ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 21/12/2010

תוכניות לימודים לחינוך גופני

פרוטוקול

 
com_alex

2011-01-02Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 332

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי,י"ד בטבת תשע"א (21 בדצמבר 2010), שעה 09:30

סדר היום: תוכניות לימודים לחינוך גופני
נוכחים
חברי הוועדה
אלכס מילר - היו"ר
מוזמנים
איציק בן מלך, מנהל היחידה לספורט תחרותי ב"איל"ת"

אריה נווה, מזכיר ארגון המורים לחינוך גופני ואחראי להשתלמויות המורים לחינוך גופני

דגנית פחימא, מנהלת מחלקה בעיריית ירושלים

אברהם זוכמן

טל ניסן, מועצת התלמידים והנוער הארצית
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמה וערכה
יונה, חבר המתרגמים בע"מ

תוכניות לימודים לחינוך גופני
היו"ר אלכס מילר
בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך בנושא – תוכנית לימודים, חינוך גופני. אני גם הזמנתי לישיבה הזאת גופים נוספים, אני מקווה מאוד שיצטרפו אלינו, אם לא, אז צר לי על כך. אני דווקא מתכוון לאותם הגופים שהם המובילים ספורט במדינת ישראל, אם זה הוועד האולימפי, אם זה איל"ת, הספורט הלא אולימפי.
איציק בן מלך
שוחחתי אתמול עם אפריים זינגר, מנכ"ל הוועד האולימפי, שלא ידע כלל על קיומה של הישיבה כאן היום.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו נבדוק את העניין הזה. אני אבקש שיבדקו את אמצעי הקשר שלהם עם הכנסת, אנחנו מזמינים אותם בצורה רצופה, גם אתמול הוזמנו. אם אתמול ידעו על ישיבה שהיתה אתמול, שדווקא היתה קשורה מאוד.
יהודית גידלי
ונמצאת באותה הזמנה, זה קצת נראה לי מוזר.
איציק בן מלך
אני אומר דברים בשם אומרם.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו מדברים על הנושא שלדעתי הוא מאוד חשוב, אם אנחנו באמת מעוניינים שהספורט בישראל יעלה מדרגה, וכמובן שאני רואה בקשר הדוק בין מה שקורה בספורט בישראל בכלל למה שקורה היום בבתי-הספר.

נמצא כאן אתנו המפמ"ר לחינוך גופני, אברהם, אתה תיתן לנו ככה סקירה כללית על כל מה שקורה בתוך האגף הזה, איך בעצם הדברים עובדים, האם יש שינויים מבחינת השעות, מה היעדים, וכמובן שמבחינתי, מה שחשוב גם להבין, איך היום מתבצע הקשר בין הספורט בכלל למה שקורה היום בבתי-הספר עם הילדים, עד כמה הם מעורבים, עד כמה יש אפשרות לתת להם כלים בבתי-הספר, נוספים, למודעות לספורט, לרצון להתאמן, אם זה גם אחרי שעות בית-הספר וזה הנושאים שלדעתי הם חשובים מאוד.

לפני שבועיים אנחנו קיימנו כאן ישיבה ואני חושב שאני הייתי ברור מאוד כאשר אני התייחסתי לראייה של המדינה כלפי הספורט בכלל ואני התכוונתי שהמדינה צריכה להיות הכי ממלכתי שיש, זאת אומרת מבחינת המדינה לא צריך להבדיל. המדינה רואה בספורט כחלק מפיתרון לבעיות שונות, אם זה בעיות משמעת בקרב הנוער, אם זה אותן בעיות של אלימות לפיתרון של החינוך הבלתי פורמאלי, אז כל אותם הנושאים הם חלק בלתי נפרד מהמצב שאנחנו נמצאים כאן היום וכמובן שגם יש השלכות רוחב לכל אותם גופים שמתעסקים היום בספורט במימון המדינה.

משרד החינוך מתקצב מהתקציב שלו את כל מה שקשור לחינוך גופני, זה נמצא באחריות משרד החינוך, אותם המורים שהם בעצם המורים לחינוך גופני, גם התוכניות וכן, היינו צריכים, היינו רוצים לשמוע איך הדברים האלו בעצם עובדים בפועל, בשטח, ומה התוכניות.

בבקשה, אברהם, הבמה שלך.
אברהם זוכמן
תוכנית הלימודים בחינוך גופני היא תוכנית חדישה. עמלו עליה מספר שנים, מאות שותפים – אנשי אקדמיה, מורים לחינוך גופני, מאמנים, הורים, מנהלי בתי-ספר. אם תגיע חברת הכנסת רונית תירוש, שהיתה גם חברה שם, כמנהלת בית-ספר, היא הגיעה עם תלמידים, תלמידות, ובסופו של דבר יצאה התוכנית.

התוכנית בנויה לשעתיים שבועיות, עם אפשרות להגדלה לשעה שלישית בחינוך גופני.
היו"ר אלכס מילר
מאיזה כיתה?
אברהם זוכמן
מכיתה א'.
היו"ר אלכס מילר
מכיתה א' עד כיתה י"ב?
אברהם זוכמן
עד י"ב, שתי שעות שבועיות לכל כיתה במערכת החינוך. בשלוש השנים האחרונות עשינו פעולה מבורכת מאוד ויש חינוך גופני גם בגני ילדים, בתוך ליבת תוכנית הלימודים של גני הילדים, זה אחד מארבעה נושאים שחובה ללמד אותם. כ- 2,000 גנים ישנם כבר מורים מקצועיים לחינוך גופני, כאשר בשאר המקומות זה עדיין על-ידי גננת עם תוכנית לימודים מיוחדת שנכתבה לגננות, שהן לא עושות ממש תוכנית מקצועית, אבל יש להם תוכנית מיוחדת על-מנת לבנות את הגן בצורה כזו שניתן יהיה להפעיל את התלמידים מבחינה גופנית.

במערכת ישנם כ- 6,000 מורים/מורות לחינוך גופני, פזורים בכל הארץ, כמובן בפזורה הבדואית, הערבית, ממלכתי דתי, מהפכה גדולה נעשית בימים אלה גם במגזר העצמאי.

יש לנו כיתות ספורט. כיתות ספורט בחטיבות הביניים, אני נוטה קצת לכיוון הזה, 130 כיתות כאלה, ששם תלמידים ובית-הספר בוחרים בענף ספורט מסוים או ענפי ספורט שהם מעוניינים לטפח ואנחנו מוסיפים שעות.
היו"ר אלכס מילר
כמה יש כאלו?
אברהם זוכמן
130 כיתות, שמקבלות תוספת של שעות, מהמערכת. כל כיתה כזו, יש לה תוספת של עוד שעתיים חינוך גופני מטעם המשרד, והרשות שותפה לזה, הרשות המקומית, כמובן.
היו"ר אלכס מילר
130 כיתות מתוך כמה?
אברהם זוכמן
זה לא מתוך כמה, זה בית-ספר שרוצה. כמה חטיבות ביניים יש? בסביבות, אני לא רוצה לומר מספר מדויק, אבל בסביבות 450 ובית-ספר שמעוניין, הוא פונה אלינו.
היו"ר אלכס מילר
אז מתוך 450, 130 מה יש להם?
אברהם זוכמן
כיתות ספורט. זה בחטיבות הביניים. ישנם בנוסף לכך, וחלק מהם זה חופף גם, מועדוני ספורט בית-ספריים, שמנוהלים על-ידי התאחדות ספורט בתי-ספר, מדובר בכ- 280 מועדוני ספורט בבתי-ספר. זה כיתות ה'-ו', וכיתות ז'-ט'. שוב, אז חלק מהם זה אמנם חופף לאותם 130, אבל ישנם כמובן בתי-ספר נוספים שיש להם מועדון ספורט אבל אין להם כיתת ספורט אלא מועדון, זה משהו רוחבי יותר, של כל המערכת.

בבתי-הספר התיכוניים, כפי שאמרתי, שעתיים חובה גם כן. קבלת ציון בחינוך גופני הוא תנאי לבגרות במדינת ישראל. בנוסף לשעתיים האלה, ישנם בתי-ספר, 80 בתי-ספר, נכון להיום, שיש להם מגמה לבגרות, חמש יחידות לימוד, בחינוך גופני. אני שמח לבשר שבשנה האחרונה הוועד הבין-אוניברסיטאי הכיר את המקצוע הזה גם לבונוס באוניברסיטאות וזה מייד העלה את הביקוש לפתוח עוד מגמות.
היו"ר אלכס מילר
מה זאת אומרת בונוס? בכניסה לאוניברסיטה? זאת אומרת – פסיכומטרי, בגרות, ועוד?
אברהם זוכמן
הבגרות, הממוצע של הבגרות, נניח שתלמיד עושה, אני אומר נניח, 21 יחידות שזה הבגרות, והוא בחר במקצוע גיאוגרפיה, לדוגמה, חמש יחידות. אז הוא מקבל ציון מסוים. בונוס זה אומר שלציון שהוא קיבל, הוא מקבל תוספת נקודות של 15, 20 נקודות תוספת, כי זה מקצוע שהאוניברסיטה מעריכה אותו, מוקירה אותו. עד השנה, היה לנו מגמות ללא הבונוס הזה ובשנה האחרונה, במהלך השנה האחרונה, קיבלנו, המקצוע הזה קיבל את ההכרה לבונוס על-ידי הוועד הבין-אוניברסיטאי, דבר שמייד העלה את הביקוש של בתי-ספר להיות חלק או לפתוח גם בבית-ספרם מגמות, משום שהמקצוע הזה עכשיו הפך להיות שווה-ערך למקצועות אחרים, בתוך המערכת שיש.
היו"ר אלכס מילר
מבחן הבגרות זה מבחן תיאורטי או שמבחן שהוא בעצם קשור לספורט?
אברהם זוכמן
ארבע יחידות תיאורטיות – פיסיולוגיה, אנטומיה, ביומכאניקה, כל מה שקשור למדעי הספורט ויחידה אחת מאוד מורחבת, שהיא ספורט נטו, היא היתה בנויה, היתה, מבוססת בכל רמ"ח אבריה בקורס מדריכים, כאחד מענפי הספורט שבית-הספר בחר ולצערי ואני אומר את זה כאן, במקום הזה, בוועדת החינוך, לפני חמש שנים המגמה הזו ירדה מאוד, של הקורס מדריכים, בגלל שמינהל הספורט מנע מהמורים שלימדו לאורך למעלה מ- 30 שנה, את החומר העיוני לקורסי המדריכים ומנע מהם להמשיך וללמד את זה. הוא קבע קריטריונים כאלה, שהמורים לא יכולים לעמוד בהם ובתי-ספר לא יכולים לעמוד בהם. הנושא הזה הגיע לדיונים, הנושא הזה עלה אצל יושב-ראש ועדת החינוך הקודם. אני מחזיק פה בידי את מכתבו שהנושא נפתר נכון לרגע זה שאני יושב כאן, התשובה היא שלילית. לא נפתר וזה חבל מאוד. משום שכשהיו קורסי מדריכים, היו לנו עוד 40 בתי-ספר. כי הרבה ילדים, בגלל קורס המדריכים, באו למגמה.
היו"ר אלכס מילר
מינהל הספורט נמצא כאן? גם הוזמנו? אף אחד פה לא?
אברהם זוכמן
אני חייב לומר, ד"ר אורי שפר מאוד תומך בעניין הזה, אבל בפועל, לא נעשה שום דבר לתיקון העיוות הזה.
היו"ר אלכס מילר
אבל מה, במה זה כרוך, התיקון, כי אם הוא תומך בזה, מה הבעיה? הוא רק מחליט.
אברהם זוכמן
מה שנקבע, קבעו קריטריונים להכרת המרצים בחומר העיוני. למשל, באנטומיה קבעו שצריך להיות בעל תואר דוקטור באנטומיה או במשהו אחר. המורים לחינוך גופני שמלמדים במגמות חייבים להיות בעלי תארים אקדמיים ובמקום ללמד 15 שעות נושא, הם מלמדים 60 שעות נושא. כך זה היה כל השנים, הם הוכרו על-ידי הספורט של המדינה. אבל ברגע שמנעו את זה מהם, על-ידי קריטריונים חדשים, עצרו את זה. יכול להיות שאני אוכל להיעזר במקום הנכבד הזה, כדי לתקן את הדבר הזה שאף אחד לא מבין למה זה לא סודר עד היום. אלה הם הדברים שקיימים ממש במערכת, בתוכניות הלימודים.

בנוסף לכך, אנחנו מקיימים תחרויות ב- 14 ענפי ספורט, שמשתתפים בהם במהלך השנה למעלה מ- 200,000 תלמידים, לאו דווקא ספורטאים ואני מדבר על למעלה מ- 200,000 בנושאים שונים, אלה באתלטיקה ואלה בהתעמלות ואלה בכדורסל ואלה בכדורגל, כל ילד בענף אחר, בהתאם לנטיותיו הוא.

בתחרויות האלה, שוב, משתתפים מכל, מהחינוך הממלכתי דתי ומהמגזר הערבי והבדואי וכמובן המגזר הכללי. אנחנו מפרסמים בחוזרי מנכ"ל את התחרויות, את מועדי הגמר, אני מזמין כאן את כל היושבים, מי שרוצה בשבוע הבא להגיע לגמר הכדורסל בהרצלייה, נסדר כרטיסים, אין בעיה, בשמחה רבה.
היו"ר אלכס מילר
אתם משודרים בחינוכית, אם אני לא טועה, נכון? ליגה-?
אברהם זוכמן
לא, עכשיו לא משודרים. בערוץ הספורט, מלפני שנה.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו היינו בחינוכית ואמרו לנו.
אברהם זוכמן
הכדורסל משודר בערוץ הספורט, הכדורסל. כדורעף גם בערוץ הספורט. ענפים אחרים משודרים בחינוכית. זאת אומרת, יש איזה חלוקה כזאת.

לעודד את הספורט, אנחנו לפני שנתיים הוספנו בחוזר מנכ"ל ציון לתלמיד, לכל תלמיד במערכת, שעוסק בפעילות גופנית ואני מדגיש את המילה פעילות גופנית נוספת, חוגית או ספורטיבית, בשעות אחר-הצהריים. אני יכול לומר שבכרבע מבתי-הספר, ולא חקרתי את זה, אני אומר את זה שזה יהיה ברור, אבל כרבע מתלמידי בתי-הספר באים עם אישורים כאלה או אחרים לבתי-ספר, למורה, ומציגים את האישור, על-מנת לקבל ציון נוסף, כי אנחנו באמת מעוניינים שתלמידים יגיעו לחוגים, לפעילויות של אחר-הצהריים, אם זה חוג ספורטיבי ממש, אם הוא תלמיד מוכשר, או חוג לבריאותו של התלמיד. זה מה שקיים היום במערכת החינוך הגופני.
היו"ר אלכס מילר
כמה התקציב של האגף?
אברהם זוכמן
זה לא תקציב. קודם כל, יש את השעות – שעתיים חינוך גופני זה בערך קרוב ל- 650, 700 מיליון. זה השעות. לפעילויות הנוספות, התקצוב הוא בסביבות 20 מיליון.

שכחתי להוסיף פרט חשוב, שישנם 13 בתי-ספר לחינוך ולספורט ימי, ימי, שגם באחריותי, החל מאילת, אשקלון, אשדוד, אני יכול להעביר את הרשימה, אני יודע אותה בעל-פה, ככה, בקלות, שלכל בית-ספר מגיעים תלמידים מכיתות ה' עד כיתה ט'. כל בית-ספר שמעוניין, זה בהתאם למספר השעות שיש בבתי-הספר והשנה, לשמחתי, אני אומר השנה, תשע"א, קיבלנו תוספת של 284 שעות לבתי-הספר, שזה כיתות רבות נוספות יכולות להגיע וליהנות מהדבר הזה והפעילות מאוד מאוד מבורכת. אני חייב לומר שמנכ"ל משרד החינוך בשנתיים האחרונות סייע לנו רבות להחליף את הציוד שהיה כבר מיושן, תוספת של שעות כמובן נוספו מורים, נוספו תלמידים שבאים להשתתף. בעקבות זאת, המכללה, מכללת זינמן במכון וינגייט, פותחת שוב את המסלול להכשרת מורים לחינוך הימי, יש רק במכללת אוהלו, אז עכשיו, בשנה הבאה ב- תשע"ב, יהיו שתי מכללות שיכשירו מורים לתחום הזה. זה מה שקיים במערכת.
היו"ר אלכס מילר
עכשיו השאלה היא כזו, אני מחפש את הקשר שניתן לייצר אותו יחד, להשתמש בעצם במה שיש היום, שהמדינה נותנת בצורה קבועה, שזה אותן השעות – שעתיים, שכל ילד מקבל בשבוע, למול מה שקורה היום מבחינת האיתור של הספורטאים. אני זוכר, כשאני הייתי בבית-הספר, אמנם לא כאן, כאן הייתי מכיתה ט', אבל במוסקבה כשלמדתי, היה לנו קריטריונים שם שהיינו עושים כל שנה או כל חצי שנה, לא זוכר, ואז היו מגיל מאוד צעיר מלווים את אותם הילדים והיו בוחנים את זה. ברגע שהיו רואים שיש מישהו שבמשך תקופה מסוימת נמצא מחוץ לאיזו שהיא מסגרת של ספורט, מגיע לתוצאות שהן מעל הממוצע, היו מוציאים מכתב מסודר להורים שכך וכך, יש תוצאות יפות לילד, תבדקו אם אתם יכולים לשלב אותו וגם היו עושים שיחה וגם היו מדריכים את הילדים שיש חשיבות וכן הלאה. היתה מערכת שהיתה בודקת בצורה שוטפת את הפעילות הספורטיבית שיש לילדים. זה דבר ראשון.

דבר שני, מבחינת אותן תוכניות. כאשר אנחנו רוצים ליצור קשר בין המודעות לספורט, אז יכול להיות שאותם הילדים הם לא הכי מכירים את אותם ענפים שהם באמת יכולים להשתלב. יכול להיות שגם הנושא של מערכת החינוך, יכולה להיות חלק מההכרה לענפים שונים שיש בספורט, שהם יכולים להשתלב שם, ולפחות לתת להם אפשרות בדרך כזו או אחרת, להתנסות באותם ענפים. זאת אומרת, אם אתם יכולים במקומות מסוימים, ברשויות מקומיות, ליצור שיתוף פעולה עם המועדונים השונים, שיבואו ויציגו בפני הילדים כל מיני ענפים ואז יכול להיות שזה ימשוך אותם גם אחרי שעות הלימודים לאותם הענפים. כי בסופו של דבר, אני כן חושב ואני מאמין שהספורט יכול לעשות הרבה מאוד שינויים, גם אם זה קשור לכל אותן הבעיות שדיברתי עליהן קודם, אם זה אלימות, אם זה משמעת, אם זה נושא של הבריאות, אכילה נכונה. זה אותם הדברים שלדעתי חשוב מאוד שהם יהיו מודעים ואותן השעתיים, כמובן שזה מעט מאוד, אבל לדעתי, גם אותן שעתיים ניתן לנצל אותן לא רק בהיבט של – OK, הגעתם לשיעור, תעשו ריצה סביב בית-הספר, שניים-שלושה סיבובים ולכו לשיעור הבא, תתקלחו וזה. אם יש אפשרות לבוא ולהוסיף באותן השעתיים, לפחות בפרק זמן מסוים, גם את הנושא של ההסבר, של אותם המורים, למודעות, וגם הנושא של השילוב של מאמנים שהם מאמרים בכירים שמגיעים היום ארצה, גם כעולים, שחלקם לא משולבים, ולראות איך אפשר לבוא ולנצל את אותה מערכת, בשביל באמת לחזק את הקשר לספורט. הרי בסופו של דבר, אפשר לבוא ולהתעלם שקיים עולם כזה מבחוץ ומי שבאמת מוביל איזה שהיא יוזמה, אפשר לעזור לו, אבל לדעתי, גם צריך להיות איזה שהוא Push מבפנים, מתוך המערכת, כדי לחבר בין העולם של החינוך הגופני שזה במערכת החינוך, לעולם הספורט הכללי.

אם מישהו באמת יירצה להשתלב, אז הוא ישתלב בסופו של דבר. אבל לדעתי, את חוסר האינפורמציה ואת חוסר בעצם הכלים שהם יכולים לקבל, גורם לכך שהם פשוט לא הולכים לכיוונים האלו. וזה יכול להיות, לדעתי, אחד מהנושאים שכדאי לבוא ולעשות עליהם מחשבה גם אצלכם במערכת וכמובן הנושא של מתקני הספורט, לא התייחסת לזה.
אברהם זוכמן
הנושא של הקשיים, אני רשמתי לעצמי, אם תרשה לי אני אמנה אותך. ישנם קשיים אובייקטיביים, במערכת. אחד, כתבתי, כיתות עמוסות. קושי ללמד 40 תלמידים חינוך גופני. אני לא נכנס כרגע למקצועות אחרים, אם זה כן טוב או לא טוב, אבל בחינוך גופני, הדבר קשה ביותר, אני לא צריך להרחיב כאן ולומר.

דבר שני, זה מתקני ספורט. אתמול ישבנו הרי בישיבה, שבה דנו בנושא של אולמות. יש אולמות אולי ברבע מבתי-הספר, וגם מצבם הוא לא הכי הכי. כך שאני מאוד מקווה שהדיון שהיה אתמול, על בינוי המתקנים במדינת ישראל, ימצאו לנכון שרוב המשתמשים זה תלמידי מערכת החינוך ויבנו בתוך מערכת החינוך או צמוד אליהם, את מתקני הספורט שעליהם מדברים.

קושי נוסף, זה שאמצעי הטכנולוגיה היום, קשה להתמודד מולם, אם זה מחשבים ואם זה טלוויזיה, פייסבוק למינהו. ואם בעבר אנחנו כולנו ברגע שהפעמון צלצל רצנו מהר לשיעור החינוך גופני, היום להרים את החבר'ה מהכיסאות זה כבר מבצע, זה כבר מבצע וצריך לקחת את זה בחשבון.

דבר נוסף – חוסר במקומות לפעילות גופנית, לילדים אחר-הצהריים. הכל ממוסחר, כל דבר עולה כסף, והדבר הזה מקשה בהחלט על הפעילות הגופנית שכשמדברים על ספורט במדינה, צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון, משום שילדים אחר-הצהריים, מגיעים לחוגים. אני לא מדבר כרגע על ספורט נטו, לחוגים, ממלאים את החוגים בהרבה ילדים, זה ילדי קופה, זה ילדי כסף, זה לא בדיוק המטרה שם פעילות גופנית, המטרה היא לעשות כסף. ואלה דברים שצריך לקחת אותם בחשבון, כשמדברים על הדבר.

אני הבאתי לכאן, אני חושב שהנושאים שאתה העלית, אני אציג מה אנחנו עושים במערכת לאיתור ספורטאים מצטיינים. בשנת 2003, פנתה מנכ"לית משרד החינוך דאז, חברת הכנסת דהיום, רונית תירוש, היא זימנה את מינהל הספורט, את החינוך הגופני, הוועד האולימפי, והגוף הרביעי, התאחדות ספורט בתי-הספר, והיא הטילה עלי לצערי או לשמחתי, אני לא יודע, את המשימה, להיות יושב-ראש של הוועדה, איך לאתר ספורטאים מצטיינים. ישבנו מספר ישיבות, ובסופו של דבר, הגשנו המלצות בשנת 2004. אני מחזיק אותן פה, אני יכול להגיש אותן גם לך. ההמלצות הללו, ביום שהן הוגשו, אומצו על-ידי המנכ"לית, לא יושמו, וזה לא סיפור גדול, הוא יותר פשוט מפשוט. אבל הן לא יושמו, מכל מיני טעמים שלא זה המקום להרחיב עליהם את הדיבור. אני לא במינהל הספורט, אז זה לא מחובתי היום להסביר מדוע הם לא יושמו. אני יכול לומר מה היום נעשה במערכת. לאיתור תלמידים ספורטאים.

אנחנו מקיימים ברשויות, בעזרת הרשויות המקומיות, אני יכול למנות גם את שמות הרשויות שזה מתקיים, 13, 14 רשויות, אנחנו מקיימים ימי ספורט מחוץ למתקני בתי-הספר, מחו לבתי-ספר, כי גורמי חוץ לא יכולים להיכנס לבתי-ספר, לשם אנחנו מזמנים נציגים. כשאני אומר אנחנו, זה באמצעות התאחדות ספורט בתי-ספר, בשיתוף הרשות המקומית. אנחנו מזמנים נציגים של איגודי הספורט – בואו תראו את הילדים, תרשמו איזה ילד אתם רוצים שיגיע לאן, מעבירים את השם למורה לחינוך גופני, שמפנה בדיוק כמו שכב' יושב-הראש אמר, אני מחזיק בידי מכתבים של מפקחים, שנשלחים להורי התלמידים. הנה. כתוב – אל הורי התלמיד, במסגרת תוכנית לאיתור ספורטאים נמצא בנך או בתך מתאים לענף ספורט X. ישנם חוגים ברשות המקומית בימים, בשעות, נשמח מאוד אם תפנו את ילדכם לחוג הזה. אנחנו עושים את זה. לא בכל הרשויות, זה כרוך בתקציב. אבל בהחלט בדיוק מה שאתה אמרת, שההורים מקבלים מכתבים, כך זה עובד.

בשנה האחרונה, יש לי אפילו מספר מדויק של כמה ילדים הופנו לאגודות לפעילויות כאלה. במסגרת זו, השנה, נבדקו 13,500 תלמידים ותלמידות, כמובן. המליצו על 1,500 תלמידים להגיע לאגודות, לחוגים עירוניים. בפועל, נשארו והתמידו הלאה 270 תלמידים. אז זה דבר שאנחנו מבצעים אותו יחד עם הרשויות.

ב- תשע"א התחלנו בתוכנית נוספת, שנקראת זוזו מפעילים את הגוף, משרד החינוך הקצה לנושא הזה ארבעה מיליון ש"ח. הרשויות המקומיות הוסיפו כספים נוספים וגם שם אנחנו עושים פעילויות נוספות לתלמידים, לאיתור תלמידים והכוונתם לספורט. הפרויקט הזה פועל ב- 40 רשויות כרגע. משתתפים 240 בתי-ספר, כ- 30 תלמידים ותלמידות ושוב, אנחנו מפנים אותם כי אנחנו לא עושים את הספורטאי. צריך לזכור, במסגרת שעתיים שבועיות, אנחנו לא עושים ספורטאים, זה תפקיד של מינהל הספורט, של אגודות הספורט, של הוועד האולימפי, של כל הגופים האחרים שעוסקים בדבר הזה.

עשינו השנה ארבעה ימים מרוכזים במכון וינגייט, הזמנו תלמידים מכיתות, פעם ראשונה מכיתות ד' עד כיתה ז', ימים פתוחים וילדים שרצו, הגיעו למבחנים הללו ומוינו, אם ניתן לקרוא לזה, לא כולם מתאימים גם, צריך לזכור, אבל זה משמח לראות שתלמידים באים ורוצים להיות חלק.

והדבר האחרון שהוא מאוד חשוב, שאמרתי קודם ש- 200,000 תלמידים משתתפים בתחרויות של בתי-ספר, את התוצאות של התחרויות אנחנו מעבירים לאיגודי הספורט. נניח באתלטיקה, תלמיד מסוים קפץ, זכה במקום ראשון, קפץ 1.98 מטר, למרות שבבתי-ספר היום זה 2.18, כמעט, זה אותם, השיאים הישראליים ושיאי בתי-ספר הם די דומים ומעבירים את השמות. האיגודים צריכים לפנות לילדים, הם מקבלים את השמות, שם הילד, שם בית-הספר, לפנות למורה, להגיד – אנחנו רוצים שילד X, Y, Z, יגיעו למערכת הספורט. זה מה שאנחנו, כמערכת חינוך, תורמים לנושא הספורט ההישגי.
היו"ר אלכס מילר
אני רק מבקש ממך שאותם מסמכים שדיברת עליהם, שהצגתם, תוכל גם להעביר אותם לוועדה שגם אנחנו נוכל להוסיף אותם לפרוטוקול.
איציק בן מלך
אני מייצג יותר את הספורט ההישגי, הייתי מנהל היחידה לספורט הישגי, הקמתי אותה והייתי בהרבה אולימפיאדות כמנהל מקצועי. באולימפיאדה האחרונה הייתי מנהל מקצועי של המשלחת הקנייתית, שם אני עובד די הרבה.

אני רוצה להתחיל בכיוון אחר. סיפרתי קודם למר זוכמן, היה מחקר בארצות-הברית לגילאי 15, שהוא קצת שונה אולי גם מהתקופה שאתה היית בכיתה ט'. עשו בדיקה לילדים בני 15, מה הם עושים במשך היממה. אז עשר שעות הם שוכבים פרקדן, עשר שעות הם יושבים, 3:45 בממוצע הם מקסימום הולכים או עומדים בתוך הכיתה או בתוך הבית, ו- 15 דקות ביום עושים פעילות גופנית. זאת אומרת, שהיום המצב של הילדים הוא שונה לגמרי ותכף אני אגיע גם לצד הספורטיבי.

נתון אחר שצריך לזכור, ב- 2005 נעשתה, אחרי אולימפיאדת אתונה, נעשתה בדיקה – הרקע של הספורטאים הטובים בעולם בכל ענפי הספורט, מאתלטיקה ועד גולף. 75% מהספורטאים היו עם רקע סוציו אקונומי בעייתי. זאת אומרת, שרוב הספורטאים הטובים, כולל גולף, הסתבר שזה כבר לא אותם אריסטוקרטים, אלא זה אלה שסוחבים את העגלות ומה אני רוצה לומר בזה? היום, כשאנחנו מקבלים ספורטאים ואנחנו עושים בדיקה מה החולשות של הספורטאים, בכלל, לא רק בארץ. אני עובד הרבה במדינות אחרות גם. הספורטאים הבוגרים, אחת הבעיות הגדולות, חוץ מבעיה בדרך-כלל בתהליך אימונים, זה בעיה של המאמן, יש בעיה בהכשרה בגיל הצעיר. הילד שמגיע היום לגיל 18, בניגוד לילד שהגיע לפני 20 שנה או בניגוד לילד שבאפריקה או בדרום אמריקה, הוא עושה במהלך השנים שלפני כן, הרבה פחות שעות של פעילות גופנית. וזה לא שייך לחינוך הגופני, כי רוב השעות שעשינו בעבר או שעושים במדינות כאלה, זה מה שעשו בהפסקות, מה שעשו בשעות אחר-הצהריים, מה שעשו מעבר לשעות הפעילות הגופנית.

אני אתן מספרים. היום ילד, למשל בפריפריה, בדימונה, או ילד באפריקה, או אנחנו לפני 30 שנה, עשינו בערך שש שעות פעילות גופנית ביום. עשינו בהפסקות, עשינו אחר-הצהריים, לא היתה ברירה. היום, כפי שאמרתי לכם על המחקר הראשון, זה לא רק ילדים בארצות-הברית, שזה יוצר בעיה בריאותית, אבל זה יוצר גם בסיס לא טוב להישגיות. כי כשילד מגיע לגיל 18 ואפילו אם הוא יתאמן שלוש פעמים בשבוע, שזה בכדורגל, יתאמן בגיל 12, שלוש פעמים בשבוע, הוא היה מגן שמאלי, מזה לא נהיים שחקנים. כי הוא היה צריך לעשות גם הרבה מאוד פעילויות מגוונות, של משחקים אחרים, של התעמלות, כדי להיות שחקן ברמה גבוהה.

אחת החולשות של הספורטאים הישראלים זה העובדה הזאת, שלוקחים אותם, עושים להם פעילות שהיא הרבה פחות ממה שהוא צריך לעשות והיא מאוד ספציפית, כי כשהוא מתאמן בשחייה, אז הוא מתאמן ארבע פעמים בשבוע ורק שוחה. אין מאחוריו שום בסיס של פעילות גופנית מגוונת וכו'.

הבעיה היא כמובן גם מאמנים, שזו בעיה אחרת. אני רוצה לומר גם שהפעילויות שדיבר עליהן קודם זוכמן, בשעות אחר-הצהריים. אם עושים בדיקה באירופה, במועדונים, זה לא עולה כסף או שזה עולה מחיר סמלי. בארץ, ילד שעושה פעילות גופנית אחר הצהריים, הוא משלם בין 200 ל- 300 שקל, ולכן הילדים הטובים, שזה הילדים מהסוציו אקונומי הקשה, לא עושים פעילות גופנית, כי הם לא יכולים להגיע לחוגים האלה. ואין חוגים חינם.
יהודית גידלי
אתה סותר את עצמך, לפני כן אמרת שה- 75% מגיעים.
איציק בן מלך
בארץ אנחנו מפספסים אותם. בארץ – אין. בעולם זה 75%. אנחנו לא מבינים שהספורטאים הטובים, הם אותם רוסים שכרגע במצב קשה או אותם ערבים או אותם אלה שגרים בדימונה או בשכונות המצוקה, והם מתפספסים לנו. זה סיפור אחר, שגם לא קשור לחינוך הגופני בדיוק, אבל הוא בעייתי כי אין להם את הזכות לא רק לשלם את החוג, גם בדרך-כלל בחוגים, אז האבא לוקח עם האוטו ובשבת הוא נוסע למשחק או לתחרות, אז מסיעים אותו. פה אין מי שיסיע אותו. אם יש אתיופי מרמלה, והוא מוכשר מאוד, 90% סיכויים שהוא לא יגיע לזה.

בשנת 90 הייתי מנהל היחידה לספורט הישגי, קלטתי הרבה מאוד אנשים יוצאי חבר העמים, אני חושב שאנחנו מפספסים פחות את הילדים, יותר את אנשי המקצוע. חלק מהם כבר הלך, כי הם הגיעו לארץ, 20 שנה לא עסקו במקצוע שלהם. הרווח הגדול שהיה לנו בשנות ה- 90 זה היה מאנשי מקצוע – רופאים, מדענים, פיסיותרפיסטים, מאמנים ומי שידע לקלוט, כמו למשל בכמה ענפים כמו שחייה, יש לנו מאמן הלאומי, או יש רופאים ברפואת ספורט, אני מדבר, צריך לעשות רוויזיה כי כולם נפגעים – גם הצד הבריאותי וגם הצד הספורטיבי הישגי. וצריך לחשוב איך אנחנו גורמים לכך שיותר ילדים יעשו הרבה יותר שעות פעילות גופנית בדרכים יצירתיות, כי זה לא כמו בעבר. הילד היום, ופה ציינו את החולשות שיש, יש חולשות שאי-אפשר להתמודד אתן בדרכים קונוונציונאליות, צריך למצוא דרכים יצירתיות.
היו"ר אלכס מילר
תודה רבה. אני עדיין משוכנע שכמו שגם ציינת קודם שללא שיתוף פעולה הדוק בין כל אותם הגופים וללא איזה שהיא תוכנית פעולה שהיא משותפת, אסטרטגית, אנחנו באמת נהיה איפה שהוא ליד, אבל לא בתוך הניצול המלא, שלדעתי הוא יכול להיות הרבה יותר יעיל בכל מערכת שקשורה לספורט.
אריה נווה
אני מייצג את הסתדרות המורים, את ארגון המורים לחינוך גופני. רק רקע, בעבר הייתי אלוף הארץ בקפיצה לגובה, קצין אימון גופני בבה"ד 4, בית-הספר לקצינים, מורה 25 שנה, 20 שנה בפיקוח, במחוז תל-אביב, על החינוך הגופני. ב- 12 השנה האחרונות אני מרכז את ההשתלמויות של המורים לחינוך גופני בהסתדרות המורים ולאורך כל השנים המסקנה וכאן יש חלק מהדברים, לחזק את מה שאמר אברהם, התנאים הפיסיים בבתי-הספר, וזה לא משנה אם נקרא לזה אולם או התנאים האחרים, אם התלמיד בסך-הכל בשיעור, מגיע לפעילות עצמית פחות מרבע שעה, אז אנחנו לא עשינו שום דבר גם בשעתיים האלה. היום נתבקשתי לחזור לעיריית הרצלייה על פרויקט שקיימתי אותו לפני 20 שנה, תגבור החינוך הגופני. חילקנו את הכיתות לשניים, זאת אומרת שלכל נושא יש אפשרות לקבל ל- 15 תלמיד מדריך. גם אז התנאים לא מאפשרים לנצל את הזמן. לכן, חשוב גם לשנות את המסגרת, אל"ף את היחס, בי"ת, יש לנו בעיה היום, לאור יום לימודים ארוך, שעתיים – שעתיים רצופות, המעבר בין שיעור לשיעור ללא הפסקה, שיעורי החינוך הגופני ישירות, זה כבר רק 30 דקות ואז אנחנו, ברור שאנחנו לא הצלחנו להשיג שום דבר.

הסקר מוכיח שככל שאנחנו עולים בגיל, התלמיד פחות רוצה לעסוק בחינוך הגופני וכאן נשאלת השאלה למה. אז אם אנחנו לא נצליח בגיל הצעיר, לטעת את אותו דבר מה שאמרת, את המודעות לחינוך הגופני, לבריאות ולספורט, אז אנחנו באיזה שהוא מקום מפסידים אותם לאורך הדרך. כי היום, רק ספורטאים שמשוגעים לדבר, יכולים להמשיך כי גם האגודה היום מסתכלת על אותם הרווחים שהיא יכולה לעשות מהילדים ואומרים – כן, אתה מתאים לטניס, אתה מתאים לכדורגל, אתה מתאים לכדורסל, כל אחד מנסה לחטוף ואנחנו יוצאים נפסדים. הרשות המקומית, עם משרד החינוך, חייבים במשותף לנצל את המשאבים ואפשר אז לתת לתלמיד הרבה יותר. תודה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. אני אסכם, אם יש מישהו שרוצה להתייחס?
אברהם זוכמן
בבקשה, אם אפשר. עוד שלוש-ארבע נקודות שלא הזכרתי אותן כאן.

דבר ראשון, אנחנו בבתי-הספר היסודיים, ב- 80% מבתי-הספר היסודיים בישראל, וזה חשוב מאוד, מקיימים הפסקות פעילות. הפסקה פעילה זה כמעט כמו שיעור חינוך גופני, אולי אפילו טוב יותר. זה אמנם לא 45 דקות, אבל זה שכבה שלמה שמאריכים את ההפסקה ל- 30 – 40 דקות וכל הילדים פעילים. זה בקפיצה בדלגית והשני משחק במשחק אחר וקבוצה אחרת בריקוד וזה נעשה, כי בדרך-אגב, במחקר קצר, או נקרא לזה סקר יותר, התברר גם שבהפסקות הפעילות יש פחות נפגעים בתאונות בבתי-הספר, כי זה כמו הפסקה מאורגנת, על-ידי המורים והתלמידים וחשוב לציין את זה כאן. מורים עושים את זה כחלק מתפקידם, זה לא שעה שהם מקבלים עליה שכר.

דבר שני שרציתי לציין, זה שבכל כנסי המורים, שמתקיימים בפתיחת שנת לימודים, אנחנו מקיימים בכל הארץ, משתתפים קרוב ל- 4,000 מורים, אנחנו מדגישים בפניהם, שבנוסף לכל התפקידים שלהם, אחד התפקידים זה להפנות תלמידים שמוכשרים לספורט, למקומות, לאגודות, לחוגים עירוניים, על-מנת לפעול בתחום.

אני אסכם את הדברים שלי ואומר שאנחנו, בפיקוח על החינוך הגופני, רואה בספורט דבר מאוד מאוד חשוב, אנחנו מעוניינים לסייע במידת היכולות שקיימות במערכת. זה לא שאנחנו הופכים את המערכת למערכת ספורט כי אנחנו לא אמונים על כך, אבל בהחלט לסייע לכל הצעה טובה.
היו"ר אלכס מילר
תודה רבה. רבותיי, אני רוצה לסכם ונעשה את זה בקצרה. כמובן שלפני הסיכום שלי, אני רוצה לשלוח את הפנייה או בקשה וברכות להחלמה מהירה של הכדורגלן אבי כהן שנפצע בתאונת הדרכים הקשה ואני מקווה מאוד שיצא מזה במהרה.

בקשר לישיבה, אני קודם כל, כמובן אני מברך על כך שמשרד החינוך עושה את מלאכתו בכל הנושא הזה וכמובן שאנחנו רואים ששעתיים זה מעט מאוד כדי לבוא ובאמת לתת פעילות מלאה בכל מה שקשור לספורט בבתי-ספר. יש צורך במחשבה על כל מה שאני באתי ודיברתי, אם זה נושא של האיתור, אם זה נושא של החיבור עם המועדונים שהם ברשויות מקומיות, אם זה נושא של ההסברה, מודעות של הילדים לספורט ולענפים שונים, שיתוף פעולה עם הגופים שהם אחראים על הספורט, אם זה הוועד האולימפי או איל"ת, וכמובן שבמסגרת של אותן הפעילויות צריך לבוא ולעשות איזה שהוא דיון אסטרטגי של כל הגופים שהם אחראים על הספורט בישראל, ולמצוא דרך לבניית מערכת מסודרת בכל מה שקשור לניצול המקסימאלי של כל מה שיש היום וכל מה שהמדינה היום נותנת מבחינת התקציבים, כדי להגיע להישגים המקסימאליים גם בספורט. אם זה איתור, אם זה הנושאים שקשורים לפעילות גם באופן כללי של הספורט וגם כפיתרון לבעיות של אלימות והנושא של המשמעת ושאר הנושאים.

הנושא של שינוי הקריטריונים, מה שדיברת עם הקורס מדריכים.
אברהם זוכמן
המדריכים האלה, דרך אגב, הם עושים את הקורס בכיתה י"א. כדי לקבל את התעודה, הם חייבים בשנת סטאז'. הם לימדו או הדריכו בענפי הספורט בבתי-ספר יסודיים חינם אין כסף, הכל נעצר וזאת פעילות נוספת לילדים, תוספת גדולה מאוד לספורט בישראל. מצלצלים אלי מנהלי מחלקות ספורט, מבקשים ממני מדריכים, אין לי לתת להם, פשוט אין. וזה חבל, זה ילדים ספורטאים, שיכולים רק לתרום.
היו"ר אלכס מילר
אז אנחנו נפנה גם למשרד הספורט עם הבהרות בנושא הזה. אני גם מבקש לכתוב, להוציא מכתב מאוד חריף לכל אותם הגופים שהוזמנו לישיבה היום ולא הגיעו ועוד פעם מסתתרים מאחורי העניין שלא ידעו שיש ישיבה.
יהודית גידלי
זה לא יכול להיות, פשוט. טכנית, זה בלתי ייתכן.
היו"ר אלכס מילר
אז גם בעניין זה ואני חושב כמובן שאחד מהיעדים החשובים ביותר זה נושא איתור אותם ספורטאים מצטיינים, שצריך לבוא ולחדש אולי את כל המערכת הזאת ולראות איך אפשר לסייע בכל מה שיש היום במערכת, מבחינת האיגודים, מבחינת אותם הגופים, אם זה הוועד האולימפי או איל"ת, ובאמת למצוא דרך כמו שאמרתי, להוציא את המקסימום מכל העניין הזה ובאופן כללי, שילדים באמת יקבלו את החינוך הגופני הטוב ביותר ואם אפשר, למצוא דרך לאותו ליווי של הילדים מגיל צעיר, לפי הקריטריונים שהם עושים, שיהיה איזה שהיא מערכת שתוכלו באמת למשך שנה, שנתיים, שלוש, לזהות אם יש באמת יוצא דופן, שאפשר יהיה להמליץ להם, להורים שלהם, להיות משולבים בספורט.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30

קוד המקור של הנתונים