הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
22
ועדת החינוך, התרבות והספורט

30.1.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 360
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, כ"ה בשבט התשע"א (30 בינואר 2011), שעה 10:00

סיור במוסדות חינוך בשומרון

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר
יעקב כץ

אלי קלרמו

- מחוז מרכז, משרד הביטחון

גבי קדוש

- יועץ ראש הממשלה להתיישבות

סא"ל צביקה כהן

- ראש ענף תשתיות, המינהל האזרחי

אשר פארן

- מנכ"ל המועצה, מועצה אזורית שומרון

ירון בן עזרא

- מנכ"ל החטיבה להתיישבות

יובל פונק

- החטיבה להתיישבות

גרשון מסיקה

- ראש המועצה, מועצה אזורית שומרון

ראובן גור אריה

- מ"מ ראש המועצה האזורית שומרון

יוחאי דמר

- מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית שומרון

אהוד סטודנטיה

- סגן ראש המועצה האזורית שומרון

יוסי דגן

- יועץ ראש המועצה האזורית שומרון

דוד העברי

- מנהל קשרי חוץ, מועצה אזורית שומרון

זהורית שטאל

- מפקחת על גני הילדים ממ"ד, מועצה אזורית שומרון

פנינה שומרון

- מפקחת כוללת, מועצה אזורית שומרון

דליה רובין

- מנהלת בית ספר ביקיר

אמנון רוזנברג

- מזכיר היישוב, ברוכין

אביטל מרמלשטיין

- מפקחת מעונות של מועצה אזורית שומרון

רות אברהם

- מנהלת הקדם יסודי, אחראית על כל הגנים והמעונות בשומרון

כרמלה בן ציון

- מנהלת בית ספר רמון

ליאת תמים

- רכזת מורשת ויהדות בבית הספר רמון

ארתור

- מנכ"ל חברת ווי-טק טכנולוגיות

חיימון בלומנפלד

- מנכ"ל שערי תקווה

הראל כהן

- מנהל לשכת ח"כ יעקב כץ

לירון וייס

- דוברת הוועדה

יהודית גידלי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור במוסדות חינוך בשומרון

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך. אני קבעתי את הסיור כאן ביהודה ושומרון, רציתי לשמוע מבחינת מצב החינוך, מה קורה ביישובים, מבחינת מבנים, מבחינת גודל הכיתות, תקצוב, סיוע של משרד החינוך, של כל אותם הדברים שאנחנו מדברים עליהם הרבה, אבל הזמן עובר ואני שומע שאין יותר מדי שינויים. כמובן שבעקבות השינויים האחרונים שיש גם בעולם הפוליטי, אתה תגיד לי אם זה לחיוב או לא, אבל אני גם הייתי רוצה לראות איזה שהוא שינוי גם במסגרת אותם המבנים שחשוב שייצאו לדרך מבחינת הבנייה. נפתח ונתקדם. יש לנו כמה ביקורים ובסוף היום אולי יהיה לנו לסכם ונסכם גם את הישיבה.

(סבב נוכחות).

מי יציג לנו?

יש מצגת על המועצה, על החינוך, שיראה אותה ראש האגף, מר יוחאי דמר, אבל אני רוצה להתמקד בשלוש בעיות. קודם כל הבעת תודה. הבעת תודה לוועדת החינוך, שאני חושב שבזכות המאבקים שהיו שם השתנתה התפיסה במשרד הביטחון, כמובן במינהל האזרחי, בתפיסה לצורך של לקדם תב"עות בנושא מבני חינוך ואני תולה את זה הרבה הרבה בזכות ועדת החינוך.

יחד עם זה בכמה פרמטרים לא התקדם שום דבר. אחד, ביישובים שלא מוכרים, כגון ברוכין, שהוקם בהחלטת הממשלה, משום מה הוא הוגדר כמאחז בלתי חוקי, רחלים---

על ידי משרד השיכון.

אולי במשרד השיכון. רחלים, כנ"ל. הם לא מוכנים להקים מוסדות חינוך ולא לקדם תב"עות, עד כדי כך שעל שיפוץ המבנים, אמרו לי, 'אל תקים, ניתן לך שיפוץ, תשפץ את הקיים', היום נראה מה הקיים ונראה את הבלתי אנושיות, לשים ילדים במבנים כאלה.

הפרמטר השני שלא קודם זה הנושא של מעונות ילדים. כיוון שזה לא באחריות משרד החינוך, זה באחריות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אין שום יכולת לקדם תב"עות של מעונות. מעונות, לדעתי, בחלק מהמקרים זה יותר נחוץ ממוסדות חינוך, כי אם האמא לא יכולה לשים את הילד מגיל 0 עד 3 במעון, המשמעות שהיא לא יכולה לעבוד. אם היא שמה אותו במבנה לא תקין, עם עכברים וגג דולף, הילד הזה מקבל מהשורש יחס שלילי שמדינת ישראל אומרת לו.

הפרמטר השלישי שלא התקדם, אמנם יש נכונות לקדם, לדוגמה יקיר, שאנחנו נהיה שם; לקח הרבה מאוד זמן, מעל שלוש שנים, קידום התב"ע, וזה אבסורד. לאחר כל המלחמות שעשינו להתקדם בנושא הקרקעי, באים למשרד החינוך, נגמר התקציב, תעברו ל-2011. ב-2011, היום אנחנו בסוף ינואר, עוד לא אושרו התקציבים במשרד האוצר ומשרד החינוך. זאת אומרת אם נקבל הרשאה זה בפברואר, אני מקווה שנקבל, לא בטוח, בגלל זה צריכה לצאת מפה קריאה לזרז תהליך בין משרד החינוך למשרד האוצר---

למה צריכה לצאת קריאה? אם זה לא הולך, למה אתה חושב שקריאה תעזור? אלא אם כן יושב ראש הוועדה יעשה ישיבה ויזמין את האוצר ואת שר החינוך וישאל... הרי היו כל כך הרבה ישיבות עם ה---

אתה לא חושב שהקריאות שלי עוזרות?

אני חושב שעם אלה שקשורים למובארק צריך קריאות.

ב-2010 לא קיבלנו כי היו בעיות קרקעיות. כשנפתרו הבעיות הקרקעיות, באנו למשרד החינוך ואין תקציב. ב-2011, עוד לא התחילה השנה. אם נקבל את זה באפריל, בוודאי שלא נוכל להיות מוכנים לספטמבר. אתמול כבר היינו צריכים לקבל את ההרשאות, כי יש פרוצדורה של מכרז, של... זה חודש-חודשיים רק הביורוקרטיה.

אלה שלוש הבעיות המרכזיות שאני רואה שמלוות אותנו, את השאר נמשיך במהלך הסיור.

אני אשתדל בדקות הקרובות לתת סקירה על מועצה אזורית שומרון. אנחנו עושים אפיון יחסית קצר, של שלוש-ארבע דקות, ואנחנו מנסים בתוך העניין הזה להזכיר את הסוגיות המרכזיות.

ברשותכם, כמה מלים על מועצה אזורית שומרון. מה שאנחנו רואים כאן זה בעצם איזה שהוא ניסיון להרחיב מותניים של מדינת ישראל בתוך מסך מחשב ולכן הפרופורציה היא כזאת, וכבר כאן ניתן לראות שבתוך המועצות, מועצה אזורית שומרון במרחב, פה המרחב הגדול ביותר, בכל המועצה ביהודה ושומרון, יש גם מספר ערים ומועצות מקומיות וזה בא לידי ביטוי תיכף בשקף הבא.

אנחנו מדברים על מרחב שהוא 10% משטח מדינת ישראל בגיאוגרפי, 2,800 קילומטר רבוע בתוך המרחב של השומרון, כ-80,000 תושבים מחולקים לשבע רשויות מקומיות, כולן היו בניי. כל מה שאתם רואים פה, כולל העיר אריאל, חבר הכנסת מילר, כשיוצאים מאחורה רואים 'made in מועצה אזורית שומרון'. כולם היו בעצם יישובים של מועצה אזורית שומרון. כ-50,000 תושבים במועצה עצמה, למעלה מ-28,000 תושבים, 30 יישובים ולצערנו 4 יישובים שאנחנו עדיין אוספים ועורגים לחזור אליהם.

שימו לב לנתון הבא; 42% ילדים עד גיל 17, הממוצע הארצי 34%. 2% מעל גיל 65, הממוצע הארצי 10%. תיכף נראה שקף על גידול האוכלוסייה. 72% בגרות. 17% סטודנטים, ממוצע סוציו אקונומי 5.

כשאנחנו מדברים על המרחק וכשאנחנו מדברים על הנגישות, מדינת ישראל, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, קבע רמת זמינות ביטחונית, ניתן לראות שיש לנו יישובים שהם, יחסית הרבה יישובים, ברמת זמינות גבוהה ובינונית. כמובן שיש לזה משמעויות. גם הנגישות למועצה, ניתן לראות שאנחנו מדברים על סדר גודל ממוצע של כשעה-שעה וחצי להגיע אל משרדי המועצה שממוקמים בברקן.

השקף הבא הוא שקף ייחודי רק למועצה אזורית שומרון. כל מי שמבין בעניין, וכל אחת מהמועצות האזוריות שנמצאות ביהודה ושומרון יש חטיבה מרחבית אחת, מערכת התיאום והקשר בין הדרג האזרחי לדרג הביטחוני עובד מול חטיבה אחת. מועצה אזורית שומרון – שלוש חטיבות. מה המשמעות ביחס אל משרד החינוך או ביחס אל אגף החינוך? תלמידי עירייה שנוסעים מדי בוקר פה לשבי שומרון צריכים לעבור מדי בוקר שלוש חטיבות. מנהלת בית הספר לא פעם הופכת ומוצאת את עצמה אוגדונרית. היום ברוך ה' העניין הזה נפתר, אבל לא צריך להסביר מה המשמעות שההסעה מגיעה לגבול גזרה של חטמ"ר מנשה וצריך לחכות לליווי של חטמ"ר אפרים ולאחר מכן חטמ"ר שומרון. הבעיה הזאת נפתרה, אבל זה רק להראות את המצב.

נתון נוסף, כל אזורי החיוג של מדינת ישראל קיימים במועצה אזורית שומרון. תשאלו איפה נמצא 08, ובכן בית אריה נמצא ב-08, גם תלמידי מועצה אזורית שומרון לומדים בבית אריה. הפיזור הזה מביא אותנו גם לנגישות ביחס אל מוסדות החינוך. יש לנו 30 מעונות, יש לנו למעלה מ-30 גני ילדים, יש לנו שני בתי ספר ממלכתיים במועצה, באחד מהם נבקר. יש לנו 7 בתי ספר ממלכתיים דתיים, בכמה מהם אנחנו נבקר, ועוד 3 מוכרים שאינם רשמיים, בגלל שפתחנו חינוך מיוחד שאינו רשמי.

החצים שאנחנו רואים כרגע זה בעצם קביעת משרד החינוך, המיפוי הבין יישובי, לאן תלמידי המועצה האזורית שומרון נוסעים. אפשר לראות, כאן נוסעים היסודי כדי ללמוד, כאן כבר יוצאים החוצה, חטיבת הביניים, אלה חטיבת הביניים של הבנות, אלה חטיבת הביניים של הבנים. זה הממלכתי העיוני, ממלכתי עיוני בנות, עיוני בנים, ממלכתי טכנולוגי, טכנולוגי בנות, טכנולוגי בנים, ממלכתי דתי, חינוך מיוחד, כל הדבר הזה.

כדי שנעשה איזה שהיא תובנה במה אנחנו מדברים: גליל עליון, 2,000 תלמידים נוסעים ב-160 קווי הסעה, עמק חפר 5,000 תלמידים נוסעים ב-300 קווי הסעה, מועצה אזורית שומרון מסיעה 3,600 תלמידים בכמעט 1,000 קווי הסעה מדי יום. נתונים שנמצאים במשרד החינוך. לא פלא ש-25% מתקציב המועצה האזורית שומרון הולכים להסעות. המשמעות היא מתסכלת בכמה וכמה פעמים, גם משום שבסופו של דבר אנחנו לא מדברים על חינוך, אנחנו לא מדברים על שעות, אנחנו לא מדברים על תוספת תל"ן, אנחנו לא מדברים אפילו לא להדליק את האור בבית הספר, הדבר הבסיסי, להביא את הילד אל שער בית הספר ולהחזיר אותו ממנו.

את מגמות הגידול אנחנו ממשיכים לראות לאורך, עשינו פה פחות או יותר, עשר שנים. חלק מהיישובים שילשנו, אפשר לראות במעונות, אפשר לראות בבתי ספר יסודיים, אנחנו מדברים על למעלה מ-3,000 לעומת קצת פחות מ-1,000 לפני עשר שנים. המגמה הזאת נמשכת גם לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לצערנו נתון שהוא כואב ויכול להיות שהוא יבוא לידי ביטוי גם בוועדת החינוך באחת הישיבות, זה הנתון הבא: ההסעות. מה שאנחנו רואים פה זה ציר גידול של כמויות הילדים בחמש השנים האחרונות, כמות כלי הרכב הממוגנים, כי אנחנו בעצם מקבלים חליפות מיגון ממשרד הביטחון, נשארה אותו דבר, כמות הילדים עלתה ב-55%, המשמעות היא יותר צפיפות, יותר בעיות, ילדים מגיעים ליותר אלימות, לא פשוט.

גם על החינוך המיוחד ניתן לראות את הנתונים הבאים, זה הגידול של החינוך המיוחד. גם שם חליפות המיגון שקיבלנו עכשיו, הן באו להוציא רכבים ישנים, אבל הכמות של כלי הרכב נשארה אותו דבר, הכמות של הילדים הולכת וגדלה ויש פה צוואר בקבוק אדיר.

חינוך מיוחד - גם שם אנחנו כל הזמן גדלים. נתון מעניין, 15% מהוצאות החינוך מושקעים ב-0.3% מאוכלוסיית התלמידים.

זה הנתונים של מועצה אזורית שומרון ואלה הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ניתן לראות שגילאי 18 שלנו היום, כמות הלידות בשנה היו סביב ה-180, לעומת היום, תלמידים פחות או יותר גיל שנתיים, אלה הנתונים האחרונים של 2007, שנתיים או שלוש, אנחנו מדברים על 730, וזה הולך וגדל. אנחנו יודעים היום, בנתונים של משרד הפנים, כשאנחנו מדברים על שנתון של 850 תלמידים.

תגיד ברוך ה', כן ירבו.

דיברנו על מערך הסעות לא סביר ומסובך, נגישות, זמינות ביטחונית.

למועצה בעצם אין בית ספר תיכון משלה. המטרות של אגף החינוך כרגע פחות רלוונטיות. אולי עוד איזה שהוא נתון, כ-14,000 תלמידים, אפשר לראות גם כאן שיש פה לא מעט תלמידים שנמצאים... תלמידי חוץ בעל יסודי, כמעט אפסי.

והנתון הזה הוא גם נתון מעניין, אנחנו מדברים על כ-400 תלמידים שלנו שמסתובבים ב-400 מוסדות חינוך, ב-45 רשויות מקומיות.

תשתיות. פה אנחנו מגיעים לקטע של הבינוי. זה התהליך הנורמלי שקורה בכל אחת מהרשויות כאשר היא צריכה לבנות. היא מגישה בקשה למשרד החינוך, משרד החינוך מאשר אותה, לאחר מכן צריך להגיש כמובן את מסמכי הקרקע, יש פרוגרמה, יש תכנון של המבנה, אישור של התכנון, מקבלים את ההרשאה ולאחר מכן אנחנו מדברים על תחילת בינוי. במועצה האזורית שומרון בשנים האחרונות, ואני מקווה שהמגמה הזאת תלך להשתנות, ואני לא רוצה לדבר פוליטיקה, אני מגיע מהמקום המקצועי, אבל העובדה המקצועית, והנתונים הם כאלה; כאשר יש אישור של משרד החינוך ואנחנו מבקשים אישור מהראמ"ה לעבוד, הראמ"ה מבקש אישור של משרד הביטחון ולאחר מכן הוא מעביר את זה לקמ"טים השונים, לקבל את התכניות השונות, אחרי שהקמ"טים סיימו את העבודה שלהם וזה אמור לעבור לשלב של הדיון, גם זה מתבקש לחתימה של שר הביטחון. השלב הבא, פרסום, גם הוא צריך חתימה של משרד הביטחון, ולאחר מכן גם בדיון למתן תוקף. השלב הבא, לא צריך לנחש, גם הפרסום לתוקף צריך לעבור עם חתימה של שר הביטחון וגם כאשר נגמר כל ההליך הסטטוטורי ואנחנו מבקשים חוזה על הקרקע מהאפוטרופוס, גם פה אנחנו נזקקים לאישור וחתימה של שר הביטחון, ורק אחרי שגמרנו את הכל, אנחנו מתחילים את כל התהליך. הדבר הזה גורם לעיכוב, הדבר הזה גורם לסיטואציה, שאנחנו נראה אותה בשטח, שנעשו פה דברים---

גם בפרויקטים שסוכם עליהם שייבנו השנה, ששר החינוך ישב בוועדה וסוכם על 27 פרויקטים, או 44 פרויקטים.

לא, אז אני רוצה להיות מספיק הוגן---

האם שר הביטחון חתם, חתם, חתם, חתם?

אני רוצה להיות הוגן, לגבי אותם פרויקטים שניסו לקדם, אנחנו רואים, כל אותם פרויקטים שבאו לפתחה של הוועדה, וחבל שזה עובד ככה, הם התקדמו בצורה יותר מעשית, יותר ממשית. יקיר, אנחנו נראה, עדיין לא קיבלנו את האישור של משרד החינוך בגלל העיכוב---

אני שואל, כולל חתימותיו של שר הביטחון?

כן.

הוא חתם?

כן. על חלקם, ברובם.

יפה מאוד.

מה המשמעות? המשמעות היא דחיסה של מאות תלמידים במבנים ארעיים והשקעות מיותרות וכמובן אי מימוש חוק לימוד חובה.

ברשותכם, אני ארוץ די בקצרה. אלה כל הצרכים. שימו לב כמה כיתות יבילות יש, בלי סוף כיתות יבילות. רק שנבין, כל כיתה יבילה מבזבזת משאבים לממשלה, מבזבזת משאבים למועצה. רק שנבין, גן ילדים בכיתה יבילה, אני מקבל עליו 120,000 שקל. כדי לשים את הגן עומד, עולה לי 400,000 שקל, כי המבנה צריך להיות יותר גדול, כי החצר צריכה להיות יותר גדולה ובמקום לבנות בינוי קבע, אנחנו עוסקים בבינוי יביל וחבל על זה.

חלק מהדברים שאנחנו גאים בהם, גן ניסויי ונופים. יש לנו 25 בעלי חיים בחוץ ועוד 25 תלמידים בפנים. בית ספר שערי תקווה גם זכה בתו האיכות, בית ספר עומר, גם יום לימודים ארוך וגם זוכה בפרס החינוך.

טכנולוגיה, אנחנו היום נכנסים חזק מאוד בכל מה שקשור בבית ספר מכוון, מבינים שכדי להוות פה במרחב הזה אנחנו חייבים להיכנס למרחבים טכנולוגיים חדשים. החליט ראש המועצה שאת כל תקציב מפעל הפיס הוא משקיע בטכנולוגיה, לא במבנים. מי שפעם היה ראש רשות יודע מה המשמעות של זה. לא במבנים ולא בתשתיות ולא במועדונים, פשוט בטכנולוגיה בתוך הכיתות. לא רואים את זה, פחות רואים את זה, אבל זה נוגע. גם מחשב לכל תלמיד, גם מחשב לכל מורה.

לא רוצה להרחיב יותר מדי על הנוער, אבל זה חלק מתוך העניין. התלמיד הזה, קידום נוער, הוא היה לומד בכיתה ז' ועד כיתה י"ב, בעבודה מאומצת, ברוך ה' היום הוא סיים מסלול של קצינים בסיירת אגוז. הוא קיבל מצטיין.

בית ספר ממלכתי דתי שומרון מקבל את פרס החינוך. התבשרנו ביום חמישי שגם בית ספר יקיר, שאנחנו נבקר בו היום, מקבל את פרס החינוך בעוד חודשיים. בית ספר עומר זוכה פרס המחוז. גן רימון זוכה פרס הנשיא. זה מבחינתנו המון, מי שאינו מחדש בכל יום, סימן שגם ישן אין.

ברשותכם אני אסכם ואומר ממש בקצרה, אנחנו מדברים פה על מרחב גיאוגרפי לא נורמלי, אנחנו מדברים פה על מרחב ביטחוני לא נורמלי, אנחנו מדברים פה על קצב גידול אוכלוסייה לא נורמלי ואנחנו מדברים על זה שפתרונות חייבים להיות לא נורמליים. אם אנחנו נמשיך לעבוד ב'פתרונות הנורמליים' נגיע למצב לא נורמלי.

אז אנחנו נהיה לא נורמליים.

ברשותכם בזה סיימתי, אני רוצה רק לחלק לכם, ממש מהדפוס, חוברת שאנחנו הפקנו לרישום. חבר הכנסת אלכס מילר, אתה גם נמצא פה וחתום על הפתיח של הדברים. אתם זוכים לקבל את החוברות הראשונות, הן עדיין לא הגיעו לשום מקום אחר. בזה סיימתי את דבריי, אני מעביר את שרביט ההמשך.

ברצוני לציין שאנחנו לא בוכים, כצל'ה. שלא יהיה לך דימוי שאנחנו בוכים. אנחנו הצבנו מטרה להיות מספר אחת בארץ בחינוך, למרות כל הקשיים, וכל תקציב שיידרש אנחנו נעמיד כדי להיות מספר אחת. יכול להיות שבתנאים הפיזיים אנחנו נהיה מספר 100, 200, 300, מבחינת ההישגים החינוכיים אנחנו לא מוותרים לעצמנו בכלל. וזה שבית הספר שנגיע אליו קיבל היום פרס חינוך ארצי, קיבל הודעה שהוא מקבל פרס חינוך ארצי ובתי ספר אחרים קיבלו את כל הפרסים, מחלקת הנוער במתנ"ס קיבלה את פרס המחוז, מתוך 64 רשויות מחוז מרכז, כולל אריות כמו תל אביב וכפר סבא, פתח תקווה, קיבלנו מקום ראשון, אנחנו נשתדל ונגיע למקומות הראשונים. אף על פי ולמרות הקשיים, אנחנו לא מוותרים לעצמנו.

לפני שאנחנו יוצאים לסיור, אני חושב קודם כל שצריך להגיד יישר כח לאותם הפרויקטים שיצאו לדרך.

ייצאו, לא יצא שום דבר.

אבל יש חתימה.

אחד עוד לא יצא.

אז אנחנו נתעדכן גם בכל העניין הזה. חשוב לציין שאני מודע לכך שהלחץ של הוועדה לפעמים גם דוחף את הדברים לביצוע, אבל אין ספק שזה לא צריך ללכת לפי הדרך הזו וכל אותם הדברים שהם הכרחיים לטובת החיים הנורמליים באזור הזה חייבים להתבצע ובמהירות. במיוחד כאשר מדובר על הביטחון של ילדים. אותם המספרים שאנחנו ראינו, שבעצם יש גידול מאוד גדול של הילדים ובנושא של המיגון של הרכבים, אם אנחנו לא רואים שינוי בהיבט הזה אז יש סכנה לילדים בזמן שהם נוסעים, בזמן שהם מגיעים הביתה חזרה, אני חושב שגם בהיבט הזה צריך לעשות איזה שהיא בדיקה נוספת במשרד הביטחון ולראות איך נותנים מענה לסוגיה של תוספת רכבים מוגנים.

אתה יודע מה המענה. בדרך כלל חיי אוטובוס 10 שנים, עכשיו בגלל שאין מענה הגדילו את זה ל-15 שנה וכנראה עכשיו יגדילו את זה ל-20 שנה. אוטו של 20 שנה, שנסע 2 מיליון קילומטר, אז הוא יותר במוסך בכביש, ואז עושים סבבים.

אז חוץ מזה שזה בקושי מוגן, עם הרבה קילומטרז' זה כבר הופך להיות סכנה בטיחותית לילדים בנסיעה. כן, יצירתיות אצלנו לא חסרה במוח היהודי, כל מיני קומבינציות שעושים, אבל זה בסדר, גם על זה נתגבר.

אנחנו נתחיל בסיור במוסדות, אבל מה שחשוב שאותם הדברים שהצגת, אני מבקש שתעביר לי בצורה מסודרת לוועדה ואנחנו נתחיל לבדוק דבר דבר, איפה יש התקדמות, איפה אין התקדמות, במה ניתן לעשות, במה ניתן לשפר. בלי שום קשר, אני מתכוון לעשות ישיבה מסודרת, שכל אחד יקבל זכות דיבור שיוכל להציג דברים בצורה מסודרת. אנחנו היום עושים את זה במסגרת של סיור, אבל בשביל לבוא ולתת את הפתרונות המעשיים, אני חושב שבעוד כמה שבועות אנחנו נעשה ישיבה מסודרת בעקבות הסיור הזה בוועדה ואז נעשה את זה גם עם נציגים של משרד החינוך, אני מבקש שאולי המנהל הכללי יגיע, אולי השר עצמו, ונפנה גם למשרד האוצר ונראה אם נוכל להתקדם.

לפני שמתפזרים, אני רוצה להזכיר, שני המגדלורים, האור באפלה שיש לנו, זה מר גבי קדוש, שהוא יועץ ראש הממשלה לענייני התיישבות שבאמת עם האכפתיות ועם הרצון לקדם, הוא באמת מנסה לחשוב ולא דרך הקופסה. וגם את ראש ענף תשתיות, מר צביקה כהן, שלמרות המגבלות שהוא נמצא בהן, בסד הזה, ולפחות מה שמגיע אליו, מטופל מהיר. אז באמת אלה שתי קרני האור היחידות בכל האפלה.

שלוש, חבר הכנסת אלכס מילר. אני בסך הכל הנהג.

אם יורשה לי. יש תפקיד מאוד חשוב לוועדה, כי הוועדה בכל זאת מכנסת את כל הגורמים ואפשר לסגור עניינים קדימה. מה שעומד היום על הפרק במיוחד זה מכתב של היועץ המשפטי לממשלה שהאישור של היבילים בשנה שעברה ניתן לשנה בלבד ואנחנו לקראת שנת לימודים נוספת וכמובן לפי הגידול אנחנו נידרש לעוד יבילים, תלוי בקצב הגידול כאן, בהתאם להרשמה ובהתאם לילודה. כך שלא בכל המקרים אנחנו התקדמנו עם העניין של אישור התב"עות והתכניות, כאשר ההנחיה היתה ברורה שבמקום שיש תב"ע, גם כשהיא בתוך יישוב, הניתוק של התב"ע הבית ספרית מהיישוב, דברים שנעשו ברוב המקרים, אני מניח, כך שזה המצב שהוא---

אז למה הוא אומר שזה נדחה ונדחה ונדחה? למה אני שומע חשש---

שיתוף הפעולה הוא נהדר---

כי אני מתקשר למסיקה בערך כל שבוע לשאול אותו מה קורה, כבר שנתיים, אז---

בעניין הזה שיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד הביטחון הוא נהדר, אנחנו לא נדרשים כמעט שם להתערבות חוץ מאשר במקומות שהתב"ע היתה חלק מהיישוב ואז שם עיקר הבעיה.

לא, הבעיות לא נפתרו במאחזים.

ובמקום שאין למדינה כוונה לאשר את כל היישוב.

עד לפני שנה וחצי זה היה הרבה יותר מסובך, כי היינו עובדים רק מול המועצות, גרשון היה מגיש בקשה לבית ספר, ומתחילים את הכל מהתחלה. למעשה דווקא בתקופת צו ההתליה, הבנו שיש קצת חוסר סנכרון בנושא של חינוך ומה שנעשה בשנה האחרונה בשיתוף פעולה באמת מצוין בין משרד החינוך, אסף דטנר, עם מר צרפתי, יחד עם משרד הביטחון ויחד איתנו, בנינו תכנית תלת שנתית, ולמעשה עכשיו יש לנו רשימה של כל מוסדות החינוך שמתוכננים עד סוף 2013, ואז מראש יש רשימה כזאת, כבר מראש לא מתקינים אותה ברגע האחרון כשאין טעם כבר או שחסר חוזה, אלא מעכשיו מה שצריך להסדיר. כבר מסדירים שנה או שנתיים קדימה. נכון שהבעיה שנותרה זה בנושא המאחזים, אבל גם מקומות כמו איתמר, שאין לו תכנית, אז במקום הזה עכשיו זירזנו בדיקה נקודתית של מקרקעין ויחד עם המועצה---

השאלה אם יש כרגע מקומות, במקום שכמות הילדים עוברת את הממוצע בבתי ספר רגילים, אם המבנים לא מוכנים בהיבט של התשתיות שנדרשות לטובת הילדים במסגרת חינוך חובה, והעניין של האוטובוסים, המיגון, איפה אנחנו---

בנושא של מיגון אני לא מתעסק, אבל בנושא של מוסדות שאין להם הסדרה סטטוטורית, הזכיר מר קדוש שהיו כ-14 מקרים שאין תב"עות ואז היה אישור מיוחד של היועץ המשפטי, מה שנקרא תקנת פטור מיוחדת שנתנו אותה למשך שנה. במהלך השנה הזאת מקדמים את התב"עות הנקודתיות במקום הזה, מתוך שאיפה לסיים את זה עד סוף השנה. בסך הכל אפשר להגיד ששיתוף הפעולה הוא באמת טוב, יש לנו היום מבחינת מוסדות קבע 164 עבודות בכל אזור יהודה ושומרון, שמתוכם בערך 25 במועצה אזורית שומרון.

האם אתם כוללים בצפי של קליטת המבנים, אני שואל אותך, עוזר ראש הממשלה, את הכמות הגדולה של משפחות שתגענה. ההקפאה נגמרה, אצלנו בירושלים היא לא נגמרה, לא במעלה אדומים ולא בקרני שומרון, אבל פה הוא בונה הרבה וייכנסו הרבה זוגות צעירים, בטח הרבה לידות, הרבה ילדים חדשים, האם הכנסתם בתוך העסק הזה גם את הצפי של כמות של 1,000, 1,500 משפחות נוספות? אני שואל שאלה אמיתית.

כן. כל מה שכרגע, כן.

הכנסנו את זה בצפי של הכרת צורך של משרד החינוך עכשיו, עוד לא התחלנו את הוויה דולורזה. גם מה שצביקה אמר שיש אישור לקדם, למשל יש באילון מורה אישור לקדם, אז הגענו עכשיו, עכשיו היה צריך דיון בתוקף, פרסום 60 יום, 70 יום זה. הבעיה שאין סנכרון בין המועדים של המינהל האזרחי לתחילת השנה. אני אקבל את אילון מורה במקרה הטוב על קרקע במאי, אני אומר לו, גם אם הוא יגיד אחרת, אני אגיד לו שהוא טועה, כי למה צריך 60 יום פרסום לתוקף? במוסדות חינוך צריך לעשות פרמטרים אחרים. אפשר לחתום על טופסי הקרקע במקביל, לא לחכות עד סוף התהליך בקווי.

תודה.

לאן נוסעים עכשיו?

ליקיר.

(ביקור בבית ספר ביקיר).

אנחנו מוועדת חינוך של הכנסת. אתם נהנים? אתם יודעים שאתם קיבלתם פרס ישראל?

בטח שהם יודעים, נכון?

המורה אורה גילתה לנו.

אז צריך גם בשנה הבאה, צריך ללמוד יותר קשה.

הן לומדות נפלא, נכון? מה אתן לומדות? הן כבר יודעות לקרוא.

כאן שמים את המדעים ואת כל ספריית המדעים, פה לומדות כיתות שצריכות ללמוד שם, זו סדנת אוריינות בחצי הקטן. עם הכל זכינו, כי צפיפות היא לא פונקציה של מרמור או זה, אלא באמת ממקום של עשייה ושמחה ויצירה.

---בגלל שהמצב קשה---

לא, המצב לא קל. זאת אומרת, לאן היינו יכולים להגיע. אילו היו לנו גם תנאים, לאן היינו מגיעים. זה מה שאני אומרת.

אוה, השמים הם הגבול.

בואו, ו' בנות, כולן נמצאות פה בחוץ. בריכה טבעית. שיעורי שחייה.

אבל השלוליות, זה מה שילדים זוכרים.

תראה מה קורה כאן.

250 בנות במתחם הזה שלומדות, כמו שאתם רואים, בקרוונים האלה. המקום הזה הוא גם בהפסקה מרכז הבילוי שלהן. הכיתות האלה, אני לא אדבר על זה שאלה קרוונים ישנים שהעתיקו אותם ממקום למקום, מטפטף---

למה לא מייפה את זה, לא שותל פה דשא לפחות?

אתה יודע מה זה? זה חדש. כל זה היה ככה.

אתה שם אדמת גן פה ואתה יכול לקבל דשא תוך חודש-חודשיים.

זה אזור משחק, מגרש כדורגל.

רק תראו שהגענו לפרס למרות התנאים האלה, מה שאומר שאם יהיו עוד טיפה יותר תנאים... וילדים הגיעו פה להישגים לימודיים כשבעבר היה הרבה פחות. האמון בין הקהילות גדל, אנחנו השגנו תוצאות מאוד יפות עכשיו, גם באנגלית, גם במתמטיקה, גם במקצועות קודש, גם בייחודיות.

במיצ"ב?

כן, בהחלט. אנחנו השבוע מתחילים מיצ"ב נוסף, יש לנו שוב בחינה. ואנחנו בודקים את עצמנו גם פנימית כל שנה, ואני אומרת, למרות הצפיפות, באמת יש פה ביטויים של התקדמות מאוד גדולה, אבל זה בהחלט מעכב.

אנחנו נכנסים עכשיו למודל, תספרי על המודל.

המודל זה פרויקט מאוד משמעותי.

מודל זה על משקל פודל?

לא, קודם כל מחשבים. אנחנו אמורים לקבל פה בסוף החודש כ-80 עמדות מחשב שיהיו על פני עגלות.

מה ראשי התיבות של מודל?

מודל זה פלטפורמה של מחשב, זו פלטפורמה שאפשר עליה לעבוד באמצעות המחשב, לעשות שיעורים מתוקשבים, שזה מאוד משמעותי בלמידה. היום חלק מהלמידה, חלק מהגעה למקורות מידע, חלק מהנושא של חקר מבוצע באמצעות מחשב, אבל לעשות את זה בצורה מושכלת ונכונה. אנחנו מחנכים את הילדים איך למשל לעבוד נכון ולא להגיע חס וחלילה למקומות שלא היינו רוצים לראות אותם שם ולמרות זאת להשתמש. הציונות הדתית לקחה על עצמה את הדיאלוג, את הדיבור הזה בין להיות שייכים לעם ישראל, בין להשתמש בהכל, לא לגזור עלינו לא להשתמש באינטרנט, להשתמש באינטרנט, לקחת את כל הטוב שלו, ובזכות ראש המועצה שהביא לנו עכשיו הרבה מאוד תקציב אנחנו נכנסים לפרויקט מאוד רציני שכבר עכשיו יש לנו שיעור, אם ילדים נמצאים בזמן שיעור, משווים בין מקורות מידע, בודקים, עושים תהליכי הערכה, נעזרים במחשב ככלי של מדידה ועושים עבודות של חקר וכולי.

עכשיו יש לנו שני חדרי מחשבים, כ-50 עמדות, ואנחנו נקבל עוד לפטופים, כ-80, שיגיעו בעגלות אל התלמידים בתוך הכיתות.

מה מצב הספרים פה? מבחינת התכניות של משרד החינוך, עם השאלת ספרים.

אצלנו ככה, עשיתי משהו ביניים; ספרי מדעים ומקראות, כל המקראות, בית הספר נותן, כל השאר הספרים שהם חוברות, ילדים רוכשים. השתדלנו מאוד להמעיט כדי להוזיל את העלויות של ההורים, אבל לא הלכנו על המקום... ולמה? כי אני צריכה מקום... זה למשל ויתרתי. צריך לדעת על מה לוותר, אני לא מוכנה לוותר על חינוך טוב, אבל השאלת ספרי לימוד, אתה צריך מקום שפיזית יהיו שם כל הספרים, שזה לא יתבלה, שיהיה מי שיבקר על זה, אין לי את זה, אין לי מקום. איפה? תסתכל מה הולך כאן. לכן אני אומרת, כל פינת מקום לילד. אם תראה, 55 מורים נמצאים, תראה את חדר המורים שלי, תגיד איך נכנסים, כמה שתמתח. אבל אני אומרת, אנחנו משלמים את המחיר, התנאים הבסיסיים האלה, זה אני לא יכולה לעשות, מה שאני כן יכולה זה רק הפינות האלה והדברים האלה, זה כן, זה מה שאפשר, אני שם... אז אם ירצה ה' אנחנו נמשיך הלאה.

תודה רבה. בהצלחה.

שטיפת ידיים ונטילת ידיים, תסתכלו מה זה, זו חתיכת צינור שעשינו פה פרוביזורי, לא נעים.

(ביקור בגנים ומעונות בברוכין)

מבחינת סביבה חינוכית ותנאי בטיחות ותברואה, זה עומד בכל תנאי הסף של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

כן, אבל מה קורה עם התברואה?

בשביל זה הבאנו אתכם, שתעזרו לנו בזה.

אני, מבחינתי, ברגע שתגידו שהנושא הזה עולה, אנחנו נתחיל לדחוף את זה.

מה זה? הנושא---

אבל איפה? משרד התעשייה, המסחר ותעסוקה? מי? משרד החינוך?

משרד הביטחון, שינוי תב"ע נקודתי, זה הכל. חתימה אחת.

אני חייב להגיד ששר הביטחון מזה שנים מתעלל ביישוב הזה. אני רוצה שזה ייאמר.

מילא ביישוב, בילדים.

בילדים, ילדים קטנים. בפזורה הבדווית, קוראים לה פזורה, שם זה לא מתנחלים, זה שם יפה, פזורה... אגב, כל פעם שיש שם יישוב שמורידים אותו, אז אומרים כמה כסף זה עלה. אף פעם, כשהורידו יישוב יהודי, לא אמרו כמה זה עלה. הפזורה הבדווית, שם בונים בהוראה של שר החינוך, שם זה הכל... בפזורה היהודית פה בארץ ישראל, שר הביטחון ברק מתעלל, שונא את המתנחלים, שונא פה את הילדים וצריך להגיד את זה בפנים וצריך להשמיע את זה, שיש לנו שר ביטחון שלא אוהב את ילדי ישראל. יש פה בעיה נפשית. כי הוא יודע מזה, כי הראו לו את זה. ברושי היה אלף פעמים אצלי בוועדה---

אמר, 'הנכד שלי, לא הייתי מוכן ש---

אבל למה לא? זה רק ילדים יהודים, למה לא? יהודים מותר.

מה, צריך להביא בדווים לפה? אז הוא יבנה?

תביא בדווים, אז על המקום ייבנו.

זה בגלל תב"ע.

כי משרד השיכון... היה גם אפשר לקבל ממשרד העבודה והרווחה, איך שדוח טליה ששון יצא, מחקו את התקציב הזה. יש לנו תכניות מוכנות, מאז לא מאשרים לנו לבנות---

גם למעון וגם לגנים. גם משרד החינוך.

היתה לנו בקשה. חלק מהקרוונים הגיעו לפה באישור ובסמכות, אני אז הייתי עובד מועצה, באנו לפה עם שיירה, המינהל האזרחי, ג'יפ לפנים, הגיעו לפה, הכל היה מסודר, אמרנו 'תנו לנו להחליף אותם למשהו יותר חדש', 'תעשה אחד במקום אחד', לא מאפשרים שום דבר, אפילו משהו ללכת לקראת.

אפילו יביל, משרד הביטחון לא הסכים לתת.

אני רוצה להגיד, בפזורה הבדווית---

אמרת.

לא, כי מר זבולון אורלב אמר את זה במספר ישיבות בוועדה. הוא אמר, 'לא ניתן שילדים יסבלו', שהילדים לא יסבלו, הוא אמר את זה מספר פעמים, למה עד היום הדבר הזה לא תוקן? שישימו פה איזה יביל.

יש פה גם שלושה גני ילדים, בשנה הבאה בעזרת ה' ארבעה, אין גן אחד של קבע, אפילו גן חובה, במבנים יבילים.

אבל גם יבילים לא מוכנים.

ומה שקורה כאן במעון, אתה רואה בניין, ואז הוסיפו, אתה רואה את המסדרונות האלה? זה למבנה הבא ולמבנה הבא, זה כמו מבוך, כי אין מקום לילדים. הפינה הזאת שראית שבבנייה, זה כדי להכניס עוד ארבעה ילדים שאין להם איפה להיות. זה נורא.

אוקי.

(בית חינוך רמון)

שלום לכולם. אני השנה התחלתי לנהל את בית הספר, סך הכל חמישה חודשים פה, אבל הגעתם ואני שמחה להכיר אתכם ולארח אתכם בבית הספר. בית הספר נקרא על שם אילן ואסף רמון, הוא עבר למשכנו הקבוע רק לפני כשנה וחצי, בדיוק בספטמבר 2009, ואחרי שנה המנהלת הקודמת פרשה ואני קיבלתי את התפקיד. המוטו של בית הספר, גם בעקבות אילן ואסף רמון, זה מצוינות, דרך ארץ, שורשים, ארץ ודרך ארץ, מסע וזמן.

הילדים ילוו אותנו. בבקשה. בית הספר מונה 350 תלמידים, שתי כיתות בכל שכבה, א' עד ו', משערי תקווה ועץ אפרים ועכשיו התחילו להעביר מברקן מספר תלמידים.

מאלקנה לא?

לא, מאלקנה לא, זה בית ספר אחר, גם אורנית זה בסדר אחר. לחטיבת ביניים הם נוסעים לאורנית כולם ביחד, ותיכון זה ברעננה.

הילדים יציגו לנו את התערוכה בנושא שורשים, ארץ ודרך ארץ. בבקשה.

(הצגה).

לפני שנתחיל בהדרכה בתערוכה, אני רוצה לפתוח בציטוט מתוך נאומו של הנשיא עזר וייצמן ז"ל בבית המחוקקים הגרמני, ב-1996.: 'רק 200 דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים, רק 150 דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם, בארצו של אברהם, הייתי מכולם.

אנחנו עומדים לקראת התערוכה של מסע בזמן. 'שורשים, ארץ ודרך ארץ' הם חלק מתכנית הלימוד בבית הספר. בתחילת השנה המחנכת שלנו כתבה על הקיר ציטוט מפי יגאל אלון, 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'. בשיעורי מורשת למדנו מהיכן אנחנו באים ומה מאחד את כולנו, אנחנו נראה פה את הכיוון להיכן אנחנו ממשיכים.

בחרנו לפתוח את התערוכה במגילת העצמאות, ההתחלה של מדינת ישראל המאחדת אותנו כעם. ההחלטה להתחיל את התערוכה דווקא במגילת העצמאות היתה הרצון של המורות ללמד אותנו על הזהות והאחדות שלנו כעם. התערוכה נבנתה מתוך מגילת העצמאות במשפטי מפתח מתוכה המצוטטים בהמשך.

כאן אנחנו רואים את ההתחלה. ההתחלה שלנו כעם. עמים רבים נעלמו במהלך ההיסטוריה ואימפריות קמו ונפלו, ועדיין העם היהודי ממשיך להתקיים בזכות אותה הבטחה ורצון לחזור אל הארץ אשר ניתנה לנו למורשה. בלוח הזה אנחנו רואים את ארץ ישראל המקראית ואת ירושלים בירת הנצח של העם היהודי.

שלום, שמי עתליה. עליתי לארץ לפני שלוש וחצי שנים מהולנד. אני עדיין לא למדתי את כל הנושאים הקשורים לתערוכה, אבל לירושלים יש לי קשר מיוחד. אבא שלי כל חייו רצה לעלות לארץ והוא סיפר לנו על ירושלים. גם בבית ספר בהולנד למדנו תנ"ך ועל ירושלים. אני לפעמים מתגעגעת להולנד, לחברות ולבית הספר שלמדתי בו, אבל זה מוזר שאנשים יתגעגעו למקום שהם לא ידעו לעולם. כשעלינו לארץ גרנו במרכז קליטה ברעננה. החלטתי בימים הראשונים שלנו בארץ לעלות לירושלים. מאז שירושלים חרבה, לא הוכרזה מעולם כבירתו של עם אחר, במשך אלפיים שנה גם אומות העולם ידעו שהיא עיר הבחירה הממתינה לעם היהודי. היום ירושלים היא בירת מדינת ישראל ובה נמצאים מוסדות המדינה.

בשבוע שעבר ציינה מדינת ישראל ועוד מדינות נוספות בעולם את יום המאבק באנטישמיות. למדנו כי הרצל נחשף לבעיות היהודים וגיבש את תורתו ואמונתו הציונית בעקבות משפט דרייפוס שבמהלכו ניצלו אנטישמים את כוחם ומעמדם להסתה נגד היהודים.

נוהגים לחשוב שהכל כאן בזכות של חלום של אדם. ההיסטוריה שלנו מלאה אנשים שחלמו חלום ולא נרתעו מעבודה קשה ובסוף השיגו את המטרה.

בלוח הזה אנחנו רואים איך חלום הופך למציאות. העלייה לארץ החלה בעקבות פעילות של יהודים במסגרת התנועה היהודית הציונית, קרקעות נקנו, מושבות הוקמו ונדבנים יהודים כמו רוטשילד ומונטיפיורי נתנו כספים כדי שכל החלומות יקומו לתחייה.

המדינה שבדרך התחילה את דרכה לא רק בבנייה של החומר, אלא גם בבנייה רוחנית. כאשר אלוהים רצה לפזר ולהפריד את אנשי העולם, הוא בלבל את שפתם, וכאשר אליעזר בן יהודה רצה לאחד את העם, הוא התחיל להחיות את השפה העברית, אשר נשמרה רק בתפילות, כדי להפוך אותה לשפה שימושית.

אם דיברנו על הקמה פיזית והקמה רוחנית של משוררים וסופרים, אנחנו יכולים להמשיך ל... העיר תל אביב, העיר העברית הראשונה. אם החלוצים השאירו לנו את אם המושבות, אליעזר בן יהודה את השפה, ביאליק הנחיל שירים וסיפורים...

הייתי בין המורות שהקימו את התערוכה. אני חושבת שהקיר הזה היה הקיר שהכי קשה היה לבנות אותו כי לשים לוח שמוקדש לזיכרון השואה במסדרון של ילדים, צריך לדעת באמת איך לעצב אותו. לקח לנו הרבה זמן לראות איך אנחנו בונים את הקיר הזה ובאמת החלטנו להתמקד כאן בנושא של איורים וציורים מתוך עולמם של הילדים.

פאול קור עלה לארץ לאחר השואה, הקים משפחה, כתב וצייר. את ששת הציורים האלה הוא צייר לזכר ששת מיליוני היהודים אשר נספו בשואה.

תמונה מספר 1: משפחה יהודית נמלטת בעקבות שמועה על פינוי יהודים.

תמונה מספר 2: משפחה שלמה צועדת לעבר המשרפות והילדה מחזיקה בובה.

תמונה מספר 3: הילדה משאירה את הבובה על הדשא ואומרת לה, 'חכי לי כאן, תיכף אשוב'.

תמונה מספר 4: ערמה של חפצים הולכת וגדלה וביניהם גם הבובה.

תמונה מספר 5: הבובה על הדשא, מסתכלת על הרכבת שבה נלקחו בני משפחתה. התמונה מצוירת בצבעי שמן ובעפר אמיתי.

תמונה מספר 6: הבובה יושבת בתוך אולם שחור ויש ניצן שכבר מתחיל לפרוח. בחלק השני של התמונה יש כבר הרבה פרחים וניצנים שמסמלים את התקווה.

יצחק ויינברג נולד ב-1923 בוורשה, פולין, והיה חניך בבית היתומים של ינוש קורצ'אק במשך שמונה שנים. במרכז ציוריו הוא מציג את הפנים של קורצ'אק, פנים שהוא מחפש תמיד. בתור אדם מבוגר הוא מודע לזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות חניכו. היום ינוש קורצ'אק מהווה עבורנו דמות של גמילות חסדים. כשהציעו לו לא לעלות עם הילדים לרכבת הוא סירב. ינוש קורצ'אק הקדיש את כל עולמו בשביל הילדים.

אנו מפתחים את המדינה, במקביל נלחמים על הזכות להמשיך להתקיים. בעשור הראשון לצד מלחמת העצמאות, הצגה ראשונה בתיאטרון הלאומי. בעשור השני, לצד מלחמת ששת הימים, הקמת הטלוויזיה החינוכית והקמת המוביל הארצי. בעשור השלישי, לצד מלחמת יום הכיפורים, ההצלחה בספורט, בצבא ובתעשייה. בעשור הרביעי לצד מלחמת לבנון ישראל זוכה באירוויזיון. בעשור החמישי לצד מלחמת המפרץ, רצח רבין, הסכמי השלום והזכייה באולימפיאדה. בעשור השישי לצד מבצע חומת מגן, ההתנתקות, פרס נובל בכלכלה וכימיה ואפילו תוך 60 שנה הגענו לחלל.

כאשר נבחר שם בית הספר החליטו לקרוא לו על שם אילן ואסף רמון. בתכנית הלימודים בבית הספר אנו שמים דגש על שורשים, ארץ ודרך ארץ ואין הרבה דמויות שמצליחות לייצג את שלושת הערכים האלה כמו אילן. ביום שישי ערכנו טקס לזכרו של אילן רמון. בטקס התייחסנו לפריטים שלקח איתו אילן לחלל, אשר מייצגים את אישיותו. כשאילן לוקח פריטים כמו מגילת העצמאות וספר תורה, הוא בעצם סוגר לנו מעגל לאותה הבטחה לפני 3,800 שנים של אבות האומה להקמת המדינה. רונה רמון כתבה לנו 'השמים הנם הגבול' ואם נסתכל על העם היהודי שבמשך אלפיים שנה דבק באהבה לאדמה הזאת ונלמד מדמויות ההיסטוריה שלנו ונלך לאורם, באמת השמים הנם הגבול.

תודה לכולכם על ההקשבה.

תודה רבה.

אתם הגעתם בשבוע מאוד איכותי ומיוחד לבית הספר. אני במקרה למדתי עם אילן רמון בכיתה.

גם עם ישעיהו דורון? ישעיהו היה חייל שלי.

גם עם ישעיהו דורון. אנחנו למדנו בבאר שבע במקיף ג'. אני למדתי עם אילן ועכשיו אני ממש מרגישה שאני סוגרת מעגל. הקשר שלי עם רונה נמשך, בעצם הסתיים ונפגשנו שוב והיה חשוב לה לשמוע על אילן בכיתה ועוד ועוד ועוד סיפורים. ביום שישי עשינו טקס וכל השבוע הזה אנחנו מתייחסים לאילן רמון ובכלל למורשת וכולי. ביום שישי פתחנו את השבוע הזה בטקס על שם אילן רמון, ילדי כיתות ו' הציגו, אתם כבר שמעתם מהילדים. היום אנחנו גם מלמדים שיעורי אסטרונומיה לכל כיתות בית הספר, בעקבות אילן רמון, אז בואו נציץ ונראה ואחר כך אני אראה לכם עוד משהו שאנחנו עושים בעקבות העניין.

לפני כחודש חברנו למוזיאון חיפה ולחברה שהמנהל הכללי נמצא פה לידינו. זה בית ספר על שם אילן רמון ואנחנו חייבים ללכת לאורו ולהראות את מה שהוא בעצם היה רוצה. החלטנו להכניס בבית הספר את שיעורי האסטרונומיה ורובוטיקה, גם לכיוון מצוינות וגם בכלל, ובאמת זאת ההזדמנות להודות למועצה שנתנה יד וכסף, למנהל הכללי של היישוב, מר חיימון בלומנפלד, שגם פתח את הלב ואת הכיס, הוועד המקומי של בית הספר. ועכשיו אנחנו נשמע את הילדים כי הם הכי חשובים בעניין הזה. אז בבקשה.

(מצגת).

מי רוצה עכשיו, כמובן באצבע, להסביר לנו מה ראינו?

ראינו את אילן הולך בתוך המעבורת ואיך מתנהגים.

ראינו איך חיים בחלל ואיך הם מסתדרים שם, לעומתנו שאנחנו מסתדרים אחרת ועושים דברים אחרים.

נכון, ומה ההבדל, אמרנו, בין החלל לכדור הארץ?

או כח הכבידה, או כח המשיכה.

מי רוצה לספר לי על כח המשיכה?

כח המשיכה זה מה שמושך אותך למטה, לרצפה.

נכון, ומי, אמרנו, המציא את זה?

ניוטון.

נכון. איך סיפרנו שהוא המציא את זה?

הוא הלך בשדה, ואז הוא יושב מתחת לעץ תפוחים ואז נופל לו תפוח בראש ואז הוא ראה שהתפוח נפל מהעץ ואז הוא הבין שכדור הארץ מושך את התפוח למטה.

נכון מאוד. זה כח המשיכה. ומה ההבדל בין כדור הארץ לחלל, איפה כח המשיכה יותר גדול? מי יכול לומר לי?

בכדור הארץ, ובחלל יש כח משיכה קטן.

בחלל יש כח משיכה קטן אז אפשר לעוף.

נכון, אפשר לרחף קצת.

עכשיו אנחנו נצא להצטלם בפינה של אילן רמון, אז כולם להסתדר בזוגות.

אולי אפשר לשאול שאלות.

מי רוצה להיות אסטרונאוט פה? כולם רוצים להיות אסטרונאוטים?

רק שלושה. וטייסים?

בחללית.

אני רוצה להיות טייס קרב. גם אבא שלי טייס קרב.

אתם רוצים לשאול אותם אולי על השיעורים?

מי רוצה לבנות חללית?

אני.

אני המנהל הכללי של ווי טק טכנולוגיות. אנחנו מפעילים בשיתוף עם הטכניון קורסים לכיתות מצוינות, כשיש לנו כמה בתי ספר שאנחנו עובדים איתם בבוקר, תוך כדי מערכת הלימודים, בעיקר בצפון. ראש המועצה, מר גרשון מסיקה, פנה אלינו יחסית בשלב מאוחר של שנת הלימודים וביקש להכניס לשני בתי ספר כאן ברשות את הנושא של מצוינות ותחום של פיתוח חשיבה ביקורתית וחינוך לערכים ואשכולות של מדעי החלל ואשכולות של רובוטיקה. הילדים כבר חודש מקבלים את הקורס בתוך מערכת הלימודים ואני בזמנו, כשנפגשנו, הייתי קצת סקפטי, כי להכניס את התכנית באמצע שנת הלימודים, זה קצת מורכב. אבל אנחנו גילינו גם מבחינת הסגל, מבחינת בית הספר, מבחינת גמישות ונכונות ורצון, שגרשון באמת כשהוא אמר שיש להם את הנכונות והגמישות הזאת, שזה גם קיים בפועל ומאוד שמחנו, וגם מבחינת הילדים, קצב ההתקדמות הוא מאוד מהיר, יחסית למה שאנחנו מכירים. החבר'ה אחרי חודש עבודה נמצאים ברמת התקדמות של חודשיים בערך. זהו מבחינתנו.

תודה רבה.

בכיתות עצמן, אנחנו עוד מעט מתחברים לעץ הדעת, שזה...

מחשבים זה משהו שנשאר כאן או שהולכים איתם הביתה?

לא, לא, נשאר בבית הספר.

באתר אופק באינטרנט, אבל אנחנו מתחילים בשעה טובה.

מצוין, בהצלחה.

אמרתי לכם שאנחנו בשבוע של אילן רמון ויש כאן אמא שמתנדבת, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ההורים.

מה שאנחנו מכינים זה את הד.נ.א הבית ספרי שמורכב מהחלומות של כל ילד וילד, החלומות והתקוות והאמונה שכמו שאילן רמון הצליח להגשים אותה ולהגיע למקומות הגבוהים ביותר, אז גם אנחנו יכולים וכל ילד הוא בעצם כוכב שיכול להאיר ולהיות מואר, ובעזרת זה שאנחנו מחוברים יחד ברשת ד.נ.א ענקית, שעל כל כדור כתוב התכונות החיוביות שאנחנו שואפים אליהן, אנחנו נצליח. זו בעצם שרשרת גדולה וארוכה.

זה 350 כדורים, כמספר הילדים בבית הספר.

בלי עין הרע, כן ירבו, אחדות ישראל.

כן ירבו, ואני מקווה שהד.נ.א יגדל. תודה.

שערי תקווה הוא יישוב של 5,500 איש, יישוב מעורב. על כך גאוותנו, שאין פה ועדות קבלה, יש פה תמונת ראי של עם ישראל, אלה לצד אלה, דתיים, חילוניים, עולים חדשים, ותיקים, צעירים, מבוגרים, בעלי מעמד סוציו אקונומי גבוה מצד אחד, מצד שני כאלה שמביאים להם סלי מזון הביתה. אני טוען שזה חלק מהיופי של הקהילה, המסר לילדינו, שכולם נולדים שווים, ויש כאלה ששפר עליהם גורלם יותר. חינוך להתנדבות, לנתינה, לתרומה.

שערי תקווה, כמובן בליווי והובלה של מועצה אזורית שומרון, את נושא החינוך רואה כדבר מרכזי. לא במקרה אתם יושבים באכסניה עם תנאים פיזיים ברמה כל כך גבוהה, הרי לא זו המתכונת שנותן משרד החינוך. פה שמו כספים גדולים גם הוועד המקומי מתקציבו הדל, שהוא מכספי ארנונה, וגם המועצה האזורית שומרון כמובן.

אנחנו עושים פה המון דברים, אחד מהדברים שאולי היה מעניין לספר לכם זה שאנחנו עושים פה חידון תנ"ך אזורי לכל ארבעת היישובים, שערי תקווה, אלקנה, עץ אפרים ואורנית. זה גוש של קרוב ל-20,000 איש, ולמשל בזמנו שכרנו את שירותיו של פנחס נריה, הנפקנו פה מקראה, זה נכנס לתכנית הלימודים של כיתות ה' בכל האזור. אתם מבינים שלדברים האלה יש ערך מוסף מאוד גבוה. יש פה הרבה חינוך לטבע, יש פה אתרי מורשת. עשינו לאחרונה מפת שביל טיילת שערי תקווה עד נמל תל אביב, לא תאמינו, 40 קילומטר, התחברנו לטיילות קיימות, אבל היה חשוב לנו שזה יגיע להכרה בכל האטלסים השונים, הוועדה לשבילי ישראל, סימנו, עם בני הנוער, עם הוועדה. היום בן אדם יכול לצאת ברגל באופניים לטייל וגם ללמד את אלה שנמצאים כל כך קרוב אלינו, שיבינו שבעצם הכל זה גוש אחד ואין קווי 67'. עשינו את זה גם מסיבות מדיניות פוליטיות, בדיוק בשביל להראות את העניין הזה. אז מי שירצה אחרי זה, יש פה מפה מסודרת.

אלה המלים בקצרה קצת עלינו. אם יש שאלות על שערי תקווה, אני אשמח לענות.

כמה משפחות? לא כמה נפשות.

כ-1,100 משפחות, 5,500 איש. וכל הזמן בונים פה.

---בשני מובנים, גם בבנייה מסביב או גם האנשים בבתים שלהם, קומות, בלי עין הרע?

בונים. יש פה קודם כל די מגרשים פנויים. יש פה סדר גודל של 70 מגרשים פנויים לדו משפחתי, עכשיו קמה פה מול העיניים, ראיתם, שכונה ט', שזה השטח היחיד שהוא אדמות מדינה, אדמות מינהל, ואנחנו מחכים לעזרה שלכם בנושא התב"עות מסביב, שמישהו שם למעלה יוציא כבר וישחרר את היכולת שלנו לבנות פה עוד אלפי יחידות דיור.

תודה רבה.

אני רוצה, לפני שאנחנו מתפזרים, לסכם את הסיור שהיה לנו בשומרון. חשוב לי, כיושב ראש הוועדה, לציין שמבחינתנו אני רואה בחומרה כל ניסיון של עשייה של איזה שהוא צעד בכיוון הפוליטיקה על חשבון הילדים, ואני פונה מכאן לשר הביטחון ולשר החינוך, לאשר את כל אותן הבקשות בכל מה שקשור במבנים שנותנים מענה במה שקשור בחינוך הילדים שלומדים ביישובים באזור יהודה ושומרון וכמובן שאין לי שום ספק שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו במדינת ישראל בשנות האלפיים שהילדים לומדים במצב של תת תנאים, ועל כך אני פונה גם, כמו שציינתי, לבוא ולתקן את כל אותם ההיבטים שדורשים תיקון במיידית, לתת מענה גם להיבט של ההסעות ומה שקשור למיגון של ההסעות ואישור של המבנים, שצריכים להיות ביישובים, ושייתנו מענה גם לגני הילדים וגם למוסדות חינוך.

אנחנו נקיים ישיבה מסודרת בוועדת החינוך בכל מה שקשור למבנים והסעות, ליום חינוך ארוך ולתקציבים שצריכים להגיע למערכת.

אנחנו מצפים מהשרים שאחראים על אכיפת החוק בכל מה שקשור לחינוך ולביטחון של הילדים שגרים ולומדים ביהודה ושומרון, שייתנו מענה בכל מה שהם צריכים לתת מענה ולא יעכבו אישורים ויעשה פוליטיקה זולה על חשבון הילדים.

בזה אני חושב שאנחנו נסכם סיכום ביניים. כאשר אנחנו נכנס ישיבה בוועדת החינוך, אנחנו נרד לפרטים של כל יישוב ויישוב וכל בקשה ובקשה ונראה איפה הדברים עומדים, אבל אני כבר אומר שכל מי שנמצא כאן, גם מטעם משרד החינוך, גם משרד ראש הממשלה וגם משרד הביטחון, שעד הישיבה הזו כל אותם דברים שניתן לעשות ולבצע אותם כבר עכשיו, שיעשו, שלא יחכו לישיבה, כי אז אנחנו באמת נראה מה התקדם מהיום עד היום שאנחנו נקיים ישיבה בוועדת החינוך.

זהו. זה בשלב זה וכאשר אנחנו נגיע לכנסת, אנחנו נראה איך אנחנו מקדמים את אותן הבקשות שהעליתם על סדר יומנו.

בבקשה, גברתי.

גרשון ביקש שאני אספר לכם על פרויקט נוסף שיש בבית הספר. יש לנו קשר עם התפוצות. חברנו לקהילה בלוס אנג'לס, דרך הווידיאו קונפרנס, וחגגנו ביחד את סעודת ט"ו בשבט ביום ראשון האחרון. הקרנו על המסך, הם ראו אותנו, אנחנו ראינו אותם, וכל הזמן יש לנו קשר, גם של מכתבים, גם דרך הפייסבוק וכולי. אני מקווה להעלות אותם לארץ. וגם טל ברודי היה כאן במסגרת הזו והילדים צפו וראו.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00