לוקחים אותה היא היתה עוברת לגרוטאות. הוא מנסה להחליף אותה, זה מפריע לו מאוד כי הוא מפחד מכל מיני דברים שיקרו שם, והוא אומר: אנחנו נקבל את זה וגם הם יקבלו את זה, וזוהי מכלית של רבע מיליון טון, עד כמה שזכור לי. היא רצינית מאוד.

300 אלף טון.

300 אלף אפילו, היא גדולה מאוד. מבחינת Authorization הוא אחראי על ביקורת כלי שיט זרים.


היינו באילת בשבועיים האחרונים כי הגיעו לשם כל מיני כלי שיט – Cruise - ואני אישית הייתי מעורב שם. כמעט עצרנו כלי אחד בגלל שמערכות כיבוי האש שלו – זה אומנם לא קשור לזיהום – לא היו תקינות. כמעט עצרנו את הכלי כי אם פורצת שם שרפה, יכול להיות גם זיהום, גם זיהום אוויר, גם דלף ודברים אחרים, זאת אומרת זה עובר את הביקורת של משרד התחבורה. יש לנו תרגילים משותפים שעשינו עם איכות הסביבה.


אם להתייחס לסוגי הדלקים, מה שאומר אלי – מנהל התחנה שם – הוא צודק. הדחיפות של העניין חשובה כי אם יש סוגים שונים של דלקים שמובאים ארצה – כפי שאמר מר טל - יש כאלה שאם לא מטפלים בהם מייד ואם הם כבדים מדי, הם נהפכים לאמולציה. האמולציה הזאת יותר כבדה מצפיפות מי הים, ואז הם שוקעים למטה וזה יכול לפגוע בשונית. זאת אומרת, החשיבות כמה שיותר מהר להגיב היא גדולה מאוד.


הייתי רוצה להוסיף משהו שהמודעות לגביו עולה ולא שמו לב לכך. אני לא יודע אם קיבלתם את הנייר שלנו, של משרד התחבורה – אני יכול להשאיר אותו פה – אבל כעת אנחנו עוסקים גם בחקיקה, אנחנו קוראים לזה Ballast Water Management, מי נטל. והסיבה לכך, שבאות לשם מכליות – מכלית באה ריקה, הולכת לטעון, היא הולכת לפרוק כ- 80,000 טון של מי נטל ממכלים מיוחדים, לך תדע מה היא הכניסה פנימה, או מי נטל מאוניות אחרות.


זה יכול לפגוע, וכעת זה בתרגום אצלנו, אני במקרה אישית עוסק בכך. אצלנו תרגמו את זה כהכנה לחקיקה. החשש שם, שאם הוא מביא כל מיני מיקרואורגניזמים או כל מיני בעלי-חיים שהם לא מהסביבה הזאת, הם יכולים לפגוע בשונית. דיברנו על כך שצריך להתחיל לטפל. יש כמה השגות אבל זה יכול לפגוע בשונית מבחינת כל מיני מזיקים שהם לא עמידים לבעלי-החיים או הדגים או כל המיקרואורגניזמים שנמצאים באילת, או לפגוע בשרשרת המזון. זו אחת הנקודות, אנחנו עוסקים בכך עכשיו. בישיבה הדגש הוא על נפט אבל כדאי לדבר גם על זה, ללא קשר.


אם תתחיל העלייה של מכליות, זה ידרוש פיקוח יותר חמור גם מאתנו – ניתוב התנועה, איפה להטיל עוגן, ועוד דברים כאלה. כפי שאמר אלי ורבורג, יש חשיבות רבה לזמן. שתי סירות, זה צריך להיות אלפי מטרים של חסמים – אני עוסק בכך, שנים רבות עסקתי במכליות, וב-99% מהמקרים אני מסכים עם הדברים שהם אומרים. לאחר מכן, איפה אתה שם את כל הדלק שנשפך – לאטום אותו, לאסוף אותו, שלא ישקע.

זה באופן כללי. אני יכול להוסיף, אני חושב שזה מספיק.

מי פורק מי נטל?

כל האוניות.

מי בודק את זה? מה מערכת הבדיקה שלכם?

אנחנו עדיין לא לעומק – האמנה הבין-לאומית עומדת להיכנס השנה, 2011.

כרגע למשל, אונייה שמגיעה למפרץ אילת.

כרגע אין לנו כמעט.

פורקת, ואנחנו לא יודעים מה היא עושה.

מי שעושה עד היום חקר בנושא זה פרופ' בלה גליל, היא עובדת בחקר ימים ואגמים.

אם אני זוכר נכון, בעיקר בהיבט של מינים פולשים.

נכון, בהיבט של מינים פולשים. אנחנו לפחות, כקצא"א, נתנו הנחיה מפורשת למכליות שמגיעות אלינו לאילת, להחליף את הנטל שלהן בים סוף לפני שהן נכנסות לתוך המפרץ שלנו, והם אכן עושים את זה. אנחנו פועלים לפי ההנחיות של IMO – לא במפרץ סואץ ולא באילת, אלא לצאת לכיוון ים סוף, ושם הן מחליפות את הנטל, שיהיה נטל נקי במים עמוקים, וזה מה שאנחנו דורשים ממכליות שמגיעות לאילת.

מה האפשרות ליישם? אני עכשיו שואל את נציג משרד התחבורה. סליחה, אדוני, מייד תוכל להשלים את דבריך.

הוא מקצא"א, אנחנו מתואמים.

מה האפשרות ליישם את אותה הנחיה - שנראית לי מאוד ראויה - גם לאוניות אחרות שמגיעות למפרץ אילת, שלא ישפכו את מי הנטל שלהן בתחומי המפרץ אלא בים סוף, בים פתוח?

ראשית, נתנו הנחיה שאנחנו בודקים אותה לא בצורת מעבדה – בודקים את הנהלים – יצאו כבר מהגוף הימי הבין-לאומי, IMO, הנחיות איך אתה מבצע שינוע של מי הנטל האלה, זה נקרא Ballast Water Exchange, אבל לא תמיד זה מספיק. יש פה גם פונקציה – מי הנטל האלה, יש להם חשיבות מבחינת יציבות והתנגדות בים, כך שאנחנו בודקים. יש הנחיה שיצאה במשרד התחבורה, אנחנו קוראים לזה Shipping Notice. הוצאנו הודעה שאומרת, אנחנו דורשים את השינויים האלה. אנחנו אומרים שזה עדיין לא מושלם ועובדים על זה, אבל אני חושב שצריך לעשות חלק מהדברים יחד עם איכות הסביבה.

השאלה היא מאוד נקודתית. מדוע אותו דבר שנשמע לי מאוד נכון, שמנחה קצא"א את המכליות, אתם לא מנחים את כל יתר האוניות?

אנחנו מנחים אוניות ואנחנו בודקים אותן.

שמי הנטל יוחלפו מחוץ למפרץ, בתחומי ים סוף.

אני חייב להגיד שמכליות, בעיית הנטל נבדקת על-ידי קצא"א. הבעיה העיקרית של מי נטל זה אוניות הפוספטים שמגיעות לאילת. המבנה הוא בעייתי, תיכף אני אגע בו, אבל כל אוניית פוספטים שמגיעה לאילת, מחויבת להחליף את מי הנטל שלה בדרך. אין לנו אפשרות לבדוק את זה מעבדתית, אבל רב-החובל של האונייה מצהיר בפועל בפני רב-חובל נמל ובפנינו ומגיש לנו נייר חתום שהוא אכן החליף את מי הנטל בדרך.

יש לו יומן.

אונייה – בזמן פריקת מי הנטל, מי הנטל נבדקים ויזואלית על-ידי מפקחי התחנה. אונייה שיש לה מי נטל מזוהמים, יוצאת מהנמל, לא פורקת את זה בנמל אילת. מבחינתנו, שתיקח פחות מטען ותישאר עם מי הנטל. כבר עברנו מספר אוניות שעברו דרך בית-משפט וקיבלו קנסות בעקבות מי נטל לא נקיים. מעבדתית הם לא נבדקים.

הבעיות הגדולות בכלל במפרץ אילת זה אוניות הפוספטים, בעיקר אוניות שלוקחות חומר זול לעולם השלישי. גם האוניות האלה הן אוניות שאין עליהן הגבלת גיל, ורוב התאונות שהיו במפרץ אילת בשנים האחרונות היו מאוניות פוספטים בזמן טעינה של חומר, בגלל מאמצים כאלה ואחרים על גוף האונייה.

תודה. משרד התיירות, בבקשה.

רציתי לחדד קצת מה שנאמר כאן לגבי מחיר הטעות. התיירות, כיוון שהיא נשענת המון על תדמית, גם רמת זיהום שהיא נמוכה מייצרת אפקט מאוד-מאוד משמעותי, ולכן מבחינתנו המחיר של טעות במפרץ אילת – כשאילת, בערך 70% הכלכלה שלה, ונעזוב רגע את צד התיירות אבל כלכלית העיר מתפרנסת בכ-70% מהענף הזה – המחיר הוא בלתי נסבל מבחינתנו.

אני חושב שהרגל הזאת של הסביבה – שהתיירות נשענת עליה כל-כך באילת – חייבת באמת לקבל פה את החידוד הזה כי המשמעות היא שבעצם הכלכלה של העיר יכולה לקרוס כתגובת שרשרת לאיזשהו אירוע משמעותי, וקשה לי לומר כאן מהו אירוע משמעותי אבל מבחינת זיהום הים.

גם המתחרים של אילת בתיירות – שזה עקבה שהולכת ומתפתחת בענף הזה, גם כמובן חופי סיני- הם גם אינטרסנטים בשמירה על הענף הזה, ולכן אני חושב שבנושא של שיתוף פעולה, ולו רק לצורך העניין הזה, לדעתי יש פה אינטרס מספיק חזק כדי לייצר שיתוף פעולה כזה.

תודה רבה. עיריית אילת.

אסף אדמון, מנהל היחידה לאיכות סביבה, אנחנו אגף בעירייה. ראש העיר ביקש למסור התנצלותו שהוא לא מגיע, הוא נמצא בחוץ-לארץ.


אני גם רוצה לשים דגש על נושא חשיבות המשאב שנקרא מפרץ אילת והים, ובעצם כל התיירות וכל העיר עצמה נשענת על המשאב הזה.


קצא"א מבחינתנו – שהוא נשוא הדיון – הוא גורם סיכון אחד מתוך הרבה גורמים. במקרים של זיהום ים, כל מה שקשור בים ואירוע שנמצא בים, זה באחריות המשרד והתחנה למניעת זיהום ים. זיהומים חופיים – אם זה בחוף שבאחריות הרשות המקומית, אנחנו צריכים לטפל. היה לנו אירוע במארס שנה שעברה, טופל בסך הכול בהצלחה.


דגש אחד שאני כן רוצה להעביר כאן – במסגרת התלמ"ת ותוכנית החירום המקומית, שהיא מכוח התלמ"ת, האחריות לטיפול היא של הרשות המקומית כפי שאמרתי, וגם האחריות הכלכלית מוגדרת – לא במאה אחוז אבל כאחריות של הרשות המקומית.


לעניין הטיפול בזיהום יש פה בעיה. אם בשלב הראשון יש זיהום בחוף, מדובר בעשרות או מאות אלפי שקלים במקרה הטוב – וזה נמצא באחריות העירייה – יש פה בעיה מבחינה יישומית. ברגע שאנחנו באים לסיטואציה כזו כפי שהיתה במארס, הכול בסך הכול הלך בסדר. אירוע בסדר גודל אחד יותר גדול – אנחנו ניתקל בקשיים של תפעול בזמן הכי קריטי, שזה הזמן הראשון.


אני מבקש להעביר פה מסר מטעם העירייה שצריך לתת את הדעת לנושא הזה, לראות שתהיה אחריות כלכלית אחרת לטיפול בזיהומים בחופים.

תודה רבה. בבקשה, משרד החוץ.

אני רוצה להגיד קודם כול ברמת משרד החוץ, ברמת הסכם השלום עם ירדן – ישראל מחויבת, כמו שהירדנים מחויבים, לשמור על הסביבה משני צידי הגבול, וזה גם חלק מהחוק הבין-לאומי. גם בלי קשר לקצא"א, זה משהו שלפי מה שעולה פה אני מבין שהוא עדיין חסר, אז זה מחייב את מדינת ישראל לדאוג שלא יהיה זיהום כזה או אחר כי זה חלק מההסכם.


לגבי קצא"א ומה ששמעתי פה, בסך הכול אני מתרשם שיש שיתוף פעולה ויש מודעות לנושא, וחשוב להדגיש שגם במקרה שהתנאים משתנים ומחליטים להזרים יותר נפט לכיוון אילת, מאוד חשוב להמשיך לשמור את הירדנים בתמונה ולהיות אתם בקשר ישיר כי במקרים של תקלות זה יכול למנוע הרבה אי-הבנות והרבה משברים או מתיחויות בלתי רצויים.


אני רוצה לחזק את הנושא שהועלה פה על-ידי נציג משרד הבריאות, נושא ההתפלה. היום מתבצע סקר היתכנות של פרויקט שנקרא פרויקט מובל השלום או רדד. זה פרויקט שאמור להעביר מים מים סוף לים המלח, הוא אמור לשאוב כשני מיליארד קוב מים בשנה ממפרץ אילת, עקבה, ולהעביר אותם דרך מתקני התפלה ודרך תעלה לים המלח.

לא חשובים כרגע כל הפרטים הטכניים. מה שחשוב להדגיש כי זה נשמע קצת מפחיד, שזה מותנה בתוצאות מוצלחות של סקר ההיתכנות, שאמור להסתיים באמצע 2011, ביולי-אוגוסט אמורים לפרסם את הדו"ח הרשמי, אבל חשוב להדגיש שעד שהפרויקט הזה יושלם, אמורים תוך כשנתיים, שנתיים וחצי לכל המאוחר, להקים מתקן התפלה בעקבה, שאמור לשרת גם את ישראל וגם את ירדן.

כל הנושא של זיהום נפט מקבל משנה חשיבות כי היקפי המים שיישאבו ויצטרכו להיות מנוצלים הם הרבה יותר גדולים. מה שברור שבזיהום משמעותי, זה יפגע ביכולת ההתפלה. זה יכול להביא אפילו עד להפסקת כל ההתפלה, זה תלוי בזיהום.

לכן, מה שמומלץ לעשות – לבצע סקר סביבתי שיבחן את ההשפעות הסביבתיות על המפרץ, על מי המפרץ, על האיכות שלהם במקרה של זיהום שמן, דלקים, נפט, כל הדברים הקשורים לכך, כדי שנדע להיערך בהתאם. אם יחליטו שמתקני ההתפלה האלה יותר חשובים, יכול להיות שיגידו – עם כל הכבוד להזרמת הנפט, אנחנו לא נזרים יותר נפט כי זה גורם מזהם ברמה כזאת שיכולות להיות פה השלכות לשני הכיוונים. לכן, חשוב מאוד לבצע סקר כזה שנדע איפה אנחנו עומדים.

אדוני, אתם ניסיתם לפעול מול הירדנים בנושא אותה מכלית ישנה שיושבת בנמל שלהם?

אני לא ניסיתי לפעול מול הירדנים. אני שומע על כך פה בפעם הראשונה.

אז קודם כול, יש כבר תוצאה אחת טובה לישיבה הזאת.

דובר פה לגבי שיתוף פעולה עם הירדנים - לנו יש שיתוף פעולה גם בנושא סקר ההיתכנות, גם לגבי המתקן בעקבה.


אני יכול להעלות את הנושא הזה, לבדוק עם הירדנים מה אפשר לעשות.

הבקשה שלנו היא שבאמת תפנה, וההצעה שלנו, מר כהן – שאני מבין שהוא מנהל אצלכם במשרד.

זה אני.

אתה מנהל את תחום שיתוף הפעולה הבין-לאומי במשרד?

אני אחראי על זה, כן.

אני חושב שמאוד חשוב לפנות לירדנים, אני חושב שזה גם אינטרס שלהם, גם אינטרס תיירותי. בוודאי כל פרויקט ההתפלה העצום שהם רוצים לתכנן, שבמידה רבה יהיה מרכז משק המים שלהם – אם הבנתי את התוכניות שלהם נכון – זה עומד בסתירה מוחלטת לצורת התנהלות שהיא פשוט לא אחראית.


בכלל, אחסון נפט בנמל בתוך מכלית זה לא נראה לי הדבר הנכון לעשותו, בפרט כשמדובר במכלית כל-כך מיושנת, שאפילו אנשי המקצוע שלהם, ככל הנראה, מלאים חששות לגביה.


לכן, אדוני, אני הייתי מציע שאתם תפנו – אולי אפילו בדרג הגבוה ביותר, מעבר לדרג המקצועי- כי אנחנו פה מדברים על סוגיה שנראית כמו איזושהי בעיית עיוורון של המערכת. מצד אחד, הירדנים בונים פרויקטים עצומים של תשתית תיירותית בעקבה, מנסים לפתח את מובל השלום ואת תוכניות ההתפלה שקשורות בו, ומצד שני מתנהלים בצורה בעייתית בנושא אותה מכלית עתיקה, שבמקום להיות באיזשהו מוזיאון של מכליות, תקועה דווקא בנמל מלאה בנפט.


אני אשמח לקבל דיווח לוועדה גם מה עלה בגורל ההידברות הזאת, ובמידת הצורך אנחנו גם ננסה אולי לעזור בכלים שלנו. קצא"א, בבקשה.

המנכ"ל שלנו מצטער שהוא לא הצליח להגיע לכאן, הוא שלח אותנו כנציגים. אני רוצה לציין כמה דברים שאנחנו עשינו כקצא"א, במקביל למשרד התחבורה. אנחנו בודקים את כל המכליות – קודם כול, אנחנו מקבלים את הנתונים של המכלית הרבה לפני שהיא מגיעה.

כמה מכליות אתם מקבלים בשנה במפרץ?

במפרץ כיום רק ארבע או חמש.

באילת, ארבע-חמש מכליות.

כל מכלית שמגיעה אלינו, אנחנו בודקים את הנתונים שלה לפני שהיא מגיעה. לגבי הדרישות לגיל מכליות, אנחנו בזמנו הלכנו על 20 שנה, זה מעל עשר שנים באילת.


כל המכליות שמגיעות אלינו, כמו שהזכרתי, אנחנו מחייבים אותן להחליף את מי הנטל שלהן לפני ההגעה. אנחנו מכריחים את כל המכליות לבוא עם חבלים ולא עם כבלים לקשירה – חבלים שצפים על המים, והסיבה היא שכבל, באשר הוא כבל, הוא כבד, הוא מגיע לקרקעית והוא פוגע בשונית. השונית אצלנו בקצא"א, כמו שגם כתוב פה, היא אחת השוניות היפות במפרץ אילת. אנחנו גם בודקים שהחבלים האלה נקיים, שלא יורידו לנו חבל שמזדהם באיזשהו מקום ויוריד שכבה שמנונית. רוב הבדיקות האלה, משרדי התחבורה בעולם לא עושים, לא בודקים את החבלים.


אלה הדברים שאנחנו עושים. אנחנו מקפידים על אחזקת משמרות בחוף, יש נתב באונייה שנמצא כל זמן שאונייה פורקת או טוענת, ואנחנו משתפים פעולה עם איכות הסביבה ומשרד התחבורה בצורה די טובה. כל מכלית שמגיעה – מלבד זה שאנחנו מקבלים את הנתונים אלינו – אנחנו מעבירים מייד את הנתונים אליהם.

האם יש איזושהי אפשרות לשינוי במיקום המסוף? המיקום היום הוא מיקום בעייתי מבחינה סביבתית, השאלה אם יש לו חלופה.

היתה פעם תוכנית להעביר את המסוף, על גבול עקבה-אילת, לעשות שם כניסה פנימה.

יש תוכנית שנקראת "השער הדרומי" – נמל תעלה צפונית לאילת, משהו שמנסים לקדם היום.

זו תוכנית שקיימת כבר מאז הסכמי השלום, קצת לפני, אבל עד היום היא רק מצוירת.

מה הרציונל מאחורי הפרויקט של "ההזרמה ההפוכה"? אנחנו מזרימים נפט לאזור המפרץ הפרסי?

לא למפרץ הפרסי. ישנם מצבים בעולם שהדלק בים התיכון – קרי, ברית-המועצות, ים שחור – זול יותר מאשר במדינות ערב, ואז יש הרבה לקוחות של קצא"א, לכן המכלים באילת מלאים, מעוניינים להזרים אותו לכיוון המזרח הרחוק, סין, טייוואן, הודו.


כעת, משום שלא משתלם להחזיק מכלית על הקו הזה, בגלל החרם הערבי, הם די תקועים עם הדלק שלהם אצלנו באחסון, אבל באופן כללי זה מה שמנסים לעשות. מפעם לפעם מצליחים להוציא אונייה שמסכימה להגיע לכאן, מאיזשהן סיבות ששמורות עם בעליה.

ההזרמה בצינור של קצא"א היום בעיקרה היא "ההזרמה ההפוכה".

הזרמה לשני הכיוונים. בשנה הזאת היתה לנו למשל אונייה שהגיעה ממצרים, הם פרקו באילת והזרמנו את הדלק הזה צפונה. זה תהליך שאנחנו מובילים את כמות הדלק, היא מופרדת על-ידי מתקנים מיוחדים לכך.

תודה. "צלול", בבקשה.

כל הדיון פה, כפי שאני מבין אותו, מתנהל מנקודת הנחה שמכירה בלגיטימציה של הגברת הפעילות של קצא"א, ואיך אנחנו בעצם מתמודדים עם ההשלכות של הגברת הפעילות הזאת.


אני חושב שההתמודדות הטובה ביותר תהיה בעצם מתוך המחיר הכבד שהוצג פה, שבאמת כפי שאתה הצגת אדוני היושב-ראש, עתיד העיר אילת בעצם מוצב פה במידה רבה.


אני חושב שההתמודדות הטובה ביותר תהיה לא להסכים להגברת הפעילות הזאת, בייחוד כשהנהנים האפשריים הכלכליים מתוך הסיפור הזה הם מעטים, לעומת הפגיעה האפשרית, הסיכון האפשרי – שלא בטוח שצריך בכלל לשים אותו פה על הפרק. כפי שהציגו כאן הרבה מאוד אנשים, הטיפול בסיכון הזה, עם כל ההתמודדות שהצגתם, בייחוד אם הפעילות תגבר, מה שמעיד שהסיכוי הסביר שתהיה איזושהי תאונה גם יגבר, המחיר הזה והטיפול, זה יהיה בלתי הפיך מבחינת ההשפעות על העיר אילת ועל הסביבה. במאזן הכלכלי שאנחנו עושים, אני לא חושב שהוא מצדיק את ההיבט הזה – במידת היכולת שלנו לדעת, כי המאזנים של קצא"א לא חשופים.


כדי להצדיק את הפעילות הזאת, את הגברת הפעילות, אולי הוועדה יכולה לדרוש את חשיפת המאזנים האלה פעם, כדי שנראה מה בדיוק ההצדקה.


בגדול, אנחנו באופן עקרוני מתנגדים להנחת המוצא שהדיון פה מתנהל במידה רבה סביבה.

תודה. מר עמיר, לפני שאני נותן לך אפשרות להגיב ולהתייחס, אני רוצה שתתייחס גם לשאלת היתרי ההזרמה שלכם לים במפרץ אילת. מה אתם מתירים להזרים ואיזה דברים מוזרמים למים של המפרץ?

תודה. קודם כול, לשאלתך. היתרי הזרמה לים ניתנים על-ידי ועדה בין-משרדית שנותנת היתרי הזרמה לים מתוקף החוק שנקרא החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. במפרץ אילת, למיטב זיכרוני, יש היום סדר גודל של שישה או שבעה היתרי הזרמה לים, אולי אפילו פחות, אולי חמישה.


רוב ההיתרים האלה, ההזרמה מתבצעת דרך תעלת "הקינט" – זוהי תעלה שזורמת למפרץ אילת בצפון המפרץ, קרוב מאוד לגבול ירדן-ישראל.


כל ההיתרים האלה, עד האחרון שבהם, מפוקחים בצורה הדוקה מאוד על-ידי התחנה שלנו באילת. אני לא זוכר – לפחות לא כרגע – על שום חריגה שגילינו. ברגע שמגלים חריגה, כמובן שננקטים כל הצעדים על-פי חוק.


אני נזהר להגיד אבל אני לא חושב שזאת הבעיה במפרץ אילת, ודאי שלא כיום. בעבר היו בעיות עם היתרי הזרמה לים, עם הזרמות לים, מספיק שנזכיר את הביוב של אילת שזרם עד לפני 15 שנה בצורה חופשית לים, וכלובי הדגים – אתה הזכרת, אדוני היושב-ראש. רוב הבעיות בנושא הזרמה קבועה לים במפרץ אילת מכיוון היבשה, די פתורות או לפחות נמצאות בפיקוח מאוד הדוק.


רציתי להתייחס לשני נושאים שהועלו פה. האחד, חשוב מאוד להזכיר. קצא"א היום ערוכה – והזכרתי בתחילת דבריי – היא ערוכה לטיפול בזיהום ים אם וכאשר יקרה אצלה במסוף באילת, עם ציוד מסוים שיש לה, אבל הציוד הזה הוא מספיק לנפח הפעילות הקיים היום.


אנחנו כרגע – בניגוד אולי למה שאמר חברי מ"צלול" – אנחנו זרוע של הממשלה, לא לנו לקבוע האם מסוף קצא"א יפעל או לא יפעל, אם יזרים כך או אחרת, אנחנו כרגע מקבלים את זה כנתון. אם יוחלט שנפח הפעילות של שינוע נפט דרך אילת יגבר, כמובן שפה אנחנו כן ניכנס לתמונה. לא יהיה מצב שבו קצא"א תגדיל את נפח הפעילות ותישאר עם אותה רמת כוננות והיערכות.

זאת התחייבות שלנו לבצע את זה.

נכון, יש התחייבות של קצא"א וזה דבר שאנחנו אמרנו מראש, שבמידה שנפח הפעילות של קצא"א יגבר מעבר לשלוש, ארבע, חמש מכליות בשנה, הם יחויבו להחזיק ציוד הרבה יותר מסיבי – כלי שיט, אנשים וכיוצא באלה.

זה הכיוון שהוא הציג, זאת אומרת שהכיוון הוא כמובן לגדול.

אם וכאשר. אם וכאשר יגדלו, יצטרכו להיות מוכנים הרבה יותר טוב. זאת ההתייחסות.


הזכירו פה גם נושא של תיירות ופגיעה אפשרית, כמובן נושא של התפלה. אומנם, הדיון פה על מפרץ אילת ובמפרץ אילת יש התפלה אבל אני מזכיר לכם שמדינת ישראל היום הולכת וגדלה בכיוון ההסתמכות שלה על מי שתייה מכיוון של התפלה בים תיכון. רוב מי השתייה היום בישראל מגיעים ויגיעו בקרוב מאוד להיות אך ורק מי התפלה.


המתחם של קצא"א אשקלון – היכן שמגיע מירב הדלק, 80% או 90% מהדלק של ישראל – יושב היכן שיושב מתקן ההתפלה, על אותו תווך, זאת אומרת אנחנו לא צריכים לחפש רחוק באילת, מספיק אם נסתכל באשקלון. אם חס וחלילה קורה זיהום ים באזור מכלל אשקלון, מתקן ההתפלה באשקלון נמצא בסיכון מיידי.


לכן, אם כבר רוצים לדבר – וזאת ההתייחסות שלי – הנושא של ים, ואלה דברים שאנחנו אומרים שנים, הים הוא מקור אדיר של תשתיות, של כלכלה, של מי שתייה, לא הזכירו פה דיג, לא הזכירו פה ספנות שתיפגע בוודאות - מספיק להסתכל על הזיהום האחרון שקרה בנמל חיפה, תנועת האוניות שותקה למעשה למעלה משבוע-שבועיים – ואם יהיה זיהום גדול, ההשלכות יהיו אדירות, אין שום ספק בכך.


מספיק אם נביא את המספר, שהוא היום מספר הייחוס לנזק של זיהום ים בדלק - אם נשמע מה קורה בארצות-הברית עכשיו – התביעות כתוצאה מהזיהום, מפריצת הנפט של קידוח BP, מגיעות ל-20 מיליארד דולר. אין ספק שמדובר פה בסיכון אדיר כשמדובר על טיפול בנפט בים, ועל כך אנחנו אמורים להגן, ולצערי הרב אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מוכנים לאירוע מסוג כזה.

תודה רבה. גברתי רצתה להוסיף.

יש עוד נושא שהייתי רוצה להזכיר בקשר לנמל של קצא"א באילת – החשיבות הביטחונית. אני מבינה שנמצא כאן נציג של משרד הביטחון אבל אני אעלה את הנושא.


יש סך הכול שני נמלי נפט של קצא"א – אחד באשקלון ואחד באילת – כשהנמל של אשקלון לצערנו נמצא קרוב לעזה וחשוף לעתים לסכנה גם מהכיוון הזה. כמובן שמדינת ישראל צריכה לקחת בחשבון את החשיבות בקיום הנמל באילת, שאם חלילה תהיה פגיעה של טיל על אונייה, ייקח כמה חודשים עד שהאונייה תהיה מוכנה להתקרב שוב לאשקלון.


לכן, יש גם חשיבות לקיום נמל קצא"א באילת, גם את זה צריך לקחת בחשבון במכלול השיקולים שהועלו פה.

אבל גם מסיני נורו לאחרונה על אילת.

אז נסגור את שני הנמלים...

לא. אני אומר שהטיעון הוא לא - - -

הטיעון הוא טיעון, וישנה ועדה של משרד התחבורה בראשותו של זאב לשם, שבדקה מאיפה מגיעים דלקים – עדיין בודקת, עדיין לא הוציאה מסקנות – בודקת מהיכן מגיעים דלקים למדינת ישראל ובאילו נמלים. מנמל אשקלון מגיעים 90% מהדלקים למדינת ישראל, בתי זיקוק אשדוד תלויים במאה אחוזים במה שמגיע מאשקלון; נמל חיפה קשור אלינו ב-80% מהתוצרת שלו, ומלחמת לבנון – כמות הטילים שנפלו שם היתה כזאת שאף מכלית לא התקרבה לשם, ואוניות שהיו שם ברחו, לכן באו לאשקלון. למזלנו, במבצע "עופרת יצוקה" לא נפל שום טיל על אוניות שלנו, ואנחנו פעלנו ב-Full Capacity, אבל עדיין עבדנו בתנאי מלחמה, ולכן חשוב מאוד שיש עוד מקום.

כחירום.

כחירום. חשוב מאוד שנמל אילת יהיה קיים גם כחירום, והוא לא יהיה קיים אם לא תהיה לו גם הצדקה כלכלית.

תודה רבה. האם מישהו רוצה להוסיף משהו חשוב לפני שאנחנו ניגשים לסיכום? אם כך, אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת.


אני חושב שזו ישיבה חשובה. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאנחנו מקיימים בכנסת דיון שיטתי בנושא סכנות הזיהום במפרץ אילת, והגיע הזמן לקיים דיון כזה.


מפרץ אילת הוא אזור רגיש ביותר, ומבחינתי הסיכום צריך להתחיל ומרכזו באמירה שאין מקום לטעויות במפרץ אילת, וגם כמו שנאמר פה בדיון, אין זמן לטעויות במפרץ אילת.


מקום – אנחנו מדברים על אזור מאוד-מאוד קטן, מאוד רגיש מבחינה סביבתית, מאוד רגיש מבחינה תיירותית, ואני לגמרי מקבל את הדברים שנאמרו כאן על המשמעות של פגיעה תיירותית של זיהום שלא חייבת להיות בכך שהכול נהרס – מספיק שהתמונות הקשות מתפרסמות בעולם וכבר התיירות נפגעת בצורה קשה – וכמובן משמעות כלכלית מאוד מרחיקת לכת.


אין זמן כי האילוצים הספציפיים של מפרץ אילת מונעים אפשרויות של טיפול ארוך וממושך, מחייבים טיפול מאוד-מאוד מיידי. הדברים האלה מחייבים אותנו לפעולה, וקודם כול לפעולה מונעת.


אני חושב שהגיע הזמן לגבש למפרץ אילת תוכנית של פיתוח מקיים, תוכנית פיתוח שמסתכלת על כל האילוצים השונים שהמפרץ הזה צריך לספק – תיירות, תחבורה, סביבה, משאבים, נמל - איך אנחנו בונים תוכנית שמראש אנחנו יכולים להבטיח שתעמוד באילוצים המאוד רבים שיש על מקום כל-כך קטן וכל-כך רגיש.


תוכנית של פיתוח מקיים כזו, יכול להיות שצריכה לכלול גם הקמת מינהלת שתטפל במפרץ כולו מתוך מבט רחב ותוכל לקבל את כל הסמכויות בכל התחומים כדי באמת לפעול להגנתו של המפרץ הזה באופן מספק.


כשאנחנו מדברים על תקלות סביבתיות בים, הדרך הבטוחה להתמודד אתן היא קודם כול למנוע אותן, ולמנוע אותן זה אומר קודם כול להחליט איזה סוג של אוניות ואיזה סוג של דברים נכנסים לתוך המפרץ,1 ופה צריכה להתקבל החלטה כוללת.


אני חושב שכל העלאה של נפח פעילות הנפט במפרץ אילת היא בעייתית. מבחינה זאת, זה טוב שבגלל כל מיני אילוצים, כמות פעילות הנפט שכיום קיימת בנמל אילת היא לא גדולה. גם הכמות הזאת יכולה אגב לגרום לתקלות, אבל אני חושב שבראייה כוללת לא נכון לפתח את מפרץ אילת כאזור של משאבי נפט גדולים. זו תהיה טעות. זו תהיה טעות שגם אם יש לה הנמקות כאלה או אחרות – ואני שמעתי על ההנמקות הביטחוניות נוכח הקשיים שקיימים באשקלון – אבל הפתרון לא יכול להיות באילת, הפתרון צריך להיות במקומות אחרים. גם אם יש סיכונים באשקלון, צריך לחשוב על פתרונות ועל אלטרנטיבות שלא אילת היא המרכז שלהם.


אנחנו מדברים על מסוף שנמצא באזור רגיש ביותר מבחינה סביבתית, סמוך מאוד לשונית האלמוגים. תקלת נפט בסמיכות למסוף עלולה להיות הרסנית לגבי המשאב הסביבתי הבולט והחשוב ביותר של מפרץ אילת, והאפשרויות של שיקום הן כמובן מאוד-מאוד מוגבלות ומאוד בעייתיות.


אנחנו קוראים למשרדי הממשלה, וקודם כול למשרד התחבורה, לפעול להעלאת הסטנדרט של האוניות שמגיעות לנמל אילת באופן רוחבי. מה שנעשה – ואנחנו מברכים על הסטנדרט המחמיר יותר שאתם הנהגתם במפרץ אילת עוד לפני שנים, בשיתוף פעולה עם קצא"א – מה שקורה בתחום הזה צריך לחול לגבי אוניות בכלל. זה צריך לחול לגבי אוניות מכל סוג שהוא שמגיעות למפרץ אילת, זה צריך לחול בפרט לגבי אוניות פוספטים.


שמעתי בדאגה את הנתונים שהוצגו בפנינו על סוגי אוניות הפוספטים שמגיעים לנמל, אני מציע למשרד התחבורה לבחון את העניין הזה, לדבר עם חברות הפוספטים. פוספטים הוא תחום מאוד-מאוד רווחי היום בעולם, מייצר רווחי-עתק לחברות שמייצאות פוספטים, ואין שום סיבה שחלק מסוים לפחות מהרווחים האלה לא יוקדש להעלאת הסטנדרט של ספינות הפוספטים.


אני מבקש, אדוני, שאתם תודיעו לנו בתוך מסגרת זמן שעכשיו נחליט עליה – אם אתם צריכים שלושה חודשים, ניתן לכם שלושה חודשים – אבל תוך שלושה חודשים – אם תרצו עוד זמן קצר, אני אתן לכם – אנחנו נרצה לקבל התייחסות מפורטת לנושא הסטנדרטים של האוניות שנכנסות למפרץ אילת בכלל, ונושא הפוספטים בפרט.


נושא מי נטל – אנחנו חושבים שהנוהל שקיים לגבי מכליות צריך לחול לגבי אוניות בכלל, לא צריך להחליף מי נטל במפרץ אילת. המחקר של פרופ' גליל על מינים פולשים הוא מבחינתנו בסיס לדיון, ולכן שיפרקו את מי הנטל מחוץ לחופי המפרץ.


אנחנו קוראים למשרד החוץ להתחיל מהלך מול ירדן ומצרים – אני מבין שערב הסעודית, גם אין לנו קשרים אתם וגם הפעילות התחבורתית שלהם במפרץ אילת מצומצמת יותר – מול ירדן ומול מצרים בכל הנוגע לכלי שיט במפרץ. האינטרסים פה הם משותפים – גם ירדן מנסה לפתח תיירות, מצרים פיתחה תיירות בקנה-מידה מעורר קנאה ליד חופי סיני. זה לא שאנחנו מבקשים ממישהו טובה, אנחנו מבקשים סטנדרטים שיגנו גם על האינטרסים שלנו וגם על האינטרסים שלהם.


נושא המעבורות מנואיבה לעקבה הוא נושא שמחייב בדיקה ובירור, ואם יש שם מה לטפל, צריך לטפל.


הנושא של המכלית העתיקה בחופי עקבה הוא נושא שמחייב טיפול – לדעתי, בדרג הגבוה ביותר של משרד החוץ. גם מכם אנחנו נבקש בתוך שלושה חודשים לעדכן אותנו בוועדה מה נעשה בתחום הזה, איזה פניות נעשו ומה האפשרויות לטיפול ולהתמודדות.


אנחנו שמענו בדאגה רבה על כך שהחלטת הממשלה בנושא התלמ"ת בעצם עדיין לא מיושמת. ככל ובמידה שנדרשים שינויי חקיקה, מר עמיר, אני אומר לך בשם הוועדה שאנחנו נשמח לקדם אותם. אם ישנם דברים שאתם מעריכים שכדאי לקדם אותם בחקיקה – אנא תעדכנו אותנו. אני מבקש ממך בתוך החודש הקרוב להודיע לוועדה איזה אלמנטים נדרשים בחקיקה – לפחות ברמה הרעיונית, לא ברמה של ניסוח טקסט של החוק – ברמה הרעיונית, איזה נושאים אתם חושבים שצריך לקדם בחקיקה כדי לשפר את ההתמודדות.


אנחנו נוציא מכתבים לשר להגנת הסביבה ולשר האוצר, אני מבין שגם לשר התחבורה – ככל שהוא גם כן צד נוגע בעניין – לגבי הצורך הדחוף של מימוש בפועל של הנחיות התלמ"ת, ואנחנו נבקש מהשרים לעדכן אותנו מה נעשה בפועל כדי לממש את ההחלטות שהתקבלו.


אמרנו בתחילת הסיכום שהדרך הכי טובה להתמודדות עם זיהומים היא למנוע אותם מלכתחילה, אבל ברור לנו לגמרי שאי-אפשר למנוע על-ידי מניעה מוחלטת של כניסת כל כלי שיט לתחומי המפרץ – זה לא נכון, זה גם לא יקרה – ולכן, צריך במקביל להבטיח שלכם באגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה יש את המשאבים, את כוח-האדם הדרוש, את הציוד הדרוש כדי להתמודד עם זיהומים בכלל וכדי להתמודד עם זיהומים במפרץ אילת בפרט. זה שיהיו לכם כלים טובים להתמודד עם זיהומים בים התיכון, זה עדיין לא נותן תשובה מספקת ומספיק מהירה למה שקורה גם במפרץ אילת. הדברים האלה מחייבים פעולה מיידית.


אנחנו נקיים דיון מעקב בוועדה על נושא הזיהומים במפרץ אילת במהלך החודשים הקרובים. אני מקווה שנקיים את הדיון הזה כבר במצב שבו גם התלמ"ת תהפוך מהחלטה למציאות, וגם נוכל להראות התקדמות בכל המישורים השונים של ההתמודדות עם הזיהומים מסביב למפרץ אילת.


אם יש למישהו מהנוכחים פה הצעה לתוספת, אני אשמח לשמוע.

רק לעדכן, אדוני היושב-ראש – הזכרת לי, ושכחתי לעדכן. אנחנו נמצאים במהלך שיעגן בחקיקה את התלמ"ת. המהלך הזה הוא מהלך ארוך, אנחנו בעיצומה של העבודה. יש לנו כבר טיוטה ראשונה לקראת תזכיר חוק. אם אין התנגדות בלשכה המשפטית שלנו אנחנו נשמח להעביר את זה כמובן אליך.

אני אשמח לקבל את הטיוטה לפחות כדי לראות איפה נמצאות הבעיות וכדי לנהל את הדיאלוג בצורה יותר מושכלת.

ברשותך, אני מבין שיש כוונה לבצע פנייה לירדן בנושא הבעיות בנמל עקבה, אבל אחת הבעיות שקורות ומתמשכות יום-יום בנמל עקבה זה טעינת הפוספטים בנמל עקבה. בנמל עקבה יש טעינה רצופה של פוספטים, ללא מַטְעֵן מוגן, זאת אומרת שכל האבק – וניתן לראות בבירור ממפרץ אילת – כמויות גדולות מאוד של אבק מגיעות.

פוספטים ירדנים.

פוספטים ירדנים. אגב, יש דאגה רבה גם בירדן בנושאים האלה ויש טענות קשות נגד האחראי על איכות הסביבה – גם על האונייה וגם על הפוספטים – וכדאי שנעלה את זה. אם אנחנו מעלים את נושא האונייה, הפוספטים זה בהחלט נושא חשוב.

מר כהן רשם את דבריך והנושא, אני מקווה, יעלה ונוכל לקדם אותו.


אני מאוד מודה לכולכם, ונתראה בעתיד. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:55).