הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
18
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

21.12.10


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 117
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ד בטבת התשע"א (21 בדצמבר 2010), שעה 12:00

סיור בקרית ארבע, בנושא העלאת בני מנשה וקליטתם

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
אלי אפללו

חנניה מרמור

- מנהל לשכת שפלה, המשרד לקליטת עלייה

אורה מורלי

- מנהלת לשכת ירושלים, המשרד לקליטת עלייה

רחל שגיא

- אחראית קליטה, משרד השיכון

צמח סבן

- מפקח ארצי על קליטת תלמידים עולים בחמ"ד, משרד החינוך

משה אדוריאן

- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

נילי דרור

- סגנית מנהל מחוז ירושלים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מלאכי לוינגר

- ראש מועצת קרית ארבע

יוני נחום

- רכז קהילת בני מנשה, מועצה מקומית קרית ארבע

אבי שושן

- מנהל אגף חינוך וחברה, מועצה מקומית קרית ארבע

אריה סוד

- חבר מועצה, מועצה מקומית קרית ארבע

יהודה כץ (כייצלה)

- מנהל מערך גיאוגרפי צפון אמריקה, מחלקת עלייה, הסוכנות היהודית

מיכאל פרוינד

- יו"ר העמותה, עמותת 'שבי ישראל'

אבי מזרחי

- פרויקטור 'בני מנשה', עמותת 'שבי ישראל'

חנוך אביצדק

- מנהל מחלקת הודו וקליטת עלייה, עמותת 'שבי ישראל'

רבקה

- נציגת 'שבי ישראל' בקהילה

אבי מזרחי

- פרויקטור בני מנשה, 'שבי ישראל'

אהרן סלע

- מלווה רוחני, קהילת בני מנשה, 'שבי ישראל'

עזרא צ'קצ'פואק

- בני מנשה

מכבי צ'קצ'פואק

- בני מנשה

יוסי צ'קצ'פואק

- בני מנשה

חיים זהוטה

- בני מנשה

מיכאל בלום

- כתב ATP
יגאל אמיתי

- דובר הוועדה

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור בקרית ארבע, בנושא העלאת בני מנשה וקליטתם

צהריים טובים לכולם. אנחנו שמחים לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בקרית ארבע, חברון, פעם ראשונה שלי כיושב ראש הוועדה אצלך, אדוני ראש המועצה. אני מאוד שמח להיות פה ואנחנו היום מתכנסים לדון בנושא חשוב, שפנה אליי חברי הטוב, חבר הכנסת אלי אפללו, שאני חייב לומר פה, גם לפרוטוקול, היה אחד משרי העלייה והקליטה הטובים שידעה מדינת ישראל, הנושא הזה חשוב לו. אמרתי לו שאנחנו עוסקים בנושא הזה ואני אשמח מאוד לקיים את הדיון.

אנחנו בחרנו לעשות את הדיון דווקא כאן, בקרית ארבע, ולא בכנסת, על מנת שנוכל לדון בשני נושאים; אחד, לראות איך אנחנו מסייעים להביא עוד יהודים לארץ ישראל, ושנית, לראות את הצרכים, האתגרים, בקליטה של בני המנשה בישראל, ללמוד את הדברים הטובים, אדוני ראש המועצה, שאתם עושים, את הקשיים שיש לכם, ולראות איך אנחנו נערכים לעתיד.

אני רוצה קודם כל להודות לראש המועצה שמארח אותנו, ובהתראה קצרה, לקיים את הדיון פה. יש לנו נציגים של משרד הקליטה, משרד השיכון, משרד החינוך, משרד הרווחה, הסוכנות היהודית, עמותת 'שבי ישראל.

אני רוצה דווקא לפתוח בעמותת 'שבי ישראל', לבקש ממר מיכאל פרוינד לתת לנו סקירה קצרה לגבי מה קורה כרגע מבחינת המשך העלייה, אני מודע לקשיים, אם תוכל לפרט קצת על המצב כרגע.

תודה ליושב ראש. בעצם בעשור האחרון הגיעו ארצה כ-1,700 איש מקהילת בני מנשה מצפון מזרח הודו, כולם הגיעו באישור ממשלת ישראל, רובם עברו את הגיור כאן בארץ. היתה פעם אחת שעברו את הגיור שם בהודו, אבל זה היה מעשה חד פעמי. נותרו מאחור כ-7,232 נפשות מבני המנשה ובעצם מאז 2007 אין עלייה. מאז 2007 לא קיבלנו שום אישור להביא עוד אנשים. אנחנו כמובן לוחצים ומנסים להשפיע על הממשלה לחדש את העלייה ולמצוא פתרון לאנשים האלה, כי יש הרבה משפחות שמחולקות, חלק נמצאים כאן וחלק שם, ואין שום סיבה לכך, אין שום הצדקה לכך, ואנחנו קוראים לממשלת ישראל לחדש את עליית בני המנשה ולהביא את כל 7,232 נפשות שנותרו מאחור לכאן, כמה שיותר מהר.

אני אקריא לך תשובה של שר הפנים לשאילתה בנושא: 'מתנהלים הליכי עבודה במשרדי ממשלה שונים, הרלוונטיים לעניין, על מנת למצוא פתרון להבאתם של יתר בני הקהילה המונה כ-7,200. אלה אמורים להצטרף ל-1,700 שעלו במהלך שנות האלפיים'.

אבל אני רוצה שתפרט יותר מה הבעיות, מה זה הליכי העבודה של משרדי הממשלה, איפה הקושיות מבחינת הגיור. אני רוצה שתפרט יותר, כדי שנוכל להבין.

בשנת 2004 אנחנו ב'שבי ישראל' פנינו לרב הראשי, הרב עמאר, וביקשנו ממנו לחוות את דעתו ההלכתית לגבי מעמדם של בני מנשה. הוא חקר את הנושא ובמרץ 2005 הרב הראשי קבע שבני מנשה הם אכן מזרע ישראל, הם מצאצאי עם ישראל, אבל בגלל הנתק שהיה, 2,700 שנים, הם זקוקים לגיור, כדי להסיר ספק לגבי מעמדם האישי. הבעיה היא שבהודו, ממשלת הודו אינה מוכנה שמעשה הגיור ייעשה בשטחה. זאת אומרת הם רואים את בני מנשה כיהודים, אין להם בעיה שבני מנשה ייצאו להגר לאן שירצו, הם רק לא רוצים שמעשה הגיור ייעשה שם בשטחם.

מצד שני בני מנשה אינם זכאי חוק השבות ולכן כדי לעלות ארצה כיהודים, כי הם לא עברו גיור, יש כאן בעיה אובייקטיבית, אלא אם כן הממשלה תחליט להביא את בני מנשה ולעשות את הגיור כאן, כמו שנעשה הרבה פעמים בעבר.

זה מה שאתם מבקשים?

אנחנו מבקשים פתרון. אם זה יהיה גיור בחוץ לארץ, במדינה שלישית, או אולי בהודו עצמה, מה טוב, ואז יעלו בדרך המלך, יבואו כיהודים לכל דבר. אם זה לא בר ביצוע, נעשה את זה כאן, באישור הממשלה.

כמה זמן לוקח הגיור בחוץ לארץ?

רוב בני מנשה הם במצב מאוד מתקדם מבחינת הידע שלהם ביהדות וקיום המצוות. ב-2007 הבאנו ארצה קבוצה של 230 איש ממדינת מניפור ותוך שלושה חודשים אחרי הגעתם ארצה, הם כבר הצליחו לעבור את הגיור. הם חיים את היהדות, הם נולדו עם זה, זה חלק מהזהות שלהם, אז בכל רגע, אם בית דין היה נוחת שם, אין ספק שהרבה מהם היו יכולים לעבור את הגיור באופן מיידי.

אם עכשיו היה שואל אותך ראש הממשלה מה אתה מציע, לעשות גיור במדינה שלישית, או לעשות גיור במדינת ישראל, מה האלטרנטיבה המועדפת עליכם?

זו שאלה מאוד מורכבת. זו שאלה טובה. אני הייתי רוצה לראות מצב שתוך שלוש שנים כל אנשי הקהילה היו מגיעים לכאן. אולי עדיף שהגיור ייעשה כאן כך שזה יהיה תחת הרבנות, אף אחד לא יכול לזרוק שאלות או להטיל ספקות, ושיהיה קצב קבוע, כל חודש של עולים מבני מנשה שיבואו לארץ, יעברו את הגיור ואז יקבלו תהליך קליטה מסודר, כמו שצריך. אנחנו ראינו, על סמך הניסיון שלנו, במיוחד בשנים האחרונות, שכשבני מנשה מקבלים תהליך קליטה מסודר, כמו שצריך, אז הקליטה שלהם היא מצוינת לכל הדעות. הם צריכים את העזרה הזאת, כמו כל מהגר אחר. גם אני, כמו שאתם שומעים מהמבטא שלי, עברתי את התהליך הזה של עלייה וקליטה וזה לא תהליך פשוט בכלל, אבל כשהממשלה מתגייסת לנושא, ביחד עם ארגונים ועמותות שדואגים לאנשים האלה, הכל אפשרי.

1,700 בני המנשה בקרית ארבע, אלון מורה, איך החלוקה היום?

כשליש מאנשי הקהילה נמצאים כאן, בקרית ארבע. אני אתן לך בדיוק; כ-670 נפש כאן ועוד 230 נפשות בניצן, רובם מגורשי גוש קטיף, עוד 210 בבית אל, בעפולה קהילה של 180 נפשות, במעלות עוד 120, בשדרות 80 נפש, 70 בעפרה, 50 בכרמיאל, 20 פלוס בירושלים, ועוד 70 שמפוזרים ברחבי הארץ.

אלה שהגיעו בשנים האחרונות, במיוחד ב-2006 ו-2007, הרבה מהם הלכו לגליל ולנגב, מתוך רצון ציוני ממש ליישב את המקומות האלה ביהודים ולחזק את המדינה.

מבחינת סל הקליטה, מה הם מקבלים היום מהמדינה?

כמו כל עולה אחר.

יש לנו מצגת של המועצה, אבל לפני, אני רוצה לבקש מאחד מהנציגים של העולים מבני המנשה, לתת לנו נקודת מבט שלהם. עזרה, אולי תתחיל?

תודה רבה ליושב ראש, חבר הכנסת אלי אפללו ולכולם, לראש המועצה. עלינו ב-1989, השבת הראשונה חיי שרה. רבקה, היא עלייה ראשונה. מכאן דרך הרב מיכאל אנחנו עלינו, דרך 'עמישב', עד 2004. מ-2004 גם אין לנו ארגון בתוך בני המנשה. למה? אני לא יודע, צריך לחשוב. אחר כך הוא מתחיל 'שבי ישראל', הרב מיכאל הלך הביתה. ב-2006 הם עלו 218, אחר כך הם מתגיירים. אם אני לא טועה, ב-2008 הם עלו ממניפור, 280.

ב-207, 230 איש.

עד היום אין עלייה, אין כלום. העלייה שלנו, אנחנו התחלנו, בהתחלה כל שנה יש לנו אישור. לפי מה ששמעתי מהרב מיכאל יש לנו אישור כל שנה 100 אנשים לעלייה לארץ.

היום, עכשיו?

לא, מההתחלה. אבל לפעמים העלייה שלנו עצרה, בממשלה, או אני לא יודע איפה תקוע. דרך 'שבי ישראל' הם מעלים אותנו, זה מצוין, אבל אנחנו מבקשים מעמותת 'שבי ישראל' היום, אתם צריכים עלייה וגם אתם צריכים צורה נכונה. אתם חושבים שמה שאתם רוצים, אתם עושים עלינו. אני לא נגדכם, אני לא נגד, אבל מה זה דברים לא טובים עשיתם. אני בדקתי, עד היום, נקודה. אבל עד כאן. ביקשתי עכשיו מהממשלה, שכל שבט מנשה, מההתחלה ועד היום, הזכויות שלנו לא הזכויות של עולים אחרים. למשל, אני עליתי, קיבלתי 800,000 וזהו, נגמר הסיפור.

8,000 אולי. הלוואי 800,000.

18,000.

ב-89'.

אני עליתי ב-2000. איך אנחנו יכולים להסתדר בארץ?

אתה מדבר על האפליה, אתה משווה את זה לעולי אתיופיה? למה אתה משווה? או לעולים מארצות הברית?

כן. אני מבקש, כמו שעולים אחרים תעשו לנו.

אני אבדוק. לפי מה שאני יודע, גם נשמע את משרד הקליטה, סל הקליטה הוא אחיד. חוץ מעולי אתיופיה, שזה דבר נפרד, ויש תימן, שזה דברים נקודתיים, סל הקליטה הוא אחיד.

יש לי שאלה אליך, עזרא, אם עכשיו אנחנו מחליטים להעלות את כל ה-7,200 האחים ואחיות שלנו, קודם כל, שאלה ראשונה, כולם רוצים לבוא עכשיו? ושאלה שנייה, אם הם עולים באותם תנאים שקיימים היום, באותו סל קליטה, באותו תקציב, מה העמדה שלך בנושא?

קודם כל ה-7,000 ומשהו, אני לא יודע. אני לא יודע מה המספר של שבט מנשה, אולי מיליון, אולי 10,000 מוכנים לעלות, אולי 1,000, לא יודע מספר. מי שרוצה, שיילך. אני לא יודע את המספר הזה. אני לא בדקתי, אני לא יודע. אבל אולי אחרי 7,000 עולים רוצים 10,000. אני לא יודע. ה-7,000, אם אנחנו אומרים, אני מבקש, הם עולים, אם הם יכולים להתגייר בתוך מיזורם ומניפור, בתוך הודו. אם יהיה אפשר, עלייה כמו שעלינו. אנחנו עלינו לפה, אנחנו בדרך, אחרי זה, נעשה גיור. זה מה שאני מבקש. אני לא רוצה עולם שלישי להתגייר. אני מבקש, אתם יודעים שבנפאל יש הרבה טרוריסטים במקום, אני לא רוצה. אני מבקש לא לעשות שם.

ולגבי העניין של סל הקליטה? אם זה באותו כסף, באותם תנאים כמו שיש היום, לא יהיה כמו לעולי אתיופיה, האם אתם אומרים 'אנחנו רוצים לבוא, רוצים להעלות את כולם', או שלא טוב לעלות כרגע בתנאים האלה.

אין סיכוי. אם אין סיכוי, אין מה לעשות. אני מבקש עלייה, אבל אני חושב שיש סיכוי. יש. אנחנו יכולים לעלות דרך הסוכנות. אם אנחנו עולים דרך הסוכנות, יותר קל.

ברור. תודה.

חבר הכנסת אפללו, בבקשה.

אדוני היושב ראש, ראש העיר, אני אקרא לך.

עוד מעט.

אני מקדים את המאוחר אולי.

הקשר שלי עם בני מנשה, בפעם הראשונה, גילוי נאות, זה היה כשהייתי שר הקליטה. הגיעה אליי קבוצה של בני מנשה והתגלה לפניי שבט שאני לא הכרתי. בעקבות המפגש הראשוני הזה התחלתי לעשות פעולות. אז בזמנו עם יושב ראש הסוכנות היהודית, מר ביילסקי, הסכמנו להעלות אותם לארץ. מי שהתעכב בכך היה משרד הפנים. משרד הפנים עיכב את זה בכל מיני תירוצים, אחר כך זה היה משרד האוצר, בעיה תקציבית. האמת היא שבסופו של דבר פתרנו את הבעיה התקציבית לעניין הזה, אבל הדברים השתנו. אתה יודע, ממשלה באה וממשלה הולכת, אבל הכוונה היתה להביא את כל שבט מנשה, 7,200 ומשהו שהיו. נכון שיש חילוקי דעות האם יש עוד, האם שבט מנשה הוא יותר גדול או פחות גדול, כי יש עוד מקומות שמגדירים את עצמם גם כשבט מנשה. אנחנו דיברנו לאורך כל הדרך על ה-7,200 ומשהו איש. על זה דיברנו. היתה לנו שאלה, בתוך משרד הקליטה, האם סל הקליטה יהיה כמו לכל עולה חדש, או שזה יהיה סכום יותר גדול, בגלל הקשיים שיש, באופן אובייקטיבי. זו קליטה יותר קשה וכולי. על זה היו דיונים עם האוצר כשבסופו של דבר לא קיבלנו החלטה. אני דרשתי את זה, היות שלא ידענו את המספר, לא ידענו לתקצב את זה. זאת אומרת אליה וקוץ בה, אם אנחנו לא יודעים את המספר, אנחנו לא יודעים גם את הסכום שמוגדר. אגף התקציבים אמר לי 'תגידו לנו את המספר שרוצים להעלות', ועד היום אני לא יודע כמה אנשים באמת רוצים לעלות מתוך שבט בני המנשה.

למה לא שואלים אותם? את השבט שם?

אם הם בעצמם לא יודעים... באופן עקרוני אין דבר ברור סופית.

אני אשמח להתייחס לזה.

המספר הוא מספר לא סופי, אנחנו לא יודעים, אבל כפתרון הצענו לנסוע לשם כדי לדעת מה הנכונות. בימים האלה, לפני כחודש או פחות, נפגשתי עם שרת הקליטה והסברתי לה את ההשתלשלות של ההתנהלות שהיתה מול שבט מנשה. משיחה שלי איתה היא נענתה באופן חיובי מאוד לנסוע ולנסות לעשות כל מאמץ כדי להעלות אותם לארץ.

דיברת על הרב עמאר, הראשון לציון, לא היתה לו התנגדות להביא אותם לארץ, יש פה שאלה האם הם צריכים לבוא כאנשים שהתגיירו כבר מראש כדי לקבל את הזכויות של עולים חדשים או לא. זאת גם היתה שאלה. אני חושב שהשאלה הזאת היא שאלה מיותרת, אנחנו צריכים לפתור גם את הבעיה הזאת. כמו שבאים ממקומות אחרים, צריכים להביא אותם לארץ, כדי להסיר ספק. הם טענו שצריך לעשות גיור לחומרה, גם לזה הרב עמאר לא התנגד, ונתנו פתרון, אפילו התייעצנו.

אני חושב שמה שצריך לעשות, אדוני היושב ראש, צריך להפעיל ולפעול... אני פניתי אליך במכתב הזה כדי לעשות את המפגש הזה בדחיפות, אני מודה לך מקרב לב שנענית. אני פניתי לשרת הקליטה, שרת הקליטה אמרה לי שהיא תבדוק את זה. באופן כללי היא נענתה בחיוב. אני מקווה, לטובת כולנו, אלה יהודים יוצאים מן הכלל, עד שיש לנו סוף כל סוף שבט נוסף אצלנו במדינת ישראל שרוצה להגיע ולהתרבות, לא עולה על הדעת שחלק מהאחים ובני דודים שלהם נמצא שם וחלק פה. זה לא נשמע הגיוני. לכן תמכתי בזה ואני ממשיך לתמוך בזה בכל דרך, כל מה שאדוני היושב ראש ימצא לנכון, אני בטוח שאתה, כמו שאני מכיר את הרגישות שלך, תיקח את זה לתשומת לבך ותפעיל את זה עכשיו כיושב ראש ועדת הקליטה. אני חושב שיש לך הרבה מאוד מה לעשות. בכל אופן אני אתמוך, אני מבין ששרת הקליטה תומכת, אני חושב שעכשיו עם יושב ראש הסוכנות, צריכים לעשות פגישה ביחד---

מחר הוא מגיע לוועדה, אנחנו נעלה את זה בפניו.

זה חשוב מאוד. אני מציע רק שיהיה מוכן לזה, שלא יבוא בלי מוכנות.

אני אעדכן אותו.

אני אשמח לשמוע מה הוא חושב.

שיבוא למחר עם תשובה לזה. תודה רבה, חבר הכנסת אפללו.

אני רוצה להתייחס לגבי הכמות. יש ספר קהילה.

אני מנהל את כל הפרויקטים ב'שבי ישראל', הן בהודו והן בארץ, בטיפול וליווי הקהילה. חוץ מזה אני חושב שיותר מכל אחד אחר שלא מבני הקהילה, זכיתי לחיות בקרבם וללוות אותם בהודו.

לגבי מה שאמר חברנו עזרא, שאני מכבד אותו ואוהב אותו, מבחינה אנתרופולוגית היסטורית, לא נעשו על זה מחקרים, אולי המספרים שונים, אבל הפעילות או התהליך הזה רלוונטי באמת לאותו מספר שהוזכר כאן פעם אחר פעם, אותו גרעין שלא השתנה. אנחנו יודעים מי הם, יש תיעוד ותיקים ומעקב אחרי כולם.

יש ספר קהילה? למשל בגונדר, כשהחלטת הממשלה התקבלה, היא התקבלה עם ספר סגור.

לקהילות יש רשימות מסודרות.

אבל יש כמה קהילות, זה מה שאני יודע.

אני אתן את הפירוט. המספרים לא משתנים. במהלך תשע שנים שאני מלווה אותם, כחלק מצוות 'שבי ישראל', אין שינוי דרמטי. המספרים הם אותם מספרים, אם אנתרופולוגית היסטורית זה 10,000 או מיליון, כפי שעזרא אמר, זה לא רלוונטי. הם גם לא מעוניינים, זה לא משתנה, אין רצון, גם אם זה קיים. מדובר באותה קבוצה קטנה וצנועה, המספר שהוזכר פה, שהם חיים באמת חיים יהודיים מלאים, מתוך כיסופים וערגה ונכונות מלאה לבואו לחיות כאן ולמסור את נפשם.

וכולם מוכנים ומעוניינים לעלות לארץ?

ללא ספק. רובם, או חלק גדול מאוד מהם באמת מוכן לגיור מחר. אין בזה ספק בכלל.

לגבי רישום בקהילות. ראשית כל, לקהילות יש מנהיגות. לכל קהילה יש מנהיגות ומנהיגות ארצית. רוב בני מנשה חיים במניפור, קצת פחות במיזורם, ויש עוד קהילות קטנות כמו במדינות---

אתה טועה, הרב חנוך.

הן מתחברות לקהילות האם. בכל הקהילות האלה, לקהילות יש מנהיגות ויש ספר קהילה שכולם רשומים בו. יש רישום מלא והרשימות שהוגשו ושקיימות מתבססות על הרישומים של המנהיגות של הקהילה. אני אומר, מעבר לרשימות, שאלה הם המספרים. גם אם מדובר בסטייה קטנה לכאן או לכאן, אלה המספרים, זה לא משתנה, זה מאוד יציב, ומדובר באנשים שחיים מתוך זיקה ומחויבות מלאה, הן ליהדות והן לציונות.

לגבי הצד של סל הקליטה. ברור, אם היה אפשר להעניק יותר, זה ודאי היה מקל. יש קשיים, ברור, ויש צורך, אם היתה אפשרות לתגבר, זה היה מועיל, אבל ודאי שיש הבדל ניכר, אלה שעלו עד העליות המסודרות על ידי הסוכנות היהודית, 2006-2007, באמת נתקלו בקשיים גדולים, כי הם עלו במעמד תייר. גם כשהם קיבלו סל קליטה, זה כבר היה מאוחר מדי, הם היו שקועים בהישרדות, במאמץ של עבודה, הכסף שניתן כבר כמעט לא היה רלוונטי לתהליך הקליטה עצמו. אבל אלה שזכו להגיע ב-2006 וזכו לעבור תהליך מסודר, על ידי הסוכנות היהודית, או על ידינו, הקליטה שלהם היא הרבה הרבה יותר נינוחה וטובה והישגים מאוד משמעותיים בזמן קצר.

אין לנו ספק שאם בני מנשה, אלה ששם, בין כך ובין כך, בין אם הגיור יהיה שם או כאן, אבל לעבור תהליך עלייה מסודר, וגם אם יתגיירו כאן, שכעבור זמן קצר יקבלו מעמד ויוכלו להיקלט בעזרת הסוכנות היהודית, עם כל התקציבים הנלווים---

מר אביצדק, תעשה לי סדר במשפט אחד; התסריט הרצוי, שאין גיור בהודו, נקודה, התסריט הרצוי של גיור בישראל, הגיעו העולים, תוך כמה זמן ועל ידי מי נעשה הגיור, עד שהם מקבלים את הזכויות?

בעצם הקבוצה האחרונה שהגיעה הגיעה במעמד תושב עראי, ב-2005, הם נקלטו על ידינו במרכז קליטה פרטי ובעצם תוך חודשים ספורים הם עברו את הגיור בהצלחה כזו שבית הדין עמד פעור פה. הם אמרו, לא בא כבושם הזה לפה מזה דורות, עם כזו מוטיבציה, כזו רמת ידע, כזו נכונות גדולה. לא כל הקבוצה היא באותה רמה, אבל אני חושב ש-60%-70% הם ברמה הזאת, או קרוב לכך, לעבור גיור כמעט מיידית.

תוך מספר חודשים יושלם הליך הגיור ואז הם מקבלים את הזכויות.

נכון, זה בדיוק מה שקרה ב-2007, בדיוק כך.

ומבחינת יכולת קליטה, יש לכם המלצה של כמה מאות בחודש, כמה עשרות? מה ההערכות שלכם, או היכולות?

האמת היא שיש לנו דיון פנימי בנקודה הזאת. אני חושב שברמה של כמה מאות עד אלף.

בשנה?

1,000, 1,500. אני לא חושב עליהם, אני חושב על יכולת הקליטה מבחינת להעמיד צוותים וללוות אותם ולהדריך אותם. אבל עוד פעם, אם יש את הגב הסוכנותי ואת המשאבים, יכול להיות שהמספר יכול להיות גם יותר גדול. כרגע, כשזה נעשה באופן פרטי, יש מגבלה תקציבית להתמודד עם מספרים גדולים מאוד. אם יש יכולת תקציבית, אני חושב שאפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב ומהיר, וזה גם יתבטא בקליטה טובה.

מאוד חשוב לי לשמוע את הסוכנות, כי עמדתה חשובה, וגם משרד הקליטה. אם אפשר, בבקשה, אדוני היושב ראש.

בקצרה, כי אנחנו רוצים גם לגעת בנקודות של מי שנמצא כבר בארץ. נתחיל מהסוכנות.

בשתי מלים. העמדה של הסוכנות באופן עקרוני, ברגע שהממשלה תקבל החלטה, איזה שהיא החלטה, בנושא, אנחנו נשמח להירתם לטובת ביצוע המשימה. המדיניות שלנו שאנחנו חושבים שזו תהיה טעות לעשות את זה דרך ארץ שלישית. הניסיון שלנו להעביר אותם זמנית ממקום למקום הוא לא טוב ובמידה ומחליטים, מתוך הנחה שבהודו לא מסכימים שיתגיירו, אז לבוא ולעשות את התהליך הזה בארץ.

מבחינת היערכות, ונאמרה פה אמירה לגבי החשיבות לעשות את הקליטה בצורה מאוד מסודרת, יחד עם משרד הקליטה, במובן הזה ליווינו את הקליטה שהיתה ב-2007 וגם עשינו מחקר שיתייחס בעיקר להכנה של החיים בישראל והעברנו לוועדה את המחקר.

יחד עם זאת, מהנקודה החשובה של קליטה מוצלחת, אנחנו בהחלט ממליצים לעשות את זה כאן. אבל אם היתה פה איזה שהיא נימה בחדר שהסוכנות עם הגב והמשאבים שלה באמת יכולה להיות בעניין, אני רוצה לסייג ולהגיד את הדבר הבא. המשאבים, כמו שהם היום, לא יספיקו לדבר הזה. יחד עם זאת ההערכה היא שבמידה ויש פרויקט מהסוג הזה, אפשר להניע גיוס תרומות ביהדות התפוצות שיכול באמת לסייע בעניין, אבל זה חייב להיות מותנה. אין לנו כיום מרכזי קליטה זמינים---

למרות שמבחינתכם מגיעים עולים לארץ, מכל העולם, ואתם קולטים אותם. אם יהיה היום גל עלייה מצרפת, לצורך העניין---

מי שקולט אותם זה משרד הקליטה.

והוא מפעיל אתכם לצורך העניין.

אנחנו עושים את התהליך של הזכאות בנקודות קצה, ובמובן הזה אנחנו לא עושים את המשאבים של העלייה עצמה, את זה עושים ידידינו ממשרד הקליטה והם בטח ירחיבו על זה.

תודה.

בבקשה, ממשרד הקליטה, מר חנניה מרמור, מנהל לשכת שפלה.

וסגן מנהל המחוז, מכח זה אני פה. במאמר מוסגר, אם אנחנו מדברים על עולי אתיופיה, הפלשמורה שמגיעים לארץ, הם גם לא עוברים גיור והם מקבלים סל קליטה מכח חוק הכניסה. כלומר פרצה ופתרון אפשר למצוא גם לבני שבט המנשה.

מבחינת הקליטה בארץ, סוד גלוי הוא שהכל עניין תקציבי ושמענו את הדיבורים עכשיו על הנגלה של ה-7,000 ומשהו שמחכים בגונדר ושמענו את שרת הקליטה ואת המנהל הכללי איך הם יתייחסו לעניין מבחינת התקציב שעומד למשרד הקליטה. שוב, גם פה, זאת אוכלוסייה שבהחלט מגיעים לה אמצעי קליטה כמו לבני העדה האתיופית וכולנו היינו רוצים שזה מה שיקרה, אבל אני חושב שצריכים בחלונות היותר גבוהים להפעיל את האצבע ואת הכיוון ואת המאמצים להפניית תקציבים לטובת הסיפור הזה.

אני מבקש ממר מלאכי לוינגר, ראש המועצה, לתת לנו מצגת קצרה ולהתייחס גם לסוגיות של הקליטה בארץ.

יש לנו רכז קליטת בני מנשה. בעזרת משרד הקליטה, זכינו לקבל רכז שמטפל. זה מקרה ראשון, לדעתי, ברשות מקומית, ועוד מעט אני אפרט גם למה, שבו רכז ברשות מטפל בנושא של בני מנשה.

קודם כל אני רוצה לברך עוד פעם את כולם בברכת ברוכים הבאים. אני מניח שלחלק מכם זו הזדמנות טובה לבוא לבקר פה בעיר האבות. אני חושב שזו גם זכות גדולה שנפלה בחלקנו, עירו של אברהם אבינו, לבוא ולקבל פה את קהילת בני מנשה, כמו שאמרתם, 670 נפש. אנחנו שמחים מאוד, מדובר על קהילה נפלאה, מדובר באנשים נפלאים שמשתדלים בקהילה, תורמים לה, נותנים לנו דוגמה טובה, כישראלים ותיקים, כמה מסירות, גם ברמה הקהילתית, גם ברמת המסירות לעם ישראל ולארץ ישראל.

אדוני יושב ראש הוועדה, אני באמת מודה לכם על שלקחתם, אתה וחבר הכנסת אפללו, את הנושא הזה לתשומת לבכם. אפשר לומר שהנושא של קליטת בני מנשה מחולק לשניים; יש את העלייה ויש את הקליטה. דיברנו הרבה על עלייה, מר מיכאל פרוינד והרב חנוך אביצדק דיברו על עלייה. הנושא של קליטה, למרות מאמציהם הבלתי נלאים, שעוד מעט נפרט, של משרדי הקליטה, הרווחה והחינוך, הם עדיין לא מספיקים, כי אין היום גוף שלוקח את הנושא הזה תחת ידיו.

כשאני יושב, אני, ומכנס צוות בין משרדי במשרד החינוך ואומר 'רבותיי, אנשי הרווחה והחינוך והקליטה, בואו נשב ביחד לראות איך מטפלים בקהילה הנפלאה הזאת', אז אומרים לי אנשי המשרד, 'למה אתה מגייס את הצוות?' הרי מישהו אחר מהגורמים הממשלתיים היה צריך לגייס את הצוות ולהוביל את זה, אבל את הטיפול בנושא של הקהילה היום, אנחנו מובילים.

אני לא רוצה להקדים את המצגת. מר יוני נחום הוא רכז קהילת בני מנשה, אבי שושן אמון על כל הנושאים החינוכיים והחברתיים במועצה, הוא מנהל אגף חינוך וחברה במועצה. מי מכם יריץ את המצגת, יסביר אותה, ואחרי זה אני אבקש להתייחס לנקודות המסיימות.

ברשות היושב ראש, חבר הכנסת, ראש המועצה, את המצגת הכנו מתוך נתונים של סקר שנערך פה בקרית ארבע, מטעם משרד הרווחה. כמה נתונים מעשיים שקורים כרגע בשטח בקרית ארבע: אנחנו מדברים על 163 משפחות, 720 נפש, וזה קצת יותר ממה שמר פרוינד אמר. כיום זה עומד במצב ש-10% מתושבי הקריה הם קהילת בני מנשה. זה נתון יפה מאוד לקרית ארבע, אבל זה מאלץ אותנו להרבה התמודדויות בתור רשות מקומית.

אם נדבר על נתוני דיור, אנחנו עומדים על מעל 50% מבני הקהילה, שרוכשים דירה בקרית ארבע, חלקם בהשכרה פרטית, חלקם הקטן בהשכרה ציבורית.

רמת העברית בקרב הקהילה; בגלל שהרבה עלו כתיירים, הם דילגו על השלב של האולפן ונכנסו ישר לתחומי עבודה. הרבה דילגו על השלב הזה או שעשו את זה יותר מאוחר, או שלא עשו. היום בהגדרה עצמית אנחנו נראה ש-37% מגדירים את עצמם כדוברי עברית לא טובה.

בין ילדי הקהילה שמשולבים פה במוסדות החינוך, אנחנו מדברים על 32 ילדים בתיכון, 19 בחטיבה, 82 ביסודי, 63 בגנים ו-55 ילדים במעונות, שצריך לזכור שבכל שנה זה הולך ונע קדימה לכיוון חטיבה ולכיוון תיכון, שאומר שבעוד שש שנים אנחנו עם 80 ומשהו בתיכון.

כולם בממלכתי דתי, אני מניח.

כן, רק ממלכתי דתי.

נתוני תעסוקה; רובם הגדול עובד כשכירים, בעבודות כמו חינוך, מטפלות, שמירה, ניקיון, נכנסים לעבודות היותר נמוכות כשלאט לאט הרצון הוא לעלות על הרמה הזאת. יש פה גם את העניין של מקומות התעסוקה, 30% עובדים בקרית ארבע, השאר עובדים בחוץ, בגלל שקרית ארבע לא יכולה להקצות את כל המשאבים לנושא.

שביעות רצון מהקליטה בקרית ארבע. 46% עומדים על מצוין, 23% טוב, טוב פלוס. אלה הנתונים כרגע.

מה שמר מלאכי לוינגר התחיל לומר, בעקבות לחץ של ראש המועצה, נוצר שיתוף פעולה בין משרדי, של משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הרווחה, שיתוף פעולה שיצר דברים מאוד טובים, אבל, עוד פעם, צריך הרבה יותר וצריך לקדם את זה. אם אנחנו מדברים על המשרדים השונים, משרד החינוך נותן פה תכניות, בנות שירות, תכניות שמשולבות גם בחטיבה, גם בגנים וגם ביסודי, ובנוסף יש את תכנית פל"א, שזו תכנית העשרה אחר הצהריים, שמפעילה אותה החברה למתנ"סים, עם תקציב מאוד מכובד של 300 פלוס בשנה. יש את משרד הקליטה, שמפעיל אותי, את הפרויקטור. בנוסף יש את ההעברה לבית מרים, שזו מועדונית שנבנתה בשיתוף עם 'שבי ישראל', המועצה מממנת את המורים, יש סיוע למשפחות, סדנאות בנושא קליטה, אלכוהול, זהות יהודית, יחד עם תיאטרון תאיר, שאנחנו עושים, גם השקעה גדולה של 300 פלוס. יש את משרד הרווחה שמשקיע גם בסקרים, גם בנושא התמכרויות, בנושא מועדון קשישים, סיוע לסטודנטים וכדומה. התקציב לא מבוטל, של 130 פלוס. יש את השותפים לעשייה שלנו, שזו עמותת 'שבי ישראל' שגם משקיעה פה. יש את הרכזת של בית מרים, היא פרויקטורית, יש רבנים של הקהילה שעובדים פה בשטח, את הציוד לבית מרים, מדריך נוער, עם סכום לא מבוטל של 100 פלוס.

אם כיום אנחנו עומדים על בקשות מהרשות המחוקקת, שזה אתם, למעשה בני הקהילה היום, אמרנו, 22 מהם, בקרב מי שנמצא כאן, זכאים. זאת אומרת כל השאר בזבזו או סיימו את הזכאות, זאת אומרת שהרבה אין להם או שקיבלו את זה מאוחר. צריך לחשוב איך אנחנו מגדירים את זה כדי לתת להם את הזכאות.

בנוסף יש את הבקשה של להגדיר אותם ממש כעולים, כמו יהודי אתיופיה. אפשר להגיד שמבחינה תרבותית הם כמעט אותו דבר ואין סיבה שלא.

יש לנו בקשה לדאוג, כמו שאמרנו, להעלאת שאר בני המנשה לארץ ישראל, ויחד עם זה להאט את קצב הגעתם של בני מנשה לקרית ארבע, על מנת שנוכל להתמודד עם הקהילה הקיימת כיום בקרית ארבע בצורה הראויה. אנחנו מדברים על כמות של 10% בקרית ארבע, שזה דורש מהרשות---

אני רוצה להקשות בסוגיה הזאת. אם נצליח, ואני מאמין שנצליח, להעלות עוד בני מנשה, מן הסתם הם ירצו לבוא לפה, כי שליש מהאוכלוסייה נמצאת פה. השאלה אם אתם מבקשים, כמו שנעשה בקרב עליית יוצאי אתיופיה, שם יש כלים לממשלה, הם נותנים מענק דיור, אז ייתנו את מענק הדיור, פה אין מענק דיור ואי אפשר יהיה להתנות, השאלה אם אתם נמצאים בשלב הזה, או שאתם אומרים שברמה של העידוד או הכוונה למקומות אחרים. אני רוצה לחדד את הסוגיה הזאת.

הייתי רוצה, ברשותך, להמשיך את השאלה, אבל גם לחדד את הבעיה. בכל מועצה כשמגיעים לפה עולים חדשים במצב סוציו אקונומי נמוך, זה מביא קושי על המועצה.

גם בעפולה היינו לפני שבועיים וראש המועצה אמר לנו דברים דומים.

אותו דבר.

לא באותו יחס.

לא באותו יחס, פה היחס הוא מאוד גבוה. עם כל הכבוד לראש העיר של עפולה. אני רק אומר, בשביל לקלוט אותם ובשביל להכניס אותם, צריך מקומות עבודה, צריך המון דברים. המחלקה שמטפלת, משרד הרווחה, כל המוסדות, כל המנגנון פה הוא הרבה יותר כבד בגלל זה. מה שבעצם אומר הרכז פה, לפי מה שאני מבין, שאם זה יילך ויגדל תהיה בעיה. זאת אומרת פיזור אוכלוסין צריך להיות. אני חושב שזה נכון. לא לשים רק בקרית ארבע, צריך לשים אותם בכל מיני מקומות בארץ, ואני חושב שצריכה להיות אינטגרציה באופן ברור. לשים את כולם בקרית ארבע, בלי לפגוע חלילה בקרית ארבע, אני חושב שלמועצה יהיה קושי. אני חושב שצריך לעשות פיזור אוכלוסין, צריך לתת להם עידוד במקומות שיש לנו תעסוקה, שהם יכולים להתקיים בכבוד. כי להביא אותם ולהביא אותם למצב סוציו אקונומי נמוך ביותר, בלי שיהיו להם פתרונות... כמה אנשים עובדים פה ביישוב? כמה אחוזים?

בתוך היישוב 30%.

זאת אומרת 70% צריכים להתפרנס במקומות אחרים, ואני חושב שהפתרון הוא לנסות לעשות פיזור אוכלוסין. זו דעתי.

אני רוצה להתייחס. היו לי שיחות ארוכות עם מר נחום איצקוביץ, המנהל הכללי של משרד הרווחה, המנהל הכללי של משרד החינוך והמנהל הכללי של משרד הקליטה, דמיטרי. כולם מודעים לנקודה של בני מנשה, כולם גם יודעים ברקע שיש רצון להעלות אותם. אני רוצה קודם כל לפנות אליך, יושב ראש הוועדה, כמו שפניתי לשרה ולמנהל הכללי ולגב' אורה מורל, שמלווה אותנו לאורך השנים האחרונות בצורה צמודה, קודם כל בואו נראה איך אנחנו מכינים את הקרקע, איך אנחנו יוצרים אינטגרציה. חיכינו, בואו נחכה עוד טיפה. בואו נחשוב, כדי שהם ירגישו, שלא תהיה תחושה לעזרא ולאחרים... אני זכיתי לקלוט את עולי מבצע שלמה שהגיעו במטוסים בשבת, למדתי בישיבה בקרית שמונה וליוויתי את הקהילה הזאת לאורך כמה שנים, ראיתי שבמקום שהסוכנות דאגה לאינטגרציה, היתה קליטה מעולה, איפה שדאגו שכולם יילכו כגוש אחד, התפוצץ, התפרק ונפגע. היום יש שני גופים, 'שבי ישראל', כמו שראיתם מהנתונים שהציג יוני, מלווים את נושא העלייה לארץ. בואו נחכה עוד טיפה, עוד חודש, בואו נחשוב מה היא התשתית הקליטתית שאנחנו מסוגלים לתת להם. אנחנו מסוגלים לתת להם מעמד של עולי אתיופיה? אני אתן דוגמה למשל. אבי, מנהל האגף שלי, מציג לי בקשה שבה אנחנו נותנים סיוע בהזנה לילדים. ילד מבני המנשה, שאין לו כסף להזנה, ילד מעולי ברית המועצות או אתיופיה, מקבל סיוע בנושא של ההזנה, השתתפות של המדינה. ילד מבני המנשה לא. כי הוא לא מוגדר כעולה במסגרת.

לכן השאלה, עוד פעם, איך אנחנו מגדירים. אנחנו רוצים את טובת בני הקהילה, אנחנו, וגם 'שבי ישראל' רוצים את טובת בני הקהילה. ארגון 'שבי ישראל' לוחץ ופועל. צריך לקבל החלטה מי מטפל בשני הדברים, מי מטפל בהבאה, וזו שאלה שאני כרגע לא רוצה להתמודד איתה, אבל לפני הכל, מי מתמודד בטיפול. זה שהיום בקרית ארבע יש מקרים ששתיים-שלוש משפחות גרות יחד באותו מבנה, זה דבר שהוא מבחינתי חמור מאוד, אבל אני לא יכול להתמודד עם זה, אני רק מתמודד עם התוצאות של זה. אני לא חלילה מתלונן, אני רק מברך על זה שיש לי את ההזדמנות, כי אני גם מטפל בדברים כאלה במקומות אחרים. אבל בהליך שקהילה לא מקבלת הכוונה ולא מקבלת תשתית ולא ניתנת פה התייחסות בין משרדית לנושא הזה, אני בעד להוסיף, אני מוכן לנסוע ולעזור, כמו שעשיתי עם עולי אתיופיה וכמו שהייתי שנים רבות בברית המועצות בהבאה של נעל"ה, אני מוכן לסייע בנושא הזה, אבל שיהיה ברור לנו מה התשתית. היום התשתית שקולטת שליש או 40% מהקהילה, הגוף הממשלתי שקולט זו מועצה מקומית קרית ארבע-חברון. זה טוב לנו, אבל זה לא צריך להיות כך, כי אנחנו לא מסוגלים להוביל. כשמדובר על 10% מהאוכלוסייה, כשמדובר פה על אוכלוסייה מאשכול סוציו אקונומי 3, זה קשה. זה אפשרי אבל זה קשה.

לכן פתחתי בנאום ואמרתי תודה שהחלטתם להרים את הכפפה. מאז שנכנסתי ביקשתי להרים את הכפפה, זכינו באמת לסיוע רב מאוד מצד משרד הרווחה, כשהיה נחום איצקוביץ, בכל דבר שנדרש בנושא של הקהילה, משרד הקליטה שליווה אותנו ומשרד החינוך, אבל כולם כרגע נותנים לנו פתרונות נקודתיים. זה לא יעבוד עם פתרונות נקודתיים. אם 1,700 עם פתרונות נקודתיים אנחנו בקושי עומדים בצורה שאנחנו רואים אותה אופטימלית, אני מניח שאם נרצה לקלוט עוד 1,000 או 1,500 בשנה, אנחנו נצטרך לעשות פה עבודה מערכתית.

אני הודעתי גם לשרה וגם למנהל הכללי של הקליטה שאני,ברשותם, רוצה לכנס צוות בין משרדי ואני מציע שגם אתם תהיו שותפים לנושא הזה, לחשוב ביחד, הרשות המחוקקת עם הרשות המבצעת, איתנו, עם השלטון המקומי, ואנחנו, היות וקיבלנו את הקהילה, קיבלנו אותה בברכה, רואים שאנשים פה משתקעים ואכפת להם, בואו נעשה את הדברים בחשיבה משותפת, יחד עם הסוכנות היהודית, ונקבל החלטה שלנו, המלצה שלנו, לרשות המבצעת, מה היא הדרך שאיתה נוכל להתמודד בצורה הטובה ביותר עם קהילת בני המנשה.

תודה, מר לוינגר.

משפט אחד. גני הילדים, בתי הספר, כל מוסדות החינוך שעומדים פה מתוחים עד הקצה. עד הקצה, זה אומר שילדים נוחתים פה בגן בלי לדעת מלה בעברית ויושבים בגן, ואנחנו צריכים למצוא מן הגורן ומן היקב, ובאמת בעזרת משרדי הממשלה שנרתמו בשיתוף פעולה מדהים, בדקה ה-90, לגייס פה את כל הכוחות, להכניס את היד לכיס ולתת לנו, אבל עד עכשיו המערכת מתוחה, אדוני היושב ראש, עד הקצה.

מבחינת דיור, בהנחה שמגיעים לפה עשרות משפחות, יש היום דירות?

אין. יש לנו בנייה, יש ביקוש רב לדיור בקרית ארבע, אבל עקב המגבלות, שאני מניח שכולכם מכירים, אין כרגע עתודות בנייה ולכן גם נוצר מצב שדיברנו עליו, שהיות ואין פתרונות דיור, שיש שתיים-שלוש משפחות בדירה והתוצאות ברורות. בוא לא נמשיך בנושא.

ברור.

בקצרה, מר אביצדק.

ברשות היושב ראש, נאמר כאן, גם על ידי חבר הכנסת אפללו, אף אחד לא שם את בני מנשה בקרית ארבע. בני מנשה הגיעו לכאן מרצונם החופשי, לא היתה יד מכוונת, לא לכאן ולא לכאן, באותן עליות ותיקות. ובאמת קרית ארבע מתמודדת עם בעיות מיוחדות, בגלל היקף הקהילה. אני רוצה להוסיף נקודה שאנחנו, כן מטפלים, עם צוות מקצועי לא קטן, בכל תהליכי הקליטה ככל שאפשר בהיבטים שונים של השכלה, של הכשרה מקצועית והשמה.

אני מצטרף לכל מה שאמר מלאכי, אנחנו שותפים באותה סירה לחלוטין, אבל אנחנו גם חושבים שזה לא נכון לבני מנשה להגיע לקרית ארבע ונעשה ועושים כל מה שאפשר כדי לבלום את המגמה הזאת.

בזרם האחרון, בוא נאמר כך, מה ההתפלגות?

בזרם האחרון, בעליות האחרונות, אנחנו ייסדנו שתי קהילות לפי מודל, אחת במעלות, אחת בכרמיאל. מעלות זאת הצלחה מעל ומעבר לציפיות. חלק מזה זה תוצר של קהילה קולטת שהוכנה מראש, של הכשרה מקצועית במקצועות מתקדמים, ב-CNC ובאלקטרוניקה והם נקלטו במפעלים של חבל תפן ומעלות, כל הילדים השתלבו במוסדות חינוך באינטגרציה, בגלל שהקהילה קטנה ומפוזרת, היא נקלטה היטב בקהילה המאמצת. אין שם את הבעיות שקרית ארבע מתמודדת, ויש התחלה צנועה של הגירה, צנועה מאוד, מקרית ארבע לצפון. כרמיאל קצת נכשל, אבל נוצרה קהילה בעפולה, לא על ידינו, לא בהכוונתנו, אבל זאת המגמה. לבנות קהילות שהתשתית שלהן תהיה מוכנה בראש, בהיבט של דיור, של תעסוקה, של קליטה של קהילה מאמצת וזה פשוט מצליח. אם יהיו מודלים כאלה, ואת המשאבים המתאימים כדי לטפח את זה עוד לפני שהעלייה תהיה או בתהליך הקליטה, אין לי ספק שזה יקרה לבד, כפי שזה הצליח בצפון ובמקומות אחרים. תהליך ההגירה, אולי לא במאה אחוז, בגלל שבכל זאת יש משפחות, זה יצליח, ואנשים ייקלטו שם מתוך מוטיבציה אישית. אף אחד לא מושיב אותם ולא שם אותם, הם אנשים חופשיים.

אני רוצה לומר דבר נוסף, ברשותך, אבי. אני לא מומחה לעולי אתיופיה, אבל אני לא חושב שזו השוואה נכונה לומר שבני מנשה הם בדיוק כמו עולי אתיופיה. אולי יש סממנים, פרמטרים מסוימים שכן, אבל בעליות הוותיקות יש הרבה אנשים עם רקע אקדמי שהם עובדי ניקיון שלא זכו ולא הצליחו ללמוד עברית ולהמשיך ולהתקדם במקצוע, כולל חבר'ה עם אמ.איי. לעומת זאת, בעליות המסודרות השיטתיות, יש ביניהם לא מעטים, לא יכול להגיד את האחוזים, עם השכלה גבוהה או השכלה אקדמאית שבאמת מצליחים להתקדם, וזה גם נתון. השוואת התנאים בהשכלה גבוהה אקדמאית באוניברסיטאות מול עולי אתיופיה, תקל מאוד מאוד, בגלל שיש בהם רבים שרוצים להגיע לאקדמיה, אבל לא מצליחים בגלל הנושא הכספי.

אין לי ספק בכך שיש לנו את היכולת, לנו, קרי לכולנו יחד, ליצור את המודל הנכון, לבנות קהילות הרחק מקרית ארבע, בנגב ובגליל, ואין לי ספק שרוב בני מנשה בעליות העתידיות, כולל ותיקים, ישמחו מאוד להגיע למקומות האלה.

אני רק רוצה לומר לגבי מה שאמר הרב חנוך, מה שאבי אמר זה רק להוסיף ולחזק. ההשוואה לעולי אתיופיה היא מתוך מטרה כדי להעצים ולתת לקהילה. אף אחד לא השווה פה, אלא המטרה של כולנו בסוף זה להוסיף חוזק.

ברור, גם האתיופים הם אחינו האהובים.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את השלב הזה. אנחנו רוצים גם לראות את המועדונית בשלב ב'.

לגבי עפולה, סידרנו עם משרד הקליטה ביחד, הם גרים עכשיו בעמידר, כמו שהם זכאים. לפני שנה-שנתיים אנחנו ישבנו עם ראש העיר, אני ביקשתי לתת כמו עולים חדשים, הוא אומר, אתם באתם מפוזרים. היום תקבלו אותנו כמו קבוצה. הוא אומר שהוא מקבל אותנו כמו עולים חדשים, כמו שהוא יכול. בדוח, שבט מנשה, שנמצאים שם, מסודרים. אם אני לא טועה 98% עובדים, מי שיכול לעבוד. אנחנו סידרנו במקום, למי שאין עבודה, אנחנו חיפשנו, למי שאין דירה---

יפה מאוד.

אני מקריא את הסיכום, ברשותכם. הוועדה רואה חשיבות רבה בהעלאתם של כל יהודי לארץ ישראל, ובכללם את בני המנשה.

עקב קשיי הגיור בהודו, קוראת הוועדה לראש הממשלה לקבל החלטה אמיצה וציונית ולהעלות את כלל בני המנשה, כ-7,200 במספר, לארץ ישראל, ולערוך את הליך הגיור בישראל.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל להקים ללא דיחוי ועדה בין משרדית שתמצא את הדרכים להיערך ולהעלות את היהודים במהרה. הממשלה הוכיחה בעבר, בנושא הפלשמורה, שניתן להביא כמות כזו לישראל והכל שאלה של רצון, ולכן הגיע הזמן להשלים את המלאכה ולאמץ את אותם עקרונות שנקבעו בעליית יהודי הפלשמורה.

הוועדה פונה לסוכנות היהודית להציג את עמדתה בנושא ומה הן הדרכים להיערך להעלאתם של בני המנשה.

הוועדה תקיים ישיבת מעקב בנושא בעוד חודש ימים ובמהלך זמן זה, אני מתכוון לפנות לראש הממשלה באופן אישי לקבל החלטה בנושא זה.

הוועדה מודה לכל המשרדים והגופים העוסקים בדבר חשוב זה, וקוראת להגדלת התקציבים לאותן רשויות העוסקות בקליטת העלייה של בני המנשה.

אני רוצה להוסיף ברמה האישית, אנחנו מדברים הרבה על איום דמוגרפי ועל בעיות, אז הנה, יש לנו פה יהודים שרוצים לעלות, רוצים לבוא לארץ ישראל, אז אנחנו כמשרדי ממשלה צריכים לראות איך אנחנו מאפשרים להם ובכך פותרים את האיום הדמוגרפי, ולא בכל מיני רעיונות של הקפאות ועניינים כאלה ואחרים.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה. למי שרוצה, אנחנו יוצאים לסיור קצר במועדונית שלכם. תודה רבה.

סיור במועדונית

אנחנו בביקור קצר מאוד של ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. תגידו לנו בקצרה לאן הגענו ומה קורה פה, אם אפשר.

המועדונית הזאת נועדה לבנות מנשה מכיתות א' עד ו', היא פועלת כל יום מספר שעות בשעות אחר הצהריים. המטרה של המקום היא להעשיר אותם מבחינה לימודית ומבחינה חברתית, לתת להם בית חם, מקום שהן יכולות ל---

ארוחת צהריים הם אוכלים בבית הספר?

ארוחת צהריים הן אוכלות בבית הספר ופה יש השלמות.

כמה ילדות מגיעות לפה?

ברוך ה' השנה התרחבנו בכ-45%. יש לנו 20 בנות ועוד 2 בנים. יש גם בנות שהיו בשנה שעברה, שמתקשות מאוד להיפרד, וכאן זה בית חם, אז אנחנו מקבלות אותן.

בבית הספר אין הפרדה, נכון? הם לומדים כולם ביחד.

כן.

מדוע יש מועדונית נפרדות?

למה יש מועדונית לבני מנשה? אנחנו מאמינים שהרעיון הזה של לתת להם את הפינה שלהם, להעצים אותם, זה מאוד חשוב, זה נותן להם המון. הן לא מרגישות מיוחדות, זה מקום שקט, נעים, טוב להם פה, הן מקבלות את התגבור, גם הפנימי שלהם, מבחינת האישיות, וגם מבחינה לימודית.

יש הסעות?

לא, מי שלומדות פה הן בנות החרסינה.

אולי הערה אחת. אחד המאפיינים של בני מנשה זה ביישנות קיצונית, הם מאוד ביישנים ולכן יש להם קושי להשתלב במסגרות הקיימות.

אני לא רואה ביישנות פה.

אבל הם ביישנים. זה אחד המאפיינים הבולטים, ולכן כשהוקם המועדון, אחת המחשבות היתה באמת ליצור מקום שיעצים אותם ויאפשר להם להשתלב במסגרות הקיימות.

הניסיון של הרשות לשלב אותם במועדוניות קיימות בקרית ארבע, רואים שבאמת יש להם ביישנות, שהם מתקבצים בצד. פה מדובר על בנות שהגיעו עם מבחנים בתורה בציונים 30, כשלפני חודש חדוה הראתה לי פה ציונים של 97 ו-98, בנות שלפני כן הוציאו 30 ו-40. כך שיש קידום.

יש בת שיכולה לדבר איתנו?

סיפרתי לרב חנוך שאתמול היתה אספת הורים, ואני פשוט הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם. היו שתי בנות שהתעקשו, דווקא התעקשו, להיות במועדונית של בני מנשה והיתה לנו אספת מורים, והמנהלת התנתה את זה בפירוש, 'אם תוך חודש הבנות האלה לא מתקדמות, אני פשוט מחזירה אותן למועדונית הקודמת'. אין לכם מושג כמה שהבנות התקדמו, מ-30 ל-97, כל מבחן 96, 97, לא פחות. האמהות ידעו ופשוט נישקו אותנו וחיבקו אותנו.

עד איזה שעה הבנות פה?

עד שש, חמש לפעמים.

כמה בנות יש?

22 בערך, ויש לנו עוד כמה נספחות, שעברו. הן מתגעגעות.

חוץ משיעורי בית, יש חוגים, מה עוד יש?

יש לנו סדנת בישול, יש לנו יצירה, יש לנו שירים וריקודי עם. אני מעבירה להם מדי פעם ריקודי עם. רוב הזמן הן צוחקות עליי, אבל לא נורא.

חשוב להגיד שחדוה התחילה פה במבנה לעשות סדנה להורים להתמודדות עם גיל ההתבגרות, אז הגיעו 18 אמהות.

ו-30 בהמתנה.

ובגלל ההצלחה אתה רוצה לפתוח בית מרים לבנים.

בית מרים לבנים ובית מרים בקרית ארבע.

מה קורה בקרית ארבע עם הילדים? הם הולכים למועדוניות רגילות?

הם הולכים למועדוניות רגילות ואמרתי, הניסיון מראה שהשילוב לא בריא כל כך ויש רצון לעשות משהו, לא יודע אם כל השבוע, כמו המסגרת הזאת, אבל משהו בסגנון הזה.

יש לנו מסיבות, יש לנו ערבי אמהות, ואנחנו גם לא מזמן ערכנו ערב אמהות והיתה ארוחת ערב קלה, רקדנו, שרנו. האמהות מאוד נהנו, דיברנו על מה אפשר לשפר. אני חושבת שזה היה ערב מאוד מאוד מוצלח.

אנחנו נכיר את הילדות. מי הכי גדולה פה?

קוראים לך שירה? בת כמה את? שמונה? תשע? כיתה ד'? איזה כיתה?

ג'.

מה את הכי אוהבת ללמוד, שירה?

חשבון.

ומה את הכי לא אוהבת? עברית.

אתן עושות יצירה, אני רואה. יפה.

לא נפריע לכם. תודה רבה.

תודה רבה לך.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00