PAGE
56
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

05.01.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 406

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, כ"ט בטבת תשע"א (5 בינואר 2011), שעה 09:30

סכסוך העבודה עליו הכריזו העובדים במשרד החוץ

חברי הוועדה: חיים כץ - היו"ר
אריה ביבי

אילן גילאון

שלי יחימוביץ'

משה (מוץ) מטלון

אברהם מיכאלי

סגן שר החוץ דניאל אילון

רפי ברק, מנכ"ל משרד החוץ

שמעון רודד, ראש אגף משאבי אנוש, משרד החוץ

דוד סגל, יועץ מדיני לסגן השר, משרד החוץ

קלרינה שפיץ, יועצת לסגן השר, משרד החוץ

דן אשבל, יועץ מדיני לכנסת – משרד החוץ

רפאל ברק, מ"מ מנכ"ל משרד החוץ

טל גולדפינדר, יועץ תקשורת לוועד עובדי משרד החוץ

אורי גבע, רפרנט ממשל ומינהל באג"ת, משרד האוצר

ניר רייס, סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

חנן גודר, יו"ר ועד עובדים מדיניים, נציגי ועדי העובדים במשרד החוץ

עינת הלוי לוין, יועצת תקשורת לוועד במשרד החוץ

חיים אסרף, מנהל מחלקה וחבר ועד העובדים של שירות החוץ

יעקב ליבנה, חבר בוועד העובדים, משרד החוץ

אלברט אבי בראל, חבר ועד עובדים חוץ מנהלי, משרד החוץ

אמיר שגיא, חבר ועד עובדים מדיני, משרד החוץ

רוני הראל, ועד העובדים החוץ מנהלי, משרד החוץ

עו"ד אסנת סרוסי, ההסתדרות הכללית החדשה

משה צ'יקו, הסתדרות עובדי המדינה

עו"ד אלי יריב, ההסתדרות הכללית החדשה

וילמה מאור

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
סכסוך העבודה עליו הכריזו העובדים במשרד החוץ

בוקר טוב. היום רביעי בשבוע, כ"ט בטבת, 5 בינואר 2011, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות והנושא – סכסוך עבודה עליו הכריזו העובדים במשרד החוץ. גילוי נאות, כמו שאני אומר בדיונים על סכסוכים כאלה.

עבדת במשרד החוץ.

אני יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית. וכששאלתי הבוקר מה דין השביתה הזאת, אמרה לי העוזרת – הסכסוכים נמצאים כבר שנה. למה?

היתה שביתה לפני חודשיים-שלושה.

למה? בוא, תלמד אותנו קצת. תראה, אנחנו, זה דיון ראשון בסדרה, אני מקווה שלא נצטרך הרבה דיונים, אבל אם לא היה משחקי אגו אצל הפרקליטים, אז היה נפתר פה והיה נפתר פה מהר. שר המשפטים היה לו קצת אגו, רצה לכופף את האנשים, אז לשופטת הוא הסכים. אני מקווה שאצלכם לא צריך הרבה דיונים ושהנושא ייפתר. אבל בכל אופן, תן סקירה על המצב, מה המחלוקות, איפה זה עומד, מה המרחקים, איך ניתן לגשר ומתי אתם מתחילים את השביתה.

חברים, חברות, אנחנו בעיצומים. סכסוך עבודה. אני יושב-ראש הוועד המדיני בשירות החוץ. נמצא אתי גם רוני הראל, יושב-ראש הוועד החוץ מינהלי בשירות החוץ. עובדי שירות החוץ נמצאים בסולם שכר, מייד אתם תקבלו אותו, שהוקם, הכתיבו אותו בשנת 93 על-ידי הנשיא שמעון פרס שהיה בזמנו שר חוץ. אנחנו לפני שנה, בינואר לפני שנה התחלנו.

אני לא מבין מה אתה אומר, נמצאים בסולם שכר?

בסולם שכר ייחודי של שירות החוץ.

מה הוא אומר?

סולם השכר שלנו קובע מסלול ייחודי לשירות החוץ.

הם לא עם עובדי המדינה.

אל תחלק, שיתרכזו. אם תחלק את הטבלאות עכשיו, לא ישמעו מה הוא אומר. כולם יסתכלו בטבלאות, לא יקשיבו לך. אתה תגיד את מה שכתבת שם, תגיד בנקודות.

חיים, תהיה דיפלומט היום.

תן לי, אנחנו נציג את הטענות שלנו, אנחנו ניתן את הרקע וגם ידבר רוני ואנחנו נציג איפה אנחנו עומדים ולמה אנחנו הגענו שנה שלמה אחרי "רונדלים" מסביב לבניין משרד האוצר ולא הגענו לשום מקום. ואתם יודעים מה? באמת, בישראליות של כולנו, זה אחד הדברים הכי כואבים, שכשאתה מדבר ומדבר ולא מגיע לשום מקום, אז בסופו של דבר מתעלמים ממך וחבל, חבל מאוד, שאתה צריך להפוך שולחנות על-מנת להגיע. אבל שוב, ברשותכם, תנו לי כמה דקות, אני אתן את הרקע בשביל שאנשים יבינו מהו שירות החוץ הישראלי.


אני אתחיל במי אנחנו. בשירות החוץ הישראלי יש היום 830 עובדים. מתוך 830 העובדים, 280 איש נמצאים בחו"ל, 550 איש נמצאים בארץ. אנחנו מדברים כרגע על סולם השכר של העובדים, של אותם 550 איש שנמצאים בארץ, אבל זה כמו דגים באקוואריום, אנחנו נכנסים ויוצאים וקשה להצביע מי פה ומי שם, מי שפה, הוא נמצא שם מחר.


מתוך אותם 830 איש, יש 450 עובדים בחטיבה המדינית, ועוד 380 איש בחטיבה החוץ מנהלית. כולנו אנשי שירות החוץ, כולנו על אותה טבלה, על אותו סולם שכר עלוב שמופץ וחולק לכם. מתוך אותם 800 איש, 80 איש בכלל בחוזה זמני, הם מה שנקרא צוערים, בחמש השנים הראשונות.

זה היה תמיד או שזה חדש?

האריכו את התקופה הזאת של הצוערות, אבל בסדר, אותם אנשים במהלך השנים, אכן צפויים להתקבל לתוך שירות החוץ. אני מציין פה בפני הוועדה, אחד ממאה פונים, מתקבל. המיונים הם המיונים הקפדניים ביותר שבשירות המדינה. זה מיונים אנונימיים, בן-אדם מגיש עם תעודת הזהות שלו, עובר את הנציבות, את הבחינה בנציבות שירות המדינה, לא במשרד החוץ, ורק בסופו של תהליך מתיש, שנה שלמה, אחוז מהפונים מתקבלים. 15 איש מהעובדים שלנו נמצאים בחל"ת, מטעמים כלכליים, כי הם פשוט יצאו, הלכו לעבוד בשביל לפרנס את ביתם.

15%?

15 איש. 35 איש מתוך העשרה קורסים האחרונים, פשוט קמו והלכו, כי הם אמרו – בסוף הקורס, או במשך עשר, 15 שנים אחרונות, קמו אחרי שעברו את המסלול מכשלות הזאת, התקבלו ופרשו, בגלל טעמים כלכליים.

אני רוצה להדגיש מהי עבודת הדיפלומטיה. אנחנו נמצאים בחזית של ההסברה הישראלית, של חלון הראווה הישראלי, של המאבקים הקיומיים הישראליים הראשונים במעלה. אם זה באו"ם, אם זה מול פרלמנטרים עוינים, אם זה מול קהילות יהודיות אוהדות, אם זה מול תקשורת שאני לא צריך להגיד לכם איך התקשורת העולמית מתייחסת אלינו. כולנו נמצאים בכל מקום בעולם מדבררים, מסבירים, כותבים ניירות עמדה. אם אתמול שר החוץ הצ'כי אמר שאיראן היא סכנה גדולה או שהיא הבטחה גדולה, פה שומעים את זה באמצעות האנשים שלנו. זה מגיע לכנסת, זה מגיע לסגן שר החוץ, זה מגיע לשר החוץ, זה מגיע לראש הממשלה, לכל מעצבי, אנחנו העיניים והאוזניים של מדינת ישראל, הכל קורה דרכנו ובאמצעותנו. אנחנו מקצועיים, אנחנו יודעים את המסרים, זה המקצוע שלנו ואנחנו שליחי מדינת ישראל.


אני מסתכל על הטבלה שלנו, אתם מסתכלים על הטבלה. 12% מהעובדים, נכון, אני מדבר על העובדים שנמצאים בארץ.

לא חילקת את הטבלה, אנחנו לא מסתכלים.

אז תחלקו.

לא, תסלח לי. פה אתה בכנסת, אתה לא יכול לעשות. תן נתונים, דבר מספרים. לא מסתכלים כלום, מקשיבים לך.

12% מהציבור שלנו, מאותם 550 איש שנמצאים בארץ, נמצאים מתחת לקו העוני של מדינת ישראל. מספרים: קו העוני למשפחה ישראלית ממוצעת או לא ממוצעת, מדגמית, שבה יש אבא אימא ושני ילדים, קו העוני שם הוא 5,800 שקל. 12% מהעובדים שלנו, שלי, מרוויחים פחות מ- 5,800 שקל. כי כשאתה יוצא לחו"ל ואתה חוזר, אתה חי על משכורת אחת.

מי זה החבר'ה האלה?

מי זה? בחור, בוגר אוניברסיטה, תואר ראשון תואר שני, למד שפות, יצא, דברר אותנו בחו"ל, עשה את כל העבודה הזאת, חוזר לארץ, וזאת המשכורת שלו. והתלושים האלה פורסמו אתמול בכל אמצעי התקשורת. 23% מהעובדים שלנו מקבלים השלמת הכנסה. 23%. שתבינו על מה אני מדבר.

אחרי קורס צוערים? פשוט לא ייאמן.

בוגרי קורס צוערים, עברו את כל המסלולים האלה, שלי, אנחנו אהבלים, מה שאנחנו עשינו כי התלוש שלנו הוא אהבל ואין שם תוספות, אין החרגות, אין דברים ייחודיים, כלום.

מה זה השלמת הכנסה? בוא תגיד לי, מה זה הוא מקבל השלמת הכנסה.

יש מנהל ותקציב אצלנו במשרד.

הוא מקבל פחות משכר מינימום?

יש עובדים שמקבלים גם פחות משכר מינימום, מעט.

רק הם מקבלים השלמת הכנסה?

יש אצלנו גם כאלה. הנתונים הם נתונים של המשרד שלנו. 23% מהעובדים, 136 איש מתוך 550 איש, אלו נתונים של המשרד שלנו.

חנן, תן לי רגע. ישנו יושב-ראש ועד עובדים, תתחיל להתנהג כוועד עובדים. תדבר במספרים, עזוב אותך באחוזים. אתה נותן המון אינפורמציה, בזמני, כשלמדתי בתיכון, למדנו לשון, היה נושא נשוא מושא ישיר, בוא, תיגע בנושא, תיגע איפה כואב לך, תיגע איפה אתה צריך לשפר, אתה מדבר הרבה מסביב, את הסכסוך צריך לגמור בחודש לא בשנה.

חיים, זה ש- 23% בשכר מינימום, זה נתון.

אבל זה לא יכול להיות.

זה כן יכול להיות.

23% מרוויחים פחות מ- 3,850 שקל?

יכול להיות.

לא יכול להיות.

אני אתן לכם דוגמה של צוער, בחור שהתראיין אתמול ב- Ynet, בחור בשם נתי ברוקס, עובד שש שנים בשירות החוץ, היה קצין מנהלה בווייטנאם, עבר קורס צוערים, יצא, וייטנאם זה אולי מקום אקזוטי למי שנוסע לשם לשבוע, זה מקום קשה שירות, עם זיהום, עם בעיות לילדים, חזר משם מרוויח 4,300 שקל.

הוא לא מקבל השלמת הכנסה.

לא, הוא לא מקבל השלמת הכנסה.

לא שזה גבוה, בוא, אני רוצה שתבין. השכר הוא עלוב.

חיים, אתה תשאל אחר-כך, נמצאים פה גם הנהלת המשרד, הנתונים, אני לא יושב על התלושים של האנשים, הם יגידו לך את המספרים האלה.

הוא אומר שזה פשוט לא נכון.

פערי השכר שלנו, הלכנו והבאנו יועצים מקצועיים, הראו לנו שהפערי שכר שלנו הם לגופים מקבילים שלנו בסדר גודל של 50%. אמרו לי – אדוני, אל תסתכל בצלחת של מישהו אחר, זה משרד הביטחון, זה מוסד שב"כ, בוא, נעזוב אותם בצד.

אני רוצה שתבין, אנחנו רוצים לעזור לך.

אני יודע.

אנחנו רוצים לעזור לך. תכניס לך לראש, הזימון פה, זה על-מנת לעזור לך. אנחנו לא רוצים לפגוע בך, אנחנו חושבים ש- 4,300 שקל זה עלוב, באמת זה עלוב. עלוב.

גם אנשים שהם ותיקים יותר. אני היום אחרי 20 שנה, בשירות החוץ, לא מגיע ל- 9,000 שקל.

ברוטו?

נטו. 8,000 ומשהו. סליחה, מה זה ברוטו, אתה סופר לי את הוצאות רכב ודמי נסיעות?

ברוטו, אף אחד במדינת ישראל לא מדבר בשכר, כשמדברים שכר לא מדברים נטו, מדברים ברוטו.

אני מגיע ל- 9,800 ברוטו.

אתה מגיע ל- 15,000 שקל.

אני מגיע ל- 9,800 ברוטו. התלוש שלי פה.

מורידים לו מעט מס כי הוא מרוויח מעט.

אם הוא מקבל 9,800 נטו, הוא מרוויח 15,000.

בין 8,000 ל- 9,000, תלוי כמה שעות נוספות עשיתי באותו חודש.

זה נטו, ביד.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחבר שלי, רוני, שימשיך וייתן עוד מספרים.

בוקר טוב לכולם, אני יושב-ראש החטיבה החוץ מנהלית, ביחד אנחנו חטיבת שירות החוץ במשרד החוץ הנתונים, חנן נתן אותם, אני לא אחזור על מה שחנן אמר. אבל רבותיי, צריך להבין דבר אחד.

חנן לא נתן נתונים.

הוא נתן נתונים של מספרים, כמה אנחנו עובדים, לזאת הכוונה. אני רוצה להעביר לכם מסר ברור, אנחנו בסכסוך עבודה שנה, אנחנו פנינו לאוצר, התחלנו אתם בדיונים, חודש, חודשיים, שלושה, הם ישבו ושתו כוס תה ולא הציעו שום דבר. פתחנו בסבב עיצומים ראשון, חזרנו לאולם הדיונים, ועוד הפעם כשהם היו אצלנו, קיבלו תה ועוגייה, כשהיינו שם קיבלנו מים ויותר מזה לא יצא שום דבר.

מתי היה משא ומתן בפעם האחרונה?

בינואר, התחלנו, בפברואר התחלנו את העיצומים הראשונים.

לא, מתי ישבתם עם האוצר בפעם האחרונה?

הפעם האחרונה שאנחנו ישבנו, הנה אני מגיע, הפעם השלישית זה היה באוגוסט שפתחנו בעיצומים ואז אמרו לנו – OK, עכשיו אנחנו נהיה רציניים, בתנאי שתפסיקו את העיצומים, ואז אנחנו נקבע לכם סדרת פגישות רצופה, נשב ואנחנו מוכנים לסגור עניין. אנחנו יודעים, אמר הממונה על השכר אילן לוין, אנחנו יודעים שאתם צודקים, אנחנו יודעים שמגיע לכם כסף, באמת השכר שלכם הוא נמוך, אנחנו טענו והגשנו גם מצגת וגם נייר, אנחנו לא חילקנו את זה פה, אנחנו ברמת העיקרון, אורח החיים שלנו הוא אורח שונה מעובדי מדינה אחרים. במה זה מתבטא? אורח החיים שלנו זה להיות בארץ, ללכת, לחזור, ללכת, לחזור, וכתוצאה מהדבר הזה, יש לנו פגיעה בהכנסה המשפחתית. הבן או בת הזוג, לא מצליחים לפתח קריירה בארץ, הם באים, חוזרים משליחות, עד שהם מוצאים עבודה עוברת שנה, מקבלים עבודה זמנית לעוד שנה ואז הם צריכים להיאלץ ולצאת החוצה עוד פעם. וככה זה נמשך, עד שאתה מגיע לגיל פנסיה. מה קורה בגיל פנסיה? אנחנו לא משפחה נורמאלית במדינת ישראל, ואז המפרנס היחיד או המפרנסת במשרד החוץ, יוצאים עם פנסיה אחת. אין לנו שתי פנסיות. ההכנסה המשפחתית, וזה פגיעה. ואמר הממונה על השכר והצוות שלו שזה נכון, אתם צודקים, מגיע לכם. זאת אומרת, הם לא מכחישים שמגיע לנו.

אז למה זה תקוע?

זה משהו חדש?

לא, זה תמיד היה. אבל נמאס לנו. תמיד זה היה.

שחיקה מתמשכת. שחקו 40% בשכר.

זה תמיד היה, מאז קום משרד החוץ, אבל נמאס לנו לשבת על סולם השכר, כשאנחנו משתפים פעולה עם כל משרדי הממשלה, עם כל גורמי הביטחון, אני לא רוצה פה להציג נייר מה כתב ראש המוסד.

אתה יודע להסביר לנו את הבעיה? בוא, ברצינות.

כן, אני יודע להסביר את הבעיה.

למה אתם צמודים? בשכר, למי אתם צמודים? איך טבלאות השכר שלכם? אתם צמודים למגזר הציבורי?

לא. לא. זה העניין.

לא, לשום מקום.

יש לכם טבלאות שכר ייחודיות?

טבלה ייחודית.

מול מי אתם עושים את ההסכם, מול אילן לוין?

כן.

מתי עשיתם הסכם פעם אחרונה?

93.

מה הדרישות שלכם עכשיו?

אולי מילה להבהרה. אני חושב ככה, הם צריכים לתת לנו פרופיל של עובד ואנחנו לפי הפרופיל הזה, אנחנו יכולים לנתח אחר-כך בדיוק איפה אנחנו עומדים. דבר שני, הייתי רוצה לשאול שאלה פשוטה. הוא אומר אחד למאה מתקבל, הייתי רוצה לדעת למה אחד למאה, כזאת דרישה יש?

חלום להיות בחוץ לארץ, הנה אני מצטיין, אני התקבלתי, יש הלה. אנשים לפעמים אומרים כבוד.

הלה לחיות מתחת לקו העוני?

הם לא מבינים שזה ככה.

יש באמת תחושת שליחות. ציונות, תחושת שליחות.

אריה, הוא עומד פה ודיבר ולא ירד לשורש הבעיה. לא נכנס למספרים.

אני חושב, הם לא יודעים להסביר את עצמם.

זה בטוח. זה בטוח.

כי אני יודע שאתה, אני מכיר אותך, אני חושב שהם צריכים לנגוע בשורש הבעיה בשלוש-ארבע שורות הם יכולים לנגוע בשורש הבעיה. הם הולכים אתנו מסביב. אל תלכו מסביב.

אני רוצה שתבין, אנחנו יודעים שאתם עובדים קשה, אנחנו יודעים שקשה מאוד להיות צוער, אנחנו יודעים שהאנשים מעולים, אנחנו יודעים. בוא, אתה לא צריך לשכנע אותנו שהאישה לא יכולה לפתח קריירה שנייה בחו"ל, גם אם היא עובדת ומרוויחה, היא לא צוברת לחיסכון פנסיוני, כל זה אנחנו יודעים. באת לפה למקום שננסה לעזור לך. אתה תבוא, תגיד לי, איך הוא אמר? יש 15%, לא מגיעים לסף המס. או תגיד – יש 100 אנשים שמרוויחים, כמה? ברוטו, כמה הם מרוויחים, איך מבנה השכר שלהם, איזה רכיבים הם פנסיוניים, איזה רכיבים הם החזר הוצאות, מה ביקשנו בשבילם, מה האוצר אמר לנו.

אני מבקש להציג קצת נתונים. טבלת השכר. אני חבר מהמניין בוועד העובדים ופרט לזה, אני גם מנהל מחלקת פלסטינים באגף מזרח תיכון במשרד החוץ. מהות הבעיה היא כזו – שכר היסוד שלנו הוא נמוך בעיקרו. הוא מבוסס על טבלה שהוקמה בשנת 1993, באותה שנה קיבלנו ייחודיות, שאנחנו כעובדים, אני אז לא הייתי במשרד.

עזוב, כמה אתה מרוויח בדרגה הנמוכה ביותר?

הדרגה הנמוכה ביותר מתחילה ב- 2,815 שקל.

זה הבסיס?

זה הבסיס.

מה יש לזה תוספות קבועות?

אני כבר אגיד. הבן-אדם בדרגה הבכירה ביותר, שגריר ב', רגע לפני.

לא לא לא, אנחנו לא. אנחנו בדרגה הנמוכה ביותר.

זאת מהות הבעיה.

מה יש לו על 2,850? מה יש על זה?

אני אסביר.

אל תסביר, תגיד לי.

אין לנו, למעט, למעט גמול השתלמות, שחלק מהאנשים שצברו אותו מקבלים, אין לנו שום תוספות שהן תוספות ייחודיות. עם השנים, מאז 93, מגזרים רבים בשירות הציבורי הצליחו להשיג לעצמם תוספות ייחודיות. תב"י במשרד האוצר, במשרד הביטחון, תוספות אחרות במקומות אחרים. אצלנו, What you see is what you get.

באתי לעבוד במשרד החוץ, נבחרתי אחד מ- 100, גמרתי קורס צוערים, אפס ותק.

5,000 שקל.

יש לי 2,850?

תן לו את כל הפרופיל. איך מרכיבים את השכר הבסיסי.

אנחנו עשינו עבודה.

3.9% תוספת יוקר של לפני זה, 4.7% השיג לפני ארבע שנים, תוספות של עמיר פרץ, זהו, אין, אין תוספות.

חנן, הוא מדבר על שכר בסיס, 2,850. בוא נגיד, הוא לא מקבל גמול השכלה, הוא לא מקבל אחרי שבוע אחד. למה הוא צריך לעשות 400 שעות.

נכון.

אז הוא לא מקבל אחרי שבוע אחד. הוא מתחיל, 2,850, זה 3/4 משכר המינימום. איפה יש לו עוד כסף? לא יכול להיות, אין כזה דבר במדינה, מה יש לו תוספת ייחודית כזאת, מה יש לו מעבר ל- 2,850?

תלוש, תלוש.

לא, הוא מדבר באפס ותק. אני מדבר, גמר.

אין הבדל בין אפס ותק, אני מקריא לפרוטוקול, יסוד משולב, גמול השתלמות, גמול השתלמות ב', כאשר הוא צובר את זה, תוספת 2009 שזה 4.7%, תוספת שכר 3.6%, זה השכר הפנסיוני.

כמה?

כל זה, הוא מגיע אותו עובד, ל- 4,300 שקל.

זה 4,300 שקל, זה הפתיחה?

אני אסביר למה, כי השאלה שלך היא נכונה.

יש לו שני גמולים.

פה עובד נכנס עם חמש שנות ותק, כי בחמש השנים הראשונות, כשהוא צוער שהוא זמני, הוא על חוזה שכר כולל, חוזה שכר מיוחד, שהוא חוזה שכר ייחודי ולכן כשהוא נכנס, הוא נכנס עם חמש שנות ותק ובדרך-כלל הוא נכנס עם שמונה שנות ותק.

הקורס צוערות, מקנה לו גמולים?

כן. הוא נותן לו את שני הגמולים האלה. הוא נכנס עם הגמולים.

אז הוא נכנס ישר עם שני גמולים לשכר, השכר הבסיסי שלו, 4,300 שקל.

יפה. ועל זה אתה תוסיף עוד החזר הוצאות שזה משתנה רכב ורכב שירות.

לא, הוא אומר 4,300. אז למה יש אנשים שמקבלים השלמת הכנסה?

לא כולם צוערים, לא כולם יש להם את הגמול השתלמות, לא לכולם יש את החזר הרכב, לא לכולם יש את כל הדברים האלה. אני דיברתי על הצוער, לא כולם נכנסים צוערים.

אבל הוא מתחיל ב- 3,850, בסדר? זה אולי לא דיון לוועדה, אבל אולי זה יקדם. הוא מתחיל ב- 3,850, בגלל שהוא צוער יש לו 450 זה שני הגמולים שלו. הגמול השני זה נגזרת של אחוזים מהשכר, והגמול הראשון הוא קבוע איזה 300 שקל. בסדר? עכשיו, יש לו, הוא הגיע ל- 4,300. אין לו גמולים 3,850. מי מקבל השלמת הכנסה?

מי הם אותם 136 שמקבלים השלמת הכנסה?

הם מרוויחים פחות מ- 3,850, הם מרוויחים פחות משכר מינימום, מה שאתה אומר. יש כאלה?

אנחנו, אחרי שקראנו את הידיעה בדקנו ומצאנו תשעה אנשים עם השלמה לשכר מינימום, עוד לא הספקתי לחקור איך זה קורה, כי לדעתי הטבלאות מתחילות מעל שכר המינימום, אז זה לא יכול להיות.

מי אתה?

סגן הממונה על השכר.

לא הכרנו עוד, מעניין.

אני מצטער. בשבועות האחרונים אני פה כל שבוע.

כמה סגנים יש?

יש חמישה סגנים. אנחנו מצאנו תשעה, אני מודה שעוד לא חקרנו איך זה יכול להיות, כי לדעתי כולם מתחילים מעל שכר מינימום.

אז התשעה האלה, אתה הולך לתקן את זה, אני מבין.

נבדוק למה זה. אני מוכן להחזיר תשובה.

מה עוד ראית במבנה השכר שלהם? איפה ראיתם את הבעיות במבנה השכר שלהם, ולמה הם צמודים? איך בנוי השכר שלהם?

קודם כל, בניגוד למה שאמרו, הם צמודים להסכמים בשכר בסקטור הציבורי.

הם צמודים למגזר הציבורי.

כל פעם שיש הסכם בסקטור הציבורי, השכר שלהם מתעדכן.

מההסכם האחרון, השכר שלהם התעדכן?

לא, אף אחד לא התעדכן.

בהסכם האחרון הוסכם על-ידי ההסתדרות והמדינה, שלאור זה שהסכסוך נמשך ומנהלים משא ומתן לקבל יותר ממה שקיבלו בסקטור הציבורי, אז הוא לא יחול עליהם.

ועל מי הוא חל בינתיים? בוא, תן לי, אם אתה כבר נכנס, מי מקבל את ההסכם? אני לא יודע שאף אחד מקבל את ההסכם.

כל עובדי המדינה מקבלים.

קיבלו שני אחוז בינואר?

יקבלו בפברואר. אמורים לקבל בפברואר.

אם האיגודים לא יגמרו את החלוקה? ההסכם נחתם?

ההסכם אמור להיחתם אני מקווה בימים הקרובים, אבל בכל מקרה, הוא אומר, היושב-ראש, ההסכם אומר, בניגוד לפעם הקודמת, שהפעימה הראשונה בכל מקרה משתלמת רוחבית, כך שלא צריך לחכות לאיגודים.

אבל בכל מקרה, זה לא יחול עליהם, נכון?

אנחנו מקווים שניתן יהיה לסיים את הסכסוך ואז זה יחול עליהם.

אבל הם מ- 93 לא חתמו אתכם הסכמי שכר. איך אתה יכול להשוות אותם לכל העובדים?

אתה הבנת מה היא אומרת?

כן, כן.

היא אומרת שלפני ההסכם של ה- 6%, היה הסכם של 4.7.

שהוא חל עליהם.

הוא חל עליהם?

חל עליהם, ודאי.

השכר שלנו משנת 93 עד היום, בואו ניתן את המספרים ואני יודע, זה קצת מבלבל. עודכן ב- 67%, משנת 93. טבלת השכר שלנו עודכן ב- 67%. עלה ב- 67% נומינלי, משנת 93.

נומינלי, נומינלי.

חנן, תסביר, אני לא מבין מה שאתה מדבר. אני לא מבין.

בסדר, אני אסביר. תנו לי.

מה זה עלה ב- 63%?

אותה טבלה, כל מספר, כל דרג, עלה, עודכן ב- 67%. אם כתוב פה משנת 93, על שכר היסוד, עודכן ב- 67%.

זה עודכן נומינלי אבל לא ריאלי ופשוט נשחק, זה הכל.

אבל האינפלציה, האינפלציה באותן שנים, משנת 93 עד היום, עומדת, עמדה על 112%.

כמה שחיקה זה נותן?

כלומר, נשחקנו ב- 45%. ותנו לי לציין עוד נתון – משנת 93 ועד היום, תסתכלו על הנתונים של הלמ"ס, השכר במשק לא צמוד לאינפלציה, כל מגזר דאג לשניים-שלושה אחוזים קצת יותר, השכר משנת 93, אחרת, שלי, רמת החיים לא היתה עולה משנת 93. אנחנו זזנו צעד וחצי קדימה. השכר במשק עלה, עודכן ב- 138%. אנחנו עודכנו ב- 67%, האינפלציה היתה 112%, והשכר הממוצע לשכיר במשק, עלה ב- 138%. אנחנו הלכנו אחורה ואחורה ותתנו לי להוסיף, פורסם בשבוע שעבר מכרז לקורס צוערים ושאלתם אותי מי הולך לשם, מי שהולך לקורס צוערים אחת מן השתיים, או שהוא מטומטם לגמרי או שהוא אידיאליסט מושלם.

או שהוא בא מבית מאוד עשיר ולא צריך לפרנס.

אני נחתכתי, אני רוצה לומר, שנייה, אני חושב שאנחנו קצת מפספסים, אנחנו מפספסים את הנקודה ואנחנו מתרכזים על 20 או 30 או תשעה, כמו שאמר ניר, שאנשים מתחת לקו העוני. זה לא הנקודה, גם שאנשים מקבלים שכר מעבר לזה, פה הבעיה המרכזית שלנו, זה לא שכר ראוי ומתאים לעובדי שירות החוץ, זה לא מדובר רק על אלה שמקבלים, זה ביזיון בפני עצמו, מי שמקבל השלמת הכנסה, זה ביזיון למדינת ישראל בכלל ולאוצר בפרט. אני חוזר ואומר, העבודה שאנחנו עושים, השכר שאנחנו מקבלים, אנשים, שגרירים, אנשים בדרגות הגבוהות ביותר, זה לא מתאים, לא שם אנחנו רוצים לראות את משרד החוץ ועל זה ניהלנו משא ומתן שנה. אנחנו קיבלנו איזה שהיא הצעה, ההצעה לא מספקת, לא טובה ואת ההצעה הזאת צריך לשפר ולא נתרכז כרגע בכמות אנשים קטנה, שלא מקבלת השלמת הכנסה אם היא 20 או 30 או 50 איש. לא זו הבעיה העיקרית. הבעיה שהשכר, גם של שגרירים, שזה בטופ במשרד החוץ, במשכורת הכי גבוהה.

כמה זה הטופ? תתחיל לדבר מספרים.

אנשים מקבלים בטופ, בטופ, מקבלים 11,500 שקל.

נטו?

אחרי 35, 40 שנות עבודה. איפה כל הקריירה שלו, איפה האורך שלו? אז אומרים לנו – אז בחוץ לארץ אתם מרוויחים כסף. רבותיי, זה לא נכון. מרוויחים כסף, אנחנו משלמים שם בחיי אדם, אנחנו משלמים בפסיכולוגים, הילדים שלנו יוצאים מתוסכלים.

אתה עוד פעם חוזר להסביר.

נכון, לכן מגיע לנו יותר ולא להתרכז באלה שיש להם השלמת הכנסה. השכר שלנו צריך להיות במקום אחר לגמרי.

איפה הוא צריך להיות?

הוא צריך להיות בעוד 25%.

לא מבין באחוזים. בוא. אני מנסה להסביר לכם את זה. אני לא צריך שביתות ואני לא צריך סכסוך ואני לא דיפלומט, שים לב מה אני אומר לך.

חיים, השכר שלנו צריך להיות איפה שהיינו מההתחלה, אנחנו דרשנו השוואת תנאים למערכת הביטחון. 50% תוספת.

כמה עולה מכנסיים ליתום? זה בדיוק כמו שאתה מסביר. 50% תוספת ממה?

מכל אחד והשכר שהוא נמצא בו היום.

אין כזה, יש טבלאות.

לפי הטבלה. לפי טבלת שירות החוץ. אחד יקבל 1,000 שקל תוספת, אחד יקבל 500, אחד יקבל 1,200.

עשיתי שגיאה גדולה בישיבה הזאת, הייתי צריך לשבת אתכם לפני. להסביר לכם, איך דנים, איך מבקשים, איך מדברים. אתם טובים אולי לדבר בחוץ ולייצג את מדינת ישראל, בשביל לדאוג לשכר שלכם, אתם מאוד חלשים ואתם לא מציגים את העובדה, את העמדה.

בגלל זה הגענו לאן שהגענו, בגלל זה אנחנו פה.

נכון, אחרת השכר שלכם היה ראוי ולא הייתם צריכים לדאוג לפרנסה אלא הייתם דואגים לייצוג מדינת ישראל ואתם צריכים לשים את הדברים על השולחן כמו ששמים את הדברים על השולחן, בדיוני שכר.

אפשר לתת הדגמה מאוד פשוטה. מילה אחת. יושבים פה שני סוגים של פקידים, פקידים של משרד החוץ, פקידים של האוצר. אני היום חותם על 90% מהמשכורת של ניר רייס, אני יכול להבטיח לך.

אתה חותם על 20% מהמשכורת של ניר גלעד.

אני יכול להבטיח שגמרתי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה יוקרתית, לפחות כמו ניר רייס, יש לי ותק כמוהו, השכלה כמוהו, שפות אני מדבר לפחות כמוהו אם לא יותר, המשכורת שלו גדולה ב- 40%, 50%, 60% מהמשכורת שלי, והיא רק תלך, והפער רק ילך ויגדל. זאת תמצית הבעיה.

הוא משנה לממונה. יותר מוכשר ממך.

יכול להיות שהוא יותר מוכשר ממני.

בשביל זה הוא מקבל יותר.

אבל יש אנשים מוכשרים.

לא יודע, הוא משנה לממונה. סגן לממונה. הוא מוכשר, המדינה החליטה שהוא מוכשר, אז הוא מקבל בזכות.

אני לא אומר שהוא לא מקבל בזכות, אבל שלחת שגריר לייצג אותך במדינה, אתה מניח שהוא לא מוכשר?

מוכשר.

יפה. תשלם לו. תשלם לו. ואנחנו מקבלים שכר שהוא שכר עלוב, שאי-אפשר לגמור אתו את החודש.

תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ'.

אני חושבת שלהתחיל לדבר על אלה שמקבלים השלמת הכנסה, זה לא מענייננו כאן, למרות שאני קשובה למצוקתם מאוד מאוד בדיון אחר נדבר על מי שמקבל השלמת הכנסה, אני מניחה שמדובר בפקידים, באנשים שהם לא סגל דיפלומטי. אני בכלל לא רוצה לדבר עליכם במונחים של שכר מינימום והשלמת הכנסה, ואני גם לא רוצה לרחם עליכם. אני רוצה שתרוויחו ממש ממש משכורות גבוהות, שמהוות שיקוף של התפקיד המאוד חשוב שאתם ממלאים בשביל מדינת ישראל. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, תראה, יצא עכשיו מכרז לקורס צוערים, ממש עכשיו. תראה מה התנאים. הקורס מיועד לאזרחים ישראלים בעלי לפחות תואר אקדמי ראשון, מצופה מהמועמדים לקורס שיהיו חדורי מוטיבציה, בעלי מוסר עבודה גבוה, יצירתיים וסקרניים, בעלי יחסי אנוש מעולים, יודעי שפות, פתוחים לחוויות חדשות, בעלי יכולות ניהול ועבודה בצוות ובעלי נכונות לעבודה יוצאת דופן בשירות מדינת ישראל. שירות החוץ הישראלי מחפש לצרף לשורותיו עובדים מצטיינים המייצגים את המיטב שיש לישראל מכל רובדי החברה, ללא הבדל דת, גזע ומין, וממגוון המקצועות והכישורים הרחב ביותר.


אז בסופו של יום אחרי שמיינת את השמנת שבשמנת, את הסיירת מטכ"ל של השירות הציבורי שאתה משגר אותה למשימות בכל העולם, משימות קריטיות של הסברה בינלאומית, אחד הדברים החשובים ביותר, בסוף אתה דן אותם לחיי עוני. זה נכון שהם לא יודעים להסביר את עצמם, חיים, אתה צודק, בגלל זה הם הגיעו עד הלום, בגלל זה הם נמצאים היום מ- 93 בלי חידוש הסכמי שכר, עם שחיקה ריאלית של 40% בשכר ומקבלים משכורת של מעמד, שהיא פחות מהשכר הממוצע במשק, זה דבר מטורף. זה משקף גם את מה שאנשים מסוימים חושבים שצריך לקרות לשירות המדינה באופן כללי. תרעיב את הסוס, תרעיב אותו, תרעיבו אותו, הוא יתפקד, הוא יתפקד, בסוף הוא ימות, אז מה, הוא ימות, כולה שירות החוץ של מדינת ישראל.

כולה מדבדב לא הגיע, מה קרה?

כן. ודווקא העובדה שהם לא הצליחו להסביר לך, חיים, שאתה איש ארגון עובדים ותיק ומיומן, מה בדיוק הבעיה, איפה הם רוצים העלאה, זה דווקא מחזק את הצורך שלנו לקחת אותם ביד ולעזור להם ולהוביל אותם לקראת עלייה משמעותית בשכר שלהם, זה דבר שהוא בלתי נתפש. תהפוך אותו מכאן, תהפוך אותו מכאן, תבקש את הסולמות, השכר שלהם הוא עלוב ודל והשחיקה של 40% מדברת בעד עצמה והם צודקים, הם מרוויחים הרבה פחות מהפקידים באוצר. ואתה יודע מה ההבדל? שירות החוץ זה בדרך-כלל לכל החיים. הם מתמסרים לזה, הם הולכים עם זה, הם משוגעים, מה לעשות? זה בשבילם גם תחושת שליחות. הם נשארים עם זה עד סוף ימי חייהם, יוצאים לפנסיה, האוצר, אני לא רוצה לדבר כאן על אף אחד באופן ספציפי, יכול להיות שהאנשים שיושבים פה לא.

זה דרך אגב, לא נכון שהם מרוויחים פחות מהאוצר.

סליחה, אל תפריע לי.

אתה תקבל את רשות הדיבור, אני מבטיח לך. אתה תקבל ולא יפריעו לך.

להבדיל מזה שזה שירות באמת לכל החיים, סטטיסטית הם נשארים עד הפנסיה העלובה שלהם, בשירות, באוצר לעתים מאוד קרובות זאת מקפצה, אתה אמרת ניר גלעד בדרך אגב, הנה, דוגמה, בן-אדם שהיה כמה שנים פקיד באוצר, היום הוא בכיר בחברה לישראל, נעשה מיליונר גדול מאוד עם אופציות וכן הלאה, ואני הכרתי כאן הרבה פקידי אוצר שחלפו לנגד עיני והיום הם בסקטור הפרטי ואני לא הרבה שנים חברת כנסת. זה לא קורה שם. ולכן, דווקא לכן אנחנו צריכים לעגן את הזכויות שלהם ואת השכר שלהם ואין בן-אדם שמתאים לעשות את זה, חיים, יותר ממך, אז אני מבקשת שאת הפגישה שרצית לעשות קודם, תעשה אתם אחר-כך.

אני אגיד לך ממה אני מודאג וממה אני גאה. אני קודם כל גאה בזה שאתם לא יודעים להסביר את העמדה שלכם. זה בסדר, אנחנו נפגשים פה באנשים שכל עיסוקם הוא כל הזמן איך משפרים את תנאיהם, אני דווקא, אני מכה אתכם על זה שלא הכנתם את עצמכם או לא הכינו אתכם, אבל אני דווקא מרוצה מזה שאתם עוסקים באמת בעניין עצמו שנועדתם אליו, הסברת מדיניות החוץ של מדינת ישראל. כך שאני על זה לא מכה אתכם, לא אכה אתכם על כלום, אגב. אני מודאג, אדוני היושב-ראש, עוד פעם, מלקיחת עובדים כבני ערובה. עד שלא תסיימו את הסכסוך, אנחנו לא יושבים אתכם, עד שלא תעשו א-ב לא תקבלו את הפיצוי, לא תקבלו את ההסכם הקיבוצי.

והם אפילו לא שובתים.

אנחנו שומעים את זה פה חדשות לבקרים, זה מדיניות שאנחנו חייבים, אנחנו כנבחרי ציבור, חייבים לשים לה סוף בעניין הזה. זו לא יכולה להיות מדיניות של משרד האוצר כלפי כל גוף, שמחליט להתאגד, להתאחד, ולומר אני מקופח פה ואני רוצה להגיע להבנות ומתחילים לכפות עליו דברים שהם לא מעניינם ולא מענייננו ואסור לנו בכלל להסכים לעניין הזה ואנחנו שמענו את זה עם הפרקליטים, שמענו את זה לאורך כל הדרך, עם כל הסכסוכים האחרונים ואני חושב שאנחנו צריכים לקחת את זה לתשומת לבנו. אני גם לא מדבר על שכר המינימום, זה בושה בפני עצמה. אבל כשאנחנו שומעים פה על משכורות של 5,000 ו- 6,000 שקל, אז בואו לפחות אנחנו נהיה אמיתיים עם עצמנו, מי יכול לחיות עם משכורות כאלה אחרי כל-כך הרבה שנות עבודה? לפרנס משפחה, שהצד השני, בן או בת הזוג לא יכולים באמת ליצור לעצמם איזו שהיא קריירה ארוכת טווח. חייבים לקבל פה באמת איזה שהיא תפישה אחרת לגבי המשרד.


אני משער שלהנהלת המשרד גם יש איזה שהיא עמדה בנושא הזה. השאלה אם אפשר לגשר, אני עוד לא נכנס לאוצר, כי אני מאמין בדרך של דיאלוג קודם כל עם הנהלה ולהגיע אז יחד, שלובי זרוע, למשרד האוצר ולשים את המכה על השולחן. אני מציע לכם לנסות להידבר ולהגיע להבנות קודם כל עם הנהלת המשרד, אחר-כך ללכת יחד למשרד האוצר ואני משער שגם שם יודעים, יש מי שידע לתת את המכה על השולחן. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת אריה ביבי.

אדוני היושב-ראש, סגן שר החוץ, אני רוצה לומר שאני גם מודאג, גם מוטרד וגם כועס. אני הייתי באיזה חממה, ששם באמת לא חשבנו לדאוג, הייתי בחממה של אידיאליסטים, שבאמת לא עניין אותי השכר, כן שכר, לא שכר. אני באמת הייתי בחממה כזו שהשכר לא הדאיג אותי, הלכתי בבוקר, ישבתי שבוע שם, חזרתי, לא חזרתי, ומה אני רואה? אני כבר כאן יחד אתך ואנחנו רואים ככה – הגיעו אנשי המוסד, אותו סיפור, הגיעו אנשי השב"כ, אותו סיפור.

לא אותו סיפור.

דקה, אני מתכוון לגמלאים, סלח לי, אני יודע מה אני אומר. היינו פה באותה ישיבה. ומה קורה? שדווקא את החומר הזה, שאנחנו מאוד מעריכים, שאנחנו משבחים, שזה מה שנקרא סיירת המטכ"ל של מדינת ישראל, אנחנו מדכאים אותם כי הם לא רוצים לצעוק, כי הם לא רוצים לעשות בושות, הם לא רוצים לדבר בקול רם שהשכנים לא ישמעו. ואנחנו באים לפה ומדברים אתי על משכורת של, עזוב 5,000, גם 10,000 נטו, אני רוצה להגיד לך, קראוס היה שגריר בהונגריה ואני הייתי נציב. באתי לקראוס, והוא אירח אנשים ואני אמרתי לו – קראוס, מה? הוא אומר לי – ביבי, תשמע, אני נשבע לך, שחלק מהאירוח אני משלם מהכיס שלי. אני אומר לו – איזה כיס? הוא אומר – מהמשכורת. אני אומר לו – מזל שאתה מקבל משכורת בתור מפכ"ל והוא אומר לי – כן, אחרת לא היה לי. אני חושב שאנחנו חייבים יחד אתך, הם לא יודעים לדבר, אני שמתי לב ואני אמרתי לו ככה – אם הם מייצגים אותנו בחוץ לארץ, אני לא יודע, יש לי בעיה. אבל זה לא נכון. אני טועה. כי הם את העבודה שלהם הם עושים ואני נתקלתי בהם, הם עושים נאמנה. איפה הם לא יודעים? הם לא יודעים כאן, הם לא מכירים את הכנסת, הם לא מכירים את ועדי העובדים בהסתדרות, הם לא מכירים את הדברים האלה. ואנחנו כאן, אני מודיע לכם שאנחנו כאן חייבים לעזור לכם ואנחנו כן נעזור לכם. לא ייתכן, ובזה אני עוד משפט המחץ – לא ייתכן שהם יישחקו במשך 17 שנה או שבע או עשר שנים, יישחקו ב- 45%, להפך. אנחנו חייבים להביא אותם למצב שהם לא יצטרכו לדבר, במצב של להשוות שכר.

לא יצטרכו לדבר על שכר. אם הם לא יצטרכו לדבר אנחנו נהיה בצרות, הם יהיו בצרות.

לא יצטרכו לדבר שטויות, ידברו לעניין, זה אני מתכוון.


אנחנו חייבים להשוות אותם לאיזה סקטור שאתם אנחנו יודעים שאנחנו נשב בשקט וכל פעם שהשופטים יקבלו העלאה, ממוצע במשק, להשוות אותם לאיזה שהוא משהו.

מדורגי המחקר.

לא יודע איזה מדורגים, אתה מבין? חבר'ה, דקה. אתה מבין יותר טוב ממני, אתה יושב-ראש, אתה גם יושב-ראש ועד עובדים, אתה מבין יותר טוב ממני. אנחנו חייבים להשוות אותם לאיזה סקטור שאנחנו יודעים שאלה ממשרד החוץ, אנחנו יושבים אתם בשקט.

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאלי.

תודה לך, אדוני היושב-ראש שקיימת את הישיבה הזאת. אני חושב שהפעם כינסת ישיבה הכי נכונה בזמן הנכון. כי אם לא היתה כותרת מדבדב, אולי במדינה לא היו מרגישים את השביתה שלהם כי באוגוסט הם התחילו לעשות עיצומים.

לציין שזה בגלל דיון מהיר שביקשנו, כמה חברי כנסת, לא בגלל מדבדב.

מי שביקש את הדיון המהיר, יישר כוח גדול על זה. ואני אומר לך, שלי, לפעמים אנחנו לא יודעים.

הדיון המהיר עבר לחוץ וביטחון.

באמת? הוא יהיה גם בחוץ וביטחון?

כן, זה לא הדיון המהיר.

שלי, לא רק זה, בזמן שהגשתם את הדיון המהיר, לא ידעתם על מדבדב.

נכון, זה בדיוק מה שאמרתי.

אני אומר, כמה שזה יצר את האפקט החשוב של העיצומים. אני אומר לך עוד כמה ביקורים חשובים עומדים להתבטל כנראה, בגלל העיצומים שלהם וזה חמור מאוד. לנו במדינה כנראה יש קבוצות כוח, שהם יודעים איך לבוא ולדפוק על השולחן ולהגיע להסכמים, וכל הכבוד להם, שהם יודעים לדאוג לעצמם. מסתבר שהחבר'ה האלה, עובדים כבר מ- 93 על איזה הסכם שלא שודרג ולא עודכן לפחות בצורה יסודית, והם מגיעים למצב שהם מגיעים עכשיו. או עכשיו נתחיל להאשים את המדינה שהמדינה לא בסדר? לא נגיע רחוק. המדינה לא בסדר, שהיא לא יודעת לדאוג לקבוצות האחרות.


ישבה אצלי שגרירה, במדינה, אחת החשובות, אישה עם חמישה ילדים, עם בעל גם עם כמה תארים באוניברסיטאות, גם היא וגם בעלה עם כמה תארים, והיא מספרת לי מה המשכורת שלה לפני שהיא נסעה לשליחות. הרי מה מפתה אותם כנראה באמת, גם דני קרץ לי בעין וזה נכון, שלי אמרה ואני אמרתי זה סיירת המטכ"ל של המדינה. היום אני אומר לך, אני מכיר צעירים שעומדים בתור להתקבל לקורס צוערים ואני אחרי שבמקרה גם בני עמד בתור הזה, אמרתי לו – תגיד לי, אתה משוגע? תצא מפה. תעזוב, חבל על הזמן. חבל על הזמן שתיגש לשם כי המדינה לא מעריכה את הצוערים האלה, כנראה.


אני עכשיו אומר לך, אנחנו באמת, אולי הפעם נפלה לנו הזדמנות הרבה יותר מפרקליטים, אני אומר לך. פרקליטים – קבוצה חשובה שאני מעריך אותם מאוד, אבל הקבוצה הזאת, זאת באמת קבוצה ייחודית במדינה, שהם עושים שליחות למען המדינה, אנחנו כמבקרים במדינות שונות פוגשים אותם שם ואנחנו יודעים שגם בחוץ לארץ התנאים לא בדיוק הכי הכי. אבל מה? שם כנראה משלמים להם הרבה יותר כסף, בגלל התנאים של חוץ לארץ. אבל כשהם חוזרים לארץ, הם חוזרים לאותו משבר שהם כרגע כנראה מתארים אותו והמשבר הזה כנראה יותר זמן הם בארץ מאשר הם בחוץ לארץ. לכן, אני חושב שחיים, אתה, איך אומרים? בניסיונך הרב בתחום הזה, תעשה פה את אחד הדברים הכי טובים.

לפני שנעבור לאוצר. בבקשה, אילן גילאון.

אני רוצה לספר אנקדוטה. בבחינה לצוערות במשרד החוץ, הגיע איזה אחד, עולה חדש מרוסיה, זה היה לא מזמן, ועשו לו בחינה, אמרו לו – מה עיר הבירה של ישראל? הוא אמר ירושלים. אמרו לו – התקבלת. מגיע שני, אחד הוא צבר, ותיק בארץ, אמרו לו – מה ההמנון של מדינת ישראל? הוא אומר – התקווה. אמרו וואלה, יפה מאוד, התקבלת. מגיע אחד ערבי, שואל אותו – כמה אזרחים יש ביפן? הוא אומר – 36,765,650. אז הוא אומר לו – שמות, אדוני, שמות.


תראה, אנחנו לא איגוד מקצועי וזה, אבל הסיבה היא נכונה, שהתכנסה הוועדה, משום שקיימת כאן בעיה מהותית. כאשר אנחנו מתכנסים, אנחנו בעצם, האמירה שלנו אומרת שלא צריך כל דבר לעשות במאבק, אפשר גם להיות הוגנים, כאשר אנחנו שולחים אנשים לשליחותם וכל העניין הזה שמי שיכול להשיג לעצמו זה יותר מי שיודע לדבר ולייצג את העניין כוועד מקצועי יותר טוב, חיים, אתה יודע שזאת המציאות שאולי היא של העבר. אתה הצלחת מאוד בנושא הזה למזלם של עובדיך שהיה להם אותך וכו', אבל זה לא צריך לעמוד על הדבר הזה ונדמה לי, במקום שהדברים לא ברורים, תמיד צריך להשוות עם משהו אחר. ולא להשוות, דני, למשהו אחר, למדינות שלאט לאט היחידות שאנחנו נשארים אתם בקשרים כמו מולדובה ובילורוס וכאלה, אלא דווקא להשוות פנימה כאן. זאת אומרת לראות איפה העובדים הללו, איך הם עומדים מול המקבילים שלהם ואפשר למצוא מקבילים פחות או יותר במשרדים אחרים, למשל במשרד האוצר. זאת אמת המידה, נגיד ההוגנת, האובייקטיבית, שאפשר לייצר אותה. ואני כל-כך הייתי, הזדהיתי עם המאבק הזה, עד כדי כך שנתקע לי אצלכם דרכון בפעם הקודמת ואפילו לא העזתי לבקש אותו וכך שוב לא נסעתי לחוץ לארץ.

כל הכבוד לך, שאתה מכבד שביתה ועיצומים.

לגמרי, ולא ביקשתי. בשום דרך. אבל זה לא העניין, זה לא משנה.

לא, זה חשוב. זה יפה, אני אוהבת את זה. הרבה פעמים אנשים שתיאורטים הם בעד עובדים שובתים, כשזה מגיע לדבר שלהם, הם פתאום רוצים שיפרו בשבילם את השביתה.

לפי דעתי, יש כאן שני דברים. לטווח הרחוק אנחנו חייבים למצוא איזה שהיא נוסחה, איזה שהיא מטריצה מסודרת, לגבי כל משרדי הממשלה. נאמרו כאן סופרלטיבים, אז אני לא אמשיך, סיירת מטכ"ל. הדבר הכי חשוב זה ברמה המיידית, כי פה לדבר על הטווח הרחוק שצריך להסתדר ולהיכנס לאיזה שהוא מכניזם, וכלפי מעלה, בכי מסודר. כלומר, אם עובדי משרד הביטחון הם המסודרים ביותר, כל השאר צריכים ללכת בעקבותיהם. אבל בינתיים גם צריך לפתור את הפיתרון המיידי פה, עוד לפני שנכנסים לשביתה וכאן אין כמוך שיכול לעזור.

תודה רבה, זה משפט מצוין לסיום דבריך. עכשיו, לפני שנעבור לאוצר, אנחנו שנה בעיצומים, אנחנו שנה. בואו תנו רשימה מדגמית, במה נפגעה במשך השנה המדינה, בעקבות העיצומים שלכם, אחר-כך נפנה לאוצר ונגיד במה עוד המדינה צריכה להיפגע, במה עוד היא צריכה להיפגע, בכדי שהם ייכנסו למשא ומתן, ואז אנחנו במרוכז נעשה את הפגיעה, נשלים את החסר, נשלים את החסר במהרה וניכנס למשא ומתן, ואז נראה איך אנחנו גומרים את העניין. עכשיו תן לנו, אמר חבר הכנסת מיכאלי, ביקור היסטורי של מדבדב, יחד עם 500 איש, אני קראתי בעיתון, יחד עם 500 איש לא הגיע לישראל. בסדר? מאחר ומדבדב בא כל חודש, כל חודש הוא בא לישראל, אז זה לא חשוב. אבל בואו, תגעו בכמה דברים חשובים, בכמה דברים חשובים שהמדינה ניזוקה, בעקבות זה ולמה לא איכפת לנו באוצר, נראה למה לא איכפת לנו באוצר ממה שקורה. אז תנו לנו כמה נקודות כאלו.

אני אנסה לתמצת את הפגיעה, את מהות העבודה.

לא מהות העבודה, את הפגיעות.

את הפגיעות במה שזה קורה. אל"ף, אני מודה לחברי הכנסת שהם ייצגו אותנו יותר טוב מאשר אנחנו ייצגנו את עצמנו, כנראה שאנחנו באמת לא יודעים לדאוג לעצמנו. אני ניסיתי להגיד שבאמת, שכר המינימום זה לא הבעיה.

היינו שם כבר.

העיצומים שלנו, למה גורמים? אנחנו, בראש ובראשונה, אנחנו מטפלים בכל אשרות התייר, כל אשרות העולים לארץ. אנחנו בכל נושא הנוטריוני בחו"ל, יהודים וישראלים וזרים, זה הכל הטיפולים שלנו. כשאנחנו בעיצומים, כל הדברים האלה עומדים. הדואר הדיפלומטי שלנו, שמוציאים דברים לחו"ל ויש דברים.

יש שם חריגים בעניין?

יש לנו ועדת חריגים, רק מה שהוא ממש ביטחון המדינה, לדוגמה, מותר להגיד פה דברים?

לא, לא. אני לא יודע כמה אנשים מסווגים יש פה.

יש דברים, אז אני אגיד את זה רק בצורה מעומעמת, אתמול, אם תרצה אגיד אחרת, אתמול אנחנו אישרנו משהו שהוא סופר חריג שזה היה פגיעה אולי בצה"ל, אז אישרנו את זה. יש דברים שאי-אפשר לדבר עליהם, שמשרד רוה"מ תל-אביב מטפל בהם, שהם תלויים בנו, בהרבה הרבה מאוד מקרים, שאנחנו מסייעים להם ועושים את הדברים האלה, אני לא רוצה לפרט. וכמובן, יש את העניין של הביקורים בארץ והביקורים בחו"ל, שאנחנו לא מטפלים בהם, אז גם, לצערי גם חברי כנסת נפגעים ושרים.

זה בסדר, תשאיר אותם בארץ.

לא לא, זה לא בארץ.

אני 11 שנה חבר כנסת, שתי נסיעות לחו"ל. לא יקרה כלום אם אני לא אסע עוד, תעצור, תעצור.

זה לא בסדר בכלל ששרים וביקורים בארץ, כמובן, כמו שקרה עם הנשיא הרוסי, שזה ביקור חשוב מאין כמותו, שלצערנו ואנחנו מביעים פה את הצער שהוא התבטל בגלל העיצומים שלנו, היה צריך להגיע עם משלחת של קרוב ל- 500 איש, וכאלה יש עוד בפרק.

ראש ממשלת קרואטיה בוטל, ראש ממשלת סלובניה בוטל, אנגלה מרקל, אנחנו כבר פנינו ליושב-ראש ועד העובדים של משרד החוץ הגרמני, גם זה יהיה מאוד קשה להעביר את זה.

הוא הבין אותך?

בוודאי הם מבינים אותנו. יש לנו מכתבי תמיכה, וזה מדהים, כי פתאום התחילו להגיב ועדי עובדים דיפלומטים בכל העולם. אנחנו יושבים בפורומים בינלאומיים, נתנו הנחיה לנציגים שלנו להפסיק לייצג את מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים. הנושא שרוני דיבר עליו הוא לא ממש מסווג, אותה ספינה של חיל הים, אנחנו עמדנו לעצור ספינות של חיל הים, כי אנחנו לא העברנו, לא מעבירים את הקודים ממקום למקום. אנחנו החלטנו, באיזה שהוא שלב, שאם אנחנו לא יכולים, אם אנחנו לא נוקטים את המדיניות הברורה, אז פשוט לא סופרים אותנו. חיים, בוא, תן עוד כמה.

אני רק רוצה מילה אחת. אני לא רוצה לדבר על דברים מוחשיים, אני רק רוצה להצביע על ארבעת המאמצים המדיניים האסטרטגיים של מדינת ישראל, שאנחנו, אני לא מצליח להגיד את המילים, שאנחנו נאלצים לפגוע בהם. חבר'ה, כל המאבק של איראן וההתגרענות של איראן, אנחנו מובילים את המאבק הזה, אנחנו נאלצנו להגיד לעובדים שלנו – חבר'ה, אל תתקדמו בעניין הזה. כל העניין של המאבק בדה-לגיטימציה. הרי זה תופעה שהולכת ומחריפה, שמקעקעת את היסודות של המדינה הזאת. אנחנו בחזית. אנחנו מנהלים את המאבק הזה. אנחנו סופגים, אם אתם רוצים, את העגבניות מכל אותם ארגונים אנטי ישראליים שעובדים נגדנו.

כולל סגן השר שחטף בפורום שבו הוא השתתף.

אנחנו נאלצים להגיד לחברים שלנו – חבר'ה, תורידו את הרגל מהגז. העניין של החלטה פלסטינית במועצת הביטחון, יש החלטה פלסטינית בקנה במועצת הביטחון לגנות את ההתנחלויות, אנחנו נאלצים להגיד לחברים שלנו – חבר'ה, תשאירו את הכיסא שלנו במועצת הביטחון ריק. בפורום סגור זה אני אומר לכם שבקריצה אמרנו לחברים – לא, תמשיכו לעשות לובי בלתי רשמי מסביב, רק אל תהיו באולם כשתהיה את ההחלטה.

בשביל זה אתם מפסידים את המשחק.

בשביל זה אנחנו מפסידים את המשחק. חבר'ה, המשטים, כל שבועיים יש משט אחר בקנה. עד היום אמרנו – משטים זה קודש, לא נוגעים בזה. הרי בסוף מה זה משט, אומרים משט זה שיירת 13, לא, משט זה משרד החוץ שהולך ומתקן את הבעיות ופותר את הקשיים ומטפל בכל ההיבטים הבינלאומיים וההסברתיים שנבעו מהמשט. אנחנו אמרנו לחבר'ה שלנו – חבר'ה, משט להבא אנחנו לא מחריגים קטגורית. אלה הם ארבעת המאמצים המרכזיים של מדינת ישראל בהיבט האסטרטגי. לשם זה הולך להשפיע על מעמדה, על עתידה של מדינת ישראל. לא רק בהיבט של כמה הסברה תהיה לנו. אם יהיה לאיראן טילים או לא יהיה לאיראן טילים, זה אינטרס קיומי. אם המאבק בדה-לגיטימציה אנחנו נמשיך לא לעמוד בו ונמשיך לחטוף על ימין ועל שמאל גולדסטונים וארגונים אחרים, זה מקעקע את יסוד המדינה שלנו. ואנחנו נאלצים להגיד לחברים שלנו – חבר'ה, אל תטפלו בזה. לשם הגענו. ובגלל זה אנחנו פונים אליכם.

ברשותך, אני רוצה להוסיף. עוד דבר אחד, הם לא הזכירו, את הנזק לאזרחי מדינת ישראל שאף אחד לא הזכיר את זה. אנחנו דיברנו יפה על הדיפלומטיה ועל מה הנזק.


אני חבר בוועד החוץ המינהלי וסגן מנהל בחטיבה הקונסולארית שבעצם החטיבה הזו היא עולם ומלואו. בעצם, מה שאנחנו דיברנו כאן, בעצם על כל הנושא של דיפלומטיה, נזק למדינת ישראל וכל הדברים האלה. אבל באמתחתנו שלטרים לא פחות מחברת החשמל ומה זה אומר? אני רוצה להגיד דבר אחד, בעיצומים הקודמים שלנו, שנערכו קרוב לשבועיים או שלושה שבועות, אז אני אגיד לכם מה הנזק היה. לנו יש, אנחנו משרד החוץ, בחטיבה הקונסולארית, הבלעדיים במדינת ישראל שמאמתים מסמכים ציבוריים לכל אזרח ישראל שרוצה להציג מסמך ציבורי למדינה בחו"ל. זאת אומרת שאין מקום אחר שיכול לעשות את זה, מלבדנו. והנזק היה קרוב ל- 10,000 מסמכים שלא הוחתמו בזמן, נזקים של מאות מיליוני דולרים. אני רוצה להגיד לכם שהדתיים עכשיו יאהבו אותי ויחבקו אותי, עצרנו קרוב ל- 3,000 נישואים אזרחיים בחוץ לארץ. 3,000 נישואים. בלעדינו, אין נישואים בחוץ לארץ, נישואים אזרחיים. עובדים זרים לא נכנסו, לא לחקלאות, קרוב ל- 1,700 עובדים זרים, ורק בשבועיים וחצי. ועוד דבר – עובדים סיעודיים, למסכנים שצריכים לקבל עובד סיעודי, זקנים וכל מי שצריך לקבל עובד סיעודי, לא הגיעו.

פה ועדת חריגים היתה צריכה לשחרר.

אני במקרה זה גם יושב בוועדת חריגים ואנחנו יודעים מתי לשחרר, ותאמין לי, כואב לנו, כואב לנו שכל הזמן אנחנו צריכים להיכנס לעיצומים בגלל שמשרד האוצר אטום, לא שומע אותנו, לא עושה עם זה שום דבר. ואתם צדקתם, במאה אחוז צדקתם, אנחנו לא יודעים לייצג, אנחנו הדינאמיקה במשרד החוץ, הדינאמיקה במשרד החוץ זה שאנחנו לא מתעסקים בלסדר לנו שכר. אנחנו יוצאים חוזרים. אני בעצמי, שמונה וחצי שנים בחוץ לארץ, לא התעסקתי בשכר שלי, מה יהיה, לא יהיה, התעסקתי איך לייצג את מדינת ישראל בחוץ ואני אומר לכם דבר אחד – בושה וחרפה. אני מחזיק פה תלושי שכר, אני רוצה להקריא לכם תלוש אחד, 30 שנה במשרד החוץ. עם תואר ראשון. אחרי כל הדברים האלה, מקבל 7,000 שקל. זה אמיתי? 7,000 שקל.

נטו או ברוטו?

נטו. 7,000 שקל. 30 שנה. וחוץ מזה, אני רוצה להמשיך הלאה, וסליחה על האמוציות. אני רוצה להמשיך הלאה, מה הנזק שאנחנו יכולים לעשות ואנחנו לא רוצים לעשות.

אז אל תגיד.

לא. ישראלים בחו"ל, תקועים שם בלי דרכונים. אנחנו לא מחדשים דרכונים. תקועים. אנשים עם הכסף האחרון שלהם, צריכים לארגן בית מלון.

תדאגו שיהיה שם צוות טלוויזיה. באמת. תקשורת.

מבחינתנו, אנחנו עושים את מה שצריך לעשות.

נעשה לכם תדרוך.

אני מודה לך שנתת לי רשות דיבור.

אני רוצה לעבור לאוצר. אנחנו רוצים לקדם את העניין. ניר, אנחנו עוברים אליך. אתה שמעת את הנזקים שמדינת ישראל סופגת בגלל חוסר משא ומתן. קודם כל, משא ומתן. לא היו דיונים, לא היה רצינות. נשאלת השאלה, מהוועדה אליך, לפחות לפרוטוקול, מה אתה עוד רוצה שהם יעשו, איזה נזקים או מה, כמה המדינה צריכה לשלם, עד שאתם תעשו הפסקה בעניינים האחרים, תשבו מולם ותנסו לפתור את הבעיות? זה דבר ראשון. כמה נזקים בשביל לקצר את התהליכים ולא להוציא את הנשמה לאט לאט, תיתן מכה אחת, תגיד כמה נזקים, מה רף הנזק שצריך להיות, אנחנו נודיע להם – תעשו נזקים בסדר גודל כזה, ואז ניכנס למשא ומתן ואם ניתן משהו, אז נגיד – וואלה, זה היה אחרי מלחמה קשה. אנחנו באים ורוצים לפני מלחמה.

חיים, גם הסיפור חייב להיפסק.

תן לנו סקירה על המצב של השכר.

אני אשמח לענות. קודם כל, אני חושב שההדגמה שביקשת היא הדגמה מצוינת. יש פה אחד מבין סכסוכים לא מעטים היום במערכת יחסי העבודה וסכסוכים שכל גוף בודק, לא משנה איזה הצעות הוא מקבל מהאוצר, לא משנה איך ההצעות האלו מתאימות למה שצריך לעשות בשביל לפתור את הסכסוך, לא משנה איך ההצעות האלו עומדות ביחס למשהו שקיבל מישהו אחר, כל גוף בודק, כל קבוצת עובדים בודקת איזה נזק היא יכולה לעשות, האם הנזק הזה יכול, במירכאות, כמו שאתה אומר, להכניע את הצד של המדינה, את הכיס של המדינה, את תקציב המדינה, ובהתאם לזה קובע את מועד סיום השביתה. בלי שום מנגנון סיום סכסוך, דרך אגב, כי אני גם לא רואה פה את נציגי ההסתדרות.

חבר'ה, ההסתדרות גם מגבה את הסכסוך הזה, בואו נשמור על פרופורציה. ויש כאן נציגים של ההסתדרות.

אני אומר, גם את הסכסוך הזה, דרך אגב, כמו שאמרנו לפרקליטים, אנחנו מוכנים לפנות למוסד לבוררות מוסכמת.

לא לא, נגמר הסיפור הזה.

על גופתנו המתה. לא, באמת, מספיק עם הפיתרון הזה, מספיק. יש עובדים, יש להם ועד, הם מאוגדים בהסתדרות. אין שום צורך בבוררות.

היושב-ראש הבטיח שהוא יגן עלי וייתן לי.

תני לו, שלי.

חיכיתי שעה וחצי, היושב-ראש הבטיח שהוא ייתן לי לדבר.

אני אתן לך.

ולכן חיכיתי.

אחרת היית הולך?

לא, אני לא התפרצתי ולא ניסיתי לתקן אף אחד.

תראה, הם חדשים בוועדה, אתה אומר שאתה כל שבוע פה. אתה יודע שפה לא מדברים בלי רשות דיבור. לא הייתי קורא לסדר להוציא אותך, אז אתה לא מתפרץ. בבקשה.

דרך אגב, הפיתרון הזה של פנייה למוסד לבוררות מוסכמת הוא פיתרון ופנייה בניגוד לעמדה של הצד השני במשא ומתן הוא פיתרון שהוא מיושם על-ידי ההסתדרות בפניות נגד המדינה, לא הפוך, ככה זה היה, לדעתי ב- 95% מהמקרים שהיו, אז אני לא יודע למה מתנגדים שהמדינה תיישם אותו על-מנת לפתור סכסוכים בלי הצורך להפעיל כוח. שני הצדדים מוותרים על משהו.

ב- 2005 היה משהו מאוד מעניין. שביבי נתניהו מרח את הסתדרות, והלכו להסכם עידוד הצמיחה במשק, והורידו בשכר. אבל זה לא יחזור.

זה לא היה דרך המוסד לבוררות מוסכמת, למיטב זיכרוני.


בסכסוך הזה אנחנו הצענו הצעות משמעותיות שאנחנו חושבים שהיו צריכות לקדם את הסכסוך הזה אל עבר פיתרון. יש לזה כמה רכיבים, אבל קודם כל אני אתייחס לנתונים, כי מפיצים הרבה נתונים, עושים בנתונים שמוציאים לעיתונות, עושים גם Cherry picking בוחרים תלושים בחודשים של עובדים שלא עשו, במקרה לא עשו באותו חודש שעות נוספות או במקרה אין באותו חודש.

על זה אני רוצה לחזור, היית בדיון עם הפרקליטים, שעות נוספות זה לא שכר. שכר בשבילי זה משכורת שממנה יש נגזרת של רכיבים פנסיוניים, ומשכורת שאפשר להסתמך עליה. על שעות נוספות אי-אפשר להסתמך. אם אין שעות נוספות, אז הוא לא חי? לפי שעות נוספות, הוא לא בונה משכנתה. הוא, איך שהוא בונה את החיים שלו, זה המשכורת. שעות נוספות זה אופרה אחרת. סליחה, שעות נוספות לא נספר והוא לא צריך לעשות. הוא רוצה לבוא לעבודה משמונה עד ארבע, מפה אתה גוזר את המשכורת שלו. לא שעות נוספות ולא בונוסים ולא שום דבר. זה טעות שלכם, טעות גסה, גסה. אני לא רוצה להגיד לכם שאתם נתתם בהסתדרות, הם צמודים למגזר הציבורי. נתתם גני ילדים שהם אולי לא צריכים כשהם בחו"ל וספרתם להם את זה באחוזים. בשביל זה הם רוצים שמונה ולא שישה.

אנחנו לא ספרנו להם כל דבר, שום דבר.

למה הם עוד לא שם. אבל אחרים כן.

קודם כל, אני רוצה להגיד. אם מדברים על שמונה עד ארבע, בואו לא נעשה השוואה לשירותי הביטחון, אם אנחנו מדברים משמונה על ארבע. אתה יודע היטב שכשמדברים על שכר, בטח במגזר הציבורי.

לא, מדברים על מדורגי המחקר במערכת הביטחון, הם אמרו לי.

אני לא חושב שהם מדברים, יכול להיות, אני לא יודע. אני לא מכיר כזאת טענה. וזה בסדר גם להחליף את הטענה מדי פעם. במגזר הציבורי אנחנו מדברים על השתכרות ברוטו, כולל החזרי הוצאות ושעות נוספות. ברכיב הזה, הם מעל הדירוג.

שעות נוספות אתה סופר להשלמת הכנסה לשכר מינימום?

כן. הם סופרים.

לא, מה פתאום? אני לא סופר.

אז למה אתה סופר את זה על שכר?

הם כן סופרים.

לא, הוא לא יכול לספור.

זה ההשתכרות ברוטו במגזר הציבורי, בגלל זה מדברים תמיד על השלמה לשכר מינימום ועל הממוצע שכר של מי שמקבל השלמה לשכר מינימום, גבוה משמעותית.

ניר, בוא תדבר אתי בלי שעות נוספות. אני רוצה לדבר בלי שעות נוספות. אני רוצה את הכלה כמו שהיא.

ההשתכרות שצריך לדבר עליה היא השתכרות ברוטו, כך אנחנו מדברים במגזר הציבורי.

אני מדבר ברוטו.

השכר במשרד החוץ, בארץ, אני לא מדבר על מה שקורה בחו"ל, הוא גבוה מאשר דירוג המח"ר בארץ.

מה זה? מה זה גבוה?

ב- 20% עד 30%.

זאת אומרת דרגה 42 במח"ר.

אני מדבר על ההשתכרות ברוטו. תיקח כל משרד שאתה רוצה, משרד התעשייה והמסחר, משרד התחבורה, משרדים אחרים, כל משרד שיש בו דירוג מח"ר, שזה המגבילה שלהם בארץ.

הם צמודים לטבלאות המח"ר?

לא, הטבלאות יותר גבוהות.

למה הם צמודים? יש להם טבלאות עצמאיות?

יש להם טבלאות עצמאיות, שהן יותר גבוהות מהטבלאות.

מי מעדכן להם את הטבלאות?

הטבלאות שלהם מתעדכנות בהתאם לתוספות, במגזר הציבורי, כמו הטבלה של המח"ר, כמו הטבלה של הדירוג המנהלי.

יש להם טבלאות עצמאיות?

שמתעדכנות בהתאם לשיעורי השינוי.

אני לא מבין כל-כך טוב. אתה תסביר לי. נגמר ההסכם עכשיו במגזר הציבורי. 6%. יושבים האיגודים ביניהם ומחלקים את הכסף, את האחוזים, לחלוקה לא דיפרנציאלית. בסדר? לא לניארית, הם אומרים מדרגה 46, תקבלו 20%, בדרגה 40 יקבלו אחוז אחד. מי קובע להם את החלוקה הזאת?

הם, כעיקרון, חלק מיוצגים על-ידי הסתדרות המח"ר. אם המח"ר תרצה לעשות את זה Flat אצלם, זאת אומרת רוחבי לכולם, יהיה רוחבי בטבלה.

אז המח"ר קובע להם?

מה זאת אומרת?

אתה מדבר אלי, סלח לי. המח"ר קובע להם את הטבלאות?

לא קובע.

מי קובע להם את החלוקה, הם קיבלו עכשיו, הם החליטו לסגור את הסכסוך. יקבלו את ה- 6%. עכשיו ה- 6% יחלקו אותם.

ההסכם הקיבוצי שיהיה, יכלול את הפירוט. אם הסיכום על דעת הוועד וההסתדרות.

לא, אתה לא עונה לי. מי הנציג שלהם, שיבואו המהנדסים ויגידו – אנחנו מהנדסים, מחלקים את ה- 6% באופן כזה. יבואו הטכנאים, יגידו – אנחנו רוצים באופן כזה. יבוא המח"ר יחלק אחרת, אף אחד לא אמר שהם צריכים להיות שווים. מי מחלק להם? מי?

אז אני אומר, יש את הוועד.

הוועד?

הוועד במשאים ומתנים יושב, עד כמה שאני מכיר, יחד עם הסתדרות המח"ר. הם ביחד, יצטרכו לקבוע איך מחלקים את זה.

זה לא קרה מעולם ב- 15 השנים האחרונות.

אני מבין שזה לא קרה.

שוב אני אומר, אם מחלקים את זה רוחבי, אם מעלים את כל הטבלה, אומרים, נניח שהתוספת היא 5%, מעלים את כולם ב- 5%, אז אין בעיה.

אז אין בעיה. אבל אם מעלים את שתי הדרגות העליונות ב- 12% ואת שתי הדרגות הנמוכות באחוז וחצי, מי מחליט לגביהם, שאתה אומר שהטבלאות שלהם שונות. אם הטבלאות שלהם זהות לדירוג המח"ר, אז אין לי בעיה.

הן לא זהות לדירוג המח"ר.

אז מי קובע להם? מול מי אתם יושבים? תראה, אתמול ישבנו על הצבא, אין מי שיושב ומייצג אותם. אין, אין. אין הסכם שכר בצבא, בכל מערכת הביטחון אין מי שקובע והם שבויים. אז היה לנו שבויים אתמול במערכת הביטחון, עכשיו הכנסתם לשבי גם את משרד החוץ.

אנחנו לא הכנסנו לשבי, עוד פעם, כי הם ועד. הם חלק מארגון יציג שנקרא ההסתדרות הכללית החדשה. בהסתדרות הכללית החדשה למיטב ידיעתי וגם כך היה בישיבות משא ומתן שהיו לנו אתם, מי שישב זה יושב-ראש הסתדרות המח"ר.

צ'יקו, יש להם מחזיק תיק?

יש להם, יש להם. מה שהוא אומר, הסתדרות המח"ר מייצגת אותם, אבל מפה שהם יקבעו את השכר – אני לא בטוח.

צ'יקו, יש מפתח מסודר, מול מי הם?

טוב, OK. צ'יקו, בסדר. ניב, כן-? תרשום לך את ההערות האלה, שאנחנו רוצים לדעת מי מחלק להם.

את זה אתה צריך לשאול את הארגון היציג.

אני שואל אותך, אתה יושב מולם. זה קשה לי.

אז אני עונה. הם ועד, כוועד הם חלק מההסתדרות הכללית.

אבל כוועד הם לא קובעים איך בהסכמים ארציים יחלקו את השכר, כוועד. הם לא נכנסים. הם בפרוזדור. הם לא נכנסים לחדר כשמחלקים את העוגה. הם מקבלים את ההודעות החוצה. מי יושב מטעמם, ומחלק את העוגה, מי?

למיטב ידיעתי, הדירוג, ההסתדרות שאמורה לייצג אותם, זה המח"ר.

OK. טוב.

עוד נתון שצריך לדבר עליו וצריך לזכור אותו, בתוך הדירוג הזה, שהוא כפי שאמרתי גבוה מהדירוגים הרגילים של שירות המדינה, נכנסו במשך השנים עשרות אנשים שהם לא נוסעים.

תביא לנו את הטבלאות של הדירוג. הם מדורגים לפי דרגות?

יש להם דרגים שהם מתאימים לכינויים.

הם מתקדמים בדרגות?

מתקדמים בדרגות.

צריך תקן לדרגות?

כן. גם שם יש פקק.

כל כמה זמן הם מתקדמים בדרגות?

אם אחד מת, הם מתקדמים.

רחמנא ליצלן.

יש להם תוספת שהיא אוטומאטית בין הדרגות? הוא אומר.

מה הוא אומר, אנחנו תמימים? מאיפה למדנו? בחייך. הוא אומר. אז מה?

חיים, זה לקחת ולזרוק חול בעיניים של כולנו.

סלח לי.

אם ייתנו לי להשלים, אז נראה תמונה כוללת. אם לא, אז זה קצת קשה. אני רוצה להגיד, יש עשרות אנשים בתוך הדירוג שלא נוסעים לחו"ל, לא ייסעו לחו"ל, אלא הוכנסו כפיתרון ארגוני על-מנת לשדרג את שכרם, מדירוגים אחרים שקיימים במדינה, במנהליים, במח"ר, מדירוגים אחרים. זה חלק ממה שמקשה על סיום הסכסוך ופה אני אעבור למה שהצענו. הצענו סדרה של דברים שהם נדבך אחד על השני. קודם כל, יש את התוספת בשירות הציבורי, שהם אמורים לקבל אותה כמו כולם. מעבר לזה, יש תוספת רוחבית נוספת, של כ- 2.5% שתתחלק בין כולם, גם אנשים שהם חלק מהדירוג ולעולם לא ייסעו.

מה זה ה- 2.5%?

תוספת לטבלה. זו תוספת לטבלה.

רק להם?

רק לדירוג הזה, כן.

מעל ההסתדרות, יש שם 2.5%?

מעל להסתדרות.

למה, עם מי קבעתם 2.5, עם ההסתדרות?

מה שהצענו.

זה מה שהצעתם?

אני אומר מה אנחנו מציעים. אני לא אומר, לא מחייב את הצד השני בדבריי. אני מניח שאם הם היו מסכימים, אז הסכסוך היה מאחורינו. שזה תוספת לטבלה, התקבלו על זה גם אנשים שהם נוסעים לחו"ל, וכמו שאומרים פה, עומדים בכל הקשיים שעומדים וגם אנשים שלא ייסעו לחו"ל, והם מהווים אחוז ניכר מתוך ה- 400, כ- 400 איש שיש בארץ.

2.5 הצעתם בפרישה או בתשלום אחד?

אחד. אחד.

מתי, בינואר 2011?

במועד חתימת ההסכם.

אז 2.5% נוספים, יש לנו. מה עוד?

מעבר לזה מה שהצענו, זה תוספת שמותנית במספר השנים שעובד היה בחו"ל. המשמעות היא שעל כל שליחות עובד יקבל בין 2% ל- 4%, תוספת שכר. עד לגבול.

על כל שליחות או על כל שנה?

על כל שליחות. המפתח לשנה הוא יותר נמוך, אבל אני מדבר אתך בשליחות.

מפתח לשנה הוא 0.75%.

לשנה?

לשנה בחו"ל, 0.75%, עם צבירה מקסימאלית של 14%.

6%. 6% אחורנית.

תנו לי לעשות את זה בצורה מסודרת.

0.75% הזה נכנס ליסוד?

כן.

הופך להיות פנסיוני?

פנסיוני, כן.

אבל עד לגבול של 6%.

תן לי רגע.

תנו לי, תנו לי.

זה, בנוסף לאחוז ותק?

כן, כן. בלי קשר, הוותק ממשיך, אין שום דבר, לא שינינו שום דבר בוותק. אז לכן אני אומר, זה בין 2% ל- 4% לשליחות, אם זה מדינות קשות שירות ביותר, אז אפילו, שזה שבע-עשר מדינות הכי קשות, אז זה קצת יותר אפילו.

קצת יותר ממה?

קצת יותר מה- 2% עד 4% לשליחות. יותר מ- 0.75% לשנה.

אני נסעתי לשליחות של עשר שנים. סלח לי, אני מאוד מוכשר, והחליטו לשלוח אותי לעשר שנים. כמה קיבלתי באחוזים? עשר שנים למדינה קשה.

אם נסעת למדינה קשה אז תקבל 10%.

סלח לי, נסעתי למדינה קשה, ושהיתי עשר שנים. מה אני מקבל?

אז אמרנו, אנחנו הצענו תוספת שהיא למדינה, למדינות פחות קשות, זה נמצא בדיון בין חצי ל- 0.75.

עם תקרה או בלי תקרה?

אני אסביר.

אתה לא צריך להסביר. תגיד לי עם תקרה או בלי תקרה, זה הכל.

אז אני אסביר. מה שהצענו זה במועד הפעלת ההסכם, להחיל את זה, עם תקרה של 6%. אבל אני מבקש שייתנו לי לסיים.

ייתנו לך, אנחנו לא נלך למליאה. אתה תדבר, אל תדאג. מקסימום, אם אנחנו נלך למליאה, אתה תמשיך לדבר.

ה- 6%, זה בגין דברים שבוצעו בעבר וכפי שאתה מכיר היטב, בדרך-כלל לא מכירים בדברים שבוצעו בעבר, בשביל לתת תוספות.

אתה תשלם להם את זה רטרואקטיבית?

לא. זה 6% מהיום והלאה, עם תקרה של 14% לשנים שיצטברו בעתיד. המשמעות היא, כפי שאמרתי, מעבר ל- 6.25, עוד 2.5, עוד לחלק מהעובדים, 6%.

ה- 2.5 לא בתוך ה- 14?

לא, מעבר, ודאי. מעבר לזה, אלמנט נוסף שהצענו לפתוח שהיה קיים במקומות אחרים, אני לא מסתיר, אבל בשירות החוץ לא היה קיים ואנחנו רוצים להכניס אותו במסגרת הסכסוך, זה דרגים אישיים, המקבילה של דרגות אישיות ומה שהצענו להם זה להקדים, לא להכניס אותם מהיום והלאה, מייד למפתח של 2% לשנה.

כמה דרגות?

מדובר על 60 דרגות אישיות.

60?

60, כן.

כמה ההפרש בין דרגה לדרגה?

מעל 10%.

60 דרגות?

60 דרגות, כן, אישיות.

לא לא, אתה מדבר ל- 60 איש.

60 עובדים.

אני מדבר על דרגות בסולם. כמה תכניס דרגות? עזוב אותי דרגות אישיות.

אני לא פותח דרגות.

למה אתה לא פותח דרגות?

כי זה לא חלק.

תקשיב, זה יכול להיות מעניין.

אני לא נכנס למשא ומתן עכשיו.

אנחנו רוצים לדעת את הנקודה, תשמע, אנחנו רוצים לשכנע אותם שיביאו את מדבדב. אם תפתח דרגות וזה, אז זה הולך יפה.

אתה יודע היטב שאני לא אפתח פה דרגות. דרך אגב, אחד הנושאים שנדונו, הוא פתיחת עוד דרגת שהייה בתוך הסולם.

אין להם דרגות שהייה?

יש להם דרגת שהייה.

היא אוטומאטית?

אוטומאטית, כן.

כמה אחוזים היא מהדרגה העוקבת?

5% - 6%.

זאת אומרת חצי דרגה.

דרגה עוקבת? 50% מהדרגה העוקבת.

בכל דרגה יש תנאים נלווים מצטרפים? כמו רכב, טלפון וכיוצא בזה?

יש דרגות שיש, יש דרגות שאין. בגדול, יש החזקת רכב במשרד ויש טלפון במשרד.

טסט וביטוח מגולם?

כמו בשירות המדינה, כן. אותו דבר.


מעבר לזה, הצענו לייצר למשרד תוכנית פרישה שתאפשר.

ה- 60 תקנים זה מול חוזים אישיים? 60 דרגות, אתה מעלה 60 איש בדרגה.

בהסכם הקיבוצי.

מה זה, בוא תסביר לי מה זה דרגה אישית. דרגה שבן-אדם מגיע לתקן, אתה נותן לו לחרוג בדרגה?

דרגה אישית זה שאדם הוא בדרגה כלשהי בשירות החוץ והוא יהיה בדרגה הבאה בשירות החוץ.

60 איש?

אחרי תשע שנים שעיכבו אותו, אחרי תשע שנים בתוך הפריזר, נותנים לו משכורת, את אותה תוספת.

אבל אני רק רוצה להגיד שזה קיים בכל משרד.

סלח לי, אדוני. תן לי. אתה כבר אמרת, תן לי. הוא בחלוקת הזמן, אתה היית שעה, והוא עשר דקות, אז תן לי להבין.

מעבר לזה, אנחנו הצענו לעשות במשרד החוץ.

אני לא מבין, ניר, אני רוצה להבין. כמה אנשים מתוך, כמה הם אמרו? זה היה מזמן, 550? 830? אני רוצה להבין. אני רוצה להבין, סלח לי, ניר.

אני רוצה להסביר.

אבל אתה לא יודע מה אני רוצה לשאול. מתוך ה- 830 איש, כמה אנשים תקועים בדרגה מעל שש שנים?

180.

אז אני מסביר. מתוך ה- 300, כ- 350, 400 איש, שקיימים בארץ, אנחנו מדברים על 60 איש, שזה הפוטנציאל.

זה הפוטנציאל של מה?

של האנשים שתקועים.

כמה זמן אנשים מחכים לדרגה שהם נכנסים לפוטנציאל?

אני לא יודע כמה כל אחד.

אז מאיפה קבעת שאין לו פוטנציאל?

משום שהם, אני לא יודע כמה בקצה האדם מחכה.

ניר, אתה בא לוועדה מסודר, אתה יודע את החומר. עכשיו אתה באת ואמרת לי שיש 60 איש שזה הפוטנציאל. מה ההגדרה להיכנס לפוטנציאל?

ההגדרה זה ארבע שנים.

זאת אומרת, ארבע שנים לא קיבל דרגה? איך הגדרת את הפוטנציאל? איך נכנסים לפוטנציאל?

הוא שהה בדרגת השהייה ארבע שנים.

מעל לחמש, זה תשע שנים. הוא מורח.

אני לא מורח.

זה תשע שנים. תשע שנים, מחכים.

אני משתגע מכם. אתם רוצים להירגע? אז תירגעו. שאלנו את הפרקליטים, בדיון, למה הדג נמצא בצלחת. כי הוא פתח את הפה. הם לא נתנו לאוצר לדבר. אמרתי להם – אתם, זה כאילו מישהו בא אליכם ואתם אומרים לו – שמור על זכות השתיקה. תנו לו לדבר. תרשמו.

חיים, אבל כשאומרים לארבע שנים ואנחנו יודעים שזה תשע.

מה איכפת לך מה הוא אומר? אז תגיד לו שלא ידבר. אז הוא לא יגיד ארבע שנים ולא יגיד תשע. אני באמת לא מבין בטבלה הזאת. קיבלת דרגה, קיבלתי דרגה X. נתחיל לספור פז"מ. כמה זמן אני צריך לקבל תוספת שהייה?

חמש שנים.

אחרי חמש שנים אני מקבל אוטומאטית?

לא. אצלנו אין.

תוספת שהייה, המלצה? אני לשהייה צריך המלצה? שהייה אני מקבל אוטומאטית?

אוטומאטית, זהו, בדיוק.

כולם אחרי חמש שנים, כולם.

כולם, אחרי חמש שנים, מקבלים שהייה? OK. כמה פז"מ הוא בין דרגה לדרגה אם יש לי תקן? מ- 42 ל- 43.

זה אנשי המשרד יכולים לענות יותר טוב.

חמש שנים.

חמש שנים, אם יש לי תקן?

בין דרג לדרג.

אם יש לי תקן. ואם יש לי תקן, אני מקבל שהייה באמצע הדרך? אחרי שנתיים וחצי?

עם קיצורי פז"מ.

לא קיצורי פז"מ, אוטומאטית.

לא.

למה?

פרק השהייה המינימאלי, בין דרג לדרג הוא חמש שנים.

בכל הדרגות? בין 40 ל- 41-?

חמש שנים. אין 40, 41. יש דרגים בדירוג של שירות החוץ.

למה הם מקבילים?

הם מקבילים לקבוצות.

אתה מכיר טבלאות שכר?

בוודאי.

בוא נלך למהנדסים. בדירוג המהנדסים, למה הם מקבילים?

תגידי להם שאני תקוע בכנסת.

מה זה תקוע? תקוע.

יש אנשים שמחכים.

אני מנהל אגף משאבי אנוש במשרד החוץ. הדירוג של שירות החוץ הוא דירוג ייחודי, שהמקבילה לכל דרג היא קבוצת דרגות בדירוג האחיד. זאת אומרת, אם אני לוקח דרגה שבז'רגון של שירות החוץ נקרא נניח יועץ, או ציר יועץ, לא חשוב, בז'רגון הדיפלומאטי, מתח הדרגות המקביל אליו בדירוג האחיד הוא, או בדירוג המח"ר, הוא 39, 41, או 38, 40. זאת אומרת שכל דרג.

אלה מהספרים? אלה המספרים?

במקרה יועץ זה 38, 40.

אתה יודע שהדרגות האלה הולכות להימחק מהטבלאות?

אני אשמח מאוד אם גם השכר שלנו יתקדם בהתאם.

אבל זה ברוך השם הולכים להימחק מהטבלאות.

אני אשמח מאוד אם גם השכר יקודם בהתאם.

אם יעלו, אם יעלו את שכר המינימום כמו שעופר עיני רוצה, אז הדרגה 38 תימחק.

זה פחות משכר מינימום.

אצלנו זה אחרי עשר שנות ותק. אתה מגיע לזה.

שאלת שאלה לגבי המקבילות. כדי לסבר את האוזן, המקבילה של נניח דרג שגריר בכיר היא 43.

מ- 38, 40. חמש שנים?

מדרג יועץ, לציר יועץ, חמש שנים.

אתה יכול לעשות את המונחים יותר פשוטים? אז יהיה יותר קל לאוצר לתת לכם כסף?

ניר מכיר את כל עולם המושגים שלנו.

חמש שנים, לעלות?

מ- 40 ל- 41.

זה הממוצע של הדרגה? אני לא מבין, מה זה 38, 40?

יועץ.

אבל איזה דרגה? למה לא 39? בטבלה הארצית יש 38 זה שכר אחד, 39 זה שכר אחר, 40. זאת אומרת, אתה אומר שיועץ זה 39?

לא לא. יועץ זה יועץ.

זה מקבילה היררכית.

מקבילה בכסף, למי?

מקבילה בכסף ליועץ. כי דירוג שירות החוץ הוא דירוג.

בדירוג המח"ר, למה הוא מקביל?

כי זה טבלה נפרדת.

לא חשוב. תראה, הוא אמר שיועץ יכול לנוע בין 38 ל- 40.

לא, זה מקבילה היררכית, זה השוואה היררכית נציבותית.

עזוב אותי היררכיה, כסף.

הכסף זה טבלה נפרדת.

כמה זה דומה?

אם הוא מקבל 10,000 מי בדירוג האחיד מקבל 10,000?

אבל אני לא במשרד החוץ, אני, קשה לי להסביר.

אפשר לעשות את ההשוואה.

תעשה לי טבלה. בואו, מה שאנחנו מבקשים ממך.

באופן כללי, אני מסביר, הטבלה היא גבוהה יותר מדירוג המח"ר.

מה שאנחנו מבקשים ממך, תעשה בטבלה, מבנה שכר שלהם. בטבלאות שכר שלהם, הקבלה לדירוג המח"ר. כל דרגה, בדירוג המח"ר, נראה איך מתקדמים בדירוג המח"ר, בשירות הציבורי, איך מתקדם אצלם, תסתכל תוספת שהייה בדרגה, שנבין על מה אנחנו מדברים. אין בעיה? תעשה טבלה.

אני אשתדל לעשות משהו, לבקשת היושב-ראש, ככל הניתן.

זה ניתן, הוא מקבל שכר. הוא מקבל, תעשה אותו בהקבלה, תגיד לי באיזה דרגה הוא. בין דרגה לדרגה, כמה זמן הוא מחכה?

חמש שנים, בין דרג לדרג.

במצב שיש לו תקן. במצב שאין לו תקן-?

אין גבול.

יש אבל בסיס שלא צריך תקן להגיע אליו?

לא.

אין כזה דבר? זאת אומרת, מתחיל ילד חדש, שנבחר אחד ממאה, והוא תותח, ובגלל שאין לו תקן, הוא ייתקע ב- 4,800 שקל?

כן, כן.

זה לא יכול להיות, זה קורה, אנשים ממתינים 15 שנים.

סליחה.

חיים, אין דרגה גמישה, אז יכול להיתקע גם 50 שנה. מה זה משנה? אין תקן, אז הוא לא יכול לעלות. אלא אם יעשו דרגות גמישות.

במציאות, בדרגים הנמוכים אין בעיה של קצב התקדמות העובדים, הבעיה מתחילה כשהם מגיעים לדרגי ניהול ולדרגים הבכירים.

עד איזה דרגה אין בעיה?

עד אמצע הטבלה, עד דרג ציר יועץ.

ציר יועץ מה זה?

שזה דרג ניהול.

42?

39, 41.

וזה עדיין שכר עוני. זה עדיין, אתה, שום דבר.

50 איש, הוא אומר אין בעיה. 50 איש ממתינים לדרג ציר יועץ.

שנים.

זאת אומרת, מה שאתה אומר לי, שמיועץ לציר יועץ, לוקח 20 שנה?

לא אומר 20 שנה, אבל שם מתחיל הפקק, כאשר דרג ציר יועץ זה דרג מקביל של מנהל מחלקה.

אני לא מבין בתארים, אני מבין בכסף. ציר יועץ, יכול לשלוח את הילד שלו גם לגן, שני ילדים, יכולים ללכת לגן, וכל אחד לחוג אחד?

לא. לא.

בתנאי שאבא שלו יעזור לו.

לא, אבא שלו לא עוזר לו. הוא מתבייש לקחת.

אין מצב.

ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה להציג, ביקשת את קצב ההתקדמות של העובדים, אני למדתי להגן על הסכם השכר, אני, לבי עם העובדים, ולעובדים שלנו, ואנחנו כמובן תומכים בכל הרצון שלהם לקדם את השירות, הוא רצון שלנו במשותף. מבחינת קצב ההתקדמות של העובדים, צודק ועד העובדים שבדרגים שמתחילים מדרגי הניהול של מקבילים למנהל מחלקה, אצלנו זה דרג שנקרא, בז'רגון שלנו, דרג ציר יועץ, שם מתחיל להיות יותר קשה להתקדם וההתקדמות היא לא אוטומאטית, אלא על בסיס של דרג פנוי ומכאן גם בא הרצון לפתור אותו על-ידי הענקה של דרגים אישיים, כדי קצת לחלץ את הפקק.

זה ה- 60 תפקידים?

נכון. ובנוסף, מה שעוד אנחנו רוצים לעשות, זה תוכנית פרישה של עובדים ותיקים, שבחלקה תאפשר גם את ההתקדמות של העובדים היותר חדשים.

באיזה תנאים?

בתנאים טובים.

מה זה תנאים טובים?

תנאים של חודשי הסתגלות ומענקים חד פעמיים.

מה זה ייתן להם? איזה פנסיה הם?

הם בפנסיה תקציבית.

ואז הם יקבלו שתי דרגות ואחוזים בונוס?

אני לא יודע אם הם יקבלו שתי דרגות.

אתה רוצה ללכת לתוכנית? איזה תוכנית?

יקבלו תוכנית שיש בה מענקים וחודשי הסתגלות.

חודשי הסתגלות נגמרים. תשמע, הם ברמת שכר נמוכה. הם מדברים על בסיס פנסיוני.

הם לא ברמת שכר נמוכה. הם לא ברמת שכר נמוכה. השכר הפנסיוני של עובדים.

בציר יועץ.

לא בציר יועץ.

לא לא, אני, מעניין אותי ציר יועץ. אנחנו נפטר את הצירי יועץ. אנחנו רוצים רק מנהלים. בציר יועץ, אתה מוציא אותו עכשיו לפנסיה, מה הוא יקבל?

אני לא מאמין שהוא יצא לפנסיה, כי הוא לא בוותק שהם יוצאים בו לפנסיה.

למה? 20 שנה. עד שהוא יגיע ליועץ. ציר יועץ הוא התחיל ביועץ, עבר מ-38 ל- 41, 20 שנה.

תוכנית פרישה היא רלוונטית לאנשים בדרג שגריר, רלוונטית בדרגים יותר בכירים, היא לא רלוונטית לעובדים בדרג של יועץ. שם השכר הוא פנסיוני, הוא לא נמוך. הממוצע הפנסיוני של שגריר הוא 17, 18,000 שקל, זה הפנסיוני.

אני לא אתן את התענוג למשרד האוצר שיגרום שיפטרו אותי מהכנסת. דיוני הוועדה לא יכולים להיות שהם יהיו בזמן מליאה. יחד עם זה, הנושא מרתק. ואני חושב שצריך לפתור את העניין, וצריך לפתור את העניין, אז אנחנו כבר ב- 11 ורבע, והמליאה עובדת. יחד עם זה, סגן שר החוץ ישב בשקט ולא העיר הערות והוא חלק, אז אתה תסלח לי, ניר, שאני עוצר אותך, זה, הדיונים זה תם ולא נשלם, אנחנו ננסה לקדם גם בפגישות אישיות שלא במסגרת הוועדה, לראות איך אנחנו מקרבים ואיפה אנחנו מתגמשים ואיפה אנחנו הולכים לקראת מה, וגם נעשה בלי שום קשר לכלום, נעשה עוד דיון המשך בעניין הזה ואתה תהיה ראשון הדוברים אז. ותבוא, תכין שיעורי בית.

מודה לך.

תכין שיעורי בית, תן לנו עוד נתונים. כן, אדוני.

תודה אדוני היושב-ראש, חיים כץ. אני קודם כל רוצה להגיד לך באופן אישי, אני מאוד מתרשם מרמת המקצועיות, המעורבות וההבנה שלך לעניין, אני חושב שאתה בהחלט עושה פה מעשה טוב שאתה נכנס לעניין הזה.


אני מדבר כאן, כמובן, בשם שר החוץ, אביגדור ליברמן, הנהלת המשרד, נמצא כאן מנכ"ל המשרד, רפי ברק, כמו שאמרנו, ראש אגף משאבי אנוש וכמובן חבריי כאן לוועד. אני רוצה להגיד שלוש נקודות קצרות ולהציע פיתרון. קודם כל, אני באופן אישי, כמו שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, היו לי הכבוד והזכות להיות חלק מאנשי המשרד, החל מצוער ועד תפקידים שהייתי בחו"ל, שירתתי גם בארץ.


אני רוצה להגיד שהחבר'ה שמייצגים כאן זה המיטב שבמיטב שיש לעם ישראל, בכל קריטריון, זאת אומרת לא רק לגבי השוואה של עובדי מדינה, אלא בכל קריטריון שאתה רואה, אם זה במשק הפרטי, במשק הציבורי, אנחנו הרי חברה שמתגאה בהייטק שלנו, באקדמיה, אלה המיטב של המיטב, בכל קריטריון. העבודה שהם עושים חשובה, והם באים באמת מאידיאליזם, אני אומר לכם, הם באים מאידיאליזם, ואתה רואה – לא התעסקו בשכר, הם לא יודעים מה זה שכר, בקושי מסבירים את הדרגות. לעצמם הם לא יודעים להסביר את זה, כי הם לא מתעסקים בזה. ולכן, אני חושב שפה כשהגיע לכאן שר החוץ ליברמן למשרד החוץ, הוא ראה מחויבות גדולה לשפר את התנאים שלהם, הוא באמת מאמין בזה. ומאז שהוא הגיע, ומאז שהוא הגיע, אז באמת היו גם תקציבי המשרד עלו בצורה רצינית מאוד, אנחנו חילקנו כאן נייר לפני זה, אבל יש כאן תוספת תקציבית גדולה מאוד של המשרד, באחוזים זה כמעט 20%, 264 מיליון, תקציבים מיוחדים לפרויקטים מיוחדים. הוספו 42 תקנים, תקני צוערים, אנחנו מתכננים עד 2012 וקיבלנו כבר אישור מהאוצר להוסיף עוד 45 תקנים נוספים של דיפלומטים, בארץ ובחוץ לארץ.

זה מעבר ל- 60?

תכף, מגיע ל- 60, כן, בוודאי מעבר. נוסף לזה, אנחנו השגנו אישור של תשע נציגויות חדשות, ארבע כבר הוקמו, כמו וולינגטון, סאו-פאולו, נוספים, כל המשמעות הזאת של כל נציגות זה עוד מיליון דולר, ככה, רק עם ההתחלה.


לסיכום, מה שאני רוצה להגיד, שבשנתיים האחרונות נוספו למשרד החוץ בתקציב 384 מיליון שקל, 45 תקנים של דיפלומטים, לפחות 42 צוערים.

כמה מזה מוקדש לשכר?

כלום.

רגע, רגע, עוד לא מדבר. יש סעיף שכר, רגע, אני מכיר אותך כבר, התכוננתי. בסך-הכל למעלה מ- 30 מיליון שקל נוספים למה שאמרתי לך קודם.


לגבי השכר. מה שאנחנו, ההנהלה במשרד החוץ, שתומכת במאבק של העובדים ויחד עם העובדים או לפחות קיווינו שיחד עם העובדים, באנו למשרד האוצר ואנחנו מציעים את ההסכם כלהלן, נעשה סדר. וזה גם מופיע בנייר. קודם כל, העובדים מקבלים את ה- 6.25% לכלל המשק. איך עושים את החלוקה? זה אחר-כך. לדעתי, זה המח"ר. באותה צורה, בהקבלה מוחלטת למשק. המשק קיבל גם תשלום חד פעמי של 2,000 לעובד. האוצר כבר הסכים, לאחר שאני אומר כאן שר החוץ ואני רוצה להגיד את זה גם לעובדים ואתם יודעים את זה שהוא היה מעורב אישית, הוא דיבר עם שר האוצר שטייניץ כמה פעמים, דיברנו המנכ"ל ושמעון רודד, ראש אגף, עם אנשי האוצר וכו'. והושג, נוסף ל- 6.25%.

2.5%.

2.5% ועוד.

ו- 60 תקנים.

רגע, לא, חכה רגע. הושג ה- 2.5% ועוד 3,000 שקל חד פעמי, כלומר הם מקבלים 5,000 חד פעמי.

קליפות של גרעינים. זה ברוטו או נטו?

ברוטו.

אז הוא לא מקבל 5,000 שקל.

עזוב, רק ברוטו.

הוא מקבל 3,000 גג. מה לעשות? הוא גם כן שחקן, הוא אומר קח 5,000, ולוקח 2,000 ישר. יש הבדל גדול בין מענקים ושכר.

אני אומר לך מה הם מקבלים עכשיו. אחר-כך אתה תגיד לי, בסוף, אם זה הוגן או לא הוגן.

אני אגיד לך כבר בהתחלה. אם הוא יודע מהמשכורת לשלוח אותו לגן ולכל אחד לשלוח לחוג, כל ילד לחוג ופעם בחודש ללכת עם אשתו והילדים למסעדה, זה הוגן. הוא יודע לעשות את זה?

לדעתי כן. תכף תראה איך.

ולא לגור במעבדה.

חס וחלילה. אז אמרנו, רשמת את ה- 2.5%.

רשום, האוצר נתן לי את זה.

רשמת את ה- 3,000 בנוסף?

לא, 3,000 לא רשמתי.

אבל עכשיו, פה מגיע, לדעתי, התוספות האמיתיות שאנחנו פועלים לעתיד, שזה נכנס לבסיס. בסך-הכל, מכל הברבורים, חס וחלילה, לא ברבורים, הדיבורים ששמענו כאן, אם אני מקצר, כל עובד במשרד החוץ, ששירת כבר שש שנים לפחות בחו"ל, וימשיך לשרת בחו"ל, התוספת שהוא יקבל לבסיס.

עד 14.

בדיוק. הוא יקבל תוספת.

עוד 20 שנה.

יקבל 14.75.

עוד 20 שנה.

רגע, רגע, לא נכון. יש כאלה שכבר, אתה מקבל רטרואקטיבי.

הוא אומר לך – קודם כל, יש לך 6% קיבלת רטרו על העבר. עכשיו אתה מדבר על 8%, שאתה מקבל במדינה קשה אחוז לשנה, זה עוד שמונה שנים.

יפה. אז מתוך ה- 14, 6% על העבר, הוא מקבל כבר.

אם הוא היה.

אבל בשביל מה הם נבחרים? בשביל להיות בחו"ל. ועוד 8%, יש לו אופק בשליחות הבאה. כלומר, עובד ממוצע ששירת בחו"ל, יקבל בסך-הכל 14.75.

הסעיף הזה בפריסה, של 0.75% בשנה.

אחוז לשנה.

חילוק אנחנו נדע לעשות.

בקיצור, אם אני רוצה לדבר עכשיו על עובד ממוצע, אשר שירת בחו"ל, אני לא מדבר עכשיו על מקרים חריגים שלא יצא לחו"ל, יקבל בסך הכל 14.75 ועבור שירות עתידי יגיע בסך הכל ל- 22.75%.

הוא לא אמר את זה.

אז אני אומר לך את זה.

הוא יכול להגיע ל- 14.75% עוד שש?

6.25 פלוס ה- 6%, משך שתיים וחצי.

בדיוק. בדיוק.

אבל הוא מדבר על 22.75.

זה לא במשכורת פברואר.

6.25 ועוד 14, OK. שש ועוד 14 ועוד 2.5 זה כל מה שהוא נותן לך, לכל אורך התחום.

מעבר לזה, רגע, בואו נפרוס את כל התמונה, יש לי עוד שתי נקודות, אדוני היושב-ראש, מעבר לזה צריך להזכיר שעובדים שמחזיקים בתואר שני, ואני אומר לך שרוב אנשי משרד החוץ יש להם תואר שני, הם גם באים עם תואר שני, זה באמת חבר'ה הכי טובים שיש, הוא זוכה להעלאה נוספת בשכר בין 7.5% עד 15%.

מה זה בין?

בהתאם לדרג. קח ממוצע 10%, בין 7.5% ל- 15%, 12% ממוצע, בנוסף לוותק, ובנוסף לזה, שר החוץ הביא להם 60 דרגים אישיים, שזה אומר העלאה במשכורת לבערך 380 אנשים, כי ברגע שאתה מקפיץ 60 איש, הם מפנים 60, 60 אחריהם עולים.


בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, שמה שחשוב באמת, אנחנו גם דואגים לא רק לעובדים אלא גם כשהם יוצאים לפנסיה שיהיו, אחת הבעיות שזה לא הוכנס למרכיבי הפנסיה. כל מה שדיברנו עכשיו, אני מקווה שאני לא טועה, נכנס לרכיבי הפנסיה וזה חשוב.


אנחנו מציעים, אנחנו רואים בזה, מבחינת האוצר, הצעה הוגנת. אנחנו אומרים לוועד – קבלו את זה, קודם כל קבלו את זה וזה לא סוף פסוק. זה מה שאנחנו אומרים ואני חושב שזה יכול לפתור את כל הבעיות, זה יכול להחזיר את הכבוד לעובדים.

תביא את טבלאות השכר, את ההשוואה לטבלאות במגזר הציבורי בדירוג המח"ר ואז נתחיל לראות ונתחיל להתקדם. נראה על מה אנחנו מדברים. אני לא יודע מה זה אחוזים. אם אני מרוויח עשרה שקלים והוא נותן לי 50%, אני עולה כולו בעוד חמישה שקלים.


תם ולא נשלם. אני מודה לכם על הדיון. אני מקווה שהוועדה, קודם כל נודיע לביבי נתניהו שעשינו דיון וחשוב שתסיימו את העיצומים שיתערב בעניין. אני מקווה שלא צריך, אבל אני מתכונן לדבר אתו ואני מחכה שהאוצר יביא לנו את הטבלאות ונראה איפה אנחנו מתקדמים.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30