הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
43
ועדת המדע והטכנולוגיה

18.1.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 79
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י"ג בשבט התשע"א (18 בינואר 2011), שעה 10:00

קידום תוכנית לאומית לפיתוח תעשיית הרובוטיקה בישראל

חברי הוועדה: מאיר שטרית – היו"ר

רחל אדטו

שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ

גדעון אריאלי
ראש תחום מחשבים, משרד המדע והטכנולוגיה

אל"מ מנחם ינקו
רמ"ח מח"ר, משרד הביטחון

סא"ל גבריאל דוברסקו
רע"ן רובוטקיה וקונספטים מתקדמים, משרד הביטחון

ד"ר ויקטור אלחנתי
מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר אביטל בכר
מעבדת רובוטיקה חקלאית, מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דר עופר רימון
מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

עופר שחר
נשיא חברת מיטרוניקס בע"מ

לידיה לזנס
סגנית המדען הראשי, משרד התעשייה והמסחר

רפי ערבות

מנכ"ל רובוגרופ

אודי פלס

מנכ"ל F רובוטיקס רכישות בע"מ.

יוסף פישמן

נשיא ומנכ"ל חברת ODF
דרור דנקונה

מהנדס מערכת חברת ODF
אהוד דינרמן

סמנכ"ל מוצרים, חברת ODF
רפאל ויז'ניצר

מנכ"ל חברת ג.ב.מ אוטמציה ורובוטיקה בע"מ

סטפן הודיס

ראש תחום רובוטיקה זעירה, אלביט מערכות

חיים רוסו

חבר המועצה, סגן נשיא בחברת אלביט מערכות למצוינות הנדסית

וטכנולוגית; יו"ר ועדת חינוך בהתאחדות, המועצה הלאומית למחקר

ולפיתוח אזרחי

ד"ר מרים ברקת

חברת מועצה, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופסור זכריה מדר
חבר מועצה, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרידה סופר

מזכ"ל, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופסור צבי שילר
המרכז האוניברסיטאי, אריאל

פרופסור שרגא שובל
המרכז האוניברסיטאי, אריאל

משה קלמן

המרכז האוניברסיטאי, אריאל

יוסי וולף

מנכ"ל CEO, Roboteam

יעקב משיח

אלקטרוניקה, התעשייה האווירית

גיא מרום

מהנדס, ראש פרויקטים ברובוטיקה ממוזערת, התעשייה האווירית

דובי בנימיני

התעשייה האווירית

שלמה הלוי

דגש פ.ק בע"מ, התאחדות התעשיינים

אריה יבנאי

מהנדס מחקר ראשי מערכות אוטונומיות, רפאל – רשת לפיתוח אמצעי

לחימה בע"מ

פרופסור תמר פלש
מדענית, מכון ויצמן למדע

פרופסור יעל אידן
משנה לרקטור, חוקרת, פרופסור לרובוטיקה וייצור ממוחש, אוניברסיטת בן גוריון

Ph.Dהוגו גוטרמן
פרופ' הנדסת חשמל ומחשבים, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר סיגל ברמן

המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר אמיר שפירא
ראש המעבדה לרובוטיקה בהנדסת מכונות, אוניברסיטת בן גוריון

יובל נחמדי

סטודנט לדוקטורט, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר רזיאל רימר

המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת בן גוריון

M.Sc. עמיר קולאמן
עוזר מחקר וסטודנט לתואר שלישי, אוניברסיטת בן גוריון

פרופסור שמעון נוף
הנדסת תעשייה וניהול, בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת

פרדיו, באינדיאנה, ארה"ב

ד"ר אלון וולף

ראש המעבדה לביורובוטיקה וביומכניקה, הטכניון

עודד סלומון

מהנדס מחקר המעבדה לביורובוטיקה ובמיומכניק, הטכניון

פרופסור פנחס בר-יוסף
דיקן הנדסת מכונות, הטכניון

ד"ר איגור ורנר

פרופסור במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים, הטכניון

פרופסור משה שהם
פקולטה למכונות, הטכניון

ד"ר אלי קולברג

ראש מעבדת רובוטיקה, בית ספר להנדסה, אוניברסיטת בר אילן

פרופסור גל קמינקא
ראש המעבדות לרובוטיקה חכמה, אוניברסיטת בר אילן

ד"ר גבור קושה

רובוטים ומיקרו מערכות לשימושים רפואיים, הנדסת מכונות,

אוניברסיטת תל אביב

פרופסור דורון חבצלת
רמ"ח מיגון ותקשוב במשרד הביטחון, מפא"ת

נח בל


מרצה בנושא רובוטיקה, בית הספר הגבוה לטכנולוגיה ירושלים,מכון לב

יהונתן למברגר

מנהל אדמיניסטרטיבי, מחלקת גריאטריה, קופת חולים מכבי

אביהו בן נון

נשיא פירסט ישראל

פרופסור מיכאל וורמן
האוניברסיטה העברית, וועד ראשי האוניברסיטאות

ד"ר ורדה בן שאול
המועצה להשכלה גבוהה

אייל דגול

אלביט מערכות

דן נמני


תלמיד, פתח תקווה

אלי גולדשמיט

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ענת לוי

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

קידום תוכנית לאומית לפיתוח תעשיית הרובוטיקה בישראל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אני שמח על המשתתפים הרבים שהגיעו לישיבה פרט לחברי הכנסת. אבל היום כשאנחנו דנים ברובוטיקה, אולי באמת הגיע הזמן שנשים בעתיד רובוטים במקום חברי הכנסת, כך שימלאו את מקומם בוועדות ויוכלו להצביע לבדם. אני מוכן לתת להם את הבינה.

אני מברך את שר המדע שמשתתף בישיבה היום ואני שמח שהוא משתתף איתנו בישיבה הזאת. אני בדיוק מדבר אדוני, שאמרתי שאני מברך את כל הבאים פרט לחברי הכנסת, ונראה לי שנוכל בעתיד לשים במקומם רובוטים, שממילא יקבלו את ההנחיות ממרכז המפלגה איך להצביע, ויצביעו אוטומטית בעד ונגד, כמו שאומרים להם, ויהיו גם ממושמעים, ישבו בכיסא, לא יזוזו כל היום, לא צריכים לאכול, לא לשתות קפה. יש יתרונות, אפשר לשנות את העולם.

אבל אני שמח לארח פה את תעשיית הרובוטיקה בארץ. יש פה מגוון רחב של אנשי תעשייה שהצליחו גם בתחום הרובוטיקה בארץ ומייצאים לחוץ לארץ, אני מוכרח להגיד בהיקף די משמעותי, למרות הכמות הקטנה של העובדים שנמצאים שם עדיין במערכת הרובוטיקה. נמצאים איתנו אנשי מדע מכל האוניברסיטאות בארץ, אנשים שמתעסקים בתחום הרובוטיקה במרכזי המחקר באוניברסיטאות כולם. נמצא איתנו שר המדע, ואני שמח לארח את הכינוס הזה פה.

יש לפנינו גם כמו שאתם רואים, תערוכה של רובוטים, רובם מתוצרת ישראל, שנפוצים אגב בעולם. שוב, הם נמכרים במחירים, בוא נאמר בהיקפים די משמעותיים, שאנחנו גם נדגים אותם לאחר מכן באמצעות האנשים שהביאו את הרובוטים האלה לפה בתחומים שונים. ואני מאד שמח על היום הזה, שיש לנו הזדמנות ואפשרות אני מקווה, יחד עם שר המדע, לדחוף את התחום הזה של הרובוטיקה בארץ. זו המגמה והמטרה של הישיבה הזאת – להביא לדחיפה של נושא הרובוטיקה בארץ, כאחד הענפים שחוזים לו עתיד גדול בעשור הקרוב.

אני רוצה לומר שקשה ממש לומר מראש את כל האופציות האפשרויות בפיתוח של רובוטים בעולם. ברור שאנחנו עומדים לדעתי על סף של שינוי וכמעט מהפכה בעולם בתחום הזה. אנשים לא ערים לכך, יש מאמר מאד מפורסם של ביל גייטס, שנקרא רובוט בכל בית, שהוא אומר שלדעתו תעשיית הרובוטיקה, הוא אמר את זה לפני כמה שנים, עובדת כמו תעשיית המחשבים בשנות ה-70, שבה כשאנשים שונים פיתחו את המחשבים הראשונים, את האטרי ואת משחקי הפינג פונג על המחשב, שעוד לא היה ברור בכלל לאן הולכים, והמהפכה בתעשיית ההייטק קרתה רק כאשר חברת מייקרוסופט פיתחה את הבייסיק, שזו שפת התכנות שאפשרה בעצם לעבוד באותה שפת תכנות על כל חומרה. ברגע שהייתה שפת תכנות אחת, אז כבר יכלו לפתח חומרות שונות ותוכנות שונות, ולהגיע למצב של מחשב בכל בית, זה היה החלום שלו, להגיע למחשב בכל בית.

והוא חושב ומאמין, ואני מצטט את ביל גייטס, שהעתיד בעצם נמצא, גם בעתיד הרובוטיקה. הוא חושב שאנחנו נמצאים על סף של מהפיכה כזאת, ונכון לעכשיו אין שפת תכנות אחידה לרובוטים, ולכן זה מקשה מאד על פיתוח תעשיית הרובוטיקה, ובעצם כל מי שמפתח רובוט צריך כאילו להתחיל מאפס, כי אין איזו שהיא שפה משותפת. למרות זאת הוא חושב שהדברים יקרו, מכיוון שבמשך השנים א' כל היחידות והפרמטרים שמרכיבים היום רובוט או מחשבים, במשך השנים, מאז התחילו, הוזלו בצורה פנטסטית. כוח העיבוד של מגה הרץ 1 עלה 7,000 דולר בשנות ה-70, היום הוא עולה פרוטות. זיכרון, אני מספר לכם שכשקניתי את המק שלי הראשון, בעצם לא הראשון. הראשון היה 128 קילו בייט, הוא עלה 5,000 דולר. זיכרון הארד דיסק שלו היה 128 קילו בייט. והשני, כשהיה מגה בייט אחד, עלה בסביבות 5,000 דולר. היום אתה קונה מחשב שהוא עם טרה בייט 1, ועם מעבד כפול, ועם כרטיסים מאד מאד משוכללים, והכל ביחד עולה 1,000 דולר בערך. ... שימוש אחד, אותו דבר, בתחום שעובדים עם הסרברים, כל מנועי הסרבו, החיישנים השונים, קלטי קול, וכו', שכולם אגב מרכיבים רובוטיים שונים, כי רובוט בשביל לנוע בחלל הוא צריך שיהיה לו חיישנים להבין איפה הוא זז, שלא יתקל במכשולים, הוא צריך יכולת לראות בעצם לאן הוא הולך, הוא צריך יכולת להניע את האיברים השונים בכוח שונה, להחזיק דבר עדין או למחוץ דבר מאד חזק. הוא צריך לעשות פעולות רבות, והאלמנטים האלה הולכים, המחיר שלהם הולך ויורד. כנ"ל כוח העיבוד וכוח המחשב הולך ועולה, כוח המיחשוב הולך ועולה, דבר ששוב נותן אפשרות להכניס לתוך הרובוטים יכולת מיחשוב הרבה הרבה יותר גדולה.

אנחנו אבל עוד לא שם. עוד לא במצב שיכולים לעשות הכל. אני מאמין שאפשר לעשות הכל, והיום בעולם קיימים כבר היום מאות אלפי רובוטים שמשולבים היום בעולם, ביום יום עובדים, ואנחנו לא תמיד רואים אותם כרובוטים. כשרואים את המכונה האדומה שם, זו המכונה לכיסוח דשא שהיא פיתוח ישראלי, שמוכרים אותם בהרבה מאד אלפים בארץ ובעולם כולו, זה לא נראה בן אדם או רובוט. רואים את המכונה הזו של אלביט, מכונה שיכולה לטפס במדרגות ולקחת ולהעביר ציוד ודברים אחרים ולעזור לחייל. היא לא נראית כמו רובוט מהלך על שתיים כמו בן אדם, זה לא הומונואיד מה שנקרא.

רואים את מנקי הבריכות הצהובים, הקטן לבריכות אישיות, הגדול לבריכות ציבוריות וגם הכחול לבריכות אולי קצת יותר גדולות, לפי הגודל אני פשוט מעריך. שלושתם אגב תוצרת ישראלית, שנמכרים בכל העולם, תופסים נתח שוק מאד נכבד, והם עובדים מאד יפה בכל העולם. רואים שם את הנחש המקופל שיכול להיכנס לתוך מנהרות, כרובוט לתוך מנהרות, ולהעביר החוצה מראה מה קורה שם בפנים, ואולי גם לשלוח אחר כך משהו לפוצץ את זה. רואים אפילו משחקים של ילדים, וזה חלק קטן ממה שקורה בעולם.

יש היום בתעשיית הרכב ביפן על כל 10 עובדים רובוט אחד שנמצא בקו התעשייה. בחקלאות פועלים רובוטים. בקטיף של ירקות, של פירות, של כותנה עובדים רובוטים רבים. בביטחון עובדים רובוטים רבים בשמירה. אני מדבר על מל"טים, על ספינות בלתי מאושיות שיכולות לשוט בים ולהעביר ויז'ן, לירות, להגן על שטחים, לנוע במהירות עצומה, כי זה גוף יחסית קטן, שהוא גם פיתוח ישראלי כזה. במל"טים וודאי יש פיתוח ישראלי כזה.

ובכן, יש רובוטים בים, באוויר וביבשה. אין עדיין, אנחנו עדיין לא רואים את הרובוט דמוי אדם שכמו שבמדע הבדיוני מציינים אותו, אנחנו עוד לא מגיעים לשם, אבל לדעתי התעשייה בדרך. זה רק עניין של זמן. אנחנו נהיה שם. וביפן או בקוריאה, ששם הממשלות רואות בעניין הזה תחום אדיר כפי שנשמע היום מהמומחים לכך, על הפוטנציאל של תחום הרובוטיקה, ביפן ובקוריאה מאמינים שעד שנת 2020 אם אני לא טועה, יהיה רובוט בכל בית. יהיו רובוטים שיעזרו לקשישים, יעזרו לאנשים מוגבלים ללכת, לשמש להם לחברה לדבר איתם, להקריא להם סיפור, להראות להם סרט. לקחת אותם בדרך, לתמוך בהם, לטפל בהם, להזיז אותם. הדברים אגב גם בארץ עובדים על תחומים כאלה.

אז יש והאופציות לפיתוח הן פשוט ענקיות והפוטנציאל הוא ענק. אתם יודעים שהיו כל מיני תיאוריות, אני קצת התעניינתי וקראתי את התחום בכל מיני מאמרים, היום האינטרנט נהיה באמת כיכר העיר. יש דבר שנקרא דחיית הרובוטים. הייתה מחשבה שאולי אנשים לא ירצו שיהיו רובוטים שידברו עם בן אדם, כי זה מפחיד אותם. אבל בכל זאת מסתבר שכן מתפתחים בכיוון הזה. חוקרים בריטים הצליחו לפתח רובוט שמחקה את הבעות הפנים ויכול להביע שמחה, אושר וכאב על פי מה שהוא רואה בסביבה שלו. זה דבר שהוא כבר קיים כפיתוח קיים.

כולם, כמי שקצת התעניין במדע בדיוני, ואני חושב שרבים מאלה שמתעסקים ברובוטים בטח מעניין אותם הנושא הזה. אז ראינו את הסרטים של המדע הבדיוני, מלחמת הכוכבים, האני רובוט וכן הלאה, כל הסרטים של מדע בדיוני.

יש מי שזוכר את שלושת החוקים של אסימוב, חוקים לרובוט. יש שלושה חוקים, חוק אחד אומר – רובוט לא יפגע בבן אנוש אף פעם, זה חוק מספר אחד. חוק מספר שניים – הרובוט חייב לקדם את הפקודה של בן אנוש, כל עוד שהיא לא סותרת את החוק הראשון. והחוק השלישי הוא שרובוט חייב להגן על קיומו כל עוד זה לא סותר את החוק הראשון. כל ההיגיון של אסימוב אני חייב להגיד מאד מעניין. אבל החוקים האלה בטח, אם הייתה תוכנית בייסיק אחת כזו לרובוטים, אולי היו מכניסים בתוכה חוקים כאלה משונים שיצרו איזה שהוא סטנדרט להתנהגות רובוטית, כדי להפחית את החשש של האנשים.

נראה לי אבל שהעולם בעקבות הסרטים, בעקבות המדע הבדיוני, יותר ויותר מקבל את הרעיון שיהיו רובוטים בסביבה שלו. ואנחנו נקבל, עובדה הם קיימים. הרובוטים עובדים היום במקומות מסוכנים שאנשים לא נכנסים אליהם. הצבא שולח רובוטים למקומות שהאנשים לא צריכים להיכנס אליהם, רובוטים מסוגים שונים. הרבה מגנים על גדרות ועל גבולות באמצעות רובוטים. רובוטים שמסוגלים גם לתצפת, גם לראות, גם להעביר אחורה את הויז'ן, וגם לירות כשצריך בהפעלה מרחוק. האופציות הן פשוט ענקיות, ואני מאמין שלתעשייה הזאת יש עתיד גדול.

ביל גייטס אמר כבר לפני כמה שנים, שבעיניו זו המהפכה הבאה לתעשייה שתהיה בעולם, כמו שתעשיית ההייטק עברה שינוי גדול אחרי שנות ה-70 והפכה להיות תעשייה ענקית בעולם בהיקף עצום, השלב הבא, הדבר הבא שיקרה בתעשיית הרובוטיקה זה יהיה המצב הזה. שתעשיית הרובוטיקה תהיה בעצם ההייטק הבא, או מעצמת ההייטק הבאה בעולם, בהיקפים של מאות מיליארדים.

וצר לי, חבל לי לראות שישראל לא תהיה שם. ישראל יכולה להיות שם בלי שום ספק, כי יש לנו לדעתי את הדבר הנחוץ והחשוב ביותר לפיתוח התעשייה הזאת, זה את הידע, את יכולת האלתור, את יכולת ההמצאה, שבגללה ישראל הפכה לתעשיית הייטק. בתחום הזה, אם ייתנו הכלים והאמצעים, יש סיכון רב שגם בתחום הזה ישראל תוכל להיות פורצת דרך, ולהקים את ההייטק הבא, או את תעשיית ההייטק הבאה בארץ, שתהיה תעשיית הרובוטים. הרי הדברים משולבים.

החלום אגב של ביל גייטס הוא, מבחינתו, כפי שהוא חושב רחוק הוא אומר, שמבחינתו צריך לחשוב על אפשרות שלא כל רובוט יהיה כל כך יקר, כי אחרת אנשים לא יהיה להם רובוטים, אלא יכול להיות מצב שהרובוט בעצם יהיה מחובר למחשב השולחני בבית, ששם יהיו תוכנות ההפעלה שלו, כך שאתה לא חייב לשים על הרובוט את כל תוכניות ההפעלה ואת כל כוח המיחשוב, ויכולים אפילו בעקבות זה, אם יש מחשב שמפעיל רובוט, אתה גם יכול להפעיל קבוצה של רובוטים באמצעות מחשב אחד, שילכו נגיד ויפעלו כקבוצה ביחד לעשות דברים מסוימים.

זאת אומרת, החלומות קיימים, היישום שלהם הוא בשער של כל האנשים שיושבים פה, ואני מאמין שהפוטנציאל שלנו בעניין הזה גדול. לכן אני חושב שתפקידנו כוועדת המדע, המטרה שלי היא לנסות ולדחוף את הנושא הזה בממשלה, ולדאוג לכך שהממשלה תקצה לזה תשומת לבד, העדפה ואמצעים כדי לגרום לכך שהתעשייה הזאת תתפתח.

ראינו בעבר שהממשלה רצתה לקדם נושאים מסוימים, כמו הייטק, הממשלה עשתה פעולות שונות כדי לקדם את תעשיית ההייטק. הממשלה העמידה קרנות הון סיכון, קרן יוזמה, קרן תנופה, קרנות אחרות שנתנו עידוד לתעשייה הזאת, כדי לצמוח, ואני בטוח שהממשלה קיבלה בחזרה על כל פרוטה שהיא השקיעה, פי 100. יותר, גם מהכנסות נטו לממשלה, וגם שלא נדבר על הכנסות למדינה ולחברה, ולפיתוח מקומות עבודה וכן הלאה. הממשלה קיבלה פי כמה וכמה ממה שהיא השקיעה באותו עניין.

ממשלות בעולם משקיעות בזה מאות מיליונים של דולרים, כדי לקדם את תעשיות הרובוטיקה שלהן, והבולטים ביניהן הם יפן וקוריאה, שמשקיעים בכמות בהיקף אדיר בעולם, בתחום הזה כמויות עצומות של כסף. אני חושב שמדינת ישראל בשלב הבא יש לנו, אתם יודעים יש לנו ננוטכנולוגיה וביוטכנולוגיה. רובוטיקה צריכה להיות אחד הענפים הללו שיקבלו דחיפה על ידי הממשלה, ועל ידי המדען הראשי של המשרד למסחר ותעשייה.

אם אנחנו רוצים להסתכל קצת רחוק, צריך לחשוב באופן לא קונבנציונאלי, וחשיבה קונבנציונאלית שהיא גם טובה, אבל היא לא מספקת בשביל לעשות פריצת דרך, ואני מקווה שהיום בעקבות הדיון הזה, אחרי שיוצגו, גם נוכל לתת דחיפה לנושא הזה. אני גם אמשיך לעקוב בעתיד בעניין רב אחרי התעשייה הזאת, ולסייע כמיטב יכולתי כדי להביא לכך שהתעשייה הזו אכן תתקדם ותפרוץ דרך.

אז אני מודה לכל המשתתפים, אני בטוח שיהיה לנו דיון מעניין, ומי שלא בא לפה – הוא מפסיד. אני מעביר את רשות הדיבור לשר המדע, בבקשה.

תודה לאדוני ראש הוועדה, באמת דיון חשוב ואני חושב שגם יכול להבטיח הנאה. קודם כל בשבילי זה תענוג גדול לראות כאן הרבה מאד מכירים, מכרים, הן מהטכניון והן ממקומות אחרים שקשורים בנושא הזה. אגב, כשקראת אדוני היושב ראש את המקומות שרובוטים יכולים להיכנס, היה נראה לי שאתה לאט לאט מגיע לכנסת.

אמרתי את זה בהתחלה.

על זה חשבתי. לפחות פעם בשנה אני מרגיש כמו רובוט, זה בהצבעות כאן לתקציב, ואני בעצם מרגיש שכל מה שאני צריך זה חיישן קול כדי לקלוט את הצעקות בעד או נגד, כלומר זה ממש רובוט בלי שום אינטליגנציה מלאכותית. כשיש לך חיישן של בעד/נגד, ואז אתה צריך בדרך כלל להצביע. אגב, אפשר לפתח את זה, כי אפשר למשל שהרובוט שלי יתקזז עם הרובוט שלך, זה יכול להיות די מעניין.

עכשיו באמת, בכל אופן,

אם יש לנו רובוטים אנחנו שנינו יכולים לנסוע ולהעביר להם פקודות איך להצביע.

בדיוק, נכון. אבל עכשיו באמת עם קצת יותר רצינות, לי אישית בכלל יש עונג רב בנושא הזה, ואמרתי לא אחת, ואני ציטטתי לא אחת את גלילאו גלילי, שאמר שבשביל להבין את עולמנו, צריך להבין את השפה שבה הוא כתוב, והוא כתוב בשפת המתמטיקה, ומאחר שהתחום שלי במתמטיקה זה אלגברה ליניארית, אז זה לא אחת הדוגמאות הקלאסיות של רובוטיקה. אולי יותר מכל כל הנושא של טרנספורמציות וטרנספורמציות ליניאריות. הדבר הזה הוא ממש ליבת המתמטיקה של רובוטים. אז אני כאן גם זוכה לראות שימושיות.

באמת, אי אפשר להפחית בחשיבות של הנושאים, אי אפשר להפחית בחשיבות לא רק בגלל השימושים האדירים והיכולות לעשות דברים שאחרת כמעט בלתי אפשרי, בוודאי לא באותה יעילות ובאותו היקף. אבל מעבר לדבר הזה, יש כאן דבר שאני מאמין שהוא התפתחות המדע. מה שקורה הוא שהזכרת את השינויים במדע. אני זוכר שלפני 30 וכמה שנים, כששרתי ביחידה מסוימת של מודיעין, אז היה אסור להגיד שיש שם מחשב. זו הייתה עבירת ביטחון שדה שיש שם מחשב. וכשהיחידה הזאת קנתה אז את המחשב שהיה מקביל למחשב העל כיום, זה היה 30-33 מלפור פרוססור של IBM, שהיה צריך אולם בערך פי שניים, או אולי יותר מהחדר הזה, עם כמובן כל הרצפה צפה בשביל הקירור מים וכל הדברים האלה. היום האייפון, יש בו יותר כוח חישוב מאשר היה בכל המחשב ההוא.

אז העולם באמת השתנה. ללא ספק מהפכת המיחשוב הביאה גם לא רק לעלייה דרמטית בכוח המיחשוב, אלא לכל הנושא של מאגרי מידע. ואם כשהייתי דוקטורנט בטכניון ושמעתי על מאמר שהתפרסם בגרמניה הייתי צריך לשלוח גלויה בדואר אוויר, היו ככה בספרייה גלויות מכונות כאלה כדי לקבל את המאמר ולצפות שגם הם יענו בדואר אוויר, כך שכל התהליך ייקח כחודש, היום את הדברים האלה יש לך ב- NO TIME, כשאתה נכנס לכל מאגרי המידע, לכל מאגרי המידע ויותר, אז יש לנו התערבות אדירה שעל בסיס הידע, אבל כתוצאה מכך נוצרה תופעה שאחת התוצאות של התרחבות בסיס הידע הוא היצרות של תחומי ההתמחות. הרי אף אחד לא יכול להקיף את הכל, אבל אנחנו רואים היום ממש בכל המדעים היצרות מהבחינה שאנשים היום מעמיקים יותר בתחום מסוים. ואם פעם היה רופא כללי, אז אחר כך הייתה אבחנה בין רופא למנתח, והיום יש לנו כמובן אבחנה בין המנתחים השונים, ויש כאן רובוטים שעושים ניתוחי עמודי שדרה. היום יש אורטופדים שהם רק לעמודי שדרה, כמו שיש אורטופדים שמטפלים רק בכף היד. ועוד מעט אולי יהיו אורטופדים שיטפלו רק באצבע מסוימת.

ההיצרות הזאת היא לכאורה התמחות יותר גדולה, אבל יש לה חיסרון כי מאבדים את הראייה הכללית. המדע היום מפצה על עצמו בחיסרון בהתפתחותם של המדעים הרב תחומים. כשהיום יש לנו שיתוף פעולה בין מדענים שונים בתחומים שונים, וכך יש לנו הדברים האלה בולטים בננוטכנולוגיה, במדעי המוח. כל הדיסציפלינות הרב תחומיות החדשות. ואני חושב שאחת הדוגמאות לרב תחומיות זה באמת רובוטים. כי ברובוטים יש לנו הכל. בהרבה מקומות באופן טבעי הם במחלקות שקשורות בהנדסת מכונות, אבל יש לנו כאן הכל, יש לנו אלקטרוניקה, ויש לנו מתמטיקה, ויש לנו בשימושים, ביישומים יש כאן באמת רב תחומיות, והדברים האלה כמו שאמרתי אי אפשר להפחית בחשיבותם.

מעבר לכל הדוגמאות שמופיעות כאן בדו"ח שהוגש לוועדה, כמובן שהוא נותן רק על קצה המזלג, באמת השמיים הם הגבול. למשל אחד הדברים שאני לא חושב שמופיע כאן, כל מה שאנחנו עושים בחלל. זה בעצם רובוטיקה. למדינת ישראל כיום אין אסטרונאוטים, אבל גם לאמריקאים כמעט אין אסטרונאוטים בחלל. האמריקאים היום לאט לאט מעבירים את התוכניות המאוישות, או מפריטים את התוכניות המאוישות, והכל אנחנו עושים באמצעות רובוטיקה. משרד המדע והטכנולוגיה נמצא עמוק בדברים האלה. אנחנו גם מעודדים פעילויות בנוער.

במילים אחרות, אין ספק שאנחנו היום בדברים האלה כיום השמיים הם הגבול, והדברים יפותחו וימשיכו להתפתח, ואני שמח מאד על הישיבה המיוחדת שמוקדשת לדבר הזה.

תודה רבה אדוני השר. עכשיו, אני יודע כשדיברתי דברים אנשים חושבים מה הוא חולם? מה אתה חולם, איך יכול להיות? אני רוצה להוכיח לכם שאני לא חולם. שהדברים שמדברים עליהם כבר קיימים.

נמצא איתנו פה ד"ר דובי בנימיני, ד"ר? עוד לא דוקטור. פרופסור. דובי בנימיני, מנהל המעבדות למיקרו-רובוטיקה בתעשייה האווירית, שידגים לנו דוגמא של רובוט קטן ומעניין ביותר. עכשיו אני מציע שתראו בעצמכם ותשפטו.

בוקר טוב. אני מנהל את המעבדות למיקרו רובוטיקה בתעשייה האווירית. אנחנו עוסקים בדברים קטנים מאד. הסנסורים שאנחנו משתמשים בהם שוקלים חלקיקי גרם, עשיריות ואפילו מאיות של גרם, ולמעשה אני חושב שאני הכי קרוב לננו בתחום הזה.

אני יש לי vision שהמיקרו רובוטיקה תכבוש, ותהיה באמת דומיננטית בעתיד, בגלל שהדברים האלה זולים, פשוטים, שוקלים מעט, ויש להם יתירות מאד גבוהה. אני יכול בכמה גרמים להכניס הרבה מערכות ולגבות ... יש לנו את ה- Inspiration , את ההשראה שאנחנו לוקחים מהטבע. אדם יודעים שבעל החיים הראשון שהופיע באטמוספרה של כדור הארץ, לפני מעל 400 מיליון שנה, היה חרק, והחרקים האלה עברו ספציאצייה ואבולוציה כל כך ארוכה, שהפתרונות שאנחנו רואים היום הם פתרונות מיטביים. כי הפרפר בתחתית הפירמידה של המזון הוא כל הזמן צריך לברוח ולהגן על עצמו ואם הוא שרד עד היום, סימן שאנחנו באמת בסדר.

יש לו כוח.

עכשיו הפרפר, אחד מהמוצרים שלנו שאני אציג לכם פה, זה בעצם פיתוח טכנולוגי. זה פרפר ששוקל בסך הכל 12 גרם, הוא לא כל כך קטן, הוא בסך הכל בערך כ-20 סנטימטר, אבל יש עליו הכל. יש לו מנוע, יש לו מערכות תכנון, יש לו סנסורים.

מה שרציתי עוד להגיד שהתעשייה האווירית עוסקת גם בפיתוחים אחרים, לא רק כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות רובוטיות לשימושים יבשתיים וימיים. גיא הוא טייס שלנו, הוא מהנדס אווירונאוט, אחד מהחברה הצעירים אצלנו.

(המוצר מוצג)

למעשה, מה שהפרפר הזה עושה זה משאבת אוויר. כשהכנף נפתחת הוא שואב את האוויר מקדימה, ואחר כך הוא פשוט יעוף באוויר אחורנית. לפני שנה אני הנחיתי קבוצת סטודנטים בטכניון, שזה היה פרויקט הגמר שלהם. הם זכו מקום ראשון בכנס הבינלאומי בתל אביב. בגלל שהם זכו באליפות בישראל הם זכו לייצג את ישראל בעולם והם הגיעו לגמר.

כל הדבר הזה שוקל 12 גרם, יש לו אלקטרוניקה, יש לו תקשורת, יש לו היגוי, המנוע שוקל בסך הכל גרם אבל הוא חזק מאד.

טוב, חברים, הנה הם. תחשבו רגע שהפרפר הזה יהפוך יום אחד לזבוב שיכול לטוס לכל חדר ולכל מקום ולשמוע מה אומרים שם, ולראות מה קורה שם.

צריך להביא רובוטים שהורגים זבובים.

יהיו רובוטים שיתפסו את הזבובים. זאת אומרת אני בכוונה חושב, אני בכוונה ביקשתי תוך כדי השיחה לפנות בצורה מסודרת, כי זה סתם להראות שלא רק חולמים, יש באמת פיתוחים פנטסטיים והפוטנציאל הוא ענק.

אני רוצה שתדעו אגב שהישיבה הזאת משודרת בטלוויזיה לציבור בארץ, אלה שמסתכלים בערוץ הטלוויזיה. אני לא יודע מי מסתכל, אבל בטח יש כאלה שמסתכלים, רק לידיעת כל הדוברים בעניין.

אני מעביר את רשות הדיבור, ונמצאים איתנו אגב, אני רוצה לציין ולומר שנמצאים איתנו באמת קבוצת אנשים מאד נכבדה מכל המוסדות בארץ – משרד המדע, כמובן שר המדע ומנכ"ל משרד המדע וצוותי משרד הביטחון. נמצא אצלנו האלוף משנה מנחם ינקו, רמ"ח מח"ר והצוות שלו ממשרד החקלאות. ד"ר ויקטור אלחנתי והצוות שלו ממשרד החינוך. ד"ר עופר רימון. מהמועצה להשכלה גבוהה ד"ר ורדה בן שאול ועוד שני חברים מהתאחדות התעשיינים נמצאים איתנו. חברות מתעשיות הרובוטיקה, מר עופר שחר נשיא חברת מיטרוניקס והמנכ"ל שלו והצוות שלו. ורפי ערבות מנכ"ל רובוגרופ, אבי שמורק מנכ"ל שיווק רובוטק טכנולוגיות בע"מ, דרור דנקונה מהנדס מערכות בחברת ODF. אהוד דינרמן, סגן נשיא לפרויקטים בחברת ODF. רפאל ויז'ניצר מנכ"ל חברת GBM אוטומציה ורובוטיקה בע"מ. המהנדס יואב חבקין מנכ"ל רם רובוטיקה. אודי פלס מנכ"ל F רובוטיקס רכישות בע"מ. סטפן הודיס מאלביט, ירון שחר נציג חברת מיטרוניקס. דן נמני, תלמיד ראש צוות קבוצת 3358 כפר גנים, פתח תקווה. המועצה הלאומית לפיתוח אזרחי, המרכז האוניברסיטאי של אריאל בשומרון, פרופסור שילר שהוא בעצם מבחינתי היוזם של האירוע הזה.

אני מקיים את האירוע הזה בעקבות כנס שהשתתפתי בו של רובוטיקה שהזמינו אותי, והתרשמתי מאד ממה שקרה בכנס הזה ומיושב ראש הכנס הישראלי לרובוטיקה ומהמועצה, מהמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, ונמצאים איתו גם פרופסור חבר שרגא שובל ומשה קלמן. נמצאים איתנו מהתעשייה ושירותים יוסף פישמן, נשיא ומנכ"ל חברת ODF, המנכ"ל יוסי וולף וד"ר יהודה אלמליח.

(היושב-ראש ממשיך להקריא רשימת מוזמנים)

מוזמנים אחרים – נמצא פה אביהו בן נון, שלום אביהו. נשיא פירסט ישראל, זו קבוצה שמפעילה תוכניות עם תלמידים מכיתות היסוד של תוכניות ברובוטיקה, והם משתתפים גם בתוכניות בין לאומיות, והוא הקים את העניין הזה ועושה את זה בהתנדבות מלאה כבר כמה שנים, אם אני לא טועה ב-26 בתי ספר. אדרבא, 200 בתי ספר.

(היושב-ראש ממשיך להקריא רשימת מוזמנים)

סטודנטים נמצאים איתנו, תלמידים מבתי ספר נמצאים איתנו, וועד ראשי האוניברסיטאות, ואני מברך כמובן את כולם, ומעביר את רשות הדיבור לפרופסור שילר, שהוא יציג את הנושא כפי שהדבר עלה לפחות בזמנו, אז בבקשה, רשות הדיבור שלך.

תודה רבה. כבוד שר המדע, כבוד היושב ראש, מנהלת הוועדה ענת לוי שעזרה מאד בהכנת הדיון הזה, מוזמנים יקרים. האמת היא שאחרי דברי הפתיחה אני חושב שחלק מהדברים שלי מיותרים, ויש בינינו אנשים מהאקדמיה. אני חושב שהיינו רוצים לגייס את חבר הכנסת שטרית למעבדות שלנו ולמחלקות שלנו, כדי שידחף את הנושאים גם מתוך האקדמיה.

אני צבי שילר, אני ראש המעבדה לרובוטיקה ורכבים אוטונומיים במרכז האוניברסיטאי אריאל. הגעתי לארץ לפני כמה שנים כמדען חוזר, למעשה לפתח את המחלקה ולקדם או לעזור לקדם את נושא הרובוטיקה בארץ. לאחרונה, כמו שנאמר, קיימנו את כנס הרובוטיקה הישראלי. חבר הכנסת שטרית פתח את הכנס, ולמעשה מצאנו בו תומך נלהב לרובוטיקה, ואנחנו באמת נרגשים ונלהבים להיות כאן.

למעשה הכנס הזה, סליחה, הישיבה הזאת, הנושא שלה זה פיתוח התעשייה, אבל אנחנו נמצאים פה בוועדת המדע, נמצא פה שר המדע, ואני מקווה רובנו מבינים שכדי לפתח תעשייה,

פשוט שר המסחר והתעשייה התפטר, החדש עוד לא למד את החומר.

אה, יכול להיות שזה ישתנה. אבל ברור לכולנו שכדי לפתח כאן תעשייה מצליחה בתחום הרובוטיקה, חייבים קודם כל לחזק את האקדמיה באותו תחום. אז כך שאנחנו לא סותרים את המטרות של הוועדה, ואת היכולות של האנשים שנמצאים כאן.

כאשר אנחנו מדברים על רובוטיקה, למעשה שואלים אותי תמיד – תגדיר לי רובוט. עכשיו, כל הגדרה שאנחנו נציע, למעשה יהיו שם דוגמאות סותרות. יש כאלה שאומרים אוקי, אז מכונת כביסה זה רובוט. ואז אומרים – אם מכונת כביסה זה רובוט אז אנחנו לא רוצים להתעסק בזה. אז במקום למעשה להתעסק בהגדרות, בואו נסתכל בכמה דוגמאות ואני צמצמתי הרבה מאד את המצגת שלי, כי הזמן שלנו מאד קצר, ויש על מה לדבר.

רובנו מכירים את הרובוטים בתעשייה, ולמעשה מה שאנחנו רואים בצד שמאל זה קו ייצור בתעשיית הרכב. תעשיית הרכב היום היא למעשה המשתמשת החזקה ביותר בתחום הרובוטיקה התעשייתית. בצד ימין אנחנו רואים קו ייצור בתעשיית הזכוכית, וזה קו ייצור שפותח על ידי חברה ישראלית, וכמוהו עובד בחברת פיניציה בצפון של עודד טירה. והם אגב את הטכנולוגיה הזאת פיתחו לטובת חברות ישראליות, ומוכרים אותה בכל העולם.

עכשיו, הנושא שהולך לתפוס חלק משמעותי בתחום הרובוטיקה זה דווקא נושא הסיעוד, וזה נושא יחסית חדש, יחסית לתחום התעשייה. מה שאנחנו רואים למעלה זה כלב ים רובוטי, שבצד שמאל רואים איך הוא מגיב לתנועות, למגע של בן אדם, בצד ימין רואים למעשה את השימוש הצפוי שלו, כאשר אנשים קשישים מחזיקים אותו ומרגישים שיש להם מישהו בידיים.

בעל חיים שלא מלכלך, לא עושה צרכים בבית.

בדיוק. זאת אומרת יש לו את כל היתרונות של הרובוט, ואין לו את כל החסרונות של בעל חיים חי. והאמת היא שתמיד, זאת אומרת יש כאלה שאומרים – "תשמע, זה רובוט, אתה סומך על אינטראקציה בין רובוט לבן אדם?" והתשובה פה היא – לפעמים האינטראקציה הזאת עדיפה על בדידות ולהישאר גלמודים. זאת אומרת זה בהחלט פתרון איפה שאין פתרון יותר טוב. בצד שמאל למטה אנחנו רואים רובוט שעוזר לאיש נכה לאכול, זה פיתוח יפני. בצד ימין למטה רואים מערכת רובוטית שלמעשה עוזרת לאדם נכה לקום על הרגליים. זה פיתוח של חברה ישראלית. הם מאד רצו להיות כאן ולהציג את המערכת, אבל החברה קטנה והם אמרו לי – "אנחנו לא יכולים פשוט להפסיד בן אדם או שני אנשים ליום אחד, אנחנו עסוקים מאד בלהפיץ את המערכות שלנו לעולם". אז הם נמצאים פה בכורח המציאות של הצלחה.

זו החברה שקיבלה בום גדול בעקבות פרסום באיזו שהיא תוכנית טלוויזיה אמריקאית?

כן, כן בהחלט.

ארגו מדיקל, שאנשים גילו שמשותקים יכולים ללכת.

ברוכה הבאה חברת הכנסת רחל אדטו, שאני מקווה שהיא דווקא תתייחס או תוכל להתייחס לנושאים האלה, שהם סיעוד ורפואה בתחום הרובוטיקה. אז יש לנו כאן דוגמא שכשעושים פה רובוטיקה עושים את זה בגדול, ועושים את זה בצורה מוצלחת מאד.

החקלאות – זה נושא שכבר בארץ מתחילים לטפל בו מהסיבה שרוצים בכל זאת לטפל בנושא העובדים הזרים, אני אגע בזה עוד מעט. באמצע אנחנו רואים רובוט די חדש לקטיפת תותי שדה, ולמעשה מה שרואים כאן זה חיישנים שמזהים איזה תות שדה לקטוף לפי הצבע. עכשיו, זה פיתוח זר, אני מצאתי את זה איפה שהוא, לא התעמקתי בו עדיין.

בצד שמאל למטה רואים רובוט שחולב פרות, כמוהו נמצאים כבר בלא מעט מחלבות בארץ, ובמקום לקום בארבע בבוקר ולחלוב את הפרות, הרובוט עושה את זה טוב מאד, סביב השעון. לא נאריך בדיבור עכשיו על זה, כי יש לנו דברים אחרים. ואנחנו כמובן רואים רובוטים אחרים שהם בתחום החקלאות, במקרה הזה ביערות – חותכים, סוחבים בולי עץ וכו'.

משק הבית הולך להיות תחום מאד מפותח בתחום הרובוטיקה. למעשה צופים שמשק הבית, או רובוטים למשק הבית, הם יתפסו את המרכיב העיקרי במספר הרובוטים שיפתחו בעתיד. מה שאנחנו רואים כאן זה שני רובוטים שהם שואבי אבק. זאת אומרת ניקיון הבית שאף אחד לא אוהב לעשות, בהחלט זה יכול להיעשות על ידי רובוטים. למטה מצד ימין רואים את הרובוט שמכסח דשא, יש לנו אחד כזה כאן; רובוט שמנקה בריכות, שוב המצאה ישראלית בכל העולם. בצד שמאל למטה יש רובוט ששומר על הבית. נראה כמו דינוזאור קטן, מסתובב בבית, מרחרח אם יש שריפה איפה שהוא או עשן, וגם מזהה אם יש איזה שהם אנשים לא קרויים בבית, ואם כן הוא פשוט נובח עליהם בצורה כזאת שהם בורחים, ומצלצל לבעל הבית אומר לו – "יש בעיה, תבוא מהר!".

למעשה מצד שמאל אנחנו רואים גם כן רובוט במשק הבית, שבמקרה הזה הוא מכניס את הכביסה למכונת הכביסה. בעתיד אני צופה שרובוט כזה למעשה יהיה חלק ממכונת הכביסה, והוא פשוט ייקח את הכביסה, ימיין אותה, יכניס בפנים וכשהכל יתייבש הוא גם יקפל אותה, ויש היום רובוט שיודע לקפל כביסה.

ברפואה – כמובן זה תחום מאד חשוב בתחום הרובוטיקה. בצד ימין אנחנו רואים רובוט שמו דה-וינצ'י. יש כזה אחד בארץ. החולה נמצא בצד ימין, הרופא יושב על המערכת בצד שמאל. זאת אומרת בתמונה הזאת המרחק בין החולה לרופא, למנתח למעשה הוא משהו כמו 2 מטרים, אבל ברגע שהמרחק יכול להיות 2 מטרים, אפשר גם לשים אותו בחדר אחר, לשים אותו בעיר אחרת, ולשים אותה גם במדינה אחרת. זאת אומרת, האפשרויות האלה של לנתח בצורה על ידי מומחה – חולים במקומות נידחים, זה פתרון שאי אפשר היה לעשות אותו ללא רובוטיקה.

בצד שמאל אנחנו רואים את הרובוט של חברת 'מזור', שלמעשה נמצא כאן וכנראה נשמע עליו קצת יותר מאוחר, שפותח לניתוחי חוט שדרה ולניתוחי מוח, תוצרת ישראל.

תחום הביטחון כמובן קרוב לכולנו, וזה נושא שהתפתח בצורה משמעותית בתעשייה הישראלית. בצד ימין אנחנו רואים רובוט של חברת ג'יניוס, שמו גארדיום, ואם אני לא טועה הוא כבר היום מפטרל סביב הגדרות בעזה, ולשלוח רובוט שיפטרל שם במקום רכב עם חיילים, שיהיו חשופים למטעני צד וכו', זה כמובן הרבה יותר טוב, זו אלטרנטיבה הרבה יותר טובה מאשר להסתכן בחטיפה ובפציעה.

למטה מימין אנחנו רואים רובוט אמריקאי, הייתי קורא לזה רובוט אישי לחייל שאפשר לשלוח אותו למקומות שונים. יש גם דוגמאות כאלה ישראליות, ואנחנו רואים אחת כאן. בצד שמאל אנחנו רואים מזל"טים, מל"טים, גם כלי שיט רובוטיים. כל זה רובוטיקה. באמצע אנחנו רואים חייל שלמעשה לובש מה שנקרא אקסו-סקלטון, שעוזר לו להרים משאות ולנוע בשטחים קשים ללא מאמץ גדול מדי.

עכשיו, אלו למעשה דוגמאות מעטות, אפשר להמשיך בעוד כמה דוגמאות. יש דוגמא של רובוט אדם, אבל אני לא רוצה לצאת מתוך המצגת, ואם יהיה לי זמן בסוף אני אראה רובוט אדם שפותח כאח תאום לפרופסור שפיתח אותו. וכיוון שעוררתי את הסקרנות שלכם, בסוף המצגת שלי אני אחזור לתמונה ההיא כדי שנוכל להתרשם ממנה גם.

אגב, יש לנו זמן, אני רוצה להגיד תודה ליושב ראש וועדת החינוך ולמנהלת הוועדה, שהם ויתרו על זמן השידור שלהם משעה 12 ואילך לטובתנו, כך שנוכל להמשיך יותר זמן ככל שיידרש.

אנחנו איתך כאן.

זה לא שכיח בכנסת שמוותרים על זמן שידור, שתדעו.

אז אנחנו כאן, ויש לנו, העניין הוא שזה לא רק אני שרוצה לדבר, יש לנו לא מעט דוברים אחריי.

בכל אופן, כל ההתפתחויות האלה, כמו שגם נאמר גם, השמיים הם הגבול, והשאלה למה זה קורה. זאת אומרת חוץ מההתלהבות, הסקרנות המדעית, שכשאתה נותן כסף למדען אז הוא מדמיין, חושב קדימה ומשתמש בכסף לעשות דברים שאף אחד לא עשה בעבר. זה מובן מאליו. בנוסף לזה, קיימים צרכים אמיתיים שדורשים את פיתוח הרובוטיקה, ולא נראה שיש פתרונות אחרים לטובת הבעיות האלה. והנושא שמכאיב למעשה או כואב לרוב המדינות המתפתחות, הוא למעשה הנושא של האוכלוסייה המתבגרת.

עכשיו, זה נושא שכבר ב-10 שנים האחרונות מדברים עליו ביפן, או קצת לפני. גם באירופה זיהו את זה כבעיה רצינית שדורשת פתרון והמספרים הם כאלה – היום היחס בין אנשים נתמכים ונתמכים זה אומר או נכים או קשישים מעל 85 למשל, היחס בין אנשים נתמכים לאוכלוסייה עובדת הם 1 ל-4. זאת אומרת על כל 4 אנשים עובדים, יש 1 נתמך. אז אם אתה מה-4 האלה מוריד 1 שיתמוך בנתמך, עדיין יש לך 3 אנשים שעובדים.

בשנת 2050 הצפי הוא שהיחס הזה ירד ל-1 ל-2. זאת אומרת על כל נתמך יהיו רק 2 אנשים עובדים.

אצלנו זה יהיה על כל עובד שני מתמחים.

יכול להיות, אולי ב-2030. ואז כמובן הבעיה היא בלתי נסבלת, וכשמסתכלים קדימה חייבים למצוא לזה פתרון. אי אפשר להתעלם מהבעיה הזאת.זאת אומרת אי אפשר להגיד אוקי, רובוט זה דבר יפה, אולי כן נעשה, אולי לא נעשה. אין לנו ברירה. חייבים לעשות. והפתרון כמובן הוא לעזור לתמיכה הזאת באמצעים מכאניים או באמצעות רובוטים.

ההתייעלות בתעשייה זו בעיה שהיא למעשה זאת הייתה הסיבה שבתחילת התהליך הזה פתחו את הרובוטים ביפן. ביפן הייתה בעיה שהתעשייה בשנות ה-80 התפתחה, לא היו להם אנשים לאייש את התעשיות האלה, והם לא כמונו לא מביאים עובדים זרים, אז הם פתרו את הבעיה על ידי רובוטיקה, וזה באמת קידם להם את התעשייה בצורה משמעותית. וכמובן שיפור איכות החיים, אנחנו כל פעם רוצים לחיות יותר טוב, יותר נוח, לא לנקות את השירותים לבד, לא לעשות את הניקיונות בבית, עדיף שמישהו אחר יעשה את זה, ולא תמיד עובדים זרים יכולים לעשות לנו את העבודה. אז זה הרבה יותר חברתי ויותר אנושי לתת את זה לאיזו מכונה, שנטיל עליה את הדבר הזה.

עכשיו, מה קורה בישראל? אלו הבעיות של כל העולם, מה הבעיות הספציפיות שלנו.

דו"ח מקוב שנכתב לפני שנתיים שלוש, למעשה זיהה בעיה של פריון נמוך בצורה משמעותית בתעשייה הישראלית, בתעשייה המסורתית הישראלית. יש תעשיית הייטק ויש תעשייה מסורתית. התעשייה המסורתית היא זאת שמייצרת את הלחם, את המוצרים, את כל הדברים שאי אפשר לקרוא להם הייטק, והם מצאו שפריון בתעשייה הישראלית למעשה הוא 50% מהפריון הנהוג בארצות הברית או בארצות המערב. ואם המצב הזה ימשיך, התעשייה הזאת פשוט תעלם, לא תהיה לנו פה תעשייה מסורתית, וזאת תעשייה שכל מדינה חייבת שתהיה לה תעשייה מהסוג הזה. אז זו בעיה אחת.

עובדים זרים – אחרי דו"ח מקוב נכתב דו"ח אקשטיין. פרופסור אקשטיין משנה לנגיד בנק ישראל, שזיהה את הבעיה של העובדים הזרים וזיהו אותה כבעיה משמעותית גם למשק וגם לחברה הישראלית ונדמה לי שהם ציינו שם שיש כיום בסביבות 250,000 עובדים זרים בישראל, כאשר נדמה לי מספר המובטלים הוא בסביבות ה-300,000. זאת אומרת המספר הזה הוא מספר משמעותי, וגם זה דורש פתרון. וכמובן תעשיית ההייטק שהגיעה לבשלות ולבגרות, באופן טבעי, אי אפשר להאשים אותם בזה, אבל הם למעשה היום מחפשים אפיקים חדשים כדי לחדש או להתחדש, ולהמשיך את הצמיחה הפנומנאלית שהייתה להם ב-20 השנים האחרונות. ומה שמשותף לכל הבעיות האלה זה למעשה רובוטיקה ההולכת לפתור כל אחת מהן.

עכשיו, כשמסתכלים על הבעיות בצורה סקטוריאלית, לא כל כך שמים לב שהבעיות שלי יכולות גם לפתור את הבעיות של השכן, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן. להסתכל על הבעיה בצורה כללית, ולזהות את הרובוטיקה כתורמת למגוון רחב של בעיות אמיתיות בישראל.

עכשיו, כל הבעיות האלה והצורך האמיתי ברובוטיקה, למעשה הוביל לתחזיות מאד אופטימיות של תעשיית הרובוטיקה בעתיד. בקוריאה התחזית היא הכי אופטימית שמצאתי, והם צופים שבעוד למעשה 10 שנים, תעשיית הרובוטיקה תגדל לגודל של 450 מיליארד דולר. עכשיו, סדר גודל כדי להבין כמה זה גדול – תעשיית הרכב האמריקאית היא בגודל של 380 מיליארד דולר. עכשיו, אני לא יודע מה גודל תעשיית הרכב בכל העולם, אבל זה מספר לא קטן. ואם זה מספר כזה גדול, כדאי להיות חלק מהתעשייה הזאת. כמובן שתחזית אחרת צופה שתעשיית הרובוטיקה תחצה את תעשיית הרכב תוך 15 שנה.

מה קורה בעולם – אפשר לסרוק את כל מה שקורה בעולם, בחרתי רק במדינה אחת, שהיא למעשה, אני מקווה, תשמש דוגמא למה אנחנו צריכים לעשות. כי הם כבר עושים את זה כבר 10 שנים, וזו קוריאה שהציבה לעצמה מטרה להפוך תוך, עכשיו זה כבר בערך תוך 8 שנים, להפוך למעצמת רובוטיקה בין שלוש המובילות בעולם. הם כרגע בן 10-15 המובילות בעולם, רוצים לשדרג את עצמם למקום השלישי, והם היחידים, ויכול להיות שזו דוגמא גם לנו, שחוקקו את חוק הרובוטיקה רק לפני שנתיים. עכשיו, זה לא חוק הרובוטיקה של אסימוב, ואגב הם גם עובדים על זה. זאת אומרת אחרי החוק הזה, ותיכף אני אזכיר אותו בכמה מילים, הם גם עכשיו מחוקקים את חוקי ההתנהגות איך רובוטים צריכים להתנהג, ומה צריך לעשות כדי שלא יהרגו אחד את השני.

החוק הזה למעשה מכתיב את הקמת מכון לאומי לרובוטיקה בקוריאה, את הקמת פארק רובוטיקה שכבר התחילו להקים אותו, נכנס לפעולה בעוד שנה שנתיים, בהשקעה של מיליארד דולר, והקמת חברת השקעות שתסייע לתעשיית הרובוטיקה למעשה לקום. תוך 5 שנים הם השקיעו 450 מיליארד,

450 מיליון נראה לי.

יכול להיות שאני טועה פה, סליחה. חצי מיליארד דולר, וההשקעה הזאת כבר הניבה פירות. קמו שם סדר גודל של 60 חברות חדשות. יש להם כ-170 חברות בכל התעשייה, והצמיחה של החברות האלה היא פנומנאלית, ואתה יכול להשיג את זה כשאתה מתחיל משהו חדש. כשאתה מגיע למשהו כבר די בשל, אתה לא יכול לצפות לצמיחה בשנה של 30 וכמה אחוז, והם מקווים שבעוד 10 שנים התעשייה הזאת תגדל לסדר גודל של 200,000 מועסקים.

עכשיו, אם אנחנו שמים לב שקוריאה היא למעשה בסדר גודל של אוכלוסייה, הם פי 10 ממדינת ישראל, אז למעשה אנחנו נסתפק ב-20,000 עובדים בתעשייה שלנו, בעוד 10 שנים.

מה קורה בישראל? קיימת פעילות ענפה באקדמיה ברובוטיקה. מה שמציין אותה זה לא כל כך ההיקף, אלא האיכות ויש לי דוגמא ספציפית שאני זוכר אותה ואני אשתף אתכם איתה. זה שבאחד הכנסים ישבתי ליד עורך העיתון המוביל ברובוטיקה - On Robotic Automation הוא אמר לי שהוא עשה שם איזה שהוא סקר, שישראל הייתה במקום הראשון ביחס בין מספר המאמרים שהוגשו לז'ורנל הזה, ומספר המאמרים שהתקבלו. עכשיו, אז באותה שנה מספר המאמרים שהוגשו היו 6 או 7, וחשבתי שזה מספר קטן, ומסתבר שבגרמניה הגישו 7 או 8. זאת אומרת היינו כבר באותה שנה, וזה היה לפני 3 או 4 שנים, כבר הצטיינו בחזית הזאת. לדעתי הבעיה היא שהתקציבים ונשמע אחרים שידברו על זה, שהתקציבים באים לא מעט ממקורות זרים. ממשרד הביטחון יש חלק משמעותי של התקציבים, ומשרד החקלאות לאחרונה התחיל להקציב כספים לטובת הנושא הזה.

כשאנחנו מסתכלים על התעשייה, זיהינו, ושוב, זיהינו על פי שמות והכרה אישית, היכרות אישית – כ-15 חברות ו-15 חברות אי אפשר לקרוא לזה תעשייה. לעומת זה, כולן מובילות בשוק, כל אחת בתחומה, וזה משהו שאנחנו צריכים לעודד. גודל התעשייה הוא סדר גודל של 500 איש, וזה מספר יחסית קטן מאד. לעומת זה התפוקה של התעשייה היא מאד מאד גבוהה.

אנחנו רואים גרפים בצד שמאל, האדום מייצג את תעשיית הרובוטיקה, הכחול את תעשיית ההייטק, ואנחנו רואים שהצמיחה ב-10 שנים האחרונות בתעשיית הרובוטיקה, הייתה הרבה יותר גבוהה מתעשיית ההייטק, שזה אומר אם אנחנו רק נעזור לתעשייה הזאת, אנחנו נקבל תוצאות הרבה יותר טובות.

עכשיו, מה אנחנו עושים עם כל הנתונים האלה? אנחנו יכולים לשבת על הגדר, ולשבת על הגדר יותר מדי זמן זה יכול להיות כואב, אז כדי לרדת מהגדר ולעשות משהו. אבל אם נשב על הגדר, אנחנו פשוט נחכה ונראה את כל העולם נכנס לתוך תחום הרובוטיקה, וקוצר את הפירות של התעשייה הגדולה הזאת, שהולכת להיווצר.

עכשיו, לעומת זה, אנחנו יכולים להיכנס לתוך התהליך הזה, וכשאנחנו מדברים על התהליך אנחנו מזהים שאנחנו כיום נמצאים בתחילתו של הגל השני של מחזור ההתפתחות של טכנולוגית הרובוטיקה, והמחזוריות הזאת שדברים מתלהבים מהם בהתחלה, אחרי זה נרדמים ואחרי זה מתלהבים מזה שוב, זה למעשה התפתחות או מחזור טיפוסי של התפתחות טכנולוגיות. ואני פשוט זוכר ששנות ה-80 היו הגל הראשון. ומי שהתאכזב בגל הראשון וחשב שזה הסוף של הרובוטיקה, כמובן עשה טעות. אנחנו כרגע נמצאים בתחילתו של הגל השני. עכשיו, אם אנחנו נמצאים בתחילת הגל, סף הכניסה עדיין נמוך, המקומות עדיין לא כולם תפוסים בתחום הרובוטיקה, אפשר לחדש, ואפשר להתחיל להשפיע ולמעשה להתמקם במקום טוב בשוק העולמי.

אנחנו נעשה את זה תוך ניצול תשתיות קיימות בישראל בזכות תעשיית ההייטק, ההתפתחות של התעשייה ב-20 שנים האחרונות. למעשה יש לנו את רוב התשתיות כדי להקים את התעשייה ובניגוד לתחומים אחרים, אנחנו לא צריכים להתחיל מאפס. יש לנו אנשי תוכנה, יש אנשי אלקטרוניקה, יש אנשי בקרה, בינה מלאכותית. למעשה הכל קיים, צריך לחבר את זה ביחד ולתת להם את הכיוון, לשם צריך ללכת. ואם נעשה את זה, יש סיכוי גדול שתעשיית הרובוטיקה למעשה תהווה או תשמש כקטר שימשיך להוביל את תעשיית ההייטק להישגים כמו שהם השיגו בעבר.

יעדים – זאת אומרת אי אפשר להביע חזון או להציע חזון בלי להצביע על יעדים ספציפיים וחשבנו שאנחנו רוצים תוך שלוש שנים שיהיו פה לא 15 חברות אלא 50 חברות, ו-50 חברות כבר אפשר לקרוא לזה תעשייה. לא אני המצאתי את זה, שמעתי את זה ממנהלת הבורסה, כשהיא לקחה כדוגמא את תעשיית הביוטכנולוגיה, ששם יש 54 חברות, והיא קראה לזה תעשייה, ויש שם מאסה קריטית. אנחנו רוצים להיות במקום הזה תוך 3 שנים, תוך 5 להכפיל את המספר הזה ל-100. אם נעשה את זה, אי אפשר יהיה להתעלם מאיתנו כמעצמה בתחום הזה. וכמובן, אנחנו גם רוצים לארח כאן את כנס הרובוטיקה העולמי. יש קצת בעיה להזמין אותם לכאן, כי הם כבר תפוסים איזה 7 או 8 שנים מראש, אבל אם אנחנו נקבל את התמיכה ואת העידוד של משרד המדע, אנחנו נפנה לארגון הזה, ונגיד להם – שנת 2008 או 2009 אנחנו מקיימים את הכנס הזה כאן,

2008? 2009? אתם הולכים אחורה?

לא, לא, סליחה, סליחה, 2018, אם אפשר למחוק את זה מהשידור הישיר. 2018, 2019, צריך לבדוק עם הארגון, אבל לא העזתי לבקש מהם את הדבר הזה. אגב, אם נבקש הם יבואו, כי הם בהחלט, זאת אומרת יש מוניטין טוב מאד לתעשייה הישראלית, גם ברובוטיקה. הבעיה היא שאנחנו חייבים את תמיכת המדינה כדי לעמוד בהתחייבות כזאת, וזה משהו שאנחנו רוצים לעשות.

תגישו לנו הצעה.

וודאי. וכמובן, כל החזון הזה עומד בקנה אחד עם החזון של ראש הממשלה, שהביע אותו בכנס 'ישראל 2021' רק לפני שבוע שבועיים, שהוא שואף שהמדינה תגיע להיות אחת מ-15 המובילות בתל"ג לנפש. כיום אני לא בטוח מה המקום שלנו. זאת אומרת כולנו רוצים להתקדם, הרובוטיקה לדעתי תקדם אותנו לשם וכמובן ההמלצות שלנו לוועדה ולשר המדע.

אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזאת ולבקש את שר המדע להקצות משאבים יעודים למחקר ברובוטיקה באקדמיה. תיכף אנחנו נשמע אחרים מדברים על זה, המצב שם לא כל כך טוב. אנחנו רוצים את וועדת המדע לסייע לנו לשכנע את משרד התעשייה והמסחר ואת המדען הראשי, להקצות משאבים ספציפיים לתחום הרובוטיקה בתקציב המדען. היום אין עדיפות לנושא הרובוטיקה ולכן בוא נגיד ברגע שאין עדיפות, אז גם מספר החברות שצצות הוא לא גדול.

בנוסף, היינו רוצים להוסיף שוב, אנחנו מבקשים את עזרת יושב ראש הוועדה, להוסיף את תחום הרובוטיקה לחוק עידוד השקעות ההון. כרגע נמצאים שם שני תחומים בצורה ספציפית והם ננו טכנולוגיה וביו טכנולוגיה, ואני לא רואה סיבה, כשאנחנו מסתכלים על הפוטנציאל הרב של תחום הרובוטיקה, למה רובוטיקה לא תהיה אחד מהתחומים האלה.

ואחרון אחרון חביב בהמלצות שלי, זה להקים מכון לאומי לרובוטיקה בארץ, כנראה בדומה למה שמקימים בקוריאה, וזה כדי לשמש לגשר בין המחקר האקדמי והיישום התעשייתי, כי ללא זה למעשה כל אחד יעבוד לחוד, ולא תהיה סינרגיה בין השניים.

עכשיו, אני סיימתי פה את המצגת שלי. אם יש לי זמן, אם אתה רוצה לראות ואם לא נראה את זה אחר כך.

את התערוכה נמשיך בסוף, אחרי שניתן לכמה דוברים נוספים.

עכשיו למעשה כרגע יש כמה דוברים אחריי שרוצים להציג את התעשייה.

בהחלט. קודם כל אני מודה לפרופסור שילר על המצגת המאלפת, אני חושב שהיא מדברת בעד עצמה, ויש פה בקהל גם אנשים שיש להם מחשבות אחרות לגבי מה צריך לעשות ברובוטיקה. אני גם רוצה לשבח את התעשייה הפרטית, כי בעצם היום כל מה שנעשה בתחום הרובוטיקה, והוא די מעניין ומרתק, נעשה על ידי אנשים פרטיים, על ידי תעשיות פרטיות, וגם אולי ממשלתיות, אבל על ידי התעשייה בלבד, בלי תמיכה ממוקדת של המדינה.

אני מקווה שנוכל לשנות את הדבר הזה. נמצאת איתנו אגב גם הגברת לידיה לזנס, סגנית המדען הראשי בתמ"ת שנמצאת כאן איתנו בדיון, ואני מקווה שגם הדיון היום יעביר אותה לצד שלנו, לדחוף את הרובוטיקה אצל המדען.

זה כל הזמן נדחף.

אוקי, תודה רבה. לדחוף את הנושא של רובוטיקה אצל המדען הראשי. אני חושב שבאמת זה נכון לעשות את זה, כי זה באמת פוטנציאל ענק, כמו ששמענו בתעשייה.

אני עכשיו אעביר את רשות הדיבור כמובן לקבוצה של אנשים שנמצאים איתנו, ושרוצים להציג כל אחד את התחום שלו. הראשונה – פרופסור יעל אידן לגבי מחקרים באקדמיה.

שלום, לכבוד רב לי. אני יעל אידן, משנה לרקטור ובעיקר חוקרת בתחום הרובוטיקה, ובעיקר מכשירה את דור העתיד, שאני מקווה שיכול להצטרף לתעשייה שאנחנו מסוגלים לפתח כאן בארץ.

אני אציג במסגרת הזמן הקצר מאד שמוקצה, את המחקר בכלל האקדמיה בארץ.

לא אמרת באיזה מוסד את.

אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

זה חשוב מאד.

כן, חשוב. אני אציג את המחקר בכלל האקדמיה בארץ, כאשר אנחנו הכנו גם מצגת הרבה יותר ארוכה שמפרטת קצת יותר. אם תרצו נוכל להציג את זה בהמשך.

או שתעבירי לי את זה.

אנחנו משאירים לכם עותק. גם המצגת המקיפה, שהיא תרומה של כל המוסדות העוסקים במלאכה, היא כמובן רק ראשי פרקים. כל חוקר הציג רק שני מחקרים עיקריים שלו, וכמובן שאתם מוזמנים לבקר במוסדות העוסקים בעשייה, ואני חושבת שאתם תראו הרבה מאד דברים.

המחקר בתחום הרובוטיקה מתבצע בכל שבע האוניברסיטאות, ובנוסף במספר מוקדים נוספים – בצלאל, המרכז האוניברסיטאי אריאל, המכללה להנדסה בראודה, ומינהל המחקר החקלאי, ומה שאני מציגה כאן הוא בעצם לקט של כל המוסדות העוסקים.

מתבצע מחקר מן השורה הראשונה בעולם, בשיתוף פעולה עם המוסדות המובילים בעולם באירופה, ארצות הברית, יפן, קוריאה ועוד. כפי שפרופסור שילר ציין, הרבה מאד מהתקציבים מגיעים לצערנו הרב מחוץ. משרד המדע יש לו תקציבים, אבל תקציבים קטנים, זניחים לרובוטיקה. וכמובן, יש הרבה מאד מהמלאכה, ותיכף תראו, שנעשית בתחום הביטחון ושם כן מגיעים הרבה מאד תקציבים.

מתבצע מחקר בין תחומי. מה שמאפיין את הרובוטיקה זה מחקר בין תחומי, וכפי שאתם רואים כאן, רשומים כל השותפים במחקרים המדהימים שאני רק אציג חלק מהם. דרוש שיתוף פעולה בין הדיסציפלינות השונות. שותפים מדעי המוח, פסיכולוגיה, ביולוגיה, וכמובן כל ההנדסות – הנדסת חשמל ומחשבים, מכונות, תעשייה וניהול, מדעי המחשב. ובעצם כל המחקרים כאן הם שיתוף פעולה של הדיסציפלינות האלה. אי אפשר להיכנס לתחום הרובוטיקה רק מכיוון אחד.

תחומי המחקר שבהם עוסקים החוקרים בארץ, אחד – תכן מכני. אנחנו מדברים על תכן בנייה ועיצוב של רובוטים. כל מה שאתם רואים כאן זה פרי עשייה אקדמיה ישראלית. תכן בנייה ועיצוב של רובוטים – אנחנו מדברים על פיתוח של רובוטים עם עבירות גבוהה לתנאי שטח קשים. אנחנו מדברים מצד שני על רובוטים זעירים ליישומי רפואה. נחשים רובוטים למיפוי מנהרות, רובוט עכביש, חלזונות, פיתוח של רובוטיקה גמישה, ושוב, המצגת המלאה תישאר כאן, תוכלו לראות, להיכנס לעומק, וכמובן להנות.

אם מותר לי רק להעיר הערה אחת, אני חושב שכשדיברת על היכולת של תנועה בחוץ, באותם דברים של ביל גייטס, הוא ציין שאחד הדברים שהוא התרשם מאד, זו היכולת באמת של רובוטים לזהות את מה שנקרא בתנאי שטח, לנוע ולהתחשב במכשולים, ולנוע במהירות. יש מושג שנקרא – 'דארפה' – זו הסוכנות האמריקאית למחקר בטחוני מתקדם, שעשו תחרות בשנת 2004 שנקראה – 'האתגר הגדול ב-2004' והתחרות הייתה לפתח מכונית רובוטית שתיסע לבד, בלי נהג, במסלול של 227 קילומטר. ב-2004 המכוניות כולן, מי שהצליח בכלל לפני שהתפרקו, עברו 12 קילומטר והתפרקו. ב-2005 6 או 7 כאלה רובוטים הגיעו לסוף המסלול, והראשון עשה זאת זה במהירות של 30 קילומטר לשעה. זה היה בשנת 2005, ומאז המהירות מתקדמת. היום כמעט יש מכוניות שיכולות לנסוע בעצם בלי נהג, בכל מקום, בתנאי מדבר, אפילו לא בכביש, בין מכשולים ולעבור מכשולים וכו'. זאת אומרת אני רק רוצה להצביע על מה שאומרת פרופסור יעל אידן, על הפוטנציאל באמת, ועל העובדה שיש התפתחות פנטסטית בתחומים הללו.

אמר לי פעם מישהו, ואני בזה אסיים, כשהשתתפתי בכנס הרובוטיקה אגב, פגשתי מישהו שאמר לי – "אתה יודע מה התפקיד של טייס במטוס נוסעים?" אמרתי לו "מה זאת אומרת? להטיס את המטוס". הוא אומר " מה פתאום? זה ממש לא נכון". אמרתי – "מה כן?" אז הוא אומר לי "שני דברים – לרסק את המטוס ולמכור כרטיסים". אמרתי – "מה זאת אומרת?" אז הוא אומר לי "תראה, היום מטוסי הנוסעים כולם יכולים להמריא לבד, לנחות לבד, בלי התערבות של טייס בכלל. אין שום בעיה, כל המטוסים מסודרים כך שהם יכולים לטוס ולהמריא לבד". הוא אומר "בכל התאונות שהיו, עיקר הסיבות להתרסקות המטוס הייתה טעות של הטייס". אבל הוא אומר, סיבה שנייה למכור כרטיסים הוא אומר – "תנסה לשכנע את הסבתא שלי לטוס במטוס בלי טייס". לכן צריך טייס, כדי שימכור כרטיסים.

טוב, אז א' ישראל הייתה שותפה בתחרות של 'דארפה', ויש פה מספר מכובדים שהשתתפו בתחרות, וגם הגיעו,

היה רכב ישראלי?

מקום שני.

וודאי, וודאי.

יש לכם דוברים לא טובים.

וגם עם הצלחות מוכחות. חוץ מזה אתם רואים כאן מצד ימין למעלה נחש רובוטי, פיתוח ישראלי. אתם רואים פה רכבים שפותחו בארץ בעלי עבירות גבוהה ביותר, יכולות טיפוס, יכולות כניסה למקומות צרים, והכל פיתוח ישראלי והכל עובד בשטח.

תחומי מחקר נוספים זה בתחום חישה ובקרה, פיתוח של אלגוריתמיקה מתקדמת, כבר ציינו, ראייה ממוחשבת ופה כל יכולות המחשוב נכנסות ונכנסות בצורה חזקה מאד.

חקר ובקרת תנועה אנושית, חקר של תנועה של תמנונים. מתוך התנועה האנושית ומתוך תנועת תמנונים אנחנו רוצים לפתח תנועה יותר משוכללת ויותר מתקדמת בעולם הרובוטיקה. אנחנו לומדים לבצע אחיזה, מניפולציה של גופים. מפתחים מודלים מתמטיים של תנועה, ויכולים על ידי זה לקדם את כל הנושא הזה של יומנואיד.

תחומי מחקר נוספים – למידה רובוטית. אנחנו מנסים ללמד את הרובוטים להיות אדפטיביים, להיכנס לנושאים חדשים, משימות חדשות, תנאים חדשים שהם לא היו מסוגלים להכיר. ללמד את הרובוטים לשתף פעולה בינם לבין עצמם וזה אולי יכול להיות פתרון להצבעות בכנסת, כאשר את חברי הכנסת אני לא בטוחה שניתן יהיה ללמד לשתף פעולה, את הרובוטים אנחנו יכולים. הם גם יכולים לענות למצבים משתנים. אנחנו מלמדים שיתוף פעולה בין האדם לבין הרובוט. הנחת היסוד שבסביבות מאד קשות, מאד מסובכות – הרובוט לא יוכל לעבוד בצורה עצמאית, צריך בן אדם בתוך הלופ. השאלה היא איך מכניסים את בן האדם בתוך הלופ. אנחנו מדברים על פיתוח של ממשקי הפעלה, מערכות הדמיה, הכוונה. מכשיר מגע למנתח, שייתן תצוגה תלת ממדית תוך כדי הניתוח.

יש עבודה רבה שנעשית בכיוון של להקות רובוטים. פיתוח אלגוריתמים ללהקות הרובוטים, לסיור גבולות, סיורים בתוך בניינים, שיתוף פעולה בתעשייה גמישה. אנחנו מדברים על תעשיית העתיד שתהיה תעשייה גמישה. צריכה להיות מידה של אדפטיביות.

כדורגל רובוטים. אנחנו מקום 16 בעולם. זה אולי המקום היחידי שבו אנחנו יכולים גם להעפיל לגמר. בשביל זה צריך הרבה תקציבים.

מבחינת מוקדי תחומי היישום,

מלמיליאן התפנה, הוא יכול לבוא.

לא, לא, אנחנו נסתמך על החוקרים שלנו מבית.

מותר להעסיק רובוטים זרים.

לא, לא, לא, הכל פיתוח ישראלי. דור העתיד יכול לפתח בצורה יצירתית מדהימה. מבחינת תחומיי היישום – תחום יישום ומוקד ענק של מחקר ופיתוח, אבל גם באקדמיה, במסגרת שיתופי פעולה עם מפ"ט ותעשייה אווירית ועוד. ופיתוח של רובוטים באוויר, בים, על הקרקע. תכן, בנייה, בקרה של רובוטים. הדגש הוא פיתוח האינטליגנציה, פיתוח פלטפורמות ייחודיות שמבוססות באמת על רכישה מתקדמת, או אלגוריתמיקה מתקדמת כדי לפתור בעיות. יש כבר מערכות שעובדות, חלקן אתם תראו בהמשך.

בתעשייה אנחנו מדברים על פיתוח אל אלגוריתמיקה לתעשייה גמישה, מדויקת, אופטימיזציה של מערכות, ויש לנו כאן שיתופי פעולה – אינטל וכו'.

בתחום החינוך – יש לנו מספר מוקדים בארץ שבאקדמיה, שנותנים הרבה מאד כוח לפיתוח החינוך. זוהי פלטפורמה אדירה לקידום כל הנושא של לימוד מדעים. אנחנו רואים בזאת חשיבות מאד מאד גבוהה. יש סקאלה של תחרותיות מבית ספר יסודי,

בחינוך את מתכוונת ללמד תלמידים רובוטיקה?

כן, כן, ללמד.

זה לא שללמד אותם ללמוד. אין פטנט ללמד אותם ללמוד.

ללמד תלמידים. אבל דרך הלימוד של הרובוטיקה הם יכולים למשוך לכיוון של פיזיקה, מדעים. אנחנו באוניברסיטאות היום רואים מחסור מאד גדול, התלמידים לא מגיעים מוכנים בתחומי הפיזיקה, יש פחות ופחות תלמידים.

איך הם יגיעו? לא מלמדים פיזיקה יותר.

וזוהי פלטפורמה אדירה למשוך אותם ללמוד פיזיקה, ויש פה חוקרים באקדמיה שעסוקים מבוקר עד ערב בפיתוח המתודולוגיות, ביישום המתודולוגיות, במשיכת תלמידי תיכון לתחרויות השונות, וזה מאד מאד חשוב. גם כאן ישראל מככבת בעולם בתחרויות הבין לאומיות ומגלה ומוכיחה את היצירתיות שלה, שאת ההמשך שלה צריך לדאוג לזה בתעשייה.

מוקד אדיר נוסף הוא המחקר בתחום הרפואה. מוקד אדיר של מחקר שיש כאן בארץ. ממשקי אדם - מחשב בניתוחי אנדוסקופיה רפואיים, מערכות רובוטיות לנוירוכירורגיה, תכנון מסלול במוח, רובוט קפסולה, רובוט זעיר קטן לאנדוסקופיה, ניתוחים עם משובי כוח תוך כדי הניתוח. רובוט גמיש-זעיר לניתוח לב לא פולשני, המרת אנרגיה מתנועה לצורך תפעול של מערכות שונות בצבא. הנושא של רובוטים חברתיים, רובוטים שמשרתים את תעשיית השירות, service רובוטיקס. כאן יש מעט עשייה, התחלה של עשייה. זה בהחלט תעשייה שצריך לפתח ואפשר לפתח בארץ. התעשייה כבר בעצם קיימת ויש תשתית. אנחנו מדברים על רובוטים שיהיו מסוגלים לזהות רגשות של אדם, ונעשה מחקר באקדמיה בנושא הזה. תפעול רובוטים על ידי גלי מוח, תפעול רובוטים באמצעות כל מחוות ידיים. שיתוף פעולה בין רובוטים. אנחנו מנסים לחקות את עולם להקות נמלים ולראות איך הם לומדים ואיך הם משתפים פעולה. ומוקד מחקר נוסף שכבר צוין, הוא הנושא של החקלאות. נושא הקטיף, עוד אין רובוט מסחרי בעולם שקוטף, אני מקווה שבעוד 4-5 שנים יהיה, בהובלה של מוקדי המחקר בארץ. ואנחנו כן מפתחים רובוטים מסחריים לריסוס בכרמים, פלפל, לכל הנושא של חיסרון בידיים זרות.

כאמור, תהיה פה מצגת מלאה. אם יש לנו זמן נוכל להציג לעומק את כל העשייה הרבה ובהחלט יש כאן הובלה בין לאומית מן השורה הראשונה.

תודה רבה לפרופ' יעל אידן. הדובר הבא זה ד"ר אלון וולף.

רק אציג את עצמי, שמי א לון וולף, אני מגיע מהטכניון. אני ראש המעבדה לביו רובוטיקה וביו מכאניקה. בוגר הטכניון.

מה זה ביו רובוטיקה?

רובוטים שההשראה שלהם היא מהטבע, מהביולוגיה. ולאחר סיום הדוקטורט בטכניון ביליתי 4 שנים במכון לרובוטיקה של קרני גימלון, שזה בעיני רבים נחשב המקדש של הרובוטיקה העולמית, וחזרתי לארץ להקים את המעבדה בטכניון. בתור חוקר שעבד בארצות הברית, אני מקווה שגם אנחנו נוכל לראות פה באקדמיה דברים דומים.

ובהמשך לדוברים הקודמים, אז כמו שניסינו להעביר פה את התחושה שעולם הרובוטיקה או עולם המחקר הרובוטי הוא עולם רב תחומי שמערב הרבה מאד דיסציפלינות מהמדע. וזה היתרון שלו, אבל לצערנו זה גם חלק מהחיסרון שלו, מהחיסרון שאנחנו מזהים בייחוד באותן קרנות לאומיות שאמורות לעודד מחקר, וזה הנושא שאני רוצה לעורר, לפחות באקדמיה הלאומית למדעים, ב-ISF, בקרנות של משרד המדע וב- BSF, הקרנות הבין תחומיות עם ארצות הברית. למעשה תחום הרובוטיקה,

בארצות הברית יש כמעט,

בארצות הברית, נכון, ב-NAH, וב-NSF, כל הקרנות הבין לאומיות, קיימים תחומים שנקראים רובוטיקה. אני בתור חוקר הייתי חוקר ראשי על מספר קרנות, גם ב-NAH וגם ב-NSF. בארץ, התחום של הרובוטיקה בעצם אין,

אני רק רוצה להביא לידיעתכם שהשנה ישראל תהיה הנשיאה של קרן יוריקה. מאז הייתי בטקס של קבלת הנשיאות, ואנחנו נארח השנה את טקס יוריקה בארץ, גם את חברי הפרלמנט מכל העולם וגם ראשי וועדות מדע, ושנית כל הישיבות של יוריקה להקצאת המשאבים וההחלטות התקבלו פה בארץ. המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה יעמוד בראש המערכת הזאת השנה. יוריקה מחלקת כל שנה 1.2 ביליון יורו וזה נושא שכשנתכנס פה בארץ.

אני גם העליתי את זה בזמנו כשהיינו בפרלמנט האירופי שבבריסל, שבו עלה הנושא של נשיאות ישראל ברובוטיקה, מה התוכניות שלנו, ואני אמרתי שאני רוצה לדחוף שני נושאים. אחד זה הביו טכנולוגיה, הביו מד, והשני זה רובוטיקה. ונדמה לי שזו הזדמנות בארץ, ואני חושב שזו קרן שפתוחה לכל האוניברסיטאות, לכל החוקרים, להגיש בקשות למחקר. והיא מחלקת די הרבה כסף. כמובן, זה מותנה בשיתוף פעולה בין ישראל לבין אחת מהמדינות האחרות באירופה השותפות בקרן יוריקה. שותפות כל מדינות אירופה, ישראל היא בעצם החריג היחידי שהיא לא ממדינות אירופה, והשנה אנחנו הנשיאים של הקרן הזאת. אני מקווה שנוכל לעשות פה שינוי, ולהביא לפתיחת הדבר הזה. אני אנסה על כל פנים להשפיע פה בנושא הקרן, לדחוף את הנושא הזה, שיהיה נושא מרכזי, שיהיה קול קורא לאנשים להיכנס לתחום.

אז אני פשוט קורא לכם לפנות לקרנות הללו, כי יש להם הרבה כסף.

כמו שנאמר, גם נאמר מקודם, בעצם מירב המימון שמממנים לנו את המחקרים הם מתקציבי חוץ. הקרן הלאומית למדעים, תחום למשל הרובוטיקה, לא מופיע מה שנקרא כקרן מחקר בסיסי. אם אני היום רוצה להגיש הצעת מחקר בתחום הרובוטיקה, אני בתור חבר סגל שיושב בהנדסת מכונות, מתחיל לחפש תחומי על כמו הנדסת מכונות, מדעי המחשב,

זאת אומרת המל"ג לא מאשר תקציב כמחקר בסיסי לרובוטיקה, זה מה שאתה אומר?

בקרן הלאומי למדעים תחום הרובוטיקה לא מופיע כנושא ראשי. לא מופיע. מופיע הנדסת מכונות, מופיע הנדסת מחשבים,

מי אמור לקבוע את זה?

אני מניח שהאקדמיה.

לא המועצה להשכלה גבוהה?

לא, לא.

לא, לא, הקרן הלאומית שייכת לאקדמיה.

האקדמיה למדעים.

היום למעשה אנחנו, חוקרי הרובוטיקה בעולם האקדמי, נופלים בין התחומים או בין הכיסאות שעליהם יושבים התחומים, ומקבלים חוות דעת מצוינות על הצעות המחקר. זה הצעות דרך אגב שעוברות רפרנטורה לפחות על ידי 7 חוקרים רפרנטים בין לאומיים. אבל, כסף ותמיכה אין. ואני קורא דרך הוועדה הזאת, להכניס את תחום הרובוטיקה כתחום ככל התחומים, כתחום כל הנושא של מחקר בין תחומי שהיום האקדמיה מנסה לקדם אותו, כתחום בפני עצמו, כך שלא נצטרך אנחנו החוקרים לחפש חברים במקומות ש-

אני אעלה את השאלה באקדמיה הלאומית למדעים. אנחנו עובדים איתם פה בוועדה, זה חלק מתחומי העבודה שלנו, אני אעלה את ההצעה הזאת.

תודה רבה.

רגע, גמרת? זה מה שרצית להציג?

אני רציתי להציג את הנושא הזה, כן.

טוב, אז אני אעלה את זה כמובן באקדמיה הלאומית למדעים. הדובר הבא זה פרופסור משה שהם מחברת 'מזור' מהאקדמיה לתעשייה. אני קראתי בתוך החומרים שהוא פיתח איזו שהיא גלולה שרוחבה מילימטר אחד ואורכה 4 מילימטר, שהרעיון הוא להכניס אותה לתוך צינורות הדם ולנקות את כלי הדם. אפשר להוריד את הסקלרוזיס לאפס, הלוואי. נשים לו איזה שני מגבים כאלה שינגבו את הסקלרוזיס מהעורקים, מהוורידים. זה יכול להציל המון אנשים בהרבה שנים.

סקלרוזיס זה גם כן, אבל אני אדבר על נושאים אחרים.

כן, כן, בבקשה, אני סתם התערבתי וציינתי את זה, שזה באמת מרתק.

בסדר. רק אני מתחיל, דיברנו, היה כאן את הפרפר שעף, ואמרנו שבאיזה שהוא שלב אפשר יהיה לעשות גם זבוב. אז אני אומר, מה שקורה היום הייתי שמח להיות זבוב על אחד הקירות פה בתוך הכנסת ולשמוע מה קורה. בכל מקרה, תודה לאנשים שהגיעו.

שמי משה שהם, אני מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, אני ראש המעבדה לרובוטיקה שם, ולפני כ-15 שנה אנחנו זיהינו את התחום של הרובוטיקה הרפואית בתור תחום שהרובוטיקה יכולה להיכנס לשם. זה היה תחום שהיה בתחילת דרכו באותו שלב, ואנחנו רצינו לנצל את היתרונות של הרובוטיקה לניתוחים. זאת אומרת דיוק רב יותר, אפשרות לעשות את הניתוחים בפולשנות מזערית, וכך שהרובוט בעצמו הוא לא רגיש לקרינה. שלושת הדברים האלה רצינו לעשות. פנינו בזמנו לכל בתי החולים בארץ,

מה זה משנה אם הוא רגיש לקרינה או לא, הרובוט?

כי לפעמים אתה לא רוצה שהרופא ישים את הידיים שלו בתוך הקרינה בזמן שהוא מצלם את החולה וכו', אתה מעדיף שהרובוט יעשה את זה.

אבל לא בזמן הניתוח, זה בזמן הניתוח הקרינה?

מהרנטגן בזמן ניתוח.

רנטגן כן.

בכל מקרה, פנינו לכל בתי החולים בארץ באותו זמן, אמרנו יש רובוט וניסינו לדבר עם האנשים. קיבלנו תמיכה נלהבת אני יכול להגיד מהרופאים, דבר שהוא לא כל כך שכיח, מכיוון שרפואה בדרך כלל זה מקצוע שהוא מאד שמרני. יש את הבוס, הסטודנט עומד לידו והוא אומר תעשה מה שאני עושה, אל תעשה דברים אחרים, וככה לומדים. בכל מקרה, כאן בארץ קיבלנו תמיכה באמת גדולה וזה אפשר את הפיתוח. אני רק רוצה להדגיש שהרובוט שאנחנו מפתחים הוא לא הולך להחליף את הרופאים. כשראיינו אותי בתחילה כשנכנסתי לתחום, אז כמובן יצא בכותר – 'תוך שנתיים הרובוטים יחליפו את הרופאים'. זה לא נכון. זה לא הכוונה שלנו, והרובוטים אני לאט חושב שיחליפו את הרופאים, אבל זה כלי נוסף בתוך ארגז הכלים של הרופא, שהוא יכול לתת לנו דיוק יותר גבוה מהיד החופשית של המנתח. זה יכול לתת לנו פולשנות מזערית שהיא לא קיימת.

בכל מקרה, מתוך התחומים של הרובוטיקה שהתעסקנו בהם, אנחנו התמקדנו בנושא הרפואי לאחרונה, ואחד הרובוטים שיצא מתוך ההתמקדות הזאת, זה הרובוט הזה שנמצא כאן לפניכם, ואני אסביר עליו כמה מילים.

נגיד כך, לפחות למספר אנשים בחדר הזה יש להם כאבי גב. אני מניח שאני לא טעיתי בזה. ויכול להיות שבשלב מסוים אנשים יצטרכו גם לעבור ניתוח. הייתי רוצה להגיד שאנחנו לא נגיע לזה, אבל מתבצעים כחצי מיליון ניתוחי גב כאלה, כפי שרובוט יכול לעזור בהם, בשנה בעולם. ניתוח גב,

גם בארץ עושים את זה? בארץ גם משתמשים ברובוט?

כן, בארץ גם משתמשים ברובוט, אני מיד אגיד. נעשים כחצי מיליון ניתוחי גב בארצות הברית בשנה, בארץ כמובן המספרים יותר נמוכים, אבל המספרים הם די גדולים, ואחד הניתוחים שעושים – עושים ניתוח לקיבוע של עצמות, לוקחים שתי חוליות, מכניסים בהם משתלים ומקבעים את שתי החוליות ביחד, ככה שהחוליות בסופו של דבר מתאחות. זה נקרא "ספיינר פיוז'ין". וכפי שאתם יודעים יש הרבה עצבים שעוברים בתוך הגב, ואנחנו לא רוצים לפגוע בעמוד השדרה. ולשם כך אנחנו לקחנו את הרובוט שיש לו את התכונות הייחודיות, שהוא יכול לכוון את הרופא בדייקנות לנקודת הכניסה, דייקנות יותר גבוהה מהיד החופשית של המנתח. אני לא חושב שרואים כאן, אני רק אצביע. יש כאן את הרובוט שהוא רובוט יחסית קטן. הוא מכוון, יש לו כאן זרוע והוא מכוון את הרופא לנקודה מסוימת בתוך החוליה, בשביל שלשם הוא יכניס את המשתלים או את הברגים. זה הרעיון של הרובוט. עד היום הרובוט הזה פעל ב-2,000 מנותחים, כ-10,000 משתלים, והוא מנתח בישראל, בארצות הברית, גרמניה, שוויץ והולנד על בסיס יומי, זאת אומרת יום יום הוא מנתח.

אני רוצה להגיד את הסטטיסטיקה – בין 3% ל-5% מהמנותחים האלה הם נשארים עם מה שנקרא – פרמננט נרב דמג'. איזו שהיא פגיעה עצבית קבועה, שזה יכול להיות מישהו שהוא משותק לחלוטין או איזו שהיא פגיעה עצבית אחרת. ובמקרה שלנו,

זו הסטטיסטיקה הכללית.

זו הסטטיסטיקה הכללית. במקרה שלנו בניתוחים הרובוטים האלה, שום מנותח לא נשאר עם פרמננט נרב דמג'. זאת אומרת אם אני מתרגם את זה,

שום מנותח?

שום מנותח. אם אני מתרגם את זה למספרים, יש כ-100 אנשים בעולם שהיום הם מתהלכים חופשי, הם אפילו לא יודעים אולי שרובוט ניתח אותם, שבזכות המערכת הזאת שפותחה כאן, ואני אומר עוד פעם – יצאה מהטכניון, עברה לחממה של הטכניון במשך שנתיים. כרגע היא חברה שעומדת בפני עצמה. אני חושב שזה הישג, אני רוצה להדגיש את זה פעם נוספת. בעולם כולו, יש כ-5 חברות שיש להם רובוטים בחדרי ניתוח. לא יותר מ-5 בכל העולם. והיחידים בניתוחי גב זה המחלקה שיצאה כאן מישראל, זה הרובוט היחידי בעולם שהוא מבצע ניתוחי גב.

כל רובוט מיוחד לניתוח מסוים.

כן.

בזמנו פורסם, כשאולמרט עבר את הניתוח.

כן. אני רוצה להגיד את זה בדיוק, שיש רובוטים שהם לא כאלה והם רובוטים אחרים, דוינצ'י, שקודם הוצג כאן על הלוח. יש כיום שניים או אולי אפילו שלושה בארץ. רמב"ם רכש את זה לא מזמן, לפני כחודש. ואולמרט עבר ניתוח באמצעות הרובוט הזה לא בארץ. באותו זמן לא היה את הרובוט בארץ, אז הוא נסע לחוץ לארץ לעבור את הניתוח.

וגם שם הדיפולטס הוא אפס?

לא. זה משהו אחר. זה רובוט אחר, זה רובוט שהוא רובוט מניפוליישן, זאת אומרת שהוא עוקב אחרי התנועות של המנתח. הוא שונה בקונספט לחלוטין מהקונספט הזה שאנחנו מציגים כאן.

בכל אופן, זה הייתי אומר, ואני אולי אדגיש כאן פעם נוספת, זה איזה שהוא תהליך שהתחיל באקדמיה, עבר דרך החממה והגיע בסופו של דבר לבשלות, למערכת שהיא אופרטיבית. ותחום המעבר הזה, הרבה פעמים קוראים לזה עמק המוות, או ואלי אוף דת'. לעבור מתוך האקדמיה לתעשייה זה בעיה וזה באמת בעיה, ואני רוצה לכן לחזק את הבקשה שהייתה לנו כאן בהתחלה, להקמת המכון הלאומי לרובוטיקה, שזו תהיה מטרתו – לקחת את האקדמיה, ואני אומר את זה מתוך ידיעה. ההישגים שלנו באקדמיה הם גבוהים, הם גבוהים ברמה העולמית. היו כאן מומחים מחוץ לארץ שהם ניסו לדרג אותנו בעולם. אנחנו טובים מבחינה אקדמית. המעבר לתעשייה כפי שראינו, יש רק 15 חברות בארץ, הוא עדיין קשה, וההקמה של המכון הלאומי לרובוטיקה זה משהו שהוא לדעתי מחויב המציאות. זה נושא אחד.

אני אגיד כמה מילים לגבי הרובוט הזה שנכנס לתוך הגוף. זה רובוט באמת שצריך להיכנס לתוך הגוף. כניסה לכלי הדם זה עוד ייקח זמן. יש לנו אפליקציה אחרת כרגע שאנחנו משתמשים בה. זה מעניין, אני אומר, ברגע שאנחנו מתחילים לדבר על דברים קטנים שנכנסים לתוך הגוף זה מיד תופס את הדמיון של האנשים. הרבה אנשים ראו את הסרט שנקרא Fantastic Watch, שבו מקטינים את האנשים ומכניסים אותם לתוך הגוף. אז הרבה אנשים חולמים על זה. בהחלט זה הכיוון. אני אומר, אם אני מסתכל קדימה, הרבה שנים קדימה, כי זה באמת Future Vision, רובוטים קטנים שיהיו בתוך הגוף גם יתקנו, גם יתנו לנו דיאגנוסטיקה ואיזה שהן התרעות למה שעומד לקרות, זה לדעתי התחום שאנחנו יכולים להשיג אותו, אני מקווה שאנחנו כאן נראה אותו. זה דבר אחד.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף. הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון הקימה מרכז לחינוך רובוטיקה דרך תחרויות, זה נקרא מרכז לרובוטיקה על שם לאומי, שהמטרה היא לקחת תחרויות ברובוטיקה, ויש לנו בארץ מספר תחרויות ברובוטיקה, ולבצע דרכם את החינוך של אנשים. אחת התחרותיות המהותיות והגדולות זה 'פירסט', כפי שאמר אביהו בן נון, שאנחנו גם מדריכים עבורו, אבל ישנם עוד תחרויות בין לאומיות שישראל משתתפת בהן, כמו תחרות פאר פייט רובוט, הרובוקאפ, הרובוט שהוא משחק כדורגל, יש את התחרות שאנחנו יזמנו אותה בישראל, כאן ד"ר קולברג מבר אילן, הוא בא עם הרעיון, אמר בואו נקים תחרות ישראלית. ואנחנו הקמנו את התחרות הזאת שנקראת רובוט טראפיק, שמשמעותה – רכב שנוסע בתוך מתווה של עיר, יודע לעצור ברמזור, יודע לתת זכות קדימה, לא לדרוס את האנשים שעוברים, מה שלא תמיד אנחנו יודעים לעשות, ומחר בעצם יש לנו תחרות עם 15 בתי ספר עם התחרות הזאת רובוט טראפיק. ישנה כאן קבוצה אחת של תלמידים, בבקשה לקום. הם תלמידים שהם השתתפו בתחרות רובוט טראפיק, גם חיים, בבקשה תקום, אני רוצה להציג. חיים הוא הייתי אומר אלוף העולם, אם מותר לי להגיד, בתחרות של רובונר, הם השתתפו בתחרות העולמית וזכו במקום הראשון, כל הכבוד. אז הם יהיו מחר בתחרות רובוט טראפיק שאני מדגיש.

אני חוזר פעם נוספת, ישנם כאן הרבה מאד תלמידים ונערים שמשתתפים בנושאים האלה של חינוך לרובוטיקה, והאימפקט הזה מתחיל להגיע אלינו. עכשיו באקדמיה אנחנו מתחילים לראות אותם כבר מגיעים אלינו למעבדה, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם להמשך.

תודה.

יפה. תודה רבה לפרופסור משה שהם. חברים, אני מוכרח להיות בעניין הזה בהמשך הדרך קצת יותר אכזרי. ניתן לכל אחד מהדוברים הבאים 3 דקות להציג את הנושא שלו, כי אני רוצה שכולם ידברו, ואני לא רוצה למנוע מאף אחד רשות דיבור, ובזמן שיש לנו ניתן את ההזדמנות לכל אחד להציג את דבריו.

בבקשה, רפי ערבות, חברת רובוגרופ.

שלום לכולם. שמי רפי ערבות, אני יזם ו,

סליחה, שר המדע צריך לעזוב אותנו, הוא צריך לנהל וועדת שרים. תדחף שם את הרובוטיקה. תודה רבה.

תודה.

בבקשה, אני חוזר אליך.

כמו שאמרתי שמי רפי ערבות, אני יזם ותעשיין. לפני 30 שנה הקמתי עם עוד 3 חברים תיכון בחולון, חברת סטארטאפ בתחום של רובוטיקה וגייסנו כספים גם בארצות הברית וגם בישראל. היינו בזמנו אשדרובוטק, היום אנחנו נקראים רובוגרופ. אנחנו חברה עם כ-100 עובדים שמייצרת מוצרים לשוק ההדרכה בתחום של רובוטיקה ובתחום של ננופקטורין טכנולוג'יס. יש כאן דוגמאות למוצרים שלנו שעומדים לפניכם.

אני חושב שאנחנו דוגמא לא רעה לחברה לא גדולה, שיכולה להיכנס לתחום נישה בתחום של רובוטיקה, ולפתח תעשייה ישראלית עם יתרונות יחסיים. בישראל היום יש מעט יתרונות יחסיים. היתרון היחסי אולי הכי גדול זה ההון האנושי שאני רוצה תיכף לומר לגביו כמה מילים, ואת היתרון הזה צריך למנף. אנחנו מדינה שאין בה אוצרות של טבע, ובסך הכל הסביבה היא לא סביבה תומכת תעשייה מבחינת מיסוי ולא מבחינת עלויות ותשתיות. ולכן אנחנו צריכים להתייחס ליתרון היחסי שלנו בעולם, וזה ההון האנושי.

אם אנחנו מסתכלים על פירמידה של תעסוקה, אז על כל חוקר אחד נאמר בתחום הרובוטיקה, יהיו אחר כך כחמישה מהנדסים שיעסקו ב- Engineering , ואחר כך יהיו טכנאים והנדסיים שיעשו יישום של זה בתעשייה, ועשרות עובדים בקווי הייצור של המפעלים. ואני חושב שהמדינה כגוף שמסתכל אסטרטגית על התעשייה, ותעשייה אני חושב היום היא חלק מהחלוציות של הציונות במדינת ישראל, צריכה לבוא ולתמוך בכל הפירמידה הזאת. מדובר כאן על האקדמיה, ואין ספק שבלי מחקר ואקדמיה אין תוחלת לתעשייה כזאת, כי זאת תעשייה עתירת ידע. אבל צריך גם את המשך הפירמידה, עד לרמת הייצור.

אנחנו מדברים על נושא של חינוך טכנולוגי, יש כאן את ד"ר עופר רימון ממשרד החינוך, שאחראי על התחום הזה. אני מקווה שהתחום הזה בראשותו יעבור שינוי, כי מדינת ישראל ב-20 השנה האחרונות ירדה מאד בהשקעות שלה ובקידום של החינוך הטכנולוגי, ואני חושב שנעשה עכשיו שינוי משמעותי. אני מודה ואני מקווה שהוא ימשיך, אבל אני חושב שהוא צריך לקבל גם גיבוי של מדיניות ממשלתית, לא רק בתור איש מקצוע שעוסק בתחום, אלא לקבל גיבוי ממשלתי לנושא הזה של חינוך טכנולוגי. שרגא ברוש בהתאחדות התעשיינים משקיע הרבה מאמצים בתחום הזה, וגם מביא כספים בצורה מסוימת. אבל אני חושבת שבשביל זה צריך מדיניות וכאן אני חושב זה המקום המרכזי במדינה שקובע את המדיניות, והחינוך הטכנולוגי צריך להיות על המפה.

נושא אחרון שאני רוצה לציין אותו, וזה דובר כבר הנושא של תחרויות ברובוטיקה. רובוטיקה זה נושא מולטי דיסציפלינארי. התחרויות ברובוטיקה הן לא באות רק ללמד רובוטיקה. צריך להבין שהתחרויות האלה שהיום קיימות מגני ילדים, ש'פירסט' ירד כבר לרמה של גני ילדים, בעולם יש היום עשרות מיליונים של אנשים שמתחרים בתחרויות רובוטיקה, מרמה של גני ילדים ועד אנשים בוגרים. ובמדינת ישראל זה בחיתוליו. אמנם שמעון פרס כנשיא, לפני מספר שנים התחיל לקדם את הנושא, אבל זה ממש בחיתוליו. מדברים כאן על 200 בתי ספר, זה ממש קצה הקרחון. ותחרויות רובוטיקה הן לא מלמדות רובוטיקה. הן מלמדות איך לעבוד בצוות, איך לשתף פעולה, איך לעשות חלוקה דיסציפלינארית בצוות שהמשימה שלו והייעוד שלו הוא מאד ממוקד בלוח זמנים, לעמוד במטלות, לעמוד במטרות, זה דברים שבתי ספר מתקשים ללמד. רובוטיקה זה משהו שמרכז תלמידים בדברים שונים, ונותן להם עניין. ולכן אני חושב שתחרויות הרובוטיקה שבכל העולם, נתנו כאן את קוריאה לדוגמא, ויפן, וארצות הברית, מדינות שיש שם מיליונים של אנשים שמשתתפים בתחרויות האלה. התחרויות האלה מגובות, ויש כסף במדינה שמוקצה לתחרויות האלה, וזה בסך הכל מקדם את בסיס הידע והעניין של הנוער גם במדעים וגם בטכנולוגיה. תודה רבה.

תודה רבה. הדובר הבא זה עופר שחר מחברת מיטרוניקס, בבקשה.

אני רוצה ברשותכם להציג את הדברים שלי באמצעות מצגת קצרה.

בבקשה.

בוקר טוב. תודה על ההזדמנות. שמי עופר שחר, אני נשיא חברת מיטרוניקס. מטרוניקס היא מייצגת פה אולי באופן מובהק את התעשייה. אנחנו חברה תעשייתית מזה 27 שנים רק בתחום של רובוטיקה. אז ככה בכמה מילים, והשקף האחרון יהיה גם מה מבחינתנו היינו מצפים מהממשל לתמוך בעניין הזה.

אז בכמה מילים, נוסדנו בשנת 83, אנחנו היום מובילים בשוק העולמי של רובוטים לניקוי בריכות שחייה פרטיות וציבוריות. יש פה מספר מכשירים שלנו קצת יותר גדולים וחכמים, וגם יותר קטנים. מטה החברה בישראל, כל הפיתוח נמצא בישראל, כל ההרכבה בישראל. אני אומר את זה כי זה מבחינתנו חשוב, יש בזה גם אלמנטים של ציונות. החברה הונפקה בבורסה ב-2004. יש לנו חברות בנות גם בארצות הברית, גם בצרפת. אנחנו נמכור השנה בסדר גודל של בין 230 ל-240 מיליון שקל. אני מדבר על שנת 2010. החברה רווחית, ותראו אחרי זה גם את עקומות הגידול.

כאמור, פרישה בכל העולם, כולל חברות בנות. אנחנו מאד חזק בדיסציפלינה עסקית שבאה ואומרת – כמו שיש סוגים שונים של רכבים, ככה יש סוגים שונים של רובוטים. כל אחד לפי מחירו, במקרה הזה הדגמה מול קבוצת המכוניות של מרצדס – מהפשוטים ביותר ועד המתוחכמים הנשלטים בשלט רחוק וכן הלאה. דבר דומה גם בתחום הציבורי, הרגלי הקנייה הם אחרים, הציפיות הן אחרות, המחרים הם אחרים. חשוב מאד פה אמינות ושירות. אנחנו בעניין הזה מוכרים מכשירים מאד מתוחכמים. בתור דוגמא, הרובוט הגדול שנמצא פה הוא יודע להיכנס לבד לבריכה, הוא מנווט בתוך הבריכה, עם יכולות מאד מתקדמות.

אנחנו עוסקים גם במוצרים נוספים, אבל המוקד הוא בהחלט הרובוטים. אם אני צריך לחדד מה הציפיות שלנו מהממשל, הייתי שם את זה אולי על שלושה דברים. אחד זה באמת עידוד ההשקעה וההכוונה בתחום החינוך הטכנולוגי. אני חושב שבעניין הזה צריך להיות מוקד אחד שהממשלה והממשל מבצעים מאמץ. גם בתחום של תגמול מצוינות. אני חושב שמצוינות זה דבר נכון, זה ערך נכון, זה ההיפך מבושה, צריך להתגאות בזה, צריך לעודד את זה, צריך לתמוך זה. זה דבר שהממשלה צריכה לעשות והממשל צריך לעשות. והשלישי זה לעודד את ההשקעות שהן ספציפיות בתחום פיתוח מו"פ רובוטי. אני לא מצפה מהממשלה או ממישהו לתמוך בחברת מיטרוניקס. מיטרוניקס ברגע שהיא מזהה שוק, היא מזהה צורך, היא צריכה להיות ילד גדול שיודע לעשות לבד, והיא עושה. אנחנו 99% ייצוא, לא צריכים איזו עזרה מהמדינה.

כמה עובדים יש בחרה?

עובדים בישראל כ-170 איש, ועוד בארצות הברית ובצרפת, ובעניין הזה אין ספק שמימון נוסף היה מסוגל לעשות מהלכים יותר רחוקים ויותר ארוכים. וכאמור זה תחום בוגר, על זה אני לא אבוא ואגיד. זהו.

תודה רבה. אפילו פחות מ-3 דקות, זה מראה שאפשר. הדובר הבא זה חיים רוסו, חבר המולמו"פ ונציג התעשייה.

שמי חיים רוסו. אני סגן נשיא באלביט מערכות. יושב ראש וועדת החינוך של התאחדות התעשיינים וחבר המולמו"פ, וכל הפונקציות האלה רלבנטיות, למרות שאני רוצה לומר שהמולמו"פ לא דן בנושא הזה, ואני לא מביע פה את דעת המולמו"פ, אני מביע את דעתי.

אני רוצה להגיד שבראייה של התעשייה, נושא הרובוטיקה הוא נושא מרכזי, חשוב, מפתח לצמיחה. יחד עם זה, אני רוצה להסתייג מהמושג של תעשיית הרובוטיקה שעלתה כאן. לפי דעתי אין דבר כזה תעשיית רובוטיקה ולא נכון להשתמש במושג. אני חושב שזה מזיק להשתמש במושג של תעשיית רובוטיקה. נאמר שיש פה 15 תעשיות רובוטיקה במדינה. אני מעריך שיש מעל 100 תעשיות שעוסקות, שמשתמשות ברובוטיקה. רובוטיקה זה אמצעי, רובוטיקה זו מיומנות מאד חשובה, מאד קריטית בתעשייה בכל התחומים. בתחום הביטחוני, בתחום הרפואי, בתחום החקלאי, כל הדברים נאמרו פה. בתחום המיקרו אלקטרוניקה וכך הלאה. ולא נכון לקטלג את זה בקבוצה מסוימת. להיפך, צריך להסתכל ברובוטיקה כמוביל להתפתחות של התעשייה הישראלית בכלל, בכל התחומים, כמעט בכל התחומים שבהם התעשייה הישראלית פעילה.

מה היום מפריע לתעשייה הישראלית בהתפתחות, אחד זה שאין לנו מספיק מהנדסים וב', שלא תמיד המהנדסים שמגיעים לתעשייה הם בעלי מיומנויות רלבנטיות למה שתעשייה צריכה להסתכלות קדימה. ואני חושב שבשני התחומים האלה נושא הרובוטיקה הוא מרכזי. זה הוכח ונאמר כאן ודובר כאן - - - אנשים. הבעיה שלנו קודם כל זה שיהיו מהנדסים שיהיו מספיק ילדים, ילדים שיראו בכיוון ההנדסי כיוון חשוב להמשך. לקחת ילדים מבתי ספר יסודיים, אפילו לא תיכוניים, ולהתחיל לתת להם להתעסק עם רובוטיקה, זה דבר מאד אטרקטיבי, זה דבר שמושך אותם לעולם הטכנולוגי. אנחנו רואים את זה, אנחנו רואים בתחרויות המאד מבורכות שקיימות, שהן יוצרות אינסנטיב מאד גדול לצעירים ללכת מכיוון הרובוטיקה, אחר כך להמשיך בכלל לכיוונים הטכנולוגיים. ולכן אנחנו רואים בזה חשיבות גדולה, כי הבעיה שלנו היום זה שאין מצאי של צעירים שבכלל מגיע אחר כך ללימודי ההנדסה. ונושא הרלבנטיות הוא עוד יותר גבוה. המאפיין את הרובוטיקה בעיניים שלנו זה שזה מקצוע מולטי דיסציפלינארי, מקצוע שמתעסק עם מערכות רב סנסוריות, מערכות שיודעות לטפל בהיבטים שונים. הוזכר פה מכאניקה ואלקטרוניקה ואופטיקה, וכך הלאה וכך הלאה. ומי שמנסה לנתח את התעשייה הישראלית ואיפה התעשייה הישראלית הצליחה לאורך השנים, היא בדיוק הצליחה במקומות האלה, במערכות היותר גדולות, היותר מסובכות, היותר מורכבות. הרובוטיקה היא אמצעי לחינוך מולטי דיסציפלינארי, אם גם בסוף לא בדיוק יעסקו ברובוטיקה.

לכן אני חושב שבראייה הזאת, אנחנו חייבים לקדם בכל מה שקשור בנושא הרובוטיקה, בעולם של ההכשרה של הצעירים והכשרת המהנדסים. אני חושב שצריך להחדיר לימודי רובוטיקה דרך כל מיני אמצעים מוחשיים בבתי הספר היסודיים, וזה דבר שצריך להיעשות. תוכניות לרחוב מסוג פירסט וכך הלאה. התחרויות שנעשות אני חושב שיש בהן עידוד גדול מאד. אני חושב שחיזוק המחקר האקדמי, אבל גם חיזוק ההוראה האקדמית, לא רק המחקר, כי בסוף אנחנו גם רוצים שהמהנדסים שלומדים ייצאו עם מיומנויות ועם בשלות כבר בתחום הזה. אנחנו בתעשייה נברך שהדברים האלה ייעשו.

תודה רבה. הדובר הבא זה אביהו בן נון, ואחריו פרופסור גל קמינקא, אני אומר לכם כדי להתארגן. בבקשה.

טוב, אני שמח על ההערות שהעירו פה האנשים שמכירים את הפרויקט שלנו, אבל בכל זאת אני אגיד כמה מילים. הפרויקט הוא כבר בארץ 6 שנים, כאשר הוא נוצר כתוצאה ממפגש מקרי ביני לבין הממציא, שהוא גם הממציא של הסגוואי,

זיכרונו לברכה.

לא, לא, לא.

זה לא הוא נפטר, לא הוא נפל מהצוק?

לא, מי שקנה אותם. לא, לא. היה מנהל חברה באנגליה שקנתה את הסגוואי.

אוקי, אז שייבדל לחיים ארוכים.

בחור שממש אתה פוגש אותו לשעה ואתה כולך נלהב. יש לו חברה של 300 מהנדסים שעוסקים רק בפיתוח של כל מיני אמצעים, ובמיוחד הוא עוסק דרך אגב באמצעים רפואיים. הוא קיבל את הפרס הראשון שלו כבר לפני 20 שנה, בפיתוח מערכת דיאליזה ביתית.

בכל אופן, הפרויקט הזה בא בעצם בארצות הברית כמענה לבעיה של חוסר במהנדסים, ושל הנוער שהתרכז ואהב יותר את הספורט למינהו, אם זה כדור בסיס או כדורגל או משהו כזה, או איידולס של אלה שמופיעים בטלוויזיה, אם זה זמרים או דברים אחרים. הוא אמר אנחנו יכולים להפוך את הטכנולוגיה למשהו שהנוער יחוש בזמן מוקדם, וילך לכיוון הלימוד של טכנולוגיה, במקום ללמוד דברים אחרים. והם כבר פועלים 17 שנה. יש להם מחקרים מדויקים וסטטיסטיקות. לנו עוד אין. אנחנו בכל אופן התחלנו לפני 6 שנים בפרויקט הזה, שבו נעשה בעצם מה שנאמר פה על ידי חלק מהדוברים.

דבר ראשון זה תחרות. התחרות כמובן אין לה שום מטרה להגיע לאיזה שהם הישגים תחרותיים, למעט משיכת המשתתפים וכל אלה שסביבם. כל הרובוטיקה זה רק האמצעי, המטרה היא שילמדו טכנולוגיה. כאן אנחנו נתקלים בבעיה שיצא לי גם להיות במשרד החינוך, שאין לנו בארץ כיתות ללימוד טכנולוגיה, וזה נכון לא רק לרובוטים. זה נכון למהנדסים בכל התחומים, ללימודי פיזיקה, ללימודי מדעים, ובצבא אני לא יודע אם הם מתכוונים פה לדבר נציגי הצבא, אבל בצה"ל היום יש חוסר אדיר בטכנאים ובהנדסיים ומהנדסים. והיום הצבא עושה פעולות של משרד החינוך. לחיל האוויר יש 20 בתי ספר שהוא מלמד שם טכנולוגיה ומכין אותם לצבא, כי אחרת לא יהיה מי שיתחזק את הטנקים, וכמובן את המטוסים. והטכנולוגיה רק קופצת ועולה, ואם היום אתה מדבר על מוסכים של רכב, והם צריכים לטפל ברכבים שיש בהם יכולת מחשוב יותר ממה שהיה על האפולו על הירח, עם מי אתה תעשה את זה? אף אחד לא לומד טכנולוגיה כזאת בבתי הספר.

וכולם מסכימים איתי בתעשיות והכל, ודרך אגב, ה'פירסט' הזה פועל ללא שום, ... שנה שעברה לא הייתה שום תרומה של הממשלה או של משרד החינוך, על אף שהייתה הבטחה באחת מהשרות הקודמות, ואנחנו בסוף היינו צריכים למצוא איזה מקורות אחרים. יש התנדבות או ספונסריות של התעשייה כולה, של הקרנות השונות שעוסקות בחינוך, ובשנה שעברה היה לנו כ-150 צוותים, בתי ספר בשלוש רמות. בשנה שעברה זה היה רק שתי רמות, אחת כיתת ו' ז', והאחרת יא'-יב' ואנחנו הוצאנו על הפרויקט הזה כ-1.2 מיליון דולר, שקיבלנו מכל הקרנות והתעשיות. הכי יפה זה אלה תעשיות שאנחנו מקשרים אותן עם בית הספר עם הצוות, והם נשארים לאורך זמן והם מסייעים להם גם בכל מיני פעילויות מכאניות כאלה ואחרות.

לראות את הילדים האלה זה שווה את הכל, ואני מזמין את כולם לתחרות הקרובה שהיא תהיה במרץ בהיכל הספורט, ב-12-13 למרץ, שם ייקבע מי נוסע לארצות הברית, איזה קבוצות. יש לנו כפי שאמרתי השנה כבר, רק בשבוע שעבר עשינו תחרויות של בתי ספר יסודיים, כיתות א'-ג' שזו פעם ראשונה. חשבנו שנתחיל כפיילוט עם 20, באו לנו 70. 70 קבוצות של ילדים בני 6-7, והם היו צריכים ללמוד על גוף האדם ולבנות רובוטים לסייע לרפואה. ואתה שומע את הילדים האלה בגיל 6-7 מסבירים לך, ומציגים לך.

עכשיו, אחד הדברים החשובים בפרויקט הזה זה קודם זה אמריקאי. הכל כתוב הכל מפורט, הכל על המילימטר, לוחות זמנים, מידות, ביצועים, עם שופטים שמגיעים מארצות הברית ויש לנו קבוצה של מתנדבים בארץ. יש לנו מעל 100 מתנדבים שהם שופטים וספונסרים ומנחים. אבל אחד הדברים החשובים זה הערכים שעליהם הם נבחנים ומקבלים גם תעודות הצטיינות. והערכים זה יצירתיות, דיוק, עבודת צוות, מה שהם קוראים קומפיטיישן. אתה נלחם שלושה רובוטים מול שלושה רובוטים במשחק, אז יכול להיות שאלה שאיתך עכשיו אחר כך יילחמו נגדך. יש פה אסטרטגיה וטקטיקה.

כמו בפוליטיקה.

ולראות אותם עובדים. אני באמת מזמין את כל מי שיושב פה לבוא ולראות את התחרויות האלה. אחרי התחרות הזאת אתם, מצפה לכם.

תשלח לנו הזמנה ואני באמת שמח שאתה נוכח פה ונמצא בדיון הזה. יצא לי פשוט לפגוש אותו יחד עם דין קיימן האיש שיזם את העניין הזה, ולראות את ה-, באמת התלהבתי אני מודה, מתפיסת העולם שלו ומהדרך שבה הוא הצליח במה שהוא אמר, אז במפגש בינינו הוא אמר דבר מעניין. הוא אמר שהרעיון שלו הוא לגרום לכך שצעירים ששואלים אותם מה אתם רוצים להיות – אתם רוצים להיות שחקנים, רוצים להיות מפורסמים, רוצים להיות בטלוויזיה, זה מה שצעירים רוצים להיות. הוא אמר אני רוצה להביא איזה שהוא אלמנט שצעירים ירצו להיות מדענים של רובוטים, שיתחרו על זה, שילחמו להיות שם, כי זה יפרסם אותם הכי חזק. ולכן הוא יזם את הרעיון, את התחרות הבינלאומית הזאת בארצות הברית, ובאמת עובדת שם התחרויות, ואם אני זוכר נכון הוא אמר שמשתתפים אצלו בתחרות הסופית, הקהל שבא לשם מדובר על עשרות רבות של אלפים שבאים שהוא לא מצליח להשיג אצטדיון, או מקום מספיק גדול כדי להכניס את כל הקהל שרוצה להיכנס לזה.

עד היום עשו את זה בג'ורג'יה טק, שזה האוניברסיטה באטלנטה, ב-72,000 מקומות. ואתה רואה שם דגלי ישראל וזה יוצא מן הכלל.

אתה יודע, מה שנשמע כל הזמן מאיר, כפועל יוצא מכל מה שנאמר זה מאיפה מתחילים את זה. כלומר, הדבר הכי מרכזי בכל הדיון, מעבר למטרות הסופיות שלכם שאתם רוצים להניע את התהליך ברמה חקיקתית וכדומה, זה חוזר לנקודת ההתחלה איך מניעים את הצעירים לשנות כיוון וללכת לכיוון הטכנולוגי. אצל סטף ורטהיימר זה היה האני מאמין שלו, להוציא את כולם להיות מהנדסים, ולהפוך אותם לאנשי טכנולוגיה. זה האני מאמין שלו שליווה אותו ואת הדרך החינוכית שלו וההשקעה החינוכית שלו. וזה חוזר על עצמו שוב פעם, כשאנחנו מדברים על הדברים המדהימים האלה, איך מניעים את הצעירים ללכת לשנות כיוון ולדעת שזה העתיד, ושם,

אם אתה חושף בפניהם את הטכנולוגיות, אתה שם אותם בתחרות,

לגרות אותם.

אז הם פתאום רואים שהם מסוגלים לעשות את זה בעצמם.

צריך לגרות אותם, בהחלט.

וזה דבר שעובד בצורה בלתי רגילה, על אף שהתחרות עצמה היא לא חשובה. מה שחשוב זה עם מה הם מגיעים בסוף התחרות ולא רק להם, זו שכבה שלמה, זה הורים, זה מורים, זה מנהלי בתי הספר, כולל ראשי מקומות, אם זה ראשי ערים או ראשי מועצות, שהם באים ומשתתפים עם הילדים בגלל ההתלהבות של כל הסביבה.

אוקי, תודה רבה. הדובר הבא כאמור זה פרופסור גל קמינקא, ראש המעבדה לרובוטיקה באוניברסיטת בר אילן. הפעם אני מפעיל שעון, שגם יצפצף בתום שלוש הדקות. רובוטיקה. הוא יצפצף בסגנון הבלוז שתדעו.

שלום, אני מהמחלקה למדעי המחשב בבר אילן. אני רוצה מאד קודם כל לברך את פרופסור שילר ואת האחרים שיזמו את הדיון הזה, תודה רבה לכם. אני חושב שזה דיון מאד חשוב. אני רוצה להצטרף מאד בקצרה לדברים שנאמרו. כל הדברים שנאמרו כאן עד עכשיו כולם טובים ונכונים. אני מזהה, כיוון שהזמן שלי קצר, לא הכנתי מצגת, אני אגיד מאד בקצרה כמה כשלי שוק, או כמה מקומות שבהם אני חושב שהדברים הם תקועים. הנושא של החינוך לדור הצעיר, יש המון פעילות ושם הבעיה העיקרית היא תקציבים, אם במשרד החינוך, משרד המדע, אני לא יודע איזה משרדים יכולים להיות מעורבים בפעילות לצעירים, ומדברים עד גיל הצבא, וזו פעילות אחת שבה יש הרבה מאד מה לעשות אם רק יינתן הכסף.

יש לנו בעיה אחרת, ושם זה לא בעיה כספית, וזה בעצם שלמרות ההצלחות האדירות שלנו בגילאי התיכון, החברה שעושים את זה הולכים אחר כך לצבא והפעם הבאה שהם רואים רובוט זה בשלהי התואר הראשון שלהם ובעיקר בתואר השני והשלישי. ואותו פער של מהנדסים שמדברים עליו שלא מגיע לתעשיות, שחיים רוסו דיבר עליו וכו', זו בדיוק הבעיה שהתואר הראשון מעט מאד נוגעים ברובוטים אם בכלל. יש מעט מאד מקומות – בבר אילן, בבן גוריון, בטכניון, מקומות שבהם נוגעים ברובוטים. ברוב המקומות האלה זה מדובר גם כן בקבוצות מאד קטנות של פרויקטים, ולא באמת בקורסים מאסיביים, וזה דבר שדורש השקעה מסוג אחד, שם אנחנו תקועים. לדוגמא, כל נושא התחרויות הוא תקף כולו, אבל כמעט כל התחרויות מחוץ לרובוקאפ, הם כולם עד גילאי תיכון. יש רק תחרות אחת שמיועדת לתואר ראשון ומעלה, ולא מתוחזקת היום בכלל ברמה הממשלתית או ברמה של תרומות.

הדבר השני שאני חושב שאני מזהה מתוך הדיון זה הנושא של תמיכה במעבר מהאקדמיה לתעשייה. המצגת שפרופסור אידן העבירה היא מייצגת מצב אמיתי. אנחנו מובילים בעולם בתחום האקדמיה, בתחומים ספציפיים באקדמיה. אנחנו מתקשים בהעברה של זה ובמינוף של זה לטכנולוגיות. חברת מיטרוניקס היא חברה מאד מאד בשלה, אני לא יודע כמה מגנטונים אתם פעילים בהם, אבל זה בדיוק התהליכים שקיימים היום בשביל להעביר מידע שקיים באקדמיה לתוך התעשייה. אני חושב ששינוי באמת של חוק ההשקעות, כדי לאפשר בתוכנית 'נופר' שהיא תוכנית שמאפשרת השקעות בדיוק באזורים שבהם הסיכון הוא גבוה, אבל ההשקעה הלאומית היא חשובה, זה דבר שמאד יכול לתרום. מכון לאומי ודברים מהסוג הזה הם כולם דברים שיכולים מאד לעזור, אבל זה המתודה. הבעיה העיקרית היא בעידוד גורמי ההשקעה, לקחת על עצמם את הסיכונים שבחלק מהמקרים נראים מאד גבוהים כשעוברים מהאקדמיה לתעשייה. בתחומים מסוימים הדברים האלה חשובים.

נושא אחרון זה הנושא של תקינה. יש תקינה בתחומים מסוימים, ברובוטיקה הצבאית קיים תקן בשם ג'אוס. התקן הזה היום הוא חובה בארצות הברית והתקינה הזאת, מי שאוהב אותה,

מה מפריע לאמץ את תקן הזה?

פשוט שמשרד התקנים הישראלי יאמץ אותו, שמשרדי הממשלה השונים במפ"ט היום, במשרד הביטחון, מנסים עד כמה שאפשר להשתמש בתקן הזה ולדרוש אותו.

מה מפריע לאמץ את התקן? רוצים להמציא תקן חדש בארץ?

לא, אני חושב שחוסר מודעות. יש רק חברה אחת שיש לה נציגות בתקן הזה, זה חברת קוגניטים, זו חברה סטארטפ, והיא היחידה שיש לה נציגות ישראלית בתקן הזה, אבל זה לא שהם לא רוצים עוד. הם בשמחה אני בטוח יקלטו עוד. תודה רבה.

אוקי, תודה רבה לך. הדובר הבא זה סטפן הודיס מאלביט, רובוט אישי וחייל. בבקשה. הוא יצא לרגע. אז הדובר הבא זה אודי פלס, 'פרנדלי רובוטיקס', מכסח דשא רובוטי. בבקשה. אחריו יוסי וולף 'מרובוטים'.

אני אשתתף במיקרופון שלך כדי להראות שלפחות בתעשייה יש שיתוף פעולה. אני חושב שאני אתכנס להרבה פחות משלוש דקות, כי יש לי שקף אחד בלבד. אחרי כל הדוברים המכובדים שלפני אני חושב שמה שאני יכול לתרום זה לספר אולי סיפור קטן של חברה יחסית לא גדולה. אנחנו עושים רובוטים לכיסוח דשא והמוצר האדום שנמצא פה במרכז זה אחד הדגמים שלנו. החברה הוקמה לפני 15 שנה על ידי שני יזמים שאני אחד מהם. כמו סטארטאפ קלאסי, התחלנו בדירה קטנה, שני אנשים, שעבדו 16, 18 שעות ביממה. קיבלנו אגב מימון מדען בסדר גודל של 600,000 דולר שהיו מאד משמעותיים בשנתיים שלוש הראשונות של החברה. יצאנו לשוק עם המוצר הלא נכון, נכשלנו בגדול, קיפלנו את הזנב, חזרנו, עבדנו עוד שנתיים. אני אחסוך את כל הסיפור הזה, אבל גם לנו זה קרה.

בכל אופן החברה 15 שנה יותר מאוחר היא חברה עצמאית, רווחית וצומחת. מוכרת בערך 40 מיליון שקל. סדר גודל 12,000 יחידות בשנת 2010. שווקים – גם אנחנו בערך 98% ייצוא כמו מיטרוניקס, שניים בעולם בקטגוריה שלנו. בערך 12,000 יחידות, כולן מיועדות אגב לגינות פרטיות. אנשים שרוצים לעשות דברים יותר טובים מאשר לדחוף את המכסחת דשא שלהם בסוף השבוע. החברה מעסיקה בערך 50 עובדים ורוכשת חלקים - אלקטרוניקה, פלסטיקה ואחרים מלפחות 50 מפעלים אחרים בישראל.

אני מצטרף להמלצות שנאמרו פה לפני לגבי מה צריך לעשות. בסך הכל אני חושב שהאווירה בישראל, ככל שאני יכול לשפוט, היא סבירה. החברה קיבלה תמיכה סבירה כשהיא ביקשה אותה, הצליחה להתרומם על רגליה, ואני חושב שאם אנחנו נמנף את הרובוטיקה, אנחנו רק נצא מזה נשכרים כולנו.

תודה רבה. מה עשיתם לא בסדר בשלב הראשון?

מה עשינו לא בסדר?

כן, אמרת התחלת בדגם הלא נכון. מה לא היה נכון?

כמעט כל טעות אפשרית. יקר מדי, גדול מדי, כבד מדי. התברבר בניווט כשהגינה הייתה מסובכת.

הדובר הבא יוסי וולף 'מרובוטים' ואחריו סטפן הודיס. 'רובוטים' זה חיישן תלת ממדי.

כן, שלום חברים. אני בעברי פיתחתי כמה שנים רובוט צבאי לאיסוף מודיעין, ובעופרת יצוקה, כשקיבלנו מכתבים מחיילים שזה הציל את החיים שלהם, אז החלטתי להקים את 'רובוטים'. היום אנחנו עסוקים בעיקר במה שנקרא תפיסה של הרובוט את הסביבה שלו. זה אולי המפתח המרכזי למימוש פעולות אוטונומיות של הרובוט. היכולת להבין מרחק לכל נקודה, היכולת לתפוס את הסביבה, היכולת לבנות מסלול אוטומטי. הסנסור הזה שאתם רואים פה, אני אלווה את זה בסרטון קצר ברשותכם, הסנסור הזה מאפשר למעשה לכל רובוט להפוך להיות רובוט יותר חכם. אנחנו קוראים לזה לאפשר למפעיל של הרובוט להשקיע את מינימום המאמצים הנדרשים להפעלה של הרובוט, תוך קבלת מקסימום האינפורמציה חזרה.

בתוך הסנסור הקטן הזה יש יותר כוח עיבוד מאשר יש ברוב המחשבים הסטנדרטיים שאנחנו מכירים. יש פה 5 מצלמות, הסנסור מבין אוטומטית מרחק לכל נקודה. מוציא סגמנטים מהתמונה, בונה תמונה תלת ממדית, סורק את הסביבה שלו עם חמישה ערוצי וידיאו בו זמנית בזמן אמת. בונה את כל זה לתמונה אחת מרחבית, בונה איזו שהיא מפת על, וברגע שיש לך את המידע הזה, מה שאנחנו עושים באופן כל כך טבעי עם העיניים שלו והמוח, אנחנו בעצם מחקים את הפעולה הזאת בתוך הסנסור ועל גבי הנתונים האלה אפשר להוציא גודל של כל אובייקט, שזו אינפורמציה מאד חשובה, מרחק לכל נקודה ובלחיצה ארוכה אפשר לבנות מסלול באופן אוטומטי, בלי שימוש בג'ויסטיקים. אתה לוחץ על נקודה – הרובוט נוסע לשם, מחכה לפקודה הבאה, וכל זה קורה בזמן אמת. אנחנו כולנו עובדים עם חברות מובילות בעולם בתחום הזה. רוב החברות מתעסקות בפלטפורמה עצמה, אנחנו מתעסקים בשכל שמפעיל את הפלטפורמה.

מה שהמפעיל רואה בצד השני זה תמונת וידיאו מאד אינטואיטיבית. אתם רואים את האזור הירוק למטה, זה האזור הנקי שבו הרובוט יכול לעבור. אתם רואים באופן אוטומטי שאנחנו מזהים מכשולים. אתם רואים שאנחנו מזהים את המרחק לכל נקודה, ועל גבי כל הנתונים האלה למעשה זה מאפשר הפעלה סמי אוטונומית של הרובוט, מה שאנחנו מאמינים שזה יהיה הטריגר לפרישה רחבה של רובוטים לתחום של ביטחון, לתעשייה ולכל התחומים שדוברו פה.

אתם רואים שזה נורא פשוט, כל ההפעלה שלו קורית בלחיצה. זה הרבה מאד אלגוריתמיקה, הרבה מאד עיבוד תמונה. אתם רואים, אנחנו לוחצים על נקודה, אנחנו נועלים אותה, זה כמו עוגן, והרובוט פשוט נוסע לשם, יודע לעקוף מכשולים בדרך. ולמעשה הסנסור הזה כל ייעודו הוא להפוך את הרובוטיקה למשהו הרבה יותר אינטואיטיבי, הרבה יותר מהיר, הרבה יותר פשוט.

זהו פחות או יותר. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני רוצה לומר לך שאחד הדברים שהעלה ביל גייטס באותו מאמר שאני מדבר עליו, הרובוט לכל בית, אחד הקשיים הגדולים ביותר שהוא צפה זה חוסר היכולת של רובוט לראות בו זמנית מכשולים שונים ולעבד את האינפורמציה ולהחזיר במהירות, כי איך שהוא אומר למשל – אם הרובוט הולך לכיוון תהום, עד שהוא יקבל חזרה את האינפורמציה שהוא מגיע לתהום הוא כבר ייפול לתוך התהום, והוא העלה אז את האופציה שיש את מה שהוא קרה לזה CCR, שהוא מדבר בו זמנית, זה מדובר מבחינתו כמו שהוא הגדיר את זה, על בו זמניות תוך זמן ניתן, שאתה יכול בו בזמן לתפוס את כל האלמנטים.

זה מה שזה עושה.

אז אתם פרשתם את זה. עכשיו אני אציע סטראטאפ, הרי יש מערכות שמנסות לנהוג אותנו ברכב, שלא נעשה התנגשויות, מובילייז וכן הלאה. זה יכול להחליף אותו בקלי קלות.

הם כבר בוחנים את זה.

יפה. תודה רבה. אנחנו חוזרים כעת לסטפן הודיס מאלביט, רובוט אישי לחייל. אחריו ידבר אהוד דינרמן מ-DDF. ניתן לסגנית המדען הראשי לדבר מיד אחרי מר סטפן הודיס.

שלום לכם. אני מנהל רובוטיקה זעירה באלביט, ובאתי לתת לכם שתי דקות, שלוש דקות. דבר ראשון, אלביט מאמינה בעידוד הנוער להיכנס לתחום, ואנחנו תומכים בקבוצות רובוטיות, פה אתם רואים קבוצת פירסט שהייתה ביום ראשון בתחרות וביקרו באלביט לראות מה זה רובוטיקה. אנחנו תומכים גם בקבוצות אחרות, כפר גנים נתמכת על ידי אלביט בתחרויות רובוטיות.

אנחנו בחלק של האלביט, אנמן סיסטמס, ואנחנו מנסים להביא את העתיד לעכשיו. אנחנו 20 שנה בתחום. התחלנו מהתחום של המל"טים, ואנחנו נמצאים בנוכחות חזקה ברמה העולמית, וגם אצלנו בבית אנחנו שולטים בתחום של המל"טים, שזה בעצם רובוט לכל דבר, ויש לו יכולות אוטונומיות, והתחלנו מהקטע הזה של המל"טים כי אולי זה הכי נדרש היה, והשוק היה הכי בשל לו, וזה הכי קל לממש בו אוטונומיה. קצת יותר קשה לממש אוטונומיה ברכבים של שטח הים. אנחנו נמצאים שם, אבל כבר יותר קשה להיות אוטונומיים שם, והכי קשה להיות אוטונומי זה על הקרקע.

הזכרת את הנושא של 'דארפה', אז הרכבים הראשונים בצד שמאל למטה ישתתפו באותו 'דארפה' ראשון, והיינו בין שתי החברות שהגיעו הכי קדימה. לפני שנה או שנתיים השתתפנו ב'דארפה' של ארבנט צ'לנג, שבו רכב אוטונומי לחלוטין נוהג בתוך עיר עם אנשים, עם תמרורים, עם הכל, והוא צריך להגיע למטרה ונפסלנו בשלב מתקדם בגלל שאנחנו יהודים.

היו כאלה שהגיעו?

סתם, אני צוחק. היו כאלה, אנחנו נפסלנו באיזה שהוא שלב מתקדם. בפינה העליונה הימנית אתם רואים רובוט שהוא זחלי כבר, ממש צבאי. לפניו יש את הגארדיום שמפטרל על גדרות עזה. בפינה הימנית יש את ה- וייפר, שזאת משפחה חדשה. זאת תמונה מלפני שנה, בעצם זו משפחה של שלושה רובוטים בגדלים שונים. נשאי חייל, והמטרה שלהם להרחיק את החייל מאזור הסכנה, במילה אחת, בהתאם לגודל האפליקציות השונות. אם זה לזרוק ואם זה לטפס. פה זה על גב חייל, החייל מסוגל לרוץ איתו וברגע שהוא נתקל וצריך אינפורמציה מתוך הבניין, הוא מוריד אותו מהגב, שולח אותו פנימה. פה אותו וייפר שאתם רואים אותו פה לפניכם, מסוגל לפתוח את הגלגל שלו לזחלים, פטנט של חברת גליליאו הישראלית, ועל ידי זה הוא מסוגל לטפס על מדרגות.

באופן כללי, אנחנו חושבים שכדי לקדם את הרובוטיקה בנוער, מה ששאלתם, קודם כל תשתמשו ביכולת השפעה שלכם על ערוץ הטלוויזיה הממלכתי. במקום הריאליטי שהוא עושה, אולי תכניסו קצת ריאליטי על רובוטיקה של ילדים. שיראו איך ילדים מתלהבים ומה הם עושים, ואולי זה ימשוך אחרים לחיקוי שלהם.

מבחינתנו אנחנו משתפים פעולה עם האקדמיה. יש לנו תוכניות משותפות עם גל קמינקא מבר אילן, אנחנו משתפים עם באר שבע ועם הטכניון ואנחנו נרצה לראות תוכניות מו"פ ברמה לאומית, בדומה ל-'דארפה', בדומה לארצות הברית ובדומה לקוריאה. ברגע שיהיו כאלה תוכניות שנעשה קונסורציום כמו באירופה להשיג איזו שהיא מטרה, אתה תראה את הרובוטיקה ממריאה.

מה מריץ את התוכניות בארצות הברית? יש פרס למי שזוכה?

ב'דארפה' יש כספים שמייצרים קונסורציום ומשקיעים. את היי רובוט שאני מתחרה בו, מפתחים כל יום משקיעים שם מאות מיליוני דולרים כל שנה. אנחנו פיתחנו את הדבר הזה ב-10 מיליון דולר. בושה וחרפה. צריך תוכניות. זאת חוצפה. צריך תוכניות רובוטיות גדולות שכל החברה שיושבים פה ישתפו פעולה למימוש תוכניות. תראו מה קורה באירופה, 'התוכנית השביעית'.

תודה רבה. אני רוצה לומר, לכן שאלתי מה מריץ את האנשים לתחרויות. מעבר לעניין של כבוד ויוקרה, אני מניח שיש איזה פרסים או משהו בסוף. לכן השאלה שלי כאילו איך ליזום דבר כזה. אני רוצה לומר מניסיוני, בהיותי שר התחבורה בשנים 2004-2005, אני ניסיתי לקדם בארץ מה שנקרא סימולאטור לנהיגה, כדי לשנות את לימוד הנהיגה בארץ, ולגרום לכך שאנשים יכולים ללמוד על סימולאטור, לפני שהם יוצאים לשטח. ומאחר שהסתבר לי שאין סימולאטור לנהיגה ברכב פרטי, יש רק למשאיות מקצועיות, משהו שהיה צרפתי, הוצאתי 'קול קורא' וביקשתי הצעות מכל החברות בארץ, מי שמוכן לפתח עבורנו.

הייתי מוכן לשלם כמה שזה יעלה, סימולאטור, לא משנה מה המחיר. שיציעו מחיר לסימולאטור שייתן אפשרות לעשות אותו בארץ, ולפתח סימולאטור שאנשים יכולים אכן לנהוג בו, ובאמת ללמוד לנהוג בתנאי מזג אוויר כאלה, ולילה, ויום ותנאי שטח יותר קשים. בקיצור ללמד נהג, והרעיון שלי היה לשנות את משטר הנהיגה ולקבוע שכל תלמיד נהיגה במקום ללמוד 30 שיעורי נהיגה עם המורה וכל השעון דופק כל שיעור כמה מאות שקלים, יוכל ללמוד 50 או 100 שעות בסימולאטור שזה רבה יותר זול והרבה יותר קל, ואחר כך יעבור ללימוד אצל נהג. זה היה משפר לדעתי את אמצעי הנהיגה. לצערי, לא הצלחתי לקבל שום הצעה קונקרטית, כולל לא מהחברות הביטחוניות. אני הייתי מוכן לשלם את המחיר כמה שזה יעלה, שווה לי. גם אם זה יעלה מיליון או שני מיליון דולר, הייתי מוכן לשלם את זה.

בינתיים פיתחו בארץ, מישהו הביא איזה סימולאטור, עכשיו ראיתי, ביקרתי בו לפני כמה שבועות באשדוד. יש שם סימולאטור אחד, ישבתי עליו, ראיתי, ככה. הוא שווה, אבל לא סוף הדרך. אפשר לשנות את זה בצורה מהותית ביותר. אגב, אני אומר את זה לכל המפתחים פה, סימולאטור נהיגה רציני, שמי שיושב בו יש לו תחושה באמת של מכונית ממשית ממש, כמו המשחקים, שיש מכונית ממשית, יכול להיות להיט בעולם. כל בתי ספר לנהיגה בעולם, כל שרי התחבורה במפגשים שהיינו, אחת הבעיות זה איך מכשירים נהגים להיות יותר טובים. לנהוג יותר בטוח, יותר מסודר. אז דבר כזה יכול,

ברגע שיש לך סימולאטור שעולה לך פי 10 שיעור מאשר בנהיגה, לא יהיה לך סימולאטור.

הוא לא עולה פי 10.

מה שהיה אז, עד היום בעצם, שאף אחד לא הצליח ליצור סימולאטור לנהיגה, שיכול להתחרות בנהיגה עם מדריך.

הוא לא מתחרה, הוא נוסף. הרעיון שלי הוא נוסף, לא מתחרה.

אתה צריך לצורך זה תקציבים, אתה צריך מי שיאשר את זה.

אני יכולתי לאשר, משרד התחבורה.

אתה יכול ... להכריח,

כן, להכריח את הנהגים ללמוד את זה. אם שיעור אצל מדריך עולה מאות שקלים, שיעור בסימולאטור יעלה 50 ₪. זה לא עולה יותר, מה יש לך – מכשיר, מחובר לחשמל וזה הכל. הרעיון הוא שאתה מקים בית ספר, עושה 20 סימולאטורים, 20 נהגים יכולים ללמוד בו זמנית. כל אחד יושב, מתחרה, אמורים לקבל דו"ח איזה שגיאות הוא עשה, מתי נסע, מה לא טוב ומשפר אותו. אני צריך לספר לך על סימולאטור לטייסים? כל טייסי הבואינג לומדים עם סימולאטורים.

טייסים זה מול שעת טיסה זה לא מול שעת נהיגה.

וודאי, וודאי. אבל הוא הרבה יותר זול כמובן. טוב, חברים, הדוברת הבאה זו סגנית המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה, לידיה לזנס, בבקשה.

תודה רבה. לשכת המדען הראשי, אני מאד שמחה באמת להיות כאן בדיון היום, כי אני פוגשת כמעט את כל התוכניות שהמדען הראשי תמך בהן. כל הדוגמאות שגם פרופסור שילר הציג ואחרים, כולן כמעט, ואני אומרת את זה במידת הזהירות, נתמכו על ידי לשכת המדען הראשי. כאשר פנה אלי רועי וביקש לבדוק ולראות כמה המדען הראשי תומך בתחום הרובוטיקה, מאד התקשיתי, ולכן אני מאד מסכימה עם הדברים של חיים רוסו, שההגדרה היא מאד פרובלמאטית. היא חוצה את כל ענפי הטכנולוגיה והיא חוצה את כל התחומים או תוכניות המדען הראשי.

אנחנו פוגשים את הרובוטיקה בעולם ה-ICT, בתחום הביו טכנולוגיה, בתחום ה-HLS, בתעשייה המסורתית. רק בתחום התעשייה המסורתית ב-5 השנים האחרונות, לשכת המדען הראשי תמכה בלמעלה מ-600 מיליון שקלים. ישנה תמיכה מאד מאד מוגברת בעולם ה-ICT. אנחנו פוגשים את זה כמובן באלביט, בתעשייה הגדולה, בתעשייה הקטנה, בסטארטאפים. פוגשים את הפיתוחים בתחום הרובוטיקה גם במוצרים וגם בפיתוח של ידע תשתיתי, בתוכניות מגנט, 'נופר', 'מגנטון', 'מאגדים'. תוכניות בין לאומיות. אדוני יושב הראש הזכרת את יוריקה, אנחנו שותפים מאד מאד פעילים בתוכניות יוריקה.

'במסגרת השביעית'?

'במסגרת השביעית' בוודאי. 'במסגרת השביעית' אנחנו שותפים בתוכנית ייעודית, כל כולה לסיעוד, היא נקראת AEL, וכולה עוסקת בעזרים טכנולוגיים אוטומטיים, בהחלט כל כולה היא נמצאת בתחום הרובטיקה.

אתם מפרסמים את זה למדענים?

בוודאי. יש 'קולות קוראים'. המדענים שותפים, התעשייה. האמת היא שאני ישבתי שם בצד והיה נראה שהמדען הראשי נותן מענקים בסתר. כל אלה שנתמכו כאן, תראה, הפרויקט של 'דארפה' נתמך על ידי לשכת המדען הראשי. הרובוט לכיסוח דשא, הרובוט,

אמרתי את זה.

אוקי, כן סליחה, אתה היחיד שאמרת, נכון. זאת אומרת יש כאן עידוד מאד מאד מוגבר של הלשכה בכל העולם הזה, ואנחנו נמצאים שם. בכלל, המחוקק מנחה שכל נושא שיש בו חדשנות טכנולוגית, כל תאגיד בישראל וכל יזם בישראל שיש לו איזה שהוא רעיון טכנולוגי, רשאי לפנות ללשכת המדען הראשי, ולקבל תמיכה.

אז בהחלט אתם עדיין ממשיכים להיות מוזמנים ולהגיש תוכניות, ואנחנו נמצאים שם.

בשורה טובה. מה שאת אומרת בעצם שבמדען הראשי יש תמיכה בתעשיית הרובוטיקה, או כל תחום אחר טכנולוגי.

בהחלט.

אוקי. מה שבעצם פה ביקשו זה ליצור איזו שהיא העדפה מיוחדת. 'עדיפויי' להיות, כמו שאומר הגשש. העדפה מיוחדת לתחום הרובוטיקה. אני חושב ששווה שנה או שנתיים להגיד אנחנו רוצים לדחוף את הנושא הזה, בוא נקצה לזה 100 מיליון שקל מתוך התקציב רק לרובוטיקה, ובוא נראה מה ייצא מזה.

אנחנו משקיעים הרבה יותר מ-100 מיליון שקל.

ברובוטיקה?

בוודאי. תראה, כל התעשייה המסורתית – תעשיית הברזל, תעשיית הפלסטיקה, תעשיית המזון, כל כולה תהליכית הרבה רובוטיקה.

את מדברת על פסי ייצור?

בוודאי.

לא, אני מדבר על רובוטים ממש, רובוטים.

גם. יש שם הרבה מאד רובוטים שמחליפים כוח אדם ואנחנו פוגשים את זה לא מעט.

אולי כדאי, אני רוצה להציע פשוט, אולי כדאי למדען להחליט שפעם בשנה הוא עושה תחרות בתחום הרובוטיקה, שהפרס עליו מיליון שקל, וקובע נושא, כמו שעושים בארצות הברית. הוא קובע נושא, כמו שאמרו פה, לנסוע בעיר בלי נהג, מכונית שתיסע 100 קילומטר, לא, לא 100, 20 קילומטר בתוך תל אביב ותצא בשלום, כבר מגיע הפרס. לעשות כאילו תחרות שתעודד מדעים להשתתף בתחרות. לדעתי זה טוב למשרד, זה טוב למדען הראשי, זה ייתן פרסום לזה באמת. אתם יכולים לכסות את זה בטלוויזיה, יכולים לעשות לזה פרסום רציני. זה שווה את הכסף, זה כסף קטן יחסית, מיליון שקל פרס לתחרות אחת, זה ימנף את העניין של הכניסה למדעים ולתחרות כזאת מדעית, בצורה משמעותית מאד.

אפשר לחשוב על איזו שהיא מסגרת של איגום משאבים, כי אנחנו גם שותפים לא מעט עם ות"ת ועם משרד המדע בתחום החלל, ננו טכנולוגיה. בהחלט אולי יש מקום למודעות הרבה יותר רחבה ולחשוב על תחרות מהסוג הזה.

לעשות מן תחרות כזאת. אני מוכן, את מי את רוצה שאני אביא לוועדה? נזמין אותם ביחד, נזיז אותם. את המל"ג את רוצה? אקדמיה? מי?

בדרך כלל מי ששותף לתוכניות האלה – ות"ת ומשרד המדע.

אוקי, מאה אחוז. אז אני מודיע שאני יזום פגישה כזאת, כדי לנסות ליצור, להוציא לדרך תחרות מדעית כל שנה, פעם בשנה ברשות המדען הראשי, פעם בשנה עם השתתפות של המל"ג ושל ות"ת, של משרד המדע, כדי לעודד מדע אצל צעירים, אצל נוער, אצל מבוגרים, שיתחרו על פרס רציני, מיליון שקל לשנה. אני בטוח שיהיו הרבה מתחרים. אני אחלק את הפרסים.

תודה רבה.

תודה רבה לך. הדובר הבא זה אהוד דינרמן, רובוט תצפית זעיר מ-ODF.

שלום. שמי דינרמן אהוד, אני סגן נשיא בחברת ODF. באתי להציג לכם ולדבר על הרובוט הזה שמונח פה, ה-I Drive , שזה הרובוט השחור הקטן. אנחנו רואים אותו יותר בתור כלי מציל חיים. הרעיון של הדבר הזה, הייצור הזה, זה בעצם להיות צעד אחד לפני אותו חייל, לוחם, כבאי, איש משטרה, ובעצם לאפשר לו לראות מה קורה רגע לפני שהוא נכנס לשם. בעצם לחסוך ממנו לדחוף את הראש ולהיפגע.

הרעיון ברובוט הזה שהוא אמור להיות מאד מאד קל. בעצם להיות זמין ללוחם,

איך הלוחם רואה את מה שהרובוט רואה? יש לו מסך?

כן. אנחנו נראה את זה אחרי זה. יש כאן ראייה היקפית. הרובוט הוא מכוסה על ידי 4 מצלמות, אשר מאפשרות לראות 360 מעלות באופן רציף כל הזמן ובעצם להתמצא ולראות כל רגע מה קורה בחדר סביבו, לכל הכיוונים, לא רק לכיוון אחד. הייחוד ברובוט הזה, שבעצם לאותה פלטפורמה קטנה וניידת, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לדחוף תקשורת מאד מתקדמת שמעבירה וידיאו בכמות נכבדה מאד. יכולת לעשות עיבוד תמונה ולראות סביב, וגם להניע את הדבר הזה, לאפשר לדבר הקטן הזה לחפש ולעבור מכשולים. ככה שהאתגר והכסף שמושקע בכזה דבר, הוא אדיר.

לגבי הרובוט, שיתופי הפעולה, אז באמת אנחנו משקיעים ויש לנו שיתופי פעולה עם מערכת הביטחון, קצת עם האוניברסיטאות, לא כמו שהיינו רוצים אלא יותר. ואני בהחלט חושב שהקשר בין התעשייה, אפשר להגיד אפילו לחינוך, ואני מדבר רגע מהפן האישי, מאד חשוב. אני באירועים מסוימים מביא את הרובוט הזה לבית ספר של הילדים, ואתה יכול לראות את ההתלהבות שלהם בלנהל את הרובוט, בלראות אותו זז, לראות את הייצור הזה ואת התמונה, ובהחלט זה מוסיף המון מוטיבציה. כך שאני חושב ששווה מאד לחזק את הקשר בין תעשייה לחינוך המאד ראשוני. זהו, תודה רבה.

מאה אחוז, תודה רבה לך. הדובר הבא יהונתן למברגר, ממכבי, שימוש ברובוט אנושי לסיעוד קשישים.

תודה רבה. שמי יהונתן למברגר. אני לא עוסק לא במדע, לא במחקר, לא ברובוטים. אני קורא לעצמי – זיקנולוג, ואני עוסק בפיתוח שירותים לזקנים במדינה זה 30 שנה, ולכן כשהתחלתי לפני 30 שנה בטח לא חשבנו על הפיתוחים האלה.

היום, במסגרת מכבי שירותי בריאות, אנחנו מנסים להתחבר לכל מיני טכנולוגיות, כדי לסייע לנו יותר לעזור לזקנים ומכבי שנחשבה תמיד כקופה צעירה, בריאה ועשירה, היום היא לא ולא ולא, ולכן זה מאד חשוב לנו לגבי העתיד.

גם העשירים מזדקנים.

גם העשירים מזדקנים. אנחנו פרסמנו מאמר לגבי טכנולוגיות בכלל שאנחנו עוסקים בהן במכבי. הדבר שאני רוצה להציג פה זה "קסרה", שזה שיתוף פעולה בקהילייה האירופית ב-FP7 ועם מכבי, שהרובוט הקטן הזה, ה- "Humanoid", נקרא "נאו", זה דווקא לא ישראלי, זה צרפתי. אבל אנחנו פה עוסקים בקונסורציום של הרבה מאד מדינות – של אוסטריה, איטליה וגרמניה והולנד שהיא מובילה בתחום הזה, וה"קסרה" זה למעשה פרויקט לחולי COPD שיש להם מחלת ריאה חסימתית והרובוט הזה אמור להתחבר לכמה סנסורים כדי לעזור לזקן בביתו, גם כן שאנחנו כמערכת בריאות נקבל כל מיני איתותים על מצב בריאותו, והוא כאדם בודד בבית, יהיה לו איזה ייצור שהוא Humanoid, ושהוא יעזור לנו גם לתת לו איזו חברה, מה שנקרא – Human Interaction.

יש כזה כבר? או שאתם עובדים על זה?

עכשיו, התוכנית הזאת היא בפיתוח, ואנחנו בעוד חצי שנה נעשה את הניסוי הראשוני, ושנה אחרי זה בערך הניסוי השני. והרעיון שלנו לגבי הנושא הזה, שזה יהווה פלטפורמה למה שאנחנו קוראים 'ניהול מחלה', מפני שהכי חשוב היום בבריאות היום בקהילה, זה איך אתה עוסק באדם שהוא בביתו או בקהילה, איך הוא מנהל את מחלתו, אם זה סוכרת, אם זה יתר לחץ דם, או אי ספיקה לבבית או בעיות ריאות או בעיות אחרות.

ולכן, אם אנחנו יכולים לעזור לו לנהל את מחלקתו יותר טוב באמצעות הרובוט ועל ידי התוכנית הזאת, אנחנו נצא נשכרים. אני רק אגיד שבשביל מכבי הנושא הזה הוא נושא שאנחנו לוקחים אותו כאתגר, וכל הקבוצות פה שעוסקים בנושאי הרפואה והבריאות, אנחנו בהחלט מזמינים אותם שאנחנו נהיה שדה קליני, כמו שהקבוצות באירופה רואים אותנו, היום זה היום הגשה של FP7 הנוכחי. אנחנו משתתפים שם באיזה 7 פרויקטים להגשה, נראה כמה נצליח. אבל הרעיון הוא שאנחנו עם מערכת הנתונים שיש לנו במכבי, עם הפיתוח הטכנולוגי שאנחנו עושים, גם במערכת המחשובית וגם במערכות אחרות, אנחנו פתוחים לפתח את הנושא הזה, ולהיות זה שיראה באיזו מידה הרפואה, הסיעוד והרובוטיקה משתלבים. תודה רבה.

תודה רבה. השאלה היא כמה רובוטים מכבי תקנה אם יפתחו אותו.

זה אחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות, זה לבדוק את היישומיות של כל נושא, זה גם מבחינה כלכלית, לא רק לנו, גם בעולם.

אוקי, תודה רבה לך. הדובר הבא זה ד"ר עופר רימון, מנהל מינהל המדע והטכנולוגיה במשרד החינוך. עופר בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו בהחלט במשרד החינוך מזהים את החשיבות ואת הפוטנציאל של הרובוטיקה לפתוח שער לתלמידים לחינוך מדעי טכנולוגי. יש לנו שתי מגמות מרכזיות, מגמת הנדסת מכונות שהמקצוע המוביל בקרה במכונות, התמחות במכטרוניקה. יש לנו כ-60 מגמות כאלה בבתי ספר עילית בארץ, באמת מהמובילים בארץ, התלמידים שם עושים 5 יחידות פיזיקה, רובם בנוסף למקצועות שאמרנו. נצא ב'קול קורא' בימים הקרובים ב-5 מיליון שקלים לפתיחת15 מגמות נוספות. יש לנו מגמה נוספת, מגמת מערכות ייצור ממוחשבות, מקצוע מוביל, מכאניקה הנדסית, התמחות במערכות סיבם טיבם, שאלה החלק המהותי מהטכנאים וההנדסאים שאמרו שכל כך חסרים בתחום הזה. פתחנו במסגרת תוכנית 'טוב' יחד עם התאחדות התעשיינים כ-30 מגמות חדשות כאלה בתקציבי הצטיידות גדולים. אנחנו הולכים לפתוח יחד עם התאחדות התעשיינים שני מרכזי טכנולוגיה אזוריים בצפון ובדרום, באר שבע וחיפה, בתקציב תוספתי של 50 מיליון שקל, שתהיה שם סדנת מכטרוניקה, סדנת מערכות ייצור ממוחשבות, אוטוטרוניקה והכיוונים האלה שאנחנו מאד רוצים לקדם.

בפעם הראשונה הוצאנו תקנה ואתם יודעים שתמכנו בתחרות FLL ב-2010 כבר בחצי מיליון שקלים כדי לסייע לבתי ספר להיכנס לתחרויות האלה, כי אנחנו מאד מאמינים בדברים שנאמרו כאן על הפוטנציאל של התחום הזה, כדי לקדם ולדחוף תלמידים, וגם ב-2011 נמשיך במסורת הזאת שהתחלנו אותה בתמיכה בכל התחרויות – רובונר, מכאטרוניקה בטכניון, פירסט, FLL, רובוקאפ.

אז הייתי אומר ככה בקצרה, כמו שביקשת, שהתחום הזה הוא תחום מקסים, נהדר, יכול למשוך תלמידים לעולם של הטכנולוגיה ובאמת להפוך אותם לכאלה שרוצים בעתיד להשתלב בתעשיות עתירות הידע ובתעשייה בכלל בישראל. אנחנו מאד דוחפים את כל החינוך המדעי טכנולוגי בקדנציה הזאת, כמו שאתה יודע בהובלת שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל משרד החינוך. כולם יודעים את זה, הרבה תוספות. הצגנו את התוכנית כולה, הרובוטיקה לוקח שם חלק נכבד, ואנחנו נעשה את כל המאמצים שלנו בשיתוף כל החברים כאן, שחלקם אנחנו היינו איתם בקשר, ועם כל השאר נשמח להיות בקשר ולקדם את הנושא.

תודה רבה. אני רק רוצה לומר משהו ביחס לחינוך המקצועי והטכנולוגי, מניסיון, שוב, של הרבה שנים אחורה אמנם. בזמנו היה מה שקרוי בית ספר תעשייתי. בית ספר תעשייתי היה קולט את התלמידים שהיו נפלטים ממערכת התיכון הרגילה. אני מדבר על התקופה שהייתי ראש מועצה ביבנה לפני הרבה שנים, זה לא יאומן כמה שנים, כמעט 40 שנה. בשנת 1974 הייתי ראש מועצה ביבנה, והיה לי בית ספר כזה ביבנה, בית ספר תעשייתי בעורמת טורבינות.

בית הספר התעשייתי בעורמת היה קולט תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך באזור ומכשיר אותם לעבודה בעורמת בעצם. הם לומדים את המקצוע בעורמת לעבוד על מכונות עיבוד שבבים ומכונות אחרות וכן הלאה. והבעלים שלו יהודה בורנציקי, שהוא גם נהיה תושב יבנה לימים, לקח את הנושא הזה לידיים והחליט להעביר את בית הספר פאזה, ולהפוך אותו לבית ספר מקצועי עם בגרות, לתלמידים במגמת המקצועות שהוא מלמד בתוך הבית ספר, ולעשות כמובן בגרות באותו זמן.

הסתבר שאותם תלמידים שנפלטו מבית הספר ולמדו בעורמת, בבית הספר תוכנית ה לימודים הייתה שלומדים בבוקר או אחר הצהרים, לא חשוב, לפעמים ככה ולפעמים ככה. לומדים את שעות הלימודים העיוניים לבגרות, ואחרי צהריים עובדים במפעל ממש, לומדים לעבוד על המכונות ה-CIC ועל מכונות אחרות. לומדים ממש, עובדים שעות על המכונות הכי משוכללות במפעל, תחת השגחה של מהנדס או מישהו שעובד במפעל. התלמידים היו שם בבית ספר משמונה נגיד עד חמש אחר הצהריים, קיבלו ארוחת צהריים בתוך בית הספר, לומדים בבוקר, עובדים אחר הצהריים או ההיפך, לא משנה, במשמרות. בית הספר קיבל שדרוג פנטסטי. התחילו לבוא לשם לא תלמידים שנפלטים ממערכת החינוך, אלא תלמידים ברמה הגבוהה ביותר במערכת החינוך הגיעו לשם.

המיוחד והיפה ואני אומר את זה לאנשי התעשייה פה, עורמת עשה שני דברים לתלמידים. אחד אמר כל מי שגמר אצלי לימודים יתקבל אוטומטית לעבודה במפעל. אם הוא יוצא מהצבא, הוא מוזמן לבוא ולעבוד במפעל מיד אחרי הצבא. אם בזמן הצבא הוא רוצה לעבוד קצת – יכול לבוא לעבוד קצת, זה מה שהוא הבטיח להם.

ב', מי שנכנס לעבוד במפעל כשלב ב' אחרי שגמר תיכון ורצה ללכת ללמוד, הוא תמך בו בלימודים בהשכלה גבוהה, ואני מכיר תלמידים באופן אישי, תלמידים מיבנה, שהיו ממש נפלטו מבית הספר ולא היו מוצאים את עצמם בתור פועלים, הלכו לבית הספר, למדו, הלכו לצבא, יצאו מהצבא, הלכו לטכניון, גמרו מהנדסים, היום הם מהנדסים בכירים בעורמת.

זאת אומרת אני מצביע על הכיוון הזה של בתי ספר תעשייתיים שעובדים בשיטה הזאת, יכולים לעשות מהפיכה בחינוך התעשייתי. הרי למה שתלמיד ילך, סליחה אני אומר, אני זוכר איך לימדו באותו זמן בתיכון ביבנה, איך לימדו מסגרות. עם השופים, לשייף את חתיכת הברזל, ולבדוק אותו עם מד הזווית ככה וככה ועוד פעם ועוד פעם, עד שנמאס לתלמידים מהשופים, מהברזל ומהמורה ביחד. צריך לשנות את הגישה ונדמה לי שמה שהיה יפה בעורמת, אני אומר כגישה, אולי אני אומר למשרד החינוך, יושב פה עופר רימון, בגישה הטכנולוגית, זה ליצור את ההקשר הזה שתלמיד שלומד מקצוע טכנולוגי, גם יש לו שם מקום עבודה בסוף. שווה לתמוך במקום העבודה הזה. אתם יודעים מה, אנחנו עושים את זה עם 'עתידים' כמו שאתה יודע, חתמתי אז כשר החינוך חוזה עם קדם עתידים עם משרד האוצר, שלתקופה להגדיל את מספר קדם העתידים ל-20,000 איש, והייתי מוכן לשלם על זה את הכסף כי זה שווה את העניין.

אז אם אנחנו תומכים בעתידים, ועתידים מי שיודע זה תלמידים שלוקחים אותם מחטיבת הביניים ומלווים אותם עד סוף התיכון, אחר כך הם הולכים לעתודה אקדמית, והצבא מגייס אותם למקצועות שהם למדו, ומשלם להם שכר כל תקופת הלימודים. זה דבר מדהים אגב. דרך אגב, בצבא כמובן מקבלים שכר בצבא. שווה לתמוך לדעתי למדינה, למשרד המסחר והתעשייה, שירות תעסוקה, במקום לבזבז את הכסף על הכשרות מקצועיות שאין להן שום קשר למציאות, ואני אומר את זה בצער. מבזבזים הרי מאות מיליונים בהכשרה מקצועית, העיקר לומדים קורסים, פשוט במקום לקבל אבטלה, נגמרה תקופת האבטלה עושים קורס. שנה, נגמרה השנה – חוזרים לאבטלה. זה פשוט לא עובד כי אין שום קשר בין הכשרה מקצועית לבין היישום בפועל של העובדים אחר כך בתעשייה.

הדוגמא הקלאסית – בחיפה, היו צריכים, לימדו קורס, 70 למדו להיות רתכים בהכשרה מקצועית, הם קיבלו בזמן הזה שכר, למדו, קיבלו תעודות, עברו מבחנים, הכל. מסגרות ... היו צריכים 30 רתכים מאיפה הביאו אותם? מתאילנד. זאת אומרת אין שום קשר בין הכשרה מקצועית לבין זה, ואני אומר את זה אותו דבר על התיכון. אפשר ליצור את האינטרס הזה כבר מההתחלה, כי אצלנו למדו, כולם רוצים להיות באוניברסיטה, ומדענים והכל בסדר. אבל תנסה להשיג מייסטר בתחום המקצועי, אתה תצטרך לשלם עליו הון תועפות להביא אותו מחוץ לארץ. קשה להשיג אנשים.

נדמה לי שאם הולכים בדרך הזו של בתי ספר תעשייתיים, זה יכול לבנות מערכת שמגדלת ופעמיים מרווחים. א' תלמידים באמת מקצועיים שיהיו בארץ, טכנאים, טכנולוגים, הנדסיים וכן הלאה. ב' – מקומות העבודה יהיה להם אנשים שלהם. ולכן אני משבח את חיל האוויר. יושב פה מפקד חיל האוויר לשעבר שעשה בשכל, הוא הבין את זה מזמן. שהקים בתי ספר של הטכני, שולחות בעצם כאילו של הטכני, שמלמדים בבית הספר את המקצועות שחיל האוויר צריך, והתלמידים מתגייסים לצבא, עובדים במקצוע שלהם, חלקם נקלט אחר כך בתעשייה האווירית והוא עובד כל החיים שם. החיבור הזה מאד מאד חשוב, ליצור את הגירוי לתלמידים ללמוד מדעים. נדמה לי שזו הדרך הכי טובה לעשות את זה.

אני רוצה לומר רק משהו אחד קטן, שבכל מקום בעולם שהחינוך הטכנולוגי מצליח, יש מעורבות מאד אינטנסיבית של התעשייה שאומרים למערכת החינוך, את ההתנסות אנחנו יודעים לעשות יותר טוב מכם. ואני מאד מאמין בזה, ובאמת מנצל את ההזדמנות. איך אומרים – הבאת לנו להנחתה, להזמין את התעשיינים, כל מי שרוצה לקחת חלק ולהיכנס יותר חזק, ולקחת יותר אחריות על החינוך הטכנולוגי, אנחנו פותחים את השערים ומאד מאד רוצים את זה, אז תודה על ההזדמנות.

תודה רבה. דובי בנימיני, התעשייה האווירית, בבקשה.

במהלך הדיונים פה דיברנו כמה פעמים על לחקות את הטבע, לחזור אל הטבע. הבחור הנחמד הזה גם הראה איך הרובוט נמנע מהתנגשות בקיר, נכון?

בכל המכשולים.

אבל תסתכל על להקות של ציפורים, של בעלי חיים, של דגים, שזה פי לא יודע, מיליון יותר קשה ממה שאתה עושה.

הם מתהפכים ביחד.

הם כולם עפים, הם עושים קוליז'ן אוודיס מדהים שאין לנו אפילו מושג איך הם יודעים.

איך הם יודעים?

יש לנו פה פער מסוים דווקא בחינוך שאני רוצה שתקשיבו. בישראל לא מלמדים ביו מימיקרי – לחקות את הטבע. בארצות אחרות יש תואר ראשון בביו מימיקרי, ביולוגיה ממיקרית, בישראל נאדה. אז אני מציע פשוט שאת הפער הזה צריכים לסגור.

זה באמת מדהים. בטבע זה באמת מדהים לראות איך להקות דגים מתהפכות ביחד באותו זמן, וציפורים טסות במרחק כאילו מה שעושים בחיל האוויר בהרבה אימונים, הם עושים בלי להתאמץ בכלל.

הדובר הבא זה פרופסור דורון חבצלת, רמ"ח מיגון ותקשוב במשרד הביטחון, מפא"ת.
:
תלצבח ןורוד
,הפ םיעיפומ םהשכ הטיסרבינואה ישנא לכ לע יתלכתסה השעמלו ןוחטיבה דרשממ םיטנארג המכ לבקמ ר"ד זא ,םייחרזא םיפוגמ םיביצקת גישהל השקש רביד ףלוו רוטקודשכ זא ,תועקשה לע םירבדמ םאו תימונוטוא תללוצ ,םייעקרק םיבכר לע ,םיט"למה לע רבדמ ינא .ןיינעב םישורג המכ עיקשהש ןוחטיבה דרשמ הז ,הקיטובור אשונ לש םצעב עונמה היהש ילוש םרוג הזיא ריכזהל ךירצש בשוח ינאוגם כאלה שלא עלו לדבר, ונדמה לי שכולם מקבלים תקציבי פיתוח ממשרד הביטחון, אז לא לשכוח את הקטר הזה בעצם שהוליד את התעשייה הזאת בארץ. (מחיאות כפיים)

גם המוצגים שפה רובם ילידי משרד הביטחון. כמה הערות, אם מדברים על תחרויות ופרסים, אז התחרות באמת של ה- Robonet Challenge ב-2007, משרד הביטחון שיגר קבוצה שמורכבת מ-4 גורמים – אלביט, אלוט, תעשייה אווירית ואוניברסיטת בן גוריון. פרס ראשון זכתה קרני גמלון ב-2 מיליון דולר, היא רק השקיעה 40 מיליון דולר כדי להגיע לזכייה בפרס ראשון. תחרות מאד מעניינת, לנסוע 60 מייל בעיר, לציית לחוקי התנועה של קליפורניה, ומישראל הגיע לשלב הגמר בנושא הזה, אבל לא לששת הרכבים שסיימו את המסלול.

אמרתם שקשה לקבל הכרה בין לאומית וצריך לעמוד בתור. פרופסור שילר לכנס בינלאומי, אז שנה הבאה יהיה כבר כנס בינלאומי בארץ.

בתחום הרובוטיקה?

בתחום הרובוטיקה. בעצם רובוטיקה צריך לזכור, יש הרבה רובוטים והעילית של הרובוטים זה הרובוטים האוטונומיים. ככל שרמת האוטונומיה גבוהה יותר הסיבוכיות גבוהה יותר והכנס של האגודה האוטונומית העולמית יהיה בארץ, באילת, בשנה הבאה. אז לא צריך לחכות.

אז אני מבקש שתזמינו אותם ואותנו.

אנחנו נזמין. אני אדאג שתוזמן. רובוטיקה זה לא עניין של חינוך טכנולוגי בשלבים הנמוכים. הלו דיברו פה שרובוטיקה זה מקצוע אינטר דיסציפלינארי, וככל שעולים במומחיות של הרובוטיקה באוטונומיה, זה הופך יותר מדע ופחות טכנולוגיה. והקטר לעניין הזה זה האוניברסיטאות, זה האקדמיה. אני מצטרף למה שאמרה פרופסור יעל אידן פה, וצריך לפתוח איך אומרים, שהמל"ג יכיר בנושאים האלה, האינטר דיסציפלינאריים, שלא יהיה מסלול הנדסת מכונות והנדסת חשמל, אלא שיהיו גם מסלולים ספציפיים לרובוטיקה. אני יודע שבטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון יש מהלכים בעניין הזה. משם יוכשרו המהנדסים שיזרמו לתעשייה, יכשירו גם את הנוער וכל זה. צריך לעודד את הדברים האלה. תודה.

תודה רבה. אני חושב שלמערכת הביטחון בכלל הייתה הקטר לא רק לתעשיית הרובוטיקה, אלא הקטר להרבה מאד תחומים, כולל תקשורת. חלק גדול מכל תעשיית התקשורת בארץ שנהיינו גם כן פה מעצמה, צמח מתוך מערכת הביטחון והמודיעין ואחרים, ואני מוכרח להגיד גם לצה"ל את זה. לפעמים אני אומר שאולי התברכנו בזה שיש לנו מדינה עם הרבה מאד צרות, בלי משאבי טבע, עם אויבים רבים מסביב. מה היה קורה נגיד אם היו לנו בארות נפט בלי אויבים? היינו כל היום יושבים, שותים קפה, כמו השכנים, ולא ממציאים שום דבר ולא עושים שום דבר. לכן אני אומר – אולי הצרות זה ברכה ולא קללה. אולי זה באמת התברכנו בנתונים כאלה שאנחנו מוכרחים להוציא מים מן הסלע, וזה עובד יפה. בינתיים עובד יפה, וכל הכבוד לכולם.

נמצאים איתנו קבוצה של תלמידים שהם היו שותפים לפיתוח. יש מישהו מהם שרוצה להגיד לנו משהו, לדבר?

אפשר להציג את הרובוט?

בבקשה, כן, בבקשה. הזדמנות טובה מאד. תסבירו מה עשיתם ותציגו אותו, אדרבא, זה יהיה נהדר. תציגו את עצמכם, מאיפה אתם, מאיזה בית ספר.

אנחנו מבית ספר משגב ליד כרמיאל. בעצם אנחנו ... ... שבעצם ... התחרות הזאת זה בעצם מדמה זהירות בדרכים ונסיעה בכביש, ציות לחוקי התנועה, רמזור ומעבר חצייה ועצור.

אתם לקחתם שלושה אלמנטים שאתם רוצים לציית להם – רמזור, מעבר חצייה ועצור, שאתם רוצים להפוך אותו שהוא יכיר את התמרורים הללו וייסע על פי הם ויהיה נאמן להם. יפה.

הוא מגיע והוא פשוט נוסע ... צומת עם עצור, הוא מקבל ... שנוסעות בו זמנית. לא יכולנו להביא את המפה.

הוא נוסע על הדף? אפשר לשים על השולחן. איזו כיתה אתם.

י"א. (הרובוט מוצג) עכשיו קו אדום. זה רמזור ישראלי טוב, יש הרבה אדום מעט ירוק.

בצהוב הוא כבר ייסע או לא?

לא, לא. תיכף תראה.

זאת אומרת הוא לא רובוט ישראלי ממש.

הנה, הוא ייסע עכשיו. רמזור אדום, צהוב ואדום כאשר הוא רואה קו שחור שבעצם מסמן לו את העצור. הוא מחר בעצם בתחרות,

מחר? יפה. וזה המכשיר שאתם משתמשים בו מחר בתחרות?

כן.

יפה, תודה רבה לכם.

אני קודם כל רוצה להודות לכל החברים שהשתתפו בדיון. אני רוצה להגיד תודה רבה לצוות של הוועדה שעמל מאד קשה כדי להביא את כולם, לארגן את כל העניין הזה, ולהביא את כל הציוד הזה פנימה. אני מקווה שמשמר הכנסת לא פירק לכם את זה לחלקים לבדוק שאין בו פצצות. בדרך כלל מפרקים כל דבר. פשוט לא יאומן. לפעמים יש לי רושם, כשאני מזמין מישהו עם איזה שהוא ציוד, שהכי קל זה שאני אבוא, אשים את זה במכונית שלי ואכנס, אותי לא יכולים לעצור, זה יותר פשוט. לא יפרקו את זה. אבל הם בודקים כל דבר, ואני חושב שהזמן שנותר לנו עכשיו עד לתום הישיבה, עוד סדר גודל של רבע שעה, אני נותן הזדמנות להציג את הרובוטים השונים ולראות אותם.

אני מודה לענת, מנהלת הוועדה, לצוות של הוועדה, לאיילת ולנעמי גם על העזרה, ולמורן העוזרת הפרלמנטארית שלי, שפעלו וארגנו את כל העניין הזה, ואני מודה לכם מאד. וכמובן לרועי שכתב את הנייר שלנו, ובאמת תודה רבה לכם.

פרופסור שילר, הנה, עכשיו ההזדמנות באמת להציג את הרובוטים.

בואו נציג. אם יש פה מישהו מהתעשייה שרוצה להציג את הרובוט שלו, זו ההזדמנות.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45