הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
23
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים

23.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 23
מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
יום רביעי, י"ט באדר א' התשע"א (23 בפברואר 2011), שעה 09:30

תקיפות מיניות בקרב מהגרות עבודה

חברי הוועדה: אורית זוארץ – היו"ר

ניצן הורוביץ

מרינה סולודקין

אורלי שמואל-דהן

- הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד שושנה שטראוס
- הלשכה המשפטית, משרד הפנים

מיכל יוספוף

- ממונה ביקורת גבלות ומעברים, משרד הפנים

רננה לוי

- מינהל האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

מוטי ברקוביץ

- יחידת אכיפה וזרים, מנהל האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול


עו"ד רחל גרשוני

- מתאמת המאבק בסחר בבני-אדם, משרד המשפטים


עו"ד יסמין צלינה קונפינו- עוזרת המתאמת המאבק בסחר בבני-אדם, משרד המשפטים
עו"ד תמר פרוש

- פרקליטה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

עו"ד סיגלית זהר

- מנהלת המחלקה לסיוע משפטי, פרקליטות המדינה

רפ"ק אורית חיימי

- רח"ל פושמ"א , המשרד לבטחון פנים

רפ"ק משה אביטל

- ראש מחלקת סחר בנשים, משטרת ישראל

רפ"ק ליאור שליו

- קצין חקירות ארצי – משטרת ישראל

סנ"צ אורנה נחמני-ארזי – רמ"ד נפגעי עבירה – משטרת ישראל

ד"ר סיגל ליברנט טאו
- משרד הבריאות

יעל בוקאי

- מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותיים החברתיים
מיכל רוזין

- מנכ"לית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד ליאת קליין

- היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
ויקטוריה גולצמן

- מנהלת המסגרות, "מעגן" – מקלט לנפגעות סחר בנשים

דרו אלישמרני

- מתנדבת במחלקת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים

נגה שפר

- מלווה התארגנות עובדות הסיעוד, כוח לעובדים

ניצן תנעמי

- כוח לעובדים
ארפיטה מיקואן

- חברת איגוד עובדות הסיעוד.

עידית לבוביץ

- רכזת תחום סיעוד, עמותת קו לעובד
עפרה אבבא

- עמותת "מזור"

פנחס טהר

- עמותת "מזור"

טלי קקון

- עמותת "מזור"

דוד עמבר

- עמותת "מזור"

יורם חליבה

- עמותת "מזור"

סוזי אלבז

- עמותת "מזור"

שמחה בניטה

- ארגון הנכים

ד"ר גלעד נתן

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת


מריה רבינוביץ

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אריאלה אהרון

מ.א. חבר המתרגמים בע"מ

תקיפות מיניות בקרב מהגרות עבודה

אני מתכבדת לפתוח את הדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר נשים. על סדר היום תקיפות מיניות של מהגרות עבודה. הדיון הזה מתקיים בהמשך לדיון שקיימנו בחודש יוני ביום זכויות האדם, שבו עלו שני נושאים: נושא אחד היה תקיפות מיניות של מהגרות עבודה, שמגיעות לישראל לעבוד ברשות. ונושא שני, תקיפות מיניות של פליטות ומבקשות מקלט. קבענו בדיון שיש כאן שני נושאים משמעותיים, כבדים ורציניים, והחלטנו לחלק את הטיפול בנושאים האלה והיום מתקיים הדיון הנוסף על ניצול מיני ותקיפות מיניות של מהגרות עבודה.

בדיון הקודם נגענו בכמה סוגיות ומונח לפניכם הדו"ח של מחלקת המחקר שערכו גלעד, נתן ומריה, והם יציגו את הנתונים ואת הממצאים שעלו יותר מחצי שנה אחרי הדיון הקודם. הנושאים המרכזיים שעלו בדיון הקודם ואנחנו ניגע בהם גם היום, זה החוזים האחידים למהגרי העבודה. נושא שביקשנו להסדיר בתהליך הכניסה של העובדים לארץ כדי שניתן יהיה לפקח בצורה יותר הדוקה על החוזים שאותם עובדים מוחתמים. על התשלומים הגבוהים שהם משלמים לאותם מתווכים וחברות כח-האדם. והיו כאן מקרים רבים של ניצול של מהגרי עבודה וממש סחיטה של כספים רבים שהם נאלצו לשלם.

הציר השני שהעלינו זה היה ראיונות בשגרירות. לדאוג לכך שמהגרי העבודה יעברו ראיון בשגרירות. מה שעולה זה רק עובדות ועובדי סיעוד עוברים ראיון בשגרירות, כשעובדים שמגיעים הנה לעסוק בתחום אחרים – לא נפגשים עם שום גורם ממלכתי. בנושא הזכותונים, ביקשנו שהמשרדים הרלוונטיים יפיקו זכותונים בשפות וינגישו אותם לעובדים. ולדעתי אפילו צריך להחתים עובד שהוא קיבל זכותון והוא מבין מהן הזכויות שלו. מהמידע שהתקבל כאן במחלקת המחקר, מסתבר שאין זכותונים, כרגע עובדים על זכותון ויש איזושהי טיוטא בעברית. והנושא עדיין הזה לא טופל.

ציר נוסף שעלה בדיון היה ביקורי הבית של העובדים הסוציאליים. הנוהל מחייב בנושא הסיעוד שהעובדים הסוציאליים בלשכות הפרטיות חייבים לערוך אחת לרבעון ביקורי בית בשנה אצל בעל ההיתר, ולבדוק את מצבו של העובד ולקיים אתו שיחה. אז מדובר פה בארבעה ביקורים אצל כל עובד. ומדיווחים של עובדים לארגונים, אחרי שנעשתה פגיעה, מתברר שהביקורים לא התקיימו.

ציר נוסף זה באמת הפיקוח והאכיפה של גורמי האכיפה בכל נושא עבירות המין. גם הנושא הזה חסר. פקחי האכיפה של משרד התמ"ת ומשרד הפנים אמורים לפקח על הסוגיה הזו, ואנחנו נשמח לשמוע מהם עושים כדי להביא לכך שאותם מהגרי ומהגרות עבודה שמגיעים הנה, בחסות מדינת ישראל וברשות, זכויות האדם שלהם יישמרו. ולפחות מהנתונים שעלו – לא חל שיפור משמעותי גם בפעילות ההסברה למהגרות העבודה. ושוב, הפקת הזכותון, הנחיית עובדי שגרירות ועובדים רבים מגיעים הנה ולא ממש מודעים לזכויות שלהם ולהגנות שהחוק הישראלי ומדינת ישראל מגינה עליהם.

אודה לנציגי המ.מ.מ. בהצגת הנתונים.

התייחסות למטרות העיקריות של המסמך מהישיבה האחרונה הליקויים המהותיים שעלו אז לא תוקנו. כשאומרים לנו משרד החוץ שהם מחלקים את הזכותון של התנ"ך בשפות זרות, בראיונות בשגרירות שלתמ"ת אין זכותון בשפות זרות למעט ענף הבניין. והראיונות בשגרירות נערכים לעובדי סיעוד בלבד, אז יש בעיה. שלמשרד הפנים עוד אין זכותון מעודכן, ושבכלל אמורים להיות שני זכותונים שאחד מהם טיוטא ועדיין עובדים על זה. בדיוק המצב שעמדנו ביוני, אנחנו רואים את אותה בעיה. אין קונסול לעבודה עדיין. לא אמורים גם להיות. מי שעורך ראיונות בשגרירות, קציני המנהלה, ואני מניח שיש להם עוד כמה עבודות מעבר לעריכת הראיונות. וחלק מהראיונות נערך בשיחת וידיאו כי במדינה המסוימת שממנה מביאים עובדים, אין בכלל שגרירות ישראלית.


לא סביר שמעבר לביקורים של העובדים הסוציאליים של החברות ושל הרשויות, גם גורמי האכיפה המעטים והדלים שאמונים על נושא של זכויות עובדים, ארבעה פקחים בפועל ביחסי עבודה; משרד התמ"ת – 12 פקחים בפועל. ממשרד הפנים יקדישו את כל מרציהם לנושא ענף הסיעוד. אבל אם לא נעשית הסברה לפני כן אם העובדים לא יודעים על זכויותיהם, אם עדיין לא מחולקים באופן סדיר זכותונים בכניסה לישראל בנתב"ג, ולא ניתנים זכותונים בשגרירות ולא נערכים ראיונות. ונשים העובדות בחקלאות שלא עשו להן ראיון בחוץ-לארץ, אז הנשים עדיין אין להן בכלל מידע. הן לא מבוגרות אחר-כך על-ידי גורם חיצוני.

תשובתו של משרד הפנים שהם ערכו בחצי שנה האחרונה לפחות שני ביקורים אצל כל מעסיק חדש. אנחנו פונים לארגונים של העובדים ואומרים לנו, חלק מהעובדים לא ראו מבקר כזה, לא עובד סוציאלי, אף אחד לא שאל אותם, אף אחד לא פנה אליהם. אז יש בעיה גם בתחום הזה.

תודה רבה. אנחנו נתחיל עם הגב' מיכל רוזין, מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ותקיפה מינית. בבקשה:

בוקר טוב. אני רוצה להתחיל בעצם ולומר משהו קצת כללי בשני משפטים. הטרדה מינית קורית במקום העבודה בכל מקום במדינת ישראל. אנחנו גם פה בבית הזה. בכל שכבות האוכלוסייה, בכל מגוון האוכלוסייה. ואנחנו כמובן פועלות למיגור התופעה הזאת ככלל. אבל מוטל עלינו שבעתיים לדאוג לקבוצות שהן מוחלשות יותר וקבוצות שיש להן פחות יכולת להגיע גם למידע לגבי הזכויות שלהן וגם ליכולות לפנות, להתלונן או להפסיק באופן כזה או אחר את הפגיעה בהן.


וכאן אנחנו מגיעות לנושא של עובדות זרות שבאמת הרבה מהתופעה שסובבת אותן, היא חוסר ידע, חוסר מידע. אבל גם צריך להבין הרבה מאוד חששות, כפי שיש לרוב הנשים, גם נשים שהן אמידות, חזקות, לא מוחלשות, עם סביבה תומכת, עם משפחה עם בית, שיכולות לקום ולעזוב עבודה. לא בקלות אנחנו יודעות שנשים קמות ועוזבות את מקום העבודה בעקבות הטרדה מינית. אנחנו יודעות את שיעור הנשים שמתלוננות או פונות למעסיק בתלונה על הטרדה מינית. השיעורים הם מאוד מאוד נמוכים. גם במקומות מאוד מוסדרים כמו נציבות שירות המדינה.

כך שצריך להבין שאותן נשים שנמצאות פה ללא סביבה תומכת, ללא משפחה, לבד. נשלחו על-ידי משפחתן להגיע לארץ, לפרנס, לשלוח חזרה את הכסף הביתה – נמצאות בעמדה מוחלשות מראש מכל בחינה אפשרית כאשר הן מוטרדות מינית. ואנחנו באמת מנסות לעמוד על רצף הטיפול, ההתייחסות לנושא הטרדה מינית מהרגע באמת שהן מגיעות לארץ, הן מועסקות על-ידי המשפחות ועד בעצם כאשר קורית ההטרדה מינית ובמידה ואותה נפגעת מחליטה כן לדבר על כך, עם מי היא מדברת, עם מי היא יכולה לדבר, אל מי היא יכולה לפנות. מה נעשה עם זה. כלומר, יש פה רצף של אירועים שצריך לבחון אותו מהרגע שהיא נוחתת ועד חס וחלילה שקורה באמת מקרה הפגיעה ואיך היא מטופלת.


קודם כל כמובן אנחנו חושבים שזכותון זה דבר מאוד חשוב בשפה של העובדת הזרה. אבל לא רק. אנחנו חושבות שיש צורך באיזשהו אקט של חתימה או של חוזה יותר מעמיק של הלשכה הפרטית שמעסיקה אותה מול העובדת הזרה, וגם למעסיק עצמו. להחתים גם את המעסיק. כי כרגע נשמעות טענות, אנחנו מתייחסות אליהן, נגיד מילה אולי קצת לא מקובלת, "הזויות", אבל יש טענות שנשמעות, בקשות למיניהן ששמענו פה גם בוועדה על טובות מיניות או פעילות מינית כזאת או אחרת עם המטופלים. אולי הם מותרים על-פי חוק, כלומר אותו מעסיק אומר, רגע, אבל אם אבא שלי מבוגר או הבן שלי יש לו צרכים, אז היא יכולה. ולכן הדברים האלה צריכים להיות לשני הצדדים, צריך להיות חוזה חתום ברור שהם מצהירים שמבינים את הנושא הזה שאסור לבקש. שהדברים יהיו שחור על גבי לבן. למדנו כבר שהתחומים האפורים בנושאים האלה.

גם היה מקרה למיטב ידיעתי, של חוזה שהחתימו מהגרת עבודה שחלק מהשירותים שהיא צריכה לתת – גם שירותי מין. פשוט החתימו על חוזה שכזה.

או-קיי. גם הלשכות הפרטיות, גם המעסיק יבין שעל-פי החוק במדינת ישראל, חלה עליו האחריות גם לדאוג שגם המעסיק וגם העובדת ידעו על הזכויות שלהם ועל החוק, חוק למניעת הטרדה מינית.

ונכון להיום, מיכל, זה לא מתקיים?

לא, כזה חוזה לא קיים.

אין שום יידוע, לפי מה שאת יודעת?

יש את החוק. סומכים על זה שאנשים מכירים את החוק. אנחנו לא סומכים על זה כפי שאנחנו תולים תקנון במקומות עבודה; כפי שאנחנו דורשים הכשרות במקום העבודה; כפי שאנחנו דורשים שהממונה תהיה ממונה על-פי חוק ותעבור הכשרה. למרות שזה לא על-פי חוק. אז אותו דבר צריך לדרוש במקומות האלה. הלשכה הפרטית צריכה לדעת שהיא חשופה להליכים שונים: פליליים, אזרחיים, מינהליים, שעשויים לגרור בין היתר התליית זכאותו לאישור העסקה.


הדבר הנוסף וזה עלה פה במ.מ.מ. על-ידי גלעד, שהעובדים הסוציאליים שמגיעים לפקח, לבדוק, להיות בקשר עם המשפחה, אנחנו באמת שמענו גם מארגוני הסיוע וגם מהעובדות הזרות, שבעצם אין התייחסות לעובדות הזרות. הם באים הביתה, הם בודקים את מצב הבית, את מצב המטופל, האם דואגים לו, האם הוא מקולח כמו שצריך. האם הוא מרוצה מהטיפול בו. אבל בעצם אין התייחסות, לא פונים בכלל לעובדת הזרה, לא מדברים אתה. ואנחנו גם חושבות: אל"ף, שחייבים לדבר אתה, צריך להיות שאלון ברור מה שואלים אותה. לא לשאול אותה "האם הוטרד מינית". כפי שאנחנו יודעות, על השאלה הזאת רובנו נענה "לא", אוטומטית נגיד "לא". גם כאשר אנחנו בשידור חי מטרידים אותנו מינית, ראו "האח הגדול", אנחנו עדיין נגיד "לא, לא הוטרדתי, לא נפגעתי". זה טבעי לנשים להגיד "לא הוטרדתי".


ולכן צריך לדעת לשאול את השאלות בצורה כזאת שהתשובה תבוא מעצמה ולא בתשובה ישירה של "כן". אותם עובדים סוציאליים שמגיעים לבית – הם צריכים להיות רגישים, הם צריכים לקחת את העובדת הזרה הצידה, לדבר אתה בצד, יכול להיות אפילו מחוץ לבית. צריך לחשוב על זה אבל סביר להניח שיהיה לה יותר קושי לדבר בחופשיות ליד בני המשפחה. והדבר הכי חשוב, רננה אחר-כך באמת תתייחס לזה, כי אנחנו התחלנו באיזשהו שיתוף פעולה בעניין. זה הכשרות לעובדים ולעובדות הסוציאליים. מי שלא מקבל הכשרה להבין מה זו הטרדה מינית - מה זו פגיעה מינית, איך מתנהגת מישהי שנפגעה. או איך לקבל פניה של נפגשת אומרת לעובד סוציאלי שהוא עושה לי ככה וככה, היא לא תדע איך להכיל את זה בעצמה ואיך להתמודד עם זה.

וגם לגבי המפקחים ממשרד הפנים. אין ספק שצריך שכל המפקחים יעברו איזושהי הכשרה בנושא הזה.


נקודה אחרונה. מה קורה בתחילת התהליך בעצם כאשר עובדת מחליטה כן לספר לאותה עובדת סוציאלית שהיא נפגעה, מה עושים אז. האם מוציאים אותה מיד מהבית, שאנחנו נדאג לכך כמובן. מה עושים עם אותו מעסיק, עם אותה משפחה. יש סיבות נוספות שהן לא קמות ועוזבות ולא רק כמובן שמישהו מחזיק אותם בכוח, אנחנו לא מדברים פה על כפיה שנועלים אותן בבית, אבל יש דרכים אחרות שאישה נשארת במקום העבודה, ואז האישה הישראלית במקום עבודה נשארת למרות ההטרדה המינית והיא מרגישה כבולה ואסירה במקום עבודתה מסיבות סוציאליות ואחרות. אנחנו לא נפרט פה אבל כמובן שיש לזה תיאוריה שלמה. לכן צריך ללמוד מהי פגיעה מינית ואיך מתנהגים תחת פגיעה מינית. העובדת הזרה מספרת לעובדת הסוציאלית או לנציג מהלשכה הפרטית שאכן יש פגיעה, מה קורה לגבי המעסיק. מה קורה לגביה. האם היא מיד מסודרת לעבודה אחרת. כמה נשים כאלה אכן עזבו. זה חשוב מאוד לקבל נתונים, כמה מיד כשעזבו הועסקו בעבודה מיידית, או שנשארו פה לא חוקיות או נאלצו לעזוב. ואכן מה קורה לאותו מעסיק.

האם יש דלת מסתובבת. כלומר, ברור לנו שצריך לדאוג לאותו מטופל. אם זה מטופלת אישה והבן הטריד או הבעל; או אם מי מטופל גבר שמטריד. האם שוב נותנים לו אישה חדשה יומיים אחרי זה וגם אותה הוא מטריד. האם דואגים לדברים האלה. האם זה נעשה – מדיאלוג שלנו הדברים האלה ידועים ומטופלים. חשוב לשמוע את זה פה בוועדה.

תודה רבה. עו"ד גרשוני, את רוצה להתייחס?

בסוף.

או-קיי. אנחנו נעבור לרננה לוי. רננה, עובדת סוציאלית, מרכזת את קורסי העובדות הסוציאליות בלשכות הפרטיות. בדיון הקודם הגעת כמה דקות אחרי תחילת הדיון. עלו כמה וכמה נושאים. ביניהם ההסברה לעובדות על הזכויות שלהן; הזכות ונים; הביקורות והפיקוח שאתן עושות בבתים; השיחות שלכן עם העובדות; השאלונים שדיברנו עליהם, השאלונים שתפיצו, שאלות על תנאי העסקתן.


אני אודה לך אם תשתפו אותנו מה נעשה מאז.

בעצם הייתי רוצה להתחיל דווקא עם אמירה מאוד סובייקטיבית שלי כבן-אדם ולהציג את תפיסת העולם שלי כעובדת סוציאלית. כעובדת סוציאלית אני למדתי, אני מונחית על-פי ערכים מאוד אנושיים, מאוד מוסריים. ואני חושבת שמהיום שהגעתי לעבודה שלי, אחד הנושאים הכי משמעותיים בעיניי היה להתייחס אל העובדים הזרים קודם כאל בני-אדם, בעלי זכויות. והאמונה הגדולה שמנחה בעבודה הזאת היא אחת, שככל שהעובדים הזרים יהיו יותר מרוצים בעבודתם – כך יהיה טוב יותר למעסיקים שמקבלים את השירות. ולצורך העניין, כדי להשיג את המטרה הזאת – הדבר הראשון שעשינו זה היה הידברות עם קבוצות בעלות ידע בתחום של עובדים זרים כגון הג'וינט, כדי לבנות איזשהו מערך הדרכה שיבוא ובעצם יעזור לעובדים הסוציאליים להפנים מתודיקה, שיטה חדשה שלא מוכרת בישראל.


דהיינו, היכרות מעמיקה עם העובד הזר, על כל הצרכים שלו, על כל המאוויים שלו, על כל הרצונות שלו, על התרבות שלו, תאפשר להפנים את דפוסי ההתנהגות שלהם ולקבל שירות הרבה יותר איכותי יעיל ומועיל, לטובת המעסיק שהוא הקשיש והנכה. לצורך העניין, בדיונים שערכנו עם הג'וינט, בנינו תכנית הדרכה מאוד משמעותית בתחום הזה כדי לקדם את הנושא. עשינו פיילוט יחד עם קבוצה מאוד רצינית של עובדים סוציאליים מהשטח. ללמוד את הנושאים שעולים מהשטח, לראות איפה הקשיים, איפה המצוקות, איפה הבעיות ואיך אפשר לתת להם מענה מאוד מלומד ומאוד מקצועי, כדי לשפר את איכות השירות בשטח.

כמה עובדים סוציאליים יש בארץ וכמה עובדים עברו את ההכשרה בפיילוט הזה?

בפיילוט, עברו בערך 23 עובדים סוציאליים. אני הבנתי כדרך אגב שגלעד נתן ציין שבעצם בחצי שנה האחרונה היו אנשים שטענו שלא נעשה אצלם בקרות לעובדים הסוציאליים.

כמה פעמים עובד סוציאלי צריך להגיע למשפחה?

אני אסביר הכל. לצורך העניין רק לסבר את האוזן. ב-22.2.2011 אני פניתי למרכז לשכות הפרטיות בסיעוד, נסים שמעוני, וביקשתי ממנו בעצם, לאור העבודה שלו, לתת לנו פולו-אפ על כל אותן בקרות שנעשו בחצי השנה האחרונה. נסים שמעוני שלח את המכתב למרכז המחקר בכנסת ישראל והוא כותב כך: "קראתי את דו"ח ההטרדות המיניות אשר נכתב על-ידי מרכז המחקר של הכנסת. הנני מבקש להגיב על-כך בתוקף תפקידי כמרכז לשכות פרטיות בסיעוד. חלק מההגדרות תפקידי הינן לפקח ולרכז את כל ביקורי הבית אשר מתבצעים על-ידי הלשכות הפרטיות. ולהקפיד על ביצוע ביקורים על-פי הנוהל, נוהל לשכות פרטית, יוני 2010.

לשכות פרטיות בסיעוד נדרשו על-פי הנוהל לדווח לי בסוף שנת 2010 על דיווח חצי שנתי, על סך כל הביקורים שעשתה כל לשכה בהתאם למספר המעסיקים העובדים הרשומים בלשכתה. בבדיקה שערכתי וממצאים שעולים בהתאם לדיווחים, נמצא כל לשכה ביצעה לפחות ביקור אחד בחצי השנה האחרונה למעסיק ותיק. ולמעסיק חדש, בוצע לפחות שני ביקורים במהלך חצי השנה האחרונה. לידיעתכם, בלשכות מועסקים 103 עובדים סוציאליים אחראים. בכל לשכה עובד סוציאלי אחד. 250 עובדים סוציאליים משניים ועוד 223 עובדים בעלי תפקידים בכירים, שהוכשרו לצורך העניין לעשות בקרות בתוך בתים של לשכות פרטיות".

אם אני מבינה, יש כאן 576 שמגיעים לבתים בהם מועסקות מהגרות עבודה.

ורק במאמר מוסגר אני אציין ואוסיף, שמהידע שלי וההיכרות שלי, לפחות על חלק מהאוכלוסייה הזו יש בקרות של ביטוח לאומי, של חברות סיעוד שהן נכנסות לאותם בתים, ושל לשכות הרווחה.

כשהן מגיעות לביקור, מה קורה שם. מהן עושות בביקור. מה בדיוק הן הולכות לעשות?

כבר לפני חצי סיפרתי לכבודה ולוועדה, בעצם אחת המשימות המאוד משמעותיות שלקחתי על עצמי בתקופה הראשונה שלי בתפקיד, היא לבנות מערך של שאלונים ברור כדי לאפשר לעובדים הסוציאליים כלי נוסף לאבחון כל אותן מצוקות שיכולות להתרחש בבית של מעסיק. ואמנם השאלונים האלה הוכנו ובשבוע שעבר הם היו לצאת לפרסום, אלא מכיוון שבמפגש אקראי עם "קו לעובד" החלטנו בכל זאת לתת ל"קו לעובד" לעשות פולו-אפ על השאלונים הללו, ולעכב בכל זאת את הפרסום של השאלונים, כדי לקבל חוות-דעת נוספת של "קו לעובד" מתוך אמונה ששיתוף פעולה כאן יכול לקדם את השירות שאנחנו מצפים שיקרה בתוך הבתים. "קו לעובד" אמנם הגיב, הבקשות שלו הוכנסו לתוך השאלונים האלה, ובימים הקרובים אנחנו אמורים לפרסם אותם.

אני רק מחדדת שמיוני עברנו קצת יותר מחצי שנה. ואני מאוד מעריכה את העבודה המסורה שלך ואת הנכונות שלך לתת מענה אמיתי לעובדות. אבל אני חושבת שזה פרק זמן שהוא ארוך כדי להכין שאלון, כדי להריץ איזשהו פיילוט בשימוש בשאלון. ואם אנחנו מדברות על תוך כמה ימים, בואי תתני לנו לוח זמנים כי במקרה הזה זה חשוב.

אני רוצה לחדד נקודה מסוימת משמעותית. השאלון הזה הונח לשולחנם של עובדים סוציאליים בלשכות של משרד הרווחה, של המוסד לביטוח לאומי, של ארגונים שונים. וזאת מתוך כוונה לכסות ככל שניתן את כל אותם קשיים, מחדלים שעלולים לקרות בבתים. ולכן פרסום השאלון וההכנה שלו לקחה המון זמן מתוך הכוונה לקבל ככל שניתן אינפורמציה מאנשים שעוסקים בתחום הזה. זאת הסיבה. אבל יחד עם זה אני רוצה לציין דבר נוסף. העובדה שהשאלון הזה יוצא רק בימים האחרונים, לא אומרת שהשטח נשאר נותר ריק לבד ללא איזושהי אחריות שלנו כרשות. אני עובדת באופן צמוד, צפוף ושיטתי עם כל עובד סוציאלי מהשטח, אנחנו נותנים להם ייעוץ, הדרכה, סיוע בכל מקרה ומקרה שקורה בתוך העבודה היומיומית השוטפת של הלשכות הפרטיות. ולראיה, יום שישי לפני שלושה או ארבעה חודשים, היה סיפור של אונס של עובדת זרה על-ידי עובד זר, בשעה 21:00 אני הפרעתי למיכל רוזין כדי באמת לקבל מענה איכותי וטוב עבור אותה עובדת זרה. ומשטרת ישראל, דווקא הכחולים, נתנה שם טיפול לאלה לאלה. העובדת הזרה קיבלה ליווי של הלשכה. מיכל רוזין הצטרפה, רווחה הצטרפו לסיפור הזה והטיפול היה מצוין. אני פשוט מצטערת על כך שאני כל הזמן שומעת כאן טרוניות וטרוניות ובשטח הדברים נראים אחרת.

בשטח יש נשים שמותקפות מינית. בשטח יש עובדות שהפרת זכויות האדם שלהן מתקיימת. והמקום שלנו באמת לטפל בבעיות, הלוואי ויכולנו לקיים ועדה ולדבר רק על החלקים מתקיימת הטובים והחיוביים. התפקיד שלנו זה באמת לבקר ולפקח. אנחנו בכל פעם מחדש מציינים לטובה גם את העבודה של משטרת ישראל וגם משרד הפנים וגם משרד הרווחה, וגם הארגונים וגם משרד הבריאות. אבל אין בה החיזוקים שמשרדי הממשלה מקבלים וכמובן משרד המשפטים, אין בהם כדי להרפות את ידינו בטיפול בנקודות שבהן אנחנו נדרשים לטפל ולהמשיך ולהרחיב את הטיפול.


האם היתה השתתפות במסגרת ההדרכות של משרד המשפטים לאיתור קורבנות סחר

כן, רננה כן השתתפה. ואנחנו בשיח עם רננה על הכשרה שטרם הוחלט אם זו תהיה הכשרה בשיתוף מרכזי הסיוע או הכשרה נפרדת על הסחר. ואני אשמח לראות את השאלות שראיתי רק בשלבים הראשונים. מה שרננה לא אמרה ואני חייבת לציין, מאז שרננה נכנסה לתפקיד היא מפנה מקרים. היא הפכה לצומת להפניית מקרים. כל הבעיות קיימות אבל מאז שהיא נכנסה, יש שיפור משמעותי.


הבעיה היא שרננה אחראית רק על תחום הסיעוד. יש עובדות לא חוקיות או עובדות חוקיות, שהן עובדות אצל יהלומנים הודים ומאיזושהי סיבה שלא נראית לי, ולגבי זה רננה לא אחראית ויש פחות פיקוח. אין פיקוח למעשה. וזה דבר שלגמרי יש חור פה.עוד דבר שרציתי לציין. אתמול דווקא נתתי איזו הכשרה קצרה לעובדים סוציאליים שעובדים בחדר המיון באיכילוב. וזה באמת היה מעניין ביותר. כי הנשים האלה תגענה לחדרי מיון. הרי בדרך-כלל יש העדר טיפול רפואי או טיפול רפואי קלוקל. אבל כשיש מקרה חמור ואקוטי, הן תוכלנה להגיע לחדרי מיון. אז אני חושבת שזאת עוד נקודה שאנחנו צריכים לעשות את זה אולי יותר שיטתי לא רק באיכילוב, אלא הכשרות בחדרי מיון. מאוד חשוב.

מה קורה עם מהגרות עבודה שהן מגיעות לעבוד בחקלאות. מי אחראי עליהן?

החברות שמביאות אותן.

אני רציתי להוסיף עוד נקודה. כמענה לנושא שעלה בתחום ההדרכות, אני חייבת לציין. בעיניי חייבת להיות הדרכה אחת נפרדת על סחר; אחת על הטרדות מיניות ואחת על ההיכרות והמפגש הבין תרבותי עם עובדים זרים. ואלה הן התכניות שהגשנו באופן נפרש למנכ"ל הרשות שלנו, כדי לקבל תקציבים עבור הדרכות שונות.

אני מאוד מקווה שלא יהיה בלבול. תרבות כן, אבל כשיש הדרכות נפרדות בהטרדות מיניות ואז סחר בבני-אדם, אז יכול להיות שזה קצת מבלבל, צריך לעשות מזה איזה משהו הוליסטי.

או-קיי. הנושא הזה נמצא על הפרק ואתם מתכוונים לערוך הדרכות גם לעובדות סוציאליות ולעובדים הסוציאליים עצמם?

כן. אני יכולה להגיד לך שקיבלתי טלפון הבוקר, מאהרון ברזני, שהוא ראש מינהל שירותים. ואהרון אמר לי בפירוש תאמרי לוועדה שאני רואה את זה בחיוב את נושא ההדרכות, אני מאמין שיש מקום לתת הדרכות, ואני אפעל ככל שאני אוכל מול המרכז לקבל אישור תקציבי להדרכות.

אני בהחלט מברכת על כך. אני חושבת ואני בטוחה שתסכימו אתי, שמאז שהתרחב מערך ההדרכה לגורמים שמטפלים בסוגיות הללו, ונפגשים עם מהגרי/מהגרות עבודה, עם קורבנות סחר וקורבנות עבירה שהגיעו הנה לארץ, המודעות התרחבה והטיפול בהם השתנה.

תודה רבה לך, רננה. ואנחנו בהחלט רוצים לחזק את העבודה שלך. ואם יש ביקורת – הביקורת היא בונה במטרה לחזור הנה לוועדה ובאמת לדווח לנו בעוד מספר חודשים על העבודה עם השאלונים, תוך מיקוד, כי הבנתי בשאלונים יש מיקוד בנושאים שקשורים לבריאות, רווחה וסביבת העובד. אני מציעה שתהיינה גם שאלות קצת יותר ממוקדות כמובן תוך הדרכה בסוגיות התרבותיות, כדי לא לפגוע בה, אבל עדיין כדי להבהיר לה מהן זכויותיה ושאנחנו בעצם נמצאים כאן כדי להגן עליה ולא להפר את זכויותיה.

גב' אדית לייבוביץ מ"קו לעובד", בבקשה.

אני רוצה קודם לפתוח ולהגיד שעד היום לא הגיע למשרדי "קו לעובד", למעט מקרה אחד, אף עובדת שמטרת הגעתה היתה להתלונן על הטרדה מינית, על אונס, על תקיפה מינית או על כל דבר אחר. העובדות מגיעות בשביל לברר מה הזכויות שלהן, בדרך-כלל לאחר שהן סיימו לעבוד. מתוך שיחה עם העובדת בדרך-כלל שהולכים לפתח את הנושא ולשאול למה בעצם היא סיימה לעבוד, אנחנו מגיעים לסיפור וזה אם היא בכלל מעוניינת לספר.


אני יכולה לתת לכם דוגמה מאוד טרייה מאתמול בבוקר של עובדת שהגיעה אחרי שסיימה לעבוד לאחר חמישה חודשים אצל מעסיקה, והיא אומרת "קשה לי מאוד, זה כבר מעסיקה שלישית שאני עובדת אצלה רק כמה חודשים ומפטרים אותי, חוץ מהראשון שעזבתי לבד". למה עזבת? אז היא התחילה לחייך ככה קצת בחוסר נוחות, אמרה "לא משנה זה לא חשוב, אבל חשוב לי רק שאני אמצא עבודה קבועה". אמרתי לה אז בואי תספרי לי, קרה משהו, רבת, היא אומרת: "לא, הוא רצה שאני יישן אתו במיטה והוא ביקש כל מיני דברים, ואמרתי לבת שלו והיא אמרה שהיא תגיד לו שיפסיק אבל הוא לא בדיוק הקשיב". היא מספרת את הסיפור ואני אומרת לה, את רוצה לעשות עם זה משהו? "לא, לא, אני לא רוצה לעשות שום דבר אני רק רוצה למצוא עבודה קבועה, אני רוצה לדעת אם מגיע לי משהו". ואמרתי לה ועבור העבודה אצלו קיבלת את הזכויות שמגיעות לך? "אני לא רוצה, אני לא רוצה, הוא גר ואני פוחדת והוא יעשה לי משהו, מישהו יעשה לי".

זאת אומרת, הסיטואציה כולה היא כזו שמלכתחילה הן לא מעזות להתלונן. שכבר מגיעות תלונות – לצערי הרבה מאוד מהסיפורים שאנחנו שומעות, הם סיפורים מאוד קשים והן לא מוכנות שנעשה אתם כלום. אני שואלת אפילו ברמה הבסיסית של בקשה לביטול היתר למעסיק או הגבלה לעובד ממין זכר, שלא נדבר על משטרה חס וחלילה או איזשהו סיוע משפטי, הן לא מוכנות. הן לא מוכנות, זה מבייש אותן, זה מביך אותן, זה עלול להוציא להן שום רע. הן פוחדות שתהיה להן איזושהי אות קין של מתלוננת. ולכן זה רק ממחיש כמה המקרים שכן מדווחים וכן מועברים לטיפול – כמה המקרים האלה הם כל-כך נדירים וכמה צריך לתת עליהם את הדעת.

אם יש משהו שמשותף לכל העובדות שכן מספרות, בין אלה שהן מוכנות להתלונן ובין אלה שלא – זה שכולן תמיד היו תחת איום כלשהו. בין אם איום פיזי או איום פסיכולוגי. או שהן כבר מיצו את תקופת השהייה בישראל והן יודעות שאם הן יעזבו הן יגורשו. או שהן מעוניינות לצאת לביקור מולדת והן פוחדות שאם הן יתלוננו – המעסיק לא יאשר להן. הרבה מאוד מהסיפורים וגם מהעדויות שהכנסנו במסמך שלנו תמיד היו: "אבל אמרתי לפחות אני אסע הביתה לבקר ואז אחר-כך כבר אני אטפל בזה" "או לפחות אני אחסוך עוד קצת כסף" "או לפחות אני אחזיר את מה ששילמתי דמי תיווך ואז אני אסע". זאת אומרת, משהו תמיד מחזיק אותן שם, לרוב זה שיקולים כלכליים. ובגלל זה אני חושבת שאם הן מראות נכונות להתלונן – זה צריך להגיד לנו משהו על המצוקה הכל-כך קשה שהן נמצאות בה, שהן מעזות אפילו לסכן את המעמד שלהן ולהגיש את התלונה.

לגבי מה שרננה אמרה. אנחנו אכן ישבנו כאן בשבוע שעבר וראינו את השאלון והוספנו את ההערות שלנו. לדעתי זה דבר שהוא מאוד חיובי ואני מאוד שמחה על זה שזה שנעשה. לצערי, אני יודעת שמדווח על ביקורים רבים, השאלה אם מדובר גם בכמה מהמקרים העובדת לא היתה בבית בזמן הביקור.

מבחינתנו ביקור שעובדת לא היתה בו בבית – זה לא ביקור. מבחינתנו זה לא קיים.

כל התלונות האחרונות שלי, למעט שתיים, הן תלונות של עובדות שטוענות שמעולם הן לא ראו עובד סוציאלי. לא רק זה, אין להם מושג מי הלשכה שהן רשומות בה.

כדי לפתור את הבעיה יש לי פתרון מאוד פשוט. אדית, אני אשמח מאוד אם תשבי עם רננה ותעביר לה את המקרים האלה ובאמת תעשו בדק בית אם יש כאן איזשהו פספוס שלא הגיעו אליהן מסיבה כזו או אחרת. בסך הכל מדובר פה בוועדה שהגורמים בה משתפים פעולה וזו ישיבת צוות ביניכן, אם יש תלונות כאלה, יש לך כאן אוזן קשבת שמוכנה לשמוע ולטפל. חבל לפתוח את זה עכשיו.

עוד דבר אחד. במסמך א' למסמך שהגשנו לוועדה, יש כאן רשימה של 12 או 13 מקרים של תלונות שהועברו למשרד הפנים בבקשה לביטול ללא הגבלת היתר ממעסיק, בצירוף תצהיר של העובדת, זה לא הסיפור של "קו לעובד". תצהיר של עובדת שמתאר מה בדיוק קרה. כמובן זה חתום על-ידי עו"ד. תלונות מנובמבר 2009 ועד ספטמבר 2010, תלונות שלהערכתי היה פרק זמן סביר לטפל בהן. למעט שני מקרים, כל התלונות נכון לסוף ינואר השנה, נמצאות בטיפול. תשובה שקיבלנו ממשרד הפנים בסוף ינואר: "בטיפול במחוז" "בטיפול" "בבדיקה". יש כאן מעסיקים שמנובמבר 2009 נותרו עוד עשר תלונות.

או-קיי, אנחנו נבקש את תשובתם.

להגיד בפניה מנובמבר 2009 שהיא נמצאת בבדיקה במחוז, נשמע לי קצת תמוה.

נמצאת אתנו חברת הכנסת מרינה סולודקין, והצטרף אלינו חבר הכנסת ניצן הורוביץ.


אנחנו נעבור ל"כח לעובדים" ולאחר מכן אנחנו נשמע את הגב' שמחה בניטה, ונעבור לנציגי משרדי הממשלה.

ארפיטה היא חברת ארגון "כח לעובדים", היא תספר קצת על הבעיה ואז אוסיף כמה נקודות.

בבקשה.

אני רוצה לספר איך העובדות סובלות מהבעיה הזאת. יש לי הרבה סיפורים, אני שמעתי מהרבה חברות אבל אני רוצה לספר על אחת. חברה שלי שעבדה בגבעת שאול במשפחה דתית, והיא עבדה רק ביום ובלילה היא חזרה לדירתה. והיא עבדה עם אישה והיה גם הבעל שם. ומתי שהיא היתה מגיעה לעבודה, הבעל פתח את הדלת במערומיו. ומתי שחברתי היתה רוצה ללכת לשירותים או משהו, אז הוא היה כל הזמן אחריה והוא כל הזמן רצה לנשק אותה ולגעת בה. והיא היתה כל הזמן בוכה והיא אמרה גם למשרד לכח-האדם. והם אמרו: "עזבי אותו הוא משוגע". הם לא פתרו את הבעיה. לאחר מכן היא עזבה את העבודה. אני רוצה להגיד שזה לא פתרון. אם היא עוזבת את העבודה אז מישהי אחרת הולכת לשם. אז צריך לדאוג לאותן עובדות.

עוד נקודה נוספת. אתם דיברתם על העובדים הסוציאליים. מתי שהם באים לביקור בבית, הם רק שואלים "איך אני" "אנחנו בסדר אתם". הם לא שואלים אותנו מה אתי, מה הבעיה שלי. מה שאני רוצה שהעובדים הסוציאליים ישאלו גם את העובדת מה הבעיה והאם היא סובלת שם. צריך שאלון שהיא יכולה לפרט מה הבעיה של אותה עובדת. אם אתם שואלים הם לא אומרים מיד. צריכים להכיר קודם את העובדת. ובפגישה אחת היא לא תגיד כלום.

תודה רבה. יש כאן שני נושאים שעלו. מה קורה עם חובת הדיווח?

על חובת דיווח יש לכל עובד סוציאלי, אם נעברה עבירה של סחר בבני-אדם על-ידי האחראי על חסר יש"ע. עכשיו לא חוק הביקורים האלה של הטרדה מינית הם סחר בבני-אדם, הם דברים נוראיים, הם דברים פסולים, אבל לגביהם לא תמיד יש חובת דיווח. יש חובת דיווח במקרים מסוימים אבל שוב, צריך להבין האם זה אחראי, האם זה חסר יש"ע. אם הדיור והאוכל והכל חל על המעביד, ואין לה מוצא אחר – אז כן. אבל המקרה שאת מתארת שהיא עבדה ביום והיא חזרה הביתה, אני לא בטוחה שזה נכנס.


יש חובת דיווח של עובדים סוציאליים לגבי עבירות מין כלפי קטינים וחסר יש"ע אחרים. לגבי סחר בבני-אדם, לא לגבי כל העבירות. ושנית, לא תמיד זה אחראי ולא תמיד זה חסר יש"ע. וחובת הדיווח לעצמם לא תפתור את הבעיה. וגם ההיתרים של רבקה מקובר היתה אחראית, וזכתה בפרס השנה בשל הנחישות שלה, אני מאוד מקווה שהיחידה הזאת תתחיל לפעול בצורה שרבקה מקובר פעלה אתה.

תודה רבה.

אני אוסיף לדבריה של ארפיטה. יש לנו גם שתי הצעות קונקרטיות שהיינו רוצים לשתף אתכם. אנחנו במסגרת הפעילות של הארגון קיימנו סדנא לעובדות בנושא של הטרדה מינית, בשיתוף עם מוקד סיוע בירושלים, שהיתה מוצלחת. החלק הראשון של הבעיה שלעובדות אין מושג שהדברים האלה הם אסורים, הן לא יודעות שיש חוק שמגן עליהן. הן לא יודעת מה הצעדים שהן יכולות לנקוט. לכן המקרים האלה לא מדווחים ולא מגיעים לשום מקום.


ואנחנו חושבים שחלק אחד של הפתרון חייב לחול על הלשכות המורשות. הן חייבות לפעול בהתאם לחוק מניעת הטרדה מינית ולספק כמו כל מקום עבודה אחר, מענה וכתובת לפניות של עובדות. צריך להיות אדם שהוא מוגדר בעל תפקיד שהוא אחראי או היא, עדיף, קודם על יידוע העובדות על זכויות. הן צריכות לדעת שהאדם הזה הוא כתובת והוא צריך לשמש כמקום לתלונות שגם נותן להן אחר-כך הכוונה מהן יכולות לעשות.


בנוסף לזה, אני רוצה לציין שזכותונים כמו שנאמר כאן, זה חשוב אבל זה לא מספיק, בטח לא אם זה באנגלית, אבל גם אם זה בשפתה של העובדות. ולדעתנו חייבים שכל עובדת תעבור סדנא שעוסקת בהטרדה מינית והפתרונות האפשריים. כי אחרת העובדות יראו את הנייר שמונח על השולחן אבל הן לא תדענה מהן תוכלנה לעשות עם הזכותון.

הן עוברות הכשרה בארץ או בחוץ-לארץ?

הן אמורות לעבור הכשרה בחוץ-לארץ, והרבה מהעובדות לא עברו אף פעם. היום זה אולי נמצא קצת בשיפור. ויש הרבה לשכות שמקיימות סדנאות מקצועיות בארץ ללא חובה. וגם לעשות הכשרות שהן מיועדות ספציפית לנושא.

תודה רבה. אנחנו רשמנו לפנינו את ההצעות שלך ואת ההצעות שקיבלנו מהארגונים האחרים.


גב' שמחה בניטה, נציגת עמותת "מזור" וארגון הנכים, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד לך תודה רבה למרות שהודענו ברגע האחרון על הגעתנו לדיון. אנחנו הנכים אף פעם לא חשבנו שנושא של סחר בנשים נוגע לתחום שלנו. זה נראה לנו תמוה מאוד כי לא זה הטיפול בנו ולא זה מה שאנחנו משדרים למטפלים שלנו.


לי יש תחושה ולכל החברים שהגיעו הנה, שיש כאן איזה שימוש ציני בכנסת, משתמשים בחברי-כנסת כאן איך להרוס את הנושא, את המפעל חיים הזה, שהביאו לנכים איזושהי תקווה לחיות בקהילה ולקשישים. סוטים יש בכל הארץ. אנחנו הרי שומעים השכם וערב על הטרדות מיניות, על סוטים. ועל מקרה פרטני כזה או אחר או חולה כזה או אחר, אי אפשר להקיש על כולם. במיוחד לאור הרפורמה הגדולה שעשו משרד הפנים, שהתחילו עם ביקורים של ארבע פעמים בשנה, כאשר אנחנו הנכים צריכים לממן את העובדים סוציאליים. בעקבות ביקורי הבית האלה כל נכה משלם 70 ₪ לחודש. אז הם באים לביקורי בית.


עכשיו כשמדברים אתך על עובד זר שנעדר כשעובד הסוציאלי מגיע – זה אומר שהעובד הה לא נמצא בבית כי הוא נמצא בבית בהרצליה, אצל היהלומנים בבורסה ובכל המקומות שהם לא צריכים להיות. הם בורחים מהנכים כי אם הם יהיו בבתים של הנכים – אז לא תהיה להם סיבה לא לראות את העובד סוציאלי. הלוא העובד סוציאלי מתאם אתי להגיע אלי כי אולי אני לא בבית. ואם אני לא בבית – המטפלת שלי בבית, היא תענה לו שאני לא בבית. זה אומר שהעובד לא נמצא במקום שהוא צריך להיות. אם הוא בורח והוא רוצה לעבוד אצל העשירים, והוא נמצא במקום שאין פיקוח עליו – מן הסתם גם יטרידו אותו שם מינית. אותם האנשים שמעסיקים אותו בצורה לא חוקית.


אצל הנכים כמונו היום, הורידו את זה מארבע פעמים לפעמיים. כי אמרנו אנחנו נכים מוכרים, אנחנו לא יכולים להיות כאן בביקורת כל הזמן של העובדים הסוציאליים. והחליטו להוריד את זה לפעמיים, כדי לצמצם לנו את העלויות. אצל הקשישים זה עובד אחרת. יש להם את חוק הסיעוד. יש פיקוח גם של עובדים סוציאליים של הביטוח הלאומי. הביקור שמה אחד לחודש, אחד לחודש וחצי. חברות כח-אדם לא מקבלות אישור אם כל שלושה חודשים הן לא מדווחות על ביקורי הבית של כל המטופלים שנמצאים במאגר. עושים להם את המוות.

מה זאת אומרת "עושים להם את המוות"?

הם משגעים אותנו. עובדת יכולה לבוא אלי שלוש פעמים לראות אם אני בבית. עובדת סוציאלית שהגיעה לבית וראתה את החולה לבד, היא מתקשרת לשאול איפה העובדת. ואז מתברר שהמטופלת היתה חולת נפש ולא נתנה לעובדת להיכנס. אז המצבים הם שונים. ואתם לא יודעים את הצד השני של המתרס. מי ששבוי בידיהם והוא בני ערובה של אותם עובדים שאמורים לטפל בנכים ולהיות בבית של הנכה, זה אנחנו. וכל הזמן קמים ארגונים שמגינים עליהם. סוף סוף יש להם ארגונים, עמותות, כסף למכביר. אין דבר כזה שחברת כח-אדם שולחת עובד סוציאלי מפה ועד להודעה חדשה. "איפה היא תישן" "איזה חדר". לא מביאים לחולה אם אין לו חדר נפרד לעובד. הם צריכים לבוא לעבוד וגם אם הוא צריך לישון על-יד הקשיש באותו חדר, כי חדר של הערבים כל חדר 5X5, אז יחלקו את החדר?


היום ב-2011 הם יודעים, ברגע שהם נוחתים מהמטוס, הם קודם כל משפחות שלמות. אז הותיקים מכשירים אותם ואומרים להם מה מגיע להם ומה יש ו"קו לעובד" נותן להם "דע את זכויותיך". ואיפה הם יכולים להתלונן.

אנחנו לא רוצים להקל ראש.

אני לא מקילה ראש בכלום.

אבל נשמעת פה אוכלוסייה שלמה שמגיעה לעבוד, לפרנס משפחות.

סליחה, שמחה, את לא יכולה לשבת כאן ולהשמיץ קבוצה שלמה של עובדים.

ולנכים זה כן.

אני חושבת שיש כאן איזשהו פספוס. המטרה שלנו בוועדה היא להגן על זכויות האדם וכמובן לשמור על זכויותיהם. אין כאן ולא שמעתי פה אף לא אחד מהדוברים בוועדה.

תקראי את החומר של "קו לעובד".

בואו נמקד את הדיון באלה שנפגעו. אנחנו לא רוצים להתעסק עם אלה שלא נפגעו ועובדים וזכויות האדם שלהם מוגנות, ואתם מעסיקים אותם בתנאים הטובים ביותר. אתם דואגים להם. כי הרוב המקרים הם כאלה. וזה גם עלה בדוח. אבל יש גם מקרים שצריך לטפל בהם. זה תפקיד הוועדה גם אם יש מקרה אחד או עשרה מקרים או חמישה עשר מקרים, הוועדה תתכנס ותדון. אתם מקבלים את זכות הדיבור. ומלכתחילה דיברו פה על מקרים שקורים והתפקיד שלנו בוועדה לדון במקרים האלה ולדאוג לכך שרשויות המדינה שמביאות הנה את העובדים האלה, ומשבצות אותם בבתים האלה. וכשהם נמצאים במצב של חוסר אונים הם פה לבד ותלויים באופן טוטאלי במעסיקים, אנחנו חייבים להגן על זכויות האדם שלהם.


אנחנו לא באים לפגוע בנכים. אנחנו לא באים לפגוע בקשישים שצריכים עזרה. אנחנו באים להגן על מי שנפגע. ואם יש באותה מידה קשיש שנפגע או נכה שנפגע ממהגר עבודה – הנושא הזה מטופל וצריך להיות מטופל. יש את הוועדה לעובדים זרים.

יש כאן נכים שנפגעים ולנו אין במה.

זאת לא הוועדה, אני מצטערת.

זו הוועדה שכרגע אני שומעת על כל מיני סוטים שמסתובבים ערומים בבית.

עוד פעם אני חוזרת, יש את הוועדה לעובדים זרים. אנחנו לא נקיים כאן את הדיון הזה כי זה לא המנדט שלי בוועדה. הוועדה לעובדים זרים וועדת העבודה והרווחה והבריאות, אלה הוועדות ששם לקיים את הדיון בנושאים שקשורים לנכים ולקשישים. ואני אשמח מאוד לסייע לקיים דיון בוועדה הרלוונטית.

הנושאים האלה עולים כאן בוועדה לעובדים זרים. וכמה שתבקשו, ואתם יודעים לפנות אלי. ולבוא לפה היום לוועדה שעם כל הכבוד, היא דנה בנושא אחר. לכן, הנושא של היום הוא נושא ההטרדות. יש נטייה, אף פעם לא מגיעים לוועדות גם על עובדים זרים. המעסיק שמפר את החוק לא מגיע. את מגיעה לכאן ובצדק, את מעסיקה שמעסיקה כדין ובצורה מסודרת וכל האנשים שכאן אתך. אבל יש מעסיקים שהם לא כאלה ואנחנו יודעים את הנתונים האלה. והדיון הזה היום בעבירות שנעשות והן נעשות. התיקים נפתחים והתיקים נידונים הכל קיים. אז להגיד שאין בעיה ולמה לא דנים בזה – זה לא נכון.

חברת-הכנסת סולודקין, בבקשה:

תודה רבה. משרד הפנים, שמענו כאן את רננה שמטפלת בעובדות סיעוד. מה קורה עם העובדים האחרים ברמה של פיקוח, זכויות האדם שלהם, על תקיפות מיניות. למי הן פונות. מה הנהלים שלכם בנושא הזה?

אין לנו כאן נציג מהחקלאות או בנין.

אבל יש נציגות ממשרד הפנים. השאלה היתה איזה מענה ניתן למהגרות עבודה שהן לא מגיעות לעבודה בתחום הסיעוד. שמדובר בתקיפה מינית, בהטרדה מינית והפרה של זכויות אדם. מי הגורם שמטפל.

כל עובד זר שהותקף מינית או שנעברה נגדו עבירה כלשהי, פונה למשטרה. המשטרה הגישה כתבי אישום נגד גם מכלול של מעסיקים על עבירות מין נגד עובדות זרות.

יש איזשהו פיקוח או איזושהי פעולה יזומה שלכם במשרד המשפטים לעובדים, כפי שנעשה לעובדי הסיעוד?

אני נציג האכיפה של משרד הפנים. עלו כאן כמה נקודות שאני אתייחס אליהן. אל"ף, כל העובדים של האכיפה שזו יחידת עוז והאגף לזרים והנציגים של תמ"ת, עוברים כולם בלי יוצא מהכלל, הכשרה שמתואמת עם משרד המשפטים, יום הכשרה מרוכז. וכל קורס הכשרה כזה או אחר כולל באופן אוטומטי יום הכשרה שהוא יום הכשרה של משרד המשפטים, שהוא מעביר אותו, התכנים הם שלו, המרצים הם שלו. בי"ת, לא יוצא אדם לשטח, איש אכיפה, בלי שעבר קודם יום הכשרה מרוכז ומסודר.


מעבר לזה, כל הפקחים שלנו עברו הדרכה באיתור של קורבנות, גם סחר וגם תקיפה מינית. עד כמה שזה אפשר.

אתם עובדים בשיתוף פעולה עם מוקד סיוע לקורבנות תקיפה מינית. מי מעביר לכם את ההכשרות?

אנחנו לא עובדים בשיתוף פעולה, ההכשרות שלנו הן הכשרות של משרד המשפטים.

אבל זה סחר. יש גם תכנים של תקיפות מיניות?

יכול להיות שאפשר לשלב להרצאה את מרכזי הסיוע. אני חושבת שזה דבר ששווה לשקול.

או-קיי.

אין לנו בעיה להכניס במסגרת ההכשרה גם את הארגונים. רננה עדכנה אותי כאן שהיא כבר עשתה תכנית מעודכנת עם הארגונים. אין לנו התנגדות. כל צוות שיוצא לשטח מודרך לנסות ולאתר קורבנות.

כמה פקחים יש לכם?

ליחידת עוז יש בערך 200 פקחים; לאגף הזרים יש 50 פקחים. באכיפה של התמ"ת בסביבות עוד 70.

אני חייבת לציין שיחידת עוז באה למשרד שלי ויזמה שארבע פעמים בשנה יהיו הכשרות, וגם לוקחים אותי לסיור שטח כל חודש. ומזה יוצאים דוחות לכל העולם.

אנחנו ערים מאוד לתופעה הזאת. אנחנו משתדלים לטפל בכל מקרה שמובא לפתחנו. צריך לזכור שאנחנו גוף אכיפה.

השאלה היא איזה פעולות יזומות אתם עושים. אם רננה תיארה ארבעה מפגשים עם העובדת הזרה בתחום הסיעוד, ודיברה כאן שמחה אצל קשישים של פעם בחודש. מה קורה עם מהגרות עבודה שמגיעות לעבודה בחקלאות.

בחקלאות אנחנו מבצעים ביקורות יזומות, ביקורות פתע במשקים חקלאיים שאנחנו יודעים שיש שמה עובדות חוקיות. מן הסתם או לא חוקיות שהובא לידיעתנו. ודיברו על המעסיקים ההודים היהלומנים, זה דברים שאנחנו לא מכירים. שוב, מה שלא חוקי – לא הכל אנחנו מכירים.

אתה מדבר באופן כללי. אנחנו נשמח מאוד אם תרד לרזולוציה יותר קונקרטית, כמה פעמים מהגרת עבודה נפגשת במשך שנה עם נציג האכיפה, ואיך בעצם דואגים לרווחת חייה. זו השאלה.

יש בחקלאות, אם אני זוכר נכון, 1,200 או 1,300 עובדות בחקלאות. אין נוהל של מפגש עם עובדת סוציאלית כמו בסיעוד. מגיעות אליה במסגרת הפיקוח שלנו, אני לא יודע להגיד במדויק אם זה פעם בשנה או פעמיים בשנה. אבל אני חושב שיוצא לנו לבקר לפחות בכל משק חקלאי לפחות פעם בשנה. לפחות משתדלים לבקר בכל משק חקלאי פעם בשנה ולפגוש את העובדים, אלא אם כן זה מידע שאנחנו מקבלים.

האם אתם מתעדים את הביקורים שלכם?

כן.

אתם יכולים להוציא דוח מסודר על מספר הביקורים - אנחנו נודה לכם מאוד. מה שחשוב לנו בוועדה זה כמה משקים מעסיקים מהגרי עבודה, מה מספר מהגרי העבודה, ואיך באמת אתם מגיעים לשם ונותנים מענה לעובדים, לא רק ברמה של בדיקה האם הם כאן נמצאים ברשות או לא ברשות, דווקא במקום הזה שעברתם הדרכות. אני בהחלט מברכת על העבודה המדהימה שנעשתה פה לפחות בשנה וחצי האחרונות, מאז שהתחלתם לארגן מחדש את רשות ההגירה ומינהל האוכלוסין. חשוב לנו שהעבודה תהיה שיטתית ומבוקרת, כדי שתוכלו להגיע לוועדה ולומר יש 200 משקים בישראל, אנחנו ביקרנו בכל משק פעם אחת ואלה הממצאים שלנו.

אני רק רציתי להוסיף, בתחום הבנין גם. כי בתחום הבנין יש סיניות. מה קורה שם. אני חוששת שיכול להיות שקורים שם דברים לא חיוביים.

זה עלה בדיון הקודם כשדיברנו על שינוי בדפוסי הסחר, כנתון של מספר מהגרות העבודה שהגיעו לארץ ונמצאות כאן עם היתר לעבודה בבנין. למען הסדר הטוב, מוטי, אני אודה אם תוכלו להעביר לוועדה דו"ח מסודר שמהווה את מספר מהגרי העבודה שנמצאים כאן ברשות וההיתרים שנכנסו לארץ בגינם. ואחר-כך הציר השני שאנחנו מבקשים בוועדה, ואנחנו נאפשר לכם פרק זמן סביר להכין את הנושא של הביקור. חשוב לנו למפות את מספר המעסיקים שמעסיקים מהגרי עבודה וכמה פעמים כל מהגר עבודה פגש גורם פורמלי מהרשות, שבדק את זכויות האדם שלו וזכויות העובד שלו. ואם זה לא נמצא ולא קיים – אנחנו נשמח לשמוע ואז נבקש מכם בקשה של ייעול או נפנה לראש מינהל האוכלוסין ולמחלקת ההגירה, ולשר, בבקשה להקצות לזה משאבים כי הפיקוח והבקרה חשובים.


וכפי שאמרה כאן שמחה קודם, בנושא הפיקוח על הנכים, על האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים והמוגבלים והקשישים, הפיקוח שם הוא הדוק ואינטנסיבי באופן יחסי, במקרה הזה אנחנו רוצים לראות את התמונה ולהבין באמת עד כמה קיים פיקוח ובדיקה. כדי שאותם עובדים ועובדות לא יופקרו בחסות המדינה.

יפקירו את הנכים.

זה ציר אחר.

דואגים בחסות הארגונים.

אנחנו רוצים לטפל בכולם ולכן אני מעלה את זה שוב, לא ייתכן שמהגרי עבודה באמת יהיו בקשר עם נציגים מהממסד בתחום הסיעוד ובתחום הטיפול בקשישים, ובתחומים אחרים הם יופקרו כאן. גם בנין, גם חקלאות, גם תעשייה וגם מסעדות. זה לא נגמר פה. וזה נושא הוועדה, שמחה. העובדה שמהגרי העבודה מגיעים הנה בחסות המדינה והם מופקרים בחסות המדינה, לא בתחום שלכם.

אולי הגורמים האחראים על האכיפה אולי יגידו מה קורה כשמגיעה התלונה על הטרדה מינית.

או-קיי. עלתה פה טענה על תלונות שהועברו אליכם ותלונות שלא טופלו מאז 2009 ומה קורה עם העובדים, העובדים נשארים אצלם או בורחים?

עובדים שמתלוננים הם לא עובדים יותר.

או-קיי. אז אנחנו רוצים לשמוע את התייחסותכם לנושא ההיתרים.

הוועדה שנקבעה לצורך הדיון בהיתרים התכנסה, דנה ב-30 תיקים. מבין ה-30 תיקים בוטל היתר אחד. 30 תיקים על הטרדה מינית.

או-קיי. מה קרה עם האחרים?

נבדקו 30. אחד בוטל, שישה לא נמצאו הטרדות. והשאר הוחזרו להשלמת פרטים, להשלמת חקירה.

תיקים נסגרים ללא ראיות. איזה ראיה מצפים למצוא בבית של מעסיק כשהעובדת לא שם.

אם תוכל בבקשה להתייחס.

קודם כל אלה שאלות שצריך לשאול את הוועדה שדנה. לא הבנתי את הנתונים. בכל מקרה, ראיות זה יכול להיות שתצהיר חסר, יכול להיות שהחזירו את זה להשלמת תצהיר מהמעסיק, יכול להיות שהחזירו להשלמת תצהיר מאיזשהו גורם שהיה מעורב שם או מעובד אחר שהיה מעורב שם.

אז אנחנו מבקשים ביחד עם הנושאים האחרים שביקשנו, שתעבירו לוועדה דו"ח עם נימוקים והם הסברים לא רק מספר תיקים. אנחנו גם מבקשים מכם להעביר אלינו נתונים למה התיק הזה נסגר, למה הוא לא טופל בהמשך. מה זה אומר "השלמת נתונים". אנחנו מדברים פה על שנה וארבעה חודשים. ואיפה משטרת ישראל בסיפור הזה?

אנחנו נחלק את הזמן שלנו מכיוון שיש לנו זמן קצר, אני אעביר את זה לחבריי. רק באופן כללי. אני ראש מדור נפגעי עבירות. ואנחנו מטפלים גם בנושא של עבירות מין ככלל, עבירות מין שמבוצעות. אל"ף, לגבי הנתונים. אנחנו צריכים להבדיל בין העבירות של הטרדה מינית ועבירות מין אחרות, שמופיעות בנתונים שהוציאה מחלקת המחקר שלכם.

זה מבוסס על הנתונים שלכם.

נכון, אבל אני רוצה לציין שבנתונים שלנו המקרים שמצוינים כאן, זה לאו דווקא המעסיקים שהם אלה התוקפים מינית. הנתון הוא על-פי התלונות עצמן, שהתלונות הן של עובדים זרים. אני רוצה להגיד שהשנה באופן כללי לגבי הטרדה מינית, יש עלייה במספר התלונות של 26 אחוזים, שזה לא מופיע בנתונים, זה נתון יפה מבחינתנו. אמנם עדיין יש את הדיווח, אנחנו שומעים את זה כאן בוועדה וזה נכון, יש את הדיווח באופן כללי באוכלוסייה בנושא של הטרדה מינית.


לגבי מקרי האונס. מקרי האונס בוודאי שמטופלים, ברגע שהם מגיעים למשטרה – זו עבירה חמורה, היא מטופלת בכל האמצעים. תכף תשמעו איך. באשר לשאר המשטרה, חוץ מיחידת סער שמטפלת בנושא של סחר בבני-אדם וגם אולי בדרך על עבירות אונס שמבוצעות כלפי עובדות או עובדים זרים. בכלל, המשטרה יש לנו מערך של כ-200 חוקרים שמטפלים גם בנושא של אלימות בין בני-זוג עבירות מין והם מוכשרים ספציפית לטיפול בעבירות מין. וגם אנשים עם מוגבלויות. זה מערך ייחודי לנושא הזה.

בשפות?

חלק בשפות, חלק לא. יש לנו את הקושי לגייס חוקרים בשפות. יחד עם זאת, אנחנו נעזרים במתורגמנים ומשתדלים להיעזר במתורגמנים בצורה מסודרת דרך מי שאנחנו עובדים אתו במשטרה. כל נפגע עבירה כזה שמגיע לתחנה משטרה, יש לו זכויות של נפגע עבירה, והזכותונים האלה נמצאים בחמש שפות. ושם ניתן לראות איזה זכויות יש לנפגע עבירה, כולל טלפונים של ארגוני סיוע שונים שנמצאים גם כן ביחידות המשטרה.


אני מעבירה את רשות השידור למי שמטפל ספציפית בתלונות של עובדים זרים.

לעניין עבירות מין, ואני אמשיך עם מה שחברתי אמרה, עבירות מין זה עבירות שמטופלות במשטרה, הן עבירות שהן בסמכות פרקליטות. זאת אומרת, המשטרה, ברגע שהיא מדווחת על עבירת מין – היא מחויבת לחקור ומחויבות למצות את החקירה בעבירות הללו. היחס למתלוננת הוא ככל מתלוננת של נפגעות תקיפה מינית. זו חוקרת שתטפל בה, זה ליווי צמוד, זו הפניה לגורמי הסיוע, זו חקירה, עדות, תלונה בשפה של העובדת. שוב, עד כמה שאפשר, ואנחנו יודעים שיש לנו בעיה עם מתורגמנים לא רק במשטרה, אבל המצב האופטימלי בשפה של אותה קורבן. ליווי צמוד של הקורבן בכל הליכי החקירה ולאחר מכן המשפט. ציינה חברתי, את הזכותונים והמסמכים. אין מצב שתלונה שמגיעה למשטרה והיא לא מטופלת.

אנחנו נעבור לתמר מהפרקליטות.

אין לי הרבה מה להוסיף. התיקים החמורים הם אלה שמגיעים אלינו. יש לי קושי להביא נתונים מספריים מכיוון שלא נערך אצלנו רישום לפי מוצא המתלונן. זה דבר שהולך להשתנות. כרגע זה בפיילוט במחוזות מסוימים. כרגע אין לנו את האפשרות הזאת. מהמקרים הספציפיים שעיינתי בהם לקראת הדיון, אני ראיתי שבהחלט במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטים שמים דגש מיוחד על האלמנט הזה של הניצול. כך למשל העבירו לי גזר-דין מקרה אחד של אונס ומעשים מגונים, של מהגרת עבודה בתחום החקלאות מתאילנד. כשבין היתר נעשה שימוש באיום שהיא תוחזר לתאילנד. זה היה זמן קצר לאחר שהיא הגיעה לישראל. מדובר באדם ללא כל עבר פלילי, יחסית מבוגר, חקלאי. עד אותה עבירה לפי הידוע לנו החקלאי היה אדם נורמטיבי. בית-המשפט גזר עליו עונש של שמונה שנות מאסר עם פיצוי של כמה עשרות אלפי שקלים לעובדת. כשבין היתר בית המשפט קיבל את הטענות של הפרקליטות שחומרה מיוחדת יש בעובדה הזאת שמדובר במהגרת עבודה, שנמצאת לבד בארץ, לא מכירה את השפה. היא מאוד חוששת לחזור למדינת המוצא מבלי שיהיה לה מספיק כסף להחזיר את סכומי העתק שהיא לוותה שם.

רק עוד איזשהו חידוד לגבי הראיות. האם הראיות שאתם אוספים במקרים של תלונות במשרד הפנים, מגיעות למשטרת ישראל. האם משטרת ישראל מעורבת באיסוף הראיות. מדובר פה בעבירות שהן לא עבירות שאפשר להקל עמן ראש. איזה כלים לכם יש לחקור את המקרים האלה כדי לרדת לשורש הבעיה.

העבודה של משרד הפנים לא נועדה להחליף את שירותי הרווחה או את משטרת ישראל. ההכשרות שאמורות למפקחים לזהות חששות ואת החשדות מגיעים או לעובדת סוציאלית או לפיקוח, הם מעבירים לגורם המוסמך, המשטרה.

מתי זה עובר למשטרה?

מיידית. יש לפעמים שהרשות שלנו מתחילה בחקירה ובמקביל פונה למשטרה והמשטרה משלימה את החקירה. אנחנו עובדים בכלים שלובים כי הטיפול שלנו בעיקר בעבירות הללו הוא רק מינהלי והמשטרה בחלק הפלילי. טיפול משולב או טיפול לא מאורגן ביחד – יכול לפגוע בחקירות האלה. ולכן אנחנו כל הזמן בפאוזה אחד כלפי השני.

חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת-הראש. קודם כל הדיון הזה חשוב ואני חושב שחשוב לכנסת, אנחנו עושים את זה אבל לעשות את זה יותר. זה מסוג הנושאים שמתנהלים במקומות פרטיים, בזירה פרטית ומטבע הדברים בגלל נסיבות, קשה אחר-כך להוציא את הדברים וקשה לבדוק וקשה לדעת.


לכן המסקנה שעולה כאן מכל הדיון, ואני הקשבתי בתשומת לב, היא לגרום לכך שהדברים לא יגיעו למעורבות של משטרה ופרקליטות וכתבי אישום וחקירות, אלא לפני זה לעמוד על הדברים ברמה וזו המסקנה הפרועה שעולה כאן מהטענות של כל הצדדים, רמת שירותי הרווחה. בין אם מדובר בתלונות של נכים על יחס בלתי הולם של העובד הזר כלפיהם; בין אם מדובר בתלונות של עובדות זרות על הצקות והטרדות מיניות; בין אם מדובר ביחסים בעייתיים, לא רק נכים, מדובר על אחרים, למשל קשישים, לפעמים לא תמיד במצב טוב מכל מיני בחינות. ויש כאן לא מעט בעיות.


אם אנחנו נחכה שהדברים יגיעו למשטרה או לרמה של הגשת כתבי-אישום ובתי-משפט, באמת נפספס כאן את כל העניין. זה צריך להיעשות הרבה קודם. ואמרה כאן אחת המשתתפות וגם שמעתי את זה מדברי אחרות, שעובדת סוציאלית או שירותי הרווחה, אם היה קצת יותר פיקוח – היו מגיעות לביקורים יותר סדירים – היו שואלות הן את העובד והן את המעסיק, את בני המשפחה, שומרות קצת, יושבות. הרי צריך להבין. מדובר באוכלוסיות הן של העובדים הזרים והן לפעמים של המעסיקים, שלא תמיד קל להם להיחשף, לא תמיד קל להם לספר, לא תמיד הם יכולים, לא תמיד יש להם אפשרות, לא תמיד הם בקו הבריאות או בקו השפיות. ולכן נדרשת כאן מעורבת מיוחדת.


עכשיו אנחנו מקיימים את הדיון הזה סביב הציר, יש כאן משטרה, פרקליטות, משרד המשפטים. אבל הרי זה לא הפתרון. זה הפתרון במקרים קיצוניים, במקרים שבאמת כבר העבירה יוצאת ויש תלונה, אבל ברוב המקרים אפילו אין תלונה. לא מגישים תלונה. אתם מדברים פה על עלייה במספר התלונות. אבל זה לא משקף הרי את כל הבעיה מכל כיוון שהוא. עכשיו אני יודע שהסיפור של עובדי רווחה שאמורים לבקר, אנחנו נתקלים בו כמעט בכל ועדות הכנסת. אם זה ילדים בסיכון; אם זה בקשישים; אם זה במשפחות בעייתיות. בכל מיני סיפורים. אבל בעניין הזה זה במיוחד נכון. היות ויש כאן אוכלוסייה שהיא לא ישראלית, לפעמים לא יודעת עברית אפילו ולא מודעת בכלל איך ובכלל מתמודדים. יש כאן אוכלוסייה של נכים או אנשים סיעודיים שאפילו לא יכולים לצאת מהבית. לא כל שכן להתמודד עם רשויות מהסוג הזה.


הדבר החיוני ואני חושב שצריכה לצאת קריאה מהוועדה, ששירותי הרווחה, אם במסגרת משרד הרווחה או הרשויות המקומיות, חייבות להקצות לזה את המשאבים ולשלוח את הנציגים לראות בעין מה קורה בדירות, מה קורה עם העובד, מה קורה עם המעביד, מה קורה עם הקשיש, עם הנכה. חייבים לתת לזה מענה. אנחנו שומעים כל-כך הרבה סיפורים כאלה כאן, אני גם חבר בוועדה לעובדים זרים וכו', וזה פעם אחר פעם עולה העניין הזה. ואם אנחנו נחכה שהמשטרה תטפל בזה או שזה יגיע למקרים שבהם המשטרה צריכה להתערב והפרקליטות נדרשת להגיש כתב אישום – אז באמת אני חושב שנפספס את כל העניין.

תודה רבה, ניצן, על דבריך. אין ספק שיש כאן ציר מאוד רחב של תחומי פעילות שמשרדי הממשלה אמונים עליהם, ביניהם משרד הרווחה. ואנחנו לא יכולים להתעלם מהעבודה של משטרת ישראל בנושא הזה.

משטרה זה רק תלונה.

חשוב לחדד שיש כאן קבוצה שלמה של אוכלוסייה שבעצם לא מגיעים אליה והם לא נמצאים בתוך הספקטרום של הרווחה. לא מטפלים בתחום הסיעוד ולא מטפלים בקשישים אל העובדים בתחום החקלאות למשל, עובדים בתחום הבנין או עובדים ועובדות בתחום המזון. יש כאן מהגרי עבודה שמגיעים לא רק לתחום הסיעוד. דווקא בתחום הסיעוד אנחנו חייבים לברך על השינוי ועל הפיקוח וגם על הסיוע לאוכלוסייה שנזקקת לסיוע וגם על העובדים, שם הפיקוח הוא הרבה יותר הדוק.

בחקלאות המצב שונה כי המעסיק הוא לא אדם נזקק או סיעודי. מדובר במשקים. בדרך כלל בחקלאות של זה לא עובד בודד עובד זר, זו קבוצה של עובדים זרים. בחקלאות אני לא אומר שיש בעיה אבל בתחוח הזה של סיעוד, כשמדובר בעובד זר מול קשיש או נכה אחד, בתוך דירות כשבאמת הכל נעשה בצנעת הפרט מה שנקרא, שמה הבעיה היא הקשה ביותר משני הצדדים.

סוף סוף מישהו אומר כאן דברים אמיתיים ונכונים. הוא את האמת של שני הצדדים. זה האיזון. ולא רק מייצגים כל הזמן רק איזה אומללים.

שוב פעם, גם הדברים שאני אעלה פה עכשיו זה לא דברים שהם מייצגים, זו לא תמונה מייצגת, זה ממצאים שעולים לנו מתוך תיקי החקירה שמתייחסים לאותם מעסיקים. כלומר, כבר מראש שלא ייקחו שום תמונה לא נכונה.


במהלך 2010 אנחנו טיפלנו בשלוש פרשיות שעסקו בחשד לביצוע עבירות מין כנגד מהגרות עבודה. לפני שאני אדבר על הממצאים, אני רק רוצה להגיד שיש שיתוף פעולה בינינו לבין משרד הפנים, רננה, שיתוף פעולה בלתי רגיל שלפי דעתי ניכר שהעבודה שהיא עושה היא עבודה בלתי רגילה ובתור שליחות. ואני מאמין שבמהלך הדרך אפילו התוצאות תהיינה יותר טובות.


כמה תובנות עלו מתיקי החקירה שאנחנו טיפלנו בהן. המרכזית שביניהן היא התלות שיש לאותן מהגרות עבודה שמגיעות פה לארץ. אני מדבר עכשיו דברים מתוך חקירות של אותם מקרים שטיפלנו בהם. מהגרות העבודה החדשות שמגיעות פה לארץ, לעתים הדבר הזה מנוצל על-ידי המעסיק. לדוגמה, יש לנו תיק חקירה שאנחנו טיפלנו בו, שבו מהגרת עבודה ממולדובה נחתה בארץ ועוד בדרך משדה התעופה לביתו של המעסיק, הוא כבר הסביר למעסיק שדרישות העבודה הייחודיות שלה זה לתת שירותי מין לבן הנכה הסיעודי. אני אומר עוד הפעם, זה ניצול פרופר של אותו מעסיק כלפי העובדת שלו.

מי הגיש את התלונה במקרה הזה?

המקרה הזה זו תלונה שהגיעה מ"קו לעובד". מקרים אחרים זה או דרך בית-דין למשמורת או בהגעה ישירות אלינו. אבל שוב, אלה מקרים מאוד בודדים.


מהגרות העבודה מגיעות לפה עם בעלות חוב כספי בארצות המקור, ואי החזרת הכספים מסכנת בצורה כזאת או אחרת את המשפחות שלהן. אלה דברים שהן מספרות. יש גם הבנה מוטעית וזה עלה פה כמה פעמים, שלמהגרות העבודה בהנחת היסוד של המעסיק, יש לו איזושהי בלעדיות או שהוא שולט בצורה בלעדית על האשרה של אותה עובדת להישאר או להישאר בתוקף. והדבר הזה במקרים שלנו לפחות, הוזכרו בעדויות שלהן שזה היה איום שריחף מעל ראשן ואפשר לאותם מעסיקים, לממש גחמות שלהם. במקרים שלנו אלה עבירות מין.ההסכמה הזאת של אותה עובדת בסוף לספק שירותי מין, היא בעייתית. כי בהתחלה היא נוצרת מתוך איזשהו אילוץ ולחץ, ובמהלך הדרך הדבר הזה מיטשטש וזה נעשה ברוטינה.

אני אומר כל הדברים האלה הם חריגים כי בענף הסיעוד, בבנין ובחקלאות צריכים להימנע מהמקרים האלה, כי אם יש עובד סוציאלי שהוא מלווה מאוד צמוד גם את המטפל וגם את הסיעודי. וליווי ונכון בתהליך הראשוני של המטפלת, היה מונע את האירועים האלה. דבר נוסף זה בעיות שפה. מדברות על כך העובדות סוציאליות במקרים האלה, שגם כשהגיעו העובדות הסוציאליות, הן לא דיברו אתן בשפה שלהן.

בכל התיקים הללו, אני אומר לצערי הרב, מלבד המעסיקים שביצעו את העבירות המין, פתחנו גם תיקים כנגד חברות כח האדם, כי חברות כח האדם לא רק שידעו על המקרים, היו גם כאלה שהיו שותפות. והיה לנו תיק שבעלת חברת כח-אדם שגם סיפקה למעסיק עובדת זרה שהיא ידעה שהדרישות של המעסיק מתן שירותי מין לאותו סיעודי.

מה נעשה עם ההיתר שלה במקרה הזה?

התיק הזה נמצא כרגע בפרקליטות.

היא עדיין מעסיקה.

היא ממשיכה להעסיק בעצם.

אני לא יודע אם היא עדיין ממשיכה. אני יודע שהתיק הזה הועבר לפרקליטות.

זה סרסרות.

במקרים האלו זיהינו, ואני אומר עוד הפעם, זה לא דווקא מייצג אבל כמו שאנחנו זיהינו אותם משתי בעיות. אחת, אנחנו זיהינו איזשהו ניגוד עניינים מובנה, לפחות לאותן עובדות סוציאליות שעבדו תחת המעטפת של אותן חברות כח-האדם. פעם אחת בתפקידן לשמור על החברה שלהן. זה אומר שהן מחויבות למקום העבודה שלהן ולשמור על אותו סיעודי שנותן הרבה מאוד כסף לחברה. ופעם נוספת, הן צריכות לתת מענה ולשמור על הזכויות של אותן עובדות זרות. אז זה איזושהי קושי שזיהינו במקרים האלה.


והדבר הנוסף שכבר הזכרתם, יש לקונה נוספת בחוק, אין חובת דיווח על אותם עובדים סוציאליים לדווח על עבירות שמבוצעות על-ידי בגירים באופן כללי ועל-ידי סיעודיים בכלל. וזה משהו שצריך לתת איזשהו מענה בוועדה הזאת. זה יכול למנוע את המקרים האלו בעתיד.

יש חובת דיווח.

על עבירות שבוצעו כנגד העובדות הזרות הן לא חסרות יש"ע, ולכן אין להן חובת דיווח.

אני בהחלט מודה על ההערה הזו. אנחנו נבדוק את הנושא הזה.

רק רציתי להעלות דבר קצר, שאולי באמת פה בוועדה נדון בשאלה שנשקלת אצלנו, האם בענף החקלאות לאסור על הבאת עובדות זרות ולהביא רק עובדים זרים, מאחר שאולי משק חקלאי בודד אולי אנחנו פשוט מזמינים שלא לצורך בעיות מהסוג הזה.

זה יכול להיות פתרון שיעזור לנו אולי להגן על מהגרות עבודה. אבל שוב, זה עדיין לא פוטר את המדינה מלפקח ולדאוג שמהגרי העבודה שמגיעים הנה על-ידי המדינה, יקבלו את ההגנה שמגיעה להם. ולכן אני אומרת, אני לא יודעת אם זה הפתרון שאנחנו צריכים לשאוף אליו ולא הפתרון שמדינת ישראל מביאה מאות ואלפי מהגרי עבודה בישראל, ובעצם הם נמצאים כרגע בתוך מדינת ישראל מבלי, כפי שעלה כאן בדיון, שזכויותיהם מובהרות להם בצורה מפורשת, בשפתם, והם חתמו על זה שהם הבינו בדיוק לאן הם נוסעים ומה תנאי ההעסקה שלהם. מבלי שהחוזה שלהם נבדק. ואנחנו הופכים להיות סוחרים בבני-אדם בחסות המדינה.

אין לי דבר קשה יותר מזה לומר. כי אם המדינה מאפשרת להבאת מהגרי עבודה שהם מוחתמים שם בחוזה שהם צריכים את הכסף, זה לנצל חסרי יש"ע ברמה הגלובלית.ולהביא אותן למדינת ישראל שהם חותמות שם על כך שהן מספקות שירותי מין, ויכול מאוד להיות שזה מקובל במדינתם, אבל פה הן מוחתמות. ואנחנו כמדינה לא מפקחים על כך והשגרירויות ובקונסוליות שלנו, ויש מהגרות עבודה שלא מגיעות לקונסוליה או שגרירות לדעתי בסרי-לנקה, שיחת טלפון או וידיאו-קונפרנס, שהיא מגיעה לארץ מבלי שהיא ראתה שום גורם פורמלי שבדק את הכשירות שלה לעבוד כאן, את היכולת שלה והבהיר לה את תנאי.

זה סחר בבני-אדם בחסות המדינה. אין מילה אחרת לתאר את המציאות הזאת. ואחר-כך להגיע לארץ ולהגיע למשקים חקלאיים ולבנין ולמסעדות, כשהן נמצאות שם חסרות יש"ע. שוב אני אומרת, הציר הזה של באמת מהגרות עבודה שעובדות בתחום הסיעוד ובתחום העבודה עם חסרי יש"ע וקשישים, יחסית הוא התחיל לעלות על ציר של ארגון. יש כאן ציר שלם שהוא לא מאורגן. הפתרון הוא לקחת אחריות על מה שקורה כאן, שמשרד החוץ ייקח אחריות, שהתמ"ת ייקח אחריות, שמשרד הפנים ייקח אחריות. כל אחד בציר הזה עד שהן מגיעות הנה. בעיניי, הן באות לכאן עם רשימה של עבירות עד שמגיעות לעבוד בישראל.

יש מקרים והגיעו אלינו מקרים של עובדות שהותקפו מינית ונפגעו מינית, ללא קשר למעסיקיהם, גם על-ידי חברי הקהילה, על-ידי מתווכים הודים, סרי-לנקים.

אני רק אומרת שיש כאן ציר שלם שיכול למנוע את כל התופעות האלה. מדברים כאן על שורה ארוכה של מדינת ישראל שמביאה אותם לכאן, צריכה לקחת אחריות ולהסביר להם בדיוק מה הזכויות שלהם. גם כן כנגד חברים מתוך הקהילות שלהם וגם כנגד מעסיקים או בני משפחה או מעגלים נוספים. והחובה שלנו להגן על כולם.


אני מודה לכם. אנחנו נשמח לקבל את החומרים שביקשנו לוועדה. תתקיים ישיבת מעקב בעוד מספר חודשים ונבקש דיווח מהגורמים.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00