הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדה משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות

17.01.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 37

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

יום שני, י"ב בשבט תשע"א (17 בינואר 2011), שעה 09:25

המשך הזרמת בוצת השפד"ן לים

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

חה"כ דני דנון

יצחק בן-דוד – סמנכ"ל אכיפה ויושב-ראש הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, המשרד להגנת הסביבה

רני עמיר – ראש אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה

דוד רובין – אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

ענת לוינגרט – סגנית מנהל מחוז גליל גולן, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חגי נויברגר – מנהל הפיקוח ומעגנות הדיג, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דוד ויינברג – מהנדס ארצי לתכנון וקולחין, משרד הבריאות

זאב ברל – סגן מנהל מינהל סביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

מילכה כרמל – יועצת סביבתית, מרכז השלטון המקומי

ארנון גלעדי – יושב-ראש "איגודן", איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה

אוהד ימיני – עוזר יושב-ראש "איגודן", איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה

יובל סלע – מהנדס ראשי, "איגודן", איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה

הלנה סגל – מהנדסת איכות סביבה, "איגודן", איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה

ליאור פסטר – מהנדס תפעול, "איגודן", איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה

עזר פישלר – מנכ"ל "צלול"

דני גרינוולד – ממונה בקרת זיהום מים, רשות המים

אלעד ציפורי – סטודנט, האוניברסיטה העברית

שמואל חן – דובר הוועדה

אורי טל-ספירו – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אוריאנה אלמסי – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אורי פנסירר – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יפה שפירא

טלי רם
המשך הזרמת בוצת השפד"ן לים

בוקר טוב לכולכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. סדר-היום שלנו הוא המשך הזרמת בוצת השפד"ן לים. אני מברך את כל המשתתפים. אני רוצה לתת את רשות הדיבור למר עזר פישלר, מנכ"ל עמותת "צלול", להציג את הדברים מנקודת הראות שלהם.

בוקר טוב. אנחנו בשנים האחרונות עוקבים באדיקות אחרי כל נושא הזרמת בוצת השפד"ן לים. עמותת "צלול" נכנסה לפעולה באופן מאוד אינטנסיבי בזמנו כשפרץ צינור הביוב וזרם ביוב לים במשך זמן רב.


ליווינו את המאבק להוצאת הבוצה מהים יחד עם ארגונים אחרים במשך זמן ארוך, למעשה עד רגע זה, ומה שהטריד אותנו וממשיך להטריד אותנו גם היום זה העובדה שבמשך עשר השנים האחרונות, עם כל ההבטחות וכל התוכניות וכל ההחלטות שהתקבלו, עדיין מאה אחוז מהבוצה ממשיך לזרום לים, וזה חרף כל התוכניות שהוגשו וההיתרים שניתנו ו"גאנטים" ולוחות זמנים, שמאחוריהם אמורים לעמוד גם תקציבי עתק, והדבר הזה נעצר.


בעשר השנים האחרונות התחלפה ההנהלה בשפד"ן שלוש פעמים. אנחנו רואים איזשהו דפוס פעולה שתקופת זמן, כמה חודשים אחרי שממונה הנהלה חדשה, מגיעים בדרישה לדחות את לוחות הזמנים מסיבות טכניות, מסיבות מנהליות וכדומה, ולוחות הזמנים כבר מתעכבים בלמעלה משנתיים-שלוש, כשבזמנו דיברו על הוצאת הבוצה ב-2008, אחר כך דיברו על 2011, 2012, וכרגע מדובר כבר על 2014.

כל שנה שבה הבוצה ממשיכה לזרום אל הים, אנחנו יודעים שלים נכנסים גם חומרים מזהמים, חומרים בעייתיים מאוד. על ממוצע של בין 80 ל-100 טון של מתכות כבדות, מדובר באלפי טונות של שמנים וכמובן כל המזהמים האורגניים המשמעותיים שפוגעים בים.

אנחנו יודעים שהדחיפות להוציא את הבוצה מהים היא דחיפות קריטית וקיומית לחוף הים התיכון כי על-פי הדוחות – גם הבין-לאומיים וגם הישראליים – אזור המוצא של צינור השפד"ן הוא אחד המזהמים הגדולים ביותר של מזרח הים התיכון ואי-אפשר לקבל את זה בהבנה ובטח לא להקל ראש בעניין הזה.

אנחנו מנסים להגיע במסגרת הוועדה למתן היתרים, שלמעשה נותנת להם את ההיתר, לדחיקה של לוחות הזמנים ולעמידה בלוחות זמנים, ומסתבר שהחלטות לחוד וביצוע בשטח לחוד.

אחד הדברים לדוגמה זה שביולי היו אמורים לעצור או להפסיק, 15% מהבוצה יזרמו לים באמצעות שיטה שנקראת N-VIRO, וזה נדחה כבר שישה חודשים. עד לרגע זה המערכת הזאת לא עובדת באופן מלא ולא מתפקדת כמו שהיתה אמורה לתפקד.

ההיבט הסביבתי של העניין הזה הוא חמור מאוד, מדוחות של חקר הימים והאגמים ומדוחות ניטור תת-ימיים רואים שההשפעה התת-ימית היא רעה מאוד. רדיוס ההשפעה של הצינור הוא קילומטרים רבים. סביב הצינור אפשר לומר שנוצר מדבר תת-ימי, פגיעה בכל החי ששוכן על הקרקע ואפשר גם לראות את זה במסמך הרקע שהוגש היום, בעצם הבוצה שיוצאת לים מרחפת במים זמן מה עד שהיא שוקעת לקרקעית ולמעשה כל הרדיוס הזה הולך וגדל משנה לשנה.

בסופו של דבר צריך להבין שמדינת ישראל התחייבה במסגרת אמנת ברצלונה – שאשררה אותה גם בכנסת, כלומר לא מדובר רק בלחיצת יד לעניינים דיפלומטיים אלא אישור מלא – שמדינת ישראל תפסיק את הזרמת הבוצה לים.

נכון להיום זה לא קורה, ועל מנת שהדבר הזה יקרה בסופו של דבר – למרות שהוחלפו במשך שלוש פעמים ההנהלות ולמרות שניתנו קנסות בעניין הזה – אני חושב שהדרך כן לפקח ולעמוד בלוחות הזמנים כמו שנקבעו והוגשו פעם אחרי פעם היא להקים ועדה או למנות אפילו את הוועדה הזאת שתפקח על פעולת הנהלת השפד"ן בצורה שתקבע יעדים ברורים, הצגה של החומרים פה לוועדה, להגיע לכאן בכל תקופת זמן שנקבעה מראש, להציג - אנחנו התחייבנו לבצע פעולה כזו או אחרת, אנחנו ביצענו, לא ביצענו, מה הסיבות שלא ביצענו, דחיות בלוחות הזמנים.

כל המידע הזה הוא מידע חשוף, חייב להתפרסם בציבור. בסופו של דבר מדובר באיגוד שהוא איגוד של 20 רשויות, זה איגוד ציבורי, ממומן מכספי ציבור, הים הוא רכוש הציבור וכל פגיעה בים למעשה פוגעת באינטרס הציבורי באופן מלא.

סיכום הדברים הוא שאני הייתי מצפה ממך, יושב-ראש הוועדה – הקריאה לדיון היום היתה מבורכת וחשובה - הייתי מצפה שנצא היום עם החלטה שהוועדה הזאת למעשה הופכת למין ועדת בקרה ופיקוח על הוצאת הבוצה מהים, עד הרגע שבו נוכל להגיד: מאה אחוז הבוצה הוצאה וחופי הים חוזרים לציבור באופן מלא.

תודה רבה, אדוני. יש בפנינו מחקר שנעשה על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כתב אותו אורי טל-ספירו. אורי, אני אבקש ממך להציג בקצרה את ההיבטים הסביבתיים והבין-לאומיים של הזרמת הבוצה מהשפד"ן לים התיכון.

אני מבקש ממך להתמקד בשתי שאלות. קודם כול, מהי ההשלכה הסביבתית של הזרמת הבוצה לסביבה הימית. שאלה שנייה היא מהי אמנת ברצלונה, מהן ההתחייבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל בנושא זיהום הים, איך מדינת ישראל נערכת כדי למלא את ההתחייבויות האלה ומה מקומו של השפד"ן בתוך הסוגיה הזאת. בבקשה, אדוני.

תודה רבה. הבעיה העיקרית של הבוצה שמוזרמת לים היא הבעיה של המתכות שנמצאות- לא אמורות להיות אבל הן נמצאות בשפכים. כפי שאמר עזר, אני רק אוסיף, המכון לחקר הימים והאגמים- שהסתמכתי על הדוחות שלהם וגם דיברתי אתם – להם יש גם מילה טובה לומר על הנושא הזה, מצד אחד. הם אומרים שיש הפחתה בעומס המתכות. מצד שני, המכון מנטר פעמיים בשנה את הקרקעית באזור השפיכה של הבוצה, שזה בעומק של 38 מטרים ובמרחק חמישה קילומטרים מחוף פלמחים.

הם אומרים שבניגוד לשנים קודמות עד שנת 2007, משנת 2007 בניטורים שלהם הם רואים שיש איזשהו שינוי, הפיזור של הבוצה מהקרקעית כבר לא יעיל. כנראה שיש איזשהו שינוי בסערות החורף או בעוצמה שלהן, והפיזור כבר לא יעיל. זאת אומרת, מצד אחד יש עומס במתכות, מצד שני הפיזור כבר לא יעיל.

כפי שאמרתי, ההשפעה על הקרקעית היא ההשפעה העיקרית. מבחינת חומר אורגני, מדובר בחיידקים, הם לוקחים חמצן, זה אומר שלאוכלוסיית החי יש פחות חמצן אבל הבעיה העיקרית היא מתכות כבדות – נחושת, אבץ וכספית.

בדוחות האחרונים חזרה איזושהי המלצה של המכון לחקר הימים והאגמים. למרות שלא התגלה זיהום במתכות בדגים באזור, הם המליצו לקחת אמצעי זהירות ולאסור את הדיג באזור. אני חושב שזו נקודה לדיון לשאול כאן את אגף הדיג במשרד החקלאות.

אדוני, אני אעצור אותך לרגע. יש בפניי נתונים שהובאו לוועדה על-ידי ד"ר נורית קרס מהמכון לחקר הימים והאגמים, אני רק אציג כמה נתונים מהדו"ח הזה.

קודם כול, אומרת ד"ר קרס שהבוצה מצטברת בעיקר בקרקעית באזור המוצא הימי, ממוקם חמישה קילומטרים מהחוף. שטח קרקעית הים המושפע על-ידי הבוצה משתרע עד כחמישה קילומטרים צפונה, כשני קילומטרים דרומה וכחצי קילומטר מערבה ומזרחה מהמוצא הימי.

סערות החורף מפזרות חלק מהחומר שמצטבר באתר. אלה שלושה ממצאים של ד"ר קרס, שהעבירה אלינו לקראת הדיון הזה.

גודל השטח נשאר פחות או יותר אותו דבר. זה הממצא הנוסף שלה.

ואכן, גודל השטח נשאר פחות או יותר קבוע במשך השנים מאחר שסערות החורף מפזרות חלק מהחומר שמצטבר באתר.

היא אמרה לי שמאז שנת 2007 הם רואים שהפיזור של החומר מהאתר הוא פחות יעיל, כלומר שיש הצטברות. זה בדוחות האחרונים, זה עדכון לעומת הניטורים שהיו עד שנת 2007. הם לא יודעים בדיוק למה זה קורה, הם מניחים שזה בגלל שינוי בעוצמת הסערות.

לגבי אמנת ברצלונה, זו אמנה מ-1976, היא נועדה לשמש אמצעי למעקב ולפיקוח על הים התיכון, לזיהוי של בעיות סביבתיות. היא מחייבת את המדינות שחברות באמנה לנקוט כל מיני אמצעים שנדרשים כדי לצמצם את זיהום הים ולהגן על הסביבה החופית.

במשך השנים נכתבו שבעה פרוטוקולים ואחד מהם הוא הרלוונטי לעניין, זהו פרוטוקול "מקורות יבשתיים" שעוסק בהגנה על הים מפני החדרה של שפכים ופסולת אליו, כלומר מזהמים נניח לא מספינות אלא ממקורם ביבשה.

במקרה או שלא במקרה, נמצא כאן ה-Focal Point של האמנה בישראל, מי שמבין בנושא הזה ואחראי על התיאום מול המוסדות, שזה ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה.

פרוטוקול "מקורות יבשתיים", הרעיון הוא לאסור הזרמה של שפכים לים אלא אם כן יש צורך בכך. כדי ליישם את הוראות האמנה, מדינת ישראל חוקקה את חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים ב-1988 וגם התקינה את התקנות.

ככלל, אני אומַר שאסור להזרים לים שפכים, או בוצה או כל פסולת אחרת, אלא אם כן יש היתר מוועדה בין-משרדית למתן היתרי הזרמה לים. הוועדה הזו מחדשת את ההיתר שהיא נותנת לשפד"ן מפעם לפעם. לפי מה שקראתי אתמול באתר האינטרנט של אגף ים וחופים, המועד האחרון הוא יוני 2012. נמצא לידי מהנדס האיגוד יובל סלע, וגם ה- Focal Point, מר רני עמיר, נמצא כאן. תודה.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לאפשר ל"איגודן" – איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה ולתשתיות - נמצא אתנו יושב-ראש האיגוד, מר גלעדי. אני מייד אאפשר לו להציג את דבריו, אני גם מבין שיש לו מצגת קצרה.

מי נמצא פה מהמשרד להגנת הסביבה?

מר רני עמיר וסמנכ"ל המשרד, יצחק בן דוד.

אני יושב-ראש הוועדה למתן היתרי הזרמה לים.

לפני שאני מאפשר לכם להציג את הדברים, אני רוצה לעבור על לוחות הזמנים ואני אשמח לשמוע את התייחסותכם.

לוחות הזמנים שלי הם לא היסטוריים. אני לא חוזר אחורה לשנות החמישים, הששים והשבעים, שבהן מצב הים שלנו היה באמת איום ונורא. אני מדבר על שנות האלפיים, וגם בשנות האלפיים אני לא מתחיל מהתחלה, אני מתחיל מפברואר 2004, אז היה האירוע המפורסם של פיצוץ צינור השפד"ן וזיהום חופי גוש דן.

לשמחתנו, הדבר הזה הוליד אישומים פליליים ותיקים פליליים. זה כמובן דבר משמח וחשוב. שאלה מעניינת היא כמובן מה קרה בעקבות אותם אישומים פליליים. אני זוכר שהושם קנס של 800,000 שקלים. השאלה המעניינת היא תמיד מי משלם את הקנס הזה, האם הוא לא מתגלגל בחזרה על קופתו של הציבור או שאנחנו כבר מוצאים מנגנונים לחייב אישית את בעלי התפקידים לשלם מכיסם כשהם מתרשלים ומה שהם לא מבצעים במסגרת תפקידם.

בכל מקרה, בפברואר 2004, במהלך הדיונים שהתקיימו בעקבות הפיצוץ, הנהלת השפד"ן דאז ציינה שבאפשרותה להפסיק את ההזרמה לים כבר בשנת 2006. בסוף 2005 השפד"ן מקבל היתר הזרמה, בתנאי שתופסק ההזרמה עד יולי 2008.

בדיון שלאחר מכן בוועדה נטען מטעם השפד"ן שהם לא יצליחו לעמוד בהתחייבות, צופים חריגה בלמעלה משנה וחצי. שנה וחצי מיולי 2008, אנחנו מדברים על סוף 2010.

בפברואר 2007 התגבשה אותה עסקת טיעון, לצערי הגדול ללא הרשעה, אולם עם מאות שעות עבודת שירות לאנשים שהיו אחראים למחדל של פברואר 2004. הזכרתי את ה-800,000 שקלים קנס, ששוב השאלה היא מי שילם אותו.

נובמבר 2007, דיון מספר 96 של הוועדה למתן היתרים, נקבע כי הפסקת ההזרמה תתבצע ביוני 2011, כשאז דובר על ביצוע חלופה חקלאית עד יוני 2011.

אוגוסט 2008, ישנו היתר הזרמה מחודש ואז נקבע שוב כי הפסקת ההזרמה תתבצע ביוני 2011, אולם בחודש דצמבר 2008, דיון ועדה למתן היתרים מספר 101, אושרה דחייה להפסקת ההזרמה, המועד החדש נקבע לאפריל 2012. ספטמבר 2009, דיון למתן היתרים קובע עיכוב נוסף להפסקת ההזרמה – יוני 2012.

אני מבין שדו"ח שהוגש מטעם הנהלת השפד"ן קבע ביוני 2010 שצפוי עיכוב נוסף של שבעה חודשים בהשוואה ללוח הזמנים הקודם, אבל בדצמבר 2010, במסגרת דיון הוועדה למתן היתרים מספר 112, קובע היושב-ראש כי על השפד"ן לעמוד בלוח הזמנים המקורי, כלומר יוני 2012.

אני חייב לומר לכם שהתמונה המצטברת היא תמונה מדאיגה. אנחנו לא מדברים פה על דבר פשוט. זה לא דבר קל להשגה, זה לא דבר פשוט, יש הרבה-הרבה מורכבויות ואנחנו בוודאי נשמע אותן גם ממר גלעדי, אבל יש פה איזושהי תחושה של תהליך מתגלגל שבו ככל שאנחנו מתקרבים לתאריך שבו ההזרמה של הבוצה צריכה לעצור, כך התאריך מתרחק מאתנו. אנחנו מתקרבים אליו והוא מתרחק מאתנו.

מר גלעדי, בבקשה.

בוקר טוב. אני מבקש משפט אחד לתקן. בשנת 2008, על-פי החלטה של הגורמים הקובעים, דהיינו המשרד להגנת הסביבה והמשרדים הרלוונטיים, האיגוד קידם את הפתרון התרמי. 2008, זו היתה התקופה שבה שונתה ההחלטה מהגורם התרמי ללכת לייבוש. כל התאריכים שהצגת, אנחנו נתייחס לזה בהמשך אבל שכחת להזכיר שלמעשה היה שינוי החלטה של הגורמים הממשלתיים מבחינת הטיפול בבוצה ולאן היא הולכת.

לפני שניכנס לדברים אני חייב להציג מספר נתונים לגבי האיגוד עצמו. כמו שנאמר, האיגוד משרת 23 רשויות בגוש דן והוא למעשה פועל בתוך המכלול החל מכפר קאסם, דרך ראש העין, פתח תקווה, תל-אביב, רמת-גן, גבעתיים, ראשון לציון ורחובות, מעל שני מיליון תושבים, כשאנחנו מטפלים בכל מערכת הולכת השפכים של הערים האלה.

בנוסף, אנחנו מבצעים במהלך טיפול יומיומי בקרה של איכות השפכים בתעשייה בתוך המפעלים. לצערי, גם היום וסביר להניח שעוד שנה ישאלו את השאלה מה קורה עם בקרת השפכים, גם היום למעשה שינוי הרגולציה בתוך משרדי הממשלה, שינוי ההחלטות בנושא לקיחת האחריות מהרשויות המקומיות והעברת הנושא של בקרת השפכים לתאגידי המים, חוסר היכולת לתת להם גם את הסמכות לאכוף, אנחנו נדון בכך בשנה הבאה או בעוד שנתיים בוועדה הזאת, למה אין בקרה מסודרת בנושא של שפכים וסביר להניח שכדאי להתייחס לנושא מי אחראי על מה בנושא של ביקורות השפכים.

נושא שלישי שאנחנו מטפלים בו הוא טיהור השפכים במכון הטיהור בשפד"ן בראשון לציון, העברתם לחברת "מקורות" לצורך טיפול שלישוני והעברת המים לנגב לנושא החקלאות.

כמו כן, אנחנו נראה ונוכיח למעשה שבמהלך התקופה האחרונה אנחנו מקדמים טיפול מהיר ורציני בנושא של פתרון לבוצה. בניגוד לדברים שנאמרו על-ידי "צלול" – שעוקבים - אנחנו מבצעים. אנחנו לא רק עוקבים, אנחנו מבצעים, ו"צלול" היתה שותפה במהלך כל השנים האחרונות בשיחות ובפגישות לגבי נושא התקדמות בטיפול בבוצה.

התחלפה ההנהלה ב"צלול", וסביר להניח שהנושא הוצף כרגע בגלל שיש חילופים בהנהלה ב"צלול" בין יושבי-הראש או בין המנכ"לים.

המנכ"ל היה קודם סמנכ"ל. לא, אדוני?

כן, אבל אני מדבר על המנכ"ל. מי שמוביל ארגון זה המנכ"ל. ולכן, יכול להיות שהנושא התעורר מחדש, למרות שהיתה לנו פגישה, הבהרנו את הדברים ואפילו הוא אמר שהוא יעביר לנו חומרים נוספים כדי לטפל בדברים, אבל ניגע בכך בהמשך. אתה יכול להמשיך לחייך אבל אני אומר את הדברים בדיוק כפי שהיו במשרדים אצלנו. יכול להיות שאני חזיתי וראיתי דברים אחרים.

חודש אחר כך הודעת שאתה דוחה את לוח הזמנים.

אוקיי. אני אתייחס ללוח הזמנים עוד מעט. אנחנו למעשה מבצעים את פרויקט החלפת התשתיות הגדול ביותר במדינת ישראל מבחינת הנושא של טיפול במערכות שפכים.

אנחנו מחליפים כרגע, ומי שעובר באזור גוש דן רואה בנתיבי אילון את העבודה של החלפת התשתיות בקו אילון. הקו הזה היה קו סדוק ומסוכן, שיכול היה להתפוצץ כל רגע במהלך יומיומי. העבודה הזאת מתבצעת 24 שעות ביממה במהלך תקופה מאוד ארוכה, ואנחנו מקווים שבקו הזה אכן תיגמר העבודה בשנת 2012.


כמו כן, אנחנו מבצעים את החלפת קו החוף, שגם הוא לא קו חדיש, הוא קו שיש בו הרבה מאוד בלאי והרבה מאוד מפגעים, והקו הזה כרגע מבוצע ראשית באזור רידינג, שנית אנחנו מתחילים כרגע באזור בת ים, שם גילינו שיש צינור גלוי וחשוף שמהווה סכנה.


בנוסף, כדי לסבר את האוזן, עלויות רק של ביצוע החלפת מערכת התשתיות נאמדות בכ-1.2 מיליארד שקלים, זה כדי לאפשר החלפת צנרת חדשה, תחנות שאיבה חדשות וייעול המערכת, כך שיש סנכרון בין כל המערכות – בין הקו המזרחי שסיימנו אותו זה עתה וחיברנו את היישובים האחרונים לפני מספר חודשים, הוא מאגד למעשה את כל היישובים בצד של כביש גהה, לבין קו אילון שהוא באמצע גוש דן לקו החוף, כך שאנחנו נוכל לסנכרן בין כל המערכות האלה. גם אם תהיה בעיה של תקלה כזאת או אחרת, נוכל למעשה להעביר ממקום למקום.


אני חייב לציין שהאיגוד והשפד"ן הוא למעשה מפעל מחזור המים בין הגדולים בעולם, זה לא עוד מפעל. זה אחד מהמפעלים הגדולים בעולם. אנחנו מייצרים 10% מתצרוכת המים השנתית של מדינת ישראל, וזה לא דבר שהולך ברגל. זה דבר שאנחנו משקיעים בו הרבה מאוד מאמצים, הרבה מאוד מחשבה והרבה מאוד כספים וגם אנרגיות של חשיבה איך אנחנו פועלים עוד לשפר ולשפר.


70% מכל אדמות הנגב למעשה מטופלות על-ידי השפד"ן.


רק בשנת 2008 – יכול להיות שאנחנו טועים, אבל 2008 לא היה לפני הרבה מאוד זמן - באיגוד, על סמך הנתונים שהיו חשופים בפני כל הארגונים עצמם, קיבלנו את הנושא של "הגלובוס הירוק", אנחנו עוקבים וממשיכים לפעול לגבי קידום העבודות.

מי נותן את הפרס הזה?

הארגונים הסביבתיים. גם "אדם טבע ודין", גם "צלול" היה יחד אתם, גם כל הארגונים הסביבתיים. מדובר על סוף 2008. זה לא במרחק – כפי שדיברו כאן מ-2004, כלומר ב-2008, אחרי שכל התאריכים האלה חלפו.


אני חייב להגיד – אנחנו לא עוקבים, אנחנו מבצעים, אנחנו מבצעים כרגע בפועל. בנושא הבוצה לים מדובר על מספר תתי-פרויקטים שמתקיימים בעת ובעונה אחת כדי לתת את הפתרון המושלם.


פרויקט אחד, סיימנו אותו, אנחנו נמצאים בהרצה – זה הפרויקט של הסמכה וסחיטה. הפרויקט הזה בוצע בעלות של כ-100 מיליון שקלים, כרגע הוא נמצא בשלבי תחילת ביצוע ואני אשמח לארח את הוועדה על שלל מרכיביה בשפד"ן כדי לראות שאכן הדברים מבוצעים הלכה למעשה ברמה יומיומית.


פרויקט נוסף שאנחנו מקדמים ונמצא בעיצומן של העבודות הוא נושא השיקוע הראשוני וקדם טיפול, כדי לאפשר הגדלת יכולת הקליטה של השפד"ן עקב התפתחות גוש דן מבחינת מספר תושבים וגם כדי להכין את הטיפול המקדים לטיפול בנושא הבוצה. עלות הפרויקט הזה מסתכמת בכ-280 מיליון שקלים. אנחנו נמצאים בעיצומן של העבודות בשטח ואפשר לראות את זה גם במצגת.


הטיפול היבשתי בבוצה – עד 2008, כמו שאמרתי, האיגוד קידם והביא לכלל פרסום של מכרז לגבי הפתרון התרמי לטיפול בנושא הבוצה. בעקבות התנגדות עיריית ראשון לציון והארגונים הסביבתיים, השר דאז גדעון עזרא – שהיה השר לאיכות הסביבה, הגנת הסביבה – שינה את ההחלטה לגבי הפתרון התרמי והעבירו את ההחלטה לפתרון של דשן חקלאי.


אכן, מ-2008 אנחנו פועלים בצורה עקבית ובצורה יסודית לקדם את נושא הדשן החקלאי מבחינת הפתרון לטיפול בבוצה. אנחנו לא עושים את זה אחת ל-, אנחנו עושים את זה יום-יום, אנחנו עושים את זה במהלך כל השנה מול כל הגורמים התכנוניים, כשיש בעיות תכנוניות ויש בעיות בקבלת היתרים. זה לא סוד, אני אגע בכך בהמשך, שבנושא הזה אנחנו פועלים – גם בנושא התכנון – ואנחנו ממש בשלבים אלו לפני מכרז בין-לאומי לגבי נושא הטיפול היבשתי של הבוצה מבחינת החלטת המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות.


כדי לסבר את האוזן ואת העין, ניתן לראות גם במצגת בדיוק לאן אנחנו מכוונים את הדברים האלה.


סטטוס הפרויקט הזה של הבוצה, כפי שיושב-ראש הוועדה ביקש ללמוד – ולא בגלל חילופין של יושבי-הראש ב"איגודן", ה"איגודן" ממשיך לעבוד וממשיך לקדם את הדברים, כפי שאמרתי, במהלך כל התקופה הזאת, גם כשיש חילופין של יושבי-הראש.

מה אפשר לעשות שתכנון לוקח זמן, והיתרים לוקחים עוד יותר זמן, ואני אומר לכם היום – למרות שאין לנו עוד חתימה של מינהל מקרקעי ישראל, היות והוא הבעלים של הקרקע, אנחנו מקדמים את נושא המכרז למרות שעל-פי חוק היינו צריכים להמתין, לחכות שהמינהל יחתום, ואחרי שהמינהל יחתום להתחיל לעשות את הפרסום.

חתימה של מינהל, כפי אתם יודעים, לא לוקח יום ולא יומיים ולא חודש ולא חודשיים. לוקח תקופה מאוד ארוכה. אנחנו מנסים לקדם את החתימה של המינהל. מנגד, אנחנו גם נפרסם את המכרז הזה למרות שעוד אין לנו אישור של המינהל לגבי הסכם החכירה של כל נושא השפד"ן. אנחנו יכולנו להמתין, הלוא זה לא באחריותנו – נושא החתימה של המינהל הוא לא חלק מהמנדט שלנו לקדם.

יש גוף שהוא גוף ממשלתי, אבל למרות כל זה ולמרות האחריות שלנו ולמרות הרצון שלנו לקדם, אנחנו ממשיכים לקדם את הנושאים האלה במקביל לכל הדברים הנוספים שאנחנו מחויבים אליהם.

"צלול" דיברו על הפיילוט של ה- N-VIRO. עד לפני כשלושה חודשים אף אחד לא האמין שה – N-VIRO יעמוד. היו סקפטיים גם במשרד וגם בארגונים עצמם, לא האמינו. זה הוגדר כפיילוט, זה לא הוגדר כמטרה. זה הוגדר כתוכנית ניסיונית, יכול להיות שהיא היתה מצליחה, יכול להיות שהיא לא היתה מצליחה.

כלומר, הגדרת המושג פיילוט זה ניסיון. יכול להיות שהמתקן הזה בכלל לא יעבוד מחר, אבל המתקן עומד. המתקן עובד והיום הוא בהרצה, ומי שעיכב אותנו שבעה חודשים זה לא היינו אנחנו. שבעה חודשים משרד הבריאות, למרות שהיה שותף בוועדת ההיגוי והיה שותף בכל המשמעויות לאורך כל הדרך מבחינת ההתוויה מה צריך לעשות ב- N-VIRO – הוא קבע שהאפר הפחמי לא טוב לנושא של הגידולים והוא ביקש לבחון את זה.

הוא עצר את כל הפרויקט שבעה חודשים, ואכן הפרויקט נעצר שבעה חודשים. לא אנחנו יזמנו את העצירה של ה- N-VIRO. הוא היה אמור להתחיל לפעול לפני שבעה-שמונה חודשים. המתקן עומד, היזמים שילמו כסף, אבל לא אנחנו קבענו מתי יפסיקו אותו, מתי יבדקו אותו. גם היום יש עדיין סימן-שאלה גדול, כשמשרד הבריאות עוד מטיל ספק ביכולת השימוש, אבל זה היה פיילוט, ואני יודע שפיילוט הוא ניסיון. יכול להיות שהוא מצליח, יכול להיות שהוא לא מצליח.

אדוני חוזר על עצמו.

אכן, בחודש ינואר אנחנו מתחילים בשעה טובה את נושא הפעלת ההרצה של ה-N-VIRO, אנחנו מקווים שאכן כ-15% מהבוצה כבר יתחיל בחודש ינואר, לאחר שנסיים שלושה חודשים הרצה של המתקן, ואם יתברר שאכן המתקן עונה על כל הדרישות – גם של משרד הבריאות, גם של המשרד להגנת הסביבה וגם של הגורמים הנוספים – המתקן הזה יעבוד בקצב מלא של 15% מהבוצה.

חשוב לי לציין. ניסו להגיד שהחלפה של יושבי-ראש או החלפה של הנהלה באיגוד מביאה בהכרח דרישה לשינוי לוח זמנים. שינוי בלוח זמנים בהרכב כזה, בפרויקט משמעותי כזה שלא בוצע במדינת ישראל בשום מקום ובשום זמן, והוא פרויקט שמרוכז כפי שאמרתי לא מפרויקט אחד, מתתי-פרויקטים נוספים שכל אחד הוא פרויקט בפני עצמו, לוקח זמן.

אנחנו מנסים לעבוד בקצב מואץ. אנחנו מנסים ללחוץ את כל המערכות – גם התכנוניות, גם האחרות – כדי להתכנס ללוח זמנים.

אני מקווה שאכן נוכל לעמוד בלוח הזמנים כפי שאמרנו אותו בוועדה למתן היתרים, דהיינו סוף 2013, שזה לוח הזמנים הסביר שניתן על-ידי כל המומחים מבחינת קביעת לוח זמנים, ואני אומר – אנחנו לא עוקבים, אנחנו מבצעים, אנחנו עושים את העבודה. אנחנו לא מפריחים סיסמאות באוויר. כל דבר שאנחנו נתנו, כל דבר שהצגנו, הוא דבר שבוצע בשטח ודבר שגובה בכל האישורים ובכל המסמכים הדרושים.

לכן, אנחנו מבקשים, אל"ף, להזמין אתכם לסיור בשפד"ן כדי לראות את ביצוע העבודות בשטח ולראות מה המשמעויות של הדברים. שנית, לאפשר לנו להמשיך לעבוד ולברך בסך הכול על העבודה הגדולה שנעשית על-ידי עובדי ה"איגודן" – מהמנכ"ל עד אחרון העובדים. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לשאול אותך בנושא שאותי מאוד-מאוד מטריד, והוא הפחתת הזיהומים במקור על-ידי הטיפול המקדים בשפכי המפעלים. למעשה, ברור לחלוטין שבמצב הנוכחי אתם מקבלים בעצם דרך הביוב העירוני גם שפכים תעשייתיים שכוללים מתכות מסוגים שונים – מתכות כבדות, נחושת, אבץ, כספית – כל הדברים האלה בעצם לא אמורים בכלל להימצא בשפכים שאתם אמורים לקבל אלא אמורים להיות מטופלים במפעלים במקור – בתוך המפעלים, בתוך חצר המפעל.

השאלה שלי היא מהי תמונת האכיפה שלכם מול המפעלים בנושא של הטיפול אצלם, בתוך חצר המפעל, מה מקורות זיהומי המתכות הכבדות שאתם מזהים. באופן קונקרטי, כמה פעולות אכיפתיות אתם עשיתם נניח בשנה האחרונה – יזמתם כתבי אישום או איך אתם פועלים מול מפעלים שממשיכים להזרים מתכות כבדות לתוך הביוב העירוני?

ציינתי בתחילת דבריי שלמעשה, הטיפול בנושא המפעלים המזהמים – שונתה הרגולציה, מה שהיה בסמכות הרשויות המקומיות עבר לתאגידי המים. הסמכות עברה לתאגידי המים אבל לא ניתנה לתאגידי המים גם יכולת אכיפה, יכולת האכיפה נשארה היום עוד בידי הרשות המקומית. יוצא מצב שלמעשה המדינה, הממשלה, קבעה תקנות חדשות ולא נתנה את הסמכויות לתאגידי המים לטפל בזה. מי שאמור לטפל בנושא ביקורת ובקרה בשפכים זה תאגידי המים יחד אתנו. אנחנו מתלווים אליהם, אנחנו אלה שעושים את העבודה המקצועית.

כפי שאמרתי, אם הוועדה לא תתייחס היום ותנסה לעשות סדר בתוך הבלגאן הזה, בין הנושא של תאגידי המים לבין הרשויות המקומיות לבין תקנות ענבר לבין כל המשמעויות הנוספות – מישהו בסופו של דבר צריך לסנכרן את הכול.

הנתונים כמו שאני מבין מאדוני הם כאלה. אתם אלה שיודעים היום להעריך או לבדוק - - -

אני מבקש שיובל סלע, המהנדס הראשי, ירחיב.

אני מייד אתן למהנדס את רשות הדיבור. אני רוצה לשאול את השאלה הממוקדת. אתם כ"איגודן", אתם הגורם שיודע לומר מה המפעל מזרים או לא מזרים לתוך מערכת הביוב העירוני, אבל לשיטתכם, אין לכם אמצעי מעשי לעשות עם זה משהו חוץ מלהעביר את זה לרשויות המקומיות הרלוונטיות ולהגיד להן: המפעל הזה מזרים מתכות כבדות או מכניס בוצה מסוכנת אחרת לתוך מערכת הביוב העירונית. זה המצב, אדוני?

ברשותך, אני אענה.

אתה מהנדס?

אני מהנדס האיגוד, כן. יש היום מצב שמפעלים בתוך הרשות מקבלים רישיון עסק מאותה רשות שבתחומה הם פועלים. בין יתר הדרישות של רישיון העסק נדרשים אותם מפעלים להקים מתקן לטיפול במקור, זאת אומרת מפעלים מזהמים אמורים לטפל באמצעות מתקנים בתוך שטח המפעל ולהזרים ביוב באיכות ראויה למערכות הביוב העירוניות. זה המצב האידיאלי.

זה המצב האידיאלי, שהוא המצב על הנייר.

שהוא המצב על הנייר. תאגידי המים והביוב של אותן רשויות קיבלו את האחריות המלאה במסגרת תקנות ענבר לטפל ולאכוף על אותם מפעלים – הן במסגרת רישיון העסק והן במסגרת המים והביוב – כדי שאותם מפעלים יזרימו שפכים באיכות ראויה.

למה זה לא קורה?

זה לא קורה בגלל הרבה מאוד סיבות, ואני לא אכנס למפעלים פרטיזנים, לעבירות על החוק. זה לא קורה בגלל בעיות תקציב, זה לא קורה בגלל שרשות מקבלת ארנונה מאותם מפעלים וקשה לה לאכוף או שיש איזשהו ניגוד אינטרסים.

לכם יש תמונה איזה מפעלים מזרימים לכם לתוך המערכת – בעצם העירונית או המטרופולינית, יותר נכון – מתכות כבדות או חומרים בעייתיים אחרים?

לנו יש מחלקה סביבתית, שיחד עם נציגי הרשות המקומית ויחד עם המשרד להגנת הסביבה, מסיירים בכ-80 מפעלים.

אני שואל, לכם יש נתונים על זה?

לנו יש נתונים.

אנחנו יכולים לקבל אותם?

בוודאי.

אנחנו מבקשים לקבל רשימה של מפעלים שעד היום, לפי הערכתכם, מזרימים לתוך מערכת הביוב המטרופוליני מתכות כבדות או חומרים אחרים שבעצם לא אמורים להימצא בתוך המערכת הזאת.

אני אדאג למסור את הרשימה.

תודה רבה. כשאתם מקבלים נתונים על מפעל כזה, מה אתם עושים עם הנתונים האלה?

אנחנו הולכים למשרד להגנת הסביבה ויחד אתם מגישים כתב אישום, כאשר אנחנו הגוף המקצועי.

ברור. ואז התפקיד של הגשת כתב אישום עובר למשרד להגנת הסביבה.

נכון.

כשמגישים.

הם הגישו בתקופה האחרונה.

מאה אחוז. אנחנו תיכף נשמע אותם. תודה רבה. המשרד להגנת הסביבה.

אני מבקש להשלים לגבי הדברים שעלו מולנו כי יש כאן כמה נקודות לא סגורות, אם אפשר להגיב.

מייד. אתה תדבר אחרי נציגי המשרד להגנת הסביבה, שישלימו לנו את הבסיס של התמונה. בבקשה, אדוני.

שמי בנדה, אני סמנכ"ל אכיפה במשרד להגנת הסביבה. אנחנו לא חושבים שמה שנאמר פה הוא מדויק לחלוטין. אנחנו כן חושבים – והבהרתי במספר פגישות לראשי "איגודן" – שיש להם אחריות על כל מה שזורם אליהם לתוך המערכת.

אם אפשר להתייחס ללוחות הזמנים.

הבהרתי מספר פעמים לראשי ה"איגודן" שאני כן חושב שיש להם אחריות לכל מה שזורם אליהם, וגם הם צריכים לנקוט בצעדים מעבר לכך שהם מתריעים ומעבירים נתונים לגורמים.

איזה צעדים הם צריכים לנקוט?

הם לצורך העניין נחשבים כרשות מקומית. הם יכולים להפעיל.

אין לנו סמכות לזה.

תיצרו את הסמכויות האלה.

איך אנחנו יכולים ליצור? תחוקק חוק.

אתם יכולים לייצר חוקי עזר לטובתכם, כמו כל רשות אחרת, וכל מי שמזרים אליכם – כולל תאגיד מים שמזרים אליכם ברמות כאלה או אחרות של שפכים שהם בניגוד לחוקי העזר שתקבעו – תאכפו עליהם, אבל זה לא נעשה. הם מעבירים את המושכות לאחרים. הם מעבירים לנו, הם מעבירים לרשות המקומית והם מחכים שאחרים יוציאו להם את הערמונים מהאש. אנחנו מבצעים אתם סיורים משותפים.

אדוני, אני אעצור אותך בנקודה הזאת. הנקודה הזאת היא נקודה מאוד-מאוד חשובה. הגישה שלנו היא גישה של מי שאחראי לזיהום הוא זה שאחראי לטיפול בזיהום. ולכן, הפחתה במקור היא חלק מאוד-מאוד מרכזי בהתמודדות נכונה עם בעיה של מפגעים סביבתיים.

הפחתה במקור במקרה שלנו היא לא רק הדברים שנעשים, והם מאוד מורכבים – אני ער לכך לחלוטין – בטיפול בביוב כמו שהוא מגיע אליכם. ההפחתה במקור חייבת להתחיל בחצר המפעל.

ואם מפעלים ממשיכים לזהם ואם מפעלים ממשיכים לשלוח בוצה שכוללת מתכות כבדות למיניהן לתוך מערכת הביוב המטרופוליני, הם בעצם מגלגלים על הציבור – באמצעות הזרוע הזאת שנקרא איגוד ערים דן – את הטיפול בבעיה שהם היו צריכים לטפל בה.

לכן, אני מבקש מכם גם לענות לנו – בהמשך לדבר השני שביקשתי – מדוע אתם חושבים שחקיקת חוקי עזר איננה יכולה לתת לכם פתרון לסמכויות האכיפה שאתם דורשים. לפי הבנתי זה יכול לתת פתרון אבל אם זה לא יכול לתת פתרון, אז אנא תתייעצו עם היועצים המשפטיים שלכם ותנו לנו תשובה בעניין. אם זה לא יכול לתת פתרון אנחנו בהחלט נשקול חקיקה בעניין כי אנחנו רוצים לתת לכם כל כלי שדרוש כדי שתוכלו לבצע אכיפה במקור כלפי מפעלים להפחתת זיהום במקור. מר בן-דוד.

אנחנו עורכים סיורים משותפים, אנחנו מקבלים מהם נתונים ובעקבות הנתונים האלה אנחנו גם מגישים כתבי אישום. חלק מהנתונים מועברים לרשויות המקומיות.

יש את חוק אכיפה סביבתית (סמכויות מפקחים ברשויות המקומיות), שעבר בכנסת, נותן סמכויות רבות מאוד בכל התחומים הסביבתיים לרשויות המקומיות או למפקחים של הרשויות המקומיות לבצע אכיפה.

גם הרשויות המקומיות צריכות להרים את הכפפה בעניין הזה.

אני רוצה לציין שהחוק הזה יקר לליבי כי זה חוק שאני יזמתי, ואני חושב שהוא כן נותן פתרון אבל שוב אני אומר: אם יש איזושהי לקונה בחוק - ויכול להיות שיש, אני לא רוצה כרגע להיכנס ל- Fine Tuning, אם יש איזושהי בעיה וחסר לכם משהו, כלי שבעזרתו אתם יכולים לבצע אכיפה, תעדכנו אותנו ואנחנו נפעל בעניין הזה.

אני אשמח לשבת יחד עם בנדה - יש לקונה בנושא של החוק כפי שאמרתי - כדי לנסות ולסגור את הפרצות ושיהיה גורם ברור מי מטפל במה ומאיזה חוק. לנו אין סמכויות להיכנס למפעלים, הם מסרבים לתת לנו להיכנס.

כלומר, אין לנו גם מנדט להיכנס פנימה. עד היום הרשות המקומית התלוותה אלינו לצורך נושא הביקורת. ברגע שהרשות המקומית, לקחו לה את המנדט וזה עבר לתאגידי המים – ולתאגידי המים אין כיום את היכולת לאכוף את זה – כמו שבנדה אמר, זה נשאר ברשות המקומית.

לא, לא. סמכות האכיפה הסביבתית לא הועברה לתאגידי המים.

לא. זה נשאר שם אבל האחריות עברה לתאגידי המים. יוצא מצד אחד שלרשות המקומית יש את הסמכות. האחריות עברה לתאגידי המים, ואנחנו מחוץ לעסק.

אני רוצה לדייק את מה שאדוני אומר ולומר כך. היום אני מבין מהמהנדס שלכם שאת הידע המקצועי יש לכם. לפי הבנתי, סמכויות האכיפה היום, כפי שהן קיימות היום בחוק – אני אומר, לפי הבנתי, ואתם תבדקו את הדברים עם היועצים המשפטיים שלכם – כבר נמצאות בידי פקחי השלטון המקומי.

נכון.

לכן, אתם לא צריכים לפנות רק למשרד להגנת הסביבה כי להם יש עומס מאוד-מאוד גדול של עבודה. יש לכם רשויות מקומיות, אתם גם גוף שבסופו של דבר מבוסס על השלטון המקומי.

אתם צריכים, יחד עם הרשויות המקומיות שמאוגדות בכם, לפנות אליהם ולהגיד – נניח לעיריית פתח תקווה, לעיריית תל-אביב, לעיריית רמת-גן, עיריית בני ברק – אדוני ראש העירייה, מנתונים שעולים בידינו, מפעל זה וזה שנמצא בתחומכם מזהם או מעביר למערכת הביוב המטרופולינית את החומרים הבאים האלה והאלה, אנחנו מבקשים מכם לנקוט צעדי אכיפה, לשלוח פקחים ולהתחיל הליך אכיפה מסודר.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים.

ואז העיריות לא עושות כלום?

עושות אבל אולי לא מספיק.

אדוני, זה בדיוק העניין. העיריות, הרשויות המקומיות, חברות ב"איגודן". לרשויות המקומיות יש את כל הסמכויות הסביבתיות לטפל בכל בעיות הביוב באזור של ה"איגודן", ומעצם היותן חברות ב"איגודן" יש להן אחריות לכל מה שמוזרם, אז ההתנערות הזאת היא לא במקום.

אני פניתי לפני מספר חודשים ל"איגודן" וביקשתי מהם, כי חלק מתנאי ההיתר היו להכין תוכנית אכיפה יחד עם הרשויות המקומיות. בהתחלה הטענה היתה שאי-אפשר – שמעתי בדיוק מה ששמענו פה בוועדה – ואז עמדתי על כך והם באמת ישבו עם הרשויות המקומיות להכין איזושהי תוכנית אכיפה, שהיא לא מושלמת אבל בהחלט יש אחריות לרשויות המקומיות לאכוף את כל מה שמוזרם, על כל המפעלים שמזרימים לרשת של ה"איגודן".

הסמכויות עברו לתאגידים באופן אוטומטי?

האחריות עברה לתאגידים.

האחריות לטיפול עברה לתאגידים, סמכות האכיפה נשארה ברשויות המקומיות. יש לרשויות המקומיות סמכות אכיפה גם על התאגידים של עצמם.

היושב-ראש, אני רוצה לפרט בנושא. דני גרינוולד מרשות המים.

אנחנו ניתן לך, אדוני.

לעניין היתר ההזרמה לים.

לפני שאדוני ממשיך להיתר ההזרמה לים, אני מבקש מכם, איגוד ערים דן, לקבל לוועדה בתוך זמן סביר – בתוך חודש מהיום – תוכנית עבודה עם לוחות זמנים, איך גורמים לאיפוס של הזרמה ממפעלים אליכם, לתוך המערכת שלכם, של מתכות כבדות וחומרים אחרים שלא אמורים להימצא במערכת המטרופולינית, ותוך כמה זמן הדבר הזה יכול לקרות, תוכנית עבודה מסודרת.

אם בהקשר הזה אתם תצטרכו עוד דברים מסוימים – תצטרכו לפי הערכתכם עוד סמכויות, עוד כלים, עוד תקציבים או כל דבר אחר – אנא פרטו את זה בתוכנית שתעבירו לוועדה.

אני חייב להעיר ליושב-ראש. אנחנו נגיש מה מבחינה אופטימלית צריך באמת לעשות כדי לגרום למצב שלא יהיו מתכות כבדות.

מאה אחוז, תודה רבה.

אבל אני חייב להדגיש – הביצוע בסופו של דבר חייב להיות על-ידי גורם האכיפה.

גורם האכיפה זה הרשויות המקומיות.

בסדר . יכול להיות שצריך להעביר את זה לתאגידי המים. היום האחריות חלה עליהם.

לרשויות המקומיות יש אחריות מכוח האחריות שלהם להגן על הסביבה ולשמור על הסביבה מפני זיהומים. הרשויות המקומיות קיבלו כלים מאוד-מאוד משוכללים ומתקדמים כדי לעשות את זה, במסגרת חוק האכיפה הסביבתית. אם יש צורך בכלים נוספים, אני אומר כאן באופן לגמרי מוסמך – אנחנו ניתן כלים נוספים, נרחיב את הכלים האלה כדי לאפשר באמת לרשויות המקומיות לפעול. נושא של הגנה על מערכות המים שלנו חייב להיות מאוד-מאוד מרכזי ובסדר עדיפות מאוד-מאוד גבוה.

הערה בעניין הזה, אני ממרכז השלטון המקומי. אני יודעת שבאמת היתה הפרדה בין האחריות לבין הסמכות בהקמת תאגידי המים, ויש כאן לקונה של שני הצדדים.

לא, לא, לא.

זו הערה משטח.

גברתי, תאגידי המים היתה שגיאה גדולה גם של הממשלה וגם של הכנסת, אבל בתחום האכיפה נותרה אחריות ברורה של השלטון. תאגידים לא אמורים לבצע אכיפה. יש גבול להפרטה של העולם שלנו.

סליחה, היושב-ראש. סעיף 51 לחוק תאגידי מים וביוב וסעיף 53 בפירוש מקנים לתאגידים סמכויות לבצע אכיפה. אנחנו בהחלט מצפים מהם לעשות את זה. זה נדבך שאנחנו כרשות המים רואים אותו נכון כהיררכיה, וברשותך אני ארצה לפרט מה מעכב את זה ומה אנחנו עושים בנדון.

אני כיושב-ראש הוועדה הזאת חושב שהדבר הזה הוא מאוד בעייתי – לתת סמכויות אכיפה לתאגידים. אני חושב שהדבר הנכון הוא שהסמכויות תהיינה בידי רשויות שלטוניות. רשויות שלטוניות הן אלה שצריכות לבצע אכיפה במדינת ישראל, אבל כפי שאומר נציג רשות המים, וכנראה שהוא מעודכן יותר ממני, יש כבר סמכויות אכיפה גם בידי התאגידים, ולכן אכיפה יכולה להתבצע – אם באמצעות הרשויות המקומיות, אם באמצעות התאגידים – מייד אני אתן לאדוני להשלים ולפרט את הדברים.

אנחנו ממשיכים בנושא של היתר ההזרמה לים. מר בן-דוד.

בשתי הזדמנויות הבהרתי לראשי "איגודן" שתאריך היעד שניתן בוועדה כשאני עמדתי בראשה להוצאת הבוצה מהים היה יוני 2012, ותאריך היעד הזה בעינו עומד, הוא לא השתנה – גם במכתב שכתבתי למנכ"ל ה"איגודן" וגם בדיון בישיבת הוועדה האחרונה שהיתה בדצמבר.

נכון להרגע, מבחינתך זה יוני 2012.

נכון להרגע, היציאה מהים של הבוצה היא יוני 2012. ראשי ה"איגודן" הציגו בפני הוועדה בדיון האחרון את כל הפעולות שהם עושים – והם עושים הרבה. הוועדה גם היתה בסיור בשטח לפני כשבוע לעמוד מקרוב על מה שקורה.

אני גם הטלתי עיצום כספי בסך מיליון ו-200 אלף שקלים על אי-עמידה בתנאי בהיתר שקבע הפחתה של 15% בבוצה המוזרמת לים.

במסגרת הפיילוט. תדגיש – במסגרת הפיילוט.

במסגרת פרויקט N-VIRO. זה היה תנאי בהיתר שהיה אמור לחול כבר ביולי 2010, הם לא עמדו בתנאי הזה, ואז הוטל עליהם על-ידי עיצום כספי.

כרגע המצב כמות שהוא, שתאריך היעד להוצאת הבוצה מהים הוא יוני 2012. הוא לא השתנה ולא היה דיון בוועדה על שינוי. גם לא היתה בקשה מצד ה"איגודן" לשנות את תאריך היעד.

מה אתה מעריך שיקרה ביוני 2012?

אני מאוד מקווה שהבוצה תצא מהים, ואם לא, "איגודן" יצטרכו לבוא לוועדה ולשכנע את הוועדה שאם יש עיכוב, אזי העיכוב הוא לא בגללם אלא בגלל איזשהו גורם אחר שלא מאפשר להם. כרגע הוועדה לא משוכנעת שזה המצב.

תודה רבה. נציג רשות המים, בבקשה, אדוני.

דני גרינוולד, ממונה בקרת זיהום ברשות המים. יש כמה רבדים של אכיפה על המפעלים – החל מהרובד העליון שזה המשרד להגנת הסביבה או רשות המים, משרדים ממשלתיים; הרשויות המקומיות; תאגידי מים וביוב – יש מספר שחקנים שפועלים עם סמכויות שונות.

חוק תאגידי מים וביוב נתן לתאגידי מים וביוב סמכויות גם לפיקוח, גם לביצוע פעולות בתוך מפעלים מזהמים וגם לאכיפה, במטרה לשמור על התשתיות של התאגיד, לשמור על איכות הקולחין.

תקנות קולחין שאושרו בפברואר האחרון מטילות על התאגיד גם אחריות לביצוע פיקוח של שפכי מפעלים וגם אחריות על איכות המים שיוצאת במט"ש – אם המט"ש שלו – או איכות המים שמועברת למט"ש – אם זה לא מט"ש שלו – ולכן לתאגיד יש גם אינטרס כי אלה התשתיות שלו, גם יכולת חוקית, ובעצם הגיוני לפחות מבחינת הפרקטיקה שהוא באמת ירכז את הפעילות.

אז למה זה לא עובד?

כרגע יש שתי בעיות. אל"ף, הרבה מהתאגידים חדשים והם עוד לומדים את העסק, כמו הרבה דברים אחרים שהם לומדים.

מי מתאם מקצועית את עבודת התאגידים? אתם?

כן. שנית, כרגע מה שמאושר בחוק תאגידי מים וביוב, היכולות שלהם הן מאוד-מאוד מסורבלות. יש צורך לקבוע כללים לנושא שיאפשרו להם לעבוד בצורה הרבה יותר מהירה, הרבה יותר יעילה. הכללים האלה נמצאים בהכנה. הכללים היו אמורים לעלות לדיון במועצת רשות המים כבר ארבע פעמים ונדחו בגלל השגות על הנוסח המוצע – השגות שבמקרה היו של המשרד להגנת הסביבה.

בדיון האחרון במועצת רשות המים ביום חמישי האחרון המועצה נתנה לצוותים המקצועיים- כשאני מייצג את רשות המים – להגיע לנוסח מוסכם מול הגנת הסביבה עוד שבועיים, אמור לעלות לדיון במועצה בעוד שבוע וחצי, והמטרה היא לתת לתאגידים כלים מעשיים, יעילים, שהם יוכלו לעשות את הפיקוח על שפכי התעשייה שמיוצרים בשטחם.

אני רוצה לציין – ה"איגודן" אחראי על התשתיות האזוריות. אין ממשק ישיר חוקי בין ה"איגודן" לבין אף אחד מהמפעלים שנמצאים בשטחו. ה"איגודן" עובד מול תאגיד "מי אביב", עובד מול עיריית רמת-גן. הממשק בין המפעל למי שמספק שירותים, אנחנו רואים את זה כממשק בין המפעל לתאגיד או בין המפעל והרשויות המקומיות, וזאת החוליה שאנחנו רוצים לחזק כדי שבתאגיד באמת יעשו את הפיקוח.

ה"איגודן" יוכל להמשיך ללוות את התהליך, כמו שהוא עשה עד היום עם הרשויות המקומיות. ה"איגודן", יש לו ידע מקצועי רחב, אבל האחריות המשפטית היא בין המפעל לתאגיד בממשק אחד, ובין התאגיד ל"איגודן" בתור מי שמטפל בשפכים, בממשק השני.

אני חושב שחשוב שנשמור על ההפרדה הזאת ולא ניקח את ה"איגודן" – שהוא נמצא כגוף שמטפל בשפכים של שני מיליון תושבים – ונשלח אותו לאלפי מפעלים שהוא יהיה אחראי לאכיפה מולם, ולוותר על דרג הביניים של תאגיד מים וביוב או של הרשות המקומית, שיש להם סמכויות לעשות את זה, יש להם כלים לעשות את זה, ובואו נעבוד בצורה מסודרת לטובת העניין.

יפה. אם כך, אני שמח שאדוני לוקח את האחריות עליו וזה בסדר גמור. אני מפנה אם כך אליך את הדרישה שלנו להציג לוועדה בתוך חודש ימים תוכנית עבודה, מבחינתכם כרשות מים, דרך התאגידים כמובן, איך אנחנו גורמים להפחתה, לאיפוס של כמות המתכות הכבדות והחומרים האחרים בבוצה, שלא אמורים להיכנס לתוך מערכת הביוב המטרופולינית.

ברשותך, אני מבקש. במסגרת תקנות קולחין שבאחריות המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, סעיף 10 מחייב את התאגידים להכין תוכנית פיקוח שפכי תעשייה.

הם הגישו.

את התוכניות הם אמורים להגיש עד ה-28 בפברואר. בגלל העיכוב בכללים – השבועיים שהזכרתי- הם יקבלו הארכה עד מארס. ברשותך, אני מבקש שאנחנו רשות המים נבוא בסוף מארס, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, עם תוכניות הפיקוח שאושרו על-ידי הממונה במשרד להגנת הסביבה על התוכניות האלה, נגיש לוועדה איך הסמכויות שניתנו ותוכניות הפיקוח שאושרו בהתאם לתקנות קולחין, סוגרות את המעגל ונותנות לנו מענה לבעיה.

מאה אחוז. רשמתי ואני מקבל את בקשתך לדחייה קלה נוספת.

תודה.

בסוף מארס אנחנו מקבלים בוועדה את תוכנית העבודה הזו שתהיה מקובלת עליכם ועל המשרד להגנת הסביבה, וכמובן תהיה בידיעת התאגידים הרלוונטיים.

מובן.

איך אנחנו מאפסים לחלוטין בתוך זמן קצר את הזרמת המתכות הכבדות.

זה לא מאפסים לחלוטין כי גם במי שתייה יש לנו מתכות כבדות.

ברור.

אנחנו מדברים על דלתא של חומרים אסורים מעבר לתקנות.

מאה אחוז. מקובל. מר פישלר, רצית להשלים.

קודם כול, בהקשר לדברים שנאמרו גם כרגע וגם לדברים שאמר יושב-ראש השפד"ן. צריך להפריד. הפעולות שנעשות בחוף – החלפת צנרת, תחזוקה ותחנות שאיבה – זה דבר אחד וזו עבודה מבורכת, וכאן אין לנו מקום לנגיעה כי זה נעשה.


בצד של הים זה דבר אחר. הנושא של הפסקת הזרמת הבוצה לים – אין בינו לבין עבודות התשתית בחוף שום קשר. צריך להפסיק. הביוב והבוצה ימשיכו לזרום בכל מקרה, והעניין צריך להיות מובן כך שכל המצגות היפות האלה שמדברות על כך שעושים הרבה עבודה בחוף זה טוב, אבל את הבוצה צריך להוציא והעניין הוא מה הפתרון לאותה בוצה. זה שהצינור חדש זה מצוין.


דבר חשוב בנושא לוחות הזמנים. כשמדברים על אותו פרויקט של ה-N-VIRO – כן פיילוט, לא פיילוט – לוחות הזמנים שהוגשו בזמנו כדי לקבל את היתר ההזרמה ב-2007 הם לוחות הזמנים שנקבעו, הוגשו על-ידי נציגי השפד"ן. אף אחד לא כפה עליהם את לוחות הזמנים האלה, אף אחד לא בנה עבורם את ה"גאנט", הם הגישו את זה כדי לקבל את ההיתר.


העובדה היא שבמהלך יולי, כשה-N-VIRO אמור היה להתחיל לעבוד ולא עבד, וכרגע מופנית האשמה אל משרד הבריאות, זה למעשה לגלגל אחריות על מישהו אחר כי ברגע שהם ידעו שיש בעיה, נדמה שהם ישבו על הגדר ולא הלכו אפילו לעתירה מנהלית או עשו כל דבר שהוא כדי לעמוד בלוח הזמנים שהם התחייבו אליו.


בעניין הזה אסור לפספס אפילו דבר קטן כי אחרת זה יקרה שוב. בעוד כשנתיים, כשנגיע עוד פעם ללוחות זמנים יגידו: רגע, זה לא אנחנו, זה מישהו אחר, אבל מה אתה עשית כדי לעמוד בלוח הזמנים שאתה הגשת ואותו אתה קבעת, ולא כפו אותו עליך?


בעניין של המנכ"לים אני לא רוצה להתייחס לזה. הרי גם בזמן המנכ"ל הקודם היו מאבקים.

לא צריך להתייחס לזה.

רק הערתי בעקבות ההערה שלו.

גם אז היו הקמפיינים כנגד, בלי שום קשר מי היה בראש הארגון.


בנושא ההפחתה במקור, אני רוצה להזכיר. לא רק בתל-אביב יש ביוב. יש עוד ערים בישראל שיש בהן מכוני טיהור שפכים. לדוגמה, בחיפה יש איגוד ערים לביוב חיפה.

הם לא אחראים על צנרת.

באיגוד ערים יש צוות שהולך ופותח בורות ומסתכל, ויש למעלה מ-300 חקירות בשנה.

השפד"ן עושה עבודה הרבה-הרבה יותר גדולה. אנא אל תשווה.

אני לא משווה.

על מה אתה מדבר, זה שונה. אתה מטעה. חיפה, יש להם רק את מערכת הטיהור, אין להם את מערכת ההולכה. בירושלים יש להם רק את ההולכה. אל תערבב את כל הדברים יחד באותה חגיגה.

סיימת? יופי. בנושא של בקרה על מה שקורה במקור – הזרמות ממוסכים, הזרמות מכל מיני בתי מלאכה וכולי – האמירה הזאת שלמעשה אם מגיע ממקורות אלה גורמים אסורים ואין מה לעשות, אז כן יש מה לעשות, כי ברשויות אחרות כן מבצעים.


וכן, גם אתה – אין לך סמכות אכיפתית – אתה יכול להביא נתונים ולהעביר אותם הלאה לביצוע לצורכי אכיפה.

תודה רבה. חבר הכנסת דני דנון, בבקשה.

תודה. ראשית, ביום רביעי הקרוב אנחנו נעביר בקריאה טרומית נושא של איגוד ערים לסביבה, סמכויות אכיפה. לפי דעתי המקרה פה לא דומה. יש סמכויות אבל אם אתם רואים שיש בעיה, תביאו לנו את התיקונים, נוכל לעשות זאת במסגרת ועדה או פרטית ונתקן את זה. אלה דברים חשובים.


ההתרשמות שלי, שאין פה טובים ורעים. גם האיגוד רוצה להגיע לאן שאתם רוצים. מה שאני כן מזהה אלה שתי בעיות. האחת, שמה שהוגדר כפיילוט, אתם מתייחסים אליו כדבר קבוע, כעובדה קיימת. שאלה אם יש הגדרה כזאת מבחינת המשרד.

שנית, מבחינת לוחות הזמנים, אני רואה שלא עובדים על לוחות זמנים. מדובר על יוני 2012. צריך לעשות מחשבה היום, דיון מוקדם, ולא לבוא לפה חודשיים לפני – אחרי הפגנות ואחרי צעקות – כי אם רק עכשיו יוצא מכרז והקבלן עוד לא נבחר, ויש לוחות זמנים שונים ממה שאתם אומרים, אל תחכו לרגע האחרון.

תודה רבה. אני אתן לכם מייד להשיב ולסכם.

דוד ויינברג, משרד הבריאות. בקשר להערה של יושב-ראש "איגודן" לגבי העיכוב של משרד הבריאות לפתרון של ה-N-VIRO, הדברים לא מדויקים. בשום שלב של התוכנית לא עיכבנו. מה שכן, ביקשנו השלמת נתונים בקשר ליישום הסביבתי וההיבטים הבריאותיים.

היות ומדובר בתערובת עם אפר פחם, שעלול להכיל ריכוזים כאלה ואחרים של חומרים רדיואקטיביים ומתכות – שהם תוספת למתכות הכבדות שלא מורחקות במידה מספקת – ביקשנו השלמה של נתונים ואנחנו נעשה מעקב אחר היישום, אבל בשום שלב לא עיכבנו את התוכנית. נהפוך הוא, היות וראינו שהדברים מתעכבים מאוד על-ידי ה"איגודן", אנחנו אישרנו את כל התוכניות.

אני חייב לציין. ה-N-VIRO מופעל על-ידי יזם. אף יזם או אף גוף ציבורי פרטי לא ישים 10 מיליון שקלים בלי לדעת מה התוצאה הסופית. וכשאני אמרתי עוכב, ברגע שאתם העליתם את הנושא של האפר הפחמי, אותו יזם ששם כבר 8 מיליון שקלים, אמר: האם אני אוכל להשתמש בזה לחקלאות?

אתה מאמין שיזם ששם כסף, 10 מיליון שקלים, הוא ירצה לדעת משהו שהוא בסימן שאלה מבחינת היכולת שלו לקבל את התוצר הסופי? לכן זה התעכב, הוא חיכה לתשובות היותר ברורות מכם שהוא יוכל להשתמש בתוצר שהוא מנפיק אותו לנושא של חקלאות, אחרת הוא לא היה מתקדם שם.

תודה רבה.

אתה חתום על ההיתר.

אני חתום על ההיתר כהיתר ניסיוני. שוב, זה היתר ניסיוני. יכול להיות שעכשיו ה-N-VIRO יעבוד.

הזרמת הבוצה היא בפועל. הזרמת הבוצה היא אמיתית.

תקשיב לי טוב. אני לא מדבר, אני עושה – בניגוד אליך. דבר אחד ברור.

אם היית עושה, לא היינו יושבים פה עכשיו.

ברגע שיזם נכנס פנימה, הוא רוצה לדעת שיש לו ודאות תכנונית. אף יזם לא ישים כספו על קרן הצבי – לא בשבילך, לא בשבילי ולא בשביל יושב-ראש הוועדה.

אני אומר, הפרויקט הוגדר כפרויקט פיילוט. יכול להיות שעוד חודש, אחרי שהפרויקט התחיל את ההרצה, יגיעו הגופים המקצועיים למסקנה שהפרויקט הזה לא טוב, הוא לא משרת את הנושא של הדשן החקלאי, ואז יאלצו אותנו להודיע לו – אתה מפסיק את הפרויקט, אז מה תבוא ותגיד לי?

אין קשר בין זה לבין שאתם חורגים בלוחות הזמנים.

בוודאי שיש קשר. בוודאי שיש קשר.

כולם פה חושבים שלוחות הזמנים פה חורגים.

יש קשר. אנחנו עמדנו בלוח הזמנים. שבעה חודשים היזם - - -

- - - על הגדר - - -

חברים יקרים.

אתה מדבר באוויר, בלי לדעת את הנתונים. שבעה חודשים הוא עמד שם.

ישבת אתי בקיץ כשידעת טוב מאוד.

מר פישלר, מר גלעדי.

ואתה, את כל הנתונים ידעת באיגוד.

ידעת טוב מאוד בקיץ שאתה חורג בלוחות הזמנים, ומילה לא אמרת. ידעת טוב מאוד, ישבת אתי בחדר שלך.

ואני אמרתי לך שיש לנו חריגה.

אמרת, אולי תהיה חריגה.

אמרתי לך. הנה, אולי. אולי. כבר אולי.

ידעת בפועל שה-N-VIRO לא עובד.

ידעת בדיוק שיש חריגה.

אם הייתי יודע, לא היינו יושבים פה עכשיו.

אתה ידעת את זה, ועובדה שאתה אמרת - - -

מר גלעדי, תודה. מר בן-דוד.

התנאי של ה-15% הפחתה בכמות הבוצה שמוזרמת לים זה תנאי שהיה קבוע בהיתר. הם היו צריכים בתחילת יולי להיות עם 15% פחות בוצה בים. אף אחד לא פטר את ה"איגודן" מהתנאי הזה, הם גם לא ביקשו לפטור אותם מהתנאי הזה. זה דבר אחד.

דבר נוסף, נכון שאולי לא היה להם פתרון חקלאי אבל אנחנו נתנו להם חלופה של הטמנה. הם יכלו להטמין את ה-N-VIRO באתרי פסולת. כבר שנתיים לפני, חלופת ההטמנה הזאת אופשרה, והם פשוט לא הפעילו את המתקן. הוא עמד והוא היה מוכן להפעלה, הם פשוט לא הפעילו אותו.

אבל אתה יודע גם למה, בנדה. היה דיון אצל המנכ"ל, אצלך. הלוא יש תוכנית עסקית שהוצגה.

היה דיון אצל המנכ"ל וחלופת ההטמנה היתה ברורה. ידעתם, הכרתם. אתם לא הכחשתם את זה, אז אני מבקש.

אני חוזר שוב. לגבי תאריך היעד, התאריך הוא יוני 2012. הוועדה לא השתכנעה עדיין לשנות, גם לא הוגשה בפני הוועדה בקשה לשינוי בתאריך היעד הזה. כשתוגש בקשה לוועדה, הוועדה תדון, ואם היא תשתכנע שיש מקום להאריך – היא תאריך, אבל בכל מקרה אם זה יקרה, זה יקרה רק אם הוועדה תשתכנע שיש התקדמות או שהמתקנים עומדים או שבאמת הכול נעשה על מנת לקדם את הנושא הזה. כרגע, הוועדה לא משוכנעת בדבר.

אדוני, בבקשה.

רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. רציתי להדגיש כמה דברים. קודם כול, נהוג לחשוב שהאירוע המכונן בגישת איגוד ערים דן לנושא של הפסקת ההזרמה זה אותו אירוע שציינתם קודם – פיצוץ הצינור של השפד"ן, שאגב היה בינואר 2003, לא בפברואר 2004 – שזה היה אירוע מכונן.

מנקודת השקפתנו, דווקא האירוע המכונן בגישת השפד"ן שצריך באמת להתחיל לפעול ברצינות להוציא את הבוצה מהים היה בעקבות חקירה פלילית שאנחנו פתחנו עקב שלילת ההיתר או אי-חידוש היתר ההזרמה לים של השפד"ן על-ידי הוועדה הבין-משרדית.

בסביבות 2004, בגלל שהאיגוד לא היה מספיק רציני, הוועדה לא חידשה את ההיתר. אנחנו שוכחים את זה. זה קרה וזה גם יכול לקרות שוב. הוועדה סוברנית להחליט שהיא לא מחדשת את ההיתר.

המשמעות של הזרמת הבוצה – והיא תמשיך לזרום – ללא היתר, זו עבירה פלילית. ומשום כך נפתחה חקירה, שנסגרה מסיבות שלא כרגע המקום לפרטן אבל זה מה שהניע אותם בעצם להיכנס ברצינות, והם התייחסו באמת ברצינות לנושא של פתרון יבשתי.

זה גם יכול לקרות עוד פעם. וכפי שאמר יצחק בן-דוד, אם הם לא יגיעו עם נימוקים ראויים, גם יכול להיות מצב שהוועדה לא תחדש היתר, והמשמעות של זה היא משמעות כבדה.

הוועדה סוברנית בהחלט להחליט מה שהיא מוצאת לנכון – עקב השיקולים ועקב העובדות שמונחות לפניה.

דבר נוסף אני רוצה להדגיש. הוזכר פה קודם הים. ההשפעה של הבוצה על הים היא השפעה חריפה, דרסטית, ואין מלים לתאר את מה שקורה באזור המוצא, וזה אזור עצום. זה אזור שמשתרע על סדר גודל של 14 קילומטר מרובע. זה מלבן של 2 קילומטרים על 7 קילומטרים, שלמעשה אין שם חיים.

ההשפעה ארוכת-הטווח, גם במובן של מרחק וגם במובן של זמן, קשה לקלוט אותה, ויכול להיות שייקח לים הרבה-הרבה שנים להשתקם, אם בכלל.

לכן, המטרה היא מטרה אחת של כולם פה - ואני מאמין שהאיגוד, ואני יודע שהאיגוד בשנים האחרונות באמת עובד בצורה יותר רצינית – היא להוציא את הבוצה מהים כמה שיותר מהר. בזה צריך להיות המיקוד ואני חושב שאם היום האיגוד נמצא בישורת האחרונה של הקמת המעכלים האנאירוביים, שזה בעצם אבן הדרך המהותית בהוצאת הבוצה מהים, בזה הם צריכים להתמקד והם צריכים לבנות את המעכלים האנאירוביים אתמול.

ואני יודע – ויגידו אנשי האיגוד – אני חושב שנמצאים כרגע בשלב של יציאה למכרז, והוועדה שלנו ואנחנו וכולם בזה צריכים להתמקד. תודה.

תודה רבה. אדוני רצה להשלים?

אני רוצה לחזק את מה שרני עמיר אמר וחבר הכנסת דנון. אין פה טובים ורעים, כולנו נרתמנו יחד כבר ב-2008 למטרה אחת והצענו לוועדה למתן היתרים, בראשות מר בן-דוד, להקים ועדת היגוי שתלווה את הפרויקט. אנחנו כבר ביוני 2011 מקווים לעבוד עם קבלן בשטח. מהרגע הזה כל הפרויקט יתחיל לרוץ וילוּוה על-ידי ועדת היגוי מטעם הוועדה למתן היתרים.

אנחנו נשתדל לעמוד בלוח הזמנים שהכרזנו עליו. הוועדה של הוועדה למתן היתרים תלווה אותנו לכל אורך הדרך, ואם הוועדה הנכבדה הזאת רוצה דיווחים, אנחנו מוכנים לתת דיווחים בכל עת.

תודה רבה. מר גלעדי.

אני חייב להוסיף מספר מלים. אני לא רוצה לחזור על מה שאמרו אחרים. אנחנו כרגע נמצאים בשלבי ביצוע ומתקדמים בנושאים האלה.

אנחנו מודיעים – אמרתי את זה וחשוב שזה יהיה ברור גם ליושב-ראש - אנחנו עושים את כל המאמצים לצמצם את לוח הזמנים. 2012, אנחנו לא נעמוד בלוח הזמנים – בכל סיבה, בכל דבר, אנחנו לא יכולים לעשות יותר ממה שאנחנו עושים היום. נביא בפני הוועדה את כל הנושאים של הגורמים המקצועיים כדי להוכיח שאכן זה בלתי אפשרי לעמוד ב-2012.

יתרה מזאת. בעקבות כל הנושא של שינוי תעריפי האגרה – רשות המים נמצאת פה – הם הורידו השנה, בשנת 2011, 45 אגורות מהאגרה שהיתה מיועדת לנושא הטיפול בבוצה. למרות כל זאת ולמרות הספקות, הדירקטוריון שלנו אמור להתכנס בשבוע הבא כדי להודיע שאנחנו מתקדמים בנושא הזה, למרות חוסר הוודאיות מבחינה כלכלית בטיפול. אנחנו, כשיצאנו לדרך, הכנו תוכנית כלכלית שאושרה על-ידי רשות המים רק בשנה שעברה, ואני מקווה שאכן רשות המים תדע בסופו של דבר לעמוד מאחורי הסיכומים וההתחייבויות כרגולטור, שהיא אחראית בסופו של דבר לראות את התמונה הכוללת ולא להסתכל רק על חצי הכוס שנמצאת מולה.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לסכם את הדיון כך. אנחנו עוסקים בנושא בעל חשיבות מאוד-מאוד גדולה. אני רוצה לפתוח ולומר שה"איגודן" הוא מפעל גדול וחשוב, נעשית בו הרבה מאוד עבודה, על חלק מהדברים שמענו כאן, ועל כל הדברים הטובים שה"איגודן" עושה אנחנו מברכים כוועדה. אנחנו מברכים על כל המפעלים הגדולים שה"איגודן" עושה ובהחלט בתחומים רבים המפעל הזה הוא אחד המפעלים החשובים והמתקדמים מסוגם בישראל ואפילו מחוץ לגבולות ישראל.

יחד עם זאת, בשם הוועדה אני חייב לומר לכם שאני מאוד מוטרד מסוגיית המשך הזרמת הבוצה התעשייתית, הבעייתית והמסוכנת, לים. הדבר הזה הוא בעייתי מבחינה סביבתית, הדבר הזה איננו עומד בקנה אחד עם המחויבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל על בסיס אמנת ברצלונה, ובהמשך הפרוטוקולים שנחתמו בעקבותיה.

כדי להתמודד עם הבעיה הזו אנחנו מבקשים התמודדות בכמה צירים של עבודה. ציר ראשון של עבודה הוא הציר של ההפחתה במקור במפעלים עצמם. אנחנו רשמנו בפנינו את התחייבותה של רשות המים להציג לוועדה עד סוף חודש מארס את תוכנית העבודה, שהמטרה שלה היא להוריד את כמות הבוצה התעשייתית – המתכות הכבדות במיוחד – בשפכי המפעלים, שמוזרמים כרגע למערכת הביוב המטרופולינית, להוריד אותה לרמת הדלתא המותרת והאפשרית להזרמה מהסוג הזה.

יחד עם הגנת הסביבה, שהם מובילים בתהליך.

יחד עם המשרד להגנת הסביבה.

שלא יגידו שאני "גונב סוסים" כי אני לא.

לא, לא. עד סוף חודש מארס אנחנו מבקשים לקבל את הדו"ח הזה לוועדה. במקביל, צריכה להתבצע עבודה רבה גם בשפד"ן וגם ב"איגודן". אנחנו רשמנו בפנינו את עמדת הוועדה להיתרי הזרמה לים שלוח הזמנים המחייב הוא יוני 2012. זה די הרבה זמן עדיין עד יוני 2012, אנחנו לא מדברים אפילו על יוני 2011. כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, יש לכם גם חלופות, שיכול להיות שלא תהיה לכם ברירה אלא להשתמש בהן, כמו הטמנה.

הוא לא מדבר על זה.

זה ל-N-VIRO.

ל-N-VIRO. אתם צריכים לגבש תוכנית חירום והיערכות חירום שיוצאת מתוך הנחה שזה לוח הזמנים שהוועדה קבעה. אם הוועדה קבעה יוני 2012, אתם עלולים להימצא במצב שבו גם לא יהיה לכם היתר הזרמה אחרי יוני 2012, וגם אתם עלולים להיקלע למצב שהוא מצב של אישומים פליליים, עיצומים כספיים. אני משוכנע שאף אחד מכם לא רוצה בכך.

לכן, תוכנית החירום ש"איגודן" חייב להיערך אליה היא מה קורה אם זה המצב. זה כרגע מצב הדברים המשפטי המחייב – יוני 2012 זה המועד שאתם צריכים להיערך אליו. אתם לא יכולים לצאת מתוך הנחה שלוח הזמנים הזה הוא לוח זמנים גמיש כי אנחנו שומעים פה בוועדה שאין מגמה להגמיש אותו מעבר למה שנקבע.

לכן, הנחת העבודה שלכם צריכה להיות שזה לוח הזמנים, לזה צריך להיערך. יוני 2012 זה עוד שנה וחצי. זה הרבה עבודה אבל זה גם לא מעט זמן. ללוח הזמנים הזה צריך להיערך ולעשות את הדברים שנדרשים כדי שהמטרה הזאת תושג.

אני מבקש מכם להעביר לוועדה – אני מבין שהדירקטוריון של "איגודן" מתכנס בשבוע הבא- אדוני יושב-ראש הדירקטוריון, אני מבקש שתביא בפני הדירקטוריון את המסקנה של הדיון הזה, שחברי הדירקטוריון יהיו ערים לכך שזו הציפייה שלנו ושאכן הבקשה שלנו מהדירקטוריון שינחה את הגורמים המקצועיים ב"איגודן" לבנות תוכנית חירום שזו תהיה מערכת היעדים שלה – יוני 2012 – כדי שבאמת באותו תאריך תופסק הזרמת הבוצה התעשייתית לים.

אני מבקש לקבל מכם אחת לשלושה חודשים דין-וחשבון על מצב ההתקדמות של הדברים, וכמו שאמרתי במסגרת הדיון, אם אתם מגלים במסגרת התהליך הזה איזשהן בעיות או דברים שאתם מבקשים מהכנסת עזרה בהם – אם זה בסמכויות, אם זה בכלים, אם זה במנגנונים אחרים – אנא תעבירו את זה במסגרת ההתייחסות.

אני מודה לכולכם. הוועדה תמשיך לעקוב בנושא הזה. תודה רבה, הישיבה נעולה.


(הישיבה ננעלה בשעה 10:45).