PAGE
40
ועדת הכלכלה

15.12.10


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 382

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ח' טבת התשע"א (15 בדצמבר 2010), שעה 09:00

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33)(מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע-2010 – המשך דיון ובקשה לדיון מחדש ודיון מחדש מאת ח"כ אופיר אקוניס לסעיף 1(4) להגדרה "מועד המעבר" ולסעיף 33ג בנושא דחיית מועד המעבר

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

רוברט אילטוב

יצחק וקנין

חמד עמאר

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

ליה שמטוב

משה כחלון, שר התקשורת

נגה רובינשטיין, יועמ"ש, משרד התקשורת

שריל קמפינסקי, לשכה משפטית, משרד התקשורת

חגית ברוק, לשכה משפטית, משרד התקשורת

טל רוזנפלד, לשכה משפטית, משרד התקשורת

מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

דינה עברי-עומר, מ"מ היועץ המשפטי, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

אילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עידית צרנוביץ, סמנכ"ל רדיו בפועל, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

מיטל שגב, דוברת, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

דנה נויפלד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אבי ניר, חברת קשת

זהר קדמון סלע, היועצת המשפטית, חברת קשת

טלי גורן, סמנכ"לית רגולציה, חברת קשת

שאול מגנזי, משנה למנכ"ל, חברת רשת

יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ישראל 10

עו"ד דבורה קמחי, יועצת משפטית, ישראל 10

עו"ד נועה גבע, ייעוץ משפטי, חברת יס

ירמיהו קדושי, מפיק, שחקן ותסריטאי, הפקות המזרח

משה דנון, יו"ר איגוד הבמאים והתסריטאים

אמיר רוזנברג, יועץ משפטי, ארגוני היוצרים לקולנוע ולטלוויזיה

עו"ד ישגב נקדימון, יועץ משפטי, חברת החדשות של ערוץ 2

אתי בנדלר




ניר ימין

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33)(מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע-2010 – המשך דיון ובקשה לדיון מחדש ודיון מחדש מאת ח"כ אופיר אקוניס לסעיף 1(4) להגדרה "מועד המעבר" ולסעיף 33ג בנושא דחיית מועד המעבר

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו ממשיכים את הישיבה שנקטעה אתמול ב-18:00, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33). אם איני טועה, הנושא האחרון שסיימנו היה הגדרת "מועד המעבר", ולהתאים את סעיף 33ג ל-1(4), שהוא מועד המעבר. היועצת המשפטית, על דעתו של שר התקשורת – בפועל זו היתה פתיחה לפי בקשה שלי של סעיף מועד המעבר. הדבר הזה מתבסס על המלצה מקצועית של הרשות השנייה, שנשמעה כאן לפני שתי ישיבות.

אנא תעשה שוב הצבעה על פתיחת הסעיף, שהרי הוא לא היה על סדר היום, ועכשיו הוא כן על סדר היום, הבקשה לדיון מחדש שלך להגדרה של מועד המעבר ולסעיף 33ג בנושא דחיית מועד המעבר.

כן. חמד, אנחנו צריכים לפתוח סעיף, מועד המעבר, לפתוח, אתה בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים - אין

אושר.

נפתח.

הדיון בפועל התקיים, ודיברנו – שר התקשורת, אתה לא היית בקטע הזה, אבל אנחנו רוצים לאמץ את ההמלצה המקצועית של הרשות השנייה, שבאה לידי ביטוי לפני שתי ישיבות – לא אתמול; בישיבה הקודמת, של לדחות בשנה את הכול, כלומר מ-1 בינואר נכתוב 2013 במקום 2012, וגם את ההסמכה – היה פה דיון שלא היית, לגבי מה לעשות עם סעיף 33ג, שנותן לך ולשר האוצר את האפשרות לדחות בעוד שנה. היתה התנגדות של קשת. אני חושב שאפשר להשאיר את זה. אתה רשאי לדחות את זה בשנה.

לפני שהשר מקבל החלטה והוועדה מצביעה, אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שצוות המשפטניות של משרד התקשורת ישב אתמול עד שעה מאוד מאוחרת מתוך ניסיון לסרוק את הצעת החוק, ולבדוק מה ההשלכות של דחיית מועד המעבר על סעיפים שונים שכבר אושרו. הבנתי שהם לא הספיקו לעבור על כל ההצעה מטבע הדברים, כי לא קל לעשות את זה בשעות המאוחרות, אבל הם כבר הבחינו, שיש הבדל בהשלכות, אם משנים את מועד המעבר ל-1.1.13, ובין אם מאפשרים גם לשר לדחות את המועד לשנה נוספת.


אם תהיה רק האפשרות הראשונה, דהיינו קביעת מועד המעבר ב-1 בינואר 2013, ככל הנראה, בהסתייגויות אני אומרת את זה, ניתן יהיה לדון ולקבל החלטות היום באשר להשלכות האפשריות. אם מדובר באפשרות של דחייה בשנה נוספת, צריכים לעשות בדיקה הרבה יותר יסודית וארוכה, ובכל מקרה לא ניתן יהיה לבדוק היום מה ההשלכות של זה. השאלה, אם בכל זאת יש טעם להשאיר את האפשרות הזאת לדחייה, כי זה יסבך את החוק מאוד. אני מביאה לתשומת הלב.

למה צריך דחייה?

כי אנחנו רוצים להשאיר לשרים שיקול דעת.

אם זה מ-2012?

מ-2013 ל-2014. להשאיר את הסעיף שהיה להם. אף אחד לא אומר שהוא יקבל אותו.

השרים ביקשו את שיקול הדעת בשל העובדה שהיה חוסר ביטחון של עמידה בלוח הזמנים.

היתה אפשרות של פינוי התדרים.

במיוחד לפינוי התדרים.

תודה, הבנו. קודם כל נעשה את 2013. יכול להיות שיהיו דרכים אחרות. הבנתי את הרעיון. גם אבי ניר וגם אתי באותו רעיון. הרעיון הוא שזה לא ייגמר היום, אם נשאיר את זה.

לפי מיטב ידיעתי, אתמול דיברתי עם השר - הוא גם באותו רעיון, שאפשר להשאיר את זה 2013 בלי שיקול דעת.

טוב. אני לא שמעתי את זה.

עוד מעט ייכנס. לא היתה לו התנגדות לזה.

תכף נשמע את עמדתו בעניין, ונקבל החלטה. אפשר לקבל על זה החלטה יחסית במהירות, נשאיר את זה כרגע פתוח. יוסי, סעיף 37ג, אתם מציעים, נגה, הארכה אוטומטית לזיכיון ערוץ 10?

נגיע לסעיף הזה, אבל זה לא בדיוק הארכה אוטומטית. זה אפשרות הארכה עם הסדר שונה. אנחנו חשבנו על הארכה שהיא במקסימום שנה. שיערנו שיהיה מדובר בכמה חודשים. מה שנדרש, למיטב זיכרוני, ותכף עו"ד רוזנפלד תוכל לפרט, זה, כמובן, עמידה בתנאי הסף, תנאי כשירות.

בלאו הכי הם צריכים לעמוד בתנאי סף גם לרשיון. זה לא משהו חדש.

בסדר. אבל תהליך בדיקה של הרשות השנייה ומתן הגושפנקא צריך שיהיה שם.

בכל תהליך הוא קיים, בין אם מאריכים להם את הזיכיון בשנה, ובין אם נותנים להם רשיון.

נכון. יש גם היבט התמורה שצריך להתייחס אליו. נקריא את הסעיף הזה.

הבנתי. אנחנו נצביע, חבר הכנסת וקנין, על דחייה של שנה- -

קודם כל אתה מעמיד להצבעה את סעיף 1(4), הגדרה של מועד המעבר. טל, את מוכנה לקרוא את ההגדרה של מועד המעבר?

צריך להיות תאריך עברי, ובסוגריים: 1 בינואר 2013.

הסיפא נמחקת, דהיינו סעיף 33ג גם הוא יימחק. אני מזכירה ש-33ג זה הסעיף שאפשר לשר לדחות את מועד המעבר.

טוב. מי בעד?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – 1

אושר.

חבר הכנסת וקנין נמנע. אולי תנמק את זה.

אני מציע שתהיה אפשרות לשר, אם יראה לנכון, לדחות את זה ל-2014. אני רוצה הסתייגות.

לא אוכל לשלב את ההסתייגות הזו בלי לבדוק את כל הצעת החוק על כל ההשלכות, ולעשות- -

סליחה, גברתי. חבר הכנסת מבקש הסתייגות. אי-אפשר להגיד לו: אני לא יכולה.

ההסתייגות לא יכולה לעמוד בפני עצמה בלי השלמה בסעיפים אחרים.

תעשו כל מה שדרוש כדי לתת לחבר הכנסת את הזכות הפרלמנטרית שלו להגיש הסתייגות. מה זה?

זה דברים ששלובים אחד בשני. נניח שההסתייגות הזו תתקבל. יהיה חוסר תאימות בין ההסתייגות הזו לסעיפים אחרים. יהיו הוראות שאינן מתיישבות אחד עם השנייה.

אפשר לקבל דוגמה?

אפשר לקבל כל מיני דוגמאות, ומייד גברת רוזנפלד תתחיל לסרוק את ההוראות שהיא עברה עליהן, והיא תצביע על בעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

הוא רוצה 2090. מה זה?

אין בעיה, אבל צריך להתאים את יתר הסעיפים.

בסדר.

חבר הכנסת וקנין, הסתייגותך תבוא למליאה, ואני מניח שהקואליציה והאופוזיציה וחברי הכנסת יצביעו כפי שיוחלט. ההסתייגות שלו צריכה להיות במליאת הכנסת.

נניח שאני רושמת הסתייגות רק בנושא הזה, והיא מתקבלת. לאחר מכן עלול להיווצר מצב שהנוסח של הסעיף שיתקבל אינו מתיישב עם סעיפים אחרים, ולכן זה יצטרך לחזור לוועדה, להתאים את נוסח ההסתייגות לאחר מכן עם כל סעיפי החוק, מה שאומר שיצטרכו להפסיק את ההצבעה אחרי הקריאה השנייה, להחזיר את זה לוועדה כדי לעבור שוב על סעיפי החוק. זה מה שאנחנו רוצים?

אין דרך אחרת.

כבר רואים מהרשימה שהגיש משרד התקשורת, כי להחלטה בנושא מועד המעבר יש השלכות על סעיפים רבים ונוספים.

אני לא בטוח שמה שאת אומרת זה נכון, כי אם הסתייגות עוברת במליאה, רשאי יושב-ראש הוועדה למשוך את כל החוק פה, להביא אותו כדי להפיל את ההסתייגות הזו פה. אבל אם אתה אומר: אני מסכים להסתייגות חבר הכנסת וקנין, לא צריך להביא את החוק בחזרה לוועדה.

הוא יכול להחזיר את זה רק להתאמות- -

זה לא מחייב. החוק קובע - ברור לחלוטין.

חבר הכנסת וקנין צודק.

יש אולי תורה שבעל-פה, אבל יש תקנון הכנסת.

אם יושב-ראש הוועדה לא מושך את החוק להפיל את ההסתייגות שלי, היא לא תחזור לפה.

אחרי שהסתייגות מתקבלת במליאה, שואלים את יו"ר הוועדה, האם להמשיך.

בחוק ההסדרים - 320 מיליון שקל חוק הגליל. מאיר שטרית הפך עולם, ניסה למשוך את החוק- -

שואלים את יושב-ראש הוועדה: אתה רוצה למשוך או להמשיך?

מאה אחוז.

אז מתי מכניסים את התיקונים שמתחייבים בעקבות השינוי במועד המעבר בסעיפים האחרים?

אוטומטית. זה החוק. אי-אפשר לשנות את המצב במליאת הכנסת, כי זה החוק. היחיד שרשאי למשוך את החוק זה יושב-ראש הוועדה.

הממשלה לא יכולה למשוך בשנייה ושלישית?

רק בראשונה.

קודם כל, אני לא מניחה נוסח של הצעת חוק, שכוללת הסתייגות, שאם היא תתקבל, היא תסתור הוראות אחרות בחוק, אלא אם כן אני עוברת על כל החוק, וכותבת הסתייגויות מתאימות לסעיפים האחרים, כדי שתהיה אחר כך קוהרנטיות בנוסח הצעת החוק. אני לא יכולה להניח הצעת חוק שתכלול סעיפים שעלולים לא להתיישב אחד עם השני, זה לפני הנחת החוק בכלל. יכול להיות שמתקבלות הסתייגויות שאינן מתיישבות זו עם זו, ואז יש גם הליך במליאה, מה עושים במקרה הזה.


עניין שני, מה קורה בקריאה השנייה, אם מתקבלות הסתייגויות- -

אגב, הרי החוק אומר: 1.1.2013. מה אנחנו מבקשים – שהשרים יהיו רשאים לדחות את זה בעוד שנה? זה לא הסתייגות מהותית.

זה לא הסתייגות מהותית.

היועצת המשפטית, גם אם ההסתייגות הזו תתקבל, ונגלה פערים בין ההסתייגות לבין החוק, יש לנו שנתיים לשנות חקיקה, לשנות סעיפים. אנחנו לא חייבים לסיים הכול היום.

אתן לך דוגמה. לפי הצעת החוק, הזיכיון של ערוץ 10 מוארך עד 2013. נניח שאתה תדחה את מועד המעבר ל-2014. מה יקרה עם ערוץ 10?

בינואר 2012 אאריך לו מ-13 ל-14. למה לעשות את זה עכשיו?

יש לך סמכות?

כן. יש חוק. אני מדינה. באים לפה ועושים סמכות.

אבל אתה אומר שזה יחייב תיקון חוק נוסף. אז מלכתחילה אני אניח הצעת חוק שאינה סגורה בתוכה?

את עכשיו יכולה לחתום לי על מסמך, שכל מה שעשינו פה נכון? ודאי שלא. זה פרט שולי.

אין הצעת חוק שתעבור הסתייגות שלא נצטרך בסופו של דבר לעשות תיקונים.

ממש לא. היועץ המשפטי של ועדה שחותם על הצעת חוק כזאת, לא ממלא את תפקידו כראוי.

אין לה האפשרות להתאים לפי ההסתייגות את החוק?

שאלה טובה. רק את ההתאמה.

למשל, אומר השר, במקרה שהוא יחליט לדחות את מועד המעבר מ-2013 ל-2014, הוא מעוניין להאריך את הזיכיון של ערוץ 10 בשנה נוספת, אבל אין לו כרגע סמכות; צריכים להעניק לו סמכות.

אז נעשה את זה.

מתי?

אנחנו מתחילים את 2011. יש זמן. הממשלה מושלת. אגב, אני מקווה שבחדר הזה זה מקובל.

היא לא אמרה שאין פתרון; היא אמרה שהפתרון יארך זמן.

עד 2014 יהיה פתרון.

הרבה לפני, כבוד השר.

לו אני מעביר את ההסתייגות הזאת, הייתי מצביע עליה פה, והיינו מצביעים והיתה עוברת, היית עושה את התיקונים פה.

ודאי. זה מה שאמרתי גם אתמול – זה מחייב סריקה של הוראות החוק, ולהביא בפני הוועדה את הסעיפים שמחייבים שינוי עם הצעות לפתרון.

אנשי משרד התקשורת התחילו אתמול להכין, מהם הסעיפים שיחויבו בתיקון. הם לא סיימו, וגם עוד לא הכינו את הנוסח שאמור להיות בהצעת החוק.

בדיוק, חבר הכנסת וקנין. אתם יודעים שיש הסתייגות. היה דיון כאן, האם נקיים את זה פה, ונאריך את זמן הפעולה שלנו פה, או לאחר מכן, כשההסתייגות של חבר הכנסת וקנין תתקבל או לא תתקבל, אז בלאו הכי זה יבוא, ויצטרכו לעשות את ההתאמות.

לא, אדוני היושב-ראש; זה יבוא לוועדה לפני שאניח את זה לקריאה שנייה ושלישית, אחרי שתושלם הסריקה של הוראות החוק, ויראו אילו התאמות- -

אני לא מבקש להחזיר את זה לכאן.

לא אניח את זה לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקשת שתינתן שהות לבדוק את ההשלכות של זה ולהביא לוועדה כדי לקבל החלטות. לא אקבל את ההחלטות במקום הוועדה.

טוב. המצב כרגע, לפי מה שהבנתי – הצבענו על 1 בינואר 2013, וזהו. חבר הכנסת וקנין לא הצביע בעד ההצעה הזאת, הוא נמנע, ביקש הסתייגות, והיא תידון במליאה.

תוכל לחזור על זה?

הצבענו כרגע את ה-1.1.13, ולא המשכנו עם סעיף 33ג, שנמחק לרגע זה. לעומת זאת, חבר הכנסת וקנין ביקש – הוא יכול לומר בהסתייגות שלו, לדחות ל-2018- -

צריך להצביע בוועדה, להפוך את זה להסתייגות, אבל אני מניחה שזו רוח הוועדה.

עדיף להצביע על הצעתו של חבר הכנסת וקנין, שלשר תינתן סמכות לשנות את המועד ברוח סעיף 33ג.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – 2

אושר.

עבר. מצוין, שיהיה בתוך החוק.

עכשיו התמונה ברורה. המשפטניות של משרד התקשורת יעברו על כל הוראות החוק, יציעו את כל ההתאמות הנדרשות- -

אני רוצה רביזיה.

רביזיה במקום?

למה לא?

זה על סדר היום?

נעלה את זה על סדר היום.

אתי, אני רוצה שנדבר על חלוקת העבודה.

חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, מרכזת הוועדה הסבה את תשומת לבנו, שכבר הצבענו על המשך דיון- -

גברת עדית חנוכה הזכירה לנו, שמה שהיה על סדר היום זה היתה הבקשה לרביזיה על הסעיף הזה. עושים פעם אחת רביזיה.

הסתייגות במליאה אני רוצה.

מה היתה ההתנגדות הגדולה, שהשרים יהיו רשאים במצב שנוצר? היו דברים יותר מז'וריים במדינה, לטעמי, בשנתיים האלה.


לטעמי, מה שהבנו פה, זה שהוא יהיה בינואר 2013, אבל יכול להיות, השרים יכולים למצוא, שרוצים עוד שנה.

אז כל החקיקה וכל ההתנהלות הבהולה פה היתה כדי שעוד 3 שנים – יכול להיות שעוד 3 שנים המעבר לרשיונות יהיה. בואו ל-2015 – מסתיים הזיכיון, זה יותר פשוט. למה למהר?

אני מודיע עכשיו עם חברי הכנסת וקנין ועמאר – את לא יכולה להסתייג.

אבל אני רוצה במליאה.

בסדר.

גם הסתייגות, לפני שהסתייגות יצאה, אז את צריכה לומר לוועדה מה הצעתך, ואם הוועדה לא תקבל את הצעתך- -

ההצעה שלי, שזה יהיה 2013, בלי סמכות לשרים, כי אולי הוא כבר לא יהיה שר התקשורת?

אני רוצה להבהיר משהו בקשר לקבלת הסתייגויות במליאה. משמתקבלת הסתייגות במליאה לאחר סיום הקריאה השנייה, פונה יושב-ראש הכנסת או מי שממלא את מקומו ביושב-ראש הישיבה, אל יושב-ראש הוועדה, ושואל אותו, האם לקיים את ההצבעה מייד או בשבוע שלאחר מכן. האפשרות לדחות את ההצבעה בקריאה השלישית מקום שהתקבלה הסתייגות היא כדי לאפשר לוועדה לעשות התאמות טכניות בלבד בנוסח הצעת החוק; לא התאמות מהותיות, לא לדון מחדש בהסתייגות. אם רוצים לאפשר לוועדה לדון מחדש בהסתייגות שהתקבלה, המליאה צריכה להצביע על בקשה של נציג הממשלה או של יושב-ראש הוועדה, להטיל על הוועדה לדון מחדש בהצעת החוק כולה או בנושא שמתקבל, וזו החלטה של המליאה. אם אין החלטה של המליאה, לא ניתן לדון מחדש בהסתייגות שהתקבלה, בהתאם לתקנון.

ודאי. בכל מקרה, הכול נתון לשיקולו של יושב-ראש הוועדה, כשהיושב-ראש שואל אותו. אם הוא לא ירצה, תהיה הצבעה בקריאה שנייה ושלישית, כולל ההסתייגות שנתקבלה, ואז זה נכנס לחוק.

ודאי. לכן מוטל תפקיד חשוב על יועץ משפטי שחותם על הנחת הצעת חוק לוודא, שכל הסעיפים מתיישבים האחד עם השני.

חשוב לי לציין, הכוונה היא לתת לפחות – כל התהליכים של הרשיון כבר בחודשים הקרובים- -

ביקשנו.

זה לא לוח הזמנים הרלוונטיים לאור ההסתייגות. נצטרך לשנות את זה.

לא משנים שום דבר. מה שאמרתי זה מה שיהיה. שום התאמה. כל הרשיונות האלה זה לתת אופק. אני לא רוצה להשאיר אותם תלויים עד נובמבר 2013.

במהלך 2011.

אבל מה אמרנו לגבי הבדיקות, אם הם עומדים בתנאי הרשיון? אתה לא יכול לדעת. תדע לקראת הסוף.

מקבלים כשירות, ואז בודקים שלושה-ארבעה חודשים לפני את מצב העמידה שלהם.

כלומר את הכשירות אנחנו יכולים לדעת כבר ב-2011.

כן. אין כוונה להשאיר אתכם במתח או תלויים.

אם כך, בעניין ההליכים לקבלת רשיון – אין שינוי, מבחינת המועדים לקבלת בקשה- -

כן.

מנשה, זה מחייב איזשהו שינוי בהצעת החוק, להערכתך? בהנחה שמועד המעבר הוא ב-1.1.13, ובסעיפים הרלוונטיים שיש כרגע, שמדברים על המועדים להגשת בקשה לקבלת רשיון, וההחלטה שלכם בעניין הזה, האם יש שינוי מתחייב כתוצאה מדחיית מועד המעבר?

גיבשנו אתמול לוח זמנים שמשאיר את רוח הדברים שהשר ביקש – זה יהיה במהלך 2011, אבל עם המרווחים הראויים.

אבל לוח הזמנים כרגע קבוע בהצעת החוק. אני שואלת, אם בדקתם, אם זה מחייב שינויים או לא בהצעת החוק.

כן. חשבנו היום אפילו להציג את זה כבר. אבל זה בלי 2014.

כלומר אם יידחה ל-2014, תצטרכו לגבש לוח זמנים אחר בנוסח החוק.

לא.

התאמות.

כל הדיון הזה תיאורטי.

נתנו לך את הסמכות, לך ולשר האוצר.

רשיונות יהיו ב-13.

כרגע לפי החוק, אם מועד קבלת הרשיון הוא ב-1.1.13, צריך להגיש את הבקשה שנה קודם. האם זה לא משתנה? איזה עניין יש לבקש שנתיים, חוץ מערוץ 10, שצריך אופק, למה בערוץ 2 אני צריך לבקש שנתיים- -

קודם כל, אפשר ליצור מנגנון, אבל צריך לעבוד על זה ולחשוב על זה – אפשר אולי ליצור מנגנון, שמתאריך מסוים אפשר יהיה להגיש בקשה לכשירות, שתוך X ימים, 30, 60 ימים, מה שלא יהיה, הרשות השנייה תקבל החלטה לגבי כשירות. זה לא אומר שכולם יצטרכו באותו יום להגיש את הבקשה לכשירות.

מה המועד האחרון?

עכשיו נקבל החלטה. הוועדה תקבל את ההחלטה.

האם צריך לעשות את ההתאמות האלה כרגע?

ודאי. תנחו אותנו, בבקשה, על אילו סעיפים צריכים לעבור כדי לעשות את ההתאמות של המועדים?

בסעיף 33ב בעמ' 6, בסעיף קטן (א)(1), ככל שעכשיו רוצים לקבוע בחוק את המועד שממנו ניתן להגיש בקשה לקבלת רשיון, שזה מה שאני מבינה שהוועדה רוצה לקבוע, צריך לבטל כאן את סעיף (1), שנותן את הסמכות לקבוע את זה בכללים, למועצה. זה נראה לנו משהו שמתייתר.

הוועדה צריכה להחליט- -

שהרשות השנייה תציג.

השאלה היא אם המועדים שאתם עומדים להציג כרגע, אלה המועדים שהוועדה סומכת עליכם שתקבעו בה כללים, או רוצים לקבוע את המועדים האלה בחוק עצמו.

עדיף להשאיר את זה בכללים.

בואו נעשה הפרדה בין סמכויות השר לבין סמכויות הרשות השנייה. נעשה חלוקה של הסמכויות שלכם, שזה יכול להיקבע בכללים, וסמכויות השר, שאו ייקבעו בתקנות של השר או בחוק.

אצלכם בכללים הכוונה היא למועד הראשון להגשת בקשה.

כן, תני להם בכללים.

ועד המועד האחרון לבעלי זיכיון להגיש בקשה. שהכללים יהיו באישור השר.

נכון מאוד. זה הכי טוב. זה התפקיד שלו, של המועצה. ובאישור השר.

מה שאתם רוצים.

צריך לעשות תיקון אחד - שהמועד האחרון, כרגע מופיע עשרה חודשים לפני – שנה לפני.

סעיף-סעיף. סעיף 33ב, סעיף (א): המועצה תקבע בכללים הוראות בעניינים אלה: (1) המועד שממנו ניתן להגיש בקשה לקבלת רשיון לשידורי טלוויזיה במטרה לאפשר את תחילת השידורים בידי בעל הרשיון החל במועד המעבר.


לגבי פסקה (1), האם אתם מציעים להשאיר את זה עדיין בכללים – אלה שהכללים האלה יהיו טעונים אישור השר? כללים לפי סעיף קטן (א)(1) יהיו טעונים אישור השר – זה הרעיון?

אני חושב שהתשובה חיובית. היועצת המשפטית, אי-אפשר עכשיו לעבור על כל תאריך. תעברו על זה בחדרים של הייעוץ המשפטי; לא במליאת הוועדה. העיקרון נקבע - נקבע 1.13, ונקבעה שנה נוספת.

אדוני, לא מדובר כאן בהתאמות נוסח אלא בעניינים מהותיים. הכנסת מחוקקת באמצעות חברי הכנסת. היועצת המשפטית נותנת את שירותיה לצורך העניין הזה. אני לא יכולה להכריע במסגרת התאמות, למשל, אם כללים יהיו טעונים אישור שר או לא. צריך לעבור על הסעיפים ולקבל החלטות. למשל, בסעיף הזה. אז כללים לפי סעיף (א)(1) טעונים אישור השר.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים - אין

אושר.

בבקשה.

הוראות נוספות, בבקשה.

סעיף 33ג - אם קובעים בחוק את התאריך 1.1.13, הסעיף הזה בטל. אם יש אופציה שהשר, יש לו סמכות לדחות את המועד- -

קיבלנו. צאו מנקודת הנחה שזה 1.1.13. תדהמה במדינה – השרים רשאים לעשות משהו.

אדוני היושב-ראש, אף אחד מהפקידים לא הביע עמדה ערכית לגבי העניין.

דיברתי על העיקרון. קבענו את העיקרון – השרים רשאים.

מצוין.

עד שלא תהיה החלטה בבג"ץ- -

אני חושבת שתוקפים כאן בצורה לא ראויה את האנשים שמעירים הערות לגופו של עניין.

לא תוקפים אף אחד. אומרים לכם את העיקרון אלף פעם. פשוט לעשות את ההתאמות.

זה לא סמכות שלנו לקבוע; זה סמכות של הוועדה, שהשר יקבע עד מועד מסוים.

התדהמה לא אוחזת בזה שיש סמכות; התדהמה אוחזת בזה, ששנה שלמה עובדים על הצעת החוק, מחליטים על תאריך, ופתאום מחליטים – בעצם זה לא התאריך. יש פה בעיה.

אין פה שום בעיה. היתה כאן חוות דעת מקצועית של הרשות השנייה, שמענו אותה לפני שתי ישיבות, העלינו אותה, הצבענו עליה. יש לך השגות על חוות הדעת המקצועית של הרשות השנייה?

תהיה לי השגה בנושא הזה. אנשים לא מבינים מה הם הולכים לעשות. זה בעייתי – בשנת 2010 קובעים שתהיה רפורמה- -

בעוד שבועיים וחצי אנחנו ב-2011. הדבר הזה שהגענו ל-2011 נובע מטעות בשיקול דעת של משרד האוצר, שמשך בחודש מרס 2010.

זה לא נכון.

טל עבדה על זה חצי לילה יחד עם שיר.

לתקוף את הפקידות – ואני נמנית עליהם - שמנסה לתת את השירות הכי טוב שאפשר לתת לחברי הכנסת כדי שיוכלו לקבל את ההחלטות שנראות להם נכונות, אני חושבת שזה לא נכון.

יש הערכה מלאה לעבודת הפקידות.

נכון. רק שלפעמים לא זוכרים מי קובע מדיניות. לא את באופן אישי. במדינה נוצרה נורמה שגויה, נורמה שלילית, שבה לא קובעי המדיניות קובעים את המדיניות אלא יש עליהם כבלים- -

זאת לא הדוגמה הזו.

לא דיברתי על הדוגמה הזאת. אם יש מישהו בחדר שחושב שלא נוצרה הנורמה הזאת במדינת ישראל בשני העשורים האחרונים, שירים את ידו. בבקשה.

סעיף 33ג מדבר על דחיית מועד המעבר. לנו אין סמכות לקבוע עד מתי השר יכול לקבל החלטה על דחיית המועד, והוועדה צריכה לקבל החלטה, עד מתי השר יכול לקבל החלטה על דחיית המועד ל-1 בינואר 2014.

אדוני השר, כרגע מועד המעבר הוא 1.1.13. יש לך סמכות, הוסמכת כרגע, בהסכמת שר האוצר, לדחות את מועד המעבר ל-2014. בנוסח הקודם, שדובר על דחייה בשנה, נקבע גם עד מתי אתה צריך לקבל את ההחלטה הזו. כיוון שמדובר במועד מאוחר יותר, השאלה היא עד איזה מועד אתה מציע שתהיה מוסמך לקבל את ההחלטה על הדחייה.

ללא שינוי.

כלומר עד 1.3.11. המועד האחרון שעד אליו יוכל השר לקבל החלטה על דחיית המועד הקובע - צריך להצביע. אלה ההחלטות שהוועדה צריכה לקבל ולא אנחנו הפקידות יכולים לקבל.

לא היתה כוונה לפגוע בפקידות הספציפית הזאת או לפגוע- -

בנושא הזה כבר יש מחלוקת, והשר יצא עם חברי הכנסת כדי לקיים התייעצות.

יכולתי לקיים עכשיו הצבעה, ולא אעשה את זה, כי אני לא בעד מחטפים.

כשהאמירות האלה נאמרות בסמיכות לכך שאנחנו מנסים להבהיר, שהסעיף הזה דורש התאמות, זה לא מנותק מהדברים.

לא היתה כוונה לפגוע חלילה, אבל תסכימי אתי כמו רוב הנוכחים בחדר הזה, שבמדינה שלנו – לא בחדר הזה - נוצרו כמה בעיות קשות, אגב - לא רק בתחום הזה.

יש כמה בעיות...

בתחום הזה. גם אכיפת חוקים, גם התערבות הבג"ץ בכל מיני החלטות ביטחוניות, שלא יכולים להעלות על הדעת בכלל שצריכים להתערב בהם, בתוך האקטיביזם השיפוטי. מה, הבג"ץ הוא הממשלה? לא, עם כל הכבוד. אני יודע שהנשיא כבר לא בתפקידו, אני מאוד מכבד אותו ואת ספריו, אבל הוא לא יכול להיות ראש ממשלה; הוא לא יכול להיות הממשלה. הוא הבג"ץ. הוא באקטיביזם השיפוטי. יחליט אם לטלטל מחבל או לא כדי למנוע פיגוע של 50 הרוגים. זה לא ייאמן. אבל זה נקבע. זה קשור לתפישה של מדינה נורמלית. יש מדינות נורמליות טובות מאוד, שפועלות יפה מאוד. גם ישראל, אבל יש מה לשפר בה.

טל, בינתיים יש לך הסוגייה הבאה?

עמ' 11 למטה, תיקון סעיף 37ג, זה לעניין הארכת הזיכיון של ערוץ 10.

נצא להפסקה של 5 דקות.

הפסקה

אני מחדש את הישיבה. 33ג, מה עמדתכם, נגה?

החלטת השר – אם הוא ירצה לדחות עד 1.3.11, כן?

זה מה שאנחנו רוצים.

צריך גם לשנות את התאריך.

טוב, תשנו את התאריכים.

אדוני היושב-ראש, לא הייתי – אפשר לתת הסבר קצר על הסעיף הזה?

המשמעות היא שמועד המעבר, כפי שאישרה הוועדה לפני דקות ספורות, יהיה ב-1.1.13.

מה שהצבענו אתמול בערב.

הוחל הדיון אתמול בערב בנושא הזה, ולבסוף הוועדה לא הצביעה.

מועד המעבר יהיה ב-1.1.13, אלא אם כן השר החליט לדחות אותו בשנה נוספת, ל-1.1.14. העניין הוא שמגבילים את השר, עד מתי הוא צריך לקבל החלטה על דחיית מועד המעבר, וזאת כדי שתשרור איזושהי ודאות בשוק, כי מתארגנות קבוצות, מקווים שזו המטרה העיקרית של הרפורמה הזו בכלל, לאפשר עוד בעלי רשיון חדשים – הם צריכים לדעת, מתי יש מועד מעבר, למתי הם צריכים להתארגן וכו', אז כדי שיידעו ממתי עוברים לשיטת הרשיונות מציע השר שהמועד שעד אליו הוא יקבל החלטה יהיה ב-1.3.11, אם לדחות את מועד המעבר.

צריך לתת אופק לזכייניות.

גם לזכייניות הקיימות וגם לקבוצות נוספות.

בסדר. מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים - אין

אושר.

הסעיף אושר.

סעיף 37ג בעמ' 11 - הסעיף נוסף כשמועד המעבר היה 1.1.12. אמרנו שאם מועד המעבר יידחה ל-1.1.13, אז יוארך בהתאם הזיכיון של ערוץ 10. הזיכיון של ערוץ 10, ההארכה הראשונה אמורה להיגמר ב-27.1.12, לכן ברור שאם כרגע דחינו את מועד המעבר ל-1.1.13, צריך לקבל החלטה, מה קורה עם הזיכיון של ערוץ 10 בתקופה הזו.

מה ההמלצה שלכם? זה בעצם אומר שההארכה היא אוטומטית. שלא יהיה סאגת חוק ישראל 10 שהיתה בחודשי החורף שנה שעברה.

זו הארכה כמעט אוטומטית. הם חייבים לעמוד בתנאי סף.

למשל, האם הם חייבים לעבור לירושלים?

לפי הנוסח עכשיו – לא. לפי הנוסח בחוק כן, כמובן, אבל הנוסח כרגע לא כולל בדיקה של הרשות השנייה גם לגבי הנקודה הזאת. שירות זה תנאי סף; זה לא תוכן של החובות שלהם.

זה מקובל מבחינה משפטית? בעצם היום אנחנו מאריכים להם את זה בעוד שנה בלי לעשות כלום.

אם השר יאריך, מאריכים להם בעוד שנתיים.

זה המצב.

ככל שמאריכים יותר זמן ולא בודקים, זה נהיה יותר בעייתי. זאת הדילמה.

איזו מוטיבציה יש לנו לא לקיים? המוטיבציה שלנו, לקבל רשיון. נגיד שלא נקיים – לא תיתנו לנו רשיון. מה עשינו בזה?

באותה תקופה כבר יבדקו את הכשירות שלנו לרשיון.

לא, הכשירות לרשיון לא כוללת את זה.

אפשר לקבל הארכה בתנאים דומים לזכייני ערוץ 2 ב-2015, שתהיה אפשרות כזו? מ-2015 ל-2017.

שהוועדה תחליט.

מה שיקרה, שכל הזיכיונות יוארכו עד סוף העשור, והכול בסדר. עמדת הממשלה בעניין הזה?

כעמדת יושב-ראש הוועדה.

טל, מה השינויים המתחייבים בנוסח שעומד עכשיו בפני הוועדה?

ככל שהוועדה מחליטה להאריך 1.1.13, סעיף 37ג, השינויים שבו יצטרכו להיות – אומרים: אם יידחה מועד המעבר, אז הזיכיון של ערוץ 10- -

נדחה מועד המעבר.

צריך להיות: תקופת הזיכיון של בעל זיכיון שהוארכה תקופת זיכיונו כאמור בסעיף קטן (א) תוארך עד יום 1.1.13. ההמשך צריך להיות: דחה השר את מועד המעבר בצו, בהתאם להוראות סעיף 33ג, תוארך תקופת הזיכיון של בעל זיכיון עד למועד שאליו יידחה מועד המעבר.

טוב.

יכולה להיות התאמה לזכייני ערוץ 2 ברמת הארכת הזיכיון באותם תנאים?

לאיזה סעיף של הארכת זיכיון אתם מתכוונים?

אפשר להאריך את הזיכיון שלהם מעבר ל-2015?

לא. 2015 – נגמר הזיכיונות.

תודה. מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים – אין

אושר.

הסעיף אושר.

סעיף קטן (ב) נשאר כמו שהוא, רק מוסיפים לפניו הוראה, שתקופת הזיכיון של בעל הזיכיון בערוץ 3 תוארך עד 1 בינואר 2013, נכון? סעיף קטן (ב) בנוסח שאושר על-ידי הוועדה לא שונה, אין צורך לשנות אותו, צריך רק להוסיף ברישא שלו שתקופת הזיכיון של בעל הזיכיון בערוץ השלישי תוארך עד ינואר 2013, וההמשך – כפי שמופיע.

ה"אלא אם כן" צריך להתייחס לשתי התקופות.

נכון.

מה אתם מוסיפים?

הסיפא מתייחס גם להארכת הזיכיון האוטומטית עד 2013 וגם להארכה במקרה של דחיית מועד המעבר.

צריך להצביע בסעיף 17, פסקה (1) עם השינויים שדיברתי עליהם עכשיו, דהיינו שתקופת הזיכיון - עכשיו מדובר על 37ג, בפסקה (1) מחליפים את סעיף קטן (ב), והשינוי לעומת הנוסח שלפניכם יאמר שתקופת הזיכיון מוארכת עד 1.1.13, ואם השר דוחה את מועד המעבר, תוארך תקופת הזיכיון עד מועד המעבר הנדחית.

מה אנחנו בודקים במעברים האלה?

שמתקיימים כל התנאים שמכשירים אותו להשתתף במכרז וכו' – כל תנאי הכשירות.

אנחנו עוברים לסעיף הבא.

זה לא כולל גם את קיום תנאי הזיכיון?

ודאי שזה כולל הכול.

האם זה תנאי כשירות בלבד או גם עמידה במחויבויות?

ודאי. הכול נדחה.

כל ההארכה נועדה למנוע בדיקה כפולה. הרי באותו מועד בודקים את הכשירות שלנו לרשיון, שהיא כוללת את כל העמידה במחויבויות. אין טעם לבצע את אותה בדיקה פעמיים במקביל באותו פרק זמן.

ב-2011 זה ההתחלה, ואז יש עוד שנתיים שצריך. זה כן פעמיים, וטוב שהיא תתקיים.

מה אנחנו מכניסים לנוסח?

שיהיה ברור שהזיכיון מוארך רק בתנאי שהם עומדים הן בתנאי הכשירות ועמידה במחויבויות.

על החוק ההוא של חברת ישראל 10 עבדנו חודשיים יום ולילה, אז עכשיו במחי יד ניתן את זה בלי בדיקה עוד שנה? לא. צריך לבדוק הכול, בהתאם לחוק הקודם.

צריך להבהיר.

גם בחוק הקודם לא היתה הארכה אוטומטית. תבהירי את זה בנוסח. הרי אתם לא מתכוונים לא לעמוד במחויבויות.

אנחנו עומדים במחויבויות.

נכון. מה שבגין היה אומר – המובן מאליו, מוטב שייאמר. מוטב שייכתב גם.

כפי שיש בסעיף 37ג בסעיף קטן (א)(1), בפסקה (1), גם שם מדובר שבעל הזיכיון, אישור למועצה, תוכנית מפורטת הכוללת שלבי פעולה להשלמה עד יום 31.12 של ההתחייבויות והתנאים לפי חוק זה, כללי המועצה ותנאי – כל התנאים האלה צריכים להתקיים גם בהארכות האלה, וננסח את זה בהתאם.

כלומר אנחנו ב-2011 נבצע שתי בדיקת במקביל, גם לרשיון וגם להארכת הזיכיון.

חזקה על המועצה שתעשה את זה בדרך היעילה ביותר.

תסמכו על מנשה ואילן, והכול יבוא על מקומו בשלום, ובתנאי, ודאי שאתם עומדים במחויבויות, אז אדרבא.

חוק יהיה בסוף? אשתו של כרמל ילדה אתמול בת, אנחנו מברכים אותו. אז לידה אחת כבר התקיימה. מתי ייוולד החוק הזה?

מזל טוב. בבקשה להמשיך.

סעיף 37ד בעמ' 12. הסעיף הרלוונטי זה סעיף קטן (ב) בעמ' 13. כתוב שאם נמצא כשיר, הרשות תפרסם מייד מכרז על האפיק. נוצרת איזושהי בעיה עם לוחות הזמנים בגלל דחיית מועד המעבר, כי לפי מה שאני מבינה, מועצת הרשות השנייה תקבע בכללים שהבקשה יכולה להיות מוגשת לראשונה בשנת 2011, במועד שהם יקבעו. המועד האחרון להגשת בקשה ייקבע בהוראות המעבר – נגיע לזה, זה יהיה שנה לפני מועד המעבר. נוצר טווח מאוד רחב של זמן שבו אפשר להגיש בקשה.

נקבע כאן בסעיף, שברגע שמישהו הגיש בקשה, נמצא שהוא כשיר, הרשות השנייה מייד צריכה לפרסם מכרז על האפיק, ובתוך שלושה חודשים עליה לקבל החלטה. אנחנו רוצים שלא ייווצר מצב שהיא תפרסם הרבה מכרזים. אנחנו רוצים לפחות לעניין הוראות המעבר, אנחנו צריכים מכרז אחד, ולא רוצים שהוא יהיה רחוק מדי ממועד קבלת הרשיון, כי אם יהיו גורמים נוספים שרוצים לקבל רשיון, הם צריכים להיות גם חלק מהמכרז.

כלומר המכרז על האפיקים, אחרי שהשר הקצה את האפיקים, לצורך העניין נניח מ-11 עד 15, ייערך מכרז, מי יקבל איזה אפיק. מה שמסבירה גב' רוזנפלד, שראוי שהמכרז הזה על מספרי האפיקים, מי יקבל איזה מספר אפיק, ייערך ככל האפשר בסמוך לתחילת השימוש ברשיונות האלה, כדי שבאמת יוכלו יותר מתמודדים להתחרות על מספרי האפיקים האלה. נכון?

נכון, וגם כדי שיהיה מכרז אחד על כל האפיקים, ולא כל פעם שמישהו מגיש בקשה, יהיה מכרז לחוד. לכן אנחנו מציעים תיקון שהוא לא בסעיף הזה אלא בהוראות המעבר. אין לנו נוסח, אבל ההצעה היא שבהוראות המעבר יהיה סעיף שאומר, שעל אף האמור בסעיף 37ד לעניין הוראות המעבר, כלומר זה יהיה צריך להיות כתוב לעניין שני הערוצים, פרסום המכרז לעניין האפיק והנכסים הלא מוחשיים ייעשה תשעה חודשים לפני מועד המעבר או לפני תום תקופת הזיכיון, לפי העניין, ובחירת הזוכה במכרז תיעשה ששה חודשים לפני מועד המעבר או לפני תום תקופת הזיכיון, לפי העניין.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים – אין

אושר.

אושר.


נמשיך.

בסעיף 71ד(א), עמ' 32 – קוראת את הנוסח כפי שהוא צריך להיות- -

זה הסעיף שאושר אתמול. בעקבות השינוי במועדים משנים בהתאמה.

אנחנו מציעים שהנוסח יהיה: בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 רשאי להגיש למועצה עד לא יאוחר משנה לפני מועד המעבר בקשה לקבלת רשיון לשידורי טלוויזיה. הסיפא נשארת.

במקום 1.4.11 יבוא: עד לא יאוחר משנה לפני מועד המעבר.

ויורד: ואולם אם דחה השר.

למה? לא יורד.

זה יהיה: לא יאוחר משנה.

כן, בכל מקרה.

71(ה) – זה אותו עיקרון. אז נצביע על 71ד ו-71ה(א) ביחד.

זה תמיד יהיה: לא יאוחר משנה לפני.

מי בעד 71ד(א) ו-71ה(א)?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים – אין

אושר.

אושר.

71ד(ג)(1)(א) – זה בעמ' 34.

אנחנו מבקשים לאור התיקון להוריד את התאריך של 2015 ולהשאיר את זה ל-36 חודש.

רגע, היא עוד לא הסבירה.

מדובר על תוכנית הפריסה שהזכייניות, במקרה זה בערוץ 2, צריכות להגיש. מה שאושר בוועדה זה שתוכנית הפריסה תהיה לשלוש שנים, אבל ציינו במפורש ששלוש השנים האלה לא יהיו מאוחר מ-31.10.15, שזה מועד תום תקופת הזיכיון שהיה אמור להיות של ערוץ 2. אותו דבר עשינו גם בערוץ 10. אצלם אפילו לא כתבנו: בתוך 36 חודשים, כי היה ברור שאין שלוש שנים, שהזיכיון שלהם נגמר קודם, ולכן מה שאנחנו מבקשים לעשות כאן זה להוריד את ה"בתוך 36 חודשים" ורק לכתוב: תוכנית מפורטת הכוללת שלבי פעולה להשלמה עד יום 31.10.15.

מה ההיגיון שבזה? אנחנו רוצים לעמוד במחויבויות האלה. נדרשות לנו שלוש שנים. אם הרשיון יתחיל לפני כן, נעמוד בו. אם הוא יידחה, לא נוכל לעמוד. אתם רוצים שנעמוד או שלא נעמוד? זה דבר אחד.


דבר שני, המדינה לוקחת ערבות על ההפקות האלה, אז ממה נפשך? גם לוקחים ערבות, גם רוצים לאפשר לנו לעמוד בזה. למה לא לאפשר את ה-36 חודשים האלה?

נראה לי קצת מוזר לפתוח עכשיו את הסעיף הזה.

אנחנו לא פותחים את זה, אבי.

זה בדיוק ההתאמות.

גם ככה שלא מדרך הטבע ניתנה דחייה של קיום המחויבויות.

ניתנה דחייה תמורת ערבויות. אף אחד לא עשה לנו חיים קלים. ל-36 חודשים. זה היה העיקרון. בסוגריים נרשם פה- -

כן עשו, כי מה שהיה אמור להיות – את ההתחייבויות במועד.

אבל נאמר פה במפורש: 36 חודשים. למה אתם מחמירים אתנו? אתם רוצים שנעמוד בזה?

אנחנו מחמירים אתכם? היתה דחייה של המועד של קיום המחויבויות מלכתחילה.

היה היגיון של 36 חודשים. ההיגיון אומר שאנחנו צריכים ורוצים לעמוד במחויבויות. זה בדיוק ההתאמה, כי התאריך כאן הוא תאריך אבסולוטי. התאריכים זזו בשנה, לכן זה צריך לזוז בשנה. זה בדיוק ההתאמה.

למה לא? הזזנו הכול בשנה.

אי-אפשר לדחות מעבר.

למה?

כי אין שום סיבה שהמחויבויות, שהייתם אמורים את חלקם לקיים עוד ב-2007, 2008, נדחה אותם ל-2016, 2017.

אתם מאפשרים לנו פריסה גם ל-2015 ואילך של מחויבויות, אז קל וחומר במהלך התקופה הזו.

זה לא נכון.

לא מאפשרים.

לערוץ 10 ניתנה תקופת פריסה נמוכה יותר, כי אמרו: בכל מקרה לא ניתן אפשרות לפרוס מחויבויות מעבר לתקופת הזיכיון.

אבל לקחו מאתנו ערבויות מלאות.

זה לא משנה.

אתם מוסיפים לנו תקופה בזיכיון על המחויבויות שיש בה - זה משמעות הדחייה עכשיו. אם דוחים את הכול, גם תקופת הפריסה צריכה להידחות.

אני לא מבין אתכם. אתם רוצים שנעמוד בזה? תנו לנו את הזמן. שלוש שנים – אפשר לעמוד בזה. אלה הפקות שדורשות זמן. אתם התעקשתם על הערבויות. תנו את השלוש שנים. יש בזה היגיון מקצועי.

לא, רצו מקסימום שלוש שנים, ובכל מקרה לא חריגה בתקופת הזיכיון.

אם תשווי את תנאינו לתנאי הדחייה של ערוץ 10, שלא נדרשו מהם ערבויות מלאות, אנחנו מוכנים לעמוד בזה. וגם נקבל את הארכת הזיכיון.

תודה. אפשר להצביע. שמענו והשתכנענו.

מוחקים את ה-36 חודשים, ומשאירים: לא יאוחר מ-31.10.15.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים – אין

אושר.

הסעיף אושר.

יש רק עוד דבר אחד, יש גם לעניין סעיף 145, אבל הוא עוד לא אושר.

מזכיר ניר את 71ה לגבי ערוץ 10.

אין שם תיקון.


נצטרך להוסיף איזשהו סעיף על בדיקה נוספת שתיעשה ארבעה חודשים לפני מועד המעבר, כי אם הבקשה מוגשת שנתיים או שנה וחצי קודם, צריך שוב לבדוק את הכשירות.

בסדר.

אז לוועדה מוצע סעיף נוסף חדש, לפיו המועצה תבדוק אם במי שהוכר ככשיר, ממשיכים להתקיים התנאים למתן רשיון, שזה כולל גם תנאי כשירות וגם עמידה במחויבויות - כדי למנוע ספק - ארבעה חודשים לפני מועד כניסת הרשיון לתוקפו. צריך להצביע על העיקרון.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים – אין

אושר.

אושר.

זאת היתה סריקה מאוד מהירה של החוק.

מאה אחוז.

אנחנו להגנות ינוקא, בבקשה.

סעיף 62ג, עמוד 24.


סעיף 42, תיקון סעיף 62ג, בסעיף 62ג לחוק העיקרי, 1. בסעיף קטן (א), ברישא, אחרי "ו' בחשון התשס"ד (1 בנובמבר 2003)" יבוא: "עד יום ח' בחשון התשע"ו (31 באוקטובר 2015).

2. אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (א1) בעל רישיון לשידורי טלוויזיה יוציא, בכל שנה, הוצאה למימון הפקה ורכישה של התכניות המשודרות בערוץ שבו הוא משדר, באותה שנה, הכוללת את ההוצאה באותה שנה לתפעול השוטף של חברת החדשות, או לרכישה של שידורי חדשות אם אושרה לפי סעיף 63א1 וכן הוצאה לשם הפקת סרטים ישראליים; מרכיבי ההוצאה כאמור בסעיף זה יהיו כמפורט בתוספת השנייה, וסכומה לא יפחת מהסכום הקבוע בה.

(א2) (1) על אף הוראות סעיף קטן (א1), בעל רישיון חדש יהיה רשאי, במהלך השנתיים הראשונות החל במועד תחילת תוקפו של הרישיון, לשדר מחצית מהיקף השידורים הקבוע לגביו בסעיף 5ב לתוספת השנייה וכן להוציא מחצית מסכומי ההוצאה שהוא מחויב בהם בהתאם להוראות סעיפים 5(א1) ו-5א לתוספת השנייה; הוציא בעל הרשיון מחצית מסכומי ההוצאה כאמור, תופחת בהתאמה ההוצאה השנתית המזערית שהוא מחויב בה בהתאם להוראות סעיף 2 לתוספת השנייה.

2. בסעיף קטן זה "בעל רשיון חדש" – מי שניתן לו רשיון לשידורי טלוויזיה ולא היה בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רשיון לשידורי טלוויזיה בשנתיים שקדמו למועד קבלת הרשיון האמור, ואם היו בינו לבין בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה (בהגדרה זו - בעל זיכיון או רישיון קודם) יחסים כמפורט להלן - חלפה שנה לפחות ממועד סיום היחסים כאמור: (א) הוא היה בעל עניין בבעל זיכיון או רשיון קודם; (ב) בעל זיכיון בעל זיכיון או רישיון קודם היה בעל עניין בו; (ג) בעל עניין בו היה בעל עניין בבעל זיכיון או רישיון קודם.

לעניין הגדרה זו, יראו גם במועד פקיעתו או ביטולו של הזיכיון או הרישיון של בעל הזיכיון או הרישיון הקודם, כמועד סיום היחסים בינו לבין בעל הרישיון החדש.

תסבירי בבקשה בקצרה את הסעיף.

הסעיף עוסק בהגנות ינוקא שניתנות לבעל רשיון חדש. התוספת השנייה קובעת סכומים מינימליים שצריך להוציא, בין היתר לסוגה עלית וסרטים ישראליים, וגם היקף שידור שצריך לשדר לעניין סוגה עלית. הסעיף הזה קובע שבעל רשיון חדש יוכל לשדר מחצית מהמחויבויות שלו לעניין סוגה עלית, ולהוציא מחצית מהסכומים שהוא מחויב בהם לפי התוספת השנייה לעניין סוגה עלית ולעניין סרטים ישראליים.


התוספת גם קובעת סכום כולל שהוא צריך להוציא בשנה, אז כמובן שהסכום שיופחת לו לעניין סוגה עלית וסרטים ישראליים, יופחת גם מההוצאה הכוללת שהוא צריך להוציא – זו ההגנה שניתנת לו.

הערות.

למה אתם מתנגדים?

אולי בגלל שכולם מתחרים על האפיקים, אין מקום- -

אז אולי בוא נבטל את ההגנות המפליגות שאנחנו נותנים גם לישראל 10 להישאר באפיק, אם שני בעלי הזיכיון נשארים, וגם ההחזקה המשותפת שאנחנו נותנים לזכיינים החדשים לחלוטין בערוץ 2, שמחזיקים 20 שנה בערוצים, ויש להם תוכן, ובואו לא נשכח את ההגנות האלה בדיוק שערוץ 10- -

הדבר הזה שקורה פה הוא חמור ביותר. אני יודע מה קורה. תפסיקו עם זה. זה לא יכול להיות.

אני רוצה להסביר משהו לחברי הכנסת. בעולם התקשורת בעיקר אנחנו מכירים כל הזמן הגנות ינוקא. לערוץ 10 ניתנו הגנות ינוקא מפליגות כדי לאפשר למתחרה חדש להיכנס לשוק ולהתבסס. מה שמוצע כאן זה הגנות ינוקא לא לזכיינים הקיימים אלא ככל שתקום מתחרה חדש כדי לאפשר לו בכלל להיכנס לשוק הזה. זה דבר מקובל, וזה היה מאז ומתמיד בכל התחום הזה.

אם הבנתי נכון את חבר הכנסת עמאר, ביטול האפיק של 22 זה הגנת הינוקא.

בהחזרה המשותפת של חברת החדשות, זה לגמרי מתחרה חדש, וישראל 10, שנשארים באפיק 10 עם בעלי הזיכיונות- -

זו חוצפה.

אני לא עובדת אצלך.

לא ביקשתי ממך. רק ביקשתי ממך שתהיי הוגנת.

זה לא הוגן, מה שהולך פה.

עכשיו אני מגן על פקידי הממשלה שמיוצגים פה. יש מדיניות ממשלתית, נכתבה הצעת חוק. את יכולה להפגין מול החדר של ישיבות הממשלה עם שלט: זו חוצפה. היו מפגינים יותר גרועים ממך, שכתבו דברים הרבה יותר קשים נגד ממשלה מכהנת. בבקשה.

אני התנגדתי לינוקא מההתחלה, כי יש תחושה, שמי שהולך להיכנס לטלוויזיה זה לא בדיוק אנשים שאין להם כסף, ואם אפיק 22 ו-10 היו נשארים בדיוק כמו שאמר חבר הכנסת חמד עמאר, אולי היה לי יותר קל לקבל את זה. כרגע נדמה לי שאם כולם בעצם מתחילים – זה נכון שיש יתרון לערוץ 2 וגם לערוץ 10, אבל עדיין, לדעתי, לא מדובר פה על אנשים שאין להם סכומי כסף מפליגים. אם אלה אנשים כאלה, שלא ייכנסו לתחום.

תודה. בבקשה.

אני רוצה להזכיר, שכרגע אין כאן פה למי שהוא עדיין קבוצה מתחרה חדשה שלא קיימת, ואני מבינה את הצגת הדברים- -

אבל אני לא מתנגדת לינוקא.

עכשיו אנחנו צריכים לחשוב גם על הגורמים שלא קיימים, ואין להם פה, והם לא יכולים פה לדבר. עד עכשיו עשינו הסדרים, שחלקם היו לבקשה ולהתאמה למה שרצו הזכייניות, כמו מה שעשו פה אתמול לעניין החזקה משותפת ושמירת המתכונת הקיימת לעניין חברת החדשות ועוד כל מיני דברים שבאו לבקשתם ולדרישתם של הזכייניות. כרגע אנו באים לדבר בשם מי שלא נמצא פה, אלה אותם מתחרים חדשים, שאנחנו רוצים ומתקנים את החוק גם למענם. לכן יש משהו לא הוגן בזה שאנחנו נותנים להם יתרונות. לא זו בלבד שאנחנו לא מעמידים את כולם בשורה שווה- -

זו היתה המטרה במרכזית של הצעת החוק.

ודאי. לבוא עכשיו ולא לתת לאותו מתחרה חדש להיכנס, זה מסכן את מטרת החוק.

אני רוצה להגיד כמה דברים, וזה לא קשור להגנת ינוקא, אבל זה קשור למי שמשקיע במשך 20 שנה, וזה משהו שכנראה, לא רואים אותו. נראה לכם שבזה שמחקתם את אפיק 22 או את אפיק 10, זה משהו שהוא טריוויאלי כדי לתת למישהו אחר להיכנס או באפיק הזה או כדי להחליש אותנו, לייצר תחרות. כדי לייצר תחרות לא חייבים להחליש גם את מי שחזק.

הסיבה שאנחנו חזקים זה לא כי מישהו נתן לנו משהו. המודל שאנו עובדים לפניו הוא מודל של צפייה פופולרית בטלוויזיה, טלוויזיה שהיא גם איכותית וגם פופולרית. אף אחד לא נתן לנו שום דבר מלבד המקצועיות שלנו והכישרון שיש לאנשים שעובדים במקום הזה שנקרא ערוץ 2 או ערוץ 10.

מה אתם מבקשים?

קודם כל, אני רוצה לומר לפרוטוקול כמה דברים: כשאומרים: נותנים לנו הקלות, או באים לקראתנו, או עובדים אצלנו, זו חוצפה, בעיניי, ואני אסביר למה – אף אחד לא נתן לנו- -

לוועדה נשארו כ-20 דקות להמשך הדיון. אני מציעה שאת ההתחשבנות תעשי לאחר מכן, וכרגע תגידי לוועדה מה אתם מבקשים כדי שאפשר יהיה להמשיך.

לנו אין בעיה עם הגנת ינוקא במקום אחד ספציפי. כל הזמן יש תחושה שמישהו נותן לנו משהו. אף אחד לא נותן כלום, להפך – רמסתם לחלוטין את ערוץ 22.

מה אתם מבקשים?

ההערה הזאת היתה בלי שום קשר לסעיף. נגה דיברה על מצב שבו אנחנו מקבלים הרבה מאוד הקלות, ולכן יש הגנת ינוקא.

לא תהיה הצעת חוק בגלל זה שאתם מדברים ואין בקשות.

אנחנו באופן מסורתי, גם התבטאנו כך בפעמים הקודמות, כשהיה המכרז על הערוץ, התנגדנו להגנת ינוקא למי שמתחרה על ערוץ 22. חברת הכנסת ברקוביץ, העמדה שלנו היא שאנחנו צריכים, גם באותה תקופה המחשבה שייכנסו שלושה או ארבעה בעלי רשיון, היתה מחשבה אופטימית. כיום יש לנו חשש כבד, וכמו שכאן עולה, שארבעה - לא, שלושה – אולי, מיזוגים יכול להיות שיהיו, ואז אנחנו דווקא כן רואים חשיבות, למרות שלכאורה בטווח הקצר, לכאורה זה בניגוד לאינטרס שלנו – עוד כמה עשרות-מיליוני שקלים בשנה. היינו יכולים בטווח של השנתיים האלה לרצות שלא תהיה הגנת ינוקא כדי לקבל את זה. אבל אם אנחנו חושבים על הטווח הארוך, ואם אנחנו רואים שהפגיעה בתחרות, כן יש פגיעה, כי יכול להיות שאפילו אלה הקיימים לא יישארו כולם, ויהיו מעט מאוד ערוצים, אז אנחנו חושבים כארגוני היוצרים, שחשוב לתת סיכוי, כי זה עומד בלב החוק, לתת את הגנת הינוקא הזאת, לתת שנתיים לאנשים לנסות להיכנס כדי לשפר את המצב. זה ישפר לטווח ארוך – ארבע, חמש, שש שנים קדימה, זה ישפר גם את מצב התעשייה.

תודה. בבקשה.

הגנת הינוקא זה דבר מאוד חשוב. במשך כל החוק הזה עקבנו, וראינו שניתנו הטבות לזכייני ערוץ 2, ושלא תבוא כאן ההיא בקשת וזכייני ערוץ 2, ומדברים כל הזמן כאילו יורדים עליהם. לא יורדים עליהם; הם קיבלו מונופול במשך שנים על הציבור בישראל. הם קיבלו מונופול גם בחדשות וגם בתכנים בזה שהם מכתיבים לעם את סדר היום, וגם בחדשות אנחנו רואים את זה, איך זה נראה בזמן האחרון, שהחדשות הולכות לכיוון מסוים- -

מונופול זה רק מ-50 אחוז ומעלה. כרגע יש סוג של דואפול, אפילו לא טריאפול, כי ערוץ 1 לא נכנס לזה.

נגיד, לקבוצה מסוימת שם. והיום אני שומע ששני חברי כנסת רוצים להחליש את הציבור החלש בישראל- -

זו זכותם. הציבור ישפוט.

את רוצה במדינת ישראל טלוויזיה לעשירים בלבד? יש כאן אנשים שלא נמצאים ולא מיוצגים בתקשורת במשך שנים. הם מדוכאים על-ידי התקשורת במשך שנים, ואני חושב שמגיע להם שיהיו ערוצים. כמו שחברות סלולר מקבלות הגנות ינוקא כשהם מעלים וכמו שכל דבר אחר מקבל הגנת ינוקא.

תודה. יוסי.

בצורה מפתיעה אני רוצה לשכנע את חברי הכנסת שמאלוב ועמאר לתמוך בהגנות ינוקא. אני חושב שאסור לחזור על הטעויות שעשו אתנו, עם ערוץ 10. אני חושב שהטלוויזיה המסחרית צריכה להיות מסחרית, צריכים פה גם להרוויח כסף, ואני חושב שהגנות ינוקא הן הדבר הנכון ביותר - אל"ף לעשות תחרות כמו שצריך, בי"ת, לעשות פה אמות מידה מסחריות ולא אג'נדות אחרות.

תודה. נגה, בבקשה.

שלוש מילים – הצלחת הרפורמה תלויה בכניסתו של מתמודד. בלי מתמודד נוסף, נהיה בבעיה.

תודה.

אני רוצה להביא לידיעת חברי הוועדה, שמלכתחילה ההצעה שלנו הרבה יותר מצומצמת מבחינת הגנות הינוקא שלה לעומת ההצעה המקורית של משרד האוצר, שהוצגה לפני שנה, כלומר הגנות הינוקא, בהמשך לדיונים שהיו עם הרשות השנייה, והם הבהירו לנו מה הצורך של ערוץ חדש, צומצמה, לדעתי, בלמעלה ממחצית לעומת הגנת הינוקא המקורית, לכן זה כבשת הרש בהיבט הזה.

אם אנחנו רוצים שתהיה איזושהי משמעות לרפורמה הזאת, אם אנחנו רוצים להוסיף מתחרים חדשים שבסופו של יום ייתנו מגוון רחב יותר של שידורים, אין ברירה אלא לתת אילושהן הגנות ינוקא.

תודה. טלי.

לא קשור להגנת ינוקא, אבל זה באופן עקיף רשום שם, והיו לנו כמה שיחות על זה בעניין מועד ההשקעה ומועד השידור, זה ב-62ג.

נגיע לזה. חברת הכנסת ברקוביץ.

לי מאוד קשה, זה פעם ראשונה שמאוד קשה לקבל החלטה, כי יש פה חוסר הוגנות כלפי הזכייניות הקודמות כולל ערוץ 10, שאני לא מבינה את העמדה שלך.

עמדה של תחרות.

לא הבנתי מאיפה זה בא לך. אני חושבת, שאי-אפשר ליהנות מטלוויזיה במשך 15 שנה, לתת להם רייטינג של 20, 25, 30- -

זה הציבור קובע. אני מציע לתת לציבור קרדיט מסוים. אם הוא רוצה לראות ב-40 אחוז צפיית "האח הגדול", שיראה. אני לא רואה. אני רואה "ארץ נהדרת", אבל לא רואה את זה. "לילה כלכלי" – לאזן. זו תוכנית טובה, בעיניי.

אין שום הצדקה לומר: הציבור קובע, מה שאומר שכנראה, הזכייניות, גם ערוץ 10, שבתוכניות מסוימות מגיע ל-20 אחוז. מגיעים לרייטינג גבוה. כנראה, זה מה שהציבור קבע, וכנראה שהם עשו עבודה טובה.

גם, אבל גם אין מספיק אלטרנטיבות.

יש היום 100 ערוצים בכבלים ולווין.

זה רק למנויים.

מאחר שאני מרגישה שיש פה חוסר הוגנות כלפי הזכייניות, עם כל הכבוד שהם גדולים וחזקים, אני נמנעת מההצבעה הזאת, כי אני מרגישה שזה חוסר הוגנות, ועם זאת, אני לא רוצה לפגוע בתחרות.

אז יש שתי גרסאות במליאה. מי בעד הצעת הממשלה?

הצבעה

בעד – 1

נגד – 2

נמנעים – 1

לא אושר.

הצעת הממשלה נפלה. ישראל ביתנו – נגד.

כמובן, בכוונתנו להסתייג.

תודה, הממשלה מסתייגת. גם אני. גם אני רוצה לפתוח לתחרות.

ייתכן שהממשלה בכלל תחליט למשוך את הצעת החוק בחזרה.

הכול אפשרי. אני בעד ההצעה ובעד ההסתייגות. ישראל ביתנו – נגד.

זה חוק הנצחת השידור של זכייני ערוץ 2 וערוץ 10 בלבד - זה משמעות החוק.

הממשלה וחבר הכנסת אקוניס בנפרד הגישו הסתייגויות. בבקשה.

היושב-ראש מודיע שהוא שומר לעצמו את הזכות לבקשת דיון מחדש. אני אומרת את זה בצורה ברורה בקול רם: אם הסעיף הזה של הגנת ינוקא לא יהיה כלול בנוסח הצעת החוק שתתקבל בסופו של דבר, בעצם אפשר לקרוא לחוק: חוק להנצחת השליטה היחידה של זכייני ערוץ 2 וערוץ 10 לשנים רבות - זה משמעות החוק.

אני לא מסכימה אתך.

בכל החוקים בתקשורת יש הגנות ינוקא – למפעילי סלולר חדשים, כולם.

תודה. התקבלה הכרעה, הוגשה הסתייגות, ושמרתי לעצמי את הזכות לרביזיה. אני גם מסכים עם זה שצריך לפתוח שוק לתחרות, צריך לאפשר למפעילים חדשים להיכנס. האם ישראל ביתנו יודעת מי המפעיל החדש?

יבואו אנשים עם כסף.

אנחנו יודעים מי זה יהיה?

אם אתם רוצים להביא - מישהו עם כסף לא מספיק, שיתמודד מול ערוץ 2- -

אין דיון.

זה עניין של זמן - הוא לא יכול להרים סוגה עלית בשלושה חודשים.

זה לא רק הגנות ינוקא- -

טל, נא להמשיך.

עמ' 56, סעיף 66. אקרא את שני הסעיפים ביחד, אז זה יהיה ברור:


תיקון כותרת סימן א' בפרק ח': בפרק ח' לחוק העיקרי בסימן א' בכותרת במקום "תמלוגים ומלגות" יבוא: "תמלוגים, מלגות ותקציב הרשות".


הסעיף הבא שרלוונטי זה סעיף 70 - באותו עמוד – הוספת סעיף 103א: אחרי סעיף 103 לחוק העיקרי יבוא: 103א, פרסום תקציב הרשות. תקציב הרשות יפורסם באתר האינטרנט של הרשות.

מאה אחוז. הערות? אין. מצביעים. מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב גדול

נגד – אין

נמנעים - אין

הסעיפים אושרו.

הסעיפים אושרו – 66 ו-70. נמשיך.

עוברים לעמ' 25 לעניין שימוש בכספים, סעיף 43 להצעת החוק, זה הוספת סעיפים 62ה ו-62ו.


43. הוספת סעיפים 62ה ו-62ו: אחרי סעיף 62ד לחוק העיקרי, יבוא: 62ה. שימוש בסכומים שהתקבלו בשל מימוש בטוחות. א. החל במועד המעבר, סכומים שהתקבלו בידי הרשות ממימוש ערבות או פיקדון כאמור בסעיף 33א(א)(3)(ב), ישמשו למימון הפקות מקומיות קנויות שהן תכניות סוגה עילית, באופן האמור בסעיף קטן (ג), אשר ישודרו בשידוריהם של בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה.

אני חוזרת לסעיף הקודם, אני מתנצלת. תחזרי לעמ' 24 רגע. האם סעיף קטן (א)(1) אושר, ומה שלא אושר שם זה (א)(2)? כי היתה הצבעה עכשיו על כל הסעיף, על כל פסקה (2).

הסעיף הזה לא הוצבע לפני.

עו"ד בנדלר מדברת על הסעיף שהוועדה הצביעה בנושא הגנת ינוקא.

הכול.

כל פסקה (2) לא התקבלה אם כך, גם לא סעיף קטן (א)(1). כל פסקה (2) נפלה.

זה הוצאות של בעל רשיון. זה הגיוני באותה מידה. זה לא קשור להגנת ינוקא. לזה אין התנגדות.

ההצבעה היתה, זה לא התקבל.

זה לא כולל הגנת ינוקא.

יש לי זכות לרביזיה, ויש הסתייגות ממשלתית.

אבל לא על זה היה הדיון.

אין לנו זמן, אנחנו צריכים לסיים.

הוועדה לא דנה בכלל על הסעיף השני; חברי הכנסת לחלק השני לא התנגדו.

היתה הצבעה אחת.

על הסעיף הקטן הראשון. היה דיון על הסעיף הקטן הראשון, ועל זה היתה הצבעה.

היתה הצבעה אחת על כל הפסקה.

אין הוצאה עכשיו לבעל רשיון להוציא על הפקות, זאת היתה ההצבעה?

בהסתייגות – היא על כל הסעיף.

אבל למה לקשור בין הדברים?

תעזבו את זה כרגע. תמשיכי להקריא, טל. נחזור לזה.

אני בסעיף קטן (ב) ל-62ה בעמ' 26:

על אף האמור בסעיף קטן (א), המועצה רשאית לקבוע כי סכומים שהתקבלו בידי הרשות כאמור באותו סעיף קטן ישמשו בחלקם למימון הפקות מקומיות קנויות שאינן תכניות סוגה עילית, באופן האמור בסעיף קטן (ג) ובהתאם לכללים שקבעה המועצה, ובלבד שלדעת המועצה קיימים טעמים המצדיקים זאת.


(ג) סכומים כאמור בסעיף קטן (א) יופקדו בחשבון נפרד שינהל החשב הכללי במשרד האוצר, ויועברו על-ידו לבעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או לבעל רשיון לשידורי טלוויזיה אשר ביקשו לקבל מימון להפקות כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) והרשות מצאה כי עמד בכללים שקבעה בדבר התנאים שבהם יצטרך לעמוד לשם קבלת מימון כאמור, ובדבר אופן הגשת בקשה למימון הפקות כאמור.


(ד) בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה ישדרו תכניות שהפקתן מומנה לפי הוראות סעיף קטן (ג), בהתאם לכללים שקבעה המועצה בדבר שיבוץ תכניות כאמור.

אולי צריך לבטל את התוספת השנייה במקביל, כי אין משמעות לתוספת.

אולי נעשה רביזיה על זה. אתם הצבעתם על ביטול חובות תוכן לבעלי רשיון – לפי מה שהתקבל, אין שום מחויבות תוכן.

אני נמנעתי, ברוך השם.

אין מחויבות לתוכן.

גם על הינוקא וגם על זה.

אנחנו נטפל בזה.

זה המהות של החוק.

אנחנו צריכים לקיים התייעצות לגבי המשך החוק.

אם לא מסיימים עוד 3 דקות, נבקש מייד אחרי ההצבעות לחדש את הישיבה, בהצעות לסדר. היום אנחנו מסיימים.

אז לא יהיה חוק הסדרים.

טוב. הממשלה תחכה עם חוק ההסדרים. אולי ביום שני אפשר. טל, בבקשה.

אני בסעיף קטן (ה) בעמ' 27.

המועצה תקבע כללים להכרה חלקית בסכומים ששימשו למימון הפקות כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) ואשר שובצו בשידורי בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רשיון לשידורי טלוויזיה, ובהיקף שעות השידור של תוכניות ששודרו כאמור, לצורך עמידתו של בעל הזיכיון או בעל הרשיון האמור, לפי העניין, במחויבויותיו לפי הוראות סעיף 62ג – שלא קיימות כרגע, אגב – ואולם במהלך תקופה של שנתיים שתחילתה במועד שבו מומשו בידי הרשות ערבות או פיקדון שהפקיד בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רשיון לשידורי טלוויזיה, לא ניתן יהיה להכיר בסכומים ששימשו למימון הפקות כאמור ששובצו בשידוריו של מי שהפקיד את הערבות או את הפיקדון האמורים, לצורך עמידה במחויבויותיו לפי הוראות סעיף 62ג.


בסעיף זה - "הפקה מקומית קנויה" - הפקה מקומית כהגדרתה בתוספת הראשונה שהיא הפקה מקומית קנויה כהגדרתה בסעיף 58, העומדת בכללי המועצה שנקבעו לפי סעיף 60.


62ו, שימוש בסכומים שהתקבלו בשל שימוש באפיק או בנכסים לא מוחשיים. א. סכומים שהתקבלו מתשלומים לפי סעיפים 37ד, 37ה – כאן אנחנו צריכים להוסיף בגלל השינויים שנעשו אתמול גם 71ד(ח) או (י)(1) או 71ה(ו) או (ז). ישמשו למימון הפקות מקומיות קנויות אשר ישודרו בשידוריהם של בעל רשיון לשידורי כבלים, בעל רישיון לשידורי לווין, בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה, ויחולקו בין הגופים האמורים. חלוקה כאמור תיעשה באופן המפורט בסעיף קטן (ב) ולפי היחס שיורה עליו השר, בהסכמת שר האוצר.

תעצרי, בבקשה. חייבים לפי תקנון הכנסת לעצור, וגם קיבלנו אישור רק עד 11:15, אז נודיע על סדר היום בהמשך.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה.