הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
35
ישיבה משותפת של ועדת העבודה הרווחה והבריאות, ועדת החינוך, התרבות והספורט,

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לזכויות הילד.

4.1.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
ישיבה משותפת של
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – פרוטוקול מס' 405

ועדת החינוך, התרבות והספורט – פרוטוקול מס' 342

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – פרוטוקול מס' 122

הוועדה לזכויות הילד – פרוטוקול מס' 91

יום שלישי, כ"ח בטבת תשע"א (4 בינואר 2011), שעה 12:00

1. פרסום נתוני השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2010.


2. הנתונים הקשים שפורסמו ביום שישי אודות נתוני הפשיעה בקרב הנוער. הצעה לסדר היום של ח"כ יצחק וקנין.


3. נתונים קשים על פשיעה בקרב הנוער. הצעה לסדר היום של חה"כ עפו אגבאריה.


4. דו"ח: עלייה של 171% בדיווח על חשד להתעללות בילדים. הצעה לדיון מהיר של ח"כ ג'מאל זחאלקה.


5. נתונים קשים על פשיעה בקרב הנוער.הצעה לסדר היום של חה"כ סעיד נפאע.


6. הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד מעיד על עלייה של 171% בדיווח על חשד להתעללות בילדים. הצעה לדיון מהיר של ח"כ אורלי לוי אבקסיס.

חברי הוועדות: זבולון אורלב – יו"ר הוועדה לזכויות הילד

דני דנון – יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

אורלי לוי אבקסיס – מ"מ יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

אלכס מילר – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

מחמוד גנאים

ג'מאל זחאלקה

יעקב כץ

ליה שמטוב

חנה שדמי, מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

אייל גבאי, מנהל תחום מידע במחלקה לביקור סדיר, משרד החינוך

יעקב טוויל, מנהל אגף שח"ר, משרד החינוך

ד"ר שרי פייר, מנהלת תחום בכיר לחינוך, המשרד לקליטת העלייה

ליזה רובין, מנהלת המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות

מוריה אשכנזי, יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור בהסתדרות האחיות

נצ"מ ערן קמין, רמ"ח נוער, המשרד לביטחון פנים

פקד אפרת וולך-מזרחי, ק' נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

ד"ר ליזה רובין, מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

עופר בוסתן, סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

יפה ציונית, מנהלת מחלקת המחקר והמידע, המועצה הלאומית לשלום הילד

ציפורה ברמן, רכזת נתונים, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיכל קמחי גולדברג, מנהלת פרויקטים, המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד כרמית פולק, המועצה הלאומית לשלום הילד

אליזבט לוי, יח"צ, המועצה הלאומית לשלום הילד

חניתה כושר, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י – האגודה להגנת הילד

שמחה סחר, עובדת סוציאלית, נציגת האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

פארה חודורוב, מנכ"ל יוניסף ישראל

לילי הלפרין, מנהלת תוכנית אמ"ת למאבק באלימות

ד"ר חנה שטרום כהן, יו"ר הפורום המקצועי של הפסיכולוגים והעו"ס בבריאות הנפש

שירה כסלו, מנהלת אגף ייזום וממשל, ארגון "בטרם"

עו"ד רז משגב, יו"ר מטה המאבק למען הגרושים

יהודית גידלי

וילמה מאור

דנה גורדון

רחל סעדה

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

1. פרסום נתוני השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2010.


2. הנתונים הקשים שפורסמו ביום שישי אודות נתוני הפשיעה בקרב הנוער. הצעה לסדר היום של ח"כ יצחק וקנין.


3. נתונים קשים על פשיעה בקרב הנוער. הצעה לסדר היום של חה"כ עפו אגבאריה.


4. דו"ח: עלייה של 171% בדיווח על חשד להתעללות בילדים. הצעה לדיון מהיר של ח"כ ג'מאל זחאלקה.


5. נתונים קשים על פשיעה בקרב הנוער.הצעה לסדר היום של חה"כ סעיד נפאע.


6. הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד מעיד על עלייה של 171% בדיווח על חשד להתעללות בילדים. הצעה לדיון מהיר של ח"כ אורלי לוי אבקסיס.

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המסורתית השנתית שמאחדת ארבע מוועדות הכנסת, את הוועדה לזכויות הילד בראשותי, את ועדת החינוך, התרבות והספורט, בראשותו של חבר הכנסת אלכס מילר, את ועדת העבודה והרווחה שמייצגת אותה כאן חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בראשותו של חבר הכנסת דני דנון, שהיה יושב-ראש ועדה לזכויות הילד. נמצאים אתנו כמובן עוד חברי כנסת נוספים, שהגישו גם הצעה בנושא.


סדר הדיון יהיה כך שחברי הכנסת יפתחו, גם יושבי-ראש הוועדות וגם חברי הכנסת שהגישו הצעה לדיון מהיר וגם הצעות לסדר, אני רואה כאן, דיון מהיר הגישה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, והצעות לסדר הגיש חבר הכנסת עפו אגבאריה וחבר הכנסת יצחק וקנין וחבר הכנסת ד"ר ג'מאל זחאלקה, וחבר הכנסת סעיד נפאע. ונמצא אתנו גם חבר הכנסת גנאים, שהוא חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט.


אנחנו היום התכנסנו לרגל הפרסום השנתי של השנתון הסטטיסטי של המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2010.


אני חושב שלאחר שעיינתי עיון ראשוני בדו"ח, כל אחד מבין שדו"ח שהופך להיות עבה משנה לשנה, הוא דו"ח מאוד מאוד מורכב וקשה מאוד לקליטה מייד בקריאה הראשונה אבל כמובן כל אחד מחפש את הנתונים שקרובים יותר לתחום עיסוקו וקרובים יותר ללבו ואמרתי לד"ר קדמן, למנכ"ל המועצה, שאני מתלבט איך להגדיר את היום הזה ואני חושב שכדאי להגדיר אותו כיום של יום הכיפורים. יום כיפור של הילד. כיוון שהשנתון מציב ראי מאוד מאוד קשה, מול החברה הישראלית, מול הכנסת ומול הממשלה. בצד הקונצנזוס הרחב מאוד שיש לדאוג לילד, לחייו, לשלמותו ולבריאותו, לחינוכו, להתפתחותו התקינה, בצד הקונצנזוס הרחב, אני לא מכיר מישהו שיגיד – אני מוכן להפקיר את הילדים לגורלם. בצד זה, יש פער גדול מאוד בין ההצהרות לבין מה שקורה בפועל ותמונת המצב של השנתון היא תמונה מאוד מאוד קשה ועד כדי כך שאני גם אומר שזה יום כיפור במובן הזה שיש בתחומים לא מעטים שאנחנו לא רק שלא מצליחים לצעוד קדימה ולתקן ולשפר, אלא אף לצערי, נסוגים מאוד.


כמובן, גם הפער הגדול בין ההצהרות לבין האכיפה של מערכת חוקים, נהלים וכדומה, שהיא בעיה מאוד מאוד קשה. ציינו גם בדיונים קודמים את הבעיה הקשה שנושא הילדים מפוזר בכמה וכמה משרדי ממשלה. רק אתמול עסקנו גם כן בוועדה משותפת עם אלכס מילר, בוועדת החינוך, על הוועדה הבין-משרדית שאיחדה שישה משרדי ממשלה, שקשורה בתיאום כדי למנוע רציחות של ילדים בתוך המשפחות שלהם וראינו, חבר הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שדיברה בתקיפות רבה בצדק, על הפערים הגדולים מאוד ועל כך שהמערכת השלטונית די כושלת. ואחד הדיונים שקיימנו ביחס לפער שבין האמנה לזכויות הילד, האמנה הבינלאומית וישראל הצטרפה לאמנה הזאת בראשית שנות ה- 90, לפני כעשרים שנה, הצענו שם שכנראה, כדי להשיג איזה שהיא זרוע ממשלתית אחת שתהיה מתאמת ומפקחת בתוך הממשלה, לחוקק חוק שייקרא נציבות זכויות הילד, במשרד הממשלה, משרד ראש הממשלה, במשרד הרווחה, אפשר לקיים על זה דיון היכן למקם ואנחנו מעבדים את ההצעה הזאת שחברי כנסת רבים כמובן יהיו יוזמים שלה ותומכים של הצעת החוק הזאת. אבל עד שנשיג את הטוב ביותר, בינתיים אנחנו צריכים לעסוק בדברים השגרתיים והם נתוני הדו"ח.


כאמור, זאת ועדה משותפת לארבע ועדות וניתן קודם כל לראשי הוועדות, למי שמייצג את הוועדות האלה, לומר דברי פתיחה וגם לחברי הכנסת המציעים, שהעלו את הנושא לסדר היום. ונתחיל עם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה להודות, לברך את המועצה לשלום הילד על פעילותם ועל כך שהנתונים שאנחנו מקבלים אותם היום הביאו אותנו כמובן לקיים כאן ישיבה ואני בטוח שיהיו עוד הרבה ישיבות כאשר יתעסקו בכל מה שקשור לדו"ח ולממצאים שאנחנו צריכים להפיק מהדו"ח הזה. אני בדיוק עכשיו סיימתי, יצחק, את הספר שקראתי, אז יהיה לי עכשיו עם מה להתחיל. תודה גם על כך.


כמו שציין חבר הכנסת אורלב, אנחנו קיימנו ישיבה אתמול בנושא של האלימות במשפחות ואני מתכוון גם בשבוע הבא לקיים ישיבה בכל מה שקשור לאלימות בקרב הנוער, שלדעתי גם כן העניין הזה חשוב מאוד, כאשר אנחנו מצביעים ואנחנו מסתכלים על מערכת החינוך שצריכה לדעת איך לטפל בכל מה שקשור לחינוך כנגד אלימות. היתה לנו כאן ישיבה באולם הזה, ביום הזכויות של תנו לחיות לחיות, וגם שם ראינו נתונים מאוד גבוהים של אלימות של נוער כנגד בעלי החיים ואני חושב שאין בכלל ספק על כך שהגורם החשוב ביותר בכל מה שקשור בעניין של האלימות זה מערכת החינוך שגם שם צריך להיות שינוי מהותי בכל מה שקשור למניעת אלימות.


בכך אני חושב שאנחנו גם נקיים ישיבות בכל שאר הממצאים שעולים מהדו"ח. ראיתי גם שיש פה התייחסות רבה מאוד לכל מה שקשור לנושא של העלייה ולכל מה שקשור לנוער העולה. ראיתי את הנתונים על הילודה וזה הדברים שבאמת צריכים לדון עליהם ואם אנחנו רוצים שיהיו החלטות שיביאו משמעות לטיפול בכל הנושאים שעולים מהדו"ח, צריך באמת להעלות את אותם הנושאים על סדר היום ולקבל החלטות ולפקח על כך שההחלטות האלו יצאו לפועל.


כמו שעשינו אתמול, אדוני היושב-ראש, כאשר קיבלנו תשובה מהשר שתוך פרק זמן קצר מאוד, הממצאים של הוועדה לזכויות הילד יעלו כחוק ממשלתי, גם שמענו שזה לא נותן את הפיתרון המושלם שאנחנו מצפים לו בכל התחום הזה, אבל עדיין זה איזה שהוא צעד וצריך להתקדם. אנחנו נבקר על כך שהדבר יבוצע.


אני גם רוצה להודות ולברך גם את יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, גם הקודם וגם הנוכחי, וכל החברים בוועדה של זכויות הילד, ועדת החינוך וכל שאר הוועדות שקשורים לדו"ח הזה, על פעילותם למען זכויותיהם של ילדי ישראל ותרומתה, כמו שציינתי קודם, של המועצה לשלום הילד, לנושא החשוב הזה. אתם עושים עבודת קודש ותודה רבה לכם.

תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שכאמור גם היתה ממציעות ההצעה לסדר בדיון מהיר וגם מייצגת את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. וגם חברה בוועדה לזכויות הילד.

תודה רבה ליושבי-הראש שדיברו פה לפניי, לחבריי, חברי הכנסת המציעים, וכמובן למועצה לשלום הילד שעושה עבודת קודש. משנה לשנה אנחנו נתקלים בדו"ח הזה, לפעמים אני רוצה להגיד לכם שכשאני פותחת, אני באמת מקווה שהפעם המצב יהיה טוב יותר וכשאני מגיעה לנתונים, כמו שציין באמת חבר הכנסת אורלב, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, לא רק שאנחנו לא מצליחים לבלום, המצב הולך והופך להיות גרוע יותר.


אני רוצה להביא לכם פה, כדי לא להעמיס, כי בטח גם תכף ד"ר קדמן יבוא ויפרוש בפנינו את הדברים, אבל אני רוצה להביא סיכום מהישיבה האחרונה שהיתה באמת בעקבות השנתון הקודם של המועצה לשלום הילד ובה הוחלט כמה דברים וזו גם היתה ועדה של כמה ראשי ועדות ובחלק מהמסקנות וההחלטות אני אקריא בפניכם ואני גם אעבור מייד לשנתון החדש, כדי לראות איפה עומד המצב ואני מקווה מאוד שאולי גורמי מקצוע יאירו את עינינו ונגלה להפתעתנו שמאז שנכתב הדו"ח הזה, המצב השתפר. מסופקני.


אבל ככה, חלק מההחלטות, שוב, זה מה- 3.2.2010, עולה – הוועדות שמו לב במיוחד לנתון שבו השפעה ישירה בין מצב סוציו אקונומי ומבנה משפחתי חד הורי, הן לפגיעות בילדים והן ליכולתם לרכוש השכלה ולהשתלב כאזרחים נורמטיביים בחברה. זה לפני שנה. הוועדות קובעות כי הממצאים והנתונים המצביעים בעליל על מצוקות חמורות, על בעיות קשות, על קשיים רבים ומפגעים בריאותיים, מהותיים, בילדים, מחייבים את רשויות המדינה להתייחס בכובד ראש לממצאים אלה ולגבש תוכנית לאומית רב שנתית להביא רווחה, שיקום, בריאות וחינוך, הראויים לכלל הילדים בישראל. כך גם הוועדות קוראות למשרדי הממשלה ולרשויות מקומיות ללמוד היטב את נתוני הדו"ח, כל משרד בתחומו, ולהשתמש בדו"ח כמורה דרך, כאבן דרך, כדי לשנות ולשפר את העשייה למען הילדים.


הוועדות תקיימנה דיונים ייעודיים, כל ועדה בתחומה, כדי לפקח על משרדי הממשלה, שימלאו את חובתם, להביא לתיקון המצב וכן יפעלו כל ועדה בתחומה לקדם חקיקה שתבטיח זכויותיהם של כל הילדים בישראל.


הוועדות קוראות להורים להיות מודעים לסכנות המצויות בסביבתו הקרובה של הילד ובעיקר בביתו ולנקוט בכל האמצעים כדי לשמור על שלומו הבריאותי של הילד. זה היה בנוגע לנתון של שנה שעברה, לנתוני הדו"ח של שנה שעברה.


כשאני מסתכלת עכשיו בנתונים החדשים, אני אקריא חלק קטן מהנתונים, מה שמראה שמה שהיה הוא מה שעכשיו, אני מקווה מאוד שזה לא מה שיהיה בהמשך. אבל אם אנחנו מסתכלים על זה, בין השנים 98 ל- 2009, חל גידול של כ- 72% במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות מין כנגד ילדים במשפחה. לעומת זאת, מספר התיקים שפתחו בגין עבירות מין כנגד ילדים מחוץ למשפחה ירד, בהתאמה. בקרב הילדים עד גיל חמש שנפגעו מינית וידעו לזהות את הפוגע, נמצא כי הפגיעה בידי הורה או קרוב משפחה היא הפגיעה השכיחה ביותר – בידי חבר, מכר או שכן, הקבוצה השנייה בשכיחותה בין הפוגעים. לעומת זאת, רק 13.5% דיווחו כי הפוגע היה זר. שוב פעם, הנושא של המשפחה ודנו על זה גם אתמול בוועדה שבאה לבדוק מה קורה עם מסקנות הדו"ח הבין משרדי, שעל זה בדיוק מדבר. ושוב פעם, מפברואר ועד עכשיו, המסקנות לא יושמו ולא הגיעו לשטח.


אני רוצה לתת פה נתון נוסף שהוא קשה מבחינתי וזה שוב פעם על העניין, בשנת 2009 טופלו בידי פקידי סעד לחוק הנוער 33,751 מקרים חדשים של ילדים שנפגעו מאלימות פיסית ומינית. מהם, 12,580 ילדים הופנו עקב הזנחה, 12,305 ילדים הופנו עקב אלימות פיסית ו- 5,275 ילדים הופנו עקב אלימות מינית. יש פה את העניין, כמובן, של המצב הסוציו אקונומי. 334,474 ילדים הוגדרו על-ידי מחלקות לשירותים חברתיים כילדים בסיכון ישיר או משפחתי. מדובר בבעיות המסכנות את התפתחותו של הילד, את חייו התקינים, ודורשות עזרה. לרוב הילדים יש גם בעיות נוספות, על-פי רוב כלכליות, שאינן מהוות סיכון ישיר, אבל הן מביאות בסופו של דבר להזנחה, הן מביאות לכך שהילד נמצא במצב של סיכון. צריך להבין שאם אנחנו מדברים אז היישובים בהם אחוז הילדים המוכרים למחלקות לשירותים חברתיים מקרב כלל ילדי היישוב הוא 24% ויותר, ושוב פעם, אנחנו מזכירים פה את השכונות, את המצב של הפריפריה החברתית של המדינה. וכמובן יש פה גם דיווח לגבי אשכולות. מי שנמצא ביישוב שהאשכול שלו הוא מהנמוכים, כך עולה מצב הילדים בסיכון, מספר הילדים בסיכון.


במקביל, היכולת לרכוש השכלה גבוהה, הולכת ויורדת ככל שאתה נמצא ביישוב שהוא קצת קשה מבחינה כלכלית. שוב פעם, המדינה הזו הופכת למדינה קוטבית. מי שיש לו כסף, מי שלהוריו או אולי אפילו והתמזל מזלו ונולד בשכונה טובה כזו או אחרת, יכולתו לצבור את הכלים על-מנת להצליח במהלך החיים, הולכים וגדלים. אין ספק, גם במשפחות חזקות יש התעללויות כאלו ואחרות, אבל יש באמת קורלציה באמת מדאיגה מאוד בין המצב הסוציו אקונומי למצב החברתי, למצב של הילדים בסיכון. את זה יש ביכולת המדינה לעצור. לתת כלים נוספים, לתת חינוך משלים, לתת חוגים, למצוא איזה שהיא תחלופה גם לזמן הפנוי של אותם ילדים, שבחלק מהמקרים, ההורים בכלל לא בבית מתוך הישרדות כלכלית, לא מתוך איזה שהיא בנייה של קריירה, אלא מתוך הרצון לספק את הדברים המינימאליים. אז הם הולכים, שני ההורים, ועובדים בחוץ, ונתוני הדו"ח של העוני האחרונים מראים גם כאשר שני הורים עובדים, הילדים והמשפחה נמצאת מתחת לקו העוני וזה משפיע באופן ישיר גם על החינוך וגם על הסיכויים של אותו ילד להתפתח כאזרח נורמטיבי ואחד שיכול לתרום לחברה שלנו.


אנחנו פה, ופה אני לא אכנס עוד לאותם נתונים מדאיגים ביותר, יש עלייה חדה בדברים ובנתונים ואותי זה מדאיג, כי לא רק שגם המסקנות של הוועדה האחרונה לא הניבו מספיק תוצאות, המשרדים בשלהם, אין תוכנית רב משרדית, רבת שנים, ארוכת טווח, שתבוא לפתור את הבעיה כמו שצריך ושוב פעם, אנחנו נאלצים, האמת לא נאלצים, אבל אנחנו שמחים שיש את המועצה לשלום הילד שאוספת את הנתונים בצורה מאוד מקצועית, שיש לה גם את הכלים בשטח לעשות את זה והם מביאים את המראה, כמו שאמר באמת יושב הראש אורלב, של המציאות הלא יפה שבה אנחנו חיים ואני מקווה שמהמסקנות הפעם, נצליח גם להביא לשינויים בשטח.

לו יהי.

אמן.

עכשיו מחברי הכנסת המציעים, נמצא גם חבר הכנסת ד"ר ג'מאל זחאלקה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני קודם ברצוני להביע הערכה גדולה לפעילותה של המועצה לשלום הילד ולא רק באיסוף נתונים שזה עבודה מקצועית ורצינית ביותר, אלא במעורבות היום-יומית שלה בכל העניינים הקשורים לילדים, בהתוויית מדיניות, בקידום הצעות חוק או אפילו לפעמים בסיכול הצעות חוק שעלולות לפגוע בילדים והארת עינינו. אנחנו, חברי הכנסת, לשים לב, הסעיף הזה יכול לפגוע בילדים, שימו לב. וגם הארת עינינו בהשלכות של הצעות חקיקה שונים. אני חושב שזו עבודה חשובה מאוד ואני חושב שדווקא צריך להגביר אותה, שתהיה מודעות גם בכנסת לעניין של זכויות הילד.


אני חושב, כבוד היושב-ראש, אם אנחנו לא רוצים לחזור למצב, למשוואה הטראגית, של בני עניים הם עניים, ובני משפחות שלא למדו, לא ילמדו, ובני אלה שחיים בשוליים יישארו בשוליים ושהמערכת של החינוך והמערכת החברתית והמערכת של התעסוקה וכל המערכות, מייצרות מחדש את הפערים הקיימים בחברה, צריך לטפל דווקא בילדים. כי נתון היסוד שאנחנו מדברים עליו, ושהוא מקור כל מה שיש בדו"ח הזה, הוא אותם פערים חברתיים כלכליים שהם גבוהים מאוד. החברה הישראלית היתה אחת החברות השוויוניות ביותר בשנות ה- 60 וה- 70, והיום היא חברה מהכי פחות שוויוניות. אני לא רוצה עכשיו להיכנס ללמה זה קרה, זה לא קרה בגלל שלא ירד גשם, כמו שאנחנו זה, אלא בגלל שהיתה מדיניות כלכלית מסוימת, שהביאה לתוצאות האלו. כלומר, יש מדיניות כלכלית שמצמצמת פערים, ויש מדיניות כלכלית שמגדילה ומרחיבה פערים ויש טענה זדונית שיש ניגוד בין צמיחה כלכלית לבין צדק חברתי. ואני מסתכל על המדינות בעולם, רואה שהמדינות דווקא הכי מפותחות בעולם, הן, איך אומרים? או חלק גדול מהמדינות המפותחות בעולם, לא כולן, יש בהן צדק חברתי ופערים קטנים מאוד. אז יש כאן בחירה. כלומר, אם אתה הולך על-פי המודל הדורסני הניאו ליבראלי, שמביא תוצאות ואף אחד לא ייתמם כאן, אף אחד לא יבוא להגיד – אני בעד ילדים, אני רוצה שיהיו זכויות לילדים, אוי ואבוי שיותר משליש הילדים הם עניים, אוי ואבוי שיש אלימות כל-כך גבוהה אצל ילדים, אוי ואבוי, אוי ואבוי, אבל כאילו אני לא, אני לא, מאשים מישהו שהוא רוצה את התוצאה הזאת. אבל יש כאן קריצת עין ואיך אומרים? התעלמות, שהיא כמו פעולה זדונית, בעיני. אני עושה מה שאני רוצה ואת התוצאות רואים כאן.


חבר הכנסת אורלב, אנחנו דיברנו אלף פעמים, בלי שינוי דראסטי במערכת החינוך, אין, אין, אין כלים, אין כלים רבים. מערכת החינוך היא הכלי להוציא כמה שיותר אנשים ממעגלי העוני. לא שמערכת החינוך תייצר מחדש, היום מערכת החינוך משעתקת, מייצרת מחדש את העוני, וכל הדו"חות מראים את הדבר הזה. כדי שמערכת החינוך לא תייצר את העוני, צריך להשקיע יותר במקומות החלשים ובאופן רציני ולא, איך אומרים? לצאת ידי חובה ולעשות מסיבת עיתונאים – עשינו כך או כך. ואנחנו רואים גרף קטלני שיש מתאם, תמיד, בין הכנסות ההורה, מצבו החברתי כלכלי ובהישגים בלימודים. יש גב, הם שוכבים אחד על השני. אנחנו רוצים, איך אומרים? לשבור את הקשר הגורדי הזה, ליצור שיהיה מוביליות, שיש יציאה מהמעגלים.


התוצאות האלה הן, אנחנו נטפל בכל עניין באופן פרטני וצריך לטפל. הנה למשל, אחת התוצאות או אחת הסיבות, לדעתי, להתגברות האלימות במשפחה, או לטיפול הלקוי בעניין אלימות בתוך המשפחה, זהו משבר של העבודה הסוציאלית בארץ. העובדים הסוציאליים קורסים תחת נטל העבודה. יש מחסור בעובדים סוציאליים. יש מחסור גדול מאוד. יש חלק גדול מהאוכלוסייה לא מטופל, שזקוק לטיפול, לא מטופל בכלל. חלק שמקבל טיפול מקבל טיפול לקוי, חלקי. למה חלקי? כי אין לעובד הסוציאלי שאנחנו, אנשים מקצועיים, אין ספק, ועובדים מסורים, אבל הם לא יכולים לתת את השירות כשהוא צריך לטפל בכל-כך הרבה אנשים.

כמה זמן יהיה לו לביקורי בית?

אז מה שקורה כאן, אז אחת המערכות שצריכה לטפל דווקא במקרי הקצה ולמנוע אסונות, של אלימות במשפחה ושל כל מיני דברים כאלה, גם אוזן קשבת, אנחנו מדברים על אונס בתוך המשפחה, על התעללות מינית בילדים, אז מי יעשה את זה? איפה העין החברתית שתפקח על העניין הזה? המשטרה לא יכולה להיות העין הזאת. המשטרה היא התחנה האחרונה. העין הזאת, החברתית הזאת שלנו, שאנחנו שלחנו, החברה ייפתה את כוחה. כדי שתפקח על עניין מקרה הקצה, וזה עבודה סוציאלית בארץ. אז בלי זה, אני חושב שהמצב התדרדר. אז צריך ללכת כאן בתנועת מלקחיים, זה כמובן מאבק פוליטי, מצד אחד לטפל במקרים ובאסונות החברתיים שישנם, ומצד שני, לעשות פעולת מנע אסטרטגית וזה שינוי דראסטי בגישה החברתית כלכלית והחינוך הוא המפתח לכל הבעיות האלה, לפחות בשלב זה. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שדבריך משקפים הסכמה רחבה מאוד. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.

תודה רבה לכל יושבי-הראש ואני רוצה גם לברך את המועצה הלאומית לשלום הילד. אנחנו כל שנה דנים על השנתון הסטטיסטי וגם כמו שחברי הכנסת אמרו, אני רוצה לברך על העבודה היום יומית שלכם, כי כל פנייה מה שפונים, היא באמת מטופלת. כאשר כיהנתי כיושבת ראש ועדת העלייה והקליטה, היו הרבה פניות שפנינו ונענינו בתשובה, גם חיובית, גם עניינית.


כאשר אני רואה שאחוז משפחות העולים, החד הוריות, גדול פי שניים מאחוז המשפחות הוותיקות, אז מה כבר אפשר להגיד על הילדים? אם ילדים כאלה שגרים במשפחה חד הורית, עולה חדשה, שהיא צריכה לבד להתמודד עם הכל ולפרנס את המשפחה, ואם ילד הוא נמצא לא במסגרת הנכונה, זה מה שקורה. אני פה רואה נתון, עולים חיים מתחת לקו העוני ואני אספר לכם על מקרה שקרה לפני יומיים. מכרה שלי אמרה – אני רציתי לרשום את הילד שלי עכשיו לגן עירוני, כי הילד היה בגן פרטי. ואי-אפשר לרשום אותו לגן איפה שההורים רוצים, זה לפי אזור רישום. היא הגיעה לראות איך בכלל הגן הזה נראה והיא שואלת את המטפלת, היא אומרת – הילד שלי בשעה מסוימת אוכל פרילי. היא אומרת – לא, אסור להביא פרילי לגן. אז היא שואלת – למה? אפשר לחמנייה ואפשר תפוח, איזה שהוא פרי. לא, הילד שלי אוכל פרילי. אז היא אומרת – לא, כי לא לכל הילדים יש אפשרות לקנות פרילי. עכשיו כשאני רואה את הנתונים, אני מבינה שבאמת כנראה זה ככה.

זה לא משנה איך קוראים לזה, משנה שבשנת 2011, יש עוד הורים שלא יכולים לאפשר לילדים לקנות מעדן. זה דוגמה אחת.


אני מדברת על המסגרת לילדים. איך הילדים נופלים ככה בין הכיסאות ולא נותנים להם מענה. אנחנו כוועדה ביקרנו בישיבת נתיב מאיר בבית וגן בירושלים ושמענו את הילדים. עולים חדשים מארצות-הברית, מקנדה, מברזיל, למה אתם מבאר שבע מגיעים לירושלים? למה אתם ממעלה אדומים, מגיעים לירושלים? אתם מה, אתם לא יכולים שם ללמוד במסגרת בתי-הספר איפה שאתם גרים? מתברר שלא. כי לא מבינים אותם. ילדים עדיין לא יודעים עברית, ילדים מתקשים בכל מיני מקצועות והם הגיעו למסגרת שכן מבינה אותם. הם הגיעו למסגרת שיוצאים ילדים שם וגם, לא רק רוצים לשרת בצבא, הם גם יוצאים ממסגרת הזו ומשרתים בצבא, בכל מיני תפקידים בכירים. כי אם הם היו במסגרת הרגילה, אני לא אומרת שכל המסגרות החינוך הם גרועים, אבל בכל זאת, אם לילד לא מוצאים את המסגרת הנכונה מה שהוא צריך, אז הילד הזה הולך לאיבוד.


היתה לנו ישיבה ובישיבת העלייה והקליטה, על הבנות מאתיופיה, שהיום הם לומדים באוניברסיטאות מקצועות כלכלה, משפטים, בהישגים טובים ובהצטיינות. אבל כשהם מדברים על המשפחה שלהם, המשפחה היא לא יכלה לתת להם את זה. המשפחה מרובת ילדים, הגיעו מאתיופיה, הקשיים במשפחה. זאת אומרת, הם פשוט, היה להם מזל להיות במסגרת הנכונה ומפה הם יצאו מה שהם יצאו. תודה.

תודה רבה לך על הדברים ועכשיו חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה. תחילה אני רוצה להצטרף באמת לברך את המועצה לשלום הילד ואת ד"ר קדמן על העבודה, על עבודת הקודש, האמת. אני חושב שכולנו היום קראנו בידיעות אחרונות את הסיפור של האב הזה שלקח את העניינים לידיים, כאשר הטריד אותו מישהו באוטובוס, קשיש.

הילד שלו.

הילד שלו, כן. הילד שלו, וכאשר הלך למשטרה והתלונן, שם אמרו לו שאין קצין נוער עוד יומיים, שלושה, ארבעה שבועות, אולי זה מצביע על אחד מהדברים שבאמת מסמלים את הבעיה, את הבעיה של הילדים. הוא, בסוף הוא נאלץ לעשות את זה בעצמו ולתפוש את האשם ולהסגיר אותו למשטרה.


אני חושב שמה שעולה מהדו"ח הזה וגם מדו"חות אחרים, שאנחנו מזמן מאבדים את הילדות. מזמן אנחנו מאבדים את הילדות. וכולנו, עלינו להגן עליה ולשמור עליה. משום שבילדות מתחיל הכל, הכל מתחיל בילדות. אז אני חושב, יש אמרה לישו, לנביא ישו, מה ירוויח האדם אם הוא מרוויח את כל העולם, אבל מאבד את עצמו. מה אנחנו נרוויח מכל הצמיחה ששומעים עליה, וככל שאנחנו מביאים איזה ביקורת על התקציב, אז ראש הממשלה, כולם, ה- OECD, התקציב, צמיחה והכל, אם אנחנו מאבדים את העיקר. מאבדים את הילדות.


אני חושב שכאשר אנחנו קוראים על העוני בקרב הילדים, כאשר אנחנו קוראים ורואים שילדים נאלצים לעזוב את מערכת החינוך ואת בתי-הספר, כדי להשתתף בפרנסת המשפחות שלהם, אני חושב שהגענו למצב קשה מאוד. המציאות והאווירה והאקלים הוא מסוכן לילדים. אז עלינו כולנו להירתם. אני חושב שבתי-הספר, יש הרבה מרכזי שינוי, מנופי שינוי בחברה לטובה. עיקרם – בתי-הספר. בתי-הספר צריכים לעבור, לעבור ממקום שמגלים וחושפים את התופעות האלה, למקום שמשנה, שמשנה את פני המציאות לטובה. משום שמערכת החינוך נמשכת ככה, לא רק מערכת החינוך. אנחנו מקבעים את המציאות, מקבעים את הפערים ואני חושב גם, וזו ההערה האחרונה, שאת החיסרון בכל המשרות ובכל, אם זה עובדים סוציאליים וזה פסיכולוגים, אם זה קב"סים, אם זה קציני נוער, אני חושב שזה מעיד על הכישלון של המדינה ושל הממשלה בהתמודדות עם הבעיות של הילדים.

בעיקר שבמערכת החינוך אין היום יועצות בכלל, בחצי מבתי-הספר היסודי. אין אחיות בית-ספר, אין מי שייראה את הילד, פרט לעניין של חומר שנלמד בכיתה. מישהו יסתכל לו בעיניים ואולי ייראה שהוא עובר איזה משהו.

תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחרון הדוברים מבין חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת עלייה, קליטה והתפוצות, שהיה יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת דני דנון. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי, חברי הכנסת, חבריי הטובים מתפקידי הקודם כיושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, ד"ר קדמן והמועצה, וכל הגופים שעוסקים בנושא הילדים, יישר כוח גדול. קשה, קשה לבוא לפה ולראות את הנתונים. אני מגיע לפה מוועדת הכלכלה, אנחנו שומעים על מאגרי הגז, על המיליארדים שאנחנו הולכים לקבל, ומצד שני, באים לפה ומסתכלים על הנתונים, על מאות אלפי ילדים שחיים בעוני וזה קשה. בנושא העולים, ברור לנו שאוכלוסיית העולים היא אוכלוסייה רגישה יותר, רואים את זה במספרים שהיום יש לנו 10% ילדים עולים במדינת ישראל, אבל ילדים עולים שמטופלים על-ידי שירותי רווחה, מגיעים כמעט ל- 18%, כמעט כפול. אי-אפשר להתווכח עם הנתון הקשה הזה, שילדי עולים חיים במצוקה הרבה יותר גדולה מילדים רגילים וזה כואב לנו. אני עדיין אומר שהמקום הטוב ביותר לילדים יהודים זה מדינת ישראל, למרות הנתונים הקשים של המועצה לשלום הילד, אני מאמין בזה בלב שלם, שאנחנו צריכים לעודד עלייה לישראל.

תרשה לי לתקן, אני חושב שזה גם המקום הטוב ביותר לילדים מהמגזר הערבי.

בהחלט, וזה יאמר אולי חבריי, חברי הכנסת הערביים יוכלו להתייחס לכך.

לא שמעתי.

הוא אמר שהמקום הטוב ביותר לילד יהודי לגדול זה במדינת ישראל. אז תיקנתי אותו ואמרתי שאני חושב שהמקום הטוב ביותר לילד ערבי לגדול, זה גם במדינת ישראל. יחסית לעולם הערבי.

אני התייחסתי, אדוני היושב-ראש, בהיבט היהודי ציוני. לצערנו מספר העולים למדינת ישראל בשנים האחרונות היה בירידה. אנחנו רואים את זה גם במספר הילדים העולים, שהוא יורד מדי שנה בשנה, אבל אני עדיין חושב, אנחנו צריכים לעודד עלייה, לעודד משפחות לישראל ולא להתעלם מהמצב הקשה ואני אומר זאת פה למשרדי הממשלה השונים. כחבר בקואליציה, אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לראות איך אנחנו משקיעים בשנה הזאת יותר בצמצום הפערים. בשנה הבאה, ד"ר קדמן, תגיע גם עם הספר, אנחנו נראה נתונים גם. אבל בואו נלך, אפשר לצמצם את זה, בייחוד לאור זאת שאנחנו צופים צמיחה של 4.5% במשק הישראלי, שזה נתון מדהים.

השאלה אם זה יגלוש לשכבות החלשות.

התפקיד שלנו, חברת הכנסת לוי, לוודא שאנחנו מוודאים שאנחנו, הצמיחה, הגז, התשתיות, כל הדברים האלו, יגיעו גם לילדים ונצמצם את הפערים. תודה רבה.

תודה רבה. ועכשיו אנחנו ניגש לעיקר המלאכה שלנו ונאפשר לד"ר קדמן ולאנשיו, יפה ציונית, מנהלת מחלקת המחקר והמידע, להציג את הדו"ח, את הממצאים, את עיקר המשמעויות של הדו"ח הזה. בבקשה, ד"ר קדמן.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לכל ארבעת הוועדות שהתכנסו יחד, זה לא דבר פשוט, אני יודע כמה אתם עסוקים, להתפנות מכל העיסוקים הרגילים, לתאם ישיבה ביחד זאת הזדמנות גם להודות למנהלות הוועדה, שתמיד נחבאות מאחורי הכלים, אבל אני יודע כמה הן משקיעות כדי שהדברים האלה יצאו אל הפועל.


אני אומר רק כמה משפטים כלליים ואחרי זה אני אבקש מעורכת השנתון, יפה ציונית, היא הכינה לכם מצגת על קצה המזלג, נתונים מתוך השנתון. אומר רק, זאת השנה ה- 19 ברציפות שאנחנו מוציאים את השנתון הזה, הוא הולך וגדל מבחינת משקלו, כל שנה, לא הולך להיות מעודד יותר, אבל הוא גדל מבחינת היקפו. יכול להיות שאגב במדינה מתוקנת, הממשלה היתה צריכה להוציא שנתון כזה ולא להשאיר את העבודה לארגונים וולונטאריים, אבל מאחר וממילא משאירים את העבודה במציאות שלנו לארגונים וולונטאריים בהרבה מאוד נושאים, לקחנו את זה על עצמנו, עד שמישהו בממשלה יסכים לקחת את זה על עצמו, לא שזה נראה לי קרוב לקרות, אבל זה רמז דק למה מוטל היום על המגזר השלישי, למלא תפקידים שהמדינה הולכת ונעלמת מהם.


הייתי אומר במשפט אחד, אם נסכם 700 עמודים של השנתון, שהפסקנו להיות מדינת כל ילדיה. זה הדבר הכי בולט. אנחנו מדינה קטנה, באזור גיאוגרפי מצומצם. אני שונא לדבר על ילדים כעל משאב, כי ילדים הם בני-אדם, אבל באמת, הם המשאב העיקרי שיש לנו ואנחנו מפסיקים להשקיע בהם ואחר-כך תמהים כשבחצר האחורית, המוזנחת, גדלים קוצים ודרדרים ואולי אפילו נחשים. אין פה סודות. מי שלא משקיע בילדים, מי שזורע רוח, קוצר סופה, זה נכון לגבי כל ילד וילד. אין ילדים בישראל שהם ילדים רעים, יש ילדים שרע להם. גם הילדים הנקראים רעים, בהרבה מאוד מקרים, הם ילדים רעים מפני שרע להם.


הקו העובר כחוט השני לאורך השנתון, הוא הפערים העצומים בין קבוצות ילדים שונות בישראל וזה לא רק פער כלכלי. זה פער בתחום החינוך, זה פער בתחום הבריאות שהיה צריך להיות כביכול שוויוני, כביכול חינם. אנחנו יודעים שיש ילדים שלא מקבלים את שירותי הבריאות החיוניים ביותר. יש ילדים שרצה גורלם והם נולדו ביישוב מסוים והסיכוי שלהם לקבל שירותי בריאות בהשוואה לילד אחר שנולד ביישוב "מוצלח" יותר במירכאות, הם פערים של שמיים וארץ. אנחנו רואים את ההשפעה של הקיטוב בחברה הישראלית, גם בתחום העבריינות. יש לנו השנה לראשונה נתונים שמראים שהסיכוי של ילד שהוריו בהכנסה נמוכה, שיפתחו לו תיק במשטרה, גבוה פי שלושה מאשר ילד שההורים שלו בהכנסה גבוהה יותר. זה לא שעבריינות הנוער קיימת רק בשכבות סוציו אקונומיות נמוכות, אבל הסיכוי שילד כזה ייקלע גם לתחום העבריינות הולך וגדל, ככל שהילד בתנאים התחלתיים קשים יותר. זה תנאי כלכלה, זה גם דברים אחרים. אחד הנתונים בנושא הזה שיש בשנתון, הוא שילדים שחיים במשפחות לא שלמות, משפחות גרושות, משפחות שהם חד הוריות, הסיכוי שלהם להסתבך בעבריינות נוער גבוה פי שניים מאשר של ילדים אחרים. אנחנו בהרבה מאוד מובנים גוזרים על ילד, ברגע שהוא נולד באיזה שהוא מקום למשפחה מסוימת, כמעט חוסר מוצא, כמעט חוסר אפשרות.


אני שומע בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, שבחים שקברניטי המשק נותנים לעצמם ואומרים – איזה כלכלה נהדרת יש במדינת ישראל. אני לא מבין על מה הם מדברים. מבחינתי, לא יכול להיות כלכלה פורחת וחברה דפוקה. כלכלית זה לא יכול להיות, זה לא נכון. לא יכול להיות שידברו על איזה שגשוג יש במשק, כשחלקים ניכרים מהילדים בישראל מודרים מהשגשוג הזה. זה לא יכול להיות.


היינו גאים מאוד, שבשנה האחרונה התקבלנו למועדון הקרוי OECD. אני לא יודע מה אנשים חושבים שקיבלנו איזה אות הוקרה. די אם תסתכלו בפרק הבינלאומי בשנתון ותראו, אנחנו לא עומדים בשום סטנדרט שהילדים שחיים במדינות ה- OECD עומדים בהם. לא בצפיפות בכיתות, לא בהישגים חינוכיים, לא בגובה או גודל הפערים בתוך כל מדינה. מדינת ישראל מחזיקה בשיא לא מכובד של שיעור העוני בקרב ילדים ושיעור הפערים בין אלה שיש להם לאלה שאין להם הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי. וצודק, אגב, התבטאו פה חברי כנסת, אני פשוט מצדיע לכם, כל חברי הכנסת שדיברו, אני משוכנע שקראתם את כל השנתון, זה הונח לפניכם רק לפני שעה, זה באמת מראה על בקיאות אדירה.

האמת היא שהדליפו לנו קודם. יצחק, הדליפו לנו קודם.

יצחק, זה אומר שמישהו במשרד שלך לא שמר על זה מספיק טוב.

לא לא, אני אומר את זה לא בציניות, אלא באמת בהערכה עמוקה, מפני שהדברים ששמענו פה מעידים באמת שלא רק קראו אלא גם הפנימו את המשמעויות של השנתון.


אני, אפרופו מה שנשמע פה, אני הייתי מציע הצעה קונקרטית, מעבר. הצעות החלטה, אגב, של שנה שעברה, אני מציע ליושב-הראש להעלות אותם על השולחן פשוט כלשונן פעם נוספת.

כבר עשיתי את זה. ביקשתי ממנה.

הן עדיין תקפות. אבל אני הייתי מציע דבר נוסף. מדינת ישראל, אני מציע לה אתגר, שבעשורים הקרובים, ההכנסות החדשות מגז, לא ילכו לתקציבים השוטפים אלא יוקצו הצידה ויוקדשו להקטנת פערים ולטיפול בדור הבא של מדינת ישראל, בילדים.

יש כבר הצעת חוק שאני גם שותף לה. מרוב שכיוונו לדעתך, יש כבר הצעת חוק.

אני מאוד שמח. לפני שאני אתן ליפה לעשות מצגת קצרה, אני רוצה להפנות לארבע הוועדות שהתכנסו פה היום, מתוך נתונים של השנתון וכמובן שאפשר לקחת לכל ועדה עוד עשרות ומאות נתונים אחרים, לקיים דיונים למשל בארבעת הסוגיות הבאות – לוועדת הקליטה או קליטת העלייה, אני מציע לקיים דיון בנתון שמופיע בשנתון, שלפיו למעלה מ- 100,000 ילדים בישראל, רובם ממשפחות עולים, חיים פה בארץ ללא כל מעמד. ללא כל מעמד, זה אומר לא אזרחות, לא תושבות, לא כלום. חיים פה בוואקום. ואל תטעו, רובם הגדול הם לא ילדי עובדים זרים, הם ילדים ממשפחות עולים, אני לא אפתח את זה פה, שחיים פה בארץ ללא מעמד. ללא מעמד זה אומר ללא ביטוח לאומי, זה ללא ביטוח בריאות, ללא עוד כל מיני דברים. אז בואו נדון איך זה שבישראל חיים 100,000 ילדים שאין להם שום זכויות.


לוועדת החינוך הייתי מציע להקצות דיון על הנשירה ההולכת וגדלה מתוך מערכת החינוך, למרות שהנתונים הרשמיים הם שהנשירה קטנה, אבל כשבודקים בכמה ילדים מטפלים קציני הביקור הסדיר, קציני הביקור הסדיר לפחות אפשר להגדיר את זה מטפלים בטרום נשירה, בכאלה שהם בסכנת נשירה. המספרים גדלים והולכים, הגיעו בשנה האחרונה כמעט ל- 90,000. לוועדת העבודה והרווחה הייתי מציע לקיים דיון בנתון שלא שמים אליו לב ויש לו משמעות עצומה. בשנה האחרונה, לפי נתוני השנתון, ביקרו בחדרי המיון של בתי-החולים למעלה מ- 563,000 ילדים. זה שיא חסר תקדים. מה, אנחנו כל-כך חולים? מה, הילדים שלנו כל-כך נפגעים? או שמא הנתון הזה בצירוף, יש לנו בשנתון גם באיזה שעה הם מגיעים לחדר מיון, ורובם, אני אגלה לכם את הסוד, מגיעים לחדר מיון בין שש בערב ל- 12 בלילה. אולי זה מעיד על זה שמשהו לקוי בשירותי הבריאות בקהילה והזמינות שלהם בשעות יותר מאוחרות. זה לא מצב טוב שילד מגיע בגלל שיש לו חום לחדר מיון. חדר מיון זה לא תענוג לבלות שם וזה גם לא מקום בריא להיות שם.

אין שירותי רפואה בשעות הללו בפריפריה.

לוועדת זכויות הילד יש פה פרקים שלמים ואני לא צריך לעודד את היושב-ראש של הוועדה לעסוק בהם. אני רק אומר דברים שהיושב-ראש אמר. אנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים ולקיים על זה דיון יסודי בנושא של העלייה הנמשכת של מספר הילדים שהם קורבנות להתעללות לסוגיה השונים. המספר הגיע השנה למספרים נוראיים של קרוב ל- 46,000 ילדים שמדווחים שעדיין אנחנו לא מדברים על הילדים שאינם מדווחים. המדינה, רבים בתוכנו, הזדעזעו בשנה האחרונה לנוכח מספר מקרי הרצח של ילדים. צריך לזכור, רצח של ילדים הוא אמנם מקרה מאוד קיצוני, אבל הוא עומד על קצה הרצף של התעללות בילדים. חלק מהילדים שלא נרצחו, רק כי היה להם מזל, הם הושלכו מהחלון החוצה, ובמזל או בנס, כל אחד לפי תפישתו, הם לא מתו. חלק מהילדים לא מתו, אבל הם שוכבים כצמח בבית-חולים, אחרי שריסקו להם את הגולגולת. כך שאנחנו צריכים לקיים דיון איך אנחנו. והיה אתמול, כפי שאמר יושב-ראש ועדת זכויות הילד, גם משותף לוועדת החינוך, היה אתמול התחלה של דיון באחת ההצעות, אחת ההצעות, בנושא של העברת מידע. זה לא מספיק.


אני רוצה לעצור כאן, לא לפני שאני אומר – השנתון הזה לא נועד להיות לא כתב הגנה, גם לא כתב אישום. הוא נועד להיות נייר עבודה. הוא נועד להגיד לכל אנשי המקצוע, שרבים יושבים פה והם שותפים נהדרים שלנו, למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות, לכל מי שיש לו יד ורגל בעניין, אין לכם אליבי להגיד לא ידענו. זה התפקיד של השנתון. השנתון מונח לפתחם של כל הגורמים הנוגעים בדבר והם צריכים להשתמש בו כנייר עבודה.


משפט אחרון, לפני שאני אעביר את זה ליפה. יש בשנתון גם נתונים מעודדים. יש גם אורות, לא רק צללים, וצריך להגיד את זה. יש, אני אתן שלוש דוגמאות, אולי ארבע דוגמאות. יש עלייה דרמטית בשיעורי הלמידה במגזר הערבי וצריך להגיד את זה, זה לא נולד מלבד וזה נתון מאוד מעודד, דווקא בגלל הדברים ששמענו פה והקשר בין השכלה לכלכלה ודברים נוספים. יש ירידה מוחשית, בחמש השנים האחרונות, במספר הפציעות הקשות ומקרי המוות כתוצאה מתאונות דרכים של ילדים. ירד בחצי. ירד בחצי, חסכנו הרבה מאוד חיים של ילדים. עכשיו, שוב, זה לא במקרה. כשמשקיעים כסף בהסברה בנושא של כל ילד חגור, כשמשקיעים כסף בזה שילד מתחת לגיל תשע לא חוצה לבד את הכביש, וכשמשקיעים במניעה, יש תוצאות. אגב, שני דברים נוספים שצריך לראות אותם בחיוב, האחד זה שיעורי ההתנדבות של בני נוער. יש לנו פה נתונים. אוהבים מאוד בתקופה האחרונה להשמיץ אצלנו בני נוער ולא צריך לחכות למותו הנוראי של אלעד בשריפה שהיתה בכרמל כדי לגלות שבני הנוער שלנו מתנדבים. אגב, אני יודע שמאוד פופולארי להשמיץ חרדים, שיעור ההתנדבות בקרב בני הנוער החרדים הוא הגבוה ביותר מכל הסקטורים, אז גם את זה אפשר להגיד. אפשר להגיד גם מילים טובות. ואולי עוד נתון אחד שבאמת יש בו שיפור, שוב, בניגוד גמור למה שאנחנו קוראים בעיתונים, יש ירידה הדרגתית בעשור האחרון של עבריינות נוער. יש ירידה, לא עלייה. בעבריינות בכלל של בני נוער, ובעבריינות של בני נוער במוסדות חינוך בדקנו, לפי נתוני המשטרה, סעיף-סעיף, בעבירות רכוש, בעבירות אלימות. יש בעשור האחרון ירידה וצריכים גם את הדברים האלה להגיד כי זה מעודד ואסור לשקוע במרה שחורה. ונתון חיובי אחרון – יש ירידה בקרב בני הנוער בעישון סיגריות. גם זה לא מקרי. משרד הבריאות עשה לא מעט עבודה כדי להמאיס על בני הנוער, בצורה חכמה, את העישון, ויש תוצאות. כל זה אומר שאם רק נשקיע, אנחנו יכולים, לא בשמיים היא, אלא בידינו, בידינו הדבר לעשותו.


אני אבקש עכשיו את יפה ציונית, שהיא העורכת הראשית של השנתון.

כיוונת שאני אבקש.

בבקשה.

יש לי עוד שאלה אחת אליך. תראה, כשנכנסנו ל- OECD, ביקשנו ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, בעיקר ממחלקת התקצוב, לעשות עבודה, אם אנחנו רוצים להשתוות ל- OECD, מה צריך לעשות. וקיבלנו מסמך ראשוני, לא שלם, שעשתה את זה נדמה לי מחלקת התקצוב יחד עם יובל, וקיבלנו תמונה ראשונית לא רק להגיד – תשמעו, אלה הפערים, אלא מה צריך לעשות, אם אנחנו רוצים מחר להיות בממוצע של ה- OECD. תוך כדי דבריך, חשבתי – מי יכול לעשות, לכתוב את התוכנית הלאומית. אנחנו רוצים להיות בסדר, אנחנו רוצים להיות בסדר. איפה הפערים, מה צריך לעשות, כמה כסף צריך להשקיע, כמה עובדים חסרים, ומושגים מאוד ברורים של תוכנית לאומית, שנדע. נדע בתחומים השונים, בכל המגוון שאתה פירטת בשנתון, ואני חושב שצריך לעשות את העבודה הזאת פעם אחת, כדי להבין איפה אנחנו נמצאים. מה חסר. חסרים חוקרי נוער? חסרים עובדים סוציאליים? חסרים יועצים? חסרים פסיכולוגים? כמה כסף חסר? מה הפער התקציבי? על מה אנחנו מדברים? זה מיליארד? זה עשרה מיליארד? על מה אנחנו, מה הפערים? תחשוב על זה.

אני רק אגיד לך, הבוקר הייתי בוועדת חוקה ודנו שם בהיעדר מוחלט של יישום של החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות שעובדים עם ילדים. ויושב-ראש הוועדה שאל שם את משרדי הממשלה השונים – תגידו, מה אתם עושים כדי לפרסם שהציבור ידע על החוק הזה.

דרך אגב, היה אמור להיות סעיף פרסום נורא גדול בחוק.

אז שאל משרד ממשלתי אחד אחרי השני וכל אחד אמר – זה רעיון מצוין, אבל לא אנחנו. אז היושב-ראש סיכם, הוא אמר – אם אף אחד ממשרדי הממשלה לא רוצה לעשות את זה, אולי המועצה לשלום הילד תעשה את זה. אז הרעיון שלך הוא נפלא ואני חושב שמישהו צריך לעשות את זה.

אני חוזר לנציבות לזכויות הילד. כל הזמן מחזיר אותי שאין, אין רגולאטור, אין מנהיג ממשלתי, אגב גם אין שר אחד אחראי על המגוון השלם, כל אחד אחראי בקטע שלו.

לפני שאתה נותן את רשות הדיבור, אז משפט אחרון בכל-זאת, אני רוצה להודות ליפה ציונית, לציפי ברמן, שהן עורכות השנתון, לעורך האחראי, ד"ר אשר בן אריה שנבצר ממנו להגיע היום, בגלל בעיות בריאות ואני מוכרח לומר זה צוות נפלא שעושה עבודה בתנאים מאוד קשים, הוא מוציא מוצר נפלא, שנה אחרי שנה, וזאת הזדמנות להודות להם.

תודה רבה. גב' יפה ציונית, בבקשה.

שלום לכולם. אני גם חייבת לחזור ולומר תודה לחבריי בצוות השנתון, ציפי ברמן, ד"ר אשר בן אריה.

מי זאת ציפי ברמן?

היושבת פה מאחוריי ולידה שתי בנות נוספות חברות לעבודה, חניתה כושר ומיכל קמחי שבלעדיהן לא היה איכות כזו. השנתון הוא עב כרס ואני בחרתי מספר נתונים והיות והתבקשתי לקצר מאוד, אז אני אעשה זאת ממש על קצה המזלג ואם יש שאלות, אני אשמח לענות בסוף. אני לא ארחיב בנתון המשמעותי ביותר שעולה מהשנתון הזה, אם אפשר בכלל לסכם כזה שנתון, זה על ההקצאה בפערים והקיטוב החברתי ודובר על זה מספיק, אני אתחיל עם המצגת.


ב- 15 השנים האחרונות, מאז 1995, גדל מספר הילודים הנולדים בכל שנה בכ- 40% והמשמעות היא ששנתון הגיל גדל והגידול בשנתון הגיל מחייב למעשה להיות מלווה בהקצאת משאבים מתאימה ובתכנון בהתאם למגמה הזו. בדצמבר 2009 הגיע מספרם של הילדים בישראל ל- 2.5 מיליון.

גידול במספר הילדים זה מפני שמספר הילדים במשפחה גדל או מפני שיש יותר מבוגרים?

אני לא יודעת.

לא, יש יותר מבוגרים. מספר הילדים למשפחה בשנים האחרונות שמדובר עליהן פה ירד ולא גדל.

וכשאנחנו אומרים ילדים, עד איזה גיל זה?

עד גיל 18.

אני מדברת באמת על קבוצת הגיל אפס עד 17, 18 פחות יום. בדצמבר 2009 היו כשניים וחצי מיליון ילדים והאוכלוסייה בישראל, כידוע, הטרוגנית, מגוונת יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ועוד. הילדים מהווים כשליש מכלל האוכלוסייה ומבחינה זאת ישראל צועדת בראש המדינות במערב, מבחינת חלקם של הילדים באוכלוסייה. הגענו לנתון שד"ר קדמן דיבר עליו קודם לכן, על אלו ששוהים בישראל בלא מעמד חוקי וזה בנוסף על הילדים אזרחי המדינה.

אני מבין שמתוך ה- 105,000, 93,000 זה בסטאטוס של תייר.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסביר מה זה כי אחרת חושבים שהם כולם במלונות באילת. זה לא תיירים. זה ילדים שלא יכלו להיכנס לישראל כעולים או בדרך אחרת, המשפחה, בדרך-כלל משפחת עולים, נגיד אישה שהיא לא יהודייה, התחתנה עם יהודי, היא רשאית לעלות בתוקף היותה נשואה ליהודי, בעלה רשאי, ויש לה ילד מנישואים קודמים והם באים יחד עם הילד הזה מנישואים קודמים, הילד מהנישואים הקודמים, לא נכלל בשום זכאות. אף אחד לא אומר להם תשאירו אותו בארץ המוצא שלכם, אבל הוא מגיע הנה באשרת תייר ובדרך-כלל פג תוקפה תוך שלושה חודשים, ואז הוא נשאר פה.

ללא מעמד.

איזה אחוז זה מתוך הכמות, כזו, הסיפור שסיפרת עכשיו?

רוב הילדים. רוב הילדים.

הגיעו להורים שאינם יהודים?

כן. כולל אפילו ילדים יהודים.

כצל'ה, 93,000 מתוך ה- 105.

כן. חבר הכנסת כץ, כולל אפילו, אתה לא תאמין, גם ילדים יהודים, שנמצאים פה ללא מעמד. תשאל איך זה אפשרי? דוגמה: עלתה אימא, חד-הורית, התגרשה לפני שנים בברית המועצות, אומרים לה – עד שלא תביאי מכתב מהאבא של הילד, שהוא מאשר לך לעלות ארצה. היא אומרת – אני לא יודעת איפה הוא, הוא נרקומן, הוא כבר אין לי קשר אתו עשר שנים, הילד לא יקבל אזרחות פה, כל עוד ההורה השני לא חתם על זה, גם אם אתה לא יכול למצוא אותו. אז זה יכול להיות אפילו גם ילדים יהודים שחיים פה במעמד דומה.

הלאה.

בשקף הזה אנחנו רואים את אחוז הילדים בעשרת האשכולות היישוביים שדורגו חברתית כלכלית, מהנמוך ביותר, אחד, עד הכי גבוה. כמו שנאמר קודם, ככל שהיישוב, אשכול היישובים בהם מתגוררים ילדים חלש יותר, כך גדול יותר אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה ולהפך.


ישראל היא מדינה קולטת עלייה ובישראל יש כ- 235,000 ילדי עולים וילדים עולים.

מה ההגדרה פה של עולה?

עולה, מי שעלה בעצמו זה בוורוד שם, אתם רואים, 84,000.

לא לא, מה ההגדרה של עולה?

מדברים על עליות, מי שעלה החל משנת 90, זאת אומרת בעלייה של שנות ה- 90. אבל היות ובני אפס עד 17, אנחנו מדברים על כאלה שעלו מ- 93, למעשה. מי שעלה לפני כן, הוא כבר לא בקבוצת הגיל. כ- 84,000 מהם, אלה שעלו מ- 93.

איפה ההגדרה הזאת, שמי שנולד כאן אחרי חודש ימים שהוריו.

זה הגדרה מקובלת, האמת, יש כמה הגדרות. למשרד החינוך, למשל, יש הגדרה משלו.

נכון.

רוב הגופים בישראל משתמשים בהגדרה הזאת. הקבוצה הזאת מהווה כ- 10% מכלל הילדים בישראל. כ- 9% מהילדים בישראל הם ילדים החיים במשפחות חד הוריות והמספר נמצא במגמת עלייה מתמדת ומעניין לציין את מספר הרווקות שבוחרות לגדל ילד בעצמן, שהוא הולך וגדל, הגיע ל- 40,000 בשנת 2009.

40,000 ילדים או 40,000 נשים?

ילדים.

בישראל לומדים במערכת החינוך כשני מיליון ילדים. אחת המגמות הבולטות שבחרנו להראות היא התהליך המתמשך של הגידול באחוז התלמידים שלומדים במערכת החינוך החרדית ב- 30 השנים האחרונות וזה תוצאה של הגידול הטבעי באוכלוסייה, למעשה.

לא רק. לא רק.

גם מעבר.

זו הצגה, לדעתי, לא נכונה של העניין. לא רק הגידול הטבעי.

על כל פנים, בולטת הירידה הגדולה בילדים בחינוך הממלכתי.

איך הממלכתי דתי? אני פשוט לא רואה.

כתוב, כתוב.

ירד באחוז וחצי באופן יחסי, בגלל הגידול האחר. במספרים מוחלטים, יש לנו עלייה. זה אחוזים.

הגענו לנתון על הקב"סים, בתש"ע טופלו כ- 87,000 תלמידים, על-ידי קציני ביקור סדיר והם היוו כ- 4.4% מכלל התלמידים במערכת החינוך.

אני, אגב, צופה שבשנים הבאות המספר ילך ויגדל בגלל החלה הדרגתית של חוק חינוך חובה של כיתות י"א, י"ב, שהיה לי זכות להיות בין מחוקקיו.

4.2% מהתלמידים היהודיים ו- 6.2% מהערביים, נשרו ממערכת החינוך בתש"ע.

מאיפה הנתון הזה? זה נתון של משרד החינוך?

זה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זה הנתונים הרשמיים. וניתן לראות שהפערים קיימים בתוך האוכלוסייה היהודית, בין עולים ו-ותיקים, ובין עולים חדשים יותר לחדשים פחות.

זה לא כולל נשירה סמויה.

לא כולל נשירה סמויה. התלמיד מופיע בבית-הספר, אבל הוא לא שם.

וגם לפעמים בתי-הספר לא מדווחים, כדי להמשיך ולקבל כספים.

נכון.

פחות מ- 50% מהילדים בגיל 17, היו זכאים לתעודת בגרות ב- תשס"ט, 46.1% וזהו המשכה של מגמת יציבות בתחום. זאת אומרת, לא היה כזה שינוי מתשס"ח. הפער בין אחוז הזכאים לאחוז הניגשים לבגרות נשאר גדול מאוד.


הגענו לנתון שחברת הכנסת דיברה עליו קודם לכן, על הפערים הגדולים באחוז התלמידים שזכאים לבגרות ואלה שעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, שמתגוררים ביישובים חזקים לעומת אלה שגרים ביישובים חלשים.

זה חלק מהבלוף.

הפערים גדולים בין הקבוצות השונות ובתוכן.

כשאומרים זכאים לבחינת בגרות, כולם חושבים שזה גם זכאים לדרישות הסף של האוניברסיטאות.

אם זה ככה, זה הרבה יותר גרוע גם ממה שאנחנו רואים פה?

בוודאי. בוודאי. אמרתי.

36.1% מהילדים בישראל, הם מתחת לקו העוני ולמעשה יותר מכל ילד שלישי הוא ילד עני. כבר דיברנו על זה קודם לכן.

תחזרי רגע לשקף הזה, כי פה צריך להגיד דבר מאוד חשוב שלא יודע אם רואים אותו. זה לא רק שעלה שיעור הילדים מתחת לקו העוני, אלא ירדה היכולת של הקצבאות והביטוח הלאומי לצמצם את העוני. תראו את המרחק, את המרחק בין שני הקווים שיש פה. אחד זה לפני קצבאות, אחד זה אחרי קצבאות והיום הקווים האלה מראים שכמעט הביטוח הלאומי לא מצליח לצמצם את העוני, בהשוואה לעבר.

יותר מזה, קו העוני גם ירד.

שימו לב, בשנת 1980, זה לא במאות הקודמות, ב- 1980, שיעור הילדים מתחת לקו העוני היה 8% באותה מדינת ישראל, שלא היתה יותר עשירה ב- 1980.

אבל הקצבאות היו יותר משמעותיות.

הערכים היו אחרים.

פה יש את ההשוואה של תחולת העוני בקרב ילדים על-פי מדד ה- OECD, וגם לפי המדד הזה, ישראל צועדת בראש.

היא צועדת בראש בהפרש, מה שחשוב, שהיא צועדת בראש בהפרש ניכר, בפער גדול, זה המשמעות. כלומר, היא תצטרך לעשות כברת דרך מאוד מאוד ארוכה, כדי להתחיל להתקרב למקסיקו.

מה זה תחולת העוני לעומת-?

בהשוואה למדינות נבחרות.

לא, אבל מה זה תחולת העוני.

זה סוג אחר של מדד.

תקרא לזה שיעור העוני, לצורך העניין.

זה משקף גם את עומק העוני.

גם.

ב- 2009 היו מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים כ- 330,000 ילדים בגילאי אפס עד 14. יש פה שקף מעניין על ילדים במצוקה.

את יכולה בבקשה לחזור לשקף הקודם?

בבקשה. יש פה פערים בין האשכולות ושוב אנחנו רואים שבאשכולות הגבוהים האחוז הוא מאוד נמוך, של המוכרים לרווחה.

אבל אין כמה מהם מקבלים טיפול.

לא. הם מוכרים לרווחה. הם רשומים.

דווחו, לא אומר שטופלו. אבל דווחו.

מה שאומר שבמגזר הערבי, במגזר הערבי, פחות נעזרים במחלקות לשירותים. זו המשמעות.

זה ילדים מוכרים.

מוכרים לשירותי הרווחה. מוכרים לשירותי הרווחה, עדיין לא אומר שהם קיבלו את הטיפול הראוי והטיפול המתבקש. זה בוועדה שהיינו וגם כשדיברנו לאחרונה, קיבלנו נתונים שהרוב לא מקבלים את הטיפול.

קדימה.

בגלל זה ביקשנו תוספת תקציבית.

חברת הכנסת אבקסיס תשימי לב לטבלה הזאת. סידור ילדים בפנימיות.

במהלך שני העשורים האחרונים, ירד שיעורם לאלף של הילדים שהושמו במסגרות במימון משרד הרווחה מ- 5% ל- 3.4% וזאת למרות הגידול הידוע ושראינו אותו קודם לכן במספר הילדים.

זה גם בגלל שהיתה מדיניות של לפתח יותר מסגרות קהילתיות, אבל עדיין זה לא מכסה על הבעיה שיש הרבה ילדים עם צווי בתי-משפט והחלטות של ועדות, שעדיין לא סודרו ועדיין הצעת החוק מרחפת.

בשנים 98 עד 2008, גדל בכ- 40% מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד קטינים, זה המספר שדיבר עליו ד"ר קדמן קודם לכן.

השאלה היא איך זה הולך בהתאמה לגידול במספר הילדים. תחשבי שגם בעשר שנים גם מספר הילדים גדל. אם להשוות את זה באופן פרופורציונאלי לגידול במספר הילדים. בבקשה, מר קמין.

באופן כללי, גם כמות תיקים כנגד, גם אמרתי את זה לד"ר קדמן אתמול, כמות התיקים בתוך המשפחה, בהם ילדים נפגעים, דווקא היא בירידה.

אתה, אגב, הדובר אחריה.

אתה יכול לראות את זה פה בתוך המשפחה ב- 2005, 2008, יש ירידה בתוך המשפחה ועלייה מחוץ למשפחה.

טוב.

בשנים האחרונות קיימת מגמת גידול ניכרת במספר העבירות כנגד חיי אדם שנעברו כנגד ילדים, מ- 26 ילדים ב- 2005 ל- 214. בעיקר הגידול נרשם בעבירות לא במשפחה.


בשנת 2009 היו בישראל כ- 46,000 ילדים בסיכון שדווחו ללשכות הרווחה. מדובר גם במקרים החדשים, אבל גם במוכרים, זאת אומרת, במטופלים כבר. רובם עקב פגיעה פיסית והזנחה ומדובר במגמת עלייה מתמשכת מאז אמצע שנות ה- 90 שאז החלנו באיסוף הנתונים.


ב- 2010, 5% מההורים לילדים דיווחו כי נאלצו לוותר על שירות אחד או יותר מהשירותים הרפואיים שלהם נזקקו ילדיהם, בשל העלות הכספית הכרוכה בכך.


והגענו לנתון מדהים, לדעתי. חרדים ובדואים בנגב, סובלים יותר מתת משקל ומגובה נמוך מדי, ולא צריכים להיות מומחים גדולים מדי כדי להבין שזה קשור למצב הסוציו אקונומי.

לתזונה.

תת תזונה, טיפול רפואי.

אנשים לא ימותו פה מרעב, אבל בהחלט יידפק להם ההתפתחות התקינה.

אני אדלג על הנתון של חצי מיליון ביקורים של ילדים בחדר מיון. מדובר בנתון יציב, יחסית, הוא מצביע על העדפות של הורים, להגיע לחדרי המיון, על פני קופות החולים.

אין להם קופת חולים בערב.

הילדה שלי חולה בלילה, אין לי, אני לא יכול, אין לי מוקד, אני חייב ללכת לבית-חולים, אין לי מקום אחר.

נכון.

אני חושב שזה עיוות. כי העלות בבית-החולים היא הרבה יותר גבוהה.

ההורים נמצאים בעבודה ואין להם זמן ללכת לקופת-חולים.

יש פה חוסר, איך אומרים? של מערכת הבריאות.

לא רק אצלך. אני רוצה להגיד לך שגם אצלנו.

לא אצלי, לא אמרתי שזה אצלי. חצי מיליון? אין לי חצי מיליון ילדים.

אין ספק. אבל זה לא מגדרי, זה גיאוגרפי, וצריך להבין את זה וזה מה שקורה.

כן, לא מגזרי הכוונה, לא מגדרי.

מגזרי, כן.

אגב, פה מישהו היה צריך להשקיע במחקר אם זאת באמת הסיבה, כלומר לקחת שני יישובים, יישוב אחד שבו יש כן שירותי רפואה, בירושלים יש גם שירותי רפואה של קופת חולים עד 12 בלילה. אז אי-אפשר להגיד.

בדימונה אין.

בדימונה אין. אז צריכים לקחת שני יישובים ולראות את הדבר הזה, אם באמת זאת הסיבה.

יש לנו את הנתון גם לפי בתי-חולים.

תבדקו את זה.

באילת, למשל, ביקרו בחדר המיון בשנה האחרונה יותר ילדים מאשר ילדים שחיים באילת. וזה לא רק בגלל התיירים.

דרך אגב, בחופשות קורות הרבה תאונות.

אני רוצה לבדוק את זה, לפני שהולכים לעשות פעולה בוועדת העבודה והרווחה, כדי שלפתח את השירותים. אם באמת מתברר שעיר כמו ירושלים, שבה יש שירותי בריאות, גם בשעות עד 12 בלילה, זה מקטין באופן יחסי את מספר הילדים שמופנים לחדר מיון, אז זה הפיתרון, אז צריכים לדאוג שזה יהיה גם ביתר המקומות. תבדקו את זה.

הגענו לקטינים החשודים בביצוע עבירות, אנחנו רואים בחמש השנים האחרונות. פה אנחנו רואים יציבות, בשיעורם לאלף של קטינים החשודים בפלילים ובשקף הבא, אנחנו רואים ירידה במספר התיקים שקטינים חשודים מאז 2005 בכל המדדים, מבחינה מספרית, מבחינת שיעורם לאלף בקבוצת הגיל ומבחינת חלקם בכלל החשודים. אותה מגמת ירידה ניתן לראות במספר התיקים של קטינים החשודים בביצוע עבירות במוסדות חינוך, מאז 2005.

זה גידול חשוב, למרות שמספר התלמידים גדל.

הגענו, קצת נתונים על פנאי ואני מסיימת.

עבירות שמטופלות על-ידי המשטרה, כשאת מדברת.

כן, כן.

אין לנו נתונים שירדה האלימות בבתי-הספר.

יש. המחקרים של בנבנישתי ואחרים, מלמדים שיש גם ירידה באלימות.

OK.

כן. מחצית ויותר מהילדים מגיל שלוש עד 12 עושים שימוש באינטרנט, שליש מהילדים הם בני שלוש עד שש, וזה מעניין בפני עצמו.

אחוז גבוה יותר מאשר השיעור בקרב חברי הכנסת.

השאלה כמה זמן הם מבלים באינטרנט.

הרבה זמן.

יש לנו גם את זה.

ואינטרנט מהווה מקור המידע העיקרי של בני 15 עד 18, ביחס לאמצעי מדיה אחרים.

היום כבר הסבתות מתכתבות עם הנכדים בפייסבוק.

פה יש נתונים על התנדבות של בני 14 עד 18. 28% מהילדים בישראל נוטלים חלק בפעילות התנדבותית במהלך שנת הלימודים וזה כולל את כל תחומי ההתנדבות, חינוך, רווחה, חקלאות, שירותי חירום והצלה ובזאת סיימתי. תודה על ההקשבה.

תודה. חברים, אנחנו עכשיו נפתח את הדיון. אני מבקש קודם כל מניצב משנה ערן קמין, שהוא הראש החדש של מדור הנוער במשטרה.

תודה, אדוני. ראשית, בפתח דבריי אני מבקש להודות כמו כל האחרים, לד"ר קדמן ולמועצה לשלום הילד, על הפרסום, אני לא אגיד שהוא מאלף, ד"ר קדמן, אבל הוא בהחלט ממצה ונכון ושם אותנו כמצע לדיון בדיוק במקומות הנכונים. אני רק הערה אחת, אנחנו בירידות בכל סלי העבירות, בניגוד לדעה הרווחת ולעיתונים הרווחים, אנחנו בירידות בכל סלי העבירות בנוער שנה מול שנה וגם במגמות רב שנתיות. אני בהחלט מניח שהמגמה הזאת תימשך. צריך לזכור שבעבירות מסוימות, שנקראות עבירות חשיפה, אנחנו מבקשים להעלות בהם – סמים, סכין וכדומה. למרות הירידה, הירידה היא לא טובה ואני מקווה שבמהלך שנת 2011 אנחנו נעלה בנתונים האלה. אבל מעורבות של בני נוער בעבירות רכוש, בעבירות אלימות, נלווה לאלימות, במוסדות חינוך, אנחנו רואים ירידה ואני חושב שחלק מהתרומה לירידה הזאת, היא גם של משטרת ישראל, גם של עמותות.

גם בפרויקט עיר ללא אלימות.

אין לי נתונים לגבי עיר ללא אלימות. אבל למשל, אני מגיע הבוקר מכנס של תוכנית סיכויים, שזו תוכנית של משרד הקליטה, שרה כהן במשרד הקליטה ומר סילואני שמוביל את הפרויקט הזה.

יש לי שאלה מעצבנת. תגיד לי, אולי בגלל זה שאנשים מתייאשים מלהגיש תלונות למשטרה, כי הם יודעים שלא יצא להם מזה שום דבר בעבירות רכוש וכל מיני הדברים האלה? בני נוער.

אז ככלל, יש ירידה בעבירות רכוש בכלל.

לא לא, יש ירידה בהגשת תלונות. אני לא יודע אם יש ירידה בעבירות. זה חלק מהעניין, אולי אנשים התייאשו.

יכול להיות שחלק מהסיבות זה בגלל שאנשים פחות מדווחים. לא הגיוני כל-כך, אדוני, כי אנשים צריכים את הביטוח ולכן, במקרים של עבירות רכוש, הדיווח הוא כמעט אינהרנטי בתוך האירוע. כי אתה לא אולי, לצערי, לא מצפים שהמשטרה תשיב את הרכוש, ועל כך אפשר לנהל דיון אחר.

אבל על זה אפשר לבקש נתון, כמה מהאזרחים באמת מבטחים את הרכוש שלהם. במצב סוציו אקונומי כזה או אחר, באשכולות כאלו ואחרים, אני בטוחה שרוב האנשים לא מבטחים את הרכוש שלהם. כי זו עלות שנוספת להוצאות.

אני חושב שזה ראוי למחקר קצת יותר מעמיק, מאשר סתם איסוף נתונים.

יכול להיות, גברתי. אני חושב שד"ר קדמן כבר לא יכול לעשות יותר מחקרים.

לא לא, אתם, אתם, יש מחלקת מחקר גם במשטרה.

נכון.

אני חושב שלפחות לגבי עבירה אחת, אפשר לקחת לדוגמה, לחקור קצת יותר בעומק מה המשמעות של הירידה הזאת.

אבל לעומת זאת, בעבירות אלימות, בעיקר עבירות בתוך בתי-הספר ושבהם אנחנו רואים ירידה, הן כן עבירות מדווחות והן כן עבירות שאנחנו רואים בהן מגמה ארוכת שנים של ירידה.


הערה קטנה, חבר הכנסת גנאים יצא, אבל אני מציע לא לסמוך על עיתונים שאומרים שקצין הנוער לא נמצא ארבעה שבועות. האמת היא איפה שהוא באמצע, מן הסתם, כדאי לברר את הדברים עד תומם, לפני שנסמכים על עיתון כזה או אחר.

מצבת קציני הנוער שמטפלים גדלה? קטנה? ניהלנו מאבק גדול כדי שתהיה יחידה גדולה.

נכון.

והצלחנו. אז אני לא יודע מה קרה מאז ימי סוזי בן ברוך.

מערך הנוער במשטרת ישראל מונה קרוב ל- 600 איש, מחולקים לעובדי נוער שמבצעים את החקירה ולפקחני נוער, בלשי נוער, קציני נוער וכדומה, קרוב לכ- 600 איש. אני אגיד בהכנעה, אדוני, תמיד טוב שיהיו יותר. השורות חסרות, לצערנו, יש לנו מצוקות של כוח-אדם בארגון, שאנחנו עובדים לטפל בהן והן משליכות גם על מערך הנוער. אבל מערך הנוער במשטרת ישראל הוא איזה שהוא, נגדיר אותו כיהלום, איזה שהיא שמורת טבע שאנחנו, ראש הארגון והמפקדים, מנסים לשמר אותו ככזה. תודה, אדוני.

תודה. חנה שדמי, מנהלת שפ"י במשרד החינוך.

קודם כל, אני גם רוצה להצטרף ולהודות למסמך העבודה שמוגש לנו ולא מסמך מדף ואצלי הוא בפירוש מסמך עבודה. אני בוחרת להדגיש כמה מגמות חיוביות, מפני שהן יכולות להאיר גם על המגמות השליליות. מגמה אחת שאני רוצה להדגיש, דווקא בנושא של המגזר הערבי, זה כל הנושא שיש יותר ילדים, בעיקר בגני ילדים.

זה גני ילדים שלוש-ארבע?

גילאי שלוש-ארבע, עקב תיקון חוק לימוד חובה והחלה ביישובי הצו, אם לדייק.


ככל שנתחיל בגילאים יותר צעירים, וילדים יותר צעירים יגיעו למערכת, אולי תהיה אפשרות לצמצם את הפער וככל שנעבור יותר עם ההורים והילדים הצעירים, זו מגמה שיכולה לצמצם את הפער. נקודה שנייה שאני רוצה להדגיש עליה, זה עלייה, גם הכיוון של עלייה במספר הילדים שנמצאים בתוכניות של מצטיינים, זאת גם מגמה. לראות את זה גם במקום הזה.

אני רוצה קצת לדבר על הנושא של אלימות כי אני חושבת שכאן כדאי להדגיש גם שזה מופיע בכל מיני נתונים, בצורה עקבית. גם מחקר של בנבנישתי, גם בנתונים שלכם, גם בנתוני המיצב, אנחנו רואים מגמה של ירידה בילדים המעורבים באלימות וזה גם במגמה שהמשטרה מציינת. אני חושבת שזה קשור גם לכך שמשרד החינוך שם את זה כאחד מהיעדים שלו, גם למבנה של אופק חדש, שאפשר ליותר שעות פרטניות וליותר שיחות אישיות בין ילדים למורים, גם לעבודה מול נתונים וכל הזמן גזירה של נתונים וגם לעבודה על כלל המערכת, תוכנית מערכתית שעובדת היום ב- 1,300 בתי-ספר, כולל זיהוי של בתי-ספר במיקוד שיש בהם ריבוי של אלימות, כולל פיתוח של תוכניות, גם טיפול בילדים אלימים.

ושם יש יועצות קבועות?

יועצות חינוכיות יש ביסודי בכ- 50%, 60% מבתי-הספר, במספר מאוד קטן של שעות.

סמלי, נכון.

הושקע בשנתיים האלה בהרבה תהליכי הדרכה לבתי-הספר בתחום הזה. אני רוצה לציין את המגמה הזאת.


גם כל נושא של עבודה של ילדים בסיכון, אני רוצה לציין את העבודה של כמה משרדים. אנחנו שותפים בתוך תוכנית לילדים ולנוער בסיכון, יישובי שמיד. יש פה מגמה לזהות שיישובים יכירו מי הילדים בסיכון ולמצוא תוכניות שמותאמות. צריך לבדוק בטווח של שלוש שנים, אם השיטה הזאת נותנת את אותותיה, אבל מבחינת מערכת החינוך מה שזה נגזר לשולחן העבודה שלי, אני אצמצם, שיותר מורים ידעו לזהות ילדים במצוקה וגם הדו"ח שניתן אתמול, שדובר אתמול בישיבה, מדבר על להפוך את זה לשפה שלכל מורים, רופאים, עובדים סוציאליים, יעבדו.

שם זה יותר ממוקד בילדים בסכנה.

לא, אבל ילדים בסכנה, זה נכון, אבל יש בזה גם גרעין לראות, להתחיל לראות.

לו יהי, הלוואי שאותה רגולציה שתחייב את משרדי הממשלה, היא תהיה בכל התחומים.

לדבר על נשירה, אחד מהדברים של לדבר על נשירה, זה לזהות כמה שיותר מוקדם ילדים במצוקה ולתת להם את הטיפול קודם. ולא להגיע עד קציני ביקור סדיר, אלא צריך לעשות את זה הרבה קודם ואכן, ככל שמורים וגננות ידעו לזהות יותר, מוקדם יותר אותות מצוקה, יש סיכוי שיגיעו ליותר ילדים.

אני רק אומר לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבסוף בסוף לא היועצת היא זו שמזהה את הילד.

לא, אבל היא הכתובת.

המחנכת או מורה.

ברוב המקרים האחרונים, היועצת היתה זאת שזיהתה.

תנו לי לסיים משפט. להערכתי, מתוך הבנה מה קורה בבית-הספר, הרי בית-ספר יש 500, 600 תלמידים ויש יועצת, אפילו במשרה מלאה, היא לא מכירה.

התפקיד של היועצת להיות שם לעזר גם לצד המורים שמזהים.

מאה אחוזים. היא זו שנותנת בעצם את הגיבוי המקצועי, את הידע המקצועי, את התמיכה המקצועית, את הסביבה המקצועית, לפדגוגים, למחנכים באותו בית-ספר, על-מנת שלהם יהיו את הכלים לזהות ובמקרים מסוימים, גם להפנות להתייעצות. אבל היא לא עומדת בחזית הראשונה מול התלמידים. הזיהוי הראשון, היא לא מכירה את הילדים בכלל.

לא, לפעמים הילד מרגיש הרבה יותר חופשי לגשת דווקא ליועצת.

או שכן או שלא.

וזה מתועד במחקרים.

סיימת? תודה.

אני אומרת שגם בנושא של תאונות הדרכים, זה גם, גם בנושא של עישון, זה תוצר של המון הסברה במערכת החינוך. אבל אני רוצה להגיד נקודה אחת שאני אצטרך בטח בשנה הבאה לדון בה יותר, זה העלייה בנושא של אלכוהול. וזה דבר מאוד מאוד חשוב.

שם חרף ההבטחות חסר תקצוב.

חברים, אנחנו נכנסים עכשיו למשטר דיבור מהיר. פארה חודרוב מיוניסף.

שלום רב, כבוד היושב-ראש. אני מבקשת לפתוח את דבריי בשאלה שהיא תישמע אולי עם איזה שהיא ציניות אבל אני חושבת שהיא רצינית מאוד, איך היתה נראית המדינה והחברה, ללא הדו"ח של המועצה לשלום הילד. האם היה לנו? על-ידי מי? אז מכאן אני גולשת לומר ברכות גם למועצה וגם לעומד בראשה, ואולי להציע לכבוד השנה הבאה לדו"ח ה- 20 שהמועצה כנראה גם כן תעבוד עליו, שהמדינה תיקח את זה ברצינות קצת יותר גדולה ואולי תושיט יד גם ברמה תקציבית. אני מניחה שלמר קדמן יהיו הצעות ייעול איך לשפר את הדו"ח. כי בעצם, מה שקורה, המגזר השלישי מחליף גם כאן את תפקיד המדינה. מזל וטוב מאוד שיש כזה דו"ח מקיף ועם נתונים די מזעזעים בחלק ניכר מהתחומים, אבל יחד עם זאת, בואו נזכיר לעצמנו, זה התפקיד של המדינה, אחד – לפרסם תקציבי ילדים, אין פרסום ונראות של ילדים בתקציבי המדינה, החובה של המדינה לפרסם תקציב ילדים שנתי, שהוא מפורט, שברור מה בכל תחום מגיע לילדים. כל עשייה היא תלוית תקציב ואני חושבת שהנתונים של ה- OECD שאתה הזכרת, כב' היושב-ראש, יכולים להיות מצפן בשביל כל היושבים כאן לאן לשאוף. אנחנו נשמח לעזור כיוניסף ישראל, בעריכת המטלות שהוטלו על מר קדמן.

תודה.

אני רוצה גם לציין שבעצם אין מערכת ארצית מקיפה לאיסוף נתונים, על זכויות של ילדים, על המצב של יישום הזכויות של הילדים בישראל לפי האמנה שמחייבת את המדינה זו השנה ה- 20. ועל כן, באמת, קידום החוק של נציבות שלום הילד, כפי שאנחנו גם התבקשנו כיוניסף להכין הצעה שתונח.

איפה זה עומד? אני כבר מחכה.

תוך ימים ספורים, על שולחנך. היא עוברת הגהות אחרונות והיא מבוססת על מודלים של מדינות אחרות, אבל גם על יכולות של נציבויות בישראל, כפי שביקשת ובעצם אני חושבת שראי המצב של הילדים היום הוא ראי המצב שלנו כאומה, כחברה, כמדינה בדור הבא. אז אם המדינה לא תשקיע היום בתיקון המצב הזה ובשיפור הדו"ח הזה ובמניעה, כמו שכל המשרדים בוודאי שמטפלים בילדים יסכימו, אז בעצם, כבר היום אנחנו יכולים לצפות, מר קדמן, איך בעוד 20 שנה הדור הבא ייראה ומה התמונה שתהיה לשולחן הזה בעוד 20 שנה. אז אולי נתחיל להסתכל גם קצת קדימה.


נקודה אחרונה, נראה לנו חשוב, כדאי לקדם מעקב גם בהשתתפות של ילדים על המצב שלהם ועל החיים שלהם ועל הזכויות שלהם. אז אנחנו נשמח גם כן פה.

תודה רבה לך, פארה מיוניסף. חנה שטרום כהן, פסיכולוגית קלינית שבסוף תמיד תגיעי עכשיו למשפט האחרון. בקצרה, בבקשה.

אני רוצה להדגיש שמאחורי או בבסיס של כל התופעות שדובר בהן היום בהרחבה עומד הגורם הנפשי. ככל שאנחנו מזהים את הגורם הנפשי מוקדם יותר, אנחנו יכולים לעשות טיפול, זה משפיע על כל השרשרת, כולל היכולת להתמודד עם עוני ולצאת משם. היחסים בתוך המשפחה, שיוצרת מעגל של אלימות שיוצא מהמשפחה גם החוצה, ומשפיע על כל תחומי החיים. ולכן, מאוד חשוב לחזק את המערכת על כל השלוחות שלה, גם התחנות לבריאות הנפש, גם לשכות הרווחה, פסיכולוגים במערכת החינוך. כל הגופים שמעורבים בעניין, חייבים דווקא להשקיע בזה ולא להפריט ולא לסגור, לא לייבש ולא לצמצם.

תודה רבה. רז משגב, מטה המאבק למען הגרושים. בבקשה, בקצרה.

תודה. אני מודה לכב' היושב-ראש על מתן רשות הדיבור וליצחק קדמן על הדו"ח המעניין שבו לשם שינוי ולהבדיל מדו"חות קודמים, בשנים קודמות, לא היתה התייחסות למגזר הזה של הגירושים ולאבות הגרושים. אחד הנתונים בדו"ח אומר שיש כ- 146,000 ילדים להורים גרושים. אנחנו יודעים שאחוז גבוה מאוד מאותם ילדים, הם ילדים בסיכון שאחר-כך הופך להיות לוודאי, כי אחוז גבוה מהמשתמשים בסמים, ואחוז גדול מהעבריינים, למעלה מ- 50%, הם ילדים למשפחות גרושות או חד-הוריות. ובנושא הזה, יש פלח אוכלוסייה מאוד מאוד ידוע, שלא מקבל שום טיפול ושום התייחסות מערכתית. כאשר הילדים האלה הם שייכים לכלל המגזרים, גם במגזר הערבי התופעה הזו קיימת, גם במגזר העולים וגם במגזר של האוכלוסייה הרגילה, הנורמטיבית שאנחנו מגדירים אותה ככזו. אחד הגורמים העיקריים לכך, הוא בין היתר, גם העובדה שבבית הזה, לא ממקדים או חסר המיקוד הנכון, לכל מה שקשור בתפישה הכללית לזכויות של הפרט והמשפחה. אם היו ממקדים את זווית הראייה וההתייחסות לזכויות של פרט ומשפחה בדיוני הוועדות, הרי שחלק גדול אולי מהתופעות היו עשויות להיעלם או להיות מטופלות.


גם שירותי הרווחה, שלכאורה אמורים לתת תשובות ופתרונות במקרים רבים, נתפשים בעיני אלה שבאים לקבל אצלם סיוע, לא כמי שמסייע אלא כמי שגורם לנזק ואפילו מדרדר אותם וקיימת גם בבית הזה השדולה של חברת הכנסת מרינה סולודקין, שמטפלת גם בתופעות האלה.


אחד הדברים שלטעמי מתוך ניסיוני ויש לי ניסיון של לא מעט שנים בתחום, ששינוי התפישה המערכתית המיושנת, הלא נכונה, הלא מתאימה, בשירותי הרווחה, יכולה לפתור חלק מהבעיות האלה. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה לך. אני מקווה ששירותי הרווחה שמעו וגם הנציגה של ועדת העבודה והרווחה.


ועכשיו, מוריה אשכנזי.

אני רוצה פה לענות קודם כל. הקשר האמיץ שלנו, יש עם המועצה לשלום הילד, זה קשר, אפשר להגיד כמעט חתונה קתולית.

מוריה אשכנזי היא מארגון האחיות בריאות הציבור.

אני יושבת-ראש חטיבת אחיות בריאות הציבור, זה אחיות בתי-ספר וטיפות חלב.


שמעתי בקשב רב, למדתי הרבה מהמצגת. אבל אני רוצה פה להתריע על מצב מסוים ואני הולכת בכיוון מהלך מסוים שמתקיים כבר למעשה שלוש שנים וד"ר קדמן זועק וצועק, יחד אתנו. מהלך של הפרטה. מדובר על תלמידים שהם דור העתיד שלנו. ההפרטה למעשה הפכה להיות בתחום הרפואה המונעת, שיש לה מקום ראשון בזיהוי ראשוני של כל אחד מהגורמים שכאן דיברו עליהם, אם זה התעללות במשפחה, אם זה בעיות בריאות. כל דבר שיש, למעשה אחות בית-הספר, היא זו שלמעשה אפילו, ושלא ייפגעו פה המורות היועצות, הן עוד לפני המורה היועצת. האיתור המוקדם הוא שלנו, כי אנחנו מכירות במשפחות לפני ולפנים, מתוך היכרות של ביקורי בית, מהמקור הראשון בטיפות החלב. יש לנו את הקשר האמיץ ולאחרונה אני אומרת שמה שקורה בשטח היום, זה הפך להיות, מזה שלוש שנים, זה הפך להיות משהו קטסטרופאלי, ולאחרונה עוד יותר.


אני רק יכולה, אם כבר יש איזה שהם דיווחים על כיסוי חיסונים, נכון להיום אני יודעת שלדוגמה באילת אין אחיות שייתנו חיסונים, ואוספים אחיות מכל רחבי הארץ, כדי שתיסענה לאילת. זאת אומרת, נכנסות אחיות לשם בצורה של עבודה קבלנית, אינם מכירים לא את המשפחות, לא מכירות את בעיות הבריאות שישנן במשפחה.

ויש גם זמן מינימאלי כמה זמן הם צריכים לתת את החיסון פר ילד, כמה שניות.

ארבע דקות לבדיקת ראייה, שתי דקות לחיסון.

בספר תולדות הכנסת אין ספק שהמאבק למנוע את ההפרטה של שירותי האחיות יירשם כאחד הכישלונות של הבית הזה.

לא של הבית. של החברה.

של הבית הזה. הבית הזה, הוועדות בכנסת, גם ועדת החינוך והתרבות, בהיותי יושב-ראש, גם ועדת העבודה והרווחה, גם ועדה לזכויות הילד, באמת, כל הוועדות עסקו בנושא הזה יותר מחמש פעמים כל ועדה, די בשקידה ולצערנו, למרות יכולת הפיקוח שלנו על הממשלה, צריך להודות, לא הצלחנו לשכנע את הממשלה לעצור את המהלך.

את משרד האוצר.

זה לא רק, לא. אני חושב שגם משרדי הממשלה, אם היו מעמידים את זה בראש דאגותיהם, זה חלק מהנושאים שנופלים בין משרד הבריאות ומשרד החינוך וכל אחד אחראי למשהו אחר ולכן אני בהחלט, זה פרק שהכנסת לא יכולה להתפאר בו וזה ממש חבל. אני מזדהה עם כל מילה שאת אומרת. אני חושב שנגרם פה עוול גדול מאוד לילדים.

אבל אני אומרת עוד פעם שאסור להרים ידיים.

אני לא מרים ידיים.

וההפך, אולי נביא את הכנסת למצב כזה, נהפוך את הקערה על פיה.

תודה רבה ששוב העלית את הנושא החשוב הזה. שירה כסלו, ארגון בטרם.

שלום לכולם. ראשית, אני ממש מברכת את ד"ר קדמן ואת המועצה לשלום הילד על הפרסום. אני מסכימה פה עם כולם, הוא בהחלט מסמך עבודה עבורנו. אני רוצה כן להעיר את תשומת הלב שאנחנו עדיין נמצאים על כ- 150 ילדים שמתים כל שנה מהיפגעות. צודק ד"ר קדמן כשהוא אומר שיש ירידה בתאונות הדרכים, לצערי, זה אומר שיש עלייה בתאונות בית ופנאי.

נכון.

בדיוק מהסיבה הזאת, אנחנו פועלים, אבל לצערי הרב, עדיין לא מספיק. אני כן יכולה לקחת נחמה מזה שאפשר לעשות שינוי. זה בסדר, אנחנו לא כל שנה צריכים לראות נתונים רק נוראיים, אנחנו בהחלט יכולים לעשות שינוי. אני מברכת גם את הוועדה, את ארבעת הוועדות בעצם, כי כולן עוסקות בבטיחות ילדים.


עוד דבר אחד כן חשוב, חייבת להיות תוכנית לאומית. אני לא יודעת אם היא יכולה להיות בתוך הנציבות זכויות הילד. צריך יהיה לבחון את זה. אבל בהחלט יש מקום לשתף פעולה עם כל משרדי הממשלה.

מה שקשור בבטיחות הילד, אנחנו, הוועדה לזכויות הילד, לקחנו על עצמנו את המשימה הזאת ואני כבר יכול לומר לך שבסוף ינואר, בשבוע האחרון של ינואר, אני מקווה שתתקיים אותה פגישה שקבענו, של כל הגורמים הממסדיים שקשורים בבטיחות הילד, יחד עם ארגון הקבלנים, כדי לגבש אמנה לתו בטיחות וולונטארי של ארגון הקבלנים ואני חושב שזה יעזור במשהו להפחית את מספר התאונות.

כולנו תקווה.

תודה רבה לך. ד"ר שרי פייר ממשרד הקליטה, בבקשה.

שלום, תודה באמת על הדו"ח שהוא באמת מקצועי ולצערי האוכלוסייה של העולים מככבת בו לא מעט, אם כי יש, כמו שאמרת, נקודות אור בעיקר בנושא העבריינות של עולים שיורדת ושמענו פה על תוכנית סיכויים, שבאמת, ועוד תוכניות רבות אחרות, לילדים בסיכון, שמובילה עמיתתי במשרד, שרה כהן.


כל מצב הגירה הוא מצב שמוביל לפוטנציאל גבוה יותר לסיכון ולכן אנחנו בגדר מניעתי מצטרפים למערכת החינוך הפורמאלית ומעניקים ללמעלה מ- 6,000 ילדים תוכניות תגבור לימודי, תוכניות של פנאי איכותי, שמהוות פיתרון גם לנשירה גלויה וגם לנשירה הסמויה שאתה, אדוני יושב-הראש, הזכרת ובצדק.


אתה תהית בתחילת הדברים על ההגדרה של עולה ואנחנו במשרד הקליטה מגדירים באמת לא רק עולים שזה מקרוב באו, אלא גם את הדור השני שאנחנו רואים באמת שהתנהגויות סיכון ובעיות נשירה ובעיות של התגודדות וכו', קיימות בו ביתר שאת. בעיקר באוכלוסיות של יוצאי אתיופיה, בוכרה, קווקז וכו'. אנחנו נותנים במסגרת החינוך הלא פורמאלי מינוף לאוכלוסיות הספציפיות הללו.


כפי שאמרתי, בנוסף לתוכניות לתגבור לימודי, אנחנו משתדלים לנסות לתת פתרונות לבעיות שהועלו פה ורואים באמת מגמות ירידה גם בנושא של טיפול בהתגודדות של בני נוער, פנאי איכותי. דובר כאן על מחשבים. הצטרפנו השנה, בשנה החולפת, לתוכנית מחשב לכל ילד ומינפנו את הקבלה של מחשבים בקרב אוכלוסיית העולים עם עין איתורית. ולסיכום, חשוב לי להדגיש שכל גורמי הטיפול שעובדים ובאו פה לידי ביטוי, חייבים אכן להיות עם רגישות תרבותית ולכן מאוד מאוד חשוב שכשאנחנו מעבים את מערכות הטיפול, נשים גם דגש, למשל, בשיטור קהילתי שכל-כך הוכיח את עצמו, מקרב בני העדה, או עובדות סוציאליות או פסיכולוגיות שיש להן באמת את הגישה לקהל היעד הזה. תודה.

תודה רבה לך. תודה רבה לך. אחרונת הדוברות זה ליזה רובין ממשרד הבריאות.

רציתי להגיד, אנחנו באמת רואים לנגד עינינו צמצום פערים ורוצה לציין כמה דברים חיוביים שאנחנו רואים אותם כצעדים לצמצום פערים באשר במיוחד לאוכלוסיות שידן אינה משגת שירותי בריאות וזה ביטול של אגרת טיפת חלב השנה והוספת שני חיסונים מאוד יקרים שהאוכלוסייה היותר עשירה יכלה להשרות לעצמה, החל מסוף שנה זאת ותחילת השנה הזאת, הנוכחית, כבר החלו לתת אותם.

איזה גילאים אלה?

תינוקות. תינוקות. וגם כן בדיקות שמיעה, לילדים שאין להם אמצעים לצמצום פערים, מפני שאלה היו בדיקות שנעשו במרכז הארץ ועכשיו הם ניתנים בכיסוי מאוד מאוד גבוה בכלל הארץ, כולל הפריפריה.

יצחק, אני אומר נכון שאם נכשלנו בעניין האחיות, כן הצלחנו ביחס לטיפות חלב?

טיפות חלב זה אחד ההישגים הכי גדולים, למרות שהאיום עדיין מרחף.

זה רק מראה שאפשר. הואיל והזכרנו כישלון, אז בהחלט בסוגיית טיפת חלב, שעמדה בפני הרס טוטאלי, כאן הכנסת יכולה לרשום לעצמה הצלחה ואני מסכים אתך שצריך לעמוד על המשמר.

ובהתערבויות צריכים תמיד לזכור שיש תמיד, צריכים לראות את זה לטווח הארוך. מזה 15 שנה, יש תוכנית לצמצום תמותת תינוקות בקרב האוכלוסייה הבדואית, שעדיין מככבת, אבל צריכים לראות את הנתונים האלה בפרספקטיבה של השנים, יש ירידה והירידה הזאת החלה רק לפני מספר שנים וזה הרבה שנים לאחר שהחלו בתוכנית הזאת. התוכנית הזאת מתמשכת, היא גם כן נרחבת אבל צריכים לראות את זה בפרספקטיבה של שנים וההתערבויות האלה לוקחות הרבה מאוד זמן להטמיע שינויים בתוך האוכלוסייה.

רפורמת השיניים, לא הזכרת. רפורמה בבריאות השן. צמצום הפערים.

אכן.

שזה ילך ויגדל יותר, לגילאים יותר מבוגרים. אז הצמצום יהיה אמיתי.

מבורך ביותר. ואני רוצה גם כן שיותר ראייה לטווח ארוך לגבי התוכנית הלאומית, תוכנית שמיד לילדים בסיכון הביא לשיחה ושיתוף פעולה בין משרדי, ודיבור על שפה אחת וזה ייעודי לילדים שנמצאים וגרים ביישובים הכי עניים, באשכולות 1 עד 4 ואני חושבת שצריכים לציין את זה, אבל אנחנו עוד לא רואים את הפירות וצריכים לחכות וצריכים לעבוד על זה, בכדי שנוכל לראות את הפירות.

תודה רבה.


תזכיר לי מי הקים את ועדת שמיד, מי העביר את ההחלטה בממשלה?

היה איזה שר, שר רווחה.

אני רק רוצה להוסיף פה, ד"ר רובין, שלמעשה את העבודה של דו"ח שמיד היום, זו עבודה של אחיות בריאות הציבור וטיפות החלב שאנחנו עושות אותה. כולנו כאחת.

טוב.

גם את הנושא של האוכלוסייה הבדואית, שוב פעם, זה אחיות בריאות הציבור.

תודה רבה לך, גב' אשכנזי.


חברים, אנחנו רוצים לסכם את הדיון הזה, הגיעה השעה לסכם.

אני מהאגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך.

ממש משפט אחד.

משפט שאני רוצה להגיד. תודות וכן הלאה, אני מקצרת. אני חושבת, אין נראות מספקת של הגיל הרך בכל הנתונים שניתנים. אני חושבת שכל ישיבות הוועדה שאני משתתפת, כל פעם מזכירים שהגיל הרך צריך להשקיע, להשקיע, אבל אין לנו נתונים. אני רוצה להזכיר שכל הילדים שנרצחו, הם בגיל הרך, הם מתחת לגיל ארבע. רוב תאונות הבית הם מתחת לגיל ארבע ואין נתונים מספיק לגילאים האלה. אני מבקשת שכל פעם שמגישים.

אבל יש פה.

לא מפורט לגיל.

בשנתון. צריך לרדת לעומקו.

הרגשתי צורך לומר.

אני אתרום לך שנתון.

תודה. אני אשמח לראות.

שאלה חשובה, אבל אני חושב שהשנתון, כמה עמודים את רוצה שהם יוסיפו עוד על ה- 700? גם על זה בקושי משתלטים.


חברים, אנחנו רוצים לסכם את הדיון. קודם כל, אני באמת רוצה להודות ליושבי-ראש הוועדות, ועדת החינוך והתרבות, ועדת העבודה והרווחה, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. יחד עם הוועדה לזכויות הילד, על הישיבה השנתית המסורתית שבה המועצה הלאומית לשלום הילד מציגה את השנתון, את הממצאים, את המשמעויות, ובעקבות כך מתקיים גם הדיון על הלקחים ועל הפעולות שצריכות להינקט בעקבות הדו"ח הזה.


אז קודם כל, אנחנו רוצים באמת להודות למועצה לשלום הילד ולעומד בראשה, על הדו"ח, על השנתון הסטטיסטי ל- 2010 המפורט, על מצבם של ילדים בישראל ובהחלט הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לראות בשנתון הזה כמאמר המנכ"ל של המועצה, תוכנית עבודה לשנה הקרובה. הוועדות כמובן רושמות לפניהן את כל הממצאים, את המשמעויות, ומביעות דאגה גוברת והולכת באשר לאותם ממצאים קשים המלמדים על ההחמרה במצבם של ילדים בישראל, כפי שהובאו במהלך הדיון. יחד, כמובן, עם הברכות לאותם תחומים שבהם חל שיפור. אבל בטבע הדברים, הוועדות מתרכזות יותר כדי להביא לשיפור, לתיקון המצב באותם תחומים שבהם מצבם של הילדים הוחמר מאוד ואין צורך לפרט, הם צוינו.


בסיכומים של השנה הקודמת, גם צריך לחזור על זה, שהוועדות מטילות על משרדי הממשלה ועל הרשויות המקומיות ללמוד היטב את נתוני הדו"ח כל משרד וגוף בתחומו, על-מנת לגבש תוכנית, כדי להביא לתיקון ולשיפור. הוועדה גם סבורה שצריך להכין דו"ח לאומי שיגדיר את המצב האידיאלי המשקף את הממוצע של מדינות ה- OECD ומהם הפערים במגוון התחומים, על-מנת שהכנסת, הציבור, ידעו מה הפערים, מה החסרים, החוסרים, מה אותם תחומים שבהם צריכים, ניתן להשלים.


הוועדות, אני חושב, גם כן רוצות, שמעו על הרעיון של הקמת נציבות זכויות הילד ועם קבלת החומר מיוניסף אנחנו נקדם את הצעת החוק הזה. הוועדות מתבקשות כל אחת בתחומה, כפי שהתבקשו, לטפל במהלך החודשים הקרובים במעקב ובפיקוח על משרדי הממשלה, באותם תחומים שהוועדות ממונות עליהם וכל יושב-ראש ועדה יחליט על סדר הדיון ועל הנושאים שבהם הוא רוצה לטפל.


מעבר לכך, אנחנו עושים גם את כל ההחלטות הנכונות שהיו בסיכום הישיבה הקודמת, שאני חושב שאין צורך לחזור עליהם ומה שאולי החידוש זה באמת אותן ישיבות מעקב שהוועדות תקיימנה, כדי להבטיח שניתן בתחומים מסוימים לקדם את מצבם של ילדים בישראל.


האם יש למישהו הערות לגבי הסיכום? אין? תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55