הכנסת השמונה עשרה

PAGE
17
הוועדה לענייני ביקורת המדינה

29.3.2011


הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 168
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, כ"ג באדר ב' תשע"א (29 במרץ 2011), שעה 11:00

מעורבותן של רשויות מקומיות בהקניית חינוך לערכים לבני נוער – דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי (2009) עמ' 191.

חברי הועדה: יואל חסון – היו"ר

עינת וילף – מ"מ היו"ר

דב חנין

אנסטסיה מיכאלי

רון נחמן

ראש עירית אריאל

נחום חופרי

ראש עירית רעננה

אבירם דהרי

ראש עירית קרית גת

יצחק גולברי

ראש מועצת קדימה צורן

עפר בן


ראש המועצה המקומית רמת ישי

שמואל גולן

משנה למנכ"ל ומנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

אביתר ארן

משרד מבקר המדינה

ישראל לאופר

משרד מבקר המדינה

שמשון שושני

מנכ"ל משרד החינוך

איתן טימן

מנהל אגף חברתי קהילתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

יוסי לוי


ראש מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

טליה נאמן

מנהלת אגף תרבות והשתלמויות, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

אתי אלוני

ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

דר' יצחק קדמן

מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

ציון חכם

מנהל המחלקה לחינוך חברתי, ערכים ותנועות הנוער, עירית הרצליה

דוד שבת

מנהל אגף החינוך, מעלה אדומים

ורד לוי


מנהלת מתנ"ס, מעלה אדומים

סיון דנינו

מנהלת מחלקת נוער, עירית לוד

ישראל כהן

ועד הורים בת ים
חיים ביטון (קוקי)
יו"ר "עמית" - אגודה מקצועית למנהלי יחידות לנוער בישראל

שי ששון


יו"ר פורום הערים הגדולות, אגודה מקצועית ליחידות נוער

דורון נהרי

ממונה על הנוער, עירית ירושלים

יאיר אפל

סמנכ"ל תנועת "בני עקיבא"

רועי יסוד

רכז "הנוער העובד והלומד"

אופיר סליפוי

מנהל האגף לתכנון, מ"מ מזכ"ל תנועת "הצופים"

ראובן שטל

יו"ר הועדה האתית משפטית במועצת התלמידים והנוער הארצית

ערן גלזר

רכז פרויקטים, מועצת תנועות הנוער

אלי וקנין

קרן רש"י




מכון "חברותא" בירושלים

מעין חממי

בית הספר לשגרירים צעירים

חנה פריידין

רות לובין, חבר המתרגמים בע"מ

מעורבותן של רשויות מקומיות בהקניית חינוך לערכים לבני נוער – דוח מבקר המדינה

על הביקורת בשלטון המקומי (2009) עמ' 191

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא חשוב, מעורבותן של רשויות המקומיות בהקניית חינוך וערכים לבני נוער, דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי. בחרתי לדון בנושא הזה מכיוון שאני חושב שכל מה שיש בנושא הזה הוא חשוב ומרכזי אני חושב שהנושא של הקניית חינוך לערכים לבני הנוער הוא דבר חשוב ואני מאמין בו. אני הייתי מעורב בו בעצמי בזה שהייתי ראש תנועת נוער בעבר, בית"ר, ויו"ר מועצת תנועות הנוער ואני חושב שהנושא של חינוך הוא דבר חשוב בוודאי כשהוא גם מטופל על ידי השלטון המקומי ששם באמת יש בסופו של דבר את האחריות או את ההתעסקות היומיומית בענין הזה, גם בהקשר הפורמאלי וגם בהקשר הבלתי פורמאלי של החינוך הבלתי פורמאלית שאני מייחס לו חשיבות לו פחותה מהחינוך הפורמאלי. אני שמח שמבקר המדינה דן בנושא הזה ואני בחרתי להביא אותו, לדון ולפתח אותו. בשלב הראשון מר שמואל גולן נציג המבקר יפתח ויציג את הנושא.

בוקר טוב ליושב הראש, לחברי הכנסת, לכל הפורום. כידוע לך לעתים נדרש ממבקר המדינה לעסוק גם בנושאים שחורגים מהנושאים המקובלים שהם יעילות, חסכון או טוהר מידות שאנחנו עוסקים בו הרבה לאחרונה ואנחנו מעלים מפעם לפעם נושאים שעומדים על סדר היום הציבורי או שאנחנו מוצאים לנכון שהם בעלי ערכיות שראוי שמבקר המדינה יתן ביטוי לכך.

הדוח הזה שמונח לפנינו היום עוסק בנושא שמבקר המדינה מצא בו ערכיות גבוהה מאד ולכן הוא גם קבע שאנחנו חייבים לעסוק בו, במיוחד כשאנחנו דנים בסוגיה שאנחנו קוראים לזה החינוך המשלים למערכת החינוך במסגרת הבית ספרית או כפי שהוא נקרא - החינוך הבלתי פורמאלי.

אנחנו רואים חשיבות גדולה מאד בענין הזה במיוחד כאשר אנחנו נמצאים בעולם שדפוסי ההתנהגות של הנוער בו משתנים מיום ליום ויש גם התגברות התופעה של מה שאנחנו קוראים התנהגויות סיכון, שתיה, אלימות, סמים או פעילויות אחרות.

צריכה להיות חשיבה של מי שעוסק בענין הזה כדי לראות כיצד אנחנו נותנים כלים למי שצריך לעסוק בענין הזה בין אם זה השלטון המרכזי בין אם זה השלטון המקומי, על מנת להעסיק את הנוער במסגרות שמחוץ למסגרת הבית ספרית. מעל שני שליש מזמנו של הנוער עובר כשהוא נמצא מחוץ למסגרת הבית ספרית ולכן צריכים למצוא עבורו מסגרות שהן מסגרות שאנחנו קוראים להן מסגרות פנאי.

מעבר לכך זאת ההזדמנות להוסיף תכנים שהמערכת הבית ספרית לא נותנת או שנותנת במידה מועטה מאד, שהרי היא אחראית לתת גם תכנים אחרים ולכן המסגרת הזאת של החינוך הבלתי פורמאלי הוא אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו ראינו לנכון להתמקד בו, להאיר אותו ולהבין מה צריך לעשות בו.

תכנים שלדעתנו צריכים לתת להם ביטוי חזק מאד הם חינוך לערכים, עזרה לזולת, מוכנות לאתגרים עתידיים כמו מוכנות לצבא כמו מוכנות למנהיגות, או מנהיגות צעירה, כל הדברים האלה שבחלקם ניתנים על ידי המערכת הבית ספרית אבל בחלקם לא ניתנים היום ולכן המערכות האחרות צריכות לתת את הדעת על הענין.

הדוח הזה כפי שאמר אדוני יושב הראש, נערך על ידי המשרד והוא הסתיים בסוף 2009, פורסם רק ב 2010 לצערי ועסקו בו מר וייס, אם נמצא פה, מר אביתר ומר טוביה אבירן. בדוח ניסינו למקד מבט מעבר למערכת השלטון המרכזי קרי משרד החינוך, לנסות לעשות מיפוי רחב ככל האפשר במכסימום רשויות מקומיות בענין הזה ובאמת מיפינו עשרים ואחת עיריות, היינו באחת עשרה מועצות מקומיות, היינו במעוצות אזוריות בכדי לתת פחות או יותר תמונת עולם כיצד הדבר הזה בא לידי ביטוי ומצה צריך לעשות.

אני חושב שבפורום הזה אין עוררין על כך שתכניות משלימות למערכת הבית ספרית הן הדבר החשוב ביותר ולכן ראוי לתת את הדעת על הענין.

דבר ראשון, התכניות האלו, על מנת לבצע אותן אנחנו נדרשים למספר דברים שמופיעים בדוח ואני לא אפרט את הדוח, כי אנחנו צריכים לסיים עד לשעה שתים עשרה וחצי ולהגיש דוח אחר אז קודם כל, זה הרצון, הרצון לקדם תכניות כאלו על פי המסגרת המוניציפאלית והמסגרת השלטונית שצריכה לעסוק בענין הזה. בענין הזה אין חקיקה עדיין ואתה יודע בדיוק, אתה אחד מאלה שמוליכים הצעת חוק שנמצאת פה ועדיין לא עברה, לא הוגשה אפילו, על החינוך הבלתי פורמאלי. אין חקיקה שמחייבת, אין פעילויות שמחייבות ולכן הדבר הזה, אם אין רצון -הן בצד המוניציפאלי והן בצד השלטוני אז כמובן שהדבר הזה לא נעשה. הדוח מציג מקומות שבהם ראש הרשות שם על זה דגש ויושב פה ראש רשות ששם על הענין הזה דגש והוא חושב שצריך למקד ותבוא עליו הברכה ולעומתו יש הרבה רשויות שחושבות או לא מסוגלות בהיבט של משאבים וכדומה לתת מה שצריך לתת.

הדבר השני זה היד המכוונת, היד המכוונת היא משרד החינוך, הן בהגדרה שהמחוקק קבע והן בזה שיש לו את היכולות הפדגוגיות לתת את כל הדברים האלה, יד מכוונת היא כמובן גם בהנחיה מקצועית, גם במשאבים וגם בדברים אחרים שצריך לתת אותם.

הדבר השלישי זה הנושא של חקיקה, אין חקיקה בענין הזה, אין חובה לבצע את הדברים האלה, ועמדתנו בענין הזה שכמובן צריך לתת לזה ביטוי מבחינה חקיקתית כי גם במקומות שיש חקיקה יש לנו בעיות כמו למשל למנות מנהלי נוער וכד' אז כל שכן, במקומות שאין בהם חקיקה, מי שצריך לבצע את זה לא מבצע את זה. צריך חקיקה גם בשביל משאבים וכמובן גם כדי לבנות את כל המנגנונים לענין הזה.

אני רוצה לדבר גם על הרצון לקדם תכניות כאלה. בדוח אנחנו מציגים את סמכותה ואת חובתה של הרשות, מכח זה שהיא רשות חינוך, מכח זה שפקודת העיריות מחייבת אותה לענין הזה ומן הבדיקה שאנחנו עשינו ראינו שיש רשויות שבאמת נוקטות יוזמות ובמיוחד רשויות שיש להן יכולת תקציבית ויכולת של משאבים, אלו נותנות לענין הזה את המשאבים ויש גם כאלו שנותנות מעל ומעבר אבל, לצערי, במקומות מסויימים, במיוחד בפריפריה -ששם הדבר הזה נדרש לפעמים יותר מאשר במקומות שבהם ניתן לתת, העסק הזה נפגע.

קח לדוגמה את אחד הכלים לענין הזה, המתנ”סים. מספיק שתקרא היום בעתון שבמקביל לדיון הזה נערך עכשיו דיון בוועדת הפנים בנושא של סגירת מתנ”סים בסקטור הדרוזי. רק היום נדרשנו עוד פעם למתנ"ס שנסגר בקרית שמונה, שזה הכלי היחיד שישנו היום בקרית שמונה שיכול לתת את הפעילויות האלה ויש עוד כמה מקומות כאלה אז הדבר הזה כמובן מחייב הסתכלות שלנו ושלכם.

לגבי שיתוף פעולה עם משרד החינוך, צריך לשתף פעולה עם המינהל של חברה ונוער ולעתים עם סיוע מן המגזר השלישי כי יש תכניות שלא יכולות להתפתח ולא יכולים לבצע אותן. הדבר הזה מחייב מיקוד ורצון מטעם ראשי הרשויות לתת לכך ביטוי, לתת לכך משאבים, להיעזר בכל מה שיכולים לעשות, הן במגזר שלישי, הן במשרד החינוך ולתת לזה ביטוי. בדוח נקבנו במספרים של ראשי רשויות שהתארגנו לענין הזה, כי יש ראשי רשויות שהם לא ולצערי הרב, בחלק מן המקומות פרנסי העיר לא חושבים שצריך לתת לכך ביטוי ובדיון הזה צריך לצאת בקריאה כי הדבר הזה הוא חשוב מאד וכמובן שצריך לתת לזה ביטוי גם בהמשך.

יש צורך גם בהתארגנות של מנגנון. אם אתה לא מבצע את המנגנון של הפעלת מדריכי נוער, של מנהל יחידת נוער, אז התכניות לא נעשות. ב 25% בכלל לא מינו את את בעל התפקיד הזה, והוא זה שצריך להוביל ולנווט את הענין הזה.

סליחה, זה בחקיקה?

לא, זה לא בחוק אבל מישהו צריך לנווט את הענין הזה. מישהו צריך לקחת ולנווט את הענין.

על זה אנחנו מדברים, שאנחנו לא רוצים להשאיר את שיקול הדעת שראש עיר יצטרך לבחור בין אדנית לבין רכז נוער לדוגמה, אז צריך שיהיה פה אדניות אבל צריך שיהיה גם סטנדרט מינימלי של חינוך בלתי פורמאלי ברשויות המקומיות. ואני יודע שגם לגבי מועצות, כשרצינו לקדם את החוק באו ראשי רשויות ואמרו שמדובר בעלויות גדולות וכדומה. אין ספק שחלק מן המשמעות של החוק היא משמעות תקציבית ואין על זה בכלל שאלה אבל סטנדרט בענין של החיינוך הבלתי פורמאלית חייב להיות בישראל, חייב. משם יכולים לעלות יותר אבל סטנדרט מינימלי חייב להיות.

אדוני היו"ר אנחנו מסכימים אתך, אנחנו רק מזהים פה איזשהו רעיון לתת לראש רשות לבחור בין אדנית ובין דברים אחרים. אני לא מזלזל חלילה בנוער בודאי שלא, אני רחוק מזה רק צריך לזכור שכשעושים איזושהי החלטה, איזושהי חקיקה, איזושהי התיחסות, צריך למצוא את המקומות התקציביים.

הקמת מועצות תלמידים, שיתוף פעולה עם התלמיד, בחלק מהמקומות לא מודעים לענין הזה, לא מבצעים את הענין הזה ולצערי הרב אנחנו צריכים להטמיע את הדבר הזה.

לגבי משרד החינוך אז כמו שאמרתי משרד החינוך יש לו מינהל שעוסק בענין הזה, מינהל חברה ונוער שהוא מתוקצב, אמנם בתוך התקציב הכולל של משרד החינוך הוא תקציב מזערי ביותר אבל לא אנו שכמובן נביע עמדה על חלוקת המשאבים הפנימית בתוך משרד החינוך. ביחד עם זאת כל מה שמוקצה מתוך הדבר הזה לתכניות, מה שנקרא תכניות בלתי פורמאליות הוא מזערי ביותר, חלק מהרשויות פשוט לא מקבלות את הגיבוי לענין הזה, לא מסוגלות לעשות את זה. בחלק מהמקומות פועלים בשיטת ה matching, בחלק אחר צריך לעשות את זה בשיטה אחרת, הן לא מבצעות את הדבר הזה וצריך לתת את הדעת כיצד משרד החינוך דוחף את הענין הזה, ויש לו אינטרס לתת גיבוי לרשויות המקומיות כדי להרים את הענין הזה. אני לא רוצה להגיד שהמשרד לא עושה, הוא עושה הרבה דברים, מכין הרבה חבילות, תכניות מדף, מקצה אותן, בונה אותן, עושה יש כל מיני תכניות שכתובות בתוך הדוח "האזרח פעיל ומעורב", "שנת שירות", "שירות לאומי" – ועוד פעילויות שהמינהל עוסק בהן אבל אני מדבר גם על תכניות נוספות שצריך כמובן לסייע לרשויות לבצע אותן.

הדוח כמובן מתייחס לתקופה שאנחנו עסקנו בו, ל 2008, 2009 ואז כמובן חלק מהדברים עברו למשרד החינוך, ועל חלק קיבלנו ממשרד החינוך תשובות, חלק מהדברים כבר תוקנו כמו למשל הגדרת היעדים או הכנת תכנית עבודה מסודרת, ואני מניח שהיום, כשאנחנו באים בתחילת שנת 2011 נמצא עוד שינויים ונשמע עוד מעט גם מן הנציגים עצמם.

שתי נקודות נוספות. האחת, הנושא של מעורבות הרשויות המקומיות בפעילויות תנועות הנוער. תנועות הנוער הן אחד הכלים החשובים ביותר שנותנים היום פתרון להעסקת הנוער בשעות הפנאי שלו. תנועות הנוער גם מחנכות לערכים וגם מעסיקות את הנוער, וזה אחד הכלים שצריך לסייע לו. אני יודע שוועדת החינוך בזמנו העבירה הצעת חוק ואני לא יודע איפה היא נמצאת עכשיו ואם החוק הזה עבר או לא עבר אבל הענין היה למסד את היחסים בין הרשות המקומית לבין תנועות הנוער. אנחנו מעירים על הענין הזה, על האמנה שכבר נחתמה בשנת 2005 בין תנועות הנוער, מרכז השלטון המקומי, משרד החינוך והאמנה הזאת, למועד הביקורת, בקושי שלושים רשויות מיישמים אותה. ההטבה מתבטאת במיסוד מערכת היחסים הן בהקצאת משאבים קרי, לפעמים זה בא לידי ביטוי בזה שהרשות המקומית יכולה ומותר לה להקצות שטחים, להקצות מבנים בעלות אפס ולתת את זה לתנועת הנוער, בכדי שהיא תוכל לרכז לשם את הנוער ולא נמצא אותם מסתובבים במקומות אחרים והן ביכולתה לבצע פעילות עם הנוער ואנחנו בענין הזה סבורים שצריך לתת את הדעת גם לשאלה כיצד מקדמים וממסדים את כל מערכת היחסים בין הרשות המקומית לבין תנועות הנוער.

דבר שני שהזכרתי קודם ואני מעיר שוב, הסדר בין משרד הפנים לבין המתנ”סים. אנחנו עוסקים בזה לפחות שלש ארבע שנים, כבר עסקנו בזה בעבר, אני אישית ישבתי יחד עם המבקר בנסיון להגיע להסדר בין משרד הפנים לבין החברה למתנ”סים לבין משרד החינוך, שרת החינוך ישבה מצד ימין שר הפנים ישב בצד שמאל, באמצע ישב המבקר וניסה לפשר ולגשר ביניהם, וניסו להגיע לסוגיה של המימון. יש בעצם פה מורכבות חקיקתית מסוימת, שצריך לתת עליה את הדעת, וכל אחד מושך את השמיכה לכיוון שלו. מטבע הדברים המתנ”סים רוצים להיות עצמאים, רוצים לקבל את הגיבוי מהרשות המקומית, הגיבוי התקציבי, ולבצע את מה שצריך לבצע ולא להיות נשלטים על ידי הרשות המקומית. רשות מקומית מצדה אומרת: אני משלמת אני רוצה גם להיות פעילה ולשלוט בתכנים, ולא הגיעו להסכמה עד היום. משרד הפנים הורה בזמנו לרשויות המקומיות להפסיק לממן את המתנ”סים ומקול הזעקה שקמה הוא האריך את זה פעמיים שלש,

ניסה להפסיק לתקצב אותם אבל כל יומיים יצא חוזר אחר, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות.

כרגע למיטב ידיעתי עדיין לא פתרו את הבעיה אבל אסור, כל זמן שהמתנ"ס הוא לא גוף ששייך לרשות המקומית אז מבחינת החוק אסור לתקצב אותו, מותר לממן אותו כמו שאתה מסייע להם באמצעות שירותים או על ידי סיוע כזה או אחר אבל אסור לתקצב אותם. גם את זה אפשר לפתור אם כי אני אומר מלכתחילה כי דברים שמתחילים עם המתנ”סים זה ילך לכדורגל וילך הלאה ואז כולם נבהלים מהענין ואומרים שהפתרון הטוב ביותר הוא לא לתקצב. אז אני אומר שהדבר הזה לא פתור עד היום וצריך לתת את הדעת איך לתת את הכלים החשובים ביותר.

אלה הדברים, אני חושב שמבלי שאני ארד עכשיו לרזולוציה של הפרטים של ראשי הרשויות שבחלקם עשו עבודה נהדרת ובחלקם לצערי לא עשו עבודה, אני חושב שהנושא המרכזי הוא מודעות שצריכים להנחיל פה לכולם, לחשיבות וקידום של הנושא הזה. ראוי שאנחנו נתן את הדעת לענין. זה הנוער שאמור להחליף אותנו בעתיד.

בקדנציה הקודמת הצלחנו להעביר את חוק החינוך הבלתי פורמאלי לילדים ונוער בקריאה טרומית. לצערי זה היה סמוך לבחירות ולא הגיע לקריאה ראשונה. לקראת הקדנציה הזו אמר לי המנכ"ל בצורה פורמאלית וולא פורמאלית שהמשרד עובד על טיוטת חוק מצדו, בענין של חינוך בלתי פורמאלי. עברו כבר שנתיים, לא ראיתי שום טיוטה ולא ראיתי שום דבר. ואני שואל את המנכ"ל, האם חוק הנוער נותן מענה לדברים שחוק החינוך הבלתי פורמאלי נותן?

נעביר חוק אחד ואחר כך נתעסק עם חוקים אחרים.

אבל חוק הנוער, האם הוא נותן מענה לדברים האלה?

חלק, על חלק הוא נותן.

מתי הוא מגיע להצבעה?

מחר זה כבר אתמול בשניה ושלישית עכשיו. היום.

נלמד את החוק ונראה איזה מענה הוא נותן.

החינוך הבלתי פורמאלי במדינת ישראל וברשויות המקומיות לא צמח במערכת החינוך המרכזית, כבר לפני הקמת המדינה ואחרי הקמת המדינה השלטון המקומי ראה את עצמו כמוביל ואחראי לחינוך הבלתי פורמאלי. כמעט ולא היתה מעורבות של משרד החינוך, של השלטון המרכזי. יתר על כן, השלטון המרכזי בתקופות מסויימות ואני הייתי עשר שנים ברשות מקומית ואני מכיר את הענין, רצה לשלוח "מפקחים" במרכאות כפולות, לראות מה קורה בשלטון המקומי, אמרנו אז כשהיינו בשלטון המקומי, החינוך הבלתי פורמאלי הוא ענין של השלטון המקומי, הוא לא עניינו של השלטון המרכזי.

בכל אופן הגישה שלי אומרת, במציאות של היום, של 2011, שבאמת את עיקר המשימות מבצעות הרשויות המקומיות אבל תפקיד השלטון המרכזי לעצב ולקבוע מדיניות יחד עם השלטון המקומי בנושא של החינוך הבלתי פורמאלי, והתפקיד של השלטון המרכזי הוא לקבוע סטנדרטים יחד עם השלטון המקומי על התקציב. התפקיד השלישי הוא לתקצב יחד עם השלטון המקומי ובעיקר בצורה דיפרנציאלית רשויות מקומיות חלשות, והתפקיד הרביעי הוא לנסות ולבנות איזשהו מערך של פיקוח ואיזשהו מערך של בקרה אבל מי שצריך לבצע זה השלטון המקומי ואילו משרד החינוך כשלטון מרכזי לא צריך לעסוק בביצוע.

דוח הביקורת טען, והעיר על כך שמואל גולן, שמינהל חברה ונוער במשרד לא גיבש "תכנית עבודה מפורטת להקניית חינוך לערכים במסגרת פנאי מוניציפאליות הנגזרות מן היעדים שהוא קבע לעצמו לשנת הלימודים 2008-9" הרי אני מוכרח לומר שכאן חל, כפי שהעיר המבקר, כאן חל תהליך של שיפור, נבנתה תכנית אב לחינוך וערבים בבתי הספר "מסע בשבילי ערכים" ואני מקווה שזה נמצא בשלבי גיבוש סופיים. יתר על כן החל משנת הלימודים תשע"א ושנת הלימודים הנוכחית, פתחנו בתכנית חדשה שנקראת "הנוער בוחר בערך כדרך" יחד עם הרשויות המקומיות וזו תכנית המשך לתכנית שרצה ברשויות המקומיות בשם "הנוער במרכז העניינים" ופתחנו תקנה תקציבית חדשה, אמנם לא בסכומים אסטרונומיים אלא בסכום של 10 מליון שקל להפעלת התכנית ואני רואה בענין הזה התקדמות רבה. אין ספק שכל השתתפות של המשרד חייבת להיות דיפרנציאלית בהתאם ליכולת ולפרופיל החברתי כלכלי של הרשויות המקומיות וכך נעשה גם בתכנית הזו.

בתכנית של תשע"א משתתפות כמאה שמונים רשויות מקומיות שעמדו בתנאי סף ואחד מתנאי הסף הוא שיש מנהל יחידת נוער ברשות המקומית כי אנחנו רואים בענין הזה חשיבות מאד מאד גדולה.

עוד שתי הערות. אני מקווה שחוק הנוער יתקבל היום או מחר ושעם כניסתו לתוקף אני מקווה שקודם כל, כל הרשויות המקומיות יהיה להם מנהל יחידת נוער ובאמצעות הענין הזה נוכל לשפר את כח האדם ברשויות המקומיות על ידי קביעת קריטריונים למי מותר להדריך ואיך מותר להדריך כי זו היתה אחת ההערות בדוח המבקר, שבידי המשרד אין מידע על העובדים ברשויות המקומיות. הרשויות מעסיקות מנהלי יחידות נוער ומדריכי נוער ואין בידי המשרד מידע מלא ועדכני על היתרי ההדרכה שהמשרד הוציא להם כמו סוג ההיתר והתפקיד שהם רשאים לעשות לפי ההשתלמויות שעברו.

כתוצאה מדוח המבקר אנחנו בתהליך של הקמת מרכז מידע ארצי כמו לעובדי הוראה עם מינהל התיקשוב במשרד ואני מקווה שיהיו נתונים ארציים על הפרופיל של כל המדריכים ברשויות המקומיות כבר בשנת הלימודים תשע"ב, בשנת הלימודים הבאה.

לגבי תנועת הנוער, אני לא רוצה להתייחס אבל הערות המבקר שכמה שיותר רשויות מקומיות יתמכו בתנועות הנוער היא הערה מאד מאד חשובה.

יש הערה נוספת שהרשויות המקומיות מקדמות תנועות נוער עירוניות על חשבון תנועות הנוער הארציות ההיסטוריות, הציוניות, המשמעותיות וצריך להיות כאן איזשהו מסר מטעם משרד החינוך בהקשר הזה, צריכים להגיד להם: חבר'ה, זה לא מן הראוי שכל עיריה מייצרת לעצמה תנועת נוער עירונית על חשבון תנועות הנוער ההיסטוריות המשמעותיות והציוניות.

קודם כל יש לנו קריטריונים מאד ברורים להגדרת תנועת נוער, ארגון נוער, עם סיבסוד שונה, אם רשות מקומית רוצה, ואני זוכר בזמנו שעירית תל אביב שבה הייתי לפני עשר שנים, עוד לפני זמני בעיריה, היא הקימה את התנועה של "נוער לנוער" שהיתה תנועת נוער "עירונית אזרחית" ובמקביל העיריה תמכה והחזיקה את תנועת "הצופים" בהיקפים בלתי רגילים, היא מימנה בעצם את כל התשלום למדריכי תנועת הצופים שהדריכו בעיריה. אז אני לא יודע בדיוק ואני לא מכיר את התופעה הזו של תנועות נוער עירוניות ואני חושב שזו לא תנועת נוער כי לא נגדיר אותה כתנועת נוער.

זה בא על חשבון תנועות הנוער, במקום תנועת הנוער, עם העדפה במקום תנועות הנוער.

יכול להיות, בכל אופן, המדיניות של המשרד היא לתת העדפה למה שאנחנו מכירים כתנועת נוער במשמעויות השונות שלה. ואלו הן התנועות ההיסטוריות.

אני חושב שאלה הדברים. יש את הערת המבקר בעמוד 220 ש"על המשרד לגלות גמישות מחייבת יותר ולהגביר את מעורבותו ואת פעילותו בתחום הקניית חינוך לערכים לבני נוער במסגרות השונות, תוך כדי ניצול יתרונותיו של המינהל, כח אדם מקצועי ומנוסה, מערך תכניות המותאמות לקהלי יעד שונים ונסיון והטמעתן ויישומן" אז בימים האלה אנחנו עורכים חוזר מנכ"ל בשיתוף מרכז השלטון המקומי על דרך קבלת עובדי נוער בקהילה, העסקה שלהם והוצאת נוהלים שונים לגבי תפקידים בתחומים של החינוך הבלתי פורמאלי. מכאן אנחנו נצטרך להעביר את זה גם למשרד הפנים שיהיה מעורב, הלוא המשרד לא מעורב בדרך העסקת עובדי הרשויות המקומיות.

אדוני יושב הראש, החינוך הבלתי פורמאלי צמח ברשויות המקומיות, הרבה רשויות הקדישו לזה הרבה מאד משאבים, אני מקווה שגם הרשויות שעושות היום פחות תעשינה יותר וגם המשרד כי אני מקבל את הערת המבקר ואת מה שנאמר כאן, שחלק ב' של יום הלימודים הוא חשוב מאד וצריך להקדיש לו הרבה מאד משאבים.

אני כאן מופיע לא בתור ראש עיר אלא ראש ועדת הנוער בשלטון המקומי שביחד עם השר גיבשנו את נושא חוק הנוער, אחרי שהצעת החוק גם שלך וגם של מלכיאור היו פה ונתקעו במשך שנים, לפחות שמונה שנים אני זוכר שהתעסקתי עם הדברים הללו ובמזל טוב אני מקווה שמחר יעבור לקריאה שניה ושלישית, אחרי שיתקיים הדיון בוועדת החינוך של הכנסת וזה הייתי אומר פריצת דרך כי הרעיון שאתה העלית והרעיונות שגם מלכיאור וכל האנשים הם חשובים. הרי אין לך ויכוח על הדבר הזה.

השלטון המקומי נתן חשיבות לנושא של הנוער בכך שגם הפרדנו את ועדת הנוער מוועדת החינוך שבמשך שנים היא היתה שם על מנת לתת דגש על הנושא שמדובר בו שזה הנוער ואתה יודע שכולם מדברים על הנוער אבל קשה מאד לעשות. אני מסכים עם המנכ"ל מר שושני, שהרשויות המקומיות הן שעושות בעצם את כל העבודה. הלוואי וזה היה בכל המשרדים כי אז לפחות היתה התערבות של השלטון המרכזי, שהרי מנהלים אותנו ראשי הרשויות, אנחנו למעשה צריכים לממש את החלטות הממשלה ואת המדיניות של הממשלה אבל מתערבים לנו מלמטה עד למעלה עם כל מיני פונקציונרים כאלה ואחרים שזה קשה מאד להתעסק בכך. אבל אני לא אתן כאן הרצאה גדולה לגבי החוק עצמו או לגבי המצב בדוח מבקר המדינה.

קודם כל אני מברך את משרד מבקר המדינה שעלה על הנושא הזה, אלה לא דברים שהם בבחינת שחיתות והונאות וכל מיני דברים שאנחנו קוראים בעיתונים אלא פה יש משב רוח מרענן שבאמת מדברים על ערכים, מדברים על מדינה איפה היא צריכה להיות בעוד עשרים שנה, בעוד שלושים שנה ועל זה "ישר כח!". אני אומר את הדברים האלה כאן בוועדה לביקורת המדינה לכל האנשים שעושים את העבודה הזאת, כל ראשי הערים חבריי שהם נותנים את כל מה שהם יכולים כדי לעשות בנושא הנוער, כל אחד ברשויות המקומיות וכולם נותנים מי פחות מי יותר אבל כולם מודעים וכולם רוצים לעשות את זה.

אלא מה, "באין קמח אין תורה" והצעת החוק שאני עוד גלגלתי עם יולי תמיר שרת החינוך דאז, אני ביקשתי ואמרתי שחוק בלי גיבוי תקציבי הוא לא חוק. וזה שמשרד החינוך נותן היום את התקנה התקציבית של 10 מליון שקל או 15 מליון שקל או 20 מליון שקל זה לעג לרש. אם אתה לוקח את הסעיף של תנועות הנוער לבד, תנועות הנוער שהן מכוסות נאמר עד 20% אז יש 80% שלא מכוסים, מאיפה לוקחים את הכסף? הרי שר החינוך לא יכול לקחת מהבנקומט את הכסף ושר הפנים יגיד שיש לו עדיפויות אחרות אז לכן, מדינת ישראל, באמצעות אגף התקציבים של האוצר, בהכנת התקציב -למרות שהוא דו שנתי, צריכה לדאוג לכך, ואני הצעתי את זה 150 מליון שקל בשלש שנים, כל שנה להגיד לסכום של 450-500 מליון שקל, שיינתן לחינוך הבלתי פורמאלי, מתקציב המדינה זה כסף קטן. המניעה של כל התופעות שאנחנו רואים היום, תעלה הרבה יותר זול מהתוצאות של התיקונים של מה שאנחנו רוצים, נגיע לפריסה הרבה יותר רחבה, מה 20% של תנועות הנוער לכאלה שלא רוצים ללכת לתנועות הנוער, והם מסתובבים ברחובות. יש לנו -גם נתתי את הנוסחה איך לעשות את זה, ואני בוועדה הזאת פונה גם אליך כיושב ראש הועדה וצריכים לפנות גם לסיעות השונות כאן, וזה דבר שהוא קונצנזואלי, בין כולם, ללכת ולהגדיל ולעשות תקציב שהוא אובייקטיבי מינימלי לכל הפריסה במדינת ישראל. והסכומים שאני מציע - דע לך, תהיה מהפיכה בכל התחום של הנוער וזה כסף קטן.

איזה מענה נותן חוק הנוער עכשיו?

הוא נותן לנו קודם כל תקנה תקציבית הרי התנגדו גם לדבר הזה ועמדו על הרגלים האחוריות, האוצר ומשרדים אחרים, אז בדרך שעשינו פתחנו קודם את התקנה, יש את התקנה -מחר אפשר להגדיל אותה אבל הבעיה היא שהיה ויכוח עם אנשי אגף התקציבים באוצר לגבי הדברים, כל אחד מפחד שדרך הסעיף הזה פתאום יצטרכו להוציא עוד כסף מהכיס. אין מה לעשות, כשכולם באופן קונצנזואלי מסכימים ש 30% מהנוער היום זה 100% של העתיד אז צריכים לתת לו את הבסיס הכלכלי.

שכל ראש רשות וכל מנהל יחידת נוער וכל הילדים, הבנים והבנות יידעו שיש להם מדריך על איקס ילדים. בבית ספר יש לך מורה על שלושים ארבעים תלמידים, בגן ילדים על עשרים וחמישה עד שלושים ילדים, אז שיהיה תקן כזה גם לכל בני הנוער. ואם יש בישוב אלף חמש מאות ילדים, אלפיים חמש מאות, שלושת אלפים ילדים, מחשבים את הנוסחה ואומרים על כך וכך ילדים לפי "פר קפיטה", מה שנקרא מוטת השליטה של המדריך ואתה יודע, אתה הרי עסקת בדברים האלה בקריירה שלך, לא יכול להיות שלא תהיה מוטת שליטה עם שליטה מינימלית ולכן, בקטע הזה צריכים לשכור כח אדם, עיקר התקציב הולך על כח אדם, גם בתנועות הנוער וגם בכל מה שאנחנו מדברים בהקשר טיפול בנוער וככל שהנוער יותר קשה צריך להשקיע שם יותר כסף, הוא צריך קבוצות יותר קטנות, אין את זה ולכן בוועדה לביקורת המדינה כאן, אני פונה ואומר, ראשי הרשויות: אני לא דיברתי איתם, הם מאד רוצים, מאד רוצים שיהיה הדבר הזה שיאפשר לכולם את זה. תנועות הנוער רוצות, כולן רוצות את זה, האנשים שעוסקים בתחום הזה מחכים שזה יהיה. הדבר שיהיה אחרי המסגרת הפורמאלית והמשפטית, שיש מנהל מחלקת נוער, וכל הדברים הללו, שיהיה לו את הבסיס התקציבי לעבוד, זה יתן אינסנטיב, דחיפה, לכל ראש רשות וכמו שאמרת שהוא רוצה אדנית, אז הוא יצמיח את הפרח הכי יפה באדנית אבל בשביל זה הוא צריך לקבל גם את הדשן וגם את המים וגם את הקילטור וגם את כל השאר.

אז לכן אני פונה ואומר גם לך בתור יושב ראש הועדה, והרי אני לא יכול להגיד למנכ"ל שמשון שושני כי השר מראש בא ונתן בוועדת החינוך את ההסכמה העקרונית שלו לענין אזי, כדי שלא יתקעו לנו את הכל פה בבנין הזה צריך ללכת בחוכמה ולראות איך אנחנו עושים בסיס רב שנתי כמו תקציב דו שנתי, יכול להיות פה תלת שנתי או משהו דומה, ולהגיע לאיזשהו מודוס אינבנטי, איזשהו מודל מקורי שכזה, שייתן בצד אחד את ההנחיות המקצועיות, החוקיות, את הבסיס החוקי ואת כל הדברים שצריכים לפעילות השוטפת ומצד שני, במקביל, את הקטע התקציבי. תודה רבה.

כיסה את זה בצורה מצויינת.

כבוד יושב הראש, וראשי הערים, אני חושב שכדאי לנצל את ההזדמנות הזאת שמדברים על הנוער וכבר ניסו להכליל את זה לכלל החינוך הבלתי פורמאלי כי זה לא רק נוער, אני הייתי מציע הצעה פשוטה, פרקטית, מיידית, שאפשר לבצע אותה בלי שום תקציב, פשוט להעביר חוק - חוק החינוך הבלתי פורמאלי שאומר כך: 10% מן התקציב של החינוך הפורמאלי של אותה רשות הולך לחינוך הבלתי פורמאלי. נקודה. ממחר. ממחר לא צריך להוסיף שום שקל, כי לא יכול להיות מצב כזה, שבקרית גת 70 מליון שקל הם לחינוך פורמאלי מטעם משרד החינוך, ו 200,000 שקל הם לחינוך הלא פורמאלי, או 300,000 שקל, אתה אומר: זה לא הגיוני, אתה לוקח חינוך פורמאלי שמתחיל משמונה בבוקר עד שתיים בצהרים וחינוך בלתי פורמאלי שמתחיל משתיים בצהרים ועד שמונה בבוקר, ואתה אומר, איך בכלל?

אתה מדבר על ההשתתפות של הרשות?

לא לא לא אני מוכן להתחרות עם כל רשות בהשתתפות שלי בחינוך הבלתי פורמאלי אפילו לא באחוזים, אני מסבסד את המתנ"ס שלי ב 15 מליון שקל, ומדובר בעיריה ש 60% מבתי האב שלה פטורים מארנונה, תושבים בעלי מעמד סוציו אקונומי יותר נמוך משדרות ובכל זאת זה הכי חשוב, זה הכי חשוב, החינוך הבלתי פורמאלי, כי לפורמאלי, הרי מה קורה בפורמאלי, גם כשמגיע תורֵם, לאן הוא הולך? לתרום ל"אחר הצהרים"? מה פתאום, הוא יתרום את זה לחינוך הפורמאלי, למה? כי שם בטוח תהיה לו הצלחה, למה? כי הילדים בטוח יבואו. הרי מי מנהל את התרומה, את המבצע את המיזם? המנהלים והמורים של הפורמאלי, אז בטוח הוא יצליח כי הם לא יגידו "לא" וכך יוצא שעל אותה שעה כולם מקבלים פעמיים שלש משכורות ובלא פורמאלי משתיים-שתיים וחצי אין אף אחד שמסבסד שום דבר, אפילו לא התורמים, כלום, שום דבר, לא בפיזי, ולא בפדגוגי, אז אני מבקש בכל לשון של בקשה, אם רוצים באמת, שהכל ילך, לא לבוא עכשיו ולהגיד: 10%? בתנאי שמשרד החינוך יכין את התכניות". לא! אם משרד החינוך יכין את התכניות זה לא ייגמר אף פעם, יתחילו להגיד לך: תביא את האיש הזה ואת הבחור ההוא ואתה לא תגמור, תן למשרד החינוך רק לאשר את התכנית, לא להכין אותה. כמו שאנחנו עובדים עם מינהל חברה ונוער זו עבודה הכי קלאסית, היא פשוט רצה, עם החלק הזה של משרד החינוך הכל רץ כמו שעון.

אדוני יושב הראש, אני קודם כל רוצה להודות לך על שאתה מקצה זמן לדון בנושא החשוב הזה. אני חושב שנציג מבקר המדינה היה מאד עדין כשהוא תיאר את הדוח שלו עצמו, הדוח הזה הוא דוח חמור ביותר, תמונת המצב היום היא בלתי נסבלת, בלתי נסבלת. אנחנו כולנו מכירים את חצי הפסוק "סור מרע ועשה טוב" אבל איכשהו נדמה לי לפעמים שאנחנו נתקעים ברבע הראשון, כל הזמן צועקים "סור מרע" כל הזמן אנחנו מצביעים על תופעות שליליות אנחנו מוסיפים שוטרים, מוסיפים מאבטחים ומצלמות, כל הזמן עוסקים ב"סור מרע", אנשים רק שוכחים שהדרך לסור מרע היא לא לגרש את החושך עם מקלות אלא להדליק את האור ואני אומר את זה תרתי משמע, להדליק את האור זה אומר שיהיו מגרשי כדורסל מוארים גם בלילה.

אמר לנו פעם קצין מאד בכיר במשטרה, יסוד מאד פשוט במניעת עבריינות נוער: "אם תעסיקו אותם הם לא יעסיקו אותנו" זו המתכונת לענין הזה, אני יודע שחלק מן הרשויות המקומיות עושות בקיץ קייטנות לילה, ובמקום שבו פעלו קייטנות לילה ירד שיעור העבריינות הנוער בצורה מוכחת, אפשר להוכיח את זה, הנתונים הם של המשטרה, לכן ציפיתי שיהיה פה גם נציג של המשטרה, גם נציג של משרד הבריאות, אנחנו בוכים כל הזמן על מגיפת ההשמנה בקרב בני הנוער, תנו להם חדרי כושר, אל תבכו כמה הם שמנים, אנחנו בוכים על מגיפת הפייסבוק, אל תבכו על כמה הם יושבים מול הפייסבוק, תנו להם אפשרות להיות פעילים גופנית ולצאת החוצה, תנו להם אפשרות לעשות את זה.

היום זה כמעט לא אפשרי, גם בגלל תנועות הנוער, תנועות הנוער הן באמת דבר מבורך ביותר, אבל היום תנועות הנוער הפכו להיות מעין חיקוי של המתנ"ס וגם הוא הלך בדרך לא דרך שמאפשרת רק לבעלי היכולת להשתתף בפעילות הזו. תראו, את זה לא אני אומר אלא דוח מבקר המדינה אומר, תראו מה אומרת תנועת "בני עקיבא" ואני מניח שהיא משקפת גם תנועות אחרות "התקציב שמעמידים לרשות כל התנועות אינו מאפשר לקיים פעילות משמעותית ולפיכך התנועות נאלצות לגבות סכומים גבוהים יחסית מהורי החניכים וזאת בלי שיוכלו להתחשב במצבן הכלכלי של משפחות החניכים" את זה לא אני אומר, את זה אומר נציג תנועת "בני עקיבא" וזה משקף גם את מה שנעשה ברוב התנועות האחרות.

אנחנו רוצים למנוע התנהגות סיכונית, אנחנו רוצים למנוע עבריינות, אנחנו רוצים למנוע ונדליזם, התשובה לכל אלה היא במתן אפשרות חיובית חילופית. לפני שנתיים נערה צעירה נאנסה בדרום הארץ, נאנסה ונרצחה, היא נלקחה אל האונס ואל הרצח שלה ממסיבת אלכוהול שהתקיימה בחניון של מכוניות. בידיעה קטנה שם היה כתוב שחודש לפני כן, מועדון לנוער עולה שהיה קיים באותו המקום נסגר, הופסקה הפעילות. ככל שאנחנו לא ניתן מועדונים אנחנו נגביר את השתיה, ככל שלא ניתן חדרי כושר, נגביר את ההשמנה, ואני קורא לאדוני לקרוא גם למשרד הבריאות וגם למשרד לבטחון פנים לתרום את חלקם תקציבית לענין הזה, אין דבר יותר חשוב ממניעת עבריינות על ידי הקצאת פעילות.

שלום לכם, צהרים טובים. מר שושני אתה אדם מאד מוערך, כלומר יש לך עבר עשיר ואדיר בחינוך, אני קצת מתפלא כשאתה אומר שמשרד החינוך לא אחראי על החינוך הבלתי פורמאלי, לגבי התיקצוב שלו, של השלטון המקומי, אם הייתם מתקצבים את מלוא העלויות של החינוך הפורמאלי אז הייתי לוקח את העלויות האחריות על הבלתי פורמאלי.

לגבי הדברים של דר' קדמן, ראה, בקדימה צורן אני הכנתי, ואלה שני ישובים שהם שמורת טבע, מדינת ישראל הכריזה עלינו, ונשארנו בודדים אבל אנחנו פתחנו את כל המגרשים - האם אתה באמת חושב שהנערים נוהרים אליהם? לא אבל אם תתנו תקציב ייעודי לנוער ונוכל למנוע את מה שאמרת לגבי ילדים שלא מגיעים לתנועות הנוער בגלל העלויות הגבוהות, נוכל לתת סבסוד לילדים שיגיעו ואני אתן לך דוגמה: בקדימה צורן יש כ 18,000 נפש, יש לי שלש תנועות נוער, את "בני המושבים", "הצופים" ו"בני עקיבא". 1,250 ילדים פעילים בנוער ועוד כ 2,000 או 2,500 במתנ"ס אבל יש הרבה ילדים שלא מצליחים להגיע לא למתנ"ס ולא לתנועות הנוער בגלל הכסף.

עוד דבר, במקביל לתקציב השוטף שצריך לתת חייבים לדאוג למבנים הפיזיים. אני קיבלתי אישור על כך שהילדים היו הולכים לתנועת נוער בצורן -ישוב שנבנה במסגרת "תכנית הכוכבים" בפחונים מעופשים, עכשיו, אני, כראש רשות כמו חופרי וחברי שיושב פה לידי ואחרים, בגלל שאכפת לנו מהנוער אז הלכתי ובמקום לבנות בית מועצה שאני צריך בגלל איחוד רשויות החלטתי לבנות facility לנוער, בניתי בית נוער בצורן, בניתי מגרש עם אולם ספורט, בניתי מגרש כדורגל עם דשא סינתטי, נתתי פינות לנוער אבל עם כל הכבוד לא כל רשות יכולה לעשות את זה, צריכים להיכנס לשרש הבעיה ולפתור אותה בשני מוטות, אחד בתקציב השוטף ואחד במבנים, והצעת החוק הזו שעוברת - כל הכבוד למי שעושה אותה.

קודם כל תודה רבה אדוני יושב הראש על כינוס הישיבה הזאת ולמבקר המדינה על הכנת הדוח הזה. מברך. תראו, בסוף זה הכל כסף וסטנדרטים. וכשאני אומר כסף וסטנדרטים, אני מתכוון גם להגדרות. אתה רוצה להביא את תנועת הצופים? אין בעיה, תן לי 70,000 ₪, באה תנועה אחרת אומרת: לא, אני באה רק תקח אותי. ואז נוצרת תחרות. דרך אגב, תחרות זה דבר בריא, אני לא חושב שזה דבר רע, אבל צריך לקבוע סטנדרט לגבי תנועת הנוער. חינוך בלתי פורמאלי זה לא רק תנועת נוער אבל זה גם זה, להגיד מה אנחנו רוצים ומה אנחנו יכולים לעשות בדברים האלה.

הדבר השני להערתך, יושב הראש, לגבי תנועות נוער יישוביות פרטיות, ראה, ברמת ישי יש "הנוער העובד" וברמת ישי יש "מנור". מה זה "מנור", מנהיגות נוער ברמת ישי. מסתבר -ואני מברך דרך אגב על תנועות הנוער שפועלות לערכים מסויימים עם דרך מסויימת שזה מעולה, אני באתי משם, אני בוגר תנועת "הצופים" מכיתה ג' עד כיתה יב' כולל גרעין, אבל הנוער של היום אולי מחפש דברים אחרים, הוא רוצה מקום להתאסף בו כדי לשחק ביליארד, הוא מחפש מקום כדי לעשות מסיבה ביום ששי בערב, וכשאני עושה את זה ואנחנו עושים ברמת ישי, אז מכל העמק באים אלינו וזה מסיבות בלי אלכוהול וזה מסיבות עם שמירה וזה נותן פעילות אני מצטרף למה שאמר דר' קדמן לגבי פעילות שמונעת מהנוער להסתובב במקומות אחרים. והרשות מממנת את כל הפעילויות האלה. ועושה את זה מכספה שלה.

מבנים, אמרתם מבנים, תשמע איזה יופי, ה"טוטו" מודיע לך: זכית! אתה יכול להקים אולם בששה מליון שקל, איזה כייף, ואז כשאתה בא לשם אז רגע, אתה במעמד סוציו אקונומי 8, אתה תביא מהבית 4 מליון, אנחנו נותנים שניים. בחיים אני לא אבנה אולם, בחיים אני לא אבנה מבנה. עם כל הכבוד לטוטו וללוטו ולכל מה שאתה לא רוצה. אנחנו צריכים לקבל תקציבים שנוכל לעשות איתם. אמרו את זה ידידיי ואני אומר את זה פה, כי בסוף על זה זה עומד אז אנחנו, הרשויות נעשה את הדברים כדי לקדם אותם במעט שאנחנו יכולות ואנחנו לא יכולות הרבה. היטיב לצייר את זה רון נחמן קודם, כובלים את ידינו על ימין ועל שמאל, מטלות יש מכאן ועד אמריקה, כל דבר הממשלה מחליטה ואנחנו צריכים לבצע, אלפיים שקל לעובדים אנחנו מממנים, עוד לא קיבלנו, יהיו עכשיו עובדים סוציאליים ונצטרך לשלם - עוד לא קיבלנו, תנו לנוער תקציב ייעודי, כתוב, ברור, אני מבטיח לכם אצל כל ראשי הרשויות, זה ילך לשם, לנוער, כי נוער זה חשוב.

שמי רועי ואני כאן כנציג מועצת תנועות הנוער. נפתלי דרעי היה אמור להיות כאן בדיון אבל נבצר ממנו עקב נסיעה לחו"ל. אני קודם כל רוצה להודות למשרד מבקר המדינה שהאיר את עינינו לגבי דברים שאנחנו עושים, לפעמים זה כייף לקבל את התמיכה הזאת ממשרד ממשלתי וגם לך אדוני יושב הראש על כינוס הישיבה.

לפני כמה שנים פורסמו דוחות -אחד אחרי השני, באוניברסיטת תל אביב לגבי השאלה מיהם הגופים משטפלים בצורה הכי יעילה באלימות. בשנת 2005 תנועות הנוער דורגו במקום הראשון עם ציון של 3.61 מתוך 5, ב 2006 דורגנו במקום השלישי עם ציון של 3.6 ומי שעברו אותנו הם המשפחה וצה"ל. אני מרגיש במשפחה טובה שתנועות הנוער מטפלות באלימות כמו שהמשפחה מטפלת, כמו שצה"ל מטפל ואנחנו כאן באים לבקש הכרה. כמו שמוסד המשפחה וכמו שצה"ל מקבלים ממדינת ישראל. אני קרוע, אני קרוע בין השלטון המרכזי ואני אגיד עליו מילה, לבין השלטון המקומי.

אנחנו בשנים האחרונות חווים יחסים מאד טובים עם משרד החינוך, וזה בא לידי ביטוי בתקנה תקציבית של תנועות הנוער שאני כבר אגיד פה, הנתונים מוכרים: 70 מליון שקל מגיעים לתנועות תנוער בשנה בבסיס אבל צריך להבין את הנתון הזה, הנתון הזה מחולק ל 250,000 חניכים, זה אומר שיש בממוצע 280 ₪ לחניך.

יש חמש עשרה תנועות נוער, ויכול המחוקק לבוא ולהגיד: בואו נעשה תנועת נוער אחת ואז יהיה רק מזכ"ל אחד ורק גזבר אחד ורק רכז הדרכה אחד אבל מה יותר יפה מחמש עשרה תנועות נוער שונות? לכן, חלק גדול מהעלויות הן בעצם כדי להחזיק את הדבר הזה שנקרא תנועות נוער ואני כבר אומר, זה לא מדורג לא בדרגת השכר הגבוהה אפילו לא בדרגת השכר הבינונית. השכר שמקבלים פעילי תנועת נוער הוא אולי שכר מינימום.

קחו למשל סעיף תקציבי אחד מתוך התקנה, נוער בסיכון, אחוז אחד מתוך התקציב הזה מוקצה לנוער בסיכון זאת אומרת 700,000 שקל על 250,000 חניכים. התקציב לנוער בסיכון נותן את מה שדר' קדמן מציין, שלתנועות הנוער יש באמת בעיה אמיתית להגיע לנוער בסיכון אבל אני חולק עליך דר' קדמן, תנועות הנוער דבר אחד לא עושות, הן לא משאירות ילדים מחוץ לבית. זאת אומרת, גם אם העלות הזאת היא עלות שאנחנו סופגים ויושב פה ידידי מ"בני עקיבא", הגיזבר, בנתונים של "בני עקיבא" מופיע 1.5 מליון שקל הוצאה על נוער בסיכון, 0.5 מליון שקל הכנסה ממשרד החינוך בגין נוער בסיכון, נוער בסיכון יכול להיות וכו' וכו'.

זאת נקודה שצריך לחדד אותה, כדי שאנחנו נצליח לקבל את מה שאנחנו צריכים אנחנו צריכים את החיבוק שאנחנו מקבלים אותו מהשלטון המקומי, ממשרד החינוך ואנחנו צריכים את החיבוק ממה שאני רוצה לחדד פה, מעוצבת היסוד של מדינת ישראל היא השלטון המקומי. אחרי מלחמת לבנון, הוחלט בדרגים הכי גבוהים להכיר בשלטון המקומי כעוצבות היסוד. כעוצבות היסוד בזמן חירום, אנחנו צריכים להתייצב שם אבל אני אומר, אם מדובר בעוצבת היסוד אני רוצה להזכיר שבמלחמת לבנון השניה היו אלה תנועות הנוער שבכוחות עצמן ועל ידי תורמים פילנתרופים הצליחו להוציא מהצפון למרכז הארץ למעלה מ 30,000 חניכים, למעלה מ 30,000 חניכים, זה לא היה בסיוע של המועצות, זה גם לצערי לא היה בסיוע של השלטון המרכזי, זה היה בסיוע של גורמים פילנתרופיים ובעיקר בכח ההתנדבות של התנועות.

מציע שלש הצעות. מאד מאד פרקטיות. הצעה ראשונה בתחום הרווחה, אני מבקש שחניכי תנועות הנוער יוכרו כמסובסדים על ידי החוקים שקשורים במשרד הרווחה, בין היתר בגין חוק של משפחות חד הוריות, למשל, ואלה חניכים שיוצאים לפעילות תנועת נוער ויוכלו לקבל סיבסוד כמו שילד שיוצא לקיטנה העירונית ומקבל סיבסוד מעצם היותו כלול במה שמוגדר במחלקת הרווחה.

דבר שני, לגבי המבנים, אני מציע לחזור למה שכבר היה בעבר, ישיבה משותפת של משרד החינוך, מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי. מתוך חמש מאות מליון שקל שמוקצים בשנה לבינוי, להקצות 2% לתנועות הנוער בשנה, 10%, יש לנו את מנגנון החלוקה שלנו במועצת תנועות הנוער, תאמינו לי אנחנו לא נריב בינינו, אנחנו נחלק את זה כמו שצריך.

יש לשלטון המקומי מבנים ציבוריים שלא מנצלים אותם. שעומדים בחלקם והם רשאים לתת אותם לפעילות ציבורית.

בתשובה להערה שנאמרה כאן: הוקצו 20 מליון שקלים בשנה לתנועות הנוער ותנועות הנוער חילקו ביניהם.

נקודה שלישית, אני פה יושב עם שני כלי עבודה שהוסכמו על ידי משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי, אמנת תנועות הנוער ומודל חלוקה שוויוני בין תנועות הנוער ברשות. אני מבקש מיושב הראש, לקרוא לכל הגורמים לאמץ את המסמך, את הכלי העבודה האלה, הם מאד חיוניים לתנועות הנוער.

חברים, תראו, אני חייב ללכת ללשכת יושב ראש הכנסת, לקבל את הדוח מבקר המדינה, וביקשתי מחברת הכנסת עינת וילף להחליף אותי כי הדיון הזה הוא חשוב ואני לא רוצה שנקטע אותו בתחילתו. אני רק רוצה לומר מהצד שלי, כמה דברים, לפני שאני צריך ללכת.

אני קודם כל אומר שאני מאמין באמונה שלמה בחינוך הבלתי פורמאלי ובטיפול בבני הנוער מיד אחרי בית הספר. אני חושב שעם כל ההערכה, ויש לי הערכה גדולה מאד, לשלטון המקומי, כמו שיש לי לשלטון המרכזי כמובן, אני חושב שחייב להיות פה סינכרון נכון יותר ובריא יותר, יש כאן כל הזמן סוג של שיג ושיח שאמנם מוציא תוצרים, אי אפשר לומר שהוא לא מוציא תוצרים אבל הוא מוציא תוצרים של טלאי על טלאי על טלאי ואין פה חשיבת יסוד מוגדרת, אני חושב שדווקא דוח מבקר המדינה הוא הזדמנות לחשיבה מערכתית.

אני לא מכיר את חוק הנוער, אני אקרא אותו ואלמד אותו ואני מקווה שהוא עוזר ונותן פתח למשהו שיהיה שינוי מציאות אבל אני חושב שמשרד החינוך צריך להוביל ואני כן חושב שבשנים האחרונות יש גישה טובה יותר גם של השרה הקודמת וגם של השר הנוכחי לתפיסה של החינוך הבלתי פורמאלי, מעמד תנועות הנוער השתפר, יש באמת תוספות תקציב גדולות ואני כבר חולם על השר הראשון שיתן 100 מליון שקל לתנועות הנוער, יעשה איזה תקציב עגול ויפה כזה שיסמל את החשיבות של תנועות הנוער.

אני רוצה להגיד לך שהחשיבה והחישוב וההתיחסות לתנועות הנוער לפי כמות החניכים הן פיספוס, והן פיספוס מכיון שלתנועות הנוער יש ערך היסטורי מבחינת תפיסה חברתית, מבחינת ההיסטוריה של מדינת ישראל ואי אפשר להתייחס אליהן רק כאל חברת ילדים כזאת שיש לה כמות כזאת או כמות אחרת. אני חושב שתנועות הנוער צריכות לקבל תקציב מינימלי, צריך להיות להן ערך מעבר לערך המספרי אבל זו היתה הערה צדדית ואני עובר להערה הכללית.

אני חושב שהענין העיקרי הוא שמשרד החינוך צריך לייצר שולחן עגול, עם הרשויות המקומיות, בהובלת משרד החינוך, כדי לעצב ולעדכן, לשמר מה שטוב, לעדכן מה שצריך לעדכן ולשפר את מה שצריך לשפר מבחינת הראיה הכללית של החינוך הבלתי פורמאלי. אני חושב שצריך להיות פה סינכרון טוב יותר בין משרד החינוך לבין השלטון המקומי כי בצדק ראשי ערים תמיד באים ואומרים: חבר'ה אתם מפילים עלינו, אין לנו תקציבים, אין לנו יכולת לעמוד בזה לבד, צריך למצוא את התשובה.

כיום המצב הוא טלאי על טלאי והוא מביא תוצאה של המון חורים שלא מושלמים וגם דברים שפעם היו כמו שהוא דיבר, נושא המבנים עם מפעל הפיס שפעם זה היה דבר שבאמת הוציא את תנועות הנוער ואת החינוך הבלתי פורמאלי ממקלטים. הרי עד לפני מספר שנים רוב הפעילות הבלתי פורמאלית בישראל היתה במקלטים. מפעל הפיס הוציא אותה החוצה למבנים הרבה יותר ראויים ובסטנדרט של החברה הישראלית שהשתנה ולכן, אני מתכוון במסגרת ההשפעה שיש לי כאן בוועדה לביקורת המדינה לעקוב אחרי הנושא הזה ואני מבקש, אני אומר את זה עכשיו וחברת הכנסת וילף תסכם אחר כך את הדברים מצידה אבל מבחינתי סיכום הביניים לדיון הזה הוא שאני מבקש שיוקם שולחן עגול שיופעל עלי ידי משרד החינוך יחד עם נציגי השלטון המקומי לחשיבה מחודשת ולריענון הטיפול בנושא של החינוך הבלתי פורמאלי. כמו שאמרתי, תיקון הדברים שנדרש בהם תיקון, את כל מה שצריך לעדכן וקיבוע מה שטוב אבל לקיים פה איזושהי חשיבה של השולחן העגול. מעביר לחברת הכנסת וילף עכשיו את ניהול הישיבה. תודה רבה.

חילופי יו"ר – היו"ר עינת וילף

העירו לי ואני מבקש לציין שאני נמצא פה גם כיו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי. דווקא מן הטעם הזה אני אעיר את שהערתי מקודם, בדבר הצורך למצוא את המקומות המתאימים כדי להגביר ולהגדיל את הפעילות בחינוך הבלתי פורמאלי. לבוא ולומר פה בפני הועדה או בפני המבקר שזה נושא שהרשויות המקומיות מתמודדות אתו לבד זו אמירה בעייתית. אז קשה לי לומר את זה בתור ראש עירית רעננה ואני אומר את זה בתור יו"ר ועדת החינוך ואני מסכים עם מה שאמר רון, יש פה בעיה תקציבית וההערות האלו והדיון הזה צריכים להסתכם בסופו של דבר באיזושהי המלצה לאגף התקציבים באוצר או באיזושהי החלטה לאמץ את הנושא הזה כנושא מאד חשוב ולתת לו את המשאבים הנדרשים בבסיסי התקציב השונים.

אני מברך על הקריאה של יושב ראש הועדה להקים שולחן עגול, זה בהחלט דבר ראוי, זה נכון ואני חושב שכן יש מקום למשרד החינוך לקבוע את הסטנדרטים ולקבוע את חוקי הרגולציה והמבצע כמובן הוא כמו תמיד השלטון המקומי בדברים האלה, אבל צריך למצוא את המשאבים כדי שלא נמצא את עצמנו אחר כך עם דוחות. והמבקר העיר מספר דברים, חלק שיבח וחלק לא אבל, יש שם הערות בדבר רשויות שלא מקצות את המשאבים וזה לא בגלל שהן לא רוצות, זה לא בגלל שהן לא רוצות.

מצטרפת לברכות על קיום ועדת הביקורת עצמה ועל קיום הועדה הזאת בפרט. אני רוצה לבוא ולומר שהעיסוק בנוער הוא בעיני עיסוק ערכי כי הוא עיסוק בעתודה ההנהגתית של מדינת ישראל. הוא לא רק עיסוק במניעה ובשאלה מה יעשו בשעות הפנאי כדי שלא יהיה ונדליזם וכל שורת הטעמים או הדברים שתיאר פה מר קדמן ושאני מכירה אותם אלא שאני רוצה לבוא מן העיסוק האחר ולבוא ולומר אנחנו פה כי החינוך הבלתי פורמאלי הוא לא בעיה של הרשויות המקומיות לבדן, טיפוח עתודה מנהיגותית צעירה זה לא בעיה של מי שיושב כאן בלבד, זו בעיה לאומית. זה מצרך לאומי וזה צורך לאומי. זה חוֹנֶה אצל ראשי הרשויות כי שם זה בית הצמיחה הטבעי של אותם בני נוער כי שם הם גדלים כתושבים אבל, הבעיה היא בעיה לאומית כפי שללמד מדעים או חמש יחידות אנגלית זה לא בעיה של מר גולברי אלא זו בעיה של מערכת פדגוגיה שנקבעת. לא בעיה אלא מדיניות. אני רוצה לבוא ולומר שאני חושבת ומצטרפת פה למה שאמר מר חופרי, שהנושא הזה הוא נושא משותף והוא קודם כל נושא לאומי והעובדה שהתקיימה ועדה כזאת והתקיימה ביקורת ונחקק חוק שהולך להיסגר מחר - יש בה אמירה לאומית, יש בה אמירה שאומרת: הנוער חשוב לנו, לא רק כדי למנוע ונדליזם אלא גם כדי להגיד מי יקבל פה את המפתחות להנהיג את המדינה הזאת, כדי להגיד מי יעשה פה את הסדר וכדי להנהיג ערכים של טיפוח ושל יצירתיות ושל חדשנות ושל הנהגה ולא רק של אלימות וכו'.

זאת אומרת לפעמים יש לי הרגשה שאנחנו מסווים את זה רק לזה אז אני רוצה לבוא ולומר נימוק שני, ומתוקף כך לבוא ולומר שהעיסוק בטיפוח הערכי הזה של בני הנוער, הן בחממות של תנועות נוער והן בחממות אחרות, הוא לא מתחיל רק משתיים בצהרים, אלא שכל מה שקורה בין שמונה או שעת אפס לשתיים הוא לא פחוּת ולכן הנושא של החינוך הערכי לכל האורך הוא לא חונה רק אצל ראש הרשות שקובע ארנונה ודברים אחרים, אלא שהוא חונה אצל בעל הבית במדינה הזאת, ולכן החלוקה החשיבתית, החלוקה של ההיגוי היא משותפת. ההיגוי לא חונה רק אצלי כרשות מקומית ולא יכול להיות שיבואו ויגידו לי: את לא משקיעה כי אין לך מבנה עבור "בני עקיבא" או עבור מישהו אחר, ואני אומרת שאני חושבת שנכון שנסתכל על זה באופן הזה ולא נלך רק לענין שאם יהיו אורות במגרש כדורסל אז הנוער יהיה עסוק. אני פה לא רק בייביסיטר, אנחנו רוצים לטפח פה נוער והנוער הזה צריך שיהיו לו ערכים וצריך לייצר חממות והזדמנויות לערכים האלה, ולפעילות תרבותית ולפעילות ערכית ולפעילות תורמת ויש לכל הדברים האלה גם חלק בחלק של הבוקר, שהוא כביכול של הריבון, וגם חלק בשעות אחר הצהרים.

ויפה הקריאה של יושב ראש הועדה לעשות שולחן משותף שהיא בדיוק היכולת ליצור את הרצף הזה, היא בדיוק היכולת ליצור מדיניות שבאה ואומרת: אנחנו לא מתעסקים רק עם מה שקורה משתיים ואילך.

רוצה לחזק את דר' שושני, גם על החוק ועל ההערכה המשותפת ועל שיתוף הפעולה, כי קיים שיתוף פעולה שלא יובן ממה שאני אומרת שאין שיתוף פעולה - - -

אני הצגתי את עמדת השלטון המקומי. עם כל הכבוד לך, אמרתי את דבר השלטון המקומי ועם כל הכבוד, לא צריך לחזור על הדברים. תודה.

אני מחזקת.

שלום לכולם. אני רוצה להודות קודם כל לכל מכובדיי על קיום הישיבה ועל כתיבת דוח מבקר המדינה בנושא הזה. אני בכיתה י"ב, גר בירוחם, אני יו"ר הועדה האתית משפטית של מועצת התלמידים והנוער הארצית שהיא אחד הגופים שגם מוזכרים בדוח של מבקר המדינה.

לגבי רשויות מקומיות, הגלגל שהוא בעיניי הוא הכי חשוב במועצות הילדים והנוער הוא גלגל מועצת התלמידים והנוער הרשותית. כרגע במדינת ישראל יש לנו כ 120 מועצות תלמידים ונוער רשותיות. 120 זה מעולה אבל זה לא כולן ומעל הבמה הזאת אני רוצה לנצל את זכות הדיבור הזאת ולפנות אל כל ראשי הרשויות בארץ -בנוסף למה שנאמר בחוק הנוער שמחייב את ההקמה שלהן, להקים ולשתף אתנו פעולה כמועצות תלמידים ונוער רשותיות. תודה רבה.

כולם מתעלמים מגורם אחד מאד מרכזי שמסתובב בשטח בערך משנות ה-80 וזה המיגזר השלישי. אמנם אתה הזכרת אותו אבל ברוב הדיון הוא לא הוזכר. אני בא מהשטח ואני רואה מצב שבו הרבה ארגונים של המיגזר השלישי מסתובבים בשטח ופועלים בתחום הנוער בלי שום איזושהי אחריות. זאת אומרת כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואני מאד מברך על החוק שרוצה לקבוע סטנדרטים, כי כל אחד עושה מה שהוא רוצה, לוקח קבוצות של נוער, אין בקרה, אין שליטה, ולצערי גם יש מקומות של משרד החינוך שבגלל המצב הם צריכים לפקח על עשר, אחת עשרה, שתים עשרה רשויות במקביל ואי אפשר לשלוט על כל הפעילויות שקורות בהן בישוב מסוים ומאד חשוב שתהיה גם הגדרה מאד ברורה של השלטון המרכזי והשלטון המקומי ביחס למיגזר השלישי וההתערבות שלו בתחום הנוער ברשויות.

וגם באיזה איזורים הוא תורם או לא?

זה כבר לא בידיים שלי.

אבל אני שואל אותך בתור ראש רשות, קרן רש"י פועלת בתחום מסוים, באיזור מסוים ולא במקום אחר ומי שאין לו קרן רש"י מה אתו?

אז זה מה שאני אומר, אני אומר שאני מאד מברך על החוק ושצריכה להיות אחריות ממשלתית מאד גדולה לנושא של הנוער כאשר אני יודע שבזירה פועלים גם גופים ולא רק קרן רש"י אלא גופים פילנתרופיים אחרים שעושים מה שהם רוצים וזה לא צריך להיות ככה זה צריך להיות עם הגדרה מאד ברורה ואני מסכים עם רון שאולי צריך באמת להגדיר את זה.

נקודה נוספת, כולם מדברים פה על משרד החינוך, יש פיצול, הנער בעצמו מפוצל בין הרבה משרדים זאת אומרת אין גוף ממשלתי אחד שאמון על כל תחום הנוער. משרד הרווחה מטפל בנוער בסיכון, משרד החינוך בנוער אחר, התמ"ת, הבטוח הלאומי ואין שפה משותפת בין כולם ואני מאד מקווה שכולם ישבו ביחד עם השלטון המקומי ועם כל הגופים שקשורים לתחום הנוער, עם המיגזר השלישי כדי לראות איך מקדמים.

שלום לכולם, אני לומדת מינהל עסקים וכלכלה בתיכון ע"ש גולדה בפתח תקוה ואני גם נציגת בית הספר לשגרירים צעירים שפועל בעיר.

הייתי רוצה להתחיל את הדברים שלי בסיפור אישי. לי היה רעיון ואפשר לומר חזון לשתף את בני הנוער בקורסים כלכליים. כאחת שלומדת מינהל עסקים וכלכלה ומעוניינת לפתח את זה קדימה ראיתי לנכון להשתתף בכנסים כלכליים שכוללים אישי ציבור המתמחים בתחום הזה. פניתי לעתון "כלכליסט" שהוא גוף פרטי והוא מארגן כנסים רבים ולצערי נתקלתי גם בסינונים וגם בסירוב משום שאני צעירה מדי ואין מקום לצעירים כמוני.

אני לא ראיתי בזה משהו שימנע ממני להמשיך את הרעיון ופניתי לאדם נוסף שראיתי אותו כבעל ענין והוא פרופסור זוהר גושן, יו"ר הרשות לניירות ערך. כתבתי לו דוא"ל וסיפרתי לו על הרעיון. זה שבה את לבו והוא נענה לבקשה שלי להיפגש. אני הבהרתי לו את הרעיון שלי: לקחת קבוצת נערים איכותיים שיש להם ידע בכלכלה ומינהל עסקים ולתת להם להשתתף בכנסים הללו. מתוקף תפקידו אין לו אפשרות לקדם את התהליך משום שהוא נמצא בגוף ממשלתי ולא גוף פרטי ואין לו את הסמכות לכך ואני שואלת את כולם: איך אפשר לקדם נושא כזה? נערים שיש להם יזמות ומנהיגות עצמית נבצר מהם להגיע למקומות מסויימים כמו כנסים כלכליים, אין גוף ממשלתי שתומך בהם, וכאדם פרטי, כנערה, אני לא הצלחתי להוביל את זה לבד. אני כן חושבת שיש פה פיספוס כי נערים ונערות כמוני -ואני בטוחה שיש הרבה, אין לנו את האפשרות הזאת. אנחנו רוצים להוביל את זה קדימה ולמזג את הנוער עם הצמרת העסקית והכלכלית. תודה רבה.

אנצל את הבמה מאחר ונתבקשתי לבוא לכאן, ברשותכם, להציג רעיון אחד שאני אשמח גם אם ילקח בחשבון על ידי משרד החינוך. אחד הדברים הוא שאנחנו הרבה פעמים עוסקים בבית הספר כמו שנאמר כאן כמסגרת עד שעה מסויימת ומכאן ואילך התפיסה היא שמדובר בחינוך בלתי פורמאלי, תנועות הנוער, מסגרות אחרות, מתנ”סים והרבה מהעול נופל עולה על הרשויות המקומיות. אני חושב שאחד הדברים שאולי ראוי לבחון זה איך הופכים את בתי הספר לגורמים מרכזיים שפעילים גם אחר הצהרים ושפעילים באופן שמונהג על ידי התלמידים עצמם, כדי לתת הזדמנות לתלמידים לבוא לידי ביטוי לא רק כתלמידים ולא רק בצד העיוני אלא לבוא לידי ביטוי כמי שמנהיגים שלל פעילויות. כולנו מכירים את זה מבתי ספר בחו"ל ומסדרות טלויזיה החל מכך שיש עתון בית ספר ושלל קבוצות ספורט וקבוצות דרמה ומקהלות וכל דבר כיד הדמיון הטובה ויכול להיות שאחד הדברים שצריך להתחיל לבחון זה לא את החלוקה הזאת שבה בית הספר מסיים את תפקידו העיוני בשעה מסויימת והחל משעה זו מתחיל החינוך הבלתי פורמאלי ואו שהוא קיים או שהוא לא קיים, אלא איך בית הספר -באמצעות הפיכת התלמידים לגורמים אקטיביים ולא לגורמים פסיביים, מספק פעילויות שנמצאות גם אחר הצהרים ושהנוער מוביל אותן.

יש כאן חשיבות יתרה גם לסגירת פערים. הרבה מאד כספים הולכים כידוע על חוגים, על פעילויות אחר הצהרים ואני חושבת שלאפשר לבתי הספר לתת לנוער להוביל פעילויות למען ילדים צעירים יותר, יכול להיות כיוון חשיבה אחר שסוגר את החלוקה הקלאסית בין בתי הספר לחינוך הלא פורמאלי, מאפשר לילדים לבוא לידי ביטוי במגוון פעילויות, לתת להם תחושת ערך גם בתוך בית הספר שלא נובעת אך ורק מן הציונים שלהם ומהמקום שלהם בצד העיוני אלא גם את היכולת להוביל שלל פעילויות וזה גם דבר שאני חושבת שיכול לתרום מהותית לסגירת פערים ושלא יהיה מצב שרכישת פעילויות אחר הצהרים ניתנת רק לקבוצה מסוימת.

אני רוצה להגיב על מה שאמרת. מערכת החינוך הפעילה לפני שני עשורים פרוייקט יחד עם חברת המתנ”סים שנקרא "בתי הספר הקהילתיים" ועשו בדיוק את מה שאת אומרת. בכל בית ספר הוקם ועד מנהל ובתי הספר פעלו עד שעות הערב. זה היה ביסודיים, והיתה קבוצה בודדת בעל יסודי. מה שקורה בדרך כלל במדינה שפרוייקט עובד כעשר שנים ואחרי עשור מגיע תור הקיצוצים ובתור הקיצוצים - - -

האם זה הצליח?

מאד מאד, זה אחד הפרוייקטים שהובילה דר' ירדנה פז, ומי שהביאה את הרעיון דווקא מארצות הברית היתה דר' יעל פוזנר ז"ל, שראתה אותו במספר ערים. הפרוייקט הזה פעל כמעט חמש עשרה שנה ולצערינו הרב בעשור האחרון עם תור הקיצוצים, גם הפרוייקט הזה נעלם, גם מצבה של חברת המתנ”סים כפי שאמר מבקר המדינה איננו טוב, והעדויות הן בקרית שמונה ובמקומות אחרים, אנחנו יוצאים עכשיו אגב להציל במרכאות כפולות את המתנ"ס בקרית שמונה, נעשה מאמץ מיוחד כי איך עיר כמו קרית שמונה תישאר בלי מתנ"ס? מתי יימצא? כשתהיה עוד מלחמת לבנון ומיד יימצאו כל המשאבים? יש כאן גם ענין של מנהיגות מקומית - - -

נציג קרן רש"י רצה להרים את הכפפה.

זה היה לצערינו הרב בעקבות הקיצוצים. חרב הקיצוצים מעבירה פרויקטים טובים ורעיונות טובים מן המערכת הציבורית וחבל. אבל הרעיון הוא טוב.

לפחות שמענו הרעיון טוב והוא בוצע בהצלחה. לעתיד.

הצפנו בעיה מאד מאד חשובה ואני מאד מצטרף פה לחלק מן הדוברים שראו בכל המערך הזה שהצגנו אותו וכל המארז הזה, כדבר שמקדם ובונה לנו את העתיד ולא רק פותר את בעיות הקיום של מתן פתרון לנוער במסגרת של אחר הצהרים. יש לתת לענין הזה חשיבות. אנחנו כמוסד מבקר המדינה מודיעים פה שאנחנו נבצע מעקב אחרי הענין הזה כדי לראות איך הדבר הזה מתקדם. כמובן שנראה איך חוק הנוער מתחיל להתממש, אם הוא יתמשש והוא יעבור. תודה רבה.

בשולחן העגול חייב להיות נציג של משדר האוצר. בלי זה השולחן הזה יהיה משולש או מרובע.

אחזור על קריאתו של יושב ראש הועדה שדיבר על הצורך לקיים שולחן עגול גם ליישום וגם למעקב, אני אוסיף את הדגשים שעלו כאן על הצורך בייצוג של כל משרדי הממשלה שעוסקים בנוער כולל כמובן משרד האוצר וגם את הצורך לבחון רעיונות חדשים ומנגנונים חדשים בסגנון הפרוייקט שהוזכר כאן שהוא בית הספר שפעיל אחר הצהרים ובשעות הערב, כדי לתת גם תשובות אחרות, וכמובן שהכל תחת הכותרת לא רק של פתרון בעיות אלימות וונדליזם אלא של טיפוח הנוער ויצירת עתודת המנהיגות שלנו. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30