הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט

25.1.2011

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 358


מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ' בשבט תשע"א (25 בינואר 2011), שעה 11:00

חינוך יהודי בתפוצות

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר
יעקב כץ

אנסטסיה מיכאלי

יוחנן בן יעקב, ממונה על חפציבה, משרד החינוך

שלי בנודיס, רכזת בכירה תקציבים בקשרי חוץ, משרד החינוך

אלכס צסרסקי, משרד החינוך

פטריסיה חבבו, ממונה עידוד עלייה וקליטה, המשרד לקליטת עלייה

נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית

אלן הופמן, מנכ"ל המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית

יהודית גידלי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
חינוך יהודי בתפוצות

בוקר טוב, אנחנו ממשיכים בסדר היום, ועדת חינוך תרבות וספורט. לאחר ישיבה מאוד מעניינת עם השר לפיתוח הגליל והנגב, השר סילבן שלום, על כל הנושא של חיזוק האקדמיה בפריפריה, אנחנו ממשיכים עם הנושא – חינוך יהודי בתפוצות. נמצא כאן איתנו יושב-ראש הסוכנות היהודית, השר לשעבר, נתן שרנסקי, שייתן לנו סקירה על הפעילות של הסוכנות. אנחנו נדון גם על התוכניות שהמדינה משתתפת בהן, כמו חפציבה ותוכניות דומות, ובכך אני חושב שיש חשיבות רבה בפעילות שלנו בכל מה שקשור לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות וכמובן אם אנחנו גם מצליחים בדרך זו להעלות את אותם צעירים שעוברים דרך המוסדות שהם מוסדות חינוך, מוסדות חינוך יהודיים, להעלות אותם לישראל, זה דבר מבורך ומצווה. מצווה גדולה.


נמצאים אתנו כל האורחים, יש לנו כאן חברי כנסת, אני איאלץ לכמה דקות לעזוב אתכם, חבר הכנסת כץ יחליף אותי ואנחנו כך גם נמשיך בישיבה.


אדוני, יושב-ראש הסוכנות, בבקשה, הבמה שלך.

תודה רבה, כב' היושב-ראש. תודה על היוזמה. אני קודם כל מבקש ממנכ"ל הסוכנות, אלן הופמן, לדבר ולהתייחס יותר לתוכניות ספציפיות. אבל תרשו לי קודם כל כמה מילים של אידיאולוגיה, שבמקרה הזה, זה מאוד חשוב.


היו ימים ולא רחוקים, למעשה אולי במשך שנים רבות, כאשר ראו כמעט סתירה בין פעילות חינוכית ופעילות למען העלייה. אני זוכר שהייתי במחתרת ברוסיה והיתה קבוצה קטנה של פעילים, אבל ברגע שיש קבוצה קטנה של יהודים, אז כבר יש הרבה ויכוחים ואז גם היה ויכוח האם צריך להשקיע את כל המאמץ, לשבור דלתות ברית-המועצות ולעלות, או להשקיע גם בחינוך. ואז המסר מישראל פתאום היה, ואני מדבר על מה שהיה לפני 35 שנה, ברור חד-משמעי, תפסיקו עם השטויות על החינוך, אנחנו מעוניינים בעלייה. וחינוך יכול למשוך, ליצור איזה שהיא אשליה שאפשר להיות יהודי גם במקום אחר, חוץ מאשר ישראל. ואחר-כך הייתי בוויכוח הזה כבר אפילו בתור שר בישראל הרבה פעמים, כאשר היו אומרים שאסור שחינוך יהיה תחליף לעלייה.


מצד שני, יש לא מעט אנשים מאוד מכובדים, גם בארצות הברית, גם במקומות אחרים, שמוכנים להשקיע המון, גם לחינוך, גם לקשר עם ישראל, אבל רק לא לעלייה. כי מרגישים שהעלייה זה מה שמחליש את הקהילות.


אני חושב שאנחנו עכשיו בשלב חדש, כאשר כבר שני הצדדים הבינו שיש קשר מאוד הדוק וטבעי בין חיזוק זהות יהודית, חינוך יהודי, ועלייה. למעשה, יהדות העולם הבינה שישראל חזקה זה הדבר היחידי שיכול להבטיח יהודיות שלהם וגם שולחים משלחות של צעירים כל הזמן לישראל, בשביל לחזק את הזהות היהודית. אבל גם מדינת ישראל הבינה שעם יהודי חזק בתפוצות זה נכס ולא חולשה. ועל בסיס זה, כל הרפורמה בסוכנות, זה למעשה לקשור עד כמה שאפשר יותר חזק, את כל הפעילות שלנו למען העלייה וכל הפעילות שלנו למען חיזוק זהות יהודית, וחינוך יהודי. ואנחנו עובדים במסגרות של חינוך פורמאלי, בתי-ספר בכל העולם וכאן כמובן יש הבדל אדיר, ענק, צריך להבין, בין בתי-ספר בעולם היהודי, שאנחנו עוזרים עם השליחים שלנו, אם זה בארגנטינה או אם זה בארצות-הברית, או חינוך פורמאלי בברית-המועצות לשעבר, שלא יהיה קיים אם אנחנו, מדינת ישראל, הסוכנות היהודית וארגונים אחרים, לא נעבוד. זאת אומרת, יש מקומות שאנחנו בונים מערכות חינוך ויש מקומות שאנחנו עוזרים בחינוך פורמאלי. בחינוך לא פורמאלי, אנחנו שולחים 1,500 שליחים למחנות קיץ בכל העולם, בחינוך לא פורמאלי. למעשה, הפעילות שלנו בקמפוסים באמריקה, שאנחנו מרחיבים מאוד, זה לא רק מאבק על הלגיטימציה של מדינת ישראל או נגד דה-לגיטימציה, זה מאבק על חיזוק זהות יהודית וחינוך יהודי גם בקמפוסים באמריקה וכמובן חוויה ישראלית, להביא לכאן ללימוד, ללימוד קצר, או ללימוד ארוך כמו לימוד במסגרת של מסע, שזה תוכנית שהיום אנחנו מביאים כמעט 11,000 יהודים צעירים ללמוד במשך שנה בישראל וחלק מהם עושה עלייה. רוסיה בכלל לא היתה בתוכנית כאשר פיתחו אותה, אבל היום יותר מ- 1,000 אנשים באים במסגרת מסע גם מברית-המועצות לשעבר. חצי מהם בערך עושה עלייה כתוצאה מזה, חצי מזה חוזר לברית-המועצות בשביל לחזק מוסדות יהודיים שם ובכלל, כל הספירלה, אנחנו רואים את זה כספירלה של חינוך, שמתחיל מבית-ספר או ממחנה קיץ, שנמשך עם ביקור קצר בישראל, שממשיך עם שנה של לימוד בישראל ובמקרים רבים יסתיים בעלייה.


התגברנו על הפער הזה, על ההבנה שיש שני עולמות שונים של חינוך ועלייה, זה מאמץ משותף לחזק את המשפחה שלנו, היהודית, ולחזק כמובן את הקשר שלהם עם ישראל וכתוצאה מזה גם לחזק את העלייה.


עכשיו אני אבקש מהמנכ"ל שלנו להתייחס בצורה יותר ספציפית. תודה רבה.

אפשר לכלול את גרמניה.

כן, דרך אגב, אני רוצה להגיד כמה מילים, סליחה אלן, עוד דקה. כשאנחנו מדברים על דוברי רוסית, למשל, אז אסור לשכוח שיש מיליון דוברי רוסית בערך נשארו, קצת פחות, בברית המועצות לשעבר, מיליון באו לפה ויש מיליון בתפוצות. כשאני הייתי בגרמניה וראיתי 220,000 דוברי רוסית עם אזרחות גרמנית שאין להם זהות גרמנית, אין להם זהות רוסית ובקושי יש להם זהות פוליטית, אז הקמנו Task force מיוחד ואנחנו עובדים עכשיו להרחיב ולהעמיק את הפעילות שלנו, החינוכית, בגרמניה.


עכשיו אני רוצה, מחר אני נוסע לסן-פרנסיסקו, אבל הפעם אני לא אורח של הפדרציה של סן-פרנסיסקו, אני אורח של קהילת דוברי הרוסית בסן-פרנסיסקו, שמארגנים גיוס כספים משלהם, כי הם לא מבסוטים מזה שהפדרציה סן-פרנסיסו כמעט שלא שולחת כסף לישראל והם מרגישים הרבה יותר קשורים לישראל ורוצים לגייס כסף לחינוך יהודי לדוברי הרוסית שם ולחיזוק מדינת ישראל. אז אין ספק שהעבודה עם התפוצות זה גם עבודה עם דוברי רוסית, זה גם עבודה, דרך אגב, עם דוברי עברית שלצערי, יש גם תפוצה מאוד גדולה של דוברי רוסית, שגם שם גבוה מאוד ואנחנו חייבים לעבוד גם איתם, רק עכשיו חזרתי מסמינר של ממשלת ישראל ביחד עם הסוכנות, ארגנו בטורונטו בשביל דוברי עברית שהיום גרים בתפוצות וזה גם חלק של המאמץ שלנו. תודה רבה.

תודה. בבקשה.

תודה רבה, יושב-ראש, חברי כנסת, תלמידים מעמק חפר. אני רוצה לציין שמתחת לגיל 25 יש היום בעולם היהודי בערך 4.2 מיליון יהודים. זה הדור הצעיר של העם היהודי, זה אוכלוסיית היעד. זה כולל את האוכלוסייה הצעירה בישראל.


לפי הדמוגרף פרופ' סרג'יו דלפרגולה, מתחת לגיל 21 היום, הרוב המוחלט של צעירי העם היהודי חיים במדינת ישראל, זאת אומרת, זה שינוי ענק שקרה בעשרים השנים האחרונות שאני עצמי התחנכתי בתנועת נוער ציוני בדרום אפריקה, המאבק היה על מרכזיותה של מדינת ישראל, אולי המאבק הזה אידיאולוגית נמשך, אבל דמוגרפית, המאבק הזה הוכרע. זה בגלל יילודה נמוכה והתבוללות בתוך העם היהודי וילודה חיובית ועלייה שהסוכנות היהודית כמובן מובילה במדינת ישראל. זה הנתון הבסיסי.


אני אנסה לסקור מאוד בקצרה את הפעילות של הסוכנות היהודית בחינוך היהודי בעולם. אני אתמקד בסוף אצל דוברי רוסית בחמ”ע, חבר המדינות העצמאיות, ברית המועצות לשעבר. כפי שאמר היושב-ראש של הסוכנות, הפעילות שלנו מתחלקת לעבודה בחינוך הפורמאלי וגם הבלתי פורמאלי. אני יודע שבוועדה הזאת, עיקר הדיונים של הוועדה הזאת, עוסקים בחינוך הפורמאלי במדינת ישראל, אבל עיקר הפעילות של הסוכנות היהודית הוא מתקיים בחינוך הבלתי פורמאלי, כי צריכים לזכור שאצל צעירי העם היהודי, החינוך הפורמאלי הוא וולונטארי. הורה צריך לקבל החלטה לשלוח את הילד שלו לבית-ספר יהודי, כאשר מדובר על הגולה הגדולה ביותר – ארצות-הברית, ש- 80% מצעירי העם היהודי שלא חיים בישראל, גרים שם. רק 15%, אחד משבעה צעירים של העם היהודי, הולכים לבתי-ספר יומיים, בתי-ספר יהודים. כשאתה מוריד מתוך זה את העולם החרדי והאורתודוכסי, אתה בעצם נמצא ב- 3% - 4% מכלל יהדות אמריקה, שולחים את הילדים שלהם לבתי-ספר יהודיים.


אני רוצה לציין רק לדוגמה, רק לסבר את האוזן, שבתנועה הרפורמית בארצות-הברית, התנועה הגדולה ביותר מבחינת ההיקף שלה, יש 113,000 צעירים שנמצאים בבתי-ספר של אחר-הצהריים, בתי-ספר משלימים של התנועה הרפורמית, לפי סקר שנעשה בשנה שעברה, 54% מהילדים, מה- 113,000 ילדים האלו, חיים בבתים שרק הורה אחד יהודי. זה אחרי גיור ואחרי הכל, 54%.


אז אני אומר את כל הדברים האלו, כדי לסבר את האוזן ולהבין כמה שמערכת החינוך היהודי בגולה, היא שונה ממערכת החינוך בארץ. אנחנו לא מדברים על מערכת צנטראלית, אנחנו מדברים על מערכת וולונטארית, אוטונומית, ולכן הרבה מאוד מהפעילות של הסוכנות, שהסוכנות היהודית היא הגורם הגדול ביותר בחינוך היהודי בעולם, ממוקד בחינוך הבלתי פורמאלי. והמשימה העיקרית היא איך, המשימה שלנו, אנחנו לא עוסקים באוריינות יהודית בסיסית, אנחנו לא חושבים שזה תפקידנו. אנחנו חושבים שהתפקיד הבלעדי שלנו זה איך לחבר את צעירי העם היהודי עם ישראל, כחלק מהזהות היהודית שלהם. איך ישראל היא חלק מהזהות היהודית של צעירי העם היהודי, מתוך זה יבוא עלייה, עלייה רק יבוא מאנשים שיש להם זהות יהודית חזקה ומצד שני, גם מי שלא מקבל החלטה לעלות לישראל, יהיה יהודי גאה, מחובר לישראל ומנהיג בתוך הקהילה.

אתה יכול רק להתייחס וגם חלק מדבריך, בהיבט של התקצוב של אותם בתי-ספר, איך זה מתחלק היום?

בתי-הספר האלו, להוציא את הפעילות שלנו בחמ”ע יחד עם חפציבה ואני חושב שחברי, יוחנן בן יעקב, בוודאי יתייחס לזה. חפציבה הוא מפעל משותף בין הסוכנות היהודית ובין ממשלת ישראל, אבל זה המקום היחידי בעולם. בשאר העולם, מערכת החינוך, בית-הספר היהודי הוא וולונטארי והוא עצמאי. אין תקצוב. רק לסבר את האוזן, בית-ספר רמז בניו-יורק, הבית-ספר המוביל בארצות-הברית, שכר הלימוד השנה הוא 34,000 דולר לילד, למשפחה. ולמשפחה שיש לו ארבעה ילדים, אנחנו מדברים על 150,000 דולר, שהוא בא אחרי מס.

לכן אנחנו רואים עלייה גדולה מצפון אמריקה, של צעירים דתיים. יותר גדולה.

כפי שאומר חבר הכנסת, אחת מהסיבות הגדולות שהרבה מאוד אנשים בוחרים, משפחות מחויבות, מרובות ילדים, כאשר מסתכלים על האפשרות לבוא לישראל ולחנך את ילדיהם פה, עולים לישראל.


לכן, מערכת החינוך היהודית הפורמאלית בעולם, הוא עסק של בערך 2.5 מיליארד דולר בכלל, הוא כולו ממומן על-ידי ההורים. אין כמעט שום תקצוב ציבורי בתוך המערכת הזאת. גם באוסטרליה וגם בבריטניה. באוסטרליה ודרום אפריקה, זה אחת מהארצות הבודדות.

גם בצרפת, אם אני לא טועה.

קצת קנדה וקצת צרפת, שהמדינה משלמת, ההורה צריך לשלם עבור החלק היהודי של הלימודים.

מבחינת תוכניות לימודים, ברגע שהמדינה נגיד, נכנסת עם התקצוב, לא מדינת ישראל, מדינה איפה שמתקיימת הפעילות, אם היא נכנסת, האם יש לה אפשרות לקבוע שאותם התכנים של נגיד מקצועות הליבה, הבסיס, הם יהיו לפי מה שלומדים גם בבתי-ספר אחרים, או שכל בית-ספר קובע לעצמו תוכנית לימודים, הם רק מסבסדים?

זה תלוי, זה שונה בכל מדינה ומדינה. למשל, באוסטרליה ובמכסיקו, שיש לנו אחוזים גבוהים ביותר של 95% מהילדים היהודים במכסיקו הולכים לבתי-ספר יהודים, באוסטרליה זה מתקרב ל- 60%, בתי-הספר אוטונומיים לקבוע את התכנים, לפי המערכת שמכתיבה, משרד החינוך המקומי. כאשר זה בא לתכנים היהודיים והציוניים, בית-הספר הוא לחלוטין אוטונומי. בית-הספר מקבל הכרה על-ידי המדינה, ללמד את הדברים.

והמורים-?

המורים, הם כולם צריכים להיות מאושרים על-ידי משרד החינוך. גם בצרפת, גם בדרום אפריקה, גם במכסיקו, כמעט בכל מדינה, כאשר מדובר על המורים למקצועות הקודש, זה סיפור אחר ולכן הסוכנות היהודית משגרת 220 מורים שליחים בעולם.


היום אנחנו לא מתקצבים את זה, בתי-הספר משלמים את זה. כל זה מוציא את הכלל, 41 בתי-ספר, חפציבה, 44 בתי-ספר של חפציבה, שמפעל משותף בינינו.


יש לנו גם פרויקטים במשרד החינוך שנקרא חי"ל, שזה פרויקט משותף עם בית-ספר דווקא לאוכלוסיות החלשות בעולם. תקצוב של בסביבות 12 מיליון שקל, של משרד החינוך, באמצעות הסוכנות היהודית, שאנחנו עוזרים לבתי-ספר יהודיים עם אוכלוסיות חלשות בעולם, לחזק את הצד היהודי. רק להגיד, אני אקצר. יש לסוכנות כ- 640 שליחים בעולם. 220 מהם, הם מורים שליחים. השאר – עובדים עם תנועות נוער. הרבה השקעה בתנועות הנוער הציוניות בעולם, בפריסה, בכל העולם.


בשנים האחרונות, פיתחנו מודל של שליח צעיר שהולך לקהילה ועובד בקהילה במעין התנדבות, במשך שנה, יש לנו בעולם קרוב ל- 300. ביוזמה של נתן שרנסקי אנחנו מגדילים את מספר הצעירים הישראלים בקמפוסים. השנה יש לנו 38 שליחים ישראלים בקמפוסים, שבו יש אוכלוסייה יהודית גדולה, הכוונה בשנה הבאה להגיע ל- 60, שנה אחרי זה ל- 80 ולהגיע ולהתייצב על 100 צעירים ישראלים, בוגרי צבא, בוגרי אוניברסיטה בקמפוסים, כי שם יש את ההתקפה הגדולה ביותר על הזהות היהודית של צעירים.

הם מנהלים שם תאים סטודנטיאליים?

הם מנהלים שם חיים סטודנטיאליים.

יש תאים?

יש שם תאים ואני רוצה להזכיר לוועדה שיש לנו עוד שני פרויקטים שאנחנו שותפים עם מדינת ישראל, אחד זה תגלית, הסוכנות היהודית יחד עם הפדרציות והתורמים במדינת ישראל, והשני זה מסע. תגלית זה עשרה ימים, מסע זה ארבעה חודשים עד שנה. בשנה הבאה יהיו בארץ 11,000 צעירים במסגרת מסע. האנשים האלו באים מכל העולם. לפני שהתחלנו את הפרויקט הזה, לא היה אדם אחד דובר רוסית שבא לארץ לתוכנית של שנה. בשנה הקרובה, כפי שאמר היושב-ראש שרנסקי, יהיו 1,000 צעירים דוברי רוסית שבאים לישראל במסגרת מסע. אחוזי העלייה מאוד גבוהים משם. 30 עד 40 אחוז נשארים בארץ ועולים. כך שהפרויקט הזה הוא בעצם בונה את המנהיגות הציונית העתידית בעולם.


אני רוצה לדבר קצת על דוברי רוסית בעולם. אימצנו בארצות-הברית פעילות בקרב דוברי הרוסית בארצות-הברית, בגלל שהמוסדות של הקהילה בעצם לא תומכים בהם ולכן יש לסוכנות היהודית כבר שמונה שליחים שעובדים בניו-יורק. אחד מחמישה יהודים, אולי אחד מארבעה יהודים בניו-יורק, עכשיו עושים את הסקר, יכול להיות שאחד מארבעה, אחד מחמישה יהודים באזור ניו-יורק רבתי, דובר רוסית. הם לא פוקדים בתי-כנסת, הם לא הולכים לרוב מוסדות הציבור. אנחנו בונים בשנים האחרונות מחנות קיץ עבור דוברי הרוסית, הפעילות הזאת מתרחבת לסן-פרנסיסו, נתן יהיה שם בשבוע הבא, לשיקאגו, ולטורונטו.


גרמניה בשנים האחרונות נהפכה להיות יעד גדול מאוד של פעילות הסוכנות. הקהילה המקומית מכירה רק ב- 110,000 יהודים, כי הקהילה היהודית שופטת לפי ההלכה. הסוכנות היהודית הולכת לפי חוק השבות. לדעתנו, יש מעל ל- 200, 220,000 זכאי חוק השבות בגרמניה. אנחנו רואים אותם כאוכלוסייה בסיכון. ממשלת גרמניה פיזרה אותם ב- 92 מקומות, הם ייעלמו לעם היהודי, אם לא נתערב. אנחנו חושבים שצריך להביא אותם למחנות קיץ, אחרי זה מחנות קיץ בישראל, להביא אותם לתגלית, להביא אותם למסע, לפתח מנהיגות וחלק יעלו.


בברית המועצות לשעבר, אנחנו מעורבים עם משרד החינוך בפרויקט חפציבה. אנחנו מעריכים שיש כ- 800,000 זכאי חוק השבות בברית המועצות לשעבר. עיקר האוכלוסייה היהודית היום בערים הגדולות, מוסקבה, סן-פטרסבורג, קייב, אולי עוד כמה ערים, אבל בשש ערים אנחנו חושבים שיש קרוב ל- 70% מכלל היהדות בחמ”ע.

על כמה מדובר? כמה יהודים ברוסיה עדיין?

800,000 זכאי חוק השבות. ברית-המועצות לשעבר.

אם אתה ניגשת לחב"ד, הם יגידו הרבה יותר, שני מיליון. ואני תמיד תקווה שלי, שבגלל שחב"ד יותר קרוב לקדוש ברוך הוא, שהם גם צודקים. אבל אנחנו סומכים על הסטטיסטיקה.

יוחנן יודע את המספר המדויק. יש לא יותר מ- 14,000 בבתי-ספר יהודיים. הלוואי.

בין 8,000 ל- 9,000, הלוואי והיינו יותר.

אני לא מדבר על חפציבה. כל בתי-הספר. כולל של חב"ד.

כולם – 14. צודק לגמרי.

כולל חב"ד, בתי-ספר של חב"ד. אבל זה מגיע רק לקצה קטן של האוכלוסייה היהודית בחמ”ע, ולכן אנחנו חושבים שמחנות קיץ לצעירים, הוא דבר שהוא סופר חשוב, זה בשביל צעיר, המחנה קיץ הוא דרך להיכנס לעם היהודי ולהכניס גם את המשפחה, יש לנו מחקר שמראה איך משפחות מחוברות אל העם היהודי כתוצאה ממחנה קיץ. היעד שלנו הוא להגיע ל- 15,000 צעירים במחנות קיץ, זה עניין של כסף, אנחנו מגייסים כסף בדיוק בשביל זה, אנחנו מנהלים מועדוני נוער לאורך השנה.


עד לפני שנה, שנתיים, הסוכנות היהודית נאלצה לקצץ חלק מהפעילות, מאז שנתן שרנסקי נכנס לסוכנות, עצרנו את הקיצוץ בפעילות שלנו בחמ”ע, ואנחנו השנה בעצם יחד עם גרמניה מגדילים את הפעילות. אני יכול לענות לשאלות.

(חילופי יו"ר – היו"ר יעקב כץ)

כן, אני אולי בתור יושב-ראש זמני, עד שיגיע אלכס בחזרה, חבר הכנסת אלכס מילר, אני הייתי רוצה לשאול שאלה קצת פרובוקטיבית, כיוון שאנחנו בעצם, אם נצא מהמסגרות של העבודה שלנו, שאנחנו עובדים בעצם, כמו שאתה אומר, נתן, בקטן. אנחנו לא עובדים בגדול. בגלל בעיות תקציביות, בגלל בעיות של עובדים, בגלל בעיות של מורים. אילו היה ראש ממשלה יהודי, ראש ממשלת ישראל ניגש אליך ואומר לך – נתן, אנחנו נמצאים בעצם בשואה, בהתבוללות איומה, אנחנו מאבדים כל שנה, כמה יהודים? כמה יהודים מאבדים כל שנה?

500 ליום.

500 ליום. זה פשוט מבהיל. אתה מקודם הזכרת, אמרת שגרמניה פיזרה אותם, אני רציתי לשאול אותך אם היא עשתה את זה כדי להעלים אותם או שזה, לא לא לא, אני רק שאלתי, רק שאלתי, חלילה, לא, אני רק שאלתי. אתה אמרת שהם נעלמים, אז אני אמרתי.

להחזיר את האוכלוסיות כמו שהיו לפני המלחמה.

אבל נניח שהיה, נניח שראש ממשלה היה כצל'ה, כמו שנתנו לי לשבת פה, ואני הייתי קורא לך, נתן, ואומר לך – נתן, אני רוצה להציל את העם היהודי. יש לך תוכנית מוכנה, מה צריך לעשות מחר, כדי, כסף יש לך מכאן ועד הודעה חדשה, אחרי שגילינו את הגז בים התיכון, אז בכלל, אין לנו בעיות כספיות, אחרי שקיבלנו עוד איזה 30, 40, 50 מיליארד דולר, ועוד איזה 70 נקבל, כשנקצץ להם בפעם הבאה את המיסים, ונוריד להם עוד יותר את ההכנסות שלהם. אני אומר, זה התוכנית של הממשלה. אז אני שואל, אם יש כסף מכאן ועד הודעה חדשה ואני בא ואני אומר לך – ידידי, נתן, מדובר ב- 500 יהודים ביום. כך אומר המנכ"ל שלך. זה פשוט מזעזע. מדינת ישראל היא לא מדינה ענייה, היא המדינה הכי עשירה בעולם. אתה זוכר, נתן, שהיה זמן שיהודי החזיק דירה באמריקה או בדרום אפריקה, הוא יכל לקנות חמש דירות בארץ. היום אדם מחזיק דירה בירושלים, קונה שש דירות באמריקה. זאת אומרת, המצב התהפך. אז אנחנו נהיינו עשירים. אז אני אומר, אם אנחנו כאלה עשירים ונניח שראש הממשלה בא, אתה יש לך תוכנית, איך, בכמה כסף זה כרוך, בכמה פעילים, כוחות ומשימות, כמו במלחמה.


מי יכול לתת לי תשובה? מחר זו השאלה שמופנית אליכם.

היינו אומרים לך, אדוני ראש הממשלה כצל'ה.

בעזרת השם. אל תצחקו.

היינו אומרים – אנחנו מבקשים להביא לתשומת לבך שברשות מזכיר הממשלה ומנכ"ל המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית, נעשתה בשנה האחרונה עבודה יסודית על-ידי המכון למדיניות תכנון העם היהודי, כאן בירושלים, שיצא דו"ח שמתייחס לשאלה, אם ממשלת ישראל היתה צריכה להשקיע בעתיד העם היהודי, מה היה צריך לעשות ולדו"ח הזה, זה לא פנטזיה, יש דו"ח כזה. דו"ח כזה קיים.

בכמה כסף מדובר?

מדובר על איפה שהוא בסביבות מיליארד שקל, נתחיל במיליארד שקל לשנה.

והיום, מה התקציב שמדינת ישראל משקיעה?

המדינה משקיעה בתגלית, מסע, חפציבה, והכל בכל כל, בסביבות 300 מיליון, 250 מיליון שקל.

אז רק פי שלוש.

לא, זה פי ארבעה.

פי ארבעה, להתחיל. והיינו מדברים על להביא כל צעיר של העם היהודי לישראל, לביקור קצר, ואחרי זה ביקור ארוך, כדבר הכי הכי בסיסי. היינו מדברים על מרכזי תרבות ישראליים יהודיים בכל העולם. היינו מדברים על מורים בישראל, בכל בית-ספר יהודי.

אני רוצה לשאול עוד שאלה בתחום הזה. כיוון שדיברנו על כמה משפחה וקצת אנחנו מסתובבים באמריקה, נתן, טסנו כמה פעמים ביחד, אז אני רוצה לדעת, כיוון שבאמת משפחה אמריקאית ממוצעת, כשהיא רוצה להקפיד על חינוך יהודי, לא כשהיא הולכת לשלוח את הילדים ל- Public, כי זה רוב היהודים שם באמריקה. אבל בחינוך משלים, כמו שאמרתי. אבל כשמדובר על משפחות אורתודוכסיות, ומה נעשה, הם בעיקר העלייה הגדולה, כשאתם עושים את תגלית אז הולכים לכולם, אבל כשאתם מעלים לארץ, אז זה בעיקר משפחות אורתודוכסיות שהם שולחים את הילדים. אם מחר, הלא מדובר על משפחה שמשקיעה בממוצע, שיש לה ארבעה וחמישה ושישה ילדים, בין 70 ל- 100,000 דולר לשנה. בגין החינוך. לפחות. אני לא מדבר על רוסיה, אני מדבר על ארצות הברית. אילו מדינת ישראל היתה באה היום בתוכנית למשפחות הללו, ואומרת להם – כמה אנחנו צריכים להשקיע בכם כדי שתשלחו את הילדים אלינו לפה. לא רואה כאן את השנה האחרונה. אלא לכל ארבע השנים.

אני הייתי מקבל את האורתודוכסים.

אני רוצה להגיד לך משהו חשוב. חשוב להבין. אולי קצת יותר קשה לקבל. שאלתי אישה מאוד מכובדת, שמגדירה עצמה כיהודיה ליבראלית, מאוד מכובדת בקהילה היהודית, תומכת בפדרציה. שאלתי – אם חינוך יהודי היה חינם, באמריקה, האם היית שולחת את הילדים שלך לבית-ספר יהודי? והיא אמרה – בשום פנים ואופן. ושאלתי למה? כי זה מתנגד לרעיון האמריקאי על חשיפה לכל הזהויות. אז אמרתי – זה טוב מאוד להיות חשוף לכל הזהויות, רק שזה חשוב שיהיה לך זהות בשביל זה. אבל אני חושב, זה לא רק בעיה של כסף, בואו לא נרמה את עצמנו. זו בעיית אידיאולוגיה, עד כמה אנחנו מצליחים. ואנחנו, לא רק מדינת ישראל, אנחנו מצליחים לתת הרגשה לבנים ולבנות שלנו, הרגשת גאווה ורצון להיות חלק של משפחה ולהמשיך דרך של אלפי שנה של העם היהודי ועל כן זה מאמץ חינוכי ממדרגה ראשונה, שהוא לא רק חינוכי מבחינת איזה שיעורים אתה נותן, איזה ניסיון בחיים אתה מציע. בגלל זה, ביקורים בישראל, בתגלית, עשו מהפכה כל-כך חשובה, בגלל זה כל החוויה הישראלית היא בסופו של דבר במרכז של המאבק על הזהות היהודית ועל כן התוכנית, כן, צריך להשקיע המון כסף והמון מאמץ, אבל לא בשביל לקנות יהודים, לא בשביל להגיע אליהם ולהגיד שתמורת בית שלך בירושלים עכשיו אתה יכול לקנות חמישה בתים פה. אבל בשביל לתת להם חוויה שהופכת אותם ליהודים גאים. על זה מרכז המאבק היום בקמפוסים ובקהילות וגם באמריקה וגם ברוסיה.

עוד שאלה אחת, אלכס רצה להיכנס ולהתעסק בזה, אז אני אשאל עוד שאלה. אני, למשל, קשור לקהילה החרדית בארצות-הברית, שאני לא יודע מה מידת הקשר של הסוכנות היהודית אליהם. אני החלטתי ללמוד אידיש, לפני הרוסית, למדתי אידיש, כדי שאני אוכל לדבר אתם. אף פעם לא דיברתי. אבל אנחנו למדנו אידיש, ומאז שלמדתי אידיש, אז אני מוזמן אפילו למונרוב, לוויליסבורג, ולכל המקומות. שם מדובר ככה, שמדובר בקהילת סאטמר, סתם לסבר את האוזן, מדובר על משפחות שרוב המשפחות, בין עשרה ל- 15, ל- 17, ל- 18 ילדים, מאישה אחת, לא משתיים ולא משלוש. כשמדובר על הבובוורס, חסידי בובוב, זה בין שמונה ל- 12, כשמדובר על הבעלז, זה פחות או יותר כמות הילדים, שם מחתנים אותם בגיל 17, בגיל 21 אם זה בחור או בחורה, כי כבר נחשבת לרווק או רווקה דחויה, שצריך למצוא לה איזה גרוש או אלמן. זאת אומרת, כך המצב שם. בגיל 17 לחופה, לא בן 18, כמו שכתוב בפרקי אבות.


מה הקשר לקהילה, שמבחינת הפוטנציאל שלה, היא מכפילה את עצמה כמעט כל דור, אולי בשלוש. מדובר על משפחות, אני מכיר שם סבים וסבתות עם 800 צאצאים, 700 צאצאים, 600 צאצאים. מה נעשה בתחום הזה עם הקהילה החרדית, עד סאטמר, אבל עוד לפני, יש גם קהילות שהרבנים פה, כמו בעלז וגור ואחרים.

אבל יש הבדל, בכל-זאת, כי שם אתה מדבר על סאטמר, קהילות, קודם כל, אין שם בעיה של זהות יהודית. גם גדלים בתוך אווירה של שייכות לזהות יהודית. זה מצד אחד טוב. מצד שני, הזהות היהודית שלהם ברוב המקרים היא גם זהות אנטי ישראלית.

פחות, היום.

פחות היום, אבל בכל-זאת. אני יכול להגיד שהייתי בהפגנות, ראיתי בכמה קמפוסים, הייתי בהרבה קמפוסים באמריקה, לפעמים אתה נתקלת עם הפגנות אנטי ישראליות מאוד חזקות ותמיד יש שם כמה אנשים עם כאפייה, כמה יהודים אינטליגנטים עם זהות, ותמיד כמה חרדים עם סיסמה.

אולי חבר הכנסת, הסוכנות היהודית לא מעורבת באוכלוסייה החרדית, כי היעד שלנו הוא לעסוק במשמעותה של ישראל בזהות היהודית של הדור הצעיר.

יש, אגב, קהילה חרדית מאוד מודרנית, ושהיו חפצים לבוא לארץ, באים ללמוד פה שנה בארץ, או שנתיים או שלוש או ארבע, והם מודרניים, הם לא כמו החרדים בארץ, הם הרבה יותר פתוחים, הם בוגרי אוניברסיטאות, הם רופאים ודוקטורים.

(חילופי יו"ר – היו"ר אלכס מילר)

דרך אגב, אפרופו, על אותם התשלומים שציינת שמשלמים בניו-יורק עבור חינוך יהודי שם, כי יש בעיה בתקציבים וכו'. אני כרגע דיברתי על הנושא שדרך אגב משרד החינוך התערב לעניין של בית התמר, שדרשו מההורים לשלם 16,000. אז אנחנו עוד לא רחוקים משם. אני גם כן חושב שגם לנו יש פה עניין לטיפול בנושא הזה, כי אני חושב שהחינוך זה דבר בסיסי שמדינת ישראל מחויבת, במיוחד כאשר מדובר על חינוך מיוחד. קביעה כזאת של הסכומים, זה דבר שכמובן שפוגע בילדים.


בבקשה, משרד החינוך.

רבותיי, ברשותכם. תוכנית חפציבה מציינת 20 שנה לקיומה. היא הוקמה ב- 91, פרושה היום ב- 28 ערים, בעשר רפובליקות, ב- 44 בתי ספר, יש לנו 70 מורים ישראליים שמלמדים בבתי-הספר האלה, שליחים מהארץ. כ- 8,000 תלמידים בתוך המערכת שלנו. יש לפחות עוד 45 בתי-ספר ברחבי ברית-המועצות, שלא נכללים בתוכנית שלנו, בעיקר מטעמים כספיים. אבל, הם לא נכללים בפנים, בעיקר מטעמים כספיים, כי התקציב שלנו מוגבל, מה אפשר לעשות.


צריך לומר שיש לנו שלושה שותפים מרכזיים לתוכנית הזאת. אחד זה באמת הסוכנות היהודית, מ- 2003, עובדים בשיתוף פעולה מלא, שני זה שלוש רשתות חינוך שעובדות היום, ואנחנו יחד אתם, זה אורט עולמי, או אבנר, ושמע ישראל וקרנות כמו קרן הידידות שמשקיעה הרבה כסף בתוכנית הזאת, כמו ועידת התביעות, ה- Claims, אביחי, ג'נסיס בחלקו ועוד.

האיחוד האירופאי שעוזר, לא עוזרים לכם?

עד היום לא שמעתי על עזרה כזאת.


צריך לומר, מה שמאפיין את התוכנית הזאת, שהיא באמת, אין דוגמתה בעולם, אלן כבר אמר את זה. מדינת ישראל כמדינה, לא מעורבת בשום מערכת חינוכית בעומק כזה ובאינטנסיביות כזאת, חוץ מאשר בברית המועצות, זה עבד בשנים הראשונות באופן פשוט וקל. צריך להיות גלויים ולומר, בשנים האחרונות, עקב התפתחויות ברחבי ברית המועצות, הדברים האלו הולכים ונהיים יותר מסובכים.


מצד שני, זאת תשתית שבנקל ניתן להרחיב אותה, הן לכלל בתי-הספר בברית-המועצות, הן לבתי-ספר יום א' שפעם היו לנו 180 ונאלצנו לסגור אותם, הן לבתי-ספר נוספים במזרח אירופה, פולין והונגריה, בכל המקומות האלה קיימים בתי-ספר יהודים. לצערי, אנחנו לא נמצאים שם.


עוד אפיון שחשוב לציין זה שנדמה לי שזו תוכנית יחידה, ותתקנו אותי אם אני טועה, שבתי-ספר ממגזרים מאוד חרדים, וממגזרים לגמרי, נגיד גלויי ראש או איך שנגדיר אותם, כולם נמצאים תחת מסגרת אחת. הצוות שאני ממונה עליו, כולל ילידי הארץ, עולים מברית-המועצות, יהודים דתיים, יהודים מכל הגוונים. נדמה לי שבארץ אי-אפשר לקיים דבר כזה בכלל, שם המערכת הזאת עובדת על תוכנית לימודים משותפת, על מערכות חינוכיות משותפות, בשיתוף פעולה מלא. בעיני, זה עצמו בשורה חשובה מאוד למערכת הישראלית. הלוואי והיינו מצליחים לאמץ אותה גם במקומות אחרים.


צריך לומר, שקרו לנו בחפציבה, אני מלווה את התוכנית מיום הקמתה. למעשה, המר זיכרו לברכה, הביא אותי למשרד החינוך, להקים שתי תוכניות. אחת זה תוכנית חפציבה ושנייה זה תוכנית נעלה, שתי תוכניות שקמו יחד, באותם ימים. השתנו שני דברים מהותיים. דבר מהותי אחד שהשתנה, זה התודעה והיחס של החברה הישראלית ושל כל המערכת הישראלית לעולם היהודי שנשאר בברית המועצות. יש איזה תחושה, השקענו שם 20 שנה, מספיק. בשיא, השקענו למעלה מ- 45 מיליון שקל בשנה. בשיא, והיו עוד תוספות. חוץ ממה שהסוכנות השקיעה וחוץ ממה שלשכת הקשר הציעה. זאת אומרת, בשיא ההשקעות היו עצומות. היום אנחנו עומדים מבחינת משרד החינוך, בשנה על 20 מיליון שקל, שזה מימון ישיר ומימון באמצעות מורים, שכר מורים וכל מה שמתלווה אליהם. צריך לומר שהתודעה, אולי האתגר הכי משמעותי שאני יכול לראות לבית הזה, זה להחזיר, להבהיר לעם היהודי ולהסביר גם למערכת השלטונית, אבל גם לחברה, שעדיין בעשרים שנה לא מתקנים מה שנעשה שם 70 שנה בהצלחה, צריך להודות, בהצלחה רבה מאוד.

כמה תלמידים נכנסים היום תחת פרויקט חפציבה?

בחפציבה עצמה יש למעלה מ- 8,000 תלמידים. קצת למעלה מ- 8,000 תלמידים. אנחנו היינו הרבה יותר. אני אומר, זה מצטמצם משתי סיבות.

כמה זה היה בשיא?

זה היה בשיא, הגענו ל- 12,000 – 13,000.

וכמה בכסף?

משרד החינוך לבד השקיע 45 מיליון שקל בשנה. אבל זה היה בבת אחת.

אז בוא תכניס אותנו קצת לפרופורציות מבחינת ההיבט הכלכלי. איך הפרויקט הזה מתוקצב, כמה אתם נותנים, כמה נותנת הסוכנות וכמה אחרים, ומה קורה היום מבחינת התקצוב של העניין זה?

מנכ"ל משרד החינוך התחייב ששמונה מיליון שקל שהיו בבסיס התקציב, לא ייפגעו והם לא נפגעים.

אז כרגע, בסעיף של משרד החינוך, על חפציבה יש שמונה מיליון שקל?

בתקציב בלבד. יש שעות הוראה, שזה בערך תשעה מיליון שקל, משהו כזה, שזה כסף, שכר מורה, משכורת, זה כסף. ויש כל שנה, בשנים האחרונות קיבלנו תוספת.

הסכמים קואליציוניים?

הסכמים, קיבלנו כל שנה שלושה מיליון שקל, למעשה, חמישה מיליון שקל תוספת, הגענו ל- 20 מיליון שקל שעליה אנחנו מיוצבים, מתקציבי משרד החינוך.

כאשר הם יודעים שאם היו מוסיפים לכם פי שניים, היו יכולים להיות לכם עוד 5,000 – 6,000, היינו יכולים להציל עוד 5,000.

היינו מרחיבים, אין שום ספק בזה. אין שום ספק בזה שהיינו מרחיבים. צריך לומר משהו הרבה יותר מהותי בזה – מערכת החינוך הכללית בברית-המועצות, שאני הכרתי אותה בראשית שנות ה- 90, היתה אחרי כל הכאוס הגדול שהיה שם, ואז היה קל מאוד למשוך ילדים לבתי-ספר יהודיים והם היו אטרקטיביים. היום, מה לעשות, מערכת החינוך שם מגיעה להישגים מסחררים. התחרות של בית-ספר יהודי היום מול בתי-ספר אחרים, לא עומדת בשום פרופורציה.

אתה יכול קצת להכניס אותי לזמנים? מתי נהיה השינוי של התקצוב?

השינוי היה בשתי פאזות. הפאזה הראשונה היתה ב- 2003. ב- 2003, היינו עם 28 מיליון שקל בתקציב, חוץ ממשרות שזה היו כמעט 90 משרות הוראה, היו לנו.

הפעם הראשונה שאנחנו זוכרים, אני חושב, בשנה הזאת פשוט גילחו את כל המשרד הזה.

לא, מה שקרה ב- 2003, אני אומר, מה שקרה בחפציבה זה הדבר הבא: שרת החינוך, לימור לבנת, הגיעה להסכמה עם יושב-ראש הסוכנות היהודית על פרויקט משותף, כי עד אז עבדנו באמצעות לשכת הקשר בתקצוב מלא שלנו. ב- 2003 היה הסכם בין יושב-ראש הסוכנות לבין שרת החינוך, על חצי-חצי. זה כלל את התקציב, לא את שעות ההוראה. שעות הוראה המשכנו לממן מלא. היה שלושה מיליון דולר של משרד החינוך, מול שלושה מיליון דולר של הסוכנות היהודית.


התקציב של הסוכנות ירד במהלך השנים והצטמצם מאוד, התקציב של משרד החינוך בימים של השרה, ירד פחות.

אגב, לכמה הוא ירד, התקציב של הסוכנות, משלושה מיליון לכמה?

הסוכנות הביאה את תקציב קרן הידידות שלא היה. זאת אומרת, צריך להיות מספיק מאוזנים. בזכות הסוכנות, הגיעו לחפציבה תקציבים של אביחי, תקציבים של קרן הידידות וה- Claims. אלה תקציבים שהגיעו בזכות הסוכנות.

הסוכנות היא לא הממשלה, אין לנו מיסים. אנחנו מגייסים מקרנות.

יחד עם זה, גם תקציב משרד החינוך צומצם, מה אפשר לעשות? זה נכון.


זאת התמונה, נכון לרגע זה. עכשיו, מה שאנחנו עושים, למעשה, זה שתי מערכות. אחת – אנחנו מנסים להעביר, אבל זה גם עקרוני, זה לא רק בעיה של כסף. להעביר יותר ויותר אחריות למערכת החינוך המקומית, ולבתי-ספר לקהילות. זה נובע גם משיקולים פוליטיים ציבוריים, חלק מהממשלות לא אוהבות מדינה המתעסקת, הרבה יותר נוח שהקהילה שאנחנו עומדים מאחורי הקהילה.

זאת אומרת אתם רוצים להיכנס למצב שאתם משלמים עבור העניין של היהדות וכל שאר המקצועות, נגיד מקצועות מתמטיקה, אנגלית וכל השאר, הם מממנים.

אנחנו נאלצים, לא אנחנו רוצים, אני אומר כמשרד, יש מדיניות. בתקציב שהמשרד מעמיד לרשותנו, אנחנו ממקדים אותו בשני דברים – במורים ישראלים, שנראה לי דבר הכי קריטי להביא את הרוח הישראלית, בכמה תוכניות שאנחנו מפתחים בעיקר בשנה האחרונה. אחד זה תאומות בין בתי-ספר ישראליים מפה, לבתי-ספר משם, על-מנת להשפיע על הרוח הישראלית שם בתוכנית למידה מרחוק שאנחנו משקיעים בה השנה הרבה כסף על-מנת לאפשר מערכת ישראלית מפה, שתיכנס אל תוך מערכת החינוך שם, בתכנים ישראליים, בתוכניות ישראליות. ודבר שלישי, זה בהכשרת מורים מקומיים שם. כי בסופו של דבר, לאורך שנים רבות, התמונה ברורה.

איך אתה מתמודד עם הנושא של בתי-ספר שלא לומדים שם מקצועות בסיס?

לא הבנתי.

יש בתי-ספר שתחת חפציבה שנגיד לא לומדים שם, לא מקצועות הבסיס, איך בעצם אתם?

כל בתי-הספר של חפציבה, זה תנאי מהיום הראשון שאני הצבתי אותו וכל המערכת קיבלה אותו. אנחנו ניכנס אך ורק לבית-ספר מוכר על-ידי השלטונות.

אני יודע שבאורט לומדים. היינו באורט. נכון, אלכס? היינו באורט. איפה עוד היינו?

הייתם באור הנר, בשמע ישראל, אתה היית עם השר, אני חושב, בסוכות.

נכון. בסוכות. שלושתם לומדים?

אני אומר. העיקרון הוא כזה – כל בית-ספר שחפציבה נמצאת בפנים, מוכר על-ידי השלטונות, הוא נחשב לבית-ספר מקומי לכל דבר ועניין. אחד השיקולים היה שאם מחר יזרקו אותנו משם, לא יעופו ילדים פשוט לרחובות. אין לנו אחריות על הילדים האלה. לכן כולם מלמדים לבגרות מלאה, במתכונות המקומיות. אנחנו נותנים תוספת. התוספת שלנו היא אחידה, היא לבתי-ספר אור אבנר ושל אורט ושל שמע ישראל, היא אחידה לגמרי, והיא כוללת תוכנית עברית, היא כוללת תוכנית לימודי מסורת, תרבות, היסטוריה יהודית, ובעבר, כשיכולנו, הבאנו תלמידים לארץ, ואני חושב שנתן צודק.

אז אין בעיה ללמוד גם בלא רשמי וגם במגזר החרדי את מקצועות הליבה.

באמריקה החרדים לומדים הכל. רק אצלנו פה בארץ, על זה הוא עובד עכשיו.

בתי-הספר מניפים את דגל ישראל.

סיפר המנכ"ל שכל יום עם ישראל מאבד 500 יהודים. שאלנו איך אפשר לצמצם, הוא אמר אם במקום 300 מיליון היינו מקבלים מיליארד שקל, היינו מצילים.

אני חושב שגם יש טעות אופטית, כשאתה מבקר בבתי-ספר. הילדים בשמע ישראל, באור אבנר ובאורט זה בדיוק אותם ילדים. הם מגיעים הביתה, הם מסירים את התלבושת וזה אותם הילדים. ואני חושב שכל אחד מהזרמים יודעים שבעצם, הם מצילים פה נפש בישראל. הם לא מוסיפים, לא חב"דניקים.

אני חושב שגם פה וגם שם, כולם אותם ילדים. כולם יהודים. עכשיו, השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו, עם מה בסופו של דבר הילדים האלה יוצאים. אם יש מדינה שבאה וקובעת שאותם הילדים שלומדים במערכות החינוך צריכים לקבל השכלה בסיסית בשביל שיהיה להם גם עתיד להשתלב בשוק העבודה ולקבל גם השכלה גבוהה יותר, אז לדעתי, זה גם חלק מהעניין שאנחנו פה צריכים לקבוע, כי אנחנו יודעים לדרוש את זה גם מאלו שנמצאים מחוץ לישראל.

שם זה תנאי.

יש שאלה אחרת. יהודים, כרגיל, לא שולחים את הילדים שלהם לבתי-ספר ששם הם לא מקבלים חינוך כללי ברמה גבוהה. בכל מקום בעולם. אחת מהבעיות שלנו, אם בית-ספר, ואני לא אגיד עכשיו מערכות זו או מערכת זו, אבל אם בית-ספר שם באמת לעצמו, כאתגר, לתת רמה תחרותית או לא, זה תלוי באמת, ואם יהודים מחלקים בעייתיים, ויהודים מהאליטה הם הכי בעייתיים כמובן, ישלחו ילדים שלהם לבית-הספר או לא, והאם אנחנו צריכים להשתמש בזה בקריטריה או לא. למשל, שסוף סוף יהודים קמים לתת כסף, נגיד ג'נסיס, אבל היא שמה כתנאי, היא רוצה לחזק, לתת כסף לבתי-ספר שהם חזקים מבחינת חינוך כללי. וזה שאלה גדולה למדינת ישראל, האם אנחנו צריכים להיות עם כולם, או רק עם החזקים. בכל העולם אנחנו אומרים – אנחנו רוצים להיות עם כולם, אבל הבעיה שם שעם כולם, אז זה בתי-ספר שיהודים לא ישלחו את הילדים שלהם.

רבותיי, אין ספק שאנחנו צריכים לחזק את החינוך הכללי, לא פחות מאשר את החינוך היהודי. לא רק, לא רק, כי אנחנו לא שם בשביל ללמד רק מתמטיקה. אבל העלויות, כשאנחנו יכולנו ב- 25 דולר, לקחת את המורה הטוב ביותר למתמטיקה במוסקבה, לקחנו אותו.

אל תשכח שאם במידה ואותם צעירים בסופו של דבר גם עולים לישראל, הם לא למדו שם את כל המקצועות האלו, אז תחשוב שאתה צריך עכשיו להביא אותו לכאן ולהשלים את הכל.

כולם לומדים את כל המקצועות. הבעיה היא, ואני חושב שזה נכון, שהילדים הטובים הולכים לבית-הספר 57 ו- 52 במוסקבה, והם לא באים למערכת היהודית, כי המערכת היהודית לא מסוגלת להתמודד. רבותיי, זאת בעיה של תקציב. אני הצעתי בזמנו, ואמרו בעקבות הסיור שלכם, בעקבות הסיור. בעקבות הסיור שלכם, אני, אחת ההצעות שהצעתי, היה לבוא לשלושה-ארבעה מנהלי בתי-ספר מהטובים, ולהגיד להם – אנחנו נעמיד לכם 100,000 דולר לשנה, בתנאי שתגישו לנו תוכנית לשדרוג בית-הספר להבנתכם. חלק מהמנהלים אמרו לנו, אנחנו רוצים לשדרג את המקצועות החזקים – מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, והם צודקים. אבל בשביל זה צריך כסף, זה לא יעזור שום דבר, בשביל זה פשוט בתקציב הקיים היום, אני אומר בצער גדול, זה פשוט בלתי אפשרי.


אנחנו מנסים לגייס גם משאבים מקומיים. בתניאפרופטרופס היום, הקהילה מגייסת הרבה כסף מקומי, באודסה, הקהילה מגייסת שני מיליון דולר מקומי, גם מארצות-הברית וגם עוד. יש שם בית-הספר הגדול ביותר, למעלה מ- 700 תלמידים. הם מגייסים, מחזיקים שם בתי יתומים, לפי מיטב הבנתי, אין בארץ דבר כזה. אין בארץ תחליף לדבר הזה.


מצד שני, אנחנו מנסים כן להביא את הגורמים המקומיים לגייס תקציב. ליטמן גייס 20 מיליון דולר, אני חושב, או משהו כזה, לבניין מהשלטונות. זאת אומרת, יש מנהלים שמצליחים. ז שאלה של תודעה, זו שאלה של משאבים שהמדינה מוכנה לשים.

עוד מישהו שרוצה להתייחס, רבותיי?

יש תוכנית חי"ל שהמשרד מפעיל, ועוד כמה תוכניות.

מי עוד רוצה להתייחס, רבותיי? זהו?


אז אני רוצה בקצרה לסכם. ראשית, אני מברך גם את יושב-ראש הסוכנות ואת כל הסוכנות היהודית על הפעילות בכל מה שקשור לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות. אני מאמין שיהיה לנו גם עוד פרויקטים נוספים שאנחנו נוכל להוביל אותם בעצם בשיתוף פעולה. אין ספק גם על תרומתו הגדולה של משרד החינוך בכל מה שקשור ללימודי הזהות היהודית בתפוצות ועל כך גם אנחנו מברכים את משרד החינוך.


אני רוצה לפנות לשר האוצר ולראש הממשלה עם בקשה לבחון את התוספת התקציבית לאותם הסעיפים בתוכניות חפציבה. יש קשר ישיר כמובן בהשקעה למול האפשרות להרחבה של כניסתם של אותם ילדים יהודים לתוכניות הללו וכמובן אם לא יהיה תקציב שיאפשר את ההרחבה הזאת, אז אנחנו נמשיך לאבד את אותם תלמידים שהיו פוטנציאליים להיכנס ולקבל את הזהות ויכול להיות גם בסופו של דבר גם לעלות לישראל, שזה גם כן דבר מאוד חשוב והוא חלק בלתי נפרד מהעניין.

אולי אפשר להזמין לישיבה נוספת את שר החינוך בנושא הזה. אם מדובר בהצלה של עוד 5,000 יהודים בשנה.

כן, אבל הרי אתה מבין, חבר הכנסת כץ, ששר החינוך, גם אם הוא היה רוצה, הוא לא יכול להרשות לעצמו תוספת של 20 מיליון שקל, לנושא הזה. זה צריך לבוא על חשבון מחירים. אז אנחנו נצטרך לשבת ולדון איך קיצצו נגיד מתוכניות כאלו או אחרות, או מתנועות הנוער או ההסעות והארוחות החמות, לטובת הדבר הזה. תשמע, אנחנו מבינים את העניין, אנחנו פה מכירים היטב את התקציב של משרד החינוך והגמישות של התקציב הזה. אין ספק שההשקעה צריכה לבוא ממשרד האוצר. אם אנחנו מסתכלים לאותם המיסים עקיפים שנגבים מדי שנה על-ידי המשרד, אני חושב ש- 20 מיליון שקל בשביל משרד האוצר בתוכנית כל-כך חשובה, זה לא יהיה דבר שישבור את התקציב של המשרד הזה.

מאבדים כל יום עוד יהודים.

אז אפשר לקבל החלטה שהכסף מהגז, קודם כל לחפציבה.

כל ועדה כבר חילקה כמה פעמים את הכסף מהתמלוגים, לפני שהתחלנו לקבל.


אני מדבר עם יושב-ראש ועדת הכלכלה, שאמה כהן ואז אני אומר לו – כשאתה כבר אומר לציבור שהציבור הולך לקבל, אז אני אומר – תבדוק קודם כל אם ראשי הוועדות כבר חילקו.

בליכוד זה מתכון להיכנס לרשימה.

חבר הכנסת כץ בהדרכה הזכיר גם תוכנית יותר גדולה לגבי המעורבות של מדינת ישראל בחינוך. אולי אנחנו יכולים להוציא החלטה, לכרוך את זה.

התוכנית שאתה מדבר עליה?

שינוי הפרדיגמה. יש פה דו"ח שלם, שינוי הפרדיגמה, של המעורבות של מדינת ישראל.

500 יהודים ביום מאבדים.

עתיד העם היהודי.

על השריפה, העלו את הסכומים מ- 100 מיליון ל- 600 מיליון שקל, כי היתה שריפה בכרמל. הלכו, לא עלינו, 44 יהודים, נורא ואיום. 500 יהודים ביום. היה צריך ראש הממשלה להגיד שמע ישראל, להתעורר בבוקר, להגיד – נתן, אתה עוד לא פה? כמה אתה צריך? מדובר על לאבד יהודים.

קודם כל, ראש הממשלה צריך להגיד שמע ישראל, לאט לאט, ואחר-כך ההמשך.

אני גם מברך על כך שאתם מציבים תנאים ברורים מאוד בכל מה שקשור לתוכניות הלימודים, זה חשוב מאוד וגם אני חושב שחלק מההחלטות האלו שאתם מטילים על בתי-הספר אשר נמצאים בחלקם תחת תקצובכם, בתפוצות, כך גם אנחנו צריכים להתנהג גם בישראל.


אני שוב חוזר על כך שאנחנו נוציא מכתב לראש הממשלה ולשר האוצר, עם הפרוטוקול של הישיבה ועל החשיבות של העניין ואני אבקש לבדוק אפשרות לתקצוב של פרויקט חפציבה בצורה כמו שהוא היה בעבר ואני מקווה מאוד שהמלצתנו ובקשתנו תתקבל וכך גם התוכניות יוכלו להתרחב בצורה הרבה יותר רצינית.


תודה רבה, הישיבה ננעלה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00