הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
28
ועדת החינוך, התרבות והספורט

1.2.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 364
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז בשבט התשע"א (1 בפברואר 2011), שעה 12:30

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): העלייה במדד הגזענות בקרב תלמידים יהודים - ביזמת חבר הכנסת מוחמד ברכה

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

עפו אגבאריה

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

יעקב כץ

הדרה רוזנבלום

מנהלת מנהיגות צעירה, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

אדר כהן


מפקח לאזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי מזכירות הפדגוגית

משרד החינוך

אמנון בארי סוליציאנו
מנכ"ל משותף, יוזמות קרן אברהם

דוד קומם

מנהל תחום חינוך, יוזמות קרן אברהם

דורון שוחט

חבר ועד מנהל, יוזמות קרן אברהם

עו"ד רוני שוקן

מנהל מחלקת קשרי ממשל, יוזמות קרן אברהם

אריה בל

חוקר לענייני המזרח התיכון, הליגה נגד השמצה

מרים דרמוני-שרביט
ראש צוות אזרחות, מרכז לטכנולוגיה חינוכית

שרף חסאן

מנהל מחלקת חינוך באגודה לזכויות האזרח בישראל

עטילה כאמל

דובר במשרד למגזר הלא יהודי

רות דיין מדר

מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

כרמל ברדוגו

יו"ר כפר ורדים ויו"ר ועדת נוער וקהילה צפון, מועצת התלמידים והנוער

הארצית

יעל זינגר


יו"ר מועצת תלמידים ונוער מחוז צפון וחברת מועצת התלמידים והנוער

הארצית

אלון רייכמן


מתאם פעולות הכנסת במועצת התלמידים והנוער הארצית

אורי שפר

מועצת התלמידים והנוער הארצית

ניר חדד


מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

העלייה במדד הגזענות בקרב תלמידים יהודים –

ביזמת חבר הכנסת מוחמד ברכה

אנחנו ממשיכים בסדר היום של ועדת החינוך, הישיבה השלישית היום. הנושא – הצעה לסדר היום (דיון מהיר): העלייה במדד הגזענות בקרב תלמידים יהודים של חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, פרט לנו בדיוק למה אתה מתכוון ואנחנו נמשיך בדיון.

כל מי שלא קשור לאותם הגופים שהם חלק ממתן תשובות לנושא זה, אני מבקש לרשום לי פתק, שם, שם משפחה, תפקיד, מי שרוצה לדבר ולהעביר אלי. בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. הבקשה לדיון מהיר בוועדת החינוך והתרבות באה בעקבות כתבה שפורסמה באתר YNET אודות התגברות של מגמות גזעניות בקרב תלמידים בבתי ספר יהודים. הדו"ח הזה מתבסס על מכתב ששלחו כ-100 מורים לאזרחות, לשר החינוך ב-30 בדצמבר 2010. הנתונים שמובאים שם, לפחות בכתבה ב-YENT הם מקוממים, מדאיגים, אבל למרבה הצער הם לא חדשים. זאת אומרת התהליך הזה של התגברות של מגמות של האדרת האחר והתכחשות לזכויותיו, עד כדי שתלמיד מצטיין משתעשע בטופס הבחינה עם הכיתוב המדליק במירכאות או בלי מירכאות "מוות לערבים", זה כבר ביטוי של התדרדרות קשה; או שעמיתו תלמיד אחר קם ומחייל לרגע שיתגייס לצבא כדי לרסס ערבים; או עד הצדקת הטבח בכפר קאסם, שעל פניו, גם על פי החלטה של ערכאה משפטית, הדבר הזה היה פסול. זאת אומרת כל טבח הוא פסול, ללא קשר אם התקבלו החלטות במערכת המשפט או לא.

הדברים האלה, אדוני יושב הראש, מתקשרים לכמה דברים. לאווירה ציבורית מאד מאד קשה. אני חושש שהתלמידים לא מייצרים את זה במעבדה הבית ספרית, אלא הם מביאים את זה ממקומות אחרים, גם מהרחוב, גם מהחיים הציבוריים במדינה, וגם אולי מהבתים, מהמשפחות. אין ספק שבמצב ובימים שהכנסת, נבחרי הציבור שהיו אמורים ועדיין אמורים לתת דוגמא, לניהול מחלוקות קשות ככל האפשר, אבל במסגרת דמוקרטית, כשהם עסוקים באיך להפוך הזיות גזעניות לחוקים, אז זה מה שמתקבל לדור הצעיר.

היום במקביל, בוועדה אחרת, מתקיים למשל דיון על הקמת שתי וועדות חקירה, שחברי כנסת אמורים לעשות וועדות ציד לארגונים של זכויות אדם. הדברים האלה לא נופלים על אוזניים ערלות, כשמדובר בדור צעיר, אבל זה לא רק זה. הדברים מתקשרים לניתוח חברתי, פוליטי מאד מקיף.

אם אני מסתכל אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת והאורחים, אני פשוט עשיתי מין הנד עפעף אם אפשר להתבטא ככה, על אירועים שקרו רק בחודש האחרון, שבהחלט יכולים להשליך על תלמידים ועל דור צעיר. למשל הנושא של מכתבי הרבנים והרבניות; למשל אתר בפייסבוק שכותרתו של גרופ שנקרא "מוות לערבים"; אותם דיבורים על איסור להשכיר בתים לערבים; אמרנו מה שמתקיים עכשיו,

אין לכם איסור להשכיר דירות ליהודים?

לא, לא, לא. אנחנו אין לנו גם בתים בכלל. הבתים שיש לנו נהרסים. אתמול בכפר אלערקיב בנגב הייתה הריסת מספר 11 שם. אז אם אתה רוצה לקנות שם, אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק.

בכל אופן, או שכרוזים שמחולקים בכל מיני שכונות נגד העסקת ערבים. אני מדבר על אירועים שהיו בחודש ינואר האחרון, לא לאורך שנים. מערכת החינוך התייחסה לנושא הזה, זאת אומרת בכמה פעמים, בפעם האחרונה בצורה מסודרת הייתה בימי הממשלה הקודמת, כשהשרה יולי תמיר מינתה וועדה כדי לבחון את העניין ואת החינוך לדמוקרטיה ולשוויוניות ויצאה חוברת שאומצה על ידי השרה. כמובן השר החדש רצה לקבוע סדר יום משלו. אני לא רוצה להגיד עליו שאם הוא מקבל או לא מקבל, אבל עובדה שהוא ביטל את האימוץ של הדו"ח של הוועדה שמונתה על ידי יולי תמיר. אבל אני לא מתרשם שמשרד החינוך מתייחס לתופעה הזאת בחומרה הראויה.

אני חושב שהגיע הזמן, אדוני יושב הראש, שמשרד החינוך ינקוט בפעולה די ברורה ודי חד משמעית. קודם כל צריך להכיר שערכים של שוויון וערכים של דמוקרטיה הם ערכים שצריכים להיות מונחלים באופן מובנה במערכת החינוך, ולא ביטוי של יוזמות של מחנכים או של מפקחים או של פקידים. אלא זה צריך להיות מובנה בתוך מערכת החינוך, וצריך לתקצב את זה, צריך גם על פי ההמלצות של הוועדה שמונתה בימי יולי תמיר שיהיה רפרנט קבוע במזכירות הפדגוגית, וגם רפרנטים במחוזות. וצריך לקבל את העמדה הבסיסית שהדבר הזה מחייב לימוד בתוך המערכת הפורמאלית של בתי הספר. צריך שיהיה סעיף תקציבי שמתייחס לעניין הזה. צריך הכשרת מורים שמתייחסים לעניין הזה. זה גם נכלל בדו"ח של האגודה לזכויות האדם.

והצעות לתיקון המצב אינן חסרות, אדוני יושב הראש, צריך את ההחלטה העקרונית במשרד החינוך, שמשרד החינוך מחנך לערכים של דמוקרטיה ושל שוויון. כי אם הוא מחליט את ההחלטה הזו, אז אפשר לעשות את העיבוד, את הסינון, את מה שלא יהיה, להרבה הצעות טובות שקיימות על השולחן. אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כוועדת חינוך ותרבות, שתופעות של גזענות ושל האדרת האחר ושל התנכרות לדמוקרטיה, יהיו נפוצים כל כך במערכת בתי הספר. הנפיצות הזאת יכולה להפוך לנפיצות אחרת שתתפוצץ בפני כולנו. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת ברכה, אני אשאל אותך שאלה, תחשוב, תענה לי אחר כך במשך הדיון. אם כבר נתת דוגמאות שכביכול- - -

אם אתה רוצה אני אתן תשובה עכשיו. אני לא יודע מה אתה הולך לשאול, אבל- - -

בסדר, מה שבא לך. אם כבר נתת דוגמאות שהצבעת עליהן שאתה קשרת אותן לתופעות של גזענות במגזר היהודי בקרב תלמידים כלפי המגזר הערבי, ונתת דוגמאות, חלקן אפשר להגיד שהן אכן דוגמאות צודקות, חלקן מבחינתי לא, אבל אני הייתי שואל אותך שאלה כזו – האם לדעתך חלק מהפעילות של המנהיגים, חלק מהפעילות של אנשי ציבור במגזר הערבי, הן לא אלה גם שדוחפות למצב כזה במקביל? כי אי אפשר לבוא מצד אחד ולהתעלם מהתופעות שהיו.

אם לדוגמא אדם שנגיד סתם הולך לשרת בצה"ל ורואה שחבר פרלמנט עולה למשט, כמו שהיה עם חברת הכנסת זועבי, ועושה פעילות כנגד חיילים, האם לדעתך זה לא יעשה איזו שהיא סערת נפשות אצלו כאשר הוא חושב על זה? האם הפעילות של ההנהגה הקיצונית בכל מה שקשור לראאד סאלח כלפי נושאים כאלו ואחרים, האם זה לא דבר שמאיץ לתגובות כאלו ואחרות? גם זה, גם זה, אני חושב שזה חלק מהעניין. אז אם הם מדברים, אז אני חושב שצריך לקחת דברים בפרופורציות משני המגזרים. גם כאן וגם כאן, ואני לא מדבר כרגע על גזענות שקיימת ועל כך אנחנו גם לא דנים כרגע, של המגזר הערבי כלפי המגזר היהודי. אני מדבר כרגע על המגזר היהודי, כשאני מתייחס לתופעות שקיימות גם במגזר הערבי, שדוחפות לתגובות כאלו ואחרות מול הצעירים. הרי הצעירים אנחנו יודעים שזה לא, החברה מבחינתם זה או חזק שמאלה או חזק ימינה. אין שם יותר מדי, אנחנו רואים- - -

מה שבטוח שאתה חזק בשאלות.

כולנו היינו בבתי ספר בזמן הבחירות וראינו גם את התגובות של התלמידים, זה לא משהו שאנחנו ממציאים כאן גלגל. ראינו איפה זה היה, הסתובבנו בבתי ספר, ראינו תגובות של התלמידים. אפשר לזהות, ואני מדבר על כלל, מה קורה.
אבל גם על זה צריך לחשוב וגם על זה צריך לתת דעה, אי אפשר להתעלם מהעניין הזה. משרד החינוך.

ברשותך אני אענה, ובלי לבזבז את זמן הוועדה. אני הֶבנתי והַבנתי חבר הכנסת כץ, אינה בוגדת בי הפעם, שיושב הראש לא התכוון לשאול שאלה, אלא לתת statement, וזו זכותו כמובן, זה בסדר. זה בסדר שהוא רוצה לתת statement, זה לא בסדר התוכן של הדברים.

מה אמרתי כבר לא בסדר?

שנייה, שנייה, אתה אמרת הכל בסדר, מצוין. אני מניח שהנהגת הציבור הערבי אינה מלקקת דבש של התעלמות מעבירות שנעשו כביכול, אם נעשו, ולכן אם יש לך תלונה יש רשויות שאפשר להפנות את זה אליהן. אנחנו עכשיו מדברים על תופעה שצריכה להדאיג אותך, והיא התפשטות של גזענות בקרב התלמידים בבתי הספר היהודים.

אתה שאלת אם תופעות כאלה ואחרות שקורות במגזר הערבי אינן גורמות לכך שבמגזר היהודי יהיה כך וכך. אני אענה לך על משקל אותם, או שאני אצטט בעצם, למה לענות? את ראש הממשלה לשעבר בישראל, גולדה מאיר שאמרה פעם שהיא כועסת מאד על הערבים שהם גורמים לילדים שלנו להרוג אותם.

תודה רבה.

טוב, תודה. מי דרך אגב עשה את המחקר שהתייחסת אליו?

ד"ר עיסוואי ופרופסור גבי סלומון.

זה המחקר שאתה מתייחס ב-YNET?

לא, לא. ב-YNET זה מכתב של מורים לאזרחות.

לא, אבל מאיפה הנתון של 80% או משהו. מה היה שם?

מה 80%? אני לא אמרתי 80%.

אני זוכר שהיה שם גם מספר דומה.

לא אמרתי 80%.

טוב, משרד החינוך, מי נמצא כאן?

כן, שמי אדר כהן, אני המפקח לאזרחות, מנהל המטה לחינוך אזרחי במזכירות הפדגוגית.

נעים מאד.

נעים מאד גם לי.

ברוכים הבאים לוועדת החינוך. זו הפעם הראשונה נראה לי שאנחנו נפגשים. חשוב מאד שאנחנו ניפגש גם בעתיד.

זה לא בגלל שהוא חדש, בגלל שאתה חדש.

סליחה, אני בוועדה הזאת משנת 2006.

אתה חדש בראשות הוועדה.

זה שאני לא יושב כאן או יושב כאן זה לא משנה.

אני הייתי כבר כמה פעמים, אבל כנראה לא נפגשנו. נעים מאד. וגם נמצאים פה הדרה רוזנבלום, שהיא הרכזת של מועצות התלמידים, וגם תלמידים שנמצאים פה.

אני רוצה להתייחס קודם כל באופן עקרוני, אני לא יכול להתייחס לפרסום ב-YNET כי זה משהו שהוא נקודתי, וגם אין,

ראשית, התקבל מכתב כזה אצלכם?

כן, המכתב התקבל. אני מדבר לגבי האירוע שאתה מתייחס אליו. אני רוצה קודם כל להתייחס באופן כללי לסוגיה שזה בעצם מה שחבר הכנסת ברכה אמר. קודם כל כמה הבהרות. אחד, מבחינת כל המסמכים שמשרד החינוך פועל על פיהם, אם זה חוק החינוך הממלכתי, סעיף 2 שזה סעיף המטרות; אם זה תוכנית הלימודים באזרחות; אם זה היעדים של משרד החינוך שפורסמו רק לשנתיים האלה, תש"ע, תשע"א. בכל המסמכים האלה מופיע בצורה חד משמעית העיקרון של חינוך לערכים דמוקרטיים, לסבלנות, פלורליזם.

גם בבתי ספר יהודים וגם בבתי ספר ערבים?

בכל בתי הספר. כל המסמכים האלה הם כלליים לכל המערכת.

בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.

גם ערבי?

כולם, כולם. אני גם בתפקיד שלי האחריות שלי היא על כל המערכת, כל המגזרים. אז כמובן אפשר להביא פה את הציטוטים, אבל הדבר הזה נמצא שם, וזה משהו שהמערכת פועלת על פיו כבר הרבה שנים, זה לא משהו שהוא משהו חדש.

דבר שני, שכמובן המערכת כולה, כולל עד אחרון המורים והתלמידים, דוחים מכל וכל כל אמירה שהיא גזענית והיא קשה, והיא אמירה של הסתה וכו'.

לגבי תוכנית הלימודים שלנו באזרחות ומה שאנחנו עושים, אני רוצה להתייחס גם במישור של המורים, וגם במישור של התלמידים. במישור של התלמידים בעצם, וזה גם עלה כאן מהדברים שנאמרו קודם, אחת המטרות המרכזיות של תוכנית הלימודים באזרחות היא בעצם גם כמובן לחנך את התלמידים לכבוד לאחר באשר הוא אחר, ובאמת זה נכון כאן שהאחר יכול להיות מכל מיני קבוצות בחברה, וזה לאו דווקא, זה יכול להיות ערבים, זה יכול להיות חרדים, זה יכול להיות עולים חדשים וכו'. והדבר המרכזי שגם התוכנית עובדת עליו, גם המורים עובדים עליו וגם בבחינת הבגרות, זה בעצם חינוך לראייה מורכבת של החברה הישראלית. זאת אומרת שזה לא באמת שחור או לבן, או שאתה בקיצוניות א' או שאתה בקיצוניות ב', אלא שבאמת יש דעות שונות ויש ניואנסים שונים, ויש זוויות מבט שונות על כל אירוע ועל כל דבר, והמטרה בתוכנית באזרחות זה להביא את התלמידים להכיר את הזוויות השונות. זה לא אומר שאתה צריך להסכים עם כל הזוויות, זה לא אומר שאתה מקבל אותן, אבל זאת אומרת ש-

תגיד לי, כמה שעות יש היום לצד מערכת החינוך בכל מה שקשור לנושא הזה ספציפית בכל המגזרים.

אוקי. אז מבחינת לימודי אזרחות זה בשלוש חטיבות הגיל. בגילאי היסודי יש מקצוע שנקרא – מולדת-חברה ואזרחות, שזה מקצוע שלומדים אותו בכיתות ב', ג' וד'. כל המקצועות שאני מדבר עליהם הם משותפים, זאת אומרת זה בכל מגזרי המערכת. אז שם יש לא את כל התוכנית, אבל שליש מהתוכנית עוסקת בנושא הזה של חינוך אזרחי. אחר כך בחטיבת הביניים.

כמה שעות בשבוע?

אם אני לא טועה זה שעתיים שבועות שלוש שנים, ב', ג' וד'. אחר כך בכיתה ט' בחטיבת הביניים תוכנית הלימודים באזרחות שעתיים שבועיות, ובתיכון בין כיתות י' ל-י"ב, התלמידים ניגשים בסוף לשתי יחידות בגרות באזרחות, שזה אומר 6 שעות על פני שלוש השנים האלה.

יש שאלות ספציפיות שקשורות לנושא של הגזענות בבגרות?

אז בחינות הבגרות עוסקות כמובן בכל הנושאים ובכל התחומים, וכמובן גם בנושאים האלה. בתוכנית הלימודים כמובן מתייחסים לדברים בחצי המלא של הכוס, כלומר על נושאים של סבלנות ופלורליזם.

ויש את זה בתעודת בגרות?

בבחינות הבגרות – בוודאי שזה מופיע.

איזה ראש מחלקה אתה, לא הבנתי.

אני המפקח לאזרחות.

אתה גם זה שמקבל נניח תלונות על גזענות של מורים, מפקחים, מנהלים?

לא. אני אחראי על התוכנית. אני אחראי על מה שמלמדים ומה שבוחנים.

הוא אחראי על תוכנית הלימודים, הוא לא אגף פניות ציבור של משרד החינוך.

לא, אבל אני כיוון שאני פוליטיקאי אני רוצה לדעת. כמה תלונות קיבלתם בשנה האחרונה בכלל על גזענות?

אבל זה הוא.

לא, היא אמרה עם הראש ככה, אז סתם בשביל הכיף.

בסדר, אבל חבר הכנסת כץ, בואו נסיים קודם איתו. אנחנו מתפזרים. אני רוצה לשמוע מה לומדים קודם כל. אחר כך לשמוע על מה מתלוננים. בבקשה.

אוקי. אז זה היה לגבי תוכנית הלימודים שהתלמידים לומדים. הסוגיה השנייה שרציתי להתייחס אליה זה לגבי המורים. כי בעצם אנחנו לא יכולים להגיע ישירות לתלמידים, אלא בעיקר הקבוצה העיקרית שצריך לעבוד איתה היא המורים, ומשרד החינוך כבר מזה הרבה שנים ובשנה שנתיים האחרונות אפילו ביתר שאת, עוסק בנושא הזה של חיים משותפים במערכת החינוך, גם עם הרבה מאד קבוצות של מורים. קודם כל כמובן עם המורים לאזרחות, שהם נמצאים- - -

המורים לאזרחות הם רק מורים לאזרחות, או שזה משהו מזדמן לצד מקצוע אחר?

באופן עקרוני כמובן שהמורים לאזרחות הם מקצועיים בתחום.

דווקא המורה לשפה הרוסית שלי היה מורה לפיזיקה.

לא, לא, הכוונה אדוני יושב הראש, אתה בחור נבון, אם יש הכשרה מיוחדת למורים לאזרחות, הכשרה מקדמת ולא הכשרה מזדמנת בתוך מערכת החינוך.

אז בוודאי שיש הכשרה מסודרת, גם אקדמית שזה התחומים ממדעי המדינה, משפטים וסוציולוגיה, וגם מסלולים להכשרת מורים לאזרחות, שיש במכללות להכשרת מורים ובאוניברסיטאות. וכמובן לצערי, כמו במקצועות אחרים, שלא 100% מהמורים עברו את ההכשרה זה נכון, אבל זה קיים בכל המערכת, זה לאו דווקא במקצוע הזה.

אתם עושים השתלמויות למורים לאזרחות בכל הנושא הזה?

כן, בהחלט.

מה המנגנון של השתלמות בעניין של גזענות, סבלנות וכל זה?

אז שוב, כמובן שהנושא הזה הוא במסגרת הקשר יותר כולל. זה לא השתלמות שהיא כל כולה עוסקת בנושא הזה, אבל בכל הנושאים שלנו של תוכנית הלימודים יש לנו השתלמויות באזרחות בכל מרכזי המורים בארץ, והשנה וגם בשנה שעברה, אנחנו פתחנו כמה השתלמויות ייחודיות שעוסקות רק בנושא הזה. יש לנו השתלמות שמשתתפים בה בשלושה מוקדים בארץ יחד עם מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית. מעל 120 מורים, שהם באמת עוסקים אך ורק בסוגיה הזאת, והם בעצם מורים מכל המגזרים שבאמת באים לטפל בבעיה, והבעיה היא באמת שבקרב בני הנוער יש סלידה מהאחר באשר הוא אחר, וזו הסוגיה החינוכית שבאה אנחנו צריכים לטפל.

ומה עם הדו"ח?

אני לא מבין את השאלה, סליחה.

קיבלתם, יישמתם, עשיתם, איפה זה עומד?

אז המשרד פועל בנושא, בהתאם לסוגיות שמפורטות בדו"ח שגם חבר הכנסת ברכה דיבר עליהן.

זאת אומרת אתה רוצה להגיד, תשמע, אתה בוועדת חינוך, אתה לא פוליטיקאי, אתה לא יושב ומנסה לרמוז לנו דברים. אני צריך לדעת – אתם פועלים? יש לכם דו"ח, הדו"ח הזה מיושם או שאתם הולכים בכיוון אחר? מה הכיוון? מה האחוז של יישום הדו"ח? מה התקבל, מה לא התקבל? דבר איתי במספרים. אני לא מצליח להבין.

יושב הראש, נדמה לי שיש פה ערבוב. אתה מטיל על מר כהן את העניין של החינוך לדמוקרטיה. הוא אחראי על האזרחות, אזרחות זה גם ממשל, זה גם שירות, זה גם מולדת וכו' וכו'. אנחנו מנסים להוביל כאן קו שלייחד את העניין של החינוך לדמוקרטיה והחינוך לשוויוניות כמסלול רגיל. אם זה שעתיים,

אתם רוצים מקצוע חדש?

אם זה שעתיים של אזרחות, מה שיוצא מתוך השעתיים השבועיות של האזרחות לחינוך או לדמוקרטיה ולשוויוניות, זה יכול להיות כרבע שיעור כל שבוע. צריך, לומדים שם על מבנה הכנסת, על קבלת החלטות, על הפרדת הרשויות.

אני אתייחס בכל זאת לנושאים שגם מופיעים בדו"ח. אחד, שהוקם באמת צוות במשרד החינוך, שאני עומד בראשו ואני מוניתי על ידי מנכ"ל משרד החינוך, להיות הרפרנט בכל המשרד לנושא הזה של חיים משותפים.

מתי?

לפני שנה ומשהו.

שנה זה הרבה. יש מסקנות כבר?

אז הנה, אני מספר. אז הקמנו צוות שמורכב מנציגים של כל היחידות במשרד החינוך, שבאמת הם לא רק המורים של המקצועות המסוימים האלה, אם זה אזרחות, אם זה היסטוריה, אם זה אומנות, אלא גם מינהל חברה ונוער, השירות הפסיכולוגי, המחוזות וכו'. הצוות הזה גיבש מסמך שאמור להיות מופץ בהמשך השנה כחוזר מנכ"ל, שבעצם מתווה את המדיניות הספציפית בנושא הזה.

תן לנו כמה נקודות מהמסקנות שלכם.

למשל, אחד מהדברים שהפעילויות שנעשות היום ונעשות הרבה פעילויות בתחום הזה של חיים משותפים, אבל הפעילויות האלה הן בדרך כלל מאופיינות בזה שהן נעשות בצורה נקודתית. זאת אומרת הן ביזמה של בית ספר אחד או של ארגון אחד, או של עיר אחת בארץ, וזה לא משהו שהוא מערכתי. ולכן הרבה פעמים הפעולות האלה הן או נקודתיות או מאד קצרות טווח, ובעצם בנושא הזה, הוא נושא שהוא חייב תהליך ארוך טווח. זה לא משהו שאנחנו באים בשיעור אחד, חצי שעה, רבע שעה, או אפילו שלוש שעות, מכסים את הנושא ועוברים הלאה. כי זה באמת עניין חינוכי, שבאמת הוא קשור לכלל המורים, הוא לא קשור רק למורים לאזרחות. הם כמובן באים לתחום הדעת הזה, אבל מהבחינה החינוכית זה כמובן משימה של כל מורה.

אז זה הולך להיות מערכתית?

המטרה היא שזה יהיה מערכתי, כן.

יש תקציב?

כרגע יש תקציב מסוים שהוקצה כבר לשנה הקודמת, אני לא זוכר בדיוק את המספר, זה כמה מאות אלפי שקלים, ולגבי התקציב בהמשך – אני לא יודע להגיד כרגע.

טוב. חבר הכנסת כץ אנחנו נמשיך איתך, ואחריו מרים שרביט. גברתי, את אחרי חבר הכנסת כץ, אחריך אתה ואחריך חסאן. זה בינתיים ואחר כך נראה. בבקשה.

תודה ליושב הראש ותודה לחבר הכנסת ברכה שהעלה את הנושא של גזענות. אני חושב שבאמת אם נשאל את האנשים שמתעסקים בנושאי החינוך, כיוון שמשרד החינוך, בשונה ממשרדים אחרים, במשך השנים ניהלו אותו יוסי שריד ועד לא מזמן השרה יולי תמיר, שידועים ב-,

יוסי שריד עד 2000 ומ-2000 עד, בקושי. זה 8 שנים לימור לבנת, ויולי תמיר שנתיים וגדעון סער שנתיים, עוד מעט שלוש שנים.

אגב, גדעון סער הוא כמו יולי תמיר, ככה שאתה יכול להרגיש טוב.

אז זה לא טוב?

לא, לא, אני עד עכשיו דיברתי רק דברים חיוביים, וחבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה, לא תשמע ממני דברים שליליים, כיוון שאני חושב שחבר הכנסת ברכה צודק וגם אתה צודק, ואתם מכירים אותי.

אבל הוא עוד לא דיבר.

אני יודע. הוא חבר שלי (מדבר ברוסית). (מדברים ביחד) על כל פנים אני רוצה לומר לכם ככה, שברוך ה' ובימים האלה, ואנחנו חייבים גם להיות מבחינה פוליטית, להסתכל קצת מסביב. כשאנחנו רואים שכל המדינות המתונות כמו סעודיה שנשלטת על ידי רודנות עשרות שנים, וכמו ירדן שנשלטת על ידי רודנות עשרות שנים, וכמו מצרים, מהמדינות המתונות, הטובות, היפות שאנחנו כל כך אוהבים אותן, נשלטת על ידי רודנות 30 שנה. וכמו חברנו הנשיא חפז אסד, אתם רואים שאני מדבר רק בצורה חיובית, שזו רודנות משפחתית עשרות שנים.

מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבתוך כל החושך הרודנותי הזה, הדיקטטורי הזה, יש בה גילויים של אור, דמוקרטיה ומלחמה, אני מבקש שחבר הכנסת ברכה יקשיב לי, כי לפחות הוא יודע שאני אומר דברים של טעם. אני אומר, בכל המקומות האלה שמסביב, שאנחנו רואים רודנות ודיקטטוריים כמו,

תגיד, בגלל זה התלמידים כותבים על המחברת "מוות לערבים" מה?

תן לו לדבר, זו זכותו, הוא חבר וועדה.

רק שנייה, אני עומד לדבר על מי שכותב "מוות לערבים" שזה חמור מאד, כמו שמי שכותב "מוות ליהודים" זה חמור מאד. ואני אומר, ברוך ה', למרות שהיו לנו רודנים טובים כמו סטאלין ולנין וברז'נייב וקוסיגין, שהם היו ממש דמוקרטיים, ושם היה אור גדול ליהודים. ושם, את המדינות הדמוקרטיות, הנלהבות, היפות, מלאות האור שאנחנו כל כך מאמינים בשוויוניות ובדמוקרטיה שלהן, מדינת ישראל, ולכן אני שאלתי, כשאתה יושב הראש הנכבד אמרת אני רוצה באמת בצורה יסודית, שיטתית קודם כל לדעת מה מלמדים, אני ככה הגנבתי שאלה, ורציתי בכל זאת לדעת על כמה תלונות, ואני מסכים עם חבר הכנסת ברכה, שכל גזענות, שכל אמירה של "מוות לערבים", או של סגנון אחר שיש בו פגיעה בערבי רק בגלל שהוא ערבי, כמו שביהודי רק בגלל שהוא יהודי, הוא דבר חמור מאד.

ולכן אני למשל אמרתי, שבארץ ישראל היום, המערבית, שיש לנו מדינה יפה, אני לא כמו השמאלנים הפשיסטים האלה שאומרים – 'להחזיר את זה כדי שלא שיהיה לנו פה רוב ערבי', אני לא מפחד מערבים. אני למשל חוץ מ-10 חברי כנסת ערבים ששאל אותי חבר הכנסת טיבי, 'אז כצלה, מה, אם יהיה יהודה ושומרון אז יהיו עוד 10 חברי כנסת', אמרתי לו – 'אהלן וסהלן', מה רע בחבר הכנסת טיבי? אני החבר הכי טוב של ד"ר עפו אגבאריה, הלוואי שיהיו לו עוד 10 כאלה. אני דמוקרט. אני בעד זה שכל ערבי, ואני לא מפחד ממדינה דו לאומית. מי מפחד ממדינה דו לאומית? אלה שצועקים כל היום – אם יהיה לנו פה ערבים אז יהיה לנו פה מדינה דו לאומית. אני לא אומר את זה. אני נהנה מכל שנייה שאני מסתכל עליך, חבר הכנסת ברכה, שאתה כקומוניסט יכול להגיד את דעותיך, להטיל בנו דברים ובאמוץ ובחכמה ובשפה יפה, ואני נהנה מזה.

מה זה כל הדברים האלה שאתה נהנה כשאתה מסתכל עליו? מה זה?

לא, שאני אומר שאני נהנה לשמוע אותך בכנסת, והלוואי שאני הייתי מדבר עברית כי אני מבין עברית שאתה יכול לדבר כל כך יפה וגלוי. אנחנו דמוקרטים. אנחנו לא מפחדים להתמודד גם עם ציבור ערבי או מיעוט ערבי שהולך וגדל בארץ, אהלן וסהלן.

לכן אני אומר, כשאני שאלתי את האישה החביבה ממשרד החינוך, הדרה, תספרי לנו כמה תלונות בפועל, כי אנחנו יודעים שהחינוך לדמוקרטיה ולמורשתו של רבין זכרונו לברכה שנרצח, ולגבי דברים אחרים אנחנו משקיעים בזה כל כך הרבה, והתקשורת הישראלית עוסקת בזה 99%. והתנועה לזכויות האזרח היא התנועה הכי מדוברת, הכי יפה, הכי נשמעת ברדיו הישראלי, וכל הארגונים שדואגים לשוויוניות, כל היום מהבוקר עד הערב רק שומעים אותם, לא שומעים את כצלה.

כמה תלונות אתם באופן רשמי קיבלתם במשך השנה, שנתיים האחרונות על גזענות של מורים, של מחנכים, של מפקחים, לא של תלמיד זה או אחר. כי גם היה אחד שלמשל קרה לי 'כצלה מנגלה לתקוע לי כדור בראש'. יש גם כאלה. מה נעשה עם אנשים שהם גזעניים?

אתה גם אמרת על רשות השידור משהו שהיית רוצה להצטער על זה.

לא, לא, לא. אני לא אמרתי שום דבר שאני רוצה להצטער עליו. אני אומר תמיד דברים אחראיים. אני אמרתי, אתם רוצים שאני אנהם את הנאום שלי עכשיו? אז זה הוא לא רוצה יושב הראש, אני אתפוס לו את כל הזמן.

לא, אתה גם נגוע בזה. אתה משדר את הדברים האלה.

אני אומר חתול אבל לא נגוע בכלבת. אני אומר,

אתה נגוע בגזענות.

אני לא נגוע בגזענות. אני אמרתי לך, אני כל הזמן באופן שיטתי אומר שאני בעד דמוקרטיה ונגד גזענות. אז איך אתה יכול להגיד עלי שאני נגוע בגזענות?

חבר הכנסת כץ, בוא נתקדם.

אז אני רוצה לדעת כמה תלונות בפועל היו, לא תלונות שחבר הכנסת מלקט, כי גם אני יכול ללקט על חתונות של ערבים, בבתי ספר ערבים,

לא, זה לא דברים שמלקטים. 100 מורים של אזרחות כתבו מכתב לשר החינוך, על זה הדיון. זה לא על ללקט.

תראה, אני שואל, עדיין לשאול שאלה אני רשאי, אז אני שאלתי.

אתה צריך להיות מודאג, אם אתה מבטא את עצמך כפי שאתה מתאר בלשון,

אני מאד מאד מודאג מכל גזענות, גם של ערבים וגם של יהודים. אני רק רציתי לדעת כמה תלונות על גזענות היו.

לי קוראים הדרה רוזנבלום. אני יותר מקבלת מהקו הפתוח, ואני יותר עוסקת בנושא של נוער. ופה אנחנו מקבלים מעט מאד. אין לי אמדן גדול, אבל אנחנו מקבלים מעט מאד והדברים מטופלים. אפילו יש פה ילדה שמספרת,

ועל מורים, על מפקחים, על מורים שסטו,

זה לא מגיע אלי.

יש פה מישהו ממשרד החינוך שיכול להגיד שזה בא בכמויות או לא בכמויות? כי חבר הכנסת ברכה בא ודיבר על כך שיש אפליה או גזענות או דברים שלא בסדר. אני רוצה ללמד זכות על משרד החינוך, שאני רוצה לומר שהמחנכים שלנו והמורים שלנו, ואני רוצה להאמין גם במגזר הערבי, אבל בוודאי במגזר היהודי מדברים בכבוד ובאהבה, ומחנכים לטוב, וגם ההורים מחנכים לטוב.

אני אמרתי הרבה פעמים, ותקשיב טוב חבר הכנסת ברכה וזו הצהרה שלי ותשמע אותה ותשנן אותה. כשאמר פעם מעל במת הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי – "כצל'ה, אני מתעב מתנחלים", כך הוא אמר. אני דיברתי אחריו ואמרתי לו – "חבר הכנסת טיבי, אני לא מתעב ערבים". אני אתה יכול להאשים אותי רק באהבת, אז אני שאלתי אותו איזה מתנחלים אתה מתעב, של 48? 67? הוא לא ענה, הוא שתק.

אבל אני רוצה לומר לך רק דבר אחד. אני לא מתעב ערבים. אני לא שונא ערבים. אני אתה יכול להאשים אותי באהבת יתר של יהודים. תקשיב טוב חבר הכנסת ברכה – אני לא שונא ערבים.

אפילו יש לך חברים ערבים, לא?

לא, לא, יש לי חבר ערבי, עפו אגבאריה, תשאל אותו אם הוא מרגיש אצלי שנאה. ואני מודיע לך שאני יש לי הרבה חברים ערבים, ואני מדבר איתם, אנחנו לא שונאים ערבים. אנחנו לא יודעים לשנוא. העם היהודי הוא רחמן, בישן, גומל חסדים. שם, בירדן, ברודנות של מובארק, ברודנות של עבדאללה ושל עבדאללה ושל עבדאללה ושל עבדאללה, שם יש בעיות.

אבל אתה לא צודק. תראה מה שקורה במצרים, עד עכשיו לא הייתה אפילו הכרזה אחת נגד יהודים. אפילו מה שלא קרה,

אבל איך הגענו עכשיו לזה?

יצא המרצע מהשק.

אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו. (צעקות) אני רוצה להתקדם. שקט. בבקשה גברתי.

שלום לכולם, שמי מרים דרמוני-שרביט, אני עובדת במרכז לטכנולוגיה חינוכית. אני אחראית על כל הנושא של פיתוח מקצועי של מורים לאזרחות, ואני גם אחראית על מסלול לתעודת הוראה באזרחות באוניברסיטה הפתוחה. ואני עובדת בתחום הזה בעצם 12 שנה. חלק מהשנים אני גם עבדתי במשרד החינוך, ואחד הדברים שעשיתי במשרד החינוך זה שריכזתי את הוועדה הזאת שעסקה בחינוך לחיים משותפים. אז אני יכולה להסתכל על הנושא הזה גם מתוך הניסיון שלי בעבודה עם מורים, הרבה מאד שנים של עבודה עם מורים בהשתלמויות, בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, גם עם אדר כהן וגם עם קודמיו.

אני רוצה לומר שמתוך העבודה שלי היום יומית עם קבוצות כל שנה של בערך 200 מורים לאזרחות ועוד מורים ממקצועות אחרים, שהנושא הזה של פלורליזם ודמוקרטיה וסובלנות וחיים משותפים יהודים-ערבים חשוב להם.

אני רוצה לומר לחבר הכנסת כץ שהתמונה היא קודרת. מה שאני רואה, מה שאני שומעת ממורים בשנתיים האחרונות, זה דברים שלא הייתי שומעת קודם לכן. ואני חושבת שזה נורא שאנחנו מקיימים את הדיון הזה כיום, כאן בכנסת, כדי שבאמת נתחיל להבין שצריך פה לפעול בצורה הרבה יותר מערכתית, והרבה הרבה יותר מקיפה, והרבה יותר מעמיקה, כי כיום המורים לאזרחות בפרט הם נמצאים, הם ממש בחזית של התבטאויות גזעניות בכיתות, שאם עד לפני כמה שנים זה היה תלמיד אחד פה, או תלמיד אחד שם, כיום יש לפעמים מצבים שיש 10 תלמידים שצועקים צעקות,

תשמעי גברתי, אני מציע לך ככה, אנחנו כאן בוועדה שכל דבר שנאמר גם נרשם. אני מציע שאם אנחנו מדברים על תופעה שמוכרת לך ואת יכולה להצביע על מספרים – אנא עשי זאת. כי אנחנו לא יכולים לקחת בחשבון בוועדה שמדברת על תופעות ארציות, שמתמודדת עם כל אזרחי מדינת ישראל, עם פנייה אחת או שתיים שהופנתה אליך בצורה אישית.

זה לא אחד או שניים. השנה למשל אני אחראית באופן אישי על- - -

האם העברת את הפניות האלה למנגנונים של משרד החינוך?

אז קודם כל אין במשרד החינוך מי שאחראי על קבלת פניות בנושא גזענות. אגב, דבר כזה קיים בבריטניה. יש גוף בבריטניה,

אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל עכשיו את ההודעה על כך שאם את מקבלת פנייה אין לך לאן למסור. תעבירי את זה, יש לך קודם כל כתובת כאן ויש את הכתובת במשרד החינוך לקבלת פניות.

אבל מה זה פנייה? כשמורה אומרת,

יש מצב שמורה או מורה עשה איזה שהוא מהלך- - -

לא, לא, עשה. המורה לא עשה, המורה שמע.

גם ילדים, הנה, בבקשה, יושבת כאן בן אדם, אומרת אין כמעט כלום.

מורה שומע אמירות גזעניות, אוקי, ומנסה להתמודד עם זה, אוקי? מנסה להמשיך על פי תוכנית הלימודים, ללמד פלורליזם וללמד סובלנות, וללמד כבוד האדם. והמורה הזה, ויש לי בראש הרבה מאד דוגמאות, אני יכולה לתת אותן. שסך הכל המורה הזה במצוקה ולכן הוא בא אלי להשתלמות, והוא מבקש ממני "תני לי כלים, איך אני יכול להתמודד, מה אני יכול לעשות בכיתה שלי?"

כמה יש לך כאלו בהדרכות?

השנה יש לי כמעט 200 מורים. בשנה שעברה זה היה קצת יותר. זה סדרי הגודל של מדי שנה בערך 200 מורים.

בנושא הזה שבאו בעקבות הבעיות שיש להם בבתי הספר,

השנה אנחנו עובדים עם משרד החינוך בתוכנית מיוחדת של 120 מורים שעוסקת רק בנושא הזה של חינוך לחיים משותפים יהודים-ערבים.

לא, אבל זה שמשרד החינוך שלח אותם אליך להשתלמות זה משהו אחד. אני מדבר על המרצים שבאו אליך ואמרו – אין לי כלים להתמודד עם תופעות גזעניות אצלי בכיתה.

המורים אומרים "זה חדש לנו. עד לפני כמה שנים לא היינו צריכים להתמודד עם כזאת עוצמה".

טוב, אוקי, תודה רבה. עפו, בבקשה.

טוב, ללא ספק שעליית המפלס הגזעני הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, אני לדעתי לא רק במערכת החינוך, גם בכלל בחברה ואפילו בכנסת, ועובדה שהדברים, מה שאנחנו מנינו אותם ומה שחבר כנסת ברכה מנה אותם, על ההפגנות ועל התופעות הגזעניות ברחוב, ללא ספק- - -

איזה הפגנות? הוא לא אמר הפגנות.

שהיו נגד ערבים, והרבניות שבבת ים או בשכונת התקווה.

היו הפגנות גם משני הצדדים במשהו אחר, זה לא קשור. הפגנות זה דבר לגיטימי, כל אחד היום יש לו את הזכות לבוא ולהביע את עמדתו.

אני מדבר על הפגנות גזעניות איפה שמעלים את הרעיונות הגזעניים.

איפה שאסור ליהודים לגור כמו בשיח ג'ארח, ביפו וזה, לזה הוא התכוון.

לא לזה התכוונתי. טוב, אז ההתנהגות גם של חברי כנסת וההצהרות הגזעניות שלהם, ללא ספק זה משאיר איזה שהוא חותם ונותן השראה לאנשים שבתקופה מסוימת, וזה רק מחזק את הדברים מה שאמרה הגברת עכשיו, שלפני כן זה היו דברים שבכלל כמעט ולא היו, או היו במנות קטנות, ולאט לאט התחילו לראות שהתופעה קצת יותר רחבה.

אז זה אם מחקיקה הגזענית בכנסת, אם מהתנהגות מספר חברי כנסת בצורה בוטא מאד ובצורה גזענית, שזה גם כן משליך על הרחוב. אבל זה גם על מערכת החינוך, וזה דבר חמור מאד, שאם מערכת החינוך לא תיקח את העניינים בצורה מאד מאד רצינית, והחינוך מה שצריכים לקבל ובכלל לאסור תופעות גזעניות בתוך מערכת החינוך, אני חושב שזה יתקדם ויהיה הרבה יותר גזעני, גם כלפי אוכלוסיות אחרות, ואני לא מדבר רק על הגזענות נגד האוכלוסייה הערבית, אבל אתם רואים ושמעתם וגם בבתי ספר ואיפה שלא מרשים לילדים או תלמידים ממוצא אתיופי, או ממוצא קווקזי שברוסיה, או ממקומות כאלה, אז גם לשם זה מחלחל.

כך שהטיפול והחינוך של זה לאו דווקא בגלל האוכלוסייה הערבית. אני חושב שזה צריך להיות גם סוג של חינוך לדמוקרטיה. ואם ההצהרות הלאומניות, מה שאומר חבר הכנסת כץ, זה בהכרח ההצהרות הלאומניות, זה תמיד מאד חופף ואין הבדל גדול או הגבול בין הלאומנות יתר לבין הגזענות הוא לא גדול. ואז כשהוא מדבר על לאומנות יתר, אז זה בעצם הגזענות מה שהוא רוצה לבטא, למרות שהוא אומר שהוא לא שונא ערבים, זה שטויות זה כל הדברים האלה. זה כמו ש-, תמיד אומרים "אני לא שונא ערבים, יש לי חבר ערבי, מה הבעיה?" אז זה כאילו מצריך פרס.

עכשיו לגבי מה שאתה שאלת לגבי המנהיגות – אני חושב שזה דבר לא נכון להגיד את הדברים האלה. המנהיגות בסך הכל היא מגינה על האוכלוסייה הנרדפת, וזה ברור שהאוכלוסייה הנרדפת, המנהיגים שלה מדברים על הדברים האלה.

בסדר. אתה יודע להסביר היטב את הפעילות של צד אחד, ולתקוף את הצד האחר.

למה? זה לא צד? זה שני צדדים שווה ערך.

אתה מבחינתך אין שום תופעה שיכולה לגרום לתלמיד כזה או אחר להגיב על דבר כזה או אחר, שנעשה במגזר הערבי ואתה מקבל את זה שבמגזר הערבי כל אותם אלה שעושים פעולות שהם מביאים לתגובות במגזר היהודי, זה לגיטימי, וכל מה שנעשה במגזר היהודי כביכול זה לא לגיטימי. זה מבחינתך, זו דעתך.

אין היבטים לגזענות גם מפה?

חבר הכנסת גנאים, אתה לא היית פה בפתיחה, מדובר על נושא ספציפי.

האוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה נרדפת, ולא האוכלוסייה החזקה. לא היא המענישה את ה-

אבל זו לא הייתה השאלה.

היא נרדפת על ידי הממסד בגלל- - -

אבל אתה מסביר את זה כרגע.

אני לא מסביר. אני מסביר למה אתה מאשים- - -

אני לא מאשים אף אחד. אני שאלתי אותך האם לדעתך התגובה של צעיר כלפי מעשה כך וכך, היא באה בעקבות המעשה? התגובה של הצעיר, אותו צעיר.

לא, לא, לא, אני חושב,

אתה חושב שהצעיר צריך להסביר לו שאת אותם המעשים זה,

אני חושב שצריך להסביר .... מעבירה מסוימת. אתה יודע מה? אני רוצה לשאול אותך האם התנהגותו של שרנסקי בזמנו, בברית המועצות, היהודים נענשו ככלל על זה בבתי הספר?

מה זה קשור?

אתה מדבר על מנהיגות. הוא לא היה מנהיג יהודי? אפילו במשטר כמו שרוצים לכנות וטוב לכם לכנות אותו. אז זה לא נכון. דברים כאלה אסור להשוות ולא צריך להעניש אוכלוסייה בגלל התנהגות וזה לא היה.

תשמע, אם שרנסקי היה עולה על ספינה איפה ש-

הוא עשה יותר, הוא היה מרגל. הוא הוחלף בתור מרגל.

טוב, תודה. כן, מי אמרתי.

אני עכשיו, אני שרף חסאן, מנהל מחלק חינוך באגודה לזכויות האזרח. אז ככה, אנחנו ארגון שנמצא בשטח בתחום החינוך. אנחנו עובדים גם במערכת החינוך גם בבתי ספר יהודים, גם ערבים. אנחנו עובדים גם עם תנועות נוער, גם עם המשטרה, גם אפילו עם השב"ס, ואנחנו יכולים להעיד גם מתוך הרושם מהשטח אבל גם מתוך כמה כלים, דברים נתונים שיש אצלנו שעולים גם מדו"חות שנים, גם מסקרי דעת קהל, גם ממחקרים אקדמאים, וגם מדו"חות של משרד החינוך עצמו על התופעה הזאת של הנסיגה בערכים דמוקרטיים בחברה, בקרב בני נוער במיוחד, על הגזענות המתפשטת שהופכת לאט לאט למשהו כזרם מרכזי ואפילו כמשהו לגיטימי שעובר ככה בלי התייחסות.

וזה הביא אותנו כאגודה, להוציא בספטמבר דו"ח שבא בפעם הראשונה שהוא גם דו"ח שמטפל בנושא של חינוך לדמוקרטיה במדינת ישראל.

אז עשינו עבודת בית, אנחנו הגשנו לחברי הכנסת נייר שנשלח אליכם. הושקעה הרבה עבודה בנייר הזה, שלמדנו את הנושא לעומק, ויש בסופו המלצות שאני קורא לאמץ את ההמלצות האלה. אבל בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, שיש נסיגה חמורה בערכים דמוקרטיים בחברה בכלל ובקרב בני נוער. התופעות שנשמעו מתוך המכתב של המורים לאזרחות, ומתוך כל מיני כתבות שעולות לתקשורת זה אפס בים לדעתי. זה מה שאני יכול להגיד, כי לא כל דבר מגיע לחברי הכנסת, לא כל דבר מגיע לתקשורת, ולא כל דבר מתפרסם, ולא כל מורה יש לו את ה-

נתונים יש לך?

שנייה, תן לי קצת להבהיר את הנקודה.

לא, אבל היא אפשר ללכת כל הזמן מסביב. לא כל דבר לא כל דבר. יש נתונים, תבוא ותציג.

אני אומר לך, יש נתונים, בהחלט.

אז תראה.

מחקרים אקדמאים, לא מחקר אחד, שמצביעים לאורך שנים על התדרדרות, על נסיגה בערכים דמוקרטיים, על אמונות גזעניות שמתפשטים בקרב רוב הציבור הצעיר בישראל.

היהודי והערבי.

היהודי בעיקר,

והערבי. זה בא משני הצדדים, זה לא חד צדדי.

תיכף, תיכף שנייה.

לא, לא, זה רק אצל היהודים.

שנייה, אני אסביר, תנו לי. אני לא חבר כנסת כאן, אני כאן באתי כמומחה מתוך השטח להעיד על הדברים שאנחנו עוסקים בהם. ותאמיני לי, גם לציבור הערבי יש המון דברים במה לטפל, אבל בואו עכשיו לא נברח לנקודות האלה. בואו נשים את הדבר המרכזי שאנחנו מאד מאד מזהירים ממנו.

זה שני כיוונים – א' מחקרים אקדמיים, דו"חות של משרד החינוך עצמו, כולל הדו"ח הזה שאתה שאלת אם הוא יושם או לא, שמעידים על התופעה הזאת. ומצד שני, גם באים ארגונים, באים מורים, ומצביעים על התופעה הזאת מהשטח, ומזהירים שזה הופך לאט לאט להיות יותר ויותר חמור.

אחת הבעיות לדעתי שמשרד החינוך לא עושה מספיק ובכלל לא רואה שיש משהו מדאיג בתופעה הזאת. אני חושב שאחת הטעויות שיש עכשיו במשרד החינוך, שיש רק את המטה לחינוך אזרחי. הנושא מזוהה כאילו רק עם המפמ"ר לאזרחות, שלדעתי עושה עבודה נאמנה בתחום, במסגרת היכולות והמשאבים שיש לו. אבל מה עם שאר הדברים במשרד החינוך? מה עם שאר המקצועות? מה עם שר החינוך עצמו?

לדעתי, הובלת מהלך של חינוך מהותי לדמוקרטיה, של מלחמה בגזענות, זה משהו ששר החינוך בעצמו צריך להוביל. דרך אגב, זה ההמלצה של אחד הדו"חות של משרד החינוך עצמו, דו"ח קרמניצר, שאחת ההמלצות שלנו זה ליישם את הדו"ח הזה. זה דו"ח משנת 96 שהצביע על חומרת המצב. אז עכשיו אחרי כ-14, 15 שנים, המצב עוד יותר חמור, ומה שהוצע אז לא מספיק, למרות שמה שהוצע אז לא מיושם.

למשל, אחת ההמלצות של דו"ח קרמניצר מהשנים ההן, לפני כ-14 שנה, זה ללמד חינוך אזרחי מגיל גן הילדים עד סוף י"ב. עכשיו, מתי מלמדים אזרחות? זה רק בכיתות מסוימות, זה בתיכון, עכשיו זה עלה ל-2 יחידות ואנחנו מברכים שיש עלייה בלימודי האזרחות, אבל זה לא מספיק. אם ההמלצה היא בשנת 96 ללמד חיתוך אזרחי מגיל גן הילדים עד תיכון, אז בואו נבדוק ונשאל האם זה מיושם האם זה לא מיושם וכו'.

המלצה אחרת, אנחנו קוראים ליישום מלא של הדו"ח. עוד שני דברים חשובים, הדו"ח של חינוך לחיים משותפים. עכשיו, אם מדובר בתקציב, הדו"ח הזה מצביע,

מה הכוונה אגב – חיים משותפים?

שנייה. חיים משותפים של יהודים וערבים בארץ הזאת, במדינה הזאת. הקונספציה של חיים משותפים שיש בדו"ח הזה מחייבת, (קריאות ביניים) סליחה אדוני, אני שמעתי אותך, אני מכבד אותך, אני באתי לתרום לדיון מהניסיון שלי. אבל אני שואל, יושבים כאן תלמידי תיכון מבתי הספר, אני שואל אותם – האם הם לומדים על ערבים? על הנרטיב של הערבים? על איך הערבים חושבים על עצמם? האם הם לומדים את השפה הערבית בכדי לדעת איך הערבים חושבים? שאלות כאלה כן הדו"ח הזה מתמודד איתן, למרות שלדעתי זה לא מספיק.

שאלת גם הפוך?

בהחלט. כל תוכנית הלימודים של הערבים נכתבת על ידי משרד החינוך. הערבים לומדים את השפה העברית, נבחנים בבגרות בשפה העברית, לומדים על העם היהודי, לא לומדים על העם הפלסטיני. הכל בתוך מערכת החינוך הפורמאלית וזה תשמע, זה בסדר. אבל השאלה ההפוכה זה מה שצריך לשים על סדר היום.

אני חושב שיש כאן שורה של המלצות שצריך לאמץ כאן, שלא רק שעות ולא רק תקציב מסוים. מר כהן הצביע כאן על תקציב של מאות. שינוי מהותי מחייב השקעה יותר אדירה בתחום של חיים משותפים בארץ הזאת.

תודה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

אדוני יושב הראש, אם אפשר לתת את התור שלי לתלמיד ממועצת התלמידים?

ההערות שהופנו למר חסאן על ידי השלטון המקומי הם בשם השלטון המקומי?

מה?

אני שואל אותך. ההערות שלך למר חסאן, ואת באה לייצג את השלטון המקומי כאן בשולחן הזה בוועדת החינוך.

אני עוד לא אמרתי את דבריי בשום השלטון המקומי.

אלא מה עשית עד עכשיו?

שאלתי האם מדובר על דו צדדיות? על חינוך דו צדדי.

אה, שאלה תמימה.

היא בכלל לא תמימה, זו אמירה מאד משמעותית.

כשאת באה לייצג גוף תייצגי אותו ואל תביאי את עצמך לכאן.

חבר הכנסת ברכה, סליחה. אנחנו פה בוועדה ציבורית, כל אחד ודעתו.

אדוני חבר הכנסת,

אל תיבהלי, תדברי, את עדיין במדינת ישראל לא במובארק.

אל תיכנסו בכלל לדברים.

אני רוצה לשמוע את השלטון המקומי.

בסדר.

היא עדיין לא במצרים, לא במצרים.

אני חושבת שחבר הכנסת ברכה מכיר אותי מספיק זמן, גם כדי להכיר את עמדותיי.

תגידי, תרגישי חופשי. אנחנו לא במצרים, פה יש דמוקרטיה.

ואני אומרת, אני מבקשת מאדוני יושב הראש לתת לי לומר את עמדת מרכז השלטון המקומי לעניין הזה.

בסדר, נגיע גם אליכם, אם נגיע, כי אין לי פה יותר מדי זמן. מי התלמיד, מאיפה אתה?

אלון רייכמן מרחובות. אני מתאם פעולות הכנסת של מועצת התלמידים הארצית.

נו, יפה, אז זה היה בדיוק לפי הרשימה.

היום החברה מתקדמת לכיוון גזעני וזאת עובדה, ואי אפשר להתעלם מזה ולהגיד שהחברה היא מאד פלורליסטית ומאד סובלנית. החברה מתקדמת לכיוון גזעני. התלמידים בישראל לא מושפעים רק מבית הספר. הם מושפעים מהתקשורת, הם מושפעים מהחברה, הם מושפעים מההורים שלהם ומושפעים מכל הדברים שמסביבם, וכן, גם מהכנסת. וזה גם מה שאנחנו רואים מסביב.

חלק מהדברים שקורים בכיתות, כשיש שיח פוליטי, יכול להיות שיש שיח שמדבר על ימין או על שמאל, וזה ייכנס לשיח גזעני. מה זאת אומרת? זה ייכנס ל"מוות לערבים", "מוות ליהודים", וזה יכול להיכנס לשני הצדדים. הבעיה העיקרית היא שנותנים לזה לגיטימציה.

אני יכול לספר לכם על שלושה מקרים מאד פשוטים – אם יש איזה שהוא תלמיד שצועק "מוות לערבים", יש שלוש אפשרויות – או שהמורה תשתיק אותו וזהו, כי היא חייבת להמשיך את החומר לקראת הבגרות, אין לה זמן לבוא ולדבר על שאר הדברים כי הם פחות חושבים, והם לא יתנו את הציון לבית הספר. או שיהיה מצב שתלמיד אחר יבוא ויענה לו ב-"מה פתאום? איך אתה צועק את זה", והמורה תשתיק את שניהם; ויש מקרה יותר עצוב שהמורה תעלה את הדבר הגזעני, וזה כבר משהו אחר.

עכשיו, מאד מאד קל לבוא ולדבר על העניין של אזרחות. אם אני לא טועה אזרחות זה אחד המקצועות עם הציונים הכי נמוכים,

כבר לא.

כבר לא? אוקי. אני רוצה להגיד לכם איך אני מסתכל על שאלה באזרחות – המורה באה ומכתיבה לי פלורליזם זה – אני כותב מה זה פלורליזם, כך וכך וכך, נחמד. אני מגיע לשאלה באזרחות, אני מחפש איפה ה-ציין, איפה ה-זהה, איפה הזה, ממש לא משנה לי מה הסיטואציה שכתובה לי בשאלה. ועכשיו, אם אתה מדבר על לימודי ערבית, אני רוצה להגיד לך שאני דובר ערבית. מדברים איתנו רק בערבית ספרותית. אני רואה תלמידים של 5 יחידות שלומדים 5 יחידות ערבית 6 שנים, לא יודעים לעשות שיחה הכי פשוטה בערבית עם בן אדם אחר. למה? כי מלמדים אותם ערבית ספרותית ולא ערבית מדוברת. וזה משהו שגם מדבר על, כי בערבית לא יבואו וידברו איתך על – בוא לדבר עם הצד השני בהבנה של סובלנות וקבלה. בואו נתנגח. והייתי בסמינרים של יהודים וערבים, וגם במועצת התלמידים הארצית יש לנו ערבים ויהודים ביחד. ואנחנו יושבים ומגיעים להסכמות, אבל זה דורש הרבה קשב והרבה הסכמה והרבה פלורליזם בצורה של יישום.

וכן, וזו איזו שהיא בעיה שהמורות וגם התלמידים באיזה שהוא מקום נותנים לגיטימציה להערות גזעניות, וצריך להגיע למצב שהערות גזעניות לא משנה איזה הן, צריכות לצאת מהשיח הפוליטי. לא לתת להן לגיטימציה, וגם דיבור עם ההורים. זה לא רק התלמידים. זאת אומרת שאם יש תלמיד שהוא גזען, זה כנראה מגיע מהבית באיזה שהוא מקום. צריך לבוא ולזמן את ההורים לשיחה, שהמורה ידבר, שיראו ויגיעו לאיזו שהיא הבנה, כי לא הגיוני שגזענות תהיה דבר ששילוט בחברה שלנו וזה כרגע קורה לצערי.

תודה. רבותיי, קרן אברהם, אדם אחד מדבר, אז תבחרו מי משניכם.

אנחנו קרן אברהם בביזנס הזה של חינוך לחיים משותפים כבר 20, 22 שנה. עשינו תוכניות מפה עד הודעה חדשה. מפגשים, סדנאות, קורסים, לימוד שפה ותרבות ערבית. אף פעם הנושא הזה של גזענות, של האתגר להתמודד בכיתה עם תלמידים, לא היה חמור כמו עכשיו. אנחנו היום מלמדים ב-250 בתי ספר ברחבי הארץ, בתי ספר יסודיים – שפה ותרבות ערבית. 100 מורות ערביות מלמדות בבתי הספר האלה. אגב, ערבית מדוברת בבית ספר יסודי. הן מתמודדות יום יום, אתה ביקשת נתונים, יום יום המורות האלה מתמודדות עם תופעות של גזענות ואני עוד לא נכנס בכלל לעניין של אזרחות ומקצועות אחרים.

עכשיו, יש איזו שהיא חוסר סבירות בלצפות שמערכת החינוך, ככל שהיא תתאמץ, תוכל לפצות על האווירה, על הפגיעה באופן בו התלמידים תופסים את מה שקורה, משום שכל המערכת הפוליטית, האווירה הציבורית, הכל טעון בגזענות. אז כשהכל טעון בגזענות, כשיש כזה כרסום בשיח הדמוקרטי בישראל, כשמהבית הזה יוצאים כאלה חוקים, כשמתפרסמות כתבות בטלוויזיה – התלמיד יכול חצי יום, כל יום ללמוד אזרחות, הוא יבוא הביתה, הוא יפתח מבט לחדשות, הוא יראה תמונה הפוכה של המנהיגים שלו שמדברים בצורה כזאת, אין סיכוי ללמד אותו אזרחות. זה לא סביר לצפות,

זה משני הצדדים, שוב אנחנו מדברים,

אתה מדבר אתה רק מייצג את כל הצדדים, כן? (מדברים ביחד) אנשי התקשורת הישראלית, הטלוויזיה הישראלית היא מאד מאד מאד ימנית. היא מאד ישראלית, היא מאד ציונית.

הסיפור של גזענות כלפי יהודים זה קצת סיפור של אדם נשך כלב הסיפור הזה.

אוי, אוי, תפסיק, תפסיק. אל תעשה מאיתנו מטומטמים. אנחנו לא מטומטמים כמו שאנחנו נראים.

רוב הגזענות היום בחברה הישראלית היא דווקא כלפי ערבים. אנחנו בחמש השנים האחרונות,

רוב הגזענות כלפי ערבים.

אנחנו ב-5 השנים האחרונות עושים ניסוי. אנחנו מלמדים שפה ותרבות ערבית כמו שציינתי, בגיבוי מפגשי תלמידים יהודים וערבים, ב-250 בתי ספר. הניסוי הזה, 5 שנים, עם משרד החינוך אגב, כל התוכנית הזאת היא עם משרד החינוך ולאדר יש חלק חשוב מאד בעניין הזה ובמחוז הצפוני. כל המחוז הצפוני בעצם לוקח חלק בתוכנית הזאת.

הניסוי הזה הצליח להוכיח שלימוד שפה ותרבות ערבית בגיל צעיר יחסית, משנה עמדות של תלמידים. עכשיו, אנחנו מבקשים ממשרד החינוך, להקצות את המשאבים ליישם את התוכנית הזאת בכל רחבי הארץ, משום שלאורך זמן שוב, זה מוכיח שזה מוריד. ממתן סטריאוטיפים, מוריד גזענות.

תודה. ניר חדד.

אני רוצה לדבר על התקשורת ומאיפה זה בא. אני ניר חדד, אני ממועצת הנוער, אני מצפת. אני רוצה להגיד, עכשיו יש לנו עובדה שכן, יש גזענות, זה לא יעזור. אני עכשיו בתור הכיתה שלי, אני יודע ש-22 מתוך 24 תלמידים הם די שונאי ערבים.

עכשיו, אני רוצה להגיד, הרעיון הוא לא איך לפתור את זה, הרעיון הוא איך למנוע את זה. אני חושב שקודם כל להפסיק להציג בתקשורת נגיד שזה משהו שאתה רואה כל הזמן ערבים צועקים "מוות לישראל" "מוות לישראל". אני בתור עכשיו נגיד כשהייתי ילד בן 5,6,7, - מה אני רואה בטלוויזיה? אני רואה, זה משהו שמייצג את כל הערבים, זה לא מה שמייצג אותך. אני לא חושב עכשיו הוא לא גזעני הוא גזעני. אני אומר כולם עכשיו, אני שונא את כולם, לא שונא רק,

כולנו גזענים.

אז אני חושב שבמקום עכשיו להגיע למצב של איך עכשיו המורה יבוא ויסדר את זה ויהפוך לכיתה לא גזענית, זה לא יצליח לפי דעתי. אני חושב שכיתה ש-

זאת אומרת אם יש הפגנה בסכנין לא משדרים אותה?

לא, אני חושב שצריך להראות גם את הצד הטוב של הערבים, לא להראות רק כמה שהם רעים וכמה שהם רוצים להרוג את ישראל.

תשמע, אז אני חושב שאתה- - -

אתה לא חי במדינת ישראל. רואים רק כמה טוב אצל הערבים. שיראו לך קצת כמה ... ליהודים (צעקות)

תפסיק לרדת על הילד, מה אתה משתלח בו?

אוקי, אז אני חושב שוב, ואני לא יודע אם תסכימו איתי או לא תסכימו איתי. אני חושב שבתקשורת מראים הרבה שהערבים הם אנשים רעים מאד. לא משנה מה תגידו. ילד בן 7 שרואה את זה עם ההורים שלו, ההורים שלו אומרים – וואי, איזה ערבים, איזה זה. עכשיו אני בתור ילד, אני מושפע מהחברה שלי, מושפע מכולם, אז אני רואה ילד אחד שצועק "מוות לערבים" אני אצעק אחריו. כי אני לא באמת, כי החברה הרי היא משהו שילד אחד שהוא סוחף את כולם.

אם אתה מנסה לשנות את החברה אתה לא תצליח, הרי נוער, ואני בתור אחד כזה, לא מקשיב לאנשים כמוכם. אני לא מקשיב למורה שלי כל כך, הוא לא ישנה את הדעה שלי. אני חושב שבמקום שיבואו לנוער ויגידו – אוקי, תקשיבו, בואו נשנה אתכם, בואו נעשה אתכם פחות גזעניים, זה לא יצליח כל כך. הרעיון הוא לעשות, ואת הדור הזה כבר די יהיה קשה לשנות. אני חושב שצריך פשוט להתמקד בדור היותר צעיר, שהם עדיין צומחים יותר, ויש פחות דעות, ואפשר לשנות את הדעה שלהם ולהפוך אותם לפחות גזעניים.

תודה. שלטון מקומי, בבקשה.

בהמשך לדו"ח הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לערבים בישראל, יושב ראש מרכז השלטון המקומי הקים וועדה שמורכבת מראשי רשויות יהודיות וערביות, על מנת להגיש המלצות יישומיות, כדי לתת פתרון בתוך הרשויות למצוקה הזאת שקיימת, ולגזענות הזאת שקיימת משני הצדדים. אוקי?

ההמלצה המשמעותית ביותר שעולה כרגע מ- - -

לא, למה משני הצדדים? מה יש גם גזענות אצל הערבים נגד יהודים? אני פשוט, תפרטי. את לא מפרטת.

חבר הכנסת כץ, אין לי זמן לזה.

לא, אני רוצה לדעת. היא אומרת משהו, ואני בעד הערבים, אני לא יכול לשמוע את זה. מה, גם יש אצל הערבים גזענות?

גזענות שקיימת משני הצדדים, מהאוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית, ויש להחיל את זה החל מהגיל הרך. ככל שיתקיימו יותר מפגשים בין תלמידים, ילדים בגן, יהודים וערבים, הסטיגמה, הפוביה מיהודים או מערבים, תקטן עד כמה שאפשר.

וברמה האישית, אני מבקשת לומר שזה נשמע קצת פתטי להגיד – "יש לי חברים ערבים", אבל יש לנו חברים שאיתם אנחנו נפגשים מעת לעת. לאחרונה נפגשנו עם חברים בטירה, באיזו שהיא מסעדה. דיברנו בעברית לתומנו, וכל ההתלחשויות מסביב של המשפחות הערביות שישבו שם, גרמו לנו פשוט לקום על הרגליים, לקום ולצאת.

איפה?

בטירה. במסעדה ערבית. וההתלחשויות היו לא של יהודים מסביב, אלא של משפחות ערביות מסביב ששמעו אותנו מדברים בעברית. וזאת החוויה האישית שלי. הבנות שלי שהן בנות 11 ו-9 שיש להן מורה לערבית, שאלו – "אמא, למה אנחנו מושכים כל כך הרבה תשומת לב?"

אז צריך לפתור את הדברים ולטפל בהם מהיסוד, החל מהגיל הרך. תודה.

תודה.

אני מזמין אותך בשבת לבוא אל מסעדת חומוס פול איבן סינה, באום אל פאחם, ותראי כמה יהודים יש שם.

לא רציתי להוסיף שום מילה על מה שאמר הנער ממועצת התלמידים, אבל רק דבר אחד בסוף. אני חושב שבתי הספר ואין לנו שום דבר נגד הנערים, נגד התלמידים היהודים, אין לנו. זו האווירה. התלמידים בבתי הספר אינם בבועה או באיזו חממה שהם מנותקים מהמציאות. המציאות קשה מאד. אי אפשר להתעלם ממנה. מי שרוצה להתעלם ממנה, בסוף היא תתפוצץ בפנים שלו.

אני חושב שהגיע הזמן שמשרד החינוך יידע וישים יד שבתי הספר לא רק משקפים את המציאות הגרועה והעגומה, אלא מנסים לתקן אותה. לתקן אותה דרך תוכניות וליישם את זה בשטח. בקשר להכרת האחר אנחנו לומדים ספרות עברית מרחל, עד חיים נחמן ביאליק, טשרניחובסקי, מי לא? את התנ"ך אנחנו גם לומדים כערבים, אנחנו מכירים אתכם. בסוף מה אנחנו מלמדים אפילו? אפילו מה אנחנו מלמדים בהיסטוריה? את הנרטיב הרשמי של המדינה ולא את הנרטיב שלנו. אז אין לנו בעיה בהכרת האחר, יש לנו בעיה עם כל האווירה, עם כל הקונפליקט.

נכון, אבל בסוף ניסיון אישי של הבן שלי בכיתה י"א הלך לאיזו אכסניה בנתניה, היו שם נערים יהודים מאותו גיל, כל היום הם בשיח ובדיאלוג, בסוף הבן שלי כאשר חזר הביתה, הראה לי יוטיוב של העמיתים שלו היהודים, איך הם קראו להם בחדרים שלהם. כאשר חזרו לחדרים שלהם, קיללו את הנביא מוחמד והעלו את זה על יוטיוב. זו בעיה קשה, רצינית, שצריך לטפל בה ולא להתעלם ממנה וגם לא שיבוא ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, מר צבי צמרת, ויגיד למשל על האזרחות ועל הספר להיות אזרחים בישראל, שהוא מציג את ישראל כחלשה ומשוסעת ומלאה שסעים, והוא רוצה לתקן את זה ולהעמיק את הערכים הציוניים והיהודים שם.

אני חושב, החזון של משרד החינוך צריך להתחבר לא בהתחלה להעמקת הערכים הציונים, אלא בהתחלה החינוך לפלורליזם, הכרה באחר, כיבוד האחר.

תודה. טוב רבותיי, אני מבקש ממשרד החינוך להודיע לנו מתי אתם הולכים להוציא את חוזר המנכ"ל סביב המסקנות שאתם הולכים לתת על הוועדה שאתה עומד בראשה של שנה וחצי, ואני מבקש לדיון הבא בנושא הזה שאנחנו נקיים, להביא נתונים.

אני לא יכול לשבת בוועדה שאף גוף לא נותן לי נתונים מדויקים על מה מדובר. כולם מדברים באוויר. אי אפשר, התופעה יכולה להיות נקודתית, התופעה יכולה להיות רחבה. עכשיו, אני אומר לך, שברגע שאתה תקבל נתונים, אתה תוכל לזהות בתי ספר, ואתה תוכל לזהות גם את אותם האנשים שעושים את זה. כי ברגע שאתה מקבל פנייה מבית ספר כך וכך, שם תוכל להשקיע.

ברגע שאתה מקבל נתונים אתה תדע לטפל בזה. לפי מה שאני שמעתי אין הרבה תקציב לכל הנושא הזה. תפנו את התקציב הזה למקומות היכן שיש בעיה. כי ברגע שאתם תפזרו את זה אז התוצאה תהיה – אנחנו נשב עוד פעם כאן. ברגע שאתה תקבל תלונות, אם יש מחלקה שקשורה לעניין של הנוער, צריכה להיות גם מחלקה שאחראית על הפניות של המורים.

תבדקו את זה, תטפלו בזה. ברגע שיהיו לכם נתונים – תביאו לנו לוועדה, אנחנו נעשה כאן ישיבה ונראה איך הדברים האלה מטופלים על ידיכם. זהו.

הישיבה הזאת נעולה.

שנייה, שנייה, אני המציע, אני רוצה לסכם. אני רוצה לחזק את הדברים שלך, שנייה. אני חושב שיושב הראש הצביע על הנקודה החשובה והיא חוסר נתונים. מה זה חוסר נתונים? זה הצורך בעשיית מיפוי של מערכת החינוך ולבדוק איך הטיפול צריך להיעשות, אם זה נקודתי, איפה שהתופעה היא יותר חמורה, או כללי. אני חושב שהמיפוי הוא דבר נחוץ, וזה נגזר מהדברים של יושב הראש, בהחלט זה דבר נכון, ואז הטיפול צריך להיות שילוב בין הגישה הכללית לבין הגישה הנקודתית. ולכן אני באמת רוצה לחזק את הדברים האלה בכיוון הזה.

הדבר השני, אני מציע שהוועדה תפנה לשר החינוך, שהוא בעצמו אישית יירתם לעניין הזה, ויראה בו כאחת מהנקודות החשובות שצריך לטפל בהן במערכת החינוך.

תשמע, אני לא צריך, אני לא חושב שאנחנו צריכים הפניה מיוחדת לשר החינוך.

אז אני פונה בשמי.

אבל שר החינוך, תשמע, חבר הכנסת ברכה, ברגע שאתה עושה דבר כזה, אתה בא ואתה,

אני פונה בשמי, מה?

לא, אבל אני מכיר את שר החינוך ואני יודע שאם לא הוא הוועדה הזאת בראשותו לא הייתה קמה לפני שנה וחצי, כי הוא בדיוק בתפקיד הזה. אז תשמע, אי אפשר לבוא ולהגיד שברגע שאנחנו עושים דבר בצעד כזה, ששר החינוך לא עושה שום דבר.

לא אמרתי. אמרתי שאני מבקש שהוא ישים את זה בעדיפות גבוהה יותר, אישית. זאת אומרת שהשר עצמו- - -

אנחנו חברי הכנסת ניתן דוגמא אישית יפה בכנסת לכל התלמידים בהתנהגות שלנו. האהבה שלנו איש לרעהו, שאנחנו ניתן חכמה לכולם איך לאהוב איש את רעהו.

אני מסכים איתך גם בעניין הזה.

אני מסכים איתו ותן לנו דוגמא מהיום, שיתחיל.

חבריי חברי הכנסת, כל מי שמעוניין לפנות לשר החינוך שיפנה בצורה אישית. אני רק יודע שרק ביום ראשון האחרון בוועדת שרים לחקיקה, אושר חוק שלי על הרחבת חוק הזכויות התלמיד, על איסור אפליה על רקע מקום המוצא, בכל מה שקשור לבתי ספר, הרחבה. אז גם לברך את שר החינוך על כל מה שהוא עושה זה גם מבורך.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45