הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
19
ועדת החינוך

07.02.2011


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 366

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ג' באדר א התשע"א (07.02.2011), בשעה 09:30

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המשטרה השתמשה באש חיה, כדורי גומי וגז מדמיע נגד תלמידי בית ספר יסודי וכינתה אותם "מחבלים", של חה"כ מסעוד גנאים.

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): השביתה בבית ספר ישוב אלתראבין, של חה"כ טלב אלסאנע.

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

מסעוד גנאים

נסים זאב

חה"כ טלב אלסאנע

חה"כ אחמד טיבי

סנא ג'ברין – מפקחת יועצת במגזר הבדואי, משרד החינוך

עמור סלימאן – מפקח מגזר בדואי, במחוז דרום, משרד החינוך

אלי בן זקן – יועץ לענייני ערבים, מחוז דרום, משטרת ישראל

איציק מלכא – יועמ"ש, מחוז דרום, משטרת ישראל

אורי גופר – מנהל מחלקת קשרי חברה ערבית, משטרה

עו"ד רונן שוקן – מנהל מחלקת קשרי ממשל

מוסא אלסאנע – ועד הורים בית ספר אלתראבין

פרתון אלסאנע – ועד הורים בית ספר אלתראבין

נסר שבלי – מנהל בית ספר אלתראבין

חנן אפוטה – מנהל מינהל חינוך מועצה אזורית אבו בסמה

עלוה קולן – מקדמת מדיניות וחקיקה

מחמוד אלסאנע

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המשטרה השתמשה באש חיה, כדורי גומי וגז מדמיע נגד תלמידי בית ספר יסודי וכינתה אותם "מחבלים", של חה"כ מסעוד גנאים.

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): השביתה בבית ספר ביישוב אלתראבין, של חה"כ טלב אלסאנע.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. חה"כ טלב אלסאנע יפתח.

אני מודה לך, אדוני היו"ר. אנחנו מדברים על אירוע חריג וחמור מאוד, שאסור לעבור עליו לסדר היום, אסור להקל ראש בנושא. אנחנו עדים לתופעת אלימות בחברה, ואנחנו מצפים ששני גורמים חשובים יתמודדו עם תופעת האלימות: מערכת החינוך: בתי ספר בכל הקשור לחינוך והסברה, ומערכת המשטרה בכל הקשור לאכיפה. במקרה הנדון שתי המערכות מתנגשות, כאשר המשטרה, שאמורה להיות גוף האמון על שלטון חוק ואכיפת חוק, היא אשר אחראית לאלימות. איפה? בתוך בית ספר, קודש הקודשים, שאמור לחנך לערכים נגד אלימות. באותו יום – ויתייחסו לכך נציגים מתוך בית הספר, הקהילה ואנשי מקצוע - שוטרים מצוידים עם אלות, עם נשק ומדים נכנסו בצורה ברוטאלית ואלימה לתוך מתחם בית הספר, תוך שימוש בכדורי גומי ואפילו אש חיה. כאילו מדובר בצבא, כאילו מדובר במלחמה, כאשר לא מדובר אפילו בבית ספר תיכון אלא בבית ספר יסודי. תאר לך, אדוני היו"ר, שהילד שלך נמצא בכיתה א' באותו בית ספר, ומתפרצים אותם שוטרים במדים ירוקים, כחולים או שחורים, ומתחילים לירות כדורי גומי ואש חיה בתוך בית הספר. תאר לך את המצב ההיסטרי, הפחד שחשים אותם התלמידים, כאשר תחושת האיום שביטחונם האישי בתוך בית הספר, מבצרם, נפגע. לאחר מכן, הם רואים את מנהל בית הספר, שהוא הסמכות בבית הספר, מוכה קשות, נכבל באזיקים בצורה משפילה, דוחפים אותו לתוך ניידת, כאשר כל הפשע שהוא עשה הוא שהוא ניסה לסגור את השער כדי שהתלמידים לא ייצאו מחוץ לבית הספר. לאחר מכן, גם המפקח של בית הספר מותקף, נחבל ונזקק לטיפול רפואי.


אני ביקרתי באותו בית הספר, נפגשתי עם המורים והתלמידים, ושמעתי דברים מזעזעים. לאחר שהתלמידים ראו את המראה המזעזע לא ברחו לכיוון הבית, כיוון שהם חשו שגם בתוך הבית שלהם הם לא יקבלו את ההגנה. הם ברחו לשדה פתוח במרחק קילומטרים. הם מפחדים לחזור לבית הספר עקב האירוע הטראומתי הקשה.

אנחנו צריכים לחשוב, רבותיי, איפה זה יכול לקרות. באיזה בית ספר זה היה. איפה אנחנו נמצאים? האם אין כאן גבולות? האם אין כללים? אם יש בעיה עם תלמידים בתוך בית הספר, האם אי אפשר לפנות למשרד החינוך, לפנות למנהל, לשלוח שוטרים בלי מדים ולטפל בדבר בצורה עניינית ושקטה? מדוע צריך להפוך את כל התלמידים לקורבן? כולם נאשמים. מה הרוויחה מדינת ישראל מהאירוע הזה? כך מעבירים שיעור באזרחות? איך מתייחסת המשטרה לאזרחיה? איזה שיעור קיבלו התלמידים? איך הם יגדלו? איך הם יפנימו את אותם מראות מזעזעים? משורר בשם חליל ג'בראן כתב: מי שרוצח גוף מעמידים אותו על רצח, אבל מי שרוצח נשמה לא שמים אליו לב. השוטרים שפגעו פגעו גם בנשמתם של אותם תלמידים.


אני חושב, שהאירוע הזה צריך להיחקר עד תום: מי אחראי? מי נתן את ההוראה? זו תפקידה של ועדת החינוך, שהיא מפקחת על משרד החינוך ואחראית בעניין הזה. הדבר השני הוא, שצריך שיהיו כללים ברורים.

מערכת החינוך היא לא בדיוק גוף חוקר.

אנחנו לא חוקרים. אנחנו דורשים. אנחנו רוצים מסקנות. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים להבין. אנחנו לא מתכוונים לחקור, אבל אנחנו דורשים שתתבצע חקירה פנימית ונקבל המלצות: מה קרה, איך קרה ולמה קרה. בנוסף, אנחנו רוצים לדעת כללים ברורים, מתי משטרה יכולה להיכנס לבית ספר. מאז קום המדינה לא שמעתי על אירוע בו כוחות גדולים של שוטרים פרצו למתחם בית ספר ישראלי אחר, בית ספר יהודי, התנפלו על מורים ומנהלים ופגעו במפקח. לא היה דבר כזה.

אני רוצה לדייק במשהו. בדבריך שמעתי על התוצאות של האירוע, ובמשך הדיון בטח נבין גם על מה היה האירוע. אני רוצה להזכיר לך, שלפני שבוע קיימנו כאן ישיבה על כל נושא האלימות בשטח של בית הספר, בכל הנוגע לסמכויות שיש למאבטחים. עד היום אין שום החלטה הנותנת סמכות למאבטחים של בית ספר לטפל באירועי אלימות. לפי ההנחיות שיש היום, מי שמטפל באירועי אלימות בשטח בית הספר זו משטרת ישראל. כלומר, להם יש סמכות להיכנס.

איך להיכנס? באיזו צורה להיכנס? שנדע כללים.

יש כלל. מדובר רק כאשר יש פעילות חבלנית עוינת.

אני רציתי לדייק ולהסביר, שמי שהיום מוסמך לטפל באירוע בתוך שטח בית הספר זו משטרת ישראל.

בעניין הזה אין מחלוקת בינינו. אני לא חולק עליך, שהמשטרה צריכה לטפל. אם מחר יש אירוע של סמים בתוך בית הספר, לא אני ולא אתה יכולים לטפל בזה. השאלה היא, איך מטפלים. כאן המשטרה לא באה לטפל בבעיה שיש. המשטרה נכנסה לטפל בתלמידים עצמם. כאן מקור הבעיה היא המשטרה והתנהלותה. לא מדובר בכך שהמשטרה באה לעזור לתלמידים ולהגן על בית הספר.

אני אומר את הדברים למען הסר ספק, לכל מי שחושב שיש למישהו בבית הספר: מורה, מנהל, כל אדם אחר, סמכות לטפל באירוע אלימות. לפי החוק, רק משטרה היום יכולה לטפל באירוע אלימות. שלא ישאלו: למה הוא לא טיפל, למה זה לא טיפל, למה אתה לא התערבת וכו'.

נושא התלונה: המשטרה והתנהגות המשטרה. בנוסף, צריך שיהיו כללים ברורים, איך המשטרה צריכה לטפל אם יש בעיה בתוך בית הספר. אם היה אירוע, שמחייב את התערבות המשטרה, איך המשטרה מתערבת. זכותה של הוועדה לדעת איך הדבר הזה מטופל, באיזה צורה. המלצתי היא, שלא תהיה יד חופשית למשטרה, שהיא יכולה להתפרץ בצורה ברוטאלית ואלימה, לפגוע בתלמידי בית ספר. בכל מצב צריך לקבוע כללים. אם אין כללים, צריך לדרוש ממשרד החינוך והמשטרה שיקבעו כללים ויעבירו אותם לוועדת החינוך.

לפי מה שאני יודע, יש עכשיו דיונים במשרד החינוך ביחד עם המשרד לביטחון פנים בכל מה שקשור לטיפול בבעיות אלימות בתוך שטח בית ספר. הם הצהירו על כך כאן בוועדה לפני שבוע.

הוועדה הזו צריכה להיות שותפה לדיונים. אנחנו צריכים לדעת מה מתרחש.

אנחנו גם צריכים לדעת מה הגבול שלנו בהתערבות בכל מה שקשור לקבלת החלטות בדרג המקצועי. יש דיון שאנחנו יכולים לקיים, ויש חקיקה שאנחנו יכולים לעשות. אגב, אמרו לי שבוועדת הפנים יש דיון בכל מה שקשור להרחבת הזכויות של המאבטחים. זה המקום שכל אחד מאיתנו יכול לבוא ולהביע את עמדתו. אין לנו את כל המידע מבחינת ההשלכות: מה צריך, איזה סמכויות ומי צריך לקבל אותן. אני מסכים, שבמידה וקורה אירוע אלים ומורה עומד מול שני תלמידים שהולכים מכות, כל מה שיש לו לעשות היום הוא להגיד להם: תירגעו. אין לו שום אפשרות להתערב. כמובן, שבסופו של דבר מישהו צריך לבוא ולתת סמכויות, אם זה למאבטחים, אם זה למורים ואם זה למנהל. קורים מקרים, וכאשר המשטרה נכנסת היא יודעת לטפל בדברים מסוג זה בצורה שהיא מטפלת בכל אירוע אלים אחר.

כאשר יש אירוע עברייני, המשטרה תטפל ותתמודד. כאשר המשטרה פורצת ויורה כדורי גומי ואש חיה בתוך בית ספר, זה אירוע אחר לגמרי. זו רמה אחרת לגמרי. יש דברים שאין עליהם מחלוקת, אבל יש אירוע חמור מאוד שצריך להתייחס אליו. זה נושא הדיון.

חה"כ גנאים, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את כל האורחים: אהלן וסאהלן. אדוני היו"ר, אמרת שאנחנו מטפלים או הזכרנו את התוצאות. הסיבות של האירוע, שהמשטרה מעלה, לא מצדיקות בכלל את התוצאות שהיו. הסיבות: הם אומרים שיש ילד שזרק אבן. האם ילד שזרק אבן מצדיקה התקפה כל כך קשה וכל כך ברוטאלית, שמשתמשים בה בגז מדמיע, שמשפילים בה מילולית ופיזית את מפקח בית ספר, את מנהל בית הספר? מה הדמות של מנהל בית הספר מול התלמידים שלו, כאשר הוא מושפל מולם? אנחנו מדברים על ילדים שפחדו לחזור לבית הספר. נכון אמרת, אדוני היו"ר, שבכל הקשור לאבטחת בתי הספר זה תחת החלטת הממשלה משנת 2005, שבית ספר המחויב אבטחה הוא רק כאשר הוא מאוים בפעילות חבלנית עוינת. כאשר יש אלימות מסוימת, אנחנו רוצים שהמשטרה תתערב. אנחנו רוצים שבתי ספר שלנו, בתי ספר הערביים, יהיו מאובטחים מהאלימות בבית הספר או מחוץ לבית הספר. המשטרה או המאבטחים לא מוצבים אז.

למה המשטרה נכנסה לבית הספר? כי כל דבר הנוגע לתלמידים הערבים או למגזר הערבי, הוא מעשה חבלני. השוטרים אמרו למנהל בית הספר, שהוא מנהל על מחבלים. אנחנו מדברים על תלמידים בבית ספר יסודי, מכיתה א' עד ט'.


אני זוכר שפעם ניסו לעשות פרויקט, כדי לקרב את המשטרה לציבור הערבי בגלל שיש אי אמון. מה קורה בשטח? בשטח הם מגדילים את האי אמון, את הקרע. חמור מזה, יש דעה רווחת, שנותנים לה לגיטימיות באווירה הכללית, כאילו שהמשטרה, היס"מ ויתר כוחות הביטחון הם מעל החוק, מותר להם הכל, אין גבולות, אין קווים אדומים.

אני חושב, שצריך פה אמרה חזקה וברורה ממשרד החינוך, שהוא יעמוד על זה שהאירוע הזה צריך להיחקר. כל אחד שגרם להשפלה ולאלימות צריך לתת את הדין.

בזמנו הגשתי שאילתא לשר לביטחון פנים, והוא אמר שהם יגישו תלונה למח"ש. אנחנו יודעים לפעמים מה קורה במח"ש. זה נכון שאנחנו איננו גוף חוקר כוועדה, אבל עלינו לעקוב ולדרוש חקירה אמיתית שתמצה את הדין עם כל אלה שפגעו בתלמידים, במנהל ובמפקח.

מה המסר החינוכי שהם נתנו? מה השיעור שהם נתנו לתלמידים ולכולנו? אני שואל: האם בבית ספר עברי דבר כזה יכול להיות? כל המדינה היתה זועקת לשמים, כי לבית הספר יש קדושה. אני מקווה, שנציגי המשטרה יבואו, ונשמע מהם מה העניין. אני מקווה, שהעניין ייחקר באופן אמיתי ולעומק.

המפקח על בית הספר, בבקשה.

אני רוצה לתאר תקציר של האירוע. בתאריך 18 לחודש קיבלתי הודעה טלפונית ממנהל בית הספר. בצורה כל כך קשה הוא תיאר שנכנסו אנשי משטרה לתוך בית הספר, ללא מדים, ויש יריות, גז מדמיע ובהלה בכל הכיתות. הרגעתי אותו בטלפון. באותו יום הייתי בכנס של מורים למתמטיקה בבאר שבע במרכז המורים. נסעתי לכיוון בית הספר, וכאשר הגעתי לבית הספר בשעה 14:15 פגשתי את מנהל בית הספר עם קבוצת תלמידים שנשארו במתחם בית הספר, כיוון שעל פי ההוראה שלי הוא שיחרר את כל התלמידים מבית הספר. חלק קטן נשאר איתו, מלווה אותו לכיוון הבתים. כאשר הגעתי לשם הכביש היה חסום על ידי רכבי משטרה. פניתי למפקד התחנה, שאני מכיר אותו אישית, שיאפשר לי להיכנס רגלית לכיוון המנהל והמורים, שהיו גם כן בבהלה. הוא אמר לי: בסדר תיכנס. נכנסתי, ובדרך ראיתי שאחד מהשוטרים שם אזיקים על ידיו של המנהל ואמר לו שהוא עצור. אני לא התייחסתי והמשכתי לכיוון המורים. היו גם כמה תלמידים שליוויתי מחוץ למתחם בית הספר עד שהגיעו הביתה. פניתי למורים, וביקשתי מהם לצאת מאזור בית הספר, לעזוב את המקום וללכת הביתה. כיוונתי אותם לצאת מהחנייה, כי החנייה היתה חסומה על ידי רכב של אחד ההורים שהיה עצור. תוך כדי שאני מכוון את ההורים לצאת מהחנייה - המקום היה צר, והיו מורות שפחדו לנהוג באותה שנייה - הופתעתי מאחד שוטרי היס"מ, שדחף אותי על מעקה שהיה שם ליד החנייה. נפלתי וקיבלתי סחרחורת, אבל מצאתי לנכון להיות חזק מול המורים, מול התלמידים ומול ההורים, על מנת לא להביא את המצב להיות יותר גרוע.

האם הוא ידע שאתה מפקח?

הוא לא ידע שאני מפקח. אני גם לא מכיר אותו כשוטר.

האם הוא היה עם תג זיהוי, כדי שאפשר יהיה לזהות אותו?

לא, הוא היה לבוש וחמוש.

האם כתבת את השם ואת הפרטים?

לא. יש אנשים אחרים במשטרה שמכירים אותי. באותו רגע קראו לי והתנצלו על המקרה. אני לא רוצה לדבר על זה, כי אני הגשתי תלונה במח"ש, ואני מקווה ובטוח שהם יבדקו את הנושא.

בעקבות כל אירוע שחל בתוך בית ספר, אנחנו כמשרד החינוך חייבים לנהוג בכמה מישורים, וזה מה שעשתה מנהלת המחוז, גברת עמירה חיים – אני מתנצל בשמה. היא היתה אמורה להגיע, אבל היא חולה - היא הנחתה את כל הצוות שלה. מפקחת היועצים, היועצים ואני הגענו למחרת לבית הספר. לצערי, לא היו תלמידים. ההורים סגרו את בית הספר. אנחנו הלכנו לכיוון המורים, עבדנו מול המורים, נתנו להם כלים והוצאנו אותם ממצב של החרדה. היינו כמעט יום שלם בתוך המועצה. לקחנו אולם גדול, וישבנו עם המורים, היועצים ואנשי הפסיכולוגיה. למחרת נסענו לבית הספר עוד פעם וישבנו עם המורים. הזמנו תלמידים, שסימנו אותם ככאלה במצוקה, לבית הספר ביחד עם ההורים. הכיוון שלנו היה בשלושה מישורים: תמיכה במנהל בית הספר והמורים, תמיכה לתלמידים ולהורים, תמיכה גם לאנשי המקצוע הנמצאים בתוך בית הספר. היה ליווי אינטנסיבי שלי את ההורים, שאני פוגש אותם גם בתוך בית הספר וגם במועצה האזורית אבו בסמה. זו היתה התמיכה שלנו כמשרד החינוך באופן כללי.

כניסת משטרה לתוך בית הספר. שם בית הספר: יסודי אלתראבין, היישוב: אלתראבין אבו בסמה. הגורם המדווח לנו במשרד החינוך: מנהל בית הספר והיועצת הבכירה בתוך בית הספר. תאריך האירוע: ה-18 בינואר.

האם יש ילדים שנפגעו באירוע?

יש ילדים שנפגעו.

יש ילדים שנעצרו גם.

על פי הבדיקה של הפסיכולוגים והיועצים, יש ילדים שנפגעו מבחינה נפשית. אנחנו עדיין מלווים את בית הספר בטיפול אינטנסיבי. טיפלנו בתלמידים שסימנו כתלמידים שנמצאים במצוקה.

מה המנגנון שקיים היום ביחסים בין משרד החינוך ומשרד לביטחון הפנים בכל הקשור לאירועים מסוג זה? הרי אין מאבטח, כמו שיש במגזר היהודי, שיכול לבוא ולהתריע ולהיות חלק מהצד הביטחוני יותר, או לנווט את המשטרה במידה וקורה אירוע כזה ואחר. איפה ההידברות מבחינת הפעילות הקשורה לנושאים של אלימות במגזר הערבי? איפה הדברים עומדים? האם יש ישיבות שאתם קיימתם?

לנו כמשרד החינוך יש קשר עם המשטרה הקהילתית בכלל. אנחנו עובדים בחלק גדול מבתי הספר. אנחנו מבצעים פעילויות. המשטרה הקהילתית מגיעה לבית הספר ליום שלם, וחושפת את כל הפעילויות שלה. אפילו נכנסים שוטרים קהילתיים.

כלומר, יש פעילות משותפת.

יש פעילות משטרתית קהילתית בתוך בתי הספר.

אבל עכשיו קלקלו.

אני רוצה קודם כל להבין: האם זה אירוע כללי או אירוע חריג.

זה קיים בחלק גדול מבתי הספר. יש שיטור קהילתי בתוך בתי הספר, תוך כדי שיתוף פעולה איתנו כמשרד החינוך ועם מנהל בית הספר והצוות. אני חושב, שבשנים שעברו היה יום משטרתי בתוך בית הספר. אנחנו מקיימים שיתוף פעולה מלא עם השיטור הקהילתי בתוך בתי הספר. אנחנו חושפים את הדברים בפני התלמידים.

אני רוצה לשמוע את עמדת המשרד בנוגע לאירוע הזה. האם זה אירוע חריג?

מבחינתנו, זה אירוע חריג במינו. לא קרה לנו מקרה כזה בעבר, מקרה בו משטרה נכנסה בצורה כזו לבית הספר. מנהלת המחוז פנתה למפקד המחוז, ניצב דנינו, וביקשה ממנו לפתוח ערוץ הידברות עם התושבים, עם ההורים ואיתנו, על מנת להחזיר את האמון של המשטרה בעיני הקהילה ולהפך.

אני רוצה לשמוע את נציג המשרד לביטחון פנים. אני רוצה שתתייחס לשני דברים. אני רוצה שחברי הכנסת יבינו, שאנחנו נמצאים בוועדת חינוך. הנושאים הקשורים לפעילות המשטרתית בנוגע לאירועים הספציפיים קשורים לוועדת הפנים. אני מסתכל על היבטים חינוכיים והיבטים כלליים. השאלות שלי נוגעות ספציפית לאירוע. האם תוכל להתייחס לעניין הזה? בנוסף, תאמר לנו מה קורה היום מבחינת הטיפול באירועים מסוג של אלימות במגזר הערבי, כאשר הדיווח שאתם מקבלים הוא לא דיווח ממאבטח, כמו במגזר היהודי, אלא דיווח מהמורים או ממנהל בית הספר. אני רוצה לדעת איפה הדברים עומדים מבחינת שני הנושאים האלה.

תחילה, אני אתייחס לאירוע עצמו. אני לא אכנס למחלוקות או לנושא שנמצא בחקירה, חלקו נמצא במח"ש וחלקו נמצא בחקירה משטרתית. אני אומר בקצרה, שכוח משטרתי אכן הגיע למקום כדי לבצע פעילות מבצעית אחרת. הוא לא הגיע לבית הספר, והוא לא התכוון להיכנס לבית הספר. בצאתו מהיישוב, כאשר הכוח היה בתנועה, הושלכו לעברו אבנים מתוך בית הספר. אז אותם שוטרים שהיו במקום קיבלו החלטה - שאנחנו מנתחים אותה היום בדיעבד, האם היא היתה נכונה או לא נכונה - להיכנס לתוך בית הספר. אותם שוטרים, שחלקם גם נפגעו ונזקקו לטיפול רפואי, קיבלו את ההחלטה בשטח להיכנס לתוך בית הספר. אני מסכים, שיש רגישות מסוימת בכניסה לבית ספר.

מי נפגע? השוטרים נפגעו?

כן. השוטרים נפגעו ונזקקו לטיפול רפואי. אני לא בא לומר, האם ההחלטה שלהם היא מוצדקת או לא מוצדקת. אנחנו ארגון שפועל במסגרת החוק, ארגון לומד, שמבקש להפיק לקחים. לכן, מפקד מרחב הנגב מינה צוות בדיקה, שעומד בראשותו. הוא עצמו מתחקר את האירוע סביב השאלה של הכניסה לבית הספר, האם היה אפשר לפעול בדרך אחרת. נושא האלימות נבחן במח"ש, ואנחנו לא נכנסים לחקירת מח"ש. בנוגע לאותם עצורים, תיקי החקירה כנגדם נמצאים כרגע בפרקליטות מחוז דרום, והיא תקבל החלטה בעניין לכאן או לכאן. חשוב להדגיש, שהשוטרים לא ביקשו להיכנס לבית הספר. המטרה שלהם לא היתה בית הספר, ולא כניסה פנימה לתוך בית הספר.

אז איך הם נכנסו?

הם נכנסו פנימה כדי לבצע מעצר של מיידי אבנים.

האם מבחינה משפטית וחוקית זה מצדיק את מה שהם עשו בכניסתם בצורה הזו? האם אין דרך אחרת כדי לברר?

בהחלט.

חה"כ גנאים, אתה נכנס להיבטים, שהמקום שלהם לא כאן. מי שצריך להחליט, האם הפעילות של שוטר כזה או אחר היתה מוצדקת או לא מוצדקת אלה הן ערכאות שחוקרות: מח"ש או בית משפט.

אבל חה"כ גנאים ביקש את הדיון כדי ללבן את הנקודות שהוא מעלה כאן.

אין שם בעיה, אבל אתה לא יכול בדיון הזה להחליט, האם האדם שנעצר פגע בשוטר מספיק חזק בשביל לעצור אותו או לא.

לכן, הוא שואל את השוטר. כדי ללבן את הנושא.

אין בעיה. אני מזהיר, שאנחנו לא ניכנס כאן למערכת שלא בסמכותנו.לא בסמכותנו לעשות חקירה. בכלל אנחנו לא צריכים לעשות חקירה על עניינים מסוג זה, וגם אין לנו שום נתונים.

האם נראה לך שלא צריך לעשות חקירה?

לנו כחברי כנסת אין סמכות.

ועדות חקירה כבר הקמתם מספיק.

סליחה, אדוני, אני חושב שאתה בעצמך מחר בשעה כזו מנהל ועדת חקירה.

חקירה אחרת.

כל אחד עניינו ועולמו.

מבחינה משפטית, מרגע שבוצעה עבירה כזו סמכותם של השוטרים להיכנס פנימה ולבצע מעצר. אין בעיה משפטית או חוקית מבחינה זו. לגבי השאלה האם אין דרך אחרת – השאלה הזו נבחנת בתחקיר. יכול להיות שנפיק לקחים מהתחקיר שמבוצע ברשות מפקד המחקר, ואולי יהיה מנגנון שיחבר בין בית הספר לבין כוח משטרה, ואם יהיה צורך לבצע עיקוב או מעצר יהיה גורם המחבר בין השניים. כך אנחנו נמנע התלקחות או התדרדרות של אירוע למצב כזה, שגם אנחנו כמשטרה לא רוצים בו.

האם מבחינתכם האירוע הזה הוא אירוע חריג, או קיים מצב היום של התרעה לשוטרים שנמצאים בכפרים כאלה או אחרים, לפגיעה או מנגנון של זהירות יתר, הנחיות מיוחדות, במידה וקורה אירוע מסוג זה. חשוב להבין, שבמידה והמקרה קורה כאשר השוטרים שנכנסים לשטח לא כל כך מוכנים, הדברים יכולים לצאת מכלל שליטה.

למיטב ידיעתי, באירוע הזה לא היה מידע כזה או אחר שרוצים להשליך אבנים. יושב פה נציג שהוא גם בקיא בתחום המודיעין, והוא יוכל לענות על זה. אני מעריך, שאם היה מידע או הערכה הם לא היו נכנסים, או שהיו נכנסים בכוח מוגבר יותר. תחילה, נכנסו מספר מצומצם של שוטרים, 4-5 שוטרים, כדי לבצע פעילות מבצעית במקום עצמו. הם לא העריכו שהם ייקלעו לאירוע כזה.

אתה אמרת, שהנושא נמצא בבדיקה. מתי יהיו התוצאות של העניין הזה, להערכתך?

אני מעריך שעד סוף השבוע מפקד המרחב יגיע לתוצאות, לאחר ששמע את הצדדים, כאשר הוא נכנס לצד המבצעי וניסה לנתח את פעילות השוטרים שפעלו במקום. אני שוב אומר, שמבחינה חוקית הם פעלו כחוק כאשר הם נכנסו לבצע מעצר. ייתכן שצריך לבדוק, בהנחה שצריך ליצור מנגנון או לפעול בדרך אחרת באירועים כאלה, כדי לא להיגרר למצב אליו נכנסנו, שגם מבחינת המשטרה הוא לא רצוי. אנחנו לא מחפשים להיכנס לבתי הספר, ליצור שם מהומות ושוטרים או תלמידים יצאו פגועים. זו לא המטרה שלנו.

מה קורה עכשיו מבחינת הטיפול מול התלמידים בכל ההיבט ההסברתי? אנחנו מדברים על דור צעיר שגדל כאן בארץ.

אני יועץ לענייני ערבים במרחב הנגב. אני עסקתי בסוגיה מתחילתה ועד היום.

הוא אמר שאתה בקיא בעייני מודיעין. האם יועץ לענייני ערבים חייב להיות בקיא במודיעין?

לא.

זה התפקיד שלו.

מה התפקיד?

יועץ לענייני ערבים.

אמרו שהוא בקיא בענייני מודיעין.

במסגרת התפקיד שלו.

לעצם העניין - כפי שאמרתי, הייתי באירוע ממש מההתחלה, ועד היום אני מלווה אותו. אני רוצה לתאר את הדברים, כפי ששמעתי מחלק מהשוטרים. השוטרים הגיעו לבצע מעצר ביישוב, בקרבת בית הספר, בתוך בית של חשוד בעבירה פלילית. כאשר הם הגיעו לשם, הם לא מצאו את החשוד והם נסעו בחזרה. הכביש סמוך לגדר בית הספר. אז מיידים אבנים מבית הספר לעבר השוטרים. אני פותח סוגריים ואומר, שהמקרה הוא מקרה שכיח שילדים מאלתראבין מיידים אבנים על ניידות של שוטרים. יידו אבנים על ניידת השוטרים, השוטרים יוצאים, יידוי האבנים נמשך, שניים מהשוטרים נפגעו בראש, כאשר הם שוטטי דם הם רואים את אלה שמיידים את האבנים, והם נכנסים לבית הספר לבצע מעצר של אותם אלה שיידו את האבנים. בזמן הזה ההמון מתקהל, והאירוע התפתח לאן שהתפתח. השתמשו ברימון הלם וגז פלפל.

המקרה הוא מקרה חריג, ללא ספק. שלא נבין שזה כל יום קורה. זה מקרה חריג. כאשר משטרה נכנסת לבית ספר או לכל מקום ציבורי אחר, היא עושה זאת בעיקר כאשר מדובר בסיכון חיי אדם. כאשר שוטרים נפגעים, מיידים עליהם אבנים והם נפצעים, יש פה סיכון חיי אדם. אם יש את המבצעים, המשטרה צריכה להיכנס לעצור את אותם מבצעים בתוך בית הספר. זה שכולם התקהלו, תלמידים ומורים והפכו את זה לקטטה המונית, זאת נקודה שבוחנים. השאלה היא, האם השימוש של השוטרים בנשק היה מוצדק.

הבחינה של המשטרה נעשית בשני גורמים: הגורם הראשון, כפי שנאמר, הוא מפקד המרחב. מעבר לזה שהוא בודק את זה בעצמו כקצין בודק של האירוע ויסיק מסקנות לגבי כולם, הוא שמע את ועד היישוב ואת אנשי משרד החינוך.

האם יש תלונה במח"ש?

יש תלונה במח"ש. זה הגורם השני. אני אדבר על הגורם הראשון שאנחנו מנהלים, כדי להפיק לקחים מהעניין ושהעניין הזה לא יחזור. עשינו מפגש עם אנשי היישוב, ועד ההורים. שוחחנו על האירוע, והעלו את כל הטענות. כל הנושאים שאמורים להיבדק, ייבדקו. כמובן שיהיו מסקנות, ויידעו את זה בזמן הקרוב. אנחנו לומדים את האירוע. אני אמרתי להם ואני אומר את זה גם פה: אני גם מצפה שההורים ייקחו את האירוע הזה וילמדו ממנו, ילמדו ממנו להעביר מסרים חיוביים לילדים.

מה נלמד ממנו? נפסיד עוד ילדים?

האירוע הוא קשה. אני אומר, שההורים ילמדו מהאירוע הזה. אסור לקחת את המשטרה כאויב שעובר לידך, ליד הבתים שלך או ליד בית הספר, וליידות אבנים. אנחנו עושים מספר פעולות כדי לצמצם את התחושה שהמשטרה היא אויב.

האם אתם הולכים לעשות פעילות ביחד עם בית הספר?

אנחנו הולכים לעשות פעילות בקרב הקהילה. כמובן שנעשה את זה ביחד. תיאמנו את זה. נכון לעכשיו, זה לא כל כך מתאים. אנחנו נעשה את זה בזמן הקרוב. יש תוכניות.

זה לא עניין של מי מאמין במי. זה עניין של חינוך. חינוך יכול לבוא רק כאשר באים ומסבירים ועושים פעילות משותפת. אני חושב, שזה יעיל שתפעילו תוכנית בתוך היישוב, ביחד עם ההורים והתלמידים, בכל הנוגע להסברה ופעילות משותפת. אחרת, תמיד יהיה מתח בין שני הצדדים. הדברים חוזרים על עצמם. אני לא מתייחס לאירוע הספציפי. אני פונה לחברי כנסת ואומר, שהנושאים הם בבדיקה. אם לא היתה בדיקה ולא היתה חקירה, אולי כן הייתם מעלים סוגיה שחשוב להתייחס אליה.

אבל זה חשוב להעלות.

אתם מתייחסים לנושאים שנמצאים בחקירה. אני מציע, שנתייחס כאשר יהיו ממצאים וכל אחד יכול לבוא ולפנות לפי אותם ממצאים שקיימים. לבוא ולנווט את זה לכיוון זה או אחר, אין בפנינו שום כלי לעשות את זה. אין לנו ממצאים שיש למשטרה או ממצאים שיש בשטח של המקום. לקבוע כאן עובדה, שזה אשם או ההוא אשם, זה לא תפקידנו. ישנן רשויות שכך בונות אימון. אם לא נאמין במה שעושה מח"ש, אם לא נאמין במה שעושה משרד המשפטים, אם לא נאמין במה שעושה המשטרה, אנחנו יוצרים פה ואקום של אימון בתוכנו.

אם הייתם מקיימים את הדיון הזה בוועדת הפנים, הייתם באמת נכנסים לעובי של הקורה. זו הוועדה שמוסמכת לדבר על נושאים הקשורים למשטרה. אנחנו מבחינתנו, צריכים לדבר על חינוך. זו המלצתי. האירוע הוא אירוע חריג, וצריך לראות איך ממשיכים הלאה. אי אפשר להשאיר מצב מתוח, כך שאנחנו נמצא את עצמנו בעוד חודשיים, בעוד חצי שנה או בעוד שנה באירוע דומה ואף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות.

אני רוצה לפנות למנהל בית ספר: יש פה טענות מהצד שלך, שאתה כמנהל בית ספר צריך לקחת אחריות על ילדים בזמן שהם לא נמצאים בבית. מי שאחראי עליהם מטעם החוק זה אתה. אתה צריך לשמור על הילדים האלה כאילו הם הילדים שלך. כאשר קורה אירוע מסוג זה - אתה מכיר את הילדים, אתה מכיר את התושבים, אתה מכיר את הילדים ומכיר את התגובות שיכולות להיות למקרים כאלה ואחרים. השאלה היא, האם יש עבודה שנעשית ביחד עם ההורים והתלמידים בכל מה שקשור לאירועים מסוג זה. אני לא מדבר על המשטרה, אלא על כל דבר שיכול לקרות והתגובה של הילדים כלפי משטרה, מבוגר אחר או ביניהם. אני מדבר על סובלנות, הידברות והטיפול שבא אחר כך. האם זה חלק מהנושא, ואיך אנחנו מתקדמים הלאה. אתה גם יכול לתת את ההתייחסות שלך למקרה הזה ספציפי. אני לא מגביל אותך, אבל אני גם אודה לך אם תתייחס לעניין זה באופן כללי.

אני אסביר את האירוע. ביום שלישי, 18.01, בשעה 13:50, כל התלמידים היו בתוך הכיתות, כאשר כיתה אחת היתה במגרש כדורגל. נכנסו למתחם בית הספר שני אנשים בלבוש אזרחי, ומחפשים בכיתות, פותחים דלתות. אני שואל אותם: מי אתם, מה אתם, מאיפה אתם, והם אמרו לי: שתוק.

האם לא היית עד למצב בו זרקו אבנים?

לא. לא ידעתי על מה. נכנסו ולקחו אחד מהכיתה. היה אצלי נהג מעמותה, ואמר לי: תרוץ, יש בלש שתפס ילד, שם לו אזיקים וגרר אותו לכיוון הניידת. התלמיד מתחנן אליי ואומר לי: בבקשה, אל תיתן להם לקחת אותי. אמרתי לו: בוא, נשב במשרד שלי, נדבר ונביא את ההורה, והוא אמר לי: תשתוק. ממש מילה טובה. חשבתי, שם יתחילו התלמידים להגיע לכיוון הניידת, זה לא טוב. ניסיתי לסגור את השער החירות של בית הספר, איפה שחנתה הניידת, ופתאום הוא ריסס אותי בגז מדמיע. מאותו רגע לא יכולתי לתפקד. נתתי הוראה לכמה מורים, שיחסמו את התלמידים ושאף תלמיד לא ייצא מתוך כיתות בית הספר.

אדוני המנהל, איך נורה הגז המדמיע, והאם הוא נורה לעבריך באופן מדויק, כאשר הוא ידע שאתה המנהל?

אני בטוח, שהוא לא ידע שאני המנהל.

אבל שוחחת איתו קודם.

שוחחתי איתו, ואמרתי לו: בוא נשב במשרד שלי.

באופן סמכותי.

כן.

אז הוא הכיר מי אתה.

הוא אמר לי: תשתוק, זו עבודה שלנו. הוא ריסס אותי בגז מדמיע, ואני הפסקתי לתפקד. נתתי הוראה לשני מורים שימשיכו. ניסיתי להתקשר למפקח ולהסביר לו מה קורה, ושמעתי יריות של כדורי גומי ואש חיה. היו גם רימוני הלם.

אש חיה?

כן. יש לנו את התרמילים.

האם זה נכון, אדוני היועץ?

ככל שידוע לי, והנושא בבדיקה, זרקו רימוני הלם וגז פלפל.

יש לי את התרמילים ויש לי את הצילום.

אתה נכנס לנושא שנמצא בבדיקה.

אדוני היו"ר, יש פה אנשים עדים, מקור ראשון, שחוו את החוויה. כאן זה בדיוק המקום, - מה עוד שהתוכנית משודרת לציבור – כדי לשאול. אני מופתע ממה שהוא אומר. הוא אומר שנורתה אש חיה. לא ידעתי עד עכשיו. אני רוצה לברר.

נמצאים פה עדים, מקור ראשון, שחוו את החוויה, וכאן זה המקום כדי לשמוע. אני מופתע לשמוע שנורתה אש חיה.

הוא יכול להגיד, אבל המשטרה לא יכולה להגיב.

מותר לו להגיד, והמשטרה תגיד: אנחנו נבדוק. היא לא חייבת להגיב כאן בוועדה. היא יכולה להגיד: אני בודקת. אבל הוא נותן עובדות לוועדה. בשביל זה יש ועדה.

אבל אלה לא עובדות.

אלה עובדות על פיו. הוא עדות.

אני מבקש ממך, לא להיכנס לעובי של הבדיקה שהמשטרה עושה. אנחנו לא ועדת חקירה.

האיש אומר, שנורתה אש חיה בתוך בית ספר. זה דבר חמור ביותר, אדוני.

שמענו את זה כבר.

יש לי בקשה: אני מבקש ממך להתייחס אליו ואליהם כאילו מדובר בהורים של תלמידים יהודים.

מה זה קשור?

אם היו אומרים לך, שהיה ירי של אש חיה בתוך בית ספר היית נשאר רגוע ככה?

אתה רוצה לקחת את הישיבה הזאת לכיוון אחר.

לא לוקח. האם ייתכן שייכנסו לבית ספר יהודי ויירו בגז? האם זה נראה לך סביר?

אני לא מוכן שיעלו כאן דברים שאי אפשר להשיב עליהם בצורה מסודרת.

אז אל תעשו. כדי שלא תשיבו ותהיו נבוכים.

זה לא אני עשיתי. מי שאישר את זה, זה אתה בתור חבר נשיאות. הישיבה הזאת היא לא לפי בקשתי. הנשיאות אישרה את זה.

אני בטוח, שאם זה היה תלוי בך הדיון לא היה מתקיים. בגלל חה"כ גנאים הדיון התקיים.

עכשיו אתה נמצא במעמד של שוטר חוקר. תן לו להציג את העובדות כרגע.

חה"כ טיבי מנסה להסיט את הדברים לכיוונים אחרים.

הוא אומר לך, שנורתה אש חיה.

בסדר. מה אתה רוצה עכשיו, לירות גם כן באש חיה? מה אתה רוצה עכשיו?

האם זה נראה לך בסדר, שנורתה אש חיה?

לא אמרתי בסדר. תן לו להציג את העובדות.

מה אתם מתייחסים בשוויון נפש?

תן לי להבין מה היה.

אבל צריך לפתח את הנקודה הזאת: האם נורתה אש חיה בתוך בית הספר.

הוא אמר לך כן.

אבל היו"ר אומר לו: אל תיכנס לזה.

כי זה לא המקום.

מה זה לא המקום. זו ועדת חינוך.

ברגע שיהיו ממצאים לאחר הבדיקה של המשטרה, תוכל להתייחס. כרגע זה נמצא בבדיקה.

מה אמור המנהל לומר לך?

אני גם רוצה לדעת איך הגענו למצב, שילדים בתוך בית ספר....

תשאל מה שאתה רוצה.

אני אשאל מה שאני רוצה.

מישהו אמר לך: אל תשאל? אני שואל מה שאני רוצה, ואתה שואל מה שאתה רוצה.

אבל שאלת, והוא אמר לך שכן, אש חיה. תחזור עוד פעם: אש חיה, אש חיה, אש חיה.

האם אתה מוקיון?

לא. אתה הופך אותנו לחיות.

מי שיורה אש חיה בבית ספר הוא פושע.

תן לי להבין את העובדות.

אלה העובדות.

תודה. מנהל בית הספר, בבקשה.

הגיעו כוחות משטרה ממש גדולים. אני עשיתי שיקול, האם אני מוציא את התלמידים משער החירום או מהשער הרגיל. הוצאתי את כולם. אני ניסיתי להרגיע את הרחות בין הקהילה לבין המשטרה. בא אליי בלש ואמר לי: אתה עצור. הושטתי לו ידיים, הוא שם לי אזיקים, סובב אותי, דחף אותי וזרק אותי לתוך הניידת. מאותו רגע אני לא יודע מה קרה. אחר כך טרטרו אותנו בתחנות רהט. ההשפלה שהיתה לנו מול ההורים והתלמידים, זה סיפור אחר שאני לא מתייחס אליו.

השאלה שלי, איך הגענו למצב שבו כל האירוע התרחש בגלל זריקת אבנים? האם אתה היית מודע לכך שנזרקו אבנים?

לא. נכנסו לתוך בית הספר, ואני לא יודע על מה.

אני בטוח, שאם הוא היה יודע הוא היה מונע את זה.

אחרי שהאירוע נגמר והסבירו שזה היה בעקבות הדברים האלה, מה נעשה מבחינת הפעילות מול התלמידים בבית הספר.

אף אחד לא אמר לי. לקחו אותי ועצרו אותי ליום, ולמחרת הביאו אותי לבית המשפט ושחררו אותי.

אבל על מה אדוני היה עצור?

תקיפת שוטר, יידוי אבנים.

כאילו אתה עודדת אותם לזרוק אבנים?

לא. זו הטענה של הבלש.

לי חשוב לדעת, מה נעשה מאז האירוע ועד היום מבחינת השיח עם המשטרה בטיפול העניין הזה, החזרת האימון לתלמידים וכל מה שקשור לטיפול במקרים מסוג זה של זריקת אבנים בשטח בית ספר. האם יש לכם רעיון ושיתוף פעולה לביצוע תוכנית מסוימת למניעת אלימות בקרב בני הנוער אצלכם?

אני אענה. אמרתי בתחילת הדברים, שליווינו את בית הספר במערך ייעוצי ופסיכולוגי. נתנו מערך תמיכה למנהל בית הספר, להורים ולתלמידים. קבענו שיהיה צוות לשעת חירום בתוך בית הספר. כאשר יש מקרה חירום כזה או אירוע חריג, בית הספר יפעל בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל ועל פיו יתנהג. יש לנו שעות תקן של כישורי חיים ושל מפתח הלב – פרויקטים של משרד החינוך. כל כיתה צריכה לקבל שעה-שעתיים במסגרת שיעורי כישורי חיים או מפתח הלב, על מנת להביא את הילדים למצב בו ילמדו במוסד חינוכי בביטחון מלא, וגם שיהיו אוכלוסייה טובה למען החברה. זה בתחום הרגשי-חברתי בתוך בית הספר.

תמיכה בצוות המורים, תמיכה במנהל בית הספר על ידי היועצים שהיו בתוך בית הספר. משובצת שם יועצת, שתמיד נמצאת בתוך בית הספר.

אדון זקן אמר, שיש תחביב לתלמידי בית הספר לזרוק אבנים.

לא אמרתי את זה.

אמרת, שזה שכיח באלתראבין שתלמידים יזרקו אבנים בשיעור התעמלות. האם זה נכון?

דיברתי על ילדים מאלתראבין ולא מבית הספר. המקרה של בית הספר הוא מקרה חריג. ציינתי את זה.

אף פעם לא היה יידוי אבנים מתוך חצר בית הספר. אמרנו וחזרנו על כך, שהנושא הזה הוא בבדיקה וחקירה. התלמידים אותרו על ידי אנשי המקצוע בתוך בית הספר, על ידי היועצים בבית הספר. בנוסף, הבאנו קבוצת יועצים משאר בתי הספר, מאחר ומדובר בקבוצה של 420 תלמידים בתוך בית הספר, שעברו את החוויה הזאת. אנחנו כמשרד חושבים, שטיפלנו באירוע מול התלמידים, מול ההורים, מול האוכלוסייה, בצורה הנכונה על פי חוזר מנכ"ל.

נציג ועד ההורים, בבקשה.

אני שומע את השוטרים, ואני לא יודע איך להסביר את הכאב שלי. אני אבא שכול ל-5 תלמידים שלמדו בבית הספר. אלה חלק מ-450 תלמידים, שקיבלו מכה נפשית. אחד מהם קיבל כדור גומי. אדוני, אני יודע שמדינת ישראל היא מדינת חוק, אבל אי אפשר שחוק יתפרץ והשוטרים ייקחו אותו לידיים. הם עכשיו יצדיק את עצמם ויגידו: זרקו אבנים, ואז השוטרים נכנסו קצת, עוד זרקו אבנים ואז הם נכנסו לתוך הכיתות. זה דבר לא מקובל עלי בכלל. אם שני תלמידים או תלמיד אחד זרקו אבן, יש דרך נהוגה, יש מנהל בית הספר. אי אפשר להעניש 450 תלמידים, ולהכניס אותם לטראומה נפשית. אני לא יודע, מי יחזיר את העתיד של הילדים שלי. הילדה שלי בת 7 באה בבכי – ואני לא יודע אם יש לך ילדות או לא, אדוני היו"ר – ואמרה לי: הורגים אותי. השוטרים, שמשרתים את הציבור וצריכים לשמור על החוק, הם שהרגו את הנפש של הילדה שלי. גם שלושת האחים שלה כך, והחמישי קיבל כדור גומי, רימוני גז, אש חיה.

אדוני, אי אפשר להתנהל בצורה כזו במדינה. אני יודע, שמדינת ישראל היא מדינת חוק, ודין זה דין. היום אני נקרא בן אדם שכול. חלק מהילדים שלי בורחים וישנים אצלי. אלי בן זקן לא יודע על זה. הילד בורח אצלי למיטה. יש שניים משתינים על עצמם. יש אחד שלא יכול לצאת בלילה. בגלל מה? בגלל שניידת עברה ליד בית הספר וזרקו עליה אבנים. היה לי גם ילד עצור והגענו לבית משפט. העו"ד שאל את השוטר: האם הילדים שזרקו אבנים סיכנו את החיים של השוטרים? לא. פגעו בזכוכיות? לא. למה נכנסתם? יכולתם לטפל באירוע בצורה אחרת. אדוני, הכבוד של בית הספר נרמס. הכבוד שלנו נרמס. אלי מדבר איתך על תופעות של אנשים אחרים, ולא על בית הספר. זה הדור שלנו, זה החיים שלנו, זה העתיד שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במדינת חוק. אם המדינה לא יכולה להגן עלינו, אנחנו לא יודעים למי לפנות. אנחנו היום חסרי אונים.

אדוני היו"ר, אם היה שימוש באש חיה בתוך בית הספר ליד תלמידים, זה חמור מאוד. אני לא יודע באיזו רמת סיכון חיים היו השוטרים. את כל העובדות האלה אנחנו לא מכירים. שווה לקיים דיון אחרי שיש ממצאים ולא לפני, כאשר אף אחד לא יודע את העובדות.

אני מסכים עם היו"ר, שיש צורך בהידברות. בסופו של דבר, המטרה היא להרגיע, למצוא אוזן קשבת ולהבין אחד את השני. זה לא שהחוק והמשטרה נמצאים במתרס אחד, ואתם נמצאים במתרס השני ואנחנו נמשיך במאבק הזה או במלחמה הזו. מנהל בית הספר, שאני מעריך איך שהוא התנהג בכבוד והוא גם דיבר בכבוד ולעניין, צריך להוביל את הערוץ של ההידברות. גם אם יש צורך להתנצל, צריך לפעמים להתנצל.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ברגע שיהיו ממצאים, אנחנו נקיים כאן דיון מעקב. אני פונה למנהל, למשרד החינוך ולמשטרת ישראל, למצוא דרך לבנות תוכנית מסודרת להחזרת אימון בין כל הצדדים, ולחזק את הטיפול באלימות בקרב הנוער והתמודדות עם כל אותן בעיות שגרמו למצב של חוסר שליטה, כמו שזה נראה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30