הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
28
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

25.1.2011


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 411

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ' בשבט התשע"א (25 בינואר 2011), שעה 12:00

במסגרת ציון יום הנגב והגליל בכנסת: פערים בשירותי הבריאות בין פריפריה ומרכז

חברי הוועדה: חיים כץ - היו"ר

עפו אגבאריה

רחל אדטו

חיים אורון

אלי אפללו

אורלי לוי-אבקסיס

ציון פיניאן

מירי רגב

ג'קי סבג - ראש עיריית נהריה

אילן שוחט - ראש עיריית צפת

אורנה האוזמן בכור - מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל

אורית יערי תמיר - מנהלת מחלקת בריאות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

רוני גמזו - מנכ"ל משרד הבריאות

ערן הכהן - רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

אריאלה פייסט - אחות במערך ניהול איכות, מכבי שירותי בריאות

אוסקר אמבון - מנהל בית חולים זיו

מסעד ברהום - מנהל בית חולים גליל מערבי נהריה

רן טור כספא - דיקן הפקולטה לרפואה בצפת

סלים נח'לה - מנהל בית החולים בנצרת

אלי אלאלוף - מנכ"ל קרן רש"י

שרון עזאני - חולה

וילמה מאור

רשמה וערכה
ס.ע חבר המתרגמים בע"מ

פערים בשירותי הבריאות בין פריפריה ומרכז

בוקר טוב. היום, יום שלישי בשבוע, כ' בשבט, ה- 25 לינואר 2011. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא במסגרת ציון יום הנגב והגליל, פערים בשירותי הבריאות בין הפריפריה והמרכז. פרוטוקול מספר 411.


כשהגעתי לוועדה הזאת, לפני פחות משנתיים, קצת פחות משנתיים, החלטתי שאנחנו נשים את כל יהבנו לעזרה לאזורים היותר חלשים. ואחרי שהתגלגלה בוועדה הזאת בקשה להכנת מכרז למכשירי "אם אר איי", אמרו איך יחלקו את זה? בואו נגדיר את המקומות. ואמרנו שיגיע לפריפריה. אז בחלוקה של השמונה מכשירים, עפולה תקבל מכשיר, ונהריה מקבלת מכשיר, וזיו ופוריה מקבלים מכשיר משותף, והולכים לאשר בוועדה בתקופה הקרובה מאיץ לבית החולים זיו. ובדרום שמו ניידת שמתרוצצת בין מצפה רמון, דימונה, ירוחם, הערבה ואילת. ונגענו בלא מעט נקודות שניתן למנכ"ל משרד הבריאות לציין מה הוועדה הזאת עשתה, ומה הפעילות שמשרד הבריאות ינסה לדחוף דרך הוועדה.

ובוועדה הזאת נקבל אוזן קשבת, לפעמים יש לנו קצת בעיות עם האוצר, לפעמים קצת תקציבים, אבל אני חושב שאנחנו עושים את המאזן. מה עשינו שם? אז בית ספר לרפואה בצפת זה לא אנחנו, אבל זה גם יגיע.

אדוני מנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה. עכשיו אתה תוסיף עליי.

תודה רבה. כן, לא אזכיר את הדברים שאתה אמרת. קודם כל בתוכנית האסטרטגית של משרד הבריאות, מתוך שבע מטרות על או עמודי האש שאנחנו הגדרנו, הנושא של צמצום הפערים נמצא גבוה מתוך מטרות העל של המשרד, וזו מחויבות שלנו כמשרד בריאות. אסור לנו, ואתם תהיו בביקורת עלינו, שהקצאת משאבים שאנחנו ניתן למערכת, אסור שתהיה כפי שהייתה בעבר, עם נטייה יותר למרכז.


אנחנו עומדים כרגע לפני סיכום של תוספת מיטות לכלל מערכת הבריאות. אנחנו מדברים על תוספת של כ- 960 מיטות, בפריסה של חמש עד שש שנים. זה אומר כמאתיים מיטות לשנה. הגדרה ברורה שלנו, וגם כאן תרשמו את זה לפרוטוקול, התחייבות שלנו, שזה יהיה עם העדפה לפריפריה. גם התקנים שאנחנו עומדים לקבל, זה כרגע עדיין לא סגור, אבל גם התקנים שאנחנו נקבל לתוספת בצד הרפואי של הרופאים, יהיו עם העדפה לפריפריה.

הגיאוגרפית?

הגיאוגרפית.

זה רציתי לדעת.

הגיאוגרפית. אני רוצה להגדיר: גיאוגרפית. יש לזה גם הגיון, כי אם אני מחר פותח יותר ויותר מיטות במרכז, חוסר בכוח אדם רפואי יישאב למרכז, והפריפריה מצבה לא רק שלא יוטב, יוחמר. ולכן המטרה שלנו היא לפזר את זה בצורה חכמה, גם את המיטות וגם את התקנים.


עכשיו, מעבר לכך יש עוד מספר דברים שהחלטנו לעשות ובוצעו כבר, והוסכמו עליהם כבר. אז ראשית, הדרך שלנו לתמרץ את קופות החולים מגיעה מתקציבים שמגיעים בשני הסדרים תקציביים. הסדר תקציבים אחד זה שיטת חלוקת הכסף על פי קפיטציה. בהקשר הזה הוועדה פה אישרה לפני כחודשיים את הצעת הוועדה הבין משרדית, בריאות-אוצר, ועדה שמתכנסת כל כמה שנים לשינוי ההקצאה, והעבירה תוספת של 150 מיליון בכלל לסל הבריאות, אבל תוספת הרבה יותר גדולה מזה בגין התושבים בפריפריה. זה שינוי אחד, זו שיטת הקצאה אחת.


שיטת הקצאה שנייה לקופות החולים נקראת הסדרי תמיכה. בשיטת הקצאה זו, לראשונה הגדרנו מבחני תמיכה שהם כוללים נגישות, בפריפריה, גדולה יותר. כלומר קופות חולים שיראו קידום וצמצום בפריפריה יקבלו יותר כסף. מדובר בעשרות מיליוני שקלים.


דבר נוסף, אנחנו פורסים לא רק בנושא של התשתיות הפיזיות, אנחנו בודקים לראות איפה הבעיות שלנו בנגישות לשירותי בריאות. אז יש לנו קודם כל את הבעיה של נגישות כלכלית. הנגישות הכלכלית אומרת שבכל הארץ, לאו דווקא בפריפריה, שכבות חלשות יותר, כשנמצאים למול השתתפויות עצמיות גבוהות, הם כמובן לעיתים נמנעות או מוגבלות בשימוש בשירותי בריאות. במשך השנתיים האחרונות שינינו את ההשתתפויות העצמיות במספר אלמנטים: ביטול ההשתתפות העצמית בתחנות לבריאות המשפחה, מה שנקרא טיפות חלב, הקטנה של ההשתתפות העצמית לקשישים מקבלי השלמת הכנסה, עשרה אחוז ברכישת תרופות לבני שבעים וחמש ומעלה, ואתם מכירים גם את השינוי שבוצע כאן השנה האחרונה בנושא של ניצולי שואה. זה איזשהו ניסיון נוסף גם כן להקטין את הנטל של ההשתתפויות העצמיות. זה חלק מהבעיה שבפריפריה יותר קשה.


נושאים תרבותיים ולשוניים. גם בפריפריה אנחנו רואים יותר בעיה בתחום הזה. בתוך שבוע, שבועיים יפורסם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, שכבר הוכן. חוזר מאוד מאוד קשה, מאוד מאוד מורכב, לכל המוסדות, גם לקופות החולים גם לבתי החולים, שיסדיר את המחויבות של בתי החולים וקופות החולים לנגישות לשונית. זה אומר כאשר אדם שלא דובר עברית מגיע לחדר המיון או אפילו למרפאה אלקטיבית, חייבים קופות החולים ובתי החולים לתת לו פתרון שפתי כדי שהוא יוכל להסביר את הבעיות שקיימות אצלו.


דבר נוסך שאנחנו עושים אותו תוך כדי, זה הגדלת הנגישות לשירותי בריאות שנמצאים כרגע במערכת הפרטית בלבד. הוועדה פה עזרה לנו מאוד בהכנסה של טיפולי השיניים לתוך חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כמובן שזה עוזר.

זה לא לפריפריה, זה לכלל מדינת ישראל.

זה לכלל מדינת ישראל, אבל כמובן שוב, בפריפריה יש את הבעיות המיוחדות בהקשר הזה.


דבר נוסף שאנחנו כרגע מתמודדים איתו, התמודדות שהייתה בשנתיים האחרונות, אבל כרגע אנחנו חייבים להגדיל את ההתמודדות, יש לנו בעיה עם הנגישות לשירותי בריאות בטיפות החלב בעיקר בדרום. הנושא הזה, אני לא בטוח שהוא עלה על שולחן הוועדה הזו.

עלה, עלה.

עלה. אז לפני כשנתיים, עקב בג"ץ, הגדלנו את התמרוץ כדי למשוך אחיות לדרום. התמרוץ הזה עבד בצורה מאוד מאוד חלקית, אנחנו עדיין לא מרוצים, מכיוון שיש לנו כשלושים עמדות של אחיות בטיפות החלב בדרום לא מאוישות. העמדות לא מאוישות. כרגע סיכמנו לפני עשרה ימים עם משרד האוצר, הרחבה של פרויקט התמרוץ, העלאה בחמישים אחוז של התמרוץ לאותן אחיות, לא רק לאחיות שמגיעות לעבוד בטיפות החלב של הבדואים, אלא גם אחיות שהן קיימות במקום ומגדילות את המשרה. הגדלה של התמרוץ שלהן, אנחנו יודעים שהתמרוץ הזה עובד. עד כדי כך אנחנו יודעים שהוא עובד שכבר קיבלתי תלונות מסורוקה, על אחיות שעוזבות את סורוקה ומגיעות לעבוד באותן טיפות חלב.


הבעיה שלנו היא עדיין פחות מדי מיטות, פחות מדי מיטות מסוגים מסוימים. למשל בצפון חסר לנו שיקום, אנחנו מתחייבים להרחיב את זה.

בעיה קשה, שאנחנו עדיין בחיתוליי הטיפול בה, היא הבעיה של משיכת כוח אדם, גם רופאים גם אחיות, אל האזורים של הפריפריה. בנושא של האחיות הבעיה שלנו מתמקדת רק בדרום. אין לנו בעיה של אחיות בצפון. אבל רופאים יש לנו בעיה גם בדרום וגם בצפון. ועל הנושא הזה אנחנו נצטרך...

זה אחר כך נראה אם מסכימים איתך.

בוודאי, אין בעיה. בנושא הזה אנחנו נצטרך לטפל בשנת 2011 ביתר שאת כי הטיפול שלנו לא מספיק טוב.

תודה רבה. מאחר ובכל זאת, לפני שאני אמשיך לתת את רשות הדיבור. שלא לעניין הרפואי, אבל מחר הוועדה הזאת, אם אנחנו אומרים כבר מה עשינו - אחר כך אתם צריכים להגיד מה אתם מצפים שנעשה, מחר אנחנו נאשר את תקנות הלימודים בפריפריה לחיילים, שנה ראשונה חינם. זה יגיע לוועדה הזאת, ואני מקווה שזה יורגש אצלכם. היו קרבות לא קטנים להכליל את ירושלים בעניין הזה ועוד כל מיני מקומות. ואנחנו, לצערי לא הכללנו את ירושלים בגלל תקציב. אבל יהיה אינסנטיב גבוה לסטודנטים ללכת ללמוד בפריפריה, כי שנה ראשונה חינם.


אני את רשות הדיבור למנכ"לית המשרד הפיתוח הנגב והגליל, הגברת אורנה האוזמן בכור. בבקשה. אז את תציגי את עצמך לפרוטוקול עם השם המלא.

צהריים טובים לכולם, אורנה האוזמן בכור, מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל. אדוני היושב ראש, אני מברכת על הדיון הזה, כמובן שיום הדיונים בכנסת היום הוא נקבע בנושא נגב גליל, נושא הפריפריה. אנחנו מנסים לקיים דיונים בכל ועדות הכנסת, בכל הוועדות הרלוונטיות, ולהביא לסדר היום את הנושאים המהותיים.


אני רוצה גם לברך את חברי הכנסת שנרתמים תמיד לטובת הפריפריה, ראשי הרשויות שנמצאים כאן, מנהלי בתי חולים, דיקן אוניברסיטת בר אילן שתפתח את שעריה בצפת, אני כבר יאמר על זה כמה מילים.


אנחנו, במשרד לפיתוח הנגב והגליל, יש לנו את היכולת לראות את כל התמונה. את כל הנושאים הקשורים בפריפריה. באנו כאן לדבר על הפערים בתחום הבריאות. אני רוצה בראש ובראשונה לפתוח בנושא הקמת בית הספר לרפואה החמישי בישראל, שיפתח את שעריו השנה, באוקטובר 2011, בצפת. קודם כל אני רוצה לברך את אוניברסיטת בר אילן שזכתה, את הדיקן פרופסור רן טור כספא, שיעמוד בראש הפקולטה לרפואה, את ראש עיריית צפת כמובן, אילן שוחט, שנתן באמת את כל הדחיפה. אי אפשר לא לברך את פורום החמש עשרה, של אותן חמש עשרה ראשי הרשויות שחברו להם ללכת ביחד למען אותה מטרה. אני תמיד אומרת שללא הליכה משותפת אי אפשר להביא לקפיצת המדרגה, שיוצאת מקפיצת המדרגה האזורית ומתפתחת ומגיעה לממשלה. כמובן נמצא איתנו כאן מנכ"ל משרד הבריאות שאנחנו עובדים איתו במשותף. אני עומדת בראש הוועדה הבין משרדית, בנושא בית הספר לרפואה. ומנכ"ל משרד הבריאות, בישיבה האחרונה שלנו, בא והציג את הפערים בפריפריה, ולקח על עצמו להכין תוכנית לשדרוג בתי החולים בפריפריה. התוכנית עדיין לא פורסמה, עדיין לא הוצגה בוועדה.

היום היא מפורסמת.

היום היא תפורסם.

היום.

טוב, אז אנחנו בוועדה הבין משרדית, כמובן, נשמח להיות שותפים.

את התוכנית של שדרוג בתי החולים, בהתאמה לפתיחת בית הספר.

המשרד לפיתוח הנגב והגליל מוביל בשנה האחרונה את כל הקמת האוניברסיטה, הפקולטה לרפואה, שתקום בצפת. הנושא הזה, בעצם מי שהגה ויזם את הרעיון, זה נשיא המדינה שמעון פרס, אסור לשכוח. אבל הנושא הזה היה תקוע בביורוקרטיה חמש שנים, ואנחנו בשנה האחרונה הצלחנו לשחרר את הפקק ולהוביל את הפרויקט הזה קדימה. לפרויקט הזה יש שותפים רבים, כמובן נמצאים כאן כל מנהי בית החולים שיהיו שותפים, בצפון אני מדברת, בגליל, להקמת בית ספר לרפואה, כי אותם סטודנטים יצטרכו לעבור התמחות באותם בתי החולים. ובעצם אנחנו נמצאים כאן היום בשביל לבוא ולראות את הפערים שקיימים בין בתי החולים בצפון לבין בתי החולים במרכז.


קראנו לאחרונה, ובטח אני לא מחדשת, על שיעורי התמותה הגדולים יותר, ועל הפערים שיש בפריפריה לעומת המרכז. ואני חושבת שזה הנושא שצריך להיות כאן על סדר היום, ולראות איך ביחד, באיגוד משאבים כולל, אפשר להביא לשדרוג. אני מניחה שרוני ייתן את התוכנית, ומדובר במספרים לא קטנים של שדרוג בתי החולים.


אנחנו דיברנו בוועדה בין משרדית של הבית ספר לרפואה להכניס את השדרוג כחלק מהקמת הפקולטה בכלל. וזה בעצם מה שייתן את המענה לגליל, לצפת בכלל ולגליל בפרט, לזה מתווסף אזור התעשייה הביו-רפואי שרוצים לפתח ליד בית הספר לרפואה. וגם, כמובן, מכון המחקר מיג"ל, שיהיה חלק מכל העניין של הפקולטה הגדולה הזאת.

תודה רבה. חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רוצה קודם כל לברך את מנכ"ל רוני גמזו, שפעם ראשונה אנחנו מתראים באופן ממשי פה, בוועדה ובכלל.

הוא עונה על הציפיות?

אפילו הופתעתי לטובה.

הופתעת לטובה. אז איך ראית אותו לפני שהופתעת לטובה בדמיונך?

הספקנו לשוחח, מהטיפולים של המכתבים שאני שולח, אני רואה את ההיענות הרבה.

בחור רציני, אתה אומר.

אמת. אני צריך להודות במה שאמת. זו הבעיה, גם להגיד תודה מתי שזה טוב. כתושב הצפון, לא הופתעתי מהדו"ח החמור שפרסם משרד הריאות בנושא אי שווין בבריאות. זה בעצם המהות, ויישר כוח על הדו"ח הזה, בעצם שעשיתם אותו, כדי שסוף כל סוף, אנחנו יודעים מה שקורה, אנחנו יודעים באופן קשה, באופן משמעותי, מה קורה. אבל הדו"ח הזה בא לחזק סוף כל סוף, לתת תעודת הכשר, לצערי, מהאוצר אני לא יודע אם יש מישהו, שתמיד צעקנו שאין שוויון. יש לנו תוחלת חיים פחות טובה מאשר כל מה שקורה במרכז הארץ. הדו"ח הזה מוכיח, היום באופן ברור, שהפערים הגדולים בתוחלת החיים, מי שרוצה לבוא לגור בפריפריה, צריך לדעת שהוא יחיה פחות, זו עובדה מהדו"ח שלכם, שמונה שנים ומשהו פחות מאשר במרכז הארץ. וזה חמור.

שמונה שנים?

שמונה ומשהו שנים. הנה קח את הדו"ח, הנה הוא פה אדוני. שמונה ומשהו שנים.

זה כולל תמותת תינוקות בפנים.

מה זה משנה?

לא, אני מסבירה לך.

כן, אני קראתי את כל הדו"ח.

אני אומר, שמונה ומשהו שנים פחות.

חיים, זה חל רק על דור ב'. דור א' לא חל עליו.

אתה הורס לי את האקטואריה, שמע, אתה יודע מה שאתה עושה פה עכשיו? יש פה נציגי אוצר?

לא.

אתה יכול לדבר חופשי, אין.

יש, יש.

אה, יש? אני מקווה שלא מבין בפנסיה, כי אם הוא מבין בפנסיה, אתה מכניס אותנו לצרות, שלא נדע.

תראה אני, באופן רצוף לאורך כל השנים שאני בכנסת, אני רואה את הפערים האלו, ואנחנו צועקים. ואנחנו מדברים עליהם, ולצערי הרב, כמעט ושום דבר לא נעשה. עכשיו, כשאנחנו רואים את ההבדלים, ואני רוצה לתת דוגמא אחת בין הדוגמאות הרבות שיש לי, מה לעשות, אני יודע שאנחנו קצרים בזמן. למשל מכון לטיפול הקרנות, אדוני המנכ"ל, יש לנו בכל הצפון אחד.

בתחילת דבריי אמרתי שהולכים עכשיו להעביר לצפת.

יש מכון אחד בלבד בחיפה, ומי שצריך להגיע מבית שאן, לצערי הרב, אנשים שחולים במחלה הזאת, שצריך לקבל את טיפולי ההקרנות האלו, לנסוע מקצה אחד לקצה השני וזה יותר גרוע. את זה צריך מיד, אדוני המנכ"ל, לעשות ולתת את האפשרות. והשאלה ששאלתי את המנכ"ל קודמך, למה לא עשינו? כי זה לא כלכלי.

בשביל זה פיטרנו אותו. הוא אמר לא כלכלי, פיטרנו אותו. עכשיו יש מנכ"ל אמר: אני אלחם, אני אעשה.

אני רוצה לשמור על כבודו של איתן חי-עם, ואני חושבת שזה היה מנכ"ל מצוין, וזה לא יפה אפילו לצחוק על העניין של הפיטורים.

לא התכוונו לנושא של...

איתן חי-עם עזב בכבוד רב את המשרד.

שמרת על כבודו.

כן, בהחלט.

מקבל.

הבעיה הקשה, ויש לי פה עשרות דברים שאני יכול להגיד לך, שחסר רופאים, חסר אחיות, אין שום מוטיבציה להביא רופאים טובים שיעברו ממרכז הארץ לפריפריה. ומי כמוך יודע את זה, כי בכל הפרמטרים, אני לא מדבר בשכר, אני מדבר שיש בעיות חינוך, ויש בעיות תרבות, ויש כל דבר אחר. אין להם סיבה לבוא.


עכשיו כדי לטרפד אותם, כדי לתת להם מוטיבציה לבוא, צריך להכין את זה משהו כולל. וכשמשהו כולל, שאנחנו מדברים עליו, בסופו של הדבר, הנה האוצר הרים יד, והוא נמצא כאן. תרים ידיים, תוציאו רק מהעודפים שיש לכם, אתה לא צריך להרים ידיים. אתה תעשה לכל הפריפריה טוב. אדוני, זה תקציב, אנחנו יודעים את זה. כל מה שעושים היום בשביל לפגוע ולעשות הכל, זה שיקול כלכלי בלבד. הפריפריה, בראייה של האוצר היא לא כלכלית. בואו נעשה את זה בחוכמה, נהפוך את מדינת תל אביב הרבתית, נסגור את הפריפריה, נעבור למרכז הארץ.

זה היה רעיון טוב, בזה אתה יכול לסיים את דבריך.

באמת אני מסיים בכך, כדי שלא נאריך את כל הדברים. אם מדינת ישראל לא תיתן סדר עדיפות לפיזור אוכלוסייה, לא רק בעל פה, היום זה יום הגליל, אמרנו רואים את זה בשיכון, אנחנו רואים את זה בחינוך, בכל דבר שאנחנו נוגעים. אבל בנושא חינוך, זה לא פוגע בחיי אדם. בנושא בריאות זה פוגע בחיי אדם.

תודה רבה. אנחנו נעשה אחד חבר כנסת, אחד דובר, אחד חבר כנסת, שיהיה לנו פה ספקטרום רחב של דעות. ואני אפנה לאוסקר אמבון, מנהל בית החולים זיו.

תודה רבה.

קודם כל תגיד לנו אם באמת אתה אמור לקבל את מה שאמרנו, או שאנחנו טועים, או שמטעים אותנו. מה אתה עוד צריך, מה החזון.

אני שמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות אומר את זה ומזכיר מבחינת מה שאמרת, מבחינת מכשירים, "אם אר איי" משותף עם בית חולים פוריה.

זה נכון?

כן.

נכון.

אני אפקפק?

וכמה זמן ייקח עד שתרכשו את המכשיר?

כל ההליך של מכרז והצבה זה ייקח שבעה חודשים.

שלכם?

כן.

למה כל כך הרבה זמן?

יש תהליכים של מכרז, בחירת הזוכה.

אני לא מקבל שבעה חודשים. אנחנו נצטרך לעשות זה בפחות.


אנחנו מדברים פה על הפריפריה, סלח לי אדוני, אנחנו רואים איך במרכז אסף הרופא קיבל אותם תנאים כמו שאתם, יש לו מכשיר כבר.

כבר מכשיר.

אני יכול להשלים?

כן. רשות הדיבור שלך.

כיוון שאנחנו הולכים, לא כמו באסף הרופא על מכשיר נייח, אלא מכשיר נייד, צריכים לרכוש מכשיר נייד בתוך קרון. יש שני מפעלים בעולם שמייצרים את הקרונות האלה. כל הסיפור הוא שישה חודשים עד שמייצרים ומרכיבים את ה"אם אר איי" בתוך הקרון והוא בא אלינו. הלוואי שיכולנו לקצר את לוח הזמנים. לגבי ההקרנות, אני מאוד מברך.


אני רוצה פשוט, בהמשך למה שחבר הכנסת אפללו אמר, אני תושב הפריפריה ומאוד מדאיג אותי הנושא של הפערים בכל רובד החיים. ואני חושב ששורש הבעיה הוא בצורת ההתארגנות האורבנית. ומדינת ישראל, כשיש מרכז מטרופולין ומסביבו יישוביי לווין, אז מאוד מובן שמבחינת בריאות ותרבות יש לך הכל מרוכז במרכז אחד, וגם אם יש לך בתי חולים מסביב לתל אביב, אם אנחנו אומרים תל אביב, אז אפשר תמיד לקבל את השירות המיוחד במרכז אחד או שניים בתוך המטרופולין.


הגליל אין לו מרכז מטרופולין אחד. ואי אפשר לאנוס את הנתונים, כל בתי החולים שישנם, אף אחד מהם הוא לא מספיק גדול כדי להכיל את השירותים האלה, והמרחק מקריית שמונה, מבית שאן לרמב"ם, שזה בית החולים ה"על" במטרופולין חיפה, הוא רחוק מדי לאוכלוסייה. ולכן מה שאני מעודד זה לארגן בצורה אחרת את השירותים של הרפואה, שאגב, הם אמורים להשפיע על יתר הדברים שהם חשובים כדי למשוך כוח אדם, חינוך ותרבות ותנאי מחייה וכולה. אנחנו, אפרופו, רואים היום בגליל שיש יותר אנשים שבאים עם הרחבת הקיבוצים ואנשים מצביעים, באים לגליל, צריכים לתת להם את התנאים של התעסוקה, של הבריאות וכולה.


אני רואה שאת ההמלצות שהגשנו לפני כשנתיים, עם חברים נוספים שיושבים פה, איך לצמצם את הפערים, חלק מהדברים האלה קורים. אני רוצה להגיד את זה כי תמיד אומרים: עוד ועדה, שמים את זה במגירה. במקרה הזה הייתה שם הקמת פקולטה לרפואה, הוספת מכשירים ועוד כל מיני צעדים שכבר הם בדרך. אני רוצה שלא נשכח את הקהילה, כי אני חושב שאחד המאפיינים גם, שוב, של יישוב באזור כמו גליל זה הצורך בשיתוף פעולה בין קהילה ובתי חולים, הם כלים שלובים. כשאנחנו מביאים מומחה מיוחד, האיש הזה צריך להיות גם בקהילה וגם בבית החולים, וצריכים למצוא את המסגרת המנגנונית כדי לתת לו את התנאים הכי טובים, ושהידע שלו יהיה נחלת כלל התושבים שבאותו אזור, ללא קשר כל כך אם הם חברים בקופה זו או אחרת, או לאיזה קרבת בית חולים. רק כשנשיג את עיגון הכוחות נוכל לשפר.

תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון.

יש לי רק שאלה לדוקטור אוסקר.


שאלת הבהרה, בזמנו אני שלחתי אליך מכתב שהשילוט בבית החולים אצלך לוקה בחסר. שאין מספיק שילוט בשפה הערבית, ואני חושב שזה עד היום קיים. האם באמת זה תוקן?

אני קיבלתי את המכתב, אנחנו מתקנים את השלטים, מתחילים בשלט המרכזי, עם כל ההכוונה, בשלוש שפות וממשיכים הלאה.

כן אבל זה עד היום. זה כבר כמעט שנה וזה לא במחלקות אני מתכוון.

עובד לאט בפריפריה. הדואר מגיע לאט. חבר הכנסת חיים אורון.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, עוברים ככה מישיבה לישיבה בנושא הפריפריה, אני חי כל חיי הבוגרים בפריפריה ואני לא, איך אומרים פה כל מיני, נסענו וראינו. לא נסענו, ראינו, חווינו יום יום. ורוני, עם כל ההערכה למה שאתם עושים, אני רוצה דווקא לדבר במונחים של טווחים יותר קצרים. ואני מודה, אני אחרי חוויה של פגישה עם ארבעה-חמישה רופאים ביום ראשון בנגב, דווקא רופאים לא מסורוקה, כולל יושב ראש ועד הרופאים בקופת חולים כללית וכולה, תמיד אני חושב שאני יודע, אבל התברר לי שאני, למרות שאני חושב שאני יודע, אני לא יודע מספיק.


למשל, שאתם אומרים, וזה הישג ענק, שלך ושל סגן שר הבריאות, ואתה יודע עד כמה אני מנסה גם להעריך וגם ללבות את מה שאתם עושים, מאתיים מיטות לשנה. מאתיים מיטות בשנה זה בקושי הגידול הטבעי. זה 1.3 אחוז בשנה, כבר לא נדבר על הגירעון, הרי נוצר פה גירעון של עשר שנים. זאת אומרת, אנחנו אומרים עכשיו, נמשיך לרוץ מהר בהישג ענק, ונישאר במקום הקיים. כי הגידול הטבעי זה 1.7, זה 1.3, זאת אומרת זה מתמטיקה כמעט של כיתה אלף מה שעשיתי פה עכשיו. אז זה הישג ענק, אבל הוא לא מתחבר לעניין.


עכשיו, כרגיל, מחלקת המחקר של הכנסת שמה לנו נייר מאיר עיניים, וכל העם רואים את השורה התחתונה, סדרו את זה ככה, איפה זה למטה. יש תחרות, פעם למטה זה הדרום, פעם למטה זה הצפון, אבל זאת התחרות היחידה. כל השאר זה ברור לגמרי, בפערים עצומים, שכולם יודעים עליהם. לאלף נפש ברופא, לאלף נפש לרופא בקהילה, לאלף מיטות, למכשירים, לתורים. אני למשל מודה שכאשר הם אמרו לי ביום ראשון על אורך התורים, אני אמרתי שמע, חצי שנה, שנה, תורים לניתוחים אלמנטריים, לרופאים מקצועיים, אז מה נחכה שהבית ספר יוציא עוד רופאים?


עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, אנחנו בנגב כבר אחרי מה שעשיתם, סורוקה הוא מקום מצוין להתמחות בשביל המרכז. זה מה שקורה, יש מרכז רפואי בנגב, אחד, לדעתי זה פחות מדי אחד. אבל זה חלק מהוויכוח, רוני, לא איתך, אני יודע. מקימים בית חולים שני באשדוד, שיעלה את הנתונים על המרכז, לא מקימים בית חולים שני בנגב.


אני חושב שהיה צריך להקים בית חולים שני בנגב, ואז חלק ממה שפה נאמר, היה נוצר עוד מקום עבודה, היו נוצרים עוד מנהלי מחלוקת, כל המערכת הזאת הייתה גדלה. לא, מקימים אותה באשדוד, וזה בעצם הביטוי האמיתי לסדרי העדיפויות, ישימו 700-800 מיליון שקל ממשלתיים בבית חולים באשדוד, ויריבו עם מחלות, עם אחיות, בריאות התלמיד, או טיפות חלב אצל הבדואים, שזה קטסטרופה. אני יודע, בלמקר אומרת לי כל פעם מה קורה שם. כי ההטבה, אם הם יקבלו אלף חמש מאות שקל או אלפיים שקל בחודש, ושמקבלות את זה הן עוברות את הקורס, הולכות לסורוקה, מתמחות בסורוקה, הולכים לרפואה פרטית. זה כולל אחיות בדואיות. זה התהליך. אני לא מכיר פטנט אחר, חוץ מאשר לבוא ולהגיד, ואני שמח שעשיתם את זה עכשיו, עם האחיות טיפות חלב, שאמרתם העלנו את התמריץ. אני כרגע אומר, ואני קורא פה, אדוני יושב ראש הוועדה, אם רוצים להשאיר, למשל הנתון, שאני מודה, לא הייתי מודע לו, מאה מתוך ארבע מאות וחמישים הרופאים בקופת חולים מתקרבים לגיל הפנסיה. מי יחליף אותם בנגב? אגב רובם, יש שם שכבה של הדור מהעלייה הארגנטינאית, אחר כך יש שכבה מהעלייה הרוסית וכולה, אני מכיר אותם באופן אישי, רופאים יוצאים מן הכלל, הם מתקרבים לגיל הפנסיה.

מה עם המרוקאים?

לא, לא פוגע באף אחד.

זה אמרת לחיים אורון, השמאל שלנו. אפליה אתה רואה?

אז יש בעיה של השארת הרופאים הקיימים, יש בעיה של השארת האחיות. יש בדרום בעיה של אחיות, אתה אמרת בעצמך, בצפון פחות. אגב, אומרים דרום צפון, זה לא אותו דבר, גם הקילומטר בדרום הוא יותר גדול מהקילומטר בצפון, זה לא אותם מרחקים, לנסוע מכרם שלום או מארד או מים המלח, אני לא רוצה להגיד מאילת, לסורוקה זה יותר רחוק, זה פי שניים מאשר לנסוע בכל מקום כמעט בגליל. אז אני לא רוצה עכשיו לפתוח תחרות עם הגליל, אל תבינו אותי לא נכון.

קריית שמונה...

רגע, אני יודע שנפלתי עכשיו, גמרנו, אני עוזב את הוויכוח הזה. אבל אני אומר לכם, יש בעיה, יש בעיה. לכן, אני חושב שצריך היום בצד התהליכים ארוכי הטווח יותר, אתה יודע פי מאה ממני כמה זמן זה להכניס מיטה לתקן וכל הדברים האלה, בצד המהלכים האורכי טווח האלה. אם אני מבין נכון, יש ארבעים תקנים ריקים.

בטיפות.

לא. בטיפות, וגם לפי דעתי ברופאים, יש תקנים ריקים, לא מאוישים.

רופאים של מה?

גם מקצועיים.

המספר ארבעים כנראה קיבלת מאילנה, זה אותן ארבעים אחיות שחסר לנו בטיפות חלב.

אז לא ארבעים, אני אומר דבר פשוט, אני אומר את זה באופן מאוד נקודתי עכשיו, לא רוצה להאריך בנושאים אחרים, לא בתוחלת החיים ולא הבעיה ב"אם אר איי" וכל הדברים האלה, צריך לקבל באופן מיידי החלטה על העדיפות, אני יודע שיהיו בעיות עם ארי אבל צריך להתמודד עם ארי, עדיפות לרפואה בפריפריה בשכר. אני לא מכיר פטנט אחר.

תודה רבה.

זה משפט מצוין, לא בהטבות מס, אלא בשכר. ומתמחה שמתמחה בסורוקה, אני ראיתי פה גם את טבלת המתמחים, פעם היה, אני מקווה שאני לא מדבר בנוסח שיקללו אותי עליו, פעם הייתה תביעה אדמיניסטרטיבית שאמרה: אתה צריך פרק זמן מסוים אם אתה רוצה להתמחות בשיעורים האלה לעשות את זה בפריפריה. יכול שחזרנו למקום הזה, יכול שחזרנו למקום הזה, שצריך לבוא ולומר: אתה רוצה להתמחות באותם מקצועות אטרקטיביים, במחילה, אל תתמחה במשולש הזה של איכילוב, שיבא ובילינסון, תתמחה, במחילה מכבודך.

זה קיים בתוכנית.

חיים אורון, תקצר, יש עוד כמה שרוצים לדבר.

אני מסיים, הייתי עכשיו מאוד נקודתי, ויכול לנאום נאום ארוך על בית חולים שני ועל כל הדברים האלה. אני חושב שכרגע צריך לעשות מהלכים כאלה.

הייתי רוצה לשמוע את מנהל בית חולים בנצרת, סלים נח'לה נמצא פה? בבקשה אדוני, אבל בקצר. מה את מצפה? מה אתה מצפה מאתנו? אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידברו.

צריך אולי לדבר על מושג אחר, אנחנו מדברים על פריפריה, אולי צריך פריפריה א' ופריפריה ב', סוג ב', או פריפריה של הפריפריה. אנחנו בנצרת, מוסדות רפואה, שלושה בתי חולים שמשרתים כבר עשרות שנים, מאה חמישים שנה, אנחנו מאה ועשרים שנה. ואנחנו עושים עבודת קודש גם כן, מבחינת השירותים. למשל, שאני מדבר על בית החולים שלנו, בתחום הילדים, עשרות או אלפי ילדים שסובלים בכל מיני בעיות התפתחותיות ואוטיזם עוברים דרך הבית חולים שלנו. יהודי אציל שבא מארצות הברית כדי לתרום לבית חולים מכון של התפתחות הילד, הוא בא אני חושב עשרות אלפי- - -

מה אתה מצפה ממשרד הבריאות? מה היית רוצה?

אני מצפה ממשרד הבריאות, גם כן, שיבוא ויראה במו עיניו.

הוא לא היה אצלכם בסיור?

לא.

אני מזמין את המנכ"ל החדש שיבוא ויראה במו עיניו את העשייה שלנו בנצרת, את העשייה ואת הצרכים, גם כן, של בתי החולים בנצרת, ויש הרבה צרכים. אנחנו בתולדות המדינה, 62-63 שנים, לא זכינו לאף סיוע לתשתיות בית החולים.

הנה אמר לך מנכ"ל משרד הבריאות, שנייה אחת, שבחודש הבא, במהלך חודש פברואר, יבוא לסיור בעיר, ייפגש עם ראש העיר, יסייר בשלושת בתי החולים, שאמרת, בנצרת, וכמה שיוכל לעזור יעזור. אמר לך מנכ"ל משרד הבריאות, רשום בפרוטוקול, ומנכ"ל משרד הבריאות זה בן אדם שמכבד את מילותיו. אז לא זכית, באת לפה, זכית.

אהלן וסהלן. צריך רק להודות כאן לאיש שיושב...

עזוב, את התודות אחר כך.

זה מאוד חשוב, גם כן, להודות לא לארגון ראשי. אלי אללוף.

יש לי שאלה לאדוני מנכ"ל משרד הבריאות, יש באזורנו בית חולים שמשרת בערך חמש מאות אלף, ויש לי שאלה אליך: האם כל בקשה, כל פנייה זה הצלת חיי אדם, האם כדי להשיג כל דבר צריך באמת לעבור לידה קשה? אני שואל, ועכשיו סוף סוף אני שמח מאוד שהחלטתם, באמת אני מברך את היוזמים, את מכשיר ה"אם אר איי". איפה הייתם כל השנים?

זה כבר לא חשוב. באנו עשינו.

המטרה שלנו זה לעשות. עכשיו יש עוד דבר, יש מכשיר נוסף שעכשיו נלחמים.

מאיץ?

כן. למה בבית חולים הוא לא הופיע.

אחר כך הוא יענה לך, לקראת הסוף הוא יענה. תודה רבה, חברת הכנסת רחל אדטו.

תודה רבה. אני מצטערת, אני לא כל כך שותפה להתרגשות ולשמחה מהתוכניות. זה נכון שמשרד הבריאות לקח, יחד עם קופות החולים, לקחו את הנושא והעלו אותו לסדר היום. אבל גם כשזה סדר היום, וגם כשיש תוכניות, קיימת סתירה פנימית בין מעשים לחוד ובים דברים לחוד.


הבוקר הייתי ,בשבע וחצי, באסיפת רופאים בבית החולים נהריה, ואחד הדברים שהיה שם, בין היתר, עמד אחד הרופאים ואמר, כמובן, דיבר על תקנים ותקינה ולחץ של רופאים וכדומה. זה נכון שרוצים להקצות, זה לא מאתיים מיטות דרך אגב, זה פחות ממאתיים מיטות, כי אלף מיטות לחמש שנים.

חמש שנים זה מאתיים.

לא חשוב, מאתיים מיטות, אבל המאתיים מיטות האלה ניתנות בין היתר כנגד הכנסות. בית החולים צריך להוכיח את ההכנסות כנגד מיטות. עכשיו כך בתי חולים כמו נצרת, למשל, שכושר המיקוח של בית החולים מול קופות החולים הוא קטן יותר, מול בית חולים כמו הדסה, שערי צדק שהם בתי חולים גדולים וחזקים.

או שזה ילך לפריפריה.

לא בטוח.

בטוח. את זוכרת את ה"אם אר איי"? הלך לפריפריה.

חכה, תכף ה"אם אר איי" גם בסדר היום שלי. אבל אתה צריך להוכיח שאתה יוצר הכנסות כנגד המיטות האלה. בתי חולים כמו נצרת, שהם מתווכחים עם הקופה, הקופה מכופפת אותם, כך שההכנסות קטנות מלכתחילה, היכולת שלהם להוכיח הכנסות כדי לקבל את המיטות קטנה יותר. כך נכון לגבי כל בתי החולים האחרים, שהם בתי חולים שמבחינת היכולת שלהם להוכיח הכנסות היא קטנה יותר, ולכן כבר יש בעיה בעצם ההקצאה. תראו שאתם מכניסים ונקבל מיטות. זה רק לגבי זה.


נמשיך נהריה. אני חוזרת ואומרת מזה שנה וחצי, שני דיונים ועדת העבודה, רווחה ובריאות, יחידת הפריית מבחנה, בית חולים נהריה. לא יכול להיות שאנחנו נדבר שוויונות כאשר אזור של 650 אלף איש, באזור הגליל המערבי, זוגות ייסעו מנהריה או מתרשיחא או ממטולה לעבור טיפולי הפרייה בחיפה, בגלל שלא נותנים להם. וישבנו כאן בחדר פעמיים, מנכ"ל משרד הבריאות הקודם והמשנה למנכ"ל הנוכחי, אמרו תהיה יחידת הפריית מבחנה בנהריה. ועד היום לא, ורק מערימים עליהם קשיים, פתאום הם צריכים להביא להם היתכנות כלכלית. מה פתאום היתכנות כלכלית כאשר ההיתכנות הכלכלית היא כבר שנה וחצי נמצאת במשרד הבריאות? ולכן אני אומרת, יש דיבורים לחוד ויש מעשים לחוד. לכן המבחן האמיתי זה אם נהריה תקבל את הפריית המבחנה.

הוא יענה, הוא התחייב שהוא יענה.

שיענה. ולכן, כל התשובות ששנה וחצי אני מקבלת, ואני אישית מקבלת, שנה וחצי אני אישית, דוקטור ברום מקבל את התשובות, מנהל המחלקה שם מקבל את התשובות. ותאמין לי חיים, הייתי בנצרת והייתי בצפת והייתי בטבריה, את כל בתי החולים האלה אני מכירה, בכולם הייתי, והדבר הזה, העוול שנעשה ל-650 אלף איש, ואני, בגלל שאני רופאת נשים, אני אומרת, זה עוול שלא יכופר. כי לא יכול להיות שבירושלים עם אותה אוכלוסייה יש ארבע יחידות מבחנה ובאזור תל אביב יש אחת עשרה, ובכל הגליל המערבי אין יחידה אחת. זאת אומרת שגם אפילו אנשים צריכים אפילו לנסוע מצפת לפוריה ומנהריה לחיפה, וזה לא בסדר.


זה דבר אחד, ואם יתקנו את זה, זה מראה- - -

למה לא שלחת לי מכתב על העניין? תאמיני לי, היית שולחת לי מכתב הייתי דוחף. הם היו מבקשים דבר אחד.

חיים, אתה יודע מה? היחידה של נהריה היא בנפשי, הקטע הזה.

אני אענה לך על העניין הזה.

אתה תענה, כי אני בטוחה שתענה. רוני, ואני בהחלט ערה לזה שאתה באופן אישי, אני ערה לזה שרוני עושה עבודה טובה במשרד בגל מה שקשור. אני בהחלט ערה לזה ואומרת, עם כל הביקורת שיש לי אני בהחלט אומרת שרוני עושה עבודה טובה.


בוא נדבר על "אם אר איי" רגע, אנחנו גאים שנתנו להם שמונה.

עוד שלושה בדרך.

רק שנייה, לא חשוב, על הרעיון. שערי צדק קיבל אישור, תוך חודש קנה מכשיר. אסף הרופא קיבל אישור, לא יודעת כמה זמן לוקח. למה? כי הם צריכים לעשות מאטצ'ינג בכסף. לך תביא מנצרת שיעשו מאטצ'ינג בכסף, איזה תרומות יש לנצרת? איזה תרומות יש לפוריה ואסף הרופא? אין להם תרומות.


רק שנייה, סליחה. ולכן, מה הם צריכים לעשות? הם צריכים היום ללכת לשראל ולקבל הלוואות לשלוש שנים הקרובות על חשבון מכשיר ה"אם אר איי", או לחמש שנים, הם צריכים למשכן לחמש שנים. אז לכן גם אין להם את הזמן הזה, אין להם את היכולת. ולכן, אם מדברים, אז רצון של משרד הבריאות להביא "אם אר איי", יאללה, תראו שאתם נותנים להם איזה הקצבה מיוחדת למכשיר. תבואו לקראתם, הם לא יכולים לגייס את התרומות מכל מקום אחר.

יכול להיות אבל עכשיו עם החוק של התרומות...

עוד שני דברים.

רחל, לפני שנה ישבנו פה, אמרנו בואו נכנס למכרז, בואו נחליט מה, אמרתי: עזבו, בואו נצא לדרך. גם אז העלנו את כל הטענות, אמרנו ניתן לזה, אמרתי לא ניתן לאף אחד. לא נקבע את הכללים. שלוש שנים בוועדה יושבת פה הצעה למכרז, ושלוש שנים לא אישרו אותה.

נכון.

שלוש שנים לא אישרו אותה, ולא היה לאף אחד. נכון לעכשיו באו עוד שמונה מכשירים, יבואו עוד שלושה מכשירים. אם היינו הולכים בדרך שהייתה אז היום לא את השמונה מכשירים. והיינו מדברים הלאה.

ההפך, צריכים לפתוח את השוק הזה.

אם תפתחי את השוק הזה, אז רק מיש שיש לו יוכל לרכוש.

נכון.

המחירים ירדו, זה לא מדויק.

עוד שני דברים. לא רק נדבר על הצפון, נדבר על הנגב והערבה. ירוחם, אין לו רופא שיהיה 24 שעות. הערבה התיכונה, פאר היצירה של ההתיישבות באזור, שמונה יישובים, שמונת האלפים איש מחפשים למעלה מחצי שנה רופא שיהיה שם בלילות. אין להם רופאים. קופות החולים לא מסתדרות, יש רק קופת חולים אחת שמנהלת את העניין, אני עם המנכ"ל שלהם מנסה להביא להם רופא. כסף יענה את הכל, בין היתר.

ואם אנחנו מדברים, גם השבוע שמעתי את ליסמן אומר: אנחנו הולכים לפתוח מיון קדמי, חמישה עשר מיון קדמיים. איך פותחים מיון קדמי? על הכיפאק לפתוח מיון קדמי, במרכז ירושלים יש שניים כאלה, אבל אנחנו רוצים בקריית שמונה. בקריית שמונה סוגרים. למה? כי מעמיסים על העירייה מיליון שקלים להחזיק את המיון הקדמי. אז אם מדברים, היה אצלי ראש העיר ואמר שרוצים מאטצ'ינג על מיליון שקלים. אולי זה איום, אולי לא. אבל אם מדברים על פריפריה, אז קחו את המקומות האלה, שממילא יש להם בעיה של איזון, תקציבי איזון וכדומה. אל תעמיסו עליהם את השליש שהם ממילא לא יכולים להעמיס אותו. ולכן, המיון הקדמי של צפת קרוב לוודאי שייסגר. ואם רוצים לפתוח, במקומות כאלה, בדימונה, בקריית שמונה, לא על חשבון המועצה.

בצפת יש מיון קדמי, ויש גם בית חולים?

מיון קדמי זה קריית שמונה.

רחל תודה רבה. אנחנו נדחה את הישיבה הבאה בכמה דקות, אבל לא נדחה, כי אנחנו רוצים היום להשוות זכויות אלמן אלמנה בביטוח הלאומי.

אפשר שאזרח מהפריפריה ידבר?

סלח לי אדוני.

גם אנחנו, חלקנו, אזרחים מהפריפריה.

אנחנו לא חברי כנסת.

מאה אחוז. עד עכשיו דברו רק חברי כנסת?

לא.

בוועדות הכנסת, בדרך כלל, קודם כל נותנים לדבר לחברי הכנסת. ראית שפה זה לא קרה. תודה רבה לך. אדוני, ראש עיריית צפת, בבקשה. לפרוטוקול, שם, תפקיד.

אילן שוחט, ראש עיריית צפת. אני קודם כל מברך על היום הזה המיוחד בכנסת, וברכות ליושב ראש ולוועדה הזאת שפועלת, ולמשנה ראש הממשלה שגם מקדם את הנושא. ובאמת מביאים את קולה של הפריפריה, כמו שאתם רואים, הרבה רוצים לדבר, ויש המון מה לומר.


אני מצטרף לכל הדברים שנאמרו פה, אין מחלוקת על הפערים. זאת אומרת בכל מקום שהפריפריה נמצאת בריחוק, אז הפערים נראים, המספרים קיימים, על הנתונים אין ויכוח. השאלה כרגע היא על הדרך ועל המהות.


בית הספר לרפואה שעומר לקום בצפת, הוא למעשה קטליזטור לתהליך שלם שאנחנו רואים פה. אותה ועדה בין משרדית שיושבת בה אורנה, ועדת המנכ"לים שדנה בנושא בית הספר לרפואה, גם שמה לה לדגל לקדם את נושא הפערים ברפואה בגליל ושדרוג כל חמשת בתי החולים כחלק בלתי נפרד ממה שקורה פה בבית הספר לרפואה.


חסרה מנהיגות עליונה, חסרה התווית דרך, וחסר מישהו שיבוא ויגיד: אלה הדברים החשובים למדינת החשובים למדינת ישראל, ואלה הדברים שאנחנו רוצים איתם לצמצם את הפערים. אי אפשר להתמודד עם הפערים בפריפריה בזבנג אחד וגמרנו, זה לא ב"אם אר איי" אחד, ויש פה עבודה נפלאה ואני מברך עליה, וזה לא במאיץ שנותנים לבית החולים זיו. יש פה מערכת שלמה שצריכה להתייחס לגליל ולנגב בצורה אחרת לגמרי.


היום אני ,כראש רשות, מוצא את עצמי מסתמך יותר ויותר על שולחנם ועזרתם של פילנתרופים נפלאים, שחלק מהם יושבים איתנו פה, אם זה אלי ואם זו רעיה ואם עוד הרבה אנשים, שהם משלימים למעשה, והם הפכו להיות הכתובת שלנו, ונוחי דנקנר וכאלה, שהם הפכו להיות היום הכתובת שלנו, והם קבעו כבר מדיניות, והם החליטו, והם שמו את הפריפריה על סדר העדיפות. והם למעשה משלימים ונותנים פה מענה.


כמו למשל ההחלטה שבית הספר לרפואה יהיה ארבע-שנתי, במקום שיהיה שש-שנתי, בגלל שיקולים של האוצר ובגלל בעיות כלכליות. כבר מראש גזרו איזושהי גזרה על אותו בית ספר לרפואה, שיהיה ארבע-שנתי ולא שש-שנתי. אני מקווה מאוד שעם הזמן יתנו לבית הספר הזה לפעול, וישנו את ההחלטה והיא תהיה שש-שנתי.

כשיתחיל לפעול, תזיז את זה מארבע-שנתי לשש-שנתי. תקשיב לי, סדק בקיר. וואלה, אם הקיר עומד יצוק בטון, אם לא תעשה סדק הראש יתפוצץ לך אם תדפוק אותו.

במדינת ישראל, מה שזה לא יהיה, יישאר להיות קבוע. אני מפחד שזה יתקע ארבע-שנתי.


זה דבר אחד. דבר שני, שאני חושב שפה אנחנו צריכים לשים עליו את מלוא הדגש, זה בדיוק הנושא של הוועדה. איך מביאים את כוח האדם האיכותי? איך מביאים את אותם רופאים, לא לבוא לבית הספר לרפואה, או לאותה מחלקה בבית החולים זיו או בנצרת או בנהריה, ולתת את השרות להיות בית חולים אוניברסיטאי, ולחזור בסוף היום, שזה סך הכל שעתיים וחצי-שלוש שעות נסיעה וללון בתל אביב. איך אנחנו גורמים לאותם רופאים, לאותה אוכלוסייה חזקה גם להישאר בגליל ובנגב? ואחד הדברים, יש מכלול של דברים, זה מתחיל בחינוך טוב, שאותם רופאים רוצים שהילדים שלהם ילמדו בבתי ספר טובים.

קצר,קצר.

זה ממשיך במערכת תרבות, ובשרותי תרבות ופנאי שצריך לתת לאותן אוכלוסיות. אנחנו כראשי רשויות מתמודדים מול החוסר והמצוקה. ויכול להגיד לכם את זה, נמצא פה אלי אללוף.

והמשפט האחרון.

המשפט לפני האחרון, הצעה שלי, ואני אשמח לשמוע גם את מנכ"ל משרד הבריאות על הצעה הזאת, אחד הדברים שיגרום לרופאים להישאר בגליל ולהתחבר לנושא בית הספר לרפואה ולבתי החולים האוניברסיטאיים שאנחנו מקימים, זה לתת לבית החולים זיו להיות בית חולים שנותן שירותי רפואה פרטית. שלאותם רופאים יהיה עוד מקור הכנסה.

תודה רבה.

וזה לא רק ייתן להם את השכר שדיבר פה חיים אורון, זה גם ישדרג את איכות הרפואה.

סליחה, אתה בכנסת, לא בעירייה.

אתה צודק, זה יעבוד בתוצאה טובה.

רחל, את דיברת ואנחנו רוצים לשמוע עוד אחרים.


חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.

אני בא מהפריפריה של הפריפריה, אני עבדתי בפריפריה שלושים וארבע שנים. אני מסכים עם מה שאמר דוקטור נח'לה שבאמת יש פריפריה ויש עוד פריפריה נוספת, שעל זה אני חושב שאין חולקים, אחרי שאני עבדתי שלושים ושלוש שנה גם בפריפריה.


כרופא, ואני לא רוצה לדבר על הדברים הגדולים של "אם אר איי" ושל יחידת צנתורים ושל יחידת "איי וי אף" או משהו כזה, אני חושב שיש דברים יותר בסיסיים שגם הפריפריה מאוד זקוקה להם. אם אנחנו רוצים קצת להקטין את הפער בתוחלת החיים.


יש את הזמן הכי קריטי בפגיעות ובתאונות ובמחלות. שאנחנו מאבדים אותו, אנשי הפריפריה מאבדים אותו, כי אין טיפול רפואי דחוף לדברים האלה.


אני קודם כל מברך שמשרד הבריאות שם את הדגש קצת על הפריפריה ונתן הצהרה שיש עשרה חדרי מיון קדמיים. אבל אני בטוח שחדרי המיון האלה לא יהיו חדרי מיון כפי שאנחנו מצפים שיהיו חדרי מיון, שיהיה חדר מיון מאובזר עם רנטגן ועם מעבדה ועם אפשרות לאשפוז ישירות לבית החולים. אני מניח שהדברים האלה יהיו כמו איזשהו חדר טראומה או חדר רפואה דחופה במקרה הטוב.


עד עכשיו הוצהר רק על חמישה, שניים מהם במגזר הערבי, אני מקווה שהחמישה שיבואו גם כן יהיו שניים במגזר הערבי מינימום. באזורים הנידחים ובאזורים הרחוקים. אבל בין ההצהרות לבין מה שקורה בפועל, אני חושב שהפער הוא גדול. עד עכשיו אין שום דבר חוץ מההצהרה הזו. מה שאנחנו רואים בשטח זה גם דברים אחרים, אם אני רוצה לדבר על מה שקורה בנגב, יש הרבה דברים בלתי מוכרים ששם אפילו סגרו מרפאות של טיפות חלב.

הם לא מוכרים. אין להם כתובת.

לא מוכרים מבחינה פוליטית לאנשי השלטון, אבל מבחינה רפואית, לפי כל אמנה בין לאומית, הם מוכרים. וזכותו של כל בן אדם לקבל את הטיפול הרפואי אפילו אם הוא נמצא באיזה כפר בלתי מוכר. אז אפילו בכפרים האלה סגרו את המרפאות וזה דבר באמת מאוד לא תקין. אני מקווה שמשרד הבריאות ייתן לכפרים האלה לפחות את השירות הזה, שהתינוקות, הילדים הקטנים, שיקבלו את השירות בזמן הנכון ואת מה שצריך בכל המדינה. ידוע שיש מספר רב בין התינוקות האלה שאפילו את החיסונים לא מקבלים. אני לא מדבר על מקרים דחופים שבאים לפנות אותם ואי אפשר לפנות אותם, כי הם בלתי מוכרים. הם לא יכולים לקבל את הטיפול אפילו הראשוני. אז מה שאנחנו מבקשים זה באמת להעלות את רמת הטיפול הראשוני. זה דבר אחד.


באופן ארצי, אני עם הדברים שאמרה חברת הכנסת רחל אדטו לגבי הגליל המערבי, אני מסכים איתה על כל מילה כי גם אני בקרתי שם.

ואמרת את זה לפני שבוע, עשינו איזה דיון, ואמרת את זה.

כן. גם לפני אני אמרתי. עכשיו לגבי בית החולים בנצרת. אני מקווה שמשרד הבריאות ייתן יד, אני יודע שיש הבטחות, שיהיה חדר צנתורים באחד מבתי החולים. ואני מקווה שגם יש הבטחה, אולי עדיין לא פורמלית, שיהיה גם חדר "איי וי אף" או יחידת "איי וי אף". אני מקווה שגם יהיה "אם אר איי", זה מה שאנחנו רוצים.

אוקיי.

אני מקווה, רגע, אני רוצה לבקש ממשרד הבריאות שיכיר בבתי החולים בנצרת כמרכז רפואי ויעזור לבתי החולים להצהיר אותם כמרכז רפואי. הרי הולכים לעשות בית ספר לרפואה, אז אחד ממרכזי בית הספר לרפואה יהיה המרכז הרפואי בנצרת. אני מבקש ממשרד הבריאות שאת הדבר הזה יקדם אותו בצורה הנכונה וייתן את הדגש על הדבר הזה וישפיע כמה שיותר, אפילו עם התקציבים שצריכים לדבר.

תודה רבה, אני רוצה לתת רשות דיבור לשרון עזאני, חולה, שאמרה: אני רוצה לבוא ולהגיד איך מרגישה חולה אי שם בפריפריה ביחס למישהו במרכז. כן.

שמי שרון עזאני, אני חברת קיבוץ עמיעד, ואני מייצגת קבוצה של חולים, שבמשך שלוש שנים נלחמנו שיקימו את המרכז ההקרנות בבית חולים זיו.


אני מאוד מברכת את משרד הבריאות, אבל אני רוצה לשאול, התקציב שנתתם הוא לא מספיק, ומאיפה בית החולים צריך לגייס את הכסף? האגודה למלחמה בסרטן לא מוכנה לתת, ואם מישהו רוצה לדעת למה אני מוכנה אחר כך להסביר למה, כי אני יודעת למה. זה לא רק חולי סרטן, אני מדברת בנושא הזה, אבל יש עוד הרבה בעיות. אני צריכה לעשות קולונוסקופיה בהרדמה, אני צריכה לנסוע לכרמל, ויש לי תור באפריל. בתור חולה סרטן אני צריכה לעשות את זה היום, מחר, עוד שבוע-שבועיים. לא ארבעה חודשים. אני לא יכולה לעשות את זה בלי הרדמה.


הדבר השני, הנושא של אנשים תושבי הצפון, בני שמונים-תשעים, שצריכים לחכות לעשות תור לגריאטריה הם מחכים שנה, בגיל תשעים. אז מה החוכמה?


עכשיו אני מבינה את כל מה שכולם אמרו, זה לא עוזר לחולים. אני רוצה לדעת ממשרד הבריאות מאיפה יבוא הכסף?

מאה אחוז. תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס.

אבל חשוב לציין שבוועדה הזו, אני חושבת שבאופן מתמיד, לפחות מהרגע שאני נכנסתי בקדנציה הזו, נושא הפריפריה, צמצום הפערים, זה משהו שהוא על סדר יומה של הוועדה. אנחנו לא מחכים ליום מיוחד, אנחנו עושים את זה באופן שוטף.


צריך גם להגיד את הדברים האלו, ולראיה באמת כמו שצוין פה קודם, על ה"אם אר איי" שאישרנו פה בתקופה נורא קצרה, מה שחיכה שלוש שנים, גם דברים אחרים כמובן. צריכים לבוא ולזכור שגם כל כך הרבה שנים לא נגעו בנושא הזה, מה שגרם לכך שהפערים רק הלכו והתרחבו.


כשבא עכשיו צוות במשרד הבריאות, שגם בדברים מסוימים אני יכולה לחלוק עליו, בדברים מסוימים גם לברך אותו. אבל כאשר הוא שם לנגד עיניו את צמצום הפערים ומתעסק בבעיות שנוצרו מחוסר טיפול של כל כך הרבה זמן, אז לא לבוא ולשחוט אותם על הדרך
כי צריך להבין וצריך לדעת שהדברים האלו לא לוקחים יום ויומיים.


אני רוצה להעלות פה כמה נקודות, ואני משתדלת לא לחזור על נקודות שהיו קודם, אבל ההזנחה של השנים גרמה לפערים נוספים, לא רק במה שראינו לגבי הרופאים, לגבי בתי החולים וכדומה והמכשור.


אני רוצה לספר לכם משהו מניסיון אישי שלי לגביי ילדים, אתם יודעים, בארבע אחר הצהריים בבית שאן, מאחת עשרה וחצי בצהריים ליתר דיוק, אין רופאים. אתה לא יכול להזמין את זה שילד יהיה חולה. אני עם ילד קטן, צריכה לקבל שירות רפואי, אין רופאים, לא במכבי ולא בכללית. פשוט סוגרים את השערים באחת עשרה, אנשי לא אמורים להיות בשעה הזו בבית שאן.

זוכרת שנפגשנו כבר, בגלל שלא רצה לקבל את הילדה.

נכון, אני זוכרת לחלוטין, נכון, אפרופו, גם זה קרה, וזה קורה לי כמה פעמים.

הבאתי לך מנהל מחלקה.

נכון. ומה שקורה הוא שאנשים בסופו של דבר נאלצים לקחת את ילדיהם לבתי חולים בשביל בדיקה שפשוט הרופא יכול לעשות אותה במסגרת המקום או קופות החולים או מה שלא יהיה. כי זה לא כלכלי להחזיק עוד רופאים כנראה לאורך שבוע שלם. שלא נדבר על שבע בערב גם בימים אחרים, פשוט אין עם מי לדבר, אז אתה מרים טלפון וכל אחד רוצה לכסות את עצמו. אז מכבי נותן לך שירות אחות, אומר לך אם יש ככה וככה תעלו לבית החולים, רוצה לכסות את עצמו. צריך להבין, לא כולם גם בעלי האמצעים, כאשר אתה אומר להורה לקחת את הילד שלו ולעלות לבית חולים, זאת אומרת שהרבה פעמים הוא צריך להיות תלוי בשירות ההסעות הציבורי, מתי יש אוטובוס, ואם הוא מתעכב, אז גם אם הוא חוזר הביתה הוא צריך שמישהו יסיע אותו הביתה. אבל אם הוא נשאר מאושפז?


הרבה פעמים, אני יכולה להגיד לכם, אני התאשפזתי עם הילד שלי במחלקת כירורגיית ילדים במסדרון.

איזה בית חולים?

העמק. אז עשינו באמת ביקור גם עם ליצמן, וגם ראינו את הבעייתיות. אני חייבת לספר לכם גם חוויה אישית שלי, שהיה לדוד שלי של הבנות הבוגרות, היו באיכילוב, ולעומת זאת מה שהיה עם הילד הקטן בצפון זה פשוט מנגיש אותך באחת ושם בפנינו מראה של הפערים האלו. אני חוויתי את זה על בשרי, תשע שנים בתל אביב, אחר כך כבר כמעט תשע שנים שוב פעם בצפון.


אבל לא מודבר רק בזה, אנחנו צריכים להבין שבאמת העניין של חדר מיון קדמי, אם יהיה כפי שצריך להיות, יפתור בעיה נורא גדולה. אני יכולה להגיד לכם שפנו אלי וכמובן ביחד עם מספר מועצות, מועצה מקומית ושתי מועצות אזוריות, ארבעים אלף תושבים שאין להם שירות משבע אחר הצהריים. עכשיו תתחיל לרוץ עם הילדים, או אלה שאין להם בכלל תחבורה ציבורית בחלק מהקיבוצים או מהמושבים ליד, אין תחבורה שמגיעה בשעות הערב, אין בכלל. מה אמורים לעשות? אני לא יודעת, אולי להתחיל ללכת ברגל.


אז באמת יכול לפתור את הבעיה הזאת של ארבעים אלף התושבים ולהוריד את הלחץ בחדרי המיון בבתי החולים. להוריד את הלחץ, יהיה יותר קל לקבל אנשים, יהיה יותר קל לטפל בהם.


אפילו ברפורמת השיניים, שפה נלחמנו והרצנו אותה בוועדה, יש עדיין בעיות של הפריפריה. כי אם אנחנו לא מכניסים לשם את השירות של הרפואה הפרטית, זאת אומרת, באותה מסגרת ללא מטרות רווח, באותה מסגרת כמו שמקבלים בקופות, שגם שם זה בכלל זיכיונות שהקופות מוכרות לזכיינים פרטיים.


אבל עוד דוגמא באמת על בשרי כדי שתבינו, כי כשאני אמרתי לך: אזרחית הפריפריה, לאחד מכם שאמר, אני באמת חווה את הדברים האלה כאזרחית הפריפריה, עזוב חברת כנסת בנפרד. אבל אם הילדה שלי, או אם אנחנו רשומים במכבי, יש שילה, מרפאת שילה שהיא של כללית, אמורה לספק עכשיו את כל שירות בריאות השן לילדים עד גיל שמונה לכל האזור, לארבעים אלף תושבים. אתם מבינים, רק תחכה בתור, כבר הילד עבר את גיל שמונה. אבל מי ששייך למכבי, אז בכלל צריך לקחת את הילד שלו ולנסוע לעפולה או לטבריה מה שאומר שכל ההטבה שנתת נחתכת באחת כי הבן אדם יצטרך לשלם כסף.

זה ייסוריי לידה.

כן, נכון, ואנחנו יודעים, ודיברתי גם אתמול עם המנכ"ל, זה אוטוטו יגיע לפתרון, ואנחנו נשמח מאוד, כי אז באמת אפשר יהיה להשתמש בכוחות הקיימים בשטח.


אני רוצה להוסיף עוד נקודה שלא דיברו עליה פה, וזה על הילדים האוטיסטים. בצפון אנחנו שוב רואים פערים נורא גדולים בין הצפון למרכז, וזה מתחיל גם בין החברות הגדולות שנותנות את השירותים. אם זה שירותים של האבחון וכדומה, וגם של הליווי והטיפול האינטנסיבי, אז במרכז יש את אלו"ט ואת העמותה לילדים בסיכון וכמובן גופים נוספים שנותנים את העזרה. בצפון רק לחכות לאבחון בשנים הקריטיות, ילידם יכולים לפספס, וככל שאתה לא מאובחן מוקדם על רצף ספקטרום האוטיזם, אז גם הטיפולים שיש להם את האפקט הגדול ביותר נמנעים מאותו הילד והיכולת לשקם אותו ולהכניס אותו, או לתת לו כלים, הולכת וקטנה.


צריך להגיד, אני אתן לכם למשל, בצפון עמותת נצר מפעילה שני מרכזי טיפול, מילמן מחיפה וכרמיאל, ומעונות יום שיקומיים בחיפה. מה קורה עם כל השאר? כולם צריכים מחדרה צפונה ללכת על אותם מרכזים, מה שאומר שיש שם עומד ואין מספיק כוח אדם.

גם בגליל לא.

כן, זה על הגליל, זה מדבר על זה. אני חושבת שזה גם משהו שצריך לתת את הדעת על כך.


אני רוצה לתת, בכוונה אני מביאה את הקטע האישי, תחשבו על בן אדם שאין לו רכב, אין לו עניינים של משפחה שיכולה להתגייס ולהסיע אותו, שצריך לקבל טיפול כימותרפי כל כך רחוק מהבית. האם הוא צריך לחזור אחרי טיפול כזה באוטובוס, כאשר המערכת החיסונית שלו הולכת ופחתה, עם עוד עשרות אנשים שיכול להיות שאחד כזה או אחר נושא חיידק. גם מסכן את הבריאות, וגם הטרטור והיכולת של האדם לספוג את זה. אז אנחנו ככה כאילו לארג'ים על חשבון הזמן של הפריפריה, של האנשים בפריפריה, כאילו הזמן שלהם עובד על סטופר אחר.


אלה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת, אלה דברים שאנחנו חייבים למצוא להם פתרון. אני באמת בקשר רציף עם מנכ"ל משרד הבריאות, אני חייבת להגיד שיש היענות מאוד גדולה, גם עם ה"אם אר איי" שהיה פה, גם עם המכון בבית חולים זיו. ואני מקווה שיהיו לנו בשורות נוספות.

תודה רבה. כן אדוני, אתה בקשת מקודם, אמרת, וואלה תן, בקצרה אבל. אנחנו חורגים.

שמי אלי אללוף, אני מנכ"ל קרן רש"י, אבל אני מבקש לדבר כאיש באר שבע, למרות שבנושא בריאות הקרן, לפחות בחמש עשרה שנה שאני עובד בה, פועלת בכל בתי החולים של הפריפריה.

נכון.

דווקא אני אדבר רק על נושא אחד פשוט, המרפאות הפרטיות, שאני כאזרח פשוט, למרות כל הקשרים שלי, רוצה בדיקת עיניים או דרמטולוג, אני נכנס למקום הכי משפיל בעולם, המרפאה, למרות שאני חבר קופת חולת מסוימת. אין שום פיקוח לדעתי, על רמת השירות בקליניקות הפרטיות שנותנים לאזרח. אז אם אתה בבאר שבע בלאו הכי, גם במרתף אפשר לקבל אותך, גם במקום מלוכלך, מזוהם. זה לא עולה כסף למדינה, זה רק עולה פיקוח על הקליניקות הפרטיות. אני חושב שהזנחה זאת היא יחס ישיר של אנשי הרפואה לאזרחים של הפריפריה.

תודה רבה. אתן למנכ"ל משרד הבריאות, בקצרה, הוא שמע את כולם, את אלה שדיברו. בבקשה אדוני.

כשאני מגיע לדיון שכזה וברור מה עומד על השולחן, אז אני חייב לתאר את הדברים שאנחנו עשינו ואת הרגישות שלנו ואת תפניות העבודה שלנו.

עפו, אורלי, הוא עונה לך.

אבל אם מישהו חושב, או אם נוצר כאן רושם שהמצב הוא טוב הוא שהוא מתקדם לקראת פתרון, אז אני לא רוצה שתקבלו את הרושם הזה. המצב הוא לא טוב, אנחנו פועלים ופועלים ועושים את הכל בזיעת אפנו, אנחנו מאוד מכוונים. אבל המצב הוא לא טוב, יש פער גדול בין האופן שזיו עובד לבין האופן שבית חולים במרכז עובד. יש פער גדול בין האופן שנהריה עובד לבין בית חולים אחר במרכז.


יש לי הרבה מאוד דאגות על מחלקות מסוימות בבתי החולים הללו, שהן עומדות על בדלי רופאים, שאם רופא מסוים לא יכול להיות, הוא לא יהיה נגיש, המחלקה נופלת, ואלו מחלקות קשות ומורכבות. למשל פגיות, שעובדות שם לעיתים על רופא אחד וחצי או שני רופאים. אני מודאג. שלא יצא מהדיון הזה שאנחנו בסדר, הכל מצוין, אנחנו גיבורים. אנחנו לא גיבורים, קשה מאוד לטפל בזה, יש המון בעיות, התפקיד שלנו הוא לטפל בזה, יחד עם העזרה של הוועדה הזאת. ואני קורא לוועדה הזו, כל האנשים כאן, גם חברי כנסת וגם האנשים שנמצאים כאן, להעביר אלי בעיות שהם נתקלים בהם.


תשובות קטנות לרחל בנושא של ה"איי וי אף". עשרים וארבע יחידות "איי וי אף" במדינת ישראל, על פי גודל האוכלוסייה, מותר להוסיף עוד שניים. המותר הזה אומר אישורים של משרד הבריאות ומשרד האוצר. שנינו, בריאות ואוצר, נמצאים כרגע בתהליך של התדברות כדי לשכנע.

היה איש משרד האוצר, לא מוכנה לשמוע, כי היה פה איש משרד האוצר שאמר יש חופשי כבר לפני שנה.

מאה אחוז.

יש תקן, אני צריך את האישור שלו.

רוני, רוני.

אם האוצר כרגע...

לפני שנה הוא אמר יש תקן.

רחל, אז הוא אמר.

לא הוא אמר. הוא אמר כאן, יש תקן.

יש שניים כבר, האוכלוסייה גדלה. יש אפילו שניים, צריך את האישור. אז כרגע אנחנו שמנו החלטת ממשלה, אני מאוד מקווה שנוכל גם לקבל את האישור. אבל זה לא כזה פשוט כי לאוצר יש טענה שקשה גם להתמודד איתה. הוא אומר שאנחנו שיאני העולם במספר היחידות, קח יחידה מהמרכז ושים אותה בפריפריה. מה אני עונה לו על דבר שכזה?

רוני, כאן הוא אמר אנחנו אדישים.

רחל, סליחה, זה לא דיון אישי.

הוא אמר כאן, אנחנו אדישים, והיה איש יותר בכיר ממשרד האוצר, אנחנו אדישים לאיפה יהיה המקום של היחידה החדשה.

מעבר לדברים האחרים, לגבי קושי ברכישה. אם יהיה קושי תקציבי ברכישה של מאיץ, או ברכישה של "איי וי אף" בבתי חולים ממשלתיים, אנחנו עומדים מאחוריהם. אני לא רואה כאן שתהיה בעיה.


מעבר לכך, מיונים קדמיים, אני מקווה מאוד שתוך חודש-חודש וחצי נגמור את העבודה המפרכת שיש לנו בנושא הזה, ונפרסם בדיוק איפה אנחנו מתכוונים להקים אותם.

אוקיי.

לגבי השאלה שלי לגבי...

סלח לי.

"שרף" אני ביקשתי...

סליחה אדוני.

"שרף" אני לא מסכים.

למה?

סליחה.

אתה עוד פעם מרחיב את הפערים. גם בתוך הפריפריה יהיה פערים.

סלח לי אדוני.

את רוצה רופאים לבן שלך?

אתה רוצה שאני אוציא אותך?

כן, כי אני אוכל לשלם מהכיס שלי. אבל השכן שלי לא יוכל לשלם מהכיס שלו. אתה בן אדם של פריפריה, אתה ראש עיר תדאג לאוכלוסייה החלשה שלך.

אורלי.

איך יבוא רופא לבן שלך? תני לו לבוא לפריפריה, אולי יגיע גם לבן שלך. תמשיכו להישאר ככה.

סלח לי, אתה לא בעירייה, פה בכנסת מקבלים רשות דיבור, בצורה מסודרת לפחות בוועדה הזאת. אני לא רוצה להוציא אותך.

זה למדתי מהכנסת, לא מהעירייה. בסדר, שאלתי שאלה.

אני יכולה לממן. תהפוך גם את בתי החולים לאיזשהו ערך כלכלי נטו.

אורלי. סליחה.

מי שיש לו כסף יכול לקבל שירותים. גם על חשבון התורים של אלו שאין להם כסף.

אורלי תודה.

אותי רוצים להוציא, אותך לא יוציאו, אני לא יכול לענות לך.

אורלי, את רוצה להירגע ולא לענות לו?

מהביטוח המשלים הם ישלמו את זה.

תודה רבה. שמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות. להשיג זה מאוד קשה, ואנחנו יושבים ומנסים טיפה אחר טיפה, וכמה שאנחנו עושים זה מעט.


יחד עם זה הביורוקרטיה, גם במשרד הבריאות וגם במשרד האוצר. המגמה של האוצר זה להוריד את תוחלת החיים ולחסוך כסף. זה המגמה של האוצר.

נכון.

והם לא רואים שום דבר אחר חוץ מכסף.

להעלות גיל הפנסיה.

לצערי, לא להוריד תגיד, לעלות את גיל הפנסיה אבל להוריד את תוחלת החיים. וככה הם מסתכלים, לצערי, גם משרד הבריאות. אנחנו יושבים על תקנות לדם טבורי, ואנחנו יושבים על תקנות למח עצם, ושנים תקנות במשרד הבריאות, לוקח שנים. על תרומת ביציות, שנים. שאנחנו באים ועושים זה, ואנחנו מצפים ממך אדוני מנכ"ל משרד הבריאות להעיר את המערכת שלך.


גם את המעט שאנחנו עושים, המעט שזה הרבה, ואנחנו עושים כל כך הרבה דיונים, כל כך הרבה דיונים פה על נושא בריאות. אתה בא ואומר לי בריאות הנפש, ואתה אומר לי תעשה את זה. ורפואת שיניים. יחד עם זה הביורוקרטיה אצלכם במשרד הבריאות היא, זה לא עובד כמו עסק פרטי. זה עובד כמו עסק ממשלתי גרוע.


אנחנו מצפים ממך, שבאת למערכת הזאת להזיז את הדברים. מבחינתנו זה תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו לשפר את איכות החיים של האזרחים מבחינה רפואית במדינת ישראל, בוועדה הזאת, ולהעלות את תוחלת החיים. לדפוק את האוצר להעלות את תוחלת החיים. ואני מקווה שבדו"ח הבא, למרות שאמרו פה שההבדלים הם שמונה שנים. אז ההבדלים הם שלוש שנים, ויש שם שורה שלא תואמת את הטבלאות.

תלוי איזה אוכלוסייה.

אז ההבדלים הם שלוש שנים בתוחלת החיים, אני מדבר במאקרו.



תם ולא נשלם, ואני מקווה שבשנה הבאה שנבוא לפה, נוכל להגיד שעשינו עוד כמה דברים. תודה רבה לכם הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30