הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט

07.02.2011


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 367

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ג' באדר א התשע"א (07.02.2011), בשעה 10:30

חינוך לנהיגה בטוחה – לזכרו של אבי כהן, ז"ל

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

זבולון אורלב

מסעוד גנאים

נסים זאב

רונית תירוש

רחל רותם – מנהלת האגף לזהירות ובטיחות בדרכים, משרד החינוך

יצחק דניאלי – יו"ר ארגון המכללות, לשכת המסחר

רב פקד רון לוינגר – ראש חוליית תעבורה, משטרת ישראל

אריה אלטר – מנכ"ל איגוד שחקני הכדורגל

אלי יפה – מנהל אגף הד"ס, מד"א

ציון עופרי – חברת פארק מוטורי והדרכה לנהיגה בטוחה

עדי ויכהנדלר – מועצת התלמידים והנוער הארצית

ארז קיטה – מנהל תחום החינוך, עמותת אור ירוק

רון מוסקוביץ – מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דורית כהן – אלמנתו של אבי כהן

טל שביט – עיתונאי רכב

סלבה ליין

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

חינוך לנהיגה בטוחה – לזכרו של אבי כהן, ז"ל

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני רציתי לקיים את הישיבה הזאת כבר מזמן. אני מקיים את הישיבה לזכרו של אבי כהן, ז"ל. שר התחבורה היה אמור להיות כאן, ואתמול בערב הוא הודיע לי שהוא לא מגיע. הסיבה לא מקובלת עליי, אבל בהיבט הטכני הוא הפנה אותי להחלטת הממשלה, שכל מה שקשור לחינוך תעבורתי נמצא במשרד החינוך ואין לו שום אחריות כלפי הנושא הזה. אני חושב, שמשרד התחבורה הוא הגוף העליון שצריך לתת מענה לבטיחות בדרכים, אם זה מבחינת נתונים ואם מבחינת הדברים שנעשים בשטח. אין לי ספק, שמשרד החינוך כגוף המחנך את ילדי ישראל לוקח את חלקו בעניין זה, אבל הוא זרוע מבצעת של משרד התחבורה, שקובע את המדיניות והכיוונים בטיפול בבעיות כאלה ואחרות.

רבותיי, אנחנו נמצאים במצב של אסונות הפוגעים במשפחות. לוקחים את הכי יקר מאצלנו בגלל חוסר תשומת לב, אי מודעות לדבר כזה או אחר. אני חושב, שאנחנו נמצאים במצב בו יש לנו כלים להתמודד במערכת החינוך עם המודעות של הצעירים. כל אחד שנהרג זו משפחה שלמה שנהרסת. ראינו גם את המקרים האחרונים. אנחנו עושים כאן ישיבה לזכרו של אבי, אחד מהספורטאים הגדולים של מדינת ישראל, ששימש דוגמא לרבים שרואים את עצמם עולים למעלה בענף הספורט במדינת ישראל. אלה שנותנים היום דוגמא לצעירים ברחבי הארץ גם כן צריכים להיות חלק במאבק המשותף למניעת הקטל בדרכים. כל מי שחשוף היום ומשמש דוגמא לנוער ולצעירים במדינת ישראל צריך להיות חלק מהמאבק המשותף של כולנו. כל הצלת חיים, על ידי פעילות שלנו בעניין זה, תוכיח שאנחנו בדרך הנכונה. אנחנו נתחיל בדיון.

ההחלטה שלך לקיים ישיבה, שתוקדש לזהירות בדרכים, לזכרו של הספורטאי אבי כהן, היא החלטה ראויה מאוד. זאת גם הזדמנות לשלוח תנחומים למשפחה. ככל שהמוות הטראגי שלו מתאונת דרכים יכול לשמש תמרור אזהרה, אז במותו ציווה את החיים גם לאנשים אחרים.

אני מצטער ששר התחבורה והבטיחות בדרכים לא הגיע. זה נכון שהחלטת הממשלה מטילה את האחריות לחינוך תעבורתי וחינוך לזהירות בדרכים על שר החינוך, אבל שמירת חייהם של הילדים לא נעשית רק במסגרת הזאת של החינוך בתוך מוסדות החינוך, כי בסופו של דבר התאונות לא מתרחשות בתוך הכיתה אלא בדרכים ועל המדרכות, ועליהם אחראי שר התחבורה. זה מטריד אותי, ששר התחבורה והבטיחות לא רואה עצמו כאילו יש לו גזרת אחריות בסוגיה הזאת. ראוי לברך את רון מוסקוביץ', שהתמנה עכשיו למנהל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מברך אותך. אני חושב שהמינוי ראוי. יש לנו הרבה תקוות, אבל צריך להבהיר לשר התחבורה שהאחריות לשמירת חייהם של תלמידי ישראל חלה גם עליו, ככל שהתלמידים האלה משתמשים בדרכים, בתחבורה, ככל אזרח אחרת.

צריך לזכור, שהנתונים הבסיסיים הם קשים מאוד: כשתי כיתות נקברות במשך שנה בגלל תאונות דרכים. זהו נתון מאוד קשה. אני כבר לא מדבר על שיעור הפצועים קשה והפצועים קל. הסוגיה של התאונות בדרכים היא הגורם השני במעלה למותם של תלמידים.


אחד הדברים שמערכת החינוך מקדמת דנא דאגה לטפח עם משטרת ישראל, זה משמרות הזה"ב - אותם תלמידים שבכיתה ו' יוצאים לדרכים, אחרי שעברו תהליך הכשרה, ושומרים על התלמידים בקרב בתי הספר, כדי שיוכלו להגיע בבטחה לבית הספר. בכל שנה היו מאבקים עם המשטרה, שניסתה כבר כמה וכמה פעמים להתחמק מאחריותה על משמרות הזה"ב. ועדת החינוך והתרבות באופן מסורתי, על כל יושבי הראש שלה, עמדה איתנה. אני מודה, שהיו לי כאן מאבקים מאוד קשים.

מברור שעשיתי עולה, שהיום 20%-25% מהתקנים אינם מאוישים. קרוב ל-20 תקנים לא מאוישים בגלל סיבות שונות. פירושנו של דבר, שכיתות שלמות במדינת ישראל אינן מטופלות על ידי משמרות הזה"ב. לדעתי, זה דבר שחושף תלמידים לסכנת נפשות מוחשית. אם משמרות הזה"ב לא מבטיחות את בואם של הילדים מכיתות גן ועד כיתה י"ב, במעברי החצייה, יש בעיה. לכן, אדוני היו"ר, אני מציע שהוועדה תתבע במפגיע מהשר לביטחון פנים או ממשטרת ישראל, להשלים בדחיפות את התקנים האלה של השוטרות, על מנת להבטיח שלא נמצא במצב בו מאות אלפי תלמידים – 20% מבתי הספר - לא מקבלים הדרכה. 20% מהתלמידים מגן הילדים ועד כיתה י"ב לא מגיעים. קרוב ל-400,000 תלמידים חוצים כל יום את הדרכים בלי יכולת להיעזר במשמרות הזה"ב. זה פיקוח נפש, ואני מבקש שחלק מהתביעה של הוועדה יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

אני רוצה לומר כמה מילים. השר שלנו ואנחנו מאמינים גדולים בחינוך ככלי אפקטיבי לאורך זמן, המשפיע על התנהגות ובסופו של דבר מונע תאונות דרכים ומחנך להתנהגות ראויה. אנחנו זומנו לוועדה לדיון בנושא החינוך התעבורתי, ומאחר והשר ראה את החלטת הממשלה הוא לא רצה להיכנס לתחום אחריותו של שר אחר. בסך הכל, חייבים לציין שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. בסופו של דבר, ישנה בעיה תקציבית, ואני מדבר בעיקר על החינוך התעבורתי בכיתות הגבוהות בתיכון. לגבי החינוך בבתי הספר היסודי, הדברים מבוצעים על ידי משרד החינוך, בסמכותו, באחריותו, בתקציבו, עם מוריו.

בנושא משמרות הזה"ב – בהחלט יש בעיה שהולכת ומחריפה, בעיקר בתקופה האחרונה, של העדר תקנים של שוטרות ומספר שוטרים, כמו שאמר חה"כ אורלב. הפער הזה הוא בהחלט פער קריטי. צריך להבין, שזה לא משהו שאפשר להשלים אותו. הילדים גדלים, עוברים את הגיל, מסיימים את כיתה ו', כאשר הם לא התנסו באותה חוויה מלמדת של משמרות הזה"ב. הצבת משמרות הזה"ב בהגעה לבית הספר ובסיום יום הלימודים זו מעטפת נוספת של אמצעי בטיחות חשוב בסביבת בית הספר להולכי רגל בכלל, ולילדים בפרט.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מעבירה סכום כסף למשטרת ישראל עבור הפעילות הזו. אנחנו את חלקנו עשינו, ואנחנו נעשה את זה גם בהמשך, ככל שיידרש. אני אומר לפרוטוקול: אם המסגרת הזו תורחב – וברוך השם, מספר ילדי ישראל הולך וגדל – לא יהיה מצב של העדר תקציב או חוסר של מימון הפעילות הזו, שהיא באמת פעילות חשובה. במקרה הזה, כולנו צריכים לבקש ממשטרת ישראל להשלים את התקנים. אני אפילו הייתי מייעץ להם, לקרוא לשוטרים הנמצאים בגמלאות ולנסות לגייס אותם לפעילות הזו, אם יש כרגע פערים במצבה הנוכחית של משטרת ישראל.

אני מתנדב בעמותת "אור ירוק", והגעתי לתחום הזה כמו רוב המתנדבים. חשבתי, כמו אנשים אחרים: לי זה לא יקרה. לי זה קרה. זה קרה בצורה מאוד קיצונית ופתאומית. אמא שלי, ז"ל, נהרגה בתאונת דרכים מטופשת שאין כמוה, כהולכת רגל בטיילת נהרייה. היא נדרסה על ידי רוכב אופנוע שנכנס באין כניסה, ביצע 5 עבירות תנועה בו זמנית: בלי קסדה, בלי טסט, בלי ביטוח. אנחנו מדברים על נער בן 17.5, תלמיד כיתה י"ב. היא נהרגה במקום. כמו שאמרתי קודם, אנשים חיים באשליה: לי זה לא יקרה. זה לא נכון לעשות את זה. צריך לעשות משהו. אני מאמין בלב שלם, שכן אפשר לשנות דברים. אני חושב, שבראש ובראשונה, זה מתחיל בחינוך. אין יותר חשוב מזה. אי אפשר להתעלם מזה.

המסר שאני מנסה להעביר הוא מסר מאוד פשוט: אם אין תקציב לעשות שיעורי בטיחות בדרכים לכיתות בוגרות, ואני מתכוון בעיקר לכיתות י"א-י"ב, אז תבטלו את שיעורי מתמטיקה. בלי מתמטיקה כולם יכולים לחיות. בלי חינוך בסיסי בתחום של תעבורה אי אפשר להמשיך לחיות. המסר הוא מאוד פשוט. אם אין תקציב, צריך לבטל מתמטיקה או כל מקצוע חובה אחר. לדעתי, זאת המשימה של הוועדה ושל כולנו. אנשים נהרגים בתאונות דרכים, וזה לא פרופורציונאלי, זה לא משתווה אפילו לכל מלחמות ישראל ופעולות האיבה. אנחנו חיים במלחמה יומיומית על הכביש. אפשר לשנות את זה אך ורק על ידי הצפה תקשורתית וחינוך. ועדת החינוך זה המקום הכי נכון להחליט להשקיע. אי אפשר להתעלם מזה. זה המסר שרציתי להעביר.

נכנסה לכאן דורית כהן, אלמנתו של אבי כהן, ז"ל. אנחנו מקיימים כאן ישיבה לזכרו, ובפתיחת הישיבה התייחסתי לתרומתו לספורט במדינת ישראל. הוא היה דוגמא לכל צעיר וצעיר. אנחנו מקיימים כאן ישיבה בנוגע לניסיון למצוא שיתוף פעולה של כולנו בכל הקשור למאבק בקטל בדרכים. אמרתי שהמלחמה הזו לוקחת את הכי יקרים שלנו והורסת משפחות. בנוגע לעניין הזה אין קואליציה ואופוזיציה. זה מאבק משותף של כל חברי הבית וכל הארגונים. אנחנו צריכים למצוא את הפתרון היעיל ביותר והשימושי ביותר לחסוך בחיי אדם של צעירים, של היקרים שלנו, בכל המאבק הזה. דורית, אני אתן לך את רשות הדיבור.

אני אתן לה דקה להתאקלם. אנחנו נמצאים בפעילות של חינוך וערכים במפעלים שהקמנו עוד שאבי היה בחיים. אני מאוד מתחבר למה שהבחור כאן אמר: אנחנו צריכים לשים סדר עדיפויות על השולחן מבחינת הערכים שאנחנו רוצים להטמיע בילדים ובנוער.

אנחנו בארגון שחקני הכדורגל מייצגים קבוצה לא גדולה של אנשים, בסך הכל 1,000 שחקנים פעילים, אבל עדיין אלה אנשים המשפיעים על דעת הקהל. הם מובילים דעת קהל בעצמם. אנחנו מוכנים להירתם למשימה, אבל זה חייב להיות פרויקט לאומי בהשקעה של המדינה. אי אפשר להתניע פרויקט כזה מבלי שתהיה השקעה של המדינה. אנחנו עשינו את זה בתהליך שנקרא: "מיגור האלימות והגזענות בספורט". הצבנו תוכנית, גם בוועדה הזו, ובמשך 7 שנים לא קרה כלום, למרות שקמה המועצה למיגור האלימות בספורט, ולמרות שהשרים התחייבו להעביר כספים למיגור האלימות. כאשר אתה רוצה להטמיע ערכים ואתה מדבר על דרך, אתה חייב להבין שיש פה תהליך. כל מקרה מצער כזה, כמו שקרה לאבי וכמו שקורה לאנשים אחרים במדינה שלנו יומיום, הוא תחילתו של תהליך שאנחנו חייבים להניע אותו. אנחנו מוכנים להירתם לזה, אבל צריך לעשות תוכנית מסודרת, עם הגדרות, עם יעדים, עם זמנים. רק בדרך הזו נוכל להוות דוגמא רצינית לאותם אלפי בני נוער. אנחנו מסתובבים בבתי ספר במסגרת הפרויקטים האלה, והם משוועים לזה. זה בידיים שלנו.

אריה, אני מסכים איתך לחלוטין. בנושא של אלימות וגזענות קיימנו בשבוע שעבר ישיבה בוועדת החינוך, במסגרת מעקב אחר החוק של מניעת אלימות בספורט. בכל מה שקשור לדוגמא אישית, שחקני הכדורגל יכולים להוות את הדוגמא הכי טובה לצעירים. זה החיים שלהם, זה העולם שלהם. אם נוכל לרתום חלק למאבק המשותף הזה בקטל בדרכים, זו תהיה תרומה מאוד גדולה לעניין הזה. אותם צעירים יוכלו לקחת דוגמא משחקני הכדורגל, שיובילו את המאבק הזה. זה צעד מאוד חשוב. אין ספק, שהפרויקט הזה צריך להיות חלק ממנגנון שלם, שמפעילה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עמותת אור ירוק ומשרד החינוך בכל מה שקשור להסברה. אין ספק, שבהסברה אנחנו עדיין מפגרים. לא חסרים כלים, כמו שאמרתי בתחילת הישיבה. העניין של ההסברה הוא אחד הדברים החשובים ביותר בכל מאבק.

אני אתן את רשות הדיבור לנציגי משרד החינוך. כמו שאמרנו, כל מה שקשור לחינוך בטיחות בדרכים עבר אליכם. אני רוצה לשמוע עדכונים מכם, מה קורה היום בשטח ועד כמה ניתן להרחיב את הפרויקטים שאתם עושים עם הצעירים בכדי להרחיב את המודעות לבטיחות בדרכים.

לפי כן, אני רוצה לומר הערה למה שנאמר פה. ביום חמישי הקרוב אני נפגש עם מנכ"ל התאחדות הכדורגל בנושא הזה שעכשיו דיברנו עליו. אני אשמח, לפגוש גם את אריה אלטר, ולראות איך אנחנו משלבים את ההתאחדות וארגון השחקנים על מנת לנצל את הפלטפורמה הזאת.

אני בטוח, שגם גופי אחרים, כמו הוועד האולימפי, כמו גופים לא אולימפיים, כל מי שנמצא מול הצעירים שלנו באימונים, בתחרויות ובכל דבר אחר, יכולים להיות חלק מהעניין הזה. לדעתי, הם ישמחו לקחת שותפות במאבק בקטל בדרכים. נציגת משרד החינוך, בבקשה.

ראשית, אני מביעה את תנחומי. כל תאונה היא דבר רע, וכל אובדן הוא דבר נורא, אבל זו תאונה שנגעה בלב של כולם וגם המחישה את החשיבות לעסוק בנושא של חינוך והסברה בשיתוף דמויות שנוער מזדהה איתם. אני חושבת, שהקרבה בין ספורט בכלל, וכדורגל בפרט, ובין בטיחות בדרכים היא רבה מאוד: שמירה על חוקים, שיתוף פעולה, מטרה משותפת, מרחב שבו צריך לנוע וכו'. כלומר, יש הרבה מאוד דברים משותפים. רון, אני שמחה שאתם מתחילים קשר. אנחנו נרצה להיות בזה, כי כל מה שנכנס לבית ספר אנחנו מברכים עליו ומלווים.


אני מבקשת להודות, לחה"כ זבולון אורלב, שהיה מנכ"ל שלנו, היה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, והוא יקיר משמרות הזה"ב. הנושא באמת חשוב לו, ואני מודה לו על כך שהוא העלה את הנושא. אני מברכת גם אותך, כבוד היו"ר, ומאחלת לך הצלחה רבה.

אני רוצה לתת איזשהו מידע אופטימי. בשנתון של המועצה לשלום הילד נאמר, שמשנת 1999 חלה ירידה של 57% במספר הנהגים עד גיל 18 שהיו מעורבים בתאונות דרכים. בנוסף, חלה ירידה דרמטית במספר מקרי המוות של ילדים כתוצאה מתאונות דרכים, מ-77 ב-1995 ל-38 בשנת 2009. לצערי, היתה עלייה בשנת 2010, אבל אני מקווה שבשנת 2011 נוכל לחזור ולהוריד את המספר. בשנת 1991-2009 המשטרה דיווחה על ירידה דרמטית ועקבית במספר תאונות הדרכים בהן ילדים מעורבים.

כולנו יודעים, שכאשר יש הצלחות כולם בעלים של ההצלחות. אנחנו מאמינים, שלחינוך יש חלק בעניין. אם ילדים חוגרים את עצמם, אם ילדים חובשים קסדות כשהם רוכבים על אופניים ולא מתפרצים לכביש ויורדים נכון מהרכב, זה בעקבות פעילות של החינוך. למשטרה יש פחות השפעה על ילדים. לכן, טוב שהישיבה הזו מתקיימת. אנחנו על סף כמה בעיות:


בעיה ראשונה, שהציג חה"כ זבולון אורלב, זו בעיית משמרות הזה"ב. משמרות הזה"ב זו פעילות חשובה. מעבר לזה שהיא מצילה חיים – בפועל, ילדים לא נפגעים כאשר עומדים משמרות זה"ב – היא גם מחנכת את הילדים הפועלים לאחריות ולמעורבות בנושא. ישנה החלטה עוד מתקופתו של זבולון אורלב על 5,000,000 שקלים צבועים לנושא. בכל שנה מועבר למשטרה סכום, וה-5,000,000 שקלים הצבועים הולכים לאיבוד. הסכנה הגדולה שאני רואה עכשיו, היא שכנראה תקציב המשטרה לא יעבור דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהיא הגוף המתכלל והמבקר, אלא יעבור ישירות מהאוצר לתקציב המשטרה. במקרה כזה מי ישמור על העניין? מי יבדוק שהכסף הזה לא יועבר למשכורות שוטרים, לרמזורים ולדברים חשובים אחרים שהמשטרה עושה? אני מבקשת, שתהיה החלטה שה-5,000,000 שקלים האלה יישארו בידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ויהיו צבועים ומבוקרים על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.


רון הציע פתרון נכון, לגייס את השוטרים שיצאו לפנסיה, כי חלק מהתקנים החסרים הם בעקבות שוטרות שיצאו לפנסיה. היום בגיל פנסיה כולם עוד צעירים, ואפשר עוד להעסיק אותם. אני מבקשת, לפתור את הבעיה במהירות.

מה קורה עם מערכת החינוך? מערכת החינוך עובדת מגן ילדים ועד כיתה י"ב, וגם במכללות להכשרת עובדי הוראה. משרד החינוך אחראי בכל הגילאים ללמד, אחראי שהילדים כתוצאה מהלימוד יתנהגו אחרת. זו אחריות שלקחנו על עצמנו, ואנחנו רואים בזה משימה לאומית. אנחנו פועלים בכתיבת תוכניות לימודים, בהכשרת מורים, במעקב, בהנחיה וכו'. מבחינה תקציבית, יש חלוקה בינינו ובין הרשות הלאומית לדרכים. אנחנו ממנים את ההוראה בגנים ובבתי הספר היסודיים והמכללות, והרשות הלאומית אמורה לממן את ההוראה בבתי הספר העל יסודיים. מלבד זה אנחנו עובדים במגזרים השונים. המגזר הלא יהודי מתחלק עם התקציב הכללי. במגזר החרדי אנחנו נותנים תקציב ייעודי לבתי הספר של המגזר החרדי. השנה נתנו 9,500,000 שקלים עבור הוראת שעות במגזר החרדי. התקציב הזה לקוח חלקו מתקציב משרד החינוך וחלקו מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.


התקציב שמשרד החינוך הקציב השנה היה 42,000,000 שקלים לשעות שבועיות לחינוך החרדי, להכשרת מורים, להפעלת מדריכים.

כמה תקציב ניתן לחינוך הערבי, 9,000,000 שקלים?

לא. החינוך הערבי מבחינתנו שייך לכלל החינוך. הוא מקבל בדיוק כמו החינוך הרגיל. ההבדל בין החינוך הערבי לחינוך החרדי, הוא שבחינוך החרדי לא מלמדים בעל יסודי ולכן אנחנו קונים שעות מיוחדות. בבתי הספר היסודיים בחינוך הלא יהודי: ערבי, דרוזי, צ'רקסי ובדואי, אנחנו מקצים תקציב של משרד החינוך: שעות, מורים והנחיה, ובבתי הספר העל יסודיים אנחנו קונים שעות בכסף שאנחנו מקבלים מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הסכום שקיבלנו מהרשות לתשע"א הוא 20,000,000 שקלים להוראת החינוך התעבורתי והמגזר החרדי, עם תוספות שאנחנו עשינו. הבעיה שצפויה, ואני מבינה שבגללה, בין השאר, זומנה הישיבה הזו, היא שמועצת הרשות, בעקבות קיצוץ בתקציבים, החליטה על קיצוץ של 5,000,000 שקלים. כלומר, שלא נוכל לפתוח את שנת הלימודים תשע"ב עם שעה שבועית ועם כסף למגזר החרדי. נוכל לקיים את כל הפעילויות בגנים, בבתי הספר היסודיים, מה שאנחנו מממנים ממילא. למה לא נוכל לפתוח את השנה? כי כאשר פותחים שנה צריכים להבטיח את כל השנה שאחריה. תקציב 2011 קוצץ ב-5,000,000 שקלים.

דובר כאן קודם על אחריות השר. שר התחבורה הוא זה שמחליט בסוף איפה מקצצים. אמנם זה עובר במועצת הרשות הלאומית – ויש לי הכבוד להיות נציגת משרד החינוך בה – אבל בסופו של דבר אנחנו החלטנו על תקציב אחד, והשר החליט על קיצוץ אחר. אני חושבת, שצריך להחזיר את זה לפתחו של שר התחבורה. 5,000,000 שקלים מתקציבו של משרד התחבורה זה כלום.

האם מדובר ב- 5,000,000 שקלים מתוך ה-20,000,000 שקלים?

כן. זה הרבה, זה רבע. אני רוצה לומר שה-5,000,000 שקלים האלה ניתנים כמצ'ינג שאנחנו נותנים: משרד החינוך ומשרד האוצר. זו היתה הסכמה של שלושה מנכ"לים של שלושה משרדים.

האם אתם נמצאים בשיח ובמשא ומתן עם משרד התחבורה סביב העניין הזה, או שזו החלטה שהתקבלה וזהו?

אנחנו נמצאים במשא ומתן עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ועם רון שהוא מנכ"ל חדש, שאנחנו מברכים על בחירתו ועל שיתוף הפעולה שנוצר איתו, אבל גם ידו קצרה. זו החלטה של שר.

נציג המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

אנחנו הוזמנו להשתתף בדיון בנושא חינוך לנהיגה בטוחה, לזכרו של אבי כהן, ז"ל. אני באתי מוכן לדיון בנושאים האלה ולא לכל מיני האשמות על כספים שהולכים לאיבוד.

אנחנו לא מאשימים. אם אתה רוצה להגיב לדברים שנאמרו כאן, אתה מוזמן.

אני לא רוצה להגיב. אני רוצה לכבד את המעמד.

אני רוצה שתתייחס לנושא הדיון אליו הוזמנת.

באגף התנועה אנחנו אוכפים את חוקי התעבורה. אנחנו נותנים 1,200,000 דוחות בשנה. אנחנו בקשר אמיץ והדוק עם כל הגופים הרלוונטיים, לרבות משרד החינוך והרשות הלאומית. אנחנו משתפים פעולה עם אור ירוק וכל יתר הגופים הקשורים, וביחד נושאים בנטל לצמצם את תאונות הדרכים. כמובן שנשמח על כל רעיון, כל שיתוף פעולה, שיכול לסייע גם בהיבט החינוכי וגם בהיבט האכיפתי.

מהם הפרויקטים המשותפים לכם ולבתי ספר?

אנחנו נוטלים חלק במשמרות הזה"ב. אנחנו נותנים הרצאות בבתי ספר, לפי הזמנות שאנחנו מקבלים. יש לנו מערך מתנדבים, שפועל ביישובים ובערים. כמעט כל גוף שפונה ומבקש את שיתוף הפעולה שלנו, בהתאם לתקציב ולסדר העדיפויות שלנו, אנחנו הראשונים שקופצים על ההזדמנות לסייע למניעת הקטל בדרכים.

מה קורה מבחינת החוקים של הענישה סביב נהיגה ללא רישיון או ללא ביטוח? איפה זה עומד היום? האם יש מדיניות של החמרת ענישה סביב הנושא הזה?

בהחלט. רק היום לפני שעתיים הייתי בדיון בוועדת הכלכלה. אנחנו שותפים מלאים בכל ההליך החקיקתי. אנחנו מביאים את העיניים של השוטר שאוכף ומנסה לייצר את האכיפה. אנחנו שותפים עם משרד החינוך בפרויקט של שינוי שיטת הניקוד, החמרה בשיטת הניקוד, שאנחנו מוצאים אותה לעיתים יותר אפקטיבית מהקנס שניתן בדוח. לפני כמה שנים עשינו פרויקט של השבתה מנהלית. אנחנו מחרימים כלי רכב, שבהם נעברו עבירות חמורות. אנחנו אוכפים ומשכללים את האכיפה שלנו. יש לנו מחלקת מחקר ופיתוח, שבודקת בכל שנה את הסיבות לתאונות דרכים, וגוזרת ממנה תוכנית אכיפה על אותן עבירות שגורמות לתאונות דרכים. צריך להבין, שכאשר מדובר בבני נוער וילדים זה קצת יותר בעייתי מבחינה אכיפתית, אבל אנחנו רואים חשיבות עצומה בנושא של חינוך לתעבורה נכונה. התקציבים של השעות לחינוך תעבורתי לא נמצאים אצלנו.

המקרה של אבי כהן, וכולנו מזדהים עם הכאב והצער של המשפחה, צריך ללמד אותנו. אבי היה כל כך זהיר ורגיש כשהיה נוהג על האופנוע שלו. הוא נהג במשנה זהירות, ובכל זאת, לצערנו, בסופו של דבר הוא נלקח מאיתנו. זו אבידה לכולנו. אני יכול לומר, שבמהלך הימים עד אשר הוא נפטר לא היה יום שמישהו לא הזדהה עם הכאב והתפלל שאולי בכל זאת הוא יחזיק מעמד.


אני רוצה לומר משהו בנוגע לרוכבי אופנוע. בכנסת היה תמיד ויכוח בנוגע לביטוח, כאילו זו פריבילגיה המגיעה לרוכבי אופנוע. ביקשו להתחשב, כי זה עוזר להסדרת התחבורה. אני רוצה לומר לך את התחושה שלי, אדוני היו"ר. לצערי הרב, בדרך כלל רוכבי אופנועים מרגישים שהם טייסים ללא מטוס, כמו שיש מטוס ללא טייס. אתה נוסע ורואה את העקיפה מימין ומשמאל. אני יכול לומר שרוכבי האופנועים לוקחים יותר מדי סיכונים. צריכים לתת פה ממש דגש בעניין הזה. לי היה אופנוע וקטנוע במשך שנים רבות, והייתי נוסע מירושלים לחיפה. אני מכיר את הסיכונים, אני יודע מה המשמעות של קצת שמן על כביש ושל אופנוע מול רכב. הסיכונים הם עצומים. אסור לקחת סיכונים במקרים האלה. ממש צריך משנה זהירות.


דיברו קודם על משמרות הזה"ב. זה נשמע כמו משמרות המהפכה האירנית, שבאות לחולל פה את המהפכה הגדולה.

שניהם שומרים על חיי אדם.

תלוי על מי. הדבר הזה הוא כל כך חיוני. אני חושב, שצריכים לחייב את בתי הספר. קחו דוגמא הכי קרובה אלינו: צומת הטורים ומלכי ישראל. חוצים את מעבר החצייה 10,000 ילדים כל בוקר. זה מינימום. אתה רואה ניידת משטרה ברחוב הטורים עומדת בצד ימין ומחכה למישהו שאולי שכח חגורת בטיחות. אני שואל אותם: האם אי אפשר לעשות סדר? התנועה כבדה מרחוב הטורים עד בר אילן ורחוב יפו, וזה רק בגלל שאין מישהו שמכוון את התנועה. כל הזמן חוצים את הכביש. יש מעבר חצייה, וכל ילד חושב שיש לו זכות קדימה. התנועה משותקת, וזה לא מעניין אף אחד. אני אומר לך, אדוני היו"ר, שליד כל בית ספר יהיו משמרות זה"ב, ולא איכפת לי מי ישלם את זה. מבחינתי, שבית הספר יישא באחריות. אם אלה בית ספר השייכים למוכר הלא רשמי, שייתנו את חלקם או שיביאו מישהו שיעמוד בסמוך לבתי הספר. מדובר בצמתים כל כך מרכזיים, שיש שם אלפי ילדים החוצים כביש יומיום. אני לא מדבר על כל היום. השעה היא קבועה: מרבע לשמונה עד שמונה וחצי. אני מדבר על חצי שעה, 45 דקות בבוקר, ושעה בצהריים כאשר הילדים יוצאים מבית הספר. אסור לנו לעבור בשתיקה על העניין הזה.

את הזעקה הזו אנחנו מעלים בכל מיני פורומים. בכנסת כמעט כל חודש מעלים את הנושא בעקבות תאונה חריגה, בעקבות מספר ההרוגים שעלה. הזעקה נשמעת, אבל זה צריך לבוא לידי ביטוי בשטח. כולנו צריכים להירתם, וטוב עשה היו"ר שהעלה את הנושא לזכרו של אבי כהן, ז"ל. אני רוצה להזדהות עם המשפחה הכאובה. אסור שדבר שכל כך פעוט – הרי מדובר במספר מיליוני שקלים - יגרום להרוגים נוספים.

בירושלים, בעקבות העבודות על הרכבת הקלה, יש קטסטרופה. היו מספר תאונות של הרוגים בעקבות העבודות על הרכבת הקלה. השיפוצים מביאים למצב בלתי נסבל, שאנשים לא חוצים במקומות נכונים או נופלים ושוברים רגליים. את זה אפילו לא לוקחים בחשבון. יש מצב קטסטרופה, שאפילו אוטובוסים לא מגיעים למרכז העיר בגלל שאחד משתק את השני. אומרים לנו: עד שהרכבת הקלה תפעל. בינתיים אנחנו מחכים 10 שנים, ומי יודע מתי זה יפעל. כל פעם פסי הרכבת עולים, פעם בקטע הזה ופעם בקטע ההוא. אנחנו רואים את הרכבות נוסעות, אבל ריקות. אני מקווה, שגם אנחנו ניסע בקצב הזה.

ציון עופרי, בבקשה.

אני יו"ר מגרשי הדרכה לנהיגה בטוחה. גילוי נאות: אני גם בעל מגרש כזה בדרום, מגרש שיש לו את כל האישורים ויכול להתחיל לפעול. אני רוצה להתייחס לנושא בטיחות ילדים. סיירתי באירופה במספר מדינות: אוסטריה, גרמניה, אנגליה, ומצאתי שהמודל שעובד באירופה הוא מודל פשוט, והוא המחייב את בתי הספר להגיע החל מגילאי 8-10 ללימודים במגרשים ייעודיים, מגרשים שהוכנו אך ורק לטובת לימוד של נהיגה בטוחה. הלימודים הם לא רק בתיאוריה. יש כיתות לימוד שמלמדות בתיאוריה, אבל מלמדים את הילדים גם הלכה למעשה, החל מקרטינג במכוניות קטנות, כאשר בגילאי 14-15 מעלים אותם לנפחים קצת יותר גדולים בתחום הקטרינג. כאשר הם מגיעים לגילאים 17-18, הם מקבלים הדרכות על מכוניות אמיתיות, מכוניות פרטיות, וחשים את מגבלות הנהג, מגבלות הכביש, מגבלות של מצבי נהיגה משתנים. בתוך המגרש מדמים מצבי נהיגה משתנים, וזאת על מנת ללמד הלכה למעשה ולא באמצעות תיאוריה בלבד – ואני לא מזלזל, חלילה, בתיאוריה.

בכל מדינות האיחוד האירופי התקינו תקנה למגרשי הדרכה לנהיגה בטוחה, כאשר גם הילדים משתמשים במגרשים האלה ולומדים את מגבלות הנהג ומגבלות הרכב. הם יוצאים נהגים הרבה יותר טובים מהנהגים שלנו. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האוסטרית מראה הפחתה מדהימה של עשרות אחוזים בתאונות הדרכים כתוצאה מהפעלה של אותה תקנה למגרשי הדרכה לנהיגה בטוחה. התקנה שם עובדת שנים רבות, וכיום הסטטיסטיקה מראה את היעילות ואת האפקטיביות של מגרשי ההדרכה.

מה יש בארץ? בשנת 2003 התקינו בארץ תקנה למגרשי הדרכה לנהיגה בטוחה. נכון לרגע זה, התקנה הזו לא ממומשת משתי סיבות: הסיבה האחת היא, שאין מספיק מגרשי הדרכה לנהיגה בטוחה. יש רק שלושה היכולים להוציא היתר בנייה מיידית: חצרים, עפולה וכרמיאל. היתר: במעלה אדומים, בברקת ובגליל התחתון, מחכים לאישורים סטטוטוריים של ועדות התכנון. מה ביקשנו מוועדת הכלכלה? ביקשנו להפעיל את התקנה בשלבים: להפעיל אותה קודם כל על קבוצה מסוימת של נהגים מקצועיים, שהם שייכים לקבוצת סיכון גדולה מאוד, וכאשר שלושת המגרשים הנוספים יקבלו אישור סטטוטורי אז התקנה תופעל במלואה. הדבר הזה חיוני. אנחנו לא המצאנו את הגלגל. מדינות אירופה עשו מחקרים בנושא הזה, וגילו את היעילות של מגרשי ההדרכה.

במעמד זה, לזכרו של אבי כהן, ז"ל, הנושא של בטיחות בנהיגה צריך לעבוד לא רק ברמה התקציבית. אגב, אין צורך בתקציבים של המדינה. מי שנושא בעלויות של ההקמה אלה הם יזמים פרטיים. הם נושאים בעלויות ההקמה של מגרשי ההדרכה. פשוט צריכים להפעיל את התקנה בשלבים: להפעיל אותה על שלושה מגרשים בקרב חלק מאוכלוסייה, להפעיל אותה בקרב ילדי בית ספר במסגרת משרד החינוך. יש החלטת ממשלה, שמשרד החינוך הוא זה שאמון על בטיחות נהיגה בבתי ספר. אני חושב, שצריך לשלב כאן שני גופים: משרד התחבורה ומשרד החינוך, על מנת להפעיל את התקנה לנהיגה בטוחה במדינת ישראל. ילדים הם בעדיפות ראשונה, אבל יש להפעיל אותה גם על נהגי כלי רכב כבד ועל נהגים צעירים. זאת השיטה להקטנת מספר תאונות הדרכים, וזה לא הומצא במדינת ישראל.

נציגת מועצת התלמידים, בבקשה.

אנחנו משתתפים בצער המשפחה של אבי כהן. הוא באמת היה דמות לחיקוי. זה כואב גם לנו. החינוך לנהיגה בטוחה מתחיל במערכת החינוך, בבתי הספר. כאשר התקיימו שיעורים לחינוך תעבורתי, זה היה מאוד מועיל ומאוד עזר. אני מצטערת שהתקציב הולך לבית הספר היסודי ולגנים. השיעורים של חינוך תעבורתי היו שיעורים על רמה.

בנוגע למשמרות הזה"ב – אתם מדברים רק על בתי הספר היסודיים. בתיכון אין דבר כזה, אין משמרות זה"ב. כנראה שאתם סומכים עלינו שנדע לחצות לבד, אבל באנו לדיון על נהיגה בטוחה ולא על חציה בטוחה. צריך לדאוג גם לנו: להסביר לנו איך לנהוג, איך לשים לב ומה לעשות.


עכשיו זה הגיל שאנחנו מתחילים ללמוד נהיגה. אני מתחילה כבר ללמוד נהיגה. אנחנו מציעים לתת הנחיה למורי נהיגה, להעביר שיעור על נהיגה בטוחה, למרות שזה התפקיד שלהם.

האם יש פרויקטים שמועצת התלמידים והנוער עושה?

אנחנו עובדים עכשיו על פרויקט כזה, ואנחנו נשמח לקחת חלק בפרויקט עם משטרת ישראל ואור ירוק.

חה"כ גנאים, בבקשה.

תחילה, אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחה ולחברים, ולברך על עצם קיום הדיון. יש אמרה: האמת היחידה בהיסטוריה היא שלא לומדים ממנה. זה עצוב מאוד. יש כאלה עברייני תנועה ונהגים פרועים, שלא בית החולים, לא בית הסוהר ולא הקבר מלמדים אותם. יש כאלה שאומרים שצריך להשקיע בתשתית, וזה נכון. אבל אנחנו יודעים שהגורם האנושי הוא חשוב מאוד, ולכן השקעה בחינוך, במישור התודעתי-המניעתי, הוא הדבר החשוב ביותר. ככל שאנחנו משקיעים במישור הזה משאבים ומאמץ, ככל שאנחנו חוסכים חיי בני אדם, חוסכים לביטחון פנים עוד עבודה ועוד בעיות, זה טוב. צריך להשקיע.

כמורה לשעבר וכרכז חינוך חברתי בבית ספר תיכון, אני מכיר לא רק את החינוך התחבורתי הרגיל. יש תוכניות, יש פרויקטים, וככל שאלה יהיו מעשיים יותר, מוחשיים יותר ומועילים יותר, האפקט יהיה טוב יותר. הלוואי והנוער שלנו ילמד ויתחנך על נהיגה בטוחה. זו משימה של כולנו, ואני מקווה שמשרד התחבורה ומשרד החינוך ישקיעו יותר במישור הזה.

פיני קבלו, בבקשה.

אני משתתף בצער המשפחה. אני עסקתי בתחום הספורט בעבר, ואני חושב שאבי כהן הביא גאווה למדינת ישראל. אני זוכר שקבוצת ליגת העל הגיעה לשחק בבית שאן. בשביל עיר כמו בית שאן זו היתה חגיגה לראות את אותם כוכבים המגיעים למקום קטן. הספורט עושה הרבה. אני אחלק את הדברים שלי לשניים. החלק האחד הוא החלק שלנו כשלטון מקומי. אני מייצג את השלטון המקומי. המנכ"ל שלי לשעבר, רון מוסקוביץ', יודע שכל ראש עיר רוצה לעשות הכל על מנת להחדיר את הנושא לבתי הספר ולהתמודד עם העניין. כל תוכנית שמגיעה לפתחנו אנחנו מעודדים ודוחפים, כמובן במגבלות התקציביות, שאני רואה אותן – ואני מסתובב גם במגזר הערבי וגם בפריפריה. שם התמעטו התקציבים של הפיתוח ותקציבים אחרים, וזה בא על חשבון זה. אם ראש רשות צריך לשלם משכורת או צריך לסמן מעברי חצייה, יש סדרי עדיפויות. אנחנו רואים שבמגזר הערבי ובפריפריה יש פחות השקעות בתחום הזה בשנים האחרונות, וצריך לתת על זה את הדעת.

כאשר אני הייתי יו"ר ההסתדרות וראש עיר בבית שאן, ידעתי שהנוער מסתכל על כוכבים ורוצה להגיע לספורט. דרך הכדורגל אתה יכול להעביר לנוער מה שאתה רוצה. לכן, הקמנו בית ספר גדול של 300 תלמידים מגיל 4-5 ועד לקבוצת הבוגרים העליונה, אליה כל אחד שאף להגיע. בבית שאן לא היו מספיק מגרשים, ולכן לקחנו מגרשים בקיבוץ גבע ובקיבוץ מסילות. גייסתי אז את רוני דואק, שהוביל את פרויקט "ציונות 2000", שפעל יותר בנושא של חינוך וסמים, והצבנו קרוונים כך שכל תלמיד שבא להתאמן עם התלבושת היה חייב לעבור דרך המחשבים, דרך הרצאות בנושאים שהחדרנו לנוער. זה עבד יפה מאוד. אלה אותם ילדים שאם אתה לא מביא אותם למגרשי הספורט הם מוצאים את עצמם במקום אחר.

ייתכן והנושא של אבי כהן יתחיל לחבר בתי ספר לספורט עם הנושא של זהירות בדרכים. אנחנו עשינו את זה בנושא של הסמים. רוני דואק פעל בנושא של הסמים ואלכוהול. דרך הספורט אפשר באמת לחנך.

אני נוסע הרבה מאוד. כמעט יומיום אני נוסע תל אביב-ירושלים-בית שאן, ואני יכול להעיד על עצמי כנהג מקצועי. קחו לדוגמא אדם מבית שאן שצריך לנסוע לתל אביב. יום שישי נסעתי, ולפניי נסעו 4 מכוניות בכביש 90, כביש צר ואפשר לפתח בו מהירות גבוהה. פתאום מכונית משפחתית התחילה להתגלגל ליד גדר המערכת ואחד נהרג. אנשים לא יודעים לנהוג. מספיק שיורד מעט גשם או שטרקטור עולה על הכביש ועושה קצת בוץ, אנשים מחליקים. אנשים לא יודעים מה זאת נהיגה נכונה. יש להדריך אנשים לנהיגה נכונה בשינויי מזג אוויר, שינויי אקלים, בכל מיני תהליכים. אנשים לא יודעים מתי ללחוץ ובאיזו דרך ללחוץ על הדוושה. הם לומדים את הנהיגה בתוך העיר, ולא יודעים איך להתמודד. אני אומר, שלאנשים בפריפריה שנאלצים להגיע לתל אביב יש בעיתיות.

איציק דניאלי, בבקשה.

אני מייצג את ארגון בתי הספר והמכללות באיגוד לשכות המסחר, ואת רשת "עתיד" עם 30 סניפים של בתי ספר ומכללות. אדוני היו"ר, אתה דיברת על הסברה. אמר פיני, שדרך הכדורגל אפשר להעביר לנוער מסרים. כמה ערוצי טלוויזיה מתעסקים בכדורגל ובספורט? - שכחתי לומר, שאנחנו משתתפים בצער משפחת כהן בגין האבידה הגדולה של אבי כהן, ז"ל. - כמה יכולים הערוצים האלה להביא לילדים ולנוער את ההסברה בנושא נהיגה בטוחה ונכונה? אתמול היה משחק כדורגל, שחצי מדינה ראתה אותו, וזה היה בערוץ 1, ערוץ ממלכתי ולא ערוץ מסחרי. מה היה נורא אם כל המגרש היה משולט בנושא נהיגה נכונה ובטוחה? שני שליש מהמדינה עסקה אתמול במשחק הזה.

בדיוק בנושא הזה רון הולך להיפגש עם יו"ר התאחדות הכדורגל.

בכל שבת משדרים משחקים, כאשר רוב אלה שרואים את המשחקים האלה הם נוער ותלמידים.

אני נציג עמותת אור ירוק. אני רציתי להתייחס לנושא של מגרשי החלקה. הדעות בעולם חלוקות לגבי מגרשי החלקה לנהגים צעירים. המחקרים טוענים, שכך הם תופסים עודף ביטחון עצמי וניסיון, ולכן אחרי זה נוהגים באופן פרוע בכבישים. הם אומרים לעצמם: אנחנו במצבים כאלה כבר עמדנו.

העמותה חרדה לחינוך התעבורתי. בכל שנה הוא נמצא בסכנת סגירה. אנחנו לא שומעים את זה על שום מקצוע. מה לעשות? אנחנו בני אדם. בני הנוער וקשישים מחויבים ללכת בדרכים. כולנו משתמשי דרך. המקום היחידי שאנחנו יכולים ללמוד בו את זה, זה המוסד החינוכי. לא בבית ולא בשום אוניברסיטה. אני חושב, שצריך פעם אחת ולתמיד לקבע את התקציב לבטיחות בדרכים כך שיהיה קבוע, ולא שבכל שנה יתקיים פה דיון על סכנת סגירה.

חה"כ תירוש, בבקשה.

אדוני היו"ר, גברת כהן, חברים יקרים, נציגי משרדי הממשלה. מדי שנה ישנו ויכוח, מי ייתן, מי יתקצב את הנושא של בטיחות בדרכים. נמצאת כאן ד"ר רחל רותם. השנה זה הגיע לשיא כאשר שר החינוך הודיע שהוא לא ישלם אגורה ושהשר כץ, שר התחבורה, ישלם בעצמו. אני חושבת, שצריך לשים קץ לדבר הזה.

יש החלטת ממשלה.

יש החלטת ממשלה, ואני מקווה שהיא תתממש. אני כבר גמעתי קילומטרים של החלטות ממשלה שלא מומשו. אנחנו שוכחים, שבסופו של דבר מספר ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים גדול פי כמה וכמה מכל ההרוגים במלחמות ישראל. זו מלחמה.

גם מר אלטר וגם כהן, ז"ל, פעלו במסגרת פרויקט, שבו הם רצו להילחם בתופעה באמצעות הבאת שחקנים, שהם מודל חיקוי, לבתי ספר, על מנת שידברו איתם על הנושאים החשובים הללו.

כאשר אני הייתי מורה ומנהלת ידעתי, שככל שאני אדבר עם התלמידים שלי על מניעת סמים ואלכוהול, הם יגידו: היא לא רלוונטית, מה היא מבינה החטיארית הזו. כאשר בה בחור צעיר ומדבר אליהם בשפתם, בוודאי אם הוא כדורגלן מוערך – והם מוערכים. שומעים להם. רואים בהם מודל – יקשיבו להם וזה ישפיע יותר מכל דבר אחר. לכן, אנחנו צריכים לעשות מעשה.

היתה כאן ישיבה, כאשר זבולון אורלב היה היו"ר, שבה הוחלט ששלושה משרדי ממשלה יחדיו מעבירים לפרויקט הזה 4,500,000 שקלים: הטוטו, משרד האוצר, משרד התחבורה ומשרד חינוך. מאז לא קרה כלום, מלבד הטוטו שהעביר סכום שהוא נבלע.

מי היה צריך להעביר את הסכום?

אנחנו נאתר את הפרוטוקול של אותה ישיבה, כדי לדייק מי היה צריך לתת.

המשרד לביטחון פנים, משרד הספורט והטוטו.

אבל מי המקור? מי היה צריך לקבל את זה? מי היה צריך להיות בראש הפרויקט?

איגוד השחקנים.

הוקמה מועצה מיוחדת לעניין הזה בראשותו של ניצב בדימוס אריה עמית. למעשה, עברנו את כל מה שצריכים לעבור, באישור המשרד לביטחון פנים, באישור כולם, אבל הלכה למעשה זה לא קרה. לאחר מכן, הקימו את המועצה בראשות השופט בדימוס סטרשנוב, וגם פה שנתיים אנחנו בפעילות ועדיין לא עבר כלום.

אנחנו נוציא את הפרוטוקול, ונבדוק. אנחנו נציק למשרדי הממשלה. את הפרויקט הזה הובילו אבי כהן, ז"ל, ואריה אלטר. אני באמת מאמינה בפרויקט הזה. זה דומה לפרויקט "עמיתים", שטיפל בנושא מניעת שימוש בסמים ואלכוהול. אלה דברים שעובדים. אם אנחנו רוצים לתרום את תרומתנו מעבר לדיון הזה שהוא חשוב, אנחנו צריכים להציק למשרדי ממשלה, לדרוש ולעשות לכך קמפיין תקשורתי במידה והם לא יעמדו בהבטחות שלהם.

דורית, בבקשה.

אני מודה ליו"ר הוועדה על קיום הישיבה הזאת לזכרו של אבי. לצערי הרב, נשאבתי למשפחת השכול. אבדתי את היקר לי, שהיה לצדי במשך 34 שנים. חשוב לי מאוד שאף אחד לא יחווה את האובדן הזה. הייתי מאוד רוצה, שכל מה שאבי התחיל בשיתוף עם אריה אלטר: הוועדות למען מניעת אלימות בספורט ובדרכים, לא יפסק. לפחות אנחנו המשפחה שלו נרגיש, שהוא לא מת לשווא. כל דבר שאבי עשה עם אריה, זה היה מזמנו החופשי, בהתנדבות. זה חשוב שהדברים האלה לא ייפסקו, וכמה שיותר תקציבים יינתנו למען הדברים האלה.

אני עיתונאי רכב המתמחה בתחום הדו גלגלי. לצערי הרב, השתתפתי בהרבה מאוד דיונים וישיבות, וגם עכשיו אני מאוד סקפטי. הממשלה, ובמידה רבה הכנסת, מגיבות יותר מדי למה שחם בתקשורת. תראו למה אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת, עם כל הצער וההבנה. אתמול התקבלה חקיקה בוועדת השרים לגבי קסדות חצי. החקיקה הזאת קרתה בגלל מקרה אחד ויחיד, שהיה מאוד מתוקשר. מה בעצם עושה המדינה כדי להגביר את הבטיחות ברכב דו גלגלי? כלום. במשך שנים התשתיות לא ידידותיות לרכב דו גלגלי: גדרות מגן שהורגות רוכבים במקרי תאונה, מעברי חצייה עם צבע מחליק – נושא ששב ועולה מדי כמה שנים - בתחום ההדרכה, לימוד הנהיגה, הרמה היא מתחת לכל ביקורת. אין שום עידוד אקטיבי של הבטיחות. נעזוב רגע את השאלה, האם זה נכון או לא נכון להשתמש ברכב דו גלגלי. חברים, אני יכול להבטיח לכם שהשימוש רק ילך ויגבר ככל שמספר המכוניות בכבישים יגדל ומחיר הדלק יעלה. תסתכלו מה קורה באירופה, הערים מוצפות ברכב דו גלגלי עם עידוד והבנה. השאלה היא, מה עושים כדי להגביר את הבטיחות. זה אפשרי וקל. אם אני אתייחס למה שאמר נציג המשטרה, שנפנף בגאווה בנתון של 1,200,000 דוחות, שזה מאוד יפה, כמה מתוך הדוחות האלה היו על מהירות מופרזת, שזה גורם מאוד שולי לתאונות? המשטרה לא עוסקת באכיפת עבירות איכות, העבירות המסוכנות באמת, או עוסקת בזה מעט מאוד.

היריעה היא כל כך רחבה של מה שכן אפשר לעשות. אני עוסק בהתנדבות בהדרכת רכיבה נכונה לרוכבים בעלי רישיון. אני לא מדבר על רכיבה מתקדמת, רכיבה מהירה או רכיבה ספורטיבית, אלא רכיבה נכונה. אני עושה את זה בשבתות על חשבון זמני הפנוי. למה? כי יש הרבה רוכבים המשוועים לשפר את היכולות שלהם, את המיומנות והכרת הכביש, אבל אין להם כסף. יש קורסים כאלה, אבל הקורסים האלה יקרים. במשך שנים עלה בכל פעם הרעיון לתת הקלה בביטוח החובה לרוכב שעובר קורס רכיבה בטיחותית. יש גורמים שמעבירים את הקורסים האלה. זה עידוד אקטיבי לבטיחות. זה דבר המסמן את הקהילה המודעות לרכיבה נכונה, מודעת לצרכים. המודעות הזו קיימת בקרב הרוכבים הרבה יותר מאשר אצל גורמי הממשלה והכנסת. אני יכול להראות לכם בתור דוגמא את המעיל איתו הגעתי לכאן. זה מעיל שמחירו 2,500 שקלים, ויש עליו מס כמו על כל ציוד אחר. אין שום הכרה בזה כציוד בטיחות. מה יקרה אם נפטור קסדות ממע"מ וככה נקל על הרוכבים לחדש את הקסדות שלהם מדי כמה שנים ונעודד אותם להשתמש בקסדות יותר איכותיות? היריעה היא מאוד רחבה. צריך להראות שלמדינה באמת איכפת. עד היום לא ראיתי את זה.

אני מסכים אתך לחלוטין בכל הנושא של עידוד על ידי רגולציה של משרד האוצר. אני יכול לתת לך דוגמא מאתמול: יש הצעת חוק שחה"כ תירוש, אני ועוד 13 חברי כנסת מקדמים, שלא יגבו מע"מ על המים, שזה הבסיס, וגם שם לא מוותרים לנו. אני לא פסימי כמוך בשביל להגיד: עוד דיון, עוד ועדה ואין שום מאחורי זה.

הלוואי ואתה צודק.

אתה בא מהתקשורת. אנחנו לא התייחסנו לדרך של התקשורת להגיב לדברים שקורים היום. מחובתנו, להעלות את הנושאים החשובים מבחינת ועדת חינוך, תרבות וספורט. זאת לא ועדת כלכלה. הוועדה הזו לא אחראית על הרגולציה ועל הפיקוח על משרד התחבורה. זאת ועדת חינוך, תרבות וספורט. המסר שאנחנו רוצים להעביר לכל אלה שיכולים לתת דוגמא, לכל אלה שאחראים על יישום החוק וביצוע החוק: משרד החינוך ומשרד התחבורה, כל הגופים האחרים, שחשוב לנו שאותם ילדים ונוער, הנמצאים במסגרות של משרד החינוך ובמסגרות אחרות, יקבלו את המקסימום מבחינת מידע וכלים כדי להתמודד.

נתנו כאן קודם נתונים לגבי הקטל בדרכים. מבחינתי, אחד זה יותר מדי. אנחנו מסתכלים על מה שנעשה, על מה שכל אחד ואחד עושה. אני חושב, שהדבר הכי חשוב בכל המערכת הזו, זו אחריות אישית של הבן אדם. אי אפשר להתעלם מזה. כמו שבמערכת החינוך אי אפשר להתעלם מאחריות אישית של ההורים כלפי הילדים, כך גם כאן. חשוב שלכל אחד תהיה אחריות אישית ברגע שהוא יוצא החוצה, ברגע שהוא עובר כביש, ברגע שהוא מתיישב מאחורי ההגה ברכב שלו או באופנוע שלו. זה עניין של אחריות אישית. אין ספק, שהמדינה מחויבת לתת כלים ולדאוג למודעות. אם אנחנו יכולים לגרום לכך, ששר התחבורה ישקול שוב את ההחלטה שלו כלפי הקיצוץ בנושא של ההסברה במערכת החינוך, נודה לו על כך.


קיבלנו את ההחלטות שהתקבלו בפרוטוקול של הישיבה הקודמת. אנחנו נפנה למשרד לביטחון פנים – כי הבנתי שיש לנו קצת חוסר באינפורמציה – וגם למשרד הספורט – עם הטוטו לא היתה בעיה – ונבקש הבהרות. אנחנו נקיים ישיבת מעקב.

אם יורשה לי להציע, לפנות למשרד החינוך לשקול במסגרת האפשרויות ולבדוק איך להכניס נושא של רכב דו גלגלי לתוכנית של החינוך בגיל צעיר על ידי אנשים מומחים לנושא.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

בישיבה הזו יש שני מקרים טראגיים של תאונות דרכים: תאונת אופנוע של אבי כהן, ז"ל ותאונת אמו של סלבה, ז"ל, שאבדה את חייה בעקבות תאונה של נער שרכב על אופנוע. אני רוצה להביע את ערכתי לסלבה, שבעקבות התאונה הטראגית הוא מתנדב בבתי הספר ובעמותת אור ירוק. הנושא של רכב דו גלגלי נכנס לתוכנית של ט'-י"א. אנחנו נשמח, אם יבואו גם מרצים מומחים. נשמח לשתף פעלה עם כל איגוד מקצועי או התנדבותי.

אני רוצה לומר לחה"כ תירוש, שהיתה מנכ"לית שלנו וקידמה מאוד את הנושא, שאמנם כרגע יש החלטת ממשלה על 5,000,000 שקלים שנותנים 3 משרדים, אבל אנחנו יודעים על קיצוץ בתקציב שניתן מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

זה מה שאמרתי בכל הנוגע לשר התחבורה. זה חלק מהמסקנות שלי. בנוסף, אני רוצה לברך על כך שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והתאחדות הכדורגל הולכים לפרויקט משותף. אני מקווה, שגופים אחרים, שהם חלק בלתי נפרד מקידום הספורט בישראל, ייקחו גם הם חלק בנושא הזה. אני אשמח, אם תדווחו לי עד כמה זה מתקדם. במידה ונוכל לסייע בצורה כזו או אחרת, זה יהיה חשוב. אם הפרויקט ייצא לפועל, אנחנו נקיים כאן ישיבה בנושא הזה, כך שגם תהיה מודעות כלל-ארצית ציבורית לכל מה שאתם עושים למען בטיחות בדרכים.


כמו שצוין קודם, אנחנו ועדת חינוך, תרבות וספורט. יש חשיבות רבה למודעות הנוער לנושא הזה. אני מקווה, שמשרד החינוך יקבל את אותם התקציבים. אני מתכוון לשלוח מכתב למשרד התחבורה ומשרד האוצר בכל הנושא של הקיצוצים בנושא. בעניין זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיהיה קיצוץ. כל קיצוץ זה עוד חיי אדם.

אני רוצה להציע, לקיים ישיבה משותפת בראשותך ובראשות יו"ר ועדת כספים, בהשתתפות כל משרדי הממשלה הרלוונטיים שהתחייבו בהחלטת ממשלה ובכל הפרוטוקולים של הוועדה, ונעמיד אותם במבוכה. הם יצטרכו לעשות שיעורי בית ולהגיד, מה הם עשו, או לחלופין מה הם הולכים לעשות.

האם אפשר להעביר לי רשימה של מוצרים, שהם חלק בלתי נפרד באספקת הבטיחות לרוכבים ברכב דו גלגלי? אני רוצה לבחון את העניין הזה. אם יש מחקר על סובסידיה של מדינות בעניין זה, אני אודה לכם אם תעבירו לי אותו. אני חושב, שזה יכול להיות חלק מפתרון, לפחות לאלה שיכולים להרשות לעצמם כל מיני דברים קטנים. שמעתי את המחירים, וקשה לנהגים להרשות לעצמם מוצרים במחירים כאלה.

האם אפשר לבקש מחקר על השלכות הגיל. אולי הגיל של רכב דו גלגלי צריך להיות מעל גיל 21 ולא גיל 16. שיבדקו מה קורה במדינות אחרות.

בשם הוועדה אני רוצה להעביר תנחומים לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהם. אנחנו לא רוצים להתמודד עם סטטיסטיקה. מבחינתנו, אחד זה יותר מדי. ננסה לעשות כל מה שביכולתנו כדי להיות חלק מהמאבק כנגד קטל בדרכים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00