הכנסת השמונה עשרה

PAGE
76
ועדת החינוך, התרבות והספורט

22-23.12.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 335
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי ורביעי, ט"ו-ט"ז בטבת התשע"א (22-23 בדצמבר 2010)

סיור בעיר אילת

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

דניאל בן סימון

נסים זאב

יעקב כץ

אנסטסיה מיכאלי

יוליה שמאלוב ברקוביץ

כרמל שאמה

רונית תירוש

מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת

יוסי חן, חבר מועצת העיר אילת

ד"ר דרור גניאל, ראש מינהל שח"ק, אילת

מירי קופיטו, מנהלת אגף החינוך, עיריית אילת

חני הכט, סגנית מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית אילת

עופר בוסתן, סגן ראש מינהל הספורט, עיריית אילת

איריס כהן, מנכ"לית רשת המתנ"סים, אילת

אלי גונן, מנהל מתנ"ס קולייר, אילת

עידן לנצגי, מאמן הכדורסל הפועל אילת

דנה זנטי, דוברת עיריית אילת

גילה גולן פרץ, מנהלת בית ספר צאלים, אילת

יפה זיסמן, סגנית מנהלת בית ספר צאלים, אילת

סוזי קינן, מנהלת החטיבה הצעירה, בית ספר צאלים, אילת

חוה אלקיים, מחנכת כיתה ו', בית ספר צאלים, אילת

בת אל כספי, מפקחת בתי ספר יסודיים, משרד החינוך

רחל אניסמן, מפקחת בתי ספר על יסודיים, משרד החינוך

גילה נחמני, מפקחת על גני ילדים, משרד החינוך

איילת צמח, מנהלת גן מגן, אילת

עו"ד שרון מיר, עיר ללא אלימות, אילת

ציפי טליאס, מנהלת הרשות העירונית למלחמה בסמים ואלכוהול, אילת

אתי סבן, רכזת סיירת הורים

פרופסור מירי עמית, אוניברסיטת בן גוריון

סיגל טלקר, יו"ר ועד ההורים העירוני

טליה אברבוך

יהודית גידלי

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור בעיר אילת

יום שלישי, ט"ו בטבת התשע"א (22 בדצמבר 2010)

מתחילים להיות כאן רובעים בהם שוהים המסתננים. דרך אגב, כל הבניין הזה הוא הסינג-סינג. אתם יכולים לראות. אלה רובעים שלמים כאשר באילת יש מעל ל-6,000. אתם רואים, כל המתחמים נכבשו על ידי החבר'ה. אתם רואים את זה. יש לנו כאן מגרש משחקים – משום מה היום הוא לא מואר – ואפשר לראות בו רק מסתננים שמשחקים בו. הם השתלטו לנו על כל המתחמים הללו.

מה גודל האוכלוסייה באילת?

אילת מונה 55 אלף תושבים. מבחינה דמוגרפית העיר הופכת להיות עיר מעורבת. צריך לזכור שכל המסתננים הם מוסלמים וחשוב שנדע את זה. כולם מוסלמים. בעיר אילת יש מכסה לא מבוטלת של מוסלמים וזה מצב שמצריך חשיבה. אני לא רוצה לרדת עכשיו לתוכניות, על זה נדבר בהזדמנות הראשונה, אבל המשמעות הזאת היא משמעות דרמטית בהיבט האסטרטגי של מדינת ישראל, ובוודאי לעיר כמו העיר אילת.


השכונה הזאת היא שכונת יעלים, שכונה מהוותיקות ביותר. בזמנו היא הייתה תחת פרויקט שיקום שכונות. דרך אגב, בשכונה הזאת ממוקמת האוניברסיטה שלנו עליה נדבר במהלך יום המחר כאחת האמירות המשמעותיות שלי כראש עיר להפוך את העיר הזאת לעיר אוניברסיטאית, לעיר אקדמאית, ואני אומר בחוסר צניעות שאנחנו נמצאים בצעדים מאוד מאוד נכונים.

אפרופו מתנ"סים. אם היית בקריית שמונה, היית אומר את אותם הדברים. הייתה לנו שם היום ישיבה. מה שקורה שם, זה פשוט לא יאומן.

אני מהסגל הוותיק של החברה למתנ"סים. בשבוע הבא אני מוזמן לים המלח לתת הרצאה בנושא של עתידנות בחינוך החוץ בית ספרי, בחינוך הלא פורמאלי. יש לי רשת מתנ"סים מפוארת. דרך אגב, כעירייה אני משקיע ברשת כל שנה מעל לשישה מיליון שקלים וזה סכום מטורף.

בקריית שמונה משקיעים מיליון וחצי שקלים.

אני מתכוון להפריט כמה שיותר שירותים. אני בעד שתהיה לי עירייה קטנה ויזמית, כמו מתנ"סים גדולים כי אני מאמין שכל אחד צריך לדעת להתמחות בתחום הידע שלו והמתנ"ס צריך להיות הגורם שמטפל בשעות הפנאי ולעשות אותן ייחודיות יותר, ואת זה יודעים לעשות הרבה יותר טוב הם מאשר העירייה. לכן כדאי לתת להם כמה שיותר. אתם תיפגשו עם המנהלת המקסימה שלנו, איריס. יש לנו מתנ"ס שאני גאה בו. אנחנו הולכים לראות את אחד מתוך הרב מאוד מתנ"סים שקיימים בעיר. דרך אגב, המתנ"ס מעסיק היום לדעתי מעל ל-250 עובדים ויש מעל ל-200 פעילויות בו, שזה דבר יוצא מן הכלל.


תראו את החברים הסודנים. זאת תמונת הנוף. יש סודנים, חוף השנהב, אריתראים, גאנים. דרך אגב, חדרו סינים לאחרונה.

מאיפה באים הסינים?

מכל המקומות. במצרים מתחיל המפעל. כצל'ה שמע אותי יותר מפעם אחת והוא יודע את זה טוב ממני. שם מתחיל מפעל של כסף. זה מנפאוור למסתננים. יש בעיקר את הבדואים שמתחילים להניע את גלגלי הכסף. כל מסתנן שכזה הוא פוטנציאל הכנסות יפה, מביאים אותו עד לקו הגבול, מנחים אותו, הוא חוצה את הגבול בלי שום הפרעה כי אף אחד לא עוצר אותו.

את כל המסתננות אונסים. גם נערים נאנסים.

הם חוצים את הגבול, מחכים להם החיילים הישראליים ואם הם לא מגיעים ומאחרים חלילה, הם הולכים ואומרים" חבר'ה, הגענו.

אוספים אותם ועוטפים אותם באהבה.

הם הולכים לעבור איזשהו תהליך של מעין הכשר ראשון בקציעות. הם יושבים בקציעות.

מרכז קליטה.

הם יושבים שם לפרק זמן של כשבועיים ואז כשהם יוצאים, מחכים להם המאכערים שמגלגלים עוד כמה ג'ובות על הראש שלהם ומשלחים אותם למוקדים.

סל קליטה הם עוד לא מקבלים.

אבל מרכז קליטה הם מקבלים.

זה כל כך עצוב. ברמה האישית אין לי שום בעיה אתם. הם די מסכנים מבחינתי ואתה עומד מול עיני התלמידים שלי, הילדים שלי, שאומרים לי: אדוני ראש העיר – אתמול היה לי פורום עם מתנדבים מחוץ לארץ שהם חונכים ילדים שלנו – אנחנו לא יוצאות מהבית כבר חודשים אחרי השעה 8 בערב, כי הן גרות בסביבה שהיא סביבה מאיימת. תבינו, אלה דברים הזויים שלא עולים על הדעת בשום צורה ודרך.


אנחנו יורדים למתנ"ס שנקרא מתנ"ס קולייר.


נמצאת אתנו איריס קולר, מנכ"לית רשת המתנ"סים. היא מדהימה. לידה נמצא אלי גונן שהוא מנהל מתנ"ס קולייר ועידן לנצגי שהוא גם מאמן הכדורסל שלנו, הפועל אילת, וגם מופקד על כל הפעילויות שאנחנו רואים בתחומים הספורטיביים במתנ"ס. איריס תציג את הדברים. בבקשה.

שלום וברוכים הבאים. אנחנו נמצאים כרגע במתנ"ס קולייר שהוא אחד המתנ"סים שלנו ברשת. זה נקרא מגרש האקספורט, אחד המגרשים שנפתח דרך פרויקט עיר ללא אלימות שבטח שמעתם עליו . אנחנו פתחנו מספר מגרשים ברחבי העיר והמגרש הזה הוא מגרש מיוחד כי לא משחקים בו כדורגל או כדורסל אלא פשוט ענינו על צורך. ראינו שברחוב, בכיכרות, במדרכות יש אמון סקטרינג שאין להם מקום מסודר וזה דבר שמהווה סכנת נפשות, ולכן החלטנו לאגד אותם, לבנות להם כאן רמפות וכאן תחת פיקוח הם רוכבים בצורה מסודרת. כמו שאתם רואים, הם מאוד מאוד נהנים. המגרש הזה פתוח שלוש פעמים בשבוע, בין 5 ל-9 בערב ובנוסף לזה אנחנו גם מקיימים כאן תחרויות ומאפשרים להם לפגוש את אלוף הארץ ואת אלוף העולם. זאת שפה, זה עולם שלם. כמו שאתם רואים, הם מאוד נהנים. הם היו רוצים שנפתח את המקום כל יום לכל היום.

זה פתוח בתשלום?

בחינם. שלוש פעמים בשבוע.

מה הבעיה לפתוח את זה כל יום? העלויות?

כן. אנחנו מחויבים שתהיה כאן מורה לחינוך גופני משגיחה, עוד איזה מדריך צעיר שמשגיח, לתת להם ציוד ספורט וכולי. כל הדברים האלה, אלה עלויות.


יש לנו כאן גם קיר טיפוס. יש גם ילדים, גם נוער וגם מבוגרים שמאוד אוהבים את זה. כאמור, המקום פתוח שלוש פעמים בשבוע באותן שעות.

אלי, אולי משפט אחד לחברי הכנסת היקרים, לגבי המבצע שאתם עושים, ההזנה והפעילות בגיל הרך שזה מרגש.

יש לנו כאן במתנ"ס מרכז לגיל הרך שפועל כל יום אחר הצהרים בין השעות 4:30 עד 7:00. מדובר מגיל אפס, בעיקרון תינוקות, יש לנו פעלתון לתינוקות עם ציוד רך, וג'ימבורי ליותר גדולים ולובי פעיל של פעילות יצירה בכל התחומים, בעיקר בתחום השימוש החוזר בחומרים כי אנחנו מתנ"ס ירוק ומשתדלים לשמור על הדברים הללו. באות לכאן מדי יום בין חמישים למאה משפחות, כולל זה שפעמיים בשבוע אנחנו מוכרים במחיר סמלי קוסקוס ונקניקיות והאימהות כמובן אחרי הפעילות לוקחות את הילדים למקלחת ולמיטה בשעה 7 בערב.

כמה משתמשים בפעילות הזאת?

בין חמישים למאה משפחות מדי ערב. חמש פעמים בשבוע.

משפחות קבועות או מתחלפות?

משפחות קבועות או מתחלפות?

יש קבועות ויש מתחלפות. יש כאלה שמביאות את הילד לחוג ובזמן ההמתנה בינתיים הילד השני הצעיר יותר פועל אצלנו. יש כאלה שבאים במיוחד ומחכים כאן כבר משעה 4 עם הילדים כדי שנפתח את המקום. זאת הפעילות היחידה שיש להם של העשרה וקריאה לילדים האלה.


הרמפה הזו החדשה היא הרמפה הכי גבוהה בארץ, שלושה וחצי מטרים גובה ו-17 מטרים אורך. אנחנו קיבלנו סיוע מהעירייה על מנת להביא אותה ולהקים אותה. מגיעים לכאן מכל הארץ להחליק עליה וגם החבר'ה שלנו עכשיו מתחילים לרכוש את המיומנות הזאת.

העניין הזה נהוג בעולם.

נכון. אני ראיתי את החבר'ה המקצוענים שמחליקים על זה ואני פוחד רק כשאני רואה אותם. זה נורא מפחיד, אבל זה מאתגר.

אותם לא תעצור. לפחות תן להם את המסגרת.

בדיוק.

דרך אגב, המתנ"ס הזה קם על בית נוער. הגעתי לאילת לפני הרבה שנים לנהל את בית הנוער. זה היה ב-1 במאי 1979. את המתנ"ס הזה מיקמנו בתוך שכונה במתכוון ויש תמיכה גדולה מאוד של קהילת טורונטו שהיא הקהילה השותפה שלנו במסגרת שותפות 2000. יש כאן בית ספר למחול הגדול ביותר בעיר שרוקדים, בעיקר רוקדות, מעל ל-500 תלמידות בתחומי מחול שונים – מחול קלאסי, מחול מודרני, ג'ז, סטפס, פלמנקו וכן הלאה. זה מתחבר למגמת מחול שיש לנו באחד משלושת בתי הספר התיכוניים שלנו, בית ספר שנקרא בגין. בנוסף יש כאן מגוון רחב של פעילויות, כולל מועדון קשישים בבוקר. בסך הכול מטיילים בבית הזה מעל ל-3,000 משתמשים קבועים, שזה מספר מאוד מאוד יפה. חשוב לי להגיד לכם שבסך הכול ברשת המתנ"סים באילת, הרשת נוגעת כמעט בכל בית שני באילת בפעילות כזאת או בפעילות אחרת.


אגב, באילת אין אף רמזור. אנחנו נעבור עכשיו דרך כיכר ושם תראו מה עשינו עם כל הרמזורים. כל העיר היא מעגלי תנועה ויש לנו עוד תוכניות.

צריך להפגיש אותך עם חולדאי. עד שהגעתי היום לשדה התעופה, זה פשוט לא יאומן.

אני מאוד אוהב שצפוף בעיר ושיש פקקים וזה קורה לנו בסופי שבוע ובחגים. דרך אגב, זה מעגל התנועה והאנדרטה היא לזכרם של השלושה שנרצחו על ידי אותו מפגע בינואר 2007. בהמשך אתם תראו את כיכר הרמזורים, בה ריכזנו את כל הרמזורים שהורדנו בתוך מעגל תנועה ויצרנו אנדרטה אם תרצו לרמזורים.


כאן ישיבת ההסדר שלנו.


אתם יכולים לראות, אלה הרמזורים. זה מעגל התנועה, כיכר הרמזורים.

אתה הורדת את הרמזורים?

כן.

זה נועז.

היו כאן משהו כמו 15 רמזורים והורדתי את כולם.


אלה השכונות – מבחינת הוותק שלהן – שהן בנות עשרים פלוס.

כמה שנים אתה כאן?

31 שנים.


זה בית ספר צאלים שהוא לב השכונה. יש בו מעל ל-500 ילדים בכיתות א'-ו'. מחר אני אספר לכם על בתי הספר.

לציבור הדתי יש בית ספר?

ודאי. יש כאן מערכת דתית ענפה.

הציבור הדתי גדל?

הציבור הדתי גדל ביחס של גידול האוכלוסייה, פלוס-מינוס.

אבל זאת חבורה טובה.

מצוינת.

ערב טוב, ברוכים הבאים, חברי ועדת החינוך, מי שבחר לבוא ולהדרים אלינו. חברי הכנסת הנכבדים, כל הצוות שהצטרף אליהם הנכבד גם הוא וגם נכבדיי עמיתיי מאילת. שמי דרור גניאל מעיריית אילת, ראש מינהל שח"ק.

מה פירוש שח"ק?

אני מעדיף שראש עיריית אילת יסביר את זה. זה רעיון של ראש העירייה שלא קיים לידיעתנו באף מקום אחר, בו חיברו תחת קורת גג אחת את תחום החינוך הפורמאלי, החינוך הבלתי פורמאלי, הספורט, האקדמיה, השירותים החברתיים, מאוגדים יחד במגוון רחב של שירותים שניתנים לתושבים. כל היחידות שאתם ממילא מכירים, שקיימות בשלטון המרכזי, קיימות בשלטון המקומי אלא שכאן הן עובדות בסינרגיה, עובדות ביחד, ואם תרצו ויהיה זמן – ואני חושש מאוד שלא יהיה – אפשר יהיה קצת לדבר גם על זה.


אני מאוד שמח על שאתם מתארחים במקום שנקרא בראשית ומנוהל על ידי ציפי שנאותה לארח אותנו ותכף איריס, מנכ"לית רשת המתנ"סים, תספר לנו על המקום.


עכשיו אני אבקש מראש העירייה לפתוח באופן מסודר, אחרי ששמעתי שחלקכם עשה ספורט במגרש האקסטרים של קולייר, ולאחר מכן נקבל סקירה מאיריס על החינוך הבלתי פורמאלי באילת. אני יכול להגיד לכם שמדובר בהיקף חסר תקדים. יש לנו סדר גודל של למעלה מחמישים אחוזים מהאוכלוסייה שהם פעילים באופן זה או אחר בפעילות של החינוך הבלתי פורמאלי או החינוך המשלים. לאחר מכן עורכת הדין שרון מיר שגם אותה פגשתם תציג יחד אתנו את הנושא העקרוני שמוקדש לו הערב והוא אילת, עיר ללא אלימות.


אני מאחל לכולנו ערב נעים. אני מבין שאתם אחרי יום עמוס ואני מבטיח שיש עוד מקום שמחכה לכם בצד הקולינארי של היום.

ערב טוב חבריי המכובדים, חברי הכנסת. התווספו אלינו המפקחות ממשרד החינוך, נציגות ההורים המדהימה שנמצאת כאן, חבר המועצה אלוף משנה יוסי חן, ושוב אני רוצה להודות לכם.


אנחנו מצטערים שהחלק הזה יהיה חלק שאנחנו נצטרך להציג בו את הדברים. אני יודע שזה לא פשוט, אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים להציג בפניכם את הדברים. ברשותכם, אני אדבר על המקרו, על האסטרטגיה ולאחר מכן האנשים יציגו איש-איש את מרכולתו.


הנושא המרכזי שאני רוצה לומר לכם אותו באמירה שלנו הוא שהמשפט באין חזון יפרע עם, זה המשפט שמוביל אותנו. זאת אומרת, אנחנו באים ואומרים שאי אפשר לתכנן תוכניות לטווח הקצר מבלי שמייצרים איזושהי אמירה שהיא אמירה חזונית שנגזרת מכל אחד עם תבנית נוף מולדתו. מבחינתנו הדבר המשמעותי ביותר, מבחינתי כראש עיר שבא מתחום החינוך ומכהן שבע ומשהו שנים – דרך אגב, נהנה מכל דקה – מבחינתי הדבר המשמעותי ביותר הוא לשדרג את הרף הדמוגרפי ולייצר תנאים של חיבה והצלחה לאוכלוסייה שלנו. אלה הדברים המשמעותיים ביותר.


בחרתי, מתוך ניתוח של הרבה מאוד שנים שאני חי בעיר הזו, למקד תשומת לב לנושא החינוך. האמנתי ואני מאמין היום יותר מתמיד שהחינוך הוא המנוף הכלכלי המשמעותי ביותר לעיר עם מאפיינים ייחודיים כמו העיר אילת שעליהם נדבר מחר. דרך אגב, מחר יהיה לנו קטע קצר של נהי ובכי. קצר. אני מבטיח שאנחנו הולכים לדבר דברים טובים. אנחנו החלטנו להקדיש קטע קצר לנהי ובכי. בהחלטה טקטית החלטתי שאני לא רוצה לדבר עכשיו על כך. אני רוצה לספר לכם מה אנחנו עושים ולא מה אנחנו לא עושים. אני לא אומר קשה לנו, אבל אחרי כן נדבר גם על זה.


אחד הדברים הראשונים שבחרתי כראש עיר לעשות זה לבנות לעיר תוכנית שקראתי לה אילת 2030. אמרתי שאני רוצה לבנות לעיר תוכנית שאומרת – אפרופו באין חזון יפרע עם – לאן העיר הזו הולכת בשנת 2030. ישבנו במשך שנים על שנים לטפל ראשית במצוקות שקיבלנו, כי קיבלנו עיר שהייתה במצב של חדלות פירעון, במצב של פשיטת רגל, ששני חשבים מלווים ישבו כאן, של כאוס מוחלט, ובזה סיימתי את העבר, וישבנו להכין תוכניות החל מתוכנית מתאר עירונית שלא הייתה. התכנית התקפה תקפה לסוף שנות ה-70 ואנחנו נמצאים בסיום של תוכנית מתאר עירונית. סיימנו להכין תוכנית אב לתיירות, סיימנו להכין תוכנית כלכלית בראשותו של דוקטור יעקב שיינין, סיימנו תוכנית לחניה, סיימנו תוכנית לשילוט, הקמנו תאגיד מים וביוב, ואנחנו כבר עובדים קרוב לשלוש שנים או שנתיים על תוכנית אב לחינוך שהסתיימה לפני שלוש שנים, שליווה אותה דוקטור איציק כהן שבעבר שימש כמנהל המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. התוכנית, במהלך היממה תשמעו עליה. יש בה הרבה אמירות אסטרטגיות שבגדול בגדול מתכוונות לאיך אנחנו מביאים את המיטביות של התלמיד לידי ביטוי, אבל מבחינתי אחד הדברים המאוד מאוד חשובים הוא לטפל במשתנה הארגוני של התוכנית. חלק מהדברים שנעשו, זה מה שאמר דוקטור גניאל, להקים את מינהל שח"ק. מינהל שח"ק בעצם מהווה מטריה לארבעה תחומים שלא יודעים לדבר ביניהם או שלא ידעו לדבר ביניהם. האחד, קהילה בראשה עומדת גברת איריס כהן, השני הוא רווחה, בראשו עומדת פרידה ונמצאת כאן הסגנית שלה חני, השלישי הוא חינוך ומירי היא מנהלת אגף החינוך, והרביעי הוא האקדמיה.


בנינו יחידה שהיום ארבעת הקודקודים ביחד עם דוקטור גניאל עובדים כיחידה אחת שיודעת לדבר אחת עם השנייה. יש לזה ערך משמעותי כאשר חינוך יודע לדבר עם רווחה ושרווחה יודעת לדבר עם קהילה. אז נוצרת בעצם הרמוניה בפעילות שיש לנו כשאנחנו תוקפים את הילד בכל החזיתות ובכל המישורים.


דבר שני ששמתי כאמירה מאוד מאוד משמעותית, ואני חייב לוימר לכם שהיא לוותה בסרקאזם מטורף, באתי ואמרתי שהעיר הזאת תהפוך להיות עיר אוניברסיטאית. שאלו אותי אם אני רציני ואם אני מתכוון שזה יהיה כאן אצלנו. אמרתי, כן, אצלנו כאן תהיה עיר אוניברסיטאית. אנחנו נמצאים בתוך תהליך - אני אדלג ואני אדבר על זה מחר – ודרך אגב, יש כאן את קמפוס בן גוריון באילת, בו לומדים מעל ל-800 סטודנטים. היעד שהצבנו – פרופסור כרמי, אנכי והחברים שלי כאן באילת – הוא להגיע ל-3,000 סטודנטים. יש לנו את מכללת לוינסקי שמלמדת מעל ל-200 סטודנטים. יש לנו את עמל הישגים, יש לנו מכללה למינהל, ובסך הכול אנחנו רוצים שהעיר הזאת תהיה עיר של מחקר ושל מדע ואנחנו רוצים להיות גאים בה.


בתוך כל המהלכים האלה הבאנו לכאן את פרופסור מנואל טרכטנברג שהגיע לפני חודש לעיר אילת, אחרי שיחות לא פשוטות אתו. ביחד אתו הגיע משה ויגדור שהוא מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה עם פרופסור כרמי, עם רקטור אוניברסיטת בן גוריון פרופסור צבי הכהן, עם ראש היחידה הביולוגית באוניברסיטה העברית פרופסור קפלן, עם הדיקנית המקומית שלנו פרופסור מירי עמית ועם דוקטור גניאל ועבדכם הנאמן. ביחד אני חושב שהצלחנו לשכנע אותם שאילת היא עיר בעלת פוטנציאל אקדמי משובח, וכמו שאמר פרופסור מנואל טרכטנברג, אילת זכתה במשאבי טבע כאלה שמהווים גירוי למחקר ומדע ולכן צריך לנצל אותם. כמו למשל ביולוגיה ימית, כמו למשל חקר המדבר, כמו למשל התחומים הססמולוגיים והגיאולוגיים, כמו למשל התחום של האנרגיה הסולרית, כמו למשל הנושא של אורניתולוגיה, שזה מדע הצפרות, חקר הציפורים, וכמו עוד כל מיני דברים נוספים בהם יש לאילת יתרון יחסי.


דרך אגב, הציפורים בנדודן מהארצות הקרות במזרח אירופה בעיקר, בדרכן למסתננים צריכות לנוח באיזשהו מקום והן נחות אצלנו. כאן יש לנו מרכז צפרות גדול. דרך אגב, זאת הסיבה שתוכנית השער הדרומי, אנחנו חושבים שאילת צריכה להיות גם צומת דרכים של ים, יבשה ואוויר, וזאת תוכנית ששמתי על שולחן הממשלה, שיהיה קשר בין אירופה לאפריקה ואסיה. אין יותר מתאים מאילת לזה.


לכן אני אומר, ובזה אני מסיים, שהעוגנים של קהילה של חינוך, של אקדמיה, הם התשתית הנכונה לייצר אוכלוסייה שמשדרגת את עצמה כל הזמן והיא תביא גם בהמשך ליצירת תעסוקה פרופסיונאלית. אני מאמין שבראייה לטווחים ארוכים זה מה שיעשה אף-גרייד לעיר ויהפוך אותה לעיר שהיא עיר איכותית, לא מתנצלת, גאה, מצוינת, כמו שאנחנו רוצים להיות.


הדרך קשה, מלאה בחתחתים, מלאה בקשיים, מלאה בבירוקרטיות, אבל אני מאמין באמונה שלמה שאנחנו נגיע לדרך. אחרי שתשמעו את האנשים שלי, אתם תראו שיש לי סיבות טובות מאוד להיות אופטימי.

יש סיכוי למימוש התוכנית של השער הדרומי?

חלק אחד מהתוכנית הוא העתקת שדה התעופה יוצא לדרך. זה בסעיף עובדות ולא בתיאוריות. זה יוצא לדרך וזאת מבחינתנו התקדמות משמעותית כי התוכנית היא מודולרית ואין לי שום בעיה שתהיה מודולרית. אם נגיע בעוד 15 שנים לביצוע שלה, אני חי עם זה בשלום.

שוב שלום לכם. אני אתחיל בכמה מלים אישיות כי אני חושבת שזה מעיד הרבה על הפסיפס האנושי שיש לנו בעיר אילת. אני נשואה, אימא לשלושה ילדים, ירושלמית בעברי. הגענו לאילת – בעלי, אני והבת שלי הגדולה שאז הייתה תינוקת בת שנה - כי מאיר ניהל אז את המתנ"ס באילת והוא חיפש, כמו שכל שנה אנחנו מחפשים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע ברחבי הארץ והוא תר אחרי אנשי חינוך שיבואו לעבוד באילת והוא צד אותנו, הצליח לפתות אותנו ואמרנו נבוא לשנתיים. זאת נראתה חוויה נחמדה ונעימה. באנו, והנה אני כאן עומדת לפניכם אחרי 24 שנים. זה פשוט מעיד על הפסיפס האנושי כאן בעיר אילת. יש כאן רוב מוחץ של אוכלוסייה שלא נולדה כאן אלא הגיעה מרחבי הארץ כאשר חלקה, כמוני, בחרה לבנות כאן את ביתה וחלקה האחר בא כאפיזודה חולפת לשנתיים, לשנה וכולי וחזר בחזרה.


זה מעיד הרבה על הקהילה כאן, כי כדי ליצור קהילה חזקה צריך להתחבר למקום, לאהוב אותו, שיהיה איכפת לי מהמקום, וזאת המלחמה הקבועה שלנו ברמת המתנ"ס.


באילת יש רשת מתנ"סים. אתם יודעים שברחבי הארץ יש בסביבות 200 מתנ"סים, מתוכם יש 15 רשתות, בדרך כלל בערים גדולות מאוד יש רשת, ובאילת הקטנה החליטו לפני שש-שבע שנים שתהיה רשת. אני חושבת שהעובדה הזו, יש בה אמירה מאוד מאוד חשובה. יש בה אמירה שאומרת שהגוף הזה הוא חשוב והוא נכון לקהילה ונכון שהוא יהיה גדול ככל שאפשר ויקיף כמה שיותר שירותים. הגעתם אלינו במטוס, או שאפשר לנסוע בכביש הערבה עד אין סוף, ומה שלא נייצר כאן, לא יהיה לנו. לכן יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי למתנ"ס, כמו גם לחלקים אחרים אבל אני כרגע מייצגת את החלק הזה.


יש לנו רשת באילת. יש כאן ארבעה מתנ"סים. היינו באחד המתנ"סים, במתנ"ס קולייר. יש לנו מתנ"ס חדש שנקרא מתנ"ס שחמון, מתנ"ס בית רובין ומתנ"ס ילין שנמצא בלב שכונה מאוד מאוד ותיקה.


מלבד זה יש לנו גם אגפי רוחב. השירותים שלנו ניתנים מלידה ועד שיבה. אנחנו מפעילים מעונות יום, צהרונים, מועדוניות, חוגים לילדים, פעילויות לנוער על כל הרצף, החל מנוער קצה שזה נגיד נוער בקידום נוער שהוא נוער מנותק, שאנחנו עוברים אתו תהליך של למידה, מביאים אותו לידי 12 שנות לימוד ובגרות חלקית או מלאה, כל אחד בהתאם למה שהוא יכול, עד לנוער מאוד איכותי כמו למשל הנוער שנמצא בדרך כלל בבית הזה שאנחנו כרגע מתארחים בו, שזה אחד ממרכזי הנוער שלנו ונקרא בראשית. זה הבית של הרשות למלחמה בסמים וכאן יש לנו קבוצות נוער שיש להן שם מאוד מאוד ארוך, אבל השם לא משנה אלא המהות היא מה שחשובה. נוער אילת אומר לא לסמים, לאלכוהול ולאלימות. נכון, שם ארוך אבל הילדים האלה הם ילדים מקסימים. אנחנו עושים סקר בקרב כל תלמידי התיכון באילת לפני בערך עשר שנים ואחד הדברים שגילינו, אנחנו יודעים את זה וזה הגיוני מאוד, שבני נוער נוטים לשמוע יותר לבני גילם המובילים מאשר לדמות הבוגר. לנו פחות הם ישמעו אם נבוא ונגיד להם שיעשו כך או אל תעשו אחרת. לכן החלטנו למנף את זה ולהכשיר מדי שנה קבוצת נוער מאוד איכותית, נוער בולט, נוער מוביל, לחזק אותו, לתת לו כלים ומיומנויות ולהפוך אותם למעין שגרירים שלנו. בואו נפיץ את ה-לא ואת ה-כן לחלופות נכונות בקרב בני הנוער.

הילדים האלה מקסימים ועושים את עבודתם נאמנה. יש סדר גודל של 150 בני נוער והמספר הולך וגדל וזה פשוט מקסים לראות אותם. הם לוקחים את התפקיד כל כך ברצינות. הם קודם כל שומרים על עצמם בראש ובראשונה.

איזה סוג של נוער מגיע?

הקבוצה המסוימת הזאת היא קבוצת נוער מאוד מאוד איכותית כי יש קודים, יש קבלה מאוד קפדנית, ומי שמשתתף בקבוצה, אסור לו לשתות אלכוהול למשל עד סוף כיתה י"ב, עד שהוא מגיע לגיל 18, ולא כולם מצליחים לקבל את זה. מגיע לכאן באמת נוער מאוד מאוד איכותי, מאוד חזק, שזה התפקיד שלו. בבית הזה הם עושים המון דברים. בין היתר הם חונכים ילדי מכורים. יש כאן פרויקט חונכות שנקרא כולנו ילדים של החיים. כל חניך, ילד שההורים שלו מכורים בדרך כלל לסמים, מגיע לכאן פעם בשבוע לבילוי של אחר הצהרים וביום הזה הוא מקבל גם אח בוגר, קשר אישי, השתייכות קבוצתית, חוגים, העשרות, חוגגים ימי הולדת, סוג של בית שהם נותנים אותו כאן. מעבר לזה, משתמשים בכל מיני כלים. כל שנה יש הצגות תיאטרון כאשר הם מעלים ומשחקים בהצגות תיאטרון וההצגות הוצגו בפני קהלים אחרים. הם באמת עושים דברים מקסימים.


קבוצה נוספת שפועלת בבית הזה נקראת לא"ב. זאת תוכנית שאנחנו קיבלנו אותה מטורונטו, העיר התאומה שלנו, והיא נקראת לא"ב, ראשי תיבות של ליב אאוט אוף ויילנס. התוכנית הזאת בעצם מיועדת לבני נוער שהאלימות היא חלק משגרת חייהם, או שהם אלימים או שחווים אלימות. הקבוצה הזאת יותר בעלת אופי יותר טיפולי כאשר משתמשים בכלים של תקשורת, הם מפיקים עיתון, הם עשו תחרות צילומים מדהימה, הם מבטאים בעצם את כל מה שהם חווים דרך הערוצים שציינתי. ועוד, הם עוברים כאן תהליך מקסים. זאת קבוצה יותר אינטימית. כאן זה סדר גודל של 15 וזאת עבודת עומק. זאת גם קבוצה שעובדת כאן ואנחנו גם משתדלים לעשות חיבורים בין שתי הקבוצות האלה.


פעולה נוספת שפועלת כאן בבית הזה, זאת סיירת הורים. היום זה פופולארי וזה קיים בכל הארץ, אבל מה לעשות, אנחנו התחלנו את זה באילת.

פעם ראשונה ב-1989.

לפני הרבה שנים. הקמנו סיירת הורים. זאת תוכנית שבעצם באה ואמרה להורים שיפסיקו להיות מתוסכלים, שיפסיקו לקטר, שיפסיקו לבכות ולומר שהמורה אשם וזה אשם וההוא אשם, אלא צאו מהבית. תתלבשו כשקר, צאו החוצה, תראו איפה הילדים שלכם נמצאים, תדברו אתם בגובה העיניים, תרגישו אותם ולעשות קצת יותר מאשר לשבת בבית ולהיות מתוסכלים.


בשנים האחרונות הסיירת באמת הולכת ומתמקצעת. מרכזת אותה אתי סבן המקסימה והחמודה שהייתה אימא בסיירת במשך הרבה שנים ועכשיו היא הרכזת. אנחנו רואים בזה בעצם כמה מטרות כאשר המטרה המיידית היא קודם כל ההורים עצמם, לתת לעצמם קבוצת תמיכה בינם לבינם. אני באופן אישי לפני הרבה שנים, כשיצאתי בתדירות מאוד גבוהה, יצא לי כמה פעמים להתקשר בשעה 2:00 לפנות בוקר להורים. שוב, אנחנו עיר קטנה ואנחנו מכירים כמעט את כולם כאן, אז פתאום אתה הולך ואתה רואה בת של מישהי והיא שפוכה על הרצפה בשעה 2:00 לפנות בוקר וההורים שלה ישנים בבית ואין להם מושג איך היא תחזור הביתה, מי יחזיר אותה הביתה, והיו לי לא פעם מקרים שהתקשרתי לאותו הורה ואמרתי לו שיבוא לקחת את הילד שלו, וההורים הודו לי במשך שנים רבות על כך שפקחתי את עיניהם ועל כך שהערתי אותם מהתרדמה תרתי משמע. זאת פעולה חשובה מאין כמוה.


אנחנו רואים גם את תהליך ההכשרה שלנו כתהליך מאוד מאוד חשוב. בערך 700 אנשים עברו את ההכשרה שלנו. זה מאוד קשה לתחזק אותם. בדרך כלל יש תחלופה וכל הורה מחזיק מעמד שנה-שנתיים ושלוש שנים, כמה שהוא יכול, ונכנס דור חדש של הורים. כל שנה יש לנו בין הכשרה לשתי הכשרות ואנחנו מכניסים למעגל הזה עוד כארבעים הורים.


הגעתי לזה מהסיפור של הנוער. יש לנו על כל הרצף את השירותים לנוער. יש לנו אגף שהוא די חדש שנקרא אגף לפיתוח ההון האנושי, אגף שמתאים את עצמו למטרה שמאיר הציג של שדרוג הרף הדמוגרפי של העיר אילת, של אקדמיה, ואיתרנו בעצם שהמתנ"ס לא נותן שום התייחסות לפלח הזה של מחיילים עד שהם באים אלינו כהורים. בעצם מה שקורה – גם לי באופן אישי – זה שהילדים מסיימים את הצבא ועוזבים את הבית, עוזבים את העיר, נוסעים לתל אביב, והעיר שלנו מתרוקנת מהילדים שלנו ומאוד חשוב לנו להשאיר אותם כאן. אם כן, האגף הזה מטפל גם בהרחבת רפרטואר המסגרות הלימודיות והתעסוקתיות, והוא שומר על קשר עם החיילים. יש לו תפקיד מאוד מאוד משמעותי בצומת הזה שהילדים שלנו מאיימים לעזוב ולברוח מכאן.


אנחנו מפעילים גם מועדוני קשישים בשני מתנ"סים כאשר באחד יש כ-80 ובשני יש 250. יש לנו מתנ"ס בית רובין ובו יש מעין מועדון קשישים עולים לעולים חדשים.


בגדול המתנ"ס מפעיל גם את הספרייה העירונית בעיר אילת ויש לנו ספרייה מאוד גדולה עם עוד שלוחה באחת השכונות בעיר. יש לנו כ-6,000 מנויים בספרייה ואנחנו מאוד מעודדים את הנושא של קריאה, שעות סיפור וכל מפגשי סופר וכולי. מאיר מאוד אוהב את זה והוא גם מגיע מדי פעם לתת שעת סיפור לילדים והוא מקריא שם איזשהו ספר לילדים וזה מקסים. הוא תיאטרלי והוא ממציא תוך כדי הקראת הסיפור.


אני חושבת שאחד המאפיינים הבולטים שלנו – ואני כמעט שש שנים בתפקיד – הוא שאנחנו החלטנו שהתפיסה שלנו היא שהמתנ"ס הוא בעצם כל העיר. אנחנו לא מתייחסים רק לבתים שלנו כאל מתנ"סים אלא בעצם זירת הפעולה שלנו היא כל העיר. פיתחנו תוכניות בהתאם לזה. דרך עיר ללא אלימות שתכף שרון תדבר עליה, הצלחנו לפתח מגרשים מוארים כדוגמת המגרש שראינו וברחבי העיר יש לנו כל מיני מגרשים כאלה. יש לנו פרויקט שנקרא כתובת רחוב, שאלה סטודנטים עם רכזת ועם ניידת שמסתובבים בפארקים, מדברים עם בני הנוער בשעות הלילה, במקום ובזמן שבני הנוער נמצאים ללא השגחה, ושם הם נמצאים להשגיח עליהם, להיות מעין אח בוגר, לשתות כוס תה ביחד, מנה חמה, דיבור. הסלוגן שמפעיל שם הוא לשתות משהו קר ולדבר על משהו חם.


יש לנו עוד כל מיני תוכניות שבעצם המטרה שלהן היא להגיע לכל האזורים הפתוחים בעיר הזאת כי שם בעצם צריך אותנו יותר מכל. כך בעצם אנחנו מגיעים לאלה שלא מגיעים אלינו. אנחנו פחות דואגים לאלה שמגיעים אלינו. מחקרים מעידים על כך שככל שהילד פעיל יותר, מתנדב יותר, הוא מוגן יותר, הוא צומח להיות אזרח בוגר וטוב יותר. אנחנו פחות דואגים לאלה שמגיעים אלינו. אנחנו רוצים להגיע לאלה שלא בוחרים להגיע אלינו ודרך התוכניות האלה אנחנו בעצם מצליחים לעשות את זה.


יש לנו המון תוכניות שאנחנו עושים ביחד עם מערכת החינוך, ובאמת בזכות שיתוף הפעולה אנחנו מצליחים לעשות המון תוכניות משותפות. בדיוק דרור סיפר לי עכשיו על כך שרכזת ההדרכה שלנו הייתה בפורום מנהלי בתי הספר והם דיברו שם על הקשר בין בתי הספר אלינו בהקשר של בני הנוער הפעילים, איך יוצרים את ההתחשבות ההדדית הזאת. אנחנו שותפים פעילים במעורבות חברתית-אזרחית. יש המון תוכניות. לאילתי ממוצע יש רגשי נחיתות בגלל שאנחנו רחוקים ולא מגיע אלינו הכול. אנחנו משתדלים לבלוע את כל העולם ומתי שיש משהו חדש, אנחנו משתדלים להיות פיילוט שלו ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.


מלבד הרשת שלנו, יש לנו באילת גם קונסרבטוריון, מרכז מוזיקה, בו פעילים 300 ילדים שלומדים מוזיקה. יש לנו גם מועדון שיט. יש לנו משאב נפלא שהוא הים. אתם מכירים את אחד החבר'ה שצמחו והפכו לאלופים, שחר צוברי. גם שם יש כ-300 ילדים ובני נוער וזה ענף שהוא מאוד מאוד מפותח. בשבת מאוד יפה לראות את הים מלא במפרשיות.


שאתם יודעים שאנחנו עיר חופש ונופש ומאוד אוהבים לבוא אלינו בעיקר בחופשים ובפסטיבלים. במשך ארבע השנים האחרונות – אני מקווה שגם בשנים הבאות – מפעילים תוכנית שנקראת קיץ בטוח באילת. מגיעים לכאן המוני בני נוער. עשרות אוטובוסים ביום. אחרי שנים של תסכול של מה לעשות בין המפגש שנוצר בין הנוער שמגיע לאילת לבין הנוער המקומי, החלטנו לייצר תוכנית שהיא מאוד מגוונת ואטרקטיבית. היא מתחילה בזה שהפקנו מעין מנשר כיס אותו אנחנו מחלקים בתחנות האוטובוסים שיורדים לאילת – בבאר שבע, בחיפה ובירושלים – ואנחנו מחלקים אותו גם כאן במוקדים. אנחנו מפעילים אוהל אטרקטיבי וגדול בלב הטיילת והאוהל הזה הוא מאויש כל לילה עד השעות הקטנות של הלילה במדריכים שלנו ובמתנדבים. אנחנו מטיילים במוקדי הבילוי, אנחנו מכוונים את הנוער, אנחנו עוזרים להם, הרבה פעמים אנחנו ממש גם שולחים כל מיני ילדים חזרה להוריהם. אנחנו מפעילים בתוכנית הקיץ מגרשים בשעות הלילה המאוחרות ובדרך כלל גם מסיבות נוער שהן מסיבות מפוקחות שלנו, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים שמי שמגיע לשם הוא מוגן.

מוגן מפני מה?

מוגן מפני אלימות.

איך הקשר בין המסתננים לנוער שלכם?

אנחנו משתדלים שלא יהיה קשר. ממש משתדלים שלא יהיה קשר. אין כל כך קשר, עד כמה שתלוי בנו. אני יכולה לספר לך שבמתנ"ס ילין למשל, היכן שביקרתם קודם, אנחנו מלווים את הילדים שמגיעים עד לאוטו, עד שאנחנו רואים שהורה בא לקחת אותם כי אנחנו פשוט פוחדים עליהם. היו מקרים.

יש שם מגרש חיצוני ומגרש פנימי. המגרש החיצוני, גם הוא מואר וראינו שלאט לאט הוא נצבע כהה וילדי השכונה עוברים למגרשים אחרים כי החבר'ה האלה באים ומשתלטים על המגרש. בהתחלה עוד היו משחקים משותפים. אחר כך המקום הפך לאזור נטוש.

תוכנית הקיץ פועלת בזכות שיתוף פעולה מאוד מאוד רחב של גופי האכיפה, של רווחה, של חינוך, של סיירת הורים, שלנו. אנחנו הגוף המפעיל, אבל יש כאן שותפים מאוד מאוד רבים. התוכנית פעלה במשך ארבע שנים דרך תוכנית עיר ללא אלימות ובשנה האחרונה, כפיילוט, היא פועלת דרך הוועדה הבין משרדית של משרד הרווחה. אין ספק שהיא צורך כי בלעדיה היו יושבים בדרך כלל בחודש ספטמבר וקוראים לישיבה הזאת אפטר שוק. אחרי הקיץ היינו יושבים ופשוט עושים ספירת מלאי של איזה נזקים היו לנו בקיץ, כמה נערות נכנסו להריון, כמה תיקים פליליים נפתחו, תופעות מזעזעות. התוכנית הזאת מגינה ושומרת לפחות על מי שרוצה להיות מוגן.


תודה רבה לכם.

יישר כוח.

יש לכם חוברת פעילות שלנו ואתם מוזמנים לקרוא בה.

אני אוסיף רק שתי זוויות אחרות על מה שאמרה איריס, רק לשם השלמה. אנחנו עושים בעיר מזה שלוש שנים, בחינוך הבלתי פורמאלי, בשנה האחרונה, הערכה של הפעילות. יש לנו גם הערכה בתחום החינוך הפורמאלי, ואולי נדבר על זה משהו מחר. בבדיקה שנעשתה גילינו שיש שביעות רצון של 88 אחוזים, שזה ציון לכל הדעות מאוד גבוה, של כל משתתף באיזושהי פעילות של החינוך הבלתי פורמאלי באילת. זה אומר משהו גם על הגיל הרך, גם על גיל היסודי ועל הגיל העל יסודי, ואפילו למתנדבים המבוגרים לאחר גיל 60 שעושים את הפעילות הזאת. חוץ מזה, כולנו יודעים שנוער עסוק לא מעסיק. אם אנחנו ניתן חלופות, יש סיכוי יותר מסביר שהילדים ימצאו להם חלופות. זאת אומרת, הרעיון של מגרש מואר, בחלקם גם מגרשים מודרכים – זאת אומרת, מדריך ספורט עם ציוד ספורט מגיע ומייצר את הפעילות – אנחנו יודעים מה האלטרנטיבות.

יש לכם מערך מלגות?

מערך מלגות מאוד מאוד גדול.

יש לנו מנגנון של מגוון של פעילות שאנחנו עושים. אולי גולת הכותרת של זה היא תוכנית שאנחנו מפעילים מדי שנה, להדליק לכל ילד חלום. אנחנו עושים יום התרמה ברדיו המקומי, מגייסים אנשי עסקים אילתיים ועל כל שקל שאנחנו מגייסים, העירייה שמה שקל ואנחנו שקל.

העירייה לא גירעונית יותר?

גירעונית, אבל בגבולות. מחר אני אבכה.

לגבי המלגות, אנחנו מצליחים להגיע לסדר גודל של 400 אלף שקלים. אנחנו מגייסים בדרך כלל 150 עד 170 אלף שקלים. אז אנחנו מצליחים להגיע לסדר גודל של 400 ילדים. זאת אחת התוכניות שלנו. יש לנו ועדת הנחות בתחילת השנה שמחלקת עוד כמאה אלף שקלים, יש לנו עוד פרויקט שאנחנו מפעילים אותו דרך ישרוטל שמאמצים, מתנ"ס מאמץ חמישה-שישה ילדים והרשת משלמת את העלות של החוג.

זאת אומרת, מבחינתכם אין ילד באילת שלא מקבל פעילות.

אין דבר כזה.

אנחנו משתדלים לתת לכל אחד פעילות.

לא יהיה מצב שילד לא יגיע לחוג. לא יהיה דבר כזה. מה שסיפרו לכם על המבצע הזה של הנקניקיות והקוסקוס, זה כדי להביא את האימהות עם הילדים ואני אומר לכם שחלקם מגיעים בגלל האוכל, אבל הילדים כבר מקבלים פעילות. זה עולה חמישה שקלים.

אני אוסיף עוד משהו לגבי הקיץ וזה גם יחבר אותנו לדבריה של שרון. הסיפור של מה שאנחנו קוראים הפוך על החוף, זה בעצם השם האילתי של המבצע הזה בקיץ, לא נועד לנוער האילתי. מדובר ב-95 אחוזים מבני הנוער, ואנחנו מדברים על מאות אלפים בכל קיץ, ראש העיר אומר שזה סוג של צונאמי אנושי וצריך לראות את זה כדי להאמין, כאשר ב-5:00 בבוקר מגיעים תשעים אוטובוסים שפורקים בסבב וכל רחבת החניה הגדולה, חניה ענקית מול אזור הקניון, הופכת להיות כניסה ויציאה של אוטובוסים שפורקים ויוצאים. ההחלטה היא שאם אנחנו לא מטפלים בזה, אף אחד לא יטפל בזה.


אני רוצה לספר לכם – ונמצאת כאן חני שלפני יומיים קיימנו ישיבת הפקת לקחים – בחנוכה מגיעים לכאן הרבה מאוד בני נוער חובשי כיפה מכל מיני סוגים ולא כולם דווקא מקפידים.

גם המשפחות מגיעות.

כן, גם המשפחות, אבל זה פחות מטריד ואני מדבר על בני הנוער. השנה עשינו את אותו מבצע פלוס לטובת ילדים שמגיעים בחנוכה לכאן. זה יהיה חלק מהמהלך שאנחנו מקווים שיהיה מעכשיו באופן קבוע בהיערכות לניצול פנאי נכון יותר.

אז מה עושים אתם?

קודם כל, נמצאים אתם. כאן עשינו שני חלקים של בנים ובנות, כי יש איזו הפרדה. משוחחים אתם, דואגים שתהיה להם פעילות, משגיחים, רואים ועוצרים שתיית אלכוהול כי מבחינתנו זה קו אדום.

ספורט לילי וכולי.

יש גם מעורבות משטרה?

גם.

גם משטרה. בעיקר מדריכי נוער שמסתובבים באמצע הלילה.

משטרה, פיקוח עירוני.

החלק החשוב הוא שיש לך גם המשך מעקב.

אני חושב שזאת תהיה הזדמנות טובה לבקש משרון לפתוח לנו צוהר מסודר לרציונאל שעומד מאחורי עיר ללא אלימות, ואני אומר על זה רק משפט אחד לפני ששרון תיכנס גם לצד התיאורטי.


אתם יודעים שהפרדוכס החברתי הידוע הוא שהשירות קיים אבל הצרכן לא מגיע אליו. אלה שזקוקים לשירות אפילו לא יודעים לפעמים על קיומו, גם אם הוא מעבר לדלת ומאוד סמוך אליהם. סוד ההצלחה של התוכנית היא החיבור שהיא מייצרת. תכף תשמעו את כל ההסבר, אבל מה אלה החיבורים האלה? לא פיקוח עירוני מטפל בזה, כמו שזה קורה לנו בשלטון המרכזי וגם ברשויות המקומיות, אלא הביחד הזה מייצר סינרגיה, איזה סוג של סינרגיה שמאפשרת לנו להתמודד עם פחות משאבים בהרבה יותר משימות.

אני אתן סקירה קצרה על המבנה הארגוני בו אנחנו יושבים. ברמה הארצית, התוכנית יושבת מתחת לוועדת השרים למאבק באלימות ויושב ראש הוועדה הוא השר לביטחון פנים. מתחת לוועדה יש ועדת היגוי לאומית בה חברים כמובן נציגים של כל המשרדים הרלוונטיים, הקרן לידידות שהיא שותפה גם במימון של התוכנית, החברה למתנ"סים, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, רשות לבטיחות בדרכים וכולי. יש מטה מקצועי ארצי שמנהל מטות עבודה מול שלושת השותפים העיקריים של התוכנית: מטה מול משרד הרווחה, מול המשנה למנכ"ל וגשל, מטה מול משרד החינוך, מול שפ"י כמובן, ומטה מול המשטרה בראשות הסמפכ"ל של משטרת ישראל.


כמו שאנחנו יודעים התוכנית התחילה באילת, אבל השאלה איך הכול התחיל באילת ובכלל בשנת 2004 כאשר מאיר נכנס לתפקיד ראש העיר. הוא החליט כמובן לשים את נושא האלימות על ראש שמחתו ובראש סדר העדיפויות. כמובן זה מחייב מחויבות של ההנהגה העירונית. זאת תוכנית לא פשוטה לעיכול, וכמו שאמרנו גם קצת מעוררת איזושהי ציניות כלפיה, אבל זה תהליך מתמשך. התוכנית פותחה באילת במשך שלוש שנים בעבודה מאוד מאוד אינטנסיבית של פעם בשבוע-שבועיים פגישה של דוקטור אורלי אינס עם הצוותים המקומיים, של ניסוי ותהייה, מודל, חוזרים לוועדת ההיגוי העירונית, מקבלים את הפידבקים, מקבלים את האישור וחוזר חלילה במשך שלוש שנים. העבודה היא באמצעות שולחנות עגולים של צוותים רב מקצועיים שעושים תהליך מיפוי יישובי מעמיק וועדות שתכף נראה את התחומים בהם פועלת התוכנית, אבל אלה ועדות מקצועיות.


התוכנית יותר פועלת בנושא של יצירת התשתיות לעבודה נכונה בעיר כי כמו שאנחנו יודעים דברים קורים בעיר ואנחנו לא מגיעים לואקום אלא יש פעילויות שמתבצעות. התוכנית באה לעשות איזשהו סדר בארגון כל הפעילות העירונית סביב איזשהו יסוד מאורגן.


מה המיוחד בעיר ללא אלימות. זה המודל היחיד עד כה שקיים בישראל לטיפול בתופעות של אלימות, עבריינות ופשיעה ופועל להגביר את תחושת הביטחון ברמה העירונית.

יש סטטיסטיקה מבחינת התוכנית?

בטח, נגיע לזה.


אנחנו מתייחסים לעיר כיחידת השינוי ואחת הדוגמאות הטובות היא הנושא שאיריס העלתה, שאנחנו לא עובדים עוד פעם במתנ"סים אלא כל העיר היא מתנ"ס אחד גדול ואנחנו פועלים בכל העיר. תוכנית מערכתית רב תחומית בין משרדית כאשר המשרדים יושבים בוועדת היגוי ומדברים ביניהם ובין הצוותים. לא עוד עבודה אנכית טריטוריאלית. התוכנית חייבת להיות מובלת על ידי ראש העירייה ולא על ידי אף אחד אחר.


אנחנו מתמודדים, מבקשים להתמודד, עם כל סוגי האלימות והמצבים של ההתנהגות האנטי חברתית בעיר. לא אלימות של שוד ועבריינות קשה של שוד ורצח, אלא גם לתת יחס לנושא של עבירות איכות חיים, רעש, שתיית אלכוהול, עבירות בכביש וכולי. אנחנו מתמקדים במבוגרים.


משהו כללי על אילת. אלה הדברים שלנו והם יעברו כחוט השני בכל השיחות שלנו במהלך היומיים. ריחוק גיאוגרפי, בלי פריפריה, אנחנו לעצמנו בלבד, אין לנו על מי להסתמך, יש לנו גם אוכלוסייה עם מאפיינים ייחודיים. לדוגמה, נתון בולט תמיד הוא הנושא של אחוז המשפחות החד-הוריות באילת שהוא 21 אחוזים שזה האחוז הכי גבוה בארץ.

הממוצע הסטטיסטי בישוב רגיל הוא 8.3. אני לא יודע אם יש ישוב ממוצע, אבל זה הממוצע הסטטיסטי. באילת האחוז הוא 21.6 אחוזים.

ברשותכם, בהמשך אני אדבר על המשתנה הדמוגרפי ואני גם אבהיר איך אנחנו מגיעים לזה.

מדובר ב-21.6 אחוזים מאוכלוסיית העיר.

באילת יש 18 אלף בתי אב ו-20 אחוזים מהם הם משפחות חד הוריות.

כל ילד חמישי בכיתה, הוא ממשפחה חד הורית.

כשאומרים משפחה חד הורית, בדרך כלל מתכוונים לאישה עם ילדים?

בדרך כלל. הרוב הן נשים. אני יכול לומר לך שאנחנו היום קולטים תלמידים שבאים בגפם, בכיתות י"א-י"ב, ויושבת כאן מנהלת אגף החינוך שיכולה לספר, שמגיעים לכאן כי הם רוצים ללמוד באילת. הם כבר לא לומדים שנה בצפון, אבל הם רוצים ללמוד באילת כי אמרו שבאילת טוב להם. יש תופעה של פתיחת דף חדש ואנשים לא פותחים דף חדש בשכונה הסמוכה אלא הם הולכים למקום שבו יש להם אפשרות לפתוח דף חדש.

זאת אחת הסיבות וגם העובדה שיש כאן עבודה לאנשים בלי מקצוע.

כאן תמיד יש עבודה.

ראינו את הנושא של המסתננים. עיר תיירות, אנחנו מרוחקים, ויש את הנושא של התדמית של העיר בקרב הציבור הרחב שאנחנו נלחמים בה ובעיקר בקיץ.


התוכנית – וממש לא ניכנס לקטע התיאורטי ולמודל אלא אתייחס בגדול – פועלת בחמישה תחומי פעילות: אכיפה, חינוך, פנאי שזה החינוך הבלתי פורמאלי, רווחה והקשר רחב ונעבור על התחומים ממש ממש בקצרה.


בנושא של החינוך. העיקרון המארגן שלנו, אנחנו רוצים ליצור סביבת חינוך מוגנת שמאפשרת למידה בבית הספר. אנחנו לא מתעסקים בתכני הלימוד אלא אנחנו מתעסקים במסגרת. העקרונות שלנו להשיב את המשמעת למסגרת החינוכית, רצף ועקביות בתגובות. זאת אומרת, הילד המפריע יקבל את אותה תגובה מכל המורים ואנחנו גם שואפים שהתגובה תהיה דומה גם מחוץ לבית הספר וגם בבית. גיבוי מערכתי עירוני – המורה שמתמודד עם כיתה או עם בעיות התנהגות וצריך להתמודד, ואנחנו נותנים לו גם את הכלים וגם את הגיבוי של המערכת, הוא לא לבד כי יש תחושה של לבד, שהמורה מול הכיתה הוא לבד, אלא יש מאחוריו את כל הצוות ויש מאחוריו עיר שלמה. אנחנו מנסים ומשתדלים לחזק אותו.

האם אפשר לעשות לנו בדיקה בקשר לשימוש הילדים בספורט? יש קשר ישיר בין פעילות הספורט לבין ההתנהגות של הילדים.

אין ספק שיש קשר הדוק בין פעילות חוץ בית ספרית לבין פיתוי לתופעות האלימות. אין ספק בכך. אני יכול להגיד שאנחנו בדקנו דווקא במסגרת שלי, בדקנו כמה מקרב תלמידינו משתמשים בפעילות חוץ בית ספרית. הנתונים הם נתונים מעודדים אבל אנחנו רוצים לשאוף כלפי מעלה. האם נעשה משהו שהוא יותר אמפירי? אני לא יודע להגיד לך אבל אני מוכן לצאת להרפתקה הזאת. זאת אומרת, אין לי בעיה. אם אתה מבקש ממני, אני מוכן לצאת לעניין הזה. אני לא אבקש כסף אלא אני מוכן לעשות את זה.

מה קורה עם ריטלין אצלכם? האם אחוזי מקבלי הריטלין אצלכם גדולים?

אני לא יודע להגיד לך.

לפעמים היד קלה על ההדק והשאלה כשאומרים ריטלין, למה מתכוונים.

למה שאתה מתכוון.

אין שום הבדל עקרוני בין מה שקורה כאן לבין מה שקורה במקומות אחרים. יש תוכנית אחת בלבד שעסקה בקשר הזה והיא נקראת דרך הספורט של מנהל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. התוכנית פעלה כאן שלוש שנים. זיהינו הצלחה מאוד גדולה ועכשיו אנחנו רוצים לבדוק את זה כי ככל שהנער יותר עסוק, יש לו פחות זמן פנאי וזמן הפנאי שלו מנוצל לדברים נכונים, למגוון רחב של פעילויות ונתנו דוגמאות. יש קשת שלמה של נושאים ותוכניות שתוכלו לקרוא עליהן בחוברת. העניין המרכזי, מבחינתנו היעד המרכזי הוא שאותנו מעניין כל מי שאיננו נמצא ולמה הוא לא נמצא ואיך אנחנו מביאים אותו.


דיברה איריס לגבי הרשת. יש לנו ארבעה מתנ"סים שפרוסים בכל העיר ואם היינו יכולים בנקודות מסוימות לעשות מתנ"סים נוספים, היינו מקיימים את זה, כדי להביא את זה קרוב לבית ושיהיה נגיש. זאת הסיבה שיש כל כך הרבה מלגות. אני מציע שחלק מהדברים אולי נשמור למחר כי אני חושב שזה שווה בדיקה.

הנושא של החינוך הבלתי פורמאלי, איריס דיברה עליו מצוין, זה פחות או יותר כל מה שהשקף הזה אומר.


הנושא של הרווחה. שוב, הנושא של הריחוק, הנושא של האוכלוסייה המיוחדת שיש בעיר, מחייבת אותנו פה באילת ליצור כאן את המענים הטיפוליים ולא להסתמך על עיר שכנה או על טיפול קרוב. לכן הקמנו מרכז רב תחומי לטיפול ומניעת אלימות שמטפל בהורים, בילדים, במשפחות חד הוריות, מרכז לטיפול בנערות צעירות. עקרונות הפעולה שלנו, כמו שאמרתי, התאמה למאפיינים הייחודיים של העיר. הכשרת כוח אדם טיפולי מקומי כאשר לדוגמה אנחנו מכשירים מטפלים לנפגעי תקיפות מיניות, קטינים נפגעי עבירות מין, וגם עכשיו בהורים שלהם, במקום להסתמך על טיפול בבאר-שבע. יש כאן צוות שמקבל הכשרה במשך שנה מפרופסור רחל מאוניברסיטת חיפה.

יחידת אילנות.

יחידת אילנות, כמובן. יחידת אילנות היא יחידה שמטפלת או עוזרת ומייעצת להורים. היא התחילה מהורים לילדי גן ועלתה להורים לילדי בית ספר יסודי בנושא של סמכות ואיך מתמודדים עם ילדים עם בעיות משמעת או בעיות של תוקפנות בגיל הרך. זאת תוכנית שעובדת גם בגן, כאשר גם הגננת פועלת בצורה מסוימת וגם בבית ההורים מדברים באותה שפה מול הילד וכך אנחנו חוסכים את הבלבול של הילד.


אנחנו מפעילים כאן תוכנית של התמודדות עם הזנות באילת בשיתוף עם משרד הרווחה. מדובר במזעור נזקים, מאתרים נשים שעובדות בזנות, יש כאן ניידת של משרד הבריאות, בדיקות, הגברת מודעות וכולי.


אלה כל התחומים הטיפוליים. קשישים חשופים להתעללות, חסרי ישע, אלימות במשפחה.

בגלל הצורך שאלנו איך אנחנו עוזרים למשפחות החד הוריות. יש הרבה מאוד מנגנונים ואחד הדברים שהקים אגף השירותים החברתיים הוא מועדון שנקרא יחדיו, בית חם, שמיועד למשפחות חד הוריות ובו יש פעילות לילדים, פעילות להורים, מקום להתייעצות, משחק, חגים, הדרכה וכולי. בכל זאת ההתמודדות של הורה אחד או שניים מול הילד שונה לחלוטין. כדי לסייע להם יש מועדון פעיל לאורך כל השבוע, בשעות הערב והבוקר, כולל ארוחות אם יש צורך כדי לתמוך בהם. זאת דוגמה לדבר שנעשה.

בנושא של האכיפה. שוב, העיקרון המארגן שלנו הוא הגברת תחושת הביטחון האישי של התושב ושל התייר. העקרונות שלנו הם אכיפה ללא פשרות. אנחנו עובדים מאוד חזק בשיתוף פעולה עם המשטרה. אלה לא גורמים עירוניים בנפרד, גורמי אכיפה עירוניים בנפרד והמשטרה בנפרד, אלא יושבים בפורומים משותפים, מעלים את הבעיות, תוקפים את הבעיות ביחד ואנחנו עושים כל מיני מבצעי אכיפה משותפים. מכפילי כוח, זאת אומרת שבניידת שיטור משולב, כך זה נקרא, יושב גם פקח של העירייה וגם שוטר וכל אחד מביא את הסמכויות שלו ואת היכולות שלו, וזה מכפיל כוח חשוב שלנו.


העיר מרושתת. יש לנו כארבעים מצלמות אבטחה ברחבי העיר במקומות ציבוריים, בפארקים, במרכזי בילוי, והמצלמות מחוברות למוקד שליטה ובקרה ומפוקחות במשך 24 שעות ביממה, כך שהם מאפשרות לנו להגיב בצורה מהירה.


אמרנו שיש חמישה מעגלי פעילות. בהקשר העירוני אנחנו מדברים על יצירת השפה לעיר, פרסום, שיווק של התוכנית הזאת, אנחנו עיר מדגימה, העיר אילת כמו שאנחנו יודעים בנתה את המודל ומארחת כאן מדי שנה גם את כנס אילת השנתי וגם במשך כל השנה מארחים משלחות מחוץ לארץ ומהארץ, ימי למידה וסיורים מדגימים.

אני רוצה להדגיש שמה שמיוחד בסיפור העירוני ובגישה ההוליסטית הזאת, זה שאנחנו מדברים בשפה אחת כל היממה, בכל הזירות ובכל האוכלוסיות. זה לא אם יש בעיה באיזה פארק, אז עכשיו טפל בפארק הזה ומחר יש בעיה בטיילת ולכן נטפל בטיילת. כל הזמן, במשך 24 שעות ביממה, כל הזירות עם כל האוכלוסיות. זאת אומרת, זה כמו בית ספר. יש לך כללים ואתה לא עושה כללים לכיתה ג' וכללים אחרים לכיתה ד' אלא אתה עושה כללים בבית הספר וכולם ממלאים אחריהם. אתם תוכלו לשמוע את ההורים ואת הילדים, כולם מדברים במונחים עם שדות ברורים וגבולות מאוד מאוד ברורים. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל זה אחד ההישגים היותר מרשימים.

התוכנית הזאת הפכה להיות פופולארית לאחרונה. יש פורום שנקרא פורום אכיפה ובראשו עומד מפקד המשטרה. שמנו נושא של בעיית רעש. מבחינתי בעיה של רעש היא בעיית אלימות מהמדרגה הגבוהה ביותר. בשבילי, אם אדון רוזנברג שגר בבית מספר 6010 והוא בן 82 והפאב שנמצא במרכז התיירות מפריע לו לישון, זאת אלימות. כך אני רואה את זה ולא פחות מזה. כששמנו את נושא האלימות על סדר היום, ישבו שם אנשי המשטרה, אנשי הפיקוח שלי, פקחים של משרד איכות הסביבה, מתנדבים ובעצם כל גורם רלוונטי כאשר תוקפים כולם ביחד את הבעיה. זאת לא בעיה של גורם אחד אלא זאת הופכת להיות בעיה עירונית. זה לא נושא חירום. הגדולה של התוכנית הזאת היא שהיא הוליסטית, היא רחבה, היא רואה את המכלול וכולם ביחד תוקפים אותה כדי לייצר את אותה אמירה של הזדהות עם התוכנית, שהבעיה היא לא בעיה מקומית אלא היא בעיה כוללת.

אנחנו גם משתדלים לעשות הערכה. עשינו לשתי תוכניות. עשינו הערכה גם לתוכנית אילנות, נושא של הדרכת הורים, גם גני הילדים וגם הבית. לצערי אין לי כאן את הנתונים, אבל אני יכולה להביא אותם מחר. אם כן, יש לנו הערכה ויש לנו גם מדדים שמדברים בעד עצמם. זאת דוגמה לאחד המדדים שלנו שאנחנו רוצים להגדיל את מספר הילדים ובני הנוער שמשתתפים וצורכים את השירותים שלנו. איריס אמרה יפה, זאת דוגמה של נתוני קיץ באילת. התחלנו עם התוכנית ב-2007 ואז לא ספרנו כמה בני נוער, אבל תראו את העלייה ב-2008, מספר של 1,760 בני נוער ובשנת 2009 היו 3,200. בשנת 2010 שילשנו את המספר. זה מראה כמה בני נוער נפגשים עם צוותים מקצועיים באוהל ובטיילת לשיחות פרטניות וקבוצתיות.

ריצ'ינג אאוט.

ריצ'ינג אאוט. יישום.

יש טופס שעליו אנחנו מדווחים.

זאת לא פגישה סתמית. הוא בא לאוהל, יושבים ומדברים אתו וממלאים טופס. אם צריך, מעבירים את הטופס הזה לעובדת סוציאלית בעיר המוצא של הנער. שבעים אחוזים מכל הארץ ושלושים אחוזים אילתיים.

מה מושך אותם להיכנס לאוהל?

הבלגן בחוץ. המקום יותר שקט ורגוע.

המקום נמצא בלב הטיילת. זה אוהל בדואי ענק שאי אפשר להחמיץ אותו.

הילדים מחפשים את הנקודה השקטה הזאת.

הרבה בני נוער מגיעים לשם. כאן מדובר על שיחות משמעותיות שנעשו עם בני נוער ואחרי כן ממלאים על כך דוח.

יש לכם תנועות נוער?

כן, הצופים ובני עקיבא.

ומחנות העולים.

יוסי, אלוף משנה בצה"ל, מונה לעמוד בראש הוועדה ביחד עם הצוות המקצועי.

אילת יצאה בספירה הארצית בין מאתיים הרשויות במקום ה-25 בגיוס איכותי ומשמעותי לצה"ל, כולל קצונה. לפני שלוש שנים בית ספר אחד באילת נבחר בין 15 בתי הספר המובילים לשירות קרבי, כולל קצונה. אנחנו מדורגים ויש ויכוח בין שני עיתונים, אבל אני אקח את הדירוג היותר טוב. אנחנו במקום ה-25 מבין כל הרשויות המקומיות. זה אומר משהו על העיר.


אני אולי אתן סטטיסטיקה אחרת. 120 חיילים מצטיינים היו בבית הנשיא ביום העצמאות האחרון. החלק שלנו באוכלוסייה היא 0.00. היו שם ארבעה מצטיינים מאילת. שלוש יחידות צה"ליות זכו בהצטיינות הנשיא, ואחת מהן יחידה אילתית.


בסך הכול מצבנו טוב. נכון, צריך לעשות יותר.

שרון, צריך להזכיר שבאוהל הזה, יש גם אוהל של הצבא ואליו מגיעים מפקדים מכל החילות. מפקד חיל האוויר, מג"דים, מח"טים, כולם מגיעים ונפגשים עם הנוער בכיתות י"א ו-י"ב. הם שואלים על סיירות והם שואלים על חיל הרגלים, על שריון, על תותחנים. הם נבחנים לגלגל"צ ומקבלים פרסים בשידור חי. זה דבר שמוסיף מאוד כי זה לנוער הארצי ולא רק לנוער שלנו.

נעבור לנתונים.

נתונים. המצגת מתייחסת לקיץ, נתוני משטרת אילת לגבי קיץ. השוואה בין 2009 ל-2010. בחודשים יולי-אוגוסט, אפשר לראות ירידות בהתפרצויות, בגניבת רכב, בסל עבירות אלימות, ירידה של 28 אחוזים. לעומת זאת עלייה באירועי תגובה ובתפוקות אכיפת תנועה. זאת אומרת, המשטרה הרבה יותר עסוקה בנושא של סדר ציבורי והתקהלויות.

זה לא קשור למסתננים.

31. יש עבירות של מסתננים.

יש כאן קהל של 12 אחוזים שהוא כאילו אוויר.

קשה מאוד לספור אותם. אין להם תעודות זהות.

הוא אוויר, כי לא מתייחסים אליהם אבל הם קיימים מאוד.

הבעיה היא זיהוי.

זה לא סיפור פשוט.

35 אחוזים מהיקף העבירות אלה עבירות שלא נעשו על ידי האילתים.

כן. זאת תמיד הבעיה של המדידה.

לגבי נתוני האלימות. אנחנו הוכחנו שאילת – אם נתחיל בנתונים השנתיים – מופלית לרעה וזאת משתי סיבות מרכזיות. האחת, כשישים פלוס אחוזים מבעיות האלימות הן בעיות יבוא. בא ילד מגבעתיים, הוא תופס כאן ראש וגונב ארנק בטיילת. יש עבירה. מעל לשישים אחוזים. אני צודק?

לא. בין שלושים לארבעים אחוזים צפוניים והשאר אילתיים.

אז הפוך.

כן.


חוקי האלכוהול נכנסו לתוקף במאי 2010 וזה אומר שאסור להסתובב יותר עם בקבוק פתוח, גם בגירים וגם נוער. כלפי הנוער יש חזקה שאם נוער מסתובב עם בקבוק פתוח, הוא מועד לפורענות ואפשר לשפוך לו את האלכוהול. זה חוק שונה מחוקים אחרים כי כאן בעצם משמידים ראיות ולא תופסים את הראיה שתוכל לשמש במשפט. פשוט משמידים את האלכוהול. ככל שאחוזי השמדת האלכוהול גבוהים יותר, שמונים אחוזים מכלל פעילות משטרת ישראל בחודשים האלה הייתה באילת. ממש מאות אירועים של שפיכת אלכוהול. לא מחרימים אלא שופכים. אפשר לקחת בקבוק סגור למשטרה, אבל כאן מקפידים ופותחים את הבקבוק ושופכים את האלכוהול כדי שלא יהיה לאף אחד מה לומר שלקחו לו בקבוק.

אני רק אוסיף על העניין הזה של האלכוהול. נעשות הרבה מאוד פעולות. זה מנגנון, כמו שהיטיבה לתאר שרון, וזאת לא פעולה אחת רק של סיירת הורים ונמצאת כאן אתי שמובילה את הסיירת. מדובר בסגירת מקום. פקח שרואה שיש קיוסק או בעל עסק או פאב בחוף הים שמוכר אלכוהול, מגיע שוטר ובמקום מוצא צו סגירה. שימוע למחרת במשטרה, נסגר לשלושים ימים.


ראש העירייה הוביל מהלך ואין יותר מכירת אלכוהול מהשעה 11:00 וזה באף מקום בעיר ולאף אחד.

חוץ מאשר בפאבים ובמועדונים.

ודאי.

מותר להגיש אלכוהול אבל אסור למכור.

נעשה עוד צעד אחד קדימה ולדעתי נראה לי שאתם בשלים לסיום. הבליינים העיקריים הם לא בלייני העיר דווקא. מי שמגיע לאילת הוא בא לבלות ולא חשוב אם הוא מבוגר או צעיר. בגילאים בין 20 ל-40, הם באים לבלות. גם במקומות הבילוי, כשמישהו היום רוצה להוציא אישור למקום כזה, לפאב או לדיסקוטק או למועדון לילה, אנחנו יצרנו מודל של מתחמים מפוקחים. יש מערך של מצלמות בחוץ, מערך של מצלמות בפנים, והמקום מבוקר על ידי המשטרה שיכולה להיכנס בכל רגע. לוקחים את ההקלטות ורואים. זאת אומרת, יש איזו פעילות. היום זה כבר מאוד נפוץ.

שאלה אחת לגבי הנוער. איזה עוד מפעלים חוץ ממפעלי התיירות נבנים כאן בעיר כדי למשוך את הנוער על מנת שיישארו בעיר?

אין מפעלים בעיר. לצערי הרב אין מפעלים בעיר. אנחנו נדבר על זה.


שנה הבאה במסגרת התוכניות שלי תיקרא שנת האכיפה. אני טוען מניסיוני שמקסימום אכיפה, איכות חיים טובה. כך אני רואה את זה ולא פחות מזה. אני הולך להשקיע מאמץ הרבה יותר גדול בעוד מצלמות כך שיהיו כמה שיותר ואני הולך לאגם את כל כוח האכיפה שלי. אני אומר לכם שכל תושב וכל תייר ירגיש בעיר הזאת בטוח. אני אומר לכם, ואני עובד נוער ותיק שהתחיל את חייו המקצועיים במחנה יהודה בירושלים, שנוער מחפש את ההגנה. בואו לא נתבלבל, הם מחפשים להיות מוגנים. נעזוב את המלים ואת הפוזה. בתכל'ס הם רוצים לדעת שיש מישהו ששומר עליהם.

רבותיי, אנחנו נמשיך מחר.

נכון. תודה.

תודה רבה לכם.

יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"א (23 בדצמבר 2010)

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך בעיר אילת. אני רוצה להודות לראש העיר על האירוח, על כך שהזמין אותנו לבוא ולהראות לנו את היופי של העיר, בכל אותם הנושאים שקשורים לתרבות, לחינוך ולספורט. אתמול ערכנו סיור וביקרנו במתנ"סים וראינו גם את המצוקה סביב הנושא של המסתננים. אין ספק שגם לנושא הזה יש חשיבות במתן מענה של ממשלת ישראל בכל מה שקשור לעניין של המסתננים.


אנחנו נמצאים כאן היום וראש העיר ייתן לנו סקירה לגבי אותם הנושאים שלא הספקנו לדון בהם אתמול.


קיבלנו סקירה יפה מאוד בנושא האלימות, על פרויקט עיר ללא אלימות, ואני רוצה גם לברך על כל אותן פעילויות שעושה העירייה במענה לחינוך בלתי פורמאלי. לעיר אילת זה מאוד חשוב. אני גם יכול לפנות בצורה רשמית לראש העיר ולבקש ממך לתת כמה עצות טובות לכמה ערים בישראל, בהן יש מצוקה מאוד גדולה בכל מה שקשור למתנ"סים ולמענה של חינוך בלתי פורמאלי. רק אתמול הודיעו לנו על המשבר סביב הנושא של המתנ"ס במטולה, עת קיימנו ישיבה על קריית שמונה, ואני יכול להגיד לך שאפשר להתגאות במה שאתם עושים כאן. ברכות. לבעיות עוד לא הגענו, אבל זה בטח יהיה לקראת סיום הישיבה.


לכל אותם חברי כנסת שהיו אתמול הצטרפו עוד שני חברי כנסת ונמצא כאן יושב ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה וחברת הכנסת תירוש שגם היא הגיעה היום. ברוכים הבאים. אני חושב שנמצאים כאן חברי כנסת כמעט מכל סיעות הכנסת כך שיש לך כאן קואליציה מאוד גדולה לתמיכה בעיר. אני מקווה מאוד שגם אותם הדברים שיעלו בעתיד על שולחן הכנסת, נוכל לסייע לך במתן פתרונות לבעיות שונות.

תודה רבה אדוני היושב ראש. חבריי המכובדים, חברי הכנסת, תודה שאתם כאן בהרכב כל כך ראוי. אני חייב לומר לכם שזה מחמם את לבי. זה מלמד על ההתייחסות החשובה והאוהדת לעיר אילת.


מבחינת לוח הזמנים אני אומר שאנחנו באיחור של חצי שעה ולכן ברשות דוקטור גניאל אנחנו נגנוב רבע שעה מהחלק השני. כלומר, נשב כאן בסקירה ודיון קצר עד 11:10 ואז נצא לסיור שלנו, משם לקמפוס, נאכל צהרים ובקמפוס נסכם את הביקור.


בחלוקת הזמנים, כפי שתכננו, אני אפתח ולאחר מכן אני אתן לדוקטור גניאל לדבר. כפי שאמרתי אתמול, אני רוצה לדבר מהמקרו למיקרו. מאוד מאוד חשוב לי שחברי הכנסת יבינו את האג'נדה האסטרטגית של העיר. אם אנחנו נדע את הגדול, יהיה לנו יותר קל להבין את המשמעויות של ההחלטות האחרות. כך אני רואה את הדברים. אמרתי אתמול שאני רוצה להציג את החוזקות של העניין ואני רוצה שחברי הוועדה יסייעו לנו להמשיך לטפל בחוזקות. אני לא רוצה להתחיל כאן בנהי ובכי אותו יש לנו בכמויות מדהימות אבל יותר חשוב לי להציג את החוזקות ולהגיד שתעזרו לנו להמשיך להיות חזקים. כך אני רוצה ואני אומר לכם למה אני אומר את זה.


אני אומר את זה משום שלעיר אילת נאמר שאין תוכה כברה. העיר אילת מצטיירת אצל מקבלי ההחלטות – ולא משנה אם זה בפוליטיקה או במקומות אחרים – כעיר שמוכרת איזה שהן חוויות, ואני מגדיר אותן חוויות, מנופי הסוויטות לניחוחות הג'קוזי. על הציר הזה של בית המלון יש איזושהי אשליה של עיר אבל זה לא המצב. העיר אילת היא עיר שיש לה מתחם תיירותי ראוי, מכובד, חשוב מאין כמותו אבל יש לה עורף מורכב, קשה, מיוחד, מאתגר ואת העורף הזה אנחנו רוצים לחזק.


כשאתמול דיברנו על 21 אחוזים משפחות חד הוריות, אני רוצה שיהיה ברור שמדובר ב-21 אחוזים משפחות חד הוריות שמתממשקות לאגף השירותים החברתיים. אנחנו מדברים היום על מוביליות של תושבים שנעה בסביבות 13 אחוזים, זה אומר שבחמש שנים חמישים אחוזים מהעיר הזאת זזה. קשה מאוד לנהל עיר במצב כזה. כשאתה מתכנן מערכת חינוך, אנחנו העיר היחידה שבכל יום בשנה קולטים ילדים. אין דבר כזה, לא קיים דבר כזה. אנחנו העיר המובילה במדינת ישראל במספר העובדים הבית-ממים שלה. בית-ממים, זה בלתי מקצועיים. אנחנו העיר המובילה בארץ ביחס לגודלה כמובן. זאת העיר המובילה בארץ – תקשיבו טוב לנתון – בהכנסה הנמוכה פר נפש בגלל תעשיית המלונאות. כדאי שנזכור את הנתון הזה. הנתון המצער הוא שזאת העיר שיוקר המחייה, עם הטבת המע"מ, הוא במספר שתיים במדינת ישראל. אלה הם הנתונים ותבחנו את מה שאני אומר.

אלה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?

נתונים של דן אנד ברצלי שאני אתן לכם אותם וכל מה שאני אומר, תקבלו נתונים. תבינו את המורכבות.

גם בשכונות המגורים ולא באזורי התיירות?

יוקר המחייה, מה שעולה סל הוצאה – דרך אגב, בעיקר בגלל סעיף המרחק – של משפחה אילתית, אנחנו במקום שני במדינת ישראל וזה עם הטבת המע"מ. זה מחקר של דן אנד ברצלי. כשאני רוצה לנסוע לבקר את אימא שלי, זה עולה לי אלפיים שקלים.


לכן יש כאן מורכבות מאוד מיוחדת לעיר הזאת, מאוד מאוד מאתגרת, וכשאני אמרתי לחבריי חברי הכנסת שאין תוכה כברה, אני זוכר שישבתי עם גפני במלון רויאל ביצ' באיזה כנס בשעות הלילה, והוא אמר לי שנפל לו האסימון והוא הבין על מה אני מדבר. אמרתי לו שיבוא לראות מה קורה בתוך העיר.


לכן צילום הרנטגן הזה של העיר, מאוד מאוד מאתגר ומצריך מאתנו התייחסות שונה ואחרת, ובעיקר מפרנסי העיר מצריך שכנוע כי מאוד מאוד קשה לשכנע את מקבלי ההחלטות שבאילת יש בעיות. אני זוכר את התמונה של קובי הבר שהיה הממונה על התקציבים. זה היה הפסטיבל הקלאסי עם ולרי גרגייב, יום שבת, רשת ישרוטל בטיילת המלך שלמה, הזמינו את כל החשובים לארוחת בוקר מלכותית והזמינו גם אותי כי אני ראש עיר. באתי לאירוע הזה וראיתי את קובי הבר, והוא חבר, מחזיק בשעה 10 בבוקר את הבן הג'ינג'י המקסים שלו, כוס מיץ תפוזים סחוט טבעי, שולחנות עטופים בלבן, הכול מלכותי, מדהים בצורה בלתי רגילה, הכול שופע ונוטף עושר, ואני מניח שאחרי שהוא נפרד ממני – והיה שם מנכ"ל חברת הראל, המבורגר, והנשיא שמגר, ונוחי דנקנר, וכולם – הוא הלך עם הבן הג'ינג'י המקסים שלו וכנראה עלה לסוויטה ואני מניח שאחר הצהרים הוא גם עשה מסג' בג'קוזי, וביום שלישי אחרי כן באתי לדבר אתו על הצרות של אילת. אין לו יכולת לקבל הזדהות עם מה שאני אומר. הוא בתוך החוויה שמכרנו לו ואני אומר לו שיש לי 21 אחוזים משפחות חד הוריות והוא שואל אותי על מה אני מדבר.

אין לכם מענקי איזון?

אין לנו מענקי איזון. אני הולך לבג"ץ בעניין הזה. אני יודע שיהיה קשה לי קצת להחזיק אתכם בהאזנה לאורך זמן, אבל תנו לי עוד כמה דקות.


אני רוצה מכאן לרדת למערכת החינוכית שלנו. במאי 2003 קרה דבר, והוא קשור ואני לא אומר את זה כאן למטרות מיקוח, והחליט מי שהחליט שלוקחים לנו את הטבת המס שהייתה. הטבת המס, דרך אגב, ניתנה כדי שנעודד אוכלוסיות חזקות.

באיזה שנה היא ניתנה?

לפני הרבה שנים. היא נלקחה במאי 2003. הטבת המס ניתנה כדי שנוכל לגייס אוכלוסיות פרופסיונאליות חזקות לעיר אילת. הטבת המס לא ניתנה למלצרים ולא לחדרניות. הטבת המס ניתנה למורים, לרופאים, למהנדסים, ולמה? כי הם משלמים מסים. הם מגיעים לתקרה בה משלמים מסים. ביום שנלקחה הטבת המס אמרתי שזה חורבנה של העיר אילת. דרך אגב, אני הגעתי מירושלים בירתנו לנצח עם רעייתי שתחיה כזוג צעיר משום שבאו ואמרו שמעודדים אותנו לבוא לעיר שהיא רחוקה 400 קילומטרים מהציביליזציה, שזה מרחק מנטאלי, להתנתק מהמשפחה ולבוא לגור בעיר שהתנאים בה לא כל כך קלים אבל לפחות יש בה שורת הטבות. לקחו את ההטבות וממאי 2003, או אם תרצו בשנת 2003, אנחנו רואים את הרגרסיה המסוכנת בכוח אדם.


הגענו למצב שלפני שנתיים, כאשר יולי תמיר הייתה שרת החינוך ובתפר עם גדעון סהר, אני הודעתי שאני לא פותח את שנת הלימודים כי אין לי מורים. הייתי במחסור של מאה מורים. מאה מורים מחסור, זה כאוס במערכת. המערכת לא יודעת להתנהל אבל אני הודעתי שאני לא פותח את שנת הלימודים.


בא משרד החינוך עם האוצר, עם הממונה על השכר, כבר שמשון שושני נכנס לתמונה, ואמרו שנחריג את העיר אילת. בואו ניתן למורים שורת הטבות מיוחדת לעיר אילת. הבינו, כי אחרת אין מה לעשות. אותו הדבר באגף לשירותים חברתיים. אגף שירותים חברתיים, אני עם שבעה תקנים פתוחים ואף אחד לא רוצה לבוא לכאן. הלכתי לאיצקוביץ ולבוז'י ואמרתי שאנחנו חייבים. באו ושדרגו לנו את העובדים הסוציאליים. אני מביא היום לרופאים סטיפנדיות מטורונטו כדי להביא רופאים לכאן.

אבל זה כל כך משמעותי?

דרמטי. תחזירו את העשרה אחוזים.

מה בדיוק אומרת ההטבה?

הטבה ליחידים ללא הגבלה. במקרה שלנו, במסגרת חוק אזור סחר חופשי אילת, הייתה הטבה של עשרה אחוזים לתושבי העיר אילת ללא תקרה.

ממה שהוא צריך לשלם מס הכנסה מורידים עשרה אחוזים?

כן.

מהמס.

כן.

זה מעמד הביניים. לדעתי זה עד 15-17 אלף שקלים ברוטו.

לא. במסגרת סעיף הפריפריה, אתה צודק. במסגרת שלנו, כתקנה מיוחדת של העיר אילת, לא הייתה תקרה.


אני יכול להגיד לכם שלצערי הרב היציאה של האוכלוסיות החזקות מהעיר אילת הולכת וגדלה ונכנסת אוכלוסיות אחרות.

זה דיון לוועדת הכלכלה.

נכון אבל אני אומר את זה בהקשר של מורים כרגע כי אנחנו מתמודדים עם זה יום יום ושעה שעה.


בואו אני אספר לכם את האבסורד. בקיבוץ עינות שיושב בתוך העיר יש 13 אחוזים הטבת מס וזה כתוצאה מקומבינציה פוליטית, ואני מקווה שזה ברור לכם. אם תרצו לדעת איך הייתה הקומבינציה, הייתי בכנסת באותו יום שזה קרה. בבאר אורה, היום תושב בבאר אורה אומר שהוא הולך לקנות בית, משלם את המשכנתא מהכסף שהוא יקבל ב-13 אחוזים, והוא עוזב את העיר אילת וכבר לא תושב בה.


אני שם את זה ברקע אבל בסיכום אני אדבר אתכם על העניין הזה.


אנחנו באנו למשרד החינוך כבר בשנת 1995-1996, אז הייתי סגן ראש עיר מחזיק תיק החינוך. להזכירכם, שר החינוך היה אמנון רובינשטיין והמנכ"ל היה שמשון שושני. אנחנו הצגנו להם מסמך שאומר שאילת ראויה לתקנה מיוחדת בגלל אפיוניה הייחודיים במערכת החינוך. זאת משום המרחק שעולה לנו הרבה מאוד כסף, וזאת בגלל הקוטן, אם תרצו הגודל, כאשר אנחנו קטנים ולצערי הרב נוסחאות של המשרד מדברות על פי תבחינים ופעמים יש שהמספרים הקטנים מעמיסים עלינו את ההוצאות, משום הבלאי, משום האקלים ומשום כל אותן סיבות שמנינו וכבר אז שמנו מסמך בפני משרד החינוך וזאת בעצם האמירה הראשונה המרכזית שלי, אדוני היושב ראש. ב-21 לנובמבר 1995 אישר השר הקמת תקנה מיוחדת לעיר אילת. ב-21 לנובמבר 1995 אישרו הקמת תקנה מיוחדת, שתיפתח תקנה מיוחדת לאילת ולערבה לנושאים הייחודיים שנדרשו בחיים. משה שגיא עדיין נמצא במשרד. התחלנו לנוע. לצערי הרב פיטרו אותי בעת ההיא – מי שהיה טוב בעירייה, מפטרים אותו – ואיכשהו העסק הזה גווע וגסס.

חזרתי לתפקידי כראש עיר ובאתי לשמשון שושני ושאלתי אותו אם הוא זוכר מה היה ב-1995, בוא נחזיר עטרה ליושנה, בוא נחזיר את הבקשה, ושמתי מסמך שאתם תקבלו אותו שמראה שהאפיון המיוחד של העיר אילת במערכת החינוך בלבד עולה לעיריית אילת כ-17 מיליון שקלים לשנה. הראיתי את זה ליושב ראש ועדת החינוך הקודם, זבולון אורלב, ולשמחתי הוועדה אמרה ביום אילת שהיה בכנסת שהיא חושבת שהדרישה היא דרישה נכונה והיא פונה כוועדת חינוך למשרד החינוך לראות איך מסייעים – אני לא אומר את הדברים מדויק, אבל זאת הרוח – לעיר אילת לממש את התקנה הזאת. אני חושב שמי שמוביל את הוועדה יאמת את מה שאני אומר.


אם כך, הבקשה הראשונה שלי, בלי נהי ובכי, אליך אדוני היושב ראש ואליכם החברים. המסמך נמצא כאן, הצגנו אותו מדויק. דרך אגב, הוא הוכן על ידי שני אנשים מיוחדים שלאחד קוראים רואה חשבון יאיר אלון ולשני קוראים גורי זליכה שעשה עבודות רבות למשרד החינוך. ביקשנו מהם שיכינו את העבודה והעבודה היא עבודה מדעית אקדמית. אפשר להתווכח עליה אבל היא מראה שהעלויות שלנו הן עלויות בסביבות 17 מיליון שקלים. זאת הדלתה שבאחריות העיר אילת.


אני מבקש מכם לסייע בידינו כך שהמשרד ימצא את מקורות המימון כדי שאני אוכל לשלוח ילדים לטיול מבלי שאני מתנצל על כך, כדי שאני אוכל למזג את העיר אילת, כדי שתהיה נוסחה מיוחדת באילת להצללות. לא עולה על הדעת שבעיר אילת יהיה אישור ל-20-25 אחוזים הצללות אלא צריכים להיות מאה אחוזי הצללות.

מה זאת הצללה?

סככות כל השטחים הפתוחים יהיו עם הצללות. אני רוצה לראות מצב שמאפשרים לי לקבל טיפול מיוחד לאוכלוסיות החריגות גם אם זה לא עומד בתקנים של המשרד. אני זוכר שבזמנו, כשהייתי מחזיק תיק החינוך, הודיעו לי שיש לי ארבעה ילדים עם לקויי ראייה קשים – במילה אחרת, עיוורים – והייתה מפקחת אז שקראו לה ברכה ברכה או נחמה נחמה, וכששאלתי למה הילדים לא מקבלים תשובה, אמרו שיש לי רק ארבעה. הם רצו שאני אייצר עוד ארבעה עיוורים? אין לי יותר. מאיפה אני אביא אותם, מעקבה? כל ילד הוא מאה אחוזים ילד. אני לא מבין את הנוסחה הזאת. תנו לנו לטפל בהם. אמרו: לא, אתה צריך עוד ארבעה. הקוטן מייקר את השירות. כשיש לי ילדים עם תסמונת דאון ואין לי מספיק כי אני עיר קטנה אבל רחוקה מהציביליזציה מרחק, זה מייקר. מישהו צריך לעזור לי. כנ"ל לגבי השתלמויות ועוד ועוד ועוד, והכל מופיע כאן בצורה מפורטת.


דרך אגב, בשנה שעברה, לפני שנתיים ולפני שלוש שנים קיבלנו מהוועדה למשל את אישור א' ליום טיולים נוסף וקיבלנו מהמשרד אישור למאה שקלים פר תלמיד כסיוע.

זה כשלוועדה היה כוח להעביר החלטה במשרד החינוך.

אני לא בוחן את הכוח. אני יכול לומר שההחלטה שכנעה את מי שמקבל את ההחלטות במשרד החינוך ואני מודה. דרך אגב, אני חייב להגיד שברמה המיניסטריאלית גם השר וגם המנכ"ל לחלוטין מבינים את הצורך במיוחדות של העיר אילת והמשמעויות של זה. ברמה האופרטיבית העסק מחלחל מאוד מאוד מאוד לאט ואני רוצה לבקש את העזרה שלכם. אני חושב שהדרישה ל-16 מיליון שקלים נוספים היא דרישה לגיטימית.


אתמול דיברת אתי אדוני היושב ראש על המתנ"ס. אנחנו מעבירים למתנ"ס בהעברה לא צבועה 6.2 מיליון שקלים. אומרת לי מנהלת המתנ"ס, לקראת שנה הבאה כי אין לי כסף לתת, שאם הם לא יקבלו מעל ל-7 מיליון שקלים, זה אומר שהם סוגרים את הפעילויות. אני ממש לא רוצה לסגור את הפעילויות. לנהל מתנ"ס אילת, זה יותר יקר בשלושים אחוזים מכל מתנ"ס אחר בארץ. אין מה לעשות, אלה הן העובדות.


לכן אני רוצה לקבל את העזרה וזאת האמירה שלי לגבי התקנה המיוחדת. עוד מעט יציגו האנשים את מרכולתנו.


הדבר השני שהוא מאוד מאוד חשוב, חבריי חברי הכנסת, הוא כל התחום האקדמי. אנחנו משקיעים מאמץ ענק להפוך את העיר אילת לעיר אוניברסיטאית. חשוב שתדעו שיש לנו כאן מעגלים שלמים של מסלולים אקדמיים. דרך אגב, כולל מכללת ירושלים בראשותו של הרב פרג'ון שמלמדת סמינר למורות דתיות באילת. יש לנו עשרות מורות כאלה. אנחנו בשיג ושיח עם פרופסור מנואל טרכטנברג, עם פרופסור רבקה כרמי, עם פרופסור צבי הכהן.

יש כאן שלוחה של מכללת ירושלים?

יש פה שלוחה של מכללת ירושלים.

הסכימו להכיר בכם?

כן. נותנים תעודות.

מה עם המגבלה שלא לתת שלוחה? יש מגבלה כזאת, לא?

אנחנו מטפלים בזה עכשיו. זה יעבור.

מבחינתנו אנחנו רוצים לתת מענים. דרך אגב, יש לנו מערכת של חינוך דתי מיוחדת ואתה בטח יודע על כך.

תראה עד איפה הצביעות של המל"ג.

על כל פנים, אנחנו ישבנו ואני הודעתי שאם אנחנו רוצים להפוך את העיר אילת להיות עיר מצוינת, עיר איכותית, עיר שמאפשרת אופק לילדים שלנו, העיר הזאת חייבת לייצר מסלולים אקדמיים ולהפוך את העיר לעיר אוניברסיטאית.

אתה מתכוון לתושבים או שאתה רוצה למשוך אנשים מבחוץ?

אני רוצה עיר אוניברסיטאית בין לאומית. תדעו את החלוקה. באוניברסיטת בן גוריון באילת שלומדים בה כ-800 סטודנטים במסלול האקדמי – יש גם לימודי תעודה ולימודים אחרים – 75 אחוזים הם תושבים מחוץ לאילת. 25 אחוזים מהתלמידים הם אילתיים. במכללת לוינסקי, בה לומדים לתואר Bed בחינוך, יש כ-200 סטודנטים כאשר מאה אחוזים הם אילתיים. אנחנו רוצים להגדיל את המספרים אבל להגדיל בין הלומדים גם את מספר תושבי אילת וגם את מספר התושבים האחרים.

מבחינת הקרקעות, המעונות, יש להם?

נתתי להם הכול. שטח שלם לקמפוס בן גוריון באילת ועכשיו הולכים לרביזיה פיזית שביקשתי מהמועצה להשכלה גבוהה תקציבים. את המבנה הראשון למעונות סטודנטים כבר בנינו וכבר היום גרים בהם 72 סטודנטים במעונות סטודנטים היפים ביותר במדינת ישראל. זה כסף שהבאתי מטורונטו, מקרן רש"י, ואנחנו הולכים לבנות את הבניין השני והשלישי בקומבינציה של BOT כדי שיהיו לנו עוד 140 מיטות.


כל סטודנט מקבל מלגת לימודים מלאה לאורך כל שנות לימודיו וזה כבר מזה חמש שנים. כל היום אני מכתת רגליי להביא כסף כדי לתת לסטודנטים הללו מלגות לאורך כל שנות הלימודים שלהם באילת. מבחינתי, זה הקטר שאמור להניע את הקרונות שהופכים את העיר הזאת לעיר מצוינת. זאת המשמעות מבחינתי.


אני רוצה לבקש בדרך פרגמטית. פרופסור מנואל טרכטנברג צריך לתת תשובות אחרי הביקור שהיה כאן.

מתי הוא היה כאן?

לפני חודש. הוא צריך לתת תשובות. מבחינתי התשובה צריכה להיות אחת וברוח הזאת כתבתי גם לאהוד אולמרט וגם לביבי נתניהו ביחד עם פרופסור כרמי. עיר אוניברסיטאית באילת זה פרויקט לאומי וזה לא פרויקט מקומי. אני טוען ששורשיה של באר שבע נמצאים אצלנו ואם אנחנו נטפל בשורשים הללו, באר שבע תשגשג. כך אני רואה את הדברים האלו. צריך לייצר איזשהו רצף. אנחנו גם שער דרומי. אם לא תהיה כאן עיר איכותית בסטנדרטים גבוהים ותהיה כאן עיר – תסלחו לי – דרדל'ה, העיר הזאת תתרסק. הוא פשוט תתרסק. לכן איפה עונים על הצרכים? בחינוך ובאקדמיה.


הבקשה שלי מהוועדה, בכל דרך שתחליט אדוני היושב ראש, אם תשתכנעו, לומר שהעיר אילת, האקדמיה בה הוא הנושא שאנחנו חושבים שהוא נושא ברמה לאומית. הוא לא גחמה פרטית של מאיר יצחק הלוי אלא זה נושא לאומי. אני רוצה שכל ילד מכל מקום בארץ יוכל לבוא ללמוד כאן את המקצועות המיוחדים והלא מיוחדים ואני רוצה, כפי שזה נעשה עכשיו, לראות כאן סטודנטים שלומדים מכל העולם. זה יכול להיות מטורונטו, מניו יורק, מקייב, מסנט פטרסבורג ומכל מקום אחר, סטודנטים שבאים ולומדים כאן אצלנו מקצועות תיירות, ביולוגיה ימית, חקר המדבר, סיסמולוגיה, גיאולוגיה, אנרגיה סולרית וכן הלאה.

שאלה בקשר לשלוחה של אוניברסיטת בן גוריון. מספר הסטודנטים כולל בתוך המכסה שהמועצה להשכלה גבוהה נותנת לאוניברסיטת בן גוריון או שיש לכם מכסה מיוחדת מבחינתכם?

תודה על השאלה. המועצה להשכלה גבוהה אמרה שהיא מסייעת לקמפוס בן גוריון באמצעות אוניברסיטת בן גוריון על מכסה מסוימת שדרך אגב, היא נמצאת איפה שהוא בסביבות ה-800 סטודנטים. החשש שלי הוא שתבוא המועצה ותגיד שהיא מפסיקה את הסיוע המיוחד. אני אומר שאסור שזה יקרה. אני אומר שהמועצה להשכלה גבוהה צריכה לסייע ל-1,500 סטודנטים באילת, צריכה לסייע לתוספת תקנים צבועים לטובת קמפוס בן גוריון באילת. אני רוצה להקים שכונה שאני מגדיר אותה כשכונה אקדמית בתוך שדרת ההשכלה. יש לנו ממש שדרת השכלה ואני אראה לכם אותה ותראו למה אני מתכוון. כל זה אני רוצה בתמיכה של פרופסור מנואל טרכטנברג וצוותו, בלי שאני מתנצל על כך. אני חושב שהעיר הזאת צריכה לתת מענים גם לתושביה וגם לתושבים אחרים. היא עדיין עיר אטרקטיבית וכמו שיודעים לטפח ולטפל, ואני שמח על כך, בצפת או במקומות אחרים – ואני יודע שעושים את זה וזה יופי – אני מבקש שהשער הדרומי של מדינת ישראל, הלא היא העיר אילת, יקבל התייחסות מיוחדת. לעיר הזאת אין פריפריה, היא מנותקת, רחוקה מהציביליזציה וראוי שתקבל התייחסות של עיר במעמד שיש לה חשיבות לאומית.

כל אפשרות אחרת תשחק לידי המסתננים ואני אומר את זה באופן נחרץ מבחינתי. כל אפשרות אחרת תגרום לכך שהעיר הזאת תהפוך להיות עיר מעורבת, עיר של חוטבי עצים ושואבי מים, ולא ירחק היום והיא תתרסק. הסבירות של זה היא מאוד מאוד קלה.


לסכם את דבריי. אנחנו רואים בחינוך מנוף מרכזי לשדרוג הדמוגרפיה של העיר אילת. המנוף הזה יכול להיות, אם תהיה בו אקדמיה בקצה כקטר שמניע את הקרונות הללו, אם יהיה לו משאב אנושי איכותי ולשם כך אנחנו צריכים סיוע. כל שנה אנחנו חסרים עשרות מורים וזה מצב שמבחינתי הוא בלתי אפשרי.

אתם בעצם מתכוונים להביא מבחוץ הרבה סטודנטים. מה בערך הפרויקט הזה מבחינת מספר?

3,500 סטודנטים, זה הרף שלנו.

זאת אומרת, כמעט כולם צריכים מעונות.

התחלנו לבנות.

מי שמועסק בבתי המלון ביותר משלוש משמרות, זכאי לארוחות לאורך כל השבוע ומגורים מטעם המלון. זאת אומרת, אם הוא עושה מעבר ללימודים שלו גם עבודה, כמו שכולנו עשינו כשלמדנו, או בוודאי רובנו, הוא יכול לעבוד כאן באחת מהעבודות בבתי המלון, לקבל מהמלון את המגורים ואת האוכל וללמוד בקמפוס וזה כאשר המרחקים באילת בטלים בשישים ולא צריך לנסוע מרחקים. כך שמעבר למגורים הקיימים עליהם דיבר ראש העירייה, יש גם חלופות מיידיות בתוך העיר וזה קורה.

3,500 סטודנטים, זה יהפוך את העיר שלך לעיר אקדמאית?

כן.

אני רוצה לשאול משהו ברמה העקרונית. למה אתה קושר את השדרוג של העיר אילת לפי הדרישות שלך, שלטעמי מוצדקות, לכך שלא יבואו כל מיני פליטים ומשיגי גבול למיניהם? מה זה קשור?

לכל חלל נשאבים. אנחנו רואים את זה חד משמעית. בואי ניקח למשל יחידה שנקראת בית מלון שהיא יחידה משמעותית. יש בית מלון שהחליט בהחלטה – החלטה קשה – שהוא לא קולט מסתננים וראי זה פלא, בית המלון עובד. דרך אגב, אתם מתארחים בבית מלון כזה. בית המלון עובד, הוא עובד עם אוכלוסיות שהן אוכלוסיות מקומיות או כאלו שהוא מגייס והוא עובד על העניין. כשבית מלון פותח חלל ואומר שכל דיכפין ייטה וייכנס, נכנס מי שהכי קל לו להיכנס. לצערי הרב. אני נותן את זה רק במעגל אחד של בית מלון.


יותר מזה. כשאתה רוצה לאפיין עיר, על פי מה אתה מאפיין אותה? על פי האוכלוסייה שתגיע. אם אתה רוצה לאפיין כאן עיר של – אני אגדיר את זה כך – פרויקט העיר האדומה, כשאתה מחליט שאתה רוצה פרויקט של העיר האדומה, שבאים בני נוער להתפרחח כאן, אתה הופך להיות העיר האדומה. כשאתה מחליט שאתה רוצה לשים את הקלאסי בים האדום בקטע של פסטיבלים ואת פסטיבל הג'ז, אתה מיתגת את העיר. אני ממתג את העיר גבוה. בעצם מיתוגה אתה חוסם כל מיני אחרים, בלי להיות אגרסיבי. כך אני רואה, כך אני מאמין, כך אני חושב שצריך לנהל את העיר. הסלוגן שלי בבחירות היה מצוינות. זה נשמע קצת יהיר כשאתה אומר את זה. אני יודע מה קיבלתי במשובים אבל אמרתי מצוינות ולשם אנחנו צריכים לשאוף. קח את האוכלוסייה החלשה ותרים אותה למעלה. אני מאמין בזה. כאיש רוח אני מאמין בזה.

מה לגבי שיתוף הפעולה למשל שצריך להיות דו צדדי? זאת אומרת, גם מנהלי המלונות יסכימו לדרך הזאת?

בעת הזאת יש לי משבר קשה אתם אבל אנחנו נטפל בזה. אני מאמין שבכל משבר יש גם הזדמנות.

כי יש אינטרס כלכלי לכל אחד.

ברור. אני חייב לומר שלפני שלושה ימים הייתה ישיבה אצל סטס מיס'זניקוב, שר התיירות, והייתה ישיבה קשה מאוד בה באתי ואמרתי שטובת העיר עומדת לנגד עינינו ואנחנו לא יכולים לאפשר את הקריסה הדמוגרפית. גם אם זה לא נוח לשמוע, זאת האמת שלנו.

זה צריך להיות אינטרס של שר התיירות.

נכון.

גם של ראש הממשלה.

אני חייב להגיד לך שהרעיון לשלב את אילת בתוך האקדמיה או את האקדמיה בתוך אילת, זה רעיון נועז, הכי נועז ששמעתי עד עכשיו כי אילת מצטיירת כשילוב של לאס וגאס וסן טרופז, קוסטה דל סול ועוד כל מיני חופים כאלה ומי שרוצה לנפוש או לעשות חיים, מגיע לכאן. לכן אני חייב לומר לך שזה סופר נועז לקחת את האווירה הירושלמית הזאת של האקדמיה שמתאימה לעיר סגורה ומסוגרת, בירה עתיקה. זה מתאים לאקדמיה, לרבנים, לאקדמאים, אבל להביא לאילת את האווירה הזאת, לי זה נראה נועז. אני לא אומר לא מציאותי, אבל נועז בצורה יוצאת דופן. לקחת אקדמיה, לשים אותה על חוף הים או להביא סטודנטים עם בגד ים שיבואו לחקור כאן במעבדות, זה נועז.


לכן אני אומר שהרעיון נועז ויוצא דופן. השאלה היא, בגלל הנתונים, בגלל ההיסטוריה של העיר והתפיסה שלה בעיני אנשים. מי שרוצה להתפרק, מגיע לכאן. לכן אני שואל אם לא היה מקום לנצל דווקא את התשתיות שיש בעיר הזאת כדי לחזק כיוון אחר במקום מדעי הים ומדעי הביולוגיה הימית והצפרות. זאת עיר תיירותית והשאלה האם לא כדאי להפוך אותה למרכז – בבוא היום, כשיהיה שלום, נגיד עוד חמש שנים – תיירותי. אני רק שואל. להשקיע כאן באקדמיה כדי להפוך את אילת לעיר אוניברסיטאית, האם זה לא נועז מדיי? האם לא היה צריך את האנרגיות שלך – אגב, הן מדהימות – לדחוף דווקא את התשתיות הקיימות כדי להעצים את העיר הזאת ולהפוך אותה לאס וגאס בריבוע בתוך ישראל.

קודם כל, תודה על השאלה. אנחנו במקביל לפעולה שאנחנו עושים בתחום החינוכי-אקדמי, אנחנו מסיימים עכשיו ביחד עם אדלר חומסקי, משרד התיירות והתאחדות בלי המלון, תהליך שנמשך שנתיים שהכותרת שלו היא מיתוגה של העיר אילת כעיר תיירות. ההחלטה להפוך את העיר אילת לעיר של פסטיבלים, קונגרסים, ירידים ותערוכות. זה מכוון גבוה.


אני פעם קראתי לזה תיאוריית הבטן-גב. אני המצאתי את זה. ישבתי מול חוקרים בתחום התיירות ואמרתי להם שאני רוצה לתאר להם את תיאוריית בטן-גב. מה זה תיאוריית בטן-גב? אתם הבטן, התיירות היא הבטן, היא הפרונט, ובטן לא יכולה להיות חזקה בשום צורה אם שרירי הגב לא יהיו חזקים. הגב היא הקהילה. דרך אגב, זאת אנטומיה. הסברתי להם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לא יהיה מצב, לא יכול להיות מצב של עיר תיירות חזקה אם העורף הקהילתי שלה הוא חלש.


לכן בצד זה שאתה מחזק את התיירות ואתה הופך אותה לתיירות, כמו שאני רוצה, זה צריך להיות. אני לא רוצה איביזה, אני רוצה עיר אקסקלוסיבית של פסטיבלים, של ירידים, של קונגרסים, של תערוכות. כן, זה מה שאני רוצה. הגב שלה יכול להיות גב אקדמי עם מערכת חינוך מיוחדת ועם מערכת תרבות. כל זה ביחד עם הנושא שדיבר עליו כצל'ה אתמול, עם תשתית לתעסוקה פרופסיונאלית ואם אתם שואלים אותה מה הבעיה הניצבת מולי בחמש השנים הבאות, זה לראות איך אני מייצר מובלעות תעסוקתיות לאוכלוסיות חזקות, מה שכרגע מאוד מאוד חסר בעיר.

אני רוצה להיות יותר פרגמטית. מה שאתה מבקש זה מוצדק מאוד ואתה שכחת לנמק כאן נימוק שאתה השמעת לי אותו בזמנו שהתלמידים כאן חשופים דווקא לאותם חיים שמתאר כרגע חבר הכנסת בן-סימון. זאת תחושה של התהוללות כללית ולמה שאני אשב על הישבן ואכין שיעורי בית? זאת אומרת, הים קורץ לי, החתיכות על החוף קורצות לי, החבר'ה הצעירים שבאים ושותים, ולכן אני אברח מבית ספר ולא אשקיע בלימודים. יש כאן באמת התמודדות יוצאת דופן על כל הפרמטרים הנוספים שהזכיר ראש העיר.


הבעיה במשרד החינוך הייתה ותהיה לעולם איך להחריג את אילת ולתת לה את ההטבות. באופן מעשי צריך למצוא פלטפורמה שקיימת להטבות ואז מכוח של ועדת החינוך יכול להיות במקרה הטוב להכניס אתכם לאותה פלטפורמה. אני סתם נותנת דוגמה של ישובים עם עדיפות א'. אי אפשר להמציא לאילת עכשיו איזו נוסחה חדשה ולשים אותה לבד. אתה מכיר את הסיפור של קריטריונים, שוויון הזדמנויות, ואז אם מפתחים קריטריון חדש, עוד כמה יבואו על אותה עוגה ולא יישאר לך כלום. כלומר, בוא לא ננסה להמציא את הגלגל כי זה לא ילך וזה גם ייקח המון זמן, אם בכלל זה יצליח.


צריך לאתר את כל הפלטפורמות של ההטבות הקיימות שהמשרד נותן, אפילו אם הן כמה ביחד, ולנסות, אנחנו בוועדת החינוך, להביא את הלחץ הנכון כדי שהממשלה תכניס אתכם למקומות הללו. אז אתה מקבל אולי בתחבורה, אולי בתוספת תקנים, אולי בתוספת משאבים לפרויקטים וכולי.


לדעתי זאת הדרך הכי מעשית ומי שצריך לזהות את זה, זה אתה ואני מניחה שאתה מכיר את זה. הצוות שלך בוודאי מכיר את הפלטפורמות. השאלה אם באמת ניסית ומה ענו לך.

ברשותך, אני רוצה ללכת אחורה. כמו שאמרתי, בנובמבר 1995, אז הייתה ישיבה אחרי יוני 1995, התקבלה החלטה, ואני מקריא אותה, החלטה של השר רובינשטיין שאומרת: תיפתח תקנה מיוחדת לאילת ולערבה לסיוע לנושאים הייחודיים שיוגדרו באחריות יצחק כהן.

נפתחה?

נפתחה תקנה. הייתה צריכה לעבור הליך של ועדת כספים ושם זה נתקע. נתקע לא בגלל שאמרו לא או כן אלא פשוט אף אחד לא המשיך את ההליך אבל נפתחה תקנה. דרך אגב, בתוך התקנה הזאת יצקו, כולל את, קצת כספים בזאיר אנפין. התקדמנו והגענו למנכ"ל הנוכחי ולוועדת החינוך שלכם לפני לא הרבה זמן, ביום אילת.

בדצמבר שנה שעברה.

בדיוק. בסוף המושב הקודם. היא באה על ההחלטה של שמשון שושני שאמר שתוקם תקנה מיוחדת באילת לתוכה ניצוק תכנים. באנו לוועדת החינוך ואמר את זה שמשון וזבולון אורלב הניע את זה. נדמה לי שבתחילת הישיבה גם את היית. התיישבו להם האנשים במשרד החינוך לאור המסמך הזה שאתם תכף תקבלו אותו. משה שגיא ריכז את העניין לבקשתו של גדעון סער ושמשון שושני ומתוך 16-17 מיליון שקלים, אמרו לנו שהם יוכלו בתקנת קצה – ערבה, פריפריה, לא זוכר מה – לתת סכום מסוים. דרך אגב, נקבו בסכום וציינו משהו בסדר גודל של מיליון וחצי שקלים. אני אמרתי שאני לא מזלזל באף שקל, אבל מבחינתי זה קמחא דפסחא. זאת אומרת, זה בסדר, זה נחמד, זה יפה, הייתי מקבל את זה גם בלי כל הטררם. אמרתי שאני מבקש מהמשרד להתייחס למסמך, שיגידו לי מה הם חושבים שלא נכון בתוך המסמך. אני כבר עשיתי את העבודה. הבקשה שלי בעצם שתוקם – ודרך אגב, יש יכולת להקים תקנה – תקנה. יש דבר כזה, זאת לא המצאה.

לא, זאת לא המצאה אבל זה קשה.

זה קשה. אני יודע שזה קשה. הבקשה שלי היא להקים תקנה, לבוא ולהגיד שהדיון צריך להיות האם יש הגיון במה שאנחנו מבקשים. אם יש הגיון, בואו נמצא את הקונסטרוקציה הציבורית המורכבת, ואני לוקח את זה בחשבון. אם תבוא ועדת החינוך ויבוא השר ויאמרו שהתקנה הזאת צריכה לעבור אישור בוועדת הכספים, אני אלך לוועדת הכספים ואני אנסה לשכנע את החברים, ויש לי הרגשה שאני אצליח לשכנע אותם בכך שתיבנה תקנה מיוחדת בגלל אפיוניה הייחודיים של אילת.


הבקשה שלי כאן היא שתהיה אמירה פרגמטית, ברורה ולא מתעגלת. זאת הבקשה. שאילת, לאור המאפיינים המיוחדים – ואני כבר מוסך לכם את המסמך – רשאית. זה הכול. זאת הבקשה ויש כאן פירוט ברזולוציה של נושא.

בכל זאת אני מתעקשת. אני מעריכה שכל חברי ועדת החינוך משתכנעים שיש מקום לעשות את זה אבל אני יודעת מה מגבלות הכוח שלנו. לא אנחנו נותנים את התקנה ויכול לבוא השר ולומר שאין לו עכשיו יכולת להכניס את התקנה. אז תהיה תקנה והיא תהיה עם מיליון וחצי שקלים במקרה הטוב וזה לא מה שאתה רוצה.


אני שוב חוזרת לשאלה. בדקתם את הפלטפורמות הקיימות, יש שם ניסוחים, יש שם נוסחאות ולעשות ממש חישובים. אם אני יושבת על תקנה עדיפות א', כמה יוצא לי מזה. אם אני ישובת על תקנה אחרת, עדיפות ב', כמה יצא לי מזה. אולי שווה לך פלטפורמות קיימות ואתה מקבל את ה-15 מיליון שקלים שלך גם בלי התקנה. ליצוק כסף לתקנה מיוחדת, זאת אותה תקנה ראשונה שתקוצץ בעת קיצוצים בתקציב. לא יקצצו כל כך מהר את עדיפות א' כי כל הישובים יעמדו על הרגליים, אבל זאת תקנה אחת לדבר ספציפי, ימחקו אותה בעת צרה ומצוקה במשרד. נורא קל לעמוד מול ראש עיר אחד ולומר לו מצטערים, זאת תקופה קשה.


לכן אני באמת חושבת שזה נכון לעשות כך. אם תגיד שאתה מכניס את עצמך לפלטפורמות הקיימות וזה מביא לך שני מיליון שקלים בכל הסבבים, לא שווה המאמץ ואז נתעקש על התקנה, אבל אני לא יודעת לעשות את החישוב, אבל אפשר לעשות אותו.


אני בכל מקרה מבטיחה את התמיכה בכך או בכך כי אני באמת חושבת שאילת צריכה את הייחודיות שלה ולאו דווקא בשביל אילת אלא בשביל מדינת ישראל.

כך אני רואה את זה.


אני סיימתי ואני מציע שדוקטור גניאל ימשיך.

בוקר טוב. שתי תוספות לנושא האקדמיה. לאחר מכן אני אבקש ממירי לתת סקירה קצרה על מערכת החינוך הפורמאלית, אבל בעיקר אחר כך אני ארצה להתייחס לכך שכאשר אנחנו אומרים תקנה או הצללה, קצת לפרוט את זה לדוגמאות כי אני חושב שזה מה שעושה את הסיפור ברור.


הדיון עם המועצה להשכלה גבוהה הוא דיון סביב מרכזי המצוינות. אני חושב שאני לא מחדש דבר.

אתה מדבר על אותם 15 שעומדים להיפתח?

אחד משלושים בסך הכול ואחד מ-15 הראשונים שייפתחו. אני אומר לכם את זה כילד אילתי, אני נולדתי וגדלתי באילת והרבה שנים ביליתי במדינות אחרות בשליחות המדינה אבל גם בתוך המדינה, ואני אומר כאילתי שלא היה אפילו צל צילו של החלום שלי ללמוד כאן. זה היה ברור מאליו שכמו שהשירות הצבאי מוציא אותי מכאן עם סיום לימודים בבית הספר התיכון, ברור שזה מה שיקרה גם בלימודים הגבוהים. היום, כשיש 800 סטודנטים שלומדים, שיש לנו קרוב ל-40 לומדים לתואר שני, שיש לנו כבר כמה דוקטורטים שנכתבים כאן, אני רוצה לחבר את זה למה שדיבר עליו פרופסור טרכטנברג ולא רק הוא בנושא מרכזי המצוינות. הוא אמר שיש לנו נכסי טבע, וראש העיר ציין את זה אתמול. זאת אומרת, יש לנו דברים שהם ייחודיים כאן, שהם לא נמצאים במקום אחר אלא רק דורשים ניצול מתאים. אם אתם שואלים איפה נמצא ההון האנושי המשובח ביותר בתחום ביולוגיה ימית, ביו טכנולוגיה ימית, הוא נמצא באילת במכון הבין-אוניברסיטאי, באוניברסיטת בן גוריון, במכון הלאומי לחקלאות ימית ועוד.


זאת אומרת, אם אנחנו ניקח את זה, את הגיאולוגיה, סיסמולוגיה ועוד דברים שציין אתמול ראש העיר, נדמה לי שאילת ממוקמת במיקום ייחודי שגם מאפשר את זה. אגב, לא רק סטודנטים מהארץ אלא הצלחנו במאמץ להביא לכאן כמה תוכניות של מסע של הסוכנות היהודית. שלשום סיימה קבוצה של 47 סטודנטים ואנחנו מקבלים עוד מעט 75 סטודנטים שמגיעים מכל העולם ללמוד כאן בקמפוס בן גוריון באילת ולעשות את התוכנית הזאת. זאת אומרת, גם הנופך הבין לאומי מאוד חשוב לנו ולא רק מהשותפה שלנו, קהילת טורונטו.


ברשותכם, אני מבקש ממירי קופיטו, מנהלת אגף החינוך, להתייחס למערכת החינוך.

מי בקהילת טורונטו עומד בראש אגודת הידידים?

אדם מינסקי וקולסקי.

קולסקי הוא היושב ראש ואדם הוא המנכ"ל.


אני אגיד רק במבוא קצר שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המחוז במגוון הזוויות שנדרש בייחודיות האילתית. יש כאן צוות עיר שעובד ביחד.

מירי קופיטו היא תוצר מקומי. היא נולדה כאן וגדלה כאן.

בוקר טוב לכולם. אם אני חוזרת לסיפור הפתיחה של איריס אתמול בערב, הסיפור האישי שלה שהיא אמרה שמאיר היה צריך לצוד אותה מירושלים, אותי לא היה צריך לצוד כי אני הייתי כאן מאז ומעולם. 42 שנים אני בעיר, כמניין שנותיי. גם אם יצאנו ללימודים אקדמאיים, לשליחות, תמיד חזרנו הביתה אל העיר מתוך באמת אמונה אמיתית בעיר הזאת, ביכולות שלה, אמונה אמיתית במערכת החינוך ממנה צמחתי, עבדתי בה עשרים שנים כמורה וכמנהלת בית ספר ואני גאה היום לעמוד בראש המערכת הזאת. כמו שמאיר אומר, הילדה ששתתה מהמים של הדזרט קולר. זה חלק מהאני מאמין של ראש העיר להצמיח כוחות מקומיים.


קצת על מערכת החינוך שלנו. אגף החינוך הוא צלע בתוך מינהל שח"ק שאת המבנה הארגוני שלו פירט מעט אתמול דרור והוא עובד בשיתוף פעולה מצוין עם אגף לשירותים חברתיים, עם המתנ"ס, עם אגף הספורט, שיתוף פעולה עליו דיברנו אתמול.


בסך הכול בתוך המערכת שלנו יש כ-9,940 תלמידים. אני תמיד אומרת כ-, כי אף פעם זה לא סופי ויכול מאוד להיות שבדקה זאת, כשאני יושבת כאן, יושב ילד עם אימו באגף החינוך לבצע רישום תלמידים וזה לא מוגזם. 2,000 ילדים בגני הילדים כאשר יש לנו 64 גנים ממלכתיים וממלכתיים דתיים, 4,200 ילדים בבתי הספר היסודיים עם 11 בתי ספר יסודיים מתוכם תשעה ממלכתיים ושניים ממלכתיים דתיים, ו-3,500 תלמידים בעל יסודי כאשר יש לנו שלושה בתי ספר על יסודיים מתוכם אחד הוא חינוך מיוחד ואחד דתי שמתפרס על אולפנת בנות, ישיבת בנים וישיבה תיכונית.


אני לא אחזור על כל מה שאמר מאיר ודרור בגין המיוחדות של אילת, אבל יש לזה השפעה מאוד משמעותית. הייחודיות הגיאוגרפית והדמוגרפית מאוד מאוד משפיעה על מערכת החינוך שלנו הן ברמת הניידות והן ברמת האוכלוסייה שמגיעה לכאן. לא פשוט לקלוט תלמידים מרקע כלכלי מורכב, משפחות חד הוריות, ילדים שעוברים מעבר של דרום המדינה, שזה כרוך במעברים והסתגלות. אנחנו מדברים על ניידות מהעיר ואל העיר בכל שנה במספרים לא מבוטלים. לסבר את האוזן, בתשס"ט נקלטו בתוך העיר במהלך שנת לימודים 208 תלמידים, בתש"ע נקלטו 80 תלמידים במהלך שנת הלימודים, ובתשע"א 80 תלמידים עד כה.

מה זה הנתון הזה?

קליטת תלמידים במהלך השנה. אחרי 1 בספטמבר. מיותר לציין מה זה עושה למערכת ולמסגרות החינוך. זה משהו שמטלטל את המערכת.

את מקבלת תקנים על התוספות האלה?

לא. אחרי שנסבר התקן, לא. הכול בהתנדבות.

המצבת נסגרת ב-15 לחודש, כידוע לך.

רונית, את מבינה את המשמעות? את מכירה את זה לפני ולפנים. תחשבו שבמהלך השנה אני צריך לקלוט עוד מאה תלמידים ואין לי תקנים. זה פשוט מטורף.

יש לנו שלוש שנים ברצף ששכבות חסומות בקליטה.

כיתות חסומות אבל אין לנו ברירה כי אנחנו צריכים לקלוט. אין לנו אפשרות לעצור במחסום ולומר שהכיתה חסומה או אין לנו יכולת לתת מענה לילד עם צורך כזה או אחר.

אתם קולטים ילדי חוץ.

בדרך כלל הם באים עם המשפחה.

אותם ילדים באמת חיים בנסיבות שלא מאפשרות לקלוט תקינה ואנחנו צריכים לתת את המענים האלה, וזה לא פשוט. הקושי המשמעותי ביותר הוא התנודות שיש בתוך המערכת, דבר שמקשה על קידום מהלכים חינוכיים.

אגב, מה הפרופיל של המתווספים הללו?

הם נרשמים אצלי באגף החינוך ובאותו בוקר עוברים לאגף לשירותים חברתיים ונרשמים גם שם.

מי הם?

חד הוריות, אנשים שרוצים לפתוח דף חדש. אני לא מדבר על אלה שגונבים את הגבול.

בשוליים ילדי רופאים ומנכ"לים. זה בשוליים. בדרך כלל הם אלה שבאים בחופשת הקיץ ולא במהלך שנת הלימודים.


מאיר ציין גם את המורכבות של הטיפול בחינוך המיוחד ועל הדרישה לעמוד בתקן לפתיחת כיתה עם אפיון מסוים. כך היה לנו לפני שנתיים כאשר רצינו לפתוח כיתת תקשורת, מה שאנחנו קוראים כיתת אוטיסטים, ולא היו לנו מספיק ילדים. אנחנו נאבקנו וביקשנו את הסיוע כי לייצר עוד אוטיסטים בעיר, כמובן שזה בלתי אפשרי וגם אי אפשר לייבא מעקבה או ממצרים. אנחנו מדברים על זה בציניות כי זה דבר מאוד מאוד מאוד כואב.

כאן המסתננים מונים כבר 12 אחוזים ואולי יותר, כאשר בתל אביב מדובר רק בשישה עד שבעה אחוזים, אבל בתל אביב הם משלבים אותם בכל בתי הספר. זה הפך להיות עניין חזוני ואידיאלי. יש שם הרבה ארגונים שדואגים להם, לא רק בדרום העיר, ברוגוזין ובבית ספר הירדן, אלא היום הדבר הוא כל כך מצליח שמפזרים אותם בכל בתי הספר בעיר כדי שכולם ייהנו.

זה לא קורה כאן.

אנחנו לא מתייחסים למסתננים ככלל, הם כאילו אוויר.

לא.

איפה הם לומדים? איפה הם נמצאים? כמה יש? 12 אחוזים מתושבי העיר. אני צריך לדעת את זה משום שצריך לטפל בהם.

בתל אביב הם לומדים גם בצפון תל אביב?

מפזרים אותם.

לא, אני לא מאמינה.

מפזרים אותם בכל העיר כאשר רובם לומדים בדרום העיר. בבית ספר ירדן ורוגוזין, הרוב הם מסתננים, אבל כיוון שתושבי תל אביב מתלוננים, מפזרים אותם עם אוטובוסים בכל בתי הספר, אבל רק בבתי הספר הממלכתיים ולא בבתי הספר של ש"ס.

אין לנו.

לא מפזרים אותם בין בתי הספר הדתיים ולא בין תלמודי התורה של אגודה.

אין ילדי מסתננים שלומדים בבתי הספר. יש כאן שתי כיתות גן.

וכשהם יגדלו, מה תעשה?

אני הודעתי - ואני יודע שאני חשוף בצריח – שאני לא אקלוט אותם במערכת החינוך בעיר אילת. דיברתי על זה אפילו בשיחת מסדרון עם יושב ראש הוועדה. אני לא אקלוט אותם עד אשר אני לא אקבל מענה ומתווה מדויק ומסודר באשר לסטטוס שלהם. מאחר שאני יודע שאף אחד לא מסוגל לתת לי את זה, אז אף אחד גם לא ייקלט.

אנחנו נותנים להם את המענק כמו שמחייב. יש לנו שתי מסגרות לחינוך הקדם יסודי. אנחנו פועלים מכוח חוק חינוך חובה שמחייב אותנו ויש לנו גן שמיועד רק להם. נזכיר שמדובר בילדים שחלקם נוצרים וחלקם מוסלמים ויש גם בית ספר יסודי שנמצא בקיבוץ אילות עם צוות שלהם. זאת סוגיה מאוד מורכבת אבל הם לא משולבים במערכת.

תופעה חדשה שהתחילה אצלנו ומאיר קצת התייחס אליה היא הנושא של ילדים בגיל בית הספר העל יסודי שמגיעים לכאן בגפם בחופשת הקיץ לעבוד, וירא כי טוב, מוצאים דודה או סבתא ומבקשים להישאר לגור אצל אותם בני משפחה ולהירשם במערכת החינוך שלנו. בדרך כלל הם לא ילדים ללא בעיות.


זאת סקירה יותר על הקשיים ועל הייחודיות בה פועלת המערכת. אני יכולה לומר שעל אף זאת ולמרות הכול, אני חושבת שאנחנו מנהלים כאן מערכת חינוך טובה עם הישגים יפים מאוד. יושבת כאן המפקחת על החינוך העל יסודי שיכולה להעיד ולגבות זאת. יש לנו זכאות יפה בבחינות הבגרות בצד מאבק מאוד עיקש על מניעת נשירה. עם כל הקשיים הללו, אנחנו עושים באמת פעילות טובה. אנחנו מסתכלים על מוסדות החינוך שלנו, ואתם תראו היום ממש על קצה המזלג שניים מהם, ורמת האסתטיקה בסביבות הלמידה היא ברמה מאוד מאוד גבוהה. שוב, יושבת כאן אחת שרואה את כל המחוז והיא יכולה להעיד על כך. יש לנו מהלך שאנחנו קידמנו, מהלך תלת שנתי של צמצום מספר תלמידים בכיתות ובגני הילדים. היום הממוצע עומד על 29 ילדים וזה פרמטר מאוד מאוד חשוב.

בכיתות א'-ב' יש לכם את הפיצול?

כן. גם בכיתות ז'-ח'. כל היתר, על חשבון הרשות.

שני פרמטרים טכניים של צמצום מספר תלמידים, סביבות מאוד מאוד אסתטיות, בהחלט פתיח טוב להתחיל להוביל מהלכים חינוכיים.


דיברנו אתמול על התוכנית של עיר ללא אלימות שאצלנו היא חוצה את כל מוסדות החינוך, מגיל גן ועד כיתה י"ב והיא בשפה אחידה ודבורה בקרב הורים, תלמידים ומורים.

התוכנית מוכיחה את עצמה?

עד כה, כן.

גם מול עלותה?

מי כמוך יודע שתוכנית מניעה הרבה יותר זולה מתוכנית טיפולית. אני אבקש מוערכת הדין שרון מיר, מנהלת התוכנית בעיר, שתעביר אליך את המצגת שהצגנו אתמול בערב עם התוצאות, גם ההליך כולו, גם תפיסת העולם וגם התוצאות אצלנו.

קיבלנו את תוצאות המיצב בחטיבות הביניים - 92 אחוזים בכל שלושת בתי הספר מרגישים מוגנות. בעצם בעיר זה לא דבר מובן מאליו כי העיר היא לא עיר כמו כל הערים. באמת בסיטואציה המיוחדת של עיר תיירות – זה ממוצע ארצי ובתנאים המיוחדים – אני חושבת שחלק לזה יש גם בתוכנית שקיימת בתיכוניים, תוכנית שמטפלת בכל הנושא של מוגנות והתלמידים מדוחים על הרגשת מוגנות גבוהה מאוד.

אמנה מספר תוכניות שאנחנו מקיימים במערכת, אבל לא אכנס לפירוט שלהן כי את הכול תוכלו למצוא בתוך החוברת שהכנו עבורכם, על כל התוכניות שפועלות בתוך המערכת.


יש לנו כאן מהלך תקשור שהוא מגיל גן ועד כיתה י"ב, מהלך שלא חיכינו להכרזת שר החינוך על תוכנית התקשוב הלאומית אלא התחלנו בתוכנית הזאת לפני שלוש שנים ואצלנו היא לא פועלת רק בבתי הספר היסודיים. השנה אני מכניסה אותה גם לתוך גני החובה והיא פועלת אצלנו גם בעל יסודיים.

מה הכוונה בתקשוב?

הוראה ולמידה מתוקשבת בכל כיתה, כיתה חכמה, יש מחשב, לוח אינטראקטיבי ומקרן. התשתיות הן לא מה שחשוב כאן אלא מה שחשוב כאן זה התהליך של ההכשרה שעוברים כל צוותי החינוך בהשתלמות מוסדית ובשעת הלימודים בכל הדיסציפלינות, איך לשדרג את ההוראה ולהתאים אותה למאה ה-21.

כמעט שנה טיפלתי בנושא ספרי הלימוד ולכן אני שואלת מה מצב ספרי הלימוד במצב של כיתה מתוקשבת?

אין שום מניעה. זה לא מתנגש. בכל המערכת יש מערכת של השאלת ספרים.

כל הכבוד.

יש מקומות, מספר נקודתי, בהם יש ספרי לימוד דיגיטאליים אבל אנחנו לא מוותרים בשום פנים ואופן על הספר הקשיח.

את המהלך הזה מוליכה בכל הישוב מירי, וצריך לומר שיש כבר ספרים דיגיטאליים שנמצאים בקמפוס הווירטואלי. זה מאפשר גם להורים כניסה ולא רק לתלמידים. אסור לראות בתקשוב חזות הכול, לחלוטין לא.

הם עושים בדרך כלל מנוי לבית הספר והשאלה איך אתם סגרתם את ההסכם הזה שההורה יכול להיכנס.

סגרנו את ההסכם בלי מנוי.

יש מנוי בית ספרי. ההורה נכנס ויש סיסמה. פועלת גם מערכת של אייקון ברוב בתי הספר, שזאת מערכת משותפת עם נתונים ומעקב אחר התלמיד ואופן הלמידה שלו והתפקוד שלו בתוך בית הספר, כאשר להורה יש סיסמה והוא יכול להיכנס מהבית.

כל הנושא של עידוד לקריאה, חשוב שתדעי, קיים.

אתה דיברת על נערים ונערות שבאים לאילת כעיר מקלט ובעצם עוזבים את המשפחה בגיל 15-16 ומתנחלים על החוף ובונים חיים חדשים.

לא על החוף. בדרך כלל מתנחלים בבתי משפחות.

אצל הדודה או אצל הסבתא.

זאת תופעה שקיימת רק באילת. הם באים לאילת ופותחים חיים חדשים. הם לא רשומים בשום מסגרת. מה אתם עושים עם הקבוצה הזאת?

אני אסביר לך. יש לנו שני מופעים של הדבר הזה. בגלל קוצר הזמן אני אתן תשובה קצרה. יש שני מופעים. מופע אחד הוא כאשר צעיר בדרך כלל בכיתה י"א או בכיתה י"ב, ולעתים גם קודם לכן, מגיע לאילת, המקום מוצא חן בעיניו והוא מבקש ללמוד כאן כשהוא נמצא אצל הדודה והדוד. אם מדובר בנער שלמד קודם במערכת אחרת ומבקש, יש אפוטרופסות והכל מסודר, אין מניעה לקבלתו למרות שבדרך כלל הוא בא עם חבילה לא קטנה ולא מצומצמת של אתגרים, כך אנחנו קוראים לזה. קבוצה אחרת של תלמידים מגיעה – אני יכול לתת דוגמה – כאשר יש לנו מתחילת השנה שישה תלמידים שהגיעו לאילת ואנחנו הוצאנו עבורם את הפטור. הם כבר שנה לא לומדים במקומות אחרים בארץ. הישוב ממנו הם באים לא הוציא להם פטור, הם הגיעו לכאן ואנחנו הוצאנו להם פטור ושילבנו אותם בקידום נוער.

יש מעקב.

כן. התופעה השלישית שקשורה לעניין הזה היא של משפחות שמאלף ואחד טעמים, רוצות לפתוח דף חדש. בדרך כלל אני מכיר מעט משפחות שפותחות דף חדש בירוחם, ואין לי שום דבר נגד ירוחם, או דף חדש בדימונה. בדרך כלל אומרים רחוק מהמשפחה הגרעינית, נתחיל שם. יש גם עבודה ובאילת אין אבטלה כי תמיד אפשר לעבוד בבית מלון. אז הם באים. הנתונים שנתנה קודם מירי מדברים בעד עצמם. לקבל 200 תלמידים במהלך השנה, אף אחד מהילדים האלה לא שאלו אם הוא רוצה לעבור, הוא עובר בלית ברירה, ואני לא צריך לומר מה המהלך המשפחתי עושה. אנחנו עושים לו תוכנית אישית ומלווים אותו ולפעמים אחרי חודש, אחרי שנה, אחרי חצי שנה, הוא בכלל נעלם.

אני רוצה לשאול שאלה את ראש העיר. כמה בתי מלון מתוכננים כאן בשנים הקרובות?

בוא נתחיל בזה שנאמר שיש לנו היום 12 אלף חדרי בתי מלון פלוס-מינוס. זה בין 11 אלף ל-12 אלף. עשר שנים לא נבנה כאן אף בית מלון כי ביטלו את התמריצים לאורך השנים. אמורים להיבנות עכשיו שני בתי מלון - בעידוד שר התיירות שטיפל בעניין הזה - סביב הלגונה, משהו בסדרי גודל של 800-900 חדרים בשני בתי המלון. יש לנו בתוכנית של אישורים עוד כאלף חדרים, גזית גלוב וכאלה. הסך הכול, על פי התוכניות שלנו, להגיע לעשרים אלף חדרים.

שזה אוטומטית הכנסה נוספת.

נכון.

זה מה שאמר בעצם דניאל, ללכת על הקו שאתם עובדים בו ולחיות ממנו. נמצאים כאן שני ראשי ועדות נוספים, שאני חושב שהן הוועדות הכי חשובות בכנסת והכי מעשיות בשונה מוועדת החוץ והביטחון שהיא יותר דקלרטיבית. הוועדות האלה, ועדת החינוך שהיא ועדה סטטוטורית, וועדת הכלכלה שראינו שכמעט ראש הממשלה התאבד כדי לשים את האיש שלו ובסוף הוא שם את האיש שלו.


כרמל, העיר היא רחוקה מהציביליזציה.

היא ציביליזציה בפני עצמה.

מאיר, אתה ראש עיר מיוחד מאוד. יש לך צוות שאי אפשר שלא להתרשם ממנו. אני חושב שבעקבות העובדה שנכנסו לכאן, ועוד נכנסים לכאן, אלפים רבים שלא מתוכננים, העיר הזאת חייבת לקבל שדרוג ודחיפה מיוחדת כדי שהיא תשרוד. צריך להבין, זה לא טיפול סטנדרטי אלא הטיפול צריך להיות.


אני אומר את זה לכרמל כי אנחנו ראינו את נערי האוצר. היום הכותרות הן שאחרי השריפה הבטיחו כל מיני דברים, הגיעו לוועדת הכספים והאוצר עושה ככל העולה על רוחו. אתה באת אתמול עם רעיונות נפלאים ולא הבנת מה הם עושים עם הנושא של האחוזים, הם הקשיבו ושמעו, אבל הם הולכים בדרך שלהם. אם לא יתפסו אותם בגרון ויכריחו אותם לעשות מהלכים יוצאי דופן, העיר הזאת באמת עלולה להיגמר כי אף אחד לא סופר את הבעיה שנוצרה כאן, את הגיבנת של 12, 15, 17, 20, 30 ו-409 אחוזים, ומצד שני העיר מתמודדת עם בעיות שהיא רחוקה מהציביליזציה. אם לא יהיה כאן מהלך של שבירת כלים, אני לא רואה את המערכת יוצאת מגדרה, כי גם אחרי 44 הרוגים לא נראה שהיא יוצאת מגדרה. הם מאוד מאוד חרדים, מאוד קיצוניים ומאוד שמרנים והם יותר חרדים מהחרדים של נטורי קרתא, האוצר. כשהם הולכים לאיזשהו כיוון, אי אפשר ממש לתקן אותם ואי אפשר לשנות אותם.


מאיר הוכיח שהוא חזק, גם האיש הזה שיש לו את הבוס שלו, ושניהם חזקים. צריך כאן לשבור את משרד האוצר. אתה יכול לדבר מאה פעמים, אבל אם לא תהיה כאן שבירה של משרד האוצר, המהלך לא ילך.

התכנון מתקדם?

אמר השר שנתנו הנחיה להמשך תכנון.

מה עושים מאז ניתנה ההנחיה?

אני לא יודע לומר לך, אבל יש כסף להמשך טיפול.

אני רוצה לחזור לתחום החינוך. אני מנסה לשאול את עצמי כאדם שיושב במרכז איזה תמריץ יש לי לבוא לאילת.

כעובד הוראה?

כמשפחה. נניח משפחה עם ילדים קטנים.

הוא אומר שיש תמריצים שונים.

למורים אפשר לתת תמריצים. דווקא יש סעיף תמריצים למורים וזה דיפרנציאלי, ולעיר אילת זה פי שניים מאשר מי שהולך לירוחם. אני מדברת על משפחה. הורים צעירים בעיקר מוכנים ללכת למצפה בגליל או למקום נידח בנגב שיש בו ייחודיות בתחום החינוך לילדים שלהם ומקום עבודה שאפשר להתפרנס ממנו.


לגבי תחום החינוך. אני יודעת שבתל אביב רבתי המלחמה שם היא להגיע לבתי ספר ייחודיים. אם אתם הייתם יכולים לייחד את העיר בבתי ספר מאוד מאוד מיוחדים עם המשאבים הנדרשים לכם , אני חושבת שזה היה עוד איזשהו תמריץ לזוגות כאלה ואחרים. במרכז זה די מפותח, אבל יש תור ולא נותנים לאפשר פיתוח נוסף של בתי הספר הללו. יש את רשת מופת של המגזר הרוסי שעושה פלאים בלימודי מדעים, שפות, מתמטיקה ברמה מאוד גבוהה ואנשים עומדים בתור להיכנס לשם.

אני חושב שיש עוד פרמטר שצריך לקחת אותו בחשבון וזה פרמטר של תעסוקה.

כן. זה גם תעסוקה אבל אני לא מומחית בזה.

אין ספק שאם תהיה כאן איזושהי תכנית לעידוד כניסת חברות כמו חברות הי-טק, כמו חברות תעשייה, שיוכלו לשלב את הפעילות שלהן עם הבוגרים של המוסד האקדמי, עם הסטודנטים, עם הנדסאים וטכנאים למרות שאני לא יודע אם יש לך כאן כאלה, כמו שהיה שיתוף פעולה מאוד יפה בין אינטל לאורט סינגל ובסקי בתל אביב והשתלבו יפה מאוד באמצע הלימודים והתחילו לעבוד ולעשות פרויקטים. גם זה חלק מהעניין. לא כל מי שגר כאן, אם הוא רוצה לגור כאן ולהישאר, הוא מחפש את התחומים שקשורים לאופי העיר. יש הרבה מאוד תחומים בארץ שמחפשים היכן להיכנס וגם כאן הממשלה יכולה לעשות רגולציה. לא צריך לשים את הכול במרכז הארץ. יש לכם כאן את הנמל שגם הוא יכול להיות חלק מהעניין ולהוסיף.

אני חושב שמה שהעליתם כאן, אלה אמירות הכי משמעותיות בדיון שלנו כעיר. אם אנחנו רוצים באמת לעשות שדרוג לעיר במשתנה הדמוגרפי, לי ברור לגמרי שאתה צריך לייצר תנאים לאוכלוסייה שתגיע. הדרך היא לראות איזה מערכת חינוך אתה מציע, איזה מערכת תרבות ושעות פנאי, דבר שהפך להיות מאוד משמעותי, ואיזה תעסוקה אתה מציע. אלה הדברים. לשם אנחנו מכווינים אל מול קשיים בסיסיים כמו למשל גיוס כוח אדם איכותי כדי לעשות את מה שאת אומרת. בואי נגיד שאנחנו רוצים לייחד בית ספר בתחום של אומנויות הבמה, כדוגמה. דרך אגב, זה חלום שלי כאיש במה. אני אומר לך שלהביא לכאן מורים היום בתחומים הללו, זאת קריעת ים סוף. אני אספר לכם שבאסון הכרמל נהרג צוער שאשתו מורה בחמש יחידות בגרות במתמטיקה. הקן המשפחתי הוא בבאר שבע. אנחנו כבר היום יודעים שחסרה לנו במערכת מורה למתמטיקה, ורונית, להשיג מורה למתמטיקה חמש יחידות בגרות היום באילת, זה בעייתי.

גם במרכז, על אחת כמה וכמה.

בדיוק. לכן אני אומר ששאלת השאלות היא מה נולד לפני מה, הביצה או התרנגולת. מה שאתה אומר, אלכס, זה הדבר הכי נכון. סטף ורטהיימר, פניתי אליו לפני שבע שנים להקים כאן פארק באילת, והוא אמר לי: אדוני ראש העיר, יש לך כוח אדם ראוי לעניין? לא שאני אייבא אותו, יש לך בנמצא? אמרתי לו, לא. הוא אמר: כשיהיה לך, תחזור אלי. דרך אגב, זאת הסיבה שהחלטתי שאני הולך לפתח את נושא הקמפוס. אמרתי שאני חייב שיהיה לי מאגר כוח אדם זמין וקרוב כדי שיהווה את התשתית הראשונה.

אבל איך יהיה לך כוח אדם אם ברגע שהם מגיעים לרמה להיות משולבים, הם לא מוצאים כאן את המענה ועוזבים?

אם תגיע למסה הקריטית, ואתה שואל אותי מה היא, אני חושב – בבדיקה שהיא לא אמפירית אבל זאת הבדיקה שנמצאת אצלי – שאם נגיע ל-1,500 סטודנטים שלומדים הנדסה, מינהל עסקים, חשבונאות, מתחילה להיווצר כאן מסה שאתה בא ואומר היום ל-נס טכנולוגיות שתבוא להקים אצלי סטרט-אפים והיי-טקים, כי יש לי מתוך מאגר כוח אדם קיים איקס שהם יוכלו לדלות. לשם אני מכוון. אף מפעל, ואני אומר את זה עם כל הרצון הטוב, לא יביא עכשיו לאילת גם אם תפתה אותו, אם אין לו את המשאב האנושי הזמין.

לסטודנטים יש עבודות גם במלונות, בחדרנות ובמלצרות.

כשמדברים על התעשייה, זה תחום שהוא מאוד סגור. זה אומר שאם יש כאן מסלול של הנדסאים – וזה לא קשור למועצה להשכלה גבוהה אלא זה קשור למשרד התעשייה.

יש לנו אדריכלים, יש לנו מיזוג, חשמל. לא הרבה.

אם אנחנו הולכים למהלך של תמרוץ חברות שרוצות לפתוח עסקים בישראל, הם צריכים לדעת שהם נכנסים לכאן ויש להם כוח אדם. אם אתה אומר שאין לך שום בעיה ואתה נותן להם הנחה בארנונה וכולי, גם אם העובדים שהם מביאים הם מבאר שבע, כי שם לא חסרים בכל התחומים הטכנולוגיים. מביאים אותם לכאן כדי שייתנו מענה לשנה-שנתיים או שלוש עד שאתה מתחיל את התהליך. שמע, אין מה לעשות, האנשים שבוחרים תחום טכנולוגי יכולים לקבל כאן מענה ולא לברוח.


עוד תחום שלדעתי חשוב מאוד ואנחנו גם נקיים ישיבה בוועדת החינוך בכל מה שקשור לאנשי האקדמיה להיבט השירות והיבט המלונאות.

יש לנו בית ספר.

יפה. למה שכאן לא יהיה איזשהו מרכז ארצי לכל הנושא הזה? אחד הביקורות הכי קשות שאנחנו מקבלים מהעולם הוא בהיבט השירות לתייר.

צודק.

זה אחד הדברים הכי קשים. אנחנו נמצאים בתחרות מאוד גדולה מול כל העולם ונסענו והתארחנו במקומות שונים בעולם, ומיד מזהים את ההבדל בין המקומות השונים. צריך לראות איך מושכים את התייר לחזור בחזרה לאותה מדינה והמדינה יודעת שברגע שבן אדם מקבל את השירות שלו, הוא יחזור. אני יכול לתת לך דוגמה ולא משנה היכן היינו בארץ ועם מי ישבנו, אבל ישבנו עם אישיות מאוד בכירה כשבאמצע הארוחה התפרק השולחן. אלה דברים שלא תראה בשום מקום בעולם.


אני חושב שגם בנושא הזה אילת יכולה לתת מענה יפה מאוד. אני גם דיברתי עם שר התיירות על כל הנושא. אני שמעתי משר החינוך שיש מסלול בנושא מלונאות בתוך משרד החינוך. מסלול מלונאות ותיירות. אני בודק במשרד התיירות ואין להם מושג על מה מדובר.

במשרד החינוך יודעים.

במשרד החינוך יודעים, אבל במשרד התיירות לא יודעים שיש דבר כזה. יכול להיות שאין סינרגיה. משרד אחראי יכול לתת את התכנים, המשרד שמבצע הוא מבצע את זה לפי הדרך שלו. יש תחרות מטורפת בין משרד החינוך לבין משרד התעשייה בכל מה שקשור להיבט של החינוך הטכנולוגי והחינוך המקצועי. יש החלטה של כנסת ישראל לתת חינוך חובה עד כיתה י"ב ומי שנושר ממערכת החינוך הפורמאלי, צריך לתת לו מענה ובדרך כל המענה הוא מענה מקצועי. או שיחליטו להעביר את כל נושא החינוך למשרד החינוך ושם יטפלו בכל המערכת, או שתהיה איזושהי סינרגיה.


אני חושב שבתחומים שהיום אילת מזוהה אתם, אין שום בעיה לרוץ גם בתחומים האלה. אם היום תתקבל החלטה אסטרטגית שאילת הופכת להיות למרכז להדרכה בכל מה שקשור לנושא של המלונאות והשירות, לדעתי גם כאן המשאבים ילכו לשם כי גם בטבריה רוצים לתת מענה לאותן הבעיות שקיימות היום עם התייר שמגיע והם מחפשים את הפתרונות האלה באיזשהו מקום. אין ספק שגם כאן זה יכול להיות כי משאבים בנושא הזה לא חסרים לך, מבחינת המקום.

מה שנאמר כאן, זאת התפרצות לדלת פתוחה ואני מודה לך על כך. מה שאמר מנואל טרכטנברג, כאשר דיברנו אתו, וזה מתחבר למה שאתה אומר – כי בהתחלה הוא רצה להקים כאן פלטפורמת מצוינות בתחום של הביולוגיה הימית ובזה לגמור את העניינים האקדמיים, אבל כמובן שהתנגדנו לזה התנגדות נחרצת – הוא אמר שניקח את היתרונות היחסיים של אילת ונהפוך אותם למעגלים של מצוינות ונמשיך את מה שיש באוניברסיטה כמו שזה. בין היתר, ניקח את תעשיית המלונאות, תיירות נופש, שעות פנאי. שעות פנאי הפכו להיות תעשייה. היום בעולם זאת תעשייה. זאת תעשייה שמגלגלת מיליארדים, ונהפוך את אילת למרכז בין לאומי לתעשייה של מלונאות, תיירות ונופש.


אני הצעתי לפרופסור כרמי, אמרתי לה שיש לה בבן גוריון מסלול של תיירות, לשם מה? תעתיקו את המגמה הזאת לאילת ואז נקים כאן מרכז ונציע לשכנים שלנו ממזרח ומדרום, מטאבה ועקבה, לבוא לכאן, נסייע לכל הנוער היהודי בעולם ללמוד כאן ונהפוך את זה למקור שהוא יהיה הכי אקסקלוסיבי בעולם בתחום של מלונאות, תיירות ונופש כמפעל. נשקיע מאמץ מרוכז.

מאיר, תוסיף לזה גם ספורט.

נכון. משום מה דילגנו על הפרק הזה אבל חשוב לי שתדעו שאילת מתייצבת לאט לאט גם כקריית ספורט.


אני לגמרי קונה את מה שנאמר כאן על ידי אלכס.


שאלה כאן רונית תירוש לגבי מה ההשקעה שלנו פר תלמיד. חשוב שנדע שאנחנו בעשרת הערים המובילות בהשקעות פר תלמיד, אבל היום מספרים מדויקים אני לא יודע לתת.

אני לא זוכר את המספרים אבל היינו במקום שביעי ואחר כך במקום השמיני בהשקעה פה תלמיד.

מספיק שתהיה החלטה, כחוק, שכל מי שנכנס לתחום של שירות, צריכה להיות לו תעודת מוסמך. יש לנו בישראל בעיה מאוד קשה בהרבה מאוד תחומים ושירות הוא אחד התחומים. ראית את התוכנית של כלבוטק על הכירורגיה הפלסטית?

לא.

יש אנשים שמתעסקים בתחום אחד ופתאום חושבים שהם יכולים להתעסק בכל מיני תחומים. בתחום אחד יש סכנת נפש וסכנת חיים, ובתחום אחר יש סכנה למדינה שהיא מאבדת הכנסה כלכלית מאוד גדולה. ברגע שהבן אדם יוצא מכאן ואומר שבחיים הוא לא יחזור לכאן כי הוא סבל, זה קרה בגלל סדרת דברים. הוא לא קיבל שירות טוב, לא הגיע לכאן בטיסה וכולי. יש הרבה מאוד דברים. אני חושב שדווקא בנושא הזה, ברגע שמקבלים החלטה שגם בתחום המלונאות, גם בתחום השירות, צריכה להיות הסמכה ותעודת הסמכה מטעם משרד התעשייה, אם זה משרד התעשייה או שזה בתחום הניהול, אם זה תואר ראשון בתחום הניהול של המלון או כל תחום ותחום, כך אולי נוכל ליישר קו. אם אתה תהיה כאן המרכז דרכו צריך לעבור, כל אדם שרוצה לעבוד בתחום הזה, יצטרך לעבור את האישור של המרכז הזה וכך לדעתי גם תוכל להכניס עוד כוח צעיר לעיר. זה בלי שום קשר לחזון שלך.

אני מסכים.


אנחנו מתחילים להתכנס לסיכום.

ברשותכם, כמה הערות שיחברו אותנו בחזרה לעניין התקנה והסוגיות המיוחדות לאילת. אני רוצה לחדד שתיים-שלוש נקודות וגם לדבר בזכות ההישגים.


במהלך השנים האחרונות מתחולל כאן – אני לא רוצה להגיד מהפכה כי זאת מילה גדולה – שינוי מאוד דרמטי. לדוגמה, לפני חמש שנים אחוז הנשירה בעיר היה כמעט תשעה אחוזים ובשנה החולפת, תשס"ט, אנחנו נמצאים בארבעה אחוזים ואנחנו נרד. זה מהלך מאוד גדול. יותר קל, כולנו יודעים, בשביל להביא גם להישגים יותר טובים, להיפטר מכמה קרונות אחרונים שלא יפריעו לסטטיסטיקה ולשלוח אותם לכל מיני מקומות, אבל לא עושים את זה. המלחמה בנשירה היא חלק מהמהלך. במקביל לזה יש לנו גם שיפור מדהים באחוזי הזכאות. אם אנחנו מדברים על לפני עשור, על משהו כמו 27 אחוזים, אנחנו היום למעלה מ-65 אחוזים, תלוי בבית הספר. במקומות מסוימים אפילו 70 אחוזים. זאת אומרת, אפשר לעשות. העניין הוא שחלק גדול מהילדים באים מבתים מאוד מורכבים וזה דורש מאתנו השקעת משאבים אדירה. לכן כששאלה חברת הכנסת רונית תירוש לגבי העניין של העלות לתלמיד, השקעה פר תלמיד, לא פלא שאנחנו נמצאים במקום השמיני או השביעי במדינה כי העלויות כאן יותר יקרות.


אני אדגים את זה בשתי דוגמאות. דוגמה אחת. מורה תל אביבי או ירושלמי שרוצה לעשות השתלמות במחשבים, לא צריך לשאול אף אחד, לא צריך לקבל רשות מאף אחד, הוא הולך לפסגה הקרובה, נרשם להשתלמות וזה נחשב לו לשעות ונגמר הסיפור. מורה אילתי שרוצה לעשות את ההשתלמות הזאת, יש לו שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא שאנחנו נביא את ההשתלמות לכאן, נטיס את המומחה, נלין אותו בלילה בעלויות מטורפות, ואפשרות אחרת היא שנטיס את המורה. מכיוון שצריך לעשות שיקול דעת, לעתים אנחנו מטיסים את המרצים ולעתים אנחנו מטיסים את המורים להשתלמות מסוגים שונים. מדובר בסוגיה שהיא עשרות רבות, ואולי יותר, של אלפי שקלים מעבר לביטול הזמן. זאת אומרת, המורה הזאת ששכלה כרגע את בעלה וביום שזה קרה התחלתי לחפש מורה במקומה – לא חיכיתי כי אני מכיר את העיר – היום אני אמור, בתוך שבוע, לקבל החלטה על הטסה של מורה שיגיע ביום ראשון או שני, יהיה כאן שלושה-ארבעה ימים, נשגע את מערכת בית הספר כדי שאפשר יהיה למלא מקום, במידה שהיא לא תחזור.


גיוס המורים זאת מלאכה מאוד מורכבת. בעבר, אני אומר לכם כמי שהגיע לאילת בלי שום תמריץ כי זה היה ביתי, הגענו לכל מיני תמריצים. בשנים האחרונות, עוד לפני המהלך שהוביל ראש העירייה בו משרד האוצר ומשרד החינוך חברו והסכימו ואילן לוין חתום על משהו מיוחד למורים המעתיקים מקום מגוריהם לאילת, אנחנו עמדנו בפני שוקת שבורה. אנשים לא רצו לבוא כי אמרו שהם יכולים ללמד בכל מקום אחר בארץ. יתרה מזאת, הם יכולים לעבוד בבית ספר אחד בבוקר ובמקום אחר בערב ואצלנו זה בלתי אפשרי. מורה שלא גר כאן, לא יכול ללמד כאן. אין לי מורים בטיסה. אני לא יכול להביא מורים מתמנע או ממקום אחר. חבל הארץ הזה, המרחק הוא לא רק מרחק פסיכולוגי אלא המרחק הוא מרחק אמיתי ומשמעותי.


נקודה נוספת ואולי אחרונה לעניין הזה היא שיש לזה ביטויים רבים, ואני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים. אתם תקבלו את המסמך שהכנו בזמנו לוועדת החינוך שראש העיר ייתן לכם. תחשבו על כך שנניח שבארץ מותר ללכת שני קילומטרים ברגל מהבית לבית הספר. נניח. עשינו את זה פעם למישהו ממשרד החינוך, אתו היה לנו ויכוח על המיפוי. הוא הגיע בחודש מאי, ראש העיר לקח אותו בהליכה רגלית, לא ארוכה, מבניין העירייה לבית הספר אותו הוא רצה להראות לו, אבל האדם הגיע מתנשם והיינו צריכים להזמין אליו את נטל"י. שאלנו אותו מה קרה, אתה בלי תיק, אתה רק הולך. זאת אומרת, הסיפור המורכב הוא שמזג האוויר, הקיצוניות של מזג האוויר, 42 מעלות בצל, העובדה שאומרים הצללה, אלה הרי שטויות, אתם יודעים שאין דבר יותר בלתי שווה, מחלוקה שווה לבלתי שווים. אז מה אם הוחלט שיש שני אחוזים, עשרים אחוזים, שבעים אחוזים הצללה? ילד אילתי לבנבן, אם הוא לא רוצה להיראות כמו ראש העיר, הוא צריך להיות בצל.

למה אתה מביא אותו תמיד כדוגמה?

כדוגמה טובה. בגלל שראו אותו הסודנים בטלוויזיה, לכן הם באים לכאן.


זאת אומרת, הטמפרטורה הזאת, מעבר לבלאי שזה עושה למזגנים, למערכות הצינון, לאספלט. יאמר לכם ראש העיר כמה עולה לעשות קילומטר כביש באילת. עולה, נדמה לי בשלושים אחוזים יותר, כי החום מתיך את הכביש ואחרי שנה-שנתיים צריך לעשות חדש.

מה זה מחייב?

השקעות. תחזוקה והשקעות.

ראש העיר עם כושר השכנוע שלו ואתה עם השפה היפה, לא הצלחתם לשכנע את שטייניץ שהוא איש מלומד ואינטלקטואל ובעל לב זהב?

לא. למרות כל המעלות, לא.

התשובה היא לא.

חייבת להיות התייחסות עקרונית אחרת לאילת. אי אפשר לשקול אותה באותו מדד, ולא רק בגלל שאנחנו העיר הכי פריפריאלית. יש נושאי ייחוד כל כך רבים ומורכבים. היום דיברנו בכניסה ואמרה המפקחת שכדי להגיע לעשות פיקוח באילת, היא צריכה לנסוע שלוש שעות בכיוון אחד. היה איזה אירוע חשוב בבית ספר מחר, ואני רוצה אותה מחר, מה היא יכולה לעשות חוץ מלתת עצות בטלפון?

אני באה מבאר שבע אחת לשבועיים ליומיים-שלושה.

אנחנו מדברים על מפקחת כוללת. זאת אומרת, נוכחות מסיבית בעיר. המרחק הזה, יש לו משמעויות.

את מפקחת רק באילת?

לא.

חברים, אנחנו לפני יציאה לסיור. אנחנו גדושים באינפורמציה ואנחנו מתנצלים על כך שאנחנו מתלהבים התלהבות יתרה על המידה, אבל לא בכל יום מגיעים לכאן כל כך הרבה אנשים חשובים. יש לנו הרבה מאוד חומרים. אני ממליץ שכל החומרים הללו ייכנסו למיניבוס ובדרך לשדה נחלק לחברי הכנסת בתקווה שתוכלו לעיין בהם במהלך הימים הקרובים.


אנחנו יוצאים עכשיו לסיור בבית ספר יסודי שנקרא בית ספר צאלים. אני אספר לכם בדרך אל המקום.


גילה גולן פרץ היא מנהלת בית ספר צאלים ואני מבקש אותה להציג את הפעילות החינוכית שמתבצעת בבית הספר. אני רוצה לספר שמאחור יושבת סיגל, שהיא יושבת ראש ועד ההורים המרכזי, דהיינו, יושבת ראש כל ועדי ההורים בעיר. היא חברה בסיירת והיא ילדה שגדלה וצמחה באילת והתמנתה לאחרונה להיות יושבת ראש הוועד ואנחנו גאים על כך שמהשכונה צומחים החברים הטובים.

ברוכים הבאים לבית ספר צאלים. נמצאות אתי כאן מנהלת החטיבה הצעירה, סוזי קינן, וסגניתי, יפה זיסמן. אני מנהלת בית הספר זו השנה הרביעית. התמניתי על ידי מינהל החינוך ולאחר מכן עברתי מכרז במשרד החינוך ואני שמחה להיות מנהלת בית ספר כה מיוחד ואני גם אסביר למה.


בבית הספר יש 453 תלמידים – בחטיבה הצעירה, מגן הילדים, מגיל חמש ועד כיתה ו' שמתחנכים אצלנו בשני בתים בחטיבה הצעירה, בהם לומדים יחד תלמידי גן וכיתות א'. את החטיבה העליונה מפעילים מכיתה ב'. המעבר הוא מעבר רך מאוד שמאפשר לילדים הסתגלות ללמידה בתוך תנאי בית הספר ואין הדבר מובן מאליו בימינו אנו.


נקודת המוצא של בית הספר. בית הספר הוא בית ספר קהילתי ונקודת המוצא היא עבודה תמידית ורצופה ביחד עם ההורים. אנחנו מאמינים שילד מתחנך בתוך ביתו, קודם כל הוריו אחראים על חינוכו ואנחנו כבית ספר יסודי מהווים תחנה מאוד חשובה ומאוד מרכזית בחיים שלו ואמונים לעשות את עבודת החינוך בשיתוף עם הבית, כי אם הבית רחוק בערכים שלו ובאמות המידה שלו מבית הספר, אזי הילד נופל בין הכיסאות ולא יכול לממש את הפוטנציאל שלו ולהתחנך על ערכים.


אני חוזרת הרבה על המילה ערכים מכיוון שזה הדבר שמוביל אותי ואני מובילה אותו בבית הספר ממש בחירוף נפש.


אני מאמינה שערכים הם הבסיס החשוב ביותר ועליו אפשר להגיע למצוינות ולהצטיינות. שקודם כל יהיו בני אדם ואני אומר את זה בצורה הכי פשוטה. שינהגו כבני אדם החיים בתוך חברה. אנחנו רוצים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות על מנת שבוגר בית הספר יצא מכאן כאשר הוא בוגר ראוי מבחינתנו וזה אומר שהוא מצטייד בארגז כלים שלמעשה בתוך הארגז הזה יש כבוד לאנשים מבוגרים ולחברים, ויש נתינה ותרומה לחברה. אנחנו עושים המון פעילויות מהגן על מנת שהילד יבצע ויקיים תרומה ונתינה, ינהג בסובלנות בחברה, ידע לקבל את השונה. יש לנו גם ילדים נכים בבית הספר, על מנת לשלב אותם בחברה רגילה. הם לא שונים אלא למעשה יש להם צרכים מיוחדים אבל הם חלק מאתנו.


הערכים, אכן זה הדבר החשוב ביותר ומי שמוביל את הערכים האלה, זה לא רק מנהלת בית הספר אלא הצוות שלי הוא הכלי שמהווה מודל, מופת ודוגמה והוא מוביל את תלמידי בית הספר.


ערכים, לא מדברים ערכים. ערכים עושים. אם לא מקיימים אותם, אם מורה לא ינהג בכבוד בתלמידיו, אזי הילד לא ילמד כיצד מכבדים. זה מתחיל קודם כל בצוות המורים שהם הכלי המרכזי על מנת לממש את זה. התברכתי בצוות גדול, איכותי ומוביל דרך, ואני באמת זכיתי בהם. זה לא דבר מובן מאליו. לכן הכניסה שלי לבית הספר בהובלה של תחום הערכים הייתה לי לא רק זכות אלא גם קלה. צוות איכותי, צוות יציב והדבר הזה לא מובן מאליו באילת. זה צוות שכמעט לא מתחלף והתחלופה בו היא משהו כמו מורה עד שני מורים משנה לשנה וזה דבר נדיר בעיר אילת מכיוון שזאת עיר שההתניידות בה, גם של תלמידים וגם של מורים, היא רבה ובכל שנה צריך לעשות את התהליכים ולחנך לתרבות אותה אנחנו רוצים להשיג מחדש.


אני אדבר בעיקר על התוכניות בבית הספר. אנחנו מקפידים בכל יום ראשון, פותחים שבוע בטקס ממלכתי ערכי עם הנפת דגל, שירת התקווה. זו השנה הרביעית מהיום שנכנסתי לבית הספר. כולם באים עם חולצה לבנה ובצורה חגיגית מברכים על שבוע טוב ומבורך. בתוך הטקסים הללו אני מובילה את כל הנושא הערכי. בכל שבוע כיתה אחרת או קבוצה אחרת מבית הספר, כמו מועצת תלמידים, היא למעשה מופיעה אבל היא מלמדת בתוך הטקס ערך שאנחנו מובילים אותו באותו חודש בהלימה למפתח הלב, לתוכנית החברתית של משרד החינוך.


אתם תראו גם היום, תוך כדי הסיור, את ערך החודש, ניהול קונפליקטים, דרך המשחק. אנחנו מקפידים לתת לילדים חוויה לימודית על מנת שהם יאהבו את בית הספר ויאהבו לעשות את הפעולות שמתקיימות בו.


תרבות ישראל ומורשתה, נכנסה השנה לכיתות ו' בבית הספר היסודי. אני החלטתי כבר בשנת הלימודים הקודמת לבנות ביחד עם הצוות שלי תוכנית ספיראלית מהגן ועד כיתה ו', כאשר השנה אנחנו מתמקדים בחוזה המדינה בנימין זאב הרצל. אני חושבת שאת חשיבות עליונה שידעו מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. הילדים במחצית השנייה של השנה הזאת, כולם עוסקים בעבודת חקר בנושאים שונים בתחום עצמו. זאת יכולה להיות מנהיגות, זה יכול להיות חזון והגשמה. כל צוות מורים בשכבה בנה תוכנית וכמובן ששכבה ו', את המחצית הראשונה – וגם את זה אתם תראו היום – מקדישה לגיל מצוות. לא בנות מצווה אלא גיל מצוות. אנחנו עושים גם לבנים שיחוו את בר המצווה רק שנה אחר כך, את ההכנה לדעת מהי פרשה, לדעת את הדרשה שלהם, לעשות מסע אל האני, קודם כל עצמי, משפחתי, קהילתי, עמי ומדינתי. גם זה תהליך שאנחנו מאוד גאים בו. זאת השנה השנייה לגיל מצוות. לאורך כל השנים היה בנות מצווה בלבד והתהליך הזה של בנים ובנות שחווים אותו, אנחנו גאים בו ושמחים עליו.

הבנים מניחים תפילין?

הם לומדים על התפילין. אני מדברת על כיתה ו'. בטקס הסיום, שזה הורים וילדים, מסע אל הדרשה, הילדים גם על הבמה וגם האבות מברכים את ברכת הבן. אנחנו עושים את כל התהליך. זה תהליך שהוא מקדים ויש לו חשיבות עליונה אצלנו כי גם זה חלק מהערכים שאנחנו רוצים להטמיע. בית הספר הוא לא בית ספר דתי, אבל עדיין זה בית ספר ממלכתי בתוך מדינה יהודית.


מוגנות. בהלימה לתוכנית העירונית, עיר ללא אלימות שמוביל ראש העיר. אנחנו התחברנו לתוכנית זו השנה השלישית למעשה והשנה אנחנו רואים את התקנון שלנו וחתמנו עליו ביחד עם הורים בחג החנוכה. קראנו לזה אור וחושך מן העבר. הפעילות הייתה בתוך הכיתות כאשר הורים סיפרו על הערכים שהיו נהוגים בבית הספר בנושאים שאנחנו בחרנו, בנושא הכבוד ואחריות. הם סיפרו איך זה היה בזמנם והילדים היו ברמת הקשבה. פתחנו להם את הצוהר הזה, קודם כל של שיח הורים וילדים ולצערנו כולנו חיים בתוך עמנו ויודעים שהמציאות היום, המציאות המשתנה בתוך הבתים, איננה מציאות לה פיללנו, אבל אנחנו עוסקים רבות על מנת שהורים כן יקיימו דיאלוג עם הילדים שלהם ויספרו כיצד הם חוו את חוויית החינוך שלהם ויעבירו מדור לדור.


חתמנו על התקנון והוא בהלימה לתקנון המחוזי של משרד החינוך, אבל לפני כן, שנתיים עסקנו בניתוח אירועים בשעה שבועית קבועה בתוך המערכת, כיצד אני מתמודד בחברה בצורה הטובה ביותר ולא לאלימות. אפס סובלנות לאלימות. את זה הובלנו במשך שנתיים. רק השנה חתמנו על תקנון. זה היה תהליך מאוד ארוך על מנת להכין את הקרקע ולהבשיל אותה, גם הורים וגם ילדים, לחתימה.


אני לא רוצה לדבר יותר אלא להראות כי אין יותר טוב ממראה עיניים. יש לנו הרבה תוכניות בבית הספר. בבית הספר יש תוכנית אמירים. אנחנו נבחרנו, ותודה על הבחירות שנעשות לבית הספר, תודה לדרור, למירי, לראש העיר. נבחנו כפיילוט לקיים את תוכנית אמירים למצוינים. נבחרו שכבות כיתה ג' ו-ד'. התלמידים הללו חווים חוויה מסוג אחר, רטוריקה, אסטרונומיה, NLP, מתמטיקה, חשיבה מסדר גבוה ועוד ועוד. זאת חוויה בפני עצמה. הם נשארים חמש שעות שבועיות נוספות בבית הספר ומקבלים את השעות האלה.

מה זה NLP?

התחברות לעצמי ומתוך העצמי.


קשת בענן, זאת תוכנית שאני יצרתי בבית הספר זו השנה השנייה. זוהי תוכנית שנותנת מענה רחב מאוד לתלמידים לצרכים מגוונים. לא הילד המאתגר כפי שאנחנו מגדירים אותו אלא תלמידים שזה יכול להיות ילד שקוף בכיתה שלא שומעים את קולו, ולכאורה הכול בסדר אבל זה ממש לא בסדר, וזה יכול להיות ילד עם דימוי עצמי נמוך. אנחנו נותנים מענה בקבוצות קטנות. לקחתי מתוך תקציב קרן קריב לטובת העניין. המדריכים שיש להם אוריינטציה טיפולית עושים עבודה עם קבוצות של עד חמישה ילדים מתחילת השנה ועד סוף השנה. בשנת הלימודים הקודמת, תש"ע, תשעים תלמידים מבית הספר קיבלו את המענה הזה ואותי זה מחזק בכך שאין מנוס מלתת מענה רגשי בתוך בית הספר. כולנו יודעים שהמענה הזה לא יכול להיות גם כשיש לי מרפאה בעיסוק או מרפאה בדרמה, היא לא יכולה לתת מענה למספר כה רב של תלמידים. לכן הקבוצות הללו עושות את התהליך מתוך תקציב קרן קריב שאני הקציתי לטובת העניין ואני מאוד שמחה שאנחנו עושים את זה כבר שנה שנייה.


תקשוב המאה ה-21. אני בטוחה שדיברתם על זה מספיק. בית הספר בשלבים הראשונים ואני אשמח אם תצטרפו אלי לסיור בבית הספר כדי לראות את הילדים.

שאלה. את רוצה לומר שכל מה שסיפרת זה לא תוכנית קיימת כחלק בלתי נפרד מכל מערכת החינוך? אמרת דברים שהם ברורים, שכך צריך להיות בית ספר.

כך זה ראש העיר כאן.

את מדברת על דברים שנראה לי שבדיוק כך צריך לעשות.

אני הגעתי לאילת מירושלים ואני לימדתי בירושלים באחד מבתי הספר הטובים, בית ספר תל"י גילה. אני נמצאת בעיר אילת 15 שנים. אני יכולה להגיד שהתהליך שמתקיים כאן ברמה מערכתית ומוביל אותו ראש העיר, אין לו אח ורע.

יש דברים שהם חוצי מערכת. בכל מערכת החינוך ניתן לראות את הכינוס השבועי כחלק מהאני מאמין שלנו באגף החינוך. בכל בתי הספר תוכלו לראות את הכינוס השבועי במעמד הנפת הדגל ושירת ההמנון. בכל מוסדות החינוך אתם תראו את התוכנית של עיר ללא אלימות. בכל בתי הספר אתם תראו את תוכנית התקשוב. בכל בתי הספר אתם תראו את הדרישה שלנו לחינוך לערים. מה שיפה לראות בין בתי הספר זה את הייחודיות של המנהלת, איך שהיא לוקחת את זה על פי התפיסה שלה ועל פי האני מאמין שלה.

כמו שנאמר, חנוך לנער על פי דרכו.

זה גם לייצר תוכניות על פי הצרכים בתוך המסגרת הרחבה הזאת.

אצלי הילדים לומדים בבית ספר דתי וכשהם צריכים לקרוא פרשת השבוע, אני לקחתי רב שילמד אותם.

כי שם רוצים עוד יותר.

לא בכל בית ספר מלמדים פרשת שבוע.

יוצאים מנקודת הנחה שזה בא מהבית.

אנחנו מכינים אותם לתהליך. ללמוד הם יצטרכו שנה אחרי כן, אבל שקודם כל ידעו מה זה.


הסביבה הזאת היא תוצר של זכייתנו בבית ספר ירוק. לאחר עבודה מאומצת בתחום הקיימות, קיבלנו משאב ובנינו כאן סביבה שלמעשה קראנו לה חונכים אלי לסביבה. לכל שכבה בבית הספר מוקצה כאן חלון בתחום הסביבה בה אנחנו חיים. כל שכבה קיבלה, אם זה צפרות, בעלי החיים באילת, המדבר ועוד ועוד. כאן החלונות הם חלונות לייצוג. בכל פעם שצריך, מוצגים בתוך החלון עצמו.


אנחנו מקיימים כאן ברגע זה שיעור בתחום המדעים עם המורה לאורה לתלמידי כיתה ה', ואם אתם רוצים לשאול אותם על הסביבה, בבקשה.

אתם נהנים ללמוד כאן?

כן.

אתם יודעים מה הביקור הזה?

כן.

אנחנו הגענו שמונה חברי כנסת שהם חברי ועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ישראל. מי שר החינוך? מי שיודע, ירים יד.

גדעון סער.

מי יושב ראש ועדת החינוך? הייתה רוטציה. היה לנו יושב ראש ועדת החינוך במשך שנה וחצי ועכשיו הייתה רוטציה וב-8 בנובמבר נכנס יושב ראש חדש וקוראים לו אלכס מילר ממפלגת ישראל ביתנו. גם אני חברה במפלגת ישראל ביתנו ושמי אנסטסיה מיכאלי. יש כאן ייצוג מאוד גדול של מפלגה. נמצאת אתנו יוליה שמאלוב ברקוביץ, חברת כנסת ממפלגת קדימה. נמצא כאן חבר הכנסת דניאל בן-סימון שהוא מאוד שמח להיות כאן והוא ממפלגת העבודה. נמצא חבר הכנסת נסים זאב ממפלגת ש"ס. נמצא חבר הכנסת כרמל שאמה שעכשיו הוא יושב ראש ועדת הכלכלה שגם בה הייתה רוטציה והיה טקס לפני שבוע מאוד מיוחד כשהוא נכנס לתפקיד. הגיעו לשם גם אביו ואימו והם שמחו מאוד שגידלו ילד. גם הילדים שלו היו, שלושה בנים. הוא האיש שמחזיק את המפתח של הכלכלה של מדינת ישראל. זה היה טקס מאוד מיוחד.


נמצא כאן מי שמחזיק מפתח קטן של אחת הדלתות לחינוך, וכל מה שכאן מתרחש, וכך גם כל חברי הוועדה שהגיעו לראות ולחוש את זה. תודה רבה על כך. מי ראש העיר של אילת?

מאיר יצחק הלוי.

כל הכבוד. תודה רבה.

כאן מתקיים באופן קבוע מפגש תלמידים חונכים תלמידים. זאת הספרייה. את הנושא מובילה מחנכת כיתה ו', חוה אלקיים.

אנחנו נפגשים כאן לפרויקט שנקרא פרויקט יח"ד קריאה. יח"ד הוא ילדים חונכים ילדים. ילדי כיתה ה' יוצאים שלוש פעמים בשבוע מכיתתם כשהם חונכים פעמיים בשבוע את ילדי כיתה ב' ופעם בשבוע הם אתי להנחיה, להכנת השיעורים הבאים. הילדים יושבים אחד לאחד ומעבר לקריאה, להאזנה, לשיחה שמתנהלת ביניהם, עם כל זה שהם תלמידים בוגרים ותלמידים צעירים, מוצאים נושאים משותפים ותמיד יש להם על מה לדבר.


החברותה הזאת באה לידי ביטוי גם בהפסקות, גם מעבר לשעות הלימודים כאשר הם נפגשים. חלק מהלמידה היא לשמוע ילד אחד לאחד קורא. מעבר לקריאה יש גם הבנת הנקרא. זוהי תוכנית שחיברו אותה באוניברסיטת ירושלים ואנחנו כבר קרוב לעשר שנים מנהלים את התוכנית הזאת. יש לי בוגרים שהיו חונכים והם באים לבית הספר על מנת לפגוש את החניכים שלהם שהם עדיין לומדים כאן.

יש לנו תלמידי כיתה ב' שהופכים להיות חונכים בכיתה ה'. התרומה היא הדדית.

גם את מגילה?

לא. אני מדימונה.

במקום הזה מתקיימת תוכנית בהלימה למפתח הלב. ניהול קונפליקטים דרך משחק. מי יודע מה זה קונפליקט?

פתרון בעיה.

פתרון בעיה וניהול קונפליקט.

דעות שמתנגשות.

נכון שבישראל אין בכלל קונפליקטים?

ברשות המנהלת, אני רוצה להוסיף לגבי המהות של בית ספר קהילתי שלא מספיק הודגש. יש כאן פעילות של העשרה בנוסף ליום הלימודים הרגיל. אחר הצהרים בית הספר מאפשר פעילות בלתי פורמאלית. מגרש הספורט של בית הספר פעיל במשך השבוע כמגרש מואר לילדי השכונה. זאת אומרת, הפקענו את המקום ובית הספר הוא בית ספר קהילתי. במקום הזה פועל בית כנסת בשבת.

אנחנו ניכנס לכיתה ו'. הנושא הוא מורשת.

שלום, אנחנו כיתה ו' בבית ספר צאלים באילת. אני המחנכת של הכיתה הזאת. מישהו מוכן להסביר מה אנחנו עושים כאן?

זה שיעור יומן מסע. המשימה הייתה: נשלחתם לייצג את ישראל באירוע חשוב. קחו רשימה של חפצים המייצגים. תוכלו לקחת חפצים. נמקו בחירתכם. הקבוצה שלנו בחרה לקחת תמונה של גלעד שליט כדי להגביר את המודעות להחזרת החייל החטוף. אלה עוד חפצים שבחרנו ביחד. תעודת זהות, כי התעודה מייצגת את ישראל. ספר תנ"ך כי הוא מסמל את ההיסטוריה היהודית. את ההמנון שלנו, כדי להתגאות במלים שכתובות בו. דגל ישראל שזהו הסמל היחידי של ישראל. תמונה של דגים צבעוניים מאילת כדי להראות את המגוון העצום שיש בים סוף.

קבוצה אחרת רוצה לציין פריטים משלה?

אנחנו כתבנו ספר תורה כדי להראות שאנחנו יהודים. אנחנו בחרנו את דגל ישראל כדי לייצג את ישראל ולהראות מהיכן באנו. תמונה של בנימין זאב הרצל כדי להראות שאם תרצו אין זו אגדה.

בחירה מצוינת.

תפילין, כדי להראות שאנחנו שומרים מסורת. סמל ישראל כדי להציג שיש לנו מדינה לאומית, מדינת ישראל. סמל אילת כדי להראות שאנחנו גרים באילת. עלה זית, להראות את השלום.

אנחנו בחרנו יונה לבנה שמסמלת את השאיפה של כולנו לשלום. את סמל המדינה שמסמל שאנחנו עם חופשי. חנוכייה שמסמלת אור ואת המנורה במקדש. נרות שבת, פריט יהודי, פריט של מצווה. ספר תורה שמסמל את ההיסטוריה של עם ישראל ומסמל ערכים יהודיים.

תודה רבה.


ילדי כיתה א'. זה גן הילדים. המתחם הוא המתחם המשותף לגן ולכיתה א'. הם עושים פעילויות רבות ביחד ומזינים אחד את השני. זה מבנה של החטיבה הצעירה. ילד שהגיע לכאן והוא עדיין לא בשל, הוא נמצא בסביבה הטבעית שלו, בסביבה בטוחה. זאת חממה לימודית.

שלום לכולם, ברוכים הבאים לאילת ולגן מגן בפרט. אני גילה נחמני, מפקחת על גני ילדים מטעם משרד החינוך ואיילת צמח היא מנהלת גן מגן שבנוסף להיותו גן קונבנציונאלי, כמו כל הגנים האחרים בעיר, יש כאן לפחות ארבע יוזמות מיוחדות שאיילת פיתחה יחד עם המשרד והרשות. הגן הזה הוא גן משולב, גן חובה משולב, וזה אומר שיש כאן שליש ילדי חינוך מיוחד, עשרה ילדים, ועוד עשרים ילדים רגילים שמשתלבים ביחד וכל אחד מקבל את התוכנית שמתאימה לו.


היוזמה השנייה הוא גן ירוק. לפני שנתיים הגן הזה קיבל תו תקן גן ירוק. אתם תראו את כל הנושא. יש לנו תשעה גנים באילת וזה המספר הכי גדול שיש בארץ של גנים ירוקים. כל הנושא של חינוך סביבתי מטופח מאוד יפה בתוך הגן הזה. יש כאן יוזמה נוספת שנקראת מהערוגה לצלחת, בכל הנושא של חינוך לבריאות, איך מחנכים את הילדים לתזונה נבונה, לפעילות גופנית, לשמור על הגוף וכולי. זה גם גן תל"י שהוא מתגבר לימודי יהדות.


אני מעבירה את רשות הדיבור לאיילת. משהו קצר על הגינה וניכנס פנימה.

אני רוצה לברך על כך שיש לנו בגן דגל של מדינת ישראל. זה גן ילדים.

זה בכל הגנים.

בכל בתי הספר יש תורן עם דגל.

לפחות פעמיים בשבוע אנחנו שרים את ההמנון.

חינוך לציונות, חינוך לערכים, חינוך ליהדות, למורשת ישראל.

הגיעו אלי אנשים שאמרו שלא בכל מקום הדגל נמצא ובגני ילדים בכלל אין דגלים.

מספר מלים על הגן. אנחנו מטפחים בגן גינה שבצד אחד יש בוסתן ברוח שבעת המינים, כמה שאפשר ומה שמתאים לגדל באילת, וכאן מצד שמאל שלי יש את ערוגות הירק. הילדים לא מביאים כריכים אלא אנחנו מכינים יחד עם הילדים את הארוחה עם דגש על מזון בריא. אוכלים לחם מקמח מלא.

הסייעת אופה כאן את הלחמניות ביחד עם הילדים.

הכנת ממרחים, חשיפה לסוגי מזון שונים והכל בדגש בריאותי וזה כדי ללמד את הילדים לאכול מזון בריא. צמצמנו את כמויות האוכל המיותר, את החטיפים וגם בימי הולדת אנחנו מביאים רק עוגה. מכוונים את הילדים לאכול בצורה אחרת ובריאה יותר.


בואו נערוך סיור קצר. מעבר לזה שהגן שלנו הוא גן משלב ילדים, אנחנו באמת משתדלים לתת דגשים יהודיים בגן עם שייכות לארגון תל"י. בגן הילדים שלנו נחשפים למורשת ישראל, לתפילות, ואנחנו מלמדים את היהדות כתרבות ולאו דווקא כחינוך למצוות. מדי יום שישי כמובן, כמו בכל גן, מתקיימת קבלת שבת ומדי יום ראשון אנחנו גם נפרדים מהשבת בטקס הבדלה שנערך כאן. הילדים יודעים יפה מאוד לשיר את כל שירי ההבדלה ואת התפילה ולהיפרד מהקודש ולצאת לשבוע החול שמתחיל ביום ראשון.


פרויקט נוסף שקיים בגן שלנו, מעבר לכך שהילדים מכינים את האוכל שהם אוכלים מדי יום, הם גם קונים אותו יחד אתי. מדי שבוע יוצאת קבוצת ילדים יחד אתי לסופרמרקט הקרוב, בסיוע של ירמי שהוא סבא גן מתנדב אצלנו ומסייע לנו רבות, ועל כך תודה.

כמה סבא גן יש באילת?

ארבעים סבים וסבתות שמגיעים יום בשבוע ליום פעילות מלא בגן הילדים.

הם נקראים זהב בגן והם זהב אמיתי.


אם כן, אנחנו יוצאים לסופרמרקט ועורכים למידה של אין ספור תחומים, הן בתחום השפה, בתחום המתמטיקה, בתחום כישורי חיים ועוד המון דברים אחרים שלומדים תוך כדי מיון בקבוצות. באמת זה המקום להודות לגילה המפקחת שלי שמאפשרת לי לעשות דברים שהם לא שגרתיים, להעיז ולפרוץ קצת את גבולות הגן ולצאת החוצה. הילדים מאוד מאוד נהנים. יש להם חוויית קניות אחרת. הם לומדים מהי צרכנות נבונה, לומדים מה בריא ומה לא, ובאמת זה משפיע על החיים.


יש דגש מיוחד על טיפוח אקלים מיטבי בכל העיר ולא רק בגן שלי, אבל בגן שלנו, כיוון שזה גן משולב ויש ילדים שיש להם גם הפרעות התנהגות, אנחנו רואים באמת הצלחה מאוד מאוד גדולה בטיפוח אקלים מיטבי, ברוגע. אפשר להיכנס לגן בכל שעה לראות ילדים עצמאיים, עובדים, משחקים ובטוחים. יחד עם כל התוכניות, כמובן שזו המטרה הראשונה, שהילדים יגיעו למקום טוב ומוגן, שהם ייהנו מחום, מאהבה, מתמיכה וכמובן ייחשפו לכל תוכנית הליבה שכולנו עובדים לפיה.

חברת הכנסת תירוש, זה נהוג גם בגני הילדים ברחבי הארץ או רק כאן? העניין של ההליכה המשותפת לסופרמרקט.

זה פרויקט.

יש כאן הרבה פרויקטים שחברו יחד. יש כאן גן משולב ומעצם טבעו הוא מרובה צוות כי גן בו יש שליש ילדי חינוך מיוחד ושני שליש ילדים רגילים, יש כאן בעצם שתי גננות, גננת לחינוך מיוחד וגננת אם שנמצאות באופן קבוע בגן ושתי סייעות. במקרה כזה אפשר לצאת עם קבוצה של שישה ילדים ועדיין הצוות לא חסר.


הדבר הנוסף הוא שיש כאן פרויקט זהב בגן שנכנס פנימה ואז יש לנו עוד איזשהו תגבור שיכול ללוות את הילדים והצוות החוצה. דבר נוסף הוא כל הנושא של חינוך לבריאות ותזונה נבונה כאשר הכול חובר יחד. צריך כמובן להציג את זה כפרויקט וכל פרויקט שלנו מוצג עם רציונאל והתאמת דרכי פעולה. הוא נבחן על ידי ואם הוא נמצא ראוי, אנחנו מאשרים אותו והוא יוצא לדרך.


אני כן יכולה לומר שאילת שופעת פרויקטים, לפחות בגני הילדים ויש יוזמות ופרויקטים. אני יודעת שזה צומח אחר כך גם לבתי הספר.

אני מבקש את התוכנית שלכם להעביר לממשלת ישראל כדי שגם שם יתחילו להתנהל כך.

שילכו לסופרמרקט ויראו כמה עולה.

שיראו גם איזה מוצרים כדאי לקנות כי הם לא מזהמים את הסביבה ואיזה מוצרים לא כדאי לקנות ומתי לקנות מוצרים שהם באריזות גדולות.

צריכים ללמוד מהצעירים האלה איך אפשר לעבוד ביחד ולדבר בשפות שונות.

אנחנו בעצם מבקרים בגן אחד, אבל בכל הגנים שלנו פועלת תוכנית אילנות, תוכנית המוגנות כחלק מתוכנית עיר ללא אלימות. בכל הגנים שלנו פועלת תוכנית אוריינות והשנה ספריית פיג'מה.

בשנים קודמות היה כל הנושא של עידוד הקריאה וטיפוח קורא מיומן ומעורב.

בכל גני הילדים שלנו יש שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים או מה אלה שאנחנו קוראים להם ילדי PDD, אוטיסטים, עם סייעת צמודה בתוך גנים רגילים עם אוכלוסייה רגילה. זאת אומרת, מלבד זה שיש גני חינוך מיוחד פרופר מאופיינים כחינוך מיוחד. בכל מערכת הגנים שלנו, אני יכולה לומר בגאווה ולא רק על דעת עצמי, יש לנו גננות מקצועיות מאוד, מתמקצעות, עוברות הכשרה, מתפתחות. היה לנו בתחילת השבוע ביקור של הגברת סימה חדד שהיא מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי שבאמת התרשמה מאיכות הגננות.

הם באמת ראו את העושר והגיוון והמקצועיות של הגננות ורמת שיתופי הפעולה בתורה שהולכת ונעשית יותר ויותר נפוצה בין הגנים. אלה דברים שממש הטביעו חותם בביקור הזה.


מה שכן רציתי לומר כאן זה בעצם שכל גננת חופשייה לחלום, לחשוב ולתכנן את החלום שלה ולהגיש אותו ברמה כזו או אחרת של ניסוח. אנחנו יושבות ויש לנו צוות גדול כאן של פיקוח, הדרכה, שיושבים ביחד עם יועצת חינוכית ומנסחים את החזון כדי שיהיה כזה באמת כך שהוא מעבר לחזון וגם מאפשר לילדים להגיע לאיזושהי קידמה מקסימאלית, גם ברמה ההתפתחותית וגם ברמות הלמידה השונות.

אומרים להשקיע בקדם היסודי או ביסודי במורים טובים.

זה היפוך הפירמידה.

גמול של חמש יחידות לימוד לא ניתן למי שמלמד מתמטיקה גבוהה אלא לאלה שמחזיקים את הילדים.

אתם מציגים לנו מערכת חינוך יפהפייה, עשירה, עם המון יוזמות ואז אנחנו מתבלבלים ואומרים שהבוקר שמענו שחסר והנה כאן הכול נמצא. אני לא אומרת את זה בביקורת.

על אף ולמרות הכול.

שנדע שכל מה שרואים כאן, זה למרות הקשיים. תארו לכם מה יקרה אם יהיו כאן יותר משאבים.

נכון. אני מסכים.

הייתי מנהלת עירוני ט' והבאתי את שרי אריסון כי רציתי שהיא תתרום לבית הספר. בטבעי שלי אני לא מתבכיינת אלא אני דווקא משוויצה בבית הספר ובילדים. סיימנו את הסיור והיא שאלה אותי מה אני רוצה. אמרתי לה שאני רוצה שהיא תעזור. היא אמרה לי שהלוואי לילדים שלה מה שיש אצלי בבית הספר. שלא נשכח שיש כאן בעיות בסיסיות.

מאה אחוזים מהגננות שלנו לומדים לאורך שנים ורובן עם תואר ראשון וחלקן כבר עם תואר שני. יש לנו עשר גננות עם תואר שני ועוד חמש בדרך. היתר שעדיין לא עם תואר ראשון, כבר לומדות לתואר ראשון. מי שלא לומדת לתואר, משתלמת באופן קבוע לפחות שישים שעות שנתיות לצד עוד שישים שעות של מפגשי פיקוח. עושים כאן עבודת חריש עמוק והדבר המשמעותי ביותר הוא שכל יוזמה שצצה בגני ילדים מופצת ונותנים לה במה לאותה גננת במפגשי פיקוח והשתלמויות, כך שלאט לאט היוזמה הזאת הולכת ומידבקת. התחלנו כאן עם הגן של חינוך לבריאות והיום כבר יש חמישה גנים כאלה וזה הולך ונפוץ לאט לאט.

איפה ההורים בתוך העסק הזה?

להורים יש חלק מאוד חשוב. הם משלמים מאה שקלים בחודש עבור הקניות. זה יוצא ארבעה שקלים ליום. ההורים תמיד מוזמנים. אני מזמינה אותם לראות את ארוחת הבוקר. הילדים מקבלים גם ירקות וגם פירות. כמובן שללא עזרת ההורים, אנחנו לא יכולים לבצע את הפרויקטים האלה.


שימו לב, זאת שכונת רווחה. זאת אחת השכונות המורכבות ביותר באילת. שכונת אופיר שהיא אחת השכונות המורכבות.

היא בתוך שיקום שכונות.

שימו לב מסביב. זה אומר שהילדים שהגיעו לכאן בתחילת הדרך היו מאוד מגוונים ביכולות שלהם ובתפיסות שלהם, כולל המשפחות והגנים כאן הופכים להיות בית חינוך לילדים.

בתוך הגן הרגיל יש גן מיוחד.

הם לומדים לקבל את השונה ואת האחר ולהבין שכולנו ביחד קהילה אחת.


תודה על הביקור. תודה לאיילת.

אם זה מקובל על היושב ראש ועל החברים, המכובדים, אני מציע לאפשר לפרופסור מירי עמית להציג את הנעשה בקמפוס הכול כך חשוב הצגה של 15 דקות ולאחר מכן נאכל ותוך כדי אכילה נתכנס לסיכומים.

אין בעיה. מקובל.

שלום לכולם. ברוכים הבאים וברוכות הבאות. אני נרגשת פעמיים. אני לא רשומה בתוכנית כי בתי הייתה אמורה ללדת היום, אבל היא ידעה שוועדת החינוך מגיעה ולכן היא הקדימה ואנחנו בין הלידה לבין הברית.

מזל טוב.

תודה. אני שמחה שהדרמתם ואני מתחילה תמיד מהפן האישי. אני אמנם מכירה חלק ניכר וגם עבדנו ביחד. אני באה מהחינוך אבל החינוך שלי אחרי הטכניון התחיל באילת ואצלי זאת סגירת מעגל. אני למדתי מתמטיקה ופיזיקה בטכניון ואחרי תואר ראשון ירדתי לאילת והייתי כאן כמה שנים טובות מאוד, ובגלל שסגרו לנו את מקורות הפרנסה, את מכון תמנע, עלינו צפונה. הביי ברודקט שעשיתי מסטר ודוקטורט. לסגור מעגל כאן זה מאוד מאוד מרגש.


כשאני הייתי באילת, אפילו מכללה לא הייתה כאן. כלומר, לימודים אקדמיים זה היה לא בחלום אלא מעבר לחלום. אתה חולם על משהו שהוא ישים, אבל זה היה מעבר לחלום. כשעזבתי את אילת, התחלתי תואר שני ולא היה אפשרי דבר כזה ולא חלמנו עליו. היום זה 180 מעלות. גם דוקטורט אפשר לעשות באילת. אני תכף אתן את כל הפרטים. אני יודעת שלא מכירים אותם. קיבלתי רבע שעה ואני אעמוד בלוח הזמנים.


באילת הייתה מכללה כמה שנים. קמפוס אילת אוניברסיטאי הוקם בהחלטת ממשלה ב-2002. הוא הוקם עם 200 תלמידים. אני לא רוצה לתת לכם היום את המצגת היפהפייה. קיבלתי מכתב מאוד יפה מטרכטנברג לגבי ההישגים. אם כן, הקמפוס התחיל עם 200 תלמידים והיום, כיוון שהשטח שלי הוא מספרים, כדאי לדעת מספרים מדויקים מאוד: בקמפוס בסך הכול יש היום כ-1,100 סטודנטים, מתוכם אקדמאי נקי לגמרי 768. כל אחד נחשב. אני תכף אומר איזה תוכניות יש לנו, אבל 768 סטודנטים מתוכם כ-20 עד 25 אחוזים, תלוי בשנתון, אילתים או דרומיים וכל היתר מגיעים ממרכז הארץ. הביקוש עולה על ההיצע. היינו צריכים לחתוך כי המועצה להשכלה גבוהה אמרה לנו לחתום ב-700. אז חרגתי ב-10 אחוזים. אנחנו מוגבלים במספר כמו כל אחד אחר.


הסטודנטים שלנו סטודנטים מצוינים. תנאי הקבלה שלנו – וכאן יש לי, אולי בגלל שבאתי ממשרד החינוך בעבר, גמישות מסוימת בתנאי ההתחלה, אפס גמישות בתנאי היציאה. כלומר, אם יש לו בסכם, וכולם מכירים את הסכם, טיפה פחות, אבל טיפה, ואני לא מדברת על הרבה, עדיין הוא מתקבל לפסיכולוגיה, אבל אחר כך הוא עושה את כל הבחינות באותה שעה, באותו זמן, עם באר שבע. זאת אומרת, שאף אחד לא יגיד שכאן יש הנחות כי אנחנו דרומיים.


הם באים בשקיקה, כי הכיתות קטנות. אני מאמינה, התפיסה החינוכית שלי היא לתמוך לכל אורך הדרך כך שעד שהבטון יתחזק, אני נותנת להם פיגומים, חיזוקים מרתוניים, קבוצות קטנות, יחס אישי וכל הדברים האלה. כיוון שאני גם התמחיתי בבדיקה איך מלמדים, המרצים כאן הם מרצים מעולים כי הם לא רק נמדדים לפי המחקר אלא הם נמדדים לפי ההוראה וההוראה עומדת כל הזמן בבקרה. תדברו אחר כך עם הסטודנטים בחוץ ותראו את אופי הסטודנטים.


מה לומדים כאן. יש לנו שני מוקדי דגל ויש לנו את כל השאר. יש מוקד דגל אחד שהוא ביולוגיה וביו-טכנולוגיה ימית שזה המקום היחידי בארץ שיש תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי. תואר ראשון, מתחילים במדעי החיים בבאר שבע והם לומדים כאן כאשר כאן יש לנו מרצים שלנו, יש לנו חוקרים שלנו, יש לנו 16 סטודנטים – יש לנו המון סטודנטים, כ-90 סטודנטים שגמרו תואר שני – יש לנו עכשיו דוקטורנטים ויש לנו גם חבר'ה שעשו סטרט-אפים מביולוגיה ימית. למשל, אחד הבחורים שלנו עושה פיתוח דגי נוי בחצבה, לוקח את החברים שלו והיום זה סטרט-אפ עם יצוא עולמי. מישהי אחרת בודקת למשל - אתם יודעים שדגי הטונה נגמרים ולא יהיה לנו סושי עם טונה - את הקוד של הטונה, של ריבוי הטונה. פריצת דרך עולמית. יש לנו מחקרים אדירים בביו-טכנולוגיה ימית. אנחנו עובדים יחד עם עקבה. בשבוע שעבר עשינו קונסורציום של כל המכונים בסביבה, מכון ערבה, מו"פ ואנחנו עובדים ביחד. החוקרים ממרכז לחקר האגמים והימים אתמול הם במעבדה והיום הם כאן אצלנו, לוקחים את הבעיות משם, חוזרים למעבדה. כלומר, האינטראקציה – זה יביא אותי לקומפוננט החברתי – כל הזמן קיימת. מוקד אחד, ביולוגיה ימית.


מוקד שני שאין מקום יותר טוב בארץ מאשר לחקור מאשר ניהול תיירות. זאת המעבדה הכי טובה. יש לנו ניהול תיירות תואר ראשון ותואר שני גם בתוך ה-MBA. סטודנטים מעולים, חברי סגל שלנו כאן שנשלחו ללמוד בארצות הברית וחזרו, והם עשו מחקרים נהדרים. דוגמה, איך העובדה שאילת עיר תיירות משפיעה על איכות החיים של התלמידים שלה. מחקר אחר הוא אתיקה של בעלי חיים. כאן יש בעלי חיים, דולפינים וכן הלאה, שימוש בבעלי חיים. בעיות אתיות של הדברים. סטודנטית אחת אצלי עושה עכשיו דוקטורנט מהריף. אני עושה את הצד החברתי ומישהו אחר עושה ביולוגיה, איך עבודה עם דולפינים משפיעה על ילדים עם לקויות נפשיות למיניהן. זאת אומרת, יש כאן מחקרים נהדרים על ידי שימוש בתיירות. אנחנו הולכים להרחיב את זה לפנאי ונופש כי תרבות הפנאי היום הולכת ותופסת מקום מאוד מרכזי.


הדבר השלישי, אני קוראת לו כל השאר. יש לנו כאן גם תואר ראשון וגם תואר שני ומתחיל תואר שלישי בעבודה סוציאלית. יש לנו תואר ראשון באנתרופולוגיה, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, בכלכלה ומינהל עסקים, בניהול כללי, בניהול ומינהל עסקים, במשאבי אנוש.

חשבונאות.

מדיניות החינוך, זה תואר שני. הנדסה תואר ראשון עד המעבדות. המעבדות, הם חוזרים לבאר שבע כי זה עולה הרבה מאוד כסף ואין לנו עדיין את המעבדות להנדסה. ודאי שכחתי חצי מהדברים, אבל הביקוש הוא מאוד מאוד גדול. זה מענה מקומי וזה גם מענה לצרכים של החבר'ה שבאים לאילת.


תואר שני יש לנו במינהל החינוך, יש לנו במקרא, יש לנו MBA רב תחומי למנהלים.

כמה תלמידים לומדים מקרא?

זאת שנה שנייה.

מעטים. ארבעה-חמישה.

כמו בירושלים.

תכף אני אומר לך לאן אנחנו מתקדמים. כבר סגרתי תוכניות לשנה הבאה. גם דוקטור דרורי מלמד ויש לנו את פרופסור מאיר גרובר שבוודאי מכירים את השם שהוא מגיע לכאן כל שבוע ומלמד.


עבודה סוציאלית, ארבעה רשומים השנה אבל בפייפ ליין יש יותר, אבל הם לא רשומים. אני אמרתי רק מה שאני רואה ברשימות. פתחנו השנה תוכנית מקסימה לניהול ויישוב סכסוכים, שזה גם ברמה האישית. עשינו פגישה – תודה שבאת – ופתיחה. נרשמו מגוון של סטודנטים כמו עובדים סוציאליים, בנקאים, מסים, עובדי עירייה, רבנית, וכולם בפנים.

זה לתואר שני?

תואר שני. רק תואר שני עם תנאי קבלה מאוד מאוד נוקשים. מה שאמרתי עכשיו, זה תואר שני.


בשנה הבאה אנחנו פותחים כאן תואר שני להוראת המדעים ואולי תקשורת למרות שיש עוד בעיה שצריך לסגור, ואנחנו מרחיבים את תואר ראשון בפוליטיקה וממשל, מזרח תיכון.

ועם כל זה את צריכה להתמודד עם 700 תלמידים.

זאת בכלל לא בעיה. מי אמר שאני רוצה רק 700?

אבל יש לך מכסה.

יש מכסה ואנחנו קצת עוברים את המכסה. היו כאן אנשי ות"ת לא מזמן והם כנראה יאשרו לנו להכפיל את המספר. זאת אומרת, אני הולכת בשני קווים מקבילים.

הוא אומר שזה יותר מדיי קורסים ופחות מדי סטודנטים.

לא, זה לא כל כך כי יש דברים שלומדים ביחד. למשל, ניהול סכסוכים ומינהל חינוכי, אני מראה את שניהם, מתודולוגיות לומדים ביחד, מחצית הקורסים לומדים ביחד ומחצית לחוד.

יש לך אישורים לאגזקוטיב כאן?

כן. יש לי MA לאגזקוטיב והיום הם למעלה.

זה לא בפנים. זה לא בתוך המכסה כי זה לא מסובסד.

זה מסובסד.

אני שואל האם את יכולה לקבל אישור לפתוח כאן גם מסלולים שהם לא מסובסדים.

לא יודעת.

כמו אגזקוטיב, כמו אוניברסיטת תל אביב. יש אגזקוטיב של מדיניות ציבורית.

אני לא יודעת. זאת אומרת, שיבואו באופן פרטי?

כן.

איך אני אגיע למעונות? אתה יודע מה? רעיון. לא חשבתי על זה.

יש מסלול ייחודי מאוד באוניברסיטת תל אביב אותו אני סיימתי. במקביל יש גם את כל הנושא של יחסי החוץ, שני מסלולים, מדיניות ציבורית ויחסי החוץ באוניברסיטת תל אביב. זה מה שאני מכיר אבל יש כל מיני קורסים אחרים. מי שבעצם שם לומד, אלה אנשי המשרדים השונים ואין שום קשר לסבסוד. לאוניברסיטה יש, אבל זה קורס פרטי. אלה 45 אלף שקלים למסלול.

זה רעיון מצוין אבל אני לא יודעת. אני אגיד לך למה זה רעיון מצוין. יש לנו כאן – אני קופצת מנושא לנושא – אני לא יודעת מה האישורים הנדרשים. אני פשוט צריכה לבדוק את זה. יש לנו כאן בניין מעונות חדש חמישה כוכבים. תודה ליצחק הלוי ולקהילת טורונטו. אני רוצה בקיץ להשתמש בו באופן אפקטיבי ולהביא אגזקוטיב בקיץ לדברים כאלה כי זה מתחבר מצוין.


לאן אנחנו הולכים מכאן. קודם כל, תוכניות לימודים חדשות. שנית, ביסוס מחקר היום חדש. קיבלתי פוסט דוקטורנט בביולוגיה ימית. מחקר, מחקר, מחקר. המועצה להשכלה גבוהה רוצה מחקר. שלישית, בגלל שאני באה מהשטח כל החיים, עבדנו ביחד, חיבור מאוד חזק לקהילה.

תגידי שהיית מסמ"רית למתמטיקה של מדינת ישראל.

כן. הייתי אחראית. כל הבגרויות שעשיתם, עלי.

כולל ההדלפות?

לא, ההדלפות כבר לא. בזמננו לא היו הדלפות ולא היו תגובות להדלפות כאלה.

היא הוציאה אותנו מקיבעון שהיה הרבה שנים במקצוע הזה.

כן, אני הוצאתי את המתמטיקה מהקיבעון ואחר כך חזרתי לאוניברסיטה וגם שם הקמתי מחקר וכאן אני רוצה לעשות זאת.


חיבור לקהילה בכל התחומים, הן ברמת בית ספר, הן ברמת קהילה והן העובדה שבאים אנשים מהקהילה, לומדים כאן, מעשירים את עצמם, משדרגים את עצמם וחוזרים לקהילה. כלומר, כל הדברים האלה, זה קשר לקהילה.


דבר אחרון חביב, לאן אנחנו הולכים. אין מקום יותר טוב בעולם מאשר לעשות כאן קמפוס בין לאומי. אין כאן בעיות ביטחון ובשביל הורים מארצות הברית לשלוח לכאן את הילדים, זה חלום. כבר קשרנו קשר עם ארבע אוניברסיטאות מאוד מאוד מכובדות ויש לנו אחת בחבר העמים לשעבר שאנחנו מאוד בקשר אתם. יש לנו פרופסור משם. אנחנו יוצרים קשרים כאלה שאקרדיטציה מכאן מוכרת שם ולהפך, וכבר בשנה הבאה יהיה לנו ברייק בין לאומי לסטודנטים שבאים מהעולם, לומדים כאן מסלול שלם, הם גם שגרירים מאוד טובים וגם באילת זה המקום שכאשר שם יורד שלג, זה המקום הכי טוב.

הם יבואו רק לתקופת הקיץ?

לא. בדקנו גם את ידע האנגלית של הסטודנטים שלנו. למשל, אתה לומד ניהול ויישוב סכסוכים, אתה לומד את זה באנגלית. לסטודנטים שלנו אין בעיה. אנגלית היא שפה בין לאומית. לשנה הבאה יש לנו רשימה של 12 קורסים שיכולים להילמד באנגלית. זה היום בעולם הגלובלי לפתוח דלת של העולם. אין אוניברסיטה שעושה את זה בצורה כזאת.

הם סטודנטים מן המניין.

סטודנטים מהמניין לגמרי. הם רק משלמים קצת יותר אבל הם סטודנטים מהמניין, עומדים בבחינות. אנחנו נחבר את מסע אליהם והרעיון הוא, בנוסף לדברים האלה, קמפוס בין לאומי. הדברים הבאים הם כמובן אקולוגיה ומדבר, סיסמולוגיה וכל הדברים שיש כאן.

מה עם הנושא של לימודי ההוראה של המורים? אני שומע מראש העיר שיש מחסור במורים באילת. אם כבר קיימת אקדמיה, אם כבר קיים מערך של לימודים אקדמאיים בעיר, אולי הגיע הזמן שתתחילו לגדל כאן פרחי הוראה שבאים מתוך העיר אילת.

נכון. לנושא הזה יש את מכללת לוינסקי ואני לא יודעת איפה זה עומד.

מה זה עומד? זה יושב חזק.

אמרתי. יש לוינסקי אבל אני לא יודעת איפה זה עומד. הם עונים על הצרכים של בית ספר יסודי. אצלנו באוניברסיטה לא עושים חינוך ליסודי, בשום מקום בארץ, רק חינוך על יסודי. דיברתי כבר עם דרורי ויש לנו בשני מישורים את זה. מישור אחד הוא תעודת הוראה, וכאן אנחנו עושים סקר אחד כדי לבדוק מה הפוטנציאל, וכפי שאמרתי קודם, משנה הבאה יהיה לנו תואר שני בהוראת המדעים והטכנולוגיה במתמטיקה, כי יש כאן קבוצה גדולה מאוד של מורים שהיו רוצים להגיע לשלב הבא.

אבל יש לך תואר ראשון למתמטיקה כאן?

תואר ראשון במתמטיקה, אף אחד לא שומע, בירושלים גם כן, לא לומדים היום כמעט מתמטיקה לתואר ראשון וזאת בעיה כאובה לי.

איזה מקצועות מדויקים יש לך כאן לתואר ראשון?

מדעים מדויקים, יש לנו הנדסה לתואר ראשון שלומדים גם מתמטיקה, גם פיזיקה, גם מחשבים וכן הלאה.

הנדסת אלקטרוניקה או הנדסת מה?

יש לנו שני מסלולים. אלקטרוניקה וחשמל מסלול אחד בו לומדים מתמטיקה ופיזיקה. ואלה שלומדים מכונות, הנדסת חומרים וכן הלאה, יש להם מתמטיקה ופיזיקה ברמה אחרת.

והם יהיו מוכנים, אם הייתם מוסיפים להם שעות הוראה, להגיע לתעודת הוראה במשך הלימודים?

אני לא בטוחה. הם רוצים להמשיך להנדסה. היום אלה שמגיעים גם לתיכון בהוראה, ואני מכירה את זה טוב מאוד כי הייתי שם, הם מגיעים בדרך כלל מהמכללות שלומדים בכיתה י'.

יש היום את התוכנית של הסבת אקדמאים שבאים מההנדסה דווקא.

כן. אני תכף אגיע לזה. אלה שנרשמו כאן להנדסה, הסטודנטים האלה, הם רוצים ללמוד הנדסה ולא ללמוד הוראה.

נותנים להם אופציה לחיים, עוד תעודה אחת שהם יכולים לקבל.

אפשר לשאול אותם. אני עשיתי סקר קטן.

אני למדתי תואר משולב של הנדסה והוראה, סיימתי תואר ראשון בהנדסה והוראה, אלקטרוניקה ואני מורה.

בארץ?

כן. אני יכול לתת דוגמה של החבר'ה שלמדו אתי, חלקם באמת הלכו לתחום של הנדסה, להיי-טק, אבל חלקם הלכו לחינוך. יש כאלו שלא הצליחו בהנדסה, פוטרו, והם הלכו להוראה. דרך אגב, אני יכול להגיד שזה מוסיף לדעתי משהו כמו שעתיים כל יום, אם אני לא טועה, מבחינת מספר השעות שצריך לתת לטובת ההוראה אבל מבחינת השוק, אם יש משבר, יש להם עוד מקצוע.

נכון. עשינו את זה בשעתו במשרד החינוך. יצאנו עם שני רעיונות כאשר האחד היה אגזקוטיב והשני, נבדוק גם את העניין הזה. כלומר, אני אכנס לחבר'ה מהנדסה ואגיד להם שזה על חשבוננו. דבר מאוד חשוב לגבי אילתים, ובכך אני אסיים, אני אומר להם שזה על חשבוננו ושילכו ללמוד גם לתעודת הוראה.

דרך אגב, אם את בונה מסלול של האנשים שנמצאים כאן באילת ומחזיקים בתואר הנדסאי אלקטרוניקה או כל מקצוע שאת מלמדת כאן לתואר ראשון, אם את מבקשת אישור, יכולים לתת לך אישור השלמה מהנדסים לתואר ראשון באותם התחומים שאת מלמדת כאן ואז בתנאי שאנשים ייכנסו, את יכולה לחייב את זה שחלק מהלימודים שלהם יהיו גם לימודים לתעודת הוראה ואת יכולה לשלב ולקחת את ההנדסאים שלומדים שנתיים, לקחת את הסטודנטים שלומדים אצלך לתואר ראשון – מי שרוצה – ללמוד הוראה, ואז את מרכיבה כיתה כביכול של 20-25 סטודנטים.

אם אתה יכול להישאר כאן יומיים-שלושה-ארבעה, נזמין אותך באופן מיוחד להיפגש עם הסטודנטים. כל הרעיונות שאמרת, הם מאוד ישימים ואני מבטיחה לבדוק וגם לדווח מה נעשה בעניין הזה.


מילה אחת על כסף, מילה לא יפה. הסטודנטים בבן גוריון בעזרת מלגה מקהילת טורונטו, ומשלימים את זה עם פר"ח, זה מכסה להם את שכר הלימוד לתואר ראשון לשלוש שנים. בנוסף לזה יש להם אפשרויות עבודה מאוד מאוד טובות למשל בתיירות כי אנחנו לא מלמדים ביום ראשון כי זה סוף שבוע והם יכולים לעבוד בבתי המלון. כלומר, מאוד מתחשבים בגמישות הזאת והם יכולים לסיים שלוש שנים ללא שכר לימוד וזה דבר מאוד מאוד רציני במדינת ישראל היום.

יש פרסום לזה?

עכשיו יצא פרסום.

אבל אין לך בעיה עם האנשים כרגע. נכון? המכסה שיש לך מלאה.

אם אני באה ל-ות"ת ואומרת שעשיתי פרומושן ויש לי היום 1,200 מועמדים, בבקשה אל תחסמו אותי אלא תנו לי עוד 300 מקומות.

השאלה מה אומרים ב-ות"ת ובמועצה להשכלה גבוהה מבחינת החזון שלהם כלפי אילת, כי אני יודע שיש היום למשל מכללות. גם אותך מסבסדים, אם כבר מסבסדים בתחומים שאת מלמדת. אין לך כאן רפואה, אין לך כאן מחקר של סבסוד מטורף ש-ות"ת צריך להעביר אליך. המקסימום שנותנים לך זה בטח אחד לארבע, נכון? אם אני לא טועה.

כן.

לדעתי אותם המוסדות שהיום לא מגיעים למכסה, מכללות נגיד, הכסף הזה עדיין נשאר בתוך המערכת והשאלה מה אומרים במועצה להשכלה גבוהה לגבי אילת.

בשאלה אחת קטנה אתה נוגע בפעולות רבות מאוד שנעשו לאחרונה. אני גם רמזתי על זה בשיח בוקר שלנו. דרך אגב, אני אומר לפרופסור מירי עמית שאין ספק שכניסתה לקמפוס הכניסה כאן רוח תזזיתית חיובית וזה מה שצריך.


אני העליתי את שני הנושאים, ואני אומר לך את זה פרופסור עמית, לדיון שאנחנו נסכם אותו עוד מעט. העליתי את התקנה המיוחדת לאילת בנושא החינוך והנושא השני הוא האקדמיה. מה שהונח על שולחנו של פרופסור טרכטנברג וחבריו כראש ה-ות"ת זה איך הופכים את אילת לפרויקט לאומי. לא בכדי נקבתי באמירה הזאת. למה? כדי לייצר פישוט לאותם הליכים מעכבים בירוקרטיים לרצונות שלנו והרצונות שלנו הם שמה שהציע, המליץ, אמר, הגה טרכטנברג בסיום כשהוא אמר שהוא רוצה למקד בשיטת המעגלים את המעגלים המרכזיים ולשם לדחוף משאבים שהם לא יושבים בתוך הקריטריונים הקיימים היום. זאת אומרת, יחס של אחד לארבע שאני לא נכנס אליו בכלל ואני גם לא בקיא בו. אני אמרתי שיראה לנו איך הוא בחוכמתו כי רבה שם את אילת כפרויקט לאומי, איך הוא בחוכמתו כי רבה מביא אותנו למצב שהיעד בו נגיע גם ל-3,000 פלוס סטודנטים וגם את המעגלים שיש לנו יתרון יחסי, הופכים להיות פרויקטים לאומיים. אני מאוד מאוד מקווה שהוא יבוא עם תשובות יצירתיות כי הבקשה היא לצאת מהקופסה ונראה איזה קונסטרוקציה מיוחדת בונים לעיר אילת. פרופסור טרכטנברג, אין לי ספק שהוא ידע להביא את הקונסטרוקציה, אם רק ירצה.


משפט אחרון. המטרה שלי כאן בוועדה או הבקשה שלי לוועדה, אנא, שמשו לנו כפה, תעזרו לנו להשפיע על טרכטנברג, על גדעון, על כל האנשים שבסוף בסוף צריכים לקבל החלטה שעניינה קמפוס בן גוריון באילת. לכן, דרך אגב, אנחנו אוכלים כאן היום.

נגיד שיגיעו אליך מחר אלפיים סטודנטים, יש לך מעונות לקלוט את כולם?

לא. מעונות זה דבר חדש אבל בעיר יש מקום. המעונות קיימים רק שנה.

רק השנה הם נפתחו.

בעיר יש לנו מישהי שמטפלת בענייני סטודנטים, יש בניינים שלמים ששכרו. כלומר, יש לזה פתרונות בעיר. יש פתרונות דיור. אני לא רואה איפה אני מאכלסת את כולם, אבל אתה יודע מה? צרות של עשירים. כשזה יגיע, אוהלים אני אעמיד כאן ואני אלמד בהתחלה. זאת לא תהיה הבעיה. אני אשיג מורים, הכול אני אשיג, אבל שקודם כל יבואו.

פרופסור עמית, אני מרגיש שאני ממש מתעלל בחברים כי האוכל כאן והם לא יכולים לאכול. כולנו מאחלים לך מזל טוב להולדת הנכד ואנחנו שמחים בשמחתך. לנו אין ספק שהוא קורץ מחומרים איכותיים על פי תורת הגנטיקה.

תודה רבה.

אני מאחל לכולנו בתיאבון.


אני חוזר ואומר שלראות חבר אנשים מהכנסת כל כך ראוי ומכובד במספרים כאלה, אלה לא דברים ברורים מאליהם ואני באמת מודה ליושב ראש ולכל החברים שמבלים אתנו את היממה האחרונה ואני חייב לומר שגם בהתנהגות מאוד מאוד משתפת. בקיצור, ממושמעים.

אני אפילו לא שאלתי שאלות.

סך כל התיאורים מביאים אותי להגיד את מה שאני אומר. באמת, תודה גדולה.


אני רוצה דווקא להתייחס להערה של חברת הכנסת רונית תירוש כי אני חושב שהיא הערה מהותית בדרך שבחרנו להציג את הדברים. רונית תירוש אמרה שאם הכול כל כך טוב, מה רע. אני אמרתי את זה אתמול, את לא היית, שאנחנו בחרנו בצורה ברורה להציג את החוזקות שלנו ולא את הנהי והבכי. יכולתי לקיים כאן דיון של יממה שכולו נהי ובכי ולהפוך את כל הסיור הזה אבל אני לא רוצה. אני הגעתי למסקנה שבלאו הכי זה לא עוזר לי, אז אם זה לא עוזר לי, אז בוא לפחות נספר. כמו שהגעתי למסקנה שאין שום הגיון כראש עיר להציג תוכניות אסטרטגיות. צריך להציג תוכניות מכאן ועכשיו ומה אתה יכול להוציא, תוציא. אני אומר את זה בכאב גדול מאוד, דרך אגב. אני אומר את זה בצער גדול. אמרתי את זה לאודי ניסן. אמרתי לו שאני איש שאני חושב שהסיסטם שלו אסטרטגי אבל אני כאן מתכוון להיות פרגמאטי ואני חושב שבזה אני נכה.

אתה לא המצאת את זה. להבדיל אלפי הבדלות, המרגלים קודם כל אמרו שהארץ אשר עברנו בה טובה מאוד מאוד וכדי שיאמינו הם פתחו רק בשבחה של ארץ ישראל ואחר כך אמרו את הדבר השני.

יכול להיות שקלעתי לדעת חכמים. אני מודה לך.

זה גורם דווקא לדבר הפוך, לרצון מאוד עז לעזור לך. התחושה היא שאם זה מה שקורה כאן, צריך לתת עוד דחיפה.

תודה על הדברים. אני אומר את זה בהקשר לדבריה של רונית ומה שאומרת יוליה מחזק את דעתי. אני בא ואומר שאני רוצה להציג את החלקים החזקים ואני רוצה לקוות שאני אצליח לגייס את ההזדהות של חברי הכנסת לעזור לי לשמור על החזק והחזק בסוף בסוף יחזק גם את החלשים. אני לא רוצה יותר להציג. אני אטפל בזה. אימא שלי התימנייה לימדה אותי שאם אין אני לי, מי לי. טפל בעניינים שלך. לכן אנחנו רוצים להציג את החוזקות שלנו.


אני חושב שמהנקודה הזאת ננוע קדימה. פעם אמר לי שר פנים, קראו לו מאיר שטרית, שאני מספר סיפורים ואם הכול טוב, למה אני צריך אותו. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יעודד אותי כדי שאני אהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב על ידי זה שהוא ייתן, שהוא יתגמל.

בלשון הגמרא זה נקרא אין מזרזין אלא במזורזים.

יפה. יש תורה שאני מאוד אוהב של הווארד גרדנר שכתב את שבע אינטליגנציות שאני מניח שחלקכם מכירים, שיודעת לתגמל את המצוינים ואת הטובים ואת אלו שמביאים את המסוגלות לידי ביטוי. אלה דברים חשובים. לכן החלטנו לשים את הדברים.


אני חייב להגיד לכם, ואני אומר לך רונית, שאנחנו עוברים חוויות קשות מאין כמותן במסוגלות שלנו להביא לידי ביטוי את מה שאנחנו רוצים והצבנו רף מאוד גבוה. פעמים רבות אנחנו מרגישים שאנחנו קול קורא במדבר, פעמים רבות אנחנו מרגישים שאנחנו לבד ואני אומר פעמים רבות, אבל אנחנו לא מתעכבים שם. אנחנו רוצים להמשיך ולנוע.


כמו שאמרתי, קל מאוד שהעיר הזאת תהיה שבירה. קל מאוד. היא יכולה בשנתיים של עבודה להיכנס להרס וחורבן אבל אפשר לקחת אותה ולהפוך אותה לפנינה של הדרום. אני, הציפייה שלי וזה הקו שלי, לפנות למקבלי ההחלטות ולהגיד להם שיבואו לעזור לנו להתחזק מנקודה שהיא נקודה טובה ולא נקודה שהיא נקודה חלשה.


כשאני מיקמתי את שתי הנקודות שהן נקודות מרכזיות, הנקודה האחת הייתה התקנה ואמרתי את זה מהיום הראשון. דרך אגב, אם תחזרו אחורה ברקע שלי, תראו שאני אומר את הדברים כל הזמן. זאת הנקודה האחת וצריך למצוא את הקונסטרוקציה כמו שאמרת, איך עושים את זה, אם מסכימים שכך צריך לעשות. הנקודה השנייה היא המבנה הזה. לא בכדי אנחנו מסיימים כאן. המבנה הזה מבחינתי הוא מבנה שיש לו משמעות אסטרטגית להרים את כל המערכת קדימה ופרופסור מירי עמית לחלוטין מקבלת מאתנו רוח גבית כל כך רצינית עד שיש מי שאומר לי שאני מתערב התערבות יתר על המידה במה שקורה, אבל אין לי שום בעיה עם זה. דרך אגב, כל הסטודנטים בעיר אילת, יש להם את מספר הטלפון הנייד שלי. לכל הסטודנטים יש את מספר הטלפון הנייד שלי והם מוזמנים להתקשר אלי מתי שהם רוצים וחלקם אף עושים זאת כי אני חושב שזה חלק מתוך אמירה לשפר את הדברים.


לכן, לסכם את דבריי באמירה ברורה. לי מאוד חשוב, ואני מבקש ממך אדוני היושב ראש ומבקש מכם חברים, לא דיברתי שום דבר שלא קשור לחינוך. אתם רואים שאני מכתת רגליי בכנסת וכמעט כל שבוע אני שם בוועדה כזאת ובוועדה אחרת כדי לנסות לקדם את ענייני העיר אילת וזה מה שחשוב. אני מבקש מכם לקחת את העיר אילת לא רק בהיבט הלוקאלי. לעיר אילת יש ערכים אסטרטגיים לאומיים וכך צריך לטעמי לראות אותה. אני מאמין בזה באמונה שלמה. אם ראש הממשלה, קראתי, בחר עכשיו, השבוע, לסמן את טבריה כעיר שממקדים בה מאמץ, ואני בטוח שיש לו שיקולים מצוינים לכך ואני מפרגן ואין לי שום בעיה עם זה, אני מבקש שלעיר אילת תהיה חשיבה שהיא חשיבה שונה ואחרת. אמרתי, היא השער הדרומי למדינה, היא חייבת לקבל התייחסות שונה ואחרת. דרך אגב, זאת העיר היחידה שמבקרים בה מדי שנה לחופש קרוב לשלושה מיליון אנשים, דבר שלא קיים לא בקריית מלאכי, לא בקריית גת, לא ביוקנעם ולא בנתיבות למרות שאולי בנתיבות כן. יש את זה באילת.

גם לא בטבריה.

גם לא בטבריה אבל אני מפרגן להם ואין לי שום בעיה. לכן אני חושב שצריך לתת התייחסות שונה ואחרת.


אני אומר משהו שהוא בחוסר צניעות ואני לא אומר את זה יותר. אני חושב שיש היום גם תובנה של מנהיגות שמוכנה לוותר על הסיפוק המיידי ולבנות תוכניות לעיר לטווחים הרחוקים שזה אני חושב יתרון.

מנהיגות לוקאלית.

שמוכנה לחוות את חוויית התכנון.


אני אומר לכם משפט אחרון. מיום שנכנסנו לתפקידנו, אני כאן בתפקיד שבע שנים - בסך הכול מאוד מאוד מרוצה ואני רוצה שזה יהיה ברור – סיימנו כמעט כל פעולה כפי שאמרתי לכם בראייה ארוכת טווח כדי לבנות את תוכנית אילת 2030. זו בעצם הצוואה הפוליטית שאני רוצה לתת לתושבים שלי, לבוא ולומר להם שלעיר הזאת יש תוכניות, יש לה לאן ללכת. בואו נתווכח על אג'נדה, בואו נתווכח על תוכניות, ולא נעשה כל מיני פריש-מיש שלא קורה אתו שום דבר.


שוב אני רוצה להגיד לכם תודה.

תודה. מישהו מחברי הכנסת רוצה להתייחס לפני שאני מסכם?

אני רוצה להתייחס למשהו. אני רוצה לומר לך אדוני ראש העיר וגם לך אדוני היושב ראש שבעצם הביקור מבחינתי היה מאוד מאוד מרגש. אני מאוד התרגשתי גם בגן, במיוחד בקטע שהם לקחו אתם את עשרת החפצים וזה פשוט היה מדהים. באיזשהו מקום אם זה היה קורה בכל בית ספר בישראל, יכול להיות שהיה יותר ברור לפוליטיקאים עתידיים שיש מקומות אסטרטגיים שהם צריכים להיות בעדיפות לאומית. דבר אחד שאני רוצה לציין זה שיש מסביבך הרבה מאוד נשים מטופחות. באמת. זה כאילו משהו שמבחינתי זאת הייתה ממש הפתעה. יכול להיות שהן נראות כך בגלל שאנחנו הגענו לכאן. הטיפוח שלהן הוא לא טיפוח חיצוני אלא יש בהן משהו פנימי. יש כאן איזושהי אמונה בעשייה, של כל מי שאתו נפגשנו היום.

יש כאן שפה. אני קורא לזה שפה.

כן, כאילו משהו כזה שכולנו ביחד כאן. מעבר לזה שאמרתי שיכול להיות שבגלל שאנחנו במערכת חינוך יש כאן כל כך הרבה נשים. אמרתי לך בזמנו שלא סתם הגעתי היום. אמרתי לך פעם שאני מחויבת לך ואם צריך את העזרה שלי, זה מהלב. אנחנו באנו מהכנסת. כולם אמרו לנו שנעשה חיים והם חושבים שאנחנו עכשיו בים. הסיור היה מאוד מעייף, היה מאוד אינטנסיבי, אבל אנחנו בשבילך.


הדבר האחרון שרציתי לומר. אני מאוד בעד שזה יהיה אזור עדיפות לאומית אבל אני רוצה להגיד לך משהו שלא ימצא חן בעיניך. אני חושבת שאם ממשלת ישראל לא תבין קודם כל שהיא צריכה לטפל בעדיפות לאומית לא א' אלא א'-א'-א'-א' בבירה שלה, ירושלים, היא לא תקלוט שהיא צריכה לעזור לאילת.

אני בעד.

אני רוצה קודם כל להודות לאלכס שהביא אותנו לכאן, וזה לא קל כי ביום חמישי לכל אחד יש את העיסוקים שלו שבדרך כלל הם בתל אביב. אני רוצה לאזן את הדברים של יוליה ולהגיד שגם הגברים לצדך הם נראים לא רע. באמת, אתה הצלחת כנראה להביא לתחושה של גאוות יחידה אצל כל אחד מהצוותים שסובבים אותך במעגל הקרוב ובמעגל היותר רחוק. ראינו את זה גם בבתי הספר ובגני הילדים. הלכתי בנחת עם הגננת והמפקחת ואמרתי שהגננות נורא מסכנות כי אין להם חדרי מורים כדי להיוועץ וקצת להפרות אחת את השנייה בהפסקות כמו בבית הספר, אבל הן אמרו לי שהן לא מרגישות את זה כי אצלנו באילת הן כמו חדר מורים אחד. מסתבר שהקשיים של הבידוד שלכם יצרו אצלכם באופן מאוד יצירתי פתרונות שתאמין לי שצריך לקחת אותם כמודל, כמו שלקחתי את המודל של הכיתות העירוניות שלך, אז כאשר רצינו לבנות מרכז חינוכי אזורי גבוה וכל הסיפור. בדיוק דיברתי על המודל שראיתי בזמנו באילת.

אפילו נפגשנו אז.

נכון. אני חושבת שאתה צריך גם לשווק את הפתרונות הנהדרים שיש לך במערכת דרך המחוז ודרך כל מיני מקומות. אני כן צופה לאילתים. אומץ לחזות כמו שיש לך והעיקשות שלך, אני כן צופה להתפתחות מדהימה. אני מאוד מאוד התרשמתי מהמקום הזה. אני חושבת שמירי היא אנרג'ייזר. באמת, אני לא הייתי מעיזה להציב רף כזה של להביא ולהביא ולפתוח וכולי. שאל אלכס, בצדק, איך זה מסתדר ההיצע מול הביקוש. כנראה שצריך ליצור את ההיצע ואז גם נוצר הביקוש ולא לחכות שיהיה ביקוש ואז בוא נתאים את עצמנו להיצע. אולי כאן באופן יצירתי הופכים את הפירמידה על כל המשמעויות שלה ואני יותר ממברכת. גם אני עומדת לרשותך כחלק מוועדת החינוך עם כל הניסיון שיש לנו בנושא.

אדוני יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, אדוני ראש העיר, חברינו, בזמן הביקור הזה הפכתם להיות חברינו, כל הצוות של ראש העיר שמלווה אותנו ונתן לנו ב-24 שעות האלה הרצאות, דיווחים והסברים. אני בטוחה שאנחנו כחברי הכנסת לפני כן ביקרנו בעיר אילת, ואני הייתי כאן כתיירת והגעתי לכאן כחברת כנסת לכנס אלימות שהיה מאורגן למופת, וזאת הנסיעה השנייה שלי לכאן. יש לי כמה מלים לומר.


תודה רבה לאדוני יושב ראש הוועדה על שאסף אותנו. תודה רבה לכרמל שאמה במיוחד על כך שהגעת. הפכת להיות עכשיו איש עם היד על הגוף הגדול של מדינת ישראל, מה שנקרא כלכלת מדינת ישראל. אני בטוחה שהיה חשוב מאוד שתשתתף כאן בכל הסיור.


אני הייתי מאוד פעילה בוועדת החינוך עד שאלכס לא נכנס, ופתאום הבנתי שיש לנו כאן פעילות אחרת לגמרי והיא להכיר את השטח, לראות אותו ולחוש אותו. כאן הייתה לנו הזדמנות לראות את המקומות, לראות את המצוקות של העיר. תמיד כשאנחנו מגיעים כתיירים זה נחמד ויפה, אבל כשמגיעים לשטח, במיוחד כשהוא קשור לחינוך, וכל חברי הוועדה כאן ראו את זה, זה דבר שמוסיף מאוד להבנה ורואים שיש ראש עיר שאיכפת לו מהחינוך ומעתיד העיר הזאת. אני בטוחה שתמיד יש לך מה לומר ואתה עוד לא אמרת הכול. אני חושבת שזה היה אחוז ממאה האחוזים שאתה עושה כאן. הרגשתי את זה בוועדה כאשר היינו אצלך בלשכה כשעופר בוסתן ניגש אלי ואמר לי: הספורט, אתם יודעים שיש לנו כאן פעילות כל כך רחבה שקשורה בספורט? זה באמת משהו שיכול ללוות אותנו.

התייחסנו לזה.

זה יכול עודד גם את התיירות. אני בטוחה שכל ועדה חייבת לבקר בעיר ולראות ולחוש את הדברים מכל האספקטים ומכל הכיוונים. אם אין יכולת להגיע לכאן, אתה יכול להגיע עם כל האנשים שלך ועם הפרזנטציה המלאה שמראה מה אתם עושים. אולי עשיתם את זה, אבל עדיין זה חשוב לחוש את זה ולראות את זה בעיניים.


תודה רבה לדרורי גניאל שבאמת ליווה אותנו ואני מאחלת הצלחה רבה בהמשך שיתוף הפעולה ובמה שאתה עושה בעיר. תודה רבה לדוברת שלך. תשמע, יש לך אישה מקסימה שיודעת לנהל ולתפקד. אמרת שיש לך בוקר זמר ומדובר ב-3,000 אנשים שיתחילו לשיר.

אני רק מזכיר לך שבאותו יום יש לך מזכירות המפלגה, אם את מתכוונת לבוא.

אני לא מתכוונת להגיע אבל אני מציעה לכם – אתה עושה את זה כל שנה – להקים כאן באוניברסיטה ביחד עם פרופסור מירי עמית חוג לתקשורת כדי שאנשים ילמדו איך לעשות עם זה הסברה למדינת ישראל. זה פרויקט של משרד התיירות, זה פרויקט של ראש העיר ושל כל העולם כי אילת היא מדינה בפני עצמה שהיא חלק מאוד מהותי למדינת ישראל מבחינת היכרות ומבחינות אחרות רבות. אני אשמח לבקר. בכל משבר יש הזדמנות טובה ללמוד. מטרת הביקור היא לראות את הבעיות, אבל אני בטוחה שלמדנו כאן הרבה דברים בדרך ולא רק את הבעיה הזאת. כשנסענו באוטובוס בדרכים מסביב לעיר, אתה אמרת שאתה אוהב מה שאתה עושה ואתה ממש לא רוצה לדעת מה אנחנו עושים וזה לא מעניין אותך כי לכל אחד יש את התחום שלו. אני אמרתי שאימא שלך הייתה צודקת כשהיא אמרה את זה, אבל מצד שני אני בטוחה שאתה יודע משפט אחר, שתפעל לא רק בפעילות שלך אלא בפעילות שלנו. אתה יודע לעבוד עם הצוות ולגבש צוות מצוין של עובדים שיודעים לתת לא רק את הנשמה אלא את הכול בשביל מטרה שהיא שלנו.

אני אומרת את זה כיושבת ראש השדולה לקידום מעמד המשפחה וזה נושא שאני אשמח מאוד לשתף אתכם בו פעולה ולעשות כנס פעם אחת בשנה למען המשפחה ובו לרכז את כל הזוויות ואת כל הגוונים של המילה הזאת, משפחה, ברמה כלכלית, ביטחונית, בכל אמות מידה שקיימת למען המטרה הזאת. תודה רבה.

משפט אחד. אני רוצה להודות לראש העיר על האירוח. אני חושב שאילת צריכה להיות פרויקט לאומי. צריך להבין שבאמת מבחינת מדינת ישראל, זאת עיר ספר בסופו של דבר והאיום המתמשך של המסתננים, אני חושב שמדינת ישראל צריכה להשקיע כאן. אם משקיעים עכשיו בגדר שלושה מיליארד שקלים, וזה מה שיהיה, מדברים היום על 1.2 אבל העלות היא שלושה מיליארד שקלים, אפשר להשקיע עוד כמה פרוטות שמהווים מיליונים ביחס לפרויקט הגדול של לעצור את מגיפת המסתננים, ולפחות לטפח את העיר הזאת. צריך אפילו לכלול את זה בתוך התקציב הגדול והאדיר הזה. אז זה יהיה בטל לא בשישים ולא במאה ואחד, אלא אפילו באלף ואחד.


אנחנו באמת מחזקים את ידך ומודים לך על הכול. תודה רבה בשם כולנו.

תודה רבה.

אני מסכם. אני מצטרף לברכות ולתודות של כל חבריי ואכן זה מגיע לך אדוני ראש העיר. כמובן גם תודה לצוות שלך שמוביל כאן את הפעילות החינוכית תרבותית אליה נחשפנו בצורה מלאה. אני גם יכול להגיד שגם על הדברים שהם פחות טובים, גם ידעת איך להצביע עליהם בצורה מדויקת.


מבחינתי יש כמה וכמה דברים חשובים. הדבר הראשון הוא הנושא של אותה תקנה של משרד החינוך שהיה אמור לאשר לך ולתקצב אותה. אני אפנה גם לשר החינוך עם הבקשה להבהיר מה קורה לאחר אותה ישיבה שהייתה במרץ השנה, אז החליטה הוועדה לתקצב את זה בצורה מסודרת עם המלצות ואשאל היכן הדברים עומדים כיום, כי היו צריכים לתת לנו הסברים ואני מבין שהסברים לא התקבלו עדיין. אני מבקש שאנחנו נפנה בצורה מסודרת למשרד החינוך ונבקש הבהרות.


אנחנו גם פונים למועצה להשכלה גבוהה ול-ות"ת בבקשה להעלות את המכסות למוסד האקדמי באילת בצורה כזאת שתיתן מענה להיצע שהמוסד יכול לתת. זאת אומרת, אנחנו לא נגיע למצב שיש כאן יותר ממה שאפשר לתת מבחינת מספר המרצים ומבחינת השטח, אבל מבחינת האיזון וההיגיון הבריא, המועצה להשכלה גבוהה תיתן אישור לאותם מספרי סטודנטים שצריכים להיות כאן וללמוד את אותם המקצועות שאתם מובילים.


אנחנו נגענו גם בנושאים שקשורים לענפים נוספים ואני חושב שכדאי להוביל כאן, אבל זאת איזושהי דרך של חזון ואני לא חושב שזה צריך להיות חלק מסיכום הסיור כאן. אנחנו כמובן נדון על זה ואם תצטרך איזשהו סיוע מבחינתנו לקידום אותם הנושאים עליהם דיברנו, אם זה מרכז ללימודי תיירות ושירות באילת, ואם אלה עוד דברים נוספים, אין ספק שזה חלק מהדבר שבא טבעי כשאנחנו מסתכלים על העיר.


אני מודה לך על כך שחשפת אותנו לצד הזה של אילת שמעטים מאתנו בכלל היו מכירים אותו. כמו שנאמר כאן, כולנו מכירים את אילת מהצד התיירותי ופחות מכירים את אילת מהצד של חינוך, תרבות וספורט. אני מודה לך על כך שבאמת חשפת אותנו לצד הזה. אין ספק שהדוגמה שאתה יכול לתת כאן לערים אחרות בישראל מבחינת הטיפול שלך בכל הנושא של חינוך בלתי פורמאלי, בעניין של עיר ללא אלימות, בעניין של שילוב הנושא הירוק בגני הילדים וכבר מגיל צעיר אתם באים ונותנים כאן חיזוק לילדי אילת בנושא של איכות הסביבה, אלה דברים חשובים ביותר ועם זה אנחנו נגדל. אנחנו מנסים לעשות את זה בכל הארץ אבל מתקשים כי יש חוסר בשעות, יש חוסר במורים, יש חוסר ברצון ובמשאבים. אני מברך אותך על כך שהצלחת לאזן את כל הדברים האלה ובאמת לעשות כאן תוכניות טובות ומעניינות.


דיברתי עם יושב ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, ואנחנו נחשוב על פתרון יצירתי מבחינתנו, אם אנחנו נוכל לשלב פעילות משותפת של שתי הוועדות לטיפול בנושאים שונים שקשורים לעיר שלך.

אני מוכן להיות יושב ראש ועדה שלישית שיצטרף אליכם. אגב, אתם יודעים מי נכנס במקומי לוועדה, ניצן הורוביץ.

כאמור, אנחנו ננסה לחשוב על פתרון יצירתי אותו נוכל להוביל. אני חושב שאין ספק שאם מדינת ישראל רוצה להצביע על מקום שיכול להיות כמקום, כמשהו שיש לו היבט הסברתי לכל העולם – וכמו שציינת יש כאן תיירים גם מישראל וגם מחוץ לישראל והם באים לכאן בהמונים – אם אנחנו רוצים שאותם התיירים שמגיעים לכאן יקבלו את הרושם לגבי מדינת ישראל, גם בזה צריך להשקיע. צריך להבין שזה לא רק לתת מלון וחוף אלא זה גם לתת את מה שמסביב, אם זה שירות, אם זה ניקיון, אם זה סדר, אם זה אפס אלימות ואם זה אפס פשיעה. בסופו של דבר אלה הפנים של מדינת ישראל וכל מקום, היכן שיש תיירות, צריך להקפיד על כך שהאנשים שמגיעים אליו ייהנו וירצו לחזור אליו וגם יספרו לחברים שלהם שכדאי להם לבקר פעם בישראל.


חשוב מאוד להבין שכל הדברים שאתה עושה כאן, הם חלק מהעניין. אם לא תיתן חינוך טוב, אם לא תטפל באלימות, בסופו של דבר תהיה נגזרת על אותם התיירים שמגיעים לכאן.


נושא של המסתננים. דיברנו על כך. הגיע אתנו יושב ראש הוועדה לנושא העובדים הזרים. ראינו את המצוקה. אין ספק שחייב להיות פתרון באופן כללי לכל הנושא הזה ובפרט באילת. לא יעלה על הדעת שיש כאן התעלמות מכל הנושא הזה בצורה ממלכתית. זאת אומרת, המדינה פשוט מתעלמת מהעניין הזה. מספר המסתננים שנכנסים לישראל מגיע לממדים מאוד גדולים ואם לא תהיה איזושהי אסטרטגיה, אם לא תהיה איזושהי דרך לטיפול לפחות לעצור את הגל הענק הזה של כניסה לישראל בצורה חכמה, אנחנו באמת נגיע למצב שנמצא את עצמנו חסרי אונים בטיפול בעניין הזה. זאת אומרת, צריך להבין שהאנשים האלה, זה לא שהם באים לכאן ליומיים ועוזבים, אלה אנשים שנשארים כאן וזה אומר טיפול לטווח ארוך וטיפול בכל המישורים, אם זה חינוך, אם זה ההיבט הסוציאלי ואם זה הבריאות. צריך לקחת בחשבון את כל הדברים האלה ולעשות אסטרטגיה כמו שחבר הכנסת כץ אמר. ללא אסטרטגיה סביב הטיפול בנושא הזה, יהיה משבר מאוד גדול במדינה.

יש עוד משהו שהעלינו ולא ציינתי בסיכום?

אני הייתי רוצה שתהיה התייחסות שלך, בעיקר כשנמצא כאן גם כרמל. אני התייחסת להטבת המס, עשרה אחוזים, שנשדדה מאתנו בהקשרים של החינוך. הייתי שמח מאוד אם תהיה איזושהי התייחסות כחלק מפעולה שאנחנו רוצים לקדם.

העניין הזה אני מבין נמצא בדיון על רציפות חוק של חבר הכנסת כהן. נכון?

אמנון, רוברט וגדעון.

יותר מזה שיושב ראש סיעתי חתום על החוק הזה, אי אפשר לתת יותר מזה.

זה בחוק ההסדרים?

לא. זה חוק פרטי שעבר בקריאה ראשונה בכנסת ה-17 ונמצא בדין רציפות. כמובן שזה כרוך בלחץ ובהסדרים שיהיו עם האוצר סביב הנושאים שקשורים לתקצוב של חוק כזה או אחר. רוברט, אם הוא יוזם החוק והוא חתום על החוק, אני יכול להבטיח לך שכאשר החוק יעלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית, לפחות מבחינת סיעתי תהיה בו תמיכה. העניין הוא מתי החוק יעלה וכאן לדעתי אנחנו צריכים לנהל מאבק משותף של כל סיעות הבית שיש בקואליציה ולראות איך אנחנו יכולים באמת לקדם את הנושא הזה.


אתה גם צריך להיות מציאותי מבחינת הדברים שיגיעו בסופו של דבר לעיר אילת מבחינת החלטות הממשלה. אם מחליטים על עשרה אחוזים, זאת החלטה אחת. אם מחליטים על תקצוב תקנה, זאת החלטה שנייה. אם מחליטים על תמריצים כאלה ואחרים לעובדים בתחומים השונים, זאת הטבה שלישית. אם מחליטים על תמריצים לבנייה כאן, זאת הטבה אחרת. אי אפשר הכול ביחד. אתה הרי מבין שכולנו רוצים אבל צריכים להיות גם מציאותיים וצריך להבין שהתקציב של המדינה הוא לא גמיש.

לא הכול ביחד. דבר אחרי דבר.

נכון. דבר אחרי דבר אבל העיקר שיהיה משהו.

בינתיים מכרסמים לנו.

הבעיה היא לא רק של אילת אלא באופן כללי שי מצוקה מאוד קשה שבאה מהשלטון המקומי וצריך באמת להיות יצירתיים כדי לפתור את המשברים, ואם צריך להצביע, צריך להצביע על דבר שהוא הכי חשוב כרגע לאילת ולשם גם אני אכוון כשאני אתייעץ גם עם השרים שלנו על המהלכים שניתן לעשות לקידום וחיזוק העיר אילת.


עד כאן מבחינתי.

איך מתמודדים עם הנושא של החופים?

קודם כל, אני חייב לומר לך שלא תמיד אנחנו מתמודדים בהצלחה. בדרך כלל בשבוע השני או השלישי של יולי עד השבוע הרביעי של אוגוסט, מגיעים מאות אלפי בני נוער. אני רוצה שתבינו, כשדיבר כאן דוקטור גניאל, תשעים-מאה אוטובוסים כל בוקר מגיעים וזה גל שהיכולת שלנו להתמודד נקודתית עם כל ההפקרות שנעשית, היא בלתי אפשרית.


לכן אנחנו באים בכוחות מתוגברים. יש לנו כאן גופים מתנדבים, שומרי המפרץ, שאלה בני נוער שנכנסים לתוך המים, צוללים ומוציאים עשרות שקיות של אשפה וזוהמה שיוצאת מתוך הים. אני רחוק מלהיות שבע רצון בקטע של הניקיון אבל אני יכול להגיד שאנחנו עושים את המירב ואת המיטב. אנחנו כל הזמן מנסים לשפר את השיטה.

אתה מטיל קנסות אם אתה תופס את המזהמים?

בטח. אנחנו מפעילים קנסות עד בלי סוף. השאלה היא חינוך, אבל אני לא יודע לחנך כל ילד שמגיע לכאן מקריית גת, מגבעתיים או מדימונה. יש לי בעיה עם זה. אני יכול לאכוף. דרך אגב, כל ילד שמגיע לתחנה מרכזית בתל אביב, מקבל כבר איגרת מאתנו. אני אומר לו: אתה מגיע לעיר, תשמור עלינו. אתה מגיע לעיר שחיים בה אנשים. הילדים מקבלים איגרת, כולל איפה כדאי להם לבלות. עד הרמה הזאת אנחנו יורדים אבל אנחנו בשדרוג מתמיד בנושא הניקיון. אני יכול להגיד לך שהעיר אילת, בעיר פנימה, בסך הכול מוגדרת כעיר נקייה ואנחנו מאלו שבדרך כלל זוכים בחמישה פרסי יופי, וזאת עיר שמושקעת מאוד בתחומים הללו. הצוות שלי יודע שאני אף פעם לא שבע רצון. אני אומר שכל הזמן נשתדל לשפר.

לשאלתך, יש הרבה מאוד מה לעשות בנושא החופים לאור אותו גל שעליו אתה מדבר. התשובות לכך הן גם מנקים טובים, גם אכיפה מצוינת ובעיקר בעיקר חינוך. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל אני כל שנה – דנה ומירי יוצאות אתי – עובר את כל גני הילדים אישית ואני יושב אתם ומספר להם סיפורים ובין היתר אני מדבר אתם על מבצע שקי-קקי ומדבר אתם על פלורליזם ועל אהבה. זה כדי לגדל דור, להצמיח דור שמדבר על איכות סביבה, שמדבר חינוך, שמדבר מודעות. אני הגעתי למסקנה שדרך הילדים ניתן להשפיע יותר טוב על ההורים וזה עושה את שלו.

תודה. סיימנו.