ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 21/12/2010

סוכרת נעורים - השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיי אדם, הגידול בממדי מחלת הסוכרת בישראל, סוכרת נעורים - השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיי אדם, סוכרת נעורים - השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיי אדם

פרוטוקול

 
PAGE
15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
21.12.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 396

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ד בטבת התשע"א (21 בדצמבר 2010), שעה 09:30
סדר היום
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הגידול בממדי מחלת הסוכרת בישראל.

של חה"כ חיים אורון

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.

של חה"כ שלמה מולה

3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.

של חה"כ סעיד נפאע.

4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.

של חה"כ אנסטסיה מיכאלי
נכחו
חברי הוועדה: רחל אדטו - מ"מ היו"ר

חיים אורון

אריה ביבי

שלמה מולה

אנסטסיה מיכאלי

סעיד נפאע
מוזמנים
עו"ד טליה אגמון


- משרד הבריאות

ד"ר עדינה יוסף


- רופאה בכירה אם וילד, משרד הבריאות

ד"ר חוליו ויינשטיין


- מנהל היחידה לסוכרת, משרד הבריאות

ד"ר דרור גוברמן


- ראש אגף רפואה קהילתית, משרד הבריאות

ערן הכהן


- רפרנט בריאות באגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד רביב מייזל


- ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

ד"ר אורית חמיאל פנחס

- מנהלת מרפאת סוכרת נעורים, מכבי שירותי בריאות

אפרת טיש


- עו"ס מרפאת סוכרת נעורים

ד"ר סרגיי ניצן


- קופת חולים מאוחדת

זהבה אדלשטיין


- אם לסוכרתית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

מאיה אדלשטיין


- חולת סוכרת נעורים

ישי אילת


- יו"ר ועד המנהל, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

דנית בן עמר


- חברת האגודה לסוכרת נעורים בישראל

יובל גריסריו


- חבר ועד מנהל, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

סמדר יעקבזון


- מנכ"לית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

רות עוזיהו


- עובדת, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

ד"ר דוד צנגן


- מנהל רפואת סוכרת נעורים, בית החולים הדסה הר הצופים

ד"ר רויטל נימרי


- רפואת סוכרת, בית החולים שניידר

ד"ר אשר קורקוס


- מנהל מרפאת סוכרת, מחוז ירושלים, שרותי בריאות כללית
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
רשמה וערכה
יעל – חבר המתרגמים בע"מ
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הגידול בממדי מחלת הסוכרת בישראל.
של חה"כ חיים אורון

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.
של חה"כ שלמה מולה

3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.
של חה"כ סעיד נפאע.

4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סוכרת נעורים – השקעה בהווה תחסוך עלויות בעתיד ותציל חיים.
של חה"כ אנסטסיה מיכאלי
היו"ר רחל אדטו
בוקר טוב אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא היום מוקדש למחלת הסוכרת בשני האספקטים שלה, סוכרת בכלל וסוכרת נעורים. הדיון היום על פי בקשתם של מספר חברי כנסת שנוכחים כאן. אנחנו נתייחס לאספקט מגפת הסוכרת בארץ ובעולם בכלל, ובהצעות לסדר של שלושה חברי כנסת שביקשו להתייחס יותר בפרוטרוט לסוכרת הנעורים.


אנחנו ערים לנושא העלייה בשכיחות הסוכרת בין היתר כחלק ממה שקורה בעולם בכלל בנושא השמנת היתר כאשר אחד מהסיבוכים שלה היא עלייה בסוכרת. על הסוכרת יש מקום לדון במסגרת הכנסת, לדון במחלה הזאת כי היא לא סתם מחלה, היא מחלה בעלת השלכות לטווח ארוך, הן בנושא התחלואה אבל אם אנחנו מסתכלים לאו דווקא על ההיבט הרפואי אנחנו מתייחסים לנושא הסוכרת מבחינת ההשלכות גם על הכלכלה בכלל. הסיבוכים לטווח הארוך הם סיבוכים שפוגעים באיכות החיים אבל מאידך גם סיבוכים שעלותם מאוד יקרה ולכן יש היגיון וצורך לעשות את מירב המאמצים למנוע אותה. נשמע גם בהמשך שהיא מחלה שניתנת למניעה.


אני אבקש מחבר הכנסת חיים אורון בהמשך להצעה לסדר לדיון מהיר שהוא ביקש, נושא בקשתו היה הגידול בממדי מחלת הסוכרת בישראל. תודה רבה.
חיים אורון
תודה רבה. אני מראש מתנצל כי בשעה 10:00 מתחילות ההצבעות בוועדת הכספים ואני אאלץ בשלב די מוקדם לעזוב.


בעקבות הפרסומים שהיו ביום הסוכרת הבינלאומי ביקשתי לעלות את הנושא לסדר היום משתי סיבות. הראשונה – כי הבעיה היא בעיה, גם את הדגשת אותה בדברייך, השימוש במושג מגפה הוא לא שימוש מקומי. הנושא השני ואני לא אסתיר שהוא המניע המרכזי שלי בנושא ולא מהיום, מדובר בתופעה חברתית וזו מחלה שניתן להגדיר אותה כמחלה חברתית. יש לה מאפיינים בולטים יותר בקבוצות מוחלשות, יש לה מאפיינים בולטים יותר בקבוצות שעוברות מעבר. בארץ למשל כמו אצל הבדואים והאתיופיים. יש לה מאפיינים שבהם נדרשת פעולה יותר רחבה ויותר משמעותית של החברה מאשר בטיפול בנושאים בריאותיים אחרים שגם בהם צריך לטפל.


אני לא רוצה להקדיש את עיקר דבריי לנתונים, אגב כרגיל מרכז המידע והמחקר של הכנסת, אני לא יודע אם זה כבר הגיע לכל החברים פה, הניח לפנינו חומר שבהחלט ראוי, ואם מקבלים אותו בזמן ומצליחים לקרוא אותו קודם. אני רוצה להתייחס רק לשתי נקודות כדי למקם אותנו בתוך הדיון הזה. הנקודה האחת, שיעור האנשים שמקבלים טיפולים בקרב אוכלוסיות שונות, עמוד 5, אני חושב שקיימת בעיה שכולם מודעים לה והיא על אותה קבוצה שאינה מופיע בסטטיסטיקה הזאת. זאת אומרת אנשים סוכרתיים שאינם נמצאים בטיפול. או משום שהסוכרת לא אובחנה ויש תהליך מסוים שעד שהיא מאובחנת ושניתן היה לאבחן אותה קודם ואז הטיפול היה מתחיל קודם והיה יותר אינטנסיבי. או משום שהם לא נמצאים במעגל.


כאן אני חוזר לעניין של הממדים החברתיים של התופעה הזאת, דווקא בכנסת, ואנחנו לא בוועדה מקצועית לדון בהיבטים הרפואיים של המחלה, אני חושב שזה אחד התפקידים הגדולים שלנו לראות איך פורסים את הרשת הזאת. הכלים שעומדים בפנינו הם מאוד פשוטים, ככל שהתחום יוגדר יותר בתוך הסל והבדיקות תהיינה יותר מחייבות, ותהיה רשת יותר ברורה. אני מעורב אישית בשני מעגלים, גם במעגל האתיופי וגם במעגל הבדואי ואני יודע על איזה סדרי גודל של שינוי היו כאשר ישנן עמותות שמטפלות באוכלוסייה הזאת ומביאות למודעות לתופעה, מביאות למודעות את הסכנות, מביאות למודעות את דרכי הטיפול בהם. זה דרמטי. גם בשתי הקהילות הספציפיות שאני הרבה מאוד עוסק בהן.


נקודה שנייה שצריכה להדליק אצלנו נורה אדומה, היא הטבלה, אלו שתי הנקודות שאני מתייחס לחוברת, עמוד 10, אני מודה שאני די זהיר בטבלאות כאלה אבל פה המקום שלנו כל כך בולט שגם אם יש הטיה סטטיסטית אי אפשר להתעלם ממנה. אנחנו נמצאים במקום שני בשיעור פטירות מסוכרת על 1,000 נפש. זה פער מאוד מאוד גדול מהרבה מאוד ארצות אחרות. אני אומר מראש אני לא לוקח את זה כנתון מוחלט אבל אי אפשר שלא לראות את המספר הזה וגם את ההשוואה בינינו לבין ארצות העולם האחרות. זאת אומרת שניתן לעשות מהעניין הזה דברים.


אני רוצה לגייס את הוועדה לשלושה מהלכים, אני לא מדבר כאן בהצהרות, המהלך הראשון שהזכרתי קודם הוא ליצור רשת ולדרוש ממשרד הבריאות להציג בפנינו רשת הרבה יותר מסודרת של ניסיון להגיע יותר מוקדם ובהיקפים יותר מלאים לאותו ציבור שנמצא בתוך אזורי סיכון, ולא רק כי באזור הסיכון כי הוא די רחב, כדי לאפשר ליותר ויותר אנשים להגיע יותר מוקדם לאותן מערכות שקיימות ושיוצרות טיפול מתמשך ואיזון של החולים במחלה. זה מסוג המחלות שהטיפול בהן גם אם הן כרוניות ולא ניתנות לריפוי, סליחה על האמירות הרפואיות פשוט יש לי ניסיון אישי, אבל הן ניתנות להיות בשליטה. בהחלט ניתן לקיים אורח חיים תקין לגמרי עם מגבלות מסוימות של המחלה הזאת כאשר המשמעות שלה ברורה לגמרי גם מהנתונים שמניתי.


הנושא השני קשור בשאלת התשלום עבור תרופות. הגשתי כמה פעמים הצעות בעניין הזה ואני לא מצליח לקדם אותן. יושבים כאן אנשי מקצוע ורופאים, יש על זה נתונים, יש לי מקופה אחת ואני לא רוצה להציג. החולים עליהם מדובר אינם מממשים את המרשמים לתרופות בגלל עלות התרופות. אני מדבר כעת על הסל הבסיסי שהוא יחסית זול ויש היגיון מוחלט לתת אותן חינם. ראשית מהטעם ההומאני הפשוט, אבל גם מהטעם למי שרוצה את נימוק היעילות. ברגע שחולה כזה יוצא מהאיזון ומגיע לאשפוז עלות האשפוז שלו פעם אחת תכסה את כל התשלומים של כל התרופות לאורך כל ימי חייו. כשיושבים עם רופאים הם מספרים לך לא על מקרה אחד ולא על שניים או שלושה אלא על עשרות גם מהצד הבריאותי אבל גם מהצד הכלכלי.

אני לא מבין למה לא ניתן. אנשי הקופות אומרים שהם מוכנים להיכנס למשא ומתן הזה. "זה עושה שכל גם מבחינתנו אבל זה לא יכול להיות מהלך שלנו". כמובן שהם אומרים שזה לא יכול מהלך שלהם כי הם רוצים השתתפות וזה לא יגמר באפס. זה נראה לי כל כך זמין וכל כך פשוט. אני חושב שהאפקט, אם יש נתונים באזור הדרום על 25% שלא מממשים את המרשמים כלומר אנשים שאותרו, שקיבלו מרשמים, אני יכול לספר סיפורים מרופאים על שני בני זוג חולים והרופא המטפל יודע איזה תרופה אחד מבני הזוג לא לקח בחודש האחרון כי הוא רואה מה קפץ אצלו, הוא שואל למה "החודש החלטנו שהיא תיקח ובחודש הבא אני אקח". כך זה מתנהל ואני מספר על סיפורים מהחיים.


הנושא הבא שהוא בן דוד של הנושא הזה והוא הנושא של התשלומים לחולים כרוניים. זה מופיע גם בדוח כאן. זו הייתה הצעת חוק שעברה כבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, הממשלה התנגדה להחיל עליה דין רציפות, מי שמכיר יודע שלא ניתן להחיל דין רציפות פעמיים ובעצם החוק הזה נקבר. כבר היינו מאוד קרובים לסיכום ששני בני זוג, יש לי נתונים על ארבעה בני משפחה שהם חולים כרונים, לא במעט מקרים המחלה היא סוכרת אבל לא תמיד, הם לא משלמים והגג הוא גג אישי ולהבדיל ממה שקורה בביקור אצל רופא ומה שקורה בדברים אחרים שהגג הוא משפחתי. במקרה של התרופות הגג הוא אישי. הם יכולים להגיע אם מדובר בארבע נפשות ל- 1,000 שקלים בחודש. ברור לגמרי שהרבה לא עומדים בזה. אבל גם עם שניים יש עשרות אלפים. רק בקופה אחת, בכללית שירותי בריאות היו למעלה 35,000 משפחות ששם שני בני זוג חולים כרונים. זה מתחבר עם הנושא הקודם, הוא לא בדיוק אותו הנושא אבל הוא מתחבר.


גברתי היושבת ראש אני בכוונה רוצה להעביר את הדיון הזה כדי שנסביר האחד לשני כמה המחלה נוראית ומסוכנת. נדמה לי שמי שהגיע לדיון הזה כבר יודע את זה. השאלה היא מה עושים. אני חושב שצריך להציג בפני משרד הבריאות, והוא יגיד לנו לפנות למשרד האוצר ואני יודע, מוטב שיגיד לנו בפני הכנסת שעם האתגר הזה יש להתמודד עם הפתרונות המעשיים. תודה רבה.
היו"ר רחל אדטו
חבר הכנסת שלמה מולה שגם מבקש להתנצל שהוא צריך לצאת לוועדת כספים, אתה רוצה לדבר על סוכרת נעורים. בבקשה.
שלמה מולה
תודה גברתי היושבת ראש. ראשית אני חושב שאין אדם מתאים יותר לנהל את הישיבה ממך כי את רופאה וגם מגיעה מהתחום של סל התרופות ועם ההבנה העמוקה שיש לך. אני בהחלט חותם על כל מילה שחברי חיים אורון אמר. אני רוצה להגיד גם באופן אישי שאני מעריך מאוד את מה שחיים אורון עושה. יש עמותה אחת שעוסקת בנושא טיפול בריאותי בעולי אתיופיה "תן בריאות" שכבר שלוש שנים שהוא היחידי שיוזמתו משיגה להם תקציבים כדי שיעסקו בחינוך לבריאות. למרות שאני יוצא קהילת אתיופיה לא הייתי מודע לכך. ידעתי על כך רק בשנה שעברה.


אני רוצה לדבר משתי זוויות. בארץ אומרים לנו, לפחות מנתונים שהתפרסמו בכנס שהיה לא מזמן, שכחצי מיליון מאזרחי ישראל חולים במחלת הסוכרת. חצי מיליון שידועים. יש כאלה שיש להם סוכרת אבל הם בכלל לא יודעים שהם חולים. אם אנחנו מדברים על האחוזים מדובר כאן על אחוזים מאוד מאוד גדולים. חצי מיליון מאזרחי ישראל מוכרים כחולי סוכרת. שנית, כ- 45,000 הם חולי סוכרת נעורים. מתוכם כ- 5,000 ילדים ומתוכם כ- 200 איש שאם הם לא ירכשו את מכשיר הסוכרת ויסתובבו איתם הם מהלכים בסכנת חיים.

יכול להיות שהם ילכו לישון אבל לא יתעוררו. עלות המכשיר גבוהה מאוד. אלה נתונים מאוד מבהילים. מצד אחד מדברים על המחלה והקשיים שלה ומצד שני על איכות החיים.


אני רוצה להתייחס לדבריו של חיים אורון שדיבר על יוצאי אתיופיה, על פי הנתונים של הרופאים שקלטו את עולי אתיופיה ובדקו אותם נמצא שהם הגיעו כמעט עם 1%. היום על פי המדדים הרפואיים 20% מיוצאי אתיופיה מאובחנים כבר כחולי סוכרת. 20% ומדובר על 20 עד 25 שנה, זה מבהיל. הנתונים לגבי הבדואים דומים, עם הקמת המדינה כמעט המחלה לא הייתה קיימת אצלם והיום שיעורי החולים יותר גבוהים מאשר אצל יוצאי אתיופיה.


אני זוכר שבשנה שעברה דיברו איתנו על מחלת שפעת החזירים. המדינה התעוררה והפוליטיקאים התלבשו על הנושא, כולל ראש הממשלה ומבלי לעשות אפילו אבחנה רפואית רצו וקנו תרופות ובסופו של דבר אנחנו יודעים שלא השתמשו בתרופות האלה. התחייבו לתרופות ושילמו מיליוני שקלים ולא קרה כלום. מעט מאוד אנשים מתו והייתה מודעות למחלה. את אותו דבר אני זוכר שלפני כחמש עשרה או עשרים שנה דיברו, בצדק, על בעיית האיידס. המדינה התגייסה לנושא, השקיעו הרבה מאוד כספים, הייתה מודעות בקרב אנשי רפואה, נכון בזכות המאבק והמודעות השקיעו מאוד והיום אנחנו במצב שכמעט אף אחד לא מת כתוצאה מהאיידס ומקבלים תרופות למניעה.

אני זוכר את הויכוח שהיה בשאלה אם צריך להכניס את הקוקטיילים לסל התרופות או לא, מי זכאי לקבל ומי לא, והיום אנחנו יודעים שפחות מתים. השנה אנחנו מודעים לגידול בהדבקות באיידס אבל בכול זאת ישנה מודעות.


אני לא חושב שלגבי מחלת הסוכרת יש מודעות למעט לובי הארגונים השונים, אני לא בטוח שבמשרד הבריאות מונחת הצעה תקציבית שעושה דיפרנציאציה בין אוכלוסיות סיכון או לא אוכלוסיות סיכון, אני לא בטוח שמשקיעים במניעה, משקיעים באוכלוסיות מיקוד ומאתרים מי באמת נמצא בסיכון גבוה ומי לא. אני לא נכנס לזה וכולנו מסכימים שלא נשב כעת ונאמר נכניס את זה לסל התרופות ונוביל מהלך. אנחנו מדברים מעבר לסל התרופות, אנחנו מדברים על משרד האוצר ועל משרד הבריאות שייצרו תכנית לאומית לצמצום התופעה, לעשות קמפיין שיחדיר למודעות שמדובר במחלה עם סיכון ושיש צורך בזהירות אישית, בתזונה נכונה, שאפשר להימנע מהמחלה.


לדעתי אנחנו צריכים לצאת עם תקווה שמכאן והלאה נהיה יותר מעורבים, נצא בקריאה למשרד הבריאות ונבקש תכנית. אני מאוד מצטער שאנחנו די קרובים לתקציב ואני לא בטוח שנוכל להכניס את הנושא. לדעתי זה צו השעה ולא יכול להיות שחצי מיליון מאזרחי ישראל חולים בסוכרת ואנחנו שותקים. אנחנו גם יודעים שהמספרים הולכים וגדלים. יש כאלה שאומרים שזו תופעה וזו מחלה של העולם המערבי – זה לא נכון כי יש מדינות מהעולם המערבי שכן מתמודדות עם התופעה וכן עושות קמפיינים וכן עוסקות במניעה. אני חושב שאם זו תהיה התפיסה שלנו אז בסופו של דבר אותו אדם שחלילה כורתים את רגלו ונהפך להיות סיעודי, והמדינה מוציאה מיליוני שקלים כדי לטפל בו באשפוז, בסיעוד ושוב בתרופות, אז בשביל מה אם אפשר לייצר איכות חיים לאנשים?


אנחנו יודעים שבארץ יש בעיה של תכנון לטווח ארוך וכל הזמן עוסקים בכיבוי שריפות. הדוגמה של שפעת החזירים היא הדוגמה הטובה ביותר בתחום הרפואי. אם אנחנו רוצים להציף את העניין, הדבר הזה למזלנו הטוב הוא לא עניין של פוליטיקה של חריגים כן או לא, לקיחת האחריות ואנשי המקצוע, אני לא איש מקצוע וחוץ מלקרוא ולהעביר נתונים ולהסתובב בקהילה ממנה אני מגיע ולראות כמה אנשים חולים ומה הקשיים שלהם, אני לא מבין בדרכי הטיפול ורחל אדטו ואנשי המקצוע יודעים טוב ממני. אני כן חושב שאנחנו צריכים לייצר את התמיכה הציבורית-פוליטית לכך שהנושא הזה הוא נושא קריטי וחשוב גם לדור הזה וגם לדורות הבאים. בזה אני חושב שאנחנו יכולים לעשות יותר. שוב אני מתנצל שאני צריך לצאת.
היו"ר רחל אדטו
זה אמיתי ההצבעות על התקציב. רק לומר שהדיון הזה היה אמור להתקיים לפני כשבועיים ביום הסוכרת הבינלאומי. לך אני רוצה לומר שאחד הדברים שיש היום בהחלט התגייסות למערכות לנושא העלאת המודעות לסוכרת מאחר וחלק גדול מסוכרת נעורים וחלק גדול מהסוכרת בכלל ניתן למניעה באמת שמתגייסים לפעילות גופנית, לתזונה נכונה., לכן יש גם תכנית שמובלת על ידי האגודה הלאומית לסוכרת שהוצגה למשרד הבריאות לאחרונה. גם ההתגייסות של הקופות וגם משרד החינוך בתכנית משותפת עם משרד הבריאות שהם רוצים להכניס לבתי הספר. כלומר התחילה פעילות מתוך ההבנה שאין בכלל ספק שיש להילחם בה כטיפול מונע. בין היתר גם מתוך המספרים לא רק של החולים אלא לכאלה שאינם יודעים שהם חולי סוכרת ולהם באמצעות פעילות גופנית של שלוש פעמים או ארבע בשבוע וירידה במשקל בכלל נוכל להפוך לאנשים נורמטיביים לגמרי.


אני אבקש את חבר הכנסת סעיד נפאע שגם הגיש הצעה לסדר ואחר כך אני אפתח את הדיון.
סעיד נפאע
תודה גברתי. אני לא רוצה להרבות במילים מכמה סיבות, האחת באמת כדי לאפשר לאנשי מקצוע שהם יותר בקיאים מאיתנו בנושא להציף את העניין. שנית, אני מניח שחברי הוועדה והוועדה שותפים לעניין. שמענו גם דברים מאוד קולעים משני קודמיי. אני מבקש רק בכמה מילים בקשר לרציו שעמד מאחורי ההצעה שלי לדיון מהיר, והוא אותה קבוצת אנשים שלא רק חייה בסכנה מידי רגע ורגע אלא גם התוצאות העתידיות שעלולות לנובע מאי מתן טיפול. לכן הרציו הוא מד הסוכר הרציף, שכפי שהבנתי לא רק מהנתונים אלא גם משיחות שהיו לי שמדובר במספר לא כל כך גדול. מדובר על כ- 200 איש שזקוקים למכשיר הזה. זה הרציו מאחורי הבקשה.

השאלה היא אם אנחנו כוועדה כן נוכל להצליח להביא את ועדת הסל בדרך המלצה או פעילות אקטיבית יותר כשועדת הסל מתקרבת לדון בנושא הזה להכניס את המכשיר לסל התרופות. אם נצליח לעשות את זה אני חושב שעשינו את מלאכתנו. תודה רבה.
היו”ר רחל אדטו
אני מוכרחה להגיב למשפט האחרון שלך. לא רציתי ללכת לכיוון הזה אבל אין לי בררה. שמונה שנים הייתי חברה בועדת הסל, אם היה דבר שלא עלה זה היה כשקיבלתי מכתבים מועדה שמתכנסת בכנסת ואומרת אנחנו מבקשים להכניס מכשיר. כי ברור כשדנים, ודנו בשנתיים האחרונות במכשיר הזה, גם כשאני הייתי היה דיון וגם בזמנו הוא הוכנס לקריטריונים מסוימים. זה הוכנס בגלל שישבו שם אנשים מסוימים שלקחו את המחיר, את העלויות למשפחה, את התועלת, את הניסיון ואת ההשלכות הרוחב, ובעקבות זה החליטו מהם הקריטריונים להכניס.

כלומר התייחסות הוועדה להמלצה שאנחנו נבוא נגיד כאן, זו החלטה חצי פוליטית בסופו של דבר כי יש פה שורה ארוכה של אנשי מקצוע אבל כולם כאן הם אנשים שזו התמחותם וזה העניין שלהם. לכן הבמה להכניס מכשיר כן או לא היא לא הבמה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יש איזה קושי בלהגיד שועדת העבודה, הרווחה והבריאות מבקשת מועדת הסל להכניס את המכשיר.
חיים אורון
אבל יש דבר שהוא יותר חריג, את היית שמונה שנים בועדת הסל אני חמש עשרה שנה בלובי לרפואה ציבורית, מעולם לא המלצנו לועדת הסל מסיבה מאוד פשוטה שזה סדרי עדיפויות. בשביל להחליט אם המכשיר הזה, שאני מסכים שצריך להכניס אותו, צריך לשבת ולשמוע את כולם. בשביל זה יש את ועדת הסל ולא חברי כנסת שימליצו היום על תרופה ומחר על מכשיר. התפקיד שלנו לדעתי ושלצערי הרב אנחנו עומדים להיכשל בו, היום, עכשיו בעוד שעה זה שהתקציב לועדת הסל לא יהיה 350 מיליון שקלים אלא יהיה 600 מיליון שקלים ואז זה יכנס. הם יחליטו מה לעשות.
היו”ר רחל אדטו
איך הגעת ל- 350, ראשית זה 300 וירד.
חיים אורון
אני חושב שזו חלוקת העבודה הנכונה. לא אנחנו אלה שנקבע איזה תרופה תכנס לסל, אנחנו צריכים להגדיל את התקציב ואז אנשי המקצוע יחליטו מה כן נכנס.
היו”ר רחל אדטו
בהחלט, באופן חד משמעי. אני מבקשת את עמדת משרד הבריאות כרגע.
דרור גוברמן
תודה רבה על הדיון. אני ראש אגף רפואה קהילתית משרד הבריאות. תודה רבה על ההצעות לסדר. מספר התייחסויות בנוגע למחלת הסוכרת. חשוב לזכור כאשר אנחנו מופיעים כשיאנים בתחום הסוכרת חלק מזה נובע מהמידע הרב שיש בידנו. יש לנו פרויקט של מדדים לאומיים שכולל את נושא הסוכרת ואיזון הסוכרת. כמעט אין מדינה בעולם שהנתונים שמופיעים בטבלאות כגון זו שבעמוד 10 שצוינה, שבה הנתונים מתבססים על מדגם שכולל את כל האוכלוסייה. צריך לדעת שחלק מהחולשה שלנו נובעת מהעוצמה שלנו בנושא הזה. לא לומר שאין לנו מה לעשות ואני מיד אתייחס.


נושא השתתפויות העצמיות להן התייחס חבר הכנסת חיים אורון, נעשית עבודת מטה מאוד נמרצת במשרד בנושא הזה, משרד הבריאות. עמדת המשרד כפי שבוטאה על ידי המנהל הכללי ועל ידי סגן השר היא שיש להוריד את ההשתתפויות העצמיות בכפוף לסדרי עדיפויות וכמובן שיש סוגיה משמעותית של תקצוב. סך ההשתתפויות העצמיות עומד היום על 2.2 מיליארד שקלים מתוכם 1.7 מיליארד שקלים לתרופות והשאר לביקורים ושירותים אחרים. ההיגיון במה שאמר חבר הכנסת חיים אורון לא נעלם מעיני המשרד ואני מקווה שבנושא הזה תקודם הבנה בין משרד הבריאות לבין משרד האוצר, כי לא די בזה שמשרד הבריאות יבין.


נושא תכנית לאומית – מנהל הכללי של משרדנו נפגש אך לאחרונה עם יושב ראש המועצה הלאומית לסוכרת, פרופסור איתמר רז, בהחלט אנחנו הולכים בכיוון הזה. צריך להבין שבתכנית הזאת יש הרבה מאוד אספקטים שנמצאים מחוץ לתחומו של משרד הבריאות. אין זה לומר שמשרד הבריאות איננו צריך להיות הגורם המתכלל ואיננו אחראי, הוא אחראי וחשוב שירכז. אבל אין עוד מחלה כמו סוכרת שבה הנושא, כמו שהזכירה חברת הכנסת רחל אדטו, סגנון חיים, עודף משקל, גורמי סיכון אחרים כמו עישון, נושא של תזונה, נושא הסוציו-אקונומי שהוא סמן מובהק של סוכרת. בעצם בנושא של הארכת תוחלת החיים כל הנושאים האלה הם שזורים בנושא של סוכרת. אכן צריך לתקוף את זה בהרבה מאוד מישורים, הרבה מאוד עשייה של ממשלה ומחוצה לה. אני מאוד מקווה שנצליח להתקדם בנושא הזה. תודה.
היו”ר רחל אדטו
בשורה טובה של משרד הבריאות לדעתי היא עצם אימוץ התכנית של המועצה הלאומית לסוכרת בין היתר שלוקח גם את משרד החינוך במקביל יחד עם העבודה שלו. אני ראיתי את התכנית הזאת ואני חושבת שאם היא באמת תאומץ ותתוקצב, אם היא תאומץ תיאורטית בלי תקצוב אין לה משמעות, זה דבר חשוב.
אריה ביבי
גברתי היושבת ראש, אני לא מבין גדול בסוכרת, לא מבין במחלות ואני פוחד לקחת זריקות וכדורים, אבל מבין שמחלת הסוכרת שכיחה. אני חושב שהמדינה צריכה לחשוב במושגים עלות תועלת. בחישוב עלות תועלת מה המשמעות אם אני נותן מניעה כמה אני חוסך אחר כך. זה ברור שהכול קם או נופל בנושא הכספי. לכן ראשית אני חושב שההמלצה צריכה להיות להגדיל את סל התרופות. שנית, אני חשוב שחברות הביטוח, לדעתי צריך לפנות לחברות הביטוח שהן גובות הון תועפות מהאזרחים ואם מסתכלים במוסף "הארץ" אנחנו יודעים כמה הן מרוויחות כל השנים וכמה המנהלים שלהם מרוויחים, לדעתי צריך לפנות אליהם ולבקש שלפחות פרומיל ילך לדברים האלה. לדעתי אין בושה לעשות את זה ואנחנו צריכים לעשות את זה.
היו”ר רחל אדטו
באופן מפתיע יושב ראש חברת הביטוח הגדולה הוא יושב ראש האגודה לסוכרת הנעורים.
אריה ביבי
כמה הוא נותן לזה. אני אשמח לשמוע מספרים. זה שהוא יושב ראש ויושבים ליד שולחן עגול ואוכלים עוגיות זה בסדר, אבל מה אחרי זה.
היו”ר רחל אדטו
בבקשה מאיה אדלשטיין שביקשה רשות דיבור.
מאיה אדלשטיין
אני בת 9.5 ואני לומדת בהר אדר.
זהבה אדלשטיין
למאיה יש סנסור סוכר הרציף והיא רצתה להגיד לכם למה זה טוב לה.
מאיה אדלשטיין
למשל כשאני הולכת לחברות אני לא צריכה לדאוג אם הסוכר שלי גבוה או נמוך מהפעם האחרונה שמדדתי. אני פשוט יכולה להסתכל על זה וזה ממש מקל שצריך כל הזמן לדקור. את החברות שלי כבר לימדתי להפעיל אותו ולפעמים כשאני מרגישה שהסוכר שלי נמוך אני מבקשת מהן לבדוק מה המצב. הן ממש עוזרות לי ואני חושבת שהוא מאוד מקל.
היו”ר רחל אדטו
כמה זמן יש לך את הסנסור הזה?
מאיה אדלשטיין
בערך שנה וחצי.
זהבה אדלשטיין
היא סוכרתית מגיל שנה. להיות הורה לילד סוכרתי זה בעצם התמודדות בשני מישורים. יש את המישור החברתי שלא יעניין אתכם כעת אבל השקט הנפשי שלנו והאפשרות שלנו לתת לה להיות כמה שיותר ילדה נורמאלית. כלומר ללכת לחברות, לצאת לטיולים, לישון אצל חברות, דברים שקודם לא כל כך יכולנו לתת לה לעשות אלא אם היינו שם. אם הינו נותנים היינו במתח תמידי מה קורה איתה.


הטוב במודד הזה הוא שהוא לא רק מראה את מצב הסוכר אלא הוא גם מראה מגמה, כלומר מעריך שהיא הולכת להיות נמוכה הוא מתריע הרבה קודם. זה נותן לנו או לה את האופציה לטפל לפני שהיא מגיעה למצב. יש גם את המישור השני שהוא הפן הבריאותי, זה בעצם מרדף תמידי אחרי הערכים של הסוכר. יש לך מצד אחד את הערכים הגבוהים שאתה רוצה להימנע מהם בדיוק מאותם סיבות שדובר עליהם. מגיל שנה הסיכוי שלה, והסטטיסטיקה די לרעתה, יש לה את הערכים הנמוכים שאתה נבהל מהם שהם בעצם סכנת חיים מידית.


לפני הסנסור לא כל כך העזנו, אנחנו והרופאים, ואתה משאיר אותה בערכים קצת גבוהים ובמיוחד בלילה. זאת אומרת שהרמות שלה, את מן הסתם יודעת מה זה, זו איזו מדידה תלת חודשית שמראה בשלושת החודשים האחרונים את רמת הסוכר, עמדה בערך על ה- 8. מאז שיש לנו את הסנסור אנחנו יכולים להעז יותר והיא ירדה ל- 6.3. סליחה על הביטוי אבל זה החלום הרטוב של רופא וגם שלנו, וזה משאיר אותנו שקטים לגבי הסיבוכים בעתיד.
היו”ר רחל אדטו
מאיה, כל הכבוד שבאת, גם אני מתרגשת שאני באה לכאן וזה שבאת לכאן באמת כל הכבוד. עשית את זה מאוד יפה. תודה.


אני מבקשת את דוקטור דוד צנגן מנהל מחלקת סוכרת של בית החולים הדסה.
דוד צנגן
מאחר והדברים למעשה כבר הובאו, אני אתייחס לנושא מערכת של ניטור רציף ואגיד שני דברים. האחד אני חבר המועצה הלאומית לסוכרת. אנחנו בשנה שנתיים הצלחנו להעביר את העובדה ש- 60 ילדים שהוכח לגביהם שיש להם תת סוכר והם נוטים לתת סוכר יוכלו לקבל את מד סוכר רציף. זה עלה במאמצים כבירים בגלל שלא רצו להכניס את הדבר הזה בדלת האחורית, אני בחיים למדתי שאם לא מכניסים בכל זאת את הפיילוט אז לא מצליחים להכניס את הטכנולוגיה. צריך להבין שילדים כמו מאיה, ולמשפחה הזאת צריך לתת להם שאפו כי הם פעילים בצורה רצינית בכל המערך לעזור לכל הילדים עם סוכרת נעורים.


יש לנו קבוצה של מאות ילדים, נערים ומתבגרים והייתי אומר גם סטודנטים צעירים שהם חשופים כל רגע למצב של תת סוכר, למצב שהם יתעלפו בבית לבד ואף אחד לא ידע. זה יכול לעלות בחייהם או באיכות חיים קשה. יש לנו סיפור על בחור ארכיטקט, אשתו רופאת שיניים שנסעה לכנס והוא נשאר בבית, הלך לישון. בבוקר היא התקשרה ולא הייתה תשובה, האיש שוכב כבר שלוש שנים איש צמח. כנראה בלילה הוא קם מהמיטה, מצאו אותו בשעה 12:00 בצהריים, הוא היה נניח משעה שעה 02:00 או 03:00 בלילה שוכב שם ואף אחד לא טיפל בו.

כמובן שהסנסור הזה שהיה מעיר אותו או שהיה עושה דבר היה יכול להציל אותו. לכן אני חושב, ואני מניח שכל הקהילה וכל הרופאים שבוודאי העוסקים בסוכרת נעורים, אנחנו חושבים שהטכנולוגיה הזאת חשובה ביותר, היא חשובה ביותר אבל בהגבלה. אני לא נאיבי וזו לא הפעם הראשונה שאני יושב כאן. אני לא חושב שצריך לאשר לכולם באופן גורף. כי ברגע שמאשרים לכולם זה לא עובר. אבל אצל ה- 60 ילדים שזה הוכנס בצורה כזאת שהם צריכים להראות שני מקרה היפוגליקמיה ושהיו בבית חולים, וקראו לאמבולנס, כל אחד מאיתנו עונים לטלפונים של הורים עם היפוגליקמיה ומונעים שהם יגיעו לבית החולים, אז הקופות מתחפרות בקריטריון הזה וזה דבר שהוא לא יכול להימשך.
היו”ר רחל אדטו
זה עלה עוד פעם השנה בדיונים על הסל?
דוד צנגן
זה עלה עוד פעם ואני יודע את העדיפות כרגע. העדיפות כרגע לא גבוהה למרות שאנחנו במועצה הלאומית לסוכרת העברנו את הדבר הזה כבקשה וגם כתבתי מכתב אישי ובמכתב אני חשבתי שצריך לעלות את זה מה- 60 שנתנו עד עכשיו. אגב זה לא מומש על ידי הקופות ואם בודקים על ידי הפיקוח כמה אחוזים מפלח של האוכלוסייה יש בקופה צריך שיהיה באותו יחס מספר מאושר של סנסורים. נניח שבכללית שירותי בריאות זה שליש אז צריך ש- 20 סנסורים יאושרו על ידי שירותי בריאות כללית, במכבי שירותי בריאות וכן הלאה. המצב שזה לא קרה.


מה שהומלץ על ידי המועצה זה שילדים עד גיל 8, זה מה שנכתב במכתב, שילדים עד גיל 8 יאושר להם באופן גורף, ולילדים מעל זה בהנמקה רצינית של הרופא. אבל שזה יעלה לסדר גודל של 300 ילדים בארץ. 300 ילדים בארץ זה כבר מספר שאני מניח, כמובן שעל כל מספר אפשר לבקש יותר, אני מוכרח להגיד שלא לכל ילד זה טוב לו, לא לכל מתבגר או סטודנט זה טוב, יש כאלה שזה לא טוב להם ורוצים להוריד אותו ולא רוצים אותו. אבל ברגע שיעלו את זה לסדר גודל כזה והיא תפקח על הקופות שהן אכן נותנות, זה אפשר. עד כמה שאני יודע שבועדת הסל הראשונה זה בעדיפות לא גבוהה ולאור השנה שיש את כל נושא טיפולי השיניים שנכנסו זה כנראה לא יכנס.
היו”ר רחל אדטו
יש השנה פחות כסף.
דוד צנגן
זה דבר מאוד מטריד ואני חושב שצריך לעשות משהו עם זה.


נקודה נוספת, אני חושב שלועדת העבודה, הרווחה והבריאות יש כן השפעה מעבר. אני אגיד קודם שעל ועדת הסל יש כן לאנשים השפעה. אתם האנשים שפוגשים את האנשים האלה ואת המסר הזה אפשר להעביר וכשיושבים בועדת הסל האנשים מדברים אחרת. זה נכון שזה יוצא כהחלטה של הוועדה ואז אחרי זה אנשי ועדת הסל רואים את מה שעלה פה ויש להם גישה אחרת. אפשר להעביר את הדברים.


נקודה אחרונה, נושא של התשלומים על הוצאות למחלות כרוניות, בניגוד לכל האוכלוסייה הילדים לא מחליטים אם הם מוציאים את הכסף על תרופות או לא. מי שמחליט הם ההורים. הקריאה להפסיק את התשלומים למחלות כרוניות של ילדים עם סוכרת על ילדים צריכה לצאת מכאן. לא יתכן שהילדים האלה תלויים בהחלטה של ההורים שלהם האם לשלם את ה- 279 שקלים, את המס הזה, הם תלויים בטיפול. הורים עניים לא קונים סטיקים למדידת סוכר ולא מודדים סוכר. הורים עניים קונים פחות אינסולין, באים פחות לרופא, זה דבר שצריך להפסיק.
היו”ר רחל אדטו
אין שאלה. זה המסר היותר משמעותי לדעתי.
דוד צנגן
הילדים הם לא אוטונומיים בניגוד למבוגרים שמרווחים.
היו”ר רחל אדטו
הם אותו דבר מבחינת ההשתתפות העצמית בהתייחסות שלנו לנושא הזה. זה המסר המרכזי.


אני מבקשת את ישי אילת בבקשה.
ישי אילת
אני יושב ראש האגודה לסוכרת נעורים בישראל. אני בעצם בא בשם כל ילדי סוכרת נעורים. אבל גם להעביר לוועדה שסוכרת לא נגמרת בגיל 18 ולא בגיל 24 אצל סטודנטים, הסוכרת ממשיכה איתנו, וסוכרת נעורים לא עוזבת את אף אחד. לצערנו כרגע, עד יום מעברו של האדם מהעולם היא נשארת איתו. יושב איתי כאן יובל שהוא סוכרתי כבר 40 שנה. זאת אומרת שזה לא עזב אותו בגיל 18 ומשום מה זה דבק בו. לצערנו המחלה לא עוזבת.


כל נושא הטיפול היום הוא שאנחנו צריכים לטפל ולהשקיע בסוכרת נעורים, זה כמו שאמרו כבר קודמיי, זה למנוע את הסיכונים של המחר. כמו שהזכירה כאן מאיה אדלשטיין בנושא של מד סוכר רציף שהוא אחד הדברים שעוזר לנו לשמור על איזון טוב יותר. כמו שהיא סיפרה שהיא הצליחה לאזן, אני מקווה שלי יש ילד סוכרתי 11 שנה, שיבוא יום שהוא יגיע לאיזונים האלה. עוד לא הצלחנו איתו והוא ילד מתבגר.

האיזונים שלו הם עדיין באזור ה- 9. אני שומע את זה ואנחנו מקווים להיות שם. נכון שהוא לא על מד סוכר רציף, הוא עדיין עם זריקות ומשאבה ומנהל את חייו. אבל אם נשקיע היום ונצליח לאזן אותו ולשמור עליו טוב יותר אנחנו נצליח לחסוך הרבה מאוד כסף. את הילד שלי אנחנו מנסים לגדל כמו כל ילד אחר, הילד שלי כרגע בשנת שירות, הוא יצא מהבית לשנת שירות ואחרי זה הוא הולך להתנדב לצבא לעוד שלוש שנים.

זאת אומרת שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לא להשתמט מהצבא ולתת למדינה כמה שיותר כמו כל אזרח שאנחנו חושבים שצריך לתת. אבל להגיד לכם שאני ישן בשקט בלילות כשהוא נמצא עכשיו בשנת שירות מחוץ לבית, נכון שהוא בן 18, לא. אם אני יודע מה עובר בלילות אין לי מושג, אבל אני צריך לשחק. מצד אחד אני צריך לתת לו את החיים הנורמטיביים, החיים הרגילים ומצד שני אני חושש מה יקרה עם הסוכרת. האיזון שלו לא טוב.

אם היה לו את המכשיר הזה שהיה עוזר לו לפקס את עצמו ולאזן את עצמו, הוא היה רואה כל דקה, כל רבע שעה איפה הוא נמצא והיה מוסיף אינסולין או פחות אינסולין והוא היה מגיע לאיזון טוב יותר. אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה לו בעוד 20, 30 שנה, אילו מחלות הוא עלול לפתח, וכמו שנאמר כאן כמה כסף המערכת תתחיל לשלם עליו. אנחנו לא רוצים להגיע לזה. אנחנו אומרים שההשקעה היום באמת קטנה, היא יחסית קטנה היום אבל לאחר מכן נחסוך השקעה שכל חולה כזה יעלה מיליונים למערכת.
היו"ר רחל אדטו
כמה עולה. כשמדברים על הסנסור זה לא מספיק כי יש את כל המתקנים שלו, על מה מדברים?
רויטל נימרי
הסנסור עצמו עולה בערך 300 שקלים כשהחברות נותנות את ההנחה על פי כמה סנסורים אתה קונה, ושני המכשירים שצריך לשים הם בעלות חד פעמית של בערך 5,000 שקלים.
היו"ר רחל אדטו
זה 5,000 שקלים למכשיר. אבל אחר כך צריך - - - -
רויטל נימרי
300 לכל סנסור.
היו”ר רחל אדטו
300 לכמה זמן?
רויטל נימרי
בערך לשבוע. הסנסור שמחברים הוא לשבוע. הוא מתכלה.
זהבה אדלשטיין
לחמישה ימים.
היו”ר רחל אדטו
הסנסור הוא לשבוע? – לחמישה ימים.
ישי אילת
זה המחירון הרשמי של החברות וזה לא בטוח שזה המחיר שהקופות משלמות.
היו”ר רחל אדטו
זה 300 כפול 52 זה עוד 15,000 שקלים בתוספת ה- 5,000 שקלים וזה 20,000 שקלים, וזו הוצאה של 15,000 שקלים לשנה. המקסימום זה 15,000 שקלים למטופל בשנה. מדובר על 200 ילדים - - -
ישי אילת
ההשקעה לא גדולה. מעבר לכך אנחנו מדברים גם עבור הסוכרתיים המתבגרים. יש כאן נושא של נשים בהיריון ששם זה סיפור שהן חייבות להיות מאוזנות כי אחרת יש סכנה מאוד גדולה לעובר ולאימא.
היו”ר רחל אדטו
כאן זה דבר יותר פשוט לקחת מישהו לתקופת זמן קצובה.
ישי אילת
גם זה לא נמצא היום בסל.
היו”ר רחל אדטו
אני תמהה על העלות של ה- 15,000 שקלים נניח 20,000 שקלים כפול 200 מדובר בכ- 4 מיליון שקלים.
דוד צנגן
וזה פחות לקופות החולים כי קופות החולים קונות את זה במחיר אחר.
היו”ר רחל אדטו
כשפורטים כעת את העלות לפרוטה זה מדהים שעל זה אנחנו מדברים.


בבקשה נציג המועצה הלאומית לסוכרת.
חוליו ויינשטיין
יש כאן נציגות נכבדה של סוכרת נעורים וילדים.
היו”ר רחל אדטו
אנחנו מערבבים כאן את שני המושגים יחד.
חוליו ויינשטיין
אבל מספר האנשים שמיצגים את סוכרת נעורים כאן אינו מייצג את מה שקורה באמת בשטח כי המגפה האמיתית היא לא בסוכרת נעורים. מדובר בעשרות אלפים בישראל, אולי ב- 50,000 איש בערך. אנחנו מדברים על המגפה האמיתית והיא סוכרת אצל מבוגרים. את סוכרת המבוגרים אני מבקש לייצג כרגע כי זה המגפה. אבל דעו שמדי שנה מתים בישראל כ- 40,000 אנשים מסוכרת. בדרך לפה שמעתי שלמלחמה בתאונות הדרכים שבה מתו 500, 600 איש קיצצו להם מהתקציב 200 מיליון שקלים, אני לא יודע מהו התקציב ממנו קיצצו 200 מיליון שקלים. אבל אנחנו מדברים על מחלה שהיא המחלה הכי משמעותית על התחלואה והתמותה. זו בעצם הבעיה.


לפני עשרים שנה היו באים ואומרים לנו שיש לך סוכרת ואתה תלוי בגנים שלך אם אתה תפגע או לא תפגע, אם תלך לעולמך בגיל צעיר או תחיה חיים ארוכים. היום אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להשקיע ולשנות את זה. לשנות את זה, הוזכרה כאן התכנית הלאומית שאנחנו אמורים להפעיל בכל המדינה על ידי משרד הבריאות וגם משרדים ממשלתיים, אולי כולם יחד. זזו בעצם תכנית לאומית שלא אמורה להגיע לסכומים כאלה. אנחנו יודעים שאת סוכרת מבוגרים אנחנו יכולים גם למנוע וגם לטפל ואנחנו לא כל כך עושים את מה שאנחנו היינו צריכים לעשות. אנחנו מדברים על מחלה שהיא ערמומית במידה מסוימת, היא לא כואבת, אף אחד לא מרגיש בה ומי שלוקה בה ועד שהוא לא נפגע ממנה הוא לא מתלונן על שום דבר. לכן היא לא סקסית כמו שהוזכר האיידס או חלילה מחלות כמו סרטן או מחלות כואבות אחרות. היא הורגת לא פחות אולי אפילו יותר כפי שציינת מחלות אחרות. התכנית הלאומית שהמועצה הציגה זה מה שאנחנו מבקשים להפעיל.
היו”ר רחל אדטו
כבר עזרתי לך בלהגיד שאני מקווה שיאמצו אותה.


חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי בבקשה.
אנסטסיה מיכאלי
תודה גברתי היושבת ראש, האמת שאני לא חברה בוועדה וכעת יש לנו בדיוק דיון בועדת החינוך והספורט על נושא פעילות הגופנית במערכת החינוך. אני חושבת שזה לא פחות חשוב. ביקשתי את הדיון הזה ואני כיושבת ראש השדולה לקידום זכויות המשפחה הגעתי לכאן להגיד את דבריי. שמעתי שזו לא החלטה להכניס לסל התרופות את המכשיר, זו החלטה פוליטית וצר לי על כך. אנחנו צריכים לדאוג לבריאות כל עם ישראל, זה לא פשוט כלכלית.


הסתכלתי על המסמך של מרכז מידע ומחקר של הכנסת שמונח על השולחן, יש בו נתונים סטטיסטיים והשוואות, כעת אנחנו חלק מה- OECD והתחלנו לנהל משא ומתן החל ממאי 2007, לפני כשלושה חודשים הפכנו להיות חלק גדול מהארגון הזה ויש לנו כאן נתונים של כל המדינות ואיפה אנחנו נמצאים ביחס אליהן. צריך לבדוק איפה אנחנו נמצאים ואיך נוכל לשפר את המצב וגם לבדוק באילו תרופות משתמשים האחרים.


פרט אישי קטן, אימא שלי חולת סוכרת כשאני מתקשרת אליה לרוסיה, נכון שהאוכל שאנחנו אוכלים ובאילו מדינות אנחנו חיים הכול משפיע, היא אומרת שאין לה תרופה שמתאימה לה, והיא צריכה בכל פעם לגשת להיבדק ולהיות בבית חולים. אני רחוקה ממנה ואני לא יכולה לעזור לה. אני יודעת שעדיין זה הכול תלוי בכיס של הלקוח, של החולה שלא יכול לקנות את התרופה הראויה. העניין שכל פעם זה משתנה ותמיד יש עוד חידושים ותרופה ניסיונית. אני אומרת שאם יש כבר את הטיפול שאנחנו יכולים לתת אני ממליצה לוועדה הזאת למרות שכמה חברי כנסת אמרו שהדעה שלנו היא דעת פוליטיקאים, חברי כנסת, אני אומרת את זה כאימא לשמונה ילדים, כאזרחית שאכפת לה וגם כאדם שהגיש את הדיון וגם כי אני נמצאת עדיין במשבצת של חברת כנסת, אם נוכל להשפיע בהמלצה בפרוטוקול שתישמע, אני ממליצה לועדת הסל לשקול בחיוב להכניס את מד הסוכר הרציף לסל התרופות.


אני רוצה לציין פרט, לכולם יש את הטבלאות של ה- OECD? מדהים שלעומת כל המדינות אנחנו בשיעור התחלואה של מחלת הסוכרת בישראל לבין שאר מדינות הארגון, בעמוד 3, אנחנו ב- 6.5 לעומת כל המדינות, כלומר אנחנו באמצע. אם נסתכל על שיעור הפטירה מסוכרת ל- 100,000 לנפש, עמוד 10. מדהים אותי שיש את האפשרות ואנחנו יכולים לתת את התרופה ונוכל לפתור את הבעיה. כמו שאמרת זו מגפה. נציג משרד הבריאות אמר שיש כאן כל מיני שיקולים ויש צורך לדרג. אני מסתכלת על המלחמות שלי על תקציב החינוך במדינת ישראל, אנחנו כל הזמן מדורגים כמו האימא שמבקשת לקבל הנחה צריכה להביא ילד לגן אלף חשבוניות להוכיח שהיא אימא ושיש לה עוד ילד כדי לקבל הנחה של 10%. נעזוב את זה אבל הבריאות זה הכול. ברגע שאנחנו בריאים נוכל להפוך את העולם. אני מאחלת בהצלחה בהחלטות. תודה.
היו"ר רחל אדטו
נציג מכבי שירותי בריאות אני אדבר בשמך, רק תקן אותי אם אני טועה. אני יודעת שמכבי לקחה עכשיו את הנושא של הפריפריה במסגרת אי שוויוניות בבריאות בפריפריה והמרכז, לקחו את הנושא של סוכרת כמדד לתחלואה. יש להם תכנית לאומית, כולל גם שירותי בריאות כללית שעושה פעילות דומה בנושא אי שוויון בין הפריפריה למרכז. כאשר הטיפול בסוכרת והמעקב אחרי סוכרת הם אחד מהקריטריונים המרכזים בנושא הזה. הבאתי נכון את העמדה?
אפרת טיש
אני עובדת סוציאלית במכון סוכרת נוערים של מכבי שירותי בריאות. האמת שאחד הנושאים שהיו אמורים לעלות ולא עלו, זה המנדט שבו היינו רוצים להיות מעורבים בו והוא נושא הסייעות של הילדים הצעירים. זה הסנסור האנושי - - -
היו”ר רחל אדטו
אתן לך תשובה בנוגע לסייעות. אני במסגרת הדיונים, וזה היה חלק מסדר היום אבל מאחר ונושא הסייעות לילדים נפתר קודם לישיבה הפעם הוא נמחק מסדר היום. זה היה צריך להיות אחד מחמשת ההצעות להיום אבל הורדנו אותו כי הבעיה נפתרה.
רחל יעקבזון
המשבר שהיה בתחילת השנה בנוגע להקצאה. עכשיו אנחנו פועלים כדי לקדם חקיקה בנושא.
היו”ר רחל אדטו
ולכן הורדנו את הנושא מסדר היום בהסכמה, לא חד צדדית.


אני מצטערת על לוחות הזמנים וזה חלק מהבעיה.
דנית בן עמר
את מוכנה להציג את הנושא של סוכרת בהיריון?
היו”ר רחל אדטו
אני מוכנה להקדיש לזה דיון נפרד. מה נגיד על סוכרת היריון שאנחנו צריכים לאזן אותה לטובת הילד ולטובת האם?
דנית בן עמר
בדיקת רמת סוכר מצילה את העובר, חוסכת המון כספים למדינה, עוזר לי להיות אדם עובד ולא להרגיש שאני צריכה לשבת על חשבון המדינה בבית ולקבל קצבת נכות שהיא בטח כמו שהבנתי יותר יקרה מהסנסור. אני כן יכולה להגיד שהיום אני אימא ולא לילד עם סוכרת, אני אימא לילדים בריאים ואני צריכה לתפקד בבית, זה הציל לי את התפקוד והוריד לי את הרמות ל- 5.7 שזה חלום. כל ההיריון הייתי מאוד מאוזנת בזכות רמת סוכר ובזכות זה נולדה לי בת בריאה ואני יכולה לתפקד בבית. אחד עשר חודשים השתמשתי במד סוכר רציף אבל זה נטל כלכלי כי זה כמו משכנתא, זה 2,000 שקלים בחודש.
היו”ר רחל אדטו
איך קיבלת את זה בזמן ההיריון? דרך הקופה?
דנית בן עמר
קניתי באופן פרטי. החלטנו שאנחנו הולכים לחיות בריא כמה שאפשר. היום אני לא יכולה לממן אותו אז אנחנו עושים שבוע שבוע ויש שבועות שאני יודעת שבעבודה יותר לחוץ אז אני מפעילה אותו, יש שבועות שלא, אבל בהחלט זה משנה את החיים.
היו”ר רחל אדטו
הישיבה הפעם בגלל שעסקנו במורחב בסוכרת בכלל ובסוכרת נעורים, היה כאן ערבוב של שני הנושאים גם של סוכרת, גם של מניעה, גם של תכניות מול סוכרת נעורים עם הבעיות שהיא מייצגת והנקודה העיקרית היא נקודת הסנסור ונקודת המכשיר, גם בגלל שזה רלוונטי היום בעקבות סל התרופות. לכן היה עירוב של מספר נושאים אבל זה לא הוריד מחשיבות הדיון בנושא הסוכרת בכלל ומהי המחויבות שלנו כחברי כנסת או כשומרי הסף של נושאי הבריאות במקום הזה.


חיים אורון אמר את הדבר הנכון, היכולת שלנו לעשות היא לא באמצעות הכנסת הסנסור לסל התרופות, לא חברי הכנסת יכניסו אותו לסל התרופות. תפקידם, אחריותם של חברי הכנסת הוא לעשות את המאמץ להגדיל את תקציב הסל. דווקא היום ודווקא השנה הזאת תקציב הסל מלכתחילה הוא נמוך מאוד יחסית למה שהיה בשש שנים האחרונות.

מתחילים בסל של 300 מיליון שקלים שכבר עכשיו יודעים שנגרעו 30 מיליון שקלים לחיסונים. הווה אומר שהשנה יש סל של 270 מיליון שקלים בלבד. מה שכמובן יוריד חלק מאוד משמעותי מהדברים שהיו אמורים להיכנס לסל. לכן מה שנאמר שאיפה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו זה בועדת כספים, היום בשבוע הזה, ערב ההצבעה על תקציב 2011-12 שמכניס בתוכו את תקציב סל התרופות לשנתיים הקרובות, זו החובה שלנו, זו המלחמה שלנו להילחם על העלאת תקציב הסל. משם תגיע הישועה גם לסנסור כי בועדת הסל כשמודדים את הסנסור ל- 200 ילדים מול דברים אחרים אז אם יש יותר כסף האפשרות לתמרן היא יותר גדולה וכשאין כסף זה תמיד נדחק למקום אחר.


כאן אני רואה את החלק שלנו באחריות האמיתית. אני לא יכולה להגיד יהיה בסדר, אני לא בטוחה, לי בהחלט כחברת האופוזיציה קל להגיד יהיה בסדר. אני ערה לזה ואני יודעת שמתנהלים דיונים כרגע על הגדלת תקציב הסל לשנתיים הקרובות. אני מקווה שזה יצליח ואם זה יצליח אז הישועה יכולה להיות דרך העלאת תקציב הסל. אתם צריכים לפעול להעלאת המודעות שאחד הדברים לעשות היה גם הדיון הזה כאן בכנסת.


אני יכולה לומר לכם בתור מי שהייתה בוועדה, זו עצה מבפנים עם כל הלב, אחד הדברים שהשפיעו מאוד היו הקשרים הישירים עם האגודות חולים למיניהם. כשעמדו בפתחה של ועדת סל התרופות קבוצות ההפגנות החולים שמחו על האוסטופורוזיס ועל מחלות אסטמה סרטן המעי ואחרות, הם עמדו שם והעלו באופן קבוע למודעות את הצורך בטיפול שלהם, זה השפיע. לא חברי הכנסת שכתבו מכתבים אלא הישיבה הבלתי פוסקת של אגודות החולים מול דלת הוועדה והעלאת המודעות של חברי הוועדה על הצורך האמיתי, כמו שהביאה את זה מאיה בדרך היפה שהביאה.

זו עצה של מי שהייתה שם, מי שמכירה את הדבר הזה. הקשר האישי עם החולים ועם איגודי החולים עושה משהו. בדרך של ההבנה של חברי הוועדה לרגישות של כל מי שיושב שם לכל הדברים האלה. זה כמובן לא במסגרת סיכום הוועדה, זו עצה חברית, ידידות, אמיתית, רפואית, לא יודעת איך לקרוא לזה.


אם אסכם את הדיון אוכל לומר שבמסגרת הסיכום, כמובן שאת מה שאמרתי אני לא מכלילה בסיכום זה היה מהצד.


הוועדה רושמת בדאגה את העלייה המתמדת בשכיחות מחלת הסוכרת בקרב האוכלוסייה בישראל ואת ההשלכות החמורות של נתון זה על איכות החיים מחד ועלות הכלכלית מאידך.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לפעול להגברת המודעות בציבור לשכיחות העולה של המחלה, לנזקיה, לדרכים להישמר מפניה ולמנוע החרפתה כמו הטמעת חשיבות השמירה על אורך חיים בריא ותזונה בריאה.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לאמץ את המלצות המועצה הלאומית לסוכרת ולתקצב את הפעילות הן של איתור, הן של מניעה ומחקר.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לעצב דרכים להתמודדות עם שיעורי התחלואה הגבוהים בקרב אוכלוסיות מוחלשות ובעיקר לפתור לאלתר את הבעיה החמורה של הימנעותן של אוכלוסיות אלה לרכישת שירותי בריאות בשל חסמים כלכליים.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לבחון מחדש את קריאה לקביעת תקרת תשלומים סבירה יותר למשפחה שיש בה יותר מחולה כרוני אחד.


זאת ההזדמנות להודות לשלי על העבודה המדהימה שהיא עשתה במסגרת מרכז מידע ומחקר של הכנסת, הדף שכולנו ציטטנו ממנו. אותי זה לא מפליא בהכירי את העבודה, אבל זה ראוי לכל השבחים.


תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40

קוד המקור של הנתונים