הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
47
ועדת הכנסת

8.2.11


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 152

מישיבת ועדת הכנסת

מיום שלישי, ד' באדר א', התשע"א (8 בפברואר, 2011) בשעה 13:00

תיקוני תקנון הכנסת – פרק חקיקה.

חברי הוועדה: יריב לוין – היו"ר

מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ

תמר כנפו

- מנהלת סיעת הבית היהודי – המפד"ל החדשה

רונית חייקין יעקבי
- מנהלת סיעת מרץ

לימור ברמן

- מנהלת סיעת קדימה

סער פינטו

- סיעת קדימה

ליאור נתן

- סגן מזכיר הממשלה, מזכירות הממשלה

פרח לרנר

- יועצת ראש הממשלה לקשר עם הכנסת

דנית אמיתי

- עוזרת יועצת ראש הממשלה לקשר עם הכנסת

גלעד סממה

- יועץ שר המשפטים

עו"ד איל זנדברג
- משרד המשפטים

אתי בן-יוסף

ארבל אסטרחן

רן בר יושפט

תמר פוליבוי צדיק

תיקוני תקנון הכנסת – פרק חקיקה

צהרים טובים, אני פותח את הישיבה. אני רוצה מראש להתנצל, שבסביבות שתיים וחצי אצטרך לעשות הפסקה. אם יהיו לנו כוחות להמשיך, נמשיך אחריה - או לא, נראה באיזה מצב נגיע להפסקה הזו.

כפי שאתם רואים, סוגיית הליכי החקיקה מסעירה את הכנסת. העובדה שיש כאן רוב מוחלט לנציגי הממשלה רק נובעת מהתורים בכניסה ולא מסיבות אחרות כמובן. הנה הגיע סער, יש לנו כבר 28 חברי כנסת נוכחים כאן באבחה אחת, אבל אני בהחלט יכול לומר שכל התהליך שאנחנו מבצעים בנושא התקנון נעשה רובו ככולו יחד עם מנהלי הסיעות, מנהלי הצוותים המקצועיים, ועם תרומה גדולה של סער לעניין הזה, כמובן עם המערכת המקצועית של הכנסת, מזכירת הכנסת והייעוץ המשפטי. לכן אני חושב שגם בעניין הזה, בסופו של דבר אני משוכנע שנצליח להגיע לתוצאה טובה ונכונה וכזאת שבאמת תזכה לאמון מלא של כלל הכנסת.

כדי לשים את עצמנו מבחינת המצב שבו אנחנו עומדים – למעשה, השלמנו את תיקון כל מרכיבי התקנון, לבד משלושה דברים: אחד – פרק החקיקה, שבו אנחנו נתחיל לעסוק היום; שניים – הפרק שעוסק בוועדות, מדובר בשני חלקים באמת גדולים; ויש לנו בנושא הכלים הפרלמנטריים הנושא של שעת שאלות, שנעסוק בו ביום שני בשבוע הבא, על פי ההצעה שהגישה חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא, ואני מקווה שנצליח גם אותו להשלים, כך שבסך הכול נדמה לי שאנחנו נמצאים באחד משני החלקים האחרונים הגדולים שנשארו לנו כדי להשלים את כל המהלך הזה של תיקון התקנון.

ההצעה שמונחת בפניכם, יש בה כמובן קודם כל עשיית סדר ביחס למצב הקיים היום, שהדברים מפוזרים ולא מאוגדים. יש בה מספר חידושים, שנעמוד עליהם. אין בה חידושים מסעירים, אם אפשר להגדיר את זה כך. יכול להיות שכאשר נדון כאן ויעלו כל מיני רעיונות, אפשר יהיה לבדוק עד כמה באמת ישנה היתכנות לאשר אותם בהסכמה, שהיא באמת הסכמה רחבה. אני מציע שנתחיל לעבור על הדברים.

כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, אין פה איזה שהם שינויים מהפכניים. בכל מקרה, בכל מקום שיש שינוי, אני אציין את זה. גם ליד כל סעיף מצוין מה הסעיף הקיים היום, אז קל גם להשוות. אחד הדברים הבולטים שאפשר לראות כבר במבט ראשון זה הניסיון לסדר את הנושא. פרק של חקיקה ממשלתית, אחר כך פרק של פרק של חקיקה פרטית, ואז כתוב שם שהחל מהקריאה הראשונה יחולו ההוראות כמו הפרק של החקיקה הממשלתית, ואז תמיד הדבר הזה מעורר שאלות. יש כאן ניסיון ללכת באופן כרונולוגי לפי הפרקים, שאתם יכולים לראות, זאת אומרת לעשות איזשהו פרק ואז ממש לפי הסדר – הצעות חוק פרטיות, קריאה טרומית, אחר כך הכנה לקריאה ראשונה, קריאה ראשונה, הכנה לשנייה ושלישית, קריאה שנייה ושלישית, ואחר כך יהיה פרק שעוד לא מופיע לפניכם, כי הוא עוד לא גמור, על הוראות שונות ששם יהיה כל הנושא של הצעה להסיר מסדר-היום, הצעות חוק תקציביות, איך קובעים את העלות ומוסרים מידע לגבי זה וכולי, נושא של סדרי דיון ברציפות, דברים כאלה שהם לא ברצף אלא משתלבים בכל ההליכים או שהם משהו מיוחד. יש פה גם איזשהו ניסיון של שינוי מינוחים והאחדת מינוחים. נראה את זה במהלך הדברים.

יהיה חלק, שעניינו יהיה הליכי חקיקה, ובתוכו הפרק הראשון יהיה פרק כללי. היום קובע סעיף 114 בתקנון, שהדיון על הצעת חוק ייערך בשלוש קריאות. כאן אני רוצה לקבוע "חוק יתקבל בכנסת בשלוש קריאות, ולעניין הצעת חוק פרטית – גם בקריאה טרומית". היום המינוח בתקנון הוא דיון מוקדם, אבל המינוח המקובל בכנסת הוא קריאה טרומית. מוצע כאן להשתמש במינוח קריאה טרומית, כחלק מהקריאות, בדומה לקריאות האחרות עם ההוראות המיוחדות לגבי הנושא הזה.

הזכיר לי איל זנדברג, שהמונח "דיון מוקדם" מופיע גם בחקיקה או בחוקי היסוד, נגיד בחוק יסוד: הכנסת. אבל זו תהיה שאלה, אם יחליטו כאן להשתמש בזה - - -

היום המונח הזה לא קיים בחוק, נכון?

לא, היום הוא קיים. הוא מוזכר מעט מאוד, אבל יש הוראה – ב-46 כתוב בקריאה הראשונה, השנייה והשלישית וגם בחוק יסוד: משק המדינה יש קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, כך שצריך לראות. אם נחליט לעשות את זה כאן, יכול להיות שנצטרך לעשות התאמה בחוק היסוד.

או להפך, השאלה היא למה לשנות את המושג.

אם אנחנו במצב שבו זה מופיע כחלק מחוק היסוד, בוא ניצמד לחוק היסוד.

אבל חוק היסוד הרי לא מתאר בכלל את הליך החקיקה. הוא אומר לא צריך את זה גם בדיון הקודם, כי זה היה המינוח עד היום, זה לא שהוא עושה איזושהי הסדרה מסודרת.

בעבר, כשבית המשפט דן בזה, הוא תהה האם הדיון המוקדם הוא אחת מהקריאות, חלק מתהליך החקיקה או משהו אחר.

וההחלטה היא שלא.

שלא. הביטוי דיון מוקדם בשונה מקריאה טרומית מרחיק את זה. זה עניין ניסוחי, אבל זה עושה כאילו סדר.

באיזה קלות שכנעת אותי, אין לך מושג.

עד היום מדברים על דיון מוקדם כמשהו שהוא שונה, זה לא אחת מהקריאות.

אני אומר ששכנעת אותי. איל, איפה שיש שאלה, שכנעת אותי לגמרי. אני אתך לחלוטין.

זאת נקודה למחשבה.

אני מציע להשאיר את הדיון המוקדם.

בסדר.


"הצעת חוק תוגש לכנסת על ידי חבר הכנסת (בתקנון זה – הצעת חוק פרטית), או על ידי הממשלה".

אולי רק היינו כותבים "גם בהליך של דיון מוקדם".

העניין הוא שכשאמרנו פה קריאה, הכוונה היתה ההצבעה במליאה.

ברור, התהליך של ההצבעה, אז אולי נכתוב "בהליך של דיון - - -

זה לא הליך, במליאה זה דיון והצבעה.

בסדר.

עכשיו אני תוהה לגבי משהו אחר, כי חוק מתקבל בקריאה שלישית. אנחנו נצטרך לראות פה את המינוח של הדבר הזה:

"הצעת חוק תוגש...על ידי חבר הכנסת (בתקנון זה - הצעת חוק פרטית) או על ידי הממשלה (בתקנון זה - הצעת חוק ממשלתית), ובעניינים כמפורט", מייד נראה את הסעיף, "גם על ידי ועדה של הכנסת", שזאת תהיה הצעת חוק מטעם ועדה. זה גם מה שקיים היום. "הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת", שזה קיים גם היום בכל הקריאות. היום מה שמונח לקריאה שנייה ושלישית לא מפורסם, אבל הוא יפורסם, הוא נמצא היום כבר בסנהדרין. אפשר לפרסם אותו, כי הוא כבר נמצא במערכת הממוחשבת. זה כמובן לא מחליף את הפרסום הרשמי, שהוא מכוח חוק אחר.


"ועדות הכנסת יכינו את הצעות החוק בהתאם להוראות חלק זה, בסיוע היועץ המשפטי לכנסת ונציגיו". כאן אני רוצה להעיר, לפני שנקרא את ההמשך, שיש הוראה בתקנון בפרק החקיקה הממשלתית, שאומרת: היועץ המשפטי לממשלה, סגניו ועוזריו והיועצים המשפטיים למשרדי הממשלה יעמדו לרשות הוועדה ולרשות כל אחד מחבריה לכל עזרה שתידרש מהם בניסוח החוק, ההצעות וההסתייגויות. זה סעיף שהיה קיים כמובן לפני שהיה היועץ המשפטי לכנסת, ולכן אם רוצים להשאיר אותו כדי להבהיר שבכל זאת בענייני חקיקה ניתן סיוע וייעוץ מעבר לחובת הזימון הכללית, אולי כדאי להגיד שהם יכינו את זה בסיוע היועץ המשפטי לכנסת ונציגיו, והיועץ המשפטי לממשלה, היועצים המשפטיים לנציגי הממשלה ונציגיהם יעמדו לרשות ועדות הכנסת לכל עזרה שתידרש מהם בניסוח הצעות החוק וההסתייגויות.

אין הפרדת רשויות.

הקראתי את הסעיף שקיים היום, אפשר גם בלי זה.

אפשר גם בלי זה, נכון?

כן.

אין לנו עמדת ממשלה בעניין לצורך הפרוטוקול. באופן פורמאלי הרי התקנון לא יכול לכפות על הממשלה.

נכון, זו הוראה שמתאימה לחקיקה ראשית בכלל.

למעשה, הסעיף הזה לא מעלה ולא מוריד, אבל הוא היה נהוג להיות כתוב, ואני חושב שמבחינת הכנסת אולי לכרוך יחד את היועץ המשפטי לכנסת ואת היועץ המשפטי לממשלה, כאילו שהם כולם עוזרים בתהליך, זה אולי לא מכבד את אלה וגם את אלה.

את מציעה להוריד את זה?

הפרדת רשויות.

אפשר להוריד את זה, השאלה אם זה לא פוגע - - -

- - - מחויבת מכוח חוק היסוד.

כן, אבל פה זה אומר שיש משהו מעבר לחובת הזימון. התקנון קובע ששרים צריכים להשיב לשאילתות, התקנון קובע הרבה דברים לממשלה.

השר הוא חבר כנסת, ועובד המדינה הוא לא כפוף.

אבל אם ועדת כלכלה, לדוגמה, צריכה לדון בחוק ששייך למשרד התחבורה, בכל אופן היא היתה רוצה לשמוע את עמדת היועץ המשפטי של משרד התחבורה, משרד התקשורת או משרד החקלאות.

מכוח חוק היסוד, היא יכולה לזמן את עובד המדינה, לדרוש ממנו להופיע.

לכן כאן זה היה הניסוח כדי לדעת שהם מגיעים.

זה פשוט היה טרום היועץ המשפטי לכנסת אני מניח.

אז אפשר להוריד את - -

- - כל הסיפא.

גם את היועץ המשפטי לכנסת, זאת אומרת: "ועדות הכנסת יכינו את הצעות החוק בהתאם להוראות חלק זה".

את זה אפשר להשאיר.

בעצם לא צריך, כי יש בחוק הכנסת, שמקים את מוסד היועץ המשפטי לכנסת, שם כתוב לנו שהיועץ המשפטי לכנסת ייעץ לכנסת ולוועדותיה בכל עניין הנוגע להליכי החקיקה ויפעל להבטחת תקינותם. הכנסנו את זה בגלל שהיו יועצים משפטיים למשרדי הממשלה. אחרי "בהתאם להוראות חלק זה" ירד ההמשך. פה גם כתבתי בהערה, שזה נועד להבהיר שוועדות משנה לא מחוקקות, וזה ייאמר גם בפרק הוועדות.

אז מה נמחק פה?

אחרי "בהתאם להוראות חלק זה". יש פה משהו, שייאמר כנראה בסוף הפרק באיזה שהן הוראות כלליות, אבל אני רוצה להגיד אותו כבר עכשיו להבנת הסעיפים בהמשך – רצינו לעשות פה איזושהי הוראה כללית, ש"במניין התקופות האמורות בחלק זה יובא בחשבון יום הנחתה של הצעת חוק על שולחן הכנסת והיום שבו מתקיימת הצבעה עליה". זו הוראה מאוד חריגה, אבל זה מה שקורה בפועל בכנסת. הרי לפי חוק הפרשנות, כאשר סופרים תקופה, לא סופרים את יום ההנחה - - -

קרה לי כבר שהורידו לי - - -

בכנסת ב-45 ימים, כמו שאתם יודעים, סופרים את יום ההנחה וסופרים את יום רביעי שבו מתקיימת ההצבעה. כשיש חובת המתנה של יומיים, סופרים את יום ההנחה, ולכן אם רוצים להישאר עם התקופות הקיימות באמת, צריך להגיד את זה, כי אחרת 45 ימים זה בעצם כמו שהכנסת סופרת – 47, אם מוסיפים את יום ההנחה ואת יום ההצבעה. חשבנו שכדי להבהיר את זה וכדי שלא יהיו שאלות, כי זה מתעורר מעת לעת, להגיד את זה. אם נגיד את זה, זה יכלול את יום ההנחה ואת יום ההצבעה. לחלופין, אפשר להגיד 43 ימים וללכת לפי הדין הכללי.

זה המצב בפועל.

לי פעם הורידו חוק שהונח ביום שני, כי אמרו שיום שני לא נכלל ב-45 יום. פעם אחת הורידו לי.

כפי שאני יודעת, בשנים האחרונות מפרשים שמה שמונח בשני, יכול לעלות ברביעי, 45 ימים אחרי, ולכן זה בעצם בא להגיד את מה שקיים בפועל בכנסת. "ימי הפגרה יבואו במניין התקופות...אלא אם נאמר אחרת". בכל מקום שיש תקופות נזכיר את זה. כרגע הכלל הוא שהם נמנים.

אבל אז הצעה ממשלתית יכולה להיות מונחת ביום שני בערב ולעלות ביום שלישי להצבעה, בלי פטור מחובת הנחה.

אם כתוב יומיים, נכון. בכל מקום שיש תקופות, נזכיר את הסעיף הזה. בכל מקום שנגיע לתקופות, נראה איך סופרים אותן ושזה מקובל.

אפשר יהיה להעיר משהו על החלק הזה כולו, על הפרק? אני רוצה לעורר את השאלה של חוק יסוד. למעשה, וגם מבחינה משפטית, מתייחסים לחוק יסוד ולחוק באותה צורה. הליך חקיקה, כל עוד לא - אני מקווה שיום אחד זה יקרה חוק יסוד: החקיקה, נוציא אותו מהנפתלין, נצליח לחוקק אותו ולהגיע להבנות, זה עושה סדר מבחינת הפרוצדורה החשובה. כאן זה רק עניין של שמות. האם כדי לשקף גם את הפרקטיקה וגם את חוקי היסוד, לדבר על חוקי יסוד וחוקים כמושגים נפרדים ולהחיל עליהם את אותה פרוצדורה? זה יכול למשל להתעורר בנקודה, שלא קיימות היום, וזה הצעה – אני לא בטוח שהיא תתקבל – לומר למשל שחוק יסוד וחוק ייכללו באותה הצעת חוק. זה כבר שינוי, אבל ההערה שלי כרגע מכוונת יותר לעניין הניסוחי, זאת אומרת לתת ביטוי לזה שכבר יש חוקי יסוד, חוק יסוד וחוק שיתקבלו בשלוש קריאות. בעצם הפרוצדורה תהיה זהה, אבל זה יהיה - - -

או להגיד שהוראות פרק זה יחולו גם על קבלתם של חוקי יסוד.

משהו בסגנון, שמשקף שיש מושג כזה. זה נתון חוקתי שאי אפשר להתעלם ממנו, וגם אם אנחנו לא קובעים עכשיו ארבע קריאות, אני לא מציע שנעשה את זה דווקא עכשיו, לא נעשה מהפכות.

אתה יודע שאנחנו מוכנים לדבר על חוק יסוד: חקיקה.

אני גם בעד. אני מאוד בעד אגב, בהסתייגות אחת שאתה מכיר...

ברשות היושב ראש, אני מתחבר להערה של אייל, אבל יש לי הערה כללית. יש עניין של רציפות הדיון בחקיקה, שזה בחוק כבר מוסדר. זה חוק שמסדיר את הפרוצדורה. רק שתהיה מילה על זה.

יהיה לזה פרק – בסוף, בהוראות המיוחדות שעוד לא מונחות כאן בפניכם, יש פרק של רציפות, מי יכול להציג, כמה זמן יכול לדבר. אגב, הוא מבהיר שם שאם יש כמה התנגדויות, שתהיה הצבעה אחת, ולא על כל התנגדות לחוד, אז זה יהיה בהמשך. זה נכון, צריך את זה.


הצעות חוק פרטיות.

אנחנו הולכים לפי סדר הקריאות, להבדיל ממה שקורה - - -

נכון, כי אחר כך יש שילוב, מהקריאה הראשונה ההליך הוא זהה. כאן יש אחד השינויים היותר משמעותיים בפרק. הוא גם לא איזה מהפכה, אבל יש פה משהו שהציע יושב-ראש הוועדה. ניסחתי את זה, נראה אם זה תואם את מה שרצית. הרי היום תקנון הכנסת לא מבדיל בין יוזמים לבין מצטרפים. בפועל אנחנו יודעים שזה קורה, הם מסומנים ב-bold, אבל לכאורה מבחינת תקנון כולם שווי מעמד. יכולים 10 אנשים להגיש הצעת חוק, כל אחד מהם יכול לבקש להעלות את זה לטרומית, לנמק וכולי. מה שמציע כאן יושב-ראש הוועדה זה שיהיו לנו יוזמים של הצעת חוק ותומכים בהצעת חוק. היוזמים זה יכול להיות אחד או יותר, לפי בחירתם, רק הם בעלי הבית של ההצעה, כאשר יש איזושהי עדיפות ליוזם, שהוא זה שיכול למסור הודעות לגבי אותה הצעה. הוא זה שמבקש להעלות אותה, לדחות את ההצבעה, כל מיני דברים שבהמשך הוא יכול לבקש, בעוד שהתומכים – אולי נמצא להם שם אחר, כרגע הם מכונים תומכים.

מצטרפים בתמיכה.

הם לא ייחשבו מציעים, זאת אומרת השם שלהם – יהיה צריך לחשוב איך הוא יצוין בנפרד. הם לא יכולים בשום שלב להפוך ליוזמים, זאת אומרת אם היוזם חזר בו או כל היוזמים חזרו בהם, ההצעה "מתה".

הם לא יכולים להעלות את זה לדיון מוקדם.

נכון, והם לא יכולים למסור שום הודעה.

אפשר לדעת למה?

אני אגיד לכם למה. באופן עקרוני, בעיניי לפחות, או מישהו יזם החוק או לא יזם, זאת אומרת כל הייצור הזה הוא ייצור, שלא כל כך ברור לי מה הגדרתו. הרי מה המשמעות? אם אני יזמתי הצעת חוק, אז אני יוזם הצעת חוק. מה זאת אומרת שאני רק מצטרף אליו, אבל לא יוזם אותו?

אל תחתים אף אחד, תיזום לבד - - -

אבל לפעמים אדם בא ורוצה לעשות שני דברים ביחד. מצד אחד הוא רוצה להיות הבעלים, להיות זה שיזם, להיות זה שיקבל את הקרדיט ולהיות זה שיקבל את ההחלטות. מצד שני, הוא רוצה להראות במהלך הפתיחה שלו, שיש לו תמיכה יותר רחבה בהצעה הזאת. הרי זה ההיגיון בקיומם של המצטרפים, לכן אני לא מציע לבטל אותם, אבל אני כן מציע לעשות דיכוטומיה ברורה, כי כשאדם אומר: אני חבר כנסת X לא לוקח כיוזם אתי בהצעה, אלא רק רושם את שמו כמצטרף, מה שהוא מתכוון אליו זה "אני בעל הבית של ההצעה, הוא רק מביע את תמיכתו בהצעה שלי". לכן אני חושב שזה הדבר הנכון.


אני גם חושב שצריך להיות ברור לגמרי מי מוסמך לקבל החלטה לגבי החוק, למשל: יש חוק שיוזמים אותו שני חברי כנסת, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, ואז יכול להתגלע ביניהם ויכוח, האם להביא אותו להצבעה בקריאה טרומית או לא, ובמצב הזה אני מציע שסדר הרישום הוא יהיה הקובע, כי הוא גם בדרך כלל משקף את העובדה, שהראשון שבא עם הרעיון הוא המוביל. ואז יהיה ברור לגמרי, שכאשר אני כחבר כנסת מהקואליציה יוזם ביחד עם חבר כנסת מהאופוזיציה הצעת חוק, ושמו מופיע ראשון, אני יודע שהוא יוכל להביא אותה לקריאה טרומית, גם אם אני לא רוצה, גם אם אני מתנגד. אני חושב שזה יותר נכון, כי אז יהיה בעל-בית אחד. כשבמחלקה המשפטית מעבירים הערות, שם יודעים שיש מישהו אחד שמוסמך לתת להם תשובה, כי כשיש לך הצעה עם 20 יוזמים, מול מי תסגור את התיקונים ואת ההערות? זה הרעיון וההיגיון שעומד מאחורי העניין.

אני רוצה לתת לכם דוגמה של אופיר פינס-פז. היו לו המון הצעות חוק בנושא של איכות סביבה. הוא היה תמיד הראשון היוזם, אבל תמיד החתים את דב חנין.

אין בעיה, ברגע שהוא עזב, אוטומטית הבא אחריו הופך לראשון.

לא, אבל היא - - -

לא, מבין היוזמים.

הורוביץ לא יזם, הורוביץ תמך.

אז לא.

מה זה לא?

הם ידעו את זה מראש.

ההצעה לא קיימת.

הורוביץ לא היה בין היוזמים, הוא היה בין התומכים.

כל היוזמים עזבו?

נניח שהיה רק יוזם אחד והשאר רק תמכו, אז מה? מנעת מהם להניח - - -

אין לי בעיה, את יודעת מה? אני מוכן להכניס פה הסתייגות, שבמידה שכל היוזמים ירדו מהבמה, יוכלו המצטרפים להפוך ליוזמים. בעיניי זה לא נכון, אבל לא אכפת לי.

אתם מסתכלים מנקודת מבט של אופוזיציה וקואליציה.

לא נכון, אני מסתכל מנקודת מבט פשוטה של דיכוטומיה.

אז מה אכפת לך שזה יישאר?

אני רוצה להבין, מה ההבדל בין יוזם לבין מצטרף, לשיטתך? אז בוא נבטל את אלה שמצטרפים בכלל. ירצה אדם, ירשום את שמו כיוזם, אבל אני לא בעד זה, למה? כי אני אומר לך לא מנקודת מבט של קואליציה - - -

אני אתן לך דוגמה, לא תמיד חברי הכנסת - -

לא רוצים, נכון, אבל לכן אני אומר שאם יש כוונה מראש לעשות הבחנה ולהגיד: אדוני, אני יוזם, אתה רק מצטרף, בוא נעגן אותה. הרי מה ההיגיון לעשות מצד אחד מנגנון של הפרדה, ומצד שני לא להגדיר מה המשמעות של כל אחד מהמונחים האלה?

אם אפשר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף עוד משהו לגבי הפרקטיקה. קורים מקרים שמצטרף להצעת חוק, ויש נניח הצעות חוק שיש 50 מצטרפים, מחליט יום אחד לקדם איזה הצעת חוק. הוא בכלל לא הגה אותה, הוא לא חשב עליה, הוא בסך הכול חתם והחליט שהוא רוצה להצטרף לאותו יוזם, הוא מחליט להעלות אותה לוועדת שרים ולהעלות אותה לקריאה טרומית.

נניח הוא יוזם עשירי.

כשאני משוחח עם חברי הכנסת, היוזמים אפילו לא יודעים שזה מובא.

אצלנו זה לא קורה.

לא, זה קורה.

זה מצב אבסורדי.

לי קרה שהצעות שלי עלו, בלי שידעתי בכלל.

אדוני היושב-ראש, זה קורה, וזה קורה לא מעט פעמים. אגב, אני חושב שזה גם לא הוגן כלפי היוזם הראשי, שפתאום מישהו מחליט להעלות את ההצעה שלו, ואפילו אין לו מושג.

אגב, אני רוצה להגיד לכם יותר מזה, כשאני חותם כמצטרף להצעת חוק, אני בדיוק את זה לוקח בחשבון - שהיוזמים ילכו ויכולים לעלות, הם אפילו לא יגידו לי, אין לי מושג. כשאני מצרף מישהו כמצטרף, זה ברור לי לגמרי, שאם צירפתי חמישה כי אני רוצה להראות שיש לי תמיכה, לא אלך עכשיו לעשות משאל בין כולם, אם הם מסכימים שאני אביא את זה לוועדת שרים.

אבל גם ל-15 שהצטרפו אליך, זה ברור שאין משאל.

לכן אני מציע להגדיר, שאתה קודם כל עושה הבחנה בין יוזם לבין מצטרף. אנחנו רוצים קבוצה, שלנו יהיה הקרדיט, האחרים הביעו את תמיכתם בנו. בתוך היוזמים, אני גם אקבע מי בעל-הבית.

אדוני היושב ראש, בתוך היוזמים, איך אתה מקבע את ההיררכיה?

הראשון הוא בעל-הבית לכל דבר ועניין.

כלומר, אם יוזם שני רוצה להעלות את הצעת החוק - - -

יכול, אבל זה צריך להיות על דעת הראשון.

ואיך ועדת שרים תדע שזה על דעת הראשון? היא תתחיל לחפש או לבדוק?

גם מה זה המושג "והאחרים"? אנחנו לא מכירים את המושג "והאחרים" - - -

זה לא מעניין אותה.

לא - - -

ועדת שרים, זה לא אמור לעניין אותה. זה אמור לעניין את הכנסת, כשזה עולה לקריאה טרומית.

כשיש אופוזיציה וקואליציה, זה כן - - -

אני אתן לכם דוגמה.

השבוע יש לך הצעת חוק, שאתה חתום עם מישהו מהקואליציה.

עם יוחנן פלסנר, במקרה ליוחנן ולי יש הבנה מוחלטת, שאומרת שמה שיוחנן יחליט, מקובל עלי. למה? כי הוא יזם ראשון, הוא היה, לכן הוא גם מופיע ראשון.

ההצעה עולה?

היא תעלה, כנראה, בעוד שבוע. היא תעלה על פי החלטתו.

חבר הכנסת אורון אומר שהיא טובה - - -

כולל גדולי המשפטנים, המקובלים עליכם, האדמו"רים שלכם אישרו אותה, אבל אני אומר לגוף העניין שנניח שאני אבוא ואגיד ליוחנן: אדוני, תודה שצירפת אותי ליוזמה, עכשיו אני אתקע לך אותה, אני לא מוכן שתעלה אותה. מה, זה לא הגיוני? כשאני מצטרף אליו והוא ראשון, אני יודע שהוא יכול להביא את זה גם שלא על דעתי, אחרת יש כאוס מוחלט. שלושה רוצים, שניים לא רוצים, מתוך השניים אחד מסכים, אבל זה יהיה בעוד שבועיים. לדבר אין היגיון.

אדוני היושב-ראש, אני דווקא לא נגד, אבל צריך לחשוב על זה שברגע שאתה מקבע את היחסים האלה של היוזמים, אתה נותן זכות וטו ליוזם הראשון. אני לא נגד, אבל צריך לקחת את זה בחשבון לפעמים ביחסים בין חברי כנסת, אפילו מטעמי אסטרטגיה.

אשאל אתכם מה עושים. אם לי יש עכשיו חילוקי דעות עם חבר הכנסת יוחנן פלסנר, האם זה עולה לקריאה טרומית, מה עושים עם זה?

אני יכולה לענות לך על זה? דבר ראשון, אם אנחנו מדברים על ההצעה שהיתה אמורה לעלות השבוע, הוא גם ככה היוזם הראשון.

נכון, זה מה שאני מציע.

מאחר שחתמת אתו מלכתחילה כמציע, לא כמצטרף, ואתה ידעת שאתה מגיע מייד אחריו, ולפי המוסכמות בבית הזה, אתה יודע שהיוזם הראשון הוא זה שמציע, זה מה שאני מכירה לפחות בין חברי הכנסת - מה שאתה אומר, פעם ראשונה שאני נתקלת בזה - אתם מדברים ביניכם והגעתם לסוג של הסכמה וזה ירד מסדר-היום, זה ביניכם.

לא, אני נותן את זה כדוגמה. לנו יש הבנה בינינו, אין בעיה בכלל, זה לא נבע מאיזו תקרית.

במצב שאין הבנה ביניכם, ונניח אתה היית המציע הראשון והוא היה המציע השני, לצורך העניין, יכולת להגיד לו: זה לא בסדר שהעלית את זה לוועדת שרים ואפילו לא דיברת אתי, ואני לא רוצה שזה יעלה, אבל כן, הוא יכול היה להעלות את זה על מכסת הסיעה שלו.

אבל אני שואל אותך מה קורה במצב ההפוך, נניח שאין שום הסדרה. בא חבר הכנסת יוחנן פלסנר ואומר: אני רוצה עכשיו להעלות את זה. נניח שלמרות שאפילו סיכמתי אתו מראש שהוא ראשון והכול על דעתו, אני פתאום בא ואומר לו: אדוני, אני דורש ממך לא להביא את זה.

אתה לא יכול.

יופי, אז אני מציע בדיוק את זה לעגן. אני מציע לעגן את זה, אני לא מציע לשנות דבר, אני אתך.

אז אני מבקשת לומר לך שעם העניין של המצטרפים אין לי בעיה. אין לי בעיה, חברי הכנסת יידעו שמלכתחילה עצם זה שהם מצטרפים הם בעצם מביעים תמיכתם בחוק, אין לי בעיה. אני חושבת שהמצב הקיים היום ברמה החברית זה משהו שידוע לכל חברי הכנסת. אם רוצים לעגן את זה בתקנון, אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה קשה עם העניין הזה של המציעים. קודם כל, היום אני באופוזיציה, מחר האנשים האחרים יהיו באופוזיציה, ותהיה להם בעיה. קורה מצב, וזה מצב שקורה הרבה, שחברי כנסת שלנו מגיעים לסוג של הסכמה עם חברי כנסת של הקואליציה ורצים יחד עם הצעות חוק ונותנים להם להיות חתומים ראשונים על הצעת חוק, כשהקואליציה חוסמת את הצעת החוק בוועדת שרים ומבקשת מהם לא להגיש את זה. מה שאתה מציע, ימנע מחבר כנסת שלי שעבד באותה מידה עם חבר כנסת מהקואליציה להגיש - - -

זה מה שאמרתי, שמטעמים אסטרטגיים צריך לחשוב על זה.

אם אני מבין נכון, אתם מציעים את הסוגיה של היוזמים להשאיר - - -

לא לגעת.

אני מוכן. אני אגיד לכם את האמת, בעיניי ההבחנה בין היוזמים לבין המצטרפים היא הרבה יותר חשובה ומהותית מאשר ההבחנה הפנימית הזאת, אני יכול לחיות עם זה.

זה בדיוק העניין כשאמרתי "מטעמים אסטרטגיים", זה בדיוק מה שהיא אמרה כאן. זה עניין של חברי הכנסת.

אני מקבל.

אני חושב שצריך להבחין בין שתי שאלות, שהתערבבו להן. האחת, מי שולט, שעל זה נסב הדיון בדקות האחרונות; השנייה – עצם ההבחנה בין שתי הקבוצות האלה. אני רוצה להתייחס דווקא לצד החוקתי הלא פרקטי, אבל אראה את הקשר ביניהם, לשאלת ההבחנה בין תומכים לבין מצטרפים. בסוף אני טוען שגם מעשית זה לא כל כך חשוב, אפשר לצרף אותם לרשימה אחת. מבחינה חוקתית או ציבורית חבר כנסת חותם על הצעת חוק. הצעת חוק היא לא מנשר, היא לא איזה גילוי דעת או סקר תמיכה, זו אמירה של חבר כנסת כלפי הבוחרים, ואת התוכן הזה, את הנורמה הזאת אני רוצה לקדם ואני אאבק כדי שזה ייהפך לחוק. זאת האמירה. סליחה על הנאיביות, אבל זאת האמירה. אם הוא חותם על הצעת החוק, הוא צריך לעמוד מאחורי הצעת החוק. יכול להיות שהכללים יגרמו לכך שהוא לא יכול לקבוע באיזה יום זה מגיע לוועדת שרים. זה בסדר, אלה כללים מדרג שני, אבל הוא חתום על ההצעה, הוא מציע הצעת חוק, ולכן אני הייתי מציע שההבחנה בין יוזמים לבין תומכים נראית לי לא טבעית, היא שמה חברי כנסת בשני מדרגים, והאמת – אם יש רשימה של אריות ושל שועלים, ואתה רוצה להיות זנב לאריות או ראש לשועלים, אבל הרשימה היא ברצף, ואם קובעים כלל שאומר שהראשון או השני - מייד דבר על זה - יקבע, מה זה משנה אם יש בהמשך רשימה, שבלאו הכי הם שם במעמקי הרשימה?

זה משנה.

זה משנה מבחינת קרדיטים, אבל הקרדיטים הם ברשימה. יש רשימה, והקרדיט הוא לא המטרה הבלעדית, שלא לומר לא רלוונטית.

זה משנה, בפרקטיקת העבודה שיש לנו כאן - הדבר הזה משנה. אני גם חושב, שאין שום בעיה עם קביעה, שבא אדם ואומר: כן, אני בעת שחבריי יוזמים את החוק, מודיע שאני תומך בהם. זה לא אומר, שהוא מתחייב להתאבד על הצעת החוק.

מה המשמעות של החתימה הזאת?

המשמעות היא הצהרתית, גם זה חלק מהעניין.

למה זה חלק מהעניין?

בסטטיסטיקה.

לא, אני בדיוק את זה אומר, כי אני חושב שמצטרף לחוק לא יכול לספור את החוק שלו בסטטיסטיקה. זאת דעתי.

אבל הוא נרשם.

הוא יכול להירשם.

הוא נרשם, מה זה משנה? אבל זה לא משנה, מה אכפת לך אם הוא בסטטיסטיקה או לא?

אני חושב שזה לא נכון, כי התרומה האמיתית שלו לעניין היא שולית.

מבחינת המבנה האמיתי של חברי כנסת מול הציבור, להבנתי, הדבר הזה משקף יותר צרכים של ההתנהלות הפנימית, שהם לא צרכים פרקטיים, אלא צרכים - אני לא רוצה לכנות אותם - שאני לא בטוח שצריך לתת להם ביטוי בתקנון, שאפשר להשיג את רובם גם ברשימה הרצופה, ואת שאלת השליטה אפשר להסדיר. לעניין המחלוקת שהיתה פה, אפשר לומר שהראשון ככלל הוא הקובע, אבל הוא יכול להחליט, הוא יכול להודיע מראש, שהוא מגיע להבנה שיש שניים או שלושה ששולטים, הוא יחליט מי שולט בהצבעה, לפי ההבנה איתם מראש.

אני אתן לך דוגמה איפה זה בא לידי ביטוי. למשל, כאשר אתה יוזם הצעת חוק, יוזמים אותה שלושה חברי כנסת, אבל הם רוצים להראות שיש להם תמיכה יותר רחבה.

לצורך מה הם צריכים להראות את זה?

כשהם ירצו, למשל, לצאת לציבור בהודעה לעיתונות או בדבר מהסוג הזה – אם כולם יוזמים, הם לא יכולים להגיד: יזמו שלושה, ולהחליט שהם מעבירים את הקו ברביעי ולהוציא אותו החוצה.

למה לא? הם עושים את זה היום.

לא, בדרך הזאת יש להם כלי פרקטי - תעקוב ותראה את זה - שאומר: אלה ואלה יזמו ועושים, אנחנו רוצים להראות, שהעסק הזה נהנה מתמיכה שהיא תמיכה יותר רחבה, זה הכול, לא מעבר לזה. אני גם רוצה לומר לך שגם מבחינתי, כן, לפעמים אני אומר שזאת יוזמה ראויה, ואני בהחלט מביע בה תמיכה עקרונית, זה לא החוק שאני מתכוון לקדם ולעבוד עליו יום ולילה ולנופף בו כחלק בלתי נפרד מהאג'נדה שלי, אלא אני חושב שזאת יוזמה ראויה, ואני בהחלט מוכן לתת רוח גבית בכוחי הקטן לסייע לה. הפרקטיקה היא טובה, היא עובדת. אני לא בעד עכשיו לשנות סדרי עולם, אני רק בעד לאבחן אותה, שיהיה ברור לגמרי שהיוזמים הם במקום אחד, והמצטרפים – בדיוק במקום שהם נמצאים בו ממילא, לא במקום חדש שאני מייצר להם.

למה אתה צריך את ההבחנה לצורך השליטה בהצעת החוק? כי השליטה בהצעת חוק - אתה יכול להגדיר, שאם אתה אומר שהכלל הוא שהראשון הוא השולט, זה לא משנה אם יש אחריו חמישה או 10, נכון?

קודם כל, אנחנו כבר הסכמנו שהעניין הזה ירד, אבל לו הוא היה נשאר, עדיין היתה לו משמעות ברגע שהראשון זז הצידה.

אם כך, מה המשמעות של ההבחנה?

אני אומר לך מה המשמעות של ההבחנה. המשמעות של ההבחנה הקיימת היא - והיא קיימת הלכה למעשה בין אלה שהם באמת בעלי הצעת החוק, מובילים אותה ומולם בדרך כלל למשל מתאמים תאריך לישיבה - אם צריכה להיות ישיבת ועדה, בדרך כלל זה לא מתואם עם המצטרפים, זה מתואם רק מול היוזמים, יש פה הרבה מאוד דוגמאות כאלה, לבין אנשים שאומרים: כן, אני חושב שזאת יוזמה ראויה, ואני נותן את ברכת הדרך שלי לעניין הזה, זה הכול.

אתה תיארת את ההבחנה, השאלה מה הנפקות שלה.

אני אומר לך – זו הנפקות שלה. כאשר אתה בא לתאם ישיבה של ועדה, בדרך כלל מול היוזמים משתדלים לתאם שכולם יהיו, אלא אם יש 20 יוזמים, אבל כשישנם שלושה, ארבעה יוזמים מתאמים, ולא מתאמים את זה מול המצטרפים אף פעם.

האם זה לא ידוע בפרקטיקה גם היום איך לעשות את זה, בלי לתת לזה ביטוי?

אנחנו באים לסדר את כל העסק הזה בצורה מסודרת, שיבוא אדם וירצה להגיש הצעת חוק או יקבל לידיו הצעת חוק - היום אזרח מקבל הצעת חוק, הוא רואה כהה ובהיר, ובכלל לא יכול לדעת מה זה. הפרקטיקה הפנימית הזאת שלנו, שבשבילנו מובנת מאליה, מובנת פה בד' אמות אלה. כל הרעיון של התקנון זה לעשות סדר, להגיד לו: אדוני, אתה בא להגיש הצעה? אלה היוזמים וזו משמעותם, אלה המצטרפים וזו משמעותם.

אז המצטרפים כן יהיו בסטטיסטיקה או לא?

לשיטתי, המצטרף לא צריך להיות בסטטיסטיקה.

סטטיסטיקה היא לא משהו פורמאלי, כל אחד שיזכור מה שהוא רוצה.

באתר הכנסת יש הבחנה.

נכון, יש הבחנה, היא הבחנה נכונה.

אני חושבת שלא, ואני אגיד לך גם למה. האופוזיציה דפוקה מבחינת חקיקה. אצלנו להגיע לקריאה שנייה שלישית, הסיכוי הוא אפסי.

זה טבעו של עולם, בגלל שאין להם רוב.

בגלל זה במכסות אתם מקבלים יותר.

ואין לנו סיכוי, מה אכפת לך שנקבל קרדיט על הצעת חוק?

לא אכפת לי שתקבלי קרדיט, שירשמו אתכם כיוזמים, למה לא? כשהגשתי הצעות עם חברי סיעתך, למיטב זכרוני הם דווקא היו תמיד יוזמים יחד אתי.

איזה הצעות הגשתם?

הגשנו, יש כל מיני דוגמאות, למשל עם המוניות, עם אילן גילאון, יש כמה דוגמאות, החוק של ה"קארפול", שאמנם עוד לא הצלחנו להיחלץ אתו מהנושא המשפטי, אבל יש, יש דווקא לא מעט.

אני מבקשת שהמצטרפים כן יהיו בסטטיסטיקה.

בסדר, לגבי הסטטיסטיקה אנחנו לא קובעים פה. הסטטיסטיקה לא נקבעת כאן.

לא, היא מתכוונת לרשימה אחת.

שלא תהיה הפרדה, כדי שהם יהיו חלק מזה.

אם היוזמים חזרו בהם, החוק קיים, הוא לא עלה. אני חושבת שזה ממש לא הוגן.

זה לא הגיוני, זה גם בא מהכיוון ההפוך.

חוק המוקשים שעבר אתמול, חתמו עליו 73 חברי כנסת למשל.

מה אכפת לך ש-73 יקבלו קרדיט על זה? מה קרה?

לא, אני אתן לך דוגמה מובהקת. כאשר אתה נמצא בתוך הסיעה שלך, למשל, יש בתוך הסיעה הרבה פעמים רצון, שמי שיזם יקבל את הקרדיט. הוא לא רוצה לחלק את הקרדיט הזה בין כל חברי סיעתו.

שלא יחתים אותם.

רגע, אבל הוא כן רוצה להראות שיש תמיכה רחבה, והוא רוצה להחתים מישור רחב של חברי כנסת.

איך הציבור יידע, שהוא מוביל את זה? רשימת השמות נותנת את הקרדיט לגבי הציבור?

כאשר בא אדם ואומר: הרי תראה, אני יכול גם לטעון הכול, אני יכול להגיד שהעברתי 35 חוקים, מישהו ילך לספור? השאלה היא בסוף, מה אני עשיתי ומה, עם כל הכבוד לי, רק הבעתי את תמיכתי בו. אני חושב שההבחנה הזאת עובדת טוב, היא קיימת. אנחנו צריכים אותה, משום שהיא גם נכונה. אני לא בעד לשנות, להפך, אני בעד לאבחן אותה בצורה שתהיה ברורה, שלכל אחד יהיה ברור איפה הוא נמצא. כל אחד יעשה את החשבון האישי שלו. אם הוא חושב שבזה שהוא יצטרף לחוק, הוא יכול לקחת קרדיט ולהגיד שהוא בין מחוקקיו? כל אחד והשקפת עולמו. אני לא אגיד לאף אחד מה לעשות, אני באופן אישי חושב שאני יכול להיות שותף לחוק שיזמתי, קשה לי להיות שותף רק לחוק שבאתי והצטרפתי כמישהו שחושב שהוא חוק נכון. אבל כל אחד יעשה את השיקולים שלו.

והלוואי שההבחנה הזאת גם אולי תתמרץ אותם ליזום יותר הצעות חוק מאשר רק להצטרף.

אני רואה את המחיר החוקתי והציבורי של זה, מה המשמעות - - -

ארבל, כשאני למשל אוציא דף איזה הצעות חוק העביר אילן גילאון, בהצעת חוק המוקשים למשל יהיה כתוב שהוא העביר גם אותן?

מה זה הדף? הרי את יכולה לעשות לבד את הרישום - - -

אני מבין את השאלה שלך, ואני אתן לך תשובה. בהנחה שנשלים את העניין הזה לעבוד גם יד ביד עם המחשוב, כדי להתאים את מה שיהיה צריך להתאים מבחינת מערכת המחשוב, אני מציע שבמערכת המחשוב, כאשר יוציאו את הדוחות הרשומים, יהיה כתוב: אלה החוקים שעברו כאשר הוא יוזם, אלה החוקים שעברו כאשר הוא מצטרף.

אבל זה קיים היום.

נכון, מכאן והלאה כל אחד ייקח את הדף הזה ויעשה אתו - - -

כן, אבל היום זה קיים.

כן, הרי גם היום זה קיים, ההבחנה קיימת גם היום במחשוב, והיא גם נכונה. ואז יכול להיות שאילן יגיד: בקולי ובהצטרפותי נתתי לזה את הלגיטימציה הרחבה, ויש לי פה הרבה זכויות. זה יכול לקרות, אני לא אומר שזה לא יכול לקרות אף פעם, אבל אני חושב שזה נכון. אגב, זה גם מבטא את המצב הקיים, שלא תהיינה אי-הבנות, אנחנו לא ממציאים פה סידור חדש.

אני לא בטוחה שאני הבנתי מה נסגר, אבל מייד נראה את זה בנוסח. אני לא חושבת שהחלטנו על זה, אבל מייד נראה איפה זה מופיע. קודם כל, סעיף 2(א) אומר לנו משהו שלגביו אין בעיה, ש"חבר כנסת, שאינו שר או סגן שר", כפי שגם כתוב היום, "רשאי ליזום ולהגיש הצעת חוק פרטית; ההצעה תנוסח כחוק ויצורפו לה דברי הסבר".

ההגבלה ליושב-ראש הכנסת?

היושב-ראש והסגנים זה בהמשך, בסעיף 3(ב). מה שמוצע כרגע לפי הצעת יושב-ראש הוועדה זה ש"הצעת חוק יכול שתהיה ביוזמת כמה חברי כנסת והם יקבעו את סדר הופעת שמותיהם על גבי הצעת החוק".

ירדנו מהעניין הזה.

יורדים מזה לגמרי?

כן.

האם אנחנו רוצים להגיד משהו אחר, שזה מה שהכנתי לפני ההצעה הזאת?

כן יהיו מצטרפים.

אז אני אגיד עכשיו נוסח של המצטרפים, נוסח אחר שאתם לא רואים בפניכם, כי זה הנוסח שהכנתי קודם. הוא יגיד במקום (ב): הגישו כמה חברי כנסת הצעת חוק אחת, יקבעו את סדר הופעת שמותיהם על גבי ההצעה; חברי הכנסת המציעים יציינו מי מביניהם הוא יוזם הצעת החוק. שמות היוזם או היוזמים יופיעו על גבי ההצעה לפני שמות יתר המציעים – שזה בעצם מה שקיים היום, אני עוד לא מדברת על הנפקות.

אני הייתי אומר לפני "לפני שמות יתר המציעים ובמובחן מהם", שזה צריך להיות כתוב במפורש.

יוזמים נקודתיים, תומכים נקודתיים.

זה מופיע, "שמות התומכים יצוינו בנפרד".

אני קראתי עכשיו נוסח אחר.

למה לא להשתמש בנוסח של (ב)(1), פשוט במקום "תומכים" לכתוב מצטרפים, ואז זה כן מעגן - - -

אין לי בעיה, יצוינו בנפרד. אני בעד, אני מסכים. יש לי התנגדות מכם, אני בעד.

תומכים זה דווקא יותר ממצטרפים - - -

כדי לעשות סדר, אנחנו הולכים לסעיף (ב)(1) בנוסח כזה: "הצעת חוק יכול שתהיה ביוזמת כמה חברי כנסת והם יקבעו את סדר הופעת שמותיהם על גבי הצעת החוק". הנושא של "יוזם הצעת חוק" עד המילה "החוק" בשורה אחת לפני האחרונה נמחק.

למה? "יוזם הצעת חוק רשאי לצרף להצעתו חברי כנסת התומכים בה, והוא יקבע את סדר הופעת שמותיהם...שמות התומכים יצוינו בנפרד".

אז זה נשאר אותו דבר, אם כך.

השאלה אם רוצים תומכים או מצטרפים.

אני הייתי מציע תומכים. אתה בכל זאת אומר שאתה רוצה להראות שיש לך דעת קהל.

מה קורה כשהוא לא מצביע, הוא מצביע נגד - - -

מותר לו, מה קורה כשאני יוזם ומצביע נגד הצעה שלי? אבל גם זה קורה לי.

אבל אחת הסיבות שאתה הצעת את ההצעה זה להראות שיש לך תמיכה, תמיכה בהצעה.

אני רוצה לעשות הבחנה אחת. כולנו יודעים שהצבעה במליאה לא תמיד מבטאת את עמדתו של האדם, אלא לפעמים את מחויבויותיו. לא אחת גם יוזמים מצביעים נגד הצעות שלהם, כי אם נאסור את זה, התוצאה תהיה שלא נוכל ליזום קואליציה ואופוזיציה שום דבר ביחד, מפאת הסיכון שניקלע למצב הזה. לכן זה ברור שאנחנו לא שם.

מותר לאדם לשנות את דעתו. השאלה האם רוצים לראות את כולם כמציעים וחלק מהם כיוזמים.

לא, בואו לא נסבך את החיים.

היום קוראים לזה מצטרפים, וזה נכון להגיד מצטרפים - - -

אבל תומך זה יותר מכובד.

- - - שלא יחתמו על החוק, זה מה שגורם להם להרגיש שהם חלק מהחוק, גם אם זה רק ברמת התמיכה.

אני רוצה להציע לכם פשרה, בואו נכתוב "שמות המצטרפים בתמיכה לחוק" או משהו כזה שיביע את העובדה שהם הצטרפו לתמוך, ונשמור על המונח.

מילה אחת, לא תצליח להתחמק.

אז נכתוב "להלן המצטרפים", נשאיר את זה המצטרפים. נכתוב שמות המצטרפים בתמיכה לחוק, אבל אחר כך נשתמש "להלן המצטרפים", אם זה מטריד אתכם.

לנו זה לא משנה.

אני חושב שאין צורך, כתוב: "יוזם הצעת חוק רשאי לצרף להצעתו חברי כנסת התומכים בה", בסוף שמות המצטרפים, רק בסוף, התומכים כתוב בתיאור.

אני בעד מה שיש פה, לי הכי קל עם מה שיש פה.

שמות המצטרפים יצוינו בנפרד?

אבל איך? אבל אז אי אפשר להבין דבר.

למה? רשאי "לצרף להצעתו חברי כנסת התומכים בה".

לצרף, הבנתי, שמות המצטרפים, בסדר. מאה אחוז, בסדר.

זה מופיע המון פעמים.


"הונחה הצעת החוק על שולחן הכנסת לא ישונה סדר שמות היוזמים או המצטרפים על גביה". כל פעם מבקשים דברים כאלה להבהיר, הנחתם – זהו, זה הסדר. מייד נראה מה קורה אם מישהו חוזר בו.


הנפקות הראשונה - "כל בקשה או הודעה בנוגע להצעת חוק פרטית תימסר על ידי" – כאן מוצע "היוזם הראשון או יוזם אחר שהיוזם הראשון הסמיכו לכך".

אני מבין שאת זה אתם רוצים להוריד. אם אתם לא רוצים את זה, זה יורד.

אבל האם רוצים להגיד, שתימסר על ידי אחד היוזמים, להבדיל מהמצטרפים?

כן, זה אפשר לכתוב, זה מקובל עליכם, נכון?

בסעיף (ג) את לא רצית שרק היוזם הראשון יוכל, אבל אם נכתוב "על ידי היוזמים" - - -

אין לי בעיה עם אחד היוזמים.

ואם כל היוזמים התפטרו מהכנסת או קרה להם משהו?

אנחנו נצטרך להבהיר את זה.

היה מקרה עכשיו עם הצעת חוק של צחי הנגבי.

אז הבא אחריו, אבל רוני בר-און היה גם היוזם.

הוא לא היה היוזם, צחי הנגבי היה היוזם.

במצב כזה נראה כל מי מהמצטרפים שרוצה. אני מקבל את ההערה שלך, כל מי מהמצטרפים שירצה, יוכל להפוך במצב כזה ליוזם.

למה אתה לא כותב את זה פה?

נכתוב את זה, צריך להוסיף את זה. זה לא קיים פה.

ואז מביניהם - - -

על פי סדרם, הסדר שלהם יישמר. כל מי שירצה להפוך ליוזם, יהפוך על פי סדרם.

ראשון – ראשון, אחרון – אחרון.

נכון, נשמור על אותו line.

אתם בין כה וכה מתנגדים, זה לא רלוונטי.

תציעו את ההצעות הנכונות, ואז אני גם אצטרף אליהן, כי הם מתנגדים גם לכל מה שאני מציע...

השאלות שלך נשאלות בגלל חיים אורון, שעתיד לפרוש...

לא, אין לי בעיה עם זה.

"כל בקשה או הודעה בנוגע להצעת חוק פרטית תימסר על ידי אחד היוזמים". אם יש כמה יוזמים, כל אחד מהם יכול לבקש להעלות אותה וכולי.

לא, ואחר כך מצטרפים אם אין יוזם.

זה אחר כך בסעיף של החזרה, כרגע יש יוזם.

אמרנו, נוסיף את זה.

לדעתי זה צריך להיות פה, לא?

לא, כי היוזמים הם אלה שאומרים: אם מי שיפסיק להיות יוזם – אני יכולה כבר להגיד, זה מה שאמר עכשיו יושב-ראש הוועדה, המצטרפים יוכלו להפוך ליוזמים לפי הסדר שכולם נרשמו מלכתחילה.

"חבר כנסת שהגיש הצעת חוק ביודעו כי הוגשה כבר באותו עניין הצעת חוק זהה או דומה בעיקרה, בין באותה כנסת ובין בכנסת קודמת, יציין עובדה זו בדברי ההסבר להצעתו".

לכאורה, אם הוא לא ציין ביודעו, זו עבירה אתית, לך תוכיח שהוא ידע, קשה.

דרך אגב, הם המון פעמים לא מציינים.

גם לפעמים המחלקה המשפטית מצליחה לעלות על זה במתכוון.

במסננת הזאת, זה באמת יכול - בוא נחשוב חיובי, שחבר כנסת יש לו רעיון, והוא באמת לא יודע.

אני אומר לך, לי זה קרה פעם אחת עם חבר הכנסת חיים אורון דבר כזה, ובאמת לא ידעתי.

אבל לי עכשיו זה קורה כל הזמן. אני למשל בודקת את ההצעות של זהבה מהכנסת השבע-עשרה. אתם לא יודעים כמה גנבו, ולא מציינים את זה.

אנחנו יודעים.

והם לא מציינים.

עברתי את זה עם חבר כנסת אחר. אם חבר כנסת שלא נבחר יודע שהיו לו יוזמות מאוד טובות ולא היה לו צ'אנס להעלות את זה, אומר: קחו בכנסת החדשה חברי כנסת, והוא מנסה לאתר מי שיאמצו את ההצעות, הוא אפילו שמח שעושים את זה.

אני רוצה להציע משהו - אני לא יודעת אם זה קשור לסעיף הספציפי הזה, אבל אני לוקחת את הדוגמה הספציפית הזאת, כי לזהבה היו המון הצעות חוק. חברי הכנסת החדשים שלנו עדיין לא הספיקו להניח, ולקחו את זה – אני לא רוצה להגיד מי. אני רוצה שייכתב באיזשהו סעיף, שזכות הראשונים זה זכות של הסיעה. אם לא נשארה סיעה – לא נשארה סיעה.

ואם הסיעה לא עושה עם זה דבר?

אבל לא היה לי צ'אנס.

עכשיו אני ארוץ, אגיש הצעות חוק על כל הנושאים שבעולם, ולקחתי בעלות עליהם.

אני יודעת שחברי הכנסת שלנו הניחו הרבה בהתחלה, אבל לא הספקנו עוד לעבור על הכול, ואז הניחו הרבה חברי כנסת. הם אפילו לא ציינו שזו היתה גם הצעה של הסיעה הקודמת. אני חושבת שאם קיימת עדיין הסיעה, צריכה להיות זכות ראשונים לסיעה.

ואם חבר כנסת הניח הצעת חוק בניגוד לעמדה הרשמית של הסיעה שלו, והוא הבן החורג? מה יהיה אז? ההצעות הן לא סיעתיות, ההצעות הן פרטניות של חבר כנסת.

יש הרבה הצעות, שהן כן סיעתיות של הסיעה.

בואו נחזור רגע לבסיס. אני מודיע לך שההצעה הראשונה שאני אניח, אם תתקבל ההצעה שאת מעלה פה, רונית חייקין, אני אניח הצעת חוק שקובעת שמדינת ישראל מבטלת את החלת השלטון והמשפט על כל שטחיה ומוסרת ומפנה בפינוי פיצוי וכל התעלולים והתרגילים האלה, ואז אני אגיד לראש הממשלה אשר יהיה: אדוני, עם כל הכבוד, קודם תבוא אליי ונתדיין אם אני מסכים להביא את זה. הרי ברור שזה לא יכול להיות, אין בעלות על הרעיונות. נשמת אפו של העניין היא שאני אומר: מאה אחוז, הגישה סיעה X הצעה או חבר כנסת כזה, אבל הוא לא מספיק חרוץ או אין לו מספיק סיכויים. אני לא לוקח אפילו את ההצעה, אלא לוקח הצעה ומכניס בה שיפור, שלטעמי הוא נכון, כי לחש לי גלעד ואמר לי: שמע, קח את זה, עם השיפור הזה אני מוכן לחיות, לך עם זה קדימה. זה קורה כל הזמן. אין דרך למנוע את זה. הדבר היחיד שאתה יכול להגיד: כן, ניתן איזשהו קרדיט למי שעשה את זה בהתחלה, כדי שיהיה ברור שמי שהגיש לא ראשון המגישים. גם כאן אגב, זה מאוד בעייתי. כל הצעה שמשנה את שיטת בחירת נשיא בית המשפט העליון היא כבר משהו שמישהו הציע, או שאנחנו בודקים מה תוכן השינוי, והאם זה רוב רגיל או לא רוב רגיל, אז זאת כבר הצעה אחרת או לא. מאוד קשה - גם הקביעה הזאת, אם את שואלת אותי, אם היא לא היתה מראש, הייתי מהסס מאוד לקבוע אותה פנימה, כי היא מאוד מאוד בעייתית.

אני אומר שוב, גם אם אני לקחתי הצעה שמישהו אחר הציע, אבל בסוף אני מקדם אותה, מריץ אותה ומעביר אותה, יפה מאוד. אם אני בא עם יוזמתי המקורית כך וכך, אני מניח שהעיתון המתחרה ישמח למחרת לפרסם איך יוזמתי המקורית כבר הוגשה לפני שנה.

נניח התחילה כנסת באחד בינואר, ואם נניח עברו שלושה, ארבעה חודשים והסיעה לא עשתה עם זה דבר, אוקיי, קחו, אבל תן צ'אנס.

הצעת חוק מבטאת רעיון, והרעיון הוא לא קניינה של סיעה.

רונית, אני מבטיח לך שכל עוד אני כאן וגם כשלא אהיה כאן, אני אבקש ממישהו שיחשוב קרוב אלי, שתמיד יגיש את ההצעות האלה, ראשון. תאמיני לי, זאת תהיה כל פעם ממספר אחד, ואז גמרנו, תנהלי משא ומתן. אי אפשר, זה לא ילך.

צריך לזכור גם שההגבלות על הזכות של חברי כנסת להגיש הצעות חוק, ספק אם זה בתקנון, ובוודאי זה לא דבר שאפשר להגביל אותו, ובוודאי ובוודאי שלא מטעמים של - - -

זה גם בוודאי ובוודאי דבר שלא יהיה בלי עסקה של פיקוח אמיתי על הממשלה פה מצד הכנסת.

אני אמרתי לכם את הדברים מהבטן שלי, אבל בסדר; גם לגבי זה שמניחים אותה הצעת חוק 10 חברי כנסת, זאת זילות, זו בושה לכנסת.

אני לא בטוח, אני לא בטוח.

אם הוא מעתיק את אותה הצעת חוק שכבר עברה בקריאה טרומית, זה לא זילות? ההצעה כבר עברה טרומית, ועכשיו הוא מניח אותה.

יש הצעות שעוברות ונתקעות, וחבר כנסת לא מקדם אותן.

אבל זאת לא זילות של חקיקה?

אתה לא תגיע ל-4,000, אתה תגיע ל-1,500. לזהבה למשל יש הצעות חוק, שלקחו שבעה חברי כנסת. יש מלא "פ" אותו דבר.

נכון, אבל אני גם לא תמיד יודע. אני מגיש, מישהו אחר גם הגיש.

כמו שאני בודקת, גם העוזר שלך יכול.

את יודעת מה? אני אקח משהו יותר מרחיק לכת. אני רוצה ליזום משהו שגם חברת הכנסת חנין זועבי רוצה ליזום, ואני לא רוצה לחתום איתה על אותה הצעת חוק, אז מה? אז בגלל זה אני אהיה מנוע? לא, אני רוצה להגיש את זה בשמי. היא הגישה, יש לה רעיון דומה, שבמקרה בעניין הזה אנחנו מסכימים, מאה אחוז.

לי זה נראה ממש זילות של החקיקה פה.

זאת אולי התייחסות לא מכובדת של חבר לרעהו, אבל זה לא עניין זילות של חקיקה. זה לא החקיקה פה שנפגעת.

כמו כל דבר בדמוקרטיה, זה הרע במיעוטו. זה נכון שזה לא אופטימאלי, אבל לקשור את הידיים ולחסום את היכולת שלך ליזום ולהביא את הרעיונות שלך היא לא נכונה, היא לא תעבוד וגם אף אחד לא יקבל אותה, והיא גם פתח עצום למניפולציות. אפשר יהיה לשחק עם זה.

כרגע כתוב ב-(ד) שהוא צריך לציין אם הונחה הצעת חוק באותה כנסת או בכנסת קודמת, לא כתוב הקודמת.

לא, קודמת, בכלל.

בדרך כלל לא הולכים אחורה יותר מדי, אבל הולכים גם לפעמים יותר מכנסת אחת, ככל שידוע.

ארבל, יש איזושהי הגבלה כמה זמן הלשכה המשפטית צריכה לעבוד, כדי שתניח את הצעת החוק?

לא, זה תלוי בהצעה.

כי לפעמים יש הצעה שמקדמים תוך שבוע, שבועיים, ויש הצעה שיכולה לחכות חודשיים. אני חושבת שכן צריך להגביל, כדי שהלשכה המשפטית תניח את ההצעה.

להגביל, אבל אולי לא בתחילת כנסת. בתחילת כנסת יש מסות, מבול.

גם בתחילת כנסת, אבל לא יכול להיות שלפעמים יש הצעה שתונח תוך שבוע, ויש הצעה שחודשיים לא תונח.

יש כאלה שתוך יום מונחות.

אני חושבת שכן צריך לעשות סדר.

את בקואליציה - - -

אני מסתכלת לא קואליציה אופוזיציה, אני מסתכלת כנסת, לא קואליציה אופוזיציה.

מישהו נתקל בבעיה ספציפית, שהוא מרגיש שמעכבים לו הצעה?

כן, זה היה הרבה, במיוחד בתחילת הכנסת.

כי בתחילת הכנסת יש מבול של הצעות, ממש אלפי הצעות, כל אחד רוצה להקדים.

אבל פעם ידענו שתוך שבועיים מקסימום.

לא, בדרך כלל זה היה שלושה שבועות. לפעמים יש הצעות מאוד מורכבות. צריך לזכור שבסדר העבודה של היועצים המשפטיים הכנת הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית או לקריאה ראשונה תמיד תקדם להנחת הצעת חוק טרומית. לפעמים יש הצעות, שהן מאוד מורכבות. משתדלים לעבוד לפי הסדר, אבל אם יש לפעמים משהו מאוד מורכב, או שצריך לדבר עם חבר הכנסת, שזה גם קורה הרבה, מתכתבים אתו.

ואם זאת הצעה, למשל, על ניסויים בבני אדם של חבר כנסת כזה או אחר, שמתפרסת על 30, 40 עמודים ואני בטוח שהוא כתב אותה לבד?

אז בכלל אין בעיה, אפשר להגיש אותה אחרי שבוע.

אני מוכרח לומר שלא נתקלתי אף פעם באיזה סחבת. אני מוכן לתת לך את הדוגמה של ה"קראפול" שבאמת לא התקדם עד עכשיו, אבל בין היתר גם באשמתנו. זה לא שרצינו לשבת עם מישהו במחלקה המשפטית והוא אמר לנו: לא, אין לי זמן, תבואו בעוד חצי שעה. אני לא יודע, לי זה לא קרה אף פעם. אני מאמין שאם זה יקרה למישהו, הוא ייגש ליועץ המשפטי של הכנסת, והוא מייד יעשה בעניין הזה סדר.

אני רוצה להגיד שזה כן קורה, לא פעם אחת. זה כן קורה. אני לא חושב שזה משרירות, זה קורה. לפעמים זה מתמחה חדש, שזאת אותה הצעת חוק מועתקת, אבל פתאום אותו מתמחה חדש חושב שצריך לנסח את זה אחרת. זה גם קורה, למרות שארבע הצעות בדיוק אותו דבר כבר מונחות. לפעמים זה קורה בתקופה של תקציב, לפעמים זה קורה משיקולים אחרים. אני לא יודע אם צריך להגביל, אני כן חושב, שלפחות צריך להיות פה איזשהו מנגנון, שאם מדובר מעבר לתקופה מסוימת, צריך להודיע לחבר כנסת. חבר כנסת לא יודע אם מעכבים כי יש תקציב עכשיו או כי צריכים לשאול אותו שאלות. עברו שלושה שבועות, הודעה לחבר כנסת, שזה מתעכב כי יש תקציב, כי אנחנו צריכים תשובות.

אם האחריות על חבר הכנסת וחבר הכנסת ישאל, לא יתנו לו את התשובה? יש דברים שאני לא חושבת שצריכים להיות מעוגנים בתקנון. ירים טלפון ללשכה המשפטית, לא יגידו לו: תשמע, אנחנו בתקציב?

זה נשמע כמו עניין של נוהל פנימי. כל הייעוץ המשפטי שקוף פה בתקנון. זה עניין של החלטה - סליחה שאני מתערב - ויעמידו את הלשכה המשפטית במקומה, אם היא לא עובדת כמו שצריך ויקבעו נהלים פנימיים. זה לא תקנון הכנסת, זה לא הליך החקיקה במובן האמיתי שלו.

אם רוצים לקצוב זמן ללשכה המשפטית, צריך גם להגיד מה היא עושה, צריך להכניס פה משהו שאולי לא קיים.

אולי אפשר לקצוב זמן של ארבעה שבועות נניח, וזה ממש סביר.

ארבעה שבועות זה לא סביר בתחילת כנסת ובתקופת תקציב בוודאי, ובתקופה שיש סתם לדוגמה בוועדת החוקה, חוק ומשפט חתימה דיגיטלית. הכנסת דינמית. בסך הכול הרי אין עיכובים, זה קורה נקודתית. אם זה נקודתי, יתכבד חבר הכנסת להרים טלפון ללשכה המשפטית כדי לוודא מה המצב. הוא יוודא מה המצב. הרי מישהו עושה את המעקב.

אם לא עושים מעקב, סימן שאין בעיה.

אני חושבת שבאמת בגדול ובסך הכול אין עיכובים. אני לא חושבת שיש.

לי לא ידוע.

יש לי כמה הצעות שמחכות, אבל מסיבות ענייניות.

יש הרבה מקרים שמתכתבים עם חבר הכנסת. זה נכון שמי שעובר אצלנו ראשון זה המתמחים. המתמחים מתחלפים פעם בשנה, אז ברור שקצב עבודה של מתמחה שמתחיל לעומת מתמחה מסיים הוא שונה, אבל מעל כל מתמחה יש יועץ, שכולנו מכירים אותו ויכולים לדבר אתו ולהגיד לו: תשמעו, למה ההצעה הזאת לא הונחה עדיין? לא ידוע לי שיש איזה בעיה מערכתית. אני אשמח לדעת אם יש.

לא אמרתי שהיא מערכתית, אני אומר שיש בעיה. היא לא מערכתית, אבל זה לא מקרה אחד.

כרגע הלשכה המשפטית לא נזכרת פה, זאת אומרת אם רוצים לקצוב זמן, צריכים להגיד מה התפקיד שלה, מה היא עושה.

אני לא מציע להיכנס לזה.

אני השתכנעתי, זה בסדר?

זה בסדר מבחינתכם, סער? אם יש בעיה נקודתית, לך לאיל ותגיד לו: שמע, זאת הרשימה - - -

זה מה שעושים.

אני כבר מודיע לפרוטוקול, שאם לא תקבל תשובה כמו שצריך, אני אבקש.

אין שום בעיה.

בכל מקרה לגופו, זאת אומרת: אתה לא מוגבל לפעם אחת, אתה יכול לבוא כמה פעמים - - -

"אישור

3. (א) הצעת חוק פרטית תובא לאישור נשיאות הכנסת, ומשאושרה – יינתן לה מספר

והנחה על
סידורי, והיא תונח על שולחן הכנסת".

שולחן

הכנסת

אני רוצה שייכתב שהיא תסומן ב"פ". אני רוצה שהוא יהיה.

היום זה "פ", מחר זה "פרטית".

לא, אני לא רוצה שמחר זה יהיה משהו אחר, כי אדם מהציבור שמסתכל יודע להבחין ביניהם, הוא יודע ש"פ" זאת הצעה פרטית, "מ" זאת הצעה ממשלתית ו"כ" זאת הצעה של ועדה. הוא צריך לדעת.

כשזה מגיע לקריאה שנייה ושלישית - - -

כתוב בצד כנסת, ואם אלה שתי הצעות שאוחדו, שתיהן - - -

כשכתוב לי: הוגשה הצעת חוק שמספרה "פ" כזה וכזה, אני יודע שמדובר בהצעה פרטית. כשאני רואה שהוגשה הצעת חוק שמספרה "מ" כזה וכזה, אני יודע שהיא ממשלתית.

אולי גם נציין את מה שיש היום - - -

יש כל מיני מחשבות של יחידת המחשב לתת לזה מספורים אחרים.

אני לא רוצה מספורים אחרים. אני חושב שהמספורים הקיימים הם טובים מאוד, שיהיה ה"פ" ומספר הכנסת. אם כבר עושים, בואו נעשה את זה עד הסוף.

מה שהיה 134(ג): "נשיאות הכנסת לא תאשר הצעת חוק שלדעתה שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי או שהיא גזענית במהותה". הנוסח הזה שונה במעט מהנוסח הקיים היום, יש בו היפוך הסדר. היום כתוב שהנשיאות לא תאשר הצעת חוק שהיא גזענית במהותה, השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. יושב-ראש הוועדה הציע לשנות פה את הסדר.

כי הרי זה תמיד הסדר שבו הדברים - - -

כשהצעות חוק מגיעות כבר לנשיאות, הן מגיעות עם "פ".

כי ה"פ" הוא הכנה לנשיאות. אם פתאום הנשיאות לא תאשר משהו, יהיה רווח? פורמאלית המספור צריך להיעשות אחרי שהנשיאות אישרה. זה נכון שמכינים להם את זה, אבל בעצם הנשיאות היא זו שאומרת: הנה, עכשיו אני מאשרת למספר את זה, אולי להצעה הזאת אני לא מוכנה לתת מספר.

אז יהיה חור.

המספור צריך להיעשות אחרי הנשיאות.

זה תהליך טכני, הוא לא כאן.

מי מפנה את תשומת לבה של הנשיאות, למשל, לכך שזאת הצעה גזענית?

הלשכה המשפטית. לקראת ישיבת נשיאות אני מקבלת מכתב פירוט מהלשכה המשפטית, ובתום כל ישיבת נשיאות, אם אין הערות, אני מציינת את זה, ואז אנחנו מניחים את זה.

התפקיד הפורמאלי הוא כמובן של הנשיאות.


"מועד הקריאה הטרומית" – פה זה יחזור להיות דיון מוקדם: בישיבת הכנסת שנועדה לכך כאמור

בסעיף 25(ד), שזה יום רביעי, זה הסעיף שקבענו בו את ימי הכנסת, "יתקיים דיון מוקדם בהצעות חוק פרטיות, במסגרת מכסה סיעתית שתקבע ועדת הכנסת לפי סעיף 171". זה הסעיף שהשארנו בצד גם בפרק של ההצעות לסדר.


יש פה סעיף שלקוח מהפרק של הצעות לסדר של הימים המיוחדים: "יושב ראש הכנסת רשאי לקבוע כי נוסף על הדיון בהצעות חוק פרטיות כאמור בסעיף קטן (א)" – זאת אומרת בימי רביעי – יתקיים דיון מוקדם "של הצעות חוק פרטיות בישיבה לציון נושא מיוחד; יושב ראש הכנסת רשאי לקבוע כי הצעות חוק לפי סעיף קטן זה לא יבואו" במכסה.

ראשית כל, הייתי מבקש שאם יש החרגה שאפשר מעבר למכסה הסיעתית שנקבעה נושא נוסף, שגם לזה יהיה תנאי של סעיף (ג) חובת הנחה.

45 יום?

שם מוצע 30 ימים.

זה לא מוחרג.

אם הממשלה מתנגדת, ממילא לא מעלים את זה, אז זה לא משנה.

היום מקובל בימים מיוחדים, שאם מעלים הצעות חוק פרטיות, הן בהסכמה. הצעת חוק שהממשלה מתנגדת, לא עולה.

אני הולכת ממש רחוק עם חבר הכנסת זבולון אורלב - "רשאי לקבוע כי נוסף על הדיון בהצעות חוק פרטיות...תתקיים קריאה טרומית של הצעות חוק פרטיות בישיבה לציון נושא מיוחד" בתמיכת ממשלה, כי זה מה שאתם עושים. היום בלי לציין את זה, בעיקרון אני יכולה להעלות - - -

אני אגיד לך מה הרעיון. הרעיון הוא שימים ב' ו-ג' אלה ימים שמוקדשים לפעילות ממשלה. הפעילות של חברי הכנסת מרוכזת ביום ד', שאלה הצעות חוק פרטיות והצעות לסדר-היום, אבל אני אגיד לך איפה כן הבעיה. לכן במסגרת יום מיוחד, אמרו מה תהיה התכולה של יום מיוחד, באיזה נושאים ידונו? אמרו: אין בעיה, אפשר הצעות לסדר-היום. חברי כנסת באו ואמרו: יש לנו גם הצעות חוק שהן דומות. החריגה היתה: אוקיי, אנחנו מאשרים לכם, אלא שזה יהיה בהסכמה, בתמיכה. זו ההחרגה. אם רוצים לפתוח את זה לגמרי, צריכים גם לשנות שזה לא יהיה יום של פעילות חברי כנסת.

אי אפשר לשנות.

זה בכלל במהות עבודת הכנסת.

לי זה נראה נכון, אני מסכים עם לימור.

ההערה של לימור היא הערה נכונה מבחינת הממשלה.

היו ימים מיוחדים – אגב, לפעמים בימי ג' יש ציון של שני ימים מיוחדים, ואז ועדת שרים צריכה לדון בעוד 12 הצעות חוק בנוסף בוועדת שרים, זה בלתי אפשרי. לכן צריך קודם כל לציין שלא יכולים להיות שני ימים מיוחדים באותו יום, זה פשוט בלתי אפשרי גם מבחינתנו. או לחלופין, לקבוע מכסה - - -

אני אגיד לך מה האלטרנטיבה, שהממשלה תתחיל להגיע בימי שלישי ותעשה חקיקה ממשלתית, שזה יום שמוקדש לפעילות ממשלה, והיא תשיב על הצעות חוק ותעלה הצעות חוק, ולמשל הצעות חוק בקריאה ראשונה של ממשלה לא יהיו ביום שני בתשע בערב אחרי סיום דיון בהצעות אי-אמון, ואז ימים מיוחדים יוכלו להיות אחד. היום אנחנו עושים החייאה לישיבת המליאה ביום שלישי, וההחייאה הזו, כדי שלא תסתיים אחרי נאומים בני דקה, שינינו את התקנון ולא מוקדש חצי שעה, אלא זה בלי הגבלה, ואנחנו מחפשים מן הגורן ומן היקב נושאים. כשבא חבר כנסת ומציע דיון ביום מיוחד, אני ממש מאושרת. אני הייתי מאוד שמחה לקצר בימים המיוחדים, לצרף יום מיוחד לחקיקה ממשלתית ושהממשלה תתכבד ותבוא, תשיב ותהיה עבודת מליאה כמו שאנחנו מכירות מקדמת דנא.

יכול להיות שחשבו על זה כבר - למה לא להציע שבימי שלישי יהיה היום היחיד שאפשר להעלות נניח שאילתות או הצעות לסדר-היום?

תסגור את הכנסת, לא תהיה מליאה בכלל. בואו נחשוב שנעבוד ביום שני וביום רביעי. גלעד, הוותיקים שבינינו כבר זוכרים שבאשר לשאילתות ולקביעת סדר היום, כבר ניסינו את הכול. כשתמי ואני היינו כאן בכנסת התשיעית השאילתות פתחו כל ישיבת מליאה. הסעיף הראשון היה שאילתות.

שאילתות רגילות, אז עדיין לא היתה בכלל שאילתה דחופה.

אי-אמון לא היה רק ביום שני, אי-אמון היה גם בימי רביעי. לאחר מכן באו שרים, באה הממשלה ואמרה: באשר לשאילתות, אין שום בעיה, יתכבד חבר הכנסת, אם הוא רוצה להקשיב לתשובה, שימו את זה בסוף סדר היום. כבר היתה גם אז בכנסת התשיעית אינפלציה אדירה במספר השאילתות, ואמרו: אתם יודעים מה? זה באמת רעיון. אחר כך באו השרים ואמרו: למה בסוף סדר היום, אם יש לי נושא באמצע סדר היום? אז גם ניסינו את זה. בקיצור, נוסו כל הווריאציות. אי אפשר להפוך את יום שלישי, שממילא הוא יום מביך, ואני אומרת את זה, הוא יום מביך, אתם לא מבינים מה אנחנו עוברים כדי לארגן סדר יום. כשבא חבר כנסת ומציע יום מיוחד, אנחנו - -

- - קונים בשמחה.

השתכנעתי באופן מוחלט, אבל אני כן חושב שההערה של לימור מוצדקת, כי ממילא זו הפרקטיקה - - -

אני חושבת שזה נושא קואליציה אופוזיציה, וזה לא צריך להיות בתקנון.

אם זה המצב, את צודקת, הסעיף הזה לא צריך להיות פה. זה על מכסה שלי - - -

זה לא על המכסה.

היום זה נמצא על מכסה סיעתית.

לא נכון, זה אקסטרה מכסה.

אולי אצלך זה אקסטרה, אצלי כל פעם מודיעים לי שלוקחים לי מכסה. יש לי מכסה לכל כנס.

זה לא נכון.

זה מאוד נכון, יש לי מכסה בכל כנס. אומרים לי: בכנס הזה המכסה שלך לכל שבוע - את לא ממצה אותה, אנחנו בעיקרון ליום מיוחד לוקחים מהמכסה הזאת. זה אמור לעלות ביום שלישי, ואני מודעת לזה שזה אמור לעלות רק בהסכמה, אבל לדעתי לפני שנה, אני לא זוכרת איזה יום מיוחד זה היה, היתה לי הצעת חוק של חבר כנסת שעלתה, קיבלה נגד ועדת שרים. בשום פנים ואופן אותה חברת כנסת לא הסכימה להפוך את זה להצעה לסדר-היום והתעקשה, ובצדק רב, להעלות את זה למליאה ביום שלישי, ביום המיוחד, כי ההצעה הזאת היתה מאוד חשובה ומאוד רלוונטית מבחינתה. ואז זה הגיע למצב, אם אני לא טועה אפילו, שיושב-ראש הכנסת התערב בעניין הזה, ואז הוא חיפש את המקום שהוא יכול להגיד: עד כאן, פה הקו האדום שאני מותח, הממשלה לא נמצאת פה, אני לא יכול להעלות דברים שהם לא בהסכמה. מצד שני, יום מיוחד, נתתם לנו להעלות הצעות חוק. מבחינת חברת הכנסת, זה לא נמצא בשום מקום בתקנון.

אבל זה לא במניין המכסה, כי עושים לך טובה.

למיטב ידיעתי, יושב-ראש הכנסת - -

- - "רשאי לקבוע כי לא...יבואו במניין ההצעות".

אבל הוא לא חייב לקבוע, הוא יכול גם להחליט שזה רק במסגרת המכסה. צודקת לימור, במאה אחוז.

- - - בהצעות לסדר-היום הרי תיקנו שזה ללא מכסה.

אבל פה זה לא כתוב.

אם הסיכום הוא שהיושב-ראש יכול להעלות הצעות ליום מיוחד, גם צריך לציין, שאם אין תמיכה של הממשלה - הרי הסיכום הזה קיים כי הממשלה לא נמצאת. אם אנחנו יודעים שהממשלה לא נמצאת, צריך לציין שאם זה עולה, זה רק בתמיכת הממשלה.

צודקת לגמרי לימור.

הסיכום הזה הגיע בגלל שהממשלה לא נמצאת.

זה אתם הממשלה - - -

יכול להיות שבמקרה כזה הם יחליטו שלא מביאים הצעות חוק ביום מיוחד, אלא רק הצעות לסדר-היום.

צריך להגיד: והוא יקבע את סדר היום, ואז יחליט מה עולה ומה לא.

זה גם רעיון.

מה אתם מציעים בשורה התחתונה?

אני מציע שהסעיף יישאר כמו שהוא, אבל שהצעות החוק שיעלו בסופו של דבר לדיון ביום שלישי יהיו רק בתמיכת הממשלה.

זה מה שקורה היום. למה לעגן את זה, אם זה נוהל?

אם מעגנים בתקנון את הסמכות של היושב-ראש להעלות הצעות חוק ביום המיוחד, מעגנים גם בתקנון את העובדה שמעלים רק בתמיכת הממשלה, כי הרי הגיעו לסיכום הזה בגלל שלכנסת יש צרכים משלה ובגלל שלממשלה יש צרכים משלה, אז שני הצרכים צריכים להתבטא בתקנון, לא רק צורך של הכנסת.

אתם צריכים גם להבין, שיום מיוחד כשהוא נקבע, האירוע כבר מתחיל בשעות הבוקר כאירוע מתגלגל, או שזה עלה באחת הוועדות. אם זה לא עלה בוועדות, היה איזה אירוע באודיטוריום, והקהל שיושב באודיטוריום מתכבד ועולה ליציע. אני מודיעה לכם שאני לפעמים ממש בושה ונכלמת, שאני יושבת עם הקהל ביום המיוחד. אתם לא מבינים איזו הרגשה זאת. רצו להכניס תוכן ובשר, אז אמרו: אוקיי, יעלו גם הצעות חוק, יהיה איזה מסר לאותו קהל שבא לציין רעיון מסוים.

אבל אי אפשר להגביל את היום כדי להעלות רק הצעות שהממשלה תומכת, אחרת זה יכיר בזה שבימים כאלה אין כנסת.

פעם זה היה רק במסגרת הצעות לסדר. כשביקשו הצעות חוק, אז אמרו - - -

ארבל, מצוין, אין שום בעיה, תורידו את הסעיף הזה, הוא לא רלוונטי. ברגע שאתם לא רושמים את זה, אני רואה לנכון לכל יום מיוחד – ויש הרבה ימים מיוחדים – כשאני מבקשת להעלות הצעות חוק, שהממשלה תגיע.

למה יש בעיה לכתוב את זה?

כי זה מכיר בזה שיום כזה, הממשלה לא מגיעה לכנסת.

לא, רק חוקים שקשורים ליום מיוחד.

רק חוקים שקשורים לנושא המיוחד.

בואו נעשה רגע סדר. המצב הוא מצב פשוט. באופן עקרוני, לא אמורות להיות הצעות חוק ביום מיוחד, כי הוא נופל בימי - -

- - ביום שלישי.

סליחה, אני אתחיל בכלל צעד אחד אחורה. באופן עקרוני, בשום מקום לא כתוב שהיום המיוחד הוא ביום שלישי, אלא שאנחנו קובעים את הימים המיוחדים ביום שלישי, כי ביום שני לא נעשה את זה.

כי אם זה ביום רביעי, עולות הצעות חוק טרומיות.

ברור, אבל אני אומר שאנחנו קובעים את זה בדרך כלל בימי שלישי, למרות שזה יום הממשלה, כי הממשלה אומרת: אני מוותרת על היום הזה ומעדיפה לדחוס את הדברים ליום שני, ומכיוון שאנחנו רוצים למלא את העניין באיזשהו תוכן.

מתוך נקודת המוצא הזאת, באים אומרים: כדי שיהיה יותר תוכן, בואו נאפשר להעלות פה גם הצעות חוק. ברור לגמרי שזה נעשה על בסיס זה שיש עליהן הסכמה, כי אחרת זה לא יכול לעבוד. את זה אנחנו צריכים לעגן פה, כי אחרת כל הסיפור ייפול, זה לא ילך.

איך?

אני בטוח שאפשר למצוא לזה איזשהו פתרון, אבל זה צריך להיות מעוגן פה. הרי זה ברור, אין דרך – הדרך הכי מינורית לעגן את זה היא לומר שזה יהיה רק בהסכמה פה אחד של כלל הנשיאות, כשאז סביר להניח שישנם בנשיאות נציגים של סיעות הקואליציה, אז מספיק שאחד מתנגד, כי הממשלה מתנגדת, זה לא יהיה. זאת דרך אחת, שאז לא אומרים לפי הממשלה, אלא הנשיאות היא לכאורה זו שקובעת. אפשר למצוא פה איזה רעיון יצירתי, זה לא כל כך מסובך.

אם רוצים תמיכת ממשלה, אפשר להגיד את זה.

אני לא רואה בזה בעיה. הרי המטרה היא לקיים פרקטיקה שממילא ישנה והיא טובה והיא מועילה לכולם. היא נוחה לכולנו, שיש לפעמים אפשרות גם לצקת בזה תוכן וגם להביא את ההצעות ולאשר אותן אפילו באיזשהו מעמד שהוא מעמד קצת יותר מיוחד, ולא בסרט נע של הקריאות הטרומית. זה בסדר, זה הכיוון, זה עניין טכני, אין פה ויכוח מהותי.

נשיאות זה בעיה.

נשיאות הכנסת היא לא זאת שקובעת את זה מהסיבה הפשוטה, הרוב המוחלט שם זה קואליציה.

לא, אבל הנשיאות - - -

לא, אבל את אומרת שזה בהסכמת ממשלה.

- - - ועדת שרים לחקיקה.

אז תרשמו תמיכת ממשלה - - -

חבל על הוויכוח.

לימור, את באמת רוצה שביום כזה יעלו רק הצעות שהממשלה - - -

אני מצטערת, הרי זאת תהיה תמיכת ממשלה בלבד, אז למה את אומרת נשיאות? תרשמו תמיכת ממשלה.

מאה אחוז, אנחנו נלך בכיוון הזה. אני לא רואה בזה בעיה.

אנחנו צריכים הודעה מוועדת שרים, מי ימסור את ההודעה? כי זאת אגב שאלה שצריך לשאול.

מזכירות הממשלה מוציאה - - -

אז תגיד הודעה בכתב מאת מזכירות הממשלה?

כמו שיש לגבי יום רביעי, בנוהל הרגיל.

כרגע אין בתקנון נוהל רגיל.

אנחנו באופן קבוע, בתום ישיבת ועדת שרים לחקיקה, יום למחרת מעבירים לכנסת - - -

ליאור, אבל זה משהו אחר, נדמה לי שפה מדובר עוד לפני שההצעות מגיעות אליך, ואתה מנסה למנוע את זה שיצטרפו לך לסדר-היום דברים - - -

אני רציתי למנוע את זה, אני מבין שאני לא יכול. מאוד הייתי רוצה למנוע את זה.

אם הנשיאות קובעת, היא יכולה לקבוע מראש את עצם הרעיון - - -

אתה צודק, אני מאוד רציתי את זה.

זה לא מעשי. הרי אז העסק לא יבוא לידי ביצוע לא בגלל התנגדות מהותית, אלא בגלל התנגדות טכנית, שאין זמן ולא רוצים לטפל בזה. אנחנו לא שם. הרי הממשלה מקבלת את הפריבילגיה הזאת, שמסלקים לה את יום שלישי הצידה. המחיר שהיא צריכה לשלם זה הנכונות של ועדת השרים לעבוד קצת יותר קשה, כדי שאפשר יהיה למלא את העסק באיזשהו תוכן אחר, זה ה-trade-off, אחרת זה לא ילך.

צריך להכניס גם בתקנון, כי אני לא רואה בזה בעיה, שבימי שלישי כן עולות הצעות חוק שהן כבר מתקדמות יותר בקריאה שנייה ושלישית.

כן, אבל זה לא פה.

אבל רוצים שהם יהיו במסגרת היום המיוחד.

שיהיה אפשר גם במסגרת היום המיוחד להעלות.

באמת תמיד מקבלים לא, וזה הופך להיות הצעות לסדר-היום.

זה לא מוגבל, כי קריאות מתקדמות יותר לפי 25 יכולות לעלות - - -

זה קורה, זה קורה.

שלא ישתמע מפה שזה רק טרומית.

לא, זה ברור שלא.

כי כתוב שב' ו-ג' זה הצעות ממשלה והצעות של חברי הכנסת בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

אני לא מדבר על יום שלישי - - -

אבל במסגרת ימים מיוחדים, בדרך כלל מביאים רק דיון מוקדם.

אז הוא יכניס את זה ביום שלישי, במסגרת הזאת.

לא, לפעמים גם יש ראשונות.

אז פה אנחנו אומרים רק נושאים שמזכירות הממשלה הודיעה, כי הממשלה תומכת בהם?

מסכימה להעלאתם, בואו נרחיב את זה קצת, אולי היא תסכים להעלות בלי לקבוע עמדה.

אבל צריך להגיד מי מודיע.

זאת שאלה עקרונית, מי מודיע לכנסת עולה בכל מיני הקשרים.

נכון, אבל יש לנו מקרים שבהם בא שר ואומר למזכיר הכנסת: אנחנו מוכנים שזה יעלה לפני שיעברו 45 ימים. אנחנו צריכים להגיד מי אומר את הדברים האלה לכנסת.

- - - נשיאות הכנסת, כפי שהציע יושב-ראש הוועדה?

כי בנשיאות אני צריכה לגייס רוב.

זה עניין של הכנסת, זה לא עניין של הממשלה.

הכרענו בזה, חבל על הזמן, אחרת לא נתקדם לשום מקום.

אם נגיד שנמסרה בכתב הודעה, שהממשלה מסכימה שיעלו?

הממשלה מסכימה שיעלו. היא לא חייבת לתמוך בהם, יכול להיות שיש מצב שלממשלה אין עמדה, אבל היא תסכים שזה יעלה ותיתן חופש הצבעה.

הודעה בכתב, שהממשלה מסכימה שהם יעלו ביום המיוחד.

מעבר לנוהל הזה שאנחנו מעבירים באופן רגיל, משהו מעבר או במסגרת ההודעה הרגילה?

במסגרת ועדת השרים.

הרי זה טכני.

שהיא הסכימה שהיא תומכת בהן או שהיא מסכימה שיעלו, ואז אם אתם תומכים, זה מספיק. הממשלה תומכת או מסכימה שיעלו.

ועדת שרים תצטרך לקבל החלטה מיוחדת - - -

אם היא תומכת, זה אוטומטי. היא יכולה גם להסכים במקום שאין לה עמדה, שזה יהיה יותר רחב.

תומכת או מסכימה שיעלו. הודעה בכתב, שהממשלה, נכון? עמדת ועדת שרים זה בעצם הממשלה.

אנחנו עוברים לסעיף (ג), פה השאלה היא באמת יותר מהותית.

נכון, הקריאה הטרומית או הדיון המוקדם "לא תתקיים לפני שעברו" – היום זה 45, פה הציע יושב-ראש הוועדה לכתוב שלושים ימים, ומייד נדבר על זה, "מיום שהצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת (בסעיף זה – תקופת ההנחה), ואולם יכול שתתקיים במועד מוקדם יותר באחת מאלה", ואז יש לנו חלופות שקיימות גם היום: "הממשלה הסכימה לכך ונמסרה על כך הודעה בכתב, למזכיר הכנסת". אולי גם פה נגיד: הסכימה להצעת החוק או הסכימה להקדמת הדיון.

לא, הסכימה לכך.

כי אז ליאור אומר שהם צריכים לתת שתי הודעות.

היא באמת צריכה לתת שתי הודעות היום.

תמיכה בחוק היא בעצם גם הסכמה לפטור.

זה חדש, פעם אתם עשיתם הפרדה. קודם אמרו: אין בעיה, אם אתה רוצה, אני מקדים לך, זה לא אומר שאני תומך בך. אם אני מסכים שתעלה את זה קודם, אני גם מסכים - - -

ולכן מתייתר המכתב - - -

כי פעם אמרו: אין לי בעיה שאתה תקדים ב-45 יום, אבל לא בהכרח אני תומך. הוא אומר שהפעם התשובה תהיה אחת.

אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שעד הכנסת הקודמת לא הרבו לעשות שימוש במכניזם הזה, שמאפשר לממשלה לפטור מחובת הנחה. בדרך כלל מי שעשה את זה זאת ועדת הכנסת והאפשרות הזאת היתה כתובה בתקנון, אבל לא השתמשו בה. נוצרה איזה הבנה עם הקואליציה, עם הממשלה, במסגרת ההבנה שיש מכסה שכל שבוע עולות כשתי הצעות חוק, וזה בסדר, אבל אני מבקש מכם גם להגביל את הדבר הזה, כי מעבר למכסה יהיו כל שבוע עוד 10 הצעות חוק שיוגשו עליהן פטור בהנחה.

יריב, אנחנו תומכים בהצעת הממשלה, שוועדת הכנסת תחליט בלי לקבל את עמדת הממשלה לקבל פטור מחובת הנחה.

לא הסכימו, אני שואל אתכם, צריך בזה לדון עכשיו.

45 יום זה כשלא היו פקסים, שלחו בדואר ועם שליחים.

פרח, בין כה וכה אין לזה הרבה משמעות ואני אגיד לך למה, כי ממילא אם יש משהו שהוא רגיש ויש פטור, זה הולך במסלול - - -

זה שני חוקים.

מאה אחוז, אבל המצב הוא שאין כזה פקק, ומכיוון שאני גם מקפיד שכשיש כמה, זה יהיה אחד קואליציה אחד אופוזיציה, אז לאופוזיציה יש עדיין משחק להגיד האם היא רוצה את זה קודם.

אני עדיין רוצה להתייעץ בנושא הזה.

אז לכאורה אני יכול להגיד להם: אני אקבע את הסדר. אני לא חושב שזה נכון, זאת התעסקות בשוליים. זאת חלק מהזכות של האופוזיציה להגיד: אני רוצה להעלות את זה. פרח, אני הודעתי לאופוזיציה בתחילת הקדנציה - - -

היום בשלוש וחצי יש ישיבה על העררים ואנחנו נעלה את הנושא.

אני גם אזכיר מה שהיה. היו לנו דיונים, לשר בגין ולי, אצל מזכירת הכנסת בנושא של העברה של הרשימה של הצעות חוק שעולות לדיון מוקדם כשבועיים מראש.

אוקיי, שבועיים מראש.

בעזרתה המדהימה של מזכירת הכנסת הגענו שם להסכמה והצלחנו להגיע לכדי העברה של כמעט כשבועיים, ובאותה ישיבה עלה הנושא, אם אני לא טועה סער גם הזכיר את זה, לגבי הנחה מוקדמת, כלומר צמצום ימי ההנחה.

אורי בנק הזכיר את זה.

מהרציונל שאני מבין, ה-45 ימים האלה נקבעו כדי לאפשר לממשלה, למשרדי הממשלה להגיב ולכתוב חוות דעת, אבל כולנו יודעים שמשרדי הממשלה לא מגיבים כרגע להצעות חוק שמונחות, אלא מגיבים רק להצעות חוק שמועלות - - -

אני מבקש להציג פרקטיקה אחרת, למי שעושה את זה ביומיום.

בסדר, אני רק אומר מה הראייה שלי את הנושא. ממה שאני רואה, ולפחות אולי נסכים על הרוב, משרדי הממשלה לא ניגשים לכתוב חוות דעת, אלא כאשר ההצעה עצמה עולה לוועדת שרים, בעצם עולה לדיון מוקדם, ולכן אם זה כך, יכול להיות ששווה לבדוק את זה. שווה לבדוק את זה, וגם אמרנו שאנחנו נבדוק את זה ואנחנו גם נעלה את זה בישיבה אצל מזכיר הממשלה.

יש שיקולים אסטרטגיים, מה שנקרא.

אנחנו גם נבדוק את זה מול מזכיר הממשלה. שווה לבדוק אם באמת אפשר לצמצם את ימי ההנחה.

איך זה נראה מהצד שמי שצריך לכתוב את חוות הדעת והזמנים היפים האלה, איך הם משפיעים, ולשקול אל מול זה מה משמעות הקיצור של השבועיים, כי אני מבין שיש צורך, אם יש נושא אקטואלי, חבר כנסת מציע הצעת חוק ורוצה להכות - - -

זה כבר מסלול אחר.

נכון, אבל אם אתה לא במסלול המהיר, ההבדל בין 30 יום מבחינת האקטואליה לבין ה-45 ימים, נדמה לי שזה לא הבדל קרדינאלי, כי הנושא אחרי חודש כבר לא חם.

אני מסכים, ההבדל הוא לא קרדינאלי.

אם הוא היה מספיק חם, דיון מהיר, ואם לא - עוד שבועיים זה לא נורא. מצד שני, אנחנו מקבלים גם הרבה הצעות חוק, כידוע לכם אלפי הצעות חוק, לא ברגע נתון, אבל כל הזמן זורמות עוד הצעות.

לא רצית לתקן את ההעתקה, אז אתה מקבל אלפים.

מבחינתי שכל ההצעות יהיו מועתקות ותהיה רק הצעה אחת, זה יחסוך לי עבודה.

רבותי, אומרים לי שזה הזמן שבו אני מוכרח לעשות איזושהי הפסקה. אני מציע שנעשה איזושהי הפסקה של 25 דקות ונחדש את הישיבה.

יש לנו ישיבת המשך.

רבותי, קודם כל, תודה רבה. אני משאיר ב"צריך עיון" את הסוגיה הזאת, תבדקו את ה-30 יום מבחינתכם לישיבה הבאה. ניפגש כאן בשבוע הבא ונמשיך לטפל בנושא.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.