הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
31
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

9.1.11


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 125
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ד' בשבט התשע"א (9 בינואר 2011), שעה 10:30

סיור בעיר חדרה לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

חי אסולין

- מנהל לשכת חדרה, המשרד לקליטת עלייה

רז אברון

- יועץ קליטה בקהילה, המשרד לקליטת עלייה

אילני אבבה קמפיני
- מרכזת בכירה תחום עולים, אגף מצילה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ בני הרנס

- מפקד תחנת חדרה, משטרת ישראל

ויקי נגר

- מרכזת קליטת תלמידים עולים במחוז חיפה, משרד החינוך

דר' שרה רובינשטיין
- מפקחת ארצית במחוז צפון, משרד החינוך

איריס קופפר

- מחוז צפון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דוד מוספיר

- מנהל שירותי קליטה באזור המרכז, הסוכנות היהודית

סמדר אזולאי

- מנהלת פרויקטים במחלקת עלייה וקליטה, מחוז מרכז, הסוכנות


היהודית

חיים אביטן

- ראש עיריית חדרה

חני וייצמן

- מנהלת אגף החינוך, עיריית חדרה

זיוה גבאי

- מנהלת אגף הרווחה, עיריית חדרה

זאביק שפריר

- רכז 'עיר ללא אלימות', עיריית חדרה

יהודה גאני

- מנהל פרויקט 'עיר ללא אלימות'

שלומי לוי

- רכז קליטה (פרויקטור), עיריית חדרה

אלקי קייסי

- פרויקטורית, עיריית חדרה

קובי אלון

- מנהל מחלקה מוניציפלית, המרכז לשלטון מקומי

מאהחן בשארה

- מחלקה מוניציפלית, המרכז לשלטון מקומי

אנדיל מרואני

- עוזרת ראש העיר לענייני ציבור וקהילה

לריסה בורסוקר

- מנהלת מח' הקליטה, עיריית חדרה

אליהו זרקא

- מנהל סיירת ביטחון עירונית

סמדר אזולאי

- מנהלת אולפן עברית, חדרה

ציפי תמיר

- מורה באולפן עברית, חדרה

שרון

- מורה באולפן עברית, חדרה

יגאל אמיתי

- דובר הוועדה

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור וישיבה לבחינת קליטת העלייה בחדרה
(ביקור באולפן לעברית).

הם התחילו באותו תאריך, כיתה אחת היתה ברמה של ידע בעברית והיא מצומצמת יותר, והכיתה השנייה היתה של מתחילים גמורים וכרגע, הם לומדים כבר שלושה חודשים, הכיתות קצת הצטמצמו. בערב יש לנו כיתה, שנפתחה לפני חודש, עם 23 לומדים ויש פה---

כמה זמן האולפן אמור להיות?

חמישה חודשים, 500 שעות בסך הכל.

האוכלוסייה מעורבת בכיתת המתחילים ובכיתת המתקדמים ברובה היא מעולי צרפת, אבל יש שם גם אנגלוסקסים.

יש מרכז קליטה בחדרה?

היה ונסגר ועד שהוא נסגר בעצם האולפן העירוני פעל שם.

מתוך ה-155 עולים שהגיעו השנה, מה הפילוח שלהם? מאיזה מדינות הם הגיעו?

כמה לומדים פה באולפן?

כרגע לומדים 45 בבוקר ואחר הצהריים 25, ויש כיתת גיור אחת, שגם פועלת.

היא פועלת עכשיו?

היא פועלת לאורך כל השנה, בשעות הערב.

יש כאן 271 נפשות שהגיעו, 50 משפחות, לחדרה, בשנת 2010.

לנו רשום 155, איך ההבדל הזה?

אלה הנתונים של משרד הקליטה.

אנחנו קיבלנו ממשרד הקליטה ביום חמישי.

אני עשיתי היום בבוקר, 271. ודרך אגב, יש לה עוד 63 תושבים חוזרים, שהם גם בטיפול של משרד הקליטה.

מה הארצות? מספרים.

יש כ-50 מצרפת, אבל אין לי פה את הפילוח המדויק לגבי הארצות.

אני מדבר על השנה, ה-270 או ה-150.

הנה, יש לך פה. זה כל הלשכה, הלשכה כוללת גם את פרדס חנה, אור עקיבא, צריך להסתכל רק על חדרה. יש לך פה מחמה, 19 נפשות, מקווקז 3, אמל"ט 3, צרפת, ופה יש לך את הפילוח. 271 פה, יחידים ומשפחות.

צריך לבדוק את הפער הזה.

תמיד יש פער בין משרד הפנים ובין משרד הקליטה והעיר.

זה מה שאמרו לנו לגבי ראשון לציון, פשוט חלק מתניידים בכל הארץ. גם אם הם מגיעים לראשון ורוצים לעבור לחדרה, הם נספרים אצלם כעולים ו---

ועכשיו יש בני עולים שנולדים, שהם לא נחשבים כעולים, ויש פה באמת---

---לפעמים את הפערים האלה, בין הנתונים של העירייה לנתונים של משרד הקליטה זה ניוד של עולים בתוך הארץ.

לא רק זה. יש פה לא מעט אנשים שנולדו בארץ והם לא נחשבים כעולים. אז מבחינת הזכאות הם לא נתפסים בתוך המספר.

נכון. בואו ניכנס.

(נכנסים לכיתה).

אני אציג את עצמי. לי קוראים דני דנון, אני חבר כנסת, יושב ראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. אני מאוד שמח להיות פה. נמצאים איתנו נציגים שונים שמלווים אותנו. אני רוצה לדבר איתכם בעברית. אתם כבר מדברים עברית?

לאט לאט.

אני אדבר בעברית, אם אתם רוצים, אתם יכולים לדבר או באנגלית או בספרדית. רוסית אני עוד לא יודע.

למה?

אז אני רוצה לשאול קודם כל, מי העולה החדש ביותר שהגיע לפה אחרון?

מי הגיע לישראל אחרון, או דימה או טימור, אני חושבת. דימה, מתי הגעת לישראל, מתי באת? באיזה תאריך?

שלושה חודשים.

ואתה, טימור?

בספטמבר.

אז דימה נראה לי העולה הכי צעיר. נטליה הגיעה לפני דימה, באוקטובר, ודימה הגיע בנובמבר, אני חושבת.

ברוך הבא. אתה ידעת עברית לפני שבאת לישראל, או לא ידעת כלום?

אני מבין עברית, אבל אני לא מדבר.

אתה מדבר יפה מאוד.

אני רוצה להגיד לך שכשדימה הגיע לפה, הוא לא קרא, הוא לא כתב, הוא לא ידע מלה והוא היה באיחור רב, והוא השתלט על זה בצורה שאנחנו כולנו מעריצות אותו, כל הבנות בכיתה.

מאיזה מדינות הגעתם? מי הגיע ממדינות חבר העמים, מרוסיה, אוקראינה?

מי מרוסיה, אוקראינה, להרים יד.

מי מצרפת? דרום אמריקה?

יש לנו משה מברזיל.

מאיזה עוד מדינות?

מהונגריה.

והשאר? אתיופיה. גרמניה.

אני רוצה לשמוע מכם קצת על האולפן. למרות שהמורה פה, אז תגידו גם דברים טובים וגם דברים לא טובים. מה הייתם רוצים יותר? יותר מקום, יותר מזגן? למרות שחם פה, אבל אני רוצה לשמוע מכם את הדברים על האולפן, דברים טובים, דברים שאתם רוצים לשנות לגבי האולפן, אני אשמח מאוד.

הכל בסדר.

את זה אני לא רוצה לשמוע. גם אם הכל בסדר, תגידי מה טוב ומה פחות טוב.

אנחנו בכיתה הזאת, אנחנו הרבה תלמידים ביחד, אבל to tiet---

בעברית.

צפוף.

כן, ביחד, וצריך לעשות מקום יותר גדול.

כמה כשכולם מגיעים?

כשכולם מגיעים, קרוב ל-30. והיו ימים כאלה, והרבה ימים על 24, וזה אין כיסא אחד פנוי.

למרות שהכיתות השניות ריקות עכשיו.

זאת כיתה גדולה יותר. ויש כיתת ערב.

אם אפשר היה לסדר את המבנה אחרת... בנושא של המקום, אני רואה גם שהכיתה צפופה, הילדים שלכם, שלומדים או ילמדו בכיתות יותר גדולות, לפי תקן של משרד החינוך. איזה עוד דברים חשוב לכם לומר לנו?

ממה אתם מרוצים באולפן? מה זה מרוצים?

שטוב.

כן, ממה אתם מרוצים? מה טוב?

מהמנהלת. הספרים. יש כיסא, יש שירותים, מינימום יש.

אתם הייתם רוצים שהאולפן יהיה יותר קצר או יותר ארוך? מבחינת הזמן של האולפן. שיהיה יותר קצר, שיסיימו אותו לא תוך חמישה חודשים.

כמה זמן האולפן?

חמש. חמישה חודשים.

אתם מעדיפים ללמוד יותר זמן או פחות זמן?

יותר.

למה?

אנחנו רוצים לדבר בעברית.

לדבר יותר טוב. אתם מדברים עברית כרגע.

לא רק זה, צריך לגמור ואנחנו צריך להמשיך לעבוד. אם אנחנו לא גומרים באולפן אנחנו לא יכולים לעבוד. כי אם יש עוד יום ללמוד באולפן, אנחנו גומרים מהר.

לקצר. היית רוצה שתלמדו יותר? באיזה שעה אתם מסיימים? ב-12, ב-1?

מתי אנחנו מסיימים ללמוד?

רבע לאחת.

איך קוראים לך? סוזן, היית מעדיפה לסיים ברבע לשתיים או ברבע לשלוש וללמוד פחות זמן בחודשים?

כן, ולעשות במקום פברואר, בסוף ינואר.

זו היתה השאלה שלי באמת. למה? כי את רוצה לעבוד.

כן. אני רוצה.

במה את רוצה לעבוד?

אני אגרונומית באתיופיה ויש לי דיפלומה במדעי המחשב ועכשיו אני מתחילה לחפש עבודה, אבל עד עכשיו אני לא הצלחתי כלום, אבל יש לי זמן אחרי ה...

יפה.

ואחוז הפרישה מהאולפן? חברים שהיו ועזבו, כי רוצים לעבוד?

יש. בכל אולפן יש אחוז פרישה. כמה תלמידים עזבו את האולפן? התחילו ועזבו? הרבה, קצת, כמה?

קצת.

מה הסיבה שהם עזבו? למה?

מצאו עבודה.

לא מבינה, (בצרפתית).

היא אומרת שיש אנשים שעוברים ליישוב אחר, בגלל סיבות אישיות, משפחתיות. וסל הקליטה לא תמיד מספיק.

אני חשבת שיש עוד סיבות לעזיבה, לפרישה, זה שאנחנו היום לומדים בכיתות... היו לנו וזמנים שיכולנו להחזיק כיתות לפנסיונרים, כיתות לצעירים, וכיתות למהנדסים. זה לא הזמן פה, בטח לא באולפן הזה, שזה האולפן וזה מה שיש. למשל אנשים מבוגרים, קשה להם. היו אנשים מבוגרים בכיתה הזו שעזבו. אני מוכרחה להגיד שיש כמה שממשיכים להחזיק באצבעות וכל הכבוד להם אבל זה קשה, בכיתה של צעירים, אנשים בגיל 70-80, ללמוד בכיתה של צעירים. יש לנו את משה שהוא פנומן, הוא תלמיד מצוין, זקן השבט, הוא מחזיק מעמד יפה, אבל לא כולם החזיקו מעמד. אם היתה כיתה מתאימה לכולם...

התרגום לצרפתית של מנהלת העבודה.

מה שהגברת ביקשה לומר, קרול, זה שלה יש הרבה מאוד ילדים וקשה לה מאוד לבוא לארבע שעות, היא היתה מעדיפה, אם אפשר היה, לקבוע את משך האולפן לפחות שעות ביום.

איפה הילדים שלך נמצאים עכשיו?

(תרגום): בבתי ספר.

אני רוצה לומר לכם קודם כל כל הכבוד, אני יודע כמה זה קשה ללמוד שפה, אני רואה את זה עם הילד שלי שהוא בבית ספר, וחשוב לי לומר שמה שתעשו היום, זה יישאר איתכם לכל החיים בישראל ולמרות שיש פיתויים של עבודה וקשיים שהם קשיים אמיתיים, אם לא תשקיעו עכשיו, אחר כך, כשתצאו החוצה, בטוח לא תוכלו לעשות את זה. אז אני קודם כל רוצה להודות למורה ולצוות, אבל בייחוד לכם שעליתם לישראל, שאתם משקיעים בלימוד השפה.

אם יש עוד משהו שאתם רוצים לומר לי, לחבר כנסת שלא קשור לאולפן, אני גם אשמח לשמוע.

זה מהר.

עכשיו בהילוך איטי, יש עוד משהו שאתם רוצים לשאול את חבר הכנסת דני דנון? משהו שאתם רוצים לבקש אולי?

שלא קשור למורה ולאולפן.

הוא יושב ראש ועדת הקליטה, זה יכול להיות גם דברים אחרים שקשור לקליטה בארץ.

לדירה, לעבודה.

אז אני אשאל שאלה אחרונה, מה היה טוב בקליטה בישראל ומה היה פחות טוב? כשבאתם לישראל, מה היה הדבר שהיה טוב שאתם זוכרים, שעזר לכם, ומה הדבר הפחות טוב?

בתהליך הקליטה, בפרוסס של קליטה, מה היה טוב, קל, ומה היה קשה? נטלי, את מבינה?

הכל היה טוב? כשבאתם לישראל, הכל בסדר במשרד הקליטה, באולפן? הם לא רגילים להתלונן.

במשרד הפנים.

מה הבעיה במשרד הפנים?

הרבה בעיה. ביורוקרטיה גדולה.

הבנות שמתלוננות על משרד הפנים, אלה אנשים שהם לא עולים חדשים והם נשואים לישראלים ומשרד הפנים מערים עליהם קשיים. הן מבלות הרבה במשרד הפנים במטרה להשיג תעודת זהות. הן נשואות לישראלים, יש להן ילדים וזו בעיה.

גם הם לא יודעים לקבל הילדים שלנו. הם מישראל, אבא הוא ישראלי ויש לנו שני ילדים, אבל הם לא רוצים לקבל והם לעשות בדיקה גנטית. אנחנו עשינו הרבה זה, אבל בבית המשפט יש בעיה, כשהם כותבים בדף יש בעיה, they ask you to do some corrections and….

אני הבטחתי לכם שזה תהליך ושזה יהיה בסוף בסדר, אבל זה לוקח זמן.

אני רוצה לא להפריע לכם יותר מדי בלימודי העברית ולומר לכם כל הכבוד ושיהיה בהצלחה לכולם. תודה.

(עוברים כיתה).

בוקר טוב לכולם. לי קוראים דני דנון, אני חבר כנסת, יושב ראש ועדת עלייה וקליטה ובאנו היום לחדרה לראות את האולפן. אנחנו מפריעים לך שתי דקות. קודם כל אני רוצה לדעת מאיזה מדינות עליתם, אם אפשר לדעת.

מצרפת.

קנדה.

אוקראינה.

צרפת.

ויש פה תלמידה שהיא מטורקיה, אבל היום היא לא נמצאת. ומארצות הברית. קיבוץ גלויות.

אתם נהנים באולפן? טוב לכם באולפן?

כן, כן, מצוין.

רציתי לשאול איזה דברים הייתם משנים באולפן, מה הייתם רוצים אחרת? מה הייתם רוצים שונה?

לעבוד.

הייתם רוצים שהאולפן יהיה פחות זמן, לא חמישה חודשים?

יותר, יותר.

למה יותר?

זה לא מספיק.

מתי התחלתם? בספטמבר?

4 באוקטובר.

אתם לא ממהרים לחפש עבודה, או שאתם רוצים להשלים את לימודי העברית?

להשלים.

ביחד. אולי בערב אולי, שעתיים או שלוש שעות בערב, עובד ולומד.

אתה עובד עכשיו?

לא.

במה אתה רוצה לעבוד?

במרקטינג בתרופות.

מה עשית בקנדה?

במרקטינג. כמו חדר טבע.

יפה.

רציתי לשאול משהו שלא קשור לאולפן, לגבי העלייה לישראל. מה אתם מרגישים שהיה טוב ומה היה פחות טוב מבחינת כל העלייה לישראל?

אם אנחנו פה, זה הארץ שלנו. זה המקום שלנו.

זה בטוח.

איך היתה הקליטה? קלה? קליטה קלה?

לא ממש קלה.

מה היה קשה?

זה שונה. זה דברים פשוטים, ביום ראשון עד יום חמישי, זה לוקח זמן להתרגל עם החיים פה.

למה בחרת לבוא לחדרה?

אני בזיכרון, לא כל כך רחוק. יש לי חבר אחד ואני לא רוצה הולך, יש משפחה ברעננה אבל אני רוצה משהו יותר קטן, אולי קצת יותר ישראלי. אני רוצה ללמוד עברית...

מי גר בחדרה? למה בחרתם בחדרה?

בגלל המקום של חדרה בשבילי היה בסדר, יש לי הורים שגרים בחיפה, בנתניה, אז אני בדרך, אני חושב שחדרה זה מקום טוב, זה מקום שאם אנחנו רוצים ללכת לזה, הכל לא רחוק, ירושלים שעה, לאיפה שאנחנו רוצים ללכת, אני חושב.

במונחים צרפתיים, של אירופה.

בצרפת איפה גרת?

אני גרתי בליון ולפני זה אני נולדתי במרוקו ובאתי לפה עם המשפחה.

יפה.

כולם שייכים לפרויקט עידוד עלייה ולכן גם הם הגיעו במסגרת של פרויקט, וזו שנה שנייה.

אז הקליטה שלהם היא יותר מסודרת?

כן. הם גם עוברים תהליך שם, של מפגשים, הם עוברים תהליך מאוד משמעותי ורציני, גם רגשי וגם להכין אותם.

שאלה אחרונה, לפני שאתם חוזרים ללמוד, בלעדיי ובלעדייך; בכלל בישראל, יש לכם משהו לומר לי, כחבר כנסת, שהייתם רוצים לשנות? לא קשור לאולפן או לעלייה. דברים שקשורים למה שקורה בישראל.

קודם כל, ישראלים מתלוננים כל הזמן, אתם צריכים להתחיל להתרגל. אבל מה מפריע לכם היום בישראל בעיקר?

יש לכם הזדמנות להגיד דברים שיגיעו לכנסת.

או גם מה כן טוב.

עוד לא למדנו את המנטליות של הישראליים, אין לנו הרבה... זה רק חמש חודשים שאנחנו פה וכשמדברים עם חברים בארץ, אני אומר להם, אפשר להגיד איך זה בארץ, אנחנו רואים שהילדים מבסוטים, זה כיף שלנו, אנחנו מבסוטים גם. הראשון זה רואים שהילדים---

הילדים מרוצים?

כן.

ואיך העברית של הילדים?

בשביל הקטנים זה קל. אני רואה שהקטנים הולכים לבית ספר והם משחקים, הם לא בוכים, ורק הגדולים זה קצת קשה.

בני כמה הילדים שלך?

יש לי שבעה ילדים, שנתיים עד 16.

יפה. ולדבר עברית היום, כולם מדברים עברית?

יש לי ילדים שלא מפריע להם לדבר ויש שקצת קשה, אבל בזמן הם מוצאים חברים והם בסוף... אני חושב שצריך עוד כמה זמן.

בסוף הם ידברו.

יפה. תודה רבה. שיהיה לכם שבוע טוב, להתראות. ותגידו למורה שיר, 'בלעדייך אני חצי בן אדם'.

חכה, אתה רוצה? אפשר לשיר עכשיו.

תודה.

(ישיבה בעיריית חדרה).

אנחנו שמחים מאוד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה והקליטה היום בעיר חדרה במעמד ראש העיר, ואני יכול לומר גם לפרוטוקול, חברי הטוב, חיים אביטן. אנחנו התחלנו את הסיור בביקור באולפן, חלקכם הייתם איתנו, נכנסנו לשתי כיתות, ראינו את העולים, שמענו מהם והתרשמנו קודם כל מהמחויבות של הצוות של האולפן, גם מהעולים, הרמה של המקום, של המבנה, הכיתות קצת קטנות אבל אני שמח לראות שהרבה עולים מצטופפים ו---

אם היית מגיע לפני שנה, היית משבח ומעריך את העירייה על מה שהיא עשתה שם.

ואני רוצה באמת להודות לעירייה על הנכונות ואני אומר את זה כי בתפקידיי השונים בסוכנות היהודית, לפני שנבחרתי לכנסת, ותמיד היתה לעיר חדרה בקרב העולים מצרפת פינה חמה, בגלל קשר חם שנוצר ופרויקטים. אני רוצה גם את הנושא הזה, אדוני ראש העיר, אם תוכל לתת לנו סקירה כדי לראות איך אפשר לחזק את הדבר הזה, כי נתוני העלייה במדינת ישראל הם במגמת ירידה, למרות שהשנה סיימנו בעלייה.

בשנתיים האחרונות הם בעלייה כל הזמן.

נכון, אבל אם אתה מסתכל על הכמות של העולים לעומת שנים אחרות, אתה רואה שאלה לא המספרים שאנחנו רגילים והיינו רוצים לראות. זה עלה מ-18,000 ל-19,000, אבל זה עדיין לא מגיע לרמה שאנחנו רוצים לראות, של עשרות אלפי יהודים, ואני מאוד מאמין בחיבור של ערים וקהילות וקשר אישי של ראשי ערים שמבקרים, פוגשים וגורמים לאנשים לבוא ולהתאהב. זה הנושא שאליו הייתי רוצה להתייחס.

נקודה שהייתי רוצה לפני זה לבדוק, כמה עולים הגיעו ב-2010 לעיר חדרה. לפני שבאתי לפה, קיבלנו נתון על 155 עולים השנה, ב-2010 בלבד, ומשרד הקליטה באולפן דיבר על 271.

יש נתון מדויק.

זאת הרשימה המדויקת, מה שמשרד הקליטה מנפק.

אנחנו מתבססים בדרך כלל על משרד הקליטה.

זה אחד אחד, אנחנו סופרים אותם. הלוח הזה מתוך המשרד, לפי מספר תעודת עולה, לפי מספר תעודת זהות.

אז אנחנו מתייחסים לנתון שמקובל על עיריית חדרה ועל משרד הקליטה ואנחנו נעשה בירור אצלנו, שהגיעו 271 עולים וזה בהחלט יחסית נתון יפה, למרות שהיינו רוצים לראות הרבה יותר. הייתי רוצה לבקש מראש העיר, מר חיים אביטן, לומר מספר מלים ולאחר מכן לשמוע את הנציגים השונים, לראות איך אנחנו מחזקים את העיר חדרה בעולים נוספים וראיתי היום אנשים שהגיעו מקנדה, מצרפת, מכל העולם---

האולפן שלנו הוא מתפוצות מרובות.

נכון, וזה יפה וזה חשוב.

בבקשה, אדוני ראש העיר.

טוב, בוקר טוב וברוכים הבאים לכולם. גילוי נאות, אם דני דנון חבר כנסת, אז אני אשם בזה.

זה לפרוטוקול.

זה לפרוטוקול ואני גם לא מצטער, אין ספק שהוא עושה עבודה טובה בכנסת, בנוסף לתפקידו כיושב ראש ועדת הקליטה והעלייה. אז ראשית אני רוצה לברך כמובן את כל החברים ואת חבר הכנסת דני דנון.

הנושא של קליטת עלייה. אני חושב שבחדרה אפשר לבוא וללמוד איך קולטים עלייה. אנחנו עיר שקלטה עלייה, עם הנתונים שיש לי. את העיר הזאת אני מכיר טוב טוב, נולדתי פה ואני הייתי פה בתפקידי הקודם גם כסגן ראש עיר, חבר מועצת העיר וקלטנו קרוב ל-40% עולים. העליות היו בהתחלה לא קלות ולא פשוטות, לתת לכל אחד את החינוך, לתת לכל אחד רווחה, תעסוקה, העיר לא היתה עיר חזקה. העיר, לצערי הרב, לפני עשר, שמונה שנים אפילו ירדה למטה מבחינת המצב הסוציו אקונומי של העיר, מבחינת תעסוקה. בשש השנים האחרונות השקענו המון המון בתכניות, המון משאבים, והיום ברוך ה' העיר נמצאת במצב טוב מאוד. עיר חזקה, עיר מתפתחת, עיר מתקדמת, בכל התחומים, רווחה, חינוך, פיתוח, תשתיות, תעסוקה, הכל. ובהתאם לזה גם מחירי הנדל"ן עלו, ברמות גבוהות מאוד מאוד מאוד, שהיום, לצערי, לעולים יהיה קשה לקנות דירה בחדרה. היום לעולים יהיה קשה לרכוש דירה בחדרה. פעם עולים יכלו לקנות דירה פה ב-250,000, 300,000, 400,000 שקל, היום בפחות מ-1,000,0000 שקל הם לא יוכלו להשיג דירה בחדרה, עם המשכנתאות ועם כל הדברים האלה.

אבל אני אומר שבחדרה נעשית ונעשתה עבודה קשה, יסודית, מקצועית בכל התחומים של קליטת עלייה, אם זה בנושא החינוך. אני לא אשכח, לפני 15 שנה, כשפתחו את בית ספר 'צליל', 15 שנה, בית ספר בבית אליעזר, כשבנו את כל השכונה החדשה, כשהגיעה לפה עלייה גדולה ומבורכת אז בזמנו---

את למדת שם?

אני מחזור ב'.

היתה עלייה מבורכת וגדולה מאוד מאוד למדינת ישראל, רק בבית אליעזר בנו 2,800 יחידות דיור באופן מיידי, כשאריק שרון היה שר הבינוי והשיכון, להביא עולים ובנו בנייה. ובבית הספר, אני זוכר שהוא קלט גם מהעולים שהגיעו, גם מבית אליעזר הוותיקה וגם חבר'ה שבאו לגור בבית אליעזר. לראות כיתות שהיו ברובן עולים חדשים מכל העולם, לא רק חבר העמים, לא רק מאתיופיה, לא רק מקווקז, וגם ישראלים, בכיתה אחת, עם תרבויות שונות, עם מנטליות שונה לגמרי, כל אחד עם רמת ההישגיות שלו, באופן אישי היא משתנה, זה לא היה קל ולא פשוט, עם השפה העברית והכל. אבל עם הזמן ועם השנים ראינו את ההשתלבות, את ההתאקלמות שלהם בצורה יוצאת מן הכלל והיום יש לנו פרויקטורית אחת פה, שהיא גם תלמידה מצטיינת באוניברסיטה והיום היא מובילה פה---

היום אחותי לומדת ב'צליל', בכיתה ה', היא כבר צברית.

יש לנו הרבה דוגמאות של אותם עולים ותלמידים שהגיעו לפה לפני עשור, שני עשורים, שהיום חלקם בתפקידים, גם ציבוריים, בעיר ובמדינה.

אבל יש גם קשיים, זה לא קל ולא פשוט. הנטל הכלכלי נופל רק על העירייה, בעיקר על העירייה. כל מי שיש לו בעיה, בכל דבר, תעסוקה, הוא בא לעירייה, יש לו בעיות של עמידר, של דיור, הוא בא לעירייה, כשהעירייה לא אחראית, לא לדיור ולא על עמידר, לא על שום דבר.

יש עוד המון בעיות, גם בינו לבינה, אם זה בעדות מסוימות, יש קשיים קשים מאוד מאוד, שהפערים הגדולים כשמגיעים מאותן מדינות למדינה שלנו, לעיר שלנו, ואנחנו צריכים לטפל. לא רק במצב הסוציאלי, גם המצב הפסיכולוגי, גם המצב הכלכלי, וזה לא פשוט ולא קל.

אני אומר שחדרה תרמה את תרומתה למדינה בצורה יוצאת מן הכלל, נעשתה עבודה טובה מאוד מאוד, עם כל הקשיים שהיו והיו קשיים. לכן אני אומר שצריך ללמוד מהניסיון של העבר. העיר עברה הרבה משברים, בעקבות הנושא הזה, גם משפחות עברו הרבה משברים בגלל הנושאים האלה. אסור לרכז מספר גדול מאוד של עולים בעיר אחת, זה ממוטט את העיר וממוטט אותם. הרי מה המטרה שלנו? קודם כל עלייה למדינת ישראל היא ברכה גדולה, והעלייה הגדולה שעלתה אז בזמנו, בשנת 91', אם אני לא טועה, של מיליון עולים שהגיעו מחבר העמים ומשאר העולם, זה מה שהציל את המדינה בזמנו. זה היה בפתח האינתיפאדה שהיתה אז בזמנו, חלקם הגדול התגייסו לצבא ושירתו פה ושירתו שם וזה נתן כח עצום להתמודדות ולהישרדות שלנו כמדינה וכעם.

אז אני אומר שבגלל הניסיון הזה ובגלל העבר, צריך ללמוד איך לקלוט עולים ואני אומר וחוזר ומדגיש, עולים זו ברכה למדינת ישראל, קליטת עולים במדינה בצורה טובה היא רק ברכה למדינה. לא יעזור שום דבר. לכן אני אומר שצריך לראות איך לעשות את זה במינון נכון, לקחת קבוצות של עולים שמגיעות למדינת ישראל לערים מבוססות, לערים חזקות, בכדי שיוכלו גם להשתלב ולהתאקלם ושיהיה להם גם, לאותו יישוב או לאותו מקום, את היכולות ואת הכח ואת המשאבים לטפל בהם. עולה שעוזב את כל העולם שלו, את הקריירה שלו, את הפרנסה, את העסקים, הכל, מתנתק מהסביבה הטבעית שהוא נולד בה והוא בא למדינה אחרת, היא מדינה זרה בשבילו, זו תרבות אחרת לגמרי, הוא נמצא בחודשים הראשונים פה ושם, ואם ברגעים האלה לא נמצאים שם על ידו, פרויקטורים או עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אנשי עירייה, אנשי משרד הקליטה שילוו אותם, אז הקשיים והבעיות הם מפה עד להודעה חדשה והם אפילו יפרקו דברים אחרים. חלקם אפילו, אני יודע, חזר חזרה, או לארץ המוצא שלהם, או ירדו לאירופה או הלכו לאמריקה ולמקומות אחרים בעולם. אני נפגשתי עם מספר יהודים שהיו בארץ תקופה, חצי שנה, שנה, שנתיים, לא הסתדרו, לא התאקלמו והלכו וחבל. אלה יהודים טובים ואנשים שיכולים לתרום למדינה, ואנחנו צריכים שתהיה לנו מדינה יותר גדולה ויותר חזקה עם הרבה מאוד יהודים.

כוועדת קליטה ועלייה, אתם צריכים לראות איך אתם מפזרים את אותן אוכלוסיות במקומות שאפשר לתת להם ולעשות להם. אני היום בחדרה מחויב לעולים שנמצאים בחדרה, אני מחויב להם ואני אעשה את הכל לתת להם את הכלים ואת המשאבים בכדי שיתפתחו ויתאקלמו גם בקהילה וגם בחברה. רשויות, בכדי לקלוט עולים בקבוצות גדולות, גם צריכות להיות ערוכות לזה, גם צריכות להיות מוכנות לזה וגם צריכות לקבל את הסיוע הממשלתי. לא יעזור כלום, כל דבר שהממשלה מנחיתה אנחנו הזרוע הביצועית שלה, אנחנו מבצעים ביום יום הרבה דברים, למרות הקיצוצים. מקצצים בתקציבים ואנחנו צריכים לתת פתרונות, וברגע שאני מדבר על קיצוץ תקציבים, אני אתן דוגמה קטנה. לחדרה כמעט ולא עלו עולים מצרפת, אף פעם, ואני מגיע לנושא של העלייה מצרפת, עלייה קהילתית. אף פעם לא עלו עולים מצרפת לחדרה, הם הלכו באופן אוטומטי לאשדוד, לנתניה, להרצליה, הלכו למקומות יותר מתפתחים והקהילה שם יותר גדולה ועשינו מאמץ גדול לשנות קצת את העלייה בכדי להביא לפה גם גוון של אוכלוסייה עם תרבות אחרת לגמרי שתתערה בעיר שהיא מתפתחת והתחלנו לעבוד ולהשקיע ובאמת השקענו בזה, גם משאבים, גם שיווק, גם הסברה. גם משרד הקליטה עזר לנו הרבה מאוד מאוד, בלעדיהם לא הייתי יכול לעשות את העלייה הקהילתית. ואכן, ברוך ה', אפשר לומר, אחרי שנתיים, שבעלייה הקהילתית יש למעלה מ-60 משפחות בחדרה שעלו כקהילות. גם לפני שנה וגם לפני שנתיים, השנה אנחנו ממתינים לגל נוסף שיגיע מצרפת לגור בחדרה. רבותיי, דברים כאלה לא היו אף פעם ואני זוכר שירדתי ליריד שהיה בפריז והסתובבתי בין הדוכנים ופגשתי הרבה מאוד יהודים, הרבה מאוד לא ידעו איפה זה חדרה, פתחנו דוכן של העיר חדרה. אני שמח שלאחר השנה הראשונה שחשפנו את העיר, גם בתקשורת בפריז וגם בעיתונות וגם על ידי שליחים שיש לנו בפריז לשווק את העיר חדרה, חדרה נתפסה גם בתודעה של העולים מצרפת.

מה שחשוב גם שהעלייה הזו היא ברובה אקדמאים, חבר'ה צעירים, בעלי מקצועות, שבאמת מתאקלמים בצורה טובה מאוד, גם בעיר וגם במדינה. ודווקא פה משרד הקליטה מקצצים, באותו פרויקטור שמשרת אותם 24 שעות בחצי משרה. אז ריבונו של עולם, עושים מאמצים גדולים, מנסים לשנות את האיזון, את התפיסה, מביאים אותם לעיר שלא היתה מוכרת, אנחנו עושים את הכל לטפל בהם, בחינוך, ברווחה, כמעט ולא צריך ברווחה, אבל בהרבה מאוד תחומים קהילתיים, לוקחים משרה של פרויקטור ומקצצים אותה ב-50%. למה? לאלוהים הפתרונים, לא לי.

לכן אני אומר שצריך להסתכל נקודתית איך אנחנו מחזקים את אותם אלה שאנחנו רוצים באמת לתת להם עזרה וסיוע. אני אומר שצריך לעשות את הכל להמשיך להביא עולים, להמשיך להביא יהודים למדינת ישראל, זאת המשימה והמטרה שלנו, ובמיוחד כל מה שקורה לנו מסביב, כל יום, כל שעה. אנחנו באופן אישי לא יודעים, אבל הרבה דברים קורים. צריך לעשות את הכל בכדי להביא אותם, אבל כשמביאים אותם גם צריך לטפל בהם, לפחות בחצי שנה או בשנה הראשונה לתת להם את ההרגשה של שייכות, של בית, ואין ספק שאותם מגשרים במשרד הקליטה וגם העירייה ביחד שחוברים, נותנים להם את ההרגשה החמה והטובה הזו. אז יש גם הצלחה לאותה קליטה והם לא מרגישים שהביאו אותם למדינה ושכחו אותם, זרקו אותם, כמו שההורים שלי סיפרו לי שכך היה, זרקו אותם בפחונים, באוהלים, ותסתדרו עכשיו. בסדר. הסתדרתי, אנחנו פה, זה בסדר. לכן אני אומר שצריך לראות איך עושים שכל מה שהיה לפני 30, 50 שנה וגם לפני 20 שנה, שזה לא יחזור היום, כי העולים החדשים הם הנכס של מדינת ישראל, אם מטפלים בהם נכון. אם לא, חלקם אפילו בורח ועוזב את הארץ.

אני אשמח מאוד אם אנחנו נקבל עוד תקציבים בכדי לעזור לעולים שיש לנו, ויש לנו הרבה מאוד עולים, אמרתי קרוב ל-40% ואנחנו יודעים לעשות קליטת עלייה, אנחנו קולטים אותם בצורה יוצאת מן הכלל. עם הפרויקטורים שיש לנו, שמטפלים 24 שעות במשפחות שעלו, גם בתיקון של ברז מים וגם במציאת דירה וגם במציאת אפילו רופא אם צריך. צריך לראות באמת איך קודם כל להחזיר את חצי המשרה שלקחו אותה בסוף דצמבר והורידו את זה לחצי משרה, וצריך לראות גם איך לתת את הכלים לאלה שנמצאים פה, אם זה בחינוך, שצריך יותר שעות, אני צריך יותר סייעות, זה על חשבון הרשות. הרשות יכולה עד גבול מסוים, ברגע שאין לרשות, אותו ילד, אותם ילדים, אותם עולים לא מקבלים את העזרה ואת הליווי שהם צריכים. אם גם בנושא הזה תעזרו ותסייעו לנו, אני אשמח מאוד.

כל הנושא של האולפן, לצערי הרב עד שאני לא הגעתי לשם, לפני כשנה וחצי-שנתיים, לא ידעתי באיזה רמה הוא נמצא. כשאני הגעתי לשם וראיתי, נחרדתי, על המקום נתתי הנחיה שם לשפץ את המקום, נדמה לי בחצי מיליון שקל, עם משרד הקליטה זה היה בסוף, עזרו לנו? אה, הבטיחו רק ואנחנו שילמנו את הכל לבד.

לא, לא הבטיחו.

למה לא? הבטיחו, אני זוכר, הבטיחו לעזור לנו, אבל לא חשוב, אנחנו שיפצנו אותו והיום אני חושב שהוא מקום שמכבד את אלה שנמצאים שם ואני שמח שעולים שמגיעים לעיר, המקום הראשון שהם נפגשים בו זה האולפן בעצם, בחצי השנה הראשונה, ולא יכול להיות---

ויש לנו תלמידים לא רק מחדרה, זה מהווה---

שיבואו גם מתל אביב, אבל שיגידו שבחדרה יש אולפן יפה ונעים ללמוד בו, וככה קולטים את השפה העברית יותר מהר.

אז אני באמת רוצה להודות לכם וברוכים הבאים ותמשיכו לעשות עבודה טובה.

תודה רבה, אדוני ראש העיר, יישר כח גדול.

אני רוצה לבקש ממשרד הקליטה התייחסות לגבי הנושא של הרכז של קליטת הצרפתים.

רק לגבי הצרפתים?

בשלב זה, כן.

בנושא הזה המנהל הכללי נתן תשובות.

נכון, אבל אני כינסתי את הוועדה כי הגיעו אליי תלונות לא מחדרה, אלא מירושלים ומאשקלון, ושם נכנסנו לעובי הקורה, לגבי חדרה לא ידעתי שזה---

קודם כל אני רוצה להגיד כמה מלים כרקע. זה נכון, מפת העלייה השתנתה בשנים האחרונות לגבי חדרה ואני חייב לברך באמת את ראש העיר ואת כל מי שצמוד אליו בלשכה. אם העלייה בשנים האחרונות היתה כמעט מחבר העמים בלבד ועליות ממבצע משה ושלמה, כרגע אנחנו מדברים על 50% מהעלייה מחבר העמים, אפילו פחות, 40%, והשאר מארצות אחרות, גם ארגנטינה, גם צרפת, גם ארצות הברית ואחרים. מפת העלייה השתנתה, במיוחד לגבי העולים מצרפת. כשליח לשעבר בפריז, אני יכול להגיד לכם שבאמת חדרה לא היתה על המפה בכלל והיום היא מוכרת ולשמחתי הרבה הפרויקט עובד מאוד יפה.

המשרד קיצץ למעשה על פי קריטריונים של מספר עולים שהגיעו לארץ. זה נכון גם לעולי צרפת וגם לעולי חבר העמים. הקיצוץ היה לא רק על פי ארץ מוצא של עלייה, אלא פשוט מספר העולים שהגיעו באותה עלייה. הגיעו פחות מ-20 משפחות? מקצצים חצי משרה. המשרד מבקש שיתוף פעולה מלא עם הרשות ואף פעם לא ביקשו מאטצ'ינג בפרויקט של עידוד העלייה, זה באיזה שהוא מקום איזה שהוא שיתוף פעולה הדוק ואמיתי. זה ההסבר שקיבלת, אני חושב. היתה ועדת מכרזים, על פי קריטריונים, הקריטריונים היו ברורים.

אני לא סיימתי עם הנושא הזה, כי אני יודע שהמשרד כן מעסיק רכזים אם צריכים במקומות אחרים בארץ.

נכון, יש באשקלון, וגם שם הוא קיצץ, ויש בבית שמש. אני פשוט הייתי האחראי הארצי על התכנית הזאת, אז אני מכיר את זה.

ולא נוספו רכזים לעולים ממגזרים אחרים?

ההיפך, קוצץ.

לכל המגזרים?

כל המגזרים, לפי מספר הנפשות ומספר המשפחות שהגיעו. הקריטריון היה ברור ולרוחב.

זאת אומרת שאין היום עיר בישראל שנוספו לה רכזים, אם כך.

כרגע לא, אנחנו מקוצצים. אני מסכים עם ראש העיר בכל מלה ומלה, קליטת עולי צרפת, כמו כל קליטה אחרת, דרך אגב, זה בדיוק אותו דבר.

מה שאמרת, זה מעניין, אני אבדוק את זה, שבעצם אין שום רכזי קליטה נוספים בארץ בשום מגזר.

קודם כל הם לא רכזי קליטה, אנחנו קוראים להם פרויקטורים לעידוד העלייה, לקליטת העלייה.

יכול להיות שעוד שנה-שנתיים יקצצו גם בפרויקט של חבר העמים גם, אותו דבר.

ואנחנו מדברים פחות או יותר על אותה כמות עולים שהגיעו בשני הפרויקטים השנה. אני מדבר על פרויקט, לא עולים שמגיעים מלבד הפרויקט, כי יש גם שהם לא באים---

שמגיעים עצמאית, כן.

זה הרוב, דרך אגב. הפרויקט, למעשה הפוקוס שלו זה על בעלי מקצוע, אנשים שיש להם נתונים להיקלט בארץ, הם מגובשים יותר ויש להם כישורים להיקלט כמה שיותר מהר ואנחנו עוזרים להם---

תסביר שהם גם עושים סיורים בעיר, לפני שהם עולים לארץ, בחודש ינואר, פברואר ומרץ, ומתוך הקבוצה הזו, אחרי שהם רואים את מוסדות החינוך ושירותים אחרים פה בעיר, אז הם אכן מביעים את הרצון והנכונות להגיע לעיר. בעקבות זה יוצאים שליחים שלנו לשם, יוצאים לסמינרים, למפגשים איתם, ומכינים את הכל בפריז, בצרפת, ואחר כך, כשהם מגיעים לפה זה אחרי תהליך קליטה מסוים, ראשוני.

כמה שנים עובד הפרויקט הזה כבר?

מה שרציתי להגיד זה שראוי לציין שהפרויקטים שלנו לעולי צרפת הם רק שנתיים, לא כמו בערים האחרות. נגיד בנתניה יש להם תמיד שני פרויקטורים, אז אחד קיצצו ולא היתה בעיה, אצלנו זה רק התחיל לפני שנתיים והוא חייב דווקא את השנה הזאת כדי להביא מספר מכובד של עולים. הבעיה אצלנו זה שהמלאכה היא מרובה. בנתניה למשל הם הרבה, הם כבר קולטים עולים מצרפת שנים, אצלנו זה שנתיים וזו עבודה שהיא נטו בשטח, זאת אומרת שהוא נמצא, אני נמצאת איתו בקשר מאוד הדוק, זאת אומרת כל מה שהוא צריך הוא---

מי זה הרכז?

שלומי לוי.

ועכשיו עברת לעבוד בחצי משרה?

כן.

ואיך זה משפיע על הטיפול שאתה נותן להם?

זה עוד לא התחיל, זה יתחיל מחודש הבא. אני חושב שזה יהיה בעייתי להגיד לעולה, 'תשמע, אני עכשיו עובד בעבודה אחרת בחצי משרה', כשהם ייפגעו על ידי ביטוח לאומי או מול משרד הפנים, הוא לא יודע איך להתמודד איתם, ולפעמים זה לרשום את הילדים ו---

אם יש סיבה טובה לפנות למשרד הקליטה, ואני אומר את זה בפורום הזה, אני מבין שראש העיר גם כתב את זה למנהל הכללי, שחדרה לא היתה על המפה, באמת, להביא עולים מצרפת לעיר כמו חדרה, שלא היתה עבודה, זה מאמץ אחר. אי אפשר להשוות אותה עם שאר הפרויקטים שעבדו עם אשקלון, ירושלים, נתניה ואשדוד. אי אפשר להשוות ולכן פה צריך להיות לפנים משורת הדין אולי באמת בקשה מיוחדת.

זו בקשה מיוחדת מפני שהפרויקט הוא מיוחד והעבודה שלו בשטח היא מיוחדת, מפני שהוא עובד 24 שעות ביממה עם עולים ואין לו הרבה עזרה בשטח. זה מה שאני מנסה להסביר. השבוע נתקלנו בבעיות עם העולים בישיבה. היתה בעיה של ניוד והוא הלך ללמד שם בהתנדבות. אלה דברים שהוא עושה במסגרת זה שיש לו שעות, יש לו משכורת ושעות עבודה.

ברור.

אנחנו קצת מפחדים שזה יפגע בפרויקט.

תודה.

בבקשה, לריסה, מנהלת מחלקת הקליטה.

מעבר לנתונים האמפיריים שאפשר למדוד, אם מילאנו את המכסה של המשפחות שמשרד הקליטה קבע, אי אפשר להתעלם מכך שחדרה עושה כאן מאטצ'ינג של פי שלוש ממה שהיא מקבלת ממשרד הקליטה. זאת אומרת הסכומים שהעירייה מקציבה לפרויקט, למספר נתון של משפחות, בשתיים פחות מהמכסה, בשלוש מעבר למכסה, בסביבות חצי מיליון שקל בשנה, וזה התכנון וזה כל הפסיליטיז שמעבר, שבכסף הם פי שתיים ופי שלושה מהתקציבים שאנחנו מקבלים. אי אפשר להשוות את זה לערים אחרות, אני משוכנעת שבנתניה עיריית נתניה לא עושה את זה. אז לא להתייחס רק למדד של מספר המשפחות, שזה כן משרה ולא משרה, אלא פשוט לתת את הצ'אנס הזה לעיר חדרה שהתגייסה לזה, מעמידה לזה תקציבים ושירותים שלא נתנו לשום עלייה קודמת, כי אנחנו מנסים להמשיך עם המודל של עולי חבר העמים, ושכחנו שגם הם כבר לא אותם עולים. זה כבר לא עולים של 91', לא מגיעים אותם האנשים, לא מגיעים מאותו מצב, והם לא הצרכנים הרגילים שאנחנו רגילים אליהם והם לא קולטים את עצמם. עולי צרפת לא קולטים את עצמם חברה בתוך חברה, במיוחד שאין כאן קהילה קולטת ליוצאי צרפת. צריך לתת את האוויר הזה, לתת עוד בלון חמצן לעוד שנה, אנחנו נוכיח את עצמנו. שוב, לא נתניה ולא זה, אנחנו מעמידים תקציבים ייחודיים לגמרי כאן. זה מדיד, את הכל ניתן לראות. משרד הקליטה יודע, בקול רם הם אומרים את זה. אני מבינה שבעמדה הרשמית שלהם הם לא יכולים לייחס אותנו בשונה מערים אחרות.

בעניין אחר. אני נציגה של משרד החינוך, האגף לחינוך מבוגרים. האחריות שלי זה על האולפן. אז קודם כל אני רוצה לברך ולהודות, אנחנו היום נמצאים במבנה שהוא טוב יותר וראוי יותר, כי באמת הוא היה במצב בלתי נסבל, לאחר המעבר מבית אליעזר ובאמת הגענו למקום טוב יותר. אבל אני רוצה לנצל את המפגש הזה ולבקש עוד כמה דברים כדי שהאולפן בחדרה יוכל לעמוד בתחרות של אולפנים אחרים.

את אומרת אחרים, תני לי דוגמה.

במערכת שלנו. בנתניה, למשל. כשמדברים פה על הקליטה, שרוצים שהעולים יישארו כאן ולא יעברו למקומות אחרים. אז נכון שיש בודדים, נניח מזיכרון, שמגיעים לחדרה, ויש בודדים מחדרה שמגיעים לזיכרון, כאלה דברים קטנים. אני מתכוונת לדבר הבא, כולכם ביקרתם, כולם ראו, אנחנו ראינו מבנה שיש בו שלוש כיתות קטנות. האנשים הם אנשים מבוגרים, הם לומדים, לעתים גם הכתיבה היא לא קלה, קשה להם, אין להם שולחנות רגילים, כי המקום פשוט צר. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, אין מבנה, אין אולם או מועדון מרכזי שאפשר לכנס את כל העולים לאיזה שהיא פעילות אולפנית חווייתית, מחזקת למידה. אנחנו מנסים לעשות בכל האולפנים בארץ, במיוחד השנה,ש זאת שנת השפה העברית, פעילויות מן הסוג הזה, ובאולפן כמו באולפן חדרה אנחנו לא יכולים לכנס את שלוש הכיתות יחד לאיזה שהוא מפגש.

שרה, לכשיעלה הצורך הזה, יש פתרון לזה.

דבר נוסף, באולפן הזה אנחנו לא יכולים להפעיל באופן מסודר לימודי שפה באמצעות מחשב, אנחנו לא יכולים להשתמש במה שנקרא לוח חם או ברקו, או דברים כאלה, כי זה לא קיים. גם טלוויזיה, צפייה באמצעות טלוויזיה, וידיאו, מנהלת האולפן הביאה פרטי מהבית, אבל למעשה אין לנו הציוד הזה, אין לנו גם ציוד של האזנה. זאת אומרת, יש כמה דברים שבהחלט אפשר היה לחזק כאן.

נקודה נוספת, והיא כן הועלתה באופן מסוים בביקור בפניך, חבר הכנסת דנון. חלק מהתלמידים באולפן הם תלמידים שהם לא בסטטוס של מה שנקרא עולה חדש, זאת אומרת הם לא יכולים להיכנס לאולפן בקשר שלהם כעולים. יחד עם זה, הם או הן, בני הזוג, הם ישראלים לכל דבר והם מגדלים כאן משפחות ורובם מבקשים מאיתנו להמשיך מעבר לאולפן הראשוני לאולפן המשך, לחזק באמת, וגם לקראת שילוב בתעסוקה. אני חושבת שזאת בעיה מעבר לחדרה, אבל בחדרה היא גם כן ניכרת.

דבר נוסף, אם אפשר לבקש את עזרת ראש העיר, וגם את משרד החינוך, המשלימים שלי במשרד הרגיל, במסגרת שנת השפה, אנחנו רוצים שילובים, פעילויות משותפות עם תלמידי חטיבות עליונות, שיבואו ויחנכו תלמידים. אם אפשר יהיה לייצר את החיבור הזה עם בית הספר של חדרה, אז אני מאוד אודה לכם.

שרה, יושבת כאן מנהלת אגף החינוך, אם ראש העיר ייתן את ההסכמה שלו, ו---

אין בעיה. לצערי הרב, פעם ראשונה אני שומע את הדברים האלה---

גם אני.

אבל תעלי את הדברים האלה, תביאי את הדרישות, אני אענה להם בשמחה רבה. חוץ מזה, לגבי אולם, כל פעם שתצטרכי אולם, תקבלי מיידית. יש את מתנ"ס קלוד, תוכלו לקבל כיתה גדולה, אולם גדול, שהוא קרוב, וגם אם תצטרכי, יש לנו ברחבי העיר כמה אולמות שיכולים לענות על הדרישות. יש לנו גם את בית החייל, במרכז העיר, ליד 'יד לבנים', במרכז, שאני יכול גם להקצות אותו לפעילות. רק תבקשי.

אני רוצה לבקש מנציגי ביטחון פנים, נמצא פה מפקד התחנה, לגבי נוער עולה. איך אתם מתמודדים עם דברים שעולים על הפרק, אם יש בעיות מיוחדות.

צהריים טובים. אני אתייחס למספר פרטים באופן כללי ואחר כך גם קצת יותר פרטני, כפי שביקשת. בסך הכל אפשר לראות שבחדרה ישנם שלושה סוגי מגזרים בולטים בתחום שאנחנו מתעסקים איתו. אנחנו מדברים מתוך המגזרים על המגזר האתיופי, המגזר של חבר המדינות והמגזר השלישי שהוא לא מגזר של עולים, זה בני המיעוטים שמגיעים לכאן והרבה מאוד.

באופן כללי, לגבי הפשיעה, או הנתונים בקרב העולים, אפשר לראות שבעיר הזאת יש תהליך חיובי של ירידה שעולה על הירידה מהסך הכל, אם אני משווה את זה במספר עברות, בעיקר בתחום עברות האלימות. אחד הדברים שאנחנו נמדדים עליהם כמשטרה, זה נושא של יעד המפקח הכללי בתחום האלימות, כשאני מדבר על מספר עברות נבחרות, ואם אני מסתכל על שנת הבסיס, שהתחילה ב-2006 ואיפה אנחנו עומדים היום, סך הכל קרוב ל-50% ירידה בכמות התיקים בתחום האלימות שנפתחו כנגד עולים מכלל המדינות. הדבר היחיד שיש בו מעט עלייה השנה, מול שנה קודמת, זה בתחום של עברות רכוש, וגם, אנחנו לא מדברים על כמויות מאוד גדולות.

בקרב הקטינים או בקרב הנוער אנחנו מזהים בעיקר תופעה של שעמום. התופעה הזאת מובילה לשימוש באלכוהול בעיקר, לא כל כך לשימוש של סמים, אמנם יש, אבל לא בכמויות נרחבות. מה שיותר רווח פה זה נושא שתיית אלכוהול, בגנים, או מתחת לבתים, ובתופעה הזאת אנחנו נלחמים החל מחודש מאי באמצעות הכלי של החוק החדש.

איך מיושם החוק החדש? מעניין אותי לדעת.

בכל הגזרה הזאת בוצעו קרוב ל-800 שפיכות של אלכוהול, מתוכם בסביבות 200 בקרב קטינים.

רק לומר, למי שלא מכיר, החוק החדש מאפשר לנציג המשטרה שרואה קטין שצורך אלכוהול, לשפוך את האלכוהול בפני הקטין.

קטין ובגיר, ויש נוהל מוסדר שמחייב רישום וכדומה.

פן נוסף שאנחנו משלימים את העבודה בקרב הקטינים זה פורום 'עיר ללא אלימות'. פורום האכיפה מתקיים אצלי במשרד.

זה חדש, עכשיו.

לא, חדרה היא אחת מ-12 הערים הראשונות, לפני שלוש שנים זה החל, וזה כלי אדיר ללחימה באלימות, אני בטוח שגם במשרד החינוך והרווחה יציינו את זה, אבל גם בפורום הזה שמתקיים אצלי מגיעים נציגים מכל המשרדים, כולל ממשרד הקליטה, כולל מנהל המוקד שמטפל בבני הנוער האתיופים, ובהחלט החיבור הזה טוב. אנחנו, כמשטרה, לקחנו על עצמנו לגייס שוטרים מהמגזר האתיופי. אני מקווה למצוא גם מספר קצינים יוצאי צה"ל וליצור מצב של מסלול מהיר לקצונה. אני רוצה להגיד לך שאם יראו שוטר עם דרגות עולה במדרגות הבית, בשיכון פאר, פה בעיר חדרה, אולי אתה לא כל כך מכיר, אבל לשאר זה מדבר, זה שינוי דרסטי בהתנהלות של שכונה שלמה. על ידי כך לקרב אותם יותר.

בסך הכל בני הנוער פה צריכים יותר הפעלות לדעתי, הם צריכים יותר מקומות למשחק, לבילוי, מועדונים להשלמת שיעורים, כי ההורים לעתים לא יכולים לספק את התנאים האלה ואם יהיה כאן השיפור הזה, אני בטוח שאנחנו נלך ונוריד עוד ועוד ברמת הפשיעה. בסך הכל העיר בכיוון טוב, לדעתי.

כמה זמן אתה בתפקיד?

שנה וחצי.

ואתה באופן אישי רואה את השינויים שהנתונים מראים?

אני לא רק שנה וחצי בתפקיד, אני בוגר האזור הזה. נולדתי בפרדס חנה וגדלתי פה, בחדרה.

תשאל אותי, אני ביום יום מסתובב פה ואני חש את האוכלוסיות והקהילות. אין מה להשוות מה היה פה לפני חמש שנים למה שקורה היום, אין מה להשוות. הוונדליזם השתולל ברחובות בצורה בלתי רגילה. לפני שעברנו לגינון ברמה הגבוהה שיש לנו בשנים האחרונות, היו אפילו חותכים את הצנרת, היו לוקחים שתילים, היו פוגעים בהרבה מקומות ואני לא יכול להצביע על מגזר מסוים, כל החבר'ה הצעירים, ללא יוצא מן הכלל. אבל היום, אני רוצה לומר לך, הפעילות כמובן של המשטרה, של הסיירת העירונית ועוד מספר פעולות שעשינו, גם בחינוך, ובכלל בעיר בשנים האחרונות וגם 'עיר ללא אלימות' בבתי ספר, יש ירידה דרסטית בצורה בלתי רגילה. אתה יכול ללכת ברחוב, אתה רואה שינוי, זה אחרת לגמרי. גם אנחנו, על ידי שיפור של התשתיות והפיתוח של העיר מתייחסים למקום בצורה אחרת. הסביבה היא חלק מההשפעה על ההתנהגות של אותם בני נוער. ככל שזה יותר יפה, יותר מכובד, יותר מפותח, מתנהגים אחרת. כשהיה הכל מוזנח והכל חשוך, הכל היה עלוב, הם היו מתייחסים לזה כמו באחת השכונות האחרונות שמאלה בסוף העולם. זה גם תרם. כל השילוב הזה ביחד, וכמובן פעילות האכיפה והסיורים והנוכחות של הסיירת בלילה, בכל פינה בעיר, מה שלא היה. זה לא היה בכלל, זה רק בחמש השנים האחרונות, בכל מקום, בכל פינה, הנוכחות הזו שלהם, של המשטרה, בהרבה מקומות, יש ירידה דרסטית מאוד מאוד מאוד בנושאים האלה.

יפה.

'עיר ללא אלימות', זאביק, בבקשה.

שלום, חברים. יושבת על ידי אילני, ממצילה, אחראית על המגזר הערבי בביטחון פנים ובמצילה. בעיר חדרה, שאני מנחה אותה, מרכז האזור, רק חודשיים, אנחנו עושים בדיקה מחדש של כל התכניות. צריך לזכור שאנחנו ברגליים של האכיפה, כפי ששמענו את מפקד התחנה, אנחנו ברווחה, בפעילות ובפנאי ובחדרה עשו פעולה גדולה מאוד, פעולת תיקון גדולה בתחום הפנאי, עם תקציב של 1,340,000 שיורד השנה ל-1,000,000, כמובן שהיתרות משנה שעברה יהיו בתקציב הקיים. אנחנו רואים מקום לשותפות עם משרד הקליטה בנושא של בני עולים ולהשקיע במקומות כמו גני אלון, כמו שכונת פאר, ובמקומות שבהם יש ריכוזי הדורות הבאים של העולים, יותר כספים. נכון שאנחנו משנים פה גם את תפיסת העולם כלפי הרווחה והחינוך, כולל תגבור סיירות ההורים, יהודה גאני נבחר כמרכז התכנית בעיר חדרה לפני חודש וחצי, גם נכנס לעבודה.

אם לא תהיה פה גישה מתקנת יותר וגישה בונה ייעודית לכיוון אוכלוסיות הדורות הבאים, בני הנוער, ורצף, מהבוקר עד הלילה, אם זה במתקנים של בתי הספר, אם זה במתקנים של המתנ"סים, אנחנו עשויים ו עלולים להיות בבעיה. אנחנו זיהינו שהיום רוב בני הנוער, בגלל פעולת האכיפה המסיבית מגיעים ליער חדרה, שנהפך למוקד של פעולות אנטי חברתיות. העירייה, בשיתוף המנהל הכללי, שלא נמצא כאן, משקיעים היום מחשבה איך יער חדרה יכול להיות מקום עם מתקנים ועשיית תיקון. יהודה ואיקי המנהל הכללי כבר באו בדברים עם גורמים תומכים לגייס משאבים. עם כל הביקורת כלפי ניהול התכנית, כאשר ירדנו לעשייה, ראינו שבחדרה נעשית עשייה טובה. רק צריך פה לתגבר מאמצים. אני חושב שבתחום השיטור המשולב, הקהילתי, נעשית פה עבודה מצוינת, אבל אנחנו רחוקים מלהשיג תוצאות משביעות רצון ואסור לשכוח שעם כל הכבוד לעולים החדשים מצרפת והגישה הקהילתית, יש פה עולים שעדיין לא נמצאים על דרך המלך ולהם צריך להגיש הרבה מאוד עשייה ותיקון, בייחוד לעולים הצעירים, לדור השני אפילו שאיננו מקבל מענה ועדיין בקשיי שילוב קשים מאוד.

היתה פה בקשה של רווחה.

הכנתי לכם את הדף של הנתונים, אבל אני אנסה בקצרה להגיד כמה דברים. קודם כל, מבחינת מספרים מוחלטים, אז כ-44% מהמשפחות המטופלות באגף הרווחה זה משפחות של עולים חדשים, והנתון הזה הוא מאוד משמעותי. בהתחשב בעובדה שהעלייה היא 30% מכלל התושבים אז אפשר לראות שבסופו של דבר העלייה הזאת בחלקה הגדולה היא עלייה שנשענת גם על שירותי הרווחה.

אני פה רוצה לגעת בנקודה שהזכרתי, שכשמביאים עולים לערים, צריך לדעת איך לחלק אותם וזאת היתה הכוונה. כמעט 50% מהם הם נתמכי רווחה וצריכים שירותים ועזרה וסיוע. זה מוריד את העיר לרצפה. פה קרה מה שקרה לחדרה, לפני 10, 15, 20 שנה. לכן אני אומר, צריך ללמוד מהנתון הזה, למשל, איך לפזר אותם בכל מיני רשויות שאפשר לטפל בהם, ולא להביא אותם, שמנו אותם פה בחדרה, שלום, העירייה תטפל. מה העירייה יכולה לעשות? כמה היא יכולה לעשות?

אז אני מבקשת לשים זרקור בהמשך לדברים של ראש העיר, על מספר אוכלוסיות. קודם כל באמת הנושא של ילדים ונוער, שאנחנו חווים את זה משני כיוונים. גם הנושא של הגנה על הילדים, צורך בהוצאות של ילדים מהבית על רקע של הזנחה וכיוצא בזה, וגם בנושא הנוער, אנחנו רואים אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה קצת תלושה, קצת מנותקת, והרבה פעמים לא תראו אותם בנתונים פה כי הם כבר נולדו בארץ והם לא מוגדרים עולים, אבל הם ילדים למשפחות של עולים וגם אם לא רואים אותם פה בנתונים, אנחנו מאוד מאוד מרגישים אותם.

אמנם תכנית שמידט נכנסה לפני שנה בערך לעיר ונתנה פה חיזוק מאוד משמעותי, מוקמים עכשיו על ידי משרד הקליטה ועמותת על"ה שלושה מועדונים הוליסטיים שייתנו מענה לנושא של הנוער, מרכזים הוליסטיים, שזה מאוד משמעותי. אנחנו גם הצלחנו להיות בין שמונה הרשויות שנבחרו כדי להפעיל תכנית ייחודית לאיתור של נוער מכור אלכוהול ואנחנו עכשיו מקימים את היחידה הזאת. התכנית היא של אגף הרווחה ואנחנו אישרנו אותה דרך הפלטפורמה של תכנית שמידט. נבחרו שמונה אגפי רווחה ברחבי הארץ ואנחנו אגף אחד מתוכם ואנחנו נכנסים עכשיו להקמת התכנית, שזה מאוד משמעותי לאוכלוסייה של העולים.

הפן השני שאנחנו פוגשים את העולים זה הנושא של חד הוריות, ואפשר לראות את זה מאוד מאוד בולט בנתונים. אם אמרנו, שוב, שהם 30% מהקהילה, אז 47% מהמשפחות החד הוריות שמטופלות על ידי אגף הרווחה הן של עולים חדשים, וזה גם נתון שהוא מאוד מאוד משמעותי בכל ההקשרים.

הדבר האחרון שאליו הייתי רוצה לשים זרקור, הכי משמעותי מבחינתי כרגע, ואני חושבת שלוועדת קליטה חייבת להיות התייחסות לעניין הזה, זה הנושא של הקשישים. יש כאן אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה של קשישים שבמשך השנים משרד הקליטה בנה פה מקבצי דיור ופיתח שירותי דיור לקשישים כשתפיסת העולם היתה שאותם קשישים הם קשישים עצמאיים ולפיכך אפשר להביא אותם ולקבץ מאות קשישים במבנה והם עצמאיים והם יקבלו את השירותים שלהם בקהילה. זה לא ככה. הם לא עצמאיים, הם אוכלוסייה שהולכת ומזדקנת ואף אחד לא מוכן לראות את זה. יש לנו 734 קשישים במקבצי הדיור בתוך העיר, שחלק מאוד גדול, תסתכלו פה על הנתונים, מטופלים ברווחה, חלק מאוד משמעותי הם בודדים. 86 מתוכם זה בכלל קשישים שהמשפחות באו, השאירו אותם כאן ועזבו את הארץ. הקשישים האלה מטופלים רק על ידי הרווחה, חיים, זה לנסוע איתם לטיפולים, זה לנסות לארגן להם את נושא הסיעוד, זה ללוות אותם בתיווך למסגרות, זה כל מה שקשישים צריכים. הבעיה היותר קשה, שהם המון פעמים נופלים בין הכיסאות. אני בכוונה את העניין הזה מאוד פירטתי לכם פה בנתונים. הם מגישים בקשות לחוק הסיעוד והם נדחים, חלק גדול מאוד מהם נדחים, כך שמה שקורה, שיש לנו פה ממש, בעיניי, פצצה.

למה הם נדחים?

כי לקבל את חוק הסיעוד, אתה צריך להיות במצב מאוד מאוד מאוד קשה ואני יכולה להגיד לכם, מסיורים שעשיתי במקבצים, שרק לראות אותם, אתה לא מצליח להבין איך דחו אותם בחוק הסיעוד. מאוד מאוד לא עצמאיים, מאוד מתקשים לתפקד, וכל הקבוצה הזאת נופלת על שירותי הרווחה.

יש לך נתונים כמה ביקשו להיכנס לחוק הסיעוד ונדחו?

רשמתי לך למטה, 313 נהנים מחוק הסיעוד, מתוכם 43 הם סיעודיים מרותקים. שתבין שהמקום הזה בכלל לא מיועד לסיעודיים מרותקים. 57 נכון להיום נדחו, מסורבי חוק סיעוד. זה המון אנשים. תבינו, כל אחד כזה זה בן אדם, זה עולם ומלואו, זה בן אדם שצריך הכל, הוא צריך את האוכל שלו, הוא צריך החום, הוא צריך טיפול, הוא צריך טיפול רפואי, הוא צריך הכל, וכל האנשים האלה נופלים לפתחנו בשירותי הרווחה.

מה שמאוד חמור בעיניי, לא ניתנה לזה שום תשומת לב. אני יודעת שכשבונים פנימייה, בתוך הפנימייה מחייבים, על פי איזה שהוא תקן, עובדים סוציאליים. בתוך מקבצי הדיור לא ניתנה שום תשומת לב לנושא הזה של השירות הסוציאלי ואין ליווי סוציאלי. כל המעמסה על שירותי הרווחה שלנו, אנחנו עם אותן חמש עובדות סוציאליות על כל העיר, כולל על ה-734 הקשישים, שזה לא הגיוני.

אני חושבת שוועדת קליטה צריכה לתת את הדעת על הדבר הזה, כי מקצבי דיור זה דבר שהוא נבנה, היסטורית הם נבנו בכמה ערים, אין מה לעשות, הם קיימים, אבל היום חייבים לתגבר את השירותים כלפי המקומות האלה. זה לא יכול להיות ככה, זה ממש עצוב לראות את זה. זה עצוב להיכנס. אני מזמינה אותך לבוא שוב, לעשות סיור.

היינו. היינו לא פה, אבל היינו במקומות אחרים.

ראית? זה עצוב להיכנס למקום הזה. אתה רואה קשישים מאוד מאוד בעייתיים שחיים לכאורה בתנאים של עצמאים.

אתה רוצה לומר משהו בנושא הזה?

הרעיון הוא כזה שהמשרד למעשה, זה היה הפתרון היחיד לאכלס את כל הקשישים ואת כל האנשים ש---

היסטורית אנחנו יודעים, אבל מה היום?

יש פעילות חברתית שם, יש מנהל שמתפעל את המקום, אבל הם גרים בשכירות, הם משלמים שכירות. המשרד לא רצה להיכנס לתחום הזה שנקרא בית אבות, או בית סיעוד ודברים כאלה, ובאמת זה נופל על הרשות.

או שיהפכו את זה לבתי אבות וייתנו את כל מה שצריך לתת כבית אבות, או שיוציאו אותם.

המנהל של המקום צריך לדאוג, או לטיפול של הרווחה המקומית, או לעשות אותו לבית אבות או לטיפול יותר מתאים. יש אלכוהוליסטים שם, יש כל מיני.

השאלה שלי היא שאלה מערכתית, היא לא קשורה רק לחדרה. אנחנו היינו במקבץ בסיור בעפולה לפני מספר שבועות, יש פעילות תרבות וחוגים ואת הדברים האלה, שאתם המשרד נותן, אבל בקטע של העזרה הסוציאלית, בעצם הנטל עובר לרשות.

לגמרי.

הרשות מתוגברת על ידי גורם ממשלתי על הנטל הזה?

לא.

שום דבר?

שום דבר.

לא על ידינו.

אנחנו נעשה דיון בנושא הזה.

אני מסכים איתה לגמרי וחלק ממנהלי המקבצים אומרים לנו, 'תאפשרו לנו אפילו להרים קומה סיעודית, אולי אנחנו נפתור כך את הבעיה'. הם ביקשו ממני כמה פעמים, אבל כששמעו---

בכל מקבץ צריכה להיות עובדת סוציאלית.

יש פה עניין של האוצר.

בזמנו כשבנו את המקבצים האלה, קודם כל אני מנעתי לבנות כמה חדשים פה בחדרה בשנים האחרונות. אבל אני אומר, אם כבר קיימים, צריך לטפל בהם. כשבנו אותם, רובם הגדול היו צעירים, אלה שהיום בני 80 היו בני 60, בני 50 אפילו, עצמאיים. היום כל מקבץ כזה צריך להיות ברובו סיעודי, בגלל הטיפול בהם ותוחלת החיים והכל, הם מאריכים חיים. במצב כזה יש בעיה קשה מאוד מאוד. לנו כרשות אין את הכלים, אין לנו את המשאבים, לא כלום. אפשר להקים, כמו שהוא אמר, לקחת אפילו מחלקות, מקומות קיימים, ולהפוך אותם למחלקות סיעודיות כבר באותו מקום, לא להוציא אותם.

אנחנו מאכלסים כל הזמן.

זה נושא שצריך באמת לתת את הדעת עליו, לקחת את כל המקבצים שנבנו לפני 20 שנה, שהיום כולם הפכו להיות סיעודיים כולם.

אני רוצה להגיד כמה מלים על חינוך. אני חושבת שבחדרה יש מודל מאוד מיוחד. העיר שלנו מתפרשת על מספר רב מאוד של שכונות, אבל כמו בכל עיר, העולים נמצאים בשכונות מסוימות. בדרך כלל מה שקורה זה שהם הולכים לבתי הספר וגני הילדים השכונתיים ואז יוצא שיש מקבץ בלתי סביר של עולים חדשים במוסד אחד. כאן, בחדרה, בראייה של שנים זה לא קרה. כלומר הרשות המקומית, על חשבונה, מפזרת את הילדים במערך היסעים בהיקף של מיליונים---

12 מיליון לשנה.

יפה מאוד.

מה יפה מאוד? מה? תביא לי כסף.

על ההערה, בזמנו הייתי יושב ראש הוועדה לזכויות הילד, טיפלנו בבתי ספר שיש בהם ריכוזים של יוצאי אתיופיה ודווקא חדרה לא קיבלה שבחים. ראשון לציון קיבלה שבחים שהיא מסיעה תלמידים.

נעשה פה תיקון במשך השנים. היו פה באמת שני בתי ספר, הם נסגרו. אחד מהם ראש העיר סגר והילדים פוזרו והיום יש לנו משהו בממוצע בין 15% ל-25% עולים חדשים בכל אחד מבתי הספר, למעט תיכון אחד, תיכון 'הזדמנות שנייה' של ברנקו וייס, ששם יש יותר עולים תלמידים אתיופיים, שהוא עושה עבודה נפלאה, כך שבעצם נוצרת אינטגרציה מלאה, כל בתי הספר מתמודדים איתם, באמת בעזרת הקליטה אנחנו מפעילים הרבה מאוד, גם במימון עירוני, תכניות להעצמת העולים, גם כדי שהם לא ינשרו מבתי הספר ויש לנו שיפור עצום ברמת הנשירה, גם של עולים חדשים ובכלל. בעבר היתה פה נשירה מאוד גדולה והיום התלמידים מתמידים בבתי הספר שלהם, בבתי הספר השש שנתיים, אחוז הנשירה המוחלטת בחדרה הוא מאוד נמוך, הוא 2%, הרבה פחות מהממוצע הארצי, וגם האחוז של נשירת השכלה של מעברים הוא לא מעבר ל-10%.

עוד דבר שעשינו, הפחתנו את מספר התלמידים שיוצאים לפנימיות. זה היה מהלך מובנה ושיטתי, כי אנחנו מאמינים שפה, בסביבה הטבעית שלהם, העבודה יותר נכונה ויותר טובה וזה מוכיח את עצמו. יחד עם זאת זה מחייב אותנו להשקעה גדולה של משאבים, אז יש לנו את פאקט והפרויקט הלאומי, ופל"א, שעכשיו עושה שינוי, ותנופה שנכנסה עכשיו לקדם את כל הנושא של זכאות לבגרות. אנחנו רואים שהזכאות לבגרות של העולים הולכת ומשתווה לזכאות לבגרות העירונית לאט לאט.

תודה.

אני רוצה לסכם, ברשותכם. קודם כל, אדוני ראש העיר, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל העיר חדרה לא מוגדרת כעיר קולטת עלייה במשרד הפנים.

אתה מספר לי? האבסורד, יש הרי במשרד הפנים רשימה של ערים במדינה שקולטות עלייה. חדרה קלטה קרוב ל-40% ובשנה הראשונה הפניתי את הדרישה לשר הפנים, שר האוצר, לראש הממשלה, לכולם, העליתי את זה, היא לא נרשמה ולא נחשבת כעיר קולטת עלייה. רמת השרון קלטה 7% עולים, עיר קולטת עולים. רמת השרון, 7%. אני מכיר את הרשימה בעל פה. עושים צחוק. אמרו לי 'כן, זה משהו היסטורי, אי אפשר לשנות, אם נעשה את זה...'.

זה חוק של בני אדם.

אדוני ראש העיר, זה דבר ראשון שאנחנו נעשה ונקווה שגם נצליח מול שר הפנים. וראש העיר צודק, רמת השרון, סביון, יהוד, מקומות שקלטו עלייה אבל בשנות ה-50 וה-60, ועיר כמו חדרה שביום יום למעלה מ-30% עולים לא מוגדרת ולא מקבלת את ההטבות הנדרשות על ידי משרד הפנים. וזו החלטה ראשונה של הוועדה, לפנייה דחופה לשר הפנים, לתקן את העיוות החמור הזה.

אתה יודע בזה כמה אתה מביא לי כסף?

אני לוקח את זה עליי.

בין 5 ל-10 מיליון שקלים בשנה. רק בשינוי של הסיווג.

אנחנו נבקש תשובה ממשרד הפנים תוך 30 יום ונקיים דיון המשך בכנסת, עם נציגי משרד הפנים, בנושא הזה.

לקחנו פעם קבוצה של ילדים יוצאי אתיופיה לבית ספר במערב רמת השרון, הסתכלו עליהם כמו על גן חיות. פעם ראשונה בחיים שלהם שהם ראו ילד עולה מאתיופיה.

החלטה שנייה, אנחנו קוראים למשרד הקליטה לבחון להחזיר את התקן של הפרויקטור של העולים מצרפת, עקב הייחודיות של הפעילות בעיר.

החלטה שלישית, אנחנו נקיים דיון בוועדה לגבי התייחסות המערכת לטיפול בבעיות הרווחה במקבצי הדיור. אנחנו נזמין את כל הנציגים השונים ונבחן את זה. הבעיה הזו היא לא רק של חדרה, היא נופלת בכל הערים.

אנחנו רוצים להודות לראש העיר, לכל הצוות שעובד איתו, על הנכונות ועל המוכנות לקליטת עלייה ומברכים אתכם על הפעילות שלכם בנושא חשוב זה.

אני רוצה להודות לכל הנוגעים בדבר, כל מי שסייר איתנו וארגן, וכמובן לאדוני ראש העיר, יישר כח גדול. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00