הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
23
ועדת הפנים והגנת הסביבה והוועדה למאבק בנגע הסמים

24.1.11


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה פרוטוקול מס' 320

והוועדה למאבק בנגע הסמים פרוטוקול מס' 43

יום שני, י"ט שבט התשע"א (24 בינואר 2011), שעה 10:30

אלכוהול וסמים במוקדי בילוי – כיצד להתמודד עם התופעה

חברי הוועדה: טלב אלסאנע – היו"ר

יעקב אדרי

אריה ביבי

חמד עמאר

רפ"ק ערן נוישול, קצין נוער אח"מ, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

יאיר גלר, מנכ"ל הרשות, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

שמאי גולן, דובר, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

גילי דנה, מפקחת מניעת התנהגויות סיכון – מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

רותי תווינה, מדריכה ארצית ביחידה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

דני בודובסקי, רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

איריס פלורנטין, מנהלת שירות סמים – אגף תקון ונוער מנותק, משרד הרווחה

זהבה ספיר, מפקחת מורים יועצים – מחוז חיפה, הכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

עו"ד דרורה נחמני רוט, ייעוץ וחקיקה פלילי, הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים

עו"ד יפעת רווה, מנהלת מחלקה (פלילי), משרד המשפטים

פיני קבלו, סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי, המרכז לשלטון מקומי

גל אילוז, מועצת התלמידים והנוער הארצית

קורל וקסלר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יורם ברוך שליאר, מכון שליאר לפסיכולוגיה וייעוץ ארגוני בשילוב קולנוע

עו"ד עפרה בן-מאיר, המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד ענת לוי, המועצה הלאומית לשלום הילד

אריה עמית, מפכ"ל המשטרה לשעבר

סופיה ברנוב, עמותת "אליס"

יהודה כהן, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

גלעד נתן, ממ"מ, הכנסת

רעות בן-יעקב

שיר סמסון
ווקשטיין

עדי ויכנדלר

יהונתן לסנטשריק

אופק הרניק

אוריה פריאד

ענבר גולדברג

סמח אבו ג'פה

עוז חורי

מאור תורג'מן

ארתור קוקשטל

יפה שפירא; בת שבע פנחסוב

הדס צנוירט

אלכוהול וסמים במוקדי בילוי – כיצד להתמודד עם התופעה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אני מתנצל בשם חברי, חבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, שהיה אמור להיות שותף לדיון, כי הדיון הזה הוא משותף לוועדת הפנים ולוועדת המאבק בנגע הסמים. מסיבות אישיות נבצר ממנו להגיע. אני מבין שאמו לא מרגישה טוב - אנחנו שולחים לה איחולי בריאות.

על סדר היום סוגייה חשובה, עניין ההתמודדות עם ההתמכרויות והאכיפה בתחום הבילוי. אני מקדם בברכה את בני הנוער השותפים בדיון. הם ייטלו חלק בדיון, ויציגו שאלות לנציגי משרדי הממשלה השונים, ששותפים לדיון.

זה כמה זמן שהייתי אז גם יושב-ראש הוועדה, ולאחר פרק זמן גם נטלתי את התפקיד. אני חש שאנחנו ממשיכים לחשוב בתוך הקופסה, וכשאתה עושה אותם מעשים, אתה מקבל אותן תוצאות. אם מסתכלים על הנתונים - יש כ-10 אחוז מבני הנוער, שהשתמשו בסם לא חוקי כלשהו בשנה האחרונה, לפי סקר שנעשה ב-2008, ויותר מ-4 אחוז מבני הנוער השתמשו בסם לא חוקי בהזרקה; 11 אחוז מבני הנוער השתמשו בחומרים נדיפים כלשהם; כמחצית מבני הנוער שתו משקה אלכוהול; 30 אחוז מבני הנוער השתכרו לפחות פעם אחת - נתונים שהם מזעזעים, שהם מדאיגים, ומצביעים על מגמה, וכשאנו מודעים למספר הגורמים שמטפלים ועושים מאמצים, אם זה משטרת ישראל במסגרת התוכניות שלה, הנוכחות שלה, יחידות הנוער, עיר ללא אלימות, הרשות למלחמה בסמים במסגרת הפעילות להסברה והתוכניות שהיא מבצעת, פעילות המתנ"סים, משרד החינוך, משרד הבריאות, אנו רואים שיש הרבה מאמצים, אבל התוצאות לא עומדות בקשר עם המאמצים שמשקיעים. הנתונים האלה גם מחייבים אותנו, לדעתי, למחשבה חדשה ולגישה חדשה.

אחד הנתונים המדאיגים שאני רוצה לשמוע התייחסות לגביהם היא העובדה שאין סל שירות שוויוני, כלומר הרשויות החזקות, יש בהן יותר פעילות – את זה אני מפנה גם לרשות למלחמה בסמים – וברשויות החלשות כמעט אין, למרות שהגישה צריכה להיות הפוכה. צריך להיות סל שירות שניתן לכל אזרח, לכל אחד מבני הנוער, גם בתחום ההסברה וגם המניעה ובתוכניות השונות, ושזה לא יהיה פונקציה, שמי שחזק, מקבל, ומי שחלש, נענש פעם שנייה.

אנחנו נפתח עם הרשות. בבקשה, מר יאיר גלר, מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים.

הסקירה שלנו תתבצע על-ידי מר שמאי גולן, ומספר מילים שלי כפתיח.


מוקדי הבילוי במדינת ישראל הפכו להיות מוקד מרכזי של תרבות הפנאי של בני נוער צעירים, גילאי 15 עד 25 בעיקר. הנתונים שכבר ציינת, אדוני היושב-ראש, הם נתונים חלקיים, משום שבמוקדי הבילוי האלה התמונה עוד הרבה יותר מדאיגה. אנחנו יודעים שצעירים וצעירות, כשהם באים, במיוחד בסופי השבוע, לאותם מקומות, האתרים האלה הופכים להיות אתרי התפרקות טוטלית. זה אומר שכבר טרם יציאתם מהבית, חלק צורך אלכוהול כבר בבית; חלק עושה את זה לפני כניסתו למועדון. בתוך המועדון עצמו, בתוך הפאב, בתוך אותם אתרי בילוי, במקומות שאמורים לשמש מקומות שבהם הם נפגשים, רוקדים, מבלים, צריכת הסמים היא משמעותית ביותר. חלק מזה נעשה באולמות עצמם בצורה של מעבר סמים אחד לשני, מכירות שמתבצעות במועדונים – חלק מתבצע בתאי השירותים – גם את הנושא הזה אנו מכירים היטב. אין ספק שתרבות הפנאי הזו מחקה אמנם את הנוער במערב, במערב אירופה, בארצות הברית, באוסטרליה, אבל בישראל התלמיד קרוב מאוד למורהו, במקרים מסוימים אפילו עולה על מורהו, כלומר הבעייתיות קיימת.


לצורך עניין זה יש מספר ערוצי פעולה שאנו מנסים. קודם כל, פעלנו תחום המניעה, ואתן פה מספר דוגמאות – הנושא של חקיקה כנגד צריכת אלכוהול במקומות ציבוריים נכנס ב-2010 לתוקפו, ואותה תופעה של ילדים ששותים מחוץ למועדונים טרם כניסתם כדי לא לשתות שם, כי המחירים מאוד גבוהים בתוך המועדונים, התופעה הזו הצטמצמה משמעותית, כי כיום זה אסור על-פי החוק, והמשטרה בעניין זה עושה עבודתה היטב. היא אמנם לא נכנסת אתם לעימותים של רישום פלילי ודברים מסוג זה, אבל היא לוקחת את המשקה, יש לה הסמכות, שופכת את הבקבוק או מחרימה אותו – מותר לה את שני הדברים לעשות, וזה פעל את פעולתו.

זה גרם לכך שהרבה יותר צעירים כבר שותים בבית, ואז קורית תופעה לא פחות חמורה – הם נכנסים למכוניות כשהם כבר מתודלקים, חלקם כבר ספוגי אלכוהול, הם נוסעים בכבישים, מסכנים אותך, אותי וכל אחד אחר שנוסע לידו, נכנסים למועדון, ושם ההתנהגות הבלתי ראויה ממשיכה - ממשיכים לשתות, חלקם כאמור צורכים סמים. המשטרה פועלת בתוך המועדונים, אבל אשאיר את זה להם, אבל החקיקה נתנה סוג ראשון של מענה.


המענה השני, שגם הוא התקדם מאוד ב-2010, היה נושא סיירות ההורים. סיירות ההורים ועבודה קהילתית בכלל, יש להם השפעה מכרעת על כל התנהגות הילדים, והרבה מאוד רשויות וקהילות לקחו על עצמן את האחריות, והיום אנחנו מדברים על למעלה מ-100 סיירות הורים. הפעילות הזו היא פעילות שחשובה פעמיים – גם ערכית – קהילה לוקחת אחריות על אנשיה, על תושביה, וגם כלכלית - אני יודע שזה מסייע מאוד.

הסיירות מגיעות למוקדי הבילוי- - -

כן. מייד נראה את זה במצגת. אני מסכים עם אדוני, אני מבין את השאלה – לא מספיק.

יש שיתוף פעולה בין הסיירות למשטרה?

כן.

כמה אחוז מהרשויות, הנושא הזה, מכסים אותו? לא בכל הרשויות יש סיירות הורים.

היום יש 103 סיירות הורים מתוך 250 ומשהו רשויות, ובחלק מהמקומות כמו ירושלים, שהיא מצטיינת בעניין הזה, יש 6-7 סיירות הורים ברשות אחת. זה חשוב מאוד, אבל זה אומר שהרבה פחות רשויות, כמובן. אבל העשייה הזו תופסת תאוצה, והיעד של השר לביטחון פנים זה להגיע לכ-400 סיירות כדי שיכסו את רוב מדינת ישראל.

תוך איזה פרק זמן?

הוא סימן שנתיים מהיום, כלומר במהלך 2011-2012.

יש קריטריונים, איפה מיישמים? מה סדר העדיפויות, או לפי החוסן הכלכלי של הרשות?

בעניין הזה אין קשר לחוסן הכלכלי, כי אחד מהפרמטרים החיוביים בעניין הזה, שהעלויות הן זניחות, ואת כל הנושא של ההכשרות וההצטיידות, חלק גדול מזה ניתן על-ידי המשרד לביטחון פנים כדי שהסיירות יצטיידו בהן. הכוונה היא שזה יגיע, לפחות בחזון, לכלל הרשויות במדינת ישראל, וזה אפשרי וריאלי.

הסיירות הוכיחו אפקטיביות?

כן. ההכשרות מתבצעות על-ידינו, והמעקב מתבצע גם על-ידינו, גם על-ידי אק"מ – אגף קהילה במשטרת ישראל, גם על-ידי עיר ללא אלימות וגם על-ידי אגף מצילה, אבל בסך הכול יש פה מינהלת משותפת של המשרד לביטחון פנים, שמפעיל את כל הסיירות האלה בכל מקום.

מי מפעיל אותן?

בכל רשות מקומית יש נציגים. ההפעלה היא הפעלה מקומית של הרשות – זה יכול להיות דרך הוועדה הסטטוטורית, זה יכול להיות דרך ראש הרשות, שהוא אישית הרבה פעמים לוקח אחריות על העניין הזה, אבל ההפעלה היא בתוך הרשות.

אם, נניח, במקום רשות היו נותנים לך אדם שאתה תפעיל אותו, שירכז לך הכול, לא היה נראה שונה והרבה יותר טוב?

כל אדם שמצטרף, כמובן שהוא תמיד נראה יותר טוב- - -

לא, הוא אוסף לך את המתנדבים, והרשות היא המקצועית, והיא הכי טובה. לזה אנחנו צריכים לכוון, אדוני היושב-ראש. סליחה שאני קוטע אותך, אני רוצה לעזור לך - הרשות למלחמה בסמים יכולה להכין פקחים לנושא הזה, כל רשות צריכה לתת אדם אחד, והאדם הזה, המשכורת תשולם או על-ידי הרשות או על-ידי הממשלה, כאשר הוא יהיה ת"פ שלו; הוא ידריך אותו, והוא יארגן לו את ההורים, את המתנדבים, ואז גם למתנדבים וגם לו - קודם כל, אותו צריכים להסמיך. הוראת שר יכולה להסמיך אותו פקח כמעט כמו שוטר, או כמו פקח, שיכול גם לתת דוחות, לבדוק ולבקר, ולדעתי, לזה צריכים לכוון.

אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי, זה עניין שנגענו בו בכמה ישיבות, זה עניין של תקציב. יש 67 מתאמים של הרשות למלחמה בסמים, יש המתנה של 33 רשויות שמסוגלות להעמיד את המאצ'ינג, אבל לרשות למלחמה בסמים כבר אין תקציב, ושאר הרשויות גם לא מסוגלות להתאים את המאצ'ינג או לא מעוניינות.

בשביל זה יש מדינה.

· - -

בחלקם. שני הדוברים הנכבדים צודקים, גם מר ביבי וגם ד"ר נתן. המודל הזה שמדבר עליו מר ביבי הוא באמת זה שגדל משמעותית בהיקפים ב-2010. ההכשרות מתבצעות על-ידינו. אין ספק שהרצון שלנו זה להגיע לכל מועצה ולכל רשות במדינת ישראל. אנחנו היום גם מתקצבים חלק מהרכזים. חלק גדול ממשכורתם היום משולם על-ידי הרשות, באותם מקומות שהסיירות מופעלות, גם על-ידי המשרד לביטחון פנים והגופים האחרים שציינתי, כאשר ההסמכה, למרות שאינה פורמלית, אבל ההכשרה מתבצעת היום אצלנו. מבחינתנו, זה מודל שיכול לעבוד בכל מקום. בעניין הזה אנחנו יכולים להגיע בלי ענייני אי-שוויון – זה יכול להתבצע בכל מקום, ואנחנו מקדמים את המהלך הזה. הרצון שלנו כאמור, זה להכפיל ולשלש את המספר שלהם.


נקודה נוספת שמתבצעת במועדונים - אנחנו יודעים שהתרבות הזו היא תרבות שאיננו יכולים לשנות אותה ב-180 מעלות. אנחנו פועלים בתוך המועדונים ולידם והרבה מאוד פעילויות הסברה, ומאחר שזה גם אחד מתפקידיה המרכזיים של הרשות, שמאי ייתן לכם- - -

לפני כן, מה הסמכות של אותו הורה שמתנדב?

ברוב המקרים אין לו סמכות סטטוטורית, אין לו סמכות שהוא פועל מטעם, אבל מתוך בדיקה ומחקרי הערכה שביצענו, ההתייחסות של בני הנוער לאותן סיירות הורים היא מאוד רצינית; הם מקשיבים להם. הסיירות גם מהוות מענה ראשוני הרבה פעמים בעזרה, בחילוץ, כשמישהו נפגע וזקוק לעזרה.

כלומר זה לא מכוח חוק אלא מכוח אדיבות. זה לא כל כך אפקטיבי, כשנכנס למוקדי הבילוי, וכמו שאמרת, שבאים, גם האווירה שבה הם נתונים, אם אין לו סמכות, לכן קשה מאוד שיפעל.

נכון. בחלק מהסיירות יש אדם אחד שהוא נציג החוק – זה יכול להיות שוטר במדים או שלא במדים, שמצטרף לסיירת הזאת, אבל שוב – למרות שהם לא פועלים מכוח חוק, יש להם עוצמה מאוד משמעותית, והם מהווים עזר ראשוני יוצא מן הכלל ברשויות. כלומר אין להם סמכות סטטוטורית, למרות שבחלק מהם יש אדם אחד, שנושא תעודה, שיש לו הסמכות לעכב, לעצור.

אם הם עוברים השתלמות אצלך, השר לביטחון פנים יכול להוציא להם תעודה, אז מי שעובר השתלמות, חתימה שלך, של השר, זה מספיק סמכות, והוא יכול להיות כמו פקח עירוני, וחבל לא לעשות את זה. אדם הולך עם תעודה בכיס – יש לו סמכות.

נכון. בחלק מהסיירות זה פועל.

מדוע, למשל, לא מקבלים את הרעיון שאמר חבר הכנסת ביבי, להעצים את האנשים שעברו את ההכשרה, כדי שיוכלו לפעול, ויכבדו אותם מכוח מעמדם ולא בצורה וולנטרית? מדוע לא מסמיכים אותם? הסוגייה הזו נדונה?

כן, והנושא של אילו סוגי סמכויות יהיו לאותם אנשים – בהחלט דילמה קשה מאוד, היא מונחת לפתחה של הנהלת המשרד לביטחון פנים. אני מניח שהיא תצטרך לקבל איזושהי החלטה. יש הרבה דעות לכאן ולכאן, כלומר אותה סיירת הורים קהילתית, האם אתה רוצה להפוך אותה למשהו שהוא אוכף חוק, ואז בני הנוער יתייחסו אליה בצורה שונה לחלוטין. גם כאן יש לבחון היטב את היתרונות והחסרונות של סיירת כזו. הרבה פעמים ההורים עצמם אומרים: אם אתה מצרף לנו שוטר, אנחנו לא במערכת הזאת; אנחנו באים מתוקף אחריות קהילתית ולאו דווקא מתוקף סמכות משטרתית.

יש למצוא את האיזון בין שוטר ואכיפה לבין הורים ואחריות. בבקשה, מר שמאי גולן.

האסימון נפל לפני כשלוש שנים, כשהאלכוהול, מעבר לבעיה של תרבות שתייה, שכולם שותים, הוא בפועל הפך להיות מחולל האלימות אולי הגדול ביותר בקרב צעירים ובני נוער. הנתון הזה מולכם הוא הנתון הדרמטי והקשה ביותר - גילאי 12 עד 18 – בני הנוער, רבע, שליש מבני הנוער אומרים לנו בדיווחים עצמיים: אנחנו משתכרים בסופי שבוע, כשאנחנו יוצאים לבלות, אנחנו שותים 4-5 מנות וודקה או משקה דומה כשאנחנו מבלים. זה הדבר המשמעותי, וזה עלייה של הרבה מאוד אחוזים לעומת מה שהיה לפני 4-5 שנים.


מי שמבקר במוקדי הבילוי בסופי שבוע, ואני נמצא שם הרבה מאוד, רואה את הדברים האלה. הם מגילאים צעירים מאוד, בנים, בנות. זה מתחיל בהתאספות שלהם במגרשי החנייה או בפארקים, וזה עובר לתוך המועדונים, מתדלקים- - -

על אילו גילאים אתה מדבר?

המחקרים שלנו מתחילים מגילאי 12 עד 18. יש מחקרים, שישראל שותפה אליהם, שזה יורד לגילאי 11 ו-10, וגם שם אתה מגלה. בהחלט יש כבר ילדים בני 10-11 שמתנסים בשתיית אלכוהול ולא רק לשם קידוש או לשם ברכה. אבל הממוצע הרחב זה גילאים 15, 16, 17, וכמובן 18 עד 26, ששותים ושותים ושותים. כיוון שהמוצר הזה יקר, ולא בכל מקום ניתן לקנות אותו, הם קונים בפיצוציות, ובכל מקום שיש מוקד בילוי, מייד כפטריות אחר הגשם הפיצוציות צומחות. יש כ-3,000 פיצוציות היום בישראל, שפתוחות רובן ככולן 24 שעות ביממה, ומוכרות אלכוהול וכל מה שאתה רוצה וחומרים אחרים דוגמת הדבר שהנחתי כאן.

לכן לפני שנה וחצי הממשלה אישרה תוכנית לאומית להתמודדות עם צריכת אלכוהול מופרזת בקרב בני הנוער. התלבטנו, האם להתנפל על בני הנוער או על מדינת ישראל, ולומר: אל תיגעו באלכוהול, אל תשתו אלכוהול בכלל, לבין האם לעשות את זה בתהליך חכם, ולנגוע בשתייה המופרזת, בחבר'ה שמשתכרים ומתעסקים באלימות, וזו פעם ראשונה שהלכנו על מהלך שמשלב את שני הדברים.

פעם היתה הבחנה בקשר בין אלכוהול ואלימות, במסגרת הרשות יש מחקרים? בדקתם את העניין?

מצאנו שאלכוהול הוא מחולל האלימות מספר 1 - יותר מקוקאין ויותר מחומרים נדיפים. כמובן, לא כשמישהו שותה כוסית אחת, אבל כשמדברים על אותם 30 אחוז שמשתכרים- - -

ודאי גם קשר עם מעורבות בתאונות דרכים.

יש מעורבות של בין 7 ל-15 אחוז, תלוי איך מודדים את זה. אני לא רוצה לגלוש כרגע לתאונות הדרכים אלא להתמקד בעניין הזה. יצרנו תוכנית לאומית, שלראשונה בתולדותינו, ואני מלווה את העניין הזה הרבה מאוד שנים, ולא רק בתחום הסמים והאלכוהול – חתכנו חיתוך בגיל; אמרנו: עד 18 הולכים על אסטרטגיה ומסרים בתחום אחד, ומגיל 18 הולכים עם משהו אחר.

עד גיל 18, ופה חלקה של מערכת החינוך – אתה רואה פה את הנציגים של מועצת התלמידים ואת התלמידים - המסר הוא ברור: אלכוהול זה דבר רע ומזיק, אל תשתו. אני לא יכול לחייב אותם, כי אלכוהול מותר לשתות בחוק, בשונה מסמים. לעומת זאת, מגיל 18 ומעלה לאותם 61-63 אחוז מקרב גילאי 18 ומעלה שנמצאים בסופי השבוע במוקדי הבילוי ושותים, אני לא יכול לומר להם: אל תשתו אלכוהול בכלל, כי אז הם לא יתייחסו אליי; אני צריך לתקוף את הנקודה הממוקדת ביותר, לומר להם: תשתו בצורה מבוקרת, במידה; אל תשתו 4-5 מנות כשאתם יוצאים למקום הבילוי. שתה כוסית אחת. רצוי שלא, אבל אם החלטת לשתות, תשתה כוסית אחת ולא יותר מזה. כך יצאנו לשטח בנובמבר 2009, כשיצאנו לדרך עם תוכנית האלכוהול. זה בא עם שורת חוקים – את שלבים א' וב' סיימנו. השנה נהיה בשלב ג'. הלכנו בחרדת קודש לשורת מהלכים, של חוקים, שלא ידענו איך השטח יאכל אותה.


חוק מספר 1: איסור שתייה במקומות ציבור - מקומות פתוחים, גנים, חופי ים - איסור שתייה טוטלי בשעות הלילה, כלומר שוטר, לא פקח; התלבטנו, האם הסמכות תהיה רק של שוטרים או גם של פקחים, ובסופו של דבר הוחלט שרק שוטרים ולא פקחים. שוטר שרואה ב-22:00 בגינה ציבורית בני נוער או אפילו מבוגרים שותים אלכוהול – הוא מחרים ושופך. בשעות היום, אם השוטר מעריך שיכול להיות שמהשתייה הזו של חבורת צעירים ששותה, תהיה הפרעה לסדר הציבורי, תהיה אלימות, תהיה סכנה לשלום הציבור, הוא שופך את המשקה. אני הייתי משוכנע שהמשטרה לא תצליח לאכוף את זה, ושיהיו מכות ושתהיה מהומה. מאז ועד היום בוצעו למעלה מ-4,000 אירועים כאלה, שהמשטרה לקחה באומץ את המשימה הזאת, בכל מרחביה ומחוזותיה, ועושה את הפעולה הזו. אף אחד לא התלהם. עשינו סקר – 53 אחוז מקרב הצעירים מקבל את ההחלטה הזו, את החוק הזה, ומסכים עם העניין. מי שטייל בקיץ האחרון בטיילת באיילת פתאום לא רואה את כל בקבוקי הבירה. אז זה לא שבבת אחת הפסיקו לשתות; שותים שם בחניון או במקום אחר, אבל בפירוש, מהלך מרכזי.


חוק שני הוא איסור מכירת אלכוהול בלילה. אומרים: אז יקנו ב-20:00. בסדר, אבל זה עוד מרכיב אחד בדבר הזה.


הדבר השלישי, ילד בן 14-15 שרצה אלכוהול או משהו אחר, היה הולך לפיצוצייה, ומישהו אחר היה לוקח את הבקבוק ונותן לו. כיום זו עבירה פלילית – מי שקונה בקבוק או לוקח בקבוק ומוסר לילד צעיר, זו עבירה פלילית שדינה עד חצי שנת מאסר. יש שורת חוקים לצד פעילות הסברה ענפה מאוד שעשינו, וזה לא רק בטלוויזיה או בתקשורת – הוצאנו מאז תחילת התוכנית הזו 600 יחידות הסברה שיצאו לשטח אל מוקדי הבילוי מנמל תל-אביב ליד חרוצים, לבאר שבע, בכל רחבי הארץ, בכל סופי השבוע בלילות חמישי, שישי ומוצאי שבת, חוליות הסברה שמסתובבות בשטח עם עלוני מידע ומסבירים לבני הנוער את העובדות, את מה שצריך. 600 אירועים כאלה עשינו בכל מוקדי הבילוי. קחו את זה, את סיירות ההורים שהוזכרו כאן, פעילות בקהילה – כאן לא הוזכרו 67 המתאמים שלנו, שמייצרים פעילות בכל המגזרים - קמפיין מיוחד ליוצאי חבר העמים, למגזר הערבי, יש לנו גם סיירת הורים, אגב, של דרוזים באחד הישובים, יש מגזר יוצאי אתיופיה – הדבר הזה רחב מאוד. לא נגמור את זה בשנה וחצי, זה תהליך של שינוי תרבות, של שינוי התנהגות של החברה. זה ייקח זמן, אבל להפתעתי, אנחנו רואים את התוצאות הרבה יותר משחשבתי.

אתה רואה ירידה?

אני רואה בפירוש ירידה בהיקף האלימות.

זה לא מה שאנחנו שומעים מדי יום.

אתה מדבר ברמה של הצהרה. ברמת המעשה, האם יש נתונים – תיקים נפתחו, טיפול?

על תיקים שנפתחו וטיפול יענו לך עוד מעט אנשי המשטרה. אני יכול לומר לך, כיוון שאנחנו נמצאים בעיצומו של מחקר גדול, אני מניח שנוכל עוד מספר חודשים לומר לך נתונים שאני מעריך- - -

יש מחקר שנוכל לקבל נתונים ולעשות השוואות – מה היה ומה יש?

בעוד מספר חודשים.

שינויי חקיקה.

וגם הסברה ופעילות בשטח.

הסברה תמיד היתה. החידוש הוא בחוק.

לא היתה הסברה בתחום האלכוהול. זה דבר חדש שנעשה בשנה האחרונה. ולא היתה חקיקה. אלה שני דברים שבאו יחד, כולל דגש – מדובר פה בשינוי באווירה ציבורית ובתרבות. זה לא דבר שעושים ביומיים. זה החקיקה שהוזכרה כאן, פעילות ההסברה, הטיפול. זה גם התייחסות המשטרה לעניין הזה – לא רק המשטרה. מערכת החינוך, כולם. בבית, הרבה להבדיל מסמים, המקום הראשון שילד פוגש אלכוהול זה בבית, שכאבא נותן לו בירה: מכבי ניצחה.

אחת הבעיות עם האלכוהול זה שהוא לא אסור על-פי החוק.

נכון, ואתה צריך פה לשנות תרבות, לומר: זה מסוכן, זה מחולל אלימות, זה לא הוקוס-פוקוס, אנחנו ממשיכים. לפי תוכנית העבודה שלנו, ואם ייפתרו כל הבעיות הטכניות, אנחנו כבר לקראת אביב נצא שוב במהלך גדול של הסברה, נעלה מדרגה לדברים יותר קיצוניים וחזקים במובן גם ההסברתי וגם האכיפתי. ההורים מתנדבים. מה שדיברת כאן על סיירות הורים, וזה מה שיפה לראות – לא פשוט להוציא 100 סיירות הורים בסופי שבוע- - -

תודה רבה לך. בני הנוער, יש מי שרוצה להתייחס? בבקשה.

אני מקריית ים, אני יו"ר ועדה במועצת התלמידים והנוער הארצית, ועדת נוער וקהילה, שגם אחראית על התחום הזה. היתה לנו גם ישיבה עם הרשות ביום רביעי.

בתור מועצת תלמידים ארצית, ויש לנו מועצות תלמידים ונוער בכמעט כל ישוב בארץ. אנו פועלים, לפחות ברמה שלנו, זה ברמה של שתייה מבוקרת לבני הנוער המבוגרים יותר, כי ילד בן 17.5-18, אתה אומר לו: לא, וביום ההולדת שלו, פתאום מותר לו – זה בעייתי, במיוחד אחרי שהתנסה בזה, אבל אנחנו מנסים לעזור לכל גוף כזה. יש חלק שזה משפיע, ויש בני נוער ששותים יותר מבוקר, אבל אין מספיק גם תקציבים גם מבחינת הרשויות, שרוצות לעשות דברים. למשל, אי בא מקריית ים, שזו עיר בפריפריה, שאין יותר מדי תקציבים לפעילויות כאלה.

אילו פעילויות היית רוצה, אתה חושב שכדאי לאמץ אותן?

פעילויות הסברה גם בבתי הספר. למשל, יש אלטרנטיב, ששייך לרשות, שהם עושים פעילות הסברה- - -

מתי בפעם האחרונה היו אצלכם בבית הספר?

היתה לנו השנה פעילות על סמים. על אלכוהול יש לנו הערב, אבל הפעילויות האלה זה לא משהו שבשגרה. בבית הספר שלי בשיעורי חינוך לא מדברים על זה.

יש מורה שמופקד על הנושא הזה?

לא. יש מורה שמופקד על זהירות בדרכים.

אדוני היושב-ראש, אולי באמת צריך לחשוב גם על בכל בית ספר, כמו שיש, נניח, בנושא נשים, אז בכל בית ספר שיקבעו מורה- - -

יש מדריכת שפ"י- - -

משרד החינוך יתייחס לזה. בבקשה.

אני מייצגת את היחידה למניעת סמים ואלכוהול במשרד החינוך. לגבי אחריות בית הספר, דמות בבית הספר, מזה כשבע שנים יש בכל בית ספר מב"ס – מוביל בית ספרי לנושאי המניעה. זה בכל בית ספר על-יסודי, שיש בו מספר כיתות מסוים. המב"סים מובלים על-ידי היחידה שלנו בהדרכה שוטפת. הם אחראיים על הפעילות הבית ספרית בתוך בתי הספר. תוכנית כישורי חיים – זו תוכנית שגובשה בשפ"י, והוכנסה בצורה מסודרת לבתי הספר בשלוש השנים האחרונות; זו בעצם גרסה שנייה של תוכנית כישורי חיים. החל בכיתה ב' יש שיעורים בכיתות, שמוקדשים לנושאים האלה בתחומי המניעה והחינוך, הקניית ערכים, הבחנה בין רצוי ולא רצוי- - -

את אומרת שכמעט בכל בית ספר, בכל כיתה מדי שנה יש פעילות בתחום הסמים והאלכוהול?

כן. התייחסת לגבי זהירות בדרכים – בשנה האחרונה יש פעילות משותפת עם האגף לזהירות בדרכים במשרד החינוך לגיבוש ולפיתוח ימי עיון במרכזים רפואיים. חלקם מוקדשים לנושא האלכוהול עקב המעורבות של נערים ונערות ששותים אלכוהול גם בתאונות דרכים.

בשנה האחרונה היתה גם פעילות משותפת עם ההיבטים הבלתי-פורמליים של החינוך, אוהלי איכות החברה, שמתקיימים בשבע ערים בארץ. גם בהם יש פעילות ממוקדת, הסברתית בנושא מניעת אלכוהול.

תודה. אנחנו נאפשר יותר לשלב בני נוער, בבקשה. אם מישהו יכול להגיד לנו מחוויה אישית לגבי מוקדי הבילוי, מה בדיוק קורה, ומבחינת מעורבות ההורים, המשטרה.

אני פה מטעם המועצה הארצית, מחדרה, בכיתה י"א. מאז שנכנסתי לתיכון בכיתה י' במסגרת בית הספר, במסגרת שיעורי חינוך, לא עברתי שום דבר בנושא אלכוהול, לכן היה לי מאוד מוזר, וחשוב לי לומר את זה – לא שמעתי על שום מב"ס אצלנו, ואני מודעת למה שקורה אצלי בעיר, כי אני יושבת-ראש המועצה העירונית, ומגיעים לשם מרוב בתי הספר בעיר. אני וכל החברים שלי עוברים את זה יותר במסגרת הבלתי-פורמלית, אם זה באוהלי חברה שהיו, של המועצה הארצית, ובעוד פעילויות, ולאו דווקא במסגרת בית הספר, ואני חושבת שזה מאוד חסר.

תודה. הדברים שאנחנו שומעים לא מתיישבים עם המידע שלכם, נציגת משרד החינוך. בבקשה.

אני מבויאר, ירושלים. אני בוחרת לא לשתות, אבל אני כן נמצאת עם חברים שלי ששותים, ואני רואה בצורה לא מבוקרת איך הם שותים.


לגבי סיירת ההורים – נתקלתי בזה. אני חושבת שצריך לתת להם סמכות. כשאנחנו ראינו את סיירת ההורים, היו חבר'ה שיכורים, והתייחסו אליהם בסוג של זלזול. אני חושבת שיש לתת להם סוג של סמכות, שנוכל להגיד: יש פה מישהו שאוסר עלינו, אנחנו לא מסתכלים עליו בצורה של סתם אדם שמעיר לנו, כי כביכול אכפת לו, כי הוא אבא לילד ששותה.


לגבי המב"סים, אני מניחה שיש בבית הספר שלנו, אבל אני לא יודעת מיהו. אני בכיתה י"ב. צריך להעלות את המודעות לגבי מי שדואג לזה.

תודה. בבקשה.

אני תלמידת י"א בתיכון מכבים-רעות, אני נציגה של המועצה הארצית. אני דווקא כן עברתי פעילויות בבית הספר, והרבה; פעם בחודשיים-שלושה עושים לנו פעילות. פעילויות שאני זוכרת במיוחד – בכיתה י' עשו לנו פעילות אינטראקטיבית עם שלטים, שכולם אהבו את זה, היתה תחרות, משהו נחמד. עשו לנו גם הרצאה של מישהו שעבר הכול, וסיפר לנו גם על הסמים, גם על האלכוהול.


אני חושבת שאפשר להביא נוער שהשתכר, שידבר עם הנוער, ויסביר להם כמה זה באמת פוגע. אם זה בא מהנוער, זה בא ממקום שונה.


יש בבית הספר שלנו מדריכה חברתית, שהיא לא מורה בבית הספר, שבאה מדי פעם ומדברת עם האנשים שכן צריכים, והיא כן עוזרת מאוד.


לגבי סיירת ההורים, במודיעין יש סיירת הורים מאוד בולטת וחזקה. במודיעין היא נחשבת שהיא כן עוזרת ומצילה. בני הנוער מתייחסים אליה. כשהמשטרה באה, המשטרה עוצרת ותוקפת. ברגע שיודעים על סיירת הורים, פונים לסיירת הורים לעזרה. אם מישהו השתכר, מחפשים מישהו שיש לו הטלפון של סיירת ההורים, והם עוזים ומצילים גם מתלונות של המשטרה.

אדוני היושב-ראש, היא דיברה על מכבים-רעות ומודיעין. אלה ישובים עם מצב סוציו אקונומי חזק. אנחנו צריכים דווקא בערים או במקומות שהמצב הסוציו אקונומי הוא קשה, ומנכ"ל הרשות, אני חושב שדווקא צריכים לקחת – בזמנו היה עושה את זה דודו אלהרר, היה נכנס לכיתות, והוא נגמל, שוב שתה ושוב נגמל – היה נכנס לכיתות, ועושה את זה בצורה יפה מאוד. זה נושא אחד - דווקא אנשים שהתנסו בזה כדי ללמד.


הדבר השני שיש לעושת, לדעתי, לחייב את משרד החינוך לעשות יום אחד בכל בית ספר בנושא אלכוהול וסמים, לחייב אותם, שכל אחד יכתוב חיבור, מכיתה א' עד י"ב. לא ייתכן שבבית ספר לא שמעו על זה. אי-אפשר לבוא לצעירה שישבה פה ואמרה: אני בי"ב, ולא שמעתי על זה.

תודה. נמשיך בסקירה. נשמע מאריה עמית לגבי הוועדה שדנה בסוגייה, כי אנחנו דנים היום לא במניעה והסברה וחינוך, אלא דנים יותר בעניין הסמים ובילויים והמעורבות של גורמים בהיבט הזה. בבקשה, מר אריה עמית, מפכ"ל המשטרה לשעבר.

זה שכל הארגונים וכל הגופים עושים עבודה טובה – זה אמת ויציב; משקיעים בזה המון, ועובדים, והמשטרה עושה המון עבודה. בשורה האחרונה אנו חיים בתוהו ובוהו, וכמות הילדים ששותים ולוקחים סמים היא פשוט מטורפת. אני לא רואה שום הבדל ב-3-4-5 השנים האחרונות לטובה, למרות כל הפעילויות היותר ויותר רחבות שעושים כל הגופים.

ההבדל בין התקופה שאני הייתי במשטרה, ואני פרשתי לפני כ-14 שנה, לבין התופעות שראיתי כשהייתי בוועדה שהסתובבה בשטח וראתה מה קורה, הוא הבדל מטורף. ההבדל בין התקופה שבה ניהלתי את הוועדה, שזה לפני כ-5 שנים והיום, הוא עוד יותר גדול. אני נחשפתי לזה גם בסיורים שלי בשטח וגם על-ידי זה שבתוכנית הבוקר שלנו בערוץ 10 ראיינו הרבה פעמים כתבת נוער, שמסתובבת בשטח, והביאה לנו צילומים ממה שקורה בשטח, עם הסברים בעיני הנוער, איך התופעות הללו קיימות.


עזוב את מה שהיה בוועדה – המלצנו המלצות, חלק לא קטן מהן התקבלו, חלק לא, ובחלק לא עסקנו. יש שלושה דברים, שלדעתי, הם הכי משמעותיים, ואם בהם לא יטפלו בצורה מקצועית, לא עשינו שום דבר.


הדבר הראשון הוא נושא הפיצוציות. אומרים שיש חוקים ואכיפה וכו'. מנהלי הפיצוציות והבעלים צוחקים מכולם. מוכרים שם בניגוד לחוק בצורה מוחלטות ובכמויות אדירות משקאות לילדים וסמים מכל מיני סוגים, וכל פעם הגופים של המדינה מנסים לרדוף אחרי סוג הסם החדש שמישהו רוקח בבית, מוכרים את זה חצי שנה, שנה, שנה וחצי עד שמכניסים את זה לחוק הסמים, הם משנים משהו קטן בשקיות האלה, ושוב רודפים אחריהם שנה וחצי, בשעה שאפשר על-פי חוק הרוקחות לקרוע אותם, וכשמוכרים וודקה בבקבוקי מים, כדי שאנשים לא יידעו שזה וודקה, אפשר על-ידי סמכויות ראש העיר לסגור את הפיצוציות האלה, וזה שיש יותר ויותר פיצוציות, זה לא כי החיים שלהם קשים, אלא כי הם מרוויחים הון תועפות בזה שהם עושים מה שהם רוצים. כל עוד המקור הזה, שהוא מאוד משמעותי, גם לשתייה חריפה לילדים וגם לסמים מכל הסוגים, כל עוד לא תהיה מלחמת חורמה מוצלחת בפיצוציות האלה, כל היתר זה דיבורים.


הדבר השני, שהוא עוד יותר משמעותי – הגעתי למסקנה שלמרות כל האכיפה והשינויים החוקתיים, שהם חשובים והם בגדר הצהרה של השלטון: הנושא הזה מטריד אותנו, אנו רוצים לטפל – הבעיה המרכזית היא שמטפלים בנושא הזה אנשים מבוגרים. אנחנו לא משכילים לדבר אל הנוער בגובה העיניים ובשפה שהם יקבלו אותה ויפנימו את מה שאנו מנסים להסביר להם כמבוגרים. ההבדל החשיבתי בין המבוגרים שעושים הכול לבין הנוער, שהוא זה שנמצא בשטח, שותה ולוקח את הסמים, הוא הבדל שצריכים ללמוד איך לעקוף אותו. צריך להחליט על קמפיין ענק, כמו שבזמנו היה הקמפיין של לא לקטוף פרחי בר, שעד היום הוא בגדר הצלחה עצומה, כי הצליחו לשכנע את כולם לא לקטוף פרחי בר – זה לקח זמן, אבל זה היה קמפיין לאומי רציני – אותו דבר צריך לעשות פה: להחליט על קמפיין, באחריות אפילו של ראש הממשלה באופן אישי, למצוא את האנשים המוכשרים, כולל חבר'ה צעירים שיבנו את הקמפיין בצורה שתשכנע את הנוער שיש על מה לדבר וצריך להפסיק לשתות. זה כלי הנשק הכי נכון; לא עוד שוטרים ושינויי חקיקה. אם את זה יעשו כמו שצריך, תוך 3-4 שנים המכה האיומה הזו תפחת משמעותית.

תודה. נציגת משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה לחזק את דבריך, אריה עמית, ואת דברי בני הנוער שדיברו כאן. רק לפני שבוע שמענו את המדען הראשי של הרשות למלחמה בסמים, ד"ר יוסי הראל. זו הזדמנות לומר שאנו בשיתופי פעולה גוברים עם הרשות למלחמה בסמים בכל הנוגע למסגרות החוץ בית ספריות. מיוסי הראל, שאני ממליצה לכבוד היושב-ראש להזמין גם אותו לאחת הוועדות, שמענו דאגה רבה על המון תוכניות שמתנהלות בשטח בעשר השנים האחרונות בכל הנוגע לתוכניות מניעה, ולא מצליחות להוריד את הנתונים המדאיגים שאנו שומעים מדי יום ביומו.


מה כן מצליח להוריד - במחקר בין-לאומי הוא הגיע לארבעה פרמטרים שאסקור אותם בקצרה, אבל כולם מתקיימים במסגרות החוץ בית ספריות: אחת, מבוגר משמעותי, לאו דווקא עם מדים. ואם אנחנו מדברים על תנועות הנוער ומועצות התלמידים וכל מסלולי המנהיגות הצעירה שמשרד החינוך, מינהל חברה ונוער מפעיל, הרי שמבוגר משמעותי הוא באמת, תוכל לשמוע מכל אחד מהחבר'ה וגם מכל אחד מאתנו, מתקופה של נערות צומחת, היא מישהו שאתה הולך אחריו, אם הוא מדריך בתנועה או מנחה המועצה וכו'.


שתיים, חוויה יום-יומית טובה בבית הספר או בתנועה, במועצה וכו'. לצערנו, בבית הספר, וגם את זה אמר ד"ר יוסי הראל, אנחנו מהגבוהים בעולם בחוויה שלילית בבית ספר, יום-יומית. זה צריך להדאיג את כולנו – מחקר בין-לאומי. לעומת זאת, במסגרת החוץ בית ספריות אין ספק שהחוויה היום-יומית, המוטיבציה, ההגעה לשם מרצון חופשי עומדת בקריטריון הזה.


שלוש, תחושת ערך עצמי, מועילות, הצלחה, דימוי עצמי, ששוב – לצערנו, בבית הספר כולם נמדדים על הישגים.

כל הדברים האלה, מי אמור להקנות את הערכים ואת התפישה הזו?

זה קורה יום ביומו בחוץ בית ספרי, ולכן צריך להשקיע, והמדינה לא משקיעה מספיק. אין תקציבים ייעודיים לעשייה החוץ בית ספרית. אנחנו מתחילים, אבל מהגורן ומהיקב; מעודפים שאנחנו מוציאים מכאן ומשם. וכבר דיברנו, וגם אתה חיזקת אותנו, שצריך להתמיד ולהשקיע במסגרות החוץ בית ספריות. תודה.

תודה. בבקשה. הישיבה הזו מיוחדת, כי יש יותר מעורבות של בני נוער בישיבות הוועדות.

אני מפתח תקווה. בנוגע לפיצוציות, אני מרגיש שזה חלק ניכר ממה שקורה. יש עיר אחת שמתפקדת בצורה מדהימה – אילת. הגענו לשם, וראיתי אנשים שמחפשים ולא מצליחים לקנות בשום מקום אלכוהול - בני נוער ללא תודת זהות לא מצליחים, או אחרי 23:00 גם מבוגרים – מתחננים, ולא הולך להם. שאלתי את בעלי הפיצוציות: מה קרה? הם פוחדים שיסגרו להם, כי סגרו כבר המון. זה דבר שחייבים לעשות אותו, לדעתי, כי בעיר שלי אני יכול לבוא בלי תעודת זהות, לקנות, עם 18, בלי 18, אחרי 23:00, לפני – לא פוחדים.

זה עניין האכיפה - מידת ההתייחסות של השוטרים בישוב זה או אחר, וזה מחלחל.

בכל עיר צריך לסגור כמה פיצוציות, כנראה, כדי שזה יעשה רעש ויתחיל לעבוד.


לגבי ההסברה, מה שנאמר פה, שזה צריך להיות בגובה העיניים, ודיברו על תנועות הנוער – אני בתנועת נוער, וכתלמיד בתיכון, ביסודי, בחטיבה, לא עודדו אותי ללכת לתנועת נוער, ואני כמדריך בתנועה, ורוצה לתמוך, להביא חניכים, אין לי סיוע אפילו מהמורים, שזה לדעתי, מחריד. אני צריך להתחנן בפני המנהלת: תני לי להיכנס לכיתות, לגייס. זה נשמע לי הזוי.


איבדנו את כל הערכים שלנו, ועכשיו אנחנו חברה כזאת, שבטח שנשתה אלכוהול ושנמצא עצמנו במקומות כאלה.

תודה רבה. בבקשה.

אני לומד בקריית שמואל, נציג מועצת תלמידים, מועצת נוער. אני תלמיד כיתה י"ב. בבית הספר אצלנו אין הבעיה של השתכרות ואלכוהול – שותים אלכוהול, אבל יודעים מתי לעצור את עצמם. זה נובע מכך שאצלנו בבית הספר כן מדברים על אלכוהול, אך מדברים גם על פיתוח האישיות, כלומר מתמקדים באדם עצמו.

יש תוכניות לימודיות בבית הספר?

המחנכים עצמם מתעסקים בפיתוח האישיות של התלמיד, באדם שבו. גם כשאני אשתה אלכוהול – אני לא שותה, אבל אם ארצה לעשות את הצעד הזה, אני אשאל את עצמי קודם כל: זה מועיל לי? כלומר אתה מתעסק בשאלות: האם זה כדאי? בכלל, אצלנו מכיתות ז' עד י"ב אין אחד שהשתכר בשנה האחרונה. אפילו בפורים - - -

הם לא ידווחו לך. אתה לא יכול לומר שאין אף אחד.

אין. אפילו בפורים, שלפי יהדות, "עד דלא ידע", גם שם הם יודעים לעצור את עצמם.

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, שעושה פעילות רצינית בתחום הזה, בבקשה.

תודה. קודם כל, שמעתי את הנתונים, ש-25 אחוז שהודו שמשתכרים בסופי שבוע – אני בטוח שהנתונים האלה הם לא המציאות ולא משקפים את המציאות, בטוח שזה יותר.


דבר שני, מה שהודגש כאן, הפיצוציות ונושא אכיפת המשטרה, ואדוני היושב-ראש, אתה חי במגזר הערבי וגם אני – אין אכיפה לנושא הזה של הפיצוציות. נכון שהדיון שלנו הוא על בילוי בני הנוער, אבל הבילוי של בני המיעוטים זה לקנות אלכוהול, לנסוע עם האוטו, לעמוד בצד על איזו גבעה ולהשתכר ואז לנהוג. זה בדיוק מה שקורה במגזר הערבי. פעם היו מתביישים לקנות בקבוק אלכוהול - אם האבא רצה לשתות, היה מכסה את זה איכשהו, שאף אחד לא יראה שקנה בקבוק אלכוהול – כיום הצעירים מתגאים בזה, קונים את זה, שותים את זה ברחוב, וכאן צריכה להיות אכיפה של המשטרה, ואין אותה.


המקום הכי טוב להגיע לתלמידים זה בבית ספר. יש לכל ילד שעת מחנך אחת בשבוע, אם איני טועה, וכאן צריך להשקיע - לפחות פעם בחודש, פעם בחודשיים, שאותה שעת מחנך תוקדש לנושא של שתיית אלכוהול ובילויי סוף השבוע, ואיך לשתות. אני שומע, ללמד אותו איך לשתות. גם זו שיטה, למרות שאני לא מאמין בזה – אני נגד אלכוהול – זה לא נותן לנו את הפתרון, ללמד אותם.


צריך להשקיע המון בחינוך בלתי-פורמלי. אני ייסדתי תנועת נוער, ועד היום אני משמש יו"ר תנועת הנוער הדרוזית. אני רואה את הפעילות שאנחנו יכולים לעשות בחינוך הבלתי-פורמלי, ואיך אנחנו יכולים לתרום, ואיך כל השקעה קטנה, ואני יודע שהרשות למלחמה בסמים השנה השקיעה בתנועות נוער והעבירה תקציבים, אבל לא מספיק תקציבים. שם צריך להשקיע, כי אותם אנשים שמגיעים לתנועות נוער, אותם ילדים, באמת באים כדי לתרום. אותם מדריכים, אותם ילדים, אלה ילדים מיוחדים, נוער מיוחד, ושם אנחנו צריכים להשקיע, כי הם יכולים להוות דוגמה לשאר הילדים בבתי הספר, ויכולים רק לעזור ולתרום.
לכן הנושא הזה של החינוך הבלתי-פורמלי, יש להשקיע בזה, בשעת מחנך, ואכיפה, אכיפה, אכיפה.

תודה. בבקשה.

אני מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל. ביקשתי להיות פה כדי להציף את הבעיה שלנו. שמענו פה סקירה. בכל הסקירות לא מוזכר נושא ביקורת באולמות אירועים, ומה קורה בעניין. תופעת נושא צריכת האלכוהול, מפלס האלכוהול עולה דרסטית. אנחנו נחשפים לזה מגיל 13, מהבר מצווה – בר אקטיבי, שתפקידו לשכר את המשתתפים, מילדים בני 13 ועד אחרון המשתתפים, הוא חייב לשכר אותם. מביאים אותם בכוח, הם רצים בתוך הריקודים, מחלקים באגרסיביות, והפועלים מקבלים שכר תמורת זה. אין עליהם פיקוח, אין עליהם שום אכיפה. כולם עוצמים את העיניים ביודעין. ואנחנו מדברים פה על הסברה. חבר'ה – בעל אולם אירועים שהלך להפריד בין שני ניצים שיכורים מצא את מותו – רועי ברינג ז"ל, אולמי "דל-וינו". אנחנו מכירים את התופעה חדשות לבקרים. מותר לאנשים לשתות בלי כסף, חינם, כמה שאתם רוצים, בלי הגבלה, ואנחנו עוצמים את העיניים. תודה.

זה מזעזע. המשטרה, אתם מפגינים נוכחות? מודעים למה שמתרחש באולמות? בבקשה.

הפעילות המשטרתית מתחלקת למספר אופנים, והנוכחות היא במספר מקומות. קודם כל, בשנים האחרונות יש נוכחות משטרתית בסופי שבוע במרכזי הבילוי המוכרים כמו באזור ירושלים – אזור תלפיות, באזור תל-אביב – אזור הנמל ואזורים נוספים. החוק החדש, חוק המאבק באלכוהול, שנותן לנו את הסמכות לשפוך משקאות אלכוהוליים ובכך למנוע את העבירה המתרחשת ואמורה להגיע בעוד דקות או שעות ספורות בקרב אותם בני נוער, מעיד על כך שאנחנו מאמינים שמחקרים שיראו את סוף שנת 2010 מול 2009 יראו ירידה לא מעטה בתחום העבירות.


לעניין האלימות בקרב אולמות, בשנה האחרונה אירעו מספר מבצעים של ניידות תנועה, שעמדו מחוץ לאולמות אירועים, ואכן תפסו שם עשרות שיכורים, שללו רשיונות, נתפסו רכבים. נושא הפיצוציות הותקף במספר אופנים.

למה יש הבדלים בין ישובים? האם זה עקב הנוכחות של המשטרה? יש לכם סדר עדיפויות? וגם לגבי מוקדי הבילוי – אתם יודעים שהולכים להתקיים אירוע, מפרסמים, מודיעים, נוקטים- - -

המשטרה מרכזת כוחות קודם כל במקומות הבילוי המוכרים. אילת היא עיר שסומנה מזה זמן רב כעיר שאליה מתנקזים מספר רב של קטינים בעיקר בחופשות הקיץ, חופשות חנוכה וכדומה, והמשטרה מרכזת מאמצים ואכן סוגרת פיצוציות. אני מלווה כל מבצע, ואני רואה שהתקנה של 23:00 היא תקנה שלא רק בערים גדולות כמו תל-אביב וירושלים – לא מזמן עבדתי בעיר נתיבות, שהופתעתי לראות את כמות הפיצוציות שפועלות שם, והעיר שדרות, ובפעולה משטרתית מאוד פשוטה של שוטר על אזרחי שיבוא לקנות מעל 23:00, הוא נתקל בקשיים. זה כבר מעיד שהתקנה הזאת עובדת. אנחנו צריכים לציין שכל פיצוצייה שעוברת על התקנה הזאת או/ומוכרת אלכוהול לקטינים, נסגרת ל-30 יום.

כמה פיצוציות כאלה נסגרו?

אין לי הנתון המדויק כרגע.

במבצע האחרון – 30.

כמה מתוכן במגזר הערבי?

אף לא אחד.

בסופי שבוע במגזר הערבי, לך תסתובב, זה סכנת חיים לצאת עם הרכב. אנשים לוקחים ילדים בני 16, 17, 18, מסתובבים שם שיכורים עם הרכב שלהם, נוסעים במהירות מופרזת, ואף אחד לא אוכף את החוקים במגזר הערבי. גם ב-24:00 וב-01:00 אתה יכול לשתות.

האם השתתפת, למשל, במבצעים במגזר הערבי?

לגבי המגזר הערבי, פיצוציות – יש בעיה חוקית, שאופן המכירה במגזר הערבי הוא קצת שונה; הוא מגיע מתוך בתי קפה, ועל-פי חוק- - -

אתה לא מעודכן. מלא פיצוציות.

אבל על צירים ראשיים, ציר ואדי ערה וצירים נוספים, אנחנו עורכים- - -

יש חסינות לנרגילות, למשל? אסור לכם להיכנס? אתם לא יכולים לבדוק?

מקום שמוגדר כבית קפה, בכל מגזר שהוא, יש לו רשיון למכור אלכוהול. אבל נושא הפיצוציות – זו הערה טובה.

אני גר בשפרעם, יש איזה 10, פותחים 24 שעות.

לא היה לכם אפילו מבצע אחד במגזר הערבי?

המבצעים הם מבצעים כוללים. כל תחנת משטרה מחויבת לבצע במשך שנה מבצעים ארציים. אנחנו מוציאים ארבעה מבצעים ארציים שלנו כמטה ארצי ועוד מספר מבצעים מקומיים. כל תחנה גם במגזר הערבי, יש תחנות כמו בעיר שפרעם, ערים מעורבות כמו לוד, רמלה וכו', מבצעים פעילויות גם באזורים הערביים. אבל בהחלט נבדוק את העניין הזה.

סכנין, הערים הגדולות?

כן, כמו תחנת נצרת עלית – הייתי שם בפעילות בשבוע שעבר - מוציאה מבצעים. אין משהו שונה.


מבחינת שפיכת האלכוהול, אנחנו עומדים על נתונים דומים. יכול להיות, ונבדוק את העניין הזה, לגבי הפיצוציות, מה אפשר לשפר, וזאת הערה נכונה.

אנחנו מבקשים דיווח תוך שבועיים – האם נעשו מבצעים? מה אתם מתכוונים לעשות? ואם יש בעיה כלשהי, מדוע אתם לא אוכפים את החוק במגזר הערבי בהקשר הזה? בבקשה.

אני מבית ספר תיכון אנוור מרהט. קודם כל, לגבי שתיית אלכוהול, גם במגזר הבדואי, שתמיד שותים ואין למשטרה זכות להביע את דעתה. גם בבית הספר תמיד יש מורים שמזהירים משתיית אלכוהול וסמים. בכל שבוע בבית הספר יש מורה, ותמיד מדבר על שתיית אלכוהול וסמים. אבל הנערים תמיד שותים, וגם ההורים לא סומכים, גם מבחינת המשטרה- - -

יש סיירת הורים ברהט?

אני הולכת לבית הספר, ורואה הרבה אנשים, הרבה נערים שהם שותים ובאים לבית הספר שתויים, ואף אחד לא שם לב.

תודה. מדוע, למשל, אין סיירת הורים ברהט?

התופעה של סיירות הורים זה דבר חדש, והוא על בסיס התנדבות, כלומר באותו מקום שראש הרשות, במקום שאתה רואה ראש רשות, ראש עיר, ראש מועצה אזורית, ראש מועצה מקומית, שלוקח את העניין הזה ברצינות, ומראה את רוח המפקד, רוח ראש הישוב, זה מתקיים שם. ואז אנחנו נכנסים - אנחנו זה המשרד לביטחון פנים, זה מצליחה, זה עיר ללא אלימות, זה הרשות- - -

באילו ערים ערביות יש?

אני לא יודע בעל-פה. בית ג'ן – יש לנו סיירת הורים- - -

בכל המגזר הערבי יש בישוב אחד – בית ג'ן.

יש גם בירכא.

יש מספר סיירות הורים, אבל אם אתה מדבר על כך שצריך להיות מהלך גדול וכולל, ראשי הרשויות צריכים להירתם. ההתייחסות היא אחד לאחד, ואם ראשי הרשויות, כפי שקורה בהרבה מקומות אחרים, שקמו הרבה מאוד ראשי רשויות, ואמרו: אנחנו פה יחד עם המשטרה והרשות וכל מי ששותף פה, נעשה פה מהלך, ואני חושב שפה הם חסרים כרגע בדיון הזה, כי ראש רשות, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה, ולא רק בעניין פעילות סיירת הורים אלא בעוד פעילויות, נגד פיצוציות, כי בפיצוצייה כזאת, אני אומר לך, חבר הכנסת עמאר, ואני מכיר היטב את פעילותך המצוינת – ראש רשות שרוצה לסגור את הפיצוצייה אצלו, יסגור אותה, וימנע את הפעילות השלילית הזו של מכירת אלכוהול לבני נוער. לא צריך פה שוטר או פקח; הוא צריך לקבל החלטה.

צריך שוטר ופקח. אין לו סמכות של השוטר, גם מבחינת הסכסוכים, לא חסרות עילות לאלימות, אז בואו לא נפטור את אחריות המשטרה.

אין ספק. אבל על-מנת שהפקח ייצא לדרך, ראש העיר שלו צריך לקבל החלטה, שהוא נלחם בעניין הזה, וראשי ערים, אלה שלקחו את העניין ברצינות, נלחמים ומביאים את התוצאות.

זה תפקיד של המדינה; זה לא תפקיד בלבד של ראש הרשות. לא רוצים לגלגל אחריות. בבקשה.

הוועדה הזאת היתה בשפרעם לפני שלושה שבועות עם כל ראשי הערים של המגזר הערבי- - -

נקיים דיון ספציפי בעניין הזה. בבקשה.

אני מתיכון צפית בכפר מנחם, אני בכיתה י"א.

המפורסמת מלפני שבוע.

כן. מי שלא קרא בעיתון, פורסם ב"הארץ" שהיתה פרשייה מאוד גדולה של סמים בבית הספר שלנו ושתייה.

מה בדיוק היה?

יש מהלך מאוד גדול, שחבר'ה עשו סמים. העניין הוא שבצפית ובאזור שאני חי בו כן עושים הרבה פעילות נגד אלכוהול ונגד סמים, אבל הנוער הפסיק לראות איך זה פוגע בו, איך זה הורס את החברה ואת המקום שהוא חי בו. היום מי ששותה נחשב מגניב - אני שובר את החוקים, וחבר'ה הולכים אחריו. אני מניח שפעם היה קול שבא מהנוער, ואמר: אנחנו לא רוצים לשתות, כי יש לנו דברים יותר טובים לעשות. מה שקרה, שאנשים איבדו את זה. הם לא רואים, למה רע לשתות. אם הם רואים פרסום, של מי ששותה לא מדליק אותי, או משהו כזה, מתחת הם רואים כותרת קטנה של: בראשות הממשלה, אז הם רואים שזה משהו ממסדי, אז למה שיקשיבו לזה? אני חושב שצריך לקום קול שיבוא מהנוער, ויגיד: לא רוצים לשתות, כי זה הורס אותנו.


לגבי האלכוהול שהיה בבית הספר שלי, בצפית יש תרבות מאוד חזקה של מסיבות וערבי תרבות. היו כמה מאורעות שתייה, שהובילו לביטול שלהם. אז התלמידים באו במחשבה עם בית הספר, לעשות מהלך לשכבות הבוגרות, שיסבירו מה קורה כששותים – כששותים שוברים את האמון עם המורים, את האמון עם החברים, עם הסביבה. זה, כמו שאני רואה, הפסיק או יפסיק את השתייה בצפית ובסביבה שאני חי בה.

האם פעילות הסברה של תלמידים משפיעה טוב יותר מגורמים מחוץ לבית הספר? מה מבחינת היעילות טוב יותר - תלמיד בוגר יותר שמסביר לתלמידים אחרים, או גורמים מחוץ לבית הספר?

אנחנו תלמידים, אנחנו חיים בחברה של הנוער, שתמיד השאיפה היא להיות הכי מגניב. ברגע שהחברה עצמה, של התלמידים, שוללת את זה, ברגע שחבר שלי יגיד לי: מה אתה שותה? אין לך עמוד שדרה? זה יגרום לי לחשוב בעצמי, איך אני שותה, ולא שמבוגר יבוא ויגיד לי: נו, נו, נו.

בשעת מחנך יש הנחיה להעביר לפחות 3-4 פעמים בשנה בנושא, למחנך, או אין?

התייחסתי קודם לתוכנית כישורי חיים, תוכנית שמחויבת לפי חוזר מנכ"ל, להעברה בכיתות, על-פי שנות הגיל, מספר השיעורים, ויש עוד פרויקט- - -

גברתי, תתייחסי בסוף לכל הדברים. אנחנו לא רוצים שכל פעם תזרקי משפט באמצע.

אדוני היושב-ראש, אנחנו דנו בוועדה לא מזמן בנושא הזה, ויפה שיש הנחיה ושיש תוכנית, אבל היות שאת התוכנית צריך להעביר רכז בעל הכשרה מסוימת, שאין רכז כזה בכל בית ספר, ושוב, אם אנחנו מתאפיינים ברשויות חלשות, שאין בהן הרכזים האלה, אז זה לא קורה. משרד החינוך, יש לו נהלים יפים מאוד, אבל אין לו התקציבים ליישם אותם, אז חבל שיוציא את הנהלים האלה, אם הוא לא מתכוון להצמיד להם תקציבים.

בבקשה.

אני מרמת ישי, מזכ"לית מחוז בצפון במועצה ונציגה ממועצת הנוער הארצית. אצלנו בתי הספר הם בתי ספר אזוריים, יש אצלנו תלמידים מכל האוכלוסיות - גם מהמגזר הערבי, גם מהמגזר היהודי. התוכנית בבית הספר שלי היא תוכנית במסגרת סל תרבות – היא תוכנית רשות. גם כישורי חיים, שעות מחנך – המחנכים לא מעבירים את התכנים האלה.

גם אם הם מעבירים, הם לא עברו את ההכשרה כדי להעביר בצורה הנכונה - לפעמים מעבירים את זה בצורה מוטעית, שזה מגרה ומסקרן.

מוציאים קטע מהאינטרנט וקוראים לנו. אלה לא באמת קטעים שמשפיעים. שיעורי חינוך מתבזבזים על נושאים אחרים.


חוץ מזה, מפכ"ל המשטרה לשעבר אמר שכמות מטורפת של ילדים ובני נוער משתמשים באלכוהול בסמים. באמת הכמות גדלה משמעותית. כשהייתי קטנה, לא חשבנו על הדברים האלה. כיום אני מתנדבת במועדונית ובצהרונים. המועדונית היא של רשות הרווחה, עשינו אירוע בערב, ובאו ילדים בכיתה ה' שתויים. ילדים בכיתה ה' לטיול השנתי, אחות של חברה שלי מתקשרת אליי: עדי, מה אני עושה? הבנים הביאו שתייה. אלה דברים שמתחילים בגיל מאוד צעיר, ולא רק בערים עם שכבות סוציו אקונומיות נמוכות.

כלומר ההתמקדות צריכה להיות גם בהורים של בני הנוער – בפיקוח שלהם. לא צריך לפטור אותם מאחריות.

אצלנו קונים בפיצוציות. פעם ראשונה שמעתי עכשיו על החוק הזה, שלקנות למישהו שתייה זו עבירה פלילית.


חוץ מזה, יש אצלנו סיירות נוער במחוז. בטבריה, למשל, שאין להם מעמד סוציו אקונומי מאוד גבוה, מועצת הנוער הוציאה סיירות נוער, שמחלקות שתייה – תפוזים, קולה, עוגיות ודברים טובים, והם מסבירים, וזו הסברה שבאה מהנוער, ולפי אחוזים שאנחנו רואים בשנים האחרונות, זה ירד. במעלות פתחו מועדון מיוחד, שאסור להכניס אליו שתייה. הנוער כן עושה דברים, אבל האכיפה של בתי הספר לגבי התוכניות, וגם לגבי הפיצוציות שמוכרות, אין אכיפה. במגרש חנייה - פה יש ניידת, ובצד השני של המגרש יש מרכול, הוא מוכר שתייה לקטינים, והניידת לא שמה לב. הם לא יוצאים מהניידת כשהם רואים בני נוער יושבים בפארק ושותים. צועקים לנו מהניידת: לכו, ואחרי עוד שעה עושים סיבוב, כדי לראות שהלכנו. תודה.

יורם שליאר, בבקשה, מכון שליאר לפסיכולוגיה וייעוץ ארגוני בשילוב קולנוע.

אני נתתי בעבר הרצאה בכנס אחר פה. אני עוסק 30 שנה במניעת סמים ואלכוהול. אני גם חבר מועצת הרשות למלחמה בסמים מטעם הסתדרות הפסיכולוגים, ואני גם מנהל השירות הפסיכולוגי של המועצה האזורית מבואות החרמון בצפון.

בכל השנים שאני עוסק במניעת סמים ואלכוהול אני עובד רוב השנים עם נוער. בשנים האחרונות הבנתי שנושא האלכוהול, אחת הבעיות שלנו, ויש לי ויכוח גם עם אנשים ברשות, שאנחנו עוסקים בתופעות הקצה – ההשתכרות הקשה, הרעלת אלכוהול, אלימות. אנחנו צריכים לחזור לעיסוק בערכים. שאלת הבסיס כאן היא התמודדות, ותופעת האלכוהול היא סימפטום לאסקפיזם, כלומר לברוח מהתמודדות. הנוער שכח לשמוח ולרקוד ולהתמודד עם המציאות ועם אכזבות בלי האלכוהול. בעצם, יש רגשות אלכוהוליים, ומה שתואר כאן בחתונות – לא יודעים לשמוח, מה שאנחנו ידענו קודם, ואפשר לחזור לזה.


צריך לחזור לעבודה החינוכית הבסיסית, לעבוד עם הורים כדי שהמסר בבית יהיה – ההתמודדות היא תמיד עם כוחות פנימיים, ולחפש את מקורות האושר והשמחה הפנימיים. צריך לחזור לערכים, ולטפל בזה, וחלק מהתופעות יסתדרו. פעם עשו את זה תנועות הנוער, כי היו שם מדריכים עם ערכים ועם עקרונות, וצריך לחזור לזה גם דרך החינוך הבלתי-פורמלי, אבל לחזור לדברים הכי בסיסים, וצריך להכשיר את כל מורי בתי הספר, כל הורה בבית שיידע לדבר עם הילדים, למה כן ולמה לא; מה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו עם כאב מתמודדים בכוחות הפנימיים שלנו.

אסקפיזים, אגב, זה תופעה שנעה בין התופעה הבסיסית שכולנו עושים אותה, של דחיינות, והקצה השני של זה, זה אובדנות. במדינת ישראל יש גם עלייה באובדנות, כי מה הבסיס של זה – אגב, לדעתי זה גם קשור לשיעור הגירושים הגדול, כי כל הדברים האלה הם התמודדות עם לחצים בחיים, ואם אנחנו מרגילים את הנער מגיל צעיר להתמודד לא מכוחותיו הפנימיים, זה מה שקורה. הבעיה היא הרבה יותר רחבה, וקשורה לחינוך ולבית.

תודה. בבקשה.

אני מבאר שבע. אני פעיל במרכז גישור, והייתי נוכח למקרים שרבו כתוצאה מאלכוהול. יש כל הנתונים המדאיגים לגבי מכירת אלכוהול לקטינים – בכלל, מכירת משקאות מזויפים, שמה שנמצא שם זה חומרים כימיים לכל דבר. מה שמדאיג אותי זה, מה בנוגע לסימון משקאות אלכוהוליים? כי מה שקרה עם הסיגריות, ואחרי שסימנו, לא שמעתי איש ברחוב שלא יודע מה הסיגריות גורמות – אימפוטנציה, סכנה לנשים בהריון. מי יודע למה אלכוהול גורם?

זה יעלה השבוע בוועדת הכלכלה.

הערה נכונה. משרד הבריאות, בבקשה.

אתה דיברת על לחשוב מחוץ לקופסה. זה נושא מאוד בסיסי. אנחנו מדברים על שינוי של תרבות. יש תרבות של שתייה, תרבות של פיצוציות, הבר האקטיבי, בתי מלון הכול כלול, כולל אלכוהול, כולל לבני נוער, ושינוי האווירה הוא דבר שמחייב גיבוש ושילוב של המון כוחות. יש פתגם אתיופי שאומר שקור עכביש אחד השזור בקורים רבים, חזק מספיק לקשור אריה. שינוי האווירה מחויב, זה לא יכול להיות אחריות של ממשלה או של כנסת או של בני נוער או של מערכת חינוך; זה צריך להיות משהו משולב שכולל את כולם – גם השינוי שמתחיל בבית, ממשיך בבית הספר, בחברה, ובמידה רבה מאוד בחברת בני הנוער.


אפרופו השימוש בבני נוער, הפתגם האתיופי האחר שאני אוהב להשתמש בו, זה את היבלית של הארץ תחרוש בשור של אותה הארץ, קרי חפש את הכלי התרבותי, לדעת להתמודד. וגם חברת בני הנוער היא לא אחידה; בני הנוער של מודיעין אינם דומים לבני הנוער של רהט, שאינם דומים לבני הנוער האתיופיים שנמצאים בתחנה המרכזית או במקומות אחרים.


סימון ואיפה מערכת הבריאות יכולה להירתם ולתרום, מעבר לשיתוף פעולה שמתקיים עם משרד הרווחה, שאולי גברת פלורנטין תוכל להתייחס אליו, אבל נושא של סימון ואזהרות – נעשית עבודה בעניין הזה, וזה עולה בכנסת.


נושא אחר משמעותי הוא איך להביא למצב שבני נוער עם התנהגות סיכונית, שכבר מגיעים לבתי החולים עקב התנהגות סיכונית, יאותרו, יטופלו, לא רק לחלקים הפיזיים, אלא גם ייעשה עימות וקישור בין השימוש בסמים ואלכוהול וההתנהגות הסיכונית, לבין הפציעה שלהם. זה נושא שדורש תקציב, ועובדים עליו. אנחנו מעלים את זה לסדר היום, ונעשית פעולה.


פעולה אחרת היא איך מביאים למצב שבו כל בן נוער שמגיע לרופא משפחה יתושאל, בין שאר הדברים, גם לגבי הרגלי השתייה, והרופא יידע להתייחס להעלות לנושא את הסיכונים שיש בהיבטים הבריאותיים. זה עוד נושא, שעם העומס העצום שיש גם בבתי חולים וגם במרפאות, מאוד קשה, הוא דבר שגם ידרוש תקצוב בהתאם. תודה.

אני מייצגת את משרד התמ"ת, האגף להכשרה מקצועית – בתי ספר להכשרה מקצועית של בני נוער בגילאי 15 עד 18 שנמצאים במסגרות של הכשרה מקצועית בשילוב לימודים ועבודה, נושא הסמים והאלכוהול רלוונטי גם לעולם העבודה, שילדים בכיתות י"א-י"ב נמצאים בחלק מהשבוע בעבודה ובלימודים.


אני חושבת שהאגף שלנו קיבל החלטה להקדיש הרבה מאוד משאבים לנושא הזה. כל כיתה בבית ספר מכיתה ט' עד י"ב מקבלת תקציב ייעודי של 2,000 שקלים, ובתקציב הזה, פלוס שיתופי פעולה של רשתות – יש שיתופי פעולה - למשל, אני באה מחיפה, יש לנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם הרשות החיפאית, אבל בכל מקום שיש רשות אנחנו מתחברים אליה, ונבנית תוכנית, בנינו מתווים לסמים, לאלכוהול, עם הייחודיות לאלכוהול, אנחנו יודעים שהייחודיות עם האלכוהול שונה מהסמים, ולאלימות, ונבנית מט' עד י"ב תוכנית התפתחותית. מי שמוביל אותה במערכת שלנו הם היועצים, שעוברים כל הזמן הכשרות והדרכות להוביל את הנושא. יש ועדה בית ספרית שבונה את זה, ועדה מחוזית, הליכי בקרה ומשוב. אנחנו מתעדים את זה כל שנה, כלומר אני חושבת שההחלטה היא גם של מערכת להקדיש משאבים לנושא. אם אנחנו רוצים לחשוף את הילדים גם למידע וגם לחוויות וגם לידע וגם לעבודה פנימית של חיזוק עצמי, כי זה לא רק ידע וזה לא רק הפחדה וזה לא רק חיזוק עצמי; אנחנו עושים תוכנית אינטגרטיבית, וילד מקבל מט' עד י"ב הרבה מאוד מגע עם הנושאים האלה. בסופו של דבר אני מאמינה שנחזק את היכולת שלו, כשהוא בפאב ומוצע לו אלכוהול, לא להשתמש. הקצאת משאבים יחד עם עבודה מקצועית שיטתית ומסודרת עם מעקב, אני מרגישה שהמערכת שלנו עושה עבודה מאוד משמעותית עם בני הנוער.

תודה. בבקשה.

אני מפתח תקווה. מה שנאמר פה, שצריך לעשות קמפיין גדול ורציני, זה גם לדעתי, הדבר היחיד שישפיע, כי בבית הספר שלי מדי פעם עושים לנו הרצאות ופעילויות, אבל אף אחד לא באמת מתייחס אליהן ברצינות, כי זה על חשבון שיעורים, אז אפשר להיות בפלאפון, אפשר להיות בזה.

גם אנחנו מעבירים שיעורים בכיתות – נאמר, לפני הסילבסטר המנהלת ניגשה למורים, וביקשה שיעבירו שיעור בנושא האלכוהול, כי הם יודעים מה קורה בסילבסטר. לקחתי את זה על אחריותי, ואני מעבירה עכשיו שיעור בנושא סמים ואלכוהול. משתתפים, שיעור טוב, מבינים על מה מדברים, ובערב שותים כאילו כלום. זה כאילו נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. זה לא באמת עוזר, שבן נוער מסביר לבן נוער אחר מה קורה. אם נעשה קמפיין גדול, באמת משהו שיחלחל, משהו שכולם יבינו, זה הדבר היחיד שיכול להשפיע, לדעתי.

תודה. בבקשה.

אני מרמלה, כיתה י'. משהו שהציק לי, לשמוע – דיברתם על עניין המודעות, שהיא מאוד חשובה, אבל יש חוקים, יש כל מיני דברים שעושים, אבל הנוער לא מקשיב לזה, והתופעה ממשיכה. גם אם תמנעו את זה ממנו פעם אחת, הוא ימשיך ויעשה את זה.


לדעתי, יש להתרכז גם בעניין השיקום, באלה שחווים את התופעה, וקודם כל לתקן את מה שמקולקל, כי מי שעושה את זה - צריך קודם לטפל בו, ואז להסתכל בכלל. כי צריך להוכיח לאדם למה אסור, ואם תוכיחו לו את זה לפי תופעות של אחרים, שהולכים לפעילויות שיקום, של אנשים שחוו את התופעה, והם יסבירו את זה לבני נוער, זה יותר ישפיע עליהם מבחינה רגשית, וזה יראה את האדם המתוקן, וכך ישפיע על כל החברה.

תודה.

אפשר להתייחס בשם המועצה, כי יש לנו עוד משהו קטן לומר?

התייחסת בהתחלה. בהזדמנות אחרת, אתם תשתתפו בדיונים בעתיד.


לצורך הסיכום, אני חושב שכל מה שנאמר פה, מה שראינו, דברים חשובים. העיקר, להתחיל בהעצמת השוטר הפנימי של בני הנוער, שזה מלווה אותו בכל מקום – בבית, בבית הספר, במוקדי הבילוי, ולהסביר לו את ההשלכות הקשות של שתיית האלכוהול והשימוש בסמים. שמעתי כאן הערות לגבי הצורך באזהרות.

זה כבר קורה.

אני חושב שצריך להוסיף את האזהרות והמסוכנות של השימוש באלכוהול, מה גם שהאלכוהול אינו אסור, על-פי חוק, אבל זה נשאר אישי, וולנטרי, התייחסות כל אחד ואחד לגבי החסרונות והיתרונות, לכן גורם ההסברה כאן הוא מאוד חשוב.


הוועדה רואה צורך בקמפיין ארצי חשוב, שיעביר מסר חד-משמעי לגבי השלכות האלכוהול והשימוש בסמים. אנחנו עדים להתמודדות של כל משרד ומשרד בנפרד. יש לעשות הירתמות מערכתית וגם קמפיין של הסברה משולב משותף.


הוועדה קוראת למשטרה לאכוף את החוקים בכל מקום ומקום. שמענו כאן דברים קצת מקוממים, שהמשטרה לא קיימת במגזר הערבי. נבקש התייחסות במשך החודש הקרוב לגבי הפעילות שאתם עושים לאכיפת החוקים האלה, גם פיצוציות, במגזר הערבי.

אני סבור שמשרד החינוך יכול לפעול יותר. שמענו שנותנים לשעת מחנך או שעת כישורי חיים – את התוכן הפנימי משאירים לבית הספר. צריך לדרוש מבית הספר שתהיה התייחסות לנושא הזה, כך שכל תלמיד, כולנו נדע שהיה מודע לפעילות זו או אחרת, שמציגה את ההשלכות הקשות של השימוש בסמים ובאלכוהול. חוזר המנכ"ל צריך לוודא שהוא מיושם, אם יש הוראות בהקשר הזה.


אני מודה לכל המשתתפים, ומקווה שנמשיך להתמודד, כך שבעוד כמה שנים נראה שהמעשים שאתם עושים מניבים פרי, במובן החיובי של המילה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.