הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
20
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

8.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 137
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ד' באדר א' התשע"א (8 בפברואר 2011), שעה 10:30

ילדים עולים בסיכון

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

שלמה מולה

מרינה סולודקין

שרה כהן

מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העלייה
אנה לוטרין

עוזרת הדובר, המשרד לקליטת העלייה

אלכס צסרסקי

דובר למגזר הערבי, משרד החינוך

רונית כץ

יועצת מדרכיה ארצית, מרכזת בנושא עולים, משרד החינוך

מאיה שריר

מנהלת אגף לקליטת עלייה, משרד החינוך

הילה מזרחי

קצינת נוער, המשרד לבטחון פנים

עו"ד איתן גורני
סמנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

אילני אבבה קמפינו
המשרד לבטחון פנים

חנה דשבסקי
רכזת פניות עולים, המועצה לשלום הילד

דפני מושיוב
מפקחת ארצית – קליטת עלייה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת שרעבי
מרכזת קשר כנסת ממשלה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירה קידר
מנהלת אגף רווחה, הסוכנות היהודית

ניקואלי טבך
רכז תחום מדיניות עולים, שתי"ל

ד"ר אלי זרחין
מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים

שמעון סיאני

מנכ"ל "ידידים"

דנה מכניאן
עו"ד ועו"ס, טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

רונית אשטו
על"ם – עמותה למען נוער במצבי סיכון

רעיה ריגר
מנכ"ל, פורום הורים עולים

אירנה סחוטה
מנכ"לית ארגון משפחה לכל ילד

אירנה לויט
יו"ר עמותת אליס – אמהות למען ילדים בסיכון

מריה רבינוביץ
רכזת מחקר, מרכז המחקר והמידע של כנסת

דנה גורדון

יעל - חבר המתרגמים בע"מ
ילדים עולים בסיכון

בוקר טוב לכולם. אני פותח את הישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. ביקשנו ממחלקת המידע והמחקר של הכנסת להכין לנו נייר ואני אבקש בפתח הדברים מעורכת המחקר מריה רבינוביץ לסקור את הממצאים שעלו במהלך הבדיקה. בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה להתייחס למצב של הילדים. בשנת 2008 חיו בישראל כ- 235,000 ילדים ובני נוער עולים בגילאים אפס עד שבע עשרה, הם היוו כ- 10% מכלל בני נוער וילדים באוכלוסיית הילדים בגילאים אלה. כ- 14% מתוכם הם תלמידי בתי ספר במערכת החינוכית. על פי תוצאות מחקר של מכון ברוקדייל שבדק את מצבם של בני נוער עולים בסיכון בשנת 2010, עולה שכ- 75% מבני נוער עולים מרגישים ישראלים, וטוב להם כאן ושהמדינה שלהם, עם זאת חלק גדול מהאוכלוסייה הזאת מתמודד עם בעיות מאוד קשות. בסוף שנת 2007 מספר הילדים העולים שחיו במשפחות המקבלות קצבת הבטחת הכנסה היה כ- 23,000 שהם כ- 16% מכלל האוכלוסייה. 22% מכלל ילדי עולים חיים במשפחות חד הוריות - - -

כמה זה בהשוואה?

פי שניים גבוה משיעורם באוכלוסייה וזה נתון גבוה.

יש מגמה בנתון הזה? אנחנו רואים אם יש עליה או ירידה?

לפי מה שאני רואה משנת 2007 זה פחות או יותר סטאטי. יכול להיות שמישהו יתקן אותי אבל זה מה שעולה מהנתונים.

אתם לא כוללים את הילדים ילדי הארץ.

זה כולל ואני אתייחס עכשיו להגדרה של עולים. עלפי שירותי הרווחה ועל פי משרד לקליטת עלייה, ילדים עולים הם אלו שעלו לארץ משנת 1990 או ילדים להורים שעלו לארץ באותן שנים, מבחינת ההתייחסות ליוצאי אתיופיה ההתייחסות היא בלי שום קשר לשנת העלייה אלא לכל מי - - - -

למה?

כי המצב באוכלוסייה הזאת יותר קשה ולכן ההסתגלות לחברה הישראלית הקולטת מצבם יותר קשה משאר הקבוצות. אני מדברת על ילדים ובני נוער אבל זה גם בהשפעה של המשפחות.


בנוסף למשבר העלייה הילדים ובני נוער מתמודדים בבעיות משפחתיות, בעיות כלכליות, מפגש בין תרבותי ועניין השפה שנובעים מעצם העלייה, הם גם מתמודדים עם בעיות גיל ההתבגרות כי גיל ההתבגרות בפני עצמו מוגדר כמצב סיכון. כ- 25% מהילדים מאושפזים בבתי חולים לבריאות הנפש הם ילדים עולים. כ- 25% מכלל המאושפזים בבתי חולים לבריאות הנפש הם עולים. כ- 20% מהתאבדויות של ילדים בעשור האחרון הם של ילדים ובני נוער עולים.

תתני לנו בכל מקום ומקום את ההשוואה.

אני תמיד מתייחסת לשיעורם באוכלוסייה. השיעור הכללי שלהם באוכלוסייה הוא 10%. הנתון הזה הוא פי שניים וחצי גבוה משיעורם באוכלוסייה.

גם פה יש מגמות?

מבחינת המגמות לגבי ההתאבדויות בעשור האחרון – האחוז הזה עומד על 20% והשיעור הגבוה בולט בעיקר בקרב ילדים ובני נוער אתיופים.

יש מספרים מוחלטים של התאבדויות?

אלו מספרים בודדים וזה פחות מעשרים בשנה. זה מספר גדול ואם זה 20% מהאוכלוסייה אז יש - - -

אם לוקחים את שנת 2010, כמה ילדים עולים התאבדו? מה הפילוח מבחינת יוצאי אתיופיה?

זה מסתכם פחות מעשרים, את הפילוח יש לי במשרד ואני אמסור לך את הדיווח בהמשך.

פחות מעשרים?

בסך הכל עולים. אני אחזור להתנהגויות הסיכון. באותו מחקר שהזכרתי של מכון ברודקייל נמצא ש- 44% מהמשתתפים התאפיינו בכמה התנהגויות סיכון. במחקר הזה לא נמצאו הבדלים בהתנהגויות סיכון בקרב בני נוער עולים על פי וותק בארץ. זאת אומרת לא משנה כמה זמן הם בארץ ההתנהגויות הסיכון בקרבם נמצאות באותן מגמות. שיעור הנשירה של ילדים עולים גדול מקרב כלל האוכלוסייה וזה בעיקר בולט בכיתות יא' ו- יב'. לדוגמה בכיתות יא' אם שיעור הנשירה בכלל האוכלוסייה הוא 6% בקרב עולים זה 8%. בשנת 2010 נצפתה ירידה יחסית לשנת 2009 בשיעור העבירות של בני נוער עולים. כ- 16% מכלל עבירות בני נוער הן עבירות של נוער עולה. האחוז הזה אומנם נמוך משנה קודמת ועמד בשנת 2009 על 19% אבל עדיין זה יותר גבוה משיעורם באוכלוסייה.


בנוסף לכך דפוסי שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים - - -

יש מגמת ירידה.

יש מגמת ירידה אבל בדפוסי התנהגות בחומרים פסיכו-אקטיביים אלכוהול וסמים דווקא הם נמצאים במגמת עלייה. עיקר השיעור הגבוה של משתמשים בחומרים האלה בולט בקרב בני נוער עולים מחבר העמים לשעבר.


יותר מ- 20% שוהים במסגרות חוץ ביתיות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הם ילדים ובני נוער עולים וזה פי שתיים משיעורם באוכלוסייה. במינהל חינוך ההתיישבותי ופנימייתי של משרד החינוך בשנת 2009 היו כ- 30 מכלל השוהים שהם עולים. גם כאן בולט שיעורם של יוצאי אתיופיה.

הנתונים האלה, למשל 15,000 ילידי הארץ יוצאי אתיופיה - - -

למה אתה מתכוון?

הנתונים הראשונים שלך, 47% יוצאי חבר העמים וכ- 15% יוצאי אתיופיה. הנתון הזה של 15,000 מהו? מדובר על אלה שעלו בשנות ה- 80, שנות ה- 90 או כל העולים? יש הבדל משמעותי בין עלייה ועלייה וגם ההתייחסות שונה.

זה נכון, ההתייחסות לאלה שעלו משנת 1990 ולילדים שנולדו להורים עולים משנת 1990.

זאת אומרת שאתם לא כוללים את העלייה בשנות ה- 80 מאתיופיה.

מבחינת הנתון המספרי לא.

זה נראה הגיוני כי בסך הכלל יש כ- 45,000 ילידי הארץ יוצאי אתיופיה.

בהתייחסות מספרית אתה צודק.

חלק הם דור שלישי.

כמעט ולא קיים דבר כזה.

נתון נוסף, ברוב השירותים של משרד הרווחה הניתנים היום בכלל לבני נוער סיכון ולבני נוער עולים, בולטים גם כן שיעורם של העולים. כ- 17% מהמטופלים בשירותי הרווחה הם עולים, שוב זה נתון גבוה משיעורם מכלל האוכלוסייה. בשירות מבחן לנוער בשירות חסות הנוער ובשירות לנוער בולטים היום שיעורים גבוהים של בני נוער עולים, ושיעור גבוה מתוכם הוא של יוצאי אתיופיה.

ומהי המגמה?

לא בדקתי מגמות. אני מוסרת לך נתון נכון להיום. תשומת הלב מיוחדת ניתנת היום לשלוש קבוצות על ידי הגורמים המטפלים והן לאוכלוסיית בני נוער וילדים עולים מאתיופיה שמגודרת היום כקבוצה בסיכון מוגבר. הקבוצה הנוספת הם ילדי בוכרה וקווקז שגם הם מוגדרים כקבוצה בסיכון מוגבר. הקבוצה השלישית היא קבוצת נערות וצעירות עולות שאחוז שלהם מכלל הבנות הצעירות המטופלות בשירותי הרווחה הוא יותר מ- 20%.

תודה רבה. אנחנו מודים למרכז מחקר ומידע של הכנסת, אנחנו נותנים לכם הרבה עבודה אבל היא חשובה לנו.


ברשותכם אני רוצה לפנות לשרה כהן מנהלת הרווחה במשרד לקליטת העלייה. יש לי מספר שאלות מפתח שמטרידות אותנו, אנחנו מסיירים הרבה בשטח ובכל נושא הטיפול החוץ ביתי בפנימיות, חשוב לדעת מבחינת המשאבים של המשרד, כמה הוא משקיע בתקציבים בפנימיות לעומת טיפול בקהילה, וגם לקבל מספרים. סיירנו 'בימין אורט' ובמקומות אחרים וסיירו בראשון לציון, מצד אחד אני שומע קולות, במיוחד מהקהילה האתיופית, שאומרים "לוקחים לנו את הילדים ושם הם מתדרדרים". לעומת זאת התרשמתי לטובה 'בימין אורט' מהצוות החינוכי ומהמקום. אני מבקש שנתמקד דווקא בסוגיה הזאת של הפנימיות, גישתו של המשרד, תקציבי המשרד, ולגבי הוצאה מהבית של הילדים יוצאי אתיופיה. בבקשה.

אני חושבת שצריך להבהיר כאן את הדברים. משרד הקליטה לא מתקצב את השהות של הילדים ובני נוער בפנימיות לסוגיהן. אתה התייחסת כרגע לפנימיות שהן פנימיות ששייכות למערכת החינוך, וחלק מהפנימיות הן באחריות של משרד הרווחה והן מיועדות לילדים בסיכון. כך או כך גם לגבי פנימיות שהן פנימיות חינוכיות וגם לגבי פנימיות שהן טיפוליות אין כאן תקצוב שהוא תקצוב של משרד הקליטה. את הדברים האלה צריך לציין.


אני יכולה להגיד ברמת המגמות, כי זאת היום מלת המפתח לדעתי בהתייחסות באופן כללי לאוכלוסיות, יש מגמת ירידה מבחינת התובנות של השירותים השונים לגבי הפניית ילדים למסגרות חוץ ביתיות, בין אם הן מסגרות חינוכיות ובין אם הן מסגרות טיפוליות.

דפני מושיוב אולי השאלה מופנית יותר אליך בעניין הזה. דפני מושיוב מפקחת ארצית לקליטת העלייה במשרד לקליטת העלייה.

לפי הנתונים שלנו, סך הכל הילדים המושמים במסגרות חוץ ביתיות הם במגוון מאוד רחב של שירותים שונים הניתנים לילדים. בין אם מדובר בילדים אוטיסטיים או ילדים השייכים לאדם המפגר, בין אם שירותים לנכים, הסך הכלול של ילדים מגיע ל- 9,817. זאת אומרת כלל שירותי הרווחה שהם מגוונים - - -

אם את גורעת את הילדים בעלי צרכים מיוחדים?

השאלה מהם צרכים מיוחדים, האם שיקום זה צרכים מיוחדים להגדרתך?

מה זה שיקום?

שיקום למשל זה ילד נכה והוא במסגרת חוץ ביתית.

אנחנו לא מדברים על זה.

בדיוק. אנחנו מדברים על ילדים נורמטיביים מבחינה תפקודית.

השירות לילד ונוער שאצלו אולי נמצאים הילדים עליהם אתם מדברים שלחלק מהם יש בעיות רגשיות, מספרם מגיע מתוך כ- 36,047 ל- 8,011 נמצאים במסגרות של השירות לילד ונוער.

מתוך כ- 8,000 כמה מהם עולים?

אלו הילדים העולים.

כמה מהם הם יוצאי אתיופיה?

אין לי את הפילוח של יוצאי אתיופיה. אבל בסך הכל יש עולים מצרפת, עולים מארצות אחרות.

בנתון שאת מדברת עליו אין הרבה יוצאי אתיופיה.

אני לא יודעת להגיד לך כי אין לי את הפילוח.

אני אשמח לדעת. אדוני היושב ראש - - -

כמה עולי אתיופיה?

סך הכל לדעתי מספר כלל עולי אתיופיה הוא 130,000 מתוך זה ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה, מתוך זה קרוב ל- 40,000 ילדי הארץ, אני לא יודע לומר בצורה מדויקת אם אנחנו עוסקים בגילאי שתיים עשרה עד שמונה עשרה, אותנו מעניין כמה נשארים בקהילה וכמה יוצאים לפנימיות. שוב לא אלה עם צרכים מיוחדים. ממה שאני יודע המגמות שהיו בשנות ה- 90 כל הילדים בגילאים האלה הלכו לפנימיות. הפרשה הזאת לא קיימת היום.

לא הרווחה, פנימיות חינוכית.

אמרתי לכלל הפנימיות. לגבי הצרכים המיוחדים ואחרים ברור, אנחנו שואלים הם היום קיימת המגמה של הוצאת הילדים לפנימייה באופן מעודד ומדרבן כמו שהיה אז בתקופת עליית הנוער. מה המספרים שהיום נשארים בקהילה ולומדים וכמה יוצאים לפנימיות?

נמצאים כאן נציגי משרדי הממשלה, יושבים כאן משרד הרווחה, משרד החינוך, המשרד לקליטת העלייה, נקבל את הנתון של כמה ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים היום בפנימיות?

כ- 25% מכלל תלמידי הפנימיות חינוכיות, אני לא מתייחסת לפניות הרווחה ושל עיריות, הם יוצאי אתיופיה. אני מהמשרד לבטחון פנים הממונה על נושא של הפנימיות.

25% מכלל הפנימיות. זה לא מה שאני שואל. אני שואל מכלל הילדים יוצאי אתיופיה מגילאי שלוש עשרה עד שבע עשרה, מה האחוז שלהם בפנימייה.

אתם נדרשתם לסוגיה הזאת?

אם יש 15,000 בגילאים האלה כמה מהם בפנימיות?

השאלה למשרד החינוך או למשרד הרווחה, אצלכם הנתונים.

אין לי את הנתון הזה, לא נערכתי לנתון הזה, אני יודעת שיש היום במערכת 15,415 עולים יוצאי אתיופיה עולים גילאי כיתה א' עד יב'. נולדו באתיופיה 15,415 תלמידי כיתה א' עד יב'. יוצאי אתיופיה הם 43,473 תלמידים. אין לנו מגמה של הפניה לפנימיות. אני יודעת שרק במקרים מסוימים - - -

43,000 הם מכיתה א' עד יב', יש לך את טווח הגילאים של שתיים עשרה עד שמונה עשרה?

אין לי כאן, אני יכולה להביא גם נתונים על פנימיות וגם נתונים בפילוח גילאים.

נמצא כאן נציג האגף לחינוך התיישבותי?

לא, אבל אני יכולה לומר שמשרד החינוך עובד בצמוד מאוד עם הקהילה, מתחילים את מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה במערכת החינוך, כל המדיניות נקבעת במשותף ואין שום מגמה להפנות דווקא תלמידים לפנימיות, בכלל לא.

אבל אף אחד לא יכול לומר לנו כמה תלמידים יוצאי אתיופיה נמצאים היום מחוץ לבית.

אני אבדוק.

מבלי לקבוע עמדה אם זה טוב או לא טוב אני חושב שהנתון הזה חיוני, לדעתי יש לנו כאן בעיה. אולי נבקש ממחלקת המחקר והמידע, ברשותך אדוני זה נתון חשוב.

אולי מהמשרדים.

אני לא בטוח שזה מהמשרדים. לפי מה שאני יודע גם מהשלטון המקומי שמעורב בתהליך ההפניה. יש גם פנימיות טובות שהמשפחות משלמות כסף ושולחות את הילדים אליהן, לא כל הפנימיות הן פנימיות לא טובות, יש גם פנימיות איכותיות אליהן הן שולחות כי הן רוצות חינוך איכותי, כמו לישיבות איכותיות, כפר הרואה ואחרות. הנתון שמטריד אותנו הוא הנתון הכללי, הייתי רוצה דפנה מושיוב שבנתון שלך תפרטי מתוך ה- 9,000 כמה ילדים הם יוצאי אתיופיה, תחושת הבטן שלי אומרת שמספר יוצאי אתיופיה לא גדול, אבל אשמח לשמוע הנתון המדויק.

אצלנו במשרד הרווחה המגמה עם הפנים לקהילה, מתוך הנתונים, שתדע שאם אנחנו מדברים על 8,663 שהם ילדים בהשמה חוץ ביתית אז 27,494 שהם סך כל הילדים הם במסגרות קהילתיות ובקרב העולים 2,272 הם בחוץ ביתי, ו- 5,756 הם במסגרות קהילתיות.

אנחנו נבקש ממשרד החינוך וממשרד הרווחה להעביר לוועדה בכתב תוך ארבעה עשר יום פירוט מספר הילדים בגילאי שתיים עשרה עד שמונה עשרה, יוצאי אתיופיה כולל ילדי הארץ יוצאי אתיופיה שנמצאים בטיפול חוץ ביתי.

שתיים עשרה עד שמונה עשרה? אני נתתי לך נתון מלידה עד שמונה עשרה.

אני יודע. אותנו דווקא מעניין הגיל הזה שבו אנחנו שומעים על מגמה מסוימת, כשיהיו הנתונים נוכל להתייחס אליהם. אני רוצה לבקש את עורכת הדין דנה מכניאן מנכ"לית עמותת טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה. בבקשה

תודה. נייר העמדה שלנו מתייחס אגב לילדים בכל הגילאים, מגיל לידה. הדגש שאנחנו רוצים לשים הוא על פי 'חוק הנוער טיפול והשגחה', בעצם החוק הזה מאפשר לפקידות הסעד לפנות לבתי המשפט במקרים בהם הם חושבים שצריך להתערב בטיפול בילדים. לפי החוק קודם מכריזים על הקטין כקטין נזקק ואז אפשר לבקש מבית המשפט שיורה על דרכי טיפול על פי ההמלצות של פקידות הסעד. דרכי הטיפול יכולות להיות התערבויות שונות לרבות הוצאה מהבית כאשר בית המשפט העליון קבע שהוצאה מהבית צריכה להיות המוצא האחרון.


פונים אלינו עולים רבים שלצערי מגיעים אלינו כשההליך מגיע לבית המשפט, כשפקידת הסעד פונה כבר לבית המשפט. בדרך כלל ההמלצות מבוססות על וועדות החלטה שנערכות. אני רוצה לציין שלאורך כל השלבים האלה אנחנו חשים שאין שיתוף פעולה עם ההורים. הגישה כלפי ההורים היא גישה מאוד פטרנליסטית שהם ההורים לא יודעים מה טוב יותר לילדים, צריך להגיד להם, צריך להתערב והרבה יותר קל לפנות לבית המשפט ולהוציא צו בין אם זה צו להוצאה מהבית, בין אם זה צו למתן טיפול פסיכיאטרי. למה להשקיע אנרגיות על ההורים במקום - - -

כל הכבוד, המסקנות מאוד נכונות.

אלו דברים שאנחנו חווים בשטח יום יום. אני יכולה לתת דוגמה, רק השבוע הגיע אלי אימא שפקידת הסעד הודיעה לי שהיא צריכה להגיע לבית המשפט, היא לא כל כך הבינה, ולא כל כך ידעה על מה, אומנם הזמינו אותה לוועדת החלטה אבל בוועדת ההחלטה היא לא קיבלה תרגום כך שהיא לא יכלה באמת להשמיע את דעתה ולהגן על עצמה. הזמינו אותה באותו יום לבית המשפט ובמזל השופטת הפנתה אותה אלינו, המליצה לקבל סיוע משפטי שזה דבר שהרבה פעמים לא קורה בכלל והורים מופיעים בבית המשפט כשהם לא מיוצגים, לפעמים אפילו ברמה הכי בסיסית כמו למשל קבלת תרגום, הם לא מודעים להליכים שקורים. האישה הגיעה אלינו. יש לה ארבע ילדים, שתי ילדות קטינות בגיל שמונה ואחת עשרה, כאשר ההמלצה של פקידת הסעד הייתה להוציא את כל הילדים מהבית כי הם קטינים נזקקים. אכן הילדים האלה חווים קשיים, גם האימא חווה קשיים בגידול שלהם שנובעים מעוני, מכך שהיא פוטרה מהעבודה, מרקע אלימות במשפחה שהיה. אותה אימא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם הרווחה. כשהיא הגיעה אלי היא בסך הכל רצתה עזרה והייתה מוכנה לקבל עזרה. אבל בשלב הזה של בית משפט לאחר שנכתב תזכיר ולאחר שלא עירבו אותה בוועדת החלטה המשבר וחוסר אמון בינה לבין הרווחה היה כל כך גדול. פניתי לפקידת הסעד ואמרתי לה "בואי ברגע האחרון, הנה האימא מוכנה לשתף פעולה, בואו תעזרו לה, תנו לה מענה בקהילה, האימא הזאת צריכה לצאת לעבוד ואולי אפשר לשלוח את הילדים במקום לשלוח אותם מחוץ לבית, מחוץ לקהילה ולנתק אותם מבתי הספר אליהם הם מורגלים, אולי אפשר לתת לה פנימיית יום שזו מסגרת יום שמאפשרת לשהות במשך היום בפנימייה ולקבל את הטיפול ולחזור בערב לבית של האימא. אולי אפשר לתת הדרכה הורית לאימא, אולי אפשר להביא סומכת הביתה". מה שפקידת הסעד אמרה לי "אין לי משאבים בקהילה. אם אני שולחת את הילדים לפנימייה יש לכך תקציב, הפנימיות מקבלות תקציב של 7,000 שקל על כל ילד ויש מי שילם, בפנימייה אין לי".

120,000 משלמים בשנה לילד.

אני שומעת כל מיני נתונים, הנתון האחרון ששמעתי הוא 7,000 שקלים לחודש.

פנימייה זה מעבר ללימודים, זה הרבה דברים טיפוליים. ילד בפנימייה בישראל עולה 120,000 שקל, כל הכסף הולך לאותו ילד.

אני לא באה לטעון שהפנימיות אינן טובות ושהן לא נותנות טיפול טוב. אני תוהה למה להשקיע את כל המשאבים לטיפול בפנימייה. ברגע שילד מגיע לפנימייה הוא מקבל בהרבה מקרים טיפול פסיכולוגי, חוגים, למה לא לתת לו את זה בקהילה?

ברור, תודה. אני רוצה לבקש מקצינת נוער הילה מזרחי נתונים בנוגע לנתוני פשיעה של קטינים. בבקשה.

תודה. אני הכנתי את הנתונים האלה לקראת יום עיון סיכונים שנערך לא מזמן, זו אחת התכניות שאנחנו שותפים בה ומיועדת גם לנוער עולה. יש לי כאן איזו השוואה של הנתונים בין שנים 2009 ל- 2010. באופן כללי אפשר לראות לגבי כל בני הנוער שיש ירידה, מזערית אומנם, בין השנים 2009 ל- 2010 במספר התיקים שנפתחו לקטינים בעבירות השונות.


העבירות שבעיקר בדקתי הן אלימות, רכוש וסמים. עלייה יותר משמעותית ראיתי במספר התיקים שנפתחו לבני נוער עולים. אם השיעור הכללי הירידה היא בסביבות ה- 4% אז לעולים זה 18% ירידה בין 2009 ל- 2010. הגדרה של עולה מבחינת המשטרה זה מי שעלה לארץ משנת 1990, לא בני עולים ולא דור שלישי רק מי שעלה לארץ משנת 1990.


הירידה היא בערך 18% לעולים. בעבירות יש ירידה קצת יותר משמעותית בקרב עולים, בסביבות ה- 26%. בעבירות רכוש גם ירידה של 21%, בעבירות סמים משהו בסביבות ה- 11%. יש כאן פילוח של יוצאי ברית המועצות ויוצאי אתיופיה. ברית המועצות - במספר התיקים יש ירידה של 19.5% משנת 2009 ל- 2010 במספר התיקים הכללי. עבירות אלימות, ירידה של 28%, עבירות רכוש ירידה של 21% אחוז ועבירות סמים 14% ירידה. יוצאי אתיופיה - במספר התיקים בסך הכל יש ירידה של 16%, עבירות אלימות ירידה של 12%, עבירות רכוש ירידה של 28%, בעבירות סמים דווקא עלייה של 16% בין השנים 2009 ל-2010.

אין עבירות אחרות, פגיעת אלימות, פגיעה מינית?

את זה לא בדקנו. בדקנו דווקא את העבירות שציינתי. יש איזה פער בין מספר התיקים לבין קטינים שמעורבים בעבירות. מספר הקטינים המעורבים בעבירות האלה הוא קטן ממספר התיקים שנפתחו, זה מצביע אומנם על פחות קטינים שעוברים על החוק אבל יש איזו חזרה בביצוע העבירות, לעומת עבירות הסמים שכאן המספר הוא פחות או יותר אותו דבר וזו בעצם עבירה שלא עושים בצוותא.

כשאת מדברת על העבירות האלה שהן עבירות שמלוות את הנער לבית משפט - - -

לפתיחת תיק.

כמה ממספר התיקים שנפתחים באחוזים מגיעים לבית משפט?

לא בדקתי את זה.

זה נתון חשוב.

בנתונים שלך יוצאי אתיופיה שנולדו בארץ לא מופיעים?

לא.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה לאגף המחקר. אני רוצה להעיר מספר הערות. ראשית זה שכל משרד נותן לנו בסיס נתונים שונה זה מבלבל אותנו ולא מסייע לנו באמת להתמקד ולהתמודד עם הבעיה. אם משרד החינוך עובד על הגדרת עולים ובני עולים רצוי שגם משרד הרווחה וגם משטרת ישראל ובכלל שכל משרדי הממשלה יתייחסו להגדרה אחת ואז נוכל לסכרן את הנתונים כולם, וזאת כדי להבין איפה הבעיה. אם נגיע בסופו של עניין לתוצאה שהבעיה היא, אני יוכל להניח ואני אומר את זה בזהירות, אני חושב שלפעמים הנתונים על יוצאי אתיופיה הם הרבה יותר קשים מהעולים עצמם, כי כאשר אני מנתח את הנתונים של עולה אני לא חושב שניתן למצוא עולים חדשים שהגיעו בחמש השנים האחרונות שנמצאים קשורים לפשיעה ולאלימות, לכן הנתון מבלבל אותנו ועל כן הייתי רוצה שכל המשרדים יעבדו על מסד נתונים אחיד.


שנית, הסיפור של הוצאת ילדים לפנימיות באמצעות פקיד הסעד פשוט מוציא אותנו מדעתנו. אני לא חושב שלא נכון לא להוציא ילד, כשצריך להוציא ילד יש להוציא ילד. אבל הזכות הבסיסית של כל משפחה היא להיות מיוצגת באמצעות עורך דין או טוען ציבורי. הייתי מבקש אדוני היושב ראש אולי לקיים דיון עם הסנגוריה הציבורית. ברוך השם מדינת ישראל מצליחה לייצר הרבה עורכי דין יוצאי אתיופיה שמדברים את השפה. יכול להיות שצריך לקיים דיון עם משרד המשפטים לאו דווקא בנושא הנוער אלא גם בנושאים אחרים, שייקחו עורכי דין יוצאי אתיופיה הדוברים את השפה. אנחנו רוצים להעביר חקיקה אבל לא מאפשרים לנו, לפחות בנתונים הקיימים. אם משפחה יוצאת אתיופיה מרגישה נוח יותר לדבר עם סנגור בשפתה, מה הבעיה עם זה כי ממילא משלמים עבור השירות? הבעיה היא לפעמים כשילד צריך לצאת מהבית כי טובת הילד צריכה להנחות אותנו, אבל התחושה של המשפחה היא מרה כשלוקחים להם את הילד. אני חושב שיש דרך להתמודד ואני פונה אליך אולי כדי שתהייה פנייה לסנגוריה הציבורית בעניין הזה.


בנושא הוצאת הילדים לפנימיות, לפי דעתי עד לפני שבע-שמונה שנים הייתה התקדמות ולכן היו הרבה מאוד מסגרות שנפתחו בקהילה, כמו הפרויקט הלאומי ותכניות של המשרד לקליטת העלייה במוקדי הקליטה וכל תכניות הנוער אחר הצהריים. נבנו הרבה תכניות כדי שלא יהיה צורך להוציא את הילדים לפנימייה כשלא צריך ולמנוע יצירת מתחים בתוך המשפחה. יש לי את התחושה שאולי חזרנו קצת אחורה. אני לא רוצה להגיד שזה מגמה גרופת אבל אני חושב שהנתון של מספר הילדים, לדעתי יש יותר מ- 15,000 ילדים יוצאי אתיופיה בפנימיות, זאת דעתי ואני אומר את זה בזהירות וזה מנתון אישי שלי. אני חושב שזה הרבה מדי, ואם הנתון נכון זה לא בסדר, כלומר אם לא הגיענו למצב שבני שלוש עשרה עד שמונה עשרה יוצאי אתיופיה לא הגיעו לממוצע הישראלי הוותיק, אם לא הגיע לכך יש לנו עם בעיה. לכן הנתון שביקשת הוא חשוב לנו, יתכן כמו שאמרתי שאם המשפחות מפנות את הילדים לפנימיות איכותיים, אבל המגמה הגורפת היא בעייתית.


הדבר האחרון, הגדרת עולה מייצרת סטיגמות ובעיקר ליוצאי אתיופיה. אני מציע שמאוד נזהר בשליפת נתונים שהם נתונים מאוד סלקטיביים. עם המבחן והשימוש בהגדרת עולה חדש בכלל, גם של יוצאי אתיופיה וגם של יוצאי חבר העמים, אני רוצה שתהייה הגדרה שווה, ההגדרה צריכה להיות אחידה. אני לא חושב שצריכה להיות הגדרה שיוצרת סטיגמות לאוכלוסיות מסוימות. ראיתי כאן נתונים על הקווקזים, הבוכרים ועל אתיופים בלבד, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים כשמייצרים הגדרות ועל בסיסה מוסרים נתונים. אנחנו רוצים להתמודד עם הבעיה אבל יתכן שאנחנו יוצרים סטיגמה מיותרת. תודה.

תודה רבה. אני מציע חבר הכנסת שלמה מולה שלפני שתצא תשמע את נציגת המשרד לבטחון פנים שדווקא תומכת ותציג נתונים על יעילות הפנימיות. בבקשה.

לא אמרתי שפנימיות זה דבר לא טוב, אמרתי רק שעם מספר לא פרופורציונאלי מתחילה להיות בעיה.

אנחנו עובדים בפנימיות כעשר שנים, בפנימיות החינוכיות ולא הטיפוליות של הרווחה. המשרד משקיע בשנה בסביבות שני מיליון שקלים עבור פעילויות בפנימיות בכפרי הנוער. אנחנו, אף אחד מאיתנו לא בעד שליחת ילדים לפנימיות - - -

בכמה פנימיות אתם עובדים?

נכון להיום בעשרים פנימיות שמתוכן שלוש פנימיות ללימודי משטרה.

כמה ילדים יש בכל פנימייה?

בפנימיות בהן אנחנו מעורבים יש כמעט 5,000 ילדים. הם מקבלים מענה מאיתנו המשרד לבטחון פנים.

אתם לא נותנים לכל הילדים. אתם נותנים רק בצורה סלקטיבית.

זה תלוי בהגדרות. בפנימיות הקשות אנחנו לוקחים אוכלוסייה קשה, חלקם ילדים מאוד מאוד בעייתיים עם נתוני פשיעה. אבל לא צריך לשכוח שגם ילדים נשארים בקהילה, אני גם עובדת בקהילה, הרבה פעמים הילדים כמעט ולא בבית – הם מקבלים מענים בתוך הקהילה ולא בתוך הבית. לטעמי, אין השקעה ממשית להעצמת הורים, ללקיחת אחריות בטיפול הילדים גם בקהילה. הילדים בפנימיות מגיעים להישגים מאוד גובהים. לפני כמה שנים אחוז המתגייסים היה 97% גיוס לצבא. זה נתון שבחיים הילדים האלה אם היו בקהילה לא היו יכולים להגיע אליו. נכון להיום, וגם נכון לשנה שעברה, היו לנו אחוזי גיוס למעלה מ- 90% שהוא אחוז מאוד - - -

ומה ביחס לנשירה?

אין נשירה גבוהה. הבעיה שזיהינו כעת ואני מקווה שבשנת 2011 נצליח ללכת עם תכנית כדי לקרב את הילדים לקהילה. הייתה תכנית עם מגשרים שעבדו בפנימיות והם בקשר עם הקהילה ממנה הגיעו הילדים לפנימייה. אחת הבעיות הגדולות היא כשילדים מסיימים את כיתה יב' וחוזרים הביתה, הולכים לצבא ואין כל כך תקשורת בינם לבין ההורים שלהם כשבמשך חמש-שש שנים שהילדים לא היו כמעט בבית. יש תופעה חדשה בפנימיות, אני לא מייצגת את הפנימיות, זה בית בוגרים. בעצם הילדים ממשיכים להיות ילדי הפנימייה גם אחרי שהם סיימו ומהלך השירות הצבאי וגם אחרי השירות הצבאי. אנחנו חושבים שהילדים צריכים לחזור הביתה ואני מקווה שבמהלך שנת 2011, כעת אנחנו עורכים תכנית ואני מקווה שהיא תצא לדרך לחיזוק הקשר של הילדים, ובעיקר של הילדים העולים עם הוריהם בקהילה כדי שיחזרו הביתה, שלא נראה מקרה כמו של הנער בצפון שחזר הביתה וכשהיה צריך כסף לסמים הוא הרג את האימא שלו כדי לרכוש סמים.

הנתון בנוגע לגיוס, הוא נתון יפה אבל ראינו נתון שכמעט 50% לא מסיימים את השירות הצבאי.

זו אחת הבעיות שלנו ועל זה יש וועדה שמטפלת, חבל שנציגי מינהל החינוך ההתיישבותי לא נמצאים כאן, הנושא הזה מטופל ואני מקווה שיקודם. אני לא חלק ממנו. לעניין הזה מודעים ויש גם ארגוני הורים שמתעסקים בנושא, נדמה לי שאחד לחמש לא שורד את הצבא, זה הנתון האחרון שקיבלתי של אלה שלא מסיימים את השירות הצבאי, הרבה מהם נשלחים לכלא ולא מסוגלים להסתגל., אחת הבעיות שפנימייה הם מאוד עטופים. אנחנו משקיעים בפנימיות ללימודי משטרה למעלה מ- 500,000 שקלים עבור כל פנימייה, זה המון כסף, בסוף שנה כשמסיימים כיתה יב' ואחרי שאנחנו שמנו שם 500,000 שקל זה קצת עצוב כי זו השקעה אדירה, אבל יש גם הצלחות. אף פעם לא חשבתי שילד פנימייה יכול להגיע ל- 48 יחידות בגרות. אם הוא היה נשאר באותה קהילה שלו, לא אציין מקומות, הוא בחיים לא היה מגיע ל- 48 יחידות בגרות. אלו נתונים שמעידים על מהפך.

תודה רבה. איתן גורני סמנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, בבקשה.

שנים שלושה נתונים בלבד. אם אנחנו משווים את הנתונים של נוער עולה לנותנים של נוער ישראל, אם אנחנו מסתכלים על השימוש בסם כלשהו, הנוער הלומד הישראלי משתמש בערך כ- 11% מבני הנוער המשתמשים בסם כלשהו. אם אני מסתכל על נוער בסיכון שנמצא במסגרות ופנימיות עליהן אנחנו מדברים, מדובר ב- 21% ואילו נוער ממשפחות עולים. כשאני מדבר על משפחות עולים זה נוער שעלה או נוער שהוריו עלו, אחוז בשימוש בסם כלשהו הוא 15.54%. זאת אומרת באמת שנוער ממשפחות עולים משתמש בסמים במידה רבה יותר מאשר נוער רגיל. המספרים האלה דומים גם כשמדברים על חשיש ומריחואנה, למשל6% מבני הנוער משתמשים, נוער עולה משתמש ב- 11.5%. בעיה חמורה לא פחות ואולי יותר, הוא גם הנושא של השימוש באלכוהול, כשאנחנו מדברים על השימוש באלכוהול אני מדגיש יותר דווקא את השימוש באלכוהול על ידי בני נוער מאתיופיה יותר.

הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול לא עובדת בחלל ריק, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק גם עם משרד הקליטה, גם עם משרד החינוך. כשאני מדבר על משרד החינוך אני מדבר גם על קידום נוער וגם על החינוך ההתיישבותי, אנחנו מקבלים את מצב הפנימיות כמצב נתון ויחד עם המשרדים משקיעים בתכניות מניעה וגם במידת הצורך בטיפול באנשים. אנחנו עובדים עם משרד הרווחה וכמובן עם הרשויות המקומיות, ושלא לא להזכיר את המשרד לבטחון פנים שהיום אנחנו חלק שמצטרף למאמץ של המשרד לבטחון פנים קרי גם "מצילה" וגם "עיר ללא אלימות".


אנחנו עצמנו בכל מה שקשור למגזר הרוסי מפעילים - - -

מגזר דוברי רוסית.

דוברי הרוסית.

אפשר בלי גזענות כי אנחנו יהודים לא רוסים, דוברי רוסית.

אני מתנצל, לא הייתה כוונה כזאת ואתה יודע. על כל פנים אנחנו מפעילים עשרים ושלושה רכזים, ואת זה אתה כן יודע, אני לא אקריא את כל הרשימה אבל בהרבה מאוד מקומות בישראל. כשאנחנו מדברים על מגזר יוצאי אתיופיה אנחנו מפעילים רכזים בתשעה מקומות. בסך הכל הרשות מתוך תקציב של 30 מיליון שקלים מקדישה לנושא יוצאי ברית המועצות כשלושה וחצי מיליון שקלים ולמה שקשור ליוצאי אתיופיה אנחנו מקדשים על מיליון וחצי שקלים. כשמסתכלים על תקציב הרשות אז זה אחוז לא מבוטל. אנחנו מפעילים בכל המקומות, אני לא אפרט ולא אקריא אבל למי שרוצה אני אוכל לתת את התכניות שאנחנו מפעילים, במיוחד מושם הדגש על כל מיני פעילויות בקהילה.

תודה. חברת הכנסת מרינה סולודקין בבקשה.

ראשית היושב ראש אני מאוד מאוד מודה כי הנושא שאנחנו דנים בו מאוד חשוב. אני בעד להגדיר שהנוער העולה הוא גם הדור השני משום שלפי הניסיון הישראלי אנחנו יודעים שהצרות של הדור השני של העולים, כמו בגל העלייה של שנות ה- 50 וה- 60 של המזרחים הבעיות היו גדולות יותר מאשר דור העולים עצמם. כאן אני מסכימה עם מריה רבינוביץ וגם עם שלמה מולה חברי.


היושב ראש אני יכולה לומר שבמפלגה שלי ובהפלגה שלך יודעים שיש מגמות לא כל כך נכונות בנושא הוצאת הילדים מהבית לפנימיות, משפחות אומנה. דפנה מושיוב דיברה 9,800 ילדים כ- 8,000 ילדים שהגיעו לא בגלל שהם אוטיסטיים או נכים - - -

ברשותך תיקון קטן, 9,800 הם סך הכל מתוך 45,860.

בסדר. אני אומרת שאני מאוד מסכימה שיש פנימיות חינוכיות לילדים מרקע מסוים או ממשפחות מצוקה שמגיעים לפנימיות האלה, זה דבר טוב שנותן להם הרבה. אני אומרת לכם שאני מכירה את הצד האחר של הוצאת ילדים מהבית, זה דומה למה שנציגת עמותת טבקה אמרה כאן בנושא של האתיופים. כעת בכנסת אני מנהלת את הלובי למאבק נגד הוצאת ילדים מהבית, לא בגלל שהעובדים הסוציאליים הם רעים, לא. יש שם הרבה מאוד אנשים שמשרתים גם את הילדים וגם את הקהילה. אני חושבת שתפיסת העולם לא נכונה, אולי זה היה נכון לשנות ה- 70 או ה- 80 להשקיע יותר בפנימיות ובמשפחות אומנה. אולי 120,000- שקל לכל תלמיד זה מצוין אבל לדעתי אם שליש מהכסף הזה ישקיעו לעזרה במשפחה אולי התוצאות תהיינה טובות יותר.

אני לא חושבת שתוצאות הגיוס זה גולת הכותרת שאנחנו רוצים לדור הבא. אני מסכימה שבקרב יוצאי אתיופיה ובקרב דוברי הרוסית אחוזי הגיוס הם למופת, זו דרך למעלה ודרך לשילוב חברתי טוב מאוד, אבל אם אנחנו רוצים לנרמל את החברה שלנו, הדבר החשוב ביותר הוא אחוז הבגרות בקרב הנוער העולה. כאן אני רוצה לומר שהאחוזים האלה בקהילה האתיופית נמוכים מסיבות כאלה ואחרות וגם בקהילה דוברת רוסית. אתמול היה לי מפגש מאוד חשוב עם בן אדם שעובד עם נוער בסיכון מקרב עולי ברית המועצות במרכז הארץ, הוא סיפר שאחוז הבגרויות הוא רק 25% וזה רע מאוד כי העלייה הייתה בשנות ה- 90 עם אחוזי השכלה של יותר 15מ- שנות לימוד – 67%. כאן אנחנו רואים נפילה גם בסטאטוס וגם בכל המשמעויות. אם שליש מהילדים מקבלים בגרויות אולי אולי משהו במדינת ישראל, עם כל הכסף הרב שהמדינה משקיעה בחינוך, ברווחה, ובמאבקים נגד סמים ואלכוהול, אולי אנחנו עושים משהו לא נכון.

אני אומרת לכם שיש בעיה אחרת, אני עם קבוצת האנשים בלובי שלי הכנו את סדרת החוקים בנושא הוצאת ילדים מהבית ומה שטוב לילד ולמשפחה, עדיין אין תמיכה מצד משרדי הממשלה. כמו שאמרת יש גישה פטרנליסטית שאנחנו יודעים מה יותר טוב, מי צריך לחיות בבית, ומי צריך לחיות במוסדות המדינה. אני חושבת שזה בומרנג וכבר ראיתי אנשים ממשפחות של מזרחים שהגיעו בשנות ה- 50 וה- 60, דור שני שאומרים שהם צריכם לתבוע את המדינה בגלל שנשלחו למוסדות. שמעתי שאישה אחת האשימה את שר הרווחה, לא בצדק כי הוא לא היה אחראי למה שהיה לפני הרבה שנים, אבל הדרך והתפיסה עדיין בשימוש רב ואני מאוד מאוד מפחדת שהמשרות שיש בפנימיות ובמשפחות אומנה ואולי זו הסיבה האמיתית לכך שיש תופעה של הוצאת ילדים אפילו ממשפחות נורמטיביות. זה מאבק גדול מאוד, זה מאבק פוליטי, גם אני מנהלת, גם שלמה מולה וגם דני דנון בגלל שהוא חיבר את החוק לפיקוח על הוצאת ילדים מהבית, עדיין אין אישור לחוק הזה. אנחנו נמשיך את המאבק שלנו, זה מאבק של שכנוע ושינוי תפיסת עולם. אני מאוד שמחה שיש משרדים בתפיסה אחרת. אני מאוד שמחה שהמשרד לקליטת העלייה לא ממן את הפנימיות, שמחה שמשרד החינוך ממן את הפנימיות החינוכיות עם איכות חינוך גבוהה מאוד. אנחנו צריכים לעבוד הרבה וביחד. תודה.

עד שהיושב ראש חוזר, אני אתן לשרה כהן להשלים את דבריה. בבקשה.

אני רוצה לנסות בכמה משפטית להאיר כמה זוויות שהן יותר כוללניות שהן מעבר לנושא של ילדים שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות לסוגיהן. אני רוצה להתייחס לשלושה מרכיבים בדבריי.


האחד הוא בנוגע לנושא, חבל שחבר הכנסת שלמה מולה יצא, אבל לגבי תמונת המצב והידע שקיים. אני חושבת שבעת האחרונה יש בסיס נתונים ומאגר נתונים שהוא הרבה יותר מקיף, רחב ומשותף למרבית השירותים העוסקים בנושא, הוא בסיס נתונים שמראה לנו גם מגמות והשתנות של תופעות או אינדיקטורים לאורך זמן. אני יכולה להגיד, לפחות מתוך המקום של המשרד לקליטת העלייה, שאותו מחקר שהתייחסה אליו מרינה רבינוביץ, הוא אותו מחקר שהוזמן על ידי המשרד לקליטת העלייה ממכון ברוקדייל, זה בעצם מחקר של המשרד לקליטת העלייה. הוא בדק את תמונת המצב ההשוואתית של שש קבוצות עולים בראיה השוואתית מזווית הראיה של הילדים עצמם.


אנחנו יוצאים עכשיו לחלק ב' של המחקר, בחלק ב' של המחקר אנחנו בודקים, חברת הכנסת מרינה סולודקין, אנחנו בודקים את הדור השני בארץ. כלומר אנחנו יוצאים כעת למדגם מאוד גדול, זה נמצא בשלבי עבודה ונבדוק מפי הילדים עצמם, גם יוצאי חבר המדינות, וגם יוצאי אתיופיה, איך הם מרגישים בעצמם מבחינת כל שטחי החיים שלהם.

אתמול סיפרו לי על מחקר שעשו במרכז לנוער בסיכון. שאלו שאלה את יוצאי ברית המועצות "מי אתם רוסים, ישראלים או יהודים?". יש בלבול כזה שעל השאלה הזאת אף אחד מהנוער בגילאי חמש עשרה לא היה מסוגל לענות, אני חושבת שזה נורא.

הבסיס השני של הנתונים שאת נתון ילדים עולים מישראל שאנחנו עושים אותו יחד עם המועצה לשלום הילד, השנתון החדש יצא עכשיו בשנת 2011 והוא גם בודק את המגמות לאורך שנים. הזמנו עכשיו מחקר חדש ממכון ברוקדייל בנושא של ילדים עם צרכים מיוחדים וגם זה יהיה לנו במהלך השנה.

בנוגע לנושא תמונת המצב הנוספת, תכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון עשתה מיפוי של אוכלוסיית הילדים העולים במסגרת הישובים הכלולים בתכנית הלאומית. לראשונה יש תמונת מצב של הפרופילים והבעיות המרכזיות של הילדים בחלוקה לפי קבוצות מוצא שונות וגם לפי קבוצות גיל, כלומר, אנחנו יכולים לראות את תמונת המצב של הגיל הרך, של היסודי ושל הנוער, וזה מתווסף לבסיס הנתונים שמתווסף לנו כידע אמפירי לכיוון תכניות התערבות.


מבחינת תכניות התערבות של המשרד, בשירות שאני מנהלת אותו, עיקר העשייה שלנו נכון להיום היא בתכניות שנוגעות היום למצבי הסיכון המרכזיים של בני הנוער העולה. תכניות שאומצו היום ברמה של תכניות של מדיניות גם במשרדים שאנחנו עושים איתם את התכניות. למשל הילה מזרחי הזכירה את תכנית "סיכויים" זו תכנית שנולדה ביוזמת המשרד לקליטת העלייה יחד עם ארגון "ידידים", יחד עם משרד הרווחה –שירות מבחן לנוער ומשטרת ישראל. התכנית פועלת היום בעשרים ושישה ישובים ומיועדת ללווי נוער עובר חוק. אנחנו יכולים להראות לאורך שנים שמאותו שלב שהתכנית פועלת, משנת 2005, את הירידה שהיא ירידה הדרגתית בפשיעת הנוער העולה גם מבחינת תיקים וגם מבחינת העבריינות.


תכניות של נערות בסיכון, אלו תכניות שעשינו לדוגמה יחד עם 'קרן רש"י' של בניית תפיסת עבודה רגשית תרבות ובתים חמים לנערות בסיכון. התכנית נולדה ביוזמת המשרד לקליטת העלייה יחד עם תקציב של המשרד. היא פותחה כדגם עבודה ונכון להיום משרד הרווחה, משנת 2011 ואילך אימץ את התכנית כחלק מתכנית בסיס. הוא יצא במכרז להפעלתה בכל הבתים החמים לנערות.


בסיכום בשלושה משפטים אתייחס לתכנית העיקריות, הן תכניות שנוגעות לנושא של איתור נוער שהוא נוער מתבודד ומשוטט. זו תכנית שאנחנו מפתחים אותה כרגע יחד עם "אשלים". תכנית במתחמים שאנחנו מגדירים 'כמתחמים אדומים'. התכנית המרכזית שהיום כל המרכזים משתמשים בה למתגברים בעלייה, שמיועדת למניעה בשימוש לרעה באלכוהול ובסמים.


איפה אנחנו נמצאים היום ומהם ההדגשים שלנו מכאן ואילך? - לדעתי עדיין מתחייבת עבודה שהיא בהתאם לדיפרנסציה ולשונות של קבוצות המוצא השונות, דהיינו, מצבם של יוצאי חבר המדינות אחר ושונה בחלק מהמרכיבים של הבעיות מאשר של יוצאי אתיופיה. צריך להשקיע גם באותן קבוצות אוכלוסייה בהן אנחנו רואים בעיות בהיקפים גדולים יותר, לדוגמה יוצאי קווקז. ראינו את זה בנתונים של התכנית הלאומית. לזהות במה צריך להשקיע בכל קבוצת מוצא בנפרד. עדיין שתי בעיות הן בעיות שחותכות את כל השירותים וחייבים להשקיע בהן, זה הנושא של נערות בסיכון – אני חושבת שהנושא של הנערות מחייב בעיקר נערות שמפגינות התנהגויות מיניות מסכנות.

אלו כיוונים שאנחנו צריכים להתעסק בהן בראיה שהיא ראיה משתפת, והתייחסות לקבוצות אוכלוסייה בכל הנושא של שימוש באלכוהול וסמים. המשרד לקליטת העלייה משקיע כשמונה מיליון שקל כל שנה בנושא של תכניות לבני נוער בסיכון ועוד שלושה מיליון שקל משנת 2010 מתקציבי התכנית הלאומית. זאת אומרת אחד עשר מיליון שקל שהם ייעודיים לתכניות מכוונות לעולים בלבד.

תודה. דרך אגב זה לא הרבה כסף.

אבל הם ממנפים כמעט פי שתיים ושלוש תקציבים נוספים מגורמים שאנחנו עושים איתם שיתופי פעולה. זאת אומרת המינוף שלנו בתכנית מייצר איגום משאבים חוץ ממשלתי שיוצר בסופו של דבר אפקט של כדור שלג שרק הולך וצובר תנופה.

תודה. אני אבקש מהדוברים הבאים לתמצת בדבריהם ולגעת ממש בקצרה.

אני מבקשת להוסיף נקודת מבט שאולי חסרה והיא מתקשרת לנושא הזהות. אני חושבת שבאמת הנושא של הזהות גם בדור הראשון וגם אצל הדור השני מאוד חשובה ובתוך נושא זה האוריינות. זה לא התחום המקצועי שלי אבל אנחנו רואים שזה חסם מאוד משמעותי בהתחברות לחברה. אנחנו רואים שבחלק מהאנשים שאנחנו עושים טיוב נתונים עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם לגבי עולים, אנחנו רואים את הרצף שהיו מטופלים לאורך שנים, למדו במערכות כאלה ואחרות ועדיין יש להם חסמים וקשיים כהורים לילדים.


נקודה נוספת אני רוצה להגיד לגבי ההגדרות. האמת שלא מספיק לומר היום מאיזו ארץ מוצא או אם זה דור ראשון או שני. לדעתי הבעיות הן הרבה יותר מורכבות וצריך לעשות כאן איזה תהליך, אנחנו לפחות מתחילים השנה יחד עם מכון ברוקדייל לבנות פרופילים שונים של האוכלוסייה כדי לראות מהם החסמים שלהם, מהם הכוחות שלהם, אילו שירותים קיימים ואילו שירותים חסרים. זה לא לבד, החשיבה כאן בהתאם לתכנית הלאומית שהיא חשיבה מערכתית של מספר משרדי ממשלה ולא הראיה הדיפרנציאלית של כל אחד בתחום שלו. אני חושבת שזו מגמה שתתפתח בעתיד, היא בתחילת הדרך.

חנה דשבסקי מהמועצה לשלום הילד בבקשה.

הייתי רוצה להדגיש כמה נקודות. לדעתי אני משתתפת בישיבות הכנסת בנושא נוער עולה בסיכון בערך בעשרים השנים האחרונות. אני חייבת לומר שלא משתנים דברים לגבי זמינות השירותים הציבוריים לנוער בסיכון ואיך בעצם מוציאים אותו מהסיכון. נוער וילדים בסיכון הם ילדים שבדרך כלל צריך לאבחן. למשל מדובר על ילדים שהם עם לקויות למידה או על ילדים שהם עם קשיים רגשיים. אני שואלת אתכם, ילד עולה חדש או ילד עולה ותיק, או ילד שהוא לא עולה בכלל, כשהוא זקוק לאבחון ללקויות למידה, כמה עולה לו האבחון כדי לאבחן למה הוא נכשל בבית הספר ונקלט במקום אחר? זה עולה אלפיים שקלים ויותר. איזה שירות נותנת המדינה שאין לו אלפיים שקלים ומעלה? – כלום. אותו הדבר לגבי הקשיים האחרים.


לפני כשבועיים קיבלתי פנייה משפחת עולים חדשים, ממש חדשים שנמצאים שנתיים בארץ שהביאו איתם אחיינית שהיא בת לנרקומן אזרח ישראלי, הם פנו ללשכת הרווחה, כולם יודעים שיש את האבא ואין את האימא, יש את הילדה פיזית – הנה אפשר לגעת בה, יש את הדודה שמגדלת אותה מגיל אפס ועלתה איתה ארצה. פנו ללשכת הרווחה במדינת ישראל, אזרחים חדשים וביקשו דבר אחד, "תעזרו לנו לעשות אפוטרופסות לילדה שאנחנו מגדילים כדי שנגדל אותה כחוק במדינת ישראל". כדי לפתוח להם תיק בלשכת הרווחה, כדי שהעובדת הסוציאלית תקבל את פניהם מתישהו הצטרכו האנשים האלה לאתר אותי ורק כשאני צעקתי על מנהלת הלשכה נפתח תיק בבני ברק למשפחה הזאת. זו זמינות השירותים למשפחות עולים ובמיוחד למשפחות עולים שמגדלים ילדים לא סטנדרטיים, שלא נכנסים למשבצת הסטנדרטית? לכן במקרה שאין אבחון אין הענות לצורך המיוחד, אין בעצם מקומות באותן פנימיות עליהן דובר כאן רבות. אני עצמי מטפלת בעשרות פניות בנוגע לילדים עולים, אגב גם ילדים ישראלים למהדרין, נוער בסיכון שזוקק לפנימייה טיפולית. התשובות שאני מקבלת מהפיקוח של משרד הרווחה "אין מקום". פשוט אין מקום. על מה אנחנו מדברים אם אין מקום לילד ישראלי וכפליים אין מקום לילד עולה כי בילד עולה זו השקעה מיוחדת, זו שפה ומנטאליות אחרת ואין מקומות. יש תור ענק למסגרות של משרד הרווחה המיועדות לילדים - - -

הבעיה נפתרה לאחרונה, המכסות הוגדלו.

המכסות הוגדלו ואני בינתיים לא ראיתי את התשובה ואת התוצאה בשטח.

שמעתי גם ממנכ"ל המועצה לשלום הילד דוקטור יצחק קדמן שאמר לי "את אומרת לי שלוקחים ילדים בכוח דרך בתי משפט לפנימיות, את יודעת שלילדים בסיכון במשפחות אלימות אין מקומות". אמרתי לו "אתה מבין מה עושים? מהמשפחות הנורמטיביות דרך הויה דולורזה של בתי המשפט יש מקומות ולאלה שדורשים את השירות הזה יש תור, יש זמן שממתינים ולא תמיד מקבלים את התשובה?.

ובזמן הזה הילד מתדרדר ולפעמים אין את מי לשים במקום הזה.

תודה. דוקטור אלי זרחין, מנכ"ל האגודה למען ילדים עולים. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה לעלות מספר בעיות שלדעתי צריך לעלות אותן כי אין להן מענה. הבעיה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך יושב ראש הדיון הזה, מיהו למעשה ילד ונוער בסיכון? הציגו לנו נייר עמדה של מרכז מחקר ומידע שבו מוצגים נתונים של מדינת ישראל, בעצם תכנית לאומית לנוער בסיכון, ואומרים שיש היום בישראל 15,000 ילדים בסיכון. אני עובד, ובארגון שלי מופעל פרויקט 'ציפורי לילה' המדריכים שלי יוצאים בלילה לילדים ונוער עולה יוצאי אתיופיה ודוברי רוסית שמשוטטים בלילה. אנחנו סבורים שילד שמשוטט בלילה ללא פיקוח מבוגרים הוא בסיכון. רק בתכנית שלנו שאנחנו מפעילים בשיתוף עם משרד החינוך ומשרד הרווחה יש 7,000 ילדים. אף ילד כזה אינו נמצא בסיכון כי תכנית הלאומית מציגה 15,000 נערים המטופלים בשירותי הרווחה.

יש מחסור מאוד גדול במדינת ישראל, משפחות דוברי רוסית ויוצאי אתיופיה לא משתפות פעולה עם שירותי הרווחה, ובשירותים מטפלים במספר מאוד נמוך של ילדים. לא 15,000 אדוני היושב ראש, אני חושב שאנחנו מדברים על עשרות אלפי ילדים נוספים שבחינת הכל הם ילדים בסיכון אבל ההגדרה שקיימת במדינת ישראל היא שתי הגדרות. נער שנשר ממערכת החינוך מוגדר בסיכון ומטופל על ידי קידום נוער. נער שזקוק לטיפול על פי 'חוק נוער טיפול והשגחה' מטופל בשירותי הרווחה. יש מאות ואלפי בני נוער עולים אחרים שמבחינתנו, הדוגמה שהבאתי אדוני, הם בסיכון ואף אחד לא מטפל בהם. את הדבר הזה אני רוצה לעלות על השולחן כי משהו צריך לטפל בהם.

הקריטריונים לא נכונים, אלה שמשוטטים - - -

אני לא מתייחס אם הם נכונים או לא נכונים. כאשר אני בלילה עובד עם הילדים שרשומים בבוקר בבית הספר, משוטטים כל הלילה ברחוב ואף אחד לא מטפל בהם. יש כאן בעיה.


הנקודה השנייה, וועדת הקליטה הנכבדה המליצה לממשלת ישראל להפסיק את התכנית הלאומית לנוער ולילדים בסיכון, תכנית שפועלת בניגוד להוראות החוק, תכנית הפועלת בניגוד להוראות וועדת שמידט. הנהלת התכנית מציגה 6,000 עולים שנמצאים במסגרת התכנית. זה שקר. אני לא מדבר על יוצאי אתיופיה שבאמת יש הרבה, עשינו סקר בישובים עתירי עולים, אופקים, אשקלון, רמלה, לוד, נצרת עילית, מגדל העמק, אין בכלל עולים בתכנית. אם ברמלה פותחים מרכז טיפולי לעולים, בונים בניין ופותחים אותו לעולים וכותבים שיש באזור הזה 400 עולים, אבל אף אחד לא מגיע לשם. כאן אנחנו מגיעים אדוני היושב ראש לנקודה שנייה המאוד חשובה.


ועדת שמידט שדנה בנושא נוער בסיכון אמרה דבר מאוד ברור "הדרך לעבודה עם ילדים ונוער בסיכון זה באמצעות (קרואים להם המגשרים), אנשי מקצוע יוצאי אותה תרבות, שיודעים לקשר עם הילדים בשפה שלהם, מכירים קודים תרבותיים". וועדת שמידט – תכנית נוער בסיכון, המשרד לקליטת העלייה, משרד הרווחה פסלו כל ארגוני עולים. את מדברת במחקר שלך שהתייעצו עם ארגוני עולים, ארגוני העולים השתתפו בוועדות, נכון זה היה, אבל כל התכניות שארגוני עולים \הביאו משאבים שלהם להפעיל תכנית, משרד הרווחה, המשרד לקליטת העלייה פסלו, אין היום תכנית אחת שפועלת במסגרת התכנית הלאומית שארגוני עולים יכולים להציג אנשים שלהם, ארגוני יוצאי אתיופיה וארגונים אחרים, להביא משאבים נוספים להפעלת התכנית. תוצאה מראש אנחנו רואים אדוני היושב ראש שהבעיה השנייה שצריך לחשוב היא לאפשר לארגונים חברתיים בישראל, יחד עם מדינת ישראל להפעיל תכניות. אתן לך דוגמה אחת. רוב הילדים יוצאי אתיופיה מגיעים למרכזי קליטה, מי שקולט אותם זו הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ארגוני עולים בפיקוח שלה נכנסים למרכזי קליטה בשפת הילדים ופועלים עם הילדים והילדים צומחים, והילדים יודעים אחרי שנה-שנתיים, והם הרבה יותר מגובשים.


הוצג כאן מחקר ברוקדייל. צריך להבין את השקרים שהמדינה מוסרת, 75% מהילדים אמרו שהם בבית כאן. מחקר של ברוקדייל ששרה כהן דיברה עליו ומוזכר במחקר, בדק 600 ילדים כולם פעילים במרכזי הדרכה, בדקו בסקר טלפוני. אז עם כל הכבוד שמראיינים בסקר טלפוני חד פעמי שכולם פעילים במרכזי הדרכה, 75% מהם מרגישים בבית כאן, אלה לא כל העולים.


נקודה אחרונה אדוני אני רוצה להביא דוגמה ממשרד הרווחה ומשרד החינוך, שר החינוך הקים פורום עולים, שר הרווחה הקים פורום ארגוני עולים, שני משרדים פעם בתקופה יושבים עם נציגי קהילות עולים ודנים איתם מה לעשות. אני מציע גם למשרד לקליטת העלייה, גם לתכנית הלאומית לנוער בסיכון קצת להסתובב לקראת העולים ולדון איתם יחד על מה צריך לעשות. תודה.

תודה רבה. שמעון סיאני מעמותת "ידידים" בבקשה.

תודה. ארגון "ידידים" עוסק כעשרים שנה בתחום של קליטת עלייה ונוער וסיכון, בקליטת בעיקר בנוער בסיכון, ולא רק. אני שמח שזה עולה כאן לדיון ולדיון משמעותי. בראשית דבריי מבקש שזה לא ייעצר כאן בפרוטוקולים. אומר גם למה.


בשנים האחרונות עברנו תהליכים מאוד משמעותיים שלדעתי יש עכשיו מקום למנף אותם. ראשית משרדי הממשלה למדו לעבוד יחד ולמדו יחד גם ארגוני המגזר השלישי. אני אומר לך גם כחבר וועד של מנהיגות אזרחית היום, חסרים לי פה ארגוני מגזר שלישי. פעם שכשהיה דיון על נוער עולה היו פה סערות נפש כי ארגוני מגזר שלישי הביאו את המצוקות האמיתיות מהשטח, לא שמשרדי הממשלה לא יודעים את זה, הם מכירים אותן. אצלם זה בוער בנשמה ואתה רוצה להיות שם וזה למעשה הדרך של הממשלה לעבוד בתוך הקהילה. כשאנחנו מדברים על עבודה בתוך הקהילה ארגוני מגזר השלישי עובדים בפחות תקציב, ממנפים תקציבים ויודעים לעבוד מפולח. היום יש כאן רק כמה ארגונים גדולים אבל אני חושב שזה אומר משהו.


יש תחומים ויש היום גם ניסיון מוכח להצלחות. הניסיון המוכח אומר, אחת, עבודה ממוקדת על אוכלוסיית יעד מאוד ברורה, כמו שאנחנו עושים בתכנית "סיכויים" או שעובדים יחד על תכניות של נערות, אבל גם להביא כספים חדשים. לא נכנסו כספים למערכת ואני אומר לכם שזה חלק מהסיבות לדעתי שארגוני מגזר שלישי לא נמצאים כאן. הארגונים מותשים לגמרי, המאבק על תקציבים או על שיתוף פעולה עם המשרדים מול החשב הכללי בעייתי. לדעתי הוועדה צריכה להיכנס להורדת חסמים הקיימים היום בפני מגזר השלישי, לא עם אנשי המקצוע, אנשי המקצוע שפה נהדרים, מי שמציב את החסמים ומי שמקשה הם אנשי החשב הכללי, אני באמת קורא לוועדה הזאת להיכנס ולעשות סדר כי זה יכול למנף דברים.

תודה. אחרונת הדוברים, מאיה שריר ממשרד החינוך.

אני רוצה להתייחס בקצרה לתלמידים העולים שנמצאים במערכת החינוך. אנחנו לא מחכים לנשירה שלהם ולא מחכים להיותם מנותקים ממערכת החינוך אלא מפעילים תכניות כאשר יש להם היבטים של נשירה סמויה. אנחנו מאפיינים תלמידים שנעדרים הרבה מבית הספר ושלא מגיעים באופן קבוע ומפעילים את תכנית "עוגן" במאה ושלושים חטיבות ביניים כדי לחזק אותם ולתת להם ליווי והעצמה בנקודות החוזק שלהם, ולהחזיר אותם למערכת החינוך. אנחנו מפעילים גם מגשרים חינוכיים בין תרבותיים, גם דוברי רוסית, גם דוברי אמהרית, בערך כשבעים מגשרים דוברי אמהרית ועשרים וחמישה רשויות שאנחנו עובדים אותן עם מגשרים דוברי רוסית. מעבר לכך גם היועצות בבתי הספר מקבלות תגבור והכשרה וגם שעות נוספות לטיפול מקצועי ונכון לילדים בעקבות המעבר הבין תרבותי שלהם. כאשר הנוער מנותק אנחנו מפעילים עובדי קידום נוער דוברי רוסית ודוברי אמהרית שיחזירו אותם למערכת ושיטפלו בנוער, אלי זרחין העיר שהוא באמת מנותק. אני מאוד שמחה חברת הכנסת מרינה סולודקין לבשר לך שהנתונים של הבגרות של תלמידים עולים הם נתונים טובים, הם כמעט זהים לשאר הנתונים, הם לא נופלים מהמגזר היהודי ושל הנתונים מחבר המדינות לשעבר והם דווקא בחלק ההיבטים עולים על המגזר היהודי.

דיברנו על נוער בסיכון ששם הנתונים איומים.

הופתעתי כי הנתונים שלנו הם אחרים.

קידום נוער עובד.

נכון. אנחנו באמת מנסים לשמור עליהם עדיין במערכת ולטפל לפני שהם נושרים.

תודה. ברשותכם אני רוצה להקריא את סיכום הוועדה.


הוועדה התרשמה שהנתונים הקשים מדברים בעד עצמם. מכל הפרמטרים שהוצגו בפני הוועדה ניתן להתרשם שילדים ונוער עולים נמצאים בסיכון רב יותר מאשר ילדים בני גילם מכלל האוכלוסייה.


הוועדה התקשתה לקבל תשובות לגבי היקפי התקציב המושקעים בטיפול מחוץ לקהילה.


הוועדה תקבל בכתב ממשרדי הממשלה השונים שהשתתפו בישיבה, תוך 14 יום, נתונים על מספר הילדים וגובה התקציב המושקע בטיפול החוץ ביתי.


הוועדה תפנה לסנגוריה הציבורית לקבלת נתונים בנוגע לטיפול בילדים ובנוער העולה ועל מספר הסנגורים דוברי השפה האמהרית.


אני רוצה להודות לכל המשתתפים בישיבה. אנחנו גם נעקוב אחר הדברים ונקיים ישיבת המשך שבא ננסה לקבל את כל התמונה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55