הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
28
הוועדה למאבק בנגע הסמים

18.1.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, י"ג בשבט התשע"א (18 בינואר 2011), שעה 10:30

חינוך בלתי פורמאלי והשלכותיו על תרבות הפנאי, כללי למאבק בסמים ובאלכוהול

חברי הוועדה: טלב אלסאנע – היו"ר

עפו אגבאריה

קרן רוט-איטח

מדריכה ארצית ביחידה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

ד"ר אילן שמש

מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך




גילי דנה

מפקחת מניעת התנהגויות סיכון, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

יאיר גלר

מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

ריקי צימר

עוזרת ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אורי שומרת

משרד האוצר

ד"ר מיכל אפללו
מנהלת תחום פיתוח איכות ואסטרטגיה

קורל וקסלר

מועצת התלמידים והנוער הארצית

פיני קבלו

סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי

רפי בן שטרית

מועצת העיר בית שאן

ד"ר גלעד נתן

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

בת שבע פינחסוב

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

חינוך בלתי פורמאלי והשלכותיו על תרבות הפנאי, כללי למאבק בסמים ובאלכוהול

אני פותח את הישיבה. אנחנו נעבור על רשימת המוזמנים לראות מי נמצא איתנו היום.

(הצגת נוכחים).

היום אנחנו מייחדים את הדיון בסוגיה של החינוך הבלתי פורמאלי וההשלכות שלו, וגם בכל מה שקשור לעניין של המאבק בנגע הסמים, כתפיסה כללית שזמן הפנאי הוא גם מקור לשעמום ולהשפעות שליליות, וגם הזמן הזה אפשר לנצל אותו במקום שיהיו לו השלכות שליליות, להשלכות חיוביות. גם העניין של להדק את הקשר של בני הנוער עם החברה, ליזום פעילות בהקשר הזה, ולכן מאד חשוב שהגורמים שאנחנו התייחסנו, שלדעתי כל גורם וגורם הוא מתייחס לסוגיה של ההתמכרויות השונות מהיבט שונה. אם בנושא של הנוער יש את הפעילות המערכתית המשולבת, יש תוכנית ארצית, כאשר יש תיאום בין הגורמים שנוגעים בדבר, כאשר אנחנו מדברים גם על משרד החינוך וגם על השלטון המקומי, וגם הרשות למלחמה בסמים וגם משרד הרווחה, וגם משרד האוצר. ובכל המרכיבים, הגורמים שמתמודדים כל אחד בהיבט שונה יש ראייה כוללת שממנה נגזרת הפעילות הזאת, ואם אין לנו מצב שבגלל שאנחנו דנים תמיד בהקשר הכללי, בקווים כלליים, ואין התייחסות פרטנית ברמה של היישוב, אפילו ברמה של בני הנוער ביישוב, לא מפספסים את המטרה.


לא פעם קורה שאנחנו בהקשרים הללו שומעים דיונים באופן תנועות נוער, ואם יש בכל היישובים תנועות נוער, והאם יש בכל היישובים מתנ"סים, או באלה שהם חזקים שבלאו הכי הם מתמודדים – יש להם, ואלה החלשים שהם הסובלים ויש שם את הנוער בסיכון ויש את המצוקות האמיתיות, אלה אין להם. האם אנחנו נותנים את השירות למי שיכול בגלל שהוא חזק, ומענישים פעם שנייה מי שלא יכול בגלל שהוא מתגורר ברשות חלשה.

לכן אני הייתי מעוניין לשמוע את ההתייחסות של משרדי הממשלה השונים, וכל משרד מה הוא עושה, מאחר שהתפיסה לפחות יכול להיות שהיא תפיסה נכונה או לא נכונה, שאני מאמין בה שהדבר הזה צריך להיות חוד החנית או המשרד המוביל זה משרד החינוך, עם כל המינהל והמחלקות והאגפים שעומדים לרשותו, אז מה הוא עושה. וגם התייחסות מה מידת שיתוף הפעולה שהוא עושה עם הגורמים השונים, רשויות מקומיות, עם הרשות למלחמה בסמים וגם מה הדברים החסרים. אנחנו מעוניינים גם לשמוע התייחסות איפה הבעיות והחסמים שבהם הם נתקלים.

בבקשה משרד החינוך, מי מתחיל להציג? בבקשה.

בוקר טוב שוב לכולם. אנחנו במשרד החינוך מינהל חברה ונוער, אחראים על עשרות אלפי בעלי תפקידים ומאות אלפי בני נוער, שמשתתפים במסגרות חינוכיות – חוץ בית ספריות. נאמר את זה בצורה קונקרטית, כל החברה של מועצות התלמידים שיש לנו פה נציגה שלהם, כל החניכים בתנועות הנוער למיניהן, על כל הגוונים שלהן. המדריכים, מסלולי המנהיגות הצעירה ועוד מסלולים נוספים שאנחנו אחראים עליהם, וכמובן בעלי התפקידים באותם מסלולים. אם אנחנו מדברים על הרשויות המקומיות – הרי שברוב הרשויות המקומיות יש היום מנהלי יחידות נוער, וזה הזמן גם לציין,

כשאת אומרת 'ברוב', בכמה יש מתוך כמה.

כ-80% מהרשויות המקומיות יש יחידת נוער, מנהל/מנהלת יחידת נוער, כאשר הוא מקביל למנהל מחלקת חינוך הפורמאלי. יחידת הנוער זה הלא פורמאלי.

ומה מידת התקצוב שלכם לגבי זה,

אז הנה, זו הבשורה שבמושב הזה עברה בקריאה ראשונה, הצעת החוק, והיא מופיעה פה גם בסקירה של גלעד, למה שנקרא חוק הנוער, שבכלל בכל הרשויות המקומיות על פי חוק, יהיה מנהל יחידת נוער, ואנחנו מקווים שאנחנו לא רחוקים משם.


אלה מנהלי יחידות הנוער.

והם מתוקצבים 100% על ידי משרד החינוך?

והרשות המקומית.

מה מידת החלוקה הפנימית?

כרגע הרשות המקומית, בעל התפקיד מתוקצב על ידי הרשות המקומית, מונחה מקצועית על ידינו, אוקי?

רשויות מקומיות שאין להם, שהמצב הכלכלי שלהן קשה?

ואין להן מנהל יחידת נוער, יש לנו קושי מאד גדול לפעול שם. זה תנאי סף.

אז זו הבעיה.

נכון, ולכן החוק בא לעזרתנו כדי לתקצב ולחייב על פי חוק כפי שנאמר, את כל המנויים של מנהלי יחידות הנוער. אנחנו מקווים לראות את זה עוד בימינו, עוד במושב הזה של הכנסת.

כבוד היושב ראש, אם אני רק יכול לומר, שמי אורי שומרת ממשרד האוצר. בנוגע לחוק ספציפית, וסליחה שאני מתפרץ לדברייך, כמו שגילי אמרה, החוק עבר, אני יודע שהוא עבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

בוועדת שרים בשלב הראשון.

כן. קיבלתי טיוטא של החוק, בנושא התקצוב כבר היום בתקציב 2011 יש בבסיס 5 מיליון שקלים לנושא, המיועדים ספציפית לעניין של מנהל יחידת נוער רשותי. התקצוב יהיה דיפרנציאלי, על פי קריטריונים שיקבע שר החינוך. עכשיו, התקצוב כן יהיה דיפרנציאלי במטרה שימונה מנהל יחידת נוער רשותי וגם ברשויות החלשות.

חשוב מאד. הערה חשובה.

תודה על ההערה והחיזוק. בנוסף, התחלתי לסקור את בעלי התפקידים, יש לנו עשרות אלפי, קרוב ל-30,000 מדריכים בתנועות הנוער ברחבי הארץ. חברה שאתה יכול למצוא בני 18, 19, שהם כבר רכזי סניפים, ובוודאי בני 16 שמדריכים בני נוער, ויש פה בני נוער שבוודאי יש להם התנסות בתנועות הנוער. ואנחנו רואים בני נוער שמגדלים בני נוער.

עכשיו, אם אנחנו מדברים על תרבות שתייה ונכניס פה לדעתי גם אלכוהול, כי אלכוהול הוא סם לכל דבר, הוא רק סם חוקי. וסמים, הרי שהם,

אני חושב שצריך להתייחס באמת לזה כאל סם ואז המסר השלישי בזה,

בוודאי, בוודאי, כי אלכוהול הוא סם. והחברה המדריכים הם בעצמם בני נוער, והם בעצמם בתוך תרבות השתייה והסמים, מי יותר, מי פחות, למרות שהגבולות,

אנחנו מקדמים בברכה את חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה בבקשה. אהלן וסהלן.

ברוך הבא. בוקר טוב. אז אני אומרת – המתח והדילמה מאד גבוהה אצלם, אצל החברה הצעירים שהם בעצמם מדריכים. כי ראשית הם בעצמם בני נוער. אמנם בתנועה או בגוף שהם עובדים בו יש גבולות ברורים – לא שותים, לא מעשנים במסגרת התנועה. אבל תרבות השתייה ותרבות הסמים נוגעת גם בהם, ואנחנו מוצאים אותם במבוכה, בבלבול, בהימנעות מקיום שיח אמיתי עם החניכים שלהם, וקודם כל עם עצמם. וכאן חברנו עם שפי בתוך המשרד ועם הרשות למלחמה בסמים, בצוותי חשיבה ופיתוח תוכניות ייחודיות לבעלי התפקידים האלה ואחרים שעוד לא מניתי. יש לנו כוחות סמי-מקצועיים, חלקם לובשי מדים. למשל, גרעיני נחל בפרק המשימה שלהם בקהילה. או ש"ש, חברי שדחו צבא ונכנסים, וכולם בני נוער. ופיתחנו תוכנית שאנחנו מאד גאים בה, והמשובים עליה מאד טובים ואומרת ככה- קודם כל מתן מדע רלבנטי בנושאים האלה.

שנית, ברור עמדות פתוח, לא ממקום שיפוטי, של כל אחד איפה הוא נמצא מול התרבות הזאת.

מתי, כשאת אומרת הבטחנו, מתי זה היה?

אנחנו בשנה האחרונה ממש,

ולאן זה הגיע, לכמה, ומאחר ולגבי תנועות הנוער, למיטב ידיעתי ואם אני טועה תקני אותי, במגזר הערבי כמעט ואין נוכחות משמעותית של תנועות הנוער, והשאלה איך אתם מגיעים לבני הנוער במגזר הערבי, ומה התוכנית שלכם לטפח תנועות נוער במגזר הערבי.

אני שמחה על השאלה. הצופים הערבים אתה וודאי מכיר אותם. הנוער העובד והלומד יותר ויותר, אם פותחים לו דלת, נכנס אל רשויות ערביות.

ממש אני הייתי מעוניין לשמוע משהו מעשי. זאת אומרת 'אם פותחים לו דלת' – זה לא אומר לי כלום. אנחנו רוצים לדעת מה המצב, אנחנו רוצים לקבל דיווח, מה המצב העובדתי היום בקשר לעניין של תנועות הנוער במגזר הערבי. אם יש לכם גם נתונים, נשמח לקבל.

יש לנו נתונים, כי כאן יש לך את הטבלה המפורטת, איפה באיזה רשויות פועלות תנועות הנוער. במגזר הדרוזי יש את התנועה הדרוזית. במגזר הערבי אמרתי, הצופים הערבים והנוער העובד והלומד, כאשר מה זה אומר 'פותחים דלת', זה אומר נותנים משכן, נותנים מקום, מתקצבים פעולה, גם הנוער הלומד וגם הרשות המקומית, ואז נעשות פעולות. אבל אתה יודע, אני מוכרחה להודות.

מתוך הרשימה, מפנה את תשומת ליבי גלעד, שיש 51 רשויות מקומיות שאין תנועות נוער, ואני יכול לתאר לעצמי שרוב אותן רשויות מקומיות הן במגזר הערבי. האם העניין הזה נדון והאם אתם מתכוונים לדון בעניין הזה, ומה אתם הולכים לעשות בעניין הזה?

ועוד הערה קטנה, תראה, למשל באום אל פאחם יש שני מקומות אשכול חברתי כלכלי, ובאבן יהודה יש 8 שמטפלים בנוער. כאשר אבן יהודה זה אולי חמישית מה-

אשכול 2 זה אשכול נמוך, זה מופיע בסוציו אקונומי הכי נמוך, אבל אחר כך אתה תראה את מידת המעורבות, אבל אני ראיתי למשל בעניין של מעלה אדומים, אז יש גם מתנ"ס, גם תנועות נוער, יש גם מתאם הרשות למלחמה בסמים, יש גם, זאת אומרת הם מוקפים והם מטופלים מצוין.


מצד שני אתם עוברים ליישוב כמו ז'אסר אזרקה, שכל יום יש לנו צרות צרורות, ואז אנחנו לא נמצאים, הם מחוץ למדינה בהקשר של תנועות החינוך הלא פורמאלי והטיפול של כל הגורמים המכובדים שנמצאים סביב השולחן הזה. ולכן זה אומר כישלון אחד גדול. אנחנו האחראים, כי אנחנו נותנים איפה שיש, ולא נמצאים איפה שאין, ודווקא המבחן שלנו להיות איפה שצריך להיות – באותם יישובים חלשים שיש בהם את הבעיה האמיתית.

אני מסכימה איתך. אני רוצה לחזק ולומר שתנועות הנוער על פי חוק, הן אוטונומיות בדרכן ובאידיאולוגיה שלהן. אנחנו כמשרד, על פי תבחיני סף מסוימים, תומכים או לא תומכים בהן. יש תנועות שאנחנו לא תומכים בהן. אנחנו מכירים פה את הבג"צים של החרדים. אם אין שם ליבה שאנחנו מחייבים אותה, אנחנו לא תומכים בהם. תומכים – משמע תקציבית.

לכן, מת"ן שזה מועצת תנועות הנוער, הארגון של כל תנועות הנוער, הוא אשר גם הוא כמועצה לא יכול לחייב תנועה להיכנס לכאן ולשם, זה שיקול של התנועה. אני מציעה, עם כל החשיבות של הנושא, לקיים דיון איתם, עם מת"ן. לצערי הם התנצלו, אני לא רואה נציג שלהם פה היום, אבל גם הם הוזמנו לכאן.

אין שום סיבה. מה הסיבה שלא הגיעו? הנושא הזה נוגע אליהם ומאד רלבנטי לגביהם.

לי הם אמרו שהם לא יוכלו להגיע, אבל אני מניחה שיתנצלו גם בפניכם. כדאי ומומלץ יחד איתנו, כי כמו שאמרנו אנחנו תומכים בהם על פי תבחיני סף, על פי קריטריונים ידועים מראש, ו-

כי אם אנחנו עוברים על גבי הרשימה של תנועות הנוער, ואנחנו לא רוצים להפוך את הדיון לנושא של תנועות הנוער בלבד, אבל מאחר שאנחנו כבר מתייחסים לאחד התחומים שיכולים לתרום לסוגיה של החינוך הלא פורמאלי, אז רוב הרשימה זה של תנועות הנוער המוכרות, כמעט כמה יש 20? כמה תנועות נוער יש?

כן, מוכרות.

כן. אז כמעט ואין תנועת נוער רצינית אחת שקיימת במגזר הערבי, וזה חיסרון אחד גדול. לדעתי צריך לעודד ולטפח, ולדעתי אף אחד לא מבקש לסטות מהקריטריונים, אלא אפשר לעודד. זאת אומרת ברגע שהם מעמידים, כי זה אינטרס לא שלהם אלא אינטרס שלכם, אינטרס של כולנו, שיהיו גופים שיטפלו. זה אחד הכלים שעוזרים להתמודד בשטח, ברמה של השטח.

צודק.

אחרת יהיה לנו הצהרות מצוינות, אבל זה לא יחלחל לשטח.

צודק, ויש לנו גם תקציב ליוזמות מיוחדות, ואחד הקריטריונים ליוזמות מיוחדות זה אשכול, על פי הלמ"ס, זה אשכול נמוך. ולכן, לצערנו, הרשויות הערביות נכנסות לאשכול הזה.

זה אחד הקריטריונים להכרה בתנועות?

לא להכרה בתנועות, ליוזמות מיוחדות של התנועות בפריפריה. פריפריה גיאוגרפית ופריפריה חברתית.

והתנועות היוזמות.

כן, התנועות יכולות ליזום ולבוא ולהגיד אנחנו מבקשים סכום כזה וכזה, ליוזמה חברתית ביישוב פריפריאלי שעוד לא עבדנו בו עד היום. כך שזה נותן פתח גם אם הן לא עובדות ברשות הזאת, ליצור שם איזו שהיא יוזמה חברתית מהסוג שאתה מדבר. כי יוזמות חברתיות, ואני מסכימה איתך, גורמי חוסן, פנאי, מועיל, אטרקטיבי לבני הנוער, מוריד התנהגויות סיכון. זה ברור. וזה הקו שאנחנו הולכים – חיזוק גורמי חוסן, הפחתת גורמי סיכום. גם בנוער הנורמטיבי, כי אתה סקרת גם את הקושי בנוער הקצה, ואולי נשמע גם את אילן אחר כך, וחשוב לשמוע כמובן גם את נציגת התלמידים ואת החברים האחרים פה. אבל אנחנו הולכים פה, וחשוב גם ביקשתי מגלעד שיהיה ברור, כי בסקירה נכתב טיפול בהתמכרויות. ממש לא. אנחנו עוסקים במניעה. בחיזוק גורמי חוסן. במתן פתרונות לפנאי איכותי, וגם כלים והתמודדות כמו שאמרתי לכם ולמדריכים, וגם למועצות התלמידים – איפה אני, בתפקיד הייצוגי שלי, במתח שבין תרבות השתייה, תרבות הסמים, לבין האחריות החברתית שלי. הבירור הזה הוא מאד רלבנטי להם, והם מבקשים יותר ועוד.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להמשיך לשלב זרועות, כי אנחנו עושים את זה כבר, אבל לעגן תקציבים ולשים את המסגרות הלא פורמאליות שיש בהן אפקטיביות אדירה, משום שהשיח הרבה יותר פתוח, הרבה יותר רלבנטי, פחות שיפוטי ומאד נותן מענה לבלבול ולמבוכה לא פעם, כשהחברה נמצאים בה, עם דאגה. אתה תשמע גם את בני הנוער, גם הם דואגים למצבם. ואם תרצה, ואם יש זמן, אני לא מכירה את החברה, אני מברכת אתכם.

אנחנו ניתן לנציג אחד מהם שיציג הערות תוך כדי סוף הדיון. לגבי הכלים שאתם מעניקים לאותם מדריכים, אז כל החומרים וההסברים זה בשפות – ערבית, עברית,

גם בערבית. זה מתורגם גם לערבית. חומרים שמפיקים הרשות למלחמה בסמים וגם בשפ"י יש תרגום.

ולגבי חברת המתנ"סים, את שיתוף הפעולה, מה הפעילות המשותפת שאתם עושים.

בבקשה.

קודם כל כן, יש שיתוף פעולה. החברה למתנ"סים פועלת ב-140 יישובים, ש-30% מתוכם זה יישובים ערבים. זאת אומרת הפעילות שלנו היא כן ביישובים ערבים, ואלה שלא מסומנים, עברתי עליהם עכשיו, זה גם כאלה שבתהליכים, ג'סאר למשל, היינו שם, יצאנו, אנחנו בתהליכי חזרה. הרשות צריכה עוד להסכים לכמה נקודות, ואנחנו חוזרים לשם. זאת אומרת אנחנו כן במגמת כניסה. גם מסמך הקריטריונים שנקבע בינינו לבין משרד החינוך שם את הדירוג של היישוב כאחד הקריטריונים המרכזיים, ואנחנו לאט לאט חוזרים לעוד ועוד יישובים.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מינהל חברה ונוער. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם יאיר גלר, עם הרשות. דיברנו ככה קצת בחוץ לפני שנכנסנו, היתרון שלנו זה שאלינו מגיעים מתוך בחירה. זאת אומרת חברה שמגיעים למתנ"ס מגיעים מתוך בחירה ורוצים להקשיב, ולכן יכולת ההשפעה שלנו על האוכלוסייה שמגיעה היא מאד גדולה, כי הם בחרו לבוא, כי הם באו, כי הם רצו, כי הם פתוחים לחלוטין. אני לא רוצה להגיד את המילה – להבדיל מבתי ספר, אבל עדיין עצם העובדה שאנחנו מקום שאתה רוצה להגיע אליו, שנעים לך בו, שמסתכלים עליך בגובה העיניים, שזה מתוך בחירה, עושה את השינוי, ולכן אני חושבת שיש הצלחה לתוכניות שמגיעות.

הבעיה היא שלא תמיד מגיעות תוכניות בשל אילוצים תקציביים. אנחנו על מנת כן להצליח מנסים לאגם משאבים, ומנסים ליצור כמה שיותר שיתופי פעולה עם כמה שיותר ארגונים, וכשזה מצליח זה מצליח, ורואים פה בתגובות. כשדיברתי עם גלעד שלחנו איזה שהוא מייל מהיר לכל המתנ"סים, והוא ראה שעד אתמול עוד המשכתי להעביר אליו תשובות של מתנ"סים שאומרים – כן, יש, אנחנו עושים זה, אבל כולם דיברו על פעילות של יישוב,

אתם מוודאים, זאת אומרת שבכל מתנ"ס תהיה פעילות בסוגיה של התמכרויות?

לא. אנחנו לא מוודאים כי אנחנו לא יכולים לאלץ מתנ"ס לפעול בנושא מסוים,

לא לאלץ, אבל לפקח, לעקוב, זה סוגיה שהיא גם מהותית. זה חלק מהיעדים צריך להיות.

כן, אני אגיד לך מאיפה הפיקוח הוא בכיוון אחר. אנחנו באים שוב, מכיוון של חיזוק. אנחנו מאמינים שכשאנחנו נעצים בני נוער ונפתח להם את הדימוי העצמי ואת תחושת המסוגלות העצמית, ואת תחושת השייכות, לא יהיה להם צורך לברוח ולחפש את הסמים, אלכוהול וכדומה. אלה הנקודות שאנחנו עומדים עליהן, ועליהן אנחנו מפקחים, אותן אנחנו בודקים.

אנחנו עובדים הרבה בהיבט של פיתוח מיומנויות מנהיגות, פיתוח ערכים, שוב – פיתוח מיומנויות אישיות, אישיותיות, על מנת למנוע נגיעה לשם. זאת אומרת זה לא חייב להיות. עכשיו, הפעילויות האלה הן באמצעות דיסציפלינות שונות. זאת אומרת נעשה את זה באמצעות הספורט, נעשה את זה באמצעות אומנויות. לא נבוא ונגיד – היום נדבר על דימוי עצמי. זאת אומרת, נעסוק בזה באמצעות התכנים האחרים על מנת למשוך את בני הנוער להגיע, ולעסוק בזה. לכן תוכנית שאנחנו עכשיו למשל הולכים עם הרשות, זה מניעת סמים ואלכוהול באמצעות ספורט. זה חיבור אחד.

מה משמעות הדבר, מה זאת אומרת?

זאת אומרת שחברה, נתחיל מזה שהם מגיעים לספורט כי הם רוצים. כדי להיות ספורטאי טוב אתה צריך להתנזר מהדברים האלה, לשמור על תזונה נכונה, לשמור על אמות התנהגות מסוימות. דרך המחויבות שבני הנוער,

מה התוכנית בפועל?

יש תוכנית אצלנו שנקראת פיתוח מיומנויות מעו"ף. מעו"ף זה ראשי תיבות של – מנהיגות, ערכים ופיתוח אישי. זאת תוכנית מובנית. הפיתוח הזה הוא באמצעות דיסציפלינת הספורט במקרה הזה. אצלנו עושים את זה בעוד דיסציפלינות, כשהחיזוקים של הרשות, פעולות המניעה, פעולות ההסברה, ייכנסו לתוך פעילות הספורט במתנ"סים.

ומי מפעיל נציג שלכם בתוך הרשות? זה מנהל המתנ"ס?

בתוך המתנ"ס, לא. למנהל המתנ"ס יש רכזים שעובדים תחתיו. יש את רכז הספורט, יש את רכז הנוער, והם יעבדו בשיתוף עם נציגים של הרשות.

יש הרבה טענות שהרבה מתנ"סים קיימים במבנים מפוארים, אבל לא פעילים, ויש לא פעם גם מחלוקות בין חברת המתנ"סים לבין הרשות המקומית,

קודם כל כשיש מחלוקות בשביל זה אנחנו שם.

לגבי לאייש את תפקיד המנהל, מי יקבע אתם או הרשות המקומית.

זה לא קשור לדיון, אבל אני יכולה לענות על זה.

לא, אבל זאת אומרת המגע ביניכם, שיתוף הפעולה, זאת אומרת זה לא מתואם, לא מוסדר, לא ברור. ולכן גם מכשיל את יעילות השימוש במתנ"סים שקיימים.

לנו זה מאד ברור. תראה, מנהל מתנ"ס חשוב לנו מאד שהוא יהיה מקצועי. שהוא יהיה בן אדם שנבחר בהתאם לקריטריונים. יש לנו מרכז הערכה מאד מסודר, מאד א-פוליטי, שבוחן את המועמדים לאורך יומיים מרוכזים, ועוד תהליכים עד אותם יומיים. לא תמיד האיש של ראש העיר נבחר במרכז ההערכה, אבל זה רק מניסיון לעשות את זה כמה שיותר מקצועי ונכון. אז יכולים להתגלות אי אלו חילוקי דעות,

יש מתנ"סים שהם קיימים, סגורים, לא פעילים?

לא. יש מתנ"סים, קח דווקא מתנ"ס יהודי,

אבל יש הבדלים, פערים. יש כאלה פעילים יותר, יש פחות.

תראה, כמו בכל נושא, כמו בכל רשות. יש פערים בין רשויות. אנחנו מנסים לצמצם את הפער הזה ולגרום לכמה שיותר איזון בין המתנ"סים.

ושאלה אחרת. מידת שיתוף הפעולה ביניכם לבין השלטון המקומי. יש שיתוף פעולה? אתם מרוצים ממנו?

אין משהו מוגדר שאני יכולה לענות. אני יכולה לענות בעיקר בהיבטים התכניים, פחות בהיבטים האחרים. אני יכולה להתייחס פה לחברים על השולחן מהמקום התכני. מהמקום של השלטון המקומי אין לנו שיתופי פעולה תכניים. זאת אומרת אני כאן בכובע התכני. אבל עם הרשויות, שוב, כל דבר לגופו. מסתדרים מצוין, עובדים בשיתוף פעולה, חלק משולחן עגול, אין לנו טענות.

מאה אחוז.

אני רק רציתי להוסיף מילה על תוכנית הספורט. אנחנו מברכים, ויאיר בוודאי יעלה את כל הנקודות. באמת אנחנו מברכים על הדיון הזה, כי הוא מאד חשוב. אנחנו מאמינים בחינוך הלא פורמאלי, ששם באמת נמצאים הילדים שלא תמיד הם בדיוק שייכים ומשויכים לבתי הספר. והמסגרות האלה הן מאד חשובות לנו.

הפעילות הספורטיבית משלבת תוכנית מניעת השימוש בסמים ואלכוהול, משום שאנחנו יודעים על פי מחקרים, שתוכנית אלטרנטיבית בלבד היא אינה מספיקה, וצריך מה שגילי אמרה קודם, לקיים את הדיאלוג הזה עם בני הנוער. לתת להם יידע, לתת להם ערכים וכישורים ומיומנויות שקשורות לנושא הזה. ולכן אנחנו פיתחנו ערכה שנקראת כן לספורט לא לסמים, וגם בערכה הזאת פעילים במגזר הערבי. ואנחנו מאמינים שבמסגרת הפעילות הספורטיבית, צריך לשלב תוכנית מניעה מובנית שתגיע לבני הנוער. והתוכנית היא מאד מוגדרת, ויש בה בערך כ-12 פעילויות שכוללות מגוון של פעילויות בספורט, שקשורות לספורט בהיבט התכני.

בכמה רשויות מקומיות אתם מפעילים את התוכנית הזאת?

אנחנו מפעילים בקבוצות נוער, אנחנו מפעילים 10 קבוצות עם נוער וצעירים ממשרד הרווחה שיש בהם גם כל מיני מגזרים. אנחנו עם ...

יש רשימה של הרשויות שאתם פועלים?

יש, יש בהחלט.

אפשר לקבל אותה?

כן. אני ארשום לי ואתה תקבל במפורט. גם פה יש אפילו. ניתן לך את זה מסודר.

חוץ מפעילות ספורטיבית, יש לכם איזה שהן פעילויות בלתי פורמאליות?

בוודאי, בוודאי.

זה למעשה מה שמשרד החינוך, והתחילה פה גילי.

אני חושבת שבאמת מה שקרה בשנה האחרונה אפשר לומר, שנעשה שיתוף פעולה מאד הדוק, ואנחנו יושבים בוועדות היגוי משותפות, על מנת לפתח תוכניות, ומדיניות ברמה ארצית, שאחר כך תוטמע בתוך היושבים. זאת אומרת, אנחנו בנינו איזה שהוא מתווה,

זה דבר מאד חשוב.

זה מאד, אני חושבת שזה הקטע החשוב. לקח זמן לבנות מתווה, אסטרטגיה, שתיכף יאיר ייתן ככה הסבר, אבל המתווה הזה הוא גם לחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הלא פורמאלי. שבאמת הוא גם תלוי משאבים שאנחנו מקווים יותר ויותר לפתח וליישם אותו. אז אנחנו מפתחים תוכניות בשיתוף עם קידום נוער ועם חסות הנוער, ועם המתנ"סים, ועם מועצת תנועות הנוער, שאני אולי אעשה את האבחנה בין הרמה הארצית שמפתחת את המדיניות, לבין הרמה של הרשות המקומית שמיישמת אותה.

אנחנו למשל שפועלים ב-66 יישובים, בכל היישובים האלה אנחנו פעילים במחלקות עם מחלקות הנוער, והמתאמים שלנו עובדים בשיתוף פעולה. אני אתן ליאיר להרחיב, אבל בהחלט בהחלט זה משהו שאני חושבת שיש בו הרבה יותר מרק להגיד אמירה, כמו שאמרת. יש עבודה יישומית בשטח שהיא מאד חשובה, כולל החיבור כמובן עם מועצת תלמידים שלדעתי הוא מאד מאד חשוב, כי אנחנו רואים פה את כל הנערים האלה, והם בעצם מובילי דעה ומובילי תרבות, שאולי היה אפשר לשנות באמצעותם גם.

תודה. אני חושב, זאת אומרת בעניין של הפעילות הלא פורמאלית, זה אחת התחנות החשובות.

נכון, בהחלט.

זה להפוך את בני הנוער האלה, במקום שיהיו במוקד של סיכון או נטל, להפוך אותם גם הם נתרמים ומובילים ואני לא רואה עד עכשיו מה שאת ציינת, ראייה כוללת, מדיניות כוללת. כל אחד התייחסות כאן, שם, וכל אחד חי בנחלה שלו, בחלקה הקטנה שלו. לא רואים את הכל ביחד כמכלול, ומישהו מוביל את המערכת הזו.

כבוד היושב ראש, אם יורשה לי עוד הערה. אנחנו מה שנקרא כן שמענו על תוכניות, אבל הנקודה היא כשפורטים את זה לשטח, כדאי שנשמע גם איפה.

אין מיפוי.

כי כשעשינו את הסיפור הזה לגבי תוכניות של רווחה, נפגעי סמים ואסירים משוחררים, אז גם יש תוכניות ארציות, ויושבים ויש שלד, אבל כשיורדים לשטח אז רואים שככל שיש קול יותר נמוך יש פחות תוכניות, ושהפרישה היא אף פעם לא מלאה. זה יופי שיש את הספורט, אבל באמת צריך לדעת כמה רשויות, איזה רשויות עכשיו. אם הגורמים שנמצאים כאן יעשו את זה, אז אני עוד פעם אשב שבוע ואספור רשויות ותוכניות ואגיש, אבל כדאי פשוט להגיד את זה.

אני גם רוצה לשמוע באותו הקשר, באותה הזדמנות, לגבי הרשות למלחמה בסמים, איפה היא נמצאת הרשות, העניין של המתאמים. למה אין, זאת אומרת האם במצב הקיים הם מגיעים ומכסים את כל הרשויות המקומיות והאם יש בחלוקה הזו מה העדיפויות איפה להיות ואיפה לא להיות, והאם הרשויות המקומיות נענשות ואין מתאמים בגלל שהן חלשות, והאם הדבר הזה לא גורם לאיזה שהוא עוול כפול ומכופל, ואיך אתם יכולים לקדם את התוכניות. הן תוכניות נהדרות, אבל נשארות במגרות. איך אתם מביאים את התוכניות, כי הנציג שלכם אני מבין שהוא המתאם.

כן.

אין לכם נציג אחר. אם אין מתאם – אין לכם נציג.

יש רכזים של חבר העמים, רכזים של בני העדה האתיופית, סך הכל כ-100 איש.

אז איך אתם מוודאים שהתוכניות האלה יגיעו לכלל הרשויות, ואיך אפשר להשתמש ולהיעזר במתנ"סים שהם קיימים, גם מבנים מפוארים, גם האנשים שנמצאים, להזין את התוכניות כמו,

אוקי. אז קודם כל אני גם חייב להגיד שהדיון הזה הוא דיון מקרו אמיתי. אנחנו נגענו פה בהרבה מאד נקודות, אבל הדיון הוא דיון מקרו. אם מערכת החינוך, ואני לא בא כאן לא להיות לשר החינוך, לא מנכ"ל משרד החינוך, אבל מאחר ששמעתי אותם כבר מתבטאים הרבה מאד פעמים בעניין הזה, אם מערכת החינוך הפורמאלית מעוגנת בהרבה מאד חוקים, בהרבה מאד נהלים, בהרבה מאד תקציבים, הרי מערכת החינוך הבלתי פורמאלית זה ממש האח, כמעט הייתי אומר החורג, המוזנח. אני לא רוצה להתבטא במילים יותר חמורות, אבל אם אנחנו לוקחים והולכים לעולם, אנחנו נראה,

ואנחנו לא רוצים שהמצב יישאר כפי שהוא. זאת המטרה שלנו.

לחלוטין לא.

המטרה שלנו היא להגדיר איפה הוא, כדי לתת הכשר לאותו אח חורג לא רצוי.

אמת. הוא כן רצוי, הוא מאד רצוי, אבל הוא לא מטופל.

אבל מוזנח.

מוזנח, בדיוק. הוא מובן, ואני שמעתי אני אומר שוב, גם את השר וגם את המנכ"ל, מדברים על החינוך הבלתי פורמאלי כעוגן חשוב מאד בתהליכי החינוך, המניעה, ההסברה, פיתוח האישיות, פיתוח המנהיגות, הכל נפלא. אבל צודק ד"ר גלעד נתן כזה מגיע בתכלס לפריטה, במיוחד בישובים החלשים כפי שציינת, אתה רואה באמת שזה לא מגיע. זה לא מגיע. יש הרבה מאד רצונות, יש הרבה מאד הצהרות. בסופו של דבר החינוך הבלתי פורמאלי, ותפתח את כל ספרי החוקים של מדינת ישראל, אם תמצא אולי זה משהו זניח, שולי לחלוטין.

עכשיו, בהקשר הזה, משרד החינוך מנסה לקדם חקיקה מקיפה שתכסה את התחום הזה שנקרא חינוך לא פורמאלי, וסל הזכויות והשירותים שניתנים לכל אחד מבני הנוער ביישובים. יש מגמה כזאת?

יש. זה החוק בדיוק שדיברנו ושהאוצר גיבה בתקציבים.

תקשיבי לי, הגיבוי 5 מיליון שקל, זה לא גיבוי. אנחנו מדברים על תקציב משרד החינוך, כמה זה, 23 מיליארד שקל ואת מדברת על 5 מיליון ₪.

אמרנו, אחוז קטן מהפרומיל של משרד החינוך מופנה לחוץ בית ספרי.

אז יש כאן בעיה.

הבעיה היא ששמים יותר דגש על החינוך הפורמאלי, והחינוך הפורמאלי אמנם עושה פעילויות בנושא. אני קורל וקסלר, נעים מאד. אני מקרית אונו. אני יושבת וועדה משפטית במועצת הילדים והנוער במחוז תל אביב ונציגה במועצה הארצית. דרך אגב, בקריית אונו המתנ"ס מאד פעיל. המתנ"ס עושה המון פעילויות לבני נוער, יש מקומות לבני נוער, יש את הצוללת האדומה שבאים לשם מוסיקאים, הוא פעיל מאד.

עכשיו, לצערי הרב יש יותר דגש על החינוך הפורמאלי. נכון, החינוך הפורמאלי עושה פעילויות בנושא, אבל הוא עושה כמה – פעילות בשנה? שתי פעילויות בשנה? וחבל מאד.

לעומת זאת, החינוך הבלתי פורמאלי, עם כל הכבוד לחינוך הפורמאלי, יש לו הרבה יותר מקום כמו שגילי אמרה מקודם. החינוך הבלתי פורמאלי שאני באה מהמועצות, לאורך השנים עשינו הרבה מאד פעילויות, הן גם מפורטות כאן. עשינו סמינרי חנוכה בנושא, הביאו לנו הרצאות בנושא. עשינו פורום יושבי ראש גם בנושא של מניעת אלכוהול, וגם בצופים וגם בתנועות הנוער, פועלי איכות החברה, לאחרונה באמת היה אוהל איכות החברה בירושלים. הגיעו אליו בני נוער גם מירושלים עצמה וגם ממועצות תלמידים. זה אוהל שבאמת מנסה לדבר על הנושא וכי באמת הרבה יותר קל לדבר על זה בחינוך הבלתי פורמאלי, והבעיה היא שרוצים לעשות המון סמינרים ובאמת להביא הרבה הרצאות. הבעיה היא שבאמת חסרים משאבים, ואני חושבת שזה באמת, אולי נצא מהוועדה הזאת, וחשוב להעביר את זה הלאה – שחשוב להקצות הרבה יותר משאבים לחינוך הבלתי פורמאלי, כי בחינוך הפורמאלי אין כל כך זמן לזה. יותר עסוקים בציונים, בבגרויות, שבחלק הבלתי פורמאלי יש את המקום הזה. יש מקום לפעילויות האלה, וחשוב להקצות יותר משאבים לזה.

אני רוצה רק ברשותך להשלים עוד כמה מילים. אז דיברנו באמת על החקיקה ועל העגינה. על החשיבות של החינוך הבלתי פורמאלי, כל החדר הזה ועוד רבים אחרים, כולל ממשלת ישראל שאני ישבתי בה בנושא תוכניות האלכוהול, ראו את החשיבות והבינו את העדיפות המאד מאד מרכזית.

יחד עם זה, מה שקרה בשנה האחרונה, וכבר הספקת לשמוע כמה פעמים, בשנה האחרונה חלה מהפכה אמיתי. במקום ללכת טופ דאון, זאת אומרת מלמעלה למטה ברמה של מדיניות וחקיקה וכל המהלכים הכבדים והמסובכים האלה, קרה שבעצם השטח התחיל לייצר הרבה מאד פעילויות שחלק מהן הוזכרו. אז הוזכרו פה מועצות תלמידים, והוזכרו תנועות נוער, ועכשיו יש לנ כבר את הרשימה, וכפרי נוער. אמרנו, תנועות נוער, מועצות תלמידים, כפרים, פנימיות, מוסדות חסות הנוער. כלומר, יש התעוררות אמיתית שבאה מתוך השטח, כולל מהמועצות, משום שהבינו את החשיבות של החינוך הבלתי פורמאלי.

עכשיו, יש כאן נקודה נוספת, החינוך הפורמאלי שמחובר באמת ברמה של תוכניות אסטרטגיות מסודרות שנתון שנתון, לא תמיד גם כל המורים יודעים להעביר את תוכניות המניעה האלה. ומה שבאמת אנחנו עשינו פה את אותו שיתוף פעולה, גם עם החברה למתנ"סים, שנכנסנו עכשיו לתוכניות גם עם הפועל תל אביב, כמו 'כן לספורט לא לסמים', או עם המתנ"סים שעכשיו אנחנו הולכים להרבה מאד פיילוטים או הרבה מאד כפרי נוער או פנימיות. למעשה מה שקרה, אנחנו החלטנו, 'אנחנו' אני אומר כל החברים השותפים פה לשולחן, זה לא דווקא הרשות. כשישבנו מסביב 'שולחן עגול' אמרנו קודם כל נשים את הרגל. נשים את הרגל ונשים את העוגן. אז פה 5 פנימיות ועוד פה 4 מוסדות, ופה עוד כפרי נוער ופה עוד 7 מכללות ואוניברסיטאות. כלומר, כל הפעולות האלה, כדי שנוכל לבוא ולהציג למעשה את העשייה כמה היא חשובה.

עכשיו, כל הדברים האלה גם ייחקרו ויוערכו – איפה זה משפיע יותר, איפה זה משפיע פחות. זאת אומרת הנושא המחקרי פה הוא נושא גם כן שחייבים לשים אותו על השולחן, ואת הדברים האלה אנחנו נעשה. כל זה התחיל בשנת 2010, וזו למעשה השנה הראשונה שבה חלה ההתעוררות הגדולה.

מה שבאמת אדוני, כיושב ראש, יכול מאד לסייע, זה שאת כל הפעולות האלה, אם ניתן היה, ואני יודע שאני מדבר קצת על פנטזיה, אבל אולי חלק מזה אפשר ליישם. ליישם ברמה של חקיקה. כלומר, הפעולות האלה הן פעולות פנטסטיות. אז התוכניות כבר קיימות, המועצות החלשות לא זוכות להן, אתה צודק. המועצות החלשות ברובן לא זוכות משום שהן צריכות לשים את המצ'ינג. כאשר אנחנו יודעים שהם כמעט בלתי מסוגלות, אותן אלה שמסווגות ברמת 2 עד 4 בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חלק מהן באמת גדול במגזר הערבי, אנחנו מכירים את זה. אז זה מן מעגל קסמים. אתה אומר אתה רוצה לתת לחלשים, אבל לחלשים אין כסף. אז מה שקורה שבאמת בקריית אונו, שיש שם ראש רשות חזק ויש מועצה חזקה, ויש מתנ"ס חזק, אז המשאבים זורמים באופן טבעי, כי יש מצ'ינג, ואז הפעולות נעשות פנטסטי.

בז'אסר, היינו צריכים לאחרונה את חבר הכנסת אדרי, שיארגן תקציב מיוחד של 50,000 שקל, שבמקרה אני הייתי המתווך שהעביר את זה, בגלל זה אני מכיר את כל הפעילות, והם יבצעו את זה בפיקוח שלנו. אבל אם אין את אותה יוזמה של חברי כנסת שהיא יוזמה פשוט מלפני חודשיים, והיא יוזמה נפלאה, אז חלק גדול מהדברים לא מתבצע.

למה זה לא יהיה בתור זכות נתונה, ידועה לרשות. לא צריך כל פעם מישהו להתערב כאן כמה להביא, או כמה, המדינה לא יכולה להתנהל בצורה הזו.

אני מסכים.

זו זכות שהיא צריכה להיות נתונה. צריכים להיות מודעים לקיומה.

אני מסכים איתך אדוני, מה שקרה בשנת 2010 שהשטח התחיל ליצור כלפי מעלה, אבל אין מדיניות או חקיקה שאומרת שממשלה- - -

אבל אני שם להיפך. בואו נשים את הממשלה בצד, הם עסוקים בהמון דברים אחרים, זה לא בסדר העדיפות שלהם, הם רוצים להתעסק בדברים אחרים.

אני מבין. נכון.

ולדעתי ברמת השטח, אתם נמצאים בשטח. אתם נתקלים בבעיה.

אמת, נכון.

אתם חשופים לקשיים וליתרונות. למה לא ליזום א' איזו שהיא ישיבה משותפת, להציג תוכנית משותפת, מה שאני שמעתי,

יש.

ולראות איפה צריך לגבות אותה. ואז כל אחד נפגשים ומעלים את העניין על סדר יום הכנסת, אז אנחנו יודעים מה הצרכים, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינת אולי הסדרי חקיקה. אבל אנחנו יודעים מה היעדים, מה החזון, מה הכלים, מה הצרכים שאנחנו צריכים להציג. במצב הקיים אנחנו נמשיך לדשדש במקום, וכל פעם נחזור כמו מזג האוויר, מה קורה. רק מה שיש אנחנו נדווח על מה שקיים. אבל כאן זה לא מזג אוויר, כאן אפשר להשפיע. אולי ניתן. אולי לנסות להשפיע.

נכון, נכון. אז לצורך העניין הזה, שוב נגעת במה שנקרא בנקודה הכי אמיתית. אנחנו יזמנו מפגש עם משרד האוצר, שבמפגש הזה עם משרד האוצר שאמור לקרות ממש עם ראש אגף תקציבים, שוב, בהנחה שהוא קצת יתפנה מצרותיו האחרות, אבל זה יקרה. אנחנו מציגים לו את כל הנקודה הזאת, וכולל תוספות מאד מאד משמעותיות למשאבים האלה, כי התוכניות קיימות. אני יכול להגיד לך בתוך כמה דקות בדיוק כמה כסף אני צריך, כמעט ברמה של מליון שקל לפה לשם, הדברים האלה יוצגו.

סביר להניח כמובן שלא נקבל את הכל, גם סביר להניח שזה לא יקרה במהלך מהיר, אבל קודם כל אני רוצה לקבל את ההסכמה של ראש אגף תקציבים, שהתוכנית שאנחנו מציגים היא תוכנית ריאלית. כי התוכנית קיימת, אנחנו יודעים בדיוק הנושא של הספורט ומועצות תלמידים, ותנועות הנוער, וצופי ים,

והמקום שלנו לא לתת, כלומר לא לתת איפה שיש, אלא לגבש תוכנית להגיע למקומות ש- בכלל.

בוודאי, חד משמעית. מדינת ישראל. התוכנית הזאת תוצג, כולל הנושא הזה של המיעוטים,

מתי תהיה התוכנית הזאת מוכנה כדי שאנחנו נדע על קיומה?

התוכנית למעשה קיימת. אני יכול אמרתי בתוך דקות לעשות את זה, אנחנו יודעים את המכפלות. כי היום אנחנו יודעים שאנחנו עובדים באיקס מתנ"סים,

ניקח לדוגמא, אני פשוט מאד מנסה להבין. ניקח לדוגמא יישוב כמו ג'אסר אזרקה כדוגמא. מדוע הוא לא נמצא על המפה של הרשות, של משרד החינוך, של חברת המתנ"סים,

של המתנ"סים כן.

זאת אומרת איך אנחנו יכולים להבטיח שלא יהיה מצב כזה. מה התוכנית, מה הצרכים, איך אנחנו מבחינת הראייה שלנו נגיע למצב שדווקא אלה כמו ג'אסר אזרקה יקבלו את העדיפות הראשונה? זאת אומרת איך, זה המטרה שלי, זה לא ללכת ולהשקיע עוד פעם למשל בקריית אונו, אלא להגיע למקומות,

זה חשוב וזה חשוב.

לא, לדוגמא. אנחנו מכבדים, לא רוצים להעניש. אבל המטרה שלנו, אלה באמת לא צריכים אותנו. יישובים אלה כמו קריית אונו הם לא צריכים את הוועדה הזו. הם לא צריכים, הם יכולים להתמודד. יש להם את היכולת ויש להם את הכוחות, גם מבחינת הקהילה, גם מבחינת החברה, גם מבחינת המשאבים, יש להם את העוצמות.

והם עושים את זה. אז אני אומר שוב, התוכנית ידועה, מוכרת לנו, נבנתה בשנת 2010. את המכפלות אני יכול לעשות, אמרתי, בתוך דקות. אבל המכפלות האלה יוצגו בפני משרד האוצר. אני לא יכול כרגע, אני גם לא חושב שזה הפורום המתאים לבוא ולהגיד,

לא, לא, בגדול, איך הראייה, איך אתם מתכוונים לעשות את זה.

כן, אז הראייה, אני אומר שוב, הראייה זה אומר לתכלל את כל הגורמים שפועלים בקהילה. זה מתחיל מבתי הספר, זה מתחיל מהרשויות המקומיות, זה ממשיך בתנועות הנוער, זה ממשיך במועצות תלמידים. אנחנו יודעים על איזה פעולות אנחנו מדברים, אנחנו יודעים לכמת את המשאבים שלהם, ואת זה אנחנו הולכים להציג לראש אגף תקציבים.

אפשר לעגן את המדיניות הזו בהנחיות, בחוזרי מנכ"ל ובחק"ל.

חד משמעית.

אפשר לקדם את זה כדי שיהיה,

אני אצטט את מנכ"ל משרד החינוך.

כי אנחנו שמענו, אתה אמרת, שהחינוך הלא פורמאלי הוא חינוך שהוא משהו פרוץ, משהו לא מכוסה.

נכון, נכון.

משהו נתון לחסדי טובות והתייחסויות. אז איך אנחנו, מאחר שאנחנו מודעים לחשיבותו,

למרות שהוא מתבצע בהיקפים עצומים.

איך אנחנו יכולים לשנות את המציאות הקיימת.

אני אסביר. המציאות הקיימת קודם כל מי שצריך באמת להוביל את זה זה משרד החינוך, שעושה היום עבודה באמת יוצאת מן הכלל במסגרת שיש לו, הוא יודע להגיע, הוא עושה את העבודה. אבל אני שומע את מנכ"ל משרד החינוך, וכאן אני מצטט אותו כי הוא אמר את זה בפורום רחב –

"חברת המתנ"סים, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל, מקבלת ממני כל שנה 100 מיליון שקל". פחות, אבל נגיד שהיא מתקרבת ל-100 מיליון שקל. "הצורך האמיתי כדי לכסות את מדינת ישראל, 200 מיליון ₪. אין לי את ה-100 מיליון שקל פער על מנת לתת לחברה כדי שהיא תגיע באמת לכל יישוב במדינת ישראל".

את זה אמר ד"ר שמשון שושני, מה שנקרא באוזניי ועוד כ-10 אנשים ששמעו אותו. כלומר, הדברים האלה ידועים, הדברים האלה מוכרים. אנחנו לא ממציאים פה איזו שהיא המצאה חדשה שלא קיימת, הדברים ידועים. התוכניות שלנו ידועות, התוכניות שלנו משפיעות. חלקן כבר הוערכו ונחקרו. אנחנו יודעים לעשות את המכפלות, המכפלות האלה יוצגו בפני משרד האוצר. אנחנו יכולים, אחרי המפגש עם משרד האוצר, לבוא ולהגיד כאן, ואני גם כמובן אעשה את זה בשיחה איתך בפורום יותר קטן, יותר גדול, אנחנו נציג לך כמובן את תוצאות אותו מפגש. יגיע איתנו גם יושב הראשון. בקיצור, אנחנו מתכוונים לעשות מזה באמת מפגש מאד אסטרטגי ברמת מקרו, של הצורך האמיתי של לכסות את תוכניות המניעה האלה.

ואני אומר שוב, החשיבות, וכאן זה נאמר שוב בכמה מילים. החשיבות של החינוך הבלתי פורמאלי הוכח בכל העולם כמרכיב מאד מאד מאד מרכזי בתחומי המניעה. האלטרנטיבה הזאת של מי שעוסק בספורט, ואתה אומר לילד שעוסק בספורט – דיר באלק, אם אתה נתפס מעשן, שותה או משהו כזה – אתה מורחק מהקבוצה. זה עונש,

ולא רק בספורט, סליחה. גם בריכוז,

כן, בכל פעילות. זה עונש הרבה יותר כבד מאשר עונש כזה או אחר בבית הספר בחינוך הפורמאלי. הרבה יותר כבד משום שאת זה, ואמרה ד"ר מיכל אפללו, הוא בא מרצון. הוא בא מבחירה, וחשוב לו להיות חלק מהקבוצה. בבית הספר, מקסימום ירחיקו אותו ליום יומיים,

אז אולי הוא גם יגיד תודה בעד זה.

והוא גם יגיד תודה, בדיוק. אבל אם יגרשו אותו, ואתה יודע מה, למה ללכת רחוק? הילד שלי בחיים לא יאחר לאימון ספורט. בחיים לא.

גם הילד שלי. אני רואה יש להם ביום שישי פר"ח, והוא מתעורר הכי מוקדם, והוא אף פעם לא היה חולה, והוא מוודא גם בחורף להגיע.

בדיוק על זה אני מדבר.

הוא גם מספיק מזדהה עם המדריך שהוא קרוב אליו.

בדיוק כך, כן. מזדהה מאד עם המדריך.

כי זה חשוב לו, נכון. לעומת זאת, אני לא צריך להסביר לאדוני, להעיר אותו בבוקר בשמונה בבוקר להגיע לבית הספר זה מלחמת עולם כל בוקר. אבל לאימון – לאימון רבע שעה לפני הוא יתייצב, כי קודם כל המדריך, בצורה הכי ברורה אומר לו – חביבי שב, אתה אחרת, שב בצד, אתה לא מתאמן היום. אין עונש יותר, והוא גם לא הולך הביתה, הוא יושב בצד ורואה את כל החברים שלו מתאמים.

הספורט זה דוגמא אחת. יש כאן אין ספור פעילויות.

השימוש באמצעים קולנועיים שאילן בטח ידבר על זה.

הערכות, מערכות ההסברה, שדרך אגב מתורגמות באמת לכל השפות. מתורגמות לערבית, מתורגמות לרוסית, לאמהרית. את כל זה אנחנו עושים, את כל זה אנחנו מכסים. אבל אני אומר את זה, ואני אגיד את זה, אם הייתה לי היכולת המשאבית להגיע היום לכל יישוב במדינת ישראל, זה היעד המרכזי. תמיד שואל אותי מנכ"ל המשרד או השר לביטחון הפנים מה אתה רוצה, אני אומר לו קודם כל להגיע ל-250 רשויות, זה הדבר הכי חשוב. אז הוא אומר לי, אז זה לא,

בכמה היום?

היום אנחנו ב-65-66 רשויות, מתוך 250, הגדולות יותר זה נכון. זאת אומרת ברמת האוכלוסייה אנחנו מכסים הרבה יותר מאשר את הרבע, אנחנו מגיעים ל-60-70%.

אבל כל רשות מקומית היא פשוט מקומית,

נכון. ועוד יש לנו 25 רכזים של חבר העמים, ששוב, מי שמסייע לנו לקדם אותם ולאייש אותה ולתת את התכנים זה סליחה, מפלגת ישראל ביתנו.

יאיר, סליחה שאני נכנסת לדבריך, אבל אתם ב-60, אבל אנחנו ב-140, ויש גם פעילות חופפת, זאת אומרת שאנחנו עושים באופן עקיף,

ברור. את לא צריכה לעזור. אנחנו מדברים על הרשות, הם גוף מאד מכובד בפני עצמו והם צריכים לתת שתהיה להם יציבות ואת השירות.

לא, אני רוצה להגיד שהם נכנסים ליותר.

אחר כך אפשר לעשות שיתוף פעולה.

אז יש את אותם רכזי חבר העמים.

אני רוצה אבל להגיד, גם כשיש עובדים הם צריכים תקציב.

אני אומר.

קודם כל אתה צודק, אבל קודם כל צריך, כדי שיהיה נציג אז הוא ידאג שיהיה לו מה לעשות. הוא לא ישב בחוסר מעש.

כל אדם כזה אוטומטית נלווה אליו תקציב פעילות. זה יכול להיות רכז לבני העדה האתיופית, זה יכול להיות מתאם, זה יכול להיות רכז חבר העמים, או מתאם או רכז במגזר הערבי. הם מקבלים אוטומטית תקציב פעילות.

לגבי חבר העמים, יש 25 רכזים?

בקהילות שלהם, כן.

ובמגזר הערבי?

במגזר הערבי יש היום ל-14 רשויות. לא, אנחנו מגיעים ל-14, זה 9 פלוס עוד כמה שרכזים. עכשיו נוספו גם למשל בשירות הלאומי ובשירות האזרחי שאתה וודאי מכיר היטב את העניין. אז יש לנו כבר היום עוד כ-40 איש במערכת הזאת, כי כשיש קושי תקציבי אז אנחנו מנסים לגייס. זה לא קל, אז למשל במועצות דווקא בצפון, במועצות הערביות, הצלחנו להגיע לבוסתן אל מארג', לעכו, עכשיו נכנס בחיפה. יש לנו היום שם כבר כ-15 מהמגזר הערבי, שהיום מפוזרים שם בהרבה מאד מועצות. זה לא קל, זה לא פשוט כי המועצות לא תמיד משתפות פעולה. אלה שהגענו אליהן כמובן כן, אבל יש הרבה מאד ראשי רשויות אחרות שלא מעוניינים לשתף פעולה, מטעמים אחרים. אבל בסך הכל זה עוד תוספת כוח אדם, שאנחנו יודעים שבמצוקה התקציבית, אז אתה ממציא את אותם דברים שאתה מצליח למצות יותר נכון, אז הצלחנו היום כבר למגזר החרדי וגם לערבים, להביא עוד כ-40 איש. זה התחיל בשנת 2010, וזה מה שאני אומר, זה צמח למעשה מלמטה למעלה, מהצורך.

מנצלים את העובדה שיש רכזים לשירות לאומי,

בוודאי.

זאת אומרת גם האנשים, זאת אומרת המשרות הקיימות בהקשרים, או למטרות אחרות, אתם גם משתמשים בקיים איפה שאין לכם נציגים מטעמכם ישירות?

בהחלט. כל הזמן זה להגדיל.

למשל דוגמא טובה זה הערכה שפיתחנו למגזר הערבי ואנחנו משתמשים בה למשל במתנ"סים כי פשוט ערכה יהודית, שעל פי האבחונים,

אני חושב שכל העניין של השירות הלאומי שיש התנגדות במגזר הערבי לגביו, אם הוא יעבור להקשר ולאחריות של משרד החינוך וחברת המתנ"סים, ואני חושב גם הרשות למלחמה בסמים, אני חושב שלא תהיה שום התנגדות, כי אנשים מבחינת איך נתפסים המשרדים האלה בצורה מאד חיובית. ולכן, צריך להתחיל בחשיבה אחרת, איך לקדם את התפיסה ההתנדבותית דרך המשרדים, שהם קרובים להקניית ערכים ואיזה שהוא ערך של מתן עזרה בהתנדבות.

כאשר באמת עסקנו באיוש, בחלוקה,

אני חושב, זה שננעלים על עניין של ללכת לכיוון של משרד ראש הממשלה, או משרד הביטחון, זה חוסם את קידום הסוגיה הזאת.

מה שקרה באמת בחודשים האחרונים כאשר עסקנו בחלוקה של כוח האדם הזה, שהוא כוח אדם נפלא. אני אומר, זה אנשים שבאים,

מי מתקצב אותם?

מדינת ישראל, מינהלת השירות. אין שום בעיה בעניין הזה. אין בעיה והם מתוקצבים.

וזה קשור למי?

למשרד המדע והטכנולוגיה, מופעלת משם. יש שם מינהלה מסודרת, אבל אצלנו יש בתוך המשרד לביטחון פנים, המנהל של 'מצילה' במקרה, אבל לא משנה, הוא עובד איתי בשיתוף פעולה יום יומי, יעקב גז. אנחנו ביחד מחלקים, סליחה שאני אומר מחלקים, כי מדובר פה באנשים טובים, אבל מחלקים אותם, ואנחנו אומרים להם בראש ובראשונה משטרה ושב"ס, לשם אין כמובן רצון. כשמדובר על 'מצילה', כשמדובר על הרשות למלחמה בסמים, אתה צודק לחלוטין, הם בהחלט באים אלינו. הם באים ואנחנו גדלים בעניין הזה במספרים מכובדים מאד. אבל זה כבר התכנון לשנת, אגב גם השר לביטחון פנים בודק אותי לעניין הזה ממש כמעט שבוע בשבוע, כמה עוד אתם קולטים, וכמה עוד מתנדבים, על מנת שייכנסו.

ואם אנחנו מדברים על זה, גם הרי להורים, סיירות ההורים. סיירות ההורים התחלנו ב-40 בתחילת 2010, היום אנחנו כבר ב-103. כלומר, בסיירות הורים ששוב, זה משאב מאד מאד יקר, והוא עושה עבודה יוצאת מן הכלל פעמיים. פעם אחת מאחר שהוא בא מהערכים ומהתוכן ומהאחריות הקהילתית, כל המילים היפות שאנחנו יודעים להגיד שכאן הם באמת מובאות לידי פרקטיקה, לידי מעשה. וגם כלכלית זה זול מאד. סיירת הורים, אז אתה מממן את הרכז, אתה מממן את הציוד, את האפודים, את הפנסים, אתה עושה את הדברים האלה והנה יש לך עוד כוח ברשויות.

אני כבר יכול להגיד שוב, במגזר הערבי קשה מאד להקים סיירות הורים. גם שם,

ניסיתם, בדקתם?

כן.

ולמה נחסם?

זה לא שנחסם, אבל הרבה יותר קשה. הרבה יותר קשה.

איפה זה קיים?

איפה זה קיים? יש בירושלים, יש בחיפה שיש שם ערבים. אני חושב שאלה שני המקומות היחידים.

ביישוב ערבי שהוא ישוב ערבי אין, לא קיים.

אין. ממש אין.

ניסיתם?

כן. עכשיו אנחנו עובדים על זה, ממש עכשיו. המנחה אצלנו למגזר הערבי, וליד חאדד, אני מניח שהכרת אותו. הוא עובר מראש רשות,

לא. אולי יום אחד אנחנו נקבל הסבר לגבי הנושא הזה, זה מעניין אותי ומסקרן.

בסדר גמור. בכבוד רב.

מאחר שאנחנו צריכים עוד רבע שעה, אז. ואני רק התחלתי, ורק אני לומד. גם כשמתייחסים לנושאים אחרים, אני רוצה גם לשמוע אותם, כי הדברים מעניינים.

אני באמת, אני גם כראש עיר לשעבר כבר עסקתי בהרבה נושאים. אין ספק שהנושא של החינוך הבלתי פורמאלי הוא דבר חשוב. תמיד הילדים מעדיפים מה שפחות ללכת לבית הספר, אבל לחוגים ולפעולות זה יוצר אווירה סביבתית אחרת, זה מוריד ומפחית את האלימות, זה מפחית גם כלפי ראש הרשות שלא הורסים לו את הגנים ולא את הספסלים וזה נעשה אם זה באמצעות ספורט.

לצערי אני חייב לומר את הדברים, ואני רואה את זה בהכל, גם בתיק הרווחה, ואני רואה את זה בחינוך. מה שמקבל במרכז נער או כל דבר אחר, אתה רואה עד שלא יהיה איזה שהוא סל שיחייב שווה בכל המדינה, ובזה צריך אולי לטפל. כי אם זה ברווחה, אז אתה רואה פערים בין המגזר היהודי, ערבי, פריפריאלי 1 ל-6, כי שם יש יותר משאבים, שם אפשר לתת יותר מצ'ינג ואז נותנים. אותו דבר בכל התחומים, אני חושב גם בוועדת סמים יש את הנושא של מתאמים בנושא האסיר, ששם המדינה מפסידה, מוציאה הון עתק רק בגלל שאין לה מתאם שיוכל להגיש דו"ח לקיצור שליש, והבן אדם יושב בכלא, כאשר העלות שלו היא 12,000 ₪ לחודש אסיר, ומתאם עולה 4,000 ₪ לחודש, שהוא יכול לעשות פעולה בקרבם.

לכן, אנחנו רואים באופן, ויכול להיות שגם הגופים לא עושים די, ואני רואה שיש פה חקיקה. אז זה שיש חקיקה ולא עושים אז תלכו לבג"צים, תתבעו אולי זה, כי ראשי הרשויות היום תחת קיצוצים, חלקם הגדול, והנושא של רשויות ממומנות שלדעתי זה פקידים שהמדינה שמה אותם שם, והיא משתיקה אותם, מניחה אותם. ולכן הם לא יכולים להפגין, הם לא יכולים לצעוק, הם בקושי מקבלים אולי להיפגש עם מנכ"ל משרד הפנים, אם בכלל, אחרי שנה או שנה וחצי, כאשר נבחר יכול לדפוק על השולחן ומפעיל. ולכן, העסק רגוע ושקט.

כנ"ל לנושא, חלק גדול מהרשויות עם חשבים מלווים, ועם חשב מלווה יש גם תוכנית הבראה, ובתוכנית הבראה אסור לך לקלוט עובדים, אתה רק צריך להוציא עובדים, ואם אתה קולט אתה לא מקבל את המנה השנייה והשלישית. זאת מערכת מאד מאד מסובכת, שהיא קשה גם לרשויות, ועכשיו רק סיימנו איזה שהוא מאבק. לא יצא ממנו בכל מה שרצינו, אבל אני מקווה שזה מאד ישפר.

לכן אני חושב שהנושא של החינוך הבלתי פורמאלי צריך לבוא בחקיקה. צריך גם לקבוע אחוז מסוים בתקציב שילך לעניין הזה. כי כל רשות מחליטה, ואני זוכר כשהייתה ראש רשות, אז כשהיה לי נתתי, למה? כי יש איזה שהוא סדר עדיפויות. כשהיה לך נתת למתנ"ס, אחר כך נתת לעמותת הקשישים, ואחר כך נתת, כי תמיד זה הכספים שאתה יכול להשהות אותם ויכול זה, ולכן בעניין הזה אם תהיה חקיקה מסודרת, שיקבעו אחוז מסוים בתקציב, אם זה בחינוך בלתי פורמאלי,

בשלטון המקומי אתם דנתם בסוגיה הזאת? דנתם בסוגיה הזאת? יש וועדת חינוך במרכז השלטון המקומי, נכון?

יש ועדת חינוך.

והתקיים דיון בעניין של החינוך הלא פורמאלי?

אם תהיה חקיקה, אני מניח אם תהיה חקיקה יהיה גם לזה תקצוב. והנושא הזה של מתאם, כן אתה רוצה לקחת, לא יכול לקחת, יש לך תקציב, אין לך תקציב, אנחנו רוצים את זה. אין ראש רשות שלא רוצה. לא קיים, כולם רוצים, אבל לא כולם יכולים.

עכשיו, הרי מה קורה? נשארים עודפים, אני מניח שמי נהנה, יש לו 100 מיליון שקל לפעולה הזאת, עכשיו מי נהנה? נהנה מי שיש להם מתאמים. יש לו את המצ'ינג, יש לו מתאם, הוא נותן.

ומי שאין לו את ה-70% או 50% הוא לא ינצל, וזה יישאר בתור עודף. ואלה שיש להם ייקחו גם את שלהם וגם את של החלשים.

אנחנו דואגים בפריפריה, עכשיו מי מקבל, מקבלים אנשי המרכז, קריית אונו יש לה ראש עיר נהדר, הוא כרגע יושב בוועדת הכלכלה, יש פעילות. אני מניח ששם יש להם תיאטרון,

יזמתם אתם מבחינת השלטון המקומי, יש לכם איזה שהוא רעיון לגבי יוזמת חקיקה בהקשר הזה, להסדיר את החינוך הלא פורמאלי?

אנחנו מוכנים ללכת לחקיקה שיש בה גם תקציב. מה שקורה, יש חקיקה,

ברגע שיש יוזמת חקיקה המדינה מחויבת.

אז המדינה. יש לזה פעמים רבות כן ופעמים רבות לא. היא יוזמת חקיקה, תיקח אדם, ולא אומרת לך מאיפה לקחת את התקציבים. ולכן אתה עומד בפני מצבים זה, ולכן אם נלך על פי חקיקה, גם נעגן את הנושא של החינוך הבלתי פורמאלי, שזה תנועות נוער, שזה מתנ"סים, זה שורה ארוכה, והעצמה. אין יותר, אני אומר, אם יהיה סל שווה, סל שירותים שיינתן וכל אחד יודע שזה הסל שאתה מחויב אליו לתת, ואתה נותן אותו, אני מניח שצעירים יישארו בפריפריה. ואני אומר את זה בצער, בפריפריה לא נשארים הצעירים, כי כולם אחר כך באים. למה מחירי הדירות מאמירים במרכז? כי כולם רצים לשם, כי שם יש את הזהב.

ולכן, אנחנו נהיה מוכנים לחקיקה מסודרת, שהכסף הזה יהיה בתוך, אם הוא יסומן יהיה באותו תקציב חינוך שלא ניתן לעשות עיקולים, אלא שהוא שמור באותו מקום ולא יעשו בו למשכורות ולדברים אחרים. ובאמת אולי כדאי, ואני אומר את זה כאן בכנסת, שהמדינה תתחיל לבנות איזה שהוא סל שירותים מחייב שכל אזרח ואזרח, אני בבית שאן רוצה לקבל אותו סל שמקבל מישהו אחר, ואני אומר את זה בצער, אני לא מקבל. לא רואים את זה. לא רואים את אותן תנועות נוער שהיום רצות בגבעתיים, ורצות בזה, מה שאצלנו זה הולך ונעלם. אנחנו לא רואים בתי קולנוע, כמעט ואין היום בצפון. אין בתי קולנוע בכלל, מי שרוצה לראות היום סרט,

המסר ברור, כי אנחנו מגיעים לסיכום.

שמי רפי בן שטרית, אני חבר מועצת העיר בית שאן. אני גם עוסק בחינוך, עסקתי הרבה בתחום החינוך הבלתי פורמאלי, גם במסגרת של מתנ"ס וגם במסגרת של החינוך ההתיישבותי.

והיום מה אתה עושה בבית שאן?

היום אני חבר מועצת עיר בית שאן ועוסק בחינוך בהוראה. טוב, אין ספק שרשות מקומית מתפקידה להפעיל את התוכניות של החינוך הבלתי פורמאלי, אבל כמו שכבר נאמר כאן, הפעולות של ההסברה ושל המניעה בתחום של השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים הם מאד מאד מינוריות ושוליות. במסגרת אולי סל תרבות, ילדים בתיכון, תלמידים בתיכון רואים איזו הצגה אחת או פעולה אחת או שתיים בשנה. זה מעט מאד, וגם אני אומר, מהכובע של רשות מקומית. ברשות מקומית שאין מתאם סמים, ואין וועדה לטיפול בנושא הזה, כשמטילים משימות על רשויות מקומיות ולא מגבים את זה בתקציבים, וזה באמת לא בא לידי ביטוי בתקציבים, אז רשויות מקומיות מוותרות על השירות הזה לנוער. וזה חבל מאד.

אנחנו רואים איך במקומות הפריפריאלים, ואני בא מבית שאן, אז אני יודע שנעשה מעט מאד. גם בתחום של מינהל חברה ונוער, וגם בתחום של המתנ"ס ובתחום הזה. ואם רוצים באמת לדחוף את זה, לשדרג את זה ולקדם את זה, אז באמת אולי חקיקה כזאת, שנותנת איזה שהוא סל קבוע לכל נער ונער במדינה בלי שום הבדל, זה משהו שיכול מאד לקדם.

אנחנו רואים איך בני נוער נופלים גם מכיוונים אחרים. אני יודע איך תנועה פוליטית חרדית מצליחה לסחוף אחריה 4 מושבים למועצת העיר ביישוב שהוא לא חרדי. זה איזה שהוא ניסיון בריחה לכיוונים אחרים, לכיוונים שאולי נותנים איזה שהוא פורקן או איזה שהוא גירוי אחר, או איזה שהוא סיפוק אחר, שאני לא יודע. אני הייתי רוצה לראות את בני הנוער במקומות אחרים, אבל הם נמשכים מאיזו שהיא סיבה לאותה תנועת נוער חרדית, או מפלגה חרדית, ושם אנחנו יודעים לאן זה מתפתח לכיוונים שהם לא בהכרח רצויים.

כל התחום הזה של שעות הפנאי, כל התחום הזה של חינוך בלתי פורמאלי, הוא באמת נמצא, הוגדר בו כאח חורג או כאח לא רצוי. אני מסכים עם המונחים האלה. אני באתי מהתחום הזה, הייתי גם רכז הדרכה רשותי, וגם מנהל פנימייה לנוער בסיכון. אני יודע שנעשה מעט מאד בתחומים האלה ולא מספיק.

אני אקצר כי, אני קודם כל רוצה להתחיל בכך ש,

אם יש לך המלצות או רעיונות אם אפשר.

גם את זה יש. אבל אני רוצה להתחיל בתמונה הלא פשוטה שבמדינה שלנו כל שנה משהו בין 20,000 ל-24,000 נערים ונערות נושרים ממערכת החינוך הפורמאלית, אבל אני כבר לא רוצה לדבר בכלל על הבלתי פורמאלית. נער שנושר, התנהגות הסיכון שלו, רק שתבינו, בסקרים של הרשות למלחמה בסמים, יותר מפי שניים השימוש, אני לא רוצה כבר לדבר על כך שאחד מכל ארבעה נפתח לו תיק פלילי. ותראו איזה שיעור זה בהשוואה לנוער הנורמטיבי. אני לא רוצה לדבר על כך שאפילו ההתנהגות האבדנית שלהם היא בשיעורים הרבה יותר גבוהים.

נוער בסיכון.

כל התנהגויות הסיכון אצלם הן בסדרי גודל של פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה מהנוער הנורמטיבי. ולצערי, שיעור גבוה מהאוכלוסייה הזאת זה המגזר הערבי, זה המגזר החרדי וזה העולים. שיעור גבוה מאד. ובגלל זה, העבודה שלנו חייבת להיות חזק במגזרים האלה, חד משמעית.

כל ילד שלישי או רביעי אמרת?

כל ילד רביעי מנותק שנשר מהמערכת,

זה 25%.

כן, תיק במשטרה.

יש מחקר שהוכיח את זה?

לא צריך מחקר.

תפתח את העיתון היומי.

אני אגיד לך למה לא צריך מחקר אפילו. הנערים המנותקים שנמצאים אצלנו, מדווחים היום ללמ"ס. הלמ"ס מצמיד את מספרי תעודות הזהות שלהם עם מספרי תעודת הזהות עם החברה שנפתחו להם תיקים. ואז אתה יכול להשוות בין כאלה שהם תלמידים ואלה שהם לא תלמידים. אנחנו מקבלים את הנתונים האלה. עכשיו, התמונה הזו היא קשה.

מה בכל זאת צריך לעשות ומה אפשר לעשות ואיך עושים את זה? קודם כל אני אומר, אנחנו לאורך שנים עובדים עם הרשות למלחמה בסמים, תקופות יותר טובות, תקופות פחות טובות. ובשנה האחרונה, וואלה פתחו לנו דרך. אני זוכר שלפני בערך שנה ישבתי אצלכם אמרתי לך אין לנו תוכניות, תיתן לי תוכניות, אני רוצה פעילויות לאוויר, תן לחברה. אני זוכר, ואני שמח באמת, אנחנו כבר חוגגים שתי תוכניות. אני הוליך עכשיו להפיץ לשטח, שלוש, סליחה. גם מאלטרנטיבה, היינו אתמול. כלומר מהבחינה הזאת, וואלה הרשות עשתה לנו, ואני מצטער שאין להם מספיק תקציבים, כי אתה יודע, תוכניות גדולות במדינה שלנו, באות עם תקציבים ומצליחות להחדיר המון דברים. הרשות למלחמה בסמים הם נלחמים בלי תקציב לתת לי, אתה יודע, מערך שיעור כדי שאני אפעיל אותו, אבל הם לא מביאים עם זה שקל.

ואני בא ואומר שוב פעם, זה שמורידים מהם את תקציבי הפעולה וכן הלאה וכן הלאה, זה מפחית את היכולת שלהם להשפיע. ממש מפחית. ואנחנו רוצים אותם. אנחנו גם ביחסים פנטסטיים, אנחנו עושים חושבים יחד, אנחנו ברמות טובות. גם החינוך הפורמאלי, גם החינוך הבלתי פורמאלי, ובוודאי עם הרשות, ואני חייב להגיד לך – גם הרווחה. ויש פה שילובים יפים.

לגבי הנוער הזה, שיהיה ברור, אנחנו מרושתים ב-151 רשויות מקומיות. יש לנו סטנדרטיזציה מאד ברורה לגבי איזו רשות יכולה לקבל את המשאבים הללו. זה מחייב לפחות 30 נערים מנותקים שנשרו ממערכת החינוך, שמופיעים במחשב של משרד החינוך כמנותקים, ועוד כ-20 נערים שהם בסיכון. זאת אומרת רשות שרוצה להקים יחידה לקידום נוער, זקוקה קודם כל לבסיס של אוכלוסייה מנותקת.

מעבר לכך, לצערי הרב, אנחנו עדיין נמצאים בפילוסופיה שעד עכשיו הוגדרה כחינוך בלתי פורמאלי, זאת אומרת אנחנו עדיין נשענים על משאבי הרשות המקומית, מבחינת מקום, מבחינת מצ'ינג, ואנחנו מנסים להקטין את זה כמה שאפשר, כדי שבכל זאת זה יגיע לאותם מקומות שזה כל כך קשה. אנחנו עכשיו מכניסים את המדדים השונים כדי שבכל זאת נוכל לתת יותר ליישובים. יש לנו זרימה אדירה, אני כבר לא מדבר על הערים הגדולות הערביות. שם בוודאי שאנחנו נמצאים, אבל היישובים הקטנים הערבים זה לא להאמין, האוכלוסיות המנותקות שם.

לנוער מנותק לא מספיק לתת תוכנית מניעת שימוש לרעה בסמים, שיהיה ברור. אנחנו בכלל לא עוסקים במכורים וכן הלאה. כשנער מכור, אנחנו משתדלים מאד לשלב אותו בשירותים המקצועיים בעסק הזה, שזה יכול להיות כפרי גמילה וזה יכול להיות שירותים קהילתיים. כלומר, מהבחינה הזאת השירותים המקצועיים עושים את העבודה. אנחנו במקרה הטוב מצליחים להביא אותו לשם. אבל כל הנוער הזה, זקוק לתוכניות מניעה, ואנחנו היום את הפעולות מניעה האלו מכניסים לתוך כמעט כל תוכנית.

אני אתן לכם את הדוגמא הכי יפה. אנחנו לקחנו נוער יוצא אתיופיה, רובו דרך אגב נולד בישראל. הם לא מכירים את כל המורשת של ההורים שלהם, והיה לנו חשוב כחלק מתוך תוכנית זהות ישראלית, לתת להם קצת את ההיסטוריה שלהם, כי זה חלק מפילוסופיה ברורה מאד של איך אתה בונה זהות. ובנינו איתם תוכנית של שנה שלמה שבמסגרתה הם היו צריכים ללמוד על המורשת ההיסטורית וכן הלאה, וזה נגמר כמובן במסע לאתיופיה. במפגש הראשון שעשינו להם כמפגש הכנה במחנה, כולם השתקעו. כולם השתקעו, בסדרי גודל שאין כדוגמתם.

מה אתה מסיק מזה?

היינו, חייבים תוכניות, פעולות, איך לעבוד איתם על הנושא של אלכוהול. את המשמעויות של זה, את הסכנות של זה, את ההשפעות של זה. איפה אתה יכול לשים את הגבול, מה שאתה רק רוצה. ומהבחינה הזאת זה בוודאי תרבות, הכל תרבותי. לכן אני בא ואומר, אנחנו כל הזמן ביקשנו עוד ועוד ועוד תוכניות, תוכניות, תוכניות, כדי שאנחנו נוכל לשלב אותם בתוך תוכניות זהות, תוכניות מנהיגות, תוכניות עבודה. כל דבר שאנחנו נותנים לנערים, צריך לשלב בו את הפעולות האלו. לסמן אותם בפנים.

לסיכום אני יכול להגיד לכם דבר אחד, הנוער הזה, כאשר אתה משקיע בו, מחציתם עושים בגרויות. אני כבר לא מדבר על גיוס לצה"ל, אני לא מדבר על עולם העבודה, למה הם מגיעים. בואו תראו איזה מיזמים עסקיים הם עושים, בואו תראו איך הם פותחים עוסק מורשה, חלקם מרוויחים יותר ממה שאנחנו מרוויחים. בואו ותראו מה אתה יכול להגיע עם נערים כאלה.

אם משקיעים בהם טוב, נכון וכן הלאה, התוצאות הן נהדרות. זה לא נוער שצריך לקבור אותו.

אז כלכלית גם ההשקעה היא כדאית.

בגדול, מה שאמרו פה, זה כל כך נכון.

כן, אז אני מודה לכם. אנחנו לצורך הסיכום נציין שאני חושב שהיזמה שמוביל שר החינוך לחקיקה בעניין של תחילת התייחסות ועיגון הסוגיה של החינוך הלא פורמאלי על ידי חקיקה, היא יוזמה מבורכת. היא צעד קטן אבל בכיוון הנכון. אנחנו אולי ננסה למנף את הגישה הזאת והתפיסה הזאת, כדי לכלול נושאים נוספים.

1. החשיבות שיהיה סל שירות שוויוני לכל רשות מקומית, שתדע מה עומד לרשותה ותתמודד בצורה נכונה.

2. יש צורך בתוכנית מערכתית משולבת כוללת, ממנה נגזרת הפעילות של כל משרד ומשרד, תוך שיתוף פעולה מלא, ואיך שאני שמעתי קיים שיתוף הפעולה, אבל אין תוכנית. שמענו שיש, אבל היא לא הוצגה בפני הוועדה.
3. אני ממליץ שמשרד החינוך ידאג ליזום ולעודד תנועות נוער בקרב הציבור הערבי. זה אחד הכלים החשובים להעצמה ושבני הנוער ייקחו על עצמם אחריות ויובילו, ויקדמו תוכניות שמשרד החינוך בעצמו מפעיל ומריץ.
4. הדבר האחרון, הוא חשיבות ההתמודדות עם הנוער בסיכון, שאני חושב שההשקעה בהקשר הזה זה דבר שהוא חשוב מאד כדי לפתוח פתח של תקווה, ולהפוך אותם מסיכון לסיכוי ותקווה, ואנחנו נמשיך ללוות את העניין הזה בהמשך, אשר אנחנו מבקשים לקראת דיון המעקב בהקשר הזה, שתהיה התייחסות א' שתוצג בפנינו התוכנית שכל המשרדים שמטפלים, כל אחד נותן את האני מאמין שלו ואת הראייה שלו בתוכניות, כשזה נגזר מתוכנית אחת. וגם כן לשמוע ממשרד החינוך לגבי תנועות הנוער – איפה, כמה ואיפה ומה הם עושים, וגם התייחסות ספציפית לתנועות הנוער במגזר הערבי.
תודה רבה לכל המשתתפים.
הישיבה ננעלה בשעה 11:40