הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
19
ועדת החינוך, התרבות והספורט

23.1.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 354
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, י"ח בשבט התשע"א (23 בינואר 2011), שעה 10:00

סיור לכפר האמנים עין הוד בעקבות השריפה בכרמל ולנמל קיסריה בעקבות סופת הגשמים

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר

עופר בוסתן

- סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

שלומית נמליך

- מינהל התיירות, מח' למוזיאונים, משרד התרבות והספורט

סלמאן אבוריכון

- מנהל קשרי חוץ, רשות הטבע והגנים

שמעיה בן דוד

- מנהל גן לאומי קיסריה, רשות הטבע והגנים

אטי קוריאט אהרן

- מנהל תחום קהל וקהילה, מחוז צפון, רשות הטבע והגנים

ציון גז

- מנהל הכפר, כפר האמנים עין הוד

רעיה זומר-טל

- מנהלת מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד

יעקב שרביט

- מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית, רשות העתיקות

רענן כסלו

- ראש מינהל שימור, רשות העתיקות

פטר גנדלמן

- חוקר בקיסריה, רשות העתיקות

רן אורן

- מנהל ייזום פיתוח ותכנון החברה לפיתוח קיסריה

מיכאל קרסנטי

- מנכ"ל, החברה לפיתוח קיסריה

אורלי יחזקאל

- מתאמת, החברה לפיתוח קיסריה

לירון וייס

- דוברת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור לכפר האמנים עין הוד בעקבות השריפה בכרמל
ולנמל קיסריה בעקבות סופת הגשמים

רבותיי, אני אספר לכם טיפה על הכפר. גבולות הכפר זה הקו הכחול, זו התב"ע שקיבלה תוקף כאן בשנת 1998. הכפר נוסד בשנת 1953. היה לו תהליך לידה מוקדם, לפני כן, של קבוצת עולים מאלג'יר שהגיעו לכאן, שלא שרדו את הכפר. אני מדבר איתכם על אחרי העזיבה של הערבים במלחמת השחרור, שעלו לחלק העליון של הכרמל, מה שהיום מוכר כ...

כמו שאמרתי לכם, הגרעין הראשון, כאשר באו החברים בראשותו של מרסל ינקוביץ בשנות ה-50 הם הקימו את זה כאן. הבית של ינקו והבית של איצ'ה שם, איצ'ה עדיין בחיים, ינקו הלך לשלום. הוא הותיר חלק גדול מהבית שהוקם בו המוזיאון.

אני אספר לכם קצת על האירועים של השרפה ואיפה אנחנו נמצאים בזה היום. ב-2.12 יום חמישי, למעשה התקבלה הוראת הפינוי ממשטרת ישראל. הוראת הפינוי היתה עוד כשהאש היתה למעשה רחוקה מאיתנו אבל הבינו שעוצמתה לא כל כך ברורה ולא יודעים כמה בכלל משתלטים על זה וזה היה גם אחרי האסון הכבד שהיה עם האוטובוס של הסוהרים.

השלבים הראשונים שביצענו פה, מהמשרד פה במזכירות, התחלנו לטפל במבוגרים, חסרי ישע וכיוצא בזה, כדי שזה יהיה הכי קל עבורם, ואחר כך זה קל עבור כולם. זה ברור שהתהליך הזה... כי אם מישהו שקשה לו ואתה משאיר אותו פה בתחומי הכפר ולא פינית אותו, אז זה הופך להיות יותר מסובך. אז ביום שישי כמעט פינינו את כל הכפר. בתהליך הזה נוצר איזה שהוא גרעין שאמר 'אני חייב להישאר פה, כדי לשמור על הכפר', ואף אחד לא יידע ואף אחד זה... ויש בזה אמת גדולה, כי כוחות כיבוי שמגיעים למקום כזה, כן, הם לא מוצאים את עצמם. הסמטאות פה, איפה שנכנסנו כרגע פה, יש אחת, שתיים, שלוש, ארבע כניסות לדרך ללא מוצא---

מאיפה אתה מקבל סיוע בכיבוי?

אנחנו מקבלים את הסיוע הקבוע משירותי כיבוי אש חדרה, אבל מה שקרה פה בשרפה, היו מכל תחנות הכיבוי, ועל אחת כמה וכמה התחנה הראשונה שעלתה לכבות, אני מדבר כבר בלילה, בין שישי לשבת, זו היתה אשקלון וכוחות חיל האוויר.

ואם קורה פה משהו?

אם קורה משהו, מי שמגיע זה חדרה.

תוך כמה זמן?

יש כבאית אחת פה, אבל אם היא מגיעה, זה לוקח לה 25-30 דקות במצב הטוב.

זאת אומרת אם קורה משהו, חצי שעה אש בוערת ואתם בכוחות עצמכם מסתדרים.

כן, אנחנו בכוחות עצמנו מנסים להסתדר עם מה שיש בכפר.

היה כבר משהו?

במאי היתה שרפה, שהגיעה עד המורדות של מגרש החנייה שם, ליד בית הקברות. גם שם היתה איזה שהיא התמהמהות עם כוחות אוויר וכיוצא בזה, כוחות אוויר ישראליים, ובעקבות השרפה הזאת היתה פנייה מטעמנו לקרן הקיימת לישראל והתחילו עבודות דילול, שלושה ימים לפני השרפה הגדולה הזאת.

בתהליך של בין חמישי לשישי, ביום שישי בבוקר כבר היתה זליגה חוזרת אל הכפר. אחד שכח את הכדורים, השני שכח את התיק של הילד, כל מיני דברים שהם של החיים. ראו שלכאורה רגוע, לכאורה, וביום שישי בצהריים היתה עוד הפעם התקרבות של האש ואז הוציאו אנשים גם בכח ולאחר מכן בשעות הערב, כבר אחרי כניסת השבת, היתה הערכת מצב וחשבו שעוד פעם הולכת האש לרדת בעוצמתה וכנראה שהולך להיות בסדר.

ב-11 ומשהו האש התחילה להידלק לכל תחומי הכפר ושום כח כיבוי לא עלה למעלה. בהכרזה. לא שלא שמו לב או לא ידעו, כולם חנו פה, באזור למטה, בצומת של כביש 4, טיפלו באזור של מפעל הרוחות. היה כאן שילוב של כוחות צבא, של ציוד מכני הנדסי שפתח שם כל מיני דברים, היו כוחות כיבוי מכל המקומות, היו כאן איזה 30 ניידות של מגן דוד אדום שהגיעו גם מכל הארץ ורק ביום שבת לפנות בוקר התחילו כוחות הכיבוי האוויריים לטוס מעל לאזור הזה. זה התחיל עם הכוחות הצרפתיים, הטורקיים, כל המטוסים הקטנים, לאחר מכן האליושן והביג טנקר שכולם חיכו לו.

רק לאחר ההצפה של האזור הזה עם כוחות הכיבוי, עם עלות השחר, אישרו לכוחות כיבוי עם הרכבים לעלות לתוך תחומי הכפר, ואז היו הקרן הקיימת, שלמעשה הגנו על הכפר מהיער שבין ימין אורד אלינו וכוחות חיל האוויר עם משאיות כיבוי שנכנסו לפה כדי לטפל פה בשרפה. איך שהם נכנסו, עמודי החשמל והטלפון סגרו מכאן ומכאן, הם פשוט נפלו עם רשת החשמל, סגרו את היציאה, סגרו את הכניסה, פינו את זה במהרה, ואז למעשה ראינו את גודל האבדות שיש.

כל מה שיש כאן נקודה אדומה זה בית שנפגע ויצא מכלל אפשרות לגור בו בשבועיים-שלושה הראשונים. חלק גדול מהם עדיין מיועדים להריסה, כמו הבית שהראיתי לכם בכניסה, הבית אחריו והיה בית עץ שנכחד לגמרי. מי שראה את זוג העולים מברית המועצות, בשנות ה-90 הכפר עשה כאן, יחד עם משרד הקליטה, כל מי שאז עסק בקליטת עולים מברית המועצות, והזוג הזה שרק לפני פחות משנה הצליחו לגייס את הכסף לרכוש את הקרקע, הניחו עליו בית עץ, ומה שנותר שם זה רק הפסלים.

לבית עץ גם אין ביטוח, אני מבינה.

הסוגיה של הביטוח פה היא בעייתית, היא מורכבת. למרבית האנשים היו ביטוחי חסר, באופן מובהק. אני לא יודע מי יודע לעשות ביטוחים על חפצי אמנות בצורה נכונה, כי כל מי שדיברתי ועוסק בזה, האומדנים הם לא לפי מה שזה שווה באמת, כי אף פעם אין לשלם ביטוח עבור כזה דבר. למשל פה באכסניה, שזה בכניסה התחתונה, המוזיאון של תיבות הנגינה, שנפגע גם הוא, יש פה אולם, פלוס שישה חדרים ששימשו אותנו לקלוט אמנים צעירים בתחילת דרכם וכיוצא בזה, אבל האולם עצמו, עם הציוד של ניסקו, נכווה באופן קשה. אנחנו נמצאים בתהליך שיקום שלו ואנחנו מקווים שבעוד שבועיים הוא יפתח את המוזיאון מחדש. מה שהלך לו, הלך לו, ומה שהוא הצליח לטפל או להחיות, הוא גם מטפל כרגע מול גופים בחוץ לארץ, שעוסקים גם בשיקום של תיבות כאלה או להשיג זה...

זה מפעל חיים של יהודי, היום הוא בן 84, משהו כזה, והוא אסף את זה במהלך 40-45 שנה, הוא היה צלם קולנוע בניו יורק, עשה עלייה לפני 15 שנים, ופעם הוא קנה מיפני שהיה שבוי בצבא האמריקאי ופעם הוא קנה מזה, ולאט לאט הוא אסף ואסף ואסף, והיה לו אוסף נדיר, ומי שלא ראה, חבל, אבל תהיה הזדמנות טובה לראות את זה בשנית.

כפי שאני אמרתי לכם, השלושה מוקדים העיקריים של הכפר, המוזיאון שרעיה היא המנהלת שלו, שהוא המבנה הכי חדיש מכל האזור הקרוב פה, בית גרטרוד קראוס, הבית שהותירה גרטרוד קראוס, עם הליכתה לעולם הבא, והוא משמש אותנו ביום יום לפעילויות תרבות, והגלריה המרכזית של אמני עין הוד, שאנחנו נבקר גם בה.

המקום שהכי יכול להגן על עצמו בצורה כי טובה כיום זה מוזיאון ינקו הלר. שני המוקדים הנוספים של הגלריה ובית גרטרוד, על זה אני אומר מזל שיש מזל, שהמקומות האלה לא נפגעו.

מבחינת הנזק, איפה אנחנו עומדים מבחינת הטיפול בכל מה שנפגע?

זה מחולק לשלושה חלקים; התשתיות חזרו ממש בסוף השבוע הראשון כמעט. חברת חשמל עמדו בפתח של המחסום שלא הרשו לעלות, עד שנתנו להם אור ירוק כדי לעשות את הסקר הראשוני, לחזור עם זה למשרד, להגיד 'אלה הנזקים', ולשלוח צוותים כבר להתחיל להחזיר את המערכת של רשת החשמל. בזק צעד אחד אחרי, כולל הוט וכבלים, אבל תוך עשרה ימים, בגדול, כולל תאורת הרחוב, וזה אחד הדברים שהמועצה, בסיוע של האוצר, שקיבלו כסף בשלב הראשוני כבר, כל הדברים האלה חזרו. ממרכזי מחזור של הבקבוקים ושל העיתונים וכל הדברים האלה, ממש נתנו לזה את הדגש, חזר הצבע, ותאורת הרחוב ויכלו להסתובב בחזרה. זה דבר שהוא ראוי לציון ולדוגמה, כי להסתובב בחשכה במקום שאתה רגיל לו, זה לא נעים, והילד רגיל היה לאינטרנט וההוא רוצה לראות משהו וזה, אז זה תוך עשרה ימים, עם השיטפון שהיה גם. אני מזכיר לכם שבשבת לאחר מכן היה שיטפון.

זה המקום הבא שאנחנו הולכים, לשיטפון.

בקיסריה. אז אתמול עשינו יחד עם קיסריה, אתמול נמל קיסריה אירח את אמני עין הוד והיה אירוע יוצא מן הכלל, המוני ישראל הגיעו, עמדו בתור בקופה והתברכנו בזה. האירוע היה אמור להיות בשבת שעברה, אבל עקב מזג האוויר דחינו אותו ואתמול היתה הצלחה מסחררת.

אז זה תשתיות. מה הלאה?

אנשים. זה חשוב. כל אלה שנותרו ללא קורת גג, השלב הראשון בשבת, המועצה האזורית מצאה פתרונות בבית הארחה בנחשולים, חלק מצאו פתרונות כאן בתוך תחומי הכפר, אצל משפחות וכיוצא בזה, ולאחר מכן ניתנו שני מסלולים של פתרונות. פתרון אחד למי שביתו כאן, שהוא הבעלים שלו והוא גר בבית שלו, קיבל אפשרות לשכור דירה למשך 24 חודש, עד שהוא גומר תכניות, בונה, וחוזר לבית מגוריו. מי שגר בשכירות, למשל הקבוצה כאן באכסניה או במקומות אחרים פה, יש לנו גם שיקולים של עמידר ששימשו גם לקליטת עולים בתחילת דרכם, קיבל 3 חודשי שכירות כגישור, עד שהוא ימצא פתרון.

אתה אומר מקבל, ממי?

מהאוצר. הכספים הועברו. ישר ביום ראשון או שני מבחינת כסף לדברים ראשוניים, האוצר העביר 2,500 שקל לנפש, לכל מי שביתו נפגע. זאת אומרת ישבו כאן ונתנו צ'קים, ואלה לא היו דיבורים, אלה היו מעשים. אני חייב לציין. הליווי בתחילת הדרך היה חם וגם הוכיח את עצמו.

כרגע אנחנו נמצאים בבעיה הכי מרכזית. לכל מי שהיה ביטוח חסר או לא היה ביטוח, איך הוא משקם את הנזק שנגרם לו. כאן אני רואה שיש איזה שהוא תהליך של דו שיח עם מוסדות המדינה, פקידי האוצר היו כאן גם כדי לאמוד מקרוב את הנזקים, ואני מקווה שיימצא פתרון משותף.

בנושא הירוק, לאחר השרפה משרד החקלאות מינה אגרונום שליווה כאן את כל העצים, עבר עץ עץ בתוך הכפר, סימן מה מיועד לגיזום, מה מיועד לכריתה ואם אתם רואים כאן למשל את שני הדקלים האלה עם סרט הסימון הירוק, אלה עצים שנועדו לגיזום, אז התחילו, לא סיימו. כל השורה של העצים ליד, הם אמורים להיכרת. האגרונום הוא ירוק ונהג בזהירות, על מה שאפשר לשמור, לשמור, אבל מצד שני יש מקומות שזה גם היווה ממש סכנה. למשל השביל של הולכי הרגל, של הילדים, היו שם עצים ענקיים, הילדים היו הולכים בין עצים לתחנת ההסעה וחוזרים דרכם והיום זה היווה קצת בעיה וטיפלנו בזה.

כתוצאה מהאירוע יש שני דברים שאנחנו, כהנהלת הכפר, עוסקים בהם כרגע. אחד זה לחשוב על פתרון טוב, מה עושים עם יצירות וחפצי אמנות בעת אירוע כזה. יש פתרון זמני כרגע בהיכל התרבות שנבנה בחוף כרמל, שיכול להיות שאליו נצטרך לשנע את זה, או לבנות כאן איזה שהוא חדר, מן ממ"ד כזה שיוכל לשמור את העניין הזה, או ללמוד קצת ממוזיאון ינקו מה הכי טוב אצלכם. דבר נוסף, שהולכים, בסיוע של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, לעשות מבצע, להטמין את כל התשתיות העיליות פה בכפר.

מבחינת יצירה, איפה אנחנו עומדים בהיבט של החזרים ובטיפול במה שנפגע. יש דברים שצריך לשפר? איך זה עובד?

הבית שראינו בכניסה. היתה איזה שהיא כתבה ביום חמישי האחרון בטלוויזיה. כל הבית נשרף, הסטודיו במזל גדול נותר שלם עם הציורים. אנחנו כרגע העמדנו לציירת את בית התרבות פה, היו קורס קצינים של משטרת ישראל שבאו ליום התנדבות והם הגיעו, הם עזרו לה להעביר את הציורים, לתלות אחר כך, לנקות מה שצריך והיא חזרה ליצור מחדש.

רעיה, את יכולה לספר קצת על המוזיאון שלך?

כן. אני מאוד שמחה שאני מהווה דוגמה לכפר, אבל אני ממש לא מרגישה שאני יכולה להיות דוגמה. האמת היא שזאת השריפה השלישית ב-12 השנים האחרונות. היתה שרפה מאוד גדולה ב-98' שכילתה את הצד השני של הכפר, הפעם נפגע הצד האחר. אז היה נזק לבתים, זה רק לא הגיע לאזור הזה, הוא הגיע לצד ההוא. בשני המקרים שהאש התקרבה התחילו דיונים בקרב ההנהלה, משפחת ינקו, מה עושים. בפעם הקודמת התקבלה החלטה להוריד את כל העבודות, קיבלנו בזמנו, בשיתוף המחלקה למוזיאונים, אישור מיוחד להגיע לתוך הכפר, להיכנס, עם ליווי של משטרה, הורדנו ושמנו הכל במחסן. אני לא יודעת לגבי אמנים חיים, אבל צריך לזכור שכאשר מדובר על אמן שהוא לא חי, כשמורידים את העבודות שלו ומורידים בדרך שבה אנחנו הורדנו, נגרם נזק. בפעם הקודמת נגרמו נזקים לעבודות נייר. הפעם ההחלטה היתה להוריד רק חלק מהעבודות, מה שאנחנו יכולים להניח בצורה מסודרת. אנחנו עשינו שיפוץ לפני כמה חודשים, לקח לנו שבוע ימים להוריד את העבודות בצורה רצינית. זאת אומרת להוריד עבודה עבודה, לעטוף אותה, להניח אותה, ולא בדרך שבה אנחנו הורדנו פה במשך עשרים דקות, מהר מהר, לזרוק את הכל למחסן.

מאחר ולא הורדנו את הכל, באמת הצלחנו להניח את הדברים שבצורה כזאת שלא נגרם נזק. למרות כל זאת היתה פה רסטורטורית ועברה על כל העבודות, כי למרות שהן היו סגורות והכל, בכל זאת נכנסו חלקיקי פיח מיקרוסקופיים שהם בעלי קורוזיה שלאורך זמן אוכלים את ציפוי השמן. למרות כל זאת, אנחנו התחלנו לעשות תהליך של ניקוי על כל האוסף. זה תהליך יקר מאוד.

אני לא יודעת מה היה קורה במחסן הזה אם האש היתה נכנסת לתוך המוזיאון. למזלנו באמת המוזיאון הוא מבנה מאוד מסיבי והאש רק פגעה בתשתיות ולא נכנסה, למזלנו, לתוך המוזיאון. בכל זאת כרגע אנחנו מנסים לגבש נהלים, אני מתייעצת גם עם מוזיאונים אחרים ואנחנו מנסים לגבש תכניות...

אני רוצה להעלות נושא נוסף, כשמדובר על נזקים, וזה נושא של נזקים עקיפים שממשיכים גם היום, וזה נזק שיש לנו עם מבקרים. נזקים עקיפים זה מה שאנחנו חווים היום מהזמן של השרפה. למשל אנחנו במוזיאון ב-7 בדצמבר ועד ה-8 בדצמבר היה אמור להיות הפסטיבל השנתי שלנו, שאנחנו מקיימים, שכמובן בוטל, כל השתלמויות המורים של חנוכה בוטלו. זאת אומרת מראש היה נזק של כמה עשרות אלפים, אבל בזה לא די, מאז השרפה הקהל הרגיל שלנו, הקהל שמגיע לעין הוד ליום, לא מגיע. והבעיה הזאת קיימת לא רק במוזיאון, היא קיימת גם בצימרים, גם בשאר הגלריות, אנשים מגיעים לפה המונים, אבל זו תיירות שמגיעה, תיירות אסון, באים לראות בתים שרופים. זה לא קהל שנכנס למוזיאונים, זה לא קהל שישן בצימרים, זה לא קהל שנכנס לגלריות וזה תהליך שנמשך כבר די הרבה זמן. אתמול, בזמן שעין הוד התארחה בקיסריה, אנחנו עשינו פה אירוע במוזיאון של להחזיר את הצבע ובאמת הגיע קהל, לא בכמויות שאנחנו רגילים אבל הגיע וזו פעם ראשונה מזה לדעתי חמישה או שישה שבועות שאנחנו מצליחים לראות איזה שהיא תנועה פה של אנשים. אנחנו מאוד מודאגים, אנחנו עובדים בשיתוף עם עמותת התיירות שלנו והם עובדים עם משרד התיירות, ולפחות מבחינת משרד התיירות, הם יצאו עם איזה שהוא קול קורא לכל משרדי הממשלה, לעשות את כל ההשתלמויות פה, אבל עד היום אנחנו לא קיבלנו אפילו הזמנה אחת. לעומת זאת, כל הפעילויות שתוכננו, או כמעט כל התכניות שתוכננו, ברמה של ימי השתלמות, ימי כיף, ימי גיבוש, בוטלו.

מה הסיבה שהם בוטלו?

אף אחד לא אומר את הסיבה האמיתית, כולם אומרים איזה שהיא סיבה אחרת.

אבל היתה תמונה אחרת לפני זה?

בוודאי. הפעילות אצלנו היא ברמה של בממוצע שתי קבוצות ליום.

של משרדים שונים?

זה גם ברמה של בתי ספר, גם ברמה של השתלמויות, גם ברמה של צים, נגיד, שעושים יום כיף. אנחנו עובדים מול סוכני נסיעות, משרדי נסיעות ששולחים ואנחנו עומדים על גל ביטולים. למשל היתה פעילות שהיתה מתוכננת יחד עם המוזיאון של תיבות הנגינה, אנחנו מיד התארגנו ואמרנו לו 'תביא כמה תיבות נגינה אצלנו, ניתן לך חלל, תעשה איזה שהיא הפעלה, כולם יבינו שזה לא המוזיאון', אבל משהו, וכל הפעילות הזו בוטלה, למרות שאמרנו לסוכנת שזה לגמרי לא לעניין דווקא את הפעילות הזאת ושהבן אדם זקוק לפרנסה ואנחנו זקוקים לזה, הכל בוטל.

מה קורה במשרד התרבות, אתם מכירים את התופעה של הביטולים?

כן, בוודאי.

אני חייבת לציין שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם המחלקה.

מה המשרד יכול לעשות לטובת הדבר הזה?

אם יש משהו שקשור אליכם ולמוזיאונים, אתם יכולים לעשות איזה שהוא---

לא, בדרך כלל את השיווק עושה המוזיאון לעצמו ואנחנו לא מעורבים בקטע הזה---

אבל בדקתם את זה?

אני יודעת שעידית אמרה שהיא תוציא איזה שהיא פנייה לחוזר מנהל כללי.

כן. אל"ף, חוזר מנהל כללי זה בסמכות של משרד החינוך, אבל נניח שהיא תוציא, עד שזה יכה גלים ועד שזה יעורר, עוברים שבועות ובאמת ביקורים שהוזמנו לפני השרפה בוטלו. זה העניין ואין לזה שום הסבר הגיוני.

אבל דברים כבר חזרו לעצמם, לא? אנחנו לא בשיפוצים או משהו.

בימים של השרפה, זה היה חופשת חנוכה, זה אחד מהפיקים הכי גדולים של המוזיאון ושל הכפר. באותו מועד, למשל, יש השתלמות של מורים. יש לנו סימול השתלמות שהכפר מנהל כאן, כמובן שההשתלמות הזאת בוטלה, אלה 25-30 מורים שהיו אמורים אחד, לישון בצימורים, שניים, לאכול, ואמנים שנפגשים, אבל אחד הדברים שהיינו מאדו רוצים להגיע איתם, ואני אתן לכם דוגמה, בשבוע שעבר היו כאן מיקבי רמת הגולן, את סיכום השנה שלהם הם עושים עכשיו בעין הוד. אלה הדברים שיכולים להניע את המערכות האלה מחדש פה. זאת אומרת, לחכות בשער שמישהו ייכנס, זה לא מביא לי, ותיירי השרפות האלה, שאומרים 'וואו, הבית הזה נשרף', 'יוא, הבית הזה נשרף', הוא בא, עשה וי למצפון שלו, ואנחנו לא יוצאים מזה נשכרים. זאת אומרת, אם לא באו לאמן לסדנא, לא רכשו משהו, לא היו אצלו בהשתלמות, זו האבדה הכי גדולה כרגע.

מה הסיבה? אם הכל חזר לקדמותו? כמעט הכל עובד?

היה ריאיון עם עוז אלמוג, הסוציולוג, ביום חמישי, והוא אמר שיש רתיעה. אנשים לא רוצים להגיע למקום שנשרף בקטע של פאן. יש אנשים שיבואו בשביל לראות.

נראה לי שהם פשוט לא יודעים שרוב הכפר הוא תקין, כמוני, אני חשבתי שאנחנו נגיע ויהיה חצי הרוס, אז הם אומרים, בשביל מה להשקיע את כל המשאבים, להעלות את המשפחה על רכב, לנסוע שעות ולראות אותו הרוס.

וגם כאלה שאנחנו מדברים איתם, גם כאלה שמדברים איתנו.

אבל האוכלוסייה שהיתה מגיעה, כמו משרד החינוך, זו אוכלוסייה שבויה בעצם.

לא באים. הלוח שלנו ריק, לא באים.

השאלה, אם אנחנו מדברים על פעילות של משרדים שונים, או שאנחנו מדברים על ההיבט הפרטי. בהיבט הפרטי אנחנו לא יכולים להתערב, אין לנו שום כח לבוא ולהתערב בהחלטה של המשפחה לעלות או לא לעלות לכאן. זה רק יכול להיות שאותם ילדים שמגיעים, או מורים, במסגרת הפעילות של משרד כזה או אחר ואז הם מדברים עם המשפחה ו... במה שקשור במשרדים, זה כן. זה משהו שלדעתי צריך להיות במסגרת של שיח עם המשרדים, מי שאחראי על כל הנושא של ההשתלמויות, אם זה משרד החינוך, אם זה משרד התרבות. עם מי עבדתם? איזה משרדים מבטלים כאן?

משרד החינוך עשה את ההשתלמויות פה, למשל כנס מורות למחול השנה נפתח פה, את 100 שנים להולדתה של גרטרוד קראוס עשו כאן קונגרס למורות למחול וזה היה לפני השרפה, אבל כל אירוע כזה שבא, של 100 מורות שמגיעות לכאן, פוקדות את המקום, מבחינתנו זה מעגל ש---

לא, השאלה אם הם היו אמורים לבוא.

לא, אלה היו לפני השרפה, הם ממשיכים את הפעילות הזו השנה כאן בעניין הזה, אבל אני מניח שלמשרד החינוך יש עוד הרבה גופים שהוא יכול באופן יזום לשלוח אותם לכאן.

כן.

אבל זו בפירוש החלטה של בית הספר, מתי הוא בא ומתי הוא מתאם. בעצם רוב המקומות לא ביטלו, הם רק דחו.

כן. אף אחד לא אמר שהוא מבטל, אבל מצד שני גם אין שום סיבה עכשיו לא לחזור. זה נדחה.

ההיפך, יש סיבה כן לחזור.

ואז יצאנו עם פנייה, הבאנו לפה את כל מנהלי מחלקות התרבות בארץ, עשינו להם קמפיין אדיר, שלחנו 200 מיילים לכולם. לא באים. וזה לא רק אני, אני אומרת שוב, זה צימרים, זה מסעדות, זה הגלריה למטה, התנועה...

צריך לבדוק עם משרד החוץ, יש את כל נספחי התרבות. הם עושים להם השתלמויות בארץ? יש דבר כזה?

אנחנו נכתוב את זה, נפנה אליהם.

אולי הם יכולים לבוא לכאן גם. בסדר, נבדוק מה אפשר לעשות.

גם עם חיילים, את ימי תרבות יום א' שלהם, אם היו באים לעשות בעין הוד, כן? כמו שהם עושים בסמטאות יפו או בצפת או...

אתה אומר שמשרד החינוך, פעילויות של מורים, שימשיכו.

השנה אני אומר אפילו שיגבירו.

מבחינת האחוזים, אם אנחנו משווים לתקופה הזאת של שנה שעברה, איפה אנחנו עומדים, אם יש ירידה, במה יש ירידה?

יש צמיחה.

20%.

מה קורה במשרד ראש הממשלה, איפה הם?

אני מיום חמישי עובדת רק עם משרד ראש הממשלה, הם מסמסים לי שיבואו ויגיע והוא לא פה.

למשרד הרווחה יש פה נציג? הם הקימו ועדה לרווחת התושב---

בראשות משרד ראש הממשלה.

כאשר אני אמרתי על הפתרון לאחסון חפצי אמנות, הכוחות של הכפר הזה הם מאוד דלים, הוא מורכב מסך החברים שלו, שהיום הם כ-240 חברי אגודה, יש כאן כ-550 תושבים וכל מה שנעשה פה בכפר, זה נעשה מדמי חבר ומשכירות של נכסים במידה זו או אחרת. כל פרויקט שרוצים להרים, נגיד עכשיו להקים משהו לגלריה לאחסון, זו הוצאה שאני לא בטוח שהכפר יודע לעמוד בה. הלבטים שלא לפתור את הבעיה הם מאוד קשים בעניין הזה.

מחסן כזה שיעמוד בשעת חירום הוא יכול להוות פתרון?

בוודאי.

אני חבר בוועדה של הרווחה וישבנו והגשנו תכניות ושלחו אותנו, משרד התרבות והספורט, זה עם תקציבים מועטים, לאוצר, וכשהיינו באוצר, על כל התכנית שלנו בעצם הם לא נתנו מענה, רק מי שנפגע בפועל הם היו מוכנים לתת. רצינו תקציב לשיקומים כאלה ואחרים של האמנים עצמם, לא קיבלנו אפילו אגורה אחת נוספת לבצע את זה.

הבנו. אנחנו הולכים לסיור.

נעשה סיכום קטן. מה שחשוב זה קודם כל שאותם המשרדים הרלוונטיים למתן מענה בהיבט של השיקום, מה שהועלה כאן בהיבט של הביטוח, אותם הסדרים שצריכים לעשות בהחזר של האנשים את הכספים ומה שנפגעו, אז כמובן שצריך באמת להתקדם עם כל הסיפור הזה. מאחר ואנחנו עומדים קרוב לחודשיים אחרי האסון, לא יעלה על הדעת שעדיין כל העניין של החזר לאנשים מתעכב בצורה שהיא לא רציונלית מבחינתי. זה דבר ראשון.

דבר שני, משרד ראש הממשלה, לא יודע איפה מסתובבים החבר'ה, אבל ייצא אליהם מכתב שאנחנו קוראים להם להוציא גם הם קול קורא לכל הגופים הרלוונטיים מבחינתם בהיבט של קיום השתלמויות הקשורות לתרבות של המשרדים השונים, אם זה צה"ל, אם זה המשרדים שיש להם אפשרות, כולל משרד החינוך, לבוא ולתת כאן תמיכה משמעותית בכל מה שקשור להשתלמויות ולמה שהיה כאן קודם. כמובן שיש קשר הדוק, לדעתי, בין השרפה למצב של הביקורים כאן בכפר.

מבחינתנו יש חשיבות רבה לשמור על המקום ועל האופי שלו ולחזק ולעודד.

אם היינו מקבלים חיבוק, כמו שקיבלנו למשל מהחברה לפיתוח קיסריה, במקרה, בפגישה אקראית, לפני השיטפונות נפגשנו איתם במועצה, הם לקחו על עצמם את כל הנושא של הגינון פה, עשו איתנו בט"ו בשבט את מפעל הגינון פה, כולל מערכות ההשקיה, כולל הכל, ואתמול האירוח הזה בנמל קיסריה. אז אם אתם הולכים אליהם, תגיד להם בהזדמנות הזו תודה מעבר למה שאני אמרתי להם.

יש לנו הרבה פניות של בתי ספר, של בתים שונים, שרוצים לתרום למען שיקום הכרמל. יש לכם אפשרות לקלוט כאן קבוצות שיבואו לעבוד קצת, אפילו תלמידי תיכון? יחידות בצה"ל.

כן, ודאי

יש לנו מאגר, עשינו רישום של כל הפניות של אלה שרוצים לסייע ולעבוד. הם דיברו עם החי בר ועל הכרמל בכלל, אנחנו מוכנים בהחלט, כי אנחנו לא יכולים---

לקלוט את היקף הפונים.

חלקם לא מסוגלים לעשות את העבודה שלנו, להרים דברים שרופים וכל זה, אבל העבודה, כמו כאן למשל, אני מוכן להביא שמות של גופים, של בתי ספר ולהפנות אליכם.

כן, להפנות אלינו, בדיוק כמו שעשיתי עם קורס הקצינים של המשטרה. זה קורס קצינים אקדמאים, שהם נמצאים עכשיו בשפרעם, פנו הצוערים, ארגנו להם, הם עשו כאן גם היכרות של הכפר מצד אחד, שאני רואה בהם גם שליחים לאחר מכן שמגיעים למחוזות ולנפות, כל אחד בתחנה שלו, שאם ראיתי שמתוך קבוצה של קורס קציני משטרה אקדמאים, כמחציתם זה היה הביקור הראשון שלהם בכפר, אז זה גם היה הישג טוב של השרפה, במרכאות. לאחר מכן היתה כאן גם קבוצה של חיל האוויר והחברה לפיתוח קיסריה וכיוצא בזה. קבוצה שמאורגנת, שיש לה בעל בית, שיש לה רצון, אנחנו יודעים מה לעשות איתם.

טוב, מצוין.

(סיור בנמל קיסריה)

אל"ף, ברוכים הבאים לגן לאומי קיסריה ואנחנו שמחים לארח אתכם. יש פה נציגים של רשות העתיקות ושל רשות הטבע והגנים. שמעיה, שהוא מנהל הגן. קובי הוא האחראי אצלנו על הארכיאולוגיה הימית ברשות העתיקות ופטר גנדלמן הוא החוקר של קיסריה ואני ראש מינהל חינוך ובשעתיים הקרובות נארח אתכם בקיסריה, ננסה להראות לכם את הנזקים של הסערה בתחילת דצמבר, כאשר נשנה קצת כי כבר התחלנו פה. אנחנו נראה לכם כמה נקודות פה, לאורך קו החוף של הגן הלאומי, נגמור באזור התיאטרון ונסיים באמת המים.

אם יש שאלות לפני שנתחיל, אם לא, נלך לתצפית על הנמל ושם נתחיל את הסיור עצמו.

צריך להבין שכל הנושא של הבעיה במצוף ובקו החוף של קיסריה התחיל לא בסערה הזאת. אנחנו מכירים את הבעיה הזאת ובעצם גם היינו בכנסת עם הבעיה הזאת עוד לפני הסערה. הסערה רק הוכיחה את כל מה שאמרנו ובעצם, קובי, בוא תיתן אתה את ההסבר על מה היה פה ואחר כך נזוז לאזור קצת יותר שקט ונקבל את הרקע הארכיאולוגי.

בעיקרון, כמו שרענן אמר, אנחנו מתריעים על הסיפור הזה, על הבעיה בקיסריה, מזה כמה שנים , אבל ראינו שינויים מאוד קיצוניים בשנה-שנה וחצי האחרונות. השינוי הכי מהותי היה שפתאום התחילו להופיע סדקים במסעדה גדולה שהיתה פה, מבנה בוסני מהמאה ה-18, ואחד הקמרונות באיזה שהוא שלב עמד לקרוס, המבנה נסגר כמבנה מסוכן והיה פה תהליך של הריסה מתוכננת, מתוך כוונה לרדת לאחר מכן דרך הרצפה ולעשות חיזוק מהרצפה ומטה. אנחנו עומדים בערך במפלס אותה רצפה והתחיל התהליך בפינה ההיא, הרבה מאוד קידוחים, הרבה מאוד יציקות ובין לבין נכנסה הסערה של 12 לינואר השנה, סערה מאוד חזקה, נמדדו גלים בגובה 10.7 מטרים, סערה שאנחנו מגדירים אותה, על פי הסולם של סערות בים, 11-12, זה כבר כמעט סופה, זה אומר גלים מאוד גבוהים, זה אומר שהתדירות של הגלים מאוד גבוהה והמשך שלה היה מאוד ארוך, היא נמשכה כמעט שלושה ימים. בסערה הזאת למעשה כל האזור הזה נשטף. אתם רואים את השטיח דשא הזה, הוא כיסה פה את הכל ופתאום התחילו שקעים חדשים להיווצר מתחת והעסק התחיל להתמוטט.

מה שכרגע קורה ונעשה זו פעולת חירום. החברה לפיתוח קיסריה, שהיא למעשה המפעילה של המסעדות פה, הבעלים שלהם, התחילה תהליך של חיזוק רצועת החוף הזה וביצור שלה באמצעות קיר תמך שהולכים לבנות וכרגע עושים קידוחי בדיקה. אלה קידוחים כדי ללמוד את תת הקרקע פה ובאיזה שיטה לבסס את זה לאחר מכן.

מה שעוד אתם יכולים לראות, שתי תופעות שקרו פה בצורה מאוד קיצונית. אנחנו רואים, אל"ף, שיש לנו מחסור מאוד גדול של חול על החוף, שזו תופעה לכל אורך החוף, אבל אנחנו מדברים על מחסור של כמעט מטר וחצי חול בקיסריה. זאת אומרת לקחתי את קרקעית הים---

ממתי?

בסערה האחרונה. הסערה האחרונה לקחה מטר וחצי חול. מה שקורה זה שאם פה בעבר היה פה חוף רחצה, חוף הרחצה נסגר, אין פה אפשרות לקיים חוף רחצה, מסוכן, נחשפו הרבה מאוד אבנים בתוך הנמל ומחוץ ונחשפו הרבה מאוד שרידים עתיקים. חלו תזוזות ופגיעות גם בשרידים עתיקים בקרקעית הים. אלה אבנים שהצטברו מההרס, אבל ממש שם בפינה יש מגדל עגול. אנחנו עומדים פה באזור הזה, יש פה את המגדל העגול והחומה ההרודיאנית בים, היא חשופה. הגוש הכהה הזה הוא המגדל, קצת קשה לראות את זה מפה, אבל התנאים הם בסך הכל טובים ויש חומה נוספת עם מגדל מרובע מעבר לו. הדברים האלה בתוך המגדל וגם בקרקעית הים ראינו תזוזות, אבנים מתוך המגדל נעקרו וזזו. העוצמה של הסערה היתה אדירה.

מה שהחזיק מעמד אלפיים שנה, הפעם נפל.

הסערה הזאת לקחה. זאת אומרת זה לא הסערה הזאת, זה הרבה, זה תהליך, מחסור של חול, תנועה. תסתכלו רק על הפינה שם של גרם המדרגות שנבנה---

עם איזה משרד אתם עובדים בכל העניין הזה?

עם המשרד להגנת הסביבה.

חסר חול. כל החביות הכחולות האלה היו בסיסים של ציליות שהיו פה בחוף הרחצה, הכל נשטף.

זה המצב ששטף את כל הנמל. גם בחלק הזה ואנחנו נראה את זה גם בחלק הצפוני. היום המצב הפך להיות קריטי יותר, כי אנחנו לא צריכים סערה של 11 מטר גובה גלים, גם גלים של 3 מטר כבר מתנפצים פה על החומה ומערערים וגורמים לנזקים.

מה שחשוב להבין שפה זו מסעדה שהיתה עד לשם, היא קרסה וזה הפסדים גדולים גם לחברה וגם...

אנחנו דיברנו פה על המבנים שהם די חדשים ומודרניים. להזכירכם המסעדה היא במבנה בוסני מסוף המאה ה-19. לעומת זאת תסתכלו מה שקורה כאן בפינה של הנמל. מה שאתם רואים כאן זה השרידים מלפני אלפיים ויותר שנים. את כל הקירות האלה שרואים כאן במצוק, הם נפגעו כתוצאה של סערה. גוש הבנייה הגדול זה חומה צלבנית, הקירות שרואים בדופן זה בעצם השרידים של מבנה המחסנים מתקופת הורדוס והתקופה הרומית הקדומה. אי אפשר להתקרב כרגע, זה גם מסוכן, פשוט סכנת נפשות. רק תסתכלו ותתרשמו, יחסית מהנקודה הכי קרובה שאפשר להתקרב כרגע.

מפה אפשר לראות את קיר התמך ואת כל מה שקרס גם בסערה הזאת ועוד לפני זה. כמו שפטר אמר, אפשר לראות את כל העתיקות, כשבעצם בכל סערה אנחנו מאבדים כמה מטרים טובים של מורשת, של ארכיאולוגיה, שאין שני לה בעצם וזה הקטע הזה. פה הסערה הזאת לקחה את כל שובר הגלים, איפה שעומדים שם הדייגים. היום יש בעיה קשה של כל קו המסעדות בקו הנמל הזה.

מיכאל ואנשיו, מהחברה לפיתוח קיסריה, הצטרפו.

רן אורן, מנהל אגף לייזום ופיקוח, אחראי על כל הקידום של האזור הזה. אני מיכאל, המנהל הכללי של החברה לפיתוח קיסריה בשנה וחצי האחרונות.

הוא שאל שאלה מעניינת, לאן נעלם החול. החול פשוט נסחף יחד עם הזרמים. אני לא מומחה, אבל התחלתי ללמוד את העניין הזה אחרי שקרה פה מה שקרה והבנתי שזה קשור למקומות מאוד מאוד רחוקים, לסכר אסואן במצרים, וטיפה יותר קרובים, השפעות של מעגן תחנת הכח ושובר הגלים הגדול שהם עשו שם. כל הדברים האלה השפיעו והחול פשוט נסחף ואין שום מערכת אקולוגית שמזינה אותו בחזרה, כמו שהזינה פעם. תמונות שיש לנו מלפני שנתיים, קו החוף---

יש התקדמות. בתמונות אוויר רואים לאורך השנים איך זה לאט לאט נסוג והיום אתם רואים, אין פה חוף בעצם. פעם היה פה חוף רחצה. בתמונות היסטוריות אפשר לראות שהיה פה פעם חוף רחצה.

לא פעם, לפני שנתיים היה פה סער שלם, 15 מטרים נוספים לפחות של חוף. היתה פה, ממש פה למטה, עמדת מציל, חוף רחצה מוכרז על ידי מדינת ישראל וכל עמך ישראל היה מגיע לנפוש פה בקיץ. פעם אחת הים עלה, פעם שנייה תהליכים שתיארתי ופעם שלישית מה שאפשר לראות שם, שובר הגלים שנעלם ונפל בסופה האחרונה, והמשמעות של זה היא ים מאוד מאוד רגוע שרואים עכשיו, אבל כשהים קצת מתחיל לגעוש ובסופה האחרונה הוא געש בגלים של 13 מטרים, אז פשוט התנועה החוזרת הסיזיפית של הגלים לא נבלמת ופעם אחת זה מכה בקו החוף, גורם לו למה שאתם רואים, מצפון דרך העתיקות שם, שנמצאות בסכנה, דרך הקירות היותר מתקדמים, הקירות הבוסניים, מסעדת הצלבנים שקרסה, הטיילת שקרסה, מסעדת הלנה שסגורה עכשיו וגם היא קרסה.

זה קרה כתוצאה משתי סיבות. הסיבה הראשונה זו הפגיעה החזקה של הגלים בקו החוף ופעם שנייה, כשהגלים הולכים אחורה הם לוקחים איתם את המים והיסודות של כל הדבר הזה פשוט נגרפים הלאה.

זה לגבי הסיפור הספציפי. באופן כללי קיסריה, אני לא אפליג בכל ההיסטוריה העתיקה שלה, מתקופת הורדוס ויותר מזה, בהווה המקום הזה הוא אתר תיירות מספר 3 בישראל.

ירושלים, מצדה וקיסריה, עכו.

הוא נמצא קרוב למרכז הארץ, אלטרנטיבה תיירותית אמיתית לכל מי שגר במרכז. אין פה תייר במדינת ישראל שלא מגיע לקיסריה ויש פה קומבינציה כזאת של גן לאומי, מפעיל פרטי שזה החברה לפיתוח קיסריה, עם עתיקות. אין הרבה גנים לאומיים שנראים ככה וצריך לשמור על זה. מה זה לשמור? זה לטפל בכל מה שצריך לטפל בטווח הזמן הקצר כדי להחיות את כל מה שקיים, את זה אנחנו עושים כבעלי הנכסים, אנחנו לא מחכים לאף אחד, אתם רואים שהטרקטורים עובדים, אבל לא פחות חשוב, ואולי יותר חשוב מזה, זה לטפל טיפול מערכתי בהגנה על קו החוף ועל העתיקות. בנושא של ההגנה ושובר הגלים שהמדינה הקימה לפני 60 שנה, הגיע קצין, אלכס, מחיל הים, עם אנייה ישנה, לקח קצת אזימוט עם מד זווית, הכניס לתוך הזה, מילא אותה בבוץ והיא החזיקה 50 שנה וקרסה.

מה התכניות עכשיו?

הקמנו ביחד עם רשות העתיקות ורשות הגנים צוות משימה. די ברור מה צריכים לעשות פה, צריכים להקים מחדש את שובר הגלים, לקחת אותו יותר לכיוון צפון מערב, לאפשר הגנה אמיתית וטובה על המצוק ביחד עם עבודות הנדסיות כאלה ואחרות פה בקו החוף. אין חילוקי דעות בין הגופים, כולם יודעים מה צריך לעשות, אנחנו נמצאים בשלב של הכסף. פתרון כזה עולה לפחות 60 מיליון שקל, אם רוצים לראות את חצי הכוס המלאה או להגיד, נהרס כבר, בוא נבנה משהו שהוא מעבר, שהוא לטובת המקום הזה בראייה העתידית שלו, של תיירות ושל אתר עתיק, אז זה יותר מזה אפילו, אבל זה לפחות 60 מיליון שקלים לבנות מחדש את שובר הגלים. אנחנו רואים איגום כוחות פה---

מה קורה עם כל העניין הזה?

אנחנו מטפלים בזה מול חברות הביטוח שלנו, מול השותף שלנו, רשות הטבע והגנים.

רק שובר גלים זה 60 מיליון שקלים?

זה מחולק ל-10 מיליון טווח קצר, שננסה עוד החורף ובקיץ הקרוב להיערך ולתת הגנה מקסימלית לטווח הקצר, וה-60 מיליון זה בעצם לטווח הארוך, כאשר יש כמה סוגי הגנה. יש הגנה שהיא בשובר גלים, בעצם להאט את הסערה הבאה, יש טיפול, אם זה פה בקו החוף, במסעדות, ואם דרומה וצפונה זה בעתיקות שיש פה. אחרי זה נראה גם את ההיפודרום וגם ארמונות ודברים שחייבים הגנה כי בכל סערה, כמו שאמרנו, חלק גדול מהעתיקות הולך לים, גם צפונה, נסיים באמת הים, שהיא חצי באוויר, אין לה יסודות כבר, ועוד סערה אחת או שתיים גם אמת המים, שהיא אחד הסמלים של קיסריה, כבר לא תהיה, ובעצם יש פה פעולה משולבת שזה מהנדסים ימיים ולא מעט אופרציה שצריך להיכנס אליה ויש, כמו שנאמר, תכניות. בסופו של יום זה כסף, אבל אם אתם כבר פה, אני רוצה שתבינו היסטורית, ארכיאולוגית, איפה אתם נמצאים, פטר ייתן בכמה דקות סקירה.

בעצם כבר הזכירו, אנחנו נמצאים בקיסריה, שהיא אתר בעל חשיבות עולמית. אם אנחנו כבר בדירוגים, כולם מדברים על עיר שנוסדה על ידי הורדוס בשנת 22 לפני הספירה, עיר שהיתה כמה מאות שנים בירת האזור כולו, עם הצטברות של עתיקות מהתקופה ההלניסטית מהמאות הרביעית והחמישית לפני הספירה. לאורך השנים קיסריה סבלה מאוד מפגיעות של מזגי אוויר וגם של הים. חלקים גדולים של העיר בצפון נהרסו עוד בתקופות הקדומות, כתוצאה של מה שקורה כאן בנמל. קובי לא הזכיר, אבל בעצם יש כאן גם דינמיקה בין הבנייה הימית וכל מה שקורה ביבשה.

היום, ברגע שקיסריה בעצם חסרה את כל קווי ההגנה שהיו לה פעם, גם מה שהזכירו כרגע, תושב הגלים של שנת 50 שנבנה כאן, הפגיעות נשארות על הבשר החי של העיר.

מה שאתם רואים כאן מאחוריי זה רק חלק קטן, זה אפס קצהו של הפגיעות בעתיקות בקיסריה. כל שנה אנחנו מאבדים מידע בעל חשיבות עליונה, שהאמת שגם אין לנו שמץ של מושג מה אבד לנו. כל האזורים האלה לא נחקרו, אנחנו לא יודעים איזה מונומנטים, אני לא מדבר על קיר קטן או משהו, אנחנו כל שנה מאבדים מונומנטים של קיסריה ואם לא תיעשה איזה שהיא פעולה, לפחות הגנתית, להגן על מה שכרגע נחשף על קו החוף, כפי שכל קודמיי אמרו, הרמה של הפגיעות כל שנה עולה מדרגה ואנחנו בסופו של דבר נאבד את אחד מהנכסים החשובים שיש לנו בארץ ישראל. אין הרבה ערים כמו קיסריה.

במי זה תלוי, 60 המיליון האלה?

לצערי אני לא יכול לענות לך, כי אני לא בדיוק יודע.

עכשיו עובדים על הצעת מחליטים שקשורה לכל המשרדים הנוגעים בדבר, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התיירות, משרד החינוך, גם התרבות. השרה לימור לבנת גם אמורה לבקר באזור. כמו שאתם יודעים, לאגם את כל המשרדים הנוגעים בדבר זו עבודה לא פשוטה, זה קצת קשה, אבל אנחנו במשא ומתן גם עם האוצר, גם עם משרד ראש הממשלה, ואני מאמינה שבסופו של דבר נצליח לעשות את איגום המשאבים הזה.

אנחנו מקווים שבסופו של יום יישאר פה משהו לעמוד, כי כרגע קו החוף חשוף לסופה הבאה, אנחנו רק בתחילתו של החורף וזו השורה התחתונה.

לכן בעצם מתוך כל זה גזרנו את זה, אותה ועדת היגוי וכל התהליך, לעבוד בעצם בשני מישורים או בשני ערוצים מקבילים של תכניות אופרטיביות מיידיות להסרת סכנות ולטיפול מיידי, ואלה אותם 10 מיליון שקלים שלב ראשון, וכבר בשלב הזה להתחיל לאסוף את כל המידע ולהיכנס לפרמטרים תכנוניים לקראת השלב השני שהוא היקר יותר. אבל אם אנחנו לא נעשה, וזה הדגש, את השלב הראשון, אז אנחנו לא צריכים... שוב, סערות כל כך חזקות, בעבר דיברנו על סערה כזאת שקורית אחת ל-20 או 30 שנה, אנחנו צפויים לחטוף סערות כאלה בתדירות יותר גבוהה מהרבה פרמטרים, ואנחנו שומעים מה קורה בעולם היום, של התחממות וגשמים ועכשיו אנחנו בשיא החורף, סוף ינואר, טמפרטורת המים היא 19 מעלות. עוד לא היה דבר כזה. בדרך כלל בתקופה הזאת זה 13 עד 15 מעלות, והטמפרטורה של הים מעצימה סערות, ככל שהים חם יותר זה מעצים את הסערה. זה אומר שיש לנו עוד מה לצפות מהבחינה הזאת.

10 מיליון יש לכם?

לא, על זה עכשיו עובדים חזק מאוד, לאגם את אותם 10 מיליון.

לדעתי אם לא נטפל בשלב הראשון, השלב השני יעלה הרבה יותר כסף.

בדצמבר הצגנו את זה לוועדת הפנים ודיברנו על 6 מיליון, היום, באיחור של כמעט חודש, השובר התפרק, העלויות הולכות וצומחות.

השותף השלישי פה הוא רשות הטבע והגנים, שני נציגים שלה פה.

כן, אנחנו הצלע השלישית של המשולש הנחמד הזה. אנחנו למעשה מזה שנים עובדים בהרמוניה, אפשר לומר, וזה אומר שהגן הלאומי הזה מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים, כאשר משהו כמו 90%, תקן אותי אם אני טועה, מהשטח הוא בבעלות החברה לפיתוח קיסריה ומכאן למעשה הזכות המלאה שלהם פה לנהל את העניינים של המסעדות וכל החלק הפנימי של כל המבנים שנמצאים פה. כמובן עושים את זה בצורה מאוד יפה יחד איתנו, כי למעשה בשיתוף פעולה מלא איתם, כולל את המיצגים שאתם בטח הולכים לראות עוד מעט, נתנו שדרוג לאתר הזה ויצרו מצב שמספר המבקרים גדל. לא יודע מי דיבר על מספר המבקרים פה לפני זה, אז רק לסבר את האוזניים שלכם, בשנת 2010 מכורטסים נכנסו פה 700,000 איש, בתיאטרון שאתם מכירים, המופעים שם, קלטנו בערך כ-200,000-220,000 איש, ובלילות פה, שזה אתר ייחודי במינו שעובד גם ביום ונותן שירות גם בלילה, מגיעים 150,000 עד 200,000 איש במשך הקיץ והסתיו והאביב. אנחנו מדברים על 1,000,000 איש שמקבלים שירות באתר הזה מדי שנה. אין אתר שני לו בארץ, מלבד הכותל, ירושלים, וכאלה מקומות פתוחים. רק שתבינו את העוצמה של האתר הזה. הוא קיבל את העוצמה שלו, נזכיר לכם, בשנות ה-90, מי שזוכר הרבה לפני, זוכר את קיסריה כשני אתרים, תיאטרון בדרום והנמל בצפון, בתווך לא היה כלום, היה מן מגרש חנייה כזה גדול ועם העלייה המבורכת הגדולה שהגיעה מחבר העמים בשנות ה-90, כמובן אחת ההשקעות הגדולות של מדינת ישראל ראתה בצורה הכי טובה והכי ראויה לעשות את זה, זה היה בעבודות ארכיאולוגיות על מנת שתשתיות ישמשו לעתיד וזה נעשה כך, ואז בין התיאטרון לבין העיר העתיקה הזו, או הנמל, התחבר, חפרו פה ארכיאולוגים, מצאו את ההיפודרום שמחבר בין שני החלקים ודברים אחרים שנוכל לראות בהמשך. תוכלו לראות גם את הפגיעות הנוספות באתר עצמו במקומות אחרים. פה האתר הגדול הזה, זה אתר שרץ בערך לאורך 500-600 מטר, בין התיאטרון לבין הנמל, שזו רצועה שרצה כל הזמן לאורך החוף. כמובן שכל הזמן אנחנו מושפעים מהדברים האלה.

הנזקים שקרו, אני לא רוצה לחזור עליהם, הם פשוט אחד הדברים שמדי כמה שנים זה חוזר אלינו, מדי כמה שנים מקבלים את הנזקים, מדי כמה שנים מתקנים אותם, ואנחנו משתדלים הפעם באמת לתקן את זה בצורה הכי טובה, לנסות, אני לא יודע אם אנחנו נוכל להתגבר על הטבע, אבל לפחות להתמודד איתו שווה אל שווה, בצורה זו או אחרת.

צריך להבין שכל זה העיף את כל הסלעים. הכל פה היה מלא מים וסלעים.

משרד ראש הממשלה לא התערב בעניין של השיקום?

משרד ראש הממשלה גם בתמונה.

הרבה אנשים בתמונה.

כל זה היה שובר גלים לפני הסערה, ואפשר לראות את החלקים שעפו לים. צריך להבין, הקיר האדיר הזה מתחבר מפה עד לקצה פשוט נתלש בסערה, נשבר לחלקים. תסתכלו, זה היה הצד החיצוני, זה הקיר. זה היה לפני ואז התחלנו להתריע. זה הפן החיצוני של הקיר. כל המזח נקטע לשלושה חלקים, אפשר לראות.

שמה בצפון זה אמת המים ופה בדרום זה התיאטרון, אפשר לראות אותו ואת הקטעים הדרומיים של הגן. כל זה הוא שטח עתיקות אדיר, חלק מהגן הלאומי, וכל הממצא הזה, חלקים ממנו, כמו פה, עפו חזרה לים.

אני עוד זוכר את זה גם בתור ילד, וזה לא היה לפני הרבה שנים, אבל אחד הדברים שהיו לנו פה הרבה באזור של קיסריה, שקמונה, באזורים של טבלאות סלע, היו הרבה מאוד קיפודי ים, הרבה מאוד שושנות ים ודגים שמאפיינים את המקום. היום אנחנו לא מוצאים פה שושנות ים ולא מוצאים קיפודי ים בכלל, נעלמו. פשוט נעלמו. גם דגים אין. עיקר הדיג היום שמתקיים זה להקות עונתיות שרצות בים התיכון, אותן הטונות, פלמידות וכן הלאה, לא הלוקוסים של העבר, היו פה המונים שאין כמעט בכלל. היום כדי לדוג לוקוסים, יורדים לעומקים של 50 ו-60 מטרים.

הצרה, שוב, הגדולה שלנו בהיבט הזה, היא שחסר לנו פה המון המון חול וטמפרטורת המים גבוהה. לנו, בתור ארכיאולוגים, זה נפלא, אבל זה לא רק זה.

בואו נתקדם. יצאנו מהנמל, הלכנו לכיוון ההיפודרום, דרומה, ויותר רחוק זה ארמון השונית. בעצם מה שאנחנו רואים זה כבר כמעט שוקם לגמרי, אבל אחרי הסערה אנחנו רואים פה שרידים של המעקה שעף, אבל כל העוגנים, כל מה שרואים, התצוגה, כל הריצוף, היתה ערמת חול אחת, כל הדבר הזה נשטף פחות או יותר.

כל האבנים האלה שעומדות פה למעלה, שאחד העובדים שלנו כאן החזיר למקום בחזרה, כל האבנים האלה, 100, 200 קילו כל אחת, עפו כמו צדפים. פה היתה צמחייה שנעקרה ממקומה ואנחנו הולכים לחדש גם את הצמחייה פה. המעקה שאתם רואים פה, הוא נראה כאילו המשך של המעקה הזה, אבל למעשה הוא מעקה שנמצא הרבה יותר מערבה, אתם רואים את הבטון, הוא מתחבר למעקה השני שנמצא מעבר, הכל נעקר והכל נשבר ובהמשך, בטיילת, אתם תראו שהאבנים האלה שעומדות על הטיילת רובן, רוב האבנים שם או שהתרוממו או שעפו ממקומן ואנחנו כרגע הולכים לטפל אבן אבן אבן, בכל האבנים האלה מחדש.

כל הקטע הזה, היה פה פעם קו חוף, אין פה כבר. כל הקיר של ההיפודרום מקבל ישירות גם סערות מאוד קטנות ולכן אנחנו בבעיה מאוד קשה פה גם ביום יום, לא רק בסערות קשות.

בסופו של יום נצטרך בכמה מקומות, בעיקר מול המקומות החשובים, נגיד שם בארמון השונית, אם נרצה בטווח הארוך, כמו שאמרנו, נצטרך לייצר בים איזה שהוא שובר גלים, גם מוטבע, אבל שעושה פעולה כלשהי של האטת הגלים, כי אחרת הגלים מגיעים בעוצמה מאוד גדולה לקו החוף.

זו נקודה אחרונה בחלק של הגן כאן, החלק הכי דרומי, למרות שקו החוף עוד ממשיך עד קיבוץ שדות ים ואחר כך לתחנת הכח. אתם רואים איפה עמדנו על המזח ולאורך כל הטיילת ואנחנו עומדים בקצה של החצר הפרסטילית, שזה חלק ממכלול של ארמון של הורדוס. כמו שאמרתי, הוא אדם שידע לחיות ואיפה לשים את הארמונות שלו. אפשר לראות פה פסיפס. אם אתם שואלים מה ההגנה שאנחנו עושים, אז אם לא היה פה את כל השקים ואת כל ההגנה, אז הוא היה גם עף מפה וכל המקום הזה קיבל גם נזקים לא קטנים ועכשיו כבר חלקים גדולים טופלו פה על ידי הצוותים שעובדים פה.

הסופה הזיזה את הבטונדות אבל את השקים האלה לא?

חלק מהשקים כן, השקים פה זה כבר מילוי מחדש. אחרי הסופה הרמנו, בדקנו מה קרה לפסיפסים, אבל אם לא היינו עושים את זה, הפסיפס לא היה שורד.

תסתכלו על הבולדרים למטה, הסופה גלגלה אותם על הפסיפסים, קדימה ואחורה.

בעצם בקטע הזה אנחנו נמצאים פה, התיאטרון המפורסם של קיסריה בגב שלנו, אנחנו עוד מעט נצא דרכו, אבל אנחנו רואים גם את היופי של קיסריה מצד אחד, אבל ראינו לאורך הדרך גם את שרידי ההרס ואת כל הנזקים שהסופה עשתה והבעיה הקשה שהסופה הבאה תעשה כבר הרבה יותר. לכן חייבים לטפל וכל מי שיכול לעזור לקדם את הטיפול בזה, זה מאוד מאוד חשוב.

אנחנו עכשיו נצא דרך השער פה.

הגענו בעצם לחלק הצפוני של ביקורנו ולחלק האחרון. לאוריינטציה, עוד פעם, אתם רואים את הארובות, זו תחנת הכח. זה המפרץ, עמדנו בקצה המרכזי שלו, הנמל נמצא שם. כל זה מלא עתיקות וזה בעצם מפגע מאוד קשה, קטעים מאוד חשובים שנפלו פה ופה אנחנו רואים את אמת המים שזה אחד הסמלים החשובים של קיסריה, שהוא במצב מאוד מאוד קשה בכמה רמות. אחת, אפשר לראות פה את הרמה הפיזית, שזה לא קשור לסערה של הים, אבל זה קשור למצב הפיזי. אתם רואים, זה חוף פתוח.

עוד רגע, כשנלך לקצה, פשוט כל הים הגיע בעצם עד מגרש החנייה, הוא שטף את היסודות של החלקים הראשונים שכבר עומדים באוויר. צריך להבין, זה חוף פתוח למתרחצים, קהל עובר פה מתחת לקשתות ואתם רואים שיש פה אבנים שכבר באוויר, הקטע פה באוויר, כל המקום הזה הוא מאוד מאוד מסוכן, ורק בשביל לשמר את הסמל הזה של קיסריה... גם זה אפילו אין, רק שנבין את הקונטקסט, יש את נחל תנינים ואת הסכר שנמצא פה, שניים-שלושה קילומטרים ליד ג'סאר, ובעצם זו היתה כל מערכת המים שהאמה הביאה את המים לקיסריה דרך האמה הזאת לעיר הכי גדולה פה.

נלך לקצה, נוכל להבין בצורה יותר טובה.

שתבינו, לפני חודשיים אנשים הלכו מעל ראשינו.

החול, עוד רואים אותו פה בגובה של מטר מעלינו, מה שירדנו, כל המקום הזה היה מלא חול ובעצם הסופה והים שטפו פה את כל התקרה הזאת ומה שהוא גורם, שהיום היסודות של האמה, כמו שאתם רואים, באוויר. הסערה הבאה כבר תיקח ותחשוף עוד כמה מהבסיסים של הקשתות ובעצם זה מקום שהיום הוא בסכנה גם למי שמסתובב פה. אם ראינו בחלקים אחרים שזה אזורים שיכול ואפשר לסגור אותם, פה המקום פתוח. אתם רואים, קהל מסתובב, אנשים יושבים על האמה, אנשים פה מסתובבים, זה הסמל והחוף של קיסריה ופה חייבים איכשהו לעשות טיפול מאוד מאוד מהיר, קודם כל על הממצא עצמו, ואחר כך לחזור, כמו שדיברנו, הרעיון הכללי, לייצב ולהאט את הגלים בים. זה כבר בטיפול ארוך הטווח. בטיפול קצר הטווח, אם פה לא יטפלו, יש פה סכנה גם לממצא ובעיקר לבני אדם.

כמו שאני אומר, קו החוף שממשיך, יש שם בית כנסת ועוד כמה קטעים של העיר הביזנטית, ההירודיאנית, כל הקטעים האלה, חלקים גדולים בסופה האחרונה של פסיפסים והרבה ממצא מאוד חשוב מבחינה היסטורית נפלו לים, מטרים שלמים של ארכיאולוגיה.

זו נקודה שאני חושב שמסכמת את הסיור וגם ממחישה, גם את הבעייתיות של ההתמודדות שיש פה, גם את הסכנה שיש פה לארכיאולוגיה ולהיסטוריה ולתיירות ולמורשת, הכל ביחד, וזהו. אם הוועדה שלכם תוכל לעזור במשהו, תבורכו.

אנחנו נסכם בכך שאנחנו באמת עשינו פה סיור מקיף בכל אותם האתרים שנפגעו וגם דורשים שיפוץ מיידי. אני יודע שגם שר התיירות היה מעורב אישית בטיפול ובשיקום של כל העניין הזה, אבל אין ספק שעוד צריך סיוע וסיוע רב מכל המשרדים הרלוונטיים, אם זה משרד איכות הסביבה ואם זה משרד ראש הממשלה, שחייבים לבוא ולקבל את ההחלטות הדרושות לכך שהתקציב שצריך להיות לטובת השיקום של מה שנפגע בסופה וגם לחיזוק האתרים ההיסטוריים והתיירותיים יבוא במהרה. כל אותם חילוקי דעות שיש בין המשרדים, יש להפסיק אותם במהרה ולצאת לדרך, כי במידה וחס וחלילה תהיה סופה נוספת, הנזקים יהיו הרבה יותר גדולים, ובחלקם כבר לא יהיה אפשר לשפץ ולשקם.

בכך אני גם פונה בצורה ישירה לכל אותם המשרדים הרלוונטיים, אם זה משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, המשרד להגנת הסביבה, שיבואו ויקבלו את ההחלטה במהרה ויעבירו את התקציבים הנדרשים לשיקום ולחיזוק ולבנייה כאן של כל אותם הדברים שצריך לעשות בשביל שהמקום הזה יחזור למה שהוא היה פעם. וגם שאזרחי מדינת ישראל וגם אלה שבאים מחוץ לארץ יוכלו לבקר כאן וליהנות מהמקום.

היו פה כבר, ממזכיר הממשלה, צבי קראוזר, ושר התיירות באמת היה לפני ואחרי וכולם היו. צריך באמת לראות שאוגמים את הדברים ועוזרים לנו לשקם את המקום. תודה.

תודה רבה, שיהיה לכולם בהצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30