הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 135

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ו בשבט תשע"א (31 בינואר 2011), שעה 11:00

התמודדות ישראל והתפוצות עם האנטישמיות והדה לגיטימציה.

בהשתתפות המושל מייק האקבי, לציון היום הבינלאומי למאבק באנטישמיות

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

אריה אלדד

זאב בילסקי

מיכאל בן ארי

ניסים זאב

ציפי חוטובלי

יעקב כץ
יריב לוין

אנסטסיה מיכאלי

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

יוליה שמאלוב ברקוביץ’

שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ

סגן שר החוץ דני איילון

סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא

המושל מייק האקבי

ג'ון וויט – שחקן, משלחת המושל מייק האקבי

אביבה רז שכטר – מנהלת המחלקה למאבק באנטישמיות, משרד החוץ

יעל גלעד – ממונה על מניעת אנטישמיות, משרד ההסברה והתפוצות

מיכאל ינקלוביץ – דובר לתקשורת בינלאומית, הסוכנות היהודית

שרה זילברשטיין היפש – ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

דן דייקר – הקונגרס היהודי העולמי

סאם גרונוולד – ראש סגל לשכת המזכ"ל, הקונגרס היהודי העולמי

ליאור שרר – משרד הפנים

ד"ר שלמה פישר – עמית בכיר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי

ד"ר רוברט רוזט – מנהל הספריות, יד ושם

קרול נוריאל – חוקת בכירה לענייני מזרח תיכון, הליגה נגד השמצה

רחל קידר – מנהלת תוכניות חינוכיות, הליגה נגד השמצה

ניסים פדידה – יו"ר תנועת ישראל יהודית

רון עברי – יועץ מדיני

הראל כהן – מזכיר רבני, "דרך אמונה"

ביל רונן – יו"ר הפמיליסטים

מלחם קבלאן – העדה הדרוזית

אמין קבלאן – העדה הדרוזית

אבו וריד – העדה הדרוזית

אלי בנט

ג'רמי ווימפהיימר

דוד גמליאלי – פוקס ניוז

יונת פרילנגר – פוקס ניוז

יואב שמיר – עיתונאי

דן משה – עיתונאי

יניב תורג'מן – עיתונאי

משה דן – עיתונאי

עוזי ברוך – ערוץ 7

רחל סילבצקי – ערוץ 7

שולמית מלמד – ערוץ 7

קארי בריסטול – עיתונאית, network global news
צ'רלס לוין – Lone Star

אודליה ג'יקובס – World Committee for the Land of Israel

פול בּרֹֹֹׂוֹדִי – World Committee for the Land of Israel
ג'רי וורטסקי

יוסף דב פריגר – עטרת כוהנים

דניאל לוריא – עטרת כוהנים

דניאל אוברמן – ארגון נפש בנפש

מונה פנטון – ארגון למען ירושלים מאוחדת

ג'ף דאובה – ארגון ציוני אמריקה

שושנה בקרמן – צוות מארגן של ההתכנסות

יגאל אמיתי – דובר הוועדה

דנה גורדון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הדיון היום, בהשתתפות אורח הכבוד המושל מייק האקבי, הינו בנושא התמודדות ישראל והתפוצות עם האנטישמיות והדה לגיטימציה, לציון היום הבינלאומי למאבק באנטישמיות.


בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנוכחות ידיד קרוב של ישראל, ידיד קרוב של הכנסת וידיד קרוב של העם היהודי, המושל מייק האקבי. זוהי הפעם הראשונה שהמושל האקבי מבקר אצלנו היום בכנסת. זכות גדולה היא לאזורנו שהוא מצטרף אלינו לישיבה הזאת הבוקר. נמצאים עימנו נציגי הכנסת מכל המפלגות, השר דניאל הרשקוביץ, סגן השר דני איילון, חבר הכנסת ניסים זאב, שתרם רבות לארגון המאורע, תודה רבה לך ניסים זאב, סגן השר איוב קרא, חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ' ממפלגת קדימה, חבר הכנסת אריה אלדד, חבר הכנסת זאב בילסקי וחברת הכנסת מיכאלי מש"ס. קשה מאוד לכנס חברי כנסת מכל המפלגות בחדר אחד. אני מברך אותך, המושל, על שהצלחת לעשות זאת הבוקר.


ברצוני לפתוח את דבריי ולומר למושל האקבי שהיום, כשאנו רואים מה קורה במצרים, אנו חשים שעלינו לומר לשותפינו האמריקאיים שאנו מוכרחים להתמודד עם המציאות במזרח התיכון. רק לפני כשנה הנשיא אובמה נשא נאום בקהיר, בו דיבר על תהליך השלום במזרח התיכון ואמר שישראל צריכה לעשות ויתורים, ואנו רואים מה קורה היום ברחובות קהיר.


אנו מוכרחים להבין, שאנו חיים בעידן חדש היום כאשר היחסים בין ארצות הברית ובין ישראל נכנסים אף הם לפאזה חדשה. הדמוקרטיה במזרח התיכון היא שברירית עד מאוד. וכשרואים מה קורה היום במצרים ובטוניסיה, נראה שחשוב שהעם האמריקאי והנשיא האמריקאי יבינו את חשיבות הויתור עבור הדמוקרטיה האמיתית במזרח התיכון, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ישראל. הממשל האמריקאי והעם האמריקאי מבינים זאת. במזרח התיכון עלינו לדבר בשפה המתאימה למזרח התיכון. המושל האקבי, אתה נאמן לאמונותיך.


מהתבוננותי בספירת קולות הבוחרים, אני מסיק שאתה מצליח. דבר זה מראה למנהיגים כאן, בישראל, שעלינו להישאר נאמנים לאמונותינו ולדבר אל האנשים שהולכים בעקבותינו. הם מתבוננים בך בארצות הברית והם רואים כיצד אתה מגן על ישראל ועל העם היהודי. אנו מעריצים זאת. וביום הבינלאומי המוקדש למאבק באנטישמיות, יהיה זה 'תקין פוליטית' לומר שאנטישמיות משמעה אנטי ישראל. זוהי צורתה של האנטישמיות החדשה.


אנו רואים זאת באירופה. ברצוני לבקש מעמיתי ניסים זאב, שיזם את הישיבה הזאת, לומר את דבריו, ולאחר מכן נפנה לסגן השר ונמשיך בישיבת הועדה. כמובן, נשמע את המושל האקבי שיישא את דבריו בפנינו היום. תודה לך. ניסים זאב, בבקשה. אני מעביר אליך את רשות הדיבור.

קודם כל ברוכים הבאים ובוקר טוב.

מתוקף תפקידי כיושב ראש השדולה של יהדות, אני מתכבד לפתוח את הישיבה הזאת יחד עם עמיתי דני דנון כיושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.


לכבוד ולזכות הם לי להציג בפניכם את המושל מייק האקבי. אני מאמין שזו הפעם הראשונה שהמושל נושא את דבריו בפנינו בכנסת. אולי בפעם הבאה הוא יפנה אל הכנסת כנשיא ארצות הברית. המושל הוא נכון להיום המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר מבין המועמדים הרפובליקנים לנשיאות. לפני כן היה מייק האקבי מושל ארקנסו, ובימים אלה הוא מנחה את תכנית הראיונות הקרויה על שמו בערוץ החדשות "פוקס ניוז".


הוא היה מועמד רפובליקני בבחירות המוקדמות לנשיאות ארצות הברית. מייק האקבי הוא מחברם של מספר ספרים רבי מכר כמו גם מוסיקאי ורטוריקן. כמו כן, הוא משמש כפרשן מדיני ברדיו. פרופסור רוברט ווייט אמר עליו שהוא ראש הקבוצה הפועלת נגד אנטישמיות. באוניברסיטה העברית מתייחסים אליו כאל נכס. יש לו קשרים טבעיים לארץ הקודש. ללא מנדט זה אין הסבר מדוע היהודים צריכים להיות במדינה זו.

. . . . .

אני מברך את המושל מייק האקבי ואת משלחתו. נושא הישיבה המיוחדת הזאת הוא המאבק באנטישמיות והדה לגיטימציה של מדינת ישראל. רבים תוהים, האם עולמנו משתפר. אינני בטוח שהתשובה חיובית. למען האמת, כשרואים בימינו שיותר ויותר מדינות בעולם מצטרפות ליוזמה להכיר במדינה הפלסטינית בגדה המערבית כביכול בצעד חד צדדי, אני תוהה האם עולמנו משתפר. אם נעקוב אחר תופעת האנטישמיות בכל רחבי העולם, ולמרבה הצער היא מתרחשת בכל רחבי העולם.


אני זוכר שלפני כ-27 שנה גרתי במרכז ארצות הברית, במדיסון, ויסקונסין, והייתי פרופסור באוניברסיטה שם. מאז ביקרתי שם ובכל ארצות הברית, ולצערי אני חושב שאפילו בארצות הברית אני יכול לזהות כיום יותר מאורעות אנטישמיים, או לכל הפחות, גילויי אנטישמיות.


אני מעריך מאוד את ביקורך משום שבעיניי סימלת תמיד את ידידות האמת בין העם האמריקאי ובין העם הישראלי. למרות שאנו מגיעים מדתות שונות, אנו חולקים במובנים רבים אמונות דומות, ולדעתי, גם ערכים דומים. מעל הכול, יש ידידות אמת בינינו. בהקשר זה אני רואה גם את ביקורך הפעם. אם כן, אני שמח מאוד לברך אותך ומאחל לך שהות מהנה כאן. אני מעודד אותך להמשיך בדרכך. עבורנו, אתה מנהיג בעל שיעור קומה. תודה רבה לך.

אדוני יושב הראש, עמיתיי חברי הכנסת, אורחים יקרים, ויותר מכל, ידידינו ובני בריתנו היקרים, המושל האקבי, ג'ון ווייט, טוב לראותך שוב כמו בכל שנה. ברצוני לפתוח את דבריי בסיפור אודות ביקור של אריאל שרון, בהיותו ראש הממשלה, בוושינגטון. נכחתי שם כיועץ. ניסינו לארגן שתי ישיבות שונות, האחת עם מנהיג הרוב באותה עת, והשנייה עם מנהיג המיעוט באותה עת, טום דשל.


לוח הזמנים לא אפשר לקיים שתי ישיבות שונות. נאמר לנו שאיננו יכולים לקיים ישיבה עם שני המנהיגים יחד, אך כאשר הם שמעו שהישיבה היא עם ראש הממשלה של מדינת ישראל הם הסכימו להיפגש תחת קורת גג אחת. אני זוכר שהישיבה החלה בכך שטום דשל אמר לראש הממשלה בכבוד רב שהם לא היו נתפסים יחד, שני היריבים המדיניים, אלמלא היה זה ראש הממשלה של מדינת ישראל, ושהם חולקים זה על זה בכל נושא אפשרי למעט ישראל. מר לוט אמר, אדוני ראש הממשלה, במקרה של ישראל אין רפובליקנים או דמוקרטים, רק אמריקאים.


ברצוני לגמול טובה תחת טובה, אתה רואה כאן למעשה נציגים מכל המפלגות של הכנסת, ואני רוצה להבטיח לך ולמשלחתך שבמקרה של ארצות הברית והעם האמריקאי, אין ישראל ביתנו או ש"ס או קדימה או מפלגת העבודה. כולנו ישראלים ואנו רוחשים כבוד רב לעם האמריקאי ומעריצים אותו מאוד.


מה שמייחד את הברית החזקה ואת הידידות האמיצה בין ישראל ובין ארצות הברית הוא שהיא לא רק ברית בין ממשלות אלא הכרה עמוקה בידידות אמת בין עמים. ואנו יודעים שאנו יכולים לסמוך רק על עם אחד בעולם, העם האמריקאי. והרשה לי להוסיף ולומר, שגם ההיפך הוא הנכון. לעולם העם היהודי, עם ישראל, והעם האמריקאי יהיו יחד באותו צד, בין אם במאבק באנטישמיות ובין אם במאבק ברשע או במאבק באי הצדק, ותמיד נהיה אמיצים דיינו כדי להגן על האמונות שלנו, על האינטרסים שלנו, על הערכים שלנו ועל האתוס שלנו, שהוא באמת היסוד של התרבות המערבית היום.


אני יודע שתמיד נגן זה על זה, נכבד זה את זה, נדאג זה לזה. היום, כאשר אנו רואים קרב, שאיננו קרב על טריטוריה ואיננו קרב על משאבים לאומיים, אלא קרב על אידיאות, ובקרב על האידיאות, לרוע המזל, עד כה אין הסקת מסקנות, רק אפשרות של הגנה עד שיהיה לנו אקלים מדיני טוב יותר בכל רחבי העולם.


כשאנו מדברים היום על אנטישמיות, אנו יודעים שהתופעה הזאת הייתה קיימת מקדמת דנא. היא לבשה צורות שונות. היום צורתה של האנטישמיות היא להיות אנטי ישראל. ולכן אנו מוכרחים שיהיה לנו קול צלול ויש לנו כזה בקולם של המושל מייק האקבי וג'ון ווייט, כך שאנו מברכים אתכם, אנו מעריכים את ידידותכם. אתם נמצאים כאן בין חברים.

. . . . .

תודה רבה לך, דני, ואני רוצה גם להביע את הערכתי לכולכם על שהענקתם לנו את ההזדמנות הבלתי רגילה הזאת להגיע ברוח הידידות ועם כל הרצון הטוב ולהתאסף יחדיו. אני שמח במיוחד שאני יכול להיות כאן עם חברי הכנסת המכובדים.


כמו כן, זהו תענוג מיוחד שאני חולק עם אשתי, ג'נט, שנמצאת כאן, עם בני הבכור ג'ון מארק, עם בתי שרה ובעלה בריאן. בני השני דייויד עושה את דרכו לישראל, הוא יגיע לכאן עם כ-180 אמריקאים נוספים, שיצטרפו אליי כדי שאוכל להראות להם את המדינה הנהדרת הזאת, אותה אני אוהב, מוקיר ומעריך עד מאוד.


נוסף על כך, היום אני אסיר תודה במיוחד, שהצטרפה אליי דמות המוכרת לכולם בעולם. למען האמת, עבורי זהו כבוד מיוחד, שזכיתי שיהיה לצדי, כחבר וכבן לוויה כאן בישראל, אדם שהוא אולי אחד מידידיה הטובים ביותר של ישראל שפגשתי מימיי, אדם שהשקיע זמן בל יתואר בניסיון להבין, לחקור ובאמת לתפוס את הסוגיות העומדות בפני המדינה הזאת בכל ניסיונותיה הרבים.


רובנו יודעים שיחסים מסוימים נרקמים מתוך תועלת הדדית או אפילו נוחות, אך כאשר יש לחץ, קושי, מצוקה, ובפרט, כאשר יש איום לאחד מן הצדדים או לשניהם, אנו יודעים שהיחסים משתנים מיחסים שלל תועלת הדדית ונוחות לכאלה של צורך. אני רוצה להאמין שברגע המסוכן מאוד הזה בהיסטוריה, בו אנו חיים, היחסים של ארצות הברית וישראל הם כבר לא רק יחסים של נוחות או אפילו של תועלת הדדית. אלה יחסים של צורך.


אני מגיע היום להבנה שאירועי הימים האחרונים במצרים יצרו מצב עדין מאוד לא רק למצרים, לא רק למזרח התיכון אלא לעולם כולו. וייצוב האומה הזאת טומן בחובו את הפוטנציאל להתדרדר ברחבי תבל. מן הראוי שנהיה כאן היום כדי לדון באנטישמיות, או כפי שניסח זאת במדויק סגן השר, ברגש האנטי ישראלי. אך העובדה היא שהאיום על ישראל הוא האיום על הרעיון שלאנשים יש את הזכות להיות חופשיים, את הזכות לחיות עם משפחותיהם בבטחה ובשלום, ולא בפחד בלתי פוסק מכך שמישהו ינסה לא רק לסלק או לגרש אותם אלא להשמיד אותם.


וודאי אינני צריך לספר לאנשים הנמצאים כאן בחדר הזה שההיסטוריה היהודית מלאה באנשים שניסו לא רק לגרש את היהודים אלא להשמיד אותם. ואחת הסיבות שאני דבק בסולידריות שלי לעם הישראלי, בהכירי בזכותם למולדתם הטבעית, היא משום שזהו נושא הטמון בלב ליבו של הדבר שמדינתי מאמינה בו כה בעוז, והוא שלכל אדם יש זכות לחיות ולהיות חופשי. אני רוצה עבור ילדיי, יותר מכל, לדעת שהם יוכלו לחיות את החלומות שלהם, להגשים את התקוות שלהם, ולחיות חיים שאינם מאוימים על ידי כל רודן שינסה להרוס לא רק את מחייתם אלא את חייהם.


היחסים המיוחדים שהתקיימו בין ארצות הברית ובין ישראל הם יחסים שצריך לשמר, ויתרה מכך, אלה יחסים שצריך להדק, מפני שכל איום על ישראל הוא בעצם איום על כל האנשים אוהבי החירות, אוהבי החופש. אני רוצה להאמין שהסיבה לכך שאני אוהב את ישראל היא מפני שאני אוהב חופש. אני אוהב את העובדה שאדם יכול לחיות את חייו מבלי שייאלץ להיות שרוי בפחד בלתי פוסק מפני ממשלתו או מפני איומים שעלולים להגיע מבחוץ.


במשך זמן מה שררה גישה שייתכן שלישראל יהיה חוש מפותח יותר של שלום אם היא רק תמשיך לוותר על קניינה ועל שטחה למען אלה שאפילו אינם מכירים בבסיס לקיום שלה, שמסרבים להכיר בזכות הקיום שלה. אינני מסוגל להעלות על דעתי דבר יותר לא הגיוני מכך. מאידך, רוב האיומים האנטישמיים באמת הם פשוט כאלה, לא הגיוניים. אין להם שום בסיס בשום סוג של מחשבה שפויה. דעות קדומות, קנאה עיוורת, אפליה – אלה הם לרוב התוצאות לא של אנשים החושבים על דברים גדולים אלא של אנשים החושבים על דברים קטנים מאוד. אני מעריץ מאוד את גמישותו של העם היהודי במולדתו. התחלתי להגיע לכאן לראשונה בשנת 1973, זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לישראל.


כשנכנסנו הערתי לדני שבמהלך השנים הבחנתי בכך שהמדינה יוצאת הדופן הזאת השתנתה באופן כה דרמטי. כשהגעתי לראשונה ב-1973 היא הייתה ברובה חקלאית ותיירותית. במהלך השנים היא התפתחה והפכה לכלכלה מן השורה הראשונה בעולם ביכולתה היוצאת מן הכלל, המתמקדת בעיקר בטכנולוגיה רפואית מתקדמת, ולאחת מן המובילות האמיתיות של הטכנולוגיה בעולם. כלכלתה היא לא עוד כלכלה שנאבקת אלא כלכלה שמשגשגת, והיא מהווה דוגמה לאירופה וליתר העולם.


אני מקווה שבמיוחד לאור האיומים הרבים העומדים בפנינו, נזהה שהאיום הגדול ביותר איננו הפצצה אלא האנשים העומדים מאחוריה. הוא לא הנשקים אלא השנאה הקיצונית והאי-רציונאלית המשגרת אותם. ולאחר שהייתי בשדרות וראיתי את אלפי הרקטות ששוגרו לעבר הקהילה הזאת, מעל חדרי השינה של האנשים ולתוך החנויות, בתי הכנסת והפארקים שלהם, ללא כל סיבה, משום שאף אחד מן הילדים המשחקים שם לא איים על אף אחד מעבר לגבול הזה. הדרך הטובה ביותר והיחידה לתאר זאת היא כאקט אי-רציונאלי של שנאה.


בואו נבהיר שכל איום על ישראל הוא איום ממשי מאוד על ארצות הברית. ואחת הסיבות לכך שאני מגיע לכאן היא שאני רוצה להיות שגריר במדינתי כדי לסייע להסביר שהסולידריות שלנו עם ישראל היא לא רק ארגונית אלא אורגנית, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לאפשר לישראל להיות מאוימת, ושהעולם וכל האנשים אוהבי החופש מאוימים על ידי הג'יהאד האסלאמי הקיצוני, האיום המשותף שאיננו רק איום אנטישמי אלא איום אנטי-חופש.


אז בנוגע לכך, אנא דעו שאני בא לכאן היום כדי לעמוד לא רק למענכם אלא עמכם. ואני מקווה שהאירועים שאנו עדים להם במצרים הם אירועים המזכירים לנו שהאיום העומד בפנינו הוא ממשי וסמיכותו מדאיגה מאוד. עתה הוא הזמן בו האומות שלנו חייבות לזהות שהאיום המשותף העומד בפנינו איננו איום כלכלי אלא כזה של קיצוניות. אני מקווה שנוכל להבהיר זאת ליתר העולם.


אני אסיר תודה כפי שאמרתי, על כך שידידי, ג'ון ווייט, נמצא עמי. אני יודע שהוא ישמח להעיר מספר הערות, ולאחר מכן אני מצפה להזדמנות שלנו להיות כאן ואולי אפילו לקבל שאלות או הערות לפי ראות עיניו של יושב הראש. לבי מלא תודה לכם על ידידותכם ועל תמיכתם בחופש ובצדק, והלוואי ונעמוד עמכם ולמענכם במסע בעקבות ההכרה בזכותכם הטבעית להתקיים כאומה, ואני רוצה לומר, רב, אני מעריך את העבודה הגדולה שעשית כשסייעת לקחת את החוקים של ארצות הברית ולגרום לה לשחק לפי החוקים שלה ככל הנוגע לנושא הילידים המקומיים.


אני סבור שזו הדרך הטובה ביותר להסביר ליתר העולם שלאנשים בעלי שפה משותפת, דת משותפת ומולדת משותפת יש זכות להיות במולדתם. ייתכן שזהו אחד הטיעונים החזקים ביותר לקיום ולהמשכיות של המדינה הזאת.

. . . . .

כבוד גדול הוא לשחקן, לשבת כאן, ועונג גדול הוא לי להתלוות למושל אותו אני מעריץ מאוד, וכל תשומת הלב שהוא זוכה בה לאחרונה היא מדהימה. אנו מסכימים בנוגע לנושאים רבים אך כעת אנו מוצאים עצמנו כאחים באהבתנו הגדולה למדינת ישראל.


כתבתי מספר הערות שברצוני לחלוק עמכם. שואלים אותי כל הזמן מה החיבור שלי לעם היהודי? משום שאנשים שומעים את ההצהרות שהצהרתי בעיתונות וביודעם שאינני יהודי הם חוקרים אותי, מדוע אני נוקט עמדה כה חזקה בשם העם היהודי? תשובתי היא שהעם היהודי העניק לאנושות את הכלים המושלמים לחיים. הם העניקו לנו את התורה הגדולה שאם ננהג לפיה היא תביא לנו שלום, אהבה, אומץ, חכמה וצדק וכל תשובה אפשרית שישנה לחיים.


לפני שנים מספר ביקרתי בישראל ושהיתי במחיצתם של קורבנות המחבלים המתאבדים וחלקתי כבוד לאלה אותם הייתי מכנה קדושים מעונים שבנס גדול שרדו את ההתקפות הברבריות של הטרור הפלסטיני בישראל. מה שראיתי קרע את לבי. רבים היו קטועי גפיים, רבים איבדו ילדים, נשים ובעלים.


כיצד הגענו לזמן בו טבח של חפים מפשע, ריצוץ גולגולותיהם של תינוקות ואפילו רצח עם הם אמצעים מקובלים של מטרה פוליטית? אני חש זעם מוחלט כלפי כל מי שיכול לתרץ את הברבריות הזאת ואני חש בוז מוחלט כלפי כל מי שאינו נבון דיו כדי לראות שהתעמולה הזאת באמצעי התקשורת, המציירת את הפלסטינאים כקורבנות מסכנים, יכולה להרוס את האומה היהודית בישראל.


אנו עדים לסוג חדש של שואה. ואנשים טובים מכל קשת הדתות והאמונות צריכים להביע זעם ולדרוש להישמע. לקיצונים הפלסטיניים יש רק תפילה אחת על דל שפתיהם והיא להרוג כל יהודי בישראל, מנער ועד זקן. הבה נישא היום תפילה לאומץ ונעמוד ונילחם נגד כל האנטישמיות הזאת שמצאה את דרכה לכל עושי הרע. הבה נישא תפילה לשלום אך עם ההבנה שלא נתכופף בפני הטרור בכל צורה או דרך למען השלום.

תודה רבה לך ג'ון. הדובר הבא הוא סגן השר איוב קרא, בבקשה.

אדוני המושל, מייק האקבי, השר, סגן השר, חברי הכנסת, גבירותיי ורבותיי.


פגשתי את מר האקבי לפני שנה. נקודת המפגש בינינו היא שאנו תומכים בעם היהודי. איננו יהודים. אני דרוזי ואתה נוצרי, וחשוב לומר בקול בישיבה הזאת שאנו הלא-יהודים הטובים ביותר שתומכים לחלוטין במדינה היהודית. היום מנהיגי הקהילה הדרוזית הגיעו לישיבה הזאת כדי להביע את תמיכתם בכם. אני חושב על המדיניות של מר אובמה כנגד המדיניות של מר האקבי.


מה שקורה במצרים מדאיג. המדיניות בה תומכים אחדים היא כה מוטעית. במקרה הזה רק המערב, כולל ישראל, יפסיד מן המדיניות הזאת. עלינו לתמוך במוברק. אין דרך אחרת במזרח התיכון. ישראל היא המדינה היחידה באזור המגנה על ערכים ליברליים, על זכויות אדם ועל דמוקרטיה. במדינות אחרות הם יכולים לנסות. אך אנו בישראל לא יכולים להרשות לעצמנו את הדרך של ניסוי וטעייה. יש לנו רק מדינה אחת.


מר אובמה יכול לנסות לבסס דמוקרטיה בעיראק וכן הלאה. אנו צריכים שאתה, המושל, תוביל בבחירות הבאות. אנא, הזדרז. צריך לבסס כאן שלום. שני אחיי נלחמו במלחמות, אני בעצמי הייתי קצין בכיר בישראל. אינני מייחל למלחמה. אל עליי להגן על המדינה כיוון שהיא המדינה היחידה בה אני יכול לחיות בחופשיות. אני רוצה להודות לך על תמיכתך החזקה בישראל. אם משהו יקרה לישראל, חס ושלום, נלך לאבדון. אני רוצה להזמין את מנהיג הדרוזים בישראל להעניק לך מתנה סמלית.

תודה לך, אני רוצה להודות לסגן השר איוב קרא ולנכבדי הקהילה הדרוזית שהגיעו כל הדרך מהצפון. חבר הכנסת, מר אריה אלדד, אני מעביר אליך את רשות הדיבור.

תודה רבה לך, ואני מודה למושל האקבי.


דיברת מעומק לבי. בחורף 2001 הייתי רופא בחדר המיון בהדסה עין כרם, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, כאשר קיבלנו כ-30 נפגעים בפיגוע התאבדות ואת המחבל בעצמו, שלא התאבד במהלך הפעולה.


הוא סיפר לי שהוא ראה פרצה וכיוון את עצמו לכיוון הכניסה, אך הוא אמר שלא היו מספיק ילדים אז הוא רצה להתקדם לעבר קבוצה אחרת של אמהות ותינוקות, והוא מעד והפצצה נרטבה, לכן הפגיעה הייתה רק חלקית.


ניסחת זאת כל כך נכון. אקט אי-רציונאלי של שנאה. כך היא אנטישמיות, כך היא מדיניות אנטי ישראלית, אי-רציונאלית. ברגע שזה אי-רציונאלי, איננו יכולים לשכנע אותם שאנו צודקים והם טועים. עלינו להיות חזקים על מנת לשכנע אותם שאין להם סיכוי להביס אותנו.


אין להם סיכוי להשמיד אותנו. הדרך לעשות זאת תהיה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אחרת גורלנו ייחרץ לעד לטרור. עוד גל טרור, עוד התקפה, עוד מלחמה. לעם היהודי, למדינת ישראל, הדרך לשרוד היא להיות חזקים. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך.


המושל, אמרתי בהתחלה שהעובדה שיש לנו 15 חברי כנסת בישיבת מליאה ויש לך כאן חברים מ-6 מפלגות שונות, מן האופוזיציה, מן הקואליציה, היא מדהימה. העובדה הזאת רק מראה עד כמה האנשים בישראל מכבדים את מה שאתה עושה ואת מה שאתה אומר למען ישראל. הדוברת הבאה תהיה יוליה שמאלוב ברקוביץ'.

. . . .

המושל האקבי, כבוד גדול לארח אותך כאן. פגשתי אותך בשנה שעברה כאשר היה זה מאוד לא פופולארי להציג קול אמריקאי ברור לגבי זכותו של העם היהודי לבנות בכל מקום וזכותו של העם היהודי להיות קרוב לעיר הבירה שלו, ירושלים. אתה היית שם, ואני מעריכה מאוד את כל הדברים שאתה עושה למען מדינת ישראל.


כשאנו רואים את המהפכות המרחשות סביבנו בלבנון, במצרים, הגיע הזמן שכולם יבינו את המחשבה הנאיבית שהסכסוך הערבי-ישראלי הוא בנוגע לשטחים. הנקודה הזאת לא משחקת תפקיד. הסכסוך הוא בנוגע לאסלאם נגד יהדות, הסכסוך הוא בנוגע לעמים המקיפים אותנו שאינם מקבלים את זכות הקיום שלנו כמדינה יהודית וזוהי כל מהותו של הסכסוך. הסכסוך הוא לא בנוגע ל-1967, אלא בנוגע ל-1948.


למרבה הצער, כאשר מתרחשת מהפכה במזרח התיכון בדרך כלל עולים כוחות קיצוניים יותר. עלינו לחזק את המשטר הדמוקרטי היחיד באזור, משחר החופש היחיד, שהוא ישראל. במהלך השנים האחרונות ניסינו להשיג שלום בדרך הלא נכונה.


אל ג'זירה חשפה משא ומתן בין אולמרט ובין הפלסטינאים. הם לא היו מוכנים להשתתף במאמצים להגיע להסכם. המקסימום שהישראלים הסכימו לתת הוא פחות מהמינימום שהפלסטינאים יהיו מוכנים אי פעם לקבל. ישראל חייבת להשתחרר מהרעיון של פתרון שתי המדינות ומדינה פלסטינית. ישראל חייבת לדבר על זכותה המוסרית להתקיים במולדתה ההיסטורית והתנ"כית. יש לך השפעה מסוימת ב"פוקס ניוז". אנא דבר יותר על יונתן פולרד כדי שאדם נפלא זה ישוחרר.

תודה רבה. יעקב כץ, בבקשה.

אני מקבל בברכה את המושל אותו פגשתי בחודש שעבר. אני שמח לראות את כולכם, החברים הטובים מאמריקה. אני אחד מן הנציגים סביב השולחן הזה השייכים למתיישבים ביהודה ושומרון. היום יש לנו ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים כמעט 700 אלף יהודים. ברוך השם. לצערי, בשנים האחרונות ממשלתנו טעתה בנוגע להגנה על האינטרסים הטובים ביותר של מדינת ישראל. כנשיאה העתידי של ארצות הברית אנו מייחלים שלא תשתנה. היה האקבי, כלומר מכבי.


יש לי בקשה ממך, לפני שאתה עוזב את המדינה. אנא התקשר ואמור לראש הממשלה שלנו, נתניהו, גיבור ישראלי גדול, היה מכבי שוב. חדש את הבנייה בירושלים, חדש את הבנייה ביהודה ושומרון, תן לעם היהודי את הזכות להיות יהודים רגילים כמו המכבים, כמו שמשון, כמו הגיבורים הישנים מהתנ"ך.


אנו מאחלים לך בהצלחה ומקווים לראותך רץ לנשיאות ובעזרת השם הופך לנשיאה החדש של ארצות הברית. כשתגיע לעמדה זו, אנא, אל תשתנה.

הדובר האחרון הוא דן דייקר מן הקונגרס היהודי העולמי ולאחר מכן נאפשר למושל לענות.

המושל האקבי, אני רוצה למסור תודות בשם מאות קהילות יהודיות ברחבי העולם, אותן מייצג הקונגרס היהודי העולמי, כולל אחת בישראל למטרת תחיית העם היהודי. מה שאמרנו בדיונים שלנו ברחבי העולם בקהילות היהודיות וכן בישראל הוא שהדה לגיטימציה היא בעצם תקיפת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בגבולות בטוחים ומוכרים. מה שאנו רואים ומה שאנו למדים ממצרים הוא שיש דבר אחד שישראל צריכה באמת, כמדינה שאינה גדולה יותר ממדינת מרילנד יחד עם יהודה ושומרון, והוא גבולות שניתן להגן עליהם על מנת לשרוד באזור הסוער מאוד הזה של העולם.


למרבה הצער, בחודשים האחרונים, בשנים האחרונות, ואפילו לפני כן, חל היפוך של האמת, והוא שאם ישראל תיסוג לגבולות של לפני 1967 שלא ניתן להגן עליהם, הכול יהיה בסדר. מה שאנו רואים מצפון בלבנון ומדרום במצרים ובעזה ואפילו בחלקים מיהודה ושומרון הנמצאים תחת פיקוחה של הרשות הפלסטינית הוא דבר שונה למדי.


לבסוף, אני רוצה לשאול אם תואיל להעביר מסר לארצות הברית בנוגע לעניין דוחק אף יותר והוא שהרפובליקה האסלאמית של איראן, המדינה החברה באו"ם, קוראת לרצח עם, לשריפה עד עפר של מדינה אחרת באו"ם, מדינת ישראל.


זו הפעם היחידה מאז היווסדה של ארצות הברית שדבר כזה קורה ואף אחד לא מרים את קולו. ואני רוצה לקרוא לך, אדוני, המושל האקבי, לקרוא לממשל האמריקאי החתום על אמנת האו"ם למניעת רצח עם משנת 1948 לקרוא למשטר האיראני לתת את הדין, לקרוא למועצת הביטחון של האו"ם לדון ולנקוט פעולה נגד המשטר האיראני המכחיש את השואה בעודו מכין את רצח העם הגרעיני הבא נגד מדינת ישראל.


תודה לך, אדוני.

תודה, דן דייקר, אני רוצה לבקש מן המושל האקבי לסכם בקצרה את הישיבה החשובה הזאת.

שוב, אני רוצה להביע תודה מעומק הלב לכולכם על הזמן שהקדשתם כאן היום, ובעיקר על נדיבות האירוח שלכם. אני מודה לכם על ההערות האדיבות. יותר מכול אני מודה לכם על ההגנה הנלהבת בחופש וביעדים המשותפים שאנו חולקים, לדעתי, בחדר הזה. אני שומע בבירור רב את המסר בנוגע לאיום האי-רציונאלי שיש לנו מאיראן.


לפעמים אני תוהה, מדוע העולם כולו איננו מבין עד כמה מסוכן המצב לא רק לאנשי המזרח התיכון אלא לכולנו ברחבי העולם. ואני מקווה שאלה מבינינו שבאמת אוהבים את החופש ומעריכים את הדמוקרטיה שלנו ואת תחושת החירות, לעולם לא יוותרו ולא ייכנעו וימשיכו להשמיע את הקול שאני מקווה להשמיע כאן בהיותי בישראל ושאמשיך להשמיעו בשובי לארצות הברית.


אני רוצה לומר שוב, שאינני מבין, ושאעשה כל שביכולתי כאן ובכל מקום בו תדרוך כף רגלי כדי לשאול, מדוע לכל הרוחות אנו יכולים בכלל לחשוב שהישראלים מציבים איום משום שהם רוצים לבנות חדרי שינה לילדיהם יותר מאשר לבנות פצצות לאיראן. כך שאני מסיים בהצהרת הסולידריות שלי עם עמכם, באומרי שעבור העם הישראלי לחיות ולבנות במולדתו הוא דבר הגיוני, לבקש מהם לא לעשות זאת הוא בלתי הגיוני.


תודה רבה לכם.

אני רוצה להודות למושל האקבי, ולאשתו ולמשפחתו הנפלאה שהצטרפו אלינו היום. אני רוצה להודות לניסים זאב, לאודליה ג'ייקוב, לד"ר פריגר, לד"ר ברודי, לשושנה, על שארגנתם את האירוע הזה, כשהנשיא בבית הלבן אומר לנו לבנות בירושלים.


אני חושב שהמענה הטוב ביותר, ומה שהמושל האקבי עומד לעשות בדיוק עכשיו, הוא ללכת להר הזיתים בירושלים ולהניח את אבן היסוד לשכונה חדשה בירושלים.


תודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10

PAGE
2