הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
29
ועדת הפנים והגנת הסביבה

26.1.11


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי




פרוטוקול מס' 325

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, כ"א בשבט תשע"א (26 בינואר 2011), שעה: 09:30

1. ביטחונם האישי של תושבים באזור עוטף ירושלים

2. פגיעה בביטחון התושבים ביישובי המזלג: צור הדסה, בר גיורא ומבוא ביתר

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אריה אלדד

אריה ביבי

מיכאל בן ארי

אורי מקלב

יצחק אהרונוביץ, השר לביטחון פנים

ברונו שטיין, ממ"ר ציון, המשרד לביטחון פנים

יוסי פרינטי, מזכיר ביטחוני, המשרד לביטחון פנים

ניצב אהרון פרנקו, ממ"ז ירושלים, המשרד לביטחון פנים

אודי שלוי, ראש מטה השר, המשרד לביטחון פנים

אורי שוהם, יועץ השר, המשרד לביטחון פנים

אל"מ עופר הינדי, פקמ"ז-ר' קשת צבעים, משרד הביטחון

יוסי היימן, מנכ"ל, עיריית ירושלים

ארז לזובר, ראש מנהל תפעול, עיריית ירושלים

איציק נידם, מנהל אגף החירום והביטחון, עיריית ירושלים

משה דדון, ראש המועצה האזורית מטה יהודה

חיים בן דוד, מנהל אגף הביטחון, מועצה אזורית מטה יהודה

גילה אלישר, יו"ר המינהל הקהילתי, הגבעה הצרפתית

יוחנן בכלר, מנהל המינהל הקהילתי, הגבעה הצרפתית

משה פלדמן, יו"ר ועדת ביטחון, המינהל הקהילתי הגבעה הצרפתית

זכי אושרי, המינהל הקהילתי הגבעה הצרפתית

אלי ניסן, הגבעה הצרפתית

חיים בר, יושב ראש ועדת ביטחון, מבוא ביתר

אלי יששכר, מזכיר מושב מבוא ביתר ונס הרים

בני גרניט, צור הדסה

יפעת עובדיה, צור הדסה

יפה שפירא

רכזת בכירה בוועדה

שוש אזולאי

דרורה רשף
1. ביטחונם האישי של תושבים באזור עוטף ירושלים

2. פגיעה בביטחון התושבים ביישובי המזלג: צור הדסה, בר גיורא ומבוא ביתר

רבותיי, בוקר טוב לכולם. אני פותח את דיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר היום ביטחונם האישי של התושבים באזור עוטף ירושלים. אני רוצה, קודם כל, בראש ובראשונה לקדם בברכה את כבוד השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ', את מפקד המחוז, מר פרנקו, ואת מפקד המרחב, מר ברונו. אני מודה לכם על היענותכם להשתתף בדיון החשוב הזה.


אדוני השר, הנושא שעומד על סדר היום הוא ביטחונם האישי של התושבים באזור עוטף ירושלים, ולפני כן הייתי מבקש לשמוע ממך, אדוני, אולי סוף כל סוף נוכל לשמוע כאן: לפני זמן לא רב, אחרי האסון בכרמל, אני יודע שהוקמו כמה צוותי חקירה במשטרת ישראל על מנת לחקור את האירוע, את האסון הקשה הזה שפקד אותנו. אז הייתי מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת, אדוני השר, ולדעת אם יש כבר תוצאות או יש הערכה, מתי יפורסמו דוחות החקירה של הצוותים שהמשטרה בדקה. אני מניח שגם השב"ס.


דבר נוסף על סדר יומנו – אנחנו, ועדת הפנים, מידי פעם יוצאים לסיורים בשטח, וסיירנו בשכונת הגבעה הצרפתית. יושבים פה תושבי השכונה. מפקד המרחב התלווה לסיור הזה, הוא שמע ביחד איתנו את הטענות של התושבים כאשר פשוט - אני מניח שהם יגידו את הדברים בעצמם, אבל המצב בתוך השכונה הפך להיות בלתי נסבל, כאשר בלילות מתבצע ונדליזם בתוך השכונה, השתלטות על מוקדי אירועים, הטרדות של בנות השכונה. פשוט לא האמנתי לשמוע. שנבין את הדברים, אין פה טענה של התושבים של השכונה, על תושבי שכונת עיסאוויה השכנה. עיקר הטענה זה שבעצם הם באים כתוצאה מכך שאין להם שירותים קהילתיים, אין להם מקומות בילוי בתוך השכונה. ואז השכונה בגבעה הצרפתית הופכת להיות מוקד לתושבי השכונה. בשעות הבוקר אחת הבעיות הקשות זה שהשכונה הפכה להיות מעבר, מעבר למרכז העיר, וזה פשוט, אני סיירתי שם ואני אומר לך, אדוני השר, מכובדיי, אנשי המשטרה – תשמעו כאן את התושבים – לרגע לא האמנתי שאנחנו נמצאים בירושלים, בירת ישראל.


דבר נוסף, אנחנו יודעים כולנו על הרצח של הנשים באזור צור הדסה, מבוא ביתר, וגם שם יש בעיות קשות, כאשר התושבים – יש פה קטעי עיתונות שאני לא רוצה להציג אותם, אני מניח שאתם הנושאים האלה ידועים לכם ומוכרים לכם – כאשר אנשים פשוט חוששים לצאת בשעות הערב להסתובב, או מי שכן יוצא, נאלץ לעשות את זה עם נשק צמוד ומלווה, וכולי. אני שומע את הדברים האלה, אדוני השר, ואני אומר: היתכן? כאשר שב"חים מסתובבים ומסתתרים בתוך מערות היער, כאשר המערות האלה הפכו למקומות, לאכסניה, עם מזרונים, עם מתקני גז. איך אומרים, הם מתמקמים שם. במשך הלילה לנים, בבוקר הם עוברים. וכאשר תושבים שואלים את החיילים שבסביבה: למה אתם לא עוצרים את האנשים, אז הם אומרים: אנחנו לא מסוגלים לעצור כל כך הרבה אנשים. יכול להיות שצריך לנקוט יד יותר קשה כנגדם, כי בעצם מה שקורה היום, כאשר תופסים את השב"חים האלה אז הם באים בעצם לפרנסתם, מקבלים אותם ומחזירים אותם חזרה, ללא שום סנקציות. כאשר אנחנו יודעים שישנם כאלה שמסיעים אותם, ועל המסיעים – אנחנו מכירים את הסנקציות המוטלות עליהם.


אלה פחות או יותר הדברים, אדוני השר, אדוני מפקד המחוז. אני מניח שתשמעו כאן את התושבים. הייתי רוצה, לפני שאתם תתייחסו, שתשמעו את התושבים על מנת שתוכלו גם להגיב לדברים האלה. אני בהחלט אאפשר לך, אדוני השר, לפתוח, ולאחר מכן נשמע את התושבים ונשמע את מפקד המחוז ואת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני השר.

בוקר טוב. בוקר טוב לך, אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, תושבי הגבעה הצרפתית, צור הדסה, בר גיורא, מבוא ביתר – מי שנמצא פה. אנסה בכמה משפטים אל"ף לנסות לתת תשובות לך, אדוני היושב ראש, על הבקשות. ננסה גם להתייחס – גם מפקד המחוז וגם מפקד המרחב שנמצאים פה – גם ביקרתי שם, אני יודע שאתה ביקרת עם חברי הוועדה. סך הכול אנסה באמת לתת את התשובות, אולי לא המספקות, אבל לתת את המענה האפשרי שנדרש. נמצא איתנו גם אלוף משנה עופר הינדי שמתעסק עם כל הנושא של גדר הביטחון, והוא גם יעדכן שם בקטע של בר גיורא וצור הדסה, מה שקורה שם.

אפתח ואומר לגבי החקירה שביקשת לגבי אסון הכרמל. החקירה היא חקירה, יש כמה צוותי חקירה. צוות אחד שמתעסק במניע או בהתחלת השריפה. זה צוות חקירה של ימ"ר חוף. זה פחות או יותר, אנחנו יודעים היום איך ההצתה נגרמה, כתוצאה ממה. יש את הצוות שמתעסק בחלק הפלילי ובחלק של אסון האוטובוס, ויש את התחקיר הגדול שאנחנו עושים ואני עושה ביחד עם פיקוד המשטרה, לגבי כל האירועים מתחילת האירוע ועד הסוף, זה התחקיר המבצעי של כלל כוחות ההצלה.

החומרים די הגיעו כבר לסיומם. לגבי התיק הראשון, לגבי הגילוי של המניע או של ההצתה אנחנו יודעים. לגבי הנושא של האוטובוס יש שם פרטים די ברורים, זה תיק די כבד ודי, מבחינה פלילית הוא די נותן את המענה בצד החקירתי. אבל יותר מעניין זה החלק התחקירי של כלל הכוחות שפועלים. צריך לזכור שגם מבקר המדינה בודק את זה, את כל ארבעת הימים מפרוץ השריפה - יכול להיות שהוא גם ילך לאחור - ועד הסיום.

אדוני היושב ראש, מחר בערב יש לנו סיכום של כלל כוחות ההצלה. ברגע שנסיים את התחקיר אנחנו, כמובן, נביא את זה לידיעת הציבור ובראש ובראשונה לידיעת המשפחות השכולות. יצאו צוותים ויעדכנו בדיוק מה הפרטים, מה ידוע ומה לא ידוע. אני מציע שנמתין עוד יום, יום וחצי ואז הכול באמת יצא, אני מעריך שתחילת שבוע הבא או שבוע הבא, זה יצא לציבור וכמובן בראש ובראשונה למשפחות השכולות. אז זה לגבי האסון בכרמל.

רק אני רוצה, ברשותך אדוני השר, אני חושב שבאמת טוב אתם עושים שקודם כל מדווחים למשפחות. בביקורים שהיו לי אצל מספר משפחות, עלתה הטענה שהם עד היום לא יודעים שום דבר, ולכן אני מחזק את ידכם בעניין הזה. חשוב שהחומר הזה יגיע בראש ובראשונה למשפחות ורק אחר כך לציבור הרחב.

כן, אני גם עברתי את המשפחות, את כל המשפחות, והם שואלים הרבה שאלות. אני מכיר את כל התשובות, אבל אני מציע שנמתין עוד יום יומיים ואז הדברים יתבהרו ונצא לאחר מכן למשפחות ואחר כך לציבור הרחב. אז זה הדבר הראשון לגבי האסון בכרמל.


הדבר השני, לגבי הרצח במטע שם. דווקא היום ניתן פרסום על חקירה מאוד מורכבת של שירות הביטחון הכללי עם משטרת מחוז ירושלים. אני מציע שבהמשך אהרון פרנקו, שנמצא פה, ייתן כמה מילים לגבי פענוח הרצח שקרה שם לפני מספר שבועות. אנחנו כבר יודעים מי ביצע, מה ביצע, הפרטים ימסרו על ידי מפקד המחוז. אני מבין שהיום הוסר צו איסור פרסום, ככה שאהרון יעדכן בהמשך בכמה משפטים.

אני רוצה לגבי הדיון עצמו להתייחס בכמה משפטים. לגבי תושבי עיסאוויה והגבעה הצרפתית, מבלי להיכנס כרגע מי צודק מה לא צודק, מה הבקשות, לסגור צירים לא לסגור צירים. אני אומר שיש שם בקשות, יש שם דברים שלא ניתנים לעשות, מבחינתי ומבחינת המשטרה. אנחנו צריכים באמת לראות איך פותרים את הבעיה של הביטחון שם, עם הנתונים שיוצגו על ידי המשטרה. דבר אחד אני רוצה כן להגיד, אני חושב, אני לא יודע אם הוזמנו פה נציגי עיריית ירושלים - -

נמצאים.

נמצאים פה. נציגי עיריית ירושלים שעושים, שנמצאים בשכונה. גם ראיתי אותם כשהסתובבתי בשכונה, אבל אני מבחינתי חושב שחייבים לעשות הרבה יותר בשכונות האלה, ובדגש על שכונת עיסאוויה. זה לא רק פינוי אשפה שצריך לעשות אלא זה מגרשים וגם מקומות פנאי וגם גני ילדים וגם כל הדברים שבסוף מוציאים את אותם נערים, את אותם אנשים, לזריקות אבנים. ואת כל התסכול, לא משנה מאיזו סיבה, הם מוציאים על כוחות הביטחון, על כוחות המשטרה. זה דבר אחד.

הדבר השני, לגבי הנושא של מבוא ביתר, צור הדסה, אדוני היושב ראש. יש שם קטע של קרוב לשישה-שבעה קילומטר שאין שם גדר, בטח ידבר על זה האלוף משנה הינדי, ששם יש בעיות משפטיות שלא נמצאות לפתחנו, הן נמצאות בבג"ץ. כל הכניסות של השב"חים שאני מכיר אותם באופן אישי ואתם מכירים את זה, לעניות דעתי, אנחנו נמשיך לתת טיפול משטרתי עד כמה שניתן, אבל האחריות של המעטפת, אל"ף, היא של הצבא, ובי"ת, זה נמצא עדיין בבדיקה והבחנה בבג"ץ. ככה שאין עדיין החלטה. לגבי מתי זה ייסגר אנחנו נשמע, אלוף משנה הינדי בטח יתייחס לזה, מתי זה ייסגר, ואז יהיה יותר קל לשלוט על כניסת השב"חים.

אבל אדוני השר, גם אם אין גדר בכל מקום, יש תופעה המונית של שב"חים שעוברים רגלית חמישים מטר ממחסומים ואיש לא מפריע להם. לעין השמש, בבוקר, חוזרים בערב, בהתעלמות מוחלטת. זה לא שיש איזה מצב שאין גדר ושם דרך הפרצה הזאת זוחלים בלילה אנשים, הם עוברים ביום. אם היינו שמים שם איזשהו כוח והיה עוצר אותם, התופעה הייתה - - -

אני אתייחס לזה. גם מפקד המחוז יתייחס לזה. כמה מעצרים, מה צריך לעשות. יש שם פעילויות נתייחס לזה.


הדבר השלישי שלא דיברת עליו, היושב ראש, זה הנושא שביקשת להעלות, זה רישיונות נשק לתושבים. זה בטח יעלה בהמשך ולזה נתייחס בהמשך. תודה בינתיים.

תודה רבה לך, אדוני השר. אני מבקש, לפני שניתן את רשות הדיבור למפקד המחוז, לשמוע את נציגי התושבים של השכונות. בבקשה, את מדברת בשם הגבעה הצרפתית?

כן. שמי גילה אלישר. אני יושבת ראש הנהלת המינהל הגבעה הצרפתית ורמת אשכול. בוקר טוב לכולם. אני מדברת גם בשם נציגות האוניברסיטה. אתמול דיברתי גם עם קצין הביטחון של האוניברסיטה והטענות הן דומות. אנחנו לא רק שכונה, בתוכנו יש הדסה, אוניברסיטה וסטודנטים שגרים בתוך השכונה אצלנו. אמנם יושב ראש הוועדה אמר את כל הדברים בתמצות, אבל בשטח זה חי ותוסס. אנחנו בירושלים, אבל כמו ביישוב ספר. מזנבים בנו. אם נערה או סטודנטית יוצאת מהסופר, 50 מטר ללכת לדירה שלה, ובדרך מטרידים אותה, אם מילולית ואם פיזית, או בגן הבוטני רק לפני שבועיים חמישה כלי רכב הוצתו, של סטודנטים. ברחוב ההגנה יש דיור מוגן. קשישות מותקפות, נחטפים תיקים, חוטפים להם כשהם רוצים להוציא כסף מהבנק, ואני לא אגיד איך נראה הבנק. עכשיו, שלא ישמע שאנחנו נגד מישהו, אנחנו בעד עצמנו. מאידך, אנחנו מאד מנסים ליצור אחווה עם השכנים שלנו, ליצור איזושהי שכנות סבירה, אבל אנחנו צריכים את העזרה של המדינה, של העירייה. אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה לבד.

היישוב עצמו מונה 12,000 תושבים ויותר. הצרכים שלהם על צווארנו. בתוך השכונה שלנו. הם באים אלינו, מה הם רואים? עיניהם כלות, רע להם. אז מה? אז עושים גם לנו רע. אני לא אעשה כאן פסיכולוגיה בגרוש איך פותרים את זה – הפתרונות בידיכם. ישבנו עם אנשי המשטרה, עושים עבודה ככל שיכולים, אנשים מצוינים, אבל בסוף זה מגיע לפתרונות, שזה גם אמצעים. ואני לא חושבת שאין פיתרונות. דיברתי אתמול עם יענקלה רימר מהאוניברסיטה, אז הם שמים את המצלמות שלהם או סוגרים מה שהם יכולים, אבל הם טריטוריה מסוימת, והם דואגים לעצמם הם לא יכולים לדאוג לנו.

יש מה לעשות, אנחנו משוועים לעזרה ולפתרונות רדיקליים. היישוב עיסאוויה צריך פסאדה רצינית ולא איזה דרך גישה קטנה בתוך שכונה אלא על ציר ראשי, לפתח אותה בצורה כלכלית נאותה, שגם הצרכים שלהם – על ציר מעלה אדומים יש דרך נפלאה להגיע ולהיכנס בצורה נאותה. הפתרונות על השולחן, אני לא יודעת למה אף אחד לא מתחיל להזיז איזשהו ביצוע. גם עם העירייה אנחנו מדברים בלי סוף ואומרים: זה לא יעזור. זה לא יעזור.

גברתי, אני מציע להפריד בין הדברים, בין הדברים ששייכים לעיריית ירושלים ואי אפשר להפנות אותם לשר לביטחון פנים, כשמדובר על השירותים הקהילתיים. מה ששייך למשטרה, לא צריך להגיד לך, זה נושא הביטחון האישי שהוא חשוב.

זה ברור לי.

צריך לנצל את נוכחותם של השר ושל מפקד המחוז ומפקד המרחב להעלות את הדברים האלה, כפי שהעלתם בזמנו, כשביקרתי אצלכם.

ברשותך, יש פה, אני שכחתי, אבל יוסי היימן, נכון? המנכ"ל החדש של עיריית ירושלים. אז שיהיה לך בהצלחה - הוא רק נכנס לתפקידו, אבל יש פה גם את המנכ"ל, שזה דרג בכיר מאוד של עיריית ירושלים. אז זה אני והעירייה.

אני מודה על האוזניים הנוספות שפה ואני שמחה לכך, וברור לי שהפיתרון הוא משולב. אבל באמת, היות ואנחנו כאן מול העניין הביטחוני אז אנא מכם, צריך עוד אמצעים ולהפעיל את כל מה שאפשר כי אסון, חס וחלילה – אני לא צריכה להגיד לכם, כשמנתקים צינורות גז כדי לגנוב את הברזל, מה יכול לקרות במקרה כזה. או כשרוגמים אבנים או כשזורקים בקבוקי תבערה. אף אחד לא רוצה לחיות ככה, ואנחנו בתוך עיר בירה. תודה לכם.

תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת אריה אלדד.

תודה, אדוני. אני אשתדל לקצר ככל האפשר.

כן, אני מאוד מבקש מהדוברים, אתן לכם חמש דקות ותשתדלו למצות את זה בתוך החמש דקות. בסדר?

אתחיל מהדברים האחרונים ששמענו, יש איזושהי מחשבה שמדובר פה בבעיה פלילית, שאם יהיה טוב להם יהיה טוב גם לנו. חברים, אנחנו חיים במקום אחר לגמרי, זו לא בעיה של נוער שוליים. את שיירת הדסה שחטו לא כי לא היה ביוב בשייח ג'ראח. יש פה מלחמה של מאה שנים, מלחמה על ארץ ישראל, מלחמה על ירושלים. מי שמתעלם מזה וחושב שאם תבני גן ילדים בעיסאוויה לא ינתקו לך את צינור הגז בגבעה הצרפתית, אשרי המאמין. חברים, אנחנו חיים בעולם אחר. מי שמתעלם מהאלמנט הלאומני של המלחמה הזאת וחושב שיש פה בעיה פלילית, יכול להשקיע מיליארדים בשיקום תשתיות. יש צינור הזנה שמדינת ישראל הפקירה אותו. זה שטחי הפקר, ושמענו דיווח בוועדת חוץ וביטחון על העניין הזה. יש שטחי הפקר בירושלים, שמדינת ישראל לא נכנסת אליהם. מחוץ לגדר, בתחומים הריבוניים של מדינת ישראל וירושלים, למשל בצפון ירושלים, מצפון לקלנדיה, שטח הפקר שהוא צינור הזנה קבוע של טרור לאומני בתוך ירושלים. מגיעים לשם אנשים, יש שם תעודות זהות כחולות, יש מעבר חופשי של בעלי תעודות זהות כחולות, ישראל לא נמצאת במקומות הללו לא רק ברמת הביוב, גם לא ברמת הביטחון האישי. ומי שמתעלם מצינור ההזנה הזה ואומר: טוב, שם אנחנו לא נוגעים כי בנינו גדר - בנינו גדר ויש לנו צינור בקוטר המוביל הארצי שמזרים את כל הלאומנות לתוך העיר דרך המעברים המסודרים. כך שגם גדר לא תפתור את הבעיה פה.

העובדה שאנחנו פחות או יותר מוותרים במודע על שליטה בשכונות מבנייה בלתי חוקית, דרך אכיפת חוק וסדר, דרך זה שישראלי לא יכול להיכנס לשם בלי ליווי של שני ג'יפים, לאותן שכונות. אומר שאם אנחנו מוותרים על שליטה, אנחנו מוותרים שלטון, אנחנו נחולל גם שינויים מדיניים בסופו של דבר כתוצאה מאובדן השליטה שנבוא ונגיד: רבותיי בואו נתנתק מהם. זה יזלוג, זה לא ייגמר בענתא, זה לא ייגמר בקלנדיה. זה נכנס לגבעה הצרפתית, זה יגיע לכל מקום בירושלים כי אי אפשר – וצודק השר לביטחון פנים – אי אפשר פה לחסום עוד כביש ועוד כביש.


הבעיה היא לא כמה קל להיכנס, אלא למה נכנסים. ולכן אם נתעלם מהדבר הזה, משטחי ההפקר שיצרנו, ואם לא ננסה לקחת מחדש שליטה באותם שטחים שעזבנו, שהצבא לא נכנס אליהם, שהמשטרה לא נכנסת אליהם, אם לא ננסה לקחת מחדש שליטה ואכיפת חוק מלאה בשכונות ערביות שלמות שהזנחנו, שוויתרנו על אכיפת חוק מלאה בהן, מבנייה בלתי חוקית דרך ונדליזם ואחר כך גם טרור בקת"בים, טרור אבנים, אנחנו נגיע למצב של אובדן שליטה בירושלים כולה. אנחנו חושבים שאם ניסוג ונוותר על שליטה ולא ניכנס לתוך השכונות הערביות, אז הבעיות יישארו שם. הבעיות לא יישארו שם, תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. בבקשה, שם.

שמי יוחנן בכלר, אני מנהל את המינהל הקהילתי. אגיד, ברשותך, השר, ומפקד המחוז, שלוש תובנות. אחת, יש שם את המרכז הסטודנטיאלי הגדול בעיר. אלפי סטודנטים. צריך להתייחס אליו כמשהו אחר לגמרי בבירה, בדיוק כמו שמתייחסים למקום הזה שנקרא כנסת ישראל, אחרת האוניברסיטה הולכת לאבד סטודנטים. אין ספק, סטודנטים לא אוהבים להיות באזור הזה, גם כשיש מצבים מסוימים של הטרדות או חוסר שקט. יש לנו בעיה שצריך לשמר את המרכז הסטודנטיאלי הזה כמו שמשמרים כל מרכז סטודנטיאלי בכל מדינה בעולם. כי זה, לדעתי, הכוח של העיר הזאת. אין ברירה, צריך להתייחס, מה שלא עושים עד היום, להתייחס לאזור הזה, לדעתי, בצורה אחרת לגמרי.


תובנה שנייה, אדוני השר, חבר הכנסת אלדד: 95% מתושבי עיסאוויה הם אנשים שיש להם רצון אחד בדיוק כמו לתושבי הגבעה הצרפתית: לחיות בשלום, ללכת לעבודה, ליהנות, לגדל ילדים, וגם לקבל חינוך טוב. יש שם 5% בעייתיים, בדרך כלל בני נוער. יש בעיה קשה, המוכתרים לא שולטים על מה שקורה שם. גם אני אומר: המשטרה יודעת לטפל בזה, צריך לטפל בזה בצורה מסוימת, אבל בסך הכל מדובר שמה על משהו שאנחנו פעם קראנו לו – כי אנחנו קצת מבוגרים - "פושטקים". יש שם ילדים משועממים, אין להם מה לעשות, פעם הם היו זורקים אבנים על חמורים, היום הם זורקים אבנים על רכבים.

על סתם רכבים או יש רכבים מסוימים שהם זורקים?

לפעמים הם גם פוגעים ברכבים של עצמם, אגב.

לא, אבל, שהם - - -

אגב, התושבים מתלוננים שהם פוגעים לפעמים גם ברכבים של יהודים וגם של ערבים.

הוא מפריע לך כי הוא רוצה שתדע שהוא הגיע.

לא, זה בסדר. התובנה השלישית היא: אין לנו ידיעה. אני אומר את זה כאן לך, אמרתי את זה גם כשהיית בגבעה הצרפתית: אנחנו לא מקצוענים בתחום. אנחנו מקצוענים בלנהל קהילה. אני בטוח ואני יודע שאתם יודעים לעשות את העבודה.

אנחנו מבקשים, אמר את זה חבר הכנסת אלדד, אנחנו מבקשים בסך הכול שליטה. יש תחושה שבשכונה, באזור שלנו, אין שליטה. לא יכול להיות שיהיו שיכורים בגנים ואף אחד לא יעשה איתם שום דבר. לא יכול להיות מצב שיהיו הטרדות של אנשים ולא יהיה שום דבר. לא יכול להיות מצב שבשעה שתיים בלילה יהיו רעשים מול רחוב ההגנה ואף אחד לא יטפל בזה. כשאני אומר שליטה – צריך להתייחס למקום הזה כיחידה נפרדת, כך אנחנו מבקשים. ואגב, אגיד רק הערה לגבי עיסאוויה: הייתה בקשה, ויש הרבה בקשות של תושבים בשכונה, לסגור את הכביש לעיסאוויה. ראש העיר מתנגד, כל הסיבות הנכונות, אגב. אנחנו לא מתנגדים למה שראש העיר אומר, אם אי אפשר לסגור את הכביש, צריך למצוא פתרון אחר, בכדי שהתושבים יוכלו לחיות בצורה נורמאלית. תודה.

בבקשה, תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אריה ביבי.

אדוני היושב ראש, השר, חבריי חברי הכנסת. אומרים: מדינת ישראל יש רק אחת, גם ירושלים יש רק אחת, ועליה אנחנו חייבים לשמור מכל משמר. אני לא יודע אם לצערי או לשמחתי, לחלק מהדברים של אלדד שבדרך כלל אני לא מסכים איתם, הפעם אני מסכים.

אני חייב לבדוק את עצמי.

שנינו חייבים לקחת את הכדורים הנכונים בבוקר וללכת לבדיקה. יש מצב בירושלים של זחילה לתוך השכונות, השכונות היהודיות. וזאת זחילה מתמשכת. ואני רוצה לומר לכם: כשהייתי מפקד ירושלים – זה היה ב-1988 עד 1990 – היו 40,000 ערבים עם תעודת זהות כחולה. היום יש בירושלים 240,000 ערבים עם תעודת זהות כחולה. וזה צריך לאותת לנו לא רק אור, זה צריך לאותת לנו בזרקור.


אדוני, אני חושב שאם המצב יימשך כך, אנחנו מאבדים גם את צביון ירושלים, ולדעתי על זה אנחנו צריכים מאד מאד לשים לב ודגש. אני מעריך את מה שהמשטרה עושה בירושלים, מעריך אפילו מאוד, אבל אני חושב שהיא לא עושה מספיק. לא בגללה, אלא בגלל האמצעים שאין לה.


אני חושב שמפה, מהוועדה הזאת, צריכה לצאת קריאה לשים שם לפחות עוד שלוש פלוגות מג"ב. אל"ף, באזור עיסאוויה, בי"ת באזור ג'בל מוכאבר, גימ"ל כל בר גיורא וכל האזורים האלה. שיסתובבו. אני לא מסכים שיש פרחחים שזורקים אבנים. פרחח כזה צריך לעצור, במיוחד בירושלים. אני מוכן לקבל את זה שבאיזה חור ב-אני יודע מה, בדהריה שיזרקו אבנים, אבל בירושלים – אנחנו צריכים לעשות הכל, אדוני השר ומפקד המחוז, שזה לא יקרה בשום אופן. שידעו שיש פה ירושלים, היא רק אחת, ירושלים היא יהודית. אין, אי אפשר לבוא ולהגיד לגילה או לאחרים: אולי תעזבו את הגבעה הצרפתית. מה הם בדיוק יעשו? הגבעה הצרפתית הייתה המקום הכי שקט בירושלים פעם, והכי כיף לחיות בו.


אני חושב שפה, אדוני השר, אתה צריך לתת את כל תשומת לבך, בירושלים. תודה.

תודה רבה, אדוני. חיים בר, קצין הביטחון של מבוא ביתר.

שמי חיים בר, אני ראש ועדת ביטחון של מבוא ביתר. אני מתייחס לדברים שנאמרו פה. נכון שאנחנו, מבוא ביתר, בר גיורא, צור הדסה, אנחנו חיים על קו התפר. קו התפר שממזרח אלינו ומדרום – פחות מקילומטר יושבים כפריים ערביים. אין שום הפרדה בינינו. השב"חים והמסתננים מסתובבים שם בצורה חופשית, יום יום. הם עוברים את הגבול ללא שום הפרעה, ללא שום בקרה. כמה שאנחנו מבקשים את מג"ב להתייחס לנושא, אין להם את היכולות. אנחנו היום אנחנו מתמודדים בצורה פרטנית, אנחנו מנסים להגן על עצמנו. אנחנו קמים כל בוקר ליום חדש ובודקים ורואים מה קרה לנו בלילה. הקמנו צוותי כוננות, סגרנו על הישוב בסלעים. אנחנו מפטרלים כל הלילה עם צוותי כוננות שלנו. התושבים חיים בפחד.

דרך אגב, סליחה, פעם בבר גיורא הייתה פלוגת מג"ב.

נכון.

הייתה פלוגת מג"ב ויש מבנה עד היום.

המבנה בסדר, אבל איפה הפלוגה? בכל מקרה, אנחנו חיים בפחד יומיומי, אנשים נכנסים אליהם באמצע הלילה.

לא רק באמצע הלילה, לי אתמול נגנב ארנק עור לאור יום בצור הדסה, בבוקר.

אז הנה דוגמא נוספת, גם ביום אנחנו נגנבים.

מה השם שלך?

יפעת, אני העוזרת של חבר הכנסת דני דנון ואני תושבת צור הדסה. הארנק נכון שזה כאב לי וגרם לי לעוגמת נפש, אבל אני יותר חוששת לשני הילדים שלי שנמצאים במוסדות החינוך בבקרים בצור הדסה, כשהישוב הומה שוהים בלתי חוקיים. מצטערת שהתפרצתי ככה, אבל ממש בימים אלה חזרתי מחופשת לידה, וכשהייתי מטיילת ביישוב פשוט מפחיד לראות את כמות הערבים, לא נעים לומר, ששוהים שם. ובעיקר מוסדות החינוך. נכון שיש פה ושם שומר. במעון שהבן שלי נמצא אין שומר, יש מין קוד כזה בדלת. בגני מועצה יש שומר, בגני חובה יש אחד שאחראי על ארבעה גנים והוא אמור לפטרל. החשש הגדול שלי כאמא זה שחס ושלום יקרה משהו במוסדות החינוך או בגני השעשועים, כי היישוב פשוט פרוץ. גם אם יש עכשיו מערך שמירה חדש ומנסים לסגור את השערים, גם את המערבי וגם את המזרחי, זה לא משנה. הם נכנסים בדלת האחורית מתוך כל האזור של ואדי סנסן שם. הם באים בהמוניהם בבוקר, זו תופעה – צריך לראות כדי להאמין.

תודה רבה.

הנושא הזה בא מתוך זה שאנחנו לא מוגנים מהסביבה. כלומר למג"ב ולמשטרה אין מספיק יכולת, אז אנחנו מנסים להגן על עצמנו. אנחנו מקימים כוחות פנימיים, אבל השב"חים מסתובבים. תחנת הדלק אצלנו ביישוב – כל שבת הם שורצים שם בצורה בלתי רגילה. כמויות של תצפיתנים. הם יושבים וצופים עלינו. הם מדווחים החוצה והם באים אחר כך ומבצעים את זממם. אין שום גורם שיכול לעצור אותם. כל שבת עשרות מבני דודנו יושבים שם. חלקם, אני בטוח שעם תעודות כחולות. אבל הם אלה שמסייעים, סייענים. הרבה רכבים של סייענים ישראלים מסתובבים אצלנו. הם מגיעים לשם על הגבול, לוקחים אותם פנימה לתוך הארץ. אנחנו רואים תצפיתנים של השב"חים שיושבים שם ומסתכלים אם יש כוחות. ברגע שאין כוחות הם מביאים את הרכבים פנימה, והם לוקחים אותם. כל יום, כל בוקר, באופן שוטף.

אדוני, כקב"ט אתם מדווחים למשטרה על הדברים האלה?

אנחנו מדווחים יום יום למשטרה. יום יום, אבל עד שהמשטרה מגיעים התצפיתנים כבר מדווחים להם והם בורחים. המשטרה הולכת, הם חוזרים. זה יום יום. הכול אנחנו מדווחים, מדווחים למועצה, מדווחים לזה – אנחנו מקבלים תשובה שאין תקציב. אין תקציב, למה? אנחנו מנסים בעצמנו לשמור על הגדרות שלנו. הגדרות שלנו פרוצות, השערים שלנו - אנחנו כל הזמן מתקנים אותם. הגדרות שלנו באמת נראות כמו טלאים. אנחנו מתקנים, הם פורצים, כל לילה. כבר לא ניתן לתקן יותר. הכול תקציב.

רב"ש – היום יש לנו רב"ש. אנחנו מנסים כבר חמש שנים לקלוט רב"ש אצלנו ליישוב. לא מצליחים. השכר – אני רוצה מישהו שיהיה מוכן פה לעבוד ב-3000 שקל לחודש, ולא לקבל או לעשות עבודה נוספת בשביל לעשות השלמה הכנסה. אף אחד לא מוכן גם לבוא להיות רב"ש בשביל התנאים האלה. הרב"שות לפני עשרות שנים באה להגן על היישוב, היתה חלק מהיישוב. היום המצב הוא שונה. אנשים לא גרים ביישוב.

תודה רבה, אדוני. נציג המועצה האזורית מטה יהודה. ראש המועצה.

שלום אדוני, מה שלומך?

אה, שלום, הנה יש פה ראש מועצה. אז בוודאי, אני מתנצל.

שלום, אני מתנצל על האיחור. אני מקווה שכשנפתור את בעיית הביטחון, נפתור גם את הפקקים בכניסה לירושלים.

זה לא בטוח. את בעיות הביטחון יש סיכוי לפתור, את בעיות התנועה אני לא בטוח.

אז באמת, בוקר טוב לכולם. אני שוב מתנצל על האיחור ואני רוצה לומר שהסוגיה הזאת מיום כניסתי לתפקיד מדירה שינה מעיני. יש מציאות שהיא בלתי נסבלת ברמת המדינה. מי שהיה שם וראה - זה פשוט מערך שאני לא מבין איך מדינה יכולה לאפשר. אתה צופה שם למערכת של כניסה של אנשים שלא רשאים להיכנס. יש שם – אני לא יודע אם סיפרו לכם החברים.

עוד לא הספקנו.

אלה רכבים מהשטחים, עם מכשירי קשר ומוניות, ונכנסים. בא ג'יפ מג"ב, מרחיקים את המוניות, הכול מסודר ומתואם. יישוב שמונה כ-1400-1500 משפחות, הולך בטווח של שלוש שנים לגדול בעוד 2500 משפחות. בעוד 2500 תכניות מאושרות. גדר – זה באמת מפחיד אותי, מה שקורה. כל יום מגיעים מאות ותוך שנה או שנתיים אלפי ילדים לבתי ספר. בונים כרגע שני בתי ספר חדשים ואין מי שיפקח עליהם. אין לנו את היכולת. לדעתי, זו גם מין תחושה של: בואו נחכה שיקרה משהו. זה כביש, יישוב שמהווה מעבר עובדים שלא רשאים להיכנס. בבוקר אני מבלה שם, כראש מועצה. אין מה לעשות. זה לא רב"ש אחד ולא ג'יפ אחד. צריך שם לקחת אחריות. אנחנו יודעים שהגדר שם לא הסתיימה בגלל סיבות כאלה ואחרות שקטונתי. אני קודם כל גם מברך את פרנקו, שאני חושב שהוא מלווה אותנו במטה יהודה, ואין לי אלא רק להודות על העשייה שלכם. חייבים לקבל החלטה. סגן שר הביטחון הוזמן על ידי והיה לפני שלושה שבועות ביישוב בסיור, וכולנו הזדעזענו, מסגן שר הביטחון עד אחרון האנשים. חייבים לקבל החלטה, ואתמול.

אני חושב שצריך להבין שביטחון ילדים הוא לפני כל דבר. אני, כראש רשות, לו יכולתי, הייתי מבטל את כל הפעילויות כדי לייצר שם מערכת ביטחון למען טובת מדינת ישראל. מדובר בנקודה חלשה. היא משפיעה על חיי התושבים בצור הדסה, על חיי חמשת הישובים מסביב.

האם אין אבטחה במוסדות החינוך, אדוני?

יש אבטחה, נדבר עוד רגע, אני לא רוצה להיכנס לסוגית האבטחה, כי זה גם היה בתקשורת עם פרנקו. כאשר עובר מאבטח אחד ליד איזה גן ילדים, ומגיעים מאות פועלים, שלושה מתוכם שיהיו עוינים לנו – מה יכול להועיל אותו מאבטח? מדובר פה בישוב מופקר. מעבר לכך, אנחנו מדברים על בעיות ביטחוניות. גל הגניבות אצלנו באזור – זו פשוט דרך מעבר למדינת ישראל. שיהיה ברור. אנשים נכנסים ויוצאים.

אני פונה אליכם כנבחרי הציבור והנציגים שלנו. לא מדובר בסכומי עתק מבחינתנו. הגשנו תכנית רק לצור הדסה, מדובר על כשני מיליון שקלים לגדר מבוקרת. כל הנושא של הרב"ש וקליטת כוח אדם שבאמת העלו פה התושבים, את זה קטונתי מלהבין. קטונתי מלהבין. יש דוגמאות קצת הזויות. דיברנו אז עם הניצב, שבחור שגמר את הצבא והיה בסיירת מובחרת וכדומה, לא יכול להיות רב"ש. זה בעניין של כוח אדם. בעניין של שכר, אנחנו מנסים להתמודד.

אם אפשר לקבל החלטה אחרת מהרגיל לגבי צור הדסה. הם צמודי קו של היום, הם הגדר החיה של התקופה הזאת. אם בשנות ה-50 היו מושבי העולים, היום צור הדסה וכמה מושבים משרתים את הצרכים של מדינת ישראל והמועצה. הם נמצאים שם, הם חיים שם, הם מפחדים שם. הייתי מאד מבקש, אם אפשר – אני לא יודע מה הסמכויות ומה הכוח, אדוני היושב ראש, לגרום לכך שיקרה משהו בעקבות הפגישה הזאת. כי אנחנו באמת אחרי המציאות הקשה. אני כל יום חרד מאירוע, מטלפון שיקרה שם משהו, וזה לא רחוק.

תודה רבה, אדוני.


חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש. השר לביטחון פנים, הממ"ז. במילת הערכה אחת: תודה לך, אדוני השר אהרונוביץ', על זה שאתה משתתף איתנו בדיון הזה וגם הממ"ז, בגלל שזה בעצם מעלה את רמת הדיון וזה גם מראה על האחריות ועל החשיבות שאתה נותן לנושא.


קודם כל, חייבים לציין, שהבעיה היא לא רק בשכונה אחת שנמצאת במזרח ירושלים או בשכונה אחת או בשכונות או ביישובים שנמצאים בדרום מערב, לאורך כל ירושלים. זה מאד קשה בצפון ירושלים, בכל השכונות שנמצאות לאורך צפון ירושלים, זה גם בדרום ממש. שכונות כאלה, שכונות אחרות. תלוי בתנאים הטופוגרפיים של הסביבה או בקרבה. אבל אין ספק שבשכונה כמו הגבעה צרפתית, שהמעבר לעיסאוויה ולשכונות האלה הם דרך השכונה, והיו רגילים אפילו שהחיים המסחריים היה להם איזה קשר, שם הבעיה היא הרבה יותר עצומה. זה על הדרך. נמצאים בקרבה מאוד גדולה. זאת בעיה הרבה יותר קשה, וזה קיים גם בשכונות האחרות.


אנחנו צריכים להבין שירושלים עברה שינוי בשנים האחרונות, משנים שהיו בה פיגועים רבים, פעילות חבלנית מאוד גדולה. ירושלים הייתה לה איזו הפרדה, ונעשתה פעילות חשובה של המשטרה ושל משמר הגבול, ואנחנו באמת צריכים לברך ולהודות על כך שאנחנו לא שומעים בשנים האחרונות – הפעילות הזאת קטנה, וישנה פעילות חשובה מאוד ומאוד מאוד ערכית של המשטרה, משמר הגבול וכולי, למנוע את הדברים האלה. עשו איזו הפרדה בין שכונות ירושלים לאחרות. יש איזה הפרדה. אנחנו אומרים את זה בלי קונוטציה פוליטית, אבל השכונות היהודיות הפכו לאיזה קו גבול, לאיזה קו שכונות תפר. חלק בגלל גדר, איפה שקיימת גדר. איפה שלא קיימת גדר בגלל דברים אחרים, בגלל תנאים אחרים. אז הפעילות הזאת, החבלנית, ממש ירדה ואנחנו מברכים על כך.

אבל מצד שני, מה שזה כן גרם, שהפעילות הפלילית-לאומנית גברה מאוד. ויש קשר. יש פעילות פלילית. אני גר בשכונת רמות כבר הרבה שנים, מעל 30 שנה. יש פעילות פלילית של ילדי השכונה, נערי השכונה, פעילות שמטרידה גם את הביטחון האישי של התושבים, שכוללת פריצות, שכוללת התנכלויות לבחורות ולנשים ולכולם. זו פעילות קשה וצריך להתגבר עליה. אבל אני מודה, שאנחנו צריכים קצת להציף ולהגדיר את הפעילות הפלילית שהיא יותר לאומנית. יש הבדל בין פעילות פלילית שעשה מישהו שפורץ לדירה, מנסה לגנוב רכב, לבין פעילות פלילית שהיא מתוכננת, מאורגנת. זה לא על ידי אחד, אלה כנופיות שלמות, והם יודעים באמת לתצפת ולראות מתי נמצאים ואיפה נמצאים. זה נעשה במיוחד, בהתרסה מלאה, ללא שום פחד – עובדים שנכנסים לא מפחדים משום דבר, הם יודעים שמיד הם יכולים לעבור ומיד כשהם צריכים הם עוברים לצד השני. זה נעשה בריש גלי, רואים אותם, מטפסים. לא לאור יום, כן לאור יום, עם כפפות על גדרות, נכנסים לתוך בתים. יודעים בדיוק מי נוסע בשבת ומי לא. הם נמצאים בשכונה ללא שום מטרה, הם יודעים ומחכים לראות בזמנים האלה איפה הם פועלים בלילה ואיפה הם פועלים לאחר מכן. וזו באמת סכנה. הפעילות הפלילית הזאת היא באמת, המעבר בינה ובין משהו לאומני חבלני הוא קודם כל הבדל דק מאוד, והוא גם בסדרי גודל גדולים מאוד. זה לא פריצה פה פריצה שם. זה בסדרי גודל הרבה יותר גדולים, באזור שלם שהוא מוכה, יום אחרי יום כמה דירות. באותו יום, כמה פעילויות כאלה. עד שלא מנקים את כל האזור ועוברים לאזור אחר אז לא נעשה שום דבר.

המשטרה, קודם כל צריך לשבח אותה במה שהיא עושה, אין ספק. אבל השמחה היא קצרה. מה שצריך כאן לעשות, מה שכאן אני פונה אליכם ואני גם מבין שאלה נושאים כלכליים, זה תוכנית כוללת. צריך לעשות תכנית כוללת לאור המצב שנוצר היום. כי מצד אחד יכול להיות שיש הפרדה, אבל מצד שני זה לא מופרד לגמרי וישנה פעילות. יש כאלה שנמצאים בהיתר אבל יחד איתם מסתובבים כאלה שלא בהיתר. ויש כאלה שגם בהיתר נמצאים, אבל הפעילות הפלילית גברה מאד, גם של כאלה שמורשים להיכנס לירושלים. הדבר נעשה בהרבה יותר אומץ ובצורה הרבה יותר רחבה. אז כאן צריך, וודאי, מודיעין וצריך כאן פעילות משטרתית וגם החלק של עיריית ירושלים שלא כאן. כמובן שיש שכונות בקווי התפר, שאם אתה מאיר את האזור, אתה שם גם מתרסים שמונעים, זה יכול להיות הרבה. פעילות משולבת של כל הגורמים יחד לתכנית עמוקה וכוללת יכולה לשפר את המצב. וזה באמת נהפך למשהו שהוא צו השעה בצורה הרבה יותר רחבה מאשר פעילות קטנה כזו בשכונה זו או אחרת.

אני לא מונע שום דברי שבח. אני פעיל בדבר הזה ואני פונה, ובמקום שאומרים: יש פעילות, אתה רואה שיש פעילות משטרתית. אבל אז זה עובר למקום אחר. אתה רואה מודעה ואז צריך לפעול במקום אחר. כך שזה משתנה, אבל זה לא פותר ולא עוקר את הדברים האלה מהשורש. ודאי בשכונות בעייתיות כמו הגבעה הצרפתית, ומי שנמצא שם, וכאלה שחייבים להיות שם, רואים את זה בעליל. זה לא צריך להיות רק תושב השכונה שמכיר ומזהה. מי שמכיר, כל אחד שייגש עכשיו, כרגע, במצב נתון כרגע, לשכונה כזו כמו הגבעה הצרפתית, יראה את הפעילות, יראה את הבעייתיות, את הביטחון האישי של התושבים.

תודה רבה לאורי מקלב. אתה רשום אצלי, המנכ"ל, אני מייד אאפשר לך. אני משתדל פה לעשות איזשהו סדר. תושבים, חברי כנסת.

אל תשכח שאנחנו גם תושבים.

נכון, מזל שאין לנו הרבה חברי כנסת ירושלמים.

אני רוצה להגיד לך: כשהייתי חייל, עמדתי בתור לאוטובוס. אז היו הרבה חיילים, ואז חיילים היו בלי תור. אז בא אחד, ואמר: יעלה אחד חייל, אחד בן אדם.

חבר הכנסת אורי מקלב, רציתי רק להגיד לך ששבוע הבא, בעזרת השם, הוועדה מתחילה לקיים דיון על הצעת החוק שמדברת על סמכויות לפקחים העירוניים. אני חושב, אני לא יודע אם זה נותן מענה מלאה, אבל זה יתחיל לתת מענה חלקי ברשויות המקומיות. אלה בדיוק הנושאים שאדוני דיבר עליהם.


אלי ניסן, בבקשה, אדוני, בקצרה.

ברשותכם, אני רוצה להדגיש כמה נקודות שעלו כאן, כשמדברים על ההתנתקות של הגבעה הצרפתית מעיסאוויה.

אתה מדבר כתושב הגבעה הצרפתית, למען הסר ספק בעניין.

השר יודע – אנחנו גם דיברנו. כשמדברים על התנתקות של הגבעה הצרפתית מהכפר עיסאוויה, יש כאלה שרואים בדבר הזה חלוקה, או שנראה, לפחות בעיניהם, כחלוקת ירושלים. הנושא הזה כלל וככלל לא עומד על הפרק. לא נושא חלוקת ירושלים עומד על הפרק, אלא ההתנתקות בין הכפר עיסאוויה לבין הגבעה הצרפתית.

אני רוצה, אולי, לומר דברים קשים כאן. כי לדעתי, מה שקורה בגבעה הצרפתית מתחיל להמיט אסון על הגבעה הצרפתית ועל תדמיתה ועל זהותה כשכונה שהייתה פעם שכונת יוקרה בירושלים. יש תחושה, וזה גם מה שהולך בשטח, של השתלטות של תושבי עיסאוויה על השכונה. אי אפשר לבקר היום בדואר בגבעה הצרפתית. כל מי שנמצא במרכז, רואה את ההשתלטות של אנשי עיסאוויה על המרכז. דבר אחד קטן אספר על הנושא הזה שעלה, גניבת צינורות של גז. אם חלילה היה קורה אסון, עשרות אנשים היו נהרגים. שלא לדבר על גניבה של כל הברזלים בכביש, ברזלי הניקוז. לא נשאר מתקן בגבעה הצרפתית, שלא ניזוק על ידי תושבי עיסאוויה. אנחנו פשוט עומדים חסרי אונים בפני הנזק שנגרם לגבעה הצרפתית. אני חושב שאף אחד לא ימתין שבטעות ייכנס יהודי לעיסאוויה ושם יירצח, כמו שקרה עם הסטודנטים שטעו בדרכם ויצאו בשן ועין מהמקום.

אי אפשר לנסוע היום בכבישי הגבעה הצרפתית, בגלל ההשתוללות של הנהגים, הצעירים במיוחד, של עיסאוויה. לדעתי, לסגור את הכביש הוא המוצא הקיים כדי להפריד בין הגבעה הצרפתית לעיסאוויה. ולפתוח להם כביש גישה שיחבר בין הכפר לבין הכביש שמחבר למעלה אדומים, לדעתי זה יהיה פיתרון טוב. כמו שהאוניברסיטה סגרה בעתו את הכביש בין האוניברסיטה לכפר, כך אפשר לפתוח כביש גישה חדש שיחבר את הכפר לכביש שמחבר בין ירושלים ובין מעלה אדומים. לדעתי, זה יהיה הפתרון. מה גם שהקיבולת של הרכבים בין הגבעה הצרפתית ובין עיסאוויה – הכבישים לא יכולים להכיל את כל הקיבולת הזאת.

ניסן, אתם מודעים לזה ש-90%-80% מהתושבים עובדים בתוך ירושלים?

נכון.

יופי. אתם מודעים לזה שאם הם יצטרכו לרדת לכביש של מעלה אדומים זה מרחיק אותם, זה עושה עוד שעה נסיעה.

לא, זה בדיוק עשר דקות, אם לא פחות.

אבל בדקנו את הדברים האלה. יש פה דברים שלא ניתנים לביצוע. לסגור את הכביש, מה זה, איזה פיתרון זה?

לסגור את הכביש ולפתוח כביש גישה חדש.

אבל יש שם כביש.

אבל יש כביש קיים.

קיים הכביש.

אתה יודע, אדוני השר, שבין כביש נהגי הפרדות – שהם פותחים להם כבישי גישה, דרכי מילוט עפר מהכפר לגבעה הצרפתית ואין, ואף אחד לא עושה שום דבר.

אין. בואו, חבר'ה, באמת. אין.

אבל אני גר בשכונה, אני רואה אותם.

אז אני חי בשכונה יותר ממך שם. אתם זורקים פה נתונים, באמת יש גבול מה אפשר להגיד. נכון שיש פה תחושות אישיות, התחושות כואבות. אני יכול להבין. תושב פרדסיה יספר בדיוק מה שסיפר תושב מבוא ביתר. חבר'ה, בוא, תהיו קצת מציאותיים, אל תיקחו אירוע – אני אביא לפה את כל ה-500 איש שפרצו להם השנה, אם יישבו פה וכל אחד יספר על התיק שגנבו לו, זה ישמע חמור. אבל מי שלא יודע, פה בירושלים ירידת הפשיעה הכי גדולה בארץ.

אנחנו לא מדברים על פשיעה.

אבל על הגבעה הצרפתית.

אנחנו מדברים על השתלטות של התושבים. אנחנו מדברים על השתלטות של תושבי עיסאוויה על הגבעה הצרפתית.

עיסאוויה הם תושבי ירושלים.

הכל טוב ויפה, אבל היא ירושלים. השכונה הזאת מאבדת מצביונה. השכונה הזאת לא קיימת.

אבל, ניסן, בוא, באמת זה שכונות ירושלים. אי אפשר לנתק שכונה משכונה. אתה לא יכול להוציא אותם מתוך לגדר.

לא מוציא אותם.

אי אפשר, זה לא בר ביצוע.

בגלל זה הקדמתי ודיברתי: אנחנו לא מדברים על חלוקת ירושלים. אנחנו רוצים להתנתק מהשכונה.

אתה לא יכול, זה חלק מירושלים.

ניסן מציע: תנתק את הגבעה הצרפתית. הוא אומר: עזוב, תן לי גישה אחרת.

אין גישה אחרת.

רבותיי, אני חושב, שהבעיה שם היא לא רק כביש הגישה. עצם העובדה שהשכונה הזאת הפכה להיות מרכז קהילתי, חברתי, בילויים לתושבי עיסאוויה.

נו, אז מה אתה יכול לעשות?

אוקיי. זאת הבעיה.

אני יכול להראות לך בנצרת עילית אותו הדבר, אני יכול להראות לך בעומר אותו הדבר. אין פיתרון.

יש פיתרון, אדוני.

מה, למנוע את זה שיכנסו לשם?

לא.

לא, אבל השאלה מתי עצרו בפעם האחרונה מישהו בגבעה הצרפתית באשמת שוטטות?

איך?

שוטטות.

איזה עבירה זו שוטטות? איזה עבירה זאת בספר העבירות? אין שוטטות. אין עבירה כזאת.

הייתה עבירה כזאת.

אני לא מכיר דבר כזה.

הייתה עבירה.

אני לא מכיר שוטטות.

אז תבדוק, הייתה עבירה כזאת. אולי מישהו ביטל אותה.

אני לא מכיר, אני אומר לך, לא מכיר.

הייתה עבירה בשם שוטטות או לא הייתה?

אני לא מכיר עבירה כזאת.

יש עבירה כזו, אבל אם אתה תופס אותו באמצע הלילה, בשעה שלוש.

לא, השאלה היא מתי אתה אוכף אותה. יש סעיף שוטטות בספר החוקים במדינת ישראל.

מה, אבל על מה תאשים אותו? שוטטות, כשהוא הולך בשכונה, אתה אומר לו עבירת שוטטות?

אנחנו יודעים איך ג'וליאני ניקה את ניו יורק.

לא קשור.

אם תפעילו את השיטות החוקיות שג'וליאני הפעיל בניו יורק אפשר יהיה לחיות בשקט בגבעה הצרפתית.

קראתי את זה.

תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אדוני השר, אני חושב שאני מדבר על פתרונות. אחד הפתרונות זה הגברת נוכחות של המשטרה. לא התכוונתי לסגור כבישים ולא התכוונתי לזה, אבל ברגע שיש הגברת נוכחות של המשטרה, אדוני השר, תסכים אתי שזה עושה את שלו. אי אפשר להתעלם מזה.

אתה עוד מעט תשמע ממפקד המחוז מה הנוכחות שלו שם.

יש נוכחות, אבל זה לא פותר.

יפה, נשמע מיד. אדוני, מנכ"ל עיריית ירושלים. אני רוצה, קודם כל, לנצל את ההזדמנות לברך אותך בתפקידך החדש. זו זכות גדולה להיות מנכ"ל בירת ישראל. אז בבקשה, אדוני, שמעת פה את הדברים. ביקרתי בשכונה ביחד עם חבריי, ואני חושב שחלק מהדברים שייכים גם לעיריית ירושלים. אני חושב שכאן התושבים אמרו: הם לא מתכוונים לעשות הסגר לתושבי עיסאוויה או לשכונות האחרות. כל מה שהם רוצים זה איכות חיים, ובכך שאתה תיתן שירותים קהילתיים לעיסאוויה זה יוריד מעליהם את הלחץ. זאת כל בקשתם. בבקשה, אדוני.

טוב, קודם כל, תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מכיר את המקרה באופן אישי לא רע, הייתי שנתיים תושב השכונה והייתי מח"ט בנימין לא לפני הרבה שנים, כך שאני חושב שהבעיה מוכרת לי. אני חושב שמתערבבים פה כמה דיונים ואני חושב שדרך הפריזמה של הדיון על הגבעה הצרפתית עולה פה תמונה רחבה, ולנסות לתת פיתרון לגבעה הצרפתית זה בסדר, אבל אם לא יהיה פיתרון מערכתי לאומי אז כנראה שזה יהיה כמו להדביק פלסטר לפצע. ובכל זאת, היות וזאת המחויבות שלנו, אני אגיד מה אנחנו עושים.

בתחום הביטחוני אנחנו מופקדים על אבטחת מוסדות חינוך בתיאום עם התושבים. בתיאום עם התושבים הוצבו מצלמות בבית ספר אחד, בבית ספר קורצ'ק, ויוצבו בימים הקרובים מצלמות נוספות בבית ספר פרנקל. כולם מחוברים למוקד העירוני, הכול בתיאום עם התושבים ועם המשטרה. הוגבר גם המאור – אולי לא מספיק, עוד לא ראיתי את זה בימים האחרונים – הוגבר המאור גם כן, בתיאום עם השכונה, באזור התפר, על מנת להגביר את הביטחון האישי. לגבי שיפור השירות – אני לא אתייחס לדבריו של חבר הכנסת אלדד אם זה יעשה או לא. אני משוכנע שאם ניתן את השירות היותר טוב זה יפתור חלק מהבעיה. יש כאלה שיגידו חלק קטן, יש כאלה שיגידו חלק גדול. אבל אני, כמנכ"ל עיריית ירושלים, מחויב לתת שירות לכל תושביה, כולל לתושבי מזרח ירושלים.


קיימנו בימים האחרונים מפגש עם נכבדי השכונה. נאמר פה שהיום נכבדי השכונה זה כבר לא מה שהיה בעבר, שהם קובעים את כל מה שקורה בשכונה, ובכל מקרה אנחנו בחודש פברואר מתוכננים להיכנס לשכונה עם כל ראשי האגפים שלנו: חינוך, תרבות, ספורט ולבחון כיצד אנחנו מסוגלים לסייע ולשפר בחלק מהדברים, על מנת שהנוער יוכל לקבל שירות קצת יותר טוב בשכונה ממה שהוא מקבל היום.

אני רק רוצה לומר דבר אחד: הבעיות שמוצגות פה הן בעיות מערכתיות ולא בעיות נקודתיות. המצב הזה שנוצר היום, של אי האיזון, אי השוויון, בין השירות שניתן לתושבים במזרח ירושלים למערבה, גם הוא תופעה של תהליך, ושלא נאמר הזנחה, של 43 שנים, ששותפים בו לא מעט גופים במדינת ישראל. וכדי לנסות קצת להעלות את רמת השירות, לא רק בתחום החינוך והתרבות אלא גם בתחום הכבישים ובתחומים נוספים, ורישום הקרקעות, נדרשים פה
תקציבי ענק. יש לנו תכניות לכל הדברים האלה. אבל כדי שלא נצטרך - -

ואכיפת בניה בלתי חוקית.

להפיל ולהטיל את העומס על תושבי מערב העיר ולקחת מהם תקציבים כדי לטפל במזרח העיר, אנחנו נזקקים או זקוקים לתקציבים. ממשלת ישראל מטילה עלינו הרבה מאוד גזירות, איננה משפה אותנו ולכן בימים אלה, כפי שאתה יודע אדוני היושב ראש, יש מאבק לא פשוט כדי שמדינת ישראל תסייע לירושלים לתת מענה כמו שהיא נדרשת, ולנסות להשלים תהליכי הזנחה של שנים.

אני רוצה לומר שבתחום כיתות החינוך, בשנתיים האחרונות, הכי הרבה כיתות חינוך נבנות במזרח העיר. בצדק, אגב. מדוע? מכיוון שבג"ץ הורה אותנו והוא מנחה את המדינה לתת 100% מתקציבי המדינה לבנות כיתות במזרח ירושלים. אני לא חושב שצריך להגיע למצב שבג"ץ מנחה את המדינה להקצות את הכספים, ולכן אנחנו נדרשים לכספים נוספים של ממשלת ישראל כדי להרים מעט את הרמה של השירות שלנו. אני בטוח שגם אם זה לא יפתור את כל הבעיה, זה ייתן פיתרון חלקי. תודה.

תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת בן ארי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב. קודם כל, גם ברכותיי למנכ"ל של עיריית ירושלים. שמעתי את הדברים והערה לפני עיקרי הדברים: כשאתה הולך לעסוק בשיפוי של שכונות מזרח ירושלים כמו עיסאוויה בכיתות וכבישים, כדאי שנעסוק שם גם בתיקון של אי אכיפה במשך שנים ארוכות של חוקי התכנון והבניה, שהם בעצם הגורם העיקרי- - -

מטפלים גם בזה.

הגורם העיקרי לכל בעיית התשתיות. קודם כל, בונים בצורה פראית ואחר כך אומרים שאין תשתיות. אז בואו נשים את הדברים על השולחן ונפסיק לרמות את עצמנו. צריך לשים את הדברים בצורה מסודרת. קודם כל, שתהיה אכיפת חוקי תכנון ובנייה, תשלומים של ההיטלים לעירייה, מה שצריך לשלם תשלומים לעירייה בלי מחילות, ואז, לאחר מכן, מהכסף הזה, מדינת ישראל תשלם את התשתיות הנדרשות. כמו שאנשים משלמים בכל מקום. זו הערה צדדית.


אני שומע את הדברים. אני מסכים עם מה שאמר השר: אין פיתרון. אנחנו מדינה שיש בה אזרחים כאלה וכאלה, וישנם פערים כלכליים, ויש פערים לאומיים, ויש פערים תרבותיים ויש גם עוינות. נשים את הדברים על השולחן. כיוון שאנחנו לא הולכים פה לפתרונות מאוד מאוד דרסטיים וזה לא עומד על השולחן, אני מציע פתרון שהיה בעבר ומשום מה התמסמס, ואני חושב שאולי כדאי לחדש אותו, או שתתקנו אותי והוא לא התמסמס. והעניין הוא המשמר האזרחי. המשמר האזרחי – תנו לתושבי השכונות את האחריות על השכונות שלהם. ברגע שיבוא לאנשים המוכשרים שיש פה – ואני מכיר את המפקדים שלך בשטח ואני מכיר את המגבלות שלהם. אני מכיר את ניצב פרנקו, אני מכיר את ידידי תת ניצב שטיין. אני מכיר את האנשים שעושים את המיטב.

בן ארי, אני מציע שתקצר כי הסתבכת עכשיו.

עם שוטרים עוד. אנחנו בידידות, הכול בסדר. מכל מקום, אני אומר: ברגע שיבואו תושבי השכונות ויתלוננו, יכול לבוא אליהם מפקד המרחב ולהגיד: אני מקצה לכם, יש לכם פה נקודה של משמר אזרחי, בואו תתנדבו, אלו הכללים שמותרים, אלו הכללים שאסורים. אנחנו מדברים על נוכחות בשטח, הם יוכלו לתת את הנוכחות שלהם בשטח, הם יוכלו להראות שהם מעורבים בעניין הזה של הרתעה כשמדובר בפשיעה, כשמדובר באיומים של תצפיתנים או כל הדברים האחרים שהביאו בצור הדסה ובמקומות אחרים. אני חושב שבהכוונה נכונה ובהשקעת משאבים לא גדולים, אנחנו יכולים לתת לאזרחי ישראל את השותפות על ביטחונם האישי ועל בטיחות הבתים שלהם והבטיחות של הילדים שלהם. אני חושב שבמציאות הקיימת יהיה לזה מענה נכון, עם הכוונה נכונה. יכול להיות שנצטרך לתקן סמכויות כאלה ואחרות, כמובן, הכול בהנחיית המשטרה, כדי לתקן את המצב. שינויים דרסטיים כמו שהיינו חולמים, שביום אחד תהיה פה מדינה רק של אוכלוסייה מסוימת, זה כנראה לא יהיה בשנתיים הקרובות. אז אני מציע ללכת על הכיוון הזה. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. אני מודה לך. אדוני מפקד המחוז, בבקשה.

תודה, היושב ראש. כמו שנאמר פה, עלו פה לא מעט נושאים ואתמקד בשני הנושאים המרכזיים. הראשון זה באמת הסוגיה של הגבעה הצרפתית והכפר עיסאוויה והסוגיה השנייה, כפי שהגדירו אותה כנושא לוועדה, זה המשולש בר גיורא, צור הדסה, מבוא ביתר. כשאנחנו מדברים על משטרת ירושלים, כמו שאמר מנכ"ל העירייה, היא מחויבת לשרת את כל תושבי ירושלים. מה לעשות, תושבי ירושלים מורכבים גם מתושבים יהודים וגם תושבים פלסטינים, בכל השכונות המקיפות את השכונות היהודיות.

שאלה: למה אתה לא אומר ערבים? למה אתה אומר פלסטינים? סתם בשביל המונחים.

זה לא משנה ההגדרה.

זה משנה. אז אני מבקש להשתמש במונחים הנכונים.

מולם, משטרת ירושלים נדרשת לתת את השירותים לכל האוכלוסייה הזו של אזרחים, תושבי העיר ירושלים. כשאנחנו מדברים על שכונת הגבעה הצרפתית, את אותו הדבר אפשר להגיד כמעט לכל השכונות שמקיפות את ירושלים. נדבר על פסגת זאב, נדבר על נווה יעקב, נדבר על ארמון הנציב ושכונות אחרות, שכולן סמוכות גם לשכונות וכפרי מזרח ירושלים.

אנחנו ממוקדים על הגבעה הצרפתית והכפר עיסאוויה. הזכירו פה: הגבעה הצרפתית מונה כ-12,000 תושבים. הכפר עיסאוויה מונה כ-15,000 תושבים. שכונת הגבעה הצרפתית מכילה גם אתרים ציבוריים גדולים מאוד, הזכירו אותם פה. בית החולים, שהוא מבחינתנו מחייב את הרגישות ואת תשומת הלב. האוניברסיטה שמכילה אלפי סטודנטים, ואני יכול להגיד לכם שחלק גדול מהם הם ערבים שלומדים שם. הרבה מהתושבים, שליש, או יותר נכון, תיקון, שישית מתושבי הגבעה הצרפתית, הם בני מיעוטים. זה חלק מהאוכלוסייה, מהשכונה. זו לא איזה שכונה יהודית נטו. שישית מהאוכלוסייה, אם זה 12,000 תעשו את החשבון. בנוסף, חלק גדול מהסטודנטים הם גם סטודנטים בני מיעוטים שגרים בשכונה.

תושבי עיסאוויה, כמו כל תושבי הכפרים ושכונות מזרח ירושלים, מחזיקים גם את הכלכלה של ירושלים. חלק גדול מהם עובדים בבתי החולים, במסעדות, בתחבורה הציבורית, במכוניות, בעירייה. כמעט אין תחום בעיר שהתושבים לא מועסקים בו. ולכן אין שום הגבלה חוקית שאני יכול להשתמש בה כדי להגביל תנועה של התושבים ממקום למקום. מדברים פה על הגבעה הצרפתית. תבוא לבקר במלחה, תבואו לשוק מחנה יהודה, תבואו למרכז העיר. אדם שמשוטט במרכז העיר, בגלל שהוא ערבי, אני צריך לעכב אותו, לעצור אותו? אדם שמבקר במלחה אני בכניסה אמנע ממנו, למרות שהוא עובר את הבידוק הקפדני?

רבותיי, הם תושבי מזרח ירושלים, הם תושבי ירושלים. מבחינתנו, בגלל הרגישות הזאת, בנוסף ישנה רגישות נוספת לכפר עיסאוויה. הוא יושב על מצוק ששולט על הכביש הראשי מעלה אדומים-ירושלים. כל מה שתיארתי פה: האוניברסיטה, בית החולים, הבסיס הצבאי עופרים והכביש, מחייבים אותנו לתשומת לב וכך אנחנו עושים, ומקדישים כבר זמן רב בפריסה רחבה של כוחות סביב עיסאוויה, בגלל האלמנט הלאומני, שזה יידוי אבנים ובקת"בים, גם על האתרים שציינתי ועל הכביש.

לגבי השכונה עצמה – בשכונה עצמה, בעבר, היו שם תיאורים קשים מאד. וכל מה שעלה פה אנחנו מכירים, כי אנחנו נפגשים. רק במהלך השנה המשטרה נפגשה עם תושבי השכונה למעלה מעשר פעמים. מבחינתנו, בשכונה עשינו רה-ארגון ולקחנו את תחנת שלם, שהיא תחנה סמוכה למזרח ירושלים, הוספנו לה כוחות משטרה: בלשים, חוקרים, רכזי מודיעין, שוטרי סיור, ונתנו לה את האחריות על הגבעה הצרפתית. ולכן, חלק מהדברים פה יכול להיות שהם נכונים נקודתית. ומאז בכל הפגישות שאנחנו מקבלים מול השכונה הדברים השתנו. כי בתחום הפשיעה בגבעה הצרפתית יש ירידה בגנבות רכב של 45%. אבל אני, עוד הפעם, מדבר על סטטיסטיקה שלנו. קשה לי להתמודד עם תחושה של אזרח שגנבו לו את הארנק או גנבו לו את המכונית. יש כאלה אלפים בארץ וגם בירושלים.

יש לנו ירידה ב-52% בהתפרצויות לדירה. במהלך 11 מקרים. התפרצות לרכב, שהייתה תופעה אדירה באזור הזה, בגלל החניונים הגדולים, בגלל החניה של הסטודנטים שחונים כדי לחסוך בכסף בחניה מסודרת – היו פריצות לרכב. גם כאן הורדנו 35%.

אתה יכול לפרט איך עשיתם את זה בשניים-שלושה משפטים?

אפרט הכול. ציינתי קודם: הגדלנו את כמות השוטרים שפועלים בשכונה, גם בניידת סיור, גם ברכז מודיעין, גם בבלשים שפועלים כל הזמן. דיברת על המשמר האזרחי ואני מסכים איתך. לצערי, בירושלים, הפוטנציאל הוא לא גדול, של מתנדבים. המשמר האזרחי שלנו הוא לא מהגדולים, אבל בגבעה הצרפתית יש את הבסיס הטוב ביותר בירושלים. יש שם שוטרת קהילתית שאני לא מאמין שיש מישהו בגבעה הצרפתית שלא מכיר אותה. היא מפעילה 126 מתנדבים בשכונה שפועלים מידי יום, והמרחב והתחנה נותנים להם את האמצעים ואת הכלים. תאמין לי, היינו רוצים הרבה יותר. אנחנו עושים מאמצים לקשור גם את הסטודנטים שגרים במעונות, שגם הם יתנדבו. הם לא מוכנים כי חלק גדול מהסטודנטים, אמרתי, הם בני מיעוטים. ולכן קשה מאד לבוא מול תחושות של אנשים שזה פרצו לו, וההוא פרצו לו.

בגן השלום, בברוש הגבעה, בעוקף האוניברסיטה. אנחנו במהלך השנה, מאז שנכנס חוק האלכוהול, פתחנו 90 תיקים כנגד שתיית אלכוהול בשכונה בלבד, לא מדבר על כל העיר. רשמנו 700 דוחות תנועה. הורדנו 38 כלי רכב, השבתנו והורדנו אותם מהכביש בתוך השכונה הזו בגלל הרגישות שלנו לשכונה.

כל הנתונים האלה, אדוני, זה רק לגבעה הצרפתית.

רק בגבעה הצרפתית. אם אני אתן פה נתונים של כל העיר ירושלים ארגיש יותר גדול ממה שאני בנפח.

אני מסכים, זאת סוגיה שמדאיגה בכל המדינה. גונבים מתכות. כשהפסיקו לגנוב את הברזל מחפשים את הנחושת. הנחושת קיימת בצינורות הגז, לצערי. באותם מקומות צינורות הגז היו קצת חשופים יותר ולכן הנגישות גדולה. גנבו את הצינורות, סיכנו חיי אדם. לקחנו את זה בחומרה, טיפלנו בזה ונעצרו שלושה חשודים שביצעו את המעשה הזה. כל האירועים כאלה הם חמורים. הם מטופלים עם כל תשומת הלב על ידי מפקח המרחב והנוגעים בדבר.

ציינתי את המפגשים עם השכונה. במהלך השנה בפעילות סמויה, נעצרו 15 חשודים משוטטים שהיו להם סכינים, ללא קשר למעשה. כי עבירת הסכין היום היא בתשומת הלב שלנו. נעצרו שלושה בגלל הטרדות מיניות. יכול להיות שיש הרבה יותר, זה לא מגיע אלינו. לא כל דבר שמתארים פה מגישים תלונה. אנחנו פועלים רק על פי המדווח. לא הכול מדווח.

בדיוק, לא המון מדווחים.

ארבעה נעצרו בגין החזקה ושימוש בסמים, ועוד בנושא של תופעה של חטיפות תיקים שהיתה לנו שם.

אני מסכים, התנועה של תושבי עיסאוויה והשימוש במתקנים בשכונה זה דבר שקורה בכל ירושלים. הזכרתם פה את הדואר. הם מודעים לזה שלהביא להם דואר לשכונה – יותר קשה לזהות את הבית. הם היום נלחמים להשיג תיבות דואר.

אבל יש פתרון לזה.

אני יודע, הם רוצים להשכיר את תיבת הדואר בגבעה. היום יש בקשה בסניף הדואר בסלאח א-דין להרחיב אותו, צמוד לתחנת המשטרה, כדי להוסיף עוד תיבות דואר. כי הם רוצים לקבל את הדואר שלהם בתיבה, כי כנראה להביא להם אותו הביתה – לא כולם מכירים את הכתובות וכולי. ולכן עושים שימוש בשכונה.

למה לא לפתוח להם תיבות בעיסאוויה?

זה אני מסכים.

אני אגיד לך למה. הם ידעו איפה הכתובת שלהם, יבואו לבקש מהם ארנונה.

הם משלמים ארנונה.

הם משלמים.

משלמים ארנונה ומשלמים טוב מאוד. בואו, חבר'ה, יש דברים – ואני, כמפקד המחוז כבר שנה רביעית, מכיר טוב טוב מה שקורה בירושלים, ואנחנו בשיתוף פעולה מעולה עם העירייה. אנחנו עושים מבצעים גדולים בעירייה גם כדי לשפר את השירות בכפרים. עשינו מבצע, צבענו מדרכות, מעברי חציה, החלפנו פחי אשפה, בעיסאוויה. אנחנו מבקשים להגדיל את התאורה במגרשי המשחקים, יש שם מגרש כדורגל שלא קיים אפילו במערב העיר. אנחנו מעוניינים שיפתחו להם מתנ"סים, שתהיה יותר פעילות לנוער. ברגע שיש פעילות לנוער הם לא יבואו לגבעה והם לא יזרקו עלינו אבנים. האינטרס הוא משותף. אבל למנוע תנועה של תושבי השכונה לתוך מערב העיר או לשכונה, זה לא משהו שעומד חוקית לרשותי.


לגבי הצירים, הזכירו את הצירים. יש ציר ראשי שחוצה את הכפר. הציר הזה מתחיל מכביש מעלה אדומים, מול מצודת מג"ב, ומסתיים ליד תחנת הדלק בגבעה הצרפתית. יש עוד שתי כניסות, אחת לאוניברסיטה ואחת לתחנת הדלק. מזה שלושה חודשים, בגלל העלייה ביידוי אבנים, שתי הכניסות האלה חסומות עם בטונדות. רק הולכי רגל יכולים להגיע לאוניברסיטה, שזו מגבלה לא נעימה. יש כל מיני בג"צים כנגדנו בדבר הזה, אבל אנחנו מתמודדים בגלל חשיבות הביטחון. בשתי הכניסות האחרות, מתחנת הדלק ומהמצודה, יש מחסומים קבועים 24 שעות שבודקים את הנכנסים לכפר והיציאה מהכפר. ואנחנו מדברים לא על כפר באיו"ש, אלא כפר-שכונה בתוך ירושלים. שאנחנו מתייחסים אליו בגלל יידוי האבנים והבקת"בים קצת שונה.

אני מאמין מאוד שאם ישפרו את התשתיות ויתנו להם את המתקנים הנדרשים, אני בטוח שזה יצמצם. לא לגמרי. לכן הם מחפשים לגור בתוך ירושלים כדי לשפר את התנאים. הם רושמים את הילדים שלהם בבתי ספר ובגנים במערב העיר כי גם הם רוצים לשפר. ברגע שיהיו להם את התנאים האלה אני מעריך שהדבר הזה יצטמצם.

אני יכול במשפט אחד לגבי הגבעה הצרפתית: תשומת הלב שלנו לגבעה קיימת, ההשקעה רבה, התוצאות בהתאם, אבל לא ניתן להוריד את הפשיעה לאפס. אנחנו בירושלים, בארבע השנים האלה, הורדנו את גניבות הרכב ב-45%. את ההתפרצויות לדירה מעל 40%. זאת משימה לא פשוטה, כשמשטרת ירושלים עסוקה מאד במניעת טרור, והוא קיים – לשמחתי הוא בעוטף ולא בתוך העיר – ובטיפול בהפרות סדר שהם לחם חוקנו כל ימות השנה.

לגבי הסוגיה השנייה, סוגיית צור הדסה והמשולש – לכל מה שעלה פה אנחנו מסכימים. אנחנו בשעות הבוקר יצאנו בפרסום והוצאנו את צו איסור הפרסום מהרצח שהיה במושב מטע. הרצח של התיירת, כריסטין זיכרונה לברכה, ופציעתה הקשה של החברה שלה, קלי. מהחקירה של הפרשה הזו אחרי יום עצרנו את המבצעים, תושבי טרקומיה וצוריף שהם הכפרים הסמוכים ביותר לגזרה. מדובר על גזרה רחבה מאד, מי שמכיר את אזור היערות שממשיך למעשה עד למבואות קריית מלאכי, קריית גת. אזור עצום. מהחקירה של הכנופיה הזו, הסתבר שהיא גדולה מאד, שהתחילה את דרכה כשב"ח, עשתה התפרצויות לבתי דירה, ביצעה לא מעט שודים ובשלב מסוים, מאז רצח מדחוח, הריגת מדחוח בדובאי, הם עברו לצד הלאומני. הצלחנו בחשיפה הזאת לגלות שהם ביצעו משנת 1997 עד 2010 21 עבירות חמורות, שני מקרי רצח – האחד זה הרצח במטע, רצח נוסף היה בבית ג'מאל – שני ניסיונות רצח, מקרי אונס, 7 מקרי שוד ועוד התפרצויות. נעצרו שמונה אנשים, נתפסו ארבעה כלי נשק ואנחנו ממשיכים בחקירה לבדוק שהם לא מעורבים במקרים נוספים באזור.

מה שהעלו פה התושבים – אני מתאר לי שאם היו מדברים כולם אז הדברים היו דומים. אנחנו מלווים את הגזרה, את המועצה האזורית יהודה, עם שיתוף פעולה פורה. נכון, ירושלים, להזכיר לכם, נסגרה כמעט ב-195 ק"מ, אתן תכף לידידי עופר לפרט יותר. האזור היחידי שעדיין לא נסגר מסיבות שונות, חלקן משפטיות אבל בעיקר כלכליות, זה כל האזור מהמנהרות בואכה נתיב הל"ה ועד נחושה, שזה האזור הפתוח, אזור שהוא שמורת טבע גדולה. מי שמכיר את הסנסן, אזור שפרוץ יחסית גם לרכב וגם להולכי רגל. באזור הזה פועלת כמות הכוחות הכי גדולה שתמצאו בישראל בשטח פתוח. לא תמצאו את זה בשום מקום בארץ, שמושקע כוח גדול בגזרה כזו קטנה. כל גזרת יהודה מושקעת רק במועצה האזורית בגזרה הזאת. יש יחידת כפיר, יחידה מיוחדת ללחימה בפשיעה החקלאית – יושבת רק באזור הזה.

בצור הדסה לקח זמן, היום יש שם את כל הגורמים הנדרשים. יש שם שני שוטרי קבע, גם מפקד שיטור קהילתי, גם שוטר מב"ס של גיוס מתנדבים.
יש שם רב"ש שמינינו אותו במאמץ גדול, כדי להשלים את הביטחון של צור הדסה. כי רק במינוי רב"ש נקבל את הסל. אנחנו כרגע במשא ומתן עם הצבא כדי לתת את הסל שמגיע לצור הדסה כדי להשלים את מה שעשו ונהרס לאורך השנים. יש יחידת מתנדבים בצור הדסה, היא לא גדולה, 50 איש. היא מעט. באזור הזה כמות המתנדבים היא לא גדולה. דיברנו עם ראש המועצה, צריך להשקיע הרבה במיגון היישובים. אם ניקח כדוגמה את היישוב נתיב הל"ה, שהוא הממוגן ביותר, רמת הפשיעה בו היא מהנמוכות ביותר.

פלוגת מג"ב.

זה לא קשור. אני אומר כי הוא ממוגן.

אני רוצה רק להוסיף משהו ואני רוצה לומר: אני חושב שהתושבים חייבים לקחת אחריות על החים שלהם. אנחנו במועצה אזורית מטה יהודה הטלנו היטל שמירה מיוחד על התושבים. משלמים פה בשנה מעל מיליון וחצי שקלים. אני חושב שהמערכת שהמשטרה נותנת היא משמעותית. יש דבר אחד, הגדר בינינו ובין הפלסטינים, שלא ייפתר. אבל הגדר של היישוב, שהיא הפקרות של המדינה, את זה אי אפשר להסתיר. הכול נעשה.

לכן אמרתי, יש - - -

כבוד היושב ראש, מה שאני מאוד הייתי מבקש, הייתי שמח אם הוועדה הייתה אורחת של מטה יהודה בסיור. תבואו ותראו. מראה עיניים טוב יותר מכל הסבר.

נכון, יש שני מעגלים. יש את המעגל של העוטף שצריך לסגור אותו – צריך לעשות מאמץ גדול ועופר יעדכן אותנו – להשקיע, לתת את התקציבים כדי להשלים בסגירת הפרצה.


המעגל השני זה היישובים – כל יישוב צריך לסגור את הפרצות. עשינו את זה גם ביישובים בתוך השרון: פרדסיה, קדימה, מזכרת בתיה. אלו יישובים במרכז הארץ שסגרו את עצמם והורידו את הפשיעה לאפס.

מבחינת הטיפול בשב"ח אנחנו משקיעים מאוד. נכון, התיאורים שנאמרו פה, התנועה של השב"חים, תחנות הדלק, כייסים – אנחנו במהלך השנה עצרנו 2166 שב"חים.

ומה קרה להם?

חלקם בכלא, חלקם לא. היום בית המשפט לא עוצר בפעם הראשונה.

האם יהיה נכון לומר שרובם משוחררים אחרי 24 שעות?

רובם משוחררים כי בית המשפט רק בפעם השלישית מוכן לחשוב על כליאה. אני אומר, לעומת זאת, שהיד הקשה היא כנגד המסיעים. 185 מסיעים עצרנו, וכשמסיע נעצר, נעצר גם האוטו שלו. אם תלכו למגרשי הרכב שלנו בבית שמש ובירושלים – אפס מקום. אין לנו מקום כבר לקלוט את המכוניות שאנחנו מחרימים מכל המסיעים.

במהלך השנה – וזה משפט לפני אחרון – במהלך השנה פיצחנו שש כנופיות שעסקו בהסעת שב"חים בגזרה. ממש בתהליך כמו שתיארו פה, עם מכשירי קשר, תשתית ענפה. כל שב"ח כזה שילם 250 שקל לצורך ההסעה. פיצחנו אותם.

משפט אחרון אני יכול להגיד לגבי ירושלים בכלל כי דיברו פה על ביטחון. נכון, הביטחון האישי זאת המשימה האישית שלי בירושלים. אבל אני יכול רק להגיד לכם: אנחנו מסיימים שנה ברוכה בירושלים, עם המצב הביטחוני וכל מה שתואר פה. בירושלים ביקרו קרוב לעשרה מיליון תיירים גם מחו"ל וגם מישראל. כל הכמות הזאת הגיעה לתוך העיר העתיקה. מעל שמונה מיליון ביקרו בכותל. מאות אלפים ביקרו בעיר דוד, כך שאם לא היה ביטחון היינו חוזרים לתקופות אחרות. עד כאן.

רק הערה אחת, אדוני, ברשותך. ציטוט של החוק הפלילי שנאמר - - -

דקה, אני מבקש. אני אאפשר. רבותיי, השר מוגבל בזמן הוא צריך להיות ב-11:00 במליאה והיום הדיון היה, בין היתר, גם על נושא הנשק האישי. יש איזושהי הודעה לשר, שביקשתי שיעביר לוועדה בנוגע לנשק האישי. כידוע לכם, רישיון נשק עבר ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים, ואני מבקש את השר להתייחס לעניין הזה.

אני אנסה גם לתת כמה תשובות לוועדה פה. נתחיל בזה ש-חבר הכנסת אלדד, יש, מצאתי את – אני חוזר בי – הנושא של עבירת שוטטות לפי סעיף 216(א)(5) לחוק העונשין. בדקתי את זה ולמעשה בדקתי גם כמה דו"חות או כמה מעצרים היו בעקבות הסעיף הזה. בודדים מאוד, הם הולכים יותר על הנושא של אפשרות לקבל מעצר בבית המשפט: על נושא של כניסה לחצרות, הסגת גבול, נשיאת סכין. הדברים האלה, שיש להם עילת מעצר.

אבל גם השוטטות עצמה.

כן, אבל אם זה מגיע לבית המשפט הם לא נותנים לנו מעצרים. הם מגיעים למעשה, המשטרה מגיעה, ולמעשה הם משוחררים לאחר מכן.

למעשה זה רק עיכוב.

בדיוק, לכן הולכים על עבירה יותר חמורה, כי זה מסוג העבירות של עוונות, וזה פחות.

נכון, כי זה מכת מדינה.

הם משתמשים בזה, אבל לא בכמות. יושב פה מפקד המחוז.

אחר כך אתה מגלה שיש לו גם עבר.

זה שאמרת שאין סעיף כזה, זה אומר שבקושי עושים בו שימוש.

בסדר, מפקד המחוז פה יושב ושומע את הדברים האלה. אני רוצה עוד שניים שלושה דברים.


אחד, אני באמת רוצה פה לברך את המשטרה על כל מה שהם עושים. גם את מפקד המחוז, גם את מפקד המרחב, שהם עושים, באמת – אני גם קיימתי דיון מקדים – עושים הרבה פעולות, כפי ששמענו ממפקד המחוז, למען ביטחונם של תושבי ירושלים. יש תמיד, כמובן, מה להוסיף ומה לשפר, וכל הנושא של המשמר האזרחי והדברים שנעשים ועוד צריך להמשיך ולעשות, אלה דברים שבאמת צריך להתעסק אתם.

לגבי הנושא של הסוגיה של השכונה הזאת, עיסאוויה והגבעה הצרפתית, היא סוגיה לא פשוטה, היא לא יכולה לבוא לפיתרון. צריך להגביר את הביטחון שם, אבל לסגור דרך או כל דבר אחר זה לא פיתרון, כי השכונות – אמרנו: שישית מהתושבים של הגבעה הצרפתית הם ערבים, וצריך להבין את הדברים האלה, זה גם ביתר השכונות. ככה זה, כל השכונות, הכל מעורבב, הכל ביחד. זה אחד.

הדבר השני, זה הנושא של ואדי סנסן. הנושא פרוץ, הוא לא סגור. אני מבקש מהיושב ראש לפנות ולנסות לקדם את כל הנושא של החלטת הבג"ץ לקצר את התהליכים. בטח עוד ידבר אלוף משנה הינדי. חייבים לקצר את התהליכים שם, המשפטיים, כי הנושא, הסוגיה המשפטית, עדיין לא באה על פתרונה. יש כוחות, כפי ששמענו ממפקד המחוז, אבל עדיין יש תנועות של שב"חים פנימה והחוצה. צריך, כמובן, את כל הנושא של היישובים עצמם – גם המוסדות, גם היישובים, גם הגידור – צריך להמשיך ולטפל.

הדבר השלישי שפנה אלי יושב ראש הוועדה זה בנושא של רישיונות לנשק לתושבי איו"ש. קיימתי דיון על זה ואני רוצה לבשר ליושב ראש ולוועדה שקבענו שנקצר את לוחות הזמנים כדי לתעדף בקשות שמוגשות על ידי תושבי איו"ש, כי בדרך כלל זה לוח זמנים יותר ארוך. ביקשתי, בגלל סמיכות של התושבים, או בגלל סכנה של התושבים שנעים ביהודה ושומרון, לקצר את התהליך, את לוחות הזמנים. גם זה יקבל תעדוף בתוך משטרת ישראל, כדי לתעדף את הדברים האלה.

חייב לרוץ למליאה כי יש לי להשיב לשאילתא, אז תודה לכם. תודה רבה.

שאלה לממ"ז, אדוני היושב ראש, שאלה רק לממ"ז.

בבקשה, אדוני. בקצרה.

אנחנו מאד מעריכים את העבודה שאתה עושה באמת במשך ארבע שנים. מצד אחד יצאנו מעודדים, כי יש אולי דו"חות ויש לכם סטטיסטיקות שיש ירידה בפשיעה. מצד שני, אני כן רוצה להגיד לך שהתחושות וההרגשות עדיין נשארים, וזאת גם משימה. דהיינו: הביטחון האישי זו שאלה של תחושה והרגשה. אנשים מרגישים שאין ירידה בפריצות לבתים, אנשים מרגישים שהביטחון האישי נפגם בתקופות האחרונות, ולכן צריך גם על זה לתת לזה מענה.

הדבר השני הוא הדבר המרכזי. מה שסיפרת ואמרת ודיברת על חשיפת החוליה הזו שהייתה. היא בעצם משקפת את מה שאנחנו אמרנו בלי שידענו. אמרנו שיש כאן, מה שאמרו כאן הדוברים, שיש כאן כנופיות. אלה לא פורצים וגנבים פליליים בודדים, אלא זה כנופיות. והנה אתה רואה שדברים פליליים הפכו לדברים לאומניים וחבלניים. וזה באמת החשש. דיברנו שזה משהו בתחום הפלילי לאומני, והנה כאן החשש. אנחנו צריכים באמת לזהות את הדבר הזה, שאנשים שיוצאים מתחברים ביחד, יש להם כבר משקפות, יש להם גם מצלמות. הם כבר הולכים ביחד, יש להם מכשירי קשר או מכשירי טלפון והם יודעים כשהמשטרה מגיעה.

אני אספר לכם שרק לפני יומיים סיפר לי תושב שכונת רמת שלמה – עברתי שם וראיתי שהמשטרה עצרה כנופיה – שאלתי אותו, לא רציתי להתעכב שם. הוא אמר לי: אלה באמת חלק מהפורצים שהיו בשכונה, ויש שם פריצות, ממש כמעט כל יום, במיוחד בשבתות. והוא מספר לי, שלפני זה אותו עבריין אמר לו: אתה התקשרת למשטרה. הוא בא אליו באיזה ביטחון. והדבר הזה שזה נותן, זה דבר שצריך באמת.

תודה.

דיברת על שכונת הגבעה הצרפתית. האם אותו מסר נעשה בכל השכונות? האם הפעילויות נעשות בכל השכונות? הבהרה שלי: האם הדבר הזה בשכונה ספציפית או שנעשה בכל השכונות? זה מה שאני רוצה לשמוע.

רבותיי, אני רוצה להודות לשר שהוא הביא לידיעת הוועדה שהוחלט לתת תעדוף לקבלת רישיונות נשק לאנשי איו"ש. אבל יחד עם זה, אדוני השר, יש נקודה אחת שעדיין לא קיבלנו עליה מענה ואני מבקש את בדיקתך לעניין הזה. זה חילוט הנשקים של אנשי יהודה ושומרון. זה גם נושא שעלה ועל כך לא קיבלנו מענה. אני לא מצפה שאדוני יענה לי עכשיו, אבל הנושא, כדאי לבדוק אותו. מפני שבדיון שקיימנו אז התברר לנו שאותו אזרח שאשתו נרצחה, חילטו לו את הנשק ממש כמה ימים לפני כן. אז אני מבקש ממך, אדוני השר, שהנושא הזה ייבדק. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה.

עדיין לא נעלתי את הישיבה. אני מבקש את אלוף משנה הינדי, בבקשה, רק תגיד לנו מה התפקיד, לפרוטוקול.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, מפקד המחוז. שמי עופר הינדי, ראש מנהלת קשת צבעים וגדר הביטחון בפיקוד מרכז. אל"ף אני רוצה, כאחד שמלווה את עוטף ירושלים והשכונות בשש השנים האחרונות, על אף שאין מהללים אדם בפניו, לשבח את מחוז ירושלים על העבודה שהוא עשה. אם אני מסתכל על זה מהאספקטים הביטחוניים של הגבעה הצרפתית לבד, אני זוכר לפחות ארבעה-חמישה פיגועים שהיו בגבעה הצרפתית. ועל אף שגדר הביטחון הוקמה באזור הזה, עדיין נוכחות קבועה של שוטרי מג"ב נמצאת שם. כל היישובים שמדוברים פה הם לא באחריות ביטחונית של צה"ל, הם בתוך שטחי מדינת ישראל והם באחריות משטרת ישראל. יחד עם זאת יש פעילות שוטפת במפגשים, בהערכות מצב, כולל מפגשים של האלוף, מפקד המחוז והשב"כ, לפחות אחת לארבעה חודשים, כדי לבחון את הסדרי הביטחון גם ביישובים האלה, בעבודה המשותפת.


ביחס לאזור של הגבעה הצרפתית אני לא אתייחס כי זה באמת לא נוגע אלי. ביחס לאזור השני, אנחנו מדברים על שתי פתחות מרכזיות: אחד פתחת בתיר, מה שנקרא נחל רפאים, מתחת לבתיר, שממנה אפשר לעלות גם לצור הדסה. והפתחה השנייה זה פתחת ואדי פוקין שממנה עולים לרכס הר סנסן.

לא, ממנה לצור הדסה צמוד.

בסדר, הר סנסן וצור הדסה. אל"ף, מדובר בפתחה של כבערך כ-16 קילומטר שנשארה פתוחה בתוואי גדר הביטחון. ככה כדי לסדר לפורום את אמות המידה של תוואי גדר הביטחון, הגדר שחוצצת בין יהודה ושומרון לעורף מדינת ישראל היא בערך כ-630 ק"מ. אני לא כולל בתוכה את תוואי מעלה אדומים, אריאל וקדומים. מתוך 630 ק"מ האלה נותר לנו למעשה לבצע ולהשלים בערך כ-100 ק"מ. עיקר הקילומטראז' במדבר יהודה, מה שנקרא ספר המדבר, באזור שממצדות יהודה, מי שמכיר, עד אזור נחל חבר, נחל צאלים. דרך אגב, הפיגוע הבודד שיצא מתוואי גדר הביטחון כפיגוע פח"עי היה דרך האזור הזה. מדבר יהודה, המתאבד שהלך אל הקניון בדימונה ונהרגה לנו תושבת יקרה. אני אומר את זה כי אנשים לא אוהבים להתעסק עם מדבר יהודה, זה נראה רחוק, זה לא ליד איזה יישוב. אבל הפיגוע הבודד ב-2008 יצא משם.


בסוף אדוני היושב ראש, הקמת המתארים של תוואי גדר הביטחון מתבצעת בשיתוף ובהערכת מצב של השב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל. בהתאם להערכת המצב המודיעינית-מבצעית אנחנו קובעים איזה שלבים אנחנו מבצעים. מה סדרי העדיפויות הביטחוניים. כרגע בסדר עדיפות למערכת הביטחון בשילוב שירות הביטחון הכללי במשטרת ישראל, המטרה שלנו היא קודם כל להשלים את תוואי עוטף ירושלים. זאת אומרת: הפרצות שנשארו לנו בעוטף ירושלים זה סדר העדיפות הביטחוני, אותם אנחנו רוצים לסיים.

ביחס לשתי הפתחות האלה, אני חייב להדגיש פה משהו נוסף ביחס למערכת המשפטית: בג"ץ לא מעכב אותנו בכלום. כמעט כל התיקים בבג"ץ הסתיימו, נשארו לנו מספר תיקים. בג"ץ הוא לא גורם מעכב. יש דיונים שהם מורכבים יותר. דרך אגב, באזור ואדי פוקין ובתיר, מעבר לעתירות הפלסטיניות והמניעים הביטחוניים, יש ארגונים ירוקים שעותרים נגד העניין הזה. חלקם, דרך אגב, גרים באזור צור הדסה.

גם באזור ואדי סנסן אין בעיות בבית המשפט?

יש. הנושאים עדיין תלויים בבית המשפט. אבל אני אומר: יש גם ארגונים ירוקים שמשיגים על העניין. חלקם מצור הדסה. כשאני שומע פה על התפתחות היישוב – דרך אגב, חלק מהבעיות זה קוריוז, כי הם טוענים על בעיות הידרולוגיות. וכשאני שומע שיש פיתוח של צור הדסה אני לא שומע שהם זועקים על הבעיות ההידרולוגיות. אבל זה קוריוז.

זה נכון. אבל זה טיעונים לעונש. צריך לדאוג לביטחון הילדים.

ביחס לתוואי הזה. שתבינו, ה-16 ק"מ האלה הם כרגע לא הנושא שעומד בסדר העדיפות הביטחוני-תקציבי של מערכת הביטחון. זאת אומרת, אנחנו מניחים שהנושא הזה יטופל רק אחרי שנשלים את תוואי עוטף ירושלים שעומד בסדר העדיפות. בימים אלה אנחנו עומדים בעיצומן של עבודות בחלק הדרומי של ירושלים באזור הר גילה והוואלג'ה. רק לאחר שנסיים את כל העבודות ונסגור את כל עוטף ירושלים בצורה מלאה, נפנה משאבים ביטחוניים ותקציביים לאזורים האלה. במקביל לזה נסיים את ההליכים המשפטיים. על אזור בתיר, לדוגמא, כבר חודש הבא אנחנו מסיימים דיון בבג"ץ. זאת אומרת: אין בעיה משפטית.

אבל יש פתרונות ביניים. זה האופטימאלי.

רבותיי, אנחנו בחריגה של זמן.

ביחס לפתרונות ביניים, סקר פה מפקד המחוז. קטונתי מלחזור על דבריו.

תודה רבה לך, אדוני, אני מודה לכם. לפני שאני נועל את הישיבה, סיכום הדברים:

הוועדה מחזקת את מפקד המחוז ואת מפקד המרחב על פעילותם בשכונות ירושלים בכלל ובגבעה הצרפתית בפרט.


הוועדה מברכת על גילוי הרצח במטע.

הוועדה פונה לשר לביטחון פנים ולמפקד המחוז לעודד את שירות המשמר האזרחי בשכונות עוטף ירושלים, בשיתוף עם הרשויות המקומיות – שזה דבר מאוד מאוד חשוב, מכיוון שזה המענה המיידי והטוב ביותר.


הוועדה פונה ומבקשת להגביר נוכחות בשכונות עוטף ירושלים, כדי להחזיר את הביטחון האישי לתושבי השכונות.


הוועדה פונה לפרקליטות לנקוט אמצעים כלפי הורים שבניהם נתפסו מיידים אבנים.


הוועדה פונה לעיריית ירושלים ליזום דיון עם גורמי הביטחון, יחד עם המועצה האזורית מטה יהודה. ליזום דיון עם גורמי הביטחון השונים, בעניין מדיניות הממשלה לגבי יישובי עוטף ירושלים.

מה עם הסיור, כבוד היושב ראש? אנחנו רוצים שתבוא למטה יהודה.

הזמנת אותנו היום, תן לנו לשקול אם כדאי בכלל.

אתה מכיר את מטה יהודה. ראוי לבוא.

רבותי, תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

11:05