הכנסת השמונה עשרה

PAGE
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
25
31.1.2011

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 44

הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום שני, כ"ו בשבט תשע"א (31 בינואר 2011), שעה 09:30

הכשרת עובדים זרים בסיעוד

חברי הוועדה: יעקב כץ – היו"ר

זהבה וייזר
אחות ראשית בשרות הזקן, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר שרה לוי
אחראית הסיעוד הגריאטרי משרד הבריאות

רננה לוי
מפקחת ארצית על עו"ס בשלכות הפרטיות, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

זהרה כהן
ראש תחום רווחה, בריאות וסיעוד, המשרד לאזרחים וותיקים

שרון אסיסקוביץ
מנהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי

עטרה מלבסקי
מרכזת שיקום בכירה, המוסד לביטוח לאומי, אגף סיעוד

משה רוטמן
מזכ"ל, מטה הפעולה של הנכים בישראל

אריאלה בן צור
חברת כוח אדם לסיעוד

מיכל קטן
חברת כוח אדם לסיעוד

דנה רשף
עמותת קן למעסיק

שלווה בן משה
מעמותת חברות הסיעוד

משה בר
יו"ר עמותת נכים למען נכים

יצחק לוי
עמותת נכים למען נכים

שמחה בניטה
יו"ר עמותת "מזור"

ניצן תנעמי
ארגון עובדים דמוקרטי

אורן אדר
איגוד עובדות הסיעוד של כוח אדם

אסף עודי

אלירז עודי

ליליאן עודי

רמש שסמה
"כוח לעובדים"

אבנר עוקרבי
יו"ר "אהבה"

ד"ר גלעד נתן
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

בת שבע פנחסוב

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
הכשרת עובדים זרים בסיעוד

אני מתכבד לפתוח את הישיבה לבחינת בעיות העובדים הזרים. על סדר היום הכשרת עובדים זרים בסיעוד. נשמע את ליליאן עודי אם לילדים נכים.

שנים רבות אנחנו מזמינים עובדים זרים, אני מציינת במפורש לחברה שאמורה להביא את העובד הזר שאני רוצה שיגידו בדיוק מהי העבודה אצלנו, לא ליפות את המציאות. עבודה עם שני ילדים והורים, לא מדובר בזקן אלא משפחה שלמה בבית. להגיד את הכול. המדינה שלנו לפעמים מתיפייפת ורוצה להיראות נחמד בעיני העובדים הזרים אבל מראש, להם לא חשובה מהי העבודה. מה שחשוב לעובד הזר זה להיכנס לישראל ואחרי חצי שנה הוא יגיד לי שלום.

מאחר ואנחנו עוסקים בעובדים זרים, תאמרי לי בבקשה כמה עובדים זרים העסקת בחמש השנים האחרונות, כמה הלכו וכמה באו. כמה נמצאים באופן קבוע ולא עזבו אתכם.

כולם נשארו שנה והאחרון עזב אותי לפני שלושה שבועות, לא היה מעניין אותו אם יש לי שני ילדים נכים ואם יש לי עבודה. בטלפון הוא אמר לי שלום אני הולך ואת תשברי את הראש.

כמה עובדים היו לך עד היום?

היו לי המון.

מגיל קטן.

אני לא רוצה לשים את הילדים שלי באף מקום. אני רוצה שהם יהיו בבית שלי לידי. מה הפשע שאני רוצה את הילד שלי אצלי?

כשמדובר על עובד זר במקרה שלך, את סידרת להם לינה.

הכול מסודר, עם אוכל,לינה, תנאים מצוינים עם תשר ועם הכול מהכול.

מה הייתה העלות? העובד היה צריך להיות צמוד אליהם 24 שעות?

הוא לא צריך להיות 24 שעות, הם הולכים למסגרת מהבוקר עד השעה חמש בערב.

מדובר על עובד אחד.

עובד אחד ולא צריך יותר כי אם אני עושה את זה לבד, אני בת חמישים ומשהו עושה את זה היום לבד אחרי שהוא עזב אותי, אני לא מתלוננת זה הילד שלי, העבודה לא קשה. שניהם הולכים למסגרת משעה שבע בבוקר עד השעה חמש. מה העובד עושה כל היום?- הוא יושב וזהו. אני לא רוצה שהוא ינקה לי את הבית, אני לא צריכה, אני לא רוצה שום דבר אלא להיות רק עבור הילדים האלה. המניעה שלו במפורש זה להיכנס לישראל ויותר לא מעניין אותו.

האחרון שהיה אצלכם שנה - - -

לא שנה, שמונה חודשים ועזב והוא נמצא בישוב ליד עפולה. הוא רוצה זקן, לא אימא שנמצאת על הראש שלו ולא איש שנמצא על הראש שלו.

מי היה לפני כן?

היה עוד בחור שהיה במשך שנה. הבאתי עובד אחד עבוד שניהם.

מאחר ואנחנו נמצאים כאן בנושא הכשרת עובדים זרים בסיעוד - - -

הם לא מוכשרים והם לא שום דבר.

כמו שאמרתי זה לא דיון ראשון בנושא הסיעוד ובנושא הכאוב של הטיפול בסיעודיים. ממש בתחילת הדרך שאלנו והעלנו את הבעיה שהייתה לנו תחושה, אז לפני שנתיים, העובדים הזרים שמגיעים הם בעיקר הפיליפיניות והפיליפיניים.

בשנים האחרונות יש ירידה בעובדים מהפיליפינים, מגיעים מארצות שונות כמו סרילנקה.

דובר בזמנו על הצורך שמדינת ישראל עוד לפני בואם, כמו שזה נהוג במדינות אחרות למשל בקנדה, שייבדקו את אדם מעבר לעובדה שהוא צריך להגיע לסייע לאדם מסוים, מדינת ישראל צריכה לראות איך האדם כדי שלא יעזוב ולא ילך ולא תהיה כבילה כמו שבית המשפט העליון פסק. לצערי אני לא בית המשפט העליון אבל אני חושב שהעובדה שראו שאין כבילה והם באים ועוזבים והם הולכים לאן שהם רוצים וחוזר חלילה, התופעה הולכת ומתפתחת. אני שואל מה מדינת ישראל עושה בתחום של ההכשרה. ראשית איך מוודאים שאכן האדם שמגיע הוא מוכשר לעבודה הזאת. האם אנחנו באמת עוקבים אחרי האדם שהגיע שהוא אכן נמצא בשטח, הוא יודע לטפל באדם החולה או הזקן, להעניק לו טיפול וכל הדברים האלה.

אני מפקחת ארצית על העובדים הסוציאליים בלשכות הסיעוד. את המינוי קיבלתי לפני כאחד עשר חודש. אני עובדת סוציאלית במקצועי, בעלת תואר שני. עם כניסתי לתפקיד בעצם הייתי בלמידה של הצרכים בשטח. זיהיתי קבוצות שונות עם הטרוגניות של צרכים, בעיות וקשיים שונים שחברו יחד לצורך העניין. אוכלוסיית הנכים לצד אוכלוסיית הקשישים. כאשר נותן השירות המטפל הזר גם הוא בא עם מרכיבים שונים לחלוטין ממה שאנחנו מכירים עד כה.

מה נקרא "ממה שאנחנו מכירים עד כה?" מהו השוני?

מדובר בקבוצת אוכלוסייה שמגיעה מהעולם השלישי, אוכלוסייה שלמעשה חווה בפעם הראשונה מגע עם מדינה מפותחת, מדינה מודרנית, עם מיומנויות וכישורים אחרים.

אני אשאל אותך שאלות תוך כדי כי כיושב ראש מותר לי. נניח שאתם אומרים שמגיעים אנשים מעולם אחר שלא כל כך תואם את הקיים פה. מישהו מוציא מכתב שאומר שזה לא יכול להימשך כך כי הם לא מתאימים, כי הם לא מכירים, אולי מדינת ישראל צריכה להיערך באופן אחר. זאת שאלה כי אם הם מגיעים ולא מכירים אולי יש בעיה.

ברמה העקרונית הניסיון שלנו כרגע לנסות להגיע לזיהוי הצרכים של אותו קשיש או הנכה בצורה האופטימאלית ביותר ולנסות ולמצוא השמה עד כמה שניתן לאותה משפחה ולאותם צרכים שעולים. תפקידו של עובד הסוציאלי בתוך הלשכה בעצם לאבחן את הצרכים המאוד ברורים של המטופל מזמין העובד הזר. תוך כדי שיחה עם בן המשפחה, עם הקשיש או הנכה, אותו עובד סוציאלי נדרש לבצע את הערכה הברורה מהם הכישורים הנדרשים עבורו מאותו עובד זר. אילו מיומנויות נדרשות לצורך השהייה באותו בית.


עם כניסתי לתפקיד יצרתי שאלונים סטנדרטיים לעובדים הסוציאליים כדי שהיכולת לאבחן את הצרכים תהיה יותר אובייקטיבית, הרבה יותר צמודה לניסיון המקצועי שלהם ולניסיונה הנרכש של המדינה שלנו. לזה אנחנו קוראים 'שאלון טרום השמה'. מיד אחרי שהעובד הסוציאלי יושב עם בן המשפחה, עם האפוטרופוס, או אותו גורם מזמין שירות הוא נדרש לחבור ללשכה ולברר מהו הפרופיל של אותו עובד זר שאמור לתת מענה לאותה משפחה, מהמאגר הקיים לטובת הלשכה או מההזמנות הנעשות בחוץ לארץ. לנסות להתאים עבור בן משפחה, עבור נזקק השירות את העובד הזר.


לגופו של עניין, אנחנו בתפיסתנו חושבים שעובד הסוציאלי שנבחר מהלשכה יש לו יכולת ומיומנות כזאת שתאפשר לו להכשיר את אותם עובדים זרים בתוך המדינה שלנו.

כלומר כשהוא מגיע עם הכשרה הם מכשירים אותו פה.

לא. הנוהל קובע בפירוש שעובד זר שמגיע מחוץ לארץ חייב להגיע עם הכשרה בתחום הזה.

אני רוצה לחזור על זה שנית כדי שיכנס לפרוטוקול, זה דבר שבשנים האחרות מאז שאת בתפקיד, אני שואל את השאלה, הישיבה עם האיש נזקק סיוע, הנכה או הזקן שזקוקים לעזרתו של העובד הזר יושב עם העובד הסוציאלי. העובד הסוציאלי כשהוא ממליץ לאדם שאמור לסייע לו, שמגיע מאן שהוא לא מגיע, לדרוש שאותו אדם יהיה על פי הכשרתו מוכשר לטיפול באיש אליו הוא מיועד. הוא צריך להיות כבר בעל הכשרה לטיפול מסוג זה?

כן.

מהם הפרמטרים הנדרשים על ידכם כדי לדעת בנוגע להכשרה?

היום, במאמר מוסגר יושבת ועדה בראשות מר אהרון בראזני שהוא הממונה החדש, ראש מנהל מעסיקים. הוועדה הזאת קיבלה לידיה תכניות והצעות איך לבחון את התכנים שנדרשים מעובדים זרים שמגיעים לארץ. איך יבדקו אם אכן העובדים הזרים עומדים באותם הקריטריונים הנדרשים.

אם עושים את הוועדה היום זאת אומרת שעד להיום זה לא נעשה?

אני יכולה להעיד על מה שעשינו עד עכשיו.

העובד הזר שנחת עכשיו ברגע זה בנמל תעופה בן גוריון והוא מיועד למר אוחנה או למר זילבנסקי או לעבדול ראדם, האיש הזה הוא עם הכשרה או בלי הכשרה?

ככול הידוע לי יש דרישה בנוהל שהאדם המסוים שמגיע לארץ צריך להגיע עם הכשרה.

מהבדיקות שלכם, מהבדיקות של העובדים הסוציאליים שנפגשים עם אותו עובד זר, מהדיווחים שאת מקבלת מרחבי הארץ, אני מניח שיש לכם נהלים מסודרים, כשאדם מגיע הוא מוכשר או לא מוכשר?

ככול הידוע לי ישנם בתי ספר במרכזי - - -

מהדיווחים שאת מקבלת מהעובדים הסוציאליים ברחבי הארץ האם הם באמת מגיעים עם הכשרה לעבודה, או שאין להם כלים ולא בודקים או שהם אולי יודעים?

האמת שלא נכנסתי לנושא אם הוא מוכשר או לא מוכשר.

בבדיקה שאנחנו ערכנו לגבי הפיליפינים התברר ש- 10% עברו הכשרה כלשהי. זאת הייתה המדינה עם המצב הכי טוב. הקריטריון העיקרי לייבוא ממדינות שמשלמים דמי תיווך יותר גובהים. לא בנפאל, לא בסרילנקה, לא בהודו יש הכשרה מתאימה, בטח לא בקריטריונים של מדינה מפותחת. מה שכן בפיליפינים מוכנים לשלם 5,000 דולר דמי תיווך ובמדינות אחרות מגיעים כבר ל- 10,000 דולר דמי תיווך. האינטרס להביא משם הוא יותר גבוה ולכן מגיעים עובדים ממדינות שאין שם שום הכשרה והם מוכנים לשלם יותר. בפיליפינים איפה שמוכנים לשלם פחות כבר לא מגיעים. משלמים פחות ומגיעים פחות. אבל אין הכשרה.

גם אני הורה לילד נכה. כמה שאני יודע מהניסיון הדי ממושך שלי, יש חברה שעובדת מול חברות ההשמה בארץ, "סנס" ואחרות בפיליפינים. כל מה שהן תורמות, הן מקור טוב אבל הטיפול לא טוב, ההכשרה שלהם היא בקושי בת יומיים, וזה על מנת למלא איזה נייר בפיליפינים, זו ההכשרה שהם מקבלים. את שאר ההכשרה הם מקבלים תוך כדי עבודה בתוך המשפחה. לכן אני חולק על כך שחייבים לתת להם עבודה מסוימת, כי כולנו מאגר אחד של הורים שמטפלים כך שלא צריכים להיתפס מה נעשה באותו רגע.


דיברו קודם על קנדה, אני ארחיב ואומר קנדה ואנגליה, הם לא מקבלים עובדים זרים שלא קיבלו פתק והכשרה בארץ או במקום אחר. שם הם בודקים אותם בציציות. זאת אומרת הם לא מחפשים מהגרי עבודה כמו שאנחנו כאן מאפשרים. אני רוצה להגיד שהיחסים שלי עם הקהילה הזאת הם מצוינים, כך שאני לא נכנס ללשון הרע או משהו אחר. אין לי נגדם משהו אולי נגדנו –אנחנו. שם באנגליה וקנדה מקבלים פשוט רק את אלה בעלי ההכשרה. הייתי נוכח בשגרירויות שלהם וראיתי שם איך הם ממנים אותם.

מישהו בישראל, כשמדובר במישהו שהוכשר לטפל בזקן או בנכה, איזו הכשרה מקבל ישראלי?

המשרד לאזרחים ותיקים. נמצאים כאן אנשי המוסד לביטוח לאומי. ישראלי בארץ עובר הכשרה של מטפל סיעודי.

במשך כמה זמן ההכשרה?

יש להם כמה שעות, יש להם מספר נושאים והם חייבים לעמוד בזה. כל חברת סיעוד חייבת להכשיר.

אני שואל כמה קורסים, מספר השעות, תכנים, מספר חודשים. אני מבקש לדעת כי זה מה שאנחנו רוצים לבקש מרננה לוי, ביקשנו כאן במספר ישיבות והייתה הבטחה שלא יביאו משם עובדים אלא אם הם מוכשרים. אני רוצה לדעת מהי ההכשרה שנותנים בישראל. הוא מדבר שלא מקבלים בקנדה אחד שלא הוכשר.

אם יש לו הכשרה פורמאלית ממדינת המקור.

איזו הכשרה בישראל אנחנו מחייבים, פירוט של שעות, ימים, תכנים, איזו תעודה. מה האדם שמגיע לטפל בישראל צריך לעבור?

אני עובדת סוציאלית באגף סיעוד של המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי מכיר בהכשרה שנעשית רק בארץ. יש הבחנה בין הכשרה לעובדים ישראלים לבין הכשרה לעובדים זרים. היקף ההכשרה לעובדים ישראלים הוא 52 שעות עיוניות, לעובדים הזרים, אני אדייק, 25 שעות פלוס הכשרה.

כלומר אדם שמגיע עם הכשרה לכאן חייב לעבור הכשרה נוספת. את אומרת שהכשרה לעובד הזר בישראל, לא משנה מה הוא עבר לפני כן, היא הכשרה של 25 שעות. אם הם עוברים או לא עוברים, אם זה נעשה או לא נעשה את לא יודעת לתת תשובה.

אני יכולה לתת נתונים מסוימים. לקחתי נתונים משלושת השנים אחרונות. בשנת 2008 לפני שהיה המכרז של נותני השירותים בארץ, עברו רק 12.5% של עובדים זרים הכשרה.

כלומר כ- 88% מהמטפלים בנכים שלנו ובזקנים - - -

אני מדברת רק על זקנים.

כלומר לעובדים עם הנכים אין הכשרה.

לא שאני יודעת, אני מייצגת רק את אגף סיעוד. לקראת המכרז האחוזים עלו עד כדי 28%.

כי זה ניקד את חברות הסיעוד, הן היו צריכות את זה כדי לזכות לניקוד גבוה יותר במכרז.

חברות הסיעוד על מנת שתהיינה רשאיות לקבל את המכרז. למה אין דרישה מהלשכות, אני מדבר על החלק הפורמאלי, למה מסתפקים רק ב- 28%? למה הדרישה היא לא ל- 100%. למה ה- 75% שמקבלים טיפול ממישהו שאינו מוכשר צריכים להסתפק במישהו שבמקום לתת לו את הכדור הירוק הוא ייתן לו את הכדור הצהוב? גם אי אפשר לתקשר איתו כי הוא גם לא מבין את השפה.

אני יכולה לומר שהמוסד לביטוח לאומי מחייב את נותני שירותי הסיעוד ל- 30% הכשרה ולא מעבר לכך. אולי יש מקום לכך לאור הצרכים. זה המצב הנתון.

העובדת הסוציאלית, רננה לוי, שאמורה לחבר בין העובד הזר לבין הנכה או הזקן - - -

בלשכות הפרטיות בסיעוד המנדט שהן קיבלו מהמדינה הוא למצוא התאמה בין העובד הזר.

אני רוצה להקדים ולומר, אני אומרת את זה ואמרנו את זה גם בישיבה הקודמת, אם תבדוק את הפרוטוקול, כשלא דנו בהכשרות האמירה הזאת נאמרה גם בישיבה הקודמת. לצערי הרב, דווקא כמי שנותנת את השירות, וכמי שאמורה להסתכל לאותם קשישים ונכים בעיניים, וחיה יום יום את מצוקתם, אני חושבת שהדברים הראשונים שאמרתי לרשות שמדינת ישראל מביאה לכאן למעלה מעשר שנים עובדים זרים ולא עצרה פעם אחת לחשוב שהיא צריכה להביא כוח אדם מיומן ומקצועי לפני כל הדברים שנעשו. רק עכשיו נכנסה פונקציה של עובדת סוציאלית לרשות. זו הפעם הראשונה ולא היה עד היום. היום נכתבים נהלים, היום נכתבות תכניות, לא הייתה שום פונקציה מקצועית, סוציאלית, אחות, לא הייתה שום פונקציה כזאת בכלל.


טענו ואנחנו אומרים את זה גם היום.

כמה עובדים אצלכם היום?

רק אני.

אמרת שיש לך עובדים בלשכות.

הלשכות הפרטיות קיבלו את המנדט.

את אחת שעובדת מול כל הלשכות?

נכון.

אין לך עובדות סוציאליות נוספות, את עובדת מול הלשכות שמעסיקות על חשבונן ולא על חשבון המדינה.

אנחנו טענו שני דברים. כל עובד זר חייב לעבור קורס הכשרה בסיסי בארץ המוצא בפיקוח השגרירות שלנו, יש דרך למדינת ישראל לעשות את זה, יש לה עובדים בחוץ לארץ, הם יכולים לפקח ולתת תכניות עבודה. זה קורס בסיסי. כאשר העובד הזר מגיע לפה מן הראוי, אני יודעת שזה נעשה היום, תבנה תכנית מיוחדת להכשרת עובד זר בין אם זה לקשיש, חולה אלצהיימר, בין לנכה או לילדים. תוטל עלינו החובה במסגרות כאלה ואחרות לדאוג שהעובדים יעברו הכשרה הזאת. זה מה שצריך להיות וזה לא מה שקורה בפועל.

אני רוצה לקבוע, היום זה נעשה בצורה ערטילאית לפי טוב לבכם או יכולתכם.

לא.

אתם לא מחויבים על פי החוק. אנחנו עובדים על חוק שהכנתי אותו ואני מקווה שיעבור, חוק אומר שאדם שלא עבר את ההכשרה לא יכול להישלח. אין לכם דבר כזה.

לא. כל עובד זר שמגיע מחוץ לארץ אמור לעבור קורס הכשרה בסיסי. זה כן כתוב בנוהל.

מי יכול לתת לי מידע על עובדים ישראלים. מבחינת המדינה מי יכול לתת לי תשובה לגבי עובד ישראלי שאני מניח שהוא לא עובר דרך הלשכות, הוא עובד בצורה נורמאלית. יש לנו 60,000 עובדים ישראלים שעוסקים בתחום הסיעוד. האם הישראלי שהולך לטפל בבתי חולים או בבתים פרטיים, האם הוא יכול להיכנס לתוך בית אם הוא לא הוכשר, אם הוא לא עבר את ההכשרה? מבחינת החוק.

זה לא מבחינת החוק. המציאות היא שהעובדים מתקבלים קודם כל לעבודה בה נבחנת ההתאמה שלהם בכלל לעולם הזה, אחר כך הם מוזמנים או מחויבים להשתתף בקורס.

זאת אומרת שאין היום משהו, בהחלט יכול להיות שהאדם הזקן או הנכה ימשיך לקבל את כספו, יעביר אותו לאדם שמטפל בו ויתכן שהאדם שמטפל בו במשך שנים מעולם לא הוכשר לזה.

ברמה הגיונית זה נכון, במציאות האחוז גבוה. לא בודקים אם יש לו הכשרה.

כמו שמתדלק בתחנת דלק לא בטוח שהוא יודע למכור בנזין 95 ולא 98. כלומר אין דרישה מינימאלית למיומנות למרות שאנחנו לא יודעים אם אדם עבר את ההכשרה. השאלה אם בחוק מופיע שיש מחויבות שהוא שלא יכול להתעסק בתחום. אני הכנתי חוק בעניין אבל מאחר ואני באופוזיציה כנראה יפילו אותו כי כאן לא מתעסקים לא בנכים, לא בזקנים, לא בעצים, רק אם אתה בקואליציה. אני מנסה בנושא הזה להתקדם לפחות כלפי שמיים.


היום אין חיוב לאדם העוסק, יכול להיות שאדם קיבל טיפול על ידי אדם לא מתאים בכלל.

אני רוצה להוסיף על הדברים שלך. נותני השירותים מתוך סיבות שונות או מבחינת מכרז או מהבחינה שאנחנו הולכים ומתקרבים לקראת זה שהאוכלוסייה תבחן את נותני השירותים על פי רמת האיכות שלהם. כאשר ההכשרה של המטפל היא אחת ממדי האיכות, פועלים להכשיר יותר ויותר מטפלים. זאת אומרת שזה אינטרס של נותן השירות לעלות את מספר העובדים שעברו הכשרה.

אני אשאל לגבי העובדים הזרים, הרי בשונה מהישראלים שהם דוברי השפה והפכנו את כל הזקנים והנכים למעסיקים, והמשמעות לכך שהם צריכים אחר כך להגיע לבית משפט, צריכים להשיב למה לא שילמו שעות נוספות, ודורשים מהם 100,000, 200,000 ו- 400,000 שקלים. יש להם "קו לעובד" וקו לזה וכל מיני אגודות שזה תפקידם. אפשר להבין כי אנחנו עם טוב ויש לנו מכל המינים ומכל הסוגים. אני לא בא בטענות לכל הקווים האלה כי כל אחד עם הראש שלו. עם ישראל הם רחמנים בני רחמנים וכל אחד דואג למישהו אחר. מה בנוגע לשפה? אנחנו שומעים ידידתי רננה לוי שבחוץ לארץ לא מגיעים אנשים ללא הכשרה, אולי דרישה מינימאלית לדעת שפה כדי שהאדם יוכל לתקשר איתו.

ההכשרה נערכת או בעברית, או באנגלית, או בערבית או ברוסית. אנחנו מדברים על השקעה בהכשרה.

אבל בפועל מי יכשיר? היה וחסרים לכם עובדים ולא הגיעו עובדים והלשכות מתלוננות שאין להן עובדים והאדם הזקן או הנכה זקוק עכשיו לעובד. בהחלט יכול להיות שאם יש לנו במאגר מישהו שהוא דובר שפה ונקרא עובד זר לצורך העניין, וההוא נקרא זקן לצורך העניין, אין לך בררה ומשדכים ביניהם ושניהם מדברים עם הידיים והרגליים. לא אמרתי שזו אחריות שלך, אמרתי שגם על זה אין מחויבות. מה אתה יודע על קנדה?

שם לוקחים אותם מוכנים.

תדבר על קנדה כי זו דוגמה, זו מדינה מסודרת ואני רוצה שהיא תשמש לנו כדוגמה.

יש את השגרירות הקנדית לשם מגיעים עובדים שמחויבים להיות עם תעודת אחות, או עם ניסיון מוכח בארץ. אני גם נתתי אישור לעובדת שלי שהגיעה לשם עם הוכחה שהיא הייתה אצלי כך וכך שנים. הם לא מקבלים אנשים שהם מהגרי עבודה. כדי לקבל את התנאים שם הם נשארים תקופה די ארוכה במקצוע שהם הגיעו למענו. לא יכול להיות שהעובדת תגיע כמטפלת ותיכנס אולי כמורה.

או שהיא תעזוב אותו אחרי שנה.

אין דבר כזה.

ואם אדם עזב אחרי חודשיים והתחיל לעבוד במסעדה בתל אביב?

כדי לקבל מעמד הוא חייב שתיים מתוך שלוש שנים לעבוד במקצוע, הוא יכול לעבור אחרי חודשיים אבל זה בפיקוח והוא חייב לעבור ממעסיק אחד למעסיק אחר מחוזה לחוזה.

בקנדה אין מה שבית המשפט העליון פסק פה היום, אצלנו היום, הוא פסק שאין כבילה. זאת אומרת שאם אדם בא לעבוד אצל נכה, ואחרי חודשיים נשבר לו והוא מחפש לעצמו מישהו אחר ואנחנו לא יודעים מה הוא עושה. בית המשפט העליון פסק שאין כבילה. אני שואל כאן במדינת ישראל מבחינת בית המשפט העליון.

אין כבילה.

כלומר הוא אמר מה אין ולא אמר מה כן. כלומר אדם יכול לעזוב.

אם הוא יעבוד בעבודת סיעוד שלא כחוק אפשר לגרש אותו אחרי שש דקות.

עובד כחוק, רואה את המשפחה ומתרשם מהמרחק, זה לא ירושלים או תל אביב אלא קריית ארבע ואז הוא לוקח את הרגליים ואומר שלום.

לבית המשפט העליון מסרתי כרגע חומר בנושא הכבילה. יש עורך דין שהגיש את החומר וביקשנו תשובה לבית הדין הגובה לצדק.

יפה. אבל בית המשפט העליון ברגע זה, עכשיו עוד לפני שהוא דן מחדש דעתו שאם אדם החליט שהוא רוצה לעזוב הוא עוזב. זה לא מה שקורה בקנדה?

זה לא מה שקורה שם וגם לא באנגליה.

הוא יוכל לעזוב בתנאי שהוא יעבוד במקצוע. אם הוא לא יעבוד במקצוע הוא לא יוכל.

הוא לא יוכל לקבל מעמד. אנחנו לא מדברים על מהגרים.

אני חוזר לגברת הזאת, נוח לי איתה ולא איתי. היא מקבלת 5,000 שקלים בחודש. צריך לבדוק את זה גם בהיבט אחר. אם היא לא הייתה רוצה לטפל בהם, כמה היה עולה למדינה לטפל בילד שלה. היא מקבלת 5,000 שקלים, הקשיש מקבל מה משקבל. לפחות צריך למקסם את היכולת של המשפחה להשתמש בסכום הזה.


אני אדבר כעת על קשיש ולא עליי. אותו קשיש מקבל סכום כסף שעובר מהמוסד לביטוח לאומי לחברת ההשמה לעובדת הזרה.

סיעוד לא השמה.

סיעוד. אם למשל שעת העבודה של המוסד לביטוח לאומי היא 40 שקלים פלוס לשעה, חברת ההשמה מעבירה לעובדת הזרה, ולא משנה מהן הסיבות, 21 שקלים לשעה. השאלה שלי למה אנחנו צריכים, שילמנו להם עבור ההשמה, שילמנו עבור הכול, וממילא אמרה הגברת שבעתיד יעשו הדרכות ויעשו את זה ואת זה. עובדתית לא נעשה שום דבר על ידי החברות האלה בתיווך הזה בין הביטוח הלאומי לקשיש. אנא מכם, שחררו אותם תנו להם ללכת, שיעשו את עבודת ההשמה ואת הכסף תראה המשפחה או הקשיש וישתמש בזה כראות עיניו. לפחות זה ימקסם את היכולת שלו במעט הכסף שיש לו כדי לעשות את מה שהוא יכול.

בנקודה הזאת כבר אמרתי שמדינת ישראל חוץ מהעבודה שהיא קבעה את המינימום של המינימום של הכסף, שהיא עושה את זה בעל כורחה שהיא מטפלת בזקנים ונכים. היא זרקה את הסכום לחלל העולם כמו שהיא לא עושה שום מאמץ לחקור את העניין. עכשיו לפני אחד עשר חודשים היא שמה מישהו שהיא עובדת סוציאלית כמפקחת ראשית, הכול נעשה כסתימת חורים. לא היה מעולם דיון אצל ראש הממשלה, אבא שלו שיחיה עד 120 חי אצלו בבית והוא מתפקד, אבל מעולם לא היה דיון רציני בממשלת ישראל, דיון שחקר איך אנחנו צריכים לטפל בזקנים ובנכים שלנו.

מעולם לא היה דיון כזה ומאחר ולא היה דיון כזה השאלות שלך לא רלוונטיות. אילו היה דיון ומדינת ישראל הייתה מחליטה כמו שאני חושב, שאדם בן 70 או בן 80 או נכה שלא זז אי אפשר לקורא לו מעסיק. לא לכל אחד יש חדר להלין עובד זר. מאחר והכול מעוות מטילים את הדברים ועיוות גורר עיוות.

אם מדינת ישראל הייתה מחליטה שהטיפול בזקן ובנכה הוא כמו הטיפול בתינוק ובילד ויש בית ספר שמדינת ישראל חייבת לטפל בהם מא' עד ת'. או לפחות כמו נכי צה"ל. אז מדינת ישראל הייתה נותנת למשפחה, כל אחת לפי הקריטריון שלה, משפחה יותר חזקה תקבל פחות. צריכים לקבוע קריטריונים כמו שבכל דבר קובעים קריטריונים. היא הייתה צריכה לאפשר למשפחה שלא מסוגלת לטפל, לא בתושבים זרים אלא בתושבי ישראל. אולי הלשכות והחברות המעסיקות היום עובדים זרים תהיינה פחות שמחות אבל אנחנו לא מתעסקים בהן.

כמו שאמרתי ממשלת ישראל מעולם לא ישבה על המדוכה הזאת בצורה רצינית והיא סותמת חור. היא נזכרה שיש בעיות סוציאליות אז מינו אדם לפני אחד עשר חודשים. יש הכשרה ? – מה פתאום. יודעים שפה? – מי צריך. הרי יש מודלים ממדינות מפותחות, יש את מודל קנדה, תאמצו את זה. אבל אין עם מי לדבר.

היום יושבת ועדה בראשות האוצר שבצעם בוחנת את הנוהל ומנסה ככל שאפשר לשדרג את הנוהל ולהציע חלופה לעובדים זרים. אחת המטרות של הוועדה בראשות האוצר היא לצמצם את הכניסה של מספר העובדים הזרים שמגיעים וליצור עידוד תעסוקת ישראלים.

תסבירי לי איך מעודדים אם הסכום שנותנים הוא כל כך קטן.

הוועדה הזאת בודקת מהן הצרכים וההדרכה לאשפוז תוך ביתי, ומנסה למצוא חלופות חדשות .

האשפוז יהיה יקר פי שלוש או פי ארבע, צריך להקים כאן שמונה מאות אלף בתי חולים.

אני במצב קשה. לפני כחודש וחצי הגיעה אלי עובדת זרה שהחזיקה מעמד שבוע וארבעה ימים ומאז היא נעלמה.

את בעצמך היית צריכה לנסוע לכל המקומות. את גרה בדימונה?

אני גרה בדימונה והייתי בעומר. אין להם מה לעשות נגד זה.

איך את מטופלת היום?

על ידי המשפחה. יש לי משפחה שעוזרת. זה נותן לי לאכול, זה מכבס לי - - -

אבל אין עזרה. מה הסכום אם מותר לדעת שאת מקבלת מידי חודש כדי להתמודד אם תרצי ישראלים שיעבדו סביב השעון אצלך?

זה הופך להיות יותר יקר.

למה את לא מעסיקה ישראלים?

להעסיק ישראלים זה מאוד קשה.

למה זה קשה?

אני לא רואה ישראלי שיבוא לטפל בסכום כזה. זה מה שאמרו לי.

את זקוקה למישהו שיסעד אותך 24 ביממה.

במצב שלי יש לי שתי היתרים.

ואין לך אף עובד.

אני אפילו צריכה להסתייע בשני עובדים.

אני מאוד מודה לך שבאת וטרחת והארת את עינינו.

יש קושי גדול להביא אותם, יש טפסים למלא במשך חודש וחצי, מחפשים מהמאגר בארץ ולא מוצאים.

אני רוצה לומר לעמית סדן שלא היה פה, מאחר ואני נכה צה"ל ב- 70% נכות. אני יודע מה אני מקבל. אני מקבל כל חודש הרבה יותר ממה שמקבל המאה אחוז נכה רגיל. אני לא מתכוון שתורידו לנכי צה"ל מחר, אמרתי שאני כנכה צה"ל מקבל סכום שהוא יותר גבוה מהנכה או הילד שיושב כאן על הכסא. אמרתי שכל עיוות גורר עיוות. בסופו של יום זו עלות, גם הנסיעה שלה היום גם היא עולה כסף, ביטול הזמן של כולם ועלות כל המערכות שמטפלות בכולם מגיעים בסוף להוצאות כספיות.

אם המדינה הייתה מטפלת כמו שהיא מטפלת בצעיריה ובילדיה שהם יפים ונחמדים וכיף להשקיע בהם כי הם ממלאים את הבית באושר. אנחנו יודעים ביהדות שהזקנים והנכים ובני המשפחה ממלאים את הבית באושר. מי שאוהב את הוריו וזקניו, את הסבא רבא או את הסבתא רבא, הוא שמח איתם וגם כשיש מישהו שלא מתפקד הוא ממלא את הבית אושר כי שמחים לעזור ולסייע ולהקים בית בריא.


אני מבקש מכם כמסר כלפי מעלה, הרי יש כאן עוד ועדה שתשב, שאלתי מה הוועדה תחליט, היא ענתה שהוועדה תחליט לצמצם את העובדים הזרים. שאלתי מה יהיה והיא אמרה שיכול להיות שיכניסו אותם לבתי חולים. הם יצטרכו למצוא בתי חולים לכל הזקנים ולכל הנכים ולכל מי שזקוקים ואתה תצטרך להקים על כל פינה בית חולים חדש. המחשבה מאחר ויש לנו דוגמה של נכי צה"ל, בכל זאת מדינת ישראל החליטה מסיבה כזאת או אחרת, לתת להם. זה מודל שאנחנו רואים שאדם הזקוק לעזרה מקבל את הסיוע לפי קריטריונים, לא שזו פריווילגיה וכנראה זו המסקנה שזה מה שהם צריכים כדי להישאר נורמאליים אחרי שהם נתנו למדינה. אני טוען שגם זקן וגם נכה הם אנשים שתרמו למדינה את זמנם והמדינה צריכה להתנהג כלפיהם בצורה ראויה. אילו היא הייתה נותנת להם את הסכומים המינימאליים היא אומנם הייתה מוציאה יותר כסף אבל בסופו של דבר היא הייתה מרוויחה כי כל המערכת הייתה בריאה. היום כשהמערכת שנותנת מעט כסף ממנה מתחיל כל החולי.

שמעתי אתכם מדברים על ההכשרה של העובדים זרים. העובדת הזרה שהגיעה אלי לא ידעה לפתוח קופסת שימורים.

אני אב לילד נכה. אני מרכז במטה הפעולה של הנכים את הנושא של משפחות לילדים. יש לי ניסיון ממאי 2002 כשבני נפצע קשה בתאונת דרכים, הוא משותק ומונשם. בנוגע לנושא של ההכשרה. ללשכות בארץ אין להן שום יכולת ושום כוח מבחינה חוקית לעשות כמעט שום דבר, שום סנקציות. העובדים הם אלה שמושלים.


ההכשרות – הגעתי לישראלי שעשה מזה פרנסה. הוא פתח בסרילנקה בית ספר להכשרת עובדים להגיע למה שאני צריך. כולל סדר יום, תמונות, סיפור משפחתי על אלבום שלם, כולל שיחות. זה לא עוזר.

העובדים הישראלים אם היו עובדים - - -

ההוצאה פי שלוש - -

אני שאלתי לגבי הכישרון. שום עובד בעולם לא יכול להיות ההורה, כמו האישה הנהדרת הזאת שמטפלת במסירות נפש בתאומים שלה או אתה כאבא. אף אחד בעולם לא יכול להיכנס לנעליים של ההורה, הוא אף פעם לא יכול להיות עם אותו טוב לב.

העובדים הישראלים לא מוכנים.

נניח שיש מחר את כל הכסף שבעולם ואתה מקבל 20,000 שקלים לחודש. הבעיה היא בעיה כספית, של כישרון או מה?

הבעיה שהם לא מתמידים ולא יכולים להתמיד לאורך זמן. זו לא השאלה של כסף למרות שאתה עובד איתם, ההוצאה עם התלוש היא פי שלוש.

נניח שהם קיבלו את כל הכסף שבעולם, אתה עדיין רואה בעיה?

בטוח שכן.

אם כך מהו הפתרון שלך? תהיה ישר, אם מחר מדינת ישראל תחליט לתת לכך 15,000 שקלים כדי שתעסיק ישראלים. הישראלים יעברו כמו שהיא אומרת הכשרות של 100 שעות בשנה, הם יהיו הכי טובים בעולם. הם יעבדו לתפיסתך או לא?

הם יעמדו.

תגיד כן או לא.

אמרתי כן. אני רוצה להוסיף ולומר שאני משתדל להביא אנשים שהם מחזיקים לפחות תעודה של אח. אני בודק את הניסיון ואני מתקשר גם לממליצים. אני רוצה לומר שזה ניירות ובפעול כשמגיעים אנשים שעבדו בבתי חולים ההכשרה שלהם שואפת לאפס. להדריך אותם זה 50 שקלים לשעה.


אין הכשרה ואנחנו גם תחנת מעבר לאלה שמוכשרים יותר. אם הם לא יעבדו אצלנו הם לא יכולים להגיע לקנדה, לאנגליה.

מהו הפתרון שאתה מציע?

הפתרון לקבוע חוק עם קריטריונים להכשרה לטיפול בזקן סיעודי ולילד, זה שונה לגמרי.

יש לי פה את החוק.

"יעבור הכשרה בהתאם לתחום עיסוקו" אתה אומר שגם אחרי ההכשרה - - -

אני אומר שדיברתי עם מנהל בסרילנקה ,בחור בשם שמוליק שמנהל גוף שמכשיר, עם כל הרצון הטוב הוא יכול לשחק רק עם מה שיש לו, כשהם מקבלים בונוס 400 דולר ו- 1,000 דולר משכורת בערב הסעודית.

אותו אחד שמגיע מאותו בית ספר בסרילנקה, היה אחד כזה שהגיע אליך?

היו שניים. אחד הגיע 30 סנטימטר מתחת לגובה המוצהר, הוא לא היה יכול לטפל בבן ולהרים את הילד. ממש כך 152 סנטימטר והוא לא היה יכול. השני הגיע ביום שלישי וביום חמישי הוא יצא לסוף שבוע שממנו הוא לא חזר, הייתה לו בת דודה ברמלה. בכל דבר ודבר נתקלנו.

אני מארגון כוח לעובדים שמתעסק באיגוד עובדי סיעוד זרים. ראשית אני חושב שחשוב להגיד שלצד כל הסיפורים המוכרים ובאמת הבעייתיים. העובדים שנמצאים אצלנו פה נמצאים אצל אותו מעסיק כבר שלוש שנים.

אני מעיד על האימא שלי שהיא בת תשעים ויש איתה מישהי שנמצאת כבר קרוב לחמש שנים.

לדעתי חשוב גם להציג את הצד הזה ולאזן את התמונה הלא פשוטה שהוצגה כאן.

אנחנו דנים כאן לגבי ההכשרה.

מאלפי שיחות בנושא גם הם מרגישים את אותו פער. ההכשרות בחוץ לארץ קיימות. בסרילנקה דווח לנו לא מזמן שהממשלה הכניסה את ההכשרות על ידה, האמת שההכשרות בסופו של דבר לא מספיקות ובמיוחד בתחום השפה. חשוב לזכור שהתסכול של עובד שלא יכול להתקשר עם מי שהוא צריך לטפל בו מפריע באותה מידה גם לעובד.

אני רוצה רק לציין שמה שעלה כאן בשיחות, כשיש מישהו במאגר, כמה שיש כי אין להם במאגר כמעט אנשים ויש אנשים שזקוקים, הם מצמידים אותו בין אם האדם מתאים, יודע לדבר או לא יודע לדבר. הוא נוסע אליו נופל עליו, לא מסוגל לתקשר איתו ואז זו כבר הבעיה שלו.

אני רוצה לומר שהטענות שהועלו כאן הן טענות שגם העובדים שותפים להן. גם הם היו מאוד רוצים לקבל הכשרה בארץ והכשרה מתאימה בחוץ לארץ. המצב באמת הולך ומשתפר אבל לא מספיק. אני רוצה להגיד שיש כאן אנשים שמגיעים ורוצים להישאר ולא רק לברוח מכאן.

אין לנו שום בעיה עם אלה שמגיעים לחפש עבודה כאן. הבעיה מתחילה בנו. מי אשם?



אני רוצה לומר לך שאצלי בוועדה, בכלל בכנסת פה, הנכים, אני לא יודע מהי נכות כי ראיתי אנשים שהולכים על הרגליים והידיים עובדות אבל הראש לא עובד, אני לא יודע מהי נכות. אבל יש אנשים שנפגעו ברגליים, וגם אני פגוע רגל ולא מרגיש נכה, זה תלוי באדם אם הוא לא מרגיש נכה הוא לא נכה. יש כאלה שהם נכים למרות שהם בריאים.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו קודם לגבי קנדה.

אני רוצה להסביר לעמית סדן שקנדה היא דוגמה ומודל. שם יש הקפדה מוחלטת לגבי עובד שמגיע, יש הגדרה להכשרה, הוא מגיע והוא לא יכול לעזוב את המטופל שלו, הוא יכול לעבוד רק בתחום הסיעוד. התפיסה היא הרבה יותר מקצועית ויסודית ואין דבר כזה שמישהו שנכנס לעבודה אינו מתאים לעבודה, גם בהתאמת השפה וגם ביכולת. יודעים שמישהו שמגיע לטפל בנזקק זה במאת האחוזים התאמה. אין דבר כמו שאצלנו קורה ש- 99% זה באוויר.

אבל בקנדה יש פרס לעובד שמתמיד. הוא מקבל אזרחות. כלומר שווה לאותו עובד להתמיד ולא להסתכל שמאל וימין ולחפש אישה אחרת בתל אביב מפני שהוא יודע שהוא מקבל אזרחות והוא יכול להביא אחר כך את משפחתו. כאן בארץ הוא יכול לקבל אזרחות או היא יכולה לקבל אזרחות רק אם היא מתחתנת עם ישראלי או יולדת ילד.

מה את מציעה? שהיא תלד ילד או שתתחתן?

להיפך. אם הייתי יודעת על משהו שיאפשר לנו לדרוש ולקבל את השירות שאנחנו צריכים אותו תמורת איזה פרס.

מאיזה קו?

קו למעסיק. כלומר כל אותם מעסיקים שמתקשרים ושואלים "היא נכנסה להיריון אני יכולה לפטר אותה?" –"לא" –"היא בשמירת היריון והיא צריכה לשכב אצלי בבית?" יש לי עכשיו משא ומתן עם איריס - - -

כשאת מדברת על מעסיקים את מתכוונת על הנכים והזקנים.

כן. צריך לתעל את זה כדי שלעובד יהיה כדאי לעבוד קשה.

אני נציג הנכים. אני מצטרף דווקא למה שכבודו מציע כבר הרבה זמן, הגיע הזמן. יש לנו אבטלה בארץ וניתן להכשיר ישראלים שיעבדו. משרד האוצר צריך לתת את התקצוב כדי שנעסיק עובדים ישראלים, משמרת של שמונה שעות במשך 24 שעות.


אנחנו ערים לתופעה שכמה מדינות כבר לא מסכימות להכניס לישראל עובדים זרים. כלומר לא מגיעים ממדינות שבעבר היו מגיעים מהן. מי יודע מה יקרה בעתיד?

שאלנו מה יקרה אם מחר בפיליפינים יחליטו לא לשלוח.

מה יקרה אם מחר לא יהיו עובדים שיבואו לארץ. מה יעשו אותם מסכנים שצריכים את העזרה?

שאלתי אם מחר מאיזו סיבה הפיליפינים או הסרילנקים סוגרים את המאגר. מה עושים כאן עם מספר אדיר של זקנים ונכים?

אם הפיליפינים יסגרו אין לי פתרון קסם. אני לא מאמין, אני מניח שאם הפיליפינים יסגרו אני מניח שיגיעו ממדינות אחרות.

אני שואל את השאלה הזאת עמית סדן משום שכמו שלא היינו מוכנים לשרפה בכרמל, אמר רזי ברקאי שהוא חושב שהוא יודע הכול ולכן הוא אמר "איך ברק עשה לנו את התרגיל, לא ידענו איך הוא הצליח". אתמול הוא אמר פעם שנייה שאנחנו לא יודעים, "מובראק". אני שואל את השאלה הזאת כי תאמין לי שיכול להיות מצב מכל סיבה, אולי בגלל שיש לנו כאן כל מיני ארגונים שדואגים להגיד שלא כדאי להגיע לפה, יגיע מצב שמדינת ישראל שיש לה כל כך הרבה זקנים, בלי עין הרעה משנה ולשנה הרפואה מצליחה ויש יותר אנשים שמאריכים ימים, אבל יותר זקוקים. אבל מאיזו סיבה לא מגיעים לכאן עובדים זרים. איך מדינת ישראל, אני הייתי מציע את זה מלכתחילה אבל אתם בדיעבד תגידו מה הפתרון.

פתרון קסם מה יהיה אם הפיליפינים יסגרו את השמיים שלהם, אני מניח שניתן יהיה לתת מענה ממדינות אחרות. אני לא בקיא בנושא באופן שאני יוכל להגיד מאילו מדינות אפשר או אי אפשר.

לגבי הכשרות ישראלים. אם אנחנו נחליט שרק ישראלים יעסקו בתחום, זה רעיון שהוא נפלא על פניו אלא וזו החלטה כלכלית ברמה מקרו-כלכלית ברמה שהיא החלטה ממשלתית. מדובר כאן על מיליארדים של שקלים בשנה שיצטרכו לקחת ממקומות אחרים. אלו לא מיליארדים שקיימים ופנויים בתקציב. זו החלטה מקרו-כלכלית שהיא לא ברמת הפקידות בוודאי, זה ברמת מקבלי ההחלטות בממשלה.

אני שואל והיה ומסיבות כאלה או אחרת מדינת ישראל לא יכולה לקבל עובדים זרים. אולי כי הפיליפינים החליטו לא לשלוח לכאן יותר, הסרילנקים במלחמה, השערים סגורים. המגמה באופן כללי של האוצר לצמצם את מספר העובדים הזרים ולעודד את הישראלים. נניח שעודדנו את הישראלים לעבוד ופתחנו קורסים ורוצים ללמד אותם לעסוק בסיעוד. הרי יש שכר מינימום, אדם צריך לפרנס את עצמו, מספר שעות עבודה. נניח שהבחורה אורה שאין מי שיטפל בה היום משום שאין לה מספיק כסף להעסיק ישראלים והיא צריכה עם ה- 4,000 או 5,000 שקלים בעצמה להסתובב. הנה דוגמה, ומספיק שיש לנו מקרה אחד, כי מקרה אחד הוא לגבי הכלל.

זו בעיה אחרת. הבעיה היא של הפריפריה.

יש לנו אנשים באזור תל אביב.

גם של אנשים שקשה יותר לטפל בהם.

הסכומים הניתנים היום בגלל שזו בעיה מקרו-כלכלית, ומדינת ישראל לא נותנת פתרון. מה עושה כאן הנכה שאין לו את האפשרות להעסיק ישראלים ויושב תקוע, אין לו משפחה, הוא יישב בבית וירקב? מה עושים במקרים האלה?

צריך לעשות כאן הפרדה. אם אתם מדברים על מצב שלא יהיו עובדים זרים, זה דבר אחד, לבין מצב שיש עובדים זרים ובאמת קשה להשאיר את העובדים הזרים אצל נכים ואצל נזקקים בפריפריה שפחות נעים לעובד הזר לשהות בו. בכיוון הזה אנחנו מקדמים את הליך החקיקה, בטוח שרובכם מכירים אותו והוא שנמצא כרגע בוועדת הפנים, הוא אומר שבאשרתו של העובד יהיה קבוע אזור גיאוגרפי.

קוראים לזה כבילה.

אזור גיאוגרפי זה לא כבילה.

הוא רק אמר לך את מה שבית המשפט העליון יגיד ואז נתקפל.

לא רוצים לכבול אף אחד, רוצים לקבוע אזור גיאוגרפי שבו הוא יכול לעבוד.

אתה תקבע כך ואם בית המשפט העליון יגיד לך שזה עדיין נקראה כבילה? מה תעשה?

זה נבדק.

זה לא נקרא כבילה.


אני מעלה כאן נושאים לא כדי להתעמת. בסך הכול לכולנו יש זקנים ונכים. זו בעיה שהיא לא קלה. זו בעיה רצינית ואמיתית. אני רוצה לומר לך שבמדינת ישראל יש שאלות שהן שאלות מקרו-כלכליות, אם זה היה בתחום השרפה בכרמל שהקדישו לזה סכומים מאוד פעוטים, 10%, 7%, 15% ממה שהיה צריך לקדיש. אמרו שכתוצאה מהשרפה היא עלתה מ- 100 מיליון שקלים ל- 600 או 700 מיליון שקלים. מדינת ישראל מצאה, זה לא מקרו כי מקרו זה רק 4-5 מיליון אבל זה כבר מתקרב למיני מקרו.

אחרי שקרה מקרה מדינת ישראל הבינה שהיא צריכה את הדבר. למה מדינה צריכה, אני רואה את זה אצלי בוועדה, מה צריכה לעשות הבחורה הזאת אורה? למי היא תצעק, אין לה אפילו למי לדבר. למי היא תלך? היא יכולה לקחת משבצות של המשפחה ולהגיד למשפחה בחסד תטפלו בי. מספר האנשים האלה הולך וגדל. אני רואה את זה כי זה מגיע אלי לכאן.


תגיד את הדברים האלה כלפי מעלה, אני יכול לשבת עם שר האוצר ולעלות את הדברים. אני חושב שמדינת ישראל הייתה צריכה להיערך בצורה שונה. ראשית זה היה מגביר את הידיים העובדות בישראל. הרצון לפתור את בעיית עובדים, הם אחר כך מרווחים יותר, הם משלמים ופי מאות מחזירים למדינה גם במיסוי וגם בדרכים אחרות. הם שמחים, הם מאושרים, הם מקימים משפחות, הם עובדים. אפשר להעסיק ישראלים רבים והיא הייתה מאושרת, והאבא של הבן היה מאושר.

לא בטוח שהישראלים היו כן רוצים.

60,000-70,000 ישראלים - - -

אני לא מתנגד לפתרון אני רק אומר שזה לאו דווקא המענה.

אני רוצה לומר שנמצאים כאן מספר סוגי נכים – מספר קבוצות. יש נכה סוג א', סוג ב', סוג ג'. לקבוצה אחת המדינה נותנת קרוב – 17,000 שקלים להחזיק מטפל. לקבוצה השנייה היא נותנת 17,000 להחזיק מטפל – אלו נכי צה"ל, נפגעי פעולות איבה. לנכים הרגילים אתם נותנים סכום שאפילו העובד לא רוצה לעבוד אצל אותו נכה משום הוא לא יכול לשלם לו.

מה אחוז הנכים האלה מכלל הנכים?

אני אומר לך במספרים אלו הם 6,000 נכים. נכים במצב שהם צריכים 24 שעות.

שאותם נכים יקבלו סכום של 5,000 שקלים מהמדינה?


היא אמרה שבסך הכול שהיא מקבלת 5,000 שקלים.

זה 4,000 שקלים.

זה 4,000 שקלים. יש לי חייל בשם מנשה מזרחי שהוא נכה קשה, הוא מקבל את הסכום של נכי צה"ל ויש נכה שמקבל 4,000 שקלים. איך הוא מחזיק?

ומה החוק אומר לנו לשלם להם?

הוא אומר שזו בעיה מקרו-כלכלית שלא תלויה בו.

אני רוצה להוסיף. העובד שמגיע לנכה הוא יכול להיות מוכשר. כאשר הוא רואה נכה כזאת קשה במצב קשה הוא עושה את עצמו שהוא לא מוכשר ומעדיף ללכת. זו האמת.

אני יושבת ראש עמותת "מזור" אני מטפלת הרבה מאוד שנים בנושא של העובדים זרים והרבה שנים אני בוועדות האלה.


האמת שדי התייאשתי מהדיונים שלא מביאים לשום מקום.

אני מודה שאת צודקת.

אבל בכל אופן, מדברים כל הזמן מה הפתרון, צריך למצוא פתרון יצירתי עכשיו. פתרון שייתן לנו לנכים הקשים בעיקר ולאלה שנמצאים בפריפריה כמו אילת, דימונה, כל המקומות הרחוקים ולנכים עם הניוון שרירים, טרשת נפוצה והמונשמים. אותם לא מכשירים כי אי אפשר להכשיר עד שהם לא מגיעים לארץ, ולתת טיפולים כמו במכונות נשימה ובמאה ואחד דברים ששם במדינות שלהם אף אחד לא התנסה. גם הפיליפינים שאתה חושב שלא מגיעים בגלל הכסף, גם הם לא יודעים כלום.


אם אנחנו נלך בשיטה שאנחנו נאמר, היום יש 51 חודש אחרי 51 חודש העובדים האלה מכשירים את עצמם ללכת לקנדה, לאנגליה, לאיטליה כי את ההכשרה המקצועית הם עשו פה. פה לא מאפשרים דווקא לאנשים שהוכשרו כבר וכבר לימדו אותם, אם יאמרו להם שמוכנים לתת להם עוד 51 חודש אם הם ילכו לנכים הקשים ולמקומות שבדרך כלל אף אחד לא מוכן, הם יבואו גם מוכשרים וגם ילכו למקומות כי הם רוצים להישאר כאן.


שנית, אפשר לסייג את זה כדי לעודד אותם. להגיד להם שמי שלא מחליף, רואים את זה מחשב, הגיע לארץ ולא ברח, ולא היו נגדו תלונות והגיליון שלו נקי, והוא עבר כי החולה שלו נפטר ולא בגלל שברח, אם יודיעו לכל אחד מהיום הראשון שהוא מגיע שזו התכלית והתכנית.

אני לא בטוח שמדינת ישראל רוצה. אם ההחלטה היא בלי כבילה אז מחר יהיו כאן 400,000 עובדים.

אני אומרת לך להשתמש במה שקיים לא להביא מבחוץ. להשתמש באלה שנמצאים כאן בארץ ללא ויזות ומתחמקים מרשות ההגירה ועובדים כאן בניקיון ולא במקומות בהם הם היו צריכים לעבוד.

אני מבקשת רק לחדד נקודה אחת, כי כבר נאמרו הרבה מאוד דברים. זה נכון שכשאתה מכשיר, אנחנו קיבלנו על עצמנו את עניין הנוהל ובנוהל באמת יש הכשרה בתחום. אבל אל לנו לשכוח שמרבית העובדים הם כבר במאגר הקיים. ההכשרות בחוץ לארץ הן הכשרות מאוד בסיסיות, מתאימות אולי במקביל, ניסינו להעתיק את הדפוס של המוסד לביטוח לאומי. הוא מאוד כללי.


מה שאני חושבת ומה שביקשנו לא פעם ולא פעמיים, פנינו גם למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה בעניין הזה, אני אומרת שצריכה להיות הפרדה בעניין הגלובלי הזה כשאומרים עובדים זרים. יש עובדים זרים בסיעוד – זה נכון, אבל אני במקרה גם מכירה את המשפחה הזאת, מכירה אותה היטב. אנחנו הרבה מאוד פעמים בשיחות, בפגישות אצלם בבית ומנסים להתאים. יש הבדל מהותי בין טיפול בקשיש, בין טיפול בחולה מסוג מסוים שהוא אדם מבוגר לבין אנשים נכים שגרים במשפחות עם ילדים צעירים.

היא לא תשכיל, מעולם לא הייתה ישיבה יסודית שדנה בהבדל בין הנכים, בסוגים, ילדים, זקנים, זקנים כאלה, וקביעת קריטריונים. אני לא חושב שהייתה ישיבה שבאה ואמרה שכתוצאה מכך נגדיר קריטריון כזה לזה. לא הייתה. גם משום שכשר הרווחה לשעבר יצחק הרצוג, היה עושה ישיבה כזאת הוא היה מגיע לתוצאות מקרו-כלכליות שהסיכוי שהאוצר היה מסכים להן היה אפסי. אז בשביל מה להיכנס לעסק הזה כי ממילא אין פתרון.

כבוד היושב ראש, צריך לעשות הבדל באשרה לעובד סיעודי עם קשישים לבין עובד סיעודי לנכים.

על הדברים האלה אנחנו אומרים שהוא כמעט לא קיים בפועל.

בחקיקה.

כי אין חקיקה, כי אם היית מביא חקיקה - - -

יש חקיקה על השולחן.

ליישם את הדברים, לו היה ניתן לעשות את זה וזה דבר שניתן לעשות, אפילו מבחינתנו אפשר. גם ההכשרה יכולה להיות בהתאם בתוך הארץ, גם מבחינת התגמול, גם מבחינת הנכים אפשר לעשות איזה רוטציה, אפשר לעשות עם זה מעשה.

צריך לבוא לתמוך בנו בוועדת הפנים.

אנחנו מוכנים.

עם כל הצער והכאב עדיין האלטרנטיבה הקיימת בפני כל האנשים שיושבים פה בנוגע לעובדים זרים היא אלטרנטיבה שימושית ואני חושבת שהיא המועדפת על כל אחד מאיתנו מהסיבות השמורות איתו.


אני רוצה להתייחס לנקודה שלשמה הגעתי והיא נושא ההכשרות. בחוץ לארץ, אומנם הנושא כרגע נמצא על שולחנו של אהרון בראזני והנושא נבחן בצורה מאוד רצינית.

כבר שנתיים שאנחנו יושבים ודנים על זה וזה נבחן בצורה רצינית.

אהרון בראזני נכנס לתפקיד לפני כחודש בערך. החומר נמצא אצלו, תכניות נבנות סביב הנושא של הכשרות בחוץ לארץ.


אני רוצה כרגע להתייחס להכשרות בישראל. מה שקורה כרגע הוא שלשכות פרטיות קיבלו את המנדט לבחור ולבצע התאמה בין הצרכים של אותו קשיש או נכה לבין העובד הזר. לצורך העניין לשכות הפרטיות קיבלו את המנדט לבחור עובד סוציאלי שיתאים ויבצע את ההתאמה הייחודית הזו שתענה על הצרכים המסוימים. אנחנו כרשות התחלנו לבנות תכניות הדרכה מאוד רציניות עבור אותם עובדים סוציאליים כדי שהעובדים הסוציאליים יקבלו הרבה יותר כלים ייחודיים שיעשו הבחנה ברורה בין הקשישים לבין הצרכים, הקשיים וההתמודדות היומיומית מול הקשיים. הכלים האלה אמורים לשמש להם כבסיס להדרכות לעובדים זרים. זאת אומרת שהמצב לא כל כך קטסטרופאלי כמו שהוא מצטייר.

הוא וירטואלי.

אני לא מסכימה איתך אדוני. הראיה שפעם ראשונה שמעת את הטלפון - - -

אני מברך את המשרד שאחרי עשור הגעת.

אנחנו העברנו ללשכות טפסים כדי שיוכלו לבצע הבחנות הרבה יותר צמודות לשטח. הניסיון שלו להתחבר לשטח ולהבין אותו וליצור, ככל שניתן, מאותה תמונת מצב שקיבלנו למצוא פתרונות ישימים עבורכם.

אני ממשרד הבריאות. אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אני חושבת שהכשרות הן קרדינאליות. אני רוצה להוסיף שני דברים. בכל האוכלוסיות עיקר הבעיות הן סיעודיות. אני חושבת שבאותן הערכות והתאמת צרכים חייבת להיות אחות. אלו לא רק צרכים חברתיים, אלו צרכים סיעודיים ליד מיטת החולה. צריך לשנות דיסקט במוח בעניין הזה.

במוח של מי?

שצריכות להיות בכל החברות אחיות שעושות את ההתאמות.

אני רוצה להבין. איפה, בלשכות?

האוכלוסיות האלה הן מאוד חלשות, בעיקר אוכלוסיית הקשישים ובוודאי אוכלוסיית הנכים. בנוסף לנושא ההכשרות כל הנושא של המחלות הזיהומיות של העובד שבא לארץ לא מספיק נבדק.

אני כבר מודיע עכשיו שתוך שבוע שבועיים אנחנו עורכים עוד ישיבה. אנחנו נזמין גם אנשים נוספים..


סיכום הישיבה.


לפי מה שהובא כאן לוועדה, לדאבוננו הרב כשמדובר בהכשרה, הדברים שנשמעו כאן גם על ידי הנכים וגם על ידי הגורמים הממשלתיים, יש מאמצים מצד הגורמים הממשלתיים אם זה משרד הבריאות, אם המוסד לביטוח לאומי או מהמשרדים האחרים לעשות ולהיערך בצורה יותר יסודית גם בלשכות בטיפול בהכשרת העובדים הזרים ובהתאמתם לזקנים ולנכים. אני יכול להודיע שבפועל במציאות, מאחר והתקציב שניתן למעסיק זקן/נכה/קשיש הוא לא מתאים. להערכתי כל הניסיונות יעזרו מינורית ולא יעזרו בצורה יסודית.


מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה לא רק של חקיקת חוקים להורדת מספר העובדים הזרים בתחומים האלה. לא רק בחקיקת חוקים של הכשרת ישראלים, אלא היא חייבת לקבל החלטה שהנכים והזקנים צריכים לקבל את הסכומים המתאימים להם על מנת שיכולו לחיות בכבוד. על מנת שיוכלו להתנהג בכבוד. על מנת שיוכלו לטפל בעצמם או משפחתם בצורה מכובדת. לדאבוננו הרב זו החלטה שבאמת זקוקה להחלטה מקרו-החלטית וגם מקרו-כלכלית. מדינת ישראל היא מדינה שמזמן היא מקרו ואל מיקרו, יש לה כסף בלי עין הרע. היא מרוויחה מהרבה מקומות והיא צריכה לייעד לדבר הזה תקציבים ולא להמתין שהמצב יגיע לקטסטרופה ושנמצא את עצמנו במצב שלא היינו ערוכים ומוכנים.

תודה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

PAGE
25